פורום הריון ולידה (עמוד 2758)

חברות...

רוצה להגיד לכן שזה ממש מרפא בי משהו בנפש לקרוא את הסיפורי לידה.... בחיי שכותבת לכן בדמעות

ב'ה זכיתי לשלוש לידות, כל אחת מיוחדת בדרכה (והשלישית חלומית לגמרי.... חסד ה' ממש. לא מעיזה לכתוב כי חוששת לאאוטינג של החיים)

בלידה הראשונה שהייתה ממש ארוכה קיבלתי אפידורל בפתיחה 10, לקראת הלחיצות... הייתי כבר מותשת אחרי שעווות של צירים, לקחתי אפידורל, ישנתי קצת, שלב הלחיצות היה ממש לא מורגש והופ- הנסיכה הייתה בחוץ
וכאב לי
אבל לא נורא..
הצירים התקדמו לאט והרגשתי שאני מכינה את עצמי לרמת הכאב הבאה. הייתי שקטה, ממוקדת, נשמתי, לגמרי הייתי שם בפוקוס.
אחר כך ששאלו את האיש שלי- וואו איך הייתה הלידה? אז הוא אמר באמון של איש צעיר, של אבא נרגש
וואו היא הייתה מדהימה. איזה גיבורה!
וזה הרחיב לי את הלב ההערכה הזאת שלו.... לגמרי.

ואז הייתה הלידה השנייה.
באתי ממוקדת מטרה: בלי אפידורל
והיו צירים.... העברתי את רובם במקלחת והיה ב'ה אפשרי
עד ש
לקראת הסוף צעקתי כמו שלא צעקתי בחיי...
הרגשתי שאני נשרפת
לא ידעתי איפה אני מתחילה
ואיפה אני נגמרת
והייתי כולי הכאב
והכאב אני
והלחץ הזה
ואני בוערת
ואז
דממה דקה.
הוא יצא החוצה
והעולם היה דממה אחת גדולה
רוגע. והכאב הנורא נגמר
והוא בכה
וחיבקתי אותו
וידעתי שזהו, אנחנו ב'ה אחרי.

האיש אמר לי מזל טוב, ואיזה התרגשות
ו... לא הצלחתי להשתחרר מהצרחות שצרחתי שם
לא העזתי להסתכל לו בעיניים.
התביישתי נורא
ממנו, ממני
מהמיילדת
כשהוא יצא לרגע המיילדת אמרה לי: גיבורה
ואמרתי לה: איזה גיבורה?.... סליחה שצרחתי ככה. בושות
והיא, תימנייה מבוגרת כזאת, אמרה לי: את בסדר את, מאמאלה, בואי נעלה אותך למחלקה.
אמרתי לו: סליחה, שצעקתי .. ש... היית צריך לשמוע את זה
והוא: השתגעת? את מדהימה.
ולא האמנתי לו
העברתי נושא

אחרי כמה שבועות התארחנו אצל ההורים שלו
ואימא שלו, היקית, שילדה שישה בלי אפידורל,
אמרה משהו על בית חולים וחדר לידה
ואיזה סיוט היה לה ללדת בבי'ח איקס
כי יש מלא ערביות
ו''הן צורחות.... איזה צרחות. נשמעות כמו חיות''
ומהר מהר הלכתי לחדר, נשרפת מבפנים
ויצאתי שוב רק לסעודה שלישית.

ולידה שלישית....
שואלת את עצמי עם אפידורל? בלי?
יש לי כוחות לזה?
זוכרת מה היה?
ומגלה שבקצות האצבעות
מדגדג לי נורא
האיבוד שליטה המטורף הזה
להסחף על גלי הכאב,
ולא להיות
לא להיות
לא להיות
רק לתת לדבר העצום הזה
שנקרא נשמה חדשה
לעבור בי
ברעש
בסלע
באש.

והשלישית שלנו....
שנולדה בארבע דקות (מבטיחה. כמעט ילדתי במסדרון)
בשלוש לחיצות
בארבע דקות של כאבים
של צעקות
אבל הפעם בגלי כאב עם קצת הפסקות
ולפני שהרשתי לעצמי לצעוק אמרתי לו מהר
תצא, תצא, ותתפלל עליי, עלינו
והוא יצא
והייתי אני
אני והשם יתברך
וצעקתי........
צעקתי תפילה
הייתי השופר בעצמו
וכל כולי צעקה אחת גדולה
מרוכזת
מחוברת
מבקשת
והיא הייתה בחוץ.
ולא התביישתי.
וכשהוא אמר לי: גיבורה
האמנתי לו.



עמוק בלב עוד מסתתרת בושה
ואי נעימות
מהחוסר שליטה
מהצעקות...
מהזעקות האלה

וקוראת אתכן
וכל צעקה שצעקתן
וכל צרחה
אני מצרפת לתוכי, לאוסף
ונרגעת,
מתרפה
מתרפאה.

תודה יקירות !!

בונוס- מי ילדה בשערי צדק לידת מים?

שבוע 38 בדיוק, Gbs חיובי
לידה קודמת לידה חטופה, וגם עכשיו התנאים מרמזים על משהו בסגנון (נבדקתי לפני יומיים, פתיחה פיזיולוגית של 3.5-4)
יש לי לחצים קלים לכיוון הישבן. לא כואבים, אבל כן דורשים יחס..😏
לא משהו שללא הgbs הייתי ממהרת לצאת בגללו....
מצד שני, החודש תשיעי הזה מלא במיחושים שונים ומשונים, שבאים והולכים, ולא על כל אחד אפשר לרוץ להיבדק....

מה עושים?

שלום וברכה.

 

חיברתי 2 טבעות נובה-רינג, וזה הצליח למנוע את המחזור עד סוף השבוע השני של הטבעת השנייה. למרות זאת, השארתי את הטבעת עוד מספר ימים אחרי תחילת המחזור. מתי להכניס את הטבעת הבאה, בתום שבוע מהוצאת הטבעת הקודמת (השנייה), או בתום שבוע מתחילת המחזור הפעיל?

 

תודה לעונות...

לספר על הלידות ..אעשה זאת בקרוב בעז"הנ
שבת שלום מדהימות

היינו באילת, חזרנו היום, ראיתי קצת בניגוב כבר אתמול והבנתי שכנראה זהו...

קצת כבר השלמתי עם המצב (למרות שממש הייתה לי תקווה כי בבדיקה האחרונה כבר ראו עובר) אבל ברור שזה מאוד מאוד עצוב לי

אבל אני עכשיו בעיקר מפחדת. מה אני אמורה להרגיש? מה לעשות? כמה דימום יהיה לי? אני צריכה להבדק? איך אני אמורה להתנהג? מחר כבר שבת מה אני אמורה לעשות אם יקרה משהו? איך אדע אם מה שקורה זה חריג??

בקיצור...

אנא עזרו לי...


מזכירה, לפי הווסת אני אמורה להיות שבוע 9. בדיקות לפני שבועיים הראו שק ללא עובר ובטא שעלתה אך לא הוכפלה. יום שישי לפני שבוע כבר ראו הד עוברי קטן, אבל לא דופק.

הרופא אמר שזה או הריון שלא התפתח, או הריון צעיר מאוד וכל עוד אין דימומים הכל בסדר... אז מהיום גם כבר יש דימומים...

לקבוע תור לרופא למחר...?

תמיד בשעות הערב יתחילו לי (סליחה אם הניסוח לא נעים..) גזים של גרעפסים שלא יוצאים ומפריעים לי מאוד..
יש למישהי טיפים איך למנוע או להתמודד עם זה כשזה קורה?
התחיל לי רק בשבוע האחרון (שבוע 7)

בחרתי לידה אחת מתוך ה4.
לידה מספר 3.
אז ככה קצת הקדמה ב2 ההריונות הקודמים הייתי בשמירה בגלל המטומה וצירים מוקדמים.
אז גם בהריון הזה הייתי במעקבים ואפילו אושפזתי כמה פעמים להשגחה אבל סכה הכל היה תקין ..
בשבוע 32 התחילו צירים הגעתי למיון וגילו קיצור צוואר
נשלחתי לשמירה בבית לשבועיים ואז להגיע למעקב.
לא קיבלתי הבשלת ריאות כי בשבוע כזה לא נותנים
נחתי בבית וממש שמרתי אפילו שעם 2 קטנים לא היה פשוט בכלל.
אחרי שבועיים הגעתי למעקב הרוםאה בדקההאת מצב הצוואר אמרה שהתארך והכל בסדר ואפשר לחזור לפעילות רגילה.
ביקשה רק שאשלים למחרת מוניטור וזהו מבחינתה עד הלידה יש לי זמן.
בלילה בעלי נורא שמח מבשורת ההיתרים שקיבלנו כי כבר כמה חודשים לפני כן אסרו עלינו קיום יחסים וזה היה מנש מורכב ומאתגר.
החלטנו שאם הרופאה מתירה זה מספיק בטוח וגם למחרת יש מוניטור ככה שבאמת לא דאגתי.
בלילה התעוררתי לאחד הילדים הרגשתי כאב גב מתמשך אבל נרדמתי חזרה.
בבוקר הרגשתי עדין את הגב אבל לא היה נראה משהו רציני.
שכבתי לי קצת במיטה התלבטתי עם בעלי איך לנסוע למוניטור כי לא רציתי ללכת לבד והיה לו משהו חשוב בעבודה אז סיכמנו שאבקש מחברה שתבוא איתי.
אבל מהרגע שקמתי מהמיטה התחילו צירים קצרים אבל צפופים לא הצלחתי לעמוד בכלל
ופה מתחילים עם שינוי התוכניות.
הודעתי לבעלי שהוא בא איתי ומצידי אחכ יסע לעבודה אבל שיודחע שמאחר.
מפזרים את הילדים ויוצאים כדי להגיע ראשונים
מתקבלים במוקד מופנים לאולטראסאונד בנתיים הכאבים קצת מתגברים אבל אני שורדת
בעלי בכלל עבוק בלברר מה יש לנו בבטן כי אני החלטתי שזו הפתעה וביקשתי לא לדעת.
האולטראסאונד בסדר ממשיכים למוניטור.
מתקבלים באמת מהר ואני כבר מרגישה ממש צירים כואבים
משום מה האחות טוענת שאומנם יש צירים אבל המוניטור תקין.
מחכים לרוםאה ואני כבר ממש עם כאבים ופה יש עיכוב כל רגע מכניסים אנשים לפנינו עד שאיבדתי את זה כבר ואמרתי לבעלי שיגיד לאחות שדי אני חייבת להיכנס לרופאה.
בנתיים בעלי אומר לי אולי תיקחי אופטלגין ויעבור לך אני מתחילה להאמין לו כי למרות הכאבים אני עדין בפוקוס ומחייכת.
אחרי חצי שעה נכנסים בשעה טובה לרופאה
איך שנכנסנו השאלה הראשונה שלה היתה איך הלידות שלי אמרתי לה שמהירות
טוב בודקת אותי ואני עוד אופטימית תוך כדי היה לי ציר אז הרוםאה שאלה אם אני מרגישה ציר אמרתי לה שכן
ואז היא יורה לאוויר טוב פתיחה 5 עכשיו אמבולנס לבית חולים
אני בשוק ומתחילה לבכות בין לבין בכלי מתקשר לחברה שלי שתבוא(היא הדולה שלי)
אני נוסעת באמבולנס בעלי מגחע עם הרכב וחברה שלי באה במונית..
בבית חולים ביקשו ממני לא לקדם את הלידה כדי שאספיק לקבל אנטביוטיקה.ניסיתי אבל אחרי שעה נשברתי אמרתי להם אני לא מסוגלת די אני רוצה כבר ללדת המילדת היתה מקסימה ואמרה לי תקשיבי לי אסור לקדם לך את הלידה אבל אני זורמת איתך..
היא אמרההלי שיכנסו כמה רופאים כי זה לידה מוקדמת ואני עוד צחקתי אמרתי לה תביאי את מי שאת רוצה העיקר שאהיה אחרי..
הרוםאה בדקה אותי ואמרההשאסור לפקוע את המים כי הוא קטן ופחדו שיסתבך בתעלה.
ביקשתי להסתובב על 6 וככה היה לי יותר קל לעבור את הצירים.
חברההשלי עשתה לי עיסויים בגב
אחרי כמה דקות הרגשתי צורך ללחוץ ופשוט ילדתי.
מיד לקחו את התינוק אבל ביקשתי שיתנו לי לנשק רק ובאמת הרופא החמוד נתן לי אותו לשניה
הרופאה היתה בהלם(אחכ פגשה אותי ואמרה לי שהיא אהבה איך ידעתי מה אני צריכה בדיוק)
הקטנציק עבר לפגיה ואני ממש חיכיתי לראות אותו היה לי כל כך מוזר להיות לבד.
רק אחרי יומיים נתנו לי להרים אותו הוא היה מחובר לחמצן מיוחד שאסור להרים איתו.
לא היה לי בכלל זמן להתאושד מהלידה הייתי עסוקה בלשאוב ולהיות כל מתי שאפשר ליד הקטן וגם אחרי השחרור שלי הוא עוד נשאר ונקרעתי בין הילדים בבית והבית חולים..
ההנקה לא היתה פשוטה עברנו גם התרת לשון ובנתיים שאבתי כל הזמן..אחרי חודשיים וחצי רק התחיל לינוק ממש והיהההיונק הכי מצטיין עד שנה ושמונה לא רצה להפסיק.. אני חושבת שמה שהציח אותי בכל התהליך שפשוט לא קלטתי עד כמה זה מסוכן ללדת בשבוע 34 ושמחה שזה היה בבית חולים כי אם לא היה המוניטור הייתי נשארת בבית.
הקטני נולד 2400 שזה פג גדול ממש ובאמת חוץ מקשיי נשימה שהסתדרו די מהר נולד בריא תודה לאל.
היינו בפגייה 10 ימים וזו בהחלט היתה טראומה .
הריון הבא הייתי ממש בחרדות ובצורה אירונית ביותר עברתי את התאריך. וגם בלידה הזו היה נס אבל זה כבר לסיפור אחר..
תודה על הבמה.

לידה (3) - הטובה ביותר שהיתה!!!!  ובהזדמנות אספר על הלידה ה-2 מורכבת יותר. ה-1 היתה גם מדהימה. ב"ה.

 

הכל התחיל ביום שישי.

טילפנתי לאחותי שתבוא לשהות איתנו שבת כי אי אפשר לדעת לאן יתפתחו הדברים- אני בשבוע 38.

יוצאים לקניות, דודה של בעלי פוגשת אותנו בסופר ומזמינה אותנו לארוחת שבת. כייף

הולכים ברגל . הדרך רצופה בעליות מתישות.

ואני מרגישה מוזר. מתחננת כל כמה דק' שיאטו את קצב ההליכה.

אחרי הסעודה חוזרים הביתה.

מתעוררת ב-7 בבוקר מכאב חד מחכה והנה שוב כאב חד.

מעירה את בעלי והוא אומר "תשתי מים שירגעו הצירים" 

הוא הולך לבית כנסת קרוב והתחלתי לתזמן, כל 5 דק' במשך חצי שעה יש ציר.

כולם ישנים.

מעירה את אחותי ומעדכנת שכנראה הגיע הזמן.

פתחה עלי זוג עיניים "מה , מה " מסכנה הבהלתי אותה כהוגן.

לא הספקתי לענות ותוקף אותי ציר,

בעלי חוזר ב-10 ושואל נו? ואני עונה: יוצאים.

יורדים לקניון בעלי מביא טלפון מזמין גוי של שבת.

עולים לרכב ו.................אין צירים כל הדרך לבית החולים.

לא נעים........... אני אומרת לבעלי והוא מביט עלי ועל הנהג, ושוב עלי. "את בטוחה"? הוא שואל, ואני חושבת "רק שלא חיללנו שבת לחינם"

והוא מהמם שכמותו מסביר לי שלא משנה אם הפסיקו הצירים זה מצב חירום.

נכנסים לבית חולים החלטנו להתאמץ מעט לעלות ולרדת שיחזרו הצירים.

ואין...נעלמו להם.

הולכים לפחות לאכול ארוחת שבת.

פתאום זה חזר. באמצע הביס. ציר עוצמתי. בעלי מבסוט. ו....גם אני. תוך כדי התקפלות מנסה לחייך.

יורדים לחדר לידה, בודקים פתיחה 3 ואומרת לי כנראה תלכי הביתה, כי בנוסף הצירים לא היו (לדעתה) חזקים/אפקטיבים. שולחת אותנו לסיבוב של 3 שעות ואחכ להבדק שוב. ואז יחליטו.

אני אומרת לבעלי "אין מצב שאנחנו מחללים שבת על כלום אני יולדת בשבת."

יצאנו לסיבוב. ופתאום זה בא אחד אחרי השני.

כואביםםם.

ואני נעצרת כל 5 דק' מתקפלת. אחרי 30 דק' כן? 30 דק! לא 3 שעות, אני אומרת לבעלי אין מצב.

אני עוד שניה יולדת פה. הרגע יורדים חזרה.

יורדים במדרגות חירום ופתאום מרגישה לחץ מטורף למטה.

אני מחזיקה עם היד שם (מדמיינת שעוזר ,אולי אתפוס בזמן) וצועקת לו אמהלה יש לי לחץ מטורף ,משהו יורד ממני.

והוא "תרוצי תרוצי" ופתאום נתקפת בציר מטורףףף. ואני אומרת לו "אני עוד שניה יולדת"

והוא נלחץץץץ ואומר עוד פעם "תרוצי , תרוצי". אחרי שנרגע הציר. טסתיייייייי.

בהמתנה יש מלא זוגות ואני פשוט נכנסת אחוזת טירוף. ואומרת לה "אני יולדת"

והיא באדישות בואי נבדוק אותך. באה לעלות על המיטה, פתאום ציר מטורף. אני תופסת את היד של בעלי, כמעט תלשתי אותה מהמקום מרוב כאב וכשזה נרגע אני חושבת ואומרת אולי אסור לנו לגעת בכלל.

עולה על המיטה.

שוב ציר, שיואוווווווו. היא ממשיכה באדישות ופתאום צורחת תפנו לי חדר לידה על מרגישה את הראש או משהו כזה. כבר לא זוכרת.

מטיסים אותי לחדר לידה.

לא נעים בחוץ כולם מסתכלים על הצעירונת שלפני רגע עקפה את כולם. מובלת אחר כבוד לחדר לידה.

עצמתי את העיניים מבושה.

בקושי מגיעים לחדר לידה ואני צועקת יש לי לחץ חזק. אכשהו מעבירים אותי מהר למיטה של חדר לידה .לא מספיקה להחליף לחלוק.

ואני אומרת להם אני לוחצת זהו.

הם (היו 3 אחת מיילדת, אחת סטאג'רית, וזו שהביאה אותי) עסוקות בלארגן דברים ללידה ואני מתחילה ללחוץ לבד.

הם קלטו זריז שאני יולדת. ומיד באו , תלחצי. לחצתי פעם אחת והנה היא.

יצאה. היפייפיה שלי.

ואני אומרת להם תסתכלו בעיניים שלה היא בסדר? היא נורמלית? והם "היא מתוקה ומהממת"

ואני עוד פעם שואלת בטוח?

(באו"ס ראו נקודה אקוגנית בלב, סחבתי את הפחד כל ההריון)

אמרו לי גברת יש לך תינוקת מהממת. תנשמי עמוק. נרגעתי.

וזהו.

השלייה יצאה שלימה אבל נותרו מעט קרומים. מוציאים אותם.

ואני יושבת. מניקה את הנסיכה שלי.

רגועה.

איזה הרגשה נפלאה להיות אחרי הלידה.

מרעש מטורף נהיה שקט וחמים כל כך.

 

תודה לבורא עולם.

והאם ואיך הרגשתן שזה משפיע עליכן?

אחרי ערב סיוט של בחילות והקאות
והיעצות עם מוקד אחיות שהציעו לי ללכת לקבל עירוי למשהו נגד בחילות ונוזלים..בעלי אמר שננסה עוד קצת בבית
מצצתי קרח זה קצת עזר והרגיע.
נרדמתי לחצי שעההואז התעורררתי מבחילה נוראית רצתי להקיא ולא יצא לי כלום בעלי אמר שאני סתם מנסה בכוח להקיא הסברתי לו שלא ושזה צריך לצאת כדי שתרגע הבחילה..
הוא ניסה לעזור לי לקום מהרצפה ודקה אחרי הקאתי את חיי
וזהו הרגשתי מרוקנת בלי כוחות אבל גם בלי בחילה.
הצלחתי להרדם חזרה וקמתי מרגישה טיפה יותר טוב.
עדין חלשה אבל לא כמו אתמול
הגרון כואב אבל גם כבר פחות.
מודה שמפחדת לקחת את האנטביוטיקה הבוקר כי כל הסרט קרה אחרי שלקחתי אותה בערב אתמול אבל מתפללת שלא יקרה.
תודה ה'

לפני יומיים ניסיתי לעשות תרגילים לחיזוק שרירי רצפת אגן, זה גרם לי להכניס את הבטן וזה יצר לי אי נוחות, אבל המשכתי..
במהלך היום חשתי כאבים, לא משהו רציני..כמו כאבי מחזור כאלה..אבל כן עוצרים אותי קצת בעוצמת הכאב..

מאז אני ממש בלחץ..........
פתאום אני מרגישה פחות עייפה/חלשה, וגם התכיפות במתן שתן ירדה קצת...
אבל אין כאבים או משהו...

וגם הבטא הרגישה לי נמוכה (אני האנונימית שכתבה שהיה 2327) אבל הרגיעו אותי בפורום ..
והרופאת משפחה כתבה שזה תקין אעפ"י שלא ברור לי איך - כי היא בכלל לא יודעת איזה שבוע אני. אז על סמך מה היא כתבה שזה תקין??

מה אתן מציעות לעשות? אולי לנסות לבקש בדיקת בטא חוזרת?
אשמח לשמוע כל דבר,גם אם התיאורים נשמעים לכם תקינים...וגם מנסיונכן. כי אין חכם כבעל ניסיון

תודה רבה על הזכות להיות חלק מהפורום המופלא הזה♥️

לא פעם ראשונה שלי. אבל כנראה שהחליטו על שינויים, וזה די מעיק.
מה הקטע שרוצים לעשות בדיקה פנימית אם אין צירים ואין כלום? או שיש רק צירונים שהמוניטור מראה? (הפעם סירבתי, והרופא לא לחץ. אבל בכל זאת, יש חשש כלשהו שאולי טעיתי).

איזה בדיקות עושים אצליכם?

(ומשבוע 41 המעקב בבית חולים, ואני ממש מקווה שאם אני אגיע לשם, לא ילחיצו אותי סתם).

10 חודשים אחרי לידה, מניקה חלקית לוקחת גלולות.

מרגישה פתאום כמו התכווצויות באיזור הנרתיק שגורמות קצת לאי נוחות.
היה לי גם לפני חצי שנה בערך ונעלם אחרי שעה אז לא בדקתי.. עכשיו כשזה חוזר שוב אני כבר תוהה מה זה יכול להיות.

הרגשתי את זה הרבה גם במהלך ההריונות ואמרו לי שזה טבעי אבל פעם שניה בסך הכל שזה קורה לי כשאני לא בהריון

בשבוע 40 באתי ללדת עם בעלי היקר
ובשלב הלחיצות כל מה שהוא עשה זה לנפנף לי המצח עם סיר חד פעמי, כי ממש היה לי חם!!!
אחרי רבע שעה של לחיצות שנראות כמו נצח יצא הבונבון במשקל 4.500 ק"ג
ואחרי זה אני מספרת לכולם שהוא בכלל לא עזר לי בלידה, והוא נעלבבב ואומר , מהה??! אני עשיתי לך רוח כשהיה לך חם,
תודה רבה לך באמת נשמה

לא להסתכל על הנייר ועל האסלה, זה רק כשאני כבר טהורה או גם בשבע נקיים? 

הרבה זמן לא עשיתי את זה...

היום הרגשתי פתאום צריבה בבליעה

שורף, לא נעים, בוושט\גרון\פה 

הייתכן שזו צרבת בשליש השני שהתחיל?

מקווה שזה לא קורונה,

מה עושים לזה? ממש ממש לא כיף