פורום הריון ולידה (עמוד 2770)

בעקבות חוויה אישית שחוויתי כאן בנושא

נבזי לחלוטין להשתלח במישהי תחת מעטה של אנונימיות.

יש למישהי משהו להגיד?
אפשר להגיד בצורה יפה

או באישי

ואם זה לא כזה חשוב, אולי עדיף בכלל לא לומר את זה.

בואו נשמור על הפורום מקום נעים ומזמין 💓

לק"י

@הריון ולידה
@הריון ולידה2

אלו ניקים שפתחה אחת המשתמשות כדי שבנות שרוצות לכתוב משהו אישי ולא מהניק שלהן- יוכלו לכתוב ממנו.
הסיסמאות של הניקים האלה נמצאות אצל @קרן-הפוך (ולא מעבירים אותן מאחת לשניה. מבקשים רק ממנה).

שמזה שנה פג תוקפה, נאמר לי שאין שום בעיה, ואם אני רוצה ליתר בטחון לשלוח להם בדואר רשום וישלחו לי חזרה ערכה חדשה. כך עשיתי.

אני תמיד יולדת במשקלים גדולים. בלי ניתוח.
יש לך בעיה ספציפית?
אם לא, למה זה מחייב?

ככה לפחות אמרו לי.

אצל הראשון היה 4600 והיינו צריכים המון ויכוחים ( והפחדות מצידם ) בבשיל ללדת לידה רגילה

 

מה זה נקרא אצלך שאת יולדת משקלים גדולים? וכמה הם בהערכת משקל?

הייתי לוקחת בחשבון המלצה רפואית ומתייעצת עם רב.
אני ילדתי משקלים גדולים 4.000 ו4.300 בלידה רגילה ויש לי חברו. דילדו פחות בניתוח. זה עניין של מבנה גוף.
אם הצלחת ללדת מש-לים דומים בלידות רגילות, לא אמורים לשלוח לניתוח, אמורים לתת לך לנסות ללדת לבד.
לפי מה שאת מתארת שבוע הבא זה רק 38+2. תלכי, תראי מה ההערכה. אם זה מעל 4.500 ( לא ניראלי), תשקלי זירוז. אם לא, תבקשי לעשות עוד כמה ימים, ו לראות.
ולהתייעץ עם רב...
בהצלחה!

ולא בהתרסה,

למה להתייעץ עם רב אם זה נטו עניין רפואי?

הרבה פעמים רופאים ממליצים לעשות זירוז, סתם.
ז"א יש איזשהו סיכון, אבל בהחלט אפשר לנסות לחכות.
נגיד פה.
פעמיים הערכות גבוהות. פעמיים ילדה פחות מהערכה רגיל.
הנשמה צריכה ללדת בזמן מסויים לעולם. כשממליצים לעשות זירוז, תמיד שואלים רב.

זה כי יש סיכון כלשהי. אפשר לטעון שבקלות מדי נוטים להמליץ על זירוז אבל זה לא "סתם", כי בא להם.
ההשקפה שלנו כנראה שונה ואני מנסה להבין אותה..
אני מבינה לקבל חוות דעת רפואיות שונות אבל למה רב?

יש עניין לא לזרז להוציא את התינוק. יש זמן שה' החליט שצריך לרדת
לא אני המצאתי, זה עניין הלכתי.
זה כמו תרומת איברים מן החי- את יכולה לומר, מה הקשר רב? מילא כמה חוות דעת, אבל רב?למרבה ההפתעה כן!
חייך קודמים לחיי חברך, ואדן שתורם כליה מכניס עצמו לסכנהלא אומרת שבגלל זה לא לתרום, ממש לא, אבל זה מצריך בירור הלכתי.
אותו דבר כאן.
לא אמרתי שהם סתם מחלקים זירוזים. אבל על סיכון קטן הם מעדיפים לזרז, כשבעצם, אפשר עוד לחכות, אולי. לא מכירה את פרטי המקרה וכל אשה לגופה.
זה תמוה לי שאת לא מכירה את זה, אבל זה דיי ברור ומקובל שמתייעצים עם רב לגבי החלטה לזרז או לא...

לק"י

אם כבר, הייתי מתייעצת עם רב שיש לו גם נגיעה ברפואה (או שהוא יגיד להתייעץ עם רופא).

לפי מה שאני ידעתי זה ממש מוכר וידוע.
רוב הרבנים, גם אם אין להם רקע רפואי, ברגע שמסבירים להם את העניין מכל הכיוונים, גם את ההיבטים הרפואיים, ידעו לייעץ נכון..

על כל פרוצדורה רפואית? על כל מרשם לתרופה עם תופעות לוואי שיכולות אולי אולי לסכן?

אני לא חושבת שההשוואה לתרומת איבר מן החי נכונה כי זו לא המלצה רפואית.
זה אדם בריא לגמרי שהחליט לסכן את עצמו (במידה זו או אחרת, לא על זה הדיון) בשביל מישהו אחר. אף רופא לא ימליץ למטופל בריא שלו לתרום כליה. זו יוזמה של המטופל (הבריא, כאמור).
בזירוז אישה לא בוחרת לשים את עצמה בסכנה ממקום בריא אלא יש אינדיקציה רפואית. יש סיכון כלשהו לה או לעובר.

דווקא זירוז, לא כל פרוצדורה רפואי ת

ותשובת הרב היתה, לפעול לפי ההמלצות הרפואיות.

אז לפני זה דיברנו עם רב וזה היה לפני שבת אז הוא אמר שעדיף לא בשבת ושבנתיים בשבת ננסה לזרז טבעי וכמובן שנשאר להשגחה בבי"ח ואם יראו שיש מצוקה או משו אז ישר זירוז..
אבל בגדול נהוג לשאול..

לא ידעתי שיש בזה עניין הלכתי...

 

נבדוק את זה

 

תודה

לאדם אסור להכניס את עצמו בכוונת תחילה לסכנת חיים. וזה מה שעושה זירוז.

יש סיכון כלשהו שמהווה אינדיקציה. רופאים לא נהנים לעשות זירוזים.

ואם זה לא המצב- אז הרופא ממש גרוע.

אבל לא שהזירוז הוא סכנת חיים, אלא הלידה היא מצב מסוכן.
בלידה הראשונה בכלל לא ידעתי מזה.
לפני אחת הלידות, הרב מעצמו אמר שאם מציעים זירוז - רק אחרי שיש התחלה בסיסית של לידה (זו דעת הרב המסויים שדיברנו איתו. יש המון דעות אחרות).

וליעל - ברור שאם הזירוז מציל חיים, הרב יאמר לעשות אותו, לא?
הנקודה היא שהרבה מאוד פעמים אין אינדיקציה ברורה לזירוז, אלא מציעים לך אולי את רוצה זירוז כי הנוהל הרפואי מעדיף זירוז ולדעת שהתינוק כבר בחוץ...


(הייתי מאושפזת פעמיים בתור לזירוז. התור התארך והתארך כי כל פעם הגיעה לראש התור מי שהמצב שלה נהיה קריטי יותר.
כלומר, למרות שלא הסכימו לשחרר אותי בלי זירוז, זה לא היה כ"כ הכרחי כדי שלא להמתין בתור יומיים שלושה... ומצד שני היו כאלו שפתאום חשדו במצוקת עובר או משהו, ומיד הכניסו לזירוז)

לק"י

לכן חשוב רב שמחובר לעולם המעשה, ושאם הרופא אומר שזה מסיבה איקס (ולא סתם. כי נמאס לאשה לחכות), הרב לא יגיד שלא.

מה שכן, אם יש סיבה רפואית, אז לא חושבת שהייתי שואלת רב.

הרבנים שאני שואלת די מתמצאים,
ואם יש סיבה רפואית הם יודעים מה לשאול ובאיזה מקרים זה קריטי.
גם כשיש סיבה רפואית אני שואלת. הנה, לפותחת יש סיבה רפואית, נכון? אבל זה לא כזה מוחלט וברור שהיא חייבת זירוז...

 

אמר  לי לשמוע בקול הרופאים וגם בקול התומכת

אבל הוא כן קצת הלחיץ שתינוק גדול זה סיבה לזרז כשכבר עובר התאריך.

 

מזל שהיא( התינוקת ) שמעה בקולו. היה נראה שלא תצא לעולם!

כולם היו סביב 4 קילו. לפני חודש ילדתי 4.375, ודווקא פה כן הציעו לי אולי ניתוח. אבל בגלל שאני מכירה את הגוף שלי ויודעת שככה זה אצלי - משקלים גדולים - אז ברור שסרבתי. וב"ה הכל היה תקין, מהיר ואפילו בלי קרע אחד😁

אמא שלי ילדה תינוק בלידה רגילה במשקל של 4300

גם לי היו הפרשים גדולים בהערכות
והפעם בדקה אותי מישהי ואמרה לי משקל ממש גבוה יחסית לשבוע, הטלתי בזה ספק והיא בדקה שוב ביתר דיוק ואמרה שהיא ממש בטוחה בהערכה

יצא באותו יום בהפרש 80 גרם מהערכה !!!

או להראות לרופאים שתמיד יוצא לך יותר קטן משמעותית מההערכת משקל, הם מתייחסים לעבר המיילדותי שלך לא פחות מהערכת משקל

אם עד כה ילדת בטוב למרות ההערכות לא רןאה סיבה הפעם לזרז

כדאי להתייעץ רפואית

עכשיו ראיתי שאת מדברת על סטריפינג שזה לא ממש זרוז חזק, לא על זרןז ממש עם פיטוצין וכד' שזה כבר התערבות ממש

כלומר, יכול להיות שגם הפעם יהיה טעות, ויכול להיות שלא.
אם יש באמת סיבה לניתוח כמו שאמרו קודמותיי לא הייתי מהמרת.
במיוחד שסטריפינג נחשב להתערבות ממש קלה.
נכון שכיף שהכל בא טבעי אבל לא עשו שום פעולה כירורגית/נתנו לך משהו חזק.
לכן אם הסטריפינג עוזר לך (אצלי לא עזר ב2 לידות, אולי קידם פתיחה ב0.5 ס"מ וגם לזה לקח המון זמן)
הייתי הולכת על זה.

בהצלחה גדולה ורק בבריאות וידיים מלאות.

 

 

הלידה. זה מקדם..

להעיר ולראות שמגיבה. רק לקבל תגובה,לא ברמה של לקום לשחק.
אם לא מצליחים זו הבעיה..

ליטפתי אותה והיא פקחה עיניים (ישנוניות כמובן) והתהפכה במיטה.

את יודעת אולי ממה צריך להיזהר, למה לשים לב?

אבל אם אני זוכרת נכון כשזה קרה לנו היא אמרה שזה בסדר, אני מבחינת הלחץ שלי רציתי להוציא תגובה מילולית גם (לא הצלחתי). (זה היה די מזמן, אבל אני זוכרת שזה קרה כשהוא היה גמור מעייפות, כשגם ככה הלך לישון מאוחר, אפילו את החצי שעה לא הצלחנו לחכות והיה ממש קשה להוציא תגובה...)

מסייגת- מהניסיון של אמא שלי כאמור, אמא כאמא, אין ידע רפואי מוסמך..

ממתינים חצי שעה, ואם הילדה מגיבה כרגיל, לא מקיאה ולא נראית מבולבלת, אין מניעה מלהשכיב לישון.

בפרט שאת מתארת שהיא לא קיבלה מכה בראש למעלה- שזה יותר מסוכן.

אחד מילדי קיבל פעם בבית הספר מכה חזקה בראש וכתוצאה מכך היה לו זעזוע מוח.

אך התופעות קרו ממש מיד- 4 הקאות תוך שעה, בלבול וכד'. אבל זו הייתה מכה חזקה מאד!

 

הרגעתן אותי.
היא ממש התנהגה כרגיל, וגם היה ממש קל להרגיע אותה אחרי הנפילה.

שלי התחילו עכשיו ללכת (חוויה בפני עצמה)

והן כל הזמן נופלות נפילות מפחידות למדי

אבל אין כ"כ מה לעשות עם זה- זו הדרך ללמוד ללכת.... אז אני ממש מבינה את החששות והחוסר שקט בבטן...

זה כזה מתוק!!!

נעמדות, מוצאות שיווי משקל, ומחייכות כאילו סיימו לטפס על האוורסט

והדבר הראשון שתלמדי אותן זה לעשות חיבוק אחת לשניה-האושר בהתגלמותו!!!!

כמעט התעלפתי מהתרגשות

תמשיכי לרוות נחת 😘

שלילדים יש שמירה מיוחדת מה'.

נופלים וקמים והכל בסדר ב"ה 

אבל כבר יותר רגועה בה כי אני לא צריכה להיות במעקב יומי. אמרו לי לבוא פעם הבאה לביקורת ביום חמישי (למיון) ואני מקוה שתתפתח לבד לידה עד אז. תודה על ההתעניינות! מחכה לשתף כבר בבשורות טובות!!

תעדכני..

וזהו פחות או יותר
נמאס להילחם במצב...
חיבוק ♥️

יש ימים שאני נשמעת כמוך
ויש ימים שזורמת עם המצב...
היום אני בזרימה
אבל אני ממש מבינה אותך.
זה טירוף.

בכל זאת מודה כל יום על הפרנסה.

את הכביסה שיחררתי מיד בהתחלה. יש לי ערימה. מטפלת בה אחת לחודש בממוצע.
הארונות עדיין של חורף, בגדי קיץ בערימה... מבולגנים.
זורמת.
הצעצועים מסודרים לקראת שבת וגם זה לא.
מ-ש-ח-ר-ר-ת!!!
זו תקופה הזויה ולא שגרתית
והיא לא הולכת להיגמר...
אז מתמקדת במה שיש וכשהכל עולה לי על העצבים אני בוכה וכועסת והולכת לישון וקמה יותר רגועה.

ב"ה שיש עבודה
אבל המצב פה קטסטרופה
ושנינו גמורים
אולי נעשה מחר מבצע סדר ונעודד אחת את השניה?

לק"י

יש בבית שני מתוקים בני חמש ושנתיים, אבא אחד, ואמא בחודש שמיני שהחל מיום ראשון האחרון עובדת משמונה עד שתיים כל יום (חוץ משישי), שאין לה כח וחשק לסדר.

חוסר הרגלים שההורים פה לא הרגילו את הילדים שלהם🤣
בדרך כלל במוצ"ש הם עוזרים לסדר (בעיקר הגדול).

ואני במיטה.. לא נורא.חזרתי ביום שישי לעבודה ומותר לי. אני בתהליכי הסתגלות חזרה לשגרה וזה בהחלט מתיש, בייחוד אחרי שדי התרגלתי לרבוץ... יש ימים כאלו, אפילו הרבה, שאני מרשה לעצמי לעצום עיניים...
יכולה לומר שהמון פעמים שבא לי להתעצבן על הכביסות הכלים הבישולים וכו', אני נושמת עמוק ואומרת לה' תודה לך ה' שיש לי עבור מי לעשות את כל הפעולות הללו.ושאני יכולה לעשותן בעצמי ולא שבאים לעשות זאת עבורי כי אני מושבתת(סובלת המון המון מהגב. אז יודעת להעריך מעולה כל תנועה וכל קימה ללא כאבים. )לא ברור בכלל. ברוב הפעמים המחשבה הזו עוזרת לי.
בכל מקרה בע"ה מחר תקומי ליום חדש עם כוחות מחודשים..

ממש מזדהה.

בעלי עובד חיוני, נוסע כל יום לעבודה

ולי הביאו מחשב הביתה אז אני אמורה לעבוד מהבית כשהילדים איתי..

בפועל נדיר שאני מצליחה לעבוד במשך היום כי ברגע שאני מתיישבת על המחשב שניהם עליי

 

אז יוצא שכשהוא מגיע חזרה הביתה הוא עם הילדים ואני עובדת..

או אחרי שהם ישנים.

 

לוקח לנו מלא מהזמן שלנו יחד...

 

ועכשיו אני גם צריכה לעשות חפיפה לפני הלידה אז יוצאת בערבים למשרד.

 

אז מצד אחד, ב"ה שיש פרנסה, לא מובן מאליו בתק' הזו

מצד שני לפעמים זה בהחלט מעיק והיה בא לי כבר לא לעבוד וזהו...

 

וברור שהבית הפוך- אבל זה קשור לזה שאני בתשיעי יותר מהעבודה...

 

 

אבל הנה נראה שעכשיו הכל משתחרר.
מקווה שעוד שבועיים לא יהיו בעיות עם זה....

לישון כך לילה ובבוקר לחפוף עם שמפו, כדאי לנסות מספר פעמים.
פנית לרופא עור? אם קשקשים רבים והקרקפת אדומה יתכן שזה "אטופיק דרמטיטיס" - אסטמה של העור.
רפואה שלימה!

אני קצת חוששת לשים לו שמן זית כי הוא בטוח יעיף את המגבת אז אני אקבל מיטה מרוחה בשמן...

יש לו קשקשים דבוקים לקרקפת ללא אדמומית

נראה לך כדאי לפנות לרופא? או שזה סתם כמו שגם לי יש(אבל לא בכזו כמות... אלוקים ישמור אותו)

אם זה חצי שנה כמו שכתבת, הייתי פונה לרופא.
הוא לא מגרד או מתלונן?

אם כן הייתי הולכת לרופא. יתן לך מן הסתם שמפו רפואי.

לא ממש מבינה בזה אבל לבן דוד שלי היה ככה וכשהורידו לו קמח או חלבי או שניהם, לא זוכרת כבר, זה פשוט נעלם

אצל מבוגרים קשקשים המון פעמים זו פונקציה של עצבים ומתח.

למדתי על זה בקורס ארומתרפיה

בגדול בעיות של אלרגיה ועור קשורות גם למצבים נפשיים...

נסי שוב להחליף שמפו למשהו יותר טיפולי
יש גם סבון שיבולת שועל של דר פישר שמאוד טוב ויחסית לטיפולי לא יקר

בכל שמפו לשים מעט מאוד חומר ולשטוף טוב טוב את הקרקפת בסוף החפיפה

לגבי שמנים, אני שמתי לה במקלחת לחצי שעה (מילאתי המון צעצועים ומים ישבה בכיף
ואז שוטפים עם מים בלבד !!

הרעיון הוא לתת לראש לחות שלא יתייבש

אצלי לדעתי זה נבע מזה שבתור תינוקת מיהרתי להסיר לה את הקשקשים לא בעדינות מספיק
זה יותר נפוץ אצל ילדים שסובלים מיובש וגירויים בגוף

אני גם עברתי לגור בעיר של בעלי אחרי החתונה. עיר גדולה מדי, עם מנטליות שאני לא מתחברת ואני חולמת לעבור מכאן לאיזה מושב.רק שהמצב שלי קצת שונה, אנחנו בעיר של בעלי ויש לי קשר טוב עם חמותי והגיסות. אבל עדיין, זה לא תחליף לחברות.
את עובדת או בבית?
מה עם חברות מהעבר? את איתן בקשר טלפוני?
אני כל היום בבית עם הילדים. גם בתקופות שעבדתי, הייתי מדברת עם בנות מהעבודה, אבל זה לא היה קשר עמוק. אז כל כך מבינה אותך.
האמת שאני חזרתי בתשובה אז יש לי חברות שהקשר איתן התרופף ממילא, אבל יש לי 2 . אחת מהן חלונית והשנייה מסורתית שאפילו הקשר הטלפוני מדי פעם ממש מחייה אותי.
גם הפורום כאן, כמו שאמרת חממה אז זה נותן את המקום לפרוק ולהקשיב לאחרות.
תקשורת עם נשים אחרות זה צורך נפשי של האישה והבעל כמה מכיל שיהיה לא יכול למלא את המקום הזה.אז הרגשות שלך לגיטימיים.
ויש את בורא עולם, שהוא זמין תמיד, ואין לו שיחה ממתינה ותמיד אפשר לפנות אליו. לשפוך מה שיש על הלב וכמובן גם לבקש שנכיר חברות שימחאו את המקום החסר.

גם אני חזרתי בתשובה ובגיל די מאוחר, 22. אבל בכל זאת למרות שהחלפתי את כל החברות שלי אחרי שכבר איבדנו לחלוטין עניין בתחומי העניין אחת של השניה, תמיד מצאתי את עצמי עם מישהי אחרת, לפחות אחת.
עכשיו אני לא עובדת, רק בבית. מתכננת לחזור לקורס קצרצר ולנסות ייעוץ כלכלי למשפחות, שזה מאוד קשור לתחום שעבדתי בו תמיד וגם יש אינטרקציה עם אנשים שזה בטח יהיה נחמד.
קצת בעיה לפתוח בפורום כל דבר כי אין ממש קשר אישי, זה פתוח לכולם, מרגיש קצת כמו לדבר במגאפון ולא תמיד שייך שכולם ישמעו, גם האנונימיות תלך ככה. אבל לפעמים באופן כללי זו הצלה.
וכל כך אהבתי את העצה על התפילה לקב"ה, כמה קרוב ככה התפספס ממני, תודה על התזכורת🙏

גם אני עברתי למקום חדש לפני כמה זמן, וההתחלה היתה מאוד קשה, להתרגל למנטליות ולסביבה. הרגשתי שכולם עסוקים בחיים שלהם, לאף אחד לא חסר כלום, ורק אני בודדה ומייחלת לחברה, משתגעת מהבדידות. אני זוכרת שממש בהתחלה פגשתי מישהי חמודה וניסיתי ליצור קשרים איתה, והיא היתה נחמדה והכל, אבל היה ברור שזה פשוט לא חסר לה, טוב לה במקום שלה בחיים ואין לה זמן להכניס אנשים חדשים לסדר יום שלה. לא קל...
לקח זמן, והיום יש לי 2 וחצי חברות כאן וזה באמת מקל על הרגשת השייכות. אבל היום אני כבר במקום הזה שעסוקה עם החיים שלי ופחות מחפשת מפגשים חברתיים, אז לא כועסת יותר על האנשים שהתנכרו אלי בהתחלה אבל חברה אחת או שתיים זה חשוב, מעודדת אותך להמשיך לנסות!

זה בדיוק ככה, שהכל כאילו תוך כדי ואני נכנסת באמצע. מעודד לשמוע שעם הזמן זה השתפר אצלך. אולי באמת סבלנות ותפילה ולא להתעסק בזה יותר מידיי זה כבר יקרה מעצמו

שיזכיר לו את היתרונות שהוא אוהב במושב בו אתם גרים
מצד שני שאת תרגישי בנוח ותשתלבי.


זה קריטי לדעתי...
האישה הרבה יותר צריכה חיבור למקום.
יותר נמצאת בבית, יותר מעורבת בקהילה, יותר בקשר עם אנשים. יותר זקוקה למענה פנאי, לחיי חברה... במיוחד בחופשות לידה, ובגידול הילדים. ללכת לגינה ולהיות לבד זה נורא. וזה חוויה יומיומית שעשויה להחליש ולבאס.
גברים ברוב המקומות יכולים להסתדר. בכל מקום יש תפילות ושיעורים וקהילה סביב בית הכנסת.

יש הרבה מקומות נחמדים מאוד בדרום.
למה לא לנסות מקום אחר?
(מוזמנת לדבר איתי אם את רוצה רעיונות ספציפיים)

ירוק, נעים ומרווח עם אוכלוסיה יחסית ברמה רוחנית שברובה מתאימה לנו ממש. הילדים פורחים כאן, בעלי בעננים. רק אני יצאתי כזאת כבשה שחורה.
אמרתי לו אתמול, אי אפשר שיהיה מושלם וחוץ מזה באמת ממש מושלם כאן ומה שתמיד חיפשנו אז שזה יהיה החיסרון אבל בכל אופן מידי פעם כשצף איזה קושי אז אין לי בכלל סיבולת למקום הזה וכאילו כל דבר קטן זה הקש ששבר את גב הגמל. גם די אין לי לב לעשות לו את זה ,זה מה שהוא חיפש כל הזמן וסוף סוף מצא.
תודה על ההזמנה לרעיונות ספציפיים, מקווה שזה יסתדר בלי לעבור

ואז תכירי ככה את הנשים?
בגן שעשועים את לא פוגשת נשים?

אני נמצאת במצב דומה (וכמובן שונה).
אחרי החתונה עברתי מהמקום בו גרתי ברווקות לאזור ממנו בעלי הגיע. התרחקתי בבת אחת (פיזית) מככככלללללל החברות שלי. אחרי כמה שנים חזרנו לאזור המרכז ועכשיו לעיר שבה גדלתי, אבל זה לא משנה את המצב. אין לי פה אף חברה מהעבר. וגם לא מההווה.
פשוט עצוב.
חולמת על משהו אחר.
לא יודעת מה ואיך.


יכולה רק לשלוח חיבוק 

בעיני, שנה זה עדיין התחלה.
במיוחד עם המצב ההזוי הזה, בעזרת ה כשיגמר המצב.
ממליצה ללכת כמה שיותר לגני שעשועים ודברים עם הילדים, ימי הולדת וכו..
ככה מצליחים לפתוח שיחה ובעזרת ה אחרי כמה מפגשים גם לקדם שלב להזמנה הבייתה.


מדהימה על הפרגון!!
חיבוק מרחוק

'אף אחד לא שאל בשלומך בשנה האחרונה...'
תנסי לחשוב על מישהי שיש לך איתה קשר רופף, להדק אותו, זה יכול להיות חמות, גיסה מהצד השני, מישהי מהעבודה, שכנה, אמא של ילד מהגן של הבן שלך...


חוצמיזה, את ממש אצילית ועדינה איך את מתמסרת לבעלך... באמת לא מובן מאליו

לעזוב את העיר שאני גרה בה כבר מספר שנים.. ודי שקפת את חששותי בכתיבתך.
את לא מתקשרת עם חברות מהמקום הקודם בו גרת?
לדעתי,הקשר עם הסביבה כן חיוני מאוד, וגם אם כתבת שלא בוער לך, כן הייתי ממליצה לצאת, ליזום שיחה עם שכנות ונשים שאת פוגשת, האם באמת כולן עמוסות עד כדי כך? או שרק המצב רוח הירוד גורם לך להרגיש שהכל שחור.. ואל תשכחי שתקופת קורונה עוד טרם מאחורינו, כשהכל יחזור לקדמותו וילדים יתרוצצו בגני שעשועים ואמהותיהן תפטפטנה על הספסלים, גשי אליהן, ובשיא הכנות אמרי שאת חדשה במקום ותשמחי להתערות, תשאלי שאלות אפילו טכניות, אני מאמינה שלפחות כמה תשמחנה לעזור ותוך זמן קצר תרגישי חלק משם.
ואם לא-תמיד אפשר לעשות שינוי מקום בשנית, או בשלישית. והעולם לא נגמר בשום דבר..
מאחלת לך ישוב טוב והתאקלמות קלה ומהירה, וגם אם "ראשיתה מצער" מקווה עבורך ש"אחריתה ישגה מאוד"!

אין לי משהו חכם לומר, רק שבאלי להיות חברה שלך..

אפילו גרה גם בדרום, אבל לא במושב..

מתכוונת. לנסות להפסיק לקטר קצת ולראות את הטוב שיש.
תודה לכל אחת שקראה והגיבה, הכי תודה על העצות וההזדהות. הקל עליי לדבר על זה בלי להרגיש מסכנה וחריגה.

תראי שנה וקצת זה יחסית לא המון זמן במובנים של יצירת קשרים... מצד שני, רפילו שלום שלום זה קצת קיצוני.
האם את הולכת לבית כנסת לפעמים בשבתות? יוצאת לגינה עם הילדים?
חברה בקבוצות ווצאפ של הורי גן?
יש לילדייך חברים שהם מתקשרת עם ההורים שלהם?
יש שכנים שלוקחים מהם חלב או שמן במקרה הצורך?
מכירה לפחות את הבלנית???
יש הרבה אינטרקציות שכדאי למנף אפילו לקשרי שלום שלום....
קשרים מעבר זה באמת עניין של יותר השקעה.


עוד משהו, שבמושבים הרבה פעמים השטח הגדול שיש לכל משפחה יוצר איזשהו מרחק כי אין שכנים שאתה 'נתקל' בהם פיזית....


אני חושבת שכן כדאי לנסות ליצור לפחות קשרים בסיסיים כאלה, אבל אל תתייאשי!

עם שכנות ולהכיר לאט לאט

הייתי אצלה בתחילת הטיפןלי פוריות
לא קובעים אצל רופא של הקופה עצמה? במרכז בריאות האישה?

מקבלת בהנרייטה סולד, עדינה ומקצועית

ואני בשבוע 7
מתי אני צריכה לקבוע אליה?
התור הכי קרוב הוא שאני יהיה בשבוע 10
זה בסדר ?

אבל תכף יבואו כאלו שיותר יודעות

את רוצה שקיפות? יש לך הפניות?
אם יש לך הפניות ועשית השבוע אז זה אפילו קצת מוקדם שבוע 10.
הייץ אצל האחות כבר? אם כן יש לך באתר של כללית תיק מעקב הריון וכתוב בו מתי צריך תור לרופא/מעקב אצל האחות/בדיקות מסוימות.

שלא תתקיים בלי תורים..
אהה וגן לסקירת מערכות

דר ארלה (לא זוכרת משפחה מקבל בקופת חולים ג'

דר גיא טווינה גם בקופת חולים ג' - מומחה לאולטרסאונד

על ד״ר אמנון הדר פשוט הוא עמוס וצריך לראות אם יש לו מקום רופא מדהים ומקצועי

לרוב מרגישים כבר, בשיליה קודמות הכל עמום יותר, התקשתי להרגיש החדות כמו בהריונות אחרים

במיוחד עם שליה קדמית, יכול לקחת גם עד שבוע 22-23. אז לא להילחץ אם את לא מרגישה מיד בשבוע 20

יש עוד חודשים מלפניך שצריך לעקוב אז אני הייתי קצת מחכה... קשה אני יודעת...

גם אם לפעמים מבליחה תנועה חד פעמית זה עוד לא סדיר וסתם מלחיץ להתעסק עם זה

וגם- שליה קדמית ממש מונעת את ההרגשה

ואין לזה משמעות לעקוב אחרי זה

אני אישית הרגשתי בהריו ראשון בשבוע 17 תנועה ראשונה שזה ממש מוקדם...
וככה ציפיתי בהריונות בהמשך והייתי לחוצה לשווא.. יש אלה תינוקות שזזים הרבה פחות זה קשור גם לטמפרמנט התינוק

מחכה להרגיש תנועות כדי להיות רגועה יותר

ב"ה אין לי מגרנות אחרי.
וזה טשטוש לזמן ממושך,
קצת מלחיץ.
אבדוק בכל אופן...

באיזה שבוע את? בעיקרון זה קרה לי כמעט כל ההריון. היה מגיע ועובר לבד אחרי רבע שעה וגם לי הרוםאים אמרו שזה כלום רק כן ממליצה לבדוק סוכר ותפקודי כבד. בשביל השקט שלל בעיקר אבל רוב הסיכוי שזה באמת כלום..

ב"ה!!

כולי קראתי באינטרנט. הלחצות בכמויות. בסוף הלכתי לישון ועבר

זה אחד מהסימנים לרעלת הריון, לא?

לא טשטוש ממש כמו שאת מתארת אבל קושי במיקוד והתקשתי לקרוא, הכתב היה נמרח לי על הדף...
פעמיים ראשונות הייתי בטוחה משקפיים כי לכל אחיי יש חוץ ממני, עבר בחודש שאחרי הלידה..
עכשיו כבר השלמתי עם תופעת ההריון המוזרה

תמחקי אחותי. שלא יהיה לך אאוטינג
@יעל מהדרום
@חגהבגה

שתדעו מי זאת אחותי?
לא מפריע..

ככה פשוט אם מישהי פה מכירה אותך מהחיים האמיתיים בחוץ. ואת אומרת מי אחותך. ואנחנו יודעות בערך את הגילאים אצלך וכלמיני דברים שסיפרת. אז היא יכולה לדעת מי את ולא תיהי בשבילה אנונימית... מבינה? זה אאוטינג.

זה ממש קשה ומתיש!

קודם כל, הסדרה שאת רואה בלילה, זה הדבר הכי טוב שאת עושה לעצמך.
אם את לא תרפי קצת, גם את מה שאת מתארת שאת לא מסוגלת לעשות, ומהצד אני קוראת ומתפלאה כמה כוחות נפש יש לך, לא ייעשה.
בקיצור, את הסדרה בערב, אל תבטלי!
שואלת בסוגריים- מה עם בעלך? בבית? עובד מהבית? עובד חיוני? יכול לתת יד?
הבנות- מה הגילאים? ישנות במהלך (בעיקרון, אם יירדמו...)
אוכל הכי פשוט שיש. יש ימים שפסטה ושניצל תירס זה נפלא! לחתול ליד קצת ירקות, אחלה.
סיר גדול של מרק ירקות, זה מספיק לכמה ימים- עם קוסקוס משקית.
פעם אחת לעשות מסה ענקית של קציצות מאיזה 2 קילו בשר, להקפיא בתור קציצות, בין שכבה לשכבה לשים שקית סנדוויץ, וכל פעם להפשיר ולטגן.
דברים שלוקחים קצת זמן.
שינה- אולי ללמד אותן לישון לבד? שוב לא יודעת מה הגילאים ומה הסיפור, רק משתפת שכבת שלי בת 4.5 חודישם הקטנה, מצאנו את עצמנו מרדימים אותה בקולות ונדנודין אינסופיים וזה ממש מייגע ומתיש וסוחט.
החלטתי ללמד אותה לישון לבד, וזה אחלה.

בגדול, תנסי להגדיר לך זמן שאת עושה דברים. נגיד, בערב, אחרי שהבנות ישנות, לעדות מקלחת, ארוחת ערב טובה או אפילו קפה, ואז, 20 דק' לסדר. ממש, לשים טיימר, ולא משנה באמצע מה את- להפסיק אחרי 20 דק'. ואז, פרק בסדרה. ואז, חצי שעה מטלות ללימודים. אבל שוב, על סטופר. ושוב משהו נחמד. ואם ישלך כוח לעוד סבב, מעולה! ואם לא, את יודעת שהתקדמת, לפחות קצת.
את מדהימה. כולנו מג'נגלות בתקופה מטורפת זו, ומנסות איכשהו חשרוד. פשוט כך.
מי שתוך כדי עובדת/לומדת, אני מצדיעה לה פי כמה...
בהצלחה רבה!!💕

הזדהיתי מאד עם - אני האמא של כל הדבר הזה
מצדיעה לך!

עכשיו נמחק לי משהו שעשיתי מלא שעות ללימודים. ואין לשחזר..

@חגהבגה
לשאלתך, שתיים בנות 2.6 ו 11 ח. אמורות לישון ביום. בפועל לא ממש קורה...זה גם עוד סאגה מעייפת משל עצמה. כשאחת נרדמת סופסוף השניה בוכה ומעירה אותה..
בעלי עובד יום קצר והוא כן ממש שותף ומנסה.
זה יותר בהלך הרוח שלי, שאין לי כוח. מחכה רק לצנוח איפשהו בלי לחשוב על כלום..

יישמע מופרך שפסטה עם קטשופ אין לי כוח להכין? זה עניין יותר נפשי מאשר באמת זמן נטו.

@דבורית ראיתי בנטפליקס את 'אן עם הצמות', מבוסס על ספרי אן שרלי

מבינה אותך ממך, עם הקטע הרגשי.
קשה, קשה קשה.
לא אציע לך פתרונות טכניים, רק אחזק אותך, שכל יון, שאת קמה ויודעת שהולך להיות מתאגרף אבל את הולכת על זה בכל הכוח ו אפילו רק רוצה להשתדל להיות הכי טובה שלך, זה מדים מאין כמותו!!!

בסקוויטים עם שוקולד נחשב ארוחת ערב? לי

אני בהחלט קמה במוד של "לשרוד את היום".
יש פעמים שאני ממש הולכת לשירותים להירגע שניה לפני שאני מחטיפה סטירה פה למישהו..

 

מצד שני, יש דברים שלא סובלים דיחוי וחייבים לעשות אותם..

 

אפשר להתנחם בזה שב"ה כולם בריאים ושלמים בגופם ובנפשם (אני פלוס מינוס, תלוי מתי שואלים)

אם תשאלי אותי, ארוחה מזינה ובריאה.
הרי, אם ננתח לגופו של עניין.
ביסקוויטין, עשויים מקמח.
קמח זה חיטה
חיטה היא ממש צומחת, באדמה
משמע, שהיא בעצם ירק
אז מי שאוכל ביסקוויטים
כאילו נשנש ירקות
מוטו לחיים

הלכתי על זה!!!

 

וחיבוק לפותחת!

יש ימים ממש לא קלים!

אני מעריכה אות׳ך על ההתמודדות

זה בדק גמור גם אצלי לפעמים אין אוכל , אני מנחמת את עצמי שאת כל החלבונים והוויטמינים ישלימו מחר

יש דעה הלכתית שלפיה מברכים על שוקולד בורא פרי העץ, ולא שהכל.

שגם לנו יהיה מה לראות
ותכלס באמת מצב הזוי...
הלוואי והיה לי כח לשמוע איזה שיעור
לא מצליחה..

דקירה

הריון לא אמורים להרגיש בשלב כזה כלום.

זה ממש נשמע ככה.

אגב , אני אף פעם לא הרגשתי כאב של ביוץ, רק כמה חודשים אחרי החתונה (ועד היום) אני מרגישה כל פעם, לפעמים בצד ימין ולפעמים בצד שמאל. אז יכול להיות שאת רק עכשיו מתחילה להרגיש...

(פעם אחרונה היה לי כאב בשני הצדדים ונכנסתי להריון אז חשבתי שאולי זה יהיה תאומים.. אבל זה היה אחד ב''ה מהמם ומתוק).

שאת אמורה לקבל מחזור עוד 10 ימים, זאת אומרת שהביוץ התרחש לפני כ4 ימים. לא שבוע... בכל אופן אם זה ממש כואב ולא עובר עד מחר בבוקר, תגישי להיבדק, לא אמורה לסבול מכאבים. אולי הריון חוץ רחמי ח''ו

ובגלל שקראתי שבנות חוו את את זה לפני האיחור רציתי לראות אם גם פה

בכל מקרה , אם רצית סימנים כדי לדעת אם יש אולי הריון, אז תדעי שאין שום סימן עדיין בשלב הזה.
זה אפילו לא נחשב הריון, זה גוש של תאים צמודים, לא אמורה להרגיש שום דבר.

אז איך זה יכול להיות?

בסימנים: עייפות פתאומית, חזה כבד ורגיש, הפרשות, רגישות לריח.

דווקא כולן פה אומרות שבערך שבוע -שבועיים אחרי איחור מרגישות בחילות. או ממש ביום האיחור רגישות בחזה וכד'.

דבר שני, 10 ימים לפני מחזור זה הרבההה לפני האיחור. מי שיש לה תסמינים של הריון 10 ימים לפני איחור זה כנראה פסיכולוגי...

אני ממש מציעה לך בחום לא לחפש תסמינים כי זה מתסכל ממש, אל תחשבי על זה יותר מידי, כשיגיע איחור תעשי בדיקה וזהו. אני אומרת לך מניסיון שחיכיתי להריון תקופה ארוכה, כל חודש הייתי בטוחהה שאני בהריון לפי תסמינים.. וכל פעם אכזבה......

רגישות בחזה , בחילות ולפני האיחור
ויש בנות שמתארות את מה שרשמתי ככאבי השרשה

השתרשות לא ביום הרביעי / חמישי אחרי הביוץ וההפרייה.

ב''ה שעבר בשלום!! ברור שלוקח זמן להתאושש. כל החושים והמערכות בגוף נכנסים לסטרס

ברוך השם שנגמר בטוב!!!

מלאכים שומרים עליהם צמוד...

גם הבן שלי בגיל הזה, וכמה שאני מטאטא כל היום, הוא תמיד מוצא משהו מתחת לספה או לא יודעת מאיפה... ואני כל פעם מתעלפת מהסכנת חיים שהוא היה בה... אני תמיד אומרת שיש לקטנטנים האלו מלאכים צמודים לשמירה..

מציינת את זה כי חשוב לדעת איך להגיב נכון למקרה של חנק. שלא נדע..

עושים דחיקות על הגב כשהראש לכיוון הרצפה ומוטה למטה 5 פעמים ואם לא יצא הופכים ועושים דחיקות על החזה באותה התנוחה וכך חוזרים על זה אלא אם אם כן חוח איבוד הכרה ואז צריך גם החייאה.

לא סתם להחזיק את הילד מהרגליים, אלא בהטייה שהראש נמוך מהרגליים..

ונכון, זה מה שכתבתי מוטה כלפי מטה

וניסיתי לעשות מה שלמדנו, נראה לי שזה עבד... חח

מפה קוראת לכולן לכו ללמוד קורס עזרה ראשונה, מציל חיים!

לםני איזה שנתיים הבן שלי נפל (לא ממקום מאוד גבוה) על הפנים ולכמה רגעים איבד נשימה והתחיל לגלגל עניים הטלפון היה ביד ופשוט לא הצלחתי לחייג למדא מהלחץ.. אירי כמה רגעים חזר לעצמו אבל זה היה בין הדקות הכי ארוכות בחיי

ותודה רבה ששיתפת! גרמת לי לחדד יותר את המודעות ותשומת הלב! ממש קל להישחק בזה, כמו בכך דבר 😔
אז תודה על התזכורת!

וכל הכבוד לך!

אבל גם לשמוע הזדהות זה מנחם קצת, לא? 🙂
חכי קצת, בתחילת רביעי זה כבר עובר...
מאחלת לך הריון קל ותקין

איזה סיוטטטט
לשים באמת מטפחת דקה זה מה שיכול להועיל... ובנשיקה עצמה לילד לא לנשום רגע...
חיבוק!!!

גם ככה חצי מהיום אני נושמת דרך הפה....

או ג'ינג'ר

ניסיתי לימון וזה באמת עזר

קליפות של פירות הדר עשו לה טוב בעיקר תפוז וקלמנטינה..

זה היה רעיון של אמא שלי, התקשרתי אליה פעם כמעט בוכה שאני מבשלת דג לשבת וכל הבית מריח ממנו ואני מרגישה כל כך רע, והיא אמרה לי תתרחקי מהמטבח, קחי לימון ושימי ליד האף ותנשמי אותו עד שזה יעבור...

תנסי כמה שיותר להיות בחוץ,
במרפסת, בכניסה לבית, להיות בשמש , באוויר צח...
לאכול שם, ממש עוזר. וכמובן להשאיר כמה שיותר דלת וחלונות פתוחים. (לא נורא שיש יתושים..)

אין לי מרפסת רק 4 קירות או לצאת החוצה לחדר מדרגות....

לא נורא עכשיו התחלתי לצאת לעבוד חזרה אז נראה לי זה יקל עלי לא להיות כל הזמן עם הריחות של הבית

אני גם רגישה בטירוף

 

ואני אחת שבחיים לא נוגעת בזה. לא נחמד לי הלעיסות, אבל עכשיו- הכל הולך!

סיטי מיני..
מתקפל ממש נוח. מתחבר לסלקל ואמבטיה..
נכנס לי בתא מטען של רכב יחסית קטן..

מאוד קלה!.
מתקפלת ביד אחת בקלות
דו כיוונית
ממש נוחה לשימוש וניוד
יציבה

מתחברים אליה כמה סוגי סלקלים- סייבקס ג'ואי ועוד
וממש קל להחליף בין הטיולוןלאמבטיה ולסלקל

אני אוהבת

יש היום עגלות מאוד יקרות,ולכן מעיזה להמליץ לחפש ביד שניה, יש שם עגלות במצב מעולה וכחדשות ממש, במחירים זולים ממש

במחיר מצחיק, נמוך ממש מהמחיר המקורי והעגלה הייתה במצב כמו חדשה ממש, אבל אמרה לי שמבדיקה מעמיקה ויסודית שעשתה ברשת, רק חילונים מוכרים עגלות יד שניה במצב חדש.
(רוב הדתיים והחרדים מן הסתם בכלל לא מוכרים עגלות אלא זורקים לאחר בלאי שנגרם כתוצאה משימוש רב ותכוף פי כמה ממקביליהם החילונים לדעתי.)

שהשתמשה בה..(ודוקא הפעם התאכזבתי כי כן יש בה תקלה קטנה בגגון שמציקה לי וצריכה תיקון קל)

אבל ברור שבעיני יד שניה במיוחד בפייסבוק- יש שם מלאא עגלות במצב חדש כמעט
אנשים הזויים
קונים
ותוך רגע מוכרים סתם מסיבות מצחיקות

חברים שלנו קנו פינת אוכל חדשה בניילון בערך..אחרי פחות מחודש של שימוש- בגרושים ממש ממשהי שקנתה אותה והגיע לה צבע שמנת במקום צבע לבן אז פשוט נפטרה ממנה

וכן -לא ממליצה לקנות עגלה בת יותר משנתיים
כי אי אפשר לדעת מה יהיה העתיד שלה

בית שלם, כ ל הרהיטים שלה מיד שניה במחירים מצחיקים וכמו חדשים! במחירים ששוים את הטרחה הכפולה( פירוק הובלה והרכבה) במיוחד אם יש בן משפחה או חבר קומבינטור שנותן יד.. אז בכלל שווה...

אולי אפילו רק תבקשי ממנה הפניות בטלפון. אבל תקבעי תורים מעכשיו כי אח''כ אולי לא יהיה לך. שקיפות עורפית וסקירה מוקדמת.

סקירה גם עדיף לעשות בפרטי?

אני עשיתי סקירה ראשונה לשקיפות אצל רופאה שהיא בעיקרון סוג של פרטי אבל עובדת בהסדר עם הקופה שלי אז זה היה לא יקר יחסית עם טופס 17. וסקירה שניה עשיתי פרטי עם החזרים מהסל הריון. אין לי ממש הסבר למה לא הלכתי למקום של הבדיקות הראשונות. סתם ג'וק שלי ללכת לרופא שמאוד סמכתי עליו ושבעצם יראו את התינוק משני מכשירים שונים...

לק"י

ככה אני התרשמתי.

כדי שיעבור זמן בין לבין.

ככה אנחנו נעשה ב"ה-הרופא בקש.

מעסיקים את עצמך מאוד מאוד מאוד.
מבשלים, לושים, מנקים, נהנים עם בן הזוג, סדר יום ממש קבוע, ו אפילו קצת עמוס. אבל כן לפנק את עצמך במהלך היום, אותי אמבטיה מפנקת ומרגיעה, הליכה, מדיטציה...
ובע"ה שלא יגיע המחזור!

פרויקט נחמד שיכול אולי להסיח את הדעת?
להכין איזה אלבום דיגיטלי
או משהו כייפי "שנשאבים אליו"...
ומותר גם להשתוקק...
ולמלא את הכמיהה בתפילה ⁦❤️⁩