פורום הריון ולידה (עמוד 2771)

אסור להראות מנובל ואם הגיע למצב כזה יד כל מיני היתרים להסתפר
אם העניין הוא טעם אישי שלך זה אולי סיפור אחר

שאלתי את בעלי ויש מקום להתיר אם הוא לא הסתפר סמוך לפסח או אם נגרמת בעיה בשלום בית.

אבל עדיף (אם אפשר) לעשות זאת סמוך לשבת ולכבוד שבת...

תשאלי רב באופן אישי..אנחנו לא סמכות הלכתית..אבל סה ממש לא מופרך

עד שהפסיק לא ברור לי למה.

יותר מזה, ממה שלמדתי- לא כזה מובן בכלל שיש לנהוג במנהגי אבלות בזמן הזה

שישאל את הרב שלו

חיבוק גדול!!

זה לא פשוט..בעזרת השם תהי גם את בהריון בקרוב מאוד

כמה זמן אתם מנסים?

א. בעיניי גם אם רוצים בשלב כזה צריך לקחת בפורפורציות אם זה לא מגיע מיד, בכל זאת יש תינוק בבית..
ב. זה לא מספיק זמן כדי לחשוד בבעיה, והיא כתבה 'כאילו הבעיה בי'. אלא אם יש רקע רפואי שהפותחת לא כתבה, אבל לפי הפרטים שהיא סיפקה אין שום סיבה לחשוד בבעיה.

נכון יש לי תינוק בבית.. אז ? אסור לי לרצות עוד ?
ואת הולכת ומחשבת את הגיל שלו ? ממש לא בסדר מבחינתך. רק שתדעי זה שכתבתי לפני שמחת תורה לא אומר שהוא בדיוק נולד..

התגובה שלך ממש לא לעיניין. שבוע טוב!

אני גם מחכה.. חצי שנה אחרי שהבת שלי נולדה כבר רציתי עוד הריון עכשיו היא בת שנה + ואני כבר מתה לעוד אחד..זה מאוד קשה אבל בעזרת השם בקרוב יהיה לך ! אולי כדאי שתפסיקי להניק אם את מניקה

אבל מי שקורא את ההודעה שלך חושב שאת אישה מעוכבת עם קשיי פוריות..
וזה שונה ממצב של 'יש לי תינוק בבית ואני רוצה עוד, ומחכים כבר כך וכך חודשים וקשה שזה לא מגיע'..
תאמיני לי שהיו משתתפות כאן ברצון שלך, כי כולנו יודעות שכשרוצים את זה אז רוצים..
אבל המצב שלך כן שונה ממה שעולה מהודעת הפתיחה.

מאחלת לך בקרוב ממש!!

גם אני הבנתי מהודעת הפתיחה שאין לכם ילדים ואתם מחכים וזה כואב...
שמחה לשמוע שיש לכם אחד, ובעז"ה יגיעו עוד בקרוב! לא משנה בן כמה הוא, בהחלט מותר לך לרצות עוד ולהצטער אם זה לא קורה כל כך מהר כמו שהייתם רוצים. מה שכן, יש דברים שצריך לקחת בחשבון. אם את מניקה ורוצה להיכנס להריון אז יתכן שזה לא יקרה עד שתפסיקי להניק, וגם אז יכול לקחת זמן למערכת להתאזן. יש כאלה שגם בלי להניק בתוך תקופת זמן מסויימת מהלידה לא יכנסו להריון, זה ממש משתנה אצל כל אחת

(לפי השרשור הקודם שלך)-
אז זה הגיוני שעדיין לא נכנסת להריון, גם אם את מקבלת מחזור.. בהנקה המחזורים לא תמיד עם ביוץ

מותר שזה יכאב.
שיעבור לך בקלות ובשורות טובות גם אצלכם!

עד הלידה הייתי עם 25 אורך צוואר ומחיקה של 75-80

באיזה שבוע גילית התקצרות ומה עשית עד הלידה ? היית השמירה ?

גילו לי יחסית בשבוע 20 בערך.
והייתי בשמירה עד הלידה .
אני בשתי הלידות הייתי בשמירה

משהו?

וצירים לא סדירים

28 זה לא מאוד קצר.

וזה גם דינאמי. תנוחי הרבה, ותקפידי על שתיה.

 

לי היה אמנם בשבוע הרבה יותר מאוחר (30) אבל הרבה יותר קצר (12)
ועם מנוחה הכל היה בסדר. ילדתי בשבוע 37.

והרבה תפילות
בע"ה יהיה בסדר.
28 זה קצר אבל לא מאוד
להקפיד לא להרים דברים כבדים בכללל, ולא להזיז אפילו עגלה של סופר. מקסימום להחזיק עוגה.זהו. חשוב מאוד.
לשבת לשתות המוןןןן ולחשוב טוב אמן ♡

ופתיחה חלקית של הצוואר

השתפר משמעותית בעקבות השמירה הקפדנית !

הצוואר התארך לאט לאט

אם יש התכווציות זה יותר מורכב

אבל היו דימומים ופתיחה של הצוואר,
הרופא חסר האמונה אמר לי שהוא לא בטוח שההריון ימשיך (לגיטימי עד כאן לומר)
הוא חושב שזה 50 50 בסיכויים שהריון ימשיך (כאילו סליחה ! מה זה הימורים ?

מה הכוונה שמירה קפדנית
מה כן יכלת לעשות ולא לא

אבל היו לי גם דימומים וגם פתיחה של צוואר הרחם (כמו משפך בצד הפנימי)
והיה לי רקע של הפלות (עד אז היה לי הפלה לפני כל הריון וזה היה הריון ששרד ברצף אחרי לידה)
הייתי בעיקר בישיבה ספה כסא או מיטה או בשכיבה,
לא הרמתי ילדים לא בישלתי לא תליתי והורדתי כביסה (הכנסתי בישיבה על כסא נמוך)
בטח לא ניקיון ולא כלים

אחרי שבועיים כבר התארך צוואר הרחם

אני חושבת שזה עניין של הרגשה של הגוף ברגע שאת מרגישה טיפה מאמץ כמובן שזה לא הדבר הנכון לעשות,
גם כשעושים אפשר לנוח, נסי לבשל בישיבה ובקטנה לא ברצף הרבה שעות (זה לוקח המון זמן...)

לא היה אפשר לדעת שאני בהריון. רק כשפתאום לא מקבלים מחזור אז זה מחשיש... בערך בשבוע 6 התחלתי להיות עייפה בצהוריים (אחרי יום שלם של עבודדה במעון) והייתי שונצת... וזה עבר לי ממש מר גם.

אבל זה היה התסמין היחיד עד איזה חודש שביעי כשהתחיל להיות לי כבד...

היום יש לי ילדה מקסימה (גם מושלמת בלי עין הרע) שכל אמא היתה חולמת לכזאת נחת.

קיצור אין לך מה לדאוג. שבעזרת ה' ההריון שלך ימשיך להיות כזה משעמם ותרגישי טוב תמיד!

 

לא מחייב סבל. מה שאת מתארת נשמע נורמלי ומעולה. בשעה טובה

תהני מזה..
לי התחילו בחילות בשבוע 7.. ועכשיו יומיים קיבלתי עירוי... כי כבר התייבשתי..
לא מאחלת לאף אחד בעולם!

בשעה טובה!

ושבוע 6 זה כלום.. יכול להיות שיגיע בשבועות הקרובים

והבחילות וההקאות הגיעו רק בשבוע 8 עד 15 בערך...
מכירה כאלה שלא סובלות כלל בהריון ומרגישות נהדר, מכירה בנות עם תסמינים כמו עייפות, או עצירות, או כאבי בטן או חזה שגדל, תסמין אחד או חלק או הכל... בכל מקרה שיהיה הריון קל ותקין!!

מקווה לבשורות טובות בע"ה.

אז זה לא מצב רגיל, אל תצפי שזה השגרה שהוא נכנס אליה, יותר סביר שזה בגלל שהוא לא הרגיש טוב... :-/

לגבי האכלות - זה תלוי אם הוא רעב...לא?
אם הוא רעב כל שעתיים ואכל כל 4 שעות אז בטח שיהיה מוטרד, אבל אם הוא רעב כל 4 שעות אין סיבה להאכיל אותו כל שעתיים ..

זה לא נראה שזה יותר מדי תלוי במה שאני עושה 😕
וגם אם יש תקופות של שינה מדהימה, זה כל הזמן משתנה ומחמיר ומשתפר לסירוגין..

לגבי האכלה, יש מצב שזה קשור. אם הוא אוכל הרבה ארוחות ביום אולי הוא יצטרך פחות בלילה (אצלי לא עבד אבל יש כאלה שכן )
אבל אין ענין לדחוף סתם, רק אם במצב רגיל את צריכה למשוך אותו כדי להגיע ל3 שעות, אז אין צורך למשוך אותו ואפשר (ומומלץ) לתת מיד כשמבקש

בגיל הזה מתחילה להתפתח השפה- גם בהפקה, יש רכישה של מגוון מילים ראשונות וגם ההבנה מאוד מתפתחת.

ממליצה מאוד לתמלל עבורו כל דבר שרואים או עושים במשפטים קצרים וחזרתיים-

הנה פרפר, פרפר עף. איזה יופי של פרפר...

עכשיו מחליפים טיטול, הנה טיטול מלוכלך, הנה טיטול נקי

לבקש- תביאי לי טיטול, תביא לי מגבונים, תביא לי בובה, איפה כדור? אם לא מצליח- ללכת יחד איתו ולבצע את הפעולה.

וכן הלאה

משחק-

להנות ביחד מהמשחק. משחקי קוקו ושירי אצבעות- 10 אצבעות לי יש, ידיים למעלה

משחקים מחפצים שונים בבית- טלפון ב״כאילו״, בובה בעגלה (אם הילד כבר הולך הוא יכול לקחת את הבובה לטייל), לקחת כף וצלחת ו״לאכול״ או ״להאכיל״ את הבובה, לכסות את הבובה בשמיכה, הבת שלי אוהבת ״לקנח״ לבובה את האף....

משחקי מוטוריקה עדינה- אם יש את המשחק מפתח להתפתחות - מומלץ מאוד, לבנות מגדל של קוביות ו-הופ, להפיל..., להכניס מקלות ארטיק לתוך קופסא ריקה של תבלינים, 

 

סדר יום-  הבת שלי בגיל הזה. ארוחת בוקר בערך בשמונה וחצי- תשע, משחק ופעילות, טיול קצר בחוץ, ארוחת צהריים באחת עשרה וחצי ושינה משתיים עשרה עד שתיים. בשתיים וחצי - שלוש אוכלת ארוחת מנחה - פרוסה ופרי.

ספרי ילדים פשוטים, הנה חתול הנה כלב איפה אוטו?

סדר יום: הדברים הקשיחים זה ארוחות ושנת צהריים - אני חושבת ששנ"צ זה בערך שעתיים, אבל אינדיבידואלי כמובן. איך בדיוק לסדר את זה תלוי בך ובילד ובשעות שלכם יחד.

קצת רעיונות לפעילות:
בבוקר אפשר אולי תפילה קצרה, דקלומים, משחקי אצבעות, התעמלות פשוטה, ספרים וסיפורים, שירים, ריקודים, משחק עצמאי / יחד בצעצועים.
יצירה: אפשרי כבר לעבוד עם מדבקות, צבעים גם אפשר - אבל צריכים להיות כאלה שגם אם לא לוחצים ממש כבר יירד צבע לדף, כי בגיל הזה עדיין לא שולטים מספיק בשביל ללחוץ נכון. אפשר לעבוד עם גואש-ספוג - מאוד מתאים לגיל סט בקבוק גואש עם ספוג 6 גוונים

אם זה לאורך זמן ויהיה אפשרי בעתיד - לצאת לפארק או גינה (תלוי כמה זמן את אתו, מזג האוויר ואילו שעות)

עזרתן מאוד מאוד, תודה על הפירוט!

תבורכו

@אם כל חי @ריבוזום

ושזה בן משותף. מרגש!
לא יודעת לגבי הבדיקה.
לגבי המשקל אין כל כך מה לנסות לרדת. אבל כדאי לאכול כמה שיותר בריא ומאוזן. תוסיפי הרבה ירקות. תורידי שוקולדים אם את מסוגלת.. תצאי להליכות מתונות ותשתי הרבה מים.

ואולי הכאב בבטן לא מהאבטיח?
ואולי הלחץ קשור לכאב?
בלי להלחיץ כמובן... רק חשוב להיות ערניים. תרגישי טוב!

וודאי שלוותר על ההליכה למכולת. עד שאת לא יודעת בוודאות תנוחי כמה שיותר.

אני הייתי מתקשרת למוקד אחיות ומתייעצת.
שתית היום מספיק? ממליצה להיכנס למיטה, לקחת בקבוק גדול של מים, לשתות ולנוח.

בהצלחה!

מקלוני ביוץ.
זה דברים שנשים צריכות ועולה כסף

לא יודעת. במקווה פה ראיתי וזה לא היה נראה לי כואב. המקווה זה כבר אחרי הכאב. זה השלב המשמח האופטימי

זה הכאב בהתגלמותו. פוצע וחד וחותך.

 

למה שזה יהיה אחרי הכאב?

להצליח להטהר, אחרי מליון זמן שאת אסורה בו מסיבה כואבת ומייסרת,

במקום להיות מותרת 9 חודשים ברצף.

לבוא לפה למרות שחשבת שלא תבואי המון זמן.

 

מה משמח בטבילה אחרי הפלה? מה בדיוק אופטימי?

 

(לא מתיחסת לדיון על הבדיקות הריון, רק להערה על הכאב)

מתנצלת

זה מאד יעיל שיש את זה בצד על שולחן קטן ומי שרוצה יודעת שזה שם
הרבה יותר נעים מללכת לקנות בסופר פארם

צריך שמישהי שמכירה אותך "תמליץ" עליך לוודא שאת סבבה או להיות פעילה ווותיקה כאן בפורומים

גם לי היה ככה ב2 לידות.
לידה 1 - המיילדת הציעה לפקוע ואחרי שחפרה על זה , החלטתי באיזשהו שלב להסכים.
לידה 2 - המיילדת אמרה שאין בעיה לחכות - וחווית הלידה שלי הייתה הרבה יותר טובה בזכות זה.

(למרות שב2 הלידות אחרי שפקעו המים התינוק נולד מהר)
הבנתי שיש תינוקות שנולדים עם השק - וזה גם תקין.
לדעתי, תלוי בהרגשה וברצון שלך.
וידוע שאחרי ירידת מים (או פקיעת מים) הצירים יותר כואבים.

במה חוויית הלידה הייתה טובה יותר?
והאם זה כאב פחות מכשפקעו לך את המים מלאכותית? או שבמילא זה כואב באותה רמה?

ללדת עם המים נשמע לי כמו ללדת תינוק ענק🙄

בלידה שלא פקעו לי - הייתי בפתיחה מלאה, והמים לא ירדו (לא זוכרת כמה זמן אבל פחות משעה נראה לי)
ובאיזשהו שלב בצירי לחץ המים ירדו בשטף וקצת אחרי התינוק נולד. לא זוכרת כאב גדול.
יותר הרגשה שהגוף שלי בנוי ללדת - ושזה טבעי. שזה מה שרציתי.
(בלידה שפקעו לי - היו עוד הרבה התערבויות שלא רציתי - אז בכללי הייתה לי חווית לידה פחות טובה. ובלידה שלא פקעו לי - המיילדת הייתה בגישה ממש טבעית אז כל החווית לידה הייתה יותר נעימה וטובה)
(הייתה לי לידה שבתחילת הצירים המים ירדו לי - והצירים היו הרבה יותר כואבים)

ואז התחילו צירים ממש חזקים, אבל לקצת זמן..
כי זה קידם את הלידה..
היו לי צירי לחץ אבל עדיין התינוק לא היה מספיק למטה. וברגע שפקעו לי הוא ירד ויצא ב4 לחיצות
לי זה היה טוב..

המים פוקעים לבד שהתינוק מתחיל לצאת, כך היה אצלי התינוק נולד בתוך שק ההריון, מראה מדהים אגב

אף פעם לא רגע אחד לפני ...בחלק מהלידות אפילו לא שמתי לב לזה

ובצירי לחץ לא הרגשתי שום הבדל בין רמת הכאב לפני לאחרי

אם אין עיכוב משמעותי או מצב רפואי שמצריך לא צריך להתערב. תני להם לפקוע מעצמם

לא לפני..
אבל ברגע אחד מופיעים צירים מטורפים ופילו שאני יולדת מיד אחרי זה אני רוצה להימנע מהכאב המטורף הזה... למה עד אותו רגע לא הרגשתי כמעט צירים ופתאום כאילו מפלחים אותי עם סכין מבפנים? אם לא נפקע את המים זה לא יכאב ככה? או שאין הבדל?
בכל מקרה כנראה אנסה לא לפקוע אותם. השאלה -כמה אפשר למשוך את זה...?

מתישהו הם יצאו מעצמם
או מקסימום תלדי יחד עם השק שזה מהמם
אין הכרח שיעשו פעולה מלאכותית בשום שלב
כאמור לי מעולם לא פקעו חיצונית
רק מעצמם

כנובן כשיש סיבה רפואית זה אחרת וזה הזרוז הכי טבעי ילסית
אבל בלי סיבה אין צורך בכלל

או שהצירים הנוחים ימשיכו עוד אין לדעת כמה זמן ואז תלדי רגיל (זה לא חייב להיות בהכרח יותר מכמה צירים בודדים אבל שוב, אין לדעת)
או שיגיע מצב שיהיה מחייב פקיעת מים (מצוקת עובר וכו')
אם אין שום סיכון ממשי אז זו בחירה שלך לגמרי.
למיילדת נוח הרבה פעמים לפקוע את המים כי זה מזרז תהליכים (גם בשבילה, תגמור מהר עם היולדת...)
זכותך להסכים וזכותך לסרב
אגב יפה לך שעד בציר האחרון הכל היה כל כך נינוח🙂 הלוואי על כולנו

אני מסכימה לזה כי האמירה היא שזה מקדם לידה אצל חלק מהנשים כי זה הופך את הצירים ליותר אינטנסיביים.. יש נשים שזה גם מקל עליהן כי זה מפחית לחץ. בכל מקרה את ממש לא חייבת שיפקעו לך.

אני מקווה שהלידה תהייה דומה... ואם כן אז באמת אבקש לחכות עם הפקיעה ונראה אם יתקדם מעצמו...

תמיד הצירים מתחזקים ממש אחרי כן
והלידה מתקדמת במהירות.

)ועוד הייתי עם אפידורל)
לא ממליצה.
המים פורעים לבד וזה מקדם את הלידה באופן טבעי.

ואיך שנראה להם. אני כן משכיבה ההנקה כי זה מה שמתאים לי. מי שלא מתאים לה, זכותה המלאה לעשות איך שנוח לה.
בקשר לדברים אחרים לא נראה לי שיש קשר ישיר האמת.
לא תמיד ריבוי שמיעת הרצאות מועיל, תלוי מי מרצה ומה ועד כמה זה מתאים לנו.
לא רואה איך משחק יפה יפריע לפיתוח דמיון, אולי דווקא יפתח עוד אופציות למשחק.
תשומת לב לילדים ובן זוג, תלוי בגיל הילדים, בעקרון אפשר ביחד עם בן זוג לתת צומי לילדים. תינוק בן יומו חייב אימא, גבר בן שלושים חייב זמן לעצמו...
בקשר לשיתוף הפרטיות, גם , רק אחרי שהן אדם בטוח שלא יקחו לו הוא יוכל לתת לאחרים ובכלל זה לא קשור.

ומילוי שלהם לא קשור למילוי צרכים של ילדים.
ובנוסף בן זוג בתור אבא אמור להיות מעוניין למלא צרכים של ילדיו ולא להתחרות איתם .

ורוצה בטובתם אבל עלולה להיווצר תחושה שהוא במקום השני. סליחה שאני שובניסטית, אני חושבת שברוב המשפחות האישה יותר משקיעה זמן בטיפול בילדים מאשר הבעל ולכן היא עלול להידחק הצידה.. בגלל העדיפות שניתנת לו.. במקום השני.. ואישה חכמה משתדלת לתת לבעלה את המקום הראוי לו ומילוי צרכיו, ולילדים את שלהם.

אבל אנסה לענות על התהיות שלך במה שכבר החלטתי
יש דברים שאני כמוך תוהה

מעולם לא הפרדתי בין הנקה לשינה ולא היי לי בעיות מיוחדות.
צעצועים ודמיון אני מסכימה לגמרי
אנחנו לא חייבים למצוא פתרון לכל למשעמם לי. ממש לא. שיעמום זה חשוב משם נולדת יצירתיות.
ילדים ממש לא צריכים חדר פרטי. מדף ומגירה כן. חדר לא.
רגשות אשם החוצה

בנוגע לצילום זה לא ממש זמן מסך אבל אני מבינה את ההתנגשות שיש פה
וילדים הם לפני בני זוג מבחינת צרכים לדעתי, אבל בהחלט צריך לדעת מתי בחיים לשים את הזוגיות לפני הילדים .
אולי אני לא מצליחה להסביר , אף
אחד לא ידאג לילדים שלנו אפ לא אנחנו. הם לא מבוגרים אז הצרכים שלהם קודמים בעיני. אם יש ילד חולה ואני חולה ברור לי שבעלי יהיה עם הילד ולא איתי למשל. אבל הזוגיות שלנו כיחידה בפני עצמה מקבלת מקום לפני הילדים במקרים מסויים למשל אם ניסע לחופש זוגי גם אם הילדים יחסרו אותנו . לא בטוחה שהצלחתי להסביר את ההבדל מספיק...

התחברתי למה שכתבת
תודה שהגבת

הבת 9.5 התחילה עם זה השבוע..
קמה מהאוכל ואומרת משעמם לי.
אחרי יומיים ככה, אמרתי לה- בשביל שיעמום צריך שיעזרו ממש דקות לפחות, שלא מצאת מה לעשות בהם.
ואני לא לשכת תעסוקה, המספר שלהם הוא 180665556 (חירטטתי). אם את מחפשת משהו לעשות, בשמחה תבקשי ואעזור לך לחשוב.
זהו,נגמר.

(מעסיקה את עצמה ואת כולם מדהים. רצתה יומי לדעתי, נתתי לה בדרכים אחרות. מקווה. השתדלתי )

רעיונות מה לעשות.. (למשל קריאה, יצירה, משחק, אפייה, טלפונים לחברים....) והצעתי. אבל אני לא בוחרת בשהילם.6 הם חפרו שוב ושוב ושוב שרוצים מסכים, התעקשתי שלא כי כבר ראו הרבה זמן, ובסוף הם מצאו מה לעשות. אנחנו תפקידנו לעזור, לכוון ולהציע. לא יותר מזה. הם צריכים להבין שהם הבוחרים איך לנצל את הזמן.

אנו חושבת שבאופן כללי המבט צריך להיות מופנה הרבה יותר פנימה. יש לי דווקא תשובות להרבה ממה שכתבת שאני לא חיה איך שאמרת ש''צריך''. אבל אני לא חושבת שזה משנה מה אני אומרת. זה משנה מה אתם חושבים שנכון. ואחרי שמבררים לעצמכם מה נכון בעיניכם לבדוק ולנסות להתאים את האדאל בכל זאת למציאות ולאילוצים מסביב. לדעת שיש במציאות פער מובנה בין החלום הרצוי למצוי (שזה מה שבד''כ מעורר את רגשות האשם) ושהאיזון ממש לא תמיד חייב להיות מושלם. אבל כן ש''הרעיון'' מה רוצים יהיה נוכח. בהצלחה

נגיד כל הזמן הייתה צריכה להתנצל אצל הגדולה שהיא ישנה לידי עד גיל מאוחר, ושאני קמה אליה. שהיא נרדמת בהנקה וכו'

בילד השלישי כבר לא טורחת להסבירה את עצמי לעולם.
אבל עניין אותי הפער אם הוא רק שלי או שיש עוד כאלה

אז אני עוד מניקה בן שנה. והוא ישן איתי (ואני המוצץ שזה פחות מוצא חן בעיני אבל זה מה יש כרגע. צרחות לא באופציה).
לא מתרגשת ממשעמם לי. ואחרי שבוע וחצי קשים בתחילת הקורונה הילדים למדו לשחק יחד מהמם ולהעסיק את עצמם ויצירתיות ושמחת חיים שלא בא לי שיחזרו למסגרות לעולם.
לא חושבת שכולם צרכים חדר לבד וגם לי אף פעם לא היה. כן צריך לתת לכל אחד מקום פרטי לדברים שלו.
לגבי השקעה בזוגיות מסכימה שצריך יותר וגם לגבי המסכים. האתגר הכי קשה בהורות היום לדעתי.

את הבת שלך? אולי את מקבלת תגובות מהסביבה כי את בעצמך באה ומבקרת ?
נשמע קצת מוגזם להוציא מטבח צעצוע מהבית בטענה שהוא הורס יצירתיות.
אני גם שמעתי הרצאות בסגנון מזקנים ממורמרים שלא היו להם משחקים, לא נתנו להם צומי ואף אחד לא כיבד את הפרטיות שלהם כי הוריהם היו עסוקים בהישרדות ופשוט לא הגיעו לזה.
בנוסף זה גם עניין של כסף. לי אין אפשרות לתת לילד חדר פרטי ולקנות יותר מדי משחקים, למישהו אחר כן יש אפשרות כזאת. אז הוא יקנה לילד שלו, למה לא?
עוד נקודה היא הסביבה שלכם. אם את גרה בסביבה שמקובל לתת לילד חדר פרטי מלא במשחקים ומחשב פרטי מגיל עשר, את תצטרכי או להתגמש קצת או למצוא סביבה אחרת. ילדים שלך בסופו של דבר ישחקו עם ילדים מסביבה שלך .

למה מטבח מוכן או ערכת רופא מפריעים לדמיון? אני רואה איך שזה מפתח את הדמיון ויכולים לבלות שעות בבישולים, מדמיינים כל מיני סיטואציות בעזרת הערכה של הרופא.

איך בלי ערכות היא יוצרת את הכל בעצמה,
מספרת לי איך כמה מגנטים הם כריך עם גבינה צהובה וכו'

כשיש לה נגיד כבר מחבתות וסירים מוכנים אז היא לא תיקחצלחת ותהפוך אותה לסיר.

ונגיד כשהוצאנו מהבית את המטבח המוכן.
היא לקחה שרפרף והחליטה שמתחתיו זה "התנור" משהו שהיא לא הייתה חושבת כשהיה לה כבר תנןר מוכן ויפה.

ויש עוד הרבה דוגמאות
כמובן שזה לא בעיה שיהיה כמה משחקים כאלו בבית אבל יותר הרעיון שילד צריך משחקים כאלו

צודקת, עם מגנטים הבן שלי באמת מדמיין עולם ומלואו.
אחרי הכל לא חושבת שמטבח וערכת רופא כאלה גרועים, עדיין משאיר מקום לדמיון, אבל הבנתי את הנקודה

לא בא לי להוסיף עוד כי אותי זה מייאש ..
גוועלד

האמת שהפורום מלא בנשים שמעלות לי נקודות מחשבה מועילות.

חשבתי על מה שאמרת עם הצעצועים וזה נכון
אבל איך אני אוהבת לקנות לה דברים חדשים ויפים.... , הבנתי שאני קונה בעצם הרבה מהם לעצמי? 🤦🏼‍♀️

אבל אני רואה שזה מעורר ומעודד למשחקים מגוונים ועדיין יש מלא מקום לדמיון. אפשר עם ואפשר בלי בעיני. שכל אחד ימצא לו מינון מתאים. וגם סבים וסבתות רוצים מלא לקנות והכל...

הפוסט שלך לגמרי מעודד
להוסיף עוד מעצמי מייאש אותי
כי הראש שלי גם ככה עסוק עם זה הרבה... מבינה?

וכל אחד צריך למצוא את הדרך שמתאימה לו ולמשפחתו מתוך הרבה דרכים אפשריות

1- תינוקות יודעים לישון לבד עוד לפני שהם נולדים. בהנקה משתחרר אוקסיטוצין גם אצל האמא וגם אצל התינוק. זה לא הורמון שינה אלא הורמון הנאה, זה מה שגורם לתענוק לשחרר ולהירדם.
שלי ישנו יופי כשהיו תינוקות דווקא בגלל שלא חשבתי שאני צריכה להרדים אותם. רק אחר כך כשגדלו יותר זה התחיל להיות בעיה.
תינוק עייף שרוצה לישון מתקשה בזה כי הוא צריך ללמוד לשחרר. הם נולדים עם טונוס בשרירים, יש עם יותר ויש עם פחות כמובן. כמו גם שהם לומדים לשחרר מתחים, בגלל זה לשים משהו בפה עוזר להם להירגע.

2- צודקת, אנשים מבזבזים הרבה כסף על צעצועים כאלה ואחרים ובסוף מה שהכי מעסיק ילדחם קטנים זה סתם כל מיני שטויות כמו חבילת טישו.
שלא לדבר על מותגים בגילאים יותר גדולים

3- הרבה אימהות חושבות שזה התפקיד שלהם להעסיק את הילדים. ואפשר להבין את זה כי אנחנו רוצים שיתעסקו במשהו ויניחו לנו. אמנם לא התנסיתי בגילאים כאלה אבל אפשר לתת להם להעסיק את עצמם ולמצוא פתרון לשיעמום. אני לא זוכרת את אמא שלי יוצאת מגידרה כדי להעסיק אותנו. כשהיינו אמרים שמשעמם היתה אומרת לנו למצוא מה לעשות

4- בעבר שאנשים גרו בקושי בשני חדרים אף אחד לא דאג לחדר פרטי לילדים והם יצאו לא רע בכלל.
שינוי סטנדרטים בחברה שלנו

5- זוגיות זו בחירה

6- נכון, והם חמודים יותר בסירטונים חחח
לפעמים אני חושבת על הסבים שרק רואים את הסירטונים ופוגשים רק את הצד החמוד שלהם ולא את הבכי או חוסר השינה והמותשות הפיזית והנפשית או אפילו החיתולים המלוכלכים והריח...

7- להפסיק עם רגשות האשמה

הרדמתי 9 ילדים בהנקה, אין לי מושג איך מפרידים בין הנקה לשינה, ואין לי שום בעיה עם זה. ככה אני לא קמה בלילה, מחברת להנקה וממשיכה לישון. וזו רק דוגמא, לחלק ממה שכתבת אין תשובות ,זו שאלה של איזונים שכל מוצא לעצמו.

התינוק התורן מבסוט וגם אני.. ב"ה..

יש אופציות שונות.

ואת זו שבוחרת מה מתאים לך.

אי-אפשר גם וגם.

לדוגמא, מה את רוצה: ילד יצירתי או תעתועים שחוסמים יצירתיות? אי-אפשר גם וגם.

צעצועים הכי טובים עבור הילד - זה צעצועים הכי פשוטים. למשל, קוביות. אתם אפשר לבנות כל דבר (מבנים, בעלי חיים, אנשים...), אותם אפשר להפוך לחפצים שונים (סיר, טלפון... - כל דבר לפי הצורך), בובות, אתם ניתן לשחק משחקי תפקידים.

ברגע שבובה "מדברת" היא כבר לא בובה. כי היא כבר מיועדת לתפקיד מסוים, ילד כבר לא ישחק אתה באמת.

ברגע שקוביות מגנטיות, הם כבר לא קוביות אמתיות. למשל, מפני שכוח הכבד כבר לא משחק כאן תפקיד (ולא רק). וכיו"ב.

יש צעצועים שטובים לילד ויש צעצועים שטובים לחברות צעצועים. ואת זו שבוחרת איזה צעצועים יהיו אצלך בבית וכתוצאה מכך עם איזה בעיות תתמודדי.

אם יהיו לך בבית צעצועים אמתיים, לא תשמעי "משעמם לי". אבל יתכן שתשמעי סיפורים איזה צעצועים ילדים שלך ראו אצל ילדים אחרים (תלוי איך את מחנכת אותם).

 

בקיצור, אין פה סתירה. יש 2 גישות, ואת בוחרת מה מתאים לך. את מרגישה סתירה כי טרם בחרת.

רציתי להאיר לך שתי נקודות חשובות.
אחת- סביבה. אומנם כל הרעיון השרשור הוא למצוא את הדרך שלכם. אבל בכל זאת צריך סוג של איזון מול הסביבה. יכול להיות שבעוד כמה שנים זה יהיה לילדה קשה חברתית. חברות לא ירצו להגיע כי אין משחקים שווים בעיניהן וכו'. אז כל ההתמודדות מול הסביבה היא של איזונים עדינים. למשל אם את רוצה דוגמאות- אני לא מרשה רחפן לילד צעיר שביקש, הוא לא הלך עדיין לחוגים למרות שרוב חבריו הלכו מגן חובה. בקיצור, למצוא את שביל הזהב שלכם. לא מסכימה בכלל עם מי שכתבה שזה לבחור דרך. החיים לא שחור לבן. לא הכל או כלום. יש צרכים משתנים והקשבה למציאות. זה לא קוביות עץ בלבד מול כל פלאי הטכנולוגיה. אני לא אקנה בובה מדברת. אבל בהחלט אקנה בובה.
נקודה נוספת שרציתי להעלות- הילדה שלך כנראה מפותחת קוגניטיבית ושפתית ב''ה. אבל רוצה להסב את תשומת ליבך שלא כל הילדים כאלה. יש ילדים שהחשיפה המועטה לא תיצור יצירתיות אלא תמנע התפתחות שפתית וקוגניטיבית. יד ילדים שזקוקים לגירוי אחרת לא יחשבו לבד על מגוון סיטואציות וההפתחות המשחקית שלהם (שלגמרי הולכת עם השפה והקוגניציה) תפגע מזה. המשחק הוא לגמרי כלי מפתח וטיפולי. בקיצור, תיהי עם היד על הדופק לראות שהמינימליזם מעודד התפתחות ולא פוגע בה. כי זה גם מאוד תלוי ילד. אישית אני כן רואה שהמשחקים פה (שבהחלט מושקעת מחשבה בבחירה שלהם) מעודדים דמיון יצירתיות והתנסות במגוון סיטואציות של חיים. בטוחה שחלק היה קורה גם בלעדיהם. אבל המגוון והדברים שמזכירים דברים של גדולים בהחלט פותח ומשם עם הדמיון השמיים הם הגבול. הבכור שלי בהחלט היה יותר משועמם. עם קוביות ודברים בסיסיים ומשחקי תינוקות בעיקר. והשלישי בגיל שנה כבר משחק מהמם במטבח, בכלים, מפריד ומחבר שתי קוביות מגנטים ודופלו ומסתכל במגוון ספרים. ברור שאת תפקיד המטבח יכול למלא גם קרטון שמציירים עליו וגוזרים. וזה סופר יצירתי ומהמם. רק שאני יותר אוהבת מטבח עץ קטן וחמוד באמצע הסלון שלי מאשר קרטון. אני מנסה לומר שאפשר לשמור על יצירתיות ומינימליזם ושמירה על הסביבה גם בעוד דרכים חוץ מלא להכניס משחקים. אפשר להכין. שזה הכי מהמם ויצירתי ואין סופי. אפשר לקנות יד שניה. וצריך מאוד להתבונן שזה טוב לילדים. שהם לא נפגעים חברתית (לא שזה בהכרח פוגע. גם אני ממש לא אתן כל מה שמסביב נותנים וגם גדלתי עם פחות ממה שהיה לרוב חברותי והכל בסדר) ושהם אכן מפתחים את היצירתיות ולא מוגבלים למשחק מינימלי וחזרתי. לא מתנפלים על משחקי הגן וכו'. לבחון על פעם מחדש את ההתאמה למציאות. יש המוני גוונים של אפור בחיים.
באמת גרמת לי להרבה חשיבה בנושא. אז תודה רבה לך על זה.
אישית הרבה דברים פה נקנים ממתנות יומולדת נדיבות מסבא וסבתא שלי. מה שבהחלט לא יימשך לנצח ומסב לכל הגורמים הרבה אושר ושמחה. הכל עם מחשבה. ובאמת לפעמים אני מרגישה שזה הרבה שפע. מצד שני. בימי הקורונה הכל (חוץ ממשחקי הקופסא חח) נוצל עד תום ממש ממש. אז אני מרגישה שאנחנו במקום טוב. כשברור שבהמשך נקנה פחות. בהצלחה במציאת האיזונים הטובים בכל התחומים. זה לגמרי חלק מעבודת חיים...

קראתי הכל, את אכן צודקת על ענין החברה.

כרגע האמת שיש הרבה משחקים בבית כי הם מקבלים המון מהסבים והדודים, אז בה לא חסר.

לפעמים מהכיון השני פשוט נראה שיש עומס.

אולי פשוט אסנן להם חלק כי בטוח יקבלו עוד המון.

ובאמת מסכימה שזה לא שחור לבן

ויהנו כאילו זה חדש

לק"י

ומי שאחראית עליו זה @קרן-הפוך

@קרן-הפוך כל הכבוד לך🌹

זה כמו כתיבה אנונימית כזו?

מקרן הפוך
כך אפשר לכתוב באנונימיות ומצד שני יודעים שזו לא מישהי חדשה

בישולים - הכנו המון אוכל לפני והקפאנו
(שניצלים, בשר, קציצות, עופות)

ב"ה הגדול שלי ובעלי יודעים ואוהבים לבשל אז לא הייתי בלחץ מבישולים.

כביסות -כיבסתי הכל לפני (ילדתי יום לפני פסח ככה שגם ככה תכננתי לסיים כביסות)
אבל גם אם לא, להכניס מכונה לא נראה לי מסובך וקשה גם אחרי לידה.
כמובן שלא הוצאתי ותליתי זה עשו הילדים ובעלי.

לגבי שינה, תדברי עם בעלך והילדים, אין מצב שיכנסו כשאמא ישנה.
ואם יש לך אפשרות וזה מה שאני עושה במהלך היום כשמשלימה שעות שינה, משכיבה את הקטנציק בעגלה שבעלי/הגדולים ישגיחו ונכנסת לישון בחדר בלי הפרעה.
כמובן מעדכנת אותם מתי בערך צריך לאכול ועד אז הם יסתדרו איתו.אם הוא בוכה ולא נרגע אז מעירים אותי....


לא חושבת שיש עכשיו בתי החלמה/מלוניות .
אולי עד שתלדי בע"ה יפתחו.

אבל גם בית החלמה זה ליומיים/שלושה ומה הלאה?

לדעתי העיקר זה הבישולים ולהאציל סמכיות על הבעל והגדולים (בני כמה הגדולים שלך?)

ולשחרר,.הבית לא יהיה נקי כמו בדרכ
והאוכל לא לגמרי כמו שאת רגילה אבל העיקר שתתאוששי ותנוחי כמה שאפשר.

שיהיה בבריאות ובקלות בע"ה (:

ללמד ולהתעקש שיעשו לבד כשאת עומדת לידם ומסתכלת אבל לא נוגעת בשום אופן
להכין שלטים של הסבר לכל מכונה ולתלות ליד. למשל שלט על המכונת כביסה שמסביר כל כביסה כמה ואיך להפעיל וכו. ככה ליד כל מכשיר כזה
לקנות מפתח לדלת החדר ואטמי אוזניים
ללמד להכין מאכלים מהירים כמו קוסקוס מוכן ופסטה, חזה עוף במחבת
בקיצור, מכל הכיוונים...
בהצלחה!!

אלנ שתי טבלאות:

מה הולך לאיזה סוג, למשל, מצעים לכביסה בהירה עדינה, חוץ מהמצעים עם החתולים שהולכים לכביסה כהה עדינה,

סמרטוטים להרתחה, גופיות בהירה עדינה וכן הלאה.

ואם יש משהו שאסור לו להכנס למייבש.

 

ואחכ טבלה עם סוג הכביסה ואיך מפעילים אותה.

 

הכנתי כזה לבעלי..

 

ותבשלי כמה שיותר לפריזר. גם למשל תערובת בשר טחון לקציצות, או רוטב עגבניות מוכן. וכמובן מרקים. עוגות..

 

ואולי תוכלי למצוא מישהי שתבוא לנקות? בהנחה שהמצב בארץ ילך וישתפר בעז"ה?

 

 

3 ו5

אם יש לך כח, לבשל עכשיו ולהקפיא. קציצות ברוטב או בלי רוטב, אפשר להכין שניצלים, וגם לטבול בביצה ופירורי לחם ורק לטגן. עוף, בבישול איטי, ולהקפיא. אורז, כמות גדולה ולהקפיא. גם פשטידות, מאםינס, עוגות ועוגיות, הכל ממש ניתן להקפיא.
כביסה- לקנות 2-3 סלים או סל מחולק גבוה, וללמד ילדים לשים כל בגד בצבע שלו. חוסך מיןנים של כביסה. כנו כן יש קפסולות למכונה- שהן עם מרכך, ג'ל וגם מסיר כתמים. יקרות- שוות את המחיר. שמים סל מחולק של צבע, קפסולה ושלום.גם לקפל כביסה לקנות סלים קטנים ורק למיין. לא יקרה כלום אם כמה שבועות יקחו בגד מהסל הנקי שלהם ולא מהארון.
מה עם הבעל, הוא עובד/ איתך?
בקרוב יתחילו לחזור למסגרות, אולי עוד כמה שבועות הם יחזרו במתכונת כלשהי.
בלי קשר, אני ממליצה לך לקחת הכל לחדר שלך, כדי מינימום לקום. בגדים של הבייבי, טיטולים, מגבונים, משחה וכו'.
בלי קשר אני מאוד אוהבת בבי"ח להביא בלילה לתינוקיה, ו להיות עם הבייבי ביום, וגם בצהריים , ובלילה הביאו להן מוכנה, והנקתי מלא כמה חודשים טובים כל אחת ברוך ה'אולי בד"כ את מעדיפה אפס הפרדה, ביות מלא וכו', אבל כאן כדאי לנצל כל שניה למנוחה... זו דעתי האישית בלבד!
המון בהצלחה ןמזל טוב!

לימוד הגבולות הוא בעיקר שלנו.
תגידי לעצמך שאת עכשיו צריכה לרחם על עצמך בראש ובראשונה (גם למען המשפחה, אם זה יקל עלייך..)
ותכתבי לעצמך אפילו מוטו או סימן שיהיה לך.
כשיראו שאת באמת זקוקה לזה ומאמינה בזה הם בע"ה יכבדו.
כדאי גם לעשות שיחת הכנה מקדימה עם האיש.

תשאלי את עצמך; האם ללא המכונות כביסה לא היה לכם מה ללבוש ?
לפעמים אנחנו רצות אל העבודה ולא היא אלינו

אם יש לך אפשרות לבת משפחה שתבוא לכמה ימים זה מצוין
דבר שני להכין אוכל ולהקפיא גם קניות בכללי שהבית יהיה מלא באוכל מבושל וגם מוצרים להכנה מהירה, במצרכים לטוסטים וכד'

ואני בעד להכין לתינוק הכל מראש במיוחד עקב המצב

ללמד תוספות- קוסקוס פסטה ודברים פשוטים.
ללמד כביסה ולכתוב כמו שאמרו.
לעשות שיחה או כמה של תיאום ציפיות זוגי.
שיהיה בקלות
אחרי ההתאוששות הראשונית אפשר להמרח על הספה ולתת פקודות. ככה ירגישו שאת נוכחת וירגעו. ואפשר להקשיב ולדבר ולהרגיע בלי מאוד להתאמץ

אצלנו, אני ממינת כביסות ומפעילה מכונות. (כן. ישר שחוזרת מבי"ח)

וגם בישולים עליי. בעלי לא בתחום בכלל...

ולהקפיא מראש- זה לא ממש אופציה כי לי אישית יש בעיה עם אוכל מהקפאה.

אם זה לא מפריע לך- תכיני בתקופה הזאת כפול או פי 3 ותקפיאי בצורה מסודרת.

 

מה שאני עשיתי בלידה קודמת או זאת שלפניה- הכנתי בסיס לאוכל, לפני הלידה.

למשל שניצלים. טבלתי בביצה ובפירורי לחם והקפאתי במגשים עם שקית בין לבין כך שהיו מוכנים לטיגון..

גם קציצות- הכנתי עיסה מוכנה מראש והקפאתי. ורוטב של פסטה וכד'.

יש לי חברות שמכינות את זה באופן קבוע. גם כשהן לא לפני לידה.

אני פחות אהבתי 

 

ניקיון, תלית כביסות, הורדה, קיפול- בתחום בעלי וילדיי.

ד"א: ילדים בני 4 יכולים גם להוריד כביסה. תלוי כמובן אם יש מעקה גבוה ובטיחותי ואם זה מתאים אצלכם.

הבן שלי בן 4 מאוד אוהב להוריד כביסה ואני נותנת לו את זה בכייף 

 

גם להפוך כביסה- אפשר ללמד את בת ה-5. תנסי.

(אם את מכבסת הפוך. אני מכבסת את הבגדים כשהם הפוכים ואחרי שמורידים מהחבל אנחנו מבקשים מהילדים שיהפכו חזרה. כך שיהיה מוכן לקיפול)

 

לא יודעת עוד מה אפשר. 

גם אצלי נכנסים לחדר כשאני נחה ואני ממש לא נחה כשכולם בבית  וילדתי את 2 האחרונים שלי בחופש הגדול...

גם עכשיו צריכה ללדת בחופש הגדול. נראה מה יהיה...

(ב-2 הקטנים שלי, גם הלכתי לבית החלמה.ה בעיקר בגלל שילדתי בחופש.

זה כן עזר לי קצת להתאושש ולנוח. בלי ה"רעש" של הילדים שבבית והכל)

 

ה' יעזור לנו!!

 

מה שכן- אנחנו בתור נשים/ אמהות צריכות לדעת לשחרר/ להרפות. אין ברירה.

וזה הכי קשה  ... מניסיון 

 

 

 

 

 

 

יכול להיות שהסימנים אחרי הביוץ היו פסיכולוגיים ואין צורך שתרגישי משהו עכדיו
רוב התופעות מתחילות אחרי האיחור ולפעמים אין תופעות בכלל בחודשים הראשונים

יכולים להגיע גם על בסיס רצון להריון או הורמונים בכלל או וירוס... ולא תמיד הם ישנם בשלב מוקדם....

הרבה פעמים הם גורמים לאכזבה בשלבים מוקדמים מאד.
בז"ה על התוצאה המשמחת אצלך!
נראה 2 פסים ברורים

שיהיה הריון קל תקין ידיים מלאות!!!

תסמינים בשלב ככ מוקדם זה לפעמים פסיכולוגי

חשבתי שאין סיכוי (היה לי פעם כימי וחשבתי שוב שזה היה כימי כי התחושות נעלמו..)

מה שגרם לי כן לבדוק למרות הפסימיות היה חלום.

התעוררתי הבוקר מחלום שילדתי בת מתוקה ,ומצאתי להפתעתי 2 פסים בבדיקה. ב"ה.

והכיוון שלי בכלל זה בן הלוואי שיהיה בן.!!!

עשיתי השתדלות לבן.

אבל הכל מלמעלה.

העיקר שיהיה הריון תקין ותינוק בריא ושלם. הכי חשוב!

שוב תודה לכולכן

 

שהן גם נעלמו כשפתאום חשבת שאין הריון.
פעם הבאה אין צורך להספיד הריון בגלל שאין תחושות כמה ימים אחרי שהייתם יחד..
לרוב אין תחושת לפני איחור וגם אחרי לא מוכרח שיהיה.

ואין לי מושג מתי בדיוק היה הביוץ אבל בדרך כלל הוא כמה ימים אחרי המקווה...
ויש לי חברה שיום אחרי שהיא נקלטת היא מרגישה... כל אחת והגוף שלה והרגישות שלה וייתכן ומה שחשת כן היו תסמינים.
מזל טוב ענק שמחה בשמחתך!!!

והרבה פעילות ספורטיבית ולישון טוב ולאכול טוב

ואל תדאגי הם לא נותנים הורמונים כמו סוכריות, להיפך, גם אם תתחנני על ברכייך לקבל הורמונים אם אין הוכחה רפואית לחסר לא יתנו לך. זה עולה לקופה הון.
אבל הוא ישלח איתך לבדיקות הרגילות בדיקות דם , צליאק, בלוטת תריס, ועושים אצלו מעקב גדילה פעם בכמה חודשים לפי מה שהוא חושב נצרך ואם יש צורך ישלח אותך לבדיקת הורמון גדילה. אם חס ושלום אכן חסר הורמון כזה תאמיני לי שאת רוצה לדעת מזה ולהשלים לה בזמן. הכי טוב ללכת למי שמבין בתחום.
הוא גם יגיד לך באיזה אחוזון היא ואם בכלל יש סיבה לדאגה, הוא בודק את הגובה של ההורים ומסביר מה פוטנציאל הגדילה והאם יש צורך בדאגה ומעקב . אם את בירושלים ממליצה מאד על דר הארי הירש.
בכל מקרה שינה טובה ותזונה טובה זה הרעיון. ולשלול צליאק

עשיתם כבר את כל הבדיקות?
בדיקות דם
צילום כף יד
בדיקום הורמונים
בקשר להורמונים נותנים את זה רק במקרים ממש קיצוניים

בהשוואה לילדות בכתה ולבני גילה היא ממש קטנטונת, היא בגובה של ההן שלי שבן 4 וחצי, תמיד כולם שואלים אותה שאלות כאילו היא בגן והיא בכיתה ב'...
אני כן חושבת שצריך לעשות משהו כדי שתגדל וכדי שגם תרגיש יור טוב עם הגודל שלה
תודה לעונות

היא ביחס לגנים אתם גבוהים? הדודים סבא סבתא?
בכל מקרה לפעמים צריך להתעקש עם הרופאים לבצע בדיקות כי הן יקרות

יש כאן הרבה שאלות מקצועיות דצריך לשאול, גובה זה דבר יחסי...

האם יש עצירה בגדילה ? שהיא תקועה באותו גובה ?

יש לי ילדה בגיל הזה עם בעיה דומה

מומלץ מאוד לגשת לרופא משפחה יש כמה בדיקות כלליות שמומלץ לעשות בשלב זה : הורמון גדילה, צליאק, ברזל, בלוטת תריס ועוד

אם הכל תקין אז מומלץ לתגבר חלבונים ובעיקר לוודא שהילדה באמת אוכלת הרבה ומגוון, בחיים לא האכלתי כמעט ילד בכפית אבל בגיל כמעט 6 היה תקופה שממש האכלתי אותה (אכלה לבד ואז האכלתי עד סוף הצלחת) וזה עזר ונתן לה קפיצה בגובה וגם עורר את התאבון

חשוב מאוד שהלילה שלה יתחיל מוקדם לא אחרי 8 ויהיה עם 11 שעות שינה לפחות

ו... לכי לאנדוקרינולוג מהר. שלא תצטערי על זה כל החיים שהגעת מאוחר מידי.
מנסיון.

12 יום מהחיסון אז בהחלט נשמע הגיוני

החיסון הזה הוא החיסון הכי לא קל. גם אם אין חום הם בחוסר שקט ונודניקים. בוכים מכל דבר בלי קשר לכלום. תחכי עוד כמה ימים תראי שזה משתפר בעה.
לא חושבת שיש לך מה לדאוג. תרגישו טוב!

לא זוכרת בדיוק את החיסון של גיל שנה. אבל זה שאין חום לא אמר שהוא מרגיש טוב. השמע סביר בטווח של כמה ימים אחרי חיסון שמשהו מציק ושהוא לא לגמרי עצמו.
מקווה שיעבור מהר . תרגישו טוב!

לא רגוע ועצבני.

כבר אכלתי סרטים בלילה. בסוף הוא היה יותר עצמו. ואז היה ערני. וכשרציתי להרדים ממש בכה מכאב. אז בעלי לקח לרופאה עכשיו לבדוק בכל זאת אוזניים...

אני חושבת שאולי זה היה חלום רע או משהו. לקח לו הרבה זמן לצאת מזה ולהתעורר לגמרי ולתקשר. ואחר כך כאב לו משהו והוא בכה.

בכל מקרה לפעמים גם בלי חום לא מרגישים טוב(תחשבי על עצמך, כמה פעמים כואב לך משהו בגוף בלי שיראו מבחוץ משהו). יכול להיות שיש לו הרגשה לא טובה ולכן הוא לא עצמו. אם זה לא חולף בימים הקרובים הייתי לוקחת לרופא בכל מקרה, לשלול שזה לא משהו אחר.

קצת אדום באוזניים. אבל זה לא היה זה כי זה די המצב הרגיל שלו. כנראה שילוב של חלום רע, כאב בטן, אוזניים שיניים והחיסון. הכל ביחד כיף חיים....

שגם אצלנו היה ככה. הוא התנהג שונה, הרבה יותר עצבני. ואני זוכרת שחשבתי לעצמי "אולי יש אמת בכל מה שמתנגדי החיסונים אומרים, ולמה לא הקשבתי, ואוי אוי אוי מה יהיה עכשיו".

מאז עברה שנה, הילד תקשורתי, שמח, מדבר, מתפתח והכל בסדר ב"ה

עדיין לא מאה אחוז אבל תקשורתי ונורמלי. מחשבות שחורות של לילה.

תרגישו טוב!

אבל אני חושבת שבשלב הזה ממש הגיוני שיש מחזור לא סדיר, 

אני זוכרת חברה שלי שהיה לה ככה ופשוט לא עשו כלום

ממה שכתבת נראה שיש לה מרווחים לא קצרים בין המחזורים

אם יש לה מחזורים צפופים מאוד ברמה שמפריע לה לתפקד, אולי כן כדאי לפנות לרופאת נשים נחמדה ועדינה שהבת שלך תרגיש בנוח, ולשמוע מה יש לה לומר בנושא

 

בלי לחץ. אבל מומלץ.

אם כבר עבר הזמן הזה אפשר להתייעץ עם רפואת נשים או אנדרוקרינולוג (מומחה להורמונים וכאלו)
קחי בחשבון שלסדר את זה זה כמעט תמיד כדורים. זה מה שיש לרפואה להציע , אישית בשום אופן זה לא הייתי עושה את זה אלא אם כן למקרי חירום של אירוע חשוב או טיסה לחול וכו. כן טוב ורצוי ללכת לבדיקה כללית ולשמוע שזה תקין ונורמלי, אבל לא הייתי רצה דווקא עכשיו בקורונה
בהצלחה

שרק שנתיים אחרי שמקבלים מחזור מתחיל מחזור אמיתי עם ביוץ (תקנו אותי אם אני לא מדייקת, ככה הבנתי)
אז יכול להיות שיקח למחזור האמיתי עוד זמן להתאזן.
בכל אופן לא הייתי רצה לאזן את זה עם כדורים, אולי קרוב יותר לחתונה או משהו. מה שכן תזונה בריאה וספורט קבוע יכולים לעזר לאיזון

אם המחזור היה מגיע לעיתים רחוקות מדי היה אפשר לומר שזה סבבה, למה שתסבול כל חודש..

אבל במצב כזה של דימומים תכופים אני מתארת לעצמי שהיא סובלת, וזה גם גורם לאנמיה לפעמים.

אפשר ללכת לרופאת נשים (רק נחמדה!) או לאנדוקרינולוג.

רוב הסיכויים שיתנו לה גלולות לכמה חודשים.

גם חודשיים שלושה של גלולות יכולים לעזור, אז שווה ניסיון.

דעתי האישית, כמובן..