מחפשת מישהי שמוסרת כמה תאים פנויים במוח

בס״ד

עברו כמה שעות מאז שכתבת. איך את מרגישה עכשיו?

דאגה בלב איש ישיחנה ❤️
אולי תפרקי קצת ממה שעלייך?
זה בטח יפנה כמה מהתאים שלך...
יוציא לך קצת מהאבק...
יעשה לך קצת סדר...

מה את אומרת?

אפשר לנו
אפשר מניק אנונימי
אפשר מניק אחר
אפשר בפרטי
אפשר לאיש שלך
אפשר למישהו/י אחר/ת

תוציאי יקרה!

יהיה לך קצת פחות עמוס, קצת פחות בודד, וזה יעניק לך קצת יותר כוח. אולי הרבה כוח אפילו 🙂

וכמובן כמובן תנסי לנשום פנימה את זה שכל-כך הרבה נשים אוהבות אותך ממש ממש כאן!!! 😍

מצטערת, כל התאים הפנויים שהיו לי אי-פעםמתואמת

נמחקו בלי להשאיר זכר. כאילו מישהו עשה DELETE ואז דאג גם לרוקן את סל המִחזור.

הלוואי שתמצאי איזה מתכנת מחשבים - או מתכנת אנשים - שיוכל להשתיל לך כמה תאים חדשים...

לי יש! לי יש!אמאשוני

המון תאים לא בשימוש
יש לי להשאיל לך

אבל תחזירי לי אחרי ההריון שבכל זאת יצא ממני משהו 😆

וחיבוקי לך!!!

מנצלשת- מה שלומך?מיואשת******

היית בבדיקה? הכל תקין?

נשמה שאת!אמאשוני

כן, ב"ה!!
בדקתי בטא שבוע שעבר וכל הזמן אני חופרת לי שזה בסדר גם בטא 500 כי מיואשת עשתה את החישוב 😁
בסוף יצאה בטא מהממת.
עוד שבועיים אלך לבדוק דופק, כבר אין לי דפיקות לב משלי לבזבז על חוסר וודאות...
(ולמקרה שדאגת לבחילות אז הם חזרו

)

תודה ה' על הכל

גם חשבתי עלייך, יופי ברוך השם שימשיך בטוב!מק"ר

🙏🏼❤️איזה כיף לשמוע!!! חשבתי עליך המון 😘מיואשת******

לא בטוחה שאתרסיס אמונה

רוצה ממני, אבל אם כן תקחי בשמחה 😘

תודה יקרות התגובות שלכן לגמרי העלו לי חיוך על הפניםמק"ר

שזה המון

תודה

כיף לקרוא..[סתם אחת]

שהחיוך ימשיך ויחדור פנימה
עמוק...
למקום המרגיע ההוא..
בו את זוכרת כמה השם איתך
וכמה כולנו פה אוהבות אותך!
וכמה את מדהימה. ממש.
רק מהכתיבה שלך אני מקבלת המון...

חיבוקים יקרה!
ורק טוב 💕

תודה אהובה❤מק"ר

פורקת מטען ובורחת להתחבאמק"ר

מרגישה שהזוגיות שלנו נגמרה.
אפס
כלום
אוויר
כאילו לא היה שם משהו אי פעם.
והיה, מבטיחה לכן.
לפני הלידה (10 חודשים) הרגשתי בשיא, הרגשתי במוחש איך אנחנו צועדים ביחד, עובדים, חיים, ביחד. הייתי מאושרת בנו.

אח"כ היתה הלידה ואיתה במתנה גמורה הדיכאון.
אז בהתחלה הוא התכחש, היה לו קשה לקבל (אני חזקה באופי שלי, הוא לא הצליח להבין). אבל אז התאפס על עצמו וכן היתה תקופה שהוא תמך והצליח יפה.
וכנראה נגמר לו, לא שופטת אותו, לא יודעת איך הייתי מתפקדת במצב הפוך.
ואני מרגישה אוויר, בודדה. ויותר קשה, מרגישה ריקנות כזאת בנו. בעצמנו כזוג. חיים אחד ליד השני וזהו.
כמה אני מנסה לדבר על זה, להלחם על זה, שואבת כוחות אלוקים יודע מאיפה ונלחמת, יש רגעים אני מזדעזעת ואז פתאום בדחף עצום לפעול, לעשות, לדבר.
נכון הוא סופג הרבה, אבל גם לי לא קל.
ולא מעניין אותו. פשוט לא.
ואז אני אפס, ואוויר. בודד לי כל כך.

והוא לא אדם שרע לו, שלא יצטייר מהדברים אחרת.
אבל אין לי כוח

אויש, כ"כ כואב לקרוא...שוקולד פרה.

את נשמעת ממש עם מודעות ועם רגישות.

את נשמעת כאובה כל כך,

עברת המון

והמציאות עדיין מכריחה אותך לגייס עוד ועוד כוחות

ואת לא יכולה להילחם גם על זה...

ובטח בא לך שהוא יילחם. נכון?

נשמה, בא לי לתת לך חיבוק גדול-גדול.

זה קודם כל.

על כל מה שאת עוברת,

על התסכול והמחנק שיש לך בגרון

וזה שאת צריכה לתפקד כאמא,

ביחד עם כל זה...

לגבי העניין הזוגי-

לדעתי יחסי האישות יכולים פה ממש להועיל.

כי זה שביל עוקף

וכי זה מוביל לחיבור.

כדאי לנסות להתאמץ בכיוון הזה..

ושוב חיבוק גדול מאוד.

זה לא קל להרגיש לב בזוגיות.

❤️❤️❤️❤️מיואשת******

יקרונת
אין לי דברים נשגבים לומר
רק שי תקופות כאלו בזוגיות לכולנו. וזה קורה גם בלי לידות ובטח ובטח בלי דיכאון. זוגיות היא עבודה מתמדת (הוי כמה שחוק) ויש לה עליות וירידות. יש זמנים מדהימים ויש זמנים של זרות ויש זמנים של כעס (אוקי, אם יש פה מישהי שנשואה יותר מעשור ואף פעם לא חוותה את זה, שפשוט תשתוק טוב? ותקריב קרבן תודה. ותשתוק חזק חזק)

אז איפה שאתם נמצאים עכשיו , גם דיכאון, גם לידה, גם סיפור מורכב לפני... אז זה נורמלי. אולי לא טוב. לא משמח. כואב נורא. אבל נורמלי.
אני לא באמת מבינה במה שאת עוברת עכשיו, מקווה שיש לך ליווי טוב, אבל רק שואלת - אולי עכשיו לא הזמן המתאים להילחם על זוגיות? אולי עכשיו את צריכה להתמקד בעצמך ובלצלוח את המציאות הדינמית והמשתנה שיש לך כל יום? ותני לו לכאוב ולצאת קצת מפוקוס ותעזבי. גברים לפעמים צריכים זמם להתאפס על עצמם לטבוע במחשבות שלהם ולהגיע למסקנות. ולא יעזור לנדנד מה קורה מה עם הזוגיות שלנו וכו. הם לא שם. תנסי לשרוד את היום יום ולטפל בעצמך. בע״ה דברים יתחברו לאט לאט וגם הזוגיות תעלה על גל טוב 💕💕

וואי, חיבוק, יקרה...מתואמת

איזה קשה... נורא נורא קשה... הכול הכול ביחד...

את הולכת לטיפול עם הדיכאון אחרי לידה, נכון?

לדעתי זה יכול לעזור אם הוא יבוא איתך. לחלק מהפעמים, לפחות. זה יעזור לו לחוש אותך טוב יותר...

ואת יודעת מה - גם הוא צריך טיפול. זה לא קל לחוות אישה בדיכאון אחרי לידה... (אני זוכרת שבזמנו אמא שלי כל הזמן דאגה לבעלי - שהוא שורד, שהוא מרגיש טוב, שהוא מצליח לתפקד למרות שהצד השני במשוואה, כלומר אני, נמצא לגמרי על הקרשים... וזה נכון. הבעלים חווים טלטלה לא פחות קשה משל הנשים... רק היום, בפרספקטיבה ואחרי שהתאוששתי ב"ה, אני יכולה להבין את זה...)

שוב חיבוק. ותאמיני בכם. תאמיני שאתם תצאו מזה - ביחד, מחוזקים, קשורים יותר מאשר קודם, נכונים להתמודד מול האתגרים שיבואו בעתיד. (במובן מסוים אני שמחה שהדל"ל הגיע אלינו יחסית בשלב מוקדם בנישואין - בערך כמו השלב שלכם - כי אחרי שעברנו אותו - אנחנו יודעים שנצליח לעבור הכול, בע"ה...)

גם אני מעודדת מהכיוון שלתפוחים ותמרים

@מתואמת - משברים פוקדים גם זוגות *מאד* אוהבים, מאד יציבים, שעמלו קשה על הזוגיות שלהם. אנחנו עברנו את זה אחרי הלידה הראשונה. זה לא היה דכאון, אבל בהחלט משבר. ואני לא אשקר לך, זה היה נורא.
צלחנו את המשבר ההוא.
יצאנו ממנו יותר קרובים, יותר מבינים, יותר גמישים.
להגיד לך שהיום הכל דבש? לרוב כן, אבל לא רק, וכמובן יש לנו ההתמודדויות שלנו.

זוגיות היא לא דבר סטטי. אי אפשר להגיע לנקודת שיא וזהו, להישאר שם. היא כמו אש, חיה, מתנועעת, מתאימה את עצמה לרוח. כן, ולפעמים היא שורפת.
לכל אדם האתגרים שלו. לכל זוגיות האתגרים שלה. לכל משפחה האתגרים שלה.

אני חושבת שעכשיו חשוך מאד.
אני מהמרת שאת לא מוצאת אליו דרך.
ושאת מרגישה שהוא בכלל לא מנסה.
מאחלת לך שלאט לאט תפציע השמש.
אם תרצי לדבר באישי את מאד מוזמנת.
חיבוק עז אהובה 💖

תודה יקרות, לכולכןמק"ר

מעריכה כל אחת שהגיבה

אהובה! טוב מאד שפרקת!!קמה ש.

בס''ד

אני קוראת אותך וכאובת את כאבך. בע''ה תעברו את זה אבל בינתיים זה פשוט קשה וכואב, אני הכי מבינה אותך!!

(כותבת לך עכשיו יותר באריכות באישי)

❤❤❤❤❤

בסוף החלטתי להגיב כאן, אולי יעזור לעוד משהיקמה ש.

בס''ד

מרק אהובה ומתוקה!!

קראתי אותך והלב נמחץ.

אני כל-כך מבינה אותך!!!

מתוקה שלי,

איזה כאב ואיזה לא פשוט!

מבינה, מבינה, מבינה.

היו זמנים שהרגשתי ככה. כמו שאת מתארת. ואולי אפילו יותר. היו זמנים, במהלך הדיכאון, בהם חשבתי שהזוגיות שלנו נהרסה, וכנראה נהרסה סופית. הרגשתי מערבולת קשה של רגשות:

פחדתי (פחד מוות!) שנתגרש

כעסתי (והרבה יותר מזה אפילו...)

הרגשתי מושפלת

עזובה

נטושה

הרגשתי כל-כך לבד ואומללה

חשבתי שאין יותר סיכוי, שמה שנהרס לא יתוקן לעולם

רציתי שבעלי ייעלם משדה הראייה שלי. כל מפגש איתו פצע בבשר החי.

הרגשתי כישלון. שאני כל כולי כישלון. שהנישואין שלנו כישלון.

פחדתי שהאנשים בחוץ ידעו מה נהיה מהקשר שלנו.

זה ערער אותי כל-כך!

היסודות עליהם השתתנו את הקשר היו כל-כך טובים!

שנינו אנשים כל-כך ערכיים, טובים, מסורים!

איך, לכל הרוחות, מגיעים למצב כזה???

איך אני (אני!), במצב כל-כך עגום בזוגיות שלי?

איך אנחנו,

שכמוכם ממש,

צעדנו,

עבדנו

וחיינו יחד,

אנחנו שהיינו כל-כך מאושרים ביחד,

עוברים כזה משבר?!!

אנחנו!

זה כל-כך בלתי צפוי!

כל-כך לא מובן!

כל-כך לא פייר!

כל-כך מבלבל ומפחיד!

איזה חוסר שליטה ואיזה חוסר אונים...

איזה הסתר פנים.

גם אצלנו בעלי תמך כל עוד הוא יכל.

עד שהוא כבר לא הצליח יותר להיות כאן בשבילי.

הנקודה הזאת,

כשהוא הפסיק להיות הבעל התמוך,

הסועד (...)

הייתה אחת הנקודות הכי, הכי, הכי כואבות

של כל התקופה האפלה הזאת.

גם אני ידעתי שהוא איש טוב.

טוב מאד מאד!

ידעתי גם שהוא בסך הכל אנושי

מוגבל

לא כל יכול.

שזה לא אשמתו.

שכמה אפשר לשאת, כבר?

אבל הניכור הזה

העזיבה (הנפשית) שלו

- כשאני בתחתית התחתיות ושיא הזקוקה לו -

זה דבר שפגע בי אז

עד עומקי נשמתי.

***

מק''ר אהובה, אני רוצה לספר לך את מה שקרה אחר-כך. את מסכימה?

אני רוצה לספר לך

שדווקא מתוך המקום

הכי נוראי הזה -

הגיעה הישועה הפרטית שלנו.

היום אני מודה לה' שבעלי לא יכל לתמוך בי יותר.

מבטיחה לך!

אצלי זאת הייתה נקודת המפנה.

המקום שממנו התחלתי להחלים.

זה לא קרה בבת אחת

ולא עשיתי את זה לבד.

הייתי בטיפול אישי

היינו בטיפול זוגי.

וזה לקח זמן.

אבל שינוי הכיוון אירע

בנקודה הזאת -

שבעלי הפסיק להיות כאן בשבילי.

את יודעת למה?

כי בסופו של דבר

זה החזיר לי את עצמי.

זה שבר את התלותיות

שנבנתה כתוצאה מהדיכאון

וזה החזיר לי

את צלם האנוש שבי

את כוח הבחירה שלי

את האחריות על עצמי ועל החיים שלי.

ובסוף זה החזיר לנו גם

את הזוגיות שלנו.

זוגיות שהיום מבוססת על משהו הרבה יותר בריא. לדבר הבריא הזה קוראים 'נפרדות'. שמעת על המושג הזה?

בתמצית זה אומר שכל אחד אחראי

על החיים שלו

ועל האושר האישי שלו.

יש בקשר שלנו המון-המון אהבה ב''ה. אנחנו עוזרים ותומכים המון אחד בשני. באמת. אבל בשורה התחתונה, אני שואפת להיות מאושרת בלי קשר לבעלי (וכנ''ל גם הוא).

אני משתדלת לספק לעצמי את מקורות הכוח להם אני זקוקה. זה יכול להיות על-ידי פנייה למישהו אחר! הודעה בפורום, פגישה אצל הפסיכולוגית שלי, מפגש עם חברה וכו'. אני משתדלת לספק לעצמי את האישורים להם אני זקוקה כדי להרגיש שווה וטובה. אני הרבה יותר מנסה להוציא את עצמי ממצבים רגרסיביים...

יש לא מעט פעמים שאני כן פונה לאיש שלי והוא עוזר לי, אבל זה הרבה יותר מאוזן, שפוי, נקי ובריא ממה שהיה פעם.

***

יקרה! אהובה! אחותי!

אני יודעת כמה קשה לך.

כמה זה נראה כמו הר.

כמה זה נראה שלא משנה כמה את

משתדלת

נלחמת

פועלת

שום דבר לא עוזר

והדיכאון כאן. עדיין.

אבל אנא ממך

יקרה ואהובה

אל תעזבי ידייך!

תמשיכי לנסות!

תמשיכי להשתדל! להלחם!

כי יש שכר לפעולתך!!!!!!!

עוד מעט, עוד קצת, תכף -

וכל זה יהיה לך 'כחלום יעוף'.

זיכרון של משהו לא פשוט

שבנה אותך

שבנה אתכם.

הקשר שלכם לא נעלם

הוא עובר משהו

גדול מאד

סוער

מערער

אבל בסופו של דבר

זה יחזק אתכם כל-כך.

עוד תזכו

לאהוב בצורה פשוטה אחד את השני

לבנות ביחד

להגשים חלומות

להזדקן ביחד

עם המבט הזה בעיניים

שרק אנשים שעברו ביחד כברת דרך

מביטים בהם בשותפיהם לדרך

באהוביהם.

אני שולחת אוקיינוס של תקווה. אני אזכיר אותך בתפילותיי בלני נדר. יהיה בסדר בעזרת ה'. ❤

וואו. את השראה מדהימה ❤️מיואשת******

וואו אני בוכה פה, מה עשית לימק"ר

איזה תגובה, אם הייתי יכולה לנעוץ אותה רק איפשהו.
תמלמלת כאילו את כל הרגשות שלי, הכל בכל מכל!

וואו, אין לי מילים, תודה!

באהבה 3>קמה ש.

בס''ד

תודה שכתבת בחזרה ❤. תרגישי טוב!!

(לפני תקופה משהי כתבה לי תגובה שעזרה לי מאד. הדפסתי אותה...)

הכתיבה שלך כל כך עמוקה ומדוייקת. תודה!תפוחים ותמרים

וואו וואו. אין מילים!מטילדה

את מתעסקת בלעזור לנשים בדכאון? אפשר לפנות אלייך בפרטי לשאלה?

(אל תדאגו זה לא בשבילי, אני ב"ה לא בדיכאון)

עונהקמה ש.

בס''ד

תודה יקרות על המילים.

אין לי שום הכשרה מקצועית בנושא או דבר כזה... רק את עצמי ואת הסיפור שלי. אפשר לפנות בשמחה.

וואו, מדהימה!!מתואמת

מתוך מקום של מי שגם עברה את זה (ובדיעבד מעריצה את בעלי שלא "נטש") - ניסחת את זה בצורה מצוינת! והתהליך הזה - פשוט מפעים! תודה על ההשראה...

את מיוחדת כל כך!miki052

וואו... אני כל כך סקרנית להכיר אותך!!! איזה עומק, איזו הבנה,השם בשימוש כבר

איזו הזדהות, ואילו מילים...
❤️❤️❤️🌷🌷🌷

מדהימה!אופק המדבר

כ"כ מזדהה עם מה שכתבת לצערי, יש לך מבט כל כך נכון ובריא, תענוג לקרוא אותך♥️

תודה רבה רבה יקרות ותודה לה׳קמה ש.

ואני מתפעלת בחזרה מכולכן. באמת באמת. ומהכוח העצום של הפורום הזה.

(שלחתי לך מסר)קמה ש.אחרונה

💜

אני עם לסת פעורה פה שלא מצליחה להיסגר...נגמרו לי השמות

כמה כוח ועוצמה יש למילים שלך!

וכמה כוח ועוצמה יש לך!

כמה טוב מתפרץ ממך, כמה!!!

חותמת על כל כל כל מילה שלך! אלופה אלופה אלופה!!!

תודה... ❤️קמה ש.

אויי יקרה כמה שאני מזדההחגהבגה

כמה פעמים היתי במצב הזה, ונישואים כמעט 4 שנים כולה...
זה כמו גל. שצריך לתת לו לעבור ולהמשיך הלאה.
את מדהימה שאת מודעת ומטפלת בעצמך
את מהממת
את נותנת כל כך הרבה כוחות פה בפורום
את לא מוותרת- וטוב שכך!
גדלנו על מין תדמית-שזוגיות, גם אם קצת רבים אז זה תמיכה, והכלה, וכיף וגם קצת כעסים ועצבים אבל המון אהבה.
ולא.
הרבה פעמים מרגישים- כלום.
איך, אבל איך?!
ככה.
פשוט כלום.
אנחנו אנשים זרים. האהבה תלויה בהשקעה שלנו שהופכת קשה יותר ויותר במהלך הזמן, כי יש בית ועבודה וילדים ופחות זמן ואני הקטנה חושבת שזה בסדר ותקין.
את מפסיקה גלולות אם הבנתי נכון
תעשי התקן
תהיו אסורים- יהיה לכם טוב.
הלוואי שישתפר לך המצב רוח
וה' יעזור
ו תעבדו על זה,
זה בסדר
זה לא הסוף
זו רק רק רק ההתחלה!!
ולסיום. מכירה את המשפט הירידה תכלית העליה?
ותמיד מפרשים שבסוף כל ירידה, יש עליה.
ואני אומרת, לא!
הירידה- היא התכלית, היא המטרה!
עליה זה נחמד, אבל היא לא מקדמת אותנו כמו שהתמודדות עם קושי מקדמת אותנו. בעליה את מקבל כלים. כלים טובים להתמודדות, כשיש ירידה.
ואת תראי, כשאת תעלי, ואת תעלי, בטוח.
את, ובעלת, וה ביחד שלכם, את תרגישי מחוזק כל כל ותדעי גם להודות על המשבר.
תאמיני בעצמך אהובה, גיבורה, יקרה כל כך!!
מהממת שאת 💕💕💕💕

תודה אהובה נתת כוחמק"ר

את מרגשת לפחות כמו שאת מצחיקה!!!השם בשימוש כבר

איה. פספסתי את זה. כואבבבבאורוש3

מחבקת אותך נשמה! מצטרפת לחכמות שאמרו לך להתמקד בעצמך בעיקר. לנסות לשלוח אותו לטיפול או תמיכה (אולי לאפשר לו לשתף מישהו מתאים מבחוץ. אולי קשה לו גם הסוד). מאמינה שהאור בינכם עוד יחזור. את באמת בתקופה חשוכה שברור משפיעה על הכל.

♥️♥️מק"ר

ואו, יקרה יקרה שאת,נגמרו לי השמות

מעבר להיצטרפותי הכנה לכל מילה שאמרו לך כל הנשים המדהימות כאן, ובמיוחד מילותיה המאירות, הטובות והמרפאות של @קמה ש.,

רציתי רק לכתוב לך שבלי להכיר לעומק אותך ואת הסיפור שלך (הודעה ראשונה שלך שאני קוראת) נשמע לי מאוד חזק שאת ובעלך נמצאים במצב בו שניכם נמצאים במצוקה בו זמנית.

וכאשר שני בני הזוג נמצאים במצוקה בו זמנית - הם לא מסוגלים לראות כרגע אצת הכאב של האחר!

זה לא שהם לא רוצים, אלא הם לא יכולים!

זה לא שלא אכפת לך מבעלך - אלא שאת מרוכזת בכאב שלך!

זה לא שלבעלך לא היה אכפת מהפגיעה ומהכאב שלך - זה שהוא היה מרוכז בכאב שלו!

אפילו לעצמכם אין יכולת לעזור כאשר אתם בתוך הכאב עצמו - אז קל וחומר שלאחר.

במצב כזה צריך לחכות שיהיו כוחות.

לחכות שהמצוקה לאט לאט תפחת ותיעלם.

להיעזר ברשת תמיכה סביבתית רחבה - כמו אחות, חברה, אמא, שכנה, בייביסיטר, מסכים, אמבטיה, סדרה מצחיקה, הליכה לטבע, כוס תה, ספורט, כוס מיםף, מוזיקה, פעילות גופנית וכו' וכו' - כל דבר שיכול להקל מהמצוקה.

בלי לצפות מהשני כרגע - כי גם הוא במצוקה בדיוק עכשיו.

כמובן שבמצב שלא שני בני הזוג במצוקה בו זמנית זה יותר פתיר וקל...

גם הדיכאון מדבר כרגע ויכול לצבוע מה שבשחור בשחור כהה אפילו עוד יותר. זה מה שהוא עושה. זו ממש ההתמחות שלו והוא אלוף בזה

- עוד נקודה משמעותית היא עד כמה *ההבנה* אחד של השנייה קריטית כאן -

ואחרי ההבנה צריך לתקשר את הקושי האחד לשנייה.

נפילות הן חלק בלתי נפרד מהחיים.

וקורה לכולם.

לא אומר שום דבר רע עליכם או על הזוגיות שלכם -

רק אומר שאתם אנושיים!

ושיש לכם מדי פעם כמו לכולם קשיים ונפילות!

ודווקא מהנפילות אפשר כאמור ללמוד לעומק על עצמנו ועל בן זוגנו יותר,

להבין מה היה כאן,

להבין את עצמי,

להבין אותו/ה

לזהות את הבמפרים הללו

ובפעם הבאה - לנטרל את כל אותם הבמפרים מראש!

לעשות בפועל את מה שלמדנו מכל משבר!

כי תמיד שיש משבר -

אם נטאטא אותו מתחת לשטיח - רק יחמיר ולא יועיל בכלום.

אבל אם נשכיל להבין לעומק מה היה כאן

מה היה שם בעצם?

מה הקווים האדומים שלו?

מה קשה לי?

מה חשוב לי?

על מה זה דרך לי?

וכל זה לבן זוגי?

אז עם ההבנה הזו, הלמידה העמוקה הזו והעשייה של הלקחים הללו בפועל בפעם הבאה - היא היא זו שתעמיק את הקשר ואת האהבה ותגרום דווקא מהמשברים לצמוח עוד יותר!!!

שיש קצר בתקשורת

צריך קודם כל להבין שזה קורה.

קשיים/משברים/פיצוצים/קצרים בתקשורת הם חלק *בלתי נפרד* מהחיים - הם קורים *לכולם*, לכל הזוגות באשר הם ולכל האנשים באשר הם.

אז קודם כל - לא להיבהל!

זה אנושי וטבעי שזה קורה!

ובתוך הסיטואציה עצמה של הקצר בתקשורת רואים כמה דברים עקרוניים ומהותיים לשניכם - שלולא זה היה קורה - לא הייתם יכולים ללמוד על עצמכם ואחד על השנייה בעוצמה הזו!

לכן,

הקשיים והמשברים הם גם *דרך מצוינת* ללמוד את עצמנו לעומק יותר, לראות יותר לעומק מה פריע לנו? מה הקווים האדומים שלנו?

מהם "הכפתורים" הרגשיים שלנו, מהם הטריגרים שמדליקים אותנו - ולמה?

מה חשוב לנו?

וגם מלמדים אותנו את כל זה *על בן/בת הזוג שלנו*!!!

רק מהקשיים ורק מהמשברים

אפשר לפעמים להבין וללמוד את כל זה ממש לעומק,

המשבר הוא כמו שובר - שובר מתנה ושובר הזדמנות להתבוננות עמוקה ורחבה יותר על עצמינו, על החיים שלנו, ועל האנשים הקרובים אלינו.

אפשר לנסות את זה למשל דרך "החלפת תפקידים" -

שאת ממש נכנסת לראש וללב ולנעללים של בעלך

ואומרת כאילו מתוך גרונו מה הכי קשה לך?

מה בעצם הכי היית רוצה שיקרה?

איך זה בשבילך (בעלך) לראות תקופה ארוכה את אשתך כבויה?

כמה אתה מרגיש חסר אונים?

כמה כוחות נגמרו לך?

כמה עצוב וכואב לך עליה?

כמה אתה מנסה להיאבק כל יום מחדש להיות מתפקד ונוכח בשביל כולם כולל הילד המתוק?

כמה אתה מרגיש מתוסכל שאתה מת מת מת שאשתךתחייך שוב את החיוך היפה שלה אבל זה פשוט לא קורה?!

כמה אתה מפחד שאולי זה אף פעם לא יקרה?

והכי נורא - אין לך מה לעשות עם זה!!!

ואתה מרגיש כישלון

כישלון כישלון כישלון

שאתה כישלון של בעל

וכשלון של אבא

וכשלון של אדם

הרי אם אשתך לא שמחה איך תהיה הצלחה?! לא! אתה כ-י-ש-ל-ו-ן!!!

---------------------------

ואחרי שכתבתי ביחס לזוגיות, רוצה לשתף אותך קצת בחוויות שהיו לי לפני 10 שנים, אחרי לידת בתנו הבכורה שתחיה.

גם לי היה דיכאון אחרי לידה אז.

ונראה לי שהשיעור אולי הכי חשוב שהילדים שלי העבירו ועדיין מעבירים אותי הוא - לא להיות תמיד בשליטה.

ולהרגיש בסדר עם זה שאני לא כל הזמן בשליטה.

ובאמת שבתור אדם שהיה "פריק קונטרול" וחייב שהכל הכל יהיה מושלם תמיד, ולכולם יהיה טוב, ושכל העולם בכלל יהיה פרחים ופרפרים - לאדם כמוני זה היה לימוד מאוד מאוד קשה.

עד עכשיו הוא קשה לי.

ואני עדיין לומדת אותו. יום יום. כבר 10 שנים.

ילדים = חוסר שליטה.

ככה קצר ככה פשוט.

ככה קצר ככה מבאס.

אבל זו האמת.

יש בהם כ"כ הרבה, מהרגע שהם נוצרים, מאז שהם בבטן, בזמן שהם מגיחים לעולם, בשנה הראשונה שלהם, ובכל חייהם.

אני כ"כ מבינה אותך,

קוראת אותך וקוראת את עצמי של לפני 10 שנים.

אותן הרגשות בדיוק.

אותו ניסיון נואש להשתדל לעשות את הכי הכי טוב שאני יכולה,

לקרוא כמה שיותר, ללמוד כמה שיותר,

על גידול ילדים, על תינוקות, על שינה, על הנקה, על מה טוב, ומה רע,

ולנסות לעשות בפועל את הכל הכי טוב שאני יכולה ולא לטעות -

וכל פעם מחדש להתבאס מהצרחות של התינוקת הבכורה, מהבכי,

מהדם והפצעים בהנקה למרות אינספור יועצות הנקה מוסמכות, משחות, ספרים, כריות, עזרים ומה לא.

מהלילות הלבנים, מהעייפות התהומית,

מהתשישות העמוקה של הגוף שלא הכרתי כמוה

מהכאבים של הגוף אחרי הלידה והתפרים שלא הכרתי כמוהם

מההתסגלות להיות לאם בעולם הזה - שזה דבר כבד להבין אותו - אחריות של 24/7 על יצור חסר אונים, למשך כ-ל החיים!

אין פתק החלפה!

אין לחזור אחורה!

אין אמא אחרת שתהיה האמא שלהם - רק רק אני!

וההבנה הזו היא לא פחות ממפחידה ומלחיצה לפעמים!

אולי בסתר לבך, כמו שהיה בסתר ליבי, מקנן החשש הלא-מודע שאם התינוק שלך בוכה - זה אומר שאת אמא לא מספיק טובה.

שאת אמא לא מספיק קשובה.

שמשהו ש*את* עושה לא נכון, לא בסדר,

שבעצם זה באשמתך

שבעצם *בגללך* הוא עכשיו בוכה וצורח.

שלמה לעזאזל אם אני אמא שלו אני לא מצליחה להרגיע אותו ושהוא לא יבכה?!

מה, צריך דוקטוט בשביל זה?!

אז אני לא מספיק טובה בשבילו וזהו,

אולי אני כישלון כאמא?

ואז זה מעגל שמזין את עצמו מכל החששות האלה,

ויותר לחץ

ויותר צרחות

ויותר חוסר אונים

ויותר הרגשה של אין-מוצא

ויותר חוסר שינה

ויותר בלאגן תהומי

וחוזר חלילה.

אז המעט שאני יכולה לומר לך, מק"ר יקרה,

שזה כ"כ כ"כ נורמלי!

אני חושבת שלכל אמא (ואבא כמובן) באשר הם עוברים המחשבות האלו בראש, הרגעים של חוסר האונים אל מול התינוק הצווח,

זה באמת נורא לראות את הבן החמוד והקטן שלך, צורח, מתפתל, ושאזלה ידך מלהושיע כרגע!

אולי אין הרגשה נוראה מזו לפעמים.

וזה נכון,

תמיד שחשבנו שהתרגלנו והכל בא על מקומו בשלום - תמיד יבוא השינוי.

פשוט כך.

בבקשה תזכרי שאת אמא נהדרת,

אמא מסורה

טובה

אחראית

חכמה

מעניקה

אוהבת

מחבקת

מנסה ומשתדלת

ואם התינוק שלך צורח - זה פשוט כי תינוקות בוכים!!!

(כמו ששאלו אותי אינספור אנשים שהבת שלי בכתה:

אבל למה היא בוכה עכשיו?!

עניתי להם: כי היא תינוקת!

ותינוקות בוכים!

זהו!"

הוא יכול לבכות, והוא יכול לצרוח

וזה אפילו יקרה די הרבה,

למה?

כי הוא תינוק!

אז אם שללנו את כל ה-רעב, קקי-פיפי, גזים עייפות, אוזניים מחלה וכו' - והוא עדיין בוכה - אז מותר לו!
|זה מפתח לו את הריאות, זה חלק ממה שהוא כרגע, זה לאט לאט יעבור עם הגיל,

אבל צריך פשוט לקבל את זה שלפעמים הוא בוכה וזהו. ואין באמת מה לעשות

(חוץ מלחבק, לומר שאת תמיד כאן בשבילו כמובן שזה תמיד מעולה)

גם אני הרגשתי אחרי הלידה של הבת שלי הרגשתי כמו בתוך ריק.

בתוך בור שחור.

גם חיכינו לה 3 וחצי שנים,

וחפעמים איך שאומרים ״כגודל הציפייה כך גודל...״

אולי דווקא לזוגות שחיכו לילד (הראשון בפרט)

שהיו להם כל-כך הרבה שנים לחשוב, ולקוות, ולדמיין את הס המאושר שהם חובקים תינוק,

ולהרגיש שזו זו פסגת השאיפות והגשמת החלומות,

אולי לפעמים דווקא לזוגות כאלה ההתנפצות של המציאות מול החלום הורוד היא יותר חדה ויותר כואבת.

גם לפעמים מרגישים שאסור להרגיש קשיים, כי עד שסוף סוף זכינו בנס זה יהיה כפוי טובה להתלונן על זה!!!

אז משתיקים את הרגשות השליליים בעצמנו

וךא נותנים להם מקום

ולא מבינים שאפשר גם להודות מכל הלב על הנס הזה

אבך בד בבד שעדיין יהיה קשה!

ולומר שקשה!

כן, זה מותר!

זה לא אומר שאת לא מודה!

גם היו לכם הרבה שנים של ביחד לבד, של זוג

ופתאום אתם הורים.

וכמו שאומרים חצי בצחוק חצי באמת (זה נשמע יותר טוב באנגלית אבל בכל זאת):

״אני מאשימה את דיסני

בציפיות הלא ריאליות שלי מגברים״

אז אני שיניתי את זה ל:

״אני מאשימה את דיסני/הוליווד/החברה הכללית בכלל בציפיות הלא ריאליות שלי מתינוקות וילדים״.

כי לפחות אני,

לפני היותי לאמא,

הייתי בטוחה שתינוק זה פשוט אושר עילאי מתמשך ובלתי נפסק,

שהכל ורוד ופרפרים וחיבוקים

שזה כזה מושלם וכיף ומאחד ומשמח ורגוע.

מי בכלל חשב על לידה קשה?!

על צירים מהגיהנום 44 שעות?!

על תפרים שתופרים לך את המקום הכי רגיש ואינטימי בכאב חד ומפלח?!

ושאי אפשר אפילו לשבת כמו בן אדם

ושאי אפשר להתפנות כמו בן אדם בלי לצרוח מכאב

ומי חלם שהנקה זה דבר מסובך?! מה, לא פשוט שמים את התינוק ליד והוא יונק לו בכיף ובשלווה? הא לא?

אז למה זה צריך גם לכאוב כל כך?!

ולא להצליח כל כך?!

ולקחת מלא זמן ללמוד את זה?!

ובינתיים עוד איזור רגיש ואינטימי מדמם?! וסדוק?!

רגע רגע מה קורה פה?!

הגוף שלי נקרע למען ה׳! וזה כואב! ושורף! ונוראי!

למה לא דיברו על *זה* לפני הלידה ודיברו רק על נשימות?!

אז בסדר

עברנו את הלידה

ומה עכשיו?!

למה אף אחד לא אמר לי שאחרי הלידה זה הקושי האמיתי???

למה???

הלידה זה כבר שטויות ליד זה.

ומי דיבר איתנו על מה זה לא לישון

פשוט לחיות בלי שינה

יום אחרי יום

לילה אחרי לילה

שעה אחר שעה

ועד שנרדמים קמים אחרי שבריר שנייה בבהלה,

הבטן כואבת ןמכווצת למשמע התינוק הצורח והידיעה שרק אני יכולה למלא את מבוקשו כרגע.

ושקמים

ומניקים

ןכואבים שוב

ומדממים שוב

ומשחות שוב

והתעסקות שוב

וכל הגוף שבור

ועייף

וכואב

ומדמם

וקרןע

ושונה

וקיבל בנוסף לכל צורה אחרת ולא לטובה

וסימני מתיחה

וצלוליט

וצלקות וורידים וסימנים ושומנים ומה לא?!

ומי הכין אותנו לזה?

מישהו דיבר על זה בכלל?

על אובדן הגוף

על אובדן העצמאות

על האחריות המפחידה הזו שמכה ומכה במוח כל לילה ואומרת: את האמא היחידה שלו!

אין לך מחליפה!

אין לך חופשה!

אין לך דקה שאת לא תהיי אמא שלו ואחראית עליו בכל החיים האלה!

כן גם אם את עייפה

וגם אם את כאובה

ןגם אם את שפוכה

את עדיין אמא שלו!

לתמיד!

בלי שנייה לנשום!

וההכרה הזו פשוט מפחידה. אני הייתי מבועתת ממש ממנה.

ושמסתכלים על התינוק הקטן הזה מה רואים?

רואים ונזכרים כמה זה כואב ללדת

תוכנה זה קשה

וכמה עייפים

ןכמה קשה להניק

וכמה כל מה שכתבתי.

אז לא פלא שלפעמים מרגישים מה שתיארת.

אבל זה לא הוא.

גם אם המוח מקשר את הכאב אליו ויוצר את הרגשות הללו זה לא הוא.

זו המציאות שלנו.

זו הקללה של חוה אמנו.

בעצב תלדי בנים.

הו הו איזה עצב.

חווה למה אכלת מעץ הדעת למה???

אבל את יודעת מה?

זה עובר.

כמה שקשה להאמין

וכמה שחושבים שקל לדבר וקשה לעשות

וכמה שכל שעה את סופרת את השניות לא את הדקות שתעבור, אז לדבר איתך על חודשים?! המוח בכלל לא קולט! הוא בכלל לא שם!

אבל יקרה שלי

זה ע ו ב ר !!!

לאט לאט

כל יום הוא יום חדש

תנסי לקבל כמה שיותר עזרה

תנסי לישון כמה שאת יכולה

תני את התינוק לבעלך/לאמא/לבייביסיטר אחרי ההנקה מיד ורומי להתכרבל במיטה לפחות שעתיים.

תצאי לשמש,

כן אני יודעת שלא בא,

אבל בכוח.

תקני ארטיק טעים ושווה,

כן אפילו אם יש לך בחילה ממנו, בכוח

שיכינו לך המשפחה החברות האיש אוכל,

שיחבקו אותך

שיעודדו אותך

שיגידו לך כמה גאים בך

כמה את גיבורה

כמה את טובה

כמה את אמא ואישה ראויה

כמה הם אוהבים אותך

תראי סרט או סדרה מצחיקה. שוב, בכוח

תראי ביוטיוב מופעי סטנדאפ

תזמיני אוכל ממסעדה שווה שאת הכי אוהבת

תבקשי שיכינו לך שייק מפנק

תצאי לטיול לבד שקריא וחשוך בחוץ אפילו רק לחצי שעה אפשר עם בעלך

לכי לרופא משפחה או איש מקצוע ותספרי הכל

הכאבים יחלפו מבטיחה

הגוף יחזור לעצמו ולכוחות שלו לאט לאט

התינוק ישן יותר

ההנקה תהיה טובה יותר

ההישארות עם התינוק לא תהיה מפחידה כל כך

(ובינתיים אם קשה להיות איתו לבד,

אז לנסות כמה שאפשר

שבעלך יחזור קצת יותר מוקדם

שישלח הודעה במהלך היום של עידוד

שאמא תהיה

שחברה תהיה

שתצאי לגן שעשועים

שתראי סרטים כיפיים תוך כדי

שלא תהיי לבד!!!

תשני יותר

את תתחזקי לאט לאט.

תהיי חזקה

תפרקי ותדברי ותשתפי את כל מי שאת יכולה

תעזרי כמה שאת רק יכולה

בהצלחה רבה רבה יקרה ואהובה ובשורות טובות במהרה :לב: :לב: :לב:

וואו תודה!! על הזמן שהקדשת לכתוב לימק"ר

ועל המילים הטובות המדוייקות כל כך
♥️♥️♥️♥️

ירושלמיות עזרתכןניק חדש2

לא קשור להיריון ולידה אבל אין לי איפה לשאול

אנחנו יוצאים מחר בע"ה לטייל קצת במדרחוב בירושלים.

איפה אפשר לחנות עם רכב?

חניון אגריפס עוד קיים?

לא נסעתי שנים לירושלים

אני חונה בחניון ממילא בד''כמתיכון ועד מעון

משם יש רכבת לאן שרוצים

בעיה שאין לי רב קוניק חדש2

לבעלי יש

מותר לו להעביר עלי?

שנים לא נסעתי באוטובוסים חחחח יש לנו רכב אחד והוא אצלי🤣

אפשר לשלם באפליקציהמתיכון ועד מעון

אני משתמשת באפליקציה של פנגו, אבל יש גם באחרות, בכולן אפשר לשלם באפליקציה על נסיעה בתחב''צ

את יכולה לשלם באחת האפליקציות פנגו, מוביט וכוחילזון 123

ואם כבר נוסעים בתחבצ אפשר לחנות בלי להכנס לתוך העיר נגיד בגבעת התחמושת או בהר הרצל

אני חושבת שאפשרהשם שלי

פעם ברכבת הקלה לא היה אפשר לשלם על עוד מישהו, אבל נראה לי כיום כבר אפשר.

ואת יכולה לשלם גם דרך אפליקציה.

עקרונית אפשר לשלם ברב קו אחד על שני אנשיםמתואמת

שימי לב שבמכשיר התיקוף צריך לבחור את האפשרות של שני תיקופים מראש, לפני הנחת הכרטיס.

אפשר לקנות רב קורקאני

אנונימי בתחנות רכבת הקלה ב10 ש"ח

תודה לכולןניק חדש2

איך משלמים בפנגו?

נרשמתי לאפשרות.

יש מלא חניונים בעיר, יש באגריפס, יש שוקניון, לאבית פרטי

חסר. אבל הם לא זולים (חניוני הרכבת הקלה יותר זולים)

באגריפס יש את חניון חלון לירושלים

לפעמים אפשר למצוא באזור הדוידקה בפנגו

אוקיניק חדש2

תודה רבה

בגבעת המבתררקאני

יש חניון ענק בחינם

חניון נחל צופים קוראים לזה

ורכבת הקלה עד לעירייה

נראה לי הכי קל ככה

מקווה שלא מסוכן שםניק חדש2

למה מסוכן?רקאני

ערבים וכוניק חדש2

החניונים במרכז העיר יקרים.. בהר הרצל יש בחינם וגםאוהבת את השבת

בגבעת המבצר

משתיהם לוקחים רכבת למרכז העיר , בערך 20 דק נסיעה ..

רק לזכור לתקף, אפשר באפליקציה של מוביט או פנגו, אחרת הקנס של 180 שח עולה יותר מכל חניון🤪🤪

אני לא אשכח בע"הניק חדש2

היום הפנגו חכם כבר חחח

הכוונה ברכבת הקלה, הרבה שוכחים ונקנסים...אוהבת את השבתאחרונה

בחניון המחסום לא נפתח אם לא משלמים אז זה קל יותר...

ובחניה כחול לבן גם שוכחים לפעמים....

יחסים מול אבאמדפדפת

אשמח לעצות שלכן

אני מרגישה שאבא שלי לא אוהב את בעלי וזה כל הזמן מתבטא בעקיצות וכעס כלפיי

זה קשה לי כי באמת חשוב לי להיות ביחס טוב איתם והם גם עוזרים המון

ואילו מבחינת אבא שלי אם אנחנו נוסעים לצד השני זה מוזר והוא לא מאמין לי אף פעם שאני בסדר עם המשפחה של בעלי

כל היחס והעקיצות כל הזמן מאוד יושבות עליי

ממש לא נעים!!!🫤😣❤️שיפור

היחסים שלך איתו תמיד היו מורכבים? יש מצב לדבר איתו על זה?

היינו ביחסים ממש טוביםמדפדפת

ואין מצב לדבר איתו

כשניסיתי הוא פשוט הפך הכל עליי

הוא מאוד ביקורתי ורוצה שהכל יהיה בדיוק כמו שהוא אוהב ובעלי שונה ממנו בהכל וזה מטריף א

ותו

היה לי ככה עם אמא שליאונמר

למדתי שזה מה יש,

לסנן ביקורים למינימום ולהפחית קירבה שלהם.

היתי מגיעה יותר לבד בימי חול משבצות נגיד.

באמת היה בלתי נסבל, וכן ניסיתי לדבר איתה, וראיתי שאין סיכוי ואין תועלת.

תזכרי שאותו בחרת אותו את אוהבת. כמה שהרבה להפחית קשר עם ההורים בגלל זה, לי זה היה עדיף...

זה ממש קשהמדפדפת

כי אמא שלי היא כן עוגן מבחינתי

וזה בא ביחד

לא חושבת שאת צריכה להפחית רק לסנןעל הנסאחרונה

לשמיע רק דברים טובים וחיוביים על הצד השני

נראלי שאני על סף גירושים...אלסה

גילויים קשים על בעלי לצערי..

קשים מאוד מאוד.

ברמה שאני לא מסוגלת לתאר.

הוא מבין שהאמון שלי בקרשים.

הוא לא מוכן ללכת לטיפול, ממש אומר שאין מצב לטיפול.. הוא מבקש שאסמוך עליו. שהפעם זה יהיה אחרת...

מרגישה מרומה שאני בזוגיות שלא מגיע לי אותה.

וחוץ מזה, במקום להוריד את הראש, הוא עוד מעז להתווכח איתי על שטויות ולריב איתי סתם.

במקומו הייתי אומרת תודה על זה שאני עוד כאן אחרי הדברים שהוא עשה מאחורי הגב שלי.

היי, מודה לכולן על העזרה והעצות הטובות

אלסה

באמת מודה לכן מאוד, זה נושא שאני מרגישה שאי אפשר לשתף כל כך מישהו אז מזל שיש את המרחב הזה. אני עוד בבחינת הדברים. אחרי שיח רציני שבא ממנו לאחר מה שאמרתי,

הוא הולך לטיפול רציני בבעיית ההימורים, במסגרת סגורה כנראה..(הוא עשה קצת בירורים בשישי עם המקום בו טופל בעבר...) הוא מבין שיש בעיה והוא הולך לקחת את עצמו בידיים, שיתפנו בשבת את ההורים שלו יחד(את ההורים שלי נשאיר כרגע מחוץ לזה מניחה שנצטרך לפתוח את זה איתם גם בקרוב. ) הם היו בהלם, כעסו מאוד והצטערו לשמוע אבל הם יתמכו בו.

בקשר לבגידה, כן זה עצוב וזה כואב ואין לי מילים באמת לתאר כמה זה קשה(כן יש קצת פרטים שאני לא רוצה לשתף אבל הם כן משפיעים על איך שאני רואה את זה..) אבל לצערי אני יודעת שזה חלק מהמחלה הזו, שאין שיקול דעת ומכור יעשה הכל כדי להשיג את מה שהוא רוצה

אז כרגע הוא הולך להיכנס לטיפול. וכמובן טיפול זוגי. אני שמחה שהוא החליט להילחם.

מקווה שאחרי הכל אני אצליח לסלוח ולהישאר

תודה לכולכן על המילים המחזקות ואני לא הולכת לוותר על עצמי. אני נשארת רק בתנאים שלי.

מעבד מזוןאפרסקה

היי בנות,

למי שיש דקה להשקיע, צריכה לבחור מתנה מהעבודה ויש שם 2 אופציות של מעבד מזון שאני צריכה-

סמוראי SUFP100, גדול יותר ועולה מסתבר באזור ה1100

סאוטר FPS585, יותר קומפקטי ועולה מסתבר באזור ה480

למישהי יש איזשהו דגם להמליץ? אני רוצה בעיקר בשביל לחסוך לעצמי גירוד ירקות בפומפיה. גם מושך אותי יותר זה שקומפקטי כי אני לא רוצה שיתפוס יותר מקום. מצד שני, היקר יותר בטח איכותי יותר?

אשמח לתובנות 🙏

אני לא סובלת מכשירים גדולים ומסורבליםהלוואייי

מתעצלת להוציא ולהכניס ולשטוף כלים.. .

ממליצה על מה שקטן

בסוף מה כבר צריך כזה איגותי לקציצת ירקות

כמה כבר את צריכה אותו ..לא על בסיס יומי..

אז בעיני הכי חשוב נח לישמוש

אני בכלל משתמשת מכמו מגרדת מגניבה מעלי אקספרס שכל לגרד איתה לא חשמלית קטנה וקומפקטית ולא צריכה מעבר

אני גםאפרסקה

תודה על הזווית ראיה

לרוב המחירים הם לא באמת המחירים שהמוצררק לרגע 1

נמכר באמת אז אל תסתכלי על זה

לדעתי סמוראי זו חברה פחות טובה מסאוטר

הכי חשוב אם הצורך שלך זה בעיקר גירוד ירקות לראות את הגודל של הפומפיה והאופציות שיש

תסתכלי גם על העוצמה

אז זהו שהמחיריםאפרסקה

הוצאתי מהאינטרנט לא מהאתר של המתנות, שם לא היה כתוב.

הסמוראי 1000 וואט והסאוטר 750 וואט. אבל את צודקת באמת סאוטר זה חברה איכותית.

מבחינת פונדציות נראה שיש להם אותם פונקציות.

מנסיוני המוצאים של סמוראי טובים אבל איןהמקורית

לי את המעבד מזון שלהם

תסתכלי על סרטוני סקירה

👍אפרסקה

לי יש מעבד מזון של סמוראי והוא מצויןשקדי מרק

לא יודעת לגבי הדגם

לי יש סאוטר כבר הרבה שניםDoughnut

אבל לא יודעת אם הדגם הזה, מאד מרוצה.

שימי לב לשני דברים חשובים 1. הגודל של המיכל- אם הוא פיצי וצריך כל רגע לעצור לרוקן שיהיה מקום לעוד ירקות- זה מעצבן. 2. החלקים המצורפים- אני קניתי לפסח מעבד מזון ולא שמתי לב שאין בו דיסקית לגירוד דק- שזה החלק היחיד שאני משתמשת, זה היה ממש מבאס וכמה שניסיתי להשיג חלק מהספק וממקורות נוספים לא הצלחתי. אז שימי לב שיש את החלקים הנדרשים לך.

תודה!אפרסקה

איך אני יודעת שיש חלק שמגרד דק? זה מה שאני צריכה גם.. רשום שיש להב לגירוד או איך שלא קוראים לזה, השאלה איזה גודל זה יוצא..

ניסיתי לחפש סרטונים לא ממש הצלחתי

פה באתר שלהםDoughnut

כתוב שיש 3 דסקיות- פריסה גירוד וצ'יפס. בתמונה זה נראה פריסה גסה ולא עדינה...

מעבד מזון דגם FPS585 - Sauter

יש שם אפשרות לפנות לשירות לקוחות אני הייתי פונה ושואלת אם זה כולל גירוד דק.

תודה רבה לךאפרסקה

עזרת לי מאוד

☺️❤️Doughnutאחרונה

הילד המתוק שנעלם באשקלוןשושנושי

מאז שקראתי על הידיעה הזאת, אני בחרדות שדבר כזה עלול לקרות גם לי.

אני לפני טיסה לחול (מקווה שלא יתבטל), קניתי רצועות לילדים ועדיין אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה. כולי מזיעה ועצבנית רק מהמחשבה על זה. עצוב וכואב. בשורות טובות בקרוב!!!!

מאוד עצוב. אבל לא צריך להסיק מידפרח חדש

שזה יכול לקרות לכם.. זה דבר נדיר

ודווקא אני חושבת שדבר כזה קורה יותר במקום המוכר שאז מאפשרים יותר חופש ופחות לחוצים כל רגע.

באמת עצוב ומלחיץקופצת רגע

אבל למען האמת את 'על זה' ואפילו יש לך רצועות נשמע לי שהמצב אצלך טוב.

אם את רוצה אפשר גם לשים על הילד 'אייר טאג' יש גם כאלה שמתאימים לאנדרואיד.

בן כמה הגדול? אולי תקחו אתכם עגלה גם בשבילו, כדי שיהיה לו מקום מוגדר לשבת בו, וכשתהיו במקומות עמוסים תגידו לו שעכשיו אסור לקום? זה יכול לעבוד עליו?

את עושה אץ ההיערכות הנדרשתאמאשוני

אם היית אומרת שאת אנטי פתרונות מסיבות מדויימנות

אז היית חסקת אחריות.

אבל את לגמרי "על זה"

לא נותנת לשיקולים זרים להכתיב את ההשתדלות שלך, ממש שאפו!!

מה עם האייר טאג שרצית?

שימי לגדול בנעל.

ולגמרי להביא לו עגלה! מסכימה ממש עם העצה הזאת (טיולון מתקפל מטריה, תשאילי ממישהו רק לטיסה)

עגלות ילדים לא נחשבות במשקל, אל תחששי.

היתרון בעגלה, יותר משזה יעזור לשמור על הילד, זה יעזור לך לשחרר בלי להיות בלחץ כל הזמן.

מן הסתם יהיו מקומות פחות הומי אדם שתוכלי לתת לו גם מרחב

אבל במקומות הומי אדם לא לחשוב פעמיים.. הוא יכול להנות גם בתוך הטיולון.

איך אתם מתכוונים להתנייד? מקווה שאתם שוכרים רכב, תשימי נעילת ילדים.

בהצלחה!

נהיה עם רכב חלק מהזמןשושנושי

נהיה עם שתי עגלות. איירטאג לא מצאתי אחד שמתחבר לפלאפון שיאומי שלי. אז קניתי רצועות ועם כל הקושי אני משתמשת באחד מהם גם פה בארץ, דווקא מקבלת פידבקים ממש טובים מהסביבה. יש מבטים מוזרים אבל לרוב בסדר. תחשבו על זה שעם רצועה יש לילד אפשרות להיות במרחק של עד 2 מטר, אם אביא לו יד כל הזמן הוא יהיה במרחק של עד חצי מטר. יש לו הרבה יותר מרחב.

אצלנו,

אני כבר לא יודעת אם אלה ילדים שבורחים או אמא עם קשיי קשב שלא יודעת להשגיח.

אני איתם כל הזמן, מחזיקה יד וממש כל צעד איתם.

הגדול איכשהו פתאום יכול להיעלם, ממש בשניות.

והוא כבר גדול מידי בשביל להסכים להביא יד כל הזמן.

נשימה עמוקה לחופשה ארוכה. בעז''ה יהיה לנו ממש כיף.

ממש מלחיץהבוקר יעלה

ומעניין באמת איך זה קרה.

זה באמת פחד אלוהיםכורסא ירוקה.

כל כך מבינה אותך!

רצועות זה רעיון טוב ואולי כדאי לשקול איזה שעון gps? לא יודעת אני ממש חרדתית בדברים האלה

אני רוצה שעון אבל לא מצאתי אחד שמתחבר לשיאומישושנושי

קניתי אחד וזה לא עבד. בחנות פלאפונים אמרו לי שעם שיאומי יש בעיה.

אולי תשאילי נייד לטיסה?אמאשוני

גם לך וגם לבעלך יש רק שיואמי?

שמעתם שמצאו אותו חי ושלם? ב"ה!קופצת רגע

כן הרגע ראיתיאפרסקה

וואי ב"ה ממש לא מובן מאליו

נמצא ב''ה. והאמת שזה סיפור מאוד מאוד לא ברוראורוש3

הוא לא נראה כמו ילד שהיה יממה בשמש. וגם חיפשו אותו בטירוף. משהו שם לא הגיוני. בטוח יש משהו מאחורי האירוע. אז כמובן להיזהר תמיד בטירוף. אבל לא הייתי מסיקה משם מסקנות...

ב''ה ממש ניסים שהוא נמצא. ישתבח שמו.

הוא נמצא בשיחיםoo

אולי הוא היה שם רוב הזמן/ ישן

אבל איך הגיע את ה7 ק"מ עד אליהם?מרגול

השיחים היו מאוד רחוקים מאיפה שאיבד את משפחתו

ראיתי צילום אוירי שמראה שזה 3.5 קמ מרחקפרח חדש

ולא כמו שאומרים שזה 10 ק"מ

זה הגיוני שהוא הלך והלך

זה נס מטורףבאתי מפעם

הוא כן היה חצי מעולף כשמצאו אותו, האמת הייתי בטוחה שחטפו אותו והתחרטו , אבל הוא כנראה הלך מלא ונרדם... מצאו אותו ממש ברגעים אחרונים, ממש מפחיד ומזעזע. נס גדול

וואי ממשאורוש3

וואי ממש ממש, סיפור הזויאמא לאוצר❤אחרונה

נס ממש וממש משמח שנמצא בריא ושלם .אבל משהו שם בהחלט לא מובן ולא נשמע הגיוני

צמודים וקשה לי- חייבת עידודניק חדש אנונימי

חברות חייבת עידוד מכן מרגישה שכל יום הוא יום מלחמה/הישרדות

כמעט חודש אחרי לידה שניה. בת בכורה בת שנה ו7 חודשים גיל מאתגר מאוד הכנה לגיל שנתיים

הרדמות סיוט לוקח לנו שעה ואפילו פלוס להרדים אותה(נרדמת בלול לבד יושבים עם כיסא לידה ושרים קצת מנדנדים את הלול).

בנוסף מתעוררת בלילה (כנראה זה קורה מהקנאה לתינוקת והכל ריגשי ) כמה פעמים וב4-5 לפנות בוקר בכי צרחות מרדימים שוב

אני מניקה יוצא שאני ובעלי על חוסר שעות שינה מרגישה שלא ישנה וכל יום הוא נצח. פלוס יצאנו לחופש מהמעון ואני מנסה שכל יום יהיה איתי מישהו בבית.

קשה לי יודעת שזה זמני אבל זה נראה נצח

באלי שיגדלו כבר

אוף מרגישה שאני רק רוצה שיגמר היום כי כל יום קשוח לי

לא אדבר על התינוקת שזה מלא הנקות ביום וגזים.

חייבת עידוד שלכן… מתי ראיתן שיפור? אחרי כמה חודשים? מתי הגיל הזה מתאזן? טיפים

אתמול בעלי הלך לבית כנסת והחזרתי אותו כי היא התעוררה אחרי חצי שעה ושתיהן בכו לי לא יכולתי כבר אחרי יום שלם איתן

רושמת מאנונימי כי אין סיסמה לניק הרגיל

אצליאיזמרגד1

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

תודהה שעצרת וכתבת ליניק חדש אנונימי

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

זהoo

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

וואי איזה קשוחצלולה

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

רק אומרת שזה נורמלי מאודפרח חדש

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

הכי הגיוני בעולם התחשות שלךרק טוב!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

עוד משהו לגבי הגדולהרק טוב!

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

פה בשביל להגידטוט

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

אתן ממש מעודדות אותי עם כל הקושי אוףניק חדש אנונימי

מרגיש לי שאני חייבת מישהו איתי כל יום גם לחברה וגם לעזרה

אוף וחמותי עוזרת מלא במהלך השנה שהבת שלי אצלה ביום יום. באלי לעשות אצלה שבת אבל בטח בעלי פחות ירצה

ואמא שלי פחות תצליח להשתלט להרדים וכאלה

ועוד משהו… אני רק במחשבה שיגדלו כברניק חדש אנונימי

וזה מבאס אותי שאני רק רוצה שהזמן יעבור ויחזור לעבודה לשגרה

באלי להנות מהן להיות בטוב

בעלי עוזר לי מלא ואהבה שלנו התעצמה עוד יותר עם הקושי הזה

הקושי הוא ההרדמות הלילות ההתעוררות של הבכורה

והתינוקת לפעמים איך ששמה אותה מתעוררת ואז זה לופ של הנקה 24/7 ככה מרגיש

אני רוצה בהמשך לשלב תמ"ל. יש תמל שלא עושה בעיות עיכול וכו? מניסיון שלכן…

כל טיפ יתקבל בברכה

גם אני מתבאסת מהמחשבה הזאתצלולה

הקטנה שלי תכף בת שנה ומאז שנולדה היא די מאתגרת אותנו. המון פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת שאני מחכה שהיא תגדל... ומציבה לעצמי יעדים חחח🤭

אמרתי לבעלי שלא כיף לי להיות בראש הזה בגידול שלה, ולא בהנאה מהמתיקות. כי היא באמת בובה, מתוקה ממש. הוא שיקף לי שאני לא מחכה שהיא תגדל אלא שהקושי יחלוף.

איזה יופי שאפשר לחשוב על זה שהקושי יחלוף.

מזכירה לךקדם

שאת ממש קצת אחרי לידה, עדיין במשכב לידה, ממש הגיוני שזה ככה, לקוח זמן להתאושש מהלידה ולפני שישה שבועות אין מה לדבר בכלל. כשאת תתחזקי ותרגישי יותר טוב זה יראה אחרת... בנתיים כמו שתיארת כדאי עזרה כשצריך בעיקר כדי לישון ביום, אם אפשר לפחות שעתיים ברצף, זה מאוד משמעותי.

לנו גם יש רווח כזה בין ילדים וגם אחותי ואני ברווח כזה ובאמת זה כל כך שווה כשגדלים!!

אני רק רוצה לעודד (בתקווה שזה יעודד)מתואמת

שלא תמיד זה ככה עם צפופים. אומרת את זה בעיקר כדי שלא תחששי מילדים הבאים... (למרות שאי אפשר לדעת מראש)

שני הראשונים שלי צפופים יחסית (שנה וחמישה חודשים הפרש), והם היו תינוקות נוחים מאוד והגידול שלהם היה יחסית קל (יחסית, כמובן, כי תמיד גידול ילדים נושא אתגר), והיה לי גם כיף איתם.

יש לי עוד שני צפופים (הפרש של שנה ותשע), וזה כבר היה מאתגר יותר, כי הגדול מביניהם היה תינוק מאתגר (בגיל שנתיים הוא יחסית נרגע).

והכי מאתגר היה לי דווקא (ועדיין, בעצם) עם שתי האחרונות, שהן לא צפופות (הפרש של שנתיים ותשעה חודשים), פשוט כי שתיהן היו תינוקות מאתגרות וגם בתור ילדונות הן מאתגרות...

בכל אופן, כרגע עוד לגמרי הגיוני שקשה לך, כי את שנייה אחרי לידה. כשקצת תצליחי להתאפס, אולי תנסי לברר אם יש משהו ספציפי שמציק להן - משהו שמקשה על הגדולה לישון ברצף (קשה לי להאמין שזה נטו רגשי), משהו שמקשה על הקטנה לינוק (אולי אלה לא רק גזים, וגם אם אלה גזים אולי יש דרך להקל עליה).

ובינתיים - כן, תנסי להיעזר כמה שאפשר בכל מי שמציע עזרה... אולי אפילו בייביסיטר שתוציא את הגדולה לטיולים ותעייף אותה מספיק כדי שתישן טוב בלילה וגם תיתן לך מנוחה לטפל בתינוקת לבד...

הרבה כוחות ומזל טוב!

ממש מבינה..ומנסיוני רוצה גם לעודדהלוואייי

אצלי גם כולם צמודים ..

ובשנים הראשונות גם חוויתי הרבה קושי של אינטנסיביות שוחקת

וגם אצלי הם בכיינים ורוצים ידיים ולא ישנים וכו

חושבת שזה תהליך של למידה אמהית.

בהתחלה הבנתי שלא נכון לבא עם ציפיה להצליח ושיהיה קל ויתקתק הכל

אני לומדת את המקצוע

אני לומדת את עצמי שם

לומדת מה עובד לי ומה מאתגר לי

לומדת איפה אני יכולה לעזור לעצמי ומה יכל להקל עלי

לומדת לחשוב יצירתי

לומדת לכבד את עצמי ושאני חשובה והשמחה והכוחות שלי חשובים

לומדת לעשות איזונים

לומדת לקחת בפרופורציות

לומדת להזכיר לעצמי מראש שזה תקופה קשה יותר אבל היא עוברת ולכן לומדת לקחת אוויר ולנשום עמוק

ובעיקר

לומדת להקליל!! לא לשקוע בהווה מדי

אז לא ישנתי.

.לומדת לומר את זה לעצמי בטון זורם ועובר הלאה

לתת חיבוק לעצמי ולהמשיך

באחרונים למדתי לזהות שאני רוצה להנות ולא רק לשרוד

ואז גם ניסיתי ללמוד איזה גישה תעזור לי להצליח להנות גם בקטנטנות

וזה עובד

ב3 האחרונים ממש נהנית מכל רגע לצד העיפות והבקשות וכו

קצת כמו שפיתחנו חוסן מול טילים

אז אני מרגישה שעם הזמן פתחתי חוסן מול אתגרי התינוקות והאמהות אחרי לידה

אני משתדלת לא לקחת קשה ..לכתוב הרבה להקשיב לעצמי אבל לעבור מהר הלאה ולא לשקוע בקושי

הסיפור הוא לידה ותינוק וילדים מתוקים

ויש גם קישוטים של קושי..לפעמים הם על כל הדף..לפעמים רק בחלקו

וכל זה נכון לא רק לצמודים.אבל בצמודים י ש יותר סכנה לחוות רק את ההישרדות ולא את המתיקות

ולכן חושבת שהעבודה היא תודעתית בעיקר

וגם פרקטית למצוא דרכים להקל על עצמך

ולזכור שזה זמני ההתחלה זה עובר

איזה כיף שאתן מגיבות לי זה ממש עוזר לי לדעתניק חדש אנונימי

שזה באמת זמני ושווה את זה

מישהי רשמה שבעלה אמר לה שזה לא שיגדלו אלא שהקושי יחלוף… אהבתי ממש את המחשבה

אנסה כמה שיותר לזרום ולא לשקוע

כמה שאפשר..🩷

תודה לכן

חודש זה כלוםםםםםאוהבת את השבתאחרונה

עדיין כל הגוף מפורקת

ההורמונים ברכבת הרים

קחי את הזמן

תקלי על עצמך

תנוחי כמה שאפשר

הגדולה בסך הכל רוצה פיצוי על הבלעדיות שאבדה

הקטן או קטנה לא רגילים להיות מחוץ לרחם ורוצים מגע כמה שאפשר

לי אבל זה אישי

היה הכי טוב פשוט לישון עם שניהם..

בלי לקום בלילה

בלי התעוררויות ביחד הם ישנים מעולההההה

גם שהשלישית נולדה הבכורה המשיכה לישון איתי

כשהרביעי נולד השלישית המשיכה...

יש ילדים שזקוקים לזה

אצלנו עבד הכי טוב להתחיל את השינה במיטה שלהם ובהתעוררות הראשונה לעבור לידי

אבל היו גם תקופות שמראש הרדמתיבמיטה שלי

הריח של הסדינים המגע נוסך שלווה

בכל מקרה לא בטוח שיתאים לך

אבל העיקר להקלילללללל

לנסות להנות מכל רגע שאפשר

להודותתתתתת על הניסים

ופה ושם לצאת לרבע

שעה הליכה לבדדדדד

לקנות משו

להתפנק בקפה

להרגיש שיש לך רגע של שקט לעצמך

חלומות על ילד נוסףshiran30005

כולם מסביבי יולדים, לנו יש 4 ילדים 2 גדולים 14-15 ו 2 קטנים 3 וחצי- שנתיים וחצי, מבחינתי אני סיימתי. ילדים פגים שדורשים המון השקעה , בדיקות אני בעצמי חלשלושית כזאת וחסרת כוחות, הריונות בסיכון גבוה מאוד לא פשוט

אבל ממש בוער בי להביא עוד ילד,להיות בהריון עם כל המשתמע מכך, אשפוזים ארוכים, דימומים, צירים מוקדמים, עובר קטן ומלא מלא מעקבים ועדיין ממש ממש בא לי לחוות את זה שוב

עבורי זה די לא מומלץ מבחינת הרפואה אז חושבת שסיימתי, אבל איך מתנתקים מהמחשבה? חולמת מלא מלא שאני שוב שוב בהריון, רק אתמול חלמתי שילדתי שוב וככ נהנהתי מהחלום

איך מצליחים לעשות קאט ולהבין שזהו?

אני בת 36 ועם ההסטוריה שלי כל שנה פה משחקת לרעתי...

אם יש סכנהניק חדש2

מתמקדים במי שנמצא ברוך השם.

עדיף פחות ילדים לאמא בריאה מאשר יותר ילדים ואמא בסכנת חיים.

אני אישית לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד. יש לי 3 שיהיו בריאים.

כן יודעת שאתחרט כמעט בוודאות.

אבל לא מסוגלת לעבור את כל מה שעברתי.

אז נהנית מהם ככה.

תחפשי חלומות אחריםoo

לחיים יש כ"כ הרבה מה להציע חוץ מילודה

שלווה

תחביבים

טיולים בטבע

קשרים חברתיים

בילויים וחוויות משפחתיות

תשימי לב גם מה כתבת בהתחלה

'כולם מסביבי יולדים'

ותביני למה החלום שלך מתרכז במשהו אחד

מאוד מובן הרצון והחלומותפרח חדש

שמעתי ממישהי שגם היה לה משהו דומה

ואז היא הבינה שבעצם חוץ מהרצון לעוד ילד כמובן אבל בתוך תוכי זה, עמוק בפנים נמצא בעצם איזה חוסר שאת מרגישה צורך למלא

וצריך לחשוב איך למלא אותו במשהו שהוא לא זמני. הילד כמובן הוא לתמיד

אבל הריון ולידה יהיה ויעבור ואז שוב תרגישי את זה.. מבינה?

לעבור לאיזה מימוש עצמי באופן אחר

שייטיב איתך ועם משפחתך

מסכימההמקורית

אני רק אומרת שאת מדהימהמתואמת

שעם כל הקשיים המטורפים שאת חווה סביב היריון ולידה וגם גידול הילדים - את עדיין רוצה היריון❤️

מעריכה אותך מאוד!

מציעה לך - לא לגנוז את החלום מיד, אלא לחלום אותו עד הסוף, לפרטי פרטים, ממש לחוות אותו, להתענג רק מהדברים הטובים שבו, לשהות בו כמה זמן...

ואז, באהבה רבה ובאמונה שלמה, לסגור אותו היטב בעטיפת מתנה, להניח אותו בכדור פורח, ולתת לו להמריא אל על... (אני אוהבת לדמיין שיש מקום בשמים שבו כל החלומות שלנו נאצרים ונשמרים, וכמו שתפילה לא הולכת ריקם, גם חלומות לא נעלמים. אולי מישהו אחר יזכה בהם, אבל הם עתידים להתגשם...)

ואחרי ששחררת את החלום הזה - נסי לטוות לעצמך חלום חדש, חלום טוב ומספק. הוא אולי לא ישתווה לחלום של ילד נוסף, אבל כן יכול לתת לך סיפוק ושמחה.

מתפללת בשבילך לטוב❤️

אני גם עם ארבעהאמאשוני

וכפי הנראה סיימנו.

בהתחלה לא קל להשלים עם זה, אבל ככל שהילדים גדלים ההורות משתנה ומתמקדת בדברים אחרים ופחות בגיל הרך ואז גם פחות מתגעגעים.

אני רואה מסביבי תינוקות והם מתוקים, אבל לא מרגישה שזה משהו שקשור לסיפור שלי איכשהו..

הרבה שנים זו הייתה פסגת שאיפותייך עד שזכית ב"ה לשני הקטנים,

כנראה שלעד תשאי איתך את הכמיהה לתינוק

ועדיין צריך להפריד בין הכמיהה עצמה והזכרונות של המסע שהיה, לבין המציאות שעכשיו ב"ה אחרי שזכית ללדת פעמיים בניסים מופלאים צריך לעבור הלאה..

רק אתם תחליטו אבל לי זה נשמעאורוש3

פחות...

הקטנים שלך הם ניסים. והם דורשים המון המון טיפול והשקעה.

פלוס נשמע שצריך נחת קצת לנפש שלך, לזוגיות.

יכול להיות שזה רצון שתמיד יהיה, גם אם יהיה עוד אחד, אז אחריו. אז אולי צריך לתת לו מקום, להרגיש אותו ולעשות עבודה להשלים עם זה שהוא שם וזה בסדר גם אם הוא לא בא לידי ביטוי.

ולהתמקד באתגרים וברגעי הטוב שיש.

אם את כל כך רוצה אז למה לא?Avigailh1אחרונה

לכי עם הלב שלך

יכול להיות שההריון הזה לא יהיה בסיכון ויהיה רגיל לגמרי

ו36 זה גיל סבבה

זוכרות אותי מההדברת פרעושים? יש התפתחות ואני בהלםמעיין34

אז עשינו הדברה רק בחוץ. כי המדביר אמר שהמקור זה מהמלטת חתולים ולא חייב להדביר בבית.

שיתפנו את המשכירים שלנו והם התעקשו שהם ישלמו. הגיוני כי זה היה בשטח שלהם.

עכשיו המשכיר פנה לבעלי ואמר שזה שהם שילמו על ההדברה זה היה לפנים משורת הדין. הביא לו תחושה שהוא לא היה צריך לשלם.

הקטע שהוא ואשתו ישר אמרו שהם ישלמו ואפילו אשתו אמרה לי "בבקשה אתם לא משלמים אל תשלמו כלום"

הביא לנו חשק לעזוב את הדירה. איך יצאנו לא בסדר אם זו הצעה והתעקשות שלהם?

אוף

זה לא אומר שיצאתם לא בסדר124816

לי נראה שהם פשוט רצו שתדעו שהם לא מתחייבים לשלם אם יהיה שוב צורך.

הוא תפס את בעלי וביקש שנשלם חצי חצימעיין34

כנראה הוא ואשתו לא הסכימו ביניהםהמקוריתאחרונה

היא אמרה שלא תשלמו והוא כנראה חושב שכן

הייתי משתתפת בתשלום וזהו

בסוף הם באמת לא חייבים לשחם לכם על ההדברה

אבל תכלס אם זה משו שכנראה יחזור על עצמו הייתי שוקלת אם להאריך חוזה שם.

אולי יעניין אותך