ושל לחמניות אצבע,
אומרים לעשות כדורים, ואז לרדד לאליפסה, ואז לגלגל לנחש?
בהרבה מהתמונות גם רואים בקצה של הלחמניית אצבע שזה מגולגל ובעיני זה לא יפה.
אני יודעת שבתאוריה זה אמור לעשות בצק אוורירי יותר, השאלה שלי האם בפועל זה משנה? או שאפשר ישר לעצב נחש, בלי הקטע של רידוד וגלגול?
מלכתחילה לא מרגישה שחסר אווריריות בלחמניות והחלות שלי
אנחנו מחפשים רעיונות לשמות של בנים, שקשורים לגאולה/ התחדשות/ אופטימיות (לאור המצב שלנו במדינה בשנים האחרונות).
עם כמה "תנאים":
1. לא אכפת לנו שם שהוא גם של בנים וגם של בנות.
2. לא שם מיוחד מידי/ לא מקובל.
3. לא שם "כבד".
נשמח לשמוע כל מיני, ואולי זה יפתח לנו את הראש.
יש עוד זמן עד הלידה, אז קחו את הזמן בנחת😚
מבשר
ינון
אליה
אורי
דביר
נווה
הראל
אריאל
אורי במלרע, זה במשמעות של 'האור שלי'.
אצל בנות זה באמת הרבה פעמים במלעיל, כמו בפסוק שהבאת, במשמעות של ציווי בלשון נקבה.
גם לי יש אורי בבית 😅
הילדון בן 3 מאוד מאוד אוהב מגנטים וכלי מטבח (כןכן שמעתן נכון, בכל מהותו שמטורף על כלי מטבח😅)
יש לנו גם לגו גדול וכביש שגם ממש נהנה אבל פחות מהמגנטים והכלי מטבח
מחפשת עוד משחק בסגנון הזה
שאלת בונוס, הוא הבכור אז לא כל כך יודעת להשוות - שמתי לב שהוא משחק נהדר שאני יושבת בסביבה
זאת אומרת, אני לא חייבת לשחק איתו (ב"ה! בעבר זה לא היה אופציה לבד) אבל הוא צריך את הנוכחות שלי
זאת אומרת, הוא לא ישחק בסלון שאני מכינה אוכל במטבח גם שזה טווח ראיה קצר
ולא ישחק אם אני אדבר בפלאפון
בקיצור, צריך להרגיש אני איתו גם אם לא משחקת תכלס
זה נרמאלי? תואם גיל? איך אפשר "לשנות" את זה וללמד אותו לשחק גם שאני לא בסביבה
(אני זה גם בעלי כמובן)
הוא לא נהנה מיזה ליןתר מ2 דקות
זאת אומרת, מסיע ומוביל ואז נמאס לי
פתאון חשבתי אולי רכבת לבנות ולהסיע יהיה לו מעניין
מישהי רכשה משהו בסגנון וממליצה?
הבן שלי אהב מאד כלי מטבח (עדיין אוהב אבל בגיל 3 הוא שיחק בזה הרבה יותר)
וגם פחות התחבר למכוניות ומשאיות
יש לו גם מסילה+ רכבת לבניה אבל גם לזה הוא פחות מתחבר
אולי לקנות מטבח/ עוד כלים/ עוד מאכלים
הבן שלי היום אוהב גם פליימוביל (הילד הראשון שאוהב השאר לא שחקו למרות שהיה להם הרבה)
הוא יהנה לטפל בהם ולהאכיל אותם?
ומצטרפת להמלצה על פליימוביל. ואצלי גם (בת שלוש וחצי) לא תשחק לבד כשאני לא לידה ממש, וזה שהוא מסכים לשחק בלי תשחקי איתו ביחד זה ממש יפה😅
או להכין להם מהמגנטים בית
לי יש פישר פרייס ומצווה קינדער
ואוטבוס וכבאית של פישר פרייס
בן ה3 אוהב את זה
גם אוהב מגנטים
ולהתחפש לשוטר וליסוע בבימבה 'משטרה'
אולי להגדיל את הכמות
רעיון אוטובוס וכבאית של פישר פרייס
אני אבדוק
תודה!
הם בונים בתים לחיות וחניונים למכוניות וזה מעשיר את המשחק ממש
ובית של פליימוביל עם אנשים ורהיטים גם מעולה ויש בו יחסית הרבה חלקים
באמת שאין כמו מגנטים יש לי מלא ערכות ותמיד זה חלק מהמשחק שלהם גם בגילאים גדולים יותר
אני מכירה שניים- אחד של צינורות שמגלישים בהם כדורים שאת זה הבן 3 שלי לא מסתדר
ואחד עם גשרים שאת זה הוא מאוד מאוד אוהב
יש לי תיאוריה בשנים שרואים את אבא שלהם מבשל באופן קבוע, מתחברים למשחק בכלי אוכל...
אבל לא יודעת אם זה נכון.
מבוסס רק על תצפית בבית הפרטי שלי.
הבת שלי רוצה להכין שיעורים בסלון ולא בחדר אחר, היא צריכה גם עזרה ממני מן הסתם.
מצד שני אחים שלה ממש מרעישים/משחקים בקול/בוכים/קוראים לי וכו.
מה אתן עושות?
בתוך הרעש וההמולה. ככה אצלנו עושים שיעורים.
גם הגדולים פה מעדיפים לעשות שיעורים בסלון.
אולי כשהאחים במקלחות/ ארוחת ערב.
אם בעלך נמצא בבית, אפשר שאחד יהיה איתה והשני יעסיק את השאר.
אם היא קמה מוקדם ויש זמן בבוקר.
כולם חוזרים המסגרות באותה שעה?
יש מצב שהם בפעילות שקטה חצי שעה+- אולי בחדר אחר, ואחר כך את מציבה כעובדה שהיא הולכת לחדר?
וככה גם היא מרגישה שמתחשבים בה...או הפוך, היא מתחילה בחדר ואחר כך חצי שעה בסלון אן הילדים סוערים מדיי כשכולם חוזרים
ומי שאין לו מצייר או מסתכל על מי שכן עושה ש"ב...
מזכיר לי שהגדולה התחילה כיתה א כולנו ישבנו יחד לצבוע לה את הדפים שקיבלה בכיתה...
אז בשעה טובה חזרנו ללימודים והילדים מיד הזכירו לי את "משעמם לי" גרסת בית הספר.
גילאי יסודי, חוזרים סביבות 14:00-15:00 ופשוט אין להם מושג מה לעשות עם עצמם.
נשמע הזוי אבל בחופש היה הרבה יותר קל בקטע הזה. הם כאילו מהבוקר היו בווייב של להעסיק את עצמם וממש גילו יצירתיות.
אבל כשהם חוזרים מהמוסדות זה כאילו אין להם כיוון מה עושים בבית, הולכים לי לאיבוד.
אני רק מתאוששת מיום עבודה ומתחילה לנוע בבית והם ישר "אין לי מה לעשות!"
תכלס חוץ ממסך שהם מבקשים בלי סוף, מה אתן מציעות?
חברים פחות, אנחנו גרים במרחק נסיעה וזה דורש תיאום וכו. אז רק פעם ב…
מה חוץ מזה?
*להכין משהו ביחד, פעם בשבוע
* לקרוא ספרים
* יצירות-שיבוץ אבנים, רקמה וכו'
פשוט ככה
הילדים שלי יודעים שכשאני מגיעה מהעבודה אני מחוץ לכלל פעילות לפחות חצי שעה עם הקפה,וגם אחרי זה אני לא מעסיקה אותם
גם אם הם מתלוננים.. ואין אצלנו מסך בכלל
אני אומרת להם ללכת לבחור משחק ולהסתדר ושאני לא צוות בידור
ברור שיש זמנים שאני יושבת לשחק איתם,ויש זמנים גם שיוצאים יחד והכל טוב. אבל אם לא מתאים אז נותנת להם לחפש בעצמם תעסוקה, והם יצירתיים ברמות החמודים האלה🥰 מפתיעים אותי כל פעם מחדש
שלא הבנתי איך הילדים האחרים בכיתה שלי יושנים שנ'צ קצרה חצי שעה כזה...
בשלב מסויים גם עשיתי את זה זה כ'כ טוב!
זה מרגיע את הילדים ממש שווה אולי לנסות
זה קשה.
זה מתיש.
זה על גבול הבלתי אפשרי.
לקנות אוכל
להביא נערה שתעזור פיזית
או אפילו תשמור על המתוק שתוכלי לנוח.
ולנשום...
ו... אתמול הגיסות המהממות שלי הזכירו לי וככה חיזקו אותי במה שאני חיזקתי את עצמי בתחילת המלחמה אבל קצת הספקתי לשכוח. הזכות הגדולה והמצווה המדהימה והשותפות של *שנינו* בהרמת קרן ישראל ובמלחמת מצווה היא פשוט לאין שיעור. כשיש משהו גדול שלמענו עושים לי אישית זה ממש נותן כוח.
חיבוק ענק!!
מוזמנת לפרוק פה או באישי..
אמרו לו שישחררו אותו לקראת הלידה?
(ולפחות עכשיו יש מסגרות... הילד שלך במעון?)
בעלי בע"ה ישתחרר בימים הקרובים בגלל הלידה המתקרבת וזה שרואים את הסוף גם נותן כוח
(וגם ככה לא הכי פשוט לי.. )
פעמיים סוף הריון יחד עם מילואים ושאר הילדים...
למזלי השתחרר קצת לפני הלידה
אבל החודש וחצי עד אז היו קשוחיםםםם
פיזית הגוף שלי קרס מכאבים וכובד וצרבות וכל תופעות סוף הריון
ונפשית היה כבר אחרי הקצה של הקצה של הכוחות
( אצלי האיראנים היו הקצה..ואז האריכו לו את הסבב בעוד חודש וחצי 😞)
קיצר מממממש מבינה אותך
אין זה קשוח חבל על הזמן
הלידה בעיני יכולה לתת לך קצת משהו להאחז בו
והלואי ואחרי זה תוכלי לנוח כמה שיותר
וקצת לרענן כוחות ולהתאושש
הלוואיי
מצדיעה לך!!!
חיבוק ❤️
בלי קשר אלי..יצא משמיים
אבל זה היה קשוח.. נחתתי ללידה ממש לא מוכנה..לא קלטתי מי אני בעולם
ועד עכשיו לא עיכלתי שילדתי שהוא השתחרר שהמילואים היו באמת 'היה פעם חיים נורמלים.קשה להסביר
והיה הזוי ב2 לידות להתפלל על החטופים וכו
זה קשה כן
אבל להיעזר מלא בעזרות חיצוניות, גם בדברים הכי קטנים
מזה??
הוא מתנתק ומתעצבן
ממש משחק בניחושים
אחורה זה רפלוקס
קדימה זה גזים
תקראי על זה קצת
הרבה פעמים זה מעורב בפליטות מרובות או בחוסר שקט סביב ארוחות ואחריהן אבל גם יכול להיות סמוי רק עם הקשתה לגב מניסיון
זה כבר נהיה בלתי אפשרי
תינוק בן שנה שיווק רק לפני השינה, לא מאמינה שיוצא כבר חלב, רק כמוצץ.. יונק ממש שלוש ארבע דקות ונרדם.
עכשיו מנסה להפסיק, חשבתי כמה ימים קשוחים ומתרגלים אבל זה לא עובר..
כבר שבוע שלוקח לי להשכיב אותו בין שעתיים לשלוש שעות. בזמן הזה אני שרה לו ומרדימה אותו על הידיים והוא צורח צרחות היסטריות.. פשוט לא מוכן להירדם בשום אופן.. נהיה כבר צרוד ועדיין צורח.
יש שיטה אחרת? כבר גמורה..
מציינת שבלילות האחרונים נכנעתי והבאתי לו בסוף לינוק
שרואים את השינוי אחרי כמה חודשים....
לי היה קשה עם שיטות כאלו.
השיטה שאת מנסה זה כנראה מה שהייתי עושה. רק בלי להיכנע. ברגע שנכנעים התינוק קולט שאם הוא יבכה מספיק הוא יקבל. אז הוא ימשיך לבכות גם שעתיים כדי לקבל בסוף. וכנראה הייתי גם מציעה גם מים ומוצץ מדי פעם, ומדברת איתו על השינוי במהלך היום.
עוד רעיון זה לתת לבעלך להרדים אותו אם אפשרי. ואז הוא יבין שאין אופציה להנקה. אם אפשר שמישהו אחר ירדים כמה שבועות, הוא כבר ישכח מההנקה.
כשאת לא בבית הוא לא נרדם בלעדייך?
להיות שלימה עם ההחלטה במאה אחוז
דבר שני, שבכלל לא יראה אותך, שבהרדמות יהיה איתו מישהו אחר
כדאי להמשיך עם ההנקה ולשנות את ההרגל בהדרגה אבל מתוך ההנקה ולא בדרך חדשה לגמרי שלא מוכרת לו בכלל.
מיד כשאת רואה שהיניקות נעשות חלשות יותר, בשלב שהוא לא ער אבל גם לא לגמרי רדום, תנתקי אותו ממך בעדינות ומיד תשימי לו מוצץ ותחזירי את הראש לאותה תנוחה של הישענות עלייך.
אם זה גורם לו טיפה להתעורר תנענעי אותו קצת שיחזור לישון. כשהראש עדיין צמוד אלייך.
חשוב ללמוד לתפוס את הזמן המתאים של הביניים אחרת אם הוא כבר ממש ישן, הוא לא לומד את מציצת המוצץ כגורם מרדים.
אחרי שזה עובד,
תנסי לקצר את הזמנים כל פעם עוד קצת,
עד שלא יצטרך בכלל חיבור לשד אלא רק את התנוחה של עור לעור,
בשלב הזה בד"כ המציצה של המוצץ עושה כבר את עבודת ההירדמות והתלות בעור לעור כבר פחות קריטית. (אפשר לחקות את החמימות של עור לעור עם שמיכי)
3-4 דקות מרגע החיבור עד שהוא נרדם זה ממש מצב טוב, זה אומר שהוא מצליח להיכנס לשינה מאוד מהר והתהליך יהיה פשוט יחסית.
תני לו בהתחלה להיכנס לתהליך שינה שהוא מכיר, ואז כשהוא חצי רדום תעשי את הטוויסט שיגרום לו בסוף להיגמל לגמרי מההירדמות בדרך הזו.
שהוא איתך הוא מריח ומרגיש הנקה וזה מתסכל אותו, הוא לא מבין למה הוא לא מקבל. שמישהו אחר מרדים אולי יהיה קל יותר.
אגב, בעיני בגיל שנה עדיין לגיטימי להירדם בהנקה
וזה קל ונח והם לומדים להרדם לבד ככה וגם ישנים טוב
בסוף, אחרי מחשבה החלטתי לחזור להניק
הרגשתי שמתגעגעת ממש לתחושה
והתינוק בסוף בהסתגלות קשוחה במעון,
רוצה לאפשר לו את הביטחון הזה
מרגישה שזו היתה החלטה נכונה
נשמעת ההחלטה הכי טובה לעכשיו
עוד קצת אולי תעשו שינוי
צעד צעד
ב"ה לפני כמה חודשים ילדתי בן מתוק ומהמם!
אממה יש כמה דברים בברית שאחרי מעשה חושבת שרציתי שיראו קצת אחרת
כמה זה מציק לי?
ברמה שאני כל היום חושבת על זה וחופרת על התמונות
ולא רוצה ללדת עוד בן כדי שחגיגת הברית לא תראה יותר טוב ואז לא אפסיק להשוות והבנים כשיגדלו ירגישו מופלים..
אבל מצד שני אני כן רוצה עוד ילדים
מבינה בשכל ובהגיון שהמחשבות שלי מטופשות לגמרי
ושברור שהגיוני שלא הכל היה בול כמו שחלמתי כי אחרי הכל מדובר באירוע שבוע אחרי לידה על כל המשתמע
ומצד שני הלב והרגש עובדים אחרת.... היו לי כמה ימים קשוחים וקשים ממש מלאי מחשבות ודיבורים שליליים ביותר
לא יודעת איך להמשיך הלאה ולהשלים עם מה שהיה
ולהרגיע את הלב שמותר בברית הבאה לעשות דברים אחרת וממש לא צריך לחזור על "טעויות" פעמיים.
אם יש כאן אמהות ליותר מ2 בנים שגם הרגישו כמוני, אשמח לשיתוף איך היה בברית השניה?
תודה למי שקראה עד כאן ♡
על מה בעצם החרטה וההתבחבשות?
בעיניי ברית זו קודם כל מצוה חשובה, שכוללת טקס קצר וסעודות מצוה. וזהו.
אמנם יש לי רק בן אחד, אבל אף פעם לא הרגשתי מחשבה למה היה בברית שלו ואני לא חושבת שזה משהו שיש סיבה שישפיעו על העתיד שלו או על היחס שלי אליו.
היה, נגמר.
למה שהם ירגישו מופלים? הם לא זוכרים מה היה בברית וגם לא חייבים לספר להם אם זה מפריע לך.
בכל מקרה ברור שלא חייבים לחזור על טעויות, אבל נראה שאת למדת מה את רוצה שיהיה אחרת אז אפשר לנסות להמשיך הלאה
בהצלחה רבה ושוב מזל טוב
מניחה שזה עוד טרי אצלך ואין מה לעשות, את אחרי לידה וההורמונים משתוללים....
זה לא משהו שחושבים עליו בהמשך החיים, היה ונגמר והחיים ממשיכים.
אולי אני פשוט טיפוס פחות נוסטלגי, כי למשל גם על החתונה שלי אני לא חושבת יותר מדי ומזמן הפסקנו להסתכל על התמונות.
אבסל בכל אופן, זה אירוע שהיה ונגמר ולא ממשיכים לחשוב עליו...
היו םעמים שסיפרתי קצת לבנים שלי ואולי אספר יותר כשיגדלו אבל לא רואה סיבה להמשיך לסחוב את זה בהמשך החיים.
וגם לא רואה סיבה להשוות. פה היה כך, פעם הבאה יהיה אחרת. אם היה לי עוד בן סביר מאוד שאחרי הפקת לקחים הייתי בוחרת לעשות אחרת. אבל האמת שמחתי שזו בת שאין ברית בכלל....
גם כי רציתי בת אבל בעיניי זה היה בונוס
אחרי הברית של הבנים אפילו שמחתי שנולדו בקיסרי שאין פדיון הבן, למרות שלפני זה כן ייחלתי למצווה הזו
פרח חדשהאמת שאצל 4 הראשונים
בכלל לא עניין אותי איך היתה הברית
אני הייתי די בבועה של עצמי וזהו.
אצל החמישי, הייתי מאוד מרוגשת
חיכיתי ללידה שלו כמה שנים
הגעתי עם בגרות ובשלות מסויימת
משהו שלא היה לי אצל הקודמים
ובברית הרגשתי מאוד נוכחת
ובגלל זה גם מאוד התאכזבתי מכל מיני דברים..
ברמה שעד היום, יותר משנה אחרי עדיין יש לי צביטה בלב
וכבר החלטתי שבברית הבאה אעשה הכל כדי שיהיה אחרת..
אז תדעי שזה מאוד נורמלי
זה אומר שהיית ממש נוכחת שם
ושמת לב לפרטים והם חשובים לך.
את מרגישה בחודשים האחרונים מאז הלידה עוד תחושות קשות מעבר לחרטה על מה שהיה בברית?
את מרגישה שאת עוסקת יותר מדי בדברים שלכאורה פחות חשובים?
האם את שמחה בתינוק שנולד? שמחה בחייך באופן כללי?
(שואלת את כל זה כדי שתשימי לב אם אולי חלילה יש לך דיכאון אחרי לידה, והוא זה שמביא לך את המחשבות האלו. אם אכן זה הכיוון, אז בע"ה אחרי שתטפלי בזה בברית הבאה לכשתהיה כבר לא יעניין אותך הדברים האלו, כי תשמחי בכל מצב
)
אנחנו אישית עשינו שלוש בריתות (לארבעה בנים
) - הן היו די אותו דבר, ובכל מקרה לא עניין אותי איך הן התנהלו, כל עוד המוהל מומחה. נתתי לבעלי לארגן הכול-הכול...)
ילדתי בהפרש די גדול (יחסית להפרשים לפני כן) מהלידה הקודמת
זה תינוק שממש חיכינו לו
ושמחתי מאוד כשנולד
התחושות והבכי הגיעו כמה ימים אחרי הברית על כמה דברים מסויימים- משהו אחד הצלחתי לתקן ועוד 2 לא
אבל עם הזמן 1 מהדברים כבר לא מפריע לי
והאחד שכן- אני מרגישה שבשבוע האחרון יצא מפרופורציה. בכיתי בלי שליטה- ממש ברז דולף והגעתי לרמה של תסכול וכאב שפיזית פגעתי בעצמי
עכשיו יותר טוב
אבל עדיין סוחבת את המחשבות והבאסה
עוד נקודה שקשה לי בראש-
התרגלתי לעצמאות ולהיות אדון לעצמי
ופתאום יש כאן תינוק שמכתיב לוז
וקשה לי.. וחושבת אולי לא היה נכון ללדת עכשיו
אולי עוד תקופה/שנה היה יותר מתאים וקל...
(תוך כדי שכותבת הבייבי יונק ומחייך אליי, מקווה שהתחושות הקשות שלי לא עוברות אליו.. מאמי קטן שלי)
באמת נשמע שיש לך הרבה תחושות קשות מאוד לאחרונה, ויכול להיות שזה מצביע על דיכאון אחרי לידה.
מציעה לך לקבוע תור לפסיכולוגית, ואולי בתור התחלה לרופא משפחה. יש איך לעזור... ובע"ה תרגישי טוב יותר!!
(ורק שאלה אחרונה לחידוד: הפגיעה הפיזית בעצמך הייתה עלולה להיות מסכנת חיים? יש לך מחשבות כאלה של פגיעה בעצמך עד כדי אובדן?
כי אם כן, אז קריטי שתגיעי באופן די מיידי לפסיכיאטר, ולא רק לפסיכולוג.
הרבה כוחות!❤️)
בברית של הבן הראשון שלי היה לי מאד קשה, מכל מיני סיבותש לא אפרט אבל זה היה ילד ראשון ודי נתנו להורים לעזור לנו בבחירת מוהל ואופי אירוע וכו
והם גם עזרו כלכלית.. ותכלס הרגשתי פשוט זרה באירוע שלי
לא מצאתי את עצמי
גם מבחינת אופי הייתי רוצה אופי אחר
גם מבחינת ההתנהלות לא היינו מאורגנים בראש כל כך למשל הברית היתה בבת הכנסת ואז סעודה באולם ליד
ובסוף הברית (הטקס) הלכתי להניק את התינוק ורציתי כל כך לראות את בעלי לרגע מזל טוב וכו ופשוט לא היה לי איך לתקשר איתו ונפגשנו רק בסוף האירוע...
בכל מקרה לקח זמן עד שהעזתי להודות בזה כי באמת בן בריא ראשון מי מתלונן על כאלה זוטות
ותכלס זה צבט לי בלב
לא רציתי לראות תמונות וכו
ואחרי כמה זמן דיברתי על זה עם בעלי
לקח כמה שנים עד שהיה לנו עוד בן ואז מתחילת ההריון כל הזמן דברנו על מה שכן יהיה ואיך אני וגם הוא רוצים שהאירוע ייראה
הגעתי לברית במצב הרבה פחות טוב הייתי אחרי ניתוח אבל החויה היתה ממש טובה
לגבי הילדים- וואלה לא חושבת שהם מודעים ומשווים
אולי כי הם קטנים
אבל בכל מקרה זה לא מאד רלוונטי להם
הם שמחים לראות תמונות, מתרגשים כשמדברים עליהם
לא משנה להם מה אכלו פה ומי היה הסנדק
אני חושבת שהמקום של ההשואה שאת מדברת עליו זה על אירוע שהוא בגיל שהילד עצמו כבר קיים
למשל פער בבר מצוות, ילד יכול להרגיש שההורים שלו כבר פחות מתרגשים כי זה בר מצווה רביעית/לא אסופים כי זה ילד ראשון וכו
כשמדובר בברית אף ילד לא ירגיש מופלה כי זה בכלל לא הוא, אף אחד עוד לא מכיר אותו
זה נטו אירוע שהוא להורים (לא רק בזמן אמת גם בזיכרון)
ככה שקשה לי להאמין שזו סיבה
כמובן, כמה חודשים אחרי לידה זה זמן הורמונלי וכללית לא לקחת אז החלטות על כמה ילדים וכו'..
גידול קל ומלא נחת!
קודם כל עשה לי טוב עצם הכתיבה (למרות שלא פירטתי ממש מחשש להאוטינג רציני)
תודה על החיזוקים והעידוד
מעריכה ממש כל תגובה♡
מישהו שאל את בעלי (בתור אחד שעוסק בהלכה וטכנולוגיה) ואנחנו לא מכירים...
צריך תוכנה טובה ואמינה, שגם יודעת לחשב וסתות (וסת קבוע וכו') ולא רק עונות פרישה, ושתהיה ידידותית למשתמש.
תודה!
אבל אחרי שלושה חודשי נסיון זה בתשלום
משו כמו 200 לכל השנה
אני השילמתי כי הייתי מרוצה
הבית שלך
וmikvah cakendar
שניהם מעולים
אם אני זוכרת נכון השני יותר זול
איך אפשר להתכונן ללידה?
הלידות שלי לרוב ארוכות, מאוד, גם עם זירוזים...
עוד לפני הלידה הראשונה רציתי לידה טבעית והעדפתי אותה, אבל בפועל שם נאלצתי לקבל אפידורל כי היה חשש לקיסרי חירום. בלידה השנייה זה היה עם פיטוצין, ואחרי כמה שעות ברצף בלי הפסקה לנשום כבר לא יכולתי יותר.
גם עכשיו יש סיכוי די גבוה שהלידה תהיה עם זירוז (סיבות גם אימהיות וגם עובריות, מדברים על ליילד ב־36/37).
אני נוטה להתמודד עם מצבי לחץ ומצוקה בזה שאני נסגרת ושותקת עד שהם חולפים. יש לי גם פוסט טראומה שמחזקת את הדפוס הזה. אבל בלידה זה כנראה פחות מתאים...
אני מנסה לתרגל נשימות, אבל לא תמיד מצליחה. החוויה הזו של לשחרר שליטה במצב ולא לבדוק כל הזמן מה קורה אלא להיסגר פנימה מתנגשת עם הפוסט טראומה, ופשוט קשה לי. מנסה, לפעמים מצליחה יותר, אבל לא מספיק כדי לסמוך על זה בלידה.
לא מתכננת לקחת דולה – גם כי אין לי תקציב לזה, וגם כי כנראה היא לא תבין אותי וזה רק ילחיץ אותי. התקשורת שלי שונה מהמקובל, עם סימנים אחרים. אני כן מתכננת להיות עם בעלי שינסה “לתרגם” אותי כמה שיצליח, אבל גם איתו זה כנראה יהיה קצת טלפון שבור. וכמובן שיש גם את זה שאני לא מכירה עד הסוף את הגוף שלי ואת החוויות שלו, כחלק ממנגנון הגנה של מצב חירום, ולכן קשה לי להבין מה אני מרגישה ומה באמת דרוש לי ויכול לעזור לי כרגע.
לא עשיתי קורס הכנה ללידה, גם כי זו כבר לידה שלישית, וגם כי קשה לי לראות סרטונים ולא מצאתי ספר או טקסט כתוב שמתאים. הלידה מעבר לפינה, ועדיין אין לי מושג איך מתמודדים בפועל עם הכאב, אילו תנוחות עשויות להקל, נשימות, או דברים אחרים. אונליין הכול או בתשלום או בסרטונים (או שניהם יחד).
אז אשמח לעצות וטיפים – מה באמת עזר לכן להתמודד עם הלידה עצמה? מה נאמר לכן והתברר כמשהו שבאמת הקל ושינה? איך לומדים לזהות מה אני צריכה ברגע האמת? איך מתמודדים עם הכאב? ואיזו הכנה מנטלית כדאי לנסות לעשות כבר עכשיו?
תודה מראש!
יש בכל הארץ מדריכות בשיטה שלה
ויש החזר חלקי בחלק מבתי החולים (כמו על כל קורס הכנה ללידה).
אולי לעשות קורס פרטי בחי לא יקר אצל מישהי? ויש גם החזר
אני עשיתי פעם אצל מישהי שלימדה אותי תנוחות וכו וגם הביאה לי חוברת כתובה עם ציורים
יש משהו בנחת של לפני הלידה שיכול אולי לעזור לך להיות יותר משוחררת ולתקשר יותר טוב וגם את יכולה לבוא עם בעלך שיעזור וישתתף
ויזכיר לך בלידה מה לעשות
בהצלחה ושיהיה בקלות ובבריאות
אני חושבת שקורס בהחלט יכול לתרום בכל לידה מחדש.
כל לידה אנחנו מגיעות אחרות.. עפ פחדים אחרים וחששות אחרים.
מדריכה טובה של הכנה ללידה אמורה לעבוד איתך על הנקודות שקשות *לך* בלידה ולא לאחרות..
להתחיל מלהאמין שיכולה להיות לך לידה טובה, ושיש לך את הכוח והיכולת לעשות את זה בגדול ובטוב זה הבסיס..
היום שמעתי הרצאה קצרה ביוטיוב שלי עשתה ממש טוב.
אם את אוהבת את הכיוון - לא יודעת אם יש לה קורס בקרוב, אבל אפשר אולי ללכת לכמה מפגשים פרטניים..
לגבי דולה/הכנה ללידה, אל תשכחי שיש החזרים מקופ"ח💗
וחיבוק גדול ❤️❤️
אבל יש פה בנות שכתבו על שיטה של ללדת בלי כאב, שזה באמת עזר להן. אז כנראה שיש דבר כזה....
יעל מהדרוםאחרונהאז לי לידה פעילה מאוד עזר להתכונן. לא קראתי את כולו, בעיקר את החלקים שמתעסקים בתנוחות.
מפגש עם מישהי שתעשה לך עיבוד לידה והכנה ללידה הקרובה זה תמיד ברכה בעיני. עושה את זה עכשיו וזה שינה לי את התחושות במאה שמונים מעלות.
ובעיקר להכניס לעצמך לראש שאת יודעת ללדת. הגוף שלך יודע לעשות את זה, זה טיבעי לו.
הרופאה נתנה לי לעשות, סתם כי אני מעל גיל 30...
וזה כואב לי.
אני אמורה להזריק לעצמי 10 ימים, מתוכם עברתי 3.
את הראשונה האחות נתנה לי ונהיה לי כחול וכואב בצד הזה...
יש טיפים איך לא לרעוד ולכאוב כל פעם שאני אמורה להזריק לעצמי?
(ובסוגריים- מעריצה את כל מאותגרות הפוריות שעוברות את זה הבשביל ילד...הלוואי שלא תצטרכו לכאוב אף פעם בדרך לילד נכסף)
וגם למה כן לקחת את הזריקה.
כאמור; עוד לא בדקתי את הנושא.
אבל אני כן רואה שיש גישה של רופאים לתת לכולם בלי לבדןק רגע אם באמת זה הכרחי. בדיוק כמו עם הברזל.
בכללות, לא טוב סתם לקחת תרופות.
גם לזה יש השלכות.
אז כשיש המלצה גורפת אני חושבת שכן כדאי לברר ולשאול ולנסות להבין כמה שאפשר.
ממש בתחילת תהליך, תכל'ס עוד לא הייתה לי אף רופאה קבועה
אני לא באמת מכירה אף אחת, נרשמתי לתור שהיה הכי קרוב אצל רופאה יהודיה במרפאה לידינו (או לפחות לא ערביה... רוסיה לפי השם)
כדאי להשקיע בלחפש המלצות וכאלה? או שכולן בערך אותו דבר?
(לא שואלת מבחינת יחס מתחשב- מקסימום אם לא יהיה לי נעים אני אעבור... אלא מבחינת מקצועיות)
ותודה!
תכנסי לקבוצת פוריות כלשהי בפייסבוק ותבקשי המלצות על הרופאה הספציפית.
אני כן נשארתי עם מי שהיה בקופה הכי קרוב אלי. אבל כן וידאתי שמומלץ במעבר בין הזרעות לivf.
יודעת מבחינת מה זה משמעותי? כלומר האם זה יחס או מקצועיות?
תחפשי ביקורות בגוגל
לדעתי חבל לבזבז זמן אצל רופאים שאין עליהם המלצות. יש מספיק רופאים טובים
בזבזתי הרבה זמן על רופאה לא מקצועית.
(אם כי היא כן שלחה אותי בהתחלה לכל הבדיקות הראשוניות,
אז כשהגעתי לרופא שהיה השליח הטוב שלנו, כבר היה לי את כל הבדיקות
אז העסק רץ.
(אם תכתבי קופה ואזור אולי אוכל לעזור)
כללית בירושלים
צמודים בגן 3-4
חוזרים ב4, ארוחת ערב ב6 וחצי ומשם מקלחת ולישון בול ב8.
מה עושים איתם בין 4 ל6 וחצי?
כדי שלא ירדמו לי ב5? 
ויש עוד פיצית בבית עם לו"ז משלה
רעיונות מה לעשות איתם בינתיים כדי שישארו ערים?
לא זורמים לצייר אחרי יום שלם בגן, המשחקים כבר משעממים אותם, ולא רוצה להגיע למסכים שעתיים
להקדים הרדמות לא אופציה
מזג האוויר בתקופה הזאת ממש נעים אז אפשר לצאת לגינה, אופניים, כדור
לערב אותם בהכנת ארוחת הערב (לשטוף ירקות, לערבב בקערה, לסדר שולחן)
משחקים כמו מגנטים, קפלות, פאזלים
ציור ויצירות, חוברות עבודה
הם יקומו שעתיים שלוש אחרי כאילו זה היה שנצ ויהיו סופר עירניים
או שיקומו מידי מוקדם בבוקר (ואין לנו עניין לקום לפני 7)
זה לא שאנחנו הולכים לישון בשעה שלהם ;)
כבר נותן לך חצי שעה פחות של ילדים עייפים
באזור 18 אני עושה להם מקלחת ארוכה הם נרגעים במים וגם לא יכולים להרדם שם (בני 3 ו4.5)
ולפעמים כבר ב7 7.15 שמה להם סיפור שמע במיטות
כשמגיעים הביתה אפשר לאכול משהו קטן.
אחר כך אפשר לצאת לגן שעשועים, כשיש מזג אוויר מתאים. או ללכת מייד אחרי המסגרות.
אפשר גם לצאת למקומות אחרים רלוונטיים כמו משחקייה.
בבית- למצוא משחקים שעניינו אותם. אפשר להוציא משחק שמזמן לא שיחקו, או לקנות משהו חדש.
לספר סיפורים, אפשר גם להשמיע להם סיפורי שמע.
להכין מסלול- כמה תחנות של דברים כמו לקפוץ, לזחול מתחת כסא, ללכת בהלכות של חיות וכד'
שיח סודאפשר ממש להמשיך מהגן לגן שעשועים
או לחזור הביתה לקחת איזה פרי לדרך קצת התאפסות(נגיד רבע שעה מסך) ואז גן שעשועים..
לגבי זה שהם לא זורמים וכו לא הייתי קובעת באופן החלטי ככ מה3 ימים הראשונים. זה ימים קשים והרבה פעמים אח"כ מאוזנים יותר.
ואז אחרי הארוחה שירדמו מוקדם, זה כבר לא נורא.
בגיל 3-4 לישון ב20:00 יכול להיות מאוד מתיש,
הם רק לא מזמן הפסיקו עם השנ"צ.
בין 19:00 ל20:00 אפשר להתאים את הלוז ליכולת שלהם. (כלומר גם אם הם כבר לא ירצו לישון לפני, תהיה להם את האופציה האם להמשיך לשחק או ללכת לישון כי יהיו כבר מוכנים לשינה)
בקיץ אפשר להשתהות איתם לפני העליה הביתה. גינה או בימבות בקרבת הבית.
ואין לי בעיה שיהיו כתמים על הפיג'מות.
זה לא לכלוך של זיעה וחול ובחוץ.
כשאוכלים רוטב קציצות וכזה אז שמים סינרים.
אבל לאכול טוסט או חביתה לא מפריע לי אם יתלכלכו קצת.
שמונה זה די מאוחר
למרות שהבן שלי בן שלוש וחצי ישן בתשע במקרה הטוב בשמונה וחצי
אבל נראה לי הוא חריג
אצלנו משחקים בבית, מזמינים חברים לפעמים הולכים לגינה
בערך בשש ארוחת ערב ומקלחת
בשבע שבע וחצי מוכנים לשינה
הקטנה באמת נרדמת והגדול סוחב עד תשע.
זה מה שקרה כל פעם שנרדמו בחמש שש
ובבוקר אין לי צורך שיקומו בשש
לא חמש שש
אבל אצלי בגיל הזה הלכה לישון בשבע וגם הגבר שהתחיל גן עכשיו
מקסימום רבע שעה אחרי
ז"א. ארוחת ערב כבר בחמש וחצי
אבל בשבע כן הוא מצליח להחזיק לילה שלם
וכדאי גם שהבית כולו ייכנס להילוך שקט
כך שגם אם יתעוררו בתשע עשר אז ימשיכו לישון
שהילדים חוזרים מהגן בשעה 4
זה המון שעות עם מלא גירויים וילדים ואוירה וכו וכו ;)
זה בדיוק הזמן להרפות לא לצאת לגינה או למשחקיה (מדברת על היום יום ולא פעם בכמה זמן)
זה זמן בבית עם ספרים, משחקים שיש בבית, עזרה ברמתם בבית, סיפורים מוקלטים
תנסי פלסטינה של פליי דהו אצלי בן 3 מאוד אוהב
וכמן שאמרו, תנסי להקדים שעת השכבה
שיח סודזה אמבטיה ארוכה עם משחקים
אם באלך בכלל להגזים אפשר צבעי ידיים על הקירות
כשהן חוזרים מהגן, לטפל בהם אינטנסיבי מבחינת צרכים פיזיים ורגשיים.
לחתוך להם פרי, לשאול על היום בגן. ממש להתפנות אליהם באופן אקטיבי. פחות להיות על התינוקת.
אחרי שהם קצת שבעים יותר ו"פרקו" את המעבר מהגן לבית והתאקלמו, רק אז להכווין אותם לפעילות עצמאית ואז את יותר פנויה לדברים אחרים.
לפעמים עוזר לנוח בלי להירדם.
אם יש שמיכה שהם אוהבים או ספונת או משהו כזה.
לשבת איתם, הרבה מגע, תנסי להרגיע בלי להרדים.
ואז כשעוברים את המשבר עייפות הזה של השעה 17:00 הם כבר יותר עירניים להמשך היום.
בגיל הזה היו מתקלחים באמבטיה ארוכה סמוך להגעה הביתה
מין תרפיה אחרי יום מלא
אח"כ ארוחה גם ארוכה
הילד אוכל בקצב שלו
ואז בזמן שנשאר משחקים במשהו
אם הורה יושב לשחק עם הילד
הרבה משחקים יכולים לעניין
אם הילד נדרש לשחק לבד הוא כנראה ישתעמם מהמשחק
לעשות אמבטיה אם אפשר או כל סוג של משחק מים אפילו בגיגית היתי עושה
יצירות כמו דף ענקי באורך השולחן - 2 מטר ומציירים בגואש
מכינים איתי כדורי שוקולד
מלקקים קערה מעוגת גבינה קרה
נותנת להם לעזור לי ללוש בצק- הם יעילים בזה כמו מקסר תעשייתי שמועך אותו
שיח סודאחרונהבן שנתיים וחצי
יום אחד חזר עם סריטה שלא יודעת אם זה מהבית או ממנה.
ויום אח''כ כחול בשפה שזה משם ,
שאלתי את הגננת מה קרה , היא גימגמה משהו
שקרה עם המשחק ושהיא עשתה משהו שלא יקבל מכה ולכן קיבל מכה. כלומר זה ממנה כנראה . לא הבנתי ממש.
האמת היא נראית כזאת סמכותית ולא הכי עדינה , אבל הרבה מדברת עם הילדים
היא כמה שנים בתחום
אז זה פריקה ..
אני כנראה יוציא אותו , למרות שכל מי ששם אומרת עליה מלא דברים טובים
ואם אני מחליטה להוציא אותו מה לתת לה כספית?
הגיוני שקיבל מכה, הגיוני שבימים הראשונים הכל אנדרלמוסיה,
אבל פחות הגיוני שהיא לא מצליחה להרגיע אותך כאמא ולתת הסבר מניח את הדעת.
אני בהחלט מאמינה שזה לא היה בכוונה ולא מתוך איבוד שליטה,
אבל אם לא מתאים אז לא.
הייתי משלמת על הימים היחסיים שהיה, זה ממש ימים ראשונים. אם יש לך יכולת לשלם יותר, אפשר לשלם את החלק היחסי עד החגים כדי לפצות על זה שההכנסה שלה נפגעת ואתם תפסתם מקום.
שבתחילת ההעסקה, זמן הודעה מוקדמת תלוי בוותק.
ככל שיש יותר וצ'ק, זמן ההודעה מוקדמת ארוך יותר ויש בזה הגיון.
ככל שאתם נמצאים שם זמן ארוך יותר, ההסתמכות על ההסדר גדולה יותר.
(גם אם יש עוד מקומות ההכנסה בנויה לפי מספר משלמים בפועל, כלומר כסף שאמור להיכנס בבוודאות)
בגלל שזה ממש הימים הראשונים והכל לא יציב עדיין, ההסתמכות נמוכה יחסית, ולכן הפיצוי על העתיד נמוכה יותר.
על הימים שהיה בכל מקרה צריך לשלם.
אם הוא לא תופס מקום אפשר לשלם על עוד יום-יומיים אקסטרה מהימים שהיה בפועל.
נניח אם מהיום את לא שולחת והודעת לה,
הייתי משלמת עד סוף השבוע הזה וזהו. (בהנחה ואין חוזה שמסדיר את הביטולים)
תתן לי כוח
תתן לי רצון
תתן לי כח לרצות ולעשות.
תתן לי כוח לקום מהבור
תתן לח כוח ורצון להתקרב
תתן לי כוח להרגיש בלב
תתן לי כוח של אמת.
והלוואי שהכל ייסתדר
וזאת רק תקופה זמנית
תתן לי עזרה, לצלוח את זה רבון עולם
בבקשה
תתן לי להרגיש שאתה איתי
אמן ואמן.
בדרך כלל חוזרת מעבודה בהתחדשות, נחה מהבית.
היום חזרתי ממש מותשת. אני טכנאית ממוגרפיה ולפעמים אנחנו עושות ביופסיות תחת המכשיר של ממו' והיום הגיעה אישה עם ממצא ממש לא נגיש וקשה ועד שהצלחתי לתפוס תפסנו גם ממצא, אבל לא את מה שביקשו. ניסינו שוב וכל פעם זה דרש מאמצים פיזיים גדולים ממני ומה שהכי מתסכל שלא הצלחנו והתייאשנו ובסוף שלחנו את האישה לעשות את זה דרך מכשיר אחר :/
ואח"כ ישר לילדים לאסוף אותן מחמותי, ואחות של חמותי שם העירה הערה איך היא גידלה ההרבה ילדים והם היו ממושמעים לא כמו ילדים שלי😒
ובעלי עד מאוחר גם בעבודה,
הבת שלי הכינה לעצמה שוקט ושפכה על הרצפה וממש התפרצתי עליה כי די הותשתי!
וב"ה יש מכירות של הספרים תודה לכל מי שרכשה מהפורום וכתבה בפידבקים🥲.....אבל הראש שלי בזה שצריך עוד לשווק שיכירו את הספר , במקום שאהנה מהרגע ומזה שעשיתי דבר משמעותי וגם אם על אחת מהקוראות הספר שלי ישפיע זה כבר דבר גדול
זהו פרקתייי
גם הפריקות שלך כתובות כמו סיפור 😉
מחר יום חדש עם כוחות חדשים.
אני חושבת על האשה שבאה לעשות את הבדיקה, מסכנה איזה נאחס זה בשבילה גם..
ולגבי הספר את אלופה ממש על שהגעת עד הלום!!
בטוחה שיש עוד מלא "קטנות" שצריך להיות על זה,
אבל בואי, את הוצאת ספר!!
א-ת ה-ו-צ-א-ת ספר!!
קחי, נראה לי שנפל לך:
👸
מוכר כ''כ ,
קשה להיות מרוקנת....
וסליחה שצחקתי כ''כ מהילדה שהכינה שוקת 🤣 היצירתיות של הילדים זה משהו... רק שאם זה היה קורה אצלי לא הייתי צוחקת🫣
האחות של החמות 😠 בע''ה מחר יום שמח וממלא
לה ולאחיות שלה ולא רק זה גם לשפוך לשלושתן לבקבוק קטן למסגרת...בת 8..
ואיי ממש מקווה! כבר שכחתי כמה קשוח זה לחזור לשגרה
ולהיות על כל כך הרבה משימות
איך היא חשבה על כולן ורצתה לעשות טוב
אבל זה קורה, לכי תחבקי אותה ותחמיאי לה על השוקו שרצתה להכין לכולם. ותגידי לה שהיה לך יום קשה..
הכל בסדר.
גם מיוזמתה מכינה להן את הקופסאות אוכל.
רק שזה לפעמים נמשך המון זמן ואני מאבדת סבלנות☹
גם לי יש ילדה בגיל הזה, חשבתי שכתבת שהיא רצתה להכין שוקת, הכלי הזה שאיתו החמור והסוס שותים מים🤣🤣🤣
טוב, שוקו נשפך זה לגמרי סיבה לעצבים בשבילי
וצודקות מחר יום חדש!!
אל תתני לרוחך ליפול בגלל "כישלון" כביכול
זו עצת הבעל דבר
מחר יום חדש, כוחות חדשים..
רקאנילפעמים צריך פשוט ארוחה טובה או כוס קפה
לנשום ולהירגע
ולהתאושש מהיום שעבר
היום אכלתי ארוחת צהריים וישר הקאתי הכל אותו דבר עם ארוחת ערב אכלתי והקאתי.
יצא הרבה זמן שלא הקאתי מתחילת ההריון.
זה אמור להדאיג אם זה ממשיך?
בארוחת צהריים לא אכלתי כמות גדולה,
בארוחת ערב חושבת שכן.
לק"י
אולי זה קשור.
ואולי סתם האוכל לא ישב לך טוב בבטן.
סיימתי שליש ראשון, יש סכרת הריון.
מאז שאוכלת מאוזן השתנתה לי התזונה וגם אוכלת חד משמעית פחות, כי הכל יותר מסובך בהתנהלות ועם הזמנים והבדיקות וגם בכלל היה חודש מזעזע עם החופש הגדול והילדים אז הכי לא הייתי על האוכל. פשוט מדלגת על ארוחות כי לא יודעת מתי אנטר אותן או כי אין משהו שמתאים לתזונה המותאמת.
הבוקר גיליתי שירדתי 5 קילו מתחילת ההריון.
זה לא שירדתי לתת משקל, הייתי במשקל עודף לפני, ירדתי מbmi של 29.4 ל28, אבל אנחנו גנטית כבדים יותר גם כשאני ממש ממש רזה אוכלת מאוזן וכו' אני על bmi של 25 בערך, אז זה לא שאני בחריגה עצומה.
מתחילה לפחד שאני פוגעת בתינוק שהאוכל הלא מאוזן לא מספיק 😔
מי שנפגע ראשון זה דווקא את.
לעובר יש קדימות בהכל.
אז כל עוד אצלך אין נורות כתומות, אפשר להירגע.
ממליצה להיות בקשר עם דיאטנית. לפעמים יש להם עצות יעילות.
זה יכול להיות בסדר לרדת במשקל אם את עושה שינוי תזונתי.
אבל נראה לי בעייתי בסכרת גם לא לאכול.
את במעקב אצל דיאטנית?
לק"י
סתם ככה יש נשים שיורדות, אני בתחילת ההריון של הגדול ירדתי במשקל, כנראה בגלל הבחילות.
אז כל עוד זה לא המון ואת מרגישה בסדר, לי אישית זה נשמע לא נורא. אבל שווה להתייעץ.
ובהריון הזה לא עליתי בכלל
העובר וכל המסביב כן
אבל המשקל נשאר אותו דבר
כל עוד הכל תקין בשאר המערכות לגבי התנוק ולגבייך שלא חסר כלום מבחינת ויטמינים או שאר דברים שצריך
לפי דעתי האישית ומהניסיון שלי אמרו לי שאין בעיה
גם עכשיו שאני בלי סכרת עליתי בקושי
לא יודעת למה
ללא חשק למתוק אבר- אז אולי זה מה שמציל
מאז שאני מקפידה על התזונה שמתי לב שממש ירדתי.
ממה שהבנתי אם העובר מתפתח תקין ועולה במשקל אין מה לדאוג.
והייתי די רזה לפני. כל עוד את במעקב דיאטנית ואוכלת מה שצריך זה בסדר
מתייעצת
הפסקתי גלולות (לא מעוניינת בהיריון כרגע אבל הפסקתי כי הרגשתי שזה משבש אותי)
המתנתי עם הטבילה מסיבות כאלה ואחרות (מעדיפה לא לפרט פה).
בזמן שעוד היינו אסורים התרחש ביוץ שזיהיתי אותו לפי הפרשות של הגוף. אני בטוחה ב99% שזה היה ביוץ. אני מזהה את ההפרשות.
הביוץ הנ"ל התרחש ב1.8.25.
ועוד לא קיבלתי מחזור.
ביצעתי 2 בדיקות היריון אחת מהן עם שתן של בוקר וכלום.
יש לציין כי היתה הכתמה קלה קלה באחד הימים , לפני שטבלתי.
אה ואני פוליציסטית. קשור?
אני יודעת שמחזור אמור להגיע 14 יום לאחר ביוץ.
אז איפה הוא?
כי ממש זיהיתי את סוג ההפרשה שיש בביוץ
סליחה על התיאור.
פעם קודמת נכנסתי להיריון ביום כזה וגם יצא בן.
מוזר.
ומתסכל. ומלחיץ גם יחד
למרות ש3 ילדים זיהו דיי מהר ברוך השם.
תודה!
מראש או שעדיף לחכות ללידה?
לידה רביעית בע"ה אבל חסרים לי כל מיני בגדים וציוד.
בלידה ראשונה קנינו הכל אחרי אבל מרגישה הפעם קצת לחוצה לעשות את הקניות אחרי הלידה.
מתוך אמונה שאני קונה דברים לילד שיוולד בעיתו ובזמנו בריא ושלם
לא הראתי לאחרים, מתוך רצון לשמור על הברכה אצלי בבית
במשפחה שלי נהגו שלא
במשפחה של בעלי לא נהגו שום דבר בנושא (אפשר לומר שאבא שלו חוזר בתשובה בתכלס..)
אז לפני הלידה הראשונה לא קניתי כלום
וזה עשה מלא לחץ וטרטרת..
ולקראת הלידה השניה החלטנו שאם אנחנו מתארגנים לקראת מראש זה אומר שאנחנו מאמינים שבע"ה הכל יהיה כשורה וסהכ זה אקט של אמונה..
עכשיו מתארגנים לקראת מראש.
🙂
המשפחה שלי לא קונה לפני
הרב אמר שאין בעיה וזה שאנחנו קונים אנחנו מאמינים שבע"ה הכל יהיה בסדר וטוב.
מה שכן אמר שלא צריך ללכת להראות לכולם וכו'. בפועל לא קניתי יותר מידי ואז היה הרבה התרוצצויות אחרי הלידה
הפעם ב"ה כבר התחלתי לקנות, לפעמים קצת נלחצת אבל מחזקת אצלי את האמונה
אני אישית לא ביררתי.
כן קניתי לפני דברים שהייתי צריכה.
מעדיפה להיות מוכנה מראש.
יש כאלה שמעדיפים שלא בגלל עין הרע או בגלל שהברכה שרויה בדבר הסמוי מן העין...
אני בלידה הראשונה לא קניתי כלום ומתכננת לפעם הבאה כן להתכונן קצת
זה לא עניין הלכתי אלא מנהג.
בלידה הראשונה לא קניתי כלום ואמא שלי קנתה הכל.
בלידות הבאות מה שהיה לי דחוף שיהיה אחרי הלידה קניתי והשארתי אצל חמותי עד הלידה.
אני קניתי תמיד- ריהוט וביגוד ראשוני, בילדים הבאים השלמות ריהוט וביגוד לעונה…
אף אחד לא באמת יכול שניה אחרי הלידה ללכת לשופינג ענק
להסתמך על מתנות זה לא מספיק
מצד שני לא פרסמתי את ההכנות והקניות לחברות והסביבה… מקסימום אמרתי לאמא או לחמותי
החל מחודש חמישי
ושזה סימן שסומכים על השם שיהיה בסדו
קבלית יש בזה גישות.
האם באופן כללי אתם נוהגים בגישה יותר חסידית/קבלית?
אם לא, לא הייתי חוששת כלל
אם כן, הייתי מתייעצת מה נכון.
אני קניתי הכל- מה שזכרתי
כולל חליפה לברית...
מרגישה ככה יותר רגועה
