פורום הריון ולידה (עמוד 278)

077-7709648

אחרי כשעה עונים

ממליצה לבדוק מול הפקידה שלא חסרים מסמכים

ולהתקשר שוב אחרי יום לבקש לדבר עם מנהל

ידוע לך מה שעות המענה??

יש טעם לנסות עכשיו?

ולגבי המעבר-

מבינה ממש את הקושי. כל ילד מחדש זה קשה לי.

אצלי כל העברה לחדר עברה בקלות ממש, גם את הילד הראשון. אבל העברתי עד גיל שנה ולא אחרי.

אז תחשבי חיובי- ואולי בעז"ה זה יעבור בקלות ובטוב.

היא כבר גדולה- אפשר מעכשיו להתחיל לדבר על זה שהיא גדולה אז עוברת חדר, ולהלהיב אותה על החדר ועל המיטה.

ואני לא הייתי ישנה איתה בשום שלב אבל אולי כן בהתחלה אם קשה לה אז לשבת קצת לידה עד שתרדם.

2 תינוקות גילאי שנה ושנתיים. בע"ה יעביר אותם חדר בפסח. מקווה שילך טוב

הקטנה עדיין בוכה די הרבה בלילה אז חוששת

תשתפי איך עבר לכם 🙌

ו @פה לקצת כשחושבים על זה בהאמת נשמע יותר קל להעביר בגיל קטן יותר.

ממליצה לך ללמוד ולנקוט בגישה חינוכית עקבית שתעזור לך בהחלטה הזו. (שפר/ התפתחותית היקשרותית.. כל מיני לשיקול דעתך(

הרעיון בזה הוא שלדעתי קשה שיש החלטה ונסיגות, החלטה ונסיגות. אם יש רציפות יותר עוזר להורים ובעיקר לילד.

חוץ מזה, שבגלל שהיא כל כך גדולה, הייתי פשוט הופכת את זה לחוויה. הולכת לקנות איתה דברים לחדר, מדברת על זה, חופרת, ממש עושה מזה חגיגה שלמה עד שהיא כבר תתחנן לעבור חדר חח

גם שלי בן שנתיים ותיכף עובר חדר , נראה שהוא מבין שמדברים איתו והכל אבל לא יודעת עד כמה כל השיתוף הזה יכול לעזור

אני טועה בגישה שלי? 

הניסיון שלי הוא מגמילה מהנקת לילה -

גמלתי אותה בגיל שנה ושמונה חודשים, והסברתי לה שלא יונקים בלילה כשיש חושך בחוץ.

באחד הלילות היא בכתה נורא ואני נכנעתי והצעתי לה לינוק, ואז היא בעצמה אמרה בתקיפות: "לא! ל(י)לה!"

בקיצור, הם לגמרי קולטים בגיל הזה, גם אם לא ממש יודעים לתמלל את עצמם.

לפותחת @שירה_11 - לא התנסיתי בהעברה לחדר אחר בגיל הזה, אבל לדעתי בהחלט אפשר להסביר לה מה הולך לקרות, ולומר לה שהיא גדולה ולהזכיר לה שאבא ואמא אוהבים אותה ונמצאים בחדר הסמוך. אפשר אולי גם לקנות לה בובה מיוחדת שתישן איתה במיטה, כדי שלא תרגיש לבד.

כמובן, זה לא אומר שהיא תקבל את זה בקלות... תתכוננו לכמה לילות קשים, אבל תשתדלו לשמור על עקביות, כי זה מה שיבהיר לה שההחלטה הזו סופית ושהיא לטובתה.

(את הבכורה העברנו לחדר משלה בגיל הכי מאוחר מכולם - לקראת גיל שנה. אני זוכרת אותה עומדת במיטה ונושאת "נאום" כועס בשפת הדה-דה-דה 😅 וזה מוכיח שכבר בגיל הזה היא הבינה את הרעיון, כי היא לא בכתה וחשה נטושה, אלא פשוט כעסה על ההחלטה שלנו. אל דאגה, היא התרגלה מהר, וכיום היא דווקא תשמח לישון לבד בחדר)

יפה מאוד

בהחלט אתחיל לתמלל לה

בלילות הראשונים ישנתי במיטה סמוכה אבל לא בטוחה שזה טוב. כשהפסקתי - לזכרוני הסברנו שכל החדר כעת שלה. לא זוכרת מה מכל הדברים עזר.

ראיתי המלצה להתחיל לחבר לחדר לא בלילה- לשחק שם ולהתיידד עם החדר במשך תקופ ואז בלילה המעבר יותר קל כי זה לא מקום זר. 

כשעושים חגיגה זה מקשה על המעברים ושיתוף פעולה, זה מלחיץ אותם.

דווקא כשזה בא טבעי, הרבה יותר זורם ומוצלח. לפעמים יש נסיגות אבל זה חלק מהחיים. לא חושבת שלעשות מזה טקס היה מועיל למעבר.

לקנות דברים לחדר אפשר בכל מקרה, לא כפיצוי על המעבר ולא עם התנייה כלשהי, סתם ליופי שיהיה בחדר החדש, אבל בלי לציין שום דבר מיוחד ובלי לחפור או להבליט במיוחד.

סתם נקודה למחשבה עבור ילדים שנלחצים ממעברים או מטקסים.

לא יודעת אולי לגבי חגיגה

אבל לדוגמא אצלנו קשוח באמצע הלילה

הוא מתעורר וזה ממש זוועה

אנחנו מסבירים לו שלילה, מראים לו שחשוך בחוץ.. מסבירים לו את ההבדל בין הלילה ליום, מסבירים לו איך עובריםם ממצב של עירנות להרדמה. וגם משאירים אותו להירדם לבד אחרי כל השיח הזה, אומרים לו שאנחנו סומכים עליו שהוא יודע לישון לבד. וכולי. והוא מבין ורגוע ואנחנו סוגרים את הדלת (בן שנתיים, במיטת מעבר) והוא נרדם לבד.

חחחח יש גם לילות של היסטריה אבל בגדול זה הכיוון ומשתדלים ללכת לשם.

ובכלל- לשחק הרבה בחדר, לצייר. שתכיר את החדר והמיטה בשעות היום.

זה יקל על המעבר בלילה.

זוכרת כל פעם את השלב הזה אצל הגדולים שלי, בד''כ סביב גיל שנה ורבע/וחצי

הקושי היה בעיקר שלי

הם התרגלו ציק צאק

הפעם התגברתי והעברתי אותו לפני שבוע חדר (בן 10 חודשים)

וזה היה פשוט דבר גאוני!! מרגישה מין שחרור כזה 

בלילה אמנם קמה להניק אותו פעם פעמיים

אבל בערב יש לי חדר פנוי שזה כל כך חשוב לי ובשביל הזוגיות

לילד בן חצי שנה קניתי 6m, שזה 6-9..

אם אתם אנשים גדולים באופן כללי כן הייתי לוקחת 9מ ומקסימום עושה תיקון תפירה אם זה יהיה ממש גדול 

בדקתי עכשיו

הילד בן חצי שנה וכתוב 6אמ

אם ככה הילד ממש קטן או שהבגד ענק חחח 

הבת שלי בת שנה וכמעט חודשיים

עכשיו טוב לה ה12

ה18 שיש לי בשבילה קצת גדול..

והיא לא קטנטונת, היא ממוצעת ממה שאני יודעת.

רק עכשיו עברתי ל3-6 שלהם

והיא לא קטנה

קרטרס מסמנים את המידה לפי המקסימום.

ז"א 3m זה עד 3 חודשים )0-3(

9m זה הטווח של 6-9 חודשים.

ו9 עד 9,

לתינוקות ממוצעים.

מלא בגדים 6m (3-6)

ורק עכשיו זה נהיה טוב עליה (בת חצי שנה)

ה0-3 שלהם היה טוב עליה בגיל 3-6

שלי בן 4.5 חודשים. ה3-6 שלהם כבר נהיה קטן עליו. 6-9 רק טיפה כגדול

והוא ממוצע לגמרי לגילו- אחוזון 50

האובורולים הם תואמי גיל, לכיוון הקטן ( התינוקות שלי קטנים יחסים).

היה שנה אחת שקניתי חליפות לקיץ מידה 24. החולצות היו גדולות קצת בכיוון הטוב שהיה מעולה לכל העונה. אך המכנסיים ענקיות. הוא ממוצא -.

הוצאתי אותם עכשיו ועדיין גדולות עליו. בתחילת העונה לא יוכל ללבוש אותם.  כבר בן 2 וחצי..

האיכות שלהם מעולה!

בן ה10 חודשים שלי יחסית גדול (9.5 קילו) ולובש עכשיו 18m

הילדים שלי גדולים ואני צריכה מידות מעל, זה לא תואם גיל. לדוגמא בגיל חודש וחצי המידה 0-3 כבר הייתה פיצית על הבן שלי. עכשיו הוא בן 4 חודשים וה6-9 בול עליו, עוד שניה יהיה קטן. למה זה חשוב? כי מי שיש לה ילדים גדולים לא תמיד מודעת לזה ולוקח לה זמן להתרגל. אז בקיצור: שילב, קרטרס - קטנים. נקטס, פוקס - גדולים. כמובן יש לפה ולשם וזה גם תלוי בגד בסוף.. (עכשיו 6-12 של פוקס קטן גם על הבן 4 חודשים שלי. אחוזון 93 משקל 88 גובה)

בפוקס לובשת עכשיו 12-18

רוצה ת-נות לה גם מעבר וגם ולקיץ

והמידות קטנות יחסית..ככה נחשב וככה מנסיוני

אבל הילדים של גדולים יחסית 

עם הרמת רגליים?

לא זוכרת כמעט חוץ מהאולטרהסאונד הראשון וסקירה, וגם אז זה היה עוד יחסית בהתחלה ועבר לי טוב

הקושי בקימה מהשכיבה זכור לי היטב, אבל לא זוכרת שהרגשתי אותו בבדיקות האלה, כי זה היה עוד מוקדם.

כשהגעתי לאורטופדית לאבחנה והמלצה לשמירה כבר באמת בקושי זזתי

צריכה להגיע למעקב גדילת עובר וזה מחמיר ככל שההריון מתקדם זה.

הפעם לא הצלחתי אלך אם אצליח אבל זה לא פותר הכל.

לצערי הריון רביעי עם הסיפור הזה מפרנסת היטב את הפיזיותרפיסטית והאוסיאופטית בכך הריון ואחרי לידה.

ברוך השם יחסית הפעם מצליחה לשמור על התפקוד די טוב בשילוב תרגילים של חיזור הרצועות של רצפת האגן.

אבל לבדיקות אצל הרופא לצערי לא מצאתי צורה שלא יכאב לי כי חייבת לשבת בצורה שהגב יהיה ישר כדי שלא יעמיס על האגן. 

אם לא - הגיוני שבאמזון יש. הרבה פעמים האמריקאיים מייצרים במידות כאלה (כנ״ל אגב על מכנסיים למשל - אורך ורוחב, או חולצות מכופתרות וכו)

הבעיה באמזון זה שלא מדדת על הגוף של עצמך אז את לא תדעי מראש איך זה יושב

הגעתי למסקנה ואין מה לעשות וצריך להשקיע בזה.. אז קונה או בהר נוף או בעמק רפאים.

תמיד 300 ומעלה, אבל אין פתרון אחר.

כל פעם שניסיתי בשיין או עליאקספרס , זה פשוט לא עובד. והפכתי את זה לחזיות לילה.

הם מוכרים גם טריומף ויש שם מותג שנקרא pour moi.

הייתי קונה בליה לונדון אבל המחירים נורא גבוהים

בנקסט יש יותר אפשרויות ומחירים יותר נוחים

אחרי שהרמתי בסלקל.

עשיתי צילום אבל בסוף די עבר לבד עם הזמן. חשוב לנוח חודש וחצי ולא להרים כבד.

אצלך נשמע יותר קיצוני אז אולי כן כדאי להתייעץ עם פיזיותרפיסטית רצפת אגן או בינתיים רופא. 

לא למדוד עם טיימר מניסיון זה פשוט מיותר. זו לא תחרות וזה לא סתפ שאין טהרה.. הגוף צריך את הפנאי והשקט לנוח

ואחרי חודש וחצי עבר לגמרי.

בודקת אם יש לי קישורים לתרגילים. 

כאלה מקומות שהילדים פחות מגיעים אליהם.

או אם יש חדר שבו הולכים לאחסן מוצרי פסח שמתחילים לקנות.

מוצרי פסח יהיו בינתיים בארון שניקיתי

אם לפני פסח יהיה לך צפוף, הייתי מארגנת ארונות מטבח, ממיינת כבר את כל האוכל לכשר לפסח, דברים שאפשר לשמור/למכור, ודברים שצריך לסיים/לזרוק עד פסח. מנקה ארונות או מקומות ששם יהיו המוצרים הכשל"פ והכלים הכשל"פ. 

בניקיון אביב  נשארו לי השידה שלי, לשאוב מיטות, מיון בגדי ילדים והארונות במקלחת. נתת לי רעיונות!

למיין דברים.

לנקות תנור/גז.

לנקות מקרר.

גז מעכשיו..?

לא יודעת. נראה לי מוקדם..

כאילו אני מנקה אותו כל שישי והכירות נכנסות למדיח אז מה שיישאר זה רק להרים את הכיריים ולנקות מתחת (מלא חמץ יש שם) ולעטוף בנייר כסף. אבל זה לשבוע האחרון

תנור לא יהיה בשימוש בכלל

מקרר זה גם רעיון! 

מיון של כל החמץ שיש שם החוצה

ניקיון רציני

וסדר ומיון של כל הדברים שיש שם

אבל זה בגלל שברור לי שלא אספיק להגיע לכל הבית, אז אני מעדיפה להתחיל מהחמץ ממש

יש לי לנקות את המדף של הנעליים ולמיין, לשאוב את המיטות ולסדר את השידה שליד המיטה.

רעיון להתחיל ממנו. תודה!

1. מקרר ולפרוש ניילון על המדפים

2. ארונות מטבח- לאחר הניקיון לפרוש ניילון או נייר. אם אלו ארונות שאת צריכה לפסח אז לרוקן אותם רגע לפני פסח והם כבר נקיים, אם את סוגרת אותם לפסח- כנ"ל

3. למיין את מוצרי המזון הקיימים במקפיא ובמזווה, לתכנן מה את מבשלת, מה תורמת, מה הולך לצדקה

4. להכין רשימת קניות לפסח ואם יש מקום נקי לאחסון ללכת לקניות

אבל יש עוד זמן בשביל להתחיל לדעתי. כאילו לא באלי לעבוד כפול, מבינה?

יש לי רק מגירה אחת של חמץ ועוד אחת של שימורים שרובם כשרים לפסח ממילא. אבל אולי אוציא את מה שחמץ ואעביר למגירה השנייה 

אולי מקרר באמת.. וקניות באמת רציתי היום.

פתאום יש לי מלא מה לעשות🤪

בהנחה ואין לך לחץ מיוחד לקראת פסח אז הייתי מתחילה עם מקומות שבשגרה לא נוגעים בהם והם מעלים את העצבים לקראת הנקיונות האינטנסיביים יותר.

למשל: מיום משחקים, בגדים, ספרי ילדים, חומרי יצירה כמעט גמורים, חדר כביסה, חדר ארונות, חדר עבודה, מסמכים, תרופות, אפילו לרכז כבר את כל החמץ בארון אחד וכד'.

להוציא, למיין, לזרוק, לנקות, כשמחזירים מתפנה לפחות חצי מהמקום וזה ממש עוזר בהמשך שיש איפה להניח דברים.

אם אין לך כאלה משימות אפשר גם להלחליף חורף/ קיץ.

לפי התחזית זה היום האחרון שעוד קר בו, החל ממחר מתחמם. גם אם בהמשך יהיה עוד גל קור, זה לא שצריך את כל קולקציית החורף והפוכים..

האם יש לך רשימת תכנונים/ קניות/ בישולים לחג?

זה ממש עוזר להתאפס כשיש רשימות כאלו וזה משנה את ההתארגנות בהמשך.

בהצלחה!

התחלתי עם השידה במקלחת של הילדים. היא ענקית (10 מדפים ו4 מגירות) ואת רובה כבר סיימתי ב״ה ובאמת זרקתי מלא דברים

בהמשך כנראה אמיין לי את הנעליים וגם את של הילדון (הבת כבר הוציאה את שלה ומיינו) ואנקה את השידה שלי ליד המיטה..

החורף אצלנו נמצא בארון שלא בחדר הילדים אז אין מה למיין ככ האמת, אבל אני כן רוצה להוציא בגדים של הילדים לתרומה. רושמת לי.

לגבי המטבח - יש לי חמץ מרוכז רק ב2 מגירות, כל השאר זה כלים😅 ומתוכם אני מוציאה רק 3 מגירות לכלי פסח ואת מה שבפנים שמה בשקיות זבל באחד החדרים אז זה מחכה בינתיים. בכלל המטבח מחכה כי הילדים פה עם בעלי רוב הזמן ומטרללים הכל

וקניות!! ממש רוצה להספיק היום קניות. נראה לי מספיק משימות להיום. אעדכן בהמשך מה יצא

3 אפשרויות-

1. כמו שהציעו- מקומות פחות נגישים לילדים שקל להתחיל ולסיים- חדר הורים, חדר שרות, חדר אורחים וכדומה

2. מטבח- ארונות מטבח- לאחסן את רוב הכלים ולהשאיר מה שהכרחי.חוסך שטיפת כלים גם 🫢

לרכז את החמץ במגירה אחת בלבד..

ואת הכלים שהשארת גם במקום מרוכז.

וארונות נקיים -סוגרת עד פסח.

3. מה שאני הכי אוהבת להתחיל- חדר ילדים

מתחילה ממה שלוקח מזן

אצלי נגיד יש הצטברויות מתחת למיטות שלא מגיעה אליהם בשוטף

אז נח לי להתחיל מזה כי זה לוקח זמן

אחר כך עוברת לארון משחקים ובגדים שלהם- לא עושה משהו אחד אחד

אבל כן בודקת שאין חמץ 😉 מנסיון מוצאת לפעמים במקומות הזויים

ומאחסנת את רוב המשחקים משאירה להם כמה שימושיים ( האמת שברגיל זה מה שהם משחקים במילא) היתרון- זה חוסך בלגן בשבועיים הקרובים

וגם זה לוקח הרבה זמן השלב הזה וטוב לי לסיים עם מה שהכי דורש התעסקות..

צעצועים זה עניין של בעלי יותר

מיטות אני מזיזה בשוטף אבל זה כבר לא יקרה היום. לדעתי גם אין טעם כי הם עוד ילכלכו פה

ואין לי לאן להרים את הכלים, כמו שכתבתי אני שמה כלים חמץ נקיים (סירים וקופסאות אחסון) בשקיות זבל באחד החדרים פה, אז אין טעם להרים מעכשיו לדעתי

ארגז מצעים (אצלי תמיד מוצאת שם פירורי חמץ)

וארון חדר שינה, הקומות למטה. 

זרקתי מלא דברים מיותרים זה כבר עושה טוב לנשמה..

ניקיון אביב או להתרכז בניקיון חמץ

אני במקומך הייתי מתרכזת הניקיון אביב כדי לפנות מקום פיזית וכתוצאנ מזה גם בלב (עומס פריטים עושה לי רע)

אפשר לעשות ארונות בגדים שלך או של הילדים

ארון משחקים

ארונות מטבח שלא בשימוש

ניקיון למוצרי חשמל שלא יהיו בשימוש עד פסח (מעבד מזון מיקסר)

זה לא שהם מלוכלכים הרי ממילא..

ארונות מטבח שלא יהיו בשימוש כבר עשיתי

ואת צודקת, אין למה להתמקד בחמץ כרגע, יותר  נקיון אביב כי יש עוד מלא זמן

ברוב חכמתי😅 גרמתי לעצמי להצטרך לנקות את המקפיא כי עשיתי קניות כבר לחג, אבל אני מרוצה כי לא אצטרך לחזור לסופר גדול בעז״ה עד החג כנראה וזה עושה לי המון המון נחת האמת

אז סיכום להיום:

- קניות מאחוריי

- לנקות את המקפיא ולהפריד חמץ כדי להכניס את הקניות (אני מכניסה אותם בשקיות זבל סגורות)

- לסיים את ה4 מדפים שנותרו בשידה במקלחת

- לסיים למיין נעליים שלי ושל הילדון

- בגדים לתרומה אם יישאר לי כח

שיהיה לי בהצלחה!

חמץ.. סתם ...

להתחיל ארונות מטבח או נקיון מקרר

כלל שלי-מה שדורש סדר יותר קשה ממה שדורש רק ניקיון

לגבי חיסול חמץ - אנחנו משתדלים לחסל, ומה שלא וניתן - מוכרים

אז אין מה להתאמץ יותר מדי..

אבל תכף אעשה סדר במקפיא, זה יעזור לי עם תמונת מצב עדכנית

כנראה אכנס לישון מוקדם או שאנסה לתפוס שנצ קצר עוד מעט כדי לקבל כח

איזה רעיונות יש לה.. שתהיה בריאה

מקווה שהצלחת להתגבר על הבעיה.

הרבה כוחות והצלחה גדולה.

😍

אנחנו כמובן כבר רגילים לזה שהיא מקשקשת על כל מיני דברים, וגם רגילים שהיא משאירה "מזכרות" (בדמות שריטות) על גופה של אחותה התינוקת - אבל זה באמת היה שילוב מנצח

ואם כבר, אז פנינה שלה מאתמול (אחרי שהיא הספיקה בחטף לשרוט את התינוקת, ושאלנו אותה למה היא עשתה זאת):

"אני אוהבת ללטף ולְשָׂרֵט אותה!"

היא לא בוחלת באף אמצעי כדי להפגין את אהבתה לאחותה הקטנה...

לק"י

והיתה עושה את זה גם כשהיה קטן יותר.

המזל שהוא יחסית גדול, והיא יותר קטנטונת.

ואני אוהבת את ההסברים שלהם😅

כמו שהבן שלי לא רוצה להתקלח, ואני שואלת אותו אם הוא רוצה להיות מלוכלך או נקי?

והוא עונה לי שמלוכלך🤣

בערך בגיל הזה היא היתה מציירת בכל מקום אפשרי. כל יום הייתי מגלה איזה בלון או פרח בקיר אחר בבית. עשיתי משהו שאולי היום לא הייתי עושה כבר..הגדרתי לה שהקיר שצמוד למיטה שלה, עד גובה מטר בערך, זה המקום שלה לציורי קיר. אך ורק שם...והיא אכן מילאה אותו בחדווה רבה. כנראה שהיה לה צורך אמיתי בציור במרחב. 

כשזה התמלא לגמאי, צבענו ואח"כ מילאה שוב. בפעם השלישית כבר בקושי ציירה, כנראה שהצורך הזה בא על סיפוקו...

לא מימשתי אותו אף פעם (בין השאר כי אין לנו מיקומים קבועים לנצח נצחים של המיטות), אבל הוא בהחלט יכול להועיל במקרים מסוימים.

אצלה נראה לי שזה לא יעזור... כי הרצון לקשקש על דברים כמו אחותה הקטנה נובע מצורך אחר,לא מהצורך לצייר דווקא. (היא דווקא יודעת לדקלם מצוין שמציירים רק על הדף ואם יש לה היא באמת תצייר עליו בשמחה...)

יש לו שיער בלונדיני ממש בהיר, אבל סביב הקודקוד שלו יש לו אזור עם שער שחור.

אמא שלי טוענת שכשהוא היה ממש פצפון מישהו הלביש לו כובע שהיה לו כתם של דיו שלכלך אותו שם, ומאז זה לא ירד עד היום (הוא כבר בן 30...).

אבל לי זה נשמע יותר שזה משהו מעניין בגנטיקה שלו...

מזל שהוא בן ויש לו מעל כיפה🤭

(בכל מקרה זה לא הקשה עליו בשידוכים... ב"ה הוא מצא אישה מהממת, שניהם זכו אחד בשני @לפניו ברננה!❤️)

האמת שהוא לא גילה לי עד שכבר היה מאוחר מדי 🤭🤭🤭

אצלה השיער יכסה את זה (וכבר מתחיל לכסות), ובע"ה גם המטפחת

מקווה שזה באמת לא מסוכן...

אצלי שני הקטנים באותם גילאים כמו אצלך...

השבוע הבחורצ'יק צייר על הבגדים של הקטנה בטוש לאיפור פנים.

כשגיליתי הוא הצטדק: "זה לא היה בכוונה!"

ולא על הפנים?... 😅

טוב, אם זה היה על הפנים כבר מזמן הייתי מנקה לה...

(אתמול קרצפתי את הידיים של הילדונת מ"כפפות" עשויות גואש שהיא הכינה לעצמה🤦‍♀️ ועדיין נשארו שאריות...)

קרה אצלנו הרבההההה

אבל אני משתדלת להסביר כמה שאפשר שלא בריא...

זה לא נועד לעור, וכשהייצי קטנה אאני זוכרת שאמרו לי שמסרטן אבל לא יודעת אם אמין.. מתפללת שלא...

מתואמת אני נזכרת שכם לנו קרה מקרה דומה

לא זוכרת איך הסתיים🤭

כשאני בלי מניעה, אני לוקחת בחשבון שיכול להיות הריון. גם אם בפעמים קודמות ההנקה מנעה.

כשהייתי צריכה למנוע, אחרי קיסרי, השתמשתי באמצעי מניעה למרות שבפועל ההנקה מנעה.

זה משתנה מאישה לאישה, ולכן רק אחרי רצף של כמה לידות והנקות, את יכולה לדעת.

מישהי שבכל הנקה מקבלת וסת פעם ראשונה אחרי שנה, די יכולה לסמוך על זה.. (כמובן, שאם היא רוצה להיות בטוחה במאה אחוז, כדאי להוסיף מניעה)

 אחרי הלידה הראשונה עם הנקה חלקית "סמכתי" על זה

כי באמת הינו מוכנים לצפופים וגם חששתי ממניעה

ובדקתי מדי פעם (בסוף כן הגיעה ווסת קודם אז הייתי מוכנה לזה

דווקא בלידות  אח"כ כשכבר היה לי יותר וודאות לגבי זה מנעתי גם עם אמצעים אמינים כי לא הייתי מוכנה עדיין

או קליטת הריון

תוך כדי הנקה 

של אחרי הלידה

אבל יש הרבה סיפורים של נשים שנקלטות בלי ווסת בהנקה

או שיש ביוץ או שאין

מה שכן אולי בגלל ההנקה אז הרירית לא מתעבה מספיק.. אולי זה העניין

ואז פחות סיכוי להיקלט

כי אני יודעת שאין מצב לבייץ בתנאים שלי בחצי שנה הראשונה לפחות.

וגם אחר כך, אני עוקבת אחרי הביוץ

כשמזהה את הביוץ הראשון יש לי שבועיים להתכונן לווסת.

אז אני משתמשת באמצעי מניעה ביעילות נמוכה (דיאפרגמה ללא קוטל זרע) וכשחוזרת לבייץ מוסיפה קוטל.

בלי מניעה, ולכן לוקחת גלולות (גם איתן כבר הספקתי להיכנס להריון, ב"ה)

ועדיין לדעתי זה כן מונע באחוזים מסויימים, ולכן אם את רוצה למנוע אבל לא מאוד קריטי אפשר לסמוך על זה...

אבל לקחת בחשבון שהכל אפשרי.

אם את רוצה יותר וודאות כדאי לצרף לזה עוד אמצעי מניעה.

על הנקה כמניעה

אני מכירה את הגוף שלי על פי הסימנים של כל המחזור החודשי הגופניים והנפשיים ולפי זה יודעת מתי כבר אין מצב להיקלט

וזה כל עוד יש ווסת כל חודש לאחר לידה בעיני זה עדיף על פני אל-ווסת בהנקה ואז באמת קשה יותר למנוע באופן טבעי

כלומר ידעתי שמתישהו הביוץ (ובעיקבותיו המחזור) אמור לחזור,

ידעתי שזה קורה אצלי בד''כ באזור גיל שנה,

מכירה את ענייני ההפרשות בשיטת המודעות לפוריות,

אבל כשהייתי במצב הזה לקחתי בחשבון שיכלה להיות לי טעות והריון נוסף יכול היה להפתיע.

גם כשהייתי אחרי קיסרי הסתמכתי על הנל והיה בסדר ב''ה

אם כן אז משהו בתכנון לא הגיוני,

אם לא צפוי וזה חד פעמי, אז מה שנקרא קורה במשפחות הכי טובות..

כרגע תעשי את המינימום של המינימום.

ברמה של פסטרמה עם ממרחים וירקות בלחמניות (הכל קנוי מסופר) יכולה להוות ארוחת שבת..

ולהבא תחשבי מה כן עושים (אוכל מוכן, מנקה) כי לתפקד לבד במצב כזה זה לא ממש ריאלי..

האם בעלך גם מרגיש אבא רע לילדיו? אם הוא בסדר עם הסיטואציה, אז אין סיבה שרק את תרגישי רע איתה, אם הוא לא בסדר שיעזור לך למצוא פתרונות. זה שהוא לא בבית לא פותר אותו מאחריות..

וזה חד פעמי לגמרי שהוא לא בבית ביום שישי.

ככה שבכל שבוע אחר האחריות פשוט תהיה עליו...

לק"י

אולי יש מישהו שיכול לעשות קניות בשבילכם?

את הבלגן לטאטא לאיזו פינה. אני גם לא אוהבת שיש בלגן ולכלוך, אבל לא בטוחה שיש לך פתרון אחר.

ותרגישי טוב!!

חיבוק גדול.

בני כמה הילדים?

יש מצב להתקשר לאיזה שכנה עם בנות גדולות ולבקש עזרה דחוף?

כמובן שבת מינימלית אבל שלפחות יהיה משהו. 

כביסות זה בכלל לא קשור לשבת

שימי באיזה חדר וזהו

גם נקיונות לא חובה יצא לי המון פעמים בחיי לדנן נקיונות

רק לטאטא את הסלון שיהיה מסודר ונעים להיות בו בשבת

כלים אפשר לנקות מלכלוך גס ולשים מתחת לכיור ולשטוף במוצ''ש

אוכל מינימלי-

שימי עוף ותפו''א עם הקליפה בתנור בכמות כפולה

סיר אורז או תוספת אחרת שאתם אוהבים

שימי ביצים קשות או תפתחי טונה לס.שלישית

תקני 2 סלטים קנויים וחלות ועוגה קנויות

וסגרת שבת ברבע שעה עבודה

בעלי הלך לקנות אוכל לשבת ויגיע איתו.

כיבסתי רק את הבגדים שדחוף ללבוש בשבת.

דאגתי לבייביסיטר לילדים

סידרתי מינימלית את הבית ושטפתי (כאמור, כל הבית מלא בקיא.. לא רלוונטי להיות ככה בשבת...)

והלכתי לשכב.

כנראה שלפעמים צריך לדעת גם שאין כוחות.... וחבל על הניסיונות הלא מוצלחים לעשות דברים בלי כח.

כל הכבוד לך!!!

בעז"ה שהתקופה הקשה תעבור מהר ותתחילי להנות מההריון.

בקרוב, וזה רק מחמיר עד לעירויים...

קיוויתי שהפעם יהיה אחרת, כי עד עכשיו לא היה (ואני כבר לקראת סוף שליש ראשון) אבל כנראה שלא

רק. מציינת שהמצב מורכב מספיק גם בלי להוסיף עליו רגשות אשם.

את מקיאה בכוונה?

את עושה לילדים דווקא?

אם התשובה שלילית, אז על מה ההלקאה?...

והרגשות אשמה זה שלא התכוננתי מראש למצב כזה...

רק שבאמת כבר לא חשבתי שזה יגיע, ועוד מעט פסח אז התחלנו לרוקן את המקפיא..

ב"ה היתה שבת טובה וכייפית, למרות שהיתה מינימלית.

זה צו אלוקי.. זה רצון השם...

תעיפי את רגשות האשם❤️❤️

אותי ממש מרגש לשמוע שלמרות הפעמים הקודמות העזתם ללכת על זה שוב. וגם- שהפעם זה התחיל מאוחר יחסית. הלוואי שגם יסתיים מהר.

את אמא אלופה.

ובכלל מדהים שהצלחתם להרים שבת טובה עם הכל. 

🕯שרשור פרשת שבוע - פרשת ויקהל-שקלים🕯 - הריון ולידה

🕯שרשור פרשת שבוע - פרשת ויקהל-פקודי - שבת החודש🕯 - הריון ולידה

בפרשה שלנו יש המון מידע שכביכול לא מחדש לנו שום דבר. על המידות של המשכן וכליו כבר קראנו בפרשת תרומה, כשמשה קיבל את הציווי על בניין המשכן.

אז למה צריך עכשיו את כל החזרה הארוכה הזו?

הרי ידוע שבתורה אין מילים מיותרות, אז מה זה באן ללמד אותנו?

יש הרבה תשובות לשאלה הזו.

אני מאוד אהבתי משהו שקראתי פעם אצל הרב ראובן ששון -

המשכן (ובהמשך המקדש) הפיזי לא עומד בפני עצמו. יש בשמיים גם מקדש רוחני שמקביל אל המקדש התחתון.

לכן כשהתורה מספרת לנו על בניית המשכן, הכל נכתב בצורה כפולה, כי בפרשות תרומה-תצווה בעצם נבנה המשכן העליון, הרוחני, ובפרשות ויקהל-פקודי נבנה למעשה המשכן הפיזי, התחתון.

לי היה מוזר לקרוא את הפרשה ופתאום להגיע לעמודים שלמים שאין עליהם כמעט פירוש רש"י (אני לומדת מחומש שיש בו רק פירוש רש"י וביאור עליו) - פשוט כי הוא פירש הכול בפרשות הקודמות, כנראה...

אבל מצד שני החזרה עוזרת גם לנו, הלומדים, להפנים יותר את הרעיון של המשכן, ובאמת להרגיש אותו גם בפן הרוחני וגם בפן המעשי.

מאיפה היו לעם ישראל דברים להביא לבניין המשכן? הם הרי היו עבדים חסרי כול.

אבל לא - ה' ציווה אותם לקחת מרכוש המצרים כאשר יצאו ממצרים, ולכן היו להם דברים יקרים לתרומה למשכן.

וחשבתי על זה - אם בני ישראל היו בעלי רכוש משל עצמם, רכוש שהם עמלו כדי להשיג אותו, יכול להיות שהיה להם הרבה יותר קשה להיפרד ממנו לטובת המשכן.

ואולי ה' לא סתם סידר את זה כך שהם יהיו עבדים, ייקנו בנפשם תכונה של נמיכות רוח מול מישהו עליון, ויקבלו אחר כך רכוש כאילו בהשאלה ("ושאלה אישה מגרת ביתה") - כי רק בצורה הזו הם יהיו מסוגלים מבחינה נפשית לתץ את הרכוש הזה לבניית המשכן.

ואולי, בעומק, יש פה מסר חשוב בשבילנו לכל הדורות: הרכוש שלנו הוא לא שלנו. הוא מאת ה', והוא נועד כדי לעשות עמו דברים טובים, לבנות "משכן" אמיתי לקב"ה אצלנו.

הלוואי שנזכה...

כדי שיתקיים בניין המשכן.

שמעתי בשבת שיעור מספר ''אהלי יעקב''-

שנאמר ''ויקהל'' כדי ללמד את עם ישראל חשיבות האחדות ביניהם, ולעודד אותם להרבות שלום ואחדות ביניהם כדי שיעמוד המשכן ויתקיים.

כמו שכתוב בגמרא שהמחלוקת הייתה סיבת החורבן..

גם מאותו שיעור, חיזק אותי לשמוע והלוואי שאצליח גם לזכור והלוואי הלוואי לקיים 

כתוב בתחילת הפרשה שמשה הקהיל את העם ואמר להם דברים ואז כתוב רק על עניין השבת.

אז איך ''דברים'' ברבים?

שאמר בעצם שני דברים:

שש ימים תעשה מלאכה

ובשבת תנוח.

גם על המלאכה זה ציווי ה'- לעשות את המלאכה של החול גם אותה לעשות לרצון ה' ולכוון בה לעבוד את ה'.

בע''ה הלוואי שנזכה!!

בהצלחה בעבודה/משרה חדשה!!

בהתחלה זה לוקח הרבה אנרגיות, מקום חדש, מקום אירגוני חדש... אנשים חדשים ללמוד את התפקיד...

אז גם אם זה היה 3 ימים היית מותשת

עוד שבועיים ככה תרגישי אחרת ותמצאי את השילוב המתאים יותר עם הילדים...

וכן, זה מתיש מאוד....

אני בגלל זה שיניתי עבודה לגמרי😅

אני ככה כבר חודשיים, השחיקה רק גדלה🥴

למרות שבאמת למדנו להתארגן יותר טוב לאטלאט... ב''ה

אבל תמיד מאתגר... ב''ה

שאם את מרגישה שצריכה את השקט שלך לפני שאת מתייחסת לילדים אז תעשי את זה לפני שאת נכנסת לבית ורואה אותם

ושאת נכנסת אז את בשבילהם

אני לדגומא נותנת להם צהרים שבאים ויחס רואה שהם בסדר ואז תופסת איזה שנ"צ  

וגם אם חלקם מסיימים מאוחר יותר

אנחנו קומה רביעית ומתיש אותי לעלות הרבה פעמים ביום

בעצם עובדת ברצף מהבוקר עד הערב, בבית, בעבודה ואולי גם נסיעות, זה מאוד מתיש.

‏

גם אם תיקחי פסק זמן אחרי צהריים כנראה שעדיין זה ישאר מאוד מתיש.

‏בעיניי רק הפחתה של עבודה בבית או בעבודה, תעזור למנוע את ההתשה.

‏לרוב ילדים עד גיל מסוים רוצים את ההורה קרוב אליהם כל הזמן, ברור שזה טוב לילד אבל ההסתכלות צריכה להיות גם על ההורה , בעיניי הצרכים של ההורה, במיוחד אלה הבסיסיים, צריכים להיות קודמים לרצונות של הילדים, כי הורה שיש לו חוסר בצרכים בסיסיים יתקשה  להיות הורה טוב.

לגבי מסך מניסיון שלי, זו יכולה להיות תעסוקה טובה ומומלצת אם התכנים חינוכים ומעשירים, ואם הורה יודע לתקשר נכון עם ילד לגבי המסך.

חשוב ...

זה מתיש , נכון,

ויישאר ככה

אבל אני עדיין שמחה בזה ב''ה בסה''כ

גמני עובדת כך בהגדרה, אבל בתכלס לפעמים פשוט חותכת שעות פה ושם או לוקחת חופש.

כשיש לי אפשרות, פשוט שוכבת במיטה ועוצמת עיניים לחצי שעה. זה ממש עוזר לי להתמודד עם העייפות ולהחליף את הראש 

אבל עדיין, בעיניי זה פשוט קשה עם ילדים 

לוקח זמן להתרגל (כמו אחרי חופשת לידה שיש מותשות כללית)

עד איזה שעה את עובדת?

מבחינתי זה תמיד ככה (עבודה של 5 ימים) אז זה הרגיל. בגדול מנצלים את הנסיעות להפוגה וניקוי ראש לצעבר של בית-עבודה-בית

אחרצ נמצאין עם הילדים, דואגת לאכול טוב או להכין קפה, לפעמים חושבת על רעיונות למשחק בשבילם מראש וזה מקל עלי.

ויודעת שכשבעלי חוזר להשכבות אז הפיקוד עובר אליו, או באופו מלא או שלוקחת חצי שעה לנוח ואז חוזרת.

אולי יהיו לי עוד תובנות בהמשך, בינתיים חיבוק ומעודדת שזה לגמרי אפשרי ועוד מעט יתאזן ויהיה לך יותר קל

האמת שהנסיעות שלי קצרות ותמיד מהירות כי אני מאחרת בבוקר או בצהריים למטפלת..

אבל אני צריכה לנסות לנצל באמת כמה דקות בין לבין להתאפס, זה חשוב..

בעלי הרבה מאוד לא נמצא , ואני צריכה יותר לשחרר ולפרוש לחדר כשהוא כן, אבל זה לא צפוי אז קשה לבנות על זה בלו''ז..

אשמח לעוד טיפים כשנוח❤️❤️

פעם שמעתי מחקר ששינה של 20-30 דק בערך הכי עוזרת להתרעננות ואז קמים במרץ לשאר המשימות.(טענו שם ששינה ארוכה יותר תשאיר את האדם עייף ומנומנם,מה שלא קורה בשינה קצרצרה)

בהצלחה

באמת צריכה לאמץ

כשאני הולכת לישון אני לפעמים פשוט לא מצליחה לקום מרוב עייפות ואז זה נורא הופך את כולנו...

צריכה לאמץ את הגישה הזו

ואז אי אפשר לדעת מתי לשים שעון מעורר...

באמת לנסות להתחיל את הבוקר קצת יותר מוקדם?

ואז הנסיעה לעבודה יותר בנחת

יכולה לצאת בזמן ולא בלחץ לאסוף (לא יודעת במה את עובדת אבל אם זה רלוונטי..)

ואגב יכול להיות שכתבת שאת בהריון? סליחה אם לא וזה רגיש...

כי אם כן זה לגמרי מסביר את העייפות... ואז חוץ מחיבוק ותפילות אין הרבה מה לעשות ;)

אני עובדת בתחום החינוך ולכן השעותלא גמישות בכלל.. לטוב ולרע..

אבל זה גם תחום מאוד שואב אנרגיות....

ואני לא בהריון..❤️

למיניהם?

בתכלס זה מאוד אינטנסיבי רגשית כי יש מריבות, דרישות, תלונות, שאלות

אז לא נותן לי מרווח נשימה...

אבל כן שמתי לב שזה עוזר להם שאני יושבת איתם ולא מתרוצצת בבית לנסותלהספיק מטלות...

הזמן עושה את שלו והאיזון יחזור.

בהנחה שבמהלך תקופת הסתגלות את רואה שעדיין הגוף מגיב כך תרפי ותהיי בקשב לגופך ואולי תבררי על אופציה להוריד אחוזי משרה ולהקל עלייך.

טיפ-אחרי חזרה מהעבודה לישון/לנוח חצי שעה 

וכן זה מתיש

והרבה פרטים ממה שכתבת דומים אלי

אני אוספת את הילדים (וגם מפזרת בבוקר)

ואנחנו גרים קומה 4 וזה ממש קשה לעלות כזה הרבה עם שני קטנים.

מהניסיון שלי כשאני מגיעה הביתה

קודם כל אני מניחה את הקטנה (והיא בוכההה)

מורידה נעליים, פאה, עוברת לנעלי בית.

(שירותים אגב, תמיד ביציאה מהעבודה עוברת בשירותים)

ואז אני יודעת שרבע שעה עשרים דקות אני עם הילדים

מניקה את הקטנה, מדברת קצת עם הגדול

הם קצת נרגעים ומתאפסים

לרוב גם נותנת להם משהו לנשנש ואז זה הזמן שלי

מכינה לי קפה, נחה על הספה בכייף לפחות שעה.

ואז קמה וממשיכה את שאר המשימות: כביסות כלים ארוחת ערב מקלחות וכו'

אם לא זה יהיה רק שהקטנים נרדמים. חחח

זה נשמע מצחיק והזוי לחלק אבל זאת.המציאות לאמא עם תינוקות וילדים

את השניות....

והם ממש אחלה.

גם הגדילו טווח וגם המידות אנושיות וגם הגזרות מחמיאות לכל מיני מבני גוף..

ויש להם יחסית הרבה שמלות שמתאימות להנקה(ריצרץ נסתר קדמי/מעטפת עם תיקתק/גומי בצוואר)

מה שבאסה זה המחירים שלהם בתחילת עונה. אבל אני חורשת את השמלות שקניתי משם קיץ שעבר.

ואז המחירים הם בין 70-180 הכי יקר

ולרוב פחות

או במבצעים של 1+1 וכל מיני סוף עונה

ומנצלת נקודות מועדון

אז יוצא לי משתלם

לא קניתי אף פעם כמעט בשנים האחרונות מהעונות החדשות כי הן ממש התייקרו

מה שכן- לא ממליצה לקנות בלי למדוד

המידות לדעתי בסדר

אבל לכל שמלה יש גזרה שונה

ויצא לי להתלהב משמלה על הקולב

ולהרגיש שעלי היא לא יושבת טוב

בכל חנות האמת הז ככה

לי עזר כדורים בשם קונטרולוק

סודה אני לא אוהבת...אבל שותה ספרייט. עוזר לי באותו רגע בערך.

(אני שותה גם מים. זה בסדר לי. רק הטעם בפה כל היום....).

ברכיבים במזון בדרכ יש רכיב שהוא מתחלב זה מה שהוא עושה זה נמצא במלא מוצרים

כל המרקמים הקרמים יכולים לגרום לזה

את הטעם המגעיל בפה

למשך איזה שבועיים או שלוש

כל דבר שהכנסתי הרגשתי את זה...

בעלי קנה לי סוכריות כאלו למציצה, ומסטיקים

עזר טיפה

בכל אופן זה עבר דיי מהר... 

לא נראה לי שחשבתי שאני אקבל הרבה תשובות.

בינתיים נראה לי שלצחצח את הלשון עוזר. אבל הבעיה שיש לי ליחה שגם עושה תחושה מגעילה (ובשילוב של הבחילות...).

אני אנסה עוד דברים.

בגיל הזה כולםם אצלי קמו לפחות פעם אחת לאכול

למה להחליט שהיא לא אמורה להיות רעבה?

ובעיני עדיף לתת בקבוק  שתיקח לבד במיטה ותהיה רגועה ושמחה

אם קשה לך לקום להניק

כבר. עובדה שכבר נגמלה, ואם היתה רעבה היתה שמחה יותר לאכול בבוקר...

לפי אופי ההנקה ב4 בבוקר אני רואה שזה לא רעב אלא צורך ביניקה, זה אין סופי, יכולה חצי שעה להיות מחוברת ולצרוח אחרי זה. מוצץ לא עוזר בשלב הצרחות.

באמת כל אחת מכירה את הילדים שלה אבל אני רואה על לשי שהז עדיין גיל 'הם כן רעבים

באמת מכירה את ההנקה הזאת המתמשכת שהיא רק מציצה ולא אכילה וזה באמת קשוח וגם אני היתי גומלת מהנקות לילה במקומך

אבל בקבוק אחד בלילה לא נשמע לי מזיק

לי אישית זה מאוד נח שהם לומדים להרדם עם בקבוק

ומלכתחילה מרגילה את כולם לבקבוק עם תמ''ל בגיל שנה

ואז נרדמים עצמאית גם ביום וגם בלילה

וקל יחסית

וגומלת מהתמ'ל לקראת גיל שנה וחצי- שנתיים וזה שווה לי

אבל אפשר גם משהו אחר

אמרתי לו שמקבלים אוכל רק כשיש אור בחוץ.

חזרתי על זה שוב ושוב ושוב.

שבוע קשוח והוא קלט את הפרינציפ.

את יכולה לנסות לתת לה בקבוק עם מים כתחליף (ממש לא תמ"ל ובטח לא שלב 3)

אגב הקטנה שלי בת שנה עדיין יונקת בלילות אבל זה לא מפריע לי

אצל הגדול זה היה כמו שאת מתארת מציצה אינסופית ולא נרדם חזרה...

ככה אני אומרת לה,בבוקר יהיה

כשיש אור...

אני מרגישה שנגמלה מהנקה,אני זו שבוחרת ליפול לשם כדי להרגיע...

אתמול מה שעבד זה לא להישאר איתה בחדר, לתת לה להכות וכשהיא מתעייפת לתת מוצץ, ב"ה שזה 2-3 דקות.

בשרשור אחר מישהי כתבה "לםעמים זו טובתם לתת להם לבכות"... יש בזה משהו.

תינוק בגיל שנה

צריך חום וחיבוק

ולא חבכות.

קורה שתינוקות בוכים. אנחנו רק בני אדם ולא יכולים הכל ובאמת יש דברים גם שלא נסכים כמו ממתק או לא לחגור בכיסא בטיחות

והתינוק יבכה.

אבל זה בעיני לצערנו ולא לכתחילה...

לגבי מה שכתבת.

חיבוק על הלילות הקשוחים.

בעיני בגיל הזה יותר נוח להאכיל גם פעם או פעמיים בלילה מאשר לתת להם לבכות.

אצלי כל הילדים בגיל הזה היו קמים לאכול בסביבות 2 בלילה. עד שנתיים כמעט...

ומנסיוני עם הזמן זה משתפר ממילא אז חבל על כל המאבקים והתסכולים

אני תמיד מתעקשת לבוא לתינוק כשהוא בוכה. אבל אני באה, מראה שבדקתי שהיא בסדר, חיבוק נשיקה ומחזירה למיטה. אחרי פעם אחת למדה והבכי פחות מדקה וחוזרת לישון.

הכוונה לטובתם שתלמד שאני לא נשארת.

בהמשך לכך חזרתי לא להשאר איתה בערב להאשמות. לילה ראשון בכתה אז כל 3 דקות חזרתי,בלילה שני יללה מעט, לילה שלישי אמרנו לילה טוב והלכה לישון בנחת.

אז לא להתעלם מבכי, אבל לא לבלבל אותה שהיא עלי או כד' 

מסיימת כמה ימי חופש שלקחתי והתבטטתי על הספה במקום לתקתק את הבית וכל המשימות שיש לי על הראש.

אבל למדתי להכיר את עצמי שכשיש לי הרבה זמן אני נמרחת וכשהזמן מצומצם אני מספיקה יותר

כשחייבים להספיק- מספיקים...

אבל זה קשור גם לזה שבבוקר יש פה פחות ידיים ורגליים בין הרגליים שלי...

חחח... שיהיה בריא בקטן שלי! איתי בבית והוא  לבד זה משרה מלאה...

לק"י

אחר האזעקה שהיתה אצלינו השבוע, ממש קיוויתי שיהיה חופש🙊

אבל בא לי חופש אמיתי, כזה של לשבת כמו בטטה, בלי להצטרך לעשות מלא דברים.

(והבית שלנו הפוך ברמות על...)

בתנאי שבזמן שאני בחופש, חברת ניקיון מקרצפת ומסדרת לי את הבית😂

אבל בלי קשר לחופש, נמאס לי מהעומס. אבל ממש...

היינו אמורים לנסוע שבת ובסוף זה חוזלש

(לא משנה שגם הנסיעה שבת לא פתרה אותי מלארגן ולנקות את הבית כי תכננתי להשאיר אותו לשכנים..)

ובסוף אני לא מרגישה טוב, גם כל הניקיון של הבית נדחה וגם אנחנו נשארים פה, אז גם צריך לבשל (מזל שבעלי יוכל לעשות את הרוב) וגם מנוחה בשבת עצמה פחות רלוונטית...

מקווה בשבילך שתצליחי לנוח בשבת... תרגישי וב!