יש את גישת הסבתות
יש את הגישה המעשית
יש את האמיצות
אבל תכל'ס מתי באמת זה שפוי?
(תענו גם לגבי לקחת את הילדים מהגן
ובנפרד לקניות או לגינה, טוב?)
יש את גישת הסבתות
יש את הגישה המעשית
יש את האמיצות
אבל תכל'ס מתי באמת זה שפוי?
(תענו גם לגבי לקחת את הילדים מהגן
ובנפרד לקניות או לגינה, טוב?)
בגדול- הרגשתי ממש טוב.
שבוע אחרי- הלכתי לרופאה לבדוק צהבת (נסיעה קצרצרה באוטובוס, והייתי עם בעלי),
למחרת ברית.
לקחת למסגרות-
בערך שבוע וחצי אחרי הלידה אספתי לפעמים את הגדולה (בלי הקטן),
שבועיים וחצי אחרי, כשבעלי חזר לישיבה, התחלתי כל יום לקחת אותה ולהחזיר, עם הקטן.
לצאת לקניות וסידורים- שבועיים וחצי אחרי הלידה. (כולל נסיעות באוטובוסים)
גן שעשועים- לא זוכרת בדיוק. בשלב מסוים היינו הולכים לפעמים בדרך חזרה הביתה. אולי חודש אחרי?
התאוששתי מהר מהלידה, ולא היתה לי בעיה.
ראיתי כל מיני אזהרות פה בפורום לא להתאמץ גם עם מרגישים טוב, כדי שאחר כך לא תהיה פתאום קריסה,
אבל בפועל זה לא קרה.
(כולל נקיון אחרי מעבר דירה, שבועיים אחרי הלידה)
מה שכן, היה לפני הקורונה.
עכשיו הייתי נזהרת יותר, ויוצאת רק למה שנצרך או בלי התינוק.
מרגרינהאני ממש ממש בסדר עכשיו ב"ה!!!

אני סידרתי את כל הארונות לפי צבעים...
הדבר הכי כיף שעשיתי!!
(בעלי השתגע שהוא לא מבין למה הדברים לא מסודרים לפי מכנסיים חולצות גופיות, אבל ניחא
)
עושים כביסות לדברים של התינוקי,
נחים הרבההה
אם את רוצה- יכולה להכין אוכל ולהקפיא שיהי לאחרי הלידה...
אין לי הסברד"א- זה לא החזיק ליותר מידי זמן...
אז ני אמורה בעזרת השם לטבול בקרוב אחרי הלידה, אז מה עכשיו?
קודם כל היתר למנוע? איך מונעים? בטוח להיות ביחד גם לפני שמונעים אם זה בתוך החודשיים? או שצריך לחכות עד שנסגר על עצמנו?מחזור? ביוץ? מה קורה עכשיו בכלל....
מישהי????![]()
שאסגר על הגלולות..אני קצת חוששת מהדימום...אני חודש בדיוק אחרי הלידה
אם את תמשיכי כל החיים לשתף ולספר לה. ולחבק אותה.
אולי למיטה שלך היא כבר תהיה גדולה מדי, אבל הם אף פעם לא גדולים מדי ללב שלנו![]()




בתי 123
מיואשת******הרופאה שלי אמרה שהתוצאה הכי אמינה זה ביום השני לווסת..בהצלחה רבה 
מיואשת******אחרונהבחיים לא שמעתי מישהי קוראת לזה גלולות הריון... זה נשמע כמו גלולות שגורמות להריון 
מוריהמתחושה של אשמה ומתוך תחושה שאם את רוצה זה לא בסדר, אולי כדאי לנסות לשנות גישה.
את יכולה לנסות לבד, לקרוא בספר של הרב קנוהל "איש ואישה", יש לו חוברת נוספת שמצורפת לספר "עת דודים" שיכולה גם לעזור.
בגדול זה ספר הלכה, אבל הוא מתייחס בהחלט גם לצד הרגשי והחוברת מרחיבה יותר.
אני לא מכירה עוד רבנים שכתבו על זה, אבל אולי מישהי מכירה רבנים שכותבים ומתעסקים בזה ותוכל להמליץ.
כי אני חושבת שזה הכי הגיוני בעולם להרגיש קצת אשמה ושזה לא בסדר, אם כל החיים התחנכנו ככה. ואני חושבת שאת ממש לא לבד. מצד שני די ברור שהתורה וההלכה לא רואות בזה משהו פסול, אלא להיפך. זה החיבור הכי עמוק שיכול להיות בין גבר לאישה וכשהוא מתממש בצורה של נישואים זה הדבר הכי קדוש ומדהים.
אם לקרוא לבד ולשמוע שיעורים בנושא לא עוזר, את יכולה לפנות למישהי שמתעסקת בתחום. יש המון יועצות ואולי שיחה עם מישהי עדינה שלמדה את זה תוכל להרגיע אותו שהכל בסדר, שהתחושות שלך נורמליות מצד אחד, אבל מצד שני אפשר גם לשנות אותן וזה בסדר גמור.
אני ממליצה על מרכז יהל, אם תרצי אשלח לך פרטים.
את מרגישה מבויישת מזה. בסדר. אולי כדאי לחשוב על להתחיל במשהו קטן. לדבר איתו, להסביר שקשה לך. לחשוב עם עצמך מה את כן מוכנה. להכין מאכל מיוחד שיסמן לו? ללבוש בגד מסוים (לא חייב להיות חושפני, יכול להיות סתם בגד מסוים) להכין לו כוסשוקו בכוס מיוחדת? מה שמתאים לך ומרגיש לך הכי פחות גורם לך לחוסר נוחות, תסכמי איתו שאת מתחילה בזה. בקטן.
כמה נקודות למחשבה - האם יש לך גם בושה בגוף שלך? האם יעזור לך מלא מחמאות ממנו שאת נראית טוב?
האם את נהנית? האפ את מתביישת בזה שאת נהנית או משוחררת באקט עצמו?
יתכן ששיחות עם מטפלת לגבי הביטחון העצמי והנשיות שלך יעזרו לך מאד להשתחרר