פורום הריון ולידה (עמוד 29)

שאבתי בה גם לתאומות וגם עד לא מזמן לבייבי.

חזקה

מהירה

הייתי צריכה להטעין בערך פעם ב5 ימים ואפילו שבוע

כמה פעמים וגם גיסתי

2 הריונות

לגיסתי היה בתחילה דימום ואז נעלם כלא היה

לאחותי היה הריון אחד שהיה לה דימום משמעותי בחודשיים הראשונים והיה מוגדר כהפלה מאיימת אבל ברוך השם הכל היה תקין ויצא בן בריא ושלם

ועוד הריון שלקראת הסוף גם היו דימומים ואמרו לה 50:50 וגם בסיעתא דשמיא הכל היה בסדר .

דימומים קורים לפעמים מכל מיני סיבות

חשוב לעקוב ולהקשיב לרופאים ובעיקר תפילה ואמונה .

בשורות טובות בע"ה

לא כבדים, פעמיים

רצתי כל פעם להיבדק והכל היה תקין והמשכתי כרגיל

ברוך השם היום עם תינוק חמוד ובריא בן כמה שבועות 😃

לי היו באחד ההריונות דימומים והרבה, (ברמה של פד)
הרופאה אמרה שיש דופק ואין מה לעשות עם זה...
כל פעם שהיה דימום חזרתי אליה.
באיזשהו שלב זה עבר, אבל חזר לי לקראת סוף ההריון.
הילדה בריאה ושלמה ב"ה עוד מעט בת מצווה.

2 ההריונות התחילו בדימומים והסתיימו עם ילד בריא

דימומים לסירוגין עד שבוע 20 בערך. באחד מצאו המטומה, בשני לא מצאו מקור לדימום

שני הילדים בריאים ושמחים היום

ולי לא מצאו מקור במשך כמה שבועות, ורק אחרי שזה נגמר הבינו בדיעבד ממה זה יכל להיות

יותר מווסת רגילה

והכל היה בסדר. הסתיים בהלידה תקינה עם תינוק מתוק שהיום הוא ילדון מהמם

יש לך איך לעשות משהו אחר נחמד בינתיים?

וכל הכבוד לך שהחלטת בסוף כן לומר, אפילו שזה לא עזר הפעם- בפעם הבאה זה יעזור

פחות נחמד

אבל החלטתי שבדרך חזור נעצור לקנות ארוחת ערב משהו טעים 

בכל מקרה נראה לי שממש טוב שאת כן אומרת, גם אם זה "רציתי להיות נחמדה אז אמרתי לך שזה בסדר אבל באמת באמת רציתי שתזכור לבד שדיברנו שאצא ושתבוא מוקדם מיוזמתך". הם באמת לא מבינים, אין אצלם סאבטקסט - אמרת שזה בסדר לך אז מבחינתו זה בסדר לך, הוא לא יבין אחרת.. זה שריר ממש להתאמן עליו אבל זה עושה כל כך טוב לזוגיות שמדברים בצורה מפורשת (בנעימות...)

הוא לא זכר

אולי הוא חשב שהסכמה שלך היא בעצם דחיית היציאה לזמן אחר

לא רואה סיבה לתקשר בצורה לא ברורה

אם הייתי רוצה לצאת

הייתי אומרת שחשוב לי שיחזור מוקדם כדי שאוכל לצאת

לא רואה בעיה להזכיר את היציאה שלי

ואם הוא חייב לצאת מאוחר

אז משנה בהתאם תוכניות

בלי עצבים

סתם מיותר

אצל גברים אין בין השורות 🥲

כשמקבלים את זה, החיים הופכים להרבה יותר קלים.

הוא בטח כבר חזר

אבל באמת חשוב ללמוד להגיד מה שעל ליבנו באמת ולא לבלוע ואז להתפוצץ וכולם מפסידים..

את האמת הצליח לחזור קצת יותר מוקדם וכן יצאתי אבל חצי מהחנויות כבר נסגרו והייתי גמורה ממש שזה באסה

אבל לפחות נרגעתי כבר כשחזר ב"ה 

אני אכתוב על משהו אחר

יש לך את האחריות להגיד מה את רוצה וצריכה.

הוא לא צריך להבין בין השורות.

(כלומר אם הוא הבין, אז נהדר. אבל זה לא צריך להיות מצופה ממנו).

שמתי לב שכשאני מתעצבנת על דברים שבשליטתי, יש לי נטייה להפיל את זה עליו.

לדוגמא, אם אני אכין הרבה דברים לשבת, גם מה שלא חייב, אני אתעצבן כי יהיה לי עמוס מידי, ואגיד לו שהוא צריך גם לעזור.

בשעה שאני יצרתי את הסיטואציה.

אני חושבת שזה קצת מאפיין נשים, להאשים בעל ולכעוס עליו בדברים שהם אחריותנו.

בדוגמא שלך, עשית שיקול דעת מוטעה שאמרת לו שהוא יכול ללכת, וזה בסדר גמור. קורה.

אבל הוא לא אשם.

זה כמו להחליט לסוע דרך פקקים , זו לא טעות נוראית אבל ההחלטה היא האחריות שלך.

מקווה שהובנתי

אני ידעתי שזה אשמתי אבל עדיין הייתי עצבנית

מאז שהתחלתי סרזט מרגישה שזה ממש משפיעה עלי 

לפעמים זה מעצבן אפילו יותר

להבין שאני עשיתי את הטעות

אז אפילו אין את מי להאשים....

אולי יש גלולות אחרות שיהיו לך יותר טובות?

חושבת על התקן

אני לא מתרגשת מהבי''ח

אני לגמרי מקשיבה טם יש בעיה רפואית -האטות בדופק,מיעוט מים או כל סיבה אחרת

אבל אם הכל תקין

אני פשוט החלטית

לא רוצה זרוז ואין מה לשכנע תודה

האמת גם לא ניסו לרוב

לא בודקת פתיחה

מנסיון זה לא אומר כלום.היה לי פעם אחת צוואר אחורי סגור וקשה

באותו ערב התחילו צירים בקטנה..טבעי

בוקר למחרת ילדתי בלידה הכי חלומית ומהירה שיש

תשנני לעצמך שהכל מדויק שלכל אחד יש את הזמן שלו ושזה אוטוטו מאחוריך..

לק"י

כשהיא יוצאת.

אז באופן אישי לא הייתי מושכת יותר מידי.

לפותחת- ילדתי תמיד אחרי הזמן, אבל אני בסדר עם זה.

איפה שילדתי ממליצים לזרז החל משבוע 41+3, אבל יש בתי חולים שנותנים למשוך עד סוף שבוע 41 (ככה למדתי מקריאה בפורום).

אני גם אחרי קיסרי, אז זירוז זה גם לא הכי פשוט.

אבל יצא לי לזרז עם בלון, ואחריו סטריפינג ב-41+4 עם פתיחה כבר. ומשם ב"ה המשיך כרגיל.

בעז"ה שילך לך בקלות ובבריאות!

בבית חולים לא רוצים לתת עוד זמן

עשו לי סטריפינג עכשיו  ומבחינתם מחר זה בלון/ פיטוצין ישר לפי ההתקדמות.

אני יוצאת מדעתי

אני לא רוצה פיטוצין

זה מלחיץ אותי

ללכת לניתוח?

אוףףףףףףףףףףף

וגם דברתי עם רופא מומחה ותיק מאד שאמר שאף אחד כבר לא ייקח אחריות עכשיו ודעתו בכלל לא לחכות אלא ישר בלון ופיטוצין

ושהבית חולים מדי מאפשר לדעתו

דייייי

אני בוכה פה בבית

שרוטה ומחורפנת

רוצה לעשות משהו מרגיע

אין לי רעיון מה יכול להרגיע אותי

לנסות לעשות משהו?

הכל מרגיש לי מטומטם

והבן החמוד שלי מתוק מדבש אבל רוקד לי על העצבים

(חזר הביתה בצהריים ומאז רוצה שאקלח ואחתל ואלביש ואאכיל את הבובה שלו בשרשרת,

הוא בגיל שבטח יש לו בובה אבל תכלס סבתא צריכה לטפל אותה כי הוא עוד לא ממש יודע איך)

בא לי שהילדים ילכו אבל כבר בקשנו מדי הרבה עזרה בימים האחרונים עם כל המעקבי הריון האלה וה'כאילו עוד שניה לידה' ותכף אלד ובאמת אצטרך עזרה אז אי אפשר לבזבז את כל המשאבים

לק"י

יש בתי חולים שמאפשרים למשוך עד סוף שבוע 41. אז את יכולה ללכת לפיהם.

אבל גם אם פיטוצין, זה אמור להיות במינון נמוך אחרי קיסרי, אז זה בטח כבר פחות נורא.

ובעיני ממש לא כדאי ללכת על ניתוח, והעיקר לא זירוז.

למה הזירוז כל כך מלחיץ אותך?

(ועברתי זירוז. כך שליבי איתך ממש...).

לק"י

אז במקרה כזה שהגעתי להמלצה של בית החולים לזרז (41+3 אצלינו), הגעתי בצהריים כי היו לי צירים, שקידמו, אבל לא מספיק.

ואז החלטתי לבוא למחרת בבוקר לזירוז. גם כדי שיהיה סיכוי שיתחיל משהו בשעה נורמלית. וגם יש רופאים מומחים בבוקר.

(היתה לי פתיחה כבר, כך שבלון וסטריפינג הספיקו. והמליצו לי לשאוב, אבל עד שהעלו אותי לחדר לידה, ב"ה הלידה כבר התקדמה לבד).

ותמיד יכול להתפתח משהו הלילה בהפתעה. אצלי ברוב הלידות זה פשוט התחיל, הגיעו צירים ותוך יום- יומיים זה הפך ללידה.

בעז"ה שיבוא בטוב ובנחת! ובידיים מלאות ובריאות!

כי אם הכל תקין וזה רק פרוטוקול שלהם לא חייב להסכים

ואפשר ללכת גם לבי''ח אחר לבדיקה

אם כן יש סיבה

אז באמת יכולה גם להרגיע..זרוז לא צריך להיות נורא

בלון גם עוזר.. ויש גם עוד שיטות לפעמים

וסטריפינג אחרי הבלון אצלי חסך את הפיטוצין ויצר צירים טבעיים.

וגם פיטוצין -פשוט קחי אפידורל ..

התינוק שלך קרוב

ובעז''ה הכל יכל להיות בחוויה טובה בעז''ה

אבל דברתי עם רופא בכיר  (פרטי)

אמר לי שהיום ההמלצה חד משמעית לא להמתין יותר מדי,

כי בסופו של דבר אי אפשר לדעת מה מצב השליה עד שהיא לא בחוץ.

ולכן, אם רוצים עובר בריא ושלם, ההמלצה היא לזרז (למרות שכאמור הכל תקין)

כבר ילדתי פעם בזירוז עם בלון- גרם לי לדימום תוך כמה דקות ואז קיבלתי פיטוצין

עכשיו כמובן מדובר על פיטוצין במינון נמוך 

לק"י

ואני ממש מבינה אותך. וקל לי לדבר מהצד🙊

אבל מהצד, זה מה שנראה לי הכי נכון.

יש פלוס בזה, שזה לא מתחיל בהפתעה, ואת יכולה לדאוג לילדים לסידור, ואז ללכת ללדת בנחת.

וב"ה שהיום יש אפשרויות ללדת בבבטחה גם במצבים כאלה.

(והפתעות טובות תמיד יכולות להיות, את הרביעי שלי ילדתי ב-41+2 ביום כיפור, כשהיה לי ברור שאני אגיע יום למחרת למעקב וההמלצה תהיה לזרז. כי מי יולדת בכיפור?! זה לא נוח😅

וזה לא היה מהצום כנראה, כי צמתי רק בליל הצום עד לפנות בוקר).

וחיבוק!

אני ילדתי ב42 עם פיטוצין, בתי חולים באמת רוצים לזרז בגלל הסיכון של השליה..

בכל אופן, ממליצה, אם הביח מאפשר, לקחת אפידורל לפני הפיטוצין ואז לא תרגישי כלום, שום כאב . בהנחה כמובן שאת לוקחת אפידורל.. ככה אני עשיתי והיה לי לידה רגועה ונעימה בלי צירים בומבה של פיטוצין

אמרו לי שעכשיו יתנו לפני הפיטוצין אם ארצה

3 לידות כאלו.

התחילו פיטוצין במינון ממש נמוך (2 או 3 טיפות לדקה), והעלו בהדרגה ( עוד 2 או 2 טיפות כל 20-30 דקות).

הגעתי ללידה פעילה במינון של 15, 18 או 22 טיפות (כל לידה היה קצת אחרת) ואז או שהשאירו אותו מינון, או שהפסיקו לגמרי את הפיטוצין והלידה המשיכה כבר מעצמה.

מבחינת עוצמת הצירים לא הרגשתי שזה היה הרבה יותר מאשר בלידה הראשונה שלי שהיתה טבעית.

כן חשוב לשים לב לבקש שהעירוי והמוניטור יהיו מאותו צד של המיטה (או מוניטור אלחוטי), כדי לאפשר לך להיות בתנועה ולא תקועה על המיטה.

וכדאי להיות עם ראש פתוח גם לקבל אפידורל, כי יש נשים שזה כן כואב להן הרבה יותר ואז טוב שיש דרך להקל על הכאבים.

אבל כותבת כדי שתדעי שזה אפשרי...

(בעין כרם זרמו יותר בקלות עם הבקשה למינון ממש נמוך ולהעלות בהדרגה. בשערי צדק קרה שהמיילדת לא אהבה את הבקשה, אבל בגלל שהייתי עם רופא פרטי היא נאלצה להסכים).

מוזמנת לעוד שאלות אם תרצי (אפשר גם בפרטי)

בהצלחה רבה ושיהיה בשעה טובה!

פה זה בא מצד בית החולים בגלל הניתוח הקיסרי.

אני לא יודעת לעבור צירים במיטה, בדרכ מעבירה את הלידה במקלחת או בתנועה

ולהבנתי עם הפיטוצין צריך להיות מנוטרים, לא בטוחה שזה יתאפשר התנועה

(ואז אני האמת לא יודעת להתמודד, תמיד שוכחת איך נושמים)

הם נותנים מוניטור בישיבה, אבל אף פעם לא נוטרתי ברצף

אבל אני כן הייתי בתנועה ליד המיטה, לא רק בישיבה (הביאו לי כדור פיזיו, עשיתי את התרגיל של אמית לידה).

ולגבי נשימות - ממליצה ממש על השיטה שכתבתי פה:

נשמע מלחיץ לשנות תכניות ככה ברגע האחרון… - הריון ולידה

כדאי לתרגל לפני הלידה. אפשר גם ללמד את בעלך (או את מי שילווה אותך ללידה) שיזכיר לך בזמן אמת (פשוט ינשום בקול ואת תצטרפי).

אותי זה הציל בלידה הראשונה שלי עם פיטוצין (שבה עוד לא הייתי עם ניסיון ולא ידעתי לבקש שישימו את המןניטור והעירוי מאותו צד של המיטה, אז הייתי תקועה עליה לאורך כל הלידה...).

עם איזה כוס יין

להירגע

לשחרר

יש מישהו למעלה שמנהל את העניינים

כלום לא בשליטה שלך

תרפי שניה

תתפללי שכל בחירה שתעשו תהיה הכי טובה

ותנוחי באמת

אחר כך תחזרי להתלבט

אין לנו אמבטיה אבל כן בא לי להרפות קצת.

אולי אלך לקנות לי יין טעים

אני יודעת שיש גישה שקצת מותר. אבל אין לי מושג אם זו גישה רפואית או לא.

הבנתי שזה מומלץ אפילו

לא רק מותר

במהלך ההריון באמת לא כדאי

כמובן לא הרבה...

לק"י

אני גם ככה לא אוהבת.

אבל אף פעם לא שמעתי את זה.

אמרה לי בזמנו

אולי אני טועה

שסמוך ללידה אפשר,

בגדול האלכוהול לא בריא להתפתחות של העובר אבל בשלב של הלידה העובר כבר מפותח, זה לא משפיע עליו.

אני חיכיתי עד שבוע 42 עם מעקב הריון עודף כמובן

ונתתי לעצמי דדליין שאם אגיע לשבוע 42 כן אכנס לזירוז כי אני כבר נכנסת לסיכון יותר גבוה

השאלה למה המליצו לך לעשות עכשיו זירוז - היו האטות מוניטור או משהו קונקרטי? אולי יש לך אפשרות להתאשפז במחלקה ולעשות מוניטור כל כמה זמן כדי להיות במעקב ?

בכל אופן אני כאמור כן הגעתי לזירוז ובעצם עשיתי כמעט את כל הזירוזים ועדיין ילדתי בלי אפידורל לידה טבעית בלי קרעים ותפרים ובסהכ רוב החוויה הייתה בסדר והרגשתי שליטה בסיטואציה כי אני עשיתי את זה מהבחירה שלי. גם ההליכה לזירוז וגם כל שלב בהמשך - בלון, פיטוצין , פקיעת מים .. על כל דבר התייעצנו ונתנו את הסכמתנו. אז אמנם הייתה לידה אינטנסיבית כי סוג של הרגיש לאלץ את הגוף ללדת אבל אני יכולה להגיד שלא הייתי בוחרת אחרת משהו במהלך הלידה והתחושת שליטה שהרגשתי בסיטואציה הייתה משמעותית.

למשוך אחרי התאריך זה קשוח.

איתי הדסה עין כרם זרמו עד 42+1 (כי +0 היה בשבת)

במידה והכל לגמרי תקין כמובן....

תקשיבי ללב שלך🤍

הסתובבתי עם פתיחה 5

אחרי סטריפיניג

צירים לא סדירים שבועיים ברצף

בסוף פקעו את המים

והייתה לידה חלומית ומושלמת

בדיעבד- הצטערתי שלא ילדתי קודם.  השלושה שבועות האלו גבו ממני מחירים שעד היום אני משלמת וחבל

הנה הגעת ל43 בסוף ילדת מהמם וכמו שחלמת...

למה להתחרט אם ככה? רק אם מתאים לך לענות כמובן 

לק"י

וזה בהחלט הביא ללידה.

לא הייתי סוחבת מעבר לעבר ולוקחת סיכון.

וכמה התינוק שקל?
סתם מעניין אם את מוכנה לשתף כמובן

התינוק שקל 4.5 קילו (הערכת משקל הייתה 3.900)

הוא היה נראה בברית כמו בן חודש והתנהג בהתאם

לא היה לי ניו בורן בכלל וכל ההתפתחות ממש מואצת ב"ה.

המחירים הם נפשיים בעיקר- היה לי דיכאון בהריון וכל יום היה פשוט סבל בל יתואר, חשבתי שאני עושה את זה בשביל התינוק אבל אני חושבת שזאת הייתה טעות חמורה. שעה אחרי הלידה חזרתי להיות בנאדם כל כך שמח ומאושר, שזה נטו ההריון וההורמונים. כרגע אני לא חושבת שיהיו לי עוד ילדים, בגלל שלא מוכנה לחשוב על עוד הריון אני בטראומה חמורה ויכול מאוד להיות שאם הייתי חכמה יותר ולא מחכה לרגע שאחרי האחרון הייתי פחות בטראומה.

והיו גם מחירים משפחתיים - לא יכולה לפרט אבל רק אומר שמאז הלידה ההורים שלי ניתקו איתי קשר. נכון שזה אומר משהו עליהם ועל מערכת היחסים, ועדיין. חבל לי שזה קרה בנסיבות הללו וזה בוודאות קשור למתח של לידה מאוחרת. 

היה לי אותו דבר, יש בתי חולים שהלחיצו אותי מאוד.

בהר הצופים נותנים עד שלב יותר מאוחר,

הבנתי שגם במעייני הישועה יותר רגועים.

אפשר לדבר איתם אפילו בטלפון שיגידו מה המדיניות באופן כללי.

חיבוק! בשעה טובה, בנחת, בקלות, בשמחה ובידיים מלאות!

לידה של גברת אמיתית..

התחיל בצירים טובים (יש תחושה כזו של ציר שמקדם, שהיא שונה מאד מסתם ציר שכואב, ככה אצלי בכל אופן)

מרווחים ונינוחים.. משני בערב ועד רביעי בערב.

אשפזו אותי כבר בשני כשהגעתי כי 'זה נראה שאת תכף יולדת'

הגענו לפתיחה 2 מהצירים האלו עם דיקור, 3 פעמים סטריפינג ואמבטיות טובות ...

ואז פקעו מים והגיע 42... אז אמרו שנותנים שעה- שעתיים לראות איזושהיא התקדמות קצת יותר ואם לא יתנו פיטוצין במינון נמוך בהסכמתי..

אבל כללית היה צוות מקסים

נינוח ורגוע

זורם מאד...

נתנו לי חדר לידה מרווח במיוחד להרבה זמן פרטיות ונחת עם ג'קוזי כדי שיהיה לי את הפינה שלי לייצר סביבה אוקסיטוצינית ולפתח לידה אחרי שראו שזה די בנפשי לא לקחת פיטוצין

במיוחד בגלל שהיו מוניטורים טובים (ואיזה כיף זה מוניטור אלחוטי שאפשר לשבת איתו במים ככה)

לאט לאט הצטופפו הצירים

אחרי שעה מפקיעת מים היה פתיחה 2.5-  'אבל רואים שאת בלידה' אז אפשר להמשיך ככה..

ראינו שקשה כשאסורים והחלטנו להזעיק דולה. זה התברר כרעיון ממש טוב היא באה, הציעה דיקור, ישבתי על הכדור עם תמיכה שלה ומחטים, אולי זה גם זרז משהו?

אחרי שעה פתיחה 4.

בשלב הזה הייתי כבר מותשת מ2 לילות בלי שינה ועם צירים כואבים והרגשתי שהגוף כבר במסלול של לידה, צירים צפופים, ארוכים טובים וידעתי שזה קורה סוף סוף.

בגלל האולי צורך לפיטוצין המיילדת הציעה לי לקבל בשלב מוקדם עירוי נוזלים כדי שיוכלו מהר לחבר אותי לאפידורל אם אקבל פיטוצין- אז בעצם מרגע שביקשתי ועד שקיבלתי הרדמה עברו 10 דקות.

קיבלתי אפידורל והלכתי לישון שעה עם מלא מחטים בכל מיני מקומות מוזרים.. אחרי שעה קמתי עם כוחות, בקשתי להפסיק את האפידורל, הייתי כבר בפתיחה 9 ורציתי ללדת על 6 ולהיות פעילה בשלב הלחיצות.

הפסקנו את האפידורל, הגולה עסתה לי את הרגליים ועזרה לי להתמקם. זה היה מדהים כי את השלב הכואב והמתיש עברתי בשינה! איזה קסם זה אפידורל!

ועד שהראש ירד למטה כבר הרגשתי מצוין הכל ויכלתי להיות שותפה ולעזור לה לצאת

וזהו, שלב הלחיצות היה קצר, והכי קל מכל הלידות 

(תמיד בשלב הזה יש האטות בדופק ולחץ ופעם אפילו עשו לי ואקום, הפעם הנסיכה נשמה בשלווה ובשאנטי ובכלל לא חשבה להתרגש מזה שהיא יוצאת, זה היה מדהים)

והנה היא בחוץ

לא היא לא ענקית למרות שחששתי (3400)

אמנם יש לה בכי חזק, מרגישים שיש לה כח לבכות..

אבל היא מתוקה... ערנית

כאן!

לשאלתי המיילדת אמרה שהשליה נראית מצוין, ללא שום סימני הזדקנות

אז זהו אפשר ללדת ב42 לידה טבעית 

תודה להשם, ממש הרגשתי בנוכחות שלו בלידה הזו במיוחד...

וטיפים שלי

*אצלי התקיעות היתה בראש. ממש הרגשתי את זה.

ביומיים של הצירים המרווחים עשיתי מלא כתיבה עצמית, בכיתי הרבה, דברתי עם ה'-

כל פחד ששחררתי ממני- הביא לעוד ציר טוב. באופן מוחשי.

*ממליצה מאד על הפודקאסט לידה כמסע ובמיוחד על הפרק 'הדבר הטוב הבא'. הפודקאסט הכי שפוי על לידות.

גם אותו עשה לי מאד טוב לשמוע

* לבוא ללידה בראש פתוח. לא חשבתי שאתחבר לדולה, תמיד בעלי איתי. לא חשבתי שאני בענין של לשמוע מדיטציות, הן ליווי אותי במסירות בשעות של אמבטיות ורפאו לי את הלב

*יש לקב"ה שליחים טובים. הצוות שפגשתי ביומיים האלו היה פי 10 יותר משחרר ו'בצד שלי' מהצוות שפגשתי במיון בשבועיים שקודם לכן....

המון מזל טוב! ב"ה שהלידה התפתחה טוב וכמו שרצית!!

המון נחת והתאוששות קלה.

איזה לידה חלומית,

שתראו ממנה הרבה נחת!

מרגש ממש!!!

לידה מהממת

בעלי עם קשב

הוא עושה בבית יותר ממני

הסוד אצל הפרעת קשב הוא

1. לתת להם למצוא את הדרך לבד

2. לעזור להם ליצור הרגלים טובים

הם יכולים להיות אלופים בהרגלים וגרועים בתהליכים ספונטניים 

וממש מסכימה עם oo צריך ללמוד לשחרר ולאפשר להם לעשות את הדברים בדרך שלהם.

גברים באופן כללי מעדיפים הנחיות ברורות ובעלי קשב קל וחומר הם חייבים את זה!

למשל שטיפה זה התפקיד הבלעדי שלו והוא אלוף בזה, אבל זה קרה רק כששחררתי (ברמה שבזמן שהוא שוטף בשישי אני במקלחת ומשם עפה ישר למיטה).

ובעקבות השרשור על פרגונים לבעל, אז הוא אחלה בכביסות כולל להפריד לעדין, בהיר, כהה הכל!! (מקסימום שם בצד או שואל אותי) מרסס כתמים בחולצות שלו ויודע להפעיל כל מכונה.

אז נכון הייתי צריכה לכוון אותו איך אשמח שהדברים יעשו ומה חשוב לי-לנו והיום אני המרוויחה העיקרית מכך!!😀

אני לא יודעת מה המצב בניכם ואני לא יודעת על מה בדיוק זה יוצא.

יש רמות וסוגים שונים של הפרעות קשב

אבל אני ממש רואה שנינו עושים את מה שצריך אבל בדקה 99

גם בעבודה וגם בבית

וזה בעיקר בתקופות

נגיד ארוחות צהורים זה עלי בד"כ אז אני כבר יודעת מראש להכין יום לפני ליומיים לפחות אחרת פשוט לא יהיה ובדכ אני על זה

אתמול לא הספקתי אז היום אכלנו בחוץ פסטרמה ולחמניות ובערב היה אוכל קצת יותר מושקע

בעלי נגיד אחראי בבוקר לארגן אותם קורה שהוא קונה להם לחמניות/בורקסים בבוקר/קונים פירות בירקן שקרוב לגן

הבעיה מתחילה שלוקחים אחראיות על חלקים לא שלנו

כי אני חושבת שבסוף אם ברור לנו מה המחיר של לא לעשות את הדבר אנחנו יותר נדאג לעשות את זה.

נגיד בצהורים אני ממש התבאסתי שלא הייתה ארוחה חמה

אז כנראה שזה לא יקרה שוב בקרוב

אם קבוע בעלי היה מבשל בבוקר אז לא הייתי מתאמצת.

ולגבי טיפול בעלי לפעמים לוקח רטלין אבל בעיקר לומדים לחיות עם זה 

ומה זה אומר שאי אפשר לסמוך עליו? כשאת מבקשת ממנו משהו, הוא לא עושה אותו בכלל או שעושה אותו בזמן והדרך שנראים לו?

לי יש הפרעת קשב, ובמה שחשוב לי אני לוקחת אחריות אבל רק איך שמתאים לי... לדוגמה בניהול בית, כביסה נקייה חייב שיהיה, אבל כביסה מקופלת לא. אז זה לא שאי אפשר לסמוך עליי בנושא אלא שהחלטתי לנהל את הסיטואציה איך שמתאים לי...

ואני חושבת שהעניין בלשחרר הוא להחליט במה את מוכנה לקבל תוצאות שלא דווקא יהיו אהובות עלייך, ולשחרר אותו לגמרי. ואז לא משנה מה קורה זה לא עניין שלך אלא שלו והאחריות עוברת אליו.

הוא יכול להגיד: "אני תכף יוצא לקניות" ולשבת שעה עם הטלפון במקום ואז בעצם כואב לו הראש וכבר תכף צריך ללכת לתפילה אז בעצם לא ילך עכשו.

או "היום אני עושה את זה" ואז בעצם מחר בבוקר ואז בעצם מחר בצהריים וכו וכו

לפעמים זה יקרה מתישהו ולפעמים לא

ועצם זה שהוא משנה את התוכניות כל הזמן פוגע בהתנהלות של הבית. לא רק בו.

כי מה שהוא לא עשה בבוקר, הוא יצטרך לעשות בערב (אם זה עם דד ליין אמיתי כמו עבודה) ולכן מה שהוא יכל לעשות בערב הוא לא יעשה

וזה מתגלגל

ויוצא שמבחינתי עם הזמן לאמירות שלו אין חשיבות כי בין הכוונה לביצוע יש פער גדול

וזה מטריף אותי כי אני בגדול מתכוונת למה שאני אומרת ומתייחסת לאמירות של אנשים ברצינות

מזדהה עם מה שאמרת שהרבה מהפיצוצים בבית על רקע זה..

וכל כך קל לי להזדהות (מהצד של בעלך) עם תיאור הסיטואציה שאת מביאה.

זה פשוט קורה לי כל הזמן.

מה עזר אצלינו?

א' אבחון.

זה לא פתר שום בעיה אבל זה שם טייטל. זה עזר לי וגם לו לקבל את הקושי בהבנה.

אני לא אדישה, לא לא אכפתית, לא מעצבנת, לא דחיינית, לא צריכה להתבגר- יש לי שונות נוירולוגית.

ב' טיפול תרופתי

זה תהליך ולקח זמן אבל חד משמעית כשהגעתי לכדור שטוב לי- ההבדל הוא שמיים וארץ.

אגב אחריי הלך גם אחי לאבחון והתחיל לקחת כדור ואמר לי

הקשיים בחיים פחתו מ8 ל2. זה פשוט לא הוגן (!!) שמצפים ממישהו עם קשב להתמודד בלי כדור.

אצלי זה יותר מורכב כי בהריון והנקה אי אפשר לקחת,

וזה גרם לי להפסיק להניק וזה דבר שאהבתי, אבל פשוט יש לילדים שלי יותר אמא אז זה המחיר..

ג' אימון מנטלי

עשיתי תהליך של אימון מנטלי שגרם לי לשינוי גדול בהתנהלות.

ובעיקר בגלל זה אני רוצה לכתוב לך את הצד שלי.

אני בן אדם בוגר, 30 פלוס.

כמויות השנאה העצמית התסכול התיעוב הייאוש

מקנסות ששילמנו בגללי

מדברים שלא קורים

מזמן זוגי שנעלם

מזה שהבית כל היום לא נראה כמו שאני רוצה

מזה שבזבזתי שעה על המחשב... ועכשיו בגלל זה הכל נדפק

הרגשה שאני דבר רע. שהורס את החיים שלנו..

כשהצלחתי בתהליך לקבל את עצמי (בלי שום קשר לבעלי)

להבין שאני לא רעה. לא דפוקה. שווה מאד, פשוט מתמודדת- 

גיליתי כמה אנרגיות שאבו ממני כל התחושות האלו.

פתאום להתמודד רק עם הבעיה נטו בלי כל האמוציות (הפנימיות)נהיה הרבה יותר קל

תאים במח שעסקו בלהדוף את ההאשמה העצמית, כמובן נוספו על זה אלף ויכוחים עם בעלי וקולות חיצוניים,

פתאום כל האנרגיה שלי מנותבת ללמצוא פתרונות.

ופה אני טובה- כי יש לי קשב.

יצירתיות, גמישות מחשבתית- השתפרתי ברמות!

מה שאני רוצה לשקף לך, הוא שבעלך אדם בוגר

הוא גבר, הוא אוהב אותך-

אין דבר שיותר קשה לו מלהרגיש שבגללו אתם נדפקים.

ולכן, אם את אוהבת אותו-

תעזרי לו לעבור תהליך כזה.

זה יקל עליך, אני לא יכולה להסביר לך איך

אבל לפני הכל זה יפנה את האויר בבית.

בעלי שהיה מאד סקפטי מתהליך האימון (היא תעיר אותך בבוקר? תדאג שלא תבזבזי זמן? איך היא יכולה לעזור לך?

כי באמת אני חכמה ויודעת הבעיה היתה יישום ותסכול) אומר שזה היהש ווה כל שקל, וזה עלה הרבה האמיני לי.

ברגע שאני הצלחתי לקבל אותי הוא גם קיבל.

ומצאנו יחד את הדרך שלנו לנהל בית וחיים משותפים ואפילו גילינו שהמיניות משתדרגת

כי זה מושפע מהקשב...

ולכן אני לא אומרת לך

את צריכה לסמוך על בעלך זה יעשה לו טוב

ולא את צריכה לקבל אותו

תעזרי לו לקבל אותו

תבינו ביחד את הקשיים ואיך זה עובד ומה הפתרונות

זה שינוי הרבה יותר נכון.

את חושבת שאימון יכול לעזור גם בלי טיפול תרופתי?

אשמח לפרטים של המאמנ/ת, אם יותר נוח לך אפשר באישי.

ושוב תודה. עזרת!

הוא מתייחס למקום אחר בכלל

(ואני כאמור חלק מהזמן בלי תרופות בגלל תקופות הריון וכו')

איך את מגדירה את ההבדל?

עוזר השיתוף הזה.

עם הזמן אני לומדת את המקום שלו בתוך זה, אבל עדיין מתמודדת בעצמי עם הציפיות, האכזבות וההשלכות של צורת ההתנהלות שלו על היומיום שלנו... יש פער בין מה שאני מבינה בראש למה שאני מרגישה.

ובהחלט רוצה להיות לצידו ולטובתו, לכן מנסה ללמוד את הנושא מעוד כיוונים כמו לשאול פה.

לא יודעת אם הוא ירצה לעשות איזשהו תהליך, לא דיברנו על זה עדיין.

מדהים התהליך שעשית!!

איך מוצאים מטפל טוב? אשמח להמלצה אם מתאים לך.

שהבעיה העיקרית היא שיש לך ציפיות לא מותאמות למציאות

כולנו אנשים פגומים

כל אחד והפגם שלו

אם את יודעת שהאמירות שלו לא מדויקות

אל תצפי שהם יהיו מדויקות

כי זה כנראה לא יקרה

אצלנו בעלי אחראי על הקניות

הוא הולך מתי שהוא חושב שצריך

אם אני צריכה משהו ספציפי שאין

אני מבקשת ממנו שיקנה

אני לא מסתמכת על זה

אם אני צריכה דחוף/ לזמן ספציפי

אני אוודא איתו שזה קורה

ואם התגלו קשיים בביצוע

אני אלך בכוחות עצמי לקנות או אוותר על המוצר

תלוי בסיטואציה

אבל אני לא אכעס

כי ברור לי מראש שהקניה לא מובטחת

הדרך הראשונה מולו- לשבת איתו לשיחה, ממקום מסתקרן ולא מאשים, ולדבר על מה הקושי שלך ומה הקושי שלו ואיך לדעתו אפשר לעזור לו. דברים כמו רשימות, טיימרים וכו', וגם דברים כמו אבחון לטיפול תרופתי. אבל באמת לא ממקום מאשים כי מבטיחה לך שהוא אוכל את עצמו גם ככה.

והדרך השניה מולך- מה את יכולה לשחרר? דברים שאת יכולה להגיד ולעזוב את זה. כמו לדוגמה- אני צריכה קניות עד שישי בבוקר בשעה איקס כדי שאני יוכל להתחיל לבשל. ואז לשחרר ומתי שהוא עושה זה שלו. ומה שאת לא יכולה לשחרר ולהתמודד עם תוצאה ודרך שונים ממה שמתאים לך, לא לשחרר🤷🏻‍♀️ תנסי למצוא דברים אחרים שלא מחייבים דדליין והוא יכול לקחת על עצמו במקומך.

ועוד משהו- באמת להבין שזה לא אשמתו כשהוא מתחייב על זמן מסוים ולא עושה אותו. כנראה שהוא באמת מתכוון לזה גם אם לא יוצא לו, כל פעם מחדש הוא חושב שהפעם זה כן יקרה...

והספרים של דבורה בנדיקט

היום יש לה ספרים בעיקר של ספריית פג'ימה שהיא מדפדפת בהם,

אני מחפשת ספר/ים עם תוכן שיהיה לה מענין ומעשיר להמשך ההתפתחות שלה.

הספרים של אמי רובינגר.

מעשה בחמישה בלונים

אלעזר והגזר

הבית של יעל

בים בם תירס חם

הזחל הרעב

'את זה!'

שמוליקיפוד

גן גורים

האריה שאהב תות

ספרי רינת הופר:

חנן הגנן 

שבלול בצנצנת

ועוד מלא..

ספרים של אמי רובינגר

ספרים של דתיה בן דור:

הלו! מי מדבר?

דגדוגים (ספר שירי אצבעות)
 

יש לי עוד מהבן הבכור לפני 13 שנה

וכולם משוגעים עליו בדיוק בגיל הזה

נקרא הספר הראשון שלי

זה ספר גדול וקצת יקר ומגיע מנויילן

יש לו הרבה עמודים

וציורים מקסימים

או רק חנויות בסגנון של יפה נוף?

אחד מאפס את הבית ואחד שמשכיב.

יש סדר מאוד ברור של ארוחה, מקלחות, צחצוח שיניים, טקס שינה כזה (לכל הגילאים )

בינתיים יש מדיח שחוסך זמן בשטיפת כלים והאחראי  על הסדר מאפס משחקים/ כביסה או שדוחה למחר - יש לי גם עוזרת כשצריכה.

וההרדמות שלנו לא חלקות אבל לא כאלה ארוכות כמו אצלכם

כמו שהציעו, אחרי ארוחת הערב אפשר שאחד מהם ירחוץ אותם, והשני ינקה, ואח"כ שישחקו קצת בזמן שאתם מבשלים ועושים את שאר עבודות הבית. תוך כדי גם אפשר לדבר איתם ולשמוע את הסיפורים שעולים וכו'.

גם ההרדמה, למשל ב8, אולי שאחד מכם ישאר איתם בחדר עם דלת סגורה עד שירדמו, ולשני יהיה קצת זמן רגוע, ותחליפו ביניכם כל יום. גם אצלינו הקטנים לא נרדמים לבד ויוצאים מהחדר אם אין מישהו איתם, אז אחד מאיתנו נשאר וברמה מסויימת זה גם קצת זמן שקט שגולשים בו בפלאפון וקוראים חדשות/מיילים וכו'

וגם אם יש זמן, בדרך כלל בערב כבר אין לי כח.

לגבי ההשכבות של הילדים-

אם הם צריכים שיהיו איתם, אז מלכתחילה תשבו לידם עד שירדמו. אין מה לנסות לתת להם להירדם לבד ובסוף לבוא כי הם לא נרדמים/ משתוללים.

לא צריך ששניכם תהיו עסוקים בהרדמות. עדיף שאחד יהיה עם הילדים,והשני בינתיים יהיה פנוי לדברים אחרים.

תמצאו זמן לכל הדיבורים והסיפורים לפני ההשכבות, ובזמן ההשכבה תקבעו כללים ברורים כדי לא להימרח סתם.

אצלינו בדרך כלל אני מספרת שני סיפורים, ואז מכסה אותם, מכבה את האור יושבת לידם עד שהם נרדמים. בינתיים אני בטלפון, ולפעמים נותנת יד לאחד הילדים.

אם מתעכבים וכבר מאוחר, אז אני לא מספרת סיפור. ככה הם פחות נמרחים בערב לפני שהולכים לישון.

אם הם מפריעים אחד לשני לישון, אפשר לפצל אותם. שכל אחד מכם יהיה עם ילד אחר במקום אחר, או להרדים קודם אחד ואחר כך את השני.

אם לוקח להם הרבה זמן להירדם כי הם לא עייפים, עדיף לאחר את שעת ההשכבה.

אבל נשמע שהם הולכים לישון מאוחר, ולא זאת הבעיה.

אולי דווקא ההיפך, בגלל שהם לא ישנים מספיק, הם גם ישנים פחות טוב ומתעוררים בלילה.

הילדים שלי בגיל הזה הולכים לישון בסביבות השעה 8. אבל זה תלוי ילד, ותלוי גם מתי קמים.

לגבי שאר הדברים שצריך להספיק, גם לי זאת נקודה שקשה לי.

יש דברים שבעלי עושה, כמו לשטוף כלים.

לפעמים יותר קל לי לקום מוקדם ולבשל משהו בבוקר, מאשר להתחיל לבשל בערב.

יש דברים שאני משאירה ליום החופשי, או לסוף השבוע.

בזמן האחרון ההשכבות אצלי זה בשתי נגלות.

יש את שני האמצעיים, בני 4.5 ו 6.5, שהולכים לישון בסביבות 8.

ויש את בן השנתיים שישן צהריים במעון, ואני משכיבה אותו בסביבות 9:30.

לפעמים אני עושה דברים ביחד עם הקטן, כמו לדבר עם ההורים שלי. אבל זה לא משאיר לי הרבה זמן.

לפחות הגדולה הולכת לישון לבד.

כשהילדים שלי היו קטנים רק בעלי היה מצליח להרדים את כולם יחד, אצלי תמיד נגרר לשיחות והשתללויות..

אפשר לשבת איתם יום לפני כן ולהגיד שעכשיו עושים זמן אישי לפני השינה, קצת דיבורים להמשיך לשינה רגועה..ילדים בני חמש בוודאי עייפים בשעה שמונה, בטח אם השינה שלהם לא רציפה..

צריך לנסות לעזור להם להרגיע את הגוף ולהיכנס למוד שינה, אם לא הולך ביחד אז בנפרד..

שש ארוחת ערב

שבע מקלחות

שמונה במיטה

אצלי רגילים לישון לבד אבל גם אם לא יושבים איתם וזהו בלי לקום. ניסית לשים להם פודקאסט להקשיב כשהם שוכבים? זה יכול לעזור

עוד דבר, אם יש לכם עוד חדר תפרידו אותם

ככה לא יעצימו אחד את השני

נניח שאני צריכה לשיר שירים או לספר סיפורים לילדים שלי כדי שיירדמו - אז אספר להם סיפורים שמעניינים *אותי* (ברמה שלהם, אבל לא כאלה שלגמרי משעממים אותי) ואשיר להם שירים ש*אני* אוהבת ונהנית לשיר.

ונניח שאני צריכה לסדר ולנקות את הבית כשכל מה שבא לי זה לישון או לראות סדרה - אז אני אעשה את זה אבל אשמע תוך כדי משהו מעניין וכיפי (משיעור תורה קליל ועד פודקסט מעניין).

כך ארוויח שני דברים יחד - גם הרדמת הילדים/סדר הבית וגם זמן כיף לעצמי.

או נניח שבעלי ואני יחד צריכים להרדים את הילדים - אז נשב בחדר ונחליף בדיחות מעל ראשיהם שרק אנחנו מבינים, או נספר סיפור שבו כל אחד אומר שורה אחת ואז בעצם זה יוצא משחק בשבילנו.

ונניח שאנחנו מסדרים יחד את הבית אחרי שהילדים סוף סוף נרדמו - אז נפטפט תוך כדי ונעשה את זה בצורה כיפית ומשותפת ונהנה מזה.

וכך בעצם נרוויח גם זמן זוגי וגם הילדים יירדמו בסוף והבית יהיה מסודר.

כמובן, זה לא תחליף לגמרי לזמן זוגי אמיתי או לזמן אישי אמיתי, אבל פעם בכמה זמן אפשר להביא בייביסיטר ולצאת כזוג (לפעמים במפתיע אצל אחרים הילדים לא עושים בעיות), ופעם בכמה זמן אפשר להחליט שמוותרים על הסדר היומי ואז לעשות זמן כיף אישי.

ובשגרה לתחזק את הכיף והנחת תוך כדי הטיפול בילדים ובבית...

הולכים לישון בשמונה בגיל חמש. יש ילדים שכן צריך להיות קצת אסרטיביים. עברתי את זה עם גדולים. אם לא הייתי קצת אסרטיבית הם יכלו להיות ערים גם 16 שעות ביממה. לשטוף כלים ולבשל אפשר תוך כדי. הם לא תינוקות. אם הם הורסים בית תענישי אותם .

אני לא חושבת שיש שם איזה צורך שלא ענית עליו. פשוט זה כיף להשתולל ולזרוק דברים ולא ללכת לישון.

בעלי עדיין הולך לישון רק כשהוא מת מעייפות 

מנסה להגיע לערב זוגי עם בעלי. יש לנו שני ילדים, הבכור בגן אז מי שמרדים אותו מסיים עם זה תוך דקה שתיים, אבל הקטנה בתקופה של השנצ במעון אין מה לדבר לפני 21-22 על שינה אצלה. ניסינו להיות יעילים ושאחד ירדים את שניהם אבל אז הם משתוללים וזה לא עובד, וגם בזמן האחרון היא רוצה רק אותי (אני לקראת לידה ממש והיא מרגישה ברמות ונהייתה רגשית), אז אני פשוט נרדמת איתה , ובגלל ההריון המתקדם קמה (כמו עכשיו) לפיפי ולמקלחת וכו ורואה את בעלי ישן בספה או עם הילד השני אחרי ש (שוב) אמרנו שנעשה ערב זוגי.

זה מסתכל מאוד אני לא מצליחה להחזיק את עצמי בסוף היום וגם לא הוא , ההרדמות פשוט מרדימות אותנו .

ואני עובדת מהבית אז איכשהו בהפוגות מספיקה לתחזק את הבית שזה המזל , אבל מבחינת זמן זוגי זה כבר ממש מדאיג כי אני שמה לב שזה כבר דפוס של שבועות שלמים שלא מחליפים מילה חוץ מליל שבת (מילים שהן לא טכניות או קשורות למה איתך

איך בעבודה ומי אוסף

את הילדים ). לא יודעת איך משלבים ילד שלישי בתוך המירוץ הזה תאמיני לי 

ב18:00 ארוחת ערב, מקלחות אפשר לפני,

ואז יש סדר יום קבוע.

סיפורים זה מדהים ותורם המון להתפתחות, לא הייתי מוותרת אלא מקדימה ל17:00. חשוב ממש לתת להם זמן להתבטא ולהקשיב להם בפניות.

אפשר לעשות אמבטיה משותפת ארוכה בזמן הזה לתת להם לדבר.

מ19:00 בפיגמות אחרי כל הארגונים מי שמוכן מצטרף לסיפור ומורידים את האנרגיות אט אט.

19:30/19:45 נגמרו הסיפורים ורק מנסים להירדם.

בעיני הגיוני לשבת לידם עד שירדמו.

הם עדיין קטנים וזקוקים לביטחון.

אבל זה לא אמור לקחת יותר מ45 דקות גג, גם אצל ילדים שמתקשים להירדם (אם כל הערב לפני היה מותאם למעבר לשינה)

אז נניח 20:30 אתם אמורים להיות אחרי השכבות.

מטבח כלים סידור הבית, עושה ההורה שלא יושב לידם עד שירדמו.

נניח הורה אחד יושב 45 דקות. השני ב45 דקות מארגן הכל.

טלפון לאמא לא צריך להיות בסוף היום, אפשר בדרך לעבודה/ מהעבודה. וגם לא חייבים כל יום.

להכין אוכל למחרת אני מכינה בזמן ההכנה של ארוחת ערב.

מכינה מראש יותר ושומרת בצד.

נדיר שמתחילה לבשל בשעות בערב, לפעמים קורה, אסל אז מבשלת כמות ל2-3 ימים.

נניח מטגנת שניצלים אחרי שהכל היה מוכן מראש, לוקח  45 דקות נגיד ומספיק לכמה ימים. (יש לי גם גדולים שאוכלים כמות יפה) אז אם זה לשני מבוגרים זה לא כמות גדולה.

מרקים למשל אני שופכת לסיר ונותנת לזה לרתוח עוד לפני ארוחת ערב ואז בסוף היום רק מסיימת מה שצריך נניח לטחון את המרק.

להעדיף בישול פשוט ככל הניתן. (לצרוב חזה עוף זה ממש כמה דקות)

וכן יש תקופות בחיים שאוכלים פחות מסודר, זה עובר..

להתקלח זה הזמן האישי שלי, לא צריכה מקלחת בנפרד לזמן אישי

סדרה זה בחלומות.

אי אפשר בתקופת שיא בחיים לגדל ילדים קטנים וגם לחיות כמו רווקים..

זמן זוגי משתדלים תוך כדי.. למשל אם מקפלים כביסה ביחד אז מדברים קצת תוך כדי.

ובעיקר בשישי בבוקר.

חיים עם ילדים הם עמוסים ב"ה, זהו עומס מבורך.

לדעתי אם מרגישים סיפוק והנאה מההורות, רואים איך הילדים גדלים והופכים לאנשים קטנים, זה נותן המון כח ושמחה וממילא מדרבן ונותן מוטיבציה לשלם את המחירים שהעומס מביא איתו.

אם התחושה היא שהילדים נטל (ובהחלט הגיוני שיש תקופות כאלו) אז העומס הופך למעמסה וזה קשה.

מבחינת הקושי, זה הולך ומשתפר.

הבכור שלי היה גם יחד פעלתן ושובב מלא רעיונות יצירתיים והיה צריך גם להשגיח עליו ב7 עיניים וגם לא ממש היה אפשר לנשום.

ואז הוא גדל, ופעם פגשנו הורים לתאומים בנים אנרגטיים ברמות, וההורים גם הביעו קושי כזה של למה הבנים שלנו לא יכולים לשבת שניה בשקט ולהיות רציניים כמו הבן שלך.

הרגעתי אותם שגם הבן שלי שהיה בגיל של התאומים שלהם לא ישב דקה, וגם כשהתאומים שלהם יגיעו חדיל של הבן שלי הם דם ירגעו קצת.

ועכשיו הם בני 10 וממש השתנו והרבה יותר רגועים.

עדיין יש להם שובבות של ילדים, אבל שובבות בריאה לא מוגזמת.

אז מצד אחד מעודדת אותך שעם הזמן זה ישתפר

ומצד שני לא כדאי לסחוב תסכול מהשלב הזה וכדאי לשפר את החוויה סביב המציאות המאתגרת כרגע. להרגיש סיפוק בתוך העומס.

יכולה להגיד שרופא אנדוקרינולוג מומחה ממש אמר לנו שאין שום בעיה לתת את זה

כי אומנם אני לא מהתחום, אבל לתת הורמון בלי צורך וודאי לא נשמע לי מומלץ.

בארץ גם צריך לזה מרשם וגם צריך ליווי רופא לגבי המינון והסוג המדויק. (למרות שאפשר באייהרב לקנות בלי מרשם)

אבל לפעמים יש קשיים בהורות שמגיעים לא כי ההורים לא יודעים לתת גבולות אלא כי יש איזשהו קושי לילדים שמכניס את ההורים ללופ שמחמיר את הקושי של הילד, ואז כל מה שמצליחים לראות מבחוץ-זה שההורים לא מתנהלים כמו שצריך, אבל זה מגיע מקושי אמיתי של הילד שמעורר אצל ההורה תגובה שאולי מחמירה את המצב-אבל היא לא מקור הבעיה.

כן לפני המלטונין הייתי ממליצה על כל השיטות הרגילות-בלי מסך בערב בכלל, (עדיף בלי מסך אחהצ בעיניי בכלל) להחשיך את הבית, לייצר טקס שינה קבוע, אבל אם זה לא עובד-הייתי מנסה מלטונין. חבל שכולם סובלים לחינם

ילד בן שנה וחצי

ו- 2 בני 6 ו-7

אחהצ הולך לנו מצוין ממש, רגוע שלו, משחקים, עושים ש.ב

מכינים אוכל ואוכלים

מגיע זמן המקלחות וכו והמצב מתהפך

מזזמן רגוע הכל הופך לסיר לחץ...

מקלחת את הקטן

ורודפת אחרי 2 הגדולים יותר 

שיכנסו להתקלח

שיצאו מהמקלחת

ושבאמצע לא ישתוללו  מדי...

ואז ההשכבה ההארווווכככככה

הקטן לאחרונה צריך שיהיו לידו

ולוקח לו זמן

והגדולים בזמנים טובים קוראים ספר

ובזמנים פחות טובים משתוללים ועושים רעש

וזהו בשלב הזה אני כבר מאבדת את זה..

מגיע לזמן ההרדמות איתם כבר בלי עצבים וכוח

וזה מסתכל אותי

כן נותנת נשיקה וקריאת שמע עם כל הסבלנות והרוגע שעוד יש בי...

אבל כבר לא נשאר בי טיפת כח וסבלנות לסיפורים רגועים

ואם נזכרו במשהו להגיד זהו בכלל...

בעלי לא יכול להיות בבית לעזור...

מה אפשר לעשות?

להקדים אא כי לא נספיק כלום באחהצ...

לזמן ההשכבה:

אם משחקים זה כיף להם, אז להפוך את המקלחת לזמן משחק (לקלח בובות או משחקים אחרים יחד איתם).

אם את מספרת סיפורים, אז לשמור סיפורים מיוחדים (עדיף בהמשכים) לשעת ההשכבה.

וכן הלאה.

וגם לערוך להם הטרמה - ללמד אותם לזהות בשעון את שעת השינה, וחצי שעה מראש לומר להם: בעוד חצי שעה מתחילים מקלחות. ואחר כך - בעוד רבע שעה, בעוד חמש דקות...

ולומר להם את סדר הערב בכל פעם: נאכל ארוחת ערב, ניכנס להתקלח, נשכב במיטה, נשמע סיפור, נקרא קריאת שמע ואז נישן.

שאולי הזמן הזה לחוץ, לפחות אצלנו, כי כבר מגיעה תחושה של סוף יום ואז אתה רוצה שזה יגיע כבר מהר..

אם נגיד המקלחות היו לפני זמן המשחק והש"ב, את חושבת שזה היה מתנהל אותו דבר?

מצידי למשוך את הזמן בנחת ולהשכיב ברוגע

אבל בלחץ משעה מסוימת שהם עדיין לא ישנים

ויהיה חסר להם שעות שינה

ויהיו עייפים למחרת...

כמה שאני מקדימה ואומרת בואו נשחק עד 7 כדי שנתקלח בנחת אחכ ולא בלחץ

זה לא עוזר

כשמגיע הזמן הם לא מתגייסים אליו

וכנראה שהבעיה בהתנהלות היא בי...

לפעמים אני מקלחת אותם מיד אחרי ארוחת צהריים ובערב הם משחקים, או נניח מקלחת ואחריה ארוחת ערב, להשאיר את אותם דברים- משחקים, שיעורי בית, הכנת אוכל, ארוחה ומקלחת. פשוט להחליף את הסדר של הדברים. 

וגם, הגדולים יכולים לשמוע סיפור לפני השינה בהשכבה של הקטן ואז בהשכבה שלהם רק נשיקה וקריאת שמע אחרי שהם כבר קיבלו סיפור בנחת. ובן שנה וחצי אצלי לפחות היה נהנה מלשמוע אותי מקריאה גם סיפורים ברמה שהוא בכלל לא מבין, רק מהקול הרגוע של אמא.

ברגע שאתם יודעים מה התכנון ואיך הסדר ערב/שינה שלהם יהיה, לכם יהיה קל יותר...  ואתם צריכים להשתדל להיצמד לשיגרה הזו ולא לסטות אחרת זה חוסר יציבות לילדים.

הם צריכים לדעת למה לצפות לקראת השינה זה כבר מרגיע את הגוף..

לדוג'-

לתת להם תעסוקה כשאת מכינה ארוחת ערב, לאסוף את המשחקים, לעשות מערכת, לסדר את החדרים לקראת השינה וכד'.

בזמן הארוחה לא קמים, אלא אם כן צריכים להתפנות או סיימו לאכול, אפשר לדבר איתם תוך כדי ולשאול אם יש להם משהו לספר לך (אם ירצו לאחר מכן תגידי שישמרו את זה למחר), לבקש מהם לפנות, אם יש קטנים אז שהגדולים יפנו להם, לתת להם לעזור בניגוב השולחן, סידור הכיסאות להחזיק לכם את היעה.. את גם מעסיקה אותם וגם משאירה שולחן נקי.

במקלחות- שבעלך יקלח אותם אחד אחרי השני, ונגיד את תארגני בגדים מראש ותקחי אותם  לחדר ותעזרי למי שצריך להתלבש ובעלך בינתיים מסדר את כל הבלאגן שנהיה בחדר מקלחת או להיפך בתפקידים ומראש לשים סל כביסה בצד כדי להניח אותם ישר שם ולא לזרוק לרצפה... זה חוסך המון זמן!

להגיד להם שעכשיו נכנסים למיטות ואף אחד לא קם בלי רשות של ההורים ולעמוד על זה! ממש להגיד להם עכשיו אנחנו נכנסים למיטות וכו'... גם אם אחד מהם קם על דעת עצמו בשביל להתפנות, את אומרת לו לחזור לחדר ולבקש רשות, בשביל להרגיל אותם לבקש רשות, כי עכשיו זמן שינה, לא כדי להיות רעה חלילה...

אפשר לשים להם בבוקסה סיפורים, שירים שקטים, מי שמפריע אתם תאלצו לכבות וחבל, בשביל שזה ימשיך הם חייבים להיות בשקט ולא לקום מהמיטות.

ככה לפחות אצלי זה עובד.

לא יודעת בני כמה הילדים שלך, אני עם שני קטנטנים , אחת בת שנה וחצי ואחד בן ארבעה חודשים. אבל נראה לי שככל שהם יותר גדולים זה יותר קל כי זה יחסית יותר יציב. בתקופות שיש אצלנו שינויים, אנחנו "לומדים" את הדפוס כמה ימים ואז מתאימים את הלו"ז.

אני אתן לך דוגמא, למשל אצלי הגדולה כבר חודש התחילה להירדם רק באזור 22:00, שלפני זה הייתה ישנה ב19:00 קבוע. אז קודם כל אני לא מתוסכלת כי אני לא מנסה לכפות עליה דפוס מסוים. יש לה גישה למיטה, כשהיא עייפה היא פשוט לוקחת מוצץ ושמיכה והולכת לישון, לפעמים נרדמת על הרצפה לידינו. הכלל שלי הוא שאני לא מרדימה ילדים בכוח ולא מצפה מהם לעמוד באיזה זה לו"ז כי זה פשוט לא עובד.

אז מה כן? אחרי שלמדנו את הדפוס, פשוט מנסים לראות איך הילדים משתלבים. בהנחה שאתם שניכם בבית בשעות האלו, פשוט לעשות את כל הדברים ביחד איתם, בלי מריבות ובלי לנסות להשכיב אותם- הרי זה ממילא לא עובד. אז אם הם נרדמים ב21:30 פשוט תתכונני מראש שזה הזמן שלכם ביחד ותעשי בינתיים את כל מה שאת צריכה- מקלחת בזמן שהבן זוג שומר, לסדר את הבית ביחד איתם, לצפות במשהו נחמד (הם יכולים להיות איתכם), לאכול, טלפון למי שאת רוצה ולשלב אותם בשיחה. ואז כשהם הולכים לישון סוף סוף בכיף- כי בסוף כל ילד נרדם מתשיהו- את לא צריכה לעשות שום דבר, את מוכנה לשינה, ואז אפשר לשבת בכיף כמה דקות ופשוט ללכת לישון או יש זמן זוגי בלי הילדים.

כולם חוזרים בין1 ורבע לרבע ל-2.

ארוחת צהריים ומיד אח"כ אני מדיחה כלים- אם התינוק בוכה וזה לא בגלל רעב, הגדולים יותר משחקים איתו.

זמן שעורי בית ומערכת ולמי שאין שיעורים- משחק או דף צביעה וכזה.

עכשיו בחורף לא יוצאים לגינה אז בעיקר משחקים בבית, הגדולות שלי (8,9) ממש אוהבות משחקי דמיון- אז כמעט כולם משתתפים בהם.

הכלל הוא שמי שמשתתף במשחק אח"כ עוזר לאסוף.

בד"כ בסביבות 5 אני כבר דואגת להתחיל לארגן את הבית, ארוחת ערב (מה שנשאר מהצהריים /פסטה/ סנדוויץ), מקלחות (מתחילה כבר ב5 וחצי).

השאיפה שעד 7 כולם במיטות.

כמובן בין לבין הנקה לתינוק וידיים בתורנות.

הכלל אצלנו שמי שהספיק לפני 7 להיות מוכן לשינה, כולל שהנעליים והבגדים למחר מסודרים- יש לו זמן לקרוא ספר במיטה עד 7. הילדים מממש מתאמצים להספיק, אפילו הקטן בן השנתיים... חיים שלי.

ואז כיבוי אורות וסיפור ברמקול עד 8.

(אוהבים אצלי את הפודקאסטים של עיתון משפחה. אבל אני שמה להם גם סיפורי צדיקים וכאלה)

לפעמים בן ה-2 נרדם ב6 ולפעמים ב8 אז הוא מסתובב בין הרגליים, אנחנו די מתעלמים ממנו...

בזמן שהילדים שומעים סיפור אנחנו מאפסים את הבית, אבל אין הרבה מה- כי הרוב כבר מסודר לפני שהילדים נכנסים למיטות.

אני מפעילה מכונה או 2, כלים שנשארו, טאטוא ולעמים מעבירים ניגוב.

ארוחת צהריים אני מכינה על הבוקר- בזמן שהילדים מתארגנים. דואגת שיהיה לי עוף מופשר ואז זה לא הרבה התעסקות- עוף בתנור, או מאודה בסיר עם תפו"א, מרק...

רק אם אני מכינה שניצלים אז ממש כשמתיישבים לאכול.

אבל! אני לא עובדת יום יום ולכן בבוקר משלימה שעות שינה וגם קצת כביסות. וסידורים.

וגם הזמן שלי עם בעלי לרוב הוא בזמן ארוחת בוקר או כשמסדרים את הבית בערב.

פעם ב... יוצאים ביחד (לרוב לאושר עד... חחח) כשאמא שלי שומרת על הילדים (גרים קרוב)

אז כמה שאני כותבת עצות, הכל בעירבון מוגבל 😅 הם יצאו מהמיטות, השתוללו, הדליקו אחד את השני והלכו לישון הרבה יותר מאוחר מהרגיל.

אבל- אצלנו זה לא כל ערב ככה, יש את הרגיל ויש יוצא מהכלל.

מצטרפת למה שהרבה כתבו לך להתאים את שעת ההשכבה לעייפות של הילדים, בתחילת שנה הייתי משכיבה את שניהם בשבע ואז שמתי לב שבן השנתיים נרדם רק בשמונה אז אני כבר לא מושכת אותו שעה במיטה אלא משכיבה אותו יותר לקראת שמונה (מאז זה התאחר עוד כי זה השלב שהשנ"צ כבר מתחיל לשבש לו את השנת לילה).

הם נרדמים ב21:30? אז תתחילי להשכיב אותם בתשע, תשע ורבע. בינתיים תנצלי את הזמן הזה שהם ערים לחלק מהרשימה של מה שאת רוצה לעשות כשהם ישנים, למשל לארגן את המטבח ולשטוף כלים אני לגמרי עושה כשהילדים מסביבי. את גם יכולה להכין לך כוס קפה ולראות סדרה ולתת להם בינתיים כוס תה ולנוח בספה איתך. או סתם זמן למשחק, ציורים, ספרים, מה שהם אוהבים לעשות בצהריים.

זה קשוח! אני גם מחכה לפעמים שהצהריים יגמרו כבר והילדים ילכו לישון ואז כשאני מחליטה במודע לדחות את תחילת הערב זה נותן עוד זמן שצריך להעסיק אותם ולהשגיח עליהם. אבל אפשר להשגיח עליהם תוך כדי דברים שאני עושה לעצמי. נניח זה אחלה זמן להשקיע באוכל למחר לעצמך.

גם אנחנו לפעמים מתחלפים בהשכבות ארוכות וזה מבורך בעיני שיש גיבוי כשאני כבר לא מסוגלת ועוד רגע מתפוצצת עליהם, וגם אצלנו צריך לשבת לידם עד שנרדמים (הגדול בן ארבע וחצי, קרוב לילדים שלך) הכי יעיל באמת זה השלב שאני כבר לא מדברת איתם, כל עוד הם מפטפטים איתי או אחד עם השני ההשכבה מתארכת. אני לפעמים שרה שירים שקטים ומתעלמת כשפונים אלי ורק מבהירה שעכשיו לא מדברים, לפעמים אני גולשת בפלאפון, היו פעמים שהייתה לי השתלמות בזום בערב ופשוט ישבתי בחדר שלהם עם מחשב עם אוזניות וזהו, אני כאן ולא כאן, אני פה להשגיח עליהם אבל לא זמינה אליהם וככה הם נרדמים.

הגדול לאחרונה החליט שהוא רוצה לישון לבד בלי השכבה בכלל, אני רק מכסה אותו ויוצאת והפלא ופלא הוא נרדם לבד! זה לא עצה בשבילך, כי אני גם לא יודעת איך זה קרה וזה היה ממש יוזמה שלו (אולי זה קשור לפתקי נחת?) רק לעודד שילד שההרדמות שלו יכולות לקחת שעה וחייב שיהיו לידו עד הסוף, פתאום נרדם לבד בקלות.

טלפונים להורים ובכלל לא בשעות האלה...

אלה שעות שהטלפון נמצא אי שם ואין לי מושג איפה 🤣

אפשר לאחר את שעת השינה אם נראה שהם פשוט לא עייפים (לא כתבת גילאים), אפשר לעשות איזו שהיא פעילות נמרצת כדי שיתעייפו קצת לפני (גן שעשועים או ספורט כל שהוא בבית), אפשר להחליט שמשמיעים סיפור או שניים בפודקאסט, תוך כדי שמנסים להירדם ואחרי שמסתיים הולכים לישון.

אחד מרדים ואחד מאפס מה שצריך.

מבאס אבל זה המצב..

אצלנו כשהייתה לנו ילדה מאוד עירנית (שלימים התברר שהיא צריכה מלטונין) הגענו לזמן זוגי רק בימי שישי בבוקר. 

אז בעיני כדאי להתייעץ עם רופא לגבי הצורך, ולא לתת בלי התייעצות.

שהגוף תריך ליימר באופן טבעי.

הבעיה בלתת מלטונין לא כי זה חומר רע, להיפך זה הורמון מצויין שצריך להיות לנו בגוף.

הבעיה היא כשנותנים באוםן מלאכותי הגוף לא מייצר את זה טבעי וככה מתפתחת תלות.

אחד מתופעות הלוואי אגב זה בעיות שינה.

כי ככה זה עובד.

לכן צריך התוויה רפואית, זה לא כזה פשוט.

יש דעות לכאן ולכאן

התייעצנו עם רופא והוא המליץ לתת. זו ילדה שיכלה ללכת לישון ולהירדם רק אחרי שעתיים.

יש ילדים שיש להם חוסר בהורמון 

קודם כל, ברור שהבעיה היא שורשית יותר בהתנהלות שלכם מולם וכבר דובר פה כמה פעמים על הדרכת הורים טובה.

אבל עד שתעלו על המסלול אני מציעה להוריד ציפיות..

הבנות שלי לרוב עד 19:30 כבר ישנות (4.5, 2.5 אם מעניין אותך לו"ז אז 17:30 א. ערב, 18:00 מקלחת- מקלחת ביחד, 18:30 התארגנות, סיפור, קריאת שמע ולישון) ועדיין אני לא כל ערב מאפסת את הבית, לא מכינה אוכל למחר ולא מדברת עם אמא שלי.

מה כן?

הכלים בדכ מצטברים בכיור עד שמישהו לוקח יוזמה🙊

את הבית מאפסים פעם- פעמיים בשבוע

אוכל- יש במקרר מה שנשאר משבת

זמן זוגי- יום בשבוע שמקפידים עליו

שיחה לאמא- במהלך הצהריים, עם הילדים וגם הם משתתפים בשיחה אבל גם זה, ממש לא כל יום. אם חשוב לי לדבר איתה בנחת אז כן בערב אבל תוך כדי משהו (נניח בחמישי תוך כדי בישולים לשבת)

אמנם עוד לא חזרתי לעבודה מהחל"ד, אבל כשאחזור אז השנה היום החופשי שלי ושל אמא מסונכרן אז בונה על שיחות רגועות שם.

להתקלח, להסיר איפור וקרמים- פה אני לא יכולה לעזור כי מעולם לא היו לי שגרות טיפוח כאלה, לא מתאפרת ביום יום וקרמים עומדים לי במדף רק ליופי. גם בפנימייה הייתי מתקלחת תמיד ראשונה כי ידעו שאני מתקלחת קצר.

סדרה- לא מחפשת את זה כ"כ אבל מנוחה עם מסך מבחינתי זה בזמן ההשכבות.. הן שוכבות במיטה ואני לידן עם מסך על בהירות נמוכה 

נשמע מציף וקשוח בטירוף. ממש🫂

נראה לי עכשיו המיקוד הוא על באמת לשרוד את השבועות הקרובים ואת אחרי הלידה. לשחרר כמה שיותר, לשחד קצת את הילדים בזמן מסך ובמתוקים, לתת לעצמך כמה זמן שקט שאת יכולה, אפילו מקלחת ארוכה או זמן עם אוזניות ומוזיקה. אני חושבת גם שבאמת כרגע לגיטימי להגיד לבעלך שאת לא יכולה להכיל אותו ואת ההתלבטויות שלו כרגע בקצב שבו הוא מדבר על זה, ולבקש ממנו בצורה ישירה לנהל גם שיחות שהם לא על זה.

ואחרי הלידה- קודם כל הבן 4, נראה שאתם בתהליך אבחון איתו? אם כן יכול להיות שכדאי אחרי שהוא יאובחן, אם הוא יאובחן ללכת להנחיית הורים שמתמקדת בקושי שלו. או להנחיית הורים בכללי, או טיפול אישי שיעזור לך לעבד את הרגשות הלא קלים שאת כותבת פה כלפי ההורות שלך...

בהצלחה!!

ר מהקריאה הותשתי...

אני ממש מבינה אותך ומכירה את המפלצת הזו... היטבת להגדיר אותה....

טוב שפרקת.

יש לך אפשרות לקחת יום חופש? לקום מוקדם, לפזר את הילדים ולחזור הביתה לשקט שלך?

אפילו מקלחת חמה ולישוווון?

או יציאה לקפה עם חברה?

שולחת לך עוד חיבוק, זה ממש קשוח להרגיש ככה.

ולגבי בעלך- יש מצב שתגידי לו שזה מעייף אותך לשמוע? או אולי לנסות למצוא מה כן טוב במצב הקיים?

כי גם ההתקרבנות, בטח אם היא לא שלך, היא מתישה.

בנקודת שפל היא שיש הרבה לאן לעלות

זה בסדר להיות למטה

זה קורה נראה לי לכולם

הדבר החשוב הוא

כשיגיע הרגע בו יש כוח ללמוד מנקודת השפל הזו

כדאי לקחת את הלימוד הזה

ולשפר את החיים

לטווח הקצר ולטווח הארוך

התובנות הכי טובות שלי הגיעו מרגעי השפל הכי גדולים

תגידי לו שקשה לך לשמוע כל היום כמה קשה לו

ואם הוא יכול להוריד מינון

את באמת רוצה להכיל אותו אבל הכל ביחד זה קשה

ושאת גם רוצה להישען עליו קצת.

ככה אני עשיתי כשכבר לא יכולתי לשמוע עוד מילהההההה בנושא העבודה של בעלי

מילה!!!

שאת חייבת יום חופש לעצמך רק לעצמך

צאי עם עצמך לאיזה קפה ומאפה בארומה תנשמי אויר תדברי עם השם

ואל תגידי פרנסה כסף יש גבול להשתדלות שלנו

גם אם נראלך שיום אחד לא יעזור אל תתפתי לזה, תצאי זה ייעשה לך טוב את חייבת את זה 

בעיקר שאת על סוללה ריקה. ככה פשוט. אחרי תקופה מאתגרת ובסוף הריון. וכשאין לך מאיפה להטעין אנרגיה אז אין אותה. ואת עובדת על מינוס. ואין מכשיר שיכול ככה לעבוד היטב...

וכשאת ככה במינוס גם מאיפה יהיו לך כוחות לקום ולהיטען? וככה הגלגל מזין את עצמו והמצב מחריף ומחריף.

אובייקטיבית האתגרים שלך הם אתגרי חיים מתישים מאוד אבל לגמרי חלק מהחיים לפחות ממה שכתבת. את לא לבד... ואגב גם לא לבד בתחושה שהכל סוגר עליך ואין מוצא. ממש מכירה את זה.

הנקודה לפי איך שאת נקראת לי היא כרגע שאין לך מקור לקבל כוחות.

אז מה עושים??

לדעתי לפחות, להחליט שמעכשיו עד הלידה (שאז באמת הכל מתחרבש לתקופה) את הכי הכי חשובה. לרוב אני נגד זה האמת. כי אם רק אני ועצמי חשובה זה תמיד בא על חשבון וצריך איזון. אבל אצלך הכל כל כך צורח לצד השני שצריך טיפה להקצין לצד ההפוך. מעכשיו את בראש!! חוזרת מהעבודה, שמה להם מסך נכנסת למקלחת, לחדר עם קפה, לטלפון, נשארת בחוץ לנשום. מה שאת רוצה. מביאה בייביסיטר, הולכת לשעתיים לשבת בבית קפה או לקניות. בעלך חוזר, יוצאת להליכה רגועה (אגב זה משחרר חומרים מעולים. יותר טוב משוקולד, מבטיחה לך). מקפלת כביסה, מכניסה שיעור באוזניות. קובעת עם חברה. לוקחת יום חופש יושבת מול גלי הים. הולכת לעשות לק ג'ל. טיפול פנים. לא משנה, זה סתם דוגמאות, אבל הבנת?? ולומר לעצמך, אני נטענת, אני משקיעה בעצמי, לייקר את הרגעים האלה לא לתת להם לעבור על פניך, לכבד אותם, לכבד אותך. את חייבת להיטען כדי שתוכלי להטעין. עכשיו זה לא יום אחד בקסם. כי את בסופר מינוס. ייקח קצת זמן להרגיש טיפה חמצן. ואח''כ תנסי למצוא איזון בין הדברים. את חייבת חייבת את זה. הרעש שיש לך בראש חוסר הסבלנות, הכל כי איבדת את עצמך כבר ואין. המיכל ריק.

אחרי שאת מצליחה קצת להירגע ולהיות יותר בטוב ויש לך אנרגיה לעשות קצת עבודה כדי לא רק להיות בהישרדות, רק אז: הייתי מחפשת יעוץ שינה טוב כדי לעשות להם סדר בתחום. וגם נשמע שבן הארבע הבונבון צריך קצת ריפוי בעיסוק, אולי גם בדיקת שמיעה.

בהצלחה וחיבוק. 

לקחת יום חופש אחד בתקופה כזאת זה לא עוזר כלום. את חוזרת ואומרת - איפה כל האנרגיות והחיוניות שהיו אמורות להיות לי?? רק נכנסתי הביתה בום הכל קרס אני גמורה שוב אין לי כוחות לכלום.

כל אחד צריך להשקיע הכי בעצמו

תמיד יש מחיר לכל דבר

ספציפית השקעה עצמית היא ההשקעה הכי משתלמת

כי ככל שהאדם מטפל בצרכים וברצונות של עצמו

הוא פנוי לעשות טוב ונכון לאחרים

שיש וייב כזה של נשים שלוקחות את זה יותר מדי רחוק. אבל תחושה שלי.

יותר מדי מה שלי ולי ולי. וזה מוגזם לצד השני על חשבון הבית הזוגיות וכמובן הצרכים של הילדים.

לכן צריך כל מקרה לגופו ולאזן כל פעם לפי המציאות. 

לא רק לא עסוקות עם עצמן אלא גם לא מספיק דואגות לעצמן ונמצאות לרוב במקום אחרון

במקום במקום הראשון הנצרך לתפקוד תקין ובריא

ככה שאין כ"כ מה לאזן

יעברו עוד הרבה מים בירדן עד שנשים יתחילו לדאוג לעצמן בצורה מלאה (אם זה יקרה מתישהו)

וזה ממש מבורך נשים שמדברות ברשתות על אני ואני

זה טיפה בים בתוכן שמשעבד נשים לכל דבר חוץ מאשר לדאוג לעצמן

שהיא רק פלסטר

וגם שהיא נובעת מתפיסה לא נכונה

שהשקעה אישית היא מצב קיצוני

זה בסדר לחשוב ככה

אבל להמליץ למישהי שהגיעה למקום כזה

על תפיסה כזו

בעיניי זה מזיק

האיזון

אם יש השקעה עצמית מספיקה

הסיכוי להגיע לקיצון כזה אפסי

אין הגנה מפני קיצון ויש עוד דברים שיכולים להביא לשם מלבד חוסר השקעה עצמית

אבל איזון אמיתי ותשומת לב לצרכים האישיים תמידית

לרוב מונעים מצבי קיצון

וגם הרבה לפני קיצון

הגעה לקיצון פירושה (כנראה) חוסר ניהול איזון נכון

לרוב זה מתחיל מתפיסה שגויה של צרכים אישיים 

הדרך להגיע לדיוק בצרכים

היא להיות במודעות תמידית

לצרכים הקבועים והמשתנים

אני משקיעה

מחשבה זמן ואנרגיה באופן שוטף

לאיתור הצרכים ומענה מתאים עבורם 

ממצב של מחיקה עצמית לראייה של עצמי בלבד

האשם פה בעיניי הוא החינוך הלקוי בעניין ודוגמה אישית גרועה בבית. גם אני גדלתי עם דוגמה כזו. מקדשים את הסבל וההקרבה למען האחר בזמן שאנחנו נובלות לנו ומתבלים את זה באמירות ופרדיגמות על איך אמורה וצריכה להרגיש אמהות/ זוגיות ומה מותר או אסור לעשות

ואז אם השם עשה איתנו חסד, מגלים שאפשר גם אחרת וזה מקצין בלי פרופורציה במידה וקורה שינוי. ואם לא - ממשיכים לנבול ולקרוס

זה טוב כדי ליצור איזון כשיש יציאה מאיזון. לכל אחד משני הכיוונים. אבל לטווח הרחוק מעדיפה לרקוד סביב קו מסויים שנח לי איתו. יהיה תקופות יותר לכל אחד משני הכיוונים כי אלה החיים. אבל אני לא אקדש שום קיצון בתור אידיאל. אני לא נותנת דוגמאות בכוונה כי הקו בכל תחום מאוד שונה מאחת לאחת. ובסוף גם יש את המכלול.

אם נגיד אצלי תקופת תינוק קטן ןהנקה מלאה מאוד טוטאלית ברמה באמת יותר של הורדה של עצמי בסדר העדיפויות ואני חיה עם זה בטוב לתקופה ואחר כך מאזנת, כי מבחינתי זה חוסר איזון זמני לצד שפחות מטעין אותי בשביל מטרה שאני מאמינה בה, לאחרת דבר כזה יהיה מחיקה עצמית עד תחושה נוראית. מבינה? זה מאוד משתנה מאחת לאחת. אז אם נגיד בזה אני בקיצון אבל יש מישהי עם ניו בורן ששלוש פעמים בשבוע יוצאת בערב לצורך הנאה ומילוי עצמי ולא משנה כמה הוא בוכה עם אבא שלו, זה קיצוני לצד השני. וכנראה שיש הרבה מקום באמצע. וכנראה שצריך להסתכל על שתינו בתוך המכלול של יתר הגורמים בחיים. כי אם אני שמחה עם זה זה סבבה. ואם היא תהיה באשפוז בדיכאון אם תימנע מלצאת ככה אז זה גם סבבה. אבל אם סתם כי היא רואה את הצורך שלה ומבטלת את של התינוק, או שאני בדיכאון מהטוטליות אז זה פחות נכון בעיני. לכן אני כן אומרת שצריך איזון. לפעמים בשביל האיזון הזה צריך רגע לעצור ולקחת טיפה לצד אחד, כמו שנראה אצל הפותחת. כדי לא לסחוט תפוז כבר סחוט בטירוף או סוללה ריקה ובאמת כדי לחזור להיות עם יותר כוחות לטובתה פלוס לטובת כולם. ואחר כך לאזן את המערכת מחדש. 

אבל טבע העולם הוא כזה שלפני שמגיעים לאיזון, מקצינים לרוב. שוב, הסיבה שבגללה מתנהלים בקצוות.. כתבתי כבר

לפני שהוא דואג לעצמו.

ולכן הדיבור הוא לקיצון השני אבל בפועל יש איזון.

אשה שיוצאת 3 פעמים לבלות בערב כנראה מאוד מושקעת בבית בדברים אחרים.

סתם דוגמה משעשעת,

בשבת התארחנו אצל ההורים שלי והבן שלי היה מתוסכל בתחילת הארוחה.

ישבתי איתו כמה זמן עד שהוא בא לאכול, ואז האכלתי אותו ורק ביקשתי מבעלי שיארגן לי צלחת שיוכלו לפנות כבר..

בזמן הזה אמא שלי ניסתה לשדל אותי לבוא לאכול.

וכבר הציק לי שתרד ממני, אני בוחרת כרגע לעשות משהו אחר. ואז היא הציעה שהיא תאכיל אותו (במקום שהיא תאכל בעצמה) ולא הסכמתי ואפילו קצת כעסתי למה היא לא יכולה לאכול בנחת ולעזוב אותנו,

ופתאום קלטתי שאני עושה בדיוק אותו דבר כמוה.

היא מנסה שהבת שלה תבוא לאכול,

ואני מנסה שהבן שלי יבוא לאכול.

היא בטבעיות מוותרת על זמן הארוחה שלה כדי שהבת שלה תאכל, ואני בטבעיות מוותרת על זמן הארוחה שלי כדי שהבן שלי יאכל.

שתינו עשינו בטבעיות גמורה בחוסר שימת לב את אותה הפעולה בדיוק.

יכול להיות שאם הייתי אושיית רשת הייתי מעלה איזה סרטון על למה חשוב קודם שאמא תאכל וכד' ובלי לראות את המכלול זה היה נראה קיצוני לצד השני.

אבל מסכימה שכל מיני תכנים שנחשפים אליהם צריך לבדוק שהם לא מוקצנים לאף כיוון ואנחנו לוקחים אותם בפרופורציות הנכונות לנו.

האמת היא בא לי להגיד לך שלא משנה מה המחיר לצאת לחלד עוד שבוע גג

או להוריד ל3 ימים בשבוע..

גם אני כשעבדתי ככה כל הזמן שאני לא עם הילדים יצאה ממני המפלצת...

חייבים זמן לעצמנו זה לא עובד אחרת!

פשוט לא!!

ואם את לא מפסיקה לעבוד אז להגיע למצב שעש לך שעה ביום לעצמך.. שבעלך יעשה פיזורים או איסופים/ בייביסיטר קבועה/ מסך או גם וגם...

תאמיני לי שאחרי לידה הכלללל אינטנסיבי אז חייבים לאגור כוחות לפני...

לא מגיע לך לחיות ככה בלי אוויר

חיבוק !!!

או סיפורים מוכרים שאנשים מספרי סיפורים העלו למדיה, או פודקאסט לילדים

ועוד רעיון, משחק השקט. מי שלא מדבר שום כלום להכי הרבה זמן מנצח. לתת נקודות תוך כדי (ולהתחיל מיד אחרי 2-3 שניות) למי שכבר מצליח כדי שיתפסו את הרעיון. אפשר גם לתת פרס אמיתי למנצח או לכל מי שיצליח (יכול להיות כוס תה ובסקויט או קוביית שוקולד או הפתעה בשקל וחצי. לא צריך עכשיו אופניים למנצח).

ואני מעריכה שגם בעלך שם לב למצב שלך, אבל מאוד חשוב בעיני לשתף אותו מה עובר עליך, שאת שונאת שאת ככה אבל על הקצה, ומה יכול לעזור לך כרגע לא לעורר את המפלצת. ואם צריך תהיי עם אוזניות בחדר, ותסמכי עליו שגם הוא יגיע לתוצאה שלשמה הוא התכנס, ותארי לעצמך אותך מסתכלת מהצד איך הוא שואג עליהם כדי להכניס אותם לישון. בכל מקרה, להתערב לו בצעקות לא עושה טוב לאף אחד, תנסי לשחרר את עצמך באמת מלקחת אחריות שם.

ויחד עם זה, מכירה מקרוב את התקופות האלה שעל הקצה ושאין שום אורך רוח לבקש דברים יותר מפעם 1, והמפלצת שאסור לעצבן. אז קבלי גם נירמול, ותדעי שזה יעבור, וברור שמה שאפשר לעשות כדי שלא תתנהלי ככה לאורך זמן צריך לעשות, אבל את אמא ואישה טובה, ואכפת לך. ועצם המודעות והשיתוף הם כבר צעד משמעותי כדי לא להישאר במקום הזה לעולמים, ואף פעם לא מזיק להתתפלל על הילדים שלנו ועל עצמנו...

יהיה בסדר, שתעברי את זה בעז"ה בקלות.

אבל נשמע לי שאת באמת צריכה עזרה. כי את קורסת.ובצדק

ילד כזה יכול לחרפן בטירוף

וכשעייפים אז פי מליון

ממליצה ממש לנסות לקחת אותו לאבחון ולקבל הדרכת הורים ממישהו שמתמחה בילדים עם בעיות קשב וריכוז (ולא קריטי כרגע אם זה באמת האבחנה הנוירולוגית שלו או רק התסמינים).הם באמת צריכים סביבה שונה ,התנהלות שונה,וגם אתם כהורים צריכים תמיכה במישור הזה

אפשר גם ללמוד יש דברים בסגנון לא חייב דווקא הדרכה אישית למות שברור שזה הכי יעיל

למשל לא לנסות לצעוק אליו כדי שיעשה משהו. להבין שאין סיכוי שהוא יסב את הקשב וחבל על האנרגיה והעצבים - ישר לגשת פיזית ולתפוס את תשומת הלב באמצעות מגע.

למשל בנסיעות אפשר לתת לו אוזניות עם מוזיקה מרגיעה שתתן לך שקט

זה לוקח זמן להבין איך המח שלו עובד, זה קצת שונה ממח של אדם שמנהל קשב, וכשמבינים את נקודות התורפה הרבה יותר קל לשים את האנרגיה במקומות המועילים

בהצלחה!

מפזרת את הילדים וחוזרת הביתה לשמוע שקט ולישון לפחות יומיים

סוף הריון זה זמן נוראי

אני שוקלת לזרז רק בגלל הילדים שפשוט אני כבר לא מסוגלת לראות אותם

יש מהם שחמודים באמת, זה לא עוזר, שץדעי לך

חוצמזה יש לי ילד שובב בטירוף שאני פיזית לא מתמודדת איתו

וילד אחד עם אופי נוראי גם רחפן (יש לו באמת קשב אבל הוא קטן מכדי להיות מטופל תרופתית)גם עניני ויסות (זה חלק מהקשב)

ברגיל אני מתמודדת איתו ויש לי את הכליפ לעזור לו אבל עכשיו דיייייייי דייייי דיייייי

ומרגישה שהבית מבלגן את עצמו ומלכלך את עצמו

רק מנחמת את עצמי שזה יעבור.

באמת שתדעי שאחרי הלידה זה יעבור

ובנתיים אם את רוצה אני איתך בסירה (במחשבה שניה לא בטוח שכדאי ששתי נשים מפוצצות בהורמונים יהיו באותה סירה, אבל חיבוק אתן לך על החוף בשחה)

קחי לך זמן להתאפס ולחזור לכוחותייך.

תשני, תנוחי, תתמלאי, תשמעי שקט באזניים עד שיספיק לך ותחזרי לחיים בצורה קשובה ומאוזנת לצרכים שלך.

אבל אפשר לצבוע רק בקיץ, אחרת זה לא יעיל

יש גן ספריי נוגד עובש שאפשר לנקות איתו, או לנקות עם סמרטוט ספוג באקונומיקה

זה רעיל, צריך לפתוח חלונות ואפילו לשים מסכה או משהו.. וכמובן שבני הבית לא ייכנסו..

אבל זה ילבין לך את הכל ויהרוג את העובש. זה מלבין גם בגדים, צריך להיזהר..

הבעיה היא שיש באוויר תמיד נבגי עובש, וברגע שיש לחות על הקירות העובש נתפס ומתרבה שם.

צריך לאוורר ולהמשיך לנקות אם קורה שוב.

אם יש רטיבות בקיר מבחוץ אז זה יחזור מהר עד שתתקנו. אם אתם מפעילים מייבש כביסה עם צינור בלי להוציא את הצינור אז אם ממש מייצרים את העובש במו ידיכם..

כדאי לבדוק שהעובש לא נכנס לארונות ונתפס בבגדים. זה הסיוט האמיתי..

בקיץ כדאי לנקות שוב ולצבוע בצבע נגד עובש. זה עוזר לכמה שנים.

לאוורר הרבה את הבית

אקונומיקה זה מסוכן בלי אוורור

אבל האמת שגם עובש הוא מסוכן בכמויות מסויימות

צריך לאוורר הרבה את הבית זה הכי מונע עובש

ולנקות כל פעם כשזה רק מתחיל

אפשר לעשות צבע נגד עובש ממש עוזר

אבל זה לא בחורף

בהצלחה!!

אז כמובן תמיד צריך שיהיה מאוורר ופתוח, אם זה חדר סגור.

למרות שברמה שאת מתארת זה נשמע יותר כאילו יש רטיבות בקיר או בעיה באיטום, שזה דבר שחשוב ממש לבדוק. אם הקיר הוא חיצוני של הבנין - להביא מומחה לאיטום, אם קיר פנימי אז יכול להיות שיש איזו רטיבות בתוכו שמחלחלת, אולי מקומה עליונה או משהו. הכי חשוב לטפל בשורש אחרת זה יחזור שוב ושוב.

לגבי טיפול במצב הנוכחי - אנחנו כמה פעמים ריססנו חומץ וזה אוכל את העובש גם חודר לתוך הקיר. אבל אצלנו זה היה בקטנה, נשמע שאצלכם יותר רציני, אפשר גם להניח נייר סופג טבול בעובש על השחור ולתת לזה כמה שעות.

אחכ לנקות את הקיר, זה אמור לרדת. אבל יכול להיות שתצטרכו לחזור על זה כמה פעמים. אחרי שזה יורד אפשר לצבוע

תסתכלי בחדר שלכם אם את רואה רטיבות במקום,של העובש חוץ מהעובדה עצמו. נשמע שיש משם מים איפשהו וצריך לטפל

לגבי העןבש אקונומיקה 

שלא משנה כמה תטפלי העובש יחזור

אז קנינו ארגז של ספריי נגד עובש ופכם בשבוע מרססת את הקירות אם זה מפריע לי .

השנה רק עכשיו התחיל להיות עובש

להזמין איש מקצוע, אפשר עם מצלמה שיכולה לאתר נזילות מתוך הקיר.
קודם לשלול נזילה מבחוץ
אם אין נזילה, זה עיבוי
לנקות עם מטלית טב ולה באקונומיקה ומים, ולאוורר הרבה את הבית.

קודם כל איך אתם מאוררים את החדר?

המייבש עם מעבה?

יש חלון?

דבר שני- סופח לחות של יעקבי

ממש שיפר לנו את הקצב

דבר 3

ספרי לעובש של יעקבי- מחולל פלאים!

ובעצם מייבש את האויר,

מניחה שמוכרים בטמבוריות.

כדאי לשים כזה בחדרים מועדים לפורענות.

מאי טאי של טופה טופ

מנשא קשירה היה לי מאוד נוח להנקה כי אפשר מאוד בקלות לרופף את הקשירה קצת או לקשור בצורה קצת שונה ולהניק בצורה נוחה יחסית, בשונה ממנשא מובנה שיותר מקובע על תנוחה אחת/ גודל אחד וצריך לכוונן כל פעם מחדש...

כזה לפני שמיציתי את כל הטיפולים האפשריים

וכמובן להמנע ככל האפשר מניתוח.

לי היו טחורים פנימיים מודלקים

בזמנו היתה משחת ניפדיפין טהורה בריכוז גבוה. שעזרה לי מאד.

היום אין, יש רק אנטרולין. אני משתמשת בה כשהמצב אקוטי לתקופה ממושכת

מקפידה לפחות 3 פעמים ביום + אחרי כל יציאה.

וזה פשוט ריפא לי את המקום ב"ה. (היתה לי גם פיסורה כרונית)

וכמובן להקפיד על תזונה מותאמת ושתיה מרובה מרובה

וההמלצה הכי חשובה- להקפיד על ברכת אשר יצר מתוך הכתוב

תרגישי טוב. החלמה מהירה

כי זה משפיע על כלי דם או לחץ דם, משהו כזה לא מבינה בדיוק. הרופאת משפחה אמרה לי להיזהר לא להגזים.

אבל באמת זו משחת פלא נהדרת. ובשילוב עם נורמלקס עוזר מאד 

זה או להסתובב כמו מפלצת שלא מוצאת לעצמה מנוחה

או להגזים כנראה.....

אבל זה הדבר היחיד שעזר

ותאמיני לי שניסיתי הכללללל

הומופאתי, טבעי, הכל

שום משחה לא עזרה

רק אנטרולין

זה סבל אמיתי

לא ידעתי שמותר כי הרופאת משפחה ממש הלחיצה אותי. העיקר שעזר לך!

של  קשירות שלא עזרו, 

מסמנים מה רוצים להחזיר וסיבה ומדפיסים פתק החלפה

מדביּקין לחבילה ומחזירים לנקודת מסירה שסימנת (עקרונית יש אפשרות לשליח שיאסוף מהבית אבל אצלכם נראה לי פחות..😅)

מהבית וזה פשוט מושלם.

אתמול בערב בערך ב9 בצעתי החזרה באתר. מיד הדפסתי את הדף, סגרתי היטב את השקית והדבקתי.

היום ב9 בבוקר השליח כבר אסף.

היה לי שם פריט קטן שכשבצעתי את ההחזרה אמרו שאני לא צריכה להחזיר אותו ואקבל עליו החזר מלא

אני בד"כ עושה קניות גדולות ומחזירה. זה ממש נח שאפשר להזמין כמה מידות נעליים ולבחור מה טוב ולהחזיר בחינם.

שיש בעיה להתחיל

פשוט אם זה מוקדם מידי זה לא יעזור

ככה אני הבנתי

הדימום אחרי לידה דונה לדימום של ווסת.

בדימום רגיל, יש כמות של דם שצריכה לצאת, ויש דרכים לזרז את היציאה של הדימום.

אבל אחרי לידה, הדימום הוא כמו של פצע שצריך להתרפא. ולכן זאת לא כמות מסוימת של דם שיוצאת עד שנגמר.

אז לא בטוח שמה שעוזר לדימום של ווסת יעזור אחרי לידה.

אבל אין לי ניסיון בעניין.

ראשלצ פחות נגיש בתחבצ אז אולי שם טיפה פחות עמוס

לא לנסות בשישי...

היינו היום

לא אגיד שהיה ריק אבל לא חיכינו דקה בקופה.

בסניף ק. אתא שבדר"כ די מלא

וגם עדיין היו מלאים מדברים.

אחר הצהריים מן הסתם יותר מלא ובערב אי אפשר לנשום, ממה שזוכרת מהסייל הקודם.

ושישי אין לשער. 

חשבנו (לראשונה בחיינו) ללכת לאיקאה לחפש כמה דברים לבית, וחשבנו לעשות את זה ביום שישי, שזה היום הפנוי של בעלי. אנחנו רוצים ללכת בית שמש/אשתאול, כי זה הכי קרוב לנו.

אז לא כדאי שננסה את זה?...

בסייל במיוחד.

אם בכל זאת הולכים עדיף להגיע מייד עם הפתיחה. 

החניה היתה יחסית עמוסה אבל בפנים לא הרגשתי עומס חריג בכלל.

ולא חיכינו בתור בכלל...

איקאה זה מקום ענק

זה לא שהולכים ונתקעים באנשים

והקופות שם מאוד יעילות

מעולם לא חיכיתי יותר מ7 דקות 

ואני יודעת שאת רגישה במיוחד לרעש ועומס..

עדיף לחכות אחרי הסייל.

למרות שרצינו לנצל את הסייל... (וגם רצינו כבר לקנות)

המחירים של הסייל זולים בהרבה מהמחירים הרגילים?

גם בימים רגילים שהייתי לא היה ריק/ שקט

נראה לי שבסייל יש תמיד עומס ורעש

אני מכירה את ראשל"צ ואשתאול

נראה לי שאשתאול פחות עמוס בכללי

עושים קניות מהבית... בודקים זמינות, מידות, ובאיזה מדף זה מאוכסן

נוסעים לאיקאה אבל לא נכנסים לאולמות תצוגה אלא הולכים ישר למחסנים

שולפים מה שצריך (עוצרים ציק צק במציאון)

לקופה עצמאית

והביתה

מסייגת- יש להם עמדות של תכנון ארונות

וגם למטבחים אפשר לקבוע פגישות

אבל סתם כך עזרה מהעובדים ברמת ייעוץ-לא חושבת.

אבל כן יש שם סרגלי מידות ומידע סופר מפורט על כל מוצר בתצוגה

אני כמעט בטוחה

של @גלויה המהממת יש ידע בנושא הזה לא זוכרת איך

חיבוק 🩷🩷🩷

בגדול ההתקנה לא כאבה לי ממש סבבה עניין של שניה וחצי

ההטהרות במקום לדמם 4-5 ימים זה היה 9 ימים ודימום יותר חזק מברגיל מה שכן מבאס שאת שומרת נידה

חוץ מזה הייתי די מרוצה מה שכן הרופאת נשים אמרה שפעם הבאה ממליצה הורמונלי שהוא מתאים לדתיות 

התקנתי כשהייתי טהורה, הרב שלנו פוסק שהדימום בעקבות ההתקנה לא אוסר.

תופעות- בימים הראשונים אחרי ההתקנה היה דימום רציני, בחודש הראשון היו הרבה כתמים (לפי הפסיקה שלנו זה לא אסר) בחודשים הראשונים יותר הרגשתי כאבי ביוץ, וכל הזמן שהיה בפנים המחזור היה קצת יותר ארוך 7-8 ימים במקום 6.

הקניה וההתקנה קצת יקרה. כדאי לחפש מישהו מומחה ומומלץ.

לי זה עשה דימומים כבדים במחזור, וגם האריך לי אותו בכמה ימים (יכול להיות גם 10 ימים עד שהצלחתי לעשות הפסק) וממש נחלשתי בגלל הדימום החזק

בסוף התייאשתי והוצאתי אחרי כמה חודשים

להיטהר לפני??

עוד המלצות לרופאה?

אם אני זוכרת נכון שבוע 18-20.

בעיקר בשביל לא לקחת סיכון שיפטרו אותך עכשיו.. 

באיזה דרך?

שולחים מייל, אפשר עם העתק למשאבי אנוש. 

"שלום

אני מודיעה על הריון, צפויה ללדת בתאריך ****". 

סיפור די דומה רק שהיו קצת יותר אנשים בצוות

ב"ה קיבלו את זה מאוד יפה 

קודם כל - איזה משמח!! בע"ה שההריון יעבור בטוב ובידיים מלאות!

הייתי מחכה לפחות עד שרואים, (באמת.. לא שאנחנו חושבי שרואים. אצלי לפחות זה פער גדול חחח) או לפי חוק סביב שבוע 18-20, לא זוכרת בדיוק.. גם מהשבועות האלה יש מלא זמן לחפש מחליפה. כמה חודשים טובים.

מבינה מאוד את הבאסה שהמתח בעבודה מעלה חששות ותופס טיפה את המקום של ה 100 אחוז שמחה. לא ניסוח מדוייק. אבל חושבת שהבנת. הייתי שם גם. בדיוק באותו סיטואציה..

ובע"ה בזמן הנכון תספרי בצורה שהכי מרגיש לך נוח. אני העדפתי פנים מול פנים ולא מייל/הודעה. אבל זה מאוד אישי עם היחסים בעבודה. 

קבעתי תור דרך הקופה לד"ר לילך מור, כי העדפתי אישה.

אבל פתאום מלחיץ אותי שאין לי עליה שום המלצות...

מישהי מכירה? זה סיכון ללכת ככה בלי המלצות? באמת משמעותי ללכת למישהו בפרטי?

פעם ראשונה שלי...

עדיף לבטל את התור ולקבוע בפרטי למישהי מוכרת יותר?

לא רוצה לעשות פה טעות...

זה שווה את התשלום בפרטי?

אבל באופן אישי התקנתי אצל הרופאה הקבועה שלי בקופח והיה מעולה ב''ה. לא חפרתי מעבר.

לא שמעתי על קשר בין מי מתקין לכמה כתמים יהיו.

היתה מצויינת ממש!

אני גם צריכה להכניס התקן . איזה סוג התקן עשית אצלה? לפני כמה זמן זה היה ? מה היה לגבי דימומים? טהרה ?

תודה 🙏🏻 

אני חושבת שקוראים לו מונה ליזה.

הייתה ממש רגישה עם ההתקנה,

ואחרי שהיא שמה בדקה עם אולטרסאונד ודייקה יותר את המיקום.

זה היה לפני קצת יותר משנה,

עשיתי את זה בשבעה נקיים -שאלנו רב והוא אמר שזה דם מכה ואין בעיה.

היו קצת כתמים בשבוע אחרי אבל לפי הפסיקה של הרב שלנו זה לא אסר.

בכללי המחזורים מתחילים לי עם כתמים ויש קצת כתמים ב7 נקיים ולכן קיבלנו הנחייה לעשות רק את המינימום בדיקות שצריך.

בהצלחה!!

הוא מקדומים,

אם הבנתי נכון יש לו עסק שהוא מתכנן איתך בדיוק מה את רוצה ואז יש לו כל מיני נגרים שעושים את זה.

כמה אצלנו במשפחה עשו אצלו הזמנות של רהיטים שונים וסופר מרוצים.

(אנחנו שקלנו להזמין אצלו ארון אבל החלטנו לדחות את הקניה כרגע).