מחפשת רעיונות לארוחות של מוצקים לקטן שאוכל כרגע רק טחון או מעוך
עד עכשיו חרשתי על מרק בטטה, קישוא ועדשים כתומות
בהמשך דייסת קוואקר עם בננה וקצת טחינה גולמית
ובערב אבוקדו עם ביצה וקצת שמן זית
עכשיו נגמרו הבננות, האבוקדו והקישוא ובמקום לעשות קניות אני רוצה כרגע לחדש את התפריט שיכיר עוד טעמים.
פירה- אפשר להכניס גם גזר או בטטה
קציצות רכות
אבל התחיל מוצקים מאוחר כי היה ממש סרבן
אז רק לפני 3 שבועות התחיל ממש לאכול מנות , ושבוע שעבר רק התחלתי למעוך לו במקום לטחון לגמרי למחית.
קציצות/לחם/פנקייקים עוד מרגיש לי מוקדם כי אפילו בטחון גס הוא עושה מוטיב הקאה
חביתה מקושקשת רכה?
אני הבאתי לבת שלי ככה-
מקשקשת ביצה עם חלב, שמה מעט חמאה במחבת קטנה (אם הוא צריך לעלות במשקל זה מעולה, וזה גם הרבה יותר טעים), עושה חביתה מקושקשת, מורידה אותה מהאש כשהיא עדיין מאוד רכה, מערבבת עם גבינה לבנה. בהמשך אפשר להוסיף גם שיבולת שועל דקה. יוצא טעים מאוד ובגלל שזה רך, עדיין יחסית קל לאכילה.
חוץ מזה - מרק עוף / ירקות עם קציצות שמתבשלות בפנים, ואז הן מאוד רכות ואפשר למעוך אותם עם הירקות
לפני פחות משבוע שמתי טבעת
באיחור \של יומיים מהזמן שהייתי צריכה(שבוע אחרי שהוצאתי )- כי בטעות נתקעתי בלי מרשם
אתמול קיימנו יחסים ופתאום קלטתי שאני בכלל לא מוגנת
חטפתי לחץ וקראתי שיש את הפוסטינור- האם זה בעיה הלכתית?? והאם בכלל זה בעיה ליטול חד פעמי במקביל לנוברינג??
אולי כדאי לבדוק מול פועה?
רפואית על השילוב בין שניהם הרוקח אמור לדעת
התקשרתי למכון פועה אמר שבגלל שאני במסלול של נוברינג כבר תקופה אז אמור להיות עקרונית בסדר
למרות שהחדרתי באיחור
אבל זה ממש לא מאה אחוז
ולכן אם אנחנו בלחץ שאקח את הגלולה של יום אחרי
בעקרון פועלת על מנגנון של שיבוש ביוץ והשתרשות
סתם ככה אני לא מבינה ,אם ההחדרה היא תמיד שבוע אחרי שהוצאתי את הטבעת הקודמת
למעשה תמיד ההחדרה תהיה פחות משבוע לפני הטבילה וקיום היחסים? שאז אין הגנה מלאה אם זה פחות משבוע מההחדרה
מסייגת שבלי קשר הבעיה אצלי הייתה שלא החדרתי את הטבעת בזמן והיה לי איחור של יום וחצי בהחדרה
זה לא שכל פעם זה מתחיל להגן רק שבוע אחרי שמכניסים את הטבעת. זה רק בפעם הראשונה ככה, ומאז זה מגן ברצף, כולל השבוע הפסקה שעושים כל כמה זמן.
אבל אם איחרת בהכנסה אחרי שבוע הפסקה, אז באמת יכול להיות שההגנה קצת ירדה, ולכן המליצו לך לקחת גם את הפוסטינור.
האם יש איזה סיכון בפוסטינור?
למה מלכתחילה לא המליץ עליו ואמר רק אם אנחנו בלחץ?
יש לי?
אפשר גם לאחר מכן אבל היעילות פוחתת..
יש דבר כזה?
מתביישת אפילו לשאול 😔 אבל כבר קשוח לנו מאוד בבית. בעלי המון לא בבית הוא לומד ובמקביל עובד אני גם ככה גמורה אחרי הצהריים -עובדת גם. והילדון המתוק הזה לאחרונה לא רגוע בכלל. רוב הזמן נןדניק ובוכה ולא רגוע. בדקנו אצל רופא כמה פעמים והכל בסדר.
יש עוד ילדים בבית וקשה לי מאוד עם הבכי הזה שלו. לפעמים אני מאבדת את זה כבר
כמה אפשר לשמוע את הבכי הזה?
יש דבר כזה משהו להרגעה קצת?
בבקשה אל תשפטו גם ככה אני במצב לא משהו בגלל זה לאחרונה 😢. הוא ילד ככ מתוק אבל זה יוצר לי ריחוק ממנו
היו פה כאלה שבמפורש המליצו, אני לא מעוניין לתייג או להגיב באופן פרטני.
לגבי א', ברור שזה יכול להיות קיים וגם כתבתי שצריך לבדוק את זה.
אבל זה בוודאי לא מספיק שכיח בשביל להצדיק לקיחת תרופה בלי שיש איזה שהוא תסמין ברור שמתקשר לתרופה הזאת. אני מזכיר שמדובר בתרופה משככת כאבים ומורידת חום, אם אין חום ואין אינדציה לכאב אז התרופה הזאת היא לא יותר מממעסה על הכבד.
אם ילד מתגרד בישבן זה יהיה סבבה לתת לו תרופה נגד תולעים, גם בלי לראות אותן בעיניים.
אבל האם על כל בכי של תינוק נביא לו ורמוקס? ומה לגבי תרופות נגד ריפלוקס? תרופות נגד צרבת? תרופות נגד דלקת בשלפוחית השתן? תרופות נגד גירוד אלרגי? הרי כל אחת מהתרופות האלה יכולה לפתור בעיה אחרת שגורמת לילדים לבכות.
אי אפשר וגם לא נכון פשוט לתת תרופות בלי שיש התוויה ברורה, או לפחות חשד סביר מאוד.
כמו שכתבתי - אקמול זו לא תרופת קסם. אם אין כאב ואין חום אז התרופה לא תסייע, ואפילו אם יש כאב או חום התרופה לא מיועדת לשימוש ממושך.
וההצעה לקחת את התינוק יחד איתך.
מעלה פה משהו שכתבתי גם שם, כי אני חושבת שזה קול שחשוב שישמע.. (ולא ממקום כועס😀)
לתשומת ❤️ ישנן נשים שבשבילן המקווה הוא טריגר שמדגיש את החסר,
את החודש הנוסף שזה לא קרה…
את העובר שזה עתה היא איבדה,
את החלום שאולי לא יתממש לעולם,
והכי את הכאב שעוד לא נעלם.🫂
כותבת עם דמעות בעיניים ועם תקווה גדולה שאף לא אחת תחווה זאת😘
נ.ב ממש אבל ממש לא אישי כלפי זו שכתבה על האופציה הזו, ההודעה שלך הייתה טריגר שהציף את זה..
כי באמת אני צריכה לטבול הלכתית זה חלק מהמציאות
ואני לא מבליטה את זה פשוט מגיעה וזהו
גם אם אתקל בטעות במישהי מרגיה' שזה לא 'אני עשיתי משהו לא בסדר או לא רגיל..
אבל להביא תינוק זה בחירה שלי
מאמינה שברוב המקרים ניתן למצוא פתרון
ואם לא- אז אולי לדבר עם הבלנית לבא בשעה פחות שגרתית-אולי יותר מאוחר
מבינה לגמרי שקשוח לו עם הילדים והיה איתם מלא כי גם הייתי בבית החלמה
אבל וואלה לא מסוגלת להישאר לבד
והוא מתחיל להתלונן כבר חודשיים אני לא משחררת...(איך בדיוק? חגים..אשפוז ושמירה)
הוא צריך לצאת לפגישה שקשורה לעבודה בתשע בערב. לי זה נשמע הזוי סוג של בריחה ולא מתאים לי להישאר לבד
אני לא בתפקוד מלא בכלל בכלל ולא יכולה להרים את הילד הגדול יותר אם יתעורר ובכללי, פשוט לא מתאים לי
אני מסבירה לו את זה ואפילו בדמעות והוא לא מבין את זה.... למה אני לא משחררת הוא שואל
סוג של לוחץ אותי להסכים בטענה שהוא כל כך מסכן ושומר על הילדים מלא.....
מה אתן אומרות?
גם בתחושה לא נעים לי שבעלי יוצא בשעה כזו לפגישה זה מוזר מאוד בעיניי
שבוע שעבר גם היה לו משהו כזה בחמישי והייתי בבית החלמה חיכיתי שיביא לי משהו דחוף ואמר שהוא עייף
בפועל כן הלך לסדר משהו דחוף לחבר בעבודה
כנראה שזה קריטי עבורו.. והוא זקוק לזה.
בסוף זה משרת גם אותך.. הוא חוזר רענן יותר.
גם אני קוראת שזה לא כל הזמן והוא בסך הכל מאוד נוכח, שבאמת זכית ב"ה זה לא מובן מאליו.
מבינה גם אותך מאוד קשה אחרי לידה ובטח אחרי ניתוח והריון קשה. גם לי קשה להביא עזרה מבחוץ אבל אם אין ברירה וזה לבריאותכם הפיזית והנפשית אז למה לא.
לצאת לפגישה ועוד בערב כשהגדולים יותר ישנים
זה מאוד הגיוני וסביר
רוב הבעלים חוזרים לעבוד גם לפני זה
לא שזה קל לנו אבל גם סוג של זה החיים
אבלל
אם כרגע מאוד מאיים עליך תביאי מישהי שתהיה איתך בזמנים שהוא יוצא
לפעמים אפילו נפשית סה שלא הכל עליך יכל להרגיע
עד שתתחזקי יותר
אבל למנוע ממנו למאת זה לא נכון בעיני
ועלול לגרום לו להתפרק בסוף .זה לא קל לגברים להיות טוטאליים לבית לאורך זמן
נסי לראות גם אותו
ומה שאפשר לך לשחרר לו זה חשוב
אז אני חושבת שכן אפשר לשחרר אותו... בטח אם זו פגישה של שעה-שעתיים.
מבינה מאוד את הפחד שלך ואת החששות שלך (שנשמעים מעבר לחוסר התפקוד של אחרי לידה), אבל מבחינת ההיגיון דווקא הגיוני שהוא ילך קצת לעבוד אם מדובר בשעות שאת לא ממש צריכה לטפל בילדים, ואפילו הגיוני שילך קצת להתאוורר...❤️
אם את ממש חוששת - אולי תזמיני בייביסיטר צעירה שתהיה איתך?
אבל באמת ממש לא מרגישה טוב ואילו לי מישהי מהרגע להרגע
אמרתי לו שבכיף רק שנתארגן על זה מראש ויהיה לי יותר קל
הקודם שאת מנסה לתפקד שבועיים אחרי לידה, רציתי לכתוב לך כמו שאמרו כולן - לדאוג יותר לעצמך.
אז טוב שאת עושה את זה עכשיו, שאת מנסה לא לשים את עצמך בסיטואציה שתקשה עלייך במיוחד.
ואת בטח לא מגעילה.
כן חשוב לתת גם לו להתאוורר במיוחד אם הילדים ישנים.
אולי תציעי לו שיהיה זמין בפלאפון ויוכל לחזור בזריזות אם יהיו מקרים שיקשו עליך.
ואם את ממש לא מרגישה טוב וצריכה אותו לידך, אז את יודעת הכי טוב למה את זקוקה.
ואולי תנסי גם להעזר באחות / חברה / ביביסיטר.
שאת מגעילה.
אני פשוט חושבת שאתם בסיטואציה שלשניכם קשה, ואז קשה קצת לראות את הקושי של השני.
וזה הכי לגיטימי והגיוני בעולם
יכול להיות שיש כאן גם עבודה זוגית לעשות, ביכולת לתקשר ולהתמודד עם תקופות מאתגרות יחד ולא אחד מול השני.
אבל אבל אבל, זה ממש לא הזמן לעבודות עומק עכשיו.
עכשיו צריך "לשרוד", להתאושש, להירפא.
ובשל כך, עושים מה שצריך.
את צריכה לנוח? הוא צריך לעבוד?
מביאים בייביסיטר. מבקשים עזרה ממישהי.
עזבי עכשיו נכון לא נכון לעבוד ב21:00
זה לא הזמן לעקרונות
זה הזמן להצליח לנשום
וזה מעולה שאת יודעת להגיד שאת צריכה את זה, ואם הוא כרגע לא מסוגל לתת את כל מה שאת צריכה, תפנו לעזרה חיצונית.
יהיו מספיק הזדמנויות בהמשך לדבר על עקרונות
והכי הגיוני שלא תחשבי בהיגיון.
ובאמת נראה שהוא נחת עלייך בפתאומיות, בלי לתת לך רגע לעכל ולהתארגן, אז הגיוני שזה באמת יהיה לך קשה...
זה לא זמן שהבעל חייב לצאת
שיתאפק
הוא לא עבר ניתוח
וכנראה הוא לא מטפל באופן שוטף בתינוק קטן
שיחכה עד שתרגישי טוב
שגם בעלך אחרי לידה והריון קשוח.
נכון, פיזית הוא לא עבר מה שעברת אבל נפשית וודאי שגם לו היה קשה והוא מתפעל את הבית כבר תקופה לבד וזה שוחק ומאתגר מאוד.
אני כן חושבת שחשוב לשחרר ולו בשביל שיהיה לו כח להמשיך ולעזור לך והוא לא יקרוס.
אבל
לצאת בערב בשלב כזה זו פריווילגיה (ואם האישה צריכה להתאוורר ולצאת בערב? אה היא פיזית לא יכולה וטכנית הוא כנראה לא ישמור על התינוק)
שיחפש זמנים אחרים למלא כוח (נניח שכל הילדים במסגרות לקחת שעה הפסקה מהעבודה)
זה לא זמן לעשות דברים בשביל העבודה או בשביל חברים
אבל אם הרבה נשים לא מבינות את הצורך הזה
אז ברור שגבר עלול לא להבין
וצריך לומר לו את זה בצורה חד משמעית
בעיניי לפחות
אני זוכרת את עצמי יוצאת שבוע אחרי הלידה להליכה (לא ספורט)
בעלי חשב שאני לא צריכה לצאת אבל הודעתי לו שאני יוצאת ושיטפל בתינוק חצי שעה
גם בגיל חודש יצאתי לכמה שעות גם אז זה היה נראה לו מוגזם ואני לא ויתרתי
לא יודעת למה נשים חושבות שהן צריכות לקחת כל כך הרבה על עצמם והגבר כל כך שברירי (בנושאי טיפול בבית ובילדים)
כמו שלי מותר להתאוורר
ואני עושה את זה אני לא קדושה מעונה כזאת שלא נותנת לעצמה
אני יוצאת לערבי נשים ולגינה ולבית כנסת ולסדנאות שבא לי גם שבועיים אחרי לידה אם יש לי כח
ויש לי פרגון מלא מבעלי
ומבחינתי אין שאלה אם ירצה לצאת בערב להתאוורר-ברור שילך
אין פה איזה התמודדות מטורפת
אולי היא קצת במתח מה יהיה אם הגדול יותר יקום
זה לא שהוא משאיר אותה לזמן הרדמות וארוחת ערב ומקלחות לבד
ואגב אני לא יודעת באיזה עולם אתן חיות אבל בעלי חוזר לעבוד גג אחרי שבוע
כן מנסה לחזור מוקדם ולעזור בבקרים וכל מה שיכל
אבל בערך שבוע-וחצי אחרי לידה אני במילא לבד עם הילדים אחה''צ..גם עם לזמנים לא ארוכים
וכן אם לא היתי מסוגלת היתי לוקחת בייביסיטר יחד איתי -וזה גם מה שהצעתי לפותחת.
וממש לא שוטפת כלים או משהו כזה
כן מסירה אחריות מהבית והנקיון
ועדיין
חושבת שלא צריך לעשות הכל חד צדדי
ואני יכולה לא לכלוא את עצמי ..כי צודקת זה לא נכון לא לתת לעצמי שום מקום..
וגם
לא לכלוא את בעלי
במיוחד שפה הוא כבר תקופה לבד בעסק כי היתה בשמירה
בעיני בזוגיות תמיד נכון לראות אתשני הצדדים
אם נגיד הוא ירצה להתאוורר וארגיש שזה לא בכלים שלי
וננסה לבדוק אולי אם ומתי אחר זה אפשרי או אולי אביא בייביסיטר לעזרה...
ואם נחליט שכרגע לא נכון לנו-
אז בסדר -אז כרגע לא אבל כן נשתדל שבהמשך כן
מסבירה בדמעות
והוא לוחץ
זה לא 'נחליט'
זה חוסר הסכמה
במצב אידיאלי מחליטים ביחד
במצב פחות אידיאלי מתחשבים ביולדת עוד קצת
שבועיים זה מעט
במיוחד אחרי ניתוח
במיוחד שהיא לא מרגישה טוב
שכולן יגידו כאן שהוא חצוף שבגלל חושב על זה.
כן שניתן לי טיפה את הקו מחשבה
למרות שאני עדיין חושבת שבוא לא יכול לבוא ולקבוע שהוא נוסע בלי להבין האם יש בכלל מסוגלות. בפרט שמדובר על יציאה מחוץ לעיר במרחק של שעה כל צד
טוב לראות את שני הצדדים
מסכימה לגמרי שהוא לא יכול להחליט על דעת עצמו
טוב שאת יודעת לעמוד על שלך
מאד הגיוני שאין מסוגלות שבועיים אחרי קיסרי
מסכימה שזה בעייתי פשוט לקבוע.
אני מסכימה שבגדול שבועיים אחרי לידה אישה היא זו שמכתיבה את הקצב מה היא יכולה לעשות ומה לא.
פשוט השאלה מה אפשרי בסיטואציה
אם היית אומרת לו - אתה לא יכול לצאת. זה היה מתקבל?
כאילו, מלכתחילה, הייתי מצפה שתהיה כאן שאלה מצידו ולא הנחתה עלייך.
אבל זה לא המצב
ולכן השאלה היא האם יש לך כוח להתמודד עם זה שבועיים אחרי לידה, או שאת מעדיפה לשים פלסטר בדמות בייביסיטר ואת העניין הזוגי לפתור בהמשך.
אבל אם רצית לשמוע שאת צודקת, אז אני חושבת שאת צודקת 🙂
השאלה היא רק מה עושים בפרקטיקה
לבא להנחית ולא להיות בקשב ורגישות זה לא נעים ולא נכון
לא הבנתי את זה ככה מקודם
עניתי למצב בו מביע רצון או בקשה
ואז אני כן היתי מנסה למצוא דרך לאפשר בלי שאתאמץ מעבר לכוחות
ואם לא -אז מותר לומר לא עכשיו.אבל בלי לבטל את הצורך שלו
אבל אם הנחית כעובדה ולא גמיש
היתי משתפת אותו בנקודה הזאת
שזה לגיטימי להצטרך לעבוד או סתם להתאוורר אבל האיך מביעים את זה משנה את כל התחושה ושחשוב לך שיפנה אליך באופן אחר ושתרגישי שיש לך מקום ובחירה
הצעתי בייביסיטר שתהיה איתה
וגם לא אמרתי שהיא צריכה להסכים
רק ובעיקר לזכור שהם שניים ולנסות לראות גם אותו -ולעשות כפי יכלתה
ששום דבר לא יהיה מובן מאליו
לא התפקוד שלה
ולא האיוורור שלו
ולא העזרה שלו
ולא ההסכמה שלה
באמת, זה קריטי לזוגיות ולכל אחד בפני עצמו.
בית החלמה בעיניים שלי זה גם התאווררות.
עם כל ההבנה ובאמת המורכבות מרגיש לי שנשים מתעלמות אחרי לידה מהקושי של בן הזוג, נכון שלך קשה יותר, אבל גם לו קשה.
אני לא חושבת שבעלי שברירי בכלל בנושאים של תפעול בית, בכלל לא, הוא גם ייתפעל אותו בעתיד יותר ממני בגלל המקצוע שלי אבל לא לכל גבר זה מתאים וקל.
כשהוא היה במילואים,
ועובדת משרה מלאה+
ועברה לידות בעצמה (קלות יחסית להתאוששות ובטח לא ניתוח)
אני לא מבינה איך אפשר להשוות בכלל את הקושי לתפקד כהורה יחיד בבית שלא עבר תהליך גופני קיצוני כמו לידה,
לבין קושי של יולדת.
ברור שקושי של יולדת הוא פי כמה וכמה.
הבעיה שגברים לא יודעים למה להתכונן ולא מתכוננים לתקופה ארוכה כזא. ואז קשה להם.
בחיאת שזה לא כזה קשה להחזיק את הבית אפילו חודש (נניח שבוע לפני הלידה ושלושה שבועית אחריה) כשהכל כולל הכל על הכתפיים שלך.
סתם לדוגמה נגיד אצלנו ילדתי פעמיים ביום צום (שמוגדר קל בהלכה)
ובעלי החליט להמשיך לצום את כל הצום עד סופו. ויש עוד הרבה גברים כאלה.
אז מי שמסוגל לחשוב בכלל על לצום במצב כזה, זה ברור שהוא בכלל לא באותה סקאלה של יולדת..
ואני בכלל לא מכירה יולדות שמתפנקות, מכירה יולדת שתמיד שמות צרכי אחרים לפני הצורך שלהם.
(ספציפית במקרה של הפותחת סביר שהיה אפשר לפתור את זה עם בייביסיטר, שניהם לא צריכים להגיע לקריסה, אבל באופן כללי, מה שצריך להשתנות זה יותר מנוחה ליולדת ולא פחות..)
שבהם הפן הזוגי הוא פחות "מעניין".
זה ניסוח קצת קשוח
אבל שבועיים אחרי לידה, אחרי תשעה חודשים של הריון שהגוף עובר שינויים מטורפים (אמר לי פעם רופא, אחרי שהייתי מפורקת אחרי הלידה שכל הדבר הזה, השינויים והטלטלות שהגוף עובר, זה יותר מלרוץ מרתון)
הגוף השתנה לחלוטין כדי לסחוב תינוק
היא עברה ניתוח בטן פתוח!
כמה אנשים מתפקדים אחרי כזה ניתוח קשה?
במצב אידיאלי, היא אמורה לדאוג רק לעצמה (ולתינוק), וכולם פורשים לפניה שטיח אדום.
בעיני הציפייה שבועיים אחרי לידה לשים את עצמך בצד בשביל בן הזוג, זה לא נכון.
קרה מצב וזה לא מסתדר?
הייתי מורידה את הראש ומביאה בייביסיטר. לא כי אני לא צודקת, אלא כי למי יש כוח לריב ולהתווכח בשלב הזה.
אבל האמירה ההרמונית (ונכונה בדרך כלל), של זה ששני בני הזוג צריכים זמן לנשום, פחות רלוונטית במקרה הזה לפי דעתי.
זו ממש ממש לא הייתה האמירה. שלא תשטוף כלים, לא תכבס, לא תכין אוכל- שתטפל רק בעצמה ובתינוק.
אבל אחרי שבועיים יציאה של פעם אחת לפגישת עבודה (הוא לא יוצא פה לבירה עם חברים כך לפחות אני הבנתי), בערב, לא נראה לי הזוי כ"כ. זה מה שהובן מהפרטים היבשים שהיא נתנה.
תכלס לא הייתי צריכה להגיב בשרשור הזה, אין לי מושג מה המצב שם באמת ומתוקף כך לעצות שלי אין כ"כ משמעות...
פשוט ההשוואה ונימת הביקורת (כלפי נשים שמתעלמות מהקושי של בן הזוג...), בהקשר הזה כן היה לי חשוב להגיד שאחרי לידה, האישה קודמת.
למרות שבאופן כללי אני כן מסכימה עם הגישה שהצגת כתפיסה בריאה לזוגיות.
אחרי לידה, בטח קיסרי, זה אחרת.
שלא תחשבי לרגע
להביא מישהי.
באמת לקום מהמיטה שבועיים אחרי זה כואב ממש!
הוא מבין את זה?
יש לך גם תינוק בן שבועיים לטפל בו.
בקיצור אני ממש חושבת שהוא יהיה אחראי להביא מישהי ושיצא בכיף
אם ידאג שהם ישנו מוקדם זה יעזור?
להביא אליך מישהי שתעזור..אחות או גיסה או חברה?
שאין לנו טיפת עזרה... גם בייביסיטר מהרגע להרגע זה בגדר חלום אצלנו
במצב שהבית נראה אני פשוט מתביישת
לק"י
אבל לא חושבת שאם הייתי מביאה בייביסיטר, היתה לי סיבה להתבייש.
פדיחות, אבל זה מה יש.
בטח שאת אחרי ניתוח ועם כאבים.
מישהי התנסתה?
זה באמת עוזר?
מעתיק טקסט שכתבתי השבוע בשרשור אחר בפורום:
ברפואה מבוססת ראיות קשה יותר למדוד השפעה של תרופות/טיפולים למצבים שממילא נעלמים, לעומת השפעה של דברים שלא נעלמים מעצמם באופן ספונטני.
למשל:
תארי לך כדור או טיפול, שייתנו לכל הילדים בני השנה שעוד לא התחילו ללכת, במטרה לעזור להם ללכת. בתוך חודש 30% מהם יתחילו ללכת, וואו! איזו הצלחה! אלא ש... ממילא בגיל הזה 30% מהילדים מתחילים ללכת, ולכן איך כאן כל ראיה ליעילות של הטיפול או התרופה (האחוזים סתם בשביל הדוגמה). בדיוק בגלל זה חייבים קבוצת ביקורת גדולה שתקבל טיפול פלצבו, ורק אחרי שנשווה את התוצאות של שתי הקבוצות נוכל לדעת בוודאות האם הטיפול יעיל או לא.
לכן גם אם אני אקח מנת חומוס כנגד אפטה בפה, זה יעבוד. האפטה תיעלם, פשוט כי אפטות נעלמות גם ללא שום טיפול.
בקיצור, אין בכך ראיה ליעילות הטיפול.
ולעניין שבנידון:
אם ניקח 100 נשים בשבוע 39 להריון, ונעשה לכולן דיקור סיני, ברור שיהיו כאלה שיילדו ביום למחרת, פשוט כי ממילא נשים בשבוע 39 צפויות ללדת ביום למחרת באחוז מסוים מהמקרים גם ללא כל התערבות.
באותה מידה, יש מאות אלפי נשים בארץ שילדו יום אחרי ששתו תירוש בקידוש, פשוט כי יש מיליוני נשים שעושות קידוש על תירוש ויש מיליוני ילדים שנולדו בשבת.
האם זה אומר שהתירוש אחראי לכך? לא, זה מקרי לחלוטין, ובדיוק בגלל זה חובה לעשות קבוצת ביקורת בשביל להבין האם יש השפעה אמיתית.
של הפלצבו גדולה יותר ככל שמשקיעים בו יותר/חושבים שערכו רב יותר( יש מחקרים על זה),
הרי שבמקרה הזה, אם יש השפעה של פלצבו, ובהנחה שאשה לא תצליח להעניק לעצמה את ההשפעה הזו ללא איזשהי פרוצדורה רפואית שתשרה אותה, היה הגיון לבדוק גם את השפעת הפלצבו מול קבוצת ביקורת שלא קיבלה שום טיפול. כי הרבה נשים היו מוכנות להשקיע בטיפול רפלקסולוגיה גם אם ההשפעה שלו היא 'רק' פלצבו.
בנוסף, בדיווח הזה אין נתונים לגבי דברים נוספים שמעניינים אישה הרה, כמו משך הלידה, ההתערבויות הרפואיות הנוספות לפניה, במהלכה או אחרי הלידה, ונראה לי שכן יש איזו הנחה בציבור( שאולי גם נתמכת מחקרית, אין לי מושג) שכשאשה מגיעה ללידה רגועה יותר הלידה קלה יותר. לכן גם אם יש כאן רק אפקט פלצבו שמשפיע, אם הוא משפיע לטובה זה לגמרי שווה.
( בהערת אגב, אמא שלי עברה לפני איזה עשרים שנה ניתוח במיניסקוס בברך, אליו נשלחה על ידי אורטופד סטנדרטי, ונותחה על ידי בבית חולים רגיל וכו'. בן משפחה רופא התעקש שהניתוח הזה הוא לא יותר מפלצבו ושגם אם סתם ירדימו את הברך ויבצעו חתכים קטנים זה יעזור אותו הדבר, וטען שיש מחקרים שבדקו זאת, לא ראיתי בעצמי. בכל מקרה, הניתוח עזר וגם אם זה היה רק פלצבו, זה בהחלט היה שווה את זה... )
ועם כל מה שכתבתי, אני מבינה את הנקודה שלך,
ומסכימה עם רוב מה שאתה כותב.
פשוט אני..א. מסכים, כמובן שלפצבו יש השפעה, והיא גדלה ככל שאנחנו מאמינים בסיכוי של הטיפול להצליח.
ב. בדרך כלל במחקרים רפואיים יש שתי קבוצות, אחת שקיבלה את הטיפול/תרופה שרוצים לבדוק, ואחת שקיבלה פלצבו. כלומר ברוב המקרים לא משתמשים בקבוצה שלא מקבלת טיפול כלל.
יש לזה כמה סיבות (לשם הדוגמה נדבר על כדור ניסיוני נגד כאב ראש, שלא עובד, כלומר הטיפול החדשני צפוי להיכשל בניסויים):
* אם נשווה קבוצה שקיבלה טיפול בכדור האמיתי לקבוצה שלא קיבלה טיפול כלל, מאוד ייתכן שהקבוצה שקיבלה את הכדור האמיתי תדווח על פחות כאבי ראש בגלל אפקט הפלצבו, וכך זה ייראה כאילו הכדור כן עובד - למרות שהוא לא. אם רוצים לבדוק את הכדור עצמו ולבודד את משתנה הפלצבו, חייבים שכל הקבוצות יקבלו טיפול כלשהו.
* במחקר יש חשיבות גדולה לסמיות כפולה, כלומר גם המשתתפים בניסוי וגם המטפלים בניסוי לא יודעים מי מקבל טיפול אמיתי ומי לא. אם יש קבוצה שלא מקבלת טיפול כלל, אז ברור למטפלים מי בקבוצה הזאת וגם למשתתפי הניסוי עצמם זה ברור. מי שלא יקבל טיפול יבין מיד שהוא בקבוצת הביקורת, ורק האכזבה יכולה לגרום לו לדווח על יותר כאבי ראש.
* צריך לבחון אנשים שמאמינים ביכולת הטיפול לרפא אותם, ומי שלא מקבל שום טיפול - בוודאי לא מאמין שיש אפשרות שה"שום טיפול" ירפא אותו.
ג. די בהבנה שהטיפול משפיע כמו אפקט פלצבו, אפילו שההשפעה אכן קיימת, בשביל לקבוע שהוא לא יעיל. כלומר אם 15% מהנשים בניסוי ילדו ביום למחרת, וזה נכון גם לקבוצה שקיבלה טיפול באמת וגם לקבוצה שקיבלה טיפול דמה, די בכך בשביל לקבוע שהטיפול לא יעיל לנושא שנבדק.
ד. הטענה שאפילו אם זה רק פלצבו אז זה עדיין שווה - בעייתית מאוד בגלל הרבה סיבות, בין היתר:
1. המטפל נדרש לשקר למטופל שהטיפול יעיל, כי אם המטופל בעצמו לא יאמין לזה אז כמובן שלא יהיה אפקט פלצבו.
2. אפקט פלצבו מצליח באחוזים נמוכים כשמדובר במדדים סובייקטיבים (כאב ראש, חרדה, בחילה וכיוצ"ב), ובאחוזים מזעריים כשמדובר בנתונים אובייקטיבים (כמו חום הגוף, לחץ דם, הפרעות קצב וכו'). אם 90% מהאנשים שיקחו סוכרזית יתחילו להרגיש שכאב הראש שלהם נעלם, זה אומר שסוכרזית היא כבר לא פלצבו אלא תרופה יעילה. הסיבה שזה נקרא פלצבו היא שהאחוזים מאוד מאוד נמוכים.
כלומר להגיד "מה זה משנה אם זה עוזר אובייקטיבית או עוזר בגלל פלצבו" זו שגיאה, כי "עזרה" ברמה של פלצבו תעבוד רק אצל אחוז מאוד מאוד מאוד נמוך מהאנשים.
3. במידע אובייקטיבי שאפשר למדוד ולא נתון לפרשנות או חוויה של המטופל עצמו (כמו: חום גוף, הפרעות בקצב הלב, וכן התחלת לידה לצורך העניין), אפקט פלצבו לא שורד לאורך זמן.
גם אם נביא למישהו עם חום תרופת דמה להורדת חום, וזה יגרום לחום באמת לרדת - בכדור השני זה יהיה פחות יעיל, ובשלישי הגוף כבר לא יגיב בכלל לפלצבו.
אגב, זה קרה בכיוון ההפוך בחיסוני הקורונה: גם בקבוצת הדמה שקיבלה חיסון של סליין בלבד, היו בערך 15% מהאנשים שפיתחו חום ביום של החיסון, רק בגלל הידיעה שזאת תופעת לוואי של החיסון האמיתי.
אבל כאשר הביאו לאנשים את המנה השנייה כעבור 3 שבועות, קבוצת הפלצבו כבר לא פיתחה חום (לעומת הקבוצה שקיבלה את החיסון האמיתי שפיתחה חום עוד יותר גבוה מהפעם הראשונה). כלומר פלצבו לא יעיל לאורך זמן.
4. אפשר לטעון "נו טוב, גם אם לא יועיל לפחות זה לא יזיק". אלא שמדובר במדרון חלקלק ביותר: מי שיראה שדיקור סיני "עזר לו" במקום שבו רפואה מבוססת ראיות לא עזרה, יתחיל לחפש פתרונות ברפואה אלטרנטיבית גם בפעמים אחרות, עד שהוא יביא את עצמו למצב של סכנה ממש.
אחד האנשים העשירים בעולם, סטיב ג'ובס, ניסה לטפל בסרטן שלו באמצעות רפואה אלטרנטיבית בלבד (כולל דיקור סיני), במשך תקופה מאוד ארוכה. בסוף לא רק שהגידול לא עצר או נעלם, אלא הוא אף גדל וג'ובס נאלץ לעבור ניתוחים להסרתו. בספר שהוציא הוא אמר שהוא מצטער על כך שבזבז חלון זמן כה יקר בטיפולים אלטרנטיביים במקום רפואה אמיתית.
בדיעבד אי אפשר לדעת האם הרפואה מבוססת הראיות הייתה יכולה להציל אותו, אבל ברור שהסיכויים היו הרבה הרבה יותר גדולים אם היה מתחיל מיד ולא מתעכב כמעט שנה בחיפושיו אחר רפואה אלטרנטיבית.
בנוסף, בואו לא נשכח שהטיפול עצמו כואב, פותח פתח לזיהומים (אמנם אם נעשה בצורה סטרילית אז זה סיבוך נדיר), ובאופן כללי העור שלנו לא אמור להידקר ולהיחדר לחינם.
מי שרוצה להיכנס ללידה רגועה, יכולה לעבור מסאז'ים נעימים, מוזיקה שהיא אוהבת, אוכל נחמד ומנחם... יש הרבה דרכים להירגע גם בלי לתת להן סגולות רפואיות שהופרכו בניסויים.
ה. אותו קרוב רופא משפחה כנראה לא התלהב מהניתוח הזה, אבל אין סיכוי שבית החולים יבצע ניתוח שלא הוכחה יעילותו הרבה הרבה מעבר לאפקט הפלצבו.
נ.ב.
סליחה שאני חוזר לדוגמה של עצמי, ללמוד מאנקדוטות זה נגד האני מאמין שלי, אבל בכל זאת...
גם הטיפול שעשו לי, היה בגדר "אם לא יועיל לפחות לא יזיק".
והוא הזיק. אוהו כמה שהוא הזיק...
אז מה יש לדיקור סיני להזיק?
כלומר, זה שאתה סבלת מטיפול שהזיק לך לא באמת קשור לעניין פה. זה שעל שניהם נאמר משפט דומה לא באמת מקשר בין המקרים.
ודווקא בהקשר של לידה, גם הרפואה הקונבנציונאלית יודעת ומסכימה שהתקדמות הלידה תלויה ההורמונים, שמושפעים בצורה ישירה מהמצב הרגשי והנפשי של האישה.
אז יש לי ניחוש שדווקא פה לאפקט הפלצבו יש השפעה הרבה יותר משמעותית מאשר במקרים שנבדקו במחקרים שהזכרתי.
וזה שאתה משכנע אותנו פה שזה לא באמת עוזר אלא רק פלצבו, יפגע ביכולת של לעזור למי שתאמין לך...😏
ולמה לשלם על פלצבו? אם ההשפעה של הפלצבו מזערית ובאחוזים נמוכים ממש?
וגם בחדר לידה. בשערי צדק, אולי יש שירות כזה בעוד בתי חולים.
אני מניחה שבית החולים בחר לשלם על זה כי זה גם עוזר להביא יותר יולדות, ולא בהכרח כי מאמינים בתועלת של זה.
אבל כן מעניין לעשות שם מחקר שבודק את קצב הלידה של נשים שכן מקבלות טיפול במהלך הלידה, לבין נשים שלא מקבלות טיפול. יכול להיות שבאמת כל ההשפעה היא רק פלצבו, אבל כמו שכתבתי - דווקא בלידה נשמע לי הגיוני שפלצבו משפיע לא מעט....
(מן הסתם לא יעשו, כי זה כביכול לא עומד בתנאים של מחקר אמיתי, כי לא מחפשים לגלות השפעה של פלצבו אלא השפעה אמיתית. אבל לדעתי כן היה מעניין לבדוק את זה...).
וזה בדיוק מה שמעניין אותי - אם גם בלידה ההשפעה של הפלצבו היא מזערית כל כך ובאחוזים כל כך נמוכים.
כי זה שראו השפעה מזערית של פלצבו בכדורים נגד כאבי ראש, לא באמת מלמד כלום על השפעת פלצבו בלידה.
ודווקא בגלל שלידה כל כך מושפעת מהמצב הרגשי והנפשי של האישה, נשמע לי לא מופרך שאישה שמאמינה שעשו לה משהו שאמור לקדם את הלידה, זה באמת יוכל לקדם אותה (וזה עדיף בעיני מהתערבויות רפואיות שלפעמים נותנים כדי לקדם את הלידה, שאולי מוכחים יותר אבל גם כוללים יותר סיכונים).
אבל לדעתי זה בדיוק הפוך - כאב ראש נחשב לסימפטום סובייקטיבי (אדם אחד יכול לצרוח מכאב ואדם שני יכול להיות יחסית רגוע, בעוד דווקא לשני יותר כואב). אין באמת דרך למדוד את זה.
לידה זה לא דבר סובייקטיבי אלא אובייקטיבי, יש מדדים ש"אי אפשר לזייף" והם לא תלויים ביכולת הניסוח או התחושות הסובייקטיביות של היולדת.
מהמחקר עולה שככל שנושא המחקר הוא יותר אובייקטיבי ופחות סובייקטיבי, כך הפלצבו משפיע פחות. כי יותר קשה "לעבוד על הגוף" מאשר "לעבוד על התודעה".
יותר קשה לגרום ללחץ דם לעלות מאשר לגרום לי לדווח שהבחילה פחתה, יותר קשה לגרום להפרעות קצב להיעלם מאשר לגרום לי לדווח שאני מצליח להיות יותר מרוכז בכיתה.
אני מבין מה את אומרת, שהדוגמה של לידה שונה כי הנתונים האובייקטיבים מושפעים ממצב הרוח וכד', אבל גם נתונים אובייקטיבים אחרים (כמו דופק ולחץ דם) מושפעים מהתודעה שלנו (למשל יש לך דופק גבוה כשאת מתרגשת לקראת אירוע גדול) ועדיין פלצבו כמעט לא משפיע עליהם.
שוב - אם יש לך מחקרים שבדקו את זה, אני מוכנה לשמוע.
אבל אם שנינו מדברים פה על פי ההיגיון שלנו, אז פה אני לגמרי חולקת.
זה לא דומה בעיני להשפעה על דופק או לחץ דם.
ואני חושבת שדווקא בנושא הזה, הרפואה פחות מבינה מה באמת גורם לגוף שלנו להתחיל את הלידה או שהתהליך יתקדם. יש לרפואה כלים לגרום ללידה להתחיל (לפעמים עובדים יותר, לפעמים פחות), יש לרפואה כלים שיכולים לקדם את הלידה (כנ"ל), לפעמים ההתערבויות הרפואיות מובילות לעוד סיבוכים שמובילים גם לניתוח לפעמים.
אבל אין לעולם הרפואה הבנה אמיתית של מה שקורה בתהליך טבעי, בלי ההתערבות הרפואית. מה גורם לגוף של אישה להתחיל תהליך של לידה, מה גורם ללידה להיתקע באמצע, או לחזור להתקדם, וכו'.
כי זה עולם כל כך מורכב, וכל כך קשור בעולם הרגשי והנפשי שלה.
ולכן אני כן חושבת שדווקא פה יש משמעות גדולה לאמונה של האישה על מה שקורה. ולדעתי זה משהו שמעניין לחקור אותו.
אם אפקט פלצבו היה באמת עוזר להרבה אנשים, הוא כבר לא היה פלצבו.
נניח היו מביאים כדור לשתי קבוצות עם כאב ראש:
לקבוצה אחת כדור אקמול,
לקבוצה אחת כדור סוכרזית.
בקבוצה של האקמול אנחנו מצפים לבערך 90% משתתפים שידווחו על הקלה בכאב הראש.
אם בקבוצה של הסוכרזית יהיה דיווח של 90%, או אפילו 70%, סימן שזה בכלל לא פלצבו אלא טיפול יעיל (ואז נצטרך להתחיל לחקור את המנגנון שגורם לזה).
וזאת לא בדיחה - יש תרופות שהתגלו ממש במקרה, למשל תרופות לשליטה באינסולין אצל סוכרתיים שבמקרה התגלה שהן יעילות לירידה במשקל, ורק אז התחילו לבדוק את המנגנון.
אבל בפועל המציאות היא שאפקט פלצבו עובד על אחוזים ספורים בלבד, ואם גם אלה שקיבלו דיקור אמיתי וגם אלה שקיבלו טיפול דמה הגיבו אותו דבר לטיפול - סימן שבשתי הקבוצות התגובה נבעה מפלצבו ולא מהטיפול עצמו, ובשתי הקבוצות התגובה הייתה אצל אחוזים בודדים בלבד.
לכן לא שייך להגיד "אז מה אם זה פלצבו, העיקר שזה עובד". כי אם זה פלצבו - אז ברוב מוחלט של המקרים זה לא עובד. ואם זה היה עובד, זה לא היה נקרא פלצבו (אפילו אם המנגנון לא היה ברור).
כשאני אומרת שזה עשוי לעזור גם אם זה רק פלצבו, אני מתכוונת שיכול להיות שיהיו שתי מטפלות - אחת ש'למדה' את השיטה ושמה את המחטים במקומות מדויקים שאמורים לקדם את הלידה, ואחת שלא למדה כלום ושמה את המחטים איפה שנראה לה. אז אולי באמת לא יראו הבדל משמעותי בתוצאות בין שתיהן, אולי מה שבאמת יקדם את הלידה זה לא הנקודות הספציפיות ששמים בהן את המחטים כי עצם היעילות של הדיקור הסיני הופרכה כבה במחקרים על דברים אחרים, לפי מה שאתה כותב. אולי באמת כל ההשפעה היא רק דרך האמונה של האישה בזה שעשו משהו שיקדם את הלידה שלה.
אבל עדיין אני חושבת שפה יש סיכוי שזה יעבוד רק מעצם זה שהאישה מאמינה שבאמת מטפלים בה ועושים לה משהו שיקדם את הלידה (ולמעשה במציאות הנוכחית גם המטפלת מאמינה שהיא באמת עוזרת לה).
אז מבחינתי אפשר לוותר על ההשוואה מול מטפלת שלא באמת למדה (וגם מן הסתם לא מאמינה במה שהיא עושה). מה שמעניין אותי זה ההשוואה מול מי שלא מקבלת בכלל טיפול במהלך הלידה.
וכמובן שלכל לידה יש את הסיפור שלה, ולכן אי אפשר ללמוד ממקרים הסיפורים פרטיים.
אבל אם יבדקו באופן רוחבי את כל מי שמגיעות ללדת בבית החולים, וישוו בין מי שרוצה לקבל דיקור במהלך הלידה לבין מי שבוחרת שלא לקבל, ויראו שיש הבדל משמעותי מבחינה סטטיסטית בקצב התקדמות הלידה, אז יש פה משהו שבאמת משפיע ויכול לעזור...
אם כבר בדקו את זה גם בהקשר של לידות וגילו שגם פה ההשפעה היא מזערית, אז בסדר. אבל נשמע לי מהדברים שאתה כותב שזה לא נבדק בהקשר הזה. ולדעתי לידה זה כן סיפור אחר, כי המצב הרגשי והנפשי של האישה משפיע באופן מהותי על הלידה. זה אחד המקומות שהקשר בין גוף לנפש הוא הכי חזק לדעתי.
כמו שכתבתי קודם - יש עוד נתונים אובייקטיבים שמושפעים מהתודעה, למשל דופק שעולה כשאנחנו מתרגשים, ולפי המחקרים פלצבו כמעט ולא משפיע על מדדים אובייקטיבים גם במצב הזה.
אבל בכל זאת אני מסכים איתך שלידה זה מצב מיוחד, וכבר לימדונו רבותינו שבשביל יולדת מותר לעשות בשבת פעולות שאסורות במקרים אחרים של חולי, גם מה שיעזור ליולדת להיות רגועה ושמחה ולא רק מה שימנע ממנה למות, מתוך ההבנה שמצב הרוח של היולדת מאוד מאוד משפיע על הלידה.
אבל... אם מצב הרוח שלה חשוב, למה חייבים פלצבו?
אפשר דברים בדוקים וידועים: שיחה או חיבוק מאדם אהוב (עד מתי שמותר ), מגע נעים כמו מסאז', קרמבו, מוזיקה טובה... יש עוד הרבה דרכים להשפיע על מצב הרוח של אשה גם בלי לדקור ולפצוע אותה.
הלכתי לבינה המלאכותית וביקשתי שתעזור לי למצוא מחקרים שיענו על השאלה שלך (שלמען האמת הפכה להיות גם השאלה שלי, כי היא מאוד מסקרנת).
אז בינה מלאכותית כמו בינה מלאכותית, נתנה לי כמה מחקרים שלא עונים להגדרה שביקשתי ממנה...
למשל המחקר הזה:
Acupuncture to induce labor: A randomized controlled trial
לקחו נשים שהיו אחרי התאריך המשוער, ונתנו לחציין דיקור אמיתי ולחצי השני דיקור דמה (למרות שביקשתי מחקר שבו קבוצת הביקורת לא קיבלה שום טיפול). דווקא בקבוצה של הדיקור האמיתי לקח בממוצע יותר זמן עד הלידה (אולם בהפרש זניח - 68 לעומת 65 שעות מרגע הטיפול), לא היו הבדלים משמעותיים בצורך לעשות זירוז חיצוני, במשך הלידה עצמה, ובקרעים שנוצרים בלידה.
אנסה למצוא זמן לחפש מחקרים בעצמי, אני מניח שהיו כאלה פשוט כי זה מתבקש אבל לא באמת מידיעה...
האמת שלא נראה לי שעשו כבר מחקר כזה, כי הכללים של מחקרים היום לא מחפשים את גודל ההשפעה של אפקט הפלצבו, אלא מנסים לנטרל את האפקט, בשיטה של 'סמיות כפולה' כמו שהזכרת כבר.
אז למרות שגם אתה מסכים שזה מתבקש, לדעתי לא נעשו כאלה (אבל רק לפי ההיגיון שלי, לא באמת חיפשתי)...
אגב, מניסיון - דיקור סיני לא פוצע, כששמים את המחט זה דוקר לשניה ואחר כך כבר לא מרגישים, וכשמוציאים את המחטים לא נשאר שום פצע, כי המחטים מאוד דקות ולא נכנסות עמוק בכלל.
ולמה לא פשוט לעשות משהו אחר שיעשה מצב רוח טוב - חיבוק, קרמבו וכו'? כי זה משהו אחר.
כבר כתבתי שברפואה לא באמת מבינה עד הסוף את המנגנון של מה מוביל אישה ללידה. זה לא רק עניין של מצב רוח טוב.
אצלי למשל התחילו צירים בלידה הראשונה רק אחרי שסיימתי לכתוב ולשלוח דו"חות של העבודה. וזה ידוע שלהרבה נשים הלידה מגיעה רק אחרי שהם סיימו מטלות שהטרידו אותן. (יש גם כאלו שלא, אבל זו כן תופעה ידועה). פה לא מדובר במצב רוח טוב, אלא במצב תודעתי שמרגיש ש'אפשר כבר ללדת'.
גם פה - דיקור סיני לא עושה מצב רוח טוב. הוא גורם לאישה לשכב בנחת במשך כמה זמן, מתוך אמונה שזה מקדם את הגוף שלה ללידה. אם זה עוזר יותר מחיבוק או קרמבו - אני לא יודעת, צריך לבדוק במחקר מסודר. אני משערת שכן (לא במקום, חשוב גם לדאוג לאווירה טובה ורגועה. אבל זה נותן פה משהו אחר שלדעתי גם יכול להוסיף).
אז אין צורך לדקור כלל...
אפשר להשתמש במחטים מתקפלות, כמו שעושים במחקרים על קבוצת הביקורת.
ואולי זה בדיוק מה שעושות המדקרות בשערי צדק?
*חיוך קונספירטיבי*
מחקרים מראים על יעילות כלשהי בדיקור סיני?
וברצינות:
יש קונצנזוס מדעי על כך שלדיקור סיני אין יעילות.
מעט המחקרים שטענו אחרת לא עמדו בכללים מקובלים לצרכי מחקר רפואי, ולא הצליחו לשחזר אותם בניסיונות חוזרים.
בשערי צדק עם מדקרת מדהימה
וזה ממש קידם את הלידה ב"ה
אבל אם את מבררת בשביל השראת לידה- זה יעבוד רק אם הגוף מוכן ללידה, כמו כל נסיון אחר
ולא עזר לכלום. וגם היה לא כיף (כואב קצת, לא הכי נחמד). הייתי בשבוע 41 אבל כנראה הגוף לא היה מוכן בכל זאת.
אבל- כשילדתי, תוך כדי הלידה הגיעה מדקרת מטעם ביה"ח, ואחרי כמה זמן סוף סוף האפידורל השפיע יותר והצלחתי לנוח קצת ולהירגע. אז אולי זה כן עוזר לפעמים.
הגיעה לי מדקרת מטעם הבי"ח. למחרת קמתי מירידת מים…
בסוף ילדתי עם פיטורין אבל יש מצב שזה קצת קידם. אי אפשר להוכיח באמת קשר …
אולי אומפרקדס?
תחילת הריון שני ומניקה (הקטנה עוד חודש וחצי בת שנה)
ואני עם בחילות!! צרבות בקושי הצלחתי לאכול משהו השבת.
מה אני עושה טיפים?!
בהריון הקודם סבלתי ככה ואפילו ויותר עם הקאות
חייבת כדור שמותר בהנקה
הוא מותר בהנקה.
תשאלי את הרופא משפחה.
לבנתיים טאמס יכול לעזור.
ובונגסטה לבחילות (אבל הוא אסור בהנקה)
דווקא בהריון שהנקתי היו לי פחות בחילות מההריונות האחרים..
דווקא כן מרגישה שהנקה איכשהו מפחיתה את הבחילות.
אבל התחיל לי צרבות וגראפסים של גזים תחושה מגעילהה
וכובד בקיבה אחרי כמה ביסים..
טבעיים ככה בלי כלום.
לבחילות לא מצאתי משהו חוץ מלאכול דברים ניטרליים .. לשים לב אם הבחילה מחוסר אוכל או מאוכל מסוים או ריח מסוים ולהמנע ממנו.. זה מקל אבל לא מעביר לגמרי.
בהצלחה!
אבל צרבות היו לי עד סוף ההריון.
בחילות מתישהו עובר... כל הריון היה שונה. לפעמים עבר מיד בסוף השלישי הראשון לפעמים נשאר עוד זמן... אם כי משתפר.
לגבי צרבות צריך ממש להיות במודעות מה מגביר אותן ולהמנע ומה סבבה . לי עושה צרבת-עגבניות, רסק עגבניות, דברים מאד מלוחים כמו גבינות מלוחות, גבנצ, מרק כתום משום מה.. ועוד.
לא להתכופף הרבה, לא לשכב אחרי אוכל...
טוב,
אז אני ובעלי בויכוח רציני חח
ובעלי מתעקש לדעת מה רוב האנשים היו עושים, ואיך פועלים.
מאיפה להתחיל.. אז ככה:
בשמחת תורה היינו אצל חמותי (אחרי כמה פעמים ששאלנו אם אפשר להגיע וסורבנו, הפעם היא התרצתה- בעלי התעקש ושאל שוב ושוב). זרמתי.
הבאנו סלטים, עוגה (לא ביקשה).
כשהגעתי לשם הבנתי שהיא ברוגז איתי והיא כנראה הסכימה לקבל אותנו כי בעלי שאל שוב ושוב אבל איתי- היה לה קשה.
הייתי קצת בהלם כי למה את אומרת כן אם את עדיין כועסת או שאת מתכוונת לעשות לאורח שלך הרגשה רעה מלכתחילה? טוב לא חשוב.. הלאה.
כיבדתי אותה למרות הכל ושאלתי אם היא יוצאת להקפות כי אני יוצאת עם הילדים. היא אמרה שלא. ברוך ה'.
וגם כשניגשתי עם הבת שלי לבקש ברכה ממנה- הכשהגיעה תורי היא פשוט הסתובבה והלכה. התעלמות מוחלטת. למרות שהצהרתי ואמרתי בקול לילדה שלי 'בואי נלך לסבתא שתברך אותנו'.
הושפלתי. בעיניי.
בגדול היא לא מתייחסת אליי כאילו זו ההרגשה הכללית/ המסר שקיבלתי. מהסלטים והעוגה שלי היא אכלה ולא נתנה לבעלה לאכול מהם.
הם רצו לעשות סיבוב הקפות אחרי הסעודה אבל בעלי שיחיה אמר לה שהוא עייף. היא שאלה אותו 'מה, לא ישנת אחרי הלילה?!' הוא אמר לה: 'לא, היו דברים לעשות..' (בעיניי- מחזק לה את המקום שאני אישה לא טובה והוא עושה הכל בבית. כשבפועל אחרי הליל לימוד הוא התעקש לא להיכנס לישון ולצאת לקפה וגינה עם הילדים-לי זה היה כיף.. אבל אני כן אמרתי לו להיכנס לנוח. )
אני כמובן לא אמרתי כלום, וגם לבעלי לא אמרתי את זה- כי אני מנסה לחזק את עצמי לא לחשוב מה חושבים עליי.
ניכנסנו לחדר, בעלי נשפך לישון מעייפות. ואני נשארתי עם ההלם שמזמינים אורחים ואז מתעלמים מהם. היה לי קשה להירדם.
למחרת בבוקר, אכלנו עוגה וקפה. ואז יצאנו לגינה עם הילדים עד הסעודה כי הם רצו גם לצאת להקפות שמתחילות רק ב 11:00.
בעלי רצה שאהיה עם הילדים בהקפות והלכנו עם הילדים ממקום אחד לשני וחוזר חלילה עד שהחליטו להישאר בבי"כ אחד שאז כבר הילדה שלי התעייפה ורצתה לישון. עומדים מחוץ לבי"כ ולא רואים כלום, אין מקום לשבת. החלטתי שזה מיותר ואני הולכת הביתה. ביקשתי מפתחות מבעלי ואמרתי שאני הולכת כי הבת שלי עייפה כבר. לא עשיתי 5 צעדים וחמותי באה אחריי. (כאילו התחושה שלי היא כל הזמן להראות לי כמה היא צדיקה, ויושבת בהקפות וביקשה סידור..- לא החזיק 5 דק' כי זה באמת לא כי היא רוצה, זה רק בשביל להראות לי!!)
חזרנו הביתה והאכלתי את הילדה שלי ולא יודעת איך ולמה אבל העלתי נושא שיחה לגבי הבת שלי שלא מדברת כל כך עדיין, אז היא המליצה לי כל מיני דברים לעשות- כי היא נטורופתית אז זה שיח שמדבר אליה אז היא נפתחה.
וזהו ככה פחות או יותר הסתיים החג. היא ליוותה אותנו חיבקה את הילדים- מחזה נדיר. הסתיים סבבה נכון? גם בעיניי.
לאירוע אחר:
גיסתי (אחות של בעלי) ילדה בן, הייתה ברית.
הגענו כמעט באיחור- יצאנו מאוחר טיפה כי לקח לי זמן להתארגן, למרות שיצאתי מוקדם מהעבודה, והיו פקקים הזויים בדרך (באוטובוס עם 2 ילדים). בעלי איבד את העניבה שלו (טוען שאני איבדתי, לא זכור לי שהייתה לי עניבה ביד)
הייתי במתח ופחד אמיתי(!) שנאחר כי בברית הקודמת שלה גם איחרנו ובעלי עד היום זוכר לי וטוען שבאשמתי איחרנו.
התפללתי כל הדרך שנגיע בזמן. רק זה חסר לי עכשיו.
ואני מזכירה, מי שראתה את השרשור הקודם שלי- אני חושבת שאני בהיריון אבל לא בדקתי. כאילו המתח בשיאו. רצנו לאולם ובנס הגענו בזמן!! הללויה!
אחיות שלו הקטנות התנפלו על הילדים שעוד לא הבינו לאן הגיעו, במיוחד הקטנה שלי שהיא דרמטית לגמרי ולא נותנת לאף אחד להתקרב אליה.. והן כועסות עליי שהילדה לא באה אליהן. אמאלה רגע נשמה!! היא תבוא. עוד רגע.
וגם ככה מתח מהדרך ומתח האירוע כי היחסים...... אז אוקיי. חמותי עומדת עם התינוק ואנחנו ניגשים אליה, סבבה, יש לה מצב רוח טוב, בעלה יושב סנדק, היה לי קמט בשמלה היא סידרה לי אותו. וואלה הכל טוב, נכון?! גם בעיניי!
גיסות שלי ישבו בשולחנות אחרים ולנו חמותי שמרה מקום לידה בשולחן. עם כל הדודות של בעלי.
בגלל שהגענו מאוחר לא היה יותר מדי מקום לבחירה אז התיישבנו. היו 2 כיסאות פנויים לידה. בקצה האולם- לא נוח עם ילדים. סבבה, לא נורא.
בעלי התיישב בכיסא השני הפנוי- הרחוק יותר ממנה. ונשאר לי הכסא לידה. לא רציתי לעורר כאיל מהומות או לסמן לבעלי להחליף איתי מקום כי כל הדודות מסתכלות ולא נעים אם מישהו יראה שכאילו יש לי בעיה איתה אז זרמתי. ישבתי לידה כי וואלה הכל טוב, לא? מצב רוח טוב!
ואז קיבלתי שוק!
ופה אתן נכנסות- האם גם אתן הייתן מקבלו שוק כזה או שזה לא היה מפתיע אתכן והייתן זורמות?
היא מדלגת עליי ומעבירה לבעלי סלט "נחום (שם בדוי) אתה רוצה סלט??!
נחום אתה רוצה סלט גזר?!
ובעלי זורם- "אמא תעבירי לי את הכרוב" והם מנהלים שיחה מעל הראש שלי "אה הכרוב הזה חריף.." הוא: לא נורא, תביאי אחד..
ואני...... בשוק!
אני לא קיימת. אני שקופה.
טוב. אני אומרת לבעלי שאני בשוק. היא פשוט חסרת תקנה.
הוא: "עזבי את תתייחסי אליה"
לא עזר לי ה"התייחסות" שלו לרגש העצום שעומד להתפוצץ כל רגע ממש!
כאילו ..זה בא לי בהפתעה, חשבתי שהכל בסדר.
אם הייתי יודעת שאנחנו ברוגז- ניחא, אני מכינה את עצמי וגם לא הייתי יושבת לידה.
אבל קיבלתי כאפה.
עם כל העוצמה של הרגשות.
ואני שואלת למה?! על מה מגיע לי ה (חוסר) יחס הזה? ההתעלמות? ההשפלה (בעיניי).
וכבר היינו בסיטואציות כאלה שהיא אומרת רק לבעלי שלום/ביי נחום המתוק.. ואני אויר. ובעלי אמר לה פעם אחת ואני פעם הגבתי בעצבים (אמרתי לה "ביי, גם אני פה".. טעות עולמית שלי שהראיתי לה שזה מציק לי) כי היא למדה לנצל את החולשה שלי.
אז הפעם כ"כ השתדלתי לא להראות לה שאני רואה את זה. אבל נפגעתי וחצי!
אחכ האבא של התינוק (גיסי, בעל השמחה) קרא לנו למזוג מהסיר לצלחת (מסורת כזו אצלם שעושים באירועים) ומצטלמים.. חמותי אומרת לבעלי 'נחום קום לך עם הילדה (שישבה עליו) למזוג את האוכל..' כאילו אני לא קיימת. הזיה.
אני נשואה כבר 5 שנים וככה זה, ככה היא. אבל הקטע ההזוי באמת זה שאני לא מתרגלת לחרא הזה! למה אני נפגעת מזה?
ומאז לא הצלחתי לתפקד רגיל ובשמחה. היחסים עם בעלי גם כבר היו על הפנים, הוא טוען שהוא מדבר איתי ואני.. בההלם- לא שאני לא מקשיבה לו- אני אפילו לא שומעת. אמיתי לא שמעתי שהוא דיבר אליי... הוא הלך לשבת לבד בשולחן עם ההורים שלו ואני הייתי עם הילדים. וראו עליו שאין לו מצב רוח. וגם לי לא היה כבר.
והנה.. בסוף אמנם לא איחרנו, אבל נהרס המצב רוח מסיבה אחרת.
בדרך רבנו, ליד הילדים. הגענו הביתה- שתיקה! קמנו בבוקר- שתיקה!
והמשכנו ככה עד היום.
והוא בטוח שהרסתי לו את האירוע.
ואני אשמה.
ואני טוענת שלא יכולתי להכיל את הפגיעה והייתי מוצפת ברגשות קשים ולא הצלחתי!
וגם לא קיבלתי ממנו הכלה, אלא רק ביטול רגשות "אל תתייחסי אליה".
אני לא חושבת שיש לי על מה להתנצל והוא טוען שאני לא מוכנה להתנצל בגלל האגו שלי.
הוא טוען שכולם יגידו שהוא צודק.
וביקש ממני לכתוב בפורום ולראות איך רוב העולם היה מתנהל בסיטואציה הזאת.
אז מה לדעתכן?
אני לא יודעת מה בדיוק עשית לבעלך, נשמע שכאילו התעלמת ממנו.
אני חוזרת אחורה לסיפור הראשון, מה בעלך אומר על החרם שאמו עושה עלייך?
הוא שם לב שהיא לא נוגעת הסלטים שהבאת? הוא רואה שהיא מתעלמת כשאת מדברת?
זה שהיא דפוקה כבר הבנו מזמן, השאלה אם בעלך איתך? הוא תומך בך? הוא מעודד אותך שבשבילו את אהובה וטובה? הוא הראשון שצריך להגן עלייך בסיטואציות המשפילות האלה! בעיני, אפשר לשרוד חמות כזאת רק אם בעלך איתך במאה אחוז. אם הוא רק אומר אל תתייחסו וממשיך כאילו כלום זה נורא בעיני.
אותו דבר הברית, אם בעלך אדיש להתייחסות הנוראית שאת מקבלת, זה לא תקין. הוא אמור להיפגע בשבילך/ לגונן עלייך/ לתמוך בך במילים- אני רואה שהיא מתעלמת ממך, אל תתייחסו, תזכרי שבשבילי את הכל! ומגיע לך יחס של מלכה.
היא נקודה שולית בתוך עניין גדול וחולה.
עצם העניין שאתם מבקשים לבוא שוב ושוב ומסרבים לכם ( ולא כי לא מסתדר, אלא כי לא רוצים אתכם) - אני הייתי עוצרת ולא מנסה.
מי שלא מכבד אותי בצורה מינימלית ואנושית, אני לא רוצה להיות בקרבתו.
אמנם זה משפחה של בעלך, אבל יש גבול, תני לו לבקר אותם בזמנו הפנוי.
אם את לא רצויה, למה בכוח?
היא לא נשמעת בריאה בנפשה מהשרשור הזה וקודמים לו, לא משהו שאת יכולה לתקן.
קשה לקבל שעם צד אחד הקשר יהיה רופף יותר, אבל להיפגע שוב ושוב לא בא בחשבון.
זאת גם דוגמה לא טובה לילדים, להישאר במקום שלא עושה טוב, שלא מכבד, לרצות מישהו אחר אפילו במחיר פגיעה.
להיות בחרדה כזאת מאיחור לאירוע משפחתי כדי לא להרגיז אותה, זה לא תקין.
אל תנסי להשתפר מולה, להפך, תחזקי את עצמך בכמה את טובה, לך לבעלך ולילדים ותדאגי לעצמך ולגבולות שלך.
וכשמבינים שמישהו לא בריא בנפשו גם נפגעים פחות.
ולצמצם את המפגשים למינימום אפשרי.
וגם בעלך נשמע ביחסים לא בריאים איתה של ניסיונות ריצוי ולהתקבל אצלה.
זה מאוד הגיוני, קשר עם אמא הוא הקשר שכנראה הכי משפיע עלינו, וזה תהליך שלו שהוא צריך לפתור, תתחילי מהצד שלך, לדאוג לעצמך ולהתרחק מאנשים שלא מכבדים אותך.
מילא היא הייתה מניפולטיבית, ילדותית, משחקת משחקים אבל הייתם מצליחים לעשות ניתוק.
אתם לא, וזה משפיע על הזוגיות שלכם. והזוגיות שלכם חשובה יותר מהחמות המטורללת שלך. סליחה שאני מדברת עליה ככה, אבל אף בנאדם נורמלי לא היה מתנהג כמוה.
ובוודאי לא לבקש שוב ושוב להגיע.
שבעלך ילך לבקר אותם לבד או עם הילדים לכמה שעות באמצע שבוע מדי פעם.
רק כן יש לי שאלה:
מה עמדתו של בעלך לגבי ההתנהגות של אמו? האם הוא מבין שהיא פוגעת בך? האם לדעתו זה באמת בעיקר בעיקר באשמתה כמו שאת וכאן בפורום חושבים?
האם הוא לא מגן עלייך כי לא נעים לו או שהוא פשוט האמת חושב שבסכסוך בינך לבין אמו שני הצדדים לא בסדר?
אני מתעניינת פשוט כי אם הוא לא חושב שאמו היא אחראית בלעדית, מעניין להבין למה. אולי יש משהו בדינמיקה המשפחתית שאת לא מבינה?
ממליצה לכם מאוד לקרוא את הספר "להיות ראוי" של אמתי מגד!
הוא יכול לעזור לכם לעשות את ההפרדה הזאת שאתם מתקשים לעשות.
אתמול כבר
בעלךצרמך לקחת אחריות על הקשר שלו עם ההורים שלו, ובמקביל לשמור עלייך ועל הנישואין לכם
ואת צריכה להחליט איפה הגבול שלך עובר
אתם מתמודדים עם מצב מאד מורכב במשפחה שלו מבחינת ההתנהלות של חמותך, אבל אתם לא מתמודדים עם זה כזוג אלא כשניים שאין להם כל כך עמידה משותפת, אלא מתנגשים אחד בשני כל הזמן.
להרבה זוגות יש התמודדויות קשות עם הצד של אחד מבני הזוג, ברמה כזאת או אחרת, אבל כשמתמודדים עם זה כיחידה אחת תומכת זה מחזק את הקשר ואפשר למצוא את הדרך להתנהל מול הקושי ככה שמבינים את התחושות של כל אחד מבני הזוג ועדיין מוצאים מה נכון לכם כזוג, וכשנקלעים כל הזמן להאשמות ומי אמר מה ומי חשב מה, זה רק מרחיק את בני הזוג. (ונשמע שאתם נקלעים למקום הזה ממש כל הזמן.. כאילו בכללי, נגיד הדוגמא עם העניבה, אבל זה בולט מאד בתיאור סביב ההתנהלות עם המשפחה שלו)
בנוסף,אנחנו שומעים רק את הצד שלך, אז מן הסתם אין לי מושג מה נקודת מבטו ומה עובר לו בראש, אבל ממה שאת כותבת נשמע שאת כל הזמן עסוקה במי חשב מה, ומה עבר לחמותך בראש ולמה, וכאילו - ההתנהגות שלה לבד כל כך מאתגרת בפני עצמה, את באמת צריכה את התוספת של מה עבר לה בראש? זה רק מחליש אותך ומעצבן אותך וממש ממש ממליצה לך לעבוד על זה.. זה טבעי לחשוב את זה ולהרגיש את מה שאת מרגישה, אני לא אומרת את זה בביקורת, אבל זה פשוט רק עושה לך רע, אז באמת שעדיף בלי..
אם בעלך מתנהל אותו הדבר אז כמובן אותה עצה אבל הוא לא כתב פשוט ולא פירטת.
כל כך תלויים בהרגשה שלה? מפרשים כל נים דק, כל עווית בפנים?
את נשמעת לי דווקא בחורה חזקה, עם כל הרגישות שלך.
תשתמשי בחוזק הזה!
תהיי בעולם משל עצמך. במקומך הייתי צוחקת מבפנים צחוק גדול אם חמותי הייתה מנסה עליי מניפולציות כאלו. זה ממש ממש ילדותי. זה כאילו לחזור לגיל יסודי.
בגלל שאת מעריכה את דעתה, ובגלל הרגישות היפה שלך, שאת רוצה להיות בשלום עם כל אחד- את נכנסת לדרמות רגשיות, וחבל.
את יכולה להיות בשלום ע"י זה שלא תחשיבי בכלל את המניפולציות הקטנוניות האלו.
בעלך כנראה החדיר בך את היראה ממנה וממצבי הרוח שלה.
הפוך. תראי לו את שיש רק מה לצחוק מזה, ולהבין שזה ממש לא כלום. זה כאילו חיסרון של הבנה פנימית מה זה להיות אדם בוגר
כלפיי חוץ תנהגו כלפיה בכבוד וכו', אבל בתוך לבכם תדעו שכל מה שהיא עושה שהוא מריח מניפולציה, אמור להיות אצלכם בטל ומבוטל.
אולי זה יקרה כשתתרחקו ממנה.
למה ללכת? ברצינות.
לא מגיע לך כזה יחס את כלכך מתאמצת לכבד
חושבת שאני ממזמן היתי מאבדת את זה
ופשוט
לא
הולכת.
אני לא שעיר לעזאזל של אף אחד!
למי שכתבו המלצה לטיפול זוגי. ואם לא, אז אישי.
עזבי את המקרה הספציפי הזה.
אני יכולה לשקף כאן מכאן ומכאן גם את העמדה שלך, וגם את העמדה של בעלך.
אני באמת ובתמים יכולה להבין את שניכם.
אבל הסבר או הבנה של סיטואציה ספציפית, זה פלסטר במקרה הזה.
יש כאן באמת סיפור משפחתי מורכב, שאף אחת מאיתנו לא יכולה להכיר את כולו.
ממה שאת מתארת, שניכם אנשים טובים.
כיף שכתבת שבעלך לקח את הילדים כדי שתוכלי לישון
זה אומר שבבסיס אתם טובים ורוצים להיטיב אחד עם השני
אבל לפעמים צריך כלים והכוונה כדי שזה יזרום, כדי להגיע פחות לתקלים, כדי שתהיה איזושהי דרך זוגית משותפת.
ואני חושבת שעם טיפול (מקצועי, של מישהו עם ניסיון והמלצות. לא אחד שלמד תעודה קצרה וזהו), ממש יכול לעזור
מרגיש שכשהוא מגיע לסביבת המשפחה שלו, הוא קצת חוזר להיות הילד של אמא ושוכח אותך מאחור.
הוא צריך לזכור שעל כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו.
ואם הוא יודע שלא נעים לך, הוא צריך לשים לב פי 1000 שנעים לך, שרואים אותך. שאם אמא שלו מציעה לו סלט הוא אומר- קודם אשתי. שיתנהג אלייך כמו אל מלכה ויעמיד את אמא שלו במקום!!!
לא יודעת מה חמותך הייתה מספרת עליכם
אני קוראת אותך הרבה ועכשיו כבר באלי לבכות
במקומך אפס יחד, לא מתייחסת לא מסתכלת לא מצפה.
ולגבי בעלך - קטונתי, אבל אני חושבת שהוא צריך איזה ריסט בעניין. תוציאו כבר את אמא שלו מהמשוואה
כל הויכוחים סביבה
היא תהרוס לכם את השלום בית
אמא שככה מדלגת על כלתה בהפגנה לעיני בנה, לא אכפת לה ממנו!
הייתה לי חברה עם חמה הזויה כזו
בעלה היה מושפע ממנה, מושפע ותלותי ( היא הייתה מדברת איתו בטון כאילו חבר שלה)
זה הורס את הבית
היא התגרשה האמת…
אתם צריכים ייעוץ קצר וקולע של מה לעשות עם הגברת ואיך להתנהל מולה
ובעלך צריך להיות פחות תלותי, פחות מחובר ולהבין שהוא צריך לדבוק באשתו ולהפסיק לרדוף אחרי אמא שלו, היא לא נורמטיבית מחילה היא מסובבת אותו עלהאצבע הקטנה שלה
זה בכללי.
לא התייחסתי ספציפית לסיטואציה בשרשור הזה
נעצרתי במילים 'בעלי עד היום מאשים אותי'...
מה???
שאיבדת לו, שאיחרתם בגללך, שהרסת לו את האירוע??
סליחה מכבודו
אני לא מכירה אישית ובטוחה שלא שמעתי הכל
אבל הילד שלי בן תשע מדבר ככה, מבינה מה אני מתכוונת?
אתם זוג, ריבונו של עולם!!! גם אם בעלי יאבד לי משהו אני בחיים לא אזכור לו את זה, אולי אולי בקטע של צחוקים - וגם זה לא נראה לי.
משהו בכל ההתנהלות שלכם נשמע לי זקוק לייעוץ,
וזה עוד בלי להתייחס לחמותך.
ושוב, בלי להכיר אישית - מהסיפורים שלך פשוט נשמע הזייה אחת גדולה.
אני לא ממהרת לאמר לך לנתק קשר כי יודעת שזה מהלך מורכב,
אבל אם הייתי במקומך - בטוחה שהייתי עושה את זה מזמן או לכל הפחות מצמצמת אותו למינימום האפשרי.
וכמו שכבר כתבו לפניי חכמות וטובות -
שהוא ילך לבקר בלעדייך, ובטח שלא להתחנן לבוא לשם.
חיבוק ענק
מורכב כל-כך! בטוחה שיש לך שכר גדול בעולם הבא על המאמצים שלך ♥️👑
את מאד מרצה
זה מתבטא ביחסים שלך גם עם בעלך וגם עם חמותך.
את מאד תלויה בפידבק שאת מקבלת ומשקיעה המון אנרגיה כדי לקבל אותו (להיות בסדר) ומאד סוערת כשלא מקבלת אותו.
אני חושבת שזה מה שבעלך התכוון, את באה לברית
היא כן מתיחסת לא מתייחסת, מתעלמת, לא משנה -
אם יש לך עוגן פנימי יציב את לא מושפעת מזה כל כך.
אותו כנ"ל שאת תלויה בזה שבעלך יסכים שההתנהלות שלה משפילה ופוגענית כדי שהפגיעות שלך תהיה לגיטימית.
אני מסכימה עם קודמותי שטיפול זוגי, או אולי בעצם טיפול אישי.
אבל מכל מה שאני קוראת שוב ושוב על חמותך, נשמע שבראש שלך את מצפה שחמותך תהיה באחד משני מצבים- "שולם" או "ברוגז", ואת כל הזמן מגוששת מה המצב, ואז היא עושה משהו אחד שגורם לך לחשוב שהיא ב"שולם" ואז את בהלם כשהיא מתנהגת כאילו היא ב"ברוגז".
ובאמת אין שני מצבים. יש אותה עם ההתנהגויות ההזויות שלה תמיד, באופן קבוע. אם כבר מדי פעם היא מפתיעה עם התנהגות סבירה. אבל זה לא אומר כלום על מה שיקרה אחר כך. אני לא הייתי בהלם כשקראתי על אף התנהגות שכתבת- כי זה מאוד תואם את ההתנהלות הכללית שלה.
אבל ברור שגם אם זה לא מפתיע, זה מאוד מאוד פוגע ומשפיל.
בהצלחה ממש עם זה! חיבוק ענק!!!❤️❤️🩹❤️❤️🩹
אני חושבת שבגלל שהסיפור הזה מגיע מהמשפחה שלו הייתי מצפה לגיבוי ממנו כלפייך, כי זו את מול המשפחה שלו.
ומן הסתם שהחוסר נעימות הגדולה היא בעיקר אצלך.
אני יודעת שלא ביקשת התייחסות בנושא הנ"ל, אבל אני אומר רק דבר קטן: אני לא הייתי מתארחת איפה שלא רוצים אותי, גם אם מדובר בהורים שלי וכל שכן החמים.
אף אחד לא עושה לי טובה, למרות הכאב והקושי הייתי מעדיפה להישאר בבית ולצמוח מזה ולבנות את המשפחה שלי במקום שאני רצויה בו וגם בעלי.
אני יכולה להגיד על עצמי, שבעלי לא מרגיש בנוח ללכת למשפחה שלי ואני מבינה ומקבלת את זה באהבה ולכן אנחנו באים לביקור של כמה שעות והולכים.
די נפגעתי בשבילך שבעלך לא רואה אותכם כמקשה אחת, בסיפור הלא נעים הזה... מרגיש שהוא רואה בך חלק נפרד ולא שאת חלק ממנו בתוך כל זה, לא ברור איך הוא לא בחר להציע לך סלטים כשאמא שלו מתעלמת. זה שהיא בוחרת בגישה הזו זה לא אומר שבעלך צריך להיות מנותק מהסיטואציה, או להתכחש אליה.
יש פה חמה שמזלזלת ולא נותנת את הכבוד הבסיסי, לפי מה שאני מבינה ממך. ודווקא במקום הזה בעלך צריך להעריך אותך יותר גם מולה ולא להישאב לזה.
נכון שזו אמא שלו אבל הוא צריך לראות את הסיטואציה מהצד כדי להבין מה את חשה ואולי ככה יצליח לבין את התחושות שלך...
בקיצור חפרתי, לדעתי בעלך לא צודק. הוא צריך להיות שם בשבילך, כי את שם בסביבה שהיא לא הסביבה הטבעית שלך, והוא הסיבה שבגללה את שם ולכן הוא צריך להיות לצידך, אך גם לא לפגועה בכבודה שלך אמו. אולי כדי להתייעץ עם רב?
מי שצריך טיפול ודחוף זה לא את...
אממה כן חושבת שטיפול אישי/זוגי יועיל כאן כי רומסים את הכבוד ואת הגבולות הכי בסיסים שלה שוב ושוב ועדיין היא מסכימה להכנס שוב למגרש הזה.
היא חייבת לעשות לזה סטופ ולא לתת ליחס הזה להמשך
לא סיפורים כאלה, אבל גם אצלנו אני לא הגיסה השווה ביותר ואנחנו לא באמת חברות ואני ממש לא אוהבת להפגש איתה… לא זורם.
לגבי בעלי, בשנה הראשונה עוד למדנו את העיניין…
ואז הוא למד להפריד בין מה שקורה איתי ואיתו לבין מה שקורה איתו ועם אמא שלו, לבין מה שקורה ביני לבין אמא שלו…
אז אין מריבות על הנושא.
וגם לא אומר לי מה היא סיפרה לו וכנ"ל ההפך (הכוונה לדברים שאמרה עלי או איזה משהו שהוא יודע שיעצבן אותי)
לא יודעת, את נשמעת בסדר גמור
אבל היא לא מתנהגת ככה, לא מתעלמת ממנח, בטח לא בכוונה...
ואגב אומרים חמיות, כמו אחות-אחיות, חמות-חמיות
סתם סתם.
ברור, להתעלם בכוונה מול כולם זה כבר רמה אחרת וגם די ילדותית…
המשפחה שלו.
נשמע שאת עושה את חובתך מעל ומעבר. מאמצים עילאיים בשביל שיהיו יחסים טובים עם המשפחה שלו.
הוא ממש לא עושה את שלו.
כן, אחריותו היא שתרגישי בנוח, או שלכל הפחות יכבדו אותך במשפחה שלו. זה תנאי בסיס בשביל שאת תהיי באינטרקציה איתם. זה אומר שאם משהו קורה - הוא מדבר עם המשפחה שלו ומבהיר שזה לא יקרה שוב.
(ואני ממש לא רעה או מנכרת את הצד שלו. אני ביחסים ממש טובים עם חמותי. באמת. אבל הוא מתייצב לצידי ומגן עליי כל פעם שצריך. וזה מאפשר קשר תקין וחיובי.)
ובמקביל שניכם צודקים
בכנות?
את חוזרת וכותבת- מי מזמין אורחים כשהוא לא רוצה?
אבל בפועל- לא הזמינו אתכם
וכשביקשתם- אמרו לכם לא
ושוב ושוב
זה נשמע שדי כפיתםנאת עצמכם
ואז התפלאתם למה זה היחס
אבל היחס לא השתנה
נשמע שהיא די עקבית
הוא היה רע מלכתחילה
זה אתם שמסרבים להכיר במציאות
קצת כמו לדפוק את הראש בקירנואז ללכת לחפש אקמול
עכשיו זה לא שאני לא מבינה את הצורך הרגשי בקשר עם אמא.
ובמציאות נורמלית הייתי כותבת לך כמה היא לא בסדרמוכמה דוקא ההתנהגות שלכם היא הנורמטיבית
אבל אתם לא חיים במציאות נואמלית
ואתם צריכים להכיר במציאות
ומתוך כך להחליט מה אתם עושים
גם בסיטואציה של הברית- שום דבר שם לא הפתיע
לא ההתנהגות שלה (היא מתעללת בכם רגשית כבר שנים... מה השתנה?)
לא התגובה של בעלך (הוא רוצה שקט תעשיתי)
ולא התגובה שלך (את מאמינה שאפ תתיחסי אליה יפה זה יביא לשינוי ונפגעת שלא לא קורה)
אתם בלופ
אם תעשו שוב ושוב ושוב את אותו הדבר- אל תצפו לתוצאה שונה
פשוט כל פעם אתם נמצאים בנקודה אחרת על הלופ אז אתם חושבים שהתקדמתם
אבל אתם עדיין על אותו לופ
אז שניכם טועים בהבנת המציאות
ושניכם צודקים בתגובה- כי לכל אחד מכם מטרות שונות (הוא רוצה שקט... את רוצה יחס טוב)
יכול להיות שתחליטו שאתם עדין משמרים את הקשר ויכול להיות שתחליטו לנתק
אבל אתם חייבים לשנות את צורת החשיבה ולההסתכל על הדברים בפרספקטיבה אחרת
ולשלוט בסיטואציות
לא לתת לה להוביל
ואני ממש ממליצה להיעזר באיש מקצוע
או שאפשר שהבעל ישאר עם אמא שלו בקשר והאשה לא תגיע לאותם מפגשים?
ומה לגבי הקשר עם האחים שלו? הרי כשהיא מגיעה לשמחות שלהם גם הסבתא שם…
להסכים ביחד שהוא ישמור על קשר והיא לא
אבל הם בכלל עוד לא בשלב של לקבל החלטות....
ולפותחת - לא כתבת באחד השרשורים שהתיעצתם עם רב שאמר לכם לנתק את הקשר?
אין טעם להמשיך ככה ולהיפגע כל פעם מחדש. זה פוגע לכם בזוגיות
ומוסיפה,
שבסיטואציה עם הברית ברגע שהתיישבת לידה הסוף היה כתוב מראש.
החכם עיניו בראשו.
הייתה שיחת נימוסים, יופי פה פחות או יותר נגמר הקשר. תתיישבי רחוק ממנה.
רחוק מהעין רחוק מהלב.
אם תיפגשו פעמיים- שלוש בשנה, תוכלו לשים לב לשמור על מרחק בטוח במפגשים.
אפשר לביים כל סיטואציה שתגרום לכם למרחק פיזי, היה וישבתם צמוד- הטוב האפשרי הגדול ביותר יהיה התעלמות, יכל להיות גם יותר גרוע.
ואם את שואלת אם להציע לך סלט זה בייסיק, אז בעיני ממש לא.
היא מתגעגעת לבן שלה וחושבת עליו,
וחוץ מזה את טיפוס מאוד עצמאי ודעתנית באופי שלך, ממש לא טיפוס שזקוק ש"יציעו" לו סלטים, את פשוט יכולה לקחת.
אני לא חושבת שהיחס שלה אלייך נובע משנאה, איכשהו את פשוט לא פונקציה בעיניה.
לא, היא לא התרגלה שאת נשואה לבעלה,
היא לא רואה אותך, לטוב ולרע. ובהחלט אפשר לנצל את זה ולהתנדף מהאיזור, לא לבקש ברכה וכו'.
פשוט לנסות להיות רואה ואינה נראית עד סוף הביקור ושלום על ישראל.
בעיני לנתק קשר זה צעד הרסני כלפי הילדים שלך.
לא יודעת אם מי שמציע את זה חוותה או מכירה מקרוב מציאות ארוכת טווח של שנים, של נכדים שיודעים שיש להם סבא וסבתא בחיים ולא מכירים אותם.
זה חסר מאוד מאוד עמוק ויכול להיות שהילדים בבגרותם לא יצליחו להבין את הבחירה הזאת ולא יסלחו לכם על זה.
יש כ"כ הרבה באמצע שאפשר לצמצם את הפגיעה בך מבלי להגיע לנתק מוחלט.
ובעיקר למשפט את לא פונקציה בשבילה.
אני גם הרבה פונקציות בעיני חמותי: אשתו של הבן שלה, אמא של נכדים שלה. אני לא אישה בפני עצמי.
וברגע שהבנתי את זה הציפיות שלי ממנה השתנו לגמרי וממילא גם פחות אכזבות.
אני נוטה יותר לחשוב שזו התעלמות מכוונת שנועדה לפגוע ולא סתם פנייה תמימה לבן.
ולא יודעת אם אדם נרקיסיסט מנסה לפגוע, או שהוא כ"כ רואה רק את עצמו שהוא פשוט לא רואה את מי שלא נותן לו את ההשתקפות של עצמו.
מכירה אנשים שכ"כ רואים רק את עצמם, שאין הבדל מבחינתם בין מי שאיתם בחדר ולא תורם להם, לבין חפץ שיש בחדר ולא תורם להם.
לעומת זאת אנשים שמנסים לפגוע, רואים מאוד את מי שבחדר. הם כ"כ רואים אותו וכ"כ עסוקים בו, שהם מסוגלים לפגוע בעצמם על הדרך, העיקר לפגוע בו.
בכל מקרה מה שבטוח, לא הייתי מחפשת את היחס הזה בכל מקרה.
מבחינתי התעלמות זה מצב רצוי, זה מאפשר להתעלם בחזרה במקום לנסות לגייס את עצמי לענות באדיבות למי שבא לי להתפוצץ עליו.
הרבה יותר קל לפתוח בשיחת נימוסים של 2-3 דקות שברור לשני הצדדים שמדובר בשיחה כפויה, ולעבור הלאה לאנשים הנוספים באותו אירוע או להתעסק עם הילדים.
לא להזדרז לסיים להניק, להחליף טיטול בעצלתיים וכד'.
אחרי שעתיים להתקפל הביתה עד למפגש הבא בעוד כמה חודשים.
הוא שאל אותה פעם למה היא מתייחסת אליך ככה?
הייתי מצפה ממנו ל- ויעזוב את אביו ואמו ודבק באשתו...
אמנם יש לו מצוות כיבוד הורים אבל אין מצווה להשפיל את האישה בשביל זה. אז שילך לבד להורים שלו ויחזור. ביום חול. ואם היא רוצה קשר אליך או לילדים- שתבוא ותתנצל.
לא חושבת שעשית משהו לא בסדר. אני חושבת שהוא לא מבין כמה חמור מה שאמא שלו עושה ואיך שהיא מתנהגת.
ולא מבין שאשה היא יותר רגישה מגבר וצריך וחובה להתחשב בזה.
למה את ממשיכה ללכת לשם?
אני לא הייתי הולכת לשם שוב.
או שבעלי יילך לבד (אם המצב כזה חמור יש מצב שגם את זה לא הייתי מאפשרת כי אז זה עלול לפגוע ביחסים שלנו הדיבורים של האמא עלייך אם יהיו כאלה)
או שאם לא באלו ללכת לבד אז שלא יילך עד שהם יבינו שאם הם רוצים לראות אותו ואת הילדים הם צריכים לדעת איך להתנהג אליי.
והאמת?
בעלך צריך ניעור. הייתי מצפה מבעלי להתנהגות אחרת.
יותר להגן עליי, יותר להיות בצד שלי בקול וגם מול אמא שלו, לא להסכים לפגןע בי או להתעלם ממני ולשתף אותי בכח בשיחה או לא להשתתף בעצמו, לא לתת לי לשבת ליד אמא שלו כשהיחסים כאלה.
והדבר האחרון שהייתי מצפה זה שיתחנן שנלך לשם- הייתי מצפה שיקפוץ על העניין ויגיד שהם לא רוצים שנבוא אז לא צריך ושלום.
שאלת למה את נפגעת מזה? כי זה פוגע!
ולא, את לא אמורה להתרגל לזה כי זה מה שמאפשר לזה להימשך.
אם הם יבינו שאת לא מקבלת את היחס הזה ושככה הם יפסידו אתכם אז אולי זה ישנה את המצב, או שלא ואז בעיה שלהם.
טוב זה שאלה מאד מדויקת אז מלא פרטים אישיים...
לפחות לא בכרטיס שלי
יש לי בת בת שלוש. מתוקה חברותית חמודה חייכנית.. בתפיסה שלנו לא מבריקה במיוחד.
לא נורא, נכון?
היא לא יודעת צבעים בכלל, סופרת אולי עד 10 (אחר כך זה סתם רצף אקראי 43 12 58)
וההבנה החשבונית שלה גם לא משו. אתמול זה כל העבר, מחר זה העתיד מכאן ולהבא. לא חשבתי חריג לשלילה אבל לא גאון בלשון המעטה.
אבל אופי נח וטוב, ידידותית פטפטנית מהממת. מבחינתי הדברים הכי חשובים יש לה.
א מממ, כשאני מתענינת אצלה על הגן, נניח שואלת מתוך דף קשר- היא אף פעם לא יודעת לענות, את השם של הפרשה היא בדרך כלל לא יודעת
שאני שואלת מה למדו בגן, איזה יצירה עשו היום, נדיר שהיא עונה, בדרך כלל לא יודעת, לא זוכרת.
היא עצמאית- מתלבשת לבד מסתדרת בשירותים לבד, אבל לספר סיפור לעצמה נגיד היא תמיד תגיד שהיא לא יודעת.
גם כשאני מספרת ספרים שהיא מכירה היא לא כל כך משלימה משפטים וכו'. הרבה 'לא יודעת'
פעם בעלי שאל אותה מי היה אמא של שבת אז היא אמרה לו 'הכל כתוב בדף קשר אני לא יודעת'
טוב, הכל טוב, לא כולם חייבים להיות גאוניים.
שנה שעברה הגננת שלה (בפעוטון) אמרה לי שהיא אחת החכמות בקבוצה וייחסתי את זה לזה שהיתה מהגדולות
היום הגננת שלה עצרה אותי כשהבאתי אותה ואמרה לי וואו איזה חריפה, היא ועוד אחת- הכי חכמות בגן.
זה גן רגיל, קבוצה של 30 ילדות, אני מכירה חלק- חכמות פלוס. אמרתי לגננת שבבית היא לא שופעת
אז היא אמרה שלקח לה זמן אבל אחרי החגים היא ממש עונה מלא, יש לה המון ידע כללי, תשובות לענין, משתתפת מאד פעילה בריכוז.
זוכרת, פעילה, אחראית (טוב זה אני רואה גם בבית) היא ממש יכולה להסביר דברים לילדות אחרות שפחות חזקות..
היא היתה מאד מופתעת ממה שסיפרתי על ההתנהלות שלה בבית.
בדרך כלל אמהות חושבות שהילדות שלהן יותר חכמות מהגננות...
זה עשה לי תחושה מאד רעה.
היא השניה, האח מעליה- גם גדול ממנה וגם מחונן, באמת משהו יוצא דופן. מתחתיה יש עוד פעוט- אמנם הוא תינוק אבל בגיל מתוק ומאד פעיל ומקבל מלא תשומת לב
(מדבר מלא, מתקשר, מבין סיטואציות, זיכרון- אני יכולה לתת לו הוראות עם 3 שלבים והוא זוכר, נניח מקודם ראה אותי משתעלת אמר לי אוי אין לך טישיו- והלך להביא לי. הוא בן שנה וחצי)
וכאילו מה, היא מרגישה שבבית בינכה אין לה סיכוי אז היא פשוט החליטה להיות.. אין לי ביטוי יותר עדין היא ממש מוציאה את עצמה 'סתומה' לפעמים...
עכשיו באמת, אני הכי אוהבת אותה בעולם, היא גם בת שזה בכלל משהו אחר, וכולם אוהבים אותה ומשוגעים עליה, אבל כן אין לה את הברק שיש לאחים שלה- הקטן עוד תינוק וזה גיל שעובר, אבל הגדול לנצח ישאר חכם מאד ועם ידע עולם מטורף (קורא עברית ואנגלית, שולט בתנך, בגוף האדם מערכת השמש..חשבון ברמה של כתה ו'.. באמת שיש דברים שהוא יודע ואני לא)
מה אני יכולה לעשות נגד זה?
אני ממש משתדלת ומבקשת גם מהסבתות נניח לא להדגיש כל היום את חכמתו של הגדול ולא להתיחס לזה, בסך הכל אני מאד מאד מאמינה שמה שחשוב להצלחה בחיים זה כישורי חיים, תקשורת בינאישית ולא גאונות, ובזה ברור שהבת שלי יותר חזקה כרגע (הם קטנים אז הכל יכול להשתנות) אבל איך אני יכולה לעודד אותה גם בבית להרגיש שווה? וראויה לפתוח את הפה ולספר פ. שבוע? הרי גם אם היא תזכור באמתה כל הכל אח שלה יודע פי מליון. אז מה? הוא גם גדול יותר והציפיה ממנו אחרת.
שיהיה ברור שאני לא האמא שבוחנת את הילדים שלה... זה לא הנקודה. היה לי מאד טוב עם מי שהיא פשוט כשהבנתי שזה בחירה ברמה מסוימת בהתנהגות הזו בבית ובעצם היא יכולה הרבה יותר- זה ממש צבט לי בלב.
אני עושה זמן איכות עם כל ילד, והשנה בפרט היא נמצאת יותר בבית בזמנים רגועים ויש לי ולבעלי זמן לתת לה יחס אישי ומלא אהבה. (אח שלה הרבה שעות בלימודים ובחוגים)
מה עוד אני יכולה לעשות?
הדבר היחיד שצריך לשנות זה את הציפיות.
גם לי יש ילד גדול יותר מחונן, ויש לזה יתרונות וחסרונות אני לא מרגישה שהילדים האחרים שלי בתחרות מולו מי יותר חכם. היא מתוקה וחברותית מה צריך יותר מזה בגיל 3? בסוף היא קולטת מה שאתם משדרים לה. אם מתלהבים שהיא סופרת עד 20 אז היא תבין שזה מה שחשוב (הילדה שלי בת ארבע וממציאה מספרים מ10 והלאה וואלה לא מעניין אוותי בסוף היא תדע לספור יותר כיף לי שהיא חמודה ומתוקה וקצת שובבה)
אולי בגלל שהגדול חכם מעבר לנורמה, נראה לך שהיא לא מפגינה יכולות.
למרות שבפועל נשמע שיכולות שלה ממש תואמות גיל (ואף מעבר יש לציין)
זה שבגן יש משהו מסויים ובבית אחר, לא אומר שזה בהכרח בחירה התנהגותית "להתעצל" בבית, אלא שבבית זו סביבה אחרת, פחות לימודית (וטוב שכך!) ולכן בבית היא מתנהלת קצת אחרת.
שאלות כלליות לא מזמנות תשובות בדרך כלל. מה כתוב בדף קשר, זו שאלה כללית.
גם שאלות שמבקשות מידע ספציפי, לפעמים קשה להם לשלוף או שהם לא בדיוק יודעים בגיל הזה.
אפשר שיח כזה כללי, את משתפת על היום שלך, והיא תשתף גם אם תרצה. מניחה שיצא ממנה יותר מאשר במענה לשאלות ממוקדות.
הבן שלי מבריק בגן
אבל אם אשאל אותו בבית, הוא יגיד לא יודע. רק מתוך שיח כללי, או באופן אקראי הוא פתאום יגיד איזו עובדה שהוא למד. והוא גדול יותר ממנה.
שהכול כתוב בדף הקשר -
מצביעה על חריפות גבוהה, מעבר לגילה!
לי אישית נשמע שיש פה משהו בקשר ביניכם, משהו שמונע ממנה לשתף אתכם במה שעובר עליה. (כי לא נשמע שהיא לא יודעת לספר, אלא שהיא לא רוצה)
היא עוד פיצית ממש! ומן הסתם היא עושה את זה באופן בלתי מודע, וזה גם יכול לגמרי להשתנות בהמשך.
יכול להיות שהיא באמת מרגישה קצת בצל מול האחים שלה, ויכול להיות שזה משהו אחר.
והאמת - יכול להיות שזו סתם חוסר סבלנות לפרט ולשתף, וזה גם דווקא יכול להצביע על גאונות רגשית...
נראה לי שכדאי ללכת לברר את זה לעומק בכמה פגישות טיפול, אם מתאים לך❤️
בכל אופן, את נשמעת אמא מהממת ומודעת ממש! לא מובן מאליו לשים לב לניואנסים דקים כאלה...
Pandi99לי היא מצוינת ככה בדיוק
אבל אני תוהה מה גורם לה לפער כזה בין הבית לגן
מה הכוונה צבעים היא לא יודעת?
נניח תביאי לה מגנט אדום ותגידי תביאי לי עוד אחד אוצו דבר היא תדע?
תבקשי ממנה אחד כחול היא תביא?
יכול להיות שמשהו בדינמיקה הכללית בבית לא מאפשר לה להתבטא בחופשיות,
היא לא נותנת לעצמה טווח טעות.
זה קלאסי לילד סנדוויץ.
תנסי לדרבן אותה לשתף בלי שהיא תרגיש שאת מגרה אותה לחשוב.
בדיוק כמה שהיא אמרה שזה כתוב בדף קשר, זאת הברקה גאונית בלי שהיא שמה לב..
נגיד תקריאי את הדף קשר ותגידי שם לא נכון- הנה כתוב רבקה הייתה אמא של שבת, יאא איזה יופי!
ותראי איך היא מגיבה לטעות שאמרת,
אם יש לה ביטחון לומר שלא רבקה הייתה אמא של שבת או שהיא מפחדת אפילו לתקן אותך.
בנוסף לדרבן שיח שאין בו נכון או לא נכון.
להשלים משפט מתוך סיפור מוכר יכול להיות המשפט הנכון ויכול להיות המשפט הלא נכון. ואז זה אופס.
להימנע מלהשלים את המשפט זה ללכת על בטוח.
במקום זה, עדיף לשאול שאלות פתוחות נגיד על ציור למה זה דומה? כל אחד יכול לחשוב שזה דומה למשהו אחר, אין פה מקום לטעות.
או איזה חיה את הכי אוהבת מבין החיות בעמוד הזה?
במקום להגיד שמות של צבעים שעלולים לטעות בהם, איזה צבע את רוצה שנצבע את הכובע?
לגבי מספרים עד 10 זה יפה בגיל שלה.
אם את רוצה קצת לגרות אותה בהתאם לבשלות, את יכולה לשאול נגיד בנדנדה: כמה נספור עד שנרד?
מצד אחד היא תרצה מספר גבוה כי היא תתנדנד ככה יותר, מצד שני זה יצריך ממנה להתאמץ לספור..
אפשר לספור ביחד איתה או בשבילה, העיקר החשיפה, בהדרגה היא תשתפר בזה.
ותזכרי שלא משנה מה הסיבה להימנעות, היא רק בת 3 ודברים יכולים להשתנות ככל שהיא תגדל, וגם יהיה לך יותר קל להבין איך להשיג שיתוף פעולה.
(אגב הימנעות מטעויות זה אחד המאפיינים של מחוננות, לא שזה משנה משהו, סתם כי ציינת שאח שלה מחונן)
אלא (שבנוסף לעניין הרגשי במיקום במשפחה שציינת)
היא פחות טובה בשליפה, באירגון מסר מילולי, אולי בזיכרון של פרטים
זה דברים שיכולים להסתדר עם הגיל, היא קטנטנה ממש!
ויכולים להסתדר עם קצת עזרה מקלינאית תקשורת ושימת לב בבית.
זה פחות קשור ל''חוכמה'', יש אנשים חכמים ש חושבים לאט, ופשוט הראש שלהם עובד אחרת.
נניח היה פרשת נח
שאלתי אותה מי בנה את התיבה- כי היה כתוב בדף קשר שלמדו
היא לא זכרה..
אבל בריכוז בגן היא כן עונה על כאלה שאלות ויודעת, חלק ממה שנלמד בגן וחלק מידע כללי!
למה בגן היא יודעת ובבית לא?
ולא נראה לי שהיא מפחדת לטעות, היא עונה מאד חופשי פשוט למשל אני מציעה לילדים לאסוף לפי צבעים
אז היא אומרת 'אני ירוק' ומרימה בחדווה את כל האדומים.
או בנדנדה היא אומרת נספור עד 30- אני לבד (כמובן זה הגיל...)
וסופרת בקולי קולות לכל הקהל בגינה עד 10 ואז רצף מספרים כלשהו.. ואם אני 'עוזרת' אז היא משתיקה אותי ומתחילה מהתחלה.
יש לה מלא בטחון עצמי.. מסתובבת בבית אני הכי חמודה הכי גדולה הכי יפה (זה נכון היא באמת חמודה וגדולה ולדעתי בוגרת ועצמאית ויפהפיה)
פשוט כאילו בבית בחרה את המקום של 'החמודה והלא יודעת'
תודה לכל העונות! אני קוראת הכל פשוט מגיבה במרוכז
גם במקרה והיא בוחרת להיות "לא יודעת"
כי מי בנה את התיבה- זאת שאלת ידע.
איזה חיה הכי אהבת בסיפור- זאת לא שאלה ידע (וחשובה לא פחות)
אם היא פיתחה איזה "אישיו"
עם העניין של יודעת לא יודעת, זאת דרך מצוינת לעקוף את זה.
וזה גם עניין של בשלות של המוח,חכי היא פיצית והאמת לפי התאורים היא ממש חכמה אולי אחרת מהבן שלך אבל שכל ממש לא חסר לה.
אצלי יש לי כמה חכמים מאד וכל שנה היתה ממש משמעותית מבחינת שיתוף.
סתם בשביל הקטע היה לי אח כזה שאמא שלי לא חשבה שהוא חכם גדול אולי ההפך (והקטע של הצבעים אני חושבת שעד היום זה פשוט לא מעניין אותו והוא לא במיוחד מבדיל בינהם בשליפה),ואז הגננת אמרה לה שהוא מאד חכם והיא לא האמינה לגננת,בסופו של דבר בגיל יותר מבוגר הוא קפץ כיתה כי הוא היה חכם מאד.
בגיל הזה צבעים ומספרים אחרי 10...
רק קרוב יותר לגיל ארבע.
אז אני מניחה שזה בסדר ולא בעייתי. אגב יכול להיות שבגן היא לא עונה תשובות כאלה כמו ששאלת אלא תשובות אחרות יותר קלות.
וגם הילדים שלי החכמים לא היו עונים ממש על הדף קשר... תלוי מתי האמת..אבל לפעמים לא ידעו על מה מדובר בכלל. קורה. אולי לא הקשיבו בדיוק... סהכ זה דברים שהגננת אומרת במפגש פעם אחת.
כל מה שרשמת ואמרתי לעצמי
יואו היא בטח כזאת מתוקה!! והיא בת 3… תזכרי בבקשה.
זה שהילדה נורמטיבית פלוס יחסית לגיל.
ובגלל הגדול שהיה מחונן היא נשמעת לך לא כל כך מבריקה.
הגננת משווה אותה לילדים רגילים- אז היא חכמה יחסית אליהם, את משווה אותה לאחיה הגדול- אז היא נשמעת לך 'לא מבריקה במיוחד'.
תאמיני לגננת, ועופי עליה ועל מה שהיא כן מביאה לבית.
אני כמה שבועות אחרי לידה
ויש 2 עניינים שמאוד מסעירים את בעלי,
אחד זה רכב שאנחנו צריכים לקנות וההורים קצת מתערבים ובעלי מתעצבן כי הוא לא אוהב את הרכב שהם הציעו ודבר שני זה שכנים שמתלוננים שיש להם נזילה מהבית רוצים שנעשה תיקון, עשינו תיקון ושילמנו הרבה והם עדיין מתלוננים שיש בעיה וכרגע אין כ"כ דרך לטפל בזה.
בעלי כל פעם מעלה אחד מהנושאים האלו וחופר, הוא יכול להגיד אותו דבר כמה פעמים ביום וזה ממש מחרפן אותי,
אני אחרי לידה ואין לי כח לכל הדיונים האלו,
מצד אחד מבינה אותו, מצד שני כשהוא נכנס לכעס והעצבנות הזו זה מלווה אותו כל היום והוא נהיה עצבני בצורה מוגזמת וזה משפיע בעיקר עלי ועל הילדים.
מה עושים?
אני מרגישה במצוקה,
לפעמים אני מרגישה שהוא לא מבין שאני אחרי לידה ומעמיס עלי עוד דברים.
מוסיפה שיש לי 2 אתגרים עם התינוקת שיותר מעסיקים אותי וזה משגע אותי שהעניינים האלו צריכים לתפוס אותו כל היום.
אני לא מפרטת מה האתגרים כי זה יהיה כבר אאוטינג אבל מרגישה שאני משתגעת כבר.
הם מממנים?
אם לא, וגם אם כן, תגידי לו שאת מצטערת אבל הוא יצטרך להגיד להם תודה על העזרה אנחנו מסתדרים ולחסוך לך את הדרמות כי קשה לך להכיל כרגע גם אותו ושהעצבנות שלו עושה לך רע
זה נשמע רע, אני יודעת, אבל לא חייב להגיד את זה ככה כמובן. תסגנני בצורה שתהיה לך נעימה להגיד, , זה רק הלך הרוח
משנה שזה נופל עלייך
אם לא מתאים אז לא מתאים וזהו
אבל את ההתמודדות שלו שיעשה במקום אחר כי את בעצמך צריכה תמיכה וזה מאוד מכביד עלייך ועל האווירה בבית
הייתי אומרת לו, שאת ממש מעריכה שהוא מתמודד עם שני הנושאים האלה בעצמו וזה לא נופל עלייך,
אבל ממילא עמוס לך נפשית, והנפילת הורמונים של אחרי לידה ממילא לא תורמת,
ואת חייבת לחזק את עצמך נפשית
לכן את מבקשת שהוא יעטוף את עצמו במי שיכול לעזור לו- אח, שכן, חבר.
בין אפ זה להתייעצות טכנית ובין אם זה בשביל לפרוק ולדבר עם מישהו.
וגם את עם ההתמודדויות שלא פירטת, חשוב מאוד שתהיה לך תמיכה.
בע"ה בהמשך העניינים יחזרו לשגרה ותוכלו יותר לתמוך אחד בשני.
כרגע זה לא הזמן.
ממש תשמרי על הנפש שלך, להעמיס עליה עוד קושי עלול חלילה לגרום לך להגיע למקומות שאתם ממש לא רוצים להגיע אליהם.
אני אגיד לו שימצא מישהו לדבר איתו על זה.
אני חושבת לדבר עם האחות של טיפת חלב כי העניינים שדיברתי בקשר לתינוקת, אני חושבת שאולי היא תוכל לתת לי תמיכה ואולי לעזור.
בנסיעה הוא היה עצבני והרגשתי שאין לי כח יותר והתחלתי לבכות והילדים ראו אותי בוכה .
אחת הילדות ממש נבהלה ונכנסה להיסטוריה מזה,
ניסתי להסביר להם שמותר לאמא לבכות לפעמים.
ילדה אחרת אמרה אני לא רוצה שתיפרדו..
מה עושים במצב כזה?
איך מסבירים להם שמותר להורים לפעמים להתווכח על משהו ושאמא יכולה לבכות?
למסגר את זה שאבא ואמא מאוד מאוד אוהבים אחד את השני
ולפעמים יש מחלוקות או אי הסכמות
ובלי קשר לזה אחרי לידה לא מרגישים כלכך טוב וזה גורם לבכות גם מדברים קטנים
אז בכית תוך כדי הוויכוח למרות שזה משהו קטן ולא כ"כ חשוב בעינייך...
ושהרבה יותר חשוב בעינייך למשל זה כמה את אוהבת את הילדים ואת אבא ושאת שמחה בהם ומאושרת בהם כ"כ.. אבל ככה זה שלא מרגישים טוב...
ופשוט לשאול אם אפשר חיבוק...
כמה יותר לדבר נראלי מאוד מאוורר ומרגיע...
בהצלחה גדולה!!!!
ותחזיקי חזק בראש את זה שאת חייבת מרחב נפשי ופיזי להירגע ולהחלים ולהיות אסרטיבית מול זה שאת לא יכולה כרגע להכיל את הסערות של בעלך...
וכדאי בזמן טיפה רגוע לשקף לו שגם ככה מאוד קשה לך ואת לא רוצה להיכנס לדיכאון או משהו כזה מרוב עומס רגשי ונפשי ןאת לא יכולה כרגע להכיל דיבורים על דברים מתוחים, זה מלחיץ אותך וחונק אותך... והוא ימצא את הדרך להסתדר בע"ה..
חיבוק גדול יקרה♡♡
בנשוא אחר
והרגשתי שאני לא מסוגלת להכיל עוד מילה בנושא
בלי קשר ללידה או אחרי לידה
אמרתי לו הכי נעים ואוהב שיש
שאני מבינה שהנושא הזה מסעיר ומעסיק אותו אבל כבר קשה לי באמת נפשית לשמוע את זה כל היום, אני אשמח להכיל אותו בכל צורה אבל זה כל כך כל היום שאני כבר לא מסוגלת ואם יש משו חשוב או שונה אני אשמח להשתתף איתו
וזהו
הוא ממש ממש משתדל, יש לו פיקים כאלה שפתאום הוא קצת חופר וזה עובר
מבינה אותך ממש
זה בלתייי
שיש עוד כאלו.
בסוף שוב בכיתי כשהילדים כבר ישנו והסברתי לו הכל וגם עשה לי טוב להוציא את הבכי החוצה.
ב"ה הוא הבין ומקווה שזה ישתפר והוא פחות ידבר איתי על זה .
להציע לבעלך מישהו לשתף ולפרוק מולו.
יכולה לומר לך שאני ממש כמו בעלך, אם יש לי משהו על הלב, משהו חיצוני שמפריע לי- אני אחפור ואחפור ואחפור עד בלי די לבעלי. עד שנמאס לו, אבל אני ממשיכה וממשיכה עד שהוא מתעצבן.
אז מהצד של בעלך מאוד מבינה את הרצון לפרוק "בצער" מולך, מצד שני הוא צריך לעבוד על עצמו ולהבין שני דברים:
1)את אחרי לידה, ורק זה חסר לך עכשיו להיות בצער יחד איתו...שימצא שותף לדבר מולו, ותחליטו על זמן פעם ביום- 5 דקות שיכול לומר לך מה הוא מרגיש וזהו.
דבר שני- שאני כאחת שגם חופרת ומצטערת מאוד מדברים עד כדי חוסר תפקוד, לימדתי את עצמי לשאול את עצמי, האם הדבר הזה עכשיו שגורם לי צער ימשיך כך בעוד חודש?חודשיים? לא!! אז למה לי להתעצבן או להיצטער? גם ככה זה משהו שאוטוטו יעבור.
עם הרכב- תחשבי שעוד חודש, מי בכלל יזכור את זה?
נזילה- בע"ה תזמינו מישהו וזה יסתדר, וזהו, אז למה להצטער עכשיו
אם הובנתי...
אבל לחתונה האחרונה במשפחה הזמנו משם 3 דגמים שונים (בהתאמת צבעים)
יצא ממש חמוד
סוג שמלה שיפון נשפכת
שמלה אחת שגם למעלה שיפון, השנייה למעלה פייטים
אני רוצה לשלוח לך קישור, הבעיה שאני לא מול המחשב עכשיו ולא רואה את עצמי מגיעה אליו היום.
מקווה שאת לא ממהרת להזמין, אנסה ממש לשלוח מחר
משיין המון המון זמן להגיע..
יותר מ3 שבועות...
ממליצה ממש
יש המון המון מבחר והרבה מידות
הזמנתי 4 והחזרתי 3 עד שהגעתי לתוצאה שאני אוהבת
וכמובן לקחת לתופרת לתיקונים קטנים
ברונזהכי אצטרך תופרת וכו'
ממש בא לי להיראות טוב גם אם אני אחרי לידה
אני הזמנתי אותה MOTF Soiréza שמלת קוקטייל עם שכבות טוויסט
!בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב
MOTF Soiréza שמלת קוקטייל עם שכבות טוויסט
קיבלתי מיליון מחמאות. שמתי חולצת בסיס. אולי יהיה אפשר גם להתאים אותה להנקה. מקסימום תקני כמה שמלות ותחזירי בחינם מה שלא תרצי
כי בתמונות נראה אורך מוזר
חבל שהיא לא ארוכה יותר🫢
קונים שתיים
את השנוה גוזרים
ולוקחים לתופרת שתאריך את החצאית למקסי
שלהזמין כמה דברים ואז להחזיר מה שלא רלוונטי. וגם הכי חשוב מבחינת המידות- להזמין אפילו גדול יותר ממה שנראה לנו כי שזה קטן אי אפשר לעשות כלום אבל אם גדול אז עושים תיקון וזהו. עדיין יןצא יותר משתלם בהרבה מקנייה פה בארץ
אני נתקעתי בלי נעליים לבת שלי שבדיקו התחילה ללכת ועשינו אירוע שלנו, הזמנתי 5!! זוגות , החזרתי 4 ונשארתי עם 1 שהיה ממש טוב עליה
חייבת לפתוח שרשור אחרי מה שקרה ואני כנראה לא אשכח את זה מהר..
הבן שלי שבוע שעבר בערב
אחרי שכבר התקלח וצחצח
הלכתי רגע לחדר וחזרתי ואני רואה שהפה שלו מרוח קצת בשוקולד,
הוא בגיל כזה מצחיק שאמרתי אני חייבת לשאול אותו מה הוא ליקק,
שאלתי אותו" x מה ליקקת?"
" גבינה"
🤣🤣
מתוק ממש.
חייבת גם לשתף,
הוא כל השבת מסתובב ומספר לכולם שגם לנו הולך להיות תינוק יצחק עוד שנה
וגם - אמא שלי בבית חולים לא יכולה לרדת מהמיטה, בשביל לשמח אותה עשינו סרטון ai שבו היא קמה ורוקדת
הסרטנו את זה עם הבן שלי והראנו לכולם את התוצאה והוא חוזר על זה שוב ושוב שסבתא לא קמה מהמיטה אבל בסרטון היא כן קמה
איך היא קמה? איך רקדה? איפה בנעלי עקב שai הדביק לה לרגל?
לא הצליח להשלים עם זה נכנס ממש לחרדה סביב זה
אוי התמימות..
אשמח אם תועלנה לענות על הבדיקה הזאת:
שאלה לציבור: ארוחת צהרים לילדים - נשואים טריים
(ואם מישהי מוכנה להואיל לשים קישור גם בפורום אמהות, שם יש ממש חרם ונידוי, שמתא וארור על גברים שכותבים)
תודה רבה ושבוע טוב
גם אתן מרגישות לפעמים בדידות בגינה?
כל האימהות מוצאות חברות ומשום מה אני תמיד בעדיפות אחרונה שלהן... גם אם יש מישהי שאני בקשר איתה, אם יש מישהי אחרת כמעט תמיד היא מעדיפה אותה
מרגישה טפשה שזה מציק לי, הרי כבר מזמן עברנו את הגיל שנעלבים מ"חברות" שכאלה
אבל האמת שאני יושבת על הספסל ופשוט משעמם לי
וזה כן אפילו פוגע, כמה שזה מטופש
הן לא חברות מלפני
והבעיה העידרית היא שמשעמם לי בגינה וזה ממש מקשה עלי
אני מדברת בגינה כל פעם עם אמא אחרת אפילו שאני מכירה לרוב 20% מהאימהות
וזה בסדר לבחור גם את יכולה לבחור🙂
ובאמת נשמע מעליב שהן מצייחסות ככה שכאילו את לא שם..לא הייתי ממשיכה לשבת ביניהן
זה קרה לי פעם, אבל לא בגינה, וזו הרגשה נוראית! ממש!
התעלמות יותר גרועה מהעלבה במילים.
שאני כמעט לא יוצאת לגינה
והילדים שלי ממש אוהבים :/
לפעמים יש "קליקות" של אמהות. או שהן מכירות מקודם, או שהן שכנות, או שפשוט יש להן חיבור וסגנון דומה, ואני לא קשורה.
זו לא הרגשה נעימה... גם קרו לי סיטואציות שכמה אמהות דיברו מעל הראש שלי.
מה שאני עושה במקרים כאלה זה פשוט עוברת מקום ויושבת לבד ומתעסקת עם הילדה שלי או קוראת בטלפון. ואומרת לעצמי שהיום אני פה בשביל הילדה.
יש לי גם ימים שכן נחמד לי בגינה, והילדה ממש מבקשת אז אני משתדלת לא להתבאס אם זה לא יוצא הערב הכי חברותי. לפעמים אני מתכתבת עם חברות אמיתיות שלי תוך כדי.
כדי להזכיר לעצמי שאני כן כיפית וחברותית. פשוט פה לא מכירים אותי ככה וזה לא בגלל משהו שעשיתי, לפעמים פשוט לא עובד.
חיבוק
כמעט תמיד כשהגעתי גם מי שבקשר איתי בד"כ רק אמרה שלום מה נשמע? ושאר הזמן דיברה עם נשים אחרות .
זה ממש פוגע לפעמיםב אבל אני כבר לא מצפה.
אני דווקא יחסית מוצאת עם מי לדבר וחברותית...
כן קשה לי משהוא אחר
שהוא
כמות הלשון הרע הזויה!
רק אצלנו זה ככה??
אולי זה קשור לעיר מול יישוב..
אבל בדיוק אתמול אמרתי לאמא שלי שאנחנו מדברות שעות ואף פעם לא נלכלך על אמא אחרת וזה ממש שימח אותי שזה ככה
אצלינו ב"ה אין 🙂
יש מישהי אחת שזו העבודה שלה בחיים 🤭 וחוץ ממנה יש כל כך הרבה על מה לדבר שזה לא על אנשים אחרים.
יכול לעבור פרט מידע חיוני כמו-
בעלה של איקס התגייס..
אבל לא מעבר לזה..
לא שבהכרח זה ככה.
אני אתן דוגמא קלאסית שקרתה לנו לאחרונה
מישהי ביישוב של אחותי התגרשה..אפילו אני ידעתי מזה
לעומת מישהי מהעיר שלי שאנחנו גרות בסמיכות ואני נפגשת איתה בגינה ובעוד מקומות התגרשה...ולא ידעתי מזה רק בדילאי של כמה חודשים
עכשיו זה לא שהיא הסתירה פשוט המידע הזה לא עובר מאחת לאחת כמן ביישוב
איזה יום שמחאת יוזמת שיחות? מפטפטת עם מי שלידך?
יש לי חברות ממש טובות שהכרתי בגינה
אם לא היתי פותחת את הפה לא היינו מתחברות בכלל
נשים שאת לא מכירה או מכירה מעט מאוד? או גם כאלה שאת כבר מכירה אבל לא יודעים מה לדבר...
איך את מתחילה שיחה?
בטוחה שקצת טייפים יעזרו להרבה נשים..
איזה יום שמחאחרונהאיזה תינוק מתוק
בן כמה הוא?
או, הבת שלך קוראת לך..
איפה את גרה?
לכולן.. לשים לב לחברות לספסל, לערב אותן בשיחה ולתת הרגשה נעימה.
אני מניחה שזה בעיקר מחוסר תשומת לב, פטפוטים של חברות בגינה בדרך כלל זה לא שיחות נפש ואפשר לצרף אישה שלישית לדיון על כמות הממתקים בגן ;)
מציעה לך להתיישב ליד בנות, לפתוח ולפתח שיחה
שיהיה בכיף ובהצלחה
אבל מאמינה שזה בעיקר בגלל האופי שלי, לא כי הן רעיות בכוונה…
והרבה מהן מכירות מלפני ויש ילדים משותפים במסגרות ואני יותר צעירה וגם מזרם דתי אחר ממה שהרוב כאן.
אבל מזדהה איתך שיש פעמים של בדידות בגינה או באירוע נגיד על אותו רעיון…
צודקת יש בזה משהו קצת פוגה גם אם לא התכוונו..
וואלה אם אנחנו מדברות על אותה גינה, אני אבוא לדבר איתך 
שזה נשים שכאילו "חברות" שלי
הילדים לומדים יחד
וכשצריך משהו הן יודעות לדבר איתי...
לחפש חברות חברות או סתם נשים לדבר איתן על הא ודא ולהצטרף לשיחות
אני התכוונתי לסוג השני.
ולכן לא הולכת הרבה
אם אני הולכת, אני בד''כ עם עצמי/ הילדים.
זה נשמע ממש לא בסדר
הייתי מנסה לקבוע עם מישהי
להביא פלאפון/ ספר
לעזרה!
חמי מאושפז מראש השנה.
ב"ה הוא במצב טוב וכרגע בשיקום ארוךךךך
ובגלל זה כל כמה ימים בעלי נוסע ליום שלם, לפעמים גם שבתות כדי להיות איתו.
ואני מתביישת להתלונן שקשה לי. אני צריכה קודם כל להתפלל שהוא יחזור לעצמו כמה שיותר מהר בעז"ה.
ויש נשים שהבעל שלהם היה שבועות במילואים חוץ לבית כולל שבתות ולא תמיד היה אפשר לדבר איתו.
אבל קשה לי...
קשה לי הארוחת ערב, קשה לי ההשכבות איתם, קשה לי שהקטן שואל כל הזמן איפה אבא...
תרגישי בנוח לומר שקשה לך
רפואה שלמה!!!
אולי בעלך לא במצב להכיל את זה עכשיו עם העומס והדאגה לאבא שלו, אבל תמצאי מקום לפרוק בו, כי זה ממש קשוח. יש אנשים שעוברים הרבה דברים, אבל זה לא אומר שקל להם...
ואם רלוונטי למצוא עזרה מדי פעם לערבים, אולי זה יכול להקל
זה קשה, ואת לא רואה אופק, וזה שזה משהו שלא נעים להתלונן עליו רק מגדיל את הקושי.
הכי נורמלי להיות בפוקוס על הקושי שלך בסיטואציה.
חיבוק.
לק"י
זה שיש קשיים גדולים יותר, לא מוריד מהקושי שלך.
חיבוק ורפואה שלמה במהרה לחמיך!!
דווקא יש בחינות שזה יותר קשה ממילואים-
אין תאריך סיום.
זה לא מסודר, אז את לא יכולה לבנות שגרה מסודרת סביב זה שהוא לא נמצא.
יש את כל המורכבות הרגשית והדאגה של אבא-סבא מאושפז ובשיקום.
אין הטבות כלכליות או תמיכה קהילתית שלפעמים יש במילואים.
עצה פרקטית מניסיון במילואים- לא לנסות לעשות אותו דבר רק בלעדיו, אלא לחשוב מראש איך את מסדרת את הסיטואציות שמורכבות בצורה שתסתדרי בלעדיו. (להביא נערה שתעזור, לקלח רק חלק מהילדים כל פעם, להכין ארוחת ערב קלה להכנה ושיהיה משהו שמניחים על השולחן ומגישים ולא דורש עוד התעסקות תוך כדי הארוחה וכדו') ושהילדים ידעו שככה עושים, זה הסדר, כשאבא לא נמצא כי הוא עוזר לסבא.
בהצלחה רבה!! ושתהיה לו החלמה מהירה בעזרת ה'!
ומפני שאני רוצה להזמין מתנות לילדים ושיגיעו בזמן, אולי יש לכם רעיונות?
חשבתי להזמין להם משיין סימניה לספר בהתאמה אישית, עם השם שלהם. נראה לי זה ישמח את תולעי הספרים שלי...
מה עוד אפשר? אבל לא יקר...
בד"כ יום אחד יוצאים להורים שלי
יום אחד בבית עם מתה גדולה (אולי אקנה עוד מגנטים)
יום אחד פעילות כיפית (קישוט סופגניות או פנקייקים)
יום אחד יוצאים לשירת הבקשות
יש גם שבת ומוצ"ש...
אז אני צריכה נגיד עוד רעיונות, עדיף משחק אחד שמתאים לכולם (גיל 2 עד 9)
אצלי עכשיו זה 12 וקצת דולר וכשקניתי היה יותר קרוב ל10.
הבת שלי כמעט בת מצווה
התחילה לקרוא מאוחר
וקוראת רק ספרות מתורגמת.. זה מה שהחברות קוראות והיה לה הכי קליל בהתחלה..
אני רוצה לכוון אותה קצת גם לספרות עברית, במקום התרבות היוונית שיש במתורגמים...
כשהייתי קטנה קראתי את כל ספרי הילדים שהם רומנים היסטוריים אבל היום לא בטוחה שזה ככ נקי..
אילו ספרים אתן מכירות שהם ספרות עברית, עם קצת היסטוריה ויחסית נקיים?
תודה מראש
שתתחיל עם הספרים של רונית לוינשטיין מלץ
"מעבר לפינה" זאת התחלה יפה
מזכרוני זה ספר שיש לה עוד כמה בסגנון, על חיפוש משמעות סביב בר/בת מצווה. כל ספר על נער אחר. עוסק בהיסטוריה הישראלית-ציונית.
יש מצב שיש שם קצת בנים-בנות אבל מזכרוני זה א. ממש לא העיקר. ב. אינטרקציה מועטה מאוד, כמעט ולא רומנטית
מחיפוש של עוד ספרים שלה עולה שהסופרת חזרה בתשובה ונישאה לרב יגאל לוינשטיין. אז נראה לי שזה אמור להיות נקי יחסית (כתבה ספרים רק בסוף ימיה, כשכבר הייתה דתיה). נראה לי שקראתי את רוב הספרים שלה והם מעולים!
ספרים מקסימים, נקיים, כולם עם היסטוריה חלק פחות חלק ממש היסטוריים אבל ממש כיפים לקריאה ויפים
והיא כתבה נקיים *יחסית*
אז לי זה היה נשמע לגמרי מתאים לתיאור..
וחוץ מזה אז הן מספרים על ההיסטוריה בצורה מרתקת ויוצאת דופן שלא קיימת בספרים אחרים..
עשיתן חשק
מקווה שהיא גם תזרום
כל הספרים שלה מהממים, אמינים ונקייגם אורנה בורדמן גם כותבת נהדר, נקי ואמין.
חפשי ספרים שלה
אנסה להזכר בעוד ז'אנר. דוקא יש היום ספרים מאוד מתאימים על דמויות שונות
נתתם מלא כיוונים
עכשיו רק נותר לשכנע אותה..
לפני שהייתי בבדיקה של רופא נשים.
יש עניין לחכות דווקא 6 שבועות או שאם פסק הדימום הגיוני ללכת גם כשעבר רק כמעט חודש?
רוצה לקצר את הימים שבהם נהיה מותרים אבל לא נדע רפואית אם יש החלמה שמאפשרת להיות יחד. היו גם תפרים..
תפרים מצריכים בדיקה אם האיזור החלים באופן מלא
אבל נמנעת מיחסים עד התור
חשוב ממש להבדק במיוחד אם יש תפרים
בלידה הראשונה - בסוף חזר הדימום לפני הטבילה.
זה היה בערך 4 שבועות מהלידה
הוא אמר שכל עוד אני מרגישה בנוח עם זה אפשר לקיים
מפה לשם עד שהרגשתי ממש בנוח לקח לי כמה חודשים.
.
