לדירה לכמה ימים בפסח
בזמן שאח של בעלי מתארח אצל ההורים בכיף בחינם עם כמה ילדים
הוא אפילו לא החזיר תשובה שהוא מגיע סופית
אבל המקום משוריין לו מראש
נשמע לכן לגיטימי?
אמר י לחמותי שירדנו מלבוא לכל הפסח אז נבוא רק לליל הסדר ועוד יום
והיא כזה הופס אבל לא, אני משריינת לאח ההוא.
למה?? אנחנו הודענו ראשונים שאנחנו מגיעים לחג ראשון אז מה הקטע ?
ממש אבל
האמת תלוי בכם
אמרת שיעשה לך טוב להתארח אז זה שיקול
אבל מה זה ??
הקטע הוא שלוקח לי זמן לעכל ולעבד שיחות
רק אחרי כמה שעות אני קולטת וואלה מה אנחנו פראיירים מה נסגר
אם טוב לך להתארח ואת יכולה להרשות לעצמך את הסכום - תסעי
בסוף תחשבי מה את כן מקבלת מזה שאת נוסעת
לא פייר, לא סבבה, הזוי אפילו - אבל תדאגי לעצמך
כואב ברמות לשמוע שמעיפים נוכחות של אח אחר (ולא משנה מה הסיבה גם אם היא הכי מוצדקת).
אני במקומך לא הייתי משלמת על דירה, מעדיפה להשקיע את הכסף הזה כדי לעשות לי חג נחמד יותר בבית.
יכול להיות שזה מה שחמותך הבינה, שבכל מקרה לא תשנו אצלה ולכן הציעה לאח אחר?
ואולי פשוט לומר לה שאת מבולבלת ולשאול מה קורה?
זה לא פעם ראשונה ולא אחרונה שאת מרגישה מופלת לרעה מול משפחה אחרת של בעלך.
האם התחושה הקשה (והצודקת) הזאת מקדמת אותך?
כנראה שלא.
כשאנחנו מזהים שנעשה לנו עוול סביר לפעול לתקן את העוול.
אבל כשאי אפשר לתקן, לא יעזור לכאוב את זה.
לכן השאלה היא לא האם לגיטימי לשלם סכום גבוה כשאפשר לקבל בחינם
אלא האם לגיטימי לשלם סכום גבוה בשביל להתארח בליל הסדר (כי אין אפשרות להתארח בחינם בכל מקרה)
בתור אחת שכמעט תמיד תעדיף בית,
דווקא ליל הסדר יש בזה משהו מאוד מקל להתארח אז אולי כן שווה את ההוצאה.
אבל לא מבינה מה הקטע🤔
וכן ברור שיש מלא מלא יתרונות. למשל שכבר שנים אני לא מתארחת אצל אף אחד
אף אחד לא אומר באמת מה הוא חושב ואז נוצרים מצבים אבסורדיים כאלה שכל צד מרגיש שנדפק וסותם בשביל הצד השני.
יכול להיות שחמותך חושבת שיהיה לכם יותר נוח להתארח בדירה נפרדת או שהיא חוששת שמשהו בבית שלה לא יהיה לך נוח.
קשה לדעת מה הסיבה.
בכל מקרה בגלל שזה חד פעמי הייתי סותמת.
אגב פעם בר"ה שכרנו דירה בעיר של חמותי בשכונה אחרת.
רצינו לעשות איתם 2 סעודות, עם אח אחר עוד סעודה, וסעודה נוספת לבד. ככה היה לנו יחסית המון חופשיות, ולא לגמרי חג לבד.
חמותי חשבה שאנחנו עושים סעודה לבד כי לא נעים לנו ובעלי לא הצליח לעמוד בלחץ ועשינו שם יותר מדי ארוחות לטעמי ויש מצב שזאת פעם אחרונה שהיינו שם אם אני לא טועה.
ואולי אם היא הייתה מכבדת את ההחלטה היינו עושים את זה הרבה כי באמת היה איזון מצויין ולכולם היה יותר טוב.
מה שאני באה להגיד זה שיש כאלה שאוהבים להתארח בתוך הבית של ההורים, ויש כאלה שמעדיפים בבית נפרד.
ולפעמים כשמציעים אחת מהאפשרויות האלו מתכוונים להיטיב ולא להרע.
אולי חמותך לא יודעת שאת מעדיפה את זה, או נלחצת מהאפשרות שתישנו אצלה ולא תהיה לכם פינה משלכם לאורך כל החג.
אולי היא נלחצת ממשהו אחר וככה טוב לה.
לפעמים צריך לקבל מרחב בחירה של האחר בלי לנסות להבין את המניעים שלו.
סה"כ לארח לליל הסדר זה המון טרחה, חבל להתמקד בסידור הלינה.
אם את מעדיפה את זה על פני ליל הסדר בבית, תתפנקי מזה שאת לא צריכה לבשל
ויכולה להכשיר מטבח ברגע האחרון.
תראי את הצדדים הנוחים את יכולה לישון עם פיגמה ומבחינת כסרש יותר בחופשיות
את יכולה לתת לילדים לאכול מה שאתם רגילים בלי שיפתחו עליכם עיניים.
את יכולה לצאת לסיבוב עם בעלך בלי לתת דין וחשבון.
אם חנוק לך מדי בצהריים יש לך פינה להיות בה.
יש מלא יתרונות, תחשבי עליהם.
בהצלחה ❤️
מאד יעזור לכאוב את זה.
לא להתווכח עם זה, לא להלחם בזה, לא להלחם בעצמך על זה
פשוט לכאוב את הכאב
עד הסוף
עד לבכי טוב משחרר
זה מאד יעזור.
נשמע ממש ממש לא נעים שיש העדפות בין ילדים
אבל נשמע לי גם (ובאמת סליחה אם זאת לא הסיטואציה). שאת מצד אחד נהנת בקרבתם ורוצה שיארחו אתכם. ומצד שני כל הזמן מרגישה מחדש שהם לא שמחים בכם או מעדיפים אחרים על פניכם או שיש בכלל הרבה חוסר נעימות שלך שם.
אבל מה שמפתיע אותי זה שכאילו יש בך צד שכל פעם מופתע/מתאכזב מזה מחדש...
וזה לא ככ ברור לי.
מרגיש לי שכדאי לך לטובתך לעשות סדר בלב ובראש שלך מה קורה שם.
אני מבינה שהחיים מורכבים ומערכות יחסים יכולות להיות מורכבות. אבל לטובת הנפש שלי, הייתי רוצה לעשות סדר אחת ולתמיד מה באמת קורה לי שם ומהם מערכות היחסים. כדי לא לשבור את הלב כל פעם מחדש וכדי להנות ממה שכן יש.
האם סהכ הם אוהבים אותכם ורוצים גם בחברתכם?
אני מדברת רק על ההורים. שאר האחים ןהגיסים זה אירוע אחר.
האם באמת אתם נטל עליהם? אם כן, במה? בהכל? או רק הנוכחות של הרבה ילדים שמסתובבים?
אולי הבישולים?
אולי הזמנים בין הארוחות?
אולי השינה?
אם באמת את חושבת שחמותך אוהבת אתכם. ויש קושי עם הנוכחות שלכם- זה אירןע אחד.
ואז באירוע כזה אני אישית הייתי מקלילה הכללללללל
באמת
לשלם כמה שצריך
להפסיק להסתכל מה קורה אצל הגיסים והאחים האחרים
לשחררררררר
כי העיקר שאני יודעת שהיא בסוף באמת שמחה בי ובילדים ואוהבת לראות אותנו וזה משמח אותה.
זה הכל.
וכמובן בהנחה שזה גם משמח אתכם לפגוש אותה. אבל בלי תנאים. אי אפשר בעיני להתארח במורכבות שיש לכם וכל הזמן להסתכל מה אחרים מקבלים ומה אנחנו לא.... זה פשוט שובר את הלב כל פעם מחדש. ומעצבן ברמות. ומכעיס. ופשוט לא עושה טוב לאף אחד...... הרי גם ככה את לא תשני אותה. אז נותר לך רק לשנות את עצמך ולשמוח בזה שאתם מתארחים אצל חמות שאת אוהבת ושהיא אוהבת אתכם (למרות הכל).
אבל אם באמת את חושבת שבאופן כללי הנטל מכם הוא כל כך משמעותי עבורה עד שהיא רק נימוסית אליכם ומזמינה מנימוס אבל באמת לא הייתה רוצה שתבואו (שוב, גם בתנאים שהם פחות טובים- לישון בדירה אחרת למשל)- אז עם כל הצער והכאב. הייתי מפנימה את זה סופית ומפסיקה לצפות שיזמינו. מפסיקה לצפות לקשר קרוב. מפסיקה ליזום הגעות שלכם. זהו זה.
אי אפשר לחיות בעיני עם ההתנדנדות הזאת של אוהבים אותי אבל לא מכבדים אותי, מזמינים אותי, אבל לא רוצים שאגיע......
אני אישית לא הייתי יכולה לחיות ככה.
הייתי רוצה להקשיב עמוק פנימה, עם מכלול הזמן והחיים שאת מכירה אותם כבר מאז שהתחתנתם. ושואלת את עצמי בכנות- הם שמחים בנו או שלא.
ואז
אם מקבלת החלטה שאני מאמינה להם שהם שמחים בי - אז אני יחד עם זה מקבלת בלי תנאים את התנאים שלהם לאירוח!!! ואני גם מחליטה בצורה מודעת לא להכנס לסיבות שגרמו להם לתנאים האלה. פשוט מקבלת את התנאים בלי להתכווץ אם אצל אחים אחרים יש דברים אחרים! ממש זורמת עם חמותי.
או - שבהקשבה עמוקה למכלול שאר החיים המבטים ובעיקר הלב שאת יכולה להרגיש מחמותך - אולי מגיעה למסקנה שאנחנו לא באמת רצויים ולא שמחים בנו ואנחנו יותר נטל משמחה - ואז הייתי חוזרת הביתה בלב שלם ושמח.
כי אני רוצה להיות אהובה היכן שבאה.
אירוח- לעולם יהיה מתיש ומעייף ונטל. אבל למרות הכל עושים את זה כי שמחים במי שבא.
אז אני זוכרת שזה מעייף לארח. ואני זורמת עם כל הבקשות והתנאים של המארחים- בתנאי שאני יודעת בלב שהם אוהבים אותי.
אנחנו לא נשואים יומיים
וזו ההתנהגות הלא ברורה
פעם למעלה פעם למטה.., לפעמים מרגישים הכי רצויים שבעולם
ופתאום לא
אגב אני רק פורקת כאן.... את מה שיש לי בלב...,,.
אני לא באה אליכם רק כדי להתלונן.כי בסוף אני גם קצת באינטרסים שלנו כמו שהמקורית כתבה ,כי אני נהנית גם להתארח ולנוח.
ויש דברים שאני לא יכולה לכתוב ולפרט מחשש לאאוטינג גמור, נראה לי שהכל יוצא לא מובן במה שאני כותבת. אם אכתוב את התמונה המלאה אני בטוחה במיליון אחוז שהתגובות כאן יהיו אחרות ואתם תהיו אפילו בהלם
עם כל זה אני מאוד מעריכה את תגובתך ואהבתי. אז תודה
או בכלל הפרשנות שלי לא נכונה
אז לגמרי כתבתי רק ממה שכן קראתי...
בכל אופן
כמובןןן
תקחי רק מה שרלוונטי לך ועוזר לך.. ומה שלא תזרקי לפח.
כתבתי רק איך שאני הייתי נוהגת אילו הייתי בסיטואציה כי אני לא יכולה לסבול מורכבות גדולה מידי בקשרים.. זה פשוט לא בשבילי ואז אני מרדדת את זה במוח שלי קצת לשחור לבן ומחליטה אם לוקחת את המציאות כמו שהיא או משחררת לגמרי.
אגב לגבי זה שלפעמים כן מרגישים רצויים ולפעמים לא- זה נשמע לי מאוד הגיוני, כי שוב, לארח זה תמיד קשה!!.... אז נשמע לי הגיוני שלפעמים זה מרגיש נטל.... למרות שזה באמת לא נעים. ומארח טוב אמור לדעת לשים גבולות כדי שזה לא יהפוך לו לנטל מידי (אגב הגבולות האלה עצמם יכולים להתפרש אצל האורח כחוסר נעימות.... מעגל שכזה). בקיצור.
נשמע שכל עוד את נהנת לנוח ולהתארח אז מצבך טוב וזה עצמו סימן שאתם אהובים שם והיא עושה המון עבורכם, גם אם לא הכל מפנק עד הסוף ואתם גם צריכים לשלם מחירים (תרתי משמע).
בהצלחה!!
במיוחד שיש הרבה מארחים שמזמינים לא מכל הלב...
ברמת משפחתיות מאוד קרובה
נראה לי אפשר להרגיש
אם מסתכלים עמוק פנימה ורואים את מכלול החיים
אבל כל אחד ומה שהוא מכיר.. אולי יש דברים מןרכבים יותר שאני לא מכירה
היא הציעה לו לבוא לחג, ומחכה שהוא יחזיר תשובה.
הגיוני שבינתיים היא לא יכולה לאשר לכם להגיע עד שהוא יחזיר תשובה, לא? מה היא תעשה אם הוא יחזיר תשובה חיובית? תגיד לו אה אופס פג תוקף ההזמנה שלי?
אני לא מתכוונת לזלזל בבאסה שלך!! זה באמת לא מצב נעים, ולהרגיש שמעדיפים מישהו אחר על פניכם זו ממש תחושה קשה 💜💜
אבל נראה לי שאפשר להתייחס לסיטואציה בלי פרשנויות, וזו סיטואציה שיכולה לקרות ולא מעידה על טיב היחסים הכללי.
אני מאמינה שכל קשר בין הורים לילדים הוא מעגל סגור עם נסיבות שונות
ולא.. לא חייב שוויון בין אחים
כי הצרכים שונים
והדינמיקה שונה
אני יכולה לספר שיצא לי פעם להיות הצד 'המועדף'
זאתי שרק חיכו לתשובה שלה אם היא מגיעה או לא
וביטלו בגלל זה מישו אחר
זה היה נראה רע
והיה כעס
שוב- כי לא ידעו את הסיפור
ברגע שהבנתי שחמותי חזלשה את גיסתי מלבוא לשבתמבלי לשתף בסיבה ביקשתי שיסבירו- הייתי אחרי הפלה שלישית, ההורים שלי לא היו בארץ והיינו צריכים מקום מפלט מפנק
בסוף בסוף- את לא יודעת למה מעדיפים את האח
אם זה על רקע רפואי
או מצב משפחתי שלו מורכב
או שאשתו מכשפה וחמותך מפחדת להגיד לה לו
או שמונים אלף סיבות אחרות
אם את רוצה בחברתם ומעריכה אותם - תני להם קרדיט שיש להם סיבות
יכול להיות גם כאלו שאולי לא תסכימי
אבל זה שלהם
ואם את לא רוצה בחברתם ומעריכה אותם- אז שחררי
יש לנו בן בן ארבע וחצי
שההתנהלות שלו בלתי נסבלת
הוא לא קשוב, לא שומע, מוסח, רוצה להיות טוב ולא מצליח, המון תנועות לא מתוכננות שעושות נזקים (עם התינוק, עם כוס שנשפכת קבוע וכדו')
נוגע בנו ובאנשים בצורה מציקה
לא רגוע
כל הזמן מיילל בוכה מדבר
ועוד שלל התנהגויות שכן רלוונטיות לגיל ארבע אבל מועצמות עוד יותר כמו לדבר במילים לא יפות, להרביץ, וכו'
הבנו שזה כנראה יכול להעיד על הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות
השאלה מה עושים עם זה עכשיו בגיל הנוכחי?
המצב כבר בלתי נסבל והוא מקבל המון המון פידבקים שליליים
והוא רק רוצה להיות טוב ופשוט לא מצליח לו
הכל מתחרבש הכל נגמר רע
מציינת שיש לו דימוי עצמי נמוך בהשוואה לאח הגדול שמעליו. בטוח שהוא אפס לעומתו למרות שממש לא.
אנחנו מנסים להעצים, לאהוב.. מרגישה שזה טיפה בים
לא עוזר ולא משפיע
מה עוד אפשר לעשות?
מרגישה שאחרי שיהיה מווסת כמו אחרי רטלין, שירגע ולא יעשה נזקים בכל צעד יהיה לנו קל יותר ליצור אמון ואהבה מולו (הוא יהיה במקום של קבלה)
לבנתיים אי אפשר לאבחן ולקבל ואני מרגישה שנעשים נזקים מחוסר אונים שלנו ושלו יחד...
אשמח לכל תגובה מחכימה, גם מנשים שאולי היו ככה כילדות
אני ובעלי שנינו רגועים...לא חווינו, אין לנו נסיון בלהיות הצד השני
גם מאימהות מנוסות
גם לפתרונות טבעיים (נוסה להפסיק סוכר וקמח)
תודה רבה!!
עוקבת מהניק שלי
אני מבינה מה את אומרת, ובאמת הגישה ההיקשרותית-התפתחותית שמה הרבה משקל ואחריות על ההורה,
וזה יכול בקלות לעורר בהורים תחושת אשמה, תחושה שלא נעים ולא קל להרגיש, ורובנו מנסים להתנער ממנה.
אני בעצמי מתמודדת עם תחושות דומות כי גם לי יש ילדים ואני אמא ממש בינונית, וככל שאני לומדת יותר ומבינה את עומק ורוחב ההשפעה שלי על הילדים כך פוטנציאל האשמה גדול יותר, כמו שנאמר: מוסיף דעת מוסיף מכאוב. ולפעמים בא לי להיות "ראש קטן", להגיד ככה הילד זה מולד, או לשלוח לטיפול רגשי בשיטת המוסך, אבל אני לא יכולה כי כבר טעמתי מעץ הדעת
אז נגזר עלי לחיות עם האשמה ולעשות איתה עבודה פנימית, בעיקר של חמלה עצמית - כי עשיתי את הכי טוב שידעתי, וגם עכשיו אני עושה הכי טוב שאני מסוגלת.
אני בהחלט חושבת שילדים גדלים היום כברירת מחדל בתת תזונה רגשי. אבל הביקורת לא מופנית כלפי ההורים, שבוודאי יש להם כוונת טובות והמון רצון טוב (גם אם חוסר ידע והרבה פעמים חסמים רגשיים משל עצמם), אלא כלפי אורח החיים המערבי שקשה עד בלתי אפשרי לגדל בו ילד כמו שהטבע התכוון.
וכשילדים לא מקבלים את הצרכים שלהם הם עוברים למצב הישרדותי וההתפתחות וההבשלה של המח מתעכבות. איך זה יראה? תלוי אצל מי, זה אולי קשור גם לנטיה מולדת אבל הרבה לתנאים סביבתיים.
אני בטוחה שאת לא צריכה אותי כדי לראות את העליה המטאורית באבחונים והגדרות של ילדים בעשורים האחרונים, ילדים מבתים נורמטיביים - לא מזניחים או מתעללים!! - עם בעיות התנהגות קשות, הפרעות נפשיות, חרדות, דיכאון, או סתם ילדים שלא מתבגרים, מבוגרים שלא התבגרו - לא אינטגרטיביים, לא מסוגלים לקחת אחריות, לקיים קשרים עמוקים ועוד שלל רעות חולות שכל כך נפוצות היום.
אני לא זוכרת את השרשור המדובר לגבי אוטיזם, ואם מה,שכתבתי שם לא היטיב איתך כאמא אז בודאי שתזרקי אותו לפח. אין לי היכרות עמוקה עם אוטיזם ויתכן שהדברים הכלליים שכתבתי לא מתאימים לאוטיזם בכלל או לכם בפרט.
אבל עם הפרעת קשב דוקא יש לי היכרות מעמיקה וההשפעה של ההיקשרות על תסמיני הקשב כל כך דרמטית, שפשוט כואב הלב על הריצה לאבחון וטיפול תרופתי במקום לקבל הדרכה הורית טובה.
אני מאד מקווה שהדברים יתיישבו על דעתך, בכל אופן לא הבנתי למה התנצלת, כתבת יפה וענייני. שנזכה לראות ברכה בעמלנו.
ממש רציתי השנה אורחים לחג, אבל אין לנו ממ''ד ולכן זה לא יתאפשר.
הוזמנו לשני מקומות, שפחות מתאים לנו ללכת אליהם מכל מיני סיבות, ולכן הוחלט שנשאר בבית לבד.
אני יודעת שזה הדבר הנכון לעשות בהתחשב בנסיבות, אבל עדיין זה מבאס אותי ממש (ודווקא היו שנים שעשינו ליל סדר רק המשפחה והיה כיף מאוד. השנה בא לי משהו אחר, אולי כי יש די והותר זמן משפחתי כרגע...).
תנו לי רעיונות איך לשמוח בהחלטה הזאת. זה מרגיש לי כמו 'הכי פחות גרוע', וממש אין לי חשק להתחיל להתכונן לפסח במצב הזה 
.
ומבחינתי זה הכי משמח שיש
אני אוהבת לארח אבל בפסח פחות האמת למרות שיצא לי לארח כמה שנים חבר רווק של בעלי
אני חושבת שלהגיד "לבד" כשאתם משפחה שלמה בפני עצמכם מוריד אותך. אתם לא לבד, אתם משפחה שלמה בפני עצמה ואת בונה את הגרסא דינקותא של הילדים שלכם לגבי איך פסח מרגיש ונראה וטווה בליבם את האהבה לחג (נכון שגם שמתארחים ומארחים אפשר, ברור)
אם את באובר זמן משפחתי תנסי לחשוב איך את מתאווררת בכל זאת, תשקיעי כאילו את מארחת באמת (אני עושה את זה כל הזמן) כי באמת את מארחת את הילדים לחוויה של חג, תקני בגד יפה, מפה חדשה/ כלי חדש/ וואטאבר שישמח אותך
חיבוק♥️
נשארנו כי ככה יצא וזה ביאס אותי ממש.
קנינו דברים נחמדים לנו ולילדים ועשינו ליך סדר משפחתי וזה יצא ממש כיף ומותאם לקצב שלנו ושל הילדים
שהילדים מאד רצו אורחים ולא הסתדר. וגם אנחנו מאד רצינו.
כמעט האמנתי להם שזה מבאס שלי אורחים.. אבל בליל הסדר יש קסם מיוחד. אני ממליצה לכם להתכונן טוב מבחינת התוכן, ליל הסדר זה לילה של חוויה. אצלנו כל שנה מרגישים אח"כ שבאמת היה מיוחד כי יש בלילה הזה באמת פוטנציאל מיוחד, וההתכוננות מראש משפיעה על זה. ולכן עם אורחים או בלעדיהם, בטוחה שתצליחו להנות מאד. זה גם אווירה שונה מזמן משפחתי אחר ובעזרת ה' יחזק לכם את הביחד עוד יותר...
לנו זה ברור מאליו כבר כמה שנים שאנחנו בבית וזהו, וזה לגמרי מבחירה, כך שלא משנה כל הסיטואציה מסביב וכמה אנחנו גם ככה מבלים בבית - זה כיף לנו ליל סדר של עצמנו.
נסי לחשוב על דברים שיהיו לך כיפים דווקא מכיוון שאתם רק אתם. (למשל - לשיר בחופשיות, ללבוש בגדים נוחים יותר... זה מה שעולה לי לפחות🤭)
עברו 6 שנים מאז!! כל משפחה השתנתה מאז. שש שנים זה לא שנה-שנתיים, זה פער משפחתי משמעותי...
למשל אני הייתי עם ילד בן בערך שנה וחצי ומעט שנים נשואה
והיה סיוט שאין כדוגמתו.
יצאנו בטראומה, אף אחד ממנו לא הרגיש ליל הסדר, הייתה אווירה של ייאוש ושל באסה שאנחנו לבד, וסיימנו באיזה 9 אחרי מרדפים אחרי הילד....
היום עדיין ממש לא בא לי לעשות לבד ואנחנו בע"ה נהיה אצל ההורים למרות שהמקלט שלהם לא מלהיב...
אבל נניח שהייתה מציאות שהיינו חייבים לחגוג לבד-
יש לנו ילד בן 7 וחצי שלגמרי מבין ויהיה שותף משמעותי בסדר, וילדה בת מעל שנתיים שגם מבינה ברמתה ואוהבת סיפורים וכו.. אז זו לא תהיה האווירה המשמעותית של ליל הסדר משותף כמו שאנחנו מעדיפים, אבל זה יהיה אחרת לגמרי מהקורונה...
ואני בטוחה שכמו שאצלנו היה שינוי לטובה, יש משפחות שהשינוי אצלם דווקא היה הפוך, וממגוון סיבות היום לא תהיה להם אווירה טובה לבד גם אם בסדר של הקורונה היה להם סביר.
הייתי אז בכיתה י'
ועכשיו אני בהריון שני....
סתם, מקווה שעליו זה לא השפיע... (יש לי בת בגיל 7, רגישה מאוד באופייה, וברור לי שהשנים המטורללות האלה שהיו רוב חייה השפיעו עליה...)
הוא פשוט חושב שחופשים בגלל מלחמה זה נורמלי 😉
כמו חופשת פסח
(את הקורונה הוא לא זוכר)
ספציפית הוא ילד עם אינטליגנציה שכלית ורגשית גבוהה טפו
אז זה לא משפיע עליו לרעה
אבל אם זכור לי נכון הפותחת בערך באותו שלב משפחתי כמוני, אז גם בקורונה היו להם כמה וכמה ילדים אם אני מבינה נכון, ולכן זה לא שונה בהרבה מאוד.
(כמובן, עדיין יכולים להיות שינויים משפחתיים. כתבתי פה כבר שבסגר הראשון של הקורונה היה לנו מצוין מבחינה משפחתית, ועכשיו לא כל כך, כי עברנו שינויים בהרכב המשפחתי ובגילאים של הילדים ועוד כמה דברין, שמשפיעים על כך. אבל באופן כללי אני כן יכולה להסיק מאז להיום, לפחות באשר לליל הסדר.)
היה לנו כיף ביחד, וגם עשינו לילות סדר משפחתיים עוד לפני. אין לי בעיה עם עצם הרעיון של ליל סדר במשפחה גרעינית.
אולי השנה זה מרגיש מבאס בעיקר בגלל שזה ממש שינוי בתוכניות (היינו אמורים לארח מעל עשרים איש), בקורונה מראש רצינו להיות רק אנחנו ...
גם כואב לי על האורחים המבוטלים שלנו (שבחרו לא לבוא, אבל מתבאסים) וגם על הילדים שממש חיכו לזה (לא כולם, אבל כן 3 דומיננטיים).
כאילו היו לי מלא תכנונים ושאיפות, והביטול ממש הוציא ממני את האנרגיות. למרות שבשכל- זה הדבר הנכון לעשות.
(אצלנו לא הייתה אמורה להיות תוכנית אחרת)
בכל אופן, כל הכבוד לך על עצם הרצון לארח כל כך הרבה אנשים! נשמע שיש לך כוחות מיוחדים בע"ה בכוחות אלה תצליחו ליצור לעצמכם ליל סדר משמעותי וגבוה!
על החג הזה
פשוט לא מחכה לו
לא בא לי
שום אופציה של איפה להיות בליל הסדר לא זורם לי
יש כזה דבר קרם פנים לתינוקות?
שמתי לב שבזמן האחרון העור של הבת שלי בלחיים קצת יבש
בטח בגלל השינויים במזג אוויר
היי עצמי
תזכורת חשובה:
אל תשכחי שזה כאילו.
זה רק כאילו זמנך בידך
זה רק כאילו אם את בבית כל היום אז את צריכה או חייבת או אמורה להספיק עוד ועוד ועוד
תזכרי רגע שיש מלחמה. (בתוך מלחמה בתוך מלחמה)
נכון את רוצה להספיק, להתקדם
אבל יש לך זללני אנרגיה בלתי פוסקים בדמות התרעות, אזעקות, שינה קטועה, מלחמה בחוץ, חדשות על העם היקר שלך, דאגות, חששות, חוסר ריכוז, בלבול ועוד ועוד.
האנרגיה שלך היא לא פנויה.
למעשה היא נזללת בכל רגע נתון.
אם בעבר ה100% שהיית צריכה לשאוף אליו היה X
אז עכשיו אפילו 50% או 20% הם הם ה100% החדש במצב הנתון הנוכחי!
תזכרי רגע עצמי ⏰
בדיוק כמו שאמרו הרבה פסיכולוגים ואנשי בריאות הנפש בזמן האחרון - התפקיד שלך במלחמה הזו הוא לשמור על החיים של הילדים שלך. ועל החיים שלך.
נכון שזו מטרה ראויה? נכון.
ונכון שבעת מלחמה זו מטרה שהיא אף מספיקה? נכון. מספיקה והותר.
אז זו המטרה שלך.
כל השאר בונוס.
אם תצליחימעבר - יופי. אם לא - לא.
ומה הכי חשוב? - לא להיות עם הלקאה עצמית.
אל תאשימי את עצמך, אל תתבאסי על עצמך, אל תשפטי את עצמך, אל תבקרי את עצמך
את עצמך שלא הייתה מספיק פנויה לילדים
את עצמך שלא הספיקה כל מה שרצתה להספיק
את עצמך שלא התקדמה כמו שהיא רוצה להתקדם
את עצמך שבמרדף סביב מטרות בעת טירלול המלחמה.
את עושה מה שאת יכולה ומסוגלת.
גם אם זה נראה לך כלום ושום דבר - זה המון.
את שומרת על החיים שלך ושל ילדייך, את שורדת, את חיה.
באמת שזה המון.
ובבקשה לפחות אל תאשימי ותבקרי את עצמך
כי זה זללן אנרגיה כ"כ עצום, ואין לך יקרה שום אנרגיה פנויה בתוך הטירלול הזה
אז לפחות בלי זה.
טוב?
זוכרת?
שימי שעון מעורר ⏰
ותעוררי חמלה, אהבה וקבלה שלך את עצמך, בטח ובמיוחד שעכשיו.
את אלופה ❤
זה נכון גם אם לא הולכים לממד או מקלט? ובעצם החיים ממשיכים סוג של כרגיל?
אנחנו מושפעים מכל מה שקורה בארץ שלנו, בעם שלנו.
גם אם לחלק יש יותר אזעקות ולחלק פחות או אפילו בכלל לא.
ודאי שזה משפיע ושואב המון אנרגיות.
כל המציאות היא מוטרפת ולא הגיונית.
והתגובות שלנו הן תגובות נורמליות והגיוניות בתוך המציאות שהיא הלא הגיונית.
לכן לנרמל לעצמנו את מה שאנחנו מרגישות,
ובעיקר לא להוסיף לעצמנו עוד טון של אשמה עצמית (שגם לא נכונה כלל וגם לא מקדמת) זה חשוב מאוד.
ואם נצליח אפילו להרים לעצמינו - זה בכלל וואו
באת לי בזמן
ממש שמחה לשמוע, בהצלחה גדולה יקרה 🙏❤
פסח נראה כמו הר בלתי עביר בעת הזו.
כל שנה הוא מאיים אבל השנה הוא ממש נראה בלתי אפשרי.
אז שנייה יקרה.
קחי אוויר
ונסי לראות במבט-על את המציאות בהינתן כל הבלתמים וכל האילוצים,
ולקחת את ההיתרים מפוסקי הלכה וללכת על פיהם.
אם זה אומר מגירות וארונות שלמים שלא לגעת בהם אלא רק לסגור ולכתוב "למכירת חמץ" ולהכליל במכירה. גם אם יש חמץ גמור שם, יש הרבה שמתירים בעת מלחמה לכלולם במכירת החמץ.
את יכולה לשאול את הרב שלכם ולקבל פסיקה פרטנית ומדויקת שתיתן לך קצת אוויר.
אם זה מכירת חמץ כוללת, לא לגעת בארונות רבים בבית אלא רק לסגור ולכלול,להתרכז רק בניקיון המטבח והחמץ הברור בבית וכל מה שאפשר לעשות כדי להוסיף אוויר.
כל אחת ואיפה שהיא יכולה.
ושוב הכי חשוב - לעשות מה שאפשר ומה שניתן בלי השק ששוקל מאה טון של ביקורת והאשמה עצמית על כמה אני בעצם לא... ולא... ולא...
כי האני הזו בתוך מלחמה.
והאני הזו קודם כל רוצה לשרוד ולשמור על כל היקרים לה.
וזה לוקח המון המון המון משאבים ואנרגיה.
לא רק פיזית, גם נפשית ורגשית.
ומה לעשות שאנו בני אדם מוגבלים ואין לנו מלאי בלתי נגמר של אנרגיה... האנרגיה שלנו מוגבלת מעצם היותנו בני אדם.
נסי לראות את כל ה"מה כן" את.
לא ה"מלא לא".
כי גם המה לא הזה מורכב מכ"כ הרבה אילוצים וזללני אנרגיה כבר שנתיים וחצי (או 6, מהקורונה, או אפילו יותר). וזה ממש מצטבר בלב ובגוף ובנפש, ובטח ובטח שעכשיו.
את רוצה להתלבש על איזה פרויקט, כולך מרץ, ובום - התרעה.
את אחראית ואלופה ושומרת על החיים של כולם ומתמגנים.
ואז?
מה, ככה כאילו כלום?
ככה אפשר לעבור בבום לעשות את הפרויקט?
והגוף שרועד מה איתו?
והילד שבוכה מה איתו?
והנפש שמפחדת וחרדה מה איתה?
והחדשות ששמעת על אחים שלך מהעם שלך מה איתן?
והריכוז שממך והלאה בגלל הכל מה איתו?
והצלילות, הבהירות והכוחות שהתנדפו כולם כלא היו מה איתם?
אז אי אפשר אותו דבר.
ואפילו לא קרוב.
אפשר לחיות.
להבין שהמטרה היחידה שאני כן לוקחת על עצמי זה לשמור על החיים של הילדים שלי ושלי.
ושכל כל כל כל השאר אני רגע שמה בפרספקטיבה שונה.
אני כן אנסה, כן אנסה מה שאוכל, אבל לא לא לא אהיה עם ביקורת עצמית!
אני רק ארים לעצמי ולא אוריד!
כי אני א-ל-ו-פ-ה!
את אלופה!!!
וגיבורה כ"כ כ"כ כ"כ
ומה שתצליחי מעבר וואו! ענקית!
ומה שלא תצליחי - יש לכך סיבה! הכי טובה שיש! ואפילו מאה סיבות.
אז לאהוב את עצמך גם ככה.
לקבל כוחות
לקבל אוויר
להביט פנימה לחלק אלו-ק ממעל ממש שבתוכך
ולזרוח, מבפנים
כי כמה כמה שאת אהובה טובה יקרה ראויה ומספיקה!!! ❤👑
באת לגמרי בזמן
גם הראשון וגם השני
ואם אני עם תינוק חולה אז זה שהייתה פה ארוחת צהריים חמה וסדר באמצע היום (שכבר אין לו זכר) אני פשוט עברתי את המכסה במעל ל100% ועכשיו רק לנוח..
רפואה שלמה למתוק במהרה ב"ה 🙏
ובטח שעברה המכסה של ה100%
ואפילו בהצטיינות יתרה!
אפילו רק תינוק
ועוד חולה
ועוד מלחמה
וארוחת צהריים חמה
וסדר באמצע היום
אלופת עולם 👑
תנוחי עם כתר על הראש, ובלי טיפת אשמה ❤️
שומרת על החיים שלךנגמרו לי השמותזה גם מספיק והותר ❤
נגמרו לי השמותאחרונהאז הגענו למצב שנשממ בעז"ה לזכות להריון נןסף
ורוצה להפסיק את הסרזט.
אבל...
מאד קשה לי עם הטבילה. סטרס ברמה מאד גבוהה. עצבנות הלכתית. ימים מתוחים לי... ונעזרת מחא בבעלי בהם. הוא מסתכל על הבדיקות... אפ יש שאלות הוא הולך לרב.. מתייעצת איתו על ספקות שעולים לי.
בינתיים אני עם סרזט.
לא מקבלת מחזור. כשמפסיקה סרזט, ביוץ חוזר, ואם לא נקלט הריון- מחזור
עכשיו אני תוהה לעצמי אם זה זמן נכון לעצור סרזט... ערב פסח עומס וכולי, בכלל לא ימים שיש בהם הרבה זמן להיות ביחד.
ואחכ אם לא יקלט הריון, טבילה..
ואחרי פסח יש לבעלי מילואיפ...
אז מצד אחד לא יכולה לטבול בלעדיו. מצד שני מה נדחה בגלל זה?
רוצה הריון ולא רוצה לקבל מחזור
אשמח לכל תובנה..
לחכות עד תמוז שזה סוף המילואים נשמע לי מוגזם...
יש למכון פועה המלצות למטפלות בנושא
אנחנו מלווים...
ב"ה היה שיפור גדול
אבל עדיין מבחינתי זה נושא דרמטי
למקווה?
לשאול את כל השאלות ולכתוב את התשובות
שילווה אותך כל מקווה
וגם בכללי יכול להרגיע את הלחץ ההלכתי
נשמע לא פשוט...
השנקל שלי זה ששווה לטבול גם בימים עמוסים, איכשהו מגלים שיש זמן והציפיה עושה טוב
שגם בלי פסח לא בטוח שיהיה הריון בלי מחזור
כאילו לא לבאס חלילה והלוואי שכן, אבל צריכים להיות מציאותיים גם.. לא תמיד נקלטים ישר
ולכן אני מציעה, עם את שוקלת עוד הריון, לקחת רגע ולחשוב איך את מתמודדת בלי מניעה עם היתכנות ריאלית למקווה
איך הסתדרת לפני?
אולי לפתוח את זה בטיפול שוב? לשקול טיםול אחר?
חיבוק♥️ וסליחה אם זו לא התגובה שציפית לה
בפנים...
והייתי פעמיים ביעוץ שעלה כסף וההצעות שם מעצבנות!
רופא עור אמר לי שהנקודה לא מסוכנת.
מציעים לי גילוח שישאיר צלקת ואולי שקע ב700 ומשו שח.
למישהי יש ניסיון????
אולי לייזר עדיף???
זה ממש ממש מציק לי הנקודה..
חוות דעת נוספת והולכת רק על הכי הכי טוב.
זה קיים מהקופה דרך פלסטיקאי
אבל באמת אם זה פנים עדיף ללכת למשהו פרטי שמתחייבים (כמה שאפשר) שלא תהיה צלקת
רק כשהיה סכנה
בהפניה של רופא עור
אבל לי היה נקודת חן בולטת על האף
היא הציקה לי מאוד מאוד
הלכתי לכמה פלסטיקאים וכולם אמרו שישאר צלקת
והרבה זמן פחדתי להסיר אותה
עד שיום אחד מישי אמרה לי שהיום משחזרים אפים מאפס ושזה ממש מוזר
אז החלטתי לקפוץ למים
ובבררתי על רופא טוב בקופה (לא זוכרת איך קוראים לו)
שילמתי תשלום רבעון
והצלקת שהבטיחו לו - אכן קיימת
אבל רק רופאי עוד שרואים כל נקבובית שמים לב אליה
חוץ מהם אחד לא שם לב
אז הייתי מבררת טוב טוב מה הכוונה באמירה 'שתשאר צלקת'
היה לנו אירוע שממש השקעתי בשבילו
סוף סוף אהבתי את איך שהייתי נראית וזה באמת נדיר
נכנסת הביתה
והוא מסתכל עלי ואומר: זה לא יפה, את פשוט נראית לא יפה.
אוקי, נושמת עמוק
מנסה להבין מה מפריע לו
והוא מדגיש לי שאין לו בעיה ושאני אלך איך שבא לי אבל תמיד חשוב לו להגיד לי את האמת ואת כולה.
בסוף החלטתי שאני הולכת ככה כי באמת אהבתי.
באיזשהו שלב בערב הוא אמר לי שאני נראית מהמם
לא קניתי את זה אבל האמת הרגשתי מיליון דולר😅
ואז חזרנו הביתה ועברנו על התמונות והוא כזה
זה פשוט עושה לך פרצוף ענק ורחב ומבליט לך את האוזניים
וגם את השמלה לא אהבתי ככ
את רואה איך אני אומר לך את האמת? את תמיד יכולה לסמוך עלי
פפפפפ אתה לא אמיתי
לא אמיתי
כאילו אני מבינה מאיזה מקום נובע
וזה באמת חמוד
אבל אתה רואה שאהבתי
למה צריך ככה לפנצ'ר?
זהו. פרקתי
ב"ה אני כ3 שבועות אחרי לידה, במהלך ההריון היה לי ורידים (ברגל אחת), הם לא מאוד הפריעו לי בהריון אז לא עשיתי עם זה משהו (חוץ מלהרים מידי פעם רגליים למעלה), עכשיו אני רואה שהם לא נעלמו לי, כן ירדה קצת הנפיחות, אבל עדיין רואים. מה אפשר לעשות עם זה בשביל שיעלם?
גיריתצריך לעשות אולי גם אולטראסאונד לראות מה המצב של הורידים.
בגדול, אם זה לא מפריע לך או כואב רק עניין איסטטי אז אין הרבה מה לעשות עם זה.
וזה לא שהתחלתי פסח
פשוט הבלגן
ולא רואה צפי מתי כן אסדר
הקטן ישן לא מסודר ולפעמים קם אחרי חצי עשה בלבד ואין רצף שאני יכולה להשתלט
בערב מותשת מדי
צריכה את המם של מקווה שמתנהל מומ לחלץ אותי....
הצילווו..
סתם.זה לא כזה נורא פשוט עושה לי כאב ראששש
לי עוזר להתנהל במפרקים של 30 שניות
כל מה שנכנס ב30 שניות - עושה מיד
ואז לא כבד לי על הלב להתחיל לעבוד
וגם דברים זזים
לדוגמא:
הולכת רואה עטיפות- מרימה לפח
שמה סיר בכיור- פותחת כבר מים לעשר שניות שיתחיל להתרכך הלכלוך
ואז אני לא עובדת כל הזמן, רק מידי פעם כשיכולה 30 שניות אבל מצד שני אני מגיעה לערב עם בלאגן בגבול הסביר
וגם להעיף להעיף להעיף כל מה שמיותר ומבלגן סתם (משחקים שיותר מבלגנים ממהנים, חפצים.. להישאר רק עם הרלוונטי בלבד)
כשכולם בבית זה קשה ממש
אבל האמת שהיום בבוקר כבר הבהרתי לילדים טוב טוב שזה לא יימשך ככה אחרת אני לא יודעת לאן עוד נגיע
בכוחות משותפים הם פינו את הרצפה בחדר טיטאו והרימו זבל לפח, פיזרנו כביסה, הכנסנו ממכונה למייבש, פינינו מדיח, טיטאנו רצפה בסלון, פינינו שולחן וספה והבית נראה הרבה הרבה יותר טוב
חייב שיהיו שותפים מבחינתי אחרת אין דרך שזה יקרה
הם ממילא בבית משועממים רוב היום, אז שיזוזו קצת ויעזרו🤷
זה כבר שיפר את מצב המוצפות שלי כי לא ראיתי בלאגן בכל מקום אלא רק בפינה אחת.
ואז לאט לאט סידרתי את זה.
סיימתי יום עם רצפה פנויה (לא לדאוג כבר יש דברים חדשים עליה ;))
האם מומלץ?
האם מתאים לילדה די חכמה בת 7? (כתוב גיל 8)
המלצות אחרות למשחקי קופסא לילדה בת 7 (שיהיה גם לי כיף לשחק איתה)?
ילדה חכמה בת שבע,
ואפילו לאו דווקא חכמה אבל אוהבת משחקי קופסא,
תוכל להסתדר גם עם משחקים שכתוב עליהם עשר פלוס.
אצלנו מונופול וקטאן הולכים טוב, אבל אלו משחקים ארוכים.
טיקט טו רייד היה לתקופה המשחק האהוב על בת השמונה שלי אבל לקח לה קצת זמן ללמוד לשחק עצמאית לגמרי, בהתחלה שיחקנו משחק 'פתוח' כך שההורה ששיחק איתה ראה את הקלפים שלה והראה את שלו והיה אפשר להדגים מה עושים ומה כדאי, זה עדיין משחקי ומעניין, פשוט הרבה פחות תחרותי.
לאחרונה ניסינו האי הנעלם, זה משחק שיתופי, לא זוכרת מה הגיל שכתוב עליו אבל ילד חכם בכתה א' שיחק ולגמרי הבין. זה היה נחמד אבל לא יודעת כמה יעניין לאורך זמן אין לי נסיון עם זה עדיין.
הילדים שלי, בני שמונה ועשר, אוהבים גם דיקסיט, גם כאן ילד כיתה א' משתתף בהצלחה, אבל נראה לי שזה מיועד לשלושה שחקנים ומעלה.
אז יש לי גיס שגר בבית של ההורים
והבעיה איתו שהוא שם מכנס בגזרה נמוכה
מה זה אומר?
שאם הוא מתכופף מרים ידיים יושב על כסא
פשוט רואים לו את כל החריץ סליחה על הבוטות
וזה פשוט לא נעים בקטע אחרררר
כאילו אני לא מצליחה להבין את זה
הוא לא מרגיש?
איך אשתו לא מעירה לו?
אני מתחרפנת מזה
כאילו אנחנו שם
ואני מפחדת מכל תנועה שהוא עושה
לא מעוניינת
לצפות בזה
ואני גם לא מבינה איך אף אחד לא אומר גלום5
יכולה להיות סיטואציה שכולם יושבים בסלון
והוא מתכופף לאיזה ילד
ופשוט כולם רואים לו
ומתעלמיפ זה מזעזע בענייני
והעיקר להניק אצלם בסךון5
אסור בתכלית האיסור למרות שאני מניקה הכי צנוע שיש
ולא רואים לי כלום...
וזהו
להעיר ? לדעתי פחות
התינוק הראשון שלי שלא מוכן לקחת מוצץ 😪
והוא כל הזמן בידיים או יונק,חייב מוצץ
אצל הבת שלי, שהייתה סרבנית בקבוקים, רק בקבוק של לנסינו עבד.
אגב, בדקת אם יש לו לשון קשורה? (אצל הבת שלי בדיעבד זה כנראה מה שגרם לה לרצות מבנה מסוים של מוצצים ולהסתדר רק עם הבקבוק של לנסינו...)
אין לו לשון קשורה
שמעתי על הבקבוקים,לא סגורה על המוצצים
הכי דומים לפטמת הנקה
בגרסה של היום
איפה אפשר למצוא?
עם הפטמה בצורת כדור. יש בסופר פארם נראה לי.
ויש ילדים שגם לא מוכנים לקחת מוצץ למרות הכל...
אפשר במקום מוצץ למצוא שמיכה נעימה/חיתול בד או חפץ אחר מרגיע.
אבל היה קרוב לזה
מה השאלה?
זאת לידה ראשונה?
למה שבוע 36 ולא 38?
שהוא ישתחרר עכשיו כדי להיות בלידה.
כמובן אם יש סיבות אחרות שכבר קשה מדי שהוא יעשה מילואים אז אפשר לנסות להשתחרר, אבל אם הוא עכשיו משתחרר "בשביל הלידה" זה מכניס להרבה לחץ, מתי כבר הלידה תהיה, הרי רק בשביל זה הוא כאן... ותחשבי שזה יכול לקחת אפילו עוד 5 שבועות ויותר.
מה גם שללידה ראשונה נדיר מאוד שמהציר הראשון ועד הלידה יהיו פחות מכמה שעות ככה שבכל מקרה רוב הסיכויים שהוא יספיק... הייתי מחכה לפחות ל38-39
אבל זה גפ היה כבר פסח והייתי עם ילדים בבית (ומלחמה פחות עצימה מעכשיו)
והיה ניתוח מתוכנן שבוע אחרי שהןא יצא בערך
זה מאוד תלוי מה קורה איפה שהוא נמצא כמה עמוס..לדעתי כדאי לחכות לפחות שבועיים לשבוע 38, הסיכוי שתלדי בשלב הזה וכך כך מה רפואה מאוד נמוך
שחבל לשחרר אותו מוקדם כל כך
אני ילדתי מוקדם מהצפוי
וב"ה למרות זאת בעלי הצליח להגיע ללידה.
ב"ה עכשיו זה לא כמו שהיה בתחילת המלחמה. כולם זמינים רוב הזמן.
אם מתחילים צירים אפשר פשוט לקרוא לו שיגיע....
והוא יספיק בע"ה.
מציעה לסגור עם דולה/מישהי שתהיה איתך בשעתיים הראשונות של הצירים עד שיגיע.
ובעיקר עדיף לשמור את רוב הזמן שהוא בבית ללידה ולאחרי הלידה😅 הצורך שם הוא הרבה הרבה יותר משמעותי (אגב גם לו. להיות עם התינוק החדש.... ובטח ובטח יותר משמעותי לך. להתאושש פיזית ורגשית. שיהיה איתך בכל השינוי הזה.. )
מה השאלה
אז בה אני מחר אמורה לסיים את האנטיביוטיקה. הכאבים בשן נרגעו ואז צריכה לעקור אותה.
אז אצטרך לעבור את הפרוצדורה הזו ולעכל שאני בלי שן טוחנת גם בצד הזה שזה מעלף. .
אבל מה הבעיה עכשיו ? שאני ממשיכה לסבול! 🤦🏻♀️ מיואשת..
בעקבות כל הסטרס כנראה שהיה בלסת מהכאבים נדפק לי מפרקי הלסת. יש לי הסטוריה איתם כבר לפני כמה שנים היה לי בהם דלקת שנרגעה רק אחרי כדורים(ארקוקסיה) מרפי שרירים. לא היה לי נעילת לסת אבל כאבים במפרקים בשני הצדדים. מרגישים שמישו כאילו מוחץ את שני צידי הראש וזה נוראייי. עושה מיגרנות חבלז.
אז עכשיו אני עם הרגשת הלחץ הזו שוב. בשני המפרקים משני הצדדים. אולי לא באותה עוצמה כמו של אז אבל מתקדמת לשם.
ולא יכולה את הכדורים האלה כמובן שוב בגלל ההריון(לא מבינההה כמה סבל בהריון הזה. בהריון כולה חודשיים ותופסת כל רגע משו אחר)
ובנוסף עוד תוצאת נלווית להכל שאני לא יכולה לפתוח פה לגמרי גדול. (זה התחיל במהלך הימים של השן כמובן)
אז הכל ביחד .
אז איך אעבור את העקירה?? אני לא יכולה לפתוח פה גדול ומדובר בשן אחורית.
והמפרקים שלוחצים למרכז הפנים יכולים להשאר ככה מלא זמן ואין לי אפשרות לקחת כדור עבורם. די אני לא יכולה לסבול יותר.
מישהי יש לה נסיון עם הבעיות במפרקי הלסת?
יש אדקס ועוד דברים שגם מפרקים דלקת
השאלה באמת מה מותר בהריון
חיבוק
איזה סיוט
גם אופטלגין מותר בהריון
רופא שיניים אולי ידעו לטפל גם במי שיש בעיה בלסת כדי לעקור... לא?! ואולי אחרי העקירה בכלל ישתפר גם הכאב בלסת??
בהצלחה ורפואה שלמה
אבל מכירה 2 שהיו להם בעיות חוזרות בשרירי לסת.
לאחת הזריקו בוטוקס בלסת להרפות את השריר,
ושני הלך לכירפרקט כי הבעיה היתה במפרק.
הלוואי שתרגישי טוב❤️
וההצעות !😍
נשים חכמות ואלופות
אני מרגישה בתוך לופ של כאבים/אי נוחות/ תסכול ולא יודעת במה לטפל קודם. שלא נדבר על הטיימינג וערב פסח ואני בכלל לא מגיעה לזה. והילדים שבבית כמובן.
לא מצליחה לראות מעבר להרגשה הפיזית הלא טובה שלי.
אני מוצפת. למה הכל נוחת עלי עכשיו? ולא יכל להיות לפני ההריון? דווקא עכשיו? (מי זוכר תהריון בכלל. צריכה לעשות את הבדיקות דם של תחילת הריון ודוחה כי אין לי עצבים לצום וכו' שקועה במכאובים שלי)
מקווה לספר לכן בקרוב שאני מרגישה טוב🤷🏻♀️
תודה לכן.
ערב טוב ושקט
שמותר אדוויל עד שבוע 20
אני לקחתי פעם אחת כשהייתי עם כאב בלתי נסבל
תרגישי טוב❣️
מישהי עברה?
הרופא אמר שאולי יהיה עניין עם זה.. אבל פתאום אני חושבת על זה שקיסרי זה בטח הרבה יותר משפיע, לא?
סתם מנסה להבין מה כבר יכול להיות..
אני כבר בהיריון ב"ה.
הוא התכוון שאולי יהיו עניינים עם ההיריון ולא אמר מה..
מרגיע
תודה
תודה מראש!
מפה בניק אחר, סומכת על הנשים החכמות כאן, מחפשים המלצה לפסיכיאטר ילדים, אם פסיכיאטרית אפילו עוד יותר טוב, עדיפות לאזור ירושלים אבל אם ממש טובה ניסע גם למקום אחר, לאבחון טוב שיתן לנו כיוון עם הילדה, תודה לעונות🙏
מה הגיל? אולי עדיף ברפואה הציבורית?
בדרך כלל באמת עדיף פסיכולוג לאבחון כולל ומעמיק. פסיכיאטר מתאים יותר לכיוון התרופתי או לאבחון הסופי של דברים.
בכל אופן, יש לי המלצה לפסיכולוגית שמתמחה באוטיזם, אבל יש לה ראייה רחבה בעוד תחומים - דינה זלזניק.
אחר כך אולי יהיה צורך גם בפסיכיאטר, אבל רק כשלב שני.
בהצלחה רבה! לא קל לראות את הבת שלך במצב כזה❤
בדיוק מתאים למה שכתבת, לבדוק על מה הקשיים יושבים.
האבחון הפסיכיאטרי לא מקיף כל כך.
דינה זלזניק שהומלצה כאן נחשבת מקצועית מאוד.
מקסימה.
המון בהצלחה☘️
האם קריטית לפני המקווה??
ברוב הפעמים הלכתי אחרי
בנוסף מה עושים עם אמצעי מניעה אם לא קיבלתי מחזור
מתכננת להשתמש כנראה בנוברינג (שנאתי אותו ממש אבל לדעתי הוא הרע במיעוטו) ממתי מתחילים ?!
שימי לב אם את מניקה שזה עלול לגמור את החלב
באסה כי בגלל זה אני לא משתמשת בזה
אני מניקה לא יותר מחצי שנה
לסרזט
וגם אז יכול להיות דימומים
באופן כללי כדורים לא עושים לי טוב
אין בעיה לזמן קצר
זה רק ענין של שיקול כלכלי
בעיני זה שווה
