עשיתי איתם התעמלות עם שירים וכמה זמן אחרי זה ארוחת ערב, ואז אמרו לי...
אחרי שאני צורחת הם משתתקים😬
או שבת השנתיים וחצי באה אלי פעם- אמא? אמא? אתה כועסת?
מה שקשה לי שאין לי טיפת ספייס , הם כל היום הולכים אחריי לכל מקום. גם ככה הבית קטן, שלא לומר פיצי, אני הולכת לחדר, כולם אחרי (שלושה בלי עין הרע), אני הולכת למטבח- השיירה אחריי.
והגדול לא מפסיק לדבר איתי, ולשאול, ולספר ולשתף וזה לא משנה אם אני בדיוק באמצע לנקות קקי שהילדה עשתה במכנסיים ואני עוד שניה מקיאה(כי במקביל מנסה לגמול), אני צריכה לענות לו על השאלה ולהגיב על הסיפור. אז אני מנסה בנעימות להסביר לו את הסיטואציה ואני לא יכולה להקשיב ככה, אבל זה לא מעניין אותו, העיקר שאני אגיב לו. ושוב ושוב עד שאני מתפוצצת עליו שישתוק קצת ונתן לפה שלו לנוח כי המוח שלי מנופח כבר.
והסת שנתיים וחצי שלי בלאגניסטית ברמות, כך מה שעובר לידה היא נוגעת, שופכת, שוברת בשברירי שניה.... יש טוש פתאום כל הספה עם ציורים,בשניות.
ויש עוד תינוק ברקע, מתוק להפליא אבל רוצה הרבה ידיים...
בקיצור , השתלטתי לשרשור פריקה🙊