אני משתמשת במפת שעוונית לשולחן במטבח ובסלון.
בשבת אני שמה מעל מפת בד לבנה ומפת ניילון.
הבעיה שהילדים לא שומרים בכלל על המפה.
אני לא מדברת על קשקושים וכד', אלא על חורים חותכים במפות.
יש דרך לשמור טוב יותר על המפות?
לקנות מפה איכותית יותר, שתצליחי לשרוד יותר זמן?
או דווקא לקנות את המפות הכי פשוטות, ולהחליף בתדירות גבוהה?
או רעיון למפה אחרת שאפשר לשים ליום יום.
אשמח לדעת מה אתן עושות, ואם יש לכן רעיונות בשבילי.
בשבת על הזכוכית.. מפת בד ואחר כך לכביסה
אפשר שעוונית יפה עם דוגמא יש מלא
הכוונה שלי במקום מוסדר,
שעושים עם מחט ולא עם אקדח.
אקדח היה פעם, מאוד כואב.
היום השיטה יותר נעימה פחות כואבת.
ועושים לרוב במכון פירסינג
שם יש חיטוי כמו שצריך ומקצועיות וכו
אבל אם זה סתם לעגילים רגילים או נזם באף אפילו, אז מומלץ הקליפס הזה (מה שכתבו, זה שנראה כמו מהדק. זו ערכה חד"פ ובכל דוכן וחנות שתלכי בערך יש להם. הרבה הרבה פחות כואב מהאקדח.)
אני עשיתי עם זה נזם, לא שמתי שום דבר מאלחש. בשניות הראשונות לא כאב, אח"כ כאב קצת כי העגיל לחץ מבפנים, אבל תוך פחות מדקה הייתי שוב סבבה (עדיין היה לחץ של העגיל על הרקמה, אבל ככה זה… את עושה חור ודוחפת בו משהו… אבל ממש לא נורא)
יודעת שלא פוסקים בפורום אבל לא תופסת את הרב שלנו...
אשמח אם מישהי יודעת
בגדול יש כלל מיעוט הגוף ואינה מקפדת
אבל אני לא פוסקת ואת באמת צריכה לשמוע את זה מרב...
אפילו לא הייתי שואלת רב
כי בדיעבד כמעט הכל בסדר
ועור זה בסוף חלק מהגוף ולא משהו חיצוני
אבל לא רוצה לפסוק לך כמובן
עכבר בלוטוסכשהגעתי בבוקר הלידה ניסתה שם מישהי לבדוק לי פתיחה וקלטה שיש לי וגיניסמוס, אחרי כמה שעות שכבר הייתי במצב של כאבים עזים ומטורפים היא לא הסכימה להכניס אותי לחדר לידה בלי בדיקת פתיחה, היא ממש הכניסה את היד שלה פנימה פנימה.... וצרחתי את חיי והרגשתי באונס.
אני בטראומה מהדבר הזה. כל הלידה רק בכיתי מהבדיקה שהיא עשתה לי.
לא מוצאת עיבוד לידה טוב לדבר הזה אבל אני בטראומה שלא עושה לי יכולת נפשית להיכנס לזה שוב.
ועוד בלי קשר לוגיניסמוס
מזדהה
כואב מאוד לשמוע על החוויה הזאת!
חיבוק גדול ❤️
זה יעזור לך אם תחזרי לבית החולים ותבררי מי זאת היתה ותדווחי עליה? אסור לטפל בצורה כזאת, יש דרכים רבות איך לעזור.
אונס- יכול להיות שזה מה שהיה שם. אולי את אפילו יכולה לתבוע על זה.
חיבוק גדול, כל כך קשה עם אנשים מרובעים שבשם הנהלים מקריבים אנשים... 🤍
מזהההה מזעזעתתתת
יקרה שלי חיבוק ענקקקק
תחושה נוראית
🩷🩷🩷🩷🩷🩷🩷🩷🩷
וזה ממש ממש אסור.
יש לך זכות לסרב לכל מה שאת רוצה.
ואף אחד לא רשאי לעשות שום דבר בלי רצונך.
מציעה לך ללכת לטיפול רגשי כלשהו. אולי emdr.
לא דווקא עיבוד לידה.
ואולי נכון לך להתלונן על כך.
שה' ישלח לך רפואה🩷
אני הלכתי לרופאה שמאוד עזרה לי להבין מה בדיוק אני מרגישה, לעיבוד לידה ממליצה על מישהי שגם עזרה לי מאוד.
חיבוק גדול גדול
אם ילדת בעין כרם אז יש גם אפשרות לדבר על זה דרך מועדון יולדות (אולי גם בעוד מקומות, אני לא מכירה).
בעבר הייתי פעילה כאן, אבל בגלל תקופה ארוכה שלא הייתי בהריון קצת התרחקתי מהפורום.
ועכשיו אני מתרגשת שאולי אני חוזרת שוב 😊
ביום שישי שעבר עשיתי בדיקת הריון ויצא פס חלש אבל ברור.
אחר כך בשבת ובראשון עשיתי שוב בדיקות ויצא שלילי לחלוטין, מה שקצת בלבל אותי.
ביום שני עשיתי בדיקת דם ויצא בטא 47.
היום, אחרי יומיים, עשיתי בדיקת בטא נוספת ועכשיו אני מחכה במתח לתוצאות לראות אם יש עליה של הבטא.
מצד אחד בגלל הבדיקות השליליות שהיו אחרי הפס הראשון אני קצת חוששת שאולי מדובר בהריון כימי…
מצד שני אין לי בכלל דימום, אז אולי זה דווקא הריון תקין , שהוא פשוט ממש צעיר.
זהו, רק רציתי לשתף, כי אני לא מחזיקה כבר את המתח עד התוצאות!
בשורות טובות ומתוקות יקרה!! נשמח שתחזריאמהלהדבר ראשון, תודה @אמהלה ו @כורסא ירוקה , ריגשתן אותי!
יצא לי בטא 87.
לפני יומיים היה 47.
זה נחשב עליה איטית, לא?
חשבתי שזה אמור להכפיל את עצמו, ואם כן היה מצופה שיהיה לפחות 94.
מה אתם אומרות?
אני לא מבינה בזה אבל את יכולה להתייעץ עם הרופא/אחות (עכשיו מאמינה שיש מוקד טלפוני)
או לעשות עוד בדיקה בעוד כמה ימים.
וגם משל אמהלה שזה מספיק הכפלה של 1.5.
משום מה הייתי בטוחה שצריך הכפלה של פי 2.
תודה!
הריונות תקינים בהכפלה של 1.5.
לכן אמרתי אופטימיות זהירה
אז כדאי לעשות עוד יומיים שוב, כדי להבין טוב יותר את המגמה.
חיבוק גדול גדול
מחזיקה לך אצבעות.
בואי ננסה להיות באופטימיות זהירה....
אז אם כן, זה נשמע בסדר.
אבקש מהרופאה עוד בדיקה.
תודה רבה!
יכולה רק לעודד אותך שלי הייתה הכפלה גם כמו שלך, מספרים אחרים אמנם אבל הכפלה של 1.8.
(אצלך זה אפילו קצת יותר )
וגם דאגתי וחששתי
אמרו לי במוקד שזה נחשב תקין לגמרי לגמרי
אחרי כמה ימים עשיתי שוב
ב"ה עכשיו בשבוע 19♡
מתפללת איתך שיהיה הריון קל תקין ובידיים מלאות!!!
תודה! ❤️
מאחר ויצא חיובי בבדיקה כבר בשישי שעבר אומר השיתה בטא חלשה. נגיד 10 לדוגמא
ואם אחרי שבוע יצא 47
. וההכפלה עדיין תקינה אבל מינימלית
לא יודעת
יכל להיות שזה תקין מממש
אבל אני כן היתי נוטה לחשוש לכימי
תבדקי עוד יומיים שוב
ועד אז
שה באמת מותח ההמתנה המתוחה
עברתי את זה הרבה זה קשוח
הסחות דעת בעיקר...
בדיוק כתבתי עכשיו על בדיקות שתן שעשיתי, ויש ירידה בחוזק של הפס.
אני ממש במתח לקראת יום ראשון, לבדיקת דם החוזרת.
חיבוק על זה שעברת את זה הרבה. ❤️
זה פעם ראשונה שלי, ואני משתגעת ממתח ומחוסר וודאות.
יש הרבה הריונות תקינים שהתחילו כך.
הייתי עושה עוד בדיקה עוד כמה ימים.
ובינתיים מתפללת לה' שנותן לנו בדיוק מה שמתאים לנו בזמן שמתאים.
הרבה בריאות ובידיים מלאות
תודה על החיזוק. את צודקת שרק תפילה יכולה לעזור. ❤️
ביום ראשון. (כי בשישי, אין אצלינו בדיקות דם)
ובינתים עשיתי אתמול והיום בדיקות הריון ביתיות. שניהם עשיתי בשתן ראשון, עם בדיקות מאותה חברה.
הבדיקה למעלה מאתמול בבוקר, ולמטה מהיום בבוקר. אני לא יודעת אם מצליחים לראות בתמונה, אבל גם בבדיקה של היום יש פס - פשוט מאוד חלש.
זה נראה שההריון די אבוד, נכון?
בינתים אין לי דימום בכלל.
אם באמת מדובר בכימי, מתי מצופה שאקבל מחזור?
אני בדקתי גם עם מקלות והפס נחלש וכבר הספדתי את ההריון ( דרך אגב זה גם היה יום שישי כי לא יכולתי לעשות בדיקת דם )אבל בבדיקת דם היתה הכפלה ב"ה
מתפללת שבע"ה הכל ילך תקין
הבדיקת בטא היום יצאה 57.
מזכירה שברביעי היה 87.
מודה לכולכם על התגובות והעידוד!
אתם יודעות תוך כמה זמן בערך אמור להתחיל הדימום?
ממש רוצה שנהיה טהורים בפסח...
וגם זה היה לי פעם בערב פסח..
לדעתי עניין של יומיים שלושה
אבל באמת מה שגורם לדימום זה הפרוגסטרון שיורד וזה כנראה לא בדקת
כי אצלי זה קרה אחרי התקן
והתברר שהיה לי שם דלקת שגרמה להריונות כימיים..
שווה לך להתייעץ על זה עם הרופאה שלך.
מה היה אצלך התסמינים של הדלקת?
כי כרגע אין לי שום כאב או משהו חריג.
איזה מזל שיש את הפורום כדי לשמוע דברים כאלו, אני בכל מקרה אתייעץ עם הרופאה, ממש לא רוצה לחוות את זה שוב 
היו כאבים לפני ביוץ, בעיקר תחושה כללית רעה
אבל בהתחלה לא רציני בכלל
בינתיים היה לי כמה הריונות כימיים
הפלה אחת מאוד מוקדמת
ועוד כמה כימיים
והכאבים/תחושה כללית לא טובה התגברו מחודש לחודש
בחודש שלקחתי אנטיביוטיקה נעלמו לגמרי הכאבים והתחושה הלא נעימה ונקלטתי להריון תקין.
אני כרגע עם התקן ומתכננת שכשאוציא אותו אבקש אנטיביוטיקה בכל מקרה כי לא רוצה לחוות שוב מה שעברתי.
האמת שהרופאה לא זרמה
היא לא התייחסה בכלל לתלונות שלי ברצינות, חשבה שאני מדמיינת. היה גם עוד רופא שאמר שככה זה יש נשים שמרגישות ביוץ.
אבל ידעתי שזה לא אמור להיות ככה. הרגשתי שלא תקין.
אז ביקשתי מרופאת המשפחה
ב"ה שהיא זרמה
פשוט נס
להגיד, שזה באמת ממש מבאס, מאכזב וכואב❤️
ולצד כל זה, חשוב לדעת שזה משהו שקורה. הרבה נשים בשלב הזה לא יודעות על הריון, ומחכות יותר זמן בשביל לבדוק, ואז הן בגלל לא יודעות על הריון כימי.
אני עכשיו בתחילת הריון אחרי כחודש שעבר היה כימי
וגם כמוך דאגתי שזה יהיה כל פעם ככה, ואיך אדאג שזה לא יחזור על עצמו.
אבל זה באמת משהו שפשוט קורה
וכמובן שאם חוזר על עצמו חשוב לבדוק כמו שפרח חדש כתבה
ומצד שני, לא להכניס את עצמך כרגע ליותר מידי חשש וחרדות וקביעת גורלות (סתם כותבת לאני שלפני חודש, שהייתה ממש עצובה), כי לפעמים זה משהו חד פעמי שקורה וזהו.
בגלל שאת כבר יודעת על זה, כנראה שמה שיגידו לך לעשות זה מעקב בטא, כדי לוודא שהוא מתאפסת וגם באמת שמתחיל דימום.
יונק, בן חודש וחצי, היינו בטיפת חלב היום לראשונה (בשבועיים איחור בגלל המלחמה), הוא עלה בממוצע 9 גרם ליממה במקום לפחות 25 גרם, האחות המליצה על יועצת הנקה. זה ילד שלישי שלי אחרי שניים שינקו עד גיל שנה וחצי (עד גיל חצי שנה הנקה מלאה). שני הקודמים שלי ינקו בכל הנקה רק צד אחד (לא רצו את השני), ועלו במשקל יפה מאוד פשוט ינקו חזק ויעיל. הוא תינוק ממש עדין ובכל פעם שהראה סימני אי נוחות אחרי הנקה , עשיתי לו גרפס , ולא החזרתי אותו לצד שני (יכול להיות שסתם לא חשבתי להציע לו כי ככה הייתי רגילה מהקודמים), ומה גם שהוא היה רגוע מאוד אחרי כל הנקה , עשה גרפס, לפעמים אפילו פלט. אז הייתי מרגישה ששבע ומניחה לישון .
באופן כללי הוא תינוק נוח מאוד, רגוע, ישן טוב, אוכל כל שעתיים, כשהוא ער הוא מחייך יוצר קשר עין עושה קולות . מרגישה קולות של בליעה, מרגישה התמלאות של השדיים, הרפידות הנקה כן מחליפה כי מטפטף ברוך השם בהנקה . התקשרתי לרופא ילדים והוא הציע לשאוב כדי לראות כמה הוא אוכל , ולהיות כל שבוע במעקב רופא לגבי המשקל, אני לא רוצה לשאוב כי מפחדת שיעדיף בקבוק, ואני ממש מרגישה שהבעיה לא חוסר חלב אלא זה שהייתי פשוט צריכה להציע לו עוד צד . אציין שמבחינת הכרות עם הילד ופניות רגשית אליו זה ממש היה מאתגר בשבועיים האחרונים כי מאז שפרצה המלחמה אחים שלו איתי בבית (ילד בן 4.5 וילדה בת 2.5 שצריכים ארוחת בוקר צהריים, רבים מכות, צריכים תעסוקה ), ואני בין שלושתם ובעלי בעבודה עד 16. מרגישה ייסורי מצפון שאולי הוא רצה בכל פעם עוד כמה דקות וניתקתי אותו מהר מדי ושמתי לו מוצץ, למרות שהוא כן היה רגוע ונראה שבע ונינוח. אבל בסוף
מספרים זה מספרים , והילד לא עלה בקושי.
את לא יודעת בדיוק כמה הוא ירד מהלידה, ומתי התחיל לעלות בחזרה.
אני חושבת שבמקומך לא הייתי מחכה שבועיים עד לשקילה הבאה אלא יומיים שלושה,
וביומיים שלושה האלו כן מקפידה להציע לו שוב אחרי גרפס, לא לתת מוצץ בכלל, ולוודא שהוא אוכל כל ה שהוא רוצה.
לא פרטת כמה הוא נולד וכמה הוא עכשיו, כי זה גם כן משנה מאוד. לא דומה תינוק שעדיין לא הגיע ל3 קילו, לתינוק שנולד גדול ועכשיו פשוט מאזן קצת את הקצב...
רוב רופאי ילדים לא מבינים בהנקה.
למרות שהם אומרים שהם בעד הנקה, וכיום בשטנה מעבר לא ממהרים לומר לך לעבור לתמ"ל,
בכל זאת העצות שלהם לא מותאמות לעידוד הנקה, כי הם באמת לא למדו על זה. הכתובת היותר מתאימה היא יועצת הנקה, יש גם בטיפות חלב יועצות הנקה מוצלחות.
עליה במשקל היא קריטית, זה לא נושא ששייך לעשות לגביו ניסוי ותהיה, או לזלזל בו. אם צריך, נותנים בקבוק שאוב, או תמ"ל. אבל אין סיבה למהר לשם ולוותר על ההנקה אם אפשר אחרת.
אבל באופן מעשי פשוט לקבוע עם יועצת הנקה טובה בהקדם.
היא הכי מבינה בזה (כנראה גם יותר מרופא או אחות) ותעזור לך להבין מה צריך לתקן ואיך.
זה מצב בר תיקון, אל תאכלי את עצמך על מה שהיה, עשית מה שראית לנכון ומתוך כוונה טובה.
את אמא טובה!
ועכשו עם הפנים קדימה, הכי טוב להיעזר באשת מקצוע ולא באוסף טיפים מאנשים אקראיים.
בהצלחה יקרה!
מעכשיו תנסי להציע גם את הצד השני.נשמע תינוק מתוק ברמות
וזה קרה לי עם אחד הילדים,מרוב שהוא היה כל כך נוח כמעט לא אכל,
לא התעורר בלילה
אל תאכלי את הלב על זה,פשוט לנסות מעכשיו לתת עוד צד ובעז"ה הוא יעלה במשקל
כתבו לך פה עיצות ממש טובות.
הבן שלי גם לא עלה טוב במשקל, וגם היה תינוק מתוקי ורגוע שהיה יכול לא לאכול גם 5 שעות סתם כי היה תקוע עם המוצץ. אני מצטרפת להמלצה להציע מלא פעמים, להפחית מוצץ
עם הזמן יבסס ארוחות טובות ומזינות. ההנקה לפי דרישה לא תקח יותר מידי זמן, רק להתחלה.
מה איתך? אוכלת טוב? ישנה מספיק?
בהנקה, ולא עלה הרבה במשקל
כמ הוא היה קטן וחלש והתקשה לינוק הרבה
בסוף כל הנקה שאבתי את מה שנשאר ותמיד נשאר קצת
ככה שבועיים בערך וזה ממש מה שגרם לו לעלות ייתר במשקל, הקצת הזה שהוא לא סיים ואני שאבתי לו
אנחנו משפחה קטנה, כולם נשואים
עם 3-4 ילדים.
ויוצא שליל הסדר אף אחד לא נוסע להורים.
כל אחד הולך לצד השני משיקולים שונים וההורים שלי נשארים לבד.
אז עד ששכנענו אותם להתפנק והם סגרו פסח בחו"ל ביטלו להם בגלל המצב.
האמת שפחות כיף אצלם אין מה לעשות.
ובכלל ליל הסדר זה כיף כשיש הרבה בני משפחה ואקשן.
אף אחד לא רוצה להקריב את החג שלו ותכלס לא נעים בכלל.
כואב לי על ההורים, אני יודעת שזה לא יפה. אבל זה להרוס לבעלי את החג.
מה עושים?
יש זוגות שנחמד להם השקט שלהם, הזמן שלהם.. אם הם כאלה אז הכל טוב.
אם זה מפריע להם אז לדעתי האישית אחריותכם כילדים לעשות תורנות וכל פעם מישהו אחר "יקריב"
יעני ההורים של בעלך מזמינים אתכם ואת ההורים שלך. אולי כשזה מצריך שינה זה פחות נפוץ אבל עדיין אפשרי.
בשלב מסויים הילדים יותר ויותר מזימינים את ההורים ואז אפשר להזמין את שני הצדדים.
יש להם חברים במצבם?
אם לא שאחד מהאחים יוותר השנה, ובשנה הבאה שיסעו לחול ואז שנה אח"כ מתחלפים.
בעיני להשאיר הורים ליל סדר לבד כשזה לא מרצונם זה קו אדום.
אם זה יעלה לך בזוגיות אז אולי אין ברירה, אבל אם זה רק עניין של באסה, גם אם באסה גדולה ממש, אז אולי נכון להתגבר.
לא יודעת מה זה אומר להרוס לבעלך את החג, שלא יהיה קריאת הגדה כמו שהוא אוהב או מנהגים שהוא רגיל אליהם?
או לא אוהב הכוונה שלא יוכל לעשות סדר פסח מינימלי אפילו מסיבה כלשהי. זה שני דברים שונים.
דבר ראשון - להתחלק בין האחים- חצי השנה אצלכם וחלק בצד- השני.ואז תמיד יהיה איתם מישהו
וגם...ובעיקר
אנחנו שנים לא רצינו לעושת פורים עם ההורים שלי כי כמו שאמרת..משעמם אצלהם וזה לא מרגיש חג..
גם להזמין פחות רצינו כי עישנו אם חברים והרגיש לנו לא זורם
כנ''ל אחותי
ויצא שהרבה שנים הם היו לבד לבד בפורים
והיום כשהם מבוגרים
אני כמעט בוכה מלחשוב על זה שכל שנה הם היו לבד
ועכשיו הם לבד כי לא יכולים לארח ולא להתארח
וכמה היתי רוצה לתקן ולהחזיר את הזמן לאחור ולהיות ברגישות כלפיהם ולא לחשוב רק על החג שלי
לא חייב כל שנה.אבל כ ן לחשוב עליהם..אולי להזמין אלינו
כשהם מזדקנים פתאם רואים דברים אחרת
פתאם מצטערים למה לא היינו עבורם מספיק
לדעתי כדאי לתכנן את זה ככה שבאף שנה ההורים לא יהיו לבד...
זו לא אופציה מבחינתי.
אין מצב בעולםםםםם להשאיר הורים ליל הסדר לבד!
עם כל הכבוד לנוחות ולכיף גם הם מסרו את עצמם בשבילכם.
תורנות חובה
ואפילו לא נעים בכלל שהם מודעים לסיטואציה.
אחרכך כשהם יזקנו זה עוד יותר יכאב לכם
וכל הכבוד לך שאת על זה 🩷🩷🩷
אין מצב להשאיר הורים לבד בליל הסדר.
הכי הגיוני שתעשו האחים תורנות.
לא יודעת כמה אחים אתם, אבל בהנחה ש-3 פלוס
זה יוצא שפעם בשלוש שנים כל אחד צריך להיות אצל ההורים.
אפשר אגב גם להזמין אותם אליכם.
ואם זה מקובל אצלכם, אז שחמיך וחמותך יזמינו אותם אליהם יחד אתכם.
אבל להשאיר הורים לבד... לי זה ממש ממש צורם.
וגם אנחנו משפחה קטנה וההורים שלי לא אוהבים את הלבד
אנחנו מקריבים למען ההורים את הנוחות שלנו. כל השנה אגב מוודאים שהם לא לבד בשבתות ובמיוחד בחגים! אין אופציה להשאיר לבד.
היה לי ממש קשה לקרוא אותך( הפותחת )מתנצלת אם אני לא רגישה אבל בעלך יכול להתגבר על הנוחות שלו.
לא כתבת כמה אחים אתם, אבל אם אתם 4 או יותר אפשר להתחלק לזוגות ואז אתם אף פעם לא "לבד" אצל ההורים.
אצלנו במשפחה יש קבוצה רק של האחים בלי ההורים ולפני כל חג אנחנו מוודאים שהם לא לבד. לפעמים בראש השנה הם בוחרים להשאר בבית ולא לבוא אלינו אבל בגלל שזה יותר חג של תפילות ופחות משפחתי זה קצת פחות נורא. אם הייתי יודעת שהם לבד בפסח ממש היה נשבר לי הלב…
אלא אם הם רוצים את זה...
במיוחד לא בליל הסדר זה נורא עצוב
כתבת שלהיות אצלם זה להרוס לבעלך את החג... בעיני בדיוק הפוך.
לחגוג במקום כשאתם תהיו בטוב וההורים שלך לבד, זה לא חג.. ככה כותב הרמבם...
אנחנו הפסדנו הרבה פעמים ליל ח הסדר או ראש השנה עם במשפחה שלי שאצלם כיף ומשפחתי, כדי שחמי וחמותי לא יהיו לבד. אפילו שאצלם שקט וצפוף...
תעשו בינכם סבב.
כתבת שאפף אחד לא רוצה להקריב את החג שלו. וזה מובן.
אבל נראה לי שאחת המילים שמתארות הורות זה הקרבה. וזה הזדמנות להשיב טוב להורים על כל מה שהקריבו עבורכם
אף אחד לא רוצה לעשות את החג עם ההורים.
הייתי יכולה להבין אם אלו היו הורים מתעללים,
אבל אני מבינה שזה לא המצב.
איך ההורים שלכם עשו את החגים?
מה היה עם סבא וסבתא שלך?
זה יוצא פעם בארבע שנים.
אי אפשר פעם בארבע שנים ל"סבול" עם ההורים שילדו אתכם?
ההורים שלי הם חילונים ולעשות איתם חגים ואפילו שבתות זה לא נעים בכלל בכלל.
לא ברמה הרוחנית מבחינת עבודה רוחנית ותפילות ושאר רוח, ולא מבינה דתית ארצית פשוטה.
פתאום כיבו את האורות,
פתאום מישהו הוריד את המרק מהפלטה,
זה לא פשוט בכלל אבל עושים את זה במאמצים מרובים מאוד מתוך הכרת הטוב ומתוך כיבוד הורים.
בסה"כ הזמן שלהם איתנו הוא קצר וכל עוד היו הורים סבירים- לא מכים, לא מתעללים, מפרנסים, מלבישים, משחקים קצת עם הנכדים- אני לא רואה סיבה שלא לחגוג איתם חג אחד פעם בארבע שנים.
אם אין הרבה אנשים ואקשן תעשו אתם את האקשן.
תבואו כמה אחים, תזמינו שכנים, אנשים בודדים, חיילים אולי.
אם הילדים שלי לא היו רוצים לחגוג איתי, אני חושבת שהייתי ממש ממש מצטערת.
אני מדברת רגע רק על עצמי.
הייתי חושבת שאו שהייתי הורה רע,
או שהייתי הורה טוב מדי וכנוע ולא לימדתי אותך איך להעריך ולכבד אותי, או שבמחילה הילדים שלי לא כ"כ טובים.
מקווה שהסברתי ברור ובכבוד.
יכול להיות שהיא בת יחידה למרות שנשמע שיש לפחות 2, לפעמים משנים מעט מפאת אאוטינג.
בכל מקרה צריך להיזהר לא להיות שיפוטיים מדי.
לצורך הדוגמה יכול להיות שיש לה אח אחד בחו"ל,
או שיש לה אח שהוא במילואים ואשתו עושה חג לבד אצל ההורים שלה, אולי כבר שנה שלישית ולמעשה רוב הדאגה להורים נופלת עליה והיא רוצה להרגיש צעירה ולהתפנק קצת..
סתם דוגמה, אז מה שכתבת נכון, רק לשים את זה בסוגריים שלא מכירים מספיק את התמונה המלאה.
כל המספרים התבלבלו לי לגמרי
ומקבלת גם את שאר הדברים שכתבת
סליחה - אפשר שיימחק.
פשוט לא אישי כלפי סיטואציה ספציפית.
מעורר השראה הגישה שלכם.
השנה ממש רצינו לעשות חג בבית, אבל ההורים שלי באופן מפתיע יהיו לבד (2 אחים שלי מתארחים אצלם קבוע כל שנה לחג ראשון ולכן לנו אין מקום גם אם נרצה. השנה אח אחד הולך לצד של אשתו והשני אהחליט שהוא עושה פעם ראשונה בבית)
ובזכות שקראתי אותך שאלתי את אמא שלי אם היא רוצה שנבוא ואפילו עשיתי את זה בצורה שהיא תרגיש שאנחנו רוצים לבוא וזו הזדמנות בשבילנו...
והיא ממש ממש שמחה! אבל היא כבר הציעה לאחותי הגדולה (שכבר 10 שנים עושה בבית לבד) לבוא והיא מחכה לתשובה ממנה...
זהו. הלוואי ויסתדר. ויעמוד לך לזכות.
אז אני אכתוב פה את נקודת המבט הלא צדיקה שלי, רק כדי שתדעי שאתם לא לבד...
אצלנו להורים של בעלי יש שלושה ילדים. שניים נשואים ואחת לא. רק לנו יש כמה וכמה ילדים (לאח השני הנשוי יש בת אחת שנולדה אחרי הרבה שנים).
לפני כמה שנים החלטנו שאנחנו עושים ליל הסדר בבית (למרות שאצל ההורים שלי, משפחה ברוכה, דווקא כיף).
עשינו את זה שנה אחת כשהגיע התור אצל ההורים שלי, ובשנה אח"כ בעלי שאל אם אולי בכ"ז נעשה אצל ההורים שלו כדי שלא יהיו לבד (אחיו היה אמור ללכת לצד של אשתי). אני ממש ממש התלבטתי, כי ליל הסדר הפרטי שלנו היה כ"כ מוצלח והיה לי קשה לוותר על זה (וגם בעלי הודה שאצל ההורים שלו לא נוכל לתת לילדים את מלוא תשומת הלב, כי הם רק רוצים כבר להגיע לשולחן עורך ופחות מעניין אותם דברי תורה וכאלה).
ואז הייתה הקורונה, וזה פשוט פתר לנו את הבעיה🤭
ומאז המשכנו לעשות לבד בבית וזהו, וההורים שלו לפעמים היו עם האח השני ולפעמים רק עם הבת הרווקה.
מציינת שתי נקודות חשובות:
1- ההורים שלו דווקא אנשים שאוהבים שקט, וקשה להם לארח אותנו לאורך זמן. גם לסתם שבת אנחנו כבר לא מתארחים אצלם כי זה פרויקט גדול מדי בשבילם. פוגשים אותם באמצע שבוע, כמעט כל שבוע.
2- אחותו של בעלי עם קשיים נפשיים, כשאנחנו באים לשם היא לא מסוגלת להיות שם (נשארת סגורה בחדר שלה). מה שאומר שאם נהיה שם בליל הסדר - היא לא תהיה שם... (ובגלל הקשיים שלה גם עם חברות וכד' היא לא תחגוג) אגב, נודע לנו על הקשיים האלה רק בשנים האחרונות... לפני כן לא הבנו למה היא תמיד מתחמקת מנוכחתנו. (בתחילת שנות נישואינו היא עדיין הייתה בסדר והייתה איתנו כשבאנו לבקר)
זהו, רק כתבתי את הסיפור שלנו (באנונימי גם בגלל הבושה וגם בגלל הפרטים החסויים על גיסתי). לא יודעת אם אפשר להסיק ממנו לסיפור שלכם...
גם הצד של בעלי אוהב שקט לכן הולכים פחות.
מדברים על משפחה שכן רוצה אורחים..
את לא היחידה
וכשיש מקרים יוצאי דופן זה הגיוני ומתקבל
מדובר פה על מקרה קלאסי
אנחנו עוד לא יודעים מה לעשות השנה
אבל גם אצלנו יש סיפור מורכב יותר
את לא צריכה להרגיש רגשות אשמה על זה
תמיד יש יוצאי דופן ופרטים שונים
מתייחסים כמובן למקרה רגיל
אז אם זה שיקול משמעותי (אין ממד, נסיעה ארוכה וכדו') קחו את זה בחשבון.
וברור שיש תורנות
או שההורים מתארחים או שמארחים את הילדים התורן, כל שנה לפי הסידור שהכי מסתדר להורים מול האח התורן
מבינה שהמצב אצלנו עצוב יותר ממה שחשבתי
לאף אחד לא באמת אכפת מההורים ברמה של הקרבה
הם אנשים לא קלים ואין לצערי הערכה
אין לי כוח להכנס לזה מול בעלי כי החג אצל ההורים שלו זה חתיכת אירוע ואנחנו שם מאז החתונה
אני לא רוצה לדמיין את ההרגשה שתהיה לי לדעת שהוא בטוח מבואס ברמות אבל אין לו ברירה
ולא, ההורים ממש לא שמחים להיות לבד
שנים קודמות היה להם סידור שכבר לא רלוונטי
בכל אופן אחים שלי לא יזרמו על תורנות
כל אחד מציג את תירוציו ואני לא במקום של להטיף להם
מבינה אותך ממש ממש
🫂🫂🫂
זה לא פשוט
סיטואציה לא פשוט. בכלל
הלוואי שימצאו איזה רעיון שירגיע אותך
תתפללי 🩷
יכולה לומר שאנחנו 6 שנים חוגגים סדר בבית וחמתי מארחת כל שנה. השנה ייתכן ולא תארח בגלל המצב, ואני לא יודעת מה מבחינת אחים שלו. כרגע אחות רווקה כל שנה מגיעה, ועוד אחת נשואה לא יודעים
אני מבחינתי אם אדע שהם לבד כלומר רק האחות הרחוקה מגיעה - מעצמי אציע לבעלי ללכת וממש בלב שלם
אבל ודגש חשוב - לא סובלים שם חלילה, בכלל, פשוט מעדיפים את החג אצלנו בבית עם פחות המוניות
אז אני אומרת - אם ההורים בלתי נסבלים, מעירים, כועסים, מתפרצים, והאווירה עכורה - לא רואה סיבה ללכת לסבול. יש להם אחריות להנעים ולהתאים את עצמם לאורחים, כמו שהפוך. זה מערכת דו צדדית
אם זה רק "לא כיף כמו אצל חמתך" - חד משמעית הייתי הולכת.
לא יכולה לדמיין מצב שהיינו משאירים את ההורים לבד בליל הסדר..
שנה שעברה נסענו לבד להורים של בעלי למרות שזה ממש לא פשוט אבל היה לנו ברור שכיבוד הורים מעל הכל.
אז הוא יהיה מבואס
קורה
הוא אדם בוגר שמסוגל להבין את הסיטואציה ולהתגבר
התייאשתי
סוף שנה תכף ועוד לא גמרתי להגיש
ומלא מלא כסף בחודש
לא מצליחה להבין איזה מסמכים אני אמורה לצרף, פשוט כל מסמך רלוונטי?
כי זה נורא כללי מה שהם כותבים באופציות
מה זה אישורים ותצהירים? שכירים? הריון ולידה?
מרגישה סתומה אבל זה עושה לי חושך בעיניים
אפשר להגיש בינתיים חלק, או אפילו לפתוח בקשה בלי לצרף כלום, ואז הם כותבים לך מה חסר. (רק שזה לוקח יותר זמן).
כשאת מצרפת מסמך, את צריכה לבחור את האופציה הכי מתאימה לטופס, אבל לא לפי האופציות בודקים מה צריך.
המסמכים הבסיסיים: להורה עובד- תלושים של 3 חודשים רצופים, מכל מעסיק (אם אין להם נתונים מביטוח לאומי), להורה לומד- יש טופס של אישור לימודים שצריך למלא, אחרי לידה-אישור חזרה מחופשת לידה, לעצמאיים- אני לא מכירה, אבל גם אמור להיות טפסים.
גאוני!
מרגישה סתומה שעד היום לא ידעתי על קיומו
אני נאבקתי בהם רבות עד שקיבלתי כסף, אבל להסכמתי לוותר
אשמח לסייע
אנסה מחר בבוקר לטפל בזה
אם אתקע אשאל
תודה גדולה!
הם מתישים עןד ועוד עד שתתייאשי.
ואני גם שכירה וגם עצמאית, אז זוועה כפולה
אבל אל תרפי מהם, זה הרבה כסף, ומקבלים החזר רטרואקטיבי
בגלל הורמונים?
(כלומר בהתחלה כשיש בטן אומרים שזה בגלל הורמונים, העובר עוד פצפון. מתי זה כבר לא?)
לא מאמינה שכותבת את זה
מרוב רחמים עלינו חמותי הציעה שנבוא אליה לכל הפסח,
לא אליה ממש אלא לנסות לחפש דירה ולבוא..
יש דברים מאחורי זה שאני לא יכולה לכתוב מחשש לאאוטינג גדול
נשמע חלומי נכון?
אנחנו ממש בהתלבטות כי לבעלי יש משפחה גדולה ולהיות עם כולם
זה יכול להפוך את זה לאתגר גדול כי אנחנו לא הכי מסתדרים ויש לי כמה גיסות
בעייתיות נורא, יכולות פתאום להחליט להתהפך עלייך בלי שום סיבה
ויהרסו להורים שלהן ולנו את כל החג.
זה יכול להיווצר ממריבה טיפשית בין הילדים עד למי לא הרים צלחת מהשולחן, ברמה הזו
אנחנו לא בקשר במהלך השנה בכלל עם הגיסות גיסים, בעיקר עם ההורים של בעלי .
אני באופן אישי אוהבת מאוד את הפינה שלי וגם בעלי וזה גם חלק שגורם לנו לא לרצות ללכת על זה
נכון שעובדים קשה לפני ,אבל לפחות בסוף יום בפסח הולכים לישון במיטה שלנו
אשמח לשמוע את דעתכן
ואנחנו גם באזור עם מלא מלא אזעקות ואצל חמי וחמותי אין כלום...
ויש לי איזה קול פנימי שאומר שהיא יודעת שנגיד לא ולכל מציעה אבל זה לא הכי מתאים לה לאופי.. היא כן יכולה אחר כך להתלונן מאחורי הגב לבנות שלה...
בדרך כלל קוראת שקטה פה בפורום ונתרמת מכן המון... יש פה הרבה אמהות עם ניסיון אז באתי לשאול.
פעם ראשונה שקורה משהו כזה ואני ממש אובדת עצות, עצובה ובהלם...
הגבס על כל הרגל, ממעל הברך ועד האצבעות.
הרגע חזרנו הביתה אז עדיין כואב לה, פוחדת מכל תזוזה ואנחנו בשוק ולא יודעים איך להתנהל...
איך להתנייד בבית? אין לנו כבר מזמן עגלה. בינתיים השתמשנו בכסא מחשב עם גלגלים...
איך להעסיק אותה? איך לצאת מהבית? ומה היא עכשיו לא תלך לגן?
ומה לגבי מקלחת... שירותים... להתלבש...
ומרגישה כל כך עצובה שזה קרה (סתם השתוללות בין אחים ונפילה מהספה...)
אשמח ממש לעידוד ועצות מניסיונכן !
אין מה לעשות.
קורה גם לאנשים אחראיים וגם למי שלא רגיל לזה.
ילדים זה עם שזז ומשתולל ולפעמים זה קורה. אז לא נורא וזה עובר ומתגברים.
וחיבוק על התקופה שתהיה קצת מורכבת מבחינת התנהלות כנראה.
אין לי ממש עצות פרקטיות כי ב"ה לא התנסתי, אבל מאמינה שעגלה של תינוק ממש תקל עלייך, אז אולי שווה לנסות להשיג.
בהצלחה!!
זה קורה לכולם (כמעט)
תנסי לראות איפה יש סניף של יד שרה קרוב אליכם, יש להם כיסאות גלגלים לילדים
אפשר לתת אקמול, נורופן, לכאב. יכול להיות כמה ימים ואז זה עובר בעז"ה.
תנסי לעשות מזה הילולה, הרבה צומי ואקשן
לאח שלי היה גבס עד מעל הברך בגיל 3.
חוץ צבעוניים הראשונים, שהוא לא יכל לדרוך על הרגל. בהמשך הוא הלך עם הגבס.
במקלחת, היינו עוטפים את הגבס בניילון.
אם היא לא יכולה לדרוך, כדאי להשאיל כסא גלגלים.
או כסא גלגלים (לדעתי עדיף עגלה אם יש משהו שנח לה בו)
ולבית אולי יהיה לה נח להתנייד עם בימבה כיף (בימבה כוכב)
אז אל תקחי את זה קשה מבחינת חוסר אחריות וכד'
הבן שלי בן 1.8 היה לאחרונה עם גבס ברגל גם מאיזה משחק מטופש בגינה ולא עשה שום דבר מסוכן
ילדים מתאוששים מזה יותר מהר ממבוגרים
חיבוק ורפואה שלימה
הם השאילו כסא גלגלים לילדים מיד שרה
וככה התגלגלו לגן
לגבי מקלחת
תבררו על גבס רחיץ
ואם לא- אז יש גם כסא למקלחת שאפשר לשבת עליו
נראה איך יהיה לנו... פשוט הייתה לה הסתגלות ממש קשה לגן ודווקא לאחרונה התחילה לפרוח שם סוף סוף
ברגע שהכאבים פוחתים
אז הגיוני לחזור לאיזשהו שגרה
גבס יכול להיות תהליך ארוך של כמה שבועות
אין סיבה לשבת בבית כל הזמן הזה
ממש תודה על ההצעות! אני אחשוב על עגלה/כסא מיד שרה. הכסא קצת עושה לי אסוציאציות לא נעימות אבל אם הוא יותר נוח אולי זה שווה.
ותודה על העידוד שזה יכול לקרות... מרגישה שזה היה כזה מיותר וחבל שלא עצרתי את ההשתוללות. באמת לא חשבתי שזה יגיע למשהו כזה... הם גם לא ילדים שמשתוללים בטירוף.
עוד שבוע נלך לביקורת ואז נשאל לגבי גבס קל יותר/רחיץ
בינתיים ממש קשה להזיז ולהרים אותה, היא נורא חוששת ובוכה מכל תזוזה לא נכונה, עדיין מנסים להבין איך הכי טוב להתנהל.
גם בצד הרגשי
וגם פיזי
תנו לעצמכם זמן
זה יהיה יותר קל לתפעול
הימים הראשונים היו ממש כמו שאת מתארת, הכל רגיש וכואב ומפחיד.
תוך שבוע בערך זה כבר היה הרבה יותר טוב. כבר לא כאב לה, ועיקר הקושי היה סביב ההתנהלות הטכנית עם הגבס. אבל חזרה לגן כרגיל אחרי שבוע (וגם השתתפה במסיבת סיום).
בעז"ה שיהיה שיפור מהיר...
דבר ראשון ממליצה ללכת לאורתופד פרטי שמומלץ. אני אישית לא רוצה לקחת סיכון כשמדובר ברגל של ילד קטן
אני חושבת שלא צריך לחכות שבוע ואפשר ללכת כבר מתי שיש תור
אם את באזור ירושלים יש לי המלצה
ואז אפשר לבקש מהרופא הנחיה לגבס קל
יש לי המלצה על מישהו שעושה גבס קל. זה פרטי אבל בעיני שווה כל שקל. אפשר להתקלח עם זה כרגיל, הגבס עצמו הרבה יותר קל, ובמקרים רבים מותר לדרוך על הרגל עם הגבס הזה, מה שהופך את התקופה המגובסת לקלה ואת ההחלמה אחר כך למהירה הרבה יותר.
הפנו אותנו וקבעו לנו כבר תור למרפאות חוץ של רמב"ם (שם הלכנו למיון) מקווה שזה יהיה טוב, אם לא נקבע לאורתופד פרטי.
ואני אברר על גבס קל תודה רבה!
קודםן כל, הכל טוב זה קורה להרבה ילדים
בתחלה גם אנחנו נלחצנו, אבל מהר התרגלנו ואפילו היום הבת שלי אומרת איך בא לי לשבור רגל (חס ושלום)
זכור לה כחוויה.
אנחנו הבאנו לה קביים לילדים והיא הסתדרה מצויין.
בימים הראשונים הם הימים הכי כואבים, רק נורופן עזר לה בלילה ובמהלך היום.
לא שלחנו אותה בימים הראשונים למסגרת, אבל אחרי שהכאבים חלפו היא הלכה רגיל לכיתה, אנחנו הבאנו אותה והחזרנו.
וגיל 4- בעלך יכול להרים ולהעביר ממקום למקום, אין מה לעשות צריך לעזור לה.
מקלחת- מכסים בניילון נצמד את כל הרגל , גם איפה שאין גבס. ומקלחים ונזהרים שמים יגעו כפה שפחות עד כמה שניתן.
משעשע שהיא זוכרת כחוויה טובה. ומנרמל לדעת שבימים הראשונים זה כואב ככה... גם פה נתנו נורופן
אנחנו (עם יד שבורה) היינו עוטפים בשקית ומדביקים את הקצה עם מסקינג טייפ על החלק החשוף של היד.
לרגל מן הסתם צריך שקית גדולה (שקית אשפה).
יכול להיות שניילון נצמד יותר נוח, לא התנסיתי. אבל כותבת את מה שאנחנו עשינו כדי לתת עוד אופציה...
פתאום חשבתי לדבר על זה כאן, במציאות אני מתביישת אפילו להגיד את זה לבעלי. אני חושבת שבצדק.
אידיאל הילודה.
לא יודעת, לא אוהבת את האידיאל הזה.
אני חוששת ממש לכתוב כי יש לי שני ילדים. מתוקים ומקסימים ואני אוהבת אותם מאוד! אגב, שניהם צפופים וקטנים (פער של פחות משנתיים בינהם).
עכשיו רגע לטענה
אני לא רואה הגיון להביא מלא ילדים. אני גם לא ממש רואה הגיון בעצם הבאת הילדים לעולם. שיוולדו, יגדלו, יחיו חיים טובים יותר או פחות ואז ימותו. למה ליצור מלכתחילה מעגל כזה... לא מבינה למה בכלל להכניס אותם לסרט הזה.
אני יודעת שזה נשמע רע, מאוד, וחלקכן כנראה מרחמות על הילדים שלי שזה מה שאמא שלהן חושבת, אבל זה חס וחלילה לא משפיע על האהבה או הנתינה להם. זה עצם הרעיון...
אני אישה דתייה מאוד, משתדלת לקיים מצוות כמו שצריך. בסביבה שלי כולם דוסים ממש... ומדברים על החשיבות של הבאת נשמות לעולם וכל מיני דברים כאלו שאני פשוט לא מרגישה בשכל שמסכימה איתם... גם ברגש לא כל-כך.
אגב עכשיו זה צף לי כי אני רוצה למנוע הריון הרבה זמן ובעלי אומר שאני מחליטה אבל אני יודעת שהוא ממש לא שמח ממניעה ארוכה...
אני אפילו לא יודעת מה אני רוצה מכן. אולי תגובות של נשים כמוני שחוו את הפער הזה בין הדת לבין מה שהן חשבו/הרגישו ומה עזר להן להבין מה הדבר הנכון להן.
אולי נשים שיעזרו לי להתחבר לרצון ללדת
או נשים שהרגישו רצון לקחת מנוחה בין הלידות ועשו את זה למרות שידעו שלבעל יהיה קשה עם הרווח.
וסליחה אם יש נשים שזה מציף אותן ממקום הפוך, שרוצות ללדת וחוות קשיים.
אני רואה אידאל להביא ילדים, כי אני מאמינה שהעולם הולך למקום טוב, לגאולה. וכשאנחנו מביאים ילדים מוגדלים אותם להיות אנשים טובים אנחנו ממשיכים את הטוב בעולם. אירופה מתנוונת מחוסר ילודה, לעומת זאת בחלקים אחרים של העולם אנשים יולדים ילדים שנולדים לתוך מציאות של רוע. אם לא נולד ילדים אנחנו נתנוון, ומכיוון שאני חושבת שאנחנו טובים אני חושבת שיש לנו חובה להגדיל את הטוב הזה על ידי המשכיות הקיום שלנו, אני חושבת שיש אידאל להגדיל את העולם בטוב.
(כמובן יש פה כמה הנחות מוצא שאולי את לא מסכימה איתם, וכתבתי ממש בקיצור תפיסת עולם שלימה, אבל בגדול זה הסיבה שזה אידיאל מבחינתי.)
אבל כמו כל אידאל לא כולם צריכים להגשים אותו באותו אופן. כמו שרות צבאי למשל. יש בעיני את החובה הבסיסית לעשות טירונות בשביל להיות מסוגל לשרת במילואים בעת חרום, רוב האנשים יעשו שרות ארוך יותר (הסדר או שרות רגיל), ויש מעטים שימשיכו לקבע ויתמסרו לאידאל הזה.
או לימוד תורה. לכמעט כל אדם לימוד של שנה בישיבה יהיה טוב, הרבה אנשים ישארו בישיבה עוד כמה שנים, ויש בודדים שיקדישו לזה את החיים שלהם.
גם בהקשר של ילודה-יש את המצווה הבסיסית של פרט ורבו- 2 ילדים, הקיום המאוד בסיסי של העולם. זה משהו שאני חושבת שבאמת חוץ ממצבי קיצון כולם צריכים לשאוף לעשות. מי שלא הסתייע לו, יש לו עוד המון מה לעשות בעולם כמובן, אבל בעיני זה כן הבסיס. מעבר לזה להרבה אנשים כן רלוונטי ללדת עוד מספר ילדים, (1, 2 3 או 4, לא משנה המספר) ויש אנשים שמתאים להם להתמסר לאידיאל הזה וללדת כמות משמעותית של ילדים.
התחילו לה דימומים וכתמים?? עדיין מניקה, אמנם ממש מעט. מקפידה לקחת את הגלולה כל יום באותה שעה
הכל היה יחסית על מי מנוחות. היינו מותרים מלא ישתבח שמו. מפורים אני כל הזמן עם דימום קל ואז כתמים עושה הפסק ופתאם שוב דימום קל ... מתלבטת אם לעבור כבר לנובהרינג... או שיש סיכוי שזה יתאפס ויחזור להיות רגיל. ממש טוב לי עם הסרזט ואין לי כמעט תופעות לוואי. מישהי לוקחת אותם ולא מניקה ויכולה להמליץ לי?
תודה על המענה..
לק"י
בערך שנה אחרי הלידה, אבל עדיין הנקתי לא מעט.
אומנם סרזט מחזיק הרבה זמן אבל גם איתו באיזה שהוא שלב מתחילים טפטופים.
שווה לחשוב על החלפת גלולות למשולבות.
(זה לא פוגע בהנקה)
בדרכ קורה סביב הפחתת הנקות. לי הציעה רופאת נשים בזמנו חהןסיף פרימולט נור, אבל זה לא עזר
אז עברתי לגלולןת רגילות
אולי במלון, אנחנו משפחה עם 6 ילדים
תודה
בירושלים?
מחפשת המלצות עליה.
הבן שלי צריך טיפול שורש עם מומחה..
מאנונימי כי שיתפתי את זה הרבה
אנחנו גרים כבר שבועיים אצל חמותי בגלל המלחמה. - אין לנו ממ''ד או מקלט.
ובא לי כבר לחזור הביתההה.
בעיקרון בשני הלילות האחרונים לא היו אצלנו אזעקות. רק ביום.
השאלה אם כדאי לחזור ולקחת סיכון שהאזעקות יחזרו, ואז זה אומר כל לילה לרדת 3 קומות ברגל וללכת לכמה בניינים לידנו, עם ילד ישן על הידיים, או להישאר עוד אצל חמותי. לא ברור עד מתי.
מה אומרות?
שזה תלוי בכם בעיקר ובה
וגם - מה עם פסח? תהיו בבית? צריך להתארגן לחג גם
הייתי נשארת אצל החמות עם כל הקושי
מקווה שזה לא אשליות
אני יודעת שזה תלוי בנו, אבל אנחנו לא יודעים מה לעשות
לכן ביקשתי עצות
וכרגע ההחלטה שלי היא להישאר, כי ברור לי שאם נצטרך לצאת מהבית למקלט הילדים יתעוררו וילך לי הלילה, ועכשיו כשזה ממד בתוך הבית הם כן חוזרים לישון...
מסייגת- אני אצל ההורים שלי ומאוד כיף ונוח לי פה, אז זה גם שיקול משמעותי אם אצלך פחות נוח.
לק"י
כי עם ההתרעה אפשר להספיק לרדת עם ילד (גם יותר מאחד) כמה קומות וללכת עד למקלט.
אלא אם כן, זה ממש רחוק. אבל אם זה עד 5 דקות, תספיקו בלי לחץ.
אם היית אומרת שכל הלילה יש אזעקות, אז זה משהו אחר..
בסוףשורשיהחלטנו לחזור הביתה. ואני מרגישה שפעמיים שלוש ביום, אפילו אם זה בלילה, ממש שווים את הלהיות בבית שלי!! בסוף באור שזה אישי וכל אחד והעדפות שלו...
אבל לגבי האזעקות- יש לנו בכניסה לבית תיק עם דברים לתינוק וכל מה שצריך לאזעקה.... בלילה יישנה עם קפוצ'ון וכובע, מכנסיים עם חצאית מעל. ופשוט כשיש אזעקה יוצאים.... לוקחים את זה בתור טיול קליל חוזרים לשגרה
תחשבי שזה סה'כ שעה ביום עם הגזמתי, ויש לך עדו 23 שעות להנות בבית שלך בנחת שלך ובשגרה שלך ושל הילד...
ומתארגנת עם מנשא נוח.
כשיש התרעה את קמה, קושרת אותו במנשא, ויורדת למקלט. סיכוי טוב שהוא בכלל לא יתעורר מזה...
אפשר להשכיב אותו לישון בעגלה, ואז אם יש אזעקה לרדת איתו כשהוא ישן ומכורבל בעגלה, וכך בע"ה הוא לא יתעורר.
(אנחנו עושים כך עם בת הארבע שלנו, אחרי שפעם אחת היא התעוררה כשירדנו למקלט ולקח לה הרבה מאוד זמן לחזור לוויסות. יש לנו מעלית, אז יורדים איתה בהתרעה במעלית. אבל הייתה פעם אחת שבדיוק שכנים חזרו מקניות, אז ירדתי איתה במדרגות והיה בסדר... חבל שאין לנו עוד עגלה, ואז גם עם התינוקת היינו עושים כך
אבל אצלה זה קצת פחות נורא כשהיא מתעוררת)
אבל כמה קשה לו לחזור לישון אחרי שהוא מתעורר? (אצלנו שאר הילדים, מגיל 7 ומעלה, יורדים לבד, ואח"כ חוזרים לישון די מהר...)
אני שמחה שבמקרה הזה היא נדירה לכיוון החיובי...
ואם יהיה בלתי נסבל נוסעת שוב אחרי כמה ימים
שווה לנסות אפילו בשביל כמה ימי שפיות בבית שלכם
כולנו כבר השתגענו מחוץ לבית
מקווים לא להצטרך לצאת בלילה בגשם.
אין לנו מדרגות אבל המקלט רחוק..
חושבים לחזור היום לבית לנסות לראות איך הולך
פסח בכל מקרה אני ללא כוחות לעשות בבית
חמוד כזה בן 9 חודשים
ועדיין אוכל רק טחון והנקה
כשהתחלתי להביא לו טעימות בגיל חצי שנה וקצת במבה מאוחר יותר נדהמתי מכמה אין לו מושג מזה ללעוס 😅
אפילו את הבמבה אני חוצה ל2 פסים ארוכים ואותם חותכת ל3.
אז הוא מקבל פירות והנקה (התחלתי להוסיף בקבוק תמל בלילה אולי הוא יישן יותר טוב אני מותשת מהקימות האלה כבר)
מה עוד אפשר להביא?
כאילו נסתם לי המוח מרעיונות ואני רוצה שיהיה לו יותר גיוון
זה ממש תקין לאכול טחון בגיל הזה
את המרק אפשר לגוון במגוון קטניות
בננה עם אבוקדו
בננה עם יוגורט
תמל מוסמך בדייסה לתינוקות
כן כדאי לתת להתנסות במזונות קשים יותר כמו במבה שלימה, לחם וכו בהשגחה כמובן
(בגדול מה שאת מכינה לשאר המשפחה את יכולה לטחון לו קצת)
כן לתת לו
ודוקא חתיכות גדולות שיכול להחזיק ולמצוץ
לעיסה זה מיומנות, צריך לרכוש אותה וזה לוקח זמן
פירות רכים (אגס)
בננה
אבוקדו
קשה של לחם (הפנים מתפורר)
קציצות (אני עושה ארוכות קצת ואופה מלאי, צורה שנח להחזיק)
מלפפון
להיות לידו לראות שלא נחנק כמובן אז רק בהשגחה
זה לא יחליף לך ארוחה אבל זה חשיבה קצת קדימה..
אצלי עושה ככה ובגיל שנה כבר אוכלים לגמרי מוצק ולא טוחנת כבר כלום.
הוא נותן ביס עם החניכיים ואז מסתבך עם הלעיסה
זה רק תרגול אני מבינה
ממליצה להביא שלוליות גבינה (אפשר להוסיף לזה פרי וממרח) ופנקייק בננה זה רך גם למי שאוכל טחון והם נהנים לאכול את זה.
דייסה עם פרי וממרח
יש אתר המתכוניה ואתר של מורין פרידמן עם מתכונים לתינוקות
דייסה עם פרי וממרח?
ופנקייק בננה?
🙏 תודה רבה
פנקייק בננה- בננה מעוכה, ביצה, 3 כפות קמח, כפית אבקת אפייה
מכל מה שאנחנו אוכלים אני מכבדת גם את התינוקות..
מרקים
עוף, בחתיכות קטנות
קציצה
ביצה
קטניות בבודדים, זה מעודד אחיזת פינצטה (אפונה למשל להיט)
תנסי לתת חביתה
אבוקדו
בשר טחון
מרקים
הכל קצת ומעט
כל מה שיש בצלחת שלי אני נותנת, חותכת קטן קטן
ממש
עם הגדולה זה לא היה ככה
הבאתי לה במבה והיא הסתדרה
אבל הוא ממש ללא
מידי
תעלי לאט לאט במרקמים
מטלון למגורד דק, אחרי שבועיים ככה למגורד גס, אח''כ לקוביות קטנות וכו
אז ב"ה עברנו לדירה שכורה
אין לנו מספיק ארונות במטבח.
שמו ארונות למטה ו2 למעלה
אנחנו רוצים להוסיף ארונות עליוניים ובתקווה שבעלי הדירה ישלמו על חלק מתישהו
החברה שבנתה את המטבח לא עושה הוספות אבל שלחו לנו את הצבע וסוג ידיות
יש נגרים שעושים עבודה קטנה? ומה עלות של כזה דבר
אופציה שנייה זה לעשות צבע אחר לגמרי אבל לא יודעת מאיפה
יש המלצות ?
אה, ואין לי מקום להשים ארון עומד. חייבת לתלות
סגרנו לכמה שנים ב"ה אז שווה לנו להשקיע במקום שחלק מהמטבח שלי יהיה בחדר שינה, השאלה כמה עולה ?
כי להשקיע 1000-2000 ומקסימום לא ישלמו בסדר אבל יותר מזה אין סיכוי
תדברו איתם מלכתחילה שתעשו חצי חצי,
לבעלי דירה זה משתלם בד"כ, והרבה פעמים הם אוהבים להשתתף בחצי (כמובן אם מתאים להם תקציבית וכו'). לאחר מעשה לדעתי אין סיכוי שישתתפו.
זה דירה חדשה אז יש להם את כל ההוצאות כמו סורגים וכו' שביקשנו שיוסיפו.
לכן לא אשקיע הון כי חבל אם בסוף לא נקבל בחזרה( הם נשמעים מאוד הוגנים אבל עדיין )
ולא יקר.
רוצה גם להוסיף שהיום אפילו באופנה להוסיף למעלה או בחלק מהמטבח צבע שונה מה שנקרא שובר צבע.
אז אם את לא מוצאת בדיוק את אותו הצבע באיקאה, אפשר לחפש צבע אחר ולשאול את הבעלים אם מתאים להם לשלב.
הייתי רוצה ללכת לראות מה המחירים ומה הם מציעים ואז לשאול את הבעלים
אבל זה בסדר לקבע פגישה עם לא בהכרח בסוף אקנה ?
אפשר להכניס שם מידות ולראות מה הם מציעים, אנחנו ניסינו שם לפני הפגישה כדי לראות אם זה בכלל שווה, ולדעתי שם כבר אפשר לראות אופציות לעיצוב כמה בערך ייצא המחיר.
מניחה שאפשר גם לקבוע פגישת ייעוץ ולא לקנות בסוף.
נפגשים,
מסבירים שרוצים לבדוק עם בעל הבית או שבודקים עוד הצעות וזהו מעדכנים לאחר מכן.
זה ביזנס - הם לא לוקחים אישית והם גם רגילים.
הרבה פעמים אנשים מפרקים מטבח ומוסרים אותו חינם בתמורה לזה שיבואו ויפרקו להם. זה קורה בעיקר סביב פסח או בקיץ כשאנשים מחדשים מטבחים.
אם תוכלו למצוא מישהו שילך לפרק מטבח למסירה ויביא לכם את הארונות שאתם צריכים זה אולי יהיה זול יותר מלקנות חדש וגם לשלם על הובלה והתקנה.
כדאי לבדוק באגורה או בקבוצות באזור שלכם וגם לכתוב שאתם מחפשים כי אנשים יוכלו לקשר אתכם אם הם מכירים משהו רלוונטי
ראיתי אחד כזה
אין סיכוי שבעלי עושה את זה ( גם שונא וגם עסוק מאוד)
גם אני צריכה 1.5 מטר לא הרבה, אז לפרק למשהו מטבח שלם כדי לקחת 2-3 ארונות לא שווה לי
כשהיו כמה ימים בלי כתמים
בפועל טבלתי 5 שבועות בדיוק אחרי הלידה
מזל טובבב
בלי כתמים באיזה צבע? הפרשות חומות בהירות מהבהבות- לנסות עם זה או לחכות שגם זה יעבור?
בסוף זה מזכיר מצד המרקם את הדימום פשוט הצבע ייתכן וכשר. מחילה על התיאור..
לא רק לחכות שהדימום יפסיק כי זה הולך ובא
אלא לחכות שתתחיל הפרשה בהירה. בדרכ אז זה סימן אצלי שנגמר חגמרי
שכשיש כתמים או עוד קצת דימום זה לפעמים בגלל מאמץ/הרמה של משהו כבד
את יכולה להשתדל מאוד ביום של ההפסק לא להתאמץ בכלל וגם אחכ יום יומיים
יש סיכוי שתצליחי ככה יותר
וגם לנקות בפנים
נקי= ללא צבע מסויים
טהור= יש צבעים מותרים וכדאי לשאול רב פוסק שמוסמך בדיני מראות.
יש מקרים של היתר לצבע שעל פניו נראה שאוסר.
ומשאלות לא מפסידים...
בהצלחה
ומזל טוב!
זה קשה, כבר בטוחה שרק צהוב ופתאום יש על העד נקודונת שאולי אדומה וצריך לשאול.
מוצאת את עצמי ככ בלחץ סביב כל בדיקה.
וכבר היה עד אחד שהיה פסול והיה צריך שוב..
עושה מינימום בדיקות..
מה עושים עם המתח נפשי? יש בי צד שאומר להניח ופשוט לחכות שיהיה ברור ללא שאלות ומצד שני זה סתם להאריך את הזמן שאסורים..
אוף קשוח לי
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"ו באדר תשפ"ו 8:03
דבר ראשון, תמיד כדאי לשאול!
תמיד המגמה היא להתיר אשה לבעלה
ולא סתם למשוך את תקופת ה'איסור'. בהרבה מקרים , בשקלול של כל הנתונים הנלווים לשאלה הרב המוסמך בזה
יכול להתיר, ואז הרווחנו.
לגבי העד- כדאי לבדוק אותו היטב לפני השימוש כי לפעמים יש עליו סיבים דקים אדומים שנותרו מתהליך הייצור, שזה יכול להטעות.
דבר שני ממה שזכור לי אפשר לעשות תנאי
כשצריך לשאול-
אישה יכולה לעשות הפסק או כל אחת מבדיקות השבוע-
ואם הוא יוצא עם שאלה - עד שהתשובה תחזור-
להתנות שבמידה והוא יוצא טהור - היא ממשיכה כרגיל את הספירה (על מנת שלא ייסתרו לה הימים.)
במקרה הכי גרוע כשהתשובה לא חיובית-
עושים הפסק חדש בתקווה שהוא יצא טוב וממשיכים כרגיל בשאר הבדיקות .
לגבי המתח- את עושה את רצון ה', והוא יידאג לך! הצורך לבדוק הוא טכני-אבל מחובר למצווה ולקשר היקר עם הבורא.
את כאישה בעם בנצח שלנו עמ"י
יכולה להפוך את הרגעים האלו לבקשה, לתפילה, לרגעים של פינוק ורוגע בשבילך... ואז את משליכה את המתח והדאגה והלחץ אליו, את משתדלת ועושה עד היכן שאת יכולה וזהו.
גם בבדיקות תשתדלי לעשות מאוד בנחת כדי שצוואר הרחם לא ייפצע בטעות....
וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים 💜💚❤️💙
הרבה הצלחה
שמחה וברכת ה'!
בכללי מרגישה מתח גדול סביב הבדיקות ושבעלי לא שותף למתח הזה. מבינה שהוא מתמודד עם זה אחרת. אבל זה פשוט קשה לי..
רוצה כבר להיות אחרי
או לשאול אותו מתוך סקרנות לעולם שלו - למה הוא לא רוצה להצטרף איתך לימים האלו
או לספר ולשקף לו מה את מרגישה, ומה את היית רוצה / שמחה לשמוע ממנו
ולעצמך...
למה המתח גדול?
מה הסיבה המרכזית שהמתח תופס מקום גדול אצלך?
אם תקשיבי טוב
אני חושבת שתמצאי את התשובות אצלך 😉
פתאום בשבת תהיתי לגבי העניין הזה.. למה זה כזה ברור שאנחנו צריכים לשלם באופן מלא על המשפחתון של הבת שלי?
אני לצורך העניין לא יכולה לעבוד, ולכן גם לא מקבלת משכורת. אני לא מצליחה להבין למה אני צריכה לשלם למטפלת שאין לה הוצאות כמו בשגרה, את הסכום המלא? מי ששוכרת מקום אז אני יכולה להבין, אבל המטפלת שלי עושה בבית שלה אז זה לא משנה בכלל..
אבל אשמח לדעת מה קורה אצל אחרים כדי לקבל תמונה מלאה...
לדעתי
כאילו, אם היא תגיע להסכם ולהפחתה - אחלה
אם זה נחתם כחוזה שאתם משלמים - צריך לשלם
אני בתקופת הקורונה הגעתי לסיכום של תשלום 50 אחוז, אבל זה לפני שחווינו 6 שנים מועדות לפורענות
את המשכורת שלה
אם לא תשלמי לא יהיה לה כסף לחודש הקרוב.
את אמנם לא שונה ממנה והייתי ממנה לקצת התחשבות ממנה
אבל זה לא אמור לשנות לה אם את מקבלת משכורת או לא
לחודש הקרוב...
אם יש 2 נשים ששתיהן לא עובדות אז למה לאחת זה ברור שמשלמים ולשניה לא?!
על דעת זה שבמקרה ותהיה מלחמה היא משלמת - מבחינתי זה ברור
אחרת אל תחתומנה על סעיף כזה בתחילת שנה
לבעלת המשפחתון יש חוזה ושם ההורים משלמים מלא במקרה של מלחמה.
ולא מעניין אותה איזו אמא מקבלת משכורת, איזו לא, ומי מקבלת משכורת חלקית
היא לא גובה לפי הכנסות ההורים.
אצלנו במשפחתונים בתוך בתים שיש בהם ממ"ד פתחו.
אסרו התקהלות אבל גם ככה מדובר בקבוצות קטנות שמסוגלות להגיע לממ"ד בפרק זמן קצר.
אם היא סגרה זה אולי בגלל שיש לה ילדים בבית והיא לא יכולה לעבוד איתם תוך כדי.
זאת אומרת שהיא סגרה מסיבות התלויות בה ולא בגלל הנחיות פיקוד העורף, במקרה כזה אם אין התייחסות מפורשת בחוזה אני חושבת שכדאי לדבר איתה.
אצלנו ביישוב פתחו ואני גם שלחתי
(אני עובדת מהבית וממש לא הייתה לי ברירה)
זה נדיר לדעתי
וכאמור גם אסור
תמהני איך אפשר לקחת 5 תינוקות ויותר למרחב מוגן בזמן לוודא שהם נשארים שם
לק"י
אפשרי, אם יש בממ"ד שטיח או מקום להניח מיד את התינוקות.
לא להתחיל לגרור לשם לולים....
אבל אני חושבת על קטנים יותר. כאלה שכבר הולכים- אפשר אולי לקחת 2 בידיים, להכניס לממ"ד, לסגור וללכת להביא עוד.
(נשמע מלחיץ להיות מטפלת בזמן כזה).
אפשר להכין להם מראש הפתעות בממ"ד ואז להזמין אותם לבוא לקבל הפתעות...
תלוי כמובן גם בגודל הקבוצה ובאופי הילדים.
האמת שאם הממ"ד גדול, יש מצב שאפשר פשוט לבלות שם את היום, או לפחות להשכיב שם לישון.
שבעה ילדים סביב גיל שנה וחצי
חלק הולכים חלק זוחלים
יש לה ממ"ד, היא מכניסה אותם בהתראה, לא מחכה לאזעקה.
משפחתון עד 7 ילדים לא מוגדר כמסגרת חינוכית אלא כעסק ועסקים מותר לפתוח אם יש מרחב מוגן
בכל מקרה המטפלת של הבן שלי לא עבדה וקיבלה תשלום מלא (חתמתי על כך בחוזה של תחילת שנה ולקחת את זה בחשבון - היה ממש סעיף שאם בתי הספר נסגרים היא גם לא עובדת..)
זה כבר בחירה של המטפלת אם לעשות ביטוח (כמו כל עסק שמבטח ילדים, קייטנות וכו')
אומנם לפי חוק היא לא צריכה רישיון (רק מעל 7 ילדים נדרש..) אבל ביטוח זה בנפרד
משפחתון עד 7 ילדים אינו מסגרת חינוכית אלא עסק
מותר לפתוח לפי החוק אם יש מרחב מוגן. כמו שאר העסקים
