פורום הריון ולידה (עמוד 3303)

הייתי בודקת טוב מה העובי של המזרון ואם זה לא כמו בלול קמפינג דקיק שתינוקות שונאים ולא ישנים בו

ובמשך ההריון היא נעלמה...

ולי אמרו שהפתרון הוא לא ניתוחי ( כנראה תלוי בסוג הציסטה)

אמרו לי שמסדרים את זה עם גלולות

ובכלל למה ניתוח, אין שום צורך

יכול להיות שזה יספג לבד ורק אם גדל ומפריע, יש כאבים אז מוציאים את זה

זה גם לא משהו מסובך

 

רק יותר קשה.

בנוסף, לפעמים ציסטה - זה לא ציסטה, רק נראה כך.

ולפעמים זה כן ציסטה אך לא גדלה ולא מפריע.

ולפעמים היא לא רק קיימת ולא נעלמת, אלא גם הולכת וגדלה, לפעמים לממדים גדולים מאד. ולפעמים גם גורמת לכאבים קשים מאד.

 יש ויש.

אבל אם את אחרי הלידה ואת מניקה ולא נוגעת לתרופות הורמונליות, יש לך סיכוי טוב שהיא תעלם לבד.

הביאו לה כדור והיא פשוט נמסה... רק במקרים ממש קשים הבנתי שעושים ניתוח(הגודל,וההפרעה להיכנס להיריון)

אני לא משתמשת באמצעים הורמונליים,
אין לי כאבים (הרופאים זיהו אותה במהלך סקירות שבוצעו במהלך ההריון וביקורת לאחר הלידה).

יחד עם זאת הרופא אמר שהציסטה יחסית גדולה,
מקווה שהיא תעלם לאחר המחזור

בהריון הזה אני סובלת מזה ברמות מטורפות!!

אולי לשנות תנוחה לשכב או לשבת לא יודעת אם באמת עוזר אבל מנסה מה שאפשר....

זה סתם ככה או בהריון?

היו לי המון במהלך ההריון, אבל עכשיו זה חזק בטירוף..
קראתי עכשיו בכמה שרשורים שהיו נשים שהצירים שלהן היו בירך אז מתלבטת אם זה קשור.
בכל מקרה זה מגיע סתם ככה באמצע היום, כמה התכווצויות ואז נעלם.
עד עכשיו בעיקר כשהיה חזק פשוט עשיתי נשימות, אבל אולי יש עוד משהו שיכול להקל...

איזה הזוי יש לי גם הרבה זמן ועכשיו יותר.. אבל חשבתי שזה מהתזוזות קורה....

טוב מקווה שיש מה להקל יעזור לי גם...

היו גם רגילים בבטן ובגב?

עזר לי רק ללדת. זה כאב בטירוף. יותר מהצירים והלידה..
הצירים האמיתיים ב"ה היו בגב וזה היה נסבל

התכווצות שרירים ברגל
חיפשתי על זה מידע ומסתבר שמאוד נפוץ בהריון ואומרים שזה כמו הכנה לכאבי הצירים כשיבואו

כדאי לקרוא על זה:
לא יודעים ממה זה קורה אבל זה מאוד נפוץ. חושבים שקשור לעודף סידן או לחוסר במגנזיום שיש בבננה ובאבוקדו.
ויש כל מיני עצות לאיך לגרום לזה להשתחרר

זה משהו אחד, וכווץ בירך זה משהו אחר.. היה לי את שניהם :/

הבטן מתקשה בזמן הכאב?

פעם ראשונה שאני מחכה שהתכווצות תגיע.. מסקרנות לבדוק אם הבטן מתקשה

לי זה בא מקודם בעקבות תזוזות וזה כואבבבב😬
כאילו זה גורם לשריר להתפססס....

אגב גם אצלי היו לפעמים תופעות כאלה בזמן וסת של כאבים כאלה.

וגם סבלתי מכאבים כאלה תמיד ביחד עם הכאבי מחזור.
עזר לי לשכב ולהגביה את הרגליים, זה עוזר להרפות את הרגליים והרפיה מאוד עוזרת לכאבים.

היה בהריון אבל לא בלידה.
בהריון הראשון רק בסוף, בשני התחיל ממש מוקדם.

לא היה לי מה לעשות עם זה פשוט הייתי משותקת לכמה שניות

תינוקות לומדים בגיל הזה את העולם ואת הסביבה דרך הפה שלהם, ולכן מכניסים הכ--ל לפה, לכן צריך לא למנוע מהם ללקק ולהכניס לפה חפצים לא מסוכנים. (דברים קטנים ומסוכנים כמובן שלהרחיק)

בטיפת חלב אמרו שזה חלק מההכרות ואין צורך לדאוג⁦⁩

כנראה שזה היה כימי

אם לא נחלש אז זה עדיין הריון

יש בנות שהיו להן דימומים בתחילת הריון וההריון שרד יפה ויש כאלה שזה בישר תחילת הפלה

אין כל כך מה לעשות אז לא נראה לי היסטרי לרוץ לרופא, תלוי בתחושה שלך

מה שמשנה זה רופא אחראי בלי אגו. כזה שיש לו את הידע המקצועי והאוזן הקשובה לפציינטית.

נתקלתי כבר ברופאים זחוחים גם מבוגרים (ראינו כבר הכל) וגם צעירים (מי את שתגידי לנו מה יש לך, אנחנו סיימנו עכשיו 900 שנות לימוד...).

הכי הכי חשוב, זה רופא ענו, בלי אגו, קשוב לפציינטית וכמובן בעל הידע המקצועי הנדרש.

 

 

( קודם כל יעדיף רופאה אבל כן יעדיף אחת עם נסיון...בתוספת שתהיה נעימה ולא חסרת סבלנות , כמו שרשמו פה שהיחס יהיה טוב...)

שהוא יודע מה הוא עושה

המבוגרים יותר (50/60+) הם אומנם עם יותר ניסיון אך רובם אינם מעודכנים עם הרפואה המתחדשת.

רפואה זה מקצוע שכל הזמן מתחדש ומתקן את עצמו. אי אפשר להיות רופא טוב היום מבלי להכיר את הטכנולוגיות הרפואיות שמוצע היום שלא היה לפני 20 או 10 או אפילו לפני 5 שנים.
צריך תמיד ללמוד עוד ולהתעדכן במה שחדש.
והרבה "וותיקים" לא יתעדכני בדברים החדשים. הם יעדיפו את הישן ואת המוכר. חבל...

לכן לדעתי רופא יותר צעיר עדיף מאשר מבוגר יחסית.

אני לא מסוגלת יותר, רק מחכה שיצאו כבר וכל הזמן מזכירה לעצמי שלא נשאר הרבה זמן

רק שאצלי זה עוד מוקדם מדי כרגע

את כל הימים בערך באותו זמן.
בהצלחה

אני בחודש תשיעי ועדיין מחפשת תשובה.. ;)

מה שאולי כן אוכל לתרום לך מהתפריט שלי זה דגנים בחלב, פרנץ' טוסט (לחם מטוגן בביצה קצת וניל וקינמון) ודייסות קוואקר וסולת.
בהצלחה

זה יותר מושך..

אפשר דברים לא מטוגנים,

יוגורט עם פירות חתוכים
גרנולה עם חלב/יוגורט
לחם מלא (יש בן משהו פחות מבחיל) עם גבינה לבנה.
לא יודעת למה יצא לי כמה פעמים בתחילת הריון שהדבר היחיד שהעזתי לאכול בבוקר זה לחם פתוח (לא סנדוויץ!) עם גבינה לבנה ואחכ גם 'השתדרגתי' לעגבניה מעל.... שמנת הגעילה אותי וכך גם שאר הירקות.
ביצה קשה חתוכה עם גבינה.
צנימים עם טחינה/חמאה/זעתר


משהו בלי הרבה פריטים או תיבול בכי הולך. נגיד קרקרים עם חומוס. פריכיות עם קוטג' וגם על זו הדרך

ואז מעל מה שאת אוהבת

מה שיבש פחות מגעיל.

 

אבל האמת כל אחת איך שהיא,

מישהי כתבה לי פה על מלא-

רק בגלל ההריון חזרתי לקמח לבן.

כוסמין/מלא שכ"כ אהבתי לא יכולה להתקרב......

ותמיד יש מקרים לפה ולשם,
שמעתי אפילו מקרה של מישהי שבשבוע 9 לא ראו דופק ואז כן ראו.
אי אפשר לדעת, זה הכל בידי שמיים
בע"ה שיהיו בשורות טובות הערב!

לא מכירה מצב כזה. בע"ה בשורות טובות בקרוב

ארוך דק במזגן...
לגבי עכשעו, ממש תלוי איפה את גרה

אם במקום עם מזגן או לא.

אני הלבשתי קצר אפילו קודם.. בגיל 3 שבועות- חודש אם היה צריך.

לי היה מצג עכוז וקבעתי תור להיפוך לנילי ינאי תוך 3-4 ימים ( בסוף לא הגעתי לתור כי ילדתי לפני)

אבל כדאי לבדוק כי כמה שיותר מוקדם יש יותר סיכויי הצלחה ( חוץ מזה שזה נראלי עוד שבוע שהוא יכול להתהפך)

ב״ה מאחלת לך שהכל יהיה תקין

אוף אני בלחץ...

שאני בכללית אבל לא היה אכפת לי לשלם לה פרטי ( אני חושבת שככה התכוונתי לעשות לשלם בפרטי) אבל זה היה ממש ממש מזמן...אז אולי תבדקי בגוגל ... אני ראיתי עליה המוון המלצות....וגם איזה רב אחד המליץ עליה...

יום חמישי זה עוד יומיים אז תחכי תראי מה קורה... ואז תחליטי...

את הראש את מרגישה? כי שהבן שלי היה מצג עכוז לפי הראש ידעתי איפה הוא הוא כל הזמן הרים את הראש כזה והייתה בליטה בבטן למעלה...

לפעמים ההרגשות האלה לא בטוחות הרבה פעמים (בהריון עכשיו) הייתי בטוחה שהיא התהפכה לי ובעצם נשארה אותו מצב....



תנסי לא להלחץ תתפללי ותזכרי שה׳ איתך... אני תכננתי היפוך ולאחריו ניתוח בבי״ח למקרה שההיפוך לא יצליח ובסוף לפני שניהם הייתה לי ירידת מים וילדתי במקום אחר...

שמעתי על נשים שתכננו היפוך ובסוף התינוק התהפך לבד.... גם בשבועות מאוד מתקדמים.. אז לחכות עד ליום חמישי זה נראלי ממש בסדר...

אם זכור לי נכון, אלא אם כן קובעים למישהו מסוים באופן פרטי.
בכל אופן, הבנתי שנילי ינאי לא מקבלת יותר בפרטי מטופלות שלא טיפלה בהן מתחילת ההיריון.
אם את רוצה ללכת דווקא לאישה - אני ממליצה על ד"ר חווה שרייבר בביקור חולים.

מעבר לעובדה שאפשר ללדת עכוז. יש את רות פדידה.תרגילי ספינינג בייביז ויש דיקור וכירופרקטיקה.
ממליצה על נעמי דרור

אפילו רופאים בקושי יודעים
רק אחוז קטן נשארים עכוז אז תחשבי טוב!
מתי עשית אולטרסאונד פעם אחרונה? לכי תעשי שוב כדי להיות בטוחה
בכל מקרה עד שבוע 37 לא עושים כלום

יש לי תור לרופא ביום חמישי,
רק שאלתי אם זה סובל דיחוי עד אז או לא
לעניין קביעת תורים...

פעם אחרונה (שבוע 32+) הייתה ראש,
אבל נראה לי שכבר לא.
כולי תפילה שכן.

זה לפני שבוע 37
בעיטות זה לא מדד כי גם הידיים והמרפקים כבר חזקים ומרגישים אותם היטב
אבל אין כמו אנטואציה של אמא
תעדכני זה מעניין

נראה לי שזה לא אומר

כנראה שאת הידים מרגישים למטה ואת הרגלים מרגישים למעלה וכשזה עכוז אז הפוך - את הרגליים מרגישים למטה ואת הידים מרגישים למעלה

בהריון הקודם שלי עשיתי אולטרסאונד פעמיים בשבוע, וכל פעם הוא היה בכיוון שונה מהפעם הקודמת. עם הזמן למדתי לזהות לפי הבעיטות את המצב ובסוף כבר ממש צדקתי כל פעם. רוב הבעיטות תמיד היו איפה שהרגליים (אבל בהחלט מרגישים גם את הראש אז צריך ללמוד להבחין בהבדל).

דווקא מהניסיון שלי (בירושלים) לא לוקח זמן לקבוע תור להיפוך, אפילו לא בפרטי.
בינתיים תנסי דברים שמעודדים מצג ראש - כמו פנס ומוזיקה בבטן התחתונה וכמו עמידת נר.
בע"ה תגלי בא"ס שהיא במצג ראש!
ואם לא - אז תצליחי לקבוע היפוך והוא יהיה מוצלח!
וגם אם לא - שיהיה עכוז מספיק מבוסס ללידת עכוז...
וגם אם חלילה חלילה כל זה לא - העיקר שתהיה תינוקת בריאה!...

אולי זה יעזור לך...

 

http://menika.co.il/wp-content/uploads/%D7%9E%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%99-%D7%AA%D7%A0%D7%95%D7%97%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%A8.pdf

כולי תפילה.
ממש תודה! (:

היא אמרה את זה על סמך בדיקות דם?
ולכמה זמן?

לא אף פעם עשיתי לה בדיקות דם .
ובקשר לזמן לא יודעת היא לא אמרה לי זמן זה כמו הוטימין די עד גיל שנה לא ?

אז נשמע לי ממש מוזר!

נותנים כמו שכתוב בעלון ורק עפ״י בדיקת דם נותנים יותר אם צריך...



ואפשר לתת בכפית ...

מאמינה שהרופא יודע על מה הוא מדבר...
נראה לי שעדיף לתת ישר לפה כדי להגיע לספיגה מקסימלית. וכן, זה צבע של דם שלא יורד מהבגדים (אוף.). אני נותנת לה רק בזמן מקלחת/החלפת בגדים.

מה קרה חברות  לאף אחת אין מידע?

 

כף זכות - כולן באמצע ניקיונות

 

נראלי כתוב בהפניה איזה שבועות הרופאה שלך אמורה לתת הפניה אבל לדעתי כדאי לשריין תור אם עדיין לא קיבלת הפניה ( אחרי שיענו לך באיזה שבועות עושים תחשבי מתי זה אפשרי לעשות את הסקירה)..

אז חשבתי שלפחות בשביל המוקד אני הזמין עכשיו שלא אפספס תור (כשתעזרו לי לדעת את שם הבדיקה והקוד שלה 😰😰😰 )

ואז בין לבין הלך שוב לרופא לקבל שוב הפניה או אבקש באתר...

 

קיצור....

 

 

אניוואי טנקס

נראה לי.
לא צריך, במוקד של מאוחדת, את פשוט אומרת סקירה מוקדמת. הם יודעות לקבוע בשבועות הנכונים. ותקבעי גם כבר למאוחרת.

בהצלחה ובבריאות

אז נראלי הרופאת משפחה גם יכולה לבדוק במערכת ולהוציא לך ( במיוחד אם התור לרופאת נשים יקח זמן...)

גם לא היה לי עדיין הפניה אז אמרתי למורדנית סקירה מאוחרת, היא שאלה תאריך ווסת אחרונה, וקבעה בלי בעיות לפי טווח התאריכים שצריך.

בהצלחה!

הם כבר יבדקו מהם השבועות שמתאימים לך לבדיקה וכו

 

יכולה גם לחכות עד שתהיה לך הפנייה ואז לקבוע. זה מה שאני עשיתי ולא הייתה שום בעיה למצוא תורים מתאימים

שכבות שאפשר לקלף ולהוסיף . מעצבן

בגד גוף ומכנס ומעל פוטר

לפעמים גופיה קצרה מתחת לפוטר, לפעמים בלי רגלית מתחת, לפעמים מוותרת על הגרביים.. הכל אופן יש במעון מכל שכבה שאפשר להוסיף, וביקשתי מהמטפלת להיות עירנית אם חם לה, ולהרגיש חופשי להוריד לה שכבות...

בחוץ ובלילה - עוד שכבה עבה.

כמה היא על הרצפה.. כי הרצפה בבית עדיין קרה לרוב, גם אם חמים ונעים, ואם היא זוחלת, או משחקת על הרצפה, אז צריך להלביש חם יותר... וגם לבדוק מידי פעם, לשים רגע יד בעורף להרגיש, להרגיש את היד/אוזן וכו'...

פתיחה של 2 אצבעות היא הגבול, מעליו נאסרים.

תאסרי את עצמך סתם
בנוגע לפתיחה יש כמה דעות אז תשאלי את הרב שלך חלק אומרים מעל פתיחה 3 חלק מעל 4..

זה היה בצהרים.
בערב ראיתי כתם קטן על התחתון
יכול להיות שהוא עשה משהו לא תקין?

לדימום זניח.

הדם לא מתוך הרחם אלא תוצאה מהבדיקה ואינו אוסר.

אני חושבת שאי אפשר לפסוק כך, היא צריכה לשאול את הרב שלה על זה ולתאר לו את הבדיקה.

ויתכן שהבדיקה גרמה לפצע קטן שדימם, מדובר במקום עדין ורגיש

דם מפצע לא אוסר, השאלה אם צריך ללכת לבודקת לוודא שזה פצע או שהרב תולה בזה שמסתמא היה פצע מהבדיקה ומתיר בלי בודקת

עוד נקודה - אם הכתם היה על צבעוני או פחות מגדול כגריס זה גם לא אוסר

 

בכל מקרה כדאי לשאול רב ולא להחליט לבד

 

מומלץ שתתייעצי איתו כי לפעמים הם פוצעים בבדיקה ולכן יורד דם מהצוואר ולא מהרחם

האם הרופא יכול בכלל להגיע עם האצבע לרחם/לפתוח אותו עם האצבע?

לא לרחם אלא לצוואר הרחם.

טכנית - כן, ככה עושים סטריפינג. בסטריפינג הרופא/מיילדת מגיעים עם 2 אצבעות לצוואר הרחם ומפרידים קרומים כדי לעודד התחלה של פתיחה

 

אבל בבדיקת פתיחה שגרתית לא עושים סטריפינג ולא פותחים שום דבר. הרופאה מגיעה עם 2 אצבעות לצוואר הרחם ומרגישה את הפתיחה

צוואר הרחם - במיוחד בהריון או אחרי לידה עם כל השינויים ההורמונליים - זה מקום עדין ורגיש ולכן יכול להיות שמהמישוש של בדיקת פתיחה נוצר פצע בצוואר הרחם והפצע הזה מדמם

דימום מצוואר הרחם לא אוסר. רק דימום שמגיע מתוך הרחם אוסר.

לכן ההמלצה תמיד כשרואים דם כלשהוא להתייעץ עם רב, יש כל מני אופנים שרב תולה בפצע ומתיר את הדם שראו.

הצעה ראשונית לפני העזרה עצמה...

בהצלחה בהכל

ואם מישהו יעשה את זה גם אחרי הלידה זה יהיה בעלי


מייאש העניין כי יוצא לו מהטיטול בלילה כל הזמן...


ותודה

איזה חברת טיטולים?
גם לבן שלי היה יוצא כל לילה והחלפתי חברה וזהווו

של חברת טיטולים אבל גם מחברות אחרות זה יוצא לו

הכי פחות יצא משל האגיס...

פשוט נראלי שהוא גדול כבר ...

ורק אז תורידי את הטיטול בלילה.

באמת שהרבה כותבים ככה
מקווה שלא עשינו טעות כי היו כמה לילות כאלה מזמן ולא עשינו עם זה כלום המשכנו לשים טיטול אז אולי ״הרסנו״ לו....
מקווה שיהיו לילות כאלה נראה כאילו הוא מפוצץ את הטיטול....
תודה

אולי אפשר גם לדבר איתו, לומר לו שאתם רוצים לבדוק איתו אם הוא מסוגל לא להרטיב את הטיטול בלילה. אולי זה ייתן מוטיבציה לתת-המודע שלו להישאר יבש - ובכל אופן, הוא יהיה שותף בתהליך הגמילה של עצמו, שזה חשוב.

הוא ככ רוצה עד כדי כך שפעם אחת הוא בכה והתעקש שהוא לא עשה בטיטול למרות שהטיטול היה מפוצץ...

ננסה באמת לומר לו לפני שישן

שיקומו עם טיטול יבש כי זה פשוט לא קרה ולא משנה לאיזה גיל חיכינו

 

לפותחת - 

חיכינו לגיל שהילד היה מעונין לשתף פעולה ולהגמל מטיטול בלילה ואז התחלנו עם להוריד אותו לשירותים בלילה - הקפדנו לא להרים אותו על הידים ולהניח על האסלה אלא לתת לו יד, לתמוך בו ושילך ברגל לשירותים - ככה התת מודע שלו לומד להכיר את התחושה של ללכת לשירותים מתוך שינה ואחרי פרק זמן של כשבוע - שבועיים (משתנה מילד לילד) התחלנו לראות את הילד יורד לשירותים מעצמו

כמובן שהיו גם פספוסים אבל זה לא פגע בתהליך הלמידה (רק בחוש הריח שלנו )

ורק אחרי שהתרגל הורדתם לו?

חחח ואיי הקטע של הריח...ולי יש חוש ריח זוועה כל דבר קטן מציק לי גם בלי קשר להריון....

דברנו על זה במשך היום. הילד הביע רצון להגמל, הסברנו לו שהוא יישן בלי טיטול ושנקח אותו לשירותים מתוך שינה כדי לעזור לו להתרגל

ומאותו יום הוא הלך לישון בלי טיטול

מלחיץ אותי לעשות את זה בלי טיטול... לא יודעת מאיפה יהיה לנו את הכוח להחליף סדינים כל הזמן... נראלי שנעשה את זה אז זה יהיה עם הטיטולי תחתון האלה לפחות...


תודה כל העצות פה ממש ממש עוזרות לי להתכונן לקראת התהליך הזה!!

לנסות לילה-שניים לקחת את הילד פעם אחת לשירותים בלילה. נגיד בשעה 10-11, שיהיה לפחות שעתיים אחרי שנרדם.
אם בכל זאת מפספס, לחכות כמה חודשים ואז לנסות שוב.
אולי לא כולם יסכימו איתי אבל אני ראיתי במוחש שלפעמים המנגנון פשוט לא בשל ואין אפשרות להילחם בו. פשוט לחכות קצת ולנסות שוב. ולא לצבור סתם תסכולים כשהמערכת עוד לא בשלה.

דרך אגב, גם מיד אחרי לידה לא כל כך כדאי לגמול. לא כדאי שיהיו כמה שינויים משמעותיים בו זמנית. צריך תקופה רגועה

ככ נכון לגבי אחרי לידה... גם ככה הילד הזה עבר יותר מידי שינויים...!

ננסה ב״ה בתקופה רגועה יותר... בינתיים שומרת את העצות!

תודה

קודם כל יכול להיות שעוד לא בשל יש ילדים שגמיחת לילה לוקחת אצלם זמן. ויכול להיות שפשוט נוח לו לעשות בטיטול. כמה זמן לפני הלידה את?
בכל מקרה כדאי להתחיל לעבוד על כמה דברים אחד לא לשתות הרבה לפני השינה להרגיל ללכת להתפנות לפני שנכנס למיטה ובצהרים לא לשים טיטול אם ישן ולתת לו לתרגל את השליטה גם במצב שינה.. אני חושבת שבכל מקרה בגיל 4 לא הייתי משאירה עם טיטול בלילה אולי עכשיו רק עד אחרי הלידה כן שלא יהיה קשה מדי אבל בכל מקרה גם אם יפספס הרבה עם כל החוסר נוחות שבזה זה צריך להיעשות. ודבר אחרון יש היום בקופות חולים עזרים לגמילה לילדים שיותר קשה להם אז את יכולה לברר אצל הרופא ילדים שלכם בקופה. בהצלחה

לפי דברי הטיםת חלב.
ואם המנגנון לא בשל, מה הטעם להשאיר בלי טיטול ולהוסיף כביסה רטובה ו״ריחנית״ כל בוקר?!
חוץ מהעניין הזה, מסכימה עם שאר העצות שלך

אם עד גיל 5 זה תקין אז הוא אמור ללמוד לקום לבד לא? יש עדיין עניין להעיר?

ראיתי שכותבים שזה עניין של בשלות ולא משנה אם נעיר או לא אלא ברגע שיהיה לו אם הוא לא בשל זה ישתחרר לו ואם הוא בשל הוא פשוט יקום אבל ראיתי גם דעה הפוכה שכן צריך לנסות להרגיל😑


האמת שלפעמים הוא קם בלילה וכזה לא רגוע ואז נרגע יש מצב שהוא כן קם עושה בטיטול וממשיך לישון🤔

תודה

אולי כשאתם מזהים את חוסר הנוחות הזה בלילה, תעירו אותו בעדינות, תשאלו אם הוא צריך לשירותים, ותעזרו לו להגיע לשם. אבל גם את זה לעשות עם הסבר מקדים במשך היום.

ההסבר במשך היום !

מושיבה את הילד על האסלה ואומרת לו- אתה בשירותים. בוא תעשה (מספרת לו כבר בתחילת הלילה שהוא בלי טיטול ושבלילה ניקח אותו פעם אחת ). בדכ עושה חצי מתוך שינה אבל בצורה מודעת.

בקשר לעניין הבשלות, גם בגמילת יום את יכולה לומר אותו דבר. יש עניין בשלות ועניין של הרגל. חשוב לתפוס את רגע של הבשלות ולעבוד על ההרגל

שאת לוקחת באמצע הלילה אפילו שזה במודע כזה.. אבל אם זה עוזר אז אין בעיה כל מה שיעזור זה טוב!

ולפי מה שראיתי הבשלות בלילה וביום ממש שונה אבל לא משנה אני רוצה באמת רוצה לדעת מה עזר לנשים פה אז כל מה שתגידו יעזור לי , לנסות לפחות ( מתישהו שנחליט)

זה

שהוא היה בןכה ולא ידע מה הוא רוצה אפילו היה אומר ״משהו מפריע לי״ ״אני רעב״ וחוזר לישון ולא חשבנו בכלל שאולי הוא צריך שירותים רק בזמן האחרון חשבנו על זה
ועכשיו הוא בקושי קם ...פעם הבאה שזה חקרה באמת ננסה



תודה

הקטע של להעיר ולקחת לשירותים זה כדי ללמד את התת הכרה שלו להכיר את התחושה של לקום וללכת לשירותים מתוך שינה

אחרי כמה פעמים שמעירים הוא כבר מתחיל לקום מעצמו.

ואם לא מתחיל לקום מעצמו - כנראה שעדיין לא בשל.

לקחת הפסקה ולנסות שוב אחרי כמה חודשים

ובינתיים כן מיישמים את העניין של לא לשתות הרבה לפני השינה ולעשות לפני שהולך לישון

עוזר שהטיטול יהיה פחות עמוס אבל כמעט אין מצב שזה יבש לגמרי

ננסה תודה

לפני הלידה
ובכל מקרה אנחנו חיכינו לבשלות.. בין טט"ח לטרום חובה.
קרה לבד.. ב"ה

רציתי לדעת באופן כללי אם כדאי להתערב בכלל

ואיך קרה לבד? הוא פשוט קם עם טיטול יבש? או התחיל לקום לשירותים?

תודה

וכל פעם שהיה צהוב הדבקנו מדבקה.. כשראינו ששבוע שלם היה צהוב הורדנו. היו מעט פספוסים אח"כ אבל הייתה בשלות.

אלו היו טיטולי תחתון כאלה או רגילים?

פשוט עם פס באמצע שמחליף צבע אם יש פיפי..
אני אישית לא רציתי להתחיל להחליף מצעים על מלא פיספוסים ולא רציתי שתהיה תלויה בי כדי לעשות פיפי.. כן היינו מזכירים לפני השינה שעושים רק בשרותים ולא בטיטול.

זה באמת נשמע רעיון טוב!!
תודה

מקווה שיהיה לנו מתישהו כוח להתחיל לנסות

אנחנו היינו איתם כמעט איזה חצי שנה. זה לא באמת משנה הרי מה קונים.. פשוט לעורר מודעות לטיטול יבש.. בלי להתחיל בכלל גמילה.

את זה באמת אפשרי להתחיל מעכשיו במיוחד שיש לנו חופש ויש יותר זמן...

נתחיל ב״ה ולפחות בזה נתמיד במודעות...

תודה

כשעוברת לך המחשבה ש"אוף,שוב צריך להניק" "אין לי כח לזה" " מתי הוא כבר יסיים לאכול" זה אומר שזה מכביד עליך ולא נעים לך וממילא התינוק מרגיש את זה וחבל.זה כבר גם הבריאות הנפשית שלך וגם של התינוק היונק.
ככה נראה לי.

יש דברים שצריך לעשות...
אגב, גם להכין בקבוק יכול להיות מעיק.
ייתכן ששילוב גיל מסויים (למשל שנתיים) בשיחןב תחןשת מועקה יהיו סיבה להפסיק.

הרבה פעמים ההתחלה קשה, אבל אם מתמידים זה מתחיל לזרום ונהנים מזה, אצלי שלושת החודשים הראשונים היו מאתגרים, אבל אחר כך הוא התחיל לקצר הנקות ולפלוט פחות ועכשיו הוא בן שנה וחודש ועדיין נהנים מהנקות בערב ובבוקר.

עברתי להניק רק בוקר וערב כי לא יכולתי עם השאיבות יותר. אבל זה כבר כשהמוצקים ממש התבססו. ושל הערב זה היה אחרי המקלחת שלפניה היתה א.ערב. רק הבוקר היתה ממש ארוחה. (ועם אחת מהן המשכתי גם עוד הנקה באמצע הלילה כי היתה קטנה במשקל ועוד היתה צריכה לינוק בלילה)

אחת בגיל 10 חודשים אמרה לי ביי ביי (העדיפה מטרנה) ועם השניה המשכתי עד גיל שנה ואז זהו. רק מטרנה.

ולא דורש מהאמא תימרונים שפוגעים בה, בעלה ובילדים האחרים בבית.

(ולכל אחת סף אחר, זה משתנה בין אישה לאישה, בין  משפחה למשפחה).

זה הכי קשה, אבל שווה כל מאמץ -
גם לתינוק, גם לאמא,
ובעיקר, כי אח"כ זה נשתלם וקל יותר מבקבוקים.

כתבתי *כל* מאמץ, אבל אני כן חושבת שזה עד גבול מסויים. איפה הגבול? הייתי אומרת שכל עוד רואים שיפור והקלה זה עדיין מאמץ הגיוני.

כי לי למשל היו סדקים וכאבים קשים בימים הראשונים של ההנקה (של הילד השני דווקא, בראשון הלך חלק ב"ה) ובהחלט עברו לי מחשבות של "אוי צריך להניק שוב ואין לי כח", אבל ידעתי שזה קשיים של ההתחלה והם יעברו, וזו לא סיבה להפסיק. וב"ה עבר ושנינו נהנים מההנקה
אז לא להתייאש אם ההתחלה מאתגרת ולא פשוטה.
לגבי גיל יותר גדול אז באמת תלוי מאוד איך האמא מרגישה עם זה ואם זה מעיק אפשר לשקול להפסיק, או להתחיל עם להפחית הנקות ולראות אם זה עוזר.

להיות משהו שאת חושבת עליו כל היום,שכל פעם שהתינוק בוכה,את חושבת בליבך:אוף,שוב פעם?!

כשאת נהיית עבד של הנקה ומאבדת את עצמך בתוכה

לוקח זמן להבין איך התינוק צריך לאחוז וכו
אם זה נמשך יותר מזה, כדאי להתייעץ.

בהתחלה באמת קשה אבל אם זה ממשיך להיות קשה לדעתי זה הגבול. אם המצב נהיה יותר פשוט אז כן כדאי להתאמץ.

אצלי אישית היה קשה בהתחלה אח״כ אהבתי להניק אבל ממש פגע בי מבחינת שרזיתי ברמות מפחידות וזה לקח ממני כוחות בתוספת עוד כל מיני דברים...

את הראשון הנקתי שנתיים השניה 5 חודשים ועכשיו לדעתי אני יניק רק בלילה שיהיה לי יותר קל...( למרות שכשאני רואה אותם יונקים אני לא מסוגלת להפסיק כאלה מתוקים😍 )

לדעתי לא כדאי להתעקש על הנקה אם זה גורם לבעיות אצל האמא או לתחושות שכבר אין לה כוח לזה...( אם שאיבות יותר קל אז גם טוב אבל אם גם זה מעיק אז לדעתי להניק מתי שנוח או להפסיק)

מה שכן את השניה הרגלתי לבקבוק לפחות פעם ביום כדי שתהייה לי אפשרות לגמול מהנקה יותר בקלות כשאני אחליט ( כי אצל הראשון היה כמעט בלתי אפשרי לגמול!!)

אני חושבת שגם מי שמניקה כדאי להרגיל לבקבוק ( אפילו של חלב שאוב) כי אחרי 3 וחצי חודשים גם ככה חוזרים לעבודה וצריך להרגיל לבקבוק....או לאמהות שלא עובדות אפילו בשביל הנוחות שכשיוצאים בחוץ וכאלה....

בראשון התעקשתי גם שכאב, והכאב עבר ובגדול ינק יותר משנתיים.
השני ינק שנה.
זה משפיע גם על בריאות האשה וגם על בריאות התינוק... הילדים שלי כמעט לא תפסו וירוסים וחיידקים.
הגבול שלי מגיע שאני חוזרת לעבודה - לא מוכנה לשאוב חלב אפילו לא לדקה, אז בגיל חצי שנה במעון הם מקבלים גם מטרנה ואחרי צהרים אפשר לחזור להנקה...

הפסקתי להניק בגיל 11 חודש,
כשהבנתי שאני לא נכנסת להיריון בגלל ההנקה
וגם שאין כל כך ערך לשלוק המסכן שהיא מצליחה ללגום.
לא היה לה חלב והיא הייתה מתחרפנת ומחפשת,
טיפסה עלי בלילות ובכי וכו'.
אז היינו שתינו מתוסכלות, אני בעיקר על האי-פריון וגם על השינה הנוראית שלי איתה, והיא על השינה והתסכול מזה שאין חלב.
אז התאמצנו והפבקנו. תוך שבועות בודדים נקלטתי וחזרה שלוות השינה של שתינו.
נראה לי שאם הייתי מתעקשת להמשיך זה היה סתם סבל בשביל שתינו, למרות שמאוד אהבתי להניק, זה כבר לא היה זה.
לפעמים חייב להמשיך הלאה..

זה היה יותר פינוקי,
אבל זה פחות מפנק כשלא יוצא חלב בכלל (;

יועצות הנקה התרת לשון ...
קחי בחשבון שמרגע שעולים על הבעיה כשיש..למשל תפיסה לא נכונה לוקח עוד שבועיים עד שמסתדר אז צריך סבלנות
מנסיון משתלם להתעקש כי אחרי התקופה הקשה מגיע שלב הרבה יותר קל
אבל אם את כבר בוחרת לא להניק אז בלי מצפון! כל אמא היא האמא הכי טובה בעולם לא משנה מה התינוק אוכל

זו דעתי.
וכמובן תלוי גיל.
הייתי אומרת שבערך עד גיל חודש- חודש וחצי גם במחיר שיבוש החיים. מעבר לזה - אם נוסה ועדיין קשה, הייתי מוותרת.
עד גיל חצי שנה מתאמצת כמה שאפשר בגבול היכולת, בלי שיבוש החיים.
מעל חצי שנה - משתדלת מאוד להמשיך, אבל מנסה לבדוק - אם הנקה מסוימת מעצבנת/קשה לי. להוריד אותה ולבדוק מה קורה בלעדיה.

הנקתי למרחקים, אני חושבת שאצלי מה שעזר לי, זה 2 דברים:
1. לא להתחייב מראש..זאת אומרת כל שבוע החלטתי מחדש שבוע אני מניקה. לא בטוח שבוע הבא אמשיך.. אם מראש הייתי מחליטה להניק שנתיים, כנראה הייתי מתייאשת מראש.
2. מגיל חצי שנה - שנה בערך - הורדתי הנקות מעצבנות. נגיד כשעצבנה אותי ההנקה של לפני השינה - הורדתי אותה מייד. כנ"ל כשנמאס לי לקום בלילה להניק. וכו'. כך שנשארתי תמיד רק עם הנקות נחמדות. זה עזר גם לגמילה.. נשארתי בסוף רק עם הנקה נחמדה אחת. כך שהגמילה הסופית הייתה מאוד הדרגתית ולא דרשה ממני הרבה בכלל.