שרשור חדש
הלוואי שזה יגיע אלייך, אחותיאנונימית בהו"ל

אחותי היקרה והאהובה,

זה שחגגת יום נישואין ראשון בתור אימא לתינוק בן חודש, לא אומר שאצל כולם זה ככה. וגם זוגות שלא מונעים הריון בהתחלה, לא תמיד ההריון יגיע כל כך מהר.

ועכשיו, כשהאחיין שלנו התארס, וכל המשפחה שמחה ומתרגשת, באמת שאין צורך להזכיר כל רגע ש"עוד מעט יהיו לו ילדים", כי אולי זה באמת יקרה, ואולי לא, וזה לא ענייננו. אבל בכל פעם שאת כותבת משהו כזה בוואצאפ, כמו כשהאימא של החתן מסרה איזה משהו של תינוקות, ואת הגבת "תשמרי לנכדים", או שאת מברכת שבעוד שנה יהיו לאבא ואימא נינים, בכל פעם, זה מזכיר את מה שאין לי וצובט לי בלב. בבקשה תניחי לעניין הזה, תני לזוג לחיות את חייו, ותני לי להתמודד עם הקשיים שלי בשקט, בלי תזכורות כאלה.

באהבה, אחותך הקטנה, שתכף חוגגת יום נישואין רביעי, ועדיין מצפה להריון.

ואשמח לשמוע את דעתכןאנונימית בהו"ל
האם לנסות להעביר לה את המסר הזה איכשהו?
חיבוק קודם כל ❤️והיתי מעבירה מסרפה משתמש/ת
אבל אולי דרך האמא מבלי שתדע שאת ביקשת..לא חייב דווקא לה אישית אבל ךכל האחים 
אפשר לענותאמאשוני

על הודעה שלה משהו בסגנון:

הלוואי מהפה שלך לבורא עולם, בע"ה שיהיה להם בקלות ממש, כל תינוק הוא נס, מפתח ילודה וכו'.

אם זה זתם ריחוף, הודעה כזאת יכולה לקרקע אותה.

אם היא רואה הודעה כזאת ממך ולא מבינה, אז לא חושבת שהייתי מנסה לדבר איתה.

יש אנשים טיפוסים..

חיבוק גדול אהובה!!!! אני כן הייתי חושבת איך להעביראמהלה

את המסר. חבל שזה מעכיר על הקשר במשפחה

ולפעמים רק צריך שמישהו יפתח את העיניים.

אני שמה לב במשפחה שלי שהרבה מגיע מניתוק/חוסר מחשבה

לא מרוע, ולכן לפעמים משפט קטן יכול לעשות שינוי גדול

חיבוק נוסף יקרה

בשורות טובות

חיבוקפילה

לגבי מסר , קודם צריך להבין עד כמה את מצפה שכולם יחשבו. נגיד לא יכתבו כלום בנושא הזה. מה לגבי תמונות של ילדים ? או תלונות עליהם ?

אחרי שתעבירי מסר , יכול להיות שאחיות שלך לא ירגישו בנוח לשתף כל מיני דברים.

גיסתי מאוד רוצה בן ואני קרובת משפחה יחידה שלה בערך וכל ההשוואות פשוט לא נעימות לי , אני מרגישה סוג של בשדה מוקשים , מפחדת לפתוח פה יותר מדי.

נשמע כואב... חיבוק גדול גדולאמונה :)

בע"ה שיגיע בקרוב ממש!
והייתי מנסה להעביר את המסר. חבל שימשיך להציק לך...

נכנסת לי ללבנועה לה
הלוואי שאנשים יהיו רגישים יותר ויבינו שלא הכל מובן מאליו
אאוצ'... וואו חוסר רגישות לכתוב ככה כשאת בלי ילדיםבאתי מפעם

מניחה שהיא מתלהבת ומתרגשת אבל זה באמת אאוצ'..

אם יש לך קשר טוב איתה אפשר לכתוב לה משהו 

אני חושבת שכדאי לך לשלוח את המסר הזה לאחותךנפש חיה.
חיבוק גדול🫂 ❤️סטודנטית אלופה

לצערי מכירה את התחושה מקרוב וכמה שזה צובט..😢

חושבת שכן כדאי להעביר לה את המסר בצורה עקיפה (אולי ע"י אמא או אחד האחים).

ולך מאחלת בשורות טובות בקרוב😘😘

ממש כואביעל...

אולי היא מנסה לפצות את עצמה על זה שהיה לה קשה מאד להתחתן, ואת- אחותה הקטנה, התחתנת הרבה לפניה..


נשמע כואב מאד.. חיבוק..

תודהאנונימית בהו"ל

רעיון מעניין, אבל ממש לא הסיפור.
 

היא התחתנה כשאני הייתי ביסודי. היא נשואה באושר כבר כמעט 20 שנה עם הרבה ילדים ב"ה. פשוט הראשונים שלה הגיעו מאוד מהר, ומשם נובעת התחושה שלי שהיא אף פעם לא תבין אותי.

וגם אחר כך, התחתנתי בגיל יותר מבוגראנונימית בהו"ל
מהגיל שבו היא התחתנה.
עם פער גילאים כזהחושבת בקופסא

זה באמת משנה קצת את התמונה.

אולי היא באמת פשוט לא באמת בשלב הזה, יכול כשהיא הייתה בגיל הזה היא הייתה יותר רגישה, ועם הזמן שעבר והעובדה שהיא לא חוותה קושי כזה בעצמה זה גרם לה לאבד את הרגישות.

ממה שאת מתארת היא בגיל שהיא כבר בטח מחכה לנכדים (במיוחד אם היא היא חושבת שהם מגיעים בדיוק 9 חודשים אחרי החתונה). אתן לא באותו שלב בחיים, ולכן לא כדאי לך לתפוס את הטענות שלה לא כמישהי באותה רמה או בתחרות איתך, אלא כגורם חיצוני יותר. זה לא כמו חברה טובה בגילך שלכאורה "עקפה" אותך.

אני לא בתחרות איתהאנונימית בהו"ל
אבל זה עדיין לא נעים.
בטח שלא נעים. ממש!אוהבת את השבת

מה עם לכתוב לה מה שכתבת כאן בערך..?

דווקא אני פחות בעד להעביר מסרים בקבוצה..

כבל אולי יהיה לך יותר נוח דרך אמא או אחות.. או בעלך...

עכשיו אני באמת מתלבטתאנונימית בהו"ל
אם לפנות אליה בעצמי או להעביר לה את המסר דרך מישהו אחר.
מה שאת מרגישה שנכון לך..אוהבת את השבת
רק חושב לזכור משהו אחד- שכנראה גדולה יש ניסיונות שאת לא מכירה ויודעת.. כי לכל אחד יש. אז להיות רגישה למרות שההתנהלות שלה באמת מאוד לא נעימה
אני מעלה שאלהזמינה

מקווה ממש להיות רגישה (אני בעצמי בוגרת טיפולים..)

האם הדברים שהיא עושה נכתבים בקבוצת הווצאפ הכללית או שהיא אומרת לך דברים באופן אישי?

כי בעיני יש הבדל

מבחינתי הגיוני לכתוב את הדברים שאחותך כתבה בקבוצת הווצאפ הכללית, כשאחיין ראשון מתארס יש התלהבות וציפיה בעניין, את צודקת שחשוב להיות רגישים כי זה נושא רגיש וחשוב שלא יחפרו לזוג, אבל בסה"כ רוב העולם מצליח להביא ילדים ללא טיפולים ואני רואה אצל הרבה משפחות שכשאחיין/נית ראשונה מתחתנים יש התרגשות וציפיה סביב נושא הילודה, זה באמת מורכב שזה אחיין ראשון אבל משאירה לו להתמודד עם העניין, אא"כ הייתי רואה חפירה מוגזמת וחדירה לפרטיות.

אצלי לקח לי כמה שנים להבין שאם אני רוצה לקחת חלק בחברה אני סופגת את השיחות האלה (בוכה בלב או חוזרת הביתה לבכות..)


באשר אלייך-האם היא מעלה נושאים כאלה מולך באופן אישי? כי אם כן אז בהחלט נצרך שמישהו יבהיר לה באופן חד משמעי שהיא חייבת להיות רגישה יותר.


ובכלל- אם את מרגישה שבלי קשר לווצאפ יש חוסר הבנה הרגישות במשפחה אז כדאי להעלות את הדברים בפני דמות משמעותית (אמא שלך או אולי אחות אחרת..)שתוכל לעורר את שאר בני המשפחה ברגישות העניין עבורך ושישימו לב לשיח שלהם, בלי קשר לאחיין.


ואני מאחלת לך בקרוב ממש לשמוח בידיים מלאות🙏🏻

כואב...רקאני

קשה לראות אנשים חסרי רגישות

אהבתי את העצה של אמאשוני נשמע רעיון מוצלח ממש

 

מבינה שזה כואב לךים...

ומזכיר לך את החוסר שלך

תנסי אבל לשחרר ולא לחשוב על זה....

 

כשהילדים מגיעים מהר מדי, זה מביא לחיים אתגר שונה, של קשיים בזוגיות הרבה פעמים.

גם ככה ילד חדש יכול לגרום למשבר בזוגיות אז בטח כשזה מגיע מוקדם כל כך.

 

מניסיוני לצערי....

זו לא תחרות על כאבזמינה

ההמתנה לילד היא כואבת במשך שנים

לא פעם זו התמודדות גם אחרי שנולד ילד

לא הייתי משווה את זה לקשיים של ילד שהגיע מהר

אף שבטוחה שזה לא פשוט ברמה אישית וזוגית.

ועדיין ההתרסקות הזו כל חודש וההתמודדות בלהרים את עצמך כל פעם מחדש ולהמשיך להתמודד ולתפקד זה כאב עוצמתי מידי להשוואה לזוג עם ילד שהגיע אחרי פחות משנת נישואין.


מה הקשר תחרות על כאבים...

לכל אחד יש את ההתמודדות שלו בחיים

ייתכן שאת צודקת אבל לא חושבת שזה מנחםקופצת רגע
וחוץ מזה, זה לא שמישהו הבטיח שיגיע תינוק אחרי כך וכך שנים, ובינתיים אפשר להנות מהחיים כזוג צעיר. זה חוסר נורא שלא יודעים מתי הוא יתמלא, אם בכלל, ועוברים טיפולים לא נעימים בכלל.

בקיצור, בטוחה שיש לך את האתגרים שלך אבל לא מתאים לכתוב את זה כאן בתגובה להודעה של הפותחת

נכון שהטיפולים קשיםים...

לרגע לא זילזלתי

ראיתי נשים שעוברות את זה

לא בדיוק התכוונתי לנחם, התכוונתי שבעיניי אין טעם לדבר על זה. ועדיף לשחרר

אולי כן יש מקום להגיד משהו לאחות, לשיקולה. אני במקומה הייתי מתעלמת 

 

 

 

אז את יכולה לכתוב שלכל אחת יש קשייםקופצת רגע

ולדעתך אין טעם לבקש התחשבות מיוחדת.


להזכיר שיש קשיים גם בילדים שבאים מוקדם, זה כמו שעשיר יתלונן בפני עני מרוד שמזלו שאין לו בית כי נורא קשה לדאוג לתחזוקה ולניקיון של בית גדול, מבינה?

זה באמת פשוט לא רגיש ולא במקום

זה בדיוק מה שרשמתיים...
לא ממש... אולי זה מה שהתכוונתקופצת רגע

אבל הוספת דוגמא שלא רק שהיא לא ממש רלוונטית היא גם מכאיבה

זה לא משנהרקאני

גם אם האחות עברה קשיים

אף אחד לא החצין בקבוצות ומול כולם את הטוב שלו מול החוסר שלה

וזה מה שהיא עשתה כאן

הדגישה כמה פעמים חוסר גדול של אחותה בחוסר רגישות

 

גם אם הסיפור היה מישהי שהתחתנה בגיל מאוחר

ואחותה שהתחתנה צעירה מדגישה כמה ברור שגיל 18 לחופה

או מישהי גרושה

ואחותה מדגישה דברים על זוגיות מוצלחת

 

לא צריך להדגיש את החוסר של השני

זה חסר רגישות 

נכון, זה חוסר רגישותים...

כנראה שלא במודע...

מי שרוצה לומר דבר, בדרך כלל צריך לשקול מיליםנפש חיה.

לפני שמוציא אותן

כדי להיות בטוח שזה לא דורכות

על אף אחד בדרך.


אם לא עושים את זה

ובכל זאת מוציאים את המילים

זה נקרא חוסר רגישות במודע.


ואת זה צריך למנוע כחברה אנושית. 

את יודעת, קצת הצחקת אותיאנונימית בהו"ל

כי אני מאוד מודעת לזה מצפיה באחים שלי, ורואה איך אלה שהתחתנו צעירים וילדו מוקדם המון צפופים מתקשים בדברים אחרים כמו התארגנות או גבולות או עוד דברים.

ועדיין המחשבה שלי איך אני רוצה לתכנן את החיים שלי בעז"ה (וכמובן יודעת שלא הכל בשליטתי), שהיא מושפעת גם ממה שאני רואה אצל אחרים ורוצה ללמוד מהם וממה שאני רואה ואומרת "אצלי בעז"ה לא יהיה ככה", עדיין זה לא מרגיע אותי כשאני מתבאסת על עוד ווסת שהגיע ורואה את התזכורת הזאת ש"הי, אולי בעוד שנה יהיה לאחיין שלי ילד".

תודה לכל מי שהגיבהאנונימית בהו"ל

נתתן לי כיוונים איך לפנות אליה.

תודה.


ננעל לבקשת הפותחתבארץ אהבתיאחרונה
לתת ביקורת, איך נכון לדעתכן לתתת ביקורתממתקית

על התנהלות של עובדת שמתנדבת במקום מסוים?
היא אחראית על תחום מסוים, אישה מבוגרת ברוח צעירה מאוד.
היא עושה את זה יפה, משקיעה.
ועדיין, משהו שם מפריע לי מאוד, יש לי תובנות מסוימות מניסיון שלי לתת לה.
הייתן נותנות ביקורת בצורה מכובדת כמובן?
השאלה איך נותנים ביקורת נכונה?

יש כללים?
 

לתת בתור שיתוף, לא בתור ביקורתאיזמרגד1
להגיד שגילית שיש דרך יותר יעילה לעשות דברים אז את משתפת אותה לחסוך לה, או שאחרים מעדיפים שיעבדו עם זה בצורה מסוימת דווקא...
בעיני השאלה מה התפקיד שלךמתיכון ועד מעון

את בעלת סמכות עליה? פשוט לא היה ברור ממה שכתבת.

אם את לא אחראית עליה בעיני לא שייך להעביר ביקורת 

אני לא בעלת סמכות עליהממתקית

אני עובדת בדיוק כמוה, באותה הדרגה
היא לקחה על עצמה עניין צוותי בהתנדבות, ולדעתי דורש שיפור.
השאלה אם לומר לה?
היא לא תואמת באופי הפעילות לצוות הנוכחי.

האמת? אני חושבת שזה בחזקתמקרמה

'מי שלא עושה לא טועה'


היא התנדבה לקחת משו על עצמה שאפחד אחר לא רצה- סחטין

שכולם ישתקו וגידו תודה


מחריגה ואומרת שאם אתם בקשר ממש טוב ואמירה שכזאת תתקבל בברכה זה משו אחר


ועוד משו- ביקורת היא אפעם לא בונה

היא תמיד הורסת

עצם זה שבחרת את המילה הזאת כבר אומרת לי שזה יכול להיות רע


יש הרבה דרכים אחרות כמו הכוונה/ שיתוף/ שיח של סיעור מוחות להשפיע

ביקורת- מגיע ממקום של 'אני יודע... ואתה לא'

למה בחרת במילה הזאת?

כל מילה.המקורית

אני גם לא מאמינה שיש ביקורת בונה, רק כזו שהורסת

האמת את צודקת. באמת מילה לא נעימהממתקית

צודקת.
תודה!!!
אראה את זה כשיתוף 
בעצם אם אני משתפת מה אני חושבת זה כבר לא ביקורת ?
סתם מתפלספת עם עצמי

זה לא רק הטרמינולוגיהמקרמה

זה המהות

מה הטעם בשיתוף אם הסאב טקסט שלו זה

מה שעשית לא מתאים וצריך לעשות אחרת?


שיתוף לדוג יכול להיות

וואי, זלדה, תקשיבי

כל הכבוד לך שהתנדבת

אני עמוסה עד מעל הראש ולא ראיתי איך אני מתפנה לזה


יש לי נסיון קודם במשהו דומה

ואם תרצי עזרה- אשמח לשתףנאותך במה עשינו שעבד טוב ומה פחות עבד


אבל בסוף מה שתחליטי שמתאים ונראה לך

אני בטוחה שיהיה מצוין

אוי את מהממת מקסים כתבת.ממתקיתאחרונה

תודה רבה על הכיוון וההכוונה...

נראלכן בסדר לצאת עם ילדה?שירה_11

בת 3 שחייבת אוורור (כמו כולם..)

רק אני והיא , עם רכב

יש אצלינו מיום שישי בערך אזעקה ביום

עד יום שישי לא היו לנו אזעקות 5 ימים בערך


נראלכן בסדר בהתחשב שיש התראה שנותנת כמה דק לחפש מרחב מוגן?

וגם לי לא יזיק איזה קפה קטן בארומה

כן אם יש מרחב מוגן קרוב לא רואה בעיההמקורית
ברור שכן!!!אהבתחינם
בטחהשם שלי

אני נסעתי היום עם הבן שלי לתור שחיכינו לו הרבה זמן.

סך הכל בערך 3.5 שעות, כולל נסיעה באוטובוסים מחוץ ובתוך העיר, והסתובבות באזורים שאני לא מכירה, ולא יודעת איפה המרחב המוגן הקרוב.

ב"ה לא היו אזעקות והתרעות.

ברור וברור!!!!!!!!!!!ממתקית
בטח!עוד מעט פסח

אני יוצאת היום עם 3 ילדים (הקטן בגיל של הבת שלך), לתור רפואי שחיכינו לו המון (תודה לה' שלא ביטלו לנו אותו!).

ובעקרון התור הוא רק לילד אחד, והייתי יכולה להסתדר מבחינת בייביסיטר, אבל אני יוצאת כבר עם עוד 2, כי גם הילדים צריכים איוורור (והתור צמוד למקסטוק...)

בטח, אצלינו יש כמה אזעקות ביוםפרח חדש

ואני יוצאת כמעט בלי הגבלה

מנסה להמשיך בחיים כמעט כרגיל עם הילדים על הראש 🙃

ברוררקאני
בסדר? חובה!פה לקצת
כן בטחמולהבולה
חיזקתן אותי לגמרישירה_11אחרונה

ויצאתי

וב"ה לא הייתה אזעקה או התראה

וזה היה כל כך משחרר וכל כך נצרך בשבילה


תודה לכן על התמיכה 🙂 🩷🩷🩷🩷

רוצות לפתוח גם היום שרשור על הבאסות של היום?מתיכון ועד מעון

בסימן אם לא נתלונן נתחרפן?

מוזמנות להתלונן ולהתבאס חופשי...

אחרי כמה שעותכורסא ירוקה
של נסיונות להרדים את הקטנה (שעדיין בוכה פה בכי תמרורים כדי לקבל יחס כי הלכתי) אני מותשת ובא לי רק לברוח
וואי מזדההשאלה גנים

ההרדמות זה החלק שהכי קשה לי

עם האזעקות בכלל...

אכלתי יותר מדי שטויותשופטים
ועד שנגמר המלאי שלנו של פורים, קיבלנו מההורים את השאריות שלהם שיהיה לי על מה להתלונן גם מחר
לא מצליחה לאזן את האוכל!אהבתחינם

יואו כמה שטויות

וקמנו סופר מאוחר

פיספסתי זומים של הילדים

קיצרררררר….

וואו כל כך תודה על זהאוזן הפיל

הייתי למטה חצי שעה ופגשתי שכנות שלא מתלוננות בכלל או שנראות ככה לפחות, הרגשתי משוגעת ממש

ואז חזרתי הביתה וראיתי 4 שיחות שלא נענו מבעלי בעבודה, אבל אז כבר היה חתול ועכבר לתפוס אותו והוא בכלל לא רצה כלום

היה לי אתמול זומיםעוד מעט פסח

במשך שלוש וחצי שעות.

יצאתי מהם עם מיגרנה נוראית, וילדים שזקוקים נואשות לאמא.

אכלנו ארוחת ערב, ופשוט נכנסתי איתם יחד במיטה, ונרדמנו.

בלי  לצחצח שיניים ובלי להחליף בגדים.

משתפת מאתמולמולהבולהאחרונה

הכנתי לעצמי ארוחת ערב מפנקת, כל הילדים שנשארו ערים

למרות שאכלו כבר רצו גם, הכנתי קודם להם

כשהכנתי לי התינוק התעורר בצרחות אימים וצרח רצוף שעה וחצי!!!!!!  רק אחרי שעה וחצי האקמול התחיל להשפיע

אכלתי את זה קר ומגעיל ושרוף

מישהי ניסתה פעם להקדים מחזור עם פרימולט נוראנונימית בהו"ל

ועבד לה?

צריכה להקדים בשלושה/ארבעה ימים

אני לא חושבת שאפשריהשקט הזהאחרונה

פרימולט זה פרוגסטרון. הוא פשוט גורם לרמה של הפורגסטרון לא לרדת וככה הדימום עוד לא מגיע.

אם תתחילי אותו אחרי הביוץ ותפסיקי לפני הזמן שאת אמורה לקבל, זה אולי יעשה כתמים אבל קשה לי להאמין שזה יקדים את המחזור. 

חכמות הפורום- פריקה והתייעצות112233445566

עד עכשיו כל הסבבי מילואים, היו לי קשים אבל ממלאים, מספקים, ואפשריים.

בשבוע האחרון אני מרגישה על הקצה.

הילדים מוציאים אותי מדעתי!!!

עברתי איתם כבר מילואים בחופשים אבל עכשיו אני עמוק בקושי.

 

היום עברתי חוויה קשה בתחושות שלי

הרגשתי כבר ממש שאני שונאת אותם. אני מתביישת לומר אבל ממש ככה הרגשתי.

הרגשתי כאילו זה ריב עם אנשים בני גילי (והם בגילאי 6 ומטה)

הרגשתי שאין לי כח להיות נחמדה ומצחיקה ולהשתדל לבוא לכיוונם

 

וזה כבר כמה ימים של קושי שממש מתמשך על פני ימים שלמים\

ולא רק רגעים קשים אבל אחר נרגענו.

 

שאגתי עליהם ברמה שנהייתי צרודה וכואב לי הגרון

 

אני מתחרפנתתתתתת

 

מבינה בשכל שהם קטנים

ומאתגר

אבא במילואים

וחופש פתאומי

ואזעקות

וטילים

וחרדות

ואמא עצבנית ורחוקה

 

אבל קשה לי להיות המבוגר האחראיייי

אני כל כך כועסת

כל כך פגועה

מרגישה רמוסה שלא יכולה לנהל את הבית

 

מישהי מוכנה להזמין רווחה שיקחו לי את הילדים לאיזה שבוע שבועיים???

ובכרצינות- אשמח לעצות,

איך להצליח לתת להם קשר, וחום ואהבה,

אבל עם גבולות ברורים 

איך להוביל פה

אני מרגישה כל כך מושפלת שאין לי שום רעיון כבר מה לעשות כשהם לא שמים עליי

 

אשמח להכלה, חיבוק,

ועצות מועילות

 

וכל נשות המילואים שהיו תמיד על הקצה, חיבוק

פתאום אני מבינה שיש מצבים שזה באמת באמת קיצוני וקשה.

אנחנו פשוט אלופות וההסטוריה כולה עומדת עלינו

מקפיצה לי112233445566
קודם כל להוריד סטנדרטיםאיזמרגד1

אם עוד לא הורדת😅 לא נורא לילדים להתקלח פעם בכמה ימים, או לאכול שטויות במקום אוכל נורמלי, או כל הנקודות שגורמות פיצוץ ביניכם😬

מה בעצם הנקודות פיצוץ? איפה הקושי? כדאי לנסות לתכנן מראש איך את עוקפת את הנקודות האלו...

וסתם משהו שעוזר לי לפעמים- לתאר לגמיני את המצב ולבקש ממנו כמה אסטרטגיות מהירות להתמודדות. זה בדרך כלל קצת מאפס, ויש לו רעיונות טובים שכשאני על הקצה ממש קשה לי לחשוב עליהם לבד.

הורדתי סטנדרטיםם כבר בשגרה ובטח עכשיו112233445566

אבל אם מישהו נגיד מרביץ ואני מבקשת להפסיק ולא שמים עלי

או מבקשת ממישו להרים משו שזרק על הרצפה

או לתת לי יד בכביש

או להכנס למיטה

או לא לקשקש לאחותו

או לא לגזור שיער לאחותה

שם הקשיים

וואו נשמע קשוח ברמות🩷איזמרגד1

אני חושבת שקודם כל, אם זה משהו שאת עוד לא עושה זה לדאוג ממש לתעסוקה רציפה ומרגיעה, שיהיה להם טכנית פחות זמן ושעמום לעשות שטויות.

כמה שיותר להפחית את ההזדמנויות שלהם להתנגד- מה שלא קריטי לא לבקש מלכתחילה

להפוך כל דבר למשחק- לדוגמה של להרים משהו לפח זה תחרות קליעה למטרה, נגיד כניסה למיטה להגיד שאת מדליקה סיפור למי שנכנס... לא לבקש אלא להפוך את זה למשהו כיפי

כשמישהו מרביץ ולא מפסיק, או גוזר שיער וכו' דברים שהם קווים אדומים בעיני הייתי מפרידה פיזית, פשוט מרחיקה משם

מקווה שאחרות פה יתנו לך עוד רעיונות

תודה נשמה112233445566

את ממש צודקת

אבל כשאני כל כך עצבנית אני לאמצליחה להכניס שום משחקיות, מבינה?

 

ממש מבינה🩷איזמרגד1
כשאני במצב הזה אני מנסה לצאת מהלופ של העצבים. הפסקת נשנושים לי ולילדים, ללכת לנשום דקה בשקט אם אפשר, להוציא משחק או הפתעה שאני שומרת במיוחד לזמנים נואשים, וכמו שכתבתי להתייעץ עם בינה מלאכותית. זה אגב יכול להיות משחק בפני עצמו: בואו נשאל את הבינה איך הולכים לישון היום!
תודה אני באמת מתייעצת איתו לפעמים גם על זה112233445566

נאמץ אולי לעשות את זה משחק.

ממש תודה על הכתיבה והחשיבה

גילאי 6 ומטה ויותר מ2המקורית

זה גיל שמצריך התערבות פיזית לדעתי

אמירה בעלמא לא תמיד עוזרת. רק באגדות אולי


אם הם לא מסוגלים לשבת ולא לגזור אחד לשני שיערות - קחי תמספריים, שלא יהיו בהישג יד

מקשקשים אחד לשנייה? צרחיקי אותם כל אחד לאזור אחר עם נטושים שלו/ קחי תטושים

לא נותנים יד בכביש? תשקלי פעמיים אם להוציא אותם למטה, אולי כדאי רק עם עזרה/ עגלה

ובקיצור - תתאימי את הבית והפעילות לאוכלוסיית הגיל שאת מתמודדת איתה ותנמיכי ציפיות מהם. הם קטנטנים. הם חבורה. הם לא במצב שגרה.


במקום לבקש לאסוף תעשי מבצע שיר. שמים שיר ומי שאוסף הכי הרבה דברים מהרצפה למקום - משו מתוק נגיד (אפשר גם לתת לכולם המטרה היא שיהיה כיף ולא במלחמה)

ההובלה היא קודם בתכנון, לא רק בתגובה שלך

חיבוק♥️

נכון112233445566

אבל זה קשה

אני מתיישבת להניק

או סתם מתיישבת לשתות קפה

ואין לי כח כל היום כבר נגמר לי.

 

ולגבי לצאת, מה לעשות שהמקרר היה כבר ריק וגם אנחנו צריכים רמי לוי.

 

ולגבי המשחקיות אמרתי אני באמץ יודעת שזה הכי טוב עם ילדים אבל זה כל כך קשה לי כשאני ככה עצבנית.

 

אשמח מאד לטיפים ממי שיש לה איך מצליחים בתוך כל העצבים להוציא מעצמי משחקיות והומור וכו'.

 

לפעמים זה גם ממש דורש חזק

נגיד הבת שלי באה להרביץ לי והיא חזקה זה ממש לתפוס אותה חזק והיא מנסה להשתחרר ולהרביץ שוב

פשוט נעלתי את עצמי בחדר אמרתי לה שאני לא יכולה שמרביצים לי והיא ממש בכתה והתעצבנה

וזה גם לא הייתי רוצה לעשות לה החיא גם הרבה מפחדת ולא אוהבת להיות בלעדיי

אבל אני לא מוצאת פתרון אחר, זה הדבר הכי יעיל שהיה היום שנעלתי את עצמי בחדר

אין לך אפשרות למשלוח אונליין?המקורית

הייתי עושה משו כזה -

תגדירי שכל שעה וחצי את יושבת 10 דקות עם כוס קפה

לא לחכות שייגמר לך הכח ולהיות מותשת. תיזמי הפוגות קודם כל


דבר שני, עזרה. בתשלום.


דבר שלישי, חמלה כלפייך. את במצב חרום. מה שכתבתי זה בכללי להכניס למודעות את ההבדלים בין הציפייה ל- למעשה, זה לא מחייב אותך בפועל כל פעם. רק להעלאת מודעות ברגעים שכן אפשרי


לגבי איך להוציא הומור - מי שעושים מלימון לימונדה זה מי שיש להם גם חמוץ וגם מתוק

חמוץ - אתגר

מתוק - מילוי עצמי שמטעין אותך

את חייבת הפוגות לעצמך. חייבת

את נשמעת מותשת ועייפה. ובצדק. לבי ממש יוצא אלייך. אין לכם עזרה לנשות מילואים? מישהי לשלם לה שתתן לך כמה שעות הפוגה?

מנסיון, כשתהיה לך כזו ההתנהלות שלך תהיה שונה. זה העומס שמכריע אותך

חפשי אפילו בת של שכנים לשלם לה. העיקר שיהיה לך קצת אוויר

♥️

אין לנו און ליין112233445566

וכל עזרה זה להביא מישהי כי אנחנו גרים באיזור מרוחק.. אין לי כל כך שכנים.

 

קפה ומתוק לא חסר לי זה אני כל היום טוחנת שוקולד וקפה. משתדלת גם לדאוג לאוכל נורמאלי.

אבל אני ממש צריכה כמה שעות בלי אף ילד. בעזרת ה' אוטוטו בעלי יוצא לכמה ימים ואז אני מקווה שכל יום כמה שעות הוא יקח אותם ויהיה לי שקט.

 

ממש תודה!

רק לגבי זה שנעלת את עצמך בחדר, נשמע לי תגובה נכונה1112

האם יש גינה לידכם?

אני ממליצה להיות כמה שיותר בחוץ.  בדרך כלל בחוץ גם ההתנהגויות השליליות פוחתות וגם כשחוזרים הביתה הדברים קצת יותר בשליטה

וכדאי לצאת מוקדם בבוקר.1112

אולי אפילו לאכול ארוחת בוקר בחוץ.

כשתכנסו הביתה אחרי שעה+ בחוץ יקח להם קצת זמן לחזור להתפרעות וזה, בתקווה, יהיה הזמן שלך לשתות קפה.

יש הרבה טבע לידינו112233445566

ובאמת החוץ מדהים וכיף

תודה

קשה קצת עם הקור מקווה שיתחמם המזג אוויר השבוע אמרו התחממות ועדיין ממש ממש קר

חיבוק ענק❤️בארץ אהבתי

אוף, הימים האלו מאתגרים לכולנו גם בלי מילואים.

לעבור את זה כשבעלך לא איתך, ואת צריכה להחזיק הכל, זה באמת קשוח ממש!!


לא יודעת אם יש לי עצות מועילות.

אבל רק רוצה להגיד שמותר גם להישבר. מותר להרגיש שזה גדול עלייך. מותר גם לטעות לפעמים ולריה עם הילדים כאילו אנחנו באותו גיל. אנחנו בני אדם ולכולנו יש רגעים כאלו.

וזה לא אומר שמה שהיה היום יהיה ככה כל יום.  לפעמים יש ימים שבהם אנחנו מגיעים לקצה של הקצה, וזה מרגיש שלא נצליח להתרומם משם. אבל אנחנו בסוף לא נשארים שם...


כמה דברים שאולי בכל שאת יכולים לעזור, קחי רק מה שרלוונטי ומתאים לך:

- הכי חשוב - להתפלל! כל פעם אני צריכה להזכיר לעצמי מחדש, שהקב"ה מחכה לתפילות שלנו, וכשיש לנו קושי זה בדיוק הזמן להתפלל אליו. לא רק על הדברים הגדולים הלאומיים, גם על הקשיים הפרטיים שלנו. אפשר עכשיו לנצל את הזמן בלילה כשקצת יותר רגוע ולהתפלל לה' במילים שלך, לבקש שיעזור לך לעבור את הימים הבאים יותר בטוב. ואפשר גם תוך כדי סיטואציות קשות, לנסות לעצור רגע ולבקש מה' שיעזור לך (זה קשה לזכור תוך כדי. אבל בפעמים שאני זוכרת, זה הרבה פעמים כן עוזר לי).

- למצוא דברים שיעזור לך להתמלא. זה קשה, כי את המבוגר היחיד פה אז את צריכה להיות כל הזמן אחראית על הילדים. אבל אולי בערב את יכולה בכל זאת לעשות משהו שממלא אותך? אולי לקבוע עם חברה במהלך היום? אולי לשלם לבייביסיטר שתשחרר אותך לכמה זמן שבו תוכלי להשקיע קצת בעצמך? (לי היה יום קשה ביום חמישי שעבר. ובערב עשינו זום משפחתי אחרי שהילדים הלכו לישון, סתם להיפגש ולפטפט, וזה עשה לי ממש טוב וממש הרגשתי איך זה ממלא אותי עוזר לי לעבור את הימים הבאים יותר בטוב).

- אולי יש אפשרות לקבל עזרה מבחוץ? אם את גרה בישוב אז יש בטח רכזת קהילה שאפשר לפנות אליה ולבקש עזרה. ואפשר גם לחפש עזרה בתשלום - כל דבר שיעזור לך לעבור את הימים האלו יותר בטוב.

תודה רבה!!112233445566

לגבי תפילה זה באמת ממש עזר לי בפורים לנתב את הקושי לתפילה. כדאי עוד.

הקושי שלי הוןא שכבר משבת תכלס אני לא מצליחה לצאת מהסיוט עם הילדים. שבת התארחתי והיה סיוט למרות שהמארחים ניסו לעזור לי.

אבל כל לילה אני הולכת לישון נושמת מקווה שמתחילה מחר חדש, מרגישה תקווה- ולמחרת הכל אותו דבר.

 

אני גרה באיזור מבודד אז אם אני מוצאת בייביסיטר ממקום קרוב אני צריכה לדאוג גם להקפצה ..

 

וגם הרגשתי בימים האחרונים שלא בא לי לפגוש אנשים כלום אין לי כח לדבר פה עם האנשים שסוג של סביבי.. מן דכדוך כזה שדורם גם לרצות להתרחק מכולם...

יואו חיבוק ענק!!!אוהבת את השבת

ככ נגעת לי ללב!!!!

איזה קשהההההה


דבר ראשון רוצה להגיד לך שגם לי קרה להגיע לנקודת קצה כזו גם בלי מילואים

זה יכול לקרות

אל תיבהלי מזה מדי...

וחיבוק ענק כי זה גורם לנו למלא יסודי מצפון ואין צורך.

זה קורה!!


אני חושבת שהנפש שלך זועקת שהיא צריכה קצת מנוחה... יש סיכוי שתצאי לכמה שעות?

אולי לחפש בייביסיטר שתוכל במים הקרובים להגיע לשעתיים שלוש או ארבע כל יום , הילדים כבר יכירו ויאהבו?

את צריכה קצת הפוגה אין מה לעשות

על סוללה ריקה פשוט אי אפשר לעבוד.. כמו מצבר שמתרוקן אז הרכב לא נוסע... מטעינים אותו ואז הוא עובד מצויין..


עוד חיבוק ענק!!!!

את באמת גיבורה על טבעית

ותודה תודה תודה תודה בשם כל עםמישראל💓💓💓💓💓💓💓


ועולה לי.. ניסית לעשות לכם סדר יום עם תבנית מסודרת? שהם יודעים מראש מה השעת קימה, מתי ארוחות, מתי זמן עבודה במחשב, מתי זמן צפייה בסרט, אפילו שהרבה מסך, אם זה מובנה זה יותר תורם לסדר היום...


תודה רבה יקרה112233445566

יורד לי דמעות טובות מההודעה שלך.

האמת שלא נתתי להם בכלל מסך.

אני ממש מעדיפה להמנע ובעלי בכלל מעדיף למרות שהוא יבין כל בחירה שלי.

אולי באמת צריכה להתחיל לתת להם מסך מבוקר, זה ייתן לי קצת זמן רוגע.

 

מורכב בייבי סיטר. זה דורש שאני גם אסיע אותה. אבל אולי אנסה לראות אם יש אופציה.

אהןבה שאת!! חיבוק ענק וענק!!אוהבת את השבת

והאמת אנחנו בתקופה משוגעת..

לגמרי עדיף לדעתי מסך מאשר תחושת קצה שלך..

שזה הכי הגיוני שתגיעי אליה ובעקבותיך הילדים


 

אני גם בעיקרון נגד מסכים אבל שמה שכמרגישה שהגעתי לקצה שלי...

 

האמת לפעמים מגיעה לקצה שלי ולא שמה כי יש לי קצת אנטי לזה אבל בדיעבד מבינה שהיה עדיף שהייתי שמה..

 

ואם הם לרגילים לזה אז את יכולה לשים דברים ממש רכים והם עדיין יאהבו..

טיגי הטיגריס נגיד

זה סרטונים ממש מתוקים

אני אחשוב על עוד

 

אבל באמת שגם פסיכולוגים יגידו לך את זה שעדיףאמא רגועה מאשר אי חשיפה למסכים

 

מבינה את הדילמה אבל מעודדת אותך לשים

ועדיף באופן תחום מראש וגם להגיד להם רואיפ בשעה איקס לחצי שעה 

 

 

ואם בעלך מאודה נוקשה בעניין ולא יבין למה שמת זה עדיין בסדר שתשימי!!

הוא לא יכול להבין הכל...

 

חיבוקקקקק

חשבתי אולי נעשה מסך של ריקודים וכזה112233445566

ואז זה גם להוציא אנרגיות ולא רק ממגנט כזה של בטטות.

ואולי זה יצליח לעשות פה אווירה טובה.

בעזרת ה' לוקחת לי למחר..

תודה!

גם אבל גם שהם רןאים ואת בחדר בשקטטטטטאוהבת את השבת

זה קריטי לנפש שלך

לדעתי..

חיבוקפילה
את אנושית , יכול לקרות לכולם. 
תודה!112233445566
חיבוק ענקתוהה לעצמי

תאהבי את עצמך. באמת. את עושה משהו ענק. להיות עם הילדים לבד בשגרה זה קשה, בתחום ופה כזו זה נושק ללא אנושי.הערציתי.

הלוואי הלוואי שיש מישהו שאת יכולה להפיל עליו את הילדים מידי פעם, אם לא זה הזמן למצוא. הייתי ממש שמחה לקחת אלי את הילדים לכמה שעות מידי פעם אם זה רלוונטי

תודה רבה!112233445566
ראיתי את השרשור רק היום אז מקווה שעבר היום עבר בטוצמאה

כתבו לך כמה עצות טובות

אבל רוצה להוסיף

אני גם מילומניקית

וזה ממש קשה...

א. כן להגיד לבעלך לחזור !!!!

לדרוש שהגעת לקצה

שיבוא ל24 או 48 שעות

זה אפשרי

תדרשי

על תוותרי

ואל תרגישי רמוסה.

גם במלחמה נותנים שחרורים.

תקבלי אוויר של כמה שעות

בעל ושותף

שיתן לך לנוח כמה שעות בלי שיקראו לך 1000 פעם אמאאאאא

ותשני

ותתני לו להכין לך קפה מנחם ומשהו טעים.


דבר 2-

מסךךךךך

אין ברירה

תתני בבוקר שעה

ותנוחי

ותתקלחי

ואז תבואי רעענננה אליהם.

ואז תתני לפני או אחרי ארוחת צהרים עוד זמן של כשעה

תסדרי את הבית תשנמי

ואז תתחילי סדר ערב

ההפסקות האלו הן קריטיות להם ולנו ההורים.


דבר 3

חשוב בעיניי ממש ממש ממש

זה סדר יום כלשהו בסיסי

לצייר אותו לטבלה עם סמלים שיבינו מה מצויים.  

מגיל 3 ממש נאחזים בו.


תכני משהו ממש מאוורר שלא מחייב אותך מאוד.

אבל שיתן משהו להאחז  בו.

תחשבי משהו שאת אוהבת

תחום שהוא יחסית נעים לך עם הילדים

וכל יום תשימי אותו בלוז.

יש אימהות שתחום היצירה חזק אצלהן- והן עושות כל יום יצירה

יש נשים שאפיה חזק- אז אופות

יש כאלו הדרמה- אז עושות הצגות

יש כאלו שהספורט- אז עושות קפיצות מתיחות רקודים

ככה תבדקי מה את אוהבת וישמח אותך

ותכניסי את זה כתכנית קצרה בכל יום.


דבר 4

לשמוע מוזיקה

ושיעורים מחזקים ומעודדים

ולהתפלל לה'

לביות מחוברת לנצח ולכח של תורה ורבניות ממש מציל נפשות

בקטנה כמובן


דבר 5

אמרו לך על ביביסטר

זה מציל ממש

אבל גם אם לא אפשרי בחורה גדולה

גם בת של השכנים בכיתה ד או ה או ו

יכולה להציל אחר צהרים שלם

שהיא תשחק איתם  ותשעשע  איתם

ותכניס אווירה זה מ"מ ישנה מצב רוח...


או ללכת עם כל הילדים לשכנה

זה גם משנה אווירה

וחותך את הרצף הלא אפשרי....

או להזמין חברה אפילו שתקפוץ בערב בשביל לשבור בדידות ולתת אנרגיה


דבר 6

לעשות מבצעים קטנים לילדים

על הצלחות

ולקנות צ'ופרים וממתקים ולא להתקמצן בזה

העיקר שתהיה שמחה וקלילות


עצות פגזאורוש3
תודה רבה!112233445566

וואו ממש השקעת.

הזעקתי אותי ביום ראשון אבל הוא הגיע לישון וב6 בבוקר יצא שוב אז היה כיף החיבוק אבל זה לא היה מול הילדים..

בעזרת ה' צפוי כמה ימים אוטוטו.

 

תודה על כל העצות.

באמת שכל הסבבים היה קשה אבל עכשיו זה קושי שקשה לי לגייס את עצמי לכל הדברים שכתבת,

אני ממש רואה לצערי את הילדים בעין שלילית.

חשבתי אולי להתחיל לשים לב לדברים טובים שלהם וכו לנסות קצת לשנות את העין שלי, כי מתוך המבט הזה קשה לי להיות נחמדה איתם ולעשות איתם כיף.

 

ואין לנו פה כל כך שכנים אנחנו גרים באיזור מרוחק, צריך לנסוע בשביל זה (כנל קהילה, אנחנו "שייכים" לקהילה שרחוקה מאתנו.

ואני מרגישה קצת דכדוך כזה שבכלל לא בא לי לראות אנשים.... מבינה?

 

תודה רבה על העצות וההבנה!!

תודה לך אהובה על כל מה שאתם עושים למען עמ"י🙏❤️סטודנטית אלופה
יקרה, קודם כל חיבוק ענק! הצעה פרקטית- לכיהתייעצות הריון

לחנות של הכל בשקל או למקסטוק (או שתבקשי ממישהו שיילך עבורך), ותקני מיליוןןןןן הפתעות קטנות, מיליון! כשהייתי במצבך והרגשתי על הקצה, היתה לנו שקית הפתעות, ועל כל פיפס הבאתי להם פרס, זה עזר מאוד, אמנם לא הכל הלך חלק, בכלל לא, אבל זה כן היה בשבילם תמריץ.. בגילאים קטנים זה ממש יכול לעבוד.

דבר שני, לגבי המסך, בעיניי במצב חירום כזה ברור שאפשר וצריך להשתמש, אבל אם ממש לא מתאים לך, אז מציעה לך להשמיע להם סיפורים! יש את סנאי וארנב, שהילדים שלי מאוד מאוד אוהבים, יש ביוטיוב סיפורים של מנוחה פוקס ועוד כל מיני סיפורי ילדים שאת יכולה להשמיע להם בלי לראות וזה גם ייתן לך כמה דקות של שקט

דבר שלישי, יקירתי, את נשמעת ממש ממש על הקצה. אם אין לך תמיכה נפשית או דמות שאת יכולה לפנות אליה כדי לפרוק קצת, יש בקופות החולים מענה טלפוני חינמי לכך. אפשר ליצור קשר עם עוסית או פסיכולוג, לשיחה קצרה טלפונית, רק כדי לפרוק קצת מהעומס הגדול שאת נמצאת בו, גיבורה שכמוך. בבקשה בבקשה תדאגי לעצמך גם בהיבט הזה, זה כל כך חשוב.

חיבוק גדול!

תודה רבה!112233445566

קבעתי להיום בערב זום טיפול עבורי עם מישהי. אני באמת במצב לא טוב נפשי.

יופי יקרה!! ממש ממש מחזקת אותך על הצעדהתייעצות הריוןאחרונה
הזה!! כל כך חשוב שיהיה לך את המקום לפרוק את כל העומס והלחץ, את בסיטואציה כמעט בלתי אפשרית, את ממש גיבורה!
ענו לך מהמםאורוש3

אז מוסיפה חיבוק ענק.

ועוד משהו שכבר כתבו פה, אבל רוצה לחזק עליוהתייעצות הריון
תבקשי מבעלך שייצא ל24-48 שעות כדי שתוכלי להתאפס פיזית ונפשית. נכון שזה לא נעים וזה עלול לדפוק חברים שלו, אבל לפעמים אין ברירה. מניסיון. פשוט שיגיע. 
תודה!112233445566

ביום ראשון אמרתי לו שאני קורסת ושיחזור, הגיע לישון בלילה ויצא ב6 בבוקר לפעילות שהיה צריך להגיע. היה כיף החיבוק ותמיכה אבל לא בפן הטכני והשקט מהילדים.

אתן אוכלות כל יום בשר? (עוף, דגים, בשר) וכמה שעותאלינור98
ישנות בלילה?
עונהאורוש3
לגבי האוכל- כן, או דג או טופו. לרוב בשרי. מכינה לשבת או מתישהו  ומקפיאה. לא מבשלת טרי כמעט כי עובדת. אם לא אז רעבה כל היום אוכלת שטויות ומרגישה לא טוב. לגבי שינה חייבת להשתפר בזה! וגם ספורט יותר להתמיד. חייבות לשמור על הגוף שלנו ועל הבריאות. 
ציפיה להריוןאנונימית בהו"ל

מה עושים עם השבועיים האלו של ההמתנה אחרי הביוץ ממש קשים לי?


אני רוצה להיות בנחת ובתודעה של הכל מדויק לי

ולא מצליחה.

וואי זה באמת שבועיים לא קליםפרח חדש

בפועל בסוף השבועיים האלו עוברים

מלאים במחשבות דמיונות ותקוות

כל אחת מתמודדת אחרת עם הציפייה הזאת

לפעמים דרך תחביב מסויים (בישול, כתיבה, שירה וכן)

מנסיוןחולמת להצליח

להעביר את הזמן כמה שיותר

ואז יש פחות זמן לחשוב,

לבשל,

לאפות,

לצייר,

תחביבים,

נקיון לפסח..


שבע"ה יהיו בשורות טובות!

ליבי איתךשירה_11

מעולם לא הצלחתי להתעלם לחלוטין מהשבועיים האלה

הםצלא קלים בכלל


🫂🫂🫂🫂

חיבוק❤️❤️❤️דפני11
לא אפשרי כמעט, אבל כמה שיותר הסחות הדעתממתקיתאחרונה

ולהאמין שזה זה ויהיה לך הטוב ביותר בע"ה
ואם זה לא מה שרצית, אז חודש הבא, לא נורא הכל לטובה

שכירת בית (לא כלכך קשור להריום ולידה אבל פעיל פהאנונימית בהו"ל

ואני אוהבת אתכם אתן חכמות חח)


רקע:

אחרי החתונה השכרנו לשנה יחידת דיור שההורים שילמו לנו

אחרי שנה בהריון של הגדולה עברנו ליחידה של ההורים ואנחנו שם כבר תיכף ארבע שנים (בפסח)

עכשיו אנחנו רוצים לצאת

מצאנו בית חמוד ממש

בנין ליד ההורים שלי בשכונה טובה בנין לא חדש אבל לובי משופץ ודירה משופצת

המחיר לא מציאה אבל לא יקר (7k לחמישה חדרים עם מרפסת סוכה וחניה, זה גדול מבחינת הצורך שלנו כי רק שני ילדים אבל אין הבדל מחירים כלכך בין ארבע לחמש חדרים בכל מקרה)

אממה

הבעלת בית נראת לנו קצת עקשנית כזו

כשכתבתי לה שמאוד אהבנו את הבית ואנחנו רוצים שאבא שלי יבוא לראןת (כדי שיראו ביום ולא בלילה ואנחנו לא יכולים להגיע שוב) ושאלתי אם יש גמישות במחיר היא שאלה מתי רוצים להיכנס ולכמה זמן שכירות, אמרנו תחילת מאי (כי חשבנו שבספירת העוצר לא מחדשים בית) ולהיות לפחות שנתיים. ראתה מיד ונעלמה לא הגיבה

הבוקר שלחתי סימן שאלה כתבה לא מתאים לי שהבית יעמוד ריק עד מאי אפ אתקע בלי שוכרים אדבר איתכם (לא יכלת להגיד את זה אתמול? למה להעלם?)

אז כתבתי לה בדקנו, ספירת העומר זה בסדר אז אפשרי גם לפני, תחילת אפריל, אחרי החג.

אמרה שהבית כמעט גמור, רוצה לחתום לפסח, למה העקשנות למה לא לחכות לאחרי החג?… בלחץ… הבית גם ככה לא גמור יש להתקין כיור לעשות סיום של שפכטל וצבע וכזה

וניסינו לשאול על להתקין מזגן בממד ולהסתדר בתשלום- אין עם מי לדבר

אז זה מביא אותי לתהות האם זה כדאי


לא יודעת זה מקובל השכירות מהשנייה להשנייה?

אני פעם ראשונה בזה ואחים שלי כולם בבתים שלהם אז לא מכירה (גם לנן יש בית שתיכף יסיים בנייה ונרצה להשכיר אז שאדע גם לצד השני חח)

יש לך אופציה אחרת?המקורית
מה ההגיון לא לחכות עוד קצת בעצם עד שתשכירו את הדירה שלכם? מדובר בהוצאה לא מבוטלת שאתם כרגע מוסיפים
אני גם ככה משלמת משכנתא כבר שנתיים חחאנונימית בהו"ל

תראי אנחנו יכולים לחכות אמל ההורים עד שנשכיר את שלנו

אבל אני ב"ה מצאתי עבודה חדשה ומכניסה יפה מאוד ואנחנו יכולים סופסוף לעבור לבית משלנו (אצל ההורים זו לא בדיוק יחידה, זה הגג שלהם שיש בו חדר עם שירותים ומקלחת שאנחנו הפכנו לסלון, מטבחון קטן, וחדר שינה קטן ממש לנו שממנו יוצא חדרון לילדות. אז בעצם זה כזה חצי בבית של ההורים כי אותו כניסה וצפוף לנו שם גם כבר וחיכינו שאמצא עבודה כדי שנוכל לעבור)

העניין פה הוא לא הכסף של השכירות הוא האם שווה להיכנס לבית שנראה שבעלי הבית לחוצים…

לא כלכך חיפשנו מידי הרבה כי באיזור הזה דירות נחטפות מהר ואין יד2 זה פה לאוזן ושמענו עליה

אחרות בעיר שרחוקות יותר אותם מחירים בערך

הייתי מציעה לך לשבת איתה לפגישההמקורית

ורק אז להחליט

וכן הייתי שמה על השולחן הנחה על מזגן בממד

משם תראי מה את חושבת

התכתבות בוואצאפ זה פחות בעיניי


לגבי זה שהיא לחוצה - אני גרה באיזור ביקוש עם שכירות במחיר דומה. הגיוני שהיא רוצה לדעת אם לסגור, וכמה שיותר מהר, זו הכנסה בשבילה 

...מולהבולה

אם היא לחוצה זה הגיוני כי היא רוצה כבר להשכיר

רק צריך לבדוק לגבי מידת העקשנות והקמצנות שלה

אני נדפקתי עם זה חזק

^^כורסא ירוקה

זה שני דברים שונים. מאד מקובל שמשכירים מיידי, וגם זה שראתה ולא ענתה הגיוני בטח רצתה לחשוב על זה.

היא לא חייבת לשים מזגן בממד, אבל זה עלול להיות משמעותי לכם כי זה חדר שימושי.

זה כן דרך לדעת איך היא מתנהלת מול שוכרים, וגם כדאי לבקש לראות חוזה ולקרוא בעיון, לפעמים את מגלה ככה על הגישה של בעל הדירה

אם הדירות באזור נחטפות אז זו הסיבה שהיאקופצת רגע

'לחוצה' לסגור,

אם היא יכולה להרוויח יותר, ולקהל כסף גם על הזמן הקרוב, איזו סיבה עד לה לחכות?

את לא מבינה אותה? השכרת דירה זה עסק, כל אחד רוצה להרוויח הכי הרבה שהוא יכול.


לגבי ההתנהלות שלה, אם זו התנהלות לא נעימה אז באמת נשמע פחות טוב. כאילו למה לא כתבה לך את ישירות? אבל המוטיבציה שלה לגמרי ברורה והגיונית...


אין לי תובנות מעבר לזה. 

אני נגיד חושבת שאפ היה בא אלי שוכראנונימית בהו"ל

שנראה רציני ומוכן לשלם כמה שאבקש- אחכה לו שבועיים

כי טוב ציפור אחת ביד משתיים בעץ…

ואם יש לך כמה שוכרים שנראים לך רציניים?קופצת רגע
אז יותר שווה לקחת את מי שנכנס מוקדם
לא חושבת שיש להאנונימית בהו"ל
כי כשדיברנו על מאי היא אמרה לי אם לא יהיו שוכרים אדבר איתך
כן, זה מקובלרוני 1234

תחשבי שהיא מפסידה 14,000 שקל אם תכנסו במאי. זה סכום מאד גדול.

שווה לך דוקא להכנס לפני החג, ככה לא תצטרכי לעשות ניקיון לפסח.

יש לה 3 שבועות לתקן את מה שצריך בדירה (נשמע מספיק) ובמקביל אתם יכולים להתחיל לארוז.

אצטרך לעשות שם זה אחרי שיפוץ רציני הכל אבקק חחאנונימית בהו"ל
וגם בבית שלי כי לא אשאיר לאמא שלי הכל 
אבל זה ניקיון בלבד-איזה כיף זה!!!מולהבולה

אני מטורפת על ניקיון של בית חדש וריק ועוד להיכנס לפסח בכלל חלום

תחשבי שאין שם חמץ אלא הכל נקי לפסח רק אבק מהבניה

מלא מלא מים חומרים טובים ואת מתגבר. על זה ממש בכמה שעות

ומניסיון גם ככה לוקח לזה זמן לרדת גם אחרי הרבה שטיפות רצפה

ממליצה בחום לעבור לפסח 

מצטרפת למילים והממלצה!ממתקית

תחשבי שבפסח גם ככה תנקי ותסדרי את יחידת הדיור לחג...
למה להתאמץ פעמיים?
כבר תעברו ותסדרו ותנקו שם.
וואי זה מושלם.

זה אחריות בעלת הדירה לנקותכורסא ירוקה
ברור שאתם מקבלים בית נקי
לא תמיד הם עושים ניקיון יסודימולהבולה
לא יסודי, אבל היא לא תקבל בית עם אבקכורסא ירוקה
אין סיבה שהיא תשאיר לך אבקחילזון 123

היא צריכה להזמין נקיון מקצועי אחרי שיפוץ

אחרי החג או לפני זה בסך הכל שבוע הבדלעדיין טרייה

אם זאת דירה שמתאימה לכם הייתי משלמת על שבוע נוסף וסך הכל עוברת אחרי החג.

יותר קריטי שהיא באמת תסיים את כל השיפוץ. אם אין לה כוונה לשים מזגן בממד זה בעייתי. החלטה שלכם אם זה קריטי לכם. לגבי זה שלא ענתה בטח חשבה על זה והתייעצה... אבל באמת לא הייתה צריכה להשאיר אותך ככה באוויר בלי תגובה.

לא חושבת שהייתי נכנסת לזהשירה_11

עם בעלת דירה לחוצה ולא זמינה

וקחי בחשבון גם ארנונה גבוהה יותר אם לא חשבת על זה 

דיברת איתהתקומה

בהודעות או טלפונית?

נשמע שבהודעות

את האמת, שלא הייתי ממהרת להסיק מסקנות על סמך הודעות.

תמיד עדיף טלפון, ללכת לראות את בעלי הדירה ולראות את הדירה בעיניים. לדבר ממש ולא להתכתב.

לא ממליצהפצלשהריון

אם השיח עם בעל הבית לא זורם.

ודאי אם יש חשדות שמדובר במישהו עקשן/ וכו'. ממש לא כדאי. לא שווה את זה. מניסיון של כאב לב

האמת שהיא צודקת.ואז את תראי
למה היא צריכה להפסיד כסף אם יש לה שוכרים שרוצים להיכנס קודם?
טוב מעדכנת שאבא שלי הלך לראות וב"האנונימית בהו"ל

אמר שרוב הדברים בסדר

אז בעלי התקשר אליה

דיבר איתה אמרה על רוב הדברים שהעלה שהיא מודעת וזה יטופל עד לכניסה זה חלק מהשיפוץ

על המזגן אמרה שהיא מודעת לזה שזה חיסרון אבל כרגע זה המצב והיא לא רוצה להשקיע עוד הצענו שנתקין אנחנו אמרה שאין בעיה (גם ברכה)

ובעלי אומרת שנשמעה אישה מאוד נחמדה ונעימה ב"ה

חשוב שתשימי לב שהתקנה של מזגן בממ"דדיאט ספרייט

זה משהו קצת יותר מורכב וגם יותר יקר אני חושבת, אז שווה לברר את זה קודם. יש מצב גם שאני טועה. 

בהצלחה 

פשוט צריך התקן מאושרכורסא ירוקה
כל מתקין יכול לעשות את זה. אנחנו עשינו וזה עלה לדעתי כמה מאות יותר מהרגיל, לא פער משמעותי (ביחס למחיר המזגן וההתקנה סהכ) 
למה חשוב לך מזגן בממד?מנגואית

רוב השנה אין מלחמה... והחדר אצלנו זה לא חדר שינה

אולי מאוורר או מאוורר תקרה יספיק?

חשןב לי יותר במטבחאנונימית בהו"לאחרונה

בין המטבח לסלון יש קיר עם דלת בלי דלת חח, פתח בקיר

אז המרכזי לא מגיע לשם אז אני מניחה שבקיץ כשמבשלים חםםם שםםם

המלצה למרפאת שיניים באזור לוד? בבקשההה,שגרה ברוכה

למי שיש!

הקופה כללית אבל אם פרטי אז פרטי

העיקר משהו

תודה! 

ד"ר רוני איצקוביץשמחה כפרוייקט
תעשי גוגל מומלץ
למבוגרים. סליחה לא ציינתי.. מחפשת עבורי,שגרה ברוכה
מקבלים שם גם מבוגריםשמחה כפרוייקטאחרונה
שני זקיקים בשלים במעקב זקיקיםתותית11

קרה למישהי?

אשמח לשמוע מה היה לאחר מכן..

כן זה יכול לקרותחושבת בקופסא

זה קורה לי מאז שהתחלתי את התרופות. הרופאה הזהירה שזה מעלה את הסיכון לתאומים, בפועל עוד לא נקלט אפילו אחד.

זה גם מעלה את הסיכוי להפריה באופן כללי.

תודה לך ❤️תותית11
קרה לי, בפועל לא נקלטתי באותו חודש בכללאני וגם אני
תודה על התגובה ❤️תותית11
ככה נולדים לפעמים תאומים..פרח חדשאחרונה
טיפסתי על עץ ואני לא יודעת איך לרדת ממנו...מאוהבת בילדי

אקדים ואומר שאני מותשת מזה שהילדים בבית כללל היום.

במיוחד שאין אצלנו כמעט אזעקות (אחרונה היתה אתמול בצהריים), אז אני מרגישה שזה חופש מיותר...

 

עכשיו בעלי היקר החליט לקחת פרויקט בבית שלוקח לו זמן וכח. ומתי הו עושה את זה? כשהילדים רגועים ועסוקים. איך שהקטן מתחיל להתעורר הוא בדיוק צריך לצאת, לעבוד ללמוד, וואט אבר.

 

וזה מרגיז אותי. מאד.

כי יוצא כשהם רגועים הוא בבית ואני מתקדמת לפסח (כמה שאפשר.. חח.. בסופו של דבר גם זה ייפול עליו כנראה)

וכשהם צריכים אותי (במיוחד הקטן שרוב זמן הערות שלו על הידיים שלי. אני מותשת מזה- פיזית ונ]שית) הוא לא בבית!

וגם אין לי זכות להתלונן כי הוא עושה דברים לבית.

 

עכשיחו הוא ישן לו בלילה רצוף, לא מתעורר מכלום. ואני מתזזת בין 2 הקטנים- מיניקה ומחזירה את זה שמעליו כל רגע למיטה. קמה מפורקת.

מה שטוב בחופש הזה שאני יכולה לפחות לישון עד 8.

 

אז מה העץ? התעצבנתי עליו הבוקר על כל הנ"ל, שהוא הולך מתי שבא לו ואני צריכה להתומדד עם הילדים והוא אפילו לא חושב להציע עזרה, אלא אם כן אני מבקשת בפירוש.

 

 

וחוץ מזה שהיה לנו יום נישואין 10 וצברתי לזה כמה פעמים כסף כדי שנעשה משהו מיוחד לכבוד זה. וכל פעם הוא אמר שיש דברים יותר חשובים לעשות בכסף הזה.

וכמה שתזכרתי אותו שאני מצפה למשהו ביום הזה- הוא קנה לי שוקולד (וגם זה רק כי הוא ראה שאני קניתי לו מתנה)

ואני רוצה מזרנים חדשים לחדר שינה (כאמור חסכתי לזה) ואין לו זמן ונראה לי שגם חשק שנלך לבחור.

וזה מעצבן אותי כי את רוב המתנות שלי אני מקבלת באיחור. לא תמיד זה בגללו, ובכל זאת... 

אני יודעת שזה קשור לקש"ר וזה עדיין לא מתיישב לי.

וביקשתי ממנו מתנה ליומולדת תכשיט (בחנוכה) נראה אם אקבל עד פסח...

 

יצא לי ארוך ופרקה, אז תודה על המקום ועל האפשרות.

ואם יש למישהי עצה איך אני יכולה לרדת מהעץ לפני שהוא חוזר הביתה- אשמח לקרוא אותה.

לא הצלחתי להבין מה העץרקאני

התעצבנת על דברים שעיצבנו אותך

העץ הוא שהתעצבנת?

אפשר להתפייס ולהשלים ולדבר והכל

אבל לא הייתי קוראת לזה עץ

 

מה הוא אמר כשאמרת לו שאת מרגישה שכשצריך אותו הוא לא בבית?

 

ובקשר למתנה

אל תחכי לו 

תקבעי זמן ותגידי לו שביום כך וכך הולכים לקנות מזרונים (כמובן שזמן שמתאים לו)

לא יודעת דיברתי לא יפהמאוהבת בילדי

הוא רק אומר שאני צודקת... תכלס זה גם מעצבן אותי. כי לא עוזר לי להיות צודקת. עוזר לי שהוא יעזור לי... חח יצא עילג.

 

בקשר למתנה- אין לי מושג מאיפה להתחיל.

מותק, זה שהוא אמר שאת צודקת זה המון!!באתי מפעם

לעשות שינוי זה כבר כמה רמות מעל...

ואני אגיד לך את האמת, אין את זה לגברים באופן טבעי לבןא ולעזןר עם הילדים, כשיש להם צורך לעשות משהו הם פשוט עושים, אין להם את זה בטבע כמונו ש'קודם אני אשכיב את הילדים לישון ואז אני אנקה את המקרר' או 'קודם אני אעמיד סיר שיהיה לילדים ארוחת צהריים ואח''כ אתפנה לשטוף'. אין. פשוט אין להם את זה בדי אן אי. ככה זה מולד. מבאס. וגם לי היו עם זה מלא מריבות עם בעלי.

אבל זה תמיד מסתכם ב- אם את צריכה משהו תלמדי לדבר כי אני לא מנחש. ולי אין את זה להיות בפוקוס על הילדים כל הזמן. 

צודקתמאוהבת בילדי

מבאס אבל זה מה יש...

את האמת שהוא בעל כל כך מגונן ועוטף ועוזר שכנרא התרגלתי... לא יכולה להסתדר בלעדיו.

אני מנסה, כן? אבל בזמני קצה כמו התקופה הזו זה קשה לי אפילו לנסות.

לכן היה לי באיזשהו מובןבאתי מפעם

יותר קל כשהוא היה במילואים. 

היה קשוח למות. 

אבל

לא ציפיתי ממנו לכלום כי הוא לא בבית... אז כשאני כבר עם אפס צפייה אני איכשהו מנהלת את הכל לבד.

לפחות לא היו אכזבות 😅

רק לגבי הלילהשירה_11

אני מניקה ובעלי קם לגדולה יותר

למה את קמה לשניהם? 

כי הגדול יותר בא אלי למיטהמאוהבת בילדי

חיימשלי, בא עם השמיכה והכרית...

בעלי לא מרגיש כלום.

הוא טוען שאם אעיר אותו הוא יטפל בו. תכלס להעיר אותו זו עבודה בפני עצמה...

לגבי התכשיט תקני בעצמךדיאט ספרייט

אפילו לא חייב לצאת מבית.

תפתחי עכשיו את האתר, תזמיני לעצמך ותגידי לו תודה שקנה לך מתנה.

אבל תודה מכל הלב, לא עוקצנית.

אני עושה את זה כל הזמן, לא מתעכבת על דברים כאלו וזה זורם חלק.

לגבי השאר אין לי עצה, אבל אני כן חושבת שאת צודקת.

בהצלחה 

יש חנות מסוימת שאנחנו אוהבים לקנות בהמאוהבת בילדי

אין לה אונליין

ובד"כ הוא אוהב לבחור איתי, אולי לכן זה חסר לי...

 

תודה!

העצה שליהמקורית

היא - קודם כל, מותר לך. אנחנו בתקופת קצה קודם כל

מותר לך לשחרר קיטור ומותר לך לרצות שהוא יהיה יותר מעורב

הדרך לרדת מהעץ היא לא להפסיק את הרצון המובן והמוצדק שלך, אלא למצוא דרך לא להגיע למצב של התפרצות ולדבר על זה לפני

וכן, גם לתאם ציפיות.

ממש ברחל ביתך הקטנה - להגיד שאת מצפה לתכשיט, לזמן, ללכת לקנות מזרנים ולעזרה עם הילדים

את מצפה שישאל מתי מתאים ומתי את צריכה עזרה, ולא רק שתורידי הנחיות

זה בסדר לצפות שיהיה שותף ולא יתנהל כאילו הזמן שלו ברשותו והכל עלייך

תבקשי זמן לנוח בצהריים ושימצא פתרון לילדים


הכל בסדר. קרה. הוא גם יודע שאת צודקת בסוף. מהודרת לחכמה זה כבר תקשורת ולב♥️

תודה לך!! על כל מילה!מאוהבת בילדיאחרונה
אז מה הטיפים שלכן לקראת השבוע הקרוב?אוהבת את השבת
ניסיתי לשבת עם הילדים לתכנן את השבוע הקרוב, עבד חצי קלאצ'.. תכלס לא הגעתי ככ מוכנה אבל הרגשתי שזה כיוון..

למי יש המלצות לקראת עוד שבוע בבית?

לתכנן לטווח ארוךדרקונית ירוקה

לחשוב מה רוצים לקדם כל ילד, עכשיו כשיש זמן איכות ארוך יחד.

לעשות סדר יום כללי ולתלות במקום בולט בבית

למנות אחראי ארוחות שמכינים ארוחת צהריים וערב כל יום, יחד איתך אם הם קטנים

להכניס בלוז זמן לסדר בבית, כדי שהבית לא יתהפך לחלוטין

להכניס יציאה יזומה בלוז, אפילו לטיול ברחוב אם גן שעשועים מפחיד מידי

כל הכבוד לכןמולהבולה

אני זורמת

תכנונים לא עובדים כאן 🫣

לקבוע יעד אחד ביוםכל היופי

ולא יותר


למשל להספיק להיות בזום.

או לאכול ארוחות בזמן

או לנקות/לסדר משהו אחד


ובונוס אם תספיקו - משהו נוסף או שניים.

לשלב פעילויות שונות לאורך היוםפאף

פעילויות תחושתיות, פעילויות שמוציאות אנרגיה ופעילויות רגועות יותר.

למשל בר בצק/חול קינטי/משחק במים/הכנת עוגיות/קצף, ואז דברים רגועים כמו משחקי קופסא, צביעה, למידה....

ופעילות מוטורית יותר, מסלולי מכשולים בתוך הבית, יוגה, קפיצות וכדומה

לשרוד בחיים😂Doughnut
אם אפשר גם לאכול ולישון זה יהיה נהדר
זה - ממשאוזן הפיל
וואי ממש. ניסיתי לעשות יותר מזה ועכשיו אני עם דלקתאוהבת את השבת
לקנות אוכל מהיר ופשוט להכנהשיפור
מה זה בשבילך אוכל מהיר?shiran30005
מוצאת את עצמי המון במטבח וכבר קשוח ותוך כדי עוד לעבוד
רעיונותשיפור

שניצלים קנויים קפואים

אצבעות דג

צ'יפס ופלאפל קפוא

פיצה קפואה

קוסקוס

מרק אפונה או עדשים

אורז עם/בלי עדשים

פסטה, אפשר עם רוטב וטונה

טוסטים/ פיתה פיצה

חביתה

דג/ עוף בתנור, אפשר עם ירקות חתוכים גס

קציצות קפואות מוכנות


אני לא מכינה שום דבר עם בצל מטוגן למרות שזה משדרג, כי זה לא נחוץ ומכפיל את זמן ההכנה, ואחד הילדים לא אוהב...


הבעיה שאנחנו לא אוכלים שניצלים ודבריםshiran30005

קפואים

בעייתי אה? 

הורדת חצי מהרעיונות😅שיפור

לא אוכלים כי לא בריא או כי לא אוהבים?

אם זה מסיבות של בריאות אפשר לחפש מה הכי בריא מבין הקפואים, ולקנות רק לתקופה הזאת שגם ככה מאתגר.

חחח, אנחנו סובלים הרבה מהבטן אזshiran30005

נמנעים מקפואים למינהם, פיצות/שניצלים מכינה בבית. אולי אכניס בורקסים אבל יןדעת את ההשלכות של זה אחכ

בגלל זה אני מבשלת מלא עכשיו וגם עובדת מהבית אז לא פשוט

בולונז זה שניהעוד מעט פסח

עוף עם תפו''א בתנור

פסטה עם טונה

קוסקוס משקית עם ירקות סנפורסט

איך את מכינה בלונז בשנייה?שיפור
מבחינתי כל דבר שדורש טיגון מלבד חביתה זה יותר מדי זמן בשבילי.
לא באמת שניה,עוד מעט פסח

אבל חמש דקות נניח?

מוגנת בצל + שום, מוסיפה את הבשר לעוד שתי דקות טיגון, מוסיפה רסק תבלינים ומים רותחים.


את מכירה שיש קוביות של בצל ושום מטוגנים קפואים? זה יכול ממש לעזור לך (אני מכינה לבד אז יש לי מלאי במקפיא. מאפשר להקפיץ כל תבשיל בכלום עבודה).

תודה!שיפור
מעניין, לא הכרתי
אני מכינה עם בשר טחון + רסק עגבניותמנגואית

וגם מים ותבלינים כמובן

הילדים לא אוהבים בצל


הבשר טחון צריך להפשיר קודם

ובתוך סיר נותנת לזה זמן 

בלי לטגן?שיפור
בלימנגואית

שמה את הבשר לבד בלי שמן

מפוררת טוב )היה קפוא והפשיר )

ואז מוסיפה רסק, מים, תבלינים 

לא אוהבים פה בצלמנגואיתאחרונה
אוי לא פשוטשיפור

אז אולי להכין לארוחות צהריים דברים שלמים כמו דגים ועופות עם ירקות חתוכים גס/ ירקות סנפרוסט, זה יכול להיות ממש הכנה מהירה.

ולארוחות ערב- מרקים פשוטים, חביתה, פסטה...

ראיתי את המתכון הזה, אמרתי שאנסה למחרשופטים

אני לאחרונה התחלתי לקנות קבבים קפואיםטארקו
ואז להפשיר, לחתוך כל קבב ל4 ולהפוך אותם לקציצות ברוטב

זה פחות רך מקציצות ביתיות אבל זה ממש עובד ומקל מאוד על העניינים.

גם אצלנו לא אוכלים את זה. פתרונות בפניםהמקורית

פרגית בנינג'ה/ סטייק במחבת/ חזה עוף במחבת/ עוף עם תפוא בתנור שגר ושכח

קוסקוס - מרק עם עוף וקוסקוס משקית

גם מושט בתנור עם בטטה וגמבה

 

 

עוף עם תפו"א שלמים בתנוראפונה
5 דקות הכנה באמת.
מאנונימי כי השכנות יזהו אותיאנונימית בהו"ל

שקיות קוקי

הדרך הכי טובה אבר להכין עוף או דג עסיסי באפס מאמץ.

פותחים שקית, שמים את הדג/עוף, אפשר שלם, כף שמן, תיבול לפי הטעם, מוסיפים ירקות אפשר תפוחי אדמה שלמים אפשר אורז ואז מים בהתאמה.

מכניסים לתנור.

אחרי שעה וחצי שעתיים כל הבית ריח טוב (תלוי מה שמת בפנים.. חחח) והאוכל עסיסי ומושלם. בלי לעמוד ליד הגז אפילו לא דקה.

 

עוד רעיון- ירקות קפואים 0זה לא עושה כאבי בטן מן הסתם)

שמה בתבנית מפזרת שמנז, מל"פ. טעם ואחלה נשנוש. אפשר גם ירקות לא קפואים אבל אז יש עבודה לחתוך לקלף וכו.

לדאוג לעצמי לאוכל טובהמקורית

לא ג'אנק, טוב

זה משפיע לי ממש על האיזון ההורמונלי ומשבש אותי לגמרי

וגם - לדאוג להזיז את הגוף כמה שיותר

כמה דקות בשמש

לצחוק


הילדים יזרמו איתי ביחד כבר

קניתי להם יצירות ופאזלים, יש כמה דקות למידה בבוקר בטלפון. יהיה בסדר

לא לתכנן קדימה בכללטארקו

לנסות כמה שיותר להחזיק בכאן ועכשיו.

הבנתי שמה שהכי מערער אותי זה הקטע הזה שאי אפשר לתכנן כלום ואין טעם לתכנן כלום כי הכל שברירי בטירוף ואין דרך לדעת מה יהיה מחר..

מספיק שעברנו לילה עם יותר מידי ריצות למקלט

או יום שכל שעתיים מטרטרים אותנו לצאת לטיול

שכל התכנונים יכולים ללכת לפח


אז אני מנסה כמה שפחות לתכנן קדימה וכמה שיותר להיות בהתבוננות על הקיים ועל מה שצריך עכשיו, מה מצב הילדים, הבית, אני ברגע זה, מה אנחנו צריכים ומה יעזור לנו. לא למחר, אפילו לא להמשך היום, אלא ממש לדקות הקרובות.


וגם זה להכיל שיהיו שינויים. כי הנה בשעה ארבע התחלתי להכין סלט

אבל אז דברים השתבשו ועד שחזרנו בחמש מהמקלט שהיה קשוח הפעם במיוחד, כבר היה יותר נכון לזנוח את הסלט ולחמם מהר אוכל אחר..


אז ככה זה, כל פעם שמסיימים משהו לעשות חושבים מה עכשיו יעשה לנו טוב.


אני לא יודעת אם זו העצה הכי טובה וחכמה...

אבל לי כרגע היא עובדת.

יש למישהי המלצה על סדרה מעניינת??מולהבולה
ממני שממש מיואשת וברגעים של שקט חייבת בריחה (וקפה 😁)
אני אהבתי את יום האםמאוהבת בילדי

אבל יש גם חוסר צניעות.

אם זה רק לך- זה קליל ומשעשע

מה זה חוסר צניעות?מולהבולה
יש שם קטעיפ גםמאוהבת בילדי

בדיבור ויש גם קטע שהיא הולכת עם חזיה...

יש לך קישור ליום האם?מחכה עד מאוד
יש לי את הפרקים במחשב, לא זוכרת מאיזה אתרמאוהבת בילדיאחרונה
אני אוהבת המרוץ למיליון .. לא כולם מתחבריםהילושש
בול מה שבאתי לכתובממתקית

בימים האלו זה ממש מעסיק אותי ומשחרר לי את הדריכות והמחשבות.

סדרה ממש קלילה וכיפיתממתקית

גם מתח. אז המוח עסוק בזה ולא בהתרעה שתהייה עוד מעט.

אחלה סדרהרקאני

אני אראה אותה אבל לבד

לא עם בעלי

הבנות שם לא צנועות

אבל בגדול זה נקי וכיפי

צומת מילררקאני

friends

קופה ראשית

 

זה הסדרות שאני אוהבת כשבא לי משהו קליל ומצחיק

העונות הראשונות של שנות ה-80יעל מהדרום
היי אני בחרדה קיצוניתתתתהיי (:

עשיתי זריקת אובריטול בשני לפני שבועיים.

הבוקר פס חיובי חלש בבדיקה ביתית.

היום בדיקת דם לבטא.

אבל אין לי יכולת לחכות מהלחץ... מה אומרות?

בנות המטופלות גם בזריקות וכו'(: תודה!!! 

מקפיצההיי (:
רק לחכות לבטא...אורוש3
הפס יכול להיגרם מהאוביטרלוהרי החדשה
אז הייתי פשוט מחכה לבטא כי אין ברירה.

בהצלחה! לפחות התוצאות של הבדיקות מגיעות בדרך כלל מהר.

גם 15 יום אח''כ?היי (:
15 יום חושבת שכבר לא קשור לזריקהפה משתמש/ת

אבל אני לא מומחית

באמת קשה הסבלנות לתוצאות

ממש מקווה בשבילך

תודה לךהיי (:

אני נעה בין תקווה ליאוש

קשוח

יודעת ששבועייםוהרי החדשה

עדיין משפיע

אז 15 אולי יורדים הערכים אבל לא אולי עדיין זה משפיע

לא עם ידע רפואי רק אומרת ממה שאני זוכרת כדי שלא תתאכזבי.


אבל את לא אמורה כבר לקבל תוצאות?

לא... לצערי עד 16:00היי (:
חיבוק ענק ענק. 15 יום זה כבר לא האוביטרל....אמהלה

מחזיקה לך אצבעות

זוכרת עד היום ומרגישה בגוף את המתח והחרדה

בשורות טובות יקרה

חודש אדר- חודש של שמחות

חיובי ב"ה!!!היי (:
תודה ענקית לכן!! 
יאא אימאלה איהז מרגשששש הז! שמחה עבורךפה משתמש/ת
וואי איזה מרגש!!!!!התלבטות טובה

ממש!

בע"ה הריון תקין, קל ובידיים מלאות!!!

תודה על העדכון המשמח

וואי ב"ה איזה שמחה גדולהוהרי החדשה
ממש ממש מרגש!!!!
ב''ה!!!אורוש3
יואוווו איזו בשורה משמחת!!!! שיהיה הריון תקיןאמהלה

בבריאות שלמה, בשמחה ובידיים מלאות

שימחת אותי ממש!!!!!

אזיה מרגש!!אחת כמוניאחרונה
בשעה טובה
איפה עובר הגבול של ונשמרתם לאם צריך לקרות זה יקרה?שיח סוד

100+ אזעקות

יציאה למקלט

שניים מהילדים צריך להרים על הידיים

מילא ביום ערים אז יוצאים…

אבל בלילה כבר קשה מאוד, בקושי אנחנו ההורים קמים

אבל מפחיד לוותר ללכת למרחב מוגן… בכל זאת, זה איראן…

ויש לנו שכנים שלא הולכים כבר בכלל (לא רק מבוגרים) אומרים שיאלה פה לא יקרה ואם השם יחליט זה לא משנה איפה הם יהיו…

יש בזה משהו, אבל יש גם ונשמרתם.

איפה הגבול?

קודם כל חיבוק ענק ❤️,זה לא שפוי בשום צורה. מה שאניקמה ש.
בס"ד

שואלת את עצמי במקרים כאלה זה "איך ארגיש אם חלילה יקרה משהו לאחד הילדים שלי בגלל שלא עשיתי א, ב, ג?". התשובה היא המצפון שלי.


שולחת כוחות!!!

*המצפןקמה ש.
שאלה מענינת וחשובההמקורית

היום יש לי ממד אז הילדים ישנים בממד ואני קמה אליו

לפני כן היה לי מקלט בבניין, וכנל - ירדנו עם שניהם ( אם זו היתה רק אני, סביר להניח שלא הולכת כל פעם)

עד לפני שהתחתנתי 25 שנה לא היה ממד ולא רצנו לאף מקלט באף מצב


אין לי מסקנות ככ  חוץ מלהגיד שכאמא זה שונה מאשר כרווקה וההתלבטות הזו פשוט קשה..♥️

יש לכם התראה של כמה דק לפני? מאוד עוזר כדי להתארגאוהבת את השבת

אני חושבת שעוד כמה ימים לעשות את המאמץ.. זה באמת קשה אבל הסכנה היא גדולה ומוחשית.

גם אצלנו בערך ככהטארקו

ביום הגדול הולך לבד

אבל בלילה אנחנו(כלומר בעלי, הוא כבר גדול וכבד) מרימים אותו, וכמובן שגם את הקטנה.


ויש הרבה אזעקות.. ועדיין כל פעם רצים למקלט למרות שזה קשה ולא נעים ודיי סיוט


מבחינתי הגבול של ונשמרתם עומד על אפשרי.

כל עוד זה אפשרי, גם אם מאוד מאוד קשה וגם אם גובה מחירים נפשיים ופיזיים, יש לנו חובה לשמור על עצמנו ויש לנו אחריות על הילדים שלנו.

בנקודה שבה זה כבר לא אפשרי בכלל, זה השלב של השלך על ה יהבך.

אבל צריך להיות מאוד ישרים לא לוותר מוקדם מידי. התפקיד שלנו זה לעשות את המקסימום האפשרי.


כל הגוף שלי תפוס מהסחיבה של הילדים בריצה

זה באמת סבל

והדריכות גם. אני מבינה אותך ממש ממש

וגם פה יש הרבה שלא הולכים למקלט מכל מיני סיבות, טובות יותר ופחות...


אבל מבחינתי ללכת עם הילדים למקלט זו האחריות שלי ואני חייבת להתאמץ על זה.


האם אין מצב של פגיעה ישירה במקלט שגובה מחירים? לצערנו אנחנו יודעים שיש. אבל זה באמת השלב שכבר אחריות של הקב"ה.

אני מודהמקקה

שכשהתינוקת ישנה אנחנו לרוב לא הולכים

אי אפשר, גם שפיות זה חשוב

בדיוק שמעתי אמא מספרת שהבית שלה נפגע רציני מרסיספרח חדש

ובנס לא קרה כלום בנפש, רק פציעות קלות.. זה היה בפורים

אבל היא לא ירדה למקלט כי בדיוק התינוקת נרדמה..

 

אני חושבתרקאני

שזה תלוי איפה אתם גרים

וכמה ההשתדלות היא בגדר הנורמלית

לנו רב אמר שלנסוע למקלט זה הרבה מעבר לחובה ההלכתית של השתדלות

אם גרים באזור עם סיכון גבוה לנפילות החובת השתדלות תהיה גבוהה יותר בהתאם

 

יש מדד איזה אזור מסוכן יותר? לא נראה לייעל מהדרום
אפשר לראותרקאני

יש אזורים עם יותר אזעקות ויש פחות

נגיד במרכז יש הרבה יותר נפילות

גם של שברי יירוט וגם פגיעות ישירות

אזור ירושלים יש פחות (יש! אבל פחות...)

 

אצלנו הסכנה היא בעיקר שברי יירוט ולא פגיעות ישירות

שזה כבר מוריד מהסיכון

 

ודאיאפונה
ערים צפופות מול ישובים מבודדים
אהה. אוקי. על זה לא חשבתייעל מהדרוםאחרונה
לק"י

@רקאני עכשיו זה מתחבר לי למה שכתבת.

תלוי בהרבה גורמיםאמאשוני

בגדול הייתי מחלקת לשתי סכנות עיקריות:

1. פגיעה בסמיכות לבית

2. שברי יירוט/ טילי מצרר


פגיעה בסמוך לבית היא מסוכנת ממש ולכן כל הריצות למקלטים

שברי ירוט זה ממש תלוי איך הבית בנוי ואיזה קומה אתם.

בכל מקרה אם מחליטים להישאר בבית יש אמצעי הגנה שכדאי לנקוט

למשל לא לישון בקיר צמוד לחלון

ובאופן כללי לשים משהו על החלונות/ להוציא את החלונות כדי להימנע מפגיעה מזכוכיות.


למה לא לישון במקלט?

ממילא חלק מהשכנים לא יורדים בלילה, אז יהיה קצת יותר מקום וקצת יותר נעים.

ועוד משהואמאשוני

מציעה להסתכל על כל 48 שעות בנפרד ולקבל החלטות בהתאם.

כולל להתארח אצל משפחה. נניח נוסעים לשבת, ישנים מוצ"ש וראשון על הבוקר חוזרים הביתה.

ככה זה מרחיב את העוגנים ומפחית את הסיכון.

נניח לילה אחד לא יורדים, לילה אחד יורדים ובקושי ישנים, 2 לילות מתארחים

עוד לילה יורדים, ואז לילה לא יורדים

יוצא שרוב הלילות אתם נשמרים, ורוב הלילות אתם גם ישנים.

עם ההתרעה אתם לא מספיקים להגיע?יעל מהדרום

לק"י

 

לנו יש מקלט בבניין.

אני מארגנת לפני השינה את הנעליים/ קפוצ'ונים/ שמיכה/ מה שצריך.

במקלט השארנו תיק עם ציוד.

כשיש התרעה- קמים, מעירים את כולם, נועלים נעליים. אם התינוק ישן, אני שמה אותו במנשא.

ויורדים.

 

לפני שבוע נפל פה טיל במרחק של כמה רחובות, ומההדף נשברו חלונות. לא רוצה לחשוב מה קורה כשזה קרוב.

כאן יש הרבהרקאני

התרעות בלי אזעקות

כן. במקרה כזה כנראה שהיינו מתארגנים ומחכים לאזעקהיעל מהדרום
לק"י

אבל אצלינו לרוב יש גם אזעקות, אז יורדים אחרי ההתרעה.

אנחנורקאני

גרים רחוק מאוד מכל אזור מוגן

אם יוצאים ברכב בהתרעה אולי מגיעים בדיוק כשמתחילה האזעקה ואולי היא תופסת אותנו ברכב עדיין

לעשות את זה כל פעם שיש התרעה ועוד באמצע הלילה

כשרוב ההתרעות הן בלי אזעקה פה

זה טירוף

אז נשארים בבית ואומרים פרק תהילים

איזה מצב מאתגריעל מהדרום
גם אצלנו... רק חושבת על כל מי שרץ למקלט הקרובממתקית

ובסוף אין כלום.

נשברו לכם חלונות? וואו, מפחיד...בארץ אהבתי
כן. רק חלון אחד. אבל להרבה אנשים נשברו יותריעל מהדרום
אנחנו לא מוסלמיםדרשתי קרבתךך

להם באמת יש את הגישה שהמעשים שלהם לא משנים כלום והכל מכתוב

ביהדות זו לא הגישה ויש לנו חובת השתדלות

ובעיניי אישית כשבוחרים איפה לגור משקללים גם את העניין הזה של ממד/מקלט .. ומבחינתי לגור במקום בלי אופציה למיגון ובלי אופציה להתארח איפשהוא כשיש תקופת מתילות זה להכניס את כעצמך לסכנה במודע ובמיוחד כשיש ילדים שאנחנו אחראים לשלומם

ואני לא אומרת את זה בתור פריווילגית עם ממד בתוך הבית אלא כמי שיש לה מקלט בבניין וכחלק מהשיקולים כשראינו דירות חשבנו על הסיטואציה של לרוץ עם הילדים למקלט 

מתי חיפשתם את הבית שאתם גרים בו?מתואמת

אנחנו קנינו את הבית הנוכחי שלנו לפני 13 שנים - עוד לא היה אז מצב של טילים שהגיעו לירושלים (מלבד אולי מלחמת המפרץ הראשונה), אז זה בכלל לא היה בשיקולים שלנו, לבדוק את אפשרויות המיגון... ומניחה שאנחנו לא היחידים, אז אי אפשר "להאשים" מי שגר בבית בלי מיגון.

ב"ה יש לנו מקלט. אבל כן, ברור לנו שאם עכשיו נחפש בית חדש (זה נמצא במחשבות שלנו) - זה יהיה בית עם ממ"ד, כי הזמנים עכשיו שונים...

מסכימה עם זההמקורית

אני עברתי לדירה הנוכחית עם ממד ב2020 .

זה היה שיקול בבחירה אז, אבל זה לא שידענו או חשבנו שככ נשתמש בו. לצערנו


מי שגר בדירה כבר יותר מזה - זה לא היה כזה שיקול ואנשים לא מחליפים בתים בתדירות כזו גבוהה.. מה גם שיש הרבה בנייני מגורים ובתים לא ממוגנים במדינה

זה נכוןרקאני

שביהדות יש חובת השתדלות

אבל זה מגוחך להאשים כל אחד שגר בבית לא מוגן באי קיום חובת ההשתדלות שלו

בבחירת מקום מגורים יש כל כך הרבה שיקולים

ואף פעם אין מושלם

 

גם כל מי שגר ביו"ש לא עובר על ונשמרתם

למרות שזה נחשב יותר מסוכן מלגור בעיר

האמת שעשה לי רע לקרוא מה שכתבת, גם ככהואז את תראי

מרגישה אשמה.

לא עומדים במחירים של דירות עם ממ"ד, פשוט לא אפשרי...

גם לי אין ממד שלא ישתמע אחרתדרשתי קרבתךך

מבינה אותך מאוד ולמערי גם אנחנו לא שוכרים דירה עם ממד בגלל הפער במחירים וזה סיוט הסיוטים! להרים ילדים קטנים כשבעלי במילואים זה ממש לא כיף לי אבל זה מחובתי ועצוב לי לשמוע על נשים שנשארות בבית גם אם יש מקלט כי התינוקת ישנה או כי אין כוח

אבל יש לי מקלט עם אפשרות הגעה תוך הזמן שמוגדר באזור שלי ..

שוב אני לא מדברת על מקרים קיצוניים כמו חוות וכל זה שבאמת אני מאחלת שה' ישמור עליכם וישלם כגמולכם על השמירה על ארץ ישראל

אבל גם אם גרים ביישוב צריך לשבת להם על הראש שידאגו לפתרונות מיגון !!! מכירה מקרוב שכונות קראוונים ששמו בהם מיגונית אחרי שתושבים הפעילו לחץ/ התרימו למיגונית


בעיניבארץ אהבתי

להגיד 'אם ה' יחליט זה לא משנה איפה נהיה' זה ממש לא אמירה שאפשר להגיד בתור יהודים מאמינים.

הקב"ה הטיל עלינו אחריות לפעול בעולם. נכון שגם כשאנחנו עושים את כל ההשתדלות שלנו, לא הכל בידיים שלנו, והקב"ה יחליט מה יקרה. אבל ברור שלבחירות שלנו יש השלכות. ומי שמסכן את עצמו במודע - אז כן עשוי לקרות לו מה שלא היה קורה אם לא היה מסכן את עצמו. ולא חסרים מקורות שיוכיחו את זה.


ולגבי המצב הנוכחי - אני מאמינה שנכון לעשות את המקסימום השתדלות שלנו, בהתאם לנסיבות. גם אם זה דורש מאיתנו מאמץ גדול. אנחנו לא ישנים בבית מתחילת המלחמה, כדי לחסוך מאיתנו יציאה החוצה באמצע הלילה. כשיחזירו את הגנים נצטרך לשקול שוב מה לעשות (כי כרגע אנחנו ישנים בגן).


היו גם מצבים שכן נשארנו בבית שלנו (באזור הכי מוגן) - לא במטחים איראניים, אבל כן בטילים חותיים. באותו מצב זה היה נראה לי כמו השתדלות נכונה לסיטואציה.

אבל בכל מקרה לא נכון להחליט לא להתאמץ ולהשאיר את זה ל'רצון ה'...

"ונשמרתם" זה גם להיות במרחב מוגן בתוך הבית...ממתקית

זה לא או שנשמרתי או כלום
יש גם אמצע...

אצלנו מכירה הרבה שבלילה לא יוצאים למקלט, מי שאין לו בבית
גם תלוי אזור אני חושבת...
100 אזעקות ביום? זה במרכז?
עדיין בלילה למצוא מרחב מוגן בבית

קוראת מה ענו לך פה...מעניין

הגוף כבר מפורק מלהרים את הילדים...ואז את תראי

אנחנו הולכים למקלט ציבורי.

זו ההשתדלות שלנו...

לנו יש נינג'ה גרילניק חדש2

מושלם

מה שכן סיוט לנקות אותו😂😂


לא מכירה נינג'ה טיגון. אבל בעלי פעם הכין צ'יפס בנינג'ה שלנו. יש בו אופציה של טיגון ללא שמן.

גם לי יש. מכשיר מעולה ואני ממשהמקורית

מרוצה

קניתי באושר עד. 

איך הניקיון?אורוש3
אני מכניסה למדיח. מתנקה מעולההמקורית
מגניבאורוש3
זה מה שחשבתי כשהתלבטתי אם לקנותאורוש3
אז מה עושים? משתמשים או תכלס מציק שכבר מכניסים לתנור?
את יכולה לשים נייר אפייה על התבניתהמקורית

זה מלכלך פחות (גמני עושה את זה)

אם מקפידים לנקות אחרי כל שימוש הוא נשמר אבל זה עקב אכילס של הרבה מאיתנו😬

משתמשת!!!!ניק חדש2

גם יום אחרי יום

האוכל יוצא כ"כ טעים אמאלה ואבאלה.

כמו מנגל 😂 רק בלי פחמים.

נייסאורוש3
יש כזה דבררקאני

מיני קיטשן

אנשים מכינים בזה הכל כולל הכל

חוץ מחלות בערך

וזה לא מתלכלך כמעט

שמים נייר אפייה וקצת שמן 

ואז מגלגלים את הנייר אפיה לפח ומנגבים עם נייר סופג

חמותי מכינה עם זה כמויות דברים ויוצא טעים ממש

שניצלים, צ'יפס, קציצות....

לי יש חלבי ואני פחות משתמשת

אבל גיסתי גם בחלבי מכינה הרבה דברים

דגים, תפו"א מוקרמים

האמת שאפשר לאפות גם בנינג'ה רגילהמקורית

יש לו תכנית כזו ויצא לי פעם להכין בו

 

חלות?רקאני

במיני קיטשן אפשר נגיד פיתות ופוקצ'ות וכזה

יוצא אחלה

 

היתרון הגדול שלו זה הניקיון

וגם הוא לא יקר

לא ניסיתי חלות, לחם פרנה כזההמקורית
הסתכלתי עליו עכשיוהמקורית

הוא ממש קטן.. נראה כמו טוסטר. או שלא רואים טוב בתמונה

ממש הבדל בינו לבין הנינג'ה

הנינג'ה מגיע עם 3 תבניות ו9 תכניות שונות (הדגם שלי יש) והוא עמוק גם


יש לי מכשיר דומה להכנת פיצות, יותר גבוה, קניתי מאושר עד ב99 

נכון זה קטןרקאני

לא טוסטר אבל גודל של מגש פיצה גדול

אבל תכלס חמותי מכינה עם זה הכלללל ויוצא ממש טעים וחוסך ניקיון

יפה, פתרון חמוד ממשהמקורית
תודה רבה לכולןלומדת כעתאחרונה
אני מבינה שבאמת נינג'ה גריל זה הכיוון
צילום רחם במרכז, איפה מתפנים תורים מהר?בת אל123

אשמח לעזרה ומספרים...


בנתיים קבעתי במאי במרפאה בעיר שלי אבל זה עוד ים זמן

וגם ככה אנחנו מחכים שנה פלוס אחרי הפלה.

סיוט. 

חיבוק!!שורשי
תתקשרי לנציגת קשרי לקוחות במרכז הרפואי, עליה לעזוראמהלה

לך לקבל תור בהקדם האפשרי. זה בדיוק תפקידה

ממש לא הגיוני לחכות לתור במצב הזה.

ואם זה לא הולך- ממליצה כהרגלי

להתקשר למגן לחולה, לבקש עזרה- לשאול היכן לקבוע תור ואיך יוכלו לעזור עם הקדמת התור.

חיבוק גדול ובשורות טובות

יש במעייני הישועהפרח חדש

יש שם אחד הרופאים המומחים לזה ד"ר טוגנרייך

לדעתי הוא מגיע כל יום חמישי והתורים שם יחסית זמינים. 

הבדיקה הזו היא סיוטחושבת בקופסא

אחרי שסרקתי את כל בתי החולים בירושלים ובמרכז, וכולם אמרו שיש תור רק לפחות 3 חודשים קדימה. (ואיך בדיוק אמורים לתאם את הזמן של החודש ככה?)

בפועל מה שקרה זה כשהלכנו פיזית לבית חולים בגלל סיבה אחרת, ואז הלכנו למחלקה שבה עושים את הבדיקה. המזכירה שם מיד מצאה לי תור מהיום להיום, מה שהמוקד הטלפוני טען שבלתי אפשרי.

אגב, זאת בדיקה שיכולה להיות מאוד כואבת, כדאי לך לבוא עם ליווי.

אנחנו עשינו בלניאדואני והאניאחרונה

ממליצה גם אם זה קצת נסיעה.. צוות מעולה, יחסית גמישים עם הזמנים - שזה משמעותי מאד לבדיקה הזו! לא מצאנו במקום אחר תורים לטווח זמן של שבוע, ובלניאדו יש.

ובאמת כמו שכתבו פה כדאי ממש לבוא עם מישו כי זה יכול לכאוב

תעזרו למצפון שליאנונימית בהו"ל

הבת הרביעית שלי קבלה לפני שבוע חיסון של גיל חודש.

והיא לא רגועה מאז. בכלל.

היה לי תחושה ממש לא טובה ולכן דחיתי את החיסון קצת

ועדיין היתה לי תחושה לא טובה

אבל הדחקתי.. כי לא היה לי הסבר רציונלי

והיא ממש סובלת מאז

 

אני לא מתנגדת לחיסונים בכלל כל הילדים שלי חוסנו בחיסוני שגרה

אבל פה הלב שלי ממש התנגד

ויש לי מצפון נוראי שלא הקשבתי לעצמי

ולפחות לחכות קצת, שלא בתוך כל הבלגן הזה היא סובלת ואני אפילו לא יכולה להיות פנויה אליה מספיק בגלל המלחמה והגדולים שבבית.

מה יש לה?פרח חדש

כי אולי היא חולה בלי קשר לחיסון.

ממה שזכור לי אלו חיסונים שכמעט ללא תופעות

ובטח לא שבוע אחרי. 

לא יודעתאנונימית בהו"ל

האחות אמרה שיכול להיות אי שקט ואם היא לא רגועה לתת נובימול גם אם אין לה חום

והיא עדיין לא רגועה.

אין לה חום אבל היא באי שקט וכל הזמן כל הזמן רוצה ידיים

והיא לא היתה ככה.

לא יודעת אם עוזרדרקונית ירוקה
אבל כל התינוקות שאני מכירה פתאום לא רגועים בשבוע שבועיים האחרונים. יכול להיות שזה קשור ללחץ מהמצב או לחילופי העונות ולא לחיסון
בגדול לחיסון של גיל חודש אין תופעות לוואישירה28

ובסוף אני לא חושבת שצריך להתנהל לפי תחושות אלא לפי מה שצריך.

ואולי זה גם מושפע מכל הדיבורים שיש לאחרונה על חיסונים וכל מה שמפיצים המתנגדים 

זה חיסון ללא תופעות לוואי בכלל..וזה הגיל שהגיוניפה משתמש/ת

שהיא לא נינוחה בלי קשר לחיסון בעיני זה רק פסיכולוגי שאת מקשרת

בדר''כ בשלב הזה יהיה גזים או ענייני עיכול ובכללי זה שלב דורש

ואגב אני דוחה את החיסון הראשון תמיד ועדיין הם לא רגועים אצלי

קיצר וגם נניח שזה מהחיסון-זה כבר נעשה אז מה יוצא לך מזה

לא חושבת שזה קשור לחיסון, זה גיל שמתחיל הגזים.....אמהלהאחרונה

כשהאחות אמרה שעלול להיות אי שקט זה בשעות הראשונות אחרי החיסון. לא ימים/שבוע אחרי.

ויתכן שהיא בכלל מרגישה את החוסר פניות שלך- תינוקות זה הרדאר הכי מדויק שיש

מרגישים אותנו מצוין

המתח גורם לך ולה להיות לא רגועות.

לא יודעת אם את מניקה- אם כן, תעשי לה קנגרו, תפשיטי אותה ושימי ממש עלייך, תתכסו טוב בשמיכה וקחו לכם שעה מנוחה ביחד

זה יעשה לך ולה פלאים. ישפר לך את החלב וירגיע אתכם.

גם אם את לא מניקה- קנגרו זו שיטה מצוינת לחיבור והרגעה אפילו גורם להתפתחות טובה יותר של המוח של התינוקות!!!

 

 

לקחת אוויר 🙏🫶נגמרו לי השמות

כבר אחרי פורים
וכל הרצונות שלה, השאיפות והחלומות שלה מבעבעים בתוכה ורוצים לפרוץ.

היא בכלל תכננה היום להתחיל פסח, להתחיל עוד פרויקט חדש בבית, לעבוד קצת על הכושר, ההורות, הזוגיות, ואולי איזה שינוי תעסוקתי קטן

רצתה כ"כ להתחיל סוף סוף את השגרה

לרוץ קדימה

להתקדם

לחיות

 

בראש שלה הסולם שלה הגיע השמיימה

אבל בפועל?

בפועל הסולם שלה היה עמוק עמוק באדמה.

 

היא חשבה שזהו, היא הרי עברה כבר כל כך הרבה,

שעכשיו אחרי פורים יאפשר לה לרוץ קדימה אחרי כל האחורה הגדול הזה שחוותה.
אבל הסולם, המציאות הביטחונית וכללל מה שהיא מביאה בכל החזיתות הם ארצה.
 

והיא שמה לב שיש לה לפעמים
ובעצם הרבה פעמים לאחרונה
סחרחורת נוראית
חוסר ריכוז
בילבול, שיכחה 

רגע מה רציתי לעשות עכשיו?
והיא לא מבינה
הרי היא לקחה כבר את הויטמינים
והבדיקות דם שלה יצאו טובות
אבל מה שהיא לא הבינה
שזו סחרחורת נפשית, 

שגם אם בדיקות הדם שלה יצאו תקינות,

עכשיו היא בכלל צריכה הפנייה לבדיקת דם נפשית.

 

ואיך אפשר

כל העם הזה

איך אפשר לו
לעכל
כשדבר עוד לא נגמר וכבר מגיע השני והשלישי
ואין סגירה
וזה ממשיך
ואיך אפשר
כשעדיין ממשיך הרע להשתולל 
עוד ועוד ועוד
 

והסולם הזה
היא עכשיו אפילו לא בשלב שהוא על הקרקע
היא מתחת לקרקע

והבטן שלה צועקת לה: תוציאי!
תוציאי קצת מהכאב הזה
תקטיני קצת את הבור השחור בתוכך שאין לו מקום והוא רק גדל וגדל
תני לו שנייה טיפת מקום
טיפת ניראות
טיפת חמלה
טיפת לגיטימציה
טיפת חיבוק
אפילו לשרוד ולהחזיק מעמד
ואח"כ עוד טיפת חיוך
טיפת שפיות
טיפת טוב
כך לאט לאט

אפילו שלב אחד בסולם לעלות עכשיו זה טוב.

את לא חייבת הרגע להיות בשלב של השמיימה.

זו לא אשמתך.

את רוצה, מאוד

אבל המציאות קשה כ"כ.

ואת בנאדם

את באמת באמת רק בנאדם.

ואפילו, אפילו רק להיות ארצה בסולם ולא לשקוע מתחת לאדמה זה כבר הישג עצום עכשיו.

את מבינה אהובה?

זה השמיימה שלך כרגע, היום, עכשיו – לא לשקוע. 

הצלחת לנשום? אלופה!

הצלחת להכין ארוחת צהריים? מלכה!

הצלחת איכשהו להחזיק את היום הזה? את מדהימה!!!
 

יקרה

תביני את עצמך

ואת עוד תעלי
שלב שלב בסולם.
ותחפשי רגע אהובה מרחב מוגן

לא רק מרחב מוגן פיזי

אלא גם מרחב מוגן נפשי

מרחב מוגן נפשי ללב הטוב הזה שלך

את תגיני על הראש בממ"ד

ואת תגני על הלב עם כל מה שיעזור לך


מה יכול לעזור לך, אפילו קצת?

המשך (חילקתי לחלקים שלא יהיה מדי ארוך )נגמרו לי השמות

המקום הזה של השלב שנמצא ארצה בסולם, והרבה פעמים אפילו מתחת לקרקע,

זו בעצם המציאות היומיומית שלנו.

של האיום הביטחוני.

של האיום על החיים עצמם ממש.

והחרדות צפות ומרימות ראשן

ואם בעבר אמרת לחרדות: "תפסיקו, אתן סתם, זה לא יכול להיות!"
ופתאום
בבת אחת
זה כן
הכל הכל כן
 

הבית שלי מסוכן שלא יקרוס מטיל?!

הדרך לעבודה מסוכנת שלא יפול עליי טיל?!

צפון דרום מרכז מזרח מערב הכל מטווח מ7 חזיתות?!

ממה אני צריכה לפחד קודם?!

מטילים של איראן, של חיזבאלה, של החותים, חמאס, מי עוד?!

ריבונו של עולם

באיזה עולם אנו חיים

שבו כל מקום
כל מקום

מסוכן

 

ומה נאמר לחרדות?

אין לנו מה לומר להן...

הן יאמרו לנו: הנה. צדקנו. את רואה. הכל הכל יכול לקרות.

ניצחוני חרדותיי. ניצחוני.


ואת אישה יקרה

צריכה להתמודד עם זה

עם כל זה

כל רגע מהיום שלך

איזו שגרה יכולה להיות ככה?

איזה ראשו השמימה?

רק לעבור את היום זה נס גלוי

ממש כך

לקום

לאכול

לשטוף צלחת

לחבק ילד

לעבור עוד יום

נס.

נס גלוי.


ועם כמויות החוסר שליטה האלה
פלא שיעלו החרדות?

פלא שיהיה קשה לנשום?

פלא שהבטן מכווצת?

פלא שאת מנסה רק להחזיר טיפת שליטה?

פלא שאת בודקת וחוזרת ובודקת דברים שכן בשליטתך?

פלא שאת בלי ריכוז ועם בילבול מטורף?

פלא שכל פעולה סטנדרטית לוקחת לך שעה?

 

ואני רק רוצה לבקש ממך

שבתוך כל זה

לפחות
תביני את עצמך
תאהבי את עצמך
תחבקי את עצמך

 

את עוברת הרבה.

העם שלך עובר הרבה.

 

ויש לך את כל הזכות בעולם להיות כך. אנו במלחמה ארוכה ארוכה וקשה קשה. כל העם היקר שלנו.

וכל אחד היכן שהוא פוגש זאת. באמת שיש כ"כ הרבה חזיתות לכל איש ולכל אישה בעם שלנו, חזיתות רגשיות, נפשיות, רוחניות, אישיות, זוגיות, כלכליות, הוריות, טכניות, תעסוקתיות, אמוניות,

התמודדות עם חרדות, דכאונות, טראומות, פוסט טראומות, לב דואב וכואב מכל הבשורות הקשות ומה לא...

ואחרי שעברנו עוד כ"כ כ"כ הרבה

צריך להתמודד כל יום ויום מחדש עם המציאות הקשה הזו.

עם מלחמה על הבית הלאומי שלנו

עם מלחמה על הבית הפרטי שלנו שלא יקרוס

והרבה פעמים רק לשמור על שפיות

או אפילו רק לשמור על נשימה

זה כבר הרבה מאוד מאוד מאוד

 

וב"ה את תהיי בסדר.

העם הנפלא הזה יהיה בסדר.

הקב"ה לא עוזב אותך ואותנו לרגע.

"כל הטוב עוד לפנייך רק אל תעזבי ידיים".

היינו כחולמים

כנו חיים בתוך שרשרת של ניסים עצומים

אין מילים לתאר 

עוד נס ועוד אחד

עוד פלא ועוד תשועה

עוד גאולה

וב"ה נראה גם בגאולה השלמה במהרה ממש

גאולה שבה אחרי ה"רגע קטון שבו עזבתיך" - *ברחמים גדולים* אקבצך! 

חלק שלישי - זוגיות במלחמה ❤️💪נגמרו לי השמות

כמו כל אחד וכל אחת בפני עצמם,

גם הזוגיות חווה טלטלות חזקות בעת מלחמה.

אנחנו חיים בכאוס אחד שלם,

מהרגע שפוקחים עיניים ועד הרגע שעוצמים אותן ואז גם כשעוצמים קמים שוב ושוב ושוב.

וטלטלה לגוף, וטלטלה לנפש

ואין שינה

ויש כאבים

ואין זמן

ויש כאב ראש

ואין כוח

ויש צרחות

ואין פנאי ואוויר

ויש קושי ועומס פסיכיים ואחריות מטורפת 24/7

ואין רוגע

ויש שינויים, כ"כ הרבה שינויים, לכל אחד מבני הבית

 

ואתם חווים טלטלה.

טלטלה שכ"כ מובנית

טבעית

הגיונית

אנושית!!!

משבר בזוגיות שטולטלה פעם אחר פעם אחר פעם בסערה אינסופית

מגלים ורוחות סוערים מבחוץ,

מהמלחמה

מהמציאות

מהמילואים

מהמרחק

ממה שהלב רואה וחווה ושומע

ממה שהגוף עובר

מחוסר אונים עצום

מול שבר וכאב אינסופיים של עם

וגם מגלים ורוחות סוערים מבפנים

מקושי מטורף בגוף וקושי מטורף בנפש

מחוסר פניות וחוסר זמן וחוסר אוויר

ממקום שבקושי אנו יכולים לראות ולהבין ולהכיל את עצמינו אז איך נוכל להכיל את בן הזוג?!

ומתוך קושי וכאב עצום, חוסר פניות מוחלט ורק עייפות תהומית וכאב ענק נוצרים גם הפיצוצים ביניכם.

הרגישויות של שניכם

כל אחד מרגיש שלא רואים אותו

כל אחד רוצה שהשני יכיל אותו

כל אחד רוצה שהשני ידבר בשפה שלו.

 

וכמה שזה מובן, הרי אתם רק בני אדם.

ופיצוצים או ויכוחים או רגישויות או כל דבר כזה שקורים *לא* אומרים עליכם שום דבר רע!

ולא על הזוגיות שלכם!

אלא הם רק אומרים שאתם אנושיים.

בני אדם.

שעוברים כ"כ כ"כ כ"כ הרבה!

זה הכל!
 

ויש ועולה לו לעיתים פחד משתק

כמה שהוא משתק

פחד שמפחד לאבד

אותך, אותו, אתכם

תראי רגע את הפחד הזה

תביני את עצמך

את רק רוצה טוב

רק רק רוצה טוב, לכולם!

זה הכל!

ואת צודקת במה שאת רוצה!

כ"כ כ"כ צודקת!

אז פחד -

אני מביטה לך בלבן של העיניים 

ועונה לך:

אנחנו נהיה בסדר!

ב"ה!

בעלי יהיה בסדר!

אני אהיה בסדר!

אנחנו זוג חזק!

אנחנו זוג אוהב!

 

יש לנו אינספור קבלות ממקומות של זמנים טובים בינינו!

יש לנו אינספור קבלות ממקומות של זמני קושי בינינו שהתגברנו עליהם!

יש לנו אינספור קבלות של זמנים הכי הכי קשים שצלחנו!

אז אנחנו נצלח את זה שוב!

גם אם יהיה קשה

גם אם יהיה כואב

גם אם זו תהיה דרך

אנחנו נצלח את זה!

אני מאמינה בנו!

בטח שנצלח את זה!

ואפילו נעמיק עוד ועוד קומות ורבדים בזוגיות שלנו דווקא בזכות זה!

 

ולסיום רוצה לצרף שני קישורים שנראים לי רלוונטיים,

האחד על מצוקה בו זמנית של שני בני הזוג, כאן: 

מצוקה בו זמנית - נשואים טריים

 

והשני על מה זה בעצם "זוג חזק", כאן:

זוג חזק - נשואים טריים

תודה על זה!אנונימית בהו"ל
יש משהו אצל בעלי שמטריף אותי וביחד עם המחזור שקיבלתי היום זה בכלל כיף חיים.. וכל המלחמה ובשורה שחיכיתי לה ולא הגיעה אני בקושי מטורף!! אז תדעי שעזר לי לקרוא אותך, תודה! 
באהבה ❤️נגמרו לי השמות

וחיבוק גדול יקרה

חלק רביעי ואחרון - ארגז כלים למלחמהנגמרו לי השמות

מצרפת הודעה שכתבתי בעבר (באחת מבליל המלחמות שעברנו...) עם כלים וטיפים לימי המלחמה:

 

התמודדות עם מתח וחרדה:

 

הידיעה שגם אם נשבר נקום ויש לנו כלים לקום יכולה לחזק אותנו.

ניצור את הכלים הללו,

נזהה אותם 

והם יהיו איתנו כל הזמן כאשר נזדקק להם.

 

נדבר לעצמנו בדיבור עצמי מחזק וחיובי.

נאמר לעצמנו: "אני נשברת", "אבל אני יודעת גם לצאת משם".

"אני יודעת ליפול אבל אני גם יודעת לשים לזה סוף ולצאת משם."

ולתרגל את זה.

לשים לב גם לתחושות הגופניות שלנו כאשר אנו מתרגלות את זה - 

מה אני מרגישה בגוף כאשר אני נשברת?

מה אני מרגישה בגוף כאשר אני יוצאת מזה?

ככל שמתרגלים בהתחלה זה הרגשה של אינסוף יאוש, ממש יאוש אינסופי.

וככל שיודעים שיש את האפשרות לצאת מזה זה נותן לנו פרספקטיבה - עכשיו אני נשברת, יקח לזה זמן, אבל אני אצא מזה.

 

כולם נשברים לפעמים. וקמים.

ואני יכולה לשאול את עצמי -

בפעם הבאה שתישברי - איך תיגשי לזה אחרת?

למשל, אומר לעצמי שזה לא אינסופי.

למשל, אוכל להקצות את המקום והזמן להישבר. מתי שכן אפשרי לי כמו בלילה, בשירותים וכו', בכמה דקות שאני לבד באמצע היום וכן הלאה. 

ואז אני יודעת ששם, בזמן התחום והקצוב הזה – מותר לי ואני יכולה להישבר. ואח"כ אני גם אוספת את עצמי וקמה מזה.

 

אני יכולה להקשיב לעצמי, להקשיב לחרדה שלי, לתת לה מקום.

לאחר מכן ליצור מודעות (דף ועט זה תמיד מעולה) ולמפות – מהם מקורות המתח שלי? ממש לכתוב דבר דבר.

ואז לנסות לראות ולכתוב מה יכולות להיות הדרכים להתמודדות ולפריקת המתח?

אני יכולה להתחזק בידיעה שיש פתרונות. ויש אפילו כמה פתרונות אפשריים כמעט לכל בעיה. 

אני יכולה לחשוב בעצמי, אני יכולה להתייעץ עם חברות, אני יכולה ללמוד ולקבל כלים, אבל אני אצליח!

 

אני יכולה לשאול את עצמי איך התמודדתי *בעבר* וזה עזר לי?

ואיך אני בוחרת להתמודד *בהווה*?

ואיך אני יכולה להתמודד *בעתיד* אם וכש אצטרך?

איך אני מתמודדת עם המתח ביומיום שלי?

איך אני יכולה למצוא עוד דרכים יעילות לפרוק את המתח הזה שנוצר בי?

אילו תכונות טובות ועוצמות יש בי שיכולות לעזור לי גם עכשיו?

איזו מנטרה יכולה לחזק אותי אם אשתמש בה בעת הצורך?

ושוב – לתרגל את זה. 

התירגול חשוב מאוד.

 

ואז אוכל ממש לבנות תוכנית פעולה לאיך אני פועלת אם אני במצב הקשה.

כי יש משוואה מאוד פשוטה אבל גם מאוד חשובה שאומרת –

המתח שנוצר פחות המתח שמשתחרר = המתח שקיים בך עכשיו.

אפשר לשאול ולמצוא היכן את מרגיעה את עצמך?

למשל:

לעצור

לנשום

לכתוב

לחשוב

לשתף או להתייעץ עם אנשים 

כדאי לכתוב את הנוסחה האישית שמתאימה ונכונה לי ואת הרשימה של מה עוזר וכך בזמן אמת לתרגל, וכך תהיי גם את כמו חייל שמתאמן ומיומן. 

מיומנת בכוחות הנפש שלך

מיומנת בתעצומות הנפש שלך וביכולת לקום גם משבר ונפילה.

 

כמה דברים שיכולים לעזור ולחזק אותנו בזמנים קשים באופן כללי:

 

- דיבור עצמי,

חיזוק עצמי

מאוד יכול לעזור.

 

- לומר לעצמנו: "הכל בסדר. אני בסדר."

ממש לחזור על זה כמה וכמה פעמים כמו מנטרה, להאריך את המילה במלרע, לדבר את זה בטון רגוע ושלו. אפשר להגיד גם בקול וגם בלב.

 

- גם נשימות יכולות מאוד לעזור.

או לשאוף אוויר 6 שניות - ואז לשמור את האוויר בפנים 2 שניות - ואז להוציא את האוויר לאט 4 שניות

וככה לחזור על הסטים האלה עוד ועוד עד להקלה.

 

או "נשימת הקופסא" - לשאוף 4 שניות - להחזיק בפנים 4 שניות - להוציא (לנשוף) 4 שניות - להחזיק 4 שניות.

 

או תירגול של מיינדפולנס, מדיטציה קשובה לפחות 8 שבועות. לתרגל להחזיר את הקשב לכאן ועכשיו.

 

- לשתות מים, לאכול אם רעבים, לישון אם עייפים

 

- לשמוע שיר מחזק

 

- תפילה אישית או מזמור תהילים

 

- שיעור תורה מחזק

 

- לבקש חיבוק ארוך ועוטף

 

- לדבר את זה.

לדבר על זה.

עם חברה, עם האיש, עם אחות, עם הקב"ה, עם עצמי, עם איש מקצוע, עם כל מי שיעשה לנו טוב לשתף אותו.

 

- לצאת החוצה, לראות טבע, אנשים, אוויר, עולם.

 

- כמובן כמובן האמונה בקב"ה, הידיעה שכל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה, שיש סיבה ומסובב לכל.

 

- להיות בהרפייה

 

- הידיעה שעוד מעט זה יעבור ויוקל יותר

כי טבען של ירידות שהן בתנועה, ולאחריהן תגיע גם העלייה ב"ה. זה כמו גל שצריך לעבור כעת.

 

- לחשוב מה עזר לנו בעבר לצאת ממצב דומה

 

- להתחזק בטוב שבנו

 

- להתחזק בטוב שכן יש לנו בחיים

 

- להודות בפה לקב"ה על הטוב שיש לנו בחיים

 

- לראות איזה צעד, רק צעד אחד, נוכל לעשות כדי להתקדם אפילו טיפה במקום שבו אנחנו נמצאות אל המקום אליו אנחנו רוצות להגיע.

 

- לכתוב עם עט ודף את כל הרגשות וכל אשר על ליבנו

 

- לצייר ציור חופשי

 

- לדמיין את עצמנו במקום בו אנו רוצות להיות, לנשום לתוך זה, אולי בליווי מוסיקה מתאימה.

 

- להתפנק במשהו כיפי שיכול לשמח אותנו

 

- להיות עם הילדים / האיש שלנו / כל מי שאנחנו אוהבים עם דגש על הרגע הזה, על הכאן ועכשיו, וממש לשאוף את הרגעים הללו פנימה

 

- לחזור כל פעם לכאן ועכשיו.

גם בעזרת תירגול מיינדפולנס.

להיות בהווה. 

 

- להקשיב לגוף 

 

- להקשיב לרגשות ולזהות אותן

להוציא את הרגשות ולהביע אותן, לא להתעלם מהן

 

- בכי מרפא, הוא מתנה

 

- תזונה נכונה 

 

- תרגול של הכרת תודה, לכתוב 3 דברים טובים שקרו היום 

 

- שינה מספקת

 

- נשימות טובות, אפשר להוסיף דמיון שמכניסים אוויר וטוב ורוגע ומוציאים את הענן השחור של הסטרס.

 

- אם שייך לשאול איך אחשוב על זה עוד שנה או 5 שנים מהיום.

 

- ויסות רגשי:

א. לשיים את הרגש - מה אני מרגיש/ה? לעצור ולכתוב את זה, 

לפני השינה/בטבע/בזמן שקט אפשר ממש לכתוב: "אני מרגישה....."

ב. מהו סט החשיבה שלנו - משולש רגש, מחשבה, התנהגות:

מהי המחשבה שעולה לי למול הסיטואציה הספציפית הזו?

מה הרגש שעולה לי מול הסיטואציה הספציפית הזו?
מהי ההתנהגות שלי הנובעת מכך?

אפשר לשאול את עצמינו:

האם זה בהכרח כך?

האם יש דרך אחרת לראות ולחשוב על הדברים?

 

 

- להתחזק גם בזוגיות שלנו,

 

גם בעת ריב, לזכור להוסיף הרים של חמלה עצמית כלפי עצמנו והרים של חמלה עצמית כלפי בן/בת הזוג שלנו - אנו במצב מלחמה וקשה לכולנו.

מותר לריב, השאלה היא לא האם רבים אלא *איך* רבים נכון.

 

לומר מה אנחנו מרגישים 

לומר מה אנחנו צריכים 

ליצור בקשה ברורה.

ננסה לשמוע גם מה הצד השני מרגיש. מה חי בו בפנים.

הצד השני בעצם אומר לנו:

אני בכאב, יש לי צורך שלא מתממש.

זו הדרך שלו לומר "בבקשה", אפילו שזו דרך עקומה.

נאמר לבן/בת הזוג שלנו:

האם אתה מרגיש....?

כי אתה צריך.....?

 

לא לשמוע מחשבות.

אלא להבין שמחשבה יכולה להיות רק חלון ולשמוע את הצרכים מאחורי המחשבות. דיבור של צרכים.

 

"המילים הן חלון. או הן קירות.

הן דנות אותנו או משחררות אותנו." (ד"ר מרשל רוזנברג)

 

 

----------------------------------------------

 

שישה מרכיבים עיקריים לחוסן נפשי (מעובד בעיקר עפ"י דבריה של יהודית כץ):

 

1. מערכות יחסים – להתחזק בזה שאני לא לבד, אני לא עוברת את זה לבד.

להתקרב ולהתחזק מכל מערכת יחסים מיטיבה שיש לנו בחיים ומכל האנשים שיקרים לנו בחיים.

 

2. משמעות – יש משהו יותר חשוב, משהו יותר גדול, ואני מוצאת את המשהו הגדול יותר הזה להיאחז בו.

ההשגחה העליונה, תהליך הגאולה,  העתיד שיהיה טוב ב"ה, המדינה, האחדות, המשפחה, התקווה, ההשגחה העליונה. וכן הלאה.

 

3. מסוגלות עצמית – התחושה שיש דברים בידיים שלי. אני שמה עליהם את הפוקוס, אני ממקדת לשם את השליטה.

אני מחזירה שליטה במה שאני כן יכולה ומסוגלת ושם אני ממוקדת.

 

4. גמישות מחשבתית – איזה סיפור אני מספרת לעצמי על מה שקורה. האם אני מצליחה לראות עוד סיפורים, עוד גירסאות,

האם אני יכולה להוסיף סיפור שיש לו מסגרת יותר אופטימית ומחזקת לכל המתרחש?

 

5. מיינדפולנס ולהיות בנוכחות ברגע הזה– להיות בתוך הדבר עצמו. בכאן ועכשיו. ולעבור את הדבר הזה רגע אחרי רגע. לא צריך עכשיו את כל התשובות, אנחנו עוד לא יודעים, אנחנו בתוך אירוע שעדיין קורה. בואו נעבור רק את היום. יום אחרי יום, רגע אחרי רגע. זה המצב. זה עכשיו.

 

6. אופטימיות ורגשות חיוביים - האם אנחנו יכולים בתוך הקושי למצוא גם את מה שטוב, את הרגעים הקטנים שתומכים בנו, את הדבר הטעים שאכלנו, את זה שקמנו בריאים ושלמים בבוקר, את השיחה הקטנה הטובה ההיא, הטלפון ההוא למישהו שאנחנו אוהבים, משהו אחד קטן בתקופה הזו שעושה לנו טוב. כל דבר קטן שעושה לנו טוב הוא חשוב.

 

------------------------------------

 

מודל התמודדות בזמן חירום – שלושת ה-L (ד"ר יעל דורון):

LOOK – מבט בעיניים.
בזמן חירום כדאי שנקפיד להביט אחד לשנייה בעיניים, זה מגביר אינטימיות ויש לזה ערך גדול.

LISTEN – להקשיב. להקשיב אחד לשני. לשמוע לסיפור של בן הזוג כמו שהוא מספר אותו. לא לקטוע, לא לבטל, להקשיב. 

גם הסיפורים הם נורא חשובים ויש להם גם ערך טיפולי לאדם של לעבד עם עצמו דברים. זה אקט תרפויטי. לספר את הסיפור מול עין אוהבת ואוזן מקשיבה ושומעת.

LINK – לקשר. לקשר את בן הזוג לכוחות שלו, לעבר שלו, לקשר שלנו, למה שטוב בו

 

- לא לחכות עם הדברים הטובים "ליום שיגיע", אלא לחגוג ולהינות מהחיים עצמם גם בכאן ועכשיו.

- להודות ולהגיד תודה

- להסתכל אחד על השנייה בעיניים טובות ואוהבות ולהגיד: אנחנו ננצח את זה. 
יהיה טוב. 

יש לנו כוח.
יש סיבות שבגללן הפכנו להיות זוג. 
התחלנו מאהבה מאוד גדולה. 
עברנו דברים לא קלים בחיים שלנו, 
יש לנו כבר דרכים ומנגנונים שאנחנו מכירים את עצמנו. 
באמת יהיה טוב.

 

 

* המקורות לחלק מהדברים שנכתבו/עובדו: יהודית כץ, ד"ר יעל דורון, ד"ר מרשל רוזנברג, ד"ר ג'ון גוטמן, ד"ר כרמי אומרו.

 

בתפילה לבשורות טובות ולישועה שלמה לכל עם ישראל המתוק, בשלמות, בגלוי, בחסד וברחמים ובקרוב ממש ב"ה  🙏

וואי. באת לי במקום♥️תוהה לעצמי
עפתי על זה שיש ימים של חופש, בניתי על זה מיליון תוכניות, ובסוף אני עסוקה רק בהישרדות.. מוצאת את עצמי עם ילדים עם שעון הפוך ופחד מללכת לישון כדי שלא יתעוררו מאזעקה, צריכה להיות כל כולי עליהם אחרת הם הופכים את הבית ומאבדים את זה לגמרי. כשאני במאה אחוז איתם יש המון רגעים מתוקים של כיף ונחת ביחד, אבל אז אני יכולה לשכוח מניקיונות לפסח ואפילו מתחזוק יומיומי של הבית. מקווה כל יום לעבוד קצת מרחוק, ולא מצליחה להיות מספיק מרוכזת ומאופסת בשביל זה. שורדת את הימים. קיוויתי 'זה יהיה טוב יותר
זה באמת דורש ומאתגר ממשנגמרו לי השמות

חיבוק גדול יקרה

והמון ברכה והצלחה ב"ה 🙏

📌❗⚠️ 3 התרעותנגמרו לי השמותאחרונה

חשבתי על זה שיש לנו עכשיו במלחמה בעצם 3 הודעות/התרעות שונות:

⚠️ התרעה מקדימה - בדקות הקרובות צפויות להתקבל אזעקות באזורך

❗ האזעקה עצמה - להיכנס מיד למרחב המוגן

📌 וההודעה שמבשרת שהאירוע הסתיים וניתן לצאת מהמרחב המוגן.

 

ובעצם אפשר ממש ללמוד ולהקביל את זה גם למרחב הזוגי שלנו.

ממש לעשות לנו 3 הודעות/התרעות שונות גם שם.

כמו רמזור:

⚠️ התרעה מקדימה - הצבע הכתום ברמזור 🟠 - בדקות הקרובות צפוי לחץ הדם לעלות, הכעס לבעבע, הכאב לצוף והריב להתחיל.

נא להתמגן.

איך נתמגן?

מה נכון לנו לעשות בדיוק בדקות אלה?

אולי לקחת רגע פסק זמן של כמה דקות?

אולי לעצור שנייה ולנשום עמוק?

אולי לומר משפט קצר של סימן היכר של "הנה אנחנו עומדים להיכנס ללופ שלנו. בוא נעצור"

ממש לעשות האטה

עצירה

זיהוי הטריגרים

ומציאת עוגנים להירגע (ועדיף למצוא אותם מראש כמובן)

 

❗האזעקה עצמה - הצבע האדום ברמזור🔴 - להיכנס מיד למרחב המוגן הנפשי/רגשי.

מה יכול להיות מרחב מוגן נפשי/רגשי עבורנו?

אולי לומר במילה או אפילו רק במבט לשני ש"אני כאן. אני אוהב/ת. אנחנו נעבור את זה".

אולי להתחזק מקבלות עבר שלנו ממקומות שכבר הצלחנו, לנשום אותם פנימה, ולזכור את הבסיס שלנו - אנחנו תמיד אוהבים. תמיד יחד. ונצא מזה.

אולי לשים יד על הלב ולנשום איתו. עוד נשימה. ועוד אחת.

ומה לא - לא לצאת בזמן האעזקה מהמרחב המוגן - לא להתחיל בעת הריב והעצבים עצמם להטיח אחד בשני מילים פוצעות, אנחנו במרחב מוגן ובלי פציעות. לגוף ולנפש.

לא חייבים בשיא הרתיחה להגיע לפתרון, זה גם לא אפשרי לרוב, אלא ניתן לעצור רגע, להתמגן, ורק אז לחזור ולפתור בצורה יותר שלווה שבה נצליח לדבר על הדבר עצמו ולא נהיה במנגנון הגנה שמדבר עם מנגנון ההגנה של השני/ה...

וכל אחד יחשוב מבעוד מועד מה יכול עוד להוות עבורו את המרחב המוגן הפשי/רגשי הזה.

 

📌 האירוע הסתיים - הצבע הירוק ברמזור 🟢 - ניתן לצאת מהמרחב המוגן ולהתפייס, ולהעמיק, וללמוד, ולפתור, ולאהוב, ולחיות.

כאשר אנחנו בביטחון רגשי, מעובדים מול עצמינו ומול מה שהתחולל בנו, רגועים ומיושבים יותר,

יצאנו מהמצב ההישרדותי שלנו ואנו כרגע פועלים מתוך שליטה וויסות, ניתן גם להתקדם הלאה ולהגיע לקירבה מחודשת ולפתרונות.

 

 

אז וואו כמה התרעות כולנו מקבלים כל יום.

להתכונן

להתמגן מיד

לצאת

שוב ושוב ושוב

בואו נמצא גם מרחב מוגן נפשי. מרחב מוגן רגשי. מרחב מוגן זוגי.

בואו נשמור על החיים עצמם

ובואו נשמור גם עלינו - על איכות החיים עצמם. ❤️

איבדתי את זה סופיתאנונימית בהו"ל

אני חייבת ממ"ד ולא מוצאת בית עם ממ"ד

הילדים לא מוכנים לרדת למקלט

אנחנו לא מספיקים גם תוך 10 דקות

הילדים בוכים

לא מוכנים לנעול נעליים

לא יכולים להרים את כולם

יש לי תינוקת פיצית

שניה אחרי לידה

ולא מצליחה

אני פשוט לא מצליחה

מה עושים

מרגישה חלשה ברמות

כל הגוף מפורק

מפורקקקקקק

מזדהה ממש עם תחושת הגוף המפורק♥️ואילו פינו

חיבוק גדול!


אולי לנסות הפתעה מיוחדת שתחלקי במקלט למי שיורד יפה?

יש משפחה שאפשר לנסוע אליהם? 

אין משפחהאנונימית בהו"ל
וניסיתי הפתעות, זה לא עובד באמצע הלילה כשהם עייפים
אוף, נשמע סיוט ממש...בארץ אהבתי

שניה אחרי לידה זה ממש תזמון גרוע, ולצאת עם ילדים באמצע הלילה ככה נשמע לגמרי לא אפשרי.

אם אין שום פתרון אני הייתי מרפה.

באופן אישי אנחנו כן עושים השתדלות גדולה להגיע למקלט בכל אזעקה, למרות שזה דורש מאיתנו לישון מחוץ לבית כל לילה.

אבל במצב כמו שאת מתארת, אני חושבת שזה מעבר ליכולת ההשתדלות שלך. אם אין איך להגיע למקלט, אז אין. ונשאר פה רק להתפלל...

(ואם ביום זה יותר אפשרי - אז ביום כן עושים השתדלות והולכים למקלט).

חיבוק גדולשמעונה
אולי שישנו עם נעליים, ואז ישר קמים בלי עיכובים?
הם לא עומדים, יושבים שעה במיטה ולא מתעורריםאנונימית בהו"ל
אם את גמככה לא מצליחה לא הייתי טורחתהמקורית

להעיר את כולם ולטרלל את כל הבית

אם היית מצליחה וזה רק מבאס זה אחרת


מקווה שתמצאי בית עם ממד ♥️

לא יכולה פשוט להישאר בבית כשיש אזעקהאנונימית בהו"ל
יש לי אחריות על הנשמות האלה
אבל את באמת ממילא לא מצליחה🤷המקורית

ונשארתי עם הלחץ וההיסטריה, רק עם ילדים ערים והפוכים..

לא יודעת, זה מה שאני הייתי עושה בכל אופן

מסכימה ממשאיזמרגד1

אם את ממילא לא מצליחה, חבל לנסות. פשוט לבחור את המקום הכי מוגן בבית ולהשכיב אותם לישון שם...

או אולי למצוא גן/ בית ספר באזור עם ממש שאפשר לישון שם, אם זה אופציה

אם יש אופציה כזו זה באמת הכי טובבארץ אהבתי
(אם יש כתובת שאפשר לבקש ממנה עזרה, כמו רכזת קהילה או משהו כזה, שווה לפנות, להסביר את הקושי ולהתייעץ אם יש לה דרך לעזור, אולי בסדר מקום לינה שלא פתוח באופן אוטומטי לכלל הציבור, כמו גנים וכדו'.)

ושוב - אם באמת אין שום פתרון, אז אני גם הייתי מרפה ומפנה את האנרגיות לתפילות.

ההנחיות באמת מצילות חיים.. עדיף לפתוח אוהל במקלטאוהבת את השבת

נגיד רק לשבוע עד שיפחת קצב השיגורים משמעותית בע"ה ..


 

 

 


 

ואז את יכולה לישון לילה שלם בע"ה בלי לנסות להעיר ובלי דריכות.


 

בתדירות גבוהה לא הייתי נשארת בבית וגם לא מעירה ויורדת שעות כל פעם..


 

 

 


 

וחיבוק ענק ענק!!!!


 

גם ככה אחרי לידה הכל ככ ככ קשוח!!


 

בע"ה שהקבה ישלח לך הרבה הרבה כוחות בגוף ובנפש!!


 

 

 


 

@ואילו פינו גם לך אהובה!!!


 

 

יש מרחב בבית שהוא יחסית בטוח?מתיכון ועד מעון

פעם בזמנו בצוק איתן גרנו בבית בלי ממ"ד ולא היה ממ"ד באיזור. בזמן האזעקה היינו עומדים במסדרון בחלק הכי פנימי בבית. זה יכול להיות מספיק בטיחותי? אולי להזוז לשם שולחן ולשבת מתחת?

מסכימה עם קודמותיאפונה

ללכת עם כולם לא רלוונטי

אם הם ישנים חזק והמקלט קרוב את יכולה לרדת רק עם הקטנה.

זה מעבר ליכולותיך, פשוט תניחי לזה

הסיכוי להפגע מטיל נמוך מהסיכוי להפגע בתאונת דרכים ובכל זאת אנשים נוסעים בכיף, גם למקומות לא חיוניים.


ואם כוכש רלוונטי לך מוזמנת לממ"ד שלנו באהבה!

אחותי קודם 🫂מולהבולה
מה עם להשאיר אותם עם גרביים ופשוט לרדת כך?
זה מקלט רחוק, אי אפשר ללכת ברחוב בלי נעלייםאנונימית בהו"ל
האמת שאפשרהמקורית

הכי הרבה הגרב תיקרע אבל אפשר

אין גשם עכשיו

אתם בבניין עם מעלית? אולי לקנות עגלול כזה ולשים בו את כולם ולהסיע אותם לממד?

אין מעליתאנונימית בהו"ל
אפשר לדרוך על זכוכיות בדרך
אצלי הולכים יחפים חצי מהחייםפה משתמש/ת

לא זוכרת אפילו פעם אחת שנכנסה זכוכית..הם פשוט אוהבים וכל עוד זה לא ללכת מרחקים הכל בסדר .

פשוט נראה לי שזה קצת לא הגיוני להתעקש על נעלים מחשש מאוד רחוק תכלס..


חשש רחוק, זה תלוי איפה גרים124816

יש מקומות שבהם זכוכיות בדרך למקלט זה חשש קרוב,

אם חייב נעליים אולי אפשר לשים כפכפים/סנדלים שיותר מהר לשים.

חשש מאוד רחוק? למה?אנונימית בהו"ל
יש הרבה זכוכיות ברחוב
לנו היה גשם בשבת...בארץ אהבתי
למה צריך נעלים?פה משתמש/ת

אני חושבת שאם לך זה הכרחי נפשית לרדת למקלט

אז אני בניגוד למה שכולם כתבו פה-


היתי בלי קשר אוספת את כולם מסבירה להם שכשאמא אומרת שצריך לרדת למקלט  אז חובה לרדת איתה וזה לא נתון לדיון מסבירה להם שלהיות בבית כשיש אזעקה זה סכנת חיים ואפשר להפצע מאוד קשה וכואב. ולכן את לא מוכנה יותר להתוכח עם אף אחד.


בעיני קצת להפחיד אותם במובן של להבין שזה לא בדיחה ושמדובר פה במצב סכנה זה הכרחי.


ולא ברור לי כל כך מה ההתרחשות בסיטואציה-אבל בעיני לא צריך להתארגן בכלל ..רק לרדת . ככה עם פיג'מה ובלי נעליים..למה צריך נעליים?🫣


וכדי לא להתעסק רק בלשכנע היתי פשוט קונה תיבת הפתעות מיוחדות שיורדת איתך למקלט והילדים יודעים שמי שיורד יפה מקבל. אפשר גם משחק מיוחד שמחכה שם


סליחה עכשיו קוראת את התגובות ורואה שהבעיהפה משתמש/ת

שלא קמים בלילה?


זה אחרת באמת

כמה ילדים ובני כמה?

בעלך לא בבית?

היתי מבקשת משכן שיכל להכנס ולרדת איתך

בלילה זו הבעיה ולהפחיד זה הדבר האחרון שיעזור...אנונימית בהו"ל
אין שכנים שיכולים לעזור, מבוגרים או שעברו למשפחה עם ממ"ד לתקופה הקרובה
לא הבנתי אם בעלך נמצא או לא .אבל אם אין אופציהפה משתמש/ת

אחרת ואין פתרון -אז התשובה היא להאמין בהשגחה פרטית


אני אגב נוהגת ככה כל המלחמה כמעט כי המקלט זה לנסוע ולאו דוקא להגיע בכלל

וכשבעלי היה מגוייס וגם עכשיו כשפה לא מסוגלים לחיות ככה להעיר ולסחוב אותם ..הם לא מעט ואין יכולת כזאת ..ורוב הסיכויים למצוא את עצמינו באוטו בזמן שאחרי האזעקה

אז יש ים כרגיל בבית וזהו

אבל בעיני המפתח זה שאם זה מה יש -אז לשנות גישה פנימית וללמד את עצמינו להיות ברוגע כמה שניתן

אם עשית את כל ההשתדלות אז אפשר לתת לה' את השאר


זאת דעתי 

לא יכולה לעשות את זהאנונימית בהו"ל
שמירה על ההנחיות מצילה חיים
השאלה בסוףהמקורית

היא אם אתם מצליחים לשמור על ההנחיות

כרגע נראה שלא, מטעמים מובנים

מה מכאן?

לאבד את זה?

שקלתם לישון כבר במקלט מראש? כי אם לא זה, או לעבור מחר לדירה עם ממד, אני תוהה מה את משיגה מכל הלחץ הזה כרגע

לצאת מהבית אחרי שהאזעקה נגמרת זה גם מסוכן..

שואלת באמת כדי להבין מה אפשר להציע מלבד פתרון פרקטי שכרגע לא הולך ככ..♥️

 

אני מחפשת דירה עם ממ"דאנונימית בהו"ל
אולי למישהי יהיה רעיון
כתבת שאתם צריכים להישאר קרןב לעבודהטארקו
אז אם מתאים לך תכתבי מה האיזור שרלוונטי ואולי מישהי תכיר..
איזור המרכז או השרוןאנונימית בהו"לאחרונה
תודה!!
וואו קשה ממש!!! איזו סיטואציה קשוחהדיאן ד.

אני חושבת שתנסי למצוא מישהו שאת יכולה לעבור לגור אצלו לשבוע הקרוב

 

תתחילי מהמשפחה הקרובה: הורים שלך, שלך בעלך, אחים אחיות שלכם, דודים שלכם.

ממש להרים טלפון לספר מה המצב אצלכם ולבקש לבוא להיות אצלם תקופה.

 

יכולה גם לכתוב בקבוצות של העבודה, שכנים, חברים שאתם מחפשים מקום להתארח אצלו כמה ימים.

אני בטוחה שתמצאו בסוף.

ואפשר אחרי כמה ימים לעבור למקום אחר כדי לא להרגיש שאתם נטל על מישהו מידי הרבה זמן.

 

נכון זה לא נעים ולא נח בכלל.

אבל בעיניי זה נשמע ממש בלתי אפשרי

ניסיתי, גם במלחמה הקודמתאנונימית בהו"ל

להורים שלנו אין ממ"ד

אין אחים או אחיות נשואים

ובעבודה או חברים לא יכולים לארח משפחה גדולה ברוך ה'

תעשי חיפוש בגוגל סאבלט עם ממד פייסבוקהמקורית

יש הרבה קבוצות

מקווה שתהיה תועלת♥️

אם את ככה לא מצליחהשירה_11

וז המצב

הייתי פשוט נשארת בבית במקום הכי מוגן שלו

ומתפללת

היית נוסעת לסטבלט גם במקום רחוק?מקרמה

נגיד מצפה רמון?

ראיתי פרסומים על צימרים שם

ואין שם כמעט אזעקות 

לא, אנחנו עובדיםאנונימית בהו"ל