פורום הריון ולידה (עמוד 35)

לא יודעת איך אפשר להקל, חוץ מלישון כמה שיותר.

אולי אפשר לעשות בדיקת דם, לראות אם חסר ברזל/ בי 12.

זה עובר בדרך כלל אחרי כמה שבועות.

לא סתם הגוף מבק שלנו

הוא זקוק למנוחה כדי ליצור תינוק....

בע"ה רק בריאות והמשך הריון קל!!

ממליצה מאוד לקחת B12 בנוסף למולטי ויטמין רגיל.

אני לקחתי 2 ביום. ממש הרים אותי.

הלשון

זה הסוג שנספג הכי טוב בפער

זכור לי שהיה ממש סבבה

רוב הזמן זה דיבורים, לא תרגילים

אולי היה כמה דקות ברמה של לשבת על כדור פיזיו ולזוז קצת... התרכזנו בעצמנו ונגמר מהר...

לבדוק אם יש

כלומר עד 3.9?

בכל מקרה יום שישי יהיה כבר ה4 לספטמבר

אם הוא נמצא עד הצהריים, ואוכל שתי ארוחות, יכול להיות שהוא יסתדר רק עם מוצקים.

ומים אפשר לנסות לתת לו בכוס.

אם הוא נשאר עד ארבע, אולי הוא יצטרך גם השלמה של בקבוק.

את יכולה לנסות סוגים שונים של בקבוקים. ממליצים על לנסינו לסרבנים.

הבן שלי התחיל מסגרת בגיל יותר קטן ושתה מבקבוק.

אבל בסביבות גיל 7 חודשים הוא לא הסכים יותר לבקבוק, והסתדר עם שתי ארוחות של מוצקים עד השעה 14:00. (בהמשך הוא חזר גם לבקבוק).

היחיד שעשה פלאים, וניסיתי הרבה סוגים.

כשאחת הבנות ממש לא הסכימה, גם בקבוק של לנסינו- עשית יום שלם איתה שכל פעם לפני הנקה נתתי בקבוק. לא הנקתי עד שהיא אכלה 30-50 מל מבקבוק. החזקתי אותה המון בידיים, ונתתי לה את תחילת הבקבוק בעמידה עם תזוזות קלות. זה היה יום קשוח- היא כל כך התנגדה עד כדי כך שהיא הסכימה לבקבוק רק שלוש פעמים במהלך היום, וזאת גם היתה כמות ההנקות, אבל בסוף היום ידעתי שהיא יודעת לקחת בקבוק.

בהמשך עדיין היה קשה אצל המטפלת, כי כנראה שהיא הסכימה לקבל בקבוק רק מאנשים שהרגישה בטוחה איתם... רק אחרי בניית קשר עם המטפלת היא הסכימה לקבל גם ממנה.

ומחזקת שממש לא להסכים למזרק, זה לא מקדם שום יכולות תפקודיות לשתייה

גם בקבוק תינוק לא בדיוק מקדם תפקודי פה...

(לא קל"ת אבל זה מה שאני יודעת).

מצטרפת להמלצה לתת מכוס, ואפשר גם ללמד אותו לשתות בקשית (פשוטה מהסופר).

זה צעד עוד יותר אחורה מבקבוק תינוק, המבוגר פשוט שופך את הנוזל בפה התינוק והתינוק לא עושה שום דבר תפקודי ( אפילו לא מציצה ראשונית כמו בבקבוק). ברור שבהמשך נרצה שישתה בלגימה יותר בוגרת כגון מקש או כוס פתוחה, אבל זה בסדר הוא עוד קטן

בסוף הוא עבר למוצקים במעון

ינק לפני ינק אחרי

מעבר לטיפים על בקבוק של לנסינו

עוד טיפ שאמרו לי זה להפוך את החלב אם לדיסה

ואז זה ממש משביע וגם טעם מוכר

היינו בגן חיות, ואני רואה אשה מסתכלת עלי, והיא היתה נראית לי מוכרת..

היא עברה לידי והפטירה שלום, אז אזרתי אומץ ואמרתי לה שהיא ממש מוכרת לי ואין לי מושג מאיפה.

היא אמרה לי שכנ"ל... אני מאודדד מוכרת לה והיא לא יודעת מאיפה.

שאלה אותי אם אני גרה בשכונה X, אמרתי שלא...

ואז היא שאלה אם אני בלאומית, כי היא טכנאית US בשרי ישראל

וחייכתי ואמרתי לה, כן, קיבלתי צי--

לא גמרתי את המילה והיא אומרת לי-XXXX XXXX!! בטח!!! (השם שלי) בדיוק השבוע דיברתי עלייך באיזה שיעור שהעברתי לטכנאיות מתלמדות

היא התלהבה נורא לראות את הבייבי שלי, וביקשה להחזיק אותו

זה היה לי מרגש. הוא כזה ילד קסם ניסי וממיס!

מי מכן זוכרת שהבייבי הקודם שלי היה תינוק קטסטרופה, צרח חצי שנה רצוף, לא עלה במקשל, היינו במעקבים רצופים אצל גסטרו ילדים..

הבייבי הקסום שלי עכשיו ילד טובבבב, הוא אוטוטו בן שלושה חודשים. ושאלתי את אמא שלי השבוע אם היא אי פעם שמעה אותו בוכה - והיא אמרה שתכלס - אין לה מוששגג איך הוא נשמע שהוא בוכה.

וגם לי כמעט אין!!!!!

הוא פשוט תינוק רוגע ומדהים, חייכן, מתמסר, ועם חן לא נורמלי.

לא ידעתי שקיים דבר כזה. שוכב רגוע שמח לידי ואני נמסה.

התקופה הכי קסומה שהיתה לי בחיים.

הוא ילד פלא.

ועוד נקודה קטנה שרציתי לשתף

שנה שעברה בר"ה, הייתי עם ילד בן שנתיים וחצי, ותינוק בן שנה.

ולא הצלחתי כ"כ להתפלל, והרגשתי כ"כ מנותקת, וקרה ורחוקה. וברגעים האחרונים של הימים נוראים התפרקתי בבכי והתחננתי להקב"ה שיעזור לי לחמם את הלב ולהתפלל יותר בחיבור.

ואז מיד אחרי סוכות גיליתי את ההריון שלו, וקיבלתי ציטוטק וכו

וקיבלתי הזדמנות מעולה, של כמה חודשים של לחץ, ואי ודאות, והמוןןןן מקום לחיבור ותפילה.

זכיתי!

תודה לך ה'!!!!!!

ותודה למי שקראה עד פה.

איזה יופי!!

לק"י

שתרוו ממנו ומאחיו הרבה הרבה נחת!+

את מהממת

ואיזה כיף שהוא ילד טוב

מרגש ממש

כולנו רעדנו איתך....

זה היה סיפור ניסיתי, מעל הטבע ממש!!!!

הלם הלם הלם!!!

ואיזה מזל ונס שהתינוק ב"ה בסדר ובריא

וואו מדהים מדהים!!!

תבעת בסוף את הרופא שהמליץ על ציטוטק ולא עשה שוב אולטרסאונד לוודא???

התפללתי עלייך להריון קל ותינוק בריא!

נשמע מתוקי ככ❤️

שתרוו בע"ה מהילדים רק נחת.

ואיזה ילד קסם הוא נשמע!!

מלא נחת ושמחה!

שתהיה לכם שנה שמחה, רגועה ומוצלחת

ותרוו מכל ילדכם נחת יהודית בבריאות ובשמחה

כולנו עקבנו בציפייה דרוכה לוודא שההריון והעובר בריאים.

זכית בנס, תודה לה'

שנה טובה ומתוקה, שנה רגועה נטולת דאגות והרבה נחת מהפצפונים..

חיממתן את ליבי.

עכשיו, ובכל התהליך...

כיף שיש את המרחב הזה!

בשורות טובות אצל כולן, ושנה מתוקה!

אם יש בנות שהורידו וחוו תקלות- מוזמנות לפרטי שנמח ממש לשפר כדי שיהיה כמה שיותר יעיל ונוח❤️

הכל בסדר, ילד בגן חדש, מרחב שהוא לא מכיר.. יכול להיות שזה הבטוח בשבילו- לשחק לבד. הכל טוב.

באופן אישי מה שכתבת לא מעלה לי סימני שאלה בגיל שנתיים, הוא ממש קטני.. זה אפילו לא גן, זה גיל מעון.

תעקבי בנחת, לא בלחץ ובאמת מבאס שזה הדבר הראשון שהגננת אמרה לך.. תחליקי, יכול להיות שהיא רצתה לשדר שהיא שמה לב לכל אחד ולא התכוונה להיות ביקורתית או להלחיץ..

ולא מקצועי שהיא מעלה חששות כאלה רק על סמך יום אחד.

כל ילד מסתגל בצורה שלו וזה מעבר לא קל גם למבוגרים.

זה רק היום הראשון והוא רק בן שנתיים.

לי זכור שבגיל שנתיים כולם היו אצלי רכושניים מאוד.

שנה שניה בגן עירייה.

שנה רביעית במסגרות.

וביום הראשון הוא ישב והתבונן ובדק את הגן.

מאד מאד נורמלי ותקין.

כשאת מגיעה למקום חדש את ישר מתחברת לכולם?

יש ילדים שלוקח להם קצת יותר זמן..בעיקר אם החברים חדשים.

אל תתייחסי למה שאמרה.

בהחלט לא אחראי להגיד כזה דבר ביום הראשון.

תמיד התלהבנו עליו שהוא מצליח להעסיק את עצמו שעות לבד,

וגם בגן הקודם הוא לא היה הכי חברתי בוא נגיד....

כן ראיתי בהסרטות שהגננת הייתה שולחת שהוא לפעמים משחק עם ילדים אבל זה לא היה כזה נפוץ והוא בהחלט שיחק לבד הרבה

היא אף פעם לא אמרה לי כלום על זה וכמו שאמרתי באמת עצבן אותי שהחדשה אמרה על היום הראשון בלי לבדוק יותר מידי

אבל יש לה שנים של ניסיון לעומת הקודמת...

אז אם זה ככה נמשך אולי כן כדאי לפקוח עין.

לשים לב.

אבל בטח לא ביום הראשון לתייג אותו.

קחי נשימה עמוקה. תתייעצי איתה על מה היא רואה אחרי החגים...

אם את זו שדואגת בלי קשר, את יכולה לבקש הפניה מהרופא ולהתחיל להתקדם להתפתחות הילד (התורים ארוכים מאוד).

נשמע מתוק ומקסים, תהני ממנו.

גיל שנתיים זה ממש רק ההתחלה של הבנת משחק חברתי

יש ילדים שזה מתפתח אצלם מהר יותר, יש לאט יותר, אבל בגיל שנתיים זה עוד תקין לחלוטין ובטח שבהתסגלות כשדברים חדשים לו והוא עוד לומד את השטח ונצמד למוכר- הוא יכול לצפות איך הוא יגיב במשחק אבל נורא קשה לצפות איך ילד (שאולי הוא לא מכיר בכלל!) יגיב במהלך משחק אז כשלומדים את השטח זה בריא מאוד להיצמד למוכר ולא לחפש "אטרקציות"

הוא משחק במקום חדש בלי להימנע? זה נהדר וזה מעיד הרבה טוב.

האם אם כל השנה הוא ימשיך להימנע מחברה יהיה עניין לנסות להתייחס לזה? כנראה שכן כי סביב גיל 3 כבר יותר מצופה משחק משותף

אבל ביום הראשון בגן, בגיל שנתיים ורבע?? ממש ממש לא ואין מה להילחץ מזה בכלל...

מה שאומר שאין לה את ההכשרה כמו גננת כדי להעלות חששות בנוגע להתפתחות הילד.

לדעתי היא סתם ציינה משהו שראתה ולא אמרה את זה מתוך מקום של חשש או מחשבה עמוקה.

עדיף שיגידו יותר מאשר שיגידו פחות, וכל אמא ומה שחשוב לה לשמוע..

מבינה שזה כנראה דרך לך על מקום כואב, את שמעת יותר ממה שהיא אמרה.

ממה שכתבת נראה שלקחת מאוד רחוק שאלה תמימה. המטפלת שמה לב שהוא משחק לבד ורצתה לדעת אם זה כי הוא חדש וצריך עזרה להכיר חברים, או שככה הוא מעדיף כרגע.

נשמע שהיא אכפתית ורוצה שיעבור לו הכי טוב שאפשר

מאפיין ילדים בגן הזה לשחק אחד ליד השני ולא עם השני.

נראה שהשאלה של הגננת נגעה במקום רגיש אצלך.

היא שמה לב למשהו ושאלה אותך, אולי זה היה בתום לב של יום ראשון על מנת לעזור לו להשתלב, ואולי לא. (יש הרבה דרגות של "משחק לבד", חלקם תואמי גיל ושלב הסתגלות וחלקם לא)

ציינת שיש לה הרבה נסיון.

אני מציעה לך רגע לעצור לפני השאלה שלה ולחשוב מה מטריד אותך לגבי הילד החמוד שלך. אם לפני מה שהגננת שאלה אותך עלו לך חששות או אי בהירות, אני מציעה לך בנחת לפנות להתפתחות הילד לבירור. יכול להיות שזה תואם גיל ואופי אבל תמיד יכול להיות גם משהו אחר שעם ידע ועזרה אפשר לעזור לו להתקדם חברתית.

גם לגבי ההתעקשויות לגבי מיקומים של חפצים, זה יכול להיות 'קריזה' מעצבנת אבל חולפת וזה גם יכול להיות משהו אחר.

הגיוני להמתין תקופה קצרה להסתגלות שלו ולהיכרות יותר מעמיקה שלו עם הגן ושל הגננת איתו ואז להתעניין אצל הגננת אם היא עדיין רואה משהו חריג, ולפי זה לפעול, אם יהיה צורך.

לא בשביל להלחיץ או משהו... רק שזה באמת נגע בנקודה רגישה כי זה לא פעם ראשונה שאני חושבת עליו ונלחצת.....

לא חשבתי שזה לא תקין, בגיל הזה אני חושבת פחות יש יכולות חברתיות.

זה יותר לקחת מחבר את המשחק, לבכות כשלוקחים

לדחוף לחבק

מה היא מצפה שיסיעו מכונית ביחד? יבנו מגדל וכל ילד ישים קוביה? תור תור? מגדל טבעות, כנל?

בעיניי מוגזם לדרוש את זה מילד בגיל הזה. הוא ממש קטן

חוץ מזה שזה היום הראשון, הוא עדיין בהלם מהסיטואציה.

איזה כיף זה שיש לך ילד על יכולת להעסקה עצמית, אנחנו בדיוק עובדים על זה עם הגדול. מרגיש לי שממש זכית בפיס

חיבוק על התחושות, לא כיף לקבל הערות כאלה, במיוחד לא ביום הראשון

בגן שפה אמרו לי שצריך כמה ימים (וזה כשיש אבחונים עם מלא רקע, לא קובעים ולא מחליטים כלום עד שאין היכרות קצרה), אז בגן רגיל? מוזר.

מצטרפת לשאר שאמרו שבגיל הזה תקין לשחק לבד, בטח במקום חדש ולא מוכר...

בקשר לקיבעונות שתיארת - אני חושבת שזה גם תואם גיל. גם לבת השנתיים שלי יש דברים כאלה, ואני כמובן נלחצתי מזה כי כבר יש לי ניסיון באוטיזם... אבל היא לא על הרצף - כמה אנשי מקצוע שראו אותה שללו את זה.

איך הוא ביחס אלייך? האם הוא מבקש ממך עזרה כשצריך משהו? האם הוא משתף אותך בדברים שעושה או שמעניינים אותו? (אפילו רק להצביע על ציפור בחוץ בהתלהבות ואז להסתכל עלייך כדי לבקש שתתלהבי איתו...)

בכל אופן, אם משהו בך לא רגוע, את יכולה לפנות לרופא הילדים ולהתחיל למלא שאלונים. לפעמים עצם מילוי השאלונים נותן אינדקציה לכיוון הנכון של ה"אבחנה" שלו, כן או לא...

זהו שיש לי אחות אוטיסטית ולכן אני נלחצת כי אולי זה גנטי וזה עבר אליו פתאום?

יש הרבה קטעים תקשורתיים אצלו (כן הוא מבקש עזרה, משתף בדברים שבנה וכו' ומצביע על דברים שרואה בהתלהבות. הוא נהנה שמוחאים לו כפיים נגיד וקולט שמחמיאים לו.)

אבל הקטע המקובע בנוסף לזה שהוא משחק לבד הדאיג, מקווה שזה באמת רק עניין של גיל ויעבור לו...

אני לא מאבחנת וכמובן אי אפשר לאבחן מכמה נקודות שכותבים בפורום, אבל נראה לי שאין מקום לדאגה.

יכול להיות שהוא 'פשוט' ילד רגיש מאוד. תגללי על זה - זו תכונה, לא לקות. היא דורשת התאמות אבל היא גם מתנה גדולה.

(ובקשר לאוטיזם ולתורשה - כיום חוקרים את הנושא הזה ויכול להיות שיש איזשהו מרכיב גנטי בזה. אבל כרגע שימי את זה באחורי הראש, זה לא נוגע אלייך...)

משחקים אחד ליד השני ולא אחד עם השני ובאמת ברוך ה' מדובר בילדה מוקפת חברות וחברים והכל טוב.

תמיד צריך להיות עירניים, זה נכון, אבל זה ממש ממש מוקדם בשביל להעלות חשש מסוג כזה.

בגילאים הללו הם משחקים לרוב לבד, אלא אם יש תיווך של מבוגר או דמות שמסבירה, מבקשת, וכו...

ועוד ביום הראשון- מה נסגר?

אם ימשיך כך, הייתי מצפה מהמטפלת שתתווך, ותסייע לו להשתלב, אבל לא בלחץ.

למרות שמה שאת מספרת לגמרי נורמאלי בגיל הזה.

גם אני הייתי מאוד ביישנית וחסרת ביטחון

אבל מקווה באמת שהכל בסדר.... בעלי לא מבין ממה אני נלחצת אבל לשנינו אין יותר מידי ניסיון עם ילדים אז קשה לדעת.....

גם הילדים הלא ביישנים בגיל הזה משחקים עם עצמם, אלא יש תיווך של מטפלת או כל דמות אחרת.

בגיל הזה הם שוקעים בעולם פנימי קסום ומפתח.

את ממש מזכירה לי את החששות שלי עם הבן הבכור

נכנס לגן עיריה בגיל שנתיים ושמונה ועדיין היה נראה לי שהוא מעדיף לשחק לבד/ לשחק ליד החברים ולא ביחד.

עם הזמן זה הגיע.

וגם לגבי ההתעקשויות, גם לי היו קטעים שהוא היה מאוד מרובע ברמה שלא הבנתי מה הוא רוצה ממני

אבל עבר לו... והיום בן 4 וחצי משחק מהמם עם חברים ומאוד נרגע.

לדעתי גיל שנתיים זה ממש פיצי

משחק משותף זה רק התחלה.

אז לדעתי שחררי לחץ, ובטח שהיום הראשון בגן לא מעיד על כלום.

את השאלה הזאת בגיל דומה

היא אמרה שבגיל הזה הם לא באמת חברים הם פשוט משחקים אחד ליד השנייה פחות ביחד

הבת שלי מאוד דומה לתיאור

כן משחקת גם עם חברים

אבל הרבה פעמים מעדיפה לשחק עם עצמה

לא אוהבת שנוגעים לה בדברים

וגם לה יש קטע שהיא מרובעת

שכל דבר יהיה במקום שלו

אני אומרת שאם זה מרגיש חריג זה חריג.

לכי לבדוק. אל תוותרי.

שאלתי ואמרו לי שזה הריון וזה נורמלי וככה זה.

המזל שהלכתי לרופא ליתר ביטחון.

הגעתי במצב של הלם- לחץ דם נמוך מאוד מאוד.

הרופא נבהל ממש.

השכיב אותי במקום והכניס עירוי בכמות שבעקרון אסור להכניס כי המצב היה ממש מסוכן.

ומשם כמובן אובחנתי עם היפראמזיס חמור והמשכתי עם כדורים ועירויים.

כשמשהו מרגיש לך לא תקין תבדקי!!

זה ממש קשה להרגיש שבהריון חושבים שהכל תקין אבל האישה יודעת בדיוק מה תקין ומה לא וכשזה חריג זה חריג

לבדוק ברזל הומוגלובין ומאגרים וכו

ולחץ דם

כי אחת התופעות לוואי זה עייפות

אבל גם בהריונות הקודמים הייתה אותה ואי אפשר להגדיר את מה שאני מרגישה כעייפות

אתמול הכאבי ראש והחולשה היו יותר מידי הופנתי למיון ושם עשו לי אולטראסאונד ויצא תקין וגם ספירת דם תקינה

הם לא יודעים מה יש לי ולא היה נוירולוג שיראה אותי

כן אמרו שלא נראה להם שיש דגלים אדומים מבחינה נוירולוגית

אני באמת אובדת עצות

הכאב ראש לא מפסיק והחולשה הזויה הדבר היחיד שבא לי לעשות זה להכנס למיטה ולבכות מה שברוך ה אני לא יכולה לעשות עם קטנטנים בבית ועבודה

מרגישה שאני מאבדת את זה

תראי בגדול החולשה עם כאב ראש ממש מובנת בתחילת הריון עם היפרמאזיס.

כאבי ראש- לי אישית לא היו, וטיפה חריג מה שתיארת.

עשו לך עירוי?

בכל אופן, מציעה לך, עכשיו כשראו שזה כלום, להביא עזרה דחוףףףף

להיכנס למיטה ולשכוח מהכל ומכולם לפחות לימים הקרובים בתקווה שתתחזקי.

אם את עם היפרמאזיס- ללעוס קרח, לאכול לפחות פעם בכמה שעות 2 ביסים מפיתה, כי אין ברירה.

הלוואי והתקופה תעבור לך מהר

את מקיאה המון?

תבקשי בדיקות מעמיקות מהרופאת נשים או משפחה. לא רק ספירת דם. תפקודי בלוטת התריס, כבד, ויטמינים, פריטין, סוכר בצום. הכל..

מה עם הלחץ דם?

תרגישי טוב!!

אני זוכרת שהרגשתי חולה , בלי בחילות, ממש חולה שתני לי רק לשכב במיטה , חולשה נוראית, לא זכור לי משהו חריג בבדיקות דם, אולי היה, ברזל תמיד הייתי צריכה לקחת.. אני זוכרת שהייתי בבדיקת דם, ממש חלשה, בעלי שאל את האחות, זה הגיוני איך שהיא מרגישה? (זה לא היה הריון ראשון) יש משהו לתת לחיזוק? היא ענתה לו, ככה זה הריון, יש גם נשים שהן בהריון השמיני והתשיעי שלהן, מה הן יגידו? בקיצור, ההשכלה היתה ממש נחמדה ..

אז תבדקי מה שאפשר לבדוק, ותנוחי הרבה

גם כן בטרימסטר הראשון...

ברמה קיצונית שהייתי מתעוררת מזה לפנות בוקר ולא מצליחה לחזור לישון. כאילו דופקים לי עם פטיש.

ב"ה זה לא היה כל יום אבל כן זה היה חריג ביותר כי בשגרה אין לי מיגרנות או משהו כזה.. וגם לא היה לי בהריונות אחרים.

לקחתי אקמול כדי שאצליח לתפקד אבל זה כן בסופו של דבר פשוט איך שהגוף שלי הגיב להריון

טוב אז אחרי הרבה בדיקות שלא הבינו מה קורה לי וכאבי ראש שהפכו למיגרנות קשות במיוחד שגרמו לי להסתגר בחדר חשוך ולבכות

הרופאה עלתה על זה שיש לי תגובה רעה לכדור אסטרופם (לוקחים אותו בשליש הראשון לתמיכה בהריון) והכדור הוא זה שגרם לכל זה ושזה יכל להיות מסוכן ולהגרר לקרישיות יתר בדם והיווצרות כרישי דם במוח

ברוך ה למזלי תפסנו את זה מוקדם וזה לא הגיעה לזה.

הפסקתי את הכדור והכאבים נרגעו וחלפו וכך גם החולשה המטורפת

מה אנחנו עוברות בשביל הקטנטנים האלה... למזלם ולמזלנו הם שווים הכל

תודה רבה על התמיכה בנות יקרות ♥️♥️

וטוב שלא התייאשת והמשכת לברר.

תרגישי טוב, ושההריוןציעבור בקלות ובטוב, ויסתיים בידיים מלאות ♥️

עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך כ' באלול תשפ"ו 16:35

הלידה?

יש 2 אופציות: 1. דימום ההסתגלות לסרזט

2.שארית שליה

אופציה מס' 2- כדאי לעשות US

אופציה מס' 1- יש כאלו שאומרים לקחת פרימולוט אבל לא נראה לי מתאים לחודש אחרי לידה

ויש גם אופציה 3- אצלי תמיד היו דימוים ארוכים אחרי לידות, ולא היה לזה שום סיבה.....

זה תקין שיש עדיין דימום מהלידה.

ומצטרפת ל@אמהלה שזה נשמע מוקדם מדי להתחיל סרזט.

התחלת לקחת על דעת עצמך, או בהנחיית של רופא?

יד שאני לא ביום הרביעי של 7 הקיים, אני לא מתחילה להתלהב בכלל.. ככה זה אחרי לידה.

ואפשר לקחת דברים שיעזרו לזרז

טופלתי בעבר

לא הועיל בכלל.

פעם הדרגה היתה תלויה במספר שעות העבודה, והיה צריך לפחות 24 שעות.

אבל כבר לפני כמה שנים שינו את זה, וזה תלוי בסכום ההכנסה ולא קשור לשעות.

אז זה לא משנה שעבדת שנה שעברה פחות מ 24 שעות.

לגבי המילואים- אין לי מושג.

לגבי עדכון של תלושים-

יכול להיות שזה בסדר גם ככה.

הייתי פותחת בקשה בלי לצרף עוד תלושים, ורק אם יגידו לי שחסר לשלוח.

ועוד ביקשתי מהמעסיק שיוסיפו לי שעות בשביל הדרגה, אז עכשיו גם המשכורת גבוה יותר😅

זה מוריד לך דרגה. הטבה למילואימניקים

לגבי השאר פחות יודעת

מתייחסים לתלושים שמקבלים מהמילואים ואז השכר לכאורה גבוה יותר בחודשים מסוימים והדרגה תהיה בהתאם (ואז מהדרגה הזו יורידו דרגה בגלל מילואים, אבל תכלס בלי המילואים היינו יכולים לקבל גם ככה דרגה נמוכה יותר)

זה באמת קשוח..

היה לי בגן ילד עם אלרגיה מסכנת חיים לחלב וזה פשוט לחץ מטורף כל הזמן שלא אטעה... שהילדים לא יביאו ועוד...

אולי להכין לך שלט גדול למטבח שכתוב בו מה מותר בכריכים..

ולנסות לתת לילדים לזכור לשטוף ידיים..

לפחות להתחלה עד שהוא יועף מהמקרר

הקטע עם השטיפת ידיים זה ילד בן שנתיים, ככה שזה גם קשה לשטוף לו בקביעות לפני שיוצאים וגם אי אפשר לבקש ממנו לשטוף לבד. ואני מאוד מבינה את הקטע של השטיפה במיוחד בגיל הזה, שהם ממש מתפלשים באוכל (לפחות אצלי 😅)

לא נותנת אלרגנים בבוקר, אלא משלימה בערב למי שרוצה.

אפשר להכין לבוקר מאכלים שלא מכילים- לא חלבי, ללא ביצים, ללא דגים... לצערינו יש מגוון של אלרגיות.

ולג'נגל עם כולם בבוקר ולזכור לשטוף ידיים, ואולי נגע בפנים ואולי ברגל... מעדיפה מראש להימנע...

אבל תזכרי בכל יום שאת משתתפת במצווה ענקית, שהרי כל המציל נפש אחת, אז יישר כוח

פשוט לא נתנו בבוקר אוכל חלבי.

בגיל הזה זה נמרח גם על הפנים, הבגדים... מפחיד שילד אלרגי ייגע בזה.

נתנו כריך עם ממרח פרווה

כל החלבי כשחוזרים מהמסגרות

זה ביצים. אז נגיד סתם עוגיה שמכינים בבית אי אפשר לתת לו בבוקר, ובטח עוד הרבה דברים אחרים שאני לא חושבת עליהם אפילו

לק"י

אפשר לתת חצי כריך עם ממרח או פרי/ ירק.

וגם פחות במאכלים אפויים.

אם אצלכם בבית עוגה ועוגיות בבוקר זה חלק מהשגרה,

אולי כדאי לך לבדוק עם האמא האם באמת יש צורך להימנע בבוקר ולשטוף ידיים. אולי זה לא נורא.

לפעמים בגיל 4+ הם יזכרו את זה יותר טוב ממך...

אצל הגדולות זה בבית ספר. צודקת אגיד להן גם שישימו לב, הן גם יודעות לקרוא את המאחורה של המוצרים

באופן קבוע על איזה מדפון ייעודי בקבוק אלכוג'ל (או הספריי הזה של החיטוי)

ואז לפני שנכנסים שפריץ

לא צריך לזכור מראש זה נהיה חלק מטקס הביי ביי גם ככה נשארים שם שנייה לתת נשיקה

אפילו סתם חבילת מגבונים ייעודית. אציע לה

אבל לא נשמע לי שאלכוגל יעיל לאלרגנים, הוא מיועד לחיטוי, לא לניקוי, אבל אם היה לכלוך של אלרגן איך הוא יעלים אותו, אלרגן זה לא וירוס/חיידק?

כילו, זה הופך את הגלוטן/ לקטוז/ ווטאבר לעיסה כלשהי מושמדת חיידקים

הלכתי לשאול את הצט אבל

מעניין

@124816 לפי הצט מגבונים עדיף על אלכוג'ל אבל גם לא מאה אחוז יעילים

כן, מגבוני תינוק עדיפים על כלום, אבל הם לא תחליף טוב לשטיפה עם מים וסבון כשמדובר בהסרת אלרגני מזון.

אם ילד אכל בבוקר משהו עם חלב/ביצה:

• 🧼 מים + סבון – הכי יעיל להסרת שאריות אלרגן.

• 🧻 מגבונים – יכולים להסיר חלק מהשאריות אם מנגבים היטב, אבל היעילות פחות עקבית ותלויה במגבון ובאופן הניגוב.

• 🧴 אלכוג'ל – לא מיועד להסרת חלבוני מזון, ולכן לא הייתי מסתמכת עליו למטרה הזו.

אם מדובר בגן, פתרון פרקטי יכול להיות כיור/עמדת שטיפת ידיים בכניסה + הקפדה על שטיפת ידיים אחרי אכילה. אם אין אפשרות, מגבונים יכולים להיות שכבת הגנה נוספת, אבל לא הייתי מציגה אותם כ”ניטרול האלרגן”

בכוונה כותרת כזו נחרצת

כי-

במקרה של אלרגיה מסכנת חיים בנגיעה,

מגבונים/אלכוג'ל לא נותנים כיסוי של נקיון כמו שצריך.

מגבון בכלל לא מנקה אלא מורח

(מבחינת הסיכוי להישארות האלרגן על הגוף)

ואלכוג'ל לא כולל שטיפה. אז אולי מחטא את היד אבל לא מוריד ממנה את שארית המזון שמכילה אלרגן.

רק מים עם סבון.

מאמא לילד/ה עם אלרגיה מסכנת חיים במגע.

ושלא תדעו עם איזה סיטואציות הזויות התמודדנו. דברים שלא דמיינו. דקויות של שאריות מזון שהשם ישמור.

אז רק מים עם סבון..

(וסליחה על הנחרצות, זה כדי שישימו לב לתוכן בפנים)

לק"י

גם לנו יש ילדה אלרגית, אבל במצב הרבה יותר טוב.

ובאמת חתיכת התמודדות

ביקשתי היום מהגננת שתתלה שלט לתזכורת על דלת הגן, וחוץ מזה גם אמרה שהיא תשטוף לילדים ידיים בבקרים, שזה גם הרגיע אותי.

הילדים ידיים ופנים.

היה שלט גדול על הדלת של הגן, וכל מסיבה תזכורות...

גם לנו יש השנה בגן ילד אלרגי לחלב.

והבת הבררית שלי לקחה בכל השנתיים האחרונות לחם עם גבינה או עם חמאה. מה אפשר להביא לה במקום ויש סיכוי שתאהב?? לא שוקולד.

טחינה, חומוס, ממרח בוטנים, סילאן היא לא מוכנה.

מבחינתה קרקרים, אבל זה לא יכול להיות אוכל קבוע שנה שלימה..

לק"י

כי הוא לא אוהב ירקות ופירות.

הוא אוהב גם צנים עם שמן ותבלין של פיצה, בבית אוהב את זה עם קוטג'. בגן אסור חלבי בגלל אלרגיה (ולאחרונה למד לאכול לחם עם שוקולד).

אם היא אוהבת טוסט, אפשר לנסות עם גבנ"צ טבעונית. אולי תאהב.

לק"י

יקרה, אבל לטעמי היא טעימה.

אבוקדו, ביצה קשה, חביתה, טונה, ממרח שוקולד חרובים (או משהו דומה שקצת יותר בריא מממרח שוקולד רגיל), רסק וזיתים, מיונז/ פסטו וירקות חתוכים

איך את שומרת על האבוקדו שיישאר טעים אחרי שסידרת אותו על הלחם?

זה שומר על הטריות

גם חמותי עושה את זה הרבה ויש לה טעם מזעזע.

לפעמים אני מצליחה לכוון אותה לטעם רגוע יותר, אבל כשלא, אני זורמת, זה סך הכל ילדים.

הילדים דווקא יותר מתחברים לסגנון שלה(קונה לבנים בגדים עם מכוניות מרוץ מקושקשות על גבול הפיג'מה)

הם מבסוטים ואני משחררת או תורמת במקרים קיצוניים.

או שולחת אותה איתם לגן בימים שיתלכלכו בגן. 🫣

אהבתי את הרעיון להלביש להם כשנפגשים איתה

אז אפשר להחליף לכלי בית.

כלומר לקבל זיכוי בחנות בגדים, ולנצל אותו בחנות כלי בית.

לפעמים אני שומרת את הבגדים/ חפצים עד להחלטה אחרת ובסוף הם קטנים ואז מוסרת..

כיום שהבנות שלי גדלו זה הרבה יותר מסובך, כי נותנים להם בגדים לא צנועים בלי ליידע אותי, פתאום אני רואה שלובשות, אני כמובן זורקת כשרואה אבל מתבאסת על הסיטואציה שצריכה להתמודד כי זה נותן לבנות רעיונות..

(נניח פיגמות עם מכנסונים)

לדעתי חשוב לזכור שהכוונה טובה, והפיתוי לקנות גדול, אז גם אם לא שימושי, לא נורא.

עם סבתות לא הייתי נוקשה..

אם כבר קנתה הייתי שמה בתור פיגמה או בגד בית..ולהבא הייתי מבקשת דרך בעלי שירמוז לה מה סוג הבגדים המועדף עלינו

ובמקביל להגיד יפה שבפעם הבאה אם אפשר להתייעץ איתך כי לא הכל מתאים לסגנון שלכם

עם השנים חמותי למדה מה הסגנון שלנו, וזה פחות קורה.

הלבשנו כפיג'מה או רק כשסבתא באה לבקר... (ולפעמים גנזנו)

יודעת שביום שתהיה לי בת זה יהיה אתגר מהבחינה הזו 🤭

בנתיים עם בנים קצת יותר קל, אבל בפועל לא מלבישה הרבה את הדברים שהיא קונה להם... מלבישה פעם פעמיים כשנפגשים איתה, ואחר כך זה הופך לבגד רזרבי כזה לימים של קייטנה שמתלכלכים, לתשעת הימים אם חסר בגדים או אפילו הופך פיג'מה...

אני חושבת שעם הזמן היא לומדת יותר את הסגנון

לקחתי מפה נקודות למחשבה.

בינתיים רק החמאתי והודיתי לה, מקווה שבהמשך נעביר את המסר מה מתאים לנו...

(זה מאתגר בין השאר כי לנכדים אחרים היא קונה כבר שנים אז זה עוד יותר קשה לבוא להיות הלא זורמים...)

אולי את יכולה להגיד לה שיש לך מספיק בגדים לעונה הזאת ושהתארגנת מראש ושאת מעדיפה שתקנה משחקים? או:

חסרות לי חצאיות בצבעים כהים וחלקים לבת שלי

וקנתה לא מעט סטים...

בהחלט לא היה צורך,

אם היתה מצלמת לי מהחנות הייתי בוחרת קצת ומה שיותר לטעמי (מה שקורה לרוב כשהיא קונה),

הפעם פשוט קיבלנו שקית.

אל חשש, גם משחקים קיבלנו 😅 (הם כאלה שאוהבים לקנות לנכדים מתנות בכל הזדמנות)

ושולחת לסבא וסבתא תמונה של תודה רבה, שומרת אותם למפגש משפחתי הקרוב ומלבישה אותם בזה,

ושומרת לרזרווה/שולחת הלאה למישהו שכן יהנה מזה ביומיום.

היא משתדלת להלביש לה כשהיא איתה

ואגב הייתי בהריון ללא שום בעיה.

זה השפיע על העירנות שלו, היה מתעייף מהר, וישן מוקדם ממש.

התוסף מאוד עזר לו להתחזק, מהר חזר לעצמו.

רק תדאגי שיקח... כי בע"ה בהריון, שיהיה לו כוח לעזור לך ולהיות עם הילדים...

חוסר בחומצה פולית עד כמה שידוע לי, לא פוגע בביצית/ זרע אלא בהתפתחות העובר...

אז רלוונטי רק האמא

( למשל לא נראה לי שאישה לקראת שאיבת ביציות ופונדקאות צריכה לקחת, אלא הפונדקאית...)

הם כולם בגיל שלו, או שיש גם גדולים יותר?

אם הם יותר גדולים, ואולי הם גם ממשיכים באותו גן, אז אי אפשר להשוות.

ובכל מקרה, כנראה שגם להם יש קשיים, גם אם הם פחות נראים במבט ראשון.

העיקר שהבן שלך יגיע למקום שיקדם אותו ניתן לו מענה.

ב"ה שאנו חיים במדינה שנותנת את התמיכה הזאת,

ממש אין מה לקנא בגן של 30+ ילדים.

מבינה שזה נאמר ממקום של גושפנקא שהכל בסדר בהתפתחות, וברור שהכי רוצים שהם יתפתחו "לפי הספר"

בע"ה שהילדים יקבלו את התמיכה והמענה המיטבי בגן וירד ממך עול,

את והם תעלו בד בבד על דרך המלך ❤️

עברת מסע מפרך כדי להביא אותם לעולם, ואת ממשיכה במסע מפרך מסוג אחר כדי לגדל אותם הכי טוב שאפשר בעולם הזה 😘

את אמא לביאה, אני עוקבת אחרי המסע שלך בהשתאות והערצה!

מותר לך לבכות, זה אפילו בריא לשחרר.

לילדה יש קושי, בגיל קטנטן זה התבטא בבכיות ללא הרף ועכשיו גם סגירות מסויימת, אבל היא תגדל, ואתם תעטפו ותחזקו אותה והיא תעלה על דרך המלך, תהיי אופטימית היא תהיה בסדר בזכות העזרה שלכם.

הרבה הרבה הצלחה ושתזכי גם לנחת, וחיבוק גדול!

❤️‍🩹💝

לפעמים הרגע הזה שבו ילד נכנס לגן חנ''מ, זו הבנה נוספת לגבי הקשיים של הילד, וזה קשה.

כל הכבוד לכם שאתם ערניים לקשיים ומטפלים, (להרבה אנשים יש קשיים, אבל חלקם לא מטפלים, אז נראה שהכל בסדר), והטיפול וההשקעה הזו שלכם היא שתקדם אותם הלאה

ולכל ילד בגן יש קשיים אחרים, חלקם רגשיים, מוטורים וכו'.

ולגבי הבת, שנתיים וחצי זה גיל מעולה להתחיל לטפל באילמות סלקטיבית. לענ''ד בד''כ אם אין קשיים נוספים משלבים בגן רגיל ולא בגן חינוך מיוחד.

בהצלחה

בשומצב לא דובר איתי על גן קטן/מיוחד.

הכי הרבה אולי יהיה זכאי לגננת שילוב.

וזה הזמן להתחיל לטפל בה.

בהצלחה את אמא מלכה👑

בטח שבכית. את אמא, הכי טבעי בעולם...

בעזרת ה' יהיה לו טוב והוא יתפתח ויפרח!!

לגבי הקטנה יש ממש שיטות התנהגותיות טובות לעבוד על זה. תחפשי על משה הרשקוביץ' ואולי תתייעצי איתו מאמינה שיוכל להמליץ גם על קלינאיות שהוא הדריך בשיטה. ממש כדאי האמת להיפטר מזה מוקדם.

לגבי התחושות- את האמא הכי מדהימה ומשקיעה ביקום. אין קשר בין הקשיים שלהם לבין מה שעשית או לא. זה פשוט קורה אהובה. ומותר לבכות ולהתאבל על זה בגלים וברגעים שזה בולט לך בעין. אבל היתר הזמן את יודעת כמה הם מהממים, יקרים ואהובים.

עוד חיבוק

גם לי היה יום קצת קשוח עם ההסתגלות של הקטנות...

רוצה להתייחס למה שכתבת בסוף:

דווקא ההגדרה ה"רפואית" של הקשיים של הילדים שלך מראה שאת לא אשמה בשום דבר - הם פשוט נולדו ככה.

ואת אמא כזו משקיעה ומהממת, שלא מזניחה את הקשיים שלהם ולא מתעלמת מהם, אלא מנסה להביא אותם למקום שהכי טוב בשבילם כדי שיתקדמו, גם אם לא קל לך התיוג שבדבר.

זה מה שעוזר לי בהסתכלות על הקשיים של הילדים שלי... (ואני חושבת שאת אמא הרבה יותר משקיעה ממני!)

הבן בגן התפתחותי, והוא בע"ה יתקדם מהר יותר משאת חושבת. דווקא הילדים האלו שהכל אצלם לאט ובהרבה עזרה, בסוף הם הכי מוצלחים!! מניסיון. (גם כי הם הכי מושקעים מכל הכיוונים).

ובת שנתיים וחצי עם אלמות סלקטיבית, אוי. היא עברה אבחון? או שכך את חושבת?

זה יכול מאוד להיות גבולי עם ביישנות ובגיל הזה זה די נפוץ.

לבת שלי עם אלמות סלקטיבית, טיפלנו בכיתה א', זה עובר מאוד מהר. הטיפול מאוד מדוייק ומבטיח. (טיפלנו בשניידר ע"י צוות פסיכולוגים, עד כמה שידוע לי מאז, הם ממליצים לטפל החל מגיל יסודי, כי הרבה פעמים זה עובר או סתם ביישנות. בגיל קטן עם אבחון מתאים מגיע לה סייעת אישית בגן רגיל, לא ישימו בחינוך מיוחד בגלל אילמות, זה לא שייך לתחום.

ובאמת אומרת לך שבטיפול טוב זה עובר ממש מהר (צריך אבל ממש להתמסר לזה כהורים).

כן, עברנו אבחונים כבר היא פשןט סובלת ממש בקבוצה גדולה במעון, בגן זה הרבה יותר ילדים ופחות צוות. סייעת רפואית זה במקרה הטוב 5 שעות שבועיות אצלינו שזה כלום

במעון היא כבר שנה שלישית כמעט ועדיין 0 מילים, 0 תקשורת, עם הצוות הקבוע בקושי בקןשי מתקשרת

גם בבית אני רואה עם המשפחה הקרובה את הקושי שלה

אז באבחונים המליצו על גן קטן, בהנחה שלא יהיה שיפור, בנתיים אני רואה שלא טוב לה (רןאים בתמונות ילדה סובלת, אמא יודעת) , הצןןת שם מהמם ומכיל אבל כמה יחס יכולים לתת לה כבר

ואני בהדרכת הורים וקשה לי ליישם כל מה שאומרת לי , אני בעצמי התחלתי לאחרונה לסבול מחרדןת ולא ממליחה למצוא טיפול מתאים (בתהליך) עד שאני נפשית לא יתאושש אני לא פנויה להעמיס עלי עוד ועוד

פה גם אני מתייסרת עם עצמי

כנראה שלכל הילדים בגן יש קשיים ברמות שונות, אולי הם יותר גדולים ולכן כבר מדברים. אבל בגן קטן מתאימים לכל ילד טיפולים ולמידה לפי הרמה שלו.

קשה מאוד לעזוב ילד בוכה❤️ אבל דווקא טוב שרוב הילדים היו רגועים כך שהיה לצוות יותר פניות להרגיע אותו, וגם בכללי כשהאווירה רגועה יותר קל לילד בוכה להרגע.

בהצלחה!!! ממש קשוח שיש כל כך הרבה אתגרים עם הילדים❤️❤️❤️

אני השנה הצלחתי יחסית לשרוד ואף ליהנות רק בזכות זה שרוב הזמן לא כולם היו בבית (רק שבועיים כולם היו).

אנחנו עושים בתחילת החופש (יותר נכון, בתחילת בין הזמנים) ישיבה משפחתית שבה כל אחד בתורו אומר רעיון שהוא רוצה שנעשה בחופש (עורכים כמה סבבים), וכותבים את כ-ל הרעיונות. אח"כ (עם הילדים או בלעדיהם) משבצים את הרעיונות האפשריים בלוח הזמנים, ומשתדלים שכל יום יהיה משהו.

לזמנים שבהם רק חלק בחופש - מנסים לתת להם פרויקט מתמשך שירתק אותם.

זה לא שאין בכלל התברברות ומריבות ובלגן וחוסר סדר בזמנים... בטח בימים האחרונים של החופש, כשכבר אין כוח יותר ויש את השילוב של להעיר ילדים בבוקר והטיפול בילדים שבבית... (ואז בא לעזרה לא מעט גם מידידנו המסך)

אבל לפחות בחלק מהזמן מצליחים להגיע גם להנאה.

יש דברים שיכולים לגרום לחופש להיות יותר כיף כמו לשים לב לצרכים של הילדים ולתכנן את היום שהילדים יקבלו את הצרכים שלהם בצורה שמתאימה לי. והיו חופשים שעשיתי את זה וממש עבד.!

אבל יש גם הרבה שלא תלוי בי אלא לשלב הספציפי שהילדים נמצאים בו והאינטראקציות ביניהם וכו'

לדוג' קיץ שעבר אחד הילדים היה בשלב מאוד קשוח וכל היום הציק והיה לי ממש קשה להיות איתם.

לעומת זאת בשאגת הארי הילדים שיחקו כל כך יפה ביחד והיה ממש כיף. וזה לא קשור בכלל אליי.

נגיד הבכי של הקטנה נשמע כמו משהו שלא תלוי בך שמאוד מקשה. גם לדברים כאלה אפשר לחפש פתרונות, אולי להשאיר אותה עם בייביסיטר לפעמים, אבל זה באמת מורכב.

אצלנו רוב החופשים אני יוצאת בהרגשה שהיה טוב והייתי רוצה עוד (למרות שברור שיש רגעים שאני מרגישה שדי כבר ואין לי כוח...).

ובשנה שעברה היו לנו כמה אתגרים שונים מהרגיל, ולקראת סוף החופש ממש ספרתי את הימים עד לחזרה למסגרות (ובאמת החזרה לשגרה היתה טובה ואיפסה את כולם...).

בהתחלה היה לי ממש קשה עם ההרגשה הזו. אבל אחר כך הבנתי שזה בעצם ממש הגיוני, בהתחשב בנתונים שהקשו עלינו.

ב"ה השנה היה לנו חופש הרבה יותר נחמד, ואני באמת שמחה לסיים אותו בהרגשה שהיה טוב אם ביבי עוד קצת ממנו.

ולא נסענו בכלל הרבה. נופש משפחתי אחד, ועוד כ-3 נסיעות משמעותיות של יום שלם, כמה יציאות קטנות יותר באזור הבית, והרבה פעילויות בבית.

עשינו בתחילת החופש לוח חופש, והשתדלתי שכל יום יהיה לנו משהו שנוכל לכתוב שעשינו (את הרוב לא קבענו מראש אלא מילאנו בחופש אחרי שעשינו).

אני חושבת שאם ביומיום היית מגדלת את הילדים בבית, זה היה לך יותר קל. היציאה מהשגרה מאוד קשה לנו ולהם.

וגם דבר שאנחנו מאוד מאוד אוהבים מותר שיהיה קשה איתו ונמאס ממנו. זה לא אומר שאת לא אוהבת את הילדים שלך.

בסוף אני לא חושבת שיש אמא שמבחינתה החופש הגדול הוא רק אבל רק פרפרים ואושר ונחת, לכולם לדעתי מגיע בסוף המיצוי והקושי וה''נמאס מהילדים''. אני מניחה שיש כאלו שמתמודדות עם זה יותר או פחות טוב אבל לכולם זה קורה.

ועוד משהו- לא בטוח שכדאי להגיע בציפייה של ''הולך להיות נפלא''. יכול להיות שאם תגיעי בציפייה ריאלית יותר זה גם יקל על המציאות. כי יכול להיות שחלק מזה שאת מצפה שזה יהיה זמן נפלא ולך יהיה נהדר איתם יוצר חלק מהבעיה, ואם לא תצפי לזה יהיה לך קל יותר.

לתכנן מראש ארוחות מסודרות. להשאיר ימים בלי תוכניות מסודרות כדי לתת להם זמן להנות מהבית ולאפשר בלת"מים.

הכנתי לפני החופש לוח שמכיל את כל החופש. שיבצנו שם דברים שרצינו, כמו טיול משפחתי, סידור תיקים וכו'. דאגתי לשבץ 2-3 דברים בשבוע.

שאלתי אותם מראש מה הם רוצים ללמוד בחופש וקניתי דברים בהתאם. קניתי המון חומרי יצירה וכמה משחקים ששלפתי במקרים מיוחדים.

אבל שלי עוד קטנים (הגדולה עולה לא'), לא יודעת אם יעבוד גם עם בוגרים יותר.

לגבי סדר - שטיפת כלים אני עושה בזמן שאני מבשלת את הארוחה הבאה. סידור משחקים אני מבקשת כשיש משחק במקום בעייתי או כשקשה לעבור בחדר. הרבה אני משחררת ולפני שבת עובדים קשה יותר. ליצירות יש איזור מוגדר ואני אוכפת זאת גם בחופש. כנ"ל אוכל.

אני מאלו שנהנות מהחופש והלוואי שהיה ארוך יותר

באמת הקושי עם החופש עולה עם הגיל והנפרדות

אני לא מצפה מהחופש להיות מהנה, אני מצפה מהחיים להיות מהנים בכללי, בחוויה. ובתוך שגרה שהיא מ0 ל100 אני מצפה לרגעים של אור שיצבעו את החוויה באור חיובי. אבל יש גם רגעים קשים מאוד, כמו בחיים עצמם אצלנו למשל לבן שלי היתה הסתגלות קשה בחופש, יש לו דרישות ורצונות לאטרקציות מסוימות, לשעות יציאה שלא מתאימות לי, לשעות שינה שלא מתאימות לי. וכמובן שבתוך כל זה גם לעבוד וגם להאכיל ולתחזק את הבית וכן, אני מרשה לעצמי גם לצפות לזמן שלי עם עצמי שיהיה לי בו כיף ולא רק להיות כל היום בנתינה. כמו בשגרה אבל בקטן

להגיד לך שהוא היה רוב החופש שמח ומאושר? ממש לא. הוא היה מתוסכל הרבה פעמים ותסכל אותי מאוד גם כן. גם קשה לי לצאת בחום הזה ולעשות פרצוף של "כיף לי". וואלה לא כיף ככ 😅

אז בגלל שהוא בגיל שהוא יכול להבין עשיתי לו שיחת תיאום ציפיות, הכלתי את התסכול ונתתי לדברים לקרות. התאמצתי איפה שאפשר כדי לתת לו חוויות, ובזמנים שלא התאפשר אז לא וזה בסדר

בכללי אני חושבת שהציפייה מהחופש להיות חודשיים של האפי האפי היא מנותקת. את כל יום כל היום האפי האפי? אני לא. הלוואי כאילו, אבל אני משתדלת למצוא את הרגעים האלה שבהם אני יכולה להיות נוכחת, יכולה לתת את האקסטרא, לשמח, לתת, וזה מה שעושה את ההבדל, אם הפסגה של הפעמון שלך היא טוב/ תסכול. בחופש או בשגרה אותו דבר מבחינתי, השאיפה היא חוויות של טוב ולא הכל טוב. כי אחו החיים

יש לי בעיה לצד השני, קשה לי מאוד להתחיל את השנה , גם לי בתור אמא שקצת עובדת בחוץ וגם בשביל הילדים, הייתי ממשיכה בחופש עוד. וזה לא שהיה פה הכל מושלם ומוצלח, היו רגעים קשים וזמנים מעייפים ועוד, אבל בסך הכל הכללי נהנתי ברוך השם. אנחנו פחות אנשים של תכנונים מראש, ההיפך מעייף אותי לתכנן מראש, קובעים בדרכ כמה דברים מראש( עם המשפחה המורחבת וחברים) וכל השאר מה שבא ברוך הבא, מתכננים תוך כדי. מנסים לעשות הרבה דברים וחוויות ולא תמיד רחוק/ נסיעות ארוכות. והבית בחופש לא מושלם בסדר וניקיון מקבלים את זה ומשחררים..לא יודעת אם עזרתי במשהו

שאני חושקת בו חחחחח

אני לא מצפה לחופש מושלם. אבל זה שאת היית רוצה להמשיך את החופש, זה אומר שהחיובי גובר פה ויישאר לך טעם של עוד. למרות שברור שהיו לך רגעים קשוחים.

זה בדיוק על מה שאני מדברת...

אז את יכולה לפרט מה דעתך הסיבות שזה ככה?

אני גם פחות מהמתוכננות. יש כמה אירועים נעוצים בלו"ז כמו חופשות של שני הצדדים, קייטנת סבתא ואולי יום כיף או שניים שצריך לקנות לו כרטיסים מראש... אבל זהו.

1. אין ציפיות ותכנונים מראש זה מונע דברים לא נצרכים.

2. פחות בגישה של מה נוח לי או טוב לי, מנסה כן לשמוע את רצון הילדים/ הבעל אם נמצא איתנו ולפי זה עושים..

3. אני בראש של חינוך ביתי אם היינו גרים באזור עם עוד משפחות כאלה כנראה שהיינו גם.

4. הרבה מפגשים עם חברות וילדיהן,אחיות וילדיהן שכנות וכו יוצאים ביחד לכל מיני יציאות יומיות וזה כיף וממלא.

5. השנה אף אחד לא היה אצלי בקייטנות אנחנו מסיימים עוד רגע חודשיים של חופש כולם( חמישה ילדים 3-12) אז אולי מראש סימנתי וסימנו לעצמנו לעבור את זה בטוב. ולא יותר מזה. ובכללי הם לא בצהרונים וכאלה אז אולי זה גם נקודה חשובה..

אמהות לא גידלו את הילדים שלהם לבד

את בטח מכירה את המשפט

דרוש כפר שלם....

אז נכון בעבר הילדים לא היו במסגרות אבל המשפחות חיו ביחד וככה אפשר היה לגדל את הילד גם עם הסבתא והדודה והבתדודה

חוצמזה יכולה לספר לך עלי- שעד אוגוסט הזה אני רק חיכיתי לחופשות (יש לי קטנים) ובאוגוסט הזה הם גדלו קצת והם רבים המון המון וגם פחות מקשיבים לי מפעם

וזאת פעם ראשונה שהיה לי גם קשה אוגוסט

הפעמים שעזרו לי והיה לי טוב זה

א. כשזרקתי את הפלאפון לאנשהוא והחלטתי בבוקר כבר שהיום מוקדש לילדים

ב. בהמשך לזה- כששחררתי ציפיות של בית מסודר ומשימות וכו' וגם ציפיות של זמן לעצמי...

ג. טיילנו הרבה. זה היה נהדר.

ד. חברה, משפחה, זה מרענן ונותן אוויר. וגם ערך אחר כך ללהיות לבד רק אתם

וגם הכי עזר לי לקראת הסוף, להיפרד מהמחשבה שלי על אמהות מושלמת. על ילדים מושלמים וכל זה שהכול הולך כמו שצריך. ולדעת שככה זה בכל בית ובית. לאחוז ברגעי המתיקות שלהם ולהגדיל אותם. כל יום שכיף יחד, או שעה שכיף יחד היא שעה שאפשר לאחסן בזכרון ולהתרפק עליה ובסוף זה מגדיל את הכיף החיבור והאהבה.

אבל גם הרבה התמודדות...

תכלס אמרתי לעצמי שראיתי בעבודה בחינוך שכל הילדים חוזרים אחרי החופש עם קפיצת גדילה כזו וברור לי שלא כל הבתים המצב טוב אבל עצם הזמן עם ההורים ההתנודדות עם משו אחר שהוא לא השגרה, החוויות המגוונות, הקשיים והאתגרים גם ממש מבגר ונותן להם הרבה. כמובן לא מדברת על נוער שמדרדר בחופש... אלא מי שבנורמה...

וואלה עזר לי להוריד את האסימון שלא צריך להיות מושלם...

אבל חייבת להגיד לך

שתינוקת שבוכה כל הזמן בחוץ זה ממש מקשה ומוריד הרבה מהאנרגיות...

אצלנו גם הקטני צרחן בנסיעות אז נסענו בתחבצ למקומות ותכלס גם שאר הילדים נהנים מהחוויה של האוטובוסים.. אבל זה מגביל קצת...

קודם כל חייבת להסכים עם מה שמישהי כתבה כאן, בעבר כולם גדלו אחד עם השני, הדודה עזרה, הסבתא וכו'..גם כשאני הייתי ילדה, כל החופש הגדול העברנו עם הבני דודים וכל פעם בילינו אצל דודה אחרת, לא היינו בבית רק אנחנו עם ההורים(ולא טיילנו וכו' פשוט נדדנו בין בתים, מלא מסיבות פיג'מות) וזה היה כיף.

בימנו כל אחד עם הילדים שלו וזה קשוח להעביר יום שלם עם ילדים ולמלא את הלוז והלעסיק ולנשום בתוך הדבר הזה.

לי עזר ועוזר לחיות כמו פעם חח יש סביבנו משפחה ואחיינים אנחנו מבלים ביחד, הילדים אחד עם השני המון והאטרקציה זה להכין משהו יחד, לעשות בריכה בחוץ וכו'..

ובנוסף לזה מצטרפת למה שאמרו אני גם שאלתי את הגדול מה יעניין אותו לעשות החופש ולפי זה קבענו דברים. וכמובן שחופשה זה גם יציאה משמעותית ורענון רציני. אני גם עם תינוק בן 9 חודשים שבוכה בנסיעות וכל זמן שהוא לא רואה אותי אז אני ממש מזדהה איתך ומבינה... כל נסיעה אני מנסה להביא לו צעצוע חדש או משהו שהוא לא ראה כבר הרבה זמן וזה קצת עוזר.

ובכללי לי היה חשוב בחופש להקפיד על השינה שלו על השקט שלו בזמן שהוא צריך את זה, זה הפחית משמעותית את הקושי איתו.

וחשוב גם זמן לעצמך. אם רק את עם הילדים, גם זמן לך לנשום זה כל כך חשוב אחרת מרגישים שאנחנו בלופ שלא נגמר..

אני הייתי 3 שבועות עם הילדים בבית שמתוכם בשבוע אחד נסענו לחופש משפחתי

נשאר שבועיים

עשיתי מאמצי על שיהיה כייף בחופש ועשינו תוכניות ויצירות ונסענו לכל מיני מקומות

והיה ממש נחמד

בסוף השבועיים זהווו! יצאתי מדעתי

שלום ותודההה

נתראה בשנה הבאה 😂😂

לא כתבת בני כמה הילדים

אם יש אפשרות לקיטנות אפילו חלק מהיום לדעתי ממש כדאי

אם יש בני משפחה עם גילאים חופפים אז לנסוע לבני דודים לכמה ימים ואז להזמין אותם אליכם.

1. לשים לב גם לצרכים שלך בחופש. זה הגיוני שאחרי המון שעות עם הילדים, וגם לא המון, תרגישי צורך לזמן שקט, למנוחה, למשהו בשביל עצמך. הרבה אמהות מדחיקות את הצרכים האלה, וכך מתחיל להווצר מחנק פנימי, ואז חוסר סבלנות, ואז מערבולת רגשית של תסכולים.

2. התמודדות רגשית עם הדברים המתסכלים שצפים בחיים: ילדים שרבים, בלאגן, תלונות..

   דברים כאלה מעלים בנו הרבה חוסר אונים, תחושת כשלון ותסכול. רוב הנשים למרבה הצער לא יודעות לנהל את האנרגיה הרגשית שלהן, ולדעת לעבוד עם המקומות האלה שהם חלק בלתי נפרד בחיים שלנו. ולא בטעות, טמונה בהם צמיחה גדולה.

   כשיודעים להתנהל נכון עם המקומות המורכבים ברמה הרגשית, במקום לסחוב את כל התסכולים החרטה האשמה וכו', פנויים לשמחה הנאה ונחת.

אם בא לך מדברת על זה גם בפרקים שאני מעלה של "הסיפור האמיתי", על מה שמאחורי הקלעים של המציאות שלנו...

להיות הכי שאת- צמיחה אישית לנשים

בכל מקרה, את נשמעת אמא מקסימה, עם שאיפות מדהימות, ממליצה לך לא לוותר עליהן, אלא להיפך, להעמיק בהן, להבין מה זה בשבילך שמחה, סיפוק זמן איכות וכו' ולהמשיך לחפש את הדרך שלך לשם.

בהצלחה רבה

ילדים 24/7 בלי מסגרת ובלי להתפוצץ רגע

בסוף יש שחיקה וזה נורמלי

אז קודם כל בלי מצפון

את מנסה את הכי שאת יכולה? הכל בסדר

אולי אפשר לחשוב על יותר תעסוקה בשבילם, אולי עזרה מבחוץ לחשוב איך להקל ולא לעמוד בזה לבד

ובכלל זה איזה שהוא מעבר בין בחופש לשגרה שהוא לא קל....

בני כמה הילדים שלך, אבל אתן לך את השנקל שלי-

מה שלא בא לי לעשות איתם - אני לא עושה!!!

וזה אומר שאם בא לי יום של רביצה בבית, אנחנו לא ניסע לשום מקום.

ואם יש אטרקציה שבא לי ללכת אליה (אם דגש עלי) - או יום שבא לי לנשום אווירה אני לוקחת אותם. אבל הדגש הוא שהם מצטרפים לחוויה 'לי, ולא שאני כל הזמן עליהם.

גיליתי שלנסות לשמוח במקומות שרק בא לי לברוח מהם- זה מתכון להוציא ממני כל כך הרבה תסכול אח''כ, שחבל על כולם (היו רגעים כאלה בחופש, בגלל מחויבויות משפחתיות, לפעמים אין ברירה. אבל מצמצמת למינימום).

אני אתן דוגמא- בשלושת השנים האחרונות יצאנו לנופש שממש רציתי בו. משהו שכל השנה תכננתי והגיתי והיה בו כיף ממש. השנה הרגשתי שפשוט לא מתחשק לי. והילדים ציפו ורצו ממש, אבל אמרתי להם לא. כי ידעתי שאם אני אצא בלי כוחות, אני רק אתבאס מכל דבר קטן. וביציאות צריך הרבה אוויר כדי להנות.

לעומת זאת, כן יצאנו לאטרקציות שהתחשק לי להכיר. ולימי קניות. ולהופעה שרציתי ללכת והזמנתי את מי שבא לו להצטרף אלי.

אבל הדגש הוא שלי יהיה כיף. וכשלי כיף- מסתבר שאני מסוגלת להכיל את הפרצופים המתוסכלים שלהם (ותכל'ס, להיות מתוסכל זה חלק מהחיים. ב''ה לי יש מספיק רגעי תסכול גם בלי לצאת ולארגן פעילויות שמבאסות אותי ;) ).

ועוד משהו ברמה הפרקטית-

יש לי שקית הפעלות ממקס סטוק בארון הבגדים שלנו. כשהמצב נהיה קשה (וזה לא משנה אם בגלל מריבות, עייפות שלי או רעב)- אני שולפת להם משהו. דברים כמו דפי צביעה ענקיים, דפי גירוד, מדבקות חלון, בועות סבון, דלי קליי, סקוושים, כאלה מין...

וזה נותן איזה רבע-חצי שעה של התעסקות, ובעיקר מוציא את כולנו מהאווירה האיכסית שהיינו בה.

וגם יש לנו בבית מדף וקפסאות ''משעמם לי'' שיש שם עוד דברים בסגנון (מה שכבר השתמשו בו) שהם מוזמנים ללכת ולקחת חופשי כשבא להם.

ואם הם מגיעים עם צמד המילים הללו- הם מופנים לשם אחר כבוד (כשאני נותנת אפשרות חלופית של סדר וארגון בבית... משום מה הם פחות בעניין).

זה באמת צורת חשיבה נכונה... אם לי יהיה כיף הרבה יותר סיכוי שגם להם.

לקנות מראש במקסטוק זה אחלה רעיון.

הבעיה שאני מרגישה שה"משעמם לי" הזה הוא עולה כאן סתם, להתלונן על מנת להתלונן ולא משנה מה אני אציע זה לא מספיק טוב... אז גם 100 הצעות לא יעזרו וזה איפה שאני מאבדת את זה

את יכולה לפרט יותר מה יש שם חוץ מחוברות מבוכים וכדומה? כתבת כאן פעם ואהבתי את הרעיונות, אבל שכחתי מה הם היו

תודה!

יש לנו שני מדפים. אחד יותר בסגנון של חוברות עבודה- מבוכים, צביעה לפי מספרים, צביעה וכו'. קצת ערכות יצירה פשוטות (חולים אצלי על ערכות שיבוץ). דפי גירוד (השחור שמגרדים עם קיסם מותחת יש צבעוני). אני שמה שם גם ספרי הדרכה לציור, אוריגמי וכו'. מה שאני מוצאת במקסטוק. נגיד השנה היה משהו ממש חמוד- חוברת יצירת מפלצות. פעם קניתי ''צביעת קסם'' שזה לעבור עם טוש רטוב ויוצא צבע לציור. זה פשוט מה שצברנו עם השנים ועדיין במצב טוב...

בשני יש שלוש קופסאות. קופסא אחת עם משחקים מוזרים למיניהם (כל מיני פופיטים, סקוושים, קוביה הונגרית, דברים בסגנון). קופסא שניה עם חול קינטי, ברבצק וקליי (וגם נייר אפייה שפורסים כשמשחקים). השלישי זאת קופסא כמו צנצנת עם פתקים רשומים עליו רעיונות לפעילות.

הילדים המציאו שכל פעם שולפים שלוש רעיונות ואחד חייבים לעשות.

אז יש שם גם רעיונות 'רגילים' כמו לכתוב להתקשר לסבתא או להמציא ריקוד לשיר, וגם רעיונות מבאסים כמו מטלות תחזוקה לבית, וגם דברים כיפיים שהם רוצים שיצא להם (כמו להכין אוכל טעים אבל פשוט). והפתק הכי חשוב- להמציא פתק נוסף...

ואז ''משתלם'' להם לעבור הרבה סבבים עד שיצא להם ה'להכין שוקו'.

מה שייזכר כחוויה.

כלומר לא חושבת ש"מומחיות החופש" ישנו את המציאות, אלא השינוי הוא בהסתכלות, איך לראות בסיטואציה של מריבה כל חמש דקות, או באתגר של צרכים שונים בגלל גילאים שונים, את הזדמנות והצמיחה.

אני חושבת שאני כרגע בשלב של התפר, בין חיים עם קטנים בבית לשלב של האחרי,

הקטן שלי בן 5.5

והגדול שלי שהיה טמפרמנט עם מרץ כמו 3 ילדים, כבר התחיל ישיבה.

ובמבט לאחור, כגודל האינטנסיביות, כך עומק הבור שנוצר לי בלב בצורה שלו..

וזה עוד רק ישיבה תיכונית.. אבל הזמן לא חוזר אחורה. זהו, לא יהיה לנו יותר את האינטנסיביות שהייתה בשנים קודמות (אם לא מלחמה או מגפה פתאום שתחזיר גם את הגדולים הביתה..)

לא זוכרת חופש אחד שלא ייחלתי לחזרה למסגרות.

אגב החזרה למסגרות זה לא בהכרח שיהיה בייביסיטר ושקט מהם, באמת שגרה עושה טוב לכולם (גם יציאה מהשגרה זה חשוב, אבל יציאה שפויה לא של חודשיים)

ומתגעגעים לזה ממש 🤭

שאת מרגישה החמצה עם הבן הגדול.

אבל אני באמת תוהה, אם זה פשוט האינסטינקט שלנו ליפות את העבר ולגרום לנו להתגעגע אליו למרות שהוא היה קשה מנשוא... נשמע לי מאוד מאתגר להנות מהאינטנסיביות שהרגשת איתו בחופשים ואולי באמת היה לכם פשוט הרבה יותר טוב ביחד בזמן השגרה, וזה בסדר.

באסה להלקות את עצמך על משהו שאולי לא בהכרח יש על מה...

וטעם של געגוע.

בשנה הבאה נשב על המרפסת רגל על רגל ונתגעגע לקולות רעש והמולה,

לגילויים, לבילויים ולכל מה שהאינטנסיביות מביאה איתה.

יכול להיות שנטל החיים גורם לנו לייפות את העבר. לא חושבת במושגים של טוב או לא, אלא מתייחסת עובדתית שזה קורה.

כשהילדים גדלים, הרבה פחות אינטנסיבי, ולי לפחות קצת מרגיש איזה חוסר באוויר וגעגוע לתקופות שהם היו קטנים וצמודים אלי.

ולא היה לי קל בכלל.. והיה לי תינוק צורח ברמות היסטריות בנסיעות, והיה כל מיני סוגי אתגרים, אבל היו גם המון רגעים יפים, שבלהט האירועים לא מספיק מפנימים כמה מדהימים הם היו.

כל מיני הארות כאלו ופנינים. שוואלה את קולטת כמה הילדים מתפתחים ואיך מתוך הבכיות והמריבות נולדות תובנות וסדרים..

אז בזמן אמת זה נראה כמו תקופה של אמאלה איך עוברים אותה, ומי השטן שברא את המושג הזה חופש גדול ובדיעבד כן מתגעגעים אליה.

היה טוב בשגרה והיה טוב בחופשים,

רק שבזמן החופשים היה קשוח ברמות אחרות.

זה כמו שתגידי שבמישור יותר טוב מהעליות.

מצד אחד ברור שכן, מצד שני איפה שהאתגר מביא לקצה, שם החוויות נצרבות, שם אנחנו נבנים באמת. אבל אי אפשר כל הזמן לחיות על הקצה, ובזמן העליה ברור שהכי רוצים שהיא תסתיים.

אני אומרת שזה לא או או.

או שנהנים מהחופש, רוצים שהוא ימשך וזוכרים אותו כחוויה מעצימה

או שקשה מדי, רע, רוצים שיגמר וזכור כסיוט.

אני חושבת שזה גם וגם.

גם קשה, גם סיוט, גם מעצים, גם רוצים שיגמר וגם כשנגמר מתגעגעים לזה.

לא חושבת שנכון היה לצפות להנות מהאינטנסיביות שהייתה, זה היה אינטנסיבי ברמות שקשה להסביר. וזה לא שגידלתי אותו כבן יחיד, כן? והוא הבכור אז לא שהייתה לי עזרה כשהוא היה קטן.

במעט זמן הספקנו חוויות חיים של פי כמה מסיטואציה רגילה (והיום אני יודעת להשוות)

סתם כדי לסבר את האוזן, בחופש הגדול כשהוא היה בן 2.5 והייתי עם תינוקת קטנטנה

היה את מבצע צוק איתן ובעלי היה מגוייס, גרנו בדירה ללא ממד, האינטנסיביות הייתה ברמה שלא הצלחתי לעמוד על הרגליים, זחלתי על 4 כדי לטפל בילדים.

אז נהניתי? בזמן אמת ממש לא. זה היה יותר מדי בשבילי מכדי להנות. רק חיכיתי שיגמר כדי להצליח לנשום. לישון. לחשוב צלול.

ובכל זאת, מתגעגעת ממש ממש.

וב"ה שיש עוד ילדים בבית להנות מהם אבל זה לא אותו דבר כי גם הם כבר די גדולים. אז כן יודעת לנצור רגעים כי מבינה שאתגעגע אבל זה לא עושה את ההתמודדות עם החירפון של החוסר שגרה יותר קל באותו רגע.

יש דברים שקשים ואני לא מתגעגעת אליהם בכלל. אבל מהדמעות שזלגו כשקראתי אני מבינה שכנראה שיש גם את המקום הזה של דברים קשים מאוד שבסוף בונים ונחרטים כמתוקים.

אז במרחק הזמן רואים פרספקיטיבה, ורואים איך בסוף דווקא הקשיים הובילו לתהליכי עומק ובניית קומה. ככה לפחות אני מרגישה.

גם יש תכונות שבילדות המוקדמת רואים היבט מסויים שלהם, ולפעמים ההיבט הזה מתייחס לתכונה כמשהו שלילי, אבל כשלומדים איך לנטרל את השליליות, או כשהגיל מאזן את הצד השלילי, רואים גם את הצד החיובי של אותה תכונה, ואז כשמסתכלים על התכונה עצמה בפרספקטיבה רחבה יותר, זה נותן מבט אחר על ההיבט השלילי. זה לא מבטל את השליליות. זה כן מאזן את התמונה ומחזיק את המורכבות.

למשל ילד שמאוד דבק באמת ודיוק, זה מתבטא בחוצפה וחוסר קבלת מרות,

אבל כשחווים את אותו יחד נלחם מול עוולות ולא מול הממונים עליו, זה פתאום מאיר באור אחר את הסיטואציה.

או ילדה רגישה שנעלבת בקלות, אבל כשהיא גדלה היא מגלה רגישות לאחים הקטנים שלה וזה מהמם

או ילד רחף שחי את החיים בניתוק מסויים מהסובב אותו (חי בללה לנד) ובזמן אמת זה מחרפן כי הוא לא קורא סיטואציות, ולא מגיב מספיק מהר, ולא מבין לבד איפה צריך אותו, לא מונע משברים מתוך הללה לנד שלו (נניח ילד קטן עובר אותו בדרך ליפול ממקום גבוה, והוא לא מונע מהילד להגיע לפתח)

זה מעצבן ממש, אבל כשחווים את זה שהוא לא נבהל ממעברים, ולא מתרגש ממלחמות או כשמשנים תוכנית, הוא סבבה עם הכל, אז פתאום כל המועקה מהללה לנד שלו מקבלת הסתכלות אחרת..

אז זה דברים קטנים שמשפיעים גם על הזיכרון של החוויה בטווח הארוך יותר.

השתנה אלא שינויים סביבתיים וחברתיים השתנו

לכן נוצר פרדוקס בין הרצון הטבעי שטבוע לבין התפיסה החברתית שדורשת לחיות בניתוק מנטלי ופיזי מטבע האדם

אני לא נתפסת לתקופה ספציפית של חופש גדול, ההנאה מהאימהות היא כל הזמן, כל חוויה קטנה תיתן סיפוק ושמחה

חופש גדול זו תקופה של עומס על מערכת אנושית שלא בנויה לדבר כזה רמת הסטרס היומיומית שאנחנו חווים כיום לא משתווה למה שאימהות קדומות חוו..