רציתי לפתוח דף פייסבוק, בין היתר כדי לקדם עסק כלשהו שאני מעוניינת לפתוח.
שאלתי היא- האם אתן יודעות אם יש אפשרות לכבות/לחסום/לסגור את הדף הספציפי שלי ,כך שלא יהיה פעיל בשבת, כדי שלא יגרום לאנשים להכנס אליו בשבת וכך לגרום לחילולה?
יש פה כאלו שמבינות בזה?
שאלתי בשבילך איך ליישם זאת:
אם ברצונך לחסום גישה של מבקרים לדף הפייסבוק שלך בשבת, יש כמה שיטות לעשות זאת, אך פייסבוק לא מספקת אפשרות מובנית לחסימה אוטומטית לפי ימים ושעות. עם זאת, הנה כמה פתרונות אפשריים:
1. הסרת הדף מפרסום זמנית (Unpublish)
פייסבוק מאפשרת להסתיר דף כך שרק מנהלים יוכלו לראות אותו. ניתן להפעיל ולהשבית זאת ידנית לפני שבת ואחריה:
1. היכנסי להגדרות הדף.
2. עיברי ללשונית הגדרות → פרטיות הדף (Page Visibility).
3. לסמן Unpublish Page כדי שהדף לא יהיה נגיש לציבור.
4. לאחר צאת השבת, לחזור על הפעולות, יהפכו את הדף לציבורי שוב.
✅ יתרון: פתרון מובנה בפייסבוק.
❌ חיסרון: יש לבצע ידנית לפני ואחרי השבת.
2. חסימת משתמשים לפי מיקום גיאוגרפי
ניתן לחסום גישה לדף לפי מדינות מסוימות:
1. להיכנס להגדרות הדף → General → Country Restrictions.
2. להוסיף את כל המדינות שמהן ברצונך לחסום גישה בשבת (לא פתרון מושלם, כי זה קבוע).
✅ יתרון: פתרון אוטומטי למשתמשים מאזורים מסוימים.
❌ חיסרון: לא מאפשר חסימה זמנית לפי ימים ושעות.
3. מחיקת פוסטים או תזמון השבתה של תכנים
אם אינך רוצה שהדף ייחסם לגמרי, אפשר להסתיר פוסטים קיימים ולהגדיר פוסטים לחזור לאחר השבת:
1. להיכנס לכל פוסט → לחץ על עריכה (Edit).
2. בחרי באפשרות הסתר מהדף (Hide from Timeline).
3. לאחר השבת, ניתן להחזיר את הפוסטים ידנית.
✅ יתרון: פתרון פשוט ללא השבתת הדף.
❌ חיסרון: עדיין דורש פעולה ידנית.
4. שימוש בבוט אוטומטי (אם יש לך גישה ל-API של פייסבוק)
ניתן לתכנת בוט שמשנה את סטטוס הדף אוטומטית לפני שבת, אבל זה מצריך ידע בתכנות ושימוש ב-Facebook API.
✅ יתרון: פתרון אוטומטי לגמרי.
❌ חיסרון: מורכב לביצוע ודורש אישור מפייסבוק.
מה הפתרון המומלץ?
בשל המגבלות של פייסבוק, הדרך הפשוטה ביותר היא הסרת הדף מפרסום (Unpublish) לפני שבת והחזרתו לאחר השבת. אם מדובר רק על תכנים, אפשר לתזמן הסרת פוסטים מסוימים בשעות הרלוונטיות.
והמשפט המסיים של ChatGPT:
אם תרצי עזרה במציאת פתרון מותאם אישית, ספרי לי עוד על הצרכים שלך!
התקן שהיה הרבה שנים...חשבתי שיבוא מהר והתבאסתי שלא..
אם כבר קיבלת מחזורים רגילים טבעיים אחרי הוצאת המירנה, לא סביר שיש עדיין השפעה הורמונלית מהמירנה
הגיל, הרזרבה השחלתית, גם הם משתנים ומשפיעים על מצב הפוריות מאישה לאישה
אם את צעירה מ 35, צריכים לנסות כמה חודשים טובים לפני שפונים לבירור רפואי
אחרי 9 שנים עם התקן הורמונלי
לבדיקות של פרופיל הורמונלי ורזרבה שחלתית.
עד גיל 35 מקובל לנסות שנה לפני שפונים לייעוץ רפואי מעל 35, לאחר חצי שנה.
בגיל 40, הפוריות כבר חלשה יותר ולכן כדאי לעשות סקר הורמונלי לדעת מה המצב. ולהמשיך לנסות כמובן להיקלט.
ולא להתקן.
אחרי גיל 35 פעמים רבות לוקח יותר זמן להכנס להריון בלי קשר אם הייתה מניעה לפני או לא.
מחזורים סדירים לא בהכרח מעידים על מצב הפוריות.
אם את רוצה יותר לדעת, כדאי לך להתחיל בבדיקות דם ורזרבה שחלתית
זה מחליף בדיקה שגרתית אצל כירורג שד?
השד למשל.
לי למשל הרופאה אמרה שיש מבנה שד מגורגר ולכן ממוגרפיה לא אמינה אצלי ואני עושה רק אולטרה סאונד.
לדעתי זה פשוט בא להנגיש את הבדיקה לכולן בקלות רבה יותר, אבל זה לא מחליף ביקור אצל כירורג שד
לבדיקת שד יש 3 חלקים: בדיקה ידנית (מישוש) אצל כירורג שד, אולטרסאונד שד וממוגרפיה. לא תמיד צריך את כל החלקים,כירוג זה הבסיסי ומזה מתחילים והוא אומר אם יש צורך בעוד דברים.
אני על גלולות הנקה כבר 9 חודשים
יצא ששכחתי פה ושם. אין דימומים בכלל
לאחרונה עם בחילות מוזרות והרגשה של בטן נפוכה
לבדוק הריון או חבל על הכסף?
אם הכסף זה העניין אפשר לעשות בדיקת דם..
ואם זה לא אז זה באסה לבזבז על זה
5 בדיקות 30 שח
מתכוונת לבית מרקחת
..
וזו תופעה של הגלולות
אבל גם אני בזמנו בזבזתי הרבה בדיקות בגללה
מוזמנת להצטרף למועדון -הפותחת
אם עוד לא גילית את נפלאות איביי ועלי אקספרס לבדיקות הריון- מליצה
חצי שקל לבדיקה
והן אמינות ממש
ואם את רוצה לעכשיו
יש של תשובה כנה
יש גמח בזמנו ברשת
ויש ערכות לא מאוד יקרות גם
לבזבז 40 שח לאחת נשמע לי הזוי ...לכי תעשי כבר בדיקת דם
אני חודשיים וחצי אחרי לידה ומרגישה בודדה ודחויה
בכל מה שקשור לתינוקת הכל מושלם! אני אוהבת אותה ברמות ונהנית מכל רגע איתה.
בכל מה שקשור לזוגיות אני מרגישה ככ רחוקה, הכל טכני סביב הבית והילדים ואין כלום בינינו.
נשואים 6 שנים עכשיו זו הילדה ה4.
טבלתי אחרי חודש וחצי ובגלל איזו שארית מההריון לא יכולתי לשים התקן (הרב נתן לנו איזה שקפים למניעה) בעלי פחד שנכנס שוב להריון ולכן סיכמנו שנחכה קצת.
אני חוזרת מהמקווה והוא לבוש לכדורגל, נתן לי חצי חיבוק ויצא. ככ נפגעתי! אז אם לא מקיימים את המצווה אז כלום?
חודש וחצי שאנחנו אסורים אז לפחות נשב נדבר נתקרב...
מאז כבר התחלתי גלולות אבל חוץ מאיזה פעמיים שהיינו יחד הוא לא מראה עניין..
קשה לי ממש ואני לא מצליחה להבין מה קורה, אני נורא בתביישת לפתוח ולשאול
אפשר להבין.. 4 ילדים ב6 שנים זה אומר שאת רק בלופ של הריונות ולידוח.
הוא בקושי מכיר אותך לא הורמונלית.
שלא נדבר על הפן הכלכלי והשינויים הגדולים כל פעם.
אין מנוס מלפתוח ולדבר.
ממה את מתביישת בדיוק?
לפתוח ולהגיד מה שאני מרגישה
יש לנו תאומים לפני הלידה וכן יש פער של 4 שנים בין ה3 לתינוקת
למה שלא תעלי בפניו בדיוק את זה? שאת רוצה קשר, קרבה, תקשורת...
שקשה לך עם המחשבה שאולי רק כשתהיו מותרים הוא "יתפנה" אלייך.
איך את מסתדרת עם ארבעה קטנטנים? יש מתח ביניכם? יש מתח כלכלי?
נראה לי שכל הפרמטרים האלו משפיעים...
תנסי להעלות את זה בפניו אבל לא כהאשמה, אלא כמה היית רוצה שיהיה.
מתארת לעצמי שהחיים שלכם מאוד אינטנסיביים. זה לא פשוט. כל הכבוד שאת מחזיקה את הבית.
יחסים אחרי הביוץ?
אם נגמר הביוץ עדין יש רלוונטיות??
את רואה קרבה בלשבת אחרי מקווה ולהתקרב,
הוא רואה בסיטואציה הזו ניסיון שהוא לא רוצה להתנסות בו.
מאז שהתחלת גלולות היא יותר נינוח בקרבתך?
חודשיים אחרי לידה זה ממש הזמן לעצור רבע ולחשוב איך אני רוצה שהיומיום התנהל, במה להשקיע,
ממש לבחור בתוך המציאות ולא רק לשרוד את היום כמו בסמוך ללידה.
שתדעי שיש בעלים שמרגישים שהתינוק החדש תופס מקום אצל האמא, מקום שהיה פעם שלהם.
לילדים אומרים הלב של אמא התרחב ויש מקום לכולם,
לגבי זוגיות זה יכול להיות שזה מתפרש אצלם אחד על חשבון השני (לא משנה אם זה נכון או לא)
היא צמודה אלייך 24/7, ישנה איתך, יונקת ממך.
ממש ממש צמודה, יותר ממנו.
אצלנו זה- היא הייתה *בתוכי* 9 חודשים, האכלתי אותה דרך חבל הטבור 24/7
זה שיש זמנים שהיא ישנה ואני יכולה להתנתק ממנה זה שיפור ונפרדות.
אצל הבעלים זה כזה היית בהריון השתנה *לך* הגוף,
ואחרי הלידה ישל יצור חדש שלא היה פה קודם.
זה לא שיפור של הנפרדות מההריון. לפני כן לא היה כלום, ואחרי לידה מ0 ל90 אחוז של היצמדות.
לכן חשוב להשקיע בזוגיות. ופחות להחצין כמה התינוקת הכל מושלם איתה. תשתפי אמא וחברות, שיח נשים שיכיל את זה, פחות את בעלך.
לדוגמה קנית לה כובע מתוק, לא לצפות שהוא יחווה כמוך את החוויה, של תראה איזה מתוק לה, יואו.
הוא כנראה צריך הסחות דעת כדי לא להתפתות או שהוא בורח מהקושי (לגבי הכדורגל)
לגבי היחסים וכו - את לא צריכה להתבייש
שבו, תביעי צורך
בקרבה, בהתעניינות, ביחס ותשומת לב
תשמעי גם אותו
בעז״ה הכל יהיה בסדר ❤️
ארבעה ילדים בשש שנים.. את גיבורת על , באמת!! שה' יתן לך הרבה כוחות ושמחה ❤️
לי אישית גם קשה עד היום (ואני נשואה ככל הנראה כמה וכמה שנים יותר מכם) לפתוח נושאים רגישים. לא תמיד יש לי מילים לזה וגם באופי שלי מעדיפה לא לפתוח דברים אלא להדחיק ולהמשיך הלאה
ותדעי לך שלאורך השנים גיליתי כמה הלב הפתוח והדיבור הכנה פותחים עוד שער, מעלים אותנו עוד קומה.. אז ממש מחזקת אותך לדבר על זה.
לשתף- ככה הרגשתי. אני יודעת שלא רצית לתת לי הרגשה כזאת אבל נפגעתי מזה. בוא נדבר עלינו...
מחזקת אותך לפתוח את הדברים ושולחת כוחות! מהממת!!
מרגישה שאין לי את המילים הנכונות..
רק אחרי שמדברם אני חושבת למה לא אמרתי ככה וככה..
האמת שאני מרגישה שפשוט אין משיכה מהצד שלו..
תמיד היה אישיו של משקל - ספורט- תזונה
ישבתי עם עצמי בשבת והבנתי שאני פשוט מפחדת לשמוע אותו אומר לי את זה ולכן אני לא פותחת ואומרת את מה שאני מרגישה
כדי לא לשמוע ולהרגיש את הדחייה הזו
תשמע בעלי היקר, אני רוצה רגע לשתף אותך בתחושות שלי.
ורגע לפני שאני משתפת, יש לי גם בקשה, רגיש לי הנושא של תזונה ומשקל, אם אפשר שהדיבור ביננו לא יגיע לשם.
ואז להגיד מה מפריע *לך*, מה גורם *לך* להרגיש כשהוא מתנהג בדרך מסוימת, ולסייג ולהגיד שאת מבינה מאוד אם הוא מפחד כרגע בכלל מהאפשרות שאולי יהיה הריון, אבל את צריכה להרגיש קירבה מצידו בדרכים אחרות. תסבירי שחשוב לך הקשר, וחשובה לך תחושת שותפות, וכרגע את מרגישה שהכל בינכם טכני והמצב הזה כואב לך. אולי להציע זמן זוגי נקי מרעשים וקבוע שלא מזיזים ועושים בו משהו שכיף לשניכם. לשאול אותו מה הוא מרגיש ביחס למה שאת אומרת והאם הוא שותף לתחושה הזו שדברים נעשו טכניים, ואם כן איך לדעתו כדאי לנסות לשפר את זה.
היום יום האינטנסיבי באמת כל כך מושך למקום טכני, וזה רק טבעי ומוכר מה שאת מרגישה. אבל מצטרפת לקודמותי שלפתוח את זה בצורה נינוחה ובאוירה טובה, אין כמו זה לתחושת הקירבה שתגיע אחר כך בעזרת ה'. ואם איכשהו זה מתחרבש ולא מצליחים לדבר נינוח וזה דוקא גורם לפיצוץ, אז שוה בעיני לנסות לפנות ליעוץ זוגי חיצוני שיאפשר לכם את המרחב ואת ההנחיה הנכונה איך להגיד דברים מהלב אחד לשני. לא מספיק מכירה אם יש כאלה שמאפשרים דבר כזה נקודתי ולאו דוקא תהליך ארוך של 10-12 מפגשים, אבל מאמינה שיועצים טובים שאכפת להם יתנו אופציה כזו.
בהצלחה🧡, מחזקת אותך ללמוד להגיד מה שבליבך, זו מקפצה לזוגיות.
עדיף לך כן לנסות לדבר ולפתוח,
קחי לך רק אם מתאים לך ואם לא מתאים תתעלמי,
קודם כל זה יעיף אתכם קדימה בזוגיות
ולידה זה דבר שבהחלט משבש את כל המוכר והידוע
ולכן כדאי שיהיה שיח.
שיח על אינטמיות מגביר אינטמיות,זה יכולת שנפתחת ודבר שני ,איך תדעי את מה מפריע לו אם לא תשאלי,ואיך הוא יידע מה מפריע לך אם לא יהיה שיח?
בין בני זוג כדאי שיהיה שיח בטוח ומכיל שמאפשר דיבור על כל דבר.
את יכולה להקדים לו ולומר שקשה לך לדבר על זה...
למישהי יש המלצה על מקום שהייתה?
אפשרי לבקש את זה מכל צימר? או רק ממקומות שעושים חבילה עם סדנא? אשמח להסבר איך זה בדיוק עובד
זה שוברים שונים.
פשוט במקום שיש בו גם סדנאות אז אפשר כאילו לשלם משני השוברים ביחד כי כביכול הסדנא היא הטיפול, ואז זה מגדיל את הסכום שיש לך עבור המקום.
אבל לא חייבים לממש הכל באותו מקום.
בעיקרון זה מופרד לשוברים שונים - נופש, טיפול אישי למשרת, טיפול זוגי (או שזה מוגדר אישי לבת הזוג לא בטוחה)
כנערה היה לי קושי עם השפה האנגלית, עד היום..
ואני ממש בטוחה שזה גם קשור להשקעה בילדות בשפה הזאת.. היו לי חברות שלקחו אותן לחוגים באנגלית וכו',
השאלה שלי איך משקיעים בזה עם הילדים?
מכירות את זה שבגילאי היסודי והתיכון שמתחילות ההשוואות והכמות יחידות הפערים צצים? יש לי טראומות מזה..
מה שהבנתי עם השנים שאין תחליף למאמץ של ההורים בנושא, הילד לא מגיע כל יום לביה"ס ומשום מקום אמור לדעת אנגלית (כנל מתמטיקה אגב)
אשמח ממש לכל טיפ! איך אפשר לקדם בבית את הילדים באנגלית מגיל צעיר?
לא דחפו אותי ללמוד מעבר ללימודים ככ.
אני כן למדתי גם בבית, באמצעות שירים שתרגמתי לעצמי, וצפייה בסדרות
אבל זה היה רצון שלי, לא קשור להורים בשום צורה. כאילו הם שמחים שאני יודעת, אבל לא עשו שום דבר מיוחד בשביל זה. את הסדרות ראיתי בלי קשר לרצון לדעת אנגלית. סתם כי אהבתי
מגיל קטן עדיף על השקעה במורים פרטיים בגיל הגדול
סרטונים, שמע באנגלית, אפילו להקריא ספרי ילדים
לדבר קצת בבית דברים פשוטים אם אפשר
וכזה...
חוגים ושיעורים פרטיים זה עוזר להתקדם פדגוגית
זה כמו שילד דובר עברית ילמד עברית.
כמ זה שהוא מדבר לא אומר שהוא יודע את מבנה השפה.
אבל זה לא עוזר לאוצר מילים. כל שינון כזה זאת השקעה כבירה שבסוף זוכרים ממנה לטווח הארוך די מעט.
הדרך לשפר היא ע"י חשיפה לשפה.
יש היום כמה סגנונות של לימוד בתוכנות מחשב,
והיום בעידן הAI
ממש לא צריך להשקיע בזה סכומים מטורפים.
יש כבר היום תוכניות לימוד אינטראקטיביות וזה ילך וישתכלל עם הזמן.
בקיצור יותר מחשב, חשיפה וחוויה
ופחות מורים פרטיים, ספרים ושינון סיזיפי.
משמיעים לילדים המון שירים באנגלית, ויש לנו גם אפליקציה שדרכה הם משחקים ולומשים מילים באנגלית.
מבחינת אוצר מילים, לגדול בן 6 יש אוצר מילים יפה יחסית לילד שלא דובר אנגלית ולא נחשף לדיבור יומיומי של אנגלית (צבעים, בעלי חיים, כלי תחבורה, מעט רגשות, פירות, ועוד חפצים למיניהם).
אבל מה שיותר מרשים זה - א. המבטא שלו. בגלל שהוא שומע את זה מסרטונים ומשחקים שמיועדים לדוברי אנגלית, הוא מבטא את המילים מצויין. ב. היכולת שלו להבין משפטים פשוטים, גם אם הוא לא מבין בהם כל מילה. אלא כי הוא מצליח להבין איך נשמע משפט. זה ממש לא אומר שהוא מבין הכל, אבל ההבנה שלו יפה יחסית לדרך שבה הוא נחשף.
כשהוא יתחיל ללמוד אנגלית בבית הספר, מניחה שנראה עוד יותר את ההשפעה של זה.
הילדים לא לומדים אנגלית בחיידר ולכן מאד חשוב לי ללמד אותם בבית
עם הגדולים פחות עבד לי, השיטה לא היתה טובה והגיל היה מאוחר מדי.
עם הקטן זה עובד נהדר, הוא נחשף לאנגלית (דרך יוטיוב קידס) לפני גיל שנה ולמד לדבר במקביל בעברית ואנגלית, היום בגיל 5 יש לו אוצר של עשרות מילים והוא מכיר את רוב האותיות. כרגע הוא לומד לקרוא בעברית והתכנון שלי ללמד אותו לקרוא אנגלית מיד אחרי שהקריאה בעברית תתבסס, כדי שיתחיל לקרוא ספרים באנגלית ויפתח את השפה לעומק.
זה מה שעבד אצלנו (עוד מהמשפחה התגייסו):
1. אם כבר מחשב/טלויזיה אז רק רק באנגלית. שירים, סדרות וכו - רק אנגלית. והתחלנו את זה באיזה גיל 3-4 הוא לא היה מאוד מרוצה מזה שהוא לא מבין, אבל התרגל… (לשחק בדברים אחרים תמיד הייתה אופציה, לא העברנו ילד התעללות)
2. הקראנו לו סיפורים באנגלית. האמת פחות סיפורי ילדים אלא אח״כ בגיל 5-6 הארי פוטר וכו, ספרים אמיתיים. עם הסברים מדי פעם, אבל סה״כ קולטים.
3. שירים שהוא אהב באנגלית תרגמנו יחד איתו מילים קשות (גם אם רוב השיר זה מילים קשות בשבילו), ואז כשהוא שר הוא הבין מה הוא אומר…
4. בגיל גדול יותר (נניח 8-10) ישבתי איתו לקרוא באנגלית. בהתחלה הוא היה מקריא משפט אחד בכל עמוד, לאט לאט מתקדמים לפסקה בעמוד, ואז עמוד עמוד (עמוד אני עמוד הוא). תוך כדי זה גם ללמוד איך הוגים למשל gh וכו כי זה דברים שהם לא הגיעו אליהם עדיין בבית הספר בזמנו.
לא דיברנו איתו בבית שיח יומיומי באנגלית כי האנגלית שלנו היא לא של דוברים וחבל להרוס. ספרים הקראנו במבטא כושל מעט אבל זה מה יש.
וואלה האנגלית שלו (היום בן 13) יותר טובה משלי, אוצר מילים עשיר, יושב וקורא ספרים בני 400+ עמודים באנגלית (בעיקר ספרי פנטזיה וכו, זה מה שמעניין אותו). והמבטא האמת גם די מרשים באופן מפתיע (כנראה מהשירים והסדרות). נמצא בהקבצה של דוברי אנגלית… האמת אני מרוצה מהתהליך הזה ובעיקר מאוד שמחה בשבילו כי זה נכס לחיים.
כל הכבוד לכם על ההשקעה!!
ובאמת נראה שב"ה הצלחתם
רק אומרת שזה לא פשוט
מצריך הרבה אנרגיה, סבלנות, וזמן
התחילו לי כתמים.. ועד שהיתי נקיה
התחיל דימום כבד יותר שהסתיים תוך כמה ימים כמו מחזור
האם אני בטוחה איתם גם כשההנקה לא מלאה וכמעט נגמרת??
ומה ההמלצה כשההנקה נגמרת לעבור לגלולות אחרות?
חוץ מהכתמים ממש בסדר לי איתם
??
לק"י
ההגנה היא אותה הגנה. ממליצים לעבור אם יש כתמים או דימומים.
אז אם נוח לך איתן, אין סיבה לעבור.
הן יעילות גם אם לא מניקים בכלל.
פשוט סיכוי יותר גבוה לכתמים
חלב שאוב מיום שישי שהיה בחוץ שלוש שעות עד כניסת שבת בערך ואז הוכנס למקרר עד מוצש ואז שוב היה בחוץ כשלוש שעות והוכנס שוב למקרר.... טוב עדיין?
תודה לעונות
נתחיל מהסהכ 6 שעות בחוץ זה מאוד גבולי
אבל אוצי יוצר מטריד זה המשחקי טרמפרטורה
בכל אופן את יכולה להריח/לטעום
בהקשר הזה, לדעתי...
קר מאוד בחוץ, זה לא שישב בשמש או משו
תנסי אולי להריח או לטעום כדי להיות בטוחה
אבל רוב הסיכויים שהוא טוב
ממליצה לטעום שלא חמוץ אם לא מגעיל אותך (לא שהחלב שלך מגעיל חלילה, אני ספיציפית לא מעיזה פשוט לטעום את שלי )
בעיני אם יש סיכוי שהחלב מקולקל עדיף כבר לתת מטרנה...
כך אני נוהגת
אני כרגע בשלב שעוד לא יודעת אם אני בהריון,
יש לי כאבים בשד כמה ימים ועכשו התחיל גם שיעול וגרון יבש ומרגישה קושי לנשום, זה מדאיג?
יש דרך לטפל בזה?
לי באחד ההיריונות היה קוצר נשימה מציק כזה, שהתחיל לי די בתחילת ההיריון והמשיך עד סופו. אבל זה לא היה מסוכן. (בהיריון אחר כך גם סבלתי מזה ברמה קצת פחותה יותר ואז עשיתי בירורים אצל רופאת ריאות, והכול יצא תקין)
זה יותר תחושה של לחץ.
השאלה אם הקוצר נשימה הזה בעשיתי? וצריך ללכתוב לבדוק?
קוצר נשימה תמיד צריך לבדוק
בטח בחורף שיש הרבה דלקות ריאות
חייבת מישהי עדינה ואנושית
לא פשוט לי המהלך הזה
ומבחינה כלכלית כמה עולה כל התהליך?כולל רכישת הדיפאגרמה עצמה
איזור ה600-800 ש"ח המפגשי התאמה + הרכישה של הדיאפרגמה והקוטל
יחסית לא יקרה, ורופאה.
לא עשיתי בסוף אצלה אלא בחינם אצל הרופאה בקופה.
מהממת ממש אבל קשה להשגה.
אשמח לשמוע על רופאה בקופה שמתעסקת בזה...
קרוב אלייך יש את ד''ר מרים אקרמן שמתאימה, דרך הקופה. אולי היא עובדת בכמה קופות, אין לי מושג.
מקסימה. ממש עדינה ומסבירה הכל בנחת
יש את דר אדית גולדשטאוב, עובדת במאוחדת ולאומית לידיעתי
מקסימה ועדינה
תמיד מקפיאים את החלות והלחמניות ליום השני כדי לאכול אח״כ בטעם טרי
אנחנו עושים את זה כל הזמן
קצת רקע-
אנחנו נשואים מעל 20 שנה. בגדול- טוב לנו מאוד ביחד.
א-ב-ל, בתקופות שחיינו שבועיים-שבועיים, זה היה פשוט סיוט. אנחנו פשוט לא מצליחים לתקשר בלי מגע. משהו שם לא עובד. וכל פעם מחדש הייתי מקבלת מחזור, וזהו. כאילו כל הזוגיות היפה והטובה נעלמת כלא היתה. ובעלי נעלם ועצבני ואין עם מי לדבר.
ומפעם לפעם היה לי יותר ויותר קשה לטבול. זה גם המעבר מאפס למאה, אבל בעיקר התחושה הזאת שאני צריכה לשים את כל המשקעים וכל הכאב שלי בצד ולהשקיע עכשיו מלא בכל התהליך של הטהרה בשביל להתקרב. ובכל זאת טבלתי, וכשהייתי חוזרת הוא היה מבקש רק לתת לי יד- ופתאום היה אפשר לדבר, וגם משהו בי היה מתרכך ונרגע וכאילו שם את כל המשקעים והכעס והעצבים בצד, אבל בגלל זה אף פעם לא פתרנו את הכל עד הסוף.
ואז אחרי שבועיים הם שוב היו צפים מחדש, כואבים יותר.
וכל חודש היה לי קשה יותר לטבול. וכל חודש מחדש הבטחתי לעצמי שהפעם אני לא נותנת לזה לקרות. אבל זה תמיד קרה. הייתי הולכת למקווה עם דמעות, ומושכת את הזמן כמה שאפשר כי אני לא רוצה לחזור הביתה. אבל הקסם היה קורה, והכל היה נשכח.
ובסוף, הפתרון שמצאנו היה מניעה הורמונלית. פשוט לברוח מהסיטואציה. וב"ה שזה עבד לנו, וטבלתי פעם בחצי שנה בערך, ועשינו גם טיפול זוגי שלכאורה עבד על הדברים ובמשך שנים חיינו כאילו הכל בסדר.
אבל לא. כי אני רוצה עוד ילד. ולראשונה בחיינו (תודה ה'!)- בינתיים עוד לא נקלטתי. וכל חודש, חוץ מזה שההריון לא מגיע, אנחנו שוב באותו הלופ. וכל פעם מחדש אני לא מבינה למה בכלל רציתי הריון אם הזוגיות כל כך נוראית- כי אלה שבועיים שאין שיח. אין כלום! כל שניה אנחנו רבים וכועסים כאילו על שטויות. בשבת אני לא הצלחתי להסתכל עליו בלי לבכות. יש לי מיליון דברים שכואבים ומציקים ואני מרגישה שהם כמו הר שאי אפשר לעבור אותו.
ואני אמורה לעשות היום הפסק, ופשוט לא מתאים לי. לא רוצה.
אני מנסה להקשיב לנשמה שלי- שמתכווצת וצורחת עלי לא להתחיל בכלל עם התהליך של הטהרה עד שאני לא ארצה לטבול. עד שלא יהיה בי געגוע. אבל לא ברור לי מתי והאם זה בכלל יקרה אי פעם.
ומצד שני, גם לי בא להיות כבר 'בצד השני' ולשים את כל המשקעים האלה בצד.
ואני גם נורא לא רוצה לפגוע בבעלי, והוא יפגע עד עמקי נשמתו אם ידע שאני חושבת לדחות. אבל איך אפשר בכלל לדבר, כשהוא סוג של 'מחרים אותי' ומדבר איתי רק את הדברים הכי קונקרטיים בעולם (ניסיתי לספר לו משהו קטן שהיה עם הילדים, הוא עושה לי 'בסדר' ונעלם. וזה תמיד ככה). אבל אני גם כן מרגישה צורך לעדכן אותו, כי בסוף זה כן תלוי בו, ואם הוא יחליט שהפעם הוא מתגבר על עצמו ומוכן לתקשר גם לפני הטבילה.
זהו. לא יודעת מה אני רוצה ממכם.
חיבוקים, הזדהות, עצות, מה שיש לכם לתת לי.
רק בלי ביקורת. אני מספיק אוכלת את עצמי גם ככה.
החכמתי ממש
תודה רבה!
חרשתי כבר את כל האינטרנט ולא מצאתי, מה אתם מכינות ברגיל?
אצלנו זה עוגת תפוזים לסוגיה(מגוונת בתוספות - מייפל, שוקולד צ'יפס, קפה, שיש)
עוגת שמרים
עוגת שוקולד
עוגיות מגולגלות
עוגיות שוקולד ציפס
מחפשת פרווה ובלי פירות ובלי ריץ'
תמרים
אגוזים, שקדים, בוטנים קצוצים/גרוסים
חמאת בוטנים
מערבבים, מגלגלים בקוקוס
מעדן
היינו השבוע עם התינוק אצל הרופא לאיזה עניין
ואז שאלתי אותו מה זה היובש שיש לו בקרקפת
הוא אמר שזה אסטמה של העור
ולפעמים עוזר למרוח שמן.
הייתי בטוחה שזה סתם יובש..
שמה לכן תמונה אם משהי יש לה נסיון עם זה ויכולה להגיד שככה זה נראה באמת
ומה עושים?? הוא בהיר וכמעט קירח אז זה ממש בולט
לא יידעת אם משנה איך קוראים לזה, למלא תינוקות יש כזה
לנו עזר שמן אמול אבל האמת שאם זה לא מפריע אז גם לא צריך..
זה פשוט בכל הקרקפת ככה וגם קצת במצח
לא היה לי את זה אצל אף ילד
זה לא מפריע לתינוק
אבל הוא כזה מתוק והיה לו כזה עור נעים פתאום נהיה לו ככה ולא עובר
לק"י
ניקיתי את זה במסרק סמיך אחרי חפיפה (אולי עדיף לשים שמן, ואז לסרק. אם זה מפריע לך. להם זה לא בטוח מפריע).
אסטמה של העור שאני מכירה זה יובש אדום ב"קפלים"- צוואר, מתחת למרפקים ולברכיים וכו'.
לאחת הבנות שלי היה בתור תינוקת ממש פצעים בקפלים של הצוואר מרוב יובש. זה עבר לה ב"ה כשקצת גדלה יותר.
ועכשיו (היא בת 6) שמתי לב שיש לה אדמומית חזקה ויבשה כזו בקפלים מתחת לברכיים. (עוד לא שאלתי אותה על זה כלום כי אני מנחשת שזה יעצבן אותה)
יכול להיות שבעצם היא סובלת מאסתמה של העור?
(גם הקילופים שהיו לה בקרקפת כתינוקת היו ברמה חריגה יחסית למה שאני מכירה)
אם זה זה, אז יש בכלל איך לטפל? והאם חייבים לטפל?
@פרח חדש - סליחה על הניצלו"ש. מהסתכלות בתמונה שהבאת נראה שאלה באמת קילופים רגילים שיש לתינוקות. באמת לא יפה במיוחד... באופן אישי אני לא עושה כלום כדי להוריד את זה.
בכל אופן, גם מהצד הזה של הקרקפת הוא נראה מתוק!🥰
מקווה שזה לא נהיה מעין הרע
כי הוא באמת מתוק במיוחד ותופס הרבה מבטים של הסביבה.
(אני לא כזאת שמאמינה בדברים האלו אבל לפעמים עולות לי מחשבות על זה)
למרות שגם אני חוטאת בהן... (הילדונת שלנו גם יפה באופן מיוחד יחסית אלינו ומשכה/מושכת מבטים ברחוב. וכל הזמן אני אומרת שזה שהיא הייתה תינוקת לא רגועה, וגם היום לא תמיד קל איתה, זה נגד העין הרע שהמבטים המתפעלים האלה מביאים...🤭)
לק"י
אצל הבת השלישית השתמשתי בשמן לאמבטיה ובקרם גוף של לה רוש פוזה.
גם על אקווזום קיבלתי המלצות.
ויש דברים שמומלצים גם:
לא לעשות אמבטיות ארוכות.
לייבש את הקפלים היטב. בטפיחות.
ללבוש בגדים ממאה אחוז כותנה.
לא יודעת אם חייב לטפל. אבל זה פשוט מציק לפעמים.
כי אין לי כוח להתחיל לטפל בזה...
כי זה יכול להיות מרטיבות או זיעה
אבל היא לא תרצה שאומר לה איך להתנגב, כי מבחינתה זה כאילו שאני אומרת שהיא קטנה ולא יודעת להתקלח לבד...
כשאני מתקלחת, אני מקפידה לנגב טוב טוב כדי שלא יהיו לי פצעים... אצלי זה עוזר לומר כך באופן עקיף
ותודה גם @יעל מהדרום @124816
אנסה לקנות בל"נ את המשחה הזו... (היא בלי מרשם, נכון?)
אבל נדמה לי שעם מרשם יותר זול (כללית), לא בטוחה.
או לבקש מהרופא אם מגיעים בשביל משהו אחר
ולא מגרדת, מספיק למרוח קרם לחות.
כבר ממש פצעים צריך משחה עם קורטיזון.
לגוף משחת אלוקום
לאזור הפנים והצוואר יש משחה מיוחדת בלי קורטיזון: אלידל.
שתיהן צריכות מרשם
בן 11, יש אדמומית כזאת מאחורי הברכיים וגם מאחורי המרפקים, מדי פעם.
הוא גם טוען שזה לא מציק לו אבל למרות זאת מדי פעם זה מגיע לרמה שהוא מגרד את זה מתוך שינה או כשהוא עסוק במשהו אחר בלי לשים לב, הגירוד גורם להחמרה.
אני מנחה אותו למרוח שם אקווה קרם אחרי המקלחת (בפועל זה כנראה קורה רק כשאני זוכרת להזכיר לו), אם הוא שם באופן עקבי אז זה עוזר, היינו פעם אצל רופאת עור כשזה היה במצב פחות טוב אז היא נתנה לנו משחה חזקה יותר ואמרה להשתמש בה אם מחמיר.
(כתינוק הוא סבל מאסטמה של העור יותר משמעותית, בעיקר בבטן ובגב)
אני אחכה כמה ימים לראות אם יש שיפור
אם לא אולי באמת אנסה עם המסרק
לק"י
אצלינו זה לא עזר🤷♀️
אפשר באמת לשים שמן זית, ולגרד בעדינות וזה יורד.
אבל זה יורד בד''כ גם לבד
אם רוצים אפשר גם לשטוף עם שמן אמבט לתינוקות
זה לא אסטמה, שכחתי איך זה נקרא. לתינוקות יש כל מיני תופעות בעור. זה בסדר
אני רוחצת באופן רבוע עם השמן של לה רוש פוזה ומורחת לו גם על הראש את הקרם לחות. (גם שלי קרח )
זה כמעט העלים את זה.
הבן שלי לא קירח לגמרי אבל כמעט
כמו פלומה כזאת
תוהה אם מתאים למרוח על זה קרם לחות
קצת שומני. לי באופן אישי נראה שעדיף מראה שומני מהקשקשים האלו.
הרגשתי נזילה קטנה ויש רטיבות קלה. לא סובלת מבריחת שתן ב״ה. על התחתון זה נראה כמו הפרשה מאוד מימית. לא לגמרי שקוף.
מה אפשר לעשות כדי להיות בטוחה?
אם צריך לצאת כמובן שעדיף לפני שבת ונצטרך לשים גם את הילדים
מצד שני ואם זה כלום ישחררו אותנו ונתקע שם… מבולבלת.
איזה שבוע את?
בכל מקרה הייתי נוסעת נשמע שזה זה
וגם עדיף לחינם מאשר חס ושלום לפספס משהו
תבשרי טוב!
קיבלתי הפנייה מהקופה לבית חולים, ובדקו עם אולטרסאונד וגם בדיקה מיוחדת שדומה לבדיקת פאפ. בדיעבד גיליתי שבסופרפארם יש פדים מיוחדים ששמים על התחתון והם משנים צבע לפי הנןזל שיוצא, וזה אומר אם יש ירידת מים.
בכל מקרה, אם אני זוכרת נכון, בבית חולים אז אמרו שאם זה כמות קטנה זה לא העניין. ממש ביררו כמה התחתון היה רטוב
העניין הוא עם שבת
אין לי כרגע פדים מיוחדים
אני חוששת להתקע שבת בבית חולים לחינם
צריכה להחליט מהר…
של מים שכנראה ירדה במהלך הלילה ולא הרגשתי ...
אחר כך המשיך בטפטופים..
אם יש ירידת מים בשבוע כזה
ואין דימום
ואת מרגישה בסדר
לא חושבת שזה דחוף ללכת לבית חולים.. בד"כ זה לאט לאט מוביל ללחידה, יתחילו צירים..
אחת הלידות אצלי התחילה ככה
הלכתי לבית חולים אחרי כמה שעות כשהתחילו צירים צפופים
החלטתי לא לצאת לפני שבת. הלחץ היה גדול עליי… אמרתי לעצמי שאם זה יתפתח פשוט ניסע בשבת ואין מה לעשות.
תכלס לא היה משהו חריג. בשבת בבוקר שוב הרגשתי פעם אחת נזילה של הפרשה מיימית. אבל לא מעבר. אין לי צירים אבל זה די מלחיץ כי כל הלידות שלי התחילו בירידת מים בשטף ואת הצירים הרגשתי כבר בחדר לידה.
בשבת היה התאריך. אז נכנסתי לשבוע 40 למעשה..
מעייף
לק"י
שיהיה בשעה טובה, בקלות, בריאות ובידיים מלאות!!
הרופא שעשה לי את המעקב המליץ על זירוז בגלל האטה בגדילה כבר לפני שבועיים. מבחינתו הוא סיים איתי.
הלכתי להתייעצות פרטית אצל רופא שאני סומכת עליו וקיבלתי חוו״ד שאין סיבה ממשית לזרז.
תכלס עכשיו לא יודעת לאן אני אמורה לפנות.
הייתי שבוע שעבר בקופה בשביל מוניטור. היה רופא תורן והוא לא התייחס אליי יפה, ראה את הפרטים בתיק ואמר שהוא מחדש לי את ההפניה לזירוז וזהו מבחינתו. מה אני אמורה לעשות עכשיו?
בשעות הבוקר למעקב הריון עודף. עם הנתונים שלך הייתי מנסה ללכת מחר על הבוקר כדי לפחות להיבדק לגבי המים והקצב של הגדילה ולקבל החלטה ביחד עם הצוות הרפואי מה הכי טוב לך ולעובר.
שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות!
לק"י
אם יש אצליכם מרכז לבריאות האשה, תתקשרי לברר אם עושים שם מעקב.
לדוגמא אצלינו עושים עד סוף שבוע 40, ומשם בבי"ח
אז כמו שייעצתן לי, תכננתי לצאת בראשון בבוקר למיון. כך או כך שבוע 40, צריכה להבדק.
ב4 לפנות בוקר התעוררתי מתחושת לחץ באגן. לא הייתי מגדירה ככאב ממש, אבל כמו ציר חלש עמוק באגן. מפה לשם לא הצלחתי לישון (סתם כי אני בחרדות שהלידה תפתיע עוד משבוע 37). נמנמתי לסירוגין עד הבוקר. הילדים יצאו למסגרות, אמרתי לבעלי שנצא בנחת ונבדוק מה קורה. בינתיים הרגשתי את הלחץ ההוא מהלילה עוד כמה פעמים. לא חזק, לא סדיר ולא תכוף. יצאנו למיון.
אני נבדקת, פתיחה 3-4. הלם. יש לך צירים גברת…
אמרתי שאני מרגישה משהו, אבל זה לא ממש כאב.
מפה לשם עשינו מוניטור ובדיקות ונכנסנו לחדר לידה.
המיילדת ביקשה שאקח שעה להתארגן בנחת ואקרא לה. אני כולי מבסוטה, מתחילה חוקן, מקלחת וכו. עוברת כמעט שעה ואז ציר. אני קוראת לה. פתיחה 7.
היא יוצאת שוב, עוברים כמה רגעים ואז לחץ חזק.
קוראת לה שוב (קצת יותר בהיסטריה) והיא אומרת שהראש פה. 10 דק׳ של לחיצות טובות והנסיך הגיח לאוויר העולם.
מה אומר ומה אדבר
קטונתי מכל החסדים!
תודה לה׳ יתברך ותודה לכן על העצות הטובות ❤️
איזה לידה😱
איזה לידה מהחלומות! ממש שמחה בשבילך!! ברוך השם!!!
כמה טוב שנסעת להיבדק!
התאוששות קלה והרבה נחת❤️
רק לוודא שהבנתי- עד פתיחה 7 הצירים לא כאבו? הרגשת רק לחץ כלשהו?
מצד אחד נשמע מדהים, מצד שני מעורר בי חרדה לדעת שיש מקרים כאלה ושיש מצב שלא אזהה שאני בלידה🙈
התחיל קצת לכאוב אבל נסבל ממש. כמה צירים בודדים עם התקדמות מטורפת. כאילו כל ציר היה סנטימטר -שתיים פתיחה…
וכן זה בהחלט מעורר חרדה, כבר היו פה שרשורי חרדה כאלו שלקחתי בהם חלק פעיל
והרבה לילות שהתעוררתי כל שעה בבהלה.
והרבה עבודה עצמית של ביטחון בה׳.
תפילות בלי סוף, במילים שלי.
ולהפיל את עצמי לידיים של הקב״ה, להרגיש את החיבוק שלו.
תודה לכן על הברכות ❤️
מזדהה עם הלחץ/חרדה משבוע 37 לירידת מים 🙈🙈🙈🙈
יעל...אחרונהאגן כליה מורחב התגלה בסקירה מאוחרת על 5.1 ממ
בסקירה שלישית התרחב ל8 ממ.
בנות שהיה להן? מה עושים? אני מפחדת שיגדל עוד.. הרופא אמר שבמקרים מסוימים גם מיילדים בשביל לטפל בעובר, בנות שהיה להן מורחב ממש ונשארתם עד סוף ההריון כך ? מה הגורם מה הטיפול
בבקשה תענו
חיבוק!🤗 קשה הלחץ והספק...
תחפשי ותנסי לשאוב משם מידע
מאמינה שזה יקדם אותך
אם אני לא טועה @חגהבגה רחבה פעם שנייה לבן שלה, אולי היא תדע לכתוב לך יוצא ממה שכבר כתבו פעם קודמת
לק"י
כנראה שאין לבנות עוד מה לענות.
את יכולה להקפיץ שרשורים קודמים שלך.
רק בריאות!
היום שבוע מהלידה
ניתוח רביעי ,קשה, עם המון הידבקויות ברקע , כואב לי כל צעד שני בערך
קמתי מאוד מהר בשביל הקטנה שלי ומתאמצת לשאוב ולהניק
היא עוד בפגייה הגוזל שלי, מתקשה באכילה ובשמירה על חום גוף
הנסיעות לשם מחזירות אותי לכאבים של יום הניתוח וקשוח לי (לא בעיר שלי ואני לא ניידת)
יוצא שהולכת יום כן יום לא..
ובימים שאני בבית אני שבורה נפשית ממצפון
שהקטנה הגוזל שלי שם ואני פה , מרגישה אמא נוראית
אבל אני אחרי אשפוז ממושך עוד לפני הלידה
והילדים בבית צמאים גם לאמא
ובכלל..עוד לא מעכלת את הסיטואציה שנקלענו אליה
מפחדת מאוד מההתמודדות איתה בבית
מצד שני רוצה אותה כבר פה
אנשים מברכים מזל טוב רוצים לבקר
ואני בכלל לא באורות של יולדת
עברתי מסע כדי להביא אותה לעולם (ילדה של טיפולים)
אני פה והיא שם והיא שברירית כל כך והלב שלי נשבר
סיטואציה ככ לא פשוטה
והקריעה בינה לבין שאר הילדים כואבת
אחותי תשמרי על עצמך...תהיי קשובה לכוחותייך ❤️❤️❤️❤️❤️
נשמע ממש ממש קשה.
אפשר להגיד לך מזל טוב?
אל תייסרי את עצמך יקרה, רק עכשיו עברת את הלידה... לנסוע אחרי לידה עם כאבים כאלה זה כבר מאמץ גדול מאוד וראוי לשמו.
בע"ה היא תהיה בסדר והכל יהיה בסדר.
תעדכני!
קודם כל דבר ראשון את אחרי ניתוח גם אם לא היה אשפוז לפני ופגיה אחרי ,עצם הלידה בניתוח דורשת החלמה והתאוששות יותר ארוכה.
אז א תכניסי לך לראש שאת אלופה ששבוע אחרי לידה את ככה מצליחה לתמרן בין בית לפגיה.
ב. לא יודעת כמה רחוקה הפגיה מהבית שלכם אבל אני חושבת שיש בחיים הרבה תקופות שצריך לעשות סדר עדיפות מחדש גם אם זה כל חודשיים תעדוף חדש,ילדים ומשפחה זה דבר דינאמי והגיוני שהתעדוף יהיה דינאמי.
בעיניי תינוקת שנולדה זקוקה לאחד ההורים שלה כל יום לידה.
אפשר להסביר לילדים את המצב כמובן בהתאם לגיל ,יש לך גם חצי מהדרך דווקא בגלל האשפוז את יכולה לומר כמו שאמא הייתה מאושפזת הרבה זמן ובסוף נולדה התינוקת החמודה,כך גם עכשו התינוקת החדשה צריכה עוד קצת ביח ואמא איתה ועוד מעט נבוא הבייתה כולנו .
אין מלונית אחרי לידה בביח שילדת ? כך גם תוכלי להיות קרובה אליה וגם להתפנק ולנוח.
וכמובן שהילדים יבואו לבקר אם ניתן/לפנק במתנות
אני בטוחה שכמו כל משפחה שחווה לידה טבעי ונורמלי מאד שאמא קצת פחות נוכחת אחרי הלידה.לדעתי ורק לדעתי אם הילדים ככ חשובים לך כרגע הנסיכה שנולדה במקום הראשון
בהצלחה
בהחלט נשנה את המינון ובעלי נרתם לזה אז זה יהיה קל יותר עכשיו
תודה על ההכלה והחיזוקים הייתי צריכה את זה!
גם אנחנו עברנו בפגיות 4 ילדים.
האחרונה הייתה עוד שבת אחת אחרי שחזרנו, הצוות הפציר בי לקבל חדר ולהישאר איתה בשבת כי אולי תשוחרר במוצש, אני שכבר הייתי מאושפזת שבוע קודם כבר לא יכלתי להסתכל על המחלקה ורק רציתי לחזור הביתה, למיטה, לילדים (בבית היה מתוק בן שנה) , גם הייתי אחרי קיסרי חירום
אחרי המון המון התלבטויות החלטתי לחזור הביתה לשבת ולעשות מה שטוב בשבילי כרגע, היא עוד תינוקת לא ממש מבינה וגם בטח שלא תזכור את זה. אנחנו אלה שנזכור את החוויה לטוב או לרע. וזה הדבר הכי טוב שיכלתי לתת לעצמי באותו השבת. קצת שקט, מנוחה וזמן איכות עם הילדים.
אז יש כאלה שיגידו ככה ויש שיגידו ככה, תעשי מה שטוב ונכון לך, כאמא, כאישה , כרעיה.
שתשחרר מהר ותתחילו להנות ממנה ומכולם בבית 🙏
כי המצפון כ"כ עובד שעות נוספות.
והנה את באה ואומרת לה שזו ההחלטה הטובה ביותר שעשית..
מקווה מאוד שהפותחת גם תאפשר לעצמה מה שהיא יכולה.
איזה קטע שאצלי זה הפוך. אני מפחדת לחזור מביה"ח הביתה. להתמודד עם הקטנים+תינוק חדש וכל הגוף שהשתנה אחרי הלידה.
אבל מהחוויה שלי, שמדובר על פגיה, זה קצת שונה.
לי היה ממש קשה להיות כ"כ הרבה זמן עם הקטנה בפגיה. לראות אותה פצפונת כזאת, מחוברת למכשירים שכל הזמן מצפצפים (גם של הילדים האחרים בחדר שהיו מאושפזים), מישהו אחר שמטפל בקטנה, ותחושת חוסר אונים 🥺
רק רציתי לחזור הביתה, למקלחת שלי, למיטה שלי, לאוכל שלי, לבגדים שלי, ובעיקר- לגדולה שלי.
לכל זה תוסיפי אי וודאות לגבי המצב של הילד, מתי ישתחרר וכו'.
אנחנו רק חיכינו להשתחרר כבר ולהגיע הביתה
גם הקטנה שלי הייתה מאושפזת בפגיה, וזה באמת סיטואציה לא פשוטה.
מאוד הגיוני שתרצי ותצטרכי להיות בבית.
אני חושבת שזה מאוד חשוב לנפש שלך, לעשות מה שמתאים ונכון לך, להגיע אליה עם כוחות מחודשים.
בעז"ה שהיא תשתחרר בקרוב!!
תודה על הנירמול!!! אנחנו באמת לקראת שבת ונורא חוששת מההחלטה להיות בבית ואיך אתמודד עם זה נפשית אבל אחרי התגובות שלכן קיבלתי הרבה הרבה כוח וממש הרגשתי את החיבוק שלכן שכל כך צריך עכשיו
כי מי שלא בתוך זה לא יבין
כמה טוב שיש אתכן
תודה רבה!!!
🧡🧡
עם בעלי. כלא הסתדר עם הילדים או שהייתי עייפה ומותשת אז בבית.
כי שבת זה דיכאון להיות לבד בלי טלפון ובלי תעסוקה נוספת
אצלי שבת לא אופציה בכלל כי לא מצאתי דדירה בקרבת הבי"ח , ואני לא אשאיר את הילדים עוד שבת בלעדינו (עברנו כמה בגלל האשפוז)
וכי אני גם ממש צמאה לשבת ביתית
אני לא יודעת כמה זמן עוד תיהיו מאושפזים בפגיה, אבל את צריכה כוחות להמשך. הקטנה שלך צריכה אותך במיטב, בזמן שאת שם וגם כשהיא תשתחרר, בעז"ה.
והיא מרגישה אתץ האהבה גם מרחוק.
כל הכבוד שאת מקשיבה לשכל אפילו שברגש זה ממש קשה
אני בטוחה שהאחיות יטפלו בה נהדר ותחזרי אליה עם כוחות מחודשים
שולחת לך חיבוק חם.
יש לי ממש דמעות לקרוא אותך.
איזו סיטואציה קשה ושברירית...
את גם אחרי לידה סופר קשוחה
וגם לראות אותה כזאת חסרת אונים ובודדה...
ולדאוג לה.ולדאוג לילדים בבית,.והנסיעות....
אמל'ה!!!
תנסי כמה שיותר לדמיין אותה תינוקת מתוקה צוחקת בקול, זוחלת , עושה בלאגן בבית כולם צוחקים ממנה. תדמיינו אותה ילדה שובבה, מצחיקה, רצה ומלאת חיים.
תזכרי שזה זמני. זמני. זמני.
הכל יעבור!!
המון המון כוחות! ,
מקווה שתכף הכל מאחוריכם בע''ה. בריאות ונחת. ממליצה לבקש כמה שיותר עזרה מכל מי שאפשר.
תודה רבה!! מהקרובים לא הרגשתי כזאת הכלה וואו
תתפללו שבאמת יישאר לי כוח גם להמשך ושהיא "תפצה" אותנו הנסיכה ברוגע ובגדילה טובה ובריאה
קשוח קשוח אבל כל מילה שלכן זה כוח
❤️
תחזיקי מעמד עוד קצת...
