השאלות שלך טובות ועוזרות לחדד את הדברים. אני מקווה שאני אצליח להבהיר את הכוונה של הדברים בצורה יותר מדויקת.
קודם כל, לגבי ההבחנה שעשית בין לתקן חטאים של דורות קודמים לעומת תיקון חטאים אישיים שלי - אז פה באמת מדובר במשהו גדול יותר מאשר חטאים אישיים שלי.
אבל אם לא הייתי מגדירה את זה כ'תיקון חטאי דורות קודמים'. כי זה לא כאילו 'הם חטאו, ועכשיו אני נענשת'.
ההסתכלות פה היא מתוך הבנה שאנחנו לא באמת אנשים פרטיים. כל אדם בישראל הוא כמו 'תא' מתוך כל הגוף, הוא חלק מתוך כלל גדול שהוא כנסת ישראל לדורותיה.
ועל פי פנימיות התורה אנחנו גם לומדים שכל נשמות ישראל היו כלולות באדם הראשון (לא יודעת מה לגבי חוה, זה משהו ששמעתי מהרב ראובן ששון אבל לא מכירה את המקורות בפנים בשביל להבין עד הסוף…).
עמ"י הוא לא 'אוסף של אנשים'. אנחנו כלל גדול, כשכל אחד מהווה חלק שיש לו גם את העצמיות שלו, אבל אף אחד לא באמת רק עומד בפני עצמו. ולכן העבודה שלנו היא לא רק פרטית, אנחנו חלק ממהלך שגדול מאיתנו, וכל אחד נותן את חלקו.
אז גם בהקשר למציאות הנידה, היא אמנם נכפתה עלינו בגלל דורות קודמים. זה לא כאילו שאם מישהי תהיה צדיקה מספיק - היא תהיה פטורה מזה. אבל זה גם לא במובן של 'אחרים חטאו ואני משלמת מחיר'. אלא שכולנו חלק ממהלך של תיקון העולם. למעשה כל החסרונות במציאות, ולא רק מציאות הנידה, הם תוצאות של החטא הקדמוני, וכל העבודה שלנו בעולם הזה, במהלך הששת אלפים של התיקון, היא להעלות את המציאות בחזרה לשלמות.
[אני רוצה להוסיף פה בסוגריים, שלי היה מאוד משמעותי כשלמדתי בספר של הרב ראובן ששון 'מעיין גנים', שלמעשה החטא היה חלק ממהלך שהעולם היה צריך לעבור. זה לא 'פשלה' שבעקבותיה אנחנו סובלים במשך ששת אלפים שנה.
העולם נברא במדרגה גבוהה כי היה צריך להתחיל משם, מהמקום של השלמות (או בעצם כמעט שלמות, לשלמות המלאה היה צריך להגיע בשבת, אבל אדם הראשון חטא כבר ביום שישי).
אבל בעצם העולם היה אמור ליפול, ואפשר לראות את הרמזים לזה בחטא הארץ ביום השלישי, וחטא הלבנה ביום הרביעי, שקדמו לחטא אדם הראשון.
כי באמת העניין הוא להמליך את הקב"ה דווקא מתוך התחתית של עולם ההסתר והחומר שבו אנחנו נמצאים עכשיו. אבל הקב"ה רצה שהעולם יתחיל ממדרגה עליונה, שנוכל לחזור אליה (כמו בחוק כלים שלובים - שהמים עולים לגובה שבו הם כבר היו). ושהאדם יהיה שותף לנפילה של המציאות, כדי שזה יהיה באמת האחריות שלו להעלות אותה בחזרה.
זה קצת קשה להבין איך זה מסתדר עם בחירה חופשית. כי למרות כל מה שכתבתי, הקב"ה לא כפה על האדם לחטוא, החטא כן היה בבחירתו החופשית, ולמרות זאת זה היה חלק מהתכנית של העולם.
(השאלה על הבחירה החופשית היא לא רק על אדם הראשון. זה קשור לכל השאלה על ידיעה מול בחירה, ועל ההשגחה של הקב"ה על מה שקורה, יחד עם הבחירה החופשית שניתנה לנו. זה נושא מורכב ועמוק שאני לא באמת מבינה אותו עד הסוף, ולא ניכנס אליו פה…)].
ולגבי השאלה שלך על למה התיקון צריך להיות דווקא דרך הנידה -
קודם כל, באמת התיקון הוא לא רק דרך המציאות של הווסת, ושל קיום הלכות טהרת המשפחה.
יש הרבה דרכים שבהם אנחנו מתקנים את החטא, ובהחלט חלק מהתיקון הוא גם הקיום של שאר המצוות.
אבל מצוות טהרת המשפחה היא כן מקום שמחובר יותר דווקא לשני התיקונים הגדולים שאנחנו עושים בעולם:
- היא קשורה דווקא לחטא אדם הראשון, כי בפסוקים מתואר לנו שהתוצאה מהחטא אצל האישה היא דווקא במעבר למציאות הזו של הווסת, קושי העיבור (ההריון, וגם הכניסה להריון), וקושי הלידה (וגם הקושי בגידול הילדים, כך רש"י מסביר את המילה 'עצבונך' - 'צער גידול בנים').
ואם אנחנו מאמינים שזה לא סתם 'עונש' שהושת עלינו באופן שרירותי, אז אפשר להבין שהשינוי הזה במציאות של האישה הוא תוצר של החטא, וגם הדרך לתקן את החטא.
- היא קשורה גם לתיקון של עמ"י במעבר מהגלות לגאולה. המציאות של הקשר הזוגי האישי קשור לשורש הרוחני שלו, שמתבטא בקשר הזוגי של כנסת ישראל והקב"ה.
אפשר לראות את זה בבירור בעצם העובדה שהמושגים של טומאה וטהרה רלוונטיים רק בשני מקומות - במקדש, ובקשר הזוגי. יש פה שני סוגים של חיבור, ובשניהם חשוב שהאישה תהיה טהורה.
[במקדש מדובר על טהרה מהרבה יותר דברים, בקשר הזוגי צריך להיטהר רק מטומאה נידה/זבה (גם אחרי הטבילה אנחנו עדיין טמאות מת ולא יכולות להיכנס לבית המקדש בלי טהרה עם אפר פרה אדומה). ובכל זאת יש פה הקבלה מאוד חזקה בין שני סוגי החיבורים האלו.]
ובסופו של דבר שני התיקונים האלו הם מחוברים אחד לשני, כי בגאולה השלמה אנחנו נגיע לתיקון של שניהם - גם של החטא הקדמוני, וגם של הגלות.
בספר של הרב ראובן ששון (מעיין גנים) הוא מסביר בעיקר על הקשר השני שהזכרתי, ומראה איך תהליך הגאולה מקביל לתהליך הטהרה של האישה (והרבה מההקבלה נלמדת מהפסוקים של הנבואות ממש).
והוא בעצם מלמד אותנו שבכל פעם כשהאישה נטמאת בטומאה נידה, היא בעצם 'מקבלת הזדמנות' להתמודד עם המציאות של ה'טומאה' שנמצאת בעולם בעקבות חטא אדם הראשון, והיא עושה תהליך של תיקון שמקביל לתהליך הגאולה שעמ"י צריך לעבור, ועל ידי הטהרה שלה, היא מקרבת בעוד צעד את הטהרה הכללית וגאולת עמ"י.
בקורס של ליאון נגענו בשני הקשרים שהזכרתי.
ובעצם ירדנו יותר לעומק ההבנה של מה היה שורש החטא של חוה בגן עדן (בשתי מילים - ניתוק מהעצמיות. אבל זה שיעור שלם שאי אפשר לתמצת בשתי מילים).
ולמדנו יותר לעומק מה המשמעות של ה'טומאה' שאנחנו מקבלות בכל פעם ביחד עם הדימום (ניסיתי לתמצת גם פה, אבל לא מצליחה לכתוב בקצרה בצורה שבאמת הדברים יובנו כמו שצריך).
ולמדנו איך במהלך החודש אנחנו עוברות מעגל של שינויים (בגלל השינויים ההורמונאליים, שמשפיעים גם על הנפש - יש לנו זמנים בחודש שבהם אנחנו יותר נוטות להתכנסות וחשבון נפש, וזמנים יותר של עשיה וחברה, ועוד).
ודרך השינויים האלו אנחנו יכולות לעבור מהלך של בירור וחיבור לעצמיות שלנו, שזה ממש התיקון למה שהביא לחטא הקדמוני.
ובנוסף למדנו גם איך כל זה מתבטא בזוגיות שלנו, שגם משתנה לאורך החודש, ואיך אפשר להסתכל על הזוגיות מנקודות מבט שונות של צדדים שונים שמתבטאים בזוגיות שלנו. ואיך כל זה גם מקביל לקשר שלנו מול הקב"ה, שיש בו הקבלה לקשר הזוגי.
אני לא יודעת כמה הדברים שכתבתי באמת ענו לשאלות שלך. וכמה זה בכלל ניתן להבנה (הרבה מהדברים כתבתי ממש בכותרות, כי אני באמת לא יכולה לסכם כל כך הרבה תוכן ככה בכמה משפטים. ואפילו ככה יצא לי ארוך…).
אבל מקווה שזה קצת מבהיר יותר את הדברים.
@לפניו ברננה! מוזמנת להוסיף ולדייק את הדברים…
(אם כי ככל שהם מתבגרים אנחנו מגלים יותר הבדלים ביניהם...)