קשה לי ממשאנונימית בהו"ל

קצת רקע-

אנחנו נשואים מעל 20 שנה. בגדול- טוב לנו מאוד ביחד. 

א-ב-ל, בתקופות שחיינו שבועיים-שבועיים, זה היה פשוט סיוט. אנחנו פשוט לא מצליחים לתקשר בלי מגע. משהו שם לא עובד. וכל פעם מחדש הייתי מקבלת מחזור, וזהו. כאילו כל הזוגיות היפה והטובה נעלמת כלא היתה. ובעלי נעלם ועצבני ואין עם מי לדבר.

ומפעם לפעם היה לי יותר ויותר קשה לטבול. זה גם המעבר מאפס למאה, אבל בעיקר התחושה הזאת שאני צריכה לשים את כל המשקעים וכל הכאב שלי בצד ולהשקיע עכשיו מלא בכל התהליך של הטהרה בשביל להתקרב. ובכל זאת טבלתי, וכשהייתי חוזרת הוא היה מבקש רק לתת לי יד- ופתאום היה אפשר לדבר, וגם משהו בי היה מתרכך ונרגע וכאילו שם את כל המשקעים והכעס והעצבים בצד, אבל בגלל זה אף פעם לא פתרנו את הכל עד הסוף.

ואז אחרי שבועיים הם שוב היו צפים מחדש, כואבים יותר.

וכל חודש היה לי קשה יותר לטבול. וכל חודש מחדש הבטחתי לעצמי שהפעם אני לא נותנת לזה לקרות. אבל זה תמיד קרה. הייתי הולכת למקווה עם דמעות, ומושכת את הזמן כמה שאפשר כי אני לא רוצה לחזור הביתה. אבל הקסם היה קורה, והכל היה נשכח.

ובסוף, הפתרון שמצאנו היה מניעה הורמונלית. פשוט לברוח מהסיטואציה. וב"ה שזה עבד לנו, וטבלתי פעם בחצי שנה בערך, ועשינו גם טיפול זוגי שלכאורה עבד על הדברים ובמשך שנים חיינו כאילו הכל בסדר.

אבל לא. כי אני רוצה עוד ילד. ולראשונה בחיינו (תודה ה'!)- בינתיים עוד לא נקלטתי. וכל חודש, חוץ מזה שההריון לא מגיע, אנחנו שוב באותו הלופ. וכל פעם מחדש אני לא מבינה למה בכלל רציתי הריון אם הזוגיות כל כך נוראית- כי אלה שבועיים שאין שיח. אין כלום! כל שניה אנחנו רבים וכועסים כאילו על שטויות. בשבת אני לא הצלחתי להסתכל עליו בלי לבכות. יש לי מיליון דברים שכואבים ומציקים ואני מרגישה שהם כמו הר שאי אפשר לעבור אותו.

ואני אמורה לעשות היום הפסק, ופשוט לא מתאים לי. לא רוצה. 

אני מנסה להקשיב לנשמה שלי- שמתכווצת וצורחת עלי לא להתחיל בכלל עם התהליך של הטהרה עד שאני לא ארצה לטבול. עד שלא יהיה בי געגוע. אבל לא ברור לי מתי והאם זה בכלל יקרה אי פעם. 

ומצד שני, גם לי בא להיות כבר 'בצד השני' ולשים את כל המשקעים האלה בצד.

ואני גם נורא לא רוצה לפגוע בבעלי, והוא יפגע עד עמקי נשמתו אם ידע שאני חושבת לדחות. אבל איך אפשר בכלל לדבר, כשהוא סוג של 'מחרים אותי' ומדבר איתי רק את הדברים הכי קונקרטיים בעולם (ניסיתי לספר לו משהו קטן שהיה עם הילדים, הוא עושה לי 'בסדר' ונעלם. וזה תמיד ככה). אבל אני גם כן מרגישה צורך לעדכן אותו, כי בסוף זה כן תלוי בו, ואם הוא יחליט שהפעם הוא מתגבר על עצמו ומוכן לתקשר גם לפני הטבילה.

זהו. לא יודעת מה אני רוצה ממכם.

חיבוקים, הזדהות, עצות, מה שיש לכם לתת לי.

רק בלי ביקורת. אני מספיק אוכלת את עצמי גם ככה.

מזדהה ממשעל הנס

גם אני השבועיים האלה גומרים עליי.

נשואה סביבות 20 שנה כמוך.

וזה קשוח.

ולמען האמת לא הייתי מוכנה לקבל את הרעיון שהוא מתייחס אלי כך.ממש אמרתי לו ברחל בתך הקטנה בהמון הזדמנויות גם בשבועיים שמותר,וגם כששאסור 

לא במיוחד יעיל.

כן יכולה להגיד שלי אישית עזר לנתק אותו מתהליך המקווה.הכוונה שאני הולכת לטבול בשבילי לא קשור אליו המצוה הזו שלי בלבד.

ופעם אחת גם הלכתי למקוה והוא לא ידע ולא יידעתי אותו.באמת בשביל לחזק לי את ההרגשה שזה לי ולא בשבילנו.

ועדיין הכל קשוח לי בטרוף.

ממש מבינה אותך🤗

ניסיתם ייעוץ או טיפול זוגי?שוקולד פרה.

מה לדעתך הסיבה שבשבועיים שאתם אסורים זה ככה?

האם המתיחות היא מצידו ואת מגיבה לה?

את מרגישה שרק כשהוא צריך אותך אז הוא נחמד אלייך?

 

אני מאוד מבינה אותך שאת לא רוצה ללכת לטבול. מבחינתך יש פה מימד של השפלה- בקושי מתייחסים אליי שבועיים! ואז כן מתייחסים אליי, אבל רק כשאני יכולה לענות על צורך שלו.

זה באמת משפיל ומאוד מעצבן.

מצד שני- את מכירה את זה כל כך מקרוב, שזה מצב שנמשך במשך כ"כ הרבה שנים,

שאת אומרת- אני כבר אספוג את זה, ויאללה נטבול ויהיה שקט...

 

אני חושבת שאם תדברי אתו על זה דוגרי. על ההשפלה שיש ביחס שלו,

על העובדה שאת מרגישה לא מכובדת ולא מוערכת כאדם בזמנים שאתם אסורים,

ושוב ושוב תעלי ותציפי את זה,

אולי זה ישנה משהו אצלו?

 

נשמע שאת פוחדת לערער את המצב העדין ממילא שיש ביניכם. שאת לא רוצה למתוח את החבל חזק מדיי.

אבל כדי לעשות שינוי לפעמים צריך להתמודד עם כל הסחלה שיש בפנים. אי אפשר טיפול קוסמטי חיצוני.

 

אמרת לו פעם באילו דרכים ספציפיות את מרגישה אהובה? ושחשוב לך שהוא יראה לך שאת אהובה במיוחד כשאתם אסורים?

 

כמה שאלותצוףלבוב

בזמן שמותר הוא באמת מקשיב או סתם נותן הרגשה טובה תוך כדי נתינת יד או מגע?

מה בעיה שלו בזמנים אסורים? קשה לו להתאפק עד כדי כך? 

יש לכם סתם דיבור בלי מגע בזמנים מותרים? נושאים משותפים? 

הפותחתאנונימית בהו"ל

עונה גם ל @שוקולד פרה. ששאלה בערך אותן שאלות-

בזמנים מותרים המצב מצוין. אנחנו מדברים הרבה, ועל הכל.

 

והיינו בטיפול זוגי סביב הנושא הזה.

 

בגדול, שנינו אנשים ששפת האהבה שלהם היא מגע. יש משהו אפילו בנתינת יד פשוטה, שמעביר מאוד מהר ובקלות את המסר של 'אנחנו ביחד'. ואז אפשר לדבר גם על דברים מאוד אישיים, או שיש בהם קונפליקט גדול- ועדיין להבין שאנחנו שנינו מול כל קונפליקט וכל התמודדות שיש.  המטפלת הגדירה את זה שבזמן שאנחנו אסורים זה כאילו לקחו לנו את הרגליים. אפשר לתפקד- אבל הכל קשה ומוזר ודורש המון מאמץ.

 

ואני גם מודה מאוד לקב"ה על זה שנתן לנו את המתנה הזאת שהמגע ביננו הוא מאוד חזק וטוב. וב"ה אלף פעמיפם שמעולם לא היתה לנו התמודדות רצינית בתחום הזה.

מצד שני, כשאין את המגע- עצם נקודת הפתיחה של השיח כבר יוצרת ריחוק. איזשהו 'אני פה ואת שם'. 

וכשלפעמים בכל זאת מצליחים לדבר ולהתקרב- אז אחר כך הרבה יותר קשה להמשיך לשמור. וזה גם אחד הדברים שגורמים לנו לא להתחיל בכלל.

 

ויש גם את הנקודה המאוד חשובה שכל תקופת איסור מתחילה בבאסה. כרגע למשל זה עוד חודש שלא הצליח. ועצם העובדה שהוא לא מחבק אותי כשאני מגלה דבר כואב ומבאס, זה כבר גורם לי לתחושה שאני לבד. ולא משנה כל המילים שהוא ינסה לומר. בטח עם ההורמונים של המחזור (ולצערי, אני מאוד הורמונלית. והרבה פעמים גם פגעתי בו בגלל זה). 

ובכלל, גם מבחינתו-אם הוא לא חיבק אותי בלילה, כבר הוא מסתובב בעולם מבואס. וזה יוצא עלי ועל הילדים (ואז אני כועסת עליו שהוא מוציא עליהם עצבים...).

 

בקיצור, כל תקופת ריחוק שנינו על הקצה. ומאוד מאוד קשה לדבר ככה.

מצד שני, גם מאוד מאוד קשה לטבול ככה...

לדעתי זה לא גזירת גורלהמקורית

ולא משהו שאי אפשר לעבוד עליו.

נראה לי לא לגיטימי להעביר כך תקופות שלמות, גם אם יש לכם פתרונות עוקפים

הייתי הולכת שוב לטיפול טוב שיאפשר לכם לעבד את התחושות בזמנים של הריחוק ולעבור אותן בצורה קצת יותר טובה. 

שולחת חיבוק❤️

שפת האהבה העיקרית שלך היא מגע?מים מזוקקים

שלי כן. ואני ממש מזדהה עם הפותחת. 

לעבוד על זה - מכירה אנשים שגרו בחו"ל עשר שנים אפילו. הם עדין מרגישים יותר נח עם עברית. (מצד שני, מכירה מישהו ש 60 שנה גר במדינה אחרת, ואני לא יודעת עם איזו שפה מרגיש יותר נח). 

לא הבנתי מה הקשר בין השאלה לתוכןהמקורית

האמת

וכן. (לפחות היה ככה)

אבל זה לא אומר שהנישואין שלי חרבים על בסיס חודשי. 

תקשורת טובה ויכולת להביע קושי ולגשר עליו היא שאיפה שצריכה להיות לכל זוג, כדי שגם במקרים בהם אי אפשר לגשר באמצעות מגע, יהיה אפשר להתנהל בצורה לא פוגענית. 

האם זה יהיה מושלם כמו ללכת בלי ולהרגיש עם? ברור שלא. אין מושלם חוץ מהשם. אבל לפחות לא לצאת עם מפחי נפש כאלה

אני לא מאמינה בלהנציח קשיים, כדרך חיים. ולא באמונות מגבילות. ברגע שאני מגבילה את עצמי רק לשפה אחת של אהבה בראש,טאין דרך אחרת להגיע אליי, חסמתי כל אופציה למשו אחר. אפשר להיות גם וגם. האם זו עבודה? כן

האם זה קשה? כן

האם זה שווה לטווח המיידי והרחוק? גם כן

בקריאה שנייה, הבנתמ לגמריהמקורית

וגם התייחסתי לזה בתשובתי

זה נשמע באמת התמודדות לא פשוטהבארץ אהבתי

קודם כל חיבוק על זה...❤️

 

רוצה להציע פה משהו, שאני לא יודעת אם יתאים לך, אבל אולי בכל זאת...

 

יש מישהי מקסימה בשם ליאון קנדיל, שממש למדה את כל הנושא של המחזוריות לעומק, גם מהכיוונים ההלכתיים וגם מהכיוונים הנפשיים והפיזיים, בקורסים מכיוונים שונים (איילת בוכניק, הרבנית נעמי שפירא, נשמת - תכנית יועצות הלכה, ועוד).

אני למדתי בקורס שלה (ששת שערי הלבנה, ומחול הלבנה) על כל המהלך של המחזור החודשי, שממש לומדים אותו לעומק, על כל הקומות שלו (הפיזיולוגי, ההורמונלי, הנפשי, הזוגי, ההלכתי, והקומה של הקשר מול הקב"ה דרך המחזוריות). והיא מלמדת איך בעצם כל הקומות מתחברות למהלך שאנחנו צריכות לעבור כל חודש, שכשמבינים אותו ומתחברים אליו, כל המחזור מקבל פנים אחרות.

היו איתי בקורס כמה נשים ששיתפו שלפני כן ממש שנאו את המחזור והיה להן מאוד קשה לפגוש אותו כל חודש, והקורס ממש שינה להן המון...

 

הקורס כן מצריך השקעה (של כסף וזמן), וכרגע בכל מקרה אין מחזור שנפתח בקרוב.

אבל ממש לאחרונה היא יצרה משהו שנותן טעימה מכל התכנים שהיא מלמדת, וזה חינמי לגמרי.

למעשה היא בנתה את זה כי היתה לה תקלה עם מערכת הדיוור במייל, והיא צריכה 'להתניע' אותה מחדש. אז היא יצרה תכנית של רצף של מיילים יומיים, סביב ההתקדמות החודשית של המחזור, כשכל מייל נותן עוד הבנה על מה קורה לנו במחזור, ובעצם עוברים את המחזור החודשי תוך לימוד והבנה של התהליכים שעוברים בו.

אם מעניין אותך, את יכולה להירשם דרך הקישור הזה:

הרשמה לחימום מחדש של רשימת התפוצה

בגלל שהיא בנתה את זה כדי להתניע את מערכת הדיוור, מי שנרשמת לזה צריכה כל יום לשים לב שהיא קיבלה את המייל, להעביר אותו ל'ראשי', ולהגיב עליו (אפשר רק במילה - 'קראתי', 'תודה', וכדו'. ואפשר גם להגיב באמת על התכנים, אם יש לך מה להגיד לה. היא ממש קוראת ומתייחסת למה שכותבים לה...).

 

לא חושבת שזה יתן לך פתרון קסם, אבל זה אולי כן יוכל לעזור לך להבין מה עובר עלייך לאורך המחזור, ולתת כלים להתמודד.

(ואם תתחברי לתכנים, אולי בהמשך גם תרצי להירשם לקורס המלא, שהוא באמת הרבה יותר מעמיק).

"המהלך שאנחנו צריכות לעבור כל חודש". קשה לי עם זהירושלמית במקור

מבינה שאת באה להיטיב... פשוט תוהה:

 הקורס עוסק גם במה שהגברים "צריכים לעבור" כל חודש?

 או שזה בקורס שיעביר גבר? לא מכירה פשוט קורסים כאלה לגברים...

למה בעצם זה לא קורס זוגי?

(והאם נקודת המוצאירושלמית במקור

היא שכל הנשים זהות בשלבים הללו?)

לא זהות והיא ממש מתייחסת לזהלפניו ברננה!
אני חושבת שחשוב קודם שנבין את עצמנועל הנס

אם נבין את עצמנו נדע להסביר את זה לגברים

שלנו....

זה לא נראה לי קורס זוגי כי הוא לא מיועד לזוגות זה מיועד לנשים.

זה מה שאני טוענת. אם המהלך כל כך נכון לכולםירושלמית במקור

אז למה אין קורס זוגי או קורס לגברים?

כמו שתשאלי למה גבר לא מקבל מחזור.לפניו ברננה!

וכל אחת לוקחת את המהלך למקומות שנכונים לה ומדברים אליה, לאתגרים השונים שלה.

 

ובסופו של דבר התשובה היא שזה הקורס שהיא בנתה.לפניו ברננה!

אם מישהו ירים כפפה ויבנה קורס שמיועד לזוגות - זה אחלה ומעולה

אבל זה בוודאי ידבר על דברים אחרים ממה שהיא מדברת.

(וממש יש מצב שהיא לא תתנגד שגברים ישמעו את השיעורים שהיא מעבירה, המפגשים הסדנאיים/מעשיים פחות רלוונטיים)

מבינה מה את אומרת, אבל ההקבלהירושלמית במקור

לא מדוייק כי ההלכות של ההיטהרות ובעיקר ההרחקות - שכדי להתמודד איתן בין השאר נבנה הקורס - הן הלכות שהתקבלו, לא נתון ביולוגי שאין מה לעשות איתו כמו קבלת מחזור. לא באה לחלוק על חשיבותן אלא להאיר מחיר שמשלמים עליהם ושמצריך ללמוד את המהלך שהוא כולל כדי לחוות אותו בטוב... חבל, זה הכל.

למיטב הבנתי הקורס הוא לא הלכתיעל הנס

הוא נועד על מנת שנבין את עצמנו בתוך כל החודש.שנבין למה מותר או אסור ונהיה שלמים עם זה אבל זה רק חלק ממנו.המטרה שנבין איך הביולוגי משפיע על ההלכתי וההפך.אבל רב הקורס הוא איך לעבוד עבודת השם מתוך הסתכלות בריאה על הנשיות שלנו בלי קשר לגברים.

ורב הדברים שם ממש לא רלוונטים לגברים.

 

👌לפניו ברננה!

דייקת מאוד

לא הלכתי... שנועד להתמודד *רגשית* עם ההרחקותירושלמית במקור
(בין השאר. כמו שכבר כתבתי)ירושלמית במקור
לא מבינה מה את מנסה להגידלפניו ברננה!

אז אם את רוצה שאתייחס לנתון שהוא לא ביולוגי.אז אני אכתוב שזה כמו שתשאלי למה דווקא האישה טובלת במקווה.

 

אם את באה להתנגד מכל וכל למצווה הזאת ולדברי חז"ל בעניין אז באמת הקורס הזה לא בשבילך. הוא מאוד מחוייב להלכה במלואה 

 

אני מאמינה שתורה משמיים וגם תורה שבע"פ ניתנה מסיני. זאת נקודת המוצא שממנה אני יוצאת וממנה אני לומדת את המשמעות של הדברים.

 

מה גם, שבאמת חלק משמעותי מהתוכן של הקורס עוסק בדברים שבעיני חובה לכל אישה לדעת, גם אישה שלא שומרת מצוות. והוא עוסק הרבה מאוד בהבנה של הנפש שלי ומה עובר עליה בתקופות השונות במחזור (ומה קורה כשזה נפגש עם האכזבה שאין הריון או 7 נקיים או טבילה..)

 

ודבראחרון וחשוב מאוד- הקורס ממש לא נבנה כדי להתמודד עם דיני הרחקות. זו אחת מהתוצאות הטובות שלו, שלנשים קל יותר להתמודד איתן. אבל לא זו מטרת הקורס. 

פשוט תמיד ממליצים עליו פה כשמישהי מתלוננתירושלמית במקור
מותר לך להציע גם כיוונים אחרים. זה לא פתרון לכולןבארץ אהבתי

וגם לא 'פתרון קסם'.

אבל כמו שממליצים פה לא פעם להתייעץ עם מכון פוע"ה או עם היועצות של נשמת בנושאים שקשורים אליהם, וזו המלצה שחוזרת על עצמה כי יש פה הרבה פעמים שאלות שהם יכולים לעזור בהן (מובי הדברים, בגלל נושא הפורום).

 

אז גם כשהנושא הזה עולה, וזה קורה פה לא מעט בפורום, אז הגיוני שמי שנחשפה למשהו שהועיל לה, תרצה לשתף בזה ולהציע למי שהיא חושבת שזה יוכל להועיל גם לה.

אם הכיוון הזה לא מדבר אלייך - זה בסדר גמור. לא כל דבר יתאים לכל אחת.

זה כנראה לא נכון לכל אחתהמקורית

כי אני בכל אופן לא מתחברת ללימוד הזה בשביל ההתמודדות

אבל אני גם לא מגדירה את עצמי כסובלת כי אין לנו קושי בשיח, בין אם בזמן נידה בין אם בזמן טהרה. אז קחי בערבון מוגבל את דבריי כמובן

אבל באופן כללי, אני מאמינה שהקושי עם ההרחקות מגיע מחוסר יכולת להתמודד עם השיח והדינמיקה בהיעדר המגע הרבה פעמים (לא תמיד. ולא חייב להתחבר כמובן)  ואז נוצרת תלות במגע כדי ליצור קשר ולרכך. שזה הכי מובן בעיניי אבל כאמור לא גזרת גורל

ז"א, לדעתי יש קושי להתמודד עם הקשר הזוגי ולנהל אותו בלי המגע. מכל מיני סיבות.

בשביל זה לא בהכרח יעזור קורס על מחזוריות האישה אלא יותר בדק בית פנימי של -- על איזה צורך המגע עונה, ומה חסר לי בהיעדרו. 

הורמונים יכולים להחמיר מצבים רגשיים אבל הם לא יוצרים יש מאין (מנסיוני כpmsית) 

מסכימה שנשמע שיש פה עוד עבודת עומקבארץ אהבתי

שצריך לעשות, לגבי הבירור של מה המגע נותן ולמה הוא כל כך חסר בתקופה של ההרחקות.

וזה באמת בירור אישי מעמיק יותר, שלא יקבל מענה בקורס, ובטח לא בסדרת מיילים...

יש קורסים לנשים ויש קורסים לגבריםלפניו ברננה!

המערכת ההורמונלית של גברים שונה לחלוטין ממערכת הורמונלית של נשים שכל יום במהלך החודש משתנה.

 

די ברור לי שיש מה להגיד גם לגברים אבל זה לא מה שליאון עוסקת בו 🤷‍♀️.

(אגב יש גם גישות כאלה בזוגיות שעוסקות רק בצד אחד, כי דינמיקה אפשר לשנות גם כשרק צד אחד עושה שינוי, ובכל זאת לא זאת הסיבה שהקורס הזה הוא לנשים. הרבה מאוד מהתוכן שם לא ממש ידבר לגברים, לפחות לא באופן פרקטי)

היא כן חולמת להכין איזה קורס משלים גם לגברים אבל כל הדיבור הוא שונה. האתגרים של האיש ושל האישה בימי האיסור הם אחרים. ההתמודדויות שונות. הקורס הרבה יותר מקיף מאשר רק על ימי האיסור ואיך להתמודד איתם, הוא עוסק בעבודת ה' נשית.

וכבוגרת של הקורס יכולה להגיד שאני למדתי הרבה וגם שיתפתי את בעלי בחלקים ממה שלמדתי, אבל ממש לא הכל רלוונטי לו.

מדויק ממשבארץ אהבתי

ואני אוסיף שבאופן אישי, אם היה מדובר בקורס זוגי, ככל הנראה לא הייתי נרשמת אליו. כי בדברים כאלו שנוגעים לנפש לא מתאים לי להיפתח בפני גברים.

אז גם אם חלק מהתוכן מתאים וכדאי לעבד באופן זוגי, אני מעדיפה להביא את זה לזוגיות ששלנו באופן אישי ועצמאי, ולא לעבור את כל הקורס עם עוד זוגות.

 

יכול להיות שיש נשים שמחפשות משהו אחר. אז הקורס של ליאון באמת לא יתן להן מענה.

אבל יש לא מעט נשים שדווקא הוא כן יתאים להן, ודווקא במתכונת הזו (מכל הסיבות שהוזכרו).

ברור שאם זוגי אז בזוג אחד... כמו הזוגות שלוקחיםירושלמית במקור

קןרס הכנה ללידה באופן פרטי - רק הזוג וזה שמלמד, לבד שלושתם

זה רעיון מקסיםבארץ אהבתי

אבל האמת שאם הזוג הולך באופן פרטני למישהי, נשמע לי שיותר הגיוני שיפנו למטפלת זוגית, מאשר למישהי כמו ליאון, שאין לה הסמכה בטיפול זוגי.

למרות שזה היה יכול להיות מדהים בעיני אם היו מטפלות זוגיות שלמדו את הקורס שלה או שיש להן את הידע שיש לה, והיו יכולות להכניס את זה כחלק מהטיפול הזוגי.

 

פה היא מציעה משהו אחר. יש נשים שזה עזר להן. יש נשים שזה לא מדבר אליהן. ויש נשים שאולי זה כן יוכל לעזור להן...

אז דווקא בגלל שעכשיו יש לה תכנית שמאפשרת להיחשף לתכנים שלה באופן חינמי (ותמיד אפשר אחר כך להתנתק מהרשימת תפוצה במייל), חשבתי שיש פה נשים שאולי ירצו לטעום קצת ולהרגיש אם זה מדבר אליהן (באופן אישי זו דווקא אחת הרשימות תפוצה היחידות שנרשמתי אליהן שאני באמת עוקבת אחרי התכנים כי הם באמת מוסיפים לי, אבל זה לגמרי עניין של טעם אישי...).

מבחינתי זה היה מתבקש ומתאים מאוד להציע את זה כתגובה לשאלה של הפותחת. לא כפתרון קסם, אלא כהצעה למשהו שאולי כן ידבר אליה ויעזור לה.

ויכול להיות שבאמת במצב שלה זה לא יהיה מספיק והיא תצטרך לעשות עבודה אישית של בירור יותר עמוק על הצורך שלה במגע ולמה זה כל כך חסר לה, כמו שכתבה @המקורית .

חיבוק 💗💗לפניו ברננה!
יש לאלירז פיין עכשיו סדרה של מפגשים בנושא הזה בדיודיאן ד.

ק

 

קיבלתי את ההמלצה עליה כאן בפורום והיא פשוט מדהימה!

והיא מאוד מאוד מבינה את הקושי וההתמודדות עם טהרת המשפחה 

הסדרה שלה באה להאיר את הנושא מנקודות מבט חדשות ואחרות לגמרי.

 

יכולה להגיד על עצמי שהייתי בטוחה שאני מכירה הכל ויודעת בדיוק מה הסיבות ומה הטעמים לכל דבר (ולא מתחברת כ"כ)

ואין מה לחדש לי בנושא

ואצלה במפגשים אני יוצאת מהשיעורים בוואו בחיים לא שמעתי את זה

 

המפגשים שלה הם בזום במחיר ממש סימלי למפגש.

אם מעניין אותך תשלחי לי הודעה בפרטי, אשלח לך את הפרטים להצטרפות.

אני אשמח לשמוע פרטים, נשמע מענייןאנונימית כרגע.

תודה

מאוד מאוד מזדהה ומתחברתתהילנה

אצלי זהגם היה ככה, ואפילו יותר קיצוני , רק שאצלי יש בינינו פערים דתיים ממש משמעותיים, אז הייתי בזה לבד והייתי חייבת למצוא דרך לעשות את זה בלי לפרק את הבית שלנו. 

גם אני (כמו קולות אחרים פה בתגובות) לא התחברתי בכלל לעניין הזה של הצורך הנפשי של האישה בהרחקות וכל זה, בעיקר בגלל שההרחקות שגזרו חז"ל נועדו להיות סייג וגדר, האיסור המקורי שעליו דיברה התורה זה על קיום יחסים בלבד, וזה מתאים לצורך הנפשי של כל אישה וגבר להימנע מחיבור בזמן של דימום (זה דבר שהיה מקובל גם בכל התרבויות העתיקות)

בשום מקום לא כתוב שאישה בזמן הזה לא צריכה את החיבוק של הגבר שלה ואת המגע שלו, ואולי להיפך, בזמן שהאישה הכי פגיעה ורגישה היא הכי צריכה את החיבוק. אני לא מוכנה שימכרו לי שאני צריכה ללמוד להתמלא מעצמי וכל מיני אמירות מהסוג הזה כי אני התחתנתי על דעת זה שאני לעולם לא אצטרך ללכת לישון יותר לבד, או להתמודד עם שום דבר בעולם לבד. ולא, לא רוצה למצוא דרכים אחרות לווסת את עצמי. 

ולא, אין צורך בריחוק, אם היה צורך רגשי אמיתי בריחוק לפי התפיסה החז"לית אז היו קובעים הלכות ריחוק בהריון, ומינקת לא הייתה נחשבת מסולקת דמים שנתיים. פשוט לא. 

אחרי ששחררתי את המקום הזה, כבר הוקל לי הבנתי שהצורך שלי הוא אמיתי ושברוך השם זה ככה אצלי ואני לא רוצה לשנות את זה. רוצה להמשיך להזדקק ולהצטרך את המגע שלו גם כשאנחנו אסורים. 

אז מה כן? מה שלי עבד זה להציב גבולות חד משמעיים לעצמי. הבנתי שמבחינתי שמירת נגיעה זה איסור חמור, אבל לריב עם בעלי זה יחסית סבבה, ואת זה ניסיתי ואני עדיין מנסה לשנות. להבין שלצעוק עליו, להתעצבן, ולכעוס זה יותר חמור מנגיעה, כי זה יפרק את הבית שלנו במוקדם או במאוחר. ואין שום עניין בטהרת הבית כשאין בית. 

אשרייך שיש לך בעל שגם לו זה חשוב, אני לא זכיתי בזה אז הגבולותהיו מהצד שלי בלבד- אבל וואלה, זה תהליך מדהים של בחירה אמיתית בלשמור על המצווה בלי לפרק את הקשר בדרך. זה דורש ממני המון עבודה כי אני סופר הורמונלית ועצבנית ומתפרקת ורגישה , אז מה. בדיוק כמו שאני יכולה להתאפק ולא לישון איתו באותה מידה אני יכולה גם להתאפק ולא לצרוח. לאכול מלא שוקולד, לבקש זמן לעצמי, לעשות איתו דברים כיפיים אחרים או לבקש ממנו להיעלם, מה שמתאים לי, אבל יש לי גבולות ממש ממש חזקים ומוגדרים (עם הזמן גם פיתחנו מערכת של קודים) ואני משתדלת ממש חזק לא לפרוץ אותם.  

אני מאמינה שבשביל לריב- צריך שניים, ואם יש צד אחד ששומר בכוח על החיוביות בקשר אז הצד שלי מצטרף, במיוחד במקרה שלכם ששניכם רוצים לשמור...

חיבוק והרבה כוח! 

התגובה שלך ממש יפה ומשמעותיתלפניו ברננה!

נשמע שעברת ואת עוברת תהליך מדהים ושאת עובדת על עצמך בצורה מעוררת התפעלות 🩷 

 

חייבת להגיד שממש לא הבנת על מה הקורס של בינת הלבנה מדבר, כי הוא ממש לא סותר את מה שכתבת בהודעה שלך. לאור ההודעה שלך אני גם מבינה יותר מה הקפיץ את @ירושלמית במקור .

מניחה כאן הסבר פשוט כי להבנצי יש כאן מצג שווא שלא באמת מסביר נכון על מה מדובר.

  

הקורס לא מסביר למה הלכות הרחקות הן טובות וכל זוג צריך אותן. הן קשות. זה לא מצב טבעי! דווקא הקורס הזה נוצר מתוך חוסר הסכמה לקבל את המוסכמות של שבועיים כיף כיף שבועיים פסק זמן או שהלכות הרחקות נועדו לקרב בין בני הזוג. כי יש זוגות שונים וכל זוג חווה את הדברים באופן שונה ויש זוגות שהלכות הרחקות רק מרחיקות ביניהם.

 המטרות של הקורס (לפחות להבנתי בתור בוגרת. מאוד יכול להיות שלא כיוונתי לדעתה של ליאון) :

א. לתת לאישה כלים להבין את עצמה ולעבוד עם עצמה בתקופות שונות של החודש על סמך המערכת ההורמונלית שלה.

ב.ללמוד לעומק מה הסיבות הרוחניות לכל מיני הלכות, ולא, הסבר פרקטי למה זה טוב לאדם הוא לא סיבה רוחנית וגם לא נכון לכל אדם. בגדול אני אגיד שהרחקות זה פשוט גלות! מזדהים עם צער השכינה, עם המרחק של כנסת ישראל מהקב"ה. ומי שחווה קשה את ימי הנידות מרגישה טוב מאוד את צער השכינה.

ג.הקורס לא הלכתי אבל מלמד את השתלשלות ההלכה ואת המקורות שלה. מה שכתבת לגבי קירבה גופנית זה לא מדוייק. 

 

אז בגדול זה ממש לא סותר את התהליך המדהים שאת עוברת והאמת שאני פשוט מתפעלת ומצדיעה לך 💗   

נכון, זה מה שהקפיץ. תודה שהבנת אותי.ירושלמית במקור

ושאלה על סעיף ב' שלך -

לפי השיטה הזו האם בע"ה כשנזכה וכששכינה תשרה בבית המקדש בירושלים - נשים לא יהיו חייבות בהרחקות? מאותו הטעם הרוחני...

לפי מה שכותב הרב ראובן ששון בספר שלובארץ אהבתי

(כמובן לא על פי דעתו אלא על פי מקורות)

הגאולה השלמה כל המציאות של נידה תתבטל, כי נגיע לתיקון המלא של החטא הקדמוני, שכל מציאות הנידה היא תולדה שלו.

 

כמובן שיכול להיות שיהיו שלבים בעניין הזה - אולי כן יהיה שלב שבו כבר ייבנה בית המקדש ועדיין תהיה מציאות של נידה.

כמו שכותב הרמב"ם (לא בטוחה בניסוח המדויק) - אין לדעת איך הדברים שיהיו עד שיהיו...

אבל במציאות השלמה באמת, כשהכל יהיה מתוקן, כל המציאות של נידה, ואיתה גם ההרחקות - יתבטלו. כמו שתהיה קרבה מלאה בין עמ"י לקב"ה, כך יהיה גם בין איש לאשתו.

תודה שכתבת...ירושלמית במקור

אשמח לשמוע גם ממך @לפניו ברננה! 

האמת שבהתחלה אחרי שהיא כתבה לא היה לי מה להוסיףלפניו ברננה!
עבר עריכה על ידי לפניו ברננה! בתאריך י"ד בשבט תשפ"ה 14:55

אבל עכשיו דווקא כן יש לי...

המציאות של נידה בע"ה תתבטל בגאולה השלמה. אנחנו לא יודעים איך בדיוק ומה יהיה ובוודאי שעד אז יהיה תהליך.

לא רק ההרחקות כמו ששאלת אלא ממש כל הנידה.

יש מדרשים מופלאים שמהם אפשר להבין שכל המהלך של הריון ולידה יהיה אחר לגמרי.

מציאות של נידה וצער הלידה, נוצרו ביחד עם חטא אדם הראשון, שם התחיל צער השכינה. וכשנגיע לתיקון השלם שלו כבר לא יהיה בהם צורך. כל חודש שאישה מקבלת את המחזור ויחד איתו את הצער, כל קושי בהריון או בלידה, מביאים את העולם להשלמה ולתיקון. זה ממש מעודד ומשמח ונותן כוח להתמודד שיש תכלית לסבל הזה ושהוא לא מגיע סתם. בעיני, אם נהיה בקבלה ובהבנה שזה התהליך שצריך לעבור ממש כדי להביא את הגאולה יכול להיות שנסבול פחות ונעשה אותו באופן מבורר ומדויק יותר עם פחות מאמץ. כמו לחתוך עם מסור משוייף שאיתו אפשר הרבה יותר לדייק ולחתוך מהר יותר ובקלות.

חייבים לסבול בשביל הגאולה? זה לא נוצרי?ירושלמית במקור
אני לא תלמיד חכם ואפילו לא מבטיחה שהבנתי נכוןלפניו ברננה!

את כל מה שלמדתי בקורס

באופן כללי, כבר נכנסים כאן לשאלת הסבל בעולם ולא רק לעניין הספציפי של הגאולה,

להבנתי יש בעולם סבל ולפי היהדות יש לו תכלית. ייסורים מכפרים זו לא המצאה של הנוצרים. זה גם לא הכרח שיהיו ייסורים. אצל הנוצרים כאילו מחניקים את הרוח ובאים לדכא אותה בעזרת סיגוף (וגם את זה יש ביהדות, אבל ליחידי סגולה, וכיום הרבה פחות מחזיקים מהדרך הזאת). כמו שכתבתי למעלה, אם מישהו מצליח לעשות נכון את התיקון שלו בעולם אז פוחתים הייסורים (וה' מייסר גם צדיקים כי הוא מתאווה לתפילתם או שהוא יכול להביא אותם לתיקון גדול יותר..)

 

אתן לך דוגמה בנושא של כאבי מחזור. כשאישה קשובה לגוף שלה ולקצב שלו ומורידה הילוך בימי המחזור, הגוף כאילו פחות צריך "לצעוק" עליה ולדרוש את תשומת ליבה. והכאבים פוחתים כי היא מתייחסת נכון לגוף ולכוחות. זה סוג של תוצאה טבעית, שההתנהלות של האישה מפחיתה יייסורים.

  

זה על קצה המזלג ורגל אחת, מתוך תחושה שכל הנושא הזה לא לגמרי מבורר אצלי.  @בארץ אהבתי בוודאי תוכל להבהיר יותר וגם לכתוב אם כתבתי משהו שהוא לא נכון.

 

כתבת מהמם. מנסה להוסיף עוד על היחס לסבל ביהדותבארץ אהבתי
עבר עריכה על ידי בארץ אהבתי בתאריך ט"ו בשבט תשפ"ה 1:33

יש הבדל מהותי בין היחס לרע ביהדות מול הנצרות.

 

אני לא מספיק מבינה בתיאולוגיה הנוצרית בשביל להסביר איך זה אצלם.

אבל כן יכולה לנסות להסביר קצת את ההסתכלות היהודית על נושא (שוב בעיקר ע"פ הרב ראובן ששון, פשוט ההסברים שלו לדברים עמוקים כל כך בהירים וממש מתיישבים לי על הלב...).

לא בטוחה שאני מסבירה בצורה הכי מדויקת, אבל אני אשתדל…

 

ביהדות אנחנו מאמינים שהקב"ה הוא היוצר של כל המציאות, הוא ברא את הטוב, וגם את הרע - "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע, אני ה' עושה כל אלה" (ישעיהו מ"ה, ז').

 

ויחד עם זה, אנחנו גם מאמינים שהקב"ה הוא טוב גמור ורוצה רק בטובתינו.

 

איך זה מסתדר ביחד?

 

כי הקב"ה ברא עולם עם תכלית של טוב גמור. אבל הוא רצה שאנחנו נהיה שותפים ממש בהגעה לטוב הגמור הזה (וזה גם יעשה אותו יותר טוב עבורנו, כשאנחנו מקבלים טוב שאנחנו באמת ראויים אליו ועמלנו עליו, הוא הרבה יותר שלם ומענג מאשר טוב שקיבלנו 'במתנה').

ולכן הוא נתן לנו בחירה. והבחירה הזו מאפשרת לנו גם לטעות ולהתרחק מהתכלית.

אבל הקב"ה רצה שהעולם כן יגיע בסופו של דבר אל הטוב הגמור, ולכן הוא ברא את העולם עם 'חוקים רוחניים' שבעצם לא מאפשרים לנו לשקוע לתמיד בתוך בחירות רעות.

כשאנחנו מתרחקים מהדרך שבה אנחנו צריכים ללכת כדי להגיע אל הטוב, אז יש לזה תוצאה בעולם, והיא נועדה לכוון אותנו בחזרה אל הדרך לשלמות.

זה לא 'עונשים' שהקב"ה משית עלינו. זה לא שהוא רוצה שיהיה לנו רע כדי שנבחר להיות טובים. הוא רוצה את הכי טוב בשבילנו, והוא נתן לנו את התורה שתדריך אותנו איך ללכת בדרך שהוא התווה לנו הישר אל הטוב, והוא גם שלח לנו נביאים וחכמים שיתוו לנו את הדרך ויוכיחו אותנו.

והוא גם יצר מציאות בה כשאנחנו חוטאים למרות הכל, ומתרחקים מהדרך שטובה לנו ושתביא אותנו אל הטוב הגמור, אז המציאות מגיבה לזה, כדי לעזור לנו להתכוונן בחזרה אל הדרך הנכונה.

 

אלו חוקים שנועדו לטובתנו. כמו שיש במציאות כוח של אש, שיש בה הרבה טוב - היא יכולה לעזור לנו לחמם את הבית, לבשל את האוכל שלנו, להאיר לנו. אבל אם נבחר להשתמש בה בצורה לא נכונה ולהכניס את היד לתוכה - היד תקבל כוויה.

או כמו שיש במציאות חוק של כוח המשיכה, שהוא חוק טבע שלמעשה מאפשר את הקיום שלנו על פני כדוה"א. אבל זה גם אומר שאם מישהו עוזב באוויר כלי יקר ושביר, הכלי לא יישאר באוויר אלא יפול ויישבר.

זה לא שהקב"ה רוצה לעשות לנו רע. הוא ברא את העולם עם חוקים שנועדו להיטיב לנו. אבל אנחנו יכולים לבחור איך להשתמש בהם.

 

וזה ככה גם עם החוקים הרוחניים. כשאנחנו עוברים על המצוות של הקב"ה שאמורות להוביל אותנו אל הטוב והתכלית, או כשאנחנו 'תקועים במקום' ולא מתקדמים מספיק לעבר התכלית של הטוב שהקב"ה מייעד לנו, אז המציאות מגיבה לזה.

וזה בדרך כלל יתבטא גם בתוצאות שגורמות לנו לסבל. הגלות היתה מלאה בסבל לעמ"י. וגם החזרה לארץ לא היתה בקלות. וכבר כתוב לנו ש'ארץ ישראל נקנית בייסורים'.

אבל זה לא 'עונשים'. זה תוצאה במציאות שנועדה כדי לכוון אותנו לתקן את מה שהתקלקל, ולהתקדם אל התכלית של הטוב הגמור.

 

וגם הגוף שלנו הוא חלק מהסיפור הזה.

בחטא אדם הראשון היה השלב הראשון של הנפילה. כל המציאות השתנתה בעקבות החטא. נכנסה לעולם מציאות של מוות, וטומאה (שקשורה למוות).

ויחד עם זה גם הגוף של האישה השתנה, ונוצר מצב של מציאות הנידה, שגם קשורה לטומאה שהגיעה בעקבות החטא (יחד עם הקושי להיכנס להריון, הקושי בהריון עצמו, וקושי הלידה - שכולם גם תוצאות של החטא).

וכן, יש פה גם צד של סבל. אבל זה כדי לאפשר לנו לתקן. ודווקא המציאות הזו קשורה באופן ישיר לתיקון של החטא.

וכשניתנה התורה, גם ניתנו לנו הלכות איך לעבור תהליך של טהרה בכל פעם כשמגיעה הנידה. 

וכשעמ"י חטא ויצא לגלות, אז היתה עוד נפילה של המציאות. ודווקא בקשר הזוגי, שמקביל לקשר הזוגי של כנסת ישראל והקב"ה, היתה לזה השפעה שהתבטאה גם בשינוי הלכתי - המציאות הביאה לכך שכבר לא יכלו להבחין בצורה מדויקת בין דמים טהורים לטמאים, ובין דימום של נידה או זבה, ולכן כדי לא להיכשל באיסור כרת החמירו שכל דימום יקבל יחס כמו של זבה, עם טהרה יותר ארוכה (בלשון של הטור ממש רואים איך הדברים קשורים למציאות של היציאה לגלות - "משרבו הגלויות ותכפו הצרות ונתמעטו הלבבות חשו שמא יבואו לטעות באיסור כרת… עד שאמרו שאפילו אם לא תראה אלא טיפת דם כחרדל, תשב עליה ז' נקיים כזבה גדולה" - טור יו"ד קפ"ג).

וזה קשה. זה לא לכתחילה, וזה דורש מאיתנו לעבור תהליך של התרחקות מהבעל שאנחנו אוהבות, בכל חודש מחדש. וזה באמת לא קל לעבור את זה. אבל זה מקביל להתרקוות מהקב"ה בעקבות הגלות. וזה חלק מהתהליך של התיקון.

 

 

ובלימוד עם ליאון, העמקנו בהבנה של מה בדיוק קורה לנו בגוף ובנפש לאורך החודש, ואיך דרך השינויים ההורמונאליים והנפשיים שאנחנו עוברות לאורך החודש, אנחנו יכולות לעבור כל חודש תהליך של בירור עצמי, זוגי וגם שלנו מול הקב"ה, שבאמת יוכל להצמיח אותנו אם נדע ללכת איתו ולהבין מה באמת קורה לנו לאורך החודש.

זה לימוד מעמיק שקשה להסביר אותו על קצה המזלג (דווקא דרך התכנית מיילים שכתבתי עליה בהתחלה כן אפשר לקבל טעימה לא קטנה מהתוכן של הדברים, שקצת מבהירה יותר על מה מדובר). אבל באמת הלימוד הזה נותן משמעות לקושי שעוברים, לא הופך אותו לכתחילה, אבל כן עוזר ללכת איתו ולא 'נגדו', ומתוך כך גם עוצמת הקושי יכולה לרדת.

תודה רבה!לפניו ברננה!

כתבת מהמם 💗

 

סליחה שאני מקשהירושלמית במקור

ברור לי שמורכב לכתוב ארוך ואת יכןלה בהחלט לומר לי שנמאס לך ושאם אני רוצה להבין אני מוזמנת לקורס הזה, או לקורס אחר כמובן:

 

מבינה שאת אומרת שהסבל שלי מתקן, אבל בתוך מה שכתבת לא מבורר לי דיו איך הסבל שלי מתקן. האם הכוונה היא שהסבל שלי הוא בגין חטאי דורות קודמים? ועצם קיום הההלכות יקדם את עמישראל לגאולה? אבל אז זה גם יכול היה להיות באמצעות קיום הלכות אחרות שלא קשורות לנידה, סתם חזרה בתשובה... הרי חטא אדם הראשון שציינת והחטאים הבאים אחריהם שציינת לא עסקו באי-שמירה על נידה... תיארת שהפוך - שהחומרה שלקחו על עצמן נולדה אחר כך...

 

ואם זה לא בגין חטאי דורות קודמים - אז זה אישי? אני אמורה כביכול להרהר תשובה בזמן הנידה? 

אבהיר ליתר ביטחון שאני שואלת על מה שכתבת, אבל לא עם כל מה שכתבת מסכימה

 

(יותר נכון עם הרוב אני לאירושלמית במקור

 וכנראה שגם לא עם עצם הגישה)

אני אשמח להרחיב יותרבארץ אהבתי

לא בטוחה שיש לי תשובות מדויקות, אני חושבת שזה עמוק ובאמת מצרחל העמקה ולימוד יותר מאשר תשובות בפורום.

אבל כן יכולה לנסות להסביר יותר.

 

רק שאני באמת תוהה, בעקבות התגובה האחרונה שלך - מה בעצם מטרת השאלה שלך, אם את בכל מקרה לא מקבלת את רוב הדברים ואת והגישה בכלל?

זה בשביל לנסות 'להוכיח' שזה לא באמת מסתדר? או שאת באמת רוצה להבין?

 

(את לא חייבת לענות. ואני יכולה בכל מקרה לכתוב, מן הסתם יש פה עוד שקוראות את הדיון וכן יחתר מתחברות, והשאלות שלך גם מוסיפות לעצמי בדיוק הדברים. אבל סתם תהיתי מה מטרת הדיון הזה מבחינתך...)

אני מנסה להכחר טוב יותר עולם דתי ששונה מאד משליירושלמית במקור

התפיסה הדתית שלי אחרת פשוט. ובעיני חשוב להכיר אץ השיח הזה גם אם אני לא מתחברת אליו.

הבנתי. מעריכה את הכנות שלך.בארץ אהבתי

מקווה להצליח לכתוב יותר בפירוט הערב, בלנ"ד...

מנסה לענות, מקווה שהדברים יצאו מובניםבארץ אהבתי

השאלות שלך טובות ועוזרות לחדד את הדברים. אני מקווה שאני אצליח להבהיר את הכוונה של הדברים בצורה יותר מדויקת.

 

קודם כל, לגבי ההבחנה שעשית בין לתקן חטאים של דורות קודמים לעומת תיקון חטאים אישיים שלי - אז פה באמת מדובר במשהו גדול יותר מאשר חטאים אישיים שלי.

אבל אם לא הייתי מגדירה את זה כ'תיקון חטאי דורות קודמים'. כי זה לא כאילו 'הם חטאו, ועכשיו אני נענשת'.

ההסתכלות פה היא מתוך הבנה שאנחנו לא באמת אנשים פרטיים. כל אדם בישראל הוא כמו 'תא' מתוך כל הגוף, הוא חלק מתוך כלל גדול שהוא כנסת ישראל לדורותיה.

ועל פי פנימיות התורה אנחנו גם לומדים שכל נשמות ישראל היו כלולות באדם הראשון (לא יודעת מה לגבי חוה, זה משהו ששמעתי מהרב ראובן ששון אבל לא מכירה את המקורות בפנים בשביל להבין עד הסוף…).

עמ"י הוא לא 'אוסף של אנשים'. אנחנו כלל גדול, כשכל אחד מהווה חלק שיש לו גם את העצמיות שלו, אבל אף אחד לא באמת רק עומד בפני עצמו. ולכן העבודה שלנו היא לא רק פרטית, אנחנו חלק ממהלך שגדול מאיתנו, וכל אחד נותן את חלקו.

 

אז גם בהקשר למציאות הנידה, היא אמנם נכפתה עלינו בגלל דורות קודמים. זה לא כאילו שאם מישהי תהיה צדיקה מספיק - היא תהיה פטורה מזה. אבל זה גם לא במובן של 'אחרים חטאו ואני משלמת מחיר'. אלא שכולנו חלק ממהלך של תיקון העולם. למעשה כל החסרונות במציאות, ולא רק מציאות הנידה, הם תוצאות של החטא הקדמוני, וכל העבודה שלנו בעולם הזה, במהלך הששת אלפים של התיקון, היא להעלות את המציאות בחזרה לשלמות.

 

[אני רוצה להוסיף פה בסוגריים, שלי היה מאוד משמעותי כשלמדתי בספר של הרב ראובן ששון 'מעיין גנים', שלמעשה החטא היה חלק ממהלך שהעולם היה צריך לעבור. זה לא 'פשלה' שבעקבותיה אנחנו סובלים במשך ששת אלפים שנה.

העולם נברא במדרגה גבוהה כי היה צריך להתחיל משם, מהמקום של השלמות (או בעצם כמעט שלמות, לשלמות המלאה היה צריך להגיע בשבת, אבל אדם הראשון חטא כבר ביום שישי).

אבל בעצם העולם היה אמור ליפול, ואפשר לראות את הרמזים לזה בחטא הארץ ביום השלישי, וחטא הלבנה ביום הרביעי, שקדמו לחטא אדם הראשון.

כי באמת העניין הוא להמליך את הקב"ה דווקא מתוך התחתית של עולם ההסתר והחומר שבו אנחנו נמצאים עכשיו. אבל הקב"ה רצה שהעולם יתחיל ממדרגה עליונה, שנוכל לחזור אליה (כמו בחוק כלים שלובים - שהמים עולים לגובה שבו הם כבר היו). ושהאדם יהיה שותף לנפילה של המציאות, כדי שזה יהיה באמת האחריות שלו להעלות אותה בחזרה.

זה קצת קשה להבין איך זה מסתדר עם בחירה חופשית. כי למרות כל מה שכתבתי, הקב"ה לא כפה על האדם לחטוא, החטא כן היה בבחירתו החופשית, ולמרות זאת זה היה חלק מהתכנית של העולם.

(השאלה על הבחירה החופשית היא לא רק על אדם הראשון. זה קשור לכל השאלה על ידיעה מול בחירה, ועל ההשגחה של הקב"ה על מה שקורה, יחד עם הבחירה החופשית שניתנה לנו. זה נושא מורכב ועמוק שאני לא באמת מבינה אותו עד הסוף, ולא ניכנס אליו פה…)].

 

ולגבי השאלה שלך על למה התיקון צריך להיות דווקא דרך הנידה - 

קודם כל, באמת התיקון הוא לא רק דרך המציאות של הווסת, ושל קיום הלכות טהרת המשפחה.

יש הרבה דרכים שבהם אנחנו מתקנים את החטא, ובהחלט חלק מהתיקון הוא גם הקיום של שאר המצוות.

 

אבל מצוות טהרת המשפחה היא כן מקום שמחובר יותר דווקא לשני התיקונים הגדולים שאנחנו עושים בעולם:

 

- היא קשורה דווקא לחטא אדם הראשון, כי בפסוקים מתואר לנו שהתוצאה מהחטא אצל האישה היא דווקא במעבר למציאות הזו של הווסת, קושי העיבור (ההריון, וגם הכניסה להריון), וקושי הלידה (וגם הקושי בגידול הילדים, כך רש"י מסביר את המילה 'עצבונך' - 'צער גידול בנים').

ואם אנחנו מאמינים שזה לא סתם 'עונש' שהושת עלינו באופן שרירותי, אז אפשר להבין שהשינוי הזה במציאות של האישה הוא תוצר של החטא, וגם הדרך לתקן את החטא.

 

- היא קשורה גם לתיקון של עמ"י במעבר מהגלות לגאולה. המציאות של הקשר הזוגי האישי קשור לשורש הרוחני שלו, שמתבטא בקשר הזוגי של כנסת ישראל והקב"ה.

אפשר לראות את זה בבירור בעצם העובדה שהמושגים של טומאה וטהרה רלוונטיים רק בשני מקומות - במקדש, ובקשר הזוגי. יש פה שני סוגים של חיבור, ובשניהם חשוב שהאישה תהיה טהורה. 

[במקדש מדובר על טהרה מהרבה יותר דברים, בקשר הזוגי צריך להיטהר רק מטומאה נידה/זבה (גם אחרי הטבילה אנחנו עדיין טמאות מת ולא יכולות להיכנס לבית המקדש בלי טהרה עם אפר פרה אדומה). ובכל זאת יש פה הקבלה מאוד חזקה בין שני סוגי החיבורים האלו.]

 

ובסופו של דבר שני התיקונים האלו הם מחוברים אחד לשני, כי בגאולה השלמה אנחנו נגיע לתיקון של שניהם - גם של החטא הקדמוני, וגם של הגלות.

 

 

בספר של הרב ראובן ששון (מעיין גנים) הוא מסביר בעיקר על הקשר השני שהזכרתי, ומראה איך תהליך הגאולה מקביל לתהליך הטהרה של האישה (והרבה מההקבלה נלמדת מהפסוקים של הנבואות ממש).

והוא בעצם מלמד אותנו שבכל פעם כשהאישה נטמאת בטומאה נידה, היא בעצם 'מקבלת הזדמנות' להתמודד עם המציאות של ה'טומאה' שנמצאת בעולם בעקבות חטא אדם הראשון, והיא עושה תהליך של תיקון שמקביל לתהליך הגאולה שעמ"י צריך לעבור, ועל ידי הטהרה שלה, היא מקרבת בעוד צעד את הטהרה הכללית וגאולת עמ"י.

 

בקורס של ליאון נגענו בשני הקשרים שהזכרתי.

ובעצם ירדנו יותר לעומק ההבנה של מה היה שורש החטא של חוה בגן עדן (בשתי מילים - ניתוק מהעצמיות. אבל זה שיעור שלם שאי אפשר לתמצת בשתי מילים).

ולמדנו יותר לעומק מה המשמעות של ה'טומאה' שאנחנו מקבלות בכל פעם ביחד עם הדימום (ניסיתי לתמצת גם פה, אבל לא מצליחה לכתוב בקצרה בצורה שבאמת הדברים יובנו כמו שצריך).

ולמדנו איך במהלך החודש אנחנו עוברות מעגל של שינויים (בגלל השינויים ההורמונאליים, שמשפיעים גם על הנפש - יש לנו זמנים בחודש שבהם אנחנו יותר נוטות להתכנסות וחשבון נפש, וזמנים יותר של עשיה וחברה, ועוד).

ודרך השינויים האלו אנחנו יכולות לעבור מהלך של בירור וחיבור לעצמיות שלנו, שזה ממש התיקון למה שהביא לחטא הקדמוני.

ובנוסף למדנו גם איך כל זה מתבטא בזוגיות שלנו, שגם משתנה לאורך החודש, ואיך אפשר להסתכל על הזוגיות מנקודות מבט שונות של צדדים שונים שמתבטאים בזוגיות שלנו. ואיך כל זה גם מקביל לקשר שלנו מול הקב"ה, שיש בו הקבלה לקשר הזוגי.

 

 

אני לא יודעת כמה הדברים שכתבתי באמת ענו לשאלות שלך. וכמה זה בכלל ניתן להבנה (הרבה מהדברים כתבתי ממש בכותרות, כי אני באמת לא יכולה לסכם כל כך הרבה תוכן ככה בכמה משפטים. ואפילו ככה יצא לי ארוך…).

אבל מקווה שזה קצת מבהיר יותר את הדברים.

@לפניו ברננה! מוזמנת להוסיף ולדייק את הדברים…

 

 

כן זה מבהיר תודה, והכותרות מובנות, יש לי רקע ירושלמית במקור
כתבת כל כך יפהלפניו ברננה!

יש לל כשרון גדול מאוד לתמצת ולדייק.

לא חושבת שיש לי מה להוסיף 🩷 

כתבת מהמם!!דיאן ד.אחרונה

החכמתי ממש

 

תודה רבה!

עוד נקודה ששמתי לב אליהלפניו ברננה!

בלי קשר למה שדיברנו לגבי הקורס..

היהדות לא מקדשת את הסבל!

העניין שלה הוא תיקון העולם.

יש צרות וצער וסבל בעולם שה' שולח כדי לדחוף אותנו לתקן את המציאות, אבלי אחוזים גדולים מהסבל שלנו אנחנו גורמים לעצמינו בעצם ההתנגדות שלנו למציאות.

סבל נפשי וודאי, וגם סבל גופני, כמו הדוגמה שהבאתי למעלה עם כאבי מחזור או עוד יותר בולט בצירי לידה.

 

נשמע ממש קשה!ד' הוא האלוקים

לפי מה שאת כותבת הפתרון היה לברוח מהסיטואציה, ואז כשנפגשתם שוב בסיטואציה הכל עלה.

אין ברירה וצריך לעשות עבודה מהשורש. 

למעשה, אפשר לראות בימים של הנידה ימים שרק מחכים לעבור אותם, ולהגיע לשלב של הטהרה.

ואז אם הם ימים ימים שרק צריך לחכות שיגמרו הם נראים בהתאם... 

כתבת ששפת האהבה של שתיכם היא המגע, זה נורא קל בימים המותרים, אבל בימים שאסורים זה קשוח מאד, כי לא למדתם לתקשר בדרך אחרת, להתפייס בדרך אחרת...

קחי את הימים האלה כהזמנה לפתח את הקשר בפן המילולי שלו, ללמוד לתמלל רגשות אחד לשני במילים, להתפייס במילים, 

זה ממש לא קל ודורש עבודה, אבל ממש ממש שווה! זה יוצר עומק נוסף לזוגיות. 

ובפן האישי- רב השיחות המשמעותיות שלנו שפתרנו בהם דברים בקשר היו  דווקא בזמנים האסורים, כי כשמותרים מה שעובד זה המגע.. וזה הפתרון הקל לברוח אליו,

כדאי לנסות להעלות את הנושא על השולחן: אנחנו לא יודעים איך להכיל אחד את השני בזמנים שאנחנו אסורים, ואז שכל אחד יתן פתרונות שנראים לו, אפשר לנסות לקבוע לשבת על כוס קפה בסוף כל יום כדי להעביר אחד לשני את מה שהיה היום בדרך חיובית, ולא בכעסים... וכן על זו הדרך.

בהצלחה רבה! זוגיות זו עבודת חיים, אבל היא הכי מתגמלת שיש.

יצא קצת ארוך, מקווה שהועלתי.

מזדהה גםקדם

עם האתגר ועם וותק הנישואין... מה שלי עוזר זה שלמדתי לא להפגע ולא להרגיש מושפלת, איכשהו לתת לשבועיים האלה לעבור וקצת לדלג עליהם ולא לצפות לכלום. אני מבינה שלגברים, או לפחות לבעלי, קשה להביע קשר ואכפתיות בלי להביא את עצמם למצב מאתגר אז במודע או שלא במודע מתרחקים רגשית כדי להגן על עצמם. כן חשוב לדבר על זה ולקבל החלטות שכן יעזרו להרגיש יותר טוב, כמו לסיים יום עם קפה ביחד כמו שמישהי הציעה כאן, אבל לקבל שזה לא יהיה מושלם. אבל דווקא לדבר על זה כשמותרים, מתוך פרגון והרגשה של יחד.

חיבוק ענקקקקקקאוהבת את השבת

ממש מובן וטבעי..

האמת הייתי הולכת לייעוץ זוגי

יש את @נגמרו לי השמות  המדהימה!!

 

למה להסתהך לבד עם משהו שממשיך כ'כ הרבה שנים

ולא פשוט לגשת להתייעץ?

זה באמת שווה כל דקה רגע ושקל של השקעה!

 

וסליחה

לא קראתי תגובות

אם כתבת שם משהו על הנושא של ייעוץ

...

 

 

בהצלחה גדולה יקרה!!!

מגיע לך יותר!

מגיע לכם יותר!!

חיים יותר שלמים מאושרים ואוהבים❤️❤️❤️

תודה רבה לך יקרה 🙏❤נגמרו לי השמות
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !