פורום הריון ולידה (עמוד 379)

לא פירוליטי

איתו כבר 8.5 שנים, מרוצה

פעם הייתה חברה צרפתית סאוטר. כיום אין אותה והמותג סאוטר הוא על תנורים של אלקטרה. אז חוות דעת מלפני 8.5 שנים פחות רלוונטית לתנור שהיא תקנה כיום.

היום אין לך מוקד נשים פועל?

בהפלה האחרונה השיא של ההקאות היה בדיעבד כשכבר לא היה דופק

אבל אחרי זה באמת התסמינים הפסיקו

לחוץ לי ללכת היום כי אני חייבת ללכת לאנשהו אחרי צהריים

מחר יהיה דברים פתוחים? באזור ירושלים או מרכז?

גם ללכת לאןלטרסאונד אין לי כח

אין לי כח לשמוע אם לא יהיה דופק

הוא בן 5 ורק בתקופה האחרונה נהיה ממש סבבה.

הוא עצמאי והטיפול הוא לא רק פיזי וסיזיפי.

באמת יש בזה משהו משחרר שלא צריך לשים עיניים או לרדוף אחרי כמה ילדים, אלא על ילד אחד שאת ממוקדת בו וזהו.

רק לא הבנתי,

אם תביאי ילד כשהגדולים יהיו בני 10+ זה לא יפטור אותך מלקחת גם אותם לחוויות, ולספק להם תעסוקה.

אבל כל הסביבה שלי משדרת לי שהילדים הבאים זה הרבה יותר קל.

אחותי אמרה לי שהיא אומרת לחברות שלה בעבודה שהן מפסיקות ללדת בדיוק כשזה נהיה קל והרבה יותר מהנה....

וכשהאחים גדולים הם כ"כ מתלהבים מעוד תינוק והם עוזרים הרבה

ככה ממה שאני רואה. שוב לא מניסיון שלי.

אני אישית לא מסכימה.

יש לי שלושה ילדים ולא קל לי איתם,

אני מוכנה להשקיע כל מה שצריך בחינוך ילדים עושה מה שאפשר

אבל לא מרגישה שנהיה לי יותר קל מילד לילד

ולכן גם חושבת טוב כמה עוד ילדים אביא.

אצלי נהיה יותר קל מהחמישי וכל אלה שאחריו

לא בגלל שהגדולים עוזרים

בגלל שאני למדתי להיות אחרת בהכל כמעט

האמהות שלי השתנתה

אני השתנתי

ובאחרון אז כן זה שהגדולה שלי יכולה לשמור עליו ואני אלך לנוח בצהרים או אקפוץ להביא מהגנים בלי להסיב גם איתו או אפילו ללכת לשרותים רגע חח

זה לא מובן מאליו..כי בכל הראשונים לא היה מצב כזה

אין לי באמת עזרה כי הם קטנים, גם הבכורה

אבל הז כן יותר קל טכנית

ובעיקר בעיקר נפשית

פשוט במחילה 3 ילדים זה בדיוק השלב שרוב האנשים מפסיקים כי קשה..

ובהמשך בעיני הז כן לאט לאט מתאזן ומשתפר

עד הרביעי היה קשה מאוד מאוד

ברמה שבאמת מנעתי 3 שנים כי לא הייתי מסוגלת

כשהקטן היה בן 5 נולד החמישי ואי אפשר להשוות בכלללל פשוט מרגישה שנסיון העבר לימד אותי להתייחס לכל הקשיים האלו אחרת' בנוסף לזה שהבכור כבר היה בן 12 וזה שאחריו בן 10 והם יכולים לעזור לי איתו

אפילו עכשיו בערב פסח יכולתי לשלוח את הגדול למכולת לקנות לי כמה דברים ועל הדרך כבר לקח את הקטן איתו בעגלה זה נותן קצת מרחב ותימרון

לאחת יהיה קל יותר מהילד החמישי או השישי ומעלה, אבל לאחרת דווקא בנקודה הזו יהיה קשה יותר, כי בדיוק נולד לה ילד מאתגר מאוד או שהילדים הקודמים פיתחו אתגרים שמכבידים על הגידול...

אז אי אפשר להבטיח כלום לאף אחת וכל אחת צריכה לחשוב אם היא רוצה להמשיך להתנסות בגידול ילדים (עם ההבנה שמה שיהיה בעתיד הוא לא בהכרח מה שכבר היה - לטוב או למוטב), או לא לקחת את הסיכון או הסיכוי...

אין פה שום נוסחא מתמטית והכל בהשגחה פרטית כל אחת לפי הסיפור שלה..

רוב מי שמביא 3 ילדים, הקטן נולד כששני הראשונים גדולים ועצמאיים יחסית.

אם ההפרשים אצלך כשהיו 3 ילדים הם 4,2,0

או אפילו צפופים יותר,

אז ברור שזה לא יהיה יותר קל.

אצלי הגילאים בלידה של השלישי היו:

6,4,0 והיה ממש כיף הגידול שלהם.

אבל גם בהמשך היה ככה ולא הרגי שלי אותו דבר

אבל נכון

הז באמת שונה אצל כל אחת

אני ממש לא התכוונתי לנבא מה א

עומד להיות ..

שילד שלישי יותר קל,

כי כשאומרים את זה מתכוונים לפערים אחרים משלך.

בד"כ לא מדייקים את זה כי זה לא נפוץ בציבור הכללי שכשהשלישי נולד הגדול בן 3..

אבל לזאת הכוונה בד"כ.

אצלי יש 2 גדולים והקטן עם רווח של חמש שנים ועדיין מאוד מאתגר לי עם הילדים..

הדבר שהכי הייתי רוצה להצליח זה בחינוך הילדים ושם הכי קשה לי.

ובמצב האישי של כל אמא מול העניין

כל החברות שלי שעם רצף צמודים (נגיד שנתיים הפרש, אולי 3 בין ילד לילד) מאוד מתקשות בג׳ינגול ומתלוננות המון שקשה להן

אני כשהרגשתי קושי החלטתי לעצור ולא לנסות עוד, כי התקווה שיהיה יותר קל כשעכשיו כבר קשה היא קלושה, מאחר ועוד ילד זה המון שמחה ובמקביל גם עוד עבודה ועוד עומס

כל ילד מוסיף אתגרים וקשיים וגם שמחה וסיפוק ואהבה.

אבל להגיד ש4 ילדים יותר קל מ2? אולי אם ההפרש בין כל ילד הןא 4-5 שנים שאז בשלישי והרביעי שני הגדולים כבר גדולים ועצמאיים.

אני כרגע עם 4, מאתגר מאוד.

עם 2 היה יותר קל, סתם לדוגמא ביציאה מהבית לאטרקציה- אני עם אחד, בעלי עם אחד. עם 4 זה כל אחד על 2, הבדל משמעותי ולא מרגישה שזה קל יותר.

(שלא ישמע שאני מתלוננת, שמחה על כל אחד מהילדים ובעז"ה מקווים לקבל עוד הרבה מתנות כאלה מהקב''ה אבל לא מסכימה עם זה שהילדים הבאים זה יותר קל. לא בשלב שלנו)

כשהגדול עובר את גיל 8 בערך מתחילים לחוש הקלה.

אני ילדתי את השלישי שלי כשאחותי ילדה את התשיעית שלה. הגדול שלי היה אז בן 5. היה לי נורא קשה! (הרבה יותר מאשר כשהראשונים נולדו).

אמרתי לאחותי אז: "מה תגידי את, לך יש תשעה..."

אז היא אמרה לי, ועכשיו אני רואה כמה היא צדקה - זה השלב הכי קשה.

היום הגדול שלי בן 11. הם חבורה עליזה (בד"כ), עוזרים אחד לשני. בבוקר תמיד יש מי ששמח לבלות עם תינוק ואני יכולה לנמנם עוד קצת, הם יכולים לעזור לאח קטן (למזוג לו מים, לספר סיפור) ולא הכל תמיד עלי. אני יכולה לצאת רגע בלי לקחת איתי את כולם לכל מקום, הם לוקחים יותר חלק במטלות הבית...

אין מה להשוות.

אם כמו בתכנון שלה, כשהילדים בני 10 אז זה באמת עולם אחר.

כי נגיד אני עכשיו עם שני קטנטנים. בן שלוש ובת שנה

ומאוד קשה לי לצאת איתם בבקרים. לוקחת את הקטנה על הידיים וצריכה לזכור לקחת 3 תיקים: שלי, של הגדול (שלפעמים מסכים לשים על הגב) ושל הקטנה.

והולכת איתה והתיקים והגדול בורח לי למטה ישר ליד הכביש.

לפעמים עובר לי בראש שאם היה לי ילד/ה בן 6 אז אולי היה עוזר לי נגיד לקחת את התיקים או לתת יד לבן שלוש.

אני רואה את גיסי שמוציא כל בוקר 5 ילדים ששני הקטנים בדיוק בגיל של הילדים שלי.

הגדולים שלו בת 10 ובן 9 לוקחים את הגדול לגן,

גיסי עם בת ה6 מלווה את הקטן בן שנה וחצי למעון

בפירוש יותר קל לו בבקרים מאשר לי.

לא סותר שבטוח יש לו ולאחותי על הראש אלף עניינים שקשורים לגדולים: אבחונים, בעיות התנהגות, עניינים רפואיים וכו'.

כל ילד זה חבילה. וברור לי שלא יותר קל עם עוד ילדים

אבל נשמע לי הגיוני שהגידול של ילד נוסף כשיש ברקע ילד גדול הוא יותר קל מאשר הילד הראשון והשני.

ואז י שמלא.תסכולי ציפיות ואכזבות בלב

וגם

יש מלאאא מריבות

ומלא בקשות בו זמנית

ויותר קשה להרגיע עצבים של גדולים חח

אז כאילו לא לדמיין איזה פסטורליה של ילדים שחצי מהיום ושטפים כלים ועושים בייביסיטר ואת נחה במיטה חח

לק"י

בימים שאני מפזרת 3 ילדים וממשיכה ישר לעבודה זה באמת מבצע בלי עגלה (אין למטפלת של הבן שלי מקום מסודר לעגלות).

ואני סוחבת להם את התיקים... אז בנוסף לתיק גן ולתיק שלי, יש לי גם ילקוט (כבד לבת שלי).

אבל העגלה למטה, ואני צריכה לרדת 3 קומות בלי עגלה (כי להעלות את העגלה למעלה זה יותר קשה)

וכשמגיעה למטה לקשור את התינוקת בעגלה.

אבל אני מסתדרת ב"ה. לא כזה נורא.

רק לפעמים עובר הרהור שמישהו קצת יותר גדול יכל היה לעזור.

אבל כמו שאמרו פה לא בטוח שהיה עוזר, אולי היה מפריע

שלי בני 7 ו-10, ויש דברים שהם בהחלט עוזרים לי כשאני יוצאת עם ארבעתם.

ובאנת שככל שהם גדלים זה נהיה קל יותר ומחשבה על עוד ילד לפעמים לא נראית לי מופרכת

עם זאת, לקחת בחשבון שזה עוד תינוק במלוא מובן המילה בנוסף לקיים. קרי, לילות ללא שינה, שיניים, שנצ במעון וכו

אגב, אני בילד הראשון נהניתי מכל רגע. לא לחוצה ולא כלום. זרם לי על מי מנוחות לגמרי. יש לו אחות צמודה, ודווקא ילד יחיד נוסף נראה לי קשה יותר משניים לטווח הרחוק מאשר צמודים עם קושי בטווח הקרוב

הקטן שלי בן 5 ובהפרש של 9 שנים מהקודם ועוד 2 יותר גדולים

אין ספק שהגידול שלו היה ועדין טוב בפער משמעותי מהשאר

בגלל כמה דברים:

הניסיון ההורי

מצב כלכלי טוב יותר

הסתכלות רגועה ושלווה יותר על החיים

את יכולה לשדר כמה אנטי שאת רוצה, זה מה שאני עשיתי אחרי 3 ואז שיניתי את דעתי וילדתי את הרביעי 😉 

שעם השנים

הנסיון

הפרופורציות ובניית סדרי עדיפויות מדויקים יותר בחיים

האמהות נהית יותר ויותר קלה ואני מצליחה להיות נוכחת ולהנות. לצד האתגרים.

מהילד הקודם.

נשמע לי שזה באמת לבוא להורות ממקום אחר של בשלות ושל רצון לחוות שוב את המתיקות של הגיל הקטן.

אבל לא הבנתי למה את צריכה לשדר לעולם אנטי לרעיון של ילד שלישי... זה משהו שלך ושל בעלך בלבד, ואחרים לא צריכים בכלל לדעת עם המחשבות שלך בעניין...

ובקשר לעצמך - לא יודעת בני כמה הילדים, אבל אם הם מתחת לגיל חמש הגיוני שאת מרגישה עדיין בהישרדות ובלי כוחות לחשוב על עוד ילדים❤️ אז תתמקדי כרגע בילדים הקיימים, תנסי לחזק את עצמך ולמצוא מה ייתן לך כוח וכיף בגידול שלהם - ואת לא צריכה בינתיים לצאת בהצהרות אפילו מול עצמך...

גידלתי תאומים, האמת נראה לי שצמודים יותר קשה כי צריך לדאוג לשלבים שונים בהתפתחות...

תאומים עם כל הקושי זכור לי כפחות קשה מהאחת שיש לי עכשיו. אבל עכשיו אני גם במקום שונה בחיים והם כבר גדולים. עדין לא 10 אבל עצמאיים ויכולים לעזור.

כן ילד נוסף זה שוב לחזןר לתקופה מאתגרת יותר. פחות שינה בלילה, חיתולים ןכו. אבל זה עניין של החלטה ומוכנות. את לא צריכה לדעת מעכשיי מה יהיה עוד x שנים.

בינתיים לא מתאיח עוד ילד, ב"ה יש לנו יכולת למנןע היום ולתכנן את המשפחה פלוס-מינוס כרצוננו.

זה לא שאת עושה קשירת חצוצרות, גם אסור הלכתית. אם בעתיד תרצי עוד ילד, עדין תוכלי להביא...

אבל כן כדאי לקחת בחשבון שפער של 10 שנים, זה כמו לגדל ילד יחיד,

כי עד שהוא יגדל ויהיה ממש ילד הם יהיו בני 14-15 שזה תחומי עניין שונים לגמרי.

וזה קושי בפני עצמו. (וגם כהורים, אנו נשחקים)

חוץ מזה שמגיל 9-10 זה התמודדויות אחרות של סף גיל ההתבגרות. ויש בזה קטע קשוח של מצד אחד רצון עד לחוות איתם את הגיל והתקופה של טיולים ושיחות ולנצל את זה שהם עדיין תמימים וחמודים ובאים עם ההורים. ומצד שני לתמרן בין הנקות ללילות ללא שינה.

אז תחשבי גם על זה.

בן כמה הקטן כרגע?

לדעתי פער של 4 שנים זה מושלם אבל עדיין דורש.

אם את רוצה ממש לחכות לגיל שהם יהיו יותר עצמאיים מגיל 4,

אז תחכי לגיל 6-7 מקסימום, לא יותר מזה, ככה הם יחסית יגדלו יחד, ויהיה יותר כיף, וגם מסיימים עם ההורות יותר מוקדם ואפשר לעשות דברים אחרים בחיים שקשה לעשות כשיש קטנים.

(אם ממילא את לא מתכננת משפחה גדולה בכל מקרה)

ב. לגמרי חושבת שדברים יכולים להשתנות ולהתהפך ורואה על אחותי שהגידול של השלישי שלה שהגיע כשהגדולים היו בני חמש ושש בערך הוא אחר כי הגדולים יותר עצמאיים, יותר מביניפ וכו'

ג. מצד שני- האח הכי קטן שלי נולד כשהאח שמעליו היה בן 5. ובשנים הראשונות שלו ברור שהיה לאמא שלי יותר קל- אני הייתי חוזרת מבי"ס ומבלה איתו כל אחהצ, אחותי הגדולה יותר קילחה אותו, אמא שלי יכלה לנוח קצת בזמן הזה.. בקיצור חוויה שונה. אבל היום כשכולנו כבר מחוץ לבית והוא מתבגר משועמם ומפונק יש לאמא שלי קשיים איתו שלא היו לה איתנו כי אנחנו היינו חבורה. אז לכל בחירה יש את הצדדים שלה

אחרי כל לידה הבית צריך להתארגן מחדש. מבחינת הלו"ז, מבחינת התנהלות וכו. אני חושבת שלוקח בערך 4 חודשים למצוא את האיזון החדש. זה לא אומר שיהיה קל או קשה אבל שיש שגרה כלשהיא שנכנסים אליה או למדו אותה כבר.

לגבי קל או קשה- בעייני זה מאוד תלוי בחוויות מול הילד וההריון. יש ילדים שיותר קל איתם כי ההנקה הולכת טוב, ואין בעיות גזים ואין שאלות רפואיות שצצות כל פעם. ויש ילדים שיותר מאתגר כי בתינוק פחות רגוע, ולא תמיד יודעים מה יש לו, או בעיות באכילה או ריפלוקס, או קשיי הרדמות וכו. ואז זה משליך כמובן על הכוחות של ההורים וכל הבית. (כנ"ל ההתאוששות מההריון והלידה ששונים מפעם לפעם)

גם אזור מגורים משפיע. אני גרה במקום שמאוד קל להעזר אחרי לידה. בקלות אפשר למצוא מהרגע לרגע מישהו שיוציא את הילדים מהגן. יש ארוחות ליולדות ובכללי יש עזרה הדדית. לעומת זאת ראיתי את גיסתי בחורף עם 4 ילדים בינהם תינוק שרק נולד צריכה לקחת ולהחזיר מהמסגרות חינוך, אין הרבה במי להעזר, הכל יותר מסובך. גם אם אתה מתנדב להיות נחמד ולהוציא ילד בכיתה א מביה"ס, לך תמצא אותו בבי"ס של 900 תלמידים,עם פקקים מחוץ לביה"ס, וקח אותו הביתה לבניין שהוא גר שכמובן אין חניה לידו.

גם גידול הילדים אחרי שעברנו את שלב התינוקות שונה ממקום למקום. יש מקומות שצריך להעסיק את הילדים אחה"צ ויש מקומות שהילדים יותר חופשיים ללכת לחברים, לצאת מחוץ לבית וכו. ככה שאתה לא מרגיש שאתה כל היום סובב רק סביבם.

עוד דבר- גם הפניות של שני ההורים משפיעה. לא דומה בית ששני ההורים נמצאים אחה"צ בבית, לבית שבו האמא לבד עם הילדים עד ההשכבות.

בקיצור, יש הרבה גורמים שמשפיעים על איך תהיה חווית גידול הילדים. כל משפחה צריכה לבחון את מירב הנתונים התלויים בנו, ולחשוב מה נכון לה באותו זמן נתון.

(אני לא בעד הצהרות לשום כיוון ובטח לא לסביבה. אם כבר רוצים לשדר משהו אז לומר שאנחנו עושים מה שנכון לנו וכרגע אין צורך לדבר איתנו על התוכניות העתידיות).

בהצלחה והרבה שמחה וכוחות במה שתחליטו ותעשו.

האחד- לגלות רחמים כלפיה, כמיהה לילד וקננאה יכולים להעביר אדם מדעתו

והשני- להמשיך לחיות את חייכם בהודיה

תנו לתינוקת לבכות, טיילו איתה בגאווה, לא גנבתם אותה מאף אחד 

לא לקחתם לה כלום, התינוקת שלהם לא על חשבונה.

אנחנו ממש לא מבינים חשבונות שמיים ולא יודעים למה עדיין אין להם ילדים אבל זה ממש ממש לא קשור אליך.

ממש חשוב להאמין בזה ולהחזיק את זה בראש כל פעם שאת רואה אותה,

בטח לא לחשוש שהיא תשמע אותה בוכה

תחזקי גם את בעלך

היא נמצאת כנראה במצוקה גדולה אם היא מתנהגת בצורה כזאת, כדאי להתפלל עליה אם את מסוגלת. אבל אין לך מה להרגיש רע

אצלך אבל מה שאת כן יכולה לעשות זה להגדיל את העין הטובה עליה

תבחרי פסוק או פרק תהילים ותקראי לטווח זמן מסויים שאת רוצה תבקשי עליה ללמוד עליה זכות, לראות בעין טובה וגם תבקשי שיהיה לה טוב

אבל אם זה מציק לך גם הסיטואציות איתה גם לך יש עבודה עם עצמך, מה מפריע לך איתה ההתנהגות שלה? האמירות שלה? איפה זה מפעיל אותה במעשים איתה ולראות איפה זה משתקף אצלך בחייך ושם לתקן ולהתפלל על זה

הייסורים לא באים לפתחנו סתם זה בא לתקן בנו ולהצמיח אותנו

שלה יגיע בזמן הנכון לה...

והזמן שלך הגיע, תתעלמי ממנה, זה לא שווה את זה.

על זה נאמר ''הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם...''

אנחנו לא סתם מתפללים יום יום שלא תעלה קנאת אדם עליי, זה גם מכניס אותך למקום מאוד לא נעים, וגם באמת יש איזה חשש מעין הרע...

אם את מסוגלת לבוא לקראתה, לתת לה משהו טעים, לחייך בוקר טוב, מה שלומך? איזה שרשרת יפה.. זה קצת יוציא ממנה את העוקץ

מאוד לא נעים להיות בסיטואציה שמישהו מקנא בך

אבל זה שלו ולא שלך.

פשוט להתעלם ולחיות את חייכם כרגיל לגמרי

אין שום טעם להחביא את התינוקת או להשתיק אותה.

היא הילדה שלכם ולא לקחתם אותה מאף אחד

ואני בטוחה שגם לה זה מאוד צובט לראות שאתם מסתירים ממנה את התינוקת.

פשוט תתנהגו הכי רגיל שיש, כאילו זו סתם עוד שכנה.

והקב"ה ימלא את חסרונם בלי שום קשר אליכם.

זה לגמרי שלה, ההתמודדות

הבת שלך לא הגיעה על חשבונה ואת לא עושה שום דבר בכוונה כדי להוציא לה את העיניים

ואם החניה שלכם רשומה בטאבו כשייכת לדירה, הייתי שולחת לה הודעה שאת מבקשת שתפסיק לחנות בה, ושתשאיר לך מקום לצאת בבקשה

מכירה את זה מקרוב לצערי, אם תמשיכי לתת לזה מקום, זה לא ייגמר

לק"י
 

אני ממליצה לחכות לאיחור של כמה ימים. או מינימום ליום שבו את אמורה לקבל.

אומרים אחרי 10 ימים לחזור על המתן

לגבי התחתוניות - אני הייתי משתמשת באופן קבוע, יום יום (יש לי הרבה הפרשות), והיה מגרד לי שם ברמות.

מתישהו הפסקתי כי קראתי שזה יכול לעזור, וזה חד משמעית העביר את הגרד. היום אני לא שמה (מקסימום התחתונים נרטבות מעט).

להבנתי הבעיה היא שהתחתונית לא נותנת לאזור לנשום ולהתאוורר…

אולי עכשיו כדאי לשים משחה להעביר מהר, אבל בכללי ממליצה בחום להיפטר מהתחתוניות

לילדים שלי לא היה, אז לא יודעת לייעץ לך מה לעשות.

יש תנוחות מסוימות שעוזרות, ויש כל מיני דברים שאפשר לתת.

תקופה קשה מאד שיכולה להימשך עד גיל 3 חודשים בערך. הלוואי שלכם פחות. אבל כשנגמר נעלם כלא היה...

אם את מניקה יש מאכלים שאפשר להימנע מהם ולראות אם עוזר, כמו חלב ביצים קמח חיטה ועוד כל מיני תלוי את מי את שואלת.

יש סימיקול וליקציק ותכשירים נוספים מיועדים לזה. אולי משהו יעזור, ואולי לא.

יש תנוחות שמקלות, יש עיסויים בבטן שבאמת יכולים לעזור לשחרר ואפילו אפשר למצוא סרטונים של רפלקסולוגיה שיכולה לעזור.

אצלינו זה היה פעמיים בדיוק כמו שתיארת זמן מסויים בשעון של בכי ללא הפסקה, וקבוע בנקודת זמן מסויימת קבועה פתאום הכל נגמר והולכים לישון...שני ילדים אחרים שלי לא סבלו מזה בכלל אפילו לילה אחד..

קשוח מאד, תהיו יחד ותזכרו שזה עובר :-*

מתלבטת אם לנסות לתת משהו נגד כאבים כמו סימיקול/ גווראפווטר.

האם מישהי נסתה? באמת עוזר? מה מומלץ?

זכור לי שפעם כתבו נגד אחת התרופות שיש רכיבים לא בריאים ..תודה!

מה שעבד מדהים לאחד לאו דווקא יעזור לאחר.

אני נתתי סימיקול על בסיס המלצות ולא ראינו שום שינוי.

ניסיתי כמה פעמים אצל שני ילדים, בהמשך כבר לא ניסיתי.

מה שהכי עזר אצלנו זה מנשא. הרגיע אותם מאוד. משהו בתנוחה / קרבה / תנועה הרגיע אותם מאוד.. אז הם קצת חיו במנשא בתקופה הזאת ובהמשך נרגעו💜

ואם אין שיפור משמעותי אחרי חודשיים

לשלול רפלוקס

אני פשוט נמצאת לידם . הנוכחות עוזרת להם בהחלט .

אולי תקוע גרעפס.

להניק ושתרגיש חום

זה קשה.

מאד.

אצלנו עזר מעט מנשא אולצאת לטייל בחוץ אם אפשרי.

וגם להתחלק בנטל. קשה מאד לשמוע בכי בלתי פוסק במשך זמן רב כל כך

לו באופן ברור שלא יעשה את זה אף פעם ובאופן כללי שלא יגע בלי לשאול קודם

בעיניי זה גבול בסיסי ביותר

מבקש רשות?

אינטימית? ברור

הגוף הוא שלי וברשותי בלבד

אני לא הייתי רוצה שבעלי יבקש ממני רשות כדי לגעת בי. בהרגשה שלי, ובזוגיות שלי בעלי רוצה בטובתי, נהנה איתי וזה הדדי.

לא רואה מבחינתי משהו שלילי בנסיון לגעת, להראות חיבה/ משיכה. ולא חווה דבר כזה כשמשהו מטריד.אם באותו רגע לא מתחשק אפשר לומר שלא מתאים/ מתחשק / עייפה עכשיו

לפעמים רואים אישור במבט

או אפשר להתקרב/ לגעת בצורה לא אינטימית, כדי לקבל אישור דרך שפת הגוף או אישור מילולי

אני לא רוצה לקבל מגע אינטימי מאפס למאה, האישור הזה הוא לא רק גבול אישי שלי אלא גם הדרך להגיע למגע כזה.

כמובן שאפשר לחשוב ולרצות אחרת 

אני חושבת שבעל חייב לדעת לזהות את הדקויות בין מקרים שיכול ליצור מגע לכאלה שפחות.

לא צריך לשאול במילים כמו שאםשר להבין גם ברמזים

לפותחת - אם באופן כללי את מאפשרת מגע אינטימי מתוך שינה, זה משהו אחד

אבל אם מעולם לא אפשרת את זה לדעתי חשוב לדבר על זה

את לא אמורה לחיות עכשיו בתחושת חרדה / אי נעימות מהפעם הבאה 

צריכה להגיע בהסכמה

אפשר גם להסכים בכללי שאתם נוגעים אינטימי גם בלי לשאול

אבל ככה סתם בעיני זה לא תקין ולא נעים.

בהרגשה שלי אשה לא צריכה לחשוש כאילו כל רגע יגעו בה

כשבני זוג מגיעים לסיטואציה אינטימית זה לרוב ברור ששניהם מעוניינים להימצא בה.

מתוך שינה, אין אפשרות להביע לא הסכמה ולא התנגדות

לפני נגיעה אינטימית צריך שתהיה הסכמה ורצון

מגע כזה מתוך מצב של שינה מייצר מצב מטריד 

אולי הוא פשוט רצה להראות כך ריצוי וחיבה? רק את היית בסיטואציה ומכירה אותו, ורק את יודעת לפרש, האם זה משהו תקין או משהו לא בסדר מצידו

זה בכלל לא משנה מה אנחנו חושבות, אם יש משהו שלך לא נעים אבל ל100 בנות כאן הוא נעים- עדיין זה בסדר שמבחינתך זה לא יקרה.

אם זאת הפעם הראשונה שזה קורה אז הייתי מסבירה בצורה נעימה ןלא תוקפנית שזה לא נעים לך ושאת מעדיפה שזה לא יקרה בזמן שינה.

אם זה משהו שחוזר על עצמו וביקשת והוא לא מכבד- זה כבר סיפור אחר.

לחצות גבול.

בעיניו כנראה זה בסדר ולגיטימי...

יש אנשים שזה לא מפריע להם, ואני בתוכם...

גם לי יצא לגעת בבעלי כשישן, וגם הפוך..

ולנו זה טוב ומשמח.

אבל אם לך זה מפריע- כדאי בזמן של נחת להסביר לו שאת חווה את זה כחציית גבול, כמגע בלי אפשרות בחירה שלך, וזה מפריע לך.

שאת מבינה שזה מגיע ממקום ... (מה שמבחינתך המקום ממנו הוא מגיע- של הבעת חיבה/ של חשק גדול וכו') ועדיין, זה גורם לך לחוויה שלילית שרק מרחיקה אותך.

שרירים?

אולי שווה ללכת לאוסטאופט

ויש לזה טיפול תרופתי. חבל לתת לה לסבול.

(ריפלוקס זה עליה של האוכל, סוג של צרבת, שמאוד מאוד שורפת להם)

יש גם תוך כדי?

בד"כ הקשתת הגב לאחור תוך כדי הארוחה זה סימן זיהוי לריפלוקס.

בשניות הראשונות הם דווקא רוצים לאכול בד"כ, כי המציצה מרגיעה את הכאב, ואז אחרי כמה שניות זה שורף.

קראתי על זה..

אני לא עשיתי אצלם אבל ממה שקראתי - מי שכבר שילם די ״נדפק״ בקטע הזה

עשיתי שם מגיל 20 ובשנים האחרונות לא הלכתי כי אין סניף קרוב כ"כ אז התעצלתי.

אבל, זה תמיד הצחיק אותי כשאמרו לכל החיים, כן? גם בבית 80 הם יהיו קיימים?

בקיצור, מבאס, כפרת עוונות. 

סובלת מזה מאז שאני ילדה

אני מתייחסת לזה כמו מחלה כרונית ואם אני לא מרגישה טוב בגלל זה אז נחה במיטה ומישהו אחר יטפל בילד

ובעיקר דואגת לשמור על תזונה מתאימה שאז מערכת העיכול מאוזנת ואין התקפים

או שפעת שיום אחד -יומיים את במיטה וזהו.

זה אומר שאני שעות -שעות בשירותים, חלשה סמרטןט יש בבית כמה ילדים ב"ה בינהם תינוקות , וזה שזה מגיע כל כמה ימים פשוט מתסכל אותי כי הכל נופל על הבעל

שלא נדבר על החופש מחלה מהעבודה שנעדרת הרבה לאחרונה

יכולה להיות גם שבועיים ויותר

זה ידוע שמי שסובל ממעי רגיש לוקח יותר ימי מחלה

אבל בעיניי מה שחשוב זה לא ימי המחלה ולא הבעל אלא הניסיון לאזן את זה

אין כזה דבר שזה לא קשור לתזונה

אני העמקתי בנושא עד שעליתי על הדברים בתזונה שפוגעים במערכת העיכול שלי

ניסוי וטעייה של שנים

עניין של כמויות

וכמובן סוגי המאכלים 

תחקרי על זה קצת..

לרפואה קונבינציונאלית אין ממש פתרונות למחלה הזאת ממה שאני יודעת..

וזה באמת הרגיע לי מאוד. רק שלאחרונה יש סוג של התפרצות מחודשת וזה נהיה מתיש וקשוח

לפעמים זה סתם תקופות כאלה ונרגע אז לא ממהרת לטפל בדיקור כרגע. יש לי גם לחץ נפשי בעבודה וזה משפיע עלי מאוד גם בקטע של הבטן

מכירה מישי שהועיל לה

זה מאוד מאוד משפיע, מנסיון שלי לפחות

הייתי חושבת במה ואיך אפשר להרפות שיקל עלייך

לנטורופת שיש לו הרבה חומר על תזונה (באופן כללי) וגם על מעי רגיש

ממליצה לך להעמיק בתוכן ולהבין שיש סיבה להתפרצויות כאלה ואפשר לטפל ולמנוע אותם

חבל לקבל את זה כמשהו בלתי נמנע 

TikTok - Make Your Day

וגם אני מצליחה לטפל בזה ולהישאר מאוזנת למעט מקרים ספציפיים קיצוניים וזה קשור בקשר ישיר למצב נפשי שמשפיע על המצב הפיזי

ואולי בכל זאת כדאי לעשות שוב קולונוסקופיה,

למרות שזאת בדיקה לא נעימה, זה חשוב ממש.

הדקות האלו עד התוצאה...

אפילו כשחשדתי תוך כדי מניעה והנקה התבאסתי שיצא שלילי😅

גם לי הילדים נולדו קטנים.

אני דואגת שיתקנו לי את גיל ההריון בהתאם לאוטרסאונד הראשון, אם יש צורך.

לא משהו מעבר.

אבל לא הייתי בייעוץ טרום הריוני.

רק שלחו אותי לייעוץ גנטי אחרי הלידה הראשונה.

מה זה הייעוץ הזה? אשמח לשמוע.

ואם לא אמרו לך למנוע אז כנראה המצב לא מאוד חמור..

וחיבוק' בדיקות הריון תמיד עושות בלאגן בבטן.. 

אי אפשר לדעת, כשמגיע הזמן, מגיע הזמן

הכל לטובה

אפשר להתקשר ולשמוע את הסיפור.

כי אם לא, אז יש את ספריית פיג'מה, מוצלח בעיני.

ויש פודקאסטים לילדים. של יובל מלחי מאוד מוצלח.

ובינוש חסידוש היה שבוע מתנה... אז יש ממש קצת סיפורים

זמן סיפור - בואי בתי

המחיר לסיפורים האחרים לא יקר בעיניי... ומומלץ מאוד!

וגם לי יש סיפור מוקלט אחד🙈 מוכרת אותו במחיר סמלי, ואפשר לקנות במחיר סמלי גם את קובץ הסיפור הכתוב שיש בו כמה איורים.

אמנם אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל הבת שלי נהנתה ממנו😊 (היא בגן חובה וקצת לומדת לקרוא, אז נתתי לה את הקובץ המודפס ותוך כדי היא שמעה את הסיפור המוקלט ועקבה אחרי הכתוב...)

אבל בעצם ביקשת חינמיים לגמרי, אז סליחה...

מוצלח ממש!

פודקאסטים או סדרות כמו daniel tiger שלדעתי @טארקו המליצה פה לפני נצח והילדים אהבו מאוד אבל עכשיו כבר גדלו וזה פחות מעניין אותם

הם אוהבים פפה פיג אבל יש שם המון פרקים על חגים נוצרים וגם פחות עפתי על התוכן בגדול.

בקיצור אם למישהי יש המלצות אשמח מאוד!

ביוטיוב יש כמו ש @יעל מהדרום ציינה את סנאי וארנב, וגם הרבה סיפורים של זמן סיפור (גם של משפחה פודקסט)

גם בלי קשר למניעה, זה בסדר אם לוקח זמן.

ויכול להיות שהגוף עוד לא התאזן אחרי ההתקן.

את מניקה? מקבלת מחזור סדיר?

לגבי הבדיקה שעשית- קשה לענות בלי לראות תמונה.

אם את מקבלת מחזור סדיר אין סיבה לדאגה.

מונה ליזה זה התקן לא הורמונלי ולא צריך לחכות עד שהגוף יתאזן, הוא כבר מאוזן.

צריך לחכות להריון שיגיע בע"ה.

לגבי הבדיקה שעשית, שבוע לפני האיחור זה ממש מוקדם. תעשי עוד כמה ימים שוב.

בהצלחה!

אם כן אז שחררי. יש ימים.

אם לא אז אולי בדיקות דם? ותקפידי על הברזל והבי. תעשי תזכורת קבועה.

וחוץ מזה ברור שהנפש והלבד גם משפיעים. חיבוק ענק והרבה חמלה עצמית. 

לק"י

אולי אם תשני מוקדם יותר, תהיי פחות עייפה.

אבל עם תינוק קטן, הגיוני לי להיות עייפה כל היום.