אני לפני לידה (תשיעי) ובשבוע האחרון חטפנו "כאפה" רצינית. אני לא אכנס לפרטים אבל מדובר בהפסד של כעשרת אלפים שקלים והרבה עבודה וכאב ראש, ממש ניסיון רציני ואמתי, והכול בגלל טעות שנבעה באמת מתום לב וחוסר ניסיון שלי ושל בעלי.
למרות שסך הכול לא מדובר בסוף העולם (למרות שאני עובדת נורא קשה על הכסף...), ההפסד נורא נורא כואב לי ואני לא מפסיקה להלקות את עצמי.
מרגיש לי טיפשי, אבל יעזור לי אם תכתבו לי האם גם לכם הייתה "כאפה" כזו בחיים ואיך התמודדתם.
(לא עבדתי שם מספיק זמן, ככה שהם לא עברו על החוק)
אז חוץ מזה שזה נשמע רע להגיד בראיון "פיטרו אותי", זה גם לא מוסיף לי זה שאני בהריון...
יוצא שאני בבית כבר 9 חודשים וגם בעלי לא עובד...
נרקבת פה משעמום, וגם לא יכולה לעשות כלום, כי כבר אין לי כוח (אני בשבוע 39 ב"ה)
נמאס לי מהמצב הזה ועוד יותר מבעס אותי שאני יודעת שאחרי הלידה זה לא יעבור, כי יש עוד 3 חודשים להיות בבית (נכון שאולי פחות משעממים, אבל עדיין...)
ולחזור לכל הראיונות המתישים 
וסליחה שכתבתי רק את הכאפה ולא את ההתמודדות, כי עדיין זה לא נגמר. ואני גם לא יודעת איך ומתי זה ייגמר...
פשוט אוף 
משחררת ובאמת כאילו שוכחת שאני צריכה ללדת כל יום.. ופתאום אני פשוט רואה את הראש- תחושה מדהימה והתרגשות מאוד גדולה.
נפלא איך שהתכוננת וכיוונת עצמך בכל שלב!
יערת דבשהבדל של חצי קילו
היא היתה 4
זה תלוי בראש ובעוד דברים.
אבל ת'אמת באמת היתי לחוצה
הרבה מזל טוב.
שתרוו ממנה נחת
אני עובדת בגן ילדים ,פעוטון מתינוקות עד גיל 3, ואני מרימה אותם כל הזמן אומנם עובדת חצי משרה בגלל שאני גם סטודנטית אך בימים שאני עובדת אני מפחדת שאני מרימה ילדים יפגע לי הבייבי ברחם , היום הייתי בגן ילדים ואני חזרתי מותשת כלכך כבר שאני לא יכולה לעשות כלום.
גיליתי רק שבוע שעבר את ההריון ומרגישה שאני עובדת קשה מידי לאישה בהריון בכל זאת הבנתי שאסור לי להרים כבד, או להריח חומרי ניקוי. ואני לא יכולה להפסיק לעשות את זה כי בגן יש ילדים גדולים עד גילאי 3 והם מאד כבדים ואני מנקה ושותפת את הגן עם חומרי ניקוי.
האם יש סיכון לעובר? האם כדאי לי לדבר כבר עם המנהלת ? היא תוכל לפטר אותי?
אין שום בעיה להמשיך לעבוד בגן, אע"כ את מקבלת הוראה אחרת מהרופא (בד"כ בהריון בסיכון).
אם את בקבוצה של הבוגרים הייתי ממליצה לך לעבור לתינוקות כי הם קלים יותר וזה בטוח לא יפגע בעובר.
בנוסף, אל תשכחי שנשים שהן בהריון שני ומעלה בד"כ יוצא להן להרים את הילדים שלהם ואין עם זה שום בעיה.
אני חושבת שאם ההריון הוא לא הריון בסיכון אז אין בעיה.
(מה שכתבתי הוא מנסיוני בתור גננת)
לכן אני בטוחה שאת מבינה יותר טוב ממני. אז הפותחת- קבלי ביטול לגבי גיל הילדים.
הי,
מאד אשמח להמלצה לחדרי לידה טבעיים (בדקתי בעין כרם עולה 3800 שקל)
השאלה שלי איפה קיבלו אתכן ביותר קלות לחדר לידה טבעי ואיפה לא..כי הבנתי שיש כמה מקומות שיש חדר לידה אבל כמעט לא פותחים אותו..
ערב טוב ותודה ממש מראש
בהקשר לזה לניאדו ממש מומלץ.
גם קראתי באינטרנט וגם שמעתי ממקור ראשון..
העניין הוא שזה פשוט מזל, כי ישמצב שתגיעי ויהיה תפוס.. כמובן שהכל מכוון בידי הקדוש ברוך הוא וזה לא באמת מזל וכו', אבל לא יכולים להבטיח לך שתקבלי.
מה גם שצריך להתקבל לזה, לשלוח טפסים וכו ושיאשרו אותך..
בהצלחה(:
על בסיס מקום פנוי.
במאיר, ללא הרשמה מראש גם על בסיס מקום פנוי.
בשניהם ללא עלות.
הוא נסגר בזמנו, אבל שמעתי שפתחו לפני שנה- שנתיים
שלחתי את כל הטפסים והכל היה טוב.
הבעיה שהחדרי לידה הטבעיים לא ממש קרובים לחדרי לידה הרגילים.
כשהגעתי לא היה ממש לחץ אבל לא הסכימו לי ללכת לחדר לידה טבעי בטענה שאין מספיק צוות
(בשביל חדר לידה טבעי צריך מיילדת צמודה לעומת חדר רגיל שהמיילדת אחראית בו זמנית על 2-3 חדרים)
נראה לי שזה הרבה תלוי בסייעתא דשמיא,
ובכמה תתעקשי ותעשי טרור שאת רוצה את זה.
הבעיה היחידה היא -שכשאת באה ללדת, את מעדיפה לנתב את הכוחות שלך ללידה טלצירים ולא להתמודדות וכאסח עם בית החולים..
זה מהחוויה שלי.
(בסוף נתנו לי בהחלפת משמרות רק להתקלח שם באמבטיה)
ומתבאסת בשבילך על מה שיצא לך שם.
יעל מהדרום
גברת בטןנשואה טריהיונתיפתאום יש שרשור הכרות, יודעים מי מה, איזה רקע, מה המצב.
תגובות לענין, כמו שצריך, ולא תחת מעטה אנונימי.
חיוך גדולושמישהי שואלת שאלה, חוץ מלענות נטו על השאלה, גם יש רקע עליה, על עברה, על הסגנון שלה.... זה ממש הרבה יותר חם ונעים!!!! והרבה יותר עושה חשק לענות לשאלות גם...
ואו, תודה לה' ששלח את הטרולים!!!
יכול להיות ששינית משהו בתזונה שלך?
תנסי לשים לב.
והפיתרון הכי טוב זה ללכת לרופא למעקב. יכול להיות שחטף איזה וירוס
וזה גורם לרגישות במערכת העיכול.
או משהו שהתפתח עכשיו (ריפלוקס?)
עוקבת גם...
אשמח גם לשמוע טיפים על ריפלוקס...
עם פטמה קטנה יחסית (זה כתוב על האריזה של הבקבוק)
ובכללי על רפלוקס- הרופא שלנו אומר להשכיב על הבטן 10 דקות לפני האוכל, גם אם היא עצבנית... וחצי שעה אחרי האוכל להחזיק או להניח כשהראש יותר גבוה מהבטן.
כשמאכילים מבקבוק- להחזיק אותה לא בתנוחה שוכבת אלא בזוית של ישיבה או כמעט 'עמידה' של, ולעשות הפסקה, שלא תאכל את כל הבקבוק בבת אחת.
אם מתאים לך, אפשר לנסות להאכיל כל פחות שעות (שעה וחצי- שעתיים) כמות קטנה יותר.
בהצלחה!!
סבתא שלי נותנת שוקולד בגיל כמה חודשים
הדעות חלוקות אם חודש או יותר
לראות אם יש לו חוש טעם...
(היום היא כבר במיטה ולא רואה טוב
ד' ישמור כואב הלב
אבל לפחות אני ותינוקי ניצלו מהשוקולד)
ואם הילד רגיש ??
"הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו"
ואומרת את זה במילים ברורות
אנחנו לגמרי מסתדרות - חוץ מהקטע שהיא מנסה לתת לילד טעימות משונות
אני זורמת כל עוד מדובר על אוכל מבושל וביתי ונחרצת נגד שוקולד, גלידה, חמצוצים 
ושאר מרעין בישין
תצחקו - הקטן (בן 8 חודשים) למד לעשות לה -לא-לא-לא 
עם הראש כשמציעים לו משהו ואני אומרת ברקע "לא!"
שהבת שלי בת פחות משנה חייבת, אבל חייבת, לפתח את חוש הטעם שלה
ולטעום חזרת, סחוג וכו'
ברגע האחרון תפסתי אותו ו"היצלתי" את הילדה!
זו היתה בין הפעמים הבודדות שכמעט איבדתי שליטה
והיה לי חשק עצום להכניס לו בעיטה טובה.
מה יש לאנשים?!
ואגב, אותי מעצבן שנותנים גם לילדים הגדולים בלי רשות ממני.
אולי אנחנו ממש לפני ארוחת ערב ועכשיו סתמת לי את הילד עם הממתקים והעוגיות שנתת לו?????
אולי החלטנו להפחית בכמות הסוכר שהוא מקבל?
אולי הוא רגיש לגלוטן, אבל למרות שהוא בן 5 הוא עדיין מתפתה לקחת?
גם אמא שלי וגם חמותי בקטע..
אמא שלי פשוט דוחפת לילד (שוקולד וזוועות אחרות) בלי לשאול
וחמותי רק אומרת "אם הוא רוצה את צריכה לתת לו לפחות לטעום" (ברור שילד בן שנה ירצה מה שהוא רואה אצל אחרים...) - מעניין מי קבע את הכלל-גדול בתורה הזה...
ופעם, כשהילד היה בן 7 חודשים, תפסתי את גיסתי המתבגרת מלעיטה אותו בקוקה-קולה לא פחות !!!! וכשתקעתי בה מבט נדהם ואמרתי (דווקא בצורה יפה) שזה ממש מחוץ לתחום, ננעצו בי מבטים נדהמים/מזלזלים...
מרגיז אותי כשאנשים מזלזלים בהרגלים שהורים מתאמצים להקנות לילדים שלהם...
אני בטוחה שאפשר ללמד עליה זכות ולהבין שרצה לעשות משהו נחמד ולא להזיק. מבינה מאיפה את מגיעה אבל לפעמים אין כוונה רעה או לא לכבד
חברה טובה מתחתנת עוד שבועיים ומחפשת מקווה נעים ונחמד לטבול בו ערב לפני החתונה.
לא מחפשים מקום עם 'חדר כלה' וכו', רק מקום נעים לחוויה הראשונה.
זה במוצאי שבת אז עדיף מקום קרוב לתלפיות(שם היא תהיה בשבת) אבל לא מחייב.
אשמח להמלצות.
תודה רבה!
אלעזר. נווה דניאל. אלון שבות.
ממליצה על אלו"ש, את שאר המקומות לא מכירה.
בלניות מהממות וחוויה ראשונית מצויינת
הפגישה הראשונה שלנו הייתה על הדשא ליד המקווה,
ושם גם טבלתי לפני החתונה.
וכל אלה מבלי ששנינו מהאיזור בכלל!
שניהם קרובים לתלפיות.
ארמון הנציב קטן ואינטימי יותר וגם חדש ויפה, מרחק נסיעה של כמה דק'
בקעה יותר גדול ומשופץ בחלקו מרחק הליכה מתלפיות.
אבל שניהם מקסימים ממש והבלניות מתוקות אחת-אחת !!
כשהייתי בשמירת הריון ובאתי לטבול בבקעה בגלל דימומים וכאלה, הם היו כאלה חמודות
ואפילו אחת מהן ליוותה אותי חזרה הביתה שמא אני אתעלף בדרך ואמרה לי "אם את שוב צריכה לבוא בהריון וזה בערב שבת ואין אוטובוסים, תתקשרי אלי ואבוא לקחת אותך ברגל"...
איזה נשים צדקניות יש בעולם, ברוך ה' !!
מקווה בקעה - רחוב גדעון
מקום מאוד נעים ונחמד אחרי כמה ניסיונות כושלים בירושלים,
הוא מקום ראשון!
אשמח לפירוט , לגביי החוויה עצמה .
ומה הכשרות בחדר האוכל , מישהי יודעת ??
איך התינוקיים שם ? המחלקה החדשה ,מישהי היתה כבר ?
בד"כ יש עומסים או שמקבלים ישר ?
אני יודעת שיש שרשורים בנושא אבל חשוב לי משהו עדכני מהתקופה האחרונה .
וגם לפני שלש שנים הייתי והיה מקסים.
כשרות- בד''ץ ירושלים
שקיעת ערבייםילדתי שם כבר מס' פעמים אבל ללא ביות.
רוצה לנסות בלידה הבאה בעז"ה ביות מלא/ חלקי.
תוכלי להאיר את עיניי בבקשה- איך זה שם?
תודה
לדעתי זה לא באמת ביות.
בכל אופן לא לעומת ביות של שערי צדק או עין כרם.
רק 6 שעות אחרי הלידה יכולתי לקחת את התינוק, ובדיקות רופא וכו' לא היו לידי.
תחושה כללית שהם לא באמת קולטים מה זה ביות.
מנסה לעזוראם כן אפרט לך
המיילדת מדהימה- אני מכירה אותה ותיאמתי איתה מראש. למעשה רק בגללה באתי לשם.
אבל האשפוז היה מרגיז, שלא לומר סיוט.
הייתי בביות מלא- יעני, כי אין שם באמת ביות. אין שם תפיסהשל מה זה ביות.
ולא הצלחתי לנוח כמעט בעיקר בגלל הרעש המתמיד שהיה- הרבה רעש שצוות הנקיון הערבי עשה. (בכוונה. זה היה ממש ניכר לעין, בעיקר לאוזן.)
לגבי התינוקיה- הייתי בביות אבל כן לקחתי את התינוק משם כמה שעות אחרי הלידה.
היו שם הרבה מאוד תינוקות בוכים. לא מאשימה אותם- אין מספיק צוות כדי לטפל בכ"כ הרבה תינוקות, אבל אישית- אני לא יכולה לראות ילוד בוכה ובוכה ובוכה.
נראה לך שהרעש של צוות הניקיון היה בכוונה?
ובגלל שגם אם מנקים לא צריך לצעוק מקצה אחד של המסדרון לקצה השני בשעה 6 בבוקר.
וכשמנקים את המסדרון עם המכונה המרעישה הזאת לא צריך לעבור איתה 15 פעמים הלוך ושוב. 3 פעמים זה לגמרי מספיק, ואם הם עוברים עוד פעם אחת אחרי שביקשו שיפסיקו- אז כנראה זה לא בתמימות.
האחות אמרה לי שהיא יודעת, וזו ממש בעיה שהרבה יולדות מתלוננות עליה.
אמרה שאין להם כ"כ מה לעשות בנידון- וביקשה להגיד להן בזמן שזה קורה ואז הן יכולות לפחות לבקש (או לצעוק אם צריך) שיהיו בשקט.
אני בטוחה שזה מטריד הרבה יולדות שם, ואישית- זה מה שגרם לי להחליט שאני לא חוזרת לשם שוב, למרות שיש שם מיילדת שהייתי רוצה ללדת איתה תמיד.
אולי אם מספיק נשים יתלוננו להנהלה אז הם יעשו משהו בענין.
ילדתי שם את ילדיי הקודמים ואבחון את זה שוב בלידה הקרובה שלי בעז"ה.
היתה פעם אחת שאני זוכרת שהן שמו באוזניות של הפלאפון מוזיקה ערבית רועשת ושמעו תוך כדי ניקיון ועשו רעש...
אבל לא זוכרת יותר מידי.
אבדוק (ואתונן) בהתאם!
תודה
ומזל טוב
שלום לכולן,
קיבלתי אישור לפרסם הודעה זו בקבוצה.
למחקר בנושא ניתוח קיסרי דרושות נשים שילדו בניתוח קיסרי מתוכנן (אלקטיבי) למילוי שאלון קצר.
המחקר קיבל את אישור ועדת האתיקה של המכללה האקדמית צפת.
אם ילדת באופן זה או מכירה מישהי שילדה כך, אשמח אם תוכלי לפנות אליי בפרטי או למייל natural.cesarean@gmail.com.
תודה רבה.
איימי
הבוקר האחות מדדה לי לחץ דם 58/89. מדאיג? צריך לגשת לרופא?
מרגישה טוב באופן כללי. בשבוע האחרון מרגישה יותר עייפות וחולשה.
תודה מראש לכל העונות.
א. צריך לחזור על המדידה.
ב. אם אין בעיות בריאותיות אחרות, נסי לשתות כמה כוסות קפה במהלך היום.
מאכלים?
מוצרים טבעיים?
אשמח אם תשתפו מנסיונכן.
חיוך גדולאצלי זה מרבה שומן (במותן ) ולא חלב...
תודה,
אולי יש דרך מסוימת לאכול אותם?
שקדים ובירה שחורה או מעשירים את החלב
או מרבים בצורה חד פעמית
מים בכמות מסייעים בצורה ניכרת
תקני לך בקבוק מים של ליטר וחצי
ותקבעי כלל שאת מסיימת אחד כזה ביום- לפחות
מבטיחה לך שתראי שינוי, במיידי
ולשתות ולאכול מסודר ולא שטויות
ויש גם כמוסות של צמח בשם "מורינגה ערבה" אומרים שזה ממש עוזר.
לנוח
לשתות הרבה ולאכול טוב
בהצלחה!
בכל אופן - בלידת התאומים שלי גם עברתי זירוז (קל יחסית), גם ניתוח קיסרי בסוף וגם הם היו פגים - ובכל זאת, אחרי יומיים, כבר הנקתי אותם יפה מאוד. (ומאז שהשתחררו מהפגייה ועד גיל חודשיים - הנקתי אותם מלא. אח"כ הנקתי בשילוב עם בקבוקים עד גיל עשרה חודשים, בלי בעיה בכלל ב"ה).
(לפעמים מרגישה נקיפות מצפון שהם קיבלו הכי פחות הנקה מכל הילדים שלי... האחרים ינקו מלא לפחות עד גיל חצי שנה-שמונה חודשים, והמשיכו עוד הרבה אח"כ בהנקה לא מלאה...)
. זה היה מאוד טוב ונכון לנו. זה אפשר לי מרווח שינה.מתואמתאחרונה(באמת עם הילדה שאחריהם "פיציתי" את עצמי - והנקתי אותה ממש מלא עד גיל שנתיים... רק בגיל שנה ותשעה חודשים בערך התחלנו קצת להרגיל אותה לבקבוק...)
הנקתי מלא
אין קשר בין זרוז להנקה
בקלות, בשמחה ובידיים מלאות
אז אני יודעת שהרבה נשים עוברות הפלה בהריון ראשון, ושזה נפוץ.
אבל אני לא יודעת איך מתמודדים עם תחושת הפחד שגם בפעם הבאה זה יקרה.
מצד אחד אנחנו כבר מנסים, ואני ממש רוצה, ויודעת כמה חשוב לרצות כי מחשבה יוצרת מציאות...
ומצד שני כל הזמן תחושת הפחד ומנגנוני ההגנה, כי זה כל כך כואב, ואני לא רוצה לעמוד בזה שוב...
איך מתחזקים באמונה?
גם לנו היתה הפלה בהריון ראשון שחיכינו לו הרבה וזו חוויה לא פשוטה. המחשבות ותחושות שלך שציינת כל כך מובנות
ולגבי הפעם הבאה בעז"ה - הגיוני ומובן שלחוצים נורא בעיקר סביב התאריך שבו נפל ההריון הקודם, אבל בעז"ה הרבה תפילות והקב"ה יביא לך אחד שיסתיים רק ב-9 חודשים ותינוקי מתוקי !!!
זה בסדר לא להיות לחוצה על זה עכשיו והרגע וכאילו "לא לרצות" - זה יבוא בעז"ה וקרוב ממש. אבל אל תעסיקי את הראש במתי ואם עדיף עכשיו או עוד קצת כי זה סתם מכניס לסחרור. אם תחליטי בראש (ומחשבה יוצרת מציאות כמו שאמרת 
) שאת משחררת ושזה יבוא כשזה יבוא, זה יקל עליך וכאילו יוריד ממך אחריות על לרצות/לא לרצות.
ועוד כמה טיפים ממקום מבין ואוהד - רק אם את רוצה, אם לא - סנני ואל תקראי הלאה 
תדברי עם הבעל ותני גם לו מקום לפרק את התחושות שלו בנושא, ואל תיבהלי אם הוא מרגיש דברים שונים לחלוטין. לפעמים גברים מגיבים לדברים בסגנון "לא נורא. לא קשה. אני בסדר..." אז קבלי את התגובות שלו איך שהן, אם כי הן לא סותרות את תחושותייך שלך. הכל כמובן בכבוד ובאהבה הדדיים. מאוד חשוב לעבד חוויות, גם שליליות עם בן הזוג, זה מאוד יכול להעצים את הזוגיות ולקרב ביניכם עוד.
אולי תדברי על זה עם מישהי קרובה/חברה/אחות מי שנוח לך ונעים לך לפרק אצלה. זה מאוד מקל ונותן תחושה שזה קל ופשוט יותר אחרי ש"גילינו" את זה.
אם יש מעגל אנשים שיודע אז תסנני תגובות כמו "לא נורא", "בטח היה לא תקין עדיף שנפל", "שטויות, יבוא עוד אחד", "לפחות זה אומר שאתם יכולים להיכנס להריון"....הן לא באות מכוונה רעה, אבל הן לא עוזרות, נסי להתייחס לזה בהומור..
טיפ קטן: אם אתן יכולים לאפשר לעצמכם, תצאו ליום-יומיים חופשה זוגית רק שניכם רק בשביל הכיף. אחרי כמה חודשים לא קלים שבהם התשתי את בעלי (סבלן שכמותו), הוא עשה מעשה והלכנו לצימר סופר מושקע שבחיים לא היינו מאפשרים לעצמנו בזמן אחר... ואני יכולה להגיד שחזרנו מאוששים ועם הרבה כוחות !!
חיבוק גדול !!! 
אני ישתף אותך במה שהיה אצלי.
עברתי, לצערי, לא מעט הפלות והחשש הזה באמת מלווה כל הריון.
אחרי אחת ההפלות, כשהתרסקתי לגמרי,
באה אלי מישהי קרובה ואמרה לי משהו מדהים שמחזיק אותי עד היום
וליווה אותי גם בהפלות הבאות. (נראה לי בשם האר"י)
זכינו ונבחרנו אנחנו להביא נשמה לתיקון המלא שלה.
זו נשמה שהיתה צריכה תיקון קטן, בלי לרדת לעולם ולחטא שוב
ונבחרנו אנחנו לתפקיד הגדול הזה.
ואחרי 120 שלנו, הנשמות האלו מגיעות לקראתנו, קוראות לנו אמא ועושות לנו כבוד גדול.
אותי החזיק מאד לדעת שזה לא היה הריון "סתם".
שהיתה לו תכלית ושזכיתי.
וכן, גם היום כשאני עם ארבעה ילדים, זה לא מפסיק לכאוב.
הכאב על הילד שכמעט היה לי נמצא שם
אבל אני יודעת שהוא עדיין ילד שלי
הוא רק מחכה לי למעלה
והפחד מעוד הפלה?
כן. הפחד קיים.
אני רק מחזקת את עצמי שזה לא תלוי בי
ושאם ח"ו יקרה כזה דבר, עם כל הכאב, הקב"ה בחר בי שוב לזכות אותי.
הלוואי ואצליח לאמץ את הגישה הזו...
אני בתהליך ארוך בהבנה שהקב"ה סולל לנו את מסלול החיים, ואנחנו מחליטים רק על נקודת המבט שלנו
"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"
ואני באמת מאמינה בזה, ומשתדלת לשנן לעצמי, אבל לפעמים הכל צף, גם הפחדים שאולי לא אזכה חס וחלילה..
אל תדחיקי את הפחד.
תני לו מקום.
פחד שמגרשים במקלות הוא פחד שמתעצם.
וזה לא רק הפחד שלך.
כל הריון של כמעט כל אישה מלווה בפחדים ודאגות.
ובעז"ה תזכי
עצם זה שעברת הפלה מראה שאת יכולה להרות.
הרבה מאד נשים עוברות הפלה בהריון ראשון.
בעז"ה בקרוב מאד תבשרי לנו בשורות טובות!
אם מתאים לך ומעניין אותך אפשר לעזור בשיטת BOT (תרפיה מוכוונת לידה)
זה כלי שאני לומדת בתקופה הזאת שהוא משמעותי לליווי תהליכים ריגשיים והבנת התחושות שעולות סביב פוריות, הריון, לידה, אמהות וכו'
מישהי11תחיה דולהאני יכולה לקשר אותך לאתר של השיטה- http://birtherapy.co.il/
בעצם הרעיון הוא שיחה שבה האישה מקבלת הזדמנות לתת הכרה בתחושות שצפות לה וכתוצאה מזה עולים עוד דברים שבהתחלה היא לא שמה לב אליהם וזה הרבה פעמים ממש מקל ומשחרר את התחושות או מביא לתובנות חשובות וכד'.
עוד משהו כיף שזה משהו שאפשר גם לעבוד בסקייפ או בטלפון אז אפשר מכל מקום.
מה עוד תרצי לשמוע?
מכירות עוד רופאים?
