פורום הריון ולידה (עמוד 408)

אולי תנסי להכין אוכל על בסיס חלבון? כמו לחם קוטג', לביבות גבינה...

את זה בצורת בייגל?

ואם תפחיתי משמעותית או לא תכניסי לבית זמנית את הדברים האלו

יחד רעב בסוף אוכל..

וביצים?

הילדים שלי גם בקושי אוכלים בשרי.

אבל חלב וביצים הם כן אוכלים.

אני מקווה שישתפר עם הגיל.

תפסיקי להשקיע כל כך.

באמת חבל על המאמצים.

חביתה, טחינה וכד' גם יכולים להשלים חוסרים.

והכי חשוב לא לרדוף אחריהם עם האוכל. את רק יוצרת אישו סביב זה.

גילוי נאות:

באתי מבית שאכלו בשרי אולי פעם בשבוע.

לאף אחד מאיתנו לא נרשמו חוסרים. 

"תתחכמי" איתם- 

אוהבים פסטה- תכיני פסטה בולונז

אוהבים קוסקוס- שימי ברוטב של הקוסקוס גרגירי חומוס (כי פחמימה וקיטניה יוצרים יחד חלבון מלא)

אוהבים אורז? תכיני מג'דרה =אורז, סצל מטוגן, עדשים ותבלינים.

כך החלבון והפחמימה מעורבבים ואולי הם ירגישן שהם אוכלים את הפחמימות שהם כ"כ אוהבים, אבל זה יהיה בצורה יותר בריאה ומזינה

דווקא חומוס מקופסת שימורים הם אוהבים. לא כחלק מרוטב. נגיד אורז לבן עם חומוס כמו שהוא 

אני אוהבת את הפסטה רק עם רוטב מסויים

ואת האורז לבד וכו'...

זה פשוט לא נכנס אפילו לקצה הלשון לטעימה. אצלי הם מוכנים רק שהכל נפרד. . חחח. ובצבע לבן.

בלי ירקות חשודים. בלי צבעים יותר מידי.

ה ירחם.

אורז שלא יגע בעוף.

הפסטה שלא תיגע בשניצל וכן הלאה.

כל התבשילים בסיר אחד שאני מאוד אוהבת נאכלים רק על ידי בעלי ואני.

ןלפותחת,

עזבי אותם. באמת.

יש לי אח שזה מה שהיה אוכל והפלא ופלא גדל וזה השתנה. ובכללי שמתי לב אצל הבררנים שלי(שלא אוכלים הרבה מבחר אבל יש את השניצל או העוף בתנור שהם אוכלים)  שלא יעזור כל השיטות והשכנועים וההצגות. לא רלוונטי ולא יעיל.

אני כן מבשלת דברים שונים שבעלי ואני אוכלים. הם רואים.. אני תמיד מביאה אופציות. אבל בפועל אוכלים מה שהם אוהבים וזהו.

המלחמות בנושא אוכל לדעתי האישית לא עוזרות. 

והכל עבר

ולמי שלא - זה יעבור בהמשך ;)

וגרוע מזה

קודם כל זה יוצר אישיו ואנטי סביב האוכל

דבר שני חוסרים תשלימי עם ויטמינים

דבר שלישי, תמשיכי להכין גם דברים שהם לא אוכלים שתמיד יהיה על השולחן. 

כמו בולונז

לקחת חזה עוף לחתוך כמו סלט לשים בתוך האורז

פאי רועים

פסטה עם גבינה

מרק קוסקוס עם ירקות ועוף 

פירה מעורבב עם חזה עוף קצוץ

וכו

ואם אומרים לא רוצה ,לא צריך ..

לדעתי לא לייצר להם עניין סביב זה 

יותר נכון, מה הם רואים שאת אוכלת?

אני גיליתי בהריון הזה כמה דוגמה אישית משפיעה

קניתי לעצמי הרבה עלים ירוקים והילדים ראו אותי אוכלת ואכלו חסה ככה סתם , בלי תיבול, וזה אפילו לא מגרה או טעים..

כמובן שהם ממשיכים לאכול את השטויות שלהם, אבח נפתחו לדברים חדשים

להכין איתם ביחד

להסביר שזה מה שנותן כוח ושיש לנו אחריות כלפי הגוף שה' זיכה אותנו בו....

גיל קטן, לעשות כלל שקודם אוכלים מנה עיקרית ומגישים תוספות בהמשך הארוחה

עם התגובה הזאת.

גם הילדים שלי מאוד בררניים.

לא עד כדי רק פחמימות ברוך ה, אבל הרבה פעמים אכין חלבון ופחמימה והם רק יאכלו את הפחמימה.

מה שאני ראיתי שינוי אצלם כשאני נהנית מהאוכל שאני אוכלת. שוטפת חסה ומנשנשת, ואץרואים שטעים לי, בלי הצגות, הם כמעט מחסלים אותה. אוכלת לחם מחמצת כוסמין בהנאה, הם אכלו את זה כל החופש עם חמאה וריבה ואני עם אבוקדו או חביתה. (לבית ספר גם לחמניה לבנה קשה לשכנע שיאכלו חח), ולקראת סוף החופש הם התחילו לטעום מהצלחת שלי אבוקדו על הלחם עם עגבניה וחלק אהבו וגמרו לי צלחת. הייתי בהלם.

המסקנה שלי הייתה כשאני נהנית מכל הלב מהאוכל הבריא, יום אחד הם ירצו לנסות.

טונה?

דגים?

תנסי להכין עם רוטב מתקתק אולי יתחברו יותר.

אם יש להם חוסרים תנסי לשנות את הרכב הארוחה ולהקפיד על כך.

בסוף יהיו רעבים ולצורך לאכול.

מרק עוף הולך?

אם הם שומעים מפחמימה אין להם מוטיבציה להתנסות במאכלים אחרים.

מה עם פשטידות, לזניה?

אדממה לנשנוש?

תנסי קציצות טונה של ניקי ב. זה עם קצת דבש וקטשופ והילדים אצלנו עפים על זה. מנשנשים את זה עם ירקות עוד לפני ששמה להם בפיתות.

אם הם בגילאי יסודי הייתי מסבירה ומתווכת להם את המצב ומלמדת עך חשיבות החלבונים ולכן גם אם לא מאוד אוהבים צריך לתת צאנס ולנסות.

להגיד שאת תשתדלי לגוון ולהציע להם מאכלים נוספים והם מהצד שלהם צריכים להשתדל לאכול גם כשהם לא עפים על זה..

וכשהם מנסים, לומר שמתי לב שאתה מנסה לאכול גם את החלבונים. זה מאוד חשוב שאתה דואג לגוף שלך שיגדל כמו שצריך ושאתה עוזר למוח שלך להתפתח. יפה שניסית לאכול מעט גם מהאוכל הזה.

כלומר להסביר שזה חשוב לך כי זה חשוב לטובתם, זה לא שהם עושים לך טובה בזה שהם מנסים לאכול.

מבחינת הארוחה תנסי להגיש קודם מגש ירקות, זה פותח את התיאבון, ואז את מנת החלבון, ואז קצת להוסיף פחמימה או לוותר עליה לגמרי.

למשל קציצות עדשים, ירקות פרוסים וזהו.

אצלנו למשל כשיש ארוחה של מרק עדשים, פותחים עם ירקות עד שהמרק קצת מתקרר.

בהתחלה לא ניסו בכלל מרק, אח"כ רבע מנה, אח"כ זה הלך ועלה כי היו רעבים.

לפעמים אני מרשה עם חצי פיתה שגם ישבעו או קרוטונים שיבינו שזו הארוחה וזהו.

לפעמים אוהבים את הארוחה יותר כמו פיצה ופנקייקים ולפעמים קצת פחות.

אבל זאת הארוחה ואוכלים ממה שיש.

אגב קציצות אני מכינה עם קוביות תפו"א בפנים ואז שמה בצלחת קצת אורז ובעיקר מהתבשיל.

גם יש אצלי כאלה שמעדיפים פחות את הקציצות אבל בסוף כן אוכלים לפחות קציצה אחת כי זה מה שיש לאכול (כל ארוחה מלווה עם מגש ירקות אז תמיד יש מה לנשנש מעבר אבל כן מנסים את האוכל העיקרי גם)

בשאר היום כן אוכלים יותר פחמימות ופחות מסודר ובריא.

אבל על ארוחה מרכזית אחת ביום משתדלת לא לוותר.

מגוונת, משתדלת אבל בסוף גם הם צריכים לשתף פעולה ולהתרגל לאוכל.

באופן כללי בירקות ופירות יש את כל מה שצריך והכי חשוב לעודד ע״י דוגמא אישית ומלאי צבעוני וזמין בבית.

חלבונים מהחי חשובים בעיקר לשובע ולא חשוב שזה יהיה בשר, אני לא אוכלת בשר הרבה שנים ולא חסר לי כלום. הקטן שלי אוכל חלבונים מהחי לעיתים רחוקות, גדל היטב ולא חסר לו כלום.

ואולי שניצל הם יהיו מוכנים לאכול?

אני שונאת להכין וגם לא יוצא לי טוב...

של חלבונים בארוחות

ואני מכינה בערך פעם בשבוע

ואני כבר אלופה חחח אם את רוצה טיפים- בכיף

אין לי ברירה אין לי יותר מידי מקורות חלבון אז זה שווה אפילו שזה מטוגן ולא בריא

אנחנו צוחקים תמיד שה"ירק" היחיד שאוכל הוא גם פחמימה.. לא נוגע בבשר בכלל רק עוף מדי פעם ממש מוכן.

דגים גם לא מוכן.. אני ממשיכה להציע ולשים על השולחן מגוון ואני בטוחה שמתישהו שה יפתח לו. ילד אחר שלי גם היה ככה ולאט לאט נפתח לטעמים ומזונות חדשים. לפעמים גם מבקשת שרק יטעמו ואם לא אוהבים לא חייבים להמשיך לאכול ורואההשזה משפיע גם כשבאותו רגע כביכול לא התחברו למאכל לםעמים אחכ בטעימה חוזרת זה מתחבר להם. וגיחוי נאות אני עד גיל 20 פלוס לא נגעתי בדגים ,באבוקדו ועוד כמה דברים היום זה בין המאכלים האהובים עלי..

ביצים קשות,  חביתות, הם אוהבים?

אם כן, זה כבר טוב.

אני חושבת שכדאי להרפות כדי לא ליצור תסביך רגשי הנושא האוכל בקשר שלך ושלהם. כן לדאוג שיהיה חלבונים על השולחן. ולתת להם ויטמינים

(ובערך בגיל 11 -12 פתאום מתחילים לטעום אוכל של גדולים, כך שסיכוי גדול שזה זמני).

חלבונים, פחמימות?

גם לילדים שלי תמיד היה גיל שקשה יותר, והסברתי להם במילים פשוטות (ולא באורך הרצאות) על פרמידת המזון ומה הגוף שלנו צריך כדי לגדול נכון- הם ממש מבינים את זה.

אני מודה, אני גם אמא קשוחה בדברים האלו, וברור לי שיהיו כאלה שלא יאהבו מה שאכתוב עכשיו, אבל הילדים גם יודעים שברוב המקרים מי שמדלג על מנת החלבון העיקרית של הצהריים לא מקבל נישנושים ואפילו כדי לאכול את האוכל של ארוחת ערב צריך קודם לסיים את המנה מהצהריים- זה מחכה להם.

ואם הם מתלוננים שזה לא טעים- אני אומרת שאני משתדלת להכין אוכל שכמה שיותר אוהבים ואני ממש רוצה שיהיה להם טעים, אבל לפעמים זה עדיין פחות טעים או סוג שאתה פחות אוהב ובכל זאת צריך לאכול מזה. אני מוכנה לתגבר פחממות כדי שיהיה יותר קל, אבל לא מוותרת על החלבון.

אני לא ממליצה לך לאמץ את זה אם את מרגישה שזה לא מתאים לך, אני ככה מתנהלת והם כולם אוכלים די יפה את החלבון.

שמעתי לא מזמן מדוקטור חנה קטן שזה לא באמת עוזר וזה עניין של חמישים חמישים שיצא בן או בת והסטטיסטיקה לטובתינו

לפני הכל..

ולגבי הטבילה- ממה שהבנתי שזה עובד- אין לך מה לדאוג לגבי טבילה 4 ימים לפני הביוץ, את יכולה לקיים יחסים גם בערב הטבילה וגם ביום הביוץ. כי הזרע לא נשאר 4 ימים בגוף אז הוא כבר לא יהיה עד הביוץ.

אבל כמובן להתפלל שבאמת תקלטי באותו ערב ולבקש ממנו בן

איזה מרגש!!!!

מזל טוב!!!!

שיהיה בקלות ובשמחה לאורך על המסע

איך אפשר למצוא?

לא בא לי שכל הישוב ידעו שאני מחפשת טיפול ..

מאיפה משיגים המלצות?

שמעתי דברים טובים על רבקה יונית לביא

לא סגורה אם היא מטפלת...

הייתי אצלה בטיפול אחד

זה סגנון מסויים..

אבל מיוחד

שווה לנסות בעיני

לא יודעת אם היא מטפלת זוגית

אם היא לא תהיה לך טובה תבקשי ממנה המלצה על מישהי נוספת. בטח היא מכירה... אנשי טיפול מכירים קולגות...

ויש גם את שרה יעל ברויאר

סגנון אחר גם

(בזמנו דיברתי עם שרה יעל בעקבות המלצה של חברה ושרה יעל הפנתה אותי לרבקה.. חשבה שתהיה לי יותר מתאימה..)

אמנם לא גב ההר אבל גם לא מאוד רחוק

כאילו..זה המצב היום?

וואו איזה מטורף

לא ציפיתי

חשבתי ש300

אין מקצוע שנשאר באותה רמת שכר של אז.

המחיה התייקרה דרמטית בתקופה הזאת ולכן צפוי שהמחירים יתעדכנו.

מה שכן- שימי לב להכשרה של המטפלת. יש הבדל בין מישהי שעברה קורס  קצר לבין מטפלת עם הכשרה קלינית מקצועית ורחבה. זה הבדל משמעותי.

ועצוב גם,בעיני......

לעשות כסף מצרות של אנשים.....

מה שכן. זה משמעותי בעיני כמה זמן לוקח כל טיפול.

כלומר.

טיפול של שעה או שעה וחצי- הגיוני שיהיה הבדל במחיר.

ואני תמיד אמרתי לעצמי שאם אלמד טיפול כלשהו אקח 200-250 שח לשעה.

בתור אחת שצורכת שירותי טיפול למינהם- זה בעיני פשוט עוול למי שאין לו כסף.....

(לגבי רבקה יונית, זוכרת שהיא לא מגבילה בזמן פגישה.... וגם אם גלשנו מהרבה מהתכנית המקורית היא זרמה עם זה לגמרי בלי תוספת תשלום...ראוי להערכה בעיני)

שזו לא עבודה שעובדים בה 40 שעות בשבוע (לפחות לפי מה שידוע לי, לא נראה לי מטפל יושב בחדר ומקבל 8 מטופלים ביום בזה אחר זה).

בנוסף, נראה לי מי שמטפל באופן פרטי הוא למעשה עצמאי, אז מתוך השכר הזה הוא צריך להפריש לעצמו פנסיה וכו'

שלא נדבר על להשכיר קליניקה או מקום לטיפול.

לא נראה לי נהיים מליונרים מזה, ובטח ובטח שזה לא להרוויח כסף מצרות של אחרים

זה מקצוע, לומדים אותו כדי לתת כלים לאנשים אחרים ולקדם אותם.

לא מנצלים פה מצוקה.

יש הרבה עלויות מאחורי הקלעים.

אי אפשר לעבוד בזה באותה אינטנסיביות כמו מקצועות אחרים, יש ביטולים שהמטפל סופג..

לכל דבר יש מחיר.

כשהיינו אצל קלינאית תקשורת לפני יותר מ5 שנים היא לקחה מחיר דומה.

וזה טיפול יותר "קל" למי שכבר מומחה.

חוץ מזה שבטיפול טוב חוסכים זמן טיפול שזמן שווה כסף.

ככה שבשביל טיפול טוב כדאי להשקיע.

אם הטיפול לא טוב אז באמת מבאס לשלם ולא לקבל תמורה שמצדיקה את המחיר. אבל קשה לדעת מה יעבוד ומה לא. זה תלוי בכמה גורמים.

אם מחליטים ללכת לטיפול כדאי לבוא בגישה חיובית ולהבין שמהצד אנחנו לא יודעים את הכל.

כדאי לבחון אופציות להחזרים כדי להקל על התשלום. גם אם מחליטים לא ללכת כי המחיר מכביד מדי, זה כואב אבל לא אשמת המטפל שלוקח מחיר ריאלי עבורו.

זה נראה לי ממש לא בקטע של לעשות כסף על חשבון צרות של אחרים...

אנשים צריכים להתפרנס, זאת העבודה שלהם. כמו בהרבה תחומים, יש עליה במשכורות עם השנים, וגם בזה. מלבד זאת יש המון הוצאות של עסק פרטי, קליניקה, ביטוחים, הדרכות, השתלמויות מקצועיות ועוד. מחישוב ששמעתי פעם, מתשלום של טיפול מה שנשאר נטו יכול להגיע ל-40-50% מהסכום.

אגב, מכירה מטפלים שמקבלים מטופלים בהתנדבות (בלי תשלום או תשלום מינימלי) *בנוסף* למטופלים הרגילים שלהם. אבל זה בקטע התנדבותי ומעבר לצורך להתפרנס.

@תקומה

@אמאשוני

@צלולה

אפשר לא להסכים

וכנראה שנשאר חלוקות

כאחת שצורכת מידי פעם טיפולים שכאלו

ואני מאוד בגישה חיובית

ואני גם מהצד המטפל (תחום אחר אומנם, לא טיפולים נפשיים)

אני עדיין חושבת שלמרות שזה לא נשמע יפה זה מה שזה. עושים כסף מצרות של אחרים.

כמובן בלי להתכוון, אבל כיוון שזה מחיר השוק אז זה מה שאנשים לוקחים.

אבל בסופו של דבר

אנשים מהמעמד הבינוני, שחיים רמת חיים רגילה. באמת אנשים פשןטים, כמוני למשל, שחיים סבבה. לא מתקמצנים על כל דבר, אבל חיים בפשטות. כאלה שמוכנים להוציא כסף על ערכים או על רווחה נפשית, אבל בהחלט מחשבים את ההוצאות הגדולות כי אין מאיפה,

בסוף,

זה יקר, וזה יקר מאוד.

ולא פעם ולא פעמיים החלטתי לוותר על טיפול בגלל עניין כספי.

מנסיון העבר, לטיפול אפקטיבי לוקח לי לפחות 4 פגישות.

לרוב, זה גם מסתיים לאחריהן ואני לא מושכת יותר.

חושבת שיש הרבה אנשים שזקוקים ליותר.

ברור שאם יש משהו שיפתור את כל בעיותיי אני אשלם כמה שאצטרך, אבל בסוף, כולנו יודעים שבאים, פותרים את המצוקה, מקבלים ממנה גם קצת כלים לחיים וממשיכים הלאה- עד האתגר הבא.

אז כן,

בכנות, אם זה היה עולה 200, ואפילו 250 שח לפגישה הייתי באה. כי 1000 שח זה משהו שאנשים כמוני יכולים להוציא, בשביל רווחה נפשית.

אני מוכנה להשקיע ולהצטמצם החודש לטובת העניין. כי חשוב לי לחיות טוב.

אבל כשפגישה עולה 400 שח, אז 1600 זה כבר הרבה יותר מידי.... בטח אם טיפול רציני זקוק ליותר זמן.

ואני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי את זה, בשביל אירוע נקודתי.

וזה בלי לדבר על זה שלפעמים לא מתחברים למטפל, ולפעמים זה לוקח זמן להבין שאנחנו לא משדרים על אותו גל.... ואז עוזבים אחרי פגישה או שתיים.

אז למה זה גורם?

בעיני, זה גורם לזה שאנשים מגיעים רק כשהם ממש במצוקה. ממש. שהגיעו מים עד נפש. והם מגיעים לקצה של- החיים כבר לא יהיו לי שווים בלי זה, אין לי מה להפסיד, אשים את כל כספי והעיקר שאצליח לחיות. ומאוד מצטמצמים בשביל זה.

אז בעיני לזה קוראים לעשות כסף מצרות של אנשים.

כי גם אם נאמר שהם צריכים להוציא 50 אחוז מההכנסות (אגב, נשמע לי לא הגיוני, ביטוחים זה לרוב לא קיים בטיפולים נפשיים, וגם אם כן, העלות היא כמה מאות בחודש לכל היותר, קליניקות- לרוב זה חלק מבית המטפל, ביטולים- יש להם תנאים כמו- ביטול עד x זמן מחייב תשלום מלא/חלקי, וכן על זה הדרך.., והשתלמויות וכו- ברור. אבל זה בכל תחום שמכבד את עצמו)

אז גם אם נאמר את כל זה,

אפשר בעיני למצוא דרך לתת שירות במחיר הוגן יותר.

רוב האוכלוסייה לא חיה מעלות כזאת לשעה, ומסתדרת.

ושוב, לא מדברת על להוריד את העלות לרצפה, אבל וואלה, 250 שח לשעה נשמע לי ככ פייר. אפילו תגידו 300.

נותן לאנשים להגיע, ונותן גם להם להתפרנס בכבוד.

ואני לא באמת רוצה להכנס להם לחיים... אבל אם אי אפשר לקבל מטופלים בכמות גדולה בגלל קושי המקצוע, אז אפשר גם למצוא משהו אחר מהצד שישלים את זה.....

זהו.

פרקתי את אשר על ליבי.

לא אשכח את ימי הרווקות שהלכתי לטיפולים שונים והוצאתי את כל כספי על זה.... ולא היה לי שקל על הנשמה.

וגם לא את הטיפולים השונים שהלכתי במשך החיים...

ופגשתי כל כך הרבה סוגים של מטפלים.

וכל כך הרבה עלויות.

ומעניין שאלו שבסוף עזרו לי היו דווקא לא אלו עם המחירים בשמיים.... (זוכרת אפילו מטפלת שלקחה 500 שח, לפני 9 שנים... תארו לעצמיכן כמה זה היה יקר אז... בעלת שם דבר, מנהלת מכון.. הלכתי אליה ל2 פגישות כי אמרתי אולי לא הבנתי מה היא מביאה... וואלה. לא עזרה לי כמעט בכלל.....)

וזוכרת.

שהבטחתי לעצמי

שאם יום אחד אלמד טיפול

אקח מחיר שפוי

שיתן לאנשים להגיע

לתת לעצמם רווחה נפשית

וגם קצת רווחה כלכלית.....

מסכימה עם כל מילה

מצטרפת.וזה בדיוק מה שרציתי לכתוב

250-300 לשעה בעיני זה די והותר

זה עניין של איך את מסתכלת על השוק ועל הדרך לעבוד.

מבחינתי אף אחד לא "חייב" לי שום דבר. אני עושה את הבחירות שלי, ואני יכולה להחליט איפה אני משקיעה את הכסף שלי, ואחרים עושים את הבחירות שלהם ומחליטים כמה תשלום לגבות על השירות שהם נותנים.

את מנסחת את זה בצורה כזו, שנשמע שיש כאן משהו שמצופה להיות מעין "וולנטרי", מכיוון שזו עזרה לאנשים, אז צריך לאפשר את זה.

ואני לא מסתכלת על זה ככה.

זו קודם כל עבודה, אחר כך זו גם עבודה עם משמעות.

האם יש מי שלא יוכל לקבל טיפול ראוי בגלל זה? יכול להיות שכן. אבל ככה עובד שוק חופשי. כל אחד לעצמו.

מה אפשר לעשות? מה שהמדינה עושה. יש מימון לטיפול גם מטעם קופת החולים. נכון, התורים ארוכים מאוד, נכון נדרש הרבה שיפור. אבל זה קיים ואפשרי במחיר של עשרות שקלים לטיפול.

מה עוד אפשר לעשות?

ביטוח בריאות פרטי למשל. ואז אמנם משלמים סכום לביטוח כל חודש, אבל זה מאפשר לקבל טיפול נפשי בסבסוד. נגיד 100₪ לטיפול.

אז זה לא שאין כאן אופציות אחרות בכלל.

נכוך, זה מצריך מחשבה. ונכון, אם היו גובים 1000₪ לטיפול זה היה אמנם לגיטימי בעיניי אבל מוגזם. אבל זה לא הסכום, ועדיין יש כל מיני אפשרויות ואפשר לבחור למי ללכת. ככה זה עובד ובעיניי זה בריא ונכון שככה זה יעבוד

שאירוע נקודתי שפותרים בטיפול וחוזר חלילה, לדעתי לא טופל

טיפול טוב לדעתי אמור לרדת ולגעת בשורש ולתת כלים להתמודד איתו גם ללא נוכחות המטפל, כשמשתמשים בכלים שעלו אז. זו בעצם ההתמודדות שאמורה לקדם אותנו. לדעתי יש הרבה תלות בטיפולים נקודתיים לא כי אנשים מגיעים למצבי חירום בגלל עלויות. אנשים משלמים, והרבה. התחום בפריחה מטורפת. זה יותר בגלל שזה לא תמיד יורד לחיי המעשה ,תכלס. וגם כי זה לא זב ג וגמרנו. תהליכים לוקחים זמן. אבל זה לא אומר שהטיפול צריך להיות ארוך בהכרח. יכולה להיות תקופה בין טיפול לטיפול ועדיין התקדמות גדולה. תלוי בכל אחד בעצם.

(ואומר במאמר מוסגר שלדעתי הלא מקצועית בעליל, לרוב השורש הוא אותו אחד לדעתי, שחוזר בצורות שונות, במופעים שונים, מול אנשים שונים.רק קשה לנו לזהות אותו במלבושיו השונים)

מקווה זתמצאי מענה שיהיה מדויק לך במחיר שהוא גם הוגן וישים עבורך)

לוקח הרבה יותר זמן, להערכתי כ15 פגישות מינימום ורוב לפחות חצי שנה.

לצפות לשינוי בפרק זמן קצר זה לרוב לא קורה ובאמת לא מצליח

מהצד של המטפל

ומסתכלת מצד אחד בלבד שבו לא רואים ולא מבינים בכלל, את היקף ההוצאות

וכמה שהמקצוע בסוף לא רווחי בכלל אם לא לוקחים מחיר גבוה

יש בהחלט ביטוח!

יש הדרכות שבועיות שעולות הון!

יש לימודים כמעט תמידיים (נראה לך רעיון טוב ללכת למטפל שלא לומד ומשתלם כל הזמן בחידושים ובשיטות שונות ? כמו רופאים)

יש שכירות של קליניקה, גם אם היא חלק מהבית, אז כן, שילמו עליה גם. (בית גדול יותר עם קליניקה וכניסה נפרדת-עולה יותר!)

ויש טיפול נפשי אישי של המטפל, שלא יכול לטפל באחרים בלי להיות מטופל לפחות חלק מהזמן

ועוד ועוד

וזה רק על קצה המזלג

(וכמובן לא מדברת על מטפלים שונים במרכאות, שלא ברור מהי הכשרתם ומהי באמת רמת המקצועיות והמומחיות שלהם, שמימלא ישקיעו הרבה פחות בהכשרות ובהדרכות וכו)

אז אולי מהצד זה נראה שעושים הון

אבל באמת-זה ממש לא כך.

ואדרבה, אם את יכולה כנסי למקצוע ותראי מה זה כולל 

ואגב

רוב המטפלים

לפחות ברוב הזמן

עובדים במקביך גם במסגרות ציבוריות ולא רק בפרטי,

ושם

מקבלים שכר זעום שלא מתחיל לגרד את כל ההשקעה והשחיקה במקצועות הללו

אז כן הפרטי יעלה ביוקר

כי המטפל בסוף גם צריך להתפרנס, ולא בדוחק (וצריך להתנצל על זה?)

והמטופל יכול לבחור ללכת לטיפול לא בפרטי (יודעת שמסובך ומורכב יותר, אבל קיים)

אני מהתחום וקשה לי מאוד שלוקחים 400 לשעה

אני ממש מבינה מאיפה זה הגיע ולמה

אבל חושבת ש300 זה מכובד.

אלא אם כן יש איזה מטפלת עם שיטת קסם מיוחדת שמרפאת אנשים ואז שתיקח גם 500 אם צריך..

וזה כואב כי המון זקוקים לטיפול ולפעמים זה פשוט לא מתאפשר כלכלית.

אני לא מסכימה עם זה שזה לעשות כסף מצרות של אחרים

מטפלים רוצים להתפרנס בכבוד, יש להם מקצוע שהם השקיעו ולמדו ואם הם מטפלים טובים הם ממשיכים ללמוד ולהיות מודרכים

יש הוצאות קליניקה, הפרשות של עצמאיים

לא חושבת שמי שלוקח 400 נהיה עשיר וגם לא עמיד מאוד, זה מובן הסכום

אבל מהצד המטופל זה מאוד מתסכל, כי להמון אנשים זה סכום בלתי אפשרי, ואז הם הולכים רק כשאין להם ברירה ונקרעים בשביל להוציא את הסכום הזה

וזה מתסכל, אין לי דרישה מהמטפלים לקחת פחות, אני כן מצפה שיבינו כמה זה מאתגר להמון מטופלים ולא יאמרו אמירןת בסגנון: 'אם תבינו כמה זה משמעותי לכם אתם גם תוציאו את הכסף'

וואלה לי היו סיטואציות שחשבתי שהטיפול יהיה משמעותי ונצרך, אבל פשוט לא היה לי איך להוציא 1600 שח בחודש.

גם אני חושבת אלף פעמים לפני שלוקחת טיפול כלשהו, בכל תחום, בגלל העלות והלחץ הכלכלי. יצא לי לוותר על טיפול בגלל זה. ויצא לי להחליט שזה מספיק חשוב כדי להוציא חסכונות בשביל זה.

אבל אני מכירה גם את הצד השני ומבינה שאם המטפל רוצה להתפרנס- זה סכום הגיוני. לעצמאי יש המון הוצאות (לא הזכרת פנסיה, ביטוח לאומי, מע"מ. ביטולים גם עם התנאים זה המון כי לא גובים על מחלה וכד', או מטופלים שהודיעו בזמן אבל לא הצליחו למלא את החור. הדרכות שבועיות, השתלמויות במימון מלא בלי השתתפות של מקום עבודה. וזה רק מה שאני חושבת עליו בשלוף ומניחה שיש עוד הוצאות).

אז ברור שאשמח אם יהיו מטפלים יותר זולים. אבל אני לא מצפה ממטפל שזה מקור ההכנסה שלו להפחית עלויות. מי שקריטי בשבילו יכול לברר איפה אפשר לקבל טיפול בתשלום מופחת (דרך הקופה, הרווחה, עמותות שונות). זה בהחלט לא פשוט.

עובדת כבר לא מעט שנים בתחום טיפולי, מעולם ללא כוונה לעשות כסף מצרות של אחרים אלא לסייע ולעזור לאנשים עם הידע והכישורים שלי.

מאחורי התשלום שאני גובה מסתתרים תשלומים רבים שאני משלמת בעצמי.

תוהה אם את אותה אמירה אומרים גם על רופאים שלוקחים תשלום גבוה על ביקור פרטי

מי שאני הייתי אמלו\אצלה, מלבד אחת שבאמת עזרה בזכות אסימון שהיא הפילה-

התחושה הייתה שהם מורחים לי את הזמן!!!

כאילו הטיפול זה משהו ארוך ואינסופי שהיעד שלו מטושטש, ולכן צריך עוד פגישה ועוד ועוד ועוד...

אחרי שנה התקשרתי למטפל ההוא ואמרתי לו שאני לא צריכה שהוא יהנהן לי. אני צריכה קונטרה. מישהו שיעמת אותי מול המחשבות שלי. מישהו שלא יהיה השיקוף שלי, למקרה שאצליח להגיע לתובנות בעצמי.

הוא כמובן הציע שנפגש, ונדבר על זה בטיפול...

אבל הבנתי שאתו אני כבר לא אמשיך.

הייתה מטפלת אחת שבאמת עזרה לי תוך 2 פגישות.

היא פשוט זיהתה משהו שאני חשבתי שכבר סיימתי עם זה- ובעצם זה עדיין המשיך.

וכשהיא אמרה לי את זה- האסימונים נפלו בצי'ק.

תוך יום (!) הרגשתי שיפור רציני ביותר.

וזה אחרי שנים שהסתובבתי סחור-סחור בתוך סבך של קונפליקטים רגשיים.

אחרי שהיא אמרה מה שאמרה- ידעתי איך לעזור לעצמי.

ומשם הדרך כבר הייתה קצרה הרבה יותר.

ולגבי הברזל, מה אומר הרופא? מה ניסית ולא עזר?

הרופאה לא אמרה כלום, אני האמת קצת מאוכזבת ממנה..

היא המליצה בהתחלה על כדורי ברזל אבל בגלל הבחילות לא יכולתי לשאת את זה והפסקתי

תשים לב לרמת הברזל….

או אולי הוא לא ממש נמוך ואת חושבת ככה מאיזושהי סיבה אחרת?

פרנטל מכיל ויטמין בי לא זוכרת איזה אולי בי6 וזה עושה שתן צהוב זורחני

אהל לא אורך כל היום רק אחרי שלוקחים

אהל מיעוט שתיה זה הסבר מאוד מאוד הגיוני.

ליטר זה כלום. גם בלי הריון זה מעט בעיני בקיץ כזה

את חיבת לשתות יותר .... תנסי לחשוב אולי להקפיא מיץ מדולל או משהו כזה העיקר לשתות יותר

באותה סיטואציה…..

וכשאני שותה יותר זה לא סתם מים

הרבה תה קר, סודה בטעמים ומיצים טבעיים

אבל בחום הזה באמת חייב לפחות 2 ליטר

בגדול, בהריון צריך יותר מ2 ליטר....

תנסי לשתות עם קשית, שלוקים גדולים ולהתעסק בדברים אחרים על הדרך.. זה מה שעזר לי

לגבי המוגלובין יש לי נמוך בכל ההריונות אז אני קבוע לוקחת 2 כדורי ברזל וזה עולה לי מ9 ל11, גם זה לא גבוה אבל עדיף..

ממליצה לך להתייעץ עם הרופאת נשים לגבי זה

אם זה נגיד בדרך לעבודה שלכם או משהו כזה.

לא נראה לי נורא משפחתון של שני ילדים, אבל אני מסתייגת ממשפחתונים בכללי וקצת לא מובן לי... אם היא מישהי מומלצת ויש אצלה כרגע רק תינוק אחד, אז היישוב ממש זקן ואין בו עוד תינוקות? או שהיא לא כזאת מומלצת?

אם אתם במקום טוב עכשיו ואפשרי בדרך לעבודה להוריד את הילדה בעיר, אישית הייתי מעדיפה

אני טיפלתי בתינוקות בבית וזו עבודה שדורשת ממש הרבה השגחה ולעבוד עם 2 תינוקות זה יתרון,

הם מקבלים יותר יחס, זה יותר רגוע

ההסתייגות שלי היא ממשפחתונים כי פשוט יש פחות אפשרות לפקח על מה שקורה.

בסופו של דבר גם המלצות טובות לא מראות לך מה קורה אחרי שהדלת נסגרת.

יש מטפלות מדהימות ומקסימות,אישית אני מעדיפה מסגרות מסוג אחר.

אבל מה שכתבתי בסוף, זה כי כל מטפלת שאני מכירה לוקחת יותר משני ילדים. והיא התחילה את השנה עם ילד אחד בלבד... מטפלות טובות לרוב תפוסות. 

לק"י

כנראה שהייתי מעדיפה להשאיר במקום המוכר, ולא להתחיל מחדש.

(היא שם משנה שעברה?)

בהחלט הייתי שולחת. 

מבחינתי פחות ילדים זה יתרון ולא חיסרון

אם הכל מסביב מתאים משאר הבחינות

מעט ילדים זה יתרון גדול מאוד!

1 על 2 זה מעולה.

בגיל שנתיים אולי הייתי מתלבטת אבל רק בגלל שזה כבר סוג של הכנה לגן.

לק"י

הבת שלי עלתה לגן עיריה של 30+ ילדים ממשפחתון ביתי של 4 ילדים, כשהיא היתה הגדולה שם.

ב"ה הסתגלה יפה לגן.

כך שבעיני זה לא שיקול.

אני מעדיפה מסגרת קטנה.

רק כן הייתח סוגרת מולה את כל הפינות

בדגש על מה קורה אם יש לכם אפשרות לחזור הביתה- מה משלמים, כמה וכו

לק"י

אם בכלל.

ויש ילדים שנשארים בבית עד גיל גן, וגדלים יפה מאוד.

תודה רבה לכן יקרות !

זה לא שאין אצלה הרבה ילדים אלא יש לה כיתה שלמה של בוגרים, ויש צורך במינימום 2 תינוקות ע״מ שהיא תפתח גם תינוקייה (ותהיה עם התינוקות בעצמה בזמן שמישהי אחרת מטפלת בבוגרים)..

אני גם מעדיפה מעון אבל אין מקום במעון של , בכללי אנחנו חושבים לעבור לאיזשהו יישוב אבל עדיין לא בטוחים אם נעבור לשם או למקום אחר …

אנחנו מפונים וכעת בעל הבית בדירה ששכרנו הודיע שמוכר אותה … אז צריכים לחפש לאן לעבור , ואיפה שאנחנו גרים עכשיו אנחנו לא ככ מוצאים את עצמנו.. כאילו הילדים כן במסגרות מעולות אבל לא מוצאים דירות בכלל .. ועוד כמה שיקולים ..

אז חשבנו אם כבר לעשות שינוי ולעבור ליישוב נחמד קהילתי .. השם יכוון בע״ה 

פדים - נובה לי.

זה פדים מאד עבים.

כן שמתי עם תחתוני קוטקס כי מרוב עובי זה לא נכנס לי התחתון הרגיל.

אז אפשר לקנות תחתונים מידה או שתיים מעל, או להמשיך עם קוטקס ולזרוק לפח פעם ביום ולא יותר כמו בימים הראשונים ממש.

מה שכן, אל תקני חבילה ענקית, תוך כמה ימים תוכלי לעבור לפדים רגילים.

פירגנת לו ונתת מעצמך בהרבה השקעה, ובסוף להרגיש שהוא לא משקיע בך...

אבל אולי בכל זאת הוא לא ידע שאת רוצה לשבת איתו?

לפעמים הם באמת לא מבינים אם לא אומרים להם בפירוש.

או יש סיכוי שהוא פשוט נרדם בטעות?

והוא בתמורה ''ידעתי שאשלם על זה אם אלך ללמוד''

הוא חזר מוקדם כי היה עייף

אבל אם אתה יכול ללמוד פחות כי אתה עייף למה אתה לא יכול ללמוד פחות כי צריך להציל פה זוגיות?!?!?!?!?!?!??

למה זה תמיד יהיה זה ש''אני לא רוצה שתלמד'' 

כל פעם בשעה הזאת. אבל לא יודעת אם זה מהרחוב שלנו או מהרחוב מתחת

ומשטרה אומר חפירות ושיחות טלפון גם מהם בלי סוף

כשעצם זה שאתקשר בעלי עלול להתעורר (בחיי, לנה עוד אכפת לי בכלל?)

ואי עצוב ממש לקרוא

ממש כואב הלב באמת.

ונשמע כאילו הלימוד שלו ממש עומד לרועץ בינכם. 

מנסה להבין איזה טעם יש ללימוד כזה

כשהאישה עצובה.

אישה זה הכל. ולשמח את האישה אין יותר חשוב מזה.

אולי תציעי לו בלימוד

ללמוד על כבוד האישה, על לשמח את האישה,

על החשיבות של אהבה ושלום בית.

הוא כל כך כל כך אוהב ללמוד שהוא כנראה לא מבין שזה אכן לא לטוב

להציע לו ללמוד על זה זה לא נשמע לי טוב. הוא יראה את זה כביקורת גדולה. 

כי מדי פעם הוא זורק לי שאלה האם ללמוד או לעשות משהו ספיציפי ביחד- למשל קפה. ואם לא בא לי קפה באותו רגע , אז הוא הולך ללמוד. 

או שלפעמים אני אומרת לו שמה שהוא יחליט (כי אני מבינה שאולי רק אני רוצה להיות איתו ביחד והוא מעדיף 'לנצל' את הזמן ללימוד , וכי אני מרגישה לא בנוח להגיד שוב ושוב ושוב שאני רוצה וצריכה זמן ביחד כי אני יודעת שהוא יעשה את זה כעטנש בשבילו) אז הוא מתעלם מהעובדה שהוא יודע שצריך זמן זוגי והולך ללמוד בלי למצמץ

(האמת אמרתי את זה חצי בציניות כי כאב לי.. אבל זה כן גם רעיון מציאותי רק צריך להגיש אותו בצורה נכונה)

ואי נשמע ממש כאילו חוסר מודעות, כאילו לא רואה מה שעומד מולו, ריגשית, נפשית... 

יכול להיות שהוא פשוט התרגל ללימוד עם האהבה, אבל פחות ביישום הרגשי שלה.

האמת שזה משהו שיכול להיות מוכר אצל גברים, יישום הטכני של ההלכות ופחות במקום הריגשי של הלב... (או רק בתחומים ש"נח" בהם, נגיד חסד ולא בבית)

ובמצב שאת מתארת, אם הוא כבר שואל, אפילו שזה מבאס שהוא מוותר על הזמן הזוגי כזה מהר,

הייתי מייד אומרת כן, לא קפה, ספל קפה גדול כי יש הרבה על מה לדבר...לא מוותרת לו, בטח ובטח אם הוא כבר הציע. ואם לא בא לך קפה, קחי ארטיק (מופחת קלוריות חח סתם)

שורה תחתונה הקפה זה הביטוי לזמן ביחד, לא חייב שבאמת יהיה שם קפה, רק פשוט תדברו. תפתחי לו את הלב, דברי עליו, איתו, ולאט לאט תעברי אלייך, בחוכמה...

אני רק ארחיב קצת על הרעיון לדבר אליו כי זה נשמע בקטנה, זה לא בקטנה...

גברים סגורים ריגשית, זה גברים שלא דיברו איתם על הרגשות שלהם וההרגל מתקבע ועם השנים זה מתקבע יותר מן הסתם.

את יכולה ממש להתחיל לדבר איתו על העולם שלו, בלי להגיד מה את עושה, (כדי שלא יישמע כאילו את מטפלת בו),

פשוט להתחיל לגשש, צריך סבלנות, צריך יצירתיות קצת, צריך לא להבהל מהתנגדות (כמו "עזבי אין לי כח לזה עכשיו" "עזבי, בזמן אחר" וכו' וכו')

אפילו לפתוח דברים שלו מהעבר...

עכשיו, ברור כשהמצב הזוגי לא בשמיים, אין הרבה חשק לעשות את זה, 

אבל זה או זה או לשלוח אותו לטיפול רגשי לבד, שזה נראלי פחות יקרה כנראה (ואם כן, וואלה זה יכול לעזור) 

אבל מרגישה שכבר אין לי את החוכמה לדבר איתו בצורה הזו

אם יש לך טיפים ועצות אשמח לשמוע

אני לא יודעת כלום חוץ ממה שכתבת אבל הרבה פעמים זה נראה לנו בכלל לא תקין ושלו בכלל לא אכפת, אבל גם לו יש משהו בפנים

אני לא יודעת אם את זוכרת או קראת שרשור שכתבתי לפני מעל חודש שהייתי בבחילות נוראיותתתת של תחילת הריון והרגשתי נורא וממש גם רגשית הרגשתי אפס תמיכה!!

וכל הבנות פה עודדו אותי ואמרו לי שזה ממש מוזר ולא נורמלי ההתנהגות שלו, אבל בסוף התברר שהוא מתמודד עם כמעט גירושין של הורים שהוא לצערי הפסיכולוג של שניהם (נקודה שהוא כבר עובד עליה עם המטפל איך לשים לזה סוף) ועוד בעייה כספית שלי לא היה מושג עליה, והוא לא אמר לי רק כדי להקל עלי

וגם אחרי שהלכתי למטפל הוא אמר שיש אחוזים ממש ממש גבוהים של מקרים כאלה בתחילת הריון

אז אני לא יודעת מה הדינמיקה בינכם ועד כמה את הורמונלית או יש לכם על הראש דברים אחרים, רק רציתי להביא לך אופטימיות שהרבה פעמים גם משהו שנראה נורא בסוף רואים את האור ומתחברים מחדש!!

וחיבוק יקרה על התחושות הקשות!!!

@טארקו

משהו עם קופסת שימורים

חפשי ביוטיוב שווארמה בקופסת שימורים להבין את השיטה

ואז בגוגל שווארמה רון יוחננוב למתכון טוב(אני זורמת עם התבלינים אבל העקרונות אצלו טובים)

אפשר גם מהודו או מפרגיות אבל יוצא טעים מאוד גם מחזה

מטגנת בצל עד שמזהיב/שקוף כזה

מוסיפה תבלינים מתאימים (אפשר פשוט תבלין שווארמה)

מערבבת

מוסיפה קוביות חזה עוף

מערבבת יחד /ממשיכה לטגן גם את העוף

ואז מוסיפה ממש קצת מים למניעת הידבקות

 נותנת לטעמים להיספג

ומשאירה לבישול עד שהבשר רך רך...

אם רוצים את זה יותר קריספי אז חא מוסיפים מים

https://www.ronyohananov.com/post/%D7%A9%D7%95%D7%95%D7%90%D7%A8%D7%9E%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%A3

אני קונה פרגיות / שווארמה הודו נקבה

מכינה מרינדה של שמן, מלח פלפל שחור ותבלין לשווארמה

מניחה את הפרגיות אחת על השניה בתבנית חדפ קטנה, אחרי שיש 2-3 נתחים אחד על השני אני נועצת לתוכן שיפוד, אחד בכל קצה (כדי שהערמה תעמוד ביציבות. זה יוצר את המרקם של השווארמה כשחותכים אחרכך)

אם זה שווארמה הודו אני פורסת אותה קודם כמובן. 

מכסה את התבנית בשקית קוקי, שמה בתוך תבנית נוספת כדי שהשקית לא תיגע בתבנית התנור ומכניסה לתנור ל150 מעלות לשעה וחצי

כשזה מוכן אני חותכת וזה טעים מממשש

שווארמה סטנדרטית  כמו שמוכרים בחוץ זה שווארמה הודו נקבה

המרקם שונה לגמרי מחזה עוף

גם פרגיות מעולות בשווארמה האמת 

להוסיף חזה עוף שחתכת לחתיכות קטנות.( בלי לכסות,כדי שלא יוציא נוזלים,אלא יהיה מטוגן ).

להוסיף הרבה חוויג' מרק, מעט קינמון ומלח לפי הטעם- יוצא ממש דומה לשווארמה קנויה

היום רוצה משהו מיוחד 

יש לי אחת עם מקל ששמים שמה עוף ומסתובב… מכירות? לא יודעת איך קוראים לזה בעברית…

ושמתי שם גם חזה וגם פרגית אחרי שהשריתי

יצא מושלםםם!!

תודה לכולכןןן

המטרה היא לא להמנע מתרופות.וגם לא להמנע מקיסרי או זירוז בכל מחיר.

המטרה העליונה היא שאת והבייבי תעברו את הלידה בריאים ושלמים...

לא סתם חוששים מסכרת ועוברים גדולים

יש פה סיכונים

אז ברור שלא כל הפחדה של רופא צריך לקחת בשתי ידיים ובטח לא לרוץ להתערבויות מיותרות.

תמיד טוב לקבל עוד חוות דעת

אבל קחי בחשבון שיכול להיות שהדבר הנכון הוא כן טיפול תרופתי/זירוז/קיסרי

בבריאות ובקלות בעז"ה!

המייבש הרבה יותר קל מהמכונה..

אין לנו מפריד🤷 לא יודעת להגיד אם זה תקין או לא, זה כבר שנים ולא נצפתה בעיה🤭

מכונה היא מאוד כבדה ומלאה במים אז בכלל.. וכשהיא סוחטת יכולה לרקוד וליפול.

בעיקרון לפי ההמלצה הרשמית של היצרנים צריך מתקן, אבל בפועל רוב הציבור מניח ישירות ואין שום בעיה..

רק 3 שנים אומנם ;)

אבל אצל ההורים שלי ככה שנים

במכונת כביסה יש משקולות, כדי שהיא לא תזוז ותטייל בכל הבית בזמן הסחיטה.
המייבש הרבה יותר קל ממנה...

אצלנו זה ככה, לא נרשמו בעיות.

המצב הזה

לוח השנה נהיה קצת שולי למול אירועים דרמטיים כל הזמן

את הדעת, טוב להתכנס סביב לוח השנה ולזכור את התפקיד האמיתי שלנו כיהודים דווקא במצב כזה. לדעתי לפחות.

תשובה,תפילה וצדקה עדיפים על התעסקות בחדשות מפלגות ובוודאי יועילו יותר לחטופים ולנרצחים

וגם לנו האמת. כמות הצער היא בלתי נתפסת, לפחות ננתב אותו לתפילה

מרגישה כל הזמן שזה זמן אחר ושונה משגרה, מעורר להיות טובים יותר.

אני לדודי ודודי לי🧡

אני מרגישה את זה הרבה סביב חגים שאנשים שואלים איך אפשר לחגוג, אבל עם כל הקושי זה עוגן שיש לנו להתחבר למשהו יותר נצחי וגדול ממה שעובר עלינו בימים האלה.

ולשאלתך, לצערי עוד אין לי מה לתרום פה על אלול.

אולי רק המלצה על אורות התשובה עם הפירוש של הרב ראובן ששון, הספקתי מעט ללמוד עם בעלי בשבת. ספר מלא אור ומתיקות של תשובה. 

בדרך כלל הימים של אלול עוברים לי מהר. אני עסוקה בתחילת שנה, הסתגלות למסגרות, וכבר מגיע ראש השנה.

הלוואי שאצליח שהשנה יהיה קצת אחרת.

מה הייתי רוצה?

להתפלל יותר. בדרך כלל אני אומרת רק ברכות השחר וקריאת שמע בבוקר. שחרית קשה לי. אבל אולי אפשר ערבית לפעמים.

לעשות חשבון נפש מסודר בכתב. לסמן לי נקודות לשימור ונקודות לשיפור.

לשמוע שיעורים על אלול וימים נוראים בנסיעות כבר מעכשיו.

בעזרת ה' נעשה ונצליח

תודה שעוררת אותי למחשבות בנושא!

זמן להתאפס מחדש, לבחון הרגלים, רוב מי שיש לו ילדים גם ככה

באיזשהי הסתגלות מחדש למערך החיים ושגרת היומיום, וזו הזדמנות טובה לבחון את הדיוק בסדר יום, בהשקעת האנרגיות וסדרי העדיפויות, להוסיף שיפורים שרוצים ומאתגר מדי באמצע החיים, בהזדמנות הזאת

כשגם ככה יש איזשהי הסתגלות לשגרה מחדש.

מעבר לזה ברמה הרוחנית, אני אוהבת להגיד לדוד ה' אורי וישעי,

ללכת או להקשיב או ללמוד לדברים שעוסקים בעולם הרוח והתשובה

לשמוע או לשיר שירים של הימים האלה...

ואם בא לך יש לי בקישור בחתימה שבוע עבודה והתבוננות פנימית שבוע הבא,

משהו קליל יחסית ולא דורש הרבה השקעה ומחוייבות,  אבל עמוק ומשמעותי בעיני.

ונכון, ממש זמן לסידור הרגלים מחדש וחשבון פנימי . מרגישים את זה פה ממש ב"ה

אצלנו גם אין עדיין צהרון ואני נקרעתתתת

יש צפי מתי יתחיל או שכל השנה לא יהיה צהרון?

בתכלס, מילואים זאת תקופה של הישרדות. אין מילה אחרת.

אז עושים כל מה שאפשר כדי להשאיר את הראש מעל למים ולשרוד עד שיגמר.

תנסי למצוא בייביסיטר ילדה שמסיימת מוקדם ויכולה להיות איתן.

בהצלחה!

בלאגן. מנסות למצוא לבד ולא עובד...

ותודה❤️

זה באמת פשוט לנשום ולשרוד

בייביסיטר לא ממש עובד כי הן מסיימות אחרי 14 רב הימים

אצלי כל ההסתגלויות בסה"כ כמצופה ואין שביתה ועדיין אני גמורה וקשה ממש!!!

זה תמיד שבוע קשה ומתיש, אבל עם בעל במילואים זה עוד יותר.

ואצלך עם כל הפיקשושים אז בכללללל.

פס ברור ביום של האיחור נשמע לי אחלה

תמיד אפשר לעשות בטא כדי להיות בטוחים.

אבל ראיתי שנשים שיתפו על תוצאות בטא שלהן, והם אומרות שמופיע ml/l או רק ml...

למה אצלי זה iu? האם זה תקין? להתעלם מהאותיות באנגלית ורק המספר רלוונטי? 

גם לי הופיע ככה(בכללית)

בשעה טובה!!

אבל במצב דומה מכירה מישהו שיועצת שינה אמרה להשכיב לשינה קצרה, משהו כמו 20-30 דק' בשעות אחה"צ המאוחרות, ואז להשכיב לישון בערב כרגיל.

וזה עזר.

הלוגיקה היא שעייפות יתר פוגעת בשינה כי הגוף עמוס באדרנלין... ואז קשה להירדם והשינה פחות איכותית 

אבל לוקח לה זמן להירדם ואם תישן ב16:30 זה כבר ממש מאוחר לשנ"צ... וזה גם מורכב לאחים שלה שאני עסוקה בלהרדים אותה מיד כשהם חוזרים מהמסגרות.

או להשכיב בכל זאת אחר הצהריים לשינה קצרה.

או להקדים את השינה בלילה, ל 18:00-18:30.

הבן שלי גם בגיל הזה. בינתיים אני זורמת איתו.

היום הוא ישן בסביבות 16:30, אתמול לא ישן.

עוד מעט היא כבר לא תצטרך את השינה אחר הצהריים, אז יהיה יותר פשוט.

ומשכיבה לשנת לילה יותר לקראת 20:30

ככה היה עם הבן שלי בגיל הזה

קצת באסה שהוא לוקח את הערב אבל לטעמי בגיל הזה זה פחות מפריע לנו ההורים

לקראת גיל שנה, השינה הזאת הייתה מיוצר והשכבתי ב19:00 לשנת לילה 

כי גם הלידות שלי יחסית מאוד מהירות. אבל אני תמיד מתחילה עם פתיחה נחמדה..

השאלה כמה מהר הגיוני שייתפתח משהו אם אין בכלל פתיחה?

מעניין אותי אם הייתה מישהי שנבדקה ולא הייתה לה פתיחה בכלל ובכ"ז יילדה תוך כמה שעות (בלידה רגילה, בלי התערבות....)

אני הייתי בצהריים בלי פתיחה בכלל (גם בלי צירים)

בערב התחילו צירונים. אחרי שעה התחילו להצטופף, להיות סדירים ולהתחזק קצת אז יצאתי לבית חולים ואחרי 3 שעות ילדתי.

3 ילדים חוזרים בשתיים.

אוכלים ארוחת צהריים.

אחר כך משחקים, מציירים, הגדולה עושה שיעורי בית.

בארבע בעלי אוסף את הקטן.

כשיהיה פחות חם אולי נצא לגן שעשועים. הגדולה לפעמים הולכת לחברה.

אחר כך מסדרים.

ארוחת ערב בסביבות חמש-חמש וחצי.

אחר כך מקלחות.

אני משכיבה את הקטן בסביבות שבע

את הגדולים בסביבות שמונה.

מסך אני מאפשרת- סרט אחד ביום. מעניין את שני הגדולים.

הגדולה גם משחקת קצת בטלפון שלי.

לרוב חוזרים הביתה מיד, מידי פעם אני מביאה ארוחת ערב לפיקניק והולכים לגן שעשועים.

משחקים במשחקים שלהם, בעיקר משחקי דמיון. אני מאפשרת יצירות עד שעה 17. מקריאה סיפורים אם רוצים. ארוחת ערב ב17:30-18 ואז מקלחת ולישון ב19:30

שחוזרים בהסעה בערך ב1:30

בגדול מגיעים, שוטפים ידיים, מחליפים חוויות, עוזרים לי לערוך שולחן

בעלי מגיע בסביבות 2, אוכלים ביחד

אחר כך אני נותנת להם עד בערך 4 לשחק לבד במשחקיהם וכו

מ4 עד 6 או הולכים לגינה, או מזמינים מישהו לביקור, או מתארחים, או עושים משהו מיוחד (יום נקיון, אפיה, מוזיקה וריקודים, סרטון, שיחות טלפות לסבתות, דפי צביעה.) מה שיזרום אבל שנהיה ביחד

אחר כך מתחילה הסאגה של ארוחת ערב, מקלחות, השכבות

אחד בגן חובה

אחת בטרום

ותינוק קטן איצי בבית (חופשת לידה)

בעיקרון הם חוזרים ב16.00

כרגע לבת אין צהרון אז ב14.00

סבוב 16.00 נשנוש קטן

יש ימים שיוצאים לחוגים.

יש ימים שיוצאים לגינה

יש ימים של בית

אין מסכים למעט יום שישי

רבע לשש- מתחילים לשבת לא. ערב

18:30- מקלחות

19:00- למיטות

יש לי שלושה ב"ה, 4, 2, ושלושה חודשים וחצי

חוזרים כולנו יחד כולל בעלי בערך ב3 וחצי, בד"כ בעלי אח"כ יוצא שוב

מקבלים שלוק להתרענן, אוכלים משהו קטן

ואז יש משחקים, חוברות צביעה, דפים, מדבקות, לפעמים גם מכינים משהו ביחד

אני מאפשרת סרט אחד ביום, בערך 30-40 דק', אח"כ הם כבר משתעממים סוגרים לבד.

לפעמים הם מבקשים לראות את התמונות היומיות בגוגל תמונות🤭

סביבות 6 וחצי א. ערב, מקלחות ולמיטה.

אבל כל זה תקף עד עכשיו

עכשיו התחילה שנה חדשה וצריכים לראות איך אנחנו מהנדסים את הכל שוב 

לפעמים בדיוק כדי להתסיס אותם.

יש יום אחד שהוא עובד מהבית- ונוכח פה אחרי הצהריים

ניהלו על זה שיחה

אמרתי לו שאני לא אחראית על הקשר שלו עם הילדים

זה שלו

אבל אני גם לא יכולה לשנות להם את הלוז

או לי - גם אני מתה שהיום יסתיים כבר

עוד לא מצאנו פתרון מושלם

אהל אנחנו עובדים על זה

לפעמים חוזר בול ב7 לתת נשיקה במיטות, לפעמים מספיק אותם בא. ערב (6-6:15).

יש זמנים עמוסים שהוא מגיע כשהם כבר ישנים..

למזלינו יש לו יומיים עבודה מהבית קבוע שאז הוא ממש איתם ולפעמים אפילו סוגר מחשב בצהריים ומשלים שעות אחרי שהם הולכים לישון 

לפני 6 בכל אופן.. כן בימים האלה היא קצת אתה בעיקר גם..

אבל אולי הוא פחות פנוי בגלל שזה עבודה חדשה והיא מתאקלם עדיין מהמילואים.. מקווה שזה ישתנה בהמשך (ז"א עד המילואים הבאים שישבשו שוב 😬)

חוזרים ב16.

הם שומעים קצת שירים ונחים עם פרי.

אחרי זה מזמינים חבר / משחקים לבד / משחקים איתי

בסביבות 17:30 ארוחת ערב

18:30 מקלחת והתארגנות לשינה

משחק לבד

סיפור לפני השינה

בערך ב20:00 הולכים לישון

בחופשים כן וגם עכשיו בתקופת הסתגלות עוד יש מסכים. במהלל השנה זה יותר משחקים ולא הרבה סרטים ובערך פעמים שלוש בשבוע לחצי שעה כל פעם תלוי בגיל כמובן.

מגיעים (כל אחד בשעה אחרת בין 13:30-16:00)

אוכלים

שיעורי בית למי שיש

משחקים בחצר או בבית תלוי מזג אויר

משחקים במחשב כשמרשה לפי תור כל אחד חצי שעה.

שוב משחקים

מקלחות,ארוחת ערב ולישון מתחילה בשש וחצי שבע לרוב

בני 13-3.

הגדולים כמובן הולכים לישון מאוחר יותר ולפעמים גם אוכלים בנפרד מהקטנים.. הקטנים לרוב בשבע וחצי שמונה במיטות.

אה ופעם או פעמים בשבוע מזמינים חברים הגדולים לעיתים רחוקות ממש הולכים לחברים

עד שמגיעים הביתה כבר כמעט 14:00,

ואז משחקים עד 14:45, אוכלים עד 15:30,

משחקים שוב,

אח"כ גינה/חברים/יצירה,

ואז כבר ארוחות ערב, מקלחות וכו'.

בעלי מגיע ב19:00 ואז יש זמן אבא...

אבל הכי טבעי וזה לשנות תזונה

בלי סוכר, צבעי מאכל  , חומרים משמרים וכל התוספות למינהן

בנוסף , להפסיק מסכים ולתת לו משחקים שצריך לשבת ולבנות/להפעיל את הראש. 

שאלתי כי אנחנו היינו  די מהמתנגדים לרטלין, אבל בסוף אחרי הרבה התלבטויות, עשינו ניסיון והיה ממש ממש מוצלח. עזר מאוד בלי תופעות לווי גדולות (בעיקר חוסר תיאבון, אבל לא בעייתי מידי בעיניי) ממש מבאס שזה לא עוזר לו.

בזמנו המליצו לנו על סוג של טיפול, קונג משהו... בטח יש חכמות ממני שיידעו לתת לך פרטים.

בהצלחה!

לשחק עם מינונים וסוגים עד שמגיעים לנוסחה המתאימה לילד

וילק מתופעות הלוואי גם עוברות אחרי שימוש בתרופה במשך תקופה.

אנחנו מביאים לו לתקופה של חודש חודשיים ומעלים במינון ועדין.. או שזה לא משפיע או שהוא זומבי ואני ממש לא בעניין של לגרום לו להיות מישהו אחר.. כיאלו כן חשוב לי שיתרכז אבל לא שיהיה אפטי כשמדברים איתו..

הרופאה לא מוכנה כרגע להחליף כדור למרות שהוא איצו כבר שנה שלמה.  אלא מעוניינת שנחזור לכדור שהתחיל איתו שהוא במינון נמוך ושנבוא באמצע היום להביא לו...

אולי כדאי להחליף רופאה...

מהנסיון שלי (16 שנים עם תלמידים בעלי הפרעת קש"ר)

הכדורים הבייסיק כמו ריטלין לסוגיו וקונצרטה יש להם הכי הרבה תופעות לוואי.

יש אטנט ויש ויואנס שהם כדורים יותר מתקדמים ואני ראיתי פחות תופעות. כמובן שזה נורא אינדוידואלי ומצריך ניסוי וטעיה.

יש כדור נוסף בשם סטרטרה, הוא יקר מאוד ולא בסל הבריאות והרבה רופאים לא מכירים אותו. לתלמיד שלי שניסה הכל זה ממש עזר.

יש אופציה נוספת שחלק מהרופאים לא ככ אוהבים וזה לפתוח קפסולה (למשל ריטלין la) ולהוציא קצת מהתכולה ואז זה עדיין משפיע טוב אבל הילד פחות זומבי. קצת כמו לתת 3/4 כדור.

מה שחשוב להיות קשובים לילד ולצוות

ולעבוד עם רופא/ה נוחים וקשובים שמכירים את כל העולם הזה מקרוב ויש להם נסיון ספציפי.

טם טת רוצה שמות של רופאים, תפני אלי בפרטי.

בהצלחה רבה!!

אבל עם האטנט ממש מרוצים!

יש לו פחות תופעות לוואי

וגם אפשר לחצות אותו- הבת שלי קיבלה חצי כדור ועלינו ל3/4 וזה בסדר גמור@

אנחנו מרוצים ב"ה מריכוזית קולג'.

אפשר לקנות בסופר פארם.

וממש מזדהה איתך❤️

גם אני רואה שיש ילדים ששום ריטלין לא מתאים / לא עוזר,

ניסינו גם את הסוגים הכי יקרים ואת כל המינונים ושילובים ושום דבר לא התאים.

שדיברה על זה שהפרעת קשב היא בעצם הפרעת חרדה

האמת, עשתה לי סדר בראש ממש

בעלי סובל מזה וזה ממש עזר לי להבין אותו כי סבלתי מסטרס וחרדה מתמשכים תקופה ובאמת הרגשתי כאילו יש לי קשב וריכוז גם

לא יודעת להמליץ על תוספים אבל אני הייתי הולכת בכיוון של הפחתת חרדה. פעילות גופנית אינטנסיבית, פחות מסך, אוכל לא מתועש ותוספים - תתייעצי.

בהצלחה!

ממש מעניין אותי לראות

כי אצלנו אני עם הפרעת קשב אבל ממש לא חרדתית...

ההפרעה מלווה הרבה פעמים בתופעות שונות כמו ליקויי למידה, חרדה ועוד אבל לא אצל כולם באותו האופן.

ובכל זאת כדאי לדעת שלפעמים חרדות גורמות להתנהגות שנראית בדיוק כמו הפרעת קשב קלאסית, למרות שאין הפרעת קשב אלא רק חרדות. מניסיון אישי.

למקרה כזה לא יעזור ריטלין, כי אין מחסור בדופאמין...

מה שהכי עזר להם זה שינוי תזונתי וספורט.

היינו שולחים תלמידים בתחילת יום עם סייע לריצת בוקר ארוכה והיו חוזרים הרבה יותר מרוכזים.

ובגלל שהיה שיתוף פעולה מצד ההורים עם שינוי תזונתי ממש ראינו הבדל

מניחה שאת עייפה מאד אם יש 2 תינוקות בבית

תנסי לדאוג לישון יותר ואז תבדקי אם הכאב ממשיך או עובר.

אם ממשיך- אורתופד ואז פיזיותרפיה.

יש לי כאבים כאלו מידי פעם.

שמתי לב שבזמנים שהקפדתי לקחת מגנזיום, הכאבים עברו או פחתו מאוד.

ממש אחרי הלידה כאב לי המון, מניחה שזה היה הורמונלי.

גם עכשיו כואב לי לפעמים, יש לי גם כאבים בברכיים, מה שלא היה לי כל ההריון

תוהה אם זה קשור להורמונים של ההתקן 🤔

פשוט עד עכשיו הייתי בבית ופחות הפריע, עכשיו שאני עובדת זה יותר קשה עם הכאב

כן חשבתי על מגנזיום אבל יש לי קיבה מאוד מאוד רגישה מפחדת לקחת ואז לסבול.

אולי קשור להתקן? לא חושבת מה הקשר?

וזה לא קשור לעייפות 

נגיד - כמות גדולה של חדפ שאני יודעת שהיא משתמשת. זה ממש שימח אותה בפסח האחרון. לפני שבועיים נפגשנו והיא עוד בירכה אותי על זה ונשאר לה

פיג'מה

מצעים

חומרי ניקיון יקרים שהיא לא תקנה לעצמה

כלי הגשה למינהם (בהנחה שהם לא סובלים מעומס בארונות המטבח)

אפשר מפה, חבקים, כוסות יפים וכו לשולחן החג

אפשר אביזר אלקטרוני לבית שיקל עליהם

אפשר ארוחה במסעדה שווה וכאלה