כלומר לקחת את שמלת הבסיס שיש לי ולגזור בה פתחים להנקה. השימוש בה יהיה רק בבית (אני אוהבת בשבת בבית ללבוש שמלת בסיס נוחה ומעליה עליונית חגיגית).
נראה לכן שיעבוד?
(מן הסתם אחרי כמה זמן היא תיהרס... זה עדיין שווה לי, כי כרגע אני לא מוצאת שמלה נוחה להנקה בשביל שבת. ומקסימום בעתיד אקנה שמלת בסיס חדשה...)
לי יש שמלות עם כפתורים בכל החלק העליון, ואז לא צריך כלום למטה כי זה לא פתוח.
וגם שמלות עם פתח מעטפת שנוחות לי.
הייתי מפחדת לקחת את הסיכון השמלות שאני אוהבת יהרסו
מתואמתלפרום בצדדים?
ואז לחזק את הקצה של הפרימה בתפר?
תופרת עשתה לי.
בעיקרון את צריכה למדוד כמה לגזור ולעשות תפר מסביב למה שגזרת כדי שלא ימשך יותר
גזרתי חולצות בסיס במיקום המתאים והנוח. לא בתפר.
חולצת בסיס להנקה עולה ממש יקר והיה שווה לי להקריב כמה חולצות פשוטות של זויה ב 20 ש"ח כדי שיהיה לי הרבה.
גזרתי לבד, לא המשיך להיפרם, היה מעולה.
ובסיום ההנקה התחדשתי בכמה חולצות אחרות.
בקיצור ממליצה לך
מתואמתוגם אחותי לקחה שמלת בסיס (בלי שרוולים( ועשתה לה תקתקים למעלה ואז זה מושלם להנקה.
ואני באיזשהו שלב התחלתי ללכת עם שמלות רגילות ושמה חצאית לפני ההנקה.. ואז גם אני הרבה יותר צנוענ
זה מתאים באמת לאירועים וכאלה, שרוצים ללבוש משהו יפה בלי לוותר על ההנקה.
אבל אני בשבתות נמצאת בבית בדרך כלל, ורוצה שבעיקר יהיה לי נוח - פחות חשוב לי היופי... (מספיק לי רק שייראה שבתי מספיק) לכן תמיד לובשת שמלת בסיס (ופעם גם היה לי חלוק הנקה) ומעליה עליונית שבתית.
לא ממש הבנתי באיזה מיקום עושות פתחים
אבל שמעתי שזה אפשרי..
אני במקומך הייתי מנסה, למה לא..
האמת? לא ברור לי למה אני לא מנסה
נראה לי לגמרי שווה את ההרס של החולצה
ברוך ה' ילדתי את הילד השלישי שלנו לפני כחודשיים.. יש לנו רכב משפחתי של 5 מקומות ובעצם הילדים (קטנים) מאחורה ואנחנו מקדימה.
הבעיה היא שהתינוק ממש בוכה בסלקל ולא מוכן בכלל לשבת בו.. שלא נדבר על לישון בו.
אין מצב שאתן לא לצרוח כל הדרך אז אני שמה אותו עלי במנשא וחוגרת את שנינו יחד מקדימה.
העניין הוא שזה ממש לא בטיחותי.
ואני לא יודעת מה לעשות. כי לשים את הכסא שלו מקדימה זה גם לא בטיחותי אז לכאורה אין שום אופציה נורמאלית ליסוע עם תינוק?
מה אתן עושות במצבים כאלה?
בת כמעט שנתיים כבר ארבעה ימים עם חום, מנוזלת ומשתעלת.
אתמול היינו אצל הרופאה, אבל לפני הביקור אצלה דווקא לא היה לה חום, אז היה נראה שאנחנו כבר בסוף והכל בסדר. אחר כך בערב עלה לה שוב החום, ועכשיו היא עדיין מרגישה לי חמה.
אין היום רופא בישוב, אז אם צריך זה אומר לנסוע לישוב הסמוך (לא נורא, אבל כן טרחה ביום שישי קצר).
מתלבטת כמה זה דחוף, או שאפשר לחכות עד יום ראשון ולראות מה יהיה איתה עד אז.
(כבר היה לה בסוף שנה שעברה דלקת ריאות, שגילינו אחרי כמה ימים של חום עולה יורד. אבל הרופאה אתמול הקשיבה לריאות והיה נשמע בסדר).
בכל מקרה בעלי הכריע בינתיים שניסע לרופא, ונסתדר כבר עם שבת...
מכירות סיפור לידה?
אז במקום זה- סיפור הנקה😉
צריכה אומץ כדי לשלוח, אבל מתגברת. אולי מישהי תפיק מכאן תועלת🙏❤️
לפני 3 חודשים בערך נולד לי תינוק מתוק מדבש.
הנקתי כבר בחדר לידה, והיינו באפס הפרדה כך שיכולתי להניק אותו כל הזמן.
אחרי יום וחצי, אני רואה שנפצעתי, לא הרגשתי כלום, אבל הלכתי ליועצת הנקה בבי''ח, ושאלתי אותה מה לעשות. היא נתנה לי רפידות נרסיקר ואמרה לי שזה יעזור לי (כן, תפקוד לקוי שלה. יש לי הרבה מה לומר יעל התפקוד של ביה''ח הזה).
בינתיים השתחררתי, אני עם הרפידות נרסיקר, אבל רואה שהפצעים מחמירים. כל הנקה כאבי תופת.
5 ימים אחרי הלידה, אני מוצאת את עצמי יושבת באמצע הלילה על הרצפה במקלחת, עם גודש מטורף וכואב ותינוק צורח שהוא רעב ואני מתה מפחד להניק, והכל כ''כ כואב גם מההנקה וגם מהלידה.
החלטתי פשוט לשאוב לו בקבוק. אני שואבת 20 מ''ל, נותנת לו, תוך כדי שואבת עוד 20, ואז עוד, ועוד. אני מבינה שהוא היה ממש רעב.
למחרת בבוקר אני הולכת ליועצת הנקה, היא מסבירה לי שהתנוחה לא נכונה, ומדריכה אותי איך להניק. עדיין כואב לי, אבל היא אומרת שבגלל שהפצעים פתוחים זה כנראה כואב. היא מציעה לי להניק פוטבול, אבל אני מפחדת. היא ממליצה לי למרוח שמן קוקוס/זית.
אבל... הכאבים ממשיכים. אני כל תחילת הנקה יושבת 5 דקות עד שאני מוצאת אומץ לחבר אותו, כי הכל כואב כ''כ!! והתינוק לא רגוע, אני לא מאכילה אותו מספיק (הבנתי את זה בדיעבד), אני מאוד נוקשה עם ההאכלה שלו בשעות כדי להניק כמה שפחות.
כשהוא בגיל חודש, אני מחליטה ללכת ליועצת הנקה אחרת. אני חושבת שאני לא מניקה נכון, ומשהו שגוי. היועצת הנקה אומרת לי שאני מניקה מצויין, ושהוא תופס ממש טוב, ויונק טוב... שאלתי אותה למה כואב לי, היא אומרת שבגלל הפצעים, ולנסות קונכיות ונרסיקר.
אני מנסה קונכיות, והוא לא מצליח לתפוס אותן, אז מוותרת עליהן. הרפידות נרסיקר נדבקות לי לפצעים. כל אחרי הנקה הוא פולט דם. ואני מיואשת!!! שלא נדבר על הכאב הפסיכי. באה להניק, ותוך כדי מרחיקה אותו ממנו כי מפחדת.
הגענו לגיל חודש וחצי.
הולכים לאוסטאופת. ואז הגיעה התגלית המרעישה:
האוסטאופת שואל איך הוא יונק. אני אומרת שבסדר אבל יש פצעים. הוא בודק לו את הפה אומר לי שיש לו חך עליון נמוך, ואולי זו הסיבה.
סופסוף הבנתי שכנראה הבעיה היא לא אני.
אחרי שבועות של מצפון שאני לא יודעת להניק, כנראה שזו רק בעיה של מבנה הפה שלו!
בעצם אם הוא נמוך מידי אז נוצר חיכוך עם הלשון שלו והיא פוצעת אותי, ואם הוא כמו שצריך אז נוצר חיכוך עם החך שלו והוא פוצע אותי.
אחרי האוסטאופת יש שיפור מידי בהנקה!
לא יודעת אם בגלל האוסטאופת או בגלל שנרגעתי, אבל שיפור עצום.
אבל עדיין, הפצעים לא נעלמים.
אני מחליטה לעבור לשאיבה.
וכאן מתחיל סרט נוסף! אני כל היום שואבת. שואבת שעה, שעה הפסקה, ואז שואבת שוב לעוד שעה. ככה כל היום.
הוא מתחיל לאכול יותר, כי אני נותנת לו יותר, ואני מרגישה יותר טוב מבחינת הפצעים. אחרי כמה ימים אני חוזרת להניק בלילה, אבל רק מהצד הפחות פצוע.
אני מרגישה שבגלל שהוא גדל, אז הוא לא פותח את הפצעים כמעט, רק מידי פעם.
לאט לאט אני חוזרת להניק מצד אחד והצד השני עדיין לא מתאחה, למרות שאני רק שואבת ממנו. הפצעים עמוקים מאוד.
קניתי משאבה אלחוטית כדי לשחרר לי את הידיים במהלך השאיבות, ולצערי היא הייתה אגרסיבית מידי בעבורי, ופצעה אותי חזק בצד שסוףסוף החלים.
אז חזרתי לשאוב, והרגשתי שכל צעד שאני הולכת קדימה- יש שני צעדים אחורה.
עברתי עוד חודש של עליות ומורדות. כל פעם מרגישה שעליצי על משהו, ואז מתבדה בהנקה הבאה.
ומה עכשיו?
ב''ה אני מניקה כמעט בלבד, שואבת רק אם אני צריכה לצאת. המתוק יונק מהמם, ומיד פעם נפתח לי פצע. הבנתי שהפה שלו לא סימטרי, וכל צד צריך להניק בזווית שונה. בנוסף, ככל שאני יותר לחוצה ומנסה יותר ''לכוון'' אותו, כואב לי יותר.
ב''ה שמחה ממש לא ויתרתי, למרות שאמרתי לבעלי 50 פעם בערך במהלך התקופה הזו ''תלך עכשיו ותקנה מטרנה''. מרגישה שההנקה עדיין לא מושלמת, אבל שאני על הגל, וככל שעובר הזמן זה נהיה לו ולי יותר קל.🥰
ויש לציין שאת כל הסיפור כתבתי כמובן תוך כדי הנקה. וב''ה אני לא חייבת להחזיק אותו ואותי תוך כדי הנקה, אלא הוא יודע לבד מה לעשות. זוכרת כמה זה לא מובן מאליו, ועם זאת הכי טבעי שיש.
זהו, תודה שהייתן איתי ❤️
רק חשוב לי לציין ולומר-
לי מאוד חשובה ההנקה, והייתי מוכנה גם להתאבד על זה. יודעת שלא לכל אחת זה מתאים, ושכל אחת בוחרת לפי הרצונות שלה ומה שמתאים לה. וזה בסדר❤️
לא כזה וורטים חובבניים
אלא באמת עם עומק וידע
אפשר ספרי פסיכולוגיה-נפש מודעות עצמית -אימון-
גם חילונים וכו זה בסדר
העיקר שבאמת נותן ידע ועומק ואפשר גם כלים מעשיים..
אבל מעניין..לא כתוב מייגע
ואפשר גם ספרי נפש מעולם החסידות ..
אני נגיד אוהבת את הספר של אלומה לב 💖
אז משהו בסגנון זה גם מצוין
בא לי להתחדש ולהתמלא
אפשר גם המלצה
לקורסים או שעורים
בסגנון
לא קראתי את כולו (כי הוא היה אצלי בהשאלה), אבל התרשמתי שהוא ממש עמוק ומעשי.
יש את הספרים של ד"ר מיכאל אבולעפיה שקצת רפרפתי בהם. אולי הם קצת עמוקים מדי...
אני אהבתי מאוד את הספר הרוקמת במסתרים של אורנת ורנו - מודעות נשית. ואם מעניין אותך מודעות הורית/חינוך ילדים - אהבתי מאוד את הספר את חובקת בן של הרבנית נעמה אתרוג.
אין צריכים לברוח כלל. ספר מקסים
ממש הזכיר לי גם את הספר של אלומה לב
מתחת לגשר: מסע פסיכולוגי – חסידי אל משאבינו הפנימיים | מרים אבנרי כהן
הכותבת היא פסיכולוגית שכותבת הרבה על רוחניות, דרך חסידות ותורת הרב קוק. אני מאד אוהבת את הספר הזה
אבל עמוק שמדבר על תהליכים והבנה בנפש האדם - מכתב מאליהו
לחילופין, קואצ'ינג יהודי - 48 דרכים לחכמה של הרב נח וינברג זצל.
את מי זאת עולה של ניר מנוסי
יש לו עכשיו עוד ספר חדש בנושא ממש מעניין אבל עוד לא קראתי
חלק א'
חודשים אחרי החתונה, מרגישה לא כל כך טוב, קצת בחילות, חלשה ו... מגלים הריון. מתרגשים, שמחים, מפחדים, נלחצים, הכול ביחד.
3 חודשים ראשונים יוצאים על בין הזמנים ב"ה. תודה לה' שאני לא עובדת. אני עם בחילות מטורפות, חלשה בטירוף, במיטה כל היום. לפעמים בערבים מרגישה יותר טוב ואז יוצאים קצת 'לטייל'.
שבוע 12 אני עם כאבים מטורפים בבטן, מגיעים לשיבא ומתגלה איזה שהיא בעיה רפואית שהופכת את ההריון שלי להריון בסיכון עם חשש ללידה מוקדמת. מאז החיים מתהפכים! מתחילים כמה חודשים של מתח וחוסר וודאות, מה יהיה? איך יהיה? האם אני ילד ילד חי? פג? מלא חששות ודאגות, ביקורים אצל רופאים וכו'. החיים מושבתים אני צריכה לנוח ומ200 קמש אני יורדת ל5. ככה מתמודדים עם כל יום עד שבסיעתא דשמיא מגיעים לחודש תשיעי!
חודש תשיעי. שבוע 38. אני עוד באמצע הקורס הכנה ללידה, אבל אין מצב שאני לא אגמור אותו. לידה ראשונה יולדים מאוחר... שבוע 38- אני לא נרדמת בלילה. מצוננת בטירוף, משתעלת ולא מצליחה לנשום. נרדמת לאיזה שעה בישיבה וזהו. 38+1 אני הולכת לבקר את ההורים, רוצה לספר לאימא מה אני רוצה ממנה בלידה, בפועל סתם מתברברים ולא כזה הצלחתי למקד את עצמי מה אני רוצה ממנה.
לילה. הולכים לישון. ושוב אני לא נרדמת. מצוננת, משתעלת. 3:00 בלילה מעירה את בעלי, הוא מביא לי שמן אקליפטוס ואני נרדמת לשעה בישיבה. 4:00 אני מתעוררת מציר, לא מתרגשת, אנחנו כבר ידידים ותיקים. חוזרת לישון, ומתעוררת מאוד ציר, ושוב, אבל אני לא מתרגשת, זה סתם... ממשיכה לישון, ב5 וחצי מתעוררת מצירים קצת יותר כאבים, הגוף פועל מעצמו... אני נושמת נשימות עמוקות, קמה מהמיטה וזזה, עושה סיבובי אגן, בהתחלה מנסה לחזור לישון ובאיזה שהוא שלב כבר נשארת מחוץ למיטה וזזה. הצירים מאוד ברורים, עם התחלה, אמצע וסוף. כבר מתחילה לחשוד שזה התחלה של לידה, אבל יקח זמן... לידה ראשונה, כבר אמרנו?! מחליטה להעיר את בעלי ב7, בפועל ב6 וחצי הצירים כבר ממש חזקים, אבל לא סדירים ואני לא מצליחה לתזמן. אני מעירה אותו ואומרת לו שיש מצב שמתחילה לידה, אבל לא בטוח ושלא יופתע אם הצירים יעלמו פתאום. אם זה לידה, אז בע"ה היום בערב נצא לבית חולים. נראה לי שכדאי שילך לעבודה היום אבל שיהיה זמין. ברבע ל7 מתקשרת לאימא, אומרת לה שאני עם צירים, אבל הם לא סדירים ואני לגמרי מצליחה להתמודד איתם, ככה שאני בטוח עדיין בשלב הראשון ויש זמן, אז פשוט שתהיה זמינה. מתלבטים מה לעשות, אני רוצה שהוא ילך לתפילה, אבל נזכרת שלא לימדתי אותו את הנשימות כדי שיעזור לי לנשום בלידה... מחליטים שאני ילמד אותו ואז ילך להתפלל. אני פותחת את המחברת ורוצה להתחיל, אבל... שניה, ציר. אני מרוכזת בציר, נושמת וזזה, וכשהוא נגמר באה ללמד אותו, אבל, שניה... עוד ציר! כשנגמר הוא שואל אותי: "זה אמור להיות כזה צפוף?" ואני אומרת לו שלפעמים קורה בשלב הראשון שמתפלק ציר צפוף, אבל אני עדיין בשלב הראשון, כי אתה רואה שאני מצליחה לדבר איתך, וזה לא מידי כואב. אני לא מספיקה לסיים את המשפט וכבר מתחיל עוד ציר... הציר הזה כבר כואב. אני אומרת לו שאני נכנסת להתקלח ושילך לתפילה.
תודה למי שהגיעה עד לכאן. המשך יבוא...
(מי שרוצה שאתייג להמשך שתרשום)
זה טוב לקורות חיים😂
אני אמורה לצאת לחופשת לידה בעוד חודש וקצת בע''ה. המעסיק שלי הביא מ''מ שתתליף אותי בחל''ד חודשיים לפני התל''מ שלי וזה מתסכל אותי ברמות.. זה גורם לי להרגיש שאני כבר לא רלוונטית בעבודה ותחושה של ניתוק. העבודה ממש היתה ההובי שלי ועכשיו אני מרגישה שזה נלקח ממני. בנוסף, העבודה שלי היא עם אנשים וכל הזמן שואלים אותי מתי אני צריכה ללדת מה שמוציא אותי כבר מדעתי.
חשבתי לצאת לחל''ד מוקדם אבל אני ממש לא מסוגלת לשבת בבית ולחכות ללידה. ב''ה אני מרגישה מצוין ותמיד יולדת אחרי התאריך שלי.
אני מאד חוששת לפתוח את הנושא הזה מול המעסיק.. כי הוא יכול לומר לי שאצא לחל''ד לפני הזמן וממש לא בא לי.
דבר נוסף שמדאיג אותי שהמ''מ תתפוס לי את המקום ולא יהיה לי לאן לחזור בסיום החל''ד. מה גם שהודעתי למעסיק שאולי ארצה חל''ד של חצי שנה והוא סיכם איתה על החלפה של חצי שנה. אם ארצה לחזור לפני הזמן לא אוכל כי סיכמו איתה על חצי שנה.
מרגישה ממש מתוסכלת מהעבודה הזאת...
הכי כואב לי שזה מקום שהיה בקריסה וממש שיקמתי אותו ועכשיו המ''מ מגיעה וקוטפת את הפירות... היא גם מאד חכמה ועפים עליה שם מאד.. עד היום העריכו אותי ועכשיו רק מחכים שאני אעוף ... גם למ''מ לא חסר - היא כל הזמן שואלת אותי איפה אני אשאיר את הילד כשאצטרך לחזור כי זה יהיה בחופש הגדול ואולי שאאריך לשנה.. אני מרגישה שהיא רוצה לתפוס לי את המקום וזה מפחיד אותי ממש..
לא מאריכה כי אין לי כח לאאוטינג אבל מזדהה ממש. חיבוק גדול
ו.. לזכור שבאמת הכל מה'....
(בסוגריים אם לא ראית את הפרק ''המחליפה'' בקופה ראשית עונה 4- חייבת 🤣 זה בול על זה בקטע טוב. אותי זה הצחיק נורא)
מובן ממש החשש שלך.
אני לא הייתי בסיטואציה, אז קחי בערבון מוגבל מה שאכתוב, אבל הייתי מתמקדת בשני דברים.
אחד, אני מאמינה שהמעסיק והצוות גם אם לא במודע יודעים את הערך האמיתי של העבודה שלך שם וכמה את משמעותית. אז כשמגיעות מחשבות מטרידות מה יהיה כש... תעופי על עצמך, תחשבי מחשבות מחזקות- אם לא הייתי פה הם היו היום צריכים לחפש את עצמם, אז עם כל ההתלהבות מהעובדת החדשה היא לעולם לא תוכל לתת מה שאני נתתי למקום הזה.
דבר שני, ויותר קשה, זה לזכור שהכל מדויק מידי ה'. גם לאנשים מאוד ריאליסטים קשה לפעמים בסיטואציות כאלה לקבל את המציאות בטוב, זה ממש מרגיש על חשבונך, אבל עדיין, ברור שאת מקבלת מה שבדיוק בדיוק מיועד לך וגם היא.
ובאמת תתמקדי בחוזקות שלך והן יהיו לטובתך גם אם יתגלה שהאנשים שעבדת איתם לא בסדר ולא יתנו לך להמשיך שם. ששום דבר לא יפגע בערך העצמי האמיתי שקיים אצלך. את נשמעת חרוצה ועם מרץ חיובי, וזה נכס לכל מקום עבודה שיזכה בך. תתרכזי עכשיו בלהגיע ללידה עם אנרגיות, בלחלום על גידול כיפי ונינוח של הבייבי בע"ה, כשתגיעי לגשר של החזרה לעבודה- תחצי אותו, אל תתני לזה עכשיו לשבש אותך.
שיהיה לך בבריאות, בנחת ובידיים מלאות 💟
ואני צריכה באמת להתחזק באמונה.
אני יודעת שהתחושות האלו הם רק עכשיו לפני הלידה. מקוה שאחרי הלידה בע''ה אהיה עסוקה בטיפול בבייבי וזה בכלל לא יעסיק אותי עד שיעבור הזמן ואצטרך לחזור בע''ה.
אני לא חושבת שמבחינה חוקית הם יכולים למנוע ממך חזרה לעבודה אחרי שלושה וחצי חודשים.
בעיה שלהם שסיכמו איתה.
אבל לא בטוח שיתחייבו להחזיר אותי למקום העבודה הנוכחי שלי... יכולים להעביר אותי לתפקיד אחר שאני ממש לא מעוניינת .
זה מקום עבודה מאד מבוקש, והמנהל שם מרשה לעצמו לשחק עם העובדים איך שבא לו...
זה טוב שמביאים מחליפה מקודם כדי לעשות חפיפה כמו שצריך.
דווקא שעושים חפיפה יש יותר עבודה מהרגיל.
בדר״כ מעסיקים אוהבים שחוזרים יותר מוקדם ואם הם יעשו לך בעיות, זה הזמן לחפש מקום אחר שיודע להתייחס כמו שצריך.
אבל הכנסתי לעצמי לראש שזה לא בידיים שלי
ומה שמגיע לי, אף אחד לא יקח ממני.
התרכזתי בלידה המתקרבת ושכל כך חיכיתי לה..
בסופו של דבר אנשים פה במשרד לא הסתדרו עם הממלאת מקום, למרות שלדעתי היא מאוד נחמדה ומוצלחת
אבל באמת יש לי קטע שב''ה אני מסתדרת מאוד טוב עם אנשים.. והמנהלת פה לא קל להסתדר איתה
אז רק חיכו ליום שאני אחזור..
אז ככה משכתי ומשכתי את החופשת לידה 6 חודשים
ומאוד שמחו שחזרתי ושלחו את הממלאת מקום הביתה.
הלוואי שיהיה ככה אצלי בע''ה...
ובאמת החלטתי לשחרר ולהאמין שאף אחד לא יכול לקחת את מה ששייך לי.
אני יודעת שכשאהיה בחופשת לידה זה לא יעסיק אותי כ''כ. עכשיו זה מציף אותי כי אני עדיין שם..
כשאגיע לגל אעבור אותו בע''ה
וגם דאגתי להיות בעניינים כל הזמן
מהרגע שילדתי ניתקתי קשר
פה ושם עניתי על שאלות ענייניות שהממלאת מקום שאלה אותי אבל חוץ מזה לא עניין אותי מה קורה שם
כמו שעכשיו שתיכן נמצאות שם.
להפך, הוא הכניס אותה קודם שיהיה לך זמן ללמד אותה. דבר מאוד חכם לעשות שהרבה פעמים מעסיקים לא חושבים עליו לפני.
לי לא תהיה מחליפה בחופשה שלי. ואני מרגישה כל כך הרבה עומס להספיק דברים לפני...
מצד שני אני גם שמחה שלא יקחו לי את הפרוייקטים שלי בע"ה למרות שהבוס שלי עדין יכול לתת את זה למישהו אחר....
אם כן תדעי שהחפיפה כרגע ממש משמעותית לי
לא ברור לי איך הייתי נכנסת לתפקיד ברגע האחרון, וגם אמרתי למעסיק שאני מחפשת עבודה לעכשיו ולא יהיה רלוונטי עוד חודש וחצי כי יש לי עוד אפשרויות (טובות פחות).
ואין לי שום כוונה לתפוס לך את המקום, רק לצבור ניסיון משמעותי בעבודה הזאת ושאולי יתנו לי אחר כך תפקיד אחר.
ובאמת מעריכים אותך מאוד!!! כל משפט שני של אנשים מסביב כולל את השם שלך
ואם לא אז סתם הבאתי לך את הצד השני.
בתקופה שיצאתי לחופשת לידה הייתי עובדת מצטיינת בתחום בו למדתי, הגעתי להישגים ממש טובים, אהבתי את מה שעשיתי, מקום עבודה נחשב ויציב,קרוב לבית ולמסגרות של הילדים.. וואו
השכר לא היה גבוה אבל זו היתה עבודה עם שליחות ועם ערך. ממש הרגשתי שמצאתי את המקום שלי. למרות שאז הייתי תמימה ו'ממוסדת' והצוות לא אהב אותי שם, לעומת המנהלים שהיו מרוצים מההספקים מאוד
הוולקאם שקיבלתי כשחזרתי היה מחפיר. החליפו לי תפקיד למשו שלא קשור, והכל כביכול מותר על פי חוק
לא היה עם מי לדבר ועזבתי אחרי כמה חודשים כי נמאס לי
בדיעבד, הכל היה מדויק ומושגח אפילו שנשבר לי הלב ממש.. ואני שונאת שינויים. שונאת.
הייתי תקופה בבית עם הילדים שהייתה מאוד משמעותית עבורי מכל מיני בחינות, עשיתי הסבה, והיום אני מרוצה מהמקום שלי ומהבחירות שלי למרות שכולם חשבו שהתפלפתי ומה הקטע לעזוב עבודה כזו
אני לא מפרטת הכל כי זה אאוטינג, ולא חלילה שתחשבי שזה מה שיקרה לך. אני כותבת כי באמת המסר שאני רוצה להעביר הוא - שהשם מכוון אותנו למה שהכי טוב לנו, בדרכים שלא חשבנו אפילו.
תקופת הילודה עוברת. והיא זמנית.. גם הזמן בבית עם הילדים עובר מהר, ותהני ממנו.. אל תטרידי את עצמך במחשבות שווא. 'אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלוא נימה'
הרבה אז אמרו לי ש'מה,לא יכלת לרווח כדי שישאירו אותך שם..?' וואלה, לא!
מי שואל אתכם בכלל?
נראה לך שהייתי מוותרת על הבת שלי המהממת הנדירה המקסימה בשביל מקום עבודה? היא הגיעה בדיוק בזמן הנכון עבורי. והיה הכי נכון עבורי להישאר איתם בבית. ואין שמחה ממני על ההחלטה הזו
עכשיו זה נראה מפחיד ולא נודע. מבינה אותך. אבל תעשי מה שנכון לנפש שלך. ואם העבודה הזו לא תתאים לך בסוף, so be it🤷
זה לא שאת לוקחת החלטה נדירה. זהמקובל להאריך. מקובל שיש מחליפה. אצלנו חופשי מאריכים ומביאים מחליפה והיא עוזבת כשתם זמנה..
החיים קצרים. יש מלא עבודות. ייתכן והכל זה רק דמיונות שווא..
הרבה פעמים אנחנו עוברים שינויים בחיים שלא תמיד בשליטתנו ולא תמיד מבחירה.
ולפעמים זה נראה סוף העולם.
מניסייון שלי, בעיקר בתחום העבודה, בסוף הכל לטובה!!
יכולה להוסיף מאירוע שקרה לי
שבתחילת דרכי המקצועית חיפשתי חצי שנה עבודה,
לא היה לי ראיון אחד!!!
שלחתי קו"ח בכמויות מסחריות ואף אחד אפילו לא טרח להרים אלי טלפון.
אחרי חצי שנה התקשרו אלי וזימנו אותי לראיון. בעיר די רחוקה עם שעה וחצי נסיעה ממני.
התקבלתי והתחלתי לעבוד כעבור שבוע.
הייתי מאושרת סיפרתי לכל העולם שמצאתי עבודה.
יומיים אח"כ פיטרו אותי.
כמה שאני בכיתי...
שבועיים אח"כ מצאתי עבודה הרבה הרבה יותר טובה, מקום טוב יותר, נתן לי הרבה ניסיון ויותר קרוב לבית.
באמת שהכל הכל משמים!
ואני רוצה להגיד לך @שמיכת פוך שמי שטוב במקום אחד כנראה שיהיה מצוין גם במקום אחר.
ואם תרגישי בסוף החופשת לידה שלא ממש מחכים לך שתחזרי אני במקומך הייתי פשוט מחפשת מקום חדש.
הזדמנות מצוינת לשדרג תנאי שכר.
תרגישי בטוחה בעצמך שאת טובה ומצוינת וכל מעסיק רק ירוויח מלהעסיק אותך.
אני עדכנתי את בית הספר על הריון בשבוע 4
ידעתי שאהיה על הפנים.. בטוחה שבהתחלה לא ידעתי שזה ידרדר עד עכשיו 🤦🏻♀️ בקיצור .. הביאו לי מחליפה כיתה א מעולפים עליה והיא מוכרת בעירייה שלנו
כאילו אין מה להזיז אותה בכלל
בדקתי אופציה לחזור.. כי ביטוח לאומי לא מכיר בי עד היום🤦🏻♀️ אני יכולה לחזור לא לכיתה א כי הילדים כבר התרגלו אליה ואוהבים אותה מאוד 🤦🏻♀️ ימצאו לי משהו אחר שימלא את השעות שלי🤦🏻♀️ הכוונה שיתנו לי כיתות בוגרות שזאת בכלל לא העבודה שלי
חוץ מפעם אחת שהמנהלת דברה איתי בספטמבר מאז כלום.. עדכנה את העוזרת שלה שאני בהריון והיא הפיצה לכל הצוות שאני בשבוע 4 🤦🏻♀️ אז כן.. ברגע שאנחנו בהריון או בכלל י ילדים בתמונה אנחנו פחות ואו לצערי
או שתוציאי שמירה ואבדן כושר עבודה
בקיצור, לפחות שלא יילך הכסף
מזרון בחדר שינה שלנו
איכותי
חבל לי
ממש כמה כתמים גדולים.
טריים מהימים האחרונים
בדרכ אנחנו עם מגן מזרון... הורדתי לכבס ובדיוק אז התלכלך
המזרון יחסית חדש ממש חבל לי
ולנקות
לחלופין, מסירי כתמים שונים
הכי הרבה מזמינים ניקוי בתשלום. מזרן זה עסק יקר, שווה לדעתי להשקיע בזה. ובעוד מגן מזרן ספייר
כי השכבות הפנימיות לא תמיד מצליחות לנתייבש עיכולו לתפוס עובש
אם כבר אז ממליצה לייבש בשמש
לא תקראו בו על לידה טבעית ומהירה
לא תקראו בו כמה היולדת נשמעת גיבורה
היריון מס'.. (הפסקתי לספור) לידה קודמת יצאתי בטראומה... לידה מהירה מאוד שלא הספקתי לקחת בה אפידורל. הודעתי לבעלי שאני סוגרת את הבסטה. יש לנו ברוך ה' מספיק ילדים. וכל היריון אצלי קשוח ברמה שאני מושבתת כל השליש הראשון למיטה ומקיאה ואחכ חוסר ברזל, חוסר מצב רוח(דיכאון) חוסר כח, צרבות נוראיות בחילות, קוצר נשימה ועוד ועוד שלא נדע ושלא נדבר על כמות ההפלות שעברתי ועל כל ההורמונים שדוחפים לי עקב זאת.
אבל.........
שמחת תורה תשפ"ד הגיע... והלב שלי נקרע לנוכח כמויות הנרצחים... חיילים נופלים אני גמורה .... אני מודיעה לבעלי שלמרות שעבר הרבה זמן מאז הלידה הקודמת ובהתחשב בזה שאני פחות מ40 אני מחליטה למסור את הנפש ולנסות להביא תינוק לעולם. נשמה יהודית עבור עם ישראל. בעלי מסתכל עלי בעיניים פעורות.. בטוחה? שלא תאשימי אותי אחכ .. אני אומרת לו שלא ידאג וגם ככה אני לא צעירה והסיכוי שאקלט ממש קטן..
מפסיקה עם טבעת הנובהרינג.
חודש עובר עוד חודש. מחזור מאחר. אני מודיעה לבעלי לפני בדיקה שאני כנראה בהיריון. ישר מתחילות החרטות. אוי ואבוי ... מה חשבתי לעצמי?? השתגעתי???
בעלי מרגיע ואומר איזה שטויות. אמרת שאת כבר זקנה את לא בהיריון. אני עושה בדיקת בטא תוצאה: 2567
אני מודיעה לו רשמית. הוא טס איתי לרופא בסיכון שלנו שישר מביא לי זריקות וכדורים כדי שההיריון יחזיק...
אני מתחילה להקיא את חיי... סובלת עוברת עינוי תופת. כל היום במיטה. אמא לא מתפקדת. יש ילדים גדולים שעוזרים. אבא אומר שאמא עם וירוס. מונו. זה יקח כמה חודשים. כל הקאה יסורי תופת. אומרת לעצמי: תגידייי לי התחרפנת לגמרי??? מה עשית לעצמך... כל היום ככה. בחילות הקאות. כל יומיים זריקה. בעלי מנסה שאוכל משהו. אבל הכל יוצא ממני. לאט לאא המצב של ההקאות משתפר.. אבל אני כבר סמרטוט מהלך מכל המצב. מתחילה לצאת לאויר העולם. עושה בדיקות שצריך. כל בדיקה הכל תקין. תודה לה'. אבל בגוף סבל. בחילות וצרבות שלא מפסיקות. מתחילים כאבי תופת באגן ומסביב. אני לא יכולה יותר ללכת הרבה. נהיית ממש סיעודית. אין אוויר. אין ברזל. שולחים לעירוי. מתקדמת ומתקדמת. מגיעה לחודש שמיני סובלת מכאבים נוראיים מטחורים. בוכה בלי סוף זועקת לאלוקים שיגאל אותי. נהיית כבר אדישה. חודש תשיעי... זועקת לה'... שאינני יכולה עוד... אבל רועדת מפחד מהלידה. לא רוצה ללדת מהטראומה של לידה קודמת. שבוע 40 לא רוצה ללדת למרות הסבל הבלתי נסבל. היריון עודף. כל יומיים שלושה א.ס מוניטור. לאט לאט מתחילה לנשום. עושה עיבוד ללידה עם דולה מדהימה. שבוע 41 ועוד לא ילדתי. כולם סביבי מלחיצים. תניחו לי. טוב לי ככה אני מפצירה בפניהם... מגיעה לבית חולים לביקורת שבוע 41 פלוס 5 רוצים לתת זירוז אני אומרת להם חבר'ה אם הכל תקין תחכו עוד יומיים. בסדר נותנים לך יומיים וזהו. באותו לילה... בלוףףףףףףף ירידת מים מטורפת. אני מתחילה לצרות לבעלי. שיציל אותי. אני נכנסת להתקף חרדה. אוי לא. אוי ואבוי ליייי. זה לא קורה שוב. אני לא אספיק אפידורל. בעלי מזמין אמבולנס בגלל לידה קודמת לא לוקח סיכון. מרוב לחץ אני לא מרגישה כלום. אני צורחת כל הנסיעה ומתחננת שיגיעו לבית חולים כי אני עוד שניה יולדת. אני מכירה את עצמי הרי.. הפראמדקית מרגיעה אותי. אני מרגישה שיוצא ממני משהו ענקי. היא בודקת אומרת שזה מים (כמות פסיכית כזאת של מים לא היתה לי מעולם) מגיעים לבית חולים ישר אני בוכה תביאו לי אפידורל אני מתחננת עוד רגע יתחילו הצירי לחץ מ4 אני אקפוץ פה ל10. פתיחה 3.8 המיילדת. מתוקה מרחמת עלי מנסה להרגיע. אני מכניסה אותך לחדר לידה.. בינתיים מביאים לי גז צחוק.. והוא מרגיע אותי ואני מרגישה שלווה מגיע מרדים חרדי ועדין נפש. אני מברכת אותו ואת אמא שלו ואת כל צאצאיו.. הוא עושה לי זריקה מושלמת. אני לא מרגישה אותה בכלל. זהווו. לא מרגישה כלום. לא את הצירים שבקושי גם הרגשתי קודם. אני נירגעת תודה לה' אני אלד בלי כאב. מיילדת חלומית כל הלילה מדברת איתי ואני איתה, מדברות על החיים. אני כמעט היחידה שם במחלקה. בעלי החמוד ישן לו חזק.. בבוקר מגיעה מיילדת אחרת ואני בפתיחה מלאה. יש ירידות בדופק. אני לא נלחצת גם היא לא. ככה זה אצלי קבוע עם אפידורל. היא שמה לי כרית לבסס את העובר טוב יותר. אני לוחצת ולוחצת.. בעלי מתעורר אני נהנית מכל רגע. אני מרגישה הכל ולא כואב לי כלום. אני לוחצת שוב. ושוב ושוב. והוא בחוץץץץץץץ
אומרת למיילדת אחרי שהוא עלי.. שתביא לבעלי את התינוק. הוא אוהב להחזיק אותם גם לקלח אותם אני פחוות..
הלכתי לישון אחלה לידה אמרתי לבעלי. לילה טוב.
תבדוק מה איתו בתינוקיה.
תודו שלידה חלומית ורגועה ללא כאבים
והתאוששות אותו דבר. ישר קמה על הרגלים בקושי כואב משהו. הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
נשמעת לידה חלומית ופיצוי הולם על ההריון הקשוח!
איזו אלופההההה את!!!! וגיבורה!!!!!!!
מאחלת לך התאוששות קלה ומהירה והחלמה מלאה!
הרבה נחת מכל הילדים ♡
אנונימית בהו"לאיזה גיבורה את שנכנסת שוב להריון!!
ונשמעת לידה מהממת.
בעז"ה הרבה נחת ושמחה מהקטני.
חחח
רק זכרתי שהיה איזה סבל. אבל ה' השכיח את העוצמות.. אחרת לא מבינה איך העזתי בכלל..
איזה הריון קשוח, ואיזה מרגש שהמלחמה גרמה לך להביא עוד חיים לעולם.
ממש הזדהיתי עם הטראומה של הלידה הקודמת שלא הספקתי אפידורל, והפעם ממש ממש רוצה להספיק!
שתגדלו אותו בשמחה ובקלות!
ואני מעריצה אותך על עצם ההסכמההלהכנס להריון בכזה מצב פיזי
ה' ישלח לך שפע ברכה על הדבר הזה
איזה כיף שלפחות הלידה נגמרה ככה
אבל אלופה על ההחלטה להביא חיים למרות הכל
בא לי לחבק אותך!
איזה מלכה!!!!
איזה כיף ששיתפת!!
אני מודה לך מאוד! זה נתן לי הרבה תקווה.
אני בסוף הריון מתיש וארוךךך ונשמע לי חלומי ללדת ככה.. תודה על התקווה שנתת לי ביום קשה ❤
תהני בגידול התינוק ומלא בריאות ונחת והחלמה קלה!
רקלתשוהנואיזה יופי וברוך השם שהלידה היתה לך קלה ונעימה ובדיוק מה שרצית ולא היית צריכה לסבול ולכאוב, והיית ככה שמחה ונינוחה. איזה כיף שיש אפידורל!!!
מזל טוב!!
דווקא ריתק אותי מאד!!
שמחתי כל כך לקרוא שהספקת אפידורל והיה לך טוב
מזל טוב ורק נחת
לק"י
ואת לא כזו זקנה😅
אני בת 36 עוד רגע, ולא חושבת שאני מבוגרת מכדי ללדת שוב....
נהנתי ממש לקרואאא!! איזה גיבורה את איזה הריון קשה היה לך את אלופה!איזה כייף שהספקת אפידורללל אין על אפידורל בעולםםםםםם ממש חוויה מתקנת
מקרן הפנסיה במקום מביטוח לאומי?
אני לא מוצאת את השרשור...
מכירות?
אני בשבוע 25 + 0 , והרופאה שוקלת שמירה עד שבוע 37 עקב צירים מוקדמים וקיצור צוואר. אבל התקרה של ביטוח לאומי נמוכה מהשכר שלי...
יש כאן מישהי שעשתה את זה?
אבל מסייגת שהשמירה צריכה להיות לפחות 3 חודשים
יש לי חברה שהוציאה אבל לא יודעת לפרט מעבר
להאריך בעוד שבוע, השאלה רק מה יקרה אם אני אלד במקרה יום-יומיים לפני...
כנראה שאני אפסיד, אוף 
לא חד משמעיים...
ולסוכנת פנסיה לא היה מושג על מה אני בכלל מדברת
אני לא מבוטחת במנורה, אולי אם הייתי שם היא הייתה יודעת...
תודה רבה לך!
תתקשרי למוקד
הם בטוח יידעו לענות לך
עשיתי פגישה במהלך הריון עם גנטיקאית לצורך ייעוץ גנטי שהומלץ לנו בשל סיבה משפחתית.
כרגע הביטוח בריאות לא רוצה לתת החזר על הייעוץ כי הכיסוי הוא אק עבור בעיה רפואית קיימת.
מכירות דבר כזה? ממש לא ציפיתי וזה מאד מתסכל. אני רוצה לדעת אם זה תנאי נורמלי לביטוח בריאות פרטי.
ממליצה לפתוח את הפוליסה שלך ולקרוא מה היא כוללת
ומבאס.. ,❤️
כל עוד זה מה שכתוב בפוליסה אליה הצטרפת - הם לא מחויבים למעבר.
הפוליסה היא החוזה של החברה המבטחת מולך
והם מנצלים את זה שאנשים לא מסםיק בודקים מה כוללת הפוליסה ומשלמים לפעמים על דברים שלא צריך/ כפל ביטוחי, ומה שלא נכלל בביטוח של הקופה - לא שמים לב שגם הפוליסה לא מכסה..
יש אצלנו ביטוח בריאות קולקטיבי בעבודה אז זה מוכר לי..
מעצבן, אבל תכלס זה אחריות שלנו לבדוק
אחרת שכן כוללת בירורים גנטיים
אולי שווה לעבור.
תלוי במה אתם עוד משתמשים ויהיה במקום אחר, בעלויות וכו
הרקולסיתאחרונהיצאתי עם בעלי ללילה אחד אחרי תקופה ארוכה של מילואים, לילות לבנים עם תינוק וכד' ופשוט לא הצלחתי להנות, הרגשתי שאני בוחנת אותו שהיא משעמם אותי ולא מצחיק, הסתכלתי עליו כאילו - מי זה הבן אדם הזה שהתחתנתי איתו?תחושת ספק והחמצה וזה ממש ביאס אותי...הוצאנו מלא כסף ובמקום שזה ימלא אותי באנרגיה זה רוקן. גם התיש אותי שאני הייתי צריכה להחליט מה עושים ולאן הולכים כאילו הוא ילד קטן או אדם בלי רצונות, כל רגע 'אז מה עושים עכשיו'?
אוף.
זה קורה לעוד אנשים?זה נורמלי?איך מתמודדים?
אציין שזה קורה לי מפעם לפעם אז לא הייתי תולה את זה במילואים או בתינוק החדש...
הייתי בכמה טיפולים וזה לא עזר
תוהה לעצמי כמה זמן אחזיק ככה
זו חוויה שקורית בכל מיני הקשרים, כלומר לא רק סביב הבעל אלא כל מיני דברים
ותהיה שמלווה בכל מיני נקודות.
זה נורמלי שלכל אדם יש נקודות שפוגשות אותו ומזמינות לבירור פנימי.
מעבר לזה שיש נסיבות כמו לילות לבנים עם תינוק ומילואים,
נשמע גם שזה קשור
לאיזה צורך שלך בבטחון ממנו, סביבו, ובחיים בכלל,
שזה כמוןב צורך הכי בסיסי ונורמלי. לפעמים הדינמיקה הזוגית
היא כזו שמקשה לקבל בטחון מהאיש, למשל כשהצד הנקבי לוקח עליו הרבה אחריות.
בקיצור, זה נורמלי ממש להרגיש כל מיני דברים, לשאול שאלות
לפגוש בחיים נקודות שמזכירות לנו לפנות פנימה. זה עצם החיים, לכל אישה יש את המסע והדרך שלה. בע"ה שיוביל אותך למקומות טובים.
אז שאל אותך מה את רוצה. הוא מבחינתו כנראה לישון בבית....
בכל אופן, זה הזמן לעלות רמה בנישואין. לא התחתנתי איתו, כי הוא מצחיק ויש לנו תחביבים משותפים.
אלה דווקא איתו, עם המכלול שי מי שהוא ומי שאני. בלמצוא שפה משותפת ולחלוק חיים יחד, גם אם אתם שונים ולא תמיד יש על מה לדבר.
בדייטים זה לא עובר, צריך את הכימיה. אבל אתם נשואים ועוד עם ילד. ולא תמיד יש מצב רוח לצאת ולא תמיד יש על מה לדבר. לרוב זו סתם השגרה אפורה ועכשיו כשהוא במילואים אז בכלל יש נתק מידי פעם. ועוד ילד שבכלל משנה את המשוואות.
הרב שרקי אמר פעם על מה זה נישואים. זה שאני במערה שלי והיא במערה שלה, ואנחנו יוצרים חיבור אחד למערה של השני
זוגיות טובה צריך לזנוח את המחשבות הביקורתיות, ביקורת לא עוזרת לשום דבר, לכל אדם יש מעלות וחסרונות, בזוגיות צריך להתמקד במעלות של השני ולשים גבולות עצמיים כדי לא להיפגע מהחולשות של השני.
כשיוצאים לחופשה ההנאה היא לא אוטומטית, צריך וויב מתאים, צריך לעשות התאמת ציפיות ולהתאים את הפעילויות לשני הצדדים.
אם באים עם ציפיות גדולות, האכזבה יכולה להיות גדולה. אם יש פערים ביומיום הם יכולים להתחדד בחופשה ולפגוע בה.
מדברים על זה עכשיו בכל מקום. ממליצה לך לעקוב בפייסבוק אחרי מיכל פרינס.
אישית קרה לי שבעלי חזר מחודש בחו״ל והרגשתי שאני כבר לא ״צריכה״ אותו. היה לי סבבה בלעדיו והיה לי קשה להתרגל אליו שוב (מכירה את השיר?).
בדיעבד אני מבינה שהלב שלי נסגר כי כעסתי עליו שנסע לחודש (עבודה, לא טיול) וכי הייתי עסוקה בלשרוד לבד עם הילדים. ב״ה זה עבר לבד אבל לקח כמה שבועות…
במילואים זה עוד יותר קשה כי הם נמצאים ממש בעולם אחר שצריך להיות בו דרוכים כל הזמן והראש לא מצליח להתנתק משם.
והחלטתי שאני צריכה מרווח נשימה לעצמי לפני שאני יוצאת איתו לטיול אחרי סבב מילואים
זמנים בהם אני יוצאת מהבית לבד לבד לבדדדד
בלי ילדים ובלעדיו רק אני ועצמי
או לתכנן דברים שנותנים לי תחושת עצמאות ומיצוי עצמי זה גם נותן שחרור וממלא באנרגית חיים
יש פה מעט פרטים אבל קצת מרגיש לי שאת מצפה ממנו שהוא ימלא אותך
שזה טבעי מאוד ובמיוחד לאישה
נראה לי שרוב הזוגות מתחילים במקום הזה אבל מתישהו זה נשחק
זה לא בריא ולא מעשי
גם לו יש עולם, רצונות,צרכים. לא בטוח שאת עצמו הוא מצליח למלא אז מאיפה הוא ימלא אותך?!?
בזוגיות טובה לכל אחד יש עולם עצמי, מקורות של אנרגיה, תחביבים, והאושר שלך לא תלוי בו.את יכולה להיות מאושרת ומלאה גם בלעדיו
ואז מגיעים לקשר הזוגי כששניכם מלאים והקשר הוא לא תנאי לאושר אלא מדרגה נוספת של קשר וחיבור בין שני שלמים
וזה תנועה, כמובן זה לא משהו בינארי
אלא הבנה שנבנית ומחלחלת והרגלים ומקום בנפש
ולאט לאט עם השנים מצליחים להיות גם יותר "אני " וגם יותר "ביחד"
מקווה שהצלחתי להסביר
בגדול זה המודל של "מובחנות" בטוחה שיש הסברים יותר ברורים ויותר מדויקים ברשת (אני למדתי את זה מאפרת צור האלופה וגם יש סרטונים של "המרחב הוירטואלי")
אני מכירה את ההרגשה שלך, גם אני הייתי שם ועדיין לפעמים מוצאת את עצמי שוב במקום הזה שמצפה ממנו שיעשה אותי מאושרת וכועסת כשהוא לא מצליח (מסכן. באמת ציפיה מוגזמת)
ככה שזה לא ביקורת חלילה וזה לגמרי נורמלי אבל יש כיוון טוב יותר לשאוף אליו
את פותחת בשיחה והוא לא מגיב? הוא מייבש אותך? יש לו תחומי עניין?
תראי הוא לא אמור לעניין או להצחיק אותך.
כמו שאת לא אמורה לעניין ולהצחיק אותו.
אתם אמורים להתעניין זה בזו. להקשיב ולעודד את השני להיפתח יותר.
מצד שני,
יש גברים כאלה, שגם אם תשאלי ותתענייני ותנסי ליצור שיחה,
הם לא ממש יודעים לדבר.
והם גם לא יצרו נושאי שיחה מעצמם. אופי כזה.
ואז באמת סיטואציות של לשבת במסעדה לבד זה מרוקן ומשעמם ומתסכל.
אבל זה הוא...
אולי יצא ממנו דברים יותר טובים כשהוא יוציא מתוכו צדדים טכניים יותר?
אצל בעלי זה הפוך.
הןא נגיד לא ילך איתי לסדנת נגרות או משהו דומה,
אבל כן ישב וידבר על כל מיני נושאים.
אני מראש יודעת שיש דברים שאוותר עליהם כי זה לא הצד החזק שלו, ואם אדחק בו לעשות את איתי כי ככה אני רוצה, זה יצא פחות טוב.
שאם הזוגיות לא במצב טוב ככ, זה לא כזה טוב לצאת לנופש זוגי עם ציפיות שיהיה וואו
כי לרוב זה לא יהיה, ותחושת הריחוק רק תעמיק
שולחת חיבוק על התחושות ❤️
מעבר לזה,חושבת שצריך להעמיק קצת את המבט על זוגיות שמצמיחה אותנו.
זוגיות שנצמח ממנה היא זוגיות שאני נמצאת בה בדיפולט של נתינה. נכון שיש גם ציפייה לקבל, ברור, בטח אחרי תקופה של מילואים ארוכים.. אבל זה די משנה את התמונה כמובן כי שניכם עברתי תק לא פשוטה של ריחוק. ובכל זאת, בכל זוגיות זה עניין של שניים.
מעבר לזה, אם בעלך היה כזה עד עכשיו, נופש לא ישנה את זה. וזה עוד בלי קשר למילואים
אם את רוצה שהוא יהיה מוביל, צריך לעשות עבודה שתשנה את הדינמיקה ותתן לו יותר מקום לקחת את המושכות לידיים ולהתאים את עצמו אלייך. ואחרי תק של מילואים, זה צריך להיעשות ברגישות ועדינות.
אל תתייאשי. תתפללי לשליחים טובים ותראי את הנק הטובות שיש בו. אני בטוחה שיש המון
תמיד אני לוקחת נובה רינג מהיום ה1 של 7 נקיים ככה יוצא שביום של המקווה אני כבר מוגנת
אממה תיכננתי להחליף אמצעי מניעה ולכן התעקבתי עם זה אני אמורה לטבול במןצאש ורק מחר אשים תנובה רינג
למישהי יש פיתרון איך כן להיות מוגנת ביום של המקווה?
אולי משהו שאני לא יודעת עליו טיפ סודי חחח
אשמח לעזרתכןן
מומו100והתבכיינות
לא מאמינה שזה קורה לי😭
להשתמש בשקפים
אבל כידוע, זה לא אותם אחוזי מניעה
וואי לא יודעצ איך נקלעתי למצב הזה זה גם ככה טבילה שנדחתה לי בגלל כתם ואז יצא שזו תקופה מכובדת של אסורים אופפפ
אמרתי אולי מישהי תדע שזה מגן באמת מהיום הראשון וזה סתם כסתח שהם רושמים שבוע
יש מצב טוב שאת כבר אחרי חלון הפוריות ויכולה לוותר גם הטבעת במחזור הנוכחי.
יש לך אפשרות לקפוץ לאולטרסאונד לבדוק מה המצב?
מה לבקש מהרופאה לבדוק באולטרה סאונד?
העלת כאן קצה חוט🤩
איך לא נרדמים בזמן ההנקה בלילה??? מוצאת את עצמי בלילות מחפשת מה לעשות בפלאפון כי זה הדבר היחיד שעוד מחזיק אותי ערה
העגלה של שיין כבר מלאהה🤣🤣 לא באלי בכלל לקנות חחח
תנו רעיונות מה לעשות
אם זה סרט או סידרה אשמח ממש למשהו ספציפי🙏🏻🙏🏻
וחוץ מיזה עוד רעיונות וטיפים יתקבלו לגמריי בברכה❤️
אבל את צודקת שזה יותר מסובך.
בכל אופן - אפשר לראות סרט. אני עושה את זה כשאני שואבת (כשאני בכלל עושה את זה
אבל אי אפשר לעשות שום דבר אחר תוך כדי, ורק ככה אני שורדת את זה...)
ברונזההבלתי רשמיים, הוגו, הדוב פדינגטון וציפורים משונות (סרט דוקו של כאן שנמצא ביוטיוב).
ייאמר לשבחי שבחלק מהפעמים גם צפיתי בשיעורים...
מצויירים-
לאפוטה טירה בשמיים
ממלכת החתולים
הטירה הנעה
הנסיכה מונונוקה
אימה-
פארק היורה כל הסרטים
מלתעות
אנימציה-
הורטון שומע מישהו
הלורקס
(ראיתי שבוע שעבר גם את הגרינץ' אבל לא עפתי עליו)
הנקתי 8 ילדים, 7 מתוכם פרקי זמן של שנה פלוס, תמיד ישנתי תוך כדי שאני תומכת בעצמי עם כרית הנקה או עם כרית אחרת מעולם ילד לא נפל לי מהידיים.
אני ממש בטוחה שכשאמא מחזיקה תינוק היא לא ישנה ממש לעומק אלא עדיין שומרת עליו.
זו המלצה שלי, אני יודעת שזו לא ההמלצה המקובלת אבל לי זה ממש עבד
אבל נפלו. פחד אלוקים. (מדברת על בתוך החודש הראשון שאני בקושי ישנה בו)
אין מפחיד כזה😥
הייתי מתעוררת בקפיצה רק כשנשמטו לי פשוט מהידיים בלי ששמתי לב שנרדמת
ובהחלט אחרי שזה קורה אני דמה שמיכות כריות וכו'. בפועל ההשמטות מהידיים קורית. אני ממש מאבדת שליטה בידיים כשאני ברמה כזו של עייפות כמו אחרי לידה.
וזה מפחיד כל פעם מחדש באמת🙄
הדבר היחיד זה למצוא שיטות להשאר ערה עד כמה שאפשר.
בכל אופן רציתי רק לומר שיש כאלה שההרדמות ככ חזקה(אפילו שהיא לשתי דקות ) והתינוק נשמט..אני מתעוררת רק כשהוא נופל
אני מחזיקה מעצמי אמא מאוד אחראית ועדיין אחרי לידה מגיעה לרמות עייפות שלא שולטת בשינה ולגמרי יכול להיות מצב שארדם תוך כדי הנקה כשהתינוק בידיים שלי (ולכן ברגע הראשון שמצליחה אני מניקה בשכיבה בלילה)
קוראת ספרים דיגיטלים, באנגלית או בעברית
ומשחקת במשחקים כמו שחור ופתור, סודוקו...
אבל באיזשהו שלב זה כבר לא מצליח להשאיר אותי ערה עכשיו (שבוע וחצי אחרי לידה) אני לא מצליחה להתעורר מספיק אפילו בשביל להרים את הפלאפון לבדוק מה השעה😅
מתפללת על זה
ומניקה בתנוחה שגם אם ארדם הוא ישאר לי על הברכיםם ולא יפול בעז"ה
מתעוררת ומגלה שהיא סיימה
לפעמים אחרי שעה לפעמים פחות
השקט הזההנקה בשכיבה זה הדיבור..
עריסה מצד אחד של המיטה, קיר מהצד השני ככה שליפול לרצפה זה לא אופציה.
בהתחלה ממש כשהנקה בשכיבה זה קצת יותר מאתגר, אני מניחה כרית הנקה מסביבי (צד אחד מאחורה תומך לי בגב, צד אחד לפנים מתחת לתינוק)
ואז הכרית סוג של עוטפת אותם והם לא ממש יכולים ליפול
אבל לא מצליחה שזה ניו ברון
מחכה שתגדל קצת וישר עפה על זה
אחרי לידה ועייפות וכו...לא כדאי גם לא להירדם או להיות מוטרדת מאיזה סדרה
אני גם בעד!!!
מדאיג?
היום נכנסתי לשבוע 18
בלילה התחילו לי כאבי בטן וגזים (סליחה על הגועל) ועכשיו גם צואה רכה
אני מותשת ומיואשת כל יום תופעה חדשה
התייאשתי מהמרפאה רופאים בדיקות בתי חולים רק בשישי בקרתי במיון אחרי עילפון קשה
כאבים בגוף הכל כואב לי כמו חולי
מדאיג אותי השלשולים שלא היו.. זה לא שאני משלשלת בלי הפסקה פשוט תוקף אותי כאב בטן רצה לשירותים והצןאה רכה ומימית למרות שעד עכשיו זה לא היה 😩
קשה לי ממש לתפעל חיים שלמים
ועוד בהריון לא יודעת איך בנות אחרות עושות את זה
ואני ככה מיואשת רק מההתחלה של זה
השילוב של הכאב שיניים עם מגרנה עם כאבי ראש עם הקאות בלי הפסקה עם ירידה במשקל ועם זה שכל במקום עבודה שלי מדבר על ההריון כי ראו את הדוח שעות שלי וכתוב שאני בשמירת הריון (למרות שכבר 4 חודשים ביטוח לאומי לא מכיר בי!!!!!!) ואני בבית על חשבוני
מי אמר נשים נשים שק של נחשים?
ההכנות לשבת אפילו שאני מקלילה ומכינה דברים פשוטים וקלים .. העמידה במטבח יחד עם הבכורה שלא מרגישה טוב וחלשה
והגוף שלי שלא במיטבו קשה לי הדאגה לאכול
אני צריכה לאכול כל שעתיים ארוחה מסודרת
אני לא בן אדם של אוכל לא יכולה לראות אוכל לא יכולה לשמוע שמדברים על אוכל לא יכולה להריח
יותר מזה אני אפילו נגעלת מאוכל ברמות
קשה לי קשוח לי מייאש לי שאין לי משפחה מורחבת תומכת וכואב לי לפול על חברות או שכנות
במקום שיבינו ויתמכו בי תקעו לי סכין בגב .. חמי וחמותי כמה חיכו לנכדים נוספים כל יום היו אוכלים לי את הראש
ומהרגע ששיתפתי אותם ברחו לא ראיתי אותם ולא שמעתי מהם מראש השנה
רק הפחד שאבקש מהם עזרה כל שהיא הם מתחבאים
בשבוע שעבר הילדה סיפרה לי שסבתא באה לשער של הגן בזמן ההפסקה וקראה לה ובקשה ממנה נשיקה וחיבוק והילדה סירבה (היא עדיין פגועה ממנה בסיפור הסוכריה . למי שזוכרת) גם במפגש הזה היא אמרה לבת שלי כמה שהיא אוהבת את הנכד הבכור בהפגנתיות
זכותה אין בעיה אבל תניחי לילדה שלי .
בא לי לצעוק די
אני כמעט שבועיים אחרי לידה
בהריון היו לי ורידים בולטים כם ברגל ימין וגם סביבהפתח הנרתיק
ממש כאב בהריון
בעיקרון זכרתי מלידות קודמוצ שהכאב:בורידים חולף עם הלידה
ועכשיו שבועיים אחרי ופתאןם התחיל ממש לכאוב...
אשמח לעצות....
זה תקין בכלל?
אני לא גרה בארץ וממש ממש רוצה לראות בייבי בום! אני בהריון וכל פרק ופרק מרגש ברמותתתתת.
מה אני יכולה לעשות כדי לצפות בזה לא בערוץ של קשת כי זה לא נותן לי.
מקווה שיש פה נשים חוצניקיות שיכולות לעזור לי.
ותבוא עליכן הברכה!!! חחחח
יש שם
אהה את מחול. לכן
את צריכה להוריד VPN ישראלי . תשאלי מישהו איך
לנו יש NordVPN.
עובד מצויין.
ילדתי תינוק מתוק ואוטוטו הברית, יש לנו כמה שמות שאהבנו אבל אני לא מצליחה לקרוא בהם כי מכירה (לאו דווקא אישית) אנשים שנקראו ככה ונרצחו בפיגוע\ תאונה וכד'
למשל עידו- ישר חושבת על הילד המתוק משדרות שנהרג מטיל שחדר לממד
איתמר- איתמר גל שנרצח בפיגוע ועוד...
נכון שלצערנו יש ככ הרבה נרצחים והרוגים, אבל יש כאלה שאני לא מצליחה לשכוח את השם והתמונה שלהם..וישר עולה לי קונוטציה שלילית וגם רבנים אומרים לא לקרוא ע"ש אנשים שמתו בגיל צעיר
ואני לא מכירה אותם אישית
מקווה שנצליח למצוא שם עד הברית
שמה שאומרים זה יותר ממחלה וכאלה. אלה שנהרגו על קידוש ה' זו זכות ממש.
אנחנו קראנו על שם אחד (שקשור אלנו). אבל שם שני כשהשם הראשון אחר אבל מחובר לאופי ולמהות.
אגב, איתמר בן גל (לא גל).
חברים קראו על שם אחד ההרוגים במלחמה. כי התחברו למה שסיפרו עליו ובלי הכירות בדווקא. ושיתפו את המשפחה. זה מאוד מחזק ומנחם אותם.
את יכולה לשלב עם שם נוסף שמביע חיות.
או באמת לחשוב על שם אחר בכלל. תסתכלי ברשימות ותראי מה מאיר לך. לנו עזר ללמוד קצת על שני שמות שהתלבטנו ביניהם.
על שם נרצח. למרות שמבינה גם את הצד של הקדושה שבדבר
ואוף אני לא מצליחה לשחרר וכ"כ אוהבת את שני השמות האלו
גם על קידוש ה' ומלחמה ופיגועים וכו לא כדאי לקרוא
אבל כן אפשר לכוון על שם מהתנך או מישהו אחר
אבל מה שהפותחת כתבה זה שיש מישהו בשם ההז
זה לא אומר
כמעט על כל שם יש מישהו נראה לי..לא אמורים להתחפר בזה
אם בחרתם בשם כי את אוהבת אותו
אז היתי לגמרי שמה בצד
מרגישה שקצת קשה לך לשים בצד
ואגב זה בעצמו נק' להתבונן בה כי אולי זה מרמז על מקום לעבוד על איך אני מתמודדת עם המציאות הקשה, על הפרשנות,החוסן..הכח לשלוט במחשבות ולא לתת להן מדי כח שלילי
ואם את לא מצליחה לשים בצד את זה
אז שחררי תחשבו על שם חדש
אבל אל תחפשי בכח במחשבה אולי יש מישהו כזה
כי כבר נגמרו לנו הרעיונות
תודה על ההבנה והטיפים
אחרי השחלטנו על השם הזה
חיפשתי ברשת חיילים שקראו להם בשם הזה כדי לכוון שאני קוראת גם אחרי כל אלה (אצלנו נוהנגים להוסיף שם שני כשמדובר בנופלים, אכן הוספנו..)
זו זכות ענקית (אצלנו לפחות) לקרוא אחרי נרצחים על קידוש ה'.
אני ממש בחששות מזה
זה לא שחיפשתי מראש על שם משהו שנרצח
זה היה ככה:
1 החלטנו על שם כבר בהריון, שם שנורא התחברתי אליו
2 אחרי הלידה נכנסנו לרב לקבל ברכה על זה (ככה נוהגים אצלנו)
3 בעלי שאל את הרב אם אפשר לכוון שזה יהיה על חייל שנפל ששמעתי את הסיפור שלו כבר בהריון ומאוד התרגשתי - הרב אמר שזו זכות גדולה
4 בדקנו ברשת על נרצחים נוספים וכיוונו שזה יהיה גם לזכותם, עילוי נשמה וכו
5 הבאנו שם שני כי נוהגים אצלנו להביא שם שני ברגע שמדובר על נרצחים
6 בשורה התחתונה שתי השמות במקור הם ע"ש סבים אבל כיוונו שיהיה גם לזכותם
ומאוד שמחה עם זה שזכינו, ב"ה.
מראש ההתכוונות שלכם היתה אחרת. זה לא מלכתחילה
אחד השמות זה גם אחרי דוד שקראו לו כך ולא זכה לילדים
יש כאלה חוששים
אני הבאתי את השם הזה מתוך שליחות עצומה שזוכה לקרוא על שמו (גם על זה התייעצנו באותה השיחה, תהיו רגועות )
וילדתי לפני המלחמה הנוכחית.
זאת זכות עצומה, חלק משרשרת הדורות, מבטא מסירות נפש ואת מהות המשכיות העם היהודי.
תחשבי שאם יצחק אבינו היה מוקרב על המזבח, לא היו קוראים על שמו?
כל חייל וכל אזרח שנהג על קידוש ה' כמוהו כמעשה העקידה.
זכות לדורות.
אנחנו קראנו בשם שמבטא המשכיות ותקווה ככה שזה לא רק השם שלו, זה גם המהות והחיבור וההסתכלות על הצמיחה.
מי שלא נוהגת ככה, זו זכותה כמובן,
אבל לדעתי אין עניין להאדיר את ההימנעות הזאת יתר על המידה. יש גם מקום כן להנציח את הנופלים ולחזק את השותפות גורל בין העם. משפחה אחת הקריבה את היקר לה מכל, משפחה אחרת ממשיכה את הלפיד.
אז גללתי קצת בפייסבוק שזו בעיה לכשעצמה. וקפץ לי פוסט ישן על ילדה שנאנסה ונרצחה על ידי מחבל ליד הבית שלה ב2006.
ותמיד בלילה המחשבות שלי יותר פסימיות ועצובות כאלה. ויש לי ארבע בנות וזה הפחד הכי הכי גדול שלי בעולם.
איך אפשר לשחרר אותם קצת מהבית, כשהפחד הזה קיים. ולאו דווקא מחבל, אלא פשוט פגיעה מינית.. ועוד ליד הבית!
אמאלה. למה ילדה קטנה עברה את זה. והמחשבה המיידית על הבת שלי באותו גיל..
ובאופן כללי ובייחוד עכשיו אני חושבת למה העולם כ"כ אכזר?
כאילו מילא לפגוע באנשים במלחמה אבל למה ילדים, למה ילדים נחשפים לרוע הזה? ועברו התעללויות ורצח בדם קר?
ועכשיו הבנות שלי הגדולות רוצות להתחיל לחזור באוטובוס מבית ספר ואני באמת פוחדת.
ויצא מבולגן אבל זה בליל של מחשבות שלא מרפות.
ואשמח לקצת חיזוקים באמונה.. כי קשה לי.
אני כל כך מזדהה איתך עם כל החששות האלה .
יש רצון תמידי להגן על הילדים שלנו תמיד, לשמור עליהם, להיות שם בשבילם תמיד ושחס ושלום לא יחוו שום פגע רע או אדם רע.
אבל כשאנחנו מביאים ילדים לעולם זו גם איפשהו אמונה וביטחון, שאנחנו בוטחים בה' שישמור לנו על הילדים, על גופם ונפשם, איפה שיהיו..
אנחנו יכולים לעשות השתדלות , לקחת אותם ולהחזיר , להגיד להם להתקשר אלינו , לא לדבר עם זרים.
אבל בסוף רק ה' יכול לשמןר עליהם ולהרחיק את כל הרע מהם.
ותפילות זה שם המפתח
אבא שלי נורא פחד מזה ובאמת בקושי שחרר אותנו
היה עם היד על הדופק
חייבת לציין שעם כל הקושי (הורות נרקיציסטית במקצת)
מאד מעריכה את זה במבט לאחור
למרות שבתור ילדה זה הפריע לי
בתור אמא אני יכולה להבין כמה עומס ומאמץ זה דרש מצידו
עבד עד שעות מאוחרות והיה מאד עייף אבל אף פעם לא הלך לישון לפני שכל הציפורים חזרו בשלום לקן
אם קשה לך עם הגדולות והאוטובוס אני חושבת שאת יכולה לא להרשות להן בתקופה הזאת
חיבוק
ובתור ילדה זה הגביל אותי מאוד.
היום מבינה אותה כ"כ.
חיזקת אותי
לרוב אני בסדר, לפעמים זה מלחיץ.
הדבר שהכי עוזר לי זה ללמוד מאנשי מקצוע.
אין לנו אפשרות לשמור עליהם 24/7 מהעולם שבחוץ.
יש לנו אפשרות ללמד אותם איך להימנע מסיכונים, איך להציב גבול, איך להתנהג כשקורה משהו ואם ח״ו קרה ליצור בבית מרחב בטוח לספר.
המקרה עם המחבל קיצוני ונדיר, פגיעות מיניות הרבה יותר נפוצות.
אני ממש ממליצה על יפה צוקרמן. הצטרפתי לכמה קורסים אונליין ושיעורים שלה.
האחריות שלנו היא על מה שבידיים שלנו.
ברמה שלהם ובצורה נכונה. כי בסוף אף פעם אל תוכלי להחזיק אותם צמוד אלייך. וזה יכול להיות בכל מקום. גם בבית הספר ולא רק לבנות, גם לבנים.
כי לצערינו פגיעות מיניות לא חסר גם בתוך המשפחה!
אצלינו ההורים שלי לא דיברו איתנו על זה ואנחנו נפגענו ממישהו במשפחה המורחבת ולקח הרבה זמן עד שהבנו שזה לא תקין ומישהי מאיתנו דיווחה ואז טיפלו בעניין.
ואם רק היו מדברים איתנו ומסבירים לנו כל כך הרבה היה נחסך
אחרי כמה זמן בערך אמור להגיע דימום? הגיוני שעבר חודש בערך ועדיין לא קיבלתי מחזור?
אני לא יודעת אם לבדוק הריון או לחכות
מתי חוזר לך המחזור בדרך כלל?
אני הפסקתי פומיניק לפני 4 חודשים, לא היה דימום והמחזור עדיין לא הגיע (עם תינוק בן 11 חודשים). עם מניעה של דיאפרגמה
פעם אחת הפסקתי כי היו כתמים, וזה המשיך למחזור
באחר התחילו הקאות אחרי שבועיים אז בדקתי
ולפני אני כבר לא זוכרת
אבל יכול להיות שזה ייקח עוד קצת זמן או שא לא מקבלת מחזור בהנקה בשלב הזה. וגם אם בקודמים קיבלת לפני, זה יכול להשתנות.
