פורום הריון ולידה (עמוד 41)

ולבקש דמי אבטלה מביטוח לאומי. באתר של שחרות התעסוקה או שתקבעי פגישה בלשכה ויסבירו לך איך לחתום או שיגידו לך להחתים דיגיטלית ואז את נכנסצ כל חודש ומחתימה

ואחד ביטוח לאומי?

תודה!

לגבי השלשולים, היתי הולכת לקבל עירוי שלא יוביל לצירים...

בתור אחת שהכל הנראה שישולים גרמו לצירים וקיצור צוואר ( וב"ה משכתי עד 40+ עם זירוז בסוף )

ואיזה מעצבן ! גברים ...

תשתי מלא. תנסי לאכול משהו יבש ומלוח סטייל בייגלה אם יש לך איך לקנות תמיסת מינרלים להתייבשות תשתי את זה (רק לוודא שמותר בהריון). ותרגישי טוב. אם את מתחילה להרגיש מיובשת לכי לקבל עירוי.

ב''מחושבים מספיק''?

האם אפשר לקנות בפחות? כנראה שכן.

האם זה משתלם? ממש לא בטוח. בסוף גם לצמצום יש מחירים.

(כשאני הייתי זוג בלי ילדים, קופסת קוטג' עלתה 3 ש''ח. אז אין לי מושג אם 800 זה מעט או הרבה. אבל אם אתם סה''כ קונים מחושב, לא זורקים כמויות של אוכל, מצליחים גם לחסוך כל חודש (ובונוס- גם יוצרים לעצמכם אופק תעסוקתי)- נראה לי הכל טוב.).

לא מכירה מחירים כאלה גם לפני 15 שנה חח

נשואים יותר מעשרים שנה.

יש לנו כבר שני ילדים שיצביעו בבחירות הקרובות...

אם זה מספיק לכם בול לחודש ולא חסר/נזרק אז מהמם

כי אם כן נשמע לי קצת

אתם עושים שבתות בבית?

אנחנו היינו זוג עד לפני כמה חודשים ובוודאות הוצאנו ומוציאים יותר

אבל אנחנו כן מתפנקים

אנחנו משתנים בהוצאות שלנו לפי שבתות בבית, או אם היו קניות מיוחדות (בעלי אוהב לקנות כמות גדולה של מוצר שיספיק הרבה זמן , במקום במנות קטנות) אבל בחלט יש חודשים שהקניות שלנו נראות ככה, לפעמים אפילו פחות.

זה לא משנה מה אחרים עושים. יש אנשים שרגילים ללכת למסעדה פעם בשבוע ולקנות בסופר 5 סוגי גבינות ובשרין יקרים. אם את מרוצה מההרגלים שלכם, ואין הוצאות שחונקות אתכם, אין למה להשוות לאחרים.

אנחנו בוודאות מוציאים הרבה יותר, גם אם מנטרלים את השפעת הילדים וגודל הבית.

מה שכן מאוד יכול להשפיע זה אם אוכלים ארוחה מלאה בעבודה כל יום, וכמות השבתות בבית/ מתארחים/ מארחים.

אצלנו לדוגמה ביום יום כולם אוכלים ארוחה אחת מחוץ לבית,

ועכשיו בחופש כמות הבישולים גדלה בצורה מטאורית.

מרגישה אצ זה גם בבישולים, בכלים, בקניות, בהכל.

מרגיש שפתחתי פה פנימייה..

אז אם אתם אוכלים בבית/ מביאים מהבית כל יום ארוחה ולא אוכלים בחוץ זה הרבה יותר אוכל לבשל.

אם עושים שבתות בבית אז זה נשמע הגיוני לגמרי

אנחנו הוצאנו פחות

אבל גם המחירים עלו מאז

וגם לא היינו שבתות בבית כמעט בכלל

חשבתי 800 בשבוע

אנחנו היינו מוציאים בערך 300 בשבוע

כאמור בלי שבתות כמעט

לדעתי מעט מאד.

אבל השאלה אם אתם אוכלים שניכם 3 ארוחות ביום בבית, מה לגבי שבתות וכו'..

אנחנו הוצאנו 800-1000₪ בחודש, אבל לפני כמעט 7 שנים, ומאז המחירים קפצו כמה פעמים.

אה ולא אכלנו 3 ארוחות בבית כל יום.

אבל לא עשינו שבתות בבית ואכלנו הרבה אצל ההורים שלי ארוחות ערב

והכנסנו בתקציב הזה פינוקים בשפע

אז נשמע לי ממש סביר.

ברור אבל שיש נתונים שמשפיעים כמו שכתבו. אצלנו למשל בעלי היה אוכל בוקר וצהריים בישיבה ולעצמי לא הייתי מכינה כ"כ בשרי במהלך השבוע.

שבתות האמת לא עושים כל כך בבית.

ארוחות בבית בדרך כלל, ובעלי בהמשך יאכל כל יום צהרים בעבודה, ואולי גם אני. ומכינה הרבה דברים מיוחדים, גם ארוחות לנו, וגם מתוקים לנו ולמשפחה.

משתדלת לא לקנות סתם, וגם קונים בזול. פשוט רציתי לדעת טווחים…

אנחנו זוג וגם מוציאים בערך ככה.

גם אנחנו משתדלים לקנות במקומות זולים וזה יוצר פער משמעותי בסוף

תלוי אם אתם אוכלים בעבודה אז נשמע סביר לזוג אבל יותר נוטה לנמוך.

אנחנו 8 נפשות ומוציאים 1000 לשבוע אם זה עוזר לך להבין

ועשה אחר-כך מיקס עם עוד כדור וזה לא ממש עזר...

עזבתי אותו כי הרגשתי שזה לא נכון לי..

אם כל פעם זה בזמן אחר, אולי זה סתם מקרי ולא קשור?

מציעה גם ללכת קודם לרופא משפחה.

אצלי היה כמה חודשים והסתדר לבד. אבל עשו לי בדיקות דם לבדוק שיבוש הורמונלי

זה ככה כבר שנתיים אולי.. פעם במחזור שלי היו כאבי בטן היום זה התחלף בכאבי ראש משביתים 😔

בהריון והנקה.

הרופא נשים הפנה לניורולוג. בסוף הלכתי לדיקור סיני ובע"ה זה עבר!

הלכתי לרפלקסולוגית (היא גם זו שעלתה על הקשר למחזור, עד אז לא שמתי לב לזה)

אחרי כמה פעמים עבר.

יכול להיות שהיה עובר גם בלי הטיפול שלה אבל הטיפול עזר לי כל פעם לצאת מהמיטה אחרי ולא להשאר שלושה ימים במיטה

אני מוציאה את המברשת ומנקה אותה

אין לזה עוד חלק קטן בנפרד

אבל אולי יצשלך דגם אחר..

לי יש 14

אצלי מקבלות גם מטרנה.

אז בזמנים קשים מישהו אחר מאכיל אותם.

וזה האתגר בהתחלה.

אחרי זה הם נהיים יעילים יותר

מקווה שבינתיים התחלת ודברים נראים יותר מפוקסים עכשיו.

מדהימה שאת שמה את הדגש על לא להתעצבן. לא מובן מאליו, לפעמים קל לשכוח את זה ולשים במרכז את הבית הנקי / האוכל הטעים וכו'.. קורה לי יותר מדי פעמים🙊

יש עוד שלוש שעות... אפשר לעשות בהן המון. בהצלחה לכולנו🥰

להכריח את האמא לשבת לכמה דקות בזמני לחץ.

ברא את ההנקה בדיוק כדי שאת תעצרי ותנוחי.

כ"כ הרבה פעמים הייתי באטרף של משימות והספקים ופתאום, הנקה, שלכאורה תקעה לי את הכל וחירבשה את הרצף, ולאט לאט גיליתי כמה הייתי זקוקה לעצירה הזאת לנוח ולשבת או לשכב. אישה שנתיים אחרי לידה עדיין משקמת את נזקי הגוף, וההנקות האלה זו מתנה שתקחי בשתי הידיים, תשכבי ותעצמי עיניים, תגלי כמה זה הטעין אותך להמשך היום.

בפעמים הדי נדירות שאני מצליחה פשוט להניח את הטלפון בצד הרבה יותר קל לי עם הילדים...

לא יודעת אם יש לי מה להציע חוץ מהזדהות

אני מנסה לשים את הטלפון במטען או לסגור (עם מצב ריכוז בטלפון וכזה) לכמה זמן, אבל זה לא מחזיק ליותר מדי זמן😐

?

לנו אין מנעול, וזה באמת מעצבן.

פיזור, עצבים, אפס מנוחה, ראש לא מרוכז ואז כל דבר מפריע. ועוד ועוד.

שקל לנו להאשים את הטלפון בבעיות

במקום להסתכל על שורש הבעיה

ילדים משועממים/ בית מבולגן/ להכין שוב אוכל

זה לא כיף

לכן אין כוח ואין חשק

לכן בורחים לטלפון

שם יותר מעניין/ קל/ כיף

זה לא הפתרון

אבל פתרון מתחיל מהבנת הבעיה

לפחות אצלי,

ברור שזה מתיש ולכן אין כוח ואין חשק והכי קל וכיף בטלפון.

אבל, כשאין לי טלפון / לפני שהיה טלפונים חכמים / כשאני מצליחה להשאיר אותו בחדר -

יותר קל לי להיות נחמדה למרות שמתיש לי.

כי הילד מפריע לברוח לטלפון

זו כבר בעיה נוספת

אבל הבעיה המקורית היא לא הטלפון

והפתרון שלה לא קשור רק אליו

להנות עם הילד

כשלי אין מחשב והוא סגור

אני הרבה יותר נהנית להיות עם הילדים

חווה אותם ועם מלא סבלנות

כשהמחשב פתוח ובסביבה פתאום יש חשק לברוח אליו

(פלאפון יש לי כשר אז הוא לא מהווה הסחת דעת)

רוצים להיות עם הילד בנוכחות מלאה

ברור שאי אפשר עם טלפון

אבל זו לא הסיבה העיקרית/ היחידה להיות בחוסר סבלנות מול ילדים/ עבודות בית

לנכוח עם ילדים ולטפל בבית

זה יותר קשוח מאשר הנאה

אם מודעים לזה אפשר לגשת לזה ביותר סבלנות ובתכנון נכון של נוכחות/ עשייה/ הפסקות

אבל הרבה פעמים להיות עם הילדים

וגם לעבוד בבית

נותן הרבה הנאה

(סיפוק, נחת..)

ואם יש הסחות דעת פחות חווים את זה בטוב

כי הרבה פעמים יותר קל לברוח למחשב

אבל יותר כיף להיות עם הילדים

רק שזה דורש מאמץ

אם יש את הסבלנות לזה

זה יכול להיות מספק

אם זה סיזיפי ימים שלמים אחד אחרי השני

בלי הפסקות נורמליות

בלי מודעות לצורך במינון/ בזמן עצמי

זה לא כיף

בלי קשר למסך

(גידלתי ילדים טרום סמרטפונים וגם בלי מחשב בכלל

עם הרבה פחות סבלנות והנאה משנים אחרות עם סמארטפון

בגלל חוסר מודעות לקושי ולצורך בתכנון/ בהפסקות)

ופשוט מסתגרת בו לשעה-שעתיים. לרוב לא ממש ישנה אלא עושה כל מיני דברים שאני לא יכולה לעשות כשהם ברקע (לא עבודה. תחביבים), וזה ממש נותן לי כוחות...

אם הילדים שלך גדולים מספיק בשביל להישאר לבד (אני עושה את זה לרוב כשהקטנה ישנה בצהריים) אז את לגמרי יכולה לעשות את זה גם כן...

וחוץ מזה, להסביר להם שלפעמים אמא עייפה או רעבה או סתם מותשת, ולכן נהיית עצבנית, ושזו לא אשמתם. זה כבר מרגיע אותם...

משהו שאני עושה פעם באף פעם בערך (רק בקצה של הקצה, כי זה לוגיסטיקה שלמה. אבל כשהילדים יגדלו עוד קצת אני מתכוונת לעשות בתדירות גבוהה יותר בע"ה)

זה לקחת יום חופש לעצמי כולל מהעבודה ובונה לעצמי יום שלם של דברים שעושים לי טוב, חלק ממש לבד וחלק עם בעלי/חברות אם בא לי ואם זה מסתדר.

יום כזה ממש משחרר ומטעין.

וגם למדתי להתארגן לקיץ עם אוכל במקפיא ורשימת ארוחות שילדים יכולים להכין וגם משחררת מבחינת תזונה ומכינה פעם בשבוע ג'אנק-פוד.

כבר כמה שנים חופשה לעצמי בספטמבר

של כמה ימים

להתאוורר בצורה עמוקה מהחופש ובדרך לחגים

במהלך היום שאני נכנסת לחדר נועלת את עצמי, נגיד רבע שעה. תלוי כמה הילדים זקוקים לנוכחותי וכמה אני זקוקה לנוכחותי הפרטית 😉

נגיד כשהם יושבים לאכול , מוזגת להם, הם יושבים לאכול, מפטפטים בארוחה ואני הולכת.

אם מישהו רוצה משהו הוא דופק... לפעמים אני מבקשת מראש לא להפריע כי אני רוצה קצת שקט, לא תמיד הם מצליחים אבל זה בסדר, כי כן אני רוצה שתהיה להם גישה אליי ושאני אהיה זמינה בסך הכל.

בסוף, כמה שאני אוהבת אותם, להיות בנוכחות אמהות 24/7 זה חופררר! טוב, יש כמה שעות בלילה של שקט אבל לצערי הלילה פה מתחיל מאוחר בעקבות בחופש.

אז תני לעצמך את השקט שלך באופן מבוקר, וכך לא תצטרכי לצאת עליה אוף, מה עכשיו ?

בכל אופן, לא נורא, מה שהיה היה, העיקר להתחיל מהתחלה.

אי אפשר כל היום להיות רק קשובים לילדים

ואי אפשר לצפות מהם להבין לבד מתי אין לך פנאי רגשי לשמוע את הרעיונות שלהם.

הכי טוב אם אין לך קטנטנים מראש להגדיר זמן ומקום שאת לא איתם,

ואז כשאת חוזרת זה באמת בכוחות מחודשים.

הבעיה שאת מתארת היא לא בזה שאת רוצה זמן שקט לעצמך, והיא לא בזה שהיחדה רצתה לעשות משהו.

לדעתי הבעיה שלא ברור מתי כן ומתי לא.

וזה ממש מובן ולגיטימי.

מציעה לנסות לדאוג בעצמך לחופש כזה.

אם בעלך נמצא אז שהוא יקח את הילדים ויתן לך שעה של שקט, אפשר גם לתת להם פעילות שישמחו בה ותעסיק אותם, ולהגיד להם.

שעכשיו שעה לא מפריעים לאמא (אם הם בגיל) או למצוא פתרון אחר שמתאים אצלכם. גם בייביסיטר זה דבר לגיטימי

בקיצור להכיר בצורך הזה שלך ולדאוג לו, לפני שמגיעים למצב של תסכול עצבים ובריחה.

מתחבר קצת לפרק של 'הסיפור האמיתי' שכתבתי השבוע, מוזמנת לקרוא אם בא לך

להיות הכי שאת- צמיחה אישית לנשים

לק"י

אז אישית ממליצה לא לעשות כלום ולחכות לפחות שבוע. יש כאלה שזה עושה להן דימומים בלתי נגמרים, אבל הייתי מחכה לראות איך זה אצלך.

אוף מבאס

טבלתי לפני כמה ימים

ועכשיו שוב נאסרנו

לי זה נמשך בערך שבוע אבל היה ברמת הכתמים, לא דימום מאסיבי.

זה ממש דימום של מחזור

התחיל ככתמים אבל המשיך לדימום רציני

הרב אמר לי שברגע שזה דימום שיכול למלא פד זה אוסר

היה דימום בערך כמו מחזור, מבחינת הכמות והזמן.

בהתחלה היו כתמים, אבל כשזה התגבר זה כבר אסר.

טבלתי, ואחר כך היה שקט עד שהפסקתי לקחת (וגם אחרי).

יש את הפעולה שהוא עשה ויש את הפרשנות שלך שהיא "הם חושבים שאני לא מספיק טובה".

זה לא בהכרח נכון.

אני מכירה כאלה שבכוונה לא פונים למשפחה במיוחד בענייני כסף, כדי לא לערבב בין התחומים הנפיצים.

יכול להיות שגם לא רצו להיחשף,

או שזאת היתה החלטה שמהרגע להרגע וזה מה שהוחלט.

יכולות להיות מגוון סיבות מלבד הפרשנות שלך.

והבאסה שלך מובנת, במיוחד שהם שילמו יותר מדי ואכפת לך מהם.

עדיין לא מדובר בסכומים כאלה גדולים.

מחקתי מתסכול, לא יודעת למה. אולי מחשש שיזהו למרות שאין סיכוי.

זה באמת לא סכום ענק אבל זה פוגש אותי בזה שבחתונות של הגיסים תמיד אנחנו נותנים כמה אלפים טובים להורים כדי שיוכלו לעמוד בהוצאות של החתונה, ועכשיו גיסי לפני חתונה ואני יודעת שהייתי יכולה לעזור בזה.

אבל את ממש צודקת. באמת לא פשוט לפתוח את העניין הפיננסי של המשפחה דווקא בפני הקרובים, למרות שלדעתי זו שטות כי דווקא הם אלו שיעזרו לך בשמחה

אם נהיה ממש דימום, כדאי ללכת להיבדק.

איך אני יודעת אם זה זה.

היום היה מעט יותר כהה.

יכול להיות קשור לזה שאני במאמץ יחסית לעצמי (חופש בני דודים פחות שינה, יציאה רצינית עם הגיסות...) ?

ולמה להיבדק עם מתגבר?

עכשיו חוששת שזה הפלה אז לא מתרגשת מידי...

אוףףףף

חיבוק ענק.

כדאי להיבדק לבדוק מה קורה.

מרגיש מחזור...

יאלה הלאה עצוב לי מידי להתעסק עם זה...

עדיף לך להבדק...

מאד מקווה שזה לא אצלך אבל אני ככה גיליתי הריון חוץ רחמי

קיבלתי הנחיה לבדוק בטא, כדי לשלול הריון חוץ רחמי.

בטא?

לבדוק בטא פעמיים, לבדוק אם זה עולה או יורד.

אם זה בעלייה, או שהתוצאה גבוהה (נראה לי מעל 1000), אז ללכת להיבדק.

עשיתי גם אולטרסאונד ששם לא ראו כלום.

לק"י

הבנתי שזה הריון כימי מן הסתם.

יכול להיות שעשיתי עוד בדיקה ביתית שיצאה שלילית וזהו.

אבל לפי מה שנשים פה כותבות כנראה שעדיף לעשות בדיקת דם ולראות שהבטא יורדת.

שתתבשרי בבשורות טובות!

כדי לוודא שאין שק. ובהמשך לראות שהוא נפלט לגמרי.

ובע"ה לעתיד טוב לדעת מה בדיוק קרה

וגם לעקוב כמה את מדממת. קחי ברזל!

מהיום הראשון למחזור. (בפועל לא השתמשתי)

ואגב, אם מישהי רוצה חבילה שלמה של אסטרופם, יש לי למסירה. מאזור ירושלים.

לקחת מתחילת הדימום החזק (יום ראשון או שני, תלוי בגוף שלך), שלושה ימים בוקר וערב.

אז ההוראה קצת שונה אבל מניחה שנקודת ההתחלה כן מקבילה. תתחילי כשמתחיל רציני.

אבל גם אם הוא לא עושה, אני לא מכירה שצריך להגיע לרופא עם תוצאות. (איך תעשי אם אין לך הפניה?)

אם הוא לא עושה, הוא יתן לך הפניה לטכנאית ואז תעשי אולטרסאונד.

את יכולה להתקשר לסניף ולשאול שם את המזכירה.

להגיע לרופא שלא עושה אולטרסאונד, הוא יתן לי הפניה - ללכת לאוטרסאונד ואז לחזור אליו. זה ממש סחבת והמון זמן בשבילי.

הוצאתי הפניה ללאולטרסאונד מרופא משפחה, השאלה אם לבוא אליו כבר אחרי טכנאית?

איך אני יכולה לדעת??

מרגישה כל כך אבודה מול מערכת התורים והרופאים

בכל מקרה, אם את עושה אולטרסאונד אצל טכנאית, את לא צריכה לחזור אליו אחרי זה. פשוט בתור הבא שיראה את התוצאות.

ואם את לא מצליחה לברר, ויש לך תור לטכנאית, את בכל מקרה יכולה ללכת לפני התור.

מקסימום הוא יעשה עוד פעם אולטרסאונד, או שיותר על לעשות.

לק"י

אם הכל בסדר, אז מצויין.

ואם לא חלילה, אז מן הסתם שהוא ייצור קשר.

אם את מצליחה להגיע לטכנאית לפני הרופא, נראה לי הכי טוב.

אבל אני שם במרפאה אצל רופא נשים אחר ואין אצלו בחדר אולטראונד למיטב זכרוני..

המרפאה שם של מאוחדת אבל מתנהלת באופן פרטי לכן צריך להתקשר ישירות למרפאה ולא למוקד

למצוא יועצת הנקה מקצועית ועם הרבה ניסיון

שתלווה אותך בכל התהליך...

חודש שביעי זה מספיק זמן לעשות בירורים ולחפש את האחת שקרובה אליך.

ככה את יכולה למרוח משחות בלי שצריך לנקות בין הנקה להנקה.

חוץ מלנסינו ניסית עוד דברים? כי יש מלא....

מה יכול עוד לעזור?

שמן קוקוס. פחות סבון במקלחת.

ובאמת מעקב עם יועצת הנקה לוודא שאת מניקה נכון....

אבל מחפשת משהו לעכשיו, להתכונן לפני..

לגבי יועצת גם הייתי ולא ראיתי ישועות

תראי אם את רואה שינוי אחרי שבוע ממש יכול לעזור.

וגם בחודש תשיע את יכולה להתחיל עיסוי רציני לפטמות (לא לפני כי יכול לגרום לזירוז)

עיסוי רציני אני מתכוונת נגיד 10 דקות 7-8 פעמים ביום- ממש יכול להעזור גם מונע אתת הכאבים שיש בהתחלה.

בהצלחה רבה!!

זה לא רגיש מידי?

אחד זכרתי לעשות זאת והיה הבדל משמעותי, כל התשיעי מרחתי לנסינו או ואזלין אחרי מקלחת.

יש כאלו עם נטיה ליובש ואז זה כאבי תופת.

כמובן שבהנקה לא הייתי שמה. רק לנסינו

אפשר גם שמן קוקוס

ולא לנסינו

עוזר מאוד לפצועים ויובש

שמן קוקוס נספג יותר מהר ופחות אוטם

הוא משאיר יותר מדי שכבה אוטומה על העור וזה פחות טוב בהנקה

התינוק מחליק ולא מצליח לינוק

ברמה ששואבת חלב ורוד וכבר למדתי מאיזה צבע החלב אדום מידי מכדי להיות בסדר לתינוק..

מה שעוזר לי להתרפא זה בפנטן פלוס, רפידות הנקה ופטמות סיליקון.

ההנקה האחרונה הייתה די ממזמן אז לא לגמרי זוכרת את הקומבינציה אבל כן זוכרת שחובה לשטוף את הבפנטן עם סבון לפני הנקה אז זה די מסורבל, אבל מציל ממש.

כך או כך אחרי חודש הפה של התינוק גדל והוא תופס טוב יותר, ואם נשאר יובש/כאב מתמיד חשוב לבדוק אם יש פטריה.

שיהיה בקלות!

התחלתי עם ווזלין כי זה מה שיש בבית.. אני אקנה שמן קוקוס

מוסיפה שאלה, מה אתן עושות כדי שהחולצה לא תתלכלך? שמות חולצות מעפנות? זוכרת שזרקתי פעם מלא בגלל הלנסינו שלא ירד..

לק"י

לשים רפידות הנקה. אולי רב פעמיות עדיף (לא יודעת אם אני צודקת).

לרכוב על אופניים, גן שעשועים, לצאת החוצה עם כדור.

בבית אפשר טרמפולינה, הליכות של חיות, מסלול מוטורי, משחק בגרוטאות.

כלומר, הוא יודע איך מתנהל יום בחופש, מה בא אחרי מה, מה עושים עכשיו ומה תעשו אחכ, או שזה מבולגן/את מחזיקה אצלך בראש אבל לו אין מושג?

יש ילדים שממש זקוקים לסדר יום ברור ובלי זה הם נאבדים ונסחפים לשטויות.

אז אם אין לו סדר כזה, הייתי עוצרת הכל מחר בבוקר ועושה לו סדר אחרי ארוחת בוקר:

היי שמוליק חמוד, ראיתי שאתה ממש מבולבל לאחרונה עם כל השינויים של החופש הגדול

אני רוצה שנחשוב ביחד מה עושים במהלך היום, ואז נסדר את זה בלוח יפה שיהיה לנו נוח לדעת מה קורה עכשיו.. מה דעתך?

ואז ממש לפרט.

ולכתוב. אם הוא עוד לא קורא אפשר להיעזר בAi לאייקונים

לשבץ בלוז זמנים של הוצאת אנרגיה, למשל- לצאת ליד הבית עם אופניים/קורקינט, משחקי תנועה במחשב(יש את רועיקי מצחיקי, dj רפי ועוד.. ואני בדכ מחפשת את המילה ספורט יחד עם הדמויות האהובות על הבן שלי, לרוב באנגלית.. מוצאת מלא)

אם יש לכם חצר או מרפסת כדאי להציע זמן חצר גם

אם יש אפשרות להשיג דברים כמו טרמפולינה קטנה או ערסל

לשלב גם תחושות זה מאוד מווסת, מגע בחומרים שונים(שאת מסוגלת להכיל את הבלאגן שלהם) כמו בצק/קליי/חול קינטי/דבק, משחקי מים...

לו דף של סדר יום עם תמונות, זה עבד מעולה ביום הראשון אבל אחר כך פחות.

אולי אני צריכה לבוא ולהגיד לו מה עושים בכל שנה, פשוט לא תמיד אני פנויה לזה.

הוא יודע קצת לקרוא.

להעביר אליו את האחריות כשאת מלמעלה אבל הוא זה שעושה באופן ישיר..

כשהוא ממש כועס שהוא זורק דברים על הרצפה?

אתמול הוא כעס כי לא הרשתי לו משהו ואז הוא זרק נטלה על הרצפה והיא נשברה ואח"כ פיזר חטיף על הרצפה

זה קרה בעבר בעוד פעמים כשהוא כעס.

זה נורמלי כן

אבל אפשר לעזור לו מצד אחד להיות פחות מתוסכל ומצד שני לבטא את התסכול בלי לפגוע באחרים/חפצים.

ריכוך מגננות

עבודה על קשר

צמצום תסכולים שגדולים למידותיו של הילד

ובינתיים הרבה משחק אגרסיבי.

בקטן, זה תהליך שנתפר על הילד וההורים לפי התמונה הספציפית שלהם, וכמעט תמיד תהליך שההורים צריכים לעבור דרכו, של הסתגלות ותובנות מעמיקות על הילד שלהם, עליהם ועל מערכת היחסים. זה מה שעושים בתהליך הדרכה...

אם זה לעיתים רחוקות אז עדיין נורמטיבי בגיל הזה "לאבד שליטה"

אבל זה בדיוק הגיל גם ללמד את זה.

גבולות ואלטרנטיבות.

מה אסור ומה מותר לעשות כשמרגישים סערת רגשות.

אסור לפגוע בעצמך ובאחרים.

מצד שני מה כן מותר.

אם זה קורה יותר מפעמים נדירות, אני לא חושבת שזה נורמטיבי וצריך לעצור ולנסות להבין מה קורה שם מתחת לפני השטח.

יכול להיות שיש לו קושי מסויים ושזה לא ייפתר מעצמו אם לא יהיה לו מענה מותאם. כדי להתאים לו את המענה צריך להבין מה בדיוק הבעיה...

בתור התחלה הייתי נותנת לו פתרונות פורקן (אנרגיה, רגשות עצימים)

לילד כזה להיות סגור רוב היום בבית (גם אם יוצאים קצת החוצה בערב) זה לא ממש מענה מספק.

בשביל הילד האנרגטי שלי, לא רק הייתי פותרת את עניין הנהיגה, אלא גם עוברת דירה ועוזבת שני מקומות עבודה בעיר ולמעשה מתחילה הכל מחדש..

זה מה שעשינו באמת כשהבכור שלי עלה לכיתה א' והילד עבר מהפך.

לסיבוב בקורקינט או לשחק עם כדור זה יכול לעזור?

תלוי כמובן כמה אנרגטי, ושזאת באמת הבעיה

אבל בשביל ילד שלא מוצא פורקן וזה מתבטא בשבירת חפצים (ולא בטעות מתוך סקרנות או חוסר זהירות, אלא מעצבים)

הייתי מחפשת יותר מזה.

אם אתם באיזור חילוני תחפשי משחקיה בפעלטון

אם באיזור חרדי אז יש בהרבה מקומות משחקיות מסובסדות שמופורסמות בערוצים רלוונטים לחרדים ובכוונה לא מפורסם לציבור הכללי.

משחקיה הכוונה טרמפולינות, בריכות כדורים (לא לפעוטות) טיםוס על קיר, אגרוף ועוד.

כדאי גם לרשום אותו לחוג ספורטיבי. יש חוגים שגם עובדים בהם חזק על משמעת וגבולות יחד עם פורקן.

בריכות שחיה (שחיה ממש לא הבריכות המתנפחות הביתיות) כדאי חוג שחיה אם יש באיזור. מתקני נינגה לילדים.

אם זה עוזר, מה טוב.

אם לא, ממשיכה לבדוק הלאה מה עוד חסר שם. מה עוד הוא מספר באמצעות ההתנהגות הזו.

שימי לב שחופש גדול ובכללי יציאה מהשגרה זה לא מדד לבדוק אם יש בעיה, זה כן יכול להציף יותר למודעות בעיות שבמובן מסויים שמת לב אליהם עוד קודם ועכשיו מתבטאת ביתר שאת.

עוד כיוון לבדוק, כתבת שהוא גם חכם. האם הוא מאותגר מספיק קוגניטיבית?

תנסי לעשות איתו ניסויים של מכון דוידסון (זה של מכון ויצמן)

אפשר אחרי הניסוי להראות לו את ההסבר (מותאם לילדים)

אם הוא נביע עניין ושמחה, ואת רואה שזה מפחית את ההתנגשויות, שווה להשקיע בזה.

אפשר גם ללמד אותו לקרוא (השקעה לטווח ארוך)

תנסי לשים לו פרקים על מדע או על ידע כללי בפודקסט (תנסי את של יובל מלחי)

אם מרגיע אותו להקשיב לפרק בהחלט יכול להיות שזה מה שחסר לו וההשתוללות זו הבעה של תסכול משיעמום וחוסר עניין.

ילדים חכמים שרגילים לגירויים וחקירה ולמידה והתפתחות מחוץ לבית יכולים למצות מהר מאוד שהייה בבית אם לא מביאים את הגירוי לתוך הבית.

בזמן שאת איתו תנסי לעשות איתו דברים שהוא יותר אקטיבי ומביע את עצמו מאשר קריאת ספרים (שיש לזה גם חשיבות רבה)

למשל בניה בלגו, יצירה בקליי/ פלסטלינה,

אפילו בנית פאזל, ותוך כדי לדבר על מיומנויות חשובות בחיים ולראות תוך כדי הנאה ועשיה מה עולה אצלו.

איך הוא מתמודד למשל אם משהו נהרס לו?

זה משהו חדש או יכול להיות קשור ללידה ושהוא לא מקבל את השינוי שיש עכשיו תינוקת?

יש לו מספעק איפה לפרוק אנרגיה במהלך היום?

כמה זה קשה אמאלה😵‍💫

כל הזמן הייתי צריכה להעיר לו.

הוא הרביץ לתינוקת והציק לה הורביץ גם לאחות אחרת.

הצעתי לו לשבת לצבוע ולשחק עם חול קינטי והוא לא רצה כ"כ.

גם הראתי לו את הסדר יום והוא לא רצה לעשות לפי מה שכתבנו.

זה ממש מתסכל, כל הכוחות שלי הולכים רק עליו..

הוא לא יושב ומשחק במשחק לבד

יכול להיות שיעסיק את עצמו רק אם אהיה צמודה אליו כל היום ואישה איתו דברים, מה שלא מתאפשר לי.

ולהגיע לשלב של אתגר מסויים שהוא מנסה "לפצח" להשאיר אותו עם הבנה ברורה מה הוא מנסה "לפתור" עכשיו, ואז לעזוב אותו ולחזור בשלב שהוא כבר התקדם לבד, אבל לפני שהוא "הולך לאיבוד" אחרי מה שניסה לפתור.

וזה הגיוני שיש תקופות שילד מסויים מעסיק אותנו יותר מהרגיל, ויותר מכל האחרים ביחד,

מזה דווקא לא הייתי מתרגשת.

תנסי לא להציע לו פעילות אלא להתחיל אותה בעצמך בתקווה שיצטרף אלייך ואח"כ ימשיך חלק מהזמן לבד.

שהקושי הוא בגלל אחותו הקטנה?

שעד עכשיו היה הכי קטן בבית, וקשה לו להיפרד מהתפקיד?

לפעמים האסימון נופל רק כמה חודשים מהלידה, כשהתינוק פתאום מתחיל לזחול ולפלוש למרחב שלו.

אולי זאת הנקודה שקשה לו?

מאז שהיא נולדה נהיה הרבה יותר קשה איתו, הוא מאוד מקנא.

אבל אני לא מוצאת מה הפיתרון גם כשהקדשתי לו זמן חישבתי ושיחקתי איתו זה לא עזר הוא המשיך עם ההתנהגות הזו

הילד שלך לא כ"כ בטוב

כל ההתנהגויות (האגרסיביות, הקושי להסתגל לגבולות, החוסר בהתהוות) הן סימפטומים של הקושי שלו.

אבל זה לא הוא..

יציאות מרובות והרבה אפשרויות לפריקת אנרגיה אולי יעזרו להעביר איתו את היום אבל ככל הנראה לא יפתרו את הבעיה.

גם הקדשת זמן וסבלנות יעזרו נקודתית אבל שוב, כמו שכתבת אין לך את כל היום רק בשבילו ולטווח הרחוק הבעיה לא נפתרת.

מה כן הבעיה?

אולי הוא ילד רגיש מאד והעולם "גדול" עליו.

אולי הקשר איתכם לא מספיק בטוח עבורו, מכל מיני סיבות -

אולי אתם משתמשים במשמעת מפרידה,

אולי הלב שלו ממוגן וסגור והאהבה שלכם לא מחלחלת פנימה,

יש כל מיני אפשרויות..

ילד שהוריו מבינים את העולם הפנימי שלו ויכולים לתת לו מענה מותאם הוא ילד שהרבה יותר קל לגדל. בע"ה הוא ירצה להשען עליכם, לשתף פעולה איתכם, תהיה הרבה פחות אגרסיביות אם בכלל, תהיה התהוות...

כי זה הוא. עכשיו הוא לא מרגיש טוב, אבל כשתטפלו בו כפי שהוא צריך הוא יחלים ויהיה הרבה יותר קל וטוב.

משמעת מפרידה זה שימוש באיום (או ענישה בפועל) בפרידה מדברים שיקרים וחשובים לילד, כדי למשמע אותו.

זה יכול להיות חפצים, או פרידה פיזית או רגשית מדמויות היקשרות.

דוגמאות:

"מחר אין לחברים"

"אין טלוויזיה"

"לא תקבל ממתק"

"אם אתה לא בא אמא הולכת"

"לא מגיע לך איקס"

"אם לא תסדר אני אזרוק לך את זה"

זה יכול להיות גם בלי מילים...

הרמת קול, או התרחקות פיזית או רגשית, במקרים חמורים טיפולי שתיקה וכד'

מתאימים למערכת מטופל-מטופלת. אין שם עונשים , מורידים מגננות , אין רגשות מעורבים.

במשפחה זה לא ישים. בתנאי שבאמת פוגשים ילד יותר משעה ביום. אי-אפשר לא להתרחק רגשית ממישהו שממרר לך חיים. גם אם הוא בן שלך , גם אם הוא קטן.

בעייה שאף אחת לא תעיז להגיד את זה בפה מלא או אפילו לחשוב את זה הרי צריך לאהוב ילד בכל מצב ולקבל אותו .

וזהו , מגיעים למבוי סתום.

שנית, אנחנו לא מלאכים וילדים לא מלאכים. יש יצרים. יש אנשים שכיף להם להציק ולהרגיש שליטה וכיף להם להרגיש פורקן אחרי הריסת דברים. לא סתם בכל סרט קומדיה אמריקני יש סצנה עם זריקת עוגה והשתוללות במטבח שהיא משחררת.

וזה כיף צייר על קיר, אני ציירתי עם אח שלי על הקירות כי היה לנו כיף. זה לא היה נגד הורים , זה פשוט כיף , חשבנו שזה יפה.

ובכללי לילד יש רצונות שלא קשורים להורים שלו , כל השיטות המודרניות בנויות על הנחה שילד כל הזמן מסתובב סביב הורה , או לעשות רצונו או לעשות לו דווקא. אבל ילד הוא אדם בפני עצמו, עם רצונות שלו. והרבה פעמים רצון של הורים הוא לא שיקול.

אם כבר עדיף לי שהוא יפחד מהתוצאה של המעשה ולא יהיה בקשר רגשי תלותי-חולני מולי או מול בעלי.

לילד שלו.

מטפלים רגשיים הם חיקוי נקודתי למערכת היחסים הזו והעבודה שלהם היא לנסות לקן מה שנחסר בקשר עם ההורים.

את כותבת שאי אפשר לא להתרחק רגשית מילד עם התנהגות בעייתית - ברור שזה קשה, אבל זה אפשרי אם אנחנו מצליחים לראות את הילד שמבעד להתנהגות ואם אנחנו מבינים מה אנחנו רואים, וככל שאנחנו מטפלים בעצמנו - ו/או מוחזקים בתוך מערכת יחסים מיטיבה.

וברור שילדים פועלים מתוך דחפים ורצונות משל עצמם, אבל ילד במצב רגשי טוב יוכל להסתגל בקלות יחסית לגבולות של הבית, לא יהיה מלאך, כן? כנראה יתפלק לו פה ושם לקשקש על קיר וכד' אבל לא מעשי ונדליזם מכוונים ועם הגיל יוכל לווסת את עצמו ולהתאפק רוב הזמן מדברים שמתחשק לו ואסור.

ילד אנרגטי שחסר לו פורקן, לתת לו פורקן זה לא "להעביר את הזמן" זה מאפשר לו ולהורים להיות יותר בקשב ולא כל היום להיות עסוקים בכיבוי שריפות והתנגשויות. זה כמו שכשילד רעב "אין עם מי לדבר" וכשהוא שבע יש עם מי לדבר. וזה לא רק דיבור במובן הרגיל של המילה, זה גם מסרים שמשדרים גם בלי מילים.

כנ"ל לגבי זמנים עם הילד.

כל המטרה בפעילות משותפת שאפשר להבין אחד את השני, להתקרב ואפשר לקבל מסרים שברגיל יש חסימה מלקבל אותם.

כמו שבזוגיות זמנים יחד בשקט בלי טרדות וילדים ברקע מציפים דברים שברגיל לא צפים ולא מטופלים.

אז זה ממש לא לגרור את הבעיה בלי לפתור אותה ולא צריך את כל היום בשביל לחדור את הקליפות. לפעמים מספיק 10 דקות ביום קבוע בשביל לתת מענה לקשר איכותי עם ילד, להסתכל לו בעיניים, ולפעמים צריך הרבה יותר מזה.

המדידה היא לא רק על השעון, בעיני היא בעיקר במה שזה גורם להורה ולילד להרגיש. האם הזמן ביחד היא משימה לשים עליה וי, או שזה זמן נעים ותורם שמשרת תהליך מתמשך ועקבי.

אמנם הפותחת כתבה בכותרת "אנרגטי" אבל בפנים היא פירטה וזה ממש לא נשמע כמו אנרגיות עודפות אלא תוקפנות, אגרסיביות (להכאיב לתינוקת, לזרוק כלים).

אז נכון שהאגרסיביות הקיימת צריכה פורקן בלתי מזיק, אבל בלי לטפל בתסכול שמוליד את האגרסיביות זה בור בלי תחתית...

ולגבי זמן איכות, זה נכון ולא נכון.

אני מסכימה מאד עם מה שכתבת שהשאלה היא לא כמה זמן אלא איך הקשר מרגיש.

הפותחת בעצמה כתבה שזה לא עוזר, אז כנראה שהזמן הזה לא עשה את העבודה - ואם ככה אז צריך לחשוב מה העבודה שצריכה להיעשות ואיך לעשות אותה.

לפעמיםמיש דברים שחוסמים, דפוסים של ההורה, מגננות של הילד (או של ההורה) וזמן משותף יכול לא לעשות את העבודה, לא לחלחל.

זה נכון אגב גם לגבי זוגות. אם אחד או שני בני הזוג לא בטוב, לפעמים זמן ביחד לא עושה עבודה, לא מקרב, וצריך לאתחל תיקון של הקשר בטיפול כדי להמשיך ולהתקרב עם הזמן.

את לא מתייחסת לילד אנרגטי ואני כן.

בתור מי שתמיד "משכה" אליה את הילדים הכי אנרגטיים בבי"ס, בקייטנות ובתנועות הנוער,

אני יכולה להעיד שהילדים הכי אנרגטיים שהיו נחשבים לבעייתים ולא ממושמעים שקיבלו הכי הרבה מכתבים להורים ונזיפות וכו' היו פורחים אחרי פריקת אנרגיה.

גם במהלך הפעילות עצמה צדדים אחרים שלהם היו באים לידי ביטוי והיו מקבלים חיזוקים חיוביים,

ובכללי עוברים תהליכים כמו התגברות, התמדה, כח רצון, ללמוד לקום מנפילות, לסמוך על אחרים והרבה כלים חשובים במיוחד עבורם

וגם אחרי הפעילות עצמה, סופגים כמו ספוג ערכים וכללים, פתאום רואים אותם מהרהרים בדברים, שואלים, מביעים עניין ורצון בכלל במסגרת הכללית וקשובים לגבולות.

וגם פשוט יושבים הרבה יותר רגועים ומתרכזים בפעילות הבאה ולא בלהתעסק עם החבר או בלפגוע בילד אחר או בלהפריע להעביר את הפעילות.

זה שיש ילדים עם התנהגות אגרסיבית שלא קשורה להוצאת אנרגיה וצריכים מענה אחר, לא אומר שפריקת אנרגיה לא תסייע למי שזקוק לה וכמוה כהעברת זמן.

לגבי זמן איכות, בתצורה הנוכחית לא עזר, יכול להיות שבשינוי מסויים כן יעזור.

לפעמים יש טעויות/ אמונות/ הרגלים שהשתרשו כ"כ עמוק וצריך עזרה חיצונית כדי לבחון את הדברים בצורה אחרת,

ולפעמים מספיק לעצור, להתייעץ בכללי, לחשוב על הדברים מנקודות מבט שונות בשביל לדייק את הדברים ולהתחזק ואז יותר אסימונים משתחררים, תובנות מתחילות לעלות ומפה הדרך ליציאה מהפלונטר מתקצרת.

אם לא, ונשארים עם מבוי סתום, תמיד אפשר להיעזר בעזרה חיצונית,

בעיני יש משמעות חשובה גם לתהליך הראשוני כדי לדעת מה עובד ומה לא וגם כדי לעשות את הצעד בפועל דווקא אחרי שהושקעה מחשבה.

אמרו כאן הרבה דברים יפים וחכמים, לקחתי לעצמי גם כמה כיוונים.

וגם רוצה לומר שזה באמת קשה - וזה בסדר שזה קשה ומאתגר ומוציא מהדעת.

אני מעודדת אותך באמת לנסות את כל הכיוונים שכתבו פה, אבל גם מזכירה שאין כאן באמת בעיה שפותרים אותה.

יש תהליך למידה

יש תהליך וויסות

ויש אמא שהסבלנות שלה כמה שהיא גדולה - היא עדיין סופית, וילד עם מרץ אינסופי.

אז גם מזכירה לך להתכונן בעצמך ולהכין לך נקודות טעינה.

כי הוא יבדוק גבולות, ואת תשמרי, והוא יוציא אנרגיה, ואת תכילי, וכל זה לוקח זמן עד שהוא יצליח לווסת את עצמו , אז קחי מלא אוויר ומוזמנת לשתף ולקבל חיבוקים וירטואליים

אני חושבת שמהצד שלך- את מרגישה שאת נותנת לו המון, וזה כמו בור בלי תחתית- מה שכמובן לא נותן לך מוטיבציה להמשיך.

ובו זמנית, מהצד שלו- עדיין הוא מתגעגע לאמא שהיתה לו לפני אחותו. שהיתה הרבה הרבה יותר פנויה אליו. וגם עבורו זה קשה. ובגלל שהוא ילד- אין לו את הכלים להכיל את הרגשות הקשים שעולים לו, וזה בא לידי ביטוי בהתנהגויות קשות.

מצב באמת קשה ולא פשוט.

רוצה להציע לנסות לקבוע איתו ''זמן פרטי'' קבוע. שלא משנה מה- אתם ביחד רק שניכם. נגיד ברבע שעה הראשונה של השנ''צ של התינוקת.

שידע וירגיש שאמא נשארה שלו למרות הכל. ולתמלל את זה, להגדיר- הנה, מעכשיו עד x אני כאן רק בשבילך.

וגם, יכול להיות שבתוך הזמן הפרטי הזה, הוא צריך משהו אחר, לא סיפור. יש משהו בהקראת סיפור שיכול להביא אותנו ההורים למקום קצת 'מרחף' ולא מרוכז, או מרוכז בספר ולא בילד. ודווקא בזמן הזה כדאי שתהיי בנוכחות מלאה אליו. אז הייתי ממליצה יותר משחקי דמיון, כושר, או יצירה משותפת (אם תרצי אפרט כאן על המשחק שעובד אצלנו הכי בזמנים כאלה).

אני רואה כאן שברגע שאת לא איתו , הוא מציק ואת נאלצת להיות איתו. ככה שאת מחזקת לו את ההרגל . וההרגל בסוף נהיה חלק מהאישיות. בן אדם מתרגל שברגע שהוא לא מקבל משהו שהוא רוצה , צריך להציק או חלילה להרביץ או לצעוק. ההרגל הזה לא לטובתו ולא לטובת אף אחד בסביבה שלו.

דבר שני , אם מישהו בגינה יציק לתינוקת שלך , את מרחיקי אותו ולא תתעסקי מה המצוקה הנסתרת גורמת לו להציק.

אז יש דברים שלא עושים , לא משנה מה הסיבה ואמורה להיות לזה תוצאה מרתיעה ולא נו-נו-נו , לא נעים לי , תעשה לי טובה .

לגבי קנאה. לבדוק למה זה כל כך חזק. לא להגיד לו שאתם לא נונסעים כל יום לאטרקציות בגלל תינוקת אלא בגלל שזה בסדר גמור ללכת לגינות באזור. וזה באמת בסדר גמור. ואין שום סיבה שילד לא יאכל להוציא אנרגיה בגינה. לא להראות יותר מדי התלהבות לתינוקת לידו. מצד שני , מותר לך לתת תשומת לב לאנשים אחרים. את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך .

ילדים קולטים שדר . אם את משדרת שהוא מסכן כי את לא יכולה להיות איתו כל היום , ככה הוא ירגיש.

אם הוא חכם , אפשר לדבר איתו.

לק"י

לבן שלי יש חבר טוב שעולה לגן חובה, והבן שלי נשאר עוד שנה בגן טרום. אני כבר מזמן סיפרתי לו על זה, ומזכירה לו שהם לא יהיו יחד.

ב"ה יש לו עוד חברים חוץ ממנו.

מקווה שהבן שלי יסתדר בטוב עם המצב החדש!

תחכי כמה ימים, קודם הוא יצטרך להתרגל לרעיון ואז יצטרך עוד כמה ימים כדי להתחיל לקבל את הגננת הידשה, הגן והחברים.

זה בסדר שקשה לך לראות שקשב לו, אבל אל תתערערי על עצם ההחלטה.

בהצלחה והלוואי וילך לו בקלות!

מניחה אמנם שזה קשר שונה, וקשר בין תאומים ובמיוחד זהים הוא יותר סימביוטי,

אך עדיין יש קשר חזק.

בחוויה שלי, אמנם הן קבלו הכנה מוקדמת

וכבר לאורך כל השנה בגן חובה דברנו על כך שיפרדו בכיתה א'

ההפרדה עצמה היתה להן מאד קשה.

הן ממש הרגישו כאילו חתכו מהן חתיכה ושמו במקום אחר.

כמובן בהפסקות הם רצות אחת לשנייה כאילו לא התראו שבועות.

זה תהליך

צריך להבין את הילדון החמוד, שעד כה הרגיש שיש לו מישהו שתמיד יהיה בצד שלו

ועכשיו לקחו לא אותו

זה קצת הרגשה של קרקע נשמטת מתחת לרגליים

וזה מפחיד אותו

והגיוני שזה כך.

תנו לו זמן

דברו איתו בגובה העיניים.

תספרו לו איזה גננת נפלאה תהיה לו השנה ואיזה ילדים חמודים וחברים חדשים.

תגידו לו שגם לכם השינוי הזה קשה.

חבקו אותו חזק

ותבינו אותו.

ותתנו לו עוגנים- נכון בגן אתה לא תהיה עם שמוליק אבל מחר שבת ונפגש אצל סבתא/אחה"צ נצא ביחד לגינה וכו'

ואל תשכחו להיות חזקים ורגועים - אתם עושים צעד חכם ונבון.

בהצלחה רבה והרבה נחת

מאמא שהבינה שאפשר גם אחרת......

@יעל מהדרום

@אמאשוני

@אמהלה

תודה שקראתן והתייחסתן!

הוא הלך היום לגן בקושי רב מאוד

בכה מלא מלא מלא ולא הסכים שאני אעזוב אותו בגן.

אוף נשבר לי הלב לחשוב עליו ככה לבד...

אפילו שבאמת הוא עם כל החברים שלו, כל הקבוצה המשיכה יחד למעט בודדים

בעיניי הוא סתם נכנס ללופ שהוא לא רוצה את הגן הזה וזהו

אבל כלום לא עוזר לשכנע אותו

על הבוקר קם בשש הגיע אלי למיטה ואמר שלא רוצה ללכת לגן הזה.

מפחדת שזה יתקבע לו ועכשיו כל השנה או לפחות תקופה ארוכה ככה יבכה ולא ירצה ללכת לגן.

את הפחדים, המחשבות?

אפשר לכתוב סיפור בAI

דומה אבל שונה משלו.

תוך כדי הסיפור להציף חששות ותחושות,

אבל גם להראות שיש תקווה ויש אלטרנטיבות ולסיים במסר אופטימי.

אני חושבת שהחשש שלך שזה עשוי להתקבע עלול להיות מחשבה שיוצרת מציאות.

תאמיני בו שהוא מסוגל לצלוח את תהליך הפרידה ולהסתגל לגן, וכשהוא בא לבכות אצלך להכיל את הקושי שלו מצד אחד, מצד שני להיות בטוחה שהתהליך הוא נכון עבורו וצריך לעבור דרך הקושי כדי להתחיל מחדש והוא יעשה את זה.

מה שעובר לך בראש, עובר דרך הידיים שלך לגוף שלו ומשם ללב שלו.

בהצלחה רבה לשניכם!

תני לו שבוע שבועיים, לאט לאט. אם אחרי זה עדיין יהיה לו קשה יהיה כדאי לחשוב מה עושים כדי לעזור לו לעבור את זה

אבל ילדים הם סתגלנים ויכולים לאהוב גם גן שהם הבטיחו בהתחלה שהם שונאים

ובמיוחד בנים, הם הרבה יותר פתוחים לשינויים מאיתנו הנשים הבוגרות.

היום הוא שונא את הגן, מחר הוא יאהב אותו נורא כי מחלקים בו סוכריה...

לדעתי כדאי להדגיש את מה שכיף בגן. לא כתגובה לבכי שלו, אלא סתם לזרוק מדי פעם- איזה כיף הגן החדש שיש בו מתקנים שווים בחצר! או משהו כזה.

ואפשר גם להגיד במפורש- זה גם עצוב שאתה לא עם הבן דוד, וגם שמח שאתה בגן שבו הגננת מרשה להוריד סנדלים בחצר.

לתמלל את הגם וגם.

ולסמוך עליו שיצלח את זה. נשמע שעשיתם החלטה הכי טובה ונכונה. גם אם הוא לא מבין את זה, ב''ה הוא יהנה מהפירות של ההחלטה הזו לאורך השנה.

וכדבריו: בהתחלה חשבתי שזה גן מעצבן אבל אח"כ ראיתי שזה גן נחמד....

אחרי שנתיים שהיו יחד והיו צוות מנצח להפוך את הגן

השינוי הזה עשה כל כך טוב לשניהם ברמה ששנה אחכ כשעלו לא' הוחלט שאחד נשאר עוד שנה בגן ואחד יעלה כדי שלא יהיו יחד בכיתה....

היום הם גדלו והם חברים טובים ונזכרים בחיוך בבלאגן שעשו יחד בגן עד שהפרידו בינהם

באלול את ה3 פרקים

שאר השנה היא לא פעילה

3 פרקי תהילים לחודש אלול 2

שהרבה גברים הם כאלה.

לא יודעת אם מנחם.

תזרקי אם לא מתאים לך לשמוע כרגע...

נכון שזה ממש ממש מעצבן וזה הוא הביא את זה על עצמו והכל

אבל בעיני חלק מאהבה זה לתמוך בו גם כשהוא טעה, גם כשאת עצבנית עליו

להגיד שמה שהוא עשה לא היה נכון אבל את עדיין אוהבת אותו ואכפת לך ממנו ואת עוזרת לו להתמודד עם התוצאות של הטעויות שלו...

כל כך מובן למה את מרגישה ככה.

אין לי עצות כל כך כי זה נראה לי צריך להיות מלאך כדי לא להרגיש את זה.

מקווה שעם הזמן תצליחי למצוא מזה מוצא, אולי כי זה פוגע גם בך העצבים, אולי כי תרגישי חמלה עליו...

רפואה שלמה!!!

אני כן מרחמת עליו ודואגת לו ומטפלת בו והכל בסוף הוא בעלי;)

אבל הדברים שבאים יחד עם המצב הזה מעצבנים.

טיילת בבית של בני משפחה, חמותי שבאה לישון אצלנו כמה פעמים בשבוע ונותנת לי פקודות של איזה אוכל להכין לו.

וגם לה אני צריכה להכין אוכל ספציפי כי היא לא אוכלת הכל.והטלפונים בלי הפסקה..

ולארח כל הזמן בני משפחה מודאגים בשעות מאוחרות גם שיהיו בריאים.. '

וכולם באים לראות אותו ואף אחד לא עוזר לשטוף כלים, לקלח את הילדים , לקחת את הזבל

מעצבן.

אז אני כועסת עליו גם חח

אבל יהיה בסדר. עוד מעט הוא ירגיש טוב.

תודה לכן

אפשר להציב גבול של מי מתאים לך שיבוא ומתי... לטפל בו זה עניין אחד, לטפל בבני משפחה שבאים לבקר זה משהו אחר לגמרי ואם לא מתאים לך אפשר להגיד פשוט לא.

אמאלה נהיה לי גירודים בגוף מזה! הרגע לשלוח את כולם. תבקשי מבעלך שיגיד שזה מקשה עליו להחלים🤭. אני במקומך הייתי נועלת את הדלת חזק ולא מרשה לאף אחד להיכנס חוץ משעות שנוחות לך, או לחילופין אורזת את עצמי ועוברת לגור בבית מלון עד יעבור זעם (וחמות). בטח שאת כועסת.

לזרוק לאמא או לכתוב גהודעה אישית למישהו ששייך

. ''א חנו מאוד שמחים ומודים על התגייסות לביקורים ותמיכה..נשמח רק להאיר שזאת תקופה שאשתי מחזיקה הכל עליה לבד..ועוד תומכת בי ..עז נמשח תשהיה לזה מודעות..שלפחות לא תצטרך גם לארח ולבשל לכל המבקרים..

אני ביתי מבקשת ממנו דבר כזה..בכנות אבל בעדינות

אפילו לרמוז שעמוסלה כל האירוחים הקבועים האלה..

בעיני זה חשוב לשתף ולעורר אותם לשים לב

מי שבא לבקר צריך להביא איתו כיבוד ואוכל למשפחה שלכם ולא לצפות שיכבדו אותו...

אולי כדאי בעדינות ובנימוס לעורר אותם למחשבה הזו, לא בטוח שהם מבינים את הקושי ומבינים מה ואיך לעזור.

למה חמותך באה לישון אצלכם? הוא זקוק לעזרה או השגחה בלילה?

אולי אפשר להגיד לחמותך בעדינות ובכבוד שתתכבד ותכין לו ולה

שאת עמוסה גם ככה בלהיות אבא ואמא ואת לא יכולה להחזיק הכל לבד באופן מושלם...

ולהודיע על שעות ביקור רלוונטיות

(לא כשהילדים הולכים לישון. לא מאוחר בלילה.)

ולהגיד שמי שמגיע גם צריך לעזור..

שום מצב בעולם שהייתי מסכימה לארח את חמותי בזמן שבעלי חולה ואני מטפלת בשניהם.

אני אוהבת אותה רוב הזמן

אני מארחת אותה באהבה רבה

היא משלמת על ניקיון פעם בשבועיים (כי הסטנדרטים שלנו לא מספיק גבוהים לדעתה ובין לבין האמת שהבית על הפנים)

אבל שום סיכוי שהייתי מארחת אותה -

אירוח שבו אני מכינה לה אוכל-

בו בזמן שאני מטפלת בבעלי.

אם את מארחת אותה במלוא מובן האירוח, באמת שמגיע לך כל הכבוד.

כשבעלי מצונן הוא חולה אנוש.

אני צריכה לטפל בו כמו אחות רחמניה, אבל אם אמא שלו מגיעה היא לא יכולה להגיע בתור אורחת, אלא להחליף אותי במשמרת.

באופן אישי גם הייתי אומרת לה את זה, אבל אני מבינה שהוא כבר מחלים.

הרבה בריאות ובהצלחה

מזדהה מתקופות כאלה

שירגיש טוב במהרה!

ויארח בעצמו את כולם....

הרבה כוחות לך! ❤️

מקווה שיחלים מהר ויארח את כולם;)

ושאני אוכל לחזור לנשום

תודה

אם זה בגב התחתון אז יכול להיות שהעובר לא יושב טוב, או שהוא גדול או משהו כזה

ממליצה ללכת לאיזון עובר וגם לשים חגורת הריון (לא זוכרת איך קוראים לזה, הרופא נשים המליץ לי על זה)

אם זה בגב העליון, יכול להיות שזה ממתח ועיסוי וב יכול לעזור לזה.

לק"י

תרגישי טוב!

זה סיוט.

אז עזר לי לעסות את המקום עם כדור קטן

לא נראה לי שיש מחזור כזה בנוסח שלנו.

אולי בעוד הוצאות.

יש היום בכריכה חומה/לבנה.

בנוסח אשכנז/ספרד. אני לא יודעת אם יש גם עדות המזרח.

כרגע נראה שאין במלאי באתרים, אבל בטח כבר הגיע לחנויות

זה מושלם!!!! מפורט שם הכל, מתי עומדים, מתי מצמידים רגליים, מאד ברור ומובן.

באמת הגיע הזמן שאקנה לתאומות שלי....

טוב שהזכרת לי

לא הבנתי למה היולדות רוצות מחזור😂 ואיך את חושבת שתמצאי דבר כזה😅