פורום הריון ולידה (עמוד 40)

אבל כללית חושבת שבכל לידה צריך לבוא בראש פתוח- בוודאי לידה ראשונה

אי אפשר להיות בטוחים מראש מה יתאפשר

לידת מים נניח יש לזה תנאים ספציפיים+ שהחדר הרלוונטי יהיה פנוי ושתהיה מיילדת פנויה

ולדעתי לפני לבוא במחשבה ש'אני רוצה לידת מים וזה יעזור לי' זה חבל

כמובן ללכת למקום שיש בו הרבה אופציות זה טוב

אבל מכירה מלא שהיו בטוחות לפניש אין מה לדבר על אפידורל

וברגע האמת (בפרט שלידות ראשונות יש להן נטיה להיות ארוכות יותר, ומתעייפים מהכאב) הבינו שזה הדבר הנכון עבורם.

אז לצד הבירורים להכין 'מפרט' של רעיונות בראש

לזמן דברים טובים, אבל לשחרר ולקבל את מה שבא.

ושיהיה בשעה טובה!!

אם זה 2% גם לי לא עובד

תנסי משחה של 5%

שכבה עבה מאוד.

לי רק עזרקאין עזר.

קניתי ולא מרגישה שעוזר לי לתפרים

אולי כי חתכו אותי ממש, אבל מנסה לרסס ומרגישה שעושה משהו לא נכון

לי זה עזר בלידה הראשונה ובלידה השניה לא.. שמעתי על כמה שזה לא עזר להן

להרטיב קצת פד ולהקפיא אותו, ואז להשתמש.

אומרים שגם דבש עם כמה טיפות שמן לוונדר מאוד עוזר 

וגם תרסיס פרינאום פרוטקט של אלטמן עזר לי מאוד מאוד

יש בסופר פארם/ חנויות טבע

קראתי את זה פה בפורום ולא האמנתי לזה. באחד הימים כאב לי ככ מהתפרים וזה הקל באופן מיידי

ניסיתי פד קפוא/פד מגנזיום/עזרקאין ורק שרף יותר..

מה שהקל עלי עם השטיפות:

לקחתי פדי צמר גפן(עגולים כאלה של הסרת איפור)

כוס חדפ חם

והשארתי מיחם קבוע במטבח

ואז כל פעם שהלכתי לשירותים מילאתי מים חמימים(נעימים למגע, אבל שלא יהיה קררר, ילדתי בשיא החורף והיה לי קפוא) ואז ניקיתי בטפיחות עם פד צמר גפן(החלפתי אותם כל טבילה במים כלומר השתמשתי במלאא) ובסוף ייבשתי הכל טוב בטפיחות עם צמר גפן נקי/טישו.

זה הציל אותי וההחלמה הייתה טובה ב"ה.

ממש בהתחלה, יש סיכוי שלא יתנו לי תשלום על פסח? זה כמעט שבועיים, קצת לא פייר שזה יהיה חל"ת על חשבוני. (גם אין לי ממלאת מקום שתפסיד את זה אם אני חוזרת)

לק"י

אבל תבררי.

(אבל אם אין מ"מ, אז לאן הכסך יילך... מעניין באמת).

אני עובדת אצל שני מעסיקים.

חזרתי מחופשת לידה ביום האחרון לפני חופשת פסח.

יצא שאצל המעסיק השני חזרתי בפועל רק אחרי פסח. הם כן שילמו לי על הימים של החופש.

החלפתי חל"ד שהתחיל בחגים- וקיבלתי תשלום מהיום שהיא ילדה והלאה

היא קיבלה תשלום בדיוק עד היום שהיא ילדה.

אז לדעתי אותו דבר גם כשחוזרים- את מקבלת תשלום מהיום שאת חוזרת בלי קשר לזה שהוא יום עבודה. 

(אלא אם את מאריכה חל"ד שאז אולי יש משמעות להאם את חוזרת לפני חופש או אחרי).

מסמך חמאס חושף: נערכים לטבח הבא

וזה

https://www.inn.co.il/news/686564

שווא שקד שומר

להתחזק באמונה ולהבין שהכל זה השם יתברך

לא חמאס מחליט מה הוא עושה

ולא השבכ שומר עליהם

הם חיות מפלצות והקבה כולא אותם

כלום לא קורה בלי החלטה של השם יתברך

לא נכנסת לכתבות האלה.

זה כמו שמידי פעם יש הנפצות על מה יקרה כשהמשיח יבוא.

לחץ נוסף מיותר לא עוזר לי בחיים.

*זה* לא מלחיץ

ויש צירים כואבים

ובסוף מגיעה נשמה לעולם

אחרי כל הצרות שיש כאן נראלי שעוד כמה צירי לחץ שווים את מה שיגיע אחריהם

אני לא מעוניינת לשמוע כל מיני הפחדות שלא בהיכרח מציאותיות.

כשיגיע, נתמודד עם המציאות. לא רואה סיבה לפחד מראש על מה יהיה.

אפשר גם להשוות את זה להודעות שרשרת. "אם לא תשלחו לכך וכך אנשים משהו כזה וכזה יקרה לך"

פעם כתבתי תגובה מה זה דוסית של אמונה וביטחון ו"אנחנו פה והשם דואג לנו ולא לפחד כלל " וכולי

היום אני לא במצב הזה בכללל

ולכן אין לי עיצות

רק חיבוק חזק מאד.

הלוואי שיהיה טוב.

אמן.

נראה לי שפיזית אם עושים דברים משמחים ומשפיעים כמו לצאת לשמש , לשמוע דברים מצחיקים , להתמקד בדברים טובים וחוויות טובות, זה יכול להקטין או אפילו למזער את הפחד מהלא נודע. 

(לא בפורום)

אנשים שמשמחים אותך

או אנשים שאפשר לדבר איתם בכנות על הפחדים והרגשות.

יש משהו בשיתוף שמוריד את עוצמת החרדה.

מצד שני אנחנו רואים שיש מודעות לסכנה, ולא כמו פעם שהיו עיוורים לגמרי למצב בעזה וחמאס.

אני לא חושבת שיש להם סיכוי אי פעם להצליח לעשות שוב את מה שעשו. והמשאבים שלהם בסופו של דבר יחסית מוגבלים ומצומצמים.

(אני יותר מפחדת מחזיתות אחרות, לא אכתוב כאן את חששותי כי לא רוצה להפחיד)

בו אין חדשות

רוב הזמן אין לי מושג מה קורה

וגם אם אני יודעת זה ממש מלמעלה

אין סיכוי שאני אקרא חדשות בנושא חמאס

אין לי צורך לזהם את הנפש

הרי ראינו שדברים קורים ואינם בשליטתנו

אז למה צריך את הכתבות הללו

עדיף להתמקד בדברים החשובים בחיים

באלה שבשליטתנו

מנותקת לחלוטין מחדשות וממה שקורה.

לא עושה לי טוב

מלחיץ אותי, מפחיד אותי

ובכנות אני חושבת שאתרי החדשות בכוונה שמים כותרות מפחידות (או צהובות)

בניסיון למשוך אותנו לקרוא את הכתבות

ולכן מראש לא נכנסת, לא יודעת לא שומעת.

אני יודעת שהכל מוטה ולא באמת פרופורציונלי.

בעבר הייתי מאוד מחוברת ומעודכנת, מאז תחילת המלחמה הפסקתי לחלוטין

עוד מעט חוגגת 6 שנים נטולות

משנה חיים

מאז השביעי לאוקטובר, אני רואה בממוצע פעם בשבוע בכל מיני אתרי חדשות או בטלוויזיה כתבה כזו או אחרת.
מאז שהכל נרגע, כבר כמה פעמים התריעו מפני מלחמה חוזרת
והתריעו שוב וקנינו מלא מים מנרלים וכו
ולפני איזה שנה גם הוציאו כתבה כזו כמו עכשיו שפרסמת.
אז כבר לא מתייחסת, ואל תלחצי כי הסיכוי שזה יקרה שוב קלוש.
אם את גרה ביהודה ושומרון אולי באמת מעלה חשש, אבל עדיין יש ביישובים שם אבטחה כבדה וחיילים אז לא נראה לי צריך לפחד
אנחנו החכמנו מאז 7 אוקטובר...

גם בחינוך..

אני עובדת 4 וחצי ימים (יום לסירוגין, שבוע כן שבוע לא)

ומקבלת ככה..

עם ותק של 7 שנים... 

אולי לנסות לדייק מה הקושי כרגע ולנסות למצוא לזה פתרונות/עזרה חיצונית?

את רוצה דווקא עבודה בחינוך? 

חיבוק גדול ♥️

אם רלוונטי לך ללמוד משהו שאפשר לעבוד בו כעצמאית (קוסמטיקה עיסויים וכדו) לפעמים אפשר להגיע למשכורת מכובדת אבל זה דורש למידה ושיווק ועוד.. 

נניח בפיקוח או הנהלה או משהו. לא בממשק עם תלמידים…

זה עדיין בתחום החינוך, אבל העבודה היומיומית יכולה להיות מאודדדד שונה

וגם מניחה שישמרו לך על הותק…

תחום אחר

פחות אחריות

פחות ימים

כל אחד מהדברים האלה שונה.

לעבוד חצי מהזמן ולקבל אותה משכורת ידרוש ממך הסבה למקצוע שמרוויחים בו משמעותית יותר וגם אז זה יקרה רק אחרי כמה שנות לימוד+התמחות (גם אם אין התמחות רשמית, נגיד בפיתוח תוכנה יש דרגות שונות לפי ותק והמשכורת בהתאם). יכול להיות שכבעלת עסק כן תוכלי להרוויח יותר, לא מכירה את השדה הזה

מקצוע אחר או עם פחות אחריות יכול לתת לך את אותו שכר, אבל לרוב עם משרה מלאה אמיתית - כלומר 5 ימים בשבוע ובלי החופשים וההטבות של התחום שלך.

נראה לי שאם את רוצה פחות ימים בלי לפגוע בתנאים האחרים שלך הכי סביר זה להתקדם בתוך התחום - בין אם להפוך לעצמאית (מורה מתקנת פרטית, מאבחנת וכו) או לעבור למקצוע נוח יותר בתוך המערכת כמו יועצת וכו.

מה את יודעת לעשות?

מה את אוהבת?

מה החלום שלך?

אולי הגיע הזמן לצאת לעצמאות?

זורקת פה שאלות, תנסי לראות מה רלוונטי עבורך

אני מרגישה לעיתים רצון לפחות עבודה ופחות אחריות

אני חושבת שכסף זה לא תמריץ מספיק

מה שמחזיק אותי להתמיד וגם להנות רוב הזמן

זה מהות העבודה והתוצרים

הסיפוק והערכה

וגם יציאות יזומות לחופשות/ יום חופש לפי הצורך

אם גילית איך אשמח לשמוע

אני בכנות חושבת שצריך להסתכל בצורה ריאלית על הדברים

שוק העבודה היום לא מציע שכר כזה לעבודה של פעמיים בשבוע, אפילו לא בהייטק לדעתי. גם בתור עצמאית - להגיע לשכר כזה מ8 ימי עבודה בחודש ממוצע זה לא מאוד ריאלי ושכיח (יש המון עצמאיים סביבי ואני מכירה) ובמקומות האלה אין הטבות של חופש גדול ללא עבודה ושכר כמו במשרד החינוך

וכככל שנשתפר בתנאים, נרצה עוד שיפור

השאלה היא לדעתי - איך את משלימה עם זה כרגע בהנחה ואין לך אפשרות לרדת בשכר כי כל שינוי תעסוקתי כזה או אחר ידרוש ירידה בהכנסה כי צריך להשקיע בהסבה זמן וגם כסף.

מה קשה לך היום וניתן לפתור ולהגיע לנוחות ולרווחה מקסימליות בהתחשב במצב הנתוו

סליחה אם לא עזרתי אבל אלו המחשבות שלי בכל אופן

לשתף את בעלך בתחושות ובצורך שלך. אולי לו יש דרך להעלות את השכר שלו וככה תוכלי להוריד? אולי פתרון אחר?

עול הפרנסה ברמה המהותית שייך לגבר ולא לאישה.

תנסי להבין מה קשה לך, מה עמוס לך, מה חסר לך,

מה את רוצה להרגיש (נניח מרחב, זמן לעצמך, להרפות מעומס או מחוייבות וכו) ותדברו על זה. 

פתרונות לפחות לחלק מהדברים?

בנוסף בתקופה של שחיקה הייתי מציעה לבדוק איפה אפשר להתחזק, איפה את יכולה לייצר לעצמך יותר מקום ולספק לעצמך את מה שאת צריכה כדי להמשיך. בין אם זה ביום החופשי ובין אם זה גם בימי העבודה.

אולי לנסות גם למצוא מחדש את הסיפוק והמשמעות שאולי היו שם בעבר

מורת שילוב במקום מורה רגילה? מורה מקצועית במרום מחנכת?

זה בטוח יפגע במשכורת, אבל אולי פחות.

אני מעדיפה לקחת חופש מאשר להתמודד עם השאלות ההזיה האלו.

איזה פעורה

(ד.א. במשפחה של אמא שלי נשים צמות רק יוכ ותשעה באב בלי קשר לסטטוס בחיים)

אני אומרת שזה נושא פרטי.

מעדיפה שיחשבו מה שהם רוצים עלי בהקשר דתי,

מאשר שהנושא של אולי הריון ישפיע על עניינים בעבודה. (וזה משפיע)

(אגב אצלנו הרבה יותר הגיוני שיחשדו בעקבות הימנעות מאלכוהול מאשר ששתיתי כוס מים 🤣)

אגב פעם לפני הרבה שנים כשהייתי בתחילת הריון ושתיתי הרבה תה במקום הרבה קפה,

הבוס שלי שאל אם אני מרגישה טוב.

אחאי כמה פעמים שאלתי אותו למה הוא שואל אז הוא ענה כי רק חולים וזקנים שותים הרבה תה.

לא רציתי להשאיר רושם שאני באה חולה למשרד (בקטע מדבק)

אז עניתי שכנראה אני זקנה.

ואז כדי לחזק את הרושם עברתי לשתות סטדה במקום קולה 😄😄

ועד היום אני בקטע של סודה שהתחיל מאותו מצב 

אבל עברתי לסודה, עם לימון גם עוזר.

לפחות בארוחת צהריים בעבודה 😄

כשהייתי בהיריון לא הצלחתי לאכול כלום בערך חוץ ממנה חמה, אחת בסגנון הכי הרבה כימיקלים שקיים. הייתי מביאה לעבודה אוכל שבישלתי יום קודם, זורקת אותו לפח וקונה מנה חמה 😅

אז בשלב מסויים הבוס שלי שאל אותי למה אני אוכלת את הזבל הזה וסתם אמרתי לו משהו כמו שזה מתחשק לי, למזלי הוא לא חפר הוא היה ממש אחלה

וחורף אז זה גם ממש הגיוני. בכללי יש הרבה שלא צמות כל צום, רק יו"כ ותשעה באב.

ובעיניי את ממש לא צריכה לענות לה, זכותך המלאה לא לצום מסיבותייך.

פשוט הייתי מחזירה לה מבט כזה, של מה שאלת?! 🤔 🙄שתחשוב פעם הבאה פעמיים לפני שהיא נכנסת לענייניהם של אחרים..

אכלתי ושתיתי לפני שיצאתי וסיימתי מוקדם היום אז אכלתי צהרים בבית.

אבל זה היה קצת רמאות, כי רק מי שצם זכאי לצאת מוקדם... לא נורא, צמתי בעבודה... 😅

אף אחד לא יודע שהיום צום

אגב, בגן החרדי שאני מלווה רוב נשות הצוות וחסידות ואמרו לי שהן צמות רק בתשעה באב ויו"כ, וגם תשעה באב לא צמים אם את בהריון או מניקה

היא חסידת וויזניץ, אמרה לי שכך זה אצלם בחסידות, ובעוד חסידויות. לא בדקתי מעבר

מעוכבת פוריות כבר לא מעט זמן

מהפה שלך לרבש''ע

משהו בסגנון "אצלנו נשים מקפידות לצום רק בט באב וביום כיפור" .

סביר להניח שהיא שאלה בתמימות ולא מכירה את ההקלות לנשים בהריון.

אם צום אז צום לכולם, הוא בטח לא מודע לכך שזה אומר שאת בהריון

שאומרים "לכם"

כאילו התורה הזאת היא רק שלי

היא של כל עם ישראל ואת לא איזה נספח

זה מסוג של תמימות שגובלת בזרות בגלל שהם מכירים רק את השיטחי. 

ברגע שמסבירים קצת מעבר, הם נפתחים לשמוע וזה ממש עושה פלאים.

( פעם הייתי באיזה מקום בשבת ונתקעתי בלי טישו. ולא היה לי ממש מה לעשות

אישה מבוגרת חתכה לי נייר ואמרה לי "הנה הבאתי לך" בציפייה שאני אשתמש יעני אני אסור לי לחתוך אותו ולה מותר

אז היא ה"גוי של שבת" בשבילי

לקחתי אותו אמרתי לה במבוכה קלה "השבת היא גם שלך, וגם לך היה אסור לחתוך" 

היא הבינה ואני מקווה שהיא עשתה משהו עם ההבנה הזאת ...   )

שאני לא צמה

אם מתעניינים עוד ואני בקטע לענות אז מסבירה

שיש צומות שאני צמה ויש שלא

צומות חמורים לעומת קלים

והאמת שאני לא מסכימה איתך שאת מסתכלת על זה במבט חיובי במידה מסויימת (שהוא רוצה את טובתך ושתבריאי יותר מהר), זאת דרך מניפולטיבית לגרום לבן אדם אחר לעשות מה שהוא רוצה ולא נותן ברירות לשני.

בעיני זה קו רגע לפני אדום- ואולי קו אדום. לא רוצה להיות נחרצת כי לא מכירה את כל התמונה.

האם יש עוד תחומים בחיים שהוא ככה לא נותן לך מרחב? 

האמת שגם בסתם חולי - צריך לתת לגוף לנוח לפני שמאיצים בו להחלים בעזרת עשייה...

ובכל אופן, מה שנכון לו לא בהכרח נכון לך, בכל תחום בחיים, לא רק בבריאות, והוא צריך ללמוד לתת לך את המקום שלך ולא ליישר אותך למקום שהוא חושב לנכון...

בכל אופן, אם זה יושב עלייך כל כך הרבה זמן, נשמע שלא נכון להדחיק את זה, אלא לטפל במקום הנפשי שנוצר לך, וגם לפתוח את זה מולו, אולי בליווי מקצועי.

חיבוק❤️

שאת צריכה לעמוד בפני הסיטואציה הזו ולהמשיך לרצות

הכעס שלך מוצדק, אבל השנקל שלי לגבי ריצוי מנסיון עם עצמי - הכעס הוא קודם כל פנימי שלנו בינינו לבין עצמנו. ש- למה הסכמתי שיתייחסו אלי ככה/ למה אני לא מספיק חזקה לעמוד על שלי, והוא מושלך החוצה הרבה פעמים

נשמע שיש לך עבודה פנימית לעשות של לעמוד על שלך ולא להימנע מעימותים. אני מאמינה שאם הגעת למצב כזה אחרי לידה,זה עניין שחולש על כל תחומי החיים מולו ומול אנשים נוספים גם, כולל ילדים, וזה משהו שכדאי לפתור אותו

רק שתדעי אגב, שמבחינת בעלך - עצם זה שהסכמת זה אומר שהפתרון הזה טוב לך כביכול והוא צודק ועשה לטובתך. הוא לא יבין את הבעייתיות אלא אם תעמדי על שלך

שולחת חיבוק❤️

וצריך קצת לקום להסתובב, לנשום אוויר וזה מסייע בהחלמה.

אבל מפה ועד לעשות את מה שאת מתארת המרחק גדול, זה לא טוב לרצפת האגן של אשה אחרי לידה לעמוד הרבה, לאמץ את הגוף יותר מדי, הגוף עבר טראומה הן פיזית הן הורמונלית והן נפשית והוא צריך מנוחה פיזית וגם להתארגנות נפשית אחרת.

יכול להיות שהוא באמת לא מבין כי הוא לא חווה את זה, אבל צריך להציב גבול, מה מתאים לך ומה לא.

לי אישית אחרי לידה כן זורם לקום מוקדם כי גם ככה אני בד"כ ערה בשעות האלה, אבל אח"כ אני ישנה עד הצהריים ולא עושה שום פעילות שדורשת עמידה ממושכת ובטח לא הרמת משאות כמו בספונג'ה

אבל בעיני יש פה דינמיקה  בעייתית מאוד ...

ויש לי תחושה שהמשעב לידה זה רק ביטוי של דפוס שלם שבו הוא מחליט ונותן את הקו ואת מרצה ולוקחת על עצמך כי חוששת מעימות

ומקווה שלא מעבר

משהו במה שתארת נשמע לי לא תקין בכלל

ומחייב טיפול זוגי מקצועי ..

גם אם הוא לא מוכן תלכי את

כתבת במקומי ;)

יש פה נורה אדומה בוהקת

טיפול ויפה שעה אחת קודם 

אבל זה אפילו מרגיש לי על גבול האלימות.

אלא אם כן לא הבנתי אותך נכון.

הוא מפעיל מניפולציות עד שאת עושה מה שהוא רוצה וזה ממש קו אדום. 

יכול להיות שהגישה שלו לחיים קשוחה  והוא דוגל במאמץ

נשמע מהפותחת שגם היא כזאת בדרך כלל

זה מהמם

בשום מקום הפותחת לא כתבה שהוא הכריח אותה לעשות משהו

אלא שהציפיה שלו, וחוסר ההבנה שלו, גרמו לו לדחוף אותה להחלמה בצורה כזאת, שהיא כמובן לא נכונה בכלל

לא קראתי פה שום ויכוח שלה או טענה, או אפילו אמירה חד משמעית או ברורה שהיא לא יכולה והיא צריכה לנוח.

אפילו אישה שסיימה עם המשכב לידה לא באמת זוכרת את רמת העייפות והחולשה. אני לפחות. אני זוכרת את זה בראש כמובן אבל כשזה מגיע שוב אחרי לידה זה תמיד מהמם ומפתיע רמת החוסר מסוגלות של הגוף. ועובדה שגם אישה אחרי לידה יכולה לעשות את השטויות האופייניות של לצאת לקניות לברית ודברים כאלה, כי פתאום מרגישה התגברות של כוח אבל זה לא מחזיק מעמד ליותר מחצי שעה...

ברור שאי אפשר לצפות מגבר שיבין לבד מה זה, אם הנטיה שלו היא כמו שהפותחת תיארה, ובלי שמסבירים לו באופן חד משמעי ובבירור

משמע הוא יודע, אמרו לו, ובוחר אחרת.

ולי זה מרגיש כך. 

היא גם כותבת שהיא מעדיפה להבליג ולעשות במקום להתווכח

זה אומר שהוא לא פתוח להקשיב לה, לראות מה טוב לה (בלי קשר למה שההנחיה אומרת לגבי משכב לידה).

שלו וההקשבה שלו, היא צריכה לעמוד על שלה גם אם התגובה שלו לא אוהדת

אין אוכל חם והוא מתבאס..? לא נורא, יעבור לו. זה המצב. רצוי והגיוני ונצרך שיכין בעצמו גם עבורה אחרי לידה או שיקנה להם

הוא התרגל שהיא לא מכבדת את הגבולות שלה, אז למה שהוא כן? כל שינוי כזה מתחיל משינוי עמדה פנימית בלבד. אם היא תחכה לו לא ישתנה כלום והכעס ימשיך להצטבר 

אבל לא חושבת שזה לא צריך להגיע עם פתיחות.

לא לעשות וזהו זה גם לא נעים כלפי הצד השני

כולנו בני אדם, וחשובה לנו התקשורת.

אם הוא לא פתוח להקשיב לה אז באמת שלא תעשה וזהו

אבל בא נגיד שזה לא המצב האופטימלי

אפשר להגיע לאותה מטרה עם פתיחות, כנות, התעניינות

הוא ישמע שכואב לה 

שהיא עייפה

שהיא מרגישה שזאת לא הדרך בשבילה להתאושש

לא מתנהלת בתנאים אופטימליים

לכל זוג יש את הדברים שהם פחות מסכימים עליהם

יש דברים שלא צריך לחכות שהשני יסכים

אלא פשוט לבצע

הביצוע יותר מדי חשוב כדי לחכות איתו עד שהשני יתקשר נכון

גבולות לצרכים בסיסיים לא צריכים להיות תלויים בבן הזוג

הצרכים הבסיסיים צריכים להתקיים בכל מצב

וזו צריכה להיות נקודת המוצא

בין אם בן הזוג מבין ומתקשר את זה ובין אם לא

אחרי שזה מתקיים אפשר לשוחח בנחת ולדון בזה 

זה לא נעים

במקרה כזה, כשתקשורת בסיסית לא מספיקה, אין לי שום בעיה עם מהלכים חד צדדיים שישנו את המציאות. מן הסתם תהיה גם תקשורת כי הבעל "ידרוש הבהרות" כנראה, אבל יש הבדל בין לדבר על זה לפני כשהבעל לא מבין, שזה קצת כמעט כמו לבקש רשות לעומת לקבוע עובדה בדיעבד.

אם לא אומרים לגבר מה זה משכב לידה?

לא צריך להכיר מונחים, כל תינוק יודע שעם אשה אחרי לידה נוהגים בעדינות ורגישות, שהיא צריכה לנוח ופה נשמע שכאילו כלום לא קרה, היא בעבדות! איפה הרגישות האנושית? וזה עוד בעלה…

מבחינה פיזית…

גם אם ילדת לידה הכי "רגילה" שיש

להיות עם גוף של אחרי ניתוח, ועוד לקום לבייבי כמה פעמים בלילה (וגם ביום🙃) זה די והותר בתחום העשיה

לא יודעת כמה זמן את אחרי לידה, אבל התפיסה מעוותת.

מה גם שמאמץ פיזי (גם "מתון" של כביסות, לטאטא, לשטוף) זה מסוכן בעיניי וזה לדחוף את הגוף לקצה

ואת מתארת שגם את הנפש… זו הבריאות שלך. מאוד בסיסי בעיניי לעשות מאמצים בשביל הבריאות של בני המשפחה (של עצמך, עבורו בשביל אשתו, הילדים שלו…)

או שרק הראית שאת מסכימה שזה מה שטוב לך?

אני לא מבינה בזה אם זה נחשב קו אדום או לא,

אבל חייב להיות הידברות ביניכם בקטע הזה ואם קשה לך את חייבת להגיד, כי אולי הוא כן רצה בטובתך ולא יודע שכ"כ קשה לך (מאיך שכתבת את זה זה כן מדליק נורת אזהרה אבל יכול להיות שהבנתי לא נכון)

שכעס כזה הוא טוב

הוא נקודת מפנה בהבנה שהמצב לא טוב וצריך שינוי

שינוי אמיתי מגיע מבפנים ולא מאנשים סביב

אם את רוצה לעשות אחרת

זה לא קשור ישירות אליו

הוא יכול להאמין בדרך חיים אחת ואת באחרת

את יכולה להשלים עכשיו את המנוחה שלא היתה לך

להוריד הילוך

לעשות הרבה פחות

תמיכה נפשית היא קודם כל תמיכה עצמית

לעשות מה שמתאים

לענות על הצרכים הבסיסיים

להקשיב לגוף ולנפש

תמיכה נפשית שבאה בתמורה לדריסת הצרכים הבסיסיים

לא שווה את הנזק

אם תצליחי ללמוד מהמקרה הזה ותעשי שינוי מהותי בחיים

גם הכעס יכול להעלם

כי למידה מטעות יכולה לרפא את הנפש

(בעלי ואני מאמינים בהרבה דברים מאד שונים

אם הייתי עושה כפי אמונתו הייתי אומללה

אז אני הולכת בדרך שלי ומלמדת אותו להכיר אותה

זה לא תמיד פשוט

אבל זו הדרך היחידה לחיות חיים טובים)

לעשות דברים ולהתאמץ עד שישה שבועו. מהלידה. תפני אותו למאמרים שמדברים על זה.

בביח אחד שהייתי בו שקלו לעשות שיחה לבעלים כחלק משחרור מהבי"ח על משכב לידה וכל הכרוך בכך כדי שיתנו תמיכה, מקווה שעשו את זה.

תפמפמי לו כל הזמן ואל תסכימי בשום אופן לקום ולשטוף שום דבר, לא רצפה ולא כלים.

אם הוא רוצה להתאושש ככה- שיעשה ככה. הוא לא אישה ואין לו רחם...

להפנות אותו לדברי הגמרא על הגוף של האשה אחרי לידה שהוא התפרק כולו בלידה ולוקח לו שנתיים לחזור לעצמו.

הוא כנראה ממש אבל ממש לא מבין מימינו ומשמאלו בנושא הזה. דחוף להעלות למודעות לפני שיהיה מאוחר. יש דברים שאחכ באמת לא יחזרו לעצמם אם עכשיו את תתאמצי אחרי לידה. זה לא פשוט כמו שנראה.

הוא גם לא צריך להבין

הוא צריך להבין שהוא לא מבין ושזה בכלל לא משנה מה הוא מאמין או לא

על זה נאמר

No uterus, no opinion!

עכשיו את צריכה להחליט מה את מבינה ומה את מאמינה

ולהבהיר לו שיפסיק עם זה

(אני חושבת שבזוגיות צריך לדעת מתי להיות בענווה ומתי להיות נחרץ,

בעדינות אשאל אם הא תמיד כל כך נחרץ מה נכון? האם יש מקומות שהוא יודע גם להיות בענווה מולך?

ואת יודעת מתי להיות נחרצת?

אם לא- אז זו הזדמנות לשניכם)

טוב מאד שהעלית את זה כאן כדי שנגיד לך שזה לא סביר. אפילו מצד מידת נימוס בסיסית ואנושית. הכעס שלך הוא בצדק ולגמרי במקום וטוב שאת כועסת. מציעה שתחשבי עד כמה זה מקרה יחיד או דפוס חוזר ושתזמי שיחה איתו ותבהירי בלי לשאול אלא לומר שאת מאוכזבת מחוסר הרגישות ותתני לו להיות קצת בלחץ מזה שאת תוהה בינך לבינך על מה זה  מעיד אצלו ואיך הוא לא היה שם בשבילך אלא דרבן אותך בדעתך הקשה לעבוד יותר? ושעכשיו את יוצאת לחופשה כפיצוי- את הולכת לנוח יותר ושהוא יתמודד עם זה ויהיה יותר נוכח ועוזר, אםלא מתאים לו- שיביא עזרה חיצונית. והייתי גם מוסיפה שעכשיו את תהיי יותר קשובה לעצמך מעתה והלאה. 

אז למרות שאני מסכימה עם הנאמר בתגובות, רובו לא רלוונטיות כרגע.

ובכל אופן, זה מעלה בך כעס, אני חושבת שכדי לפנות אל הכעס הזה חשוב מאוד לפתוח את הנושא לדיבור.

קודם כל, טוב שאת מודעת לזה ומרגישה את הכעס, 'תבשלי' את זה בתוכך, תרגישי מה שתרגישי, תגידי לעצמך מה היה לך נכון ומה לא,

ואח"כ, ממקום בטוח בעצמך אבל בלי להוכיח ולבקר אותו, תספרי לו מה את מרגישה ומה את חושבת כלפי מה שהיה. אני חושבת שזה ישחרר לך, ואני מקווה שהוא יבין יתנצל ויכיל, וזה יתן לכם הרגשה טובה של תקשורת וחיבור. ואולי זה יתן לך תובנה גם לגבי הקשרים אחרים שאת לא אמורה בהכרח לפעול לפי מה שהוא חושב לנכון, ואולי האמת היא אצלך והיא שונה הפעם.

שטיפת כלים בקטנה, סביסות- הגיוני
אבל שטיפה וקימה בשש וחצי בבוקר?
לצאת עם הילדים לגינה?
לא בריא בכלל אחרי לידה
תסבירי לו שבעוד אחרי ניתוחים מסוימים או מחלות מסוימות העשייה מרפאת
אחרי לידה זה הפוך, העשיה המרובה וחוסר המנוחה פוגעת בך, ברצפת האגן, בגוף שלך, במצב רוח, באיכות הטיפול ברך הנולד, וגם עלול לפגוע בקשר הזוגגי שלכם (חוסר חשקף, חוסר כוח, כאבים בגלל מאמץ לאחר לידה).
תקחי אותו איתך לרופאת נשים, שתסביר לו מה זה "משכב לידה" זה לא סתם צמד מילים.
ותקשיבי לגוף שלך.

תקבעי עובדה. אל תשאלי

ואל תסתכלי מה התגובה

תעשי מה שיעשה לך טוב

הכי חשוב שלאמא יהיה טוב , אם לא טוב לאמא כל הבית סובל כשתביני את זה תתנהגי ככה

אם את בדיכאון אחרי לידה כמו שכתבת את חייבת תמיכה בחיים האמיתיים.

יש לך איזו דמות טובה שאת יכולה לשתף? אמא/ אחות/ חברה?

את יכולה גם לפנות לאחות בטיפת חלב או לרופאת משפחה ולקבל ליווי של עו"ס בקופה. זה יכול ממש לעזור.

אני חושדת מבין הדברים כפי שכתבו עוד כמה מעלי שזה לא מסתכם רק בעניין הטכני של החלמה מהלידה... האם הדעות שלך נשמעות? יש לך מקום להגיד מה את מרגישה? גם אם הוא לא מאמין במשכב לידה כפי שהתנסחת- למה זה כ"כ מחייב אותך ואת עובדת קשה מדי אחרי לידה? הוא יכול להאמין או לא במה הוא רוצה, אבל כשזה גורם לך לפעול בצורה שמזיקה לך זה כבר עובר גבול.

ממליצה ממש שתפני לאשת מקצוע להתייעץ, לקבל עזרה ולצמוח בעזרת השם.

שולחת לך הרבה כוח וחיבוק! מגיע לך הכי טוב בעולם❤️

והדברים שלך מאד נגעו לליבי וגם קראתי את כל התגובות.

ואני רוצה להגיד לך כמה דברים, אם את רוצה לשמוע כמובן

1. גם בעלי לא האמין במשכב לידה. דווקא כי היה לי היסטוריה של מצבי רוח ודכאונות והוא דאג לי- 

הוא חשש מאד מהרעיון של לשכב במיטה שישה שבועות. הוא הבין שאני רוצה לנוח אבל ממקום טוב ודואג רצה שאצא כל יום החוצה.

(דוקא את תפעול הבית הוא כן לקח על עצמו, אבל גם בשגרה נשמע שהוא עושה יותר מבעלך כי אני עושה פחות ממך)

יכול להיות שבעלך מאמין בזה ממקום טוב בעקרון, את לא חייבת לחשוד בו ברוע ובמניפולטיביות..

אבל

2. עכשיו כבר עבר זמן כמו שאמרת. והנפש שלך לא מתאוששת וסוחבת כעס. כעס זה שלב ראשון וחשוב.

מתחת כלל כעס מסתתרת פגיעה. הרבה פעמים זה הרגשה שלא ראו אותי, לפעמים זה כעס על עצמי. איך פגעתי בעצמי ככה. איך שיתפתי פעולה עם משהו שידעתי שהוא לא טוב לי

למה לא היה לי בטחון לעמוד על שלי.

לזה רק את יודעת לענות. לשאול בכנות, בזמן של שקט, איפה זה פגע בך. ומשם לחשוב איך מתקדמים.

3. רק את יודעת מה המצב בבית. פורום הוא מקום נהדר אבל לפעמים לוקחים את כל הסיפורים על כל הבעלים ומצפים מבן הזוג שלנו להיות איזו דמות שלא קיימת.

אחרי לידה יש הכל. יש בעלים שמתפקדים כמו עקרות בית, יש כאלה שעובדים קשה ולא יכולים- אבל תומכים נפשית. יש נשים שנעזרות בתשלום או בהתנדבויות.

ויש גם כאלה שעובדות יותר ממה שהן רוצות. זה לא אומר שהן 'חיות באלימות'.

ברור שאם מאז ומעולם יש ארוחה מבושלת בבית- בעלך מתאכזב אם אין. זה אנושי.

אצלי למשל יש לפעמים כן ולעפמים לא, וברור שאחרי לידה זה כמעט תמיד לא (לפעמים אני מוציאה משהו מהמקפיא או מינה בזריזות משהו קליל וזה נחמד לי, 

כי בעלי לא מבשל ונמאס כבר אוכל קנוי)

4. מה שכן קצת מטריד הוא התיאור שלך, שאת עושה את זה כדי להמנע מעימות.

כלומר- את לא מסכימה איתו אבל לא טרחת להגיד את זה יותר מדי.

אם ככה- אין סיבה אמיתית שדעתו תשתנה? מה אמור לגרום לו לחשוב שמשהו לא נכון בתזה שלו?

אם את עושה ואומרת לעצמך וואי זה טוב לי אפילו שזה מעייף אותי- זה ענין אחד 

(כי באמת לפעמים יש אדרנלין כזה אחרי הלידה, זה עדיין לא בריא לתפקד אבל למי שמרגישה טוב זה אתגר לנוח בכזה מצב)

אבל אם את קמה ואומרת לעצמך הלוואי שד' יפקח את עיניו, אבל לי אין אחרי לידה כוחות נפש להתעמת עם תפיסותה עולם שלו-

פה הייתי באמת שואלת, בניקוי כל רעשי הרקע

האם אני יכולה להביע את עצמי בבית?

ואם לא, קחי חיבוק ושק של אומץ, ותפני לעוסית בקופה או אפילו לאחות טיפת חלב.

כי הזכות הזו של להביע עמדה בבית שלך- היא בסיסית. מותר לו להביע עמדה מנוגדת, אבל לך צריך להיות המרחב הבטוח לעשות את זה.

בהצלחה רבה1!!

ממש רואים כמה שאי אפשר לדעת מפוסט אחד בלבד מה כל התמונה

מה מניע אותו להתנהג כך

וליולדת לשתף פעולה עם זה

היה קצת ילד, לא הבין מספיק את האירוע.

לקחתי אותו לשיחה אישית עם חמותו, ואחרכך עם אמא שלו (לא בבוטות, פשוט איפשרתי להם להשאר לבד)

וכשלא הכל היה ברור העלתי שלה על חשיבות משכב לידה כשאחותו הגדולה והמנוסה ישבה איתנו.

לקראת הלידה השנייה חששתי מהעניין אבל מסתבר שהוא הבין היטב את האירוע. (אצלנו ב''ה התהפך 180 מעלות ממש.. אבל גם מצב שהוא קצת טוב יותר זה הרבה) 

קודם כל יש הבדל מהותי בין ההתנהלות שנכונה לגבר לבין זו שנכונה לאישה, וחשוב מאד להכיר בזה.

בטח אישה אחרי לידה.

וגם התןוך זה כל אדם יש לו בחירה ומה שנכון עבורו, וחשוב שתהיי את קשובה לעצמך להבין מה נכון לך ומה לא, מה טוב לך ומה לא, ולתת מקול ומשקל לעצמך, מול עצמך קודם ומתוך כך גם בחיים ואיתו. 

נשמע שכדאי לשוחח על זה בכנות, על הפציעה של הנפש, על הכעס הכאב והמקעים שאת נושאת, פיזית ונפשית, על החוויה הפנימית שלך שאולי לא דואגים לך או לא רואים אותך ואת הצרכים שלך, או מה שלא הרגשת.

את בטיפול סביב הדכאון? אולי שווה לעבד את זה שם ואז לשוחח על זה בזוגיות. 

אם לא, נשמע שכדאי לקבל עזרה כי יש כאן דפוס של ריצוי ומחיקה עצמית, שהוא לא בריא לא לך, לא לזוגיות וגם לא עבורו.

שולחת חיבוק, זה נשמע כואב ממש. 

ושבוע הראשון לפחות- הילדים אחרו

לא היה אוכל בזמן אם היה

לא ניקיתי את הבית שיחכה לזמן פנוי ושאחלים

שיצפו עד מחר- ציפיות יש בכרית

הזמנתי אוכל מגמח לשבת, הכנתי ג'אנק

הגעתי למסקנה- שאני צריכה לדאוג לעצמי

אצלי הלילה הצטרף לחגיגת החולי גם התינוק, אז עכשיו שלושת הקטנים חולים וכל הלילה כל אחד בתורו (לפחות לא ביחד) התעוררו לחיבוק וניחום.

אני חושבת שאחד הדברים הקשים בגידול תינוק זה חוסר שינה.

מקווה שתהיה לך אפשרות להשלים ביום כשהוא יחליט לישון סוף סוף.

היה לי לפני חנוכה..

עכשיו זה רק 1 אז זה הרבה יותר קל

רפואה שלמה ומהירה
 

ב"ה הוא ישן מ5 עד עצם הרגע הזה

עמובן שקם כמה פעמים לינוק.. אבל אני ישנתי איתו עד 13. בעלי הבוקר שמר על הגדולים שלא יפריעו לי.

חיבוק גדול 

שיהיה רפואה שלמה ומהירה

צעיף/שרשרת.

אני בדר"כ לובשת משהו שמתאים אבל *לא* בצבע של החולצה/בגד

כך זה מוסיף לי צבעוניות.

אם הפריט מקושקש- אז מטפחת חלקה

ואם הבגד חלק

אז דוקא המטפחת זה מקום להוסיף בו צבע ועניין ומקושקש יכול ללכת טוב.

בסופו של דבר יש לי מלא מטפחות (צעיפים וקושרת אותם)

ויש את הכמה שחוזרים על עצמם כי הכי מתאימים *לי* 

מחמיאים לי לפנים לצבע העיניים,

כמו תכשיטים שיש לי די הרבה אבל בסופו של דבר משתמשת ב2-3 פריטים קבועים..

בשבת אני מתאימה לחצאית או לשמלה, עם חולצה לבנה. מטפחת בדרך כלל בצבע אחיד, יכול להיות עם דוגמא בבד, אבל פחות צבעוני.

אני לא משתוללת בהתאמות.

אז כשהבגד צבעוני בד"כ שמה מטפחת חלקה באחד הצבעים שיש בבגד

כשהבגד חלק שמה מטפחת יותר צבעונית - או שיש שם את הצבע החלק או משהו שהולך עם הכל כמו מנומר.

וכמובן מטפחת שחורה לכל מה שאני לא יודעת מה להתאים לו.

לא רק לחולצה/חצאית אלא לשניהם

לא בצבע של הבגדים, אבל כן בצבע שמשתלב יפה או אם זה מטפחת מקושקשת אז שיש בה את הצבע של החולצה/חצאית

בכללי לובשת חלק עם מקושקש ומקושקש עם חלק, אבל לפעמים יוצא לי גם חלק עם חלק או מקושקש עם מקושקש אם זה מתאים ומשתלב ביחד

יותר פרקטי לי מטפחת חלקה כי פחות מסובך לי להתאים אותה ומתאימה ליותר דברים

או שהיא חלקה באחד הצבעים של שמלה מקושקשת

או בצבע של חולצה/חצאית- אבל זה פחות

שאני ממש אוהבת שחור וצבעוני.

אז נגיד חצאית צבעונית, חולצה שחורה, והמטפחת מתאימה לחצאית.

או חצאית שחורה, חולצה בורדו והמטפחת ירוק זית. (זה דווקא שילוב יפה).

הנקודה לא ללבוש יותר משלושה צבעים בכל הלבוש.

ו ממש לא אוהבת בלאגן בעיניים, אני לא אשים מטפחת מקושקשת אם יש איזה פריט מקושקש, גם לא מקושקש עדין. מטפחת מקושקשת רק אם הכל חלק.

לכל אחת יש צבעים שמתאימים לה לפנים ומחמיאים לה, לראות מה הצבעים שלך.

זאת אומרת רוב החולצות שלי לבנות או שחורות

חצאיות בצבעים ניטרליים (רובן שחורות)

ככה שלרוב כל כיסוי שאשים יתאים

עכשיו בחורף יש לי קרדיגנים צבעוניים אז אני כן שמה כיסוי שיתאים לצבעים ששילבתי

אבל כמו שניתן לראות יש לי בעיית צבעים אז לא בטוח שאני עוזרת לך

תגובות מעניינות ופותחות את הראש

אני בדרך להתגבש על מתודיקה מגוונת של התאמות

אם אלבש בגד מקושקש אשים מטפחת חלקה עם אחד מגווני הבגד ולהפך...

אם אשים חולצה חלקה וחצאית מקושקשת או להיפך אשים בהתאם לאחד מהם...

צבעים נטרליים שמתאימים ללוק הכללי

לחולצה בעיקר

לא אוהבת קשקושים

לרוב מטפחות מקושקשות עם חולצה חלקה ומטפחות חלקות עם חולצה מקושקשת אבל ישלי גם שילובים מעניינים של חולצות פסים נגיד עם מטפחת מקושקשת..

או שמלות לא חלקות עם מטפחת מעוצבת..

בכל מקרה המראה השלם צריך להיות משתלב והרמוני.

אם החולצה חלקה שמה מקושקש ואם מקושקשת שמה חלק. צבעים מתאימים אבל לא בהכרח זהים למה שיש בחולצה.

לרוב שמה מטפחת מקושקשת עם חולצה חלקה, לפעמים מטפחת חלקה או עם דגם עדין מאוד עם חולצה מקושקשת.

אני או מתאימה שהגוונים יהיו דומים לבגדים, או צבע הופכי- נגיד בגדים כחולים-ירוקים עם מטפחת בורדו

אז המטפחת לפעמים חלקה בצבע אחר ניגודי ולפעמים לא חלקה עם קשר כלשהו לבגד

אם הבגד לא חלק המטפחת תמיד חלקה אבל הצבע תלוי מאוד בבגד

אני מתאימה לחולצה / שמלה.

בגד חלק- מטפחת מקושקשת

בגד מקושקש- מטפחת חלקה

יש בגדים מסוימים שאני כן משלבת מקושקש ומקושקש, לפי מה שזורם לי בעין (למשל, שמלה שחורה עם פרחים אדומים, אני שמה מטפחת שיש בה אדום ושחור, מקושקשת)

מבחינת צבעים - עושה לפי שילובי צבעים שאני אוהבת.

למשל, מאוד אוהבת שילוב של כחול עם אדום, ירוק / אפור עם  ורוד / סגול. שחור אני שמה אם יש לי עוד משהו שחור בלבוש- גרביונים, סוודר, חצאית, חצאית בסיס.

לפעמים אני עושה לוק של צבע אחד מוביל, למשל, שמלה שהיא בצבעים של כחול ולבן, אז אני שמה מטפחת כחולה וטייץ בצבע ג'ינס 

בס"ד

או אפילו נעליים.
 

אם הלבוש בצבעים חלקים, אוהבת לשים מטפחת מקושקשת (האמת, הכי אוהבת ככה כי המטפחות היום כל-כך צבעוניות, מעניינות ויפות שחבל לי לפספס את היופי הזה וללכת על מטפחת חלקה).
 

אבל אם אחד הבגדים מקושקשים אז לרוב אבחר מטפחת חלקה שתתאים לצבעים של הבגדים. נגיד אם יש כמה צבעים בחולצה, אבחר את אחד הצבעים של החולצה ואשים מטפחת בצבע הזה (במקרה כזה אעדיף מטפחת אמנם חיקה בצבע שלה אבל עשויה מכמה בדים שונים).

אפשר גם ללכת על צבע שמתאים עם הצבעים של הבגדים גם אם זה צבע אחר. נגיד שמלה מקושקשת בגווני חום עם מטפחת בגוון מנטה.

זה בכללי. לפעמים אני כן אשים מקושקש עם מקושקש. קשה לי להגדיר לך מתי זה קורה, זה תלוי אם התוצר הסופי נראה לי יפה במראה. שווה לנסות כי לא פעם זה יוצא מהמם.

ולהסתכל על שילובים, זה מלמד הרבה. נגיד האתר של תהילה (one of a kind), אני מאד מתחברת לשילובים שהיא עושה.

לבדיקת נוזלים באוזניים

בדיקת שמיעה

מכון להתפתחות הילד

למלא טפסים ולשלוח למכון להתפתחות הילד.

לוקח זמן עד שתקבלו תור לאבחון.

במקביל בדיקת שמיעה ואא"ג

אבל- חשןב ללכת לאא"ג טוב ומקצועי ולא סנדלר , מניסיון מר עם הבן שלי....

רוצה לפרט?

בעיקרון צריך לבקש מרופא הילדים הפניה להתפתחות הילד ולפעול משם

והעיקר לא להילחץ

יש לה אוצר מילים מאוד בסיסי של מילים.. 

ממש קשה לתקשר איתה ולהבין למה היא מתכוונת וכואב לי הלב שאני לא מצליחה להבין ולפעמים מסיטה את הנושא למשהו אחר.. כי קשה לי לראות שהיא לא מצליחה לבטא את עצמה.. כ"כ שקטה.. גם בגן אומרים שהיא שקטה וצריך לנחש מה היא רוצה והאם. ולמי יש זמן לפענח את הילדה שלי כשהיא במסגרת מעון? 

אני יודעת שאני יכולה עוד לחכות עם זה.. אבל די. זה כ"כ מתסכל שלא בא לי לחכות. 

הרופא ילדים שהייתי אצלו ואמרתי שהיא בקושי אומרת מילים.. הוא אמר לי לעשות רשימה של כל המילים שהיא אומרת ואם היא אומרת מילים חדשות אז לרשום את התאריך ולעשות ממש יומן. 

לא הצלחתי לעשות ממש מעקב על הדבר הזה ברמת הפירוט הזה.. ואין לי כוח לשכנע אותו שיביא לי. 

אוף. 

ממש לא פטפט.

רק בחצי שנה האחרונה נפתחה לו השפה (והוא עוד מעט בן 4)

במעון הוא בקושי פתח את הפה.

וגם היום הוא לא מדבר עם הצוות בגן רק עם הילדים.

עוד לפני גיל שנתיים לא הייתי כ"כ נבהלת.

תתחילי בלקבוע לבדיקת שמיעה.

ותוך כדי תבקשי טפסים מהמרפאה לאבחון אצל קלינאית ותתני למטפלת שלה למלא. 

עוד לא בת שנתיים, סך הכל מדובר כרגע באולי איחור קל

אבל את יכולה ללחוץ עליו ולבקש הפנייה בכל זאת

ולעשות את היומן שהוא אמר זה ממש חשוב

היא מפיקה קולות? מנסה לחקות כשאת מדברת?

אצל חרדים מקליטים שיר על כל פיפס.

ויש מלא אולפנים של נשים.

לא יודעת להגיד לך משהו ספציפי כי אני כבר לא בשנים האלה, אבל בסמינרים והשנים האלה זה ממש נפוץ

אני גם חרדית חחח

אבל לא מהברנז'ה😂 אני לט מכירה כלום

ובאופן יחסי לא יקרה

עשו לנו פעם
רוזי מושלמת!!! מאוד מקצועית וזרמה איתנו ממש, יצא תוצר איכותי ברמה גבוהה
לא יודעת אם האולפן עדיין קיים.
שווה לנסות
(טלפון בגוגל מן הסתם)

אולפן הקלטות במרכז, אולי אפילו ניידת, עושה המון שירים משפחתיים כאלה.

תפני אלי בפרטי אם רלוונטי.

לי היה ג'ניפיקס שרופא בקופח לא הצליח להוציא והמליץ על היסטרוסקופיה.

חזרתי פרטי לרופא שהתקין לי והוציא תוך כמה דק בלי היסטרוסקופיה

אז לא יודעת אם זה עונה למקרה שלך. אבל  אני ממש שמחה שעשיתי את זה למרות העלות הגבוהה של הביקור הפרטי

אני גם מכירה שהכי קל זה לקראת הווסת (לא חייב דווקא בווסת אפשר גם יום יומיים לפני או אחרי. אבל אז צוואר הרחם הכי נגיש)

אם את מאזור מודיעין או המרכז ובמיוחד אם את במכבי או מאוחדת ממליצה מאוד על ד"ר אילן ברעם. הוא מומחה ממש להתקנים 

אבל ממש לא שלחו להיסטרוסקופיה. שלחו לבי"ח להוציא תחת אולטרסאונד, עניין של 2 דקות לכל היותר

לפעמים החוטים מסתובבים סביב עצמם אז צריך להוציא תחת מצלמה

האמת שאני הוצאתי תוך כדי הריון אז הרופא ממש ניסה לא לפגוע בעובר וזה לקח ממש 2 דקות

הוציאו לי כך את ההתקן (מסיבה אחרת)

דווקא זה שהרופאה ממש רואה מה שהיא עושה זה טוב כי היא יותר נזהרת… לא פשוט שולפת מהחוט

לא כאב כמעט (ובהכנסה של ההתקן ראיתי כוכבים)

רק כזה כשהיא עוברת בצוואר הרחם אבל זה שניה וחצי לכל כיוון

תביאי פד ליתר ביטחון (ממלאים את הרחם במים, אז לפעמים קצת טפטוף אחכ, לאו דווקא של דם).

זה סתם עם שם מפחיד

לא מכירה השלכות קליניות של זה…

סה"כ מכניסים מקל דק ממש עם מצלמה, ממלאים את הרחם במים בשביל לראות (לא הרגשתי מבפנים את המים, רק הם נזלו בין הרגליים😅), ומושכים… לא חותכים או משהו… בקטנה

אמרו לי לקחת משככי כאבים קודם

משמע, זה אמור לכאוב, לא??!

אגב, לא עשיתי בסוף ב"ה 

אני יודעת שעושים היסטרוסקופיה גם בשביל הידבקויות או שאריות שלייה וכאלה

מניחה שזה יותר כואב

אבל בשביל התקן זה ממש לא אמור לכאוב יותר מהוצאה רגילה, ואם כבר אז פחות

ועוד פעם שנתקלתי במקרה מסובך יותר

אבל נשמע לי שזה הגיוני לא להצליח למצוא לפעמים.

אבל אולי שווה ללכת בווסת לרופאה אחרת ולנסות שוב אצל ידיים אחרות אם זה ירגיש לך יותר טוב

אני לא חוששת מהבדיקה כמו שאני מבואסת על התהליך. לחכות לתור בבי"ח, לא להיות בבקרה על התאריך שיוצא. 

לפי הפסיקה שלנו הוצאה של התקן אוסרת אז זה באסה שלא אוכל לתזמן לזמן הווסת ולגרור את הזמן שאני עדיין עם מניעה זה עוד אישיו גם ככה הלב לא שלם עם זה...

קרה לי

הרופא לא הצליח להוציא התקן נובה טי

אמר לי לבוא בוסת, בין התורים

באתי ביום-יומיים הראשונים של הוסת והצליח להוציא, לא כאב

רופא מנוסה. יכולה לכתוב בפרטי את השם. 

והרופא לא מצא, לקח לו קצת זמן וזה כאב מאודדדד

בסוף מצא

אצלי פעמיים לא מצאו את החוטים והפנו להיסטו

כשבאתי להתקין אצלה אמרה שפעם הבא אם לא מוצאים חוטים לבוא אליה. היא מצאה והוציאה ברגע בלי כאב.

מקבלת בשערי צדק בירושלים

היא גם מתקינה? (מירנה)

היא עובדת שם במרפאה או רק פרטי?

זה פרטי, יש הסכמים והחזרים מקופ"ח

הייתי אצל עוד רופאה בסוף הווסת ולא מצאה. שלחה להסטרוסקופיה. אוףףףףף

הרופאה המליצה על מרפאה פרטית. יש יתרון למרפאה פרטית? המליצה על דר גולדשמיט. מישהי מכירה?

יש נשים שהבדיקה הביתית לא מגלה אצלן, אולי השתנה לך משהו הורמונלי שמשפיע על זה.

כאילו גם יכול להיות שסתם היה ביוץ מאוחר אבל אם לא תבדקי לא תדעי

הן נחשבות מאוד אמינות

לי היה עם בדיקה אחרת רק בפעם השלישית חיובי

אז תחכי. לפעמים הביוץ מאוד מאוד מאוחר במקרה

לוקח לילדים זמן להבין ולהפנים, בדיוק כמו שאנחנו יכולות להחליט לעשות איזשהו שינוי ויקח לנו זמן להטמיע את זה. אני משתדלת להזכיר לעצמי שהוא לא עושה לי בכוונה אלא הוא פשוט צריך ללמוד שוב ושוב.

אמרו לי פעם  שצריך להציב להם גבול בממוצע בערך 100 פעמים כדי שזה יקלט חח לא בדקתי אבל נשמע הגיוני.

אז רוגע כמה שאת יכולה זה טוב וגם חמלה לעצמינו כי בתכלס אנחנו רוצות לשמור על הרהיטים/בית/יחסים עם החמות וכמובן גם שלום הילד, וכשמשהו מסכן את זה שוב ושוב זה מעצבן . אז אותו תהליך גם עם עצמינו להזכיר ושוב שוב שזה לא נגדי והוא לא עושה לי דווקא , הוא פשוט לומד.

בבית אפשר לנסות למנוע את גורמי הסיכון למשל לא להשאיר טושים בלי השגחה, להתקין מנעולי דלתות על בארון וכו. אצל הסבים ובמקומות אחרים פשוט להשגיח  ולהפסיק פעולה לא רצויה כמו שעשית.

בהצלחה!

כי זו בעצם עבודת חיינו.

עקביות, התמדה ורגיעה- המשולש המנצח

תחשבי איך הילדון הרגיש היום שגילה מקום מושלם ליצירה? 

זה שטח ענק ויש לו מלא מקום לקשקש, איזה כיף לי.

אבל אז אמא באה ואומרת, אסור, אם אתה רוצה קח דף

והבאתי מהר מגבון כי הבנתי שעשיתי טעות ואמא צחקה, איזה צחוקים

ואני מנסה עוד פעם.

ואמא עוד פעם אומרת,

מתוק, בבית שלנו מציירים רק בדף, אפשר שנחפש דף גדול אם אתה רוצה.

ואז אני מבין שאמא מתכוונת ברצינות שכאן זה לא מקום שמציירים.....

ואמא יודעת איך מסקרן הארון עם כל הזכוכיות? זה עושה רעש ממש נעים באוזן

ולהוציא את כל המפיות זה בכלל חוויה, כי הם כ"כ נעימות ויש מלא צבעים

אבל אמא אמרה- בארון הזה לא נוגעים, אבל בארון של המשחקים מותר

ואמא בקשה ממני לעזור לה לסדר אז אספתי ביחד איתה הכל

ואח"כ כשניסיתי עוד פעם, אמא עוד פעם אמרה לי, בארון הזה יש כלים שבירים, בא נשאל את סבתא אם אפשר לשחק במגירה של הכלי פלסטיק במטבח

איזה אמא טובה יש לי

ואיזה כיף לי שאני מכיר את העולם ורואה שיש דברים שאמא מרשה ויש דברים שלא.

אני שומרת לי את זה

תודה! 

והגיוני לגמרי שהוא מתנסה בכל דבר בלי לחשוב על הנזקים שנוצרים (הוא לא מבין מה זה נזק). זה לגמרי הגיל, וכך הוא מכיר את העולם...

@אמהלה תיארה לך את זה ממש חמוד!

בפועל בזמן אמת באמת קשה לא להתרגז, אבל לפעמים כשזוכרים שהןא לא עושה את זה בכוונה, קל יותר לשמור על רוגע.

בכל אופן, הדרך הנכונה היא לומר בטון תקיף, רגוע ועקבי: "לא עושים כך"/"אסור".

אבל זה באמת קשה בזמן אמת...

אני אנסה יותר

תודה

כשהוא עושה משהו שאת לא מרשה לו? למה זה נורא מבחינתך?

אני גיליתי שכשעובר לי בראש דברים בסגנון של: הוא עושה בכוונה, איזה סיוט עכשיו אני יצטרך לסדר הכל, למה הוא עושה לי את זה וכו' אני מתפוצצת ממש

וכשאני אומרת לעצמי- זה מבאס, אבל הוא תינוק, הוא משחק, זה בסדר... אני מסוגלת לנהל את זה הרבה יותר ברוגע

ועוד משהו- לנהל את הבית (אצל חמותך זה לא אפשרי😅 אבל אצלך כן) ככה שמראש רוב הדברים שיש לו גישה אליהם זה דברים שאין לך בעיה איתם. לדוגמה טושים- לשים בארון למעלה מחוץ לטווח שלו אלא אם כן את יושבת לידו ורואה בדיוק איפה הוא מצייר. אפשר לקנות נעילה הארונות וכל מיני כאלה כדי שיהיה לו כמה שיותר מרחב לחקור בצורה שתתאים לך

לוקחת לי

תודה 

תביני שהוא ממש ממש קטן.

לא סתם חזל אמרו גיל חינוך זה גיל 3. הילד לא בנוי להיות מחונך, מקסימום קצת מאולף.

אין לך מה לצפות ממנו יותר מידי, כן להגיד 'לא נוגעים ב...' ולהרחיק אותו , ולחזןר על זה שוב ושןב, אבל לא לצפות ממנו שיעמוד בכללים.

טושים- להרים גבוה.

דברים מסוכנים - להרחיק. 

כן, זה גיל ממש מתיש אבל מלא במתיקות! 

אני מאפשרת לו לבלגן ארונות שאין בהם סכנה. סוגרת את השביר ופותחת תחלופה אחרת.

ברמה הבטיחותית וברמת הדברים שחשוב לכם שלא יהרסו.

כשנוסעים לסבא וסבתא - פשוט להיות עליו ב70 עיניים, ותדאוג מראש שיהיו תעסוקות שגם יעניינו אותו ופינות בטוחות יותר להכווין אותו אליהם (ושם לשים משחקים מתאימים)

זה קשה אבל לומדים את זה עם הזמן, זו גם קפיצת מדרגה בהורות שלכם. יש משהו מאד נוח בתינוק קטן. למרות האינטנסיביות והתובענות שלו, הוא לא מזיק יותר מדי. ככל שהם גדולים, רמות הנזק שלהם גדלות איתם 😅 אז 

הוא לא בגיל שאמןר להסיק מסקנות ולהבין ולזכור להמשך ..

התמדה ועקביות יכולה לעזור לו להבין שמשהו הוא לא שייך

אבל בגיל הזה לא בטוח שבפעם הבאה הוא לא ינסה שוב

כי הסקרנות והרצון חזקים מהכל

וזה נורמלי

כעס לא גורם להפנמה של מסר

להפךךך

וזה אגב נכון בכל גיל

כשמישהו יבקש ממך משהו בכעס

את לא תשמעי את התוכן של הבקשה

אלא את הפגיעה והביקורת שהרגשת ובזה תהיי עסוקה

ואם את ככה כבוגרת

אז איך אפשר לצפות מילד אחרת?

הציפיות צריכות להיות בהתאם לגיל ולשלב ההתפתחותי

כרגע נשמע שמצפים ממנו למה שלא בכלים שלו

זה גם גיל שילדים כל הזמן אומרים אחד לשני אני כן חבר שלך אני לא חבר שלך אז הוא מוודא מי איתו ומי נגדו (לא שזה כזה יציב, הם משנים את דעתם פעמיים בשעה).

הם גם פתאום נפתחים לענין שיש בחברה, תחשבי שעד לא מזמן חברים היו דבר נחמד שנמצא מסביב, אבל כל אחד משחק עם עצמו, רק עכשיו הוא אשכרה מתעניין בסביבה, אז הוא לומד אותה ואיך היא עובדת

נכון!

הוא ממש התחיל לשחק עם תקשורת, זה מתוק דבש!

הבת שלי בת 3.5 וגם כל הזמן אומרת לאחים שלה: "אתה חבר שלי, נכון?" או "אני לא חברה שלך!" אבל אצלה זו השפעה מובהקת מהאחים...

בכל אופן, בסביבות גיל שלוש-ארבע זה הגיל שבו נפתחים ל"עולם", ומגלים שהוא מורכב מעוד אנשים חוץ מבני המשפחה. ומכיוון שהאדם הוא יצור חברתי (בדרך כלל) זה מעסיק אותו כבר מהגיל הזה...

(ורק אוסיף בסוגריים שבאופן אישי אני לא מעודדת שיח של "חברים" בתוך המשפחה - במשפחה כולנו בני משפחה ואוהבים זה את זה ונותנים זה לזה באותה מידה. אבל לפחות לא מול אבא ואמא... כשילד שואל אם אני חברה שלו, אני אומרת לו שאני אמא שלו ומאוד אוהבת אותו. זוכרת שפעם שמעתי ברחוב אמא אומרת לבת שלה: "אם לא תבואי יפה אז אני לא אהיה חברה שלך" והזעזעתי ממש...)

אבל לא מחבבת את זה, ולפעמים מביעה את דעתי.

אבל אצלנו זה יותר: "אני חבר שלך, נכון? אז תכבדי אותי בממתק שקיבלת." ואז הילדונת מנצלת את המעמד ומנהלת 'מסחרה' של חברים מבין האחים, ולחלק נותנת את מהממתק ולחלק לא... את זה אני ממש לא אוהבת, ולכן מלכתחילה מעדיפה שהשיח בין האחים לא יכלול את המילה 'חברים'.

אנחנו פשוט לא מרשים. או שאתה אוכל את כל מה ששלך או שזה של כולם, אין דבר כזה לתת לחלק.

זה נתינה עם תמורה

אצלנו זה "אם תרשה לי בX שלך אני אביא לך מחר את הטופי שלי מהמחלק סוכריות"

אני אומרת להם שאם רוצים לתת מתוך הלב, אז אפשר לתת. לא תמורת משהו.

אבל זו הבנה שלוקח זמן לפתח אותה מבפנים...

חמודה הילדונת שלך!

ולגבי הסוגריים - מסכימה איתך לגמרי.. כמובן עונים לו בהתאם.... 

ואני בהלם מההבנה והידע שלו! יש לי ילד בדיוק באותו גיל והוא ממש תינוק, רק עכשיו מתחיל להגיד משפטים. בטח שאין לו שמץ של הבנה במושגים כמו בכור, כהנים, רשע וכאלה תהני ממנו!

ב"ה בשיח הוא ממש ממש מתקדם ומבין.

במוטוריקה גסה קצת קשה לו, והבן שלי בן שנה ורבע כבר עוקף אותו, בעלית מדרגות, במשחקים בגינה וכו...

נראה שמדובר בעקשן קטן

הוא רוצה לעשות את זה בזמן שמתאים לו ולא מתי שאת/הרופא רוצים

לא המליצו לך לזרז אחרי שהתהפך?

כי שובב כזה שהתהפך בשלב כזה עלול חלילה להתהפך שוב....

אני כן הייתי הולכת להבדק ומעלה את השאלה הזו בפני הרופא

זה היה נותן לי שקט נפשי

וגם קצת מידע מה מתרחש....

חיבוק גדול

שיהיה בקלות, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות בעז"ה

ואי אפשר לזרז כי אני אחרי קיסרי

אבל לא נראה ..הייתי מרגישה

לק"י

ומזדהה איתך, בהריון האחרון, בשבוע שלפני הלידה היו לי צירים מידי פעם, לרוב בלילה. לפעמים אפילו במשך שעה ועוברים.

ואני גם לא רגילה לזה...

בעז"ה לידה קלה ומהירה בעיתה ובזמנה, בנחת ובידיים מלאות ובריאות🙏

את קונה בחנויות פיזיות או באינטרנט?

ואת מדברת על קניה בסוף באמת או רק רצון תמידי שלא בהכרח הופך לקניה?

שמעתי פעם טריק, שאת יכולה למלא עגלה, אבל לשלם בתכלס רק אחרי שבוע נגיד, ובינתיים לחשוב על הפריטים אם את באמת רוצה אותם. ומה שלא פשוט להעיף.

לגבי קניה בחנויות אני לא יודעת, האמת שבמירוץ החיים לא מצליחה להבין איך אפשר בכלל למצוא זמן לצאת לחנות. אולי למלא את הזמן באיזה קורס/ חוג/ שיעור/ התנדבות ואז טכנית לא נהיה זמן לקניות?

כולה לא יהיה לך עוד בגד שאת לא צריכה ותדחי סיפוק

וכל מיני מציאות ופיצ'פקס מיותרים 🥴

באידיאל אני חושבת שצריך להמעיט בצריכה ובאגירת חפצים מיותרים,

בפועל אני מאוד נהנית מעצם החיפוש והקנייה של דברים חדשים.

אם תגלי את השיטה שתפי אותי. 

וגם - תעשי סדר תדיר בארון ותראי כמה יש לך וכמה שילובים אפשר לעשות מהקיים. אם את לא מוצאת כאלה - את כנראה לא קונה נכון

דוחה את זה שנים

אשכרה שנים

בשנתיים האחרונות קניתי לעצמי 5 דברים נראלי...

אבל אני בקיצוניות השנייה תכלס...

שונאת את ההתעסקות הזו, גם באינטרנט וגם פיזי

לילדים,  לי.. לא משנה

פשוט שונאת

מה החסר

זה יכול להיות חסר בבגדים שאוהבים/ חסר רגשי/ סתם שעמום

הפתרון בהתאם

לקנות רק בגדים שעושים טוב/ לטפל בחסרים רגשיים/ למצוא עיסוקים יותר טובים 

כשאני נזכרת בערמות הבגדים, כביסות קיפולים וצפיפות בארונות ובלאגן בבית זה מאוד מהר מוציא לי את החשק לקנות דברים.

בדיוק היתה לי דילמה שבוע שעבר הייתי בחנות עודפים וכמעט קניתי קפוצונים לכל הילדים (ככה יש לכל אחד קפוצון אחד ומידי פעם מכבסת ומייבשת מיד ליום למחרת)

בהתחלה אמרתי וואלה זה יקל עלי אני לא אצטרך מיד לכבס

אח"כ דמיינתי את כל ערמת הקפוצונים האלו בארונות תופסים מלא מקום

וכל הבית קפוצונים מסתובבים בין הרגליים כי אם אחד לא מוצא את שלו מיד אז יוציא אחר מהארון.. ירדתי מהרעיון וזהו.

ותודה לה שלא קניתי

רק זה מה שהיה חסר לי פה עם כל המעילים ומגפיים ומטריות 😂

אמא שלי אגרנית וזה ממש מנהל אותי

במקרה הזה לטובה...

עוד עצה פרקטית

אני קונה יד שניה, זה עוזר לי להיות יותר קלה על להכניס ולהוציא מהבית.

פעם בשבוע בערך עושה מכונה של זה ומייבשת מיד

לק"י

נניח אצלינו הגדולים לובשים כל יום קפוצ'ון כשכבה עבה מעל חולצה דקה.

אז אחד לא מספיק. אי אפשר ללבוש כל הזמן את אותו בגד.

אבל אם הקפוצ'ון משמש ליציאה מהבית בימים הפחות קרים (שלא צריך מעיל), אז אחד- שניים מספיקים.

ואת הקפוצון מעל

זה מספיק לימים הקרים. אבל הם מורידים אותו בכיתה ומיד כשנכנסים הביתה

לכן אפשר לכבס פעם בכמה ימים ומספיק אחד לכל ילד.

יש לי ארון ענק ועוד ארון ועוד ארון למטפחות

הפיתרון שלח זה שאני ובעלי עושים לי תקציב חודשי כל חודש יש איקס כסף לרכישת בגדים ומטפחות ובמסגרת זה אני יכולה להוציא

שאני עוברת טת זה אני עוצרת

זה מצד אחד ממלא את הצורך מצד שני לא אוכל את הכסף

אני שונאת לקנות

ואוהבת להתחדש חחח

את האלופה בהחלט

@shiran30005 🩷🩷🩷🩷

אושר שאין לתאר, דווקא הקטנים האלה הכי מתוקים...

אני יולדת פגים בגלל iugr במשקלים של 1700-2200 בשבוע 34-36

לשאלתך, יש לי ילד בן 3 כמעט שהיה עם עיכוב התפתחותי ממש חריג, לצורך העיניין בגיל שנה וחצי רק התחיל לזחול על 6 הלך בגיל 1.11 חודשים , היום הוא עדיין נופל מלא מלא ולא יציב בגלל היפותוניה משהו כזה, כמובן מטופל בפיזיו ויושבת איתו המון לחזק לו את היציבות.

הבת שלי שנולדה שנה אחריו גם בהתחלה חשבתי שיש לה עיכוב אבל היא די מהר הדביקה את הפער ולהפתעתי בגיל 1.3-1.4 התחילה ללכת. כיום היא בת 2 ויש לה קושי מאוד משמעותי בדיבור אבל זה בגלל נוזלים ושקד שלישי

היה לי ניסיון מהבן אז כבר לא הלכתי לפיזיו היא גם לא זרמה שם אז ויתרתי.

אז קודם כל מעודדת אותך שבנות מתפתחות הרבה הרבה יותר טוב מבנים, דבר נוסף, בגיל 11 חודש להתחיל זחילה זה אומנם עיכוב אבל היא עושה את זה, יש תרגילים איך לעודד אותה עמידת 6 , הראו לך? זה עוזר ממש

מעבר לזה מבינה שאתם במעקב, לשחרר...אני שיחררתי איתה כי באמת הייתי עייפה מהבן וב"ה היא רק הלכה והתקדמה.

גם אין ככ מה לעשות חוץ ממעקב והדרכה , זה לא שיש פתרון קסם. לפחות יש לזה סיבה בגלל הפגות וזה לא הגיע סתם או בגלל בעיה אחרת חלילה.

עודדת אותי המון בתקופת האשפוז ה' ישמור אותך !

תודה יקרה ממש תודה הארת את עיניי

ברגע שיש התקדמות אפילו קצת אבל התקדמות אז זה בסדר ואת יכולה להיות רגועה. אצלינו לא היה התקדמות רוב הזמן או שהיה ממש טיפות טיפות של התקדמות ופה היה קושי , עד היום זה ככה

אבל אצליך זה שונה מאמינה שהיא תדביק את הפער בהמשך ויהיה בסדר

היה מטופל בהתפתחות הילד מההתחלה, במרפאות פגים.

הוא קיבל בהתחלה טיפולי פיזיותרפיה, אבל אחר כך כבר לא היה צורך כי הוא התפתח בסדר.

רק במשקל הוא עדיין קטן.

אצל ילד אחר היה עיכוב בהתפתחות המוטורית, אבל לאט לאט הוא התקדם.

כיום הוא בן 6, ועדיין יש לו חולשה בשרירים. קיבל פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק לתקופות.

תפנו לטיפול לפי צורך.

וגם אם היא יותר איטית, העיקר שהיא מתקדמת.

תודה רבה ! מקווה שבאמת לא נצטרך ושתדביק את הפער

גם אצלי היא נשארה פיצית אבל ב"ה שניכר שמנסה להשלים פערים

שהתקדמה לFTT, ושקלה משקל דומה.

היינו בפזיותרפיה, אמרו לנו שאין לה כוח, אבל לאט לאט היא התקדמה ב"ה.

שאת בתוך זה באמת מלחיץ אבל בסוף ילדים עם יכולת שכלית תקינה מצמצמים פערים בעז"ה

מרגישה נורא שלא הלכתי עד היום לפיזתרופיה, הייתי ממש בחוסר מודעות כנראה

מקווה שיילך מהר ובקלות

ז"א חוסר בגדילה.

אל תרגישי נורא, עכשיו ראית ומפה והלאה בע"ה תטפלי וזה יתקדם