פורום הריון ולידה (עמוד 40)

ובשביל השתתפות הקופה צריך הפניה מאאג

והתורות ארוכיםםםם

עושים אותה גם הרבה כירורגי ילדים, ואין צורך בהפניה. את מגיעה לרופא והוא רואה שהלשון קשורה ומתיר.

ממליצה מאוד למצוא תור כמה שיותר קרוב גם אם זה דורש נסיעה. ואם אין תור קרוב את יכולה לנסות להתקשר לדר יודסין, תינוקות שלא יונקים טוב הוא מכניס לפעמים מהיום למחר בין התורים.

כמה שיותר מוקדם כדי שיכאב לו פחות.

ויש גם סיכוי שהסדקים וכו' הם מיניקה לא טובה.

שהוא יונק פצצה ועולה מאוד יפה במשקל

זה רק לי מפריע כי הוא לא פותח את הפה עד הסוף

הסיבה שהוא יונק טוב זה כי אני עם פטמות סיליקון 

כמה שיותר מהר.

אפילו שממש אפשר לראות אצלו את הלשון איך היא תפוסה

אולי באמת תלוי באזור שאת גרה.. נשמע לי ממש הזוי. אולי תוכלי לקבל הפניה לרופא ספציפי?

הייתי מתעקשת עם רופאת הילדים שזה ממש ממש דחוף. אין סיכוי שאת צריכה לעבור מליון תחנות כדי לבצע התרה כ"כ פשוטה 

אפשר באותו חלל לשים אחד לבן אחד צהוב?

כי קנינו עכשיו שני גופי תאורה שאפשר לכוון. עשינו אחד על לבן ואחד על צהוב וזה פשוט נורא. כל המשפחה אמרה שזה לא סביר.

אולי זה התאורה הספציפית?

באמת היה לי בסלון אור לבן, ובתאורה קיר אור צהוב וזה סבבה.

אולי זה הגבוהים? אני מנסה להבין אם יש פה איזו חוקיות שצריך לשמור עליה.

זה מה שיש אצלי בכל אופן

בתוך הפס של הספוטים משלבים לבן וצהוב ביחד

הניסיון הממש טרי שלנו היה בלתי נסבל בעליל.

אולי יש כמה תתי-גוונים לכל סוג של לבן/צהוב🤔

אז לטעמי עדיף אור לבן בכל הבית

ויותר ממש שאני שונאת אור צהוב אני שונאת שזה מעורבב

זה בלתי נסבל בעיניים

אגב, ממליצה לך להיעזר בצ'אט GPT אני מניחה שהוא יביא לך מידע יותר מוסמך מבלוגים של עיצוב וכאלו מאשר הפורום פה

אפשר גם להעלות תמונה של החלל ולהגיד לו להכניס גופי תאורה

ואז תהיה לך הדגמה

תעשי את זה בג'ימיני במודל של ננו בננה

אבל הוא לא יודע לחשב את הגוון של התאורה.

או שאני לא יודעת לעבוד עם זה.

ובשאלה כללית הוא המליץ על עמעם, שזה לא בדיוק בתקציב שלי.

אבל הוא גם אמר משהו דומה למה שאמרה @איזמרגד1, שאם נעשה החלפת גוונים מתונה זה אמור להראות טוב בעין.

עכשיו בהצלחה לי עם למצוא גופי תאורה כשגם זה נכנס לשיקול.

ובאופן כללי, מעניין איך כל אחד אוהב צבע אחר.

לי אישית ממש קשה עם הלבן, ואני מרגישה שזה מעייף אותי מאוד. יש באור הצהוב משהו רגוע ובנחת כזה. אבל לפי הצ'אט במקומות שעובדים בהם וצריך דיוק כן מומלץ אור לבן.

זה ממש משמעותי איזה מודל את משתמשת

אור חם הוא לאו דווקא חלש...

הוא פשוט בצבע אחר.

זותומרת את יכולה לראות ברגע שאת שמה בסל יותר מ2-3 פריטים המחיר של כל אחד עולה(רואים את זה עולה)

ואז את מחליטה עם עצמך מתי לעצור.

עלה בשני שקל אוקי עדיין אני מעדיפה ככה אז ממשיכה להוסיף לסל. אם אני לא רוצה את העליות אני מפסיקה.

יש הרבה ימים של משלוח חינם מכל סכום(לא רק בראשון)

ואז אני פשוט עושה הזמנות של 50 שח אחת אחרי השניה לפי מה שרציתי לקנות כדי שלא יקפוץ לי המחיר לפריט

השאלה אם יש איזו דרך לדעת מה האסטרטגיה שלהם ולהזמין לפי זה

כי לרוב יש דמי משלוח ואז זה מבאס

ז"א אם אני קונה בסכום של משלוח חינם יוצא שכרו בהפסדו? 

באותו יום שאני רוצה לבצע מה הכי משתלם לי. בפועל לפעמים אעדיף להעמיס עוד בסל וזה שעלנ בכמה שקלים המוצרים עדיין שווה לי כי זה עדיין פחות מהארץ.

שוב, לפי גבול הטעם הטוב שלי 😅

אני כל פעם ניסוי וטעיה כמה עכשיו להכניס ומה להוריד

 ככ עובדת

האמת נמאס לי מלהתעסק בזה אז החלטתי שלא. בחגים זה עבד והזמנה שעשיתי לפני שבועיים כבר לא וראיתי בנות שפרסמו סרטונים ששיין עלו על הפיצול וכו

בקיצור מזמינה מה שבא לי ומתאים לי לשלם עליו

אני קונה משם לא רק בגלל המחיר, אלא כי אני אוהבת את מה שאני מזמינה וההחזרה ממש קלה לעומת הזמנות באונליין פה בארץ

אם אחליט להפסיק להזמין זה כי מצאתי פה חנות טובה  ללכת אליה פיזית כתחליף. לא קרה עדיין

גם שם וגם בשערי צדק.

הגעתי פרונטלי. העדפתי לקחת את הזמן ולשבץ לשיחה רגועה, לראות את ההבעת פנים וכו'.

נפגשתי עם מיילדת מתוקה. קראו לה אורית. ממש דיברנו שלב שלב על מה שקורה בלידה. מה מלחיץ אותי ומה יכול לעזור לי.

בעיקרון זה שמור במחשב, וכשאץ מגיעה ללידה את רק אומרת להם שיש לך מסמך שמור מבואי נדבר.

בסוף ילדתי בשערי צדק. זה לא יכולה לומר לך מה בפועל קורה שם.. אבל יודעת בשערי צדק ממש ממש התייחסו לזה. לכל פיפס קטן. ובגדול מאמינה שככה גם בהדסה. יש לי שם תור עוד כמה ימים גם כן. חושבת ללדת שם הפעם.

הביאו לי את המיילדות הכי מדהימות שיש במשמרת (ברמה שהחליפו באמצע לידה מיילדת) וקיבלתי שירות vip מהכניסה למיון. לידה ראשונה העבירו גם את הקושי שלי למחלקה והיה שירות vip עד לשחרור. לידות הבאות פחות הייתי צריכה.  עד אחרי הלידה היה מדהים מדהים מדהים! במחלקה היה לי מעולה "רגיל".

בהצלחה!!

אני עשיתי ועבורי זה היה מעולה.

הייתה לידה סופר טראומתית (לידה ראשונה), הכל הסתבך

מלא דרמה והיסטריה

הלכתי להדסה בייבי אחרי הברית וכל פעם שראיתי את הבית חולים נכנסתי להתקף חרדה קטן. הבנתי שיש פה משהו שחשוב לטפל בו.

הדולה יצרה איתם קשר היא סידרה לי מפגש עם מיילדת ועוסית (יש לי חברה שהלכה והיה לה פגישה רק עם מיילדת, מנהלת מיילדות או אחת בכירה אחרת משהו כזה)

עברנו על הדברים, נכנסתי לחדר רגע כדי להיפרד מהחדר הזה כמו שצריך ולא בריצה לחדר ניתוח

פגשתי גם את המיילדת המהממת שהייתה בלידה והיה טוב לשמוע ממנה כמה ניסתה לעשות הכל כמה השתדלה וכו'

עבורי אישית זה היה מעולה

הרגיע אותי לחזור ולראות את המקום הזה בעיניים בלי הטירוף של הלידה, הריצה ממקום למקום, טון דימום ועוד

לחברה שלי שעשתה היא טוענת שזה לא היה כזה מיוחד

כנראה שזה משתנה בין אחת לאחרת. 

גם לך, נפשית זה מאודדדד יכול להרגיע

וגם זה מופיע להם על המחשב ישר שאת מגיעה והם קוראים ברצינות

וגם, לי למשל יצא שהמיילדת שדיברתי איזה הייתה שהגעתי וזה היה מדהים!!! היא כבר הכירה אותי, הייתה מחויבת אלי כזה..

וגם פרקטית, וגם נפשית השיחה מאוד עזרה לי להתכונן

אישית עשיתי בטלפון כי לא הצלחנו לקבוע פנים אל פנים.

היה סבבה

מניחה שאיפה שהוא פנים אל פנים זה יותר חזק אפילו...

)אני עשיתי את האופציה של עיבוד לידה- שיחה עם מיילדת- חודש לפני הלידה הבאה, הלידה לפני לא היתה דרמטית אובייקטיבית אלא חלקה אבל עלי היא עברה נפשית כחוויה קשה..)

עזרתן לי 

היה לי טוב לדעת שהם יודעים ורשמו הכל.

למעשה הגעתי עם דולה מצוינת, שניהלה הכל, אז לא ממש בטוחה מה היה קורה בלעדיה.

אבל בוודאות התייחסו לדימום מוגבר שהיתה אחרי הלידה הראשונה, זיהו מהר מאד דפוס דומה בלידה השניה וטיפלו מייד לפני שהתסבך. ב"ה 

הלכתי לבודקת טהרה, והיא לא הסכימה לבדוק כי אמרה אולי זה הריון ואסור בהריון לבדוק.
חשבתי לעצמי שהיא ממש לא מקצועית, ומה הקשר הריון שיש לי כמו מחזור...
היא צדקה. הדימום פסק וההריון המשיך והיה תקין (כןם היה לי מעט דימומים בהריון הזה, אבל ב"ה הכל עבר בשלום).

תעשיח בטא ובע"ה בשורות טובות
ואם לא החודש, חודש הבא בע"ה...

אז אני די סקפטית..

לכאורה היה דימום כמו וסת קלה ובלי כאבים כמו בדכ. הפסיק אחרי יום וחצי,

עשיתי הפסק,

אחרי יום התחילו כתמים.

יש לי כאבים בשדיים.

זה 5 ימים אחרי האיחור אבל כל הבדיקות להריון שלילי חזק.

הסיכוי שזה הריון אפסי מאוד אבל לא מבינה מה עובר על הגוף שלי ומה אמורה לעשות הקשר לטהרה בכלל עם הכתמים האלה

לק"י
 

ב"ה על העמסת הסוכר התקינה!

ולגבי הטסיות- אפשר לעשות בדיקה נוספת שבה סופרים ידנית את הטסיות. זה אמור להיות יותר מדוייק.

אולי יש לך יותר.

ותהני מהבטן הקטנה! זה נראה לי יותר קליל...

(שלי תמיד לא גדולה. גם כשילדתי 4 קילו. אין קשר מסתבר).

זה כן קצת מעט

אבל נורמלי.ואם את חלשה והברזל לא משםיע אולי תשני סוג

מאוד נורמלית

והורמונלית?

עייפות גם מביאה לקצה בקלות

מקווה שהצלחת לישון ותקומי עם מצב רוח טוב יותר

כנראה שעדיין הורמונלית

הדבר היחיד שהרדים אותי זה בעלי מסתכל עליי

הרגשתי שאני משתגעת

שמשתמשות בניק האנונימי ולכן אי אפשר לדעת מי את...

אני מניחה שהיא התכוונה בשאלה מאיזה סיבה אסורים- הפלה, לידה, דימום הסתגלות לגלולות...

וחיבוק גדול גדול! זה קשוח מאוד בלי קשר לסיבה.

בהצלחה 

כשאסורים שבועיים זה קשה.

אז חודש וחצי? 

❤

תמיד לוקח לי מלא זמן להירדם שאסורים...

לא עייפה, הייתי במיטה/ספה כל היום

בלי כח לכלום

בעלי מדבר איתי ואני בתגובה בוכה

יש הרבה נשים שמשתמשות בניק הזה. אז אני לא בטוחה האם אני מזהה נכון.

אבל אם את חודש וחצי אחרי לידה ללא תינוק, זה מאוד מאוד קשה.

ועדיין, את מתארת תחושות מאוד קשות, ואני דואגת לך❤️

כי מה שאת מרגישה הוא הגיוני, השאלה אם יש לך עוגנים וכלים במציאות כדי לעזור לעצמך ולהיטיב איתך.

האם התחושות שאת מתארת כאן בפורום הן אלו שמלוות אותך כל היום?

את מרגישה ככה כל הזמן או מרבית מהזמן?

אם כן (ואני לא אשת מקצוע), אני רוצה להציע שתנסי למצוא מי שיעזור לך בעולם בחוץ

מישהי או מישהו שיוכלו לתת לך כלים לעבור את הדבר הקשה הזה.

לשאלתך, את שפויה לגמרי

אבל את עוברת משהו קשה מאוד

ולפעמים קשה לנו להרים את עצמנו, וכדאי לנו למצוא מי שיכול לעזור לנו להרים את הראש, ולהרגיש שהדברים נסבלים יותר

ובאמת כדאי לך אולי לפתוח ניק רק לתקופה הקרובה שנוכל להיות איתך בלי שתצטרכי לפתוח את הנושא בכל פעם מחדש.

עברת חוויה מטלטלת

זה משפיע על הגוף והנפש

במיוחד שאתם עדיין אסורים.

את מרגישה בדידות שאין לתאר

וזה כואב

כואב בלב, כואב בגוף

ומובן שזה יכול להתפרץ בכל רגע ביממה.

ממש ממליצה לכם לצאת קצת

לטיול קטן ונעים/למסעדה טעימה ומפנקת

מגיע לכם פינוק עכשיו.

ואולי כדאי לחשוב על איזה שהוא עיבוד ללידה הכואבת, לחלומות שהתנפצו

חיבוק ענק יקרה

שה' ימלא חסרונכם

ושיהיה לכם רק טוב ושמח תמיד

ושתזכי לטבול בקרוב ממש בבריאות ובשמחה

@השם בשימוש כבר

@אחתפלוס

@אם מאושרת

@מחי

הוא בסגנון של צומת הדרורים.

של מירי סגל

וגם "לכן הים מלוח" של מירי סגל

של רותי קפלר, ספר ממש מוצלח!

יש לה גם את אמא של הבלאגן, פחות מוצלח בעיני...

המנוי אינו זמין (מומלץ גם ל@מתואמת)

בית ספר לקקטוסים

שבע ועוד אחת- ספר קליל (על יחסי חמות- כלה)

בעיקרון אני יותר אוהבת ספרים לנוער, הם קלילים אבל מעניינים. בלי כל הצרות של כל העולם...

אבל אם את אוהבת לבכות מסרים- יש את הספרים של ליבי קליין. היא כותבת ממש יפה.

יותר היה נראה לי כמו בעיית גבולות...

יתכן שפחות התחברתי כי אין לי עדיים בנות מתבגרות...

חלק מהיופי זה שהיא עוברת איתו תהליך.

בכל אופן, דווקא בעיית הגבולות הספציפית שמתוארת שם לא קיימת אצלנו (הילדים שלנו - אלה שבני הבנה לפחות - יודעים שאין כניסה לחדר שלנו), אבל עדיין הזדהיתי שם עם הרבה דברים...

(כתבתי עליו ביקורת באתר פרוג, למי שמעוניינת🙂)

אבל לפי התיאורים של הילדה זה ממש לא כך, זה ADHD מובהק

וגם היה לי קצת מוזר שכל הספר האמא לא יודעת מה יש לילדה שלה,

בעוד שהפרעות הקשב וההיפר אקטיביות זועקים ממש. היה לי ברור

לאורך כל הספר שמן הסתם את זה שללו, ופתאום לקראת הסוף אשת מקצוע

מעלה את הרעיון המהפכני הזה שיש לה הפרעת קשב. 

לא אמין כל כך

בין ADD לבין AHDD, אלא פשוט יש רצף...

(גם באוטיזם זה ככה. פעם היה אספרגר והיא אוטיזם. היום אספרגר נכלל ברצף האוטיסטי...)

ולדעתי דווקא לא מופקע שלקח זמן לזהות את זה. קורה שלוקח זמן לעלות על דברים כאלה, גם אצל אנשי מקצוע. מניסיון אישי גם כאמא וגם כאחות...

אבל הוא בסגנון שונה, הומוריסטי כזה. (בתור אמא של הבלגן בעצמי - נהניתי ממנו מאוד!😅) בכל אופן, גם בו יש תובנות מעמיקות.

את הספרים של דבורי רנד קראת? אם לא אז ממליצה בחום! הספר האחרון שלה, הקיר הרביעי, קצת קשה לקריאה, מזהירה מראש...

וספר מדהים ומיוחד של סופרת חדשה בשם טליה נחום, גברתי - מומלץ מאוד! (גילוי נאות: הייתי אחת מאלה שליוו את כתיבתו...)

באופן כללי, ממליצה לך להצטרף לרשימת התפוצה או הסטטוסים של "קוראות" - יש לה המלצות טובות שכתובות מרתק על ספרים.

אני אישית מאוד ממליצה ומאוד נהנתי

ראויה - על פגיעה

הכל סיפור של פיקסלים - אלימות

הקיר הרביעי - הורות מתעללת (? לא יודעת אם זה המונח האמיתי)

נהנתי מאוד מאוד מאוד

יש אתר שנקרא בין הזמנים, כל יום חמישי יוצא שם סיפור בהמשכים ויש גם סיפורים שאפשר לקרוא ישירות מהאתר

אהבתי את קיץ ארוך מידי

חיפשתי בחנויות ספרים ולא מצאתי

ראויה והכל סיפור של פיקסלים יש אתר

כותבת לך שלא אשכח בעזה בערב לחפש את הלינק

הבנתי שהספרים מומלצים,

ויש את הספרים של דבורי רנד שאני מאוד ממליצה עליהם

קניתי עוד ספר מהפרויקט הזה - אליסיר. מזכיר מאוד את הסגנון של ממלכה במבחן של מיה קינן, אבל יפה בפני עצמו...

(אני חושבת שכל שנה הם עורכים פרויקט כזה של הוצאת ספרים של סופרים חדשים...)

מעתיקה לך את המספר של הספריות החרדיות, תנסי לברר שם:

[שם] מוקד הודעות ספרייה תורנית

‎026743133‎ [נייד]

וילונות יש לי אבל לא ככ אטומים כי אני אוהבת שנכנס בהם שמש לבית....

בלילה כשיורד החושץ קבוע סוגרת תריסים שלא יראו

גרנו פעם ככה וזה היה לי קשוח ממש...

אולי לאוורר הרבה במהלך היום ואז בלילה לסגור כשהבית כבר מאוורר

ווילונות אטומים מומלץ מאוד!

יש באיקאה ב65 אבל מבד כזה קצת ניילוני...

מניחה שנגיד לסלון גם אם לא תקני אטום ממש עדיין לא יראו מבחוץ..

מה יש בוילון שככה מבודד? מעניין אותי.

ורציתי לומר תודה. לאנשים שקופים שנמצאים.

הם לא הרבה. אבל הם משהו שפוי באי של כאב.

זה ניסיון קשה מאוד!!

דבר שני,

יכולה להעיד על עצמי שלא תמיד יש את הביטחון לגשת ולהיכנס לחיים של מישהו, זה כרוך בהרבה אומץ ורגישות גם לדעת להכיל ולחשוב על מענה שיכול לסייע. לי באופן אישי מרגיש שאם אין לי איך לעזור, אני סתם מרגישה שחיטטתי שלא לצורך..אז לפעמים זה מאוד מורכב מהצד.

ואני כ"כ יכולה להבין איך זה להיות בצד השני, ולרצות לקבל עזרה, או התעניינות או הכוונה של איך להתעלות, איך לנסות לשפר ולהשתפר, ולהיות כמו כולם.

במובן מסויים גם אני הייתי שם.

אבל כן אפשר להגיד שב"ה היתה לנו יחסית מעטפת טובה ותומכת.

ועם זאת, עדיין כשרואה מקרים מורכבים מהצד, אם אני יכולה לעזור - עושה את זה בשמחה.

אבל אם לא, אז כן..מנסה להתרחק..כמובן בטקט כדי לא לפגוע, אבל גם המרחק הוא כדי לא לפגוע..ולא להיכנס למקומות שאין לי כלים לתמוך..

ושוב חיבוק ענק ענק. מתפללת עליכם שתמצאו את המקום הטוב והחם והנכון בשבילכם בכל רגע בעז"ה

נשמע כואב כ"כ

בעזרת ה' שתראו ישועה שלמה ואור גדול במהרה ממש 🙏❤

שואלת במלוא הרצינות: מה היית מצפה? הרבה פעמים אנשים מבחוץ לא יודעים איך לגשת ומה לעשות, ומפחדים להתערב. וזה לא נובע מתוך זלזול או התנשאות אלא מתוך חוסר ידע וחוסר הבנה.

לכן הייתי ממש שמחה אם תוכלי לתת נקודות שיכולות לכוון איך נכון לפעול מבחוץ בסיטואציות כאלה

באמת לחייך ברחוב,

לדבר בגובה העיניים,

להתייחס אלינו כשווים,

לחבק,

לקפוץ איזה ערב עם אוכל ופשוט להיות לכמה רגעים ולתת הרגשה של ביחד,

או לפני שבת להביא משהו קטן שמראה שרואים אותנו, שאוהבים, ושאנחני לא שקופים ועם בעיות,

שהבעל ידבר עם הבעל, יתעניין בטקט, ינסה לעזור

שהאווירה בבית תלויה בהורים ולא באנשים מבחוץ

אם רוצים לשפר ולעשות שינוי הוא צריך להגיע מאחד ההורים (ועדיף שניהם)

אין מה לצפות משהו אחר מאנשים

אין להם שום השפעה על מה שקורה בבית פנימה

המודעות שהמצב לא תקין

זה חצי הדרך לשינוי

אני גדלתי עם הורים כעסנים ואווירה לא נעימה באופן קבוע

אבל עד היום הם בכלל לא מודעים לעצמם ולנזק שהם עשו

את יכולה לקחת את המודעות ולנסות לשפר בצעדים קטנים שכן אפשריים (אני מאמינה שיכולת היא אינסופית ותמיד אפשר למצוא את הדרך)

לא כדאי להשקיע אנרגיות בציפייה מהשכנים

גם אם הם יתנהלו אחרת

זה ישפיע באופן שולי וזמני

ולא יפתור בעיות מהשורש 

לא הבנתי, אם ההורים לא במצב של יכולת לשנות, איך השכנה, החברה או אחרת יכולה כן לשנות?
אשמח לדעת... בטוחה שעוגה וחיוך זה מה שישנה?
נשמע שיש קושי עמוק יותר.(אם הבנתי אותך נכון שאת מדברת על משפחה עם קשיים של ההורים? חוסר חיבור ביניהם? מריבות? לא בטוחה שהבנתי.

אם יש כותרת כלשהי שאנשים יודעים שאתם מתמודדים איתה, מאחרי לידה או שמירת הריון, עד דברים חס וחלילה כמו מחלה, אז יותר צפוי שיתנו יד או יתעניינו.

אם זה עניין של קשיים בתוך הבית, אני חושבת שרוב האנשים גם אם ירגישו שיש לכם קושי יעדיפו לכבד את הפרטיות ולא להסתכן בלחטט בעניינכם הפרטיים.

בכל אופן אם צריך עזרה כדאי לבקש אותה, או להפסיק לצפות לה. לא כדאי לבזבז עוד אנרגיה מעצמך על להתאכזב מאנשים, נשמע ממה שאת כותבת שאת צריכה המון אנרגיה בשביל החיים עצמם ♡

ואשמח לשמוע ממך, ממקומך.

העזרה שכתבת באחת התגובות מעל, היית רוצה אותה מחברים, או אפילו מסתם השכנה ממול?

אילו דברים שאפשר לראות מבחוץ, את חושבת שמסמנים על קושי משפחתי בתוך הבית?

בעצם מה שאני מנסה לשאול זה איך אני, או פלונית, כאדם "נורמלי" יכולה לעזור? לאנשים סביבי… אני אשמח שתעלי לי את המודעות לנושא❤️

(ברור לי שמה שמתאים לך לא בהכרח מתאים למישהי אחרת, אבל בכל זאת… קצת לפתוח את הראש)

מהשכנה ממול

לא תמיד יש חברים שבקשר

לא תמיד נעים לשתף

שכנים זה דבר קריטי

ובקשר לשאלה השניה על דברים מבחוץ שמראים על קושי משפחתי:

- הורים מותשים

- הורים לחוצים

- הזנחה או חוסר סדר בחצר הבית

- צעקות מהבית או ויכוחים

- כשדופקים להיכנס צריך להמתין הרבה, אין טבעיות, מסתירים משהו

- הילדים נראים לבד בלי חברים

- ההורים שקטים

- הורים לא מעורבים בדברים במקום מגורים

תודה.

יש לי איזשהו כיוון חשיבה להעביר לך מקווה שאצליח...

גם אצלנו יש איזושהי מורכבות, ב"ה אנחנו (לדעתי) בית בריא ושמח אבל יש לנו הרבה אתגרים ומורכבות בגלל נסיבות שונות של החיים. יש לנו ילד מאתגר ומאובחן וגם בעלי עובד בעבודה מסויימת שהיא יוצאת דופן באינטנסיביות שלה ובכך שהוא נעדר המון גם בשבתות וחגים הוא לא נמצא תמיד בבית ואני הרבה לבד. גם אצלנו לצערי יש פעמים שאני מרגישה שלא קל לי ואני צועקת או ברגעי קושי גדולים מרגישה הרגשה שכל העולם טוב לו , הבן זוג אצלם נמצא ויש איזושהי אידיאליה משפחתית ואילו לי קשה ויש צעקות, לפעמים גם יש לי ולבעלי לא מעט ריבים כי אנחנו הרבה על הקצה, הישרדות יומיומית וכו'. אבל למדתי שזה לא בדיוק ככה, כל משפחה מתמודדת עם הקשיים שלה ולפעמים זה הרבה יותר ממה שנראה לנו כלפי חוץ. ולמדתי להיות אמיתית ולפעמים גם ישירה, ולא להתבייש מהסביבה והשכנים. לפעמים אני אומרת להם סליחה על הרעש ומשתפת אותם שקשה לי בגלל שבעלי לא נמצא והילד שלי שהוא לא פשוט. אני מדברת, משתפת. ולפעמים גם אומרת שאשמח שיזמינו אותי לשבת/חג הקרוב כי אני לבד או אשמח שהילדים הגדולים שלהם יבואו ויעזרו לי בביביסיטר. לפעמים פשוט קצת פורקת, ותוך כדי פריקה מגלה שגם מי שממולי עובר ככה וככה.

מהכתיבה שכתבת נראה שאת מרגישה שאתם עוברים קשיים מאד יוצאי דופן וכאילו אתם סוג ב בקושי שלכם.. וכל השאר במצב אחר ממכם. יכול להיות שזה באמת ככה אבל יכול להיות שהרבה פחות ממה שאת חושבת. המון משפחות מתמודדות עם קשיים מאד לא פשוטים , ולפעמים אני נחשפת לסיפורים שלא חשבתי בכלל שזה מה שעוברים. כן מציעה לנסות לשתף את הסביבה במה שנוח לך

אני לא חושבת שכל אחד שם לב לדברים האלה או מייחס להם חשיבות מיוחדת

נגיד אצלנו, אני צועקת.כן. קורה בכל הבתים הטובים 

לא פותחת ישר את הדלת (גם לא בעלי) כי אנחנו רוב הזמן בבית בבגדים של בית שלא מתאים לנו לפתוח איתם את הדלת/ אני לא שמה כיסוי ראש שמתאים לי לפתוח איתו. 

לילדים שלי אין חברים בשכונה. ואני לא חברה  של השכנים למעט שלום שלום לכמה מהם וגם כמעט לא מעורבת. אין קהילתיות פה ככ, ואף אחד לא ישים לב או שזה ייראה לו חריג. רוב האנשים עסוקים בעולמם

אם את צריכה עזרה ורוצה לאותת מצוקה - בבקשה תעשי את זה בצורה מפורשת.

מקווה שישתפר ויהיה לכם טוב 

יש מישהו שאתם בקשר אתו? שמקל קצת?
 

שהלב שלך אומר שאת רוצה מתישהו, ושהמחשבות ההגיוניות הן כאלה של דברים שלא משתנים, כאילו זה לא שאם תחכי יהיה קל יותר לקום בלילה, ואז יש בך מלחמה בין המחשבה שאת רוצה ילד למחשבה שאת לא.

ואולי התשובה טמונה ב- אני רוצה אבל לא עכשיו.

כי כמו שאת בעצמך מבינה ילד זה לא רק ממיס וכיפי ובגדים חמודים, והריון זה לא רק בטן עגולה ופנים זוהרות, ו(לדעתי האישית) צריך להגיע לזה מוכנים. אז קחי את הזמן, את צעירה, תהנו עוד חצי שנה? שנה? שנתיים? זה לא משמעותי. חכי שזה יגיע ממקום יותר יציב ורצון שהוא שלם יותר, למרות החששות, ולא רק סביב "טריגרים של חמידות" 

בהריון ראשון, בתואר סופר קשוח.

הבנתי שמסלול החיים שבחרתי מבחינה מקצועית הוא כזה שאף פעם לא יהיה נוח להביא בו ילד, אני מאוד מבינה את האתגרים שילד יביא איתו לחיים שלי ויחד עם זאת זמן לא יפתור את זה במקרה שלי.

אם הייתי יודעת שעוד שנה שנתיים תהיה רגיעה ויהיה שפוי יותר להביא ילד הייתי מחכה כנראה.

בסוף ילד תמיד מורכב, הופך את החיים לקשים יותר בעיני זה קצת כמו חתונה צריך לקפוץ מתיישהו למים והכל בסדר, עשו את זה לפניי ויעשו את זה אחריי...

הוא ה"אישיו" שיש לך סביב הגוף.

איך היה לך בתחילת גיל ההתבגרות, כשהגוף התחיל להשתנות? איך היה לך בתחילת הנישואין, שזה גם שינוי לגוף? (את לא צריכה לענות, אלה רק כיווני חשיבה בשבילך)

אחרי שתפתרי את הפחד הזה, תוכלי לגשת בלב שלם ומחובר יותר להיריון. (כי הסיבות האחרות בעיניי הן צדדיות, והן יכולות תמיד להיות בכל מיני שלבים של החיים...)

אם קשה לך לעשות את העבודה הזו של חיבור לגוף ולשינויים שבו בעצמך, אז אולי כדאי ללכת לטיפול...❤️

ממש כאילו כתבת אותי לפני חצי שנה!
לא ממש יודעת מה לומר לך כי בעצמי לא פיצחתי את זה, אבל כן יכולה לומר שעם הזמן הרצון שלי פשוט התגבר מעצמו... כאילו- גם עכשיו לא מספיק סגורה על זה אבל ברור לי שאם אגלה הריון אהיה מאושרת, ולפני חצי שנה- הגיוני שלא הייתי שמחה כ"כ. 

ולא עשיתי משהו בשביל זה, פשוט רצון שהופיע בשנה השניה לנישואין ולא הראשונה...

האמת שחלק ממה שעזר לי (ממש לא אידיאלי, פשוט זה מה שקרה אצלי)- זה להבין שאני אוכל להמשיך לעבוד באותו מקום בע"ה גם אם אצא לחופשת לידה, ואז קצת נרגע בתוכי הסטרס של 'איך אני אסתדר כלכלית עם ילד'... וגיליתי שהפחד הזה היה חלק ממה שגרם לי לא לרצות...

ומשהו אחד שאמרו לי בזמנו כשהתייעצתי על זה בפורום והתחברתי אליו- שיכול להיות שהזמן הנכון הוא לא כשהשכל לגמרי סגור על זה שזה הזמן אלא כשהרצון בלב גדול מהפחד ברגש.

מצרפת לך את מה שענו לי בזמנו, אולי יעזור- ציפיה להריון או שלא... - הריון ולידה

המון בהצלחה!!

אני חושבת שאני הדחקתי את הרצון

לא העזתי להסתכל בגוגל על מוצרי תינוקות..

ופחדתי פחדתי נוראות

לא מהקטע של הגוף, באמת,

אבל הרגשתי שעד שהגענו למנוחה והנחלה למה להרוס?

ומי יודע מה יעשה תינוק לזוגיות שלנו?

תכלס כשהריתי זה היה קצת משבר...

והוא עבר ב"ה.

בסופו של דבר- בתפיסה שלי האפשרות שלא יהיו לי ילדים לא היתה אפשרית, ובסוף העדפתי לא למצוא את עצמי במצב שאני מרגישה בלחץ להרות בצפיפות/להרות בגיל מבוגר

הבנתי שפיזית זה כן משמעותי להתחיל מוקדם

וקפצנו למים האלה

תכלס- כל ילד שבר בי משהו, ואז בנה

כן, זה שינוי עצום עצום בחיים

בסוף אני חושבת שזה מלטש אותנו

ואת הענינים עם הגוף- כן מציעה לך לעבד קצת עם אשת מקצווע

כי כמעט לכל אישה באיזשהו שלב יש תחושת איבוד גוף, בהריון או אחרי הלידה,

בלי תסביכים מוקדמים...

לגבי הילד באופן כללי,

אני ממש באמונה שלימה שילד מביא איתו את השפע שלו (מבחינה כלכלית) למרות שגם אני באופן אישי לפעמים עולות בי מחשבות של "איך? ומה יהיה?" אבל משתדלת להדחיק ולשחרר לה' לנהל את העסק הזה.

השיקולים שלי היו האם אני, ובעצם כולנו כמשפחה יכולים להכיל שינוי כזה *כרגע* לא כי ח"ו ילד הורס חיים של מי מנוחות, יכולות להיות בחיים כ"כ הפתעות שאנחנו גם לא רוצים...ומתפללים לחיים טובים, בריאות, שמחה בעז"ה

אלא כי עוד ילד, זה עוד דרישות לספק צרכים מלאים מבחינה פיזית ורגשית, אז אנחנו בד"כ שואלים את עצמנו, האם זה נכון לנו *עכשיו*?

בלב אני כמעט תמיד רוצה עוד ילד. מכורה אליהם כשהם כאלה קטנטנים. אבל הם צריכים אותנו לא פחות גם כשהם גדלים.

ילדים מביאים איתם המון ברכה ושמחה, סיפוק ונחת, וגם המון אתגרים ומורכבויות שמשפיעים גם על הזוגיות.

אבל האור שהם מביאים איתם נותן הרבה כח גם לרגעים קצת יותר מאתגרים. והאתגרים האלה, כמו כל אתגר בחיים, מצמיח אותנו למקומות גבוהים.

בדיוק היום קראתי בספר של עינת נתן - שההורות זה השיעור הכי גדול שיש לחיים להציע.

אני כמובן כותבת את הדברים רק מנקודת המבט שלי, ואולי זה יעזור לך לעורר נקודות נוספות למחשבה.

אבל בעיני, וחלילה לא בקטע שיפוטי - קשה לי מאוד לשאת מחשבה של אי רצון להביא ילד כי נח לי בחיים. מי שקבע שיהיה לי נח הוא רק הקב"ה, ואם הוא ירצה שיהיה לי נח - אז זה יכול להיות עם ילד אחד ויכול להיות גם עם 10.

זה נטו התחושה של האם אני מרגישה שאני מסוגלת לספק את הצרכים של הילדים הקיימים ושילד נוסף כרגע לא "יפגע" בהם. בערך כמו המושג הזה שלא מחליפים נפש בנפש, בהקשר של הנקה. שאם אהיה בהריון בזמן הנקה אצטרך להפסיק הנקה.

מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי טוב.

מבינה ממש את המורכבויות מסביב, אבל איך שאני רואה את הדברים לשכל תמיד יהיה מה להגיד, זה גם הרבה יצר הרע. אבל הלב מדבר אלינו מבפנים

בהצלחה!! החלטות טובות בעז"ה

אבל כן רוצה להגיב לענין הזה של ה'נח' בחיים.

אני למשל הגעתי לנישואים אחרי תקופה לא פשוטה. באמת הרגשתי שסוף סוף מצאתי לי בית, נחלה. רוגע.

זה היה חשוב באמת שאחווה, שנחווה, כזוג, את המקום הזה, הטוב.

יכולה להגיד לך שמלא דברים שהתמודדנו איתם אחר כך אני זוקפת לזכות המ שבנינו בתקופה ההיא.

ומהצד השני (כמובן יש גם מקרים אחרים) אני מרגישה שזוגות סביבנו שמיד אחרי החתונה נכנסו להריון- אין להם את התשתית שיש לנו.

זה נכון ברמה של בניית השיח והעולם של אישות (שהוא חדש וזר מוחלט ומשופע מאדדדד מהריון)

וזה נכון ברמה של חווינו שלב משמעותי של בניה. שמנו יסודות לבית שלנו שאומרים שקודם כל, לפני שאנחנו הורים- אנחנו זוג.

וזה משפיע עלינו לטובה בתקופות קשות/מורכבות.

ושמחה ממש שהחוויה שלך היתה של שפע שבא עם כל ילד, אבל כן כדאי לקחת בחשבון שזה לא תמיד קורה.

אצלנו הילדים הביאו הרבה אור לבית, שמחה, אושר ואהבה, אבל ברכה כלכלית - לצערי ממש לא. ואני לא מדברת על זכיה בלוטו. ממש עם כל ילד איכשהו משהו לא הסתדר ברמה הכלכלית עוד יותר ועוד יותר ונדחקנו מאד עד שבתקופה מסויימת הרגשנו ממש שאנחנו על סף עוני, לא בטוחה (או יותר נכון מדחיקה) מאיזה צד של הסף.

ברוך ה' המצב התייצב ואנחנו היום עם ראש מעל המים, אבל להגיד שיש ברכה בכסף שלנו - הלוואי שזה יגיע יום אחד..

לא הייתי מייעצת לאף זוג "לבנות" על הברכה שמגיעה עם כל ילד, כי יש הרבה סוגים של ברכות שילדים מביאים איתם, אבל לא בהכרח שזה ברכות שעוזרות למלא את המקרר.

אבל כמובן מאחלת לפותחת חיי רווחה ושמחה עם ובלי קשר לילדים 

שלא מביאים ילדים בשנות רעב.

ז"א יש מצב כלכלי לא טוב שמצדיק מניעה. גם בתפיסה של אז, לא של העולם הנוכחי.

עדיין אני חושבת שבלי לחוש שפע סביב כל ילד (הדברים שלך ממש מובנים לי, מילד לילד הצרכים עולים, והגדולים נהיים יותר גדולים ויותר 'יקרים'..)

לא מתכננים כלכלית את החיים עם עוד ילד. אם אנחנו ביציבות כלכלית כרגע, במצב סביר- נתמודד עם עוד ילד.

כמו שאת אומרת על הסף של העוני/דלות (שזה יכול להיות חויה יותר מאשר מספר מסוים בבנק) נכון לשקול את ההמשך

היו לנו תקופות לא פשוטות מבחינה כלכלית..וברור לי גם שהמצב שונה אצל כל אחד..

אבל במצב קיצוני כלכלית ברור שזה שיקול, אני מדברת על מצב רגיל שחיים יחסית בסבבה.

סליחה אם הדברים שלי פגעו בך..

עונה לך ול @חנוקה

זה לא שהיינו במצב של עוני ואז החלטנו להכנס להריון. ברור שבמצב כזה זה חוסר אחריות.

היינו במצב בסדר גמור פלוס ואז נולד ילד, וקרו דברים שדירדרו את המצב מאד (למשל בעקבות הלידה נאלצתי להתפטר ולא יכלתי לחזור לעבודה ואז במשך תקופה לא מצאתי עבודה אחרת שהתאימה לאילוצים ונאלצנו לאכול הרבה מהחסכונות), או בלידה אחרת שהיינו במצב סביר לפני הכניסה להריון והיה לנו צפי כלשהו לשיפור אז נכנסנו להריון ואז התכנון הצפוי לא התממש ושוב נכנסנו לתקופה כלכלית לא פשוטה ועוד במהלך ההריון היה סביר מינוס אבל אחרי הלידה קרו עוד כמה בלתמים כספיים ואז ממש הגענו למצב קיצון כלכלי. אז הדברים האלה לא היו צפויים, ההיפך. היה לנו ברור שיהיה בסדר כמו שהיה לפני, אבל סביב הלידות המצב נהיה גרוע יותר, ולא רק בגלל הגידול הטבעי בצרכים. 

וחס וחלילה ממש לא נפגעתי, הכל בסדר פשוט רציתי לומר לפותחת שזה לא תמיד כזה זוהר וכן צריך לחשוב גם קצת על מרווח כלכלי שיאפשר לתמרן אם משהו משתבש

לעודד אותך לחכות עוד קצת.

שילוב של לימודים+עבודה+זוגיות ובית זה מספיק מורכב.

חכי עוד קצת שתגמרי את הלימודים ותהיה לך פחות התמודדות אחת.

בתור אחת שהתחתנה+ילדה בתואר והיה זוועה זוועה זוועה השילוב של לימודים(קשים) + עבודה + תינוק+ זוגיות ובית. 

אני במחשבות כאלה אחרי הילד הראשון...

משתפת קצת במה שאני אומרת לעצמי, קחי מה שמתאים לך.

א. יש דברים שבאמת שווה לטפל בהם לפני. אם זה שינוי משמעותי בעבודה שאני שוקלת. או עניינים בריאותיים שדורשים טיפול. (אצלך נשמע שהאישיות עם הגוף הוא דבר שלא כדאי להדחיק ולדחות)

הריון ולידה זה בהחלט עומס מכל בחינה שהיא, ולכן אם יש דברים מהותיים שצריכים טיפול - אז לתעדף ולתכנן איך ומתי הם הולכים לקרות בזמן הנראה לעין. כדי שלא יבלע ותשלמי מחירים שאפשר היה למנוע.

ב. אין זמן טוב לעוד ילד. זה תמיד מעמיס ולא נוח וגובה מחיר. אז אולי פשוט לקפוץ למים. בסוגריים - מברכת את כולנו שילך בקלות, אבל זה לא באמת דבר שאפשר לתזמן. יכול להיות שהגיע הרגע המושלם מבחינתך, אבל לקב"ה יש לו"ז משלו... אז לקחת בחשבון שיש גבול ליכולת התכנון והשליטה שלנו.

ג. ילדים זה באמת משנה את החיים. וזה דורש. וקשה. ומפתיע במיליון צורות מה שזה עושה ממך. אבל זה יהיה נכון תמיד. צריך איזו מוכנות להיכנס לזה. ויש גם ברכה במה שלא מבינים עד שלא נמצאים בתוך זה.

האם זה אפשרי לי עכשו? לא לדמיין מיליון קדימה.

אולי לדמיין, אם הייתי מגלה עכשו שאני בהיריון, איך הייתי מגיבה? שמחה ש"החליטו" בשבילי? או עצובה ומבוהלת?

לגבי הפחד מהגוף ומהלידה.

לגבי הגוף נשמע שכדאי לטפל. בלי קשר לילדים, חבל שתסבלי עם עצמך. ובהחלט היריון ולידה מזמנים עוד לא מעט עיסוק עם הגוף.

אני פחדתי מהלידה פחד מוות. כפשוטו. פחדתי למות. פחדתי מהכאב. פחדתי נורא נורא.

זאת עבודה. להתכונן מה ואיך שאפשר ומתאים לך. ובראש הרבה עבודה של אמונה והבנה שאת בידיים של הקב"ה. זה שיעור גדול מאוד.

לי בסופו של דבר היתה חוויה טובה. הילדה יצאה ואני אמרתי לעצמי - זה כל הסיפור? מאחלת גם לך בבוא העת. תדעי שזה אפשרי.

בקיצור. החיים הם מסע.

וכמו שהזוגיות מביאה איתה שיקופים, התמודדויות והתפתחות אישית שלא היו קודם, ככה ההורות פותחת שערים חדשים.

בהצלחה גדולה!

שיש בשאלה הזו גם מימד של ערכים וסדרי עדיפויות.

מה חשוב לך

איזו משפחה את רוצה

מבחינה דתית - איך את רואה את העניין הזה?

בעיניי השאלה מה ה' רוצה ממני בעולם, מאוד משמעותית. באופן כללי, בטח בהקשר הזה.

מה הערכים שמובילים אותך

אלו שאלות שממש קשורות לעניין

אני לא מכוונת כאן לשום דבר

אני כן מעלה נקודות וחושבת שלא הכל זה עניין של כיף ונוח

כי ילדים זה לא נוח

אבל זה המון דברים אחרים

ויש לזה גם מחיר, בוודאי

ולכן השאלות הן קודם כל מה את ואתם רוצים ובמה אתם מאמינים, מה אתם יכולים. ולפי זה ממשיכים...

בקטע הפרקטי באמת מאוד מאוד קשה להיות בהריון ועם ילד כשאת סטודנטית. אם את עוד צעירה מאוד ויש לך בכל מקרה חששות והתלבטויות, אז באמת אולי כדאי לחכות. כל שאר הדברים שכתבת לא הולכים להשתנות. תמיד יהיו קשיים וחששות. 

אז לא מפחיד אותי כלכלית, אולי קצת.

בעלי עובד, אני עובדת בעבודה שזה החלום והחיים שלי כך ששום דבר לא יעצור אותי מהעשייה הזו (כל עוד זה תלוי בי)

אמרו כאן כמה- אם אני מגלה שאני בהריון איך אני מגיבה?

וזה עזר לי להבין איפה אני.

אתן באמת חושבות שכל האישו הזה עם הגוף זה בעיה?

היה לי פעם איזה עניין אני לא יכולה לקרוא לזה פגיעה אבל היה משהו שאני לא יודעת איך להגדיר.

הייתי אצל מטפלת ושום דבר לא עזר, ומאז אני גם לא מאמינה בכל עולם הטיפול. זה רק לקח אותי אחורה. 

כמובן שבתחילת הנישואים היה מאד קשה, אבל צלחנו את זה עם הרבה עבודה ותמיכה של בעלי (כפרה עליו) 
אבל נגיד היה משהו שהייתי צריכה ללכת לרופאת נשים. 

רעדתי בכל הגוף. אחר כך בכיתי שעות. ושבוע אחר כך כל פעם שעצמתי עיניים זה מה שראיתי, אותי בכיסא של הרופאה. וכל פעם זה גל של צמרמורות.

כעיקרון מרגישה שזה שולי כי כמעט זה לא תופס אותי ביוםיום. רק מידי פעם... אבל הריון יעשה את זה תכוף יותר אני מאמינה...

מבינה שהלכת לטיפול והוא לא עזר לך. אבל עדיין יש הרבה סיכוי שטיפול אחר כן יעזור לך.

בכל אופן - להישאר במצב הזה זה לא אפשרי, נכון? ❤️

אולי תכתבי פה מאיזה אזור את, ונשים יוכלו להמליץ על מטפלת מתאימה... (גם צריך להתאים את סוג הטיפול עצמו)

(בעלך באמת נשמע מדהים. תתפללי שתמצאי מטפלת מדהימה כמעט כמוהו...)

מזכירה לי אותי, ממש...

'משהו שאני לא ממש יכולה לקרוא לו פגיעה אבל משהו, לא יודעת' - זה פגיעה. זה פגע בך. גם אם לא היתה סיטואציה מסוימת לפי הספר (לרוב היתה וזה מנגנון הגנה להקטין את זה).

ממליצה לך ממש על טיפול עם *מישהי מומלצת בשיטה שאת מבררת עליה לפני כן ונראה לך שתתחברי*.

אבל גם לא - בעלך מודע להתקפי החרדה? סיפרת לו מה את חווה ועל איזה רקע? או שהוא סבלן בלי לדעת בדיוק למה?

בכל מקרה הוא מדהים. מהניסיון שלי, בעל שמבין ומודע למה את עוברת יכול לקדם דרך מדהימה הרבה מעבר לטיפול.

אצלי הטיפול עזר בעיקר להבין בעצמי מה היה פה, מה אני חווה, לתת לזה מילים וככה לדעת גם להסביר לו.

כלומר, 

הטיפול יכול לתת עזרה גם אם בעצם אני חלק מהדבר הזה- אני הבעיה?

בעלי יודע. אולי לא עד הסוף בדיוק. אבל יודע שהיה 'משהו'

זה מה זה לא נוכח ביוםיום. אז לא יודעת אם יש מה להגדיל את זה סתם.

וגם- הוא בכלל, בדגש על בכלל לא מאמין בטיפול. ממש סולד מזה.

הוא מאמין בתקשורת אחד עם השניה, לעלות כל הזמן דברים שצפים.

אבל טוען שפסיכולוגים רוצים רק כסף ומאכילים שטויות (מה שאני מסכימה איתו קצת)

אז זה לא ממש אופציה...

בדיקות שקשורות בנושא וודאי לידה ואחריה.

הייתי הולכת לטיפול למרות ההסתייגויות שאני מאוד מבינה אותן.

זה לא להגדיל סתם, זה לאפשר לך לחוות הריון ולידה בצורה טובה וטבעית ולא טראומתית ומתסכלת.

לא תמיד מטפלת מצליחה לעזור, לפעמים צריך לחפש מישהי שהיא יותר בסגנון שלך ואז דברים עובדים טוב יותר, לפעמים גישת טיפול שונה. בסוף בעז"ה תמצאי מי שיעזור לך להתמודד עם זה בצורה טובה...

אין עניין של אשמה בטיפול. זה כמו רופא שבא לעזור לך להירפא גם אם נסעת באופניים בחוסר זהירות ובגלל זה שברת את הרגל... יש קושי וכאב שכדאי לפתור.

ב. מטפלת לא חייבת להיות 'פסיכולוגית' במובן הקלאסי וה'חופר'. יש שיטות טיפול ממוקדות יותר כמו  emdr (אם אני לא טועה בשם. הזה עם התנועות עיניים, מי שמכירה ויכולה לתקן), ולא יודעת אם סגנון שידבר אלייך אבל יש גם יועצות של תורת הנפש בגישה יהודית. יכולה למקד ולהמליץ בפרטי.

ג. נשמע לי ממש חשוב שיהיה לך מונח וברור הסיפור מול עצמך, כך שתוכלי להעביר לו את התמונה בצורה בהירה ולהסביר את התמיכה שאת צריכה.

הריון לפעמים עובר קליל ועם מינימום בדיקות ולפעמים לא ולצערנו אין אפשרות לדעת את זה מראש

את מתארת בדיקה אחת שהותירה עלייך כזה רושם וגם בהריון קל ומושלם יהיו כמה בדיקות לפחות

(ואפילו לא דיברת דווקא על בדיקה וגינאלית אלא בכללי התעסקויות עם הגוף)

אז כדאי לך לקחת את זה כהזדמנות של מסע עם עצמך וממש לעבוד בלטפל בזה כי נשמע שאת כן רוצה הריון וגם אם לא עכשיו בעז"ה בעתיד ..

לי למשל לא היו הרבה עניינים בהריון ב"ה אבל עברתי את התאריך המשוער וזה הוביל למעקב הריון עודף אינטנסיבי ולאחר מכן לידה שהתחילה במגוון של זירוזים והמון בדיקות פתיחה שהיו לי מאוד קשים למרות שעל הנייר הייתה לידה מושלמת בלי אפידורל ובלי קרעים לאחר שהיא התחילה סןף סוף .. אז באמת אי אפשר לדעת וצריך להיות מוכנים לכל התרחישים

ויכול להיות שמה שיתאים לך זה טיפול cbt שהוא דווקא לא ארוך ודי ממוקד (כמובן עם אשת מקצוע מוסמכת ) אם העניין המרכזי זו החרדה  

ומאוד אהבו.

אישית לא ניסיתי 

הייתי איתו עד פתיחה מלאה והוא ממש ממש עזר,  ממש קל לתפעול

הייתי איתו ממש עד הלידה - העברתי איתו שעתיים - שלוש של צירים, נותן איזה מרחב שפיות ונשימה.

אצלי הצירים היו מאודדדד חזקים ומאוד צפופים (הלידות שלי מהירות יחסית אבל מההתחלה צירים משוגעים וצפופים)

קל לתפעול. חשבתי שיעצבנו אותי כל החוטים בפועל זה היה שווה את התמורה ולא שמתי לב תוך כדי 

זה בדיוק מה שחשבתי שישגע אותי החוטים והלתפעל אותו כל רגע ממצב למצב

טוב הזמנתי נקווה שיזרום 

היתה הגרועה מכולם

אבל הלידות שקדמו לה לא נחשבו קלות במיוחד. נורמליות....

אבל יתכן שזה היה קשור לכך שהיתה לי הפסקה גדולה מאד בין הקודמות לבייבי

והגוף שלי קצת שכח איך יולדים....

או שזה באמת קשור לזה שהזדקנתי....

שעה צירים כואבים אבל נסבלים

5 צירים כואבים

5 דקות בבית חולים

וילדתי

במשקל מכובד מאוד אפילו

ומאז ילדתי עוד

וב''ה היה גם בסדר גמור

לא להבהל מסיפורים

רק הסיפור שלך יקרה לך

קיסרי)

אבל הלידה השביעית של אמא שלי, בגיל 39, הייתה הכי קלה ומהירה מכל הלידות - בתוך עשר דקות מההגעה לבית החולים התינוק היה בחוץ🙂

(הלידה השמינית, בגיל 42, כן הייתה ארוכה יותר, בערך שש שעות נדמה לי. אולי זה באמת קשור לגיל, לא יודעת, או להפרש היחסית גדול בין הלידה הזו לקודמת - הפרש שלא היה לפני כן.)

בכל אופן, מהניסיון שלי זה לא בהכרח קשור לגיל😏

הכי חשוב - תתפללי על זה! ובעיקר תתפללי על ידיים מלאות ובריאות❤️

השביעי שלי נולד באמבולנס אחרי חודש נוראי שכל החודש היו צירים.ממש צירים,כל דקה וחצי ארוכים,הפסקה של כמה איזה שש שבע שעות ושוב צירים.

הלידה השמינית מהרגע שהתחילה עד שנגמרה פחות משעתיים בלי שחודש תשיעי יהיו צירים בכלל.

מאד דומה לשאר הלידות שגם היו קלות ומהירות אבל מהירה יותר...

הייתי בת 37

וגם בגילאים מאוחרים, ולא היה לי קשה יותר בגלל הגיל.
כן היה לי החשש תמיד שאולי עכשיו בגלל הגיל יהיה קשה יותר.. אבל לא!
הגוף כבר יודע ללדת, קל לו יותר...חחחחח

לא היה משהו שונה

דווקא התחילה באופן עצמאי בניגוד לשאר לידות שהייתי צריכה השארת לידה= זרוז

סבלתי יפה מאוד כאבים עד הסוף (האפידורל לא עבד)- לא דמיינתי שאעבור את זה

כל הזמן אמרו לי שצירי לחץ לא כואבים- לי הם כאבו אבל ברוך השם היו 3 כאלה והבייבי היה בחוץ ב"ה

שבקשתי מהמיילדת שתמרח שמן שקדים כדי שלא אקרע היא אמרה לי שהברחתי אותו ביחד עם כולם שבקשתי שיצאו החוצה (זה היה השלב שצעקתי)

ב"ה לא היה צריך...

ובאחרונה הייתה בת 40 פלוס. 

ומהר מאד מאז שיצאה לבי"ח היה בייבי הכי מתוק בעולם

חיכו לה עם עריסה למטה, בסוף ילדה בחדר לידה אבל תוך דקות בודדות. 

וכשאנחנו מסוגלות לסלוח לעצמינו על הרגעים האלה, בהרבה חמלה. וקמות לנסות שוב וללמוד מזה, אנחנו מלמדות את הילדים שלנו את הדבר הכי חשוב בעולם;

כישלון הוא חלק מלמידה

למידה איך להיות הורה טוב,

ולמידה של כל דבר בעולם

מקווה שעבר סביר ההשכבות...

עם הילדים נולדים הייסורי מצפון

כולנו מרגישות כמוך לפעמים

זה מראה שאת אמא!

חיבוק גדול

באמת שעזר לי

וקמתי מציר

אמאל'ה

באמת לא עושים כלום בשבוע 35? 

ב"ה אחרי מקלחת ושתיה נרגע.

הבוקר יש לי "צירים רגילים".

חושבת שיש עניין עדיין ללכת?

האמת שדי פחדתי. אם זה היה קורה בבוקר ולא הייתי צריכה למצוא סידור לילדים באמצע הלילה נראה לי הייתי הולכת למוקד/מיון

לק"י

מבינה את ההתלבטות.

אבל שכלית נראה לי שכדאי מאוד ללכת לבדוק, ואם צריך לקבל נוזלים או משהו אחר, אז לקבל.

אבל לא בטוחה.

לגבי תואר שני - חפשי בגוגל מחשבון שכר אופק חדש, תכניסי את הנתונים שלך עם ובלי תואר שני,ותבדקי כמה זה משפיע. את יכולה לנסות לבדוק גם איך ישפיע בעוד כמה שנים, אולי זה משנה.

ואת יכולה לצבור 30 שעות נוספות שישמרו לך להמשך. אצלנו ההשתלמות הבית ספרית היא 30 שעות אז מובן שכולם מנסים לעשות לפחות עוד השתלמות אחת.

לגבי תואר שני אני לא בטוחה אבל בעלי עשה עכשיו בעוז לתמורה וכן יוצא משמעותי יחסית. מה שכן, אם את עושה תואר שני רק לשם התואר, את לא צריכה להתאבד על זה ויש תארים יחסית פשוטים.

ועדיף שיהיה רק בזום... קיסתדר עם חופשת לידה בע"ה 

כי צריך גם פז"ם של מספר חודשים כלשהו כדי לעלות בדרגה. זה יוצא שאם עושים כל שנה 60 שעות, אז כשמסיימים את מספר החודשים שצריך (משתנה בין דרגות שונות) יש לך גם מסןיק שעות השתלמות לעלות דרגה.

אני למשל עשיתי בשנה שעברה 90, אז השנה אני אעשה רק 30 ובכל זאת אעלה בדרגה בסוף השנה.

ולגבי תואר - יש מקומות שממש קל יחסית לעשות בהם תואר שני בחינוך, רחוק מאד מהתאבדות

לק"י

שעכשיו חייבים חלק מההשתלמות פרונטאלי, ולא הכל בזום.

לא יודעת אם בכל המקומות, או רק במרכזי פסגה.

אז תבדקי אם יש השתלמויות מקוונות, שאז לפעמים יש מפגש 1 פרונטאלי, והשאר זה לקרוא דברים ולבצע משימות וכאלה.

יש את אתר הכוורת, יש שם יחידות קצרות של כמה שעות כל אחת, על כל יחידה צריך להגיש מטלות קטנות שמראות שעשית את היחידה, וצריך לצבור שם 30 שעות. יש שם מגוון נושאים ואפשר למצוא דברים מעניינים...

דף הבית | הכוורת

ובתשלום גבוה יותר (200 להשתלמות של 30 שעות) יש השתלמויות של מכללת חמדת הדרום, שגם אותן עושים בזמן החופשי (עם מטלה להגשה לכל שיעור).

השתלמויות אסינכרוניות באקדמית חמדת