פורום הריון ולידה (עמוד 416)

כי זה מה שאני מחפשת רצועת חוץ גדולה וריקה דאפשר לתפוס פינה בלי אנשים 

לק"י

ואמרו לי פעם שיש מערבולות גם קרוב לחוף.

לא יודעת בדיוק ולא מבינה בזה, אבל צריך להזהר.

אבל הוא גם לא ריק

מגיעים לשם יותר משפחות סגנון מסורתי ודתי

עדיין אזור יחסית מבודד לא ממש אפשר למצוא

אבל יש באזור החוף באשדוד מקום של חוף ממש מבודד אבל אין פיקוח

אם זה רק לשבת ולשכשך רגליים אז בסדר אבל מסוכן להיכנס!

והיו לי גם הרבה הפרשות אבל לא שמתי לב לתזמון.

אם את מקפידה לקחת כל יום אז יש אחוזי מניעה מאוד גבוהים. לא סביר לחשוב שזה לא מונע. אולי תתייעצי עם רופאה ליתר ביטחון

זה פתרון של מכון פועה, הם אמרו שהם חקרו את זה וזה בטוח לגמרי.. אני לא ככ רגועה אבל אין לי ברירה אחרת

אני חושבת לעבור לגלולות משולבות ולהלחם על ההנקה בהתחלה ואז בעזה שיסתדר 

אז יכול להיות שיש ביוץ ויכול להיות שיש כתמים בימים של המחזור (יש גם כאלה שמקבלות עם זה מחזור)

אבל זה לא אומר שהוא לא מונע לך הריון

אם את לוקחת כמו שצריך הוא מונע לך למרות הביוץ.

הרירית נשארת דקה ואין אפשרות להריון להיקלט

מה שיותר משמעותי מבחינת משקל זה מה יש בתוך התיק... צריך להשתדל שלא יהיו דברים מיותרים

לק"י
 

בעיני קל גב די כבד.

לבן שלי היה. לבת שלי קניתי של מודן, אבל עוד לא יצא לי להשוות.....

ועדיין עגלה במדרגות לא בטוח קל יותר. 

אצלנו הייתה בעיה כי לא משאירים ספרים בכיתה

ולבת כל הספרים והמחברות היו מתקווצ׳צ׳ים

(אני לא האנונימית למרות שכתבתי דומה)

בטח אם יש הרבה מדרגות.

קראתי שעגלה זה גם לא כזה בריא לגב בגלל התנוחה שמושכים את זה.

ותיק עם עגלה מובנית זה נוראי לדעתי. סתם כבד ומסורבל.

אם העגלה בנפרד אפשר לפחות לוותר עליה בשלב מסויים...

למקרה שהיא תרצה לסחוב אותו על הגב.

והעגלה עצמה, כשהיא מחוברת לתיק, מקילה את הכובד שלו...

ו300₪ אז אני לא רוצה להוציא סתם..

והיא תתחרט אחרי שבוע..

התיק אותו התיק

ניתן לחבר לו עגלה

ברגע שירגיש לה כבד מקסימום תחליטו להוציא את העגלה ולהשתמש בתיק ללא עגלה 

גם של קל גב וגם של מודן

אז שתבחר תיק ואולי תקנו עגלה תחליטו אם לחבר ומתי

אגב,

אצלנו כולם המליצו תיקי גב ללא עגלה אבל ראיתי שזה פחות נוח כיון שהם כבדים עם הציוד והכל ואין אצלנו אפשרות להשאיר ציוד בכיתה .

אצלנו יותר הולכים ברגל מאשר ברכב אז ילדיי העדיפו עגלה, לאחר שנה שנתיים כבר קניתי מחובר לעגלה זה הכי התאים לנו . כך שזה ממש תלוי בפרטים (האם מותר להשאיר ספרים בכיתה , האם מתניידים ברכב או ברגל…)

העניין הוא שכשהעגלה נפרדת הרצועות נתפסות בגלגלים אז כדאי לשים לב לקשור אותן לפני או לקצר כדי שהרצועות לא יהרסו.

בגדול ילדים נורא אוהבים עם העגלה אבל בפועל כשעולים הרבה מדרגות זה פחות נוח.. שימי לב שצריך להוציא את הצופציקים בתיק למטה כדי שהעגלה תתחבר טוב לתיק

ורוצה להציע לך פתח למחשבה - האם ההשכבה שלו היא משימה שצריך לסמן עליה וי, או חוויה שלו איתך?

האם את רעבה/ עייפה/ על הקצה בזמן הזה?

האם את מצפה שתשימי אותו במיטה והוא פשוט יישן כמו 'ילד טוב'..? אם כן, לדעתי כדאי לשנות כיוון. זמן השכבה זה זמן פרידה מהיום. ילדים הם קופצניים מטבעם, בודקים גבולות.. זה נורמלי  כדאי לעשות הטרמה, לקחת אוויר. ולהשתמש באסרטיביות כמובן. גם לשבת לידו זה אופציה. אני אישית עושה את זה עד היום עם ילדיי ומרגישה שזה נכון להם. ובעיקר לי. יודעת שיש לי איזה זמן שאני מפנה רק להם לשבת איתם והם צריכים אותו גם.

מודה  שהתיאור של סגירת דלת על פעוט שמתקשה לישון היה קשה לי ממש האמת אם הבנתי נכון.  וזה יכול לצרוב חוויה לא נעימה בלשון המעטה. מן הסתם כם לך כמו שכתבת..

מבינה שהיא קשה גם לך, וזה הגיוני. לא יודעת עם מה את מתמודדת ביום יום שלך וכולנו אנושיות. אני מאמינה שעם עבודה ועם הלב הרגיש שלך תמצאי את הדרך לאיזון בצורה שהכי נכונה לכם

זהו בערך... ולקבל מה שיהיה

אפשר לנסות לקלוע ליחסים ביום הביוץ אבל זה גם לא מחייב בכלל. 

שכשמגיעה לשיא נוצר אצלה נוזל סיכה בסיסי, ואז האזור פחות חומצי, בכך הזרעים המהירים (זכרים) מגיעים לביצית, אם האזור חומצי אז הזרעים האיטיים והחזקים זמן רב יותר (נקבות) מגיעים לביצית.

מקווה שאני מדייקת.

הטיפים וההמלצות מדברים להשפיע על הכימיה והמרקם של הסביבה החומצית/בסיסית, כדי להשפיע על התנועתיות ולשפר סיכויים של תאי זרע עם מטען גנטי לזכר או לנקבה.

כיוון שבכל מפגש יש מאות מיליוני תאי זרע, ונדרש רק אחד מהם להפרייה, לא באמת ניתן להשפיע, עם סיכויים גבוהים, על מאות מיליוני תאים ולהגיע למין הרצוי.   

חמותי מספרת שלא היה לה נעים להתפלל שתהיה לה בת אז היא התפללה על בעלה שיזכה לקיים מצוות פרו ורבו בבן ובת.. אחרי 4 בנים נולדה בת

ממליצה לפנות למכון פועה. הם מפנים לנשים שמלוות תהליך כזה. יש לזה בערך 80 אחוז הצלחה.

קודם כל, לפנות לאחד- להתפלל,

הבנתי שיש עניין להתפלל 40 יום מהרגע שרוצים/מנסים/נקלטים.. לא סגורה על זה

ואם את יודעת מתי הביוץ אז מעולה

כתוב בגמרא "ואישה כי תזריע ותלד בן"

תזריע הכוונה ביוץ, שצריך שהביוץ יהיה לפני קיום המצווה או באותו יום. אבל לא אחרי...

אבל שוב- רק תפילות שתזכי למה שהכי טוב לך, ובידיים מלאות!

אישה כי  תזריע מדבר על הגמירה,

אם האישה נגיעה לאורגזמה קודם אז תלד זכר ואם האיש הגיע לאורגזמה לפניה תלד נקבה

חברה שלי רצתה בת ובלילה של המקווה קיימה את האמור הנ''ל ונולדה לה בה

סיפרה לי שאמא שלה עשתה את זה

ויצא בת... אז זה לא נראה לי 

אבל מניסיון אישי זה לא נכון

לא אפרט  רק אגיד שיש לי 2 בנים...

והמבינה תבין חח

לא יצא לי לנסות😅😅

@שלומציונוש

אבל מכירה מישהי שאחרי 7 (!!!!) בנים כל כך רצתה בת ובנוסף לתפילות ולשאר הדברים עשתה שינוי תזונתי וילדת בת שמינית

לא יודעת כמה אחוזים השינוי תפס או לא

רק מספרת לך מה היא מספרת אולי יועיל..

שהן כמו ריבוע כזה של סורגים

מוכרים באושר עד ב200 שח בערך

זה יקר אבל לדעתי הרגילות מהבד לא טובות מספיק בשביל קומות+ קנייה כבדה

לחילופין - תני לבעלך לעשות קניות ולשבור את הראש/ תזמיני משלוח

סיבות לש דברים אחרים מהאוטו או הפוך

בעלי לא נמצא הרבה מהזמן..

מצטרפת למקורית, אין על הברזל. הכי טובה. הכי חזקה.

לא מדברת אחרי כמה שימושים.

אני גם גרה בקומה שלישית ועדיין לא מצאתי פתרון

עכשיו העלית לי אפשרות שפשוט לא חשבתי עליה

תודה על זה!!

לגבי הברזל אני רואה אצל שכנים שלי,

שהם לפעמים מעלים הביתה בכמה נגלות את השקיות ולא בפעם אחת

אף פעם לא שאלתי מה הסיבה לזה

ככה שלא יודעת אם העגלה לא יודעת להתמודד עם המשקל פלוס עליית מדרגות או שמדובר ההעדפה אישית בלבד

מובן ממש שאת מרגישה על הקצה.

מה יכול להרגיע אותך קצת? מוזיקה שאת אוהבת? נשימות עמוקות? טיול בחוץ עם הילד? 

ממש לא פשוט. שולחת לך כוחות.

תנסי ללמוד מהספר של חובות הלבבות של רבינו בחיי. בשער הביטחון. זה לי מאוד מאוד עוזר. ומכניס לי שלווה למוח ומנוחת הנפש 

מתפללת עליו ועלייך ועל התינוקי שלכם שבבטן. תודה מעומק הלב על כל מה שאתם עושים למען כולנו.

אתם זוג נהדר שֶנותניםאת כל כולכם לעמ״י!!

מאחלת לכם את כל הטוב שבעולם

חיבוק ענקקק

ההריון גם ככה מביא ערעור וחוסר יציבות

זה ממש קשוח יחד עם המילואים

חיבוק ענק

ממליצה על משהו שמעסיק את המוח כמו פודקאסטים, זה עוזר פחות לחשוב.

וטיולים בחוץ אם רלוונטי

תודה תודה שאת עוברת את הקשיים האלו בשביל כולנו!!!

אני מכירה מהניסיון שלי רק את דרמקובין (אם אני לא טועה בשם) - זה עוזר מאוד, אבל כן צריך להוריד לפני ההנקה...

כדאי שתבדקי שהתינוקת יונקת טוב (נראה לי שאצלך עוד יותר הגיוני שלא), כי אם היא לא תופסת טוב זה הגיוני שתיפצעי... (אצלי זה קרה כי לתינוקת הייתה לשון קשורה)

ראיתי יועצת הנקה עוד במחלקה

וזה מוכר לי מלידות קודמות שלמרות שהתפיסה טובה, אני רגישה מאוד באיזור ולכן נפצעת.. 

לא מכירה כמה סוגים לדעתי יש לך את מה שצריך.תשימי לפי ההוראות שימוש ותראי שזה ממש עוזר! לי לפחות זה ממש עזר להחלים את הפצע בצורה ששום מכשיר אחר לא עשה.

במקביל לטיפול בפצע חשוב מאוד מאוד להביא יועצת הנקה מקצועית שתדייק לך את המנח תפיסה של התינוק.זה ממש משמעותי כדי שלא תפצעי שוב ושוב.הנרסיקר מילים את הפצע אבל אם התינוק מחזיק לא בצורה טובה את תמשיכי להיפצע .היא גם מדגימה לך  תנוחות הנקה שונות שפחות פותחות את הפצע מחדש .

את אותו הדבר בשם שונה, בשקלים בודדים.. וקוראים לזה פולימם.

מקווה שמישהי תדע על מה אני מדברת..

וכתבתי למעלה, שהתפיסה טובה ואני תמיד נפצעת כי אני רגישה.. 

התחלתי את השניה..

לא מרגיש שזה בכיוון לסגור את החתך. 

להשתמש רק בנרסיקר.

את יכולה לשים בפנטן+ פעמיים ביום, נניח מיד אחרי הנקה. ואז להסיר לפני ההנקה הבאה. 

הלנולין לא עזר בשום צורה.

אבל הנרסיקר עזר רק כשהשתמשתי כמו שצריך. צריך קצת להרטיב אותו בשביל שיעבוד

מבאס שלא כתוב על האריזה.

סתם לזיכוי הרבים, אני במכבי, ביקשתי נרשם לחבישת פולימם שזה אותם רפידות כמו נרסיקר רק שצריך לגזור אותם כי זה מגיע בריבועים גדולים.. ועם מרשם זה לא עלה לי כלום, בבית מרקחת של מכבי.

לכגבי להרטיב, אם זה ספוג צריך לזרוק לא? אז איך זה מסתדר? 

אמנם לא התנסיתי עם חתכים מאוד עמוקים אבל שני הדברים האלה עזרו לי מאוד..

ושמעתי שלהיות חשופה לשמש (בחדר שלך מול החלון..) זה עוזר

לי זה ממש עזר!

רק שזה די מלכלכך ;) אפשר לשמור אותן במקרר ואז הוא מוצק לפחות בזמן המריחה זה קצת יותר קל

אבל כמו שכתבו- לא ביחד עם הנרסיקר

מה שהכי עוזר- כמה שיותר לאוורר

אפשר גם לשים קונכיות בשביל האוורור 

לא ראיתי שהוא כזה זול, אולי עם מרשם.

אני הזמנתי מאמזון בעבר, שימי לב שיש המון גדלים שונים וזה מבלבל. זה המקורי אז אין בעיה, ובמחיר יחסית סביר

אלו קונכיות פלסטיק.

לא פטמות סיליקון, אלא קונכיות.

אפשר לקנות בבית מרקחת של הקופה

מניסיון של כמה פעמים, זה הכי עזר

אני שמה אותו כששמה חזיה.

אבל בבית אני בלי.. 

הסדקים האלה זה באמת אחת החוויות הכי כואבות שהיו לי בחיים🥴

שיעבור מהר!!

ממש ממליצה לראות שוב יועצת הנקה מומלצת. יש להן הרבה שיטות שעוזרות וזה שווה את ההשקעה.

בבית חולים לא תמיד היועצות מומחיות...

אבל שמעתי שצורי(שסתם כדאי שיהיה בבית עוזר למלא דברים)

ורפידות עם ניונים שליליים

לא יודעת האם מסוכן כמו דבש אבל בהחלט יתכן שכן

כדאי להיזהר עם תינוק שמכניס לפה

אנחנו היינו עם ילד בן 3 ועם אחים שלו הגדולים.

זה כמובן היה בעיקר בשבילם, הוא מאוד נהנה לעבור בין המיצגים ולגעת בהכל😅 היו שם דברים שהיה לו כיף להתעסק איתם, אבל לא הייתי הולכת לשם רק בשבילו.

לנו היה קצת קשוח, כי היה צריך לרדוף אחריו כל הזמן והיה מפוצץ🥵

שיהיה לכם בהצלחה שם חחח

זה ממש לא כמו מוזיאונים אחרים.

גם בעיני זה מתאים בעיקר אם הולכים עבור הגדולים יותר. הבת שלי בת פחות משנתיים נהנתה לחקור ולגעת בהכל, אבל באותה מידה נהנית גם מגן שעשועים חדש.

אלא אם כן יש לכם כניסה חינם, ואז תלכו ותהנו ממקום מסקרן מלא בדברים שהוא לא מכיר, שגם ממוזג ונעים (רק קצת עמוס באמת, אבל לנו לא היה נורא מהבחינה הזו).

שיש פעילויות מים וכאלו שנראה שיותר מתאימות לגיל הקטן- אם מישהי היתה אשמח לשמוע

באופן כללי לא חושבת שהייתי מגיעה אם רוב הילדים סביב הגיל הזה

אם לא, יש אפשרות להשקיע טיפה באיזה משחק או יצירה, כדי לעבור את השבוע הקרוב בטוב?

הכי טוב זה יצירה מיוחדת מחומרים שיש בבית, אבל אם לא שווה אפילו לקנות בשביל זה משחק/יצירה פשוטים.

אולי תכינו קישוטים לסוכה? מגזרות נייר, אוריגמי, פוסטר ענק, שרשראות מיוחדות - דברים יותר מיוחדים שלא מספיקים לפני סוכות בדרך כלל.

אולי משהו כמו תשבצים/כתב חידה/ סודוקו/ פאזל ענק?

בהצלחה!

מזדהה חלקית... לא בתשיעי, אבל גם בלי כוחות לעשות יותר מדי, וחוששת שהילדים יתלוננו אחר כך ש"לא עשינו שום דבר בחופש הזה!"

אבל - היי! יצאתם לנופש! זה המון! הילדים שלי חולמים על משהו כזה... (בינתיים נאלצים להסתפק בשבת בית מלון שעשינו בבית, עם אוכל שהם בעצמם הכינו 🤭)

תטפחי לעצמך לגמרי על השכם!

ובשבוע הזה תני לילדים להתארגן לקראת שנת הלימודים... במיוחד שלא בטוח שתהיי כדי לעזור להם בזה בימים האחרונים...

חיבוק זה דבר ראשון

באמת קשוח.

תשיעי בחופש ובהכנה ללימודים זה ממש קשה.

רק לגבי "שלא יסיימו את החופש בתחושה מבואסת"
אני נותנת לגילאי יסודי- סוף יסודי
להכין מצגת של מה עשינו בחופש
זה גם תעסוקה ממש טובה
(מורידה להם את התמונות לנייח שאצלי הוא בלי אינטרנט)
וזה מזכיר להם מה עשינו
וגם משאיר מזכרת חמודה.

ואם יש ילד/ה גדול חברבמניים
אז משחק חברתי- משפחתי של מה היה לנו
מה מזכיר החפץ/ המשפט

מקווה שיעזור לך❤️

ולידה קלה ובריאה

1. שהיום השלישי למחזור יוצא ביום רביעי

2. אני חושבת שאומרים אחרי שנה

בשורות טובות בקרוב!! שילך בקלות ובמהירות הפעם בעז"ה 

בע"ה שיהיה במהירות בקלות ובבריאות!!!!

מתפללות עלייך!!!!!

אבל אל תסמכי על זה.

מה כן כדאי לעשות? שילך לרופא היחידה שלו ויסביר את המצב, רצוי עם מכתב רפואי כלשהו מהרופא שלך.

ייתכן שיוכל לעשות את הבדיקות דרך הצבא, ואם לא אז מאמינה שהצבא ייתן לו אסמכתא תקציבית (מקביל לטופס 17) בשביל לעשות את זה במקום אזרחי (למשל בי״ח קרוב אליכם).

בהצלחה וחיבוק

שיהיה בקלות ובבריאות!

ובשורות טובות במהרה!!!!!!

וזה מבאס למרות שיש באמת הגיון....

אבל מהצד השני - כל עוד לא סיכמתם על זה מראש מול חמותך- אז קצת הבאתם את זה על עצמכם

חודש אחרי לידה זה זמן שממש נצרך שירותים בחדר ומיטה נוחה (בעיניי היא בכלל קדושה שמגיעה לשבת)

ובכל זאת- בעיני היה עדיף לתת לכם התראה ולשאול אם תרצו להגיע מוקדם להעביר את הדברים שלכם בעצמכם

או שזה בסדר להעביר בלעדיכם 

מצד שני...

לדעתי יולדת קודמת בצרכים שלה גם לאישה בסוף היריון..

חודש אחרי זה עוד כלום..

חייבים את המקלחת את הנוחות אחרת איך אפשר לא להיות בבית שלך?!.

זו החשיבה שלי..

בהצלחה יקרה

לכל שני חדרים יש שירותים משותף (כניסה לשירותים מהחדר, לשירותים יש שתי דלתות)

פשוט זה פחות פרטיות

עזבו עזבו זה סתם מבאס אותי שלמרות שאנחנו הרבה יותר נחמדים ומשתתפים, דואגים להם יותר

מדוע?

כי זה הוא

אמא שלו כל הזמן דואגת לו

בסדר נתרגל

אתם נחמדים, אתם אנשי שלום. אתם דואגים להם

אז הם מרגישים טוב מולכם

לא מפחדים איך יתפרשו הדברים

נינוחות זורמת- בלי ללכת על ביצים

לא יודעת למה אמא שלו מרגישה שהיא צריכה לדאוג לו כל הזמן

מכירה את זה גם

מעדיפה להיות בזרימה

ולא בדאגה

אמא דלי מנהלת את זה

כל פעם שמגיעים דואלים אותה באיזה חדר לישון

והיא ממש דואגת לתת מענה לכולם.

זתומרת החדר הנוח לא יכול להיות בו זמנית של כולם אבל היא ממש שמה לב לצרכים של כולם ודואגת לזה

זה ממש מבאס שמזיזים לך את הדברים

מצד שני כשמשאירים דברים בעינע צריך לתאפ את זה עם חמותך

גם מה זה השארנו??

בואי ארזנו יפה את התיקים שלהו סידרנו את החדר פשוט התיקים נשארו בתוך החדר

היא ידעה שאנחנו משאירים ורוצים את החדר 

אבל היה נשמע לי שדווקא בגלל שאתם הייתם שבת בחדר השווה יותר אז אולי רצו לתת להם גם הזדמנות...

תחשבי זוג אחד יהיה פעמיים בחדר המםנק והזוג השני לא יהיה בכלל, קצת מבאס

וזה שהיא אחרי לידה זה נתון משמעותי, ממש קשוח לזוז לאנשהו חודש אחרי לידה 

א-מ-א! מש-ע-מ-ם ל-י-!

קיץ, חופש, כמה פעמים אנחנו חווים את הקושי בלנתק את הילדים מהמסך,

הטענה הכי נפוצה היא: שעמום. והפתרון הוא תמיד: המסך.

אחרי הכל עבור הילדים (וגם עבורנו..) המסך נוצץ, מהיר, מתגמל,

המשוואה במסך מאד פשוטה:

פעולה = הנאה.

אז למה להתאמץ? למה ללכת לסבא, לטפל בגינה, ללמוד חשבון.. למה לצאת מהמסך?

אז אני רוצה להכיר לכם איש עם תשובה מופלאה לשעמום הקיץ:

פרופסור מיהאי צ'יקסנטמיהאיי - אבי תורת הזרימה

פרופסור מיהאיי חקר במשך עשרות שנים,

ספורטאים,

מוזיקאים,

אומנים,

חוקרים פורצי דרך,

אנשים שהגיעו לתוצאות בלתי רגילות.

והוא גילה שיש איזור שנקרא "נקודת הזרימה"

נקודת הזרימה זה משהו שאתם מכירים,

נסו לדמיין את החוויה הזו,

שאתם עסוקים בפרוייקט גדול בעבודה,

מתכננים חופשה,

מפצחים איזה אתגר בחיים האישיים,

או מייעצים לחבר,

וזה מאתגר אתכם ממש! אבל אתם מרגישים מסוגלים!

ומרוב שאתם בהתלהבות,

אתם שוכחים לאכול, לישון, לשתות, ללכת לשירותים או כל דבר אחר

זה נקרא נקודת הזרימה:

אתגר קטן מידי - משעמם, אתגר גדול מידי - בלתי אפשרי.

נקודה שבה רמת האתגר, מתאימה בדיוק לרמת הכשרון שלנו - זו זרימה!

גם לילדים שלנו יש נקודת זרימה כזאת!

יש להם עיסוק, מחוץ למסך, שבו העיניים שלהם בוערות! והם רק רוצים להמשיך עוד ועוד!

התפקיד שלנו - למצוא את נקודת הזרימה.

זה יפתח בהם את נוגדן השעמום הכי חשוב שאנחנו רוצים לחזק:

פעולה + מאמץ = הנאה.

אז הכנתי לכם את מפת 7 נקודות הזרימה:

שבו עם בן/בת הזוג, וחשבו על הילדים,

נסו לראות איפה נקודת הזרימה? מה היתה החוויה שבה נדלקה לו הנורה בעיניים?

זה הכיוון הנכון ללכת בו ולפתח אותו!

אל תפחדו להשקיע! לקנות גיטרה חדשה, קורס, חוג, או כל דבר אחר,

למתקדמים: שבו עם הילד בעצמו ופענחו איתו את הנקודה הזו יחד.

אני מבטיח לכם: כשהילד יבער מעשייה חיובית - הצורך במסך ילך וירד - באופן טבעי.

בהצלחה!

סער חלק,

סמנכ"ל לוקחים אחריות

בס״ד

היה ממש מחכים לקרוא על נקודת הזרימה!

נותן השראה

מעורר מחשבה

וגם עוד רגשות אחרים

בלגן של רגשות ומחשבות האמת…

אנסה לשתף איפה זה פוגש אותי… מצד אחד, זה רעיון שאני רוצה לקחת איתי. עכשיו שבזכותך למדתי את המושג ״נקודת זרימה״, אני רוצה לפקוח עין ולנסות לזהות יותר ויותר מהן נקודות הזרימה של ילדיי. הכוונה ככה בחיים, בכללי…

מצד שני, אני מרגישה שלפעמים פוסטים מהסוג הזה רק מוסיפים לי לחץ. כי מול הרעיון המקסים הזה, יש מציאות מורכבת ומאתגרת של משפחה רב גילאית, ואמא אחת שצריכה לתמרן בין הכל ועוד לספק אוכל ובגדים נקיים וכו׳. ויש לה *רק* חודש להכניס את כל התוכניות, חלומות וגם את כל השוטף של החיים שלא ברח לשום מקום בינתיים. (אצלי אישית מדובר בחודשיים, ועדיין זה תמיד מרגיש לי ממש ממש קצר). ואני מרגישה שפוסטים כאלה בונים ציפיות נוספות ומעמיסים כל תקופה שהיא גם ככה עמוסה מאד. תקופה שבה ״לצלוח את הקיץ בטוב, עם חוויות ובכיף״, זה כבר נהדר +++.

כי מה זה אומר לאתר את נקודות הזרימה האלה?

מה התרגום של זה במציאות מבחינת כסף, כוח וזמן שלי?

לקנות חומרים / צעצועים / כלים מתאימים? (= כסף, זמן וכוח)

לממן שיעורים פרטיים?

לאפשר לימוד עצמי במחשב? (האם זה מסתדר עם שאר הילדים שגם רוצים? כן/לא?)

לשבת עם ילד אחד בלבד כדי לקדם אותו (ומה עושים עם כח השאר בזמן הזה?)

וכו׳ וכו׳

אז אני מרגישה שזה מקסים בתיאוריה.

יש לי קנאת סופרים לאימהות שמצליחות לקחת את החופש הגדול וככה לקדם את ילדיהם, כל אחד בדיוק לפי נקודת או נקודות הזרימה שלו.

מה שאני מאחלת לעצמי אחרי קריאת הדברים האלה, זה שזה ישתלב לי באופן טבעי במהלך החיים באופן כללי. שזה יוסיף לי למודעות ושאצליח יותר לזהות ולהבין מה מדבר לכל ילד, וככה בנגיעות קטנות וגדולות, לפי מה שמתאפשר ומזדמן בחיים, לאפשר להם לגדול שמה. אבל בלי שזה יהפוך להיות עוד פרויקט שלי לחופש הגדול דווקא.

(אגב אם אני לא טועה לסער מ״לוקחים אחראיות״ יש 3 בנות מתחת לגיל 4, ככה זכור לי מהפודקסטים שלו לפחות, שזה ממש אחרת ממשפחה שיש בה גם קטנים, גם תינוק, גם מתבגרים צעירים לדוגמה).

עד כאן מה השרשור שלך העלה בי 😅

ושזה לא יצנן אותך! בכללי זה אני כן חושבת שהקיץ עם הילדים זאת תקופה שמהווה הזדמנות גדולה של הידוק הקשר, של גדילה, של צבירת חוויות טובות ושל למידה.

מדהימה, באמת!

לא ציננת בכלל, גם לי זה עשה בלגן כזה..

והיה נראה לי שצריך לקחת את זה למקום בדיוק כמו שהגדרת "להכניס את נקודת המחשבה למהלך הטבעי של החיים"

בעצם כמו שאמרת חוויות ואווירה טובה נותן המון

ומרוב פרוייקטים אפשר להאבד לעצמך ובכלל...

ואולי זה גם נותן נקודת מחשבה לגבי עצמי-

אני שוקעת בפלאפון אז אולי אני צריכה למצוא לעצמי יותר נקודות זרימה... אולי.. ואולי לא...

צריכה לעבד את זה לאטלאט..

ממש ממש תודה שכתבת!!!!!

כל מילה שלך זהב שככ כיף וטוב לקרוא!!

בס״ד

אני ממשיכה לחשוב על הפוסט הזה. שתדעי.

זה רעיון מקסים אבל לא נשמע לי ריאלי כשמשהו שממש להקדיש לו זמן.

אם יש יותר משני ילדים בגילאים שונים זה לרוב לא באמת מעשי בצורה מוצלחת ומאוד מאתגר.

ובואי, החופש הארוך הזה מאתגר גם בלי שנחפש להוסיף אתגרים.

אני חושבת שזה אחלה יעד לעבור את החופש בחוויות וכייף ובלי שהילדים מתחרפנים מידי.

זה לגמרי היעד שלי, שיהיה לילדים כייף, שלא נעבור סתם את הימים במריחה ושיעמום ועצבים ומריבות.

תוך כדי, בהחלט נותנים מקום גם לרצונות ולאהבות של כל ילד שביכולתנו אבל לא כדבר בפני עצמו כמו שזה נשמע מכאן.

ואם כבר רוצים להתקדם עם ילד אחד, בעיניי הזמן הוא לא כשכולם בבית וצריכים אותנו אלא דווקא בשגרה שאז יש יותר אפשרות להתייחס לילד אחד כשהשאר עסוקים בשגרה שלהם.

להנות ביחד זה מטרה מספיק רצינית

אצלנו מהלך השנה הוא טירוף ועכשיו שנינו בחופש אז לכם עלו לי המחשבות...

אבל בינתיים אני מרגישה שזה פחות יקרה

ועדיף שאתמקד בלדאוג לכמה דברים בסיסים יותר לעצמי ולילדים..

דווקא שיש הרבה ילדים יש מגוון גילאים וצרכים ותחושות

וכשמצלחחים להגיע לנק' זרימה שמץאימה ונותנת מענה לכל אחד יש אווירה מאוד חיובית בבית

זה לא ההורה שעושה הכל

הוא רק מתווך לילד רעיונות

אני רוצה לעודד אותך כן לנסות קצת. לא חייבים לחשוב בגדול, אפשר למצוא תעסוקות יחסית זמינות שממלאות ומשמחות את  הילדים.

אצלנו לדוגמא כילדים ההורים שלי היו מאפשרים לנו לטפח חלקים בחצר, להיות במטבח ועוד דברים שלא אפרט מחשש לאאוטינג. הכל תעסוקות זמינות, מועילות ולא דורשות הרבה.

מהפוסט היה נשמע שצריך דברים יותר גדולים

אצלנו הילדים בשגרה נכנסים למטבח, עוזרים לבעלי בגינה, מנקים וכל מה שאנחנו עושים הם איתנו בכייף

אבל לא באותו נפח כמו בחופש. החופש מאפשר הרבה יותר שעות ודברים הרבה יותר מושקעים. בביום רגיל שצריך לתקתק ארוחה אין זמן לזה, בחופש היינו מבשלים ארוחת צהריים מושקעת במשך כל הבוקר.

יכולה לפרט בפרטי על עוד דברים גדולים קצת יותר, שממלאים את החופש בצורה מגדלת ומקדמת.

גם אלא אספיק ליישם, או רק קצת...

תודה רבה!!!!!

אכתוב לך בפרטי❤️

שלדעתי אם זה הופך למשימה, זה נהיה מעיק

כל המטרה ממה שהבנתי זה להיות במצב זורם

אצלנו מצב זורם אומר: לא עייפים, לא רעבים מצד הילדים

מצדי : כנל, וגם פנויה אליהם. בעיקר - בלי טלפון / ערימת משימות שהחלטתי להספיק בדיוק עכשיו.

אנחנו כן עושים דברים יחד כמו ללכת לקניות ולנקות. אבל יש הבדל בין מצב זרימה, שכוחי וסבלנותי בידי לבין מצב משימתי שבו אני ממהרת להספיק והם משתרכים מאחוריי

המדד שלי לכך: לא להרגיש שאני ממהרת, לתת לילדים לבחור פינוק אחד (נגיד גלידה/ הפתעה) בנחת בלי להיות חסרת סבלנות

וכמובן, לצרוח איתם מלא שירים באוטו😅 אבל זה כבר לאחרי תשעה באב, אם לא יגיע משיח צדקנו עד אז

למצוא בכלל את נקודות הזמן שפנויים לזה..

כשהם קטנים ועייפים/רעבים לעיתים תכופות זה באמת מסובך...

וגם זמן שאני פנויה זה מורכב כשלעצמו

בע"ה אולי עוד יתאפשר..

לא הבנתי למה לקחו את זה כאן בכבדות..

בסוף זה להשקיע מחשבה, אולי גם לקנות/ לעשות מנוי.

זה לא המון עבודה, ולדעתי זה הרבה יותר חשוב ומשמעותי מהרבה דברים אחרים יומיומיים שאנחנו עושים.

בכללי, הייתי מגבילה לגילאי יסודי ומעלה, (ורק אם אפשר לגילאי 5 ומעלה)

הקטנים נהנים מהחיים ולא צריכים שיתאמצו למצוא מה מעורר בהם את ניצוץ הסקרנות והעשייה ותחושת מסוגלות. וגם אם כן, בסוף הלו"ז שלהם תלוי בצרכים שלנו.

ילדים מעל גיל 10 יכולים להתאמץ להבין מה מקדם אותם ולתת להם להתנסות. לשלוח אותם לחנות לקנות חומרים, או לתת להם לעשות מחקרון קטן (גוגל)

מאיפה אפשר להזמין או מה יש בהיצע. ואצלנו הם אפילו יסעו לבד באוטובוס בשביל מה שחשוב להם.

ככה שהגיל שצריך בו תיווך וליווי מעבר לסיעור מוחות והסבר על חשיבות ניהול זמנים, הוא די מצומצם.

ואני אישית מעדיפה להשקיע את הכוחות שלי בלעזור לילדים שלי למצוא את ה"ייעוד" שלהם, מאשר לבשל עוד ארוחה או לכבס.

(זה הם יכולים לעשות גם לבד אם יהיה מספיק משמעותי עבורם)

ילד לא יזכור אם הלך כל יום עם חולצה נקיה, ואם אכל אוכל מושקע או קנוי.

ילד יזכור אם היה לו חופש משמעותי, ואם הצליח לגלות בעצמו יכולות ומה מושך אותו. מה ממלא אותו מוטיבציה ונותן לו סיפוק ומשמעות.

בסוף זה גם חוסך זמן, כי תכנון נכון מפחית את משברי היומיום של לא בא לי, אח"כ, נראה, אני עייף וכו'.

וגם לא מחייב לעשות את התהליך במקביל עם כל הילדים, יש ילדים זורמים יותר שכל דבר טוב להם, ויש ילדים שמתקשים יותר. יש ילדים שהם על הגל, ויש ילדים שמחפשים אותו..

אז אפשר להשקיע את יישום התהליך לפי המצב שמרגישים.

זה באמת שאלה טובה

וגם בלי תשובה אחת...

אני צריכה לקרוא עוד כמה פעמים את מה שכתבת כדי להבין את הדברים לעומקם, תודה רבה לך

ושומרת לי!

דיברנו על זה והוא אמר לי שלדעתו זמן זרימה זה זמנים של תקשורת איכותית..

פניות איכותית ומלאה לשיח עם הילדים

רוגע ונחת ממשית איתם

לשמוע מה יש שלהם להגיד

לחשוב איתם על זה

ממש דיבור פנוי, קשוב ...

וגם, סיפור למישהו אחד/ או ליותר..

שתכלס אני מצליחה לעשות זאת לעיתים רחוקות בפניות מלאה..

וזה באמת חשוב יותר מלנסות לכבוש הרים ממותגים..

מתחבר לגישה שלך @קמה ש. על זמני איכות מסודרים עם הילדים❤️❤️

הרבה בחופש הזה.

ביקשתי מבת 7 לשטוף שתי כפיות, אין לי כח.

ביקשתי לסבן ולשטוף 10 כלים, אין לי כח.

סיבנתי עשר כלים וביקשתי לשטוף אותם, זינקה.

ביקשתי מבת העשר שלי להביא לי משהו מהשולחן מרחק שני מטר, אין לי כח.

ביקשתי ממנה להביא לי משהו ספציפי מהאוטו, הייתי צריכה את ההוראות המדויקות לצעוק כי היא כבר ירדה קומה במדרגות..

ביקשתי מהילדים להכין משהו לסבתא ליום ההולדת, נמרחו שעתיים.

ביקשתי משהו ספציפי יותר, שיכתבו ברכה, כולם נרתמו וכל אחד הגדיל לעשות מקורי ומושקע יותר מהשני עד שהייתי צריכה לזרז אותם לסיים.

ביקשתי מבן ה3 להכין ציור, לא בא לי.

הוצאתי מדבקות ביקשתי שידביק על הדף לסבתא, לא רק שהדביק הכל אלא הוסיף בזרימה ציורים מסביב.

גודל אתגר מותאם יכולת, לא גדול מדי ולא קטן מדי (גדול מדי יכול להיות גם משהו לא ספציפי כמו לסדר את הבית, להכין משהו לסבתא.. זה גדול כי זה מתפזר לא כי הם לא יכולים)

יחד עם להדליק אצלם איזה פיוז מותאם אישית (כל אחד ומה שמדליק אותו)

מוביל לזרימה מתפרצת, שופעת גועשת.

ממליצה לאמץ את המושג ולנסות את הכיוון הזה בדברים הקטנים היומיומיים.

את כותבת מרתק שתדעי

..

ולא מצליחה למצוא את הנקודה. 

(כמובן שלפעמים יש הברקות ואני מצליחה אבל זה לא כל כך פשוט לי)

אבל גם התבוננות והסקת מסקנות.

כשילד מתחיל משהו ופורש,

כשילד מתקשה להצטרף, לשים לב איפה הייתה נקודת השינוי.

אצל תינוקות אומרים לנו לבנות לתינוק מגדל ולתת לו לפרק, וככל שהוא גדל רמת הקושי עולה.

אומרים לנו לטחון לו ירקות ואח"כ עם הזמן לתת לו להחזיק לבד.

כשהילדים גדלים כבר אין נוסחה קבועה מה מתאים לאיזה גיל. זה גם תלוי מצב רוח והשפעות סביבתיות.

בנחת,

אם הולך אז אחלה, אם לא, להמשיך להתבונן.

מה שחשוב זה להסיק מסקנות סמוך לאירוע.

עדיף לרשום על דף מה הלך טוב ומה פחות, לשמר את מה שהלך טוב ולנסות בהזדמנות אחרת מה שהלך פחות טוב.

גם בתפקידים בבית או בזמן פנוי או בתעסוקות אני אוהבת להבציע לילדים כמה אפשרויות מתחומים שונים עד שאני מזהה לאיזה תחומים כל ילד מתחבר.

אם ישאלו אותך מה הילד אוהב לאכול?עם מי הוא אוהב לשחק? במה הוא אוהב לשחק? כנראה שתדעי לענות.

תבחני למשל כתצפית בשבוע הקרוב לאיזה מתקן בגן שעשועים הוא עולה ראשון, האם בהמשך הוא מעלה את רמת הקושי? האם הוא אוהב להתעסק עם דברים לבד או עם מישהו?

כמה זמן לוקח לו למצות מתקן?

למשל כשאני משחקת עם ילד קטן משחקי התאמות

אני מוציאה 4 חלקים שמרכיבים שני זוגות.

אם מצליח בקלות מעלה ל4,

אם מצליח בקלות מעלה ל6.

אם מתקשה, מרכיבה שניים מהזוגות ושמה בצד ככה ששוב נשארים 4.

אותו דבר עם מגדלים, פאזלים, משחקי כדור וכל דבר דומה.

נגיד הבת שלי בא' עשיתי איתה משחק חיות באותיות אומרים אות וחושבים על חיה באותה האות.

מתחילה מאותיות קלות, אם קל לה עוברת לאותיות יותר נדירות, אם קל לה הולכת לאותיות הקשות, אם קשה לה חוזרת לאותיות הקלות.

ככה לומדת לווסת את רמת הקושי.

אתגר צריך להיות הרמה שלה ועוד קצת כלומר אם היא שולפת תוך חצי שניה, יימאס לה מהר. אם ייקח לה שתי דקות לחשוב, יימאס לה גם.

אם לוקח לה 20-30 שניות (לא באמת בדקתי על השעון, רק נותנת פרופורציות)

אז הרמה מתאימה והיא תתמיד במשחק יותר זמן וזו נקודת הזרימה. אם היא לא בנקודת הזרימה אני מתקנת את רמה הקושי כדי למצוא את הנקודה לפי הזמן והמוטיבציה שלה לחשוב.

ברמה שלה היא לא מתקדמת, כי היא כבר ברמה הזאת, ברמה מעל היא לא תתקדם כי היא עוד לא שם.

לכן ברמה שלה ועוד קצת, זה רמה מתאימה להתקדמות.

אותו דבר עם דפי עבודה, קטעי קריאה באנגלית שאני מביאה לילדים ועוד.

תנסי לשחק מחר עם הילדים בקפיצה בגומי או ים יבשה.

תתחילי מרמה יחסית קלה. ותעלי מהר את הרמה, תבחני את התגובה, אם מתלהבים מהרמה החדשה, תעלי עוד.

אם זה מוריד להם את ההתלהבות תורידי לרמה באמצע.

עד שתקלטי איפה הרמה שלהם.

כשאת מקריאה סיפור,

תשאלי מה אתה חושב שיקרה? אם אין תשובה תשאלי שאלה יותר ספציפית, אם אין תשובה תכווני לפי הציור, הפרצוף שמח או עצוב?

אפשר לתת רמז עבה לפי השינוי בקול (טונציה)

ככה תנסי לבחון לפי התגובה. אחרי 4-5 פעמים כאלו מאמינה שתהיה לך תפיסה טובה לגבי מה הרמה של השאלות בסיפור שיגרמו לילד להתעניין בסיפור ולא רק לשמוע פאסיבית.

מכירה את זה שיש איזה כפתור שגורם לילד פתאום לשפוך ולספר בהתלהבות על משהו שקרה/ ראה/ שמע?

תנסי לנתח בדיעבד מה היה שם שנדלק אצלו. תכתבי את המסקנה.

אחרי כמה פעמים כאלו זה ירמוז לך איך לגרות אותו לשתף.

וכו' על זה הדרך.

(נדיר שאני זוכרת גילאים של ילדים של ניקיות, אז אל תקחי אישית אבל אין לי מושג לאיזה גילאים התכוונת. אז אם תרצי דוגמאות לגיל מסויים תגידי..)

במגוון סיטואציות.

איזה תוכנית תגרום לי לצאת מהבית?

איזה רעיונות מדליקים אותי?

וואי אני עייפה לכתוב עכשיו אבל אפשר לפתח את זה קודם על עצמנו בשביל התרגול ובשביל להבין את עצמי, ואח"כ לנסות למצוא אצל הילדים.

הגיל שהכי קשה לי זה 12 אבל אולי זה יותר האופי מאשר הגיל. כי היא לא בכורה.

ואחר כך הגיל הכי קשה לי זה 5.

בס״ד

שזה הרבה פעמים לא עצלנות אלא תחושה של חוסר מסוגלות. איך קובעים את התור הזה? ומה צריך לעשות כדי לקבל את ההחזר ההוא וכו׳? איך יודעים איזה רופא לבחור?

וכשמחלקים את זה לפעולות קטנות ופשוטות זה יותר קל:

- רק להתקין את האפליקציה של הקופ״ח.

- רק לשאול בפורום איזה רופא מומלץ.

- רק להתקשר למזכירות הרפואית.

כי כל פעולה כזאת מובנת לנו ותחומה לנו. לעומת הים הענק שגלום במילים ״לטפל ב-XXXX”.

תודה על השיתוף!

אני מרגישה שעכשיו בחופש יש לי יותר זמן ללמד את הילדים להיות יותר שותפים בעבודות הבית.

אם במהלך השנה אין זמן ופנאי הסבלנות לילד שישטוף כלים למשל, עכשיו אני נותנת לו לעשות את זה, ומלמדת אותו לפנות קודם את השיש, לגרוף וכו'.

או ילד אחר שתמיד מתחמק מלסדר את החדר שלו, ובפנים אני יודעת שהוא פשוט לא יודע איך להתחיל ומאיפה אז בסוף איכשהו הכל נופל על אחותו... אז עכשיו יש לי יותר זמן להתעקש שהוא יסדר, ואני יכולה לשבת איתו להסביר ולסדר יחד , קודם נסגור את המיטה, אחכט נאסוף את הנעליים למקום וכו'.. .

אז לא לקחתי את זה למקום של להתפתח במוסיקה, ביצירה או ווטאבר כי זה די חסר סיכוי מבחינתי כרגע... אני די עסוקה בהישרדות עם תינוק חדש ובכל במילואים, אבל כן מוצאת את עצמי יותר משקיעה בזה שיעשו משימות בבית, שבסוף זה מיומנויות חשובות לחיים... הכלות שלי יודו לי 😄

וגם יש לי יותר סבלנות שהגדולות שלי נשארות עד מאוחר יותר ערות וזורמת עם זה שהן עוזרות לי לשטוף את המרפסת, זה כיף להן אבל בסוף אני דואגת שילמדו מזה משהו... 

לא חושבת שצריכה מיון כי כן הרגשתי תנועות לפני כמה שעות אבל עדינות, במיוחד שאחרי הימים האחרונים שהיה ממש חזק זה יותר בולט שזה עדין

לכן מחפשת פתרון ביתי

כשהייתי פעם באולטרסאונד הטכנאית שאלה אם אני מרגישה תנועות והופתעה כשאמרתי שלא. אמרה שהם משתוללים...

אז זה תמיד הרגיע אותי כשלא הרגשתי כי גם קשה באמת לעקוב אחרי תנועות של תאומים. אבל זה כן דורש בדיקה אם במשך כמה זמן את לא מרגישה תנועות

יעיל ממש!!!

איזה קשוח! תרגישו טוב

ולכל הערות, מקווה שנרדמתן! (ושגם אני ארדם בקרוב)

אבל גיסתי קיבלה זוג פמוטים מהמם קטן שהיא יכולה לקחת איתה כשהיא מתארחת

מה שכן, הזמינה אותי למפגש גם אחרי החתונה אם ארצה וזה היה ממש נחמד כי זו הייתה הזדמנות לפתוח ולדבר על דברים שעולים אחרי החתונה

הקל על התהליך בתור כלה טריה

ספר עם הוראות הפעלה וציוד חחח

חבילת עדים שלמדנו על הבדיקות,

קיבלתי גם חוברת שממנה למדנו את ההלכות

בסוף ההדרכה קבלתי ממנה חוברת מודפסת עם החומר ההשקפתי שהיא לימדה עם מארז של קרם ידיים

מהמם והיה מאוד מקל עלי

ומשאיר לי טעם מתוק שיעזור לצלוח את הקושי שלפעמים יש בערב הזה

ואולי אם עוד ציטוט יפה על הרוחניות של הערב הזה..

ואיזה מהממת את שאת חושבת על זה!!!!!

יש הרבה סגנונות של מדריכות, וכל אחת ומה שהיא מביאה איתה למפגשים, התוכן, הארת הפנים התחושה הטובה שאפשר לשאול הכל... נראה לי שזה מה שקובע...

המתנות הן גם לתחושה הטובה, כן? אבל זה בונוס... קצת שיווקי... אבל לא העיקר כמובן... חיבוק! 

לא ידעתי בכלל שיש כאלה שמביאות משהו 

הכי מתסכל זה שאת מבינה שההדרכה גרועה רק לאחר מעשה

טוש מחיק

הדף היה מעוצב בצורה שאפשר לסמן וי ליד כל שורה עם עשיתי

מאוד מאוד הקל ועזר!!

גם חבילת עדים וחוברת דקיקה על סיפורי מקווה מעוררים השראה בכל מיני זמנים בהיסטוריה היהודית

בנוסף היה לי שיעור (לבחרתי) אחרי החתונה וברוך ה' שהיה לי שכל לא לוותר עליו

מאוד מאוד היה יעיל כי פתאום שזה רלוונטי בחיי היום יום זה הרבה יותר נכנס לראש

בשבע ברכות בבבוקר אחרי שהגענו הבייתה צילמתי לה שאנחנו שותים קפה מהספלים שהיא הביאה

היא גם ממש השקיעה וטבלה אותם ואמרה לי שזוגות הרבה פעמים שוכחים להטביל לפני החתונה ובשבע ברכות זה קאדר ממש אז הדגישה לי שהם טבולים ונתנה לנו טיפ לטבול כלים לפני.

אין עליה!!! מדריכה מדהימה!!! ומצטרפת למי שאמרה על המפגש אחרי החתונה, אצלנו היא ממש התעקשה על זה וזה מאוד משמעותי בעיניי. 

עברתי את זה בהריון קודם וזה הרבה אי וודאות

1. לא יודעת מספרית, אבל וודאי שעוד יכול להתהפך

2-3. יש טיפולים ש*עוזרים* לעובר להתהפך - כלומר נותנים לו תנאים יותר טובים ברחם בשביל שיוכל להגיע למנח הרצוי.

שזה כולל עיסוי חיצוני לרחם שמשחרר את הרצועות שמחזיקות את הרחם ואת האגן - ונותן לעובר תנאים יותר טובים כדי להגיע למנח ראש

היפוך ממש - שהופכים את העובר פיזית - רק בבי"ח!!

טיפולים טבעיים-

יש איזון אגן - אקוויליבריו

יש את הטיפול במים - שזה דומה לאקוויליבריו אבל במים

גם דיקור סיני יכול לעודד תנועתיות של הרחם ולעודד היפוך

כל הטיפולים האלה - נותנים תנאים טובים לעובר, וממה שידוע לי יש להם הצלחות יפות, אבל זה אף פעם לא 100%

בד"כ מי שעושה איזון אגן - גם נותנת תרגילים להמשיך לתרגל בבית כדי להמשיך לתת לעובר מקום באגן

4. היפוך בבי"ח - עושים החל משבוע 37, ותכלס זה גם השבוע שמומלץ לעשות

אני הייתי אצל הרופא שלי בתחילת שבוע 37, ראה בא"ס שעדיין מנח ראש, ונתן הפניה למיון נשים בשביל היפוך

למחרת בבוקר באתי למיון ושם עשו

לא יודעת אם ככה זה בכל בי"ח.

בכל מקרה, את ההפניה להיפוך נותנים רק בשבוע 37 כי עד אז נותנים לעובר סיכוי להתהפך לבד. (משבוע לשבוע הסיכוי יורד)

בזמנו כשביררתי המון - הבנתי שה-מומחה בארץ זה ד"ר פלוטקין בשערי צדק - שאפשר לבוא אליו פרטי

לא היה לי רלוונטי ליסוע לירושלים בשלב הזה של ההריון אז הלכתי באזור שלי

אם ירושלים רלוונטי לך ואת רוצה פרטי - נראה לי זו אופציה מעולה

בהצלחה!!!

אם יש לך עוד שאלות - בכיף!

הדולה שלי אמרה לי לעלות/לרדת הרבה מדרגות. לשבת על כדור פיזיו ולעשות סיבובי אגן. לעשות הליכות

גם בדקנו את כל ספרי הקודש בבית שלא הפוכים, והתפללנו.

התהפך חזרה לראש סביב שבוע 36 ב"ה 

1. יש תמיד סיכוי... (לי הייתה עוברית שהתהפכה גם בשבוע 38... אבל זה חריג)

2. יש דברים טבעיים - כמו להשמיע מוזיקה בתחתית הבטן או לכוון פנס לתחתית הבטן או ללכת על שש כמה שאפשר. ויש דברים רוחניים - כמו לבדוק שאין ספרי קודש הפוכים בבית או הסגולה של הסטף (שמומלצת רק אם שומעים אותה ישירות מהרב שנותן את הסגולה. אבל היא גם עלולה להיות מסוכנת מבחינת זיהום).

3. לא ניסיתי. הדולה שלי אמרה לי להתרחק מדברים כאלה, כי הם עלולים להכניס את העובר למצוקה.

4. קובעים לשבוע 37 או 38. אם את בירושלים - ממליצה על ד"ר פלוטקין.

בשעה טובה ובקלות!

אוף אני מפחדת מהיפוך.. :/
נשמע פרוצדורה לא נעימה בכלל ועם היתכנות לסיבוכים..

שהיפוך בצורה לא מבוקרת (בא"ס) ולא בידי מישהו מקצועי (רופא) עלול לגרום לחבל הטבור להסתבך סביב העובר ולסכן אותו בלידה (ואולי גם לפני).

הדולה שלי בעיקרון הכי בעד דברים טבעיים, אבל במקרה הזה - אחרי שהיא ראתה פעם תינוק שנולד כחול מחוסר חמצן אחרי היפוך שכזה - היא ממש לא ממליצה.

אבל אולי תתייעצי בעצמך עם דולה או מיילדת...

אולי היפוך במים זה משהו אחר אני לא מכירה.

וגם לא יודעת בדיוק על מי היא דיברה

אבל יש לי המלצה למישהי מאוד טובה בירושלים

אני לא עשיתי היפוך, אבל כן טיפול להתברגות טובה יותר ומכירה כאלה שכן עשו היפוך,

בגדול עיקר הפוקוס בשיטה הוא על חבל הטבור ועל הרצועות והשרירים של האמא

ההנחה היא שהתינוק יודע מה נכון לו ואיך להתמקם,כשהוא לא ממוקם טוב זה כנראה כי משהו מפריע לו אז רק מנסים להסיט מעכבים

ובכלל לא נוגעים בתינוק

דווקא בעיני זה הרבה יותר בטוח מהיפוך קונבנציונלי שהוא קצת "אגרסיבי"

כמובן רק אצל מישהי מקצועית שיודעת מה היא עושה

מה שכן- באמת זה לא תמיד יעבוד.... כמו כל דבר שהוא יותר טבעי ונותן לגוף את ה"בחירה" אם לשתף פעולה או לא (גם קונבנציונלי לא תמיד עובד האמת)

לפותחת- 

בינתיים שווה לנסות לעודד את ההיפוך לבד -

עמידת נר (תישעני על ספה או קיר , ובזהירות כשאת מתהפכת חזרה שלא תהיה סחרחורת,  העיקר שהבטן תהיה הפוכה, לי אמרו אפילו 10 דקות. פעמיים ביום)

עמידה על 6 ולהרים רגל ויד נגדית כל פעם

ובכלל תרגילים שנקראים "ספינינג בייבי". הם עובדים על שחרור רצועות הרחם

אצלי התהפך לבד אבל אין לדעת אם זה בזכות התרגולים או שהיה מתהפך בכל מקרה ;)

אם ד"ר פלוטקין באמת כ"כ מומלץ, לא אכפת לי לנסוע גם לירושליים, למרות שזה מאמץ..

לצערי הרופאה שלי לא כתובת כ"כ.. היא לא כ"כ נותנת הסברים, וגם את המצג גיליתי כי דיי "הכרחתי" אותה לתת לי הפניה לאולטראסאונד. היא טענה שזה ממש מיותר. אבל אני התעקשתי כי לא עשיתי כמעט במהלך ההריון, וזכרתי שהרופאה הקודמת היתה נותנת לי לעשות מידי פעם..

ורקאנטי יצא לפנסיה ממה שהבנתי

בירושלים בשע"צ יש את שווד ופלוטקין שנחשבים מומחים ואפשר ללכת אליהם פרטי להיפוך

לי אמרו לקבוע לתחילת 38 והמליצו לי על מאיר

והייתה עכוז משבוע 21 (כל שבוע עשיתי אטלטרסאונד ותמיד הייתה עכוז).

אני עשיתי תרגילים בבית (עמידת נר וכד'), פעם אחת הלכתי לרפלקסולוגיה שעשתה לי גם תרגילים.

בדקתי ספרים הפוכים.

והכי הרבה- תפילות תפילות תפילות ותהילים. סיימתי כמה וכמה ספרים.

https://www.embryobalance.com/reverseinversion

שלום לך אני מבינה את החשש מהיפוך חיצוני רפואי.

אך אני מביאה פה את האפשרות להיפוך טבעי בשיטת אמבריו באלאנס. שמי רות פדידה אני מיילדת ותיקה ומפתחת שיטתאמבריו באלאנס . אני מטפלת כבר 15  וטיפלתי כבר ב8000 נשים ועוברים במצג עכוז. הכשרתי נשות מקצוע מצויינות בשיטה.

אז חדוב לי להרגיע את החששות שעלו בעקבות ההודעה.

ראשית צרפתי לינק לכל הפרטים על הטיפול.

שנית הטיפול לא גימיק-רופאים.מיילדות .מרפאות ודולות שמעורות בעולם הזה מפנות .

אחוזי הצלחה 70-80%.

וכמובן הכי חשוב 0% סיכונים.

וזה מכוון שבשיטה אנחנו עובדות עם העובר ולא על העובר.

ואם יש חבל טבור שמגביל את התנועות שלו . הוא לא יתהפך.

בכל מקרה אני לא בטוחה שהייתי מזמינה אותך עכשיו לטיפול. זה תלוי בנתונים רבים. אך לפחות אשמח שתקראי ותביני כי הטיפול מסייע יעיל ומועיל.

והכי חשוב ללא סיכונים.

בכל מקרה בהצלחה

רות פדידה

זה שהוא היה ראש וזז זה כבר סימן טוב. עוברים שעכוז לאורך כל ההריון פחות סיכוי שתהפכו.

ממליצה מאוד על תרגילי ספינינג בייביז, על אקווליבריו, ואם הוא לא מתהפך עד 37 או 38 אל תפחדי מללכת להיפוך חיצוני. בהצלחה!

וגם המזוזות.

אצלי בהריון הקודם בדקתי את כל הספרים ואח"כ את כל המזוזות והמזוזה האחרונה הייתה הפוכה.

הפכתי אותה, הלכתי למיטה. שכבתי על צד שמאל וממש הרגשתי את הבת שלי מתהפכת (זה כואב).

ובאמת באולטרסאונד ראו שהיא חזרה לראש אחרי שהייתה עכוז. וזה היה אחרי שבוע 34

לא יודעת מה המצב מבחינת עומס ומה המחירים.

ויש את עולם הילד בנתיבות.

כנ"ל לגבי עומס ומחירים.

ולכן זה להסתיר כדי שימשיכו לתת

זה פחות הגון בעיני...

מותר להסתיר דברים אבל לקבל עזרה בסוג של נרמה פחות זורם לי

מדובר על זה שהם סוחטים אותנו כדי שנעזור להם

ואנחנו לא מתקרבים להיות עשירים אפילו

תלוי במורכבות של הקשר.

אם קונים דירה/ מקבלים ירושה משמעותית, לא הגיוני להסתיר ולקבל עזרה כספית.

לא הבנתי למה כן לספר.

אם אתם גרים בדירה הזאת ותצטרכו להתפתל בתירוצים כל הזמן אז אולי יש מחיר גבוה להסתרה.

אבל אם לא גרים בבית הזה לא ממש מבינה למה כן לספר. כלומר מה זה כן יכול לתרום חוץ מקנאה וצרות עין.

אני בכל אופן לא הייתי מספרת. זה יכול לטרגר יותר מלהועיל בחיים של השומע.

לשקר זו מילה עם קונוטציה רעה כזו, כאילו את עושה משו רע, כשתכלס את לטובתכם

לגבי להגיד כמה עזרה קיבלתם או לא קיבלתם כדי לקבל סיוע גדול יותר מהוהרים נגיד,לדעתי יש פה שאלת רב בגלל אונאת דברים ואני כן הייתי שואלת

אבל בכל דבר שקשור רק אלייך ואת מרגישה שכל פיסת מידע כזה או אחר עלול לגרום לניצול חלילה ולחצים לא סבירים לתת כסף או אפילו סתם אם לא בא לך שיידעו- חד משמעית לא הייתי אומרת כלום.

אני לא משתפת את ההורים שלי בדיוק כמה אני מרוויחה, וגם לא מספרת על כל גיפטקארד/ מענק שקיבלתי או על עסקאות של בעלי. לא אוהבת לדבר על כסף. וגם על ירושה לא הייתי מספרת.

למה? ככה אני. מעדיפה להשאיר את זה עמום 

לא שיקרנו רק הסתרנו. מחשש חאאוטינג לא אפרט ממש במה מדובר אבל צד אחד ידע הכל ממש וגם עזר ותמך וצד שני סיםרנו חלקית רק אחרי תקוםה וגם לא את כל הפרטים כי אנחנו יודעיםנשזה עלול לייצר מריבות. אבל לא רצינו להסתיר לגמרי לכן סיפרנו חלקית וכן זה מצריך ממנו גם להסתיר את העניין מהילדים למרות שזה באמת נושא שפחות מעניין אותם.

במקרה שלנו הם גם פחות מעורבים ומתעניינים אז זה לא מאוד קשה לא לספר להם..

כי בסוף הילד או הילדה יוולדו ומדובר בנכד או נכדה שלהם.

קניית דירה? ירושה?! מי אמר שחייבים לשתף במצב הכלכלי שלכם? (בהנחה כמובן שאתם לא נתמכים באף אחד, שאז זה שונה) בעיניי אין שום עניין שתספרו אם אתם לא רוצים.

מסתירים אצל מי ומה הייתה בעיית פוריות..

כרגע הקושי הזה כבר לא רלוונטי כי איכשהו נקלטנו טבעי

אבל בזמנו כשהיה מדובר בהר שנפל עלינו פשוטו כמשמעו

לא רצינו שידעו ולכן אולי יתייחסו אחרת לצד המאתגר..

ציינתי את זה בגלל שכתבת על להסתיר הריון

אם כי בפועל נראה שמדובר בנושא כלכלי ככה שאין ממש קשר.

בהצלחה!

אפשר לומר שגם אנחנו כן מסתירים הרבה דברים אבל חושבת שזה תלוי קשר בחלק מהמקרים...

עם הצד של בעלי בקושי בקשר, ברמה שהתראינו לפני מספר ימים אחרי שנה שלמה שבה לא התראינו ולא דיברנו... אז גם כשמתראים, לא מספרים ולא משתפים בדברים...

עם הצד שלי, אנחנו יותר בקשר מבחינת להגיע ולבקר, אחת לחודש וחצי חודשיים... אז לפעמים עולים דברים אבל כמובן שלא הכל מספרים... אנחנו בוחרים במה לשתף, את מי, למה ואיך....

מציינת שאנחנו מקבלים עזרה כלכלית ממישהו.