פורום הריון ולידה (עמוד 417)

אבל נסי להתייעץ עם ד"ר פלוטקין או ד"ר תמר שלם.

בהצלחה, יקרה!

אני יודעת שהוא מייעץ בזה

יש את דר' ארבל בשערי צדק.

מקצועית מאוד. די אנטיפתית, אל תלכי אליה לבד..

דר' רונן גולד קיבל אותי בתל אביב, עשה עלי רושם מקצועי.

דר' מנחם אלקלעי במודיעין- גם התרשמתי שהוא מקצועי, אולי קצת פחות. כמה שנים אחרי שהייתי אצלו זכור לי שהתפוצצה עליו פרשה של הטרדות, תבדקי.

בתל השומר דר' ורד אייזנברג ( אם אני זוכרת נכון..) היא עושה אולטרסאונד תלת מימד לרצפת אגן שהרבה רופאים אח''כ השתמשו בזה, היא לא תומכת בלידות וגינלית אחרי קרעים..

נראה לי בזה הסתיימה הרשימה של הרופאים שהלכתי אליהם🫣

סמיילי ?

אולי הוא פתאום קופץ לו אז אומר קופת

מחק שיש עליו ציור של חיוך

שמש מצויירת שיש עליה חיוך.

קופץ זה מתאים רק לפעמים אז פחות נראה לי

זה היה בהקשר של קופץ, כדי שהוא יקרא לזה ככה כל הזמן

לבת שלי בגיל שנתיים היה קטע עם שמלה- היו לה 2 שמלות דומות, אז אמרתי לה- זו אותה שמלה

ומרז היא קראה לה ''תותה סימה''= אותה שמלה. למרות שזה היה רק בהתחלה ולכאורה הקשר כבר לא רלוונטי

לא התנסיתי עד כה ב"ה

מה התסמינים של זה?

חשבתי שזה בגלל שהיה לה שלשול.

אוףף!!

מקווה שיעבור לה מהר כי היא ממש מסכנה

לא מסכימה מוצץ ומאוד קשה לה להירדם בלי מוצץ.

ובקושי אוכלת...

שאר המקומות לא בהכרח יש..

היא לא כזה מפחידה פשוט לא נעימה ויש ילדים שעוברים את זה בסדר לגמרי..

תשאלי את הרופאה מחר אבל אם זה זה יש משחה של שפיצר/ משחת שינים של פורוואר/ תרסיס sos ודומיהם😅

יכול להיות גם רק וירוס פשוט או אפטות וכל הדברים האלה עוזרים מאד גם להם..

באמת יש פה מלא משווקות של פוראוור

אם הרופאה תגיד שזה זה אפנה אליהם.

תודה על העצה.

בדרכ היומיים הראשונים הם הקשים...

הציל אותנו-שלוקים

גם פה לא היצה מוכנה מוצץ,בקושי לינוק

אם היא יונקת בדרכ אפשר לשאוב ולהקפיא בשקית של פורסים...

ואם כבר טעמה טחינה גולמית אז למרוח על הפצעים...

הרבה מנשא סקין טו סקין

נובימול כשצריך

תכף זה מאחריכם. ...

כל כך כואב לה שהיא לא מסכימה להכניס כלום לפה.

כל אקמול זה סיוט, אבל חייבת לתת לה. בלי זה היא נורא מסכנה

נלך היום לרופאה נראה מה תגיד.

משו במוח הנשי יכול להיות מולטיטאסקינג וזה גבר לא יכול להיות. הוא לא בנוי לזה. אז אם הוא שומר על הילדים הוא לא גם יסדר את הבית. וגם יוציא את הזבל..חחחח

לקח לי זמן ללמוד את זה. והיום כשאני מבקשת ממנו להיות איתם אם אני צריכה לצאת ...או אפילו סתם ללכת לישון באמצע היום אני יודעת מראש שאתעורר לבלגן וכו. ואני כבר בסדר עם זה. אני מבינה שהוא ממש לא עושה בכוונה. וברגע שמשלימים אם העניין זה נהיה הרבה יותר קל

או שפשוט כשיש מישהו שיעשה את זה במקומך אתה מסיר אחריות... 

לא בדקתי את זה אז לא יודעת

מכירה את זה ממזמן

אבל פעם בעולם של פעם היה גם הגיון

שבו יש איזה שותפות בחיים הגיונית

ולא

סבבים של מילואים שבהם אני חד הורית לכולם

אז כן כשהוא חוזר ביום יומיים אחרי בא לי גם שזה יהיה נורמלי לצפות ממנו לאחריות מלאה במזנים שנמצא.

הוא חזר לעבוד אבל לפחות בזמן שפה שיתפקד קצת קצת כמו מה אשני תיםקדתי

ואגב הוא כן אחד שמסוגל בעקרון הוא יודע לתקתק אבל לרוב לא מוצא כח בפועל..לא יודעת להסביר

אני כבר התייאשתי מלנסות לשנות את האיזון הזה

בול אצלנו ככה....

אמאל'ה כמה עצבנות סחבתי על זה עד ששיחררתי...

הציפייה הזאת של ''עד עכשיו אני החזקתי הכל אז בוא בחייאת תחזיק אתה הכל עכשיו ותשחרר אותי''

אמאל'ה... איך היא התנפצה לי

הוא חזר עייף והיה באלי להרוג מישהו

כי עד שאתה בבית תן לי ללכת לנשום אויר וביי מה אתה הולך לישון?..

והיסורי מצפון איזה אישה לא מאפשרת אני.. תפנקי אותו עד שהוא בבית מול תן לי לנשום

מבינה אותך מממשששששששש

אז א להגיד לך שזה נורמלי

וב. זה קורה אצל מלא מלא מלא מלא זוגות (ככה שמעתי מחברות וזה הרגיע אותי הנירמול)

ג. בהתחלה זה היה לי מאד קשה ולאט לאט שחררתי את המקום הזה כי התבאסתי על עצמי שמתהאסת עליו וכו' וכו', כל הלופ.

הנחתי את הרצונות שלי: וואי מותק אני חייבת לנוח. ממש חייבת. יש מצב שתלך רק למנחה ותחזור, וערבית תצא בלילה?

וואי חיימשלי כיף שאתה בבית, תעשה לי טובה ותעיף מפה את הזבל

כאילו הנכחתי את מה שדחוף לי - והרגשתי שזה מאפס אותו, כאילו ''בטח בטח'' כזה.. הזכיר לי שהוא אוהב אותי ומעריך אותי ופשוט לא קלט את הסיטואציה עד הסוף

ומה שלא דחוף לי- תחזוק הבית נגיד- אישית יותר שחררתי

אבל כן היה לי חשוב לצאת ערב פעם אחת.. אז ממש הנכחתי את זה. וגם יציאה זוגית משותפת

ואת כל השאר אמרתי לעצמי יאללה נשחרר עכשיו חבל על העצבים...

ככה אצלי

חיבוק לך גיבורה

אני באמת חושבת שהמילואים הביאו איתם התמודדויות שלא שיערום אבותינו... ולא כל הטיפים לזוגיות עובדים עכשיו כי זו באמת מציאות מעל הטבע

ואני מזכירה לעצמי -אנחנו אוהבים, הוא אוהב אותי דואג לי ופשוט גם הוא מטורטר לגמרי

וזה יעבור והכל יהיה בסדר

ויהיו ימים של תכלת

❤️

שולחת לך חיבוק ושמחה שהוא משתחרר

אמן ויהיה נורמליזציה בקרוב

שוב חיבוק אחותי!! מצדיעה לך ❤️❤️❤️

קצת מהצד שלו, אם לא מתאים לך-דלגי

אני גם אשת מילואימניק, ובעלי ב''ה נמצא יחסית יותר בבית, וכל פעם אחרי כמה ימים שהוא לא נמצא ואני מצפה ממנו שיתגייס-כי כשהוא לא פה אני עושה לבד הכל, וכל פעם אני מתאכזבת שהוא בקושי עושה משהו, וכל פעם אני צריכה להזכר-זה לא שלו קל כשהוא לא נמצא.

כשהוא חוזר אני רוצה לישון לילה אחד נורמלי, אבל כשהוא לא נמצא-הוא ישן עוד פחות ממני. אני רוצה לנוח ושהוא יעסיק את הילד-אבל הוא חוזר עמוס רגשית ולא תמיד פנוי לגייס אליו את הסבלנות, אני רוצה שיתקתק דברים הבית-אבל הוא רוצה לנוח לפני שהוא נוסע שוב... ורק להנות מקצת בית...

וזה קשה, אבל אני משתדלת כן לראות את הדברים מהצד שלו ולהכיל אותו, ולממוא מישהי אחרת שקצת תכיל אותי...

ישן אוכל צוחק עם החברה .

לא עבר קרבות ודברים קשים נפשית

להפך הוא פורח במילואים הכי שמח וחיוני  שם

אם היה בלחימה באמת זה שונה לגמרי

וגם מדברת על אחרי שחרור

לא באפטרים שזה גם קצת שונה כי זה כזה צפוף

ומעבר חד בין עולמות וכו

והאמת כבר עכשיו התגברתי

פשוט זה משהו שגם בשגרה העמוסה מבאס לפעמים שאין שיוויוניות אף פעם

אבל כן ככה זה החיים

לא רוצה ליפול לשם

ולכן כתבתי פה כדי להוציא ממני

עכשיו אחרי שהתאוששתי באמת מרגישה קצת יותר בטוב

והוא חמוד סה''כ אז בסדר

זה לא חייב להיות ככה,ולתחושות שלך יש מקום.

מעבר לזה, לבעל חשוב מאוד מאוד לשמח את אשתו.

וטלטלו הכללל ועברנו מלאאא בשנה הזאת

וזה היה קשוח

החוקים של זוגיות ברגיל הז משהו אחד

וסביב מילואים- הכל מתשנה

אני לא יודעת להסביר

גם אני לא הבנתי למה ולכן היה לי קשה כל כך

אבל זאת העובדה..

זה מציאות כל כך לא נורמלית זוגית

שפשוט הכל בחיים עובד אחרת

המדדים למה אפשר ומה אי אפשר

למה אמור להיות ומה ההגיון אומר שאמור לקרות

או איך את מצפה שיגיב לפי שנות הכרות..ואיך בפועל..

והיתה לנו לפני זוגיות כל כך שלווה ורגועה ושמחה

עכשיו ב''ה עלינו על גל טוב

יש ממש שיפור

אז הכללי תתשפי זה חשוב

זה נכון

אבל נחכה עם זה כשהיציבות בחיים תחזור

כי זה סה''כ שולי ולא משהו מהותי

בכללי הוא משתדל להיות בסדר ועוזר

אז את מממש צודקת!!💖

אבל כרגע אני נוטה לא להתחפר בזה

כן אמרתי לו לרגע שקצת התבאסתי שהעיר אותי כי היה לי צורך ביום הפוגה קצת אחרי תקופת מאמץ ואחרי שגם מחר נוסע שוב

הוא הקשיב

לא הגיב מדי

אבל מקווה שזה כן נמשע איכשהו

זה אומר לשים דברים על השולחן ולהביע ולא לצבור בפנים

ובטוחה שזה שינה הרבה..

ואני מאמינה שעם הזמן תעלו שוב על הדרך המלך בעז"ה

❤️

ואנחנו לומדים משהו חדש..

בתפקידים ביננו בדינמיקה בהתנהלות

בעבר

כל קושי צריך לשתף ולדבר ..מהסיבה שאמרת

וזה באמת נכון

במילואים-

משתפת...ושתיקה..ואין באמת תגובה

ברגישות

לא בהתפרצות וכו

וסובלת ועוברת קשיים רגשיים קשים ואין אמפטיה באמת ואין תגובה כמו שתמיד היתה בעבר

ובלבול ובהלה מה קורה מה לא אכפת לו ממה אני מרגישה..

ואז משתפת גם בזה

ושוב זה לא עובד

והוא בהתמודדות שלו.ואני בשלי

בסוף הוא שיתף ..אבל ביקש גם לשנות דינמיקה זוגית בה לא כל קושי שלי נותן לו תפקיד במובן מסוים..

אני תפסתי וזגיות ככה הוא אחרת

וואלה החיים הרגילים לא חשפו את הפערים

בסוף בסוף הרגשתי שגם הוא משחרר ומקשיב לי ובאמת קרו דברים טובים והתקרבנו

ועדיין

אני לא פועלת כבר מהאוטמט של פעם של תמיד ישר לשתף בכל דבר קטן

אלא להתברר עם עצמי קודם ולברור

קיצר אני זהירה כי עוד לא בטוחה לגמרי במרחב ביננו

ניסיתי להסביר

אבל בעקרון אני חושבת כמוך

רק שזה לא עבד בפועל בשנה האחרונה

ובעלי אדם מקסים וטוב ובאמת זה כל כךך כל כך לא מה שהכרנו פעם ולכן גם השבר הגדול

והגיוני גם

החיים קיבלו תפנית משמעותית בשנה הזו עבורכם

זה בסדר לבחון מחדש את הדינמיקה ולהתקרב מחדש. גם אם ממקום אחר כרגע

באמת לא פשוט.. ❤️

ומשיחה עם חברה טובה בשבת- זה קורה לככ הרבה זוגות השנה הזאת!!!

המילואים המשוגעים האלו פשוט עשו טרפת בקלפים של הזוגיות של כולם!

ממש.

ברמה של

"היה לנו השנה קשיים בזוכיות כמו שלא היה לנו אף פעם!" זה משפט שאני שומעת אותו השבוע בפעם השלישית.....

אז צרת רבים......

מאימנה שה' רק יעלה אותנו מזה לקומה עמוקה יותר בזוגיות. שליחי מצווה אינם ניזוקים...

חיבוק אחותי.

אתם עוד תצמחו מזה.

ואני ככ ככ ככ מבינה מה את אומרת פה.

יש את חוקי הזוגיות של פעם

ויש את מה שקורה עכשיו..

וזה בלי חוקים...

לומדים מחדש....

לאט לאט

נבנה משהו חזק ועמוק יותר...

נשימה עמוקה....

שתיכם עכשו במקום שסוף סוף חוזרים לשגרה ולכן רוצים לנוח/ שקט/ שחרור וכו..

מבחינתך סוף סוף הוא חזר אחרי שהחזקת באליפות את כל הבית לבד וסוף סוף הגיע הזמן לשחרר ולקבל רגע לעצמך

ומבחינתו, סוף סוף הוא חוזר הביתה, ארוחות טעימות שאשתו מכינה, אווירה של בית, סדר ונקיון ושחרור מהאחראיות של הצבא.. (וחוץ מזה כמו שבעלי התוודה לאחרונה- אחרי הצבא הבית נראה קצת משעמם ומתיש כמו שבשבילי לעשות כמה שעות כביסות גם אם הילדים איתו ואני רק יושבת- זה מעייף ומשעמם אותי., לוקח להם זמן לחזור לראש הרגיל..)

בעצם שניכם רוצים שחרור ובצדק ומצפים מהשני שיתן לכם..

שווה לדבר, מתוך נחת והבנה שאת צריכה יום חופשי ואת מבינה שגם לו יש צרכים וממש לבחור זמן בשבוע הקרוב שעושים כל מאמץ כדי למלא לשני את הצורך ואחכ אני ממליצה למצוא גם זמן לשחרור זוגי אפילו שעה של בריכה ביחד, פקל קפה לחצי שעה בלילה או כל דבר שמסתדר..

וחוץ מזה, נכון שגברים מתקשים לעשות כמה דברים ביחד אבל אם מסבירים להם כמה זה חשוב ואפילו אפשר לתת רעיונות אולי שיצאו לגינה עם אוכל לארוחת צהרים וערב וככה לא יתלכלך או ללכת לבקר מישהו או אפילו פעילות ומשחק ספציפים בבית וככה ישאר במצב סביר..

תודה על כל מה שאתם עושים בשביל כל עם ישראל!

מבינה אותךךךךך!

אני רק מקווה שהוא מעריך את זה שאת

גם

וגם

וגם

וגם

וגם

וגם.....

יש קטע כזה ממש מרגש ויפה, שקראתי אותו כשהייתי מגויסת ופשוט גרם לי לבכות.

תכתבי בגוגל מי יגיד מילים טובות לאמא משהו כזה. זה מוקדש לך ממני 💓

תודה על ההבנה

וקראתי...מלב העולם אתה נכון? מרגש ממש

https://www.prog.co.il/attachments/%D7%9E%D7%99-%D7%99%D7%92%D7%99%D7%93-%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%98%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%90%D7%9E%D7%90-pdf.163094/

נשמע ממש ממש מתסכל

כשאחרי זמן שהיית לבד, כל יכולה, תקתקת הכל

את רק מבקשת  להרפות

אחרי התקופה הקשה והמאתגרת הזאת,

והתחושה היא שמולך הוא כל כך לא, והוא קורס, וזה חצי חצי.

ואת בסה"כ רוצה שפעם הכל יהיה עליו ותוכלי ממש לנוח.

בעיני זה הכי הכי לא קטנוני.

באופן על טבעי עכשיו תקופה ארוכה נתת מעצמך כל כך הרבה

בשביל כל עם ישראל, ובשביל זה לקחת הכל הכל עלייך,

ועכשיו כשסופסוף את לא לבד את זקוקה שיראו גם אותך ואת הצרכים שלך.

והתחושה שאנחנו כל יכולות והם כל כך לא, היא תחושה שמלווה המון המון נשים אני נפגשת עם זה.

אבל אני אגלה לך סוד- הם הרבה יותר כל יכולים ממנו.

כי כשאנחנו כל יכולות ונותנות ממקום מרוקן, אנחנו מרגישות לאט לאט את התסכול והקושי והכאב

שצפים, ותחושה שלא רואים אותנו. כשגבר הוא במקום של כל יכול כלפי אשתו

הוא מתמלא מזה עוד כוחות נתינה וחוזק ובטחון.

צריך בשביל זה כמה דברים:

1. לתת לעצמך להיות לא כל יכולה לפחות עכשיו כשהוא חזר..

2. להבין למה את זקוקה, ושהצורך והרצון שלך ממש ממש לגיטימיים

3. לתקשר את הקושי, (ולמתקדמות גם את הכאב כשיודעים לנהל

תקשורת זוגית כזאת שתביא לאמפתיה ולקרבה) ואת מה שאת צריכה,

ממש ככה שיום אחד הכל יהיה עליו ולא עלי.

שכל כל הרבה זמן החזקת ושרדת

שכל כך הרבה זמן הכל היה עלייך

וקשה לך שזה עכשיו חצי חצי

ואת רוצה להרגיש שהוא רואה ומכיר בקושי ובצורך שלך, ומשחרר אותך מאחריות

ונותן לך לנוח להתמלא ולהרפות.

ואם צריך שיקח גם עוד יום חופש מהעבודה כדי שתנוחי. ותקחי גם את. זה כל כך כל כך קריטי ומשמעותי, ועוד יותר אחרי התקופה הזאת.

וזה בדיוק מה שגרם ביננו את כל המתח

שתמיד חשבתי שהוא מרגיש גבר וטוב כשהוא מרגיש שמעניק לי מה שזקוקה או שעושה עבורי

ועבורו זה לא הרגיש ככה

הוא לא מתחבר לדפוס הזה

והוא שתק ולא הראה מזה כלום

ואז כששמע את הלא יכולה מול המלחמה

(לא שאמרתי לחזור..רק שיתפתי בתחושות בקושי.. בהתמודדות..ותיקשרתי את זה לגמרי טוב..לא על ההתחלה אבל עם הזמן..)

הוא ממש נאטם ולהפך..ממש לא זז מילימטר ולא נענה לצורך שלי אפילו באמפטיה

כבר התבררנו ודיברנו וכו ועכשיו בטוב ב''ה יחסית

אבל באמת שמה שכתבת מאוד מאוד נכון ואמיתי ובטוחה שלעזר לכל מי שתקרא💖

בעבר- לא

כרגע- לא כי למדנו לדבר את זה מדויק יותר

שהרבה פעמים יוצר התנגדות-

זה צריך להיות משהו שהוא מעניק מרצונו ולא משהו שמסבירים לו למה הוא צריך,

או בוחרים עבורו, אלא באמת יכולת מהצד הנשי להיות במקום של קבלה אמיתית,

יחד עם אמונה אמיתית, מלאה בתוכך, שהוא לגמרי מסוגל, ואת לגמרי ראויה לקבל את זה.

והוא במקום שבוחר לתת מתוך חוזק וכח ולא מתוך הכרח, או תחושה שאם לא תתבאסי עליו אז הוא חייב לרצות.

אז קודם כל שמחה ממש שדיברתם ועכשיו אתם בטוב.

מעבר לזה (נכון בכללית, מניחה, להרבה רעיונות שקוראים בפורום,

וכאן ספציפית מדגישה בעיקר לגבי דברים שאני כותבת)

באמת אני מביאה בדרך כלל רוח של דברים ברמה שמותאמת לפורמט של עצת פורום,

בפועל כשמנסים לעשות שינוי משמעותי במידת הצורך

זה באמת דורש דיוקים שחלק מהם כתבתי פה בגלל מה שהעלית

אבל גם מעבר, העבודה הפנימית שלנו כנשים

להרגיש ראויות, להיות במקום מקבל, ועוד ועוד, הרבה מזה באמת כרוך קודם כל בעבודה פנימית שלנו, שמקרינה כלפי חוץ

גם בלי הרבה מילים אלא מעצם ההוייה שלנו בתודעה מסויימת.

(ולגבי לא יכולה, שזו אמירה חשובה אבל היא לא לגמרי עונה על פתיחת לב קבלה ושיתוף עמוק ויותר מחוברת לתורת לדעת להכנע,

בעיני באמת חסרים שם כמה דיוקים קריטיים. לא יודעת אם השתמשת בביטוי הזה במקרה או בכוונה, אבל למידה שבכוונה זה באמת דבר שצריך יותר דיוקים.

בגדול, בגישה של לדעת להכנע יש מקום שהוא לכאורה מנסה להפעיל

את המנגנון הגברי בלי לגמרי להיות במקום נשי,

ובסופו של דבר במקום לשחרר אחריות ולהרפות באמת

יש נקודות שבהם הוא מעביר את האחריות מלמשל לשטוף כלים,

ללתפעל את המנגנון הגברי באמצעות הענקת הרגשה של כבוד נניח, במקום באמת פשוט להיות בעמדה נשית ומקבלת,

באמת סומכת מאמינה וזקוקה

וזה קצת מאבד את כל הקץ'...)

מצטערת יחד איתך על זה שהוא היה באיזשהו מקום שנאטם מולך,

בטוחה שזה כואב ומאכזב, ומאמינה שתמיד יש מה לעשות אז אל יאוש.

כטיפ כללי במקום שאת חווה חוסר רצון לנתינה מהצד שלו,

העבודה תהיה בדרך כלל העמקת היכולת והראויות להזדקק ולקבל בצד שלך..

שבע"ה תמצאו את הדרך שתעזור לכם לתקשר ולחיות יחד בשמחה ובאהבה❤️

אני עבדתי בדרום.

קיבלתי שיחת נזיפה ממנהלת המעון על האיחור (היה פקק לא נורמחי. זו לא הייתה אשמתו)

וכשחזרתי כל הבית מלא שלוקים מפוזרים, מצרכים של פיצה על פיתה, הפיצות על הפיתות בעצמן, ועוד ועוד....

חזרתי מותשת (!!!)

שעה של נסיעה מסוכנת. עוברים דרך כפר ערבי, הדרך הררית ויש תהום בצד הנסיעה.

כל הנסיעה אני בסטרס של החיים...

הילדים המתוקים התרפקו עליי בכזאת מתיקות. חיבוקים והשיקות כאילו נסעתי לחול

זה לא היה לי פשוט להתחיל לסדר ולארגן אותם ואת הבית, ובתכל'ס ברור שהייתי רוצה שהוא יעשה יותר.

אבל הצטרך בניקיון ובסדר הוא בעיקר שלי.

אז תקתקתי דברים בטיל (אוהבת ולא אוהבת את התכונה הזו אצלי), והשכבנו אותם לישון.

גברים פחות עם עין לסדר. נראה לי שרובם כאלה.

מה שכן, לא הבנתי את העניין שכשהוא בבית הכל חצי. את מרגישה התחשבנות מצדו?

שהנשים למדו מיומהויות של גברים,

אבל גברים לא עשו את המהלך ההפוך. אולי באופן חלקי מאוד.

נכון, גברים היום רגישים יותר, פחות מאצ'ו קר וקשוח,

אבל מעטים הגברים שמתפקדים בבית כמו אעשה. זה מעט מאוד.

בעוד שנשים לגמרי נכנסו למרחב הגברי באופן מוחלט ורחב יותר.

לא התחשבנות בכלל..להפך הוא עם רצון טוב

פשוט זה ההתנהלות

ואני לא מתלוננת כי הוא באמת בסדר וטוב ומשתדל

אבל בפועל י שמשהו כהז שגם עד שיש יום כזה שנמצא אז זה כזה מובנה

שחצי אני אנוח וחצי הוא

שעתיים אני עם הילדים ואז הוא יחליף אותי

ואז הוא גם יתעייף כל כך וילך לנוח או להתאוורר

וכל הסית ג'יפה ומלוכלך ומבולגן ואז אני נשאר לי לסדר הרי נחתי קצת .וזה נכון

אבל בכל שאר הימים

אני מבשלת לוקחת ממסגרות ארוחת צהרים לא נחה עם הילדים כל השעות דואגת לסדר בין לבין יחד איתם ארוחת ערב הרדמות וכו ...

וכאילו...הבנת? אני סבבה גם וגם וגם

והוא מסתדר טוב אבל לפרקים מתוחמים

ובלי לדאוג לכל הסדר וכו

אבל באמת

איזה כיף שהוא בבית ןיאללה שיהיה בלגן

מרגישה כפויית טובה על השרשור הזה

הכל טוב כבר התאוששתי והכל בסדר

מחר הוא נוסע לעוד קצת מילואים לקינוח

אז מחר נהנה מהסדר והנקיון😂

אצלי זה הגיע ממקום איר

אנחנו גם במילואים - סבב שלישי

בשנה האחרונה היו לי הרבה הזדמנויות לבחון את החלוקת תפקידים בנינוולי יש מסקנה (שאולי היא מכלילה, מוקדמת מידי ובכלל לא נכונה אבל ניחא)

הגישה הנשית לחלוקת תפקידים היא כל אחד נותן את ה100% שלו

לדוג- נכון שאולי ביום יום הוא יותר מפנה את הפח- אבל אנחנו לא באמת מסירות אחריות גם מהמשימות שיותר בתחום שלו- ובסוף- הפח צריך להתפנות, ואם הוא לא יגיע לזה- אז אני אכנס מתחת לאלונקה (אנחנו אכן עמוק במילואים) ויתן גיבוי.

זה מתבטא בעוד דברים כמו- שאני אכנס למקלחת רק אחרי שהעברתי בעלות על הילדים

והוא פשוט יעלם לשעה בשירותים עם הפלאפון - פתאום (ואז יתעצבן 'למה אני צריך לבקש ללכת לשירותים? לא לבקש! תגיד לי שאני עכשיו בלעדית- אני לא יתחיל לאפות עוגה בדיוק שאין לי גיבוי...)

והגישה הגברית היא- אנחנו מתחלקים ביחד ב100%, כל זוג והחלוקה שלו, לפעמים 50/50, לפעמים 60/40...

ומה שלא בחלק שלו- הוא בכלל לא רואה

לא שם לב

וצריך בקשה ספציפית כדי שיקח עליה אחריות

(אתה היום עם הילדים אחהצ. זה כולל שיעורי בית,  ולאסוף את הצעצועים)

ועוד תובנה

דברים שלקחתי על עצמי בזמן שהוא במיחואים לא לגמרי חזרו אליו... יקח קצת זמן עד שזה יקרה

מזדהה

כי בסוף יש אצלינו דברים שהם רק שלו

בשגרה

יערם כמה שיערם

אני לא מפנה זבל🫢🫢

לא מתעסקת בלכוון שעוני שבת

או לתקן תקלות בבית

או אפילו לחבר את הפלטה והמיחם איכשהו זה תמידד הוא

גם בירוקרטיה סביב כסף ותשלומי חשמל מים ארנונה וכו זה רק הוא כי זה מבחינתי כתוב בכתובה דלנו😂😂😂 זה שנאת חיי ולא מצליחה להתמודד עם זה (גם במילואים השארתי לו 🫢)

אני מזה סבבנ בלשחרר אחריות

יציע? אני מתמסרת בכיף

בכלל כולכן מוזמנות להציע ..😂

נגיד בלדעת להכנע - נגיד הוא עושה כלים ולא מנקה את הכיור -לא מעירה ..וכנ''ל כל מיני..משהו שתמיד היתי כזאת שמשחררת כי מאמינה שזה יוצר יותר כבוד הדדי ..ולא יחסי אמא-ילד..

לא נותנת לו הוראות עם הילדים

ומה שעושה כמו שעושה-זכותו

בלב לפעמים יש לי מה להעיר כמובן אבל לא נותנת לזה מקום ומשקל כי העיקר ששותף

אז באמת יצאתי קצת גבר לפי התאוריה שלך

כי אני כן אשאיר לו מה שלגמרי שלו מבחינתי

כמו שהוא נגיד

לעולם לא יעשה להן הזמנת בגדי חורף באינטרנט🫢 או יחזיק בראש מה יש ומה אין להם בארון

וגם לא יסדר ארונות בגדים או ימיין בגדים

וכל מיני דברים שכזה ברור שהם שלי..

גם ארוחת צהרים לרוב עלי כי אני יותר בבית וזה הגיוני

וברגיל סבבה לנו החלוקה!

בדברים של השוטף כמו כביסות כלים סדר ונקיון

אין קבוע

יש תקופות שאני על כביסות תמידד

יש תקופות שהוא מתקתק אותן

יש תקופות שהוא על הכלים

יש תקופות שבכללל לא

קיצר

השנה הזאת שברה את ההגה שמאלה ..בהכל

אז אולי הגיוני

שקצת מתנדנדים עד שמתאזנים

והפלוגות

ימי עיבוד לבנות הזוג

וחמישה ימי חופש משולמים

מתי יבינו שגם הן חוו שדה קרב... 

שתרמו יםםםםם חמצוואר וגרביים ואוכל ומה לא

חייב לתת מענה

גם אחרי לנשים

הלב שלי משתוקקק לפשוט חופששש

מאחריות מהשגרה

זה משהו שבחיים אין לי תקציב אליו

והאמת יותר מתקציב אין לי פתרון לילדים ולכן לא יכולה זוגי..הלוואי

כשיגדלו קצת...

אבל עדיין זקוקה למרחב בו אני יכולה לנשוםםם

וגם אם יהיה בו סדנאות מעישרות..וישח נשים..וכזה

ולא המימון לש 1500 לא עוזר כי חצי הוצאתי על נסיון טיפול שלא היה מוצלח בכלל אז סתם

וזה לא מספיק גם לטיפול וגם לזה

אמן מיהו יאמץ את הרעיון שלך

כל כך חשובבבב

אגב

אני בטוחה שזה ישתלם לצבא.. כי לאחרונה שומעת על נשים שכבר לא יכולות ומבקשות מהבעל שלא יחזור לצבא... חושבת שאם היו עושים עיבוד טוב לנשים, זה היה מחזק אותן, את העורף, ואז היה להן יוצר קל לשלוח שוב...

זה פשוט ככה

והם הכי מתוקים בעולם זה לא סותר

בעיני הקטע זה לבקש מפורש

לבוא אליו בפשטות ובטבעיות ולבקש יום שהוא לוקח עליו שתוכלי להרפות.

הם ככ רוצים לעשות לנו טוב רק לפעמים לא מנחשים נכון

שאני ביקשתי פעם אחרי תקופה כזו

והייתה הסכמה בחפץ לב

אבל בסוף יצאתי מאוכזבת זה לא היה כמו שדמיינתי.

לא הכל הוא הסתדר עם הילדים שלא לדבר על ארגון הבית

גם בעלי כך

אולי זה קצת יקל על ההרגשה שלך

בדיוק כך אבל

אבל לא יודעת לענות לך😐

אני הייתי לוקחת אותה לרופא ילדים, זה נשמע לי חריג אם זה ברמה שהיא נחנקת...

אולי זה רק התקרררות, אבל לפי גוגל (😁) יכול להצביע גל על דברים אחרים.

תסמיני כבר וי על הבדיקה של גיל חודש😉

רפואה שלמה, ושתהיה בריאה!🙏

הם לא יודעים להשתעל ולהוציא אז הדרך להיפטר ממנה זה פשוט להקיא/לפלוט...

תשימי לי הגבהה לראש מתחת למזרון זה יכול לעזור

וכדאי ללכת לרופא אולי כדאי לתת משהו להפחתת ליחה בשביל שתנשום יותר בקלות (משהו כמו טיפות פניסטיל או יש גם משהו שנותנים באף. זה לא בריא אבל אם היא מאוד גדושה אולי זה עדיף)

תנסי לתזמן

אבל זה לא התכווצות

זה לא כמו כאבי מחזור

זה פשוט קשה

וזה לא כזה כואב…

זה בעיקר מציק

ועושה לי לנשום רגע עמוק כדי ״להחזיר חמצן״ כזה

נשמע ממש צירים

טוב אני אמשיך לעקןב אז

חשבתי צירים בבטן צריך להיות ממש מתכווץ

זה בערך שעה נסיעה

ובעלי לא יכול להגיע אליי (עובדת בשטח צבאי)

לא באלי סתם לחזור ולהתחיל לחשוב שאולי מתחיל משו

מצד שני…

היה לך איזה הבדל כשזה התחיל משהו אמיתי?

כי זה באמת לא כואב לי זה פשוט קשה

מצד שני, אני תריכה להיות מסוגלת לנהוג חזרה הביתה…

וכל פעם שזה מתגבר ולידה אז אין מה לטעות

אבל לא לוקלת אחריות יש כאלה שזה באמץ לידה אצלם

יש לי כאלו כל הריון מחודש שמיני

אבל לא סדיר כ"כ כמו שאת מתארת.

לדעתי כל עוד לא כואב ממש/ סדיר כל 5 דק' אני לא הייתי חוששת שמתפתחת לידה.

תנסי לשתות הרבה הרבה מים, לשתות קצת יין, לעשות מקלחת

זה דברים שאמורים לעצור צירים מדומים.

אם זה צירים אמיתיים הם לא ייעצרו.

אני לא יכולה לעשות🤓😝

אבל כן אני חושבת שאם תתפתח לידה- אני ארגיש שמתפתחת לידה חחח

מים דווקא היום שתיתי הרבה

בהתחלה רק התקשות לא כואבת, אח"כ התקשות לא כואבת אבל לא נעימה ומורגשת.. ולאט לאט זה הצטופף ונהיה סדיר ואז התחילו גם צירים כואבים  (ואז ממש מהר פתיחה מלאה😊)

תנסי באמת לתזמן ולראות אם זה מתקדם

בעזרת ה׳ בזמן

אבל התחלף במשואחר שזה מדהים בהריונות התחלופה בדברים מוזרים

פתאום נתפס לי שריר בישבן, רק צד אחד, לכזה חצי דקה כןאב שלהחיים לא יכולה לדרוך ואז עובר🥸 מדהים אותי פשוט

אבל מה זה המצחיק הזה זה שריר תפוס מה שריר תפוס גם יכול להיות ציר??😂😂

זה מרגיש לי שריר תפוס

אבל זה משתחרר ונתפס כילו אני פתאום מרגישה

ואחרי כמה דקות שמה לב שזה השתחרר

צד אחד

גב/טוסיק

וזה כואב אופ זה עושה שלא אוכל בקושי ללכת

צירים בישבן יש

שריר תפוס שבא והולך כל כמה דק עדיין לא שמעתי

אני הייתי הולכת למוקד/מיון

בהצלחה

מרגישה סתומה מישום מה

כי כילו

זה שריר

אופ

המוח שלי

לא יעיל

אבל אני לא מצליחה לתפוס התחלה וסוף

הבנת?

בצירים פעם קודמת היה ממש הנה זה בא…. שיא… זהו…

היה לי ככה חיכיתי חיכיתי עד 12 בלילה,בסוף מרוב כאבים הלכתי למיון עם תלונה על כאבי גב

לא היה סדיר בכלל ובלי התחלה וסוף כמו שאת מתארת.

הסוף? פתיחה 6 ולידה מושלמת ברוך השם

שוב יכול להיות מאד שאצלך זה משהו אחר אבל  מבחינתי בתשיעי מבקרים גם סתם במיון והשבח לקל שבמיון הכי שמח בעולם

לכן אישית הייתי הולכת

תעדכני מה היה בסוף 

׳כשדורסת אותך משאית את יודעת שדורסת אותך משאית׳

מחכה

נראה מה ייצא מזה…

הלוואי

אבל אני משתדלת לא לפתח תקוות 

זה נשמע ממש כמו צירים.

תהיי במוכנות, בייביסיטר וכל מה שצריך

יכול להיות שילך כמו שבא אבל מאוד יכול להיות שיתפתח ללידה וזה יכול להיות מהיר אחרי כל ההכנה הזו של הגוף

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

זה בזמן, חודש תשיעי?

תתחילי לתזמן, יש אפליקציות שמודיעות מתי הזמן ללכת לבית חולים

בשעה טובה

אבל לא יודעת מה זה

לא ניסיתי לתזמן

אבל בגדול הכל מוכן בכל מקרה חוץ מתיק לילד שזה שנייה אחת

אז אז מקסימום…

מצד שני לא באלי היום מחר אנחנו אמורים ללכת לבייבילנד😂

מה שה׳ יחליט

מה שטוב

כל דבר בעיתו

עכשיו הייתי במרפאה למעקב ההתקשויות זה כן צירים כי ראו את זה במיניטור אבל רחוקים וחלשים אז בסדר

מה שהיה לי בישבן לא היה בזמן המוניטור אז לא יודעת

ברוך ה׳

גם אם זה ציר הוא מאוד מוזר…

אבל אופ העבירו אותי להריון בסיכון

ורק היום היה תור פנוי (שזה מפגר בפני עצמו אבל סבבה)

והרופא החליט פתאום שהאוס הראשוןןן היה לא תואם תאריך והזיז לי חמישה ימים אחורה

מעצבן אותי

עכשיו אני מרגישה שזה פטתי לחשןב שזה צירים (ברגיל אני 37.5, לפי מה שהוא עשה היום 36.6 שזה בדרך כלל לא שלב שיולדים…)

מי משנה תאריך בכזה שבוע?…

המידות של פוקס יחסית גדולות.

נראה לי שהן מתכווצות במייבש

של בנות בכלל לא, אפילו קטנות בפער...

אם כבר הדפסת סמל, מקסימום יהיה לשנים הבאות... 

זה בגב ולא בבטן, הכאב עבר תוך כמה דקות.

נראה לי סתם טרטור להיבדק

זה גם בגב ולא בבטן..

אם זה מרגיע אותך אני בהריון מתקדם קיבלתי כוויה דרגה 2 בבטן ממים רותחים ולעובר ב"ה לא קרה כלום..

הרופאים הסבירו לי שיש הרבה הגנות ושכבות עד שק ההריון

שמכה בבטן זה עלול להיות מסוכן גם מכדור. כל זעזוע עלול להיות בעייתי

ונפילה על הגב גם כן מסוכן

כדור לא נשמע בעיה

כרגע לא משתמשת בכלום 

רוצה למרוח קרם לעור הפנים

אבל מצד שני זה הופך את העור לדביק ומבריק ושמנוני יותר או לחילופין מגרה אותו באלכוהול

עם הסחות דעת

כמה זמן לוקחת כל הנקה?

היא כבר אוכלת מוצקים? 

חשבתי שזה מתאים לגיל 4 חודשים ואז עובר להם.

בקושי אוכלת מוצקים, לא התלהבה מזה. 

זה שרעשים מסיחים אותם זה נפוץ

אני הייתי מתחיחה מלהרגיל לינוק באור

תכנסי לחדר השקט שלך ותשאירי את האור דולק

הבת שנתיים איתך כל היום? או שיש לה מסגרת?

ליזום עם הבת שנתיים כמה דברים שהיא יכולה לשחק כשאת מניקה

ושקטים ומעסיקים.

נגיד ברבצק

סרטון קצר...

אני הייתי ככה (די בטעות)

בעלי הגיע ממש בסוף, ורוב הלידה הייתי לבד

לי היה ממש סבבה ככה סה''כ (למרות שכן הייתי מעדיפה שאמא שלי תהיה) אבל זה יכול להיות גם מורכב כי אין מישהו שאיתך כל הזמן, הצוות הרפואי לא תמיד איתך

כמובן שאת יכולה להגיע לבד. אבל רוב הסיכויים שתהיי לבד רוב הזמן כי המיילדת מתחלקת עם עוד 2 או 3 חדרים.

אם לא תעשי אפידורל, לא בטוח שיהיה מי שיתמוך בך בשלב הצירים, מי שיעודד ויעזור. אפיו לדבר איתך ולהעביר את הזמן (אף פעם אי אפשר לדעת כמה זמן זה יקח)

אם תקחי אפידורל זה גם בעייתי, תרצי לשתות, לאכול משהו קטן. אפילו אם יפול הטלפון מהמיטה ולא תוכלי לקום לקחת אותו..

תנסי לחשוב על מישהו שאת כן מרגישה שסומכת עליו ויעשה לך טוב..

המיילדת לא איתך בחדר כל הזמן ואם קורה משהו או שאת צריכה כלשהי מאד כדאי שיהיה עוד מישהו.

אחותי הגיעה ממש בדקה שהתינוקת יצאה

הייתה לי מיילדת אחלה אז היה סבבה

בגדול זה אופציה...אחיות שלי קבוע יולדות לבד והן אוהבות ככה

גם לי יש ילד מדהים, עם מובילת צהרון ממש גרועה, שלא רואה אותו, וזה מאד מקשה וכואב ועצוב.

ואני בעבודה שלי כ"כ רגישה, וקשובה ומשתדלת בשביל הקליינטים (התלמידים). משתדלת לשלב בין רמה לימודית גבוהה לבין יכולת בין אישית ושירותיות הכי גבוהה. שכל ולב וראיית האחר.

 והפער הזה בין מה שאני מציעה למה שאני מקבלת עם הילד האישי שלי הוא לא פחות ממכאיב.

והמערכת מוגבלת וחדלה ואומללה וגם הפער בין הציפייה והאידיאל ומה שהאמנת בו לבין היכולת בפועל, מאכזבת מאד.

וגם אני בכיתי. מי היה מאמין שההורות גורמת לך להיות כ"כ טוטאלי ובהזדהות עם מישהו אחר? לי זה עדיין פלא.

יש גננות שה פשוט לא זה..

נראה לי חשוב שתנסי לשחרר את המטען הרגשי ולהתייחס באופן שכלי למצב. להבין מה קשה לו ומה יכול לעזור לו.

יש בעיה ספציפית עם הגן עצמו? הילדים? הגננת?

קשה לו להסתגל?

אתם גרים במקום עם אזעקות? היו לימודים במשך כל התקופה עד עכשיו? אם יש אזעקות ואין רצף לימודי זה לגמרי יכול להסביר את הקושי שלו.

שנה שעברה בשלב הזה של השנה היה לבן שלי ממש קשה, הוא בכה כל בוקר והמטפלת אמרה שהוא עצוב במהלך היום. אבל בהמשך היתה בשבילו שנה של פריחה וצמיחה מדהימה, הוא יצר קשר מהמם ומיוחד עם המטפלת והיה מאושר.

זה כל כך כואב לנו כשלא טוב לילד.

גם כלפיו וגם בתחושות מול עצמנו.

תחבקי את עצמך על הקושי שלך קודם כל, תני לעצמך מקום,

תתפללי עליו את כל הכאב ובע"ה הלוואי שיהיה לו טוב

ותצליחו עם הגננת לעזור לו.

בגן שלוש שלי, לא אהבתי את הגננת, הרגשתי שהיא לא אוהבת אותי, הסייעת הייתה קשוחה מדי בעיני, מצצתי אצבע והן כל הזמן אמרו לי להוציא. עד היום אני זוכרת את זה שזה היה הגן שהכי פחות אהבתי.

אבל חוץ מהזיכרון הזה הכל בסדר, שנה אחר כך היה לי טוב יותר, בגן חובה בכלל היה מדהים. אני זוכרת את עצמי עושה השוואות בין הגנים שלי מגיל שנתיים עד חובה, מדרגת אותם, והגן הזה הגיע למקום אחרון. וזהו, אני אישה שמחה בסך הכל, הייתה לי ילדות נהדרת, יש לי ביטחון עצמי, הכל טוב באמת.

תהיי את המקום הבטוח בשבילו, תדאגי שבבית כן יהיה לו טוב וזהו, השנה הזאת תעבור, הילד יגדל גם מזה, אל תדאגי כל כך.

אולי לפתח קשר עם חבר שמתחבר אליו אפילו קצת, בשעות אחה"צ?

ממש מבינה אותך. זה לא פשוט להרגיש שהילד שלך לבד. את רוצה להרגיש שהוא אהוב ושהוא מוצא שם את עצמו.

את חושבת שיש איזה משהו חברתי שחסר לו?

קוטג זה לא ממש חלבון למשל... יש בזה גם פחמימות ושומן

חביתה עם ביצה או שניים זה גם לא הרבה מדי

את אוכלת בשרי כל יום?

אני לא כזה מבינה בתזונה אבל אני לא מכירה הנחיה כזו.

זה נכון שרובנו אוכלים יותר ממה שהגוף צריך אבל זה לא בהכרח רע

אישית מאמינה בתזונה מאוזנת, אכילה של מרכיבים בריאים וכו

פחות בלפרק אותה לרכיבים

אם את מרגישה בטוב,לא נפוחה או עייפה מדי כנראה שזה טוב לך

אם כבר מה שכדאי להגביל זה סוכרים ופחמימות ריקות

פעם עשיתי דיאטה מסוימת שהיתה מבוססת על כמות עצומה של חלבון

וכמעט כלום פחמימה ושומן

באמת יורדים בטיל, כי חלבון מפרק שומן...

אממ אבל זה לא כזה בריא בכלל...

בכל אופן מה שאת מתארת נשמע רגיל יחסית...

ותלוי מה אוכלת בשאר היום

תגידו לי אם נשמע לכן שאפשר קצת להוריד במשקל כך

(חייבת לציין שזה ביום שאני בבית אך אם לא זה קצת מתבלגן לי ואוכלת בחוץ)

בבוקר : 7 בבוקר בערך כוס קפה עם חטיף בריאות, תמר ו3 אגוזים ולפעמים מוסיפה יוגורט לא משנה איזה

ב11 בערך ארוחת בוקר פיתה ביס מקמח מלא עם חביתה, סלט וקוטג'

או אבוקדו סלט וקוטג' עם הפיתה 

ארוחת צהריים לא תמיד יוצא לי לבשל (יותר נכון בכלל לא)

אז נגיד אתמול אכלתי מרק עם קישוא, גזר ובצל .. את הפחמימות לא אכלתי במרק למרות שממש אוהבת בטטה למשל

עם 2 כוסות קוסקוס וסלט סלק

אחה"צ אכלתי פרי

בערב שוב חביתה סלט עם פיתה ביס ואבוקדו וקוטג'

קשה לי לוותר על החלבונים.. ואני מוסיפה עד שאני מרגישה שובע

בגדול אני לא סגורה שמה שאני אוכלת ממש ארד מזה במשקל אך אני מרגישה עם זה שובע וטוב לי

אני כן רוצה לרדת אך יותר מבחינה בריאותית

קשה לי מאוד ההגבלות בדיאטות ואני רואה שככל שאני מגבילה את עצמי, אחרי תקופה אני חוזרת בריבית והצמדה, אז חבל לי ממש

 יכולה להגיד שאת יכולה לאכול אפילו יותר ועדיין לרדת...

את צריכה להיות בגירעון קלורי

אבל יש הרבה מזונות שאפשר להכניס פה ושם ועדיין לרדת.

(נגיד עוד פירות, וגם אפילו פחמימות של ירק או של קטניה וכו') 

עוד פירות... 

עוד ירקות 

וכן איזה פחמימה מורכבת, קטניות (יש המון אפשרויות)

אה וגם כמובן חלבון של עוף ולא רק גבינות או ביצים... 

חלבונים.

מכל מה שכתבת רק החביתה זה חלבון, לא? אולי גם בקוטג'...

כל הכבוד שאת משקיעה בעצמך!

אני אישית אפילו הייתי מוסיפה חלבונים, זה באמת נותן הרגשה של אוכל משביע ומזין. למשל לצהריים מוסיפה טונה או עוף

אז בימים שיש לי זמן לבישולים מוסיפה גם בשרי .. חזה עוף או מוקפץ עם בשר

רק קשה לי ממש בצהריים כי יש לי חיבה יתרה לפחמימות.. פחות מתחברת לבשרי

ש*תוסיפי* חלבונים,

ואת כתבת שאת מרגישה שאת צריכה *להגביל* את החלבונים, לא הבנתי למה...

וגם לאדם בריא אין צורך בהגבלת חלבונים.

אם כבר להפך.

רק במחלות מאוד ספציפיות צריך להפחית חלבונים

נשמע מושלם ויש חשק לאמץ אבל אין לי סבלנות

בצהריים אכלת רק פחמימה ומרק בלי ירקות כמעט....

2 ביצים וקצת מוצרי חלב זה לא הרבה חלבונים...

כשאוכלים מזון מזין בכמות פחותה

אם אוכלים את אותה כמות שרגילים לאכול, כנראה שלא תהיה ירידה במשקל.

יש הבדל בין נניח לאכול צלחת קטנה של סלט לבין קערה גדולה

לכן התפריט שלך לא אומר הרבה

הרבה האנשים רגילים לאכול הרבה מעבר למה שהגוף נזקק ולכן מרגישים רעב גם אחרי ארוחה שמספיקה לגוף

השיני צריך להיות קודם באמונה מה הגוף צריך ואח״כ יישום הרגלי תזונה נכונים

זה קשה לעשות שינוי כי ההנאה מאוכל גדולה וצריך כוח רצון ושליטה חזקים

אולי לחלק זה עובד ככה

אני ירדתי עשרות קג כשאכלתי מזון מזין ללא הגבלה!

השינוי היחיד היה שהוצאתי סוכר קמח ומזון מעובד מהתפריט.

וירדתי מלא

ואכלתי חופשי...

עושה הרבה הבדל

רוב האנשים לא מורידים סוכר וקמח ומזון מעובד לגמרי מהתפריט. משכך, כמות הקלוריות שהם אוכלים תהיה יותר גדולה בהרבה ממי שלא אוכל קמח וסוכר סביר להניח

מה אכלת באמת בלי קמח וסוכר..? סיקרנת

שאפו על ההתמדה! הלוואי עליי 🥴

תוך כמה זמן ירדת?

מעבר ליותר פחמימות מלאות מריקות, הרבה יותר ירקות ומים.

לאכול חלבון לפני הפחמימה וכד'.

אז נכון שאם סופרים את הקלוריות אכלתי פחות,

אבל בתחושה מבחינה מנטלית אכלתי לשובע ללא שום הגבלה.

פשוט הכרתי את עצמי וידעתי שיש לי הרבה מקום לשינוי תזונתי עוד לפני ספירת קלוריות. ובתוספת ספורט, ב"ה זה הספיק.

אם יורדים כשאוכלים חופשי זה סבבה

אם לא יורדים ורוצים לרדת וכבר אוכלים בריא/ מזין, כנראה צריך לאכול פחות.

זה לא זהה לאדם ואדם, גם תלוי בעיכול של בן אדם.

יש פחמימות בריאות מאוד ואותו דבר עם חלבונים ולהיפך.

ממה שכתבת לא הייתי מפחדת לאכול בטטה, להיפך זה מאוד בריא. ירקות (במיוחד מבושלים) מתעכלים מהר. לפיתה (גם מכוסמין) לדוג' לוקח יותר זמן.

אולי את המרק הייתי אוכלת דווקא בערב.

עדיף מבושלת..

הערך הגליקמי של בטטה מבושלת הוא 50, ושל בטטה אפויה בתנור הוא 90! 

בכל מקרה שתיהן זה בריא מאוד.

מעניין איפה נשמרים יותר הערכים התזונתיים

אני לא יודעת אם ההבדל הוא בגלל בישול במים לעומת אפיה או הנחות אחרות

אבל למשל בתפוחי אדמה אני יודעת שברגע שהופכים לפירה הערך הגליקמי עולה וזה הרבה פחות משביע לטווח ארוך למרות שזה אותו תפוח אדמה אבל תהליך הלעיסה מול מעיכה משנה את איך שזה מתבטא בגוף 

כמות האוכל כל עוד את שבעה אחרי הארוחה אבל לא מפוצצת

וגם אוכל איכותי, ביתי ולא מעובד זה גם בעיני עיקרון

מוצרי חלב/בשר/דגים/ביצים אני אוכלת אבל בכמות לא בהפרזה ולא כל יום

לעומת זאת חומוס שהוא חלבון אני אוכלת דיי הרבה

וגם באופן כללי את יודעת אם יש לך חוסר איזון בגוף שזה מצב יותר קריטי לפינוי פסולת מיטבי באופן יומיומי אז כן הייתי עקרונית בדגש על כמויות וסוג האוכל הוא קריטי ומשפיע

ממה שא י יודעת, כדי לרדת במשקל מומלץ להוריד פחמימות ולהעלות כמות חלבונים כי הם תורמים לתחושת שובע לאורך זמן ושורפים שומן

לא נשמע שאת הולכת הרבה חלבון בכלל..

וגם, ממליצה לא להסתכל על זה כהפחתת פחמימות ומתוקים, אלא כהעלאת כמות החלבון

אני לא חושבת שזה נכון להגיד לעצמנו מראש 'אני לא אוכלת פחמימות כאלה וכאלה יותר' כי זה גורם ןאפקט הבומרנג שיוצר אכילה בריבית דריבית

מה שמומלץ כדי לרדת במשקל זה גרעון קלורי

גרעון קלורי משיגים הכי טוב על ידי הפחתה בכמויות האוכל. מצטרפת ל @oo שכתבה שבדרכ אנחנו אוכלים יותר ממה שהגוף צריך

וטיפ להפחתת פחמימות בריאות: לפני הצהרה על הפחתה, שינוי וכדומה.. ממליצה לך להתבונן ולהבין את הדפוס

אצלי למשל הבנתי שאכילת מתוק על הבוקר (גם אם טבעי כמו תמר) גורם לי לרצות לאכול מתוק במשך כל היום ופותח לי את התיאבון למעגל של סוכר שלא נגמר

7יש לי עוד תובנות אבל בעיקרון ממליצה לך להתבונן בזה

בהצלחה!

כל אחת מחכימה יותר ויותר

מבינה שזו אמורה להיות דרך חיים ולא דיאטת כאסח ואז חוזרים. זהו אני לא חוזרת לשם יותר בעז"ה

רוצה להיות קשובה יותר לגוף שלי

למשל כבר כמעט שבועיים אוכלת מאוזן ואתמול אכלתי ג'אנק אחד בערב והרגשתי ממש רע אחר כך. לא ייאמן איך זה משפיע על הגוף

גם לי ג'אנק עושה רע

ההתבוננות מאפשרת לנו ללמוד על מה טוב ומה פחות טוב לגוף שלנו ואיך אנחנו מרגישות אחרי. זה מונע אכילת ג'אנק כברירת מחדל, וגם השיח שלנו מול האוכל משתנה מ- בא לי/ לא בא לי, ל- עושה לי טוב/ לא טוב

עוד דוגמה להתבוננות שאוסיף ברשותך - שעת האכילה

שמתי לב שגם אם אני אוכלת משהו שהוא לא בהכרח ג'אנק סמוך לשינה ממש (וקל וחומר ג'אנק), אני קמה בבוקר עם הרגשה רעה וכבדה, לפעמים צרבת. אז החשק לא עולהעל ה- בא לי, וזה גם עוזר

אחרי החגים.

גם אני התחלתי תהליך, ובזכותכן ארוחת בוקר היום היתה שייק פירות עם גרעיני דלעת וגרעיני חמניות טחונים. עשה לי הרגשה טובה וגם השביע לזמן מספיק ארוך

אכילה בלילה זה זוועה

גם סלט עושה לי רע בלילה תאמיני לי

מחי מתפללת רק שנצליח להתמיד ונבריא מזה יחד

יש לי פיתויים.. בא לי פתאום קפה ושוקולד סתם באמצע היום

גיליתי שאני לא באמת אוכלת!!! רק מנשנשת כל הזמן. וזו הבעיה שלי.

אני לא אוכלת ארוחות מסודרות ומזינות. סתם שותה קפה ופרוסת עוגה או שתיים.. כך מעבירה את היום

וזו הבעיה העיקרית שלי שאני נשנשנית מטבעי.

רגע מה אצלך נחשב כבר לילה מבחינת השעות?

סתם מסקרן ...

וואי באמת קשה שלא אוכלים מסודר...

אני ממש משתדלת לעשות להם סדר

למשל בעלי כל כך מסודר. לכן הוא רזה ואני לא

אצלי לילה זה 9 וחצי בערך אם אוכלת מרגישה כבר רע אחר כך

אה אוקי גם אצלי 9 וחצי זה נחשב כבר לחלוטין לילה ובאמת כבר פחות כדאי לאכול משהו...

אולי רק ירקות שהם לא חומציים במיוחד... (נגיד לא עגבניה) 

בד"כ משתדלת נשנושים בריאים יחסית. וגם לא הרבה אז משקל זה לא מה שמטריד אותי

אבל ממש קשה לי לאכול ארוחה. במיוחד בבוקר.... גם צהריים מעדיפה משהו קליל לפעמים זה סנדוויץ

מזל שבד"כ בערב עם הילדים אני אוכלת טוב הרבה פעמים בשרי וכאלה

בעקרון אחד ההרגלים שהכי חשובים זה לשבת לאכול ארוחות מסודרות, זה גם דואג שתהיי שבעה ולא תתפתי לשטויות וגם כשיושבים בד"כ אוכלים יותר מודע ויותר בריא ואפילו לועסים יותר זמן אז גם מרגישים יותר שובע עם אותם קלוריות

כמו שאת מבינה מתחילת התגובה אני טובה בדיבורים ;) אבל חד משמעית כשאני אוכלת מסודר אני אוכלת הרבה יותר טוב

גם בתור בן אדם, וגם בתור אשת מקצוע.

לא התייעצתי איתה אישית אף פעם, אבל כן שמעתי ממנה כמה שיעורים דרך מכון פוע"ה.

יד לה תפיסת עולם בריאה מאוד בעיני, מחוברת לקודש ולתורה, וגם מחוברת מאוד למציאות, מעודכנת בידע אקדמי ומחקרי, אבל לא מקבלת כל דבר ולפעמים מבקרת מה שלא מסתדר עם התפיסה היהודית.

חכמה תורנית מבינה

ועם רגליים בקרקע

אישית לא התייעצתי איתה, אבל פעם התקשרתי לבקש ממנה ייעוץ בעניין מסויים והיא אמרה לי בכנות שהיא פחות מבינה בזה והפנתה הלאה.

אבל מכירה אותה קצת בכללי ומכירה אנשים שהתייעצו איתה

שלימדו אותי

וכולן מאד תופסות ממנה בפן ההלכתי ובפן המקצועי וגם הנפשי

אישה מיוחדת ואצילית

(מכירה אותה מהחיים ולא בפן המקצועי)

האלה בעצמה

1. לא נכון שאנשים לא חושבים על להביא עוד ילד ברצינות. הם חושבים, מבינים שזה תקופה קשה/ עמוסה/ אמוציונלית/ משמינה/ וואטאבר, אבל הרצון להגדיל את המשפחה גובר על הקושי העכשווי.

ז"א, רוב האנשים שמצלילים לעשות את זה עושים עבודה עם עצמם של עיקר ותפל, וכשהם מבינים מה העיקר - הם הולכים עליו, נקודה. למרות ש...

אני אגב חושבת שכח רצון והתמדה זה א ב בכל מה שכתבת, כמו זמן לעצמך, בילוי,פנאי, ספורט וכו.

זמן אף פעם אין, זמן עושים. וגם צריך לדעת איך מנהלים אותו ובכלל, איזה ציפיות יש לנו בהתאם למציאות הקיימת ואם זה ישים בכלל עבורנו

ואיך עושים .? מתעדפים ומחליטים שזה חשוב. ואי אפשר שהכל יהיה חשוב באותה המידה

2. זה לא - או להיות טוטאלית ולהישאב לעבודה, או להיות מזכירה זוטרה (אני אגב בחרתי להתזטר לי כי העבודה ממלאת אותי, אבל לא בא לי שתגביל אותי ותחנוק אותי ככ וחשובה לי גמישות)

מאיך שאני קוראת אותך את פרפקציוניסטית ברמות. אי אפשר להיות פרפקציוניסטית ולהרגיש שאת בסדר וטובה בהכל, זה תרתי דסתרי.

לדעתי פרפקציוניזם זה דבר לא בריא (מדברת בתור אחת שעובדת על לשחרר את זה שמרחיק אותנו מעצמנו, כדי לקיים אידאל שאיננו קיים) אז את בעצם מזינה את התחושות שלך, והשיקולים והמחשבות שלך הם בהתאם

ועוד על זה שאת כבדה - מציעה לך לקרוא על אנשים רגישים מאוד. בטוחה שתחכימי.

לגבי מה שכתבת,

1. נכון שאנשים שמביאים עוד ילד מבינים שזו תקופה אמוציונלית\משמינה-אבל אם ארבע שנים אחרי אני עדיין עם עודף משקל כשהם בגיל כזה, ולא מצליחה לגייס מוטיבציה חרף העומס שכבר קיים, מה הסיכוי שאצליח לרדת אי פעם אם אביא עוד ילד? הרי הסטרס והעומס רק יהיו במגמת עלייה...אז למה להכניס את עצמי לזה כביכול?

2.תוהה במה אני יכולה לעבוד, גם לי בא להקליל בעבודה מאד, אבל ממורה במשרה מלאה אין לי מושג במה אוכל לעסוק שיציע את אותו סכום ויאפשר בכ"ז אתגר.

אמרת שגם לך הייתה כזו התלבטות,

מה החלטת?

תודה

גמני חשבתי על עניין המשקל, ולצערי טרם הורדתי

האמת, הייתי תוחמת x זמן לירידה ואם לא אז לא ירדתי, אבל זה לא סיבה בעניי לא להיכנס להריון, אאכ ויש סיבה בריאותית אקוטית

משקל תמיד אפשר לרדת. גיל הפוריות תחום בזמן

לגבי לחץ וסטרס - לדעתי הרבה האנשים מנוהלים נל ידי חייהם ולא מנהלים אותם בהכרח. זה עניין של מרוץ החיים, הישארות מאזור הנוחות, לחץ כלכלי כזה או אחר ופחד משינויים

סטרס הוא עניין פנימי שלנוו. אנחנו מחוץ לסנטר שלנו כי אנחנו מעמיסים על עצמנו ושוב, אי אפשר הכל.

בחרת וזכית להיכנס להריון? היכוני לתקופה של הורדת הילוך עצמי, עזרה מבחוץ וסטנדרטים אחרים. אם תצפי להישאר באותו תפקוד עם שלושה כשעם שניים את מרגישה שאת קורסת אז בואי, פחות ריאלי בעיניי.. צריך להיות מציאותיים גם.

לגבי אתגר ועבודה, כבד לך משרה מלאה כמורה, תורידי משרה. למה ללכת לקיצון של החלפת מקצוע..? במיוחד שבמקצוע שלך יש מחסור רציני ואת אומרת שאת נהנית מזה.

אם את אדם של קצוות והכל או כלום, מציעה לך טיפול רגשי. נראה לי שפיתוח של עותר גמישות מחשבתית תעזור לך להגיע להחלטות בצורה יותר שלמה ומושכלת

לגבי מה החלטתי - אני עדיין על הגדר, מכל מיני סיבות

פחות כי אני לא רוצה (בעבר ממש לא רציתי)

וגם בצורת חיים(משפחה ברוכה וצפופה מבחירה..)

אני לא יונה לך מה נכון לך

כי אני לא את

המח שלי לא עובד ככה

הוא לא מתעסק במשוואות שציינת

זה בכלל לא הצורת חשיבה שלי

אבל לא כי אני שטחית זורמת וקלילה

הלווואיי חח

ההפך

אבל לא ככה אני רואה את העולם

ההנחות יסוד שונות לגמרי

א. לרצות רק 2 ילדים לא אופציה מסחינתי

ואני בעלת תשובה בעבר הרחוק שלי אז לא בגלל לחץ חברתי..לא חונכתי ככה ולא חייתי בסביבה כזאת גם אחרי התשובה

המשמעות של החיים שלי כרוכה גם בילדים שלי

זה חלק מהשליחות שלי בעולם

זה פותח לי את הלב

וכן זה גם לוקח כח

אבל כשיש הבנה של משמעות ,וערך ומלאות הלב

זה מה שנותן כח

גם הרובד הפשוט יותר

סקרנית להכיר לגלות עולמות שלהם

כיף לייצר אווירה שמחה בבית

לגלות שהבית הפך לכזה חי ושוקק חיים ומשחה וצחוק

זה פלא לראות אותם חבורה שלמה משחקת צוחקת ומבלגנתתתתת חח

וזה גם קשה ודורש ומעייף

ברורר

אבל מעולם לא שאלה של האם..

אלא

איך

זה החלום שלי

זה משמעותי לי

אז זה עובדה

והשאלה איך

אני לא מנסה לשים את המרכיבים של חיי ולשבץ הכל בתמונה ולראות שהכל מתקתק יחד

אני

בעיקר

מתקשרת עם עצמי כל הזמן

בהווה

שואלת את עצמי למה אני זקוקה בכל תקופה

מה המקורות הטענה שלי מה נותן לי כח

אני דואגת לזמן לעצמי

דואגת לא לעבוד בעבודות תובעניות כדי שישארו לי אנרגיות זמינות

ומורידה רף בנקיון הבית או בדברים שפחות הכרחיים עבורי

אבללל

אני לא מצפה שיהיה מושלםם או קל או נח או הרמוני

לא מתכננת קדימה מדי ומנסה שהכל יסתדר

מקשיבה לעצמי לכוחות

אם היה לי קשה מדי היתי מרווחת את הילדים

אבל היה קשה ונסבל וגם מספק ומגדל אז לא מנעתי

היום מרגישה כמה זה מצב זמני

כל שנה נהיה יותר קל

אפילו שיש יותר ילדים ותמיד תינוק ..וקם בלילה

אבל מבחינתי זה החיים

הם לא אמורים להיות אירת

ויש בהם תקופות שדורשות יותר התמסרות

בתיכון מתמסרים לבגרויות

בגיל העשרה מתמסרים לבניית מקום חברתי

בשנות העשרים המוקדמות לבניית האישיות והמקצוע

ואז או תוך כדי בבניית הזוגיות

ואז גם בהקמת המשפחה

ועוד כמה שנים המיקוד לשי יהיה אחרת

מוחשי לי כמה זה זמני  הכל

אני לא מחפשת חיים קלים

מחפשת חיים מלאים משמעותיים ומספקים

עבורי ועבור ה' יתברך ועבור הסביבה

זה לא כדי לשכנע.רק כדי להפגיש אותך עם עוד זוויות מבט שונות

אולי לך במבנה שלך נכון אחרת

אולי אפילו בטוח שנכון אחרת

וזה מצוין

אבל איפה שלך לא טוב עם עצמך- שם היתי מעמיקה יותר

כי את מאודדד מגדירה את עצמך

כעובדה

כמאפיני עצמך

וזה לא אומר שזה חייב להץנהל ככה

זה בחירה

ויש בחירה

ואיפה שטוב לך- מצוין

ואיפה שפחות טוב לך עם תכונות שיש בך- אפשר ללמוד ליצור שינוי בדפוסי חשיבה ובהרגלי חיים

במקומך כן היתי שוקלת עוד ילד

אבל

תשאלי ץחשבי וה' יוביל אותך

וכן אנחנו שונות,

אני יותר בורגנית שכלתנית ומחושבת

מציינת את זה כמגרעות שבעוכריי כמובן. וזה האופי. וזו העבודה כנראה. אבל הפוסט שלך שווה קריאה שוב ושוב. לקחת ממנו ולאמץ. 

ולכן הדגשתי שאני לא כותבת כדי לשכנע אותך לעשות כמוני

ממש לא

לך יש מה שנכון לך

אבל כתבת שאת מנסה להבין איך אנשים בוחרים אחרת

אז רציתי להמחיש

שזה לא שהם בוחרים אחרת

הם בוחרים מתוך מי שהם ,מתוך איך הם חווים רואים ומפרשים את העולם ומתוך מבנה האישיות שלהם

ואם את תכירי טוב את  הנפש שלך ,תלמדי אותה,

ותלמדי לעבוד על מה שאפשר לעבוד, לקבל מה  שבתוכך שאי אפשר כרגע לשנות,

ואת תגיעי לבחירות שמדויקות לך.

לא משנה מה הם יהיו.

אז קצת שיתפתי אותך בעולם שלי

כי לפעמים הז עוזר לנו לדייק את עצמינו

במה בחיים שלי אני רוצה לבחור מחדש

ומה אולי אני רוצה לעשות שינוי או דיוק כלשהו

לא בדיוק עונה אחד לאחד למה שאת מבקשת.

(איכשהו בטעות לא שירשרתי נכון. שמה לב עכשיו)
 

אני חושבת שנקודת העניין בחיים בכללי וזה בא לידי ביטוי גם בנושא של ילדים זה נקודת המוצא שלי כלפי החיים שלי-  באתי לתת או לקחת? מה הייעוד שלי? קצת דומה לחשיבה שהמקורית הזכירה - מה עיקר וטפל.

אם אני נכנסת לתוך מעגל הנישואים והילודה מתוך תודעה שבאתי לתת, באתי להשקיע ויש כאן אור שצריך להיוולד ולהתהוות מדובר כאן בשנים של השקעה שיכול להיות שאת הפירות אני אפגוש עוד המון זמן, אבל אני שותלת נצח - בחינוך נכון אני זורעת לדורי דורות.

יש לי שותף, קריטי וחשוב הוא נתן לי את היכולות ואת התפקיד ואני חיבת להכניס אותו ברמה הכי פרקטית ומחשבתית לחיים שלי כדי לא להיסחט ושגלגל הכוחות ינוע נכון- הקב"ה, זה שם בהכרה שלי במה להשקיע ובמה לא, בהדיפת רגשות אשמה על מה שאולי אני אמורה לתת לילדים - כשאין את זה בסל שלי, תפילות, והמון אמונה בעצמי בזכות האמונה הבלעדית שלו בי כשאני מבקשת עוד שפע ויכולת לעשות טוב והוא נותן לי עוד נשמה לגדל.

המון אמונה ביכולת של נשמה בעולם, בלמה אנחנו פה בכלל, זה מאוד משמעותי בפרטים הקטנים - איך אני מתייחסת לילדים, כמה אור הם, לדאוג לבריאות הנפש ובריאות הגוף שלהם, לאהוב ולייקר את הזמן איתם.

מתוך זה- כמה אני מעריכה אותי ואת התפקיד המטורף שלי מפנקת את עצמי- במילים טובות, בפינוקים טעימים בסוף היום, בחזרתיות בראש על מה הענקתי היום,  כמה אני שמחה על הזכות הזו ומצמצמת דברים אחרים- מעגלים שפחות משמעותיים בעיניי לנתינה שלי לעולם - באופן כללי מחפשת נתינה איכותית על כמותית ונשמתית על טכנית מצד המעגל החיצוני.

מאוד חשוב לדאוג שמעגל הכוחות שאני מוציאה כאישה וכאמא יחזור אליי, מנוחה מתאפשרת כשמסתכלים על התוצאה ומבינים את המשמעות שלה-(למשל כשאני רואה אפילו בקטן שהרגל שניסיתי להטמיע בילדים באמת התקבל)  אז מעגל הכח חוזר בצורת סיפוק ושמחה, אנחנו מקבלים כח מעונג ומוציאים כח מתוך רצון.

לסדר את המחשבות, נכון?)

אתחיל מהסוף: אף פעם לא הייתי צריכה להסתדר עם שלושה ילדים פשוט כי התאומים שלי הם השלישי והרביעי במספר...

רק רוצה לומר שהחששות שלך הגיוניים, כי התחלת את חיי ההורות שלך בנקודה לא שגרתית יחסית - גם בגיל יחסית מבוגר וגם תאומים על ההתחלה. בגיל צעיר אנשים הרבה פחות חושבים ומתפלספים בדרך כלל... (יכולה לומר על עצמי שהמחשבות שלי על ילודה וילדים עברו שינוי משנות העשרים שלי, שאז התחתנתי, לעכשיו, כשאני קרובה לגיל ארבעים...)

בכל אופן, הרבה פעמים כשחושבים על ילודה צריך קצת "לזרוק את השכל" - כי מבחינה שכלית והגיונית זה באמת לא הגיוני להביא על עצמנו עול שכזה בדמות ילד שתלוי בנו... צריך לתת לרגש את הבמה פה (לפחות באופן חלקי), ולראות אם הוא משתוקק למתיקות שיש בילד למרות כל הקשיים...

וגם - צריך לנסות לראות את התמונה הכללית, להסתכל על החיים ממבט על, מנקודת עתיד... בעתיד, כשתהיי (נניח) בת 60 - איזו תמונה תשמחי לראות ולחוות? האם עלולה להיות לך צביטה שלא תהיה בתמונה הזו ילד נוסף על התאומים, או שמבחינתך תרגישי שלמה כשיהיו לך שניהם לבד?

ועוד נקודה (כתבתי את זה בשרשור דומה לפני כמה זמן): קשיים עם ילדים לא נגמרים, הם רק מתחלפים. ולכן אי אפשר בהכרח לבנות על תקופה עתידית שבה יהיה קל להוסיף ילד למשפחה, אלא רק לבחון את רמת הקריטיות של הקשיים בתקופה הנוכחית.

ודבר אחרון - מכיוון שזה חוזר הרבה בשרשורים שלך - אני חושבת שנקודת העבודה העיקרית שלך צריכה להיות על הפניות הנפשית שלך, בלי קשר לעוד ילד או לא. כי נראה שאת דורשת מעצמך מושלמות בכל התחומים, ובאמת זה קשה להתנהל כך בחיים... צריך ללמוד להרפות קצת, בשביל להרגיש את הפניות הנפשית המיוחלת

כתבת באופן מופלא ורגיש,

(הכי כיף ההודעות המכילות שקוראות אותך ממש טוב כמוך וזו מעלייך)

תודה.

כן, זו פריקת רגשות וסידור מחשבות.

כון, התחלתי את ההורות בגיל מאוחר ואודה ולא אבוש, פחדתי בכלל מלהביא ילדים. בהריון הראשון בעלי רצה יותר ולחץ.

עכשיו הוא לא. שנינו מודעים לעומס ולכל מה שמסביב בחיי היומיום.

עכשיו זו ממש החלטה שלי לפי כוחותיי ויכולותיי ומצד שני בעלי בעד משרה מלאה כי צריך כסף וכו....

אם נצליח ב"ה להביא (הלוואי, זה לא בלחיצת כפתור בטח בגיל הזה) אין מצב שאעבוד במשרה מלאה.

השאלה איך באמת לאזן את הפניות הנפשית.

מה שכתבת בסייפא.

יודעת שיש כאלה שעושות את זה, אפילו עם הרבה ילדים, אבל אני אישית באמת לא מסוגלת לזה... (עובדת כעצמאית מהבית, ומשתדלת שהתנאים יהיו נוחים לי ולילדים)

לגבי איזון הפניות הנפשית - עניתי לך באישי

בא לי לדעת במה נשים עובדות כאן. אולי איחשף לסוג עבודה נוחה יותר.

אני בת 41, אם הייתי היום עם 2 ילדים בוודאות לא הייתי רוצה ללדת עוד.

יש אנשים שחושבים בכובד ראש על הבאת ילד נוסף ויש כאלה שברור להם מראש שעושים הפסקה כלשהי וממשיכים ללדת.

ילדים זה התעסקות גם בגילאים גדולים יותר, לי ההתעסקות יותר קלה ככל שהם גדלים, יש כאלה שקשה להם גם בגילאים גדולים.

הרבה אמהות משתעבדות להורות וחיות בהשרדות, פחות עסוקות עם עצמן ועם מטרות, כל ילד זה תוספת עבודה וצמצום הזמן שאפשר להקדיש לעצמך.

אני לא קוראת לעבודה שלי קריירה, אם כי התפקיד והשכר כנראה נחשבים ׳קריירה׳, היכולת שלי לעבוד בראש שקט קשורה בקשר ישיר לעובדה שבעלי הורה פעיל ומטפל בילדים ובבית, אם הוא לא היה עושה את זה הייתי מתקשה לתפקד בעבודה וגם בבית.

אם תשימי לב, כל כמה שנים יש משהו דרמתי במדינה.

סבב/מבצע/מלחמה- פעם בשנתיים-שלוש בממוצע. מקווה שאני מדייקת.

קורונה שנה וחצי-שנתיים ועוד לא התאוששנו- מלחמה כבר שנה ולא רואים את הסוף עדיין.

לא מצליחה להבין איך אפשר לקחת סיכון להכנס להריון כשאין לך מושג מה *הפעם* יהיה במדינה שלנו עד הלידה או אחריה?

יכול להיות הבדל בין הריון סיוט להריון סביר. הבדל בין לידה זוועה ללידה סבבה. גידול נעים או גידול מבהיל וסיוטי.

לפני כן המציאות נראתה אחרת ולא דמיינו בכלל..

יכול להיות שאולי זה יהיה שיקול אצל מי שחשוב לה וודאות. אני בכל אופן רואה סביבי בייבי בום מטורף. למרות.

שזה באמת דבר נצרך בלי קשר כשבוחרים להיכנס להיריון - כי גם ברמה האישית אי אפשר לדעת מה יקרה במהלכו ובמהלך הלידה.

אין מה לעשות, בלי אמונה אי אפשר לחיות בכלל, וגם לא להביא חיים חדשים...

אני כמה שבועות אחרי לידה והיו לי אתמול מחשבות קצת עצובות לאיזה עולם הבאתי את הילדים וכו' וכו'. ומה יקרה בעתיד.

שיתפתי את בעלי והוא סיפר לי את הסיפור המדהים של המלך חזקיהו שראה ברוח קדשו שיהיו לו בנים רשעים ולכן לא התחתן ולא הביא ילדים. הוא חלה במחלה קשה והנביא ישעיהו בא ואמר לו שנגזר עליו שימות בגלל שלא עסק בפריה ורביה. ענה לו חזקיהו - אבל היו עתידים לצאת ממני שני בנים רשעים( רבשקה ומנשה) אמר לו חזקיהו תשובה מדהימה - אתה צריך לעשות את שלך והקב"ה כבר ינהל את הדברים.

מצרפת צילום של הסיפור...

אותי זה מאד חיזק... אנחנו את שלנו צריכים לעשות והקב"ה הוא זה שמנהל את העולם.

רציתי עוד אחד למרות כל החששות פשוט רציתי עוד אחד (אחת אם לדייק)...

אבל גם לא תיכננתי להיאבק על זה, פשוט הפסקנו למנוע. אחרי שנתיים בלי מניעה כשחשבתי שזהו והשלמתי עם זה, פתאום גיליתי שנכנסתי להריון. וזה די היה הלם שלקח לי כמה זמן גם לקבל את זה.

מזמן אין לי זמן אישי, אבלזה פחות מעסיק אותי... הילדים כבר בני 5 ומצד אחד שמחה שעוד מעט תהיה לי יותר חופשיות, מצד שני תינןק נוסף.....

אבל אני גם די מותשת מהעבודה שלי, זה התחיל עוד מלפני ההריון. דווקא מחכה כבר לחופשת לידה. גם אין לי כוח לסחוב יותר. הלילות פשוט סיוט....

ומקווה לחזור לעבודה אח"כ עם כוחות מחודשים.. בכלל חשבתי לנצל את זה לעבודה חדשה אח"כ אבל כבר אשאר באותו מקום ןבהמשך כשיהיה לי יותר פנאי בע"ה אחפש עבןדה חדשה כנראה.

מה שאני רואה שהגוף כבר פחות בנוי לזה, ההריון מאוד קשה לי וב"ה זה רק אחד. לא יןדעת איך הצלחתי לסחוב שניים יחסית בקלות. קשה לי מאוד פיסית ועם הלב שלי.

אני חושבת ששההריון זה גם סוג של בריחה כזאת מכל מה שקורה מסביב במדינה. זה נותן לי משהו אחר להתעסק איתו ולעקוב אחריו.

אז נכון שאולי קשה ויהיה קשה יותר, אבל גם יש יתרונןת ותקוות. 

או משהו בסגנון.

מהרושם שלי מהודעות שלך פה בפורום, ואני ממש מבקשת מראש סליחה אם זה ישיר מידי או לא כל כך נעים לך שאני כותבת, אין לי שום כוונה לפגוע 🤍, את מהממת ורגישה ומודעת ממש, אבל חסרה לך בהירות הדרך. הרבה דברים מבלבלים אותך למרות שאת ממש יודעת להרגיש מה מתאים לך ומה לא. זו תכונה יפהפיה, לדעת לבחון את עצמך שוב ושוב ולא להיות מקובעת. לשים לב שיש גישות ושיטות שאפשר לקבל מהן, אבל שוב- מהרושם שלי זה נראה שדברים כאלו מערערים אותך.

לכן אני מציעה כיוון, לפנות למאמנת אישית, שנשמעת לך טובה וחכמה וכמובן עם ניסיון מוכח, ולעשות איתה תהליך וסדר של מה המטרות שלך בחיים, איפה היית רוצה לראות את עצמך בעוד שנה וחמש ועשר וכו', ואיך אפשר להגיע לשם עם הנתונים הפיזיים שלך. להיעזר בעולם האמיתי עם מישהי (או מישהו, אם מתאים לך, ואולי לאו דוקא אימון אבל שזה יהיה תהליך של היכרות רצינית עם כוחותיך והמטרות שלך ועם כלים לישום שלהן) ולא רק בעולם הוירטואלי ועם תשובות מגוונות שאולי חלקן ואפילו רובן מתאימות אבל אולי עוד יותר מבלבלות, והן הרבה יותר כותרת או קריאת כיוון והרבה פחות דרכי פעולה ותהליך ממשי, ובמקום לצאת עם סימני קריאה זה מעלה אפילו עוד סימני שאלה שלא היו חלק ממערכת השיקולים.

ואולי אני לגמרי טועה, וההתייעצות שלך כאן לגמרי מספיקה לך להבין לאן הלב שלך נוטה, ואת שמחה בדרך הזו ולא מרגישה צורך להתערבב עכשיו עם תהליכים, ואת יכולה לדלג הלאה ולשכוח מה שאמרתי. בכל מקרה בהצלחה, אלה באמת החלטות כבדות משקל, מאחלת לך שתרגישי שמחה לטווח ארוך מהבחירות שלכם🌷

סליחה מראש אם זה נשמע מזעזע.

זה לא השיקול היחיד כמובן, אבל זו עוד נקודה שרציתי להאיר.

בעוד 20 שנה- אני לא רוצה משפחה של שני ילדים, אלא יותר.

אז זה דורש השקעה עכשיו, אבל זו השקעה לטווח רחוק.

אני רואה משפחות של שני ילדים שעושים שמיניות באוויר כדי לא להשאיר את ההורה האלמן בשבתות לבד. במשפחה של 5-6 ילדים זה קל יותר.

ובנוסף- מבחינה דתית אמונית אני מקיימת את ציווי ה' בכל הריון ולידה.

אז כשהיה צריך לקחתי הפסקה ארוכה של 4-5 שנים. אבל אם הכוחות (פיזי, כלכלי, נפשי) מאפשרים לי-אז כן...

1. קודם כל זה בוודאות עניין של תרבות ומאיפה הגעת.

אני מגיעה מבית של משפחה גדולה ובעיניים שלי משפחה גדולה זה הכי טוב

בעיניים שלי זה שמחה צחוק זה בית שמלא בחיים וגם בהמשך החיים אני חושבת שמשפחה זה העוגן שלנו

ואני רוצה לתת את המתנה הזאת לילדים שלי.

עם כל השיקולים האלו אני מאוד יכולה להבין את נק' המבט שאומרת ששניים שלושה ילדים זה מספיק...

ואני חושבת שזה עניין של מאיפה הגעת כי בסוף את רואה ציבורים שלמים שכמעט כולם נוהגים באופן די דומה

אז אנחנו יכולים לספר לעצמנו סיפורים שחשבנו ושקלנו וכו' וכו' בסוף הסביבה שלנו משפיעה המון המון על ההחלטות שלנו.

2. נכון, זה עניין של אופי.

אני עם שני ילדים וכן זה קשה. הם מתעוררים בלילה והם תובעניים. והגדול שלי בכלל מאתגר אותנו.

ועדיין אני חושבת שזו תקופה, לא קצרה והיא עוברת ואני רוצה עוד ילדים כי לדעתי בסוף זה משתלם.

5. לדעתי סדר העדיפויות צריך לשים אותך יותר למעלה.

את הראשונה. ולא כי את אנוכית אלא בגלל שכשלך יהיה טוב, לילדים שלך תהיה אמא טובה יותר.

אני מאוד מקפידה על ספורט לפחות פעם בשבוע.

חשוב לי מאוד לעבוד בעבודה שאני אוהבת וממלאה אותי.

ועדיין ברור שכשאת אמא לא יהיה לך זמן להכל.

אבל פשוט אל תשכחי את עצמך ותשקיעי גם במה שחשוב לך.

6. נשמע לי שהפרפקציוניסטיות כובלת אותך.

תנסי לא להגיד לעצמך שאת פרפקציוניסטית אלא הפוך ולנסות לשחרר.

אפילו להתחיל בדברים קטנים.

למשל אם את רגילה לשטוף את הבית X פעמים בשבוע, תורידי פעם אחת

תלכי לישון כשיש כלים בכיור, הם לא יברחו לך.

בעבודה גם אפשר טיפה להוריד את הרף (עדיין כמובן לעשות עבודה טובה...)

7. אני אקדמאית ואני קרייריסטית ברמות

העבודה חשובה לי מאוד ואני גם משקיעה בה.

ועדיין לטווח רחוק אני יודעת שכשאהיה זקנה אני אהיה גאה בנכדים שלי ולא בעבודה.

ונגיד מפחיד אותי הריון נוסף ולבוא לספר שאני בהריון כי "לא נעים" מהעבודה.

ואני אומרת לעצמי אין לא נעים.

יש סדר עדיפויות והמשפחה לפני העבודה. נקודה.

ואסיים במשפט ששמעתי פעם ממישהו: "אין זמן נכון להביא ילדים"

תמיד יש סיבות למה לא ואיך לא ואולי עוד מעט.

ולפעמים צריך להזיז קצת את השכל ופשוט לקפוץ למים.

[לא להתנפל עלי, ברור שיש מצבים שממש ממש לא להביא ילדים...]

עכשיו כשאני עם 3 זה יותר קל.
הגדולה שלי כבר בת 5. מנהלת שיח. זה שלב הרבה יותר כייפי בשבילי.

אני מגלה שאני יותר מתחברת לאימהות שיש בה שיח כלשהו. למרות שגם כשהם קטנים יש להם את הקסם שלהם.

תאומים זו חוויה לא פשוטה ללידה ראשונה, לפחות בעיניי.

לידה ראשונה זה הלם. שוק. גם הרבה פחד. כל דבר את רצה לבדוק בגוגל. כל דבר זה סכנה מיידית לחיים שלה ח"ו קיצר, אוכלים סרטים.

אז לקבל את זה בכפול? זה בהחלט אתגר.

אישית אני לא בדיוק עושה שיקולים של כסף או כוח.

מאיפה יהיה כסף? יהיה.

מאיפה יהיה כוח? יהיה.

אני שואלת את עצמי אם אני אשמח לראות שני פסים.

אם כן- מה טוב!

אם לא- זמן לחכות.

חחח... נשמע שטחי, נכון? אבל דווקא בגלל שעברנו 1001 מורכבויות בחיים, אז פה דווקא לא נכנסתי כ"כ ללופ של מחשבות

קודם כל נשמע שהנקודה העיקרית פה היא באמת הפחד לאבד כל כך הרבה דברים שחשובים לך, ויחד עם זה כן צריך גם רצון.

יש מצבים שבהם הזמן עושה את שלו, הרצון מתגבר והדברים מתבהרים. אם את במקום שבגלל הגיל את צריכה לקבל איזהי החלטה,

בעיני נכון לעשות תהליך פנימי ולהבין מה את באמת רוצה, מה חשוב לך, איך לדאוג שהדברים שבסיסיים עבורך יקבלו מענה וכו.

לגבי אנשים אחרים אפשר לענות-

נכונות ורצון זה משהו שכנראה גם קשור בחוויה שמגיעים איתה של מה זה משפחה ומה הגודל שלה,

של אידאל, של השפעות של החברה שחיים בה.

כל אלו ועוד יכולים וגורמים ללא מעט אנשים ללדת יותר מ2 ילדים, וגם להסתדר כל אחד ברמה שהוא מסתדר,

ועובדה שהרוב מסתדרים. וכן זה לפעמים קשה, זה דורש התעסקות והשקעה

אבל בעיני ההשקעה הכי שווה ומתגמלת בעולם.

ויחד עם זה כן יש מי שלא לוקח הכל בחשבון, וכן גם לגבי חיים של רווחה

נפשית מסכימה לגמרי שזה דבר חשוב מאד, וחבל שלא כולם עוסקים זה.

ויש נשים שזה חשוב להן אז הן גם מוצאות את הדרך מבחינת קריירה וספורט וזמן פנוי, זה עניין של הגדרה וסדר עדיפויות.

בשורה התחתונה כל אחד יש לו את הסיפור שלו, ונשמע שעיקר הנקודה פה זה לברר מה הסיפור *שלך*

מה את רוצה, מה חשוב לך, מה מפחיד אותך, במה את בוחרת.

תנסי שמן הדס צריך לערבב בשמן בסיס ולמרוח במפשעה.

לגבי 2.

תניחי מהר לא לאט כזה ולהניח שתי ידיים ולעשות שששש ואז הם חוזרים לישון מיד ממש להשקיע איזה דקה 

הייתי מנסה לעשות לו גרעפס אחרי שמתעורר בעגלה ואז מרדימה שוב.

אני אישית אחרי שנרדמים גם משכיבה על הבטן אבל לא יכולה להמליץ על זה חחח

שמן הדס למשך כמה ימים ועוד 10 ימים שוב לכמה ימים

לגזור ציפורניים לשטוף ידיים עם סבון במיוחד לפני אוכל

לכבס מצעים ומגבות על הרתחה

והייתי נזהרת על הקטני..שוטפת ידיים עם סבון לפני. שמחתלת וכו

מנשא!

הוא גור קטן מחפש להרגיש אוצך

זה די ברור שזה הריון לשא צלח

גם לי קרה ככה וזה כואב ומאכזב ממש 

למה ההריון ממשיך להתפתח,

הרי נוצר שק נוסף..

אני האמת תוהה מה העניין

זה גם תלוי בגודל השק אם נעצר ונתקע בגודל שתואם לשבוע 5..

תוהה אולי היה ביוץ סופר מאוחר (האם המחזור סדיר?)

לא יודעת בקיצור

ומתייעצת עם רופא אחר

אם הרופאה שלה לא יודעת מה להגיד........

אמרה שלא נתקלה בדבר כזה שהשק הוכפל אבל שניהם ריקים לגמרי..

מקווה שמחר מחרתיים כבר תהיה לה תשובה..

מוזר שהרופאה לא יודעת מה להגיד.

יותר סביר שהיא יודעת ולא רוצה להגיד, או שהיא אמרה והחברה לא הבינה אותה נכון.

הגיוני שבשלב הזה אפשר לחכות שהכל יצא לבד ולכן שלחה אותה לחכות בינתיים.

בקיצור אנחנו לא רופאות אבל אם אני הייתי במקומה הייתי הולכת לרופא בכיר יותר שיהיה לו את הביטחון לומר לי יותר פרטים. לפחות יגיד את ההסתברות.

גם אם המסקנה שלו תהיה לחכות, לפחות שהיא תדע למה היא מחכה ולא סתם לחכות.

במיון יבדקו הכל

חוץ מזה המכשור שלהם אולי יותר טוב ואולי יראו מה שהטכנאית לא ראתה בעזרת ה

6 שבועות לחכות מרגע גילוי עם הריון לא תקין זה בסדר.

רוב ההריונות הלא תקינים יוצאים החוצה בצורה טבעית.

לא צריך להלחיץ לסוע למיון.

עוד שבועיים אולטאסאונד חוזר בקהילה יתן לה תשובה יותר ברורה