פורום הריון ולידה (עמוד 428)

לצהריים- דגים

סעודה מפסקת אורז שאני מבשלת אותו ביחד עם תירס.

שזה מאכל אבלות

אז ביצים לחם סלט בלי הרבה תיבול וטחינה

צהריים אוכלים תבשיל של תפוא ונקניקיות טבעול ברוטב אדום

סעודה מפסקת: ביצה, פרוסת לחם. על הרצפה.

סעודה ב17:00:

דג

פירה

סלט

טחינה

לק"י

אבל בהנחה שאת הולכת לנוח במזגן ולא להוציא אנרגיות, זה נשמע לי בסדר גמור.

וגם בהריונות אני לא תמידה מגיע לשלושה ליטרים.

וגם זה במאמץ מרובה

אפשר גם להצמיד אותו לשולחן.

הם מסתדרים מבחינת הגובה.

אפשר להושיב אותה על הברכיים.

מקסימום היא קצת נעמדת כדי להגיע לשולחן או לוקחת את הצלחת אליה.

אפשרות נוספת היא להושיב על כיסא ילדים קטן ואת הצלחת להניח על שולחן ילדים או על כיסא גגול.

זה מתלבש על הכיסא, אפשר גם בלי המגש. קנינו בבייבי סטאר

אבל תכלס בילדה הנוכחית לא הוצאנו אותו והיא עברה ישר לכיסא רגיל

מה אני יכולה להפסיד אם אמרח את זה?

העקבים שלי היו במצב לא טוב וחשבתי שזה אולי יכול לשמן אותם קצת.

המחזור החודשי הוא תהליך הורמונלי.  

ואמצעי מניעה שונים, או ללא מניעה,  משפיעים דרמטית על האופי של הוסת.  

התקן נחושת מאריך, התקן הורמונלי מקצר ומצמצם עד כדי ביטול הדימום או לעל היותר כתמים,  גלולות הנקה, גלולות משולבות לסוגיהן השונים.

בלי נתוני המניעה אין משמעות לסקר.  

ללא מניעה

אצל כל אישה זה שונה

מציעה להתייעץ עם רופא אם יש חשש. ותלוי ברקע לשאלה

אם את מנסה להיקלט, לבקש גם פרופיל הורמונלי

סליחה שמבאסת, לא רואה איך את יכולה להסיק לגבי תקינות ווסת מנשים אחרות כשזה ככ אינדיבידואלי ומשתנה

לשם המחשה - אחותי יש לה ווסת 3 ימים. לא כבד. לי שבוע, כבד מאוד. וזה לא אומר כלום על ה'נורמליות' של המחזוריות שלנו.

עשיתי פרופיל הורמונלי.

תקין לגמרי.

ענין אותי בלי קשר

אבל ברור שזה אינדבדואלי

יומיים בכא זה לא  3 ימים...

וגם השאלה מהי כמות הדם באותם יומיים או באותו שבוע...

והתכוונתי ל3 ימי ווסת סהכ במה שכתבתי

הפותחת מתכוונת ליומיים דימום כבד. השאר כנראה פחות

זו דעתי בכל אופן

ונושרת בווסת.

ככה שיש קשר בין השניים

וכן הידבקויות יכולות למנוע התעבות נורמלית של רירית

הווסת.

וזה עשה לה הדבקויות נוראיות

אבל הידבקויות במובן הרגיל של המילה נגרמים מפעולה כירוגית

המצווה היא לצום, ולפעמים המצווה היא לא לצום.

ממליצה לשאול רב עם כל הפרטים.

אם הוא יפסוק שאת לא צריכה לצום, את יכולה לקבל את זה בלב שלם.

הבית שלכם מגוייס למלחמה ואין מצווה גדולה מזו

הנקה מלאה, ובעלי מגויס, ויש עוד ילדים קטנים...

בסוף אמרו לי לשתות בשיעורים

קשה לי מאוד אבל נראה לי שאאלץ לעשות זאת כדי לא לשבור את הצום בסוף

לק"י

תכיני הכל מראש- אוכל, משחקים, ספרים, נשנושים....

תרבצי לידו ושישחק.

וממליצה גם לשאול רב.

גם אם יגיד לך לצום, תשאלי באיזה מקרה לשבור את הצום.

ומדברת איתה על זה שאם הטיטול יהיה יבש בבוקר אנחנו לא נשים יותר.

יש ימים שבאמת קמה יסשה אאו קמה בלילה להתפנות וממש מתרגשת מזה.

עד קרוב לגיל 5.

הייתי שמה לה לפני השינה.

היא ידעה שהיא עוד לא יודעת להתאפק בלילה, ולכן היא ישנה עם טיטול.

כשהם מתעוררים הם מגלים טיטול, אז למה בעצם לחכות עד שירדמו?

אנחנו קוראים לזה ״תחתון לילה״, לא מפריע לה

לפעמים קמה יבשה ולפעמים רטובה ואני מבסוטה שלא הייתי צריכה לקום באמצע הלילה להחליף הכל😉

אחד לא היה מוכן והרטיב כל הזמן עד שעבר לו ב"ה

השני עם אבל לא ברור לי אם הוא עושה מתוך שינה או שפשוט זה נוח לו שלא צריך למהר לשירותים בבוקר או אם מתעורר בלילה

ועד שלמדו להוריד גם בלילה.

אבל זה עוזר לפחות לכמה חודשים.

אנחנו היינו שמים יחסית מהר אחרי שנרדמו. אם לקח הרבה זמן גם אצלנו היה מאוחר מדי.

שהכוונה שהיה כל כך הרבה מוות ושכול, אז הניגודיות של זה, גם המודעת וגם לא מודעת, זה  להביא המון חיים לעולם.

האמת, שבמגזר הדתי זה קצת פחות רלוונטי, כי אצלנו גם ככה מביאים ילד כל שנה -שנתיים-שלוש 🤣🤣

תשעה חודשים אחרי ארוע כלשהו.

למה הייתה העלייה הזו זו כבר יותר השערה, העובדה היא פשוט שהיתה עליה בילודה וזה מה שנקרא בייביבום.

ואגב לדעתי בארה"ב בעבר הייתה איזו הפסקת חשמל גדולה וממושכת ואחרי תשעה חודשים היו הרבה תינוקות... אלו ההשלכות של אנשים שנמצאים בבית ביחד ואין משהו יותר טוב לעשות 😉

ממש לפני שמחת תןרה היינו בצומת של החלטה לאיזה מניעה לעבור (אחרי שנאלצתי להפסיק עם הגלולות), ואז אמרתי לבעלי שאני רוצה עכשיו להפסיק למנוע לגמרי, כי אני מרגישה שאנחנו צריכים עכשיו להוסיף חיים בעולם. אם הייתי נכנסת להריון בליל טבילה שהיה שבוע אחרי המלחמה כבר הייתי עכשיו אחרי לידה.. בפועל זה לקח עוד כמה חודשים (שבאמצעם בעלי גויס לזמן קצר ובנס לא הפסדנו ליל טבילה, אבל בכ"ז לא היה הריון אז)

אני לא אשקר שלפעמים יש לי קצת חרטות שאולי בכ"ז זה לא היה הזמן המתאים מבחינה משפחתית להריון.. אבל כשאני חושבת על כל החיים שנגזלו מהעם שלנו לאחרונה וכשאני חושבת על זה שאנחנו ממש בחבלי משיח ויש סיכוי גדול (אמן!) שהתינוק הזה יהיה תינוק של גאולה- כל הקשיים מתגמדים..

אמן ואמן שעד הלידה כבר נראה ישועות!!

אבל עבר לי מהר האמת

אשרייך! ואמן❤️

והאמת שלא הצלחנו לחשוב על דרך נורמלית למנוע.. אז בעצם ההחלטה הזאת סןג של פתרה לנו את הבעיה

זה קצת שונה מהמקרה שלך, נראה לי❤️

תורה…

מבחינתי הייתי מפסיקה מניעה באותה שנייה

ב״ה בעלי יותר שקול, חיכינו לעבור דירה ולחשוב טוב על הדברים…. אז עכשיו רק בחודש שני אבל מרגישה הכי מנצחת את הרשעים האלה עם כל תינוק יהודי טהור!! אין מה לעשות, זאת הנקמה שלנו!!!

המלחמה גורמת לאנשים לרצות להביא ילדים יהודים לעולם. איפה שרצו לקטןע.

סוג של נחמה. וזו אכן נחמה

וגם עצם העןבדה שמשפחות היו ביחד בבית תקופה גם גורמת ליותר לידות. נמצאים יןתר ביחד... מביאים תוצאה משמחת.

ונכנסתי להריון לפני המלחמה...

אבל באמת יש עוד הרבה חברות שילדו עכשיו

אחיות שלי הזמינו באליאקספרס אני חושבת שזה אותו סגנון לפי התיאור..

וקנו קשת עגולה ועליה הכינו את העיצוב

אחים שלי הזמינו, להגיע ממש יפה. זה כמו מקלות קצרים שמחברים אותם, ואז בסוף מחברים את שני הקווצות ונהיה עיגול.

גם הבלונים שלהם ממש ממש איכותיים.

כדי להעמיד אפשר לתלות מהתקרה עם חוט או להשעין על קיר

צריכה משהו פשוט

אם יש לך קישור אשמח

רק להכניס אחד לשני.

החלק המורכב יותר זה הניפוח של הבלונים והקשירה שלהם מסביב. זה דורש מיומנות...

יחידה 1 עגול קשת בלונים פלסטיק DIY זר מסגרת מחזיקים מעמד בלונים מעגל בסיס מסיבת יומולדת קישוטי חתונה

גם אם בתמונה זה על קשת?

צריך להזמין את הקשת בנפרד?

ומה זאת אומרת דורש מיומנות? זה לא פשוט לקשור על הקשת?

איך את קושרת על הקשת?

צריך קודם לחבר את הבלונים לרביעיות, ואז כל רביעייה מצמידים לקשת עם חוט.

בטח יש סרטוני הדרכה ביוטיוב

יש חתיכת פלסטיק שאליה מצמידים את הרביעייה,

ואז משחילים על הקשת...שמוברגת על השולחן.

יש סרטון פשוט בשיין של הקשת.

אביזרי בלון

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

אביזרי בלון

לקשור 2 בלונים זה לזה או 3.

ואת הבלונים המחוברים מלפפים על הקשת

ללא ידע בסיסי יצא לי ממש חמוד

כל היום מעירה לו על כךך

היא הבכורה שלך? הרבה פעמים אנחנו מרגישים שהבכור ״גדול״ יותר מהגיל האמיתי שלו.

זה ממש לא משנה אם זה תואם גיל או לא,

כמו שלא תגידי לילדה מלאה תראי איך את אוכלת כמו פרה,

ככה לא מעירים לילדים שההתנהגות שלהם מגעילה ולא אומרים להם איכס את אוכלת כמו חיה..

זה משפטים שיכולים מאוד להקטין

הרבה לפני שילד צריך לרכוש כללי התנהגות בחברה, ילד צריך לרכוש ביטחון וקבלה עצמית.

אני לא חושבת שאפשר לסכם הכל בהודעה בפורום,

מציעה לך להשקיע זמן וללמוד על המנגנון ועל ההשפעה שלך עליה.

אז קודם כל החלק הכי גדול בבעיה זה קודם לשנות את התגובה.

להבין מה התחושות שזה מעלה בך ואיך אפשר להתמודד עם זה, הרבה לפני שהיא הנושא.

לגרום לכך שהנושא לא יפעיל אותך. כל עוד את מגיבה לזה בכזו עוצמה, זה יכול לגרום לילדה עוד יותר להשתבלל בתוך הבעיה. כמו כל הפרעת אכילה.

שני טיפים שהייתי ממליצה לך:

1. להתחיל כל בוקר לרשום עליה דברים טובים וכמה ילדה נפלאה היא. גם להגיד לה מה טוב בה, כמה את אוהבת אותה. ללמוד איך לומר לה מחמאות.

להקטין חזרה את הנושא לגודל המקורי לעומת כל הטוב שבה.

2. לשאול אחרים האם היא מתנהגת ככה גם לידם. זה לא מאוד יפתיע אם זה קורה יותר כשהיא איתך, כי תגובה מבוהלת/ נגעלת/ מועצמת, מושכת ומקבעת את ההתנהגות שרצינו להפסיק.

לגבי הנושא עצמו, אפשר ללמד בנעימות. לשבת לידה, לחבק, לתמוך. להסב את תשומת ליבה בדרך רגועה. עדיף דרך משחק או סיפור. להתנסות ביחד, לא לתת הרגשה של גועל, אלא משהו שצריך ללמוד.

כמו שתינוק כשלומד לאכול מתלכלך בכל הראש, ועם הזמן לומדים ניקיון. אז גם הרגלים אחרים רוכשים בצורה נעימה וחיובית ומחזקת.

אפשר ללמוד על מבנה האף והפה, לשבת עם ספר ולחשוף אותה לנושא דרך גירוי סקרנות.

אפשר ללמוד על חיידקים ואיך הם עוברים ממקום למקום תוך כדי דגדוג, אפשר להמציא חרוזים. אפשר להשתמש במשחקי דמיון.

ככה להסביר ולתווך את הנושא,

וכ"שמתפלק" לה ברגע של חוסר תשומת לב לשלוח אותה בשקט לשטוף ידיים ולחזור ולהמשיך את העיסוק באותה נקודה בדיוק.

ואם זה לגבי האוכל, אפשר לעשות משחק רעשים שצריך לזהות מה אוכלים לפי הרעש והיא צריכה להתאמץ "לטשטש" את הרעש וככה היא תהיה יותר מודעת לקולות שנשמעים.

ואח"כ כשזה קורה לעשות סימן נגיד קריצה או מקצב על השולחן, שבו היא מתקנת את האכילה ומיד ממשיכים הלאה.

בעיקרון דוגמה אישית מאוד עוזרת להקנות הרגלים לילדים.

לפעמים צריך להסביר למשל לומר אני חותכת את האוכל לחתיכות יותר קטנות, כך שאוכל ללעוס היטב בפה סגור.

את גם יכולה לשאול אותה מה היא מרגישה לגבי זה ואם היא הייתה רוצה לשנות ואם היא עונה שכן, אז לשאול מה יכול לעזור לה ולהציע כמה אפשרויות ושהיא תחשוב.

אבל בשביל שיחה כזאת צריך מקום מאוד מכיל ותומך.

העיקר שזה יבוא מתוך שיתוף פעולה ושאתם ביחד בזה ולא ממקום שההתנהגות דוחה אותך.

מאיך יסתכלו עליה החברות.

לא לתקוף ישירות. אפילו לעזוב את העיסוק בה ולהתחיל לעשות עבודה עצמית לראות למה זה כל כך נורא בעינייך.

לדעתי את כל כך מטורגטת סביב הנושא, שזה מעגל שלילי שרק יזיק לה לביטחון העצמי.

תסתכלי סביבך איך אימהות או אבות מגיבים למשהו שאולי יכול להיחשב חריג או לא מקובל.

תשאבי השראה.

אולי זה יעזור לך לספוג לתוכך את חוסר השלמות שלה, בלי להיות מופעלת ממנו.

אני עצמי שאבתי השראה כזאת הרבה פעמים. זה עזר לי למתן את עצמי.

כי ילדים עושים דברים ממקום לא מודע, ממה שיתן להם את ההקלה הכי מהירה.

נראה לך שזה אכפת לה שזה ירחיק ממנה חברות? זה ממש לא האיום שיפעל עליה.

נראה לי ממש כמו שאמא שוני הציעה בחוכמתה,

לגשת בעדינות,בכבוד (!!), בנועם.

להניח לזה קודם כל.

אפילו להתייאש במכוון מזה שהיא תשתנה.

היא יודעת שהיא אהובה ומוערכת מאד, רוב הזמן זה מה שהיא שומעת ממני.. וכן, כנראה יש לי "אישיוז" עם שני הדברים האלה, כי הם ממש ממש מגעילים אותי.. כשאני רואה אנשים שמתנהגים ככה, זה באמת מרחיק אותי מהם. אינסטנטקטיבי, לא רצוני..

מבינה את ה"תרפי", מצד שני- מדובר בדברים שהם נטו הרגל וחינוך... זה תפקידי כאמא לחנך אותה לאכול מנומס, או לא לחטט באף ליד אנשים אחרים... השאלה שלי היתה איזו דרך נכונה ויעילה בגיל הזה...

תודה על התשובות

יש לי ילדה בגיל הזה, שאוכלת מבולגן.

בתור התחלה, אצלה זה חלק מהבעיה כללית של התארגנות במרחב, לריפוי בעיסוק נוגע גם בזה.

טיפ שנתנו לי- לשים לה פלייסמנט, וללמד איפה על הפלייסמנט הצלחת, הכוס והסכום צריכים להיות מונחים. לקרב אותה לשולחן ולראות שהגובה שלה ביחס לשולחן נכון.

הייתי עושה את כל זה בלי לדבר בכלל על איך אוכלים יפה ומנומס. פשוט להראות לה את הכלים האלו ולהשתמש בהם, וכשאת רואה אותה אוכלת בלי לדבר, לקרב אותה לשולחן, לסדר שתשב במרכז הכיסא ולסדר את הכלים. יכול להיות שזה יפתור כבר לבד הרבה מהעניין בלי דיבורים שהיא ישר תרגיש שמפעילים אותך.

כל עוד היא דוחה אותך, את מידיי מופעלת מזה.

נגיד הבת שלי גם יכולה לחטט באף ולשים בפה, וזה לא מעורר בי כלום. 

נכון, זה לא אסתטי, אבל היא ילדה. אז אני סולחת לה מראש.

כשאת "נזעקת" זה מקשה עליה לקבל ממך. 

אם תנסי שזה פחות יפעיל אותך, היא תוכל יותר לקבל ממך.

כדאי ללכת לרופאה שתבדוק.

לוקחים טבליות כאלו שמכניסים לנרתיק.

פטריה לא מתבטאת ככה. כשיש פטריה יש בעיקר גרד משמעותי.

הפרשות מרובות זה אופייני להריון. הריח יכול להיות קשור להזעה, בכל זאת קיץ.

בשורה התחתונה כדאי לגשת להיבדק.

פשוט לי היה פטריה בסוף הריון שהתבטאה רק בהפרשות וריח רע.

והיה דלקת בשתן

לקחתי אנטיביוטיקה שבוע וב''ה עבר 

בהתחשב בחזלושים ובהפחדות של השבועות האחרונים

דברים יכולים להשתנות

יכול להיות שתהיה תקיפה סמלית

יכול להיות שלא.

הכל יכול להיות בקיצור

הייתי משחררת את זה עכשיו האמת.

התקשרתי לפני לכמה מקוואות באזור עד שמצאתי אחד שיש בו ממד. וזה די הרגיע אותי שמקסימום ארוץ לשם.

צריך באמת לעשות חושבים סמוך ונראה לאירוע. אם תהיה בכלל מתקפה, מה יהיו הנחיות פיקוד העורף לגבי יציאה מהבית? יש מצב שינחו בכלל לא לצאת.

ואם מותר לצאת אז להתקשר לבלנית לברר על ממד..

כל דבר בעיתו ובזמנו.

עכשיו זה השלב שהבית בקושי מתפקד כי את עסוקה בלברוא עולם בתוכך.

תתרכזי במשימה הזו, כל השאר נראה קצת פחות קריטי.

בתקווה שבקרוב תרגישי שיפור,

אבל גם אם לא, בלי אשמה.

הבעל, הילדים, העבודה, הכל יכול לתפקד,

לפעמים יש בזה משהו חיובי כשאת זזה מהמקום האחראי הם מגלים בעצמם צדדים שלא רגילים לראות וזה מעשיר את ארגז הכלים שלהם והיכולת להתמודד בחיים ואז כשאת חוזרת לתפקוד כולם רק מרוויחים מזה בטווח הארוך.

תרגישי טוב!

אנחנו באמת מגלים בתקופה הזו אצל הילדים כוחות שלא הכרנו.. 

זה באמת קשוח להיות בלי האנרגיות שלך, כל הכח שלך מרוכז בהריון ולא נשאר כלום בשביל כלום...

בשבת בכיתי ממש, הרגשתי שהחיים שלי פשוט הפסיקו

שכולם ממשיכים ורק אני במיטה

ומהממת שמצליחה כל הזמן לזכור שזה משהו טוב ומבורך!

חיבוקיםםם

לא בטוח שאת באמת צריכה לצום.

יותר קשה באמת.

במיטה...

וצריכה לשים לב מתי הגעת לגבול כמובן אחרי שאלת רב

אמנם שבוע 12 אהיה בצום

אבל הבחילות לא עוברות... והרעב כמובן מפריע

אני פעמיים לא צמתי בתשעה באב בתחילת היריון (פעם אחת רק שתיתי), כי הייתי גם מיניקה. זה מה שהרב פסק לי.

לא יודעת אם גם בלי הנקה יכולה להיות פסיקה של לא לצום, אבל תנסי...

ואם אומרים שאת צריכה לצום - אז אומרים שלאכול דברים עם שיבולת שועל יכול לעזור... (אני באמת צריכה להכין גם לעצמי אמנם לא בתחילת היריון, אבל עדיין סובלת לפעמים מבחילות אם אני לא אוכלת ובעיקר לא שותה לאורך זמן...)

זה לא כמו יום כיפור, ממש לא צריך להגיע לכדי סכנת חיים כדי לא לצום

אבל פשוט עוברים את זה.

ביום כיפור האחרון הייתי בהריון בערך בשבוע 14

שתי אחיות שלי היו איתי בתשיעי

ושלושתינו היינו אצל אמא שלי.

וכ"כ בניתי על זה שאני אעזור להן ואשמור להן על הילדים

בכל זאת הן בתשיעי.

בסוף, הן שמרו על הילד שלי ואני הייתי במיטה חצי מעולפת.

חשבתי שזה צום מהחמורים ושהריון זו לא סיבה

אשאל רב

תודה בנות

והלוואי ובכלל לא נצטרך לצון

כל אחת מרגישה צירים אחרת, אז לכן אי אפשר להגיד לך בפירוש.

בגדול צירים זה כאב שהולך וחוזר, נחלש ומתחזק, בגלים, זה יכול לעזור לך לזהות אותו, אם תריגיש משהו חלש אבל בא והוהלך, בא והולך, אז שימי לב אליו.

זה יכול להרגיש כמו כאבי מחזור, כאב בבטן תחתונה, כאב בגב התחתון, יש כאלה שמרגישות גם בירכיים ובאגן, זה יכול להרגיש כמו כיווץ או כמו אגרוף, לרוב זה לא יהיה כאב חד ודוקר...

אלה אמורים להיות כאבים חזקים שמודגש שבאים והולכים

אם זה כאבי מחזור

התקשויות של הבטן

כאבי גב תחתון וכו'

כתבתי אמורים כי יש יחידות סגולה שלא מרגישות צירים

אבל בעז''ה יהיה לך וזה לא יפתיע אותך

והתעצבנתי חח

אבל כשהיה הבנתי...

כמו כאב מחזור שאני מרגישה ממש שמתהדק לי מהגב והבטן וקצת יורד לרגליים

והכי משמעותי שזה בא בגלים

גל של התכווצות, ואז נרגע לאט

לא כאב אחד מתמשך

האמת כשהיה לי התלבטתי אם זה צירים

ונסעתי לבית חולים וכל הזמן פחדתי שאולי יצחקו עליי ויגידו שאין שום צירים

בפועל היו צירים ברורים במוניטור...

לא פעם אחת

כמה פעמים

אבל יותר הגיוני בגב או בבטן... 

ילדתי לפני שהגענו לבית חולים. 

זה קיים, אבל ממש לא הרבה

לכן לדעתי הכללל שהוא שיש צירים ומרגישים אותם

הידיעה הזאת שהיא עלולה לפספס את זה לא יוסיפו לחרדות שיש לה גם ככה 

והאמת שחוויתי את זה.

בלידה הראשונה ירדו לי המים והגעתי לבית חולים לפני שהתחילו צירים.

בשלב מסוים אמרתי למיילדת שאני חייבת ללכת לשירותים ויש לי עצירות. בקיצור זה היה צירים ולא הבנתי שזה זה.

לפעמים הצירים גם מורגשים בגב ולא בבטן.

אצלי היה משהו דומה

התחילו צירים לא מאד כואבים שלא ידעתי עם זה זה ופתאום ירידת מים נהרות😂

הגעתי לבית חולים ובאיזשהוא שלב היה לי כואב ברמה לא הגיונית לעומת הפתיחה והאחות הציעה חוקן וזה באמת היה זה.

הצירים מרגישים אצלי מאד דומה לבעיות בעיכול רק בגלים.

אחרי החוקן הצירים חזרו להיות סדירים ושפויים לפתיחה.

אז לדעתי אצל כל אחת זה מרגיש קצת אחרת ולכן קשה לתאר את זה חד משמעית.

הייתי מגדירה כאבים בגלים קבועים שהולכים ומצטופפים

אני לא מתייחסת לצירים ברמת הכאב

צירים אפקטיביים מרגישים ואי אפשר לפספס!

הבטן מתנפחת ועולה למטה במשך זמן ארוך ואז מרפה

רק ככה אני מזהה צירים

זה שזה גלים

בא והולך

ואמורה להתקדם התדירות של זה

ותכלס הכאבים בגב הגיעו בשלב ממש מאוחר

הצירים התחילו ממש כמו כאבי מחזור, כמו שיש התכווצות בזמן וסת, בא והולך

אחכ המשיך בנוסף לכאב בגב 

אצלי אישית זה כאב חד בגב שבא בגלים. פעם פעמיים ראשונות אולי לא מבינים אבל כשאת רואה שזה חוזר על עצמו תתחילי לתזמן.

ושתדעי שהיה לי אותו פחד כמוך וכמה ימים לפני לידה ראשונה היו לי כאבי דקירות כאלה בגב כל כמה דקות וחשבתי שזה צירים, נחתי ועבר.

ואחרי כמה ימים כשהתחילו הצירים האמיתיים זה פתאום היה ממש גל של כאב. לא כזה שאי אפשר לעמוד בפניו, שיחקתי בטלפון, דיברתי עם חברה, אבל זה לגמרי היה מורגש. אז גם אם זה לא יגרום לך לבכות מכאב את תרגישי ותוכלי לתזמן, וכשהתזמון טוב תסעי גם אם זה לא כואב בטירוף. עם פחד כמו שלך את מעדיפה כנראה להעביר את הזמן במיון ולא בבית (אם התחלת את הנסיעה בתזמון צירים סביר)

זה מרגיש כמו המכשיר הזה שבודק לחץ דם רק על הבטן.

מרגישים שלאט לאט הכל מתהדק עד שזה ממש לוחץ ואז משתחרר לאט לאט. והכאב משתנה לפני התקדמות הצירים והלידה.

וגם המגיבות מעלי שזה מגיע בצורות שונות.

ממני, שבלידה השלישית שיגעתי את בעלי כל חודש תשיעי שאני לא יודעת אם זה צירים "נחשבים" ואם צריך לצאת לחדר לידה. וזה בהריון שלישי, כן?

בסוף, כשזה היו צירים לידה  לא הייתה התלבטות. לא יכולתי לדבר או לזוז מרוב כאב.

מצד שני, איתי בחדר במחלקת יולדות הייתה יולדת שילדה בלי אפידורל כי לא הספיקה, וטענה שלא כאב לה בצורה מוגזמת. אז באמת אין לדעת איך זה ירגיש אצלך ובאיזו עוצמה. קשה האי וודאות הזה אבל אין מה לעשות חוץ מלזרום...

לי עזר פחמימות יבשות.

בהריון הראשון עזר לי בייגלה, קרקרים..וכמה שבועות גם צנימים עם ריבה וחמאה

ובשני קורנפלקס צהוב של תלמה

קרם קרקר (הקרקר ריבוע), צנימים בלי כלום או טוסט אם את מסוגלת.

תה- בהריון האחרון, היה שלב שזה הנוזלים היחידים שהצלחתי לשתות. הבעיה שהייתי צריכה גם את הסוכר וכמה כבר סוכר אפשר לשתות ביום?!

מישהי יודעת?

הרב שלכם ולקבל ממנו את ההנחיות

לצערי קרה לי לפעמים שנאלצתי להתחיל לספור מחדש 😔

בפרשה שלנו משה רבינו מדבר עם עמ"י לקראת הכניסה לארץ, ומספר להם על חטא המרגלים, בו חטאו אבותיהם.

בגמרא (סנהדרין ק"ד, ע"ב) מספרים לנו שהלילה בו עמ"י בכו על כך שאינם רוצים את הארץ היה ליל תשעה באב, ועל כך הוא נקבע כ'בכיה לדורות' -

"'ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא', אמר רבה א"ר יוחנן: אותו (היום) ליל ט' באב היה, אמר להן הקב"ה לישראל - אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכיה לדורות" (סנהדרין ק"ד, ע"ב)

בפרשה שלנו, כאשר משה מספר על החטא, הוא מתאר מה עם ישראל אמרו אחד לשני בזמן הבכי הזה: "וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת יְ-הוָה אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ" (דברים א', כ"ז).

השפת אמת על הפרשה (תרנ"ג) מרחיב על הפסוק ומלמד אותנו על פיו מה יהיה 'המפתח של הגאולה'.

השפת אמת מזכיר את המדרש בבמדבר רבה (ט"ז, כ'), שמתאר איך הבכי של עמ"י הפך את יחסו של הקב"ה עליהם.

מתוך כך שהם חשבו שהקב"ה שונא אותם, באמת התהפך היחס שלו כלפיהם לשנאה (בחיצוניות כמובן, כי בפנימיות הקב"ה תמיד אוהב את עמ"י) -

"'ותשא כל העדה ויתנו את קולם' זה שאמר הכתוב (ירמיה יב, ח): 'נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה'. אותו קול שבכיתם גרם לכם להיות שנואין".

והשפת אמת מלמד אותנו איך דווקא מפה אפשר ללמוד על המפתח לגאולה.

כשהקב"ה רצה להכניס את עם ישראל לארץ, הוא רצה בטובתם של עם ישראל.

להם זה היה נראה שהוא שונא אותם. זה היה נשמע מפחיד מידי, והם חששו שזה יהיה לרעתם. אבל באמת זה היה ההיפך הגמור.

גם אנחנו סובלים לפעמים ייסורים שעשויים להרגיש שהם ניתנים לנו מתוך 'שנאת ה' אותנו'. אבל מצד האמת, הקב"ה אוהב אותנו תמיד, וגם כשהוא מביא עלינו ייסורים, זה רק מתוך אהבתו אותנו.

גם ייסורי הגלות, וגם הייסורים שאנחנו חווים השנה במלחמה, שמזכירה לנו שאנחנו עוד לא בגאולה השלמה, הם מתוך אהבת ה' אותנו. הקב"ה רוצה להוביל אותנו דרך תהליך של תיקון, שיאפשר לנו להגיע לגאולה השלמה. והדרך הזו עוברת דרך כאבים וקשיים גדולים, אבל הכל מתוך אהבתו אותנו.

וההבנה הזו, על פי דבריו של השפת אמת, היא המפתח לגאולה.

אם על ידי הבכי המיותר והלא נצרך של עמ"י, הקב"ה הפך את פניו כלפיהם ל'שנאה', וזה גרם לחורבן של בתי המקדש. ההיפוך הזה יכול לקרות גם בכיוון ההפוך, ומידה טובה מרובה על מידת פורענות.

ולכן אם עמ"י יקבלו את ייסורי הגלות באהבה, זה יביא להיפוך יסורי הדין והמשפט שבאים עלינו, כך שיהפכו ליסורי אהבה, ומתוך כך גם יובילו לגאולה.

וכך כותב השפת אמת:

"בפסוק 'ותאמרו בשנאת ה'...', על זה דרשו חז"ל - 'נתנה עלי בקולה כו''. וזה גרם כל החורבן. מכל שכן שיש לנו ללמוד שמדה טובה המרובה כשבנ"י מקבלין יסורי הגלות באהבה, ומאמינים כי הוא חסד הש"י. כמו שנאמר 'אשר יאהב ה' - יוכיח'.

לכן בנ"י המה מדוכאים בעולם. יוכל להיות זאת מפתח של הגאולה. כמו שהיה חטא זה התחלת הגלות, שבאמת השי"ת אהב את דור המדבר, ומכל מקום על ידי זה החטא שהיו אומרים 'בשנאת…' נהפך ונאמר 'על כן שנאתיה'. מכל שכן בתוכחות על עון. הגם שהיו יסורי משפט ודין. יכולין בנ"י להפוך ליסורים של אהבה על ידי קבלת התוכחות באהבה כנ"ל:"

גם הפרוש על העברוגם החיבור להווה והגאולה

תודה רבה שכתבת לנו!

מעניין לראות את השינוי שעורך משה כשהוא מספר על חטא המרגלים.

בפרשת שלח לך מתואר בפירוט כל מה שאמרו המרגלים - מתיאורי הארץ הטובה ועד ה"אפס" שמהפך ומאפס הכול לרעה.

אבל בפרשתנו משה עוצר אחרי תיאורי הארץ הטובה, ומיד פונה לתאר את הנרגנות של עם ישראל למשמע דברי המרגלים, אף שזה נשמע מוזר שהם כועסים על כך שהארץ טובה... רק בהמשך הוא מתאר את הלשון הרע שאמרו המרגלים על הארץ.

נשמע שמשה מנסה לחנך פה את העם, את הדור החדש שנכנס לארץ, להסתכל רק על הטוב, להזכיר את הרע רק בדרך אגב.

ואולי יש בזה מסר גם לנו כהורים: כשאנחנו רוצים לחנך אותם ולהזכיר להם מעשה לא טוב שעשו כדי ללמד אותם להשתפר - כדאי לנו לא להרחיב בתיאור המעשה הרע, אלא להתמקד בטוב, וכך תהיה זו תוכחה שתתיישב על לבם ותגרום להם לרצות להשתנות.

בעזרת ה' שנצליח...

(לאחרונה התקשיתי ללמוד את הפרשה, גם במשך השבוע וגם בשבת. לכבוד החומש החדש החלטתי לנסות להתאמץ לחזור לזה. הלוואי שאצליח...)

איזה מסר עמוק! תודה שכתבת לנו!

בעז"ה שנזכה להצליח