שתיתי את המשקה המוכן, ואמנם הוא לא היה טעים בכלל ובין לבין לקחתי לגימות מים, אבל הוא גם לא היה נורא כל כך.
ותודה לכורסת ההנקה שבמרפאה שלנו, שבזכותה יכולתי לנוח את השעה שבין השתייה לבין הבדיקה בצורה נעימה יחסית 
עכשיו נותר לקוות שהתוצאות יהיו טובות...
אולי למישהי יש רעיון או נסיון עם משהו דומה
ילדה מתוקה וחכמה בת 3, כבר חודש מנסים לגמול אותה מחיתול, הולכת עם תחתונים יושבת בכיף על הסיר אבל לא יוצא כלום. בתכלס מתאפקת מלא זמן ואז או שבורח באיזשהו שלב או שאני שמה לה חיתול כי כואב לי לראות אותה מתאפקת כל כך הרבה זמן. לפעמים גם עם החיתול נראה שהיא ממשיכה להתאפק. היא אומרת שפוחדת לעשות בסיר.
בנוסף כבר איזה שבוע קמה עם חיתול יבש, נראה שנגמלה בלילה לפני שנגמלה ביום...
אשמח לרעיונות איך לעזור לה לשחרר ולא להתאפק ואולי נקודת מבט אחרת על העניין, אולי לחזלש לאיזה זמן את הגמילה? היא נכנסת לגן בספטמבר אבל גם לא רוצה גמילה בלחץ
תודה למי שקראה🙏
היא יודעת להתאפק! זאת מיומנות ממש חשובה בגמילה. המיומנות השניה והיא דווקא יותר קשה, זה לדעת לשחרר. לעשות במודע...
אז קודם כל אם יש פספוס, תשמחי על ההזדמנות, תראי לה "הנה עשית פיפי, בפעם הבאה תעשי בסיר" אם היא באמצע לעשות עוד יותר טוב, תראי לה שהיא עושה, בלי כעס, מתוך הזדמנות ללמידה.
לגבי הסיר, אולי אפשר לשים לה טיטול פתוח בתוך הסיר ואז יהיה לה קל יותר?
נראה לי בארץ אהבתי הביאה את הרעיון הזה...
וגם לדבר על זה שאתם הולכים לשירותים, שתראה שזה נורמלי, להגיד לה "לאמא קצת לוחץ בבטן אז אמא הולכת לשירותים" אם מתאים לך ביותר פתוח לספר לה מה את עושה שם, לי אישית פחות מתאים להגיד את זה לילד שלי, אבל הוא מעצמו היה עומד ליד הדלת ושואל אותי "אמא, יצא לך ***? אמא הצלחת?"
ממה שאני מכירה, ילד שמתאפק כי מפחד לשחרר בדרך כלל כן יוציא את מה שהוא צבר בשינה כשהשרירים רפויים. אם לא הכל משתחרר בשינה אז כנראה היא כן משחררת לאורך היום.
הצעתי לה לשבת על הסיר עם החיתול, לא זרמה. אני זוכה לליווי קבוע בשירותים🫣 אולי יותר לתמלל מה קורה שם
תודה על הרעיונות!
בין שיצא לה בטיטול באופן לא מודע לבין לעשות בשירותים באופן יזום.
השלב הזה הוא להרפות סוגרים ולשחרר גם אם זה בתחתונים/על הרצפה.
אם "בורח לה" כרגע זו הצלחה. תשמחי איתה ותסבי את תשומת ליבה להצלחה. אחרי כמה הצלחות כאלה היא תלמד לשלוט בהרפיית סוגרים ואז תוכלו לעבור לשירותים.
בחוץ, אם את זורמת עם העניין
או להקליל את האווירה בשרותים עם רובה בועות סבון, ספרים וכד'
תני לה לנשוף על משהו
יכולה לעשות בועות סבון
או קש - ולנשוף על משהו שיעוף
זה משחרר גם את שרירי רצפת האגן
לגבי משך היום, לא הייתי שמה בכלל טיטול. היא צריכה להכיר ולזהות את הצרכים כשהם יוצאים. תשאירי אותה עם תחתונים, ואם יברח, לא נורא, תשקפי לה שעשתה ומה עשתה, ותסבירי לה שפעם הבאה לפני שמרגישה שהולך לצאת שתגיד לך ותעזרי לה ללכת לשרותים, כדי שיהיה לה יותר נעים שלא מתלכלכים או נרטבים לה הבגדים. ואם היא תעשה בשרותים תביאי לה שוקולד צ'יפס כדירבון.
או שירים כשיושבים בשירותים.
להסביר שלא קרה שומדבר!!! אם מפספסים.
כנראה שלא תמיד יש קשר.
לק"י
ספר
דף וטושים
אולי יעזור להרפות את הלחץ.
מספרים סיפורים, משחקים משחקים תוך כדי
תוך כדי מבינה שאולי באמת לוותר לגמרי על החיתול יהיה הפתרון
לא הצליח לשחרר ולעשות בסיר באופן יזום
הורדנו טיטול וזהו. היו כמה ימים שהתאפק ממש עד שברח לו או עד שהיה חייב ואז הצליח לעשות. בהדרגה הוא השתחרר ולמד לעשות...
עד שהורדתי טיטול הוא לא הצליח להתגבר על זה
התשובות פה גרמו לי להבין שצריכים להוריד חיתול לגמרי
אני בחודש אשליות כזה.. סטטיסטית הוא אמור להתנפץ מחר..
נניח וזרמתי עם הדמיונות...
מזה יום האיחור במחזור, אם המחזורים שלי סדירים אבל לא בולל אותו יום, נגיד בין 28 ל30
נשארה לי בדיקה של תשובה כנה ליום האיחור במחזור, הייתי אמורה לקבל היום וטרם קיבלתי, אז מתי לבדוק?
מצידי עכשיו, ואם אני צריכה לבדוק מחר אז זה משנה אם עכשיו או מחר?
פשוט אם את בודקת מוקדם מידי, אז יש סיכוי לקבל תוצאה שלילית למרות שאולי זה כן הריון צעיר.
אז אם את לא רוצה 'לבזבז' את הבדיקה האחרונה, אז אולי כן עדיף מחר (אם את מצליח להתאפק אז אפשר גם לחכות עוד יום-יומיים ואז התשובה יותר וודאית. אבל תמיד גם אפשר לקנות עוד בדיקות....)
לגבי ההבדל בין הלילה למחר - אומרים שהבדיקה מזהה יותר בקלות בשתן ראשון של הבוקר, כי הוא יותר מרוכז. אז עקרונית יש עדיפות לחכות למחר (זה משמעותי בעיקר בשלבים התחלתיים).
בשורות טובות בעז"ה!
שתוכלי לסמוך עליה.
בעניי אפילו ביום ה 32... בהנחה שיהיה איחור במחזור.
אין סיבה למהר, זה תלוי בך, כמה יכולה לחכות
אני הייתי מחכה עוד כמה ימים כדי לקבל תשובה יותר ודאית.
(וגם מבחינתי יום איחור זה לא איחור... המחזור שלי לא עד כדי כך מסודר)
ואפשר לבדוק גם בלילה.
בהריון אחד בדקתי בלילה והיה פס חלש.
אחרי 3 ימים בדקתי בבוקר והיה פס הרבה יותר חזק.
הייתי אמורה כביכול לקבל בשבת,
מאמינה שכבר מחא אני אקבל..
תודה על התשובות
בעיני זה יותר 'מדויק' מאשר להסתמך על מה האורך של המחזורים
קיבלתי אתמול
לא יודעת למה איחר..
בלי ללכת לטיפת חלב?
מסיבות שונות אני לא מגיעה לטיפת חלב
הם נותנים הפניה או שאפשר ללכת בלעדיהם?
ובאיזה גיל הולכים-9 חודשים?
בכללית…
תודה מראש
כמובן תתכונני במפגש להמון שכנועים וחפירות
השאלה אם מספיק רופא ילדים או שהיא צריך להיות גם רופא התפתחות.
פשוט תלכי לרופא ילדים בקופה
אבל זה לא קשור לאחיות זה תור נפרד ובזמנים שונים לגמרי... אז לא אמורה להיות בעיה, קובעים תור במוקד של מכבי וזהו
הילד מתפתח טוב ב"ה
רק חושבת לעבור שעושה הכל..
רעיון טוב לבקש מרופא הילדים
חוץ מהאחות.
אז זה עוד יותר פשוט למי שלא נח לו בטיפת חלב (אני למשל. שהרופאה אצלינו עבדה דוקא בבוקר שאני עבדתי גם).
באמת לא לגמרי מובן לי למה זה לא דרך רופא הילדים הרגיל.
לק"י
למרות שאני ויתרתי על חלק מהתורים שלה. כי היא עבדה דוקא ביום שגם אני עבדתי בבוקר.
אבל בדרך כלל הייתי קובעת ביום של חיסון.
לרופא ילדים אני כנראה לא הייתי מגיעה במיוחד.
נתנה בעבר כמה שעות בשבוע בטיפת חלב
והיום כבר אין להם רופאה בטיפת חלב, אז פשוט אומרים בתורים מסוימים לפי גיל - תקבעי תור לרופאת ילדים לבדיקת התפתחות
ובאמת בילדים הקודמים כשכן באתי אז קראו לה רופאת התפתחות של טיפת חלב
ואני חושבת שאמרו שהיא לא מקבלת רגיל בקופה.
שמחה לשמוע שאפשר ללכת לרופא ילדים רגיל, בכל מקרה לא הייתי רוצה לחזור אליה…
אנסה לחפש רופא ילדים, תודה על המידע
התשלום לרופא הוא אחר ולכן התורים הם אחרים.
יש את הרופא התפתחות שבדרכ נמצא בטיפת חלב. בודק בדיקות שגרתיות בנקודות גיל קבועות בדרכ(תלוי בעומס), יותר כדי לעשות 'סינון'
ויש רופא התפתחות שאליו מגיעים במיוחד דרך התפתחות הילד לאחר שעוברים דרך הרופא ילדים. בדרכ מגיעים לאבחון מקיף בגלל בעיה כלשהי בהתפתחות. התורים לזה מאוד ארוכים.
בהרבה מקומות זה בתוך הטיפת חלב, והאחיות או המזכירה של הטיפת חלב קובעות את התור. ועדיין זה אפשרי גם בלי להגיע לאחיות טיפת חלב, רק להתקשר כדי לקבוע תור.
גיל אני לא זוכרת, בשנה הראשונה יש בערך 4 פעמים.
בזמנו הלכתי לרופא ילדים, הראיתי לו למה אני חוששת , והוא נתן הפניה
עם ההפניה+ הטפסים המתאימים פניתי להתפתחות הילד.
ל5 נפשות.
2 לילות.
עדיף בשבוע שאחרי ט באב ימים ב-ד.
אשמח לעזרה אם מישהי מכירה את האזור.
יכול להיות משפחה שרוצה להשכיר או דירה שמיועדת לאירוח.
בלי תינוקות.
תודה! 🙏
מקום עם מקרר ושיהיה אפשר לבשל בו.
יכול להיות גם בסביבה הקרובה של קריית משה.
בודקת גם שם.
תודה!
מישהי מאיפשהודירה מהממת צמודה לקרית משה
הסיבה/ ות שעדין לא נלחמים בהם פחות משנה, מה שמשנה שרצח אזרחים וילדים נלקח מראש בחשבון כאפשרי, שאנחנו כמדינה לא ממש יכולים להגן על עצמנו, על הגבול שלנו.
זה בעצם היה המצב בעשור האחרון בדרום, אבל זה ענין רק את התושבים שם ועכשיו נראה שמענין אק את התושבים בצפון.
מתקשה לקבל את המצב הזה, את החוסר בטחון, את אדישות הציבור, שלא לדבר על הקרעים הענקיים שיש בין חלקי העם שרק הולכים ומעמיקים.
ושלא ימכרו לכן סיפורים.
המדינה מספיק ערוכה גם לגבול הצפוני וזה נאמר מהדרג הצבאי בשטח ולא מההנהגה המדינית.
תחשבו מה היה במלחמות העבר, ששת הימים, יום כיפור וכו שעלו עלינו מס' עמים ממס' גבולות, ובכל זאת ניצחנו ברוך ה' שהיה איתנו. אז גם עכשיו, כשהם רוצים לזרוק אותנו לים, אנחנו צריכים לבוא להילחם בהם ולהשאיר נוכחות צבאית בכל מקום בו נכנסנו להלחם ולהבטיח שמירה על גבולות מדינתנו וביטחון קיומי עבורנו האזרחים. שלא יטילו בכם פחד ויראה. ה' איתנו, צבא חזק, אמונה וביטחון בה' זה מה שאנחנו צריכים בעיקר.
וכמובן להישמר ולשמור נפשינו.
יש בעיה שהמדינה חוששת מהתיישבות, כיבוש, נוכחות צבא במקומות שבהם כבשנו וזו בעיה...
את בעצם כותבת סיבה אפשרית למה אנחנו לא מגינים על עצמנו כרגע.
העובדה היא שאנחנו לא מוגנים בצפון מתחילת המלחמה, ואין צפי מתי נהיה מוגנים.
הבעיה היא לא חוסר יכולת אלא חוסר רצון.
הפיקוד הבכיר וחלק מהגורמים המדיניים אימצו גישה של תבוסתנות.
לעומתם, רבים אחרים, גם בתוך הצבא, גם בממשלה, ובוודאי ובוודאי שבציבור רוצים ויכולים להגן ולתקוף.
כצעד ראשון צריך להחליף את כל הדרג הפיקודי הבכיר שהיה אחראי למחדל ולהציב במקומם קצינים שהתריעו על האפשרות הזו שוב ושוב (ויש לא מעט כאלה)
לא ממש קורה או הולך לקרות.
אנחנו בכאוס בטחוני, שלטוני וחברתי.
אגב, חוסר רצון יותר גרוע מחוסר יכולת.
אבל מצד שני, רצון אפשר לשנות. יכולת קשה הרבה יותר לשנות.
ונכון שכנראה לא יחליפו מחר בבוקר את כל הפיקוד הבכיר, אבל עם לחץ ציבורי חזק אפשר לעשות שינויים משמעותיים במציאות
אבל בגדול אפשר להסתכל על כל זה מכיוון אחר
כשלבים לגאולה
לדעתי זה כן שונה מתקופות אחרות. כל זמן שיש מלחמה או צפויה מלחמה אומרים הנה משיח בפתח.
ובגדול כבר 70 שנה פלוס פלוס הוא בפתח 🙄אז קצת מתסכל...
אבל הסימן שקורה עכשיו הוא שהשלטון בטלטלה... ועל זה כתוב "אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזלה מישראל ..." ככל שיש יותר אנרכיה זה לכאורה סימן שמשיח יותר מתקרב.
כי מה נפקא מינא לסמוך על המדינה/צבא שיציל אותנו זה סימוכין זמניים בלבד,
אין שם ישועה באמת והכל שם רקוב מהיסוד. (שגם זה ברכה ,כי אם הכל היה מתוקן לא היינו כזה דורשים משיח או מלכות בית דוד בכללי)
בסהכ יש סוף טוב לסיפור אז אני רגועה
אבל מה אני אגיד לך, לא חושבת שיהיה ביטחון
וזה בדיוק הניסיון
לפנות את העיניים לשמיים
זה כל מה שנשאר (וזה בכוונה אמור להיות ככה)
המצב באמת קשוח. המחדלים זועקים לשמיים
מבינה אותך
וגמני מתקשה לקבל את המציאות כפי שהיא, בדרך הטבע
עם זאת אני לא יכולה להרשות לזה לנהל אותי כי אפול למרה שחורה. אני מודעת אבל בוחרת לא להיכנס לזה. זה לא בשליטתי. אני בוחרת לנהוג בצורה שתאפשר לי בריאות נפשית וחוסן ומתפללת לשינוי
אני עוד יותר נזהרת ולא מסתכלת. כאמא אני לא עומדת בזה..
אני לא חושבת שמישהו אדיש למתרחש, כי גם מי שלא גר בגבול, מבין שאין באמת מקום בטוח במלחמה מול איראן.
המצב הגיאופוליטי מורכב,
עוד לא הגבנו בכלל ונשיא איראן ונשיא טורקיה חמורים קופצים בראש כבר מאיימים עלינו.
אני חושבת שהקרע בעם וההחלשה מבפנים זה הדבר הכי מסוכן מבחינה אסטרטגית ואיראן יודעת זאת היטב ופועלת להסית ולפלג.
(יש הוכחות, זה לא ספקולציה)
אני אופטימית, ומקווה שאחרי הבחירות לנשיאות בארה"ב דברים ישתנו.
נכון זה מכעיס וכואב שצריך לשלם על זה בדם כדי שדברים יזוזו, אבל זה בגלל שהתרגלנו והתמכרנו לשקט.
למעשה אף פעם לא באמת יכולנו להימנע מלשלם מחיר דמים. רק דחינו את התשלום.
ברמה האישית, אני לא חווה פחד קיומי. הסיכוי שדווקא אני או משפחתי ניפגע בפעולת איבה, לא שונה בהרבה מהסיכוי להיפגע בתאונת דרכים או מחלה לא עלינו.
ילדת בת 6, הזמנתי כמה חברות מהגן (כולל אמהות)
הן יעשו יצירה שקנינו, עם גואש, נצנצים וחדי קרן 😆
מה עוד אפשר לעשות חוץ מיצירה?
מה למשל להכין לאכול?
מעדיפה בלי יותר מדי חטיפים ושטויות.
זה יהיה אחהצ
ובמקביל אפשר שיהיו עוד פיתות ולהכין רבעים עם חומוס/גבינה/קוטג' ופלטת ירקות
הביאו להן שם לאכול בורקסים ופסטה מוקרם..
ואצל אחרות היו פיצות שהזמינו להן
משהו קליל ולא מלכלך 😅
יש את אלה שיש דוגמא קטנה ועושים לפי הדוגמא.
והקטנים נהנים סתם להדביק.
תכלס, אפשר גם את המספרים ושסתם יהנו להדביק
לגיל 3 זה יותר מתאים.
לגיל שנתיים מספיק דף ריק עם צבע...
יעל מהדרוםאחרונהעולה משהו כמו 7 שח לאחד
הם צובעים יחד על הרצפה ממש נחמד
או גליל משיין
מחפשת כמה מתכונים קלים לרענן לילדים את הארוחות בימי החופשה.
בעבר הייתי עושה משהו כמו בסיס פסטה בתבנית, ביצה, קוטג' ורוטב, היה יוצא בין פיצה למוקרם
שכחתי איך עשיתי.
אשמח אם למישהי משהו בסגנון.
ועוד מתכונים לפיציות קלילות או כל מתכון שניתן לעשות במהירות ויהוה להם לגיוון.
תחפשי מתכונים בגוגל.
תודה אעשה את המתכון
רק שהחומרים פחות זמינים גבינת קשקבל למשל, לא נראה לי שקנינו פעם גבינה כזו במה ניתן להחלפה?
אני ניקית מוכרת אבל פתחתי עוד אחד שלא יזהו.
פחות מחודש אחרי לידה והזוגיות שלנו פשוט נוראית.
אני שבורה, מרגישה שבעלי לא רואה אותי בכלל, לא מבין את הקושי בלהיות אחרי לידה.
הוא כל שניה מתעצבן עלי, מדבר לא יפה.
אנחנו פשוט ככ לא זוג כזה, עברנו הרבה קשיים ובנינו זוגיות מהממת אבל מאז הלידה הכל עקום.
ככ רציתי לדבר איתו על זה, לנסות לתקן, לשמוע אותו.
אבל אין לו כוח להתבכיינויות שלי.
בגדול אני יחסית בטוב, הייתה לידה טובה והתינוקי מתוק ויחסית רגוע. דווקא המצב הכללי טוב.
וחשוב לי לציין שבעלי עוזר המווון בבית, ועם הילדים גם.
אני ככ אוהבת אותו נמאס לי מהמרחק הזה.
אופפפ
אופ
אופ
שיעבור כבר המשבר הזה
לב אוהבאחרונהנשמע עצוב
אבל
הזוגיות נהרסה?
או שמשהו קרה ומצריך בדיקה
ובע"ה אחרי שתמצאו את הבעיה, תעבדו עליה
ובע"ה תעלו על דרך המלך
והאם יש שם כאב שלך או שלו שלא בא לידי ביטוי בדיבור
ולכן הכעסים?
לילה טוב
בעזרתו של בורא עולם!!!
טוב?
הצלחתי רק מ 1630
היה מאתגרס אין מה לומר
הפלאפון מהווה עבורי מקום מפלט לשעות בהם אין לי כח לכלום
אז למרות החוסר כח וחשק באופן כללי, הצלחתי להיות כמעט כל כולי עם הבן המתוק שלי. תודה לה'
תודה לך על היוזמה ❤️🥰
איזו אלופה!!
בהצלחה לנו!
אז לא הייתי צריכה להילחם עם עצמי..
אבל עזר לכתוב כאן!
שמש בשמייםונראלי זה הורמונלי
שבוע שעבר יצאנו עם הילדים ביחד
סביב 10:30 אנרתי לבעלי שעכשיו השעות החמות
וצריך להיזהר מהשמש
לא הסכים איתי
אמר לי לתת להם להנות עוד קצת
(האיזור האהוב עליהם היה בשמש)
אתמול בבוקר בעלי יצא עם הילדים
בשעות של החום
מ10 עד 13
חזרו שרופים
אמרתי לו בוא נקבע שלא יוצאים בשעות החמות
זה סכנת נפשות
אמר טוב
היום חסר שלו קרא לו להיפגש עם הילדים
ב11 אמרתי לו לא כדאי
אמר אל תדאגי נהיה בצל
חזרו מסתבר שהלכו 700 מטר בשמש קופחת כי לא היה חניה קרובה.
וואו התחרפנתי
והתעצבנתי עליו שהוא אומר לי כןכן
אבל זה יקרה שוב כי הוא לא מפנים את הסכנה
אני יודעת שאני הורמונלית
וכולי תודה על זה שיצא איתם
מקווה דזה שרושמת כאן יעזור לי לפרוק ולהיכנס למבט שפוי יותר
אבל מה דעתכם?
אם בעלי היה מציע לי לקחת את הילדים,
קודם כל רק על ההצעה הייתי מודה לו כל החיים.
בפועל, כל עמ"י יוצא בשמש הקופחת
בדיוק כמו שיוצאים בטיול שנתי בבית ספר..
צריך לשתות המון כמובן, משהו שיגן מהשמש (קרם הגנה + כובע)
מכאן - שיהנו
הבן שלי למשל ברגע שחם לו הוא נהיה ממש עצבני
משערת שגם הילדים שלך ברגע שחם להם יידעו לכוון את בעלך לבית
אם הם מבקשים לחזור הביתה או סתם מתלוננים כל הטיול ובעלך לא קשוב - זו כמובן בעיה
אבל כל עוד הם נהנים - אני בעד
תכלס גם אני לא יוצאת בשמש (נשרפת ממש מהר) אז מבינה אותך ממש, אבל כל עם ישראל יוצאים ורובם חוזרים בכיף ובשלום.
עור של תינוקות/ ילדים מאוד רגיש לקרינת שמש
ושלא נדע שלא נדע
אחוזי מקרי סרטן העור בישראל מאוד בעלייה..
שאלה טובה
באמת שלא יודעת מה לענות על זה
זה בשביל זה
צריך לחדש כל שעתיים אם את בשמש ממש
וצריך של חברה שאכן הspf גבוה מספיק
אבל זה בדיוק מטרתו
ותהני מהזמן החופשי
איזה כיף לך
כאב לי לקרוא שאת מקטינה את עצמך.
"אני יודעת שאני הורמונלית..."
מותר לך שמשהו יפריע לך ויעצבן אותך, בלי קשר להורמונים או לא.
עכשיו לעצם המחלוקת עצמה, מצד האמת את צודקת. זה לא בריא להיות בשמש הרבה שעות. זה לא בריא לעור, זה המון קרינה בשעות האלו וזה לא "רק" להישרף.
אז לשאלתך האם את צודקת שזה מפריע לך?
כן, את צודקת.
אבל אני לא יודעת אם זה העניין המרכזי כאן. כי יכול להיות שיש כאן איזשהו קצר בתקשורת, שהוא בעצם מה שמרגיז אותך באמת.
זה בסדר שבני זוג לא מסכימים
אבל אם את מבקשת משהו ובעלך אומר בסדר ובסוף עושה הפוך, זה מרגיז ולא נעים, לא משנה האם את צודקת או לא.
אני לא אומרת את זה כדי להאשים אותו ולהפנות את האחריות אליו.
אבל זה משהו שכן הייתי מנסה לחשוב עליו, האם העניין כאן הוא בעצם בדרך התקשורת. האם זה קורה במקרים נוספים שבהם יש פער ביניכם וקשה לגשר על זה.
ואם כן, לחשוב מאיפה זה מגיע, האם יש דרך ללמוד לגשר על הפער בלי שאחד מכם ירגיש מאוכזב או כועס על השני
כל הכבוד לו שהוא לוקח את הילדים לטייל וליהנות אבל אפשר ללכת למקומות סגורים.
ממש לא בריא להיות הרבה שעות בשמש.
בכל אופן כדאי לחבוש כובעים, למרוח קרם הגנה ולחדש כל שעתיים, לשתות הרבה מים וללבוש בגדים יחסית ארוכים.
בכל תחילת עונה אנחנו קונים קובעים לכל ילד
כובע רחב שוליים- שלא יורד מהראש
לגינה- שמים כובע
בכוקר לקיטנה-כובע
ללכת לזרוק בקבוקים למחזורית - מרחק 2 רחובות- כובע!
בנוסף- עומד פה תמיד בהשג יד ספריי הגנה שקוף
כל יום בבוקר- רגליים ידיים צוואר ועורף
ואם יוצאים בצהריים- סבב שני
אולי גם כובעי שמש- עדיף ממש
רק שילדים נוטים להעיף אותו מהר...
וזהו.
נראה לי שזה לגמרי בסדר אם מקפידים על כל אלה ללכת בשמש
קיץ... חופש... שיהנו!
ממש
תודה על ההשקעה!
בן שנתיים ו9, התחלנו גמילה לפני 3 שבועות
היה סבבה עד עכשיו, כמעט ולא היה מפספס,השתפר מיום ליום.
במעון לא כ"כ עשה. לדעתי כי הוא לא אוהב את המטפלת 🫣
פתאום מיום חמישי הוא פשוט החליט לזרוק.
לא אומר כשהוא צריך שירותים, עושה רק ברצפה. אפיחו שאלתי אותו פעם אם יש לו להתפנות, והוא אמר לי לא, תוך כדי שהוא מתחיל להרטיב את עצמו 😵💫
אתמול נשברתי ממש, החזרתי לו טיטול מאחהצ עד הבוקר. אני יודעת שזה גרוע ובחיים לא עשיתי את זה. וזה ילד רביעי ב"ה. אבל זה פשוט היה מחרפן!
לא היה שום אירוע מיוחד בימים האלה, ככה שטין לו תירוצים 😩
מה עושים???
מה חירפן אותך בעצם?
שזה נחת עלייך בפתאומיות?
היה לך אירוע או משהו?
פספס במקומות לא נוחים בבית?
אם זה היה קורה בשבוע הראשון היית פחות מתחרפנת?
תנסי להבין על מה זה יושב אצלך כי ברגע שאת תשחררי באמת האחריות תעבור אליו.
כל עוד זה מפעיל אותך חזק, זה עלול לערער לו את הביטחון בתהליך.
אם את תשדרי עסקים כרגיל (אבל באמת, לא רק כלפי חוץ)
אז גם הוא יקבל את זה טבעי, יבין מעצמו שזה לא נעים לאורך זמן לפספס ויצטרך לקחת את עצמו בידיים.
רגרסיות זה חלק מהתהליך, תחשבי איך להקל על עצמך.
בהקשר לשני שרשורים פה צצו לי שתי שאלות
א. למדוד משקל בהריון, עם ליווי הריון, כדי לראות כמה עלינו במשקל.
למה עושים את זה? אני חושבת שלא מדדו אותי אף פעם, אולי בהריון הראשון רק, ואפילו לא מראים נכונות למדוד... 🤔
מישהי יודעת למה צריך למדוד משקל?
ב. העמסת סוכר- למה הבדיקה הזו הכרחית?
סוכר עושה לי ממש רע, אני נגד סוכר כי זה לא בריא, אבל מה הטעם לקחת כל כך הרבה סוכר במכווון לגוף? ועוד בהריון שחשוב לאכול בריא..
ואם חלילה באמת יש חשש לסוכר אז הטיפול יהיה תזונה מאוזנת רק? אם כן , אז פשוט נאכל מאוזן וזהו, בלי להבדק....
צריך למדוד בצורה אוביקטיבית ולראות אם יש סימנים לרעלת
כשהייתי בהריון (ה2 האחרונים) קראתי על הגורמים ודרכי טיפול במידה ויש והחלטתי שהסיכון נמוך ודרכי הטיפול ממילא דומות לאורח חיי בהריון.
אלה גורמי הסיכון ודרכי טיפול (מהאתר של שיבא)
מהם גורמי הסיכון לסוכרת הריון?
עודף משקל
היסטוריה משפחתית של סוכרת
הריון בגיל מבוגר
היסטוריה של לידת עובר מעל 4 ק"ג
מוצא אפריקאי ואסיאתי
דיאטה: זהו השלב הראשון בטיפול. מטרתה של הדיאטה היא להפחית את כמות הפחמימות במזון. במסגרת הדיאטה על האישה לאכול ארוחות בשעות קבועות כדי למנוע רעב
פעילות גופנית: מומלץ לבצע פעילות גופנית מתונה 30-20 דקות ביום שכן היא מסייעת באיזון רמת הסוכר בדם (יש להתייעץ עם רופא/ה לפני כן).
טיפול תרופתי: ברוב המקרים דיאטה מביאה לאיזון רמת הסוכר בדם. אם לא הושגו התוצאות הרצויות, יש להוסיף טיפול באינסולין
מכל גורמי הסיכון- ברוך ה' אין לי שום גורם שיכול להוביל לסכרת
אממה, בהריון השני היה לי חשש לסכרת/סכרת גבולי, למרות הכל. אמרו לי לעשות את ה100 והתנגדתי .
ביררתי וגיליתי שגם לחץ נפשי משפיע על הסוכר (וזה לא כתוב)
ולאחר שעברתי את התקופה המלחיצה שהייתי בה אז עשיתי העמסה נוספת של 50 (זה היה הפרש קצר אז עדיין היה אפשר) ויצא תקין
העניין שלחץ נפשי זה משהו שיותר קשה לשלוט בו
זה לא מדויק בכלל שהטיפול הוא בעיקר תזונה מאוזנת.
זה תלוי בכל מיני פרמטרים ומעקב צמוד חשוב מאוד!!
טיפול תרופתי כשהוא נצרך הוא קריטי! ויש מדדים נוספים שבודקים במקרה של סכרת הריון.
וממש לא תמיד יש קשר לשמירה על תזונה בריאה.
בעיניי זאת אמנם בדיקה לא נעימה אבל הכרחית ושווה לגמרי! הסיכון של סכרת הריון לא מאובחנת הוא גדול מאוד מאוד.
וזה ציטוט שלהם ׳ברוב המקרים דיאטה מביאה לאיזון רמת הסוכר בדם׳
כלומר גם במקרה של סכרת, ברוב המקרים התזונה הנכונה היא שמביאה לאיזון. קל וחומר לפני שיש סכרת, מי ששומרת על תזונה נכונה, היא בסיכון נמוך.
כמובן שגם סיכון נמוך הוא סיכון כלשהו וגם הרבה נשים לא יודעות/ מצליחות לשמור על תזונה נכונה.
תזונה של סכרת הריון היא לא בהכרח בהלימה לתזונה מאוזנת בריאה רגילה
זו תזונה מותאמת ספציפית לאישה שרואים שרמות הסוכר בדם נשארות מאוזנות לאורך היום
ממש חשוב לזהות סכרת הריון
סכרת הריון לא מטופלת יכולה להוביל ח"ו לתוצאות מאד חמורות אצל העובר
ולכן מעדיפים פעם אחת שתקבלי בוסט של סוכר לגוף - ויוכלו לדעת איך הגוף מתמודד עם סוכר
ואשמח לדעת מה הסיכונים, איך זה משפיע על העובר?
דווקא בסכרת הריון כן צריך לאכול פחמימות
פשוט במינון
לא הרבה מדי, אבל גם לא קצת מדי
וממשיכים לעקוב אחרי רמת הסוכר בדם
אם תזונה מאוזנת לא מספיקה - מקבלים גם טיפול תרופתי
ממש חשובלשמור על רמות סוכר תקינות בהריון
הסיכון הכי משמעותי של סכרת הריון זה מוות פתאומי של העובר
יודעת שיש עוד סיכונים בדרך
את יכולה לחפש בגוגל..
או בעצם יותר גרוע שהוא עלול לפתח סכרת נעורים חלילה
ואו
זה גם בעיקרון בעייתי ממש
כי הגדילה לא פרופורציונאלית מבחינת הגוף והראש
ואז יש סיכון בלידה שהראש יצא, ואח"כ הכתפיים יתקעו
זה לא סיכון שיצא תינוק שמן...
בקיצור - אישית לא הייתי מוותרת על העמסת סוכר
כמה שהבדיקה לא נעימה
זו בדיקה ממש ממש חשובה
מעקב אחות בהריון הוא משבוע 14
פעם בחודש
וכולל מדידת לחץ דם, סטיק שתן ושקילה
כל אלו נתונים שיכולים לאפשר זיהוי מוקדם של רעלת הריון
ואם יש צורך - אפשר לטפל
נראה לי שמסתכלים לא רק על עליה גבוהה מדי,
אלא גם אם אישה לא עולה מספיק - רוצים לראות שיש עליה מסוימת שמאפשרת לעובר לגדול ולהתפתח
אם ככה, בגלל זה עשו לי מדידה רק בהריון ראשון, כי הקאתי בלי סוף אז מדדו כדי לשלול שאני לא יורדת מדי, כנראה... לפי מה שאני מבינה ממך..
ואני שבוע 19
ומאז עשו לי פעם אחת סטיק שתן ופעמיים לחץ דם, ומדידת חום..
משקל לא מדדו לי מאז ההריון לפני 10 שנים
השאלה אם את הולכת למעקב אחות?
אם לא הולכים - אין מי שישקול
זה לא תפקידו של הרופא, הוא רק אמור להפנות אותך למעקב אחות
אמורים ללכת החל משבוע 14 לאחות בקופה, פעם בחודש בערך
והיא לוקחת 3 מדדים - משקל, ל"ד, וסטק שתן
בעיקרון גם מסבירה כל מיני דברים על מהלך ההריון, ובדיקות וכו' - אבל אם זה לא מענין אותך - הן לרוב לא חופרות
לי התור לוקח 5 דק'
זה נחשב מעקב אחות לכל דבר לא?
רק שתן ולחץ דם
אני שבוע 34 ולא מדדו לי משקל בכלל
והאחיות מודדות לי לחץ דם, סטיק שתן וזהו.
לא שקלו אותי אפילו פעם אחת מאז השקילה הראשונה של ההריון.
בחוץ בחדר המתנה שצריך להעביר כרטיס ולהישקל
יכול להיות שציפו ממני לעקוב לבד?
אף אחד לא אמר לי כלום
כרגע אין לי מושג כמה אני שוקלת ולא כמה שקלתי לפני ההריון או בתחילתו
אולי חצי שנה לפני בדקתי פעם אחרונה
התכוונתי לירידה במצב שאישה לא אמורה לרדת
בארה"ב מציעים לכתחילה לבצע פרופיל סוכר בבית במקום העמסה. זאת באמת בדיקה נוראית, וההעמסה של ה50 לא תמיד אמינה לעומת פרופיל סוכר שיכול גם לעזור לנו ללמוד מה משפיע על רמות הסוכר שלנו ולנהל אורח חיים מאוזן ובריא יותר.
סוכרת הריון יכולה להיות מאוד מסוכנת אם היא לא מאוזנת וחשוב לדעת עליה אבל העמסת סוכר היא ממש לא הדרך היחידה לגלות אותה. יש נשים שיעדיפו העמסה ולסיים עם זה, אני באופן אישי ממש מעדיפה לעשות פרופיל סוכר בבית.
הבת שלי ילידת דצמבר עולה לגן. אני מתלבטת בין שתי גנים, שניהם טובים. מפרטת:
גן 1: גן תורני, גננת מדהימה מאוד מעצימה את הילדים נותנת להן הרבה בטחון בעצמם, מאד מעשירה את הילדים בידע וחוויות. הגננת קצת תוססת כזו מלאת אנרגיה וחיים אז הגן שלה גם מעט תוסס. שתי סייעות עדינות וחמודות. הגן במרחק 8 דק' הליכה של ילד
אנחנו בלי רכב
גן 2: גן צמוד לבית. גננת מתוקה אנושית ועדינה עם הילדים, מהילדים הקודמים נוכחתי שהיא בעיקר נותנת חום ואהבה ופחות טובה בקטע הלימודי. גם הסייעות חמודות
רשמנו לגן הראשון והייתי די שלמה עם ההחלטה
אבל בעזרת ה' אני צריכה ללדת בשבט וקצת חוששת מהמרחק. בחורף, בגשם לקחת ולהחזיר עם תינוק קטן
מה אתן אומרות? לנסות לבקש העברה?
לאישה שהצליחה פעם ראשונה מזה שבועיים להכנס לגוב האריות
קרי: חדר כביסה
ואפילו להעמיד מכונה!
נראה לי כבר שבועיים לא דרכתי שם ולא באזור
הוראות הפעלה מרחוק רחוק לבעל
נס שקנינו לפני תקופה את הסל כביסה המחולק לצבעים, והילדים למדו פחות או יותר למיין לשם. ככה קל להפעיל אותו
עוד נס שהיום יחסית יחסית הרגשתי יותר טוב, בלי השוואה בכלל לאתמול, שהיה נראה לי היום הכי קשוח עד כה.
והשם עשה לי נס פשוט, אין לי מילים לתאר
הבעל תקוע בפקק כבר קרוב ל4 שעות (!!!!) ליד מחלף לרון בגלל אלוקים יודע מה. עוד לא קרוב לירושלים אפילו. ואלוקים אהב אוצי, אז נתן לי כוח לשרוד את הצהריים פלוס ארוחת ערב פלוס מקלחות פלוס השכבות
תודה השם
מוזמנות להוסיף משלכן, אותות גבורה, תודות, מה שעל ליבכן היום
לי לא יצא להיות עד כדי כך, אבל בהחלט התמעט קצב הכביסות שלי בחודשים האחרונים... (אצלי גם חלק מהילדים יודעים לעשות, אבל עדיין נקיפות המצפון על הערמות הבלתי נגמרות ועל ה"אמא, אני לא מוצא מכנסיים!" נותרו עליי...)
עכשיו היו יומיים שמכונת הכביסה הייתה מושבתת בגלל קלקול קטן, ובעלי לקח על עצמו לכבס ביד (ככל שאפשר לו זמנו) - כי זו עבודה פיזית שאין סיכוי שאעמוד בה.
מה אומר, למרות הקושי בחסרון מכונת הכביסה - קצת קשה לי שהיא עכשיו מתוקנת, ועול הכביסות חזר אליי... 🙈
ולי מגיע אות גבורה כל זה שקילחתי עכשיו את הקטנה, כולל החלפת חיתול מסריח 🤢 - 👏👸 (בתקופה האחרונה הילדים מתנדבים לעשות את התפקיד הזה לרוב או בעלי כשהוא נמצא...)
וכל הכבוד לך! וכיף שיש כבר ילדים גדולים שלוקחים חלק בעשיה
אני גם לא מקלחת (חוץ מהיום)
ובכללי לא עושה כלום מחוץ מלשכב במיטה ולהקיא לסירוגין
(גם בעבודה יותר לא ביקרתי מאשר ביקרתי בשבועיים האחרונים)
ב"ה הריון שלישי
בחודש תשיעי כבר
והגוף שלי פשוט כואב, עייף, מותש
הבעיטות הפעם חזקות יותר
כבד לי יותר מההריונות הקודמים
מוצאת את עצמי לא מצליחה לעשות כלום ברוב הימים (מורה בחופש ב"ה)
חם לי
עייף לי
הבטן שלי (מערכת העיכול) לא משהו...
וזה לא מוסיף לשאר התחושות
איך מקבלים כוחות?????
חייבת קצת...
וכל יום נראה כמו נצח
פשוט לקבל את זה שככה זה בסוף הריון, לא ציפיתי מעצמי לכלום. כל מה שכן עשיתי היה בגדר בונוס.
הייתי מבלה את רוב היום במיטה במין שכיבה- ישיבה
מדמיינת כל יום כאילו זה היום האחרון של ההריון הזה 😌
לנוח הרבה
לדמיין את האוצר שבדרך
אני בפאניקה ובפחד רציני. קשה לי לנשום נורמלי מה עושים??אין לי אוויר כבר בריאות.
אין מענה בערן או בניצה
Helppp
תנסי פה -
את יודעת מה עוזר לך?
יש לך איזושהי תרופה שיכולה לעזור לך? (אפילו משהו כמו רסקיו)
את תהיי בסדר. הגל יעבור, ואת תצאי ממנו בסדר.
יש מישהו בעולם האמיתי שאת יכולה לשתף? אולי בשיחת טלפון?
מי יכול לעזור לך במציאות?
יש אחות או חברה שאת יכולה לדבר איתה?
יקירתי, תנסי להרפות מהשליטה בנשימה, פשוט תשחררי את זה.
כ מה דברים שעוזרים לי:
לי עוזר מאד מאד לקרוא תהילים, זה גם מנתק לי את המוח וגם מנחם ומחבק
״כי אלך בחושך ה׳ אור לי״ אפשר אפילו להדליק נר ולהתפלל, לי זה עוזר. לפרוק את הלב לפני ה׳ (ההרגשה שהתפילה מתקבלת כמעט תמיד יש הרגשה מנחמת מאד)
דבר נוסף שאפשרי זה להשתמש בחמשת החושים- לחפש 10 דברים בחדר בצבע ירוק, למשש 10 טקסטורות שונות, להריח 10 דברים שונים, וכו זה גם עוזר למוח לצאת מהלופ
והכי חשוב להגיד ולהזכיר לעצמך שזה כבר עובר והכל יחזור להיות בסדר ויהיה לך אוויר
אלופה וגיבורה- באמת.
יהיה בסדר, הכל מסתדר והכל עובר בסוף
תרשי לעצמך גם לבכות ולהישבר ולהתפרק זה מותר וזה עובר
חיבוק גדול
אם עוד לא עבר מציעה -
1. לעשות משהו חושי ומקרקע, מה שמתאים לך עכשיו. שמיכה כבדה, מקלחת, ריח חזק, אוכל עם טעם דומיננטי, ללכת יחפה על אדמה, לשמוע מוזיקה בפול ווליום...
2. לא להיות לבד, להתקשר שיבואו להיות איתך, או אם את מסוגלת ללכת, ואם שום דבר מזה לא אפשרי - לפחות להתקשר לאדם קרוב שיהיה איתך על הקו. את לא חייבת לדבר, אפשר גם לבכות או סתם להיות ביחד על הקו.
לב אוהבמקווה שתרגישי טוב
מוזמנת לפרטי אם תרצי
אשמח לעזור
(אפשר גם בשיחת טלפון. מכירים אותי פה אל חשש)
איך את מרגישה היום?
כייף שיש קהילה מדהימה כזו!! מעריכה מאוד.
היום אני קצת יותר טוב אבל בעקרון רוב ההתקפי חרדה מגיעים לי בלילות....
אפשר לקבל הרבה מידע מהרשת על דרכי התמודדות
אפשר ללכת לטיפול פסיכולוגי או משהו דומה
הסיכוי שזה ייעלם בלי טיפול כלשהו, קטן.
בלי התערבות כלשהי כנראה זה לא ייעלם לבד
🤕
ומוסיפה - לפני טיפול תרופתי, תנסי להפחית זמן מסך/ להוסיף התעמלות/ לשתות יותר מים.
לי זה עוזר
אם זה לא עוזר לך, ממליצה כנל לפנות לטיםול. חבל לסבול
האחות בטיפת חלב קבעה לי תור אצל הרופאה שם ואמרה לי שזה תור שמגיע לכל ילוד, הכרות כזאת עם הרופאה..
הבחור בן 3 חודש ואני לא רואה טעם לקחת אותו במיוחד כשהחוויה מטיפת חלב עד כה לא משו..
מה אומרות? זה חשוב או מיותר?
זו בדיקת התפתחות בה הרופאה מוודא שהילד מתפתח בהתאם ל ''דרישה'' בגיל הזה.
זה כמובן לא חובה
אם לדעתך הילד בסדר, או שלא - את זו שתחליטי אם ללכת או לא
אני אהבתי ללכת סתם כדי לקבל פתק של נחת והמלצות להמשך
אבל אם את לא מרגישה בנוח זה ממש ממש לא חובה.
אצלנו תמיד נכנסים לרופאה אחרי הטיפול חלב בלי להגיע במיוחד מה שמקל מאוד על התהליך
היא בודקת פיזית שהכל תקין.
לדעתי זה חשוב ואני מתאמצת על זה.
ככה לא תצטרכי להגיע במיוחד.
הרופאה עוברת על כל הגוף של התינוק ובודקת שהכל תקין.
אם יש משהו בעייתי יודעת להרים דגל ולשלוח לבדיקה מעמיקה כמו אולטרה סאונד או להמשך מעקב.
אני חושבת שאין מנוס מזה כבר,
בעלי אדם עצבני.. כל פעם שמשהו לא הולך כמו שהוא רוצה
יש צעקות בבית, זה מגיע למצב שהיום הבן שלי הגיע מהגן
ובעלי צעק עליי על משהו, והבן שלי אמר :אמא בואי נלך לחדר.
שאלתי אותו למה? הוא ענה לי כי הוא צועק.
אני מרגישה שאני יוצאת מדעתי, ואני נכנסת להתקפי חרדה מהצעקות האלה.
אני לא יכולה להכיל את זה, נגיד היום הוא עבד מהבית אז הלכתי ללק גל, אחרי תקופה רציתי לפנק את עצמי.
הוא כיבה לי את השעון מעורר ואיחרתי, אז ביקשתי אם יוכל להקפיץ אותי שלא אאחר יותר בגלל חיפוש החניה.
הוא הסכים והיה אחלה, הוא אסף אותי לאחר מכן
ואני מחויכת כי היה לי זמן לעצמי, באוטו הוא פשוט צרח עליי
שאני אגואיסטית, שחושבת רק על עצמי
שאני כופה עליו לעשות דברים, ופשוט צרחות אימים!!!!
לא נפסיק להגיד כמה אני אישה רעה, וכמה אני לא בסדר.
התחלתי לבכות, ונכנסתי להתקף חרדה
הוא לא הפסיק ולא נרגע, התחננתי שיפסיק
והוא פשוט המשיך והמשיך, להגיד שההורים שלי אמרו ככה עליי, ושאני שמה את כולם מקום אחרון, חושבת רק על עצמי
וכל זה על שעה של לק!
כבר לא יכולתי, ופשוט נכנסתי להתקף של בכי שנמשך מעל שעה.
וכל הזמן הזה הוא ממשיך, לא מחבק
רק אומר לי להפסיק ושאני עושה הצגות, ובן אדם שקרן ונוכל.
אני סובלת הרבה מהתקפי חרדה בגללו, בגלל היחס שלו אליי
הוא לא אלים פיזית, אבל מילולית הוא יכול להרוג אותי.
לגעת בנקודות הכי חלשות שלי, זה מגיע למצב שאני לא משתפת אותו בדברים כי אני מפחדת שהוא ישתמש בזה בזמן ריב.
אמרתי לו שאני רוצה להתגרש, והוא אמר לי ביי תלכי
אני מרגישה חלשה, כל-כך רציתי את היום הזה לעצמי
והוא פשוט הרס לי אותו
ברמה של חוסר תיאבון, כאב בטן וראש.
מרגישה שלא יכולה לתפקד רק לבכות.
אני חשבתי על טיפול זוגי, אבל אני מפחדת מהמילים שהוא יכול להגיד לי שם, הם כמו סכינים
נשמע שהוא צריך טיפול
וגם את
אבל תחשבי על עצמך קודם ותטפלי בעצמך
זו אלימות לכל דבר אם את שואלת אותי
תעשי מעשה ותדאגי לעצמך
הרופאים חוששים מהיפרדות שליה, רוצים זירוז.
הם טוענים שאי אפשר לדעת מתי זה דימום של היפרדות ומתי זה דימום שנוצר מצירים או מבדיקות.
שבוע 39, אני לא רוצה זירוז, השאלה איך אני יכולה לדעת שזה בטוח לא דימום של היפרדות שליה, ומה מעיד על היפרדות שליה. אם אני נשארת במעקב ולא לוקחת זירוז זה עדיין יעכול להיות מסוכן?
אם כי משערת שאם זה היה זה,
הרופאים היו מבינים ולא לוחצים לזירוז
מתוך 6 לידות האלו עם הזרוז היו לידות חלומיות
מאחלת גם לך בעזרת השם
בכזאת סיטואציה.
חיבוק!!
מאחלת לידה קלה מהירה ובידיים מלאות.
אנחנו בטח לא נוכל להגיד אם זה דימום של הפרדות שליה או לא...
לדעתי, אם יש חשש, להישאר להשגחה בטוח, לגבי זרוז- תשאלי אותם שוב, אבל זה באמת מלחיץ...
מאחלת הרבה בהצלחה ובידיים מלאות.
אבל אף אחת בפורום לא מחליפה ייעוץ רפואי...
ויש הרבה פרטים רפואיים שהם קריטיים ורק עם כל התיק הרפואי אפשר להבין את המצב
אם את מרגישה שאת לא סומכת על הרופאים אז שווה לפנות לחוות דעת נוספת. אני ממש מעודדת אותך לסמוך על התחושה שלך אבל לזכור שחסר לך המון ידע ונסיון אז לא לקבל החלטות כאלה קריטיות בלי איש מקצוע
את יכולה גם לחתום שחרור ולבקש הפניה לבית חולים אחר
נניח שאת עכשיו הולכת לזירוז, מורידים ישר לחדר לידה? או שאין כרגע חדרים פנויים וכו וכו....
לי כשרצו לזרז ואמרו שמאד עמוס אז רק כשיתפנה הבנתי שכנראה זה לא חירום... והייתי בטוחה לסרב לזירוז.
הריון שבוע 26.לא מקפידה על ברזל עכשיו אתחיל .
המוגלובין -10.9
Iron- 98.3
Trans-saturation-21.0%
טרנספרין -332
פריטין-14.29
ויטמין בי 12. 310
או על הבוקר ואז לא לאכול שעה
או לפני השינה שעתיים אחרי ארוחה
לי הרופא אמר גם וגם כי אני צריכה 2 ביום
נראה לי שזה בהחלט מסביר עייפות וחולשה
המוגלובין 10.9 זה יחסית נמוך...
ממש כדאי לך לקחת ברזל
וזה יכול עוד לרדת, אז כדאי לקחת ברזל.
גם הבי 12 קצת נמוך, אז גם אותו כדאי לקחת.
זה גם יכול לגרום לעייפות.
