פורום הריון ולידה (עמוד 498)

Roborock s7

אז לא יודעת להגיד לך איך הוא מחזיק לטווח ארוך..

בעיני הוא לא מאוד כבד ואפשר להשתמש בו על בסיס יומיומי. אהבתי את האופציה של הניקוי העצמי שיש לו וככה התחזוקה לא מסובכת.

מה שלא תקני- מעודדת אותך לעשות את זה! זה כזה נח שאפשר להעביר סמרטוט בלי לטאטא קודם, ולנקות בקלות כל דבר שנשפך גם אם הוא רטוב או עם חתיכות יחסית גדולות של אוכל. תהניי💞

לגבי בטא אני לא ממש מבינה בזה, רק יודעת שצריך לבדוק שהוא מכפיל את עצמו כל שבוע/שבועיים, משהו כזה

אני לחוצה כי בהריונות התקינים סבלתי מהיפראמזיס, והבחילות התחילו בשבועות 3-5.

וגם הביוץ שלי היה מאוחר זה ברור, העובר קטן מ 15 יום מגיל ההריון לפי ווסת, אבל חישבתי לפי התאריך האחרון שיכולתי להרות בכלל - פער של מינימום שבוע

כלומר - אם הפער בין גיל הריון לפי ווסת לגיל הריון לפי אולטראסאונד היה 5-8 יום - אז כן, היה לי הגיוני כי באמת היה חייב להיות ביוץ קצת מאוחר, אבל לא בשבועיים!

אבל ככה - זה פשוט לא מרגיש לי תקין...

עוד שבועיים שוב, ככה אני עשיתי

באתי בידיעה שהעובר יהיה שבוע 10 לפי תאריך וסת אחרון, אבל באולטרסאונד היה תואם ל8

אחרי שבועיים גדל לפי מה שהרופאה אמרה, וזה אישר לי שבאמת היה איחור בביוץ כמו תמיד

אבל זה היה לי גם בהריונות קודמים אז לא התרגשתי למרות שהרופאה הלחיצה

תודה רבה לך, אני מעריכה את זה!

אז תזכרי שזרע יכול לשרוד בגוף קרוב לשבוע והגיוני שהרית אחר כך...

ככל הנראה הייתי מבקשת מבעלי בנתיים להישאר עד שאתחזק. אם מוכנים לתת לו עוד שבועיים להישאר איתך, תיקחי את זה בשתי ידיים...

לפעמים עדיף כמה ימים עוד שישאר מאשר שיהיה מידי קשה ואז זה יכול להיות כמו כדור שלג מתגלגל. דרך ארוכה- קצרה מאשר דרך קצרה ארוכה... מקווה שיצאתי מובנת.

אם בכל זאת תרצי עצות פרקטיות, תגידי. אני בד"כ לבד עם הילדים החל מיום אחרי השחרור כי בעלי יוצא לעבודה מוקדם מאד וחוזר במקרה הטוב לקראת ההשכבות.

אבל זה ממש לא אידאלי בטח לא אם כבר עכשיו את מרגישה לא טוב. אם יש אפשרות לדחות את החזרה למילואים כדאי ללכת על זה.

בעלי במילואים המון, ואנחנו מדברים על זה הרבה שיש פעמים שפשוט צריך להגיד די.

באווירה של היום, זה לא נעים.

מי רוצה להיות זו שתגיד לבעלה לחזור הביתה?

מי לא רוצה להיות "גיבורה"?

לפי דעתי לפעמים גבורה זה להגיד דווקא את מה שנכון לך, ולא את מה שמקובל ב"אווירה".

ובאמת שאני לא אומרת את זה כי אני מזלזלת בצורך של מילואים.

אני יודעת כמה זה חשוב ונצרך.

אבל במצב של מלחמה כל כך ארוכה, יש לגמרי מקום להכניס גם שיקול של טובתך, של טובת הבית והמשפחה.

ובעיניי זו גבורה לא פחות גדולה

עבר עריכה על ידי תקומה בתאריך א' בתמוז תשפ"ד 17:37

בעלי במילואים כמעט ברצף משמחת תורה.

אני יודעת שבמצבי המשפחתי יותר קל לנו, מאדר במקרים אחרים. ילדים לא צפופים, משפחה וקהילה שעוטפת, אין הריון או לידה באופק. אז הוא ממשיך כל הזמן הזה.

ב"ה זה אמנם קשה, אבל לא מרגישה שזה מפרק לנו את הבית. 

ואני יודעת שיש מקרים שכן, שזה יותר מורכב. שהנתונים האובייקטיבים יותר מקשים. אז אין לי שום טינה במצב כזה אם מישהי תגיד שכבר קשה ולא אפשרי והיא רוצה מנוחה.

אם יש קושי מאוד מאוד גדול, שהבית קורס

העסק קורס.

המשפחה מתפרקת.

וכן, במצב כל כך ארוך, זה לגמרי לגיטימי להכניס גם שיקולים כאלו.

אני מרגישה שלא מספיק מדברים על המחירים ה"שקופים" של המלחמה. נזקים שאפשר לסחוב שנים קדימה.

ולפעמים החשיבה היא טוטאלית, או שהוא יהיה במילואים ובכלל לא בבית, או שהוא יהיה רק בבית.

המצב עכשיו, עם כל הקושי שלו, לפעמים מאפשר גם גמישות כלשהי.

לפעמים חיילים אפילו לא מבקשים, בשם "האידיאל", אבל אם רק היו מבקשים היה אפשר להקל עליהם ועל המשפחה שלהם.

וכן, לפעמים התפקיד של האישה הוא גם להגיד שכאן היא כבר לא יכולה יותר. ואם הוא ילך שוב אז יהיה לזה מחיר על דיכאון / גוף / מצב משפחתי ועוד. ויכול להיות שזה מחיר שצריך לשלם במלחמה, אבל צריך להיות מודעים לזה.

ואם יש אפשרות להקל, ושהמחיר יהיה פחות כבד, אני לגמרי בעד.

השיקולים האישיים גם קשורים לשיקולי כדאיות לא רק לאישי אלא גם למדינ

בזה התכוונתי דרך ארוכה- קצרה, דרך קצרה- ארוכה.

לדוגמה- אישה אחרי לידה כמו הכותבת, נגיד ובעלה ישאר איתה עוד שבועיים-שלושה, היא תתחזק ותחזור לכוחות של התמודדות סבירה עם המצב, בעלה יוכל לחזור בלב רגוע למילואים ולמלא את שליחותו נאמנה אפילו חודשים ארוכים. וחס וחלילה מקרה אחר- אישה אחרי לידה שלא מתאוששת כראוי מבחינה פיזית ונפשית ואז יש כל מיני השלכות ארוכות טווח ובסופו של דבר הבעל לא יכול לעשות את שליחותו במילואים עם עורף יציב מהבית ובסוף יש השפעות לא נעימות (בלשון המעטה) על כל מיני דברים והוא צריך לקצר/ לחתוך את המילואים בגלל מצב ממש קיצוני בבית. וגם אם נניח ישאר במילואים, יהיה טרוד מאד מהנעשה בבית ולא יוכל לתפקד כראוי בתפקידיו במילואים.

זה שווה את זה? 

לא יהיה מי שילחם/יתמוך בלחימה??

כמו שהם שם לפעמים צריכים למתוח את הגבולות שלהם גם אנחנו פה בעורף.. עד שלא יגדילו את כמות הלוחמים, צריך את מי ששם.. אז האישה של אחד אחרי לידה, אחר העסק שלו קרס, שלישי לילד יש אנארף מה, עוד אחד אישתו לקראת לידה וכו'וכו'..

אז כן, יש דברים שצריך כמה שיותר לנסות להתגמש ולהקל גם על הבית, אבל לא בכזאת קלות להגיד קשה לי אז שבעלי יישאר.. (לא ספציפית לפותחת, בכללי לגישה הזאת) אצל בעלי מנסים לגייס עוד אנשים בשביל שיהיו להם יציאות טובות בשביל להחזיק את העורף (בבית עבודה וכו') אבל אם אין מי שימלא את המקום, אז לא.. אוף, לא בטוחה שאני מצליחה מספיק להסביר את עצמי

שאני מבינה מה את אומרת.

ויותר משאני מבינה אני מרגישה את המילים שלך ואת התחושות שאת מנסה להעביר.

ועם כמה שזה מעצבן להגיד את זה, אני חושבת שזה מורכב.

כי יש כאן עניין של צורך, אין ספק בזה בכלל. מדינת ישראל צריכה חיילי מילואים, ואם כל אחד ילך "לעשות לביתו" אז לא יהיו חיילים למשימות הנדרשות.

מצד שני, זה באמת מאוד מאוד מאוד ארוך. והשחיקה גדולה, והמחיר האישי לפעמים הוא כבד. והחשש שלי הוא ממחיר בלתי הפיך.

וכאן מגיע ה"משחק" או האיזון העדין.

נכון, צה"ל צריך את חיילי המילואים שלו.

נכון, כל אחד שהולך נותן חלק חשוב מאוד.

אבל באמת באמת, לא תמיד צריך את כל כוח האדם. ואולי לא נכון להגיד "אני לא בא יותר". אבל יש הרבה פעמים מקום לגמישות, שחשוב להיות מודעים אליה. יחידה של 100 חיילים לא יכולה להסתדר בלי 100 חיילים. ולכן זה נכון שכולם צריכים לעשות מה שהם יכולים כדי להגיע למרות הקושי.

אבל יש הרבה מקרים, שבהם היחידה יכולה "לספוג" חייל או שניים או שלשה שיגיעו יותר מאוחר או שישתחררו. ומי שידע להגיד את זה זה המפקד בפועל. אבל מהתחושה שלי, הרבה חיילים בכלל לא מבקשים. כי זה "התפקיד" שלהם עכשיו. כי הם רוצים להיות חלק.

אבל גם כחייל, לפעמים התפקיד הוא להפנות מבט הביתה ולראות האם הבית שלך עוד מתפקד, והאם יכול להיות, שדווקא כרגע הבית צריך אותך יותר. ואפשר לפתור את זה בפנייה פשוטה למפקד. להסביר את המצב כמו שהוא, ולשאול "האם אפשר להסתדר בלעדי? זה בסדר אם אגיע רק עוד שבועיים?"

ואם כולם יעשו את זה, אז המפקד פשוט יגיד לא.

אבל אם זה אפשרי, אז זה יכול לעשות טוב. לתת עוד אורך רוח לבית שזקוק לזה כל כך.

וכאן נדרשת היכולת להסתכל על זה משני הצדדים.

מצד אחד על האידיאל הגדול של מלחמת הקיול הזו, של החשיבות בגיוס למילואים ולחימה ולהמשיך גם אם קשה.

ומצד שני לא לשכוח גם את הבית, את זה שלהתמסרות הטוטאלית למלחמה יכול להיות מחיר שלא יהיה הפיך. ואם אין ברירה אז אין ברירה.

אבל בהרבה מקרים עכשיו, יש ברירה. רק צריך לשנות קצת את הראש ולהפעיל שיקול דעת בהתאם לכל מקרה.

נכון, יכול להיות שיש מקרים שבהם כוח האדם כל כך מצומצם שהתשובה תהיה "לא".

אבל המצב עכשיו הרבה פחות חמור ממה שהיה בשמחת תורה. כל יחידה פחות או יותר יודעת מה המשימות שלה, ומה הסד"כ הנדרש. אני יודעת ממקרים באופן אישי שהעבירו בקשות לגמישות בימי המילואים וקיבלו אישור. היחידה תיפקדה מצויין וקיבלה אחר כך חייל הרבה יותר מרוצה וממילא גם יעיל יותר.

אז יכול להיות שאת כל זה בכלל צריך להגיד לחיילים, ולא לבנות הזוג שלהן.

אבל גם ראיתי נשים גיבורות (באמת), שבן הזוג שלהן רק רוצה להמשיך לתרום, הן קורסות בבית אבל לא נעים להם להגיד לו "אני לא יכולה יותר", אז הן סופגות הכל ומנסות לשדר שהן מחזיקות מעמד.

וכן, אלו מקרים שאם היו מבקשים, היה אפשר להקל. אבל קודם צריך בכלל להרשות לעצמנו להגיד את הקושי ולא להעלים אותו.

הלחימה של הגברים באה על חשבון משהו.

אם העורף חזק,

ברוך ה'.

אם העורף חלש,

לגמרי לגיטימי שהבעל ייקח הפוגה יחזק בבית ויחזור בכוחות מחודשים.  

ושיהיה ברור בעלי שירת כמעט 7 חודשים באהבה ובאמונה ושוחרר עם צמצום הכוחות,

ועדיין אם הייתי צריכה אותו בשביל הבריאות הנפשית שלי ושל הבית הייתי קוראת לו ללא היסוס.

בעלה נתן (וברוך ה' גם בעלי).

אם המשפחה שלו זקוקה לו לזמן קצר כדי לשמור על שפיות, לאסוף כוחות לשמור על אנרגיות זה צורך לגיטימי לחלוטין.

עדיף שבועיים שהבעל בבית ומטעין אותם כוחות מאישה שמבקשת נפשה למות. מטאפורית.

(למרות שמי שחוותה דיכאון אחרי לידה, כמוני ובזכות הפורום הזה וה' יתברך גם יצאתי ממנו, יודעת שלפעמים ההרגשה הזאת והרצון הזה הם לא מטאפוריים כלל וכלל). 

או שתמיד מתיצב מיד בלי שאלה ובלי התייחסות כלל לאישה וכו

או שכבר הכל מונע רק מנוחות אישית

יש אבחנה שבה-

אם אישה 3 שבועות אחרי לידה ומרגישה חלשה ולא מסוגלת לתפקד על מלא+

ולבעלה יש אפשרות לדחות בשבועיים נגיד את הגיוס ולעזור לה להתחזק בזמן הזה

בעיני זה נכון

וגם יש הבדל בין שמחת תורה שזה היה ממש עת חרום פתאומית

לבין מצב מתמשך- שחכו ולכו תדעו מה הצפון עוד יאתגר אותנו בהמשך...

אז כן נכון קצת לווסת את הכוחות לא לגמור את הכל עד לתחתית

וכשיש סיבה מוצדקת ממש

לא סתם לפי מצב רוח 

צריכה את החיזוק הזה להרגיש נורמאלית שהוא לא חזר עדיין. כי הוא מאוד רצה כבר לחזור ואמרתי לו שלא הגיוני מבחינתי במצב שלי.

@אורוש3

@שידור חוזר

@דיאט ספרייט

@אישהואימא

@תקומה

@אפונה

@אביגיל ##

@אהבתחינם

ותי

מצטרפת לקודמותיי

גם אני הייתי מבקשת שישאר, אם יש אופציה כזאת

אפילו לעוד שבועיים שלושה

אז כבר דברים יראו אחרת

3 שבועות אחרי לידה זה כלום זמן

חיבוק גדול ותודה 

אני לא אחרי לידה וקראו לבילי וביקשתי שיסרב..

זה מעל לכוחות הנפש שלי אחרי כל מה שעברנו..

כרגע אני ממש בסדר עם זה. בבית מריך אותו יותר

אמא או גיסה שיכולה לבוא אלייך לכמה ימים?

תכלס הייתי מבקשת ממנו להשאר עוד איזה שבועיים- שלושה (לא בטוחה שהוא היה מסכים…)

אני חושבת שכן תבקשי מבעלך את רצונך האמיתי. תגידי לו שכרגע את מבקשת שיישאר

בהמשך, תעשו חושבים מחדש

הסבב הנוכחי אמור להיגמר בעוד חודש בערך.

יש מצב שבצבא יזרמו שישאר עוד בבית. אבל בעלי קצת על קוצים, מחכה לחזור.

הוא מבין את הצורך שלי ורואה את הקושי שלי אבל חוזר על זה שהוא אמר שהוא יחזור אחרי הלידה והוא רוצה לעמוד במילה שלו.

וזה שנשאר 'רק' עוד חודש גורם לו להרגיש שאין הרבה זמן והוא צריך להספיק לחזור לזמן משמעותי.

יש צד שאני יכולה לנשום עמוק ולנשוך שפתיים לתקופה הזאת ולחכות שהיא תעבור כדי לנוח ולהתאושש יותר.

אבל זה מתסכל אותי מאוד כי מרגיש עקום. כי עכשיו אני צריכה. ולא אח"כ כשהקושי שלי יהיה יותר גדול, נפשי ופיזי.

בלי לדבר על זה שאח"כ אין מעון ואין קייטנות... ושלא ברור מתי יתחילו להילחם בלבנון ואז שוב...

ובלי להתייחס לזה שלא ברור כמה הוא יהיה זמין לי מעזה לתמיכה נפשית לפחות.

ובלי להתייחס ללחץ הנפשי מעצם זה שהבעל בעזה...

עוד חודש תהיי חודש ו3 שבועות אחרי לידה

זה עולם אחר

שיקפת לו את התחושות שלך? הוא יודע איך את מרגישה?

חשבתי שהוא מבין אבל מבינה שהוא עדיין עסוק ברצון לקחת חלק בלחימה (אומר לי הרבה שהחברים שלו עושים דברים מאוד משמעותיים בינתיים) ובמקום שלו מולם שהוא אמר שיחזור ורוצה לעמוד בזה (שטויות בעיניי).

מרגיש לי שזה האגו הגברי ו'הגשמת החלומות' האישיים ומתסכל אותי.

אבל כנראה לעולם לא אבין את זה באמת והוא לעולם לא יבין איך זה להיות אחרי לידה.

המילואים והתקבלו גם בונוסים יפים.

אל תשמרו אותם.

תשמרי על הבריאות שלך-

תביאי עוזרת, מקפלת, תזמיני וולט כל מה שייקל עלייך ויעשה לך טוב. 

ולגבי הבטיח, 

אז הבטיח. 

תזכירי לו שגם לך הוא הבטיח הרבה דברים: 

לא לשכוח ימי הולדת/

לא להשאיר כלים בכיור/ 

השלימי את החסר 😊

עבורך פחות וזה בסדר.

בכל מקרה,

מצוין שהם הולכים על טיפולים רגשיים ושאתם משקיעים בעצמכם - בהצלחה. 

קוראת ולרגע חשבתי שמישהו השתלטה על השירשור שפתחתי וכתבה בשמי ;)

הפותחת

ש'כבוד' של גבר ש'נתן מילה' זה ממש בנפשו.

אז אני לפחות ממש מבינה את הסטרס שלו לחזור

גם און בן פלת מהפרשה נתן מילה לקורח.. בלי לחשוב מדי על ההשלכות, עד שאשתו הסבירה לו

שבו ביחד, ותסבירי לו ברחל ביתך הקטנה. ועל הדרך, את ממש לא עושה כלים 3 שבועות אחרי לידה! גם לא מסדרת ארונות! זה שאת מרשה לעצמך להיות 'גיבורה' נותן לו גושפנקא שבצבא הוא נצרך כי הנה, את מסתדרת.

לא עוזר שאת צריכה לנוח ונקרעת אחרי. הוא רואה תוצאה.

אז מבחינתו תנוחי גם כשהוא לא נמצא, העיקר שאת עושה

אז ממש לא

תעברי מיד למצב רביצה והתסמכנות רבתי.

אני רצינית. יש מצב שההבטחה שלו לחזור עומדת לו חזק מול העיניים כי את עוד מתפקדת

הלוואי שהייתי מיישמת את זה יותר.

לעבור למצב של התמסכנות רבתי.

למה אני אף פעם לא לומדת??!! 

זה לא באמת כזה פשוט האמת. הלוואי🙄

זה ממש עבודה להרבה מאיתנו לחבר את הצורך הנפשי - פיזי שלנו לחיי המעשה ולא לתת לעצמנו לקרוס בשם.. כל אחת בשם מה שהיא קורסת עבורו, ולשנות את עולם המושגים הפנימי שלנו מ'שורדת ומקריבה' ל'חיה בהקשבה ובשמחה'. יש שיאמרו מ- מרצה למרוצה.

ברגע שעונים על ה'בשם מה' הזה, ומורידים מגננות ומחסומים, ומאפשרים לעצמנו את הפגיעות והחולשה הזו מתוך הקשבה פנימית לעצמנו, אז זה נפתח.

כל מילה שכתבת הזדהיתי.

קהילה תומכת, רק שאין לי כח לאנשים שיבואו לפה, המצברוח לא תמיד מאוזן, ואין לי כח להגיד תודה לאנשים... פווו.... קשוח !

רק שאני ילדתי לפני חודש וחצי... שלושה שבועות זה ממש חסר סיכוי.

מה אני אגיד לך, גיבורת ישראל. אמיתי. 

ובמאמר מוסגר - את משתפת אותו במה שקשה לך? כי אם הכל מוחזק אצלך ואת לא נשענת, זה בהחלט יכול לגרום לתחושה של 'רדיפה' אחרי הגבר. 

בטח שאני משתפת בקושי שלי.

'מוחזק' הכוונה שאני ממש משתדלת לדייק את המילים שלי כדי שהשיתוף לא יהיה בצורה של תלונה אלא כבקשה. 

אבל אני מרגישה שלא משנה מה אגיד ומה אעשה, אם יש משהו שבו אני לא עפה עליו ומאושרת- מבחינתו אני מתלוננת ומאשימה אותו- וישר הוא נכנס להתקפה.

לא - לא להתלונן ולא רק לבקש

את צריכה לדבר את הרגש

במקום נגיד - אתה יכול לעשות xyz לומר: בעלי היקר/ מאמי/ קושקוש, קשה לי ממש. אני צריכה את העזרה שלך.

הוא נענה?

אז כן, יש לך מחויבות לעוף עליו. למה? כי אחרת זה באמת ביקורת. ולא נעים לקבל ביקורת. זה מוריד מוטיבציה

הדלק של בעלך להמשיך לעשות עבורך הוא התוצאה: אישה שמחה שעפה עליי= עוד היענות לצרכים שלך, כי נתת לו מדליה ותעודת הוקרה על זה שהוא בעל טוב שמשמח את אשתו. זוהי משאת נפשו

אם מיד לאחר מעשה,התחלת לדייק אותו, ואמרת: תודה, אבל רציתי.. ושכחת.. מבחינתו הוא נכשל. את לא שמחה. וזה מאיים עליו ומבחינתו הוא לא רוצה את האצבע המאשימה הזו של הביקורת הסמויה עבורו. ואיך מתגוננים? תוקפים בחזרה

ולכן, אם את רואה שביקשת משו ונענית חלקית שלא לשביעות רצונך, קודם כל אל תראי לו. תשמחי בתוצאה ותעופי עליה. יש בזה גם מימד של שחרור שליטה.

שימי לב אם הוא צריך יותר פירוט לבקשה שלך. לפעמים נראה שהסבר ו את עצמנו מעולה כי אנחנו יודעות מה אנחנו רוצות, אבל הוא לא נמצא בתוך הראש שלנו

וגם, אם כבר לדייק לדעתי, אז לפני שאת מבקשת שוב *את אותו הדבר*  ולא כהערה על בקשה אחרת שלא רלונטית בכלל, תוסיפי 'וממש חשוב לי ש...' ואת מה שרצית לדייק מיד אחרי הפעם הקודמת.

זה ממש ללמוד אותו. מה וכמה צריך להגיד לו ולפרט כדי שיבין. וגם אותך,איך את מבטאת את הרצונות שלך.

חיוביות, פרגון, עין טובה. זה המפתח בעיניי

כמה בונגסטה לקחת ביום?

אני שמעתי על הרבה שלקחו זופרן ולהן ולעובר שלום

הרבה בריאות

אם עוזר לך מעולה תקחי!!

לעובר גם לא בריא שתיהיי מיובשת כל הזמן ובתת תזונה ותקיאי ללא הפסקה..

חיבוק גדול🤍

שהיה זוועה. ב"ה לילד (כבר בן 9) שלום.

רק אני סבלתי מעצירויות נוראיות אבל זה היה עדיף מהקאות..

תרגישי טוב יקרה!

מפחדת לקחת נורמלקס או משהו שעוזר כדי שהגוף לא יתרגל..

מה עזר לך?

ותודה על התשובות של כולן 

הילדה בת 5 וחצי, ב"ה בריאה ומפותחת.

2 הריונות

הצלת נפשות! 

אין משמעות דווקא ל28 יום.

אגב אם את מקבל כל פחות מ28 יום כדאי לבדוק שהביוץ לא יוצא לך לפני הטבילה.

מצד אחד את אומרת שזה נחשב לעיכוב

שזה חיובי

מצד שני את אומרת שאולי זה שלילי שהביוץ היה לפני הטבילה?

אולי הביוץ היה מאוחר ולכן לא ראיתי את זה עדיין בבדיקה?

שביוץ לפני הטבילה יכול להיות בעייתי אם רוצים להיכנס להריון.

אני לא יודעת מתי טבלת כמה ימים עברו מאז הטבילה?

וכן יכול להיות איחור או בגלל הריון או בגלל ביוץ מאוחר אם את לא רגילה לאיחור כזה הייתי בודקת הריון במצב כזה.

שאני בדרכ כלל מקבלת ביום ה-10/11/12/13/14 למחזור והפעם פעמיים שלילית בבדיקת הריון אבל המחזור עוד לא הגיע והיום כבר היום ה16 למקווה

ביחס אלי זה איחור ….

יש מצב שהביוץ היה מאוחר מאד ולכן לא ראו את זה בבדיקה? ואם אבדוק שוב זה ישתנה?

כתוב לטבול חצי תחתון של קצה סופג וטבלתי אולי מעט פחות

זה יכול להשפיע?

ונניח שביצעתי נכון אם עשיתי שלש בדיקות ויצאו שלילי יש בכלל טעם לעשות בטא?

והאם המחזור פשוט מתעכב כי הביוץ מתעכב?

ואם עוד לא הגיע מחזור

עושה בדיקת דם

בהצלחה

לק"י

אז או שהמחזור יגיע מאוחר.

או שמגלים הריון מאוחר.

קשה לי לדעת

בגלל זה אני באובססיה, עשיתי 3 בדיקות הריון בשביל הסיכוי

כי בכל הסבבי מחזור האחרונים מעולם לא הגעתי ליום ה-16!!!

זו אפשרות מסעירה מבחינתי שאכנס להריון באופן טבעי אחרי שהצלחנו רק פעם אחת בהזרעות- בכל שנות נישואינו לא נקלטנו טבעי ואני לא לוקחת גלולות ושום דבר!

זה מאכזב.

כנראה ששלוש בדיקות הריון עם קו אכזרי ורוד בולט מוכיח שהמחזור יאחר בגלל ביוץ מאוחר והריון זו פחות אופציה לא?

אבל גם יש עוד תקווה להריון..

הוסת (הדימום של המחזור) מגיעה תמיד כשבועיים אחרי הביוץ, אז אל הוא היה מאוחר גם נוסעת תתאחר

אם תצליחי להשליט את השכל על הרגש🤷‍♀️

בשורות טובות🙏

היום 14למחזור??

אולי התכוונת לביוץ??

לא יודעת איזה בדיקה עשית אבל וודאי שיכול להיוץ ביוץ מאוחר.

וגם טווח הימים בין הביוץ למחזור הוא בין 12-16 ימים

מאכזב וקשה

כמה זמן את מנסה

וכמה ילדים יש

רק משתפת אותך שגם אני חוויתי היום אכזבה

נכון זה לא מנחם.

אבל כן תדעי שאני מבינה מאוד את הרגשות שלך כרגע....

ומתפללת איתך ועלייך

בכל מיני גדלים וצורות, עלה בסביבות 100 שקל, אני ממש מרוצה..

אבל יש גם עגולות וגם מרובעות

מסתכנת

יכולה להעיד על עצמי שב4 הריונות מתוך 5 נמנעתי מקיום יחסים בעקבות ההריון, יש מטרה אחת כרגע וזה הריון תקין ומתקדם ובעזרת ה' השלייה תעלה עם הזמן ככל שלא תתאמצי,

למרות שזה מאודדד קשה וזו התקופה שיש הזדמנות להיות יחד הכי הרבה וקורה הפוך, אבל אין ברירה

אם הרופאה אמרה, מן הסתם היא יודעת יותר טוב מבנות הפורום..

בהצלחה! 

גם לי היה ונמנענו.

יכול לגרום לברז מטורף של דם שאין איך לעצור.

אל תשחקי עם זה

תתיעצי עם מכון פועה, אחרי תשאול לפעמים יש דרכים שאפשר

זה עלול חס ושלום לגרום להפלה

אבל- יכול להיות ששווה לך לקבל חוות דעת נוספת

ללכת לרופא מומחה עם המלצות שישב ויעיין בכל המידע ויתן הנחיה יותר מדויקת

הריוני שרופאה במיון יותר ממהרת פחות קשובה ומעדיפה לקחת מרווחי בטחון 

ולשאול אותו מה בדיוק אסור ובעייתי במצב הזה

בהתאם למה שיגיד ללכת לרב שייתן הנחיה הלכתית.

חוץ מזה שאני מאוד מבינה אותך

אני נאלצתי להשלים עם זה

אבל אני בדיוק כמוך אם זה מעודד

כן לפעמים מניעה הורמונלית עוזרת אבל לא תמיד

ולא תמיד רלוונטי

הלחץ סביב זה שאב יותר מהכל

חיבוק גדול ואם את רוצה לשאול או לפרוק בפרטי בשמחה 

לפעמים המחזור שלי כן מתעכב כמה חודשים בודדים ולא חוזר מיד אחרי הלידה אבל אין את השקט הזה של שנה בערך שאני יכולה להיות רגועה שלא צריכה להתעסק עם מחזור בדיקות ומקווה.

מנסה הפעם התקן הורמונלי

מקווה מאוד שיפתור את הבעיה הזאת

כי זה מעצבן ממש.

יש נשים שההנקה לא מונעת להן את המחזור.

אני ב2 הלידות שלי קיבלתי מחזור שבועות בודדים אחרי הלידה.

(אפילו שהגנטיקה שלי מוכיחה בדיוק להפך)

הדבר שהיה נראה לי הכי מעשי לשנות- זה את היחס שלי לנושא,  

אחרי שהנושא הזה היווה בשבילי משבר מאוד משמעותי לאחר הלידה הראשונה.

הרגשתי שזה ממש לא הוגן ולא פייר וכו' וכו'.

בהמשך עבדתי על להתחבר למצוות הקשורות, לראות את היתרונות, למדתי קורס בתחום, והשלמתי בהדרגה.

בלידה השניה ניסיתי דברים ששמעתי (גם כאן) שיכולים לעזור לדחות בכמה חודשים (כמו למשל לישון עם התינוק בלינה משותפת), לא עזר.

אבל כבר באתי יותר מוכנה. זה לא הפך להיות כיפי, ועדיין אני מרגישה לפעמים שזה לא הוגן, אבל משתדלת שזה לא יטלטל אותי מדי.

אני לא יכולה להגיד מניסיון כי אצלי ב"ה ההנקה מונעת מחזור קרוב לשנה, אבל מכירה מישהי שיש לה קורס בדיוק על זה (ועל עוד נושאים שקשורים לפוריות, הריון, לידה והנקה), איך לא לקבל מחזור בהנקה. זה לא קשור רק לבלי מוצץ ובקבוק ושפע חלב, זה תלוי גם בתזונה, בהרגלי שינה ועוד דברים שאני לא יודעת כי לא לקחתי את הקורס (מה שאני יודעת זה מהפרטים שהיא מנדבת במאמרים שבועיים שהיא כותבת)

אם מעניין אותך אשמח לשלוח לך את הפרטים בפרטי (כי לא מזמן העליתי פה את הקורס שלה להריון בסיכון ומחקו לי את השרשור... חבל, כי זה מידע שחשבתי שיכול להיות קריטי לנשים כאן)

קצת קשה לי להאמין לקורסים שמוכרים אבל ננסה לבדוק

ממש תודה לך ולכל מי שענתה

לא אהבתי כי בעיניי לא עשה עבודה טובה כמו שאני עושה.. והבית לא מלוכלך בכלל

קצת אבק פה ושם וזהו..

כן מסייגת שהיה לי דגם דיי פשוט שלהם

להורים שלי יש שואב שוטף של אמירובוט, אצלכם הוא משאיר שבילים כאלה ככה שצריך לעבור אחריו עם סמרטוט לח למי שזה מפריע לו בעין..

אם כבר להוציא כסף על משהו בסגנון, אני הייתי הולכת על שואב שוטף של טינקו בובוט ודומיו

אנחנו מרוצים הוא גם שואב לכלוכים קקטנים ושוטף באותו זמן

צמוד לקיר ופינות מסויימות הוא לא מצליח ככ

לכלוכים קשים הוא מצליח אם עוברים כמה פעמים . לפעמים אני שופכת עוד קצת מים על הריצפה.

חוץ מקורנפלקס שנדבק לרצפה וגם שטיפה רגילה לא עוזרת... רק לגרד. עם היד ;)

הגדול שלי מרים חפצים ומנקה בעצמו חדר מסויים/שירותים וזה עוזר לי מאוד

מה שלא היה קורה לפני כן .

אולי לא הכי משוכלל שיש, אבל כן של החברה הזו.

מסרתי אותו אחרי כמה שימושים...

הוא לא ניקה מספיק טוב מבחינתי (לפחות לא את הלכלוכים הקשים שאצלנו), התחזוקה שלו הייתה מעצבנת ובעיקר הוא הרעיש נורא ולא הייתי מסוגלת לסבול את הרעש שלו...

אני התייאשתי מכל הדברים האלו 🤷‍♀️

צריכה כנראה באמת להתייאש ממנו חחח

כמונו זה פשוט לא ינקה 

לשאיבה אני מאוד ממליצה על הרובוטיים,  של רובורוק טובים אבל יש הרבה שגם טובים

ממש כיף שלא צריך לעבור ידנית אלא רק לפנות להם את הדברים הגדולים שמפריעים וקל להפעיל יום יום

לשטיפה זה רק ידניים, עם חוט יש יותר מוצלחים אבל זה מסרבל

אלחוטיים יש כמה טובים אבל כמו שכתבו על כתמים ממש קשים צריך לעבור אלף פעם או לנקות בדרך אחרת

אני כן אוהבת להשתמש בזה, אם מנקים בתדירות גבוהה אז הוא משתלט על הלכלוך הנורמלי

ומקסימום רק במטבח אני מקדימה שפשוף עם מים

חתול, אם באמת קוראים לזה ככה

הייתי קמה בבוקר ומותחת את הגב כשאני על 4

כי זה הדבר היחיד שמותר לדעתי  , כי מסאג אסור

לגבי הליכה לא היה לי את זה ברוך ה' אבל מקווה שהמתיחה הזו תעזור ולו במעט..

ואני לא רופאה, אבל הגיוני שבגלל שהראש נמוך אז הוא מושך את הגוף קדימה ואז יש כאבי גב

ובעזרת ה' רק הפתעות טובות היום אצל הרופא, ותזכרי שזה רק כסתח, ואת עושה השתדלות שזה הבדיקות והמעקבים, אבל בסוף בעזרת ה' תראי שהלחץ של הרופאים היה לשווא והם מטבעם מלחיצים.. חח

והשכר שלך יותר גדול בשמיים וזה מה שחשוב, דווקא בגלל שזה לא עובר בקלות

חיבוק ענק💞

ואין שינוי. אין הקלה. הכאב פשוט קיים שם בעצמות

אולי זה סימפיוליזיס?

אני עם, וזה כאבים ממש.

ובגלל שהראש נמוך כל תזוזה של הראש שלו ממש מלווה בכאבים🙃 (נראלי לפחות שזה תזוזות של הראש, ככה זה מרגיש...)

אני גם לא ישנה ברצף, ישנה בהמשכים ונחה הרבה.

בהצלחה בתור היום!!

סופסוף אחרי חודש של לחצים התור היה היום ממש - תור של נחת חחח

לא יודעת אם זה סימפו

יודעת רק שממש ממש ממש כואב לי

ברמה שלא יכולה לשבת לשמל, מרגישה שחייבת ללכת סביב עצמי ומהר

היום בקפה בזמן ההמתנה פשוט קמתי והסתובבתי סביב העמוד כי פשוט לא יכלתי לשבת עם הכאבים האלה

היה לי תור לרופא,

עשינו מנויטור

תוך כדי ניטור שוב התחילו כאבי גב מהשטן (!!!!!!!!)

והמוניטור זיהה צירים

לא היה קיצור של הצוואר, מבינה שאלה סתם צירים מוקדמים שלא עושים כלום

וואו תקשיבו, אחד הכואבים

עכגשיו שמבינה שאלה צירים ולא סתם פינוק שלי, זה קצת מרגיע

נותן שם לכאב הזה - איך מתגברים עליהם?

דבר שני,

זוכרות שהעובר החליק באחוזונים? אז היום חזר לאחוזון 50

כבר לא יודעת למי להאמין

לרופא ושתי טכנאיות שזיהו ירידה באחוזונים עד אחוזוון 13 (רופא = ד"ר מזעקי אייל בסקירה שלישית)

או להאמין לטכנאית שהיום הכל היה נראה מושלם ותואם גיל הריון..

מבולבלת ממש

ברור שלהאמין לכל הטוב הזה, למה לא?

לגבי הצירים, בצדק לא עבר עם תנוחת חתול, תנסי לשתות הרבה הרבה מים, לאכול טוב, ולהמנע ממאמץ

אם זה צירים אז זה אמור לעזור

אני לא יודעת כמה זה יעזור, כי אני לא זוכרת מתי הפסקתי

אני רק זוכרת שאצלי אישית הבעיה נבעה כי חששתי מהמצווה מאוד אז סגרתי את המקום באופן לא מודע ולכן כאב לי, ועם הסיכה הרגשתי פסיכולוגית שזה פחות יכאב אז הרפתי..

לא זוכרת בדיוק מתי נרגעתי והפסקתי, אולי זה גם בראש ולא בהכרח תלוי בכמה זמן אנחנו נשואים

רק זוכרת שאחרי 5 שנות נישואים בטוח כבר הייתי אחרי

על המצווה עד שהכרתי יותר ועכשיו זה בכלל לא במקום קשה ולא רפוי

אולי צריך תמיד יותר להרפות

אני מתארת לך כי אני מקווה שזה יעזור

אבל הייתי שולחת ידיים לצדדים, עוצמת עיניים, לא חושבת על כלום , מנסה לא לחשוב על מטלות הבית או על התינוק שאולי יתעורר תכף  , מנסה בכוח להסיח את הדעת ולחשוב על משהו מרגיע

זה בהתחלה לא נעים שאני לא משתפת פעולה ולא בתוך העניינים, אבל זה באמת מה שעזר

ואחרי שהחלק המלחיץ עבר אז כבר חזרתי לעצמי

אם את מרגישה קצת רטיבות באזור,

תנסי בלי

לאט לאט תתרגלי לזה.

אני כיום נשואה כמעט עשור (רק כמעט..)

ויש פעמים שגם היום משתמש אם מרגישה שיבש לי מידי

אני עכשיו בהריון ויש לי מאין חוצץ על כל מה שהיה לפני חחח

אבל זכור לי שלפני ההריון היו ימים בחודש שידעתי מראש שחייבת חומר סיכה

אם זוכרת נכון,

אחרי טבילה - זמן ביוץ וגם לקראת מחזור - לא השתמשתי

בשאר כן זרמתי על זה

זה נמצא בשידה ליד המיטות ככה זה ממש בשליפה 

אף פעם לא שמתי לב שזה משתנה

אבל את צודקת שצריך יותר לנסות, פשוט זוכרת את הכאבים של היובש בהתחלה שישר אני נמענת🙈 זה לא כייף לא לי ולא לו...

הייתה בעיה של כאב שב"ה נפתרה.

לאחר מכן, משתמשים בתקופות של הריון - הנקה, המקום יותר יבש. זה נמצא בשידה ליד המיטה ולא מרגישה שצריך הכנה מיוחדת.. אם מרגישים שיבש ולא הולך אז משתמשים..

ככה שזה בהחלט לא לכל החיים אבל טוב שיש את האופציה.

ממליצה אגב על שמן שקדים. 

היו לי תקופות ארוכות של מחזוריות רגילה ואז באמת לא שמתי בדרך כלל, אבל בהריון ובהנקה כמעט תמיד אני שמה.

יש תקופות הורמונליות סביב הריון, לידה והנקה שיכול להיות יובש או כאב למרות שרוצים.

הבעיה עם צורך ושימוש תמידי, לדעתי, שאולי לא מחכים מספיק שהאישה תהיה מוכנה ואז גם נהנים פחות.

גורם לנו יותר להנאה

אני מצליחה רק עם זה להגיע לאורגזמה נשית.

רואה בזה תוספת לחיבור .. 

מה שכן חשוב לשים לב וללמוד איך לגרום לאישה להיות מוכנה, לפעמים צריך יותר זמן עד שהגוף "מתעורר" ואיתו הרטיבות הטבעית

צריך לתת לזה זמן ולהרגיש שבאמת משהו השתנה גם בגוף וברצון מעבר לחשק הראשוני

זה חשוב מאוד בשביל ההנאה של האישה ושלא יכאב לא רק בשביל הסיכה עצמה

הגיוני שעדיין רוצים גם סיכה,זה מוסיף וזה נעים ויש נשים שאצלן גם ברגיל וכשהכל טוב אז מרגישות צורך בעוד וזה אחלה!

רק שיש קורסים ייעודים לכל תחום

ושאר הקורסים זהים

סוג של התמחות תקראי לזה

אבל אולי אני סתם מבלבלת את המוח

פעם מישהי סיפרה לי שיש לה תואר עם התמחות לגיל הרך 

אז ככה: תואר לגננת זה תואר נפרד שנקרא גננת לגיל הרך וזה כולל גם כיתה א' וב' תואר לכל דבר

תואר בהוראה בדרך כלל זה א' עד יב

איפה שאני למדתי זה היה במסלולים שונים- גיל הרך, יסודי, על יסודי לפי התמחויות של מקצועות, וחינוך מיוחד

חינוך מיוחד מאפשר לך ללמד בכל הגילאים.

אבל תכלס, היום חסר ממש מורים ככה שברוב המקומות יקבלו אותך גם אם לא עשית את ההתמחות המסוימת..

ואיזה כיף שאנשים עושים הסבה להוראה!! בהצלחה

היום לא משנה איזה תחום תלמדי תוכלי כנראה לעבוד בכל גיל שתרצי.

החסר זועק.

מכירה מקרוב כמה שלמדו הוראה לתיכון היום הם גננות ואחת שלמדה גיל הרך ומורה לכיתה ז'.

על חינוך מיוחד.

גם כוללאת טווח הגילאים וגם באמת נותן יותר כלים (בעיני, לא למדתי חנמ)

בדר”כ זה שנה לתעודת הוראה אם יש לך תואר רלוונטי.

בהצלחה!!

@שידור חוזר, @משמעת עצמית, @Seven

@שפוש מעניין מה שאת אומרת. באמת המחסור עד כדי כך גדול?

@יפה ועייפה אני פחות רוצה חינוך מיוחד

ושוב תודה! עזרתן

חושבת שבכל מקום...

אם את רוצה להיות גננת, אני כן ממליצה לך ללמוד דווקא במסלול הזה כי זה כן תפקיד שונה ממורה ותקבלי כלים שונים

ונותן תעודה לשכבת גיל שרציתי.

בפועל אני מלמדת מקצועות אחרים לגמרי בשכבת גיל אותה רציתי מראש. למדתי המון את המקצועה שלי. לא הרבה פדגוגיה, חינוך בכלל לא.

עכשיו לומדת תואר נוסף ומקבלת כלים שחבל ולא היו לי קודם.

חינוך מיוחד נותן הרבה כלים לחינוך באופן כללי, לכן המלצתי. זה הכל

פחות מדקדקים מה למד בדיוק.

גיל הרך וחינוך מיוחד מחייבים תעודה ספציפית אבל עם תעודה כזו תוכלי לעבוד כמעט עם כל שכבות הגיל.

קחי בחשבון שבתיכון המשכורות גבוהות יותר למורה מתחילה  

אם בתואר שלך למדת מדעים או מתמטיקה אולי שווה לך ללכת על זה. למגישים לברות צריך להיות תואר שני אם זה לא השתנה בעקבות החוסר

בפועל גם בעלי תואר ראשון מגישים לבגרות.

וזה לא השתנה זה ככה כבר עשרות שנים.

יש אפשרות לעשות את ההסבה באוניברסיטאות ברחבי הארץ או במכללות.

אני עשיתי בהרצוג, יכולה לפרט יותר על התהליך אצלם.

אם את רוצה לעשות הסבה בתחום שלמדת תואר-אז התעודה היא למעשה קורסים בחינוך+הכשרה מעשית. כמעט ולא קורסים מקצועיים מהתחום בו יש לך תואר (אך כל מקרה לגופו, הם בודקים אילו קורסים עשית בתואר והאם זה חופף). את התהליך עושים לרוב במשך שנה, יומיים בשבוע (לי היה קורס אחד שלא הסתדר מבחינת לוז, אז עשיתי שנתיים).

אם את רוצה הכשרה במקצוע אחר/ נוסף לתחום שלמדת, אז התהליך יהיה ארוך יותר.

בהרצוג התעודה היא לעל יסודי, בפועל לימדתי גם יסודי, וגם לא את תחום הדעת שלי. אין לזה באמת משמעות. אבל למקצועות של המדעים המדוייקים יש המון ביקוש!

ובאמת כמו שאמרו לפניי, תבדקי באיזו מכללה/אוניברסיטה את רוצה ללמוד ושם יסבירו לך את התהליך. לכל מוסד דרישות אחרות קצת, יתרונות שונים. שווה לברר מה את רוצה.

בעה יהיה לכם

אני פשוט רוצה שרותים פרטי שבו אוכל להניח תיק איפור בלי שיפזרו את תוכנו, מברשת שיניים בלי שאחד הילדים יחליט שהיא שלה, אממ ושהוא יהיה נקי כי הילדים לא ישתמשו בו, ואוכל להתקלח בערב שבת גם אם עוד מישהו מתקלח באותו זמן, ולא להחביא פדים ובדי בדיקה כל פעם שאנשים זרים נכנסים לבית (הילדים שלי עוד קטנים אז מהם לא אכפת לי בנתיים) ובקיצור טיפה של פרטיות 

יהיה לך אהובה!!

ומזדהה...

במיוחד עם היחידת הורים והשירותים שאפשר פשוט להסתגר ולא לצאת משם  וישלנו גם חלום שיהיה לנו שם מקרר עם שתיה שאנחנו אוהבים חחח

וחלום שלי גם גינה שילדים ילכלכו בחוץ ולא בבית חחח

ומוסיפה שאני כל גך רוצה חצר

או אפילו מרפסת

מקום שאפשר לשים בו ארגז חול

ולשתול צמח או שניים

ולקפוץ ולהתיז מים

ולרוץ ולשחק עם חבר

ואל תתקמצני על הבקשות

תבקשי שיהיה בלי משכנתא ושייתן כח לארח וביד רחבה 

שהשם ירחיב גבולכם בעז"ה בקרוב

הרב מלובביץ אומר שכדאי לקבל בלי נדר לעשות חסדים בבית החדש.

נניח לארח נזקקים.

לקיים הכנסת אורחים.

(בהקשר זה חשוב להגיד שלא כל אירוח נחשב הכנסת אורחים. )

אותו דבר ברכב,

אקנה הרכב חדש ואעשה איתו חסדים, אסיע אנשים לבית החולים, אעביר אוכל ליולדות.

בהצלחה 

הן כבדות פחד

ואם כבר - קמיליון כי היא קטנה וקלה יותר

יחד ראשון קניתי עגלה ענקית, אני עכשיו בילד שני כל-כך מתחרטת!!

אוסיף שאלה ואולי זה יעזור לאחרות לכוון

מה המטרה שלך בעגלה גדולה?

למשל אם את גרה במושב עם דרכים לא סלולות - פוקס יהיה יותר נוח בגלל שהגלגלים גדולים

יש לי גיסות גם עם פוקס וגם עם קמיליון - כולן מקללות את העגלות האלה (הן כבדות, לוקחות מלא מקום בתא מטען..)

לעומת זאת הבי 5 והספורטליין ממש מרוצות.

יש כמובן עוד חברות בשוק, אבל פחות מכירה 

הטיולון הוא לא נשכב לשכיבה ברגליים

הוא בעצם שוכב עם רגליים למטה גם בשכיבה

וזה לא נח

וגם אי אפשר להשכיב על הבטן

כבדות ומסורבלות

בי 5-6 עדיף

ספורטליין

סייבקס מיוס

גרה בגבעה עם שבילים לא סלולים בעליל...

הקמיליון באמת נראית יותר קומפקטית ונוחה, אבל תוהה אם הגלגלים מספיק חזקים

עם גלגלים מעולים

אנחנו תמיד צוחקים שזה כמו רכב שטח;)

במדרגות למשל היא כבדה (אני גרה בקומה שלישית בלי מעלית לכן המשקל מהווה שיקול)

גם תא מטען קטן..

בגלל עניין השבילים פוקס תתאים

גם בגלל הגלגלים הגדולים וגם הקפיצים בבוגבו שאין להם מתחרים

האמת, ממש ממש מרוצה.

לגבי המשקל - היא שוקלת 10.4 ק”ג, והB6 שוקלת 9.4 ק”ג.

כך שזה לא הבדל כ"כ גדול בעיני.

במיוחד שכשמעלים את העגלה יחד עם תינוק בפנים (3-4 קילו), אז ההבדל עוד יותר מחוויר.

מאוד אהבתי שיש לתינוק מקום מרווח באמבטיה, הוא לא חנוק בתוך סל פיצי. גם אהבתי שהדפנות של האמבטיה חזקות, ולא כמו הB שהם רק מבד כזה, ולא מספיק יציבות.

בבאגז' של האוטו זה נכנס לנו יופי יחד עם מזוודה גדולה, קופסא של פאה ותיקים

אני לא נוסעת בכלל בתחב"צ, אז אולי מי שכן נוסעת, זה משמעותי לה הרוחב.

היתרון של הטיולון בעיני, זה שהוא תומך בישיבה שלהם, יכלתי להעביר אותו בגיל קטן יחסית, הוא גם מאוד גבוה, שזה נוח לגישה של ההורים.

כשהוא גדל קצת יותר, כבר בכל מקרה רציתי לקנות טיולון פשוט (אינפיניטי מון) כדי שהטיולון של העגלה לא ישחק. אז זה ממש טיולון שמתאים לגיל הקטן היותר.

זה כיף ללכת עם זה ברחוב, והפיצפון בפנים לא קופץ מכל בליטה קטנה על המדרכה... 

בקיצור, אני ממש ממליצה. וגם בנראות לדעתי היא לוקחת בפער. עגלה יפייפיה.

פשוט כי אני קטנה וכשהלכנו לקנות את הפוקס אבא שלי אמר שהיא יותר גדולה ממני😅

עברה כבר 3 ילדים והיא כמו חדשה!

היא גם מאוד יציבה, הילדים שלי מטפסים על העגלה לפעמים, יורדים איתה ירידות וכו, רק לחשוב מה היה קורה לתינוק בבי 5 לדוגמה ...

רק מסייגת-

לא יודעת אם הייתי קונה אותה אם זה לא היה מההורים כי היא יקרה, אבל כנראה ביד 2 המחירים יותר נוחים.

וגם, יכול להיות שיש עוד עגלות היום שנותנות מענה יותר טוב, בגלל שיש לי אותה כבר שנים הרבה זמן לא ביררתי על עגלה..

גו'אי כרום ואנחנו מאד מרוצים ממנה

לא יקרה

ומחזיקה לנו כבר 5 שנים ועוד היד נטויה ..

יש לי אותה כבר 9 שנים.

יוצאים איתה לטיולים בשטח ולהכל.

היא סוס עבודה.

קיוויתי שהרס כדי להחליף אותה אבל טרם קרה 😆

אבל אם את דוברת אנגלית, בטוח יש סרטונים שמשווים באינטרנט. (אולי יש גם בעברית)

מה שכן, שימי לב שאת משווה את הגרסאות הנכונות, לדוגמא הפוקס 5 מתקפלת ביד אחת, אם הבנתי נכון. (לעומת פוקס 3 שמצריכה 2 ידיים לקיפול)

נשמע מלחיץ האמת...

חיבוק על הפציעה וגם על הבהלה!

הריון זה דבר מאוד ארוך, וטוב שכך, יש הרבה זמן לעכל ולקבל את המציאות. בע''ה יצא ילד שיעשה לכם רק נחת♥️

מאחלת לך שהכל יהיה יותר קל ממה שנראה לך - שבעלך יחלים ויתחזק יותר ויותר מהר ממה שמצפים, שההריון יעבור בקלות, ושהסביבה תתמוך ותפנק!