פורום הריון ולידה (עמוד 5114)

הקטע של הבדיקה הזו הוא סבירות סטטיסטית. זה יכל להיות בסיס להחלטות רציונליות. למשל: אם הסיכון לעובר חולה הוא 1:20,000 והסיכון להפלה בדיקור מי שפיר הוא 1:250, זה לכאורה לא הגיוני לבצע מי שפיר. קיימות רק כמה בעיות: א. זו גם שאלה של ערכים. אצל אנשים שונים הסיכון לעובר עם תסמונת דאון לא דומה לסיכון להפלה של עובר בריא בדיקור מי שפיר. לכל אחד מהצדדים יש משמעות שונה עבורם. לכן אי אפשר לשים אותם זה מול זה על המאזניים. ב. המחשבה שאנשים מקבלים החלטות על סמך מידע רציונלי הוכחה כבר מזמן כהנחה בעייתית בלשון המעטה. 

אם ח"ו תצא למישהי תוצאה של 1:3 בחלבון עוברי, תהיה המלצה גורפת למי שפיר. כי יש סיכוי גבוה לעובר חולה.

כל עוד זאת לא בדיקה פולשנית לא רואה סיבה למה לא לעשות. מכון פוע"ה ממליצים.

 

הוא אמר לי שהשאלה מה אעשה במקרה ודאי של תסמונת דאון ח"ו.

אם אני חושבת על הפלה- אז ודאי שיש צורך בחלבון עוברי ואם יצא בעייתי- גם דיקור מי שפיר,

אבל אם איני חושבת על הפלה במקרה של תסמונת דאון- אין שום עניין לבדיקה...

(זה בודק גם תסמונת נוספת, אך אותה אפשר לראות בוודאות בסקירה המורחבת)...

מכירה לא מעט שעשו והתוצאה לא היתה כ"כ טובה. הן עשו אח"כ בדיקות נוספות שיצאו תקינות (לא מי שפיר) ואפילו בלידה היו לחוצות מכך מאד... צריך לקחת בחשבון...

במי שפיר יש בעיה הלכתית! צריך היתר מרב לעשות את הבדיקה.

לא עושה חלבון עוברי ושקיפות עורפית, חבל על הטרטור ועל הלחצים.

סקירות הרבה יותר אמינות.. וגם אותם צריך לקחת בעירבון מוגבל. אני לא נגד הכל, אבל נגד המיותר לחלוטין..

לא בטוח..

בלי להכנס ליותר מידי פרטים, הרבה מאוד כאב היה נחסך ממני אם הייתי עושה שקיפות

(מזל, שהחלטתי לעשות סקירה מוקדמת, שגם אותה אני לא עושה בד"כ)

 

הקב"ה נתן לנו דרכים נפלאות כדי לא להכנס לכל מיני מצבים קשים אם העובר לא בריא, אז למה לא להשתמש בזה?

אם בבדיקה הסטטיסטית התוצאות לא טובות, אפשר לחפש סימנים בסקירה מורחבת. "כמעט כל פרמטר יכול להוות סימן" - כך אמר לנו הרופא.

 

זו בדיקה סטטיסטית.

יכולה לספר על עצמי שעשיתי סקירות מוקדמות שבודקים שם פרמטרים כמו מערכת העצבים ויצא תקין. ובחלבון עוברי יצא חשש לפגיעה במערכת העצבים, הריון בסיכון, מעקב... יאללה בלאגן. (פעמיים קרה) . עכשיו - איזו בדיקה יותר אמינה? ואם רואים תקין אז איך הסטט' אומרת הפוך?
לא סתם רופאים וגם ד"ר חנה קטן ממליצים לעשות שקיפות, סקירה מוקדמת ולא חלבון עוברי. הפעם נראה לי אוותר עליה.
ובכלל כששאלתי את הרופא בסיכון אבל אם ראינו שהמערכת בנויה טוב, יש סגירות בעמוד השדרה, כלומר מערכת תקינה אז מה קובע?? הוא התחמק מתשובה רק בגלל שעדיין חלבון עוברי נחשבת לבדיקת חובה בסל. בעזה יבטלו אותה עד ההריון הבא שלי....

בדיקה שלא מסובסדת דרך קופת חולים מראה את חשיבותה. ושקיפות לא מסובסדת...

וחלבון כן.

האמת? אין לי תשובה למה שאמרת. 

את לא עושה למענך ולא למען ילדך, יש להם ערך אקדמי בלבד או שהם מיועדים לרופא שלך במקרה שתרצי לתבוע אותו.

בגלל שהיום יש ממש מגפת התביעות נגד רופאים, הרפואה הפכה למתגוננת ואינטרסים שלך נדחו לקו שני...

אבל תהיי רגועה - זה נעצר לי!

אני ב"ה בחודש הרביעי להריון, והבטן שלי נשארה קטנה ועגולה (ואף אחד לא חושד בינתיים. הייתה אחת שנאלצתי לגלות לה שאני בהריון, והיא אמרה שלא רואים עליי בכלל).

בלי דאגות, יקירתי!

בעז"ה ההיריון יעבור בצורה חלקה ועם ידיים מלאות!

מי שירצה לחשוד - אולי ינחש, אבל שיהיה לו לבריאות...

אל תתני לזה להטריד אותך 

אני עכשיו מתחננת מהבטן שתתנפח לי , כי בינתיים אני רק יודעת שאני בהיריון (ב"ה השליש הראשון עבר טוב, לא מרגישה עדיין את התזוזות של מתוקי, הבטן לא מספיק מזכירה לי שאני בהיריון וכו'). מחכה כבר שיהיה יותר מוחשי ... בעז"ה!

 

 

טוב, כל בטן - בקצב שלה 

לא אומר כלום לגבי ההמשך.

ולגבי הסתרת הבטן - פשוט אל תלבשי צמוד. בחודש שני זה יספיק...

להיות בסביבה צבעונית ומעניינת יותר וזקוקים ליותר גירויים. ילד בן ארבעה חודשים לפי מה שאני יודעת- עוד לא מפתח כישורים חברתיים משמעותיים ולכן מבחינה חברתית זה פחות משנה לעניין זה אבל אם הוא ערני ממש לסביבה ואת מוצאת את עצמך סביבו רוב היום, סביבה צבעונית יותר ומשתנה- יכולה אולי להעניק לו יותר גירויים. אבל בעיניי- בגיל ארבעה חודשים- לך, בתור אמא שלו- יש הרבה יותר להעניק לו. בגיל הזה אני חושבת שהקירבה לאם היא משמעותית יותר אז אם יש לך אפשרות- מוטב שתישארי איתו בבית.

אבל זו דעתי בלבד

אבל לחלק מהאימהות לא מתאפשר מסיבות שונות, ולכן המציאו מסגרות

הילדים שלי מעולם לא הלכו למסגרת, וכולם בריאים בגופם ונפשם וחברותיים (הגדול חגג עכשיו 11 שנים). 

עדיף להיות עם האמא?

הלוואי שהיתה לי הסבלנות לגדל אותו איתי 24\7..

בשביל חברים הולכים בצהריים לגינה או לחברים

או אולי יום בשבוע שהוא הולך למטפלת עם עוד ילדים..

 

בכל גיל זה הכי טוב כמה שיותר הורים. כמובן בתנאי שההורה מעניק לילד תשומת לב ולא רק מחכה שהוא ישחק לבד או יישן...

 

יש לכם סדר יום? מה אתם עושים כל היום בבית?

וגם אחר כך אם זה מתאים לאמא אבל צריך קצת יותר חברה. מה שברור עד גיל שנה אין יתרון למעון (הילד לא צריך חברים).

 

בגיל הזה אין שום צורך בחברה ובגרויים נוספים. את והסביבה בבית מספקות את כל מה שהוא צריך.

בנוסף,אפשר לומר בצורה חריפה יותר, שניתוק ממך בגיל כ"כ צעיר אפילו עלול להזיק לו, אי שם עמוק בנפשו הרכה. וסליחה מהאמהות שנאלצות לשלוח תינוקות למעון.

 

וגם מחדדת את עניין המעון, זו דעתי האישית כמובן, אבל אני חושבת שמעון בגיל הזה זה בשביל האמא ולא בשביל הילד.

 

התרגלנו היום שאמא צריכה לעשות עוד דברים מלבד היותה אמא, וזה לא מספיק להישאר בבית עם תינוק, אז שולחים למעון..

לדעתי- כל אישה צריכה לעשות חושבים עם עצמה, האם יש לה הכוחות להישאר בבית, ולהתמקד בילד שלה, לתת לו תשומת לב כל היום (לצערי, זה ממש לא ענין טריוויאלי כיום), או שזה יהיה לה קשה והיא מעדיפה לצאת לעבוד.

 

אני לא יוצאת נגד נשים שיוצאות לעבוד (אני גם מתכננת בקרוב..),אבל עצוב לי שהטבע היפה הזה, של להיות עם הילד שלך, הולך ונכחד, לעתים בשל לחץ חברתי, רצון למימוש עצמי, וכו'..

את יודעת? זו נשמעת לי דרישה ממש גדולה מאמא. כמו שכתבת - לגמרי לא טריוויאלי. אולי לא התכוונת לזה כמו שזה נשמע, אני לא יודעת, אבל בכל אופן אכתוב שלדעתי ממש לא צריך להתמקד בילד כל היום כדי שיהיה עדיף להשאר אותו בבית. להפך, התמקדות מוגזמת היא בהרבה מקרים הרסנית. אני חושבת שטוב מאוד שאמא מדי פעם תתפנה רק לילד, תשחק איתו במשהו שכיף לשניהם, אבל זה מדי פעם, זה לא כל היום. בשאר הזמן היא יכולה בהחלט לעסוק בענייניה, ולאפשר לו להצטרף אליה או להעסיק את עצמו - לפי בחירתו. שני הדברים טובים וחשובים.

ואפשר להיות יצירתיים. אפשר למשל לעבור לחתוך ירקות בגובה הרצפה, להסתדר עם שרפרף או משהו. אם יש שיש רחב אפשר לשים תינוק קטן בסלקל שיראה איך את שוטפת כלים (ופעוט יכול לעמוד על שרפרף). קפיצה קטנה עם אמא למכולת, במנשא או בעגלה, זו חוויה מעשירה שחבל"ז. תינוק שיושב אני לפעמים מושיבה בגיגית הכביסה כשאני מוציאה ממנה את הבגדים ומקפלת, וכו' וכו'. העיקרון הוא להמשיך בחיים הרגילים, ולאפשר לתינוק להשתתף גם, כשהוא רוצה. כיף חיים.

החמודים הקטנים לא מודעים לכך שחבל הטבור נחתך והם ישות שונה מאמא.  מבחינתם, השמש זורחת ושוקעת רק על אמא.  העולם שלהם הוא רק אמא (עם כל הכבוד לאבא).

עד מתי?  

למי שיכולה, עד הגיל שהילד אומר להתראות ויוצא עצמאית מהבית, כמו שיוקטנה כבר אמרה.

אין גיל בו לא צריכים את אמא.

חבל שכללי העולם המערבי מטרפדים חיים טבעיים ונורמליים.

ראוי שצאצא יהיה עם אימו כל עוד, כשנותנים לחמודי את אפשרות הבחירה בין אמא לאדם אחר על פני תבל (והאבות יסלחו לי כרגע), הצאצא בוחר את אמא.  אגב, גם אם הצאצא בוחר לזמן קצר לשחק משחק \ להיות עם אדם אחר, השאלה אם לחמודי תהיה זכות הבחירה - "כל הזמן עם אמא או כל הזמן עם האדם האחר" במה יבחר.

לא להבהל, אבל רב הציבור, בהנתן בית מתפקד ואוהב, יבחר את אמא עד לחתונה 

ומן הסתם גם אחרי, עוד יחזור לביקורים...

 

בקיצור - אמא, אמא, אמא!!!

יבחר בה כל הזמן גם אחרי החתונה שלו, למרות שיש לו כבר אישה...

זה נשמע לי ממש ממש כמו מתכון טוב להרוס את הזוגיות של הילד כשיתבגר ויתחתן בע"ה.

תשאלי המון יועצי זוגיות מהניסיון שלהם- רוב הבעיות בזוגיות מתחילות בגלל משפחות המוצא של בני הזוג.

ואחת הבעיות בה' הידיעה היא גבר שעדיין קשור בחבל הטבור לאמא שלו (או לאבא שלו מבחינה כלכלית או רוחנית)

וכמובן שהאשמה היא של האמא שלא ניתקה את החבל (הנפשי כמובן) ולא של הילד כי לו אין הכוח להתנתק לבד אם האמא לא משחררת את החבל...

"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו..."!!!! התורה מצווה את האיש להתנתק מאמא שלו ,אבל אמא שלו צריכה לעזור לו עם זה ולהכין אותו לניתוק הזה ממנה לאט לאט ובהדרגה מאז שהוא ילד...

אם זה לא כך, מרוב אהבה לילד האמא פשוט הורסת לו את החיים שלו!  נקרא לזה "אהבה המקלקלת את השורה".

יש לי 2 חברות כאלו.

אחת ביטלה נישואין רגע לפני החתונה כשהיא קלטה ב"ה בזמן כמה הבחור תלותי באמא שלו בכל דבר קטן(אפילו את הטבעת נישואין הוא רצה שהם יבחרו יחד עם אמא שלו בתירוץ ש"לאמא שלי יש טעם טוב"!)

והחברה השנייה נשואה לבחור כזה שאמא שלו מסובבת אותו כל היום ולא מתנתקת ממנו לדקה עד היום(החמות אישה חמה ומקסימה רק שהיא עוד לא הבינה שצריך לחתוך את החבל...) למרות שהוא כבר אבא. החברה הזו סובלת מאוד ומדברת כבר כמעט על גירושין...בעלה גם אמר לה במפורש- אני מסכים לכל מה שתרצי אישתי היקרה והאהובה עד שזה נוגע לאמא שלי!  פשוט עצוב. היא גידלה ילד תלותי שהפך להיות בחור תלותי וגם כשנהיה בעל נשוי ואבא בעצמו עדיין נשאר תלותי באמא...

בקיצור-

נשים יקרות תנו לילדים שלכם הרבה חום ואהבה והרבה שעות טובות ומעצימות עם אמא אבל גם הרבה עצמאות! תנו להם, למרות הקושי הנפשי שלנו כאימהות, להתרחק קצת, לפתח עצמאות: פיזית ונפשית וכל ילד בשלב ובקצב שלו וברמה המתאימה לגילו. תזכרו שחינוך לעצמאות מתחיל מגיל שנתיים בערך.

אתן נותנות לילד שלכן כישורי חיים הטובים ביותר עבורו בעתיד שיצליח בחייו כאדם בוגר בע"ה!

 

אגב בחיים של פעם, לפני שהעולם המערבי נכנס אלינו, גבר אכן היה תלותי יותר באמא שלו פיזית וגם תמיד נשאר לגור לידה אחרי חתונתו- וכך שבהמון מקרים היחסים בין כלה לחמותה היו פשוט זוועה(היום סיפורי הזוועה נשארו רק בבדיחות) ואני בטוחה שזה השפיע גם על הזוגיות שלהם....

יתכן שהבחורים שיצאו ללמוד בחוץ בישיבות למשך מס' שנים בלי לחזור הביתה כל שבוע או יצאו לעבודה בשדות הרחוקים וכד' והיו מנותקים יותר מאמא שלהם ,הצליחו יותר בחיי הזוגיות שלהם.

 

לגבי תינוק מתחת לגיל שנה- אין בכלל שאלה!! רק אמא! אני לא מאמינה שיש אמא שתמליץ בגיל כ"כ צעיר על מעון לכתחילה.

אם חייבים לצאת ללימודים/עבודה- אז עדיף מטפלת חמה ואימהית שהוא סוג של תחליף לאמא, כמו מטרנה...(-:

ומגיל שנה ומעלה -שוב עדיף משפחתון קטן וחם ולא מעון, אלא אם יש לכם מעון שמתפקד כמו משפחתון קטן.

בהצלחה רבה!

 

 

 

 

ולא: "על כן תזרוק אמא את האיש..."

תינוק, ילד, נער, איש - שואף להתנתק מאמ שלו.

כל עוד לא דוחקים בו, הוא יעשה את זה בקצב הנכון.

ולהיפך - תינוק שדוחקים בו להיפרד, ינסה בכל הכח להיצמד לאמא, ויתקשה לשחרר בזמן.

באמת יפה לראות מה שהפסוק הזה מלמד: שטבע העולם שלנו שברא הקב"ה הוא כזה, שזה כיוון ההתרחקות: האדם מיוזמתו שואף באיזה שהוא שלב להתרחק מהוריו (השיא הוא "ודבק באשתו", אבל ברור שההתרחקות הזאת מתחילה, בצעדים קטנטנים, כבר בינקות).

 

והערה: אני חושבת שיש מקום להיזהר מהמצב ש"בת מלכים" מזהירה ממנו, של "אהבה המקלקלת את השורה" - אבל אני חושבת שאהבה שמקלקלת את השורה זה מצב שבו הפעוט, כמו כל פעוט במוקדם או במאוחר, שואף *מיוזמתו* לעצמאות, ואמא חונקת אותו עם קרבת יתר. אז זה באמת מצב בעייתי. אבל כשהפעוט עדיין רוצה להישאר קרוב ואמא מאפשרת - זו לא אהבה שמקלקלת את השורה, זו אהבה שבונה את העולם

 

 

הייתן לי לעזר!!

בשורות טובות.

ולמרות היותי מטפלת אני ממש מתנגדת לשלוח ילדים למעון,ילדים צריכים להרגיש את אמא עד גיל שנה לא מומלץ להכניס למעון ודרך אגב בקורס מטפלות המדריכ\ת אומרות שלא רצוי להכניס  תינוק בן 3,4 חודשים למעון כי הוא צריך להרגיש את אימו ולקבל את היחס הטוב ביותר מאמו,אני טיפלתי בגילאי 3 חודשים וכו שנה וחצי וגם שנתים ההבדל הוא שמים וארץ תינוקות קטנים לא מקומם במעון- כמה שהמטפלת תהיה טובה וחמה ונעימה אין לה את האפשרות לתת יחס אישי אישי לכל אחד וזה פוגע בתינוק,ילד צריך את המרחב שלו ואת החופש שלו ולא שיכתיבו לו את סדר היום מתי לאכול, מתי לישון זה לא בריא בכלל. ילד לא בנוי לצורה שיכתיבו לו את סדר היום,כמובן שבגיל שנתים עד 3 זה עינין אחר לגמרי יש בזה צד חיובי שזה מקנה הרגלים לקראת הגן.

עדיף מטפלת בבית ואם זה בית של הילד עוד יותר רצוי ככה הוא בסביבתו ואם לא יש היום משפחתונים נעימים,כל העינין שיהיה עם כמה שפחות עוד תינוקות כדי שכל היחס יופנה כלפיו ודרך אגב,כשאני הייתי יוצאת לחופשת לידה והיה לי עןד ילד יותר גדול בד"כ גיל שנתים הייתי מוציאה מהמעון  לגמרי והילד נשאר איתי בבית עד שאני מחליטה לחזור שוב לעבוד לרוב עד גיל 3 שנים

כמו שאמרה המטפלת במעון לפני -עד גיל שנה רק אמא .צריך מגע חום ואהבה ואין דרך כלל להשיג זאת במעון

אני יצאתי כל חופשת לידה לעוד חופשה ללא תשלום הנקתי מלא חצי שנה ועוד הנקתי עד שנה והילד היה על הידיים כשהיה צריך וכן קבל המון מרחב לעצמאות .(כל הילדים שלי ברוך ה' עם ים של עצמאות ובטחון למרות ובעצם בזכות, שהיו המון עם אמא.אם אין ברירה וחייבים לחזור לעבוד אז עדיף מטפלת אישית שתהיה עד גיל שנה זה ברור

מאותו הטעם שחובה לבנית האמון הבסיסי של הילד בחיים את היחס והמגע והנתינה כשצריך ושלא יהיה מצב שבוכה המון במעון ואין מי שיגש כרגע ...

את הילדה הראשונה שלי הכנסתי אותה בגיל 4 חודשים למעון.

מאחר והיא באמת היית כל הזמן מתגרה אחרי כל מיני דברים, וגם מהטבע שלה היא מאוד חברותית.

הילדה שלי השנייה כיום גם בת 4 חודשים, ואני ממש מפחדת להכניס אותה למעון.

מפחדת שלא יטפלו בה כמן שצריך אחרי הכל אין תחליף לאמא, היא מטפלת הכי טוב כמו שצריך.

במעון לא יפריע למטפלת אם תינוק יבכה , כי המטפלת לא תמיד מבינה את צרכי התינוק...

אני חושבת שהגיל האדיאלי לשים את הילד במסגרת חברתית, כשרואים שמשעמם לו בבית ואין לו מה לעשות ומתחרפן ורוצה חברה , אז כן צריך בגיל שנה וחצי שנתיים

 

פשוט אין זמן להרים תינוקות בוכים

כי כולם תינוקות וכולם בוכים!

ממרומי שנותי ונסיוני בגידול 6 ילדים צפופים אשתף אתכן במסקנותי:

1. לילדים קטנים הטוב ביותר זה עם אמא. הייתי לוקחת אותם לכל מקום  שהלכתי והייתי מסבירה להם בדרך לאן אנו הולכים ומה אנו עושים. כולל קניות סידורים ביקורים ועוד.

2. כל ילדי גדלו בבית עד גיל 5 - גיל גן חובה  - שאז מתחיל חינוך חובה.

3. לא עבדתי מחוץ לבית בתקופה שהילדים היו קטנים.

זה התאפשר כיוון שנישאנו בעלי ואנוכי בגיל מבוגר לאחר לימודים ועבודה שנים רבות ויכולנו להרשות לעצמנו.

4. הילדים למדו בבית אצלי. הייתי משחקת איתם, מלמדת אותם לקרוא בגיל צעיר, קוראת להם ספרים (לא היו אז מחשבים ולא היתה לנו טלוויזיה מאידיאולוגיה). הכנתי להם צעצועים מקופסאות ומה שיש בבית והם נהנו מזה מאוד.

הם היו גוזרים קרטונים ומדביקים עם נייר דבק שקוף יצירות שלמות: אוטובוסים מכוניות חניונים בתי חולים ומה לא. שעות עבודה של מוטוריקה עדינה. השקעתי הרבה בהוראת הפעוטות ונעזרתי בספרים שמדריכים לעשות כן.

5. אחר הצהרים או בבוקר לפי עונות השנה הלכנו לגן משחקים למוטוריקה גסה.

בלילה הלכו לישון..... (אם הלכו....)

הטוב ביותר - עם אמא.

לעיתים זה לא מתאפשר כיון שאמא צעירה ועדין לומדת או נאלצת לעזור בפרנסת המשפחה אז עושים מה שאפשר.

אבל שתדע שזה בדיעבד. וברגע שהיא יכולה שתשחק עם התינוק, תדבר אליו ותהיה איתו. הוא לא חפץ - יש לו נשמה. הוא מבין הכל גם אם זה לא נראה לנו. הוא מפנים וזוכר!!!!.

זה התפקיד שהקב"ה נתן לנו כאמהות וגם הכיף שלנו. לא כולן זוכות!!!!!

והעיקר לא לפתח רגשות אשמה על ההחלטה. לעשות את ההשתדלות וה' יעזור.

בהצלחה והעיקר לעשות הכל בשמחה.

 

 

ברור שילד בגיל הזה לא מרוויח משהו מהימצאותו במעון. הוא עדיין די מכונס בעצמו. 

מאידך - אם את מרגישה צורך לפרוש כנפיים. לעסוק בדבר אחר חוץ מאימהות אני חושבת שאין בזה פסול ויותר מזה - הנחת והשמחה שתהיה לך עם הילד יהיו הרבה יותר משמעותיים ומעבירים חוויה חיובים של שמחה לילד ולא תסכול על ה"נטל" (חס וחלילה) שנפל עלייך. בקיצור. הילד לא צריך מעון אבל הוא כן צריך אמא שמחה אז אם עדיין כיף לך בבית לכי עם זה ואם את מרגישה איוורור אז אל תדאגי. עוד לא ראיתי צלקות נפשיות גם אצל ילדים שבגיל 4 חודשים הוכנסו למעון. 

 

מעל גיל שנה אני ממש מרגישה איך המעון תורם לילדים שלי גם במישור החברתי וגם במישור ההתפתחותי מפגש עם דברים חדשים, ספרים, חומרים, יצירות ועוד.   

אני מבינה שאת רואה את הדרך שלך כחיובית מאוד.

אבל יש לי קושייה מאוד פשוטה עליה.

כשאתם נפגשים למשל עם המשפחה, הדודים, האחיינים- עם מי הילדים שלך מעדיפים לשבת? איתך? עם האמא? שאיתה הכי טוב כדברייך? או שהם מעדיפים לרוץ ולהשתובב עם בני דודיהם בגילאים שלהם?

נשמע לי הזוי לא לתת לילד חברה הולמת עד גיל 5.

גם הבית שלי מלא אטרקציות ומשחקים והפעלות ויצירות ומדבקות וצבעים ובריסטולים ומקלות ארטיק וגפרורים צבעוניים ומה לא, אבל ברור ונהיר לי שהבת שלי חייבת חברת בני גילה והיא פורחת וזוהרת עם ילדים בגיל שלה.

כל בוקר מיד כשפותחת את העיניים שואלת- היום הולכים למעון? וצוהלת וקופצת כששומעת שכן.

וטוב לה איתי ומאתגר לה מאוד. אבל ילדים בני גילה מרתקים לה הרבה יותר.

אמא זה נפלא, אבל ממש לא לכל שעות היום, וממש לא עד גיל 5.

לעניות דעתי.

 

חברים יש אצל השכנים, בגן המשחקים, בחוגים, במשפחה...

 

 

וכל אלו שמתארות כאן את חייהם המאושרים של ילדיהם מתארות בקרים שלמים איך הן לבד מבלות איתם ומחכימות אותם ומטיילות איתם וכו'... ומסבירות שאין על אמא, ורק אמא...

האמת, אפשר להתווכח בלי סוף, אני בחיים לא אשתכנע, כי מול העיניים שלי האור שנדלק לבת שלי בעיניים כשנכנסת למעון ופוגשת את החברים שם. בחיים לא אחסוך את זה ממנה.

(היא כמובן לא בת 4 חודשים אלא שנתיים. שזה משהו אחר)

 

אגב, שאלה טכנית ומצחיקה לי,

איך את מוסיפה סמיילי לשורת הכותרת?

אני אף פעם לא מצליחה. הוא מקפיץ לי את הסמיילי לתוכן ההודעה. ולא לשורה העליונה.

 

אם הבנתי נכון, הנתון הוא - שאת עובדת, רק שאת עושה את זה מהבית ולכן יש לך אפשרות לא לשלוח למעון.

 

הייתי פעם במצב דומה (אבל זה היה בגיל גדול יותר, אחרי תקופה שעבדתי מחוץ לבית והשארתי אצל מטפלת)

ובכן מניסיוני זה לא היה כ"כ טוב - רק גרם לרגשות אשמה. מצד אחד לא הייתי פנויה לתינוק מצד שני לא הצלחתי לעבוד כמו שצריך. בסוף אחרי תקופה הכנסתי למעון. 

יש לזה יתרון עצום של אפשרות להנקה בלי שאיבה - וכמובן עוד יתרונות לתינוק, שהוא נמצא בביתו אחרי הכל, ולא במקום זר מלא אנשים זרים ותינוקות אחרים.

 

זה תלוי בכם, בנסיבות ובסוג העבודה שלך.

 

הייתי מציעה לך לנסות - אולי תמצאי דרך לשלב וזה יהיה הכי טוב. מקסימום אם תראי שאת לא מסתדרת, אפשר להכניס למעון בהמשך השנה. בד"כ יש מקום.

כשמדברות על כמה טוב לתינוק אם יהיה עם אימא עד גיל שנה, אבל לא מתייחסות לזה שהיא כתבה שהיא עובדת בבית!

מי שלא עובדת ויכולה לחגוג עם ילדיה, מה טוב! ( לא נכנסת לוויכוח עד איזה גיל, כמובן שאני חולקת על אלו שמדברות על גילאים מאוחרים אבל זה כבר וויכוח אחר...)

אבל אחת שעובדת בבית וזקוקה לפרנסה הזו לא בטוח שיכולה להרשות לעצמה.

אני ניסיתי בזמנו, למרבה כאב הלב לא הלך.

 

שמי תכלת, אני מציעה לך לנסות.

יש תינוקות שבהחלט מאפשרים לאימא גם לעבוד כשהם בשטח.

תנסי!

הצענו לה לשים אצל מטפלת פרטית או משפחתון,זה עדיף ורצוי על פני מעון

אני מציעה לה כן לנסות להשאיר אותה איתה בבית, לפני שנותנת למטפלת. כי למרות שלי לא הצליח, יש לי חברה שעבדה כמוני בבית באותה עבודה והבת שלה הייתה איתה עד שנה וחצי, ולא הפריעה לה כלל לעבוד.

לא יודעת איך.

הבת שלי לא נתנה דקה.

אבל האמת, שבגיל כמו שנה וחצי הייתי מרגישה רע לשבת לעבוד ולתת לה להסתדר עם עצמה במשחקים.... כבר הייתי מעדיפה שתבלה בנעימים עם מישהי שיש לה זמן רק אליה!

כך שכל מה שמציעה זה לנסות לעבוד עם הילד בבית כל עוד הוא לא בגיל שמרגיש שאמא עסוקה במשהו אחר ולא בו.

ואז אם לא הלך.... מטפלת.

לא זקוק לילדים אחרים. שמים ילדים למעון מחוסר ברירה ולא מטובת הילדים.

אם יש לך אפשרות, ולו מזערית - נצלי אותה ותשארי איתו! אין ולא יכול להיות שום תחליף לאמא, וילד בן 4 חד' בהחלט-בהחלט זקוק לאמא ורק לאמא!

כל גוף מגיב אחרת (גם בהריונות השונים) ואף פעם אין לדעת!

מאד יכול להיות שזה מעצם ההריון וכדאי להקפיד על מנוחת צהרים קלה, אם זה מתאפשר

ובכל מקרה- כדאי לעשות בדיקת דם. אם באמת יהיה מחסור, הרופא ישקול החלפת הכדורים או דברים אחרים שיגרמו לספיגה טובה יותר של הברזל בדם.

בהריון לא היה חסר לי שום דבר בגוף , אבל הייתי ישנה בערך 20 שעות ביממה ובשאר בעלי היה מוציא אותי מהבית... 

אין מה לעשות עם זה.... פשוט לישון ולישון!!!!!

1.אין 2 הריונות דומים ואין 2 נשים דומות. יש כאלה שרצות ויש כאלה שלא מסוגלות לזוז... ואלה ואלה בסדר....

2.בכל מקרה חשוב לעקוב אחרי  המוגלובין ואחרי רמות הברזל בדם. וחשוב להקפיד על לקיחת פרנטל כל תקופת ההריון - ועד סוף ההנקה.

לשתות תה סרפד. לאכול טחינה,בשר אדום,כבד. ירוקים,שקדים ועוד..

הגעתי ל-10.1, למרות שלקחתי ברזל (פריפול). הרופאה שלי אמרה לי לקחת מינון כפול, וזה שיגע לי את הבטן לגמרי אז עברתי לברזל עדיף של הדס. בגלל שזה ברזל עדין והמינון שלו נמוך הייתי צריכה 4 כדורים ביום, אבל ב"ה ההמוגלובין עלה למעל 11. 

המליצו לי גם על הברזל של אלטמן, אבל אני לא יודעת עליו מניסיון.

תנסי עוד סוגים, לכל אחת מתאים משהו אחר, ותשאלי את הרופא שלך איזה מינון את צריכה.

אם ההמוגלובין נמוך יש מקום לשאלת רב לגבי צום תשעה באב. שייהפך לששון ולשמחה בע"ה! לידה קלה והריון קל!

אם כן תבדקי טלסמיה- "מחלה" גנטית שבד"כ מתבטאת בזה שהברזל לא עולה גם אם לוקחים.. אולי...

לא מלחיץ, פשוט תדעי שזה בגלל זה אם באמת ולא תילחצי שהברזל נמוך..

והכדורים לא עזרו בכלל כשהגעתי לפחות מ9 הרופא שלח אותי לקבל ברזל דרך הוריד וכשעשו בדיקת דם גילו שיש לי צאליאק  . אגב זה היה בהריון שני בראשון לא היו בעיות ומאז שאני שומרת על דיאטה הברזל בסדר גם בהריונות הבדיקה הראשונית כיום זה בדיקת דם פשוטה 

נכון. גם צליאק כדאי לבדוק..

לי לא עזר שום ברזל גם הטבעי לא יכלתי לקחת כי זה גרם לי בחילות. אז אכלתי 4!!!!! פעמים בשבוע 

כבד בכל הצורות והמתכונים האפשריים עד שיצא מהאף.

בשבוע 30 הייתי עם 9 והגעתי ללידה עם 12!!!!

בהצלחה

אני לא טלסמית. אם הייתי- לא הייתי  פותחת... בין הלידה להריון היה לי המוגלובין בערך 14...

אני לא מסוגלת לאכול כבד!! אפילו לא להריח!!!

להימנע מכבד, כי לעולם אינך יודעת מה אכל בעל החיים שאת אוכלת את הכבד שלו, ועד שהיא אמרה לי את זה תמיד השתדלתי לאכול כבד בהריונות ובהנקות.

תפקידו של הכבד הוא לנקות רעלים מהגוף.

מי שמרבה באכילתו, מרבה באכילת הרעלים שנשארו בו לאחר השחיטה!

אבל לא היה לי קודם לכן (עוד כשלקחתי כדורים "סטנדרטיים" יותר) תופעה כמו שאת מתארת. אז אני לא יודעת אם בהכרח אפשר להסיק עם זה משהו. אולי בכל זאת כדאי לנסות, כי זה מופק ונספג בטכניקה אחרת מהכדורים הסטנדרטיים. 

לגבי כבד - באמת לא מומלץ, כנראה שהחיסרון עולה בהרבה על היתרון.

אם לא תצליחי למצוא פתרון ברפואה הקונבנציונלית, שווה לדעתי לפנות למטפלת במח אחד - כך תוכלי גם לבדוק במבחן שריר כדור שמתאים לך, וגם לבדוק האם יש סיבה נוספת שמחלישה אותך (לי בטיפול במח אחד מצאתי משהו התנהגותי שמוריד לי את הברזל). אם הכיוון הזה מעניין אותך, ואת במקרה ירושלמית, אז יש לי המלצה למטפלת (זה תחום שבו צריך לבדוק ממש טוב למי ללכת).

מאחלת לך שתמצאי בהקדם את הדרך להתחזק

 

לטחון ולערבב 100 גר' של: אגוזי מלך, שקדים, תמרים, דבלים, ונראה ליגם אגוזי ברזיל וצימוקים.

(100 גר' כל אחד). לאכול כף או שתיים ביום עד שהתערובת נגמרת.

לא ניסיתי עדיין, אבל חוץ מהעובדה שזה נשמע טעים, אני יכולה לומר שאגוזי מלך בלבד עשו אצלי את העבודה מצוין בהריון האחרון.

 

שחוסר שלו מפריע לספיגת ברזל, אולי B12 אני לא   בטוחה

אפשר לשאול את האחות/ רופאה, ולבקש בדיקת דם פשוטה שתבדוק את זה

בכל אופן, תמשיכי לקחת ברזל כדי שלא ירד עוד יותר. בהצלחה.

לבדוק מאגרי ברזל,  ויטמין B12, פריטין(מראה על רזרבות הברזל בגוף).

ייתכן וחסר לך B12, זה גורם לעייפות רבה.

אל תתפתי לקבל זריקות B12,מחקרים הראו ששני כדורים נמסים מתחת ללשון,כל יום,

משיגים את אותה השפעה כמו 3 זריקות בשבוע.

 

בהצלחה!

באופן חד וחלק, הזריקות פותרת את הבעיה בקלות ומהירות יותר, ובצורה יסודית יותר.

אני קיבלתי זריקות B12 בגלל מחסור, ויצא לי לדבר על זה עם האחות במרפאה. היא סיפרה ששינו מדיניות במרפאה והתחילו לתת זריקות, בגלל שהרופא החדש חושב שזה עדיף, והיא גם אמרה שהיא רואה שזה באמת יותר יעיל. עם הכדורים הB12 עולה ואז יורד בחזרה, ועם זריקות הוא עולה ונשאר למעלה.

יש כאלה (פעם קרה לי) שהכדורים למציצה לא עוזרים ואז ממליצים לקבל זריקה.

יש מקרים שבהם זה קריטי, כמו הריון, שכן הויטמין הזה הוא חשוב מאוד לבנית מערכת העצבים של העובר, ולכן זריקות עוזרות מאוד, בצורה מיידית כמעט.

נשמע לי מוזר  ש2 כדורים זה כמו 3 זריקות, כי הכמות בזריקה היא הרבה יותר גדולה.

חוצמזה, הזריקה לא מזיקה, אז למה להיזהר "לא להתפתות"?  (נכון שקצת כואב, אבל מתגברים..)

ותעשי לפני כן את כל בדיקות הדם הנדרשות: ספירת דם, ויטמינים, ברזל ומאגרי ברזל, B12, אולי גם רטיקולוציטים ובילירובין.

 

מה לגבי טחורים? הם יכולים מאד להשפיע לרעה.

 

בנוסף, אסור לקחת כדורי ברזל באותוה ארוחה עם מוצרי חלב, קפה, קולה. (אולי את כבר יודעת את זה).

 

רפואה שלימה!

 

ועוד משהו- אני לא כ"כ מתמצאת בטלסמיה (הילדים שלי עם ספירוציטוזיס), אבל נראה לי שייך ללכת עם התינוק להמטולוג.

מזל טוב!

הברזל שלי 7,9 ושום!!!! כדור לא ממש מצליח לעזור

מחסור בברזל זה בעיה רפואית רצינית, ובנוסף גם פוגעת באיכות החיים שלך.

תתייעצי עם הרופא שלך. אם הוא לא מצליח לעזור לך - תתייעצי עם ההמטולוג.

אולי יש להגדיל לך את המינון? ואולי לתת לך ברזל דרך הוריד? ..

שימי לב גם, שכאשר את לוקחת תוסף של ברזל את לוקחת אותו:

1.בערב

2.לאחר הארוחה

3.ארוחה היתה דלת סידן

אפשר להציע הסחת דעת בכל פעם, אבל כדשאי שזה יהיה משהו "שווה": שלוקי/פופאייס, סרט במחשב...

אפשר אולי להחליף את ההנקה בהתכרבלות על כיסא נדנדה אם יש לכם...

 

אולי זה מפחד ולאו דוקא אדישות

בעלי לא החזיק וכמעט לא התיחס לילד הגדול שלי עד גיל יחסית גדול, מאוד נפגעתי ולקחתי את זה קשה, בילד השני דברתי איתו על זה והבנתי שזה מפחד מהטיפול ביצור הזעיר הזה ומחוסר אונים של אני לא יכול/ יודע לעזור לו. אח"כ ראיתי שבמשך הזמן כשהם גדלים ומתקשרים וכבר יותר ברור מה הם צריכים  (אצלי זה היה באזור גיל 10  חודשים)הוא יותר התחבר אליהם- כיום כשהם כבר בני למעלה מ10 שנים הקשרים בינהם מעולים, מלא אהבה ומגע. לדעתי תדברי איתו, תבינו ממה זה מגיע ומה אפשר לעשות. אני הבנתי שלבעלי יש בעיה עם הגיל הצעיר ואני לא מצפה ממנו שיטפל בהם.

 

הם מפחדים ולא יודעים איך לטפל, אז נמנעים מהכל...

חשוב לדעתי שהוא יהיה שותף מלא בגידול.

כדאי לשבת, לדבר על זה, לראות מאיפה נובע ולתת לו חלק בטיפול, אולי מפחד, אולי לא רוצה להתערב לך ומרגיש שזה שלך...

אחרי שתדברו, ותחליטו שחשוב לשניכם שהוא יהיה שותף מלא- 

תתני לו להחזיק, להחליף (בפעם הראשונה- תעזרי לו ותלמדי אותו), אולי תצאי מידי פעם לשעתיים- שלוש ותשאירי בקבוק שאוב שיצטרך להאכיל.

הכל בהדרגה ויש כאלה שזה בא להם רק בילד השני או השלישי, במיוחד אם האמא בבית, אבל לדעתי מאד חשוב שיהיה שותף מלא...

התינוק כבר בן חודש וחצי (5 ק"ג) ואני לא עושה כככלללוווםם חוץ מלהניק!! אני לא מרגישה שאני מסוגלת!!! לכן אני גם מפחדת להישאר איתו בבית לבד...

אבל אני חושבת שהיא עובדת יופי. אצלנו לפחות.

אם זה ילך לך, אשמח איתך.

תני לו תחום טיפול בתינוקת שיהיה שייך רק לו. ממש הוא האחראי הבלעדי. תני לו את כל האמון והסמכות, בקשי זאת בנימוס בתור בקשת עזרה גדולה והלוואי שזה ישפיע לטובה.

אצלנו למשל נתתי לבעלי את תפקיד האמבטיה.

הרגשתי שבעצם כמעט כל התפקידים הם שלי, אני מניקה, אני קמה בלילות, אני מבלה שעות בימים, ואני לא נותנת לאבא את ההזדמנות להיקשר לילדה.

הצעתי לו את זה כבר מהאמבטיה הראשונה. 

וזה עבד מדהים!!!

ועד היום זה זמן האיכות שלהם, אני לא מפריעה ולא מתערבת, ונראה לי שמצהלות הצחוק שעולות משם הן הקולות הכי יפים בבית שלנו.

 

אגב, כמו שאמרו לך אחרות, בעלך לא חריג או לא בסדר. יש הרבה גברים שבגיל הזה עדיין לא מגלים עניין או אחריות. זה יבוא בהמשך יותר בטבעיות.

 

אני חושבת שזה משהו שאת אולי משדרת לו. שהתינוקת היא שלך, ולא שלו, שאת היחידה שיכולה ויודעת לטפל בה כראוי...

 

כדאי לשים לב לכך ולאפשר לבעל לטפל בתינוקת, גם אם זה לא טיפול מושלם, בסך הכל הוא אחד השותפים ביצרת התינוקת, וכמו שאת למדת לטפל בה, גם הוא יכול. המון סבלנות!!!!!!!!!!

 

 

נשמע שמאוד קשה לך.

מקווה שעזר לך קצת לכתוב ולפרוק.

אולי תראי את זה לבעלך?

חבר, רב,..

אגב, יש כאלה שעורם ממש רגיש, אז צריך גם אבקת כביסה לתינוקות.

היו אבקות כביסה לתינוקות ולא קרה שום דבר! האם ה לא סתם שיטה להוציא כסף מהורים צעירים....?

אבל יש תינוקות שסובלים מזה בגלל עור רגיש... (אצלנו במשפחה אני יודעת שיש עור רגיש אז לא רוצה לנסות על תינוק בן יומו...

דבר שני- אני יודעת שאמא שלי כיבסה גם לי באבקות כביסה של תינוקות ונראה לי שלפני זה לא היו כל כך הרבה חומרים כימיים לא בריאים באבקות כביסה...

בכל מקרה- אם את לא רוצה לקנות אבקת כביסה לתינוקות, ממליצה לפחות לא להשתמש במרכך כביסה ולעשות שטיפה כפולה בתוכנה של המכונה.

את בטוחה? נראה לי בדין או מרכך טוב אחר הוא ממש חובה כדי שהבגד יהיה נעים לתינוק, לא?

אשמח לעזרה בנושא...

גם לאנשים מבוגרים, עדיף בלי מרכך....

אם את מחליטה כן לשים מרכך, נראה לי שכדאי לקנות מרכך בריא יותר. לא זוכרת מה כתוב עליו אבל יש כמה סוגים של מרככים שנחשבים יותר בריאים.

אני בכל מקרה לא משתמשת במרכך לתינוקות. הבגדים שלהם ממש עדינים גם בלי זה...

לאור מקרים רבים של אטופיק דרמטיטיס ברמות שונות- ממליצה לנסות להשתמש בתינוקלין ללא מרכך.

בהצלחה!

ועדיף הרתחה ואבקת תינוקות

בהתחלה כעסתי קצת סמיכות
אבל מצעים לא
מ״מ נראה לי מיותר שניהם

אני עובדת במפעל מוגן וזה גורם לי לחשוב על הדברים בצורה אחרת..

אני אכבס בעז"ה את כל הדברים, מפעל זה לא דבר סטרילי כ"כ. ואם זה חדש זה לא הופך את הדברים לנקיים..

 

אני מכבסת. לכי תדעי מי נגע בזה בחנות..

ואני קונה של בדין שנראה לי מיוצר מחומר איכותי, לא?

אז מה הבעיה?

משתדלת ללכת לישון ג-מ-ו-ר-ה ואז אני נרדמת טוב. אצלי מקלחת ממש מעייפת, וגם להסתכל במסך מחשב וגם לקרוא מעייף אותי. לא שותה קפה אחרי 6 בערב,

א-ב-ל עדיין יש לילות שאני לא ישנה טוב וכמה עייפה

אני שוכבת על הצד נהיה לי כאב בטן.

אני שוכבת על הגב נהיית לי צרבת.

אני שוכבת על הבטן יאו איזה בחילה, ומיד אני גם מקיאה את נשמתי..

פשוט סיוט סיוט סיוט! 

אי לא ישנה בלילה, ולא מתפקדת ביום מעייפות 

שתעבור כבר התקופה הזו! אני לא מפסיקה להקיא..

כשאני על הצד אני שמה כרית שתתמוך בבטן ודווקא זה מאוד נח.

וגם משתדלת לישון מקסימום שעתיים אחרי אוכל כי כשאני רעבה הלכה השינה ועימה התיפקוד יום למחרת בתוספת מצב רוח לא נחמד במיוחד..

אני עצבנית ומתוסכלת מזה שלא ישנתי ואז אני לא מתפקדת כראוי..

לא מצליחה לעלות על הסיבה. כי יש לילות שאני ישנה טוב מאוד אפילו 9 שעות בלי לקום.

ויש לילות... שמתחילים ב7 בבוקר שלמחרת... עד 1 בצהריים.

מה לא ניסיתי? חלב- מתוק- לשתות- לא לשתות- לאכול- לא לאכול- על הגב על הבטן על הצד...

נראה לי אני ילד עוד לפני שאני יעלה על הסיבה לחוסר היכולת להרדם...

הרגע גיליתי אחד כזה ונלחצתי מאוד..
אבל נרגעתי, זה לא נראה לי באמת כזה נורא, נכון?

ועוד שניה לפני שבת..

 

בשורות טובות ושבת שלום

לגבי שריר תפוס בדר"כ זה חוסר במגנזיום ,נסי לאכול אבוקדו,בננות,שקדים.

ומגע ברגליים,עיסוי.

 

וזה לא נראה לי בכלל קשור לכאב באגן.

אוף, זה מציק.

לעמוד- כואב, לשבת- נרדם, לשכב- מתי בדיוק?

והקטע החדש- כשאני קמה משינה כואבות לי כפות הידיים! ממש כואב ומציק לי להתחיל להזיז את האצבעות! לפעמים גם הן נרדמות אבל את זה הכרתי כבר בעבר. מה זה הדבר הזה?

איפה לא כואב לי?

 

התיאור לגבי הכאב באגן מקדימה בהחלט יכל להתאים לסימפיזילויזיס. לגבי הירך זה כבר תיאור פחות אופייני. למה לא תתייעצי עם רופא הנשים שלך? אם אכן מדובר בסימפיזיוליזיס הפתרונות בתחום הרפואי במהלך ההיריון מוגבלים למדי.  

א. גם אצלי כולן עברו את החודש- חודשיים שבהן הן קמו באמצע הלילה והחליטו שזה בוקר. אין לי פתרון, רק לחכות שזה יעבור...שום דבר ממה שניסינו עד כה לא באמת עזר.

ב. משהו שאנחנו עשינו, ומאד עזר להרדמות- הרגלנו אותן להירדם עם בקבוק תה. תה קמומיל, או שומר, בלי סוכר. הן שתו, נרגעו, ואז נתנו מוצץ ולילה טוב. אני יודעת שאומרים שתינוק שרק יונק לא טוב לתת לו עוד נוזלים, אבל בכל מקרה לי זה מאוד עזר. לדעת שאין ענינים סביב ההשכבה, במיטה, עם בקבוק ומוצץ וזהו.

בדרך כלל התחלנו עם זה כשכל השכבה נהיתה סרט שלם.

 

ג. במקומך לא הייתי נותנת לה לבכות ולצרוח, בטח לא אם את יוצאת מהחדר. תארי לעצמך איך היא מרגישה, צורחת לבד בחדר.

עדיף ללטף, לנדנד, אולי להשכיב אותה עלייך, בטן על בטן וכשהיא נרדמת להעביר למיטה. היא באמת פיצית. ממש ממש פיצית...

 

ד. תינוקות וילדים מתעוררים בלילה, אין מנוס מלהכיר במציאות הזו...אי אפשר תמיד לדעת למה. אולי שיניים, אולי כואבת קצת הבטן, אולי קצת רעבה ואולי סתם רוצה להרגיש את אמא. אז צריך פשו לקבל את זה ולא להתבאס מזה כל לילה מחדש...

 

בהצלחה רבה.

בס"ד

באיזה גיל התחלת עם התה?

ומה לעשות אם גם עליי היא צורחת?? בגלל זה חשבתי שאם בכל מקרה היא צורחת אז אולי עדיף להרגיל אותה להיות בעריסה כשאני לידה מלטפת אותה ולא כשהיא עליי.. מה את אומרת??

ובדרך כלל ברוך ה' אין לי כל כך בעיה לקום בלילה.. הבעיה היא כשהיא מתחילה לצרוח..

עם התה בזמנים שונים. פעם בגיל 4 חודשים, פעם בגיל חצי שנה ועכשיו 8 חודשים.

אם גם עלייך היא צורחת? השאלה כמה זמן. אם דקה שתיים ונרגעת, אז בסדר, כל עוד היא עלייך ואת בטוחה שאין סיבה אחרת לבכי- רעב, טיטול, כאב בטן וכד'. (אגב, בטן על בטן דווקא עוזר לכאבי בטן)

קשה לי לענות לך תשובה חד משמעית, כי כל ילד הוא שונה וכל אמא היא שונה. אני עם כל אחת עברתי תהליך של למידה איך היא מתנהלת ואיך היא נרגעת, ואין בזה כללים. העיקר להיות קשובה לילדה, ולנסות לא להשתגע מזה...

אבל כן הייתי מנסה להניח בעריסה או אולי במיטה שלך, לידך וללטף או לטפוח על הגב עד שהיא נרגעת.

 

אישית, בגיל הזה אני שמה המון במנשא. לי זה יעיל וקל. הילדה רגועה, מבסוטה ונרדמת די מהר ואני לא תקועה איתה בחדר, אלא יכולה לעשות עוד דברים בזמן שהיא נרדמת. ולא נראה לי שזה יגרום לה לא לישון במיטה אח"כ. בגילאים האלה ההתנהגות משתנה כל הזמן, ואף אחד לא מבטיח שאם בגיל חצי שנה הילד ישן במיטה בקלות זה ימשך גם בגיל 8 חודשים.

 

עוד דבר- תינוקות עייפים מאוד לפעמים קשה להם להירדם מרוב עייפות. אולי זה קורה לפעמים? אני זוכרת כמה פעמים של צרחות היסטריות שנבעו מעייפות יתר אצלי.

 

בעיקר מנדנדים אותה כדי להרגיע וככה היא מצליחה להירדם. לפעמים מניקה אותה קצת רק כדי שתהיה שבעה לגמרי וכדי להרגיע קצת.

 

ואם היא מתעוררת בלילה אבל רגועה- לרוב אני אפילו לא מתעוררת, היא תירדם לבד. ואם היא תצטרך עזרה- היא תיידע אותנו, זה מה שתינוקות עושים.

 

עוד דבר: תינוקת צורחת- לא משאירים לבד. גם אם היא תצרח במיטה תינוקות צריכים לדעת שההורים שלהם שם בשבילם, אפילו אם זה רק לנסות להרגיע במילים, ליטופים, שירים או נדנודים. זה נותן להם את הביטחון להירדם (גם כשהיא נרדמת אני לא "בורחת" ישר מהחדר, אלא נשארת כמה דקות, וגם אם היא רגועה באים מדי פעם לראות ולהיראות.

 

 

**כל הנ"ל מדעתי האישית ומנסיוני הדל עם התינוקת בת החצי שנה שלנו. והיא גם יחסית תינוקת רגועה אז אולי היא לא דוגמא לגמרי...

 

ב"הצלחה! רק נחת

בס"ד
ממש תודה על העזרה והסבלנות!
גם עליי היא יכולה לצרוח 10 דקות.. לכן אני חושבת כן לשים אותה במיטה שלי או בעריסה.. השאלה היא אם הצרחות זה עניין של יום, יומיים- שבוע עד שהיא תתרגל לא להירדם על הידיים או שכן להשאיר אותה כרגע על הידיים.. יהיה לי די קשה לשמוע צרחות כאלה במשך שבוע.. אז השאלה היא אם בכלל יש טעם..
לגבי העייפות- ברור לי שהיא עייפה מדי.. יש לה את הצרחות המיוחדות לשמונה בערב.. השאלה היא איך אפשר שהיא לא תהיה ערה בשעה הזאת.. כי היא נרדמת בשבע, אבל קמה בשמונה..
לגבי המנשא- אני עוד לא מבינה איך אפשרלשבת כשהיא עליי במנשא.. אני עוד לא מסתדרת איתו..

תמיד היא נרדמת ב-7 וקמה ב-8?

ומה לגבי, למשל, שבתות שאתם לא בבית?

הציפיה של התינוקת ממך, היא לא שתעלימי לה את כל הבעיות בחיים, אלא שפשוט תהיי איתה שם כשקשה לה...

כשעצוב וקשה לי, טוב לי לשתף את מי שאוהב אותי ושאני אוהבת, גם ולמרות שאני יודעת שהם לא יוכלו לפתור את הבעיה.

השיתוף והיחד - יש בו נחמה והקלה.

 

התינוקת נולדה כשהיא כבר רגילה להיות "על הידיים", אחרי שבמשך 9 חודשים לא הורדת אותה ממך לשניה

לאט לאט היא תיפרד ותתרחק. עד גיל 18 היא כבר תהיה די עצמאית, חוץ מכביסה ודלק

בס"ד

גם אני בהתחלה חשבתי ככה ולא היה אכפת לי להרדים אותה על הידיים.. כי עד גיל 18 זה באמת יעבור..

אבל.. זה כבר מתיש אותי- להרדים אותה כל לילה יכול לקחת המון המון זמן ומה שבאמת משגע אותי- זה הצרחות אימים כשהיא כבר עייפה מדי.. בעלי ואני פשוט מתחרפנים (והשכנים ממש קרובים- אז גם קצת מתבאסים בשבילם...- אבל ברור לי שפיצית חשובה מהם..) ולכן אני שואלת אם יש למישהי טיפים מוצלחים..

תשקיעו במנשא טוב, ולא תתחרטו. זה טוב לילדה מכל כיוון שאפשר לחשוב, ולכם, בשלב הזה זה גם לא כבד מדי.

מנשא נותן מגע, תחושה של אמא הכי קרובה שיש, מרגיע מאוד, ונותן הרבה בטחון.ושלוות נפש.

את יודעת שגם אם היא היסטרית יש לך תמיד פתרון קסם שעובד. אף פעם לא קרה לי שתינוקת במנשא המשיכה לבכות. להפך, מגיל חודשיים הן כבר לומדות לזהות את המנשא ונרגעות כשהן רואות אותי לובשת אותו.

וממש לא צריך לחשוש שהיא תתרגל ולא תישן במיטה. שתי הגדולות שלי היו הרבה במנשא והן ישנות יופי במיטה מגיל צעיר.

או על כדור פזיו, או כשהיא שוכבת עליך...

אני מרדימה בהנקה מול המחשב.

וזה משתנה מזמן לזמן אפשר למצוא כל כמה זמן את הפיתרון המתאים לאותו הזמן

 

ותקשרו על הגג,

 

זה לא צריך להיות כ"כ כבד...

ועשינו הובלות כאלה באוטו שלנו..

 

רק תצטיידו  בחבל ארוך, וחתיכות בד כדי למנוע סריטות על הגג...

עוגה נניח מרק.

בפרט אם זה לא ילד ראשון והוא מתהדר בירושות.

 

ואם את מחפשת משהו ליולדת עצמה:

 

מגבת אישית/חלוק מגבת עם שם.

סט קרמים/טיפוח.

ספר יפה.

אלבום מעוצב עם מקום לכיתובים על שלבי התינוק.

לביה"ח מגש מעוצב עם פירות.

או עיסוי אצלי אחרי 6 שבועות.

לברית וכאלו בדר"כ בגד/צעצוע לתינוק.

לא כתבת מה היא בשבילך (אחות\גיסה\חברה טובה\ חברה רעה\שכנה בקשר\שכנה שאת לא מכירה וכו')

וגם לא מה גבולות התקציב..

 

בד"כ יולדת שלא הולכת לבית של ההורים שלה לשבועיים צריכהשיכינו לה אוכל טוב! בטח בעוגות היא מפוצצת וזה גם לא בריא

אם לא בקטע של אוכל ויותר השקעה בתקציב אז תכשיט כמו שאמרו, או צעצוע לתינוק..

במיוחד בבית

ספל בירה (ספל ענקי כזה של לפחות חצי ליטר)

בהנקה צריך לשתות הרבה. וזה כיף למלא כוס כזאת גדולה שיהיה אפשר לשתות תוך כדי הנקה.

זה גם עוזר לשתות הרבה

 

ואם רוצים להשקיע יותר ממלאים את הכוס בהפתעות (החל בבגד לתינוק וכלה בהפתעות כמו שוקולד/פירות יבשים)

והקטע שבד"כ אני לא מהאלה שקונים מתנה על כל דבר אבל לחברה הזאת ספציפית אני מרגישה צורך ולכן אני שואלת....

תלוי במסגרת התקציב... כמו שאני זוכרת בילד ראשון לא מקבלים מתנות צעצועים אז זה אחלה, ואם יש ילדים גדולים יותר אז משחק לגדולים או יצירות אומנות לגדולים שהם יציירו והאמא תנוח

הבעיה היא שלא תמיד אפשר להשיג את הכוסות הגדולות באמת, אלו שהן באמת קצת יותר מחצי ליטר (לי יש כוס כזאת, 650 מ"ל כשהיא מלאה עד לשפה)

אבל גם כוס של 400 מ"ל בערך זה מכובד.

אני יודעת שהרחם מתרחב וגם לכיוון הריאות ולכן משפיע על הנשימה..

 

גם לי לפעמים יש קושי בלנשום סדיר..

לכן מה שאני עושה - 

זה פשוט לוקחת נשימה עמוקה לריאות ולהוציא בבת אחת כמה פעמים..

אני עושה את זה כמה פעמים ביום..וזה מעולה

והתקשרתי לאחות ליווי הריון והיא הציעה לי ללכת לרופא שיקשיב לריאות.

היא אמרה שזה נשמע קצת כמו קוצר נשימה. מין לחץ בחזה למעלה...

וכדאי ללכת לרופא כבר מחר.

קצת נלחצתי...

היא אמרה שזה עוד קצת מוקדם בשביל להגיד שהבטן לוחצת על הריאות...

 

ולגבי הבטן היא אמרה שצריך לשתות הרבה (החולשה שלי) ולנוח.

למישהי יש המלצות איך מצליחים לשתות יותר?

ובד"כ יש איתי בקבוק צמוד. וזה לא ממש עוזר...

עדיף מים תראי מה טעים לך יותר,מהברז,קפואים,קרים?

אולי קרטיבים וכו'..

מים עם קצת לימון.

הבעיה היא לזכור לשתות.

בעבודה אני עסוקה במליון ואחד דברים.

וממש משתדלת שהבקבוק יהיה מול העיניים ולשתות.

הבעיה שאני לא עובדת כל הזמן המקום אחד.

אני הולכת ממקום למקום.

ואז קשה לזכור כל הזמן לשתות.

אני לא חושבת שאם יהיה משהו אחר בבקבוק זה יגרום לי לשתות יותר...

מה עושים?

 

 

ואפשר הרגעה?

מה בדיוק זה אומר קוצר נשימה?

מה עושים עם זה?

בא לי שזה יעבור לבד...

לגבי הנשימה מנוחה ושתיה

הלוואי ואצליח לשתות כ"כ הרבה.

 

וחוץ מזה- מנוחה-

אני עובדת ולומדת.

אלו דברים שאף אחד לא יכול לעשות במקומי.

כל השאר- הרבה מעבודות הבית- האיש הצדיק שלי עושה.

אז איך אפשר לנוח עוד?

העבודה ליד הבית. מה שלא דחוף אני אפילו משאירה לו לפעמים שיבוא לעזור לי בערב.

והוא מגיע הביתה רק בסביבות 6 וערבית בסביבות 8 ורבע.

אז יוצא שכשאנחנו מאוד משתדלים ואני לא משאירה עבודה ללילה אז הולכים לישון בסביובות 9, 9 וחצי.

ואני קמה בסביבות 6 וחצי, 7. 

לא נראה לי שיש לי כ"כ ממה לנוח...

אני לא עובדת כ"כ קשה.... (למרות שבעלי אומר שכן...)

 

אז זה קצת מתסכל.

לנוח.

ולשתות.

 

איך בדיוק???

יש את איריס כהן מטנא עומרים

שמעתי עליה הרבה המלצות אבל לא ליוותה אותי אישית.

היא נמצאת הרבה בסורוקה.054-7775194

 

בהצלחה!

רופאת נשים- יש את ד"ר בת ציון רפאלוב. היא מתמצאת במושגים... לפחות באופן כללי. מקבלת בלאומית ולא יודעת אם בעוד קופות 

לא אנושית ולא מקצועית!

 

מניסיון כואב עד מאוד!

 

לדעתי ממש לא להתקרב אליה (גם במושגים של מקוה וכאלה, אין לה טיפת רגישות, זו נוסף לחוסר רגישות הכללי)

 

ואני כותבת את זה כדי שבנות אחרות לא יגיעו למה שהגעתי.

היא אנושית, עדינה, מלאה ענווה מבינה עניין בנושא טהרה (לא בטוח שלפרטים, אבל היא מכבדת מאוד את הבקשות "המוזרות" שצריך לבקש ממנה בעקבות כך...)

 

ד"ר הרלב, דתי ירא שמים ונעים הליכות. מקבל בכללית

 

ד"ר בשירי, דתי ונחמד, לא יודעת איפה מקבל.

 

ד"ר יוחאי, דתי ונחמד, לא יודעת איפה מקבל.

 

ד"ר איריס שוהם, דתיה ונחמדה, אחראית חדר לידה סורוקה מקבלת בירוחם.

 

ד"ר הדר, לא דתי, נעים הליכות, יודע לעבוד עם דתיות, הכי צנוע שראיתי, מבין עיניין בהלכה ודת. (רק תורים זה לחכות מלא זמן, שווה כל דקה).

 

תחפשי אם ד"ר תמר צור או ד"ר תמר אשכולי מקבלות בקופה, שתיהן דתיות נחמדות, עובדות בסורוקה אבל לא נראה לי שמקבלות בבאר שבע, אולי בישובים מסביב, יד בנימין, ועוד.

 

תומכת לידה- יש בטנא עומרים, אירס כהן, כתבו פה עליה, פגשתי אותה בחדר לידה, היא מתנדבת שם ועוזרת ממש ליולדות, היא מקסימה כדאי לך לדבר איתה.

אבל אורית פעמוני נחמדה מאוד, עמוסה כי היא מקבלת בעיקר נערות.

 

אולגה ספיר- לא מכירה.

 

הרופאים של סורוקה מקבלים רגיל בקופה, במרכז בריאות האישה.

ישראלית, צעירה ואמא לקטנים

מסבירה פנים

ומכבדת

מישהי מכירה את הנ"ל ששאלתי עליהן?

ממש דחוף!!!!

אבל בית שמש זה קצת רחוק מבאר שבע לא?!

 

וגם תבדקי אם היא מקבלת את הקופ"ח שלך.

 

כי שלי כבר לא

על baby jogger עם 4 גלגלים (יותר יפה עם 4 וגם עם את קונה אמבטיה זה גם יותר יציב)

יש את כל הדברים שציינת חוץ מזה שהיא לא דו כיוונית

לפני פסח למשל, הורדתי את כל הריפוד ושמתי במכונה ויצא כמו חדשה

הגגון שלה פשוט ענק ומכסה המון

ועוד....

בהצלחה!

הסתכלתי על הדגם. הוא גם עם אמבטיה וסלקל?

לילד הראשון תקני עגלה זולה. כזאת שלא יהיה לך איכפת להחליף אחרי ילד אחד.

למה, כי אין כמו הליכה עם תינוק בעגלה כדי לעזור לך להבין את הצרכים האישיים שלך מעגלה.

כדי לענות על כל רשימת הדברים שחשובים לך בעגלה, זאת עגלה של אלפי שקלים, ואת עשויה לקנות עגלה כזאת ולגלות שהיא פשוט לא נוחה לך. ממש באסה, לא?

 

ולגבי ידית: ידית אחת יותר נוח להליכה, שתי ידיות לרוב מתקפלות טוב יותר, וגם יותר נוח לתלות דברים על הידיות.

גלגלים גדולים יותר נוחים להליכה, אבל תופסים מקום רב יותר בעגלה מקופלת.

3 גלגלים נחשב יותר קל להליכה, אבל גם פחות יציב

יש לך המלצה לעגלה זולה?

אני רוצה עגלה יפה ולא איזה משו מעפן...

 

וגם נראה לי שכדאי אמבטיה, לא?

יש כזה דבר זול?

פג ונציה (עם ידית שעוברת מצד לצד) ב600 ש"ח. אני בהחלט מברכת על הקניה, אני מרוצה ממנה, אבל ביחס למחיר ששילמתי. יש לי חברה שקנתה אותה חדשה ביותר מ1000 ש"ח, וממש התבאסה

לא, לא היה חסר לי אמבטיה

בזמנו שבדקתי בהחלט מצאתי עגלות באזור ה500-600 ש"ח בלי סלקל או באזור ה800 עם סלקל ד"ר בייבי, גרקו. אלו מותגים טובים וידועים. צריך פשוט ללכת לחנות שנחשבת לזולה ולראות מה יש להם.

 

ואם יהיה לך מזל, תוכלי להשיג עגלת אמבטיה טובה לגמרי בחינם מאגורה...

 

 

אני אנסה להסתכל קצת ביד 2 ובאגורה.

 

יש דגמים מומלצים?

אם התקציב מוגבל זה הדבר הראשון שהייתי מוותרת עליו.

זה בסך הכל מקל על הרדמות הילד בתוך העגלה.

ותינוקות בהחלט יכולים להרדם גם בעגלה רגילה - במיוחד בדרך.

 

ובגיל 5 חודשים עד 7 חודשים מילא כולם מעבירים לטיולון...

אצל ההורים שלנו אין מיטה לתינוקות. 

אמבטיה זה נראה לי פתרון מעולה.

 

וחוץ מזה שהתקציב שלנו מוגבל אבל בהחלט יכול לכלול אמבטיה.

ברור שאם אפשר לחסוך זה עדיף...

 

בעיקרון רציתי עגלה חדשה.

אבל  יהודיה מא"י אמרה דבר נכון- עדיין אין לי מושג מה העגלה הטובה בשבילנו.

אז כרגע אני מחפשת ביד 2 עגלות איכותיות. ומוכנה לשלם. (לא המון. אבל מוכנה)

ואם אמצא עגלה חדשה וזולה- אקנה אותה.

 

היום ראיתי ביד 2 פרסום על עגלה מיקה איפיניטי אמבטיה + טיולון.

ושאלתי פה- אתן מכירות? ממליצות?

 

גם בעגלה רגילה תינוק יכול לישון.

חוץ מזה בכל מקום יש גמ"ח עריסות. אולי הורים שלך יכולים לקחת בהשאלה עריסה מגמ"ח?

 

החיסרון העיקרי של אמבטיה זה שהיא תופסת המון מקום איכסון, והיא בדר"כ גם לא מתקפלת, אז לא נוח לקחת את העגלה לנסיעות. וסכ"ה משתמשים בה כ"כ מעט זמן שכדי לשקול טוב אם שווה להשקיע באמבטיה.

 

ואני לא מכירה את העגלה הנ"ל

לדעתי עדיף לחסוך. זה נוח לזמן מאד קצר ואח"כ קשה לאפסן כי זה לא מתקפל...

מה שכן- יש עגלות עם אמבטיה רכה (יותר זול) או עגלות שיורדות ממש לשכיבה מלאה וזה לדעתי ממש ממש חשוב כדי שיהיה נוח לישון על זה. לפעמים גם אפשר להוסיף מזרון לעגלה בנוסף למה שיש ב30-40 ש"ח ואז העגלה כבר ממש מרופדת.

העגלה הזאת עושה רושם ממש טוב אבל אני לגמרי לא מכירה אישית.

חסרון אחד זה שזאת עגלה שלושה גלגלים שמנסיון שלי- פחות יציב מעגלה ארבע גלגלים, אבל נראה לי ששווה לראות...

רק תשימי לב שזאת לא עגלה יקרה מאד (אפשר למצוא חדשה ב1200 במבצעים מיוחדים) אז אל תשלמי יותר מידי...

בעיקרון יש כנראה דגם יותר חדש עם 4 גלגלים. זה העגלה שראיתי.

ואז נראה לי שהיא עולה קצת יותר...

נראה לי שהמחיר שביקשו סביר- 700 שח.

באמבטיה השתמשו 5 חודשים.

בטיולון השתמשו 7 חודשים.

והיא בצבע שאני אוהבת ומחפשת...

אז מחר אנחנו הולכים לראות אותה. אם היא באמת טובה- כנראה גם נקנה...

 

ולגבי אמבטיה-

אין לי הסבר יותר מידי הגיוני לרצון שלי שתהיה אמבטיה. בא לי.

חוץ מזה שאצל ההורים אין מיטה לתינוק וזה לא כ"כ פשוט להשיג...

חוץ מזה, שתבדקי, אבל באינטרנט היה כתוב שאפשר לקפל את האמבטיה שתשאר בעובי של 5 ס"מ שזה יתרון גדול...

בהצלחה!

ניסיתי הרבה עגלות וממנה הכי נהניתי.

 

ידית אחת - אפשר לדחוף את העגלה גם ביד אחת ואין צורך ב-2 ידיים. לבעית התלית דברים שאי אפשר על ידית אחת יש היום כבר הרבה תופסנים.

גלגלים גדולים נוסעים יותר בקלות ועולים מדרגות יותר בקלות - אבל תופסים מקום בקיפול.

גלגל מתנפח - חווית הליכה מדהימה. את בקושי מרגישה שאת דוחפת משהו גם כשהילד גדול - מצד שני יש "תקרים" - ממש כמו באופניים של ילדים ואז בדרך כלל יש צורך ללכת למתקן אופניים ולהחליף "פנימית".

 

אני מכירה רק עגלות עם 3 ו-4 גלגלים. ה-3 גלגלים מקל קצת על ההליכה וגם יפה. אבל יש לו נטיה לחוסר יציבות במיוחד עם הילד בחר לנטות תוך כדי ישיבה קדימה ולצד ...

 

הייתי מוסיפה לרשימה של הדברים החשובים שלך - שתתקפל לגודל הגיוני.  יש היום עגלות שגם אחרי ש"מקפלים" אותן הן תופסות בדיוק את אותו מקום וקשה מאד להכניס אותם לתא מטען.

אנחנו רוצים עגלת רכבת.

נכנסתי לאתר שלהם ויש שם דגם של עגלת רכבת -סיטי סלקט.

ראיתי עליה גם סרטון ביוטיוב. נשמעת אחלה עגלה!

ותודה גם ששמת לב לגודל הקיפול. 

מצאתי ביד 2.

אמבטיה + טיולון.

 

היא טובה?

עונה לכל מה שביקשת.

יש צילון גדול גם באמבטיה וגם בטיולון, יש סל ענקי וחזק, גלגלים טובים, היא מאוד קלה, יציבה, דו כיוונית.בטיולון יש 180 מעלות.

 

החסרונות היחידים שאני רואה בה- היא לא כ"כ קומפקטית, לא תמיד נכנסת בכל תא מטען ולפעמים צריך לפרק. (עניין של דקה), ובטיולון אין הרבה מצבי ישיבה. יש 3. 

אנחנו מאוד מאוד מרוצים!! היא גם לא כ"כ יקרה (כולל הכל עלה לנו כמעט 3000 כולל סל קל, בסיס לאוטו, מתאמים, אמבטיה וטיולון.)

 

 

לדעתי יותר נוח ידית אחת, יותר קל לנווט ביד אחת. (מצד שני אין מקום לשקיות).
4 גלגלים יותר יציב, ויש גלגלים גדולים ויציבים. מתנפחים הם גם מתפנצ'רים....