פורום הריון ולידה (עמוד 5114)

 

בשלב הזה המרפס אמור להיות פתוח, ולכן כשממששים (בעדינות!) את האזור הזה, הוא אמור להיות רך ובגובה של שאר פני הקרקפת.
מקרים שבהם הוא שקוע פנימה בד"כ מעידים על התייבשות ברמה כלשהי, ואם הוא בולט החוצה - זה צריך להדליק נורה אדומה ויש להבדק.

 

 

לכל תינוק יש את זה=]

 

לא היה שם רווח בין עצמות הגולגולת? נשמע לא כ"כ סביר.

לא היה שקע, כלומר העור לא נכנס לרווח, אז אולי זה קשור להתייבשות כמו שאמרו לך.לא מבינה בזה מניסיון אישי.

 

לא זכור לך כזה דבר ואת לחוצה, לדעתי עדיף לבדוק. אבל להיות מוכנה לכך שיצחקו על זה שלא שמת לב לזה קודם...

ונראה לי שיכול להיות שינוי בגודל, הרי הראש גדל כל הזמן, וגם העצמות, אבל נראה לי שזה כן משפיע על המרפס.

בהצלחה, תעדכני.

 כל הנקה, ואם אין שיפור עד מחר,  אולי כדאי לבדוק, תלוי גם כמה דרמטי זה נראה, כמה אדום, האם יש נפיחות בעין, הפרשות, אפשר גם לנקות עם תמצית תה חזקה ומרוכזת ( מקוררת כמובן)

יכול להיות שזה בגלל שמפו שחדר לעין?

עבר לבד.

אבל אני לא יודעת אם נכון להשוות,

יש מליון גורמים לאודם בעין.

היום זה נראה יותר טוב..
מחר האחות טיפת חלב תחווה את דעתה.
מקוה שהוא השמין!!

לעולם חסדו - סבון בטוח לא נכנס, אבל שהחלפתי לו טיטול הוא השפריץ על כל הפנים שלו.. יכול להיות שמזה?

היום כבר לא הכי בשימוש, מטעמים מובנים, אבל בעיקרון זה נוזל סטרילי שמחטא, לא להפך.

אפשר בלון הליום שקשור  אליו  איזה דובון מתוק...אפשר  זר פרחים ,או עציץ  ארוז יפה  [עם פרחים ,עכשיו הרקפות פשוט יפיפיות]  ...לגבי בברית יש הרבה דברים שאפשר,תלוי בתקציב...:בגד,,בובה ,משחק התפתחות שיתאים לגיל יותר גדול....כרית הנקה,

באמת דברים שהם טיפוח לאישה יכולים לעזור, החוויה הזאת של להיות אמא טריה זה בהחלט יכול לשפר את מצב רוחה

היא היחידה שעבדה נורא קשה כדי שהתינוק הזה יגיע לאן שהוא נמצא כרגע....

שווה להשקיע בה אפילו רק כדי להרים את המורל והמצברוח ולהראות את ההערכה.

(וכל הכבוד לך על הנכונות וההשקעה!!)

 

אפשר קישוט לחדר- שעון, תמונה..

אפשר דיסק או ספר(לאמא או לילד..)

כרית תמיכה לתינוק בסלקל(כמו פוף קטן בצורת אזניות- יש במילגה)

יש ב V.I.Pפרי

לברית בגד לתינוק משחק..

כי אני רואה שהשיחה מאתמול אגיב בכל מקרה, אני לא יודעת מה זה יכול להיות ואיך לטפל בזה אבל גם לי יש הובר והאחריות שלהם זה של ברימאג ככה שאליהם את צריכה להתקשר, הם מאוד עוזרים ויעילים... מקווה שהכל הסתדר מאז

הנה המידע בנושא ששאלת - חיידק GBS.

לשאלתך השניה - כל זיהום, עיקרונית, יכול לגרום לכאבים במקרה המדובר, אך זה לא נפוץ שחיידק GBS גורם לכאבים. בד"כ הוא בכלל לא מזיק בשום דרך לאישה, אלא אך ורק לעוברה.

כמובן, כמו בכל דבר אחר, אין מאה אחוז, וגם אם למיליון נשים לא היו כאבים תמיד יכולה לבוא אישה מיליון ואחת שסבולת מכאבים. כך שאין תשובה אבסולוטית לשאלה זו, כמו גם לכמעט כל שאלה רפואית אחרת, בעצם...

אאל"ט זה שיש חיידק לא אומר שיש התפרצות, אלא רק נשאות,

כאשר התינוק עובר בתעלת הלידה, הוא עלול להדבק ואז בד"כ יש התפרצות גם אצלו וגם אצל האם

(זה בכול אופן מה שקרה לבת דודה שלי)

זה שיש בתחילת הריון לא אומר שיהיה בסופו,

למרות שרופאים לא יקחו סיכון בעניין..

מי שהיתה אצלה התפרצות בלידה ותינוק שנדבק,

כל לידה מתייחסים אליה כחיובית.

 

היו כאן עוד שירשורים בנושא, עם תשובות מושקעות...

ממליצה לקרוא:

 

מישהי יודעת מה זה אומר gbs? - הריון ולידה

 

GBS - הריון ולידה

 

למה הרופאים לא ששים לשלוח - הריון ולידה

ההדבקה נעשית בזמן שהתינוק עובר את דרכי הלידה.

יש דרך טבעית לנסות להתגבר על הזיהום במהלך ההיריון? שמנים או תזונה וכו'?

אני רק בהתחלה (שבוע 6-7) וכנראה שיש לי עוד זמן לנסות לנסות משהו טבעי כדי לא להצטרך לאנטיביוטיקה בלידה (אני גם מניחה שחייבים ללדת על הגב אם אני מחוברת לאינפוזיה...ואני מעדיפה תנוחה אחרת)

בכל מקרה, כך הבנתי, בסוף ההיריון אני אצטרך לעשות עוד בדיקה כדי לודא שאני באמת זקוקה לאנטיביוטיקה אז אין לי מה להפסיד

תודה לכולן

למשך שבועיים זה אמור להשמיד את החיידק,

 

אבל! זה לא מחייב שלא יהיה בלידה כי החיידק הזה בא והולך

לכן בד"כ נותנים לעשות את הבדיקה הזו לקראת סוף ההריון כך שיש תשובה עדכנית האם הוא נמצא,

מה שכן את יכולה כל חודש תשיעי לשים שום כדי לכסות את עצמך, אך לא מחייב שבית החולים יכיר בזה, לתשומת לבך.

 

אגב, בפרקטיות כדאי לתפור עד בקצה שלו עם שום בתוכו וכך לדחוף אותו וכך יהיה לך שובל למשוך אותו החוצה.

 

בהצלחה ובשעה טובה!

שמישהי העלתה בעבר בפורום:

 

(קרדיט ל נעמה ושירה)

 

שום

מאז 1985 ידוע השום כהורג GBS בצלחת פטרי (4). השימוש בשום במטרה למנוע מחלת GBS אצל הילוד צריך לעבור מחקר. אין אוניברסיטה או חברת תרופות אשר שמוכנים לממן מחקר כזה כי אין להשיג רווח כלכלי משום, כך שנשים עצמן יצטרכו לאסוף את המידע.

אני אוספת מידע מנשים אשר מתכתבות איתי דרך האתר:
http://www.gentlebirth.org/archives/gbsCohain.html.
לאכילת שום אין כל השפעה על GBS בנרתיק. צריך להחדיר שום טרי לתוק הנרתיק במשך שמונה לילות כדי לקבל תרבית GBS שלילית. המרכיב הפעיל בשום שהורג את החיידקים משוחרר רק בעת פגיעה, חיתוך או ריסוק של השן. המרכיב האקטיבי הוא אותו כימיקל שבגינו נגרם הריח של השום. המרכיב האקטיבי הזה הורג את GBS, אבל עלול לגרום גם לתחושת צריבה (5).

פרוטוקול השימוש בשום

אם היתה לך תרבית חיובית, ואז טיפלת בזה בעזרת שום במשך 8 לילות, ועשית שוב תרבית והיה לך תרבית שלילית, מומלץ להמשיך להשתמש בשום כל שתי לילות עד הלידה מכיוון ש GBS יכול לחזור בקלות.
עד עכשיו כל המשתתפים במחקר, קיבלו תרבית חיובית ואז השתמשו בשום.
נ.ב אם את משתמשת בשום לפני שעשית תרבית, את עלולה להסתיר אם יש לך GBS חיובי או לא, לכן מומלץ להמשיך מדי פעם את הטיפול בשום עד הלידה.





*ג`ודי סלום כהן מיילדת מוסמכת ארה"ב ובעלת תואר שני
judyslome@hotmail.com

אותו. השום לא מטפל כי הוא עושה כוויה, כמו שכתוב למטה,

לשום תכונות אנטיביוטיות ואניספטיות רבות, שמחסלות את החיידק.

יש על זה מחקרים רבים, ויש כבר רופאים קונבנציונאלים שהכניסו את זה לרפרטואר התרופות שלהם.

יבוא יום והרפואה האלטרנטיבית תפרה את הרפואה הקונבנציונאלית והפוך.

רפואה שלמה

מקבלים את האנטיביוטיקה בהפרש של ארבע שעות בין מנה למנה ככה שלא בהכרח בלידה עצמה תהיי מחוברת אלא יכול להיות שתהיי רק עם פקק שזה בכל מקרה הנוהל ברוב בתי החולים.

כלומר -

יש הגיון להניח שאם הלידה מהירה הוא "לא יספיק להידבק"?

 

אני בלחץ שאני לא אספיק להגיע...

מקווה מאוד שהיא מרשה לי להעתיק לכאן. מאמינה שכן.(יעל הרופאה המקסימה-אם במקרה לא תרשי-תגידי ואמחק)

 

מביאה לתועלת הציבור.. מתוך תשובה שאני קיבלתי ממנה בעבר:

 

האם להשתמש בשום - לדעתי, ממש לא. אני לא אבלבל אותך עם הרכב הכימי של שום, אבל אספר לך על מטופלת, שתהיה בריאה, שפנתה לאינטרנט כמקור מידע (איפה הזמנים ההם שלפני ההמצאה הנוראה הזאת?..) וכתוצאה מכך השתמשה בשום בדיוק כפי שסיפרת כאן, כתוצאה משימוש המאד לא טבעי ותוקפני הזה היא סובלת כבר 7 שנים מתוצאות הכוויה הקשה שקיבלה. לא מסוגלת להיות עם בעלה, מרגישה נכה וכתוצאה מכך ממורמרת. אז אני אישית בתוקף נגד ניסיונות על הגוף. אל תהפכי את עצמך לשפן ניסויים, גם אם זה נשמע לך מעניין: את לא יודעת איזה תוצאות יכולות להיות מניסויים הללו.

...

לסיכום: אם את שואלת על שום, אני אישית נגד. גם נגד פלפל, בצל וחרדל. מקומם בצלחת ולא על רירית במקום כם הכי הרבה עצבים. סתם, למידע. את יודעת על צמה מבוססת שיטה מזוכיסטית הזאת? - שום עושה כוויה, תאים לבנים מגיעים לטפל בה - ובדרך מטפלים גם בחיידק.... אני בדעה שמי שהמציא את השיטה הזאת היה גבר וגם היה או סדיסט או בעל EQ שלילי...

5 דקות? 10? שעה?

אני יודעת שאצלנו הבית חולים הקרוב הוא במרחק של 45 דקות בערך, ולוקחים גם לבתי חולים רחוקים יותר

אני נסעתי לבית חולים במרחק של שעה ורבע נסיעה בערך (אפילו קצת יותר) ואמרו לי שיכול להיות שאני אצטרך לשלם בגלל זה, נכון לעכשיו 4 חודשים אחרי לא קיבלתי שום דרישת תשלום.

מציעה לך לברר במד"א

סתם לשם השעשוע: כאשר קיבלתי את הספח של תעודת הזהות ממשרד הפנים גיליתי שרשום שהווא נולד יום לפני התאריך האמיתי. כיוון שזה תאריך שלא כ"כ משנה מבחינת החוק (רישום וכדו') לא ניסיתי לשנות זאת. לאחר שנתיים וחצי, לאחר שכבר נולדה לי עוד ילדה, קיבלתי הודעת תשלום. בתחילה חשבתי שזה עבורה הילדה והתפלאתי כיוון שילדתי תוך 10 דק' מהרגע שהגעתי לבית החולים, אך לאחר שהסתכלתי שוב בתאריך ראיתי שמדובר על יום הלידה של הבן. לאחר שתי דק' מחשבה הבנתי מה הבעיה. (אגב מאוד הגיוני שאלד ולמחרת אסע לבית החולים שוב כדי ללדת) העניין סודר בפשטות בשיחת טלפון ושליחת מייל למזלי.

יש החזרי נסיעות עכשיו.. אז תסעי במונית אם בא לך..

והם אמרו שאפשר לנסוע לאן שאת רוצה, ואת פטורה מתשלום כל עוד את יולדת תוך 72 שעות..

אני רציתי ליסוע מבית אל ללניאדו באמבולנס וכשבררתי אמרו לי שזה לא אפשרי.

אבל מהערים שיש יותר אמבולנסים אולי זה אפשרי

ולניאדו נתנו החזר והיו נחמדים מאד

(הם מקבלים על כל יולדת בוחטות כסף מהמדינה....)

לפעמים זה יבש בתוך מערכת העיכול שלו ולוקח כמה ימים לצאת
תעקבי אם יש עצירויות ואם הוא לא נינוח

הירקות וכו'..

ספר נפלא אבל צפוף למי שמתאים לה זה מעולה!! היא כותבת על כל הבעיות, והתפתחות אחד אחד מומלץ!!!

לא מזמן נתבע על הנחרצות שבהנחייה שלה, אפשר להשתמש , אבל לא להתייחס כתורה מסיני, תמיד כדאי להשוות מקורות, וללכת עם תחושת הלב, בהצלחה

ללא אג'נדה...

 

קראתי עליה את הביקורות כאן...

 

מכירות ספר רגיל?

הם יענו לך עם יותר ידע ויותר ביטחון וככה תהיי רגועה באמת.

הרבה בריאות והצלחה

מניסיוני בלידה ראשונה, השאיבות גרמו לי לפעמים להתכווצויות כמו של צירים! בלי גוזמה!  מכיוון שבשתי הפעמים זה הופיע לאחר שאיבה הייתי מקשרת את זה לזה... אם את עדיין מודאגת,  תתקשרי לרופא/ה שלך. אל תתביישי לשאול. זה תמיד עדיף על להשאר מודאגת ומוטרדת.

 

לגבי הדימום, אצלי בחלק מהלידות זה היה ככה. בחלק זה כבר הפסיק בשלב הזה. אבל נראה לי בכ"ז תקין. ושוב ם את מודאגת, תשאלי!

 

רפואה שלמהלך ולפגונצי'ק!

אצל רופאת נשים, לוודא שאין שאריות שלייה אולי. תרגישי טוב ותעדכני

 

מצטרפת להמלצות לברר עם רופא נשים, בהנקה/שאיבה יש התכווצות של הרחם וזה עלול להיות כואב מאוד!

 

ועוד נק' למחשבה:

האם את חשה צורך ללכת לשירותים, ממש לפני שהכאב מגיע?

אם כן, הייתי בודקת אבנים בכיס מרה

זה כאבים איומים, ומשתקים,

לידה ידועה כזרז להתקף כזה במידה וקיימות אבנים

אני ממליצה לך לחזור  לרופא  נשים  שלך  או אפילו להתקשר למחלקת  יולדות שם שהיית..להתיעצות.כאבים משתקים  ,היו לי אחרי הלידה האחרונה,,כמה ימים אחרי שהשתחררתי,ויש הבדל בכאב בן התכווצויות אחרי לידה  ראשונה או יותר בזמן ההנקה,ככל שיעברת יותר לידות אז ההתכוצויות יותר כואבות,ולכן היה לי קשה להחליט  אם זה נורא כואב לי בגלל ,שזו לידה 7,או שזה משהו אחר?..........בכל אופן לא יכולתי  לנשום מרוב שכאב ...והיתה לי דלקת  ברחם....והטיפול למזלי כי באתי יחסית מוקדם היה  מס אניביוטיקות. עוד שאלה יש לך חום?.באמת  אולי זה לא כלום ,אבל אל תדחי בדיקת רופא נשים.רפואה שלימה,ומזל טוב

מדובר פשוט בהתכווצות הרחם אחרי הלידה.

בכל זאת, על מנת לא לפספס שום בעיה, אם את עדיין סובלת מכאבים הללו ממליצהבחום להבדר ע"י הרופא.

חוץ מהשתי התקפים האלה בשישי ושבת לא היו לי עוד הפעם...

 

מה שכן, מאתמול אני קצת משתעלת והיום ביליתי את רוב היום במיטה אז אולי זה קשור..

 

והדימום, נהיה פחות מסיבי עם קצת יותר נטיה לכיוון החום.

 

 

אז אני מקווה שהכל היה בגלל המשהו הזה שתפסתי...

כי הנקה גורמת להתכווצות הרחם.

השאלה היא איזו לידה זו.. כי מלידה שלישית בעך זה כאבים ממש ממש חזקים {אמרה זו שרק בכאבי התכוווצות לוקחת משככים, ולא בשום מקרה אחר}

אם את מניקה או לא..

 

יכול להיות מייד, ויכול לקחת כמה חודשים, תלוי גם כמה זמן לקחת.

ולקחתי מינון גבוה מאוד אבל לתקופה קצרה (שבועיים בערך)

חברה שלי לא קיבלה מחזור למשך שנה אח"כ אבל אני חושבת שהיא השתמשה בגלולות במשך תקופה ארוכה

המחזור שלאחריו הגיע ביום ה-28.

 

אני לא הנקתי כבר. לקחתי שנה וחצי בערך.....

אם את בירושלים מוזמנת אלי לטיפול זירוז.

חפשי רפלקסולוגית /מדקרת..

במיוחד שיש אצלך בר פתיחה ומחיקה בדר
כ תוך 48 שעות.

מאיזה אזור את? אני אמליץ על קולגות שלי.

לבנתיים אפשר קיום יחסים,עיסוי פטמות לקחת כל צד ולשאוב 20 דק'.

יש מישהי שאני מבררת אצלה..אם לא יסתדר אשאל אותך..

עיסוי פטמות איך עושים בדיוק? יותר מושכים כלפי חוץ או לוחצים מסביב?

את צריכה לעשות כלפי חוץ כמו תנועת יניקה.

 

אל תשאבי רק תכאיבי לעצמך ואת יכולה לפצוע את עצמך.

 

הבעיה בעיסוי, כשאת מפסיקה מפסיקים הצירים. את חייבת להיכנס ללידה (מחיקה 90-100% כי את בלידה ראשונה) ואז תוכלי להפסיק את העיסוי...

אך עם זאת, אינו אידיאלי.  כדאי להחליט שכל יום אתם יושבים אחד עם השני למשך לפחות רבע שעה ומדברים (לא על התינוק). כל יום. על כל נושא חוץ מהתינוק. זמן נטו בשבילכם. כדאי להלחליט על שעה קבועה, מתי שבד"כ התינוק כבר ישן.

 

תדברי על המצב עם בעלך. תסבירי לו את מה שתיארת, את הרגשות שלך כלפיו. תחמיאי לו איזה אבא נפלא הוא ובעל נפלא ואת רוצה שהמצב ביניכם ישוב לקדמותו (רק שימי לב שהמצב לעולם לא יחזור לקדמותו, אלא יהיה טוב יותר, כי בסופו של דבר ילדים רק מקרבים בין ההורים).

 

שיהיה המון בהצלחה, ואת בכלל בכלל לא לבד

את יודעת, מחקרים מראים לנו ש95% מהזוות אחרי לידה חווים משבר בזוגיות, וזה לגמרי טבעי- פתאום את צריכה להיות קשובה לתינוק שלך כל היום, לנסות ללמוד אותו ולהבין אותו. בד בבד את גם עייפה מהלידה, אולי עדיין חלשה, עייפה מלילות ללא שינה, מרגישה שכל יומך סובב סביב התינוק ושאין לך זמן לעצמך כך שהגיוני מאוד שדוקא בזמן כזה את צריכה מילה טובה מבעלך, עידוד , הרגשה שאת חשובה לו ושאת עדיין "את" ולא רק "אמא".

בו זמנית גם בעלך חווה שינוי- הוא הפך לאב. וגם הוא ישן פחות, וגם הוא צריך ללמוד להכיר את התינוק, וגם הוא צריך להתרגל לשגרה החדשה הזו.

חשוב שתדעי שהמצב הזה יעבור- אתם תתרגלו למשפחתיות החדשה שלכם, תסגלו לעצמכם שגרה חדשה ותראי שהכל ישוב למקומו בשלום. עם זאת לא צריך להיות שאננים ולומר "הזמן יעשה את שלו" אלא כדאי ורצוי כבר עכשיו לעשות צעדים שיקרבו ביניכם- לשבת ביחד, לדבר, לצחוק, בדיוק כמו שהייתם פעם- רק בתוספת תינוק לא לשכוח לומר לו מיוזמתך כמה את אוהבת אותו, כמה הוא בעל נהדר ואבא נהדר- מחמאה גוררת מחמאה ולדעת שבתוך מן מה הכל יהיה נורמלי שוב!

הייתי אז הרבה יותר רגועה ושמחה...

אז אתם בסדר לגמרי

 

את אחרי 9 חודשים אינטנסיביים שבהם היית במרכז (ובצדק) ועכשיו המערך המשפחתי השתנה וצריך להתרגל למציאות הזו וללמוד דברים חדשים על עצמכם ועל הזוגיות שלכם וטבעי שיהיה קשה בהתחלה ולפעמים אפילו קשה מאוד...

 

אני למשל פתאום הבנתי שבעלי ואני לא שווים, אנחנו אחרים יש בינינו חלוקת תפקידים שונה- אני במשרה מלאה והוא לא... וגם לי יש בעל תומך ומשתתף ואבא לתפארת ובכל זאת להניק הוא לא יכול ב"ה והיה בי כעס על הגילוי הזה.

 

לכל זוג יש את הנקודת קושי שלו והעייפות וההורמונים רק מחדדים ומעצימים אותה.

 

אני ממש ממליצה לקרוא ביחד את הפרק של האישה אחרי הלידה בספר הלוחשת לתינוקות. הוא גורם לבעל להיות יותר סלחן ומפרגן ומבין כלפי מה שאת עוברת וגם פותח פתח לדבר על הדברים בינכם.

 

חיבוק גדול

אבל הוא גם עוזר

גם קם כשצריך

גם עובד

מה שחשוב זה מעשים ולא מילים

למה לחפש, מה לא בסדר?

זה בטח מעיפות שלך

אותו הדבר קרה לי גם עם אשתי אחרי שנתיים וחצי של נישואין אשתי נפקדה ילדה את בתנו הראשונה ומאותו הזמן חלה הדרדרות ביחסים ביננו.

ומדוע

שנתיים וחצי היחסים ביננו היו טובים היתי קונה לה מתנות היא היתה קונה לי הכל היה נהדר.

משנולדה בתי הבנתי שאני אבא ואני צריך להשרות בטחון על בתי מאד קשה להשרות בטחון כשהאשה יורדת כל הזמן עלי

אז התחלתי לענות לה אני לא אומר שזה הצעד הנכון אבל זה קורה אצל גברים.

ופתאום היא חשה שיש הדרדרות ביחסים אז אפשר לתלות בכל מיני דברים חיצוניים כגון ילד חדש הוא עובד לא ישנים בלילה.תאמיני לי עם הכל אפשר להסתדר.אבל אם את רוצה לפתור את זה באמת לעשות חשבון נפש עם עצמך האם אני עושה רצון בעלי האם אני מונעת אותו מדברים שהוא אוהב לעשות האם אני מדברת אליו יפה

תאמיני לי אם בעלך ירגיש טוב בבית ותעודדי אותו ותתני לו את המרחב שלו גם אם הוא ישן חצי שעה בלילה הוא יעריך אותך 

נהדר קודם? משהוא חסר לי בפזל או שמראש משהוא היה לא בסדר ועכשיו הוא עלה על פני השטח.

בכל אופן הסיפור שלך לא נראה לי קשור לסיפור שמתואר פה למעלה.

כל טוב.

וגם קשר טוב לא נמדד במה וכמה קונים אחד לשני, במחילה

קשר אמיתי הוא כ"כ הרבה יותר מזה

אלא שבעלי ידע מראש שככה יהיה, ואני לא רציתי לשמוע...

כי - מה הוא מכניס אותנו לתבניות??? - אולי אצלינו זה יהיה אחרת? ודוקא בגלל מידע מוקדם?

והוא היה מסור - הלואי על כולן!!!

אבל טען שאני לא בסדר.

ולא הבנתי מההוא רוצה ממני?!

בקשתי ממנו דברים.

ביקשתי לעשות כך וככה לא לעשות.- יש לי תפישת עולם לגבי איך רצוי לטפל בתינוק. לגבי היגיינה. לגבי חינוך.

(רק להבין: לא נשכבתי לישון לפני שהבקבוקים רחוצים ומוכנים לקראת ההנקה הבאה. כדי לחסוך זמן אח"כ וכדי להתגבר על העצלנות שכ"כ מושכת בעייפות הנוראית הזו..., השתמשתי בשמנים טבעיים לרחצה ולא הסכמתי להשתמש בסבון רגיל ובשמן תינוקות רגיל..., הקפדתי על סביבה של קדושה - פסוקים, תמונות של צדיקים וגדולים, וכו')

אקיצר הבן אדם הרגיש מוזנח ודחוי ומורמר ומקופח ומנוצל ופראייר , וואיי!!!! 

ועד היום - כמה חודשים אחרי זה - עצוב וכעוס ומורמר לנו בבית. ולמה????

עד עכשיו אני לא מבינה. 

באמת.

ויש אהבה ושמחה והארת פנים ועזרה ושיתוף.

אבל זה ממש לא מה שהיה...

 

 

אנחנו בודקים איך להעלות את עצמינו בחזרה.

וזה גם מצליח .

בעזרת השם.

 

 

(סתם קטע מצחיק:

היינו עצובים.

כל אחד שר לעצמו בשקט.

הוא שר: שבטך ומשענתך המה ינחמוני..

ואני בעליזות: מישמישמישמיש...מרבין בשמחה.

כששמנו לב לזה- צחקנו. כל אחד והראיה שלו. כל אחד והעידוד העצמי שלו...)

לאנונימית שמעליי המצב שתיארת זה ממש מה שקורה אצלינו- רק שאני מעירה על דברים אחרים כמו: תחזיק את התינוק בתנוחה אחרת" " לא ככה לעשות לו גרפעס,,אבל ממקום טוב מדברת יפה ואותו זה כנראה קצת מלחיץ או מעצבן.

אז הוא עונה לי בצורה שאני לארגילה לה כמו"טוב קחי תעשי את זה את" או "בסדר" בטון כזה ..

בקיצור אנחנו מנסים לעבוד על זה גם כן..

 

נראה לי שהמפתח טמון כאן:

 

בקשתי ממנו דברים.

ביקשתי לעשות כך וככה לא לעשות.- יש לי תפישת עולם לגבי איך רצוי לטפל בתינוק. לגבי היגיינה. לגבי חינוך.

(רק להבין: לא נשכבתי לישון לפני שהבקבוקים רחוצים ומוכנים לקראת ההנקה הבאה. כדי לחסוך זמן אח"כ וכדי להתגבר על העצלנות שכ"כ מושכת בעייפות הנוראית הזו..., השתמשתי בשמנים טבעיים לרחצה ולא הסכמתי להשתמש בסבון רגיל ובשמן תינוקות רגיל..., הקפדתי על סביבה של קדושה - פסוקים, תמונות של צדיקים וגדולים, וכו')

אקיצר הבן אדם הרגיש מוזנח ודחוי ומורמר ומקופח ומנוצל ופראייר , וואיי!!!!

ועד היום - כמה חודשים אחרי זה - עצוב וכעוס ומורמר לנו בבית. ולמה????

 

גידגול ילד, ובע"ה משפחה הוא חוייה-עשיה-שותפות זוגית.

 

לא מדובר בפרויקט שלך, במה שאת עושה ואומרת לו, במימוש הרצונות האישיים שלך.

שימי לב שאולי הוצאת קצת את בעלך מהמשוואה הזוגית.

שוחחו ביחד על מה שחשוב לך ועל מה שחשוב לו בגידול וחינוך הילד.

לבנו ביניכם עניינים שלא מוסכמים.

תני לו את המקום שלו והכיוון שלו בטיפול בילד. הוא אבא שלו!!!

ברור שיש הבדל בזוגיות כי אתם כבר משפחה וצריך לזכור את זה, יש לכם עכשיו תינוק מתוק שזקוק

לשניכם ותלוי בכם לא רק בצרכים הפיזיים אלא זקוק להמון תשומת לב, אהבה, מגע, ליטוף ובטחון...

הבחירה שלכם עכשיו היא איך לקבל את זה ולשלב את זה ביחס ביניכם, אני יכולה להעיד מהנסיון שלנו

שכדאי לפתוח את הנושא ברוגע וכנות, להסביר מה את מרגישה ומה יעזור לשפר את המצב- לא כתלונה

אלא כהסתכלות אובייקטיבית על המצב....

 

ואם תרצי- כמה רעיונות:

* כשאתם אצל ההורים, תאכילי את המתוק ותשאירו אותו לסבתא, צאו לסיבוב בחוץ רק שניכם, תאמיני לי

שזה יעשה לכם רק טוב

* כמו שכתבו לך קודם- מחמאה גוררת מחמאה, פרגני לבעלך על משהו, כל דבר  וזה כבר יעשה את ההבדל....

* אל תשכחי שהוא גם אבא, אז תנסי פחות להעיר ( לא אומרת שאת מעירה אבל מנסיון שלי אנחנו לא מודעות לזה...)

ותני לו את האפשרות להתנסות בלהרגיע/לקלח/להאכיל מבקבוק את המתוק, גם אם את רואה שהוא לא כ"כ מצליח, ואז תנסי לשאול בעדינות אם הוא רוצה להתחלף... אם את מרגישה צורך להעיר על משהו שלדעתך הוא לא עושה כמו שצריך ( או לא כמוך...) אז תשאלי אותו בעדינות אם נוח לו ככה ואם הוא לא יעדיף לעשות את זה בצורה שונה...כמובן מתוך כבוד

 

שיהיה לכם במזל טוב!

אני שומעת יותר ויותר על זוגות שחוו קשיים במהלך ההיריון ואחרי הלידה. האם יש דרך להתכונן נפשית לתקופה ש"אחרי" כדי לחוות את הקושי בצורה פחות דרסטית?

אשמח לשמוע ממנוסות

במשך תשעה חודשים התינוק היה ברחם שלך, רק שלך, את האכלת אותו, הזנת אותו, תקשרת איתו.

עם אישך רצה להתייכס אליו הוא יכל לעשות את זה רק דרכך.

עכשיו שהתינוק נולד באיזה שהוא מקום את מרגשה שהוא רק שלך, 

קשה לך לראות את בעלך מחזיק אותו בלי להחזיק את הראש, קשה לך הדרך שהוא מרדים אותו בלילה, הכל קריטי וחשוב,

אפילו איך מלטפים. (אני כותבת את אבל ברור שגם אני וגם עשרות נשים שאני מכירה חוו בדיוק את זה).

פעם באמת האישה הייתה היחידה שטיפלה בתינוק. היום גם האשה וגם הגבר רואים את זה כמשימה משותפת,

אבל עדיין באיזה שהוא רובד אנחנו רואות את זה כתחום בלעדי שלנו, אחרת מאיפה הביטחון לומר 

"אני יודעת איך מחזיקים אותו! ככה נכון להחזיק אותו וככה לא!"

לומר את האמת את צודקת, האינסטינקטים שלך טובים יותר, ומוטמעים יותר טוב בתוכך.

אבל כיוון שאתם חיים בתקופתנו ואתם רואים את הגידול שלו בשותף אם את רוצה שהוא לא ירגיש דחוי כדי שתפסיקי להעיר לו, רק אם זה משהו ממש ממש קיצוני תעירי, אני מבטיחה לך שהילדה שלכם תסתדר, מניסיון! היא גם תהיה יותר מחוסנת כשיהיו לה אחים. כיוון הוא ממש נעלב מזה שאת מעירה לו , המסר הסמוי הוא "אני יודעת יותר טוב ממך, ברור, אתה הרי גבר, זה לא התחום שלך בכלל!"

זה המסר שהוא מקבל גם אם את לא מרגישה את זה ממש ככה.

ועוד דבר נוסף, אולי הוא גם מרגיש שלקחו לו את האישה שלו, כל הזמן אתם סביב התינוק, אולי גם לו חסר הזוגיות של פעם.

 

מה שהוריד לי את האסימון בסיפור הזה זה הספר נשים קטנות (זוכרות היינו בערך בנות ששעשרה כשקראנו..), בכרך השני בפרק חמשעשרה קורה למג בדיוק אותו דבר שקורה לנו. זה מתואר בכזאתי רגישות וגם מטופל ברגישות, תקראו ממולץ!! כן כן זה מה שאפשר לי להבין קצת, ולתפוס את עצמי בזמן (מזל שהיה לי משעמם בחופשת לידה ומצאתי קצת זמן להוצא את הספר ילדות הזה ולקרוא...)

 

בקיצור גם מצטרפת לקריאות לפנות לכם זמן רק שלכם, אפילו תזמינו סבתא או דודה או משהו שאפשר לסמוך עליו ותצאו לסיבוב קטן, זה ממש משפר פלאים.

ועוד דבר קטן, נשים רבות שוכחות שהן גם נשים אחרי שהן יולדות, זה כל כך ממלא את כל כלך ואולי ממש ממש קשה לך לפנות מקום גם למשהוא אחר. אז אם זה ככה, לפני שאת יוצאת תתלבשי יפה, אני בטוחה שאת מהממת, והלידה לא שינתה את זה. זה יעלה לך את הביטחון שלך בעצמך תרגישי טוב יותר וכיף יותר. 

התפלספתי קצת אבל הנה הגעתי לסוף,

בהצלחה 

אני ב"ה לא חשתי את הדברים שלא מעט סיפרו פה שהם חוו.

ברגע שילדתי ב"ה הרגשנו שסוף סוף עשינו משהו לגמרי ביחד. בעלי כל הזמן סיפר לי שעל הפסוק "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" כותב רש"י שבשר אחד אלה הילדים (אני מצטערת אם אני לא מדייקת, לא בדקתי את זה כרגע, אבל זה הרעיון הכללי...).

סוף סוף נהינו משהו אחד!!

למי ששאלה על דרך להתכונן לפני הלידה, אז כן, דיברנו על זה לפני הלידה, שבעז"ה אחרי הלידה יהיה ככה וככה...

האמת שאני כן חששתי מהפחד הזה שלא יהיה לי זמן להתייחס לבעלי וכו', אבל ב"ה זה פשוט לא קרה (אולי כי כ"כ פחדתי אז ניסיתי לדאוג שזה לא יקרה...) ודיברנו על זה קודם, על הפחד, על שנהיה הרבה יותר עמוסים, שאולי יהיה קשה, שאני ישמח שהוא יעזור לי בכל הדברים החדשים הדרושים על מנצת לגדל תינוק חדש, דיברנו על זה שאחרי תקופה ארוכה שמותרים נהיה אסורים המון זמן וזה לא יהיה קל בטח. בקיצור, הכנו את עצמינו... (לא יודעת אם תכננו לעשות את זה באופן רישמי, אבל זה פשוט קרה... פשוט דיברנו כל אחד מהירהורי ליבו, וזה הכין אותנו...)

ואחרי הלידה, ניסנו למצוא זמן לעצמינו, לפחות כמה דקות כל יום לשבת לבד לבד ולדבר, לא משנה על מה... פשוט לדבר, זה נותן תחושה שאנחנו ביחד...

ולגבי ההערות - אני מאוד השתדלתי "להאיר" בצורה אחרת. אם היה משהו שהיה נראה לי לא טוב, הייתי זוכרת, לא מעירה בדיוק באותה שניה ואז אח"כ, כאילו בלי קשר למה שראיתי, אמרתי לו לדוגמא "פעם איזה חברה שךלי אמרה לי שלא כדאי להחזיק תינוק בצורה כזאת", או "אני זוכרת שכשאח שלי נולד אמא שלי אמרה לנו לא לעמוד מאחורי הראש שלו, כי זה עלול לגרום לתינוק להסתכל אחורה ולפזול, אז צריך לשים לב שאנחנו לא עושים את זה" או "האחות בטיפת חלב אמרה שכדאי..." וכו' וכו', אבל ההערות לא באו ממקום אישי של אל תעשה ככה, אלא - צריך להיזהר שאנחנו לא נעשה ככה, זה כאילו היה עצות לשנינו, עפ"י דברים ששמעתי/ אני זוכרת ואם לא אז תמיד פתחתי בביטוי "נראה לי..." - זה לא שאני איזה מומחית לתינוקות, אבל ככה נראה לי (לא אסור או אלת תעשה ככה, אלא נראלי שלא כדאי לעשות ככה...)

מקווה שהייתי מספיק מובנת...

 

אני חושבת שהלידה הוסיפה לנו מימד נוסף לזוגיות, זה נכון שגם לפני כן ב"ה היה טוב, זה לא שהיא שינתה הכל, אלא הוסיפה... וגם אחר כך בגידול - מגדלים ביחד, חושבים על הכל ביחד. בעלי הוא חלק בלתי נפרד (אומנם היא עדיין קטנה...) אבל לפעמים אני מקלחת ולפעמים הוא (אגב, בימים הראשונים תמיד עשינו את זה ביד, כי הפחיד אותי לעשות לבד...)
אחרי שאני מניקה הרבה פעמים אני מבקשת ממנו להחזיר אותה לעריסה או להחזיק אותה לגרפעס וכו'. אני לא מעירה ואתו בלילה כשהיא מתעוררת, אבל אם הוא כבר ער, הוא שזה כבר בוקר, אז אני שואלת אם הוא יכול להחליף לה טיטול ואח"כ אני יאכיל אותה וכד'.

אני מאכלת לכולם בהצלחה! מקווה שהצלחתי להוסיף משהו...

מוסיף אופטימיות ותקוה לשלב הזה שמתקרב. כל הכבוד לכם, והוספת מאוד!

תודה רבה על השיתוף,

עודדת את כולנו שזה לא חייב שלהיות סיוט..

ניכר שאת הכי חוששת בגלל הקריאת מגילה.
אז שפשוט בעלך יקרא לך בבית מתוך מגילה כשרה (רומנטי, לא? ) לא חייב לדעת טעמים

דברי עם הבלנית קודם מוצ"ש פתוח בדרך כלל יותר

אני מופתעת מה'לא באלי'... מה אין בעל בצד השני שמחכה?! תהיי שם בשבילו. בליל טבילה טובלים.

ים של אושר והמון המון מזל טוב

 

לא בא לי כי עדיין קצת כואב לי מהלידה..

נראה לי טבעי לגמרי לפחד מזה.

צריך לראות כמה זה רציני

אפשר להזהיר אותו שיתנהג בעדינות
ולשים ג'ל.
במקרה של תפרים כדאי להבדק באמת

מזל טוב והרבה שמחה

וזה לא נראה לי כ"כ מסובך,הבעל יקרא מגילה ואני אהיה עם התינוק בבית,
אח"כ יש קריאה לנשים ואחרי זה כנראה אלך למקווה (צריך לברר מתי הוא פתוח,אבל לא צריך כזה מאוחר..).
ומבחינה הלכתית לא נראה לי חייבים, תעשו הכל לאט ולפי ההרגשה שלך. המקום מאוד רגיש וכואב ולא כדאי שיכאיב. (תדברו על זה לפני!)

ולגבי כדורים- ממליצים לקחת רק אחרי המקווה ובנתיים לקחת נרות. 

יש לי משהו חשוב להגיד לך בקשר למה ששאלת אבל א"א לשלוח מסר אישי לאנונימי...

אם תרצי תולי לשלוח לי מסר אישי ואחזיר לך בשמחה

בהצלחה

עם הפיצי למקווה, ועשיתי את זה כמ הפעמים, סבבה בהחלט. אח"כ בקריאה לנשים המאוחרת בעלך ישמור עליו

או כמו בעלי שקורא לי בבית בערב ובבוקר כי אני מפונקת

בדיוק מה את מרגישה ולשאול.

בכל אופן אחרי לידה זה כמו אחרי חתונה, לאט לאט ובקצב שלך בשביל לא לסחוב טראומות.

וממש לא הייתי ממליצה על יחסים מלאים אם את לא ממש במצב שאת רוצה ומוכנה,

זה יכול לפגוע גם פיסית וגם נפשית.

ובקשר לבעל, אם תפגעי פיסית או נפשית זה יפגע בו הרבה יותר (וגם בכם כזוג) לתווך הארוך.

ככה נראה לי בכל אופן.

שיהיה בטוב ובשמחה,

רחל

טבילה אחרי לידה בערב פורים.

 

היה סבבה בהחלט.

 

אבל אז זה לא היה במוצ"ש...

 

תנסי לעשות מה שאפשר מההכנות לפני שבת.

 

ואם זה ילד ראשון, נראה לי את יכולה לקחת אותו איתך לקריאה הרגילה, ולקוות שהוא ישן (מנשא מעולה בשביל זה). ואחרי הקריאה ללכת ישר למקווה.

 

תבדקי לפני כן עד מתי המקווה אצלכם פתוח. מן הסתם הוא פתוח בשעות שנשים יוכלו גם לשמוע קריאה וגם לטבול.

 

 

 

האמת שגם אני שאלתי את אותה שאלה לגבי יחסי אישות בליל טבילה(בפעם הראשונה לאחר הלידה).

התשובה שהרב ענה לנו שאומנם זו מצווה חשובה מאוד וברור שהאידיאל הוא כן לקיין יחסי אישות. אך אם אחד הצדדים ממש לא רוצה אין צורך- מכיוון שזה צריך להיות מרצון ואהבה ולא חלילה לחוש ריחוק וחוסר רצון תוך כדי.. (במיוחד אחרי לידה שעוד יש חששות שיכאב ועדיין טבעי שיש חוסר חשק בגלל "הטראומה" שהמקום עבר שם)

מה שבטוח, זו צריכה להיות החלטה של זוג ולא את בעצמך... את צריכה להסביר לבעלך את המקום שלך אך מצד שני את צריכה גם להבין אותו..

רוב הצלחות ובשורות טובות!

פורים שמח!

כמובן שזה מה שהרב שלנו אמר אבל נראה לי נכון שכל זוג ישאל את הרב שלו/

תפני לחנות שבה קנית את המוצר והם ישלחו לבייבי סייף.

או אפשרות אחרת- למסור לחנות של מוצרי תינוקות(אפילו אם לא קנית בה את המוצר)

והם ישלחו לבייבי סייף.

אנחנו תיקנו עגלת גרקו בחנות "בייבי שיק" אפילו שלא שם קנינו אותה.

אפשר להתחפש לשושן הבירה-

איך עשינו את זה קליל?

אני שושן- עם כל הבגדים של הורדים שיכלתי(תיק, מטפחת, חצאית וחולצה. זההקטע, שזה יותר מידי )

והוא- חתכנו סמל של בירה ותלינו עליו כמו שרשרת.

זהו

להתחפש לקנגרו..

בגד חום (חצאית\מכנס וחולצה) כשאצלך באיזור הבטן לתפור את הכיס... (זה גם מראה על התינוק שבפנים..)

אבל החכמתי בכמה תחומים!!!

או כאב שכל הזמן נשאר?

 

או לבטן תחתונה? (כאילו מתחת לרחם?) מקרין לעצם הזנב?

זה יכול להיות סימפליוזיס (או שם דומה לזה...) שזה התרככות של מפרקי האגן - כואב מאוד ועובר אחרי לידה

מתעצם בישיבה ממושכת, בישיבה על הרצפה, ועוד

אם זה נשמע לך תגגלי "כאבים באזור האגן" היה פעם שרשור כאן על זה (דמה לי של בילי) והוא עולה בגוגל.

אם זה זה חשוב מאוד להערך לקראת הלידה כדי שהלידה לא תחמיר את הכאב

בכל מקרה זה עובר אחרי הלידה (אצלי עבר אחרי שבוע וחצי כמעט גמרי)

אל תשכחי: את כבר לקראת הסוף. עוד טיפה סבלנות וכל זה יהיה מאחוריך.

קורה.. מוכר.. ועובר...

אני לא הייתי הולכת לרופא, כי מה הוא יעשה?? גם אם זה שפעת??

רק חשוב שתדאגי שהחום לא יעלה מעל 38. ואם כן לקחת אקמול להורדת חום.

כי חום גוף גבוה מעל 38 לא טוב לעובר.

תרגישי טוב

מונעת מחלות במערכת העצבים המרכזית של העובר.

ממליצים לקחת 3 חודשים לפני כניסה להריון.

אם לא לקחת, תתחילי לקחת.

כנראה שלפי מחקרים זה הזמן שכדאי לקחת בשביל למנוע את הבעיות.

מאד חשובה להתפתחות העובר.

לכן חשוב לקחת אותה בזמן ההריון.

לגבי הלקיחה לפני ההריון - כנראה הכוונה שמחסור בחומצה פולית יכול לגרום לעיכוב בכניסה להריון. אבל עוד לא שמעתי, שנותנים חומצה פולית לפני הנישואין...

אני נשואה מעט זמן, והרופאת נשים, בפגישה איתה הביאה לי לקחת חומצה פולית, מתוך ידיעה שאני לא רוצה למנוע.

ברגע שאמרנו לו שאני בהיריון הוא ישר שאל אם אני לוקחת חומצה פולית

וגם לי נתנו עוד מלפני החתונה

ואני מכירה רופא דגול שאומר שכל בת תיקח מהשמינית והלאה.

ואני יודעת שההמלצות הן לקחת שלושה חודשים.

אבל אני לא מוצאת בשום מקום מה קורה עם החומצה הפולית (ברמה הפיסיולוגית נגיד?) במשך שלושה חודשים שלא קורה אחרי שבוע. חודש.

 

ויוקטנה, להגיד לא הייתי מונעת בשביל זה, זה סוג של תחושה של מה יכול לקרות אבל בפרט אחרי הנקות יש פחות מלאי בגוף. 

 

באמת חשוב שכל אישה "פוריה" תקפיד עם הקטע הזה, כי החומצה הפולית חשובה מאוד בעיקר בתחילת ההריון,
בשלבים שבדרך כלל עדיין לא יודעים עליו... כמו שיוקטנה אמרה, אני לא בטוחה אם באמת יש עניין לדחות הריון בגלל זה,
זה שאלה לרופא, אבל אסור להזניח את הנושא!


מי שרוצה, אני יכולה להראות לה תמונות של תינוקות עם מומים כאלה בעמוד השדרה,
שנגרמים מחוסר בחומצה פולית - אם זה יעזור לה לזכור להקפיד לצרוך את הוויטמין...

 

יש לנו מישהו במשפחה.

הנוגע לעניין חצי השנה. 

הגיל הזה כביכול "מבסס" דברים ומייצב אותם.

ככלל-חצי שנה זו נשמעת לי התקופה הסבירה ביותר כדי להספיג את הויטמין בגוף בצורה מתאימה.

(3 חודשים לפני ההריון+ שליש ראשון של ההריון)

 

ייתכן שזו הסיבה.

 

זה נורא לקחת 2 ביום שאחרי? שליש ראשון...

והיא אמרה שמותר לקחת 2 כדורים יחד. אני תמיד לקחתי שתיים.

ובקשר ליום שפיספת אני לא יודעת אם זה משלים, אבל אנחנו בני אדם... לא זוכרים הכל.

ובכמויות של לא פחות מ10 אלף יחב''ל {IU} ליום או שבעים אלף פעם בשבוע.

 

כך ממליצים הרופאים בחו''ל.

 

מחקרים רבים מראים את החשיבות להתפתחות העובר, וגורם מרכזי לא להוות סיבוכים בלידה ורעלת הריון ועוד ועוד

שציינת...זה יכול לגרום להרעלה(ויטמין מסיס שומן)

 

ההנקה גורמת להשתחררות הורמונים שמעודדים את התכווצות הרחם, ומכאן הרבה נשים חשות בכאבי בטן בזמן ההנקה,

אבל אני באמת לא יודעת אם הדבר הזה מתרחש עד לתשעה חודשים לאחר הלידה.

 

בימים האחרונים? אולי זה וסת ומזה הכאב בטן וזה לא קשור להנקה. היה לך כבר וסת מאז הלידה?

כאבי בטן בשאר הפעמים שקיבלתי,בגלל הנקה...

פעם ראשונה שההנקה מכאיבה וגורמת להכתמות לפעמים........

אין לי כאבים בשאר הזמן.אלא רק מעט אחרי ההנקה

החסרת או העלת הנקה/ות? אפילו באופן חד פעמי?

שינויים כאלה גורמים לשינוי בהורמונים, 

וזה גורם לפעמים לדימום (שאינו מחזור).

תודה אתן עוזרות לימאוד!!!!

שלא יהיה לך, ולא לאף אחת; חמי (שהוא רופא,) סיפר לי שיש מצב של הריון לא רגיל שמתפתח במקום אחר (לא יודעת איפה, אבל לא ברחם)

הוא פגש מישהי כזו שאמרה שיש לה דימוש וכאבי בטן (היא לא דמיינה שהיא בהריון..) וביקש שיבדקו אם היא בהריון.. וכו'..

אז רק כדי להסיר חשש..

ב"הצלחה!

לפי מה שזכור לי מקריאה זה צריך להיות כאבי בטן די חזקים בעיקר בחלק התחתון של הבטן+ דימום. זה לא אמור להיות בהקשר הנקה. אולי זה גם הריון רגיל. אז באמת כדאי ללכת לרופא/ת נשים. רפואה שלמה!

לפי מה ששמעתי היריון חוץ רחמי אמור לגרום לכאבים היסטריים ולא כמו שפותחת השירשור תיארה

לחברה שלי היה היריון מחוץ לרחם והיא התעלפה מרוב הכאבים

שווה בדיקה אבל לא לחץ

ממש חזקים, לא הייתי דואגת.