פורום הריון ולידה (עמוד 524)

המשפחה שלך חייבת אמא בריאה, עם כוחות, עם רצפת אגן חזקה.

התפקיד שאף אחד אחר לא יכול לעשות במקומך זה לנוח, להתאושש, לישון + להניק ולטפל בבייבי, וגם לתת קצת תשומת לב לבעל ולילדים.

לכל דבר אחר אפשר למצוא פתרון: בתשלום, בעזרה, בתפקיד שמישהו אחר יעשה, או להתעלם / להוריד סטנדרטים.

ממש כלום (ויש פה עוד 2 ילדים וזו השבת השלישית בבית... אני מוקפת בעזרה ❤️)

להכין שבת- זה שם קוד לעשות משהו...

אפילו סיבוב בבית לראות מה מצבו כדי שנוכל להוריד את הסטנדרטים למציאות

ואז שלושה חודשים וחצי שנה

על המילה אח שמופיעה פעמים רבות בפרשה, במצוות שהן לכאורה בסך הכול חוקים חברתיים כדי לשמור על חברה מתוקנת.

אבל התורה שלנו היא לא סתם ספר חוקים של מדינה, ויש לה מטרה נוספת מלבד מניית המצוות: הדגשת העובדה שכולנו, כל עם ישראל, משפחה אחת, והאחווה בינינו חשובה יותר מכל דבר.

כמה חשובה התובנה הזו בתקופות האחרונות, שבהן נדנו בין כמעט מלחמת אחים לבין מלחמת אחווה, שבה כולנו ביחד נלחמים כתף אל כתף מול האויבים מבחוץ...

ויהי רצון שבזכות האחווה הזו ניגאל גאולה שלמה, ומשפחת עם ישראל תזכה לחיות בשלווה בארצה עם בית מקדש...

אני חושבת שההסבר הזה מבטא משהו פנימי ועמוק שכולנו מרגישים.

לפעמים (בעיקר למי שחשוב לשיח 'נאור' ו'ליברלי') יש הרגשה לא נעימה ואולי אפילו הסתכלות של 'גזענות' למי שיש הבדל ביחס שלו בין יהודי לגוי. זה כאילו נחשב 'לא מוסרי' להרגיש אחרת כלפי יהודי לעומת גוי, ומצופה שכל דבר שנעשה או נרגיש כלפי יהודי שאנחנו לא מכירים, נעשה או נרגיש גם כלפי גוי.

אבל בפועל זה לא ככה. אנחנו באמת מרגישים כאב כששומעים על יהודי שפגעו בו. אנחנו באמת יוצאים למסור את הנפש שלנו כדי להגן על יהודים שלפני רגע התווכחנו איתם בטונים צורמים.

אבל באמת ההרגשה היא אחרת. כי באמת אנחנו משפחה אחת.

וכמו שזה ברור שכלפי בני משפחה תמיד נרגיש אחרת, וזה לא יראה מוזר או לא מוסרי כשלמישהו יהיה כואב יותר על בן משפחה שלו שנפגע, או אם מישהו יהיה מוכן לסכן את החיים שלו רק עבור קרוב משפחה שלו ולא עבור אדם זר - כך זה גם הגיוני להרגיש ככה כלפי יהודים. כי באמת יש בינינו קשר עמוק, באמת כולנו אחים, ואנחנו ממש מרגישים וחיים את זה (וזה מתעורר כמובן בעיקר בשעות קושי ומשבר...)

בפרשה מסופר על הציווי שלא ישרתו במקדש כהנים בעלי מום (חשוב לציין שהם כן מקבלים מתנות כהונה, רק לא יכולים לשרת בקודש).

הציווי הזה מתקבל פחות טוב בדור שלנו, שיש הרבה מודעות ודיבור על לקבל כל אחד עם כל מוגבלות, וכו'.

למעשה, כשאנחנו מסתכלים על היהדות והתורה, הציווי הזה יכול להפתיע דווקא מכיוון נוסף. כי באופן כללי התורה דווקא מצווה אותנו לעזור לחלשים שבחברה, ובכלל נראה שרוח התורה היא שאנחנו דווקא לא אמורים להיות שלמים בהכל, ודווקא דרך הקשיים והחסרונות שבנו אנחנו מתקרבים לקב"ה ועובדים אותו.

וידועה אמרתו של הרבי מקוצק, שאמר 'אין דבר שלם יותר מלב שבור' (אמנם כאן מדובר על שבר מטאפורי, אבל עדיין מובן מפה שהדרך להתקרב ולעבוד את ה' יכולה לעבור דווקא דרך החוסר שלמות).

אבל נראה שפה הקב"ה מלמד אותנו מסר נוסף.

בעולם הזה יש חסרונות, והחסרונות האלו יכולים דווקא לקרב אותנו לקב"ה.

אבל יש גם דרך אחרת להתקרב לקב"ה, בדרך של שלמות, בלי פגמים. למעשה, זו היתה הדרך בה העולם היה אמור להתנהל מלכתחילה, לפני חטא אדם הראשון. האדם היה אמור להתעלות ממדרגה למדרגה ולהתקרב לה', מתוך השלמות והעונג של גן עדן.

וגם היום האדם יכול ללמוד תורה ומתוכה להתקדם ולהתקרב לקב"ה, בדרך ישרה.

למעשה, אחרי נפילת העולם בעקבות חטא אדם הראשון, אנחנו לא תמיד מצליחים להתקרב רק בדרך הישרה הזו. יש לנו ערלת הלב, ולא כל מה שאנחנו לומדים בשכל מתיישב מיד על הלב ומגיע למעשה.

ולכן חלק מההתקדמות שלנו בחיים היא דרך ניסיונות, כאשר המציאות החיצונית מביאה עלינו קשיים, ומתוך כך אנחנו מתקרבים לקב"ה בדרך של התפילה שאנחנו מתפללים מתוך הקושי, והעבודה הפנימית שאנחנו עושים מתוך כך.

אבל המקדש מזכיר לנו את התכלית, את המציאות השלמה והעתידית שאנחנו שואפים לחזור אליה, כאשר העולם יגיע לתיקון השלם.

ולכן במקדש הכל צריך להיות שלם, יפה, מתוקן, מלא בעונג, כי שם יש חיבור מלא בין שמיים לארץ.

ולכן כהנים שיש להם מום פיזי, שמבטא את חוסר השלמות של העולם הזה - יכולים כמובן ליהנות ממתנות הכהונה, ובטח שיכולים לעבוד את ה' ולהתקרב אליו, אבל הם לא יכולים להיות חלק מעבודת המקדש שמחברת אותנו למציאות של השלמות.

(מה שכתבתי על שתי הדרכים להתקרב לה' אלו דברים שלמדתי בספר 'עבודה שבלב' של הרב ראובן ששון, ומה שכתבתי על הכהנים והמסר שהם מלמדים אותנו אלו דברים שבעלי שמע מהרב ויצן, שבדיוק התחברו לדברים שלמדתי...)

שאני עוקבת אחרי השרשורים שלך וממש מתפללת עלייך!

מחכה לבשורות טובות!

בקשר לשאלה- אני לא יודעת...

11 יום מהבית בהנחה שהביוץ אכן היה לפני 11 ימים - אני חושבת שהיינו אמורים לראות תשובה חיובית

זו תשובה שלילית ביתית או מעבדה?

אם ביתית הייתי ממליצה לעשות בדיקת דם כדי לקבל תשובה הכי ודאית

כל-כך מקווה איתך לבשואות טובות בקרוב מאוד מאוד מאוד!!!!!

המון כוחות מהממת 

סתם הייתי באשליות שנתפס אבל אין יש לי כבר כאבי מחזור

בשבת אמורה לקבל

אוף

רק באותו יום שהייתי אמורה לקבל... ואני גם קניתי בדיקות שמזהות 4 ימים לפני והכל יצא שלילי. ובכיתי והספדתי .... ובסוף יצא חיובי ביום שהייתי צריכה לקבל.

הכל יכול להיות.

חיבוק גדול ובהצלחה!!

בכל אוםן אצלי שבוע אחרי החזרת עובר בן 5 כבר הייתה תשובה חיובית על מקל

כך שבוע אחרי החזרת בן 5 - זה גם אמור להספיק.. 

בכל אוםן אצלי עבד לא יודעת מה קרה בדרך כלל 

איזה כיף ומרגש!

אני גם בהריון ראשון אבל כבר שבוע 24...

אז אתן לך קצת מהניסיון שלי.

אולטרסאונד ראשון- בערך בשבוע  7/8

לא כדאי לפני, כי לא יהיה דופק...

אני חושבת שזה בסדר ללכת לרופאה רק בשבוע 11 אבל לא בטוחה...

בגדול כשמתחילים מעקב הרופאה מסבירה לך על הבדיקות- 

את יכולה לבחור איזה בדיקות לעשות ואיזה לא.

ובמהלך ההריון מידי פעם קובעים עוד תור לרופאה אבל לא כמויות ולא במרדפים.. (תלוי איזה בדיקות בחרת לעשות)

הרופאה גם תפנה אותך לאחות שתעקוב כל חודש בערך לחץ דם ושתן

ובגדול אני לא מרגישה שזה מרדף...

זה כיף ומרגש ומלווה בכל מיני תופעות (בחילות וכו')

שיהיה בקלות בבריאות ובידיים מלאות!!!

לפעמים בא לי שוב את הפעם הראשונה

מזל טוב💖

א. תחפשי רופאה שיש לה או''ס אם יש אצלכם ויחסוך לך ללכת גם וגם..כל כך יותר פשוט

ב. לדעתי שבוע 11 מאוחר מדי

א כי ההערכת גיל הריון מדויקת זה עד שבוע 10

וגם את צריכה ממנה אולי הפניה לבדיקות שצריך לקבוע מראש אם את רוצה כמו חלבון עוברי ושקיפות

ושבוע 11 יכל להיות גבולי מצד התורים אליהן

וגם..קשה להיות במתח עד שרואים דופק ולמשוך ככה מלא זה קשה..

תנסי למצוא אולי בכל זאת יש אופציה ..או להתקשר למזכירה לומר שאת תריכה דחוף לפני - ושתסדר לך משהו

בשבועות 7-8-9 זה סבבה

אז לא חובה מיד אחר כך להגיע אל הרופא. שבוע 11 זה מצוין לתור ראשון לרופא נשים.

בדרך כלל אחרי התור הראשון כבר קובעים לך את התור הבא שם במרפאה, אז לא תצטרכי לרדוף אחרי התורים. מגיעים לרופא נשים ולאחות מעקב היריון בערך כל חודשיים.

כדאי לך כבר עכשיו לחשוב ולהתייעץ אילו בדיקות מעבר למעקב הקבוע את רוצה לעשות - יש הרבה מאוד בדיקות, ולא כולן נצרכות לכל הדעות.

שיהיה בשעה טובה ובכיף!

זו ההנחיה שאני מכירה

גם מעקב רופא - אני מכירה שההנחיה היא כל 6 שבועות

במרפאה אצלנו הרופא הוא זה שגם עושה א"ס, אולי זה שונה

זה מעקב ממש חשוב

קצר ופשוט ואפילו אפשר בטלפון לפי מה ששמעתי פה בפורום

לי אמרו מתחילת המעקב לבוא כל חודש

עד כמה שידוע לי

משבוע מסוים לא זוכרת.

בעקרון זה חשוב בעיקר בשלבים המתקדמים כדי לזהות ח"ו התפתחות של רעלת

לפני זה לא צריך

כשבאתי בשבוע 14 אמרו לי לקבוע תור נוסף אחרי חודש

בחודש תשיעי זכור לי שהמעקב יותר צפוף

עכשיו לעיקר

ברוב הקופות חולים יש אחות ליווי הריון- תקבעי אליה תור והיא תתן לך לוז עם בדיקות ותאריכים לפי השבוע בו את נמצאת

מעבר לזה- יש אפליקציות לליווי הריון שבכל שבוע אומרות מה צריך לעשות ונותנות התראה מראש לבדיקות שצריך לקבוע תור אליהם

(אני השתמשתי באחת בשם 'ההריון שלי' יש גם '40 שבועות' ועוד כל מיני... רובם ממש דומות

אבל בעיני הכי חשוב

זה לא אמור להיות סוד. זה בחירה שלך

ואם השמירה על הסוד תבוא על חשבון היכולת שלך לשמור ולדאוג להריון הזה בגלל חוסר ידע- יצא שכרך בהפסדך

אפשר לשתף אחות/חברה/אמא שתנחה אותך

זה לא אומר שעכשיו יצאת לקמפיין פרסום בכל חוצות העיר

----

תור בשבוע 11 לרופא זה בסדר גמור אבל תעשי אולטרסאונד ככה בשבוע 8-9 לוודא דופק ושההריון מתפתח תקים.

תוודאי כמה הרופאה זמינה - ואם לא ממש אז טיפ -

בכל תור- תשאלי אותה מתי היא אוצה לראות אותך שוב- וכשאת יוצאת ממנה תגידי למזכירות שהרופאה מבקשת לראות אותך בעוד x זמן

לרוב זה עובד ויש להם תורים יהודיים לכך שלא מופיעים במערכת

זה מתפרס על תשעה חודשים זה סתם נשמע מאיים...

אס ראשון באמת לא צריך עדיין את הרופאה

ואז היא תתן לך סרגל הריון עם התאריכים לבדיקות הבאות ועם ההסברים

מה שכן כתבו פה נכון- תתקשרי עכשיו למוקד תבקשי לקבוע שקיפות עורפית וסקירה מוקדמת

רשום להם באיזה שבועות ניתן לקבוע את רק צריכה להגיד להם מה תאריך ווסת אחרונה

ותקבעי פחות או יותר לאמצע הטווח האפשרי כדי שאם יזיזו לך את התאריך לא ישגעו אותך

שלא תהיי בלחץ בהמשך.

אנט תמיד קבעתי תור לשקיפות עורפית וסקירה מוקדמת מיד אחרי אולטרסאונד ראשון.

תכתבי איזור קופה וימליצו לך על רופאים, סקירה עושים אצל רופאים פרטיים שבהסדר בהשתתפות עצמית, ולא בקופה.

תהני  מההריון!! ומצטרפת להמלצה למצוא אחות/גיסה /אמא שעברה הריון לאחרונה ולשתף שיהיה לך עם מי להתייעץ

חשוב לעשות גם סדרה של בדיקות דם, אולי אפשר מהרופאת נשים הנוכחית כבר לבקש את זה?

אני חושבת שבהריון האחרון הלכתי בשבוע 11 אחרי אולטרסאונד ראשוני, ואז קיבלתי את ההפניה לבדיקות דם הראשוניות (בודקים ספירת דם, סוכר וכו' וגם נוגדנים לכל מיני וירוסים ומחלות כדי לדעת אם צריך להתחסן ממשהו)

דבר שני אם את לא לוקחת חומצה פולית תתחילי כבר עכשיו 

באיזו קופה את ?  במכבי התורים הלכו די מהר, לא יודעת איך בקופות אחרות אבל לא היה מרדף אחרי תורים... אולי תחפשי תור אצל רופאה אחרת?

וממליצה גם מאד על רופאה שיש לה אולטרסאונד במשרד, זה חוסך המון טרטור ומרגיע. 

לק"י

לבדיקות החשובות (קביעת גיל ההריון, הערכת משקל).

ככה זה אצל הרופאה שלי.

הפלוס שיש לה בחדר זה שהיא עושה אול' בכל ביקורת, אבל זה על הדרך. לא משהו חשוב.

שינוי כלשהו.

בעיקר כשנכנסו לגן חדש.

עבר אחרי תקופה.

יש איזה שינוי משמעותי בזמן האחרון?

מילואים? מעבר דירה? אח חדש? 

זה ממש לא סוף העולם...

הייתי מצלמת ומתייעצת עם רופא הילדים

אבל אם נגיד זה משהו שעכשיו רצוני מקווה שזה לא יהפוך למנהג..

לא יכולה כבר כל ילד עם השטיק שלו אחת מנקה את האף עם השרוול אחת אוכלת בידיים ועכשיו זה עם המצמוצים.. באופן כללי מרגישה ממש גרועה בלהקנות להם הרגלים טובים.. אוף

אם מצאת דרך להתאושש תעדכני😉

אני במיטה בינתיים

אבל בעז"ה זה יעבור לכולנו.

 אולי נשתה קפה עם משהו טעים עוד מעט....

קפה עם משהו טעים באמת יכול לעזור פה..

מקווה רק למצוא משהו טעים

תכף יהיה....

מקווה בשבילך שתמצאי איזה שוקולד עסיסי

אמן על האיחול.

לדעתי כן, אני נחתכתי ממנדולינה כשחתכתי תפוח אדמה (כמויות של דם ירדו) והתייעצתי עם רופא אונליין שהורה לעשות חיסון טטנוס ואכן הלכתי למוקד והתחסנתי.

ממליצה להתייעץ עם רופא אונליין 

לי בזמנו אמרו שאין צורך כי באמת היה מחוסן

אצלנו זה היה ממסמר

ואת ממש ממש לא אמא גרועה, זה יכול לקרות לכל אחת 💗

אבל כדאי שתתקשרי למוקד לבדוק.

בכל מקרה נראלי זה בסדר גם מחר...

ואת ממש ממש לא אמא גרועה!!!!

זה תרחיש הגיוני לגמריייי ילדון חמוד ושובב

אל תלקי את עצמך.

היית יכולה למנוע את זה?

לא.

מי חושב על להזיז סכנות מתוך הפח? בעיקר כשהילד במיטה.

את יכולה לפצל את עצמך לשתיים ולהיות כ--ל הזמן בעירנות על שני הילדים? ברור שלא. גם כשאנחנו איתם ממש, זה היה עלול לקרות.

צריך לעשות השתדלות, זה ברור. אבל באמת באמת מי ששומר על הילדים שלנו, זה רק הקב''ה. יכולה לכתוב לך פה רשימה של סיפורים שהוכיחו לי את זה עם בן השנתיים שלי... כמה שאני שומרת וערנית כלפיו, הילד הזה ניצל מספר פעמים מסכנות חיים אמיתיות!!! למרות שאני מאוד נזהרת , במיוחד איתו שהוא סופר שובב ומהיר. אבל באמת מזלי שהקב''ה שולח לו כל פעם מלאכים.

לעניין הטטנוס, הסכנה זה אם יש חלודה, לא נראה לי שיש סיכוי שיש חלודה בקופסת שימורים, אבל בכל אופן אם הוא חוסן בפרק זמן כלשהו האחרון - הוא לא צריך. צריך לברר עם רופא מה זה הפרק זמן האחרון שהוא צריך כדי להיות 'מכוסה.' 

ולכן אם מחוסן לגילו אין צורך לחסן.

(זה מה שאמרו לי במקרים דומים).

וחוצמזה שאין סיבה שיהיה טטנוס בקופסת שימורים חדשה ונקיה. טטנוס נמצא בחלודה, באדמה וכד'

הוא 5 שנים. אז הוא מחוסן והכל בסדר.

מצוין ששמת משחה שתחטא.

רק בריאות ונחת.

וחוזרת שוב- את אמא אלופה!!!! לא השארת את הקופסא על השיש, זה היה בפח, מסוג הדברים שאין לנו יכולת לשלוט בהם.

בשנת חייו הראשונה....

והחיסון האחרון היה בגיל שנה בערך.

החיסונים הוא מכוסה,

ו טטנוס נמצא במתכת חלודה לא בנקיה

למה הטפות? את מבחינתך עשית השתדלות ולא חשבת שיכול לקרות מקרה כזה, לפעם הבאה תדעי מה היכולות שלו ואיך להיערך בהתאם.( ומגלה לך בסוד גם אז יהיו "פשלות" פה ושם, גם כי אנחנו בני אדם וגם כי אין גבול ליצירתיות שלהם😍

תראי כמה את אחראית

שאני בשעה הזאת של הלילה בחיים לא הייתי חושבת שצריך לחסן טטנוס.

וחשבת עלזה…

אז את סופר אחראית! וקורה לכולנו.

עדיף שלא אתן דוגמאות🫣

הבת שלי נחתכה מגדר חלודה לפני כמה שבתות. הייתה שם למזלי אחות של טיפת חלב ואמרה לי שטם היא מחוסנת זה בסדר, והיא לא צריכה חיסון חדש עד כיתה א. ולא צריך להרגיש רגשי אשמה. זה יכול לקרות לכולם!

מה עכשיו?

יש לך עוד זמן להתפלל שאולי הפעם לא יגיע במנות גדושות

(מזדהה... הוצאתי התקן לאחרונה, עוד לא בהריון אבל החשש והרצון אליו משמשים בערבוביה)

בעזרת ה' הריון קל בבריאות ובידיים מלאות!!!

הריון ראשון היה אצלי בחילות נוראיות

בשני ממש ממש לא היה, פשוט לא היה כלום

אז לכי תדעי.. 

היא לא העיקר

העיקר הוא לצאת בידיים מלאות בבריאות לך ולילד

זה לא אומר שאי אפשר לעבוד ולנסות שהלידה תהיה 'מדהימה'

אבל גם פרופורציות... זה לא מטרת העל

לידה זו חוויה מורכבת

אין לידה אידיאלית- לכל אחת טוב משהו אחר

ולכל אחת יש טריגרים אחרים

יש דברים שבשליטתך ויש הרבה שלא

הייתי מתחילה מלחשוב מה בעינייך יהפוך את הלידה *שלך* לחוויה יותר טובה?

כמו שיש נשים שחוות טבילה כמשהו מדהים ועוצמתי

בשבילי זו מטלה. המקסימום יכול להיות "בסדר" 😉

מבחינתי היו לי לידות טובות, אבל בעיקר שמחה שזה נגמר ויש תינוקות... זה הדבר היחיד שמדהים מבחינתי.

וזה קיים גם בלידות הקשות יותר

כאילו הכל מצטמצם לי לרגע הזה של להחזיק אותם מחוץ לבטן בפעם הראשונה

זו חוויית ההעצמה שהלידה נותנת לי

ההצלחה בלהוציא מתוכי גוף שלם של תינוק חי

היכולת לעשות את זה עם הגוף שלי ובלי עזרה חיצונית(כשזה אכן היה כך.. היתה לי לידת וואקום גם, וקיסרי, ובאמת הן היו חוויות פחות מעצימות)

יכול להיות שעבורך החוויה הזאת פחות משדרת לך וואו, אולי כי זה יותר קל לך או מסיבה אחרת, ולכן את פחות חווה את זה ככה?

הרבה מזה זה משהו תודעתי בראש.

יכול להיות ששתי נשים יעברו את אותה לידה (מבחינת שעות ורמת כאבים) ועדיין כל אחת מהם תגדיר את זה אחרת, אחת תגיד לידה חלומית ואחרת תגיד לידה זוועתית.

מגיל קטן גדלנו על המנטרה שלידה זה דבר כואב, בגדול זה נכון, אבל אפשר לעבוד על התודעה ולשנות את ההסתכלות שלנו על הלידה וזה משהו שדולה יכולה לעזור.

מאמינה שלא כל הדולות שמות דגש על זה, אולי תחפשי מישהי ספציפית שזו השיטה שלה.

יכולה לספר לך שאחרי הלידה הראשונה הייתי כל-כך מרוגשת, הרגשתי שמגיעה לי מדליית אליפות, וכשאמרתי למישהי (שבוע אחרי הלידה) שהייתי רוצה לחוות את זה שוב היא היתה בשוק.

כשירדו ההורמונים זה עבר לי😉

לי הייתה לידה איומה, קשה מאתגרת

אפילו בעיבוד לידה המיילדת במחלקה הסכימה שזה אחד המורכבים שהיה להם.

ועדיין? חוויה שמימית מדהימה עם מתנה בסופה

אני חושבת שכל אלה שכותבתו על לידה שהייתה "מדהימה" אני לא בטוחה שהן כולן מתכוונות לפן של הכאב / סבל

אלא לחוויה עצמה

הייתי אומרת לקראת הלידה הבאה,

פחות להתעסק בכל המסביב

אלא יותר בנס המדהיםן הזה שכן - את זוכה להביא חיים לעולם!!!! תינוקי חדש שיביא לכם מלא מלא אושר ונחת!!!

א. הרבה מחוויית הלידה תלוי בתחושה האישית של היולדת ובסיפור שהיא מספרת לעצמה.

ב. אני מזדהה איתך מאוד... שתי הלידות הראשונות שלי היו טובות יחסית, אבל רק לאחריהן נחשפתי לגישה של לידה טבעית ופעילה (הייתי בהן בלי אפידורל, אבל ממש לא הייתי פעילה ותנועתית), ומאז התחלתי לחלום על לידה כזו.

בפועל - הלידה השלישית שלי הייתה בקיסרי חירום. ושתי הלידות שאחר כך היו אמנם רגילות, אבל כואבות או ארוכות נורא, ופשוט לא יכולתי בלי אפידורל - מה שמנע את היכולת להיות פעילה ותנועתית כמו שצריך... ואז שתי הלידות הבאות אחר כך היו קיסריות - וזהו, נגוז החלום שלי ללידה רגילה בכלל, שלא לדבר על לידה טבעית...

ג. דרך ההתמודדות שלי כרגע היא לא לקרוא סיפורי לידה... ואם אני נתקלת בשרשור שבו מישהי מספרת על חוויה מדהימה בלידה, אני מדלגת מעל זה (במחשבה) ומנסה להתרכז בעובדה שב"ה יש לי ילדים בריאים, ובהודיה לה' שיש היום דרך ללדת ילדים שפעם לא היו יכולים להיוולד בחיים, ואולי לידתם הייתה גורמת למות האם... (ואני מכירה סיפור כזה מקרוב - סבתא רבתא שלי נפטרה במהלך הקיסרי השני שלה...)

מציעה לך גם לא להתעמק בדברים האלה, ולהתרכז בטוב שיש לך...

ד. אם בכל זאת את רוצה לנסות לעבור חוויית לידה מעצימה וטובה - אז יש כל מיני קורסים והכנות ללידה בנושא. (לי אישית בסוף זה גרם לכאב לב, כשלא זכיתי להשתמש בדברים שלמדתי, אבל אולי זה כן יעזור לך... אני ניסיתי את אמית לידה ואת אורית לייזרסון).

רק טוב!!

הפנימיים שמתגלים

זה לגלות שיש בנו מעבר

אני ממש מרגישה שזה. עניין של כוונה

כמו בתפילה

אפשר לקרוא את המילים

ואפשר לדבר אותן עם חוויה של יש מישהו ששומע עכשיו

גם ללידה אפשר להתכונן

לדמיין מי אני רוצה להיות

מה היית היית רוצה לפגוש בעצמך

ולייצר אווירה מאפשרת

לשים מוזיקה להכין דף תפילות

לי מאוד פותח להרגיש שכמו שאני צינור להביא נשמה לעולם אני צינור שיש לו ברגעים אלו גם שליחות ויכולת להתפלל על אחרים

במיוחד עכשיו במלחמה הרגשתי שאני ממש במילואים..הכנתי רשימת חטופים ופצועים..

לי זה ממש משמעותי

כמה שיותר להתמקד במהות

בפלא שעומד להיוולד

וכמה שפחות בהתרחשות הפיזית עצמה

בעיקר לנשום ולהרפות

ולהסכים לא להתנגד

יחד עם הנורמונים שגורמים לי להרגיש חצי שיכורה זה עובד יופי..הלב פתוח הרבה יותר מהרגיל

ושבע"ה נצא שנינו בריאים ושלמים.

הכי מדהים זה אם התינוק רגוע ויונק טוב.

הלידה עצמה בשבילי היא לא "אירוע מכונן" אלא שער לעבור דרכו בדרך אל החיים עם הילד הנוסף.

(אבל האמת היא שגם חתונה היא לא אירוע מכונן בשבילי, אלא שער כדי לחיות עם הבעל.

כנראה שאני לא טיפוס של חוויות מדהימות של וואו).

גם אחרי הלידה שלי הייתה מישהי מהמחלקה שסיפרה על לידה במים שהייתה לה וואו.

בלי אפידורל ועם מלא צוות ואנשים.

בשבילי זה אפילו לא מתחיל.

בקיצור- כל אחת והציפיות שלה ומבנה הנפש שלה.

כדאי לך ממש לנקות רעשים ולהקשיב ללב שלך.

ושלושת הלידות היו בסוף קיסריות (השלישית כבר קיסרי מתוכנן).

פעמיים ניסיתי ללדת טבעי בלי אפידורל וסבלתי צירי לידה ארוכים,עשיתי את כל ההכנה הנפשית והגופנית, הייתה לי מלווה מעולה. אז גם אהיה מביכה וכנה ברור שקינאת באלה שהלך להן חלק! רציתי גם.

אבל אחרי עיבוד כל הרגשות השליליים... ילדתי! יצאתי בידיים מלאות!זכיתי לשמוע את הבכי הראשון, להניק ולהתחבר בדרך הזאת.  זה בכלל לא ברור מאליו. בדורות הקודמים אולי לא הייתי מצליחה ללדת.

כל מה שה' מכין לנו הוא מדויק בשבילנו ומלמד אותנו להרפות ולהודות יותר.

הלידה השניה שלי (מתוך שלוש) היתה מדהימה. הייתי ממש מוכנה אליה נפשית. הייתי כל כך נינוחה שאפילו הלכתי לישון בחדר לידה, עד שהמיילדת העירה אותי. היה לי טוב, הרגשתי בשליטה ובהרמוניה עם הגוף שלי. כמעט לא כאב לי עד לפתיחה מלאה. ברמה שאם לא היתה ירידת מים לפני, כנראה שהייתי יוצאת מהבית רק בפתיחה שמונה, אולי אחרי.

הלידה השלישית לעומת זאת, היתה לידה מוקדמת. לא הייתי מוכנה. היא גם היתה מהירה (פחות משעתיים בין ציר ראשון לתינוקת בחוץ). הילדים היו בחדר השני, הייתי בלחץ שישמעו משהו. לא קנינו עגלה ועריסה, המכתב לבעלי לא היה מוכן, שנינו היינו חולים שבוע אז את יכולה לדמיין איך הבית נראה. בקיצור היתה חוויה מזעזעת. לקח לי כמעט חודש להודות בזה שאכן ילדתי ולהפסיק לחשוב על זה שעדיין הייתי אמורה להיות בהריון.

שהצליחה לשחרר את התודעה.

זאת אומרת אני מאוד אוהבת שליטה.

אז לידה זה מקום של לשחרר

הגוף עובר טלטלה

יש הרבה חדירה לפרטיות...

יש דאגה לתינוק...

וואלה מפחיד!!

מה אתן אומרות לעצמכן ?

מרגישה שזה מוזר אבל שמפחדת עם השנים...

אם הלידה הולכת להמשך יותר משעה שעתיים- לקחת אפידורל

אם יש עיכוב שמטריד אותי- אפשר ללכת על ניתוח

אם משהו לא מוצא חן בעיניי- להתנגד לו ולנהל את הלידה כרצוני

בדיקות והתעסקויות פנימיות- לא להשקיע בהם מחשבה, לנשום עמוק וזה יגמר

בזמן הלידה- לא להיות עסוקה בעתיד אלא רק בהווה , להתרכז בעצמי ובמה שאני רוצה

התוכנית הזו נתנה לי להרגיש בשליטה בלידה וזה היה שיפור משמעותי ביחס ללידות קודמות.

מול החדירה לפרטיות באמת אין לי הרבה מה לעשות

אבל עבודת שחרור השליטה היא עבודה פנימית שדורשת אמונה חזקה - שבעצם אני בידיים של ה', בכל מצב, ואין לי שליטה על עצמי. גם האנשים שמטפלים בי - הם רק כלים בידיים של ה'. ותכל'ס - להיות בידיים של ה' זה הכי טוב, תחושה מוגנת, כמו של עובר ברחם...

בלידה האחרונה, כששכבתי לבדי בהתאוששות אחר הניתוח, שמעתי את השיר ששר אברהם פריד, "הנני בידך", וחזרתי ואמרתי בליבי: "הקב"ה, אני בידיים שלך, רק בידיים שלך..." ואני מקווה שהמנטרה המנחמת הזו תלווה אותי גם בניתוח העתידי לכשיגיע זמני לעבור אותו...

תחפשי עליה, תשמעי קצת פודקאסטים שלה ותראי אם זה נראלך מה שיכול לעזור.

אז כותבת לך פה -

אני גם כזאת חולת שליטה.

ובאמת שמעתי אותה ועוד כמה שיעורים שהקב''ה דייק לי לפני הלידה.

והצלחתי ממש לשחרר ולהיות בזה, והיה לי מיוחד ממש.

וכאב לי בטירוף, ולקחתי אפידורל, והלידה נתקעה מלא זמן, והיא נולדה עם אפגר נמוך, ולקחו אותה ישר להשגחה.. אבל משהו בי השתחרר ממש, אני מקווה שיצםליח לשחזר ללידה הבאה 😉

היא איך שכל יולדת תופסת אותה.

ממש ראיתי את זה על עצמי ועל אחרות,

יש מי שילדה מהר, טבעי ובלי סיבוכים ב"ה והחוויה שלה היתה קשה. היא זכרה את האמירות לא במקום, היא הרגישה חשופה וכאובה, היתה לה מבחינתה לידה מהירה מידי והיא לא היתה בתוך הסיטואציה..

ויש מי שהלידה שלה אובייקטיבית היתה טראומטית-

תינוקת ענקית, 4 שעות צירי לחץ, קיסרי חירום, חטפו את הבת שלה לטיפול נמרץ בלי לומר כלום והיא חיפשה אותה בכל התינוקיה- ועדיין החוויה שלה, למרבה ההפתעה היתה טובה!!

וזה כלל מפתח לחיים, הכל בעיניי המתבונן.

אנחנו לא נשלוט בסיטואציה, כי אין לנו דרך לתמרן אותה לגמרי לפי רצוננו. אבל איפה שנניח את הראש שלנו, שם הוא יהיה.

אם המיילדת צעקה עלי שאני חלשה- אני יכולה לקחת את זה כדבר נורא (בצדק) ויכולה להסתכל על זה כטעות מצידה, אבל לחזק את עצמי שאני תותחית ומחזיקה מעמד ממש יפה.

זו למעשה שליטה אמיתית בסיטואציה-

להחליט שאני אתמקד בטוב בעז"ה לא משנה מה יהיה.

מהנסיון שלי, ידע והכנה מראש הם כוח.

אני נניח לא יודעת האם תהיה צהבת לקטנים שלי או לא, כי יש לנו עניין עם צהבות.

אז אני מכינה את עצמי מראש לפני הלידה חלילה גם לסיטואציה כזו- משאבה טובה, מחוטאת, סינר הנקה, טלפון של יועצת הנקה מוכרת לי בשלוף וכו'.

זו דרך לרכך סיטואציות שמורכבות לך מראש.

אם קשה לך החשיפה נניח-

לכתוב בתוכנית לידה שחשוב לך שהדלת תהיה סגורה, שהצוות יהיה נשי במידת האפשר, שלא תתאפשר כניסת סטאג'רים בשום אופן וכו..

את יכולה לבקש מהמלווה שלך שישמור על הצניעות שלך ככל האפשר ולפרט איך.

ואת יכולה לחזק את עצמך בלידה עצמה עם משפטים שיעזרו לך-

נניח לי עוזר לומר לעצמי שהן ראו מאות ואלפי נשים במצבי, חשופות עוד יותר, חלשות עוד יותר, צועקות וחסרות אונים פי כמה וכמה ממני.

שברגע שאצא מפה הן לא יזכרו אותי לרגע... 

לידה מדהימה, למרות שתאורטית אפשר להגיד על האחרונה שזה היה מדהים כי יחסית ללידות זה היה מדהים. .אבל בואי, כאב לי ברמות שראיתי את העולם הבא,

היה קשה.

אבל יש משהו , שדווקא ברגעים שהייתי הכי חסרת אונים, הכי כאובה, הכי במיצר, דווקא שם הרגשתי את הקב''ה שאני ממש בידיים שלו, כי הבנתי שאף אחד לא יושיע אותי מהמקום הזה. אז התחושה של להיות בידיים של הקב''ה, בצורה מזוקקת ובלעדית, זו חוויה מדהימה שאין אותה ביומיום. 

שמעתי עליה דברים טובים.

לא לקחתי אותה אישית אבל מישהי שלקחה לכל הלידות ( 4) וממש מבסוטה עליה. 

היא מקסימה

כותבת לך בפרטי 

לא לקחתי אותה כדולה (אמא שלי הספיקה לי), אבל מכירה אותה מהחיים (לא רוצה לפרט איך בדיוק מחשש לאאוטינג...)

מה שכן, בשני ההריונות באתי אליה לרפלקסולוגיה ודיקור כשהלידה לא התקדמה, והיא גם עזרה לי למקם את העובר נכון יותר ברחם.

אם באחת הלידות העתידיות שלי אני ארצה דולה, כנראה אקח אותה.

בכל שיח של בקשה שלו, לתשאל אותו על הרצון שלו לפני מתן תשובה.

לגבי הטענה שהוא לא צריך להסביר, אפשר להגיד שאם הוא לא יסביר לא בהכרח שתביני. זה לא חיסרון, לא תמיד מובן מה השני רוצה/ מרגיש, גם לאנשים בעלי יכולת מופלאה של זיהוי.

נראה לי כדאי לפני שאת עונה לבקש ממנו להסביר יותר בבירור האם זה חשוב לו וכמה.

ולומר שאין מה לעשות, אולי יום אחד תכירי אותו וזהו, אבל כנראה זה לא יקרה בשנים הקרובות

אז בינתיים כדאי שיסביר את עצמו יותר טוב כדי להפחית מריבות.

גם אחרי הרבה שנים אנחנו לא יכולים לדעת את כל הרצונות וזה לא פשוט וברור

ולא נראה לי בכלל שאת רואה רק את עצמך וכו. בכלל בכלל לא.

זה באמת נשמע מתסכל... מבינה אותך.

נראה לי קודם כל הייתי מנסה להחזיר לו בשאלה, להבין כמה הוא רוצה. בהנחה שזה לא יגרום למתח

דבר שני, הייתי מנסה "ללמד" את עצמי לתרגם את השאלה שלו לשפה שלך. הוא שואל "זורם לך ש..." את בראש כבר מתרגמת את זה ל"אני רוצה שנעשה כך וכך. הייתי שמח אם נצליח להתארגן על זה. מתאים לך?"

ואז התשובה שלך היא כבר בהתאם ל"תרגום".

דבר שלישי, את כל השיח של לנסות להבין אחד את השני, הייתי מנסה לעשות לא צמוד לאירוע. לנסות לא להיכנס באותו זמן ללופ של את לא מבינה אותי, אתה לא מבין אותי (למרות שזה ממש מתבקש!). כי כרגע זה כנראה לא מצליח לקדם אתכם ורק מוסיף מתח. אז לנסות לעשות את זה בזמן רגוע ששניכם בטוב.

דבר אחרון שעוזר לי, אבל לקח לי זמן לפתח, זה לפני שאני מדברת איתו לנסות לנהל את הדו שיח ביני לבינו, ביני לבין עצמי. זאת אומרת, כבר בראש אני מנהלת כביכול דיון בין שנינו, אני מסבירה את הצד שלי ואז מסבירה לעצמי גם מה הוא עונה. ככה אני בעצם מנזה להסתכל על העולם דרך המשקפיים שלו, וזה עוזר לי להגיע יותר בנחת וביותר הבנה. אבל זה משהו כללי לפערים בזוגיות, וזו מיומנות שנבנית. זה בסדר שבהתחלה זה לא הולך, או קשה יותר להבין

לא שואלים דברים חשובים בזמן שעסוקים עם הילדים

תגידי לו מותק אני ממש אשמח שכל פעם שאתה רוצה משהו שחשוב לך נשוחח אבל אחרי שהילדים התקלחו ואכלו ואני פנויה כדי שאוכל לענות אמיתי ולא באימפולסיביות

חושבת שיפתור לך תבעיה

לדעתי תתחילו משם, נושאים שאתם יודעים שצריך לדבר עליהם לפני שמחליטים לא מדברים עליהם כשאתם לא פנויים לשיחה.

שמחה שכתבת את זה, כי הרבה פעמים אני מתבאסת על בעלי שהוא לא מבין שדברים שאני שואלת/מבקשת הם ממש חשובים לי.. ומצד שני, אני מתייחסת לכל הבקשות שלו בשיא הרצינות כאילו זה ממש חשוב לו, כדי לגלות שהוא סתם העלה את זה ובכלל לא היה לו חשוב כן/לא.

מגששת קודם מה הוא חושב על משהו

בלי לומר מפורשות שאני ממש רוצה

בא לי שיזהה את הרצון לשי ויפרגן לי בכיף

כי אני כשמבקשים ממני ויודעת שמשהו חשוב לו- אז כמעט ץמיד אענה בכן גם אם קשה לי כי חשוב לי לפרגן

אבל שונאת שמסכימים לי או מתאמצים בשבילי במיוחד.

ואז מתבאסת לפעמים שלא מזהה..או לא מפרגן

כי לא ידע..

מודעת

ועדיין קשה לי לזהות

אני צריכה לשים לב לא לצפות ממנו להבין מה שלא אמרתי מפורש

אחת.

תודה על הנירמול גם...

ואם שמים שוקולד אז זה כם שמנת וזהו?

ואז זה יותר בריא.

פעם היה לי מתכון אנסה לחפש לך...

גיסתי הכינה לא מזמן כדורי לוטוס. בסקויטים מרוסקים רגילים , המיסה ריצ עם 3 כפות ממרח לוטוס, יצא מושלםם, במתיקות מעודנת

אני מכינה עם שוקולד וממרח אגוזי לוז טבעי (יקר אבל שווה בטירוף ובריא ביחס לתחליפים)

אפשר עם טחינה ושוקולד

או רק טחינה וקקאו

גם בביסקוויטים יש סוכר... בכל מקרה זה נשנוש ולא אוכל בריא 😉 אבל בכמות קטנה זה נשנוש מאוזן 

ומזה טחינה וקקאו? כמו שזה? מכינה טחינה מוסיפה קקאו ובסקויטים זהו?

מאשר מרגרינה או שמנת צמחית

הגיוני שצריך קצת סוכר אם זה בלי שוקולד

תטעמי....

אני מעדיפה שוקולד מריר.זה גם מרקם אחר

ממרח אגוזים או שקדימון יותר טעים אבל גם יותר יקר 😉

עם קקאו.. אבל גם סוכר, אז לא שזה בריא🤭

אם תרצי, אכתוב את המתכון

מערבבים:

200 גר' שקדים טחונים (לא חובה בכלל, סתם מוסיף)

חצי קילו ביסקוויטים

כף קפה נמס

1/2 כוס סוכר

4 כפות קקאו

ומוסיפים:

1/2 כוס שמן

3 כפות יין אדום או מיץ ענבים

כוס מים

ליצור עיגולים.. לבריאות!

את יכולה לעשות מתמרים וקקאו

במים רותחים תשרי תמרים

אחרי כ-20 דק' בבלנדר תטחני את התמרים עם קקאו וקצת חלב פרווה למרקם חלק

את יכולה להוסיף שמן קוקוס כדי להקשות את העיסה שהכדורים שוקולד יהיו יציבים

יואב אלפרט ואצל מיקי לוריאן.

יואב אלפרט עשיתי את המאוחרת דרך הקופה, עולה סכום סמלי. המכשור לא הכי מתקדם בעיני, לא הוציא לי תמונות תלת מימד למשל אם זה משהו שאת רוצה. אבל הוא היה ממש ממש מקסים ומקצועי וסבלני, הסביר מה רואים איבר איבר.

אצל מיקי לוריאן מרפאה פרטית (בהסדר עם הקופה עלה 50 ומשהו שח לסקירה מוקדמת). מכשור מתקדם, הוציא מלא תמונות מהממות, היה נראה מאוד מקצועי, עשה את הבדיקה ביסודיות ולאט. 

היה סבלני? לשאלות להתרגשות?

כמה זמן בערך לקחה הבדיקה?

גם עושה קטע חמוד עם הגילוי מין עובר אם רוצים.

נראה לי בערך 20 דק הבדיקה עצמה? אולי חצי שעה... הוא היה ממש בנחת ובדק איבר איבר כמה פעמים. השקיע בתמונות גם בשביל שנקבל תמונה יפה של הפנים, של היד.. 

רגוע , מקצועי, ויסודי

אני זוכרת שפעם אחת העובר היה במנח שלא נוח לבדיקה ובקושי זז, הוא ביקש ממני ללכת לקנות משהו מתוק ולהסתובב קצת וחיכה בסבלנות עד שזה באמת עזר

למי שצופה באנטומיה של גריי...

אפילו בעלי שם לב ואמר לי אחכ איזה חתיך היה הרופא🤣

אם כן - אז ד"ר לוינסקי

סבלני, מסביר וממש נחמד

(והרופאה שלי אומרת שהוא גם סופר מקצועי)

ואם רופאים שבהסדר גם הולך

אזדר מסינג בגבעת שמואל 

בגבעת שמואל, אפשר דרך הפלטינום או פרטי והחזר.

יש גם את דר טרנר דרך הכללית. מקבל בפ"ת ואלעד לדעתי. 

קבעתי לד"ר לורייאן

מקווה שיהיה חוויה טובה וחיובית

תודה לכן!!

רק רק רק בטא

ולפותחת המון המון כוחות והצלחה בהמשך!

את. ממש. לא. טיפשה.

ממש ממש לא!

את אשה מדהימה שפועלת במסירות למען מצוות פרו ורבו וכ"כ כ"כ כמהה להצליח להרות..... איפה פה את טיפשה? אני רואה פה רק מסירות טהורה!

הרצון לדעת כמה שיותר מהר את התשובה יותר מנורמלית.... לא לרצות לדעת זה הלא נורמלי.

ובאמת יש מצב שבדיקה ביתית היתה מראה על הימצאות הורמון הבטא בשתן... שוב, לא רואה כאן טיפשות. אלא סקרנות אמתית לדבר שצמאה נפשך...

אז קחי אמבטיה עצומה של חמלה ואהבה עצמית ותרשי לעצמך "לטעות".....

חיבוק ומלא בהצלחה! 

ריגשת אותי מאוד.

הלוואי שהסוף יהיה טוב

לבת שלי אבל בגיל יותר צעיר. ככל שגדלים זה קצת יותר מורכב ממה שאני יודעת.

בגדול זה תלוי בחומרה של המצב, אצלנו לא עשו כריתה של השקד אלא סוג של הקטנה של ההגדלה שהיתה שם, עם לייזר אם אני זוכרת נכון. ואז ההחלמה קלה יותר ויש פחות סיבוכים.

אנחנו עשינו אצל רופא פרטי שעובד עם הקופה בהסדר. שילמנו בערך 800 שח. הניתוח היה באסותא רמת החייל, היה מעולה! הניתוח עבר מהר, נשארנו לאשפוז לילה כי הרופא העדיף ככה.

ההחלמה היתה קלילה יחסית- יום של כאבים קצת שנתנו נורופן מסביב לשעון, אי אפשר לאכול אוכל רגיל רק קר ורך לאיזה שלושה ימים אז היא אכלה הרבה מעדנים, גלידות, פירות רכים...עבר יחסית ממש בסדר. 

מדובר באשפוז של כמה שעות, הניתוח עצמו די קצר (אצלנו זה היה בשילוב עם כפתורים).

החלק הקשה הוא ההתאוששות מההרדמה, כי הילד לא מבין מה קורה לו ואיפה הוא נמצא ועלול להיות עצבני. אבל די מהר זה עובר.

זוכרת איך הבת שלי התרגשה שקנינו לה ארטיק אחרי השחרור 😋

לא זוכרת אם היא נשארה כמה ימים אחר כך להתאוששות בבית, אבל נדמה לי שלא... לילדים יש יכולת התאוששות טובה בדרך כלל

הניתוח?

אני קצת חוששת מהליכים רפואיים ואולי זה משפיע, אבל הבנתי שבמשך החיים לפעמים האדנאויד מתקטן מעצמו אז תןהה אם כדאי לחכות

אצלה היתה תסמינים לא קלים, נחירות קשות בשינה ושינה לא סדירה, ראינו שזה ממש כמעט חוסם את הכל מרוב שזה גדול. דיבור מאוד מצונן, הרבה מחלות..

הכל השתפר/נעלם משמעותית אחרי הניתוח. 

מעודד לשמוע

לרוב נושם דרך הפה ולא דרך האף (כי דרך האף חסום לו יותר).

להיות עם פה פתוח לאורך זמן גורם לשינוי מבנה הפנים.

אם הוא נושם דרך האף (נמצא עם פה סגור רוב הזמן) אז זה כנראה ברמה קלה יותר, ואז צריך לבדוק מה באמת הצורך.

לבן שלי גם יש אדנואיד קצת מוגדל. גילו את זה כי שאלנו על זה שהנשימות שלו יחסית קולניות יותר משאר הילדים בבית (אני אפילו לא הרגשתי, אחותי הסבה את תשומת ליבי שכששקט אפשר לשמוע אותו נושם). אבל חוץ מזה אין תסמינים נוספים שמשפיעים עליו. כשהרופא הציע ניתוח, ושאלתי אותו מה יקרה אם לא ננצח, הוא אמר שנישאר עם התסמינים שיש לו עכשיו. אנחנו החלטנו כרגע לא לנתח כי אלו לא תסמינים שמפריעים לאיכות חיים שלו...

אצל הבת שלי נוצר סיבוך משמעותי בגלל הכפתורים (שהצריך ניתוח נוסף כשמונה-תשע שנים אחר כך). אז על זה אני בהחלא מצטערת...

על השקד השלישי - אני כבר לא זוכרת איך היא הייתה לפני בשביל להשוות לאחרי. זה היה יותר "על הדרך" עם ניתוח הכפתורים, שהיה נצרך (לכאורה) בעקבות נוזלים באוזניים וירידה בשמיעה.

תכל'ס עכשיו רופאת אא"ג אמרה לנו שאולי גם הקטנה שלנו תצטרך ניתוח שקדים, ואני די חוששת מזה...

מבינה את החשש שלך לגבי הקטנה

החלטות טובות!

ניתוח פשוט יחסית  אבל בהרדמה כללית עם הנשמה.

כמו בכל ניתוח יכול להיות סיבוכים

דעתי האישית לעשות את זה אצל רופא מומחה ששמעת עליו המלצות

אם יש לך ביטוח משלים זו השתתפות ממש קטנה

קודם כל חשוב לדעת שבבדיקת ביוץ תמיד יש פס נוסף כי ההורמון הזה נמצא כל הזמן בגוף. חיובי זה לפי החוזק של הפס, אם הוא כמו הבקרה או חזק יותר.

תתחילי לבדוק שלושה ימים לפני הביוץ הכי מוקדם המשוער כי כדי לזהות את הביוץ את צריכה לבדוק לפני ההורמון עולה כ48 שעות לפני הביוץ ומגיע לשיא בערך יום לפני הביוץ, כמה שעות לפני הביוץ או מיד בביוץ ההורמון כבר יורד. אם המחזור הוא כל 28 יום אז תתחילי לבדוק ביום ה10 או 11, סביר להניח שביום ה12 תראי התחזקות וביום ה13 כבר תהיה בדיקה חיובית. זה אומר שהביוץ ביום ה14. ביום ה14 בעצמו רוב הסיכויים כבר תהיה בדיקה שלילית.

מעולם לא קרה לי שלא היה פס בכלל בבדיקות ביוץ, היה פס חלש גם בתקופת הנקה כשהביוץ התרחש רק אחרי יותר מחצי שנה.

בכא מענין אותי לבדוק

אנסה שוב.

כי לפי סימנים אחרים אני לפני ביוץ/תוך כדי

ממאמץ

ותתעודדי, ברוך ה' שהגעת לשבוע 29!

באמת יש עוד דרך, אבל עברת יותר מחצי ממנה

שיעבור בקלות ובידיים מלאות ובעזרת ה' יהיה שווה את זה

וכמובן חיבוק גדולללל💞

אם זה לא כואב ולא סדיר,

חבל על הכוחות שלך :/

והמטומה שלקח לה הרבה זמן להיספג...

למה ללכת למיון יקרה?

הדימומים ממש טריים ובכמויות?

הייתי קודם מתייעצת עם מוקד אחיות. כשהיה לי את זה, הן עזרו לי מאוד

עוד בשבוע 10/11

עכשיו זה סתם לחץ

ההריון ב"ה תקין. העוברית קצת קטנה אבל זה היה גם בהריון הקודם

סתם סתם בדיקות מלחיצות

מזדהה מאוד!

ככה הרגשתי בהריון הראשון, זה היה ממש ממש קשה.

קודם כל התכווצויות לא חושבת שצריך מיון. זה נקרא צירים מדומים וזה מאוד נפוץ.

לגבי הקושי הכללי בהריון, אני כשהגעתי לקצה והרגשתי שכבר לא מסוגלת

עשיתי כמה דברים:

1. בדיקות דם מקיפות ובאמת היו לי הרבה מאוד חוסרים (לא הקפדתי על מולטי ויטמין)

2. פניתי לעזרה מקצועית ועד סוף ההריון הייתי בליווי של פסיכולוגית.

3. חשבתי מה אני אוהבת ומה יעשה לי טוב. וממש בכח הכרחתי את עצמי לעשות כל מיני תחביבים שלי

זה ממש עשה לי טוב.

לא יודעת אם את באמת במקום כמו שאני הייתי, בכל מקרה מקווה שעזרתי לך.

יחסית אני בסדר מבחינת ברזל, הוא נמוך אבל לא משהו זוועה

אני חרדתית גם לפני ההריון אז זה בהחלט משפיע ומתגבר בהריון

הרופא "הנחמד" שלי אמר שרק אם ממש אין ברירה לקחת תרופות נוגדות חרדה... אז ברור שכרגע אני לא מסוגלת לקחת

אז כרגע מנסה לשרוד את הימים...

האמת שלא נשאר לי כוח לתחביבים... בין הילדה והעבודה והבית כבר נגמר הכוח והזמן 

זה אולי כי את לא שותה מספיק וחם מאוד,

תשכבי במיטה עם מים קרים ומזגן וכל 10 דק' תשתי עוד קצת. גם הטרטורים למיון לא ייטיבו איתך.

חיבוק על התחושה של 'הכל גדול עלי ',  כל כך מכירה ומבינה את זה, בעיקר בהריון ♥️

שאני גם חושבת שהרגשתי ככה בשבוע 13..

ואז הפסקתי להרגיש עד שבוע 19-20🥵🥵

אז אל תיבהלי אם גם יקרה לך😉

הריון שישי, גם עם שיליה קידמית....

הריון ראשון?

לי יצא להרגיש גם בשבועות מאוד מוקדמים.בהריונות מתקדמים, כבר ידעתי להבחין שזה תנועות ולא פעילות מעיים או משהו כזה

זה קשור גם למבנה ואיפה העובר התמקם

מה שכן הרחם בשלב הזה מאוד נמוכה באגן,תנועות אמורות להיות ממש למטה 

לפי מה שאת מתארת, ההתייבשות עצמה וחוסר השתיה זה מה שעושה לך את הבחילות וההקאות..מעגל שמזין את עצמו.

זה קצת הזוי אבל אולי יש אפשרות לבקש בקופה שיעשו לך עירוי? ממציאה לגמרי אבל מי יודע אולי זאת אפשרות. אם אפשר פעמיים בשבוע שיעשו לך. אולי להשאיר וריד פתוח כמו שעושים באשפוז, ואז לתת לך. כי לפתוח וריד ככ הרבה פעמים אי אפשר מן הסתם.

לגבי אוכל, את אומרת שכשקנית אוכל היה לך קל לאכול? המטבח עצמו עושה לך בחילה, לא האוכל? אם כן אז אולי יש טייק אווי שאתם יכולים להזמין? יש גם אוכל קפוא מוכן שאפשר לקנות.. זה יקר מצד שני זה תקופה זמנית ששווה להשקיע בזה אם זה מה שיעזור לך. 

אז אולי לקנות אוכל מוכן כמו שניצלים ולהקפיא? אולי יש מישהי מהמשפחה שיכולה לעזור לך בבישולים?

נהיה לי בחילות רק מלקרוא אותך... תחזיקי מעמד ❤️

מהנסיון שלי רעב מגביר את הבחילות אז כן הייתי מנסה למצוא מאכל שאת מסוגלת לאכול ולא עושה לך רע