החזה לא כואב לי
אבל העטרה והפטמה אי אפשר לגעתתתת
זה ממש מציק…
החזייה נוחה לי לא מרגישה לי לוחצת
אבל ממש מציק לי שאי אפשר שם שום מגע
נורמאלי?
וגם
משתדלת בעדינות…
גם אם ממש באלי ואנחנו יחד ונעים לי ואני מתעוררת - יבש וצחיח ומדברי🙈 וזה ממש מתסכל אותי…
כאבים מוזרים בחזה בהריוןאנונימית בהו"ל
נורמלי לגמריפה לקצת
לי כל היריון יש תקופה שפטמות רגישות למגע מכל סוג שהוא, אפילו אם סתם היד שלי נוגעת בטעות בחולצה באזור הפטמות
וכן, יש תקופות יובש בהריון
אפשר להשתמש בחומרי סיכה
וואי איזה סיוט… אין מה לעשות?אנונימית בהו"ל
רק לחכות?
אני כבר אמצע שישי וזה מעצבן כלכך…
וגם מבאס אותו בתכלס…
בקשר ליובש? יש מלא אפשרויותפה לקצת
ממש לא הייתי מציעה לחכות שיעבור אלא לפתור את הבעיה נקודתית בעזרת חומרי סיכה
אני לא אוהבת אבל כן אפשר לפתוראנונימית בהו"ל
ובקשר לחזה?… אם אני אקח אקמול זה יעזור?😫
אממ לא ניסיתיפה לקצת
לא קשור אקמולבאתי מפעםאחרונה
זה רגיש בגלל שינויים הורמונליים.
תשימי כל פעם אחרי המקלחת לניסינו - סוג של וזלין להנקה. זה גם יעזור לך שלא יכאב מידי בהנקה.
האם המחשבה משפיעה על המציאות? או - מתי אני אלד??שוחרת ידע
אני בהריון שלישי, בשבוע 40+5, ואני מאוד מאוד רוצה ללדת כבר. אבל אין סימן ללידה באופק. עד כה לא היה ציר אחד...
התאריך היה בחמישי שעבר (25/07), ומשום מה כולם (אמא שלי, אחיות שלי) "איחלו" לי ללדת בשבת. אני מאוד לא רציתי, אבל כשעברה שבת ולא ילדתי התאכזבתי קשות.
הייתה לי הרגשה שחוק מרפי יעבוד ובגלל שאני לא רוצה ללדת בשבת (כי אני לא רוצה ברית בשבת), דווקא לכן זה יקרה.
בכל מקרה, במוצ"ש הרגשתי כאילו אם לא ילדתי בשבת זה כבר לא יקרה...
בעלי שראה שאני מתוסכלת, אמר לי - את יכולה להרגע אני אומר לך שלא תלדי לפני שבת הבאה, כלומר בשבוע 41+2. הוא כמובן לא באמת יכול לדעת שום דבר, הוא פשט חושב שהדרך הכי טובה להתמודד עם ההמתנה תהיה להנמיך ציפיות.
אחרי שהוא אמר לי את זה כמה פעמים, ועוד כמה אנשים - גם כשהתלוננתי פה בפורום - אמרו לי "מותק, את יכולה להגיע גם עמוק לתוך שבוע 41", השתכנעתי.
התחלתי להאמין שאני באמת לא אלד בקרוב, ואין לי מה לחשוב על זה בכלל.
היום דיברתי עם אמא שלי, שאמרה לי שיש ל תוכניות למחר אבל הן כמובן בכפוף למה שיקרה איתי, והיא תשמח מאוד להעביר את היום בחדר לידה (היא המלווה שלי, לשמחתי).
כשאמרתי לה שאני לא חושבת שהלידה תקרה מחר, וכנראה גם לא לפני שבת, היא אמרה לי שלא כדאי לי לחשוב ככה, כי השכנוע העצמי הזה הוא בעצמו דוחה את הלידה, ועדיף לי לחשוב שזה יכול לקרות כל רגע, כי זה באמת יכול להתחיל כל רגע.
הרי ככה מתחילות לידות - רגע אחד אין צירים אין כלום, ורגע אחריו יש ירידת מים, או ציר ראשון. זה יכול לקרות כל רגע.
מה אתן אומרות? האם המחשבה שלי באמת יכולה להשפיע על המציאות?
איזו גישה עדיפה - זו של הנמכת הציפיות, ומקסימום נופתע לטובה, או זו שמעוררת ציפיות, ומחכה לשינוי כל רגע?
אני חושבת שיש למחשבות האלו השפעות מסויימותפרח חדש
כמובן לא באופן נחרץ
אבל הגוף לפעמים מתנהג בהתאם למה שאנחנו משדרות.
והרגשתי ככה בלידה האחרונה
הייתי עם צירים כואבים ממש במשך שבועיים
ואז הגיע ערב יום העצמאות ואמרתי לבעלי שהיום אני יולדת ולא משנה מה.
יצאנו לסיבוב ארוך ברגל, המטרה שלי היתה להגיע עד לבית חולים ובטח שם רק מלראות את המקום דברים יתקדמו.
וככה זה היה באמת.
הגענו לשם. ישבנו בלובי, עליתי וירדתי מדרגות, דיברתי בטלפון בנחת עם אמא שלי
והצירים ממשיכים כמו בשבועיים האחרונים
אז החלטתי להיבדק כי אם כבר הגענו אז נראה מה המצב.
והופ! צואר מחוק כמעט לגמרי ופתיחה של 2!
ממשיכה להסתובב שם ומרגישה את הצירים מתגברים.. לוך חצי שעה כבר הייתי בפתיחה 5.. ואז כבר קיבלתי חדר לידה
אני הרגשתי שכל השבועיים הקודמים הגוף שלי היה מאוד באיפוק כזה
ברגע שהחלטתי שאני חייבת לתת לגוף להתקדם ללידה, לשחרר
אז משם דברים התקדמו במהירות.
לי עוזר לשחררשלומית2
להנמיך ציפיות
להחזיר לקב"ה
אני בעד הנמכת ציפיותטוווליי
כדי לשחרר את הלחץ שמבזבז הרבה אנרגיה.
זה לא קל לא לצפות שזה יהיה כל רגע אבל אם מצליחים זה שווה את הרגעים שאפשר להנות מהם במקום להיות מתוסכלים כל הזמן שזה לא קורה..
אצליבאתי מפעם
כל הלידות (5) הגיעו בהפתעה.
כל פעם שחשבתי שאלד הרבה אחרי התאריך, ילדתי לפני, וכן להיפך, כל פעם שחשבתי שזה מגיע- זה לא הגיע.
וכשהיגיע, זה היה תמיד בשלב שהרפתי וחשבתי שזה לא יקרה. בטח שלא בזמן הקרוב...ואז זה קרה...
בקיצור, אצלי זה כמו שאומרים 'גאולה כהרף עין ', בלי ששמתי לב, פתאום...
אני בעד לנסות לשחרר.יעל מהדרום
לק"י
לא לתכנן מתי תהיה הלידה.
אם יש לך כח, לתכנן דברים לעשות.
אני בעד הנמכת ציפיותשיפור
אבל לא ממקום של דיכאון- בחיים לא אלד
אלא ממקום של שחרור- הגיוני שאלד עד 42, מקסימום אופתע לטובה, אין לי מה להיות בלחץ כל הזמן.
ברור שככל שההיריון יותר קשה זאת גישה יותר קשה.
אצלי ההיריון היה יחסית קל ודווקא פחדתי מהלידה אז לא היה קשה.
אני חושבתגוגי גוגי
בתור מי שילדה ב42+1(כןכן)
שזה כן המחשבות
בעיקר שאת חושבת שאת מוכנה אבל תכלס עצם המחשבה על זה דוחה את הקץ
לדעתי
לשחרר
להיות במעקב תנועות וכו
להינות מזה מהשבוע האחרון הזה
עוד קצת לקנן בבית
לפנק את עצמך בטיפול ואצו של הידרותרפיה
ברפלקסולוגית
בכל הטיפולים האפשריים
קצת להסתובב בקניון
ובאיקאה
להתפנק מחר
ומחרתיים
עד שהוא יגיע!!!!
וגם, לא לחשוש להתאשפז לזירוז אם זה מה שירגיע אותך
אני בלידה האחרונה הייתי בטוחה שלא אלד ביום כיפוריעל מהדרוםאחרונה
לק"י
ואגיע למחרת לזירוז.
בסוף ילדתי בכיפור😅
אני פשוטאנונימית בהו"ל
שמנה!!!!!!
אני נראית נורא
ראיתי היום תמונות מהמסיבת סיום של הבן שלי והתבאסתי שהצטלמתי בכלל
פשוט מזעזע
מה עושים?
לא מצליחה לסתום את הפה
ורוצה רק לבכות מהתמונות
דבר ראשון חיבוק גדוללללברונזה
אני כל כך מבינה אותך!!! מרגישה בדיוק כמוך והנחמה היחידה שלי שאני בהריון
לא שאחרי הלידה לא ישארו עודפים כן?
והתחושות האלה הם הכי קשות בעולםםם
דבר שני אם את בקטע של לצאת מהלופ הזה של אכילה-השמנה-אשמה ממליצה לך בתור אחת שסבלה מעודף משקל בעבר ללכת לתזונאית מטעם הקופה
אותי זה ממש הציל!! בנינו יחד תפריט בהתאם לכוחותיי וכל שבוע הייתי צריכה לבוא להישקל שזה מה שהכי עזר שהייתי חייבת לתת לאדם זר סוג של דין וחשבון מה ואיך הולך ולא כמו עכשיו שאני כל לילה מחליטה שממחר דיאטה אבל תכלס בבוקר מול הפסק זמן אני צוחקת על עצמי שהחלטתי כאלה החלטות מתוך עייפות 😅🤭
ואי חיבוק ❤️❤️❤️לב אוהבאחרונה
ליווי תזונתי ושילוב של כושר שלא לוקח הרבה זמן ואפשר גם מהבית...
ואם העניין הוא הרבה רגשי אז ליווי רגשי
זה הרבה עבודה בהתחלה אבל אחכ זה סיפוק אדיר וגם נהיה קל יותר ככל שהזמן עובר
אמהות לבניםכנרת כנרת
מכירות אולי ספרים/סרטונים
שיכולים להסביר לילד חמוד בן 4 וחצי על ציצית וכיפה ?
פעם היה ספר מהמם שנקרה "ספר הציצית שלי"באר מריםאחרונה
עם איורים מפלסטלינה של בת שבע באב"ד ועם חלונות כאלה מפלסטיק עם הדגמות של צמר, חוטים, תכלת וכו..
אני לא חושבת שעדיין מוכרים אותו
אולי תוכלי להשאיל ממישהו...
הלפפ מישי דחוףאנונימיתתת1
אז אני צופה התקף חרדה בדרך אחותי התקשרה לומר שיש צפי לאזעקות בלילה אז שאני לא אלחץ בעלי ישן אין עם מי לדבר מסכן גמור.
הכתפיים נתפסו לי מהלחץ הדופק שלי על 400 וקשה לי לנשום
אני מפחדת לקום מהמיטה בשביל לקחת משו מתוק שלא יהיה אזעקה בדרך
ב"ה 🌸אחת כמוני
מאוורר לרכבאמא בעבודה
מחפשת רעיון לאוורור הרכב בימים החמים של הקיץ.
יש לנו רכב 7 מקומות ואין פתח אוורור מאחורה, גם במושב האמצעי כשממש חם אחרי חניה בשמש בקושי מרגישים את המזגן. האם יש מאוורר שניתן להתקין על המושב האחורי?
אשמח לרעיונות שנוסו בהצלחה
יש מאוורר כזהשושנושי
הוא נראה חלש ניסית לרכב?אמא בעבודה
לנו היה משהו דומה ולא עזרעטלף עיוור
האמת שלא ממש מצאנו פיתרון חוץ מלקנות רכב חדש😂 (נראה מתי נממש את הפתרון הזה)
אבל לא ניסיתי את המאוורר משילב, אולי זה כן חזק מספיק.
אני ניסיתי, רכב שבעה מושבים.. הילדים מאחורהטובטוב הגמד
ממש התלהבו ובינתיים זה מספק אותם ונגמרו התלונות 🤩 רק אציין שהם יחסית קטנים - תחילת יסודי- וקנינו רק לפני שבועיים, אז אולי בגילאים אחרים או אחרי שמתרגלים לאטרקציה החדשה כבר יתחדשו התלונות..
לא לא אני לא ניסיתי. רק בצעתי כי ראיתי את זה שםשושנושי
קניתי מאליאקספרסקפצתי לבקר
עובד מעולה. מחברים אותו למשענת של המושב האמצעי, מחברים למצת (אצלנו יש חיבור בשורה האחרונה) וכל ילד מכוון עליו מאוורר.
הם ממש התלוננו על חום לפני שקניתי להם ומאז אין תלונות.
כרגע מצאתי את הפריט המדהים הזה ב-AliExpress. כדאי לך לבדוק אותו!
US $6.65 | רכב מרכב מרכב מרכב ראש מכונית רכב ביטחון רכב מקורר מרכב,360 תעופה אוורר קיץ
רכב מרכב מרכב מרכב ראש מכונית רכב ביטחון רכב מקורר מרכב,360 תעופה אוורר קיץ - AliExpress 1420
אני קניתי בעלי אקספרסאחת כמוניאחרונה
כזה שמתחבר ל usb ברכב
אצלנו הוא נמצא מול הכסא תינוק שנמצא הפוך במושב הקדמי ועושה את העבודה מבחינת איוורור.
החוט לא כזה ארוך, אבל לכאורה אפשר פשוט לתלות אותו באותו המקום, על ראש המושב הקדמי ולסובב את החלק הקדמי למושב האחורי
להשתחרר מהקושי עם הצד השניאנונימית בהו"ל
כותבת מאנונימי כי אני ממש לא רוצה שגיסותיי יזהו😅
בקיצור, איך עושים את זה?
נשואה קרוב לעשור. ואני פשוט לא מצליחה להרגיש בנוח עם המשפחה של בעלי. הם אנשים טובים ומקסימים כולם, באמת. פשוט כ"כ שונים... מנטליות, אופי.
וכל פעם שאנחנו נפגשים אני מכינה את עצמי מראש להיות משוחררת, יאללה לזרום, להיות כייפית.
וואלה לא מצליחה. ככל שעוברות השנים נהיה לי יותר קשה, השנה האחרונה בכלל...
דווקא בתחילת הדרך הייתי יותר פתוחה, מאירת פנים, היה לי אפילו כיף. עם הזמן הצטברו מטענים, במיוחד עם חמותי. אבל אני רואה שהיא משתדלת. שום דבר לא מכוונה רעה. זו פשוט מנטליות מאוד שונה.
היא מעגלת פינות בהרבה תחומים, חלקם קשורים אליי, חלקם לא. סתם דוגמא- הלכה. וואלה לא הייתי אוכלת אצלה בחיים אם היא לא הייתה חמותי. כשבא לה, עושה מה שיודעת שצריך, כשלא- אז לא. אם אחותה החילוניה הכינה עוגה והיא ממש רוצה שהנכדים יאכלו ממנה, אז היא תחלק להם ותגיד שזה "לא נורא"... ויש דברים שלא קשורים אליי כמו לא לצום תשעה באב כי לא מתאים לה. אבל זה גורם לי לריחוק. ואין לי כח שתזרקו עליי עגבניות.. אני יודעת שזה ממש לא העניין שלי. ובכל זאת, זה מקשה עליי להתחבר אליה ולהעריך אותה. כי כל כך הרבה פעמים השורה התחתונה בשיח שלה זה ש"אני עושה מה שבא לי". בין אם זה בסדר ובין אם לא.
למשל כשבעלי עבר ניתוח ברגל, הוא היה על קביים לחודש. קבענו ששבת אחרי הניתוח ניסע אליהם. הוא אמר לה מראש שנוכל להגיע רק אם חדר השינה בקומת קרקע פנוי בגלל הקושי שלו להתנייד.
מפה לשם, היא החליטה להזמין את הסבתא לשבת כי אנחנו מגיעים, ואז כמובן להודיע לבעלי בדקה 90 לפני שבת "אה, אתם תישנו בקומה העליונה כי סבתא מגיעה ותישן למטה. אתה תסתדר". וואלה לא!! מאיפה החלטת שהוא יסתדר?! הוא אדם שלא מתלונן אבל ידעתי כמה זה כאב לו לעלות ולרדת במדרגות. וזה הרתיח אותי שהוא סובל. הוא כמובן לא התעצבן כי הוא מכיר את אמא שלו, אבל אני נותרתי המומה.
באופן כללי קשה לי לסמוך על חמי וחמותי. יש הרבה פעמים שאפילו בעלי אומר שצריך לקחת בערבון מוגבל את מה שהם אומרים... כי אצלם מילה זו לא מילה. והיו מקרים כלשהם שאשכרה גילינו ששיקרו לנו לפרצוף. ההבדל הוא שהוא לא מתרגש מזה, ואני כן.
יש עוד שמפריע לי אבל כבר הארכתי מדי.. וזה רק על חמותי (וקצת חמי)🤦♀️
עם השאר בעיקר קשה לי כי כל אחד שם תותח על (לא בציניות, מאמינה בזה באמת). גאונים, מוצלחים, מצטיינים כל אחד בתחום שלו, בעלי חסד ויראת שמיים. ולפעמים זה קצת מאיים עליי.. אני לא מרגישה מספיק "על רמה" להיות שווה בין שווים בשיחות ודיונים. אולי כי אני גם הכי צעירה שם, אבל בסוף פשוט אין לי את המקום שלי.
שורה תחתונה- אני לא הגרסה הטובה שלי כשאני עם המשפחה שלו. אני פשוט לא אני. די מכובה, בסוג של התכנסות, מחכה שייגמר, כדי לשוב להיות האני שאני אוהבת. שמרגישה בנוח, שזורמת, שכייפית, שנעים להיות איתה.
אבל אני פשוט כבדה. לא משוחררת.
והכי באסה? שזה לא רק משפיע עליי. שבעלי רואה שלא טוב לי, שאני בנאחס כשאני עם המשפחה שלו. וגם אם הוא מבין, והכי מכיל בעולם. כמה כבר אפשר? בסוף זה משפיע גם טכנית, על תדירות המפגשים והשבתות... ולא רוצה לעשות לו את זה, לא מגיע לו. הלוואי הייתי מצליחה רק בשבילו להיות קלילה יותר. אבל אני פשוט חסומה. אני שומעת על שבת משפחתית, ואני מתכווצת.
טוב בקיצור.. הבנתן..
גם למי שאין תובנות, להביע הזדהות זה גם תופס🤣אנונימית בהו"ל
אני מבינה את הקושי לשחרריעל מהדרום
לק"י
קורה גם לי.
יכול להיות שאם היינו נפגשים יותר, הייתי מגיעה למפגשים עם פחות תחושת "דריכות". כי לרוב נחמד לנו ביחד.
וואי נשמע ממש לא פשוטדיאן ד.
אני התחברתי לזה שכתבת שעם השנים נהיה עוד ועוד מטענים.
גם אני שבעיקרון די מסתדרת עם חמותי צוברת לא מעט פעמים שאני לא מבינה אותה ולא הולך הכי חלק.
וזה כאילו לא עובר אלא נשאר.
מכירה עוד שבהתחלה הסתדרו ממש טוב בצד השני וככל שעוברות השנים קצת פחות
שזה כאילו הפוך ממה שהיינו מצפות..
בדיוק! לגמרי הפוך ממה שציפיתיאנונימית בהו"ל
כי בתחילת הנישואין היה את הקטע שאני חדשה, ועדיין לא נפתחתי.. אבל נחמד וכיף סה"כ, וידעתי שעם הזמן אני ארגיש יותר בנוח וזה טבעי...
ופתאום לאחרונה קלטתי שאשכרה התהליך שקרה פה עם השנים הפוך ממה שציפיתי. שנהיה לי יותר ויותר קשה להרגיש בנוח באמת.
♥️מכחול
מביעה הזדהותגוגי גוגי
לא על הכל
ואני נשואה רק שנתיים..
אבל בעיקר עם הקטע שלא סומכת על חמותי בהלכה
ואי אני שונאת שהיא מחרטטת לעצמה הלכות ומנהגים
והיא עוד אמורה להיות צדיקה לכאורה
והיא לא סופרת מה שבעלי אומר לה
אין לי כח יותר להרחיב
מזדהה.. פחות מול חמותיואילו פינואחרונה
אלא יותר מול חמי ומול גיסות שלי..
מלחמה בצפון? תהיה? לא תהיה?,שגרה ברוכה
כל האי ודאות הזו.. אמאלה משגע אותי
ואני בכלל גרה במרכז.
מה אני בלחץ? .לא יודעת.אבל אני עוד בטראומה מהשנה הזו שגמנחנו חטפנו(כמובן לא בר השוואה בכלל לדרום צפון . מתפללת עליכם)
אבל השילוב של אחרי לידה ביחד עם הגרה במקום עם ערבים, ביחד עם ילדים בבית ביחד עם הכל היה קטסטרופה.
בכל אופן.
מה לפנינו?
למה להתכונן נפשית?
באמת תהיה מלחמה?
יהיה הסכם בלי מלחמה? (לא נכנסת כרגע למה נכון מבחינה בטחונית אלא טכנית מה הלוז)
לא יודעת אפילו למה זה ככ מעסיק אותי. ומנסה למצוא תרחישים ברורים. דעות.
ידע!
אוף
קשה לחיות פה
אולי לא יעזור אבל את מבינה שהסיכוי הוא קטןחלשה בעורף
אף אחד לא יכל לשלול את הסיכוי לסכנות במציאות הזאת בכל מקום ובכל מקרה
מה לעשות..כולנו כל כך זקוקות לבטחון
שהעולם הזה במציאות הזאת
פשוט לא יכל לתת לנו
והשנה ניפצה את כל המיתוסים והאשליות בטחון שדמיינו שיש לנו
וזה האתגר
נפרצו לנו החומות
חלק התגלו כחומות של שקר
שורה תחתונה
על כל אחת השפיע אחרת
כל אחת עברה מסע אחר בתוך זה
ועדיין עוברת
לי אישית יש איזה תבנית שנאחזת בה ועוזרת לי להתמודד ביום יום עם האיומי טילים והיירוטים והאזעקות כל שבוע
וזה מתערער כל פעם מחדש
עכשיו נגיד
אני מאוד מעורערת
לכן אני בורחת לפה
דרוכה מבפנים
ולי כן עוזר חוץ מהעבודה האמונית והנפשית
גם להאחז באחיזות הקטנות שנותרו לי
אולי כתבתי לך על הממד כי מבחינתי אם היה לי חדר מוגן כלשהו (אין כלום....בניה קלה והכל חלונות)
היתי רגועה(יחסית)
עכשיו אני שוכבת וכאילו יודעת שאולי
ושאני אחראית על הילדים ואין לי באמת איך להגן עליהם
וזה משגע אותי
אבל אין לי וזה מה יש
אז מנסה לשנן שבמילא זה בטחון של שקר
לא שקר .הוא חשוב ונכון
אבל אם אי אפשר כי פשוט אין(וכל הבתים פה ככה ..זה הבניה ביישוב)
אז
ה' פה ואני בידיים שלו
וחושבת שכמה שפחות לדמיין תרחישים
וגם חדשות רק עושות לי רע
מסירת עטיפות נייר לספרים/מחברותרגעים טובים
מחפשת מקום באזור ירושלים למסירת גיליונות עטיפה לספרים ועטיפות מחברות
יש המון קבוצות של אמהות לא אוגרות בשכונותאחת כמוני
עוד עוטפים בעטיפות נייר?😅יעל מהדרום
לק"י
אנחנו קונים עטיפות נילון מוכנות. וספרים שאין להם משהו מתאים- עוטפים בנילון מגליל.
בטח...אולי אצל בנים פחותיערת דבש
אבל לבת שלי כל שנה יש הר ספרים לעטוף בנייר +ניילון
וכיון שזו מלאכה ששנואה עלי אני בד"כ נותנת למישהו לעטוף בתשלום
(גם את הספרים של הבן, שיעטפו לו בנילון איכותי)
לבן פחות משמעותי הנייר והוא גם מעדיף לראות את הכריכה של הספר..
לבת מאוד חשובה העטיפה!!
האמת שזה נראה לי ממש מיותר ולא נוחיעל מהדרום
לק"י
עדיף לראות את הכריכה של הספר.
בינתיים הבת שלי עולה לכיתה א', ואני לא מתכוונת לתת לה רעיונות😅
נראה עוד שנה מה יהיה..
את הרעיונות היא יכולה לקבל בבית ספר 
שריקה
זהו. נראה מה יתפתח😅יעל מהדרום
בא' ובכיתות נמוכותרגעים טובים
הרבה פעמים המורות מביאות עטיפות לך פי המקצוע והבנות צובעות.
בכיתות גבוהות מי שרוצה רוכש עטיפות.
למחברות. לא לספרים (יש לי ילד בבי"ס)יעל מהדרום
יש עטיפות נילון מוכנות איכותיותיעל מהדרום
לק"י
אני התקמצנתי ושמרתי את אלה משנה שעברה לשנה הזאת.
בטחרגעים טובים
אצלינו הילדים נהנים ,ללכת לבחור/להחליט איזו עטיפה .
ספרים שהכריכה שלהם מעוצבת (מסלולים-חשבון, מדעים ,אנגלית וכדו') אני עוטפת בשקןף גם כדי שיהיה לילדים קל לזהות ולשלוף מהארון בכיתה.
לאיזה ספרים אין כריכה מעוצבת?🤔יעל מהדרום
ספרי קודשרגעים טובים
או ספרים מהפרוייקט השאלה של בתי ספר שהעטיפה שחוקה ולא נראית טוב,
אמהות משקיעות אתן😅יעל מהדרום
הי אני גם עוטפת רק בנילון..אני זה א
וקונה את העטיפות המוכנות יש כמה ספרים שזה לא מתאים להם. שאגב בעיני צריך להוציא את זה מהחוק ולעשות פורמט עם גודל אחיד לכל הספרים..
הבת רוצה גם עטיפת נייר אמרתי חה שמוזמנת לעטוף בעצמה אבל היא כבר גדולה ולבנים לא אכפת רק נילון. ואצלי הנילון משנה שעברה לא שרד בכל זאת בנים חח. והשנה יצאו עטיפות מוכנות גם לגודל של חומש ונביא וחוברות קטנות טיפה יותר ממחברות מושלם בעיני
שמחה לשמוע שיש השנהרגעים טובים
גדלים נוספים
איפה קנית?
כי עד עכשיו התאמתי גדלים לספרים, גזרתי, הדבקתי, הקטנתי .
אני מצאתי בלתלמידאני זה אאחרונה
הכי טוב המוכנות (יש דקות ויש עבות)יעל מהדרום
לק"י
ומסכימה איתך שצריך גודל אחיד!!
אני מחכה אחרי שנביא את הספרים, ללכת לקנות עטיפות.
יש מקומות שעוטפים עם מכונהיראת גאולה
בתשלום כמובן
המכונה חותכת את הניילון לפי הגודל של הספר, זה ניילון עבה ואיכותי והספר מחזיק מעמד ממש טוב.
אצלנו מותר לעטוף רק בשקוף. 🤭מוריה
אני גמורה עייפה אני לא יכולה יותר עם העייפותמקליד/ה…
בהריון שבוע 30
ילד בן שנתיים ו10
ילדה בת שנה ו7
קמה לעבודה כל בוקר ב5 וחצי, מגיעה ב7 לעבודה
חוזרת לקראת 4 ומוציאה את הילדים מהגן
איתם כל אחר הצהריים בערך עד 6 וחצי כשבעלי חוזר,
אני גמורה מעייפות, נגמרתי זהו אין לי כוחות
מרגישה אמא לא טובה כי כל כך חם לי ואני לא יוצאת איתם לגינה, פעם בשבוע יוצאת איתם לפעילות ממוזגת, לפעמים פעמיים בשבוע.
שגרת ההרדמות גם קשה לנו, כל אחד מרדים ילד אחר ולא תמיד זה מהיר
וחוזר חלילה
ככה כל יום
ביקשתי לעבוד מהבית 3 פעמים בשבוע ואושר לי רק פעמיים, הבאתי המלצה מהרופאה כי אני במרפאת הריון בסיכון ועדיין אישרו רק פעמיים.
בשבילי זה קריטי 3 פעמים בשבוע כי הנסיעות כל כך קשות לי, אני נוסעת באוטובוס וברכת
וגם בימים שאני עובדת מהבית גיליתי שרמות הסוכר שלי בצום מאוזנות יותר כי אני ישנה יותר שעות בלילה
אז יש פה גם עניין בריאותי
אבל ככה זה בוסים כנראה
לא סופרים אותי
נעלבתי
אני רוצה לישון מרוב עייפות אוף
לא הסברתי לגבי הסוכר שיש לי סוכרת הריוןמקליד/ה…
וואי, נשמע מתיש ממש!מכחול
גם בלי הריון וסכרת הריון...
יש לך איך לקבל יותר עזרה? אולי להזמין איזו בת 12 שתהיה איתך אחה"צ חלק מהימים?
וואו. התעייפתי רק מלקרוא. זה באמת מטורףטוווליי
את אמא מעולה גם אם את לא יוצאת איתם לגינה! גינה זה לא צורך בסיסי ואת מנהלת סדר עדיפויות לפי הכוחות שלך וזה מה שצריך לעשות.
לפי כל מה שתיארת את גם ככה סופרוומן גם בלי תוספות!
ומצטרפת לשאלה אם יש מצב להיעזר..
קשוח....יעל מהדרום
איך לצאת לגינה בחום הנוראי הזה?דיאן ד.אחרונה
אני גם בבית כל אחר הצהריים עם הילדים.
באמת מאתגר ומתיש מאוד.
קל וחומר בהריון.
היום קניתי צבעי גואש וצבעי מים
שיהיה יותר תעסוקה לילדון (בן שנתיים ו7)
נראה איך ילך עם זה מחר.
תאונה בשבוע 31טריה
אשמח לעזרה, מישהו נכנס בנו מאחורה עם הרכב, לא משהו רציני אבל כן מכה שהרגשנו אותה.
האם צריך ללכת להבדק? ממתינה למוקד אחיות כבר חצי שעה.
אם כן, מישהי יודעת איפה אני עושה את זה בכללית באזור המרכז? (פתח תקווה, בני ברק..), מיון או מוקד של כללית? איך אני יודעת איפה יש?
קיבלת מכה או שהיטלטלת באופן קיצוני?רקאני
תנועות את מרגישה רגיל?
לא טלטלה רציניתטריה
אבל כן מכה מורגשת בהחלט, נזרקנו קצת קדימה ואחורה.
מרגישה תנועות אבל אני לא יודעת אם זה מדד מספיק
בעיקרון צריך ללכתרקאני
בגלל החשש מהיפרדות שליה
השאלה איפה המכה וכמה חזקה היא הייתה...
בגדול כדאי ללכת למען השקט הנפשי...
ואני לא מכירה בכלל במרכז... בהצלחה! בשורות טובות!
עקרונית אחרי תאונה צריך להיבדק תמידהתברזל!
בכל מצב, מחשש לנזק פנימי.
בהריון קל וחומר...
בטח ללכת להיבדקשריקה
תרגישי טוב!
היה לי גן משהו דומהשושנושי
אני הייתי ממליצה להיבדק בשביל השקט שלך
לוקח כמה שעות אבל פשוט לדעת שהכל בסדר
הכי טוב ללכת למיון של הקופה, ככה הכי מאוחר בשש-שבע את כבר עפה משם
לעומת זאת במיון יולדות הכל הרבה יותר מורכב וארוך
תתקשרי לאחות בריאות האישה היא תגיד לך איםה יש עכשיו
בעיקרון צריך ללכת להיבדקיראת גאולה
קחי בחשבון שיש סיכוי שישאירו להשגחה של 24 שעות. לצורך מעקב שלא מתפתחת היפרדות שליה ח"ו.
בשבוע כזה משאירים?טריה
ממש לא מתאים לי אבל כמובן שאם זה מה שצריך אז נעשה.
אה לא יודעת באיזה שבועות. ככה היה לי, לא זוכרת שבויראת גאולה
יש מיון נשיםמאדם
בקונקורד
וברבי עקיבא
תעשי גוגל תתקשרי לבדוק שיש רופא נשים לא תמיד יש
כדאי להיבדקYaelL
לא רק מבינה רפואית אלא גם מבחינת הביטוח, אם מתכוונים להפעיל חשוב שיהיה תיעוד של בדיקה רפואית.
חשוב מאוד להיבדקמכחול
תנועות תקינות הן לא מדד.
בעז"ה בשורות טובות!
ללכת להבדקאהבה.
תודה לכולן, כבר הולכת להבדקטריה
שלחו אותי ישר למיון מקווה שלא ייקח המון זמן.
עוברים מחר דירה והתזמון ממש ממש לא מוצלח.
נו? מה איתך?יעל מהדרום
תודה על ההתעניינותטריה
מסיימת עכשיו במיון, ב"ה הכל נראה מצוין והסכימו לוותר לי על האשפוז.
ב"ה! שימשיך בטוב!יעל מהדרום
אמן, תודהטריהאחרונה
לא ככ קשור אבלSeven
אשמח להמלצה למיקסר זול שטוב להכנת חלות
מקפיצהיעל מהדרום
מקפיצה גמני מחפשת המלצות למיקסרדיאן ד.
שלי הלך לעולמו ביום שישי האחרון.
חשוב לי מיקסר טוב, שמקציף היטב.
פחות קריטי לי לבצקים.
לא כבד מידי ועדיף גם לא רועש מידי.
לי יש של קנוודמותק 27
קניתי בסטפמבר במבצע 880 שח.
לש את הבצק ממש טוב לחלות.
אני מרוצה ממנו
שווה יודעת לומר דגם?Seven
אבדוק כשאגיע הביתה וארשום פהמותק 27
יש לך גם תדגם 750?Seven
יכול להיות.. מה שבטוי שזה של k-mix קנוודמותק 27
עוד לא שבתי הביתה..
אבל נראה לי אולי זה זה של ה750
גם ממליצהsa454
על הקנווד, משרת אותי נאמנה, מחיר מעולה, דגם 750.
ממש מוזרSeven
כל הביקורות באינטרנט ממש ממש לא מרוצות
לא ספציפיתאני10
אבל הבנתי שלבצק עדיף מנוע תחתון כדי שיהיה לו יותר קל ללוש בלי שהבצק יעלה למעלה ויקשה על הלישה
לי יש קנוודDoughnut
דגם k-mix.
כבר שמונה וחצי שנים שהוא שהוא עובד פה קשה כולל הרבה בצקים, בינתיים לא מתלונן😅
תודה גם לי היה קנווד מהדגמים היקריםSeven
ועבד מעולה...הקטע שעכשיו מחפשת זול
יש עליו לפעמים מבצעים ב-800₪Doughnut
יצא לי כמה פעמים לראות אז שווה לעקוב.
אני עם הקיצנאייד שלי כבר יותר מעשור.. טפו טפו,שגרה ברוכהאחרונה
לש ומקציף היטב.
מה שכן הדגם שלי של קילו אחד והייתי רוצה להחליף ליותר גדול. אבל מבחינת עבודה הוא יום יום עובד פה ..
איך מרגילים תינוק לבקבוק?תהילתיה
בן 4 חודשים, על הנקה מלאה..
לא ממש מבחירה שלי, ניסתי מהלידה לשלב בקבוק מדי פעם אבל באיזשהו שלב לא הסכים ונשארנו רק עם הנקה.
חוזרת עוד חודש לעבודה, ולא מתכוונת לשאוב. אז צריכה שגם הוא יתרגל לבקבוק וגם הגוף שלי יתרגל להפחית הנקות.
מנסה כבר שבועיים כמעט כל יום להביא בקבוק, והוא מתנגד.. מגיע רגע שמסכים למצוץ טיפה ואז צורח ושוב מוצץ טיפה וצורח. מקסימום הצליח לאכול 10-20 מ"ל ואז השלמתי עם הנקה.
גם כשבעלי/אחותי ניסו זה אותו דבר.
מה עושים?
גם מוצץ הוא לא מסכים, אבל מזה כבר די התייאשתי😕
למרות שחבל שלא יהיה משהו שירגיע עד שהמטפלת תבוא אליו כשיבכה..
צילמתיnorya
א"ס תלת מימד וייעוץ טרום הריון בסיכון וקרישיותשירה_11
זה רק אני שלא סומכת על נציגי שירות???
תמיד אני מתקשרת כמה פעמים, ו..... הפלא ופלא!!!! ברוב הפעמים התשובות שונות.
התקשרתי לקבוע תור לייעוץ טרום הריון אצל רופא הריון בסיכון אחת הפנתה אותי לאסותא והסבירה ליי על התחייבות, אסותא התנערו.
השניה אמרה שלא יודעת
והשלישית קבעה לי תור במרפאת בריאות האישה.
ולגבי א"ס תלת מימד, רשום שצריך להיות סביב הביוץ
1. הרופאת נשים אמרה לי בין 12-14 יום לאחר המחזור, הנציגה הקריאה לי בין 14-22 לפני המחזור, סותר משו...
2. הגיוני שמהדרום ועד המרכז יש רק תור אחד באיזור ספטמבר??? שלא רלוונטי לי אני צריכה סוף אוגוסט
אבא תרחםםם
אשמח שתחכימו אותי ותחסכו לי חודש המתנה לטיפול "הנכסף" (עוד לא החלטתי אם הוא נכסף או לא....)
-------------------------------------------------------------------------
לגבי קרישיות, אובחנתי עם קרישיות גבולית - אפלה.
הרופא שלי אמר לי את זה אחרי שראינו דופק, אמר שגבולי,
והרופא הריון שלי אמר לי שזה בכלל לא נחשב קרישיות...
כאילו אין על מי לסמוך....
איך אפשר לדעת? הבנתי שיש בירור קרישיות או משו כזה
אני אשמח לא לקחת קלקלסן לכל אורך ההריון העתידי בע"ה ולאחר הלידה
היי יקרהמאמינה ומתאמנת
אצלי במכבי ההריון בסיכון היה דרך הקופה אז אני לא יכולה לעזור בזה
לגבי הקרישה- אני מטופלת אצל המטולוגית משיבא ומאד מרוצה (יכולה לכתוב לך שם בפרטי) יש שם הרבה רופאים טובים בתחום הזה.
זה לא קל לקחת קלקסן כל יום אבל אם את צריכה זה יכול למנוע סיבוכים
ממליצה לך מאד למצוא רופא הריון בסיכון טוב ובמקביל ללכת להמטולוג שיסביר לך הכל ולהתעקש על בירור קרישה (יש בדיקות שלוקח חודשיים לתוצאות, יש בדיקות שהתוצאות שלהן לא מדויקות בהריון ואחרי לידה)
הריון קל ובשורות טובות❤️
הייייישירה_11
איזה כיף שענית לי!!! תודה על ההשקעה כיף לראות אותך 3>
איך את מרגישה??
אסביר שוב למה התכוונתי
את הבדיקת קרישיות ביקשתי מעצמי מהרופא שלי, רופא פרטי, בעקבות המלצות בפורום לברר קרישה אחרי כמה הפלות
הוא הסכים ואז יצא אפלה גבולית, יכוליות שהקלקסן באמת עזר להריון.
השאלה שלי היא האם באמת ייתכן ואני בלי אפלה כי זה יצא גבולי? מה אני צריכה לבקש מהרופא כדי לברר שוב אם אכן אני עם קרישיות או לא
תודה יקרה❤️מאמינה ומתאמנת
גם לי יצא משהו גבולי ואמרו שאין לי בעיית קרישיות מובהקת אבל אני לא ממש מבינה בזה
הרופא הפרטי שלך הוא המטולוג? אם לא כדאי ללכת להמטולוג והוא יחליט אם את צריכה בדיקות חוזרות ולקחת קלקסן
כתבתי לך כבר קודם ואכתוב שוב 
נועה נועה
בשביל לאבחן apla נדרשות שתי בדיקות חוזרות בהפרש של 12 שבועות לפחות ביניהן, וששתיהן יצאו חיוביות. מצד שני - לא יבדקו לך בהריון, כי בהריון בקרישיות בגוף עולה והתוצאה יכולה להיות שגויה/זמנית. לכן לגבי ההחלטה אם לקחת קלקסן בהריון הנוכחי הייתי מתייעצת עם המטולוג, והוא גם ינחה אותך אם נדרש בירור חוזר אחרי ההריון.
בהצלחה ❤️
נכוןשירה_11
זכרתי שכתבת לי ולכן עלו לי תהיות
אני לא בהריון כרגע אבל מחדשת בדיקות שפג תוקפן כדי להמשיך החזרות,
אז בעצם לבקש מהרופא שלי הפניה להמטולוג ולבקש ממנו בירור קרישיות
חשוב לי להבין האם יש לי קרישיות או לא, וגם לחסוך לעצמי את הקלקלסן כל ההריון זה קשה לי יותר נפשת מפיזית
בהחלט יכול להיותYaelL
שזה לא אפלה. הכי טוב ללכת להמטולוג שיגיד האם יש צורך בטיפול בנוגדי קרישה, המטולוגים הם הסמכות הקובעת בהקשר הזה.
כנראה שבאמת אלךשירה_11
צריך הפניה?
זה בסדר שהבדיקות קרישיות הן לפני כשנתיים?
רק אומרת שבתחום הזה אפשר גםshiran30005אחרונה
ייעוץ טלפוני. לא חייב ללכת פיזית
לכי ליעוץ המטולוגי- באופן אישי ממש ממליצה עלמקרמה
פרופסור יוסף קליש מעין כרם
מומחה להריונות עם קרישות
לא דוחף דילולים סתם- רק כשיש צורך
מכירות את זה שאתן מרגישות שכל העולם נגד אימהות?גוגי גוגי
אני נורא מתוסכלת
א. קיבלנו שעות מזעזעות לקורס קיץ שמיועד בין היתר ליולדות (!!!) ואני אמורה לעשות אותו, רוב הימים לומדים בכל שעות הצהריים (!!!) ככה כשהבן שלי במעון אני בחופש ומתי אני לומדת?? כשאין מעון
מה אני אמורה לעשות?
אני עצבנית ברמות
אטימות המערכת
חוסר מודעות וחוסר התחשבות
אפילו אין לי כח לפנות לקבלת עזרה
מותשת מהמערכת האטימה הזאת
ב. ועם או בלי קשר, אתמול נפגשתי עם חברות מפעם, אחרי הרבה מאוד זמן-
גם דיברו על מלא אימהות שעובדות /לומדות פול ובכלל לא עם התינוקים שלהם, וזה שבר אותי
וגם 2 דיברו בכל כך סלידה נגד הנקה אחרי שאני (!!!) שיתפתי שהייתה לי חוויה מדהימה
וזה מעצבן אותי אני אגיד לכן למה?!
כי נמאס לי שההנקה הפכה להיות עוד תזה מודרנית שזה כל כך מיושן ומגעיל, אם מישהי אומרת שהנקה זה דבר חיובי אז היא (!!!) פוגעת ומעליבה את כל אלו שלא הצליח להן, אבל אם מישהי אומרת שהנקה זה מגעיל וסיוט באופן כללי ומיושן - אז היא בכלל לא פוגעת במי שכו מניקה , בכלל לא.
וואי מבינה אותך ממש!!!!רקאני
גם לגבי אטימות המערכת,
המבחנים אצלנו בתאריכים מזעזעים ובלי שום התחשבות בכלוםםם
וגם לגבי החברות!!! ממש מבינה אותך!
לא ספציפית הנקה
אבל במקרה שלי, כשכולןן רואות שאני בהריון
ואין להן בעיה להגיד כמה זה הזוי להיכנס להריון בתחילת התואר, ואפשר להתחתן ולמנוע
נשמההה אני פה לידךךך ואני בהריוןןן
גם ככה קשה לי עם ההריון והלימודים למה לבוא ולהגיד לי שעשיתי טעות?
הזויותגוגי גוגי
זה מה שאני מרגישה
שבגלל הפוסט מודרנה
האימהות הפכה לשק חבטות
שאפשר לרדת עליו חופשי
ומי שמעצימה אימהות היא הרומסת היא הלא מוסרית
זאת ועוד שהן העבירו שם ביקורת על צמודים , והיה גם ויכוח מה נחשב צמודים חחח
מי מספר להןןןןןןןשירה_11
שיעשו גוגל על הנקה
הלוואי והייתי מצליחה להניק כמו שאני רוצה
וכל המתמרמרות למינהן... יכוליות שהיו רוצות ולא יכולות אז המרמור זו אחלה דרך להשלות את עצמך
ויכוליות, כלומר סביר להניח... שנוח להביע דיעה שזורמת לכולן גם אם הן לא מרגישות ככה
כל טוב להן
בכללי, להעביר ביקורת על חברהיעל מהדרום
לק"י
בנושאים אישיים, שבכלל לא קשורים לחברות, זה ממש מגעיל....
ובקשר לקורס, זה ממש מרגיז🤦♀️
הא? מאיפה הן באו?שוקולד פרה.
מאיפה הגרלת את החברות המוזרות האלו, במחילה?
מה הבעיה שלהן עם הנקה? הכל בסדר?
מה יש להיות נגד?
ואיזה חוסר הבנה כלפי מציאות של אימהות שנאלצות לשים את הילד במסגרת.
אני ממש מקווה שתמצאי לך חברות שלא מורידות לך אלא מפרגנות ועפות עלייך.
אין טעם בחברות של התנצחויות והורדת ידיים
חברות מפעם שנפגשנו אחרי המון זמן..גוגי גוגיאחרונה
באסה, דווקא היה קשר טוב
מבאס
היי בנותאנונימית🩷
סליחה על האורך מראש.🙏
לא מצליחה להבין, חודש שעבר שהייתי עושה בדיקות ביוץ היה לי בדיקה חיובית ולאחר מכן בשאר הבדיקות הפס בקושי נראה לעין. עכשיו היה לי בדיקה חיובית של ביוץ לפי לפני כשבוע , המשכתי לבדוק שבתחילת שבוע הפס שוב היה נראה ביוץ ועד היום הפס לא יורד לא חיובי אבל ממש כהה , פעם קודמת בקושי נראה לעין. (בדיקה מעכשיו)
מישהי יכולה בבקשה להסביר לי מזה אומר , למי היה כזה ?
מקפיצהאנונימית🩷
יכול להיות שנקלטתרקאני
וההורמון של ההריון גורם לבדיקה להראות חיובית
אני לא מאוד מבינה בזה... אז זה רק השערה שלי
הגיוניאנונימית🩷
שאחרי שבוע של ביוץ ? וכבר רואים ?
בנות שקרה להן פליז❤️🙏
זה מהרשת:רקאני
האם ייתכן שבדיקת הביוץ יצאה חיובית למרות שביוץ לא התרחש באמת?
למרות שערכות ביוץ הינן מאד אמינות, ייתכנו בדיקות חיוביות שגויות. הגורמים לכך הינם:
• שימוש בהורמונים (כוריגון, הומגון, איקקלומין ועוד).
• שימוש בערכת ביוץ בחודש-חודשיים הראשונים לאחר סיום השימוש בגלולות.
• מצבים רפואיים המשפיעים על הורמון ה-LH
• תופעות של גיל המעבר
• ציסטות בשחלות
• בחודש הראשון אחרי הפלה
• כאשר האישה בהריון.
מכאן הסקתי שאולי זה בגלל זה...
וגם זה:רקאני
אם זה לא בצבע של הפס בקרה או חזק ממנוהשקט הזה
זו בדיקה שלילית.. לא ככ משנה מה הצבע של הפס. ככה אני יודעת.
כן אבלאנונימית🩷אחרונה
פעמים קודמות היו פסים שהם ממש חלשים בקושי נראים לעין
פה עכשיו הם ברורים וכמעט אותו צבע
אמהות לתינוקות בנותshiran30005
יש לנו בעז"ה ארוע משפחתי שלנו. תינוקת בת חצי שנה והשאר בנים.
1. רוצה לשים לה סרט על הראש אבל זה מחליק. יש טיפים או סוג מסויים למשהו שלא מחליק או הפתרון רק סיכת ראש? מזמינה משיין...היא צריכה להיות עם זה לפחות שעתיים בזמן הצילומים והכניסה ואחכ תלך לישון אז לא משהו שצריך לסדר לה כל שניה
2. גרביון- איפה יותר זול בלידר או שיין? מה המחירים של זה בערך? מניחה שעולה יותר זול מגרביון נשים. (לידר זה מה שיש באזור שלנו)
תודה לעונות 🙏🙏
לדעתי - אל תאמללי את הקטנה...מתואמת
בדרך כלל בגיל הזה הם מורידים כל מה שיש להם על הראש, וכנראה בצדק, כי זה מציק להם...
אם יש לה קצת שיער שאפשר לתפוס בקוקו קטן - אפשר לשים בו גומיה דקה וקטנה, ועל הגומיה להדביק מדבקת יהלום שתחזיק מעמד לכמה זמן.
אני חושבת שכשהייתה לי תינוקת באירוע בערך בגיל הזה (שמונה חודשים) לא שמנו לה כלום בשיער והסתפקנו בשמלה היפה והנוחה. היא הייתה מותק גם ככה
בקשר לגרביון - לא ניסיתי בשיין, אבל בלידר זה באמת אמור להיות זול, לדעתי לא יותר מחמישה עשר שקלים.
היא לא מנסה להורידshiran30005
עדיין זה יכול להציק לה? ב"ה יש לה שפע של פוני ושיער חלק אז זה מחליק אחורה בשניות
אם היא לא מנסה להוריד אז אולי באמת זה לא מציק לה🤷מתואמת
בעיני זה ממש הגזמה להגיד שזה מאמלל🙈אמא לאוצר❤
מקסימום קצת לא נוח
יכול להיות שזו הגזמה, אבל כך זה בהרגשה שלי...מתואמת
אני חושבת שזה קשורדרקונית ירוקה
לרגישות התחושתית שלך.
גם לי הרגיש נורא לשים גרביון לתינוקת כי לי זה תמיד ממש הציק. אבל יצא ששמו לגדולה שלי כשהיא היתה בת כמעט שנה. מאותו רגע היא ביקשה כל הזמן ועד היום אוהבת.
כנ"ל לגבי סרטים בשיער וכובעים. אחד הילדים שלי ממש אוהב ולפעמים אפילו הולך לישון עם. זה ככה מרגע שידע לשים לעצמו. לי בתור ילדה תמיד הציק אז כמעט ולא שמתי להם מעצמי.
יש מצב, באמת...מתואמת
אם כי זה יותר קשור לזה שפשוט אצלי הם תמיד מורידים דברים כאלה מהראש... (בעיקר כובעים, שזה דווקא דבר נחוץ ואני כן מתעקשת איתם)
בדיוק ראיתי היום תמונה שלנו מהחתונה האחרונה במשפחה - הקטנה הייתה בת שנה וחצי, והבת הגדולה שלי סירקה אותה יפה ושמה לה סיכה יפיפייה (והיה לה כבר שיער די ארוך). הקטנה דווקא התהלבה מהסיכה, אז היא החזיקה מעמד על הראש שלה כשעתיים. אבל התמונה ההיא צוחמה כבר בסוף האירוע, ובה השיער שלה פרוע כולו, ובתוספת זה שלא רואים בה את השמלה היפה שלה ושהיא לא מחייכת בה - היא לא נראית משהו... אבל אז מה! העיקר שאנחנו זוכרים כמה חמודה היא הייתה, ושמחים בה כל יום ויום ונהנים ממתיקותה 🥰
למה הגזמה, יש.בזה משהוshiran30005
אחרי שאני חושבת על זה, אולי זה כן מציק להם והם לא יכולים להביע.
זה מה שאמרתי, שזה אולי מציק..אמא לאוצר❤
מציק זה לא מאמלל..
מתי האירוע?שריקה
אני אוהבת סרטים של ננה H
קצת יקרים, אבל היחידים שאהבתי
וגם הרבה פעמים יש 1+1אז יוצא מחיר סביר
יש לה המון סרטים, בצבעים ודוגמאות שונים
שזה סרט דק - עם אפשרות להגדיל ולהקטין,
ובאמצע קישוט כלשהו - פפיון או משהו דומה
בסגנון הזה, בחנות יש יותר מבחר נראה לי
הם עומדים יפה על הראש
ואפשר לשחק עם הגודל שזה מאד נוח שא]שר להגדיל ולהקטין, וגם נשמר להמון זמן
אני קניתי מראש ופשוט הרגלתי אותה, שמתי כל פעם לקצת זמן והיא התרגלה
וגם - בגיל שאת מתארת - ראיתי שהרבה פעמים היא מנסה להוריד ברגע שאני שמה לה. אם שמים סרט ומייד מסיחים דעת עם צעצוע או משהו - אחרי חצי דקה היא לא זוכרת שיש לה משהו על הראש.
לגבי גרביון אין לי מושג- אישית יותר אוהבת גרביים קצרות עם תחרה
בלידר יש מחירים סבירים ביחס לחנויות אחרות בארץ
הייתי קונה רק תחרה, ולא עם פפיון נוסף שתפור - ראיתי שהפפיונים שלהם נופלים מהגרביים מהר
לאא זה יקר חחחshiran30005
רציתי משהו זול כי גם ככה זה לא לשימוש חוזר.
חשבתי אולי יש איזה טיפ שלא יחליק אחורה
כנראה שנלך על סיכה וזהו.
לגבי גרביון- חשוב לי ארוך ולא קצר כי באולם בדכ יש מזגנים וקר , מה גם שהשמלה מבד לא נעים ולא רוצה שידקור אותה ברגליים
וטוב שאמרת על הפפיון לא חשבתי על זה
אצלנו סרט ראש של שילב או גולף היה אחלה ולא החליקאולי בקרוב
ואין לה אפילו היום הרבה שיער לתפוס.. שמתי לה רק לצילומים כדי שלא יציק אבל לא באמת הזיז לה..
תודהshiran30005
אבדוק שם
אצלי עם השיער החלק הכל עף אחורהחמדמדה
היה אירוע אחד שהיא היתה בת שנה אבל לא חצי שנה ששמתי לה סיכה קטנה לצילומים ואז הורדתי (פחדתי שזה מושך ומציק לה)
אין זה היה בעסה אבל הכל נפל…
כנראה שנלך על סיכה וזהוshiran30005
כתבו שיכול להציק לה, לא רוצה שיהיה לה קשה
זהו אני ממש שמתי לה לתמונות וזהוחמדמדה
אני לבת שלי קניתי סרט שהוא כמו גומיה עם פיפיוןפה לקצת
ואז זה נמתח לה בעדינות על הראש ולא זז וגם סידר לה את הרעמה
יש את הסרטים האלהYaelL
שיש להם גומי אז זה נצמד לראש ולא מחליק. רק תשימי לב שזה לא לוחץ יותר מידי.
הסרטים שיש לי יש בהם גומיshiran30005אחרונה
וזה אחרי כמה שניות מחליק אחורנית
איך החלטתן על קו וגישה חינוכית בבית?אנונימית בהו"ל
הילדון המתוק שלי בן שנה וחצי, גם בגלל שהוא בכור ואנחנו הורים צעירים וטריים וגם בגלל כל מיני נסיבות כמו מילואים, עניינים רפואיים, עומס מטורף ועוד עניינים שהקשו עלינו את השגרה וגרמו לנו להיות על הקצה בשנה האחרונה נוצרה סיטואציה שאני לא כ"כ מרוצה מצורת החינוך שלו.
אני מרגישה שאני "רכה מדיי" עכשיו זה לא רע להיות רכה, ואני מאוד מתחברת לגישה ההיקשרותית ולזה שאני צריכה להיות משענת, מקום בטוח מחבק אוהב ומקבל תמיד, אני פשוט מרגישה שאני הרבה פעמים "מוותרת" לקטנצ'יק שלי ולא מצליחה באמת להציב גבול כמו שהייתי רוצה. נוצר מצב שהילד שלי מאוד בררן באוכל, לא אוכל הרבה, מה שאוכל לא בהכרח בריא כ"כ, הוא מתעורר עדיין בלילה כי הוא לא אוכל מספיק ואז רעב ואני פחות מאמינה בלתת לו לבכות, ולאחרונה הוא התחיל "לנצל" את זה ולא רק לקום לאכול, אלא מתחיל במסיבת פיג'מות ורוצה לצאת לשחק... אני גם מאוד מופעלת מהבכי שלו, וזה גורם לי לוותר מדיי בקלות, גם כשהדבר הנכון זה להציב גבול.
באופן כללי גם דברים כמו לא נוגעים בתנור/ לא רצים לכביש מטבע הדברים הוא מבין חלקית בגיל הזה וגם מאוד אוהב לבדוק גבולות אז אני צריכה להציב גבול חד משמעי, כשזה מסוכן זה נורא ברור לי, אבל אני מוצאת את עצמי מרימה את הקול ואומרת שזה אסור ומסוכן ונו נו נו.. והוא מחקה אותי "נו נו נו, פויה!" וממשיך בחיוך שובב וכובש ואני פשוט בד"כ מרימה אותו ומסיחה את דעתו ולא מרגישה שהגבול עבר ומתבאסת שכאילו צעקתי "לשווא" ושהרמת קול נהייתה דבר די שגרתי. מצד אחד אני מאמינה שמותר להרים את הקול וחובה להציב גבולות בכללי ובטח בדברים מסוכנים, מצד שני - אולי יש דרך אחרת שהוא יבין יותר?
אני תוהה לעצמי איך אני יכולה ללמוד להציב גבולות בצורה נכונה? איך בכלל לגשת לזה? איך "לתקן" את הרגלי השינה והאכילה שלו?
מצד אחד שיהיה פה סדר בבית ויהיה אפשר לנשום לרווחה ולא לרדוף אחריו ללא הפסקה ולהיות על תקן שוטרת, מצד שני שתהיה פה אווירה נעימה וכיפית ושמחה ושיהיה יותר מותר מאסור בבית
איך עושים שגבול יהיה גבול? איך מציבים גבולות בנעימות? איך מסיימים יום לא מותשות? איך נהיים עם בטחון בהורות שלי?
יש לכן מחשבות בנושא? מקום שאפשר לקרוא בו בצורה מסודרת על גישות חינוכיות שונות ועל כלים? פודקאסטים, ספרים?
פחות מחפשת המלצה גורפת על עינת נתן שנשמעת לי מקסימה, פשוט מחפשת משהו שיותר פורש בפניי מגוון גישות שאוכל לראות מה מתאים לנו כבית ומה פחות. אפילו שמות של גישות שאפשר להתחיל לקרוא בויקיפדיה.
אציין גם שיש חילוקי דעות ביני לבין בעלי בנושא ואנחנו תוהים איך לייצר קו אחיד בבית ומחפשים ממש משהו שישלב סדר וגבולות ברורים, אבל לא משהו נוקשה וכן עם הרבה חום ואהבה.
קיצר מבולבלת. מרגישה טירונית, אבל אני באמת טירונית 😅
אשמח לעזרה וכיוונים ואנחנו פחות בקטע של הדרכת הורים כרגע, לא מרגישים שהמצב איום ונורא, חושבים שנוכל להסתדר לבד בינתיים רק רוצים סדר בבלאגן. אנחנו גם הולכים להשקיע בזה זמן וקבענו לעצמנו בתקופה הקרובה בע"ה דייט שבועי שיעסוק בנושאים האלו.
ממש אודה לעזרתכן כי אני קצת אבודה והרבה מבולבלת ;)
כשכתבת קו חינוכי - חשבתי שאת מתכוונת מבחינה תורניתמתואמת
מה שאת מתארת זה קצת אחרת, ואלה דברים שיכולים להשתנות הרבה פעמים במהלך החיים ואפילו בהתאם לכל ילד בפני עצמו...
אז לא קראתי לעומק את הדילמות שלך, אבל נשמע שיש עם הקטן שלכם הרבה דברים מורכבים, ובהחלט קשה להחליט ככה על גישה חינוכית אחידה ונוקשה... אז רק שלא יהיו לך נקיפות מצפון 
מעבר לזה - אלה באמת דברים ספציפיים שיש לשקול בכל מקרה לגופו...
מסכימה שצריך לחפש גישה כלשהי להיצמד אליהשופטים
אבל כל מה שתיארת מזכיר את רוב הפעוטות בגיל הזה, שלא תהי מודאגת מדי
.
אני אהבתי את הספרים של לייף סנטר ואת הספר של הרב יעקובזון, יש לו שיעורים בקול הלשון, הלוואי והיינו מצליחים ליישם.
אני חושבת שלא נכון להצמד לגישה חינוכית אחתמתנות קטנות ♥️
זה מוביל לנוקשות , ולא משנה מה הגישה. אני חושבת שנכון יותר ללמוד, לשמע , להקשיב לכמה גישות, ולקחת מה שמתאים לכם. דרך שעובדת עם ילד אחד, לא נכונה לאחיו וזה גם משתנה בגילאים שונים, סיטואציות שונות ושלבי חיים שונים.
בעיני הגישות פותחות כיווני מחשיבה, מעלות דברים למודעות. וכל המיקס הזה מתחבר עם האינטואיציה ההורית שלנו שמולידה את דרך הפעולה באותו הרגע.
היצמדות לגישה אחת פוגעת באינטואיציה, וגם מביאה בעיני לנוקשות בדרך שלנו כהורים , התנהגות בסגנון מסןים לפי הגישה שלא תמיד מתאימה לסיטואציה, ולילד הספציפי בשלב בו הוא נמצא.
מסכימה ממש.קמה ש.
מסכימה איתך מאד מאדעץ הלבבות💖
בעד להרחיב את הידע באמצעות קריאה של תוכן מקצועי לגבי גישות שונות ולהיות מחוברים לאינטואיציות ולקול ההורי שבדכ מכוון אותנו נכון בהתאם לילד.
כרגע נשמע שהכיוון הוא לסדר לעצמכם קצת את אזורי הגבולות.
מה ממש חשוב לכם שלא יעברו עליו בבית. תכתבו לעצמכם כמה נקודות כאלהמ( לא הרבה).
התנהגויות שאתם רוצים לעודד.
והתנהגויות שאתם מעדיפים שלא יהיו קיימות אבל לא באופן קריטי ומובהק, עם מרחב גמישות.
לגבי ההתנהגויות שאתם לא מוכנים לקבל תהיו עקביים וברורים באמירת הלא. בקו אחיד של שניכם.
הילד יזהה את העקביות והתתנהגות תמוגר בע"ה.
בהצלחה רבה!
וממליצהעץ הלבבות💖
על הספרים של חיים עומר- הסמכות החדשה.
שיטל הסלים- האדומים, הכתומים והירוקים.
שהזכרתי בהודעה הקודמת זה שיטה של רוס, גם שווה קריאה.
אצלנוoo
כל אחד בנה לעצמו קו חינוכי מול הילדים לפי האישיות שלו, יש דברים דומים ויש שונים, אנחנו מתייחסים לשוני כמו כל פער אחר בזוגיות.
אני בניתי גישה ע״פ התוצאות הרצויות, היה לי חלום של בית עם אווירה רגועה, הורים וילדים רגועים, מתקשרים בנעימות, ילדים שמתנסים ולומדים להיות מבוגרים טובים, משפחה שחיה יחד בכיף.
הדרך להשיג את התוצאה היתה ניסוי וטעייה, למידה והתפתחות.
עיקרי הדרך הם: סבלנות, גמישות, עקביות, בחירת קווים אדומים ולמידה מתמדת (מטעויות ומידע של אחרים)
אני ממליצה בחוםאחינועמית
על הספר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו, איך להקשיב כך שהילדים ידברו", מאוד מאוד אוהבת את הגישה של הספר והוא מאוד פרקטי.
הוא גמיש וגם יש בו גישה חומלת כלפי ההורים, כלומר זה בסדר אם נעשה טעויות, והילדים שלנו לא רובוטים, אין 100% אף פעם אבל הגישה הכללית היא להבין את המקום של הילד, להבין את עצמך ושזה יעבוד בהרמוניה עד כמה שאפשר. להיות עקבית עם הגבולות אבל לא בקשיחות.
להיות יצירתית ולסמוך על עצמך כאמא.
(כל זה נשמע נורא באוויר אבל זה באמת ספר פרקטי עם הרבה דוגמאות מציאותיות ביותר...)
קניתי אותו לעצמי וקראתי כמה פעמים.
לגבי חילוקי דעות, זה הגיוני וטבעי.
אם את קוראת ספר או הולכת להרצאה אפשר להעלות נקודה לדיון זוגי, את ממילא לא מקובעת בגישה ספציפית אז בעיניי זו הזדמנות טובה לדון ולחשוב יחד.
ואתם יכולים להיות בגישות שונות כל עוד אתם עקביים ומגבים אחד את השני מול הילד (גם אם לא מסכימים תמיד).
תודה לכן, נראה לי שלא הובנתי.אנונימית בהו"ל
תכלס חוץ מאינטואיציה, איך החלטתן איך לפעול? לא מחפשת גישה, אלא לבנות לעצמי גישה... כן שיהיה קו אחיד בבית, תמיד יש יוצאי דופן.. אני לא בן אדם נוקשה, אם כבר לכיוון ההפוך 😅
איפה אפשר לקרוא על זה?
אני רואה שלפעמים מוזכר כל מיני אדלר, שפר, היקשרותית, התנהגותית, וינקוט כאלה.. איפה אפשר לקרוא על הגישות שיש כדי לסדר לעצמי את המחשבות ולעצב גישה חינוכית לבית שלנו.
קוראים פה בפורום 
ואז מחפשים ברחבי הרשת הרחבותמתואמת
מודה שאף פעם לא קראתי יותר מדי לעומק על גישות החינוך השונות. פשוט לוקחת מפה ומשם דברים שמדברים אליי ומתאימים לי.
כן קראתי כל מיני ספרי חינוך (מעדיפה יהודיים) במהלך השנים, אבל לאו דווקא כאלה שעל פי גישה מסוימת...
אני חושבת שבדיוק בשביל זה כדאי לך הדרכת הוריםכובע שמש
לא באים להדרכה רק כשהמצב קשה...
בהדרכה ממוקדת של עד 4 מפגשים אפשר לקבל קו ברור שמותאם לכם כהורים, ביחד ולחוד, ולקבל כלים בהירים איך להיות ההורים שאתם שואפים להיות.
כלומר לחבר את הערכים שאתם רוצים לתכלס, לפרקטיקה חינוכית.
לדעתי זה יכול ממש לעשות לך סדר וביטחון.
פודקאסטים, קורסים וירטואליים,orly1
ספרים, קבוצות פייסבוק של מדריכות הורים
לא חושבת שאת צריכה הדרכת הורים פרטית
יש המון ידע באינטרנט.
בטיקטוק יש כמות מידעoo
גדולה מאד שלא מרוכזת בשום מקום אחר, בכמות, במגוון ובהגשה נעימה של סרטונים קצרים.
ממליצה גם על סרטונים בנושא חינוך ילדים וגם בהעצמה אישית.
אני לא חושבת שיש קו אחד בביתאמאשוני
יש דינמיקה בין שני הורים לכמה ילדים.
בסוף לכל אחד מדבר כלים שונים וזה תלוי גם במשאבים שיש.
אני כן בעד ללמוד משהו אחד מסודר, ואחרי שמבינים ומפנימים אז להמשיך ללמוד עוד.
השיטות שהייתי בוחרת זה לפי התוצאה שאני רוצה להגיע אליה וגם דרך שנראית לי מתאימה.
לא הייתי לומדת שיטה שבסוף לא משיגה את המטרה שאני שואפת אליה.
אני חושבת שאם יש מחלוקת מובנית או שוני בין ההורים, הצורך להגיע להסכמה כל הזמן יכול לגבות מחירים אסטרונומיים מהזוגיות.
כדאי לסכם על קווים אדומים (שממש ממש קריטיים, לא משהו כמו לא יותר מממתק אחד ביום ולא משהו כמו שהילדים יצאו עם נעליים אם יש הורה שזורם עם זה שיצאו יחפים)
אצלנו למשל קווים אדומים זה לא להרשות לטפס על הגג (קומה רביעית)
לא להסתיר דברים מהותיים מההורה השני, לא לאיים באלימות, דברים כאלו.
כל השאר יש מרחב מאוד גדול של כל הורה לפעול לפי ראות עיניו ולפי האישיות שלו, אחרת זה לנסות לסרס את השני כל הזמן.
יש דברים שאנחנו דנים בהם ומשתפים אחד את השני במה שחשוב לנו ועושים וויתורים בשביל השני, אבל בגדול כל אחד פועל כרצונו מול הילדים וזה לא מבלבל אותם בכלל.
זה כן פוגע בהרגלים, אבל זה כבר משהו אחר. זה לא פוגע בחינוך עצמו ואני לא חושבת שבעלי צריך להתאמץ להקנות את ההרגלים שחשובים לי ולהיפך. אני מצפה ממנו רק לא לזלזל במה שחשוב לי, וזה הדדי.
בקיצור, בסוף הבחירה היא לפי נטיית הלב, לא צריכה להיות מוסכמת וזהה על שני ההורים,
ואני אפילו חושבת שיש בזה יתרון והעשרה רגשית לילדים שהם יכולים לספוג דברים שונים משני ההורים בו זמנית.
חשוב רק כשבאים ליישם, להאמין ולהתמיד בדרך, אחרת קשה מאוד לראות תוצאות.
מחזקת אותך להתחיל ללמוד מעכשיו. אבל יחד עם זה מעודדת אותך להוריד לחץ ואשמה. אין צורך להרגיש לא טוב ולהצטדק. גם בלי מלחמה ומילואים ודברים מסביב זה לגמרי הגיל שהילדים מציבים בפנינו מראה ושלב מעולה להתחיל ללמוד לפני שמגיעים לתסכולים קשים מול הילד.
מבחינת כלים ללמוד מסודר אפשר מספרים, אני ממליצה יותר על פודקאסטים או מעקב אחרי תכנים מסודרים.
למשל על דינמיקה בין אחים פחות רלוונטי לכם כרגע, אז את יכולה לרפרף על זה ולהתמקד בדברים אחרים.
נניח יכול להיות שאצלכם יהיה יותר רלוונטי להתמקד בשאלה מה מקום סבא וסבתא בחינוך הילד, ואצל משפחה אחרת פחות יהיה רלוונטי.
בהצלחה רבה!
נשמע לי שהסוגיה היא בעיקר איזון של סמכות וחוםטוווליי
ואיך להיות סמכותית בלי להרים קול, ואיך לא להרגיש מוותרת ומופעלת על ידי הקטן יותר מדי וכו'
אלה סוגיות מאד חשובות, וטוב שאת עוצרת לחשיבה כשהוא עדיין קטן.
אני מאד נעזרת בספרים של הרב יעקובסון, בעיני השיטה שלו מאד אינטואיטיבית אבל ברורה ועוזרת להחזיק את הסמכות באופן רגוע ועקבי.
מדי פעם אנחנו עושים 'חזרות' על הספר כדי להתרענן ולחדש בתוכנו את הכוחות להצליח בזה.
אני רואה באיזון הזה דבר קריטי להתפתחות בריאות נפשית אצל הילדים (וגם אצלנו)
מנסה לענות לךבארץ אהבתי
ביקשת בסוף ההודעה שלך משהו שפורש בפנייך מגוון גישות, שתוכלו לראות מה מתאים לכם כבית.
אני לא מכירה משהו כזה. ולא בטוחה שקיים משהו כזה.
אבל בהחלט יש מגוון גישות, ויש הרבה חומר חינמי או במחירים לא גבוהים, והמון ידע פה בפורום, ואתם יכולים פשוט לשמוע ולהעמיק את ההיכרות שלכם עם מגוון גישות, ולראות מה מדבר אליכם.
אני כן רוצה להגיד משהו על מה שכתבת על איך שאתם מתנהלים עכשיו בבית.
כתבת שאת מתחברת לגישה ההיקשרותית, ולכן מתנהגת ברכות עם הילד ומתקשה לשים גבולות.
אז אני רוצה להגיד שהגישה ההיקשרותית יכולה להיראות מבחוץ ככזו שבאמת פחות שמים בה גבולות. אבל אני חושבת שזו הסכנה כשמכירים את הגישה באופן שטחי. למעשה בהחלט יש בגישה גבולות, וזו דווקא גישה שממש אין בה פחד מבכי של ילד. אז אם הגישה מדברת אלייך, הייתי מנסה ללמוד אותה יותר (הייתי מתחילה בבלוג ובפודקאסט החינמיים של רותי דריאל - 'בחזרה ללב ההורות'. אני מאוד התחברתי וגם רכשתי כמה קורסים שלה ללימוד יותר מעמיק, לי זה נתן הרבה).
מה שכן, אני רואה שהבן שלך בן שנה וחצי. זה באמת גיל פצפון. הבת שלי גם בערך בגיל הזה, וזה עוד לא ממש גיל של גבולות. ז"א, ברור שיש גבולות כחלק ממסגרת של הבית. אבל אני לרוב אשתדל למנוע את המפגש עם הגבול כדי שהיא לא תצטרך לחוות כל הזמן 'לא' (אם יש דברים שאסור לה לגעת - שלא יהיו בהישג יד. ארונות שלא מתאים שתפתח - לשים סוגר. אם בכל זאת פתחה - אני לא אגיד לה שאסור אלא אתן לה משהו שמותר לה מתוך הארון או אעניין אותה במשהו אחר ואז אסגור מהר, וכן הלאה).
ובגיל הזה ממש עיקר מה שעוזר זה להעסיק במה שכן מותר לעשות - לשבת לקרוא ספרים ביחד, לשחק, לצאת החוצה, לשתף בדברים שאפשר לתת לו תפקידים (שנה וחצי זה קצת קטן, אבל לאט לאט יש יותר הבנה ויכולת לשתף פעולה ואז אפשר לשתף בכל מיני משימות בבית).
בהצלחה!
אני חושבת שבגיל הזה עדיין מוקדםפליונקהאחרונה
ללכת על שיטות חינוכיות. הוא עדיין תינוק ולא יכול להבין עדיין. בגיל הזה באמת שומרים כל הזמן ומדברים תוך כדי.
אמירה נו-נו-נו אף פעם לא עובדת. כמעט כל תינוק שהכרתי חשב שזה סתם צליל מצחיק.
לגבי שיטות, בכל אחת יש מן האמת אבל אף אחת לא מתאימה בכל מצב.
בדיקת בטאאמא ל4 מקסימות
היי בנות,
בעקבות חולשה והרגשה כללית לא טובה הרופא הפנה אותי לבדיקות דם. ביקשתי גם בדיקת בטא בשביל שיהיה לשקט שהנפשי. אני אמורה לקבל מחזור ב22.7 והיום בטא יצאה 7. מישהי הייתה במצב דומה? האם יכול להיות הריון?
תודה לכולן❤️אמא ל4 מקסימות
איך כולן עושות את זה??אנונימית בהו"ל
שבוע 10, בחילות של החיים, לא מצליחה לאכול, חלשה וגמורה מעייפות (פלוס השפעות של בונג'סטה)
לא מצליחה לעבוד, העבודה פיזית ואני סחוטה.
הוגעתי שיוצאת לחל"ת (אפילו מצאתי לעצמי מחליפה, אני ממש אחראית!)
ב"ה יש לנו אפשרות כלכלית לזה,
אבל מרגישה שיא המפונקת! למה כולן מצליחות להמשיך לעבוד???
כל אחת והגוף שלהמדברה כעדן.
עבר עריכה על ידי מדברה כעדן. בתאריך כ"ד בתמוז תשפ"ד 16:18
וההשוואה רק סוחטת אותך עוד יותר... ב"ה שמצאת פיתרון ממש טוב בשבילך... מצאת מחליפה ויש לכם אפשרות להשקיע במנוחה כרגע כסף...
כנראה שלך כרגע לא נכון להוציא לעצמך עוד יותר את המיץ שכבר אין...
בדיוק היום נזכרתימאדם
בהריון הראשון שלי
שהמשכתי לעבוד ומב חוייתי בעבודה
במחשבה לאחור לא באמת הייתי מסוגלת לזה ועשיתי לעצמי נזק שלא נרפא עד היום
כמובן שזה כל אחת והגוף שלה ומשתנה מהריון להריון
תמיד לעבוד בתחילת הריון היה לי מאד קשה אבל הראשון זה היה הכי נורא.
אני הגעתי למסקנה שאני לא מביאה את עצמי יותר למצב כזה של חוסר התחשבות מוחלט בקושי שאני חווה והשתעבדות גמורה לעבודה.
אבל ממש לא.כולם עושות את זה אני קיבלתי את האומץ מחברות שגם עשו סטופ
לא מפונקת בכללoo
הריון יכול להיות מחלה של 9 חודשים (אצלי זה ככה)
אני לקחתי מחלה 3 שבועות בהתחלה וחודש בסוף, וגם העבודה שלי לא פיזית, לא הייתי יכולה לעבוד בהריון בעבודה פיזית.
גם אני הייתי כמוך...דובדובה
משווה את עצמי לכל אחת..
אבל לכל אישה יש ניסיון אחר עם ההיריון. לי היה עם ההקאות החולשה והיו עוד הרבה בעיות עם הגוף.ויש כאלה שהניסיון שלהן זה הבדיקות שלא תמיד יוצאות תקינות ושולחים אותן לעוד בדיקות.
ויש כאלה שהלידות נוראיות וההתאוששות קשה.. ויש כאלה שההנקה זה הניסיון שלהן..
ויש כאלה.. מה אני אגיד לך... שיש להן מכל מה שכתבתי הרבה ניסיונות ואולי אפילו את כולן...
אבל באמת שמתי לב. שכל אחת יש לה משהו אחר ותיקון אחר.
אז אל תשווי את עצמך לאחרות. אצלך וגם אצלי דרך אגב זה השליש הראשון בעיקר. גם אני לא עבדתי כמעט בכלל בכל ההיריונות שלי וכל מי שאני מכירה המשיכו לעבוד בהיריון.. ולא הבנתי איך אפשר... הן פשוט לא סבלו כמוני.. ולא הקיאו או היו מבוחלות בלי הפסקה... ואני הנקתי למרות הכאבים הנוראים והיה לי חלב בשפע תמיד. ויש כאלה שאין להן חלב ולא מצליחות להניק.. קיצר תשחררי. את בסדר גמור. את לא מפונקת. את נורמלית. מי כמוני יודעת איך זה להרגיש 24/7 כאילו יש לך וירוס בקיבה. סיוט סיוט סיוט..
בהצלחה יקרה
אני גם הייתי עם בחילות נוראיות בחלק מההריונותליד ה'
לקחתי מלא ימי מחלה וכשהגעתי הרבה פעמים הייתי בחוץ מקיאה, או מנסה לא להקיא... והיו הריונות שעברו סבבה בלי בחילות
פשוט מאוד כל אחת ורמת הסבל שלהרקאני
אני בתחילת ההריון הרגשתי ממש טוב
רק עייפות גדולה
ובחילות בלילה אבל ברמה נסבלת
והלכתי ללימודים כי לא הייתה ברירה אבל איחרתי וחיסרתי מלאאאא
ונשמע שאת סובלת הרבה יותררר אז בטח שאת לא מסוגלת...
תודה לכולן על העידוד! ב"ה יש כבר שלושה ילדיםאנונימית בהו"ל
ובאמת צריכה לשמור את שאירת הכוחות שלי בשבילם (ולושחת מלא עם בייביסיטר, אוף)
לא כולן מצליחותטוווליי
אני בדיוק מסיימת חודש שלא עבדתי בו אפילו יום אחד בדיוק מהסיבות שכתבת.
וגם לי תמיד נראה שכולן ממשיכות לעבוד, אבל נראלי שזה באמת תלוי בעוצמה של הבחילות וההקאות, כי אני פיזית פשוט לא מסוגלת לקום בבוקר וללכת לעבודה, עוד לפני מה שאני אמורה לעשות שם.
גם אני ממש. וואו, אני בהלם שזו לא רק אני!אנונימית בהו"ל
באמת ממש מעודד!
ממש לא רק את!!שעוונית
אני כל הריון ככה בהתחלה.
ובעלי מנסה לשכנע אותי שזה לא רק אני והכל בסדר,
אבל אני רק - לא, אבל למה כולם ממשיכות כרגיל??? 😭 זה לא פייר 😂😂😂
איזה חמוד בעלךאנונימית בהו"ל
ברוך ה' שבעלך שמקבל את זה בהבנה!שיפור
וכל הכבוד גם לך שאת מצליחה לחשוב על הסיטואציה עם חיוך!
♥️שעווניתאחרונה
אני כמה חודשים ראושניםשירה_11
הייתי בעבודה במצטבר אוליייי שבועיים
קמתי בבוקר, יותר נכון פקחתי את עניי וזה המקסימום שהצלחתי לעשות
כל היריון הוא שונה, אין מה להשוות,שיפור
ברוך ה שמצאת פיתרון שאפשרי בשבילכם בסיטואציה!! תרגישי טוב!
לא כולן עושות את זה...כחל
בתחילת ההריון הראשון המזל שלי שהיה סגר באותו זמן, כי לא הצלחתי להרים את עצמי מהמיטה בכלל
והעבודה שלי לא היתה פיזית, אבל אם לא היה סגר, בהחלט הייתי צריכה לקחת חופש קצת..
הגוף שלך עובד עכשיו.. תני לו את המנוחה שהוא צריך, זה לא פינוק
שיהיה המשך קל ותקין!
עזבי את העבודה- העיקר אתשוקולד פרה.
מה עוד אפשר לתת לך כדי להתמודד עם הבחילות?
לי הבונג'סטה עזרה מאוד, אבל כמובן שעדיין לא אכלתי רגיל והכל.
את נשארת בבית כל היום?
את ממש בסדר גמור!מחכה להריון
אני גם סבלתי ככה,לא יכולתי ללכת לעבודה,וגם שלושה חודשים ראשונים לא עבדתי,ולא הבנתי מה לא בסדר בי למה רק אני סובלת ולא יכולה לעבוד בהריון,עם הזמן הבנתי שיש נשים שפשוט סובלות יותר מהרגיל וזה בסדר כל אישה שונה והגוף שלה מגיב באופן שונה ולפעמים הריון זה כן מחלה שאף אחד לא יעז להגיד לך שלא! את אלופה וגיבורה ממש!
תבדקי לך רק חגבי הדמי לידהשירה_11
שלא תצאי קרחת מכאן ומכאן
בהנחה ואת מתכוונת לצאת לחלת כל ההריון,
זה אומנם לא מה שהבנתי מימך, אבל כותבת ליתר ביטחון