פורום הריון ולידה (עמוד 523)

הוא לא הזמן לשפוט את עצמך בנושא...

בלידה את עסוקה בעצמך, וכך צריך להיות, וגם בברית, כשאת שנייה אחרי לידה, לא הגיוני שתצליחי להיפתח ולחשוב על אחרים.

אז אל תשליכי מהמקרים האלה לכלל האישיות שלך...

ולדעתי עצם זה שאת *רוצה* להתחבר כבר מראה כל נפש מחוברת ❤️

פשוט עכשיו אני אחרי לידה אז זה הדוגמאות שעלו לי.

גם סתם למשל , בסעודה שלישית ששרים שיר שמאוד מרגש אותי, אני חוסמת את עצמי מלהרגיש כי לא נעים לי לחשוף כ''כ שאני מתרגשת, אז אוטומטית פחות נוכחת ברגע. וכאילו חבל לי כזה בשביל עצמי שפספסתי רגע עוצמתי רק בגלל ביישנות.

אני רואה אנשים עוצמים עיניים ומתחברים , אני ממש מתביישת. 

אני מפספסת דברים בחיים...

בגלל שאני מתביישת, אני מעדיפה להתנתק רגשית ולא להרגיש כלום. אם הייתי נותנת לעצמי להיות בחוויה , הייתי יכולה לחוות דברים. אם נגיד הייתי רואה ואגינה נראית בברית של הבן שלי, הייתי הרבה יותר נהנית. הייתי מרשה לעצמי לבכות ולהתרגש עד הסוף, ולהיות בחוויה של הברית, אבל מהאי נעימות אני מתנתקת וחונקת את הדמעות. 

שה'ישות שלנו', ז"א ה-איך אנחנו נראים/ המעמד בעיני אחרים עלולה לגרום לנו להיות מחוברים לעצמנו פחות ולהיות פחות אותנטיים. שזה יוצר מין מיסוך בין ההרגשה לבין היכולת לבטא אותה

מצד שני,לא צריך להתפרק ולהיות ב'אובר' לדעתי. להצליח להיות אסופה מבחינה רגשית זה דבר חשוב מאוד בעיניי. אבל אסופה זה לא עצורה ומנותקת

זה מן ריקוד עדין כזה של לאפשר לעצמנו להראות פגיעים ו'חלשים' או אנושיים, בלי לחשוב יותר מדי מה יגידו ואיך ניראה ולהתמסר לרגע ולנכוח בו

אסופה זה בדיוק המילה.

כמובן שזה גם יתרון, אני עובדת בהוראה , וכל כך הרבה פעמים שאני מתאפקת לא להגיב מהבטן, יכולה להגיע אחרי בוקר קשוח ביותר, ללבוש חיוך ולהיות נחמדה וקשובה ואני לפעמים בשוק מעצמי איזה יכולת להשתיק את כל הרעש שיש לי בראש ולהישאר מאופקת. 

סיטואציות היא המפתח פה

כלומר, בתור מורה, הניתוק משרת אותך כדי לא להישחק נפשית מהעבודה. ויש עוד סיטואציות שז יכול לשרת אותך בחיים וזה מנגנון חשוב ששומר עלינו בסופו של דבר, אבל לא צריך לתת לו להשתלט על כל ההוויה שלנו כי בכל כך הרבה סיטואציות אחרות צריך לדעת כן להשתחרר ולשחרר כדי לא להפוך להיות אפאטית וחסרת רגש לחלוטין. 

היכולת ''לנתק' ו' להפעיל' רגשות במינונים מסוימים היא למידה חשובה מאוד.וקשה גם.

אבל מי אמר שזה רע? קוראים לזה מאופקת,( אולי אצילית,  אולי בעלת שליטה עצמית.. )את בעצם בוחרת איך להתנהג כל פעם , תדמייני מלכה! אולי תעבדי על עצמך בקטע של השחרור במצבים שכן מתחשק לך לזרום ולהנות, אבל אל תשכחי שזה בא ממקום טוב ובריא, לא סתם נאמר: מה טובו אוהליך יעקב, אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו, ביהדות יש ענין של איפוק ושליטה עצמית, אבל כן מסכימה איתך שיש מקרים שכיף יותר להיות בזרימה , לרקוד, לשיר, לבכות כאילו אין אף אחד מסביב..

ובאמת אחד החששות הרציניים שלי מהלידה זה זה...

שאני לא אצליח להשתחרר...

אני כל כך כזאת..

מבינה אותך ממש!! תנסו להתעודד אחד מהשני. להרפות. להיות בשמחה ובכיף. לצפות בשמחה ולא להיות במתח.

זה קשה אני יודעת

אבל רק זה יכול קצת לתת הרפיה מסוימת

ובעז"ה להאמין וזה יגיע!!

שתזכרי החודש לבשר לנו בשורות טובות!

זה קשה ככ ככ

ישועת ה' כהרף עין 

(גם אחרי שמתייאשים קצת לפעמים... קשה להיות באופטימיות כל הזמן וזה בסדר)

מתפללת עלייך❤️

בשורות טובות בקרוב

בקרוב, בקלות, בשמחה, באהבה ובלי עוגמות נפש

הלוואי תבשרי לנו בשורות טובות בקרוב ממש

ובחודשים האחרונים תמיד כאב 6 ימים לפני הווסת

וממש לא רוצה ,רוצה הריון!!!

איך את עכשיו?

לי היה כאבים בחזה כשנכנסתי להריון... זה תסמין ל2 הכיוונים...

אני חושבת שאנחנו עכשיו בדור שעוד מתקן את 'פגעי' הדורות שניסו למכור לנו שתמ"ל יותר בריא מהנקה, וההנקה נזנחה.

למי שגדלה בבית של אמא מניקה, או חוותה אחיות גדולות מניקות, זה הרבה יותר טבעי (עדיין זה יכול להיות מאתגר וקשה ממש, ולא תמיד זה הולך, אבל לפחות הנטיה והרצון להניק הוא יותר טבעי בד"כ).

אבל למי שלא חוותה מקרוב הנקה, אני יכולה להבין שזה מרתיע ומרגיש מוזר ממש.

מעריכה אותך על הרצון לרצות להניק. ועל היכולת שלך להעריך את מי שזה כן טבעי לה.

אני מאמינה שאם תבחרי כן לנסות להניק, ותרצי להתחבר לזה, תוכלי ללמוד לאהוב ולהתחבר לפלא שהקב"ה ברא בגוף שלנו. ואת תעבירי את השינוי לדורות הבאים, לילדים שלך זה כבר יהיה טבעי...

(כמובן אני לא באה לשכנע לשום כיוון. רק כותבת מהמקום שלי. אני מגיעה ממקום אחר לגמרי ממך, כל החיים שלי עד גיל +17 אמא שלי הניקה, אז זה הכי טבעי בשבילי, וגם אני אוהבת להניק עד גיל מאוחר...)

האמת שגם אמא שלי הניקה תמיד. אותי ספציפית הניקה רק חודש אבל את שאר הילדים רגיל.

אחיות שלי מניקות. אז לא יודעת איפה זה נתקע אצלי.

אולי זה קצת נראלי חייתי. שבכל מקום נשים מרגישות בנוח להפשיט את עצמן מול אנשים גם אם זה רק בנות וכו',

העניין שאני יודעת שזה הכי קל להתיאש בהתחלה. כי זה קשה וכואב. אז גם מי שמאד רוצה להניק צריכה להתאמץ על זה מה יהיה איתי?

ה' יעזור

גם בבית וגם בחוץ

מניקה בחוץ רק עם כיסוי

ובבית כשהבנים שלי נמצאים מניקה בחדר..

לי היה מאוד קשה בהתחלה, אבל לא לכולן זה קשה. אפשר לנסות ולראות אם את מתחברת

שזה קשה וכואב וגם מי שמאוד רוצה צריכה להתאמץ על זה?

סביר להניח שזה מה שאת שומעת, כי מי שזורמת לה ההנקה לא תבוא ותגיד שסבבה לה,

כי בד"כ פורקים את מה שקשה או את מה שהוא מיוחד. לא את מה שטבעי וזורם.

העובדה שזה מעסיק אותך ככה מעידה שמשהו שם לא יושב לך טבעי מראש ואז זה ביצה ותרנגולת.

לפני שיעשו פה עליהום על כמה הנקה זה קשה,

אז אומרת שבתור סטודנטית פעמיים בתקופות הנקה היינו נפגשות בחדר הנקה עשרות סטודנטיות והיה טבעי וזורם. פה ושם עלו קשיים, לא ברמה של משהו מטורף.

נכון שיכול להיות שמי שכ"כ קשה לה לא הייתה מגיעה לחדר הנקה, ועדיין לרוב הגדול היה טבעי להניק.

טבעי זה לא אומר שאין קשיים, אלא שיש קשיים כמו כל דבר אחר, לא חושבת שדווקא הנקה יש בה קושי מטורף לעומת קשיים אחרים בחיים.

תמיד יהיו את אלו שיותר ואת אלו שפחות כמו עקומת פעמון, וזה מה שהופך את זה לטבעי.

גם להתפנות בשירותים יש את הספקטרום של בין חולי דיאליזה דרך אלו שסובלים ממעי רגיז או תסמונות אחרות ועד אלו שבד"כ יש להם יציאות תקינות ולפעמים יש עצירות או להיפך.

עדיין רוב האנשים לא מפחדים מללכת לשירותים, אלא חיים עם זה בטבעיות ואם נתקלים בבעיה מטפלים בה...

ההבדל הוא שלהתפנות בשירותים עושים עוד לפני שיכולת החשיבה מתפתחת ואז זה כבר פעולה מוכרת,

לעומת הנקה שמתנסים בה בפעם הראשונה אחרי שהשכל מתפתח ואז אם חושבים על זה יותר מדי זה עלול להפחיד ולהיות לא טבעי.

אני פשוט חוששת שגם ככה זה רחוק ממני ואני אומרת לעצמי אני אנסה בכל זאת. וברגע שמוסיפים על הקושי הנפשי גם קושי וכאב פיזי זה מיאש הרבה יותר מהר ועוד יותר מרחיק.

וממה שאני רואה סביבי ואני לא מנותקת. בטח בלידה ראשונה ובכללי אחרי כל לידה בשבוע הראשון זה כואב וקשה.

ובאמת הבעיה שלי שזה נראה לי לא טבעי בכלל. אני רק מדמיינת את זה וזה גורם לי ריחוק.

מה יהיה?

ואת צודקת. כל הבעיה שזה לא טבעי לי. וכמה שמסביבי לכולם זה טבעי ואני לא מכירה מישהי שלא מניקה מרצונה. עדיין.

אם תפחדי מכייס ברחוב, חצי מהאנשים יראו לך כייסים בפוטנציה.

אם לא תחשבי על זה, לא תראי את כל החשודים הפוטנציאליים.

אם את חוששת שאכלת אוכל מקולקל אז תרגישי כל מיני תחושות בבטן שאולי מרמזות על קלקול קיבה גם אם האוכל תקין לחלוטין.

אני עברתי 4 לידות ויש לי אחיות וגיסות ופגשתי נשים במחלקות ויש לי חברות ושכנות ואני לא גרה במערה, ואני לא רואה שלכולן כואב וקשה ההנקה בשבוע הראשון.

יש קושי של להתרגל למשהו חדש, אבל זה לא שונה מאוד מחששות מכל דבר חדש.

ראית פעם תלמידי נהיגה חדשים? לא טבעי להם לנהוג כי הם לא התנסו בזה, מבחוץ זה נראה פחד אלוהים אבל כשמגיעים לזה, עוברים את זה.

את ההורמונים והשינויים שקורים לגוף כדי להכין ללידה והנקה את לא רואה, את הבונדינג בחדר לידה את לא רואה.

גם אני מפחדת מאוד מדברים כמו גיל הבלות וגיל הזקנה. פעם כל זקן שהייתי רואה ישר חשבתי כמה הוא מסכן,

ככל שאני מתבגרת זה נראה לי פחות ופחות מפחיד ואני מצליחה לראות גם את הדברים היפים שיש בגיל הזקנה ולא רק את הקושי וההלם מאיבוד העצמאות.

אותו דבר גם פה, מרחוק זה יכול להיראות יותר מפחיד ממה שזה באמת.

אבל יש לך שליטה כבר עכשיו להבין שהפחד שלך מזין את עצמו, את יכולה ללמוד על המנגנון הזה כדי לפרוץ אותו ולאזן את החשיפה כדי לאזן את הנפש עד שתוכלי להניח לנושא.

זה לא לעבוד על עצמך, זה לעבוד על הפחד, כי היום מה שאת חושבת ומרגישה כלפי הנקה הוא לא משקף את המציאות, אלא משקף כתמונת ראי של המקום הנפשי שלך כשאת חושבת על הנקה.

יהיה בסדר בע''ה, תניחי לזה בינתיים....

זה ממש לא קשה וכואב לכולן בהתחלה

ואם זה יהיה לך חשוב את תצליחי והכל יהיה בסדר...

כרגע זה אולי נראה לך מוזר, אבל כשיהיה לך תינוק את תראי שזה נראה אחרת. (כמובן תלוי גם ברצון שלך).

בכל אופן כשזה יהיה לך קרוב ורלוונטי תוכלי לקרוא על החשיבות של ההנקה ואיך עושים את זה וכו' וזה יוכל לעזור לך עם ההתחלה של זה ויהיה בסדר. לא נראה לי שאת צריכה לדאוג ככ כרגע.

ואם לא, אז תמיד יש תמ''ל וזה אופציה שקיימת

נראה לי לגיטימי אם לא נעים לך ולא מתאים לך לא להניק.ממש בסדר שיש לכל אחת רגישות מסויימת ,ואם הנושא הזה רגיש לך - תעשי מה שטוב לך.

אבל- כן חשוב לבנות הסתכלות נורמלית על הגוף  שלנו.

יש 4 דרגות בבריאה- דומם,צומח,חי, מדבר,

ולכל דרגה יש כל מה שיש בדרגות מתחתיה.

מכיוון שאדם הוא דרגה מעל חי,יש לנו את כל מה שיש לחיות,

לא יודעת למה המילה "חייתי" (כמו שכתבת) נהפכה לדבר מרתיע,

בדיוק כמו חיות- אנחנו אוכלות,שותות,מתפנות וגם מניקות.

כמובן שתפקידנו כמדבר זה לא להשאר בדרגת החי אלא להעלות-

אז אנחנו לא אוכלות כמו בהמה, אנחנו מברכות לפני ואחרי ,שומרות על הגיינה ונימוס אבל בהחלט כן אוכלות!

אותו דבר בדיוק גם בהנקה-

בביקור ברפת את רואה שהפרה מניקה את העגל שלה-זה נהדר!

אז אנחנו לא מניקות כמו הפרה שכולם צופים בנו, יש שמיכות וסינרי הנקה ומטפחות - מבחר רב. ולא צריך להניק ברפת או בככר העיר,

אבל בהחלט אנחנו כן מניקות!

בעיניי זה פלא, רגע של אינטמיות של אימהות וקרבה ככ גדולה לתינוק. רק את יכולה להרגיע אותו, הוא כל כולו קשור אלייך ומשתוקק לינוק. זה פלא פלאי שאין לו אח ורע.

הרגעים שהם נרגעים תוך כדי הנקה הם קסומים, פתאום העיניים שלהם מתמקות בך בהכרת הטוב, והם מרפים מכל הלחץ הזה להרוות את הצימאון, עד שהכל מטפטף להם על הלחיים.. וואי! מתיקות בשיאה!!!

תראי כמה מדרשים איזכורים מרגשים יש לנשים מניקות בתנ"ך ובמדרשים-

משה שלא הסכים לינוק מנוכריה, אנטונינוס שבזכות שינק מאימו של ר' יהודה פעם אחת התגייר, חנה שהתפללה להניק ילד משלה..

התורה הקדושה מתייחסת להנקה כהשפעה רוחנית-

מי שזוכה לינוק מאישה כשרה הזכות הזו עומדת לו ומשפיעה עליו.

כשאני מניקה אני שרה לתינוק שלי פיוטים וניגונים, מתפללת עליו. זו זכות אדירה. זה ממש קדוש קדוש בעיניי. זה פלא איך אני צינור לשפע לתינוק קטן. 

זה עורר בחילה רק הכותרת, לא נכנסתי לקרוא.

גם לי יש אנטי הנקה (אחרי שהנקתי קצת 2 ילדים ושאבתי קצת ל1 והילד האחרון לא הנקתי בכלל)

לא רואה בזה דפקה, רואה בזה בחירה וגאה בזה. 

וכשהתינוק נולד זה היה ממש מוזר אבל תוך כמה ימים התרגלתי וזה הפסיק לכאוב והנקתי עד גיל מאוחר. ועדיין בין לבין תינוקות מוזר לי לחשוב על זה, אבל כשיש לי תינוק זה זורם בטבעי.

ובתור בחורה ונשואה בלי ילדים ממש דחה אותי הרעיון של ההנקה.

לא יודעת להסביר, אבל זה הרגיש לי כאילו להפוך את עצמי לפרה.

ומאוד אמרתי לעצמי שאם לא יתאים לי אז לא!

היום לא חייבים. יש תחליפים מעולים

וילדים גדלים מצויין גם בלי לינוק ויש להם קשר מעולה עם אמא שלהן

(אני לא ינקתי ויש לי קשר מאוד קרוב וטוב עם אמא שלי)

ולא יודעת מה קרה אבל כשילדתי פשוט רציתי את זה

והיה קשה להניק והתאמצתי מאוד ובסוף הנקתי

אז לדעתי תניחי לעצמך, זו תחושה לגמרי לגיטימית

ולא משנה מה יקרה כשתלדי אם תניקי או לא

הכל בסדר!

מותר לך להניק, מותר לך לא להניק.

ואגב, אין מצב בעולם שאני אסכים להניק ילד של מישהי אחרת

וגם לא שהילד שלי יינק ממישהי אחרת.

(מסייגת שאולי אולי רק אם הילד יהיה מורעב ברמות ולא תהיה שום שום שום אופציה אחרת...

אבל זה יהיה רק כי ארחם ממש על התינוק שבוכה מרעב וממש לא אעשה את זה בשמחה)

מה שאת מרגישה עכשיו הגיוני,

ייתכן מאוד שאחרי הלידה תרגישי אחרת, משהו ביחס לגוף משתנה סביב הלידה. 

אני כל הזמן אומרת לעצמי שהכל בסדר

ויש תחליפים ולא לכל אחת זה מתאים.

באמת בהשלמה ומה שיגיע יגיע

לוידת למה השירשור שהיה כאן ערער אותי.

תודה!

ואני גם ממש מבינה את המקום שלך, כי האזור הזה הוא אינטימי וצנוע, ועד כה הוא לא שימש לייעוד הזה.

אבל ממש מפריעה לי ההשוואה לחיות.

כי רואים בבסיס שהקב"ה ברא אותנו שונות מחיות. אנחנו מניקות סמוך ללב וזה הסימן הכי ברור לכך שהנקה היא קשורה ללב, פנים בפנים מתוך קרבה ולא פנים באחור כמו חיה. 

ולא צריך להתרגש אם יש אנשים שחושבים שזה חובה להניק.

תעשי מה שמתאים לך ולתינוק שיהיה לך בעז"ה.

אני מכירה לא מעט נשים שזה הגעיל אותן/היה נראה להן גדול עליהן ומראש החליטו לקחת כדורים לייבוש חלב. והן מגדלות את הילדים בשלווה ונחת.

אני גם מכירה כאלו שחשבו שלא יניקו וברגע האמת התאהבו בעניין.

אם כן רוצים להניק או לפחות לנסות לדעתי ממש חשובה פגישה עם יועצת הנקה *לפני* הלידה. ושיהיה לך אותה זמינה לבוא אליך לאשפוז שאחרי הלידה.

בדרכ גם אם יש בעיות הרבה פעמים אחרי חודש עולים על הגל וההנקה ממש זורמת וכיפית. (והיו לי מליון בעיות בהנקה הראשונה שלי). אבל נשמע שיש כאן עניין שיושב מעבר לזה אצלך, ולא רק החשש מהקושי. אז אם זה משהו שכן חשוב לך לנסות הייתי מנסה לברר על מה הז יושב ואם זה משהו שאת רוצה בכלל לפתוח או להחליט שאת שמה בצד ולא מנסה להתעסק בזה. שזה גם ממש בסדר. 

את לא חייבת לענות כמובן

אבל זה מאוד מאוד משמעותי

אישית גדלתי עם זה,אמא שלי הניקה בצניעות אבל הבנתי שזה מה שקורה, והיה לי הכי טבעי בעולם גם כילדה וגם כנערה שזה התפקיד של השדיים שלנו

רק הרבה אחר כך הגיע העניין המיני.

והאמת - שאולי להפך,היה לי מוזר שזה איבר מיני פתאום, שיש לו גם מובנים אחרים

אבל התרגלתי גם לזה

וכשאני רואה את הבת שלי מניקה בובות (וגם את הבן 😁) זה משמח אותי

אני במקומך לא הייתי מוטרדת מזה לפני שזה רלוונטי,רעיון טוב להמנע משרשורים כאלה

תנסי להיזכר מה היתה המחשבה שלך על יחסי מין בפעם הראשונה שנחשפת לזה (ואולי גם בפעמים הראשונות שזה קרה... כל אחת והתהליך שלה וכמה זמן ותהליכים שזה לקח)

לקראת לידה כן כדאי קצת ללמוד ולקרוא על זה,עדיף לא ממקרי קצה כמו להניק תינוק אחר או כמה זה כואב 😉 אבל ברמה הפשוטה והבסיסית ביותר

ואז אחרי הלידה להתנסות

בלי להתחייב לכלום! בלי לקבל החלטות

פשוט לבדוק איך זה...

לתת לזה את ההזדמנות...

בעיני זה רגעים מופלאים להניק את התינוק שלך

(ואין לי מושג מה דעתי על הנקת תינוקות אחרים זה לא מעסיק אותי)

אבל גם אם לא תצליחי להתחבר ולהנות מזה- אז לא חייב.ב"ה יש תחליפים טובים

את רואה את האזור הזה בתור איזור אינטימי ומיני כרגע,

אחרי שאת יולדת ואת מניקה זה הופך פתאום להיות משהו אחר לגמרי, זה דאגה, חיבור, הכי אמא שיש...

ביומיום כשאני לא מניקה, אין מצב שאני אחשוף את האזור הזה ליד מישהו, זה כ''כ פרטי, פתאום אחרי לידה אני מוצאת את עצמי מניקה ליד נשים אחרות, מכוסה, אבל לא נורא אם רואים קצת ולא כ''כ אכפת לי כי פתאום המקום מקבל התייחסות שונה בנפש וזה פלא שאין לתאר. אבל באמת לא תביני עד שלא תחווי את זה, אז חבל על השכנועים שלי, בע''ה כשתגיעי לגשר, תביני. וגם אם לא, אפשר להתרגל לזה בקלות, כי זה הורמונים שמנהלים אותנו.

כמו למשל, שתסבירי לילדה צעירה על קשר אינטימי בין בני זוג, היא תזדעזע ותיגעל ... אבל כשהיא תגדל יהיה לה הורמונים שינהלו את הרצונות שלה. ככה גם בהנקה, ההורמונים דוחפים אותך לרצונות שלך , מפלאי הבריאה. 

זה ירגיש לך ממש ממש אחרת.

וגם אז לא כולן מניקות וזה בסדר. ולפעמים לידה ראשונה יותר קשה ואח''כ קל. ולפעמים מושלם מהרגע הראשון. זה לא משנה. בכל מקרה מה שאת מרגישה עכשיו פשוט לא יהיה רלוונטי. אני מכירה מלא שהגעיל אותן וברגע שהגיע התינוק הן הרגישו אחרת לגמרי. כל המח והגוף וההורמונים מכווננים לזה. באמת אל תדאגי.

ותעזבי מניקות אחרים. זה ממש מיעוט ולא סטנדרטי (לא אומרת כביקורת או משהו) אם לא עושה לך טוב אל תתעסקי בזה. 

מבטיחים לך שזה יגיע כשיגיע הילד שלך, אבל זה לא מחייב וזה בסדר.

אני לא אהבתי להניק והפסקתי כי לא אהבתי ואני 4והבת את הילדה שלי אהבת נפש.

מותר לא לאהוב. מותר לך להכין את עצמך לזה שאולי לא ואולי בסוף כן.

אל תתרגשי גם אם לא תתחברי להנקה. הרבה מאוד אמהות גידלו ילדים אהובים ומחוברים על תחליפי חלב. 

להניק זה מאוד הגיוני מה שאת מרגישה יש סיכוי גדול שהתחושה שלך בנוגע להנקה תשתנה.

אני חשבתי שלא אתחבר לזה לפני הלידה הראשונה ידעתי שזה הכי בריא אז ידעתי שאנסה אבל לא חשבתי שאניק למרחקים בטח לא אשאב וכו.

בסוף יצאתי סוג של פריקית הנקה (לא שאני מניקה עד גיל 3 כן אבל את כל הילדים הנקתי עד שנה וחצי ככה ולא שילבתי תמל בכלל מה שדרש הרבה שאיבות).

יש גם השפעה למה שאת רגילה מהבית בעלך רגיל לזה שמניקים ולכן זה נראה לו הכי טבעי ורגיל שיש אם אצלך במשפחה זה לא ככה אז התחושות שלך ממש הגיוניות.

למה את עם כאלה רגשות שליליים סביב זה?.

זה. נכון שההתחלה היא קשה אבל אחר כך לרוב זה זורם... כל אישה ומה שיש לה, אני מאוד סבלתי בהתחלה ואחרי חודשיים שלוש הכל זרם לי והנקתי עד גיל מאוד מאוחר... יש בזה חיבור מיוחד לתינוק וזה המזון הכי טוב לתינוק, יותר מכל תמל. 

ובמיוחד אלה שמניקות עד גיל מאוחר

זה פשוט יוצר אצלי דחיה.

שילדה שהולכת ומדברת מגיעה לאמא שלה ומושכת לה בחולצה שרוצה לאכול.

בעיני לא רלוונטי-ודברים מסוג זה יוצרים אצלי דחיה.

הבעיה שלי לא שיזרום או לא. מכאב אני לא מפחדת

פשוט לא מתחברת לקונספט.

אני נראלי סבבה  עם זה

זה כולם שאומרים שיהיה לך ילד תרגישי שונה

ע"ע כאן בשרשור.

כתבת שדוחה אותך ילד שבא ומושך בחולצה.  

אפשר להניק לתקופה קצרה. נניח עד חצי שנה. יש הבדל גדול בין הנקה של תינוק קטן לתינוק גדול

(אני הנקתי עד גיל שנה וחצי בדכ)

אני כן ראיתי אמא מניקה ואחות

ובהריון הראשון הסברתי לכל העולם ואשתו שאני לא אניק וזה מגעיל..

בסוף הנקתי מהחדר לידה שנתיים..  אגב באפס בעיות. לא כאב לי אפילו יום. ב"ה!

וכדורים לייבוש חלב זה לא תמיד הכי נעים בעולם.

אבל, אצל הבאים הנקתי פחות. כמן שאת אומרת ילד ש הולך ומדבר... לא התחברתי

ומה שאני באה לומר לך

תבבואי פתוחה

בלי הצהרות

ומה שיקרה יקרה

תדעי שאפשר לביות אמא מעולה בלי להניק

תדעי שהקשר שלך עם הילד מהנסיון שלי ךא קשור למשך ההנקה בשיט,

ותדעי שאם תניקי- מרצון שלך ומחיבור לר יענין אותך מה זה נותן לילד שלך וכו אבל זה יתרום לבריאותו ולבריאותך.

וכל החלטה היא לגיטימית! כי אף אחד לא יתמודד עם הבחירה שלך חוץ ממך.

רק אומר שטכנית לי יותר קשה לא להניק. בקבוקים לנקןת לדרוג למים רתוחים ותמל בכל מקום... יותר קל לי להניק!

לשאוב נניח מגעיל אותי מעולם לא שאבתי מרגיש לי פרתי כזה כמו שאת מתררת. מול הילד שלי לעולם לא הרגשתי ככה...

אף אחת לא הניקה סביבי. לא אמא לא אחיות לא בכלל

מטרנה זה האוכל של התינוק עבורן כעובדה

אני החלטתי שאני זורמת ומה שיהיה יהיה. הייתי ה'מוזרה היחידה' מהמשפחה שלי

והנקתי רק את הבכור שלי (יש לי 2) באזור ה5 חודשים ושילבתי שאיבה

נהניתי מכל רגע. ההתנסות הייתה לי טובה, לא כאב לי בכלל בכלל, הוא זרם מהרגע הראשון ב"ה. היה שפע חלב והיה טוב.

כשנולדה הקטנה כבר לא רציתי כי זה תלותיות גדולה שהיא רק בי ולא תאים לי שאיבות עוד פעם. גם לא הנקה. אז נתתי מטרנה והכל היה טוב

ועדיין הייתי 'מוזרה' בעיניי המשפחה של בעלי, כי 'תניקי לפחות 3 חודשים, זה בריא..'

מסקנה: קודם כל אל תקשיבי לאף אחת ותעשי מה שאת רוצה וזהו. זה עניין של רצון שלך נטו. אבל אם את רוצה אל תמנעי מעצמך את הניסיון ותבואי לזה בראש פתוח

אני ממש מאמינה בזה שהנקה לא מתאימה לכל אחת. גם אצל אותה אישה יכול להיות שלא מתאים להניק את כל הילדים. וזה ממש בסדר

אצלי עשה פלאים.

היו לי פצעים מרוב גירודים.....

את יכולה לשים שמפו אחר או אפילו מרכך עם ריח שאת אוהבת בקצוות של השיער

העיקר של השמפו הטיפולי הוא בשורשים.לכן גם חשוב לעסות אותו ממש ממש פנימה

ויום למחרת חזר הדימום.

אחר כך זה המשיך ככה עוד תקופה.

בקיצור, את יכולה לנסות.

אבל לקחת בחשבון שיש סיכוי גבוה שהדימום יחזור.

סיכוי קלוש מאד ששבועיים אחרי לידה הדימום יפסיק. הוא אומנם לא רצוף אבל זה יכול להמשיך ככה כמה שבועות. (אפילו ארבעה חמישה ימים נקיים ופתאום- נזילה.

זה קורה...

ולדעתי הגוף עוד צריך את המנוחה שלו. לדעתי לפני חודש שווה לחכות לשבוע שלם נקי ורק אז להתחיל עם הפסק ובדיקות 

מרגישים את הכאב 💔

בעז"ה שהפס יחסיק מעמד!!

תוכלי לדעת אם זה הריון כימי.

זה חשוב לבדוק .

מניסיון אצלי, עשיתי בדיקת דם, היה הריון כימי, אח''כ היתה הפלה, אז הרופאים התייחסו להריון הכימי כלהריון מבחינת הסטוריה ונתנו תמיכה , כמובן שהיו עוד פרמטרים לתמיכה, גיל, בדיקות וכדו'.

אבל כדאי לדעת איפה אוחזים

בהצלחה

ובאמת שהרבה פעמים פשוט מחכים וזה נקלט.

בודקת איתן כבר שניםםםם

והן מזהות גם עם בטא 10-בוודאות

אז יכל להיות שזה פשוט שלב ממש התחלתי או הריון כימי

ואם במקרה נפלת על חבילה לא תקינה- לא יודעת..

לי אישית הן תמיד צדקו

אני ממש מקווה שהפעם זה זה ואני לא משלה את עצמי.

בפעם הקודמת אמרתי לבעלי שיצאה תשובה חיובית בבדיקה ביתית וכשקיבלתי מחזור הוא אמר שהבדיקות האלה לא אמינות וממש ביקש שאפסיק לעשות אותן (לא מצליחה, מודה💁‍♀️)

השאלה אם בבדיקות האלה תמיד יש פס נוסף?

ועכשיו מצאתי בדיקה מהחודש הקודם ואני רןאה שאז הפס היה נוטה לאפור ועכשיו יותר נוטה לוורוד אבל עדיין צריך להתאמץ מעט כדי לראות.

יכול להיות שקשור?

וואי, חפרתי🙊

וניהיה יותר אפור

וגם כשזה חלש אז קשה להבחין בצבע המדויק

אני גם פחות בקטע של כל הזמן בדיקות

ובדכ אני מצליחה להתאפק כמה ימים טובים

פחות בטירוף אחרי זה

שהיא חיובית לשווא לפעמים.

אצלי בדיקה כנה אף פעם לא פישלו

אבל אני מחכה לאיחור....

מצב של הריון כימי זה לא קשור לבדיקה ולחברה... אם יש חשד להריונות כימיים אז שווה לעשות בדיקת דם,כך זה גם יוביל למעקב אפקטיבי יותר אצל הרופא וכו

ומה שלא אמין זה בלוקייר (אלו עם הפלוס)

לי היה הריון כימי, ובמקרה בדקתי גם בתשובה כנה ולא היה פס בכלל, אז אני לא הכי ממליצה עליהם..

כי אנחנו גרים בחור ובמכולת מביך אותי לקנות

ואם אני רוצה לקנות מסופר פארם או משהו כזה חייבת שבעלי ייסע לקנות לי ובעלי בטוח לא יהיה בעניין 😅

וגם אני עשיתי מלא פעמים מאיביי וחוץ מפעמיים לא יצא אפעם חיובי אז מעניין שאת אומרת שהן פחות אמינות

אחרי האיחור ❤️

ועד אז לחשוב כאילו שאין כלום ..

בהצלחה 

ישר כשחזרנו מההורים רצת לעשות בדיקה ו... זו התוצאה! התחזק משמעותית מיום שישי

(המצלמה לא קלטה את הפס לפני כן)

בטא אני אוכל לעשות רק בסוף שבוע 😏

מתלבטת אם לספר לבעלי או לחכות קצת עד שזה יהיה יותר ודאי (שבענו אכזבות בקטע הזה, אבל הפעם מרגישה שזה אמיתי) מה דעתכן?

ושאלה אחרונההה 🤭

אני עם חום גבוה מיום רביעי, יכול להיות שזה קשור? 

אוף, לא יודעת מה יש לי, מרגישה במתח נוראי

מבינה את הציפיה והמתח

ובכא מניסיון ממליצה להרפות

ממליצה על the empowered wife.

זה נוצר ע"י גוים, אז לא מותאם ספציפית ליהודים, אבל לא רואה בעיה לשמוע את זה.

חוץ מאולי פרק או שניים על בגידות שדילגתי עליהם.

אין לי מילים. חיבוק גדול גדול!!!

מתפללת עלייך!

מקווה שתזכי לבשורות טובות בקרוב בעזרת השם!!!

מבינה אותך מאוד

האכזבה הזאת והכאב..

קשה כ"כ.

הלב איתך💕

את לא לבד

בעז"ה בקרוב ממש ממש ובשמחה ובבריאות!!!

ישועת ה' כהרף עין

שולחת חיבוק ענק, וזה הכי מותר בעולם להתאכזב ולבכות. הכי הכי טבעי ומובן. בעז"ה יגיע הרגע שתאספי את השברים האלו ותזכי לראות בקרוב בקרוב את הישועה המתוקה שלך 

הקב"ה רואה את הצער והכאב שלך והוא עוד יחזיר לך בשמחות בכפל כפליים.

זה לא הזמן לאסוף את עצמך עכשיו. תנסי לקחת זמן לעצמך ולהתפרק כמה שאת צריכה 🥺

אין לי אפילו שניה להיות ולפרוק

איך קשה לי

נשאר לי עוד עובר מוקפא 1 😪😪😪😪😪

איזה כאב לב על כמות ההורמונים האדירה שלחתי סתם, על הציפייה והכאב

אלוקים כמה קשה

הייתי שם... אי אפשר להבין את עוצמת הכאב וההתרסקות.

יש לך אפשרות לצאת מוקדם? או שלפחות אחרי העבודה יהיה לך זמן לעצמך? את חייבת את זה!

להתחפר בכאב, לבכות ולהשתחרר.. אולי לנסוע למקום שיעשה לך טוב , לכותל או לים...

או לומר דברים חסרי טקט. לא יודעת מה יכול להרגיע או להוציא אותך מהכאב העמוק...

יכולה לשתף שאצלי, אחרי תהליך שלא צלח היה שלב שהחלטתי להתמקד במה שיש ולהודות על זה.

לא יודעת אם יש לך ילדים, אבל אצלי היה ילד אחד בבית והחלטתי להתמקד בזה שהוא עולם ומלואו. להבין שיש פה עולם שלם, שהוא עוד יגדל ובעז"ה יקים משפחה ויהיו לו ילדים משלו ואני צריכה להודות ולשמוח בזה, ולא להפחית מערכו שיש "רק" ילד אחד.

החלטתי שאני ממש שלמה עם זה שכך תיראה המשפחה שלי.

אני אוסיף ואספר שאחרי כמה חודשים אספתי את עצמי והתחלנו שוב תהליך שצלח ב"ה. אבל ברגעים של היאוש, ההבנה שיש לי בן זוג, בית וילד מהמם וזה ממש המון ומספיק הצליחה להרגיע אותי.

את במקום לא פשוט עכשיו. כל כך כואב להשקיע את גופך, כספך וזמנך בדבר גדול כזה, לרצות כל כך חזק וברגע אחד החלום מתנפץ.

מאחלת לך להיות שלמה ומאושרת ❤️❤️❤️

משתדלת לראות את הטוב אבל זה קשה בטירוף

את לא חייבת עכשיו להיות אסופה...

לאט לאט השברים ייאספו ואולי אפילו תצליחי להדביק חיוך על הפנים. ולהמשיך להתפלל...

מכירה את ההרגשה, אני עברתי טיפולים כשכבר היו ילדים בבית, אני לא יודעת מה מצבך, אבל יכולה לתאר לעצמי את עוצמות הכאב ובטח פי מליון אם אין ילדים בבית.. רק הזמן מרפא, החזרה לשגרה והתקווה.. אל תתייאשי, גם מעובר אחד יכול לצאת עולם שלם. תני לעצמך זמן לנוח לנשום, לשמוח , אח''כ תחזרי שוב בכל הכח לקבל את העובר ולקוות שוב.

כדי שהדימום יסתיים ויהיה אפשר לראות בא"ס..

אבל אני במקומך הייתי הולכת השבוע. מקסימום יגידו לך שלא רואים טוב וצריך לחזור שוב אחרי X זמן.

(אגב לגבי הדימום אני יודעת שיכול להשתנות מלידה ללידה אבל זה כן גם מעלה את החשד לזה שיש עדיין שאריות.

בלידה השניה הדימום פשוט לא נגמר גם חודשיים וחצי אחרי הלידה ובאמת היו לי שוב שאריות למרות שבבדיקת רופא אחרי לידה הוא אמר שלא רואה) 

כי עד אז זה עדיין תקין שיש שאריות, כל עוד הדימום לא קיצוני.

חושבת שיש טעם ללכת עכשיו.

אחרי לידה לוקח זמן לרחם להתרוקן, גם אם השארית יצאה, יכול להיות שיש עדיין תוכן ברחם. אז יראו משהו באולטרסאונד, ולא בטוח ידעו להגיד מה. ואם עדיין יש דימום, אז אולי בכל אופן יגידו לך לחכות.

אני לא הייתי הולכת

לא נתנו לי הנחיות שונות מלידה רגילה (בדיקה אחרי 6 שבועות).

בפועל באותה לידה הדימום היה קצר משמעותית מלידות אחרות אצלי.

יצאה בחתיכות...

אצלי היא יצאה לא שלמה, המיילדת קראה לשני רופאים להסתכל והם אמרו שנראה שיש עוד חלקים בפנים ולכן עשו גם רויזיה.

האמת שאם את חוששת הייתי מנסה כן להבדק או לפחות להתייעץ עם המחלקה שהיית מאושפזת.

חיבוק , יודעת כמה זה קשה שניה אחרי לידה להתעסק בזה.

לעשות אולטרסאונד- לוודא שאין שאריות

התייעצתי היום גם ערופאת נשים

אמרה שאיןטעם לעשות אולטרסאונד מוקדם יותר כי גם אם יראו שאריות אז לא עושים כלום בשלב הזה ומחכים לפחות 6 שבועות לפני התערבות כל שהי  

אולי עד אז יצא לבד

אצל אשת מקצוע שמתמחה בלידות טראומטיות.

מזל טוב ורפואה שלמה!

אבל בטוח חייבת אחת טובה

פסיכולוגית מוסמכת

ולא אחת שמצהירה על עצמה כמטפלת..

אנסה לברר מי יכול לכוון 

מה שעברת..

הגיוני שככה תרגישי.

הייתי ניגשת לטיפול אם כי לא מבינה כ"כ בסוגי הטיפול.. 

-בהנחה שהסיבה לטיפולים ידועה,

יש לכם סיכוי להריון טבעי?

-עד כמה אתם רוצים/לא רוצים כרגע הריון?

מתאים לך להיכנס להריון חודשים בודדים אחרי לידה? התאוששת פיזית מההריון? 

יש לכם רצון לילדים צפופים (אפילו הפרש של שנה), או שנראה לכם אינטנסיבי לכם מדי?

אם יש סיכוי להריון טבעי (גם אם קלוש), ואתם רוצים, ואת מאוששת פיזית, בלי שאריות פיזיות מההריון - לכו על זה, ואם הקב"ה ישלח לכם טבעי בקרוב - מעולה. רק תקפידי על חומצה פולית, ברזל, מולטיויטמין, שלא תגיעי להריון עם חוסרים

אם יש סיכוי טבעי וזה לא משהו שאתם רוצים בו כ"כ מהר- אז כן יכול להיות נכון למנוע, למרות ההמתנה

(גילוי נאות,

כותבת מנסיון אישי)

לי הרופא אמר שמיום שאני לוקחת אני מוגנת

אבל תבדקי את זה… 

של הוסת.

תחילת המניעה של גלולות מאוד תלויה מתי מתחילים את הגלולה הראשונה.

אם את מתחילה (כפי שמומלץ) ביום הראשון של הוסת, ברור שביום הטבילה את כבר מוגנת.

כי יעברו מספיק ימים.

אבל אם, כמו שמובן במקרה של השואלת, את מתחילה את הגלולה הראשונה רק במהלך ה -7 נקיים (כתבה שטובלת כעבור 5 ימים מרגע שהחלה את הגלולות), זה לא מספיק כדי שהמניעה תהיה יעילה.  

ככה שאין לי מחזור בכלל.

מדובר על פומיניק. אולי בגלולות שהן לא של הנקה זה אחרת

גם בעלון של גלולות הנקה רשום, בין יתר הנחיות השימוש, שמומלץ להתחיל ביום הראשון לוסת  

כתבת בפתיח שאת לא אחרי לידה… ואת טובלת - לכן הסקתי שאת טובלת אחרי וסת רגילה.

אצלך המניעה אכן תהיה מלאה אחרי 7 ימים מהיום בו התחלת את הגלולות.

קישור לעלון סרזט - זהה לפומניק.

https://a7.org/?file=20170205203653.pdf

לק"י

תבקשי המלצות מאנשים לגבי הדברת כיני יונים.

אנחנו לקחנו מהאתר מדרג (קחי בחשבון שהוא מעביר להם חלק מהסכום, אז זה עלול לצאת קצת יותר יקר).

אחרי שלקחנו מדביר שהמליצו לנו עליו, אבל הסתבר שאת ההדברה שהיינו צריכים הוא לא יודע לעשות.

עשה חצי עבודה וזהו....

עם מדביר איפה לחפש. ואז הוא יוכל גם לבוא לחפש בעצמו (בתשלום)

תסתכלי על הקירות/תקרה באזור החלונות

אולי יש חלון כלשהו שיש/היה בקרבתו קן

פעם ראשונה שאני שומעת

ואולי זה ההסבר למה שקורה לי!!!

די קרוב לחדר שינה שלנו בנו קן, הוא כבר נטוש

אין לנו דרך לפנות אותו כי זה לא נגיש בכלל

שנראה כמו נקודה שחורה שהולכת 😖

תסתכלי טובעל הקיר או התקרה באזור של החלון

היא פיצית אז נורא קשה לעקוב אבל היא נראית לך חיונית? רגועה בסך הכל? ממלאת לפחות 6 טיטולי שתן ביממה?

לפעמים פתאום כשהם גדלים ההנקות מתקצרות מאוד אז לא הייתי משווה את משך הזמן של ההנקה, אבל התיאור שלך נשמע שבאמת משהו מפריע לה. 

אולי הזרם חזק מדי? זה יכול להיות מתאים לתיאור, לפעמים כשיש זרם חלב זה גורם להם דווקא להתנתק ולהרבה שיהוקים. אם כן תנסי לסחוט קצת לפני ההנקה או להניק כשהגוף שלך מוטה אחורה בחצי שכיבה ככה כח המשיכה יהיה נגד הזרימה של החלב.

בהצלחה!

זה. אומר שככל הנראה היה ביוץ.

כדאי להתמקד עכשיו בימים שהפס כהה.

בהצלחה ובשורות טובות 

להעסיק אותך

סתם קוריוז - היו מחויבים אלי משנה לשנה שלוש שנים בגלל הריונות וחופשות לידה

ובסוף השנה השלישית קיבלתי קביעות ..

שאפשר להוציא ולתכנן מתי יוצאים לשמירה..

שמירת הריון זה כשיש לכך צורך רפואי וששמירה באמת תעזור לזה.

סתם בגלל בחילות, תחושה כללית, התייבשות לא  יתנו לך...

לא כתבת באיזה שלב את..

אבל בעקרון בהריון אסור לפטר אותך גם אם אין לך קביעות.

ולמדתי לגרום להם להעריך אותי..

לפרט להם, אני לא מרגישה, בכל זאת אעשה השתדלות ואגיע לעבודה.. וכדו'... 

לפעמים הכל זה באיך את מנגישה את הדברים. אבל קודם כל את צריכה להרגיש את זה בתוכך. אני עושה את מה שאני יכולה, אני משתדלת הכי שאפשר במצב הקיים וגם להנגיש את זה להורים ולצוות ההנהלה. לא באופן מתנצל, עם ביטחון.

את לא הראשונה ולא האחרונה שנעדרת לפעמים בגלל ההריון... ואם היו מפטרים מורות/ לא נותנים קביעות , על הרקע הזה... היה חוסר במלא מורות.

רואים אותי פיזית, שאני מרגישה זוועה. בישיבות צוות אני בקושי מתפקדת... המנהלת שלי יודעת שהייתי במיון, שאני מגיעה כשאני לא מרגישה טוב.  ועדיין כשאמרתי לה שיש לי תור לרופאה ולא אוכל להגיע לעבודה היא ביקשה ממני לדחות שזה לא יהיה על העבודה כי לא הייתי תקופה. הרופאה הציעה על השמירת הריון אם אני אמשיך להרגיש ככה...

אולי זה יותר עבודה עצמית לשים את עצמי לפני כל השאר

במיוחד שאת מדברת על חודשים קדימה

מבחינה חוקית כמו שכתבו לך אסור לפטר אותך

בבוא היום תחליטי מה את עושה.. ותראי אם השמירה בכלל עומדת על הפרק.

מנסים לגרום לכמה שיותר צוות להגיע כדי שלא יהיה להם בלתמים ולכן עושים פרצופים על כל בקשה.

כשתבהירי לה שאין לך אפשרות אחרת, תהיי בטוחה בעמדה שלך אז היא צריכה לתת לך.. 

אני גם הייתי עם בחילות נוראיות והתייבשות מידי פעם, הרופאים לא קראו לזה היפראמזיס  ולא הציעו אפילו שמירה.. ימי מחלה לקחתי כמה שהייתי צריכה...

זה פשוט סיוט והתרופות לא עוזרות ואני פשוט קורסת... ואני לא מכירה אף אחת מסביבי במצב שלי או שהייתה בו..

כולן אומרות לי שגם להן היו קצת בחילות בבוקר. אבל אני פשוט מקיאה כל הזמן ובקושי מסוגלת לאכול בגלל הבחילות ואני מרגישה שבאמת עוד רגע ואני לא מצליחה לשרוד את זה..

יש מישהי שחוותה את זה? אני לא יודעת מה לעשות, אפילו במיון לא הצליחו לעזור לי אז ולא הבינו למה אני מרגישה ככה זוועה

אני חושבת שמקבלים רק על סיכון בהריון ממש

אז לפני התכנון שלא האם לצאת או לא

כדאי לבדוק אם יש לך סיבה טובה שרופא יאשר לך שמירה.

התייבשות זה לא בגלל שאת בכללי בסיכון זה כי הכנסת את עצמך לבעיה כי לא שתית מספיק.

בגלל בחילות והקאות יתר (מה שגרם להתייבשות). הגעתי למצב שלא יכולתי לזוז ובעלי פשוט הרים אותי והחזיק אותי כל פעם..

ועם התרופות שאני לוקחת אני עדיין מקיאה וחלשה מאוד וחיוורת- כל הזמן שואלים אותי אם אני מרגישה טוב... אז כן מאמינה שיש סיבה טובה.

אני כרגע לא יוצאת כי זה סוף שנה ואמא של תלמיד עשתה למנהלת שלי מצפון וגם לי על כל ההיעדרויות שלי לאחרונה, ואני יודעת עד כמה התלמידים מחכים לשיעורים שלנו. רק שזה סוחט אותי ואני מרגישה שזה שוב מגיע לקצה

אז תראי קודם תוציאי את האישור לשמירת הריון שיהיה לך ביד (עד שאין לך אישור מונפק אל תבני על כלום)

הכי טוב להתייעץ עם עו'ד לענייני עבודה ולא בפורום כללי כי כל עניין לגופו

אבל הנחת היסוד שאני אומרת שהתקופה תצטבר לך לוותק בגלל שאת בהריון והם לא יכולים לפטר אותך אבל אם ימצאו סיבה טובה אחרת בלי קשר להריון הם יכולים להשתמש בה.

הוא משלם לפי השכר בחודשים שלפני הלידה.

אז חשוב שתהיי רשומה בתור עובדת ולא מאובטלת בחודשים האלו אם את רוצה לקבל שכר מלא בזמן חל"ד.

אז תבקשי שיבוץ לשנה הבאה כדי שתהיי רשומה בתור עובדת ואז אחרי שאת מקבלת שיבוץ ורשומה את יכולה להוציא שמירה (אם יש לך סיבה רפואית שנותנת שמירה) וזה לא אמור להשפיע על ההעסקה שלך או על דמי לידה.

אפשר לפטר בהריון צריך אישור של משרד העבודה.

מכירה כמה שפוטרו

קודם כל לדעתי אפשר להפסיק להעסיק אותך, גם בהריון, כי החוזה שלך הוא כאילו לשנה אחת. ויכול להיות להם אישור שאין לזה קשר להריון. ז"א זה לא נחשב פיטורים. תבדקי את זה.

דבר שני- חל"ד משולם ע"י ביטוח לאומי בהתאם לכמות החודשים שעבדת לפני היציאה לחלד.

דבר שלישי- שמירת הריון תלויה באישור של משרד הבריאות, ואת מקבלת את האישור רק אחרי כחודש בבית. ז"א שאת יכולה לקחת את זה כימי מחלה ורק אחכ הם מאשרים בדיעבד ונותנים לך החזר על אותם ימים שלקחת ימי מחלה. קחי בחשבון שגם אם הרופאה המליצה הם לא תמיד מאשרים. זה תלוי נסיבות ואשפוזים וכדו'.

מה בפועל כדאי לעשות?

תבררי את כל הפרטים הטכניים ואז תחליטי.

תקבעי תור לרופא של אנדו, שיתן את האבחנה ודרכים לטפל (תחפשי בגוגל,יש רשימה של מרפאות אנדו ורופאים מומחים )

ואת יכולה לנסות גם שיטות טבעיות, כמו שיטת שרמן, שיטת אביבה, יוגה נשית

מחזור ממש לא אמור לכאוב כמו צירים!!

דיקור סיני וכל מיני שיטות

יש לי חברה שזה מציל אותה 

מישהי עם נסיון גם תדע לסמן ולחורר את המקום הנכון.

מליצה על מחורר חד פעמי ככה זה הכי סטרילי

ורק אחר כך מחליפים לעגילים מזהב.

אפשר מראש לעשות עם עגילי זהב?

ותודה על התגובה 👍

בקניון, אבל בחנות עם המלצות.

לפני שעושים את החור מסמנים עם טוש, ואז אפשר לבקש להזיז טיפה אם נראה לך לא מדוייק...

כדאי לקנות מראש חומר חיטוי וצמר גפן שיהיה בבית. ולהקפיד לחטא פעמיים ביום.

אנחנו קנינו עם סוגר מיוחד לילדות, זה היה באותו המחיר וזה ממש מומלץ בעיני.

העגילים הם מסטיינלס סטיל. יש כאלו שרגישים לזהב, ולכן אני דווקא לא הייתי עושה חורים ראשונים מזהב. (אחותי רגישה, ועגילי זהב עושים לה זיהום...)

ומכירה מלא שאלרגיות לסטיינסטיל ודומיו

למלא זה עושה אינפקציה

🙈🤔

אצלנו כולן במשפחה עושות אצלם..

ככה נראה לי שהם בסדר

לא יודעת אם יש להם סניף קרוב אלייך, תבדקי 

בהצלחה!!!

( הבת שלי בת 4. העגילים נפלו לה באותו שבוע. ותוך חודש נפלו איזה 7 פעמים עד שפעם אחת לא מצאנו את העגיל ונסתם לה החור.)

אני בעצבים

ככה זה אמור להיות?

אחרי זה כשהחלפנו היו כאלה פחות מוצלחות שנפלו

אבל הראשונות ממש לא

יש סוגר מיוחד לילדות

הלכתי בעבר עם גיסתי לעשות לבת שלה, לפני איזה חצי שנה

העובדת בחנות אמרה שאם רוצים להחליף עגיל צריך לבוא לחנות לפתוח את הסוגר.. לא יודעת עד כמה זה קריטי אבל בכל אופן - לא נפל בינתיים

היא בת שלוש עכשיו. 

התייאשנו מהעגילים. חבל על כל אלה שנאבדו.

אחרי בערך שנתיים חזרה אליהם, הייתי בטוחה שהחןר נסתם. במשחק עם חברה ניסתה לשים, התלהבה שאפשר וחזרה לעגילים. בתקווה שהפעם יחזיק מעמד. עכשיו בגיל יותר בוגר, שיכולה לקחת אחריות.

ד"א בקמיליון יש עגילים במחיר טוב, לנו מחזיקות מצוין כולל מקלחות.  

זה מפריע לו?

יש תינוקות שאוהבים להרגיש את הסורגים..