לפעמים כשמאוד חם בחדר ויש הרבה שכבות אז התינוק מזיע, ולכן נהיה רטוב, ואז הוא מתקרר מזה... בקיצור כדאי לשים לב שזה לא המצב.
ולגבי האמא גרועה /אמא נהדרת, לדעתי, שלא באופן ספציפי אלייך אלא באופן כללי לתפיסה זאת:
לכאורה, מה זה אמא טובה? יש כל כך הרבה גישות, לפי אחת את טובה, ולפי האחרת גרועה.
וגם, ולפי רוב הגישות, לרוב אין לזה סוף. לרוב את תמיד יכולה יותר להשתפר ולהיות טובה יותר, ולכן, מאחר ואינך עומדת במקום הטוב יותר, את עשוייה לחשוש שמא עכשיו את גרועה. ולמעשה זה כלל אינו נכון.
כמו שלתינוק שלך "מושתל" ידע, ולכן הוא יודע להתברג בתעלת הלידה, לזחול וכו'
גם את, כאישה שהקב"ה ייעדה להיות אמא, בעצם יודעת להיות אמא.
איפה שצריך - כדאי להתייעץ, ללמוד ולשמוע עצות (כמו מה ששאלת פה על השפתיים).
לפעמים זה ממש חובה להתייעץ.
אבל תמיד כדאי להקשיב לעצמך. בד"כ זה אפילו ממש מספיק.
ופשוט לא לתת ציונים. את אמא. לא גרועה ולא טובה. אמא. מתוך כך זה ממילא טוב.
עשית טעות לפי דעתך? מצויין, למדת לקח ותתקני. אין צורך לשפוט, אין צורך להלקות בייסורי ההאשמה.
תאמיני שהטעות היתה לטובה, שלפעם הבאה תדעי איך לנהוג. זה חלק מדרך החיים שלנו, זה חלק מביסוס הידע שלך. כמו ילד שבתחילת ההליכה שלו נופל, ומייד בלי לבכות קם וממשיך ללכת (כל פעם שראיתי את זה אצל הילדים התפעמתי ושיננתי את הלקח).
כשתהיי משוחררת מלתת לעצמך ציונים, יהיה לך קל יותר להקשיב לעצמך ולפתור דברים, וגם לדעת מתי את צריכה עיצה.
חוץ מזה, בהתייחס לרקע אצלך - לפעמים בהריון השני לנשים רבות יש יסורי אשמה שזה על חשבון הילד הראשון (לדוגמא הפסקת הנקה, פניות ויחס). ובעצם זה לא נכון, חוץ מזה שהן מקיימות מצווה, הן גם יולדות עוד אחים לילד - שזה מתנה נפלאה לילד עצמו (ולכל אחד מהילדים האחרים). המשפחה היא בין השאר מעין חברה קטנה שבעזרתה הילד לומד להסתדר בחברה גדולה יותר.
זכית להיות אמא. זכית להיות שוב בהריון. ודאי שחוץ ממה שההריון מצריך יש לך עוד חובות שונות, חוץ מהטיפול בילדך. אך מי ששם אותך במקום הזה זה מסובב העולם. ולכן את יודעת שאת יכולה להתמודד במקום זה בו את נמצאת. זה המצב, ובמצב הזה אני בטוחה שאת עושה את מה שטוב. שזה הכי טוב ממה שאת יכולה. יכולה = כולל היכולות הפיזיות, הנפשיות, הטכניות, והידע והניסיון...
שיהיה בשעה טובה!