פורום הריון ולידה (עמוד 5357)

לא שקל לי כל יום שלישי, אבל הפעם...

-הצלחתי לאפות עם הילדים את העוגות למשלוחי מנות, למרות הכל?

-הלכתי לבת מצווה של שכנה אתמול בערב, למרות הכל??? ( ובכיתי שם)

-בשלתי מלא אוכל להמשך השבוע שלא יהיה ריק בבית בימים שאני עובדת...

-הסל כביסה שלי כל כך מרוקן שאפילו הבת שלי אמרה הבקר: "אמא , תראי איזה פלא, הסל כביסה שלנו כמעט כמעט ריק"!!! ( מצחיקולה שנונה שכמותה)

(ובמילים אחרות: הבית מתפקד למרות שהאמא לא ממש...)

-קמתי הבקר ופגשתי את כל ילדי: בריאים, שלמים ושמחים. ( אולי עכשיו כבר אדע להגיד את זה כל יום ג', חבל ששוכחים כל כך מהר, כמה שזה לא מובן מאליו...)

-הבת שלי הצליחה לישון הלילה רצוף ( לא, זו לא התינוקת, זו בת ה10 שכבר שני לילות לא ישנה כמו שצריך...)

סליחה על ה"כי טוב" העצוב הזה. זה הכי טוב שהצלחתי היום.

באמת ב"ה שהילדים שלנו בריאים!!!!!!!!

וכל הכבוד לך על העוגות..מה עם מתכון?!

מא----ד מסובך:

3/4 כוס שמן + 1וחצי כוס סוכר. למיקסר, לקבלת תערובת אוורירית.

להוסיף: 3 ביצים בזו אחר זו.

כפית תמצית וניל.

להוסיף לסירוגין את החומרים היבשים והנוזלים:

יבשים:  2וחצי כוסות קמח , 1/2 כוס קקאו ושקית אבקת אפיה.

נוזלים: 1וחצי כוסות מים ( או: 1 מים וחצי יין, או 1 מים וחצי מיץ תפוזים, או 2 קופסאות לבן- למי שרוצה חלבי)

להעביר לתבנית ואפות בתנור שחומם מראש ל 180 מעלות.

אנסה ואני יעדכן אותך.

וכל הכבוד על המאמץ

אני מאמינה , שזה אפשרי , ויום אחד יהודה ושומרון יהיו מלאים ערים וכפרים ב"ה . אם רק לא יפריעו להם בממשלה . קורים שם דברים נהדרים.

סופסוף התחלתי לסדר קצת דברים , לנקות . מצאתי דולה מתחילה במחיר לא יקר , שב"ה תלווה אותי לבית החולים . זה מתקרב (עוד חודש וקצת) , אני מתקשה להאמין. אולי בהזדמנות זו , תעזרו לי להאמין , שזה אפשרי , ושאני אכן , מעל גיל 40 , אזכה להיות אמא ??? ואם ירצה ה' - אז למרות כל התחזיות השחורות של רופאים מסויימים - זה יהיה תינוק בריא , נורמלי??

נ.ב וגם אם חס וחלילה - אז ב"ה יבואו עוד ילדים - ובאשר לתינוק הזה אתן לו/לה את כל האהבה והטיפול הטוב שאפשר.

מקווה שזה היה בכל זאת פעמיים כי טוב

יהודה ושומרון יהיו מלאים ערים וכפרים יהודים . סליחה אם זה לא פוליטיקלי קורקט .

ברכה והצלחה

בקלות ובשמחה

בידיים מלאות

שרית

ב"ה - התחלתי שלישי.

כל כך רוצה שכבר יראו בטן!

עייפה -אבל זה טוב! ואני מקבלת את זה (או לפחות מנסה..) באהבה..

מתחדד לאור האסון כמה זה מדהים, כש2 חברות טובות מתארסות זו אחר זו.

שנזכה להקים עוד משפחות רבות רבות! זאת בניה של אמת, ממש בניה של נצח.

וכמובן שבשורה טובה להתחיל שלישי- גם אני בדיוק שם מחכה שההקאות יעברו קצת

ומקווה שהבן שלי לא יהיה עוד שפן ניסיון....

ועוד דבר, חברה מחו"ל שיש לה מחלה גנטית הגיעה לארץ ויוצאת עם מישהו ממש רציני 

תיקנו לנו את הטלפון...!! (באים לישוב שלנו רק בימי שלישי...)

בעלי עבר טסט..

ושבוע שעבר ביום שלישי היה לנו יום נישואין..

(לא היה לי איך לכתוב...)

יום טוב לכולן ובשורות טובות!

הבת שלי התנהגה היום יותר טוב משהיא התנהגה אתמול ושלשום! כל יום היא משתפרת!

מישהי אמרה לי היום שאני רזה מאוד (למותר לציין שאח"כ בחנתי שוב את התמונה כדי לראות על מה היא מדברת )..

עשינו קצת סדר בבית, ועכשיו יש רק עוד 70% בלאגן. יפה לנו.

אה, נפטרתי מהרבה דברים (יחסית) היום. כל הכבוד לי

שימחתי את אור היום הכחושה

כל הכבוד לך שנפטרת מדברים!!! זה צעד ממש חשוב בדרך למיגור הבלגן (הדרך נמשכת בכל מקרה, אני חושבת שהיא תסתיים אולי כשנצא לפנסיה).

וזה גם מצביע על שליטה שלך בחפצים שבחייך. את לא תלויה בהם.

אבל בהחלט א"א להגיד עליי שאני כחושה (מחמאות אחרות יתקבלו בברכה. תודה ).

ובנוגע לדברים- תראי, נפטרתי בעיקר מעלוני שבת ודפים למיחזור (ושקית זבל), אבל הייתה גם שקית לחנות יד-שניה, אז זה אכן ממגר בלאגן. או ערימות. או אבק

ותודה על ההערה האחרונה. רכשתי לעצמי את היכולת הזו פעם...

התחלתי חודש חמישי ובבת אחת יצאה הבטן... |סמיילי שמן|

בעלי במילואים (החלק הפחות טוב..) אבל אתמול קניתי מלא בגדי הריון... טוב, לא ממש מלא...

ישנתי לילה ברציפות  (אחרי שמשבת אני בחרדות אז לא ממש ישנתי...).

כיף לי בעבודה

ופורים עוד רגע ואני מאוד מאוד אוהבת את החג הזה...

ואני מקווה שהשבוע הקרוב יהיה יותר שמח....

חג שמייח

שמשהו השתנה בי.

אשמח מאוד לדבר על הדברים לעומק באישי,

אם יש לך צורך...

 קשה מאוד,אבדה גדולה.

כל כמה שנים הנבלות האלו רוצחים משפחה . אבל מחשבה שעלתה לי - זה שאם הכל אמת (ויש לציין שאני לא מהמאמינים  , ואני לא רוצה לזרוע פה הרהורי כפירה) אבל אם הכל אמת - אז הצדיקים האלו יפעלו בשמים וזה צריך להיות מורגש פה .

ועוד משהו קצת מצמרר - אם לא היו מגרשים אותם מגוש קטיף , הם היו היום חיים.

קשה.

התחושות הקשות והפחד..אני מאמינה שאין אחת שלא עובר לה בראש כל התחושות וההרגשות.

ולגבי אמונה,לא הכל אנחנו רואים ולא על הכל כאן ועכשיו יש תשובה.

ואנחנו לא יודעים מה היה קורה אם..הם היו נשארים בגוש וכו'..

ואכן קשה,אסון גדול,ואבל כבד.

יקרה, אין לנו דרך לדעת את זה בוודאות. אולי כן, ואולי לא (וכן, זה נורא להגיד את זה ולחשוב על זה, אבל כך אני מאמינה).

חיבוק חזק. תשמרי על עצמך ועל הקטנטן שבפנים.

והמרכז זה לא א"י האמיתית?

זה לא הפורום המתאים אמנם, אבל מי שמחרף נפשו לגור במרכז עם מחירים בשמיים, מזג אויר זוועה ואויר מלא פיח ושכנים מעשנים ומוסיקה רועשת מכל הכיוונים (גם בשבת), וכשרואים אותך שואלים: מה, הגעתם מבני ברק?

החברים הכי קרובים שלנו גרים רבע שעה הליכה, אין לי ממי לבקש ביצה ועגבניה כשאני נתקעת באמצע בישול!

יש כאלה שמוסרים נפשם על קירוב יהודים בכל רגע שהם ברחוב ובאוטובוס ובסופר, ולא גרים במרכז כי זה נוח להם וקרוב לעבודה.

סתם מציק לי. הרבה אנשים פשוט לא יודעים איזה עבודת קודש עושים כל אלה שגרים במקום שהוא לא ישוב דתי.

שיש שעוזרים עם קירוב רחוקים ויש שעוזרים בלחזק  את אחיזתנו בארץ ישראל והיא מרגישה שהייתה שמחה לקחת חלק בזה ונבצר ממנה

ואני אישית (כמובן ע"פ דעת גדולים ) חיה בגישה התורנית שאומרת שא"י יותר חשוב מקירוב רחוקים כי מי שדבק בא"י  א"י תשפיע על כל החיים שלו אבל לא כל הרבנים סוברים כך ולכן כל אחד העיקר שיכוון את ליבו אל אבינו שבשמיים ויעשה מה שהוא מרגיש שהכי יקרב את הגאולה וכשיבוא משיח יתבהרו הדברים לאשורם וכולי תקווה שה' יאמר קץ לצרותיינו וימחה את זרע עמלק מתחת השמיים אמן !

וח"ו זה לא בא ממקום של יוהרה אלא הבהרה אף אחד פה לא חושב שחייך פשוטים להיפך ...

כי אני לא שמעתי על גישה תורנית שאומרת כך.

זה נשמע לי בערך כמו להגיד "שמירת שבת יותר חשובה מהנחת תפילין כי..."

שתיהן מצוות חשובות מאוד ואין סתירה. וצריך אנשים שיגורו גם כאן וגם שם.

אני באופן אישי לא שמעתי על רב שאומר דווקא לבחור בהתיישבות על פני קירוב. כל אחד צריך לקבל הוראה אישית, על פי כישוריו ויכולותיו ועל פי הצרכים בשטח.

יפנהאותך למה נראה לך שאכתוב בעלמא החיים שלנו הם לא בכאילו הם באמת ואם אדם בוחר בדרך במיוחד כזאת סביר להניח שיש לו על מי לסמוך ...

אני כותבת מתוך תמיהה לא ביקורת ח"ו

ויבוא משיח ויגיד לנו ...

כי כמו שאמרתי, מצוות יישוב הארץ לא פחות חשובה מקירוב רחוקים, כך שודאי שלגור ביש"ע זו מצווה גדולה, וכל מי שמקיים אותה - יכול לסמוך על רוב רובם של המנהיגים התורניים שיעודדו זאת.

אמנם אני לא אתאמץ עד כדי כך שאני אתקשר במיוחד לרב עוזי כדי לשאול על כך, אבל בכל אופן מעניין אותי לשמוע על הגישה הזאת, ואם יש לך הפניות לחומר של רבנים גדולים שאומרים כך, אשמח לקרוא.

להגיד מה יותר חשוב, כי שתי המצוות האלו חשובות מאוד. אנחנו לא עושים תחרות עם אף אחד מי עושה דברים יותר חשובים או למי יותר קשה במה שהוא עושה, אבל מאוד קשה לי עם זה שאנשים לא מבינים את זה, ומבטלים ברגע את מה שאחרים עושים בערים. אני מרגישה סוג של זלזול מצד אנשי יש"ע! זה מה שקשה לי. גם אם אתם חושבים אחרת וגם אם הרב שלכם אמר שעדיף לגור ביש"ע, אל תזלזלו (ואפילו תעריכו) את אלה שלא גרים שם כי הרב שלהם אמר אחרת.

(היה לי הרבה יותר כיף לגור בישוב נעים עם אויר ואוירה מאשר בעיר סואנת בלי אויר ובלי אוירה)

שלא בטוח שהייתי מצליחה לעמוד במקום שלכם אני עירוניסטית במקור אז יודעת מה זה אומר .... אשריכם

שרית

שיש באתר ארץ ישראל ממשיכים ובגאון שיעורים שלו ושל אחרים וגם את הספרים "קול התור" הוא הכבד וגם "אם הבנים שמחה " וגם את קובץ הספרים -תורת הגאולה :חזון לציון, מוסר היסוד, דורש  לציון הם ספרים קריאים וקלים אם יש לך רצון לעוד משהו תכתבי יש גם את האתר "קול הארץ" הוא די בהקמה אבל יש כמה שיעורים שם .... אם תרצי עוד אשאל את הרב עוזי - הוא ד"א החתן של הרב לוינגר .  

שרית

התכוונתי יותר אם יש מקור ממוקד, שמצביע על העדיפות של התיישבות על פני קירוב. אמנם לא למדתי בעיון את הספרים שהזכרת (גם אם ארצה, זה ייקח לי כמה שנים טובות ), אך מהיכרות רחוקה איתם לא התרשמתי שמוזכר בהם משהו כזה.

האינטרנט חוסם לי אתרים שהוא לא מכיר, כך שלא הצלחתי להיכנס לאתר של קול הארץ.

נכנסתי לא"י ממשיכים, אבל אני לא יודעת איך למצוא שם משהו שעונה על ההגדרה של השאלה הזאת.

בכל מקרה, הכרעה בשאלה כזאת צריכה להיות נתונה לגדולי הדור (או לכל אדם בנפרד). זה בעיקר מה שרציתי לדעת.

שיהיה לכולנו ברכה והצלחה ושנזכה לכוון ליבנו לאבינו שבשמיים

וה' יאסוף את כל ההשתדלויות של כולנו ויאמר לצרותיינו די ויביא משיח בקרוב ממש אמן!!

אני צריכה להסביר , אני בעצמי לא מאד אדוקה בדת , וגרה באזור שקט מאד , ושמאלני מאד . אז חשוב לי להדגיש את זה שיהודה ושומרון זה ארץ ישראל -  ...וקצת יותר . אבל בהחלט מי שגר בגוש דן ליבי ליבי לו (ובינינו , אני מאחלת לו , שתהיה לו הזכות לגור ביש"ע - וגם לעצמי - אם כי יש לי רגעים שבהם בא לי לעזוב את הארץ ולגור באיזה כפר שקט בסקנדינביה...- אבל אם לא שם - אז ביש"ע)

כן , לגור בגוש דן זו מסירות נפש. אני למשל , לא הייתי מסוגלת.

שמעתי על גרעינים תורניים בלוד למשל , וביפו ואני מניחה שיש אנשים פרטיים שלא במסגרת גרעין עושים קידוש שם שמיים . אני מעריצה מרחוק

עוד לא השתחררתי מהפיגוע הזה. לשמחתי אני לא צופה ב"אח הגדול" . לא ראיתי אפילו תכנית אחת - אבל ההרגשה שלי שהטלויזיה מטמטמת את האנשים - והם הופכים קהי חושים לאסונות האלו - וזו טרגדיה בפני עצמה .

אני כבר יומיים דיי מושבתת.

אי-אפשר להבין את גודל האסון

אין מילים שיספיקו כדי לנחם

וגם יכול לקראת עם כל אחד...

כנראה יעבור בעוד חודש - חודש וחצי.  ככה לפחות אני מקווה .(ליתר ביטחון כדאי אולי לשאול עוד רופא)

גם אצלי זה ככה, לא חשבתי אפילו לבדוק, זה נראה לי פשוט שהשרירים תפוסים מעומס לא רגיל

וגם בהריון הקודם זה היה.. עבר אחרי הלידה

וגם עכשיו זה לפעמים ממש חזקים שזה משתק אותי.

קרה לי כבר כמה פעמים שקמתי לאחד הילדים בלילה ופשוט נתקעתי, לא הצלחתי ללכת מרוב כאבים והערתי את בעלי שייגש לילד.

ממש לא הייתי מסוגלת לזוז..

זה כבר נשמע יותר רציני מסתם שרירים תפוסים..

אז אולי באמת כדאי ללכת לעוד רופא כדי לבדוק?

ובנתיים קבלי חיבוק ו

 סימפיוליזס,האיזור נפוח לך שם?אולי זה דליות..

בכל מקרה להימנע מלהרים כבד,

מתנוחות א-סמטריות,לא להרים רגל על רגל,לקום לאט,

לחצים בנרתיק-אפשר לשבת על אסלה או כדור פיזיו יכול להקל מאוד.

תרגישי טוב,בדר"כ הדבר ביחיד שעוזר זה אכן רק ללדת.

אבל חשבתי שזה בגלל הפטריה..

מה זה אומר דלויות ואיך מטפלים בזה?

קצת קשה לי להימנע מלהרים כבד, כי יש לי ילדים יחסית קטנים בבית...

מה לעשות חוץ מלנוח..וללדת.

ולגבי הילדים הקטנים,שישבו עליך כשאת יושבת,וכשאין ברירה אז להרים..

הסתייגות : תמיד כדאי  לבדוק את העצות שנותנים באינטרנט עם מישהו מבין עניין. דברים שעוזרים לסימפיוליזס מוזכרים באמצע הדף.

http://sites.google.com/site/barongali/tofaot

במבנה

ביקשתי מהרופא שלי שיבדוק כי כבר הייתי נואשת והוא אמר שזה ורידים נפוחים באמת כל מה שאמרו לך פה נשמע שזה מתאים אני רק יכולה לנחם אותך שקצת אחרי לידה לא תזכרי מה היה שם...

תעשי מקלחות זה מקל

ובאמת השתדלתי לא להרים אם אפשר ישבו לידי אפילו לא יכולתי עלי וב"ה זה עובר ...

שרית

יש לטפל בפטריה. עכשיו, כשאת בהריון, חשוב לטפל בצורה חיצונית, שלא תהיי בכמויות גדולות בזמן הלידה ולא תדביק את התינוק. יש כל מיני חומרים לשימוש חיצוני, טבעיים ולא, שניתן להשתמש בהם. הם מותרים (כולם) הבריון, כי לא חודרים שליה. במקביל חשוב לשמור על תזונה נטולת חלב ומוצריו וסוכר וקמח לבן.

ואחרי הלידה הייתי ממליצה לך לטפל בפטרייה בצורה יסודית. אז היא גם לא תחזור ותרגישי הרבה יותר טוב מכל הבחינות. גם יהיה לך קל יותר לטפל בתינוק, כי הרבה פעמים הפטריה גורמת לתחושת עייפות מתמדת.

לגבי התחושה, יכולות להיות מספר סיבות לכך. אני חושבת, שסביר ביותר, שמדובר בהצטברות הנוזלים באיזור בטן תחתונה כתוצאה מלחץ העובר. אם כן, זה יעבור אחרי הלידה. אם לא יעבור תוך חודש אחרי הלידה - תפני לבירור בדבר.

תרגישי טוב,

לידה קלה ותינוק בריא וצדיק לך!

יעל

יש תינוקות שמתחו שריר או גיד בלידה, ואז כואב להם (נגיד, הצוואר), והם לא יודעים לומר לנו.

אוסטאופת יודע לזהות את הדברים האלה, וגם לפתור אותם

(לדעתי זה רק פרטי, או לפעמים במסגרת ביטוח משלים. אבל אני הייתי הולכת על מישהו מומלץ, גם אם יש לי משלים)

תזכירי לי בן כמה הוא?

ממליצה לבדוק גם בביקום..

בהצלחה,בשורות טובות.

איך הם בודקים בביקום?

רציתי שניקח אותו לבדיקה, שמעתי על ביקום / מוח אחד / אייפאק וכאלה... אבל אנחנו לא יודעים עליהם כלום ובעלי לא אוהב את הרעיון... כי אנחנו לא יודעים מי אלה, מי מפקח עליהם ואם זה לא עבודה בעיניים וכו'.

הקדמה:

השיטה בנויה על אנרגיות שמרגישים בשריר מח אחד עושה טיפול וביקום זה מכשיר שעובד על שדרים חשמליים במקביל למה שיש לנו בגוף . פועל - זה פועל אני עכשיו בטיפול ארון ומייגע עם ילדה שרגישה כמעט להכל וזה גורם לה להתנפח ולפתח קוצר נשימה כל שבועיים וביקום עוזר לה גם מח אחד אבל הוא יותר ארוך ....

ביקום זה לא דבר זול צריך לקחת בחשבון.אבל בריאות היא מעל הכל וה' שולח עם כל ילד ולכל ילד את מה שהוא צריך .זה מה שאנחנו מאמינים ועושים

שאלת , ננסה לענות:

*זה ממש נשמע רגישות והפריחה אישית הייתי מייחסת לזה שזה אומר שהילד שלך רגיש מאוד למשהו שהוא כרעל בשבילו (לא מגזימה ) וההנקה קצת מפחיתה את זה .

*

ידוע הסיפור על אמא שלא היה לה כמעט חלב טיפות ממש אבל התעקשה להמשיך להניק ואח"כ לתת מטרנה חלבית,באיזה שהוא שלב הגיע לרופא שאמר לה שהילד שלה ניצל בנס כי הוא אלרגי לחלב והטיפות הצילו את חייו

*אפשר לחזק את הכבד שלו בביקום ואז יותר קל להם לעכל...

*כמובן לעשות בדיקת רגישות בביקום או מח אחד (אני עושה במח אחד ועוברת לביקום) אם את צריכה טלפונים תגידי אתן לך ...

*הרופאה שלי היא קונבנציונלית עם נגיעה במח אחד אמרה בלא לעשות בקופת חולים אלא במח אחד כי הם יותר מדוייקים

מעניין מה זה אייפאק.... משיהי יודעת ?.????

ברכה והצלחה

והמון שמחה

קצת הלחיצו אותי כל התרופות. ראיתי פה שלפטריה בלשון אפשר לשים איזו משחה שאפילו לא צריך מרשם בשבילה, זה נכון?

היא נתנה לי משהו תרופתי (ניסטטין רדי מיקס - תרחיף לפה). לא יודעת, אני לא ממש מעיזה לתת לו את זה.. זה מה זה מתסכל שאני כל כך משתדלת להניק ולא לתת לו בשום אופן דברים אחרים ובסוף יצאתי מהקופת חולים עם שקית שלמה של כל מני תכשירים כימיים :S

אוף.

רק נקודה אחת לגבי תרופות....... אז נכון שיש כאלה שמאווווד נחוצות...

אבל בכללי- הרופא חייב להוציא אותך מחדרו עם מרשם אחד לפחות.. אז תסנני מה שאת יכולה...

אמא שלך בטוח לא נתנה לך אפילו פעם אחת את התרופות האלה...

הייתי מנסה לעשות קצת סדר:

קודם כל - תינוקות בגיל הזה סובלים הרבה מכאבי בטן- גזים וגרפצים תקועים וכו.

כל מה שתארת נשמע ממש מתאים.

מה שיכול אולי לעזור זה: 

א. להתאזר בסבלנות- בדר"כ זה חולף סביב גיל 4 חודשים...

ב. אחרי כל ארוחה- ובמקרים קשים אחרי כל צד- ולפעמים גם תוך כדי, אם הוא מתפתל תוך כדי האוכל- לעשות הפסקת גרפס, ולא לוותר עד שהוא יוצא. להחזיק בתנוחה זקופה עם לחץ קל על הבטן. לפעמים אם את נעמדת ומחזיקה בעמידה- אז זה יוצא להם מהר יותר...

ג. לשתות המון ולבדוק רגישות שלו למזונות בשיטות שכבר הציעו פה. יש תינוקות ששינוי התזונה שלך יכול להועיל להם. (שלי לא...)

ד. אחרי כל ארוחה- לבדוק גם את הטיטול. יש תינוקות שממש ממש רגישים לכל דבר, ואם יש אפילו פיפי בטיטול- זה מציק להם מאוד והם נכנסים ללופ של בכי- כאבי בטן- טיטול- רעב וכו וזה לא נגמר...

לגבי שאר הדברים שכתבת:

התרופות שהרופאה נתנה נשמעים לי קצת...כאילו היא לא יכלה להתמודד עם הרעיון של לשלוח אותך בלי לתת כלום...אם את מרגישה שהן מיותרות- לכי עם ההרגשה שלך.

     פטריה בלשון- הרבה רופאים לא יודעים לאבחן ולכן לא הייתי סומכת על אבחנה שלה, אלא הולכת לרופא שמומחה לתחום או ליועצת הנקה מוסמכת.

     פריחה בפנים- מאוד הגיוני שאלה חצ'קונים של גיל חודש-3 חודשים- אצלי היו לכל הילדים בדיוק בגיל הזה וזו תופעה שכיחה מאוד. יש מי שקורא להם פצעי הנקה כי הצבע שלהם חלש בדר"כ ומתחזק אחרי ההנקות. אני קוראת להם חצ'קונים נגד עין הרע- כי בגיל הזה התינוק בדיוק מתחיל להיות יפהפה- וככה אף אחד לא אומר לך שהתינוק יפה ועושה לך עין הרע...

יכול להיות שזה בכל זאת משתלב עם איזו פריחה אלרגית. במקרה כזה ההמלצה הכי טובה אם את לא רוצה למרוח משחות מיותרות, זה קודם כל לנסות כשאת מקלחת אותו- לעשות לו אמבטיות ללא שום תכשיר- ללא שמן וגם ללא סבון!!! 

סבון יכול לגרום לגירוי של העור- גם סבון תינוקות. כל חומר כזה מכיל חומרים מזיקים ואלרגנים ולתינוקות רבים יש עור מאוד רגיש. נסי שבוע-שבועיים ללא כל חומר- רק מים. תראי- אולי זה יעזור. (לבן הקטן שלי החצ'קונים האלה באמת לא עברו ונראו לי רציניים יותר אז ניסיתי את השיטה הזו והמצב השתפר פלאים. רק עכשיו בגיל 8 חודשים התחלתי להוסיף קצת סבון למקלחת)

שיהיה המון בהצלחה ותנסי לישון בכל רגע פנוי...החודשים הראשונים עם תינוק כאוב הם קשים ומתישים...

מאוד מבינה ומרחמת עליך. איזה כיף זה כשכל הכאבים חולפים והכי נפלא זה כשהם סופסוף ישנים לילה...

הייתה אצלי יועצת הנקה לכמה שעות טובות, שקלנו אותו לפני ואחרי האוכל, היא ראתה איך אני מניקה ואיך הוא יונק, הסתכלה לו על הלשון לראות אם זו פטרייה, בדקה את הצבע והמרקם של הצואה בטיטול, הסתכלה על הפריחה וגם על התרופות שהרופאה נתנה וכו'.

אז ככה:

1. הוא אכל יפה והיא אמרה שב"ה יש מספיק חלב ושאני לא אתן לאף אחד להגיד שאין לי =) (כי כל מי ששומעת שהוא בוכה אומרת שכנראה אין לי חלב. כולל הרופאה..).

2. היא אמרה שכנראה הוא מתפתל בהנקה כי יוצא לו הרבה חלב והוא לא מצליח לווסת אותו נכון (כי לפעמים הוא פתאום משתעל באמצע היניקה). אבל היא אמרה שיכול להיות שזה קצת ריפלוקס, אבל לא חמור.

3. בהתחלה היא ממש לא ראתה פטריה בלשון, עד שהסתכלנו באור אחר והיא ראתה משהו.. ניסינו להוריד את זה וזה לא ירד... אז היא אמרה לי איך לטפל (ושאני אלך לרופא אחר ואבקש מרשם אחר, כי אני לא רוצה את מה שקיבלתי מהרופאה).

4. אחרי בירור קצר הסתבר שאולי בעלי היה אלרגי לחלב פרה, לכן אני שוב מפסיקה לאכול מוצרי חלב ונראה אם הפריחה תרד וגם כאבי הבטן... היא אמרה לחכות שלושה שבועות לפחות בשביל לראות שינוי :S

בקיצור, היא אמרה שיכול להיות שבלילה כשהכל מציק לו - פריחה מגרדת, פטריה, כאבי בטן ןעייפות... הוא כבר נהייה עצבני ובוכה בלי הפסקה...

לא יודעת.. נקווה שיעבור מהר..

מה יהיה על הלימודים שלי אני לא יודעת... :S לא מצליחה לחזור ככה..

בכל מקרה, תודה לכולכן! אתן עוזרות המון... 

בס"ד

אני מכירה תינוק שהיום הוא כבר לא כ"כ תינוק... שצרח בלי הפסקה במשך תקופה ארוכה אמא שלו התחרפנה.. לא ידעה כבר מה לעשות הרופאים אמרו לה גזים, שינים וכל מה שאומרים... האמא התעקשה... היא אמרה שזה כבר לא נורמלי... עד שרופא אחד החליט לבדוק לו אחרי חודשים של בכי ת'אוזניים וגילה שיש לו שם מוגלה או משו ובגלל זה הוא צורח!!!

לכי תעשי בדיקה שיגרתית אצל רופא... אם לא עשית?! הרבה פעמים אנחנו חושבים דברים... נגיד היה שבוע שהבן שלי לא הפסיק לבכות ולצרוח... והיה נודניק ואמרנו שינים שינים... עד שנהיה לו חום לקחנו אותו לרופא והוא אמר שיש לו דלקת אוזנים בטירוף והטיפות לא יעזרו וכבר צריך אנטיביוטיקה... אם ילד לא רגוע כמה ימים לדעתי זאת נורה אדומה... לילה שלם? ועוד כל היום אחרי זה? אם הוא אחרי חיסון זה הגיוני... אבל אם לא קדם לזה שום דבר... זה מצריך בדיקה... כמו אוזנים... לדעתי...

יום מקסים.. מקווה שהועלתי...

לא הייתי מוכנה לתת תרופות (והתברר שצדקתי כי הילדה נשארה רגישה לכימיקלאלים גם לאחר מכן). 

בהשגחה פרטית הגעתי לדיאטנית "פלא" (גב' מתוקה הורביץ מעזרה ומרפא). אחרי ששיניתי את הדיאטה שלי, התינוקת הבוכה תמיד, ומתפתלת מכאב הפכה לרגועה לגמרי. השתמשתי באותה דיאטה עם 7 התינוקות הבאים, ואצל כולם, הבכי היחיד שלהם היה אם לא תפסתי בזמן שהיו עייפים או רעבים (דבר שכמעט ולא קרה, כי לומדים להכיר את הסימנים האלה כשאין כאבים אחרים שמבלבלים אותנו). 

הקושי היחיד עם הפתרון שלי הוא שלחלק מהנשים קשה מאד לשנות דיאטה. במקרה שלי, כל המשפחה אסירת טובה לבת הזו שהכריחה אותנו לעבור לסגנון אחר.  היום ה"ילדה הזו" בת עשרים מקסימה ועדיין מאד מכירה טובה על מה שעשינו בשבילה בעניין הזה. בנוסף, הרווחתי שכל התינוקות אחריה היו רק תענוג, ב"ה!

בשינוי דיאטה צריך לתת 3 ימים שלימים עד שרואים אם יש שינוי.  (כי לוקח שמן עד שהאוכל המפריע יוצא מחלב האם, ועוד זמן עד שהוא יוצא מהמערכת של התינוק.

מאז עזרתי ללא מעט חברות וזה עזר ממש.

בהצלחה!

אשלח במסר אחר, כי זה ארוך...

נכון שלא קל לשנות את סגנון האכילה, אבל לי זו היתה הצלה ממש. אשמח אם זה יעזור לאחרות.

אמנם אני מדברת מניסיון אישי, אבל כשבדקתי בעניין, הדברים תאמו למה שכותבים במקומות אחרים לגבי אוכל בזמן ההנקה.

מדובר באוכל שהאם אוכלת, ומגיע לתינוק דרך החלב.

אגב, בדרך כלל, השלב הזה עובר עד גיל 4-6 חודשים (אבל אצלינו ואחרים שרגישים במיוחד, זה יכול להמשיך יותר זמן).

לוקח 3 ימים לראות הבדל בהתנהגות התינוק (כי האוכל הקודם צריך לצאת מהחלב-24 שעות, וגם מהמערכת של התינוק-עוד 48 שעות). בינתיים, ובכל מקרה של טעות, שתיית מים מדללת את החלב.

קודם דברים נוחים ומעשירים את החלב:

טחינה (רצוי אורגנית מלאה אם יש חנות מזון טבעי נגישה)

שקדיה, או שקדים.

דברים שבד"כ לא מפריעים לתינוק, אא"כ יש לו אלרגיה לגלוטן או לפריט זה (וזה די נדיר):

מיני דגן: קמח,  אורז, גריסי פנינה, בורגול, דוחן –  כאשר שיבולת שועל אלרגני לעומת האחרים.

פירות וירקות שהיינו נותנים לתינוק: תפוחי אדמה, גזר, מלפפונים, קישואים, תפוחים (מכל הסוגים), בננות, אגסים

טופו (למי שאין אלרגיה לסויה). דג סלמון. (מצאתי שבחלק מהדגים יש כנראה משהו נוסף לדג שמציק להם.)

הדברים המציקים לרוב התינוקות (הרגישים), )וכדאי להימנע מהם אם התינוק בוכה ללא סיבה לכאורה):

חצילים, מלונים, תרד, בצל (לצערי בכל צורה שהיא, כולל מתוגן), כרוב, קולרבי, כרובית, ברוקלי, פלפלים (בכל הצבעים, גם מתוק וגם חריף, וכן התבלין), פירות אלרגניים, כגון תות, אוכמניות, מנגו, ותבלינים חריפים מכל הסוגים (עשבי תיבול בסדר)

חומוס, עדשים, כל סוגי הפולים (החמין/צ'ולנט טעים גם עם גריסים, תפו"א, בשר ושום)

יש אפשרות לאכול את הקטניות בלי להפריע לתינוק אם משרים אותם 30 שעות, ומחליפים את המים לפני שמבשלים אותם. (זה מוריד את החלק שקשה מאד לעיכול.)

כימיקאלים, כמובן לא טובים לאף אחד. זה כולל כל סוגי השתיה הלא טבעית.

כל הדברים האלה גורמים גזים, ובגוף הזעיר של התינוק הכאב חזק.

אם אין אלרגיה ידועה במשפחה, אפשר לאכול מעט עגבניות או פרות הדר, אבל רסק עגבניות ומיץ הדרים בכמות גדולה יחסית מפריעים.

דווקא צריך לאכול משהו כל יום עם ויטמין C, (למשל קיווי, או מעט מהדברים היותר קשים לתינוק-חלק מפרי הדר, למשל.)

הדברים המציקים לתינוקות מסוימים אלרגניים:

אצל חלק לא קטן מהתינוקות הרגישים, יש אלרגיה לחלב ודברי חלב. (אצלי זה כלל אפילו מוצרי עיזים אורגניים.)

ולחלק קטן, אלרגיה לביצים, עוף והודו (אלרגיה עוברת במשפחה, ממך או מבעלך, אבל לא לכל הילדים)

אצלינו התברר שהתינוקת שלנו היתה רגישה גם לחומרים משמרים  וצבעי מאכל (כאבי בטן וראש). 

השלב של הבכי, בס"ד יעבור בכל מקרה, אבל צריך לזכור שבכיינות, או צרחנות אצל תינוק לא אומר כלום לגבי האופי שלו, אלא לגבי הכאב שהוא חש.

בהצלחה בהנקה ובחינוך, ושתזכו לבנות בית נאמן בישראל!

אחרי ניסיונות של כל מני דברים ואחרי ילדה אחת שצרחה בלי סוף ( הנסיכה הבכורה )

החלטתי לנסות את הדיאטה אצלנו רגישים גם לבשר גםלמוצרי חלב וגם לסויה - ומסתבר שגם אני .

אני הרווחתי כי גם אני הרגשתי טוב ...

כאב בטן, פריחה מגרדת וכד' הם גורמים נפוצים לצרחות - אצלי בעיקר אצל הבנים. הבכור שלי היה צורח בכל זמן שהיה ער ושום דבר לא עזר. בגיל שלשה חדשים זה עבר לבד. גרפ ווטר וכד' מקלים מאד על כאבי הבטן ומרגיעים את התינוק

נורמלי פירושו שיש הרבה מקרים של התופעה.  נורמלי אינו פירושו טוב, מועיל או רצוי.  סליחה על הדוגמא, אבל בזמן השואה היה נורמלי שיהודים יעונו, יורעבו, יירצחו וכו'.  נורמלי, כן;  טוב ורצוי, לא ולא.

תינוק אינו אוהב לצרוח.  הוא לא רוצה להעניש אותנו ולכן הוא צורח.  הוא מדבר בשפה היחידה שיש לו להביע כאב עצום - בכי וצרחות.

האמא הנבונה יודע להקשיב ולחפש פתרון.

העובדה שהפתרון אולי יגיע אחרי 3 חדשים, ואולי לא, איננה פותרת אותנו מלחפש פתרון קודם.  התינוק אינו אסיר שנשפט למאסר כולל עינויים.  הוא תינוק, בן של מלך!  מגיע לו חיים נעימים ושלווים.  אני, האמא, אחראית לספק לו א זכותו הבסיסית הזו.

תינוק צורח מעיד על  - 

*  אוכל שהוא אוכל שאינו מתאים לו (תינוק שזוכה לינוק - אוכל שאמא שלו אוכלת)

*  אנרגיות שדורשות איזון (אפשר ביקום, איפק, מח אחד, קרניו סקרל ואולי יש עוד, אפשר להמליץ על מטפל\ת בהתאם לאיזור הנוח לאמא)

*  בעיה רפואית (אזניים, או כל חלק אחר בגוף)

*  אם מדובר בריפלוקס - מדובר באלרגיה!!!!

     תמיד, תמיד, תמיד ריפלוקס הוא אלרגיה, ואפ האמא תדע תמה התינוק אלרגי, ותמנע מלאכול את אותם הדברים, הריפלוקס ייעלם לגמרי!!!

*  פטריה יכולה לשגע תינוק - הפתרון הוא גם דיאטה וגם תרופה.  התרופה היא גם לאמא וגם לתינוק. 

העובדה שהתינוק אינו דובר עברית רהוטה אינה תירוץ להמשיך את  הסבל שלו בתירוץ (העלוב) ש"זה יעבור"  .

גם אם זה יעבור, אז מה????

אף אחת מאיתנו אינה רוצה להתנדב ל"קיטנת כאבי תופת ועינויים"  גם אם יגידו לנו שזה זמני, וזה יעבור.

באיזו רשות אנו מרשות לעצמינו לעשות זאת לתינוק חסר ישע?????

חוסר ידיעה אינה פוטרת מקיום החוק.

חוסר ידיעה אינה פוטרת ממציאת פתרון בזמן המהיר ביותר!!!!

אשמח לעזור בהצעות (לדוגמא - פתרון לפטריה שבאמת עובד)   02-628-6207,

בהצלחה עם ריפוי הקטנציק,

פיגא 

אמהות צעירות תינוק לא בוכה סתם נסו לעזור לו!

אגב לגבי אלרגיה נכון מאוד מה שכתבת לביתי היה רפלוקס + אסטמה של העור ובדיקת אלרגיה גלתה שהיא אלרגית לחלב ביצים וסויה, גם ההמנעות שלי (או הפחתה) ממוצרים אלו בתרופת ההנקה שפרה את המצב.

נכון רופאים רבים נוטים לבטל אפשרות של רפלוקס בגלל עליה טובה במשקל התינוק אולם מניסיון זה לא תמיד נכון.

ביתי ,היום בת 6 היתה תינוקת מאוד לא רגועה (זו הגדרה עדינה לימים ולילות ללא שינה, צרחות אימים במהלך ולאחר הנקה ואי נוחות מתמדת שאילצה אותי להרים אותה רוב היום על הידיים), בגיל 3 שב' החלטתי שזה לא נורמלי  (כל היום רק ישבתי והנקתי אותה ובכ"ז  היתה בוכה לאחר ההנקה) הגעתי לרופא והוא ביטל את תחושתי " זו את שלא רגועה לא היא" בגיל חודשי + לאחר שבת שבה ישנה רק 20 דק' הזמנתי רופא הביתה, והוא טען שהוא חושש לדלקת אוניים והפנה אותי למיון... במיון שללו דלקת אוזנים ובדקו אותה ולאחר סדרת בדיקות שהסתיימה ב2 בלילה והתינוקת נרדמה, אמרו לי שאין כלום והיא דווקא "תינוקת רגועה..."

לבסוף חשבתי שאולי משהו לא בסדר בחלב וניסיתי לתת לה מטרנה והיא הקיאה הכל וראית י גם נק' דם בקיא, הלכתי לרופא ושאלתי אולי היא אלרגית, תוך כדי הביקור התינוקת השתעלה והרופא שאל אם היא תמיד משתעלת עניתי שכן ואז הוא שאל עוד מס' שאלות ולבסוף אמר שנראה לו שמדובר ברפלוקס הוא נתן  לי סירופ לתת לילדה פעמיים ביום, ושבועיים אח"כ בגיל חודשיים וחצי הילדה ישנה פעם ראשונה שעתיים וחצי רצוף!!!

אומנם מאז עדיין נשארה לא ככ רגועה אך אין ספק שהיה שיפור ניכר כפי שציינתי היא התחילה לישון מס' פעמים ביום וגם קיבתי הדרכה לגבי  הריפלוקס כמו למשל שצריך אחר הנקה  להחזיק אותה 90 מעלות (ז"א זקופה ול א בשכיבה) כדי שהאוכל לא יעלה (יש לזה את האפקט של צרבת קשה אצל מבוגרים, ולכן הבכי לאחר האכלה), יש תחליף חלב מיוחד לתינוקות שסובלים מזה, אך ביתי כבר התרגלה להנקה, בנוסף השתדלתי להמנע ממוצרי חלב ובעיקר חלב נוזלי

וזה גם שיפר את המצב.

התובנה שלי תינוקות בגילאים הלל (חודשים ראשונים) אינם בוכים סתם, הם לא מפונקים, או שזה "אופי" וכו' וכו' הם סובלים וצריך לברר למה גם אם אין תשובות מהרופא לכי  לרופא אחר עד שתמצאי מה מציק לתינוק...

ול2 אחיינים לא הייתי מעלה על דעתי

אתן ממש שליחות נאמנות

 תודה שרית

לאמהות לתינוקות הבוכים ללא סיבה,

זה קשה, זה מתסכל, זה מעייף. כבר יש כאבים בגב ובשורשי כפות הידיים-קוראים לזה בשפה מקצועית colic.

שתיים משלוש בנותינו היו תינוקות כאלה.

כמו שאת כותבת מנסים הכל ושום דבר לא עוזר ובכל זאת כמה טיפים:

-יש תינוקות שנרגעים מקולות של ויברציות או זמזומים, הבכורה שלי היתה נרגעת כשהייתי מפעילה את המשאבה החשמלית, בנסיעות באוטו או כאשר מכונת הכביסה היתה מופעלת.  אפשר גם לנסות את שואב האבק.

(פעם, חזרתי הביתה, בעלי שמר על בתי, ונדהמתי שהיה שקט בבית, היא שכבה בעגלה ערה אך שקטה והאזינה איתו לשיעור של הרב אבינר משהו בקול שלו הרגיע אותה- אפשר להבין למה).

יש תינוקות שאוהבים את הנדנדות, בתי הבכורה בלתה שעות על גבי שעות בנדנדה (אני פיזיותרפיסטית, ללא יסורי מצפון על השעות הרבות שהיא בלתה בתנוחה כל כך לא בריאה לגב שלה) יש בריאות גב ויש שפיות.

-הרבה פעמים עצם זה שמישהו אחר מנסה להרגיע עוזר, ידיים אחרות, פחות מותסכלות- התינוק מרגיש את זה- זה עוזר, תנצלו את ההזדמנות, זה לא מעיד על כישורי האמהות שלך.

-מותר לקחת הפסקה, תניחי את התינוק במקום בטוח, תכנסי לחדר, תשכבי על המיטה ל 5-10 דקות קחי כמה נשימות עמוקות (הוא יצווח בין אם תחזיקי אותו ובין אם לא אבל השניות שבהן את נרגעת הם הרווח של שניכם).

-זה עובר בסביבות 3-4 חודשים ואז יש תינוק מתוק, מדהים, סקרן ושמח שאפשר להרגילו לסדר יום (רצוי, להתחיל בגיל 4 חודשים ולא לפני, עד גיל זה הם זקוקים להחזקה ולתמיכה, אך מגיל 4 חודשים אפשר לעזור להם למצוא דרכים להרגיע את עצמם,כי אלה תינוקות שרגילים להיות על הידיים כל היום מאז לידתם וכדאי להפסיק את ההרגל כי כבר מותר). אחרי זה אפשר להצטרף לאמהות האחרות שתמיד כל כך קינאתי בהן שמסתובבות בשאנטי בקניון או יושבות בבתי קפה ולהתחיל להנות מהיצורים המדהימים שלנו.

המון הצלחה,

בברכת בריאות ובשורות טובות

פורים שמח

אומנם הנחמה המרכזית היא שאכן תופעת קוליק אצל תינוקות פשוט חולפת לאחר מס' חודשים ועם הבשלת מערכות הגוף. בטח את נואשת לטפל.

תשאלי את הרופא אם אפשר לתת טיפות פרוביוטיקה. זו הגישה החדשה לטיפול בקוליק. זה אמור לעזור.

(את יכולה לקרוא על זה באתר של "ביוגאיה").

כמה שקשה-חשוב לנסות ולהיות רגועה. ניסיתם לצאת לטיול רגלי באויר הנעים? או אולי מישהו יכול להחליף אותך לחצי שעה ותלכי לסיבוב?

בהצלחה-ואל יאוש

עודדת אותי מאוד! במיוחד בפסקה האחרונה... =)

למעשה זאת ממש התנהגות קלאסית והגיונית לתינוק בגיל הזה.

תינוקות לעיתים קרובות מאוד יודעים מתי יש טעם לבכות ומתי לא.

כל זמן שלא היית, היית חסרה לו, אבל איך הוא יספר לך שאת חסרה לו אם את לא שם?

אז כשחזרת הוא סיפר לך שהיית חסרה, ושהוא לא רוצה שתלכי שוב.

ואיך הוא יעשה את זה אם הוא לא יודע לדבר? יבכה!

גם הקטן (גדול יותר) שלי ככה הייתי משאירים אותו (יותר קרוב לגיל שנה, אבל אותו עיקרון) אצל ההורים של בעלי, והוא היה משחק ורגוע, אבל איך שהייתי נכנסת בדלת הוא היה עוזב את מה שהוא עשה ורץ אלי בבכי.

תחשבי על זה כמחמאה, זה רק מראה כמה שהיית חסרה לו לפצפון, וכמה שהוא אוהב אותך.

הנה סופסוף אמא שלי חזרה..לא שהיה לו רע בלעדיך,אבל בכל זאת אין כמו אמא

איזה משאבה זאת?

הוא קטן מדי בשביל זה... לא??

המשאבה של אמדה..

ככל שהוא יותר חסר אונים (כלומר, צעיר בגיל), כך הוא יזדקק לאמו יותר (להגנה, הזנה, וכן הלאה). על כן, הוא יותר ירגיש בחסרונה. גם אני חושבת שזה היה בכי של הקלה ופריקה  

א. תפילות. תמיד אחרי שאני מתפללת על תזונה של הבת שלי - כלומר שיהיה שפע חלב - אז במידי יוצא לי יותר חלב!

ב. הרפיה בזמן שאת שואבת. תעצמי עיניים תרגעי ותחשבי רק על התינוק שלך.

ג. וכמובן - את תמיד יכולה לסחוט עם היד לתוך המשאבה. או לעשות עיסויים לשד בין לבין.

את כל זה.... מה שכן, סביר להניח שלא התפללתי מספיק... 

תודה (:

תינוק הוא אדם שלם.  יש לו תחושות, יש לו מודעות, יש לו אישיות.

אם נחסום את פיו של אדם בוגר, נדע שעדיין יש לו רגשות, גם אם הוא אינו מסוגל לדבר.

למה, למה, למה, למה יש מחשבה מוטעית שמפני שהתינוק אינו מסוגל לתקשר בשפה תקינה ( = לדבר) אז הוא אינו חש?!? 

תינוק אינו בובה אמיתית!!!!!!  כזה שסבתא קנתה לנו כשהיינו קטנות, שאם נותנים לה בקבוק עם מים, נהיה רטוב למטה...

הוכח, בניסויים מענינים, שתינוק בן יומו מסוגל להבדיל בין הקול של גבר לקולה של אישה ובין קולה של "סתם" אישה לבין קולה של אימו.

אז למה להתפעל כשתינוק בן חדשיים שם לב שאימו שמניקה אותו נעלמה, כאילו, חלילה בלעה אותה האדמה?!?!?!?

ניתן לשוחח, להסביר דברים - בכל נושא - עם תינוק!  בכל גיל, גם בגיל 10 דקות!!!

להסתכל להם בעיניים, ולדבר, על כל נושא בעולם שאת רוצה שהם ידעו.

לסיכום - הפשוש הסביר לך כמה הוא התגעגע, כמה היית חסרה לו, וכמה הוא לא רוצה שתיעלמי לו שוב לעולם.

אגב, יש לי שכנה שבכל פעם שיצאה מהבית, היתה ניגשת לקטן\ה, מסתכלת לו\ה בעיניים, ואומרת לו\ה שאמא צריכה לצאת עכשיו, ש______  ישמור עליו, ושבעזרת ה' אמא תשוב בעוד _______  זמן.  גם אם התינוק היה בן שבוע.

הוא בן אדם!!!  נא לכבד אותו!!!

תודה רבה!

בנושא שאיבה, יש כמויות שונות שזמינות בהתאם לשעה ביום, בערב יש פחות.  אם אנחנו לחוצות, החלב לא יזרום...  אם התינוק ינק ואז שאבת 50 מ"ל מכל צד, זה נשמע טוב!  כמעט כל משאבה יכולה להיות טובה, אבל זה כמו שידוך.  מה שמתאים לי, לאו דוקא מתאים לך.

מכיוון שאמרת שהמשאבה כן עבדה בשבילך, אולי צריך להקפיד על מתן מספיק זמן לשאוב ועל רוגע בזמן השאיבה.  ואולי כדאי לשתות משהו מזין יותר ממים - מרק או מיץ.

בהצלחה!

אני מכבדת מאוד את הקטנצ'יק! חחח גם אני מסבירה לו ומדברת איתו וכו' וכו'... אבל אותי לימדו באוניברסיטה על מחקרים אחרים, וזה מה שאני מכירה.

אותי לימדו שתינוק עד גיל 3 חודשים לא מבדיל בין המטפלים שלו, לא אכפת לו מי מטפל בו וכשהוא מחייך בגיל הזה - הוא מחייך לכולם... ולא רק לאימא ואבא.

וזה באמת נראה כך...

עובדה שהוא לא בוכה כשהוא רואה אותי הולכת, זה קורה רק בגיל מאוחר יותר... אז מפליא אותי שהוא בכה כשחזרתי...

אני לא חושבת שתינוקות הם גלמים בלי רגשות... חס ושלום.. פשוט אני מניחה שלוקח להם זמן ללמוד את העולם...

תודה על התשובה, גם בעניין השאיבה

מן הסתם לכל מחקר, אולי, יש את המחקר המוכיח ההפך, אבל יצא לי, מזמן להניק תינוקת של חברה.

התינוקת היתה בת 3 חדשים, ואמא שלה השאירה לה חלב שאוב בבקבוק.  אלא שהקטנה לא רצתה בקבוק, אז הסבתא קראה לי (כפי שסיכמנו עם האמא).

לא אשכח את  המבט של הקטנה כשהצעתי לה לינוק!  המבט שלה אמר לי "גברת, אני אולי גוועת בברעב, אבל את לא אמא שלי.  אז אני אנק עד שהרעב יעבור, אבל אל תחשבי שאנחנו חברות , או מכרות או אפילו סתם ידידות.  אני במצב של פיקוח נפש, אז באופן חד פעמי אני מסכימה לינוק ממך.  זהו!!!"  כל זמן ההנקה היא הסתכלה עלי במבט מאוד לא ידידותי.  וזו היתה תינוקת שהכרתי, היינו אז שכנות, אבל אמא זו אמא.

מעניין אותי לדעת אם המחקרים נעשו על תינוקות שינקו באופן בלעדי או עם תינוקות מוזנים מבקבוק (גם אם בבבקבוק יש חלב אם...).

ואולי התינוקות היהודיים חכמים יותר (זה ודאי) ולכן הם מבדילים והתינוקות האחרים (שאותם חקרו) אינם יהודים???

עד כאן הרהוריי לערב זה...

לילה טוב!

אף אחד לא חושב שתינוקות לא מרגישים!

נניח לרגע את המחקרים והקשקושים. מנסיוני כאמא, אני חושבת שאהבה של אמא צודקת. בן החודשיים הממוצע עוד צעיר מכדי לזהות ולבטא את הזיהוי שלו באופן כה עוצמתי. שלושה חודשים - כבר הרבה יותר הגיוני.

אמנם אני מאמינה שגם תינוק בן אפס קולט ומבדיל באמצעות הקול, הריח ולעתים המראה, ויודע מתי זו אמא ומתי לא. אלא שהידע הזה הוא לא במודע אצלו, ונדיר שהוא יבטא (בגיל אפס) את הצורך שלו באמא דווקא.

המחקרים מראים שתינוק מזהה את הקול של אמא שלו כבר ביום הלידה. 

באמת נשמע לך הגיוני שהתינוק שלך לא מכיר את אמא שלו? מצחיק... 

זה גרם לך לקלקול קיבה, זה הכל. ב"ה, לא חטפת סלמונלה.

ותרגעי. הכול כבר עבר והכול יהיה בסדר.

תרגישי טוב..ואל תדאגי!

נשמע ממש לא טעים בכלל  

עבר-עבר. מקווה שתרגישי טוב מהר  

(לא נראה לי שיש טעם להכנס לסרטים)

באמת עבר .הגיע הזמן להחליף דיסק  וצריך באמת להרגע.

חודש שמיני שבוע 32-36

חודש תשיעי 36-42

ואז כל חודש 4 שבועות... בקצור תחשבי

(זה חישוב לפי מאולטרה סאונד)

תחילת הריון שני,אכן זה כבר ליגה אחרת..

יש לך כבר ילדה לטפל בה..

מה עם עזרה מהמשפחה?בייביסיטר בתשלום,אולי עוזרת לסופ"ש.?יש מצב שבעלך יחזור מוקדם יותר?

איזה שבוע את כבר?

תיזכרי שזה בדר"כ עובר בסוף השליש השני,מה שאני עשיתי פשוט שכבתי במיטה והקראתי ל"גדול" סיפורים,

אפשר גם להראות סרט במחשב מידי פעם.

לשבת תכיני קצת יותר אוכל שישאר לך גם לראשון שני..שלא תצטרכי לבשל.

וכמובן לפרוק כאן..תנסי להיות קשובה לגופך,בערב כשביתך הולכת לישון,לכי גם את לישון מוקדם.

ברוכה הבאה לפורום,מאחלת לך בע"ה הריון קל,ארוך ומשעמם..

ושבסופו תצאי בידיים מלאות.

קודם כל בשעה טובה!

ותכלס- תעשי לעצמך הנחות.

אל תהרגו אותי- כלים חד פעמיים.

נכון, איכות הסביבה וכל זה. אבל איכות חיים, משפחה...

קצת אוכל מעובד. לא מתים מזה. זה רק תקופה, לא כל החיים.

הבית יכול להיות קצת לא מסודר...ולא ממש מבריק.

הוא סה"כ בית. לא בנאדם.

ולגבי בעלך-

פעם רופאת המשפחה המקסימה שלי, כשהייתי במצב דומה לשלך,

אמרה לי: "גברים לא רואים בלאגן. לפני שהוא מגיע הביתה תבעטי בצעצועים אל מתחת לספה,

העיקר שלא ידרוך עליהם. מה שחשוב לו זה אוכל חם ואשה שמחה."

אני לא מצליחה הרבה ליישם את זה, אבל בעלי די לוחץ בכיוון.

(כבר 8 שנים שהוא מזכיר לי ומצטט לי את הרופאה...)

בהצלחה!

תחזיקי מעמד!

ונמצאת באותו שלב- למרות שאצלי זה עדיין רק הריון ראשון..

אולי בעלך כבר מכיר את המצב הזה, העייפות לא זרה לו והבחילות כנ"ל..

אני יודעת שלנו מאד עוזר לשתף, כשאני מסבירה לבעלי מה עובר עליי ואיך אני מרגישה תכל'ס- נפשית ופיזית. משתדלת ליישם את העצה של אמא שלי, החכמה כ"כ: תנסי להנות קצת! (אז אתמול, ישבתי בשמש ואכלתי גלידה, אין, אין יותר כיף מזה!!)
למצוא את הרגעים הקטנים האלה של נחת, של שקט, לשמוח בהם. אני מנסה להתחקות אחרי מצבי הרוח והשעות הטובות שלי- ואותן לנצל לשמוח ולהנות. ואת יודעת מה? למרבה ההפתעה, אפילו יצאתי לקניות אתמול. לשמח את עצמי. לא יודעת אם על כל אחת זה עובד אבל לי זה החזיר את החיוך לפנים.

ב"ה הימים האחרונים היו עם מזג אוויר כ"כ נעים- אז פשוט ישבתי בשמש, טיילתי בעיר, קצת לבד.

ולגבי ההנחות- אין מה לעשות, אני חייבת לציין שאני בעד וכמובן שלומר לעצמי שבשביל התינוק שבע"ה נזכה בו- אני מוכנה להיות עייפה פי 7

חיבוק גדול! (למה לא מוכרים שעות שינה בסופר???)

ווואי לפחות זה קצת מעודד לשמוע שזה נורמלי

כי אני בתחילת הריון ראשון ופשוט מוזר כל הדברים שאני עוברת...

כל היום בחילות וחוסר כח לעשות כלום..

נכון ממש לשתף את הבעל במה שאת עוברת אבל לפעמים זה קצת מציק שכל דבר זה:

"טוב ,זה הגיוני- אני בהריון.." נמאס להפיל על זה הכל..-

 אני מרגישה אילו אני "לוקחת טרמפ" על זה שאני בהריון ותולה הכל בזה..

אבל מעל הכל צריך לזכור להודות להשם!!!

איזה שפע עצום הוא משפיע עלינו!!

ואיך זכינו (או נזכה) בעז"ה להביא חיים לעולם..!

בשורות טובות!

כעסתי על עצמי שאני עייפה כל כך, שיש לי מצבי רוח וכו', כי היה לי מוזר לחשוב שבאמת הכל מההריון... כאילו, קצת אחריות... אז חשבתי שפשוט השתניתי - ולא בדיוק לטובה...

אבל עכשיו כשאני אחרי, וב"ה חזרתי להיות שפויה (אני מקווה.. חח) אז אני מבינה שבאמת הכל היה מההריון... אז לא, זה לא תירוץ, זה פשוט חזק! זה ממלא הכל, זה משפיע על הכל...

אני מקווה לזכור את זה בהריון הבא בע"ה

יכולים להיות סיבות רבות לדבר. למשל, זה יכול להיות וירוס, יכולה להיות תגובה למשהו שאת אכלת, יכולה להיות תגובה לשינוי החלב עקב כך שניכנסת להריון נוסף...

 נשמע כמו וירוס..

ואולי באמת שינוי בתזונה.

סתם סמיילי חדש שרציתי לשים..

אם הוא לא מאבד נוזלים, חלילה (עושה המון יציאות, מקיא, מעלה חום או נראה אפאטי חלילה), לא הייתי נכנסת לסרטים בכללללל  

אולי היא מוציאה עכשיו שיניים?

תשאבי ותני לה חלב שלך בכפית..

הבן  שלי בן 5 חודשים פחות יונק לאחרונה,

פחות ישן בלילה ויש פעמים במשך היום שאחרי דקה של הנקה הוא ממש מתעצבן  ולוקח לו כמה שניות לחזור וגם אז הנקה לא נמשכת להרבה זמן.

הוא רק יונק, חלב שאוב מבקבוק הוא לוקח בשמח מה אתן אומרות?

זה כ"כ מתיש להניק ככה!! אני עוד רגע מתייאשת.....

בטיפת חלב האחות לא ידעה לעזור היא רק אמרה שיש מצב שהוא רעב יותר בלילה וההנקה לא מספיקה לו,

בלי קשר לזה שהוא יונק פחות, יש סיכוי באופן כללי שהנקה לא מספיקה כבר בגיל 5 חודשים??.

אשמח לתגובותיכן.

אפשר להתחיל במקביל..

ונשמע קצת כמו בילבול פטמות אם הוא מסכים רק מבקבוק,נסי להעיף את הבקבוק ולחבר אותו אליך כאשר שתיכם גוף אל גוף מתחת לשמיכה או כמו שמישהי הציעה כאן אולי יוקטנה באמבטיה..

ואם לא מסתדר פני ליועצת הנקה!

אל תתיאשי..אני כאן בשבילך

אני מתחילה היום בעז"ה לרסק בטטה וגזר

ננסה את השיטה של גוף וגוף בלי הבקבוק,

 בחזרה

והוא רצה עוד...

שכחתי מזה לגמרי! ועכשיו ששאלת זה העלה לי איזשהו זיכרון...

היה את זה לביתי ופשוט עבר לה. היום היא בת שנה ותשעה בלי עין הרע, הולכת, רצה ואין שום זכר לקליקים...

ואין טעם לדאוג - אין מה לעשות עם זה.

רק תדאגי, שלא תשחק ב"קליקים". ילדים עם בעיה כמו זו של הבת שלך, לפעמים "עושים קליקים" בכוונה, כדי להשתעשע או לשעשע ילדים אחרים. זה לא טוב, כי זה הורס את הסחוס ומקרב את היום, בו ילדה תחוש בכאבי פרקים.

כי הרבה פעמים מדברים על טפטוף של מי שפיר, ולא שואלים אם היה צבע ורדרד....

בכל אופן, הבנתי שיש פדים כאלה ששמים ולפי הצבע שלהם יודעים אם זה מי שפיר או לא...

זה לא אמור לבוא עם צירים כלשהם?

בס"ד

יש לי הרבה התקשויות, ורטיבות.. העניין הוא שאני לא מרגישה כאבים ב"ה..

האם זה דורש בדיקה?

תודה!

וגם כשזו ממש ירידת מים (ולא טפטוף בלבד) זה לא בטוח שתתפתח לידה. בד"כ מחכים 48 שעות, ואם לא התפתחה לידה אז מזרזים...

ככה אני הבנתי, אבל לא הייתי סומכת על עצמי =) עדיף שהמומחיות כאן יענו לך...

בשורות טובות!!!

הייתי עם פקק רירי כמה ימים ולא הרגשתי טוב אבל לא צירים מסודרים וכו ואז הייתי בשרותים התרוקנתי והבנתי שאני לפני לידה . בדר,כ אני מגיעה מיובשת לבי"ח והפעם כל כמה דקות הייתי צריכה לשירותים והכל שקוף איזה כיף כמובן שתוך שעתיים ילדתי (שזה לא ברור ביחס ללידות הקודמות) והם אמרו לי שאין לי טיפת מיי שפיר וכנראה זה כבר ירד לאחר מחשבה ארוכה הבנתי שזה היה ירידת המים הילדה שלי כבר יצאה עם צואה עליה ב"ה הכל הסתדר ... 

אבל כן לא תמיד \ה יוצא במכה ואם תשכבי שתדעי שאומים שזה נבנה מחדש ...

לידה קלה ברכה והצלחה בידיים מלאות בבריאות ובשמחה

שרית

ירידת מים יכולה לבוא בטיפטופים או בזרם.

אחרי שיש ירידת מים חשוב ללכת לבי"ח.

יש נשים שזה בטיפות בודדות ויש נשים שזה יורד להן בשיטפון.

אם את לא בטוחה את יכולה להניח פד ולבדוק אם כעבור גג שעה הוא ספוג.

לירידת מים אין ריח של שתן אלא של יותר בכיוון ריח של זרע,

את לא יכולה לעצור את הזרימה כמו בשתן.

בחודש תשיעי יש הפרשות מרובות..ואם זו הפרשה צמיגית ואפילו מלוויה בחוטי דם יכול להיות שזה הפקק הרירי.

אחרי ירידת מים צלולים-נקיים,אפשר להתקלח להתארגן ולצאת לביה"ח.

אסור לקיים יחסים,ולעשות אמבטיות,ורוצי להימנע כמה שיותר מבדיקות פנימיות.

אם זה מים מקוניאלים-עכורים {בצבע ירוק} לגשת ישר לבי"ח.

החשש בירידת מים זה מצניחת חבל הטבור וחשש לזיהומים.

מים מקוניאלים בדר"כ קורה כיוון שהעובר עשה צואה.

תוך 24 שעות בדר"כ מירידת מים הגוף מפתח באופן טבעי צירים.

אתן יכולות לסרב לזירוז.

בשורות טובות.

בדיקה שמצילה חיים.

זה כמו משטח גרון רק וגינאלי.

מומלץ לכל הריונית בשבוע 37.

ע"י זיהוי מהיר..אם זה חיובי צריך 4 שעות לפני הלידה להגיע ולהספיק לקבל 2 מנות אניטיביוטיקה דרך הוריד.

חיידק מסוג סטרפטוקוקוס, שלא מזיק לאימא שנושאת אותו שם, אבל עלול להיות מסוכן מאוד לתינוק אם הוא נדבק בו כשהוא עובר שם בלידה.

אם האם נשאית, נותנים לה אנטיביוטיקה לפני הלידה כדי שהתינוק יהיה מוגן.

בעלון מעייני הישועה של לפני שבועיים נראה לי ריאיינו מישהי שלא עשתה ת'בדיקה הזו ושהחיידק שהיה לה גרם לבן שלה ךשיתוק מוחין ה' ירחם.

הקטנה בוכה אני מקווה שאולי יותר מאוחר יהיה לי זמן לפרט.

לבת דודתי בלידה האחרונה (לפני 5 שנים)

לא היתה מודעות לבדיקה זו, מזלה שבלידה נכח רופא שמכיר את העניין,

הוא ממש הציל את התינוקת שלה, שהחלה לפתח קשיי נשימה, והיה חשש לפגיעה מוחית..

ב"ה היום היא בסדר, אבל ניצלה ממש בנס.

זה גם לא כואב, ולא נורא, אז אין סיבה לא לעשות...

יתקנו אותי המומחיות אם אני טועה, אבל אם כבר עשית בעבר ויצא חיובי,

אז מתיחסים לזה שבכל לידה זה חיובי

בס"ד

או שאפשר גם לפני?

זה אצל רופאת נשים הבדיקה, או שאפשר גם אצל רופאת משפחה?

תודה

אצל רופאת נשים,את יכולה גם לעשות לבד.

היום שאלתי את הרופאה שלי- והיא שברה לי את המיתוס-

שאם עשית בעבר ויצא חיובי יצא בשאר הלידות גם חיובי- זה לא נכון!!!... כל לידה נבדקת בנפרד ויתכן שבלידה אחת היה ובלידה הבאה כבר לא...

משיח עכשיו !!!

לקח לי זמן עד שמצאתי את השירשור. אני יודעת שלהם זה כבר לא יעזור - אבל פעם אחת הייתי רוצה לראות נקמה , ולא של בשר ודם , אלא של ריבונו של עולם.

רק היום שמעתי על זה .

לא משנה הכרית, העיקר יציבה נכונה ולחזק את הגב.

הריון זה הזדמנות מצויינת לזה,

היו לי כאבי גב איומים בהריונות, ומאז שהלכתי לשיטת אלכסנדר, כבר אין לי כאבי גב בהריון.

(ואם יש מעט, אני יודעת מה לתקן כדי למנוע אותם)

למשל, איך להתכופף, להרים, להתמתח, לשכב בצורה בריאה וכו'.

אפשר בקבוצה/ פרטני,

נראה לי שיש סבסוד בחלק מקופות החולים.

אני אף פעם לא הסתדרתי עם כריות להנקה. לי הכי עוזרת כרית קטנה מתחת למרפק בשבוע-שבועיים הראשונים. 

לנוח,לאכול טוב,

חילבה..{זה הדבר היחיד שמדעי}יש גם בכדורים.

עדיף לשאוב בבוקר יש יותר חלב,בנינוחות,לנשום לפני להריח בגד של התינוקת..

אם היא מולך להסתכל עליה וכו'..

או בלילה אם היא פותחת פער של יותר מ 3 שעות..מה שאומר שאת צריכה לקום כדי לשאוב.

בהצלחה.

זכור לי מאן שהוא

לא מנסיון שלי......

שקדים קלופים

בשר בקר או קציצות

כוסברה

קוואקר תבדקי אם קשה או רך

בהצלחה

בסרטון שפרסמו באיזה בית ספר רפואי בחו"ל הם מסבירים שסחיטה שמשולבת עם השאיבה מגבירה את החלב, לעומת שאיבה בלבד.

אני מצרפת לך קישור בעניין (לכי למטה - יש קישור לסרטון):

http://www.merkaz-hanaka.com/30099/%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%91%D7%AA_%D7%97%D7%9C%D7%91

המלצות אישיות:קש או פיית ספורט לשתיה מבקבוק בצירים ואחרי הלידה בהנקה.

מיץ ענבים תירוש.

חטיפי אנרגיה ופירות יבשים

כפית חד פעמית.

מצלמה+בטריות

כפכפים למקלחת

גרביים

תחתוני רשת {או תחתונים ישנות שלא אכפת לך לזרוק}

כרטיס מעקב הריון

ובטח יוסיפו לך עוד דברים..

אני ממליצה על 2 תיקים נפרדים 1 ללידה והשני למחקלה לאחרי הלידה.

מאחלת לך בע"ה לידה קלה,טבעית ומהירה,אמא ותינוק/ת בריאים!

חליפות לתינוק ? חיתולים ? או שמטעמי חמסה טפו טפו - מביאים כבר לבית החולים כשהכל ב"ה עובר בשלום?

עוד דברים לא הכרחיים אבל יכולים להפוך את השהיה לנחמדה: שמנים לעיסוי  , סבון נוזלי, פיג'מה , בגדים נוחים,

אומרים שזה טוב להריח שמן תפוז . מישהי יודעת על זה משהו? (בינתים אישית , לא נכנסת להוצאות מיותרות)

אני משתמשת בשפתון מיוחד על בסיס שמן תפוז שאני מורחת ליולדות שלי על השפתיים בצירים.

וכמובן להכניס שמן שקדים סגור.

טיטולים יש בבי"ח,בגד לתינוק ליציאה אפשרי..או שתקבלו כבר מתנה או שתקנו במהלך ה 3 ימים אחרי הלידה.

מטען לפלאפון

מברשת שיניים

משחת שיניים

מסרק

דיאודורנט

חזית הנקה אם את משתמשת

(כל הדברים האלה אני שמה אותם כדי שלא אצטרך ברגע אחרון לחפש)

שיהיה בהצלחה

אני לוקחת לכל לידה תיק גדול יותר...

הפתעות לאחים שיבואו לבקר

מוצצים מורתחים

קיסמי אוזניים

משחה להרגעת תפרים...

בגדים נוחים מספיק לשינה, ולא נוראיים להסתובב איתם במחלקה 

שתיה

צ'ופרים לבעל

ממש קפוא שם במחלקת היילודים (לפחות בבתי החולים שבהם הייתי). אולי נגד חיידקים. מלבישים אותם טוב והשמיכות חמות אבל אני חשתי צורך לכסות את הראש הקטן והקירח.

וגם: כלי כתיבה וכוסות חד פעמיות, 2 דברים שתמיד נעלמים או נגמרים בדיוק כשצריך אותם ואין כוח לשוטט ולחפש במחלקה.

לנולין  - משחה למניעת סדקים בפטמות.

לי המליצו להשתמש בה עוד לפני שיש בכלל איזה כאב - ולא עשיתי את זה (כי שכחתי את המשחה בבית וחזרתי הביתה רק אחרי 3 שבועות ), ואכן סבלתי מפצעים נוראיים!

לכן אני ממש מליצה לקחת איתך כבר למחלקת יולדות את המשחה ולהשתמש בה אחרי כל הנקה!!!! מהתחלה!

הנה לחצי כאן

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t350824#4284525

וגם זה לא נחשב פינוק,

מנשא יכול מאוד לעזור לך..

את יכולה אחרי שבוודאות היא לא רעבה,הטיטול הוחלף,אין גרפס וכו'..והיא עייפה כמובן,

להניח במיטה על הבטן עם מוצץ אם יש ולעשות לה "שש..שש"

אם היא בעגלה אולי מעט לנדנד..בהצלחה!

והמון מזל טוב!

נשמח לקרוא את סיפור הלידה.

שתזכו לגדלה בנחת,בריאות ושמחה..

שפע של חלב.

ואז קנינו מנשא כיס והיא הייתה ישנה בו במשך שעתיים כל פעם!!! (במהלך היום, ב"ה בלילה היא כן ישנה במיטה) ולפעמים הייתי הולכת לישון יחד איתה כשהיא עלי במנשא.

כשהיא קצת גדלה (גיל 3 חודשים בערך) התחלנו להרגיל אותה למיטה - לאט ובהדרגה.

אז כרגע תני לה את מה שהיא צריכה - להיות צמודה לאמא או אבא. גם לכם זה יהיה כיף

ובינתיים תקראי את הפרק על שינה בספר "הלוחשת לתינוקות" - כדי שתהיי מוכנה לעשות את הדברים הנכונים כשיגיע הזמן