אני בהריון בחודש חמישי. ב"ה הכל תקין ואני מרגישה טוב.
אנחנו נוסעים לצימר ורציתי לשאול האם ובאילו תנאים מותר להיכנס לג'קוזי הפרטי שבצימר?
או שאסור בהריון?
תודה רבה!
אני בהריון בחודש חמישי. ב"ה הכל תקין ואני מרגישה טוב.
אנחנו נוסעים לצימר ורציתי לשאול האם ובאילו תנאים מותר להיכנס לג'קוזי הפרטי שבצימר?
או שאסור בהריון?
תודה רבה!
העיקר הנוף , ואם יש בריכה מחוממת - זה אחלה.
הבעיות בג'קוזי הם:
1) מים חמים מידי - יכולים להאיץ את הדופק של התינוק . לכן פשוט כדאי לך לבדוק שהמים יהיו חמימים ולא יותר מזה.
2) חשוב לבדוק שהמקום נקי כי שילוב של חום גבוה ומחסור בכלור במים גורם לבריכת חיידקים אז תבדקי או תרססי
ספרי אקונומיקה במקסימום .
3) אם אין לך עבר של דלקות /דימומים/הפרשות וכו אז זה פחות בעיה 
אישית(אני לא אוהבת ), אבל במקומך הייתי נכנסת ונזהרת (לעי"ל)
לשיקולך
חופשה נעימה ותהני 
שרית 
תודה על תשומת הלב והתשובה המפורטת!
בע"ה, אולי אני אכנס קצת כמו שאמרת...
בכל אופן - יש עוד מלא דברים להנות מהם...
המשך שבוע מקסים לכולם! ![]()
נעמה ושירהאחרונהחברה שלי סיפרה לי שבמסגרת הלימודים שלה היא למדה על כל מיני דברים מגעילים שמוצאים בצינורות של ג'קוזי (חיידקים ופטריות ועוד כל מיני יצורים חיים מגעילים), ומאז היא בחיים לא נכנסת!
אני בחודש שביעי, והיום בבית ספר ילדה נתנה לי חיבוק קצת כואב.. בחלק התחתון של הבטן..
יש משהיא שחשבה לא לעשות העמסת סוכר, ויודעת להסביר למה?
בהיריון הקודם לא עשיתי ועכשיו אני ממש מתלבטת אני אוכלת הרבה פחות בריא......(אולי יש לזה השפעה)
ביותר חשובות שכדאי וצריך לעשות בהריון,יש לזה גם השלכות על העובר,
לא הייתי מוותרת על העמסת סוכר.
מדובר בhgA1c שהבעיה המרכזית בבדיקה זו שתוצאותיה יהיו חריגות רק אחרי 3 חודשים של סוכר גבוה... זמן ממושך מדי בשביל אמא ועובר עם סכרת, לפחות לטעמי.
אצל מי שכבר גילו סכרת, זו בהחלט בדיקת מעקב חשובה מאד.
יש משהו בזה שבדיקת סוכר בצום היא מדד טוב... אבל לא להסתמך על הבדיקה שבתחילת ההריון, סכרת הריונית מתפתחת רק מאמצע ההריון. ואת יודעת מה- יתכן שאף אז הסוכר בצום יהיה תקין אבל ויסות הסוכר אחרי ארוחה יהיה לקוי... אז אולי זה בעצם חלופה לא מספיק טובה.
שבדיקת הדם תראה תוצאות רק לאחר 3 חודשים. זה בעצם אומר שהיא נעשית בסוף ההריון? ברור שעדיף לדעת מאמצע ההריון, כך שאפשר יהיה לשנות את התזונה ולעקוב, אם ל"ע התוצאה חיובית.
מי שעשתה לי את המעקב אמרה שכל עוד אני לא בסיכון מבחינת הגיל וגודל העובר, מספיק בדיקת סוכר בצום.
ובעבר היו כאן שרשורים בנושא, מישהי נתנה שם של בדיקת דם חדשה שאפשר לעשות במקום ההעמסה. אני לא זוכרת בדיוק. תעשי חיפוש.
בס"ד
עשיתי העמסת סוכר של 50 גר', לאחר התלבטויות ממש קשות, ויצא לי קצת גבוה,
לאחר בערך חודשיים(של שכנועים..)החלטתי לעשות את ה100 והקאתי לאחר רבע שעה מהבדיקה!
יצאתי כלכך מתוסכלת-לא הבנתי מה הקטע של הבדיקות האלו??מה כל הסוכר הזה שדורשים מאישה הרה לשתות?
זה הרי מזיק, ואם לא מוכח בריאותית לפחות נפשית.4 דקירות(ב"ה לא עשיתי את זה), 3 שעות צום-נראלי מטורף!
הלכתי לרופאה, סיפרתי לה שאיני מסוגלת לעשות את הבדיקה הזאת, היא הביאה לי את הבדיקה hgA1c,
ובדיקת סוכר בצום-וב"ה היה טוב.שאלתי את הרופאה-אני יכולה לסמוך על הבדיקה?היא אמרה לי שכן.
מכאן לשיקולכן.. אני מודה לה' שזיכה אותי להיתקל בבדיקה החלופית הזאת.ומברכת את כולנו בהריון בריא ותקין!
ב"ה ילדתי לפני 3 חודשים את ה5 שלי.
במשך 3 הריונות מתוך ה5 בבדיקת ה50 הייתי גבולים וסליחה על הביטוי אבל ישבו לי על הווריד שאעשה 100. היה סבל מכמות הסוכר ששתיתי.
בהריון ה4 ביקשו שאעשה דיאטה אחרי ה50 ,גם הייתי גבולית שכתוצאה ממנה הייתה לי נפילת סוכר עצבנית ובמאה הרופאה נחרדה כי היא אמרה שבקושי שיש לי סוכר בגוף כתוצאה מהדיאטה....
ולכן, בהיון ה5 לא עשיתי כמובן ששיגעו אותי בבי"ח למה וכו אבל לא היה איכפת לי .
אני לא מבינה למה לא מציעים את הבדיקה הזאת מיד אחרי שאני אומרת שאני לא עושה העמסה......
בהריון הבא ....בעה"י אבקש את זה
ממש תודה ![]()
וניסיתי פעמיים ובשתי הפעמים פשוט הקאתי אחרי שתיית הסוכר!!! זה היה ממש סבל...
אבל אף אחד לא אמר לי שיש בדיקה חלופית...
מה הכוונה בדיקה בצום?
אשמח לדעת להריון הבא בע"ה![]()
זה עדין אותה התייחסות כי יש לי היפוגילקמיה (סוכר נמוך בדם) אולי זה שונה?.
לפעמים היא נמוכה ואולי אצלך צונחת אבל היא גם עולה מה שכן הכי בטוח זה להיות בקשר רציף עם רופא ולהתייעץ איתו ...
אני לדוגמא עם בעיית טסיות (=קרישה )ב"ה גבולית
הרבה הציעו לי עצות ועשיתי כמה מהם ובסוף זה הזיק לי לכן כדאי להיות בקשר עם רופא, בדיקות דם וע"פ זה להחליט מה הלאה
שיהיה ברכה והצלחה 
ההריון חשוב לקחת ברזל.
וגם אחרי הלידה,יש המון סוגים של ברזל ,טבעי אאל"ט יש את של הדס.
יש את הברזל של "רינה פארם" - בלי תופעות לוואי, ומשפיע ממש טוב... אני ממליצה..
לא הטבעי, אבל אם המוגלובין נמוך וא"א להסתפק במינון של ברזל עדין ( בד"כ 30-60 מג') אז הוא מהווה פתרון נהדר. לרב ללא תופעות לוואי.
הבנתי שזה חשוב כי גם העובר לוקח ממך וגם בהמשך עד גיל חצי שנה את מעבירהלתינוק בהנקה .
ד"א יש גם ברזל של מיצוי פירות טבעי לגמרי... מגעיל
לגמרי אבל נספג הכי טוב ויש גם בבית מרקחת(מאוחדת) משהו טבעי מפירות לא זוכרת איך קוראים לזה נתתי אותו אבל תשאלי בטח יגידו לך 
ד"א אני לוקחת( 2 ביום )בצירים זה מחזיק אותי שפויה עם כח להתמודד .
כל עוד ערכי הברזל שלך בדם נמצאים בחצי השמאלי של הערכים או מתחת. אם ערכי הברזל שלך החצי הימני של הערכים וגם FERRITIN תקין, אין צורך לקחת ברזל וזה אף מסוכן, כי ברזל זה מתכת כבדה השוקעת ברקמות וגורמת לנזקים (אלצהיימר, למשל).
לסיכום: חשוב מאד לקחת, אבל לא פחות חשוב לעקוב אחרי בדיקות דם ולא לקחת בצורה גורפת.
נכון?? הוא אומנם רק בן חודש וקצת, אבל אני לא יכולה לעשות כלום חוץ מלהחזיק אותו על הכתף, ולפעמים זה גם לא מספיק וצריך לטייל איתו תוך כדי.... זה כבר ככה באופן קבוע :S אחרת הוא צורחחח.....
הוא לא מוכן לקחת מוצץ, למרות שאני מנסה שוב ושוב ושוב.... ומנשא יהיה לי רק בסוף השבוע אולי...
מה עושים בינתיים?? זה נורמאלי?? מה, כל מי שיש לה תינוק מבלה את ימיה בטיולים בבית איתו על הכתף?? אני אפילו לא יכולה להכין לי משהו לאכול.... הוא נרדם מדי פעם אבל מתעורר מיד כשאני מניחה אותו מהידיים אפילו שאני עושה את זה ממש בעדינות, ועוטפת אותו בשמיכה וכו'...
אני משתגעת.....
מה, את חושבת, שתינוק שלך פסיכי, לרצות לעזוב את אמא ולהישאר לבד במיטה???!!!
למה את חושבת עליו ככה?
1. יש משהו לעשות נגד סיוטים של תינוקות בלילה? לבת שלי יש כאלו מדי פעם, וזה עצוב לראות אותה בוכה תוך כדי שינה, ולפעמים גם ממש מתעוררת בבכי 
2. לפעמים הבת שלי מאוד "מבעבעת" (עושה הרבה בועות). יש סיבה לזה? זה אומר משהו?
3. אתמול ועוד לפני כן, בעיקר כשהקטנה הייתה לבד, היא נשמה פנימה באופן מבהיל קצת- מעין נשימות קצרות וקולניות, שנשמעות (כשאני מנסה לחקות אותה), כאילו היא עוצרת את הנשימה. או מנסה לעצור אותה. מה זה? למה זה קורה?
4. נכון ששישה שבועות זו תקופה שעוברת ממש מהר? כמו שניה בערך? שמנו בשבוע שעבר רצועות לקטנה (על הרגליים, בגלל הנקע המולד הזה בפרק הירך), וזה לא נוח כ"כ להחליף לה טיטולים או בגדים, או להחזיק אותה, ככה. נכון ששישה שבועות יעברו ממש מהר?
עד כאן לבינתיים, ותודה רבה 
1. סיוטים? לא נשמע מוכר... חלומות הם פרשנות של מציאותת ומחשבות ולא נראה שתינוק יודע עדיין ממה לפחד וממה לא אז איך יכולים להיות סיוטים? טוב, אז על זה אין לי פתרון...
2. מה זה מבעבעת? מהפה? בלוטות הרוק מתחיות לייצר יותר רוק ממה שהתינוק יודע "לנהל" ( לבלוע או לפלוט ) ולכן בהחלט יתכן שיצא לו בצורת בועות. מה גם שהם לומדים להשתמש בקול בגיל הזה ובמסגרת נסיונות להוציא קולות הם גם יורקים בועיות לכל עבר 
3.נשימה שכזו היא נפוצה אצל תינוקות, כמו שמבוגר נאנח מדי כמה דקות כדי לארגן ולאזן את כמויות החמצן ופחמן בגוף- התינוק משתמש בנשימות מהירות ולעיתים גם הפסקות קצרות ( לא מעל 20 שניות!)
4. ששה שבועות עוברים מהר בעיקר כשמסתכלים עליהם אחרי שהם עוברים....
ישר כח שהתחלתם טיפול, זה מאד מאד חשוב לגברת הצעירה, ולאי נוחות מסתגלים ( הרבה יותר בקלות מאשר לנכות ח"ו) מכיון שפורים בפתח ואח"כ פסח- זה זמן שיש לו נטיה, אפילו מעצבנת משהו, לעבור יותר מדי מהר ( עד חופשת פסח- כי החופשה דוקא טסה לה...) אז נקוה שהמהירות תשתלב לך היטב עם הרצועות 
בשורות טובות!
אחותי גם הייתה עם כרית ענקית כזאת, אני ממש זוכרת את התקופה למרות שזה היה מ-ז-מ-ן!!
היא הייתה עם זה איזה 3-4 חודשים, כנראה שהטיפול משתנה עם השנים ואולי מתינוק לתינוק..כשהיא הייתה יותר גדולה ועדיים עם הכרית, בערך בגיל חצי שנה, היא התחילה לזחול, הרופא שלה אמר שזה ממש נדיר ואומר שאפשר להוריד מוקדם.. 
אבל זה עבר ממש ממש מהר, כל כך מהר שרוב התמונות שלה מהתקופה הזאת הם בלי הכרית ואנחנו משפחה שמצלמת מלא!
נשיקות!
כן עובר מהר. כשאת בתוך הרגע , זה נראה לך נצח - אבל עוד שנה את לא תזכרי את זה - חזקי ואמצי![]()
ממש תודה על התשובות 
אור- הבת שלי אכן לא זוחלת עדיין.
אחותו- היא פשוט בוכה מתוך שינה, ולפני כמה זמן כתבו לי כאן שזה בגלל סיוטים.
והביעבוע זה אכן מהפה 
ועוד שאלה- לאחרונה, יש לקטנה קטע כזה שכשהיא שוכבת על הגב, היא מתמתחת ככה שהיא מעלה את החזה, ודוחפת את הראש אחורה. מוכר למישהי? למה היא עושה את זה?
אני לא מכירה אתכן, אבל יש לי כמה שאלות.
1. למה אמא מתיישבת הרבה פעמים ליד הקופסא שלה, ומזיזה עליה את הידיים? היא לא מספיק מתייחסת אליי כשהיא עושה את זה. אמנם יש לי פתרונות לעניין, אבל סתם תהיתי מה הקטע.
2. לפעמים אמא שמה דברים על משטח עגול, ומכניסה אותם לפה. לי באופן אישי זה נראה די מגעיל. למה להכניס משהו לפה חוץ מאת אמא או את מוצצי? ואם כבר, אז למה לשים את זה על משהו עגול?
3. בלילה כשאני מתעוררת, אני רואה ששני העיגולים היפים על הראש של אמא, סגורים, ובכלל לא מסתכלים עליי. מה זה אמור להביע, מישהי יודעת? (גם לזה יש לי פתרונות)
4. אמא כל הזמן מתבוננת בי ושואלת למה אני עושה בועות, למה אני מתמתחת, ועוד כל מיני שאלות. אמא, אם משעמם לך, את יכולה לעשות בועות ולהתמתח ביחד איתי!
![]()
![]()
1. זה כנראה האורגנית שלכם, אמא שלך מנסה בטח להפיק לך צלילים ממנה כדי שתהיה מוסיקת רקע נעימה. כשיש מוסיקה, מי צריך מילים? את יכולה להנות מהמנגינה גם בלי שאמא תתייחס אליך כל כך . אני מניחה שזו אורגנית. כי אני לא מכירה שום קופסא אחרת שהידים יכולות להקליד עליה.... ![]()
2. משטח עגול... תני לי לחשוב... צלחת! כן , צלחת!
והיא שמה בפה??? זה באמת נדיר. מעניין שזכית לראות את זה כי בד"כ אמהות מספיקות לאכול מצלחת רק כשהתינוק שלהם סוף סוף ישן ( העיגולים היפים שלו נסגרים). לרב, אכן את צודקת, אמהות אוכלות ישר מהמקרר/ קופסא/ מהיד מבלי שתספקנה להניח על צלחת. אמא שלך מיוחדת יקירתי.
3. העיגולים האלה- יש סביבם מן שקים קטנים בצבע אפור- שחור??? אם כן- אלו עיניים. אבל אין בעיה כלל להפר את המצב הזה שאמא נכנסת אליו : יבבה , צעקה, בכי, גרעפס, שיהוק, סדר נשימות משונה, אפילו צחוק מתגלגל- כל אלו יסיימו בקלות רבה את העניין הזה עם העיניים הסגורות. אפשר להעזר באחים.
4. זה כי היא אמא, ואם היא לא תשאל עלולים להתרחש מספר תרחישים: א. את לא תקבלי את הטיפול הראוי לך... ב. אמא לא תקבל את מנת יסורי המצפון הטבעיים לכל אמא ממוצעת, שבלעדיהם מעמדה כאם מתערער... ג. לא יהיה לאמהות אחרות שום דבר מעניין לדבר עליו ולהתכתב במחשב . וזה חבל... זה מאד יפה מצידך להציע לאמא לבעבע איתך ולהתמתח ( מה עם לעשות גרעפס, לירוק, לברבר, לעשות בטיטול או לצחוק ולבכות ללא סיבה ברורה- אה, את זה בעצם אמהות כן עושות לפעמים- קבלי ביטול,) אבל קשה לי להאמין שהיא תצטרף אליך...סליחה.
מישה-מישה-מישה נכנס אדר....
תודה על ההנאה הרבה שגרמתן לי!
אחותו
אבל אלו לא השאלות האמיתיות של הבת שלי. הנה הן:
1. למה אמא בקושי קוראת לי בשם שלי? כל הזמן היא קוראת לי בהרבה שמות שונים- פושקית, פושקילונית, פיצקית, ולאחרונה גם פיצקיצונית, אבל בקושי משתמשת בשם שלי באמת. אפילו אני, שאני קטנטונת ופיצקית ופיצקיצונית, יודעת איך קוראים לי!
2. למה כשאני מדברת עם אמא בתינוקית, היא עונה לי במבוגרית? מבוגרית זו שפה מה-זה מסובכת, אני רק מתחילה להבין מה אמא אומרת בה...
3. כשאמא שמה אותי על הבטן, היא מחייכת אליי בשמחה ונראית מאוד מרוצה מהעניין- אבל לי זה לא נוח, אז למה היא שמחה כ"כ? ![]()
4. בכל פעם שאני מפהקת, אמא מפהקת גם כן. והיום כשהשתעלתי, גם אמא השתעלה מאוד מאוד. מה זה פה? פיהוקי ושיעולי זה מדבק?
אני מבטיחה לישון יפה אחרי שאקבל תשובות 
הזכרתן לי סרט שראיתי אי פעם לפני שנים,
שמראה את העולם מנק' מבטו של תינוק....
ואור היום- השאלות שלך דומות כל כך לתהיות שהיו לי כשנולדה בכורתי....![]()
אני לא בטוחה שעם השנים (והילדים, בע"ה) מקבלים תשובות לכל השאלות,
אבל אז כבר יש שאלות חדשות... ![]()
סביב גיל 9 חודשים שואלים את ההורים אם זה נראה שהתינוק מגיב לשמו. עד שיום אחד אמא אחת ענתה לי שהיא לא בטוחה שהילד יודע מה השם שלו כי הם קוראים לו בכל כך הרבה פוצי מוצי אחרים... שאיך הוא ידע????
הבן שלי (שמונה וחצי ח') זוחל על הגחון אחורה כבר תקופה די ארוכה, אך כל נסיונותיו לזחול בצורה כזו קדימה עלו בתוהו...
השבוע הוא גילה שהוא יכול לזחול על ברכיו, והוא כבר מסתובב בשמחה בכל הבית, ברוך השם.
שאלתי היא- האם זו בעיה שהוא דילג שלב בזחילה?
(שמעתי שלא טוב לדלג שלבים בהתפתחות, השאלה היא האם זה לדילוג...)
אאל"ט אחותו בטח תדע את התשובה הנכונה..
זחילה על 6 יותר קשה ומחזקת שרירי כתפיים, לא נראה שצריכה להיות בעיה בכלל.
בחור חכם הגבר שלך.
ולאחותו- כן. הוא דילג על זחילת הגחון, הבחורון.
לזחול על הגחון, כולכם התחלתם על שש (חוץ מאחד שזחל חצי יום והתחיל ללכת)
הגוף היא אכן חשובה כמעט כזחילה בזכות העבודה המתואמת בין שני חלקי המח.
הזחילה על 6 בכ"זמחזקת חגורת כתפיים יותר, ( למרות שתראי איך הוא מתקדם על ישבנו , תראי שהוא דוחף קדימה כל פעם כתף אחרת לסירוגין, כך שזה כן משפיע לטובה)
נסי לראות איך הוא מסתדר כשצריך לעבור מעל "מכשול" בדרכו, האם הוא"זוחל" מעליו, או במדרגות- תרגול מצוין לחיזוק שרירים.
אומנם נראה כי רוב הנשים הכותבות כאן כבר עברו את הסרט לפחות פעם פעמיים...
אבל יש מאיתנו שזו להם פעם ראשונה.
ואני שואלת- איך אמורים להעביר את החודשים הראשונים האלה?
אני תוהה אם זה נורמלי שאני אוכלת פעם ביום- גג פעמיים ומקיאה לפחות פעמיים במהלך היום. גם את המים שאני שותה- אני מקיאה! שעות השינה כבר עברו את גבול הטעם הטוב וחוסר החשק והכוח לכל דבר רק מגבירים את התסכול. אני לא מצליחה לישון טוב בלילה מרוב בחילות, שלא לדבר על חוסר הכוח להגיע ללימודים..העצבים, מצבי הרוח..מה קורה פה?!
מישהי? משהו? אני יודעת שזאת תקופה שעוברת אבל רק המחשבה של עוד חודשיים במצב מאוזן עם כוח חשק ובלי לאכול- מתסכלת...
בין חוסר באיזה ויטמין לבחילות. אולי מישהי אחרת תדע יותר,
תרגישי טוב!
גם זה יעבור...
יוקטנהמאוד עזר לי וויטמין בי6. אפשר לקחת בקומפלקס (אז זה מגיע ביחד עם בי12 ובי1 באותו הכדור).
הבעיה היא שזה גם לא כל כך בריא לצרוך יותר מדי מהוויטמין הזה...
לומר את האמת? בהריון הנוכחי נשברתי, ופשוט לקחתי כדורים נגד בחילה ("פראמין"). וגם זה לא עזר לחלוטין!!!
פשוט זוועה... שולחת חיבוק גדול של מישהי שעברה את הסיוט בפעם השישית... 
תנסי לשים לב מתי השעות שיש לך בהן פחות בחילות, ואז קצת להנות, שיהיו שעות האור ביום.
יש כל מיני דברים שאומרים שעוזרים לבחילות (לימון, ג'ינג'ר, וכו'), תנסי, מקסימום זה לא יעזור
ולזכור שמכל הסבל הגדול הזה בסוף יוצאת מתנה נפלאה!!!
קודם כל ברוכה הבאה,ובשעה טובה,
אני מאחלת לך בע"ה הריון קל ארוך ומשעמם ושתצאי בידיים מלאות!
דבר ראשון לזכור שזאת תקופה יחסית קצרה שתעבור בע"ה מהר.
תהיי קשובה לגופך ותנוחי כמה שאת יכולה,תאכלי ארוחות קטנות וצפופות.
צנימים/קרקרים/לימון/ג'ינג'ר יכולים לעזור.
יש צמיידם מיוחדים,לא מנסיון אישי.
תרגישי טוב ![]()
שולחת לך עצות. מקווה, שמשהו מזה יעזור לך - בחילות בהריון
לא יודעת, עד כמה זה ירחם אותך בשלב זה, אבל ממחקרים עולה, שנשים שסובלות מבחילות בהריון, פחות מפילות.
ויטמין B6 קשור יותר לרעלת הריון מאשר לבחילות בתחילת ההריון. לא ממליצה לקחת תוספים ללא המלצת איש מקצוע (כלומר, ללכת לעיוץ ולקבל טיפול).
שהעסקתי את עצמי - שמנו לב שכשאני עם אנשים ומדברת - אז אני פחוצת סובלת. הסבל הכי גדול היה כשהייתי עם עצמי.
אז פשוט תנסי למלא את הזמן בדברים שאת אוהבת לעשות.
תערבבי כוס מים עם כפית גדושה של אבקת סודה ותשתי כל פעם קצת..
ניסית את זה? עזר לך?
עין האמונהקודם כל, תודה לכולן על העצות והרעיונות...
האמת שהעניין החמיר קצת כי התייבשתי בטירוף- בדיקות השתן רק אימתו את התחושות מהשבוע + האחרון...ככה שיוצא שגם את המים שאני שותה- אני מקיאה בד"כ.
הפסקתי עם המים בינתיים ועברתי לנסטי וספרייט (עפ"י המלצה של אמא). בתקווה שתוך כמה ימים גם זה יעבור- ואוכל לחזור לבחילות הרגילות ולנסות את העצות של כולן 
מישהי כאן לקחה כדורים נגד בחילות/הקאות? המלצות כלשהן? הרופא נתן מרשם אבל אמא קצת הלחיצה לגבי העניין בטענה שיש כדורים שההשפעה לטווח ארוך יכולות להיות מזיקות...
איך שהתחילו הבחילות, וראיתי אל מולי עוד חודשים ארוכים של בחילה, כמו שהיו לי בכל ההריונות, התייאשתי! לא יכולתי לחשוב על זה!
אז מדי פעם לקחתי כדורים
אני לא מצאתי עדות לנזק שלהם להריון. כלומר, יש בעיה עם הגזמה ב-B6, ויש קומבינה נגד בחילה של כדור שינה מסוים עם ה-B6, אז עשיתי פעם את הקומבינה הזו ופעם פרמין, שזה כדור רגיל נגד בחילה.
בדרך כלל אני משתדלת לא להשתמש בתרופות ומשככים, אבל פשוט לא יכולתי לשאת את המחשבה על כל הזמן הזה של הבחילות עם כל הילדים האלה בבית...
המתוקה שלי בת שלושה חודשים ולא אוהבת לשכב על הבטן... הרופא ובטיפת חלב אמרו לי שתשכב במשך היום כמה שיותר על הבטן, ואני יודעת שזה חשוב להתפתחות שלה אבל כל פעם שאני שמה אותה אחרי 2 דקות או מקסימום חמש דקות היא מתחילה לבכות ואני בסוף מרימה אותה...
יש לכן עצות?
האם זה באמת יפגע בהתפתחות שלה?
תודה .........
עם הבת שלי זה עבד ועכשיו אפשר להגיד שהיא אוהבת אפילו להיות על הבטן.
היא בת 4 וחצי חודשים..
או תניחי אותה על שולחן ככה שתהיה בגובה שלה..
תגרי אותה עם צעצועים ובו'..
שמעתי שגם עם מנשא זה או אפקט.
שהרעיון של לשים אותו על השולחן ממש עזר לנו! לפחות לבינתיים... כי גם אצלנו הוא ממששש שונא לשכב על הבטן.. ולא ידענו איך להרגיל אותו... אז חיפשתי בשרשורים ישנים בפורום וראיתי שהצעת את זה.. ובינתיים זה עובד מצוין... כי הוא רואה אותנו מולו ומרים בשביל זה את הראש... אבל זה עובד רק כמה דקות.. חחחחחח..
לפחות זה! בהתחלה זה לא היה עובד דקה! אני מקווה שלאט לאט נצליח להאריך את הזמן בע"ה ;)
בגלל שבימינו בקושי נושאים את התינוקות על הגוף, נוצר הצורך לעשות לתינוקות תרגולים באופן מלאככותי 
כשהם במנשא, הם מתרגלים את השרירים הללו באופן טבעי, ובכיף (כי הם אוהבים שלוקחים אותם על הידיים).
אז את יכולה לנצל הזדמנויות שונות לקחת אותה איתך על הידיים (יותר נח במנשא). מה שקורה, זה שבתגובה לתנועות הגוף שלך, מכיוון שהתינוקת לא יודעת לצפות מה הולך לבוא, היא צריכה להחזיק את הצוואר והכתפיים הכל הזמן כשאת מתנועעת. זה קורה גם בעירסול (הרבה שואלים את זה...).
תהנו 
אפילו דקה או פחות, ולא נתתי לו לבכות מזה, אבל הייתי עושה את זה בערך עשר פעמים ביום או יותר ולא לאט הזמן התארך ועכשיו הוא מאוד אוהב להיות על הבטן ועושה רוורס בבית...
חוץ מזה אם יש לך משטח אלכסוני את יכולה להניח אותה עליו כשהראש שלה כלפי מעלה וככה יותר קל לה בהתחלה.
שיהיה בהצלחה!!
נושא לעבודה סמינריונית בחינוך לגיל הרך!!!
אין לי, פשוט אין לי נושא מעניין!!!
בבקשה עזרה!!!
ותסתכלי בעבודות ומאמרים, כך תראי מה מעניין אותך.
כמובן שאפשר בעוד מקומות, פשוט זה מה שאני מכירה...
הרבה תלוי במרצה-בפתיחות שלו ויש לי עוד עצה.
לפעמים אפשר לחפש רעיון ואז לחפש מאמרים .
לפעמים כדאי קודם לחפש מאמר מעניין ואז על המאמר הזה לבנות עבודה - ולצרף עוד מאמרים , שקשורים לנושא.
להלן רעיונות לעבודה סמינריונית:
השפעת דו לשוניות על ההתפתחות הלשונית של הילד - מה קורה לילד שגדל בבית דו לשוני , או אפילו בסביבה תלת לשונית - אמא מדברת עברית , אבא -צרפתית וגדל באנגליה
התפתחות בשלב הינקות כמנבאת התפתחות בשלב הילדות (התשובה אין קשר - יש תינוקות "עצלנים" שגדלים להיות ילדים חרוצים)
האם יש קשר בין אם שלא נמצאת הרבה עם הילד בשלבים מסויימים - להתפתחות שלו.
האם יש קשר בין חשיפה למים בגיל הינקות (מלידה עד שנה) עם בטחון עצמי , וחשיבה חיובית (יש הטוענים שיש )
כאמור אם כל הרעיונות לא נראים לך - חפשי מגזין אקדמי כלשהוא - חפשי בתוכו מאמר , שאת מבינה את התוכן שלו - ואז תחפשי מאמרים קשורים - לרוב תמצאי ים של מאמרים מעצבנים , עם כל מיני משפטים לא ברורים - שאפשר לתמצת בפשטות . אנשים בונים את הקריירה האקדמית שלהם ככה , וסטודנטים אומללים צריכים איכשהו להתמודד עם זה .
בהצלחה![]()
האם יש קשר בין חשיפה לסיפורים בגיל הרך ליכולת ההבעה בעתיד
יוקטנהאחרונה1. אני פוחדת מאד. כל ההריון הזה , פחות או יותר אני חולה. מכיון שהוא היה מאד מתוכנן - אני יכולה להגיד שכבר בתקופת המחזור שקדם לביוץ הייתי חולה - וחשבתי לוותר - ולבסוף כמעט מלמעלה זה יצא שנפקדתי. כל הזמן יש לי שפעת כזו או אחרת , ותופעות אחרות . בשפעת האחרונה -לא היה לי חוש טעם משך שבוע - ועדיין קשה לי לנשום. שתיתי תה עשוי מקנמון וזנגוויל - עד שקראתי שזה לאו דווקא מומלץ בהריון.. אין הרבה מה לעשות עכשיו , חוץ מלחכות בסבלנות ולקוות לנס.
2. קיבלתי אפי נו מחברה - כתוב שאסור להעביר מאישה לאישה , אבל מה אם אכסה אותו ? אני קצת מתביישת לגשת לבית מרקחת ולבקש...אמצעי מניעה של בנים - אבל זה נראה לי פתרון טוב. למישהי יש נסיון?
בקשר לזה שאת לא מרגישה טוב,תקחי ויטמינים מחזקים,ויטמין C וכו'..
בקשר לאפי-נו,לחטא עם מים רותחים ולהניח מעל קונדום.
רופאים באמת לא ממליצים להעביר מאישה לאישה..
אבל ה מה שגם אני ויולדות שלי עשינו,לא לכולן יש 500+ ש"ח שאפשר להוציא על המכשיר.
בהצלחה.
בקשר לאפי נו - כפי שחשבתי
בקשר למחלות -אין מה לעשות - שתיתי חליטה של מקלות קינמון וג'ינג'ר - חברה אמרה לי שזה מחזק-אשתדל לקחת ויטמינים . נקווה שלא יחזור
.
שבוע טוב ![]()
![]()
![]()
תרגישי טוב! ![]()
מה שהכי עוזר נגד המחלות, זה שינויים באורחות החיים
מעבר לתזונה בריאה יותר, פעילות גופנית... הייתי מתייעצת עם מישהו מתחום הרפואה הסינית!
לגבי האפי-נו - אולי מישהי תסכים לגשת בשבילך לקניות?
בסופר פארם את יכולה לקחת בעצמך מהמדף, ולא צריכה לבקש כלום. במיוחד בגלל שאת בהריון מתקדם, בכלל לא נראה לי שהייתי נבוכה לקחת דבר כזה, אגב 
נראה לי שאאזור עוז ואגש לסופרפארם- אחרי הכל , זה דיי קטן עלי
צריך הרבה תפילות .
כל העמוד הזה מלא סימני שאלה, זה קרה למישהי?
=
ערב טוב לכולם
חדשה פה
אמא לבן 4 ובהריון עוד בן.....
אני היום שבוע 16 פלוס 4 לפחות לפי מחשבון הריון באתר יולדת. אמורה לטוס לשבעה ימים בעוד כשבועיים. אני
נכנסת בשבת הקרובה לשבוע 17 ובשבת לפני הטיסה שלנו לשבוע 18.כל שבת אני סוגרת שבוע ונכנסת לשבוע חדש
כלומר אני בעצם טסה בשבוע 18 + יום (האם זה נחשב שבוע 19 ? מה אני אומרת לביטוח באיזה שבוע אהיה בטיסה ? האם כשאני עושה ביטוח רפואי לטיסה אני צריכה לתת להם אישור על גיל הלידה?. איזה ביטוח רפואי מומלץ לי לעשות ?.
את הטיסה קיבלנו מתנה מבן משפחה וזה לא משהו שאני בחרתי לעשות כי אני די פוחדת מטיסות. למרות שיצא לי לטוס די הרבה בעבר אם כי הכי ארוכה שלי היתה 5 שעות
אני נוסעת ליעד באירופה שלוש שעות טיסה אבל אני מאוד חוששת כי לא יצא לי לטוס בעבר בהריון. זה לשויץ וגרמניה
אומנם ההריון שלי רגיל וגם הקודם לפני ארבע שנים אבל אני די חוששת. חוששת שיקרה משהו במטוס.
פשוט בשנה אחרונה לא יודעת למה פיתחתי קצת חרדה מטיסה לא יודעת למה.עוד לפני שנכנסתי להריון פתחתי פחד מטיסות לא בגלל ארוע ספיציפי לא יודעת למה. השאלה האם לבקש מהרופאה שלי כדור כלשהו ? ומה אפשר לקחת בהריון? אולי טיפות רסקיו? אני טסה עם הבעל והילד בן 4 אז יש לי אפשרות לישון כל הטיסה כי זה עם הבעל והילד גדול אם יהיה צורך אבל לא יודעת אם אני רוצה לישון כל הטיסה כי זה יראה לילד מוזר ואני לא רוצה שידע שאני פוחדת או חלילה לא להעביר לו את הפחד שלי. זה דבר אחרון שאני רוצה להעביר לו שאני מתה מפחד במטוס.
אני אוסיף שיצא לי לטוס איתו בעבר כמה פעמים וגם שהיה בגיל שנה וקצת כך שיש לי ניסיון של טיסה עם ילד בקטע הזה אני די למודת ניסיון. אבל עדיין אני חוששת חוששת מחוסר האונים במטוס. זה ברמה כזו שאנו טסים ב 6 למרץ ומעכשו אני מתחילה לחשוב איך אני מתגברת על הפחד. זה טיסה של ישראייר כאמור שלוש שעות. אני חוששת מטיסה גם אם הייתי נוסעת לבד בלי הילד אבל זה שזה עם הילד ועם הבעל ואני בהריון בכלל מכניס אותי ללחץ. רק המחשבה על תסריט רע זה פשוט מחריד
שאלה נוספת אם מישהי מכירה אנו נהיה באזור היער השחור יש שם מעינות חמים האם בהריון מותר להיכנס?.
תודה מראש לכל העונות קראתי קצת על טיסות בהריון ברור לי שבשבוע שאני אהיה זה לא בעיה לטוס אבל בכל זאת אני חוששת. מהטיסה עצמה לא מהשהות במקום כי זה אירופה זה מקום שיש שם הכל מה שצריך. הפחד שלי מהטיסה.
תודה
מאחלת לך בע"ה המשך הריון קל ארוך ומשעמם..
אין בעיה לטוס בהריון במיחוד לא בשבוע שלך..לא מבינה בענייני ביטוחים וכו'.
מעיינות חמים אם זה לא ממש חם לא צריך להיות בעיה.
תהני עם הבן זאת חוויה שלא כל יום עושים,ספרי לנו חוויות ![]()
כך זה רשמית . גם ג'אקוזי אסור. אחותי לא ידעה ונכנסה למעיינות חמים - ונולד לה ילד.....(היום הוא מהנדס - אז כנראה שהכל בסדר- הלואי עלי - כי הוא גם יפיוף , וגם עם מידות טובות וגם נורא חכם) אבל - לא כדאי להסתכן. ואני מוסיפה , איזה כיף לך!!!!!!!!!!!
רק תתלבשי חם , ותהני מהנופים הקסומים .
לא שאני מומחית , אבל אתמול נסעתי כל היום באוטו עם ריח בנזין , ולאחר מכן רכבת - שעה וחצי . נראה לי שטיסה זה הרבה יותר בטוח.
שכדאי להסתובב קצת מידי פעם בטיסה.
הייתי בטיפת חלב והאחות אמרה שכבר מגיל 4 חודשים כדאי לחשוף את התינוקות
לחיטה. אז לתת להם קרקר מעוך, דייסות וכו'...?
בשבילי זה ממש חדש...
זה נכון? כדאי? עם מה מתחילים...?
אני גדלתי עם הגישה של דחיית חשיפה לדגנים ככל האפשר, באידיאל עד גיל שנתיים (אני לא עומדת בזה, זה בלתי אפשרי, אבל אמא שלי נהגה כך).
יסבול בכל מקרה בלי שום קשר לגיל החשיפה. מה שכן- בדיקות לגילוי צליאק ניתן לערוךף רק כ 8 חודשים לאחר התחלת חשיפה.
אבל גם אני לא מכירה בגיל 4 ח' אלא סביב חצי שנה. גיל 4 ח' מדובר על טעימות בלבד של ירקות ופירות, אפשר גם דגנים , ,,
קרקר? אולי היא התכוונה שתהפכי אותו למין מרקם דייסתי שכזה?
שגילו שחשיפה לגלוטן בגיל 5-7 חודשים מקטינה סיכון לצליאק. אם חשוב לך אחפש את האסמכתא.
(לא לגמרי דייקתי קודם)
1.1. מניעת מחלת צליאק (כרסת):מצטברות עדויות לכך שחשיפה לכמויות קטנות של מזון המכיל גלוטן בין גיל 4 ל-7 חודשים, בעוד התינוק יונק, מפחיתה את הסיכון להתפתחות מחלת הצליאק. נמצא כי הוספת מזון המכיל גלוטן לפני גיל 4 חודשים או אחרי גיל 7 חודשים העלתה את הסיכון לפיתוח מחלת הצליאק.
ומעולם לא קיבלתי הוראה שכזו.
אולי מכיון ש"מצטברים עדויות" זה עדיין לא הוכחה ממש שעל בסיסה יכתבו נוהל...
זה מסמך מקיף מאוד, ואני נהנית לקרוא בו ולהבין מה עומד מאחורי המלצות שונות שניתנות לי.
וספציפית לעניין הגלוטן - הניסוח שציטטתי נשמע לי קצת עמום, לא ברור לי ממנו אם באמת הגיל זה העניין או החשיפה לגלוטן תוך כדי הנקה. אני כן יודעת שסקר של משרד הבריאות מהשנים האחרונות מצא שממוצע ההנקה בישראל הוא כשבעה חודשים. אז אולי לכן קבעו פה שבעה חודשים כגבול עליון - בהנחה שאח"כ התינוק כבר לא יונק, וזה שחשיפה לגלוטן שנעשית במקביל להנקה נותנת אחוזי הגנה כלשהם מצליאק זה נשמע הגיוני מאוד, ממש מתבקש. למיטב ידיעתי (לא בטוחה) אצל דתיות ממוצע ההנקה גבוה מזה, השבח לא-ל, לכן לפי השיקול הזה אולי אצלנו אין דחיפות גדולה כל-כך לחשוף לגלוטן (או לפחות אצל מי שסגורה על זה שתניק, נאמר, שנה וחצי).
אבל ליתר ביטחון אני אדגיש שזה ממש רק הרהור שלי, ובניגוד לאחותו אין לי שום הסמכה בתחום, וחלילה לי מלפסוק לאחרות איך לנהוג.
ועם זאת- מוזרה לי ההוראה של לתת דגנים בגיל 4 חודשים.
כנראה באמת מכיון שזה לגמרי לא מובהק ( כפי שאת רואה בניסוח) אז זה לא הוראה שיצאה לפועל.
מה שכן ברור הוא שתינוקות יונקים סובלים מפחות רגישויות מן הלא יונקים. ועם זאת- תשאלי כל רופא גסטרו הוא יגיד לך שמחלת הצליאק איננה אלרגיה או רגישות, זה נקרא "אי סבילות". כלומר שהאנזים המפרק פשוט לא קיים בגוף...
טוב, זה בטח עוד יחקר ונגע יותר.
בכל אופן- מה שאברכית אמרה, שהוריה לא חשפו לחיטה עד קרוב לגיל שנתיים אין לו משמעות לעניין הצליאק אם במקום חיטה נותנים כוסמת או שבולת שועל או גריסים ( שעורה) משום שבכל 5 מיני דגן יש גלוטן, אז מה הרוויחו?
החלטית (לא הרבה יותר...):
רצוי לחשוף את התינוק למזון מכיל גלוטן בין גיל 4 ל-7 חודשים, עדיף בשילוב הנקה
שמעתי לא מזמן הרצאה של ד"ר שרון ברסבורג-צברי, שהסבירה (אם הבנתי נכון) שיש להנקה השלכות על אי-סבילות למזונות שונים. אם מתחשק לך (או לכל אחת) להאזין בהזדמנות, הנה קישור:
http://www.bekol.co.il/index.php?page=item&item_id=116&lec_id=45&cat_id=48
ארוך אבל מרתק ומאלף (ואגב, היא לגמרי נגד מתן כל מזון שהוא לתינוק יונק לפני גיל חצי שנה).
הבת שלי רק ינקה עד בערך גיל 8 חודשים!
איזה יום שמחמכירה את האנשים האלה שפותחים זוג עיניים כששומעים שהוא לא התחיל עם טעימות??
רציתי רק לוודא 
עשו לי את זה הרבה.. 
אין המלצה גורפת להתחיל בגיל ארבעה חודשים אלא בטווח שבין ארבעה חודשים לחצי שנה. ממליצים שם לא להקדים מזה ולא לאחר מזה. ואיך לקבוע מתי בדיוק בטווח הזה? ע"פ כמה סימני בשלות - יש שם רשימה (תוכלי לפתוח ולקרוא), בעיניי העיקרי הוא שהתינוק מגלה עניין באוכל. אז מה קורה אם תינוק מגלה עניין ולא מקבל? בעיניי ברור שנגרם נזק כלשהו,כי לא סתם הבורא מכוון אותו מתי לבקש עוד מזון חוץ מחלב, וודאי שהחיפוש שלו מלמד שהוא נזקק לזה. אבל הנה כמה מההשלכות שמשרד הבריאות מציין (אני מעתיקה):
הכנסה מדורגת של מזונות משלימים לתפריט התינוק נחוצה למטרות תזונתיות והתפתחותיות ומאפשרת את המעבר ממזון נוזלי למוצק. לאחר גיל 6 חודשים, הזנה בלעדית בחלב אם אינה ממלאה את כל צרכי התינוק ברכיבי תזונה. בנוסף, מפתחים התינוקות בהדרגה את יכולת הלעיסה שלהם ומראים התעניינות גוברת במזונות שונים. העדויות מראות שבהכנסת מזונות מוצקים לפני גיל 17 שבועות, או אחרי סביבות גיל 26 שבועות יש יותרסיכונים מתועלת. הצגה מוקדמת מידי של "מזונות משלימים" עלולה להשביע את רעב התינוק ולהקטין את משך ותדירות ההנקה, אשר יפגע בייצור החלב על ידי האם. מצד שני, סכנות פוטנציאליות של גמילה מאוחרת הנן עיכוב בגדילה, חסרים תזונתיים (ברזל, אבץ ויטמין (Dוהתפתחות בעיות אכילה, למשל העדפת מזונות נוזליים וסירוב להתקדם למזונות במרקם מוצק יותר.
1.1. תוספת מזון משלים:ישנן עדויות רבות המצביעות על קיומו של "חלון הזדמנויות" צר בגיל הינקות שבו ניתן להשפיע על התפתחות אלרגיות בקרב אוכלוסייה ספציפית זאת. בעקבות כך פורסמו הנחיות חדשות של האיגודים האירופאים והאמריקאים, הנוגעות לכלל התינוקות ולא רק לתינוקות עם סיכון גבוה לאטופיה.על פי הנחיות אלה, דחייה של הוספת מזונות בעלי פוטנציאל אלרגני גבוה (כמו: בטנים, שומשום, ביצים ודגים) לאחר גיל 26 שבועות אינה עוזרת בהורדת השכיחות של מחלות אלרגיות. יתרה מכך, אין יתרון בחשיפה מאוחרת למזונות אלה ולכן ניתן להוסיפם בין גיל 17-26 שבועות. (ראה פרק על מזון משלים).
1.2. מניעת מחלת צליאק (כרסת):מצטברות עדויות לכך שחשיפה לכמויות קטנות של מזון המכיל גלוטן בין גיל 4 ל-7 חודשים, בעוד התינוק יונק, מפחיתה את הסיכון להתפתחות מחלת הצליאק. נמצא כי הוספת מזון המכיל גלוטן לפני גיל 4 חודשים או אחרי גיל 7 חודשים העלתה את הסיכון לפיתוח מחלת הצליאק.
אחותוואני גם מסכיה עם הגישה שכשילד מגלה עניין זה שמן טוב לנצל את העובדה ולחשוף אותו לטעימות, זה לא חייב להחליף ארוחה של הנקה , זה יכול להיות רק טעימה קטנה, אבל כן לנצל הזדמנות שהילד מתעניין ורוצה. לפעמים אח"כ יותר קשה להרגיל למזון אחר. ( וזה מצוין במסמך שמצוטט כאן.)
ותגיד פצקרשת, לי תמיד היה נראה מוזר הקטע של בדיוק ביו 4-7 חודשים... זה נראה לי כמו משהו שסטטיסטית "קרה" שבדיוק ילדים שנחשפו בגילאים הללו פיתחו פחות מקרי צליאק. ואולי אני טועה, יתכן שזהו הגיל שבו מתפתחים עיקר האינזימים המפרקים ובזכות זה גם האנזים לגלוטן... מעניין מתי זה סוף סוף יחקר לעומק.
שזה סטטיסטית קרה פשוט כי סטטיסטית הרבה ילדים הפסיקו לינוק בגיל שבעה חודשים?
באמת המליצו לי לחכות שהוא יגלה ענין,
בנתיים לא כ"כ מעניין אותו מה נכנס לפה של אמא שלו...
![]()
הרעיון הוא לא לחשוף לדגנים בכלל, כולל שיבולת שועל וכל השאר. ואני לא יודעת אם דווקא לדגנים שיש בהם גלוטן, או גם לאורז וכדומה. ולא נראה לי שיש לנוהג הזה קשר לצליאק. אני יכולה להסתכל שוב בספר של בן-אורי לראות מה הסיבה.
ואיך הוא סובר שמקבלים פחמימות ללא דגנים חוץ מבטטה ....
אני נתקלתי בתופעה הפוכה, הימנעות ממוצרי חלב וחיטה בגיל הזה, כדי לא לעורר את הגוף לרגישות לאלו. תוכלי לקנות לחם כוסמין (פחות בעייתי מחיטה) ולתת לו למצוץ את הקשה (בשום אופן לא את הרך בשלב זה). אבל, הייתי דוחה את זה לשלב שהוא עצמו יתעניין במה שאת מחזיקה ביד.
למה לא להתחיל במשהו פחות בעייתי, תפוח מרוסק או תפוח מבושל ומרוסק (כמו גרבר)? אם את מבשלת ומרסקת במעבד מזון, את יכולה להכין לאותו יום +יומיים. שבוע אחרי שהוא יתרגל לתפוח (ביום הראשון כפית בלבד), תוכלי לחשוב על משהו נטרלי כמו בננה (ועדיין יש אחוז קטנטן שרגישים אפילו לבננה).
רגישות לחיטה : יש לי תינוקת בת 3 חודשים שהיא רגישה (מבדיקה במוח אחד) ובאמת אני יודעת גם מצליאקים שאמרו לי שלא כדי לחשוף עד גיל שנה.
אוכל: מגיל 4 חודשים להרגיל למיצים של דברים מיץ עגבניות וכו ... טיפה לטעם
גיל 5 חודשים להתחיל כפית -שתיים של מחית ירקות מבושלים כי יש תינוקות שאם מתחילים איתם מתוקים =פירות קשה להם עם ירקות . אבל זה איניבידואלי.
באמת יש הרבה שקגישים לבננה , תפוח אדמה שגורמים לליחה.
גזר עם קשוא נשמע מצויין בתור התחלה מבשלים בסיר עם מלח בתחילת שבוע וכל יום מחממים קצת .
שיהיה בהצלחה 
ע"פ מה שלמדתי בנטורופטיה לא ממליצים עד גיל שנה דווקא חיטה אבל ש"ש, כוסמין, שיפון כן מסביבות גיל חצי שנה כנראה שלא בגלל הגלוטן אלא התפרקות החיטה קשה יותר למע' העכול מאשר השאר
הבת שלי בע"ה עוד שבוע בת חמישה חודשים והיא עדיין לא מתעניינת באוכל שלנו...
התחלנו ממש קצת טעימות והיא לא כ"כ מתלהבת...
אז אני מבינה מהדברים כאן שאין מה להיות בלחץ ולתת לה את הזמן...
שכדאי להיות עם יד על הדופק כי באיזשהוא שלב יש מחסור בברזל וזה גם גורם לחוסר תאבון . זה לא עכשיו אבל כן בהמשך רק להיות ערניים 
הידעתם שהרבה שרגישים לחיטה רגישים גם לחלב כי לשניהם מולקולות שקשה לגוף לפרק .... נקודה למחשבה 
הפשושון שלי, בן חמישה וחצי חודשים עושה מלאאאא סיבובים על השטיח ונהנה מזה עד השמים, אבל חוץ מזה הוא גם זוחל אחורה כשהוא מנסה להגיע לחפץ מסויים... זה בסדר? ומתי זה אמור להשתנות?...
עכשיו הוא זוחל ברוורס,אח"כ במעגלים עד שהוא יתחיל קדימה,ויעלה לאט לאט ל4..כל זה רק אם הוא קרא את הספר יש חלק שמדלגים על שלבים..![]()
מזיז צעצועים לצד ואז זוחל אליהם...
פשוט מתוק!!!
מישהי123אחרונהאני יודעת שלא אצל כולן זה ככה..
אבל הבת שלי כבר בת 4 וחצי חודשים והיום בבוקר קיבלתי..
סתם הרגשה מבאסת... רציתי לשתף!.. 
אחותוקבלי חיבוק
ו ![]()
בנתיים 
במצב המתוקן נשים לא היו מקבלות מחזור אבל היום עם התזונה,וחוסר שינה,שיאבות וכו'..נשים מקבלות.
אכן מבאס ![]()
לפחות זכית לארבע וחצי חודשים אני קיבלתי שבועיים אחרי שטבלתי מהלידה עד לחגים השנה והבת שליכבר בת שנתיים וחצי לא קל בכלל קבלי תנחומי........
הכל מאת ה' בסופו של דבר!!

יש לי חברה ששותה עם קשית שלוקים.
אור77אני בהריונות פשוט עוברת לגור בשירותים ![]()
שזה טוב כדי לשתות רק קצת כל פעם...
אם הבנתי נכון =)
שבאופן טבעי א"א לשתות במכה אחת כמות גדולה כשזה עם קשית מצד אחד ומצד שני את מקבלת נוזלים לגוף באופן די רציף .בהריון זה לא שיש עודף אלא שיש לחץ על השלפוחית ונראה לי שככה אפשר למנוע את זה
אני אישית לא יכולה להגיד לך אם זה עובד זה עצה מחברה.
לי יש נטיה להתייבשות כך שכמעט אף פעם ( 5 הריונות ב"ה ) לא יצא לי לרוץ נון סטוף לשרותים.
כמובן שמשקאות מתוקים גם משתנים ולכן כדאי מים .
שיהיה בהצלחה רק בבריאות ובשמחה ב"ה צרות של אנשים בריאים 
הבן שלי בן 3 וחצי חודשים, והוא עושה כאילו מן כפיפות בטן כאלה...
כשהוא שוכב על הגב, הוא מרים את הראש ואת השכמות ומתרומם לו...
מה זה אמור להביע? מישהי ראתה דבר כזה פעם?
ועכשיו הוא בן חמישה חודשים ומתיישב לו ככה...
אבל הבנתי שזה לא טוב להם ישיבה ככה, אז אני כל פעם מחזירה אותו אחורה...
המצב כיום שדורשים לתת לתינוק לישון על הגב, גורם לעצלות ויכול לגרום לעיכוב התפתחותי. התינוק רוצה ובשל לעשות "ספורט", אבל קשה לו בתנוחה הזאת. שימי אות בזמן שהוא ער על הבטן ושימי לו גירויים, כדי שיתהפך לבטן ובהמשך לגב.
יפעת1
איזה יום שמחלא ברור מה קרה, אבל כשניסתי להתחבר לפורום דרך הכינוי שלי גיליתי שזה רשום על שם אחר,
אומנם אני עדין אמאל'ה חדשה אבל עם כינוי אחר.
![]()
הכינוי החדש שלך עושה מצב רוח!
אהבה של אימא
מעתיקה לך את התשובה למסר לכינוי החדש
יוקטנה
אחלה ניק בחרת.יפעת1
איזה יום שמחאחרונהאחר קיסרי)
אז זהו... כמעט חודש אחרי הלידה שלנו ואני שמחה לכתוב לכם את קורותיה. אומנם אני קוראת די סמויה ובטח לא ידעתם שאני בהריון אבל אני מרגישה חובה לשתף את כולכן משום "פרסום הנס" והודיה לקב"ה, גם כדי לעודד נשים במצבי
וגם כי כ"כ כיף לי לספר אותו..![]()
סליחה על האורך-מקווה שתהיה לכן סבלנות...
ביום שלישי (פעמיים כי טוב) כ' בשבט תשע"א (25.1. למניינם) נולד בשעה טובה ומוצלחת בננו יונתן בלידה וגינאלית וטבעית (נס משמיים!) לאחר 2 ניתוחים קיסריים קודמים שבהם נולדו 2 בנותיי.
לפני שאתחיל בסיפור מעט רקע:
בלידה ראשונה-לאחר 16 שעות של צירים בחדר לידה וחוסר התקדמות ממצב של פתיחה מלאה, נשלחתי אחר כבוד לניתוח קיסרי ושם נולדה הבכורה במשקל 3.475 ק"ג. בדו"ח סיכום של הניתוח נכתב: סיבה לניתוח-CPD = חשד לאגן צר.
בלידה שנייה-הקטנטונת החליטה להקדים ולהפתיע את כולנו. בשבוע 26 ירדו המים, אני בשמירת הריון בבית חולים, מצליחה לסחוב עד שבוע 29 אז מתחילים צירים, ויש חשד לזיהום ומכיוון שהעובר קטן ובמצב עכוז אפילו לא שואלים אותי ואני שוב נכנסת לחדר הניתוח... ויולדת פגה מתוקה במשקל 1.180 ק"ג.
עוד לפני שנכנסתי להריון שלישי ידעתי שלמרות כל מה שאומרים לי ויאמרו לי אני מנסה ללדת רגיל ויהי מה!!! נמאס לי שמיילדים אותי אני רוצה ללדת בעצמי!
הרופאת נשים מזהירה, בתי החולים אפילו לא מוכנים לשמוע ומבקשים ממני לקבוע תאריך לניתוח בבוא הזמן, אבל אני כבר שמעתי על ד"ר אילן הלוי, ש"מוכן לקחת את הסיכון" ולתת לאישה לעשות את מה שהיא מסוגלת לבד-ללדת!ביום בו ביצעתי בדיקת דם להריון כבר הרמתי טלפון לד"ר הלוי. אחרי פירוט של ההיסטוריה המיילדותית שלי ד"ר הלוי אומר שיש לי סיכויים טובים, הוא לא מבטיח במאה אחוז, אבל מוכן לעשות את כל המאמצים. אני מעדכנת את בעלי ואנחנו מחליטים ללכת על זה (עדיין אין לנו מושג מאיפה יבוא הכסף ללידה פרטית אבל סומכים על הקב"ה...)
ההריון עובר לו בלי סיבוכים ב"ה וביום חמישי, ט”ז שבט, שבוע 40+5 (לא האמנתי שאגיע לשבוע כזה!) יוצא לו הפקק הרירי. ובנוסף, אני מגיעה ללניאדו למוניטור שגרתי של מעקב הריון, אין צירים אבל אני בפתיחה של 2.5 שזה מאוד משמח כי זה אומר שזה קרוב... ד"ר הלוי משער שניפגש כבר בסוף השבוע הזה כי זה אכן נראה קרוב.
ובכל זאת אני מושכת ומושכת והשבת עוברת ומגיע כבר יום שני, אני יוצאת עם הבנות לגן שעשועים, חוזרת הביתה מותשת, מפקידה בידי בעלי את המושכות ונכנסת למיטה לנוח(!!)
וטוב שכך... כי לקראת 21:00 מתחילים הצירים והם גם סדירים... אנחנו מתחילים לתזמן. עדיין עוד מוקדם 10 דק' בין ציר לציר. אבל מתחילים לעכל שהנה זה עומד לקרות הלילה בעז"ה.
הצירים מתחזקים והרווחים מתקצרים ב-22:00 החלטנו להתקשר להורים לבקש שיבואו להיות עם הבנות. בינתיים מעדכנים את ד"ר הלוי. אני בשירותים ויש יציאה שמתווספת לסימנים מבשרי הלידה.
זה כבר מתחיל להיות יותר כואב ואני רוצה כבר לצאת לכיוון מרכז הלידה של ד"ר הלוי בקדימה. בינתיים אני אוכלת מהאתרוג של הרבנית קנייבסקי ומתפללת על כל האנשים שזקוקים לישועה, אחרי הכל אני כבר בלידה ומי יודע מה יהיה בהמשך, מקסימום אתפלל שוב. אמא שלי מגיעה ואנחנו יוצאים לדרך. בדיעבד הסתבר שהקדמנו, אני עדיין בפתיחה של 2.5 ולהפתעתי הצירים גם מפסיקים מהרגע שהגענו לשם. ד"ר הלוי ואשתו טלי, קיבלו את פנינו בחמימות ולמרות שהקדמנו את זמננו (הרעיון הוא לעבור את השלב הלטנטי בבית) הם מציעים לנו להישאר במרכז, הם ילכו הביתה לישון ולאגור כוחות וכשנרגיש שמתקדם ואני כבר צריכה עזרה הם יבואו ויקראו גם לדולה הנוספת, קסם.
בעלי מנסה לישון ותוך כדי אנחנו ממשיכים לתזמן את הצירים שחזרו ובגדול. אני רוצה לשכב אבל זה בלתי אפשרי הכאבים רק מתגברים אז אני עומדת ונשענת על הקיר של האמבטיה כשבתוכו הכדור פיזיו' שמאפשר לי להניח את הראש ולנוח בין לבין.
בשעה 2:30 בלילה אני מבקשת מבעלי שיתקשר לד"ר הלוי, לפחות שיקראו לקסם הדולה כי אני כבר ממש מרגישה שאני מתקדמת וזקוקה לתמיכה. הצירים כבר כל 3 דק' וארוכים אפילו יותר מדקה. ד"ר הלוי מגיע וזו כבר הזדמנות לבדוק מה מצבי-ואיזו הפתעה משמחת אני בפתיחה של 4.5, נכנסתי לשלב הפעיל!. וטלי מציעה מיד שניכנס למים. [במרכז לידה יש בריכה וטלי היא הידרותרפיסטית שפשוט "מענגת" לי את הצירים במים עם עיסויים ושמנים]. והמים, וואו, איזה כוחות יש למים! התחושה אחרת לחלוטין-הרבה יותר רגוע הרבה יותר נעים. עדיין זה צירים וזה כואב, אבל אין ספק שזה אחרת לחלוטין!
בשלב מסוים אני מרגישה צורך אדיר ללכת לשירותים (ולא לפיפי). קסם וטלי מציעות לי להיעזר בחוקן, לא התלהבתי לצאת מהמים, אבל אין ברירה זה ממש מציק! הלכתי לשירותים, עשיתי לעצמי חוקן ושום דבר לא יוצא... אני מתוסכלת וחוזרת לבריכה ועם הזמן הלחץ הזה מתגבר והולך. מה שלא ידעתי (בשל חוסר ניסיוני בלידות רגילות) שהלחץ הזה הוא כנראה התינוק... טלי מחליטה לקרוא לד"ר הלוי כי אני כבר מאוד כאובה. הוא מגיע, בודק לי פתיחה בתוך המים ואומר: “היא צודקת, פתיחה 9!” לא יאומן! תוך פחות משעה התקדמתי במהירות מפתיחה של 4.5 לפתיחה של 9!!! [לפי התכנון בשלב כזה עוברים לבית חולים "לניאדו" כדי ללדת שם כי בכל זאת יש סיכון בלידה נרתיקית לאחר 2 קיסריים] ביקשתי שיעירו את בעלי (שנרדם לו בינתיים על הפופים הרבים שהיו שם בזמן שאנחנו בבריכה...) הייתי מאושרת, ממש בעננים... אבל כשיצאנו ד"ר הלוי אומר שכנראה לא נספיק להגיע לבית חולים, כי ההתקדמות מהירה מידיי ואני לקראת הסוף. אני נלחצת ובוכה שאני מפחדת, הוא מנסה להרגיע (הרי הרבה תינוקות הוא יילד כבר במרכז לידה שלו ממה אני מפחדת??) אבל אצלי בלת"ם כזה פשוט לא היה בתכנון. הוא מחליט לבצע בדיקה פנימית נוספת שמראה שבעצם אנחנו בפתיחה של 8-9 מה שמאפשר להגיע לביה"ח. מצוין יוצאים לדרך.
התארגנות מהירה ביותר של כל הצוות ואנחנו על הג'יפ של ד"ר הלוי, בעלי נוסע מאחורינו ברכב. אני נמצאת על 6 מאחור בתמיכה של טלי. קסם במושב לפניי עוזרת לי בנשימות ומרגיעה. הנסיעה מכאיבה לי והדרך נראית לי נצח (למרות שבפועל תוך 10 דק' היינו שם) הם נותנות לי רסקיו... ואני מתחננת בבכי שיתקשרו להסביר לבעלי איך להגיע כי הוא לא מכיר את הדרך והוא בטח מדדה מאחור עם הטרנטה שלנו ולא עומד בקצב דהירה של ד"ר הלוי... לא רציתי שיפספס את הלידה... (בדיעבד מסתבר שעבר דרך חתחתים והעלה איזה נרקומן שהראה לו את הדרך ללניאדו).
הגענו סופסוף. אני לא מאמינה שאני בפתיחה של 9 וצועדת על רגליי שלי במסדרונות בית החולים, בכל ציר אני מבקשת שנעצור ומנסה לנשום בין הצעקות שאני משמיעה. נכנסים לחדר מס' 8, אפילו לא עוצרים בקבלה, ד"ר הלוי כבר עדכן אותם מהדרך שאנחנו באים, בהמשך בעלי פתח לנו תיק. אסתר המיילדת (אותה אחת מהלידה של הבכורה) נכנסת ומציגה את עצמה. מתחילה לתשאל ואני בשיא הכאבים גם עונה לה: מס' תעודת זהות, תוצאות של העמסת סוכר ועוד. מחליפים לחלוק אני נשכבת על הגב, מחוברת למוניטור, ד”ר הלוי פוקע לי את המים. זהו, להתחיל ללחוץ. אני לוחצת וזה קשה וזה כואב עד מאוד. אני מרגישה שבחיים לא התאמצתי כך. המיילדת הצדיקה מביאה לי לטעום אתרוג מהרבנית קנייבסקי. ואני ממשיכה בלחיצות... לוחצת ולוחצת ובעיניי שום דבר לא מתקדם. בשלב הזה, לא אמרתי בקול כדי לא לייאש את עצמי, אבל כל הזמן רצו בתוכי מחשבות שהנה אולי צדקו בהשערה הרפואית מהלידה הראשונה רציתי לצעוק: "אתם רואים? יש לי אגן צר ולעולם לא יצא משם תינוק?!!?"
טלי קסם ואסתר מעודדות אותי ותומכות ואז אני שומעת "הנה הוא! הנה הראש! את רוצה לגעת בראש?" אני כ"כ רוצה אבל לא מסוגלת להזיז את עצמי. אני כמעט ומותשת לחלוטין. אני לוחצת עוד ועוד, בכוחות מופלאים שרק הקב"ה יכול לתת לי ברגעים כאלו ו... לא להאמין... הנה הוא בחוץ! השעה 5:45 לפנות בוקר. התינוק המתוק שלנו יצא בדרך הטבעית והנכונה והנה הוא מונח עלי, כחלחל וצווחני אבל הוא שלי! ואני הצלחתי לעשות את זה! הצלחתי ללדת בעצמי כנגד כל הסיכויים! כמו שתמיד חלמתי להיות עם התינוק שלי מייד כשהוא נולד לחבק וללטף אותו וכמובן להניק אותו. זה נראה כ”כ טריוויאלי לרוב הנשים, אצלי זה היה בגדר חלום! (בלי להיות מטושטשת מניתוח ובלי שמבצעים בו הנשמה ומכניסים לאינקובטור מייד כמו בלידות הקודמות(.
בעלי מקבל את התינוק לזרועותיו (אחרי שהכרחתי אותו). אני יולדת גם את השילייה. ד"ר הלוי תופר את החתך שנעשה ביסודיות ובמקצועיות. טלי מכינה לי תה מתוק. ובחדר שלווה ונחת. התינוקי המתוק יונק כל כך יפה... אנחנו לא מפסיקים להודות ל"צוות המנצח" מכל המהלך המדהים הזה! אין ספק שמבלי הרבה סייעתא דשמייא ובלי הליווי הצמוד של אילן, טלי וקסם לא היינו עומדים בזה...
יונתן שלנו נכנס בבריתו של אברהם אבינו לאחר 8 ימים ואני האם הגאה מהלכת לי בשמחה בין האורחים מבלי להאמין שילדתי רק לפני שבוע. (בלידות הקודמות ההחלמה מהניתוח ארכה שבועות ארוכים, מזל שלא היה צורך בברית, אחרת אין לי מושג מה היה) לא אשקר היו כאבים מהתפרים, מהעצירות ומהטחורים אבל כל אלו התגמדו לעומת שכרון ההצלחה שלי ונעלמו כלא היו תוך שבוע וחצי...
אני רוצה לקרוא בקול לכל הנשים שעוד מתלבטות – לכו על זה!!!!! אל תפחדו! גם אחרי 2 קיסריים יש עוד סיכוי!!! שלא נדבר על קיסרי אחד. שואלים אותי אם אני ממליצה אז כן, ובעיניים עצומות... כי זה שווה כל שקל!
שוב, תודה ענקית לאילן, טלי וקסם-הייתם מדהימים!!! אין לי מילים לתאר את זה...
תודה עצומה לבעלי האחד והיחיד שהאמין בי, שהתפלל בשבילי מעומק הלב, שהיה איתי שם לאורך כל הדרך וגם מן הצד העביר לי כוחות מופלאים ותמיכה אמיתית.
ותודה לבורא העולם שזיכה אותי בזכות הגדולה הזו והפקיד בידי נשמה, שלישית במספר, שהגיחה לאוויר העולם בדרך הכי טבעית שיש, בדיוק כמו שהוא ברא אותנו...
איזה סיפור... פשוט מדהים!! ישתבח שמו!!!
אני כל כך מתרגשת!!!
בע"ה שתזכו לגדלו בנחת ושמחה 
ונפלא ונהדר
. כיף לקרוא.
תודה על השיתוף,
כמה הוא נולד?
שתזכו לגדלו בנחת,בריאות ושמחה..
שפע של חלב.
תודה לכולכן!!! זה מוסיף לי כח... ומשמח!
את ההרגשה המופלאה שאת בטח מרגישה, אחרי הדבר הגדול השעשית! איזה ניצחון! איזו הצלחה! כמה את חזקהואיזו אמונה גדולה בלב!
סיפרת מקסים את הסיפור המופלא שלך ושל יונתן (ושל כל המלווים הנהדרים האחרים). ממש מצחיק שגם בעלך עבר ייסורים בדרך לבית היולדות (בלי להשוות חלילה, לכאבי הלידה!).
מאחלת שגם אחרי הלידה יהיה בהרבה מאוד נחת לך, ליונתן, ולכל המשפחה!
רק נחת, בריאות ושמחה תמיד 
הרבה נחת
![]()
איזה סיפור מקסים
מחזק ומעודד!
אני ב"ה בהריון ראשון, ובד"כ לא קוראת סיפורי לידה, כי זה ממש מלחיץ אותי...![]()
הפעם התחלתי לקרוא קצת והתפתיתי להמשיך עד הסוף... ואין מה לומר - זה פשוט מעודד ומרגש!
כתבת בצורה כ"כ יפה! ובאמת כל הכבוד על כח הרצון ועל האמונה!!
שתזכו תמיד בע"ה להרבה בריאות, אושר שמחה ונחת!
*ושבע"ה גם אני אזכה לשתף בעיתו ובזמנו בסיפור לידה מקסים ומחזק...
איזו הצלחה! ב"ה! ריגשת כל כך.. אשרייך!
תגדלו את יונתן והבנות בנחת ובשמחה ושתזכי שמעתה, רק לידות רגילות בעז"ה!
אין ספק שבכל זאת התווספו לי כמה פרטים חדשים (בעלך, עם נרקומן? או כמו שבעלי אומר:
רק ל***** מתאים לאסוף טרמפיסט בדרך ללידה, ((אפרופו, אצלנו כל הישוב גילה שנסענו ללדת כי טרמפיסט שלא עצרנו לו עשה אחד ועוד אחד)).
ואת יודעת שהמשקל של יונתן בול כמו של הגדול שלי? איזה קטעים, אפילו שכחתי להתעדכן במשקל שלו, כמו שאמרתי לך הוא לא הסיפור כאן, את הסיפור!!!!
תגדלו אותו בנחת בשמחה ובאהבה...
הם נהדרים . דווקא בררתי שם , אבל מחיר לידה 15,000 שקלים . שווה כל שקל ...למי שיש אפשרות.
![]()
הוא לא אסף טרמפיסט אם לא הבנת... הוא שאל איך מגיעים והבחור אמר לו "תעלה אותי אני אראה לך אני ממילא צריך לאזור הזה" חירטט לו בשכל כל הדרך אין ספק שלפנות בוקר אדם הזוי ומסטול שהוא נפל עליו...