שחברה מתקשרת אליך לומר לך שהיא ילדה ופתאום עוברת בדודה שלך שגם ילדה ואת מדברת גם איתה
(ואת עדיו לא מתקשרת אליה כי לא נעים להתקשר למי שילדה הבוקר)
סתם הגיגים של 6 בבוקר...
מאחלת לכולן תמיד בשורות טובות!!!
שחברה מתקשרת אליך לומר לך שהיא ילדה ופתאום עוברת בדודה שלך שגם ילדה ואת מדברת גם איתה
(ואת עדיו לא מתקשרת אליה כי לא נעים להתקשר למי שילדה הבוקר)
סתם הגיגים של 6 בבוקר...
מאחלת לכולן תמיד בשורות טובות!!!
שימשיך כך!!
נולד לנו בן מתוק מתוק!!! ביום ראשון בבוקר =)
אני ממש רוצה לספר את סיפור הלידה, אבל קצת מהססת... כי אני יודעת שלפני שילדתי - סיפורי לידה עשו לי סיוטים :S
ואני לא רוצה לגרום לבנות אחרות לפחד (אפילו אם אני לא "אפחיד", מישהי עלולה לפחד..)
אז אני קצת מתלבטת...
בכל מקרה, ב"ה אנחנו מאושרים כל כך! וגם מאוד מאוד מפחדים, כי אנחנו כל כך לא יודעים איך לטפל ביצור הקטנטן והמדהים הזה... אבל נלמד בע"ה... =)
איזה טוב ה'!!!
הרבה נחת....
שתזכי לגדלו בנחת,בריאות ושמחה..
שפע של חלב.
מחכה לקרוא את סיפור הלידה,אולי לפני שתפרסמי תסימי התראה לנשים לפני לידה ראשונה..
איזה אושר! המון המון נחת ושמחה!
הרבה נחת ושמחה גידול קל ושפע חלב!
ומבחינתי, את יכולה לספר.
דווקא זה גורם להתרגש
יש לי עוד חודש..
אם אני מניקה בהנקה מלאה אך צריכה בקרוב לחזור לעבודה:
עד עכשיו חשבתי לקחת כדורים להפסקת החלב ולעבור טוטאלית למטרנה. גישת הכל או לא כלום.
פתאום אמרו לי שיש אפשרות להניק רק אחרי צהריים ובלילה, ולא להפסיק לגמרי.
כלומר לעבור להנקה חלקית. האם זה עדיף?
ואם כן איך בדיוק אני עושה את המעבר הזה?
הרי בימים הראשונים שאעבור אתמלא ואתמלא ואפילו אולי אתפוצץ מרוב חלב,
אך לא אוכל להיניק כי אהיה בעבודה עד הצהרים המאוחרים! האם הגוף יעמוד בזה?
האם אשרוד את הכאבים?
אנא, אם למישהי יש ניסיון עם הנקה חלקית שתשתף אותי איך זה קורה פתאום.
תודה
וברור שזה עדיף בהרבה.
לגבי המעבר - אל דאגה, לא מתפוצצים כל כך מהר 
האמת היא שאין לי ניסיון עם זה, אבל אני חושבת שתוכלי בימים הראשונים לשאוב מעט, כשתתמלאי - ממש מעט, רק כדי להקל על הגודש. במשך כמה ימים תהיי קצת מלאה, אבל מהר מאוד הגוף יקלוט את העניין ופשוט ייצר את החלב רק לזמנים שבהם את רגילה להניק.
אולי גם תגלי שזה לא נורא כל-כך לשאוב בעבודה פעם ביום, כך שבכל זאת יהיה לו בקבוק אחד של חלב אם גם כשהוא אצל המטפלת. אין צורך להחליט על זה מראש, אפשר לזרום ולראות מה קורה.
בהצלחה!
היה לי ניסיון אחרי הלידה הרביעית, בה חזרתי לעבודה הכי מהר- תוך שלושה חודשים.
היה לי מאוד חשוב להמשיך להניק ולהזין את התינוקת שלי בחלב שלי בלבד.
בפועל, כשהייתי בבית הנקתי, ובהפסקות הקצרות שלי בעבודה ...שאבתי.
אחרי חודשיים כאלה נראתי מרחוק כמו סמרטוט סחוט, ומקרוב עוד פחות טוב...
אחרי הלידה החמישית כבר הייתי עצמאית (ועודני), הכל היה שפוי יותר, וכן יכלתי לאפשר לעצמי להניק חצי שנה מלא בכיף.
היום די ברור לי שהייתי טיפשה.
יכלתי לתת שני בקבוקים של תחליף חלב (רח"ל) ובשאר הזמן להניק.
פרגני לעצמך.
הגוף שלך מהר מאוד ידע לייצר את כמות החלב הנדרשת.
ואת- תשארי אמא טובה, נהדרת ושפויה יותר.
בהצלחה!
בעבודה תמ"ל? החלב בי מתמלא ומתמלא ו..........? רק לחשוב על זה ומתחיל לכאוב לי.
נכון,בהתחלה תהיי מלאה וגדושה(אל תשכחי לשים מעכשיו כבר פדי הנקה רזרביים בתיק!)
אבל הגוף ילמד לווסת את עצמו.תאמיני לי...
חוצמזה שעד גיל חצי שנה מגיעה לך שעת הנקה.לא יודעת במה את עובדת אבל תבררי את זה עם המעסיק שלך,וכך תוכלי לשוב קצת ו"להתרוקן" ואחה"צ להמשיך לפנק את הקטנ/ה...
בהצלחה!
ואז אולי תוכל לומר לי מנסיונה איך המעבר החד מהנקה מלאה לחלקית?
אני גם יצאתי לעבוד אחרי שלושה וחצי חודשים ועד גיל 7 חודשם (בערך) שאבתי בעבודה פעם אחת. אחר כך הפסקתי והמשכתי להניק רק בבית.
מה שחשוב כשמפסיקים לשאוב/ להניק זה לעשות בהדרגה, זאת אומרת בימים הראשונים תצטרכי לשאוב בעבודה אבל רק כדי להוריד את הגודש, ולא יותר (כדי לא לעודד ייצור של החלב) , כל פעם פחות ופחות, אחרי כמה ימים אפשר להפסיק, ואז הגוף יתרגל לא לייצר חלב בזמן הזה של היום.
אפשר להרגיל את הגוף לכל דבר, כמעט.. ![]()
בהצלחה!
שירה שיריםכיף לראותך בצל קורתינו 
אני חדשה רק בתור פעילה...
ב"ה אני חודש אחרי לידה, לפני כשבועיים קיבלתי כדורים לכיווץ הרחם כי היו לי דימומים מלחיצים משהו (קיבלתי מרשם ל4 כדורים, הם כנראה די חזקים...) לפני שבוע וחצי עשיתי אולטרסאונד פנימי שהראה שיש עוד קצת דם ברחם, אבל הופאה ממש לא דאגה ב"ה.
אז לשאלה- כבר כמה ימים שאין לי דימום בכלל. אפשרי? לחכות לדם שיופיע פתאום? מה זה 6 שבועות של משכב לידה? אפשר לעשות הפסק לפני 6 שבועות? אני גם עוד קצת מפחדת "להתעסק" עם המקום- מוצדק?
בקיצור, נראה לי שהצלחתי לבלבל גם אתכן... השאלה היא ברמה ה"פיזית" האם כדאי לנסות בכלל וברמה ה"רוחנית" האם "מותר" לנסות כבר עכשיו או צריך לחכות 6 שבועות?
אני מניקה, אם זה משנה משהו.
ועכשיו שהבת שלי נרדמה אני בל"נ מתיישבת לכתוב את הסיפור לידה שלנו!
רק שתדעי שיכול להיות מצב שפתאום יחזור דימום או כתמים,ואת יכולה לשאול רב על כל כתם ולא לאסור את עצמך.
בדר"כ נשים מתחילות לספור בין 6-8 שבועות.אני אישית טבלתי כבר אחרי 5 שבועות.
מחכה לקרוא את סיפור הלידה.
והאם כדאי "להתעסק" עם המקום כבר עכשיו? (היו לי תפרים)
בלי מוח דחוק וכו'..אבל קודם תנסי ותראי..
אפשר לקיים יחסים לפני בדיקת רופא ואם את רוצה למנוע,אז אפשר עם נרות..והנקה מלאה זה 70% מניעה..
מהבדיקה ומחזרה לקשר כשהכול עוד כל-כך טרי ורגיש.
אל תסמכי רק על המילה שלי, אבל אני כמעט במאה אחוז בטוחה שבמצב כזה מותר לך לחכות עוד קצת עד שתרגישי מוכנה ורוצה מכל הבחינות! כדאי אולי לפנות לפועה בעניין. יש שאלה גם איך בעלך מרגיש בעניין - גם הצד שלו חשוב.
ואם קראתי אותך לא נכון - סלחי לי.
האמת, כן, אני חוששת, אבל רק בגלל כאב ואולי משהו שחו"ח יכול לקרות במקום. מאוד הגיוני שאין לי על מה להיתלות בכלל בפחד הזה, אבל הוא כאן. אני אכן מוותרת לעצמי מלנסות כי אני מפחדת שיכאב. ומצד שני, אם לא מנסים, לא יודעים, לא? אולי בפועל אני אראה שזה לא ככ נורא כמו שאני חושבת.
האמת, בעלי צדיק צדיק צדיק ובכל מה שקשור לזה, הוא הולך איתי ואם אני רק אומרת שכואב, הוא יחכה ויתמוך. זה קרה לנו כבר בנסיבות שונות בעבר.
בלידה הקודמת כל ההיטהרות היתה ככ מסובכת וכמה רבנים שאלנו, וכמה בודקות הלכתיות ראיתי... דימומים, כאבים ומכל הבא ליד... בגלל זה בעלי עוד יותר תומך בלחכות כדי שלא נחזור לאותו בלגן. (למרות שהיום אני יודעת שחלק מהבלגן היה כתמי הנקה וזה לא קשור לשום בודקת הלכתית, ורק מסטיק תימני עזר לי)
נראה לי שננשום עמוק ונעשה נסיון. מקס' נחליט לחכות עוד קצת.
מקרובי המשפחה של ילקוט הרועים, עלי פטל (?) ודומיהם. לי זה עזר לעצור דימום שהגיע מכתמי הנקה והיה מעצבן נורא
לא הצלחתי להיטהר בגלל זה ולקח המון זמן עד שבודקת הלכתית אחת עלתה על זה שזה כנראה מזה.
קונים בכל חנות טבע רגילה וזה מגיע בטיפות ששותים עם מים (לא זוכרת כמות) אולי יש גם בכדורים.
מגעיל בטעם, אבל בהחלט שווה!
לפעמים הגוף פשוט מנסה לומר לנו משהו.
נשמע שאת מרגישה משהו מהגוף, למרות שלכאורה "הכל בסדר".
אני מאוד מאמינה באינסטינקט הזה, ומחזקת אותך בצורך להקשיב לו!
תני לעצמך זמן, ואת תדעי כשהרגע המתאים יגיע 
אמורים לחכות באמת שישה שבועות אחרי הלידה, ולראות רופא שבודק את האזור באופן כללי, ואת החלמת התפרים. כמו שאת בטח מרגישה, זה קצת עדין שם עכשיו... אבל נראה לי שאפשר פשוט להקדים את בדיקת הרופא. בנוסף, רופאים לא ממליצים לסמוך על הנקה למניעת הריון, ואני מכירה אישית מישהי שילדה שני ילדים בהפרש מאוד מאוד צפוף- לא אצל כולן זה עובד, וזה תלוי גם בהיקף ההנקה. לשיקולך.
בהצלחה, ומזל טוב!
כמו ששמעתי ממילדת שעשתה לי קורס הכנה ללידה, והיא בקשר הדוק עם המכון,
היא לא להתחיל לעשות כלום לפני שיעברו 6 שבועות.
יש כתמים,
יש רגישות של המקום, ויש רגישות נפשית. לפי מה שהם ממליצים, כדאי רק אחרי שעברו 6 שבועות מהלידה לעשות הפסק.
ניסיתי אחרי הלידה הנוכחית גם לנסות להיטהר מוקדם. כבר אחרי שבועיים הפסיק לי הדימום, התלהבתי,
אבל איך שהתחלתי לספור 7 נקיים התחילו כתמים מוזרים. מוזר, הבדיקות היו נקיות לחלוטין מכל הפרשה ופתאום אחרי כמה ימים-כתם מעצבן. חלק הרב התיר, עד שבסוף אסר. נראה לי שפשוט נמאס לו מבעלי שכל יום הגיע אליו עם מראות חדשים...
בסוף חיכיתי כמו גדולה יפה מאד 6 שבועות וזהו. למה לא עשיתי את זה מראש, זה היה חוסך את כל הציפיות, האכזבות, הריצות...
הבאסה שעדיין המקום אצלי לא נרפא לגמרי (אני חודשיים אחרי לידה) וגם אחרי שטבלתי בקושי הצלחנו להיות יחד, זה פתח אצלי פצעים מדממים כנראה מהתפרים עוד..
מה שאני באה לומר זה שצריך לתת לגוף תזמן שלו. זה קשה כי כבר מתגעגעים אחד לשני אבל אם נאסרים כנראה זה משמיים כדי שהמקום יירפא סופית. בכ"ז תינוק עבר שם. מטורף כשחושבים על זה
ממה שידוע לי-אפשר לבדוק ולהתחיל 7 נקיים יש כאלו שמתנקות יותר מוקדם- אבל בגלל טראומת הגוף לאחר הלידה
רצוי לחכות 6 שבועות ,שהגוף יחלים ויתחזק וגם המקום עצמו רגיש וצריך זמן החלמה.
כידוע לי יש רבנים שאומרים ( אני לא בטוחה איזה רב אמר לכן אני לא כותבת שם) שצריך לחכות 6 שבועות אפילו אם מתנקים לפני.
אם את מרגישה שאת לא רוצה להתעסק עם המקום כדאי שתחכי עוד קצת- אני יודעת שבלידה הראשונה התנקתי מוקדם אבל האזור היה רגיש ועשיתי בדיקה וכאב לי והתחלתי לחשוש לפצע התייעצנו עם הרב שלנו והוא פשוט אמר לחכות עוד קצת זמן ואכן נראה לי שנתתי לעצמי עוד שבוע והיה בסדר- המקום היה צריך עוד זמן החלמה.
המון בהצלחה והחלמה מהירה!
הלכתי לרופא שלי אחרי 6 שבועות כשבדיוק התחלתי הפסק,
הוא בדק אותי וראה שהרחם נקיה לגמרי, לא היתי צריכה לנסות לעשות הפסק כל יום..
לא משנה שיום אחרי שטבלתי היה לי דם.. כנראה שזה היה מההנקה כך שמעתי
האמת, לא עמדתי בפיתוי ועשיתי ולא כאב בכלל ב"ה
אבל, התחילו השאלות. כן כתם, לא כתם, כל פיפס שאלת רב ובעלי התחיל לעשות קילומטרז' בין הבית שלנו לשלו... ועל כן החלטתי שאני פשוט מחכה עוד קצת. אני רואה שאנחנו ב"ה בכיוון הנכון, אבל כנראה צריך לחכות עוד טיפטיפה, מאמץ אחרון לפני ירושלים...
(למי שהשיר נשמע לה מוכר...) יקח עוד כמה ימים, עוד שבוע, אבל יעשה בצורה שפויה ולא מורטת עצבים כמו עכשיו. (כל עד, כל שאלה, בקושי תפקדתי עד שקיבלתי תשובה מבעלי מה אמר הרב, יאללה, אין כוח!)
מה שכן, אנחנו כבר מפנטזים על חופשה ב...
אילת!!! (בעלי אף פעם לא היה, אני כבר לא זוכרת איך אילת נראית מרוב שזה היה מזמממממממממממן)
תודה לכל העונות!
יש פטנט מדהים לקיצור דימום אחרי לידה:
תקני רימון, תוציאי את המחיצות הצהובות שלו, תחתכי קטן קטן ותבשלי אותם במים רותחים.
תשתי את המים.
אני הפסקתי לדמם תוך 4 ימים, חברה שלי תוך יום אחד.
בלי שאלות לרב, בלי כתמים. בלי כלום.
בהצלחה!
דימומים/ כתמים גם לא בזמן מחזור,
אבל לא חייב לקרות, יש גם נשים שאין להן דימום כל זמן ההנקה.
סליחה על השאלה, זאת הטמטמת שלי..
ולי זה לא היה כ"כ דוחה... 
"שכחו אותי בבית", היא מבקשת למסור את אכזבתה ..... ![]()
הייתי מאד רוצה , אבל
א. זה יקר
ב. אני כשמי...קצת מבוגרת
ג. זה שאני קצת מבוגרת כבר אמרתי?
בתפוז יש סיפורים מאושרים , אבל לי יש חברה מיילדת , שאמרה לי שאליהם מגיעים לפעמים סיפורים לא כל כך נחמדים השהתחילו בבית -ולא פרטה. היא אמרה שבחו"ל הממסד מעודד לידות כאלה ואז זה מצויין -אבל בארץ מתייחסים ליולדת כאל משוגעת - וגם לא מקבלים מענק לידה.
נראה לי שאם לא המחיר , הייתי רוצה לפחות לנסות ללדת בבית.
אני ילדתי בעין כרם, לא בחדר הטבעי
אבל לדעתי באותה צורה שיולדים בטבעי, ללא שום התערבות
אפילו לא פיטוצין בשביל השיליה.
מה גם שהיה סיכוי גבוה שלא היו מכניסים אותי לשם
כי הייתי עם דימום וחששו להפרדות שיליה.חראם על המקדמה.
אז לא שילמתי וילדתי טבעי, הם נורא פתוחים בעין כרם
וזורמים עם הטבעי ומעל הכל גם יוזמים בכיוון.
זקנת השבט אני רציתי קודם כל לדעת מזה ללדת ופעם הבאה
לנסות לקחת את זה לכיוונים שונים וגם אם אין פעם באה
אותי זה מפחיד.
מה לעשות אם תינוקת שלא רוצה מוצץ- היא כמעט בת חודש וחצי.
הבן הראשון שלי היה עם מוצץ עד גיל 3 בערך
השני לא רצה מוצץ- אבל היה ממש רגוע ולא הרגשתי צורך שהוא צריך באמת מוצץ.
והשלישית לא ממש מתלהבת ועושה פרצופים כאילו זה גורם לה להקיא- אבל אני ממש מרגישה שיש זמנים- בעיקר בנסיעות שלא יזיק אם יהיה לה מוצץ
ניסיתי כול מיני- אוונט/לייף/ עגול גומי פשוט
יש לה יציאות כנראה כשהיא מתייאשת ואני לא והיא מסכימה קצת למוצץ של לייף -אורטודנטי מגומי
בנסיעות גם מרגיעה אותה למצוץ את האצבעות שלי
יש לכן רעיונות למוצצים לסרבנים....או רעיונות אחרים להרגעה
תודה
ויש תינוקות מיוחדים שהם סרבנים
ושום מוצץ לא יעזור..
נסי להביא לה את המוצץ בזמן שהיא לא רעבה..
ותחליפי כמו שאת עושה..והמוצץ המיוחד אני מאמינה שהוא גם מאוד יקר,תגגלי בגוגל בהצלחה!!
הוא עולה 40 ש"ח ולא עשה רושם מיוחד על סרבן המוצץ שלי
כתבתי בינתיים, כי אני עוד לא יודעת מה ההשפעה לאורך שנים,
אבל עכשיו, אני רואה בזה המון יתרונות:
התינוקת שלי יכולה להרגיע את עצמה, וזה נותן לה בטחון ועצמאות,
האצבע שלה אף פעם לא הולכת לאיבוד,
היא ילדה רגועה ושמחה, ובעלי אומר שהיא חכמה באופן מיוחד
כי יש לה תמיד את הסיפוק שלה והיא לא צריכה להיות בלחץ, ככה שיש לה מקום בנפש להתפתח.
בטיפת חלב אמרו לי שזה ישנה לה את כל מבנה הלסת, אז גיגלתי בנושא ומיד עלו לי מלא מאמרים בעד מציצת אצבע ...
לגבי גמילה, לא יודעת מה נעשה, כי עד היום נגמלו אצלנו ממוצץ לבד, כך שאני לא יודעת לגמול בכוח.
מישי יודעת עם אחרי שמפסיקים לקחת סרזט אז יש דימום ואם כן אז כמה?
והאם גלולות משולבות פוגעות בהנקה באמת....
אוף לא מצליחה לטבול כבר חודש ושבוע בגלל דימומים כנראה בגלל הסרזט....
מה שקרה אצל אחת לא בהכרח (או אולי בהכרח לא?!?) יקרה אצל השניה..
אני יכולה לספר לך שאצלי אחרי כמעט שנה של סרזט בלי דימומים ומחזורים פתאום זה הגיע בבום ע-נ-ק! תיכננו להפסיק את הסרזט בערך חודשיים שלוש מאותו זמן אבל בעקבות דימום עצום פשוט הפסקנו אותם אחרי שראינו ששום דבר לא עוזר {2 כדורים ביום (בהמלצת רופאת נשים), 3 בדיקות ב7 נקיים (בהוראת רב)}.
כל הקיץ היינו אסורים מלבד 5 ימים של חסד בין לבין..
שולחת לך חיבוק גדול גדול! בעז"ה ממש בקרוב תצליחי להתנקות ולטבול!![]()
עכשיו קצת אחרי שהתאוששתי (בכל זאת תאומות...)אני ממלאת את חובתי.
לפני 3 שבועות הגעתי לביקורת שוטפת ולמעקב הריון. אין צירים או כאבים מוזרים. לאחר שהתייעצתי אתכן כאן בפורום החלטתי לבקש מהפרופ' לידה רגילה ואם הוא לא יסכים אז אני אעבור למקום אחר. שלב ראשון עוד לפני הפגישה אתו זה מעקב מוניטור. יש מדי פעם ציר, לא סדיר ולא חזק.הרופאה במיון יולדות רצתה לבדוק פתיחה ואני אמרתי לה שממילא אני עוברת עם התוצאות למחלקה הצמודה של הריון בסיכון ואני מעדיפה שיבדקו אותי שם.היא הסכימה וציינה את זה בגליון. הפרופ' בדק וגילה פתיחה של 3 ס"מ. לטענתו זה יכול לקחת עוד 24-48 ש' עד שתתרחש לידה. אני ביקשתי לצאת לשעתיים התארגנות בבית והוצאת הילדים מהגנים ומבית הספר. הוא לא הסכים ושלח אותי לאשפוז חוזר במיון יולדות. השעה 12:00 אני שוב מטיילת בין המחלקות. קצת עייפה מהטיילת הזו וכואב לי הגב מהליכה. כשאני יושבת לא כואב כלום. מגיעים למיון ומכניסים לי עירוי לא תקין לצורך קבלת נוזלים כי רציתי אפידורל.בינתיים אני מסתובבת. נתנו לי אפשרות לעבור לחדרי לידה להחליף את העירוי שלא נכנס דרכו כלום...להחליף לכותונת ולחכות למרדים. הלחץ במחלקה גדול מאוד. המרדים כבר יגיע הוא בחדר ליד... עליתי על המיטה והחלו הכאבים. השעה 14:50 אני כבר משתגעת איפה המרדים ומקבלת את אותה תשובה שהוא כבר יגיע. בינתיים יש החלפת משמרת. האחות האחראית רוצה לציין בגליון באיזה שלבהיא קיבלה אותי וצועקת שאני בלידה.אני בהיסטריה שלא אעמוד בכך כי יש לי תאומות.הרופאות לא ויתרו. כך תוך 8 דקות אני אחרי לידת תאומות בלי להבין איך זה קרה.כמו שאומרים"כמו תרנגולת". מאחלת לכולן כזו לידה
בדיוק שאלתי עלייך רציתי לדעת מה איתך!!
שיהיה במזל טוב!!
הרבה נחת!!
הברכה ברכה והצלחה!
אני תאומה, ולאמא שלי הייתה לידה זועתית איתנו.
3 ימים בחדר לידה עד שהחליטו להכניס אותה לניתוח..
אשרייך שזכית!!
ישועת ה' כהרף עין..מדהים.
שתזכי לגדלם בנחת,בריאות ושמחה..
שפע של חלב..
השגחה פרטית מדהימה. חסדי ה' , שהמרדים לא הגיע..
המון נחת כפול!!
מזל טוב כפול! איזו לידה ניסית ומיוחדת, אשריך!
איך קראת להן?
![]()
![]()
הראשונה מירב (ואנו מאמיני שהגשמים האחרונים הם בזכותה..) והשניה אביגיל.
ואיזו לידה מרגשת!
איך הגיבו האחים הגדולים למתנה נכפולה?
הם ידעו קודם?
נשמח לשמוע...
המון מזל טוב וגידול קל..
דוד המלך?
שמות מדהימים בפרט שאחת מהם זה השם שלי 
של שאול שלא התחתנה עם דוד (אחות של מיכל, יהונתן....)
אף פעם לא חשבתי על המשמעות הזאת של השם "מירב".
פשוט חייבת לומר לכן תודה ענקית!
אני ממש לא אשה של פורומים ואני בעיקר קוראת פורומים ורק באתר הזה אני עוד איך שהוא גם כותבת מידי פעם. אתמול בעלי ראה שנכנסתי לפורום (בלי לקרוא בכלל) וזרק משהו בסגנון של "את כל הזמן בפורום הזה" אז עניתי לו שנכון, אתה לא יודע כמה שהוא עזר ועוזר לי/ לנו! כיף לי כ"כ לכתוב, לשאול, להתייעץ ונשים כאן כותבות תשובות מחכימות ומגוונות! זה פשוט מקסים!
באמת עזרתן לנו מאוד (ואני בטוחה שתמשיכו) בכל מיני נק' משמעותיות בחיינו (בד"כ כשלא תמיד נעים/ אין את מי לשאול) ותמיד בצורה נעימה ומכבדת.
מנשים באוהל תבורכו!!!
המון בשורות טובות לכולן!
לומדת מכן המון..
תודה!![]()
תודה לכל המשיבות. אני לא כ"כ ידענית בשלב הזה, והתשובות שלכן מאוד מחכימות אותי 
תודה ליפעת , ולכל שאר החברות. ט"ו בשבט שמח!
אם כבר מדברים על טמטמת הריון...לא נעים להודות , אבל סבלתי מזה סתם ככה , גם בלי הריון. הפעם נסעתי עד לבית החולים לניאדו , כאשר הכנס היה בהיכל התרבות של נתניה . זה אחרי שבחנתי את המודעה שלוש פעמים - אלא שחשבתי שהיכל התרבות הוא בבית החולים .
היו שם כל מיני דוכנים של תרומת דם טבורי, חיתולים וכיוב'. והיו הרצאות - למשל על תזונה , על צירים - כולל שאלות ותשובות מהקהל . רופא אחד מאד חביב סיפר מה עושים לילוד אחרי הלידה (מנגבים אותו , שלא יתקרר ,ושמים אותו לנוח - אחר כך נותנים לו זריקה של ויטמין k וחיסון נגד צהבת B . לסיום הוא הציע לקנות אבן לחיזוי מזג האויר , ברוח השנטי
ראו קישור
http://www.lapanim.com/system/loader.php?no=532007824
שאלתי איפה קונים ולא קיבלתי תשובה! (סתאאם)
בקיצור זה היה כנס למתלהבות טירוניות - והבטיחו שמי שתלד בלניאדו תקבל מנשא מתנה .
חמניהאגב טמטמת הריון.. השבוע יצאתי מהעבודה ל5 דקות לחנות השכנה אז כמובן שסגרתי את הדלת..
(שלא נפתחת מבחוץ סתם כך)
ושכחתי את המפתחות בפנים 
מזל שאחת הבנות שעובדות איתי בדיוק חזרה מהפסקת צהריים
בתקווה שזה מנחם אותך . זה המצב הטבעי שלי , הרבה לפני ההריון. השיא היה כשפעם מצאתי את מברשת השיניים שלי במקרר - אבל לרוב אני לא מתוודה על זה , אלא בפורומים סגורים.
אבל בואי נגיד שלא הפסדת כלום
שירשוראבל לא להגזים שאני אגיע עד לשם..
זה היה פירסום לבי"ח..
או שדברים מסוג זה מרגיעים אותה. כולם שם היו בהריון , ואני חשבתי לתומי , שאני מיוחדת...
וההריון שלה.
תאמיני שזאת הייתה כל התורה כולה שנשים יבואו לדת שם.
שמעתי שלא משו שם...
אם יש בית רפואה שיש כלפיו קונצנזוס, ונשים נוסעות אליו גם מרחובות, ירושלים, גוש קטיף ז"ל וקרית מלאכי - זה לניאדו.
ברור שבכל מקום יש יולדות שהחוויה שלהן לא היתה טובה. אין מה לעשות נגד זה.
ובגלל שהלידה היתה ארוכה יצא לי להיות בשלוש משמרות וכל אחת משהו אחר, אבל בגדול הם היו ממש טובים אלי והיה ברור שהם רק רוצים לעשות לי רק טוב.
בליאנדו, הלידה היתה ארוכה והתחלפו לי שלוש מיילדות וכולן היו מקסימות!
4 מתוך 6 לידות והיה מדהים כל פעם מחדש.
ואני גרה מול בילינסון...
באישור של רב יש לי התקן,
ועכשיו כבר קבלתי הוראה להוציא את זה.....
הבטו שלי מפרפרת מפחד,,,,,
יש לי בלה"ער ארבעה אוצרות,
אבל אחרי קשיים רבים שעברתי בעבר,
אני די מפחדת איך אוכל להתמודד עם הבאת תינוק לעולם וגידולו,
בעיקר הקושי אצלי הוא אחרי הלידה (הבכיות של התינוק, המצב רוח, החולשה....)
אמנם את האחרים ב"ה עברתי בגבורה עילאית אבל היה קשה..
וסתם, אחרי כ"כ הרבה שנים הכל נראה פתאום יותר מפחיד.....
א. אשמח לקבל חיזוקים מהנשים המהממות כאן בפורום..
ב. האם מישהי התנסתה בהוצאה של התקן? האם זה גרם לדימום? האם זה כואב?
אפשר לעשות את זה אצל כל "סנדלר" או שחייבים דווקא רופא מומחה לזה?
וכמה זמן אח"כ נכנסתם להריון?
תודה לכן אני מחכה להחכים דרככן.......
אבל שיהיה המון המון בהצלחה וס"ד....
כ"כ מובן כל החששות והפחדים,במיוחד אחרי תקופה .ארוכה,זה נראה מפחיד שוב לחזורלהרות,ללדת ולגדל תינוק קטן,
תכיני את עצמך בעלך,ומשפחתך טוב למצב של אחרי לידה,הן בתיאום ציפיות, ותמיכה פיזית,נפשית..
לא התנסתי באופן אישי בהוצאת התקן,אבל ממליצה לך לאור הקשים וכו'..לעשות זאת אצל מישהו שיודע את העבודה,אני מאמינה שזה יותר רופא נשים מרופא משפחה. ולעניות דעתי אפשר ישר להינס להריון.
בהצלחה תעדכני,ונשמח שתצטרפי לפורום היקר שלנו,
היה לי התקן, מוציאים אותו בסוף הדימום של המחזור, כך שאת יכולה לעשות הפסק כרגיל- זה לא גורם ליותר דימום. כאב- לא זכור לי, אבל גם אם כן - זה ממש שניה ולא נורא. רופא- כמובן רק רופא נשים, לא נראה לי שצריך רופא ממש מומחה יותר. ואני אישית נכנסתי להריון מיד אחרי ההוצאה, ז"א בערך שבוע אחרי הוצאת ההתקן!!! וחוץ מזה שזה באמת מפחיד יותר אחרי הפסקה, מצד שני- את תראי בעז"ה- זה משהו אחר לגמרי עם גדולים ברקע, ואפילו כיף ומרגש במיוחד!!! בהצלחה!
אני עוד לא מוכנה לזה אבל נפשית,
וגופנית?
אני מלאה מבחינת המשקל ולא הצלחתי לרדת כ"כ בתקופה הארוכה הזו,
אז זה עוד יותר מדכא להכנס להריון עם קילוגרמים מיותרים.
מה עושים?
אם לא הורדת עד עכשיו, אז פתאום עכשיו זה ילך? לא נורא- את תמיד יכולה להגיד שתרדי אחרי הלידה הבאה...
ומתי בדיוק זה יקרה? את זה תשאירי לאדון עולם, מתי שהוא מחליט- זה כנראה הזמן הכי טוב!
בהצלחה!!!
קצת כפרנית 
את חייבת להוציא את זה? אם את מרגישה שעוד זמן יעזור לך אולי שווה לחכות...
לאורך כל התקופה של המניעה הלכתי אך ורק בהכוונת הרב שלנו,
וכל הזמן בקשתי הארכה, ואיכשהוא הוא הסכים.
אבל עכשיו הוא אמר שאין סיבה להתעכב כבר יותר......![]()
תאמיני לי, אני עוד הייתי ממשיכה עוד קצת....
אבל יש לנו רבנים, ויש להם דעת תורה.
הלא כן?
שיבוא בזמן המתאים
הפחד הזה מהריון, לידה וילד נוסף
הוא הרבה פעמים מאד סובייקטיבי, מאד לא מאוזן מבחינה שכלית,
טוב שיש מישהו חיצוני שיגיד לנו "די". להתגבר ו"לקפוץ למים".
הרבה הצלחה!
ותמיד לזכור שזו ברכה, ברכה גדולה מאד!
הייתי מעבירה אותה במייל לכל נשות ישראל.
כל מילה במקום. אחותו - יש לך חשיבה בריאה.
בשעה טובה נולד לנו תינוקי מתוקי ואנחנו מחפשים עגלה איכותית נוחה וקלה (אנחנו לא בקומת קרקע..ואין מעלית).
חשוב לנו שתהיה עם אפשרות למצב שכיבה מלא, יציבה עם גלגלים עמידים, אבל מצד שני שנוכל לסחוב אותה בקלות במעלה המדרגות
נשמח לקבל המלצות 
תודה!
לנו היה ועדיין יש את "סוהו" של ד"ר בייבי, בזמנו היא היתה לא יקרה, ונראה לי שעכשיו יש אותו במהדורה המעודכנת שלה במחירי סביר בהחלט (פחות מ1000) בחנויות של ד"ר בייבי.
היא לא כבדה כ"כ (עש שהילד מתחיל להיות במשקל 10 קילו
) מאד נוחה!!! אני חושבת שהיא נשכבת ל180 מעלות. אולי רק 175. מעולה במדרגות. והיא שרדה בינתיים את שלושת ילדינו, כמעט רצוף (כחודש חודשיים הפסקה בין ילד לילד. הקטן נהיה גדול וכבד מידי, בגיל שנה בערך, אז עברנו לטיולון של ד"ר בייבי
)
בכלליות בזמנו הגענו למסקנה שגרקו וד"ר בייבי הן הכי מעולות (הכי נוחות וטובות ולא יקרות!) אבל גרקו היתה יותר כבדה מד"ר בייבי.
שווה לבדוק בחנויות (אני הוצאתי עגלה מהחנות לבדוק בחדר מדרגות סמוך
)
בהצלחה!
קצת יקר אבל עגלה מעולה ועונה על הדרישות שלך
ד"ר בייבי ממה ששמעתי ממוכרים- איכות שלא תחזיק הרבה. אם את רוצה להשקיע, אבל יחסית לא מאוד- גם אני ממליצה על אינגליזינה. יציבה, איכותית (איטלקית), מתקפלת ביד אחת (באמת בקלות!), קלה לנשיאה. נסעתי איתה המון וגם עליתי מדרגות. אפשר להשיג דגמים משנים קודמות יותר בזול
תחפשי עם עריסה רכה- מוריד עוד קצת במשקל,וגם נוח מאוד כשרוצים לאחסן.
מאוד נוחה לנסיעות, מדרוגות וכו'.
מאוד נוחה לתמרון, בהשוואה לכמעט כל עגלה אחרת שפגשתי.
והכי חשוב- תוודאי שהתיק לא כבד... 
מעולה ונוחה!!
אצלנו הד"ר בייבי החזיקה מעמד כ4 וחצי שנים רצוף (כמעט, כתבתי כבר- בין ילד לילד עבר חודש- חודשיים בלי עגלה
) 3 ילדים, והיא כמו חדשה!
לעומת זאת, חברים שקנו עגלות יקרות באלפי שקלים זרקו אותם אחרי הילד הראשון (מדובר בכמה חברים וכמה עגלות. לא זוכרת אילו תוצרות אבל המחירים מרקיעי שחקים. והעגלות ממש לא שוות את זה..)
וכמו שחברה שלי אמרה לי פעם- למה להשקיע הרבה כסף בעגלה שאולי תחזיק מעמד ל10 ילדים, מה, לילד הרביעי לא מגיע עגלה חדשה?! ויש בזה משהו.. אם בילד הרביעי יתחשק לי להתחדש, לא ארגיש כ"כ נוראי עם קניית עגלה חדשה. כי העגלה שימשה אותנו מצויין והרווחנו את העלות הכספית שלה. [אבל לא נראה לי שנקנה חדשה. כי שלנו במצב כמעט כמו חדש
]
כמובן, אם יש כאן כ"כ הרבה המלצות לאינגליזינה- ברור ששווה לבדוק אותה. אבל חשוב לי להדגיש שגם זולות יותר יכולות להיות טובות ואיכותיות! [ומוכרים גם יכולים להגיד דברים כדי שתשקיעי ותקני באלפי שקלים ולא ב800..)
עגלה שמתקפלת בשניות עם יד אחת, שוקלת 7 קילו בסה"כ!!
מעולה אבל קצת יקרה. חברה שלי קנתה אותה מהיבואן וטוענת שהיא הכי קלאסית למדרגות ואפילו לאוטובוסים.
אני גרה בקומה אחרונה בלי מעלית וזה בסדר גמור,
יש לנו גם את האמבטיה שמפרקים..
ואנחנו כ"כ מרוצים למרות שבזמנו התעלפנו מהמחיר.
אבל ב"ה 13 שנים ו-8 ילדים זה לא הולך ברגל.
אם כי, היא לא קלה לנשיאה ומסורבלת בפירוק, אבל אני מניחה שהיום הדגמים שלהם אחרים לחלוטין.
שתהיה לכם בחירה טובה ומזל טוב.
מודל 2008. נוחה לסגירה ופתיחה - ביד אחת!
נוסעת מעולה - בכל משטח, וגם השוונו לעגלה של בייבי סייף. אין מה להשוות!
קנינו ביד שניה - עלתה לנו כמו הד"ר בייבי.
החסרון היחיד - קצת כבדה למדרגות. לפי עדות של חברה, בזה הד"ר בייבי עדיפה...
אז בשעטו"מ אני מתיישבת לכתוב וטפו טפו טפו, גם אסיים היום...
הקדמה קצרה: זאת הלידה השניה שלי. יש לנו בן בן שנה ו7 שנולד בדיוק בתאריך במשקל 3,800 בלידה רגילה. הלידה שלו היתה כמו שכתוב בספרים- ארוווווווווווכה, הגענו ב 4 וחצי בבוקר לחדר לידה וילדתי ב 19:30... ההתאוששות שלי מהלידה הזו היתה פשוט נוראית (לא התאוששתי...) זה נבע משילוב של שוק ממה שעברתי (את לא באמת יודעת מה זה, עד שאת עוברת את זה, לא?!) וסבלתי מכאבים נוראיים, בעיקר מהתפרים, שבלידה הזו הרופאה שתפרה אותי אמרה לי שיש לי צלקות נוראיות מהתפרים הקודמים, מה שקצת הרגיע אותי שהכאבים היו ככל הנראה בגלל הרופאה ולא כי ככה זה אמור להיות...
נק' חשובה נוספת- בכל הערכות המשקל שעשו לי בין ידנית ובין בUS הרגיעו אותי שהפעם העובר לא מגיע למשקל של הבן שלי והוא יהיה בערך 3,700 מקס' 3,800...
הקדמה משנית:
הפעם הייתי בטוחה שאני יולדת לפני הזמן וכבר מחנוכה לא עשיתי שום תכניות...חיכינו, חיכינו ו... כלום.
בשבוע ה 39 יצא לי הפקק והיינו בטוחים שהנה אוטוטו זה קורה. הרופאה בחדר לידה אמרה שזה יכול לקחת בין שעתיים לשבועיים, הרופאת נשים שלי אמרה שזה בד"כ לוקח עד שבוע... עד הלידה בפועל עברו... 3 שבועות!!!
והנה, סיימתי את המעקב הריון עודף והרופאה אמרה לי שמחר אני צריכה לפנות לחדר לידה לעשות זירוז כי סיימתי 42 שבועות. היה לי ברור שאני לא הולכת יום למחרת לזירוז כי לא רציתי התערבות ומצד שני ממש לא ידענו מה לעשות. בעלי אפילו קנה לי שמן קיק אבל לא העזתי לגעת בו בעיקר מפחד משלשולים...
ולעניין עצמו:
בלילה אחרי הביקור אצל הרופאה (שאמרה לי ללכת לזירוז, כזכור) הלכתי לישון כ-ר-ג-י-ל. בשעה 04:20 הבן שלי העיר אותי, כשקמתי הרגשתי איזה משהו, אבל לא יחסתי חשיבות כי כל החודש התשיעי מרגישים "איזה משהו" נגשתי אליו והרגשתי משהו כאילו קצת מים יורדים וניגשתי לשירותים שמתי פד כדי לראות אם באמת יש משהו ויצאתי להכין לבן שלי בקבוק וחזרתי לחדר והתחלתי להתלבט האם להעיר כבר את בעלי או לחכות עוד קצת לראות שבאמת קורה משהו. ב 04:40 הלכתי שוב לשירותים והתחיל לי דימומון קליל ביותר וקלטתי שאכן יש לי ירידת מים והתחילו קצת כאבי בטן (לא ידעתי אם מהתרגשות או צירים) ב 05:00 החלטתי להעיר את בעלי שקורה משהו. הוא במתיקותו ישר קם ושאל "נוסעים?" ואני בתמימותי אומרת לו שאני עוד לא יודעת אבל כנראה. אני אלך רגע לשירותים ואני אגיד לו. הלכתי וכמעט לא יצאתי... התחילו צירים והיה לי הכי נוח פשוט לשבת על האסלה ולא לזוז. הצלחתי לאסוף את עצמי, יצאתי ואמרתי לבעלי שיתקשר להורים שלי שיבואו עכשיו להיות עם הבן שלנו, אבל אנחנו יוצאים ולא מחכים להם. (מזל שהם גרים 10 דק' נסיעה מאיתנו) בעלי התחיל להתארגן וגם אני התחלתי להחליף בגדים ופתאום מרוב כאבים נשכבתי על הרצפה ובכיתי לבעלי שאני לא יכולה לזוז וקצת הקאתי לקערה... בעלי ברוב חכמתו (נס!!) החליט להזמין אמבולנס, למרות שיש לנו רכב, כנראה הוא קלט יותר טוב ממני באיזה מצב אני באמת... אני רק חשבתי איזה סיוט ללכת ברגל מהכניסה של הבית רפואה עד לחדר לידה ורק בגלל זה רציתי אמבולנס, שמישהו יקח אותי... התחלתי לצאת לכיוון האמבולנס (יש לנו דרך די ארוכה +מדרגות עד לחניה) האויר בחוץ עשה לי קצת טוב וכל הדרך הודיתי לה' שאמצע הלילה וכל השכנים לא רואים אותי זוחלת...
עלינו לאמבולנס בסביבות 05:35 כשהחובש שישב לידי שאל אותי כמה שאלות ואמר לנהג לטוס... לי הנסיעה היתה נראית נצח, בעלי סיפר לי אחכ שהוא נסע על 140 כל הדרך...
הגענו לבית רפואה ובמעלית התחלתי להרגיש לחץ ואמרתי להם שאני יולדת... ולא נעים, אבל כבר די צרחתי מכאבים... הגענו לחדר לידה (כבר מזמן לא שמחתי להגיע ככה לאיזה מקום...) בעלי עצר בקבלה לרשום אותי (אפילו לא שמתי לב שהוא לא איתי...) ואיתי חיכו שתהיה הפסקה קצרה בין הצירים והעבירו אותי למיטה של החדר לידה. בדרך החוצה הנהג אמבולנס אמר לבעלי שאני בחדר 12, אבל לא בטוח שהוא יספיק... המיילדת הורידה לי מיד את החצאית ואמרה לי שהיא רוצה לבדוק פתיחה ופשוט אמרה לי: תלחצי, את בלידה! הייתי בהלם, עצרתי הכל, מה בלידה? אני?! זה לא אמור לקחת שעות? ואכן, כמה לחיצות (וצעקות...) והתינוקת קפצה החוצה! ואני שומעת מסביבי "וואו, איזה ענקית!" ואני לא מבינה מה ההתרגשות מ 3,800 ק"ג. שקלו אותה והיא שקלה 4,140! השעה היתה 06:15. היינו בשוק! פחות משעתיים מהרגע שהתעוררתי ועד שהיא היתה בחוץ! בעלי בקושי הספיק לומר כמה פרקי תהילים וכבר יצאו אליו שילדתי... הוא הספיק בקבלה לשלוח SMS להורים שלי ולהורים שלו להגיד תהילים. אמא שלי מספרת שהיא אמרה כמה פרקים וחשבה אולי להתקשר לשאול מה קורה ופתאום היא מקבלת הודעה שילדתי ב"ה.
ב"ה היו לנו ניסים בלידה הזו! העובדה שנסענו באמבולנס, אחרת הייתי יולדת לבעלי באוטו...
הטעויות שעשו בשקילה, אחרת היו שולחים אותי לניתוח או לפחות שומרים את זה כאופציה ברמה גבוהה.
איזה טוב ה'!
אז נשים יקרות, בעיקר אלה שאחרי לידה ראשונה ולא יודעות איך הן הולכות לעבור את זה שוב, אין מה להשוות! אני אומנם לא מאחלת שילך ככ מהר אם אתן רחוקות קצת מהבית רפואה (אנחנו גרים מחוץ לעיר, במרחק של כ25 דק נסיעה בלילה מהבית רפואה) אבל ב"ה אין מה להשוות בין הלידות וגם בנוגע להתאוששות, אני אומנם מאוד עייפה והיו לי תפרים, אבל ב"ה ההרגשה הרבה יותר טובה!
בשורות טובות אצל כולן בע"ה! ושבוע טוב!
ממש נותן כוח ללידה שניה 
ממש חיי,הרגשתי את הצירי לחץ,ובכלל כל התהליך.
המון מזל טוב,אכן ניסים.
שתזכי לגדלה בנחת,בריאות ושמחה..
שפע של חלב.
התאוששות מהירה וקלה והמן נחת
העיקר שיהיה במזל טוב!
ישתבח שמו לעד!
אגב- גם ההתאוששות הייתה קלה יותר מהלידה הראשונה?
אצלי אין מה להשוות את ההתאוששות! אומנם אני הרבה יותר עייפה, כי א"א לשים ראש כשבא, כי יש עוד מישהו שדורש צומי... אבל, פתאום, לא כל דבר נראה לך סוף העולם, את לומדת להכיר את הבכי ולהבין (לפחות לשחק אותה יותר מבינה
) מה התינוק רוצה.
אני ב"ה באתי הרבה יותר בשלה להתאוששות השניה! הרגשתי שאני יודעת לקראת מה אני הולכת.
גם הכאבים הם אחרים, אבל כמו שכתבתי, לי כנראה תפרו לא טוב בפעם הראשונה ולכן מאוד סבלתי. כמו כן, אחרי הלידה הראשונה, כל סיבוב במיטה, כל קימה, כל תזוזה לוותה בכאבים (זה המקום אולי למחקר האם זה פסיכולוגי או אמיתי
) והפעם ב"ה הכל פשוט אחרת.
כדי להיות פוליטיקלי קורט אני חייבת לציין שהפעם גם הלכתי שבוע אחרי הלידה לבית החלמה. זה עשה לי פלאים! ישנתי טוב, אכלתי מעולה ואגרתי כוחות. אין ספק שזה גם מאוד עזר.
הרבה נחת ושמחה!!
מקסים! מקסים!יוקטנהשיהיה במזל, ושימשיך לכם בקלות וטבעיות תמיד!
כמה טוב לשמוע על חוויות לידה טובות.
שפע טוב, גידול בנחת ובשמחה.
רפואה שלמה!
נהדר ביותר
. אשכרה עושה חשק ללדת שוב... 
מזל טוב, וגידול בנחת ובשמחה!
הבייבי שלי בן 3 חודשים משתעל מלא!, אף סתום וקשה לו לינוק...
היה לו חום בתחילת השבוע, הלכנו לרופא וב"ה אין לו כלום![]()
מה לא ניסיתי... מי מלח וחלב אם לתוך האף, לחיצות על הגב, מכשיר אדים קרים, הגבההת הראש (עד כמה שאפשר..
מה עוד לנסות![]()
![]()
![]()
זה ייבש לו את הנזלת.
ככה אני עושה עם הבנות שלי וזה עוזר .
חוץ מזה אין עוד משהו מיוחד שיש לי להוסיף
רפואה שלימה 
מפורום הורות, זה אמנם על ילד בן שנה אבל נכון לכל גיל כמעט.
אני אתחיל בנתיים עם שמן שקדים..
לא משנה כמה פעמים ביום נכון?
הת שלי בת שלושה חודשיים ב"ה! ורציתי לדעת אם מותר לי לאכול קטניות כמו: חומוס, שעועית וכו'..
כי אומרים שזה עושה גזים לתינוקת ואומרים גם שבגיל 3 חודשים הגזים ניפסקים...
מה אתן אומרות?
אני כבר הרשיתי לעצמי לאכול כרוב, ולא קרה כלום בעקבות זה, אבל קטניות אני עדיין מפחדת לאכול...
אם לתינוקות שלך היו גזים, אז רוב הסיכויים שהקטניות גם יגרמו לזה. אם לא היה להם כמעט בכלל, אז רוב הסיכויים שגם מהקטניות זה לא יקרה.
ובכל מקרה בגיל 3 חודשים אכן הגזים אמורים להיפסק.
הגזים צריכים להיגמר 
תנסי בהדרגה ותראי..
זה מזכיר לי כשהבן שלי היה בדיוק בן 3 ח' היה חג שבועות ואכלתי פווול מוצרי חלב..
ואיזה לילה עבר עלינו..
אז בהדרגה תנסי ותראי..
בהצלחה!!
שלום לכולן
אני מתחילה חודש 3 להריון, ומתחילתו ועד היום יש לי כאבים באיזור הטבור (לא הטבור עצמו) וכ-5 ס"מ מתחתיו. הכאבים מרגישים מתחת לעור- אין לי נפיחות או אדמומיות או כל סימן אחר. אני מרגישה כאב כשהאיזור הזה משתפשף עם הבגד שאני לובשת, או כשאני מותחת ידיים למעלה למשל, וגם כן לא תמיד, בערך פעמיים ביום.
זה יכול להיות קשור להריון?
תודה
אפשר לגשת לרופא משפחה,והוא בכלל יראה אם יש מה להפנות אותך הלאה,רופא עור לא נראה לי רלוונטי כאן.
בקע טבורי,נפוץ מאוד במיוחד אצל נשים בהריון.
בדר"כ רק אחרי הלידה עושים ניתוח אם בכלל..
תעדכני אותנו,בשורות טובות!
ב"ה התחלתי תשיעי,
וחברות אמרו לי שכדאי לשתות תה פטל. יש לי את העלים.
איך מכינים?
מתי להתחיל לשתות? אני כרגע בשבוע 36.
כמה פעמים ביום לשתות?
האם כדאי להביא גם ללידה את העלים, ולהכין מהם שם שתיה?
ו- עסוי הפרינאום:
מתי להתחיל?
כל כמה זמן לעסות? למשך כמה זמן?
תודה רבה!!
להתחיל עם 2 כוסות ביום ולעלות בהדרגה ל 5 כוסות ביום,משבוע 37 לשתות כל יום 5 כוסות,אפשר גם תה קר.
עיסוי פירנאום על ערב,משמן שקדים כבישה קרה. כמה זמן שאת יכולה.
אישית אני יותר ממליצה על אפי-נו,יותר אפקטיבי ויעיל..בהצלחה!
חולטים את העלים.
כלומר על כמות של נגיד 2 כפיות שאת שמה במסננת את שופכת כוס מים.
המים שיוצאים מזה, זה תה פטל.
יש לקנות מסננת פיצית פיצית (בגודל של כדור פינג פונג), שאת שמה בה את העלים, משעינה בתוך כוס,
שופכת את המים, והתה מוכן ישר לכוס. במקום להתקשקש עם מסננות גדולות ועלים מתפזרים.
מומלץ.
ועם שמן זית, לא יודעת אם משמעותי איזה שמן.
זמן- דקה, שתיים.
הרצוי?
על התכוונות לקראת הלידה
אתן מוזמנות לקרוא ואשמח לשמוע מכן
http://ashira.co.il/index.php?option=com_content&task=view&id=1044&Itemid=40
המאמר עוזר לאזן ולחבר בין ההשתדלות לבין האמונה והתפילה. זו שאלה שמתחבטים בה הרבה, בהריון ובכלל, והיא חשובה מאוד.
אוהבת לקרוא אותך.
(לאור שירשור בפורום הסגור)
האם אשה שילדה תנוק גדול וילדה ב"ה בשלום, זה אומר שתמיד תוכל ללדת תנוקות גדולים?
(או בקיצור, האם זה ישכנע את הצוות הרפואי?)
(מאחת שכל משפחתה יולדת תנוקות גדולים ב"ה, ושוב ב"ה-כולם יצאו ללא פגע. אפילו בת דודתי ילדה פעם את התנוק הכי גדול בשערי צדק לאותה שנה. טבעי כמובן)
צוות הרופאים הם יפחדו מההשלכות,כגון תקיעת הכתפיים,חשש לסכרת וכו'..
הכי טוב זה שהערכת משקל לא מדוייקת ובדר"כ זה מה שקורה..
כשישה מספרת שכבר ילדה כמה תינוקות גדולים- יותר נותנים לה צ'אנס לנסות לידה רגילה, אמנם "תחת אזהרה", אבל נותנים....
והערכת משקל היא משהו מדוייק בערך כמו תחזית מזג אוויר....
יש כל מיני רופאים עם כל מיני דיעות!
והעיקר- סיעתא דשמיא!
בעיקרון דבי, מבחינה רפואית, עד כמה שידוע לי התשובה היא כן. מי שהוכיחה את יכולתה ללדת תינוק גדול, אין שום סיבה שלא תלד באופן טבעי תינוק נוסף באותו גודל או קצת יותר.
כך שאם יש הערכת משקל גדולה, ממה שאמרו כאן נשמע שהכי טוב לא להראות להם אותה, ו\או ללכת לבית רפואה שמעודד לידה טבעית - בד"כ בתי רפואה חרדיים מאוד תומכים בלידה טבעית, ומאפשרים אותה יותר מבתי רפואה חילוניים.
לא להראות הערכת משקל?
את לוקחת אחריות על הלידה שלך, לא מהאוויר אלא בהתחשב בנתונים שיש לך - למשל, כבר ילדת תינוק במשקל דומה והתייעצת עם רופא שאמר לך שאין שום סיבה בעולם לא ללדת בלידה טבעית.
אז למה סתם לתת להם להלחיץ אותך?
אין שום בית רפואה בגישה חרדית, ובסורוקה הם אלופי הניתוחים על כל מה שזז.
בהערכת משקל בחדר לידה- עושים את זה שם באופן רוטיני- העריכו בין4,100 ל4,600, אך מכיוון שהייתי אסרטיבית ואמרתי שכבר ילדתי פעמיים בקלות משקלים מהממוצע הנ"ל, ואני לא סוכרתית- נתנו לי לנסות ללדת רגיל,(תחת אזהרה וציון בגליונות הרפואיים שהיא מסרבת), אך לא לחצו עלךי- בגלל הלידות הקודמות. מה שהסתיים רגיל ובשלום , ב"ה. (4,250).
הרופאים רוצים להיות מכוסים, אין שום סיבה שאסכן את עצמי בניתוח שלא לצורך בגלל סיבה זוטה שכזו.
יוקטנהואז לומר לצוות איך בכוונתך ללדת 
וכל הזמן דאגתי שאני חסרת אחריות.
באמת תמיד הסתקרנתי, מה עושות נשים שלא עשו אולטרה-סאונד אחרון - אז בעצם לא יודעים באיזה מצג העובר? או שבבית הרפואה בודקים את זה ידנית?
ויש להם שם אולטרסאונד. למה ידנית?
למה צריך ללכת לאולטרה-סאונד לפני זה?
טוב, אני מבינה בעצם, כדי להתכונן במקרה שיש מצג אחר או עובר גדול.
אבל לדברי קרמבו, נראה שלא עשו לה א"ס כשהיא הגיעה אלא רק בדקו ידנית.
אני באופן אישי עושה רק מעקב ידני, שהוא לא פחות מדוייק (ואולי יותר, לפי הסיפורים...) מאולטרה-סאונד.
הסיפור שלי היה שנולד לי תינוק במשקל 4.300 בלידה רגילה, ברוך השם. לפני השחרור אמר לי רופא הילודים שיש לתינוק שבר בעצם הבריח, שזה דבר שכיח מאוד אצל תינוקות גדולים וחולף מעצמו. בהריון שאחריו סיפרתי זאת לרופאה והיא הגדירה את ההריון כהריון בסיכון. עשיתי העמסת סוכר שיצאה תקינה, ב"ה, והשתדלתי מאוד להמעיט ככל שיכולתי בסוכרים ופחמימות. (נשנשתי גזר וחסה...)
לאורך כל ההריון משקל העובר היה ממוצע.
בחודש התשיעי לא הצלחתי להגיע לבדיקה. (סרט בפני עצמו)
כשהגעתי ללדת ההערכה של המילדות היתה פחות מארבע ק"ג.
הגיע רופא בשיא הלחץ בגלל שבכרטיס מעקב הרופאה כתבה הריון בסיכון.
הסברתי לרופא מה בדיוק היה- הוא נרגע ובכ"ז נשאר ללידה.
ברוך השם- התינוק נולד רגיל במשקל 4.270..
חסדי השם כי לא כלו רחמיו!
ומה המשמעות של השבר בעצם הבריח? זה גרם לו לכאבים, דרש זהירות מיוחדת?
זה דרש לטפל בו בעדינות יתירה למשך כשבוע וחצי. אחר כך זה עבר מעצמו בלי סימן, ב"ה.
ואני מכירה מישהי שידעה שהעובר במצג ראש, וכשהגיעה עם צירים ללדת המילדת גילתה שהעובר התהפך...
לא הצלחתי להגיע לאולטרסאונד על אף שתכננתי.
פעמים רבות זה תלוי על איזה רופא 'נופלים'.
בלידה השביעית שלי היתה הערכת משקל גדולה, היה דיון בין הרופאים לגבי אישפוז וניתוח.
היה יום שישי, הצירים פסקו, התעקשתי לחזור הביתה, נולד כמעט שבוע אח"כ בלידה טבעית (מהירה וכואבת) 4.300 ק"ג...
חסדי ה'.
עוד כינוי- גם התינוק שאחריו נולד גדול? לא טרטרו אותך בהריון שאחריו?
השביעי נולד כמעט שבועיים אחרי התאריך והיא נולדה באופן מפתיע בדיוק בתאריך,
אני משערת שאם היה עובר שבוע נוסף בהריון שלה היו יותר מוטרדים.
ד.א. אצלה הערכת המשקל היתה כמעט מדוייקת.
חוץ מזה שהרופאה שהייתי אצלה בהריון האחרון (אצלנו במרפאה מתחלפים רופאי הנשים בתדירות גבוהה, כל הריון היה לי רופא אחר...) מאוד רגועה ולא מלחיצה ולא נבהלת מכל דבר.
לפני כמה זמן בעלי ואני הלכנו לעשות קניות, מה שקרוי: שופינג. חיפשתי מלא דברים לקנות, ולבעלי באיזה שהוא שלב כבר נגמר הכוח. נשים נהנות מזה, וגברים- מה לעשות- לא ממש... הקיצר הוא החליט להתיישב לנוח ולחכות לי על איזה ספסל ברחוב עד שגם לי ייגמר הכוח ואחזור אליו. הוא מחכה, והנה באה אשה עם עגלה, ומתיישבת על ידו. היא מוציאה סינר הנקה, מתעטפת בו, ומתחילה להיניק. בקטע הזה של הסיפור בעלי משווה לקולו נימה של חוסר הבנה מוחלט. כאילו, הבנת? מתיישבת, ככה ממש, באמצע הרחוב, ומיניקה לה! בלי להתבייש! איך היא לא מתפדחת? כולם רואים אותה! ואני שם לידה עוד!
ניסיתי להבין מה הבעיה בדיוק. ראו לה? הרי היה סינר הנקה, לא? כן, היא היתה מכוסה, ובכל אופן- זה ממש לא שייך, לא לעניין, לא צנוע, ועוד כמה לֹאיים.
שאלתי: בעוד יומיים אני חייבת ללכת לקניות. כמובן אני עם התינוק שלנו. ובטח באיזה שלב הוא יצטרך לאכול כמובן. אז מה, זה לא צנוע להתיישב להיניק איפה שהוא? אולי לא על ספסל במרכז הרחוב, אבל באיזה גינה או מקום קצת יותר צדדי...
מה דעתכן? בעלי חושב שזה לא בסדר, ואני לא כ"כ מבינה, אבל זה כי אני אשה. אולי אם כל הגברים שיעברו ברחוב יתחלחלו כמוהו, אז מה אני צריכה את זה.
איפה אתן מניקות אם אתן ברשות הרבים???
בצד עם פינוקי שהזמנתי