שלום לכולן
אני לא כותבת פה בד"כ, אבל קוראת ונהנית.
רציתי לשתף במשהו מבעס, סתם כי זה יושב עליי כבד:
אני אחרי תואר, ב"ה כבר אמא ובהריון שני, מתחילה שישי.
תכננתי השנה לעבוד מהבית, אבל ראיתי שאני צריכה לצאת ולפעול יותר, וגם לא מצאתי עדיין מספיק עבודה במה שחיפשתי.
אני מחפשת לעבוד בבקרים, אפילו להתנדב! בתחום טיפולי כלשהו (אני ממש לא בררנית)
כל מקום שאני מגיעה לראיון, כבר במשך יותר מחודש, אני כמובן מספרת שאני בהריון (עוד לא ממש רואים..), וגם מספרת על הלידה הקודמת ואיך חזרתי מהר לתפקד וכו' וכו'.
וכל מקום כזה- כבר לא סופרת כמה היו- חוזרים אלי ומגמגמים: אה.. את מאוד מאוד מתאימה והתרשמנו.. אבל לא כרגע. אחרי שתלדי נשמח מאוד שתחזרי אלינו.
ומה אני אמורה לעשות בנתיים? לטפס על הקירות?
הקטנצ'יק במסגרת עד הצהריים, הוא צריך את השגרה וככ טוב לו שם. ואני גם יודעת שידכא אותי להיות איתו כל הזמן בבית. אז אני משלמת למטפלת ובנתיים- בבית..
כמובן גם שרוב העבודות הטיפוליות הן כמה אחה"צ, שאני לא מוכנה לוותר בהם על הזמן שלי עם הילד.
זה ככ מתסכל. אני מודה לה' בלי סוף על ההריון הזה ועל הילד שלי, אבל למה זה אומר שאני צריכה לשבת בחוסר מעש עד שאני אלד?
נ.ב. אם מישהי ממש רוצה לעזור לי- למדתי עריכה לשונית ואני מחפשת בזה עבודה.. אמנם זה מהבית אבל לפחות לעבוד.
) זהו.. מצטערת על האורך
. מה לעשות? למה זה לא הולך?
)
