פורום הריון ולידה (עמוד 5429)

יש עליות וירידות במיוחד שאנו עובדות מרגישות פחות.. בשבילך כדי ליהיות רגועה לכי לעשות אולטראסאונד מה אכפת לך? זה יקח לך רק קצת זמן ותזכי לראות את עוברך שוב.

גם לי זה קרה פעם ואז הרופא אמר לי תבואי רק אם יש דימום אבל אני לא חושבת שצריך לחכות חס ושלום

תאכלי משהו מתוק אולי ותדברי איתו.

בהצלחה

רק בשביל השקט הנפשי שלך, שהוא חשוב כ"כ בהריון.

זה בהחלט יכול להיות בגלל שאת יותר פעילה, אז תבדקי ותדעי שזה מכך ותהיי רגועה בע"ה.

בהצלחה!

קודם כל, "לידה קלה", לאו דווקא לידה בסוף שבוע 40.

דבר שני, דווקא בגלל שילדתי מוקדם ממש מצא חן בעיני הרעיון. אם מישהי יודעת על דרך לגרום לי ללדת גם הפעם בשבוע 37-38 אני ממש אשמח!! (גם ככה מתחילת 36 אני כבר מרגישה שעבר לי התאריך..)

ותודה לכל מי שכתבה! נשמח לעוד!

מתאים לתקופה הזאת...

הרגשתי ממש לא בנוח לאכול את הסנדביץ' שלי לידו...

נעלי בית
כיסוי ראש נוח לשכיבה
תחבושות גדולות מכותנה כמו שמביאים בבי"ח (הם לא תמיד מספקים מספיק תחבושות)
כלי רחצה
חלוק/בגדים נוחים להנקה (ואם את עם חלוק של בי"ח כדאי להביא מכנס ללבוש מתחת)
בגדים לאחרי... לך ולתינוק/ת

אני לא זוכרת מה עוד... אולי אחרות יוסיפו לך עוד רעיונות.

*שוקולד או משהו מתוק כזה. (שלא תצטרכי, אבל אצלי פתאום נחלש הדופק ומיהרו אותי לאכול שוקולד שהיה לי לרוב באדיבות אחי..

*כלים חד פעמיים

*נעלי בית פלסטיק למקלחת

*לבנים חד פעמיים

* הרבה מיים ושתיה. אני הייתי כ"כ צמאה וסיימתי שישיית מיים ביומיים!

*כסף קטן וגם גדול (יש לפעמים קניות מוצלחות בבית הרפואה: חזיות הנקה (אגב, האם אמרו לך לקחת?), בגדי תנוקות ועוד.

*אני ממליצה: טיפות רסקיו!!! (גם את את בונה על אפידורל...)

והרבה בטחון ואמונה ושמחה!!! שיהיה בקלות ובהצלחה \ןומהר)

דברים שאת לא יכולה לשים מראש כי הם בשימוש, פשוט תכיני רשימה מסודרת בתיק, וכשתצטרכי לארוז, לפחות תפעלי מתוך רשימה מסודרת. כמובן את מעקב ההריון וכו'. (ת. ז.)

ושוב, בהצלחה.

עוד ספר חוץ מזה שכתבו כבר

MP3 או ווקמן או דיסקמן או כל דבר אחר לשמוע מוסיקה- איזה כיף באמצע הלילה כשמניקים וא"א לקרוא

מטען לפלאפון, בטריות למצלמה ולMP3- כל הדברים שנגמרים ברגע שצריך אותם..

זה בטח כתוב בספרים- שמן שקדים לחדר לידה, תרסיס או בקבוק קרח לתפרים לאחרי- בעז"ה שישאר בתיק, אבל שיהיה..

בגדים בשבילך לאשפוז וליציאה מבי"ח- המלצה שלי להכין מראש.. אחרי שבעלי ניסה להסביר לי בטלפון איזה מטפחת הוא מחזיק ואני ניסיתי להסביר לו איזו חצאית אני מתכוונת שיביא ואחרי שיחה של חצי שעה הגיעו אלי המטפחת הכי לא נוחה שיש לי והחצאית הכי מכוערת והחולצה שהכי לא מתאימה להנקה (סתם, אני מגזימה אבל זה לא היה מה שהתכוונתי)- נראה לי שללידה הזאת אני שמה בגדים בתיק מראש.

אה, והקטע המשעשע: לפני הלידה הראשונה ישבנו אני והחצי בטקס רב רושם וחשיבות כדי להכין רשימה של "מה להכניס לתיק", ותנחשו מה הדבר הראשון שרשום שם בכתב יד קדשי?

...תפילין..

(הפתק הזה שמור אצלי עדין.. נראה מתי נכתוב חדש).

אני ילדתי פעם בשמיני ופעם בשביעי. לא זכיתי ללדת בתשיעי בלידה רגילה, ובגלל שאני מלאה גם אף פעם לא היתה לי באמת בטן, ואני קצת מקנאת בך...  

אני לא מזלזלת לרגע בתחושות שלך. הן קיימות והן אמיתיות. אבל אני מקנאת. כל אחד והשק שהוא סוחב, תרתי משמע...  

אני מציעה לך לתלות שלט על הבטן: "הכל טוב, סבבה לי כאן, כן אני כבר כשר לפסח, תודה על ההתעניינות, להתראות בשמחות, ביי! על החתום: עוברון..."  אולי זה ישתול כמה אנשים במקום בהלם וקצת ישתיק אותם...  אולי יבינו את הרמז ויניחו לך.

ואם תלדי בליל הסדר או סמוך לו, איזה וורטים שיעופו סביבכם, בכלל חבל על הזמן...  על יציאת מצרים וכאלה...   רק שיהיה בשעה טובה בזמן ובקלי קלות.

תודה!!!

חייכתי...

והכי מעצבן שכל בוקר וכל ערב אמא מתקשרת לשאול מה קורה..

היא ממש בלחץ!!

ומנסה להרגיע את עצמה.

מה עושים כשאני לא רוצה לספר מתי אני צריכה ללדת, אבל כולם שואלים?

השאלה מתייחסת בעיקר למשפחה המרוקאית של בעלי- בינתיים בכל הלידות האחרונות שהיו במשפחה אני, בעלי, אמאבא שלו, אחיו אחיותיו גיסיו וגיסותיו כולם ידעו את התל"מ וכשאחת הגיסות שלי ילדה שבוע אחרי התאריך כמובן שכו-לם ידעו כשהיא נסעה לבי"ח.. ושהיא שבוע אחרי התאריך.. וכשזה קרה אני הודעתי לבעלי חד משמעית שבהריון הבא אנחנו מסתגרים בבית מרגע שהבטן יוצאת ועד אחרי הלידה ולא אומרים כלום לאף אחד כי אני ש-ו-נ-א-ת את הקטע הזה! (כמובן שלא עשינו את זה וכל המשפחה יודעת שאני בהריון ובאיזה חודש, אבל לפחות את התאריך עוד לא הוציאו ממני).

שונאת שמחכים לי!! בחייאת, אם תהיה ברית יש לכם 8 ימים להתארגן, ואם לא תהיה, אז מה אכפת לכם מתי זה?

(אשכנזיה שכמוני...)

להיות לאם יקרה- קודם כל חיבוק חזק! וסליחה שגנבתי לך את השרשור אבל גם לי זה העלה תסכולים שחייבו פריקה מהירה

אמנם ככה חושבים שאת שמנה יותר ממה שאת באמת..(כצפוי לתאריך בו את נמצאת...) אך מאידך כולם יהיו בהלם...

דודות שלי תמיד נהגו כך עם סבתי הלחוצה..

אני חושבת שכנראה הקטע הכי קשה זה מצבי הרוח של הנשים, בהריון, אחרי הלידה, בהמחזור ובכל הזדמנות.. (לא שזה כ"כ קל לנו, אבל בכ"ז. הם מחוץ לזה ולא חווים את זה.)

כל זה עלה לי, איך שהתחלף מזג האויר והיה קצת אביבי, ופתאוום נזכרתי בתחושות הגופניות והנפשיות שחויתי לפני שנה, בתחילת ההריון. (ויחסית "אני בסדר"..) וקלטתי איך אני פשוט אדם אחר לגמרי עכשיו! בכוחות, במצב רוח, בחשק לפעול ולהיות יוזמתית...

בקיצור, יישר כוח על העלאת הנושא. חשוב להיות מודעים אליו ולהודות כל יום לה', בין היתר גם על הבעל...

;(;(;(;(

איזה נכון.....

איזה חמודים הם...

את ממש צודקת!
גם כשאני עצבנית - הוא משתדל לא להתעצבן בחזרה כי אצלי זה הורמונים ולו - אין סיבה (?!?)
כשאין אוכל כי אין לי כוח והאוכל מגעיל אותי - הוא אוכל לחם עם חומוס (ומשמין יחד איתי...)
כשאין כוח עם הילדים הוא מפרגן, מקדים לחזור מהעבודה ועוזר, או חוזר אחרי יום עבודה מתיש, מקלח ומשכיב.

בקיצור - אין כמוהו...

מילה במילה...

אבל אני לא חושבת שאנחנו מפונקות.

ההריון הוא באמת תקופה קשה מאוד לחלקינו (ואני לא מדברת על 'בא לי אבטיח' באמצע הלילה, אלא על קושי אמיתי- ללכת, לתפקד, לנשום...אצלי זה מתחיל ברגע שאני בהריון ועובר מיד עם הלידה.)

 אצלי ההריונות ממש קשים פיזית, ובעלי מתפקד בשביל שנינו, אבל-

הריון הוא תקופה קצובה- אז מפילים הכל על הבעל. אח"כ, בשגרה, כבר אי אפשר.

אני כמעט חודשיים אחרי לידה, עדיין עם כאבים באגן וכאבי גב מטורפים (שממש משתקים אותי בשעות הערב...)

אבל- אני כבר מבשלת לעצמי ולשכנות שילדו, עובדת (אני עצמאית שעובדת מהבית, אז אין חופשת לידה...), מנקה במרץ לפסח, ומטפלת בשלשת ילדי, רוב היום לבד. בהריון לא יכולתי לזוז, עכשיו כן- אז עם הגב אני כבר אסתדר איכשהו- אין ברירה.

בערב אני נותנת לבעלי להשכיב את הילדים, בזמן שאני מנסה לתת קצת מנוחה לגופי הדואב...

מפונקת? לא נראה לי...אז נכון שבהריון הייתי די מושבתת, לא תפקדתי כמעט, אבל נראה לי לגיטימי כשבקושי נשמתי... אחרי הכל גם הוא שותף בהריון הזה...הקושי שלי הוא בתפקוד, הקושי שלו זה לתפקד במקומי. נראה לי חלוקת תפקידים הוגנת והגיונית. בעלי ראוי להערכה- בודאי, כל ההערכה והגאוה שלי בו! אבל גם הוא חושב שזה בסיסי. תמיד ראוי לפרגן ולשמוח בבני הזוג שלנו, אבל לזכור שזה תפקידם ולא איזה פינוק סתמי של האשה!

  צר לי על מי שבעלה לא מבין שהריון הוא עסק משותף לשני בני הזוג. (ואני מכירה כאלה- בעל שמתעצבן כשאשתו החצי מתה בתחילת הריון מבקשת שיטפל בילדים...רחמנות)

אז כל הכבוד לבעלים התומכים והשותפים המלאים שלנו להריון,

וכל הכבוד לנשים הנושאות את ההריון על כל קשייו הפיזיים, ומצילחות להתגבר על הרצון לבקש מהבעל לשפשף עוד קצת בפינות של החדר ארונות...

גם אצלי ההריונות קשים מנשוא וללא הסיוע של בעלי לא הייתי יכולה להמשיך לשרוד עד הלידה...

ואח"כ הלידה התפרים הטחורים ופעם אחת גם ניתוח קיסרי, ההנקה ללא סוף והעייפות. פשוט קשה,

אבל בזכותם שורדים וחושבים על ההריון הבא....

בס"ד

אצל יהודים ניראה לי שמחשבים מיום הטבילה, שהרי לא יכול להיות קודם.

השערה בלבד, לא בדקתי את זה.

החודש הראשון נספר כ6 שבועות, השלישי והחמישי- 5 שבועות. כך יוצא 4 שבועות 'מיותרים' שהם בעצם עד היום של העיבור (בערך כמובן בהתייחס למחזור של 28 יום)

היתה לי מדריכה מעולה רק בגלל שהיינו באותו ראש של לידה טבעית ועבדנו על זה והיא לא הקציבה אותי בזמן אם היה לי שאלות או כל דבר אחר נשארנו לדבר עוד...

היא ממש שיתפה את בעלי. ישבנו איתה על תוכנית ללידה וחששות היתה גם המון פתיחות.זה מאוד חשוב בעיני

בהצלחה

המלצה למישהי שמעבירה באופן פרטי. גרה בבית חלקיה(ליד יד בנימין) זה לא כזה רחוק ממודיעין נדמה לי..

מומלצת בחום!

ידעי אותי אם את רוצה פרטים נוספים.

(אני מתנצלת על שנאלצתי לערוך את ההודעה כך שלא תכלול שמות)

נשמע שעברה עליכם חווייה לא פשוטה ומבהילה.

בבית היולדות עובדים בני האדם, ומטבע הדרכים קורות לא פעם טעויות, ושיקולי דעת לא נכונים נלקחים לעיתים בחשבון. ניתן להניח שכוונת אנשי הצוות היא להיטיב עם מטופליהם ולא להזיק להם, וניתן להניח שכשקורה ארוע כזה או דומה, בטעות תמימה יסודו.

התגובה בהחלט לא נעימה. נראה שמצב הדברים ביניכם לבין בית החולים לא נעים ואפילו קשה. אולי פניה למשרד הבריאות תסייע להרגיע את הרוחות ולברר את הסיפור לעומקו, כך שלקחים יופקו לטובת כל מטופלי בית החולים (וכמובן לטובת שלוות הנפש שלכם).

בכל בתי החולים עובדים אנשי צוות בשר ודם, ואכן, מפעם לפעם אנחנו נחשפים לארוע דומה או אחר בבתי חולים שונים.

מאחלת החלמה מהירה ושלמה בראש ובראשונה לבתכם החדשה (אני בטוחה שלא זו הדרך בה היא רצתה להגיע לעולם...), לרעייתך, וגם לך. מאחלת שמעכשיו והלאה דרככם תהיה קלה ושתרוו רוב אושר ונחת מהתינוקת!

כדאי שתכנס קודם לקומונה חדשה בתפוז שמתעסקת בתביעות בלידה ותתייעץ שם.

ברור שאם תתבעו תעשו עבודת קודש וכך לאט לאט המערכת הציבורית תבין שליולדת יש רגשות והיא לא רחם מהלך עם מספר.

השאלה כמה כוחות נפשיים פיזיים וכספיים יש לכם? לתבוע גוף כ"כ משומן זו עבודה מאוד לא פשוטה. אני הייתי ממליצה להשלים עם זה, לא לחזור לשם שוב, ולדעת שאתם לא הראשונים ולא האחרונים שזה קורה להם (צרת רבים חצי נחמה?). כי פשוט חבל על הכוחות שלכם, עדיף להשקיע אותם בתינוקת הקטנטנה. הרבה מזל טוב!

ראשית מזל וב על הולדת בתכם! תזכו לגדלה לתורה לחופה ולמעש"ט!

מכיוון שבמקצועי אני עו"ד אני רוצה לתת תמונת מצב כללית של אפשרות תביעה ברשלנות בלידה ובכלל.

1. תביעה בנזיקין ככלל, ניתן להגיש רק ושוב ההדגשה היא על רק כשתוצאה מהעולה הנזיקית חל נזק לאדם/חפץ וכו'. כאשר היתה עוולה אך לא חל נזק אין אפשרות לתבוע פיצוי. לחילופין אם היתה הפרה של חוק פלילי- ביחסים שבין רופא למטופל עשוי להיות גם מימד עונשי(לדוג' אם רופא מבצע בדיקה בכוח בחולה- ניתן להאשימו אם יבשילו הראיות הנסבתיות בתקיפה וכו'), המשטרה יכולה לפתוח בחקירה אם היתה עבירה פלילית, וניתן להגיש תלונה במשטרה על ביצוע עברה כאמור. אך קביעה כי ביצוע או אי ביצוע  פעולה רפואית היא עברה פלילית, הנה מקרה נדיר עוד יותר מקביעת מקרה רשלנות רפואית בנזיקין ובודאי לא במקרה דנן. 

כאמור בנזיקין ניתן לתבוע רק כאשר נגרם נזק, מה שב"ה לא קרה במקרה הזה. ושוב אלף פעמים תודה לה' על כך. אף אחד לא רוצה להיות זה שביהמ"ש יקבע כי בוצע כנגדו עולה ברשלנות רפואית.

2. כשביהמ"ש בודק האם היתה הפרה של חובת הזהירות הנדרשת מרופא/צוות ביה"ח כלפי המטופל/חולה, הוא בודק זאת ביחס לרופא/ מטפל הסביר. מה היה עושה הרופא הסביר בנסיבות העניין? לרופא הסביר נקבעו כהנחיה, הוראות משרד הבריאות ותקניו אם (ואינני יודעת זאת)לדוג' הוראות משרד הבריאות הינן שיש לבדוק את היולדת בלידה ראשונה כל עשרים דקות לדוג', הרי שהמילדת פעלה בלי דופי בנסיבות העניין, ובהתחשב כמובן בשאר נסיבות הארוע(מצב הפתיחה הקודם וכו') אמנם כמובן על הצוות הרפואי להתייחס לתלונות החולה, אך ההוראות באות לאזן בין משאבים והמצב הסטטיסטי של חולה במועד ובמצב מסוימים.

אמנם אם היה קורה נז'ק היה שווה לעבור על כל פרט בארוע וכל רגע ורגע בו, על מנת לוודא כי הניזוק יפוצה לפחות על נזק שנגרם לו.מכיוון שב"ה לא זה המצב, לדעתי הרפו מן הנושא, לשווא תשקיעו בכך ממון עצבים וזמן.

אם בכל זאת אתם רוצים לראות את ביה"ח ננזף לכל הפחות על הארוע, אתם יכולים להגיש תלונה למשרד הבריאות בתוספת מסמכים (ניתן לבקש את התיק הרפואי של היולדת מארכיון ביה"ח- בתשלום) ע"מ שיחקור את הארוע. גם האופציה הזו של נזיפה בביה"ח היא קלושה. משרד הבריאות אינו ממהר לנזוף במצב היום ובודאי לא כשלא חל נזק ב"ה.

לסיום- אני מאד מבינה את התסכול ותחושת חוסר הצדק וחוסר האונים, אך לצערנו אין מנגנון פיצוי על עוגמת נפש מסוג כזה.

זו המטרה העיקרית. ואם אכן דבריך נכונים, פרסם אותם בכל מקום אפשרי.

ביה"ח מפסיד מאוד מבריחת יולדות לבי"ח אחר.

הנה דוגמא של בי"ח בני ציון ,שלפני מספר שנים היה להם שם נורא ואיום לחדר יולדות ,

ולמילדות האנטיפטיות. והחלה נהירה המונית לבי"ח רמב"ם אע"פ שהוא מלא בערבים ואינו נקי כ"כ.

ואז החל השינוי המבורך!!!

המילדות עברו שינוי ,מקשיבות לצרכי היולדת, מזמינות מרדים אפידורלי ברגע הראשון שזה אפשרי,, אולי העבירו להן קורסים ביחסי אנוש .

ובכל זאת עדין לא חזרו אליהם בגדול.

לצערי שמעתי סיפורי אימים על כל בתי החולים במרכז (מלבד לניאדו-אם זה נקרא מרכז) בכל בית חולים קיימים אנשי צוות נחמדים יותר וגם פחות.

אחותי לדוג' בלידה ראשונה ילדה בבית החולים הנזכר והיתה מאד לא מרוצה בלשון המעטה. מאידך בלידתה השניה שוב ילדה באותו המקום והיתה מרוצה מאד ב"ה! כך שלדעתי הפצת הסיפור כאילו רק במקום הזה מתחוללים מקרים כאלו גובלת אולי בלשה"ר שלא לתועלת.

אמנם ביה"ח מרויח המון כסף על כל לידה, ולא ברור לי איך מעיני הישועה הרשה לעצמו להגיב כפי שהגיב כשפנו להתלונן אצל הצוות הבכיר. בפרט שבזמן האחרון הוא עושה יחצנות לא קטנה ע"מ להגדיל את מספר הלידות אצלו.

אין לנו כוונה לתבוע אותם אבל פנינו למשרד הבריאות וכבר קיבלנו מהם תשובה שהעניין עבר לפרופסור מסוים שמטפל בדברים כאלו והוא יבדוק את הנושא.

אולי אנחנו נאיביים שהם באמת יבדקו אבל זה מרגיע חלקית כי לפי דעתינו כל אדם שעוסק ברפואה צריך להיענות מיד לכל קריאה של חולה שזקוק לו זה לא כמו סנדלר שיכול לומר "עוד רגע".

ושוב תודה לכולם על התגובות.

כל טוב ושירבו שמחות בישראל.

שלכל תינוק- לצאת מרחם אמו זה אירוע טראומתי והוא צריך להתאושש ממנו. מה גם שהוא מאוד מתאמץ.

בכל לידה עם סיבוך ובעיקר לידה כמו ואקום ששולפים את העובר בפתאומיות ובמהירות- הטראומה שלו גדולה הרבה יותר.

בנוסף, בדרך כלל יווצר מצב שצריך יותר תפרים שזה וודאי משפיע על היולדת.

האם אפידורל גורם להאטה בלידה ומפני כך העובר עלול להקלע למצוקה- זה נושא מרתק שוודאי רבים כאן ירצו לשמוע עליו.

ערב נעים.

ב"ה

בקצרה - הרבה חקרו בנושא האפידורל.  אפידורל כן מאט את הלידה ולכן העובר יכול להקלע לבעיות רבות יותר.  בנוסף, בהרבה חדרי לידה, לאחר קבלת אפידורל, חייבת היולדת לשכב על הגב.  תנוחה זו מ-א-ו-ד לא בריאה לעובר.  העורק המזרים חמצן לעובר עובר בין הרחם ובין עמוד השדרה של היולדת.  החל מהחודש הרביעי של ההריון, משקל הרחם (עובר, שליה, מים) לוחץ על העורק ומקטין את זרימת הדם לעובר.  רצוי תמיד לשכב על צד שמאל (העורק עובר מהגב אל צד ימין).  גם אפידורל וגם שכיבה על הגב זה מתכון בדוק לחשש למצוקות שונות ומשונות.

בריאות מעולה לכולם!

הכל שטויות גב ובטן שמאל או ימין הכל זה מגיע מאמונות טפלות שהמציאו במשך הדורות ראיתי בספר המדריך הישראלי ל... שהכל שטויות

אבל בלידה זה נכון שלא כדאי לשכב רק בתנוחה אחת ולא לזוז לכן כדאי לברר איזה בית חולים מאפשר תנועתיות וצורות שכיבה שאת רוצה ונח לך

תהיו בריאים

במקרה שלי, עשו 3 ניסויים בוואקום, ורק בשלישי הוא יצא. אם לא וצא בשלישי- הולכים לקיסרי.

התינוק יצא בסדר גמור, ב"ה, רק עם בומבה די מוזרה על הראש שעברה אחרי שבוע.

לאמא,,, זה תפרים מפה ועד הודעה חדשה,שלוקח להם חודשים על גבי חודשים כדי להחלים לגמרי. זה כאבי תופת בהתחלה, ואחרי זה בהליכה או עמידה ממושכת מעט זה שוב כואב וצורב.

ככה לפחות היה לי...

אני ילדתי לפני חודשיים בואקום (עם רופא פרטי כי אני אחרי שני קיסריים)

מבחינת הגוף שלי זו בעצם לידה ראשונה וההחלמה טרם הסתיימה...

שמחה לשמוע שבפעם הבאה אולי יהיה קל יותר...מנסה להתנחם בזה.

ובמיוחד לאלו שמקפידות על טהרת המשפחה-

כדאי כדאי ושוב כדאי ללכת לרופאה כמה פעמים כדי לבדוק שאין קרעים ששכחו מהם ולא טופלו!

חלק מהסיבה שלקח לי כ"כ הרבה זמן להחלים זה שהיה קרע שהרופאים פספסו או משהו כזה (לא היה מובן מה קרה שם) והייתי על אנטיביוטיקה שבוע מחשש לזיהום...

וגם דיממתי כ"כ הרבה זמן, והסיבה שעלו על זה זה כי היה מפסיק הדימום- הייתי עושה בדיקת טהרה ואז הוא היה מתחיל שוב! נטרפתי, והלכתי שוב ושוב לרופאה עד שראו שהדימום היה בכלל מהקרע ולא טימא... הלכו כמה שבועות יקרים עם בעלי לטימיון...

בבית חולים מעיני הישועה זה ידוע שיש רשלנות איומה

50% מהלידות זה ניתוח קיסרי - על כל בעיה מיד מנתחים

30% ואקום ומלקחים

ועוד20% תפרים מזעזעים שהיולדת סובלת מהם הרבה זמן

ככה שמעתי מתומכת לידה שמתמכה בתחום כבר 25 שנה ועבדה במעיני הישועה בעבר

מי שהולך לבית החולים הזה שידע שרק בעיות יצאו מכך

ובסופו של דבר הקב"ה הוא זה שמחליט כמה ואיך נסבול בכל לידה

הרבה הצלחה ועושר בחיים

אני חייבת לומר לך שאולי אני לא במקום שלך אבל הראיה שלך מאוד "אופטימית"

טוב שסיימת בסוף במשפט "ובסופו של דבר הקב"ה הוא זה שמחליט כמה ואיך נסבול בכל לידה"

אני יכולה לומר לך שהסתכלות על בית חולים היא מאוד אינדיבדואלית, אפילו אצל אותה אשה בכמה לידות.

ואת יכולה לזרוק מספרים, ושמות אבל זה כל כך לא נכון!!!

היו לנו בשכונה 2 לידות באותו בית חולים בהפרש של יום! לאחת היה מעולה ממליצה בחום וכו' ולשניה היה סיוט ושהיא לא תחזור לשם בחיים.

כ"כ תלוי בלידה, ביולדת, בלחץ, במצב שבו מגיעים ללידה, ביום בשעה והכי הכי בקב"ה!!!

ואיך שאמרת "ובסופו של דבר הקב"ה הוא זה שמחליט כמה ואיך נסבול בכל לידה"

מה לעשות לא הסתמכתי על דעותי האישיות אלא על דעה של אשה במקצוע שעבדה שם וראתה מה שהולך שם בצוות.

חוץ מזה שמעתי שיש רבנים שממש לא ממליצים ללכת לבית חולים האלו כי הם סנדלרים

כמו שבעלי כבר סיפר היה ואקום אבל מזל שהאפידורל ממש עזר!
לידה התחילה בעצם יממה קודם בבית- משכתי את הצירים ככל האפשר.
במשך הלידה סבלתי רק חצי שעה של צירים חזקים ממש - עד שהידיים והרגלים שלי ממש התעוותו מרוב כאב
אח"כ קבלתי אפידורל ונרגעתי ממש למשך ארבע שעות נהדרות שהלידה התקדמה ממש ללא שום כאב, יכולתי להתפלל לצחוק עם בעלי וגם אמא שלי שהגיעה ממש נרגעה לראות אותי ככה.
באמת מרגע שהתחילו צירי הלחץ פשוט התאפקתי ממש ולחצתי לכיוון הנגדי כדי שהראש לא יברח לפני שהמיילדת באה. ובעלי המסכן רץ כל הזמן ממנה אלי וקורא לה וקורא, והיא באמצע הקפה שלה עושה לו עם היד שיחכה - ככה עשרים דקות. כשהיא סוף סוף באה היא זיהתה מצוקה אצל העובר וכאן התחיל הקטע המפחיד שאני רואה איך הדופק יורד ויורד ל60 וממשיך לרדת ל30 ונהיתה ממש היסטריה ובלגן. 

ב"ה בניסי ניסים הילדה בריאה ושלמה ולא אירע לה שום נזק.
בעלי אומר שמלידה הבאה הוא רוצה רק לידה פרטית עם השגחה צמודה - אמרתי לו: גם בלידה הזו היתה השגחה צמודה. לקח לו שנייה וחצי להבין. אבל בכל מקרה אסור לסמוך על ניסים ובית החולים היה צריך לשלם על רשלנות כזו - או לפחות לענות לנו תגובה הולמת כמו: "שמענו אתכם אנחנו נייעל את המערכת כדי שלא יקרה שוב דבר כזה אצלינו" - אבל מה ששמענו מהם היה רק הצטדקויות ומגננה ולא שום רצון להשתפר וזה מאד מכעיס.

בכל בי"ח יש מקרים ולא צריך עד כדי כך להגזים.
יש כאלה שילדו שם והיה להן טוב.
כדאי לפרסם את המקרים הלא טובים כדי שהם יעשו חשבון נפש
אבל כדאי גם לקחת בפרופורציה.

מה ששמעת כתוב גם בספרי הדרכה.

מסיפורים מפחידים שאני שמעתי-

כדאי ממש להימנע.

בע"זה הריון קל ונעים!

הפחדת אותי.

איזה סיפורים שמעת?

תנסי תרכיז רימונים (גם לילד שלך) מוכרים אותו בחנויות טבע.

העלות: משהו כמו 15 ש"ח לבקבוקון- שמספיק לדי הרבה שימושים

פשוט שופכים קצת לכוס, מוסיפים קצת סוכר ואז מים (יוצא תה רימונים...)

אגב, אצלינו בבית יש אותו באופן קבוע בארון, למקרה שאחד הילדים משלשל / מקיא. זה ממש עוזר!!!

אגב 2: אם תסיגי מאיפשהו קליפות של רימון (אמא שלי נוהגת לשטוף לייבש ולשמור אותם מראש השנה) - זה הכי טוב- מכינים חליטה: מוסיפים קצת קליפות לכוס מים רותחים, משרים למשך 5-10 דק', מוציאים את הקליפות - ושותים (אפשר להוסיף סוכר) - עוזר פלאים!

העיקר שתרגישי טוב!

ולידה קלה בזמנה...

תה קינמון  - גם מאוד עוזר.

(חוץ מזה - כתבתי בהודעה הקודמת בטעות תשיגי עם "ס"  - זמן ל(י)שון...  )

חברותי היקרות

בשביל כל בעיות ההנקה מהבעיה הכי קטנה ועד בעיות של עליה במשקל, תזונה וכו'

יש יועצות הנקה.

ממש מומלץ אני נעזרתי בשביל בעיות קטנות אבל שיכולות לשגע אמא אחרי לידה.

מה שחשוב זה להתייעץ עם יועצת הנקה מוסמכת, באתר של- לה לה צ'ה

יש רשימה של יועצות מוסמכות ושל מדריכות הנקה (יש כמעט בכל אזור בארץ- למי שזה חשוב יש יועצות דתיות)

ברכה שמחה והרבה נחת

ב"ה

יש גם אתר אינטרנט וגם קו חם (בין 8:30-13:00  וגם בין 15:00-21:00) וגם מפגשים חדשיים במקומות רבים בארץ.  המספר של הקו החם הוא 1599-52-582-1  (לה לצה1)

שהסיבה לכך היא שהגישה הבריאה להנקה הגיעה מהאמריקאיות. הן היו משוגעות לדבר כשבארץ עדיין הסתכלו על הנקה מלאה בלי תוספות כמשהו פרמיטיבי מאד שמתאים לאלה שעוד לא ירדו מהעצים...

אני בערך בת שלושים וכשהייתי ילדה ביסודי, אמא שלי (האמריקאית, משוגעת להנקה אבל לא יועצת מוסמכת) הייתה האמא היחידה שאני זוכרת מהכיתה ומהאזור שלא הייתה מספיק "מתקדמת" כדי לתת מטרנה ולצאת לעבוד כמה שיותר מהר.

אגב את בעניין של גידול ילדים בלי טיטולים לא? יצא לך להגיע למפגשים או פורומים של עוד נשים שבענין? יש לי הרגשה שגם שם תטבעי בים של אמריקאיות, אם כי אולי פחות דתיות. תקני אותי אם אני טועה.

כנ"ל בעניין של אוכל בריא יותר- קמח מלא וכו'.

מה לעשות בישראל אנחנו קצת מפגרים אז השכל אלינו מגיע קצת באיחור...

והוא ממש מתאר את מה שיש לבן..

היה לה לעזר!

(לי לא היתה הסבלנות לקרוא)

בכל מקרה- גם להאכלה מבקבוק זה מועיל נכון?? (הניתוק שפה קשורה) כי גם בלי ההנקה אוכל מעט יחסית

ומה זה אומר חיך גבוה?

(מופנה לכלל הגולשות...)

ב"ה

כל בעיות הפה, דוגמת לשון קשורה וחיך גבוה, יכולים לגרום לבעיות דיבור (גם גיל תחילת הדיבור וגם ההצלחה בהיגוי).  הטיפול הוא אצל קלינאית תקשורת, בדרך כלל אחרי בדיקת שמיעה כדי לוודא שאין גם בעיית שמיעה, לא עלינו.  מחלקת "התפתחות הילד" בקופת חולים אמורה לתתמענה לנושאים האלה.

אגב, נפגשנו עם קלינאית תקשורת עבור הבת הקטנה שלנו.  היא אמרה "טו טו" במקום "קו קו".  כילדה קטנה זה היה חמוד, אך הגננת הסבירה ברוב חן ש'החמוד' ייעלם כשתגיע לכתה א' וחברותיה לכתה יצחקו עליה.  קלינאית התקשורת עבדה איתה בנועם ובחן ובמקצועיות רבה, וכבר הספקנו לשכוח את הנושא!

רפואה שלמה! 

לדיבור לאכילת מוצקים וכמובן להנקה.

גם לאחר הניתוק צריך הרבה סבלנות והרבה עבודה כדי ללמד את התינוק לינוק. ככל שהניתוק יותר מוקדם זה יותר קל ומועיל.

חיך גבוה- בגלל שהלשון פחות משוחררת היא נשארת בחלל הפה וממילא החיך העליון [בתוך הפה למעלה] יוצא יותר גבוה מהרגיל.

הרבה עידוד לכולן..

היום לשון קשורה נהיה דבר יותר נפוץ. בגלל שחזרו להנקה. ב40 שנה אחרונות היו יותר עם תחליפים ולכן הנושא נשכח. לפני כן המיילדות היו מנתקות.היום הן לא מזהות את זה בכלל.

הכי חשוב מי שפעם אחת יש לילדיה. בלידות הבאות תלך ישר ליועצת טובה שתנחה אותה.ואיך שהיא יוצאת מבי"ח שילכו לניתוק הלשון..

עם כל הכבוד, דווקא בארה"ב הרופאים היו ממליצים לוותר לחלוטין על הנקה וללכת ישר על מטרנה. זה לא לגמרי נכון מה שאת אומרת, יש ויש בכל חברה. בתור אחת שקשורה קשר עמוק לאמריקאים, תני לי לספר לך שדווקא אנחנו נראית המתקדמים לידם בהמון תחומים.

לא רק שמטרנה הייתה נשפכת שם כמים, הם גם היו ממש מסתכלים בצורה עקומה על נשים "מניקות" משום שרובן היו אפרו- אמריקאיות או מהגרות שלא היה להם כסף לקנות כמויות של מטרנה. משם באה כל הגישה ש"הנקה זה של עניים"...

כאשר נולדה בתי השלישית לא יכולתי להניק אותה במשך כמעט חודש... ע"י הדרכה של יועצת הנקה והרבה הרבה תפילות חזרתי להנקה מלאה ב"ה.

לעיתים יש צורך להזין את התינוק בזונדה היא באמת מחוללת פלאים (גם מניסיון של אותה בת רק שהזונדה מגיל שנה..) יכול להיות שבמקביל האמא יכלה לשאוב כל יום בין 6 ל8 פעמים אבל מניסיון בבי"ח לא פותחים את כל האופציות אלא אם כן המטופל דורש זאת.

בכל מקרה שיהיה בהצלחה והרבה בריאות!

את צריכה לקום ולעמוד יחפה על הרצפה על קצות האצבעות לנסות ללכת קצת לאחר מכן להרים את הרגל בכל מיני צורות

בעית רבים -חצי נחמה - כולנו סובלים מזה

להתרגל לזה, שבשניה שמתחיל הכאב- מיד אוטומטית  לנענע את קצות אצבעות הרגליים! (וגם את כף הרגל מעלה ומטה) ואז הכאב שרק התחיל- מפסיק מיד!

זה גורם לשחרור השרירים וההתכווצויות ברגל.

(אני בשבוע 31.. מכירה את ההתכווצויות הזוועתיות האלה..)

די דומה לעצה של שולמית אבל שונה: למתוח את הרגל לפלקס חזק- הכי חזק שאפשר. (פלקס=לקרב את אצבעות הרגל כמה שיותר לגוף, בניגוד לפוינט שאומר למתוח הכי רחוק)

תרגישי טוב, נשמה, העם איתך!

אגב משהו ששמעתי- לא יודעת אם זה נכון- שזה מצביע על מחסור בסידן.

בשניה לפני שזה תופס,

או כבר אחרי, לעמוד על הרגליים- זה פשוט עובר,

לילה טוב,

ליאורלה

א. לשים את הרגליים על הרצפה הקרה.

ב. לאכול מגנזיום, ולי אמרו גם זנגויל - שעשער במגנזיום (מן הסתם).

מסכנה, איזה כאבים, אני נזכרת שאת מתעוררת בצעקות נוראיות של כאב, לא יודעת מה לעשות עם עצמך, ושוכחת לשים את הרגליים על הרצפה מרוב כאב, וצריכה תזכורות... אנחנו איתך...

במהלך שני ההריונות שעברתי בע"ה סבלתי בדיוק ממה שאת סובלת ושמעתי מכמה כיוונים את העצה הזאת אך לא עשיתי עם זה כלום עד שבעלי נכנס לחנות טבע וקנה את התרסיס שנקרא "קל רגל" עשוי משמנים טבעיים מאוד נוח לשימוש.

לפני שהולכים לישון וכשקמים בבוקר מורחים על הרגל ויש שקט לכל היום.

הבעיה אכן נובעת מחוסר באבץ ובמגנזיום- בדקתי בבדיקות דם אצל רופא מומחה.

בכלל בהריון מומלץ לקחת כדור של אוסף הויטמינים הדרושים בגוף

זה נכון לומר שאין מה להשוות בין הקשיים שאני עוברת לאי נוחות שלו,

אבל עדיין זה לא אומר שאני לא ארגיש רע להשאר אצלם כשלבעלי לא טוב.

אני גרה רחוק מההורים שלי, ולכן א"א שאמא תעזור מרחוק. זה היה אולי אפשרי בלידות הבאות (כמו שאחיות שלי עשו) אבל אני בלידה ראשונה, אז אני צריכה בכל זאת יותר עזרה.

בעלי צדיק, הוא אומר שהוא יסתדר, ויסבול בשקט, הוא תמיד סובל בשקט אבל מה לעשות שאני רואה את שינויי המצב רוח שלו.

ואני רוצה להיות אצל ההרוים שלי אבל כשלבעלי קשה גם לי קשה יותר, ואז כבר אני לא יודעת מה עדיף, עזרה של אמא או מצב רוח טוב של הבעל.

בעז"ה הולכת לאימי אחרי הלידה וכמעט אותם דברים קשים לבעלי .. דיברתי איתה על זה ועשיתי לה הכנה והיא הסכימה אני מקוה שיהיה בסדר בעז"ה

בהצלחה לנו

יש לי הצעה פשוטה לבעל: שיביא איתו את העיסוקים שלו לשם ויעסוק בהם.

הוא אוהב לקרוא? שיביא ספרים.

אוהב לכתוב? שיביא לו את החומר, יתפוס לו פינה ויכתוב.

אני למשל עומד לבלות בבית הוריה של אשתי שבוע+ וכיוון שאני באמצע עבודה חשובה אביא לשם מחשב נייד ובשעות הפנאי אשלים.

קיצורו של עניין, עליו להתמודד עם זה כי לאשה זה מאוד מאוד חשוב.

שבת שלום

אני מבינה שזו לדה ראשונה ואתם עדיין צמודים

אבל, דעי שאחרי לידה גם כך זו רעידת אדמה לזוגיות ובדרך ממילא צצים קשיים וויכוחים בעיקר סביב הצאצא.

למה שיבוא לאימא שלך?

הטוב ביותר לכולכם זה שהוא ישאר בבית ויאמר שיש לו עיסוקים ויבוא ללילה, או לבקר, אבל הוא לא חייב לשהות שם כל הזמן.

את צריכה להבין אותו. למה שישהה שם? אם היית הולכת לבית יולדות הוא היה בא?? תכיני לו שניצלים בהקפאה ושישאר בבית.

וכשיש לךתינוק בן יומו לא בטוח שהוא ייחסר

זה אולי נכון למי שעובד, וגר קרוב, אבל כאשר הבעל יושב ולומד תורה ובדיוק הזמן נגמר, ומתחיל בין הזמנים אין כ"כ הרבה תרוצים לתעסוקה דווקא בבית. וגם זה נכון כשגרים יחסית קרוב אבל אם כאשר כל נסיעה היא 3 שעות לכל כיוון את לא יכולה לדרוש מהבעל לעשות את הנסיעות האלו.

ולמה שישהה שם, כי אשתו שם! וזו גם אחת הסיבות שלא הולכים לבית יולדות, כי נמצאים שם לבד.

וכמו שאמרת לידה זו גם רעידת אדמה וממילא צצים קשיים וויכוחים אז למה להיות רחוקים עוד יותר?? ולא להיות ביחד ולעבור את ההסתגלות החדשה ביחד? זה נראה לי יותר טוב ליחסים הזוגיים מאשר להיות כל אחד לבד.

הבעל שלי כ"כ צדיק שהוא לא מתלונן בכלל!! ומשתדל גם לא להראות שקשה לו,

אבל בתור אשתו יותר קל לי לדעת מתי הוא מצוברח ומתי לא!

וסתם מצחיק שדווקא אתה אומר את זה(בתור גבר) אבל אני לא חושבת שזו ילדותיות, מותר גם לבעל שיהיה לו קצת קשה,

ודווקא אני מבינה אותו מאוד בזה, כי לאחר שחיים בבית שקט קשה מאוד לחזור לבית רועש, אז קל וחומר אם רגילים מגיל קטן לבית שקט.

קודם כל שיהיה בשעה טובה, לידה קלה וידיים מלאות.

מניסיון, הבעל כמעט תמיד סובל אצל ההורים של האישה, גם אם היחסים טובים. הסבירי שוב לבעלך כמה חשובה לך השהות אצל האמא. ותחליטו מראש שזה לפרק זמן מוגדר - משהו כמו שבועיים למשל, עם אופציה לדיון. כשבעלך ידע מראש שזה רק לשבועיים, יהיה לו יותר קל נפשית להתמודד עם זה. וכמו שכתבו לפני, שיביא את העיסוקים שלו אליהם.
תסבירי לו שזה מצער אותך לראות אותו סובל אז שישתדל להתגבר על זה.

בלידה הראשונה היינו 5 שבועות אצל ההורים שלי והיה כיף גדול (ארוחות סביב השעון, זמן לישון, הדרכה וכו'). בפעם השניה, עם ילדה בבית, היינו פחות משבוע.

ושוב, בהצלחה

למה את רוצה אחרי לידה להיות בסיר לחץ?

זה נשמע ממ מרעיש שם

ואת כ"כ תרצי לישון...וגם הביבי

לפי עניות דעתי תקצרי את השהות שלך שם לחצי מהזמן שתכננץ

וגם הבעל יתגבר על שלו קצת

כולכם תעשו אחד למען השניה

הלוואי ויכולנו להגדיר לעצמנו כמה זמן אנחנו נהיה אצלם (תלוי בקטנצ'יק שירצה כבר לצאת...),

ככל שהזמן מתקרב יותר לפסח, אנחנו נהיה יותר זמן אצל ההורים, כי כבר נחבר את השהות שלנו אצלם עם פסח, שאנחנו מתכננים בעז"ה להיות אצלם, ולא להכשיר את הבית.

הלוואי והוא ירצה כבר לצאת כי אז זה יהיה הכי טוב לכולנו...(בעצם אולי לא, רק הקב"ה יודע)

אני ילדתי את בני הראשון 3 חודשים אחרי שאימי ילדה את אחי הקטן.... (כן, קראתם נכון!) לבן שלי יש דוד בגילו, פחות או יותר. זה כבר דור שני במשפחתנו. אני ודודה שלי - אחותה הקטנה של אמא שלי - נולדנו ממש באותו היום!).

זה היה בחופש הגדול, והבית היה מלא באחים שלי, ואמא שלי סה"כ גם היא היתה אחרי לידה... נשארנו בערך שבוע. עד אחרי הברית. נעזרתי מאד באמא שלי - לשחרר גזים, הדרכה בהנקה, ארוחות בזמן מסודר בלי שצריך לבשל אותן (חשוב מאד!!!! בתקופה של הנקה) עזרה באמבטיה, ותחושה שאני לא לבד...

גם לבעלי לא נוח כ"כ אצל ההורים שלי. עד היום (כמעט 4 שנים אחרי). הוא לא חופשי שם כ"כ. וגם - שונה מאד מבית הוריו בדברים שקשה להתרגל. לי עצמי היה עדיף לחזור הביתה שלנו. לבנות את הזוגיות המשתנה והופכת למשפחה. הרגשתי שזה חשוב מאד. צריך להבהיר לבעל שאם זו עדיפות שלו, אז יותר נטל נופל עליו, מאשר אם מתארחים אצל אמא. ולעשות יחד את החושבים. לדעתי, בכלל, דווקא הצורך להעזר באמא הוא אחרי הלידה הראשונה- שניה, כי אז אי אפשר לנוח בבית של עצמך הרבה, וצריך ל"תפעל" אותו, ואם נוסעים לאמא מישהו אחר מטפל בכל השוטף: כביסות, ארוחות, נקיון, מקלחות לאחים הגדולים של התינוק וכו'. בלידה הראשונה, כשהבית הוא עדין שקט זה אידיאלי לאשה ולתינוק. ככה אפשר באמת לישון כל פעם שגם התינוק ישן, ותאמיני לי שזה מה שהכי רוצים בהתחלה.. (כאחות גדולה פחות חששתי מהטיפול בילדי התינוק, כי רכשתי בטחון וניסיון עם אחיי)

אבל כמובן וזה הכי חשוב לי להגיד - זה אישי! ותעשו מה שטוב לכם! (אני רואה את בעלך ואותך כיחידה אחת שמשפיעה אחד על השניה, ולא כמו מגיבים אחרים ש"דרשו" מבעלך לסבול בשקט, בלי להבין שהתחושות שלו משפיעות עלייך)

וכמו שאמרו - הכי עוזר לדבר על הכל, עם אמא ועם הבעל, ולהגיע להבנה. ואין בזה שום כללים. רק מה שטוב לך.

שיהיה בשעה טובה ובמזל טוב!

תודה. זה מעודד לשמוע.

אני התחתנתי ב"ה בשנה האחרונה אני יתומה מאמא מזה שש שנים אבי שיחיה התחתן לפני שנתים (לפני שהתחתנתי ) לא הסתדרנו אם אשתו ועזבנו את הבית הייתי אצל אחותי עד שהתחתנתי

נכנסתי להריון מיד לאחר החתונה(ב"ה) עוד כחודשים אני צריכה ללדת יש לי ב"ה אחיות טובות שיסכימו לקבל אותי אחרי לידה אבל תסכימו איתי שאחות היא לא אמא זה קשה מאד שאין מקום ברור לשם ללכת

אני לא אומרת לכל אחת יש את הנסיון שלה, ואת הבעיה עם הבעל שלא מרגיש נעים אבל תודו לה' שיש לכם אמא שיכולה לפנק אותכם ולקבל אתכם כמובן מאליו לא כמו אחות שלה יש את החיים הפרטיים שלה.

מנסיוני האישי, גם אצלינו עלתה השאלה ובעלי אמר שהוא יוכל להיות יותר לעזר כאשר הוא במרחב שלו - הבית שלנו. זה היה מניע עיקרי בהחלטה להגיע הביתה.

לי היה חשוב שבעלי יהיה מעורב כבר מהתחלה בטיפול בבת שלנו וככה כשהוא היה בבית הוא היה הרבה יותר מעורב וגם בעזרה לי. בישולים, קניות וכד'. השאלה היא כמה אפשרות כזו יש לבעלך הן טכנית, עבודה לימודים וכד' והן במידת המעורבות שלו בעייני הבית גם בלי קשר ללידה.  

אבל כמו שכבר כתבו הדברים תלויים בעיקר בך.

אני כמעט אף פעם לא מגיבה כאן, אבל בשבילך

ברור שאני לא יכולה להבין את עוצמת הצער והכאב שבאובדן אמא,

שבחסרון אמא...

אני לא אבין זאת.

אבל בכ"ז,

לי מוזרה הנורמה ללכת לאמא אחרי לידה.

למה לא "לבשל" את הדברים לבד בבית?

כמו שאמרתן שכשילד חדש נכנס הביתה הוא מערער את כל הזוגיות בלאו הכי...

אז למה לא לעבור זאת בשקט לבד בבית?

ועוד סיבה(למה נראה לי מוזר)

אמא שלי ושום אחות שלה לא הלכה לאמא אחרי לידה.

לא יודעת למה.

ברוך ה' כולן אוהבות אותה והיא מקסימה,

באמת שלא יודעת למה.

ויש עוד הרבה דוגמאות לנשים שלא עשו זאת.

(אבל אני לא מבטיחה שלא אעשה זאת..)

מה תאמרי על סוג אמא שתעלב אם הבת לא תגיע אליה???

אמא שלי, מאוד רגשנית ופגיעה, אז בלידה ראשונה הלכתי אליה, רק בשבילה. באמת! כי לא היה כוחות להעלבויות אח"כ... לא צוחקת, היה שווה לי ולבעלי קצת "לסבול" ולא להיות בבית, העיקר השלום.

ובלידה שניה, הלכתי ישר לביתי, היה חלום! פשוט כיף!!! לי ולבעלי ולכולם! ואמא שלי נעלבה קצת... עד שהסברתי לה שזה יותר נוח לכולם. נשמעת תינוקית. הא? אבל לא זה פשוט טיפוס רגשן כזה...

בס"ד

אני ממש מבינה אותך וזוכרת היטב את הימים ההם.

אני רק רוצה להגיד שהיום אני אחד עשר שנים ושישה ילדים אחרי, וב"ה יש קשר מצויין בין בעלי וההורים למרות ש"כלום לא השתנה" אבל אנחנו השתננו ולמדנו להכיר תודה להורים ולהבין ולקבל אותם כמו שהם.

בין לבין מצאנו פתרונות והיינו קצת אצל הורי וקצת אצל הוריו, ואני לפעמים עודדתי אותו ללכת ללמוד בבית הכנסת, להשתתף בעזרה בבית (שלא ירגיש משועמם ומיותר) ובטח שישמחו לעזרתו לפני פסח (ואפשר לשלוח אותו לעזור להוריו לפני פסח - אם המרחק סביר), לשתף אותו בטיפול בתינוק,  אם יש לך אחים בגיל המתאים אולי הוא יכול לשמש לאחד מהם "חברותא" וללמוד איתו / ללמד אותו.

בקיצור צריך לחשוב על זה מראש, ולעשות מאמץ שיהיה כמה שיותר נעים לשניכם - אבל אם את צריכה את זה, אל תוותרי על אמא.

לידה מוצלחת והרבה נחת!

ב"ה

 בפועל , אחרי לידה ראשונה היינו אצל אימי שבוע בלבד שגם הוא עבר בקשיים רבים בגלל אי ההסתגלות של ה..בעל לשהייה בבית החמות.

אני עשיתי לו פרצופים רציניים אחרי שחזרנו הבייתה, ובלידה השנייה כבר היינו שלושה שבועות.

בתקופה הזאת הבחור למד להעסיק את עצמו, ללכת לבקר את הוריו,ולשמור על הצאצא הגדול יותר.

גם אני למדתי להעניק לו יותר חשיבות, כך שסה"כ התקופה ההיא עברה עלינו בנעימים, עד שסיימנו את ההחלמה וחזרנו הבייתה .מרוצים.

אחרי הלידה השלישית הייתה אופציה ללכת להורים שלו ( כי עברנו קרוב אליהם, וסתם כי הם נחמדים) אבל בסוף החלטנו לחזור הבייתה לטובת כל הנוגעים בדבר ( ובעיקר שני הדרדקים הבוגרים יותר)

מה להגיד לך, תסבירי לבעלך את רצונך, בלי להתעצבן ותבקשי ממנו להתעלות מעל עצמו. לא להראות לך פנים עצובות.

וחוץ מזה אפשר לחשוב על קיצור שהות אצל ההורים, בתנאי שיהיה לך ממי לקבל עזרה- הוא עושה כביסות וכלים, קונים אוכל מוכן, ומתחלקים בקימה לדרדק בלילה. במיוחד כשיש בין הזמנים.

את תהי אחרי לידה, תתפנקי ותהני כי מגיע לך, וחוץ מזה ככה גם יהיה לך חשק לעוד...

בהצלחה!

תה מרווה או קמומיל כשהתה חמים ונעים, לשים על העין

להזהר לא להדביק את העין השניה

בריאות וטוב

שימי מגבת/חיתול בד חמים, על העין.

עוזר בטירוף!

ב"ה

בדיקת דם שגרתית בודקת המודלובין, כמדד לברזל.  יתכן שרצוי לבקש בדיקה חוזרת של המוגלובין וגם ברזל וגם פריטין FERRIIN וגם TRANSFERRITIN (מה שמקשר את הברזל אלינו).  בנוסף, לבדוק B12 וגם D .  מיעוט B12 יכול לגרום לעייפות ולעוד הרבה דברים לא נעימים.  גם ויטמין D הוא סוג של 'חיזוקית'.  אמנם נהיה אופנתי לבדוק D, ו"כולם" סובלים מחוסר D, אבל לא בדיוק.  אני מכירה שני ילדים חמודים שנאלצו לבלות חלק משעות השמש בבית, כי הם סבלו מעודף D!!!

כדאי לבדוק שחלילה לא נדבקת במשהו כמו מונו.

ואם הכל תקין, אולי המעמסה הנפשית (היה פורים, ופסח בדרך, ושני ילדים זה לא אחד, ולא משנה כמה כל אחד נמצא ולא נמצא, וגם הרעיון שצריך לחזור לעבודה זה מעייף) קצת כבדים ממה שאת חושבת.

לשיקולך בינך לבין עצמך.

חזקי ואמצי!

ב"ה

ראשית, רפואה שלמה.

שנית, אין אלו סימנים שגרתיים של הריון, ראשון או אחר, בעיקר לא כאבים בחזה.  גם השאר (חוץ מהבחילות) אינם סימנים שגרתיים.  תמיד תתכן דלקת ו\או שפעת.  אינני חסידה גדולה של רופאים.  יתכן שאת בהתחלת הריון ויתכן שלא.  עדיף לגשת לבדיקה (שתן או דם, לא בדיקה פנימית) ולדעת בודאות.  אז תוכלי לקבל החלטה נבונה מה לעשות בענין כל בסימנים.  אולי שתיה ומנוחה יועילו ואולי צריך משהו אחר.  בלי מידע נכון, לא ניתן להגיע להחלטה נבונה.

בהצלחה!  ואנא בחרי רופא\ה חכמ\ה ונבונ\ה!

1. כמה זמן מראש צריך לקבוע תור?
2. צריך הפניה?
3. איפה אפשר לעשות באיזור פ"ת (אני בלאומית זהב)?
4. המלצות על רופאים שעושים שקיפות פ"ת והסביבה, שעובדים עם לאומית?

אני בשבוע 8+ 6.

צריך לקבוע תור וצריך הפניה

בהצלחה

צריך לקבוע תור וצריך הפניה

בהצלחה

העיקר שיעבור הכל בשלום ובקלות!

ואל תדאגי, בסוף זה הרבה יותר קל ממה שזה נראה!

אל תשכחי שהיא תהיה כבר כמעט בת 3...

בהריון הקודם שלי היה לי פשוט נורא מבחינת בחילות והקאות בשלושת החודשים הראשונים..אני מאוד מקווה שהפעם זה לא יהיה נורא כ"כ

בינתיים אני לא מרגישה כלום,טפו טפו טפו...תאחלו לי שזה ימשיך כך

שימשיך בקלות. לצערי אני מזדהה איתך לגבי ההריון הראשון שהיה קשה גם לי (הוא לא היה בדיוק ראשון...אבל לא עקרוני)

ובההריון שאחריו (הנוכחי) גם אני ציפיתי שיהיה יותר קל. ואכן השבועיים הראשונים היו נהדרים ואז.... הכל חזר על עצמו. הבחילות, צרבות, חולשה נוראית והרגשה גועלית.

 אני מציעה לך לא לצפות שיהי לך יותר מידי קל. כדאי פשוט להתפלל על זה כי זה ממש לא פשוט עם פעוטה בת שנתיים כמו שלך שאני מבינה ש"משגעת" אתכם להרגיש לא טוב.

אז שו מאחלת לך מכל הלב ועם הזדהות עם מצבך שאכן לא "תזכי" לתופעות כמו בהריון הקודם.

כל הריון זה סיפור אחר.

בהצלחה!