פורום הריון ולידה (עמוד 5430)

העיקר שיעבור הכל בשלום ובקלות!

ואל תדאגי, בסוף זה הרבה יותר קל ממה שזה נראה!

אל תשכחי שהיא תהיה כבר כמעט בת 3...

בהריון הקודם שלי היה לי פשוט נורא מבחינת בחילות והקאות בשלושת החודשים הראשונים..אני מאוד מקווה שהפעם זה לא יהיה נורא כ"כ

בינתיים אני לא מרגישה כלום,טפו טפו טפו...תאחלו לי שזה ימשיך כך

שימשיך בקלות. לצערי אני מזדהה איתך לגבי ההריון הראשון שהיה קשה גם לי (הוא לא היה בדיוק ראשון...אבל לא עקרוני)

ובההריון שאחריו (הנוכחי) גם אני ציפיתי שיהיה יותר קל. ואכן השבועיים הראשונים היו נהדרים ואז.... הכל חזר על עצמו. הבחילות, צרבות, חולשה נוראית והרגשה גועלית.

 אני מציעה לך לא לצפות שיהי לך יותר מידי קל. כדאי פשוט להתפלל על זה כי זה ממש לא פשוט עם פעוטה בת שנתיים כמו שלך שאני מבינה ש"משגעת" אתכם להרגיש לא טוב.

אז שו מאחלת לך מכל הלב ועם הזדהות עם מצבך שאכן לא "תזכי" לתופעות כמו בהריון הקודם.

כל הריון זה סיפור אחר.

בהצלחה!

קישואים, מלפפונים, כרוב, שום, בצל, פרות הדר... אה, גם חסה...

האמת, אני לא נמנעת מלאכול, אבל אוכלת פחות מהרגיל. והילדים שלי, ב"ה, בלע"ר, מעולם לא סבלו מגזים. אז אולי...

מצטרפת לנעמונונונה מלבד ההסתייגות שאצל הבת שלי השפיע כשאכלתי מאכלים "אסורים"

ובמיוחד פירות הדר שאני כ"כ אוהבת.

אז עדיף להמנע לפחות עד שהתינוק/ת בן/ת חצי שנה.

מזל טוב!

המון נחת

חודש אדר חודש של שמחה...שתזכו לגדלו לרב נחת חופה ומעשים טובים.

מסתבר שהמשפט "בסוף כולם יוצאים"

נכון

אהה?

לתורה לחופה ולמעש"ט!

ואגב, איך את מוצאת זמן לכתוב בפורום? ;)

איזה שמח לשמוע כאלה בשורות טובות,

מזל טוב

והרבה נחת!

הסתגלות קלה

כשיהיה לך כוח ספרי איך היה...

ומזל טוב גם לך ריבק על האחיינית (אם לא בנות אצלך... לפחות אצל אחותך.)

שתזכו לגדלה

לחופה לתורה ולמעשים טובים!!

התאוששות מהירה תרגישי טוב!

תזכו לגדלה לתורה חופה ומעשים טובים באושר וברוב נחת!

שתהיה החלמה מהירה!

אני הייתי באותו סרט ודברים יותר גרועים.. מציעה לךלאכול במנות קטנות לשתות מים או מיץ מה שבא לך, ארטיק קרח ואיגלו עוזרים מאוד.

לעניות דעתי לא כדי לקחת אקמול תשכבי במיטה עדיף תנוחי ותקשיבי לעצמך.

בהצלחה תרגישי טוב

את בטוחה במה שאת אומרת?

הלוואי ואת צודקת כי אח"כ הסתכלתי באינטרנט וראיתי שחום בתחילת הריון באמת לא בריא לעובר. ועדיף לקחת אקמול כדי שירד.

יש לך אולי מושג למה חום מזיק לעובר?

מצב בריאותי... אפילו ל"ע סרטן. ב"ה שהיום יש לנו 1. יותר ידע 2. יותר אפשרויות טיפול. אמנם גם אני חושבת שכדאי להמעיט בתרופות בכלל ובהריון בפרט, אך במקרים  שבהם כבר הוכח שיש נזק, למה להסתכן? בפרט שהנזק הנגרם מאקמול קטן לאין שיעור, לא?

ועל זה נאמר"ורפא ירפא"... ניתנה רשות לרופא לרפא.

נראה שאפשר לקבל אותו רק תמורת תשלום

בכל מקרה משתמשים בביטוי "לקדוח מחום", ככה שאני מניחה שמדובר על חום באמת גבוה...

קישור למאמר: http://www3.interscience.wiley.com/journal/110514963/abstract?CRETRY=1&SRETRY=0

בנוסף לכל,אני כנראה צריכה אנטיביוטיקה(יש לי סינוסיטיס) מה אתן אומרות? לקחת? או לחכות שיעבור?

אני סובלת מכאבים וחוסר תיפקוד... מישהי לקחה אנטיביוטיקה בהריון?

בהריון הראשון שלי חטפתי דלקת בפרקים בגלל סטרפטוקוק חמוד שלא התייחסתי אליו כשהיה בגרון. וזאת מחלה שלא הייתי ממליצה לאף אחת לנסות בבית- היה חודש שלא יכולתי לקום מהמיטה במובן הכי פשוט וטכני של המילה "לקום", כי הפרקים שלי פשוט לא תפקדו.. כל הליכה לשירותים היתה מבצע... תודה לא-ל ראינו הרבה ניסים ולמרות שהכינו אותנו למחלה של חצי שנה לפחות חזרתי לתפקוד אחרי חודש- חודשיים, אבל כמובן שלא השאירו לי הרבה ברירות אלא לקחת אנטיביוטיקה כי אם לא עוצרים את החיידק הזה בפרקים התחנה הבאה שלו היא בלב ח"ו.

(כבר אז היתה לנו ס"ד עצומה כי הרופא נתן לי בהתחלה אנטיביוטיקה חזקה וב"ה שהוא זכר לומר לי לבדוק קודם כל שאני לא בהריון כי זאת אנטיביוטיקה שאסור לקחת בהריון. למחרת בבוקר חזרתי אליו ואמרתי לו שבאמת אני צריכה אנטיביוטיקה אחרת.. )

בכל אופן, אמא שלי התקשרה למכון הטרטולוגי בחיפה שאמור לדעת ולבדוק את כל הדברים האלה והם אמרו לה שאנטיביוטיקה שנתנו לי היא בסדר ולא ידוע שהיא גורמת נזקים. אם את רוצה את הטלפון שלהם-תגידי ואני אחפש בל"נ. (ובאמת ב"ה הגדולה שלי היום בת 4 והיא מקסימה ונהדרת, חוצמזה שאחה"צ היא ניסתה להתאפר לבד והרסה לי את האודם החדש ולעצמה את התחפושת... מישהי יודעת איך מורידים אודם משמלת כלה?)

עכשיו היה לי כאב גרון, למודת ניסיון מר רצתי לעשות משטח גרון ואני שוב על אנטיביוטיקה ל 10 ימים.. בשבוע 29.. אבל אני יודעת מה יכול לקרות אם לא אקח, ככה שלא היו לי הרבה התלבטויות למרות שאני לוקחת בלב מאוד כבד.

בכל אופן, אם מישהי רוצה את הטלפון של המכון הטרטולוגי- אשתדל למצוא ולהעלות לפה בימים הקרובים. אפשר להתקשר ולשאול אותם כמעט על כל תרופה שיש, אם היא בטוחה לשימוש בהריון.

אני גם התחלתי לקחת היום אבל בלב כבד....

אני לוקחת אנטיביוטיקה בשם אוגמנטין, הרופאה אמרה שמותר לקחת את זה בהריון,גם בדקתי באינטרנט..(זה טיפה יותר חזק ממוקסיפן).

מה את לוקחת?

לפעמים אין ברירה.

ונקווה שגמרתי עם זה...

רפואה שלמה!!

על אף הדעה של לא לקחת תרופות בהריון אני חייבת להסכים אם הרופאת משפחה במקרה הזה.

אם יש חום כדאי לקחת אקמול במיוחד בתחילת הריון. חום בהחלט ידוע כגורם למומים, מן הסתם זה במקרים מאוד קיצוניים ואין מה לדאוג עכשיו אבל להבא ולאחרות שקוראות בפורום...

רופאים בכל זאת למדו הרבה מאוד שנים בכדי להגיע למקום שהם נמצאים בו עכשיו. חשוב למצוא רופא שאפשר לדבר איתו ושמכיר את השקפת העולם שלכם בענין תרופות, אבל אין לבטל המלצה של רופא כי "נראה לי". לי היתה רופאה שידעה כמה אני מתנגדת לאנטיביוטיקה בכלל ולילדים בפרט וזה עזר לנו לבנות אמון הדדי, וכשהיא אמרה שחייבים אנטיביוטיקה אז חייבים וזאת על סמך כמובן הרופאה וההכרות שלה עם הפצינט.

אקמול בהריון זה בסדר וכן יש אנטיביוטיקות שגם כן בסדר, חשוב להזכר לרופא שאת בהריון גם אם הדבר מאוד ברור לעין.

בהצלחה

לורן

להיכנס, כי משום מה הם ממש לא נחמדים בנושא הזה...

אבל אם כן, אני ממש ממליצה, כי ניתוח הוא אירוע מאוד לא נעים פיזית. את שוכבת עם פרגוד מול הפרצוף וידיים קשורות בצדדים (לא מבינה את זה...) ואין מי שיגרד לך באף,ינגב את הדמעות, ילטף וירגיע וכו, כי הבעל לא יכול...

אני עברתי 2 ניתוחים לא מתוכננים, אז גם בעלי לא היה איתי, וזה היה נורא. 'חויה' של בדידות, פחד, אומללות וחוסר תמיכה משווע מצד הצוות הנוכח. הייתי חסרת אונים לחלוטין.

אם היתה לי אפשרות לליווי בניתוח, ליווי שיתמוך גם נפשית וגם פיזית,

אני הייתי הולכת על זה.

שיהיה תקין ובקלות,

והתאוששות מהירה.

תגידי שהדולה היא בת משפחה- אם היא מבוגרת- אמא או דודה, ואם פחות אז אחות או בת דודה קרובה. אם זה משפחה בד"כ מרשים להישאר. הם לא צריכים לדעת, או ככה לפחות אמרו לי.

בהצלחה! ב"ה שהכל יהיה בסדר...

כשאני התאוששתי אחרי לידה ותקעו אותי באיזהשהו חדר המתנה לבנתיים חיכתה שם מישהי שהתפללה מכל הלב,שאלתי אותה האם היא סבתא/דודה וכו' והיא אמרה לי שהיא דולה של לידה ראשונה למישהי והכניסו אותה לניתוח חרום ולא הרשו לה להכנס. והיא ממש הצטערה מזה..

בקיצור- את בטח יודעת איפה תלדי, תרימי טלפון לחדר יולדות ותשאלי באנונימיות האם אפשר לצרף דולה. הכי פשוט.

כדאי...לפני שמתכננים.

בעל או דולה, בניתוח מתוכנן בלבד- אבל זה המצב כאן...

כדאי להתקשר ולבדוק עם בית החולים, אם זה מאוד חשוב אולי אפשר להחליף בית חולים?

והרשו לדולה שהייתה איתי להכנס.

מצד שני היא מצוות בית החולים אז אולי זה קשור?

ילדתי בלניאדו בנתניה.

לדעתי כדאי לברר.

בהצלחה!

אני עברתי שלושה ניתוחים קיסרים שלושתם דחופים. בשני ילדתי בהר הצופים בחדדר לידה המיילדת אמרה שבעלי לא יכול להכנס אבל בחדר ניתוח איפשרו את זה ב"ה. השלישי היה אמור להיות מתוכנן אבל הגברת החליטה אחרת (צירים וכו') הפעם הייתי בעין כרם, התחננתי בפני הרופאים שירשו לבעלי להיכנס אך מסיבות שקשורות לניתוח הם לא הרשו.

בדר"כ ברוב בתי החולים אם הניתוח מתוכנן מאפשרים את כניסת הבעל (לגבי דולה שווה לברר). מלווה לא ניכנס במקרה של ניתוח דחוף או הרדמה מלאה.

אני לא יודעת איפה  את מתעתדת ללדת אבל הייתי ממליצה לך להתקשר לחדר לידה ולבקש לדבר עם אחות שתסביר לך את כל הפרוצדורה של הניתוח מה קורה? מי הצוות? מלווה כן או לא? וכו'.

בניתוח הראשון שלי הייתי בהלם טוטאלי והצוות היה קצת מנוכר מאד הפריע לי שבעלי לא לידי עזר לי רבות לדמיין אותו עומד לידי מדבר איתי דימיינתי את המילים הטובות והמרגיעות שהוא היה יכול להגיד לו היה לידי וזה מאד מאד עזר. ד"נ שעזר זה כמובן תפילה במצבים כמו ניתוח /לידה לא תמיד את זוכרת פרקי תהילים וכד' (אם כן מה טוב) אפשר להתפלל במילים שלך להצלחת הניתוח ובריאתכם.

שיהיה בשעה טובה והחלמה מהירה.

נ.ב.

שמן לבנדר מאד מרגיע את הכאבים בצלקת אחרי הניתוח.

אחרי הניתוח קשה לקום ממצב של שכיבה לישיבה כדאי לנסות לישון בחצי שכיבה חצי ישיבה לפחות בשבוע שבועיים הראשונים.

דבר אחרון לא להיבהל אם החלב לא מופיע מיד זה קורה אחרי ניתוח!                  

קצת קיצוני.
אמנם בהריון תיתכן ירידה מסוימת בתפקוד אבל לא ברמות שאתה מתאר,ולא בחודש החמישי.
אני היתי ממליצה לבדוק את זה כי חוסר מעש ורגשי אשם כאלה בוודאי לא יכולים להוביל לדברים טובים וחבל ככה לעבור הריון.
מצד שני אם יש סיבות בריאותיות לחוסר תיפקוד כדאי לבדוק ולגלות את זה ולטפל,ואת רגשות האשם להשאיר בצד ולשכוח מהם לגמרי.רק בריאות.

ב "לא מתפקדת בבית כלום"

עייפה ולא עושה את עבודות הבית? לא מבשלת? לא מנקה? או ממש בדיכאון כלשהו? עצבנית?

הריון זה תקופה לא קלה רגשית וגם פיזית גם אם אין בעיה ממש מוגדרת. במיוחד הריון ראשון.

אולי תעשה אתה את הדברים החשובים בעבודות הבית?

תנסה לצאת איתה אולי לטיולי ערב קצרים (אויר טוב ובעל נחמד תמיד משפר את המצב רוח וזה גם טוב להריון)

תפרגן לה, תגיד לה שהיא יפה בהריון, שאתה מעריך אותה על מה שהיא כן עושה ובכלל על זה שהיא עוברת את ההריון וכו', תכין לה אוכל מזין ,

שתהיה לידה קלה...

יתכן שזה מצב נורמלי של חוסר תפקוד של הריון... אבל אתה מכיר אותה היטב- ואם אתה לא בטוח אפשר להתייעץ עם משהו שמכיר אותה (משפחה או חברה טובה), מה מצב רוחה? מהיכן מגיעים רגשי האשמה? האם ייתכן שמתחיל כאן מצב של דיכאון? כדאי לשים לב, "דכאון לאחר לידה" יכול להתחיל עוד בהריון, האם יש חשש גדול מהלידה/ מהתינוק? משהו שיושב שם מהעבר? הייתי ממליצה לדבר עם איש מקצוע, להתייעץ אולי אפשר לדבר עם האישה ישירות? לנסות להגיע למישהי שמטפלת בתחום ההריון (יש הרבה שעובדות עם עיבוד חוויות סביב הריון ולידה). 

שיהיה בשעה טובה ובקלות.  

אני לא תפקדתי בכלל בהריון הראשון עד שרופא שלח אותי לבדיקת דם של tsh וגילה תת פעילות חמור של הבלוטה.

ברגע שהתחלתי לקחת כדורים חזרתי לחיים.... (עם עייפות נורמלית של הריון).

דבר ראשון כל הכבוד שאתה מודע למה שעובר על אישתך ושפנית לעזרה!

אני חושבת שצריך מאד להיות במודעות שזה הריון ראשון שלה. הכל חדש ולא מוכר כשאני נזכרת איך הייתי בהריון הראשון לעומת השלישי שלי עכשיו זה הבדל שמים וארץ.

וגם מן הסתם יש לה פחד מהלידה שרק המחשבה על כזה דבר שאין לך מושג לקראת מה אתה הולך יכול לשתק את הבן אדם. כדי לפתור את זה מומלץ מאד ללכת לקורס הכנה ללידה ועדיף בשניים! כך שתדע לקראת מה אתם הולכים ואיך אתה יכול לעזור. (יש בקשת סופשבוע זוגי הכנה ללידה.מומלץ. קצת יקר אבל שווה להשקיע בשביל הרוגע.)

  ולדעתי כן כדאי להתיעץ עם איש מקצוע.

בהצלחה.

נ.ב.

קח את העצה שאמרו לך לפרגן לה אבל על דברים אמיתיים.

"צרת רבות חצי נחמה"?

כל כך קשה לי, וכוווווולם מסביבי נושאים ביחד איתי בקושי בגלל זה

אותן תחושות שאת מתארת . אני חושבת שזה הרגשה תקינה יש לי את זה בערך כבר 4 חודשים.

וזה בהתחלה קצת הדאיג אותי עד שהבנתי שבכל הריון חווים דברים חדשים .וזה פשוט כאב חד פעמי ונורמלי

אז בהצלחה ...ותרגישי טוב

לשתות כמובן התכוונתי...      אולי תגשי לקופ"ח שלך ותבקשי עזרה מאחות. יותר מזה: תתקשרי למכון פועה ותבקשי שמות של בודקות טהרה (שהן תמיד גם אחיות מוסמכות וחלקן גם מיילדות ויש להן הרבה ידע בגניקולוגיה) באיזור שלך ותיבדקי אצלה. אני מציעה את זה משתי סיבות: קושי לקבל תור לרופא מהיום למחר, וחוסך את אי הנעימות שבבדיקת רופא. ובעז"ה שיעבור מהר ולא יכאב יותר!

אולי זה פיטריה ולכן יש גרד , תנסי לשים יוגורט טבעי ( ללא סוכר וצבע-כמובן )

זה קצת מוזר- אבל חיידקי הביו עוזרים, תמרחי כמה פעמים ביום ,ללבוש לבנים מכותנה ולא לשים מגן תחתון.

לא עובר תוך יומיים - אפשר אפילו טלפונית להעזר ברופא/ת נשים או אצל האחות במוקד יום לנשים.

רק טוב

במידה וזה המצב. אין שום מניעה לטיפול בפטריה בזמן הריון, וחבל לסבול!

החלמה מהירה!

על העצות,

נקווה שיעבור מהר...

לא בטוח שזה דלקת. הרבה פעמים כשהם מצוננים יש הפרשות מהעין

תרגישו טוב!

עד לפני חודש היא ינקה ועכשיו אני מביאה לה מטרנה עם דייסה לפני השינה, אחרת היר לא נרדמת. היא לא מוכנה לטעום צמחית (בקושי מטרנה היא הסכימה כשהפסקתי להניק - זה היה ממש טראומטי עבורה). וחצי כריך עם גבינה בארוחת ביניים.

נראה לכם משמעותי ?

פשוט חורף.וכולם מצוננים. והתקופה הזו של מעבר מהנקה עם כל ההגנות וההתחסנות מהאם-לאוכל אמיתי בד"כ מלווה

בהתפרצות אי אלו מחלות, שפשוט מחסנות את הגוף ומחזקות אותו.

בע"ה אגש לבית מרקחת ואקנה

תודה.

צריך לחכות יומיים שלושה בסבלנות..ממש לא מומלץ להתחיל להעביר תינוק סוגים שונים של תחליפי חלב...מרבית הסיכויים שזה צינון כמו 90% מהאוכלוסיה עכשיו (אפילו של היונקים) אם זה לא עובר בימים הקרובים כדאי להתייעץ עם רופא .

עד שהיא הסכימה לקבל אותה ניסינו גם רמדיה, סימילק והמוצר החדש ששכחתי את שמו (אקטימייל אולי...) והיא לא הסכימה בשום אופן. ולא ממש בא לי לבלבל אותה שוב. אלא אם כן המצב ימשיך להחמירץ

אגב אתמול יצאה לה שן עליונה קדמית המטפלת טוענת שלפעמים זה קשור לנזלת, נראה לכם?

אני נתתי לבן שלי הבכור מטרנה צמחית כי החלבית עשתה לו ליחה.
לבן השני והשלישי עשיתי בדיקת רגישות והתברר שהם רגישים לחלבית!
יכול להיות שהבכור גם היה רגיש...
בקיצור - אם היא רגישה ייתכן שהנזלת זה רק תסמין וזה יכול להזיק. אז אולי כדאי לעשות בדיקה.
אני נתתי לילדים שלי חלב עיזים, אבל הם לא כ"כ אהבו...
זו באמת בעיה ואני מקווה שזה ייפתר.

בקשר לשן זה נראה לי מוזר, אבל אולי היא צודקת. אף פעם לא שמעתי על דבר כזה וזה גם גיל שאמורות לצאת שיניים.

כשבוקעות שיניים מערכת החיסון נחלשת ויתכן מאד שהנזלת קשורה לכך בעקיפין. יש מכשיר (חד פעמי - עד גמר הנוזל שבו) שנקרא סטרימור. יש בו מי ים, אבל החידוש הוא במבנה שלו. במקום טפטפת, משפריצים ישר לאף והמים נכנסים בלחץ מקצה עד קצה ופותחים. הוא יותר זול  בבתי מרקחת של קופות החולים. נא לבקש את זה שמיועד לילדים!

דרך אגב, מכשיר אדים - אך ורק קר, וכמובן לא ישירות על הילדה, כי הרוח שהוא עושה יכולה לצנן.

הרופאת ילדים שלנו אמרה שהקרים מומלצים בצורה מובהקת לשיעול סטרידו. אבל חוץ מזה לסתם צינון,היא אמרה שזו בחירה אישית.

לפי ההיגיון שלי,כשאני נמצאת באמבטיה חמה ומלאת אדים,האף הסתום שלי מייד נפתח. לכן אני מעדיפה אדים חמים.

אסור לעשות דיאטת הרזיה בהריון. ברם אין צורך לאכול בלי סוף.

כדאי להימנע מפחממות ריקות קמח לבן אורז לבן וסוכר לבן ולאכול ירקות  בעיקר ירוקים בגלל החומצה הפולית שחשובה מאוד בהריון. וכן פירות. כדאי לאכול דגי הים הצפוני בגלל האומגה 3 (אנו רוצות ילדים חכמים...) ועוף בלי העור. (כך מבטיחים שלא נשמין סתם - לא חייבים לאכול בשביל שניים!!!)

בכל ארוחה של חלבון מהחי לשלב סלט גדול של ירקות חיים ותבשיל של ירקות מבושלים (בעיקר שורשים - בטטה סלרי שורש, גזר וכד') אם לא אוכלים חלבון מהחי (כמוני למשל) לאכול דגן עם קטניה כאשר היחס חלק אחד של קטניה ושני חלקים דגן.

לאכול אבוקדו ושמן זית מכבישה קרה, גרעיני חמניות ודלעת לא קלויים וטחינה.

אם תרצו רעיונות לבישול \ או להכנת סלטים , או פירוט רב יותר של מה ראוי לאכול בהריון אתם מוזמנות לבקש

(ראוי לציין כי ילדתי 6 ילדים - אז יש לי קצת נסיון, וכן אני בסוף לימודי הנטורופטיה  )

שלמי שמונע הריון  אין שום בעיה להחליט שבעוד כך וכך חודשים אתחיל דיאטה ולעשות זאת. אבל כשלא מונעים אי אפשר לבנות על זה. אז אני מפחדת לא להספיק לרדת עד ההריון הבא.

ולגבי דיאטת רעב - אני ממש מסכימה שזה לא טוב לרוב העולם אבל אצלי זה פשוט אף פעם לא עבד אחרת. אחרי שנים של דיאטות אני מודה בזה...

אני אישית בורכתי בגנים נחמדים מאוד, אבל גם לי לקח זמן לחזור לעצמי (אמא שלי יצאה מחדר לידה עם אותו משקל שהיא התחילה את ההריון).

בעקרון, נכנסתי לממש דיכאון, אבל די מהר הבנתי שדיכאון רק גורם לרעב למתוקים- וחזרתי לחשוב אופטימית. אז ככה-

יותר מדי פעילות גופנית לא בריאה בהנקה, זה משחרר רעלנים בחלב. זה לא אומר שאסור להתעמל, אבל יש לברר מה בדיוק מותר ומה אסור. וכמה מותר וכמה אסור.

לגבי אוכל- צריך "כולה" להוסיך מספר מסויים של קלוריות ביום, וזה לא חייב להיות קלוריות של עוגת שוקולד מלאת שומן, זה יכול להיות טחינה בריאה, תמרים, מוצרי חלב בריאים (אגב- מומלץ "שקדיה"), דגים ועופות. אם לא אוכלים יותר מדי שטויות, אמורים להרזות, כי ההנקה שורפת קלוריות בצורה מטורפת.

וסתם משהו- אחרי הדיכאון שהיה לי פעם שעברה, ממש הבטחתי לעצמי שהריון הבא אני לא בולסת איך שבלסתי בהריון הקודם. זה חוסך הרבה דמעות אח"כ.

קודם כל זה באמת תלוי הרבה גם בגנטיקה- יש כאלה שמרזות בהנקה ויש שלא ולא משנה מה וכמה יאכלו.

דבר שני- לחלק את הארוחות ככה שיהיו יותר ארוחות קטנות מפוזרות במשך היום, ולא 3 ארוחות גדולות (אני מנסה עכשיו לעשות את זה כי גיליתי שאני כולה בשביעי ושוקלת יותר מהתשיעי בשני ההריונות הקודמים.. ולא בא לי...) וזה יותר קל כשאני יודעת שעד לארוחה הבאה יש לי עוד שעתיים ולא 5.. שעתיים אני עוד יכולה לחכות..

וגם- אם בא לך מתוק קחי פרי במקום העוגה-אפילו פרי מלא סוכר כמו תמר- אבל לפחות אכלת משהו בריא וגם פחות משמין.. 

ו- לא להתייאש.. להתמיד בהנקה, בסוף זה יעבוד. קראתי איפשהוא שגילו שחלב אם אחרי גיל שנה, מכיל אחוז גבוה יותר של שומן-> יותר שומן שיורד ממך אם את מניקה אחרי גיל שנה..

ובשורה קטנה מעודדת לסיום- השומן שיורד בהנקה זה אותו שומן שכולן מנסות להיפטר ממנו ולא יורד- כל המקומות הכי "בעייתיים"- כי בעצם זה התפקיד שלו בעולם: לשמש מאגר אנרגיה להנקה!

ז"א לרוב הצרכים של התינוק הגוף ידאג גם על חשבון האישה.

הויטמין היחיד שמצאו שעלול להיות חסר בהנקה זה B12 שגם ככה הוא יכול להיות בעייתי לספיגה אצל אנשים מסויימים.

לכן אם את רוצה להוריד לגמרי ביצים וגבינה, עלול להווצראצלך חוסר.

לכן, תני דעתך לכך. ואגב, אם את בודקת ע"פ בדיקת דם אז דעי שהמינימום של קופות החולים הוא מאוד נמוך. ורצוי שהערך לא ירד מ300.

בהצלחה

אותה הרבה. הם גם טוענים טענה מגוחכת שB12 לא יכול לרדת בצורה דרסטית תוך פחות משנה. לכן אם עשית את הבדיקה לא ממזמן, תצטרכי ממש להתעקש שיתנו לך, או לעשות פרטי.

237 זה יחסית נמוך, בשלב כזה מומלץ לקחת כדורים  100מק"ג לבליעה. פעם ביום רצוי בוקר או צהרים. (שימי לב בחנות ישר ימליצו לך על 1000 למציצה ובמצבך אין שום סיבה לקחת כדור כזה חזק. צריך לזכור שגם עודך ויטמינים מזיק).

בנוסף תשתדלי להקפיד על רבע סלק ביום, זה גם עוזר לספיגה.

בהצלחה!

האמת שזה לא ממש נמוך.

היה לי בבדיקת דם בהריון האחרון בי 12  130. התקשרו אלי מהקופה אם אני בחיים.

קבלתי זריקות בישבן של 1000 לא יודעת מה. וזה השתפר.

המילה היא "קטטר"

שמתי לב ש"קטטר" זו הדרך הקלה להסביר לגברים "למה לא אפידורל"  הם כנראה מדמיינים מיד את הקטטר ו... אאאאאהההה!!! לאאאאאאא!!!

אז תגידי לו שבמקרים רבים בגלל האפידורל האישה לא מצליחה לרוקן את שלפוחית השתן, וכשהשלפוחית מלאה זה מפריע לתינוק להתברג באגן לקראת הלידה, ולכן פעמים רבות מחדירים קטטר ביחד עם האפידורל...

וברצינות - נשמע שבעלך מאוד דואג לך! ואת יכולה לציין בפניו ששמת לב לכך ושאת מעריכה את הדאגה שלו: "אני מבינה שקשה לך מאוד לראות אותי כואבת! זה מאוד נעים לי לדעת שאתה דואג לי כל כך. חשוב לי שתדע שהלידה אמנם כואבת, אבל זה כאב שלא קשור בעיני דווקא לסבל, ושזה כאב יפה וטוב וחשוב בעיני. אין לידה בלי צירים!"

אולי הוא מרגיש חסר אונים נוכח הכאב שלך. גברים אוהבים "לעשות". צריך לחשוב אולי על דרך שבה הוא יוכל להיות פעיל בלידה שלך. אולי לשלוח אותו לכאן ולשם (אולי להתפלל? אולי לשיר איתך משהו שירומם את רוחך? אולי לבנות אחרות יהיו הצעות נוספות?).

ולא חייב להסביר לו!

קודם כל, בלידות ארוכות ואיטיות- כמעט ואי אפשר בלי. הייתי בצירים 24 שעות לפני שלקחתי אפידורל, כי כבר גרדתי קירות, לא ישנתי טוב גם ככה משבוע 37 עד הלידה (שבוע 42), ופשוט הייתי עייפה וכאב לי כל כך...

ברור שעדיף בלי, פשוט כי עדיף בלי! והוא לא חייב להבין, ואת לא חייבת להסביר. בדיוק כמו שיש לגברים קטעים משלהם שהם לא חייבים לך דין וחשבון עליהם- ככה גם לך!

עם כל הכבוד, זה אולי הילד של שניכם אבל הגוף שלך. ואני לא פמיניסטית בגרוש, תאמיני לי, פשוט אני מאמינה שישנם תפקידים ברורים. ולא צריך להכניס לו דימויים מפחידים של קטטר(עשו לי בערך 3 פעמים קטטר במהלך הלידה, ועדיים רק המחשבה על זה מחליאה אותי), פשוט צריך ללטף לו את הלחי להגיד לו תודה על העצה, ו...זהו. בזמן הלידה תחליטי את מה שמתאים לך.

גם לי יותר טוב בלי - זה נורא אינדיבדואלי. תגידי לבעלך שזה מעכב את הלידה כי יותר קשה ללחוץ,זה גורם לתופעות לוואי וגם אפשר לקחת טשטוש במקום זה.
ודרך אגב - בלידה היחידה שלקחתי (1 מתוך 4) היה לי הרבה יותר קשה ללחוץ, הרגשתי שאני נקרעת!
אם הצירים עצמם לא נמשכים אצלך הרבה זמן אז אפשר להתמודד.

2 הלידות שלי ביחד לא מגיעות ל-5 שעות, ככה שאפשר להבין למה ילדתי בלי.. ואני די בטראומה רק מהמחשבה על הצירים, ואגב- גם לי הלחיצות היו קשות והרגשתי שאני נקרעת, בלי אפידורל.

מצד שני, נהיה לי עוד יותר רע רק מלחשוב על המחט ועל איפה שמכניסים אותה ועל הקטטר ועל...אאאההההה!!!! כמה שאני פוחדת מצירים, בלידה האחרונה הרגשתי ממש איך זה תהליך טבעי ומדהים (וכ-ו-א---ב) של הגוף וכל מה שאני צריכה זה לתת לו לעבוד ולא רוצה להתחיל להתערב לו..

אל תקחי קשה מדי, זה יכול לקרות. אגב יכול להיות שאחרי הפארק והגן הוא נהיה נודניק פשוט כי הוא עייף. יכול גם להיות שהוא מזהה אצלך (הכל כמובן בתת מודע) את הלחץ ולכן הוא מתנהג כך. פשוט תגידי לעצמך שאת האמא הכי טובה שיכולה להיות לו, ולזרום.

א. בהחלט יש לילדים תקופות. אצלנו ההצמדות הזו מגיעה כשהילד 'מפתח' משהו.שיניים זו גם אופציה. ואז צריך לזכור שלילד קשה עם משהו ולא להתרגז או להיות חסרי סבלנות. קרה לי כמה פעמים שהתרגזתי ואז גיליתי פתאום שיש להם חום או משהו...

ב. יקרה!!! אמא היא אמא. ולא משנה כמה אטרקציות יהיו מסביב, את הדבר הכי משמעותי, הכי משפיע על הילדעבדתי פעם בהוסטל לילדים שהוצאו מהבית עקב אלימות (לסוגיה) ולא משנה כמה ההורים היו קשים ואכזריים וכמה טוב היה להם בבית הזה, ההורים היו הדבר הכי משמעותי לילדים. ילדים היו מחכים שעות כדי לדבר עם ההורים מהכלא!

עכשיו...ל-ה-ב-ד-י-ל: תסתכלי על הילד המתוק שלך ותזכרי תמיד- את אמא שלו! אמא יקרה לי! ואין יותר ממך...רק תשמחי שהוא נהנה בגן ולא צורח לך כל בוקר...וזה לא אומר בכלל שהוא קשור אליך פחות.

עד גיל שנתיים, בערך, שהם צריכים אותי יותר להפעלות. ואני מה-זה לא כמוך! מה-זה אין לי סבלנות למשחקים וקו-קו למיניהם!!! סיוט! כל הכבוד לך.

בגלל שאין לי סבלנות למשחקים, האופציה במחינתי היא שיתוף במה שאני עושה, עד כמה שניתן (אם וכאשר יש לי סבלנות, כי באופן כללי אין לי ולא רק למשחקים ;)): שטיפת כלים: אפשר לשים את הילד בישיבה עם הרגליים בכיור (או ליד) וגם לתת לו לרחוץ צעצועים או כלי פלסטיק, לשפוך מים מכוס לקערה וכן הלאה; בישול ואפיה: לשחק ולטעום מהחומרים, לפזר קצת, וכן הלאה.

כשקשה לי אני נעזרת ב-DVD למיניהם בלי רגשות אשם. מאוד מקל לבקר ולקבל ביקורים של אמהות ופעוטות שכנים (או דודים).

קניתי לו שני כדורים מספוג כזה- הוא לא הפסיק לשחק איתם בתוך הבית! ולא היינו צריכים לצאת! היה כזה כיף...

הוא בכלל מתוקי וחכם כזה, אז ממש כיף לשחק איתו, כי הוא מפתיע אותי כל פעם מחדש...

הבעיה העיקרית לדעתי, היא שהוא אלרגי למשהו... אז אני הולכת מחר לבדוק לו את זה. מעניין אם אלרגיה יכולה לגרום למצבי רוח. תכף מדע.

כדאי לאזן לו את שעות השינה ביום, שישן כמה שפחות במשך היום במיוחד בשעות הסמוכות לערב.

תחזיקי אותו בכח ער ביומיים הראשונים, תשחקו איתו עד שממש ירצה לישון ויבקש את זה ואח"כ ממילא הכל יתאזן אצלו והוא יהיה עייף בזמני הלילה.

ב. ליטופים במיטה בליווי שירה נעימה יכולים לעזור מאוד- ככה הילד מקבל תחושה נעימה,  תשומת לב ומגע ונרדם מתוך רוגע.

עם הבת שלנו זה הלך ברוך ה' מצוין, אין לנו מאבקים איתה פשוט אומרים איתה קריאת שמע, נשיקה ולילה טוב

ב"הצלחה.

רק שעתיים בבוקר במעון ואולי חצי שעה בצהריים, כך שאחרי "טקס האמבטיה" הוא סחוט לחלוטין,

זה עדיין לא גורם לו להרדם לבד ולהתעורר פחות בלילה לצערי...

לגבי השירה והמגע, הוא פשוט כל כך בתוך הבכי שהוא לא שומע את השירים ולא מרגיש את הליטופים (זה אפילו יכול לעצבן אותו)

אבל תודה על הטיפים בכל אופן! לכולן!

עדכונים מהשטח  - אנחנו כבר ביום השני ל"כניעה מרצון", וכרגע אנחנו דבקים בזה, נמשיך עם זה בכל מצב לפחות שבוע- שבועיים בעז"ה,  כדי להפסיק קודם כל את הבלבול שנוצר אצל המתוקצ'יק, וליצור קביעות מסוימת.

כי כרגע אני ישנה ביחד עם הגדול במיטה וגם עם הקטנה הטריה..

והגדול ינק עד לא מזמן בכלל וככה נרדם. עכשיו  הוא נרדם עם הרבה סבלנות ולשבת לידו או בטיול (אם מזג האויר מאפשר..)

ולפני הלידה אמרתי שאת הבאה נחנך היטב נגיל צעיר..אבל זה לא הלך..(התיאשתי די מהר..)

אד אני לא צריכה להרגיש כזו אמא לא חינוכית?!...

לישון איתו במיטה? תצמידו את המיטה לקיר, ותשמי אותובינך לבין הקיר. או אולי לשים מעקה למיטה, כמו זה ששמים לילדים קטנים? אם תצלחי למצוא פתרון שיאפשר לך לישון איתו במיטה בלי שיפול, לפי מה שאת מתארת זה הפתרון הטוב ביותר.

דרך אגב אני חולקת על אופה, החינוך של הילדים מתחיל עוד לפני שהם נולדים, בדוגמא אישית, והשלב שבו צריך להתחיל לחנך ילד באופן פעיל יותר זה השלב שבו ילד מתחיל להביע את עצמו ב"אני רוצה" במקום "אני צריך" של תינוק שרק נולד. זה קורה איפשהו בין גיל חודש לגיל חצי שנה.
אבל מה שכן, בגיל כזה ילד לא צריך גבולות נוקשים מדי.
וחוץ מזה אין לי מה להוסיף על מה שנאמר, בהצלחה לך

שהבת שלי בת שנתיים וחצי ואני מרדימה אותה על הידיים ובהנקה?

גם אצלי השינה שלה היתה תמיד מאד קלה, כל שן\דלקת אוזניים קלה\נזלת וכו' וכו' זה היה מליון התעוררויות.

(מתישהו זה משתפר...)

אבל בכל מקרה הכי חשוב לדעתי זה לא לבלבל אותו. אם לא מתאים לך לתת לו לצרוח במיטה תחשבי איך להרדים בלי זה. אולי במיטה שלך ואז להעביר לשלו, אולי להצמיד את המיטה שלך לקיר, אולי להכניס איזה שיגרת הרדמות שונה וקבועה, אולי רעיון אחר?

כל כך שמחתי לקרוא את התגובות שלכן! בעיקר כי הן חיזקו לי את הבטחון לנהוג כמו שבאמת רציתי לנהוג.

הרבה יותר קל לי להרדים אותו על הידיים בנחת, הלילה כשכתבתי את ההודעה כאן ישבתי איתו על הידיים מכורבל בשמיכה שלו, הוא נרדם בקצב שלו מתוך רוגע ולא מתוך צרחות, ואני העברתי את הזמן בנעימים בלי תסכולים מיותרים.

את הגישה הקשוחה לקחתי מהמטפלת במעון, היא אשה מקסימה ונעימה ויחד עם זה מציבה גבולות מאוד מאוד ברורים לילדים. אצלה אין משחקים- אז הילדים מתנהגים בהתאם. אני רואה גם המון אמת בשיטה שלה, אבל ברור לי שמה שנכון במעון זה לא בהכרח מה שנכון בבית, ומה שנכון ל"כל ילד" לא בהכרח נכון לגבי הילד שלי  כמו שכתבה יוקטנה.

אולי תוכלו לחזק אותי גם בהתלבטות הקטנה הזו, בעיקר לאור מה שכתבה יהודיה מא"י- אין עניין לחנך כרגע? (אני לא מדברת על דוגמה אישית כמובן, אלא על הצבת גבולות וכד') זה לא דבר שיחזור אלינו אחר כך? מתי הוא ילמד להרדים את עצמו לבד? קראתי שהילד מפתח תלות גדולה בהורים כשהם כל הזמן עוזרים לו להירדם, זו גישה מיושנת?

אשמח לעוד קצת חידוד של הדברים מצדכן.

הצרכים של התינוק הם לא רק: רעב/קקי/חולה וכו'... כמו שאת מציגה!

תינוק זקוק גם ובעיקר למגע חם של הוריו וזה בראש ובראשונה. תינוק בן חודש שבוכה מרימים על הידיים!!!

מסכימה שצריך לחנך להרגלים נכונים, אבל לא נכון שבגיל חודש מחנכים כך כיוון שזה גיל שעדיין אין להם את ההבנה של דחיית סיפוקים. אני לא ממש זוכרת באיזה גיל זה מתחיל. אולי סביבות ה-3 חודשים עד חצי שנה.
אני מאכילה לא בצורה ממש מסודרת ועם הגיל אני מנסה לסדר להם את הארוחות ע"י שאיבות ובקבוק וכו...
אבל כל אחת יכולה בדרך שמתאימה לה.

נראה לי שאם תינוק בגיל 8 חודשים בוכה זה כבר ממש לא הגיוני. אמנם הוא לא חייב לישון לילה שלם, אבל זה נשמע שמשהו מציק לו. ייתכן גם שבעיה רפואית. נראה לי שכדאי לבדוק.

לדעתי תמיד יש עניין לחנך

אבל מי אמר שחינוך זה דווקא להיות נורא קשוחים וקרים חינוך של ילד זה גם לספק את הצרכים הרגשיים שלו לתת חום וביטחון. מה רע שלילד יש תלות בהורים, הם ההורים והוא באמת אמור להיות תליו בהם, הוא תינוק, תהיי בטוחה שבגיל 4 הוא ידרוש כ"כ הרבה עצמאות שלא תדעי מאיפה זה בא לך.

זה נח מאד להורים שילד נרדם לבד אבל מי אמר שזה דווקא גבולות? תחליטי את מה הגבולות שלך בבית שלך ותנסי ליישם אותם.

הבן שלי עבר תקופה שהוא היה פשוט צריך 2 דקות של בכי כדי להירדם- שום דבר אחר לא עזר- לא הנקה, לא טלטול ולא עוד בקבוק. הוא פשוט רצה שיניחו לו קצת. ובאמת ככה עשיתי. פתאום לפני חודש הוא התחיל לדרוש שוב להירדם תוך כדי הנקה- למרות שהוא בקושי יונק, כי הוא כבר בן שנה ושלוש, אבל זה כל כך קל להרדים אותו ככה, ואני בטוחה שזה שלב שעובר. לבינתיים, עד שהוא יצטרך שוב להיות לבד- אני איתו.

אני מאמינה שיש לזרום עם תינוקות. יש המון זמן לחנך אותם אח"כ, לבינתיים הם בעיקר צריכים שפשוט ישמרו עליהם ויאהבו אותם.

יש כאן מישהי שקראה את "הלוחשת"?

שיטת "ההרמה הורדה " נשמעת לי מאוד הגיונית, במיוחד אם מתחילים מוקדם ממש, זה מן שיטת האמצע שבה מקנים לתינוק הרגלים נוחים ובריאים יותר בלי להביא אותו למצב של מצוקה.

העניין הוא שהשיטה  של "ההרמה הורדה"{לפי מה שקראתי -על- השיטה,אין לי את הספר} שהוא מצריך השקעה. כי ההרגלים אצל תינוק גדול כבר מופנמים בו וקשה לשנות אותם.

יש כאן מישהי שיישמה את השיטה הנ"ל?

דבר ראשון- חושך, וכמה שיותר חשוך יותר טוב (רק שתהיי איתו כדי שלא יפחד) כי החושך משחרר הורמונים בגוף שמסייעים להירדמות, אז גם אם החדר רק מעט מואר- יכול להיות שזה מפריע להירדמות. גם השינה הרבה יותר איכותית בחושך.

ודבר שני- בימים הקרים האלו, לפעמים פשוט לא נעים לקטנטנים להירדם שקצת קר (גם אם הם לבושים טוב ומכוסים טוב- עדיין קר) אז להשאיר רדיאטור על חום נמוך- מאחרי האמבטיה ועד הבוקר- לא צורך הרבה חשמל, וממש נותן הרגשה חמימה ונעימה. רצוי להשאיר בגדים רטובים בחדר כדי שלא יהיה יבש מדי (חוסך גם חשמל למייבש)

ודבר אחרון- אמבטיה מוציאה אנרגיות. במקום מקלחת קצרה, תמלאי את הגיגית במעט מים (מעט- אין מים בכנרת...) שימי כמה ברווזים ותני לו לשעשע את עצמו עד שהוא כבר עייף... אצלי זה לפעמים עובד כמו קסם. באמצע האמבטיה מתחילים פיהוקים ענקיים שלא היו שם קודם. כאילו הוא נזכר פתאום שהוא עייף.

אני יודעת שלא לגמרי חידשתי כלום, אבל כל מה שהזכרתי- זה כללים בסיסיים שפשוט שוכחים אותם לפעמים.

שמעתי שתובעים אותה בגלל תינוקת שמתה מהתייבשות, כי הניקו אותה רק כל שלוש שעות לפי השעון.

זה נראה לי כל כך אכזרי להגיד לתינוק שעד עכשיו קיבל את האוכל כל הזמן "תחכה!" כאשר האוכל במרחק שליף ממנו.

ממש שיסלחו לי כל הנשים שהולכות לפי זה, אבל מכל ההזדעזות, אני הכי מזדעזעת מאימהות שהתינוקות הפיציים שלהן בוכים ופועים והן אומרות בשיא הנון שלנטיות "יש לו עוד חצי שעה"

כשישנים בלילה יש מחזורי שינה של שינה קלה ושינה עמוקה, תינוק שרגיל להרדם על הידיים או ליד אמא ולא במיטה,אחרי שמעבירים אותו למיטה , כשהשינה קלה יותר הוא שם לב שהוא לא על/ליד אמא ואז הוא מתעורר לגמרי ובוכה, לכן חשוב מאוד שהוא יתרגל להרדם במיטה, זה דורש כמובן הרבה סבלנות ואורך רוח ו..זמן. כשמשכיבים אותו לישון אם הוא בוכה צריך מידי פעם לגשת אליו להרגיע אותו ולהגיד לו "לילה טוב, עכשיו הולכים לישון" וכד' אך לא להוציא אותו מהמיטה , רק שידע שלא השאירו אותו לבד, יתכן שהוא עדיין יבכה , אסור להשבר , כדאי להשאיר את הדלת חצי פתוחה כדי שלא יהיה לו יותר מידי חושך אך גם לא יותר מידי אור,וכל כמה דקות להרגיע , מיום ליום הבכי יפחת עד שהוא יתרגל לישון בלילה. אני לא חושבת שזה נקרא להיות קשוחה , זה גם למענך וגם למענו.תינוק שלא ישן טוב בלילה הוא עלול להיוות עצבני וגם האמא...(גם הבן שלי נמצא במעון עד כמעט 4 והוא ישן בלי בעיות מ-7 בערב עד הבוקר) בהצלחה!

כדאי לנסות כמה טיפות מגנסיום. מחולל נפלאות. זאת למדתי מהמורה שלי לרפואה משלימה .

אבל גם לא להירתע מלחבק אותו עד שירדם.

כדאי גם לבדוק אם לא כואבת לו הבטן. תה קמומליה או תה שומר יכול גם כן להועיל. שווה לנסות לפחות זה לא מזיק.

להרגיע? צריך מרשם בשביל זה?

תה של איזו חברה? על התה של היפ כתוב רק מגיל שנה... 

ראשית אני חייבת להגיד שאני מסכימה בהחלט עם הרעיון שכל אמא לכל תינוק צריכים לבנות את החיים ע"פ אשיותם, והצרכים שלהם ואין - נכון ולא נכון - מוחלטים.

עם כל זאת שני רעיונות שנכונים לי.

*  למרות שאני מניקה עד גיל מאוחר יחסית (בממוצע שנה וקצת) לרוב הילדים (יש לי 6 כרגע) הוספתי בקבוק לפני השינה, והם ישנים כולם מצויין פחות או יותר מגיל חודש ומעלה.

* לכל ילד יש לי את השיר "שלו" זאת אומרת שיר שמתנגן איתי בדר"כ עוד מההריון ואחרי הלידה, אני שרה לו/לה במהלך ההנקה ובזמן החיבוק שלפני השינה. השיר המוכר והיחודי שלהם מקנה להם תחושת ביטחון. וגם בגיל מבוגר יותר השיר מאפס אותם.

לדוגמא בני בן השבע - כשהוא עצבני או עצוב או כואב - אני מחבקת אותו ושרה לו את השיר שלו ("אחינו כל בית ישראל") והוא נרגע כמעט מיד. ולפעמים הוא אפילו מבקש, "אמא תשירי לי את השיר שלי."  וגם בני בן השנתיים שהמילה האהובה עליו היא "לא!" וכשהוא "לא!" רוצה לישון ואני אומרת לו שאשיר לו את השיר שלו ("לב טהור ברא לי א-קים") והוא עונה ב"לא!" ואני שרה הוא נרגע מיד ונינוח במיטה שלו.

דרך אגב - לאחר שנולד בני השישי הבן השני שלי שאל אותי איזה שיר בחרתי הפעם וכשאמרתי שאני מתלבטת בין שני שירים הוא עזר לי לבחור.

בכל דרך שתבחרי - היי שלמה איתה ולכי איתה עד הסוף. ושיהיה לך גידול נעים והמון נחת.

הבנתי שזה עוד מההריון... או שלא?  את סתם ככה אוהבת לשיר כך שזה טבעי לך?

בחלק מהלידות פשוט שרתי או שבעלי שר לי במהלך הלידה כדי להרגע, ולהתחבר לצד הרוחני של הלידה.

לצערי למרות שאני מאוד אוהבת לשיר, כבר לא כל כך יוצא לי לשיר חוץ מאשר לילדים.

בנוסף לכל מה שנאמר לטובת שיטת ההנקות, החיבוקים והנשיקות כשיטת הירדמות מועילה, יש מספר נקודות שאני רוצה להאיר\להעיר.

 ראשית, יש תינוקות ש"קראו את הספר" ויש שלא.  בספרי התינוקות כתוב שתינוק קטן צריך לישון המון המון שעות ביממה.  מה לעשות, התינוקות\ילדים שלי לא קראו את הספר (רובם באמת התקשו בלימוד הקריאה...) ולא ידעו שהם אמורים לישון 16-20 שעות ביממה כשהיו זעירים, או 12 שעות כשגדלו מעט.  7 ברוטו הספיק להם.  הם היו ערניים, שמחים ופעילים כל יתר היום (על פי רוב).  כל הנסיונות לשדל אותם לישון (תוך כדי הנקה או התנדנדות עדינה) הסתיימו באמא עייפה ותינוק ערני לחלוטין!

דבר נוסף, טראומות יש בכל גיל.  אחד מילדי בגיל תיכון חווה חוויה טראומטית.  בימים הראשונים לאחר האירוע, הוא התקשה להרדם, כי כשהוא נרדם הוא נתקף סיוטים ולכן פחד להרדם.  כעת, כחדשיים אחרי האירוע, קורה שהוא עדיין מתעורר מסיוטים (ותודה לאל שהלילות האלה מתמעטים).  מצד אחד, הוא לא רוצה להעיר אותי, הוא כבר "גדול" ויכול להתמודד "לבד", מצד שני, הוא זקוק לאהבה, חום, חיבוק ותמיכה, כי קשה להתמודד לבד. 

אמנם אפשר להרגיל (=להכריח) תינוק להרדם לבד ולישון לבד, אך אם נזכור שהעולם הגדול הוא 'בריאה משונה' עבור התינוק, והוא כל הזמן צריך להתרגל לדברים חדשים שקורים, ושאין לו שום שליטה עליהם, יש תינוקות שהחיים שלהם מעט טראומטיים בשבילם, למרות שהחיים שלהם נורמליים לחלוטין (מנקודת המבט של המבוגר). 

נכון, אולי הוא יבש, שבע ובריא, אך מי יתחייב שאין לו איזו טראומה קטנה - תינוק אחר במעון לקח לו את הצעצוע, והתינוק שלי לא הצליח להחזיר לעצמו את הצעצוע. או, הוא רצה את אמא, ואמא התעכבה לרגע, והוא מאד דאג שאמא לעולם לא תחזור. 

"אז מה?!?"  אז בשבילו זה טראומה, וחוזר בלילה לנדנד לו, והוא רוצה לוודא שאמא באמת באמת נמצאת קרובה וזמינה.

ויש את התינוקות שזקוקים לאמא מחבקת ומלטפת ברב שעות היום.  זה לא פינוק אלא צורך פנימי שעדיין אין להם יכולת לבטא במילים, רק בבכי.  הצורך הזה גם איננו "אין" ואינו "מודרני", כי אנו חייבים ללמוד  וללמד (כך אומרים לנו) להיות עצמאיים...  [וסתם ליידע כללי, כל התינוקות שלי, שינקו הרבה מאוד, והיו כרוכים סביבי, הם היום מאוד מאוד עצמאיים, למרות כל מה שהדודות הטובות אמרו לי והזהירו אותי... ואולי דוקא בגלל ששבעו מאמא, הם יכולים לצאת לעולם הגדול...]

דבר נוסף, היתה מי שהציעה לישון עם התינוק במיטה שלך ולוודא שאין באפשרותו ליפול (להצמיד את המיטה לקיר, לשים מעקה).  היתרון הגדול בשיטה זו היא שאתם ישנים ביחד, חולמים ביחד, ואפילו כשהקטן מתעורר בלילה, מכיוון שאתם ישנים ביחד, מחזורי השינה שלכם חופפים, ולכן- נוח לך להתעורר, בד"כ תתעוררי מתוך שינה רדודה, שאז נוח להתעורר,  ולא מתוך שינה עמוקה.  בנוסף, לא תיאלצי לקום וללכת אליו, הוא צמוד אליך, וגם, יתכן שתוכלי להרדם תוך כדי הנקה (בגיל 9 חדשים, עד 120 שנה) הוא כבר בקי ברזי ההנקה, ויוכל לינוק בשכיבה\שינה.  על פי רוב, התעוררות הילד אינה הבעיה, אלא העייפות שלנו כתוצאה מכך.  אם נשכיל לישון איתו (עם מחזורי השינה שלו ואיתו במיטה), השינה שלנו תהיה נעימה יותר ורציפה יותר.

אפשרות אחרת להרדמה היא שהמיטה שלו תהיה או מיטת נוער עם מעקה או מזרן על הרצפה בחדר שלכם.  במצב כזה את יכולה להרדים אותו בשכיבה צמודה אליו, ולהתגלגל ממנו בעדינות אחרי שהוא נרדם (והוא יהיה מוגן מפני נפילה חלילה באמצע הלילה). ואם הוא במיטה שלו, תוכלי לשקול אם לישון איתו כשימאס לך לקום אליו באמצע הלילה, לרווחתך ולרווחתו.

ידועים גם מקרים של תינוקות\ילדים שמפני שהיו אצל מטפלת (גם האהובה ביותר) בחלק ניכר מהיום, השתדלו להיות ערים כמה שיותר בלילה, כדי להיות עם אמא ולספר לה כמה מתגעגעים אליה... 

משאלתך נשמע שאת אמא ל-מ-ו-פ-ת, אבל החיים המודרניים (כל ילד בחדר שלו... ההורים בחדר שלהם, מנותקים מהילדים...) מאד מבלבלים אותנו ומרחיקים אותנו מהתחושות האמהיות הטבעיות שלנו.

וסליחה מראש מכל האמהות שדוגלות בשיטה של "לא נורא אם יבכה קצת, הוא יתרגל לישון לבד", 'קצת' זה מושג מאוד יחסי.  מבחינתי, ואני יודעת שלא כולן חושבות כמוני, הילד למד שאמא היא אמא רק כשנוח לה\כשהשמש זורחת\כשהבעיה כל כך גדולה שאי אפשר להתכחש לה.  אני משתדלת לבחור להיות אמא 24 שעות ביממה.  גם הגדול שבאוניברסיטה יודע שאמא מבקשת לצלצל גם ב- 2:00, בבוקר כשלא טוב לו, וגם הבן בצבא.  אמא היא משימה עד 120, גם ביום וגם בלילה.  ולפעמים, כשחשוך, דווקא אז זקוקים לאמא יותר, כדי למיס את החושך שלכאורה שולט.

פיגא, על רוב הדברים שאמרת, אבל למרות שאת צודקת בעיקרון, את לא יכולה להתעלם מכמה דברים חשובים...

קודם כל, שינה עד גיל מאוחר עם תינוק במיטה יכולה מאד להפריע לזוגיות, במיוחד כשיש כמה ילדים ובקושי מוצאים זמן אחד לשני, ופתאום בלילה אפילו יש לכם "הפרעות". הפרעות חמודות אומנם, אבל עדיין. אני מאמינה שיש משהו של צניעות בכך שילדים ידעו שלהוריהם יש חדר משלהם, ולילדים יש חדר שלהם.

זה א', ודבר שני- לשכנתי, למשל, יש ילד בן שנה ושלוש, והיא עדיין מניקה אותו בצורה של תינוק בן חודש, כלומר- הוא בוכה ובוכה והיא ישר שולפת לו. אז למרות שגם אני מניקה עדיין, והילדים שלנו באותו גיל, זה נראה לי מוגזם לתת לילד תמיד תמיד בדיוק מה שהוא מבקש מתי שהוא רוצה. זה לא נורמלי לאישה עם עוד 3 ילדים לא קלים בבית להניק כל שעתיים תינוק שכבר הולך ומדבר... זה נראה לי לא כל כך בסדר.

יכול להיות שאני טועה, אבל פשוט נראה לי לא נכון הקטע של הטראומות. אם כל דבר כזה קטן מפריע- אז איפה שמים את הגבול? מה אם התינוק בוכה מ-2 בלילה עד הבוקר, (לא תינוק בן יומו- אלא נגיד 9 חודשים ומעלה) ואת יודעת שכלום לא מציק לו, ועדיין ממשיכה להרגיע, לנענע וכו'. זה באמת יעזור אם תמשיכי? ומה אם הוא רק רוצה כמה דקות של בכי כדי לפרוק מתחים ואז הוא יישן כמו מלאך? אז בטח לא להשאיר אותו 15 דקות צורח, אבל אם הוא רק מיילל קצת ונכנסים כל כמה דקות לחדר לליטופי- זה באמת כל כך נורא?

אולי אני טועה, אני עוד טרייה בזה...

יש סיכוי טוב שאת בהריון!

למה שלא תקני בדיקה ותפטרי את הדילמות???

יש כאלה שכבר יודעות לגלות סימנים לכך שהן בהריון- עיפות/ בחילות ועוד.. אבל זה לא אצל כולם ובד"כ בהריון ראשון את לא מספיק מכירה את עצמך... לכן- בדיקה!

נכון , בדיקת הריון לא יקרה ופותרת שאלות...

שיהיה לך בשעה טובה!

עבר גם היום בלי מחזור.

כמה ימים מחכים כשאין מחזור בשביל לבדוק? עד היום ה33 או עד 35?

ובאמת האם יש סימנים?

יש לי קצת הרבה סחרורות ובחילות. וכאבים בחזה.

השאלה אם זה לא סימן למחזור?!

תודה מראש(:

בטח כבר היו מי שאמרו- בסוף הם תמיד יוצאים!  (בטון שוויגרי)

זה יגמר-זה יגמר- זה יגמר!!!!!!!!!!!!!!

ילדתי בשבוע 41+4 וזה היה כבר מטורף.שגעו אותי בעבודה ובבית,וחשבתי שאצא מדעתי.מה שקה שלקחתי שמן קיק,התחילו לי צירים,ואחרי סטריפינג,פשוט זרזתי את התהליך...

פשוט העיצה שלי- נתקי את הטלפונים,בערב בעיקר,ואם את יודעת שנודניקית מתקשרת אל תעני.תחסכי לך הרבה עצבים

ותזכרי ,זה יעבור.אף תינוק לא נשאר בבטן

 וחיבוק...

אל יאוש באמת בסוף הם תמיד יוצאים ואז עוד מרגישים שזה קצת מוקדם מדי...

לי עזר לחשוב על זה שהשינוי הזה קשה ומבלבל ועל הדברים שרציתי להספיק לפני בשביל שהימים האל היהיו נסבלים...

בהצלחה!

מישהי אמרה לי פעם שהריון נמשך שמונה חודשים ושנה....

מזדהה מאד איתך...

בהריון של הילד השני הייתי מחורפנת בבחדש התשיעי. .. בערך מחודש חמישי הייתי עם צירצורים כואבים מאד ורציתי כבר ללדת! אבל לא רק שאני התחרפנתי אלא שיגעתי את כל מי שסבב אותי עד ששבוע לפני הלידה (בערך) חברה שלמדה אורגמי "ציוותה עלי" לבוא אליה והעסיקה אותי ערב שלם בקיפולי נייר צבעוניים. אים מה לדבר זה עזר למחרת קמתי מוקדם והכנתי ארוחת בקר לתפארת לחם אגוזים,  שולחן ערוך וכו'..

עד ש...

הילד (שהיה בן שנה ו10 ח') משך את המפה ושבר צלחת...  באותו רגע נגמרה האידליה.

ממליצה לך למצוא תעסוקה כל שהיא שלא מצריכה חשיבה מרובה לדוגמה:  סריגת כיפה, לחרוז שרשרת פשוטה, לאפות עוגיות, סודוקו כל דבר שאת אוהבת לעשות ויודעת שזה יכול להרגיע אותך!

מצטרפת לעצתה של ארנה לנתק מידי פעם את הטלפון!

שיהיה בקלות ובשעה טובה!

כאבים ברום הבטן עלולים להצביע על תסמונת יתר לחץ דם בהריון. אם נראה שהכאב מגיע מתחת לצלעות, כדאי ללכת ולהיבדק ללחץ דם וחלבון בשתן כדי לשלול.

בהריון הראשון גם לי היו כאבים בצלעות, ומה שעזר לי היה לעמוד ו"לקפוץ", כלומר, כאילו לנער את הבטן. זה עזר לכמה דקות. זה מאוד לא בריא, ככה שאני לא באמת ממליצה על זה, אבל בנסיעות ארוכות פשוט לא היתה ברירה!

אין מה לעשות עם זה יותר מידי...

(אגב, גם ראיתי באיזשהו מקום שיכול להיות גם בקע בסרעפת, אבל גם אז אין מה לעשות, אם זה לא חמור).

בכל אופן, זה מה שנקרא: "צרות של עשירים..." (למרות שזה ממש ממש ממש כואב...)