פורום הריון ולידה (עמוד 5437)

אני רואה בעיקר את היתרונות של מציצת אצבע:

1. לא צריך לחפש באמצע הלילה (בניגוד למוצץ)

2. יודע להכניס לבד לפה כשצריך (ולא מזעיק אותך בכל פעם)

3. לא עולה כסף ;)

מלבד זאת, אני חושבת שזה הרצון שלו, הבחירה שלו, הצורך שלו, ואני בעד לכבד את הרצונות והבחירות של הילד (כל זמן שהוא לא "בוחר" לרוץ לכביש או לתקוע מזלג בחשמל, כמובן...).

אחותי הקטנה מצצה אצבע והיתה היחידה משלושתינו שלא הזדקקה ליישור שיניים. אני לא הסכמתי אפילו לבקבוק, והייתי צריכה עבודה רצינית על השיניים בכל מקרה..

אבל גם צריך לראות כמה הוא מתעקש. הבן שלי סירב בתוקף למוצץ- אז הנחתי לו. אבל הוא התחיל למצוץ אצבע, ולקח לי בערך 5 ימים של הוצאת האצבע בעדינות מהפה כדי שיתרגל לא למצוץ, וזה עבד כמו קסם. כשהו ממש היה עצבני לאצבע, פשוט הנקתי אותו, וזה הרגיע אותו הרבה יותר.

מציצת אצבע זה דבר שיכול ללוות ילד עד התיכון במקרה הרע, וסתם לעשות לו בושות ביסודי במקרה הפחות רע. לא עדיף לחסוך ממנו את זה?

אין לך מה לכתוב???

חיכיתי רק ל"מזל טוב" שלך! כ"כ שמחתי אתמול לראות אותו סוף סוף...

זכית שלא לסחוב יותר מידי : )

מחכים לסיפור....

אני עוד לא מכירה אותך, אבל זה תמיד מרגש!!!

זוכרות איך שיקשקתי בעקבות לידה קודמת... באמת שהיו לי פחדים לא נורמליים...

ובסוף---

אני מתעוררת בבוקר, שוקלת אם לקום עכשיו או בעוד 5 דקות... ופתאום --- פיצוץ!!! ירידת מים במיטה, כל המים נשפכו ומילאו את המיטה כולה...

נסענו לבית חולים... אחרי 6 שעות התחילו צירים, ללא זרוז או משהו, כי לא היה מקום בחדרי לידה (לא רציתי זרוז בכל מקרה, בשביל מה להתערב?)

קצת צירים שמתחזקים ומתחזקים. בדיקה. 1 ס"מ. כך היה גם כשהגעתי בבוקר.

יאוש.

זהו. אני רוצה אפידורל. אני לא מסוגלת לסבול ככה עכשיו כמה שעות. זוכרות שהתלבטתי מראש אם לקחת אפידורל... זה כנראה השפיע. במיוחד, שכשהגעתי לבית חולים אמרו לי שבעקבות הלידה הטראומתית שעברתי, ברגע שקורה משהו הכי קטן, אני מועברת לניתוח ע"מ לא לגרום לפתיחת כל התפרים הקשים מהלידה הקודמת.

זה היה מפחיד, אבל השבוע המוקדם שבו אני נמצאת (37+), וגם הבטן הקטנה שלי, הראו שאולי יהיה תינוק קטן, ותהיה לידה טובה, למרות הערכת המשקל שהראתה 3.500...

אז כזכור, אני רוצה אפידורל!!! אבל אין חדר לידה!!!

מנסים להפעיל פרוטקציה ולהשיג חדר, בינתיים אני נכנסת למקלחת לסבול את הצירים במים. הייתי שם שעה וחצי, כשאחרי כל ציר אני צועקת למילדות ולבעלי שאני לא יוצאת מהמקלחת בלי חדר לידה כשהמרדים מחכה לי שם... לא יכולתי לסבול יותר את הצירים...

הפרוטקציה הועילה... אחרי שעה וחצי בעלי מבשר לי בהתרגשות שיש חדר לידה פנוי!!! מיד קפצתי מהכסא במקלחת, התלבשתי תוך כדי 2 צירים נוראיים... ו---רצתי לחדר לידה, כשכולם רצים אחרי - לאן את רצה?...

הגעתי לחדר לידה, הוא היה עדין מלוכלך מלידה קומת, אז חיכיתי בחוץ... תוך כדי צירים.

התחננתי למילדות למיד אפידורל, הבטיחו לי - 5 דקות!

רצו לבדוק פתיחה לפני האפידורל, אבל לא הסכמתי... לא לעלות למיטה, ולא לבדיקה - אם יראו פתיחה של 1 ס"מ, יעיפו אותי משם...

ופתאום אני צועקת להם - אני חייבת ללחוץ... אבל אני רוצה אפידורל...

המילדת מתחננת - אני אבדוק לך פתיחה קודם, בעמידה... בודקת ואומרת שהמרדים כבר יגיע... אבל... אחרי שהתינוק יהיה בחוץ...

חייבו אותי לעלות ולשכב (בגלל הלידה הקודמת - בשביל לעקוב אחרי הקרעים ולראות התפתחות), ואני בוכה לרופא - אבל אני פוחדת ללדת בלי אפידורל...

בקיצור, במקלחת נפתח ל-10 ס"מ... וכמעט שילדתי שם... נס שאיימתי עליהם...

כי אחרי 4 דקות היתה לי ביד תינוקת בובה ששוקלת 2.990...!!!

לידה מדהימה! בלי אפידורל! והכי חשוב - טבעית, בלי חתך, קרע או שריטה!!! פשוט נס!!!

וזהו...

מעכשיו, אני רוצה בלידות הבאות- אפידורל רק בצירים, ולידה טבעית, היה פשוט חוויה, היה באמת כיף!!!

מאחלת לכולכן....

הכי הצחיק אותי שלמרות שכל הזמן רק התעקשת על אפידורל וזכרת לבקש ואיימת והכל - ולא קיבלת, את עוד חושבת שתצליחי להנדס את הלידה הבאה ככה שבדיוק מתי שתרצי יהיה, ומתי שלא - אז לא  ואני אומרת - בהצלחה!  נראה אותך!

ועכשיו ברצינות - מזל טוב על לידה ותינוקת מהחלומות (חמסה-חמסה).

באמת נס!

תרגישי טוב, ותגדלו אותה בנחת ובשמחה!!!

שלא ציפיתי ללידה לפני הזמן... בני הבכור נולד "בו ביום", והיה ברור לי שגם עכשיו... זה לא מתאים לאופי שלי... אצלי הכל מסודר ומתוכנן... וכמה הספקים הייתי צריכה להספיק עד הלידה...

רבות מחשבות... מישהו מלמעלה מנהל את העולם!

אולי הקב"ה רצה שתלדי בקלות, וכידוע לידות מוקדמות יחסית (אחרי שבוע 37) הן בהרבה יותר קלות, ולכן ילדת מוקדם יותר!

בכל מקרה, איזה כיף! ב"ה על כל בית ישראל לידות ללא ייסורים כלל... או לפחות משהו כזה (למרות שאני בטוחה שעדיין כאב ואני לא מזלזלת בחוויה... אבל עדיין זה נשמע כיף!)

בערך 70 ש"ח ל- 2 זוגות... אני תפרתי רב פעמיות (ביד- אבל מי שיכולה במכונה אז זה בכלל זה פשוט מאוד), שתי שכבות פנימיות של חיתול טטרה (הרגיל הפשוט) ושתי שכבות חיצוניות של חיתול פלנל- פשוט נעים וסופג מעולה- מאז הפסיקו לי הפטריות האיומות!

יש רפידות של חברה קנדית-kushiesi בחבילה יש 6 רפידות

אפשר להשיג באתר של בייבי טבע www.babyteva.co.il

עשיתי חיפוש והנה מצאתי עוד כמה אתרים עם סוגים שונים של רפידות- תעשי השוואת מחירים

http://www.biglal.co.il/websites/chitulim/566.asp

http://www.naturebaby.co.il/organic_baby_products/natural_mums/cotton_breastpads.html

יש גם של חברת גרבר- לא ניתן כמדומני להשיג בארץ אם יש לך משפחה או חברים שיביאו אני ממש ממליצה על הרפידות

יש גם לחברת מדלה- אולי אפשר להשיג בשילב.

לי יש של כושיס וגרבר הראשונה סופגת יותר אם יש זרימה רבה של חלב ולכן היא גם יותר עבה של חברת גרבר יותר דומה לרפידות החד פעמיות ,יותר דקות ,מעולות ליומיום כשאין הרבה או בכלל זרימה לשמור על האזור ממגע עם החזיה או אם צריך לשים קרם שלא יתלכלך.

לי עזר מאוד בתקופות הקשות של פצעים וסדקים, לא נדבק , מאוורר( עשוי מכותנה)

בקיצור שווה את הכסף וההשקעה, אני מכניסה לכביסה או שוטפת ביד

אני קניתי 2 חבילות והסתדרתי מצוין

בהצלחה

באמת מבלבל! מה הכי סופג...

תודה על ההמלצות!

למה? אני לא שופטת או משהו, באמת שלא, פשוט אני לא מבינה למה הוא רוצה?

יש לנו 2 תפקידים שונים- רעיה ואמא. הרבה פעמים בזמן ההנקה האימהות "משתלטת". חשוב מאד מאד, ואת זה כולן יודעות, לשמור טוב על האיזון ולמצוא זמן כח ואנרגיה להתפתח בזוגיות. ההסבר לכך שהלכתית אסור שהבעל יינק, ושוב הבעיה דווקא ביניקה ישירות מהשד, הוא כדי לשמור על התחומים. אני אשתך ולא אמא שלך. כדאי מאד, מנסיון, לשמור על ההגדרה הזו כך. וכדאי יחד עם הסירוב להזכיר שההנקה נגמרת בעוד זמן קצוב ואז השדיים חוזרות להיות רק שלך... 

לקחת אנטיביוטיקה אם הסימפטומים חולפים- אבל לא רק חום, אם השד עדיין כואב וחם עד מחר הייתי הולכת לרופא.

בינתיים אפשר לרוקן קצת את השד ביד או במשאבה להקלה (לא ריקון כי אז יווצר עוד חלב והבעיה תחמיר), ולהניק הרבה מהצד הכואב. אם ממשיך לכאוב הדלקת כנראה לא עברה ומומלץ לקבל אנטיביוטיקה- ע"י רופא שאכפת לו מההנקה ויתן לך אנטיביוטיקה שמותרת בהנקה. (הרוב מותרות- אבל כבר שמעתי אמירות איומות מרופאים אנטיפטיים).

בלידה קודמת שלי, שלושה ימים אחרי הלידה כאבו לי השדיים כמו לוידת מה, והיה לי חום 39! וזה היה בגלל גודש. אז כדאי לבדוק. תנסי לשאוב ותראי מה התוצאות.

רפו"ש~ !!!

חשוב שיהיה קר מהמקרר.זכור לי שהשתמשתי בכרוב סגול. לא היתה לי דלקת ממש חמורה אבל זה גורם להרגשה כללית גרועה.עם או בלי אנטיביוטיקה כדאי לשים על האיזור קצת כרוב קר זה מאוד מקל ולהחליף כל שעה שעתיים{זה נתפס בתוך החזייה}

תרגישי טוב!

מנסיוני עם דלקות צריך לנוח ,לחמם את האזור השד האדום- אפשר עם כרית חימום ששמים במיקרו,ממש עוזר ומקל על הכאב,ולתת לתינוק לינוק כמה שיותר מהצד עם הדלקת.

אם לא עובר תוך יומיים ללכת לרופאת נשים-עדיף.

אבל יכול להיות שזה גודש - לרוב כ"כ קרוב ללידה סובלים יותר מגודש מאשר דלקות

אפשר להתייעץ עם יועצת הנקה.

בנחת ובשמחה

חנוכה שמח 

מנסיון, (לא מזמן..) מומלץ מאוד רטיות קרות!! מרגיע מאוד את השד.

תרטיבי את הרפידות הנקה ותקפיאי בערך שעה, ואח"כ תשימי על השד. זה נוח ומאוד עוזר.

בהצלחה!

לפעמים מתחילתו ועד סופו, לפעמים רק בתחילתו...

בכ"א המצלה אישית: לשתות תה שומר. ממש מיקל!!!

תרגישי טוב ולידה קלה.

כבר אין לי בעיות יותר בנושא...

ילדתי ביום שני...

(:

לידה מוקדמת היא אכן אחד הסכנות שבדלקת בשתן שאיננה מטופלת. קורה לפעמים שיש דלקת בשתן בלי סימנים, ובגלל אותו סיבוך אפשרי של לידה מוקדמת, מבצעים תרבית בכל מספר שבועות לאורך כל ההריון.

אני חושבת שאת מתבלבלת בין דלקת בשתן ובין הימצאות של החיידק בנרתיק - בדיקה שאכן מבוצעת לעיתים לקראת סוף ההריון (ועל תוצאותיה ועל דרכי הטיפול, ניתן לומר שאכן נמצאים במחלוקת מסויימת).

אז לסיכום - חשוב לטפל בדלקת בשתן גם אם לא הרגשת בקיומה, והאנטיביוטיקה מתאימה להריון לחלוטין, ואין צורך לחשוש מהטיפול. כמו תמיד, כדאי גם לקחת פרוביוטיקה, אבל זה בלי קשר להריון

ובנוגע לבעלך - את יכולה אולי להבטיח לו שלא תעצרי עד שהוא יקבל בת ;)

אין צורך לקחת אנטיביוטיקה עכשיו- זה חיידק שנמצא בפלורה הטבעית של המעיים אצל 30% מהאוכלוסיה. לגבי הלידה אם יצא תשובה חיובית פעם אחת בחיים- את בתוך ה- 30% ללידה ולשאר הלידות... זה לא נורא כל כך אפשר לקבל אנטיביוטיקה בלידה כל 4 שעות (מומלץ לקבל 2 מנות) ובדר"כ זה מספיק- התינוק ייבדק בכל מקרה לאחר הלידה ואם יהיה חשד כלשהו גם הוא יקבל אנטיביוטיקה.

אני הייתי צריכה לקבל בלידה האחרונה ולא הספקתי אז התינוק קיבל- זה לא כל כך מוצלח אבל אין הרבה מה לעשות...

יש כל מיני דרכים טבעיות לטפל ב- GBS (שום וחבריו) ואם יש לך תוצאה שלילית מהשבוע של הלידה אפשר להמנע מהאנטיביוטיקה אבל מכיוון שמאוד קשה לדעת מתי נלד, קשה להבדק בשבוע של הלידה. תחפשי מידע בעוד אתרים.

זה לא כך. זה תלוי במדיניות בית החולים, ולכן אם ידועה נשאות, המלצתי היא לברר בבית החולים לפני הלידה מה מדיניותם לגבי התינוק, אם לא ניתנה אנטיביוטיקה במהלך הלידה לאם (שאגב גם יעילותה מוטלת בספק).

סוגיה די סבוכה, מפנה לשרשור מפורום אחר שמתעסק בסוגיה הזו, שווה להציץ.

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1345&msgid=87577724

ותודה למנהלת הפורום שלנו...

דגימה מהנרתיק בודקת נשאות של האמא.

ולאופה- ודאי שיש דרך לבדוק, אומנם בתרבית שאכן לוקחת כמה ימים, אבל ככה עושים רוב בתי החולים. נכון שאם חלילה התינוק חולה עדיף לגלות כמה שיותר מהר, אבל גם לתת אנטיביוטיקה ללא צורך לתינוק בן יומו זה חמור מאוד. ואגב זו בדיקה מאוד לא נעימה, ואני אומרת את כל זה בביטחון מוחלט כי עברנו את זה.

ולעניינך, את צודקת, אצלך כרגע בכלל לא מדובר על הנושא של הלידה אלא כרגע על דלקת בשתן, שהיא כך טוענים עלולה חלילה לגרום ללידה מוקדמת וכו'...

אז הרוב ודאי יגידו לך שדחוף לקחת אנטיביוטיקה. אני לא יודעת אם הייתי לוקחת אבל אני לא דוגמא טובה ל"רוב".

בע"ה רפואה שלימה!

ב"ה

בלי לגרוע או להוסיף בנושא אנטיביוטיקה כן או לא, כוס מיץ חמוציות ביום אמור לחזק אותנו נגד דלקת בדרכי השתן.  יש נשים שמרוב רגישותן לדבר, שותות כל יום כוס, וימשיכו לשתות עד מאה ועשרים, אחרת, הדלקת חוזרת (וכל זה אחרי שניסו אנטיביוטיקה ושוב אנטיביוטיקה ושוב...).  מי שלא אוהבת את הטעם יכולה לדלל במים או לחשוב על זה כתרופה ולבלוע בלי להתחשב בטעם.  אפשר גם להתרגל.

בנושא הבעל המבואס, בפעם הבאה, אם אפשר לקיים יחסים יומיים לפני הביוץ (אני יודעת שזה לא קל, כי אפשר לדעת מתי הביוץ, אבל איך יודעים יומיים לפני שמשהו קרה שהוא אכן יקרה?!?), ואז להמתין ולהתאפק, תאי הזרע הנקביים שוחות לאט אך שורדות הרבה, כ- 48-72 שעות, בעוד שתאי הזרע הזכריים שוחים מהר אך מתים כעבור כ- 24 שעות, כך שאם הקדמנו ביומיים, מרב הסבירות שרק תאים נקביים שרדו...  ההמלצה הפוכה למי שרוצה דוקא בן - לחכות ולקיים יחסים בדיוק בזמן הביוץ.

והעיקר הבריאות (ושבן בריא ושלם יהיה הצרה הכי גדולה שלכם)!!!

רפואה שלימה ולידה בריאה! 

גם לי אכפת ללדת שוב כשיש לי עוד תינוק...
אני פשוט לא סומכת על ההנקה כמונעת.

באופן כללי הטיפול היה עם מעט הסברים לגבי הפיצוטין היא כבר באה לתת לי זריקה ואני עצרתי לברר מה זה.

לגבי אנשי צוות הם מכניסים מי שבא להם ללא הודעה מראש או שאלתי

אני יכולה לספר שבלידה הראשונה המילדת היתה מגעילה ברמות, היא דרשה ממני לשכב בעוד ליהי כואב ורצון לשבת, זה יה רק בראשונה בה לא הייתי מספיק אסרטיבית ויודעת שזכותי להיות בתנוחה המתאימה לי.

בלידה הראשונה הרופאה שתפרה לא שמה לי מספיק חומר הרדמה וסוף התפירה היה  כאבים גדולים ועוד כשצעקתי היה לרופאה חוצפה להגיד לי לשתורק ושאין לה זמן שיכאב לי.

אכן חיפשתי בית חולים אחר , בלידה השניה

אבל בביקורת שם נרשמה תוצאה של בדיקת שתן כשמעולם לא בוצעה

סירבתי לבדיקה פנימית אז הרופא לא רצה לעשות אפילו אולטרסאונד

שיחרר אותי מבלי לקרוא את הממיצאים של המוניטור, נבהלתי מחוסר המקצועיות והעדפתי לסבול מהיחס

לשמחתי מאז בכל לידה היחס רק השתפר באותו בית חולים, הכוונה רק לחדר לידה.

במחלקה...... זה כבר למחקר אחר

בהצלחה במחקר.מקוה שעזרתי.

אני מפנה אותך לקומונה חדשה (נדמה לי שמהשבוע האחרון) על זכויות היולדת והיילוד- מעניין מאוד. חוץ מזה בעז"ה כשיהיה לי זמן אכתוב קצת יותר אני יודעת על כלכך הרבה סיפורים שזה פשוט מקומם!

http://www.tapuz.co.il/Communa/usercommuna.asp?CommunaId=34016

טוב לדעת שיש אנשים רציניים שמתעסקים בזה- אולי מכם תבוא הישועה.

ב"ה

בלידתי השניה בקשתי מהמילדת לא לבקוע את המים.  היא אמרה שהיא רק בודקת פתיחה.  מרב שהיא לחצה, קפצתי אחורה במיטה.  היא בערה בי, שהיא אינה יכולה לבדוק אם אני זזה.  חרקתי שיניים, והיא בקעה את המים... כשהארתי לה על כך, היא חייכה מין חיוך (אכזרי) של "עבדתי עליך! את לא תגידי לי מה לעשות!!!"  היא היתה המילדת הראשית של בית החולים.  מן הון להון, הגעתי ללידה בניתוח.

כתבתי מכתב זועם להנהלת בית החולים.  נאמר לי, על ידי מילדת אחרת, שהמכתב הוקרא באסיפת צוות.  אני מקווה שהמכתב עזר ליולדות אחרות.

אני רוצה לספר לכן הכול, ובמיוחד לאימהות שבדרך- היזהרו!!!! ואם אתן רוצות לדעת- אני גם אגיד לכן איזה בית חולים זה היה.

באתי בסדר, היו לי צירים סדירים ופתיחה איטית מאוד. העבירו אותי לחדר לידה כי ירדו לי המים בדרך, היו לי צירים כ"כ חזקים שאם עמדתי- אז נפלתי, והעבירו אותי ישר לחדר לידה. רק שמה- אסור היה להיכנס לאף אחד אחר, והחדר לא היה מוכן, וכולם התעלמו ממני, ככה שהייתי לבד במסדרון, עומדת כי לא היה מקום לשבת, ומתפוצצת מכאבים, ורק אחרי 30 דקות הכניסו אותי לחדר. זוהי רק ההתחלה. ב"ה האפידורל הלך בסדר, והאחיות התחלפו פעמיים לבינתיים- ואז הגיעה המ-כ-ש-פ-ה. קודם כל, המיילדת המתוקה שהייתה לפניה אמרה לי "הנה ורד! באה מיילדת חדשה מלאת אנרגיות!" והחוצפנית ענתה לה שהיא בכלל מתה מעייפות, ולמה נתנו לה מישהי שזוהי הלידה הראשונה שלה, ושהיא לא רוצה אותי בכלל. הייתי בהלם, אבל הבלגתי. ואז הייתה פתיחה של 10 אחרי כמעט יממה וחצי של צירים, ורציתי לדחוף, והמכשפה אומרת לי שאני בכלל לא יודעת איך לדחוף וששום דבר לא קורה ושאני לא עושה כמו שצריך. כששאלתי אותה לעזרה, היא התעלמה ממני. ואז היא הביאה רופאה רוסייה, שתוך כדי שהיא מחזיקה לי את הרגל בציר לחץ- היא מדברת בפלאפון שלה!!! איזה 10 דקות!!! ועוד עושה לי תנועות מהצד ששום דבר לא קורה. כל כמה דקות המכשפה נכנסה ואמרה ששום דבר לא קורה, וישר דחפה לי פיטוצין- בליי אפידורל לשעתייים וחצי. כמעט גירדתי את הקירות. כל המתמחות היו שם איתי וניסו להרגיע אותי ורק המכשפה עומדת בצד ואומרת ששום דבר לא קורה ושצריך וואקום. בלי לנסות לעזור, בל לכוון ובלי לגעת בי בכלל. בסוף עשו לי וואקום איום, ועד היום- שנה (!) אחרי, עוד כואב לי אם אני עומדת מדי הרבה זמן, כי יש לי עוד צלקת מהלידה המכשירנית...

מספיק זוועה??!!

ועוד זה היה בשישי בבוקר, וכשביקשתי מהאחות להביא לי את הנרות לחדר כי לא יכולתי לקום להדליק, היא צעקה עליי שלא היה לי ניתוח, אז למה אני מתבכיינת ושילדתי לפני המון זמן (4 שעות...) אז שאני אקום וזהו.

איזו חויה איומה! האם כתבת מכתב לבית היולדות הזה? איפה זה היה? ממש מצוה לפרסם!!!

אני הייתי עם יולדת שהמיילדת אמרה ליד וצועקת: תלחצי, תלחצי ולא נוגעת ביולדת, לא עוזרת ולא כלום. כמו מפקד בצבא. זה היה נורא!!! שעה וחצי של לחיצות בלידה רביעית. היא היתה איומה גם!

כמה כאב לב לקרוא את סיפור הלידה שלך! ממש לא ברור ההתנהגות של הצוות שטיפל בך. אני חושבת שרובנו אוהבות מאוד את המקצוע שלנו ורואות בחוית המיילדות זכות גדולה. נשאר לי רק לאחל לך לידות טובות בעתיד

לורן

ליבי עליך, את כל כך צעירה וזה מה שעברת...

וואו ממש נכנסתי לפחד עכשיו אני לפני לידה ראשונה

בבקשה כל מי שמתמצאת בנושא תגידו לי בבקשה לאן לא ללכת ללדת!!!

יש 3 בתי חולים שחשבתי אולי ללכת לשם:

או מעייני הישועה

או איכילוב- ליס

או לניאדו

וכ"כ רציתי ללדת שם, ואמרו לי שזה הכי טוב, וכ"כ התרגשתי, ובסוף זה מה שהיה. המזל שלי זה שהייתי מסטולה מהאפידורל, אז רק אחרי הכל הבנתי מה שקרה. המזל היותר גדול זה שבעלי נשאר לשבת איתי, ושהתינוק היה בריא!

אתן מבינות,פשוט כל ההריון שום בדיקה לא יצאה תקינה! תחשבו על זוג צעיר, 19 ו-20, שהולכים לבדיקה הראשונה- אומרים שהכל בסדר, ואז מתחיל הסיוט- בשקיפות עורפית, המצג היה טובף אבל הבדיקת דם הראתה שיש לי הורמון אחד בכמות מאוד מאוד מופרזת, אמרו לי שזה יכול להיות דאון, הפלה, או ה' ישמור... בכל מקרה, ממש ממש פחדתי, ואז עוד אמרו שהשלייה ענקית- שיכול להיות גידול... ואז בסקירת מערכות אמרו שהכול בסדר. רק מה- מצאו כדור גולף בלב, שוב יכול להיות מום בלב, דאון וכו' וכו', ואז עשו אקו לב ואמרו שהלב שלו מקסים. ב"ה שמחנו מאוד עד שאמרו לנו בסקירה השנייה שהכדור לא נעלם. עוד פעם כססנו ציפורניים... כמה תפילות הלכו... בכל מקרה, הגעתי לבית חולים עם צירי תופת, אבל לא הייתה לי פתיחה, אז שלחו אותי הבייתה. רק שצריך לעשות אולטרה-סאונד לפני שמשתחררים, ותנחשו מה? הכדור בלב נעלם, רק שמצאו שיש לו כלייה מורחבת, וצריך לעשות אולטרה-סאונד כשהוא יהיה בן יום (!). בקיצור, הקטנטן נולד פצ'וץ ובריא ויפהפה (רק עם בומבה על הראש מהוואקום המיותר), והתפללתי כל הלילה לפני האולטרה סאונד, ובכיתי... ואז באולטרהה סאונד יצא שהכול בסדר, שוב נשמנו לרווחה. אבל רק עלינו מהאולטרה סאונד למחלקת יולדות- ובאה בת שירות, תשלחו לי, אבל פשוט מפגרת, נכנסה לחדר שחלקתי עם עוד 2 נשים, ואמרה "מי זאת ורד?" וכשאמרתי לה שזאת אני, היא פשוט אמרה בקול רם מאוד כדי שכל העולם ישמע, שעשו לו בדיקת שמיעה והוא יצא שהוא לא שומע בשתי האוזניים. ואז חסרת הטאקט פשוט הלכה לה. אני לא יכולה לתאר לכם מה עבר עליי... כבר נמאס לי!!! ב"ה אחרי חודש התברר שהכול בסדר, אבל עכשיו אתם מבינים למה פשוט רציתי ללדת ולראות שהוא בסדר, וכשהוא יצא בסדר שכחתי מהכול, עד שהתפכחתי והבנתי שהלידה לא הייתה נורמלית, שאני לא מסוגלת לעמוד...

וברצינות, מי שהולכת לשערי צדק- אני פשוט לא יכולה לתת לה לעשות זאת. לא אכפת לי "להרוס את השם", כי הם הרסו לי כ"כ הרבה וכי לא מגיעה לאף בת מישראל לסבול ככה בלידה, במיוחד בלידה הראשונה שלה.

אגב, חברה שלי ילדה שם קצת אחרי (למרות שניסיתי לשכנע אותה לא לעשות את זה ממש הרבה זמן...), והם טעו לה במינון של האפידורל, ושמו לה כמות גדולה מדי, ויש לה השגחה ממש שכלום לא קרה כי הרופא בא וכמעט הרג את המרדימה שעשתה את הטעות. בנוסף, היא כולה נקרעה כי הם לא חתכו בזמן.

ילדתי שם את הבכורה שלי והיחס היה פשוט מגעיל

היחס הנורמאלי היחיד היה ממדריכות ההנקה שעברו מחדר לחדר לעזור עם ההנקה הן היו היחידות שהתייחסו יפה. זו היתה לידה ראשונה שלי וממש לא ידעתי איפה אני  ולא הפסקתי לחטוף צעקות על זה שאני מזיזה את המוניטור מהמקום.הוא כ"כ הכאיב לי והציק לי בצירים הקשים. אני לא אומרת שזה לא היה נחוץ אבל הגישה שם היתה נוראית.

בסיפור הזה, הפעם - לא אני עברתי, אלא חברה טובה, לשם הסיפור נקרא לה לאה.

לאה הגיעה לבי"ח בערב שביעי של פסח. בלילה כבר היתה בחדר לידה. המילדת שהיתה איתה- היתה עייפה מאד ולא שיתפה פעולה. פשוט ישבה על הכיסא ונמנמה...

זו היתה לידה שלישית, ומנסיון, כיון שאין לה כמעט שרירים בבטן, על מנת ללחוץ בצורה יעילה, כל הלידות נעשות ע"י ואקום. כיון שהמילדת לא היתה בעירנות מספקת, הוואקום הלך קשה והרבה זמן. לאחר הלידה, אחר שהשליה יצאה, לאה התלוננה על כאבי בטן עזים. המילדת והצוות הרפואי לא התייחסו ברצינות אליה, ולתלונות שלה. היא בכתה מכאבים, בעלה ואמא שלה שהיו איתה, לא ידעו מה לעשות. האמינו לצוות שזה שום דבר ודבר מאד נורמלי לגבי יולדת וכו' וכו'...

לפנות בוקר העלו אותה למחלקה, ושם הכאבים לא נרגעו. באיזה שלב, היא היתה זקוקה לשרותים וקראה לאחות. אף אחת לא טרחה להגיע. בסוף, קמה בכוחות עצמה וצעדה לשרותים. בדרכה - השאירה נתיב מדמם מאחור. המנקה שהיה בשטח זעם עליה שהיא מלכלכת לו והורסת את עבודתו...

לאחר השרותים, בדרך חזרה, המנקה צעק עליה, והיא באותו זמן, הרגישה רע מאד. בקשה שיקרא לאחות. הוא רק התעצבן יותר והתעלם מבקשתה.

רק הגיעה למיטתה, הרגישה מסוחררת, לחצה על הפעמון , בקשה שיפתחו לה חלון לאויר, והתעלפה....

האחות שהגיעה ישר הבינה שהמקרה לא פשוט, העירה אותה ומיד קראה לרופאים. הרופאים התחילו לבדוק אותה, וגילו דמם רציני, והתלחשו ביניהם שצריך להוריד אותה ישר לחדר ניתוח, לבדוק מה קורה. בדיוק באותו זמן של בדיקות- נפלטה לה חתיכת שליה...................................

התברר שהיה מחדל חמור, המילדת ברוב עייפותה לא בדקה את השליה כמו שצריך, לכן אחרי הכל, היו לה כאבים עזים, ואיבוד דם רב. ולמרות תלונותיה - אף אחד לא התייחס לכך! עוד יותר גרוע מזה, הרופאים שבאו אח"כ לבדוק אותה- ניסו להעלים את המחדל ולטייח את הענין, לא רצו שיתבעו אותם..........................

למזלה, שכנותיה לחדר שמעו את הענין, ואת התייעצות הרופאים וספרו לבעלה, שבא מאוחר יותר, את כל מה שקרה.

ההמוגלובין שלה ירד ל7!!!!!!!!! ובאותו יום היו צריכים לתת לה 2 מנות דם.......................

למחרת מנהל המחלקה בא אליה להתנצל, ואמר שהם נותנים לה עוד 2 ימי אשפוז על חשבון הברון... תודה רבה....

לאה קבלה מזה טראומה נוראית, שהיא הודיעה לבעלה - שעד כאן, היא לא מוכנה יותר להריון נוסף בשנים הקרובות. כעת היא במניעה כמה שנים טובות.

והסוף- נדמה לכם שמישהו שם למד לקח??? הצחקתם אותי! 3 ימים אח"כ ארע סיפור דומה, עם יולדת, שוב שכחו לבדוק את השליה כמו שצריך.........

וכיון שלאה והיולדת השניה משתיכות לאותו חוג חסידי, די גדול, קמה זעקה על הבי"ח הזה והעסקנים איימו שם על ההנהלה שאם זה לא יבוא על תיקונו- ימליצו לא ללכת לשם...........................

ובסוגריים, לאה כל הזמן אמרה לי, מה את הולכת למעייני הישועה ללדת שם? יש שם בלי סוף סיפורים וכו'... אמרתי לה לאחר הסיפור- את רואה? בכל מקום צריך רחמי שמיים מרובים לעבור לידה בשלום. בשום מקום אין ביטוח. אני ממשיכה ללכת למעייני הישועה כי לפחות שם אני מרגישה ש"בתוך עמי אנוכי יושבת", בין אנשים משלנו, דתיים פחות או יותר, ולא בין ערבים ושאר ירקות........

הפעם, ללידה הקרובה, אני בכל זאת מתלבטת. מכמה סיבות חושבת ללכת לבי"ח לניאדו. האם יש המלצות??

בהפרש של 12 שנה והיה זוועה פעמיים.

הלידה השניה הייתה בסופו של דבר בניתוח והמנתח היה נפלא

אבל עד שהגעתי לניתוח סבלתי מכאבים ויחס מזעזע.

סיפור קטן

ולא נורא יחסית לסבל של הקודמות

לידה שניה שלי , אך פעם ראשונה בסורוקה

חדר לדה - בוילונות !!!

באתי בפתיחה של 9  , אמרו לי שממש מזל שיש לי מיטה.. אחרת היו מיילדים אותי בפרוזדור.......!

הלידה ערכה שעה וחצי.

בלידה עצמה שני סטודנטיות נכנסות  ל"חדרון" ואח"כ שואלות באנגלית אפשר להכנס

אמרתי "לא"

ובכל אופן נכנסו

אמרתי לעצמי- שאלו יהיו הצרות

הבעיה היתה שלא היה מספיק מקום למלווה שלי, מילדת רופא ושתי סטודנטית....

לא מומלץ- סורוקה!!!! 

מוריה שלום,

בלידה הראשונה שלי הגעתי עם ירידת מים ללא פתיחה (משמעותית) וכבר מההתחלה היה חשש לניתוח כי היד היתה על הראש.

בפרק הזמן בו שהיתי בחדר לידה היחס אלי היה כמו אל בובה ולא כמו אל אשה שעומדת לקראת לידה ראשונה ושצריך לעדכן אותה בהתפתחויות. בגלל שהיד היתה על הראש הרופא שטיפל בי ביקש חוות דעת נוספת של רופא נוסף ופרופ' חוץ מהרופא הנוסף שהיה חביב שני האחרים צעקו עלי כאשר צעקתי בשמן הבדיקה הפנימית ונתנו לי את ההרגשה שאני מגזימה! ולא מאפשרת ללידה להתקדם.

דבר נוסף, הדופק של התינוק לא היה משהו מי יודע מה ואת זה ניחשתי לבד ואף אחד לא טרח לעדכן אותי במצב טוב הדופק שלו הגיע ל120! בממוצע הוא עמד על 90 . בסופו של דבר הדופק התחיל לרדת בצורה משמעותית וכשהצוות הרפואי הגיע נתנו לי את התחושה שאני גרמתי לירידת הדופק!!! הוחלט להוריד אותי לניתוח וכשבעלי העז לשאול כמה שאלות על הניתוח הוא לא קיבל תשובות שסיפקו אותו. אני הסכמתי להחלטת הרופאים לגבי ניתוח כי במשך 6 שעות ששהיתי שם כפי שהזכרתי לעיל לא הייתי מרוצה מדופק העובר. האחות שנכנסה להכין אותי לניתוח דרשה שאוריד את כיסוי הראש ביקשתי להוריש אותו רק אחרי שאקבל את כיסוי הראש של חדר הניתוח האחות אמרה שאוריד והיא תלך להביא לי נחשי מה? לא קיבלתי את כיסוי הראש הנחוץ לחדר ניתוח והריצו אותי לחדר ניתוח כאשר אני ללא כיסוי ראש דבר שלא היה הכרחי מבחינה רפואית ולי הפריע מאד מבחינה דתית! אפילו בחדר ניתוח התרעמו על שהכניסו אותי ללא כיסוי הראש הדרוש לצרכים סטרילים לחדר הניתוח עצמו! בשאר הימים שעברו עלי במחלקה לא ליקקתי דבש אחיות צעקו עלי שאני מתפנקת (ביקשתי עזרה לרדת מהמיטה אחרי 30 שעות מהניתוח), עוד "נזיפה" שקיבלתי היא כאשר ביקשתי עזרה בהנקה (תינוק ראשון) "מי לימד אותך להניק"וכו'....

חשוב לציין בשתי הלידות הבאות שעברתי לצערי גם כן בניתוח יחס הצוות היה ידידותי ומסביר פנים. היחס במחלקה בלידה השלישית לא כ"כ אפילו הרופאים צעקו שם על האחיות שהן לא יודעות לטפל ביולדות...

אמא של ...

איפה ילדת?!

אפילו אצלי בניתוח הראשון, שהיה דומה מאוד לאונס קבוצתי, מבחינת היחס, אף אחד לא העיז לנגוע בכיסוי ראש שלי!

אבל אולי כי זה היה בלניאדו...אחרת גם בזה היו משפילים אותי...

חזרתי לשם 3 פעמים הלידה הראשונה הייתה זוועתית אבל השאר קסומות ומיחדות שרק ימשיכו ככה..הקב"ה שלח לי צוות של מלאכיות לעזור לי בלידותי וב"ה...

כנראה שלא חשוב הבי"ח אלא הסיעתא דישמיא

אני ילדתי בלידה השלישית שלי במעיני הישועה והיחס שם מצוין...

כל הצוות הוא משלנו (יהודים, חוץ משבת)

ויש להם גם מתנדבות שבאות להיות עם היולדת בזמן הלידה (לעודד, להחזיק את היד, לתת לשתות),

יש להם מחלקה ברמה של בית מלון וגם האוכל שם ברמה של 5 כוכבים.

לי היתה בעיה של לחזור הביתה כי לא היה מי שיעזור לי בבית ולכן הסכימו לי להשאר ליום נוסף , ללא תשלום! (מי שרוצה להשאר יום נוסף אני חושבת שזה עולה לה 250 ש"ח).

אחת בעמק בעפולה ושתיים בפוריה והם מאוד ממליצות,

אצל אחותי שילדה בהעמק היה יחס מקסים וגם המחלקת ילודים שם מהמעולות בארץ ואחיותי אחרות ילדו בפוריה ואומרים שהיחס מעולה ובעיקר הולכים שם מאוד עם לידה טבעית אבל מחלקת ילודים לא משו..

א- זה נורא מלחיץ את מי שזו לידה ראשונה שלה.
ב- אחת יכולה לספר על כמה מדהים היה לה במקום אחד והשניה תספר על אותו מקום זוועות...

אבל אם אתן באמת מתעקשות לשמוע סיפורים...
לי היה טוב ורע בבי"ח "שערי צדק" - בלידה הראשונה טוב בלידה ורע במחלקה ובשלישית טוב מאוד.
לידה שניה ילדתי בעין כרם כדי לראות אם ילך יותר טוב - הלידה עצמה היתה בסדר אבל המרדים אנטיפט, והמחלקה היתה  בסדר.

בלידה הקרובה בע"ה (תחילת שבט) אני אמורה ללדת ב"שערי צדק" ואפילו שהיה לי טוב מאוד בלידות הקודמות זה עשה לי ממש רע מה שסיפרתן. אני מקווה שזה לא יגרום לי בצורה פסיכולוגית לעבור את זה בצורה לא טובה...
ד"א- גיסתי שם בשרות לאומי והיא אמרה שאמורה להיפתח מחלקה חדשה - יולדות ג' ושכנראה יקחו את הכוחות הטובים ביותר לשם. אומרים שמחלקה ב' יותר טובה מא' (גם מהנסיון שלי) אז אולי אני אבקש הפעם להיות שם (אם לא תפתח המחלקה החדשה).
אז שיהיה לי בע"ה בהצלחה... ושאני לא אושפע מהסיפורים....

פשוט תגידי תודה שזה לא קרה לך. ואחרי הנסיון המזעזע שהיה לי, לקחתי על עצמי דווקא להגיד לבנות לא ללכת לשםת במיוחד לא בלידה ראשונה, כי קרו עוד המון דברים טפשיים שם שאולי לא משנים ללידות יותר מאוחרות, אבל ללידות ראשונות זה מזעזע.

זה א'. ו-ב' את מנסה לגרום לנו תחושת אשמה שסיפרנו את כל האמת? האם היית מעדיפה שאישה שהתייחסו אליה מחריד בלידה לא תזהיר אף אחד ולא תספר להם ובכך אולי תמנע מהם את העוגמת נפש?

אני לא יודעת מה עדיף.
מצד אחד יש צדק בדברייך שכדאי להזהיר. מצד שני אולי לא להעצים את זה בגלל שיש הרבה מקרים טובים
וגם בגלל שזה לפעמים פסיכולוגי ויכול להשפיע לרעה וזה מה שדווקא גורם ללידה להיות יותר גרועה.
פעם למדתי חשיבה חיובית עם מישהי תורנית, רצינית ומעולה והיא אמרה שממש כדאי לא לספר סיפורי לידות כדי שזה לא יגרום לחשוב חשיבה שלילית על הלידה.
אני למשל חשבתי שלידה זה ממש מפחיד ודווקא היה פחות נורא בלידה עצמה כי הרפיתי והשתדלתי לחשוב חיובי ולדמיין דברים טובים וכו... אבל אולי על מישהי שאין לה כוחות זה עלול לגרום לחוסר הרפיה ומתח שגורמים ליותר קושי.

בקיצור - אל תרגישו אשמות. מי שלא רוצה פשוט לא תקרא את הדברים.
אבל העליתי את זה בתור נקודה למחשבה.

ושתהיה בע"ה לידה קלה לכל מי שעומדת ללדת...

1. כן, לרוב קשה לזהות אותה מבעד ל.... סתם!

2. אוכל, אוכל ואוכל, אבל אם את רוצה משהו קטן דווקא, אז אולי נעלי בית חמודות, שמיכת פליז מפנקת,

3. זה תלוי בה. לדעתי רוב הנשים משוועות לעזרה כזאת. אבל הכי חשוב לשאול אותה.

(יש כאלה שצעדיפות שיצאו עם הילדים החוצה, או שלא יגעו בבית כי זה משגע אותן שהן לא מוצאות דברים וכו'..)

4. טלפני מראש ותשאלי מתי נוח לה. תבואי לביקור קצרצר ובו תשאלי גם את השאלות לגבי סעיף 3.

יישר כוח!

אם יש לאם סבלנות, והיא אוהבת ילדים, ומסתדרת עם עול הבית כך שהוא מתפקד והילדים מטופחים ומושקעים, אז לא מן הנמנע שהיא יכולה בכיף להרשות לעצמה כל שנה שנתים.

אמא שעובדת שעות רבות מחוץ לבית או חסרת סבלנות, או אוהבת את השקט האישי בשבילה,או לא מסתדרת עם עבודות הבית, לדעתי כדאי לה ליצור מרווח של 3 שנים לפחות.

יש לי בת אחת בת שנתיים,ואני רוצה עוד מעט להפסיק עם הגלולות,כי אני לא רוצה מרווח גדול יותר משלוש שנים...ביני ובין אחיותיי יש מרווח של שלוש שנים,וזה היה נראה לי בסדר גמור...מצד אחד לא קרוב מדי, ומצד שני, לא רחוקות מדיי בגיל,ויש אפשרות לשפה משותפת...

כמה ילדים את רוצה? אחרי גיל 40 אי אפשר ללדת הרבה כי יש יותר סיכונים.
כאשר צעירים יותר יש יותר סבלנות לילדים ולכן לדעתי עדיף שבהתחלה הרווחים יהיו יותר קטנים.
בין השניים הראשונים אפשר אפילו רווח יחסית קטן כי עוד אין הרבה שצריך לטפל בהם.
אח"כ צריך לראות לפי הכוחות ובאמת לזכור שאח"כ את עלולה להצטער שלא היו לך עוד ילדים. וגם שכשהילדים יגדלו עוד יהיה  לך זמן לעצמך...
חוצמזה אני חושבת שאם פחות משקיעים בדברים השוליים אפשר להביא עוד ילדים - לדוג' - אני מקלה על עצמי ולא מניקה עד גיל מאוחר כדי שיהיה לי כוח וסבלנות גם לילדים האחרים. אני מראה להם סרט מדי פעם (בערך פעם בשבוע) כדי שיהיה לי קצת זמן לנוח ועוד... אם יש מישהי שיכולה גם לגדל ילדים צפופים וגם להשקיע בהם מאוד- כל הכבוד... אבל אני חושבת שרובן לא...

סה"כ אני חושבת שבהתחלה רווחים של שנתיים פחות או יותר ואחרי כמה ילדים אפשר יותר וזה גם תלוי אם יש לך ילדים שובבים או ממושמעים וצייתנים ואם יש לך בנים או בנות בקיצור, במחשבה שניה אני לא יודעת כמה כי זה נורא תלוי... לי יש 3 בנים ב"ה ואחד/אחת בדרך ואני חושבת שאם אני אלד רק בנים יהיה לי קשה ללדת הרבה... כי הם ב"ה עם אנרגיות... אז הפעם יש לי רווח של שנתיים וחצי ואני מקווה שלא יהיה קשה מדי.

ותמיד לזכור - שהכל מהקב"ה והוא גם יכול להחליט שלא תכנסי להריון גם 10 שנים...

 אמהות - ילדים זה שמחה

       בגדי הריון:
       ילד ראשון: את מתחילה ללבוש בגדי הריון מיד כאשר את מקבלת אישור שהינך בהריון.
       ילד שני: את לובשת את בגדייך הרגילים עד כמה שאת יכולה.
       ילד שלישי: בגדי ההריון שלך הם הבגדים הרגילים שלך.

       הכנה ללידה:
       ילד ראשון: את מתרגלת נשימות באדיקות
       ילד שני: את לא טורחת לתרגל כי את זוכרת שפעם שעברה, הנשימות לא עזרו בכלל
       ילד שלישי: את מבקשת אפידורל בחודש השמיני

       בגדי התינוק:
       ילד ראשון: את מכבסת את בגדי התינוק הנולד, מפרידה צבעים ומקפלת בצורה מסודרת ומניחה בתוך השידה
       ילד שני: את בודקת שהבגדים נקיים ומשליכה רק את אלו עם הכתמים הכהים
       ילד שלישי: בנים יכולים ללבוש ורוד, לא?

       דאגות:
       ילד ראשון: בסימן המצוקה הראשון, יללה או מבט זועף, את מרימה את התינוק
       ילד שני: את מרימה את התינוק כאשר היללות שלו מאיימות להעיר את הילד הראשון
       ילד שלישי: את מלמדת את הילד הראשון איך להפעיל את הנדנדה

       מוצץ:
       ילד ראשון: אם המוצץ נופל על הרצפה, את מרחיקה אותו מהתינוק עד שתגיעי הביתה, תשטפי ותרתיחי אותו
       ילד שני: כשהמוצץ נופל על הרצפה, את שוטפת אותו עם קצת מיץ מהבקבוק של התינוק
       ילד שלישי: את מנגבת אותו עם חולצתך ומכניסה אותו חזרה למקום

       החתלה:
       ילד ראשון: את מחליפה לו חיתול כל שעה, בין אם זה נחוץ או לא
       ילד שני: את מחליפה לו חיתול כל שעתיים-שלוש, אם יש צורך בכך
       ילד שלישי: את משתדלת להחליף לו חיתול לפני שאחרים יתחילו להתלונן על הריח, או אם את רואה שהוא מתדלדל בין הברכיים

       פעילות:
       ילד ראשון: את לוקחת את העולל לג'ימבורי, שיעורי שחייה ושעת סיפור
       ילד שני: את לוקחת אותו לג'ימבורי
       ילד שלישי: את לוקחת אותו לסופרמרקט ולניקוי יבש

       יציאה לבילוי:
       ילד ראשון: בפעם הראשונה שאת משאירה את התינוק עם שמרטפית, את מתקשרת הביתה 5 פעמים
       ילד שני: כשאת כבר עומדת בדלת בדרך החוצה, את נזכרת להשאיר מספר טלפון שניתן להשיגך
       ילד שלישי: את משאירה הוראה לשמרטפית לצלצל אליך רק אם היא רואה דם

       בבית:
       ילד ראשון: את מקצה נתח נכבד מזמנך בהתבוננות והתפעלות מהתינוק
       ילד שני: את מקצה זמן בכל יום בהתבוננות כדי להזהר שהילד הראשון לא מוחץ, דוחף או מרביץ לתינוק
       ילד שלישי: את מקצה מעט זמן בכל יום בהסתתרות מהילדים

       בליעת מטבעות:
       ילד ראשון: כשהילד הראשון בולע מטבע, את ממהרת עם הילד לבית-החולים ודורשת צילום רנטגן
       ילד שני: כשהילד השני בולע מטבע, את עוקבת בזהירות עד שהמטבע יוצא מהגוף
       ילד שלישי: כשהילד השלישי בולע מטבע, את מנכה זאת מדמי הכיס שלו

       העבירו זאת לכל מי שיש לו ילדים… או כל מי שמכיר מישהו עם ילדים… או כל מי שהיה ילד בעצמו

אני מאוד אוהבת אותו ואין לא ריח. זה לא מאוחר מדי- כל פעם שתעסי את העיסוי את מגדילה את הסיכוי למעבר חלק...

לגבי דולה- את יכולה לשלוח לי מייל ולהתייעץ אם זה נצרך/ מתאים/ מיותר עבורך ע"פ לידתך הקודמת, ותחושותייך כעת.

בהצלחה.

שלום לך,

מסניוני שמן שקדים הוא אפקטיבי ולא יקר ולכן אני ממליצה עליו, גם לעיסוי פריניאום לפני לידה וגם ללידה עצמה. אם לא היו לך תפרים בלידה ראשונה הסיכויים ללידה בלי תפרים בלידה שניה מאוד גבוהים ללא קשר לעיסוי כן או לא לפני לידה (אלא אם כן הפער במשקלים הוא מאוד משמעותי).

בלידה עם אפידורל אני לא רואה צורך בדולה אלא רק בתמיכה של בעל ומיילדת. אם יש עוד שאלות תשאלי ושיהיה בהצלחה רבה

לורן מיילדת

לעשות עיסויי. אני לא בטוחה שהעיסוי תורם במשהו (חוץ מאשר בלידה ראשונה שזה נותן קצת מושג לגבי המתיחה שאמורה לקרות בלידה, שאת התחושה הזו את מכירה כבר...). ואכן שמן נבט חיטה תורם לפטריה ולכן עדיף שמן אחר כמו שמן שקדים (שגם הריח שלו קצת הרבה יותר נעים....)

ואם אני לא טועה יש גם גישה הטוענת שעודף עיסוי (גם עם אפינו) עלול להחמיר עם הקרעים. יוקטנה, אני זוכרת נכון? או שהמצאתי?

אם ב"ה כבר יצא משם תינוק ללא קרעים אין סיבה שזה לא יקרה כך שוב.

לעניין הדולה, לעניות דעתי אם את סגורה מראש על אפידורל ואין מה לחשוב אחרת, אז הדולה די מיותרת בייחוד אם את לא בטוחה שתרגישי בנוח איתה. אסייג ואומר שאם ב"ה הלידה תתקדם מהר ולדוגמא לא תספיקי לקחת אפידורל אז היא יכולה מאוד לעזור. בעצם, בגלל שאת אחרי קיסרי אולי כן כדאי, בי בתי החולים עם יד קלה מידי על הסכין והיא יכולה לעזור לך להבין איפה ההתערבות נצרכת ואיפה לא, ומה לעשות ע"מ לקדם את הלידה בצורה הכי טובה. 

הלידה היחידה שיצאתי בה ללא תפרים היתה הלידה הראשונה.יכול להיות שהסיבה היתה שהלידה היתה הרבה יותר ארוכה, צירי הלחץ לקחו הרבה יותר זמן ובזמן כל ציר המיילדת השתמשה בשמן שקדים,שבו גם השתמשתי לעיסויים לקראת הלידה. מתוך 3 לידות זו היתה התינוקת הגדולה ביותר-3.995.

שתי הלידות אחרי היו מהירות למדי ובשתיהן היו קרעים{לא רציניים} בשני ההריונות האלה גם כמעט ולא עשיתי עיסוי לפני.

אני די בעד עיסוי עם כמות קטנטנה של שמן,בעדינות ועם שמן מתאים. וגם ללידה עצמה כאמור זה יכול לעזור.

כמו כל דבר.

זה די מפתיע מה שאת אומרת אבל בהחלט יכול להיות.

אגב בלידות מאוד מהירות ממליצים על תנוכות פחות אנכיות כמו עמידה על 6 ושכיבה על הצד ופחות על כריעה או עמידה, כי אז התינוק פשוט טס החוצה במהירות וזה עלול ליצור קרעים.

דבר ראשון לדבי השימוש בשמן, בהריון הקודם השתמשתי בשמן רק מהיום של התאריך שלי.. (כי אז הייתי אצל מישהי שהמליצה לי..)וילדתי לאחר 3 ימים. בלידה עצמה המילדת השתמשה. ב"ה לא היו לי קרעים רציניים (קצת פנימיים שלא הפריעו).

השאלה שלי לגבי השמן. יש לי עדיין את השמן מאז (לפני 2+). הוא של חברת ברא- שמן למסג' פירניאום וסימני מתיחה-רכיבים טבעיים בלבד. התאריך שלו עד 06/2009. הוא עלה לי 70 ש"ח וכמעט מלא. נראה לכן שאפשר עדיין להשתמש בו? הוא היה סגור בשקית כל הזמן. מה דעתכן? האמת אני מתקמצנת בעיקר בגלל הקטע הכספי. כי הוא היה יקר וחבל עליו.

אשמח לחוות דעת

סליחה שאני מקפיצה שרשור רחוק..

רציתי להתחיל להשתמש בשמן ואני לא ממש זוכרת מה אני אמורה לעשות. אשמח למסר"ש אם מישהי יכולהלעזור בענין.

תודה!!

בקשר לגזים-אז בלילה קמתי אליו ובאמת הבטן שלו היתה קשה
ואז נזכרתי שפעם ראיתי סרט  שהאמא השכיבה אותו על הגב והזיזה לו את הרגליים קדימה אחורה..
עשיתי לו את זה והוא פשוט נרגע אחרי 5 דק' וגם נרדם!
או שאני שמה אותו שהבטן שלו על הכתף וקצת מנענעת וזה גם ממש עוזר!
אז ב"ה שהגענו לתקופה הזאת ובעז"ה עוד מעט נעבור אותה

בקשר לנשימה מהפה\האף.
אני בטוחה שרוב הזמן הוא נושם מהאף,הפה שלו הרבה סגור
ומה בדבר הנקה או אכילה שלו?הוא בוודאי נושם מהאף..
לפעמים קמנו בלילה מקול חרישי של חרחורים..והפה היה סגור והאף נשמע מנוזל..

תינוקות קטנים מדברים מעט ובוכים הרבה. קשה מאוד לראות תינוק בוכה בלי להצליח לעזור לו!

חשוב לדעת שהרבה פעמים לא ניתן "להעלים" את הבעיה המציקה, אבל תמיד-תמיד ניתן לתת חיבוק וללחוש מילות אהבה, כך שהתינוק ירגיש וידע שהוא לפחות לא לבד, בהתמודדות הקשה!

אני יכולה לתאר לעצמי שגם להורים החדשים קשה מאוד! מה שהכי יעזור לתינוק זה הורים שהם בטוחים ביכולתם להבין את התינוק שלהם ולהרגיע אותו, וברוב המקרים זו באמת דרכו של עולם - ההורים הם שמכירים טוב מכולם את התינוק, והוא נרגע במהירות הגדולה ביותר במחיצתם.

מה שיגביר מאוד את הביטחון של ההורים הצעירים הוא הביטחון שאתם תפגינו בהם ובדרכם. הרבה אמירות מחזקות: "מדהים כמה הוא נרגע מהר בידיים שלך!"; "איזה תינוק חייכן!"; "איזה ריח נעים יש לתינוק!", ולהשתדל בלי אמירות מחלישות ("תחזיק לו את הראש!") או עצות שלא התבקשו ("אולי קר לו?").

כמובן שעזרה נחוצה מאוד להורים צעירים, אבל כדאי לדעת להציע אותה בדרך נעימה. במקום: "כמה הוא צורח! אולי תתני לי לנסות?!" אפשר להגיד: "את רוצה שאני אחזיק אותו קצת בשבילך שתוכלי לנוח/ללכת לשירותים/לשתות משהו/להתרענן במחשב?".

כמובן שלרוב ההורים לוקח יותר מ-10 דקות ללמוד להכיר את התינוק החדש ואת העדפותיו, אבל אפילו מחיר פעוט של ניסוי וטעיה בחודשים הראשונים, שווה מאוד את הביטחון העצמי שהם רוחשים עם כל הצלחה שלהם, וידיעה שהם עצמם הצליחו להבין את צרכיו של התינוק שלהם, ולהענות להם.

מקווה שהתקופה הקשה הראשונה תעבור בקלות לכל המשפחה!

האמת בתור תינוק הוא בכלל לא תינוק קשה,לפחות כך אמי טוענת.
שהוא ממש תינוק לפי הספר.

רק עכשיו היתה לנו תקופה שהוא בכה והוא לא היה רעב,והטוסיק שלו היה אדום אז אמרנו שאולי כואב לו מהטוסיק וואולי זה מגזים..

אחותי אחרי קיסרי,ככה שנורא קשה לה לטפל ולהרים אותו
לכן היא אצלנו ואנחנו מנסים לעזור לה.
אז בהתחלה מי שהיתה מקלחת אותו היתה רק אמי ואז היא לימדה אותה,ועכשיו אחותי מקלחת..אבל עדיין קצת קשה לה אז אנחנו כאן..
הפיקוד הגדול הוא של ההורים שלו,והם דווקא עושים זאת בהצלחה.

אין יום שאני לא חושבת עד כמה היה הכל יכול להיות פשוט יותר, אם אמא שלי ז"ל היתה עדיין בחיים! היא נפטרה במפתיע חודשיים לפני הולדת יונתן שלי, שהיה צריך להיות הנכד הבכור שלה.

מאחלת החלמה מהירה ושלמה לאחותך, ושתמשיכו להנות אחד מהשני - כל המשפחה!

לא מומלץ להתחיל להתאמן במכון כושר עד שישה שבועות אחרי לידה, בגלל נזקים אפשריים של רצפת האגן. צניחת רחם היא באמת ארוע קשה של פגיעה ברצפת האגן, אבל יש עוד הרבה אפשרויות לא נעימות בדרך: בריחת שתן (אחת מארבע נשים אחרי גיל חמישים!!!), בריחת גזים, צואה, וצניחות למיניהן (של שלפוחית השתן, הרקטום, וגם הרחם, כמו אצל המכרה שלך). מנוחה טובה של שישה שבועות אחרי הלידה מאפשרת לרצפת האגן להאסף ולהחזיק בצורה טובה את שלפוחית השתן, החלחולת (רקטום) והרחם. חשוב מאוד לבצע תרגילם לחיזוק רצפת האגן. את חלקם ניתן לבצע בזמן נסיעה, קריאה, צפיה בטלוויזיה... כדאי לבצע אותן כמה פעמים ביום (מתי שנזכרים), ובניגוד לחדר כושר - לאורך כל השנה ;) גם בהריון אפשר!

ואת יודעת מה? חדר כושר הוא בדרך כלל לא הבעיה! חדר כושר זו בעיה מאוד נדירה! הבעיה הנפוצה היא אישה ש"סתם" מרגישה צורך לבשל ארוחות מושקעות להמוני אורחים מספר שבועות אחרי לידה, או לצאת לטיולים עם כל המשפחה, או ללכת לקניות. מנוחה היא לא דבר נעים! מנוחה היא עבודה קשה! מאוד קשה לרוב הנשים להניח לאחרים לעזור להן (בטיפול בילדים הגדולים), לעשות בשבילן (כביסה וספונז'ה), ולתת להן (ארוחות מוכנות). לא נעים, קשה, אבל חשוב! לשכב כמה שיותר במיטה, כך שכמה שיותר שעות לא יהיה משקל על רצפת האגן. ברגע שנעמדים - רצפת האגן מתחילה לעבוד! ואם לא עבר מספיק זמן מהלידה, יש רווחים בין השרירים, ומה שלא צריך לרדת (שתן, גזים, וכן הלאה) - עלול לרדת.

מאחלת שכולנו נצליח לעמוד (לשכב) במשימה הקשה של מנוחה טובה אחרי הלידות!

שהוא יספר, זה די הגיוני שהוא יספר את זה מנקודת המבט שלו. מאיך שהוא עבר את הלידה.

אז נכון שהוא לא עבר את כל מה שאת עברת ואפילו לא קמצוץ מהכאבים אבל אני בטוחה, שהוא כן הזדהה עם כאבייך והיה מאד גאה בך שילדת ושאת מתאוששת וכו'. 

כשהוא מספר את יכולה להצטרף ולהוסיף את הדברים שחסרים וככה הסיפור של הלידה יהיה שלם.

בהצלחה בלידה הבאה.

לי יש תחביב לספר.. אבל אני מזהירה: א. זה יהיה ארוך. ב. לא לקנא בי! ממש לא היה לי קל..

אני לא מזלזלת בבעלי ובחוויה שלו, חלילה! אני באמת לא יודעת למה זה כ"כ מרגיז אותי. אאני מרגישה שאני לא בסדר שאני מתרגזת מזה, בגלל כל מה שכתבת. אבל אלו העובדות: אני לא מסוגלת לשמוע גברים מספרים על לידה. פשוט מעלה לי את הסעיף.

יום שני בבוקר, שבוע 37 פלוס משהו, הגדולה במעון והבעל בעבודה, אני מתאמבטת לי להנאתי, ותוך כדי אני אומרת לעצמי שאני מרגישה משהו מוזר בנרתיק, כאילו אין צוואר.. טוב, אולי זו עוד אחת מהקריזות של חודש תשיעי.

עדין יום שני, הפעם בערב. אני משכיבה את הפשושה והולכת לקורס הכנה רוחנית ללידה, שומעת מה ששומעת, וקובעת עם המדריכה פגישה אישית של הכנה, כי מצד אחד לא בא לי לחזור על כל הקורס מצד שני אני חייבת טכניקות התמודדות שהיו מאוד חסרות לי בלידה ראשונה, אחרי שלא רק שלא הצלחתי לנשום לפי הכללים, אלא גם לא הצלחתי לנשום בכלל.

יום שני בלילה.. אני מתארגנת, מכינה לי תיק ללימודים, בעלי החמוד מארגן לי טרמפ למחר בבוקר, אנחנו מארגנים קצת את הבית. כמעט הולכים לישון, ואז אני נזכרת שהשארתי ערימה ע-נ-קית של לבנים מלוכלכים על רצפת חדר האמבטיה (תזכרו את הפרט הזה..) טוב, אני אכניס אותם למכונה מחר לפני שאצא.. עכשיו כבר מאוחר להפעיל מכונה ואני גם עייפה.

השעה 12 וחצי בלילה. אני מנסה להירדם. כמו כל לילה, אלה הרגעים שהבטן מתעוררת... כמו כל לילה אני מנסה להתעלם ולהירדם בידיעה שמחר הכל יעבור, אבל אחרי כמה צירים כאלה אני אומרת לעצמי "הפעם זה כבר היה כואב." אחרי שזה לא עובר ולא עובר ולהירדם אני לא מצליחה, אני מעירה את בעלי, סתם כדי שיהיה לי למי להתלונן.. הוא מנסה להציע לי שאולי נמדוד זמנים, אבל אני בשלי- "לא אין צורך בוא נלך לישון ואולי זה יעבור.." אבל זה לא עובר (כמובן), ואני מתחילה כבר לסבול באמת. מודדים זמנים- ציר כל 3 דקות. אני יודעת רק לומר מתי הוא מתחיל, אבל לא מתי הוא נגמר, כי נהיית לי צביטה בגב התחתון שפשוט לא מרפה ממני. בשלב הזה אני מעבירה את הצירים בהישענות על הקיר וסיבובי אגן- זה לא פחות כואב, אבל לפחות עוזר לי להישאר בשקט..

הבעל מציע שנתארגן וניסע, ואני מתחלחלת מהרעיון, כאילו מה, אני לא יולדת היום, אז בשביל מה? בכל אופן, אמבולנס לא רציתי בשום אופן, מסיבה מאוד פשוטה: כשאת גרה בישוב וקוראת לאמבולנס, יש שתי אפשרויות למי שיילד אותך: או שזה יהיה מתנדב מתלהב בן 16, או שזה יהיה השכן שלך... תבחרי.. בינתים השעה כבר 1 ומשהו. אנחנו מתחילים להתלבט את מי מהשכונה אפשר להעיר בשעה כזאת כדי לקחת לו את הרכב (לתזכור- עדין ציר עצבני כל 3 דקות!)

טוב, החל מהשלב הזה הזיכרון כבר לא עובד אותו דבר.. בעלי שיחיה הלך להתקשר ולהביא רכב, אני בינתיים לבד ואפילו אין לי מושג, אני ממשיכה לדבר לבעלי ולספר לו כמה כואב לי ואין לי כוח ו..ו.. ומתחילה סבב ריצות מהחדר לשירותים ומהשירותים לחדר, פלוס כמה צירים מ-א-ו-ד כיפיים על האסלה, ואני לא יכולה אפילו לזוז בתוך המטר על מטר של השירותים.. העברתי אותם בתיפוף על הקיר הקרוב, שנראה לי לא היה מבייש אף אחד מהגדולים בתחום, הפקתי מקצבים מורכבים שלא ידעתי שהם קיימים אפילו.. ותוך כדי זה הפחד הזה של "אני מרגישה שזה לא התינוק, אבל אם הוא יצא פה פתאום..."

השעה כבר 2 וחצי בלילה (שעתיים מתחילת הצירים), או רבע לשלוש, אני כבר לא עוקבת.. בעלי חוזר ומודיע לי שהרכב מחכה לנו בחוץ, ובואי נתארגן וניסע. כאן הסתכלתי עליו בפרצוף של "תיסע אתה עם צירים כאלה. אני לא זזה מפה". לא יודעת למה, אבל פתאום הרגשתי שאני חייבת חייבת מים. הודעתי לאיש המופתע, שאני חייבת מים ולא מעניין אותי אני נכנסת עכשיו לאמבטיה. הוא הלך להדליק בוילר תוך כדי שאני קוראת אחריו "אבל היתה היום שמש, לא צריך".  בטח שלא צריך, לא היו לי מים חמים... האיש שואל אם אני צריכה משהו ואני מסכימה ברוב טובי שיזמין אמבולנס, אבל רק שלא יהיו גברים.

השעה שלוש (שעתיים וחצי מאז שהכל התחיל), אני באמבטיה עם מים קרים ועם צירים שא"א לתאר... ופתאום אני תופסת את עצמי וקולטת ש"אמאל'ה, אני צרחתי עכשיו... בדיוק כמו שהבטחתי לעצמי שבחיים לא אתן לעצמי להישמע.."

צוות מד"א מגיע אלינו הביתה, ב"ה עם מתנדבת מבוגרת שיודעת בדיוק מה עובר עלי. לפחות לידה אני לא מעיזה לצרוח ורק בוכה לה שכואב לי נורא וכואב לי נורא, עד שבשעה 3 ועשר דקות הפשוש מחליק החוצה בצווחות שבטח העירו את כל השכנים שעדיין לא התעוררו. אני זוכרת שקראתי איפשהוא על "רפלקס הפליטה" של הגוף- זה תיאר בדיוק את מה שהרגשתי- אפילו לא לחצתי, הוא פשוט נפלט..

מכאן מתחיל החלק הכיפי. הנקתי אותו ושכבתי לי ושאלתי איך זה שעדיין כואב לי (לפחות זה היה כאב נסבל) ורעדתי בלי שליטה והכינו לי תה צמחים מתוק, התינוק נעטף בשמיכה של אחותו הגדולה ועבר לאבא שלו והצוות התחיל בהתייעצויות אם לחכות שהשליה תצא או לקחת אותי ככה (תדמיינו לכם לעבור ככה מהאמבטיה לאמבולנס). בינתיים אני שמה לב לערימת הלבנים הענקית מתחילת הסיפור, שהתפזרה לה על כל החדר.. פאדיחות... ב"ה השליה יוצאת, אני מתקלחת (הגיעו מים חמים, תודה לבעלי שלא הקשיב לי), מתלבשת בבגדים של בני אדם נורמאליים, בעלי מארגן תיק, ואני רוצה לצאת אבל הצוות מתעקש לקחת אותי באלונקה.. טוב שיהיה. נוסעים, התינוק עלי, עדין עם השמיכה, בעלי מחזיק את אחותו שנשלפה מהמיטה ועדין משפשפת עיניים ולא מבינה מאיפה נפלה עליה הנסיעה הזאת באמצע הלילה (איך היא לא התעוררה אין לי מושג. חסד ה'..)  הנהג שואל אותנו לאיזה בי"ח לנסוע ואנחנו מסתכלים אחד על השני ואומרים לו ש..בעצם זה כבר ממש לא משנה עכשיו..

והחלק הכי כיף (חוץ מלשחזר את הכל ולקלוט שבעצם מהציר הראשון ועד לאחרון עברו שעתיים וארבעים דקות בדיוק) זה להיכנס למיון יולדות עם תינוק בידים שלי, פעוטה בידים של בעלי, ורק לראות את הפרצופים של כל המיילדות שלא מבינות מה נפל עליהן...

אגב, השכנים טוענים שהם ישנו מצויין. אני עדיין לא החלטתי אם אני מאמינה להם או לא.

חברתי לא הספיקה, ובעלה היה איתה בבית בזמן הלידה

היא מספרת שהפך להיות יותר רגיש ומבין ועוזרת עם הילדים

כי ראה וחווה את הכל ביחד...

נדמה לי שצריך להמתין בערך כ 3 חודשים, בין הפסקת הגלולות להריון חדש על מנת לתת לגוף להתנקות וכמובן לקחת גם חומצה פולית.

לדעתי צריך להיות במעקב כל הזמן עם הרופא. וכמובן בקשר לנושא הנ"ל.

למיטב ידעתי אין צורך להמתין אחרי הפסקת גלולות , הגלולות משפיעות על ההורמונים בגוף בזמן הנתון ולא  לאחר הפסקת הגלולות.

תמיד מומלץ לקחת חומצה פולית לפני הריון (ואפשר גם יחד עם גלולות)

בהצלחה