פורום הריון ולידה (עמוד 558)

לכן אמרתי לבעלי שהיום יתפלל מנחה מוקדם וערבית אחכ. ככה לא יקח לו שעה וחצי

לק"י

לנו נשאר להגעיל.

לשטוף את המטבח

להכין תיקים.

עוד כביסות.

ולגרום לילדים ללכת לישון (ורצוי אחרי מקלחת).

בגדול כל מה שנכנס תחת קטגוריית אוכל מגרה אותי כרגע.

הבית מרוקן ואני מרוקנת מכח.

וזה המאכל הקבוע של ימי שישי בצהריים מימי ילדותי.אז הזכרת לי כמה טעים זה היה 😋

הרופא הסיק שהיה ביוץ מאוחר

ממה שביררתי בזמנו, עד שבוע פער זה תקין 

אז זה הגיוני שאת באמת לא שבוע 9

אז בעצם כרגע היה אמור להיות 8+6, לא?

אבל נראה לי שמתקנים רק אם יש הבדל של שבוע, וזה בכל מקרה אין אצלך, לא משנה איך סופרים.

לי אישית זה לא נשמע מדאיג בכלל.

מזל טוב! המשך הריון תקין ומשעמם! 

הטכנאית לא היתה הראץ מוטרדת אבל טכנאית לא יכולה להגיד כלום בכל מקרה…

בעזרת ה׳ אני ממש מקווה שהוא בסדר הקטני החמודי

אצלי ב9+6, גם כן העובר תאם ל8+ משו, לא זוכרת בדיוק...

התחלנו עם בטני, ובכל המדידות הוא יצא קטן בשבוע.

אז הטכנאית אמרה שכדאי שננסה וגינלי, ובוגינלי בכל המידודת שעשתה (עשתה כמה כדי לוודא) יצא 9+3

(שזה היה מתאים בדיוק, כי בייצתי 3 ימים מאוחר. עקבתי אחרי הביוץ. וגם בבדיקת הדופק הוא היה מתאים 3 ימים אחורה)

אני היום הולכת לבדיקת דופק

הלחץ בשמיים!!!!!

פליז תרגיעו אותי שהכל יהיה בסדר

(כל המחזור היה ארוך וגם ההמתנה עד שהגיע היה איזה 40 יום)

והיא רופאה לחוצה אז אני נרגעת🤓

חסדי ה׳

שימשיך להתבשל לו בנחת ובבריאות

רק כדי לוודא שלא נהייתי משוגעת שמדמיינת פסים🙈

ביוץ היה רביעי חמישי שעבר.

בדיקוץ של איביי.

איך נגמלים מזה??

אבל יש מצב לפס חלש שלא רואים בתמונה

תחכי עוד כמה ימים

הלוואי שאני טועה

אבל אולי כדאי לבדוק שוב עוד כמה ימים? או בדיקת בטא?

יש שם משהו,בתור מדיימנת פסים סידרתית שם כן יש משו 😄

ביקשתי מהמוכרת שתלמד אותי לקשור

ולקח לי שעה להבין.

בסוף נסגרתי על קשירה אחת שאני מצליחה וזהו

קשירה בצורה שאוהבים...

ומקס' נעזרים באחות/גיסה לליל הסדר. 

נראה לי שמצד עזרה וארוח אחרי לידה בדר''כ הבת מקבלת מהאמא..וזה די הגיוני..

ומצד יחס והתרגשות..בדר''כ כל נכד מרגש ומשמח

אני גרה צמוד לאמא שלי

והיא כילו היתה בטוחה שאני מסתדרת וחזקה ובכלל לא צרחכה שום עזרה עם כלום

בסוף קצת פחות משבוע אחרי הלידה הלכנו לחמותי… היינו שם איזה שבוע וחצי שבועיים ואז חזרנו הביתה

ועכשיו אני לא ארגיש בנוח לעשות את זה כשאני יודעת שעוד רגע הבת שלה צריכה ללדת וכנראה תבוא להיות אצלה אחרי הלידה…

(ברוך ה׳ בית גדול אז לא בקטע של צפיפות. בקטע של לא להכביד יותר מידי…)

 זה קשה לפעמים במיוחד כשלך אין עזרה מאמא שלך

ואז את נשארת ככה הךי עסרה ובעיקר חם איזו תלישות מסויימת

גם לי משפחה שלי היא לא אופציה לכלום כמעט לא לעזרה ולא לקשר קרוב ..

ולפעמים סקוקה כתחליף למשפחה של בעלי..

ולא תמיד זה המצב

נגיד ברור שהבת תלך לאמא שלה אם תלדו ביחד

זה שאירחה אותך הפעם הקודמת זה מהמם אבל לא הנורמה בדר''כ..

אז לא היתי מצפה לזה שוב..

וגם לי כל פעם שיש לי הוכחה שאני חלק אבל לא חלק טבעי מהמשפחה..זה צובט

הן מתוקות הגיסות ומפרגנות

אבל לדוגמא

יארגנו מפגשי אחיות-לבד

יגיעו לבת מצווה משפחתית- ויקנו ילד כולן מתנה ולא יציעו לי להצטרף

כל מיני כאלה

לא בכוונה תחילה כמובן

לא כועסת

אבל צובט כי לי אין הקשר אחר בחיים

אבל כן העבודה היא לשחרר ציפיות עודפות

לא להסיק מזה מסקנות לא נכונות

אוהבים אותך את חשובה את חלק

אבל כן..זה לא כמו בת ואמא

אין מה לעשות 

אחות אחת לא גרה בארץ

ואמא עסוקה מאוד שבטוחה שהיא עוזרת אבל בפועל לפעמים לתפעל אותה ולבקש ממנה זה רק מכביד כי היא לחוצה מאוד…

חמותי באה איתי ללידה הקודמת, גם אמא שלי כמובן אבל גם חמותי, ועזרה לי יותר מאמא שלי עם ההנקה נגיד כי יש לה יותר נסיון עם זה מאמא שלי

אני כן קצת בונה עלייה יחסית👀

שיש לכן קשר טוב.

באמת!

שכשתלדי יתלהבו וישמחו איתך, ואז כשהיא תלד כל הצומי והיחס המוגברים יעברו אליה.

🤷🤷🤷

זה לא שתיזמנת ללדת איתה

מסוג הדברים שאין לנו באמת שליטה עליהם

מבינה אותך אבל באמת חבל להתבאס על דבר כזה.

בכללי, אני ראיתי שלידה שניה והלאה כבר הרבה פחות מתלהבים מלידה ראשונה. גם ביחס, בעזרה, בהתלהבות.. 

אבל באופן טיבעי זה אנושי והגיוני לגמרי. לא מדברת על ההורים, מדברת על הסביבה. ברור שלהורים ילד שני מרגש בעיני כמו ילד ראשון.

וגם מצד העזרה, הילד השני הוא כבר לא אותו שוק והלם להורים כמו הראשון, הם כבר קצת יותר יודעים לקראת מה הם הולכים ויכולים להסתדר עם פחות עזרה.

מי שצריך צומי זה אמא שלו בעיקר.

כל דבר שהוא לא פעם ראשונה- פחות מרגש.

לא רוצה לתת דוגמאות כדי לא להוזיל את העניין אבל תחשבי על זה ותראי שזה נכון.

את מגיעה ללידה ולאחריה כבר יותר מנוסה, יותר יודעת מה מתאים לך, צריכה להתאושש יותר מהר כדי לטפל גם בילדה הגדולה.

אז כן, אין מה לעשות..

אם נכנסת להריון בשביל לקבל צומי זה בעיה. 

ממש כמו בלידה הראשונה או כל אחת אחריה

לפעמים מרגישה הפוך

שעכשיו פנויה יותר נפשית רגועה יותר ומנוסה יותר

ומצליחה יותר להתרגש מהנס הזה ומהגידול הראשוני

אבל הסביבה זה משהו אחר

באמת לא אותו הדבר

אני מפעם לפעם מתרגשת יותר, מרגישה שאני הרבה יותר מבינה את גודל הנס ומה זה בעצם אומר עוד ילד.

אבל אין מה להשוות להתרגשות של הסביבה

וזה בסדר. אנושי וטבעי

וטוב שיש לתינוק את אמא שלו שמאוהבת בו😍

אף אחת לא נכנסת להריון בשביל לקבל צומי

וכל יולד צריכה יחס עןטף חם ואוהב.

אבל מבינה את הרצון ליחס מיוחד ומפנק

ודווקא אני חושבת שההתרגשות לא קשורה לאיזה מספר זה או אם זה ראשון או שני

אצל חמי וחמותי למשל, כל ילד שאני יולדת זאת התרגשות עצומה כי אני היחידה במשפחה שעדיין יולדת.. כל השאר הרבה יותר מבוגרות ממני וכבר סיימו ללדת

אז לא משנה להם איזה מספר

ונכון שיש את הנינים שנולדים כבר

אבל הם תמיד אומרים,

לנכדים יש פינה מיוחדת בלב..

כמו שהתלהבו בילד הראשון אצלך,

גם לבת מגיע שיתלהבו בילד בראשון אצלה

ויעזרו וכו..

וזה סופר מובן.

את כבר מנוסה, ישלך ילד אחד בבית

שעזרו לך בהתחלה איתו

ועכשיו תור האחות.

הוא צריך את אמא שלו מתפקדת

ועכשיו צריך להבין מה רמת התמיכה שיש לכל אמא

לא יודעת אם את גם הפותחת אבל זה מאוד תלוי מה רמת התמיכה שיש ליולדת מאמא שלה

וטבעי שכל יולדת תפנה לאמא שלה

ובמידה ויש מצב מורכב שהפותחת לא יכולה לקבל תמיכה מאמא שלה אז להיעזר בחמותה

שני נכדים בסמיכות כזו גדולה! יש מרגש מזה?

בטוחה שחמותך מרוב התרגשות תרצה לדלג בין שתיכן, לעזור לשתיכן, לראות את שני הנכדים החדשים שלה ביחד...

[טוב, כמובן שאני לא יכולה להיות בטוחה במאה אחוז, רק כותבת מהניסיון המשפחתי שלנו, כשנולדו נכדים יחסית צמודים זה לזה, וכמה התרגשות הייתה במשפחה כולה, ובעיקר לסבתא המאושרת...]

מטבע הדברים גיסתך תזדקק ליותר עזרה, כי אצלה זה ילד ראשון והיא לא יודעת מה זה לטפל בתינוק. מצד שני - את תזדקקי לעזרה מסוג שונה, עם הבת הגדולה שלך.

תאמיני שבע"ה תקבלי גם את העשרה שאת זקוקה לה, ובעיקר תתפללי על זה. אולי גם אמא שלך תבין שעכשיו את זקוקה יותר לעזרה - תתפללי גם על זה.

כמובן, כדאי לקראת מועד הלידה להתארגן על עזרה מבחינה טכנית, כדי להיות מעשיים ולא רק לסמוך על אחרים (שבעלך יהיה זמין יותר, או למצוא בייביסיטר וכדומה). אבל עדיין אפשר להתפלל ולהאמין...

[אני אישית דווקא קינאתי באלה במשפחה שילדו ביחד - זה נשמע לי ממש מרגש לעבור היריון ביחד עם קרובת משפחה ואז ללדת בסמוך ולדעת שיהיה בן דוד קרוב בגיל לילד שלי! לא זכיתי לזה, לצערי 😅]

אצלנו גם ב"ה יש משפחה גדולה.

וכמעט תמיד יצא שיולדים בסמיכות...

אין כיף כזה!

ומנסים לעזור לכולם במקביל...

אני מרגישה שהיחס שמקבלים הוא לפי מידת הפתיחות והרצון לערב את סבא וסבתא בהתרגשות ובגידול.

תשלחי תמונות, תספרי מה מאתגר אותך ואיזו סוג עזרה את מבקשת, תגיעי לבקר או שתציעי להם לבקר אצלכם.. כל דבר כזה יגביר את היחס מצידם.

סביר להניח שאם תשתבללי ותחכי שמישהו יתייחס זה פחות יקרה.

שיהיה בשעה טובה! ובני דודים צמודים זה כיף גדול כשהם גדלים ונהנים מזה..

לא נורא לא לקחת?

עם הפרנטאל אף פעם לא הסתדרתי 🤷‍♀️

ובאופן אישי אם יוצא שלא לקחתי כמה ימים אני לא בלחץ על זה... אבל לא יודעת אם זה נכון.

הכי מגיע לך אחרי שסיימת להכשיר לפסח..

אם הבית היה נקי הייתי יוצאת סיבוב ארוחת ערב בחוץ עם הילדים, בקטנה לא משהו .

ויי ,הלוואי עלי , חלק גדול פה לא יהיה נקי לפסח בפסח.

אבל לא אכפת לי

בסוף הבית יהיה כשר לפסח.

אז אולי יהיה קצת לחוץ ונעבוד כל הלילה אבל בסדר.. 

יותר מלחיץ אותי שלא עשינו קניות ומלא דברים אוזלים בחנויות.

אני כל כך רוצה לעזור למי שבעלה מגוייס

אם יש דרך מרחוק אשמחחח

זה באמת מרגיש לי לא אפשרי לבד בעיני

אולי ץסעי לכל החג וזהו?

וחיבוקקק

ולתת קצת מעצמי

אני ממש אוהבת לסדר ולנקות, זו הרבה פעמים תרפיה בשבילי

בתור נערה הייתי עושה בייביסטר לבנות דודות שלי מלאות בילדים קטנים וצפופים ותמיד היו חוזרות לבית מבריק או חדר משחקםי אחרי ניקיון יסודי, תלוי כמה רגועים היו הילדים

הלוואי ויכולתי

[אולי אעבוד בזה יום אחד

2 לידות שלי התחילו עם זה

(אחת גם בגלל משקל גדול וריבוי מים)

כאבי תופת (מהניסיון שלי, ככל שיותר כואב ככה יותר מועיל!)

אחרי זה התפתחה לי לידה רגילה וטבעית.

אפשר גם לנסות רפלקסולוגיה.

אין לי ניסיון עם זירוזים לא טבעיים.. בהצלחה!!

כמובן לא רופאה

אבל

היתי בהחלט שומעת עוד חוות דעת רפואית

אבל מנסיוני

על ריבוי מים קל אפשר להמשיך מעקב ולא צריך לזרז מעכשיו

ועץהערכת משקל גם לא תמיד מדוי קת

ואצלי היה 4 קילו הערכה בשסוע 38 וכן היה מדויק ואפילו לא הזכירו זרוז

רק בדקתי העמסת סוכר של 100לשלול סכרת

בסוף נולד טבעי בשבוע 40 באמת גדול אבל בלידה קלה מאוד ובלי תפרים

אצלך זה לידה ראשונה אז אולי אחרת כי הגוף פחות מתורגל

מה שכן היתי פשוט ממשיכה מעקב יחסית צמוד

ומנסה זרוזים טבעיים קודם

רםלקסולוגיה ודיקור סיני לזירוז טבעי

אצל מישהי מקצועית, וכמובן להמשיך מעקב רפואי ועוד כמה ימים לשקול שוב.

אין כמעט משקל ש*מחייב* קיסרי, זו בחירה שלך.

(מסייגת שאם את עם סוכרת,זה לא עודף משקל רגיל, וזה קצת יותר מסובך)

ריבוי מים לא היה

כן עובר גדול וזירוז

ממליצה לך בחום בכאב ועוד

לעשות הכל (!!!!!!!) כל מה שאת יכולה כדי לנסות לפתח לידה טבעית

אצלי קיבלתי זירוז והייתה לידה מאוד מאתגרת..

תעשי רפלקסולוגיה

סטריפינג

הליגה על חוף הים ומצידי תעלי את מגדלי עזריאלי 500 פעם

כמובן בלי לחץ, גם אם תלכי על זירוז יש כאלה שזה עובר להם יופי

אצלי פשוט היה קשוח.. 

גם לנו היה פעמיים מקרה דומה, לרוב הם הולכים לפי חוות דעת של הרופאים..והם ממש מנסים להיזהר מקיסרי במיוחד הלידות ראשונות כי זה מעלה הסיכון בלידות הבאות...

לי יצא לעשות זירוז, בגלל מקרה כזה ובהמלצת מכון פועה, ועבר בסדר גמור ב"ה. אבל זו גם היתה לידה חוזרת. לידה ראשונה הגוף מגיב שונה..

ותבקשי גם הערכת משקל קלינית סתם כדי להבין אם יש פער

למרות שמכון פועה אומרים להתייחס להערכת משקל באולטראסאונד... כי זה לפי נוסחאות כאלה שיותר נכון להסתמך עליהן, והערכת משקל קלינית היא בהתאם לניסיון. אבל מהניסיון שלי, גם מי שמבצע את הערכת משקל בא.ס צריך להיות מנוסה מאוד כדי להגיע להערכה תקינה.

כשנתבקשתי לעשות הערכת משקל בא.ס ע"י רופא (וזה היה יום לפני הלידה) - התינוק נולד בסוף בתוספת 25 גרם מההערכה בא.ס של הרופא

אני מכירה את אותו רופא והוא באמת מקצוען אמיתי, אבל סתם לשם השוואה - ההערכת משקל שלו שהיתה מדויקת באופן מפליא , היתה בפער של 400 גרם מההערכה שנעשתה ע"י טכנאית חצי שעה קודם.

שורה תחתונה, אני לא חושבת שתוכלי לקבל מהפורום הנחייה מה לעשות, בסוף יש סיכונים לכאן ולכאן ואנחנו לא גורמים רפואיים , בטח גם שלא מכירים את כל ההסטוריה והמעקב שעשית ואם את מרגישה שאת לא בטוחה בתשובה שקיבלת את יכולה לפנות לחוות דעת נוספת ובמקביל לדבר עם מכון פועה...

שיהיה בהצלחה ולידה קלה!!!!!!

לידה שניה שלי היה לי ירידת מים

לא התפתחו תנאים ללידה בכלל 36 שעות

ולא היה כבר ברירה לזירוז

התחלתי פיטוצין בפתיחה 0

באיזשהו שלב כשהתפתחו צירים הפחיתו מינון ונתנו לגוף להמשיך לבד

מידי פעם אם לא ראו התנגדות נתנו עוד קצת

ככה רק בהתאם לצורך

וילדתי טבעי

(ז.א. לקחתי בסוף בסוף אפידורל שבדיעבד אפילו לא חיבקו למשאבה כי ילדתי שניה אח"כ)

4 קילו בשבוע 38 זה לא מעט

הייתי הולכת לעוד הערכת משקל

אבל אם זה הכיוון בהחלט הייתי שוקלת זירוז

אבל מה? לידה אפידורלית לא נחשבת טבעית?

לא שזה משנה לי האמת, אבל סתם מעניין.

ולפותחת, היו לי 2 לידות שהתחילו בזירוז.

אחת היתה נוראית ממש והשניה מדהימה!!

וכחשבתי על הלידות, בסהכ הן היו דומות אבל כנראה הנקודת מבט שלי, ההכנה שלי והמקום שהייתי בו היה שונה...

יש לי לידות מהממות, עם אפידורל

רק יולדת וכבר באלי ללדת שוב 😂

ושמעתי משלושה נשים שילדו הרבה לידות,

והיתה פעם אחת שילדו ב"טעות" בלי אפידורל כי לא הספיקו וכו'

כולן חד משמעית אמרו,

לא מהססת לחזור לאפידורל.

ואחת גם אמרה שהיה לה איזה סיבוכון פעם עם האפידורל, ובכל זאת ילדה עוד שלושה אח''כ עם.

פחות משבועיים אחרי לידה ואני רק רוצה ללדת עוד שוב ובא לי עוד ילד ואני כמעט מקנאה בנשים בהריון😅

מתביישת מעצמי ומרגישה שאני לא משתלטת על עצמי חח

בעלי אומר שנס שהוא המבוגר האחראי והוא פה בשביל לרסן אותי

לי עזר לרצות את הלידה עצמה, להרגיש שזאת חוויה, לרצות לחוות כל רגע בה

לא לנסות רק לסיים ולהעביר את הכאב אלא לעבור כל ציר עם נשימות, לשלוט בסיטואציה עד כמה שאפשר

אם זאת לא לידה ראשונה אז לחשוב מה היה נעים יותר ומה פחות בלידות האחרות ואם ואיך אפשר לתקן את זה.

אז זה גם פרקטי, ללמוד על הצירים, נשימות, מקלחות, סוגי מוניטור, אולי דולה וכו

וגם מנטלית להבין שזה יכול להיות יותר ארוך ויותר קשה וכואב אבל את פה בשביל החוויה.

והכי חשוב, כל הזמן החזקתי בראש שאני רוצה תינוק בריא ושלם ואותי בריאה

שאני לא בתחרות עם אף אחד

לא כמה קלה היתה הלידה, לא כמה טבעית, לא כמה מהירה

העיקר העיקר הבריאות וכמה שזה לא מובן מאליו!

המון בהצלחה💓

לידה טבעית...

עניתי ככה כי הבנתי ממנה שזו ההגדרה שלה

ברוב בתי החולים לא יתנו לך ללדת רגיל....

כי לפי הפרוטוקול הערת משקל מעל 4 בלידה ראשונ  סה ניתוח

בלידותחוזרות זה משרל גבוה יותר

לי אחת הלידות התחילה בזרירוז מאפס.

והיה מעןלה

בכל אופן ברמה מעשית, צריך ללכת למיון יולדות של הבית חולים שבו את מתכננת ללדת, בשעות הבוקר 8:00, כשיש רופאים מומחים ממש לא בערב.

ואז הם יעשו הערכה ויגידו לך.

אבל במקום שבו את רוצה ללדת, שאז הם לוקחים אחריות.

ונגיד יש מצב,שיגידו לך תחזרי עוד כמה ימים... 

הגוף הוא שלה

ההחלטה היא שלה

הם יכולים להגיד שמצידם זאת ההמלצה

ובסדר

אבל היא יכולה גם לבחור אחרת

חתמתי על עשרות סירובי זרוז אגב

כי הסיבות היו ממש לא מוצדקות בעיני

והיה רופא חצוף שהעז לאיים עלי שאני כנראה רוצה תינוק מת כמו האישה בחדר ליד

(ושתהינו מה היתה הסיטואציה - הריון תקין לחלוטין.הכל בסדר .הערכת משקל ץקינה. שבוע 36(!) הגעתי למיון בגלל מיעוט קל בתנועות..היתי בספק וליתר בטחון נבדקתי הכל היה תקין לחלוטין והקטנה מאז בעטה בכיף כל הזמן.

שבוע 37 הגעתי לבדיקה בגלל משהו אחר(לא קשור לעובר..אלי..)

והרופא איים עלי אשני חייבת זרוז כי אם היו כמה עשות אם פחות תנועות לפני שבוע אז זה מסוכן וחייב לזרז והסברתי לו שמאז הכל מצוין ..

ו..לא הבנתי אותו האמת..

אגב לפעמים נכון לזרז!! מממש!!

מתייחסת בכובד ראש ולא מזלזלת

אבל רק הטרמנילוגיה הפריעה לי

בפועל יש מצב,שבית חולים אומר, אנחנו מנתחים בכזה מצב.

ואם היא לא רוצה, היא יכוחה ללכת לבית חולים רגיל...

ומסכימה על המורכבות שמצד אחד יש מקרים שזירוז מציל חיים. ומצד שני יש מצבים שסתם חבל לזרז

בעיני הגיוני להרגיש ככה גם בלי שום קשר לדיכאון..

מרוב עומס משימות יש רצון פשוט לברוח מהכל ולא להתחיל בכלל

כשהוא חוזר מהמילואים יש סוף סוף תחושה של אפשר להוריד את המשא מהכתפיים ומישהו אחר יסחב במקומי ויהיה אחראי ו...הופס מגלים שעיין אי אפשר להתפרק

הילדים שנכנסו לשגרה מסוימת שוב במערבולת ובהסתגלות (ואצלכם זה בא ביחד עם ההסתגלות ללידה ❤️), הבעל שככ חיכית שיהיה איתך והוא חזר אבל בכלל לא איתך כמו בדמיון שהצטייר לנו אז והחזיק אותנו בימים קשים-- שיגיע רגע והוא שוב יהיה כאן.. ועדיין צריך להתמודד ולתחזק הכל רק בלי הכוחות שמגיעים יחד עם השליחות המדהימה ואפילו להיפך- עם נפילת מתח...

שלא נדבר על פסח

שלא נדבר שאת שניה אחרי לידה (רק סיימת משכב לידה!)

אין לך עזרה מההורים

ו א ו

אם לא היית מרגישה ככה לא הייתי מאמינה שאת אנושית ... 💞

אז קודם כל שולחת חיבוק גדול

תני לעצמך את הלגיטימציה להרגיש מה שאת מרגישה בלי מצפון, ולדעת שזה יותר מהגיוני להיות עם ההצפה והתחושות האלה!

עכשיו אחרי זה, לפרקטיקה:

לתת לבעלך לעשות את הרשימה של מה שנשאר לנקות והוא חמץ (הנה הורדת ממך אחריות כבדה בפעולה יחסית פשוטה שהבעל מסוגל לעשות. ואת סומכת על מישו שידאג שהבית יהיה כשר בסוף לא משנה מה)

ושיחליט מה הוא מסוגל לעשות בראשון בערב/מוצ"ש..

אם אין משפחה אז לא להסס לקחת כל עזרה בתשלום שתוריד מעלייך את שאר העומס! מיקור חוץ הוא הכרחי בזמנים מסוימים, ולהתייחס לזה כאל הוצאות חובה כרגע במצב הנוכחי ולא כמותרות🙏🙏

-נער שינקה יחד עם בעלך כמה שעות ויסיימו את הבית כשאת בגינה עם הילדים למשל

-מישהי שתבוא להשגיח על הילדים/להוציא לגינה כשאת נחה/ מתקדמת קצת בנקיונות בקצב שלך/ מבשלת...

-לקנות משחקים חדשים ולא לעבור בכלל על שוםםםם משחק

-אוכל קנוי

וכן על זה הדרך

לפחות המחשבה בכיוון מורידה הרבה מהעומס הנפשי

ואז גם העומס הטכני ממילא הרבה יותר נסבל

(בסוגריים אשאל אם אתם חלק מקהילה? יודעים שבעלך היה מגויס ושילדת לאחרונה? אולי לרמוז לחברה שתעביר הלאה את המסר, ושיעזרו לכם קצת עם בישולים וכזה.. יש מקומות שממש מקובל)

ואחרי הכל

את מלכה אמיתית !!! 👑👑👑

תודה בשם כל עם ישראל שסחבת את כל זה עד עכשיו

המון מזל טוב על הקטנטונת💞 שתרגישי הקלה בעומס במהרה ושהחג ייכנס בנחת והנחת הזי תמשך איתך הלאה בע"ה🙏🙏❤️

וחיבוק ענק פותחת יקרה💜

זה לא נשמע דכאון, נשמע פשוט כמו מציאות קשה מאד!

מקווה שאחרי החג העומס יירד קצת.

נשמע ממש קשוח.

הגיוני שאת מרגישה שאין לך אויר.

חיבוק!

אבל עומס נוראי

אני במילואים הזכרתי לעצמי וגם לבעלי שלא אהב לשמוע את זה בכלל

שגם ביום יום אני עם המון עומס עליי כי הוא עסוק המון בחוץ

ובמילואים יש הרגשה שהריחוק הפיזי מהבית הופך אותו למלאך כזה וכל הזמן מפרגן מרחוק כי לא נוכח אבל במציאות הוא עמוס וטרוד מאוד מאוד

והמון עלינו הנשים.

וזה מציאות מורכבת של עייפות מתמשכת

.

ממליצה ממש לשבת בנחת ולעשות רשימות של משימות דחופות משימות חשובות משימות לא דחופות ולא חשובות אבל משמחות ומאירות

ולתייג לעצמי מה משימה שלי, מה משימה שאני אוכל לבקש מבעלי שיעשה ובאמת יעשה אותה ויוריד ממני.

מה משימות שאפשר למצוא להם תחליפים לביצוע- בתשלום או רעיונות אחרים

ובנוסף למצוא זמנים בתוך הכאוס לשבת ולנוח לנשות לעשות הרפיה, להקשיב למשהו מרענן אם את אוהבת שיעורים אז יש שיעורים של הרבנית חגית שירה, הרבנית רחל בזק ויעל פוזן.

ואם את אוהבת משהו אחר אפשר להקשיב להרפיה, או רק מוזיקה טובה.

וזה נותן כח.

ותעמידי מול המראה

ותגידי לעצמך שאת גיבורה

את מהממת

את אהובה

ועוד מילים טובות ומחזקות

ישר כח.

אבל אם את מרגישה כן מוצפת עדין וחוששת לדיכאון

על תהססי לפנות ליעוץ

זה חשוב וקריטי

לשפוך את הכל ולפנות מקום בלב, ולעשות סדר במחשבות 

אבל כדאי לעשות חושבים איך לעזור לעצמך קצת כדי שזה לא יגיע לשם. כמו שאם חלילה זה דיכאון וזה מחלה אז מטפלים. אז תחליטי שאת מטפלת הרגע ''טיפול מונע''. בעיקרון את יולדת ואמורה עדיין לנוחחח. אז ברור לי שזה לא אפשרי לגמרי. אבל את חייבת במידה מסויימת. חייבת. תביאי נערה לאח''צ עד השכבות ותשלמי לה אח''כ עלות של ניקיון שתאפס כלים כביסה מטאטא. מינימום שלוש פעמים בשבוע. ועוד לניקיון בסופ''ש. בבקרים אחרי החג תשני כשהקטנה ישנה. אין חשוב מזה. את יכולה לאכול שוקולד אבל כדאי פעם ביום ולא להגזים. ספורט זה מעולה במתינות ובהדרגה. זה אפשר עם הילדים גם. ומוזיקה. וכל מה שעושה לך שמח. גם אם זה לחצי שעה. זה מצטרף. ונותן אוויר ושפיות.

חיבוק גדול לך את ממש גיבורה! 

מישהי מקסימה מחולון

מוריה אלישע(המליצו לי פה בפורום כמה שמות והיא היתה מקסימה ממש ואהבתי כבר בשיחה) 

איך בוחרים? מתחילים משיחת יעוץ... שואלים מה שחשוב לך... ונותנים לתחושת בטן להחליט...

דולה את יכולה לסגור בכל שלב, גם בדרך לבית יולדות..

פשוט תלוי אם היא זמינה או לא

אני דיברתי עם כמה,

רציתי להרגיש עם הן נעימות לי

אם אנחנו על אותו קו

עד כמה היא זורמת איתי (תופתעי, אבל יש כאלה שמראש מורידות אותך מהחלום למשל של לידה בלי אפידורל למרות שכן מתחשק לך..)

בקיצור, שיחה מקדימה

יש החזר בסל הריון לדולה

תבררי אצלך בקופה כמה יש לך..

אצלי היה החזר של 1500 ש''ח שזה דיי משמעותי

כך ששילמתי על הכל ''רק'' 1000..

מהראשון ונכנסתי לסרטים.

הוא מתהפך מצד לצד?

בגדול זה עוד בסדר. אבל אין כמו לשמוע חוות דעת של רופא... יש כאלה שלא זוחלים וישר הולכים. מכירה שניים כאלה מהמשפחה שלי

היה לי ילד שבגיל תשעה חודשים עוד לא התהפך אפילו. היינו איתו בפיזיותרפיה, ובשלב מסוים הפיזיותרפסטית פשוט ויתרה על הזחילה (הוא לימד את עצמו להתקדם בישיבה על הרצפה) ועברה להתמקד בעמידה ובהליכה.

ב"ה בגיל שנה ותשעה חודשים הוא התחיל לצעוד, והיום ב"ה אין שום זכר לעיכוב שהיה לו (ואפילו לאט לאט כבר אין זכר לפחד שכנראה מנע ממנו את ההתפתחות).

לדעתי חכי עוד חודש, ובינתיים תנסי לעשות לו תרגילים מעודדי זחילה (תגגלי, מניחה שיש ברשת כאלה).

אם לא משתנה כלום - אז תפנו לפיזיותרפיה...

לדילוג על זחילה, חגורת כתפיים רופסת בהמשך החיים, שגוררת קושי ביציבה ובמוטוריקה עדינה וכו..

כדאי לטפל. זה שיש תינוקות שמדלגים למרות המאמצים זה נכון, אבל חבל להרים. ידיים מראש

אלא רק אם הגיל מתקדם והזחילה לא מגיעה.

אבל הבנתי שבימינו אומרים שלא בהכרח אי זחילה פוגעת בחגורת הכתפיים וכו'. בכל אופן, כך הפיזיותרפיסטית שהלכנו אליה נהגה...

כמו שכתבתי, הבן שלי לא זחל בכלל (וגם הבת שאחריו), ושניהם בסדר גמור היום, מסתדרים מצוין עם כתיבה ועם פעילויות מוטוריות שונות.

כמובן, כדאי להתייעץ עם פיזיותרפיסטית ליתר ביטחון...

זה ממש לא טוב הדילוג ..

אבל לפעמים זה פשוט קורה..

לכן המלצתי להתייעץ עם רופא מה הכי נכון

גם אני ידעתי כמו מה שכתבת,

עד שיצא לי להיפגש עם מרפאה בעיסוק

שהסבירה לי שבגלל שלילד יש בעיה בחגורת הכתפיים הוא לא זחל ולא להפך,

והתעקשות על זחילה לא תפתור את הבעיה הזו.

( היא עובדת ב הרבה כיתות א' ורואה שגם ילדים שהתעקשו איתם על זחילה וגם ילדים שלא- יש להם את אותו קושי בכתיבה).

בזמנו הפיזיותרפיסטית אמרה לנו שכדאי שנעבור לריפוי בעיסוק, כי הבעיה שמונעת ממנו את ההתפתחות היא לא פיזית אלא "נפשית" - כלומר, הוא פשוט פחד לעשות את הדברים שתינוקות אחרים עושים בלי מחשבה.

בסוף לא הספקנו להגיע לריפוי בעיסוק (התחיל ללכת ב"ה) אבל מעניין מה מרפאה בעיסוק הייתה אומרת עליו... (אם כי כמו שאמרתי ב"ה אנחנו לא רואים אצלו בעיות בכתיבה ובמוטוריקה, אז כנראה זה באמת הפחד...)

ולא עשיתם שום דבר להתגבר על הפחד?

( היה לי גם "פחדן" כזה😉, אז מעניין לשמוע על עוד כאלה)

אולי זו טעות... (האמת שמי שבעיקר סוחבת פחדים עד היום זו האחות שאחריו, שגם לא זחלה, אבל הלכה בגיל מוקדם יותר, ואיתה כבר לא הלכנו לפיזיותרפיה או ריפוי בעיסוק)

אצלו אני מרגישה שאלה בעיקר התסכולים שנצברו מאז, ועליהם יש לעבוד כעת...

אם הבעיה היא החולשה, אז מה כן יפתור אותה?

שהוא לא יזחל, ולא יכתטב נורמלי ויהיה כפוף?

כאילו מה היא מציעה במקום? 🤨

אלא מסתכלים על כל יציבות הגוו באופן כללי

שתהיה יציבות דיסטלית ( מרוחקת מהגוף- כלומר בידיים) אם אין יציבות פרוקסימלית (במרכז הגוף).

לכן גם בריםוי בעיסוק וגם בפזיותרפיה תמיד יעבדו על יציבות ה''גזע'' של הגוף שזה מרכז הגוף

ואז תתאפשר יציבות בידיים למטרות מוטוריקה עדינה כגון כיתיבה

ותתקשרי לתאר את המצב ולומר שזה דחוף (כי אחרת זה חצי שנה רק לאבחון לפני טיפול).

אני ממש ממש מאמינה בלהתחיל לטפל כשהדברים קטנים. מקסימום תבטלי את התור

ושניהם זחלו ממש יפה בהמשך

זה עוד תקין. אם אני זוכרת נכון עד גיל 10 ח' לפי הספר צריך להתחיל גחון (וגם הגיל הזה לא היה אצלנו)

עד גיל עשרה חודשים תקין שלא זוחל על שש

כרגע אין צורך בפיזיו, רופא ילדים לא יתן גם בשלב כזה..

שלי התחיל בתשעה חודשים לזחול גחון + שש בהפרש של כמה ימים והכל מעולה איתו ברוך ה' (היינו בפיזיו מסיבות אחרות, ובוודאות היא אמרה שזה תקין ולא נחשב עיכוב)

נראה שהוא כן בכיוון, מבחינתי אם התינוק מתקדם ביחס לעצמוכל עוד זה לא בפער חריג מידי זה בסדר.

נשמע שהוא ממש בשלב לפני הזחילה.

וכן, מאתגר כשהם לא עצמאיים...

אם הוא לא היה עושה כלום הייתי דואגת, אבל היה לא המצב ולא נראה לי שצריך פיזיו.

בהצלחה!

ה׳ נתן לי כח, אני גם מסתכלת אחורה ואומרת וואוו...

איזו כתיבה מדהימה ונוגעת!

ממש מרגש, קראתי את שניהם, מיוחד ממש🩵

את כותבת מהמם ❤

מרגשת ממש

שאלה טובה... בינתים המעיין קצת סתום. 

ב״ה שהגעתי אל המנוחה והנחלה. 

אבל הרעיון הוא למנף אותה גם לטוב

שנזכה כולנו!

היא בטוח תדע

אני חיכיתי לא מעט לצערי

(לפני כמה שנים, מקווה שזה עדיין ככה)

יישוב מתוק ומשפחתי. ממה שאני יודעת הוא לא גדול אז הוא משפחתי וקהילתי. אנשים תורניים מאוד. לא יודעת לגבי מוסדות... 

אבל לא פוסלים.. מוכנים לבדוק עוד אופציות

רק מלכתחילה הסגנון הוא יותר יצהר,רמת השרון, רמת גן...

אז אם יש מקומות יותר בסגנון הנל נשמח

שנחשב דוס אבל יש גם כאלה שלא. נוצרה סוג של תת קהילה שהיא עוד יותר דוסית והרבה אנשים שם גם קרובים לחסידות. יש גם את מעלה שלמה שזה גבעה של כוכב השחר ושם כולם בסגנון הזה.

אבל זה נשמע שתוכלו למצוא את עצמכם בכוכב השחר אם זה הסגנון שאת מחפשת.

תלכו לבדוק בועדת קליטה. ותבקשו איש קשר בסגנון שאמרת.

ישוב תורני, מוסדות חינוך מעולים. יש סניפים של אריאל ועוז (בכוכש יש עזרא).

אם יש לך שאלות יוצר ספציפיות אבדוק לך עם אמא שלי 

ואז יהיה אישור עקרוני (במידה ואת זכאית)

אחרי 30 יום תצטרכי לעדכן המשך שמירה ואז ישלמו לך על 30 הימים האלה 

אפשר לשלוח לו למלא בלי להגיע?