פורום הריון ולידה (עמוד 559)

גם אני החלפתי מתישהו לאטרוגסטן (מדופסטון)

ולא זוכרת מה היו התופעות

אם הייתי חווה דימום חדש מוגזם נסעתי להיבדק,

אבל האמת לרוב פשוט קיבלתי את זה שגם אם נוסעת להיבדק זה שלב שאין מה לעשות בו חוץ מלהתקע שעות במיון.

החל משבוע 23-24 כן חשוב להתייחס לתופעות כי העובר בר חיות 

הנרות ולחזור לדופסטון

אולי הרופאה תקבל אבחנה שהנרות מגרים את הרחם שלי וגורמים לדימום נוזלי?

לא יודעת מה לחשוב 

אני קיבלתי את המזרק בבית מרקחת,

בשביל להכניס אותו

אבל היה לי יותר נוח עם האצבע 

מכינה בטוסטר מפרוסות לחם לפעמים מוסיפה מעל שמן זית וזעתר או שום גבישי ושמיר מיובש,

קרח אמור לעזור- גלידות, ארטיקים, שלוקים

ומזל טוב!! שיהיה בקלות!!

צנימים, קרקרים, פרכיות, בייגלה, עבדי, גריסני, טוסטים יבשים כאילו הכנתי טוסט עם גבינה ומלח

וגם גבינה עשה לי טוב, גבינה לבנה בלבד לא צהובה או כאלה

אני גם אהבתי ממש נודלס לבן לבן זאת אומרת נודלס של אוסם, מלח, מים חמים ומחכה שיהיה מוכן

לא יכלתי לאכול משהו עם טעם לאט לאט זה עבר

עכשיו שבוע 23 לא מפסיקה לאכול🙈🙈🙈🙈

כבר לא זוכרת כי זה לא בבום

לגבי זה שאת לא אוהבת אני מבינה אבל אולי תנסי..

ועוד משהו, חייתי על בונבון לא יודעת מאיפה החשק הזה הגיע אבל אכלתי ממנו המוןןןןן

תודהה

כמו מילון, רמזור, מנטה.

כאלה אן טעם מאד אנמי.

אבל כאמור כל אחת וכל הריון וענייניו.

היה הריון שחייתי במשך חודש על גרעינים שחורים. זה עם חלבונים, קטן וכל היום הפה עסוק.

זה פשוט ניסוי ותהייה

בהריון הראשון, חייתי על בקבוק מיץ ענבים קטן, כל יום פשוט קניתי בדרך לעבודה ושקית של בורקס גבינה.

הדבר היחידי שלא עשה לי בחילות/צרבות

אין לי משהו מעודד, כי הכל- גם כל מה שממליצים: צנימים, בייגלה, קרקרים וכו'- הכל משאיר לי טעם מגעיל. ניסיתי הרבה חמוצים- זה עושה כאב בטן באיזשהו שלב. חלבי עושה עוד יותר גרוע. אפילו עגבניות, בגלל שהן קצת מתוקות משאירות טעם דוחה. בקיצור, התייאשתי קצת ופשוט מחכה שהשלב הזה יעבור.

במקום לעזור לך רק פרקתי, סליחה.

אין לי הרבה טיפים

רק זוכרת שכשהייתי בתחילת ההריון עם בחילות איומות, ריח מסריח באופן תמידי וטעם של חלודה ומתכת בפה

לא יכולתי לחשוב על כלום להכניס לפה.

פשוט כלום

וכל העצות שנתנו לי : לחם קלוי, קרקרים וכו' לא הבנתי איך יש סיכוי בכלל שאוכל את זה.

באמת שהיה ממש ממש קשה.

והקאתי כמויות, אם אכלתי הקאתי את האוכל ואם לא אכלתי הקאתי מיצי קיבה בררררר

מה שלי עזר באופן חלקי זה לקחת דיקלקטין שהפחית קצת ממש קצת את ההקאות והבחילות.

בהמשך שהרגשתי יותר טוב דברים קפואים

באופן מאוד מפתיע הייתי אוכלת שניצל תירס קפוא. בלי לחמם אותו חס ושלום

לא הרגשתי שום טעם וזה פשוט עבר לי בגרון.

עוד יותר בהמשך שהרגשתי טוב יותר ארטיקים ואייס קפה.

אוכל לא מתובל, קצת חלבי אצלי הכי הולך בהתחלה.

מים קרים, תה קמומיל  או שומר להרגיע את הבטן, קרח, סודה, גם כן בכמויות קטנות כל היום.

לאכול מיד בבוקר משהו יבש גם אם מרגיש כמו חצץ בפה, מאוד עוזר כדי למנוע ואפילו בקצת את הבחילה

עייפות - ללכת לישון מוקדם ולהקל במה שאפשר.

במצב כזה המוטו צריך להיות לחם לאכול ובגד ללבוש, כל מה שמעבר יחכה או שייעשה ע"י עזרה חיצונית.

יש סוכריות מציצה עם ג'ינג'ר ואולי b 13 בבית מרקחת שזה מקל קצת.

תרופות סבתא שלי עזרו בהתחלה-

תה קמומיל עם דבש- שנייהם עזרו לבחילות

ג'ינג'ר

חייתי על תה קמומיל חצי ההריון בערך, אחרי שחמותי מצאה את זה באיזה ספר ישן של צמחי מרפא והמליצה לי לנסות ולהפתעתי עזר. במצבים קשים שתיתי את זה חם בלי שום ממתיק.

המון כח ובריאות ושיעבור בקלות האפשרית❤️

בלי להוציא ומתייבשת-

תפני לרופאת נשים למרשם לדיקלקטין או עירוי פראמין. 

שניה לפני הגוף שלי בחרדות ורעידות. מתחילה נשימות עמוקות כדי לנסות להעביר..

אבל מרגישה כל הזמן בטן מקרקרת, בלי יכולת לאכול ככ.. עקב הבחילות שיגיעו וטעם הלוואי

אולי תנסי לשנות מחשבה לגבי הקאות?

המתב שלך הוא שאת חלשה ככ בגלל פחד בעצם. לא בגלל שאת באמת מקיאה. אלא מהחשש להקיא את נמנעת מלאכול.

טעם לוואי ובחילות זה ממש לא סוכריות, זה מציק ואני גם חוויתי את זה.

אבל את חייבת לאכול בשבילך ובשביל העובר/ית

תנסי אולי לשנות את הדיבור הפנימי-

'מקסימום אקיא' 'ברגע שמקיאים מרגישים הקלה והבחילה נפסקת' 'גם כשמקיאים משהו נשאר בגוף' (זה נכון אגב)

להימנע מלאכול זו לא אוםציה

בפתיחה 9.5 רק כי הגעתי למצב שהרגשתי שאני עומדת להקיא ולא יכלתי להכיל זאת....

אצלי עם התקן לא הורמונלי היו כאבים נוראיים בבטן תחתונה, כמו כאבי מחזור אבל בחיים לא היה לי כזה, ברמה שהרופא שלח אותי ל-CT. בסוף הבנתי שזה פשוט כאבים שההתקן עושה, כי כשהוצאתי אותו הכאבים נעלמו כלא היו.

לא היו לי כאבים כאלה כשהנקתי ולא קיבלתי מחזור, הם התחילו כשחזרתי לקבל אבל זה היה כאבי מחזור לא בדימום, בסוף עליתי על זה שאלה כאבי ביוץ כי זה היה בדיוק באותם זמנים

יותר ממה שאני רגילה.

אני עם התקן נובה טי.

הרגשתי את הגב התחתון כל היום.

מבאס המחיר הזה, יחד עם מחיר של כתמים, התארכות והכבדת הווסת. מבאס מבאס.

ערכה - רק עכשיו קלטתי שכתבת לא בדימום. בינתיים לא זוכרת שכאב.

סליחה אם זה לא מעודד אותך.. 

לא חושבת שיהיה לרופאת נשים מה להגיד.. אין מה לראות באולטרסאטנד בשלב כזה גם אם זה כן הריון.. 

ואם אין לך תוצאות של בדיקת דם לא בטוח שתתייחס לזה.. 

מוסיפה- היה לי הריון שהתחיל עם דימומים, אבל לא בכמות ובשטף של ווסת כמו שאת מתארת.. 

ושטף של ווסת...

בגלל זה ציינתי התחלת ווסת. אצלי בכל אופן התחלת ווסת זה ממש ממש בקטנה.. כמו בסוף ווסת.

חשבתי שאולי בבבדיקה יראו לפחות שק 

אם את עכשיו בזמן שהיית אמורה לקבל זה אומר סביבות שבוע 4... לא בטוח שיהיה מה לראות..

אם זה כתמים ולא שטף אז תעשי מחר בדיקת דם ותדעי יותר איך להתקדם. אם יש בטא גבוהה אז תבקשי תמיכה להריון בגלל הדימומים. אם בטא נמוכה תצטרכי לעשות שוב עוד יומיים לוודא הכפלה.. 

הדימום שהיה לך יכול להיות דימום של השרשת העובר ברחם, ולאו דווקא התחלה של מחזור..

הבדיקת דם זה הכי מדויק כדי לדעת ומאחלת לך שתגלי את התשובה שאת רוצה 

חשבתי על זה אבל ההשרשה מתרחשת קצת יותר מוקדם לא?

מתפללת שזה אכן הריון תקין...

לפי מה שכתוב באתרים עם מידע ההשתרשות היא 6-9 ימים אחרי הביוץ / בשבוע השני של ההריון (שזה יוצא בערך אותו טווח זמן).

אני מקווה שזה מה שזה ובכל מקרה הבדיקת דם תתן לך את האינדיקציה הכי טובה. בהצלחה ❤️

מצב של הריון תקין עם דימומים

ויכול להיות הריון כימי

בכא רק בדיקת דם לבטא תתן לך עכשעו אינדקציה למצב ולא בדיקת א.ס

לא רואין עכשיו כלום.

מתחילים לראו. משבוע 6 פלוס

אז חבל על המאמץ

אם הייתה בדיקה חיובית ויש דימומים את חייבת להיבדק אצל רופא

זה יכול גם להיות שלא נדע חוץ רחמי

אני לא באה להפחיד אותך בכוונה אלא חשוב שתהיה מודעות

גם כשמגיעים למיון עם סיפור של הריון ודימום בהתחלה הם קודם עושים בדיקת הריון כמו בדיקה ביתית

כדי לראות אם יוצא חיובי ובנוסף עושים בדיקת בטא

ויכולה להגיד לך שהיה לי הריון עם דימום הרבה זמן והיום הילד הזה בן 11 ברוך ה' אז זו לגמרי אופציה טובה ואופטימית

אבל חשוב להיבדק היום

לא נבדקתי,אבל המשיך הדימום ובטא שלילית.

אז,ככהנ הריון כימי או שהבדיקה הייתה שגויה

המשיך הדימום. בטא שלילית. אז או הריון כימי והבטא הספיקה לרדת ממש מהר או שהפס היה שגוי.

כבר מיואשת קצת

סיפור מזעזע.

קשה לקריאה

גם מתנה להורים שלי וגם לחברה

פשוט ספר שלא יוצא מהראש, מטלטל וסוחף

לחשוב שזה סיפור אמיתי..

ממליצה לכל אחת

בנוסף, אם לא קראת יש פרק נוסף של מאחורי הקלעים שלא נכנס לספר באתר של בין הזמנים 

ממליצה בחום, ולא אין לי אחוזים אצלה

וגם ב"ה לא חוויתי או מכירה מישהו מהקרובים שלי שחווה כזה דבר אבל היה לי מרתק ועוצר נשימה לקרוא ונתן לי המון נקודות הסתכלות חדשות

אגב, שכנעתי את בעלי לקרוא את זה הספר הזה (וגם את ראויה שהמלצתע) וזה היה אחד הקשים לשכנע ואח"כ הוא לא הפסיק להודות לי

אין כמו לנתח ספר ולכאוב יחד עם בעלך..

אם התחברת להכל סיפור של פיקסלים

סופרת חרדית ומיועד לציבור חרדי

ומדבר על פגיעה מינית

ספר עוצמתי ביותר

השאר לקנות ספר

תכתבי בגוגל ראויה כבר תראי איפה אפשר לקנות

חפשי בגוגל 'ראויה' יש שם לדעתי פרק ראשון חינם

אויש חח עכשיו רואה את התגובה של ברונזה

ניסיתי לשכנע את עצמי להפסיק ולא הצלחתי.

אוף!

לא יכולה לחשוב שיש נשים שעוברות כזה התעללות.

ועזבו את האלימות הפיזית, יותר הפריע לי ההקטנה והזלזול.

קראתי בהמשכים באתר בין הזמנים.

וגם ממליצה על הספר ראויה, אותו סגנון. מאוד מטלטל.

אותו אגב יותר נהניתי לקרוא.

באמת יש לי תאומה

אולי זאת את ?

רק בגלל זה אני רוצה שיהיו לי ילדים תאומים 

רפואה שלמה!

בדיוק הלך לישון לילה בלי לינוק בכלל

בא לי לבכות…

מקווה שיקום בקרוב

בעז"ה זה יסתדר

את גם יכולה לשאוב אם בא לך

איבדתי את זה פחות או יותר עליו הרב שלו הסביר לו מה המצב והוא התחיל להיות יותר כזה בעדי

אבל בתכלס זה קורה עם ילדים מרצים , יש בהם צורך מולד לרצות את המשפחה שלהם… זה מה שחוויתי

חיבוק לא פשוט! 

בעלי הוא ילד מרצה

וזה קשוח!!!!!!

כבר לא יכולה לשאת את זה כי הכל נופל עלי

הוא הרגע צרח עלי בטלפון כי בכיתי לו שאפילו עכשיו המשפחה שלו לא רוצים אותנו ומה הסיפור שלהם

שמתקשרים שלושה חודשים קודם ראש השנה לדבר על החג

די אין לי כוחות לזה יותר זו התנהגות הזויה!

ואנחנו נשואים קרוב לעשור ב"ה, זה לא משהו חדש.. אבל זה כבר הופך לבלתי נסבל 

ברמה שאני מרגישה שהוא מסוגל לדרוך עלי העיקר שחלילה האחיות הקדושות שלו לא יפגעו, או אמא שלו

כנראה נקודה מאוד כואבת אצלו . כנראה שהוא אף פעם לא קיבל את האישור הזה מהם .. ואת מזהה את כל מה שלא טוב בהם ומה שמפריע לך בהם וזה עוד יותר כואב לו כי להכחיש כנראה מה שהגן עליו אבל עכשו הוא במקום רגיש - בן אדם שצורח זה בן אדם פגוע . זה לא קל להתמודד עם המציאות הזאת . לא כי את לא בסדר כי המציאות לפעמים נותנת סטירה לא נעימה ואין לו איך לברוח

וזה לא סבבה שהוא צורח עלייך ולא סבבה שאין מקום לרגשות שלך כנראה שהפצע שלו גדול … שוב לא מצדיקה אלא מבינה אותך

אם יש דמות שמוסכמת על שניכם הייתי פונה 

ונבונה

אבל הרבה פעמים הוא זורק לי שאני מגזימה ולמה אני לא מחליקה דברים

או עושה פרצוף משועמם אם מדברת על פגיעה כלשהי

ואת חמותי אני ממש מכבדת והוא יודע את זה

וחמותי מעריכה אותי מאוד על הכנות שלי שאני יכולה להתקשר לומר לה שנפגעתי וזה לא בסדר וכו'

אבל יש לה בנות ששולטות בה וזה קשוח נורא כל פעם מחדש שהיא מנוהלת על ידן

וכן אני טיפוס שמוציאה את כל מה שיושב בלב והוא ממש מתבאס שאני גם אומרת לו את כל מה שחושבת

ולפעמים גם בלי טקאט אבל המסקנה שלי מהעניין היא שהוא פשוט לא יודע להכיל את הכאב שלי

ותמיד מגונן עליהם קודם וזה מה שכואב לי ומעצים את הפגיעה.

נראה לי את מחפשת ממנו את הבטחון הזה שהוא לצידך והוא מפספס את זה

אני חושבת שאת צריכה לדבר איתו להגיד לו מה *את* מרגישה ומה את צריכה ממנו

כי לשנות אותך הוא לא ישנה, לא יעזור להאשים אותך ברגישות יתר זה מה שאת מרגישה . אם כנראה היה מבין ורואה ת הכאב שלך יותר - כנראה היית פחות מחפשת הצדקה למה שאת מרגישה ופחות מעלה את הכאב הזה בפניו

אם הוא מוכן ללכת לטיפול זוגי אני חושבת שזה מצוין בנושא הזה זה ממש עזר לי ולבעלי לצאת מהמשבר הזה כי פשוט רתחתי

אם הוא /את לא בקטע תנסי לדבר איתו באמת שיחה מלב אל לב 

אני יכולה לספר על עצמי שעשיתי הרבה עבודה ב'לא להיפגע' ולהבין שזה הם, וזה שלהם.

וגם בעלי היה מגן עליהם בהתחלה, ולימדתי אותו שאני מצפה ממנו שיקשיב לי, יכיל אותי ויהיה איתי בקושי, לא שיסכים איתי.

אני מבינה שזאת המשפחה שלו. לאט לאט הוא גם התקרב לעמדה שלי יותר.

אני מאוד מכבדת את חמותי, אבל וואלה, זה קשה ממש. מעדיפה לשמור מרחק ולא להגיע יותר מדי. אני חושבת שהריחוק יותר טוב לנו ככמשפחה וכזוג, ושומר עלי

מזדהה מאוד עם המקרה, רק שאני פה כמו בעלך...

אין לך מושג כמה זה שורף בנשמה לראות את אשתי/בעלי לא סובל את המשפחה שלי!!

כל כך קשה לשמוע משפטים קשים על אמא שלך, או אחותך, יותר פוגע אפילו מלדבר עליי ביקורת.

מבטיחה לך שהוא מודע לזה שאחיות שלו לא מאה. .בטוחה שהוא יודע טוב מאוד כמה שהן בעייתיות. אבל מכאן ועד לשמוע ביקורת מאשתך עליהן זה ממש קשה. אני לא אומרת שתספגי בשקט, רק תביני גם את המקום שלו.

את צריכה קודם כל לנתק מגע. אם אמרו - תמצאו לכם מקום לראש השנה. אל תקחי את זה שדיברו אלייך, אלא תני לבעלך לנהל את השיח איתם. אם הן מדברות ככה לבעלך זה אח שלהן, זה משהו אחר. ולפעמים אחים מדברים לא יפה אחד לשני, אבל סולחים ומכילים. אבל אם דיברו *אלייך*, שאת גיסה, זה אחרת וההתנסחות הזאת לא מקובלת. אצלנו בדברים שצריך לתאם הגעה, או כל דבר אחר, אני מתנהלת מול המשפחה שלי ובעלי מול המשפחה שלו, ואז אם עשו משהו לא יפה, אני לא לוקחת את זה על עצמי, אלא זה שלו מול אחיות שלו, ואחים לא תמיד נחמדים , לא לוקחת קשה.

דבר שני, כמה שפחות לתת ביקורת על המשפחה שלו, תסכימי איתי שיש דברים שלא חייבים להגיד. ויש דברים שזה בסיסי כי לא מכבדים אותך. אם יש לך מקום אחר לפרוק, כמו למשל לחברה אחת טובה, או אחות אחת טובה , או מטפלת, זה יוריד ממנו וככה פחות פיצוצים ביניכם.

בסוף, אם באמת דיברו אלייך לא יפה, תעשי חושבים אם אפשר להחליק, ולהבין שהגיסה הזאת בעייתית , ולא לקחת את זה אלייך, אלא להבין שזה שלה ההתנהגות ההזויה הזאת, או שזה מאוד פוגע ואי אפשר להעביר הלאה אז כן תגידי לבעלך שיגונן עלייך. אבל לא על כל דבר, כי הוא לא יכול להכיל כל כך הרבה תלונות, בסוף זה המשפחה שלו וזה פוגע גם בו. 

שבוע שעבר אמרה משו כמו :"***(השם שלי) תוסיף עוד כמה שקלים כדי שזה יהיה בצבע שהיא אוהבת"

מה הקשרררר מהההה מהה

ואי

לפי איך שהם מתנהגים אליך, אם הוא רק יעז להגיד משהו הם יפגעו בו. השאלה שלי - לו זה לא מפריע?

זה שאומר שאת פגיעה, שוב, כנראה גדל באווירה הזו שמי שנפגע=רגיש מדי.

אני חושבת כמוך שההתנהגות שלהם לא יפה וגם לא מצדיקה את בעלך,

מה כן?

לעמוד ע"כ שזה מפריע לך ואת לא רוצה לה שיך לחוות את זה, ז"א להוריד תדירות מפגשים.

את יכולה להגיד שלהרבה אנשים הסגנון דיבור הזה מציק ואת לא יחידה בכלל ולהיות רגועה ובטוחה בזה, בד"כ אחרי תקופה זה אמור לעזור.

העניין הוא לא להתווכח על זה, מצד אחד לעמוד על שלך מצד שני לעשות את זה בצורה רגועה ומכבדת.

המון בהצלחה! 

בהתחלה היינו מבקרים המון ובאים לשבתות המון

ואז התחיל להיות לא נחמד, אז במקום לריב עם המשפחה שלו או איתו

פשוט החלטתי שצריך להיות יותר בבית, שבתות יותר בבית

ובאמת זה עשה הרבה

הם פתאום נחמדים גם  כי הנוכחות שלנו כבר לא מובנת מאליה, ואולי הבינו שנפגעתי והם לא רוצים "לאבד" את הנוכחות של האח והאחיינים/נכדים שלהם

אבל בכל מקרה עשה טוב

גם האמת אין כ"כ ממה..

חמותי יש לה דיבורים לא מהעולם הזה ואין מה לנסות להתווכח איתה בכלל.

יש הרבה סטיגמות, הוא לא יגיד נשהו כמו זה לא נכון או לא נכון בהכרח או משהו כזה.

אבל איזה משהו ספציפי שיגידו עלי.

נגיד הם לא יגידו את פועלת לא נכון עם הילדים, אלא היא תיקח את הילדים ותנסה "לחנך" בדרך שלה, בעלי לא יעשה כלום, אם אני רוצה אני פשוט אקח אותם ולא אתן לה לעשות להם סדרת חינוך.

נגיד פעם הבת שלי הייתה בטיפול אצל קלינאית תקשורת והקלינאית אמרה בפירוש לא לעשות דברים מסויימים, וגם מה שכן לעשות אז רק ההורים עושים ולא מישהו אחר,

וחמותי החליטה שהיא הכי מבינה איך צריך לעבוד איתה, וממש התעצבנתי שבעלי לא אומר לה כלום, בסוף הילדה מעצמה לא דיברה איתה איזה שנה עד שחמותי הפסיקה עם זה, אבל בעלי בחיים לא יגיד לה כלום.

יותר מזה, אם אני מבקשת משהו שלא תכננו להביא לנו (חימום בחדר למשל) אז הוא כועס עלי. הוא לא יגיד לי שזה לא בסדר לבקש, הוא פשוט יהיה עצבן הרבה זמן...

האמת אני הייתי שמחה אם היה יוצא לא להגיע, אצלי הבעיה שכן צריך להגיע גם כשלא בא לי..

האם המשפחה שלו מתכוונים לפגוע, או שבשפה שלהם זה לא פוגע? אם הם לא מתכוונים לפגוע, אולי באמת כדאי לנסות להיפגע מהם פחות (ובאופן כללי לתקשר איתם פחות).

אני לא יודעת אם את רגישה מדי, אולי את רגישה בסדר והם המחוספסים, אבל זה לא משנה זאת השפה שלהם, ואולי הם יוכלו לנסות להיות יותר מעודנים אבל תמיד יצא להם החספוס בסוף כי ככה הם רגילים.

נגיד אצלנו זה יושב על גזענות, אז חמותי יכולה להגיד שוחחתי עם אבא שלך והוא אמר כמה דברים חכמים.. (במין התפעלות לא טבעית כזאת) כאילו זה בניואנסים שהיא בעצם אמרה לא ציפיתי שאדם פשוט כמו אבא שלך ידע לומר דברים חכמים...

או נגיד שהיא שואלת את הילדים אם הם מרגישים בסדר עם צבע העור שלהם.. כל מיני דברים הזויים..

אני בוחרת לא להיפגע כי אני מבינה שזה דפקה שלה שנובעת מחיים מבועה והיא לא מתכוונת לפגוע.

בטח לא מצפה שבעלי יעיר לה כמה הדברים שהיא אומרת מטומטמים.

נגיד אם את נפגעת מהניסוח שבו הודיעו שאתם לא יכולים להגיע לחגים, אז אפשר להתרגל שמסרים כאלו יגיעו דרך בעלך והוא ינסח את זה בצורה נעימה יותר וככה לא תשמעי את הניסוח הפוגע.

הוא תמיד יצדיק אותם לא משנה מה, זה נכון.. מוכר ממש.

אולי אם לא תצפי ממנו למשהו אחר, תהיי מתוסכלת פחות.

ולבכות זה טוב ומשחרר ובריא 🤗

אף פעם לא.

בעיניו הם שלימות היקום.

בשנה האחרונה עשיתי עם עצמי שינוי

ואנחנו לא נשואים דקה או שתיים

שנים סחבתי את זה והתעצבנתי כל פעם מחדש, גם עליו שהוא לא אומר שום דבר.

עד שבסיטואציה באמת לא הגיונית שהייתי בה

שגיסתי דיברה אלי ואל הבת שלי בצורה שבחיים שלכם לא שמעתם.

פתחתי עליה חזרה, לא בצעקות, פשוט בגב זקוף הבהרתי את דעתי בעניין

רוב המשפחה היתה בסביבה (זה היה בחגיגת יום הולדת לחמותי), כמובן שאף אחד לא טרח להגיד לה לסתום את הפה שהיא ככה פוגעת בי ובבת שלי, שתקו.

אז הרשתי לעצמי לדבר אליה וגם אליהם

הבהרתי שזה לא מקובל עלי

ולא ידברו אלי ככה

ואני מצפה להתנהגות קצת יותר מכבדת מבני אנוש

אמרתי הרבה דברים

בהתחלה הייתי גאה בעצמי

אח"כ רציתי לקבור את עצמי מבושה

בעלי עודד

והתוצאה, מאז דממה

מדברים, אבל יפה ומכבד

נראה לי הם עדיין בהלם חחח

היה לי גם משהו דומה אצל חמותי

גיסתי שלא הפסיקה לרדת עליי ולהגיד ביקורת על שטויות, ביקורת מומצאת

תמיד ספגתי חייגתי במבוכה הנהנתי

אף אחד שם לא חשב להשתיק אותה

עד שפעם אחת התפוצצתי, כמו שאת מתארת בצורה מכבדת אבל הכי ברורה שיש

מאז - היא שותקת. גם השאר, מבינים שיש לי ביטחון, שיודעת לעמוד על שלי. שיודעת לדרוש את שלי

אחת שיודעת לקבל את הכבוד שמגיע לי כבן אדם

אני הכי בעולם גאה בזה!!!

שהוא מגן עליהם מולך ועלייך מולם??

לפעמים זה קורה, שכשאת מדברת נגדם הוא מרגיש צורך להגן, כי זה המשפחה שלו

וכשהם מדברים נגדך, הוא מרגיש צורך להגן על אשתו...

יכול להיות?

סתם צורת הסתכלות שונה...

ומאוד מאוד הגיוני שזה יושב לו על משהו, ולכן הוא ככה

בדרך כלל בעל יהיה בצד של האישה

אני אישית משתדלת מאוד מאוד מאוד לא לדבר עם בעלי נגד המשפחה שלו

וחמותי לפעמים עולה לי על העצבים

ובתחושה שלי ממש מגזימה.

אבל אני אעדיף לפרוק לחברות שלי שלא מכירות אותה

במקרים קיצוניים לאחיות שלי או אמא שלי

ואחרון ברשימה בעלי.

אני לא רוצה להעמיד אותו בסיטואציה של או אני או המשפחה שלו.

המשפחה הגרעינית שלנו זה לא סתם הורים או אחים ואחיות זה ממש חלק מאיתנו.

ומאוד הגיוני שהבעל יתחבר ויסכים יותר עם מה שהם עושים.

שונה לגמרי עניין של אם מישהו פוגע בי או יורד עלי בפני אחרים שאז אני אשתדל להעמיד במקום.

אבל ת'אמת זה לא ממש קרה במשפחה של בעלי.

בכל מקרה אני לא רוצה שבעלי יגן עלי, אני רוצה להיות מספיק חזקה בשביל שאני אגן על עצמי.

הייתי ממש אחרי לידה והייתי אצלם ורציתי כבר ללכת לבית וחמתי התחילה לאכול לי תראש איך להלביש את הילד וכמה שמיכות ואולי תשאירי אותי.. התפתלתי באי נוחות מנסה להסביר שככה אני רוצה ואז בעלי משומקום חתך אותה ב- אמא, שחררי. הכל טוב!

האמת זה עשה לי ממש טוב

אבל אני חושבת שכשאת בוכה ומתלוננת את נוגעת ב2 עצבים רגישים:

1. את לא שמחה וזה מבאס אותו. מרגיש לו כמו ביקורת כי הוא תמיד רוצה שתהיי שמח

2. את לא שמחה ומתלוננת על אמא שלו. זה חוסר אונים מבחינתו בהמשך לסעיף הקודם כי אין לו איך לפתור את זה עבורך

אני חושבת שיש פה עבודה לעשות של חוסן וקבלת האחר. היא כזו. לא תצליחי לשנות אותה. ואל תצפי למשו אחר

במקומך לא הייתי עונה לכל שיחה שלה, אלא מתי שאת בכוננות ספיגה. היא מי שהיא. אם היא מתקשרת להודיע מראש שלא תגיעו לחגים ולא תבני עליהם, מסתמא היא לא תתקשר סתם באמצע היום להגיד לך כמה היא מודה להשם שאת כלתה. אז זה בסדר לא לענות בכל זמן ובכל עת. אולי ככה היא תבין שעדיף לה בכלל להתקשר לבעלך כי מה הקשר בכלל שהיא אומרת לך את זה? לא הבנתי 🙄

למה את לא עונה? ראית מאוחר/ אין קליטה בבית/ הטלפון שלי דםוק ולא מספיקה להחליף/ הייתי עם הילדים בדיוק/ בשיעור תורה/ בקניות/ לא משנה מה.

העיקר, תביני שהמנגנון השלילי שזה מפעיל על בעלך הוא לא לטובתך. לטובתך זה זוגיות חזקה.

שישמע הוא מאמא שלו שהוא לא יכול לבוא לחגים 3 חודשים מראש

והאמת? עדיף לצחוק על זה. אני ובעלי כל הזמן מסתלבטים על דברים כאלה מצד המשפחה שלי דווקא. מצד המשפחה שלו על דברים אחרים כמובן

הומור יכול מאוד לשחרר ולרפא. ואין בו ביקורת כלפי מי מכם. זה נטו על הסיטואציה

לגבי אירוח, בעיניי זה לא פוגע שלא רוצים לארח, יכולות להיות הרבה סיבות, אבל תלוי מה אמרו, כי דיבור יכול להיות פוגעני.

ממש לא נעים להיות ככה😔

אבל הייתי מציעה להוריד את המצפון של "אמא איומה".

את לא מרגישה טוב, ואת עושה מה שאת יכולה.

זה ממש ממש בסדר ואף יותר מכך.

את יודעת כמה הילדים שלי משחקים לבד?

אצלנו זה קבוע בלו"ז בשביל שאני אוכל לנשום (בלי קשר להריון)

ואת יודעת כמה פעמים הכביסה והכלים חיכו?

והסדר בבית?

מישהי חכמה אמרה לי פעם "מצפון מאפשר לנו לעשות את מה שאנחנו באמת רוצות, ותהרגיש בסדר עם זה".

זה קצת טריקי, אבל בעצם זה אומר שלפעמים אנחנו באמת באמת כבר חייבות לנוח. אבל מרגישות לא נעים בגלל ש... אז אנחנו הולכות לנוח, כי אנחנו על סף קריסה, אבל מרגישות מצפון כדי "להזכיר" לעצמנו שזה לא מה שאנחנו אמורות לעשות עכשיו. כי הכביסה... כי הכלים...

וזה סתם חבל.

כי במקום להנות מהמנוחה ולנצל אותה, אנחנו נחות וחושבות על כל מה שאנחנו "אמורות" לעשות ולא עושות.

אז אני אומרת, לגמרי שחררי את זה.

את עם תינוק קטן, בהריון מתקדם, לא מרגישה טוב. הדבר שאת אמורה לעשות עכשיו - זה לנוח במיטה ולא להוציא זרת. לא שום דבר אחר.

כל מחשבה על משימה אחרת רק מפריע לתפקידך כרגע, לנוח.

מבטיחה לך שלא קורה לילד ולבית כלום מקצת עצמאות. על הכל לומדים להתגבר.

אז קחי לעצמך זמן, זה הדבר הכי הגיוני לעשות עכשיו.

תרגישי טוב!

וזה יהיה ככה עד הסוף?

או שחד פעמי?

לא זכור לי שהרגשתי ככה בהריון הקודם

מצד שני כן זוכרת שישנתי כל הצהריים והלילה.. אולי בגלל זה 

וכבר כמה חודשים ככה, פחות או יותר, לצערי

אבל יש לי ילדים גדולים, אז הם קצת מתפעלים פה את העסק (אבל גם נקיפות המצפון גדלות בהתאם...) עכשיו שלחתי את הבן שלי לקנות כמה דברים, כדי שסוף סוף אוכל משהו נורמלי היום... וגם הם...

מקווה כשבעלך יחזור תוכלי לשחרר לגמרי ❤️

אמא שדבר ראשון דואגת לעובר שבפנים

אבל חוצמזה עצם ההרגשה הלא נעימה על הקטן, המצפון, רק מראה איזו אמא טובה את.

כי את סובלת, זה לא מעצלנות או פינוק.

ואת שומרת על עצמך בשביל הבייבי שבפנים ובשביל האח לקטן..

ברוך ה' לא נשאר הרבה עד הלידה, ותודה לה' שהגעת לרגע הזה, כל כך מרגש!

תהני מכל רגע, ותסתכלי על זה שהילד לומד להיות עצמאי ושלא מעסיקים אותו כל הזמן.

זה ישמע לך מוזר אבל להשתעמם זה מעולה! מגלים דברים והיצירתיות מתפתחת..

אז הוא יגע בדברים ויחפש מה לעשות איתם, ולא תמיד שאת תעסיקי אותו ותמצאי לו מעשיות.

בקיצור, ביי למצפון ושלום לעצמאות💞

ובעזרת ה' מאחלת לך שכאבי הגב יעברו ושישתפר במהרה!

רוצה לשבח אותך על זה זאת קשובה לעצמך שאת צריכה לנוח ושהכל יתפוצץ

נשענת על בעלך ויודעת לקבל עזרה

הילד בסדר. תאמיני לי, הם לא רואים את זה כמונו

פעם @בת 30 כתבה פה בשם רבי נחמן שאמא זה כמו שכינה. היא צריכה להיות נוכחת בעיקר. אני ממש לקחתי את זה אליי ובהתבוננות אמיתית, זה נכון. את פה. קשובה לעצמך ונוכחת בתחושות שלך. הילד לא מצפה ליותר מזה לדעתי בשלב הנוכחי ממילא. אמא לידו. נוכחת עבורו ועבורה. איזו ברכה!  הוא מפתח עצמאות במשחק עם עצמו. בעיניי מעולה

גם אני ככה ולא מצליחה לתפקד, רק שאין לי עדיין ילד...

לא יודעת מה הייתי עושה במקומך..

אבל הגיוני מאוד שאת מרגישה ככה, תנוחי כמה שאפשר...

אני נחה למרות שיש לי כמויות מה ללמוד והלך עליי עם הלימודים... אין ברירה הבריאות שלי ושל העובר חשובה יותר

ממש צודקות, אני חייבת חייבת חייבת לעבוד על המצפון שלי. לא פעם ראשונה שאני מוצפת בגללו.

ב"ה בעלי חזר

ארוחת ערב

מקלחת

ותינוקי כבר נרדם תודה לה'

עכשיו משתלטים על הבית

מרגישה יותר טוב, אבל עדיין כבד!!! וחם למרות שכל המזגנים בפול גז

מקווה ממש שיוקל לי עם הזמן 

כי לא מרגישה אצליח לסחוב ככה עוד שישה שבועות לתלמ

ולא באמת יהיה רצוף עכשיו 6 שבועות...

מקווה בשביל שתינו חחח

תרגישי טוב!

אבל לא מחייב שהלידה תתרחש בקרוב

הולכת?

הייתי חייבת לציין את זה, פשוט לא מאמינה שכבר מתקרבת לסוף  

בעז"ה

❤️

עוקבת אחרייך כבר מזמן וככל שאת מתקדמת אני מתרגשת....

תודה לך שאת פה

החזרת לי את השפיות על זה שיש כאלה אחריי

משום מה יש תחושה מידי פעם שכולן מתקדמות ורק אני תקועה

אז לא, כולנו בצעד צעד (במלוא מובן המילה, כבד לי ללכת!!!)

מהמם באריאל, ברחוב בית לחם.

אולי שווה לך פשוט לטבול לפני הנסיעה?

בהרבה מקוואות

תתקשרי לברר

מתהפכת?

זוחלת?

בגדול, צעצועים שהיא יכולה להחזיק ביד, אבל לא קטנים מדי.

קשקשנים, בובות קטנות.

הבן שלי אוהב לשחק עם חבילה ריקה של מגבונים.

לבן שלי יש ספרון שבפנים יש ניילון אז זה מרעיש כשהוא נוגע בו.

אני מורידה לו לפעמים את המשחקים מהאוניברסיטה והוא משחק על הבטן.

ומהצעצועים של הילדים אני מביאה לו דברים שמתאימים- לדןגמא טבעת ממגדל טבעות, קוביה מספוג קשיח, בובות

כל דבר מרשרש ,כול חבילת מגבונים 😃

חיות משחק, כל דבר שמעניין ללקק ואם יש פתקיות בכלל הם אוהבים

את תמיד יכולה לבקש רק שתסתכל

ו3 חודשים אחרי לידה אם הכל בסדר לא אמורים להיאזר..

כבר כמה פעמים אמרו פה בפורום שקליר בלו מראות פס גם כשאין הריון.

מבינה את המתח, בהצלחה! 

בגלל הדימום תקחי בחשבון שיתכן שכן יגיע המחזור. למרות הפס הבהיר בהיר....

חיבוק. מבינה ככ!!

מתפללת לבשורה טובה🙏🏻

בעזרת השם מתפללת להגשים חלום🙏🏻

שאם יראה צורך יפנה לצילום..

או מחר זה גם טוב?

(כאילו משנה אם עובר זמן, חוץ מהסבל שלי כמובן חח)

כדי שאם יש שבר העצם לא תזוז ותזיק לרקמות.

את אומרת שיש החמרה וזה נשמע חשוד, בטוח יפנו לצילום.

יכולת להניע את האצבע לא אומרת כלום על שבר (מכירה מי ששבר כמה אצבעות והזיז אותן אז המשיך כרגיל ואחכ גילה את השברים בצילום וסבל מקושי להחלים במשך חודשים)

הייתי פונה למוקד או רופא משפחה על הבוקר

זה לא בשבילי הדברים האלה🙈

ולא מצליחה לדמיין קיבוע, זה ממש כואב לי.

הייתי בטוחה שזה שאני מצליחה להזיז מראה שהכל טוב. נטפל בהקדם, תודה!

ממש כואב לי!! וואו

להשאיר בכל זאת?

מקרה שאני מכירה שזה עצר את הדם וזה עוד יותר גרוע!!

אם את מקבעת אז לא לישון עם זה רק בזמן שאת ערה

השאלה אם יש לך שבר או לא.

לכאורה אם יש לך שבר אז הזמן כן משמעותי.

את במכבי? כי המוקד שם מאוד מתוקתק

הבעיה שאין לי בייביסיטר הערב ובעלי לא בבית.

למה משמעותי אם יש שבר? זה יותר נזק אם לא מטןפל מיד?

כנראה שאני מבינה בזה עוד פחות ממך🤭

או שמשהו זז, אז צריך לקבע

אבל שיבואו חכמות יותר ממני

והיה חשש לשבר. אבל הרופא אמר שזה לא ממש משנה אם זה שבר או לא, כי בכל מקרה לא ישימו גבס לאצבע. אז הוא לא הפנה לצילום ורק נתן לאחות לחבוש לי (היא שמה לי כזו לוחית ישרה עם ספוג כדי שיהיה נעים על האצבע, ועטפה עם תחבושת ביחד עם האצבע הסמוכה).

אבל הגיוני שזה תלוי במצב האצבע ואי אפשר להסיק ממה שהיה לי על מצבים אחרים.

אבל נתנו לי כזה בלי לעשות בכלל צילום.

זה לא היה כמו גבס - בלתי ניתן להסרה. כן הורדתי בשביל נטילת ידיים או מקלחת, ואחר כך החזרתי.

האמת שלי זה הקל על הכאבים כשזה היה מקובע.

זה יהיה נחמד.

בכל מקרה נשמע שצריך רופא שיסתכל..

תודה לך ולכולן!

ולא לחכות יותר מידי

בעיקרון לכאב אין חשיבות כי בכל מקרה אם זה מכה יבשה הכאב מחמיר בימים הבאים ורק לאט לאט מתרפא ומצד שני שבר או סדק גם מתחיל ככה אבל אי אפשר להזיז בכלל את האזור ודרוש קיבוע

על פניו נראה שלפי התיאור זה מכה יבשה אבל תמיד טוב לעשות מבדק רפואי

אז בעצת ניקית מקסימה בפרטי דיברתי אתמול עם אורטופד דרך המיון הההיברידי של מאוחדת, הוא אמר שנשמע לו שבר אבל לא קריטי ללכת בלילה.

חזרתי עכשיו אחרי צילום, זה לא שבר ב"ה אבל עשו לי ניקוז של השטף דם מתחת לציפורן (כמה חורים בציפורן ולחיצות כדי להוציא את הדם).

יצא המוןןן דם והנפיחות לגמרי ירדה ב"ה.

האורטופד שטיפל בי אמר שתמיד כדאי ללכת מייד כי עכשיו הדם נקרש אז היה קשה יותר לנקז.

למדתי לפעם הבאה שבעז"ה לא תהיה ...

תודה לכולכן!!!

נשמע דוחה וכואב

בהחלט צריכה להתכונן לזה נפשית😅

ברוך ה' שהכל בסדר! תרגישי טוב!

זה צירי בריקסטון.

הציפייה היא לא שהצירים ייפסקו לחלוטין, אלא למנוע צירים אפקטיביים שעלולים להוביל ללידה מוקדמת.

אם את חוששת שזה מה שעדיין יש לך תחזרי להיבדק.

זה פחות משנה מה עלול לגרום לזה, כמו שחשוב למנוע את זה.

(זה טוב לברר כדי לטפל בבעיה אם ישנה, אבל לא תמיד יש בעיה ומטפלים במה שנגרם ממנה- בהקשר שלך צירים מוקדמים)

תרגישי טוב ולידה קלה בזמנה!

אחרי שבדקו אורך צוואר רחם והיו מרוצים,

זה סימן שזה לא צירי לידה?

זה אומר שהצירים שיש לך לא גורמים לקיצור צוואר שמביאה ללידה

ככה אני הבנתי..

חושבת שאת יכולה להיות רגועה

אם לא היה כלום, בטח עשית מוניטור רוב הלילה..

את מרגישה עכשיו שזה כמו שהיה כשהלכת להיבדק?

את מתזמנת צירים?

תנסי לעקוב אחרי תדירות (כל כמה זמן)

עוצמה (לפי דירוג שלך ביחס לעצמך, האם הרגשת ציר עוצמתי או עמום)

ואורך ציר.

אם המידע הזה תלכי כל פעם שאת נבדקת ואז תמשיכי לדרג לפי המדד שלך במקביל לפענוח המוניטור.

ואז למשל כשאת אומרת שמתחיל ציר, יראו ממתי את מתחילה להרגיש,

כשתגידי עוצמה מסויימת הם יגידו איזה מספר זה אצלם

כשאת בודקת מרווחים הם יבדקו אולי יש צירים במוניטור שאת לא מרגישה ולכן לא סופרת.

ככה תדעי להשוות בין מה שאת מרגישה בבית לבין איך שהרפואה מתייחסת לזה.

אני לא מבינה בקיצור צוואר,

נשמע שזה אחד המדדים, אבל לא יודעת להגיד אם זה מדד קובע.

ואחרי התרופה הצירים נהיו פחות תכופים ופחות חזקים

ומאז הם באמת פחות תכופים רובם גם פחות כואבים אבל מידי פעם יש איזה אחד כואב

גם ההכי כואבים הם לא מאודד כואבים אבל זה כן הדאיג אותם...

אבל הם פחות בתדירות ממה שהיה כשבאתי לשם

מה שאת קוראת לו "לא מאוד כואבים"

מבחינתם זה ציר בעייתי. אז תייחסי לזה ככה גם את. זה לגבי העצומה.

לגבי התדירות את אומרת שירד, מעולה. תמשיכי לעקוב.

אם מתגבר תחזרי להיבדק ללא היסוס.

עדיף שתבואי לחינם 10 פעמים ולא שיתפספס משהו, במיוחד שאתמול לא הגעת לחינם.

מקווה שהצלחת לנוח היום.

אני הפוכה לגמרי מאז...

זה היה בראשון בלילה חזרנו בשני בבוקר ואני עדיין לא התאוששתי...

הוראות ממה להימנע?

מתי המצב מצריך פניה חוזרת ולאיזה גוף לפנות?

שבוע 31 זה לא שבוע שכדאי ללדת בו, אם היא לא נתנה לך תשובות ברורות הייתי קובעת תור לרופאה בקהילה שתלווה אותך למעקב צמוד

היא תלתה את זה בזה...

ואמרה לקחת אנטיביוטיקה 

דימום ההסתגלות.

יודעת שכל אחת והגוף שלה,אבל מעניין מה הממוצע. 

אני התקנתי לפני שבועיים

וגם אצלינו ההתקנה אוסרת. מניקה הנקה מלאה ואני סמוך ללידה יחסית.

יש לי דימומים חלשים באים והולכים. קצת מזכיר לי את הדימום הסתגלות שהיה לי כשלקחתי גלולות הנקה לפני מלא שנים.

עכשיו למשל אני כבר יומיים בלי שום דימום. אבל יודעת שזה יכול עדיין להפתיע אז לא בונה על כלום. 

הייתי אמורה לקבל לפני שבוע- לבינתיים היה רק כתם אחד פצפון חד פעמי.

מה שכן היה בימים הראשונים תופעות של מיגרנה, בחילות, טעם לוואי. לא בעוצמה כמו בהריון אבל כן מציק כזה.

עבר אחרי שבוע, וחזר בזמן שהייתי אמורה לקבל.

עדיין מדי פעם יש קצת כאבי ראש.

מה יהיה הלאה אין לדעת.

זוכרת ש @כבתחילה כתבה שעשתה ככה

ולא היו לה דימומים

לפחות תמשיכי עד הטבילה

אחרי הטבילה אם יהיה לך כתמים פחות בעייתי

בהנחיית רופא כמובן,

אבל זה היה גלולות משולבות ולא הנקה.

למרות שכשחושבים על זה, דווקא גלולות הנקה במקביל למירנה זה כמו הכפלת מינון של גלולות הנקה שהרבה פעמים נותנים במקרים של דימומים. לפחות מקריאה פה בפורום קראתי כמה וכמה פעמים על הכפלת מינון לעצירת דימום הסתגלות.

לפותחת, אולי תשאלי את הרופאה אם אין איזה בעיה רפואית להמשיך

כי בעיני הכי הגיוני זה לא להפסיק עם הגלולות דווקא עכשיו

לקצר דימום הסתגלות ואין טעם.

זכרתי משהו מהפורומים, וגם היה נשמע לי הגיוני שגלולות פרוגסטרון יועילו, לכן שאלתי אותה.

כדאי לקחת על דעת עצמי (יש לי בבית גלולות לעוד חודשיים), או להתייעץ עם מכון פועה? 

(ואם אקח ואפסיק לא יתחיל פתאום דימום?) 

תשמעי חוות דעת של הרופא שהיית או רופא אחר.

מכון פועה? מה הקשר? הם לא רופאים..

לגבי השאלה בסוגריים בסוף- אחרי שתטבלי יהיה יותר קל להתיר כל דבר. 

לכן חשבתי להתייעץ. לא נראה לי שאצליח להגיע לרופא אחר ליעוץ, הרופאה הזו היא רופאת הנשים הקבועה שלי, דרך הקופה, ואני לא מכירה עוד רופאים בקופה, וכנראה גם אי אפשר לעבור לרופא אחר עד סוף הרבעון.

שווה בשביל כזו שאלה ללכת לרופא פרטי ולשלם מאות שקלים על ביקור של כמה דקות? לא בטוחה. 

אז למה לא לנסות?

או שיועיל או שלא..

ברור שיותר קל להימנע מלהיאסר מאשר להיטהר..

אולי באמת אנסה. רק רוצה לוודא שיש הגיון לנסות.

(ואני צריכה להיטהר, כי ההתקנה אסרה לשיטתנו. לכן תוהה מה הכי נכון...) 

בהמלצה של ארגון "טהרנו" שמתמחה בכל העניין של דימומים טהרה וכו..

לקחתי כשהיו לי דימומי הסתגלות שאסרו אותנו (ההתקנה עצמה לא אסרה לפי הרב שלנו)

זה עזר כמעט במיידי.

תוך כ-4 ימים הצלחתי לעשות הפסק ומאז (כ3 שבועות) נקיה לגמרי לגמרי.

לא ממשיכה.. הפסקתי באמצע ה7 נקיים כשראיתי שנגמרו לגמרי הכתמים והבדיקות יוצאות נקיות לחלוטין.

הם אמרו לקחת 3 ביום, על האריזה כתוב 1-2 ביום.

לא היה לי דחוף להיטהר אז לקחתי פעם אחת 3 כדורים ביום ואחר כך 2 ביום.

וגם לא כזה הקפדתי ולפעמים שכחתי לקחת..

סך הכל לקחתי בערך שבוע

שאם ממשיכים לקחת גלולות הנקה - תקופת ההסתגלות עשויה להתקצר?

מתלבטת אם לקחת הערב גלולה נוספת, או להפסיק וזהו. 

נקיים. מקווה שיש בכך היגיון. פוחדת מאוד מדימום הסתגלות ארוך שלא יאפשר טהרה במשך חודשים (לי פחות איכפת, לבעלי קשה יותר).

בינתיים הדימום של ההתקנה נפסק. מקווה לטוב.

(וכל התוהות למה בחרתי בהתקן הורמונלי אם קשה לחכות בסבלנות - זו פשוט לגמרי ברירת מחדל אצלי. אסור לי גלולות משולבות, התקן לא הורמונלי גורם לי אנמיה קשה ולא יכולה לקחת תוספי ברזל, גלולות הנקה גורמות לי דימומים כשאני מניקה פחות, וחייבת מניעה שקרובה למאה אחוז. אז הייתי חייבת לנסות התקן הורמונלי בטרם אנסה לא הורמונלי + עירויי ברזל...).