פורום הריון ולידה (עמוד 600)

הן נותנות פרטי משתמש רק לותיקות, כי חדשות אנונימיות מלכתכילה

סטודנטית והלימודים רודפים אותי ביום ובלילה חח

אני חושבת שזה לא מתנתק פשוט כי רוב שעות היום הראש שלי בזה...

מקווה שכשאעבוד זה לא יהיה ככה

עובדת בכספים בהייטק בחברות ציבוריות,

כלומר הכי ערבוב בית עבודה שיכול להיות,

לומדים עם הזמן להפריד.

זה למרי קשור לתחום. הייטק זה קצב אחר,

לטוב ולרע. אני לא שרדתי בקצב איטי יותר.

אני מניחה שאם בחרת בעולם ההייטק אז זה קשור לאופי שלך, כלומר הכל זה אותו צד של המטבע.

אנשים שפחות מחוברים לעבודה שלהם באופי, הם אנשים שלרוב לא ימצאו את עצמם בהייטק.

למעט המגזר של הנשים החרדיות ששם זה מתנהל אחרת. הן מאוד מחוברות לעבודה בבוקר ומתקתקות עבודה, ומנותקות אחה"צ. ועם אופי כזה הן משתלבות בהייטק.

לדעתי זה עניין של בשלות וניסיון. הרבה פעמים שאבתי השראה ממנהלים בכירים שהרשו לעצמם לא לענות לדברים דחופים כי הם עם המשפחה.

למרות שאני באותה נקודת זמן לא יכולתי לפעול כמוהם, כי עוד הייתי צריכה לבנות את הקריירה והשם שלי במקצוע,

בהחלט הסתכלתי עליהם ואמרתי ככה אני רוצה להיות,

ועם הזמן הגעתי לזה.

עדיין יש מצבים שאני נודדת במחשבות, בכל זאת משהו שהעסיק אותי הרבה במהלך היום לא נמחק ברגע, אבל לומדים אסטרטגיה איך לנהל את הזמנים ולשלוט במחשבות. וככה להפריד.

העבודה באה גם פיזית, אני אמורה להיות זמינה בבית לעת הצורך.

בעקרון אני ציפור דרור והתכוונתי לפסול את המשרה בגלל הצורך להיות זמינה, בגלל שהמשרה כן קרצה לי החלטתי ללכת על זה ואם לא יתאים אז לא.

לקח לי קצת זמן ללמוד לתת מענה במינימום זמן ולדחות לשעות העבודה כל מה שאני חושבת שיכול להדחות, למדתי גם לווסת את הקצב ואת הלחץ עלי, ליעל את העבודה ולשקף את היקפה ואת רמת הקושי.

היום כמעט 3 שנים במשרה הזו, אני עם אפס לחץ בעבודה ובבית, למרות שהקצב מאד מהיר ויש לעיתים דברים שאני עושה מהבית. יוצא לי לחשוב על סוגיות מורכבות בעבודה, אבל לא בלחץ אלא כאתגר שצריך פיצוח.

זה הגיע גם מתהליך של לימוד התנהלות נכונה וגם מתהליך(שעשיתי לפני הרבה שנים) של קבלה עצמית.

עובדת בביטוח לאומי

לרוב לא לוקחת איתי עבודה הביתה, רק במקרים חריגים שיצאתי מוקדם ואז מתחברת לישיבת צוות דרך הזום או מקרי עומס קיצוני (כמו בתחילת המלחמה) שאז התחברתי מהבית והייתי טוחנת שעות כשהילדים ישנים.

במחשבות, אני חושבת על זה המון. המון פתרונות לתיקים תקועים ולחידודים מקצועיים עלו לי כשאני שוטפת כלים או רצפה. בכללי, זה לא סוד איפה אני עובדת ורוב השיחות חולין שלי עם אנשים קשורות לעבודה, אם זה במעון של הילדים, במרפאה, בסופר, בגן משחקים, בשיחות אישיות בפורום..

אני אוהבת את העבודה שלי, ואני מרגישה שהתפקיד שלי משמעותי ומספק אז לא מפריע לי שזה שואב חלק נכבד מהיום שלי. הקו האדום שלי זה לא בשעות הערות של הילדים, ולא כשאני ובעלי בדייט  

בגלל סיווג בטחוני אני לא יכולה לקחת כלום פיזי.

אבל גם במחשבות אני מתנתקת די בשניה שיצאתי מהעבודה,ברמה שאני לא זוכרת אם יש דיון מוקדם או משהו כזה בלי לשים תזכורת

או אם רציתי להביא לעבודה משהו מהבית

גם קשה לי לזכור בעבודה דברים שקשורים לבית....

זה כנראה אופי כזה

אני מורה.

כן, העבודה באה איתי הביתה פיזית ומחשבתית. גם מבחנים ועבודות, גם טלפונים והודעות, הכנת שיעורים, והרבה מחשבות על התלמידים...

חושבת שמחשבתית בגלל האהבה שלי למקצוע ולתלמידים. הם חשובים לי, וחשובה לי ההתקדמות וההצלחה שלהם, ולכן אני חושבת עליהם הרבה (כמו שהעבודה אני חושבת על הבת שלי).

כמובן כשאני בבית ספר אני חושבת עליהם יותר מאשר בבית, אבל עולים לי כל יום, גם בחודשים וגם בשבתות.

וגם חושבת על תלמידים שכבר סיימתי ללמד, איפה הם נמצאים היום ומה הולך איתם😅

קודם כל לא יכולה להביא את העבודה הביתה כי עובדת עם חומרים מסוכנים.

ובבית יש לי כ"כ הרבה דברים אחרים לחשוב עליהם שלמי יש בכלל פניות נפשית... וגם ככה העבודה הנוכחית שלי גורמת לי להרגיש כמו פועל סיני שלא צריך לחשוב אז לא טורחת להתעמק מעבר. אולי כשתהיה לי עבודה עם קצת יותר אתגר מחשבתי הרעיונות יבואו איתי הבייתה

(אני בשנת הסטאז', שנה ראשונה שעובדת וזה כנראה משפיע. יחד עם זה זה גם הריון ראשון, שעוד יש את הפניות בחיים להתעסק יותר שעות פנויות בעבודה...)

1. עובדת בהוראה

2. גם וגם. כל הזמן הגם וגם הזה...

3. זה גם המקצוע וגם האופי. ברור לי שהמקצוע תובע את זה, אבל מי שיש לו אופי משחרר, קל לו הרבה יותר להתמודד עם התובענות הזו בבית.

2. חלקית

השנה אני לא מחנכת אז משמעותית פחות עבודה בבית גם פיזית וגם מחשבתית..

3. האמת לרוב מצליחה לנתק את המחשבות. לפעמים חוזרת עם משהו שמעצבן אותי אז זה הולך איתי אבל זה לדעתי יכול לקרות בכל מקום עבודה (נניח אם מישהו התייחס בצורה לא נעימה זה לא משנה מה סוג העבודה, אלא יותר משנה איך את מתמודדת עם דברים כאלה)

1. בתחום מדע הנתונים

2.לא, אלא אם יש ישיבה בשעות שאני בבית ומתחברת מהזום.

3. הרבה שעובדים איתי עובדים המון שעות נוספות ולוקחים עבודה הביתה (אנחנו עובדים גם מהבית אז אין בעיה להתחבר רגע לעשות משהו). אני מבחינתי לא עושה את זה אלא אם זה מקרה חירום אמיתי. יש הפרדה ברורה, ברגע שאני בבית שוכחת מהכל. ברור שזה קשור לאופי שלי ולסדר עדיפויות שקבעתי לי.

אני עכשיו בחופשת לידה אבל עונה לגבי השגרה.

1. עובדת בתחום הכספים במגזר הפרטי

2. לחלוטין כן. קודם כל אני בתפקיד שאני אמורה להיות זמינה יחסית. אז עונה לטלפונים בטח עד חמש, אח"כ קצת יותר מסננת (למנהלים בכירים עונה גם יותר מאוחר).

לפעמים פותחת מחשב בערבים אם צריכה להשלים עבודה

אבל זה בעיקר בראש, אני חוזרת מאוד טרודה על מה שקורה בעבודה. מה נשאר לי לעשות ואיך אתקדם עם הדברים מחר...

3. לדעתי זה בעיקר אופי. בכל העבודות שלי הייתי כזאת והיו מגוון עבודות ומטבע הדברים גם תפקידים זוטרים יחסית.

לי זה מאוד מפריע שאני ככה לוקחת חזק את העבודה.

מצד אחד מרגישה שאני אמא לא טובה שאני חושבת על העבודה בבית

מצד שני אני מאוד אוהבת את העבודה ויש לי הרבה סיפוק ממנה

וכשיש לי יום טוב בעבודה אני אמא הרבה יותר רגועה וסבלנית.

אם הייתי עובדת בעבודה מתסכלת כנראה שהייתי יותר עצבנית גם בבית.

אז יש לזה מעלות וחסרונות.

אני קלינאית תקשורת.

בעבר העבודה היתה באה איתי הביתה, פיזית ומחשבתית. עבדתי כמעט כל ערב- כתיבת דו"חות, הכנת טיפולים, שיחות טלפון ועוד. בשלב מסוים הבנתי שזב מקשה לי מאוד על החיים, עזבתי שני מקומות עבודה והתחלתי במקומות חדשים כשהפעם הבהרתי מראש- אני לא עובדת מהבית. (ואחרי שראיתי שמקום עבודה אחד לא עמד בזה והייתי צריכה לכתוב דו"חות בבית- עזבתי גם שם והתחלתי במקום מדהים אחר).

אז היום אני כמעט לא לוקחת עבודה פיזית הביתה, למעט בדברים שאני מעדיפה לקחת הביתה (ומקבלת עליהם תשלום). לעיתים נדירות קורה שאין ברירה ובאמת צריכה לשבת מהבית, ומקבלת על זה שעות נוספות.

מחשבתית- בוודאי חושבת בבית גם על מטופלים. אבל לא בקטע מלחיץ אלא בקטע מעניין וטוב ב"ה. לפעמים מספרת לבעלי על טיפולים ותוך כדי עולים לי רעיונות...

לעיניים ניתוק המחשבות, מרגישה שכשאני צריכה להיות בבית אני יכולה לא לחשוב על העבודה, בעיקר בזכות השינוי שעשיתי- אני יכולה להגיד לעצמי שאחשוב על זה בשעות העבודה. אם זה מטריד אותי אני כותבת לעצמי שלא אשכח לטפל בזה בעבודה ואז עוזבת.

1. פרארפואי

2.לא פיזי, במחשבות. בעיקר דברים קשים שרואה בבית חולים.

או יחסים בין העובדות (אבל דווקא על זה די מצליחה לשים פס ולא לוקחת ללב)

3. נראה לי קשור לאופי שלי. האמת שאני לא רואה בזה משהו רע. להיפך מרגישה שהבית זה העוגן שלי ושמחה לפרוק לבעלי כל מיני מתחים.

ואני לא עובדת מלכתחילה הרבה מבחירה.  אם זה היה על בסיס יומיומי, אז מתארת לעצמי שזה כן הייתה בעיה

בעלי אמר לי חד משמעית להתפלל הכל בישיבה.

היו ימים שהרגשתי טוב זורם לי לעמוד אז עמדתי נגיד רק בשמונה עשרה

בהריון אחר גם בלי שמירה הייתי מתפללת לפעמים בישיבה כשהרגשתי שזה מה שהגוף שלי צריך עכשיו

בהצלחה רבה רבה ♥️

מנוחה טןטאלית. זה יכול אפילו להזיק לגוף. אני כן התפללתי, בישלתי ועשיתי סדר בקטנה בבית, אלו פעולות שלא דורשות מאמץ

בישול לשבת היה כן בישיבה כי זה בדכ לוקח זמן

היה לי הריון שאם הייתי קמה להכין חביתה הייתי משלמת על זה בדימום/ התקצרות צוואר/ צירים, טיפה מאמץ מינימלי היה גורר ביקור במיון ואשפוזים.

ברור שלעמוד בתפילה לא היתה אופציה (וביום כיפור הרב אסר עלי להתחיל לצום..)

אבל שמירה מסיבות אחרות, שאפשר לקום, בוודאי שאפשר גם להתפלל בעמידה, בהתאם לכוחות.

פעם אחת כי הכנסתי כביסה למכונה (בלי התכופפות,  דחפתי בזריקה למכונה כדי לא להתכופף(

ופעם שניה כשניקיתי את המטבח לשבת (שבגלל הרגישות לא ניקיתי כמו תמיד עם אקונומיקה כבדה ושפשופים, אלא ריססתי ספרי שכתוב שמחבל 99% מהליידקים, והעברתי עם סמרטוט, מינימון מאמץ)

הדימום הראשון היה דימום קטן בניגוב

הדימום השני גרם לי ללחץ כאילו אני חווה הפלה, ודם שלא משאיר צל של ספק, ישר נסענו לביח

ולא המטומה.

הכניסו אותי איזה 4 פעמים לחדר לידה בחודש 7-8..

תקשיבי לגוף שלך, בהתאם לכוחות שלך.

אם את חוששת לעמוד אל תעמדי

שרק מנוחה טוטלית עזרה לי, בסוג שמירה שלה מה שהבנתי..

ודווקא בישול וסדר בבית כן דורש מאמץ

נגיד בישול תוך כדי זה גם להרים סירים שיכולים להיות כבדים וכו.. לסדר בית זה להתכופף כל המאמץ של טאטוא..

זה סיוט תקופה שהבית על גלגלים אבל שווה את זה..(זה גם לא אמור להיות כל ההריון, עד שההמטומה נספגת ועדיף שזה יקרה כמה שיותר מהר)

וברור, לישון זה תמיד כיף😊

אני מכירה שנותנים פרימולוט נור לכמה ימים, שבועיים זה המון. יכול להתחיל לך כתמים או דימומים לקראת סוף השבועיים האלה. תיקחי בחשבון.. ויכול להיות שלא, אבל חשוב להיות מודעים.

במקומך, הייתי הולכת לחוות דעת שניה לרופא נוסף, או לוקחת את ההימור בלב שלם מתוך ידיעה שיכול להיות פשלות.

והרופא אמר שאני יכולה להמשיך לקחת אחרי החתונה לכמה ימים שאני צריכה וזה ימשיך למנוע.

אחרי שהפסקתי לא היה דימום ארוך במיוחד או כתמים, אבל יש מצב שזה אינדבידואלי

אני משכיבה על הבטן..

לא כל הזמן

אבל כשחשוב לי שינה יותר רציפה

כי כל הגוף על היד שלה ואז אין זרימת דם

אז המלצתי שתשימי לה כרית נחשוש תומכת  ואז יהיה אפשר להגביה אותה מהמזרון והיד תהיה משוחררת יותר והגוף כולו לא נשען על היד

או לחילופין שהיד לא תהיה מתחתיה, היא תשן על צד והיד תהיה בצד ולא מתחת לגוף

הגוף באיזור הכתף עוד נשען על היד. ניסיתי ממש הרבה פעמים וכשהיה השתחררה- הגוף היה על הגב ולא על הצד.

לא הבנתי איפה בדיוק לשים את הנחשוש

שינה על הגב.

אני הייתי שמה מעט הגבהה מתחת למזרן.

ואני חושבת שכדאי לך להתייעץ בקרוב עם רופא.

באופן אישי הייתי שמה אותם על הצד

ולא זכור לי אף מקרה של הכחלה בגלל זה.

כי היו בעיטוף ודי מהר העברתי לבטן

אשים הגבהה מתחת למזרן

על הצד עדיף מהבטן ,לא?

אין מצב שהם יצליחו לישון על הגב לגמרי...מנסיוני לפחות 

הרבה נחת

המטרה שהנחשוש יגביה אותה מהמזרון

היא תישן רגיל על הצד אבל הנחשוש יגביה אותה ככה שהגוף יישען על הנחשוש ואז יהיה מקום ליד בין הגוף למזרן

כריות כאלה ח"ו יכול לגרום לחנק

האמת בחיים לא הבנתי איך זה מקובל לשים במיטת תינוק את הנחשושים האלה זה ממש נגד ההמלצות....

ראיתי פרסומות על כרית שמיועדת להשכבה של תינוקות על הצד. נראה כמו כרית קשיחה.

לא יודעת אם יש כזה בארץ ואיך זה מבחינת בטיחות אבל נראה מעניין 

על הצד בזוית שהגוף לא נשען על היד, לא ממש לצד שהגוף נשען אבל גם לא גב/בטן, אלכסון כזה

ככה הילדים ישנו אצלי שהם נשענים על העריסה 

נראה שזה הועיל לפחות בקצת.

גם ככה בהמשך הלילה היא ישנה איתי

תודה על כל ההמלצות! זה בהמלצתכן 

עוד יום מנוחה והתאוששות בלי שהילד הגדול יפריע לך לנוח.

לא יודעת בן כמה הגדול, אבל אסור להתאמץ ולהרים משקלים גבוה. לקלח וכו'..

ככל שתתאוששי ותנוחי, ככה ההחלמה מהלידה תהיה מהירה וקלה יותר.

לכן לדעתי ללכת למלונית אחרי לידה זה חכם.

רק לשים לב שההנחייה היא להתחיל שבועיים וחצי-שלוש לפחות אחרי הלידה.

לפני כן צריך לתת לגוף להתרוכן לבד, והטיהורית רק עוזרת לסיים את הדימום ושלא יהיה כתמים.

לי היה מושלם, שווה כל שקל וזה יקר..

הייתי ממליצה לך גם ללכת לאולטרסאונד קוראים לבדיקה 'אגן קטן' שהם בודקים מה עובי רירית הרחם.

ככל שעובי רירית הרחם יותר נמוכה, ככה סיכוי לדימומים יורד עד לא קיים.

משלוש ומטה זה מעולה. 

אני עשיתי על רירית דקה בהמלצת.הרופאה, ממש עקבנו אחרי הרירית, לקחתי פרימולוט נןר לשמור על רירית דקה והתקנתי אחרי טבילה (שוב רירית דקה מאוד מאוד) הרופאה אמרה סיכויים קלושים לדימום, ובסוף היה לי חודש וחצי של דימום , שאמרתי לה היא הופתעה מאוד. גם עכשיו אני חודשיים וחצי אחרי ועדיין מדממת , לא ברצף אבל זה נמצא עוד

אז לא בהרח מדוייק זה כנראה תלוי גוף. שמתי מירנה ללא הנקה

ויש את הפרמטר של ההנקה שעוד יותר שומר על רירית הרחם דקה.

את מניקה?

ושוב, הכל עניין של סיכוי וסיכון.

מעולה שאת כבר רואה שיפור, בעז"ה ככל שהזמן עובר את תראי שיפחת ויפחת עד שיעלם. רק צריך סבלנות.

עורכת

עכשיו קראתי שוב וראיתי שאת לא מניקה.

זאת נקודת פתיחה שונה מאד בסיטואציה. 

אני הייתי שנה אחרי גלולות משולבות שדיקקו לי את רירית הרחם בזמן ממושך, חיברתי חבילות וקיבלתי מחזור רק פעם אחת במשך השנה הזאת, ככה שהגעתי "מוכנה" להתקן ולכן ב"ה לא היו ככ דימומי הסתגלות. 

פרימולוט זה נחמד אבל זה ממש חד פעמי. אגב, פרימולוט לא עושה את הפעולה ההפוכה? לא מעבה את רירית הרחם? 

ישר שמקבלים מחזור שומר על הרירית דקה, בשילוב אולט' לוודא שבאמת זה עושה את הפעולה

כמה דקה לא יןדעת,אבל הרופאה אמרה שזה נראה מעולה ולהערכתה לא יהיו בכלל דימומים. הופתעתי שזה כן הגיע אחרי כמה ימים ואפילו טימא אותי

אבל בסדר לקחתי את כל השיקולים

היה כן איזה שבועיים של להיית נקייה 100% ואז חזר שוב.

אולי עם הנקה זה שונה אבל סתם משתפת מהחוויה שלי

היא היתה מעולה , מדי  

חחח

היא עבדה על בסיס משקל המושב וגלאי שהאוטו נסגר.

אז אם שמנו תיק כבד על המושב ויצאנו מהאוטו, אז הם היו מתקשרים לאוטו שכמובן לא ענינו , ואם לא עונים כמה פעמים גם בנייד אז הם מזמינים משטרה (שכבר קרה פעם אחת שהייתי בשופינג ופתאום משטרה חיפשה אותנו, לא הבנו על מה המהומה, והכל בגלל תיק על המושב🙈)

אבל זה בתשלום חודשי, נכון?

מעדיפה משהו בתשלום חד פעמי, במיוחד שאני צריכה לכמה מושבים...

חחח ואיזה קטע עם התיק😅

ובאמת עדיף פעם אחת,

הכפתור זה היה ממש שירות 24/7 ולכן היה חודשי כמו ביטוח וכו, היו תמיד ערים שם במוקד, גם אם שכחנו תיק ב3 בלילה חח

(לא אני המצאתי, קראתי לראשונה פה בערוץ, אבל אחרי שראיתי כמה זה יעיל עבורי אני משתדלת לפרסם את הרעיון הזה... לא יודעת אם למדת ממני או ממי שגם אני למדתי ממנה, לצערי אני לא זוכרת מי זו...)

אז אני כותבת פה בצורה מפורטת, למי שרוצה להשתמש במערכת פשוטה וחינמית, שבעיני ממש יעילה וגאונית.

- לוקחים אטב (עדיף מעץ, אטב מפלסטיק ייהרס בחום של הרכב), ושמים אותו על החגורה של הכסא תינוק.

- בשביל להכניס את התינוק לרכב צריך להוריד את האטב, אז מעבירים את האטב לבגד של ההורה. שמים אותו במיקום שלא יציק לאורך הנסיעה, אבל שלא נפספס אותו אם הוא יישאר שם בטעות (אני בד"כ שמה בקצה השרוול שלי).

- כשמסיימים את הנסיעה, מוציאים את התינוק מהכסא ומחזירים את האטב לחגורת הכסא.

* כל עוד התינוק לא יצא מהכסא שלו, האטב לא יורד מהבגד של ההורה, ואין סיכוי לצאת ולהסתובב עם אטב תלוי על הבגד בלי לשים לב ובלי שאף אחד בסביבה ישים לב (אפשר גם לכתוב על האטב 'התינוק שלי ברכב', להגברת המודעות, ואז אם מישהו בסביבה יראה אז הוא בטח יעיר על זה...).

* היתרון הוא שלא צריך לזכור לעשות משהו במיוחד. העברת האטב לבגד של ההורה הופכת להיות חלק מהרוטינה של חגירת התינוק - האטב פשוט נמצא שם על החגורה ואי אפשר לחגור בלי להעביר אותו למקום אחר (רק צריך להעביר מיד לבגד של ההורה, כי אם שמים רק לרגע בצד אז כן אפשר לשכוח אחר כך...).

> אני משתמשת בשיטה הזו כבר הרבה זמן. האטב עלי בכל נסיעה עם התינוקת, גם נסיעה קצרה של דקה. זה יעיל ועובד לי מצוין. כן קרה לי כמה פעמים שגם אחרי שהוצאתי את התינוקת שכחתי להוריד ממני את האטב, אבל כמובן שמתי לב תוך כמה דקות (במקרה כזה אני שמה את האטב על מפתחות הרכב, כדי לזכור להחזיר לחגורה של התינוק בנסיעה הבאה).

ובאמת קרה לי להשאיר את האטב עלי, הרעיון לשים אותו על המפתחות מעולה, מאמצת.

ואנחנו שמנו חבילת אטבי עץ ברכב, ככה אם נשבר או נעלם מיד מחליפים.

מערכת מובנת שמצפצפת כשמכבים מנוע ויש משקל במושב האחורי, מאד יעיל, אי אפשר לפספס את הצפצוף.

יכול להיות שאפשר להתקין ברכבים שאין להם.

זה כאילו מובנה ברכב?

מצד שני בטח להתקין משהו כזה עולה כמה אלפים...

עובד מעולה

שמתי באזור הישבן של הכסא

אבל את חיייבת להשאיר תמיד בלוטוס דלוק.. הכרית מזהה שאת מרחקת ועדיין יש משקל והוא מצפצף לך בנייד ולא נרגע

לא רואה סיבה לקנות משהו אחר בינתיים..

כרגע כלוב שלא זמין

אני בכל אופן שילמתי כ 40 ש''ח ב ksp - לא יותר

KSP

יואו חפרתי

אקדים ואומר שלא מכירה אחרים

לגבי הכרית הזאת

עלתה כ 40.שקל

פונקציה ממש מתוקה ודרמטית - את מכניסה באפליקציה שני מספרי טלפון ובמקרה שהוא מזהה משקל הוא שולח סמס לשניהם

האוטו אצלי, לכן הגדרתי את בעלי ואמא שלי

יום אחד לפני איזה שנה

בשיא החום

הבן שלי בן כמעט שנה, קטנציק

שמתי על המושב ספר קריאה

כזה זרקתי על המושב ויצאתי מהאוטו

אמאל'ה איזה טלפונים קיבלתי

טוב שאמא שלי לא התקשרה למטרה

ההיסטריה!!!!!!!

אמאל'ה טירוף

מאז, חבילת טישיו לא משאירה אצלו על המושב

ואת אמא שלי הסרתי מהרשימה, היא לקחה את זה קשה מידי 🫨🥴🤪

בקיצור, זה מתוק נחמד..

אבל שוב, יכול להיות שיש יותר טובים ואני פשוט לא מכירה 

נשמע מעולה ממש האנשי קשר. חחח מסכנה אמא שלך... ומסכנה את שהיית צריכה לספוג על לא עוול בכפך😂 אבל באמת במקרה כזה עדיף להיות מוגנים יותר ולא פחות.

נראה לי נלך על זה. תודה רבה!!

וזה שמצאת לך מקום עם בלניות עדינות ורגישות

זה ממש ממש סיעתא דשמייא

מאחלת לך שתראי רק נחת ושמחה כל חייך!

בנוח תבוא איתך לבור? (במקום הבלנית)

או אפילו לטבול בלי בלנית בכלל?

אציין שלא מכירה את הסוגיה, אבל כן שמעתי שיש פוסקים ומקוואות (או אפילו ללכת למקור מים חיים טבעי) שמאפשרים את זה, ובמקרה של טראומה זה נשמע לי מתבקש להקל בזה.

לגבי לטבול בלי בלנית- לא חשבתי על הכיוון

תודהה

התגלגלתי לזה במקרה...

הטבילה תמיד היתה מורכבת לי

ידעתי שהאופציה הזו קיימת -

אצלינו במקווה זו שאלה שהבלנית שואלת המפורש

'את רוצה שאהיה נוכחת החדר או שאת טובלת לבד?'

אבל לא העזתי בכלל לפזול לכיוון

יום אחד כשהיתה לנו שאלה לרב בנושא כתמים- שאלתי אותו על הדרך מה דעתו על זה- והופתעתי מהתשובה

כמה  חודשים אחכ- הייתי לבד במקווה

וקראתי לבלנית- והיא כנראה לא שמעה אותי

וחיכיתי... וחיכיתי

ואז החלטתי שאני לא מחכה יותר... גם ככה זה מורכב לי

וטבלתי

וזה היה כל כך שונה

וכשחזרתי הביתה וסיפרתי לבעלי (הוא היה נוכח בדיחה עם הרב)

הוא פשוט שאל אותי- אז למה לא תמיד?

מאז עדיין יום מקווה הוא יום מורכב לי

אבל פחות

מחזקת אותך לבדוק את האפשרות של טבילה ללא בלנית.

מצרפת מאמר הלכתי בנושא.

טבילה ללא בלנית - הרבנית ד״ר מיכל טיקוצ׳ינסקי - מגזין גלויה

ומוסיפה, גם אני עם עבר של פגיעה מינית. התחלתי לאחרונה לטבול לבד והרגשתי הקלה משמעותית.

חיבוק גדול.

למרות הכל, בוחרים לִבְנוֹת: הכנה וליווי של זוגות דתיים במקרים בהם הכלה עברה פגיעה מינית, מאת: כנרת סמואל-פולק - מגזין גלויה

זה מאמר על התופעה ועל מה שהם עושים.

הם גם מדריכים רבנים, בלניות וכו' 

שיכירו יותר וידעו איך להתייחס

הייתי מנסה לראות איך לרכך אותו

הכנות- לשים נרות ריחניים, מוזיקה, לעשות הכל בנחת בלי לחץ

טבילה - לבקש כשאת נכנסת למקווה עוד לפני הכניסה לחדר שאת רוצה שהבלנית לא תסתכל עליך עד שאת בתוך המיים

לא לתכנן הרבה דברים לאותו יום

ככה שיהיה לך רוגע בסמן ההכנות

לא יודעת לדייק מה הדבר הקשה

כל הרעיון הכללי....

אבל בהחלט דיברתי עם בעלי איך לתכנן את היום והערב שיהיה לי הכי רגוע שאפשר

נקודה נוספת- טריגר נוסף לנשים שעברו פגיעה מינית יכול להיות במה שקורה בבית אחרי הטבילה, בגלל הציפייה או אפילו תחושת החובה לעשות משהו שאני לא בהכרח מרגישה מוכנה אליו. עצם הקביעה שצריך לקרות משהו יכולה להעלות תחושות קשות לנשים שעברו פגיעה וגם לאלה שלא. היום רבנים רבים מסבירים שאין חובה לעשות משהו באותו לילה אלא זה תלוי בקצב של הזוג, וזו אמירה מאוד חשובה שמונעת הצפה של פגיעות מהעבר. 

ויש פה מקווה אחד לי אין רישיון ואין לנו רכב ככה שלא רלוונטי לצאת מהיישוב בשביל מקווה ואני זוכרת את עצמי שהיה פעם אחת שבעלי טס לצורך העסק והוא היה אמור לחזור והייתי צריכה לטבול כשהוא לא היה בארץ (רק יום למחרת הוא חזר) והיינו בווידאו וממש קיבלתי התקף חרדה לא רציתי ללכת לטבול ובסוף לא יודעת איך התעלתי על עצמי והלכתי וכל הדרך התפללתי שתהיה סלנית נורמאלית כי יש אחת שהיא ממש חפרנית ואני עומדת ערומה והיא יש לה זמן לתת לי שמות לברך ולהגיד אמן ובאמת הייתה לי בלנית נורמאלית.

זהו פרקתי פה😉😒

לתת לך שמות להתפלל כשאת ערומה??

וואי... כמה טאקט מצוקמק צריך להיות לבנאדם כדי להעמיד אותו במצב כזה?! 

עופי על עצמך כי מגיע לך!

את כל מה שאני עושה אני אומרת לבעלי ומוסיפה "איזה אשה אלופה יש לך.. זכית" 😉

טיגנתי שום כתוש הוספתי לזה רסק עגבניות פפריקה מתוקה טיפת צילי מתוק אם אוהבים מלח סוכר ומערבבת הכל על אש קטנה הוספתי תפסטה ומים שמתי לפי העין בהתחלה נדבק לי קצת אז הוספתי מלא מים משו כמו חצי סיר וזהוא כשהפסטה רכה זה מוכן אבל חשוב לערבב כל כמה דקות כי זה נדבק

וואי חייבת שקשוקה עכשיו!!!!!

זה ל זוג שכל אחת תגדיל לפי הכמות שלה...

מרכיבים:

2 בצל

פלפל חריף כמה שאת אוהבת אני שמתי אחד

5-6 שיני שום חצויות לשניים

עכשיו תקשיבו יש למאסטר שף שימורים שנקראים עגבניות איטלקיות חתוכות דק אני השתמשתי בקופסא אחת כזאת וב 4 עגבניות חתוכות לקוביות זה גם עם נוזלים לכן לא הוספתי עוד נוזלים

כף גדושה של פפריקה מתוקה

כפית סוכר

כפית וחצי שתיים מלח

4 ביצים

המתכון

חותכת בצל לרצועות ומטגנת כשהוא נהיה זהוב מוסיפה פלפל חריף עוד ממש טיפה טיגון ומוסיפה שום (השום טיגנתי משו כמו חצי דקה כי אם הוא נכרח הוא עושה טעם מר) ואז מוסיפה עגבניות

פפריקה

מלח

סוכר

ומערבבת

שמה את הביצים בגומות ונותנת לזה לרתוח משו כמו חצי שעה על אש נמוכה

תשתמשו בסיר טפלון כדי שלא ישרף לכן..

בתאבוןן

אבל אם השימוע התנהל כך, אל תבני על זה שאת נשארת שם איכשהו. נשמע שזה לכיוון מובהק של פיטורין

ועבודה טובה מבחינת סוג העבודה יש בהרבה מקומות, אנושיות זה דבר אחר, וזה לא תמיד הולך ביחד.

אני עשיתי צעד וזכיתי באנושיות, זה שווה יותר מהכל

מכתב להנהלה שישאירו אותי. אז אולי אולי לא יפטרו אותי (אני כבר מעדיפה שיפטרו אותי ודי.)

אבל באמת שלא חסרים בתי ספר... את עוד תצליחי ותפרחי בע"ה במקום אחר

לא יודעת אם העלילות מוצדקות, אבל אם זו ההרגשה שלך מהשימוע אז למה שתחזרי? חסרות עבודות?

מה שאת מתארת זה יחס נורא לעובדת.. ואיך אפשר לחזור אחרי השפלה כזו?

לא עובדים בכל מצב

וגם הייתי כל כך בהלם שלא הצלחתי להגיד כלום!

נשמע חוויה ממש ממש לא נעימה

בשביל הפרוטוקול הרשמי

יכול להיות שאת יכולה להיאבק בזה - במיוחד אם לא נתנו לך הזדמנות נאותה להגיב

אבל יכול להיות ששוה לקחת את הפיצויים וללכת

(או אולי לנהל משא ומתן על תנאי עזיבה טובים יותר)

אלא אם כן את יודעת שיהיה קשה למצוא עבודה אחרת בתחום...

איך אני בודקת בתלוש אם המעסיק הפריש לי פיצויים לפנסיה?

ואם כן - איך אני יודעת כמה הוא עוד צריך לתת לי?

כדאי להתייעץ עם מישהו מהתחום

האם את חתומה על סעיף 14

והאפ הוא הפריש את הסכום המינימלי לפי החוק וצריך עכשיו לעשות השלמה

או שמראש הפריש את מלא הסכום

ומצטרפת להמלצה שלא למשוך את הסכון עכשיו אם את חא חייבת

תלוש של הוראה זה תלוש שקצת יותר קשה להבנה מתלוש רגיל

וגם תלוש רגיל הוא הרבה פעמים סינית לאנשים...

באופן כללי את צריכה לחפש בתלוש את החלק של ההפרשות לגמל

ולעשות חלוקה בין ההפרשה בחלק של הפיצויים לסכום ההכנסה ברוטו ולראות מה האחוז שיוצא (אמור להיות 6% או 8.33%, יתכן ובהוראה יש קצת שינויים)

אבל בסכום ההכנסה ברוטו צריך להוריד רכיבים שהם לא לפנסיה (כמו נסיעות)

בקיצור טיפה מורכב.

ממליצה לך לגשת לחשבת שכר כלשהי שתשב איתך על התלושים ותבדוק אותם

במקביל מאוד מאוד חשוב לבדוק בקופת גמל שלך שהכספים אכן נכנסו והסכומים תואמים לסכומים שרשומים בתלוש.

באופן כללי אני חושבת שמעמד של שימוע לפני פיטורין זה מעמד קשה

ואני אישית הייתי מעדיפה לוותר עליו ושיפטרו אותי ישר גם בלי השימוע (נראלי שיש אופציה כזאת)

בכל מקרה שולחת לך חיבוק גדול על החוויה הכל כך לא נעימה שעברת.

לא משנה איזה מין עובדת את, לא אמורים להתנהג ככה!

אפשר לעשות שימוע בצורה מסודרת ומכבדת ולתת הזדמנות לעובד לענות.

במילא זה לא כל כך משנה מה קורה בשימוע בשביל שהם יוכלו לפטר אח"כ.

ובאמת תעזבי ובלב שלם!

אני מאוד מאמינה שאפשר למצוא עבודה אחרת וכמעט תמיד העבודה החדשה תהיה טובה יותר מהקודמת.

נוכחתי בזה בכל כך הרבה מקרים!

ובפרט שאת מורה והשוק היום לא הוראה הוא שוק שמחפש עובדים בנרות.

מאחלת לך שתמצאי מקום אחר טוב יותר עם יחס נורמלי ואת עוד תודי לקב"ה שפיטרו אותך.

משרד החינוך שולחים מכתב

בעלות/ עמותות מזמינות לשימוע כשיש אפשרות לחתום שאת מוותרת על השימוע

אמיתי.

אם כי - איך הרופאת נשים קשורה להחלטה הזאת?

זה שאת בוחרת ללדת בבית זה שלך..

היא תגיד לך אם ההריון תקין או לא

ולפי זה תקבלי את ההחלטה שלך כנראה 

אבל לא רוצה שתעקם את האף ותתייחס פחות נעים..

שתחשוב שתלדי בבית יולדות

לקראת סוף ההריון אם תשאל תוכלי לענות לה שבהתאם לזה שההריון תקין - זה התכנון שלך

ככה אני הייתי עושה נראה לי

גם לכי תדעי מה יהיה במהלך ההריון 

אולי עכוז? אולי סיכון אחר?

תראי איך ההריון מתקדם, החלום הזה מדהים אבל רלוונטי להמשך ולא להתחלה..

אם כי כמובן אם תמצאי רופאה שממש מהרגע הראשון תומכת בזה (על סמך מה היא יכולה לתמוך בתחילת ההריון?) - רז למה לא

בקיצור, לא תרמתי בפועל חחח

מתכוונת שאת פשוט יכולה ללכת לכל אחת 

מתכננת ללדת

תבחרי רופאה טובה ונעימה וזהו

ותהחלטות שלך תשאירי לעצמך🙂

במיוחד זוגות שבהם יש בן זוג במילואים...לא יודעת מה הסיפור של כל אחת מהן אבל כל משפחה עברה טלטלה כלשהי בחצי שנה האחרונה

זה כואב

גם מכירה חברה ממש קרובה ברמה שמדברות פעמיים בשבוע לפחות

וגם היא עדכנה אותי שבתהליך, היא משתפת אותי כל הזמן במה קורה ואיך התקדמו

בעלה החליט לצאת בשאלה, הוא כבר חבר תקופה ארוכה בקהילה כזאת של חרדים יוצאים בשאלה

בקיצור כואב ממש מממש ממממממש 

ויש לה שלושה ילדים

ומלא בלאגנים

אמנם לא קשור למלחמה אבל ממש מרסק אותי

אצלנו במשפחה היו שתיים שהתגרשו בהפרש של שנה (עם סיפורים שונים לגמרי), וזה היה קשה ממש-ממש, במיוחד שזה הביא אצל הילדים שלנו את האפשרות של פרדה בין בני זוג, ועורר אותם לשאול שאלות עלינו...

אז מקווה שלפחות במקרה שלך הילדים לא חשופים לסיפורים...

וזה הזמן להתפלל: להתפלל עליהן, שימצאו את האושר שלהן, ולהתפלל עליכם וגם להודות על הזוגיות שלכם... ❤️

כואב כואב..

בין אם זה הבידודים בקומונה

ובין אם זה המלחמה

יש זוגות שהמציאות הזו הציבה להם מראה שלא טוב להם ביחד

הרגשתי חזק

וואי איך אני יכולה לעזור בדבר הזה

זה פשוט לא יכול להיות!,

איך אני מהמקום שלי יכולה לעזור לייקר את הזוגיות, לחזק בתים בעמ'י.. לא יודעת

כל מיני מחשבות

ובסוף כל זוג והסיפור שלו

אבל וואיייי..... כואב לי ממש

לא מכירה רופאות נשים עם זמינות טובה והמלצות..

אלא אם כן בית שמש רלוונטי, אז הבנתי שיש שם (לא זוכרת שמות)

ממש מומלץ!

אמפתי, ענייני וקשוב.

אני בת 20