יש לי בשבועיים האחרונים , תנועות קצת מוזרות ודי הרבה במהלך היום (כלומר כל יום זה קורה כמה פעמים)
חזרתיות משהו , עכשיו הייתי חושבת שאולי זה גיהוקים חמודים
אבל זה יחסית חזק, לפי מה שזכור לי מהריונות קודמים גיהוקים זה משהו יותר מרחף כזה.
מה זה יכול להיות, כי אני כבר מדמיינת דברים .
אם זה הדמיון שלך - כבר שאלתי את הרופא על זה ואמר שזה תקין
וכן - גיהוקים לפעמים במיוחד אצל תינוקים
מכירה את זה שהם מגהקים בגיל פיצי וכל הגוף רועד? אז נשמע לי הגיוני
אבל את מתכוונת בטח לתנועות יותר חדות כאלה מפחידות, ממש רעידות
לי אמר שתקין..
אם את לא מתכוונת לזה, קבלי ביטול של הדברים שלי
אבל אם אמרת שזה בסדר, אז כן הרגעת אותי קצת
תכניסי אותי גם לחרדות,
במיוחד שיש לי תור לרופא מחר - אשאל אותו בל''נ
מה דמיינת?
תעדכני מה הרופא אומר, אולי תהיה לו תשובה מנייחת דעת ונפש
אם זה הגיוני שאני לא מרגישה קשורה למשפחה של בעלי. לא מתרגשת מהשמחות שלהם, לא מתלהבת מהתמונות שלהם. אדישה.
אבל אז הבנתי שאני בעצם מקנאת, וכועסת, כי אחיינית של בעלי ילדה בן ואני דודה רבא לפני שאני אימא. ואני עצובה וכועסת ולא רוצה לראות אותה יותר בחיים ולא אכפת לי שכולם שמחים שיש נין ושלסבתא נולד חימש. לא מעניין אותי ולא אכפת לי מהם ואין לי כוח לדבר עם אף אחד מהם. פשוט אין.
שתזכי בקרוב להיות אמא.
הציפייה כל כך קשה
❤️
וברור שכשנמצאים לבד הכל יותר מתסכל.
בשבילך עדיף לך למצוא דרך להרגיש סביר לידם כי חבל שתסבלי, אבל אם את לא שם כרגע ואת סובלת אז כן, זה הכי הגיוני בעולם.
ומבאס כמובן.. חיבוק לך
החוסר הזה ככ קשה ויכול להשפיע על ככ הרבה
אני חושבת שזה ממש מובן שאין לך כוח אליהם ואת מעדיפה להימנע ממפגש איתם.. ועוד המילואים..
אני ממש מבינה אותך❤
ואת גיבורה מאוד מאוד
הלוואי שבקרוב תזכי למה שאת מייחלת לו. ❤
אם אתם לא נשואים מספר מכובד של שנים שהספקת להשקיע בהם כדי לפתח אליהם קשר רגשי,
ועוד בעלך במילואים אז אין מי ש"יחפור" לך על השמחות האלה, ממש אין סיבה הגיונית שתתרגשי מהשמחות שלהם.
לא צריך עוד סיבות אחרות כדי שזה יהיה הגיוני.
אז גיסתי הישירה אמרה לי משהו נכון (והיא מהצד שלי ואני רגילה אליה ולכן מרשה לה-למרות שזה עדיין מעצבן להודות בזה שהיא צודקת)
שאנחנו מאד מעשירים, מפתחים ומלמדים את הילדים שלנו (התאומים) אבל לא מחנכים אותם
ונכון- אחי וגיסתי הם כאלו (הילדים שלהם כבר גדולים אבל הם תותחים אפילו עם התאומים שלי ומקיימים נאה דורש נאה מקיים) שדורשים מעצמם מאד לחנך, להציב גבולות ולהיות על כל דבר, אם המשחק מפוזר שניה הם לא יירגעו עד שהילדים יסדרו יחסית בזמן קרוב וידרשו מהם את זה במשחק או באמירה, בתזכורת או בנידנוד ואנחנו באמת? זורמים ולא כזה מפריע לנו אם לא יהיה מיד, אנחנו בשבת משפחתית רוצים קצת "לצאת מהתפקיד" ושאחרים קצת יעזרו, אנחנו רוצים לנוח, לדבר עם אנשים וכו'.
אבל אולי אנחנו באמת שנינו כאלו נחנחים, לא מספיק עם תוקף ואכפת לנו ואז הילדים שמים עלינו קצוץ.
ושוב אני שמה לב, שאין לי מושג מה ההרגלים המתאימים, על מה להתעקש ועל מה לא, אין לי כוח להכנס לעימות עם אחד מהם שכל היום דורש ומתמקח על ממתקים, הם באמת לא תמיד אוספים בכלל ובטח לא כשאנחנו רוצים, אנחנו אוספים יותר מהם או מוותרים ועושים זאת בעצמנו.
ומה שמעצבן שאני מרגישה שאני אובר משקיעה בהם!
זמן איכות, לימוד, תכנים, חוויות, אני מסבירה להם ומדברת בגובה העניים, חוברות, לדבר על הטבע, להצחיק, לרקוד-אבל אני לא דורשת כלום. ולא יודעת פשוט להגיד כמו שגיסתי אמרה לאחד התאומים כשהם התארחו אצלנו לפני כמה ימים ואני עמדתי להביא לו גבינה צהובה רק כי רצה ובקש : "סליחה, לא תקבל עכשיו גבינה צהובה מהמקרר, תאכל פיצה כמו כולם עם כל המשפחה, בפיצה כבר יש גבינה צהובה". הם מטרטרים אותנו. ואנחנו הורים נוחים סה"כ. אז אני קמה באמצע שאוכלת, או עושה מה שהם רוצים.
אני כן חושבת שהם יחסית ילדים חמים, אוהבים, מנומסים וטובים וראיתי שובבים מהם בהרבה,
ואני באמת זקוקה למן סדר יום לגיל כמעט 4,
מה מותר ומה אסור?
על מה להתעקש ועל מה לוותר?
כמה ממתקים ביום?
אם זה גם פרי מתוק (ענבים) לתת גם גלידה וגם חטיף? בימים חמים הם רוצים המון ארטיקים
התנהגויות מעצבנות שמוכיחות שהם מפונקים:
* לא תמיד באים כשקוראים להם לשטוף פנים\ ידיים
* לא אוספים אחריהם
* באים אלינו בלילה לישון
* חסרי סבלנות ודורשים לקבל (מייד) פרי או פותחים את המגירות הנמוכות של המקפיא
* מתחילים לבכות אם לא קונים להם ארטיק בחנות או לא מקבלים את מבוקשם
ועוד דבר גרוע מאד- הרגלתי אותם שאני איתם בזמן איכות לחלוטין ולא עושה כלום שקשור לצרכים שלי\למטלות הבית כשאני איתם
מוצלחים ב:
לשבת לאכול רק ליד השולחן
לא עולים על ספה עם סנדלים
חמים
מחבקים וקשורים למשפחה
חברותיים
רגישים
אומרים תודה ואמא\אבא\סבא\סבתא אתם חמודים-אנחנו אוהבים אתכם
יודעים לכבד
אוהבים אחד את השני
משחקים יחד ועם שפה משותפת
חכמים
יצירתיים מאד
אמיתיים
אשמח לחוקים או לכללים שאתן מחילות
בסדר
ניקיון
החזרת ציוד למקום
איסוף
עזרה בבית
נוספים
אין ספק שחלק מזה זה זה שאני טיפוס רחפן וזורם, עושה דברים בעצמי כמו דאגנית, מרימה אותם, לא נותנת להם להתמודד ולהיות עצמאיים, שוכחת ולא מבצעת איומים ולא מתחברת לדמות הנוקשה של סדר וגבולות אבל חשוב לי לחנך! אנא עזרו לי!
וגם-איזה סנקציות ענייניות ומותאמות יש כדי להעניש ילד בן 3.7?
תודה מראש על חוסר השיפוטיות והעזרה
באמת היה מבאס לשמוע אמירה כזו.
אני רוצה לאזן בשתי נקודות:
* אחי וגיסתי אמנם תותחים ועובדים מאד קשה על גבולות ופחות נהנתנים מאיתנו, אבל מצד שני הם שומרים על הבית כמו מוזיאון ופחות זורמים ונוקשים לעיתים, כלומר אין מושלם וגם בנו יש הרבה טוב.
* מכירה גיסים אחרים שאצלם הילדים קופצים על ספות, עושים דברים מעצבנים ולא מחונכים בכללי, זורקים אוכל והכל- וההורים מאפשרים הכל ומעלימים עין.
מניחה שאנחנו אמצע.
אבל עדיין- זה הגיל לעבוד בו כדי שיהיה קל בהמשך.
ואולי כדאי להפנים את זה ששווה לעבוד עכשיו עדיין קשה ולא לוותר או לרחף אלא להתעקש.
את ילד לא אהב לסדר משחקים, כמעט כל הילדים שאני מכירה צריכים דרבון לזה.. כנ"ל לשטוף ידיים ופנים וכו'..
אני חושבת שזה דברים שאת מעלה פה הרבה פעמים.. אבל אף אחת פה לא יכולה להחליט בשבילך מה הגבולות שלך ובמיוחד מה הגבולות שלך ושל בעלך.. לדעתי אתם צריכים לשבת ביחד לחשוב והלחליט.. מה נחשב מתוק מבחינתכם (גם פרי? בקיץ ארטיק לא נחשב? וכו') כמה אתם מרשים? על מה אתם מתעקשים ומה לא? (נקיון כמו לשטוף פנים עם אבל לאסוף משחקים לא? אולי הכל חשוב לכם) ואז גם להחליט איך להתעקש על זה (אולי הם צריכים תיווך ושתעשו איתם ביחד?) אם לא חשוב לכם, אז שחררי.. אולי הם יהיו מפונקים (אם יראו ככה לאנשים אחרים) אבל אם את מחליטה שאת לא מתעקשת על דברים, תקבלי את זה..
ככה אני חושבת.. (שלי רק בת שנה וחצי אבל עבדתי קצת עם ילדים בגיל מיני גילאים)
יותר מפריע לי ולבעלי כבני אדם, שיהיה נעים ושיכבדו ושכולם יהיו מרוצים מאם יהיה סדר מיד
אבל עדיין בא לי לדרוש יותר-השאלה מה?
עם זה שאני לא דורשת סדר,
זה שאח"כ הכל נופל עלי.
שיהיה בריא (שאני אוהבת אותו מאוד מאוד), כשסיפרנו לו לפני כמה שנים על הריון נוסף, שאל בלי להתבלבל: אבל כשאתם אצלנו נראה שקשה אפילו עם אחד, אז למה אתם בוחרים להביא עוד ילד?
אז נזפתי בו על החוסר טאקט, (אני הגדולה, ואני לגמרי מרגישה בנוח להעמיד אותו במקןם כשצריך 
)
אבל גם הסברתי לו שכשמגיעים לסבא וסבתא זה אחרת, זה מקום שלנו לשחרר יותר. וגם, לגגל ילדים זה קשה, אבל זה לא אומר שזה לא שווה את זה❤️
עד כאן בגזרת קרובי משפחה חסרי טאקט שמעירים הערות.
לגבי שאר הדברים, קצת קשה לי להגיד, כי אני משתדלת לא למדוד את זה במספרים, אלא לייצר איזושהי זרימה וגמישות.
פעם חשבתי שיש דרך אחת שנכון להתנהל בה, היום אני חושבת שכל הורים הם שונים באופי, וכל ילד שונה גם כן. ומה שיפה זה שילדים ממשפחה אחת לא יראו כמו ילדים ממשפחה אחרת. אבל זה לא אומר שזה רע. זו הדרך שבה העולם זוכה לכל מיני סגנונות של אנשים וכל אחד תורם בדרכו.
ילד "ממושמע" זה אולי נוח להורים, אבל זה מייצר לפעמים מקובעות מסויימת שמקשה עליו להתמודד עם כל מיני דברים. לעומת זאת ילד "שעושה מה שבא לו" יכול להיות מאתגר מבחינת התנהלות בבית למשל, אבל אם נותנים לזה את המסגרת הנכונה זה מאפשר יצירתיות ולעוף עם חלומות.
לכן אני לא חושבת שיש נוסחה אחת נכונה.
חשוב בעיניי שתהיה מסגרת כללית של הבית.
זה עוזר גם להורים וגם לילדים.
איך היא תראה? מה יהיה כלול בה?
זה תלוי בכם ובסדרי העדיפויות שלכם.
בתוך המסגרת הכללית, יש גמישות, יש התאמה לכל ילד, יש לפעמים יציאה מהמסגרת.
הרעיון הוא שיש איזושהי דינמיקה משפחתית ידועה, שמאפשרת ביטחון ויציבות, אבל היא לא סטטית ואנחנו ההורים משנים או מתאימים אותה בהתאם לצורך.
לצורך העניין, חשוב לנו שהילדים יסדרו את המשחקים אחרי משחק. אבל יש לנו ילד שזה יותר קל ויש ילד שיותר קשה לו להיענות וגם פיזית הוא יותר מסורבל.
לילד שיותר קל לו לסדר נבקש שיסדר פליימוביל (שזה קשה יותר, ויותר חלקים). הילד המסורבל יותר יקבל משימה להרים שני כדורים מהרצפה וזהו. וגם זה יהיה לו קשה.
אבל שניהם עוזרים, שניהם חלק ובסוף נחמיא ונפרגן על "איך נעים לנו עכשיו להיות בבית מסודר".
אובדת חצותאכן חסר טקט וגם אמרתי לה שעם כל הכבוד,
אצלנו הם יצירתיים ונהנים.
אבל עם יד על הלב,
היא אכפתית כלפינו ורוצה שנעבוד פחות קשה, ושלילדים יהיה ברור וקל יותר להתנהל בעולם עם יותר חינוך וכללים.
הגישה מסויימת.. ככה אני מאמינה..
היא דואגת לכם, סבבה, אבל אולי לכם מתאים משהו אחר ולא באמת כ"כ קשה לכם בגישה שלכם שצריך לדאוג לכם
לגבי מה שהיא אמרה, זה בסדר שכל אחד בוחר אחרת.
אני חושבת שאי אפשר לעשות הכל ב100%, ולכן כל אחד עושה את סדר העדיפויות שלו.
וזה בסדר שהיא בוחרת דרך אחת, ואת בוחרת דרך אחרת.
לפני כמה זמן קרובת משפחה שאלה איך אני מסתדרת עם סדר יום לילדים.
הסברתי מה שהסברתי, והיא קצת התאכזבה כי היא אמרה שבנתונים שלה קשה לה לייצר את זה.
ובעיניי זה בסדר!
לזוג מסוים חשוב יותר טיולים וזרימה, אז הם נהנים, וה"מחיר" כביכול הוא שיותר קשה לייצר סדר יום עם תינוק. אבל אם זה מה שהם אוהבים? זה מה שהם רוצים לעשות? נהדר. אם המחיר שווה להם את זה, עופו על זה!
אצלנו הפוך, כמעט לא מטיילים או יוצאים, טוב לנו בבית בשגרה שלנו. זה מאפשר סדר יום נוח לתינוקות וילדים, זה אומר שאנחנו פחות יוצאים.
מה עדיף?
אין עדיף.
עדיף שלכל אחד יהיה נוח בדרך שהוא בחר.
ובעיקר בעיקר, לזכור שאנחנו כל הזמן לומדים.
זה בסדר לבחור משהו, להחליט אחרי פרק זמן מסוים שהוא לא מתאים ואז לעבור הלאה למשהו אחר.
שמת לב כמה דברים טובים מצאת בילדים שלך???
מצטטת אותך: "מוצלחים ב:
לשבת לאכול רק ליד השולחן
לא עולים על ספה עם סנדלים
חמים
מחבקים וקשורים למשפחה
חברותיים
רגישים
אומרים תודה ואמא\אבא\סבא\סבתא אתם חמודים-אנחנו אוהבים אתכם
יודעים לכבד
אוהבים אחד את השני
משחקים יחד ועם שפה משותפת
חכמים
יצירתיים מאד
אמיתיים"
אז קודם כל, תהיי גאה בעצמך,את אמא מודעת
מודעת למעלות ולחסרונות שלך
מודעת למעלות ולחסרונות של ילדייך.
ידיעת הבעיה היא חצי פיתרון.
ועכשיו ל"עשה"
1. להדגיש להם כל הזמן את הדברים הטובים שבהם
איך ישבת יפה היום ליד השולחן.
כל הכבוד שאתה מקפיד לא לעלות עם נעליים
מרגש אותי לראות שאתה דואג לאחיך
שמחת מאד שאמרת את האמת, וכו'
2.לחשוב בתחילה על 2/3 דברים שחשובים לכם ועליהם לעבוד.
למשל: אסוף צעצועים
להגיד להם בבית שלנו מוציאים כל פעם משחק 1/2
וא"א להוציא משחק נוסף לפני שאוספים.
ועל זה להתעקש בנעימות.
וכמובן לרפד בהרבה מחמאות.
אפשר ללמד אותם שיר בזמן שאוספים משחק
או לשים סטופר נראה כמה זמן לוק לאסוך.
כך בכמה שבועות להכניס את הכלל של סדור הצעצועים בבית.
ואז אפשר לעבור לדבר הבא
צריך לשים לב שהם עדיין קטנים, לא להפיל עליהם הרבה בבת אחת
ולחזור על דברים שחשובים לכם כמו מנטרה, ולהיות עקביים.
עד כאן בנתיים
בהצלחה יקרה
מקסים ועדין ומעודד!אובדת חצותכי נשמע לי שהם ילדים מהממים ומה שתיארת לגמרי תואם גיל.
ואת אמא מדהימה! וזה סופר חשוב שאת משקיעה בהם ונותנת להם זמן איכות איתך.
אני אישית לא מתחברת לגבולות נוקשים
ובאופן כללי למדתי מאמא שלי שברירת המחדל היא להגיד לילדים כן.
ילד רוצה להוציא משחק נוסף? כן, למה לא.
ילד רוצה פרי? בבקשה
כדי להגיד לא צריכה להיות סיבה, כי יש מלא משחקים וכדאי קודם לסדר, אכלת כבר מידי הרבה פירות וכו'
אבל מלכתחילה ממש להגיד כן ולאפשר.
אני חושבת שתתנתקי ממה שאחיך וגיסתך עושים.
הם הורים בדרך שלהם, תהיי את אמא בדרך שלך.
תבררי לעצמך מה טוב ומה נכון לך ולילדים שלך.
אצלי אישית הגבולות האדומים זה מכות. (יש לי בסה"כ ילד בן שנתיים וחצי ותינוקת אז קחי בערבון מוגבל)
אם הבן שלי מרביץ אז לוקחים אותו לפינה וסופרים עד עשר והוא יוצא, בדר"כ זה עוזר שיפסיק.
וחוץ מזה אם אני אומרת לא לאחר מחשבה אז זה לא. ושום דבר לא יעזור כדי שאשנה את דעתי.
לא בכיות, לא צרחות ולא עצבים.
המילה האחרונה היא של ההורים.
ברור שאם הם מכים זה אסור וגבול אדום
אבל מה עם גבולות ודרישות אחרות- אין מה לדרוש מהם? לבקש? להרגיל?
אשמח לשמוע מה!
ותודה על זה שאמרתם שאני אמא מדהימה, אבל בסוף הרבה נופל עליי אם לא אחנך,
והעניין עם הזמן איכות הטוטאלי זה לא בעייתי?
הם אמורים להבין שגם לאמא יש צרכים
איך מראים את זה?
איך:
1. מחנכים אותם לסבלנות כשהם רוצים משהו עכשיו ודורשים אותו? (אמא תשטפי לנו פרי!)
2. הם רוצים שאקנה משהו ולי לא מתאים? לכאורה גם זה מבלבל, למה לא לקנות ארטיק כל יום? חם וזה נחמד והם ילדים טובים והם יבכו אם לא. בשבוע שעבר אחרי הצגה חבר מהגן אמא שלו קנתה לו ארטיק ולי לא היה ארנק והם השטחו ולוויתי ממנה כסף כדי שאצא מזה טוב ואקנה להם.
3. מחנכים שיאספו כשאחד מהם מסובב אותי ומדבר על כל מה שלא רלוונטי ובלבד שלא יאסוף?
אני מרגישה שאני צריכה לאיים או להבטיח פרס על כל דבר שאני מבקשת.
4. מונעים מהם לבוא לישון אצלנו במיטה, אחד ממש מפגין ובוכה ועומד ליד המיטה כי מפחד להכנס אבל צורח כשאני אומרת לו ללכת למיטה שלו, ואז רחיי נכמרים שלא יעמוד כל הלילה מחוץ למיטה שלי ובא לי לישון ב-4 בלילה כשזה קורה (מי יכול להאשים אותי??) אז מוותרת, שניה אחרי שאמרתי שהכלל הוא שלא עולים למיטה שלנו.
הם רוצים משהו ואת עסוקה, תגידי בנחת עכשיו אמא עסוקה עוד כמה דקות אני אתן לכם.
בוכים ומתעקשים? תחזרי על המשפט שוב ושוב בנחת ובסבלנות. אחרי כמה דקות באמת תתני להם.
לגבי ארטיק ודאי שלא לקנות כל יום. בכלל לקנות ארטיק זה פעם ב...
אם אין לך כסף עלייך זה סיבה מספיק טובה להגיד לא.
אם הם משתטחים על הרצפה ובוכים זה עוד יותר סיבה לא להסכים להם.
שלא יבינו שזו דרך לגיטימית להשיג מה שהם רוצים.
לאסוף משחקים זה נראלי בעיה בכל הבתים...
אפשר לאסוף באמצעות משחק (נגיד אמא היא עני שאוסף כסף והילדים זורקים לו מטבעות- חלקים של המשחק...)
אפשר תחרות, כל אחד אוסף משהו אחר ומי גומר ראשון.
אוכלים ארוחת ערב אחרי שגומרים לאסוף.
לגבי שינה אצלכם במיטה, אם זה מפריע לכם אז אל תוותרי.
אם בוכה אז תבואי להיות איתו אבל לישון עם אבא ואמא זו לא אופציה.
מצד שני ממש מבינה שאין כח ב 4 בלילה לריב עם ילדים....
בחירה שלך אם להתעקש על זה או לא
נשמע שברוב הדברים שמפריעים לא מספיק ברור לך מה העמדה שלך בנושא, וממילא לא ברור לילדים האם יש גבול ואיפה הוא, וממילא הם בודקים את זה.
אם את רוצה לעשות שינוי, את צריכה לחשוב אם עצמך מה השינוי, איפה הגבול שאת רוצה להציב. להחליט במאה אחוז. לעדכן את הילדים. ולעמוד על זה.
איפה שאת מחליטה שלא מספיק חשוב לך להשקיע אז תשחררי, ואל תרגישי רגשות אשם שאת משחררת.
לדוג' לגבי ארטיקים- לא ברור לך אם כדאי לקנות כל יום או שיש עם זה בעיה. ואין תשובה נכונה.
אם את רוצה לעשות שינוי- תחשבי עם עצמך למה? אולי יש שיקולים בריאותיים, אולי שיקולים כלכליים (אם ארטיק במכולת השכונתית עולה 3 ש"ח ואת קונה לשניהם כל יום זה יוצא 120 ש"ח לחודש על ארטיקים- מתאים לכם או לא?), אולי לא נעים לך לבקש ללוות כסף.
ולפי כל השיקולים תגיעי למסקנה-
קונים ארטיקים רק באירועים מיוחדים/ פעם בשבוע/ פעם ביום/ כל פעם שמבקשים אם יש עלייך כסף/ רק במקומות שהארטיק עולה עד 2 ש"ח.... או כל החלטה אחרת שמתאימה לך.
ואחרי שאת מקבלת את ההחלטה תעדכני אותם לדוג' "חשבתי על זה וחבל על הכסף לקנות ארטיק כל יום מעכשיו נקנה פעם בשבוע בימי חמישי", אם הם מבקשים בכל זאת אז להגיב בהתאם לכלל "היום יום שני, ביום שני לא קונים ארטיק. ביום חמישי נקנה ארטיק." וגם אם הילד בוכה ומשתטח על הרצפה, לא לוותר " אני רואה שנורא עצוב לך שלא קונים ארטיק היום, זה באמת מבאס." אבל לא להסכים לשנות את הכלל, כאילו שהכלל חל גם עלייך ואת לא יכולה לשנות אותו. לאט לאט הם יתרגלו לכלל החדש ויפסיקו לבקש וזה כבר לא ידרוש ממך מאמץ.
אבל כמו שאמרתי בהתחלה, את צריכה לקבוע את הגבול במקום שנכון בשבילך, ומספיק חשוב לך להשקיע בו עד שהוא יוטמע. מה שלא מפריע לך כל כך- תשחררי בלב שקט.
שאת ממש חמודה 🥰
כדאי להתייעץ עם מדריכת הורים לעשות קצת סדר, לראות מה חשוב לכם בחינוך ומה לא.
ולא נשמע לי שאתם הורים גרועים בכלל...
יש גישות חינוך שונות, וכל אחד מתאים לעצמו את מה שנכון לו ולבן זוגו ולילדיו.
הקווים האדומים היחידים שאותם אין לעבור הם אלימות מכל סוג שהוא והזנחה כוללת. אתם ממש ממש רחוקים משם...
לי נשמע מקסים שאת יושבת איתם בזמן איכות בלעדי ולא מנסה להספיק עוד דברים על הדרך, ובכך לשדר להם שהם לא מספיק חשובים!
וזה מקסים שאתם הורים חמים ונעימים כאלה!
נשמע שבעיקר מה שאתם זקוקים לו זה ביטחון עצמי בדרך שלכם
חוץ מזה - מניחה שגיסתך לא גידלה תאומים... וגם הילדים שלה גדולים יותר, אז הגיוני שהם ממושמעים יותר.
מותר וכדאי להתייעץ על נקודות ספציפיות בחינוך הילדים, אבל רק אם זה מפריע *לכם*, לא לגיסתך...
אני הייתי מתעצבנת נורא על גיסה כזאת ואת רוצה ללמוד ממנה אז קודם כל כל הכבוד!
אחר כך, אני עם הרבה פחות נסיון ממך, הגדול שלי בן שלוש אבל מהתיאור שלך נשמע שהילדים שלך ממש מחונכים ושאת אמא שהיא מודל לחיקוי.
"ועוד דבר גרוע מאד- הרגלתי אותם שאני איתם בזמן איכות לחלוטין ולא עושה כלום שקשור לצרכים שלי\למטלות הבית כשאני איתם" -איך את עושה את זה?! את קוראת לזה גרוע מאוד ואצלי זה נמצא בשאיפות שלי להגיע לשם יום אחד... תחשבי על זה
ולגבי הדוגמא עם הגבינה צהובה, עיצבנה אותי גיסתך אם גיסתי הייתה אומרת לילד שלי שהוא לא יקבל עכשיו גבינה צהובה אלא יאכל פיצה כמו כולם הייתי דווקא נותנת לו גבינה צהובה אם היה לי מספיק אומץ. אם את חושבת שה לא מתאים זה משהו אחד, אבל זה לא איזה כלל אוניברסלי שחייבים לאכוף ואת פשוט חלשה מדי מכדי לאכוף אותו, הכל בסדר איתך, מותר לך שיהיו גבולות אחרים מאלה של גיסתך.
יש לך ילדים שיודעים להיות ילדים.
יש בהם המון טוב שאת בעצמך ציינת, ויש להם את ההתמודדויות שיש לכל ילד. אז לילדים שלך זה בלאסוף משחקים ולילד אחר זה בלשבת לאכול ליד השולחן.
נראה לי שאת קודם כל צריכה להאמין שחינכתם אותם מצויין, בדרככם.
אם יש משהו ספציפית שמפריע לך אז תעבדו עם הילדים על זה.
אני אישית לדוגמא, לא מפריע לי שהילדים יסיימו לשחק ויבואו לאכול או שנצא לאנשהוא ורק אחכ או למחרת יאספו.
לגיסתך זה מפריע? שתעבוד על זה עם הילדים שלה.
והכי צרם לי בכל ההודעה שלך שאת הזמן איכות איתם הכנסת תחת קטגוריה של "הכי גרוע". זה הכי מושלם וטוב שיכול להיות!
ולגבי החוקים שאת מחפשת, קודם תעשו חוקים לעצמכם, מה מתאים בבית *שלכם* ומה לא ואז תתחילי לחשוב איך לעבוד איתם.
מקריאת שרשורים שלך בנושא הבית והילדים, את מלקה את עצמך המון, ובאמת שלא לצורך.
את נשמעת אמא מקסימה שהילדים שלה חשובים לה מאוד, משפחה נורמטיבית לגמרי. והכל עניין תרבותי. ואסביר.
לדעתי דווקא הדרך שלך נשמעת לי בסדר ופחות של גיסתך. נכון שהרציונל שהילדים יאספו משחקים ולא אתם, ויש לשאוף לכך. אבל אני לא עומדת עם סטופר איך שהמשחק נגמר ואומרת לאסוף. בדרכ בערב או כשנהיה ריבוי משחקים אני מחליטה שעכשיו זה הזמן וזה קורה, אבל אני לא סביב הסדר של הבית 24/7. לטעמי בית עם ילדים לא יכול להיות מסודר כל הזמן, הבלאגן מבורך. נכון שכיף שמסודר, אבל איך שאני רואה את זה, הבריאות הנפשית שלהם חשובה לי יותר.
את אומרת שאת מבלה איתם זמן איכות במקום לפעול לטובת הבית. זה מדהים בעיני! והלוואי שאני הייתי מצליחה בכך יותר.
בדוגמה של הגבנצ, אני גם הייתי מביאה לילד שלי, לא רואה בזה בעיה או פינוק. ומקסימום, אומרת לו להביא בעצמו. ילד בן שלוש וחצי בהחלט מסוגל לזה.
לסיכום.. את צריכה להסתכל על עצמך ופחות על אחרים, או להתייחס אליהם, במקרה הזה..
אם מפריעים לך דברים נקודתיים אפשר לפנות להדרכת הורים אבל בעיני באמת שאת בסדר. תמני במה את טובה איתם, ולא הפוך.
בהצלחה רבה!
לי היה ממש מפריע אם גיסתי היתה מחנכת לי את הילדים, אוסרת עליהם גבנצ כשהם מבקשים ממני.
התפקיד של דודה זה לא לחנך, זה לפנק.
רק אמא ואבא תפקידם לחנך. אדרבא שבאת להביא לו גבנצ והיא לקחה לידיה את המושכות.
כשאחיינים שלי אצלי, אני מפנקת אותם בממתקים ודברים טובים, בבית שלהם אמא ואבא שלהם יחנכו אותם.
אני לא חושבת שהורות יותר קשוחה וקפדנית כמו אצל הגיסה היא הדרך הנכונה יותר.
כי הנה, תראי, הם סופר מחונכים!
הם אומרים תודה, הם אומרים שאוהבים אתכם, הם משחקים יפה אחד עם השני,
מה זה אם לא ילדים מחונכים?
אני גם חושבת, שמי שמאמץ דרך של אחרים רק כי 'ככה אמור להיות', זה לא עובד לו (גם עם הילדים, אבל גם בעבודה ובחברה אני מאמינה באמירה הזו). כל אחד צריך להיות הוא, ומה שהוא מאמין בו ומה שהוא טוב בו.
אם את אמא טובה בלהשקיע בילדים - תהיי את עד הסוף, ואל תקלקלי אותך בדברים שאמא אחרת טובה בהם, אבל אם את תנסי להכניס אותם בכוח זה רק יעכיר את האווירה. גיסתך טובה בלתת גבולות ולהכריח לאסוף - מעולה, זאת היא, והאמת שלה והאופי שלה.
מה שכן, אני חושבת שמותר וחשוב לעשות שינויים במה שמפריע לך. מפריע לך שהם לא אוספים? תחליטי שאת רוצה לעשות בזה שינוי. אני לא חושבת שסנקציות הן טובות בכלל ובגיל הזה בפרט (למרות שאני נופלת בזה). אלא לשבת איתם ביחד לאסוף, ולא לאפשר להוציא משחק נוסף או לעבור לפעילות אחרת בלי לאסוף. עדיין בגיל הזה לא מצפים להצלחה מוחלטת במשימת האיסוף, אם הם עוזרים לך לאסוף זה נראה לי ממש יפה לגיל.
אם אין לך ארנק ואת לא חושבת שאמורים לקנות ארטיק, ואת עושה אחרת ממה שאת חושבת - משהו כאן מפריע לך. אם את נותנת משהו רק כי ילד ביקש - למה לא? מה הבעיה לתת לילד כי הוא מבקש? אם את חושבת שיש סיבה לא לתת (אני למשל לא נותנת ארטיקים בכלל ביום חול כי זה יקר ולא בריא) - אז תנהגי לפי הסיבה שאת חושבת ואל תשני את דעתך רק בגלל בכי והשתטחות על הרצפה. את לא רוצה ללמד אותם שזו דרך לגיטימית להשיג דברים. אבל אם לדעתך חם ולגיטימי עכשיו לקבל ארטיק והגיוני לבקש הלוואה מחברה - למה זה שלילי? היית עושה את זה בשביל עצמך? אם כן מעולה, אם לא - תלמדי לומר לילדים לא ולא להתרגש מההצגות שלהם.
ואת אמא מאוד טובה!!!
וזה ממש מדהים בעיניי שאת ככה מוכנה לקבל ולשמוע ולא מתעצבנת על גיסתך...
אבל נראה לי גיסתך קצת מידי מתערבת לך...
לה יש שיטות משלה ולך יש משלך...
הילדים שלך נשמעים בהחלט מחונכים.
זה תמיד טוב לנסות להשתפר אבל תקחי את הביקורת שלה בגבול...
גם לשיטות שלה יש חסרונות...
הילדים שלך נשמעים סופר מתוקים ומחונכים!
הם לא צריכים לגדול כרובוטים,
את משחררת איפה שמתאים לך ועובדת איתם איפה שחשוב לך,
הכי חשוב שתהיי נאמנה לעצמך ולעולם הערכים שלך!
הדבר היחיד שכן כדאי לעבוד עליו זה שמותר לאמא לאכול/ לשתות/ להתפנות ולדאוג לצרכים הדחופים שלך כשאת איתם.
איך עושים את זה?
מסבירים מראש עוד 5 דקות אמא קצה להכין שתיה ואתם מחכים שאחזור להמשיך את הסיפור.
אמא הולכת לשירותים, עוד 5 דקות אחזור ואז נעשה 123
לא להיבהל מההתנגדות שלהם, פשוט לקום ולעשות מה שחשוב לך. אם הם מתפרעים, אז הפסידו את הפעילות שרצית לעשות איתם.
לתווך לכם את הרגשות (היה קשה לחכות) אבל לא לקבל את ההתנהגות.
הסנקציה המתאימה אם הם לא מחכים יפה, זה שהפעילות לא יכולה להתחיל/ להמשיך. זה ההפסד שלהם. כשהם ילמדו לחכות לך הם יהנו מהמשך הפעילות.
לדוגמה:
את מביאה להם פלסטלינה ומנחה אותם לגלגל כל צבע בנפרד כדי להגמיש אותה.
את אומרת שאת הולכת לשירותים וכשתחזרי תראי להם איזה רעיון שרצית ללמד.
את חוזרת ורואה שהם לכלכו/ הרסו באופן מוגזם, את מפסיקה את הפעילות.
את חוזרת ורואה שהם ערבבו כמה צבעים ביחד. את מסבירה שהם לא עמדו בכללי ומסבירה למה רצית כל צבע בנפרד.
אם הם עשו מה שאמרת- את ממשיכה רגיל.
בהצלחה!
הרמתן לי!אובדת חצותאין דרך אחת שמתאימה לכולם
לא לכל ההורים
ולא לכל הילדים
חשוב מאוד שיש גבולות בסיסיים. אני מאמינה שילד חייב מסגרת. אבל המיקום המדויק שלה הוא לגמרי לגמרי בהחלטה של ההורים
ולא נשמע שאצלכם מוגזם או חריג
מכירה עוד בתים בסגנון כזה
אם את אומרת שיש משהו בהתנהלות הזו שמפריעה לך זה משהו אחר
אני גם חושבת בעקבות השרשורים שלך שיכול לעשות *לכם* טוב להעביר להם יותר אחריות ולדרוש מהם קצת יותר.
אבל רק אם זה יבוא מכם. מתוך החלטה שלכם ורצון שלכם.לא כי מישהו אחר חושב שככה צריך להיות. זה גם לא יעבוד אם זה לא נעשה מתוך מוטיבציה שלך....
אם טוב לכם ככה? אז יופי!
האמת מכל הההודעה הזו הכי הפריע לי שגיסתך החליטה בשביל הילד שלך שלא צריך גבינה צהובה, בבית שלכם!
אישית כנראה לא הייתי קמה כדי להביא גבינה צהובה, אבל אם בעיניך זה סבבה אז את מחליטה!
חלילה הכוונה לא לסכסך אותך עכשיו עם גיסתך, ברור שהכוונה טובה ואת מאפשרת לה את זה
אבל זה לא ברור מאליו
וזכותך גם לבקש שזה לא יקרה (כמובן לא מול הילדים ולא בכעס. פשוט לבקש)
לא קראתי הכל. אבל מה זה לא מחונכים? לסדר את הצעצועים זה חינוך?
או ללמד אותם לכבד את האחר, לשים לב לאחר וכו
בקיצור לחנך לערכים ופחות לסדר למשל וגם לי קשה עד בלתי אפשרי לשים גבולות. תאומים זה ממש לא קל!
אם היא כזו שמסדרת כשרואה משחק מבולגן ואת כזו שמרשה לעצמך כשמתארחים כמו שכתבת" לצאת מהתפקיד" ושאחרים קצת יעזרו..."
זה ממש מתכון בטוח לפיצוץ בין גיסות😲
אז אולי כשהיא "גערה" בילדים היא הוציאה עצבים על משהו שלא העזה "לגעור" במבוגרים?
אנחנו שוכרים דירה בבניין ישן. כל הזמן יש נזילות בצנרת של הבניין ומתקנים אותם. לאחרונה יש נזילה רצינית (מים זורמים בלי הפסקה) בין השעון של הבניין לחלוקה לשעונים של כל דירה. לפי העירייה זה אחריות של הבניין לתקן.
ועד הבית, שפנו אליו בנושא כבר לפני חודשיים, לא מוכן לטפל עד שכולם ישלמו. בינתיים הנזילה רק מחמירה ויש פיצוצים גם בעוד מקומות. חשבון המים כמובן בשמיים.
על החלק "שלנו" בתיקון עצמו בעלת הדירה תשלם. השאלה האם אפשר לדרוש ממנה החזר חלקי על חשבון המים הגבוה שנובע מהנזילה? כמובן רק על החלק של השימוש המשותף הגבוה שנובע מהנזילה. בפעמים הקודמות אנחנו ספגנו את זה, אבל הפעם זה כבר חודשיים - שלושה של זרימה רצינית שלא מתוקנת.
יש דרך לחייב לתקן? או לחייב את מי שלא שילם לשלם?
אפשר לקבוע גם עוד לפני שהייתי אצל רופא נשים?
כי אני אהיה אצלו רק בשבוע 9-10..
(עד אז אני במעקב של רופא פריון..שאמר לי עוד שבועיים לעבור לרופא נשים רגיל)
למישהי יש?
ביום שישי גזרתי ציפורניים בידיים ואחת התעופפה על הרצפה. רגע אח"כ דרכתי עליה
ברגל יחפה
שאלתי את בעלי על זה ומה היה לו להגיד? "טוב, להגיד פרק תהלים זה תמיד טוב". בקיצור לא מעודד
הסתכלתי קצת בגוגל בדקות שנשארו לפני שבת וחלק מהדברים שראיתי היו מעודדים ואחרים ממש לא..
אני בשבוע 21 וב"ה הרגשתי תנועות כל השבת. ולא מתחשק לי סתם ככה לללכת לא"ס.. (סקירת מערכות בעוד שבועיים וחצי)
בקיצור עידודים מישהי?
ולא שטפה נכנסתי להתקלח ודרכתי על כולם...
וב"ה הכל בסדר
אל תדאגי..
להבא אם נאבדת ציפורן תתטאטאו את הריצפה כי ב3גע שהציפוקן זזה זה פחות בעיה
תנשמי עמוק, ואל תתני לזה להלחיץ אותך.
אני קראתי שנזהרו בזה כי פחדו שאישה הרה תדרוך יחפה על ציפורן ותיבהל שדרכה על עקרב. וזה כמובן לא המקרה.
רק הדאגה הזו כבר יותר מזיקה לך מהציפורן המסכנה.
ההשגחה האלוקית היא יותר גבוהה מלגזור על האדם בגלל שדרך בטעות על ציפורן...
אולי זה בא לעורר אותך למשהו? אולי.
אבל בטח לא להילחץ וממש לא הייתי רצה לא"ס בשביל זה. פרק תהלים זה יותר בכיוון 😉
יש עניינים קבליים שאני לא מבינה בהם אני לא באה לזלזל
ואני גם משתדלת מאוד לאסוף את הציפורניים לאסלה תמיד (לא רק בהריון)
אבל בלי לחץ
ברור שהדברים לא כפשוטם ואנחנו עושים רק מה שבהשתדלות שלנו
כתוב להיזהר.
לא כתוב כל אישה בהריון שדורכת על ציפורן נחרץ גורלה
במיוחד עדינה טבל בשטח הרגיעה אותי, כי קרה לה בעצם יותר גרוע משלי.. (וגם אני אמרתי פרק צא בתהלים😅)
בע"ה ימשיך להיות בסדר.. (זה אחד הדברים הקשים לי בהריונות, הפחדים האלה שלא עוזבים..)
אני אוהבת להגיד כל יום את הפסוקים נגד עין הרע (מופיע בתפילה של מוצאי שבת, פסוקים המתחילים באות נ)
שמעתי על אישה חשובה שסיפרו בשבעה שלה שהיתה נוהגת להגיד אותם כל יום והתחלתי להגיד בלי נדר כל יום
אז פשוט אומרת אותם כל ערב לפני השינה (כבר יודעת בעל פה) מוסיפה גם כמה מילות תפילה במילים שלי וזה מאוד מרגיע אותי.
זה לפי הקבלה, לא חייב להקפיד על זה
אז קודםכל, כמו הרבה כאן, קיבלנו תשובה שלבן שלי אין מקום במעון.
הבן שלי המתוק נולד עם נכות מסוימת, אנחנו מטופלים והצפי הוא שבעתיד היא יהיה ילד רגיל לגמרי אי”ה
העניין הוא בשגלל הנכות שלו אני גם מפחדת לשלוח למטפלת פרטית וגם לא כל אחת רוצה.
כך שמעון הוא פיתרון אולטימטיבי.
האםיש עם מי לדבר בעניין?
איזשהו סעיף לגבי ילדים עם מוגבלויות, משהו?
אני ממש מבולבלת. זה בא לי בהפתעה שאין מעון כי כל הנתונים שלנו מתאימים (אחים גדולים, שנינו עובדים וסטודנטים במקביל)
שהיא לא התקבלה היה קישור להגשת ערעור
ובאחת הסיבות שהייתה צריכה לסמן מדוע היא מערערת היה רשום לגבי ילד עם נכות
תבדקי את זה
איך מערערים?
ויש עוד קריטריונים חוץ מנכות?
של בעלי
יש מקום להגשת בקשה
הגשתי בדיוק ערעור אבל לאזוכרת מה היה האפשרויות שם
שיבוץ באתר:-)לא מייל, לא סמס.
אולי מישהי יכולה לשלוח לי את הקישור הזה?
אנסה לבדוק לך קישור
כרגע עוד אין לו כל כך עיכוב התפתחותי, הוא קטנטן ומתוק ומתקשר!
הגיוני שישפיע על זחילה והליכה...
לא חשבתי על הכיוון כי הרופא המטפל אמר שלא ממליץ כי כדאי שיהיה בחברה ’רגילה’
אני חולקת על הרופא בעניין הזה בשלב של מעון.
ילד עם עיכוב התפתחותי יכול להיתרם מאוד מאוד מאוד מטיפול במעון שיקומי. חברה רגילה תהיה לו בגיל בוגר יותר. השלב הזה של מעון הוא שלב קריטי להתפתחות, ואם הילד יקבל את בוסט הטיפולים במעון בשלב הזה, הסיכוי שלו להתפתח טוב גבוה הרבה יותר.
קחי בחשבון שבמעון שיקומי, מלבד מענה טיפולים פרא- רפואיים נרחב, יש הרבה יותר מבוגרים מטפלים לכל ילד מאשר במעון רגיל, מה שמאפשר מענה טוב יותר וטיפול איכותי יותר בכל ילד.
למעון שיקומי מגיעים בעזרת מחלקת הרוחחה בעירייה שלכם. יש קריטריונים על פי החוק מתי ילד זכאי למעון שיקומי, הרווחה מבצעת את ההפניה בפועל. הכי טוב להתייעץ עם עו''ס שיקום בעיריה שלכם.
אני יודעת שזו שאלה שתלויה רקע רפואי ונתונים ,
אבל באופן כללי האם הגישה של פרופ' שוויקי מהדסה ,
קלה לכיוון הניתוחים או שהוא דווקא דוגל בטבעי.
מישהי נתקלה בזה שהילד שלה לא עושה קקי בגן?
בעבר כשהיה לו טיטול אז הוא היה עושה לפעמים 3 פעמים ביום ועכשיו לפעמים פעם אחת ולפעמים בכלל לא.
זה עצירות? פחד? מה אפשר לעשות?
שמגיע לבית עושה?
הילד פשוט לא למד לעשות צואה בשירותים... אז בגן היה מתאפק (הולך לעשות רק שתן) ובבית היה מפספס בתחתונים...
ההגדרה הרפואית של זה זו הצטאות.
עם אחד מהם התחלנו תהליך של ליווי פסיכולוגי בגן (גן שפה). הם נתנו לנו טיפים, שלצערי כבר איני זוכרת אותם, ובסוף זה עבר. לשני עשינו מבצע בבית, ואחרי הרבה יזע ודמעות זה גם עבר.
לפחות אצל השני זה בוודאות היה מפחד, כי זו האבחנה שהוא קיבל מהפיזותרפיסטית שאצלה טופל כשהיה תינוק (עקב עיכוב התפתחותי). אני חושבת שגם אצל השני זה כך. שניהם ילדים רגישים כאלה...
אישית הייתי מרפה בינתיים, במיוחד אם בבית הוא עושה כמו שצריך. לא נדיר למצוא גם אנשים בוגרים שמעדיפים להתאפק מאשר לשבת על אסלה במקומות ציבוריים...
אפשר לדבר איתו באופן כללי על פחד וחששות, ולגעת קצת בפחד של עשיית צרכים בגן, במקום פחות מוכר, אבל לא לדחוק בו.
כך נראה לי...
מעניין אם זה קשור לזה שעכשיו יותר ילדים גמולים ונהיה עניין חברתי ללכת לשירותים.
בכל מקרה, לא נלחצתי מזה כי כבר הכרתי את זה עוד מלפני כשהייתה עם טיטולים והיינו יוצאים לטייל (מסלולים וכאלה.. לא טיול בשכונה) היא לא הייתה עושה קקי כל הטיול.. רק כשמגיעים חזרה הביתה או למקום אירוח.
כאילו משהו פיזיולוגי אצלה שכשפחות נוח לה הגוף עוצר את עצמו.
בקיצור, אם הוא עושה בבית, בעיני פשוט לשחרר. כשיהיה לו יותר נוח הוא יעשה גם בגן
והוא כבר בכיתה א'.
מתפנה מיד כשמגיע הביתה.
וכשהיה טיטול היו עושים הרבה.
בכלל, בטיטול הם משחררים כל פעם שמרגישים איזהשהוא צורך, וכשנגמלים הם לומדים לעשות הכל בשרותים, בד"כ בפעם- פעמיים
יש לי 2 ילדים
יצא שאחת הייתה חולה במשך שבוע
והשני בשבוע לאחר מכן
בעבודה כבר אמרו לי שזה לא לעניין ושאמצא פיתרון
המשפחה של בעלי לא יכולה
ואמא שלי שגרה בערך שעה ממני
יש לה גן .. והיא אפילו לא הציעה את עזרתה
לאחים שלי שגרים בסביבתה היא יותר מצליחה לעזור
בגלל הקירבה
אבל בגלל שאני רחוקה כביכול אני כנראה לא חלק מהעניין....
אני לא יודעת מה לעשות
גם עם העבודה .. איך למצוא פתרון לתינוק
שלא אמור להיגרר ממקום למקום בטח כשהוא חול
ומנגד מאוכזבת קצת שהיא אפילו לא הציעה לי את עזרתה
אשמח לשמוע הארות
תודה
הוא גם לא יכול להיות בגן אצל סבתא.
הוא זקוק לתשומת לב ועלול להדביק.
אולי בגלל זה לא הציעה
בכדי לא להדביק אחרים
אבל עדיין יכלה לנסות לסייע אפילו בלהציע ולהעלות בפניי את ההתלבטויות
תודה
אבל תכלס זה לא ריאלי
אמא שלי גרה מרחק שעה נסיעה גם ושומרת על הנכדים האחרים,לי לפחות ברור שזה לא אופציה לבייביסיטר. וכשהילדים שלי חולים, ברור לי שאני זו שנמצאת איתם כדי שלא ידביקו אף אחד.
יש לך אפשרות לעבוד מהבית?
אם לא, תתחלקי עם בעלך. תראי נכונות למעסיק למרות הקושי ולמרות שאת לא חייבת אם זה יהיה לטובתך
אולי חסרה לך הדאגה הרגשית, אבל אל תשליכי את הלחץ של המעסיק על אמא. אין קשר
יש ימי מחלת ילד, ואת יכולה להתחלק עם בעלך בימים.
כל שבוע שעבר..(היו ימים שהגעתי למשרד כי בעלי התחלק איתי)
ועכשיו הקטן לא מרגיש טוב
וקיבלתי שיחה מהמנהל שלי שזה לא יכול להמשיך ככה ושאני צריכה למצוא פתרון
אני בעצמי לא מאה אחוז ..
וזה כל כך מתסכל
אין דבר כזה לא יכול להימשך ככה.
הילד חולה, ואת ובעלך מתחלקים. ואפשר לעבוד מהבית. וככה זה ילדים🤷
ברגע שזה יהיה לך ברור שההלחצה שלו מיותרת, כי תכלס - מה יש לך לעשות כבר..? אולי זה יוריד אותו ממך. או לפחות תהיי פחות לחוצה.
הוא לא בסדר.
אם אפשר לעבוד מהבית - מה אכפת לו, כל עוד את באמת עובדת? שיגיד תודה שאת לא שמה יום מחלה ושיסתדר
אין מה לעשות.
ילדים חולים הרבה.
אין פיתרון אחר חוץ מאשר שאחד ההורים יישארו עם הילד.
תציעי לו שתביאי את הילד למשרד
הוא כבר יגיד לך טוב טוב תישארי בבית ושלא ידביק את כל העובדים.
שהוא יגיד תודה שבכלל עבדת.
ימי מחלה נועדו לימים שבהם הילדים/ את חולה, אל תוותרי על זכויות בסיסיות, זה מאפשר למעסיק לנצל ולהתעמר בך.
לי קרה שנעדרתי מהעבודה שבועיים ברצף אחרי שחודשיים קודם נעדרתי הרבה בגלל ילד מאושפז ואח״כ מחלה שלי. הייתה לי שיחה עם הבוס שאיבד סבלנות לגבי ההעדרויות שלי, הרשתי לעצמי להיות תקיפה ומאד ברורה לגבי הזכות שלי להיות חולה ולהעדר. יותר לא שמעתי מילת ביקורת על ימי מחלה שאני לוקחת (לא מעט לצערי לאחרונה)
וההורים שלי גרים מרחק חצי שעה ממני.
לרוב מה שעושים זה לחלק לי עצות...
תכיני לו מרק חם
תפנקי אותו,
תתני לו טיפות שמן זית ושום
כשהוא ישן- תנוחי...
ועוד על זה הדרך...
זה הכי מעצבן. כאילו אין לי מח לחשוב לבד.
וסיוט שזה תוקע עם העבודה... מה עם בעלך?
אני עם 2 צפופים וחוזרת בספטמבר לעבוד...
איך מתנהלים? אצלי אין אפשרות לעבוד מהבית בכלל
גם עזרה מהמשפחה אין
בשנה הראשונה הם חולים מון סטופ מסביב לשעון ומדביקים אחד את השני
סיוט
מתחלקים עם הבעל
אם הילד לא במצב ממש קשה אני סוחבת אותם איתי לעבודה... לא אידאלי אבל זה מה שאני עושה
נראה חי הציפיה שיציעו לבד עזרה קצת לא מציאותית...
היא עסוקה ביום יום שחה ובכלל לא בטוח שערה לקושי
ושעה זה לא מעט נסיעה...
יש לה את החיים שלה, במיוחד אם היא גרה רחוק.
אני אמנם לא עובדת מחוץ לבית, אבל מעולם לא עלה על דעתי לבקש מהאימהות שלנו לבוא לשמור על ילדים חולים... הן עברו את השלב הזה כבר, ובאמת השלב שלהן בחיים הוא להציע עצות, לא דווקא לעזור בפועל.
הפעמים שבהן הן שמרו על ילדים היו או בסידור קבוע (פעם בשבוע חמותי שמרה על הבכורה כשהייתי בלימודים ולא היה מעון) או בפעמים דחופות שדיברנו עליהן מראש (כמו לידות או ניתוחים).
ל"סתם" בייביסיטר ביקשנו מהאחים שלנו או מבייביסיטר אמיתית.
אולי זה פתרון גם בשבילכם, למצוא מישהי שפנויה בשעות הבוקר, ומוכנה לבוא לשמור על הילדים בהתראה קצרה כשצריך? זה יהיה בתשלום, כמובן, אבל זה עדיף בעיניי על פני להטריח את סבתא...
אולי נושאה טריה שאין לה עבודה עדיין
או סבתא בעיר מגוריך שזורמת על זה
או שכנה בתשלום
או שתתחלקו בינכם..
לקחת יום מחלה כדי לשמור על הנכד? נשמע לי ציפיה מוגזמת.
אנחנו מתחלקים , אני ובעלי בימי מחלה, וקורה לעיתים נדירות שיוצא כמו מה שתארת. לא נעים, אבל אין מה לעשות
לעזרה כשהילדים חולים. גם ממי שגר רבע שעה נסיעה וגם מי שגר שעה ורבע נסיעה. הם עובדים, להם אין ימי מחלת נכד, זה לא התפקיד שלהם. (לפעמים כשאמא שלי ביום חופשי היא עוזרת לאחותי, אבל אחותי גרה צמוד אליהם. אין מה להשוות. אין סיכוי שאחשוב לבקש מאמא שלי לנסוע שעה כדי לשמור על נכד חולה, ועוד ביום החופשי שלה שיש לה קצת זמן לנשום)
זה קשוח בעבודה. בעלי ואני מתחלקים לפי ימים שיותר קריטי להגיע. אם רלוונטי מציעים להביא את הילד איתנו (לרוב המעסיקים מעדיפים שלא- זה באמת מורכב בעבודות שלנו).
לאחרונה גם המנהל של בעלי וגם המנהלת שלי אמרו שאנחנו מחסירים יותר מדי (ואפילו שמעתי נימה של טענה שלא נעזרים בהורים). האמת- קצת נתתי למנהלת על הראש... שאני רוצה להגיע אבל לפעמים אין ברירה ומה היא רוצה שאעשה. היא הבינה בסוף והסכמנו שהיא חייבת לעשות פרצופים על חיסורים ואני חייבת לא להגיע כשאני צריכה😝
כל יום כזה הוא לא נעים. אבל זה מה יש, אלו שנים שמחסירים יותר בעבודה וזהו.
מקווה שתמצאי את הפתרון המתאים ביותר בשבילכם, ושתיהי בטוחה בזכויות שלך, והכי חשוב רפואה שלמה💕
ואני לא בונה עליהם על עזרה כזאת
קודם כל כי כשהבנות חולות הן בעיקר צריכות את הפינוק שלנו וגם כי ההורים שלנו עוד עובדים אז למה שייקחו חופש בשביל הבנות החולות שלי?
אם את גרה במרחק שעה נסיעה והיא עובדת, זה ממש מובן שהיא לא תוכל לעזור עם ילד חולה.
היא יכולה לעזור בדברים אחרים כמו לבוא לשמור עליהם פעם ב בערב, או להוציא מהגן, אבל זה תלוי ברצון הטוב שלה.
אני ואמא שלי גרות באותה עיר והיא לא עובדת, אני אף פעם לא מבקשת שתשמור על ילד חולה כי אני יודעת שקשה לה יום שלם להשאר בבית. היא כן עוזרת אם אני צריכה לעבוד אחהצ, או נתקעתי ואין מי שיוציא את הילדים וכו.. בימי מחלה אני ובעלי מתחלקים.
האמת שהיא הציעה לשמור חצי יום אבל זה לא כ"כ עוזר אם אני צריכה עדיין לקחת חצי יום חופש..
לדעתי הציפיה שלך לא במקום. מה כן? להעמיד את הבוס על מקומו. מותר לך וזכותך החוקית להשתמש בימי המחלה שלך.
אפשר ורצוי כמובן להתחלק עם בעלך. אבל אל תרגישי אי נעימות כי נעדרת בגלל ילד חולה.
לחנות לבגדי הריון שאתן ממליצות?
ואם לא הריון, אז בגדים במידות גדולות שיכול להתאים יפה
עדיפות לאון ליין
תודה!
הודעת הנהלה- בבקשה לקרוא ולהקפיץיעל מהדרוםלק"י
נשים יקרות שבוע טוב,
אנחנו נמצאים בתקופה לא פשוטה להרבה אנשים. תקופה רגישה מאוד.
לכן אנחנו מבקשות למעט בפתיחת שרשורים בנושאים פוליטיים סוערים.
הפורום מורכב מנשים רבות ממגזרים וממקומות שונים, ואנחנו רוצות לתת מקום לכל אחת, ושכולן ירגישו פה בנוח.
בואו נשים לב, במיוחד בשרשורים סוערים, נקרא שוב מה שכתבנו וננסה לשים את עצמינו בצד השני.
כמובן אם קראתן הודעה ובעיניכן היא לא מתאימה, דווחו לנו.
בשורות טובות לכל עם ישראל🙏
יש לי ילדון מתוק בן שנתיים ו7 חודשים, שנה הבאה עולה לגן עירייה.
והןא לגמרי לא בעניין של גמילה.
ואני לגמרי לא בעניין של לשלוח ילד לא גמול לגן עירייה.
(פשוט כי הייתי גננת וראיתי איל סייעות מתנהגות עם ילדים לא גמולים ולא באלי שיחווה את זה)
היה איזה יום אחד לפני חןדש בערך שביקש תחתון. שמתי לו וישב בשירותים כמה פעמים במהלך היום, אחרי שפיספס ברצפה קטנים.
בלילה שמנו טיטול ובבוקר שאלתי אותו אם הוא רוצה תחתון והוא אמר לי: "אבל אני עושה ברצפה" וביקש טיטול.
אני מזהה כשעושה גדולים (קקי) אבל כששואלת אותו אם הוא רןצה לעשות בשירותים הוא לא רוצה.
נכון שעדיף לי לשחרר?
אבל אוף, גם ככה פוחדת לשחרר אותו שנה הבאה, ילד כזה עדין ומתוק.
לא באלי שיילך עם טיטול ואולי זאת תהיה חוויה לא נעימה. אוף.
צריכה את עזרתכם.. האם יכול להיות שזה הריון למרות שבדיקת הריון יצאה שלילית?
המחזור שלי לא סדיר בעליל, הפעם האחרונה שהופיע הייתה לפני כמה חודשים טובים, כך שאני לא באמת יודעת אם היה לאחרונה ביוץ ומתי, אבל כבר שבועיים בערך עם תסמינים מוזרים.. בעיקר במערכת העיכול ובשדיים.. יש רגישות מטורפת בחזה, הרגשה שהוא כבד וכואב, ונראלי גם שאולי הוא גדל, כי פתאום יש הרגשה שהחזייה "לא סוחבת"...
ביצעתי היום בדיקת הריון של סנסו טסט ויצא שלילי, זה עדיין יכול להיות הריון?
ואם לא מה כן?
לא מכירה תופעה כזו לפני מחזור/ביוץ..
שהביוץ היה ממש לא מזמן ונקלטת אבל עוד לא רואים בבדיקת הריון
יסיר בוודאות את הספק.
כנראה שזה לא הריון - אבל בכל זאת, בתנאי אי וודאות כפי שאת מתארת את מה שעובר עליך, בדיקת דם היא משהו וודאי.
או באפליקציה
לא מסובך...
ובדיקת דם מזהה הריון מוקדם
מה מצב העומס שם?
באופן כללי ובמחלקת אפס הפרדה אם היית שם.
תודה רבה
רק טבעיות, אף אחד לא לחץ עלי כלום והיו מיילדות מהממות תמיד חוץ מפעם אחת אחת שבקבלה לא בחדרי לידה
שהייתה חמודה והכל אבל פחות מקצועית בליילד כי הייתה מתחילה
השבוע היה הכי מטורף בשנים האחרונות (בדברים טובים ברוך השם)
הופעות,יציאות, טקסים , מסיבות סופשנה ומה לא.
ועדיין, חשבתי מלא.
האמת?
לא יודעת מה אני מרגישה.
מצד אחד, אופטימיות כי חייב
אני אצליח! אין צאנס
מצד שני, אין מצב.. אם בפעם הקודמת לא..למה עעשיו כן..
כמה מסירות נפש זה דורש להביא חיים לעולם.
התקווה שלי שהקבה רואה, מרחם ושומע
ושהשבוע (יום שישי כזה כבר אפשר לבדוק בבית)
אני אקבל חיובי.
שבת שלום
ותודה למי שקראה❤️
וממש במתח איתך
איזה גיבורה את!
תודה תודה תודה
הלוואי
כלכך מייחלת ורוצה
רקאניאחרונההיי,
אשמח ממש לעזרתכן - עצתכן
אני אחרי שתי לילות בלי שינה
עייפה ברמות!!!
דווקא ברגע שנכנסת למיטה לישון, תודה לה' באמת חסד
שלא תטעו, לרגע לא מתלוננת
איך שנכנסת לישון הילד מחליט להראות את כישוריו המוטוריים, ומרגישה כאילו מינימום יש לי בבטן קבוצת ילדים במשחק תופסת
אי אפשר לישון ככה
אני לא אוכלת לפני שינה משהו מתוק
לא עושה משהו מיוחד
סתם שוכבת סחוטה גמורה כדי ללכת לישון
בסוף נרדמתי על הספה, איכות השינה הייתה נוראית
רק נרדמתי וכבר רצתי לעבודה...
כנל עכשיו, יושבת לי ברוגע על הכסא ומרגישה שם ממש חגיגה
עכשיו זה נורא נחמד, מתענגת מכל רגע
אבל בלילההההההההה
מה ממליצות לעשות?
כי התנועות שלך מרדימות ומרגיעות אותו (תדמייני תינוק בעגלה כשאת בחוץ מטיילת איתו)
וכשאת שוכבת או יושבת במנוחה הוא מתעורר.
אין מה לעשות למיטב ידיעתי
מתרגלים
וגם זה עובר בסוף, כמו כל הריון 😉
ככה זה עד הסוף?
לא יודעת למה לא זכור לי מההריון הקודם
טוב ששוכחים
איזה כיף לך שאת כבר ב 39, מתרגשת בשבילך ברמות
דמיינת את עצמך שתגיעי עד 39?
כי לי יש דמיון ללדת עד 40 (בהתחלה החלום היה ב 38, אבל עם הזמן מוותרת ומסכימה לחכות גם עד יום לפני התלמ..), תוהה אם להמשיך..
חגיגה כל לילה!
אבל האמת נהנית מזה מאוד
יכולה להסתכל על הבטן שעות רוקדת..
חייבת כוח לשעות היום לילד ועבודה
כלכך כואב לי על הבן שלי שרק יחזור מהמעון ולא תהיה לי טיפת כח אליו 
וכל מי שסביבי 
אבל כשאני מנסה לישון זה קצת מתסכל...
רקאניוזה באמת מדהים!!!
זה ידוע...
כשאת מרפה הוא מתחיל לחגוג
כשאת הולכת וזזה זה מרגיע אותו,
כמו שמנדנדים בעגלה...
אחרי ערב קשוח מאוד שנינו נרדמנו מותשים.
בבוקר בעלי שאל איך ישנתי
אני: "מצויין. היא התעוררה רק פעמיים לינוק ועכשיו הפעם השלישית. ואתה?"
"נורא ואיום. כל הזמן העירו אותי. לא ישנתי יותר משעתיים רצוף"
וגם למה כל אחד רגיל ;)
אחד יחשוב ששעתיים שינה רצוף זה נדיר ומהמם והשני רגיל לישון יותר אז מבחינתו זה עוול 😂
מאנונימי כי מכירים אותי במציאות, ולא רוצה שיהיה לשה"ר...
אז אחרי שפוטרתי ממקום עבודה שמאוד מאוד אהבתי - צריכה למצוא עבודה חדשה
יש כרגע שתי אופציות -
מקום א' - הבנתי שהמנהלת עושה הרגשה לא נעימה על כל היעדרות, וזה נשמע לי מבאס. מצד שני - ממש מאורגן ומסודר.
מקום ב' - ממש זרוק, הכול בבלגן, אבל היחס לצוות מצוין ומפרגן, וממש מכיל גם קשיים ובלתמים. עבדתי שם פעם והיה לי קשה עם הבלגן.
מוסיפה - שבמקום של הבלגן זה כמה מקצועות, שכל אחד מהם קצת שעות, ובמקום השני זה מקצוע אחד על כל השעות.
מה עדיף לדעתכן?
1. כמה כנראה תאחרי והאם תכילי כעס על זה יותר טוב משתכילי את הבלגן במקום השני,
2. כמה דחוף לך לגוון לאורך היום בפרט ובכלל בקריירה אולי (לא סיפרת אם יש לזה השלכה) לעומת כמה דחוף לך להתמקצע כרגע במשהו אחד
אני אישית הייתי מתקשה לעבוד במקום מבולגן בלי נהלים וסדרים.
אולי לך זה לא מפריע.
לגבי המקום הראשון הייתי בודקת איך המנהלת בעוד סיטואציות, אם היא נותנת גיבוי לעובדות במקרה של טעות או תלונה.
אם היא מסכימה להתחשב בבקשות או כל מיני דברים כאלו.
אם כל החיסרון שלה זה הרגשה לא נעימה מהיעדרויות אז זה גם תלוי בך עד כמה את מחסירה מהעבודה.
לדעתי זה חיסרון שאפשר להבליג עליו, אין בוסים מושלמים.
אני באמת משתדלת לא ךהיעדר וכשנעדרת זה ברור לכולם שבאמת בצדק ולכן אני אסתדר עם קצת פרצופים על זה.
לדעתי גם הח להכין שיעור במקצוע עיקרי ובמקום מסודר.
השאלה רק איך הצוות וההרגשה שם חוץ מנושא ההיעדרויות
וגם לדעתי לכי עם תחושת בטן שלך, זה לא שחור על גבי לבן.
כמו בבחירת בן זוג יש מישהי שתבליג על חסרון מסוים ומישהי שלא והפוך
גם לי הייתה התלבטות דומה ולהיות פיזית במקום ולהרגיש את האווירה עזר לי להחליט
הייתי מחפשת מקום אחר, למה צריך לעבוד בתנאים לא אנושיים?
במיוחד שבהוראה יש ביקוש.
אבל זה תלוי באופי שלך
אני הייתי מעדיפה מקום מסודר ולהשתדל להתעלם אם מתעצבנים על חיסורים וכאלה...
@oo את צודקת, אבל אני חוששת להישאר בלי כלום, או למצוא מקומות עם חסרונות אחרים.
אבל אולי הייתי ממשיכה לחפש מהצד ומקסימום עוברת
תקשיבו אני בלחת תרגיעו אותי אמאלה
פעם ראשונה בחייםשלי ניגבתי צואה אחרי שכמה ימים כואב לי לעשות , היום יצא בקושי , והיה דם טרי ורוד במגבון ! זה בטוח לא ווסת . זה מהטוסיק בוודאות . ואני בלחץץ בלחץ בלחץ !
קורה כאשר היציאות קשות מידי. ואז נפצעים מעט בישיבה בשירותים.
את צריכה להרבות בשתייה, ולאכול מזונות עשירים בסיבים, להגיע למצב של יציאות סדירות ולא קשות.
כדאי להחזיק בבית נורמלקס. אבקה שמוסיפים לשתייה כדי להרבות סיבים בעיכול ולהקל על היציאות.
תרגישי טוב ואל תקחי את מה שקרה באופן קיצוני.
זה קורה ומוכר.
כנראה טחורים / פיסורה.. במיוחד שאת מתארת שכואב לך לעשות.
תקפידי על מה שתדהר אמרה.. לשתות המון, פירות וירקות סיבים תזונתיים
פחות קמח ועוד כמה דברים
אם יש יציאות קשות, תזונה טובה יותר ונורמלקס יעזרו
אם היציאות כן רגילות, תבקשי מרופא משפחה טיפול לזה
תלוי מתי הכאב שלך (בזמן או אחרי), לפי זה תקבלי טיפול לטחורים או פיסורה
תרגישי טוב
קורה ממהעצירות.
גם לי קרה הרבה והיה כל כך הרבה דם שנכנסתי לחץ, הלכתי לרופא המתאים
וב"ה זה באמת מהכאב
זה היה דם ורדרד ...... וזה לא היה בכמויות גם לא היה באסלה. אך ורק בניגוב ! בגלל זה מלחיץ אותי !! חוששת
את זה . זה לא נורמלי שיהיה ורורד מטחור או פיסורה ?? זה חייב להיות אדום חזק?
היה לי דם בכל הצבעים והגוונים
ותמיד זה פיסורה או טחורים..
אני במקומך לא הייתי בלחץ
מנגד לא מכירה סיבות נוספות לדימומים אז חכי לשיחה עם הרופא
טחורים
הגיוני ממש
קורה לי המון, במיוחד סביב הריון ולידה
יש כאבים ביציאות, אז הגיוני מאד שזה פיסורה או טחורים.
צריך להקפיד על שתיה מרובה. פעילות גופנית. לא ללחוץ בשירותים
סיבים תזונתיים- כמה שיותר. מלא ירקות, קמח כוסמין מלא מאד עוזר ליציאות טובות.
עזרה ראשונה- משחות כמו פרוקטוגליבנול. משחה שצריכה מרשים ומאד טובה ויקרה קצת- אנטרולין.
הרעיון הוא להקפיד על יציאת רכות.
הגיוני לגמרי ולא מלחיץ...
