פורום הריון ולידה (עמוד 602)

משהו כמו 10 ימי עסקים.

בסוף העשרה האלה (שזה שבועיים עם שישי שבת) התקשרו ואמרו שיש בעיה,

לא הצליחו לבדוק טוב ועכשיו מנסים לבדוק מהמבחנה השניה.

אחרי שבוע התקשרו אלי עם התוצאות (ב"ה תקין, סיכויים נמוכים לתמונות שנבדקו),

ואחכ שלחו גם במייל.

אציין שהתקשרתי אליהם כמה פעמים, להתעניין מה מצב הבדיקות והתשובה.

אז או שהביוץ היה עכשיו או שזה באמת הריון והדימום לא היה מחזור, שאז הגופיף נשאר לתקופה ארוכה יותר כדי לתמוך בהריון.

ממש מקווה בשבילך לבשורות טובות❤️

תמשיכי לעדכן

לפי הפרוטוקול נדמה לי שצריך לפחות 8 אבל היו מקרים שנקלטו עם פחות

זה לא חוסר באמונה וביטחון

אפשר לחיות עם הציפייה הדרוכה הזאת

ויחד עם זאת להיות מלאת אמונה וביטחון.

תראי איך את שמה לב לפרטים הקטנים והמאירים שיש לכם במהלך הטיול. זה דבר מהמם!

עכשיו לעצם הציפיה והמחשבה על זה כל הזמן

אני חוויתי את המחשבות האלו כשאני ציפיתי להריון הנוכחי, ויש לי ארבעה בנים בבית.

זה לא משנה כלום. מה העבר ומה ההווה.

יש לך רצון טבעי אנושי נשי ואמהי לעוד ילד/ה

בגלל שזה משהו שקשור לגוף שלך

אין דרך להתנתק מזה.

כל רגע ורגע הגוף שלך עובר תהליכים נשיים שיש להם פוטנציאל להריון חדש.

איך את מצפה מעצמך לא לחשוב על זה?!

תקבלי את עצמך בהבנה

את תראי שכשתתני למחשבות ולרגשות האלו את הכבוד הראוי, אז זה פחות ישפיע עליך.

אני זוכרת שמה שהכי היה מרגיע אותי זה היה

שבעלי היה אומר לי. זה נורמלי המחשבות שלך, ותדברי איתי על זה כמה שאת רוצה. גם אם זה אומר לחזור על אותם דברים כמה פעמים ביום.

וככה עשיתי, וזה לאט לאט שיחרר לי משהו ופחות ופחות דיברתי על זה.. זה קרה מעצמו.

אז לא כל הבעלים בנויים לזה, וזה בסדר. את יכולה למצוא חברה טובה. או לכתוב לעצמך.

תהנו בטיול ❤️

שזה באמת ממלא את כל המרחב ..מעסיק את המחשבה

במיוחד שזה מעגלי כזה

המחזור עצמו-הלקבל שעדיין לא..

הטהרה...החשש לפספס ביוץ

הטבילה-והלזהות ביוץ

ההמתנה המורטת עצבים

ואז ..שוב..

ובאמת חושבת שלא צריך להלחם

פשוט להקשיב למחשבה כשמגיעה

לתת לה חיבוק

ולהמשיך הלאה

עד הפעם הבאה

לא להתחפר למה זה מעסיק

כי את רוצה

ורצונות הולכים יחד איתנו

ואגב.. עכשיו אחרי התידה ב''ה

ממש משמח אותי להזכר כמה זה מילא את כולי..וכמה נס זה הקטן הזה שיש לי בידיים..

וממש שמחה עבורך שהסתדר עם הטבילה!!באמת נס!💖

וב''ה שאת רואה את הלסדים

תמיד יש

ולא מובן מאליו העין הטובה

אמנם קרה לי במקרה ופרטים שונים

אחרי שנה מהלידה האחרונה ניסינו להיכנס להריון והכל תקין ב'ה אבל מה? 'פספסנו' בכל חודש את היום להיכנס להריון ככה ארבעה חודשים בכל פעם היה בלת'ם אחר.. אבל כל הזמן חיזקתי את עצמי בעוד ועוד אמונה שהכל לטובה וככה צריך להיות-מה שלא רואים מכאן(בהווה) לא רואים משם(מהעתיד)

מהלך ההריון רובו היה תוך כדי המלחמה

ולא סתם ככה קרה הייתי צריכה לעבור בתוכי דברים ושינויים לקבל את המציאות כמות שהיא לטובתי בסופו של דבר והיום אני מבינה למה דווקא כך היה וכל דבר בא בזמנו בדיוק! הייתי צריכה את הנסיונות האלו כדי להתקדם ולהתמך רק בקב'ה ממש לסמוך עליו שהכל יסתדר ולא לדאוג בכלל וככה זה הכי נכון

אופ זה מנרמל לי אותי…

כולם סביבי אומרים לי לא לחשוב על זה, להניח את זה בצד, להניח שהחודש לא אקלט ןזהו

אבל זה מאוד קשה לא לחשוב

ולנסות להניח בצד כשפתאום יש לי דקירות בצד הבטן, או בחילה בבוקר (ברור שהכל יכול להיות סתם, אין ספק, אבל המוח הולך לשם…)

היה כן חודש אחד שהרגשתי שהביוץ אחריו היה מאוד חזק

השפיע מאוד הורמונלית וכאבים

והתברר באמת שזה היה ביוץ כפול.. מניחה שזה קרה בגלל הבלאגן ההורמונלי

ואין לי כבר את מי בשעה כזו..

כדורים של אלטמן..

בתקווה שיעזור לתינוק שלא מרגיש טוב 

שצריך לשאול...

גם על חומצה פולית...

אני גם עושה בדיקה לפני שהמחזור בכלל מגיע, הסקרנות משגעת אותי מה אני יעשה, למרות שתמיד יוצא שלילי.

קרה לי פעם שבאמת הייתי בהריון עשיתי כמעט שבוע לפני ויצא שלילי ואחרי זה איחר המחזור ויצא חיובי

אמן שתבשרי בשורות טובות 🎁

וסתם בסוגריים.. אם חשוב לך להקלט כדאי לנסות סביב הביוץ יום כן יום לא..כדי לא לפספס

למרות שכשה' רוצה גם פעם בחודשיכולה להספיק..כמובן.

ובעלי לא הסכים שנעשה רק בשביל ההריון, הוא אמר שרק כשיש חשק.

אני מתלבטת אם אני מתחרטת על שהקשבתי לו.

באותו היום..

9 ימים מהביוץ 🫢

ככה שבקלות אפשר שעכשיו יצא שלילי ועוד כמה ימים חיובי

זה ממש מוקדם עדיין

אבל צריך בוקר דווקא

עשיתי בדיקה מתי שבא לי .

לרוב צהריים/ערב

אבל אפשר לבדוק גם בצהריים

הגוף שלי לא קרא בספר את ההוראות הפעלה

שהיה שלילי כי בדקתי מוקדם מידי ובאמת הייתי בהריון (אני עדיין ב"ה )

וזה היה אחרי האיחור... 

אז את במתח גם עכשיו, עצם הבדיקה לא שינתה את זה. אז אין מה להצטער שניסית לבדוק...

בסופו של דבר לפי הבדיקה נראה שיש יותר סיכוי שלא מאשר שכן (אם מניחים שזה מזהה 3 או 4 ימים לפני יום המחזור), אבל יש דברים שרק הזמן יגיד

ואין ברירה אלא לחכות ולבדוק שוב, אם המחזור לא יגיע קודם....

יהיה בסדר בע"ה

אם ח"ו את לא בהריון...

אז לפעם הבאה כדאי בדיקות ביוץ ביתיות ואם אין לך כוח להתעסק אם זה

כדאי לנסות בערך כל יומיים...

הביוץ לא תמיד סמוך לטבילה

אצלי הוא היה הרבה הרבה אחרי...

תודה!

משני או משבת?

זו בדיקה של clearblue

יש שני חלונות

יש פס כחול בחלון הגדול

פס כחול בחלון הקטן

מה זה אומר?

אז למה להוריד את הלב

למה יש שני חלונות בקרה?

ראיתי שני פסים ונכנסתי ללחץ

לא שמתי לב שאני בניק שלי

העיקר שזה שלילי בכל אופן

הכי הכי הכיייי מבינה לליבך

ומרגישה כמוך

גם מהצד הלאומי

וגם מהצד הפרטי

גם מהכיוון של הלידה.

אין לי באמת חיזוק

רק לומר שבאמת אין לנו ביטוח בעולם הזה על כלום....

וזה מחזיר אותי לתחושת האפסיות, אבל מהמובן הטוב.

שכמו שבאנו לעולם ככה, ערומים, בלי לדעת על מי "ניפול" על איזה משפחה, הורים, אחים, דברים שנפגוש בדרך....

והנה השם ריחם עלינו והביא לנו ככ הרבה טוב

והביא אותנו בדרך שלו לאן שהגענו

ככה ניפול שוב לידיו של אב הרחמן

כמו תינוק

ואין לנו ברירה אלא לבטוח בו שימשיך לעזור לנו ולרחם עלינו גם בצד הפרטי

וגם

מה שמנחם אותי זה שכולנו באותה סירה.....

לא יודעת. אותי זה מנחם.

שאני לא לבד בדבר הקשה הזה.

שזה קורה גם לזאת ולזאת ולזאת.

וכולן מרגישות כמוני

זה סוג של אחווה לדבר גדול יותר

וחוסר אונים פרטי גדול גם הוא.

אבל משהו מתוך זה נותן לי גם איזושהי מעט שלווה.

לא יודעת להסביר.

חיבוק ענק ענק

השם שירחם עלינו ממש בקרוב

ושיהיה בקלות 

יש היערכות לתרחיש בצפון, קשה להכחיש את זה,

אבל מה באמת יהיה הלאה יש רק אחד שיודע.

גם אצלי סבב ב' היה קשוח יותר. דווקא טכנית היה הרבה יותר קל, אבל אם סבב א' היה הישרדותי, אז סבב ב' הציף את הצדדים המודחקים והפחות נעימים של סבב א'.

אבל בסוף זה הכל בראש שלנו.

ללמוד לחיות עם מה שיש ולא לחשוב על מה שיהיה.

בע"ה שהכל יסתובב על הצד הטוב ביותר ושכולנו נחזור לשגרה אמיתית בשמחה ובביטחון.

אותי מאוד חיזק לראות את תושבי הדרום חוזרים לבתיהם. לראות על מה נלחמנו ומה השגנו ב"ה.

הירי המסיבי על הדרום פחת מאוד בזכות הלחימה ולא בהפסקת אש מדומיינת אז ב"ה כשרואים את התוצאות זה מחזק את הגאווה על ההתמודדות עם המציאות, מה שתהיה.

הגיוני שלקראת הלידה תהיי עסוקה בלידה ולא בשום דבר אחר, אבל יש עוד זמן.. בע"ה עד אז שנסיים בניצחון גדול ובהישגים ביטחוניים משמעותיים.

כדי שלא תציק לו.

יתכן שהיא מקנאה בו. 

בעקרון צריך לדאוג שאח לא יורד על אח אחר אבל התגובה אחרת אם היא מקנאה בו. אם מקנאה צריך לתת המון צומי ולשמור מרחק ביניהם.

לגבי להגרר הייתי מדגימה כמה זה מגוחך להגרר וכמה היא חכמה ועצמאית והיא מחליטה ושאחרים ילמדו ממנה.

שכדאי לנסות להסתכל על זה מתוך מבט רחב עליה.

מה זאת אומרת?

יש קשר בין איך שהיא מתנהגת בגן לבין איך שהיא מתנהגת בבית, גם אם זה לכאורה התנהגויות שונות. אבל בעצם יכול להיות שהיא לא בטוחה במקום שלה, שיש משהו שמפריע לה ופשוט בכל מקום זה מתבטא בצורה אחרת.

כתבת מעט מאוד, ולכן אני לא יודעת בדיוק להרחיב.

אבל כן שואלת שאלות (בשביל המחשבה שלך, לא כי את צריכה לענות לי).

מה נקודות החוזק שלה?

האם היא שמחה ללכת לגן?

האם יש זמנים שבהם היא רגועה?

יש קושי נוסף חוץ ממה שתיארת (רגשי, פיזי)?

מתוך התשובות האלו אפשר גם להתחיל למצוא פתרון ולעבוד איתה.

כי אני מניחה שההתנהגות הזו לא מגיעה סתם, זה יושב על משהו. ולכן יעזור להבין מאיפה כדי לעזור מהשורש ולא לטפל רק בהתבטאות של הקושי (למשל, הצקות לאח שלה).

לגבי אח שלה, בעיניי צריך לעזור להם לתקשר, לבקש לא לצעוק, לאסור על השפלות ועל בקשות הסליחה.

אני מתערבת בכל גיל אם בשיח יש השפלה או הצקה, ילדים צריכים ללמוד איך מדברים/ מתנהגים וההורה צריך להסביר ולהוביל להתנהגות תקינה.

הייתי מבררת מה קורה בגן

אם ככה ילדים אחרים מתנהגים/מתנהגים אליה ואז היא מוציאה את זה ואת היכולת שליטה שלה על אחיה הקטן

ונקודתית - הייתי מעסיקה אותה ואותו בנפרד, מעצימה אותה בנושא האחריות כאחות גדולה, ומבטאת הרבה אהבה..

אבל ממש חשוב לברר מה קורה בגן

אצל בן ה4.5 שלי היתה תקופה שהייתי אשמה בהכל...

בוקר אחד הרצפה היתה רטובה מאיזה נזילה לא צפויה. הוא הגיע לחדר שלנו והשתגע שהרצפה רטובה וקר לו ברגליים. אז באתי אליו והרמתי אותו למיטה, הבאתי לו את כל מה שהוא צריך קרוב שיתארגן במיטה עד שיתייבש.

הוא מצידו היה עצבני כבר, האשים בצרחות- "אמא כולאת אותי בחדר!!!"

וואי כמה זמן לקח לו להרגע... וגם לי האמת🤦🏽‍♀️

זה גיל שלא בהכרח מבחינים בין דמיון למציאות,

וזה ממש קורע מה שהוא סיפר!

לבן שלי כשהיה קטן היה מלא סיפורים מצחיקים כאלו, לא דווקא להאשים אחרים, אבל קשר מאוד מקורי בין גורם לתוצאה..

רק שאני לא זוכרת כלום..

בת 3.5 חוזרת מהגן מבקשת משהו חלבי. שאלתי אותה מה אכלת לצהריים בגן?

אומרת עוף, קוסקוס, מרק.

אני אומרת נחכה עם החלבי עוד קצת, כי העוף בשרי.

הקטנה: לא, אמא, לא הבנת. היום אכלנו עוף חלבי!

מציק לאחותו ואומר- לא עשיתי כלום, היא נפלה.

יש לו קטעים שנגיד הוא מבקש שאני אלביש אותו, ואז הוא אומר שבעצם הוא יתלבש לבד. אני הולכת, אז הוא מתלונן שאני לא מלבישה אותו.

או שהוא מבקש ממני שאני אדרוך עליו/ארביץ לו, כדי שהוא יוכל להאשים אותי.

קמה בבוקר בבכי.

אני: מה קרה?

היא: הזיזו לי את נעמה (הבובה שאיתה היא ישנה. אסור לאף אחד לגעת בה). את באת באמצע הלילה ולקחת לי אותה. את חיכית שאני ארדם ואז באת והזזת לי. אני לא מרשה לך!

הבובה נפלה מהכרית לרווח שבין הכרית לקיר...

וכמות הפעמים שהוא אומר לאחד מהיתנו שההורה השני הרשה משהו שהוא רוצה (או שלא ביקש או שאמרנו לו לא) אי אפשר לספור בכלל

אבל עושה השלכות

 למה אחותך הקטנה בוכה?

כי היא רוצה שאבא יחזור

הילד בגן שעשועים בוכה כי הוא לא רוצה ללכת הביתה

וכו'

אבל היא כן קצת מאשימה את אחותה הקטנה.. בדברים קטנים כמו מי זרקה את הצלחת לרצפה וכו'.

מי קשקש על הקיר הוא עונה בלי למצמץ: אמא!

לפעמים מנסה להפיל את זה על אבא...

זה יורד ממכסת שעות מחלה

בשונה מיום מחלה רגיל שמשלמים לפעמים מהיום השני שלישי וכו'

בשעות פוריות משלמים מהדקה הראשונה. 

ביצים חיות אסור בגלל סלמונלה

במפוסטרות אין סלמונלה

אבל לא יודעת כמה אני דוגמה.. מקווה שתרגישי טוב בעז"ה עד מחר.  

רפואה שלמה ❤️

רק בשביל לעבור את הטבילה עצמה

וזה באמת קשוח..

אפילו מרחמים על הבלנית ושאר הטובלות שלא תדביקי אותן.

אם כן מגיעה, אז לבקש לטבול אחרונה. ולהגיד לבלנית שאת חולה. 

מעדיפה להיות מותרים שיוכל לעזור לי

אולי תנסי לקחת איבופן 800 להתארגן וללכת למקווה ואז לפחות תיהין מותרים?

כמובן בלי משו זוגי עכשיו..

יש יתרון גדול לטבול ולהיות מותרים גם כשלא מתאים לך ערב אינטימי. ואם יוצרים צימוד בין הדברים זה סתם מכניס מתח שכאילו דוחף אותך לטבול כמה שיותר מהר ברגע שאת מסוגלת(שזה די הגיוני ) ובגלל הצימוד זה דוחף אותך גם לקיום אינטימיות זוגית באותו שלב . וזה טעות גדולה. כי זה יקח יותר זמן...

כדי להצליח להנות בד"כ את צריכה להרגיש הרבה יותר טוב מאשר ממה שאת צריכה בשביל לטבול שזה עניין טכני

תחשבי על זה...

זה כולה וירוס והמים עם כלור

באמת זה היסחפות

זו היסחפות.

לדעתי אנשים חולים צריכים להישאר בבית, ולא ללכת למקומות עם הרבה אנשים אחרים ולהיכנס למים שעוד נכנסות אליהם.

אם היא יושבת בחדר המתנה עם עוד נשים, וירוסים לפעמים מדבקים באוויר. מה גם שהיא משתמשת בחדר הכנה, נוגעת בדברים, זה לא סטרילי בקיצור.

לא סתם זה היה סרט בקורונה ללכת לטבול מי שבבידוד

ושהיא נוגעת בדבקים זה לא מדבק

בקיצור אין בעיה ללכת לטהול גם אם חולים פשוט לעשות את זה בצורה זהירה יותר אבל ממש לא הייתי מוותרת על טבילה

צריך להרטיב את הגוף לפני הטבילה, צריך להתפנות - איך לא יגעו בכלום? נוטלים ידיים... זה לא שהיא תעבור עם מגבוני חיטוי על כל מקום שנגעה בו.

אולי במקוואות קטנים אפשר לא לפגוש אף אחת, אבל בהרבה אחרים זה לא ככה.

כשחולים, ואני לא מדברת על שיעול או התקררות רגילה שיכולים להימשך זמן רב, אי אפשר להסתובב רגיל. ובמקווה בגלל כל הנ"ל במיוחד.

מקווה זה מקום שנשים נוגעות בו בעיניים שלהן, באף, בפה, ובכל הגוף.

מקום שמשלב חימום ומים, וחדרי רחצה בלי ממש אוורור.

שכל אחת תסיק את המסקנות שלה. אני עוצרת פה

לאורך העניין בשפעת הוירוס נשאר על משטחים מעל 24 שעות ויכול לדבק ככה. אם חולה משתעל/מנגב אף האף עם היד ובטעות מורח על דברים, זה נשאר שם. 

ואפשר לדחות יום יומים שתרגישי קצת יותר טוב

אבל היא לא צריכה להיות חזקה, משחת פניסטיל ג'ל זה מעולה לדברים האלה

ולחום כמובן - אם את רוצה שהיא תישן ותירגע 

רפואה שלמה

שמתי לה משחה - היא הורידה את הטיטול.

נתתי לה נובימול - היא ירקה חצי ממנו.

שאני גמורה כבר ציינתי?

(סליחה על הפריקה...)

זה אמור להיות מדבק נורא, לא? 😬

לא מתאים לי עכשיו... (במיוחד שהיינו בשבת עם עוד אחים שלי ואחיינים, שחלקם קטנים...)

וזה אכן מדבק מאוד..

תנסי לראות אם יש לה בעוד אזורים בגוף (בכפות רגליים, בטן..) בד"כ זה מופיע בעוד מקומות..

אבל היא גם לא נתנה לי יותר מדי לגעת בה

אבל באמת נראה שגם פנים הפה מציק לה...אז לא יודעת כבר...

יש טעם בכלל ללכת לרופא? ראיתי באתר של כללית שאין לזה טיפול...

זה פשוט עובר לבד אחרי כמה ימים.

לנו היא הציעה sos כדי להקל על הפצעים בתוך הפה. (ונראה לי עוד איזה משחה לאזור הטיטול, אבל כבר לא זוכרת בדיוק. בתכל'ס שיש גירוי חזק שם, אני שמה צינקוד וזה מעביר מהר)

בתכל'ס לא היה נראה שהם מציקים לה, כי היא אכלה רגיל והתנהגה רגיל, אז לא השתמשתי.. וב"ה עבר אחרי כמה ימים

החלמה מהירה!

לצערי היא עצבנית נורא-נורא... כהרגלה בזמן מחלות...

עכשיו היא התעוררה משינה ארוכה יחסית שנרדמה אליה בסוף, ואני במקום לנצל את הזמן לעבוד ישנתי גם כן

נקווה שנשרוד איכשהו את הימים האלה...

לנו הרופאה אמרה שיש פריחה עכשיו ממש מוזרה לילדים..

חום ופריחה בכל הגוף.

זה כנראה היה חלק מהוירוס.

הרופאה נתנה לה טיפות טינדן (זה כמו פנסטיל).

וקצת בטיטול

זה עדיין היה הפה והגפיים...

וזה היה סיוט

לא חושבת שזה מדבק רק עד גיל 5..

זה כן יותר נפוץ בגילאים האלה אבל זה לא שזה לא קיים גם בילדים גדולים יותר..

מבוגרים באמת פחות נדבקים.

לגבי מה לעשות עם זה-

לתת לה דברים קרים ורכים

ספריי sos יכול לאלחש קצת

גם פניסטיל טיפות(עם מרשם)

ויש גם שמן של שפיצר ששמעתי עליו דעות לכאן ולכאן

וארטיק לימוזור ששמעתי שהוא עושה פלאים.

מקווה שיהיה לנו איך להשיג את הדברים האלה... (עם זה שבעלי חולה ואין לנו אוטו עכשיו )

ושזה יעבור לה מהר...

פריחה ?

אם כן זה באמת נשמע הפה והגפיים

זה עובר בעזרת ה אבל מדבק בהחלט

מבחינת זה שהיא כנראה מדבקת.

אני מתכוונת לשעות הבוקר, שאז המקומות האלה די ריקים.

כדאי ללכת לרופא.

לפחות זה מה שאני הייתי עושה...

זה לא הפה והגפיים?

איבחנת את זה על סמך מה שכתבו כאן, לא?

יש כל מיני אבחנות לפריחה. קצת קשה להגיג רק על סמך תיאור. (ובטח שאני לא אאבחן אם אני לא רופאה).

אבל סתם דוגמה, הפה והגפיים יכול להיות דומה להרפס. בהתפרצות של הרפס, נותנים טיפול תרופתי.

פריחה בישבן ובפה יכולה גם להיות פטריה, גם לזה יש טיפול.

בקיצור, בעיניי מתאים ללכת.