פורום הריון ולידה (עמוד 605)

היה כן חודש אחד שהרגשתי שהביוץ אחריו היה מאוד חזק

השפיע מאוד הורמונלית וכאבים

והתברר באמת שזה היה ביוץ כפול.. מניחה שזה קרה בגלל הבלאגן ההורמונלי

ואין לי כבר את מי בשעה כזו..

כדורים של אלטמן..

בתקווה שיעזור לתינוק שלא מרגיש טוב 

שצריך לשאול...

גם על חומצה פולית...

אני גם עושה בדיקה לפני שהמחזור בכלל מגיע, הסקרנות משגעת אותי מה אני יעשה, למרות שתמיד יוצא שלילי.

קרה לי פעם שבאמת הייתי בהריון עשיתי כמעט שבוע לפני ויצא שלילי ואחרי זה איחר המחזור ויצא חיובי

אמן שתבשרי בשורות טובות 🎁

וסתם בסוגריים.. אם חשוב לך להקלט כדאי לנסות סביב הביוץ יום כן יום לא..כדי לא לפספס

למרות שכשה' רוצה גם פעם בחודשיכולה להספיק..כמובן.

ובעלי לא הסכים שנעשה רק בשביל ההריון, הוא אמר שרק כשיש חשק.

אני מתלבטת אם אני מתחרטת על שהקשבתי לו.

באותו היום..

9 ימים מהביוץ 🫢

ככה שבקלות אפשר שעכשיו יצא שלילי ועוד כמה ימים חיובי

זה ממש מוקדם עדיין

אבל צריך בוקר דווקא

עשיתי בדיקה מתי שבא לי .

לרוב צהריים/ערב

אבל אפשר לבדוק גם בצהריים

הגוף שלי לא קרא בספר את ההוראות הפעלה

שהיה שלילי כי בדקתי מוקדם מידי ובאמת הייתי בהריון (אני עדיין ב"ה )

וזה היה אחרי האיחור... 

אז את במתח גם עכשיו, עצם הבדיקה לא שינתה את זה. אז אין מה להצטער שניסית לבדוק...

בסופו של דבר לפי הבדיקה נראה שיש יותר סיכוי שלא מאשר שכן (אם מניחים שזה מזהה 3 או 4 ימים לפני יום המחזור), אבל יש דברים שרק הזמן יגיד

ואין ברירה אלא לחכות ולבדוק שוב, אם המחזור לא יגיע קודם....

יהיה בסדר בע"ה

אם ח"ו את לא בהריון...

אז לפעם הבאה כדאי בדיקות ביוץ ביתיות ואם אין לך כוח להתעסק אם זה

כדאי לנסות בערך כל יומיים...

הביוץ לא תמיד סמוך לטבילה

אצלי הוא היה הרבה הרבה אחרי...

תודה!

משני או משבת?

זו בדיקה של clearblue

יש שני חלונות

יש פס כחול בחלון הגדול

פס כחול בחלון הקטן

מה זה אומר?

אז למה להוריד את הלב

למה יש שני חלונות בקרה?

ראיתי שני פסים ונכנסתי ללחץ

לא שמתי לב שאני בניק שלי

העיקר שזה שלילי בכל אופן

הכי הכי הכיייי מבינה לליבך

ומרגישה כמוך

גם מהצד הלאומי

וגם מהצד הפרטי

גם מהכיוון של הלידה.

אין לי באמת חיזוק

רק לומר שבאמת אין לנו ביטוח בעולם הזה על כלום....

וזה מחזיר אותי לתחושת האפסיות, אבל מהמובן הטוב.

שכמו שבאנו לעולם ככה, ערומים, בלי לדעת על מי "ניפול" על איזה משפחה, הורים, אחים, דברים שנפגוש בדרך....

והנה השם ריחם עלינו והביא לנו ככ הרבה טוב

והביא אותנו בדרך שלו לאן שהגענו

ככה ניפול שוב לידיו של אב הרחמן

כמו תינוק

ואין לנו ברירה אלא לבטוח בו שימשיך לעזור לנו ולרחם עלינו גם בצד הפרטי

וגם

מה שמנחם אותי זה שכולנו באותה סירה.....

לא יודעת. אותי זה מנחם.

שאני לא לבד בדבר הקשה הזה.

שזה קורה גם לזאת ולזאת ולזאת.

וכולן מרגישות כמוני

זה סוג של אחווה לדבר גדול יותר

וחוסר אונים פרטי גדול גם הוא.

אבל משהו מתוך זה נותן לי גם איזושהי מעט שלווה.

לא יודעת להסביר.

חיבוק ענק ענק

השם שירחם עלינו ממש בקרוב

ושיהיה בקלות 

יש היערכות לתרחיש בצפון, קשה להכחיש את זה,

אבל מה באמת יהיה הלאה יש רק אחד שיודע.

גם אצלי סבב ב' היה קשוח יותר. דווקא טכנית היה הרבה יותר קל, אבל אם סבב א' היה הישרדותי, אז סבב ב' הציף את הצדדים המודחקים והפחות נעימים של סבב א'.

אבל בסוף זה הכל בראש שלנו.

ללמוד לחיות עם מה שיש ולא לחשוב על מה שיהיה.

בע"ה שהכל יסתובב על הצד הטוב ביותר ושכולנו נחזור לשגרה אמיתית בשמחה ובביטחון.

אותי מאוד חיזק לראות את תושבי הדרום חוזרים לבתיהם. לראות על מה נלחמנו ומה השגנו ב"ה.

הירי המסיבי על הדרום פחת מאוד בזכות הלחימה ולא בהפסקת אש מדומיינת אז ב"ה כשרואים את התוצאות זה מחזק את הגאווה על ההתמודדות עם המציאות, מה שתהיה.

הגיוני שלקראת הלידה תהיי עסוקה בלידה ולא בשום דבר אחר, אבל יש עוד זמן.. בע"ה עד אז שנסיים בניצחון גדול ובהישגים ביטחוניים משמעותיים.

כדי שלא תציק לו.

יתכן שהיא מקנאה בו. 

בעקרון צריך לדאוג שאח לא יורד על אח אחר אבל התגובה אחרת אם היא מקנאה בו. אם מקנאה צריך לתת המון צומי ולשמור מרחק ביניהם.

לגבי להגרר הייתי מדגימה כמה זה מגוחך להגרר וכמה היא חכמה ועצמאית והיא מחליטה ושאחרים ילמדו ממנה.

שכדאי לנסות להסתכל על זה מתוך מבט רחב עליה.

מה זאת אומרת?

יש קשר בין איך שהיא מתנהגת בגן לבין איך שהיא מתנהגת בבית, גם אם זה לכאורה התנהגויות שונות. אבל בעצם יכול להיות שהיא לא בטוחה במקום שלה, שיש משהו שמפריע לה ופשוט בכל מקום זה מתבטא בצורה אחרת.

כתבת מעט מאוד, ולכן אני לא יודעת בדיוק להרחיב.

אבל כן שואלת שאלות (בשביל המחשבה שלך, לא כי את צריכה לענות לי).

מה נקודות החוזק שלה?

האם היא שמחה ללכת לגן?

האם יש זמנים שבהם היא רגועה?

יש קושי נוסף חוץ ממה שתיארת (רגשי, פיזי)?

מתוך התשובות האלו אפשר גם להתחיל למצוא פתרון ולעבוד איתה.

כי אני מניחה שההתנהגות הזו לא מגיעה סתם, זה יושב על משהו. ולכן יעזור להבין מאיפה כדי לעזור מהשורש ולא לטפל רק בהתבטאות של הקושי (למשל, הצקות לאח שלה).

לגבי אח שלה, בעיניי צריך לעזור להם לתקשר, לבקש לא לצעוק, לאסור על השפלות ועל בקשות הסליחה.

אני מתערבת בכל גיל אם בשיח יש השפלה או הצקה, ילדים צריכים ללמוד איך מדברים/ מתנהגים וההורה צריך להסביר ולהוביל להתנהגות תקינה.

הייתי מבררת מה קורה בגן

אם ככה ילדים אחרים מתנהגים/מתנהגים אליה ואז היא מוציאה את זה ואת היכולת שליטה שלה על אחיה הקטן

ונקודתית - הייתי מעסיקה אותה ואותו בנפרד, מעצימה אותה בנושא האחריות כאחות גדולה, ומבטאת הרבה אהבה..

אבל ממש חשוב לברר מה קורה בגן

אצל בן ה4.5 שלי היתה תקופה שהייתי אשמה בהכל...

בוקר אחד הרצפה היתה רטובה מאיזה נזילה לא צפויה. הוא הגיע לחדר שלנו והשתגע שהרצפה רטובה וקר לו ברגליים. אז באתי אליו והרמתי אותו למיטה, הבאתי לו את כל מה שהוא צריך קרוב שיתארגן במיטה עד שיתייבש.

הוא מצידו היה עצבני כבר, האשים בצרחות- "אמא כולאת אותי בחדר!!!"

וואי כמה זמן לקח לו להרגע... וגם לי האמת🤦🏽‍♀️

זה גיל שלא בהכרח מבחינים בין דמיון למציאות,

וזה ממש קורע מה שהוא סיפר!

לבן שלי כשהיה קטן היה מלא סיפורים מצחיקים כאלו, לא דווקא להאשים אחרים, אבל קשר מאוד מקורי בין גורם לתוצאה..

רק שאני לא זוכרת כלום..

בת 3.5 חוזרת מהגן מבקשת משהו חלבי. שאלתי אותה מה אכלת לצהריים בגן?

אומרת עוף, קוסקוס, מרק.

אני אומרת נחכה עם החלבי עוד קצת, כי העוף בשרי.

הקטנה: לא, אמא, לא הבנת. היום אכלנו עוף חלבי!

מציק לאחותו ואומר- לא עשיתי כלום, היא נפלה.

יש לו קטעים שנגיד הוא מבקש שאני אלביש אותו, ואז הוא אומר שבעצם הוא יתלבש לבד. אני הולכת, אז הוא מתלונן שאני לא מלבישה אותו.

או שהוא מבקש ממני שאני אדרוך עליו/ארביץ לו, כדי שהוא יוכל להאשים אותי.

קמה בבוקר בבכי.

אני: מה קרה?

היא: הזיזו לי את נעמה (הבובה שאיתה היא ישנה. אסור לאף אחד לגעת בה). את באת באמצע הלילה ולקחת לי אותה. את חיכית שאני ארדם ואז באת והזזת לי. אני לא מרשה לך!

הבובה נפלה מהכרית לרווח שבין הכרית לקיר...

וכמות הפעמים שהוא אומר לאחד מהיתנו שההורה השני הרשה משהו שהוא רוצה (או שלא ביקש או שאמרנו לו לא) אי אפשר לספור בכלל

אבל עושה השלכות

 למה אחותך הקטנה בוכה?

כי היא רוצה שאבא יחזור

הילד בגן שעשועים בוכה כי הוא לא רוצה ללכת הביתה

וכו'

אבל היא כן קצת מאשימה את אחותה הקטנה.. בדברים קטנים כמו מי זרקה את הצלחת לרצפה וכו'.

מי קשקש על הקיר הוא עונה בלי למצמץ: אמא!

לפעמים מנסה להפיל את זה על אבא...

זה יורד ממכסת שעות מחלה

בשונה מיום מחלה רגיל שמשלמים לפעמים מהיום השני שלישי וכו'

בשעות פוריות משלמים מהדקה הראשונה. 

ביצים חיות אסור בגלל סלמונלה

במפוסטרות אין סלמונלה

אבל לא יודעת כמה אני דוגמה.. מקווה שתרגישי טוב בעז"ה עד מחר.  

רפואה שלמה ❤️

רק בשביל לעבור את הטבילה עצמה

וזה באמת קשוח..

אפילו מרחמים על הבלנית ושאר הטובלות שלא תדביקי אותן.

אם כן מגיעה, אז לבקש לטבול אחרונה. ולהגיד לבלנית שאת חולה. 

מעדיפה להיות מותרים שיוכל לעזור לי

אולי תנסי לקחת איבופן 800 להתארגן וללכת למקווה ואז לפחות תיהין מותרים?

כמובן בלי משו זוגי עכשיו..

יש יתרון גדול לטבול ולהיות מותרים גם כשלא מתאים לך ערב אינטימי. ואם יוצרים צימוד בין הדברים זה סתם מכניס מתח שכאילו דוחף אותך לטבול כמה שיותר מהר ברגע שאת מסוגלת(שזה די הגיוני ) ובגלל הצימוד זה דוחף אותך גם לקיום אינטימיות זוגית באותו שלב . וזה טעות גדולה. כי זה יקח יותר זמן...

כדי להצליח להנות בד"כ את צריכה להרגיש הרבה יותר טוב מאשר ממה שאת צריכה בשביל לטבול שזה עניין טכני

תחשבי על זה...

זה כולה וירוס והמים עם כלור

באמת זה היסחפות

זו היסחפות.

לדעתי אנשים חולים צריכים להישאר בבית, ולא ללכת למקומות עם הרבה אנשים אחרים ולהיכנס למים שעוד נכנסות אליהם.

אם היא יושבת בחדר המתנה עם עוד נשים, וירוסים לפעמים מדבקים באוויר. מה גם שהיא משתמשת בחדר הכנה, נוגעת בדברים, זה לא סטרילי בקיצור.

לא סתם זה היה סרט בקורונה ללכת לטבול מי שבבידוד

ושהיא נוגעת בדבקים זה לא מדבק

בקיצור אין בעיה ללכת לטהול גם אם חולים פשוט לעשות את זה בצורה זהירה יותר אבל ממש לא הייתי מוותרת על טבילה

צריך להרטיב את הגוף לפני הטבילה, צריך להתפנות - איך לא יגעו בכלום? נוטלים ידיים... זה לא שהיא תעבור עם מגבוני חיטוי על כל מקום שנגעה בו.

אולי במקוואות קטנים אפשר לא לפגוש אף אחת, אבל בהרבה אחרים זה לא ככה.

כשחולים, ואני לא מדברת על שיעול או התקררות רגילה שיכולים להימשך זמן רב, אי אפשר להסתובב רגיל. ובמקווה בגלל כל הנ"ל במיוחד.

מקווה זה מקום שנשים נוגעות בו בעיניים שלהן, באף, בפה, ובכל הגוף.

מקום שמשלב חימום ומים, וחדרי רחצה בלי ממש אוורור.

שכל אחת תסיק את המסקנות שלה. אני עוצרת פה

לאורך העניין בשפעת הוירוס נשאר על משטחים מעל 24 שעות ויכול לדבק ככה. אם חולה משתעל/מנגב אף האף עם היד ובטעות מורח על דברים, זה נשאר שם. 

ואפשר לדחות יום יומים שתרגישי קצת יותר טוב

אבל היא לא צריכה להיות חזקה, משחת פניסטיל ג'ל זה מעולה לדברים האלה

ולחום כמובן - אם את רוצה שהיא תישן ותירגע 

רפואה שלמה

שמתי לה משחה - היא הורידה את הטיטול.

נתתי לה נובימול - היא ירקה חצי ממנו.

שאני גמורה כבר ציינתי?

(סליחה על הפריקה...)

זה אמור להיות מדבק נורא, לא? 😬

לא מתאים לי עכשיו... (במיוחד שהיינו בשבת עם עוד אחים שלי ואחיינים, שחלקם קטנים...)

וזה אכן מדבק מאוד..

תנסי לראות אם יש לה בעוד אזורים בגוף (בכפות רגליים, בטן..) בד"כ זה מופיע בעוד מקומות..

אבל היא גם לא נתנה לי יותר מדי לגעת בה

אבל באמת נראה שגם פנים הפה מציק לה...אז לא יודעת כבר...

יש טעם בכלל ללכת לרופא? ראיתי באתר של כללית שאין לזה טיפול...

זה פשוט עובר לבד אחרי כמה ימים.

לנו היא הציעה sos כדי להקל על הפצעים בתוך הפה. (ונראה לי עוד איזה משחה לאזור הטיטול, אבל כבר לא זוכרת בדיוק. בתכל'ס שיש גירוי חזק שם, אני שמה צינקוד וזה מעביר מהר)

בתכל'ס לא היה נראה שהם מציקים לה, כי היא אכלה רגיל והתנהגה רגיל, אז לא השתמשתי.. וב"ה עבר אחרי כמה ימים

החלמה מהירה!

לצערי היא עצבנית נורא-נורא... כהרגלה בזמן מחלות...

עכשיו היא התעוררה משינה ארוכה יחסית שנרדמה אליה בסוף, ואני במקום לנצל את הזמן לעבוד ישנתי גם כן

נקווה שנשרוד איכשהו את הימים האלה...

לנו הרופאה אמרה שיש פריחה עכשיו ממש מוזרה לילדים..

חום ופריחה בכל הגוף.

זה כנראה היה חלק מהוירוס.

הרופאה נתנה לה טיפות טינדן (זה כמו פנסטיל).

וקצת בטיטול

זה עדיין היה הפה והגפיים...

וזה היה סיוט

לא חושבת שזה מדבק רק עד גיל 5..

זה כן יותר נפוץ בגילאים האלה אבל זה לא שזה לא קיים גם בילדים גדולים יותר..

מבוגרים באמת פחות נדבקים.

לגבי מה לעשות עם זה-

לתת לה דברים קרים ורכים

ספריי sos יכול לאלחש קצת

גם פניסטיל טיפות(עם מרשם)

ויש גם שמן של שפיצר ששמעתי עליו דעות לכאן ולכאן

וארטיק לימוזור ששמעתי שהוא עושה פלאים.

מקווה שיהיה לנו איך להשיג את הדברים האלה... (עם זה שבעלי חולה ואין לנו אוטו עכשיו )

ושזה יעבור לה מהר...

פריחה ?

אם כן זה באמת נשמע הפה והגפיים

זה עובר בעזרת ה אבל מדבק בהחלט

מבחינת זה שהיא כנראה מדבקת.

אני מתכוונת לשעות הבוקר, שאז המקומות האלה די ריקים.

כדאי ללכת לרופא.

לפחות זה מה שאני הייתי עושה...

זה לא הפה והגפיים?

איבחנת את זה על סמך מה שכתבו כאן, לא?

יש כל מיני אבחנות לפריחה. קצת קשה להגיג רק על סמך תיאור. (ובטח שאני לא אאבחן אם אני לא רופאה).

אבל סתם דוגמה, הפה והגפיים יכול להיות דומה להרפס. בהתפרצות של הרפס, נותנים טיפול תרופתי.

פריחה בישבן ובפה יכולה גם להיות פטריה, גם לזה יש טיפול.

בקיצור, בעיניי מתאים ללכת.

שוקלת את צעדיי להבא.

לא חושבת שאני אספיק לכתוב משהו לפני שבת, אבל מעתיקה לפה את מה שכתבה סיוון רהב מאיר - דברים כל כך רלוונטיים מתוך הפרשה..

בין אסון מירון למחדל שמחת תורה, פרשת השבוע מדברת על פרויקט לאומי שכולו חזון, שיקום ותיקון. פרשת ויקהל מתארת את מלאכת בניית המשכן במדבר. הנה כמה טעימות אקטואליות.

• וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. גם הפרשה שלנו מגיעה אחרי אסון נורא. אלפים נהרגו אחרי חטא עגל הזהב. העם שבור, מרוסק וכואב. ועכשיו מתחילים לבנות שוב ביחד סיפור משותף. משה מקהיל את כל העם. אף אחד לא נשאר לבד באוהל. שימו לב למילה "ויקהל", שם הפרשה, מילת מפתח. רק לפני שבוע קראנו בתורה איך כל העם התקהל סביב משהו אחר – עגל הזהב. עכשיו הם מתקהלים, להבדיל, סביב משה רבנו. שתי ההתקהלויות מלמדות אותנו על כוחו של לחץ חברתי, על כוח הציבור. אפשר להיות מושפעים לרעה או לטובה מהסביבה, מ"כולם", וגם מהכיוון שאליו הרשתות החברתיות או התקשורת מנתבות אותנו. כדאי להקיף את עצמנו באנשים שמתקהלים מהסיבות הנכונות.

• קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה', כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה' זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת. העבודה מתחילה. כל אחד מביא, תורם, מתנדב, כדי לבנות ביחד משכן. התלונות והמריבות בין השבטים נעלמו, כי יש מטרה רוחנית משותפת ומלכדת.

בשבת האחרונה הייתי בניו יורק, בשבת של ארגון "אש התורה", עם כאלף איש. פגשתי אמריקאים שחייהם השתנו בשמחת תורה, למרות שהם חיים אלפי קילומטרים מכאן. המילים האלה בפרשה, "נדיב לב", בהחלט מתארות אותם. הם לא מפסיקים להביא לכאן משלחות תמיכה, לאסוף כסף, חלקם שוקלים עלייה. הם כאילו לא זוכרים במה עבדו קודם. עכשיו למשל הם מרוכזים במבצע פורים – תחפושות, מגילות אסתר ומשלוחי מנות לילדי הדרום והצפון והמלונות.

תחילה חשבו לשלוח הכול מחו"ל, ואז הבינו שעדיף לרכוש בחנויות המקומיות. היה גם מצחיק וגם מרגש לראות איש עסקים אמריקאי מנהל מו"מ בטלפון עם מוכר בחנות צעצועים בשדרות.

• וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: "מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָהּ". וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר: "אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ", וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא. וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם לְכָל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ וְהוֹתֵר. כדאי להתעכב על הפסוקים המרגשים האלה. העם כל כך התלהב להקים משכן, שהוא הביא יותר מדיי. משה רבנו היה צריך לעצור את פרץ ההתנדבות הזה. זה נשמע מוכר. יותר מ-100% גיוס למילואים היה כאן אחרי שמחת תורה, והצפה של התנדבויות וחמ"לים בכל הארץ והעולם. רק השבוע ראינו פרץ נדיבות כזה, בהאנגר 11 בתל אביב. עשרה זוגות שרצו להתחתן, להקים את המשכן הפרטי שלהם, נישאו שם בחינם, ביחד, בהפקה מפוארת, על ידי הרב שמואל ביסטריצקי.

ביום חמישי כתב לי דוד אברהם כרמי, שניגן באירוע לצד ליאור נרקיס, שהוא לא מצליח לחזור לשגרה: "אין מילים שיכולות לתאר את מה שהיה שם. עם ישראל ביופיו. כמה נתינה, כמה קרבה, כמה אהבה. איזה מרפא ללב השבור של כולנו. איזו זכות לנגן כשעשרה זוגות של לוחמים נכנסים לחופה, הולכים להקים את הדור הבא, להביא חיים חדשים".

• וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ. בצלאל הוא הבונה של המשכן. על שמו נקרא בית הספר לאומנות בצלאל. אבל שימו לב לפירוט המדויק, שמופיע במאות פסוקים בפרשות בשבועות האחרונים. השבוע פורסם דו"ח אסון מירון. שורש הקלקול הוא ראש קטן, זריקת אחריות, גישה של "סמוך" ו"יהיה בסדר", התעלמות מהפרטים הקטנים. הפרשה מתארת מציאות הפוכה: היא מלאה בכמויות ומידות. המשכן נבנה על פי הוראות מדויקות. ההלכה הרי מבוססת על ירידה לפרטי פרטים, ברזולוציות הכי קטנות.

הפרשה לא מסתפקת באמירות כלליות כמו "תקימו משכן", וגם היהדות לא אומרת לנו "תהיו טובים" אלא פורטת הכל להלכה – יש כמויות, מידות, שעות וכללים. אנחנו מכירים את טבע האדם, מהמסע במדבר ועד לאסון מירון. אלוקים נמצא בפרטים הקטנים, לא ב"סמוך". הלוואי שנלמד ונתקן.

• וַיַּעַשׂ אֶת הַמְּנֹרָה זָהָב טָהוֹר. היום זהו סמל המדינה,  מנורה עם שבעה קנים. היא מוזכרת לראשונה כאחד מהכלים במשכן. הדליקו בה אור, נר תמיד, באמצעות שמן זית זך. וכשעם ישראל נכנס לארץ, המנורה דלקה בבית המקדש. ואז הגיע טיטוס, והמנורה יצאה לגלות, כמו העם. על שער טיטוס ברומא יש ציור משפיל של המנורה נלקחת בשבי, יחד עם היהודים, בדרך לגלות. בדורנו היא הפכה סמל לתקווה. מתוך 450 הצעות לעיצוב סמל המדינה, נבחרה המנורה, בנימוק פשוט: סמל החורבן יהיה גם סמל התקומה והאור.

שבת שלום וחודש טוב.

אבל כתבתי אחרי שבת, אז שולחת שוב, הפעם לקראת שבת שקלים...

עמ"י מורכב מהרבה פרטים, שכל אחד מהם בדרגה רוחנית אחרת. אבל כשמביאים מחצית השקל, זה מדגיש את הצד השווה בכולנו - לכולנו יש סגולה אלוקית שלא תלויה במעשים שלנו, ולא תלויה בדרגה הרוחנית שלנו, והיא תמיד קיימת.

והסגולה האלוקית הזו מבטאת את זה שאנחנו לא רק אנחנו בתור פרטים, כל אחד בפני עצמו, אלא אנחנו חלק - חלק מהעם שלנו, וגם מול הקב"ה יש לנו צד של חצי - בפנימיות אנחנו תמיד שואפים להידבק בה', אנחנו לא שלמים בלי החיבור אליו. כמו קשר בין איש ואישה שמתחיל מזה שהם במקור אחד, ולכן הרצון להתחתן הוא פנימי וטבעי בנו כי אנחנו מרגישים את זה שאנחנו חצי, כך גם הקישור שלנו לעמ"י ולקב"ה הוא קישור טבעי ופנימי שלא תלוי בלימוד או במעלות רוחניות, אלא הוא חלק מהסגולה האלוקית שקיימת בנו.

וזו חלק מההכנה שהקב"ה נותן לנו לפני חטא העגל, וגם ההכנה שאנחנו קוראים לפני פורים, השבת בפרשת שקלים - לא משנה מה הדרגה הרוחנית שלנו, לא משנה כמה חטאנו וכמה התרחקנו - תמיד יש בנו את הסגולה האלוקית שמבטאת את היותנו חלק מעם ה', תא אחד בגוף השלם של כנסת ישראל, שתמיד שייכת לקב"ה ורוצה לדבוק בו.

(וזו הטעות של המן, שחשב שאם עמ"י 'ישנו מן המצוות' אז אין בהם שום קדושה ואפשר להשמיד אותם. אבל דווקא הניסיון שלנו לפגוע בנו עורר את הנקודה האלוקית והביא לאחדות בעמ"י ולחיבור מחודש עם הקב"ה בקבלת התורה מרצון).

כתבת כ"כ מרומם!

התחבר לי ילקוט שמעוני שמשה רבינו כל שנה כשקוראים שקלים נושא וזוקף את ראשי בני ישראל .

על מעלת הבריח התיכון קראתי שיעור של הרב דעי מישיבת כרם ביבנה,מלפני כמה שנים אבל ממש אקטואלי לימינו, לא הספקתי לתמצת אז העתקתי לכאן כלשונו.

כדי לחבר ולהדק היטב את קרשי המשכן היה צורך בקרש שנקרא "הבריח התיכון", שעבר בתוך הקרשים מהקצה האחד עד לקצה השני כפי שכתוב: (פר' ויקהל לו, לג) "ויעש את הבריח התיכון לברוח בתוך הקרשים מו הקצה אל הקצה". באופן פשוט לפי פשטי המקראות, מדובר בחמישה עשר קרשים (=בריחים), כאשר בכל אחד משלושת צדדי המשכן ישנם חמישה בריחים. (ובצד המזרחי לא היה קיר אלא מסך, כנודע). החלוקה היתה באופן כזה: בכל צד ישנם שני קרשים למעלה ושני קרשים למטה כאשר כל בריח מכסה מחצית מרוחב הקיר ועוד אחד באמצע לאורך כל הקיר. מטרתם הייתה לייצב את המשכן.

דברים אלו מפורשים בפסוקים: (לו, לא - לב) "ויעש בריחי עצי שטים חמישה לקרשי צלע המשכן האחת, וחמישה בריחים לקרשי צלע המשכן השנית וחמישה בריחים לקרשי המשכן לירכתיים ימה".

אולם, באופן מפתיע, אומרים חז''ל שהבריח התיכון (האמצעי) "בנס היה עומד" (שבת צח ע''ב).

מהו הנס? מפרש''י: "שאחר שהקרשים כולן נתונין באדנים לצפון למערב ולדרום, היה נותנו, ומבריח לשלשת הרוחות, ואין לך אומן יכול לעשות כן ובנס היה נכפף מאליו". הבריח האמצעי התקפל בתוך הקרשים כל אימת שהיה צריך לעבור לקיר הבא. זהו נס על טבעי, קרש לא יכול להתגמש בלי להישבר. מדובר בקרש אחד ארוך שפשוט התקפל וחבק את כל שלושת הצדדים משל היה חבל.

כך גם מובא בתרגום יונתן (בפרשת תרומה כו, כח) " נגרא מציעאה אורכיה שבעין אמין ופרישן מתעבדן ביה, כד הוו מוקמין משכנא הוה מתגלגל כעכנא חזור חזור מלגיו ללוחי משכנא וכד הוה מתפרק הוה פשיט כחוטרא". ובתרגום ללשון הקדש: "בריח אמצעי אורכו שִׁבעים אמות ונִפלאות נעשׂו בו שכאשר היו מקימים את המִשׁכן היה מִתגלגל כמו נחש סביב סביב מִתוך ללוחי המִשׁכן וכאשר היה מִתפרק היה מִתפשׁט כמו מקל". (כתר יונתן)

יש לשאול, ידוע מאמר חז''ל בזוהר שלא עושה הקב''ה נס לחינם, אם כך, מה עניינו של נס זה ומה הוא בא ללמדנו? נראה שחז''ל באים ללמד אותנו שיציבות המשכן בישראל יכולה להתקיים רק כאשר יש גורם אחד פנימי שמאחד וחובק את הכל!

המשכן רומז לעבודת השם של כלל ישראל, מבחינה חיצונית יש אביזרים וצבעים שונים וזה בסדר גמור, אבל יכולתנו להיות עם אחד יציב ומתקיים תלוי באחדות הפנימית שלנו.

בימים אלו של עת צרה ליעקב, נדגיש את המאחד ולא את המפריד, נלמד זכות על אחרים ולא נשמע בגנותם, ונתפלל לה' שכשם שהושיענו מצרות רבות אחרות כן יושיענו ויסיר המגפה מעלינו ומעל כל עמו ישראל ומכל העולם כולו.

הרב וישליצקי היה מדבר הרבה על הבריח התיכון ,

יש חוברת שהוציאו לזכרו , שנקראת הבריח התיכון,

מעתיקה דברים שאמר בסעודת פורים-

מה עושה הבריח התיכון? אומר לקרשים-

אני איתכם… אני לא אבלוט. הבריח התיכון תמיד נמצא מאחורי הקרשים” הוא לא הקרש בעצמו” הוא לא המזבח” הוא לא הארון” הוא לא הכרובים” אבל הוא ממש מוכן להיות משמש את פעולתו… הבריח התיכון כל הזמן בעמדה של מסע” לכן הוא התנאי של יכולת התנועה בו” מפני שאי אפשר לנוע אם לא ישרים” אם לא מוכנים לשרת את השכינה ולנסוע בהתחדשות הדורשת תסיסה” הדורשת לא להיות מפונקים” הדורשת לא להיות פאסיביים… וככה בסבלנות… תלך לעוד קרש ועוד קרש. אם צריך לנסוע – תיסע. אתה הרי לא כזה רב גדול שכולם באים אליו לשתות בצמא את דבריו” לך אין כלום לתת. אז מה” מי אמר שבאת לעולם בשביל להיות המשכן” אולי נולדת בשביל להיות קרש. מי אמר שנולדת להיות קרש” אולי נולדת בשביל להיות המילימטר האחרון ב’בריח התיכון’. ואם תעשה את תפקידך שבשבילו נולדת – ‘אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ’. גם בתוך חבריך בישיבה” בצבא” בחקלאות” בהתיישבות” בכל מקום” בכל תפקיד אפשר להיות שייך ל’בריח התיכון’… אתה עייף” הגוף שלך עשה הרבה דברים חשובים” אתה רוצה ללכת לישון. זה דבר מאוד חשוב” דבר אנושי. אבל באיזה מקום נמצאים אנשים שעכשיו ברגעים האלה כדי להיות ‘בריח תיכון’ של עצמם הם צריכים שתבוא אליהם. קח את העייפות שלך איתך” שים אותה באיזה תיק צד על הכתף ותיסע. אם אתה ‘בריח תיכון’ של עצמך אתה יכול להיות גם ‘בריח תיכון’ של אחרים’.

הספקתי קצת לקרוא את החוברת,והרב וישליצקי מדבר שם הרבה על מה שכתוב במסכת סוטה - אין בן דוד בא עד ש...

אחד הדברים זה-

הַגָּלִיל יֶחֱרַב וְהַגַּבְלָן יִשּׁוֹם, וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָנוּ

אז הרב וישליצקי דיבר כמובן בהקשרים אחרים,

אבל זה מזכיר את מה שקורה בערים וביישובים בגבול בעת הזו.

שנזכה במהרה לראות את ביאת בן דוד

הביטוי של חוכמת לב חוזר הרבה פעמים בפרשה בקשר לאנשים הבונים את המשכן.

וחשבתי על זה - כמה זה מדהים שבשביל בניית המשכן לא צריך חוכמת ידיים אלא חוכמת לב. (ותכל'ס הרי באמת לא הייתה להם חוכמת ידיים - כי איפה במצרים הם יכלו ללמוד איך לבנות ולרקום ולטוות וכו'? כך שמעתי בשיעור של הרב אייל ורד)

ואולי זה גם מה שאנחנו צריכים בשביל לבנות דברים חשובים בחיינו - גם אם נדמה לנו שאין לנו את הכישרון, העיקר בשביל ההצלחה הוא לתת את הלב ❤️❤️

שמה שמייחד את המשכן זה החיבור בין שמיים וארץ. הפרשות שלנו הן מאוד חומריות, עוסקות בהרבה התעסקות טכנית וגשמית, אבל בעצם הן עוסקות בהשראת שכינה בעולם הזה. זה השיא של החיבור בין הגשמיות לרוחניות. ובשביל החיבור הזה צריך לא רק חכמת ידיים אלא חכמת לב.

וזו בעצם העבודה שלנו בעולם הזה, להשרות שכינה בעולם הזה. אז שנזכה כולנו להיות חכמות לב ולהשכין שכינה בתוכנו על ידי העשייה שלנו בעולם הזה...

סתם מתנה מעניינת ומרגשת.

שאמר שאם הפיג'מה עשויה מכותנה, הרי שזה צומח, הרי שאם נלעס את הפיג'מה ונברך עליה מברכות הנהנין - מותר!

שרוי לכן

שרוי לכן

שרוי לכן

אני ישים לו יין ושוקולדים כוסות לא צריך יש מלא כבר חחח

תודה!!!!!!!!!!!!!

לא מניסיון אבל לפנים אומרים רק אפליציה או איך שקוראים לזה.

היה לי מכשיר כזה לרגליים. זה יותר טוב מסכין בקטע שזה לא גורם לשערות להיות עבות יותר. אבל אצלי הרבה פעמים זה עשה צמיחה הפוכה של השערה כלפי פנים. וזה איכסה. אישית אני כבר איזה שמונה שנים בלייזר עם הפסקת הריון. וזה מעולהההה. כבר אין לי כמעט שערות ברגליים ועוד. 

בודקת לפני שרוכשת

אחותי קנתה וממש מרוצה וגם בפנים זה טוב

עשיתי לפני למעלה מ15 שנה ולא הייתי צריכה לחזור לזה שוב. (שפם, ופאות לחיים)

בגוף- 3 שנים אחרונות התחלתי לייזר. חלום. אני אחרי 10 טיפולים, כמעט נקי...

השתמשתי בעבר במסיר שיער של בראון, וזה בלי השוואה.

אני מרגישה שאני צריכה לעבוד אצל הקוסמטיקאית ואפילציה זה ממש לא פיקניק אז דוחה את זה..

בקיצור-לא אצל כולם זה מספיק טיפול אחד ב15 שנה 😌

לא עשיתי טיפול אחד. עשיתי סדרה שלמה של אפילציה בפנים עד שהיה נקי...

אני צריכה לבחור על זה שוב ושוב ושוב (וזה גנטי כנראה, ובטח גם קשור לשחלות פוליציסטיות, כי גם אמא שלי, בגיל קרוב ל60 עוד עושה..)

אז יש כאלה שגם סדרה של טיפולים לא מחזיקה 15 שנה 

חוסר איזון הורמונלי. אבל יכול להיות שאצל פוליציסטיות זה אחרת

לא משנה שהתופעה היא גנטית. הסיבה לכך שצריך להתאמץ על זה יותר היא החוסר איזון.

אני לא מאוזנת בשנתיים האחרונות והלייזר לא וואו בתוצאות וצריך יותר טיםולים ולפני אחד עשרה שנה עשיתי והחזיק כמעט עשור

הייתי חלקה ועכשיו הריון והכל חוזר ובהכפלה

היה לי לפני שנים בהנקה.

רצוי שרופא יראה

אם זו אכן פטריה אז אנטיביוטיקה עוזרת מאוד.

פטריה לא מטופלת מתפשטת, בד"כ לא עובר לבד

רפואה שלימה, חבל שתסבלי.

מתחילת המלחמה איי לנו רופא משפחה...

כך שלא זוכרת איך קוראים למה שקיבלתי.

הלכתי מרכז בריאות האשה של כללית לרופא נשים.

זה אחת הסיבות להתפרצות של פטריה...

לא מטפלים בפטריה עם אנטיביוטיקה 

בכל אופן קבלתי בעבר מרשם למשחות בגלל הפטריה.

זוכרת שזה עזר ממש מיידי

אנטיביוטיקה מטפלת בחיידקים

פטריה היא לא חיידקית ולכן אנטיביוטיקה לא תעזור לה

אנטיביוטיקה זה נגד חיידקים.

בפטריה צריך טיפול נגד פטריות. משחות כמו פטריון, דקטרין, אגיסטן למיסיל וכו. לפעמים משתמשים במשחה שכוללת גם אנטיביוטיקה וסטראוידים כי הפטריה יוצרת פתחים בעור וסביבה שמאפשרת לחיידקים לשגשג.

בכל אופן, פטריה לא מטופלת מתרבה וחשוב לטפל.

אני מורחת דקורין אורך גל

גם בפה של התינוק וגם על הפטמה. ככה לא צריך להוריד לפני הנקה. אמנם זה פחות 'חזק' אבל עם אלה ששתקיך להוריד אני לא מצליחה להתמיד

כאבים חזקים בהנקה

פטמות קצת אדומות, לפעמים יש גם קילופים וגם יכולים להיות סדקים,

תחושת דקירות כאלו.

בהחלט אפשר להפטר מזה.

תתחילי מדקטרין אורל ג'ל. מורחים בנדיבות עליך ממש לפני שתינוק יונק ואז הוא מקבל את זה ממך. ושמים ממש מיד אחרי ההנקה. אם אחרי יומיים אין שיפור אז אפשר להשתמש במשחה כמו פטריון, שמים מיד אחרי הנקה ומנגבים עם טטרה רטובה.

עוזר גם למהול חומץ תפוחים במים ולמרוח.

לכבס חזיות בהרתחה. להפסיק שימוש בינתיים ברפידות הנקה. ואם אפשר לאוורר כמה שיותר את האזור.

ואת בחומץ תפוחים שכחתי, אני אגיד לבעלי לקנות.

ואם נגיד עברו שש שעות, צריך להוריד את הפטריות עדיין?

אין לי כרגע זמן לעבור לרגיל שלי, רק חשוב לי להגיד שצריך לטפל גם ביונק ולשים לו דקטרין בפה כי סביר להניח שנדבק גם וכן להקפיד להרתיח מוצצים ובקבוקים וחלקים של משאבה אם משתמשת כדי למגר את הפטריה .

בהצלחה

אז להרתיח שוב?