פורום הריון ולידה (עמוד 605)

אז למשל במקרה הזה,

אולי לא היית יכולה למחוק את השרשור,

אבל היה אמור להיות אפשרי לערוך את ההודעה שלך, היית יכולה לערוך, למחוק את ההודעה ורק לכתוב נניח 'ערכתי' או משהו כזה. 

התור שלי לשבוע 16+6

זה מאוחר מידי??

זה התור היחיד שהיה🫣

וקבעתי מזמן…

אני זוכרת אפשר עד 17 אבל לא זוכרת אם זה 17+0 או 17+6

שלא יהיה מידי מאוחר…

מסכים לקבוע רק אחרי שבוע 16 פלוס עד 17

נותן טווח של שבוע בדיוק לעשות את זה 

ומסתבר שהתבלבלתי

זה יוצא 15+6 לא 16

אז בסדר

רציתי לפני כי אני ממש סקרנית מה זה

אבל בסדר נמתין🫣😅

והעצבת שגם בבית כבר אין ירקות שווים, הרוב נגמרן לי אתמול

בעסה🥸

מה? אני לא היחידה המשוגעת שכשהיא רעבה היא פותחת תמונות של אוכל במסעדות בגוגל?

שסלט מגרה אותך!

הלוואי עלי...

באלי קינוח אחרי האוכל

והקינוח שבאלי זה עוד מלפפון😂

היינו בשבת חתן

והיו כאלה קינוחים מגרים! וחלק דברים שאני אוהבת!

וכלום לא טעים לי הכל עם שוקולד😂🤓

אני לא עובדת בתחום,

אבל בעבר לפני מליון שנה עבדתי בארגון בריאות

1. כמה שעות? לא יותר מ 4 שעות ביום (בדרך 8-12 מתוכם שעתיים בערך בדיקות וההמשך הכנת הבדיקות לשליחה, מעקב ציוד וכו')

2. שכר לא יודעת

3. איםה לומדים?

זה נקרא קורס שאיבת דם ורידי

יש קורס במדא - הנה קישור עם פרטים מלאים על הקורס

https://www.mdais.org/kursim/blood-extraction

מידי פעם אני מקבלת פרסומים ממרכז כיוון בירושלים בנושא, אם את תושבת ירושלים

אולי אפשר להתעניין אם צפוי להיפתח קורס נוסף בקרוב (מרכז כיוון הוא מרכז הכוון תעסוקתי לציבור החרדי, לא יודעת אם רלוונטי לך..)

((((מציעה אפשרות נוספת,

אני לא יודעת בת כמה את ואם עשית או רלוונטי

אבל אם את בגיל שמאפשר עדיין שירות אזרחי,

אולי שווה לך לחשוב על אופציה של להיות חובשת במדא או איחוד

במסגרת הלימודים של חובשים אני לא בטוחה אבל חושבת ששאיבת דם נכלל בזה.. ככה זה יהיה 2 ב 1

עם שכר בשירות))))

אחיות גם עושות את זה, אבל אפשר גם מישהו שאינו אח ולמד ספציפית קורס לזה (מכירה מישהי שעבדה בזה תקופה קצרה)

אני לוקחת ציפרלקס, וגם לי זה מוריד מאוד את החשק המיני  

ממה שאני מבינה התרופות שהם ממשפחת SSRI (מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין) נוטות יותר ליגרום לתופעות לוואי מיניות ולירידה בחשק מאשר תרופות נוגדות דיכאון אחרות.

ולכן הפיתרון הוא כניראה לעבור לתרופות ממשפחה אחרת.

כתבת כאן דבריו כל-כך כואבים, ונכונים להרבה מאיתנו

כל-כך מבינה את הקושי הזה

שכל דבר שהוא מעבר לנשימה זה כבר מותרות..

והמבט הזה במראה - אני הכי הכי הכי מבינה אותך!!!!!!!

שולחת לך חיבוק, בתקווה לעתיד טוב יותר

אין לי עיצות 

אני לא בטוחה שנכון לעשות דיאטה בהנקה.

זה דיי מיתוס הקטע הזה שהנקה מורידה במשקל..

במיוחד אם מונעים עם אמצעי מניעה הורמונלי, אבל לא רק..

ולא עוזר כמה אני אוכלת מסודר וכו

אני גם רעבה ברמות הזויות בהנקה והכמויות(של אוכל מזין ובריא!) שאני צריכה הן הזיה...

מקבלת את זה שככה אני ומשתדלת לאכול בריא למרות שאני פרה..

בהנקה בהחלט יש שינויים מטבוליים שגורמים לנשים רבות לרדת במשקל.

מה שכן, יש נשים אחרות שהשינויים גורמים להם דווקא לעלות במשקל

זה הופך את זה למיתוס

כמו שטארקו כתבה..

לא אמרתי שזה המצאה/לא קיים/משו כזה.

אבל זה מיתוס שזאת ההנחת יסוד כשיש ככ הרבה נשים שאצלם זה לא ככה.

המיתוס הוא לא עצם ההשפעה ההורמונלית על המערכת, ברור שהיא קיימת, בסוף זו המערכת האנדוקרינית.

המיתוס הוא ש*כולן יורדות בהנקה* שזה לא נכון...

כי המיתוס אומר שכולן יורדות בהנקה

ואז מי שלא- חריגה..

אבל זה לא נכון, כי בדיוק כמו שכתבת- יש שיורדות, יש שעולות, יש שזה לא משפיע עליהן...

אמא שלי יורדת עד לרמת תת משקל בהנקה

ואני עולה עד לרמת סוף חודש תשיעי בהנקה...

ההנקה שורפת המון קלוריות.

נכון שאפשר לצרוך עוד יותר הרבה מזון/להשתמש באמצעי מניעה הורמונלי/לשבת כל היום על הספה וכך לעלות בכל זאת, אבל זה לא בגלל ההנקה אלא למרות ההנקה.

זה בכל זאת בגלל ההנקה...

כותבות כאן נשים ואומרות שכל עוד הן מניקות הן לא יורדות, וכשמסיימות הנקה יורדות גם ללא דיאטה משמעותית.

בעיני ברור שיש השפעה הורמונלית על כל המנגנון של רעב שובע ומשקל, לפעמים אפשר להרגיש את זה גם סתם כך סביב המחזור החודשי. 

כדי לפצות על הקלוריות נשרפות

וזה לא מתוך בחירה. הבחירה שלי עומדת על מה לאכול, לא על אם. אם אני לא אוכלת מספיק נהיית לי חולשה מטורפת שאני לא יכולה לטפל בתינוקת שלי, וזה בוודאות מההנקה ולא משום דבר אחר-

אז כן, זה מיתוס שכולן יורדות.

לא כתבתי בשום מקום שאין השפעה. ברור שיש! אבל התפיסה שבהנקה תמיד יורדים במשקל ומי שלא היא 'עם בעיה' היא תפיסה מוטעית..

כמו שגלולות משמינות, למרות שאין בזה קלוריות - רק בגלל השפעה ההורמונלית

אז גם הנקה משפיעה הורמונלית על הגוף

האם זה הכל?

לא יודעת

האם יותר משמעותי העניין של הצורך לאכול יותר? גם יכול להיות

ועדיין זה לא נראה לי משהו שניתן לשנות. אם הגוף דורש יותר בהנקה צריך לתת לו. אין ברירה מלבד להשתדל לדחוף לכיוון יותר בריא 

עולה במשקל וכל היום אבל כל היום רעבה ברמותתתת

ובנוסף גם מקבלת מחזור שזה בכלל זוועה

אפשר אוכל בריא אבל לא להגביל כמויות בכללללללל

ולאפשר מתוק מדי פעם, זו תקופה מאתגרת גם ככה אחרי לידה,

חכי חצי שנה ויהיה יותר קל ואפשר לעשות שינויים...

וחיבוקקקק!!!!!

שדיאטה אחרי לידה זה קשוח מידיי

נפשית

זו תקופה גם ככה לא קלה אז להימנע ממתוקים???

אפשר לשים לב למינון לא מעבר

לדעתי זה לא זמן מתאים...

ברגע שמפסיקה להניק אוטומטית יורדת 3-4 קילו

בעיני זה לא זמן לדיאטה.

אפשר להרבות בשתייה ואכילת ירקות אבל לא למנוע דברים אחרים שרוצים ובטח שלא להגביל כמויות.

כשההנקה מרווחת בגיל שנה כבר יש יותר סיכוי להתחיל דיאטה... זה כבר לא תחושת הרעב של הנקה של תינוק יונק כל היום וכל הלילה.

כאילו פשוט פדיחה לצאת מהבית, אני נראת בהריון שוב.. 🤦‍♀️

אבל אני לא מסכימה עם העניין שכתבו פה של לא לעשות דיאטה.

תמיד אפשר למצוא תירוצים, ובתכלס צריך פשוט לעשות אותה נכון.

אבל זה קשה.

אבל בהנקה יש צרכים פיזיים כמו בהריון.

וכמובן שדיאטה שלא מגבילה כמויות כי צריך לצרוך יותר קלוריות בהנקה.

אפשר להשתדל להכין בריא וכו

אבל בעיניי זה זמן לקבל את עצמנו ולחבק  את עצמנו. אם כבר להתמקד בכושר ולהתחיל לחזק ולשקם את הגוף.

תמיד צריך להשתדל לאכול בריא ומסודר, ולשתות המון המון מים.

גם בהנקה.

ותכלס זה עוזר מאוד גם למשקל מאוזן

אבל תהליך שדורש הרבה כוחות

ובטח ובטח תהליך שמצמצם קלוריות- לא מתאים בשלב הזה של אחרי לידה.

דבר ראשון הגוף והנפש צריכים לחזור למקום

והתינוק צריך מספיק חלב

ובאמת קשה למצוא זמן להכין ארוחות ולשבת לאכול.... אבל ברור שזה דבר שטוב לנסות, ולקבל שלא בהכרח נצליח וזה גם בסדר!

אולי לא דיאטת רעב אבל בהנקה של הבת הבכורה שלי כל הזמן רק שמעתי שבהנקה לא עושים דיאטה ואל תחשבי על קלוריות ובול עליתי 15 קילו!

עכשיו אחרי שירדתי את זה בעבודה קשה של שלוש שנים אני נלחמתתתתת שלא לעלות אוכלת מאדדד בריא גם בהנקה

20 קילו עליתי בהריון

ירדתי בלידה קצת

ותוך 3 חוד עליתי הכל.

רעב עצום.

אז מה הפיתרון שלי?

קבלי-

כשהבעל שלי חוזר אני עוזבת הכל הכל

לוקחת אוזניות

ויוצאת לטייל בחוץ (הליכה בלעז...)

לשמוע שירים כיפיים שמחזירים לי רוח נעורים

אנרגיה

חלומות

לזכור שאני גם אני.

שעה/ חצי שעה

זה שזה מוריד קלוריות על הדרך- טוב זה היופי😄

אבל קחי את זה כזמן לעצמך- לא כ"ספורט שאת חייבת לעשות ואיזה מעצבן"

(בסודי סודות אספר לך שזה הזמן היחיד שאני נותנת לנפש הבהמית שלי לתת לי אנרגיה- ע"י שירים שנותנים לה פוש: שירים לועזיים מקפיצים... ופתאום יש לי חשק לזוז ואפילו לרקוד, עם כל העודף משקל המהמם שלי😜)

כמובן שאני מנסה לא לאכול שטויות, אבל כן, כל שעתיים אני ממש חייבת לאכול. פשוט,סופר.רעבה.

בהצלחה חיימי!

מלא איתך באותה,ספינה!

רק שלא תטבע😀😘💜 

אבל גם לקחתי בד"כ מגנזיום כדי שלא יתפסו הרגליים בלילה, ואז צריך גם סידן בשביל האיזון או איזה משהו כזה..כבר לא זוכרת

גם ברזל לא.

אני לא מתחברת להנחיות הגורפות.

אם יהיה חסר לי ברזל אז אקח גם ברזל.

לי חסר ברזל תמיד גם בלי הריון

אז קבוע לוקחת 2 בהריון

לגבי סידן זה רק לאור הניסיון שלי עם שיניים אחרי לידות, גם אני לא לקחתי עד עכשיו

גם אני שבועיים אחרי..

ובדיוק נזכרתי בפרשת תזריע שאחרי שבוע הן היו טובלות חופשי בלי קשר לדימום בכלל 😕

בלידה הזו עלתה לי מחשבה

מקווה שאצליח להעביר אותה:

מרגיש לי שאחרי לידה אישה צריכה למצוא ככ הרבה כוחות מתוכה כדי לצלוח את הלידה, ההנקה, לילות בלי שינה, סערה הורמונלית ועוד... ואולי העובדה שאנחנו עושות את זה "לבד" בלי תמיכה פיזית מהבעל,  זה נותן לנו "אישור" כמה אנחנו יכולות וחזקות וגיבורות. זה מסע מאוד פנימי עם עצמנו.

המחשבה הזו נתנה לי קצת נחמה בהקשר הזוגי החסר.

אבל מגע מנחם את יכולה לקבל אולי ממשפחה או חברות (לא זה לא אותו דבר. אני לא אטען דבר כזה  אבל זה צורך)

וגם- לשקף לו את החוסר ולחפש איפה הוא יכול לפנק ולהעניק אהבה בלי מגע

וזה בסדר שעדיין יחסר אני לא באה להמעיט בקושי. אבל אולי אפשר לצמצם אותו עם תחליפים

חיבוקקקק

אחד הדברים שמלחצים אותי כשאני חושבת על הלידה...

דבר שני בשום אופן לא להתחיל מבטן, אפשר בקטנה תרגילי קיגל וכאלה של רצפת אגן, מקסימום הליכה קלילה מאד בעיקר בשביל הנפש ובשביל קצת לזוז. לא שום מאמץ.

אחרי שפיזיו תאשר לך לחזור לספורט (לפחות 6 שבועות אחרי לידה...) תוכלי להתחיל לחשוב על חזרה הדרגתית לכושר. 

אבל ממש מפריע לי

תןדה לפיזיותרפיה אני לא מצליחה לקבוע

וטוב לדעת שזה לא טוב, אני אמנע 

גם לגבי הדימום וגם לגבי הבטן.

סליחה שמבאסת ככה. אבל לקח לי הרבההה יותר זמן בלידה הקודמת.

הדימום יכול לקחץ גם 5, 6 שבועות, זה בגדר התקין.

הבטן מעולם לא חזרה לי לגמרי.

אני גם ילדתי לפני שלושה שבועות בערך, אין סיכוי לטהרה בזמן הקרוב והבטן כמו בחודש חמישי. אני הולכת עם עגלת ניו בורן ונראית בהריון🙄

יש המלצות על לימון וקינמון אבל אני לא יודעת באיזה שלב נכון לקחת אותם

בגדול- הדימום יכול להמשך עוד הרבה... אם דימום חזק אז זה מחשיד אבל הפרשות אדומות נורמלי לגמרי גם חודשיים אחרי לידה (בתקווה שייגמר אצלך לפני!)

בהיבט הלכתי- אם זה לא נראה אדום יכול להיות שזה הפרשות טהורות, שווה לשאול

גם לגבי ספורט- את במשכב לידה! עד 6 שבועות מהלידה ממש לא מומלץ לעשות שום מאמץ ושום ספורט.

אפשר הליכה עדינה בשביל הנפש אבל לא בשביל הספורט, הבטן תמתין בסבלנות.... זה הזמן לנוח כמה שהתינוק מאפשר.

זה קריטי גם בשביל הגוף ורצפת האגן שיחלימו מהלידה

וגם בהקשר לנושא הראשון-מאמץ גופני מגביר את הדימום ומעכב את הטהרה. 

הגוף צריך לנוח אחרי הלידה

לא בטוחה שזה כל כך טוב אם הדימום היה קצר ולאור זה גם טובלים לפני 6 שבועות..

אני יודעת שאפשר לקצר דימום של ווסת- להקפיד על ארוחת בוקר עם לחם, הרבה מים, הרבה לימון (בסלטים, או לימונדה)

אבל לא ניסיתי אחרי לידה, עם ווסת זה עבד ב"ה

לגבי ספורט לא לקחת סיכונים, משכב לידה זה חובה, זה הזמן לתת לגוף לנוח ממאמץ, הוא עבד קשה עד עכשיו❣

שכתבתי כאן בתחילת המלחמה - על איך למלא עוד קצת את ארגז הכלים שלנו לימי המלחמה:

התמודדות עם מתח וחרדה:

הידיעה שגם אם נשבר נקום ויש לנו כלים לקום יכולה לחזק אותנו.

ניצור את הכלים הללו,

נזהה אותם 

והם יהיו איתנו כל הזמן כאשר נזדקק להם.

נדבר לעצמנו בדיבור עצמי מחזק וחיובי.

נאמר לעצמנו: "אני נשברת", "אבל אני יודעת גם לצאת משם".

"אני יודעת ליפול אבל אני גם יודעת לשים לזה סוף ולצאת משם."

ולתרגל את זה.

לשים לב גם לתחושות הגופניות שלנו כאשר אנו מתרגלות את זה - 

מה אני מרגישה בגוף כאשר אני נשברת?

מה אני מרגישה בגוף כאשר אני יוצאת מזה?

ככל שמתרגלים בהתחלה זה הרגשה של אינסוף יאוש, ממש יאוש אינסופי.

וככל שיודעים שיש את האפשרות לצאת מזה זה נותן לנו פרספקטיבה - עכשיו אני נשברת, יקח לזה זמן, אבל אני אצא מזה.

כולם נשברים לפעמים. וקמים.

ואני יכולה לשאול את עצמי -

בפעם הבאה שתישברי - איך תיגשי לזה אחרת?

למשל, אומר לעצמי שזה לא אינסופי.

למשל, אוכל להקצות את המקום והזמן להישבר. מתי שכן אפשרי לי כמו בלילה, בשירותים וכו', בכמה דקות שאני לבד באמצע היום וכן הלאה. 

ואז אני יודעת ששם, בזמן התחום והקצוב הזה – מותר לי ואני יכולה להישבר. ואח"כ אני גם אוספת את עצמי וקמה מזה.

אני יכולה להקשיב לעצמי, להקשיב לחרדה שלי, לתת לה מקום.

לאחר מכן ליצור מודעות (דף ועט זה תמיד מעולה) ולמפות – מהם מקורות המתח שלי? ממש לכתוב דבר דבר.

ואז לנסות לראות ולכתוב מה יכולות להיות הדרכים להתמודדות ולפריקת המתח?

אני יכולה להתחזק בידיעה שיש פתרונות. ויש אפילו כמה פתרונות אפשריים כמעט לכל בעיה. 

אני יכולה לחשוב בעצמי, אני יכולה להתייעץ עם חברות, אני יכולה ללמוד ולקבל כלים, אבל אני אצליח!

אני יכולה לשאול את עצמי איך התמודדתי *בעבר* וזה עזר לי?

ואיך אני בוחרת להתמודד *בהווה*?

ואיך אני יכולה להתמודד *בעתיד* אם וכש אצטרך?

איך אני מתמודדת עם המתח ביומיום שלי?

איך אני יכולה למצוא עוד דרכים יעילות לפרוק את המתח הזה שנוצר בי?

אילו תכונות טובות ועוצמות יש בי שיכולות לעזור לי גם עכשיו?

איזו מנטרה יכולה לחזק אותי אם אשתמש בה בעת הצורך?

ושוב – לתרגל את זה. 

התירגול חשוב מאוד.

ואז אוכל ממש לבנות תוכנית פעולה לאיך אני פועלת אם אני במצב הקשה.

כי יש משוואה מאוד פשוטה אבל גם מאוד חשובה שאומרת –

המתח שנוצר פחות המתח שמשתחרר = המתח שקיים בך עכשיו.

אפשר לשאול ולמצוא היכן את מרגיעה את עצמך?

למשל:

לעצור

לנשום

לכתוב

לחשוב

לשתף או להתייעץ עם אנשים 

כדאי לכתוב את הנוסחה האישית שמתאימה ונכונה לי ואת הרשימה של מה עוזר וכך בזמן אמת לתרגל, וכך תהיי גם את כמו חייל שמתאמן ומיומן. 

מיומנת בכוחות הנפש שלך

מיומנת בתעצומות הנפש שלך וביכולת לקום גם משבר ונפילה.

כמה דברים שיכולים לעזור ולחזק אותנו בזמנים קשים באופן כללי:

- דיבור עצמי,

חיזוק עצמי

מאוד יכול לעזור.

- לומר לעצמנו: "הכל בסדר. אני בסדר."

ממש לחזור על זה כמה וכמה פעמים כמו מנטרה, להאריך את המילה במלרע, לדבר את זה בטון רגוע ושלו. אפשר להגיד גם בקול וגם בלב.

- גם נשימות יכולות מאוד לעזור.

או לשאוף אוויר 6 שניות - ואז לשמור את האוויר בפנים 2 שניות - ואז להוציא את האוויר לאט 4 שניות

וככה לחזור על הסטים האלה עוד ועוד עד להקלה.

או "נשימת הקופסא" - לשאוף 4 שניות - להחזיק בפנים 4 שניות - להוציא (לנשוף) 4 שניות - להחזיק 4 שניות.

או תירגול של מיינדפולנס, מדיטציה קשובה לפחות 8 שבועות. לתרגל להחזיר את הקשב לכאן ועכשיו.

- לשתות מים, לאכול אם רעבים, לישון אם עייפים

- לשמוע שיר מחזק

- תפילה אישית או מזמור תהילים

- שיעור תורה מחזק

- לבקש חיבוק ארוך ועוטף

- לדבר את זה.

לדבר על זה.

עם חברה, עם האיש, עם אחות, עם הקב"ה, עם עצמי, עם איש מקצוע, עם כל מי שיעשה לנו טוב לשתף אותו.

- לצאת החוצה, לראות טבע, אנשים, אוויר, עולם.

- כמובן כמובן האמונה בקב"ה, הידיעה שכל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה, שיש סיבה ומסובב לכל.

- להיות בהרפייה

- הידיעה שעוד מעט זה יעבור ויוקל יותר

כי טבען של ירידות שהן בתנועה, ולאחריהן תגיע גם העלייה ב"ה. זה כמו גל שצריך לעבור כעת.

- לחשוב מה עזר לנו בעבר לצאת ממצב דומה

- להתחזק בטוב שבנו

- להתחזק בטוב שכן יש לנו בחיים

- להודות בפה לקב"ה על הטוב שיש לנו בחיים

- לראות איזה צעד, רק צעד אחד, נוכל לעשות כדי להתקדם אפילו טיפה במקום שבו אנחנו נמצאות אל המקום אליו אנחנו רוצות להגיע.

- לכתוב עם עט ודף את כל הרגשות וכל אשר על ליבנו

- לצייר ציור חופשי

- לדמיין את עצמנו במקום בו אנו רוצות להיות, לנשום לתוך זה, אולי בליווי מוסיקה מתאימה.

- להתפנק במשהו כיפי שיכול לשמח אותנו

- להיות עם הילדים / האיש שלנו / כל מי שאנחנו אוהבים עם דגש על הרגע הזה, על הכאן ועכשיו, וממש לשאוף את הרגעים הללו פנימה

- לחזור כל פעם לכאן ועכשיו.

גם בעזרת תירגול מיינדפולנס.

להיות בהווה. 

- להקשיב לגוף 

- להקשיב לרגשות ולזהות אותן

להוציא את הרגשות ולהביע אותן, לא להתעלם מהן

- בכי מרפא, הוא מתנה

- תזונה נכונה 

- תרגול של הכרת תודה, לכתוב 3 דברים טובים שקרו היום 

- שינה מספקת

- נשימות טובות, אפשר להוסיף דמיון שמכניסים אוויר וטוב ורוגע ומוציאים את הענן השחור של הסטרס.

- אם שייך לשאול איך אחשוב על זה עוד שנה או 5 שנים מהיום.

- ויסות רגשי:

א. לשיים את הרגש - מה אני מרגיש/ה? לעצור ולכתוב את זה, 

לפני השינה/בטבע/בזמן שקט אפשר ממש לכתוב: "אני מרגישה....."

ב. מהו סט החשיבה שלנו - משולש רגש, מחשבה, התנהגות:

מהי המחשבה שעולה לי למול הסיטואציה הספציפית הזו?

מה הרגש שעולה לי מול הסיטואציה הספציפית הזו?
מהי ההתנהגות שלי הנובעת מכך?

אפשר לשאול את עצמינו:

האם זה בהכרח כך?

האם יש דרך אחרת לראות ולחשוב על הדברים?

- להתחזק גם בזוגיות שלנו,

גם בעת ריב, לזכור להוסיף הרים של חמלה עצמית כלפי עצמנו והרים של חמלה עצמית כלפי בן/בת הזוג שלנו - אנו במצב מלחמה וקשה לכולנו.

מותר לריב, השאלה היא לא האם רבים אלא *איך* רבים נכון.

לומר מה אנחנו מרגישים 

לומר מה אנחנו צריכים 

ליצור בקשה ברורה.

ננסה לשמוע גם מה הצד השני מרגיש. מה חי בו בפנים.

הצד השני בעצם אומר לנו:

אני בכאב, יש לי צורך שלא מתממש.

זו הדרך שלו לומר "בבקשה", אפילו שזו דרך עקומה.

נאמר לבן/בת הזוג שלנו:

האם אתה מרגיש....?

כי אתה צריך.....?

לא לשמוע מחשבות.

אלא להבין שמחשבה יכולה להיות רק חלון ולשמוע את הצרכים מאחורי המחשבות. דיבור של צרכים.

"המילים הן חלון. או הן קירות.

הן דנות אותנו או משחררות אותנו." (ד"ר מרשל רוזנברג)

----------------------------------------------

שישה מרכיבים עיקריים לחוסן נפשי (מעובד בעיקר עפ"י דבריה של יהודית כץ):

1. מערכות יחסים – להתחזק בזה שאני לא לבד, אני לא עוברת את זה לבד.

להתקרב ולהתחזק מכל מערכת יחסים מיטיבה שיש לנו בחיים ומכל האנשים שיקרים לנו בחיים.

2. משמעות – יש משהו יותר חשוב, משהו יותר גדול, ואני מוצאת את המשהו הגדול יותר הזה להיאחז בו.

ההשגחה העליונה, תהליך הגאולה,  העתיד שיהיה טוב ב"ה, המדינה, האחדות, המשפחה, התקווה, ההשגחה העליונה. וכן הלאה.

3. מסוגלות עצמית – התחושה שיש דברים בידיים שלי. אני שמה עליהם את הפוקוס, אני ממקדת לשם את השליטה.

אני מחזירה שליטה במה שאני כן יכולה ומסוגלת ושם אני ממוקדת.

4. גמישות מחשבתית – איזה סיפור אני מספרת לעצמי על מה שקורה. האם אני מצליחה לראות עוד סיפורים, עוד גירסאות,

האם אני יכולה להוסיף סיפור שיש לו מסגרת יותר אופטימית ומחזקת לכל המתרחש?

5. מיינדפולנס ולהיות בנוכחות ברגע הזה– להיות בתוך הדבר עצמו. בכאן ועכשיו. ולעבור את הדבר הזה רגע אחרי רגע. לא צריך עכשיו את כל התשובות, אנחנו עוד לא יודעים, אנחנו בתוך אירוע שעדיין קורה. בואו נעבור רק את היום. יום אחרי יום, רגע אחרי רגע. זה המצב. זה עכשיו.

6. אופטימיות ורגשות חיוביים - האם אנחנו יכולים בתוך הקושי למצוא גם את מה שטוב, את הרגעים הקטנים שתומכים בנו, את הדבר הטעים שאכלנו, את זה שקמנו בריאים ושלמים בבוקר, את השיחה הקטנה הטובה ההיא, הטלפון ההוא למישהו שאנחנו אוהבים, משהו אחד קטן בתקופה הזו שעושה לנו טוב. כל דבר קטן שעושה לנו טוב הוא חשוב.

------------------------------------

מודל התמודדות בזמן חירום – שלושת ה-L (ד"ר יעל דורון):

LOOK – מבט בעיניים.
בזמן חירום כדאי שנקפיד להביט אחד לשנייה בעיניים, זה מגביר אינטימיות ויש לזה ערך גדול.

LISTEN – להקשיב. להקשיב אחד לשני. לשמוע לסיפור של בן הזוג כמו שהוא מספר אותו. לא לקטוע, לא לבטל, להקשיב. 

גם הסיפורים הם נורא חשובים ויש להם גם ערך טיפולי לאדם של לעבד עם עצמו דברים. זה אקט תרפויטי. לספר את הסיפור מול עין אוהבת ואוזן מקשיבה ושומעת.

LINK – לקשר. לקשר את בן הזוג לכוחות שלו, לעבר שלו, לקשר שלנו, למה שטוב בו

- לא לחכות עם הדברים הטובים "ליום שיגיע", אלא לחגוג ולהינות מהחיים עצמם גם בכאן ועכשיו.

- להודות ולהגיד תודה

- להסתכל אחד על השנייה בעיניים טובות ואוהבות ולהגיד: אנחנו ננצח את זה. 
יהיה טוב. 

יש לנו כוח.
יש סיבות שבגללן הפכנו להיות זוג. 
התחלנו מאהבה מאוד גדולה. 
עברנו דברים לא קלים בחיים שלנו, 
יש לנו כבר דרכים ומנגנונים שאנחנו מכירים את עצמנו. 
באמת יהיה טוב.

* המקורות לחלק מהדברים שנכתבו/עובדו: יהודית כץ, ד"ר יעל דורון, ד"ר כרמי אומרו, ד"ר מרשל רוזנברג, ד"ר ג'ון גוטמן

בתפילה לבשורות טובות ולישועה שלמה לכל עם ישראל המתוק, בשלמות, בגלוי, בחסד וברחמים ובקרוב ממש ב"ה 🙏

רציתי לקרוא מה שכתבת אבל היה לי פה ילד שפוך, אז אחרי סיפור לפני השינה הקראתי לו את הקטע הזה בטון של סיפור, לאט, בקול נעים ובהטעמה, קראתי פעמיים. בינתיים הילד כמעט נרדם ואני ספגתי לתוכי את המילים שלך...

תודה לך ❤

תודה גם לך יקרה 🙏

ובאהבה ❤

ואני רוצה קצת להוסיף, בהשראת היום, שלי מאוד עוזר לראות את הטוב כשאני מסתכלת בפרספקטיבה רחבה יותר - לא רק על הרגע הזה ועל מה שקורה איתי באופן פרטי, אלא במבט רחב, על עצמי כחלק מעם ישראל כולו, על מה שהיה פה לפני 100 שנה, על הדרך שכבר התקדמנו כל כך.

ממש מוסיף לי לשמוע שיעורי אמונה שעוזרים להסתכל במבט כזה (אני שומעת בעיקר את הרב ראובן ששון, הרב אייל וורד, הרב חגי לונדין, הרב שמואל אליהו, הרב אורי שרקי, הדס לוינשטרן, ויש עוד הרבה).

ומצטרפת גם את מה שכתבתי על היום, מבט על הטוב שיש לנו ושאנחנו רוצים להודות עליו -

חג עצמאות שמח🇮🇱 - הריון ולידה

ותודה לך על המילים הטובות 🙏

רק אחד

כמה כוח והשפעה יש רק לאדם אחד.

נכון, לצערנו הגדול גם ברע.

אבל גם בטוב.

אנחנו מסתכלים בבעתה על מקום וזמן אבלנו,

בוכים אוי מה היה לנו

כמה אדם אחד רשע יכול לגזור מוות כ"כ גדול על כ"כ הרבה נשמות

כמה הראש של ציר הרשע פועל ודוחף להכחדה

כמה כל אחד מכוחות הרשע מסוגל לעשות כ"כ כ"כ כ"כ הרבה רע!!!

אבל

כמה כמה רק אחד יכול לעשות גם טוב!

אברהם אבינו – רק אחד. וכמה כמה אור וטוב וישועה הביא לעולם וגילה לאנושות כולה את מלכות ה'.

רק אחד. וכמה כוח והשפעה. לא יאמן.

ונכון, יש גם את ישמעאל ותולדותיו

אבל יש גם את יצחק אבינו. רק אחד. וכמה כמה אור וטוב וחיים ואמת הביא לעולם.

ונכון, יש גם את עשיו ותולדותיו

אבל יש גם את יעקב אבינו. רק אחד. וכמה כמה אור וטוב וחיים ואמת הביא לעולם.

פרעה – רק אחד. וכמה רע ואובדן והרג הביא לעולם.

אבל יש לנו את משה רבינו – רק אחד. שמרגע לידתו הפיץ אור ענק בעולם. מושיען של ישראל. וכמה כמה אור וטוב וחיים וגאולה הביא לעולם. רק אחד. כמה כוח יש באחד.

אברהם, יצחק, יעקב

משה, אהרון, יוסף, דוד ושלמה

שרה, רבקה, רחל, לאה

מרים, אביגיל, אסתר ודבורה

כל אחד וכל אחת מהם הביא והשפיע כמויות אדירות שלא יסולאו בפז של אור וטוב לעולם!

וגם בימינו אנו, וגם בתוכינו,

נכון, יש את הצורר הנאצי ימ"ש שהביא לעולם רק הרג והכחדה ורוע צרוף

ונכון, יש גם את הצורר החמאס ימ"ש שהביא לעולם כמויות של רוע, חידלון ומוות

אבל יש גם לנו,

בדורנו אנו,

צדיקי יסוד עולם,

אורות גנוזים,

קדושי עליון,

שהיום אנו מתייחדים עם זכרם,

שכל אחד וכל אחת מהם השפיע כ"כ הרבה אור וטוב *וחיים* בעולם

גם בחייהם עצמם היו כמלאכים ותרמו והשפיעו כ"כ הרבה טוב

גם במותם ציוו הם לנו את החיים

וגם מורשתם מעניקה חיים וטוב לכ"כ הרבה נפשות גם לאחר לכתם

וצדיקים הם, וצדיקים גם במותם קרויים חיים כיוון שאורם ודמותם מלווה ונוגעת בעוד ועוד לבבות, בעוד ועוד נשמות, ומאירה אור יקר ועצום לעולם כולו.

והרע? הרע בא עם רכב וסוסים

אבל אנחנו באים בשם ה'

הרשעים באו עם מוות והרג ורצו לאבד ולכלות

אבל אנחנו באים עם כוח החיים

ומוסיפים

כל אחד מעם ישראל מוסיף והולך, מוסיף והולך

תוספת חיים בעולם

תוספת חסד בעולם

תוספת ערבות הדדית בעולם

תוספת אור בעולם

תוספת טוב בעולם

ויש לנו אותם.

את האחד ועוד אחד האלו

את האחד הזה, את האחת הזו,

שמסתובבים בעולם, וטמונים בתוכם כמויות של אור וטוב שעוד יפציע ועוד נזכה לראות את כולו.

אולי התינוק שנולד אתמול? מי יודע מה כוחו והשפעתו כאן?

האם ידעו אבותינו במצרים כאשר נולד התינוק הזך והטהור, משה רבינו, שכאן התחילה גאולתם?

האם נדע אנחנו שכבר התחילה גאולתינו ובקרוב בקרוב ממש נראה את משיח צדקנו?

וכמה נשמח אז, בעת ישועתנו השלימה?

באותו אדם אחד הזה, משיח צדקנו.

וגם עד אז,

וגם תוך כדי

אותה הילדה המתוקה ההיא,

ואותו הדוד הזה,

והסבא,

והאחיין,

והחבר והחברה

והאיש ההוא והאישה ההיא –

מי יודע ומי יכול לשער סוד כוחם ועוצמתם שכבר עכשיו משפיעים הם בעולם ושעוד ישפיעו?

כי הטוב קיים.

ורק אחד. רק אחד יכול להשפיע כ"כ כ"כ כ"כ הרבה ממנו!!!

וגם את.

את רק אחת.

אבל את יודעת יקרה, את מצליחה לדמיין כמה כמה השפעה של טוב יש לך בעולם?

וגם אתה.

אתה רק אחד.

אבל האם תוכל לשער כמויות העוצמה של האור והטוב שתוכל להביא ולהוסיף ולהשפיע לעולם?

ואין הדבר תלוי אלא בך.

בך.

האחת שאת.

האחד שאתה.

שבידו הכל

ה' יתברך

הושיע את עמך!

הכל שלך

הכל מאיתך

רק בידך

שלח נא לנו ישועה שלמה בקרוב ממש ✡

שאלת: "האם ידעו אבותינו במצרים כאשר נולד התינוק הזך והטהור, משה רבינו, שכאן התחילה גאולתם?"

ואני עונה - הם אולי לא ידעו, אבל פרעה בהחלט ידע ועשה הכל כדי למנוע מהילד הזה להיוולד ולגדול...

באמת הדרך לא לשקוע היא לזכור שאנחנו חלק ממהלך כולל וממהלך גדול, שיש לו מטרה גדולה.

תודה על הכתיבה!

ושבת שלום

ותודה גם על החיזוק שאנו חלק ממהלך כולל עם מטרה גדולה ❤

ובאהבה יקרה, תודה גם לך שכתבת 🙏❤

המילים הנכונות..

ריגשת אותי כל כך כאילו דיברת אליי ישירות

כל כך מדויק, החיזוקים, להרים ולהודות ולדעת לנשום...

אם אפשר שזה יהיה מוצמד בפורום, שתמיד יהיה אפשר לקרוא את זה ולהתחזק

תודה רבה על כל המילים הטובות ומחממות הלב 

אני שמחה מאוד לשמוע שהדברים היו לטוב ולעזר ב"ה 🙏

ב"ה ממש

ושוב תודה על כל הפירגון המדהים 🙏

שאי אפשר אי אפשר להכיל יותר את הרע, הכי הגיעו מים עד נפש!!!!

אבל תודה שכתבת זה מחזק 

בהחלט יקרה. לגמרי לא ניתן להכיל עוד רע

והלוואי שהקב"ה יאמר די לצרותינו וישלח לנו את ישועתו השלמה שלמה במהרה ממש, בגלוי ובמתיקות גדולה 🙏

ובאהבה 🙏❤️

אני כנראה לא הייתי נותנת את התינוק שלי למישהי אחרת... (וגם לא הייתי רוצה להיניק תינוק זר) אולי רק לאחותי/את האחיין שלי.

מקווה שתמצאי פתרון במהרה ❤️

(אפשר גם לסחוט באמבטיה תחת זרם מים חמים)

מזל טוב!!

אני גם סובלת מזה ביום ה3-4-5 אחרי לידה.

הכל נהיה שם כואב, קשה, והשד נהיה בגודל אסטרונומי וכואב למגע

אני טיפה סוחטת באמבטיה

ולאט לאט מתאזן

היום התינוק בן שבוע וכבר ממש הוקל לי.

אם תשאבי/תניקי בכמות גדולה, אז הגוף ייצר שוב את הכמות הזאת. לכן לא כדאי לך לשאוב כמויות גדולות. אפשר טיפטיפה בשביל להקל. 

ולשאלתך לא הייתי נותנת את התינוק שלי

גם כשלא הצלחתי להניק וחברה מתוקה הציעה לי חלב שאוב זה הרגיש לי מוזר והעדפתי להמשיך עם תמ"ל

זה מתאזן

כשהשד גדוש התינוק מתקשה לתפוס ואז לא מרוקן אותך...

תתעקשי איתו

זה מתאזן סביב היום ה7

אבל הסרט הזה כל כך כואב ומכביד, ורק מתה להיפטר מהחלב המיותר.

מפחדת לייצר דלקות במקומות מסויימים שממש תקוע, ואני מעסה קצת וזה כואב פיצוצים 😟

אמרתי פה למישהי שזה בדיוק הפסוק ''והריקותי לכם ברכה עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די די די...'' חלב ושפע זה ברכה, אבל אני כבר אומר די!

🤣

שהיה גודש זה היה סותם לי את הצינורות ואז גם עם המשאבה לא היה לי יוצא החלב...

מה שעזר לי זה לשים מים חמים וקרח לסירוגין על החזה וזה הקל לי את הוצאת החלב. (המים החמים פותחים את הצינורות ומקילות על החלב לצאת.. אבל אחר כך צריך לשים קרח או משהו קר כי החום גם מגביר את החלב...)

מאז אני אומרת לפעמים בבקשה של סוף התהילים: "ואל המניקות לא יחסר חלב מדדיהן, והכח יהיה למישרין בקלות"

למה גם יותר מידי זה סבל

תוך כדי ההנקה לעשות את השד מהשורש וכבר תרגישי הקלה

במקביל מקלחות ארוכות

לא לסחוט אלא לעשות מהשורש כדי שהחלב היבש כנראה שיש שם יתחיל להתעורר לצאת.. כדי לא להגיע לדלקת או סתימת צינורות אבל בדרכ זה לא קורה בשלב הזה למיטב ידיעתי

גם הנקתי את שני האחיינים שלי וגם אחותי הניקה את שני הבנים שלי. גיסתי אבל שהצעתי לה את זה (כשהתלוננה על גודש) הסתכלה עלי כאילו זאת הצעה ממש הזויה.

אני לא מעזה להניק תינוק אחר.

הפתרון שלי לשפע הזה, זה לשאוב לפח, בלי לנקות את המשאבה כל רגע.

ומתי שיכולה מנקה ושומרת חלב, תמיד צריך בהמשך.

אמא שלי עוד הניקה לפני חמש שנים אז בעיקרון יכולה ואחותי עוד לא נשואה

ושלושתינו היינו בדעה דומה שבעיקרון לא אלא אם יש צורך רציני

נגיד אם אני נתקעת איפשהו והתינוק שלי אצל אמא ויקח עוד תקופה שאגיע ונגמר לו האוכל מעדיפה שינק או אם חס וחלילה קורה לי משהו יותר רציני וכמה ימים ...(לא דיברתי עם בעלי על זה 😅 לא בטוחה שהוא יזרום)

אחותי אמרה אותו דבר ושנראה לה הגיוני יותר אם ילדנו די ביחד והילדים הרבה ביחד

אל ממש לא סתם כי נוח או משהו כי זה ממש אינטימי משהו מיוחד רק לקשר בין אמא לתינוק שלה...

הכל תאורטי, כי אין סיכוי שאני אבקש ממשהי להניק את התינוק שלה... פאדיחה... וגם נראה לי שאני לא מסוגלת. אבל סתם שאלה ששאלתי את עצמי, אם אני עד כדי כך סובלת, למה לא?

מרגישה כאילו אני סוחבת שני טנקים על החזה 😬

איזה שעתיים רצוף עד שהצלחתי לחזור מהעבודה

לא אכל כל הבוקר וצרח את נשמתו מסכןןןן

והשכנה כל כך ריחמה עליו ואמרה לי שכמעט הציעה להניק אותו..רק שלא ידעה אם אסכים

ומבחינתי במצב כזה

ברוררר שהיתי שמחה שתניק אותו

כל מה שהיה עוזר לו לא להיות רעב

הצטערתי שלא התקשרה להציע

גודש רציני זה באמת סיוט

אבל לא יודעת

אולי אם יש מישהי שממש זורם לה

לא מכירה כזאת

אני לא היתי מסוגלת

לא יודעת למה

עולם חסד יבנה...

זה ברור שזה לא טבעי ולא פשוט אבל הצלה לגמרי 

כי הגוף יביא על כל טיפה שינקו עוד 2, וזה יחמיר. צריך לסחוט רק עד להקלה, לא להניק ממש הרבה.

אולי אם יש תינוק שיכול לינוק קצת זה יעזור לך

מצוקה אני מכוונת ילד רעב שלא מוכן לאכול שום דבר, שמא שלו איננה מסיבה מסוימת ויקח לה זמן ארוך מידי להגיע..

אני הנקתי את אחיינית שלי, אחיות שלי הניקו את הבנים שלי..

אם קורה וצריך- התינוק רעב ולאמא יקח עוד זמן להגיע, לא סתם.

אבל בהחלט לוקחות את זה בחשבון שהאופציה קיימת 

אולי זה מרגיש לי יותר טבעי כי אמא שלי הניקה כמה ילדים של שכנים.

לא רואה בזה משהו בעייתי.

כמובן שזה לא רגיל כי באופן טבעי לא מגיעים למצבים שזה נצרך. ולכן גם לי זה לא קרה אף פעם. אבל זה לא רעיון שמרתיע אותי...

יש לי קרובת משפחה שיש לה תינוקת ונכד באותו גיל, והיא גרה קרוב לבת שלה הנשואה (האמא של הנכד), והיא סיפרה שקורה לפעמים שהיא שומרת על הנכד שלה ומניקה אותו, או שהבת שלה שומרת על אחותה התינוקת ומניקה אותה.

בעיני זה מתוק ממש...

זה באמת סבל. כואב וכבד.

אני בלידות האחרונות הפסקתי לקבל את הקביעה הזאת שלא שואבים כי זה מגביר. שאבתי כמה שרציתי בימים האלה של הגודש. לא רוקנתי לגמרי אבל בהחלט שאבתי כמות. וזה הקל משמעותית. עדיין השד עוד קצת רגיש, אבל אין מה להשוות.

נראה לי שגם בשבת שאבתי לאיבוד עם היד, תבדקי. לא זוכרת בדיוק את ההלכה. 

אבל בנסיבות שונות

ואני נתתי לינוק לתינוק של גיסתי חד פעמי כזה. (היה לה תאומים כדי להקל עליה)

לא רואה בזה בעיה האמת במיוחד עם את קרובה לאותה אישה.

בזמנו לא הייתי שואבת בעבודה והנקתי צמד, זוכרת את התחושה המשחררת הזאת כשגדולה ינקה מצד אחד והקטנה מצד שני

את המכתב שקיבלתי מביטוח לאומי.

בחלד לפחות מופחת ביטוח לאומי, ביטוח בריאות ומס הכנסה.

מופחת מס הכנסה.

במידה ואת זכאית להטבת מס את פונה למס הכנסה עם מספר תיק הניכויים של הביטוח הלאומי, הם מוציאים לך טופס מסודר מאיזה סכום מתחילים לנכות לך מס ואיזה אחוזים ואת הטופס הזה את מעבירה למחלקת אבטלה או מחלקת דמי לידה  

אני למשל גרה בישוב מזכה, את אמורה לראות את זה בתלוש השכר שלך.

בכל מקרה במידה והביטוח הלאומי כבר ניכה לך מס למרות ההטבת מס שלך, לקבלת ההחזר את תצטרכי לפנות למס הכנסה