פורום הריון ולידה (עמוד 632)

מקבל בקליניקה שלו בבן שמן.
ד"ר מנור משה – אולטראסאונד נשים (על קול) בן שמן (מושב) דרך התמר 68 – איתור שירות | מכבי שירותי בריאות 
מתקשרים למספר או שולחים הודעה אם בקשה לקבוע תור.
מקבל מכבי

בראשלצ.

תורים יחסית זמינים. הוא לא מהרופאים המצחיקים או משהו, אבל בעיני הוא טוב, מראה יותר ממה שחייב, צדק פעמים לגבי המין בשקיפות.

קשה לי להתמודד עם אנשים לא אמפתיים כרגע..

נחשב רופא ענייני ומומחה.

הייתי אצלו בביקור, לא בשקיפות.

לא יודעת איפה עוד הוא מקבל.

ומסביר הכל בצורה פשוטה.

חוזרת אליו כבר הריון שלישי

אני לא יודעת איפה הוא מקבל כיום, אבל הוא ממש נחמד וגם מאוד מקצועי.

אחרי 24 ש' בד"כ יש הקלה ראשונית, יכול להיות שכבר תוכלי לאכול דברים נוספים.

תבדקי חוסר ברזל כי הוא גורם לקשיי נשימה, לשתות גם המון מים

ובגדול זה קורה בהריון ונגמר עם הלידה...

תחזיקי חזק ותכף זה נגמר ♥

אבל מה שאת מתארת נשמע יותר ממה שהיה לי...

אני הלכתי לבירור אצל רופאת ריאות ליתר ביטחון (וגם כי רציתי לקבל פטור ממסכה ), ולא התגלה שום דבר חריג. מציעה לך גם ללכת, רק כדי להיות בטוחה שלא מתפספס פה כלום.

מעבר לזה - אין הרבה מה לעשות, לצערי חוץ מאשר לשכב כשהראש מוגבה (אפילו כמעט בישיבה) ולחכות ללידה...

מעון- יש יותר צוות אבל יותר ילדים, משפחתון- לרוב יש 5-6 ילדים עם מטפלת אחת

מעון- יש חצר, שמש, מרחב יותר גדול, פיקוח, משפחתון- לרוב זה בתוך בית, ללא יציאה לשמש, מרחב קטן יותר

לי התאים יותר מעון, היה חשוב לי איש צוות נוסף, היה לי סופר קריטי. כמו גם יציאה לשמש בימים נעימים, אבל יש חסרונות לפה ולשם

מעון יש יותר ילדים אז חולים הרבה יותר (אולי אני טועה? אבל ככה אצלי)

הרישום נפתח היום ל 3 שבועות חושבת זה הזמן ממש ללכת למעון /משפחתון ששמעת עליו המלצות טובות וללכת לבקר , לדבר עם הצוות, סדר יום וכו' להתרשם וככה תחליטי

אני גרה במרכז שיש מצוקה מאוד גדולה של מעונות ויודעת שיש מצב שיגידו לי שאין מקום כי לוקחים קודם כל את ילדי הרווחה, השכבות החלשות יותר ואז את כולם לפי מי שנירשם.

הרבה תפילות שתשימי אותה במקום טוב והיא תהנה ממנו

איך יודעים איך המעון?

יש דעות לכאן ולכאן כי לכל אחת יש דברים אחרים שחשובים לה. אל תסתפקי באמירה "אנחנו כן/לא מרוצים" תשאלי מה הדברים שהם אוהבים במסגרת הזאת ואיזה חסרונות כן יש לדעתם. משיחה עם כמה אמהות את כבר תגבשי לך איזשהי תמונה על המקום ותביני מה פחות ויותר חשוב לך, וגם תצברי נקודות לבירור במסגרות באופן כללי.

כדאי גם לבוא לבקר, לראות את המקום את היחס גם אלייך וגם לילדים. תנסי לראות את היחס האותנטי, ברור שאלייך יהיו יותר נחמדים, אבל תסיימי את הביקור ותבקשי רק רגע לשבת בצד להאכיל/לחתל. מבחינתם בשלב הזה את שקופה ולא רואים אותך אבל את יכולה לפקוח עיניים ואוזניים ולראות מה קורה. (תזכרי שרגעים אקראיים הם לא תמיד מייצגים, ומצד שני הרבה פעמים גם אם זה רגע חריג זה יכול להביע משהו) 

זה לא מוזר?

אמא שאני מכירהא אמרה שהיא ממש אוהבת את המנהלת שם.. לא מכירה פה עוד מהאיזור

איזה תסביך

למול משפחתון y?

כמקום ספציפי ולא בכותרת.

יש מעונות שהפיקוח לא שווה כלום,

שהמטפלות עייפות, שהאוכל גרוע ויש מעונות מהממים.

ויש מטפלות מקסימות, חמות, אוהבות שמצליחות גם להוציא את הילדים לחצר שלה או לחצר סמוכה ויש מטפלות שאחרי שסגרת את הדלת תצרח על הילדים.

בגדול גדול- אני בעד מעון מפוקח,

אבל יודעת שיש ויש.

שווה להתייעץ עם אמהות לבוגרי אותה מסגרת ולקבל חוות דעת אובייקטיביות. 

עכשיו היא בגן טרום טרום.

אני דווקא שמחה שהיא הייתה במעון לפני שנכנסה לגן, כי המעבר לגן עם הרבה ילדים הרגיש לי די קשוח. לדעתי זה נתן איזו הדרגתיות במעבר ממסגרת קטנה למסגרת גדולה

למעון שהוא רק לגילאי 1.8-2.8 לשנה הבאה. 

השנה היא אצל מטפלת על 3 ילדים. יש גם כל מיני גנים פרטיים לגיל הזה של שנה לפני גן עירייה.

אני אוהבת שכבר יש להם מפגש וזמן יצירה סוג של הכנה לגן.

אצל מטפלת זה יותר זרימה בסדר יום שזה מעולה לגיל קטן יותר לדעתי.

לדעתי בגיל הקטן עדיף משפחתון, יותר יחס אישי ופחות המולה.

בגיל הגדול שהם קרובים לגן שלחתי את הקטן שלי למעון ונראה לי שזה הרבה הרבה יותר מתאים לו.

@אולי בקרוב לשאלתך, הבן שלי יליד דצמבר (עכשיו נהיה בן שנתיים) ושלחתי למעון.

יותר צריך את המרחב והמשחקים שיש שם לעומת משפחתון.

זה גיל ביניים שהם עדיין צריכים יחס צמוד של דמות משמעותית אחת מצד שני זה כן גיל שכדאי לחשוף אותם ליצירות ומשחקים דידקטיים.

הייתי בודקת גם וגם מה שכן אם הייתי בוחרת מטפלת אז הייתי מבררת איתה כמה היא חושפת אותם ליצירות וכ"ו ושזה לא סתם בייביסיטר. 

הבת שלי הייתה במשפחתון מהמם עם למידת תכנים, מפגש, ארוחות מסודרות, זמן חצר, יצירות. הייתי סופר מרוצה.

ועכשיו כבר בגן

לפעמים ממבחוץ וממבט לאחור רואים דברים אחרים

תראי באתר של מתכונים ב10 דקות, יש שם מתכון לקצפת.

עובד לי מעולה!

קודם להקציף לבד את הקצפת, עד שמתחילה להתייצב ואז להוסיף את הפודינג, כנראה מספיק כמה כפות ולא צריך את כל החבילה.

תקפידי שתהיה ממש יציבה לפני שאת מתחילה לזלף, אם את מתלבטת תקציפי עוד..

בהצלחה

כמו שכתבו- לקצפת פרווה אין צורך בפודינג

לא נרשמו בעיות.

עובדת הרבה עם קצפות.. 

מה האחיות יעזרו לך? רופא נותן הפניות. בכל מקרה יש לך אחיות בסניף במרפאה שלכם אולי הם יוכלו להקדים לך את התור. גם רופא משפחה יכול לתת הפניה לעירוי לא חייב רופא נשים

חיבוק על ההרגשות המגעילות, הייתי שם 🫶

זה פוגע בך, מבחינת הכוחות בעיקר. ולהגיע ללדת ככה זה גם לא טוב, כי אז כן עלולים להגיע למצבים קצת מסוכנים (היולדת, לא התינוק).

אבל בע"ה יש לך עוד זמן...

אני הייתי באחד ההיריונות עם המוגלובין 8.5 (לא זוכרת אם בדקו את הפריטין) בסביבות שבוע 30 פלוס. קיבלתי כמה עירויי ברזל לפני הלידה שהעלו רק במעט את ההמוגלובין, אבל ב"ה הלידה עברה בשלום, ואמנם ההמוגלובין צנח ל-7.5, אבל לא נזקקתי לטיפול מיוחד עבר לעירוי ברזל באשפוז.

אז בע"ה גם אצלך הכול יהיה בסדר... ❤️

ותבקשי עירוי.

כשהוא יתן לך הפניה ומרשם את מתקשרת לסניף שבו את רוצה לעשות את העירוי ומבקשת נציג(לא הזימון תורים הכללי של מכבי) ושם יקבעו לך תור 

תנסי לקחת ברזל בכמות כפולה, לאכול כבד כל יום

אם זה לא ברזל של אקוסאפ לא לאכול מוצרי חלב בטווח 3 שעות מלקיחת הברזל כי זה פשוט לא יספג לך בגוף

אם זה נצרך כמובן...

יש תופעות לוואי חריגות שלא שמעתי עליהן?

באמת שואלת כי יצא לי לקחת

עד לרמה של סכנת חיים. אבל הם די נדירות, ולכן נותנים את זה רק בזמן שיש רופא בקופה ומשאירים להשגחה. לא לזלזל בזה.

אבל זה בהחלט נדיר, ובסוך גם מחסור קיצוני בברזל זה לא פשוט. לכן מעדיפים לנסות להעלות בכדורים, וכשלא מצליח אז עירוי. אחרי שהפעם הראשונה שמקבלים עירוי עוברת בשלום אני הייתי פחות דואגת.

מעניין.. אף פעם לא אמרו לי להישאר להשגחה... 

וגם להיות עם ברזל נמוך מאוד זה ממש לא בריא ולא כדאי

זה נכון שנותנים אותו רק שיש רופא בקופה אבל אני ממש לא חושבת שזה סיבה להימנע מעירוי בכאלה מספרים בטח בהריון.

לכל דבר יש תופעות לוואי והייתי נזהרת מלהגיד שזה מסוכן.... חבל שבנות יחששו לקחת כשהם צריכות וזה חשוב רק כי קראו שזה מסוכן..

🩷🩷🩷

היא שאלה אם עלולות להיות תופעות לוואי אז כתבתי שכן אבל נדירות.

פה דווקא מרגיש לי ששולחים מהר מאוד לעירוי ברזל, ואין ככ הבנה למה עדיף מאוד להעלות קודם בדרכים אחרות. סוג של פיתרון קסם.

גילוי נאות: גם אני קיבלתי עירוי ברזל, העלנ לי את הברזל מעולהה.

ואני לא הרגשתי שרופאים כזה ממהרים לשלוח לעירוי

כן, יש מקרים שצריך

הרופאה שלי הסבירה לי שהמאגרים שלי מרוקנים ממש(היה לי פריטין 4 ואיירון גם נמוך מאוד) וגם ההמוגלובין נמוך, ולכן אין לו איך לעלות רק עם תוספים כי המאגרים ככ ריקים.

וכדי להגיע ללידה עם מאגרים תקינים והומגלובין תקין- העירוי נצרך מאוד.

אם לא הייתי מקבלת את העירוי הייתי כנראה צריכה לקבל מנות דם באשפוז... וזה יותר מסוכן.

@תוהה לעצמי @אמא לאוצר❤ @טארקו @אמא יקרה לי* 

לומר ''בטוח מאוד'' ושזו הפחדה מיותרת אם כבר זה קצת חוסר אחריות הייתי אומרת... 

צריך לפני כל הליך שעושים להבין את כלל התמונה ולבחור כשיודעים יתרונות וחסרונות. כאן לדוגמא יתרונות וחסרונות של העירוי ומה עדיף לעשות.

עכשיו אסביר על הברזל כדי להבין את כלל העניין.

בגופו של אדם מבוגר, כמות הכללית של הברזל היא בסביבות 3 גרם או 3,000 מ"ג.

הגבר זקוק לאספקה של 8 מיליגרם ברזל ביום לעומת האישה, בגיל הפוריות, בגלל הדימום המחזורי, זקוקה ל- 18 מ"ג. כמות מזערית.

כשמגיעים למצב של אנמיה יכולות להיות לכך מספר סיבות, חוסר פולאט, ויטמין B12, חומצה פולית אבל האנמיה השכיחה בעולם היא בגלל חוסר ברזל.

לרוב אנמיה זו אינה בגלל חסר ברזל במזון, אלא בגלל אי ספיגה או אובדן כתוצאה מדימום. 

אז במקרה הנ''ל רק כשמוצאים אנמיה אצל אישה מסוימת, חובה לעשות בירור מקיף לסיבתה 

ואם נמצא חסר ברזל כסיבה לאנמיה צריך קודם כל לבדוק מס' נושאים: 

האם יש בעיית ספיגה כמו צליאק, או שיש אובדן, כמו דימום ממחזור מסיבי, מחלות מעים וכדו' ורק לאחר שמוצאים את הסיבה ומטפלים בגורם יש מקום לטיפול בחסר הברזל. (וזה רופאים יודעים לומר כמובן אם תשאלי, שחייב למצוא את מקור הסיבה לחסר)

מתן ברזל מבלי לאמת את החוסר מאוד מסוכן ולא יוצא מהגוף להבדיל מויטמין C לצורך העניין, מי שחושב שזה לא מסוכן, כדאי שיקרא את אזהרתו של ד"ר סטיבנס:

("Playing with iron is almost literally playing with fire" Stevens (1992

https://www.jstor.org/stable/45074238

הדרכים לאחר מכן ללקיחת ברזל הם דרך הפה בכדורים\נוזל או במתן מזון עתיר ברזל כמו טחינה, קטניות, כבד, בשר אדום 

וההצעה הנ''ל שנותנים בגלל תוצאות בדיקה כאלה זה עירוי ברזל, שזה ממש לא בעדיפות עליונה 

מהסיבה שהברזל צריך לעבור דרך מערכת העיכול וברגע שאנחנו עוקפים את המערכת ומכניסים אותו ישר לוריד הוא הופך להיות מסוכן לגוף שלנו.

במעי ישנם מנגנוני ויסות ובקרה המונעים מכמות גדולה מדי של ברזל להיספג לדם. כאשר עוקפים את מנגנוני הבקרה של הברזל הפועלים במעי, ישנו סיכוי לשקיעה של ברזל בלבלב ובלב ובאיברים נוספים בגוף. הברזל נמצא בגוף כשהוא קשור לחלבון. לגוף אין יכולת טבעית להיפטר מעודפי ברזל. במידה שכמות הברזל בדם עולה, עודפי הברזל ישקעו באיברים שונים תוך פגיעה בתפקודם. שקיעה של ברזל = עודף ברזל. השקיעה של הברזל למשל בלבלב יכולה להוביל חלילה לסכרת, פגיעות שונות בכבד ובלב אי ספיקת לב והפרעות קצב... ואף סרטן.

וכמובן כמובן שלא תטעו, זה לא מידית, מכיון שהברזל לא יוצא הוא נספג לאורך זמן וניתן לראות זאת בהמשך.

את שכיחות המחלות האלה אתן בטח יודעות פחות או יותר מקרובים ומכרים וכמות הפעמים ששמענו את שמות המחלות האלה שלא נדע.

ואוסיף לנ''ל, שזו לא דעתי האישית, זו המלצת רופא שפשוט למדתי וחקרתי את החומר בנושא הברזל בספרות הרפואית.

אני ב-3 הריונות במהלך ההריון ואחרי הלידה עם חוסרי ברזל וקושי ספיגה.

עירוי ברזל הוא בטוח מאוד, יש לו תופעות לוואי אבל ככלל הוא בטוח ונועד בדיוק למקרים כאלה. הודעה כמו שלך היא הפחדה מיותרת.

לפותחת- הייתי עם נתונים דומים מאוד לשלך

קיבלתי עירוי של ונופר

השתחררתי אחרי לידה עם המוגלובין מעל 12!! פריטין לא בדקתי עדיין אחרי הלידה אבל מאמינה שהוא גם עלה.

זה ממש חשוב, להגיע עם ברזל נמוך מידי ללידה זה מסוכן, ולסמוך על להעלות רק בכדורים/אבקה/נוזל- זה לא מספיק במקרה כזה.

אותי הנחו במקביל לעירוי להמשיך לקחת ברזל..

והברזל לא עולה כמו שצריך.

להמתין שבוע לרופאה זה בסדר גמור, אחות לא יכולה בכל מקרה להוציא מרשם.

ואם צריך עירוי, ממליצה לקחת. אני לקחתי פרינגקט שעזר מאד גם לתחושה הכללית (חולשה נוראית)

וגם הגעתי ללידה עם ברזל מעולה וההתאוששות גם הרגישה לי טובה יותר.

חיבוק גדול!

ניסיתם לפתור את הבעיות ביניכם? ייעוץ זוגי או משהו? את חושבת שבאמת יהיה טוב לילדים איתו? 

יש אלימות? אם כן, בבקשה אל תעשי צעדים דרסטיים ותפני לאחד הארגונים שמתעסקים בזה - בת מלך או פורום מיכל סלה או כל ארגון אחר.

אם אין אלימות אבל את חוששת לאבד את הילדים תתייעצי עם עו''ד לפני שאת עושה מעשה. בכל מקרה לא הייתי משאירה את הילדים איתו והולכת, זה שהוא אומר שיקח את הילדים לא אומר שהוא באמת יכול.

דבר ראשון ברור לך שלא כל מה שבנאדם אומר קורה

הוא לא יכול לקחת את הילדים ולהשאיר אותך לבד

ואת תמיד תוכלי מה לבחור עם החיים שלך

ברור לי שנתת כאן משפט מחיי נישואים שלמים שאני בטוחה שיש בהם רגעים יפים ואוהבים ורגעים של פחות

אין בעינייך מקום לנסות לתקן ללכת לייעוץ?

אם הגעתם עד לכאן עם 3 ילדים בטוח שהייתה אהבה אחד לשני

וגם באיזשהוא מקום יכול להיות שהעלך אומר לך את זה כי רוצה שתישארי איתו נכון שזה תא דרך או צורה ולכן אני כן חושבת שאתם צרחכים ייעוץ ועבודה עצמית

אם המצב לא כמו שתיארתי ובאמת מאוד קיצוני ואין שום סיכוי לתקן

אני רק מציעה לך לא לעזוב בלי הילדים יכול להיות לזה השלכות הלאה

ומשפחה תומכת יש לך?

איך אתם מצליחים לתקשר

יש לכם ילדים מאוד צפופים ב"ה, זה אומר עומס ענק על פני תקופה קצרה, זה אתגר גדול לזוגיות 

הגיוני שעכשיו צריך רגע לעצור ולעשות חישוב מסלול מחדש

מצד ההגיון קודם כל - אף אחד לא ייקח לך את האמא שאת.

אל תתרגשי מאיומים. זה מאוד נפוץ שכשאחד הצדדים אומר גירושין הנשק הראשון שמרימים זה איום בניכור הורי ומניעת אפוטרופסות. בתכלס, זה אל כזה פשוט בכלל להגיע למצב שמוכיחים דבר כזה. אז תהיי רגועה 

ואם את כבר מתכננת ללכת והחלטת להתגרש וזה סופי- אני חושבת שתתייעצי עם גורם מקצועי קודם. 

את צריכה הכוונה כדי לעשות את זה בצורה שלא תפגע בך כלכלית ומשפטית, וגם כדי לשמור על הילדים מאון אוף שיכול להיות מאוד מערער

ואולי ההכוונה הטובה ביותר בכלל תהיה לעשות רגע הפסקה ולהוריד את כלי המלחמה וללכת לטיפול. 

מכל מקום לדעתי לא כדאי לפעול מתוך אימפולסיביות

אבל אני עצמי אמרתי לבעלי כמה פעמים דברים דומים.

בלי התמות לבד.... אבל בהחלט העליתי גירושין ואמרתי לו שאקח את הילדים ועוד שלל איומים וניבולי פה שאין המרקע סובל.

זה דבר מגעיל להגיד ורע להגיד וזה לפעמים בלתי נסלח ואדם ניכר בכעסו.

ברוך ה' שלבעלי הייתה סבלנות אלי ואורך רוח והרבה סלחנות ואני חושבת שאנחנו זוג אוהב ביותר.

כדאי לשקול את הדברים בצורה אויבייקטיבית, קצת מבחוץ אחרי שדברים נרגעים והעניינים מתקררים.

כמובן, שאם חס וחלילה ישנה אלימות, התעמרות (פיזית או נפשית) יש מקום לעזוב אתמול.

רק לאיך.

זה לא פשוט בכלל.

זה לא משהו שעושים ברגע- זה מורכב וצריך להיערך לזה

(לא מדברת כרגע על סכנת חיים וצורך לברוח מיידית)

צריך קורת גג

ויכולת לעמוד כלכלית באופן עצמאי

ולחשוב על היום שאחרי ואיך מתמודדים איתו

איך מתווכים את זה לילדים

נשמע שאת כרגע בסערת רגשות- אבל כדאי לעצור רגע ולקהל החלטות בשיקול דעת

תתיעצי עם ארגונים שמתעסקים באלימות במשפחה (גם אם הוא לא מרים יד באופן פיזי, איומים כאלה זה ממש סימני אזהרה)

עמותת בת מלך

פורום מיכל סלה

קו פתוח

רווחה

יש פה גם סיכון שהוא חלילה יקום ויעשה משהו וגם היבטים משפטיים במצב של גירושין

כואב ממש...

בהצלחה!!!

הגב יכול להקרין לירכיים בהחלט.

אם זה בא בגלים שמזכיר צירים הייתי מתייחסת לזה כאל צירים.

אולי שווה מחר, אם זה לא יעבור, ללכת לעשות מוניטור במוקד נשים לאמת שזה באמת זה

מתלבטת מה לעשות אני באמצע אלף דברים

אבל אם זה צירים אז כדאי שאשתה ואנוח, לא לעבוד ולזרז..

יותר סביר שזה שריר תפוס או לחץ של העובר על העצב,

אם זה בא בגלים אס יש סיכוי שכן

אבל במרווחים גדולים.

מקווה שזה סתם צירים מוקדמים.. תודה!

זה באמת הפורום הכי מתוק ברשת...

מסתבר שזה כן היה צירים, לא סדירים ולא צפופים אלב תכלס עשיתי תרגילים של צירים שממש עזרו לי, בין הצירים חטפתי קדחת ואיפסתי את הבית

ועכשיו אני נחה לי על הספה בבית נקי וכמובן דממה מכוון הביבי, זא תנועות יש דוקא אבל בה הצירים עברו.

הגיע לי בול בזמן האמת, כבר חודש גוררת את עצמי ופתאום בעלי ההמום לא הבין מאיפה נפל עלי שפע הכח הזה..

בכל מקרה תודה שהייתן כאן

לפעמים התקף קינון כזה מצביע על לידה מתקרבת... מקווה בשבילך שלא.

תשתי הרבה ותנוחי, זה לא הזמן להתאמץ

זה באמת נשמע משהו שגדול עליו להתמודד איתו לבד

אבל אולי לתחום לו את זה למשחק אחד שהוא צריך לאסוף.

התפוצצתי עליו ועוד איך,

זה היה אחרי מלא זמן שהוא בכה ויילל על איזה בורג שנעלם לו, שהוא בכלל לקח מאח שלו והם רבו על זה שעה אתמול בלילה, אז סף הסבלנות שלי לבורג הזה היה מתחת לאפס,

והוא נעלב שלא רציתי לעזור לו לחפש אפילו שהסברתי לו שאין סיכוי למצוא משהו כל כך קטן בבלגן ששורר בבית כרגע, אז הוא הלך "לחפש" בדרך שלו...

אם לדייק אז התכוונתי לשאול מה התוצאה המתאימה למעשה שלו, ואיך הייתן מגיבות לא כמו שהגבתי 🤦‍♀️

רעיון לבקש ממנו לאסוף משחק אחד.

אבל קודם שנינו צריכים להירגע...

אוף אני כל כך כל כך כועסת.

לא להגיב מיד.

לפני כמה זמן בן ה5 שלי נתן מכה לבן ה3, והתחיל לרדת לו דם. מאוד מאוד כעסתי, ולא ידעתי איך להגיב.

אז לא הגבתי באותו רגע. ודיברנו על זה אחרי שנרגעתי.

אפשר גם להגיד לו את זה ממש "אני כועסת על מה שעשית, אבל אני לא רוצה להגיב לך בכעס, אז אני מתאפקת עכשיו, ואנחנו נדבר על זה אחרי זה".

ואז אחרי שאת נרגעת קצת, והוא נרגע. את קוראת לו לדבר על זה.

מה קרה? למה זה קרה?

זה משהו שעושים?

מה הפתרון לזה עכשיו?

מצד אחד לשאול אותו, מצד שני להכווין אותו להבין את מה שאת רוצה ללמד אותו.

בקשר לעניין הבורג -

אמא שלי לימדה אותנו כשהיינו קטנים ככה:

יש בעיות שאפשר לפתור מיד

יש בעיות שאפשר לפתור אחר כך

ויש בעיות שאי אפשר לפתור

וזו שפה שחוזרת על עצמה כשילד רוצה משהו והוא מרגיש שהוא צריך אותו עכשיו (!).

וכשהופכים את זה לשפה חוזרת, אני חושבת שזה עוזר.

למשל הוא מגיע אלייך ומבקש עזרה לחפש את הבורג. אז את מזכירה לו את שלושת הדברים האלו. ואז שואלת, מה אתה חושב? איזה סוג בעיה זו?

ומה אפשר לעשות בינתיים?

בקיצור, קצת חפרתי, ואני חושבת שזה בסדר גם לכעוס לפעמים. אבל הרבה פעמים עוזר לדבר ולשאול שאלות, זה משתף אותם ועוזר לשיתוף פעולה

מעצבן גם הבלגן וגם המעשה שלו.

כנראה הוא מאד כועס או מתוסכל ואולי עכשיו הוא מבוהל ממה שהוא עשה.

לא כדאי להגיב כשכועסים

נראה לי שהייתי הולכת להרגע קודם ואח״כ לסדר (לבד) ומאוחר יותר הייתי מדברת איתו על מה שקרה.

איך אני מסבירה לו שזה מעשה שלא ייעשה?

למשל להגיד לו שבמקום לפזר הכל הוא יכול לבקש מאמא לעזור לו לחפש לא יעזור, כי הוא ביקש ולא עזרתי לו. 

שהילד כנראה כבר הבין שהמעשה בעיתי וכנראה גם נבהל.

מה שנשאר זה לשקף לו את המעשה ׳כעסת, עשית בלגן ולקח לי הרבה זמן לסדר, חבל׳

אני מקפידה להגיב במתינות למעשים שהתוצאה שלהם חמורה, גם בגלל שהילד כבר נבהל מהתוצאה והבין וגם תגובה חמורה מצד ההורה יכולה להתפרש אצל הילד כפחד (של ההורה) וכמשהו שנותן לו כוח מול ההורה.

אם יש מבוגר אחר שישמור עליו אחלה,

אם לא, שמה סרט (בלי להזמין אותו לצפות הוא כבר יבוא לבד בעקבות הגירוי של השמיעה כי זה לא פרס אלא בייביסיטר עצמי)

תתקלחי או תשני או תשתי משהו.

אחרי שאת חוזרת לעצמך, לקרוא לו אלייך.

להסביר לו שהמעשה הזה לא מקובל בשום צורה והוא עבר את הגבול.

הסבר קצר ותמציתי על עצם הגבול אבל בלי שהשיחה תלך למקום מתגונן ומאשים.

אח"כ לשאול אותו:

איך הוא מרגיש עכשיו? (אשמה? בקשה? חרטה? כעס? תסכול?)

אח"כ לנסות להבין איתו מה גרם למעשה, מה הוא הרגיש לפני כן, לתת לגיטימציה *לתחושה* שהובילה למעשה (לא למעשה)

לאט לאט לפי הקצב שלו, לא חייב הכל בשיחה אחת,

להבין מה ניתן היה לעשות אחרת, מה עושים כשאני מרגיש ככה. הרבה חמלה על המקום הזה שהוא טעה בתגובה, כולנו טועים ואנחנו פה בשביל ללמוד וללמד אותך. להרעיף אהבה על מי שהוא. לתת דוגמאות ולשבח צדדים טובים שבו.

לומר למשל: אני רואה שאתה מתחרט ובד"כ לא מתנהג ככה, אני מבינה שלא ידעת מה לעשות עם כל הרגשות שישבו לך על הלב. אתה ילד מקסים.

עדית טעות, אבל זה לא מעיד על מי שאתה. כל טעות אפשר לתקן.

אח"כ שלב התיקון- לא הייתי מבקשת ממנו בכלל לסדר. אני מניחה שהוא נבין לבד שזה מצופה ממנו ולכן הייתי נותנת לו להוביל את התיקון בעצמו.

אם את רואה שהוא לא בכיוון ולא יודע איך לתקן אפשר להציע לו עזרה.

סביר להניח שאת ובעלך תעשו את רוב הסדר כי לסדר מדף שלם זה מדי עמוס בפרטים לילד בן 5,

אבל זה לא הכמות, זה האיכות.

מספיק שיעשה לפי יכולת תואמת גיל ומרצון שלו לתקן.

תנסו להתאפק ולא לסדר במקומו לפחות עד יום שישי, שיהיה לו זמן להתבשל בתוך התהליך.

וגם אם אתם אוספים לפני שחילקתם עבודה בינכם, תאספו לתוך ארגז או מקום ביניים שיהיה ברור שאחרי שבת צריך להמשיך לסדר.

עדיף לא להחזיר למדף המקורי...

אפשר לצאת איתו החוצה ולספר לו על משפחת אוגרים (או כל חיה או חפץ שהוא אוהב לשמוע עליהם) שהאוגר הילד השתולל וכל הנסורת התפזרה מסביב.

ולהשליך רגשות- מה כל אחד הרגיש?

האוגר שהשתולל סירב בתוקף לסדר את הנסורת. למה?

גם לך קשה לתקן משהו שעשית? גם לי היה פעם מקרה כזה שהייתי ילדה וקשקשתי על מחברת של חברה והיה לי קשה לתקן ולבקש סליחה כי הרגשתי ככה וככה. (מבוכה, בושה, קנאה..)

חשוב הרבה מגע וקשר עין. אם הוא מחפש להדליק אתכם ולהיכנס למאבק כוח מולכם, הוא לא יצליח כי אתם לא במשחק הזה בכלל של ילד מעצבן מול הורים מתעצבנים. תנסו לייצר שליטה בסיטואציה.

אם זה חוזר על עצמו, כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע איך ללמד אותו לשלוט על הרגשות שלו ולווסת אותם.

מציבה לי רף גבוה

תודה רבה על התגובה המושקעת, העלית לי הרבה נקודות למחשבה.

מקווה שאצליח ליישם לפחות חלק מזה.

שדווקא במצבי קצה כאלו יותר קל ליישם כי שני הצדדים מבינים ומרגישים שקרה משהו חריג.

דווקא בדברים יומיומיים יותר קשה לנהל בלי להתעצבן.

זה לא שכל מעשה שטותי שמעצבן אותי אני הולכת להירגע לבד ומצליחה להשליט את השכל על הרגש,

דווקא ככל שהאירוע יותר משמעותי, לומדים לזהות לעצור רגע ולהבין שדרך אחרת אמנם תעזור לשחרר עצבים ותסכול, אבל היא תהיה פחות יעילה וגם נשארים איתה עם טעם מר.

שליטה על הסיטואציה זה לגמרי שריר שאפשר לאמן.

וכשמצליחים פעם, פעמיים, שלוש ורואים את האפקטיביות של הדרך הזו זה מדרבן לנסות עוד ועוד.

אגב, גם עכשיו לא מאוחר בכלל.

אפשר לקחת לשיחה ולדבר על מה שהיה. להקשיב למה שמעבר למילים. אולי הבורג הוא לא האישיו אלא רק הסימפטום בכלל, והעניין הוא תחרות מול האח?

אולי יש לו נהיה לפרפקזיוניזם ולכם הוא מתעקש דווקא על הבורג הזה?

אפשר לחזק את הדבקות במטרה, את עצמאות הפעולה שלו, יחד עם האמירה שהפתרון שמצא פחות היה כדאי והוא בטח מבין לבד למה..

האמת שלא ממש הצלחתי להבין אם הוא העיף את הכל מחמת זעם או שבטעות הכל נפל מרוב שהיה לו חשוב לחפור בכל המשחקים..

אולי כדאי לשאול אותו.

אני חושבת שכרגע כדאי להבין ממנו מה עמד מאחורי ההתעקשות של הבורג ואולי לשקף לו מה זה גרם לך להרגיש הויכוח על הבורג.

רק שימי לב לא לזלזל בצורך שלו בבורג כי כשלך חשוב משהו, לא היית רוצה שיזלזלו במה שחשוב לך.

פשוט לשקף לו מה זה גורם לך להרגיש ולחשוב איתו ביחד מה היה אפשר לעשות אחרת מתחילת האירוע.

הרבה פעמים חינוך מתבטא בשיחות רציניות על בורג, או תור למגלשה או באשמת מי המגבת נפלה (זה שתלה אותה ברישול או זה שעבר ונגע בה והיא נפלה)

לפעמים עדיף שכך, לדון איתם על דילמות בין אחים על בורג מסכן ולא על דברים יותר רציניים ולצייד בכלים עוד כשהם קטנים לפני שזה יגיע למריבות של מתבגרים...

שליישם חלק זה נהדר,

עדיף להתחיל ממשהו אחד שדיבר אלייך והתחברת, לאט לאט מתרגלים ואז אפשר לעשות עוד צעד ועוד אחד לפי מה שאת מרגישה שנכון לך.

מעדכנת שבעלי הוציא את הילדים קצת,

ושמצאתי את הבורג 😅

ולא רציתי להחזיר לו אותו (כן גם אמהות יכולות להיות ילדותיות לפעמים). שמתי אותו במקום גבוה ושכחתי מהעניין.

כשהילדים חזרו, הדבר הראשון שהוא שאל היה: "אמא, מצאת את הבורג??''

הסתכלתי עליו ולא ידעתי מה לענות, ואז הוא הסתכל עלי וחייך: "מצאת, נכון שמצאת??"

אז אמרתי לו שמצאתי, אבל לצערי אני לא יכולה להביא לו אותו עדיין. הוא שאל למה, ושאלתי אותו מה הוא חושב. הוא לא ענה, אז אמרתי לו שאנחנו צריכים לדבר על מה שקרה.

דיברנו קצת, היה נראה שהוא הבין, ואפילו הביע רצון לסדר את המהפכה ביחד איתי. בחרנו זמן שנעשה את זה, ואני מקווה שזה יקרה בעז"ה.

אני כל כך שמחה שהצלחתי להפוך את המצב הזה לשיחה בונה.

תודה לכולכן על העצות הטובות!!

כך כך חשוב לא להגיב מהבטן, ולמצוא זמן לשיחה מאוחר יותר.

עכשיו נותר לי רק ללמוד איך לצאת מהסיטואציה ולהירגע במקרים כאלה, לפני שהכל יוצא על הילדים. 

תראי איזה יופי,

ממצב של אין שום סיכוי שהוא יסכים לסדר,

הצלחת להביא אותו למצב של שיתוף פעולה ולקיחת אחריות על מעשיו,

וכל זה מבלי לאיים ולהעניש.

הוא מרגיש שרואים אותו, את מגישה שליטה בחזרה על הסיטואציה, ללא מאבקי כח, זה מדהים ממש!

את צודקת! לא איימתי, לא הענשתי ולא היה פה מאבק כח. זה מה שנקרא תקשורת מקרבת? (נראה לי שבגלל שאני מכירה את הילד הזה ויודעת שלנסות להכריח אותו לעשות משהו אף פעם לא עובד ורק מחריף את המצב, אני מתייאשת מראש. צריכה לזכור לקחת נשימה, להניח למה שקרה ולחזור לזה ברוגע מאוחר יותר)

מה שהכי מדהים בעיניי, שאחר כך הוא מאוד רצה לשחק במשהו, אבל הזכרתי לו שסיכמנו שנסדר קודם, רק שהייתי עסוקה במשהו אחר אז הוא נאלץ לחכות קצת. כשסיימתי הוא קרא לי לבוא לראות מה הוא עשה. הוא הרים חצי מהבלגן שהיה על הרצפה! אמנם זרק הכל על המדף והייתי צריכה למיין ולסדר, אבל הוא עבד קשה, מרצונו החופשי.

זה היה שיעור גדול בשבילי היום. תזכורת נוספת למה שכבר שמתי לב, שיש לו כח רצון אדיר, שלפעמים מתבטא בעקשנות קשה, אבל אם אני מצליחה לרתום אותו שנהיה באותו צד, אני זוכה לראות את הפירות הטובים של כח הרצון שלו.

ולא מחכה להתקרר עם זה. לא יקרה כלום אם הוא ירגיש אותך.

וכן הייתי חושבת על עונש. 

מצטערת, אבל נראה לי שלהגיב בקור רוח ובלי עונש= לזמן את ההתפרצות הבאה.

ואמרתי עוד הרבה דברים מיותרים בנוסף...

וכבר קיבל עונש לשבת על הספה עד שאבא חוזר (זה היה 10 דקות בערך) ולהירגע.

אבל אני לא מאמינה בעונשים שלא קשורים למעשים, אז העונש צריך להיות לסדר, רק שהוא לא יצליח לסדר את המהפכה הזו בעצמו בלי עזרה

אני מתסכלת על זה ביאוש ולא יודעת מאיפה להתחיל. הוא ילד בן 5, איך הוא יסדר את זה לבד?

הגיוני יותר כמו שמתואמת הציעה שיסדר משחק אחד, או מה שאמאשוני כתבה שיעזור לנו כשאנחנו מסדרים.

ואת זה שם ואת זה ככה וככה.

הרבה יותר קל לסדר לבד.

יתכן וזה חינכוי, אני לא בטוחה שחינוכי להתיש את עצמי ככה

אצלנו נוהגים שאם לא אוספים- מחרימים את המשחקים

והם יודעים את זה היטב

אז קל וחומר כשזה בכוונה

אישית בטח גם הייתי צורחת על הילד אבל זה לא כדאי 😅

חושבת שהייתי מרימה עם יעה ככה הכל לשקית זבל ענקית ושמה במרפסת ואומרת לו שכשירצה לשחק בהם בפעם הבאה נצטרך להוציא ולמיין ושיסתדר עם התוצאות של זה.

סופר מעלה את העצבים

אבל גם לתת לילד בגיל הזה להתמודד באיסוף לבד ה רק יעצבן אותו מתסכול וישגע אותך אותך מעצבים.

את יכולה להגיד לו שיאסוף את התכולה ואם הוא צריך ערזה שיבקש ממישהו(את/אבא/אחים) ותאפשרי לו לבחור לעשות את זה לפני או אחרי מזן מסויים שמוסכם בדכ' כמו למשל זמן משחק/זמן אוכל/זמן מקלחת ואם הוא מתנגד, אז את ממש יכולה להגיד לו שהוא יפספס את הזמן הזה(במקום שזה ישמע לו כעונש 'לא תקבל אוכל אם לא תאסוף, להגיד 'אם לא תאסוף תפספס את זמן הארוחה וזו אחריות שלך אם אתה רוצה לאכול')

אין ספק

ממליצה לחזור על הכלל של הבית, מי שמפזר אוסף, לומר כמה שיותר ברוגע כמו מנטרה ובלי רגשות.

ולתת לזה להישאר כך. אם זה מפריע למעבר אז להזיז טיפה רק כדי לעבור. אבל משימת האיסוף תישאר. כמו כלל שצריך לחגור חגורה

אתה צריך עזרה מתוק באיסוף? מזכירה לך את הכלל שמי שמפזר אוסף, אבל אם קשה לך, תגיד לי

בלי להתייחס בכלל לסיבה שפיזר, זה בזמן אחר... 

שאי אפשר לסמוך עליו.

ואני מניסיון ממליצה גם מוקדמת וגם מאוחרת.

לפעמים במוקדמת מאתרים משהו שמצריך בירור נוסף, אם תאתרי את הממצא רק במאוחרת לא יהיה לך מספיק זמן לקבוע תורים לבדיקות המשך.

בהצלחה ובשורות טובות 

כבר פעם שנייה שאני ממליצה עליה ביממה האחרונה 😅

אפשר ללכת אליה דרך השר"פ, ולפעמים יש סבסוד חלקי מקופת החולין.

היא מקסימה וסבלנית ממש! מסבירה כל דבר במפורט ובצורה נעימה. היא לא מהסוג שינפנף אותך...

בהצלחה, יקרה!

מה זה אומר ביטוח פרטי? אם יש לי ביטוח רפואי מהעבודה זה תקף?

כמה זה עולה עם הביטוח הפרטי?

גם אני בלאומית בירושלים והייתי ממש לא מרוצה מהרופא שעשה לי את הסקירה בהריון הקודם.

רוצה ג"כ לבדוק אופציה על ללכת לסקירה בפרטי.

אוף סתם מעצבן..

ביטוח פרטי זה ביטוח שאני משלמת באופן פרטי לחברה (אני אישית אצל גפנר ביטוחים)

יש שם ביטוח מחלות קשות ל''ע

החזרים על רופאים ושירותין פרטיים

אני בחבילה שלא תלויה בשבן בקופה

בתקופת חולים את יכולה לקבל החזר רק לרופאים מסוימים

בפרטי אני יכולה לקבל על כל מי שבוחרת

יש שם החזר על הבראה ליולדת

קיסרי

ניתוחים בארץ ובחול וכו'

זה הרעיון

לא יודעת עד כמה זה חשוב

בעלי רצה מאוד לעשות כי ממש שכנעו אותו

עולה לנו למשפחה של 3 נפשות באזור ה 350.שקל לחודש!!!!!! מלא כסף

ובאמת לא יודעת עד כמה זה נדרש

אני מקבלת בחינם, אבל הוספתי את בעלי והבן שלי לביטוח של העבודה.

בעלי עולה 100 ומשו לחודש

והבן שלי חינם עד גיל 18

השם משפחה של הרופא הזה מתחיל באות פ?

יש לי השתתפות של 75%

יש לך מושג כמה בערך עולה סקירה בפרטי?

כמה יצא לי לשלם?

כמה החזר יש לך?

אני בהלם שגם את לא היית מרוצה

הייתי בטוחה שאני לא בסדריואוווווווו

וכמה וכמה חברות שלי לא היו מרוצות.

הוא כאילו נחמד אמריקאי כזה ומתבדח, אבל בפועל עושה הכל הכי לצאת ידי חובה, לא מתייחס אלייך בכלל. ותוך כמה דקות עוזב את החדר בלי שהבנת כלום.

זאת לא החוויה שאני הייתי רוצה לחוות.

ביקשתי מעקב המטומה ועוד הגעתי עם המכתב שחרור מהבית חולים

והוא פשוט לא בדק!!!!!

לא בדק כלום

הסתכל על ההמטומה

אמר לי הנה זה

המשיך ואמר שלא רואה עניין למדוד כי לא צריכה להתרכז וגם כי גם ככה אין לזה טיפול

אז רק צריכה להתרכז בטוב

ממש שיעור באמונה

וטרחה ללכת לבדוק שוב מחר.. מגוחך קשות 

ראיתי שמקבלת באשדוד- זימון דרך האתר.

יש מרפאה חרדית ברחובות- פנינת רחובות, שניתן להתקשר למזכירות ולקבוע אליה.

מקבלת איפהשהו באיזור אולי אשקלון או קרית מלאכי.

יש ילדים שבוכים כשהם רעבים. ולא מצליחים להתמודד עם זה.

יש ילדים שיותר צריכים את השינה ואחהצ יש משבר גדול של עייפות

גם הבן שלישהוא יותר גדול יכול לפעמים לצרוח מעייפות

אני עוזרת להם להתגבר על הגל. מחבקת הרבה על הספה עד שנרגעים קצת. כוס מים או פרי גם יכול להיות טוב כי הסוכר קצת מרים אותם

ואל תדאגי, זו לא באמת החוויה שהם לוקחים איתם

המח שלהם דייסה הם לא זוכרים כלום חח

לק"י

אמרתי להם שמבחינתי אין בעיה שתישן אם היא רוצה (וגם ככה קשה למנוע ממנה להירדם אם היא עייפה).

לה זה לא מפריע לישון בלילה בשעה סבירה.

לפעמים היא גם נרדמת בבית. שאז זה פחות מוצלח, כי זה קצת מאוחר לשנ"צ.

מחמש וחצי עד הבוקר

כנראה שהוא זקוק לזה.

לא הייתי נלחמת.

כן נשמע שהוא חלש.

שלי בן ארבע וצריך להרגע עם בקבוק כשחוזר מהגן. מתכנס לו בשקט עם בקבוק חלב חם וספר עשרים דקות. ממש עוזר לו

לדעתי השהות בגן מאד מציפה אותו והוא  צריך את ההתכנסות בעצמו בשביל להרגע

ולצערי לא מצליחה לגמול מהבקבוק ..

אולי כן כדאי להמשיך לתת ברזל.

ואולי את יכולה להוציא אותו מוקדם יותר מהגן? אולי ככה יישן קצת או ינוח בבית, ואולי יחזור פחות מותש מהגן. אפילו לא באופן קבוע, אלא למשך כמה ימים כדי לראות איך זה משפיע עליו.

אצלי הם נרדמים ברכב בדרך הביתה, לפעמים מתעוררים כשמגיעים הביתה ולפעמים אפילו לא מצליחים להתעורר. האינטנסיביות בגן מאוד מעייפת אותם.

באמת לפעמים עוזר חיבוק, אבל ברגע שעוזבים אותו הוא מוצא סיבה חדשה לבכות.

גם אחרי אוכל הוא עדיין בוכה ככה שאני לא בטוחה שזה קשור לרעב.

הדבר היחיד שמרגיע אותו זה להרדם...

ולגבי הלהוציא מוקדם יותר, זאת גם סיבה לבכי.

אם אני מוציאה אותו לפני 3 וחצי, ולפעמים גם כשמוציאה ברבע לארבע, הוא בוכה למה באתי מוקדם והוא רוצה להישאר עוד עם כל החברים ובדיוק עכשיו עושים פעילות איקס והוא גם רוצה 😅

קיצור מבינה שאין מה לעשות, לחבק ולחכות שיגדל ובינתיים להמשיך להרדים בחמש

לק"י

או שהיא היתה באמצע משהו.

אני אומרת לה, שהיא תמיד תהיה באמצע משהו😅

לקלח אותו?

גם אצלי בן השלוש חוזר מהגן מאוד עייף, והוא קטן יותר מהבן שלך, עלה לגן לפני גיל 3.

ולפעמים מקלחת עוזרת לו להתרענן ולהתעורר, ואז הוא הולך לישון ב18 ולא ב17

אם הוא קם בשעה סבירה והולך לישון בחמש, כנראה שהוא זקוק לזה ואין מה לעשות.

אם הוא קם יותר מדי מוקדם כדאי לנסות לסדר לו את השעות.

הוא יסכים ללכת לגן באיחור?

אם כן שיישן בבוקר אפילו עד 9:00 ויחזור עם כוחות בסוף היום.

תחשבי שאת היית באופן קבוע חוזרת הביצה שעה לפני שעת השינה שלך, לא היית חוזרת מסטולה?

עדיף לקבוע לו עובדה מתי שעת הסיום שלו.

תשאלי את הגננת אם יש שעה קבועה בה מסיימים פעילות (בד"כ אחרי האוכל) ושהוא יתרגל שבשעה הזאת הולכים הביתה.

אולי עדיף כמה ימים של בכי התמרדות על זה,

מאשר בכי של חוסר אונים לאורך תקופה, לא?

הוא לא ישן אחרי 6 וחצי לדעתי.

מנסה להבין, מה יעזור להוציא אותו מוקדם יותר?

זה רק יותר זמן של בכי... בגן הוא לא ככה אז עדיף שיהיה שם עד 4 (הגן עד 5 אבל לא משאירה אחרי 4)

ומעבירים בכלל, הם פיק בשביל ילדים,

כשעושים את המעבר הזה כשהילדים פחות עייפים, הם מצליחים לאסוף את עצמם ולהתרגל לבית בלי להגיע לבכי של תסכול.

אח"כ הוא אומנם עדיין יהיה עייף, אבל כבר לא יצטרך לחוות מעבר, ולכן יהיה לו יותר קל להתמודד עם העייפות.

המעבר הביתה קשה לו

וכשזה יהיה בשעה מוקדמת יותר זה קל יותר להכלה

הבת שלי בגיל הזה גם (בת שלוש וחצי)

ואוספים אותה מהגן הרבה יותר מוקדם (באחד ורבע בערך)

והמעבר ב"ה קל לה היא חוזרת עליזה ושמחה

ואוכלת צהריים בבית

היא לא חושבת בכלל על להשאר כי מבחינתה אין אופציה כזו

וכך עשינו גם עם הגדולים גם בשעתו ועד היום

אני חושבת שזה ענין של הרגל

ואם זה טוב עבורו הוא יתרגל לכך ויהנה מזה בסופו של דבר

מעבר לכך שבהכי בסיסי

למה ילדון בגיל הזה צריך להיות כ"כ הרבה שעות בגן? למה זה טוב?

במיוחד שהולכים לשון מוקדם

ילדים בגיל הזה צריכים יותר זמן בית וזמן אמא\אבא

ולא הפוך

היו חוזרים הביתה ב2

עייפים בוכים מתפרקים כל הצהרים עד 3וחצי-4..ואז חוזרים לשפיות

השארנו בצהרונים

חוזרים ברבי ל4

מבסוטים ושמחים

לפעמים אין ברירה,

אבל אני מבינה שאת בבית ולא עובדת כרגע

אז לדעתי עדיף שתקחי אותו יותר מוקדם הביתה

וכמו שכתבו לך פה, שהמעבר מהגן לבית יהיה כשהוא פחות עייף.

גיל 3.5 ככ הרבה שעות בגן ללא שינה זה כמות מאוד גדולה של גירויים ליום

תחשבי שגם אנחנו כמבוגרים, חוזרים מותשים ולפעמים אף עצבניים מיום עבודה של 8 שעות, וקימה ב6:30

תקני לו משחקים שווים לאמבטיה, תעשו קצף ופשוט תכניסי אותו לשחק באמבטיה מיד כשהוא חוזר.

זה מרענן, מרגיע וכיף.

אם הוא עצבני אחרי האמבטיה, תתני לו ארוחת ערב ושילך לישון מוקדם.

לוקח להם זמן להתרגל לשרוד בלי שנ"צ.

במיוחד שהוא יחסית קטן בשנתון..

בנתיים נשימה עמוקה, לנסות להסיח את דעתו ולהבליג כמה שאפשר.

אולי מקלחת מאד כשחוזרים קצת תרענן אותו, אם זה מתאפשר.. לצאת מהבית כמה שאפשר, בד"כ עם שלוקים אצלנו זה עשה את העבודה.

וזה עובר, מתי שהוא הם מתרגלים.. 

וניסית אולי לבקש מצוות הגן שישכיבו אותו לנוח?

היה ככה.. או שהיה נרדם פתאום בארבע וקם אחרי שעה וחצי עוד יותר סיוטט

רק לקראת גיל 4 היה ניכר שהתגבר על החוסר בשנצ

היה עוזר לי בתקופה הזאת לבוא תמיד לגן עם פרי חתוך/משהו טעים

ללכת לגינה/ספריה כל דבר שהוא לא בית כי אז יותר קשה

וללכת לישון לילה מוקדם יחסית...

שממש ממש עזר

לעשות אמבטיה ארוכה עם קצף ומשחקים זה גם מעביר את הזמן בטוב וגם אחכ הוא היה יותר מאושש והולך לישון קצת יותר מאוחר ואז גם בבוקר גם קצת יותר מאוחר....

הוא צריך את זה. חוסר שינה זה לא טוב, חשוב מאוד להתפתחות

הבת שלי גם באותו הגיל וישנה צהריים, אחרת לא שורדים עד הערב והיא מתחילה להשתגע

ישנו צהריים עד גיל 5..

40 דקות שינה וזה משנה את הכל

ואם הוא בגן, אז כשהוא חוזר תני לו לישון 29 דקות (!) לא דקה אחת יותר

שווה לך לנסות

בדכ בפרק זמן הזה הם עדיין לא נכנסים לשינה עמוקה מאוד

אבל מצד שני זה נותן קצת כח להמשך

איזה מצב מבלבל ומציף. יש כאן הרבה רגשות שאני יכולה לתאר לעצמי שעולים... עלבון? צער? קנאה? אולי גם כעס, תסכול.

ואת היית פה הכי הכי בסדר והכי טובה: עזרת טלפונית כשאת בעצמך במצב מאוד דורש ולא קל, פרגנת... התלבטת מה יהיה הכי טוב. קיבלת החלטה שכלית והכי לגיטימית שיש. ועכשיו ההרגשה הזו שכל העזרה שנתת, וכל הלבטים שהתלבטת כדי להיות הכי מדויקת ולקבל את ההחלטה הכי טובה למשפחה שלך כרגע - כאילו הכל לשווא או עוד מגיע נגדך.

אז חיבוק ממש גדול, כי זה בליל-דייסה-מרק של המון רגשות לא נעימים ושליליים, שלהרגיש חלק מהם גורר אולי עוד כמה אחרים כמו אשמה, בושה ועוד. אני יכולה ממש לדמיין מצב כזה וברור לי שהייתי נשטפת בדייסת-רגשות כזו וזה ממש לא כיף.

תזכרי שאת לגמרי בסדר, ולא רק בסדר, את לגמרי טובה. והצלחה של מישהי אחרת, ובטח "וייב" יותר פתוח, לא גורעים דבר מהאיכויות *שלך*.

אמרת שהתלבטת הרבה עד שהחלטתי שאת חוזרת. עכשיו נוסף לך שיקול חדש שלא ידעת לפני כן: ההתחלה תהיה כנראה באווירה לא הכי נחמדה ומאירת פנים. האם השיקול הזה משמעותי? יכול להיות שזו קריאה בשבילך להתחיל את הדבר החדש שרצית. יכול להיות שלא. אין לי איך לעזור בהתלבטות, רק לומר שכן יש פה מה להתלבט מחדש, כי נוסף לך מידע שלא היה לך קודם.

מאחלת לך שתצליחי לסדר את הרגשות שלך ולהתחזק בטוב ובערך שלך בלי קשר לבוסים ולאחרים. ושתחליטי את ההחלטות הכי טובות לך ולמשפחתך ותזכי לסיעתא דשמיא והצלחה רבה רבה!

קשה ממש ממש

במיוחד אצלי שהמחליפה נשארה כקולגה וואלה זה לא פשוט.

לפמים שוקלת לעזוב בגלל זה

ומקומם אותי. אני עובדת במשהו שאני הקמתי מהיסוד נתתי את נשמתי והמחליפה הגיעה אל המוכן. על כל מה שאני הזעתי היא קבלה על מגש של כסף ובאמת בעיקר הוויב הזורם שלה כמו שאת מתארת גורם להעדפה שלה...

וזה קשה.

מזכירים בכל בוקר שלא תעלה קנאתי ך אחרים ואני מתפללת על זה בכוונה.

אין לי מה לומר. זא, ברור שאת חוזרת. אין להם אפשרות אחרת אבל זו תחושה רעההה וכואבת. במיוחד שאת חנכת אותה כמו שתארת בהשקעה...

תתפללי שישכחו ממנה מהר.. 

להבא תלמדי לקחת קרדיט עת העזרה שלך, אחרת לא ידעו שזה בא ממך.

כרגע הודעת שאת חוזרת, את המשכורת שלך תקבלי.

עם כל הבאסה כרגע תשדרי עסקים כרגיל.

הגיוני שאן העובדת היבשה כבר עמוק בתפקיד יהיה מבאס שוב לעשות העברת מקל, אבל מהר מאוד הם ישכחו ממנה ויתרגלו שוב אלייך.

אם בהמשך לא יהיה לך טוב תוכלי לחשוב הלאה.

כרגע את צריכה את הכסף הזה וחבל לא לחזור ולהתחיל לחפש עבודה כשאין לך משכורת או דמי אבטלה לבינתיים.

היא נשארת לעבוד איתי במשהו אחר .אז תמיד נשארת ברקע.

זה באמת עיסה של רגשות.

אני חברה שלה ומעריכה אותה מאוד.

אבל כן התבאסתי שלא עשתה רעש על זה שאני כל הזמן בתמונה ועזרתי לה מאחורי הקלעים המון..

אני יודעת שאני טובה בתפקיד שלי.

אבל בצוות אני קצת שונה והיא הרבה יותר אהובה ועושה רעש כזה.

אחרי תקופה של 4 חודש שעבדה בפול גז ונתנה מעצמה המון. זה באמת יהיה מאתגר לחזור וכאלו למלא את מקומה ....

תודה על החיזוקים 

זה בחינם.

באסה

@ערגלית אולי את יודעת?

לפי מה שהוא רשמה פה בפורום

אז לא בטוח שהיא תהיה פנויה לענות

לא מבינה בנושא אז מקפיצה לך

ונכון את מספרת ושואלים אותך אבל בפועל מה שקובע זה הבדיקה של הרופא, אצלנו היה רופא מזעזע ברמות שפסל אותנו על משהו לא נכון אבל לא היה לי כח לערער וויתרתי

אבל יודעת על ענייני שפה שהרופא נותן לילד/ה ספר ושואל שאלות וככה מתרשם על הדיבור

שיהיה בהצלחה! 

מה שיגיע לך יגיע

תוסיפי מידע על קשיים ועניינים רפואיים גם אם הם לא קרושים לדיבור,  אם יש כמובן, כי לפעמים זה עוזר.

מצד שני, היום יש קריטריונים מאוד ברורים על מה נותנים קצבת סיוע בתקשורת

יש טופס שהקלינאית צריכה למלא ולפי זה סופרים נקודות ומסכום נקודות מסויים זכאים לקצבה. פעם היה להם יותר גמישות להחליט בעצמם.

צריך להצביע איך הקושי השפתי של הילד מקשה בתפקוד יום יומי

האמת היא שכאב לי מאוד לעשות את זה וזה עורר בי שדים אבל ממש ישבתי עם דף ועט ורשמתי את סדר היום שלו ואיך זה בא לידי ביטוי בהתלבשות, אכילה, משחק בגינה וכו׳

שימי לב להביא אבחון של רופא התפתחות וקלינאית

כמעט תמיד צריך לערער ואז מקבלים אם יש לו  אפרקסיה אני לא יודעת לגבי שאר בעיות השפה

ועוקבת

איפה זה ביכורים?

אוכל טעים ומפנק בשפע מטורף,

מטפלות מהממות בתינוקיה.

רוב החדרים ישנים שעברו שיפוץ והם ממש סבבה.

יש את קומה 4 החדשה שהיא יותר מפוארת.

רוב מי שבאה לשם בסגנון חרדי.

בביכורים לא הייתי, הוא יותר חדש ומפואר. שמעתי מחברות שהיו ונהנו. (זה בירושלים)

מסובך משבת....

סליחה על החפירה, את לא חייבת לענות כמובן

ולשאלתך-אני בד"כ מצליחה ביום השביעי, לפעמים בשישי

בד"כ ביום לפני יש לי מעט הפרשות דמיות

אני פשוט שונאת לא אוהבת את המוצש לטבילה, מעדיפה ערב שבת 

זה כמו משימה כאת על הראש שצריך לסיים איתה

אנחנו נהיה באותה שבת אצל חמותי, אם לא היה שקוף מידיי הייתי הולכת לטבול בערב שבת

לפעמים..

יכול להיות שביום החמישי יש ממש כתמים וביום השישי אין כלום ושום דבר..

לא מתייחסים לזה כ"כ. פשוט קורה לפעמים שינויים וזהו. אם זה יקרה עוד אז יותר יש מה לבחון את הסיבה לאי סדירות.

את מוזמנת להעלות כאן צילומסך של ההפניה שנתנה לך. צריך להיות Beta-HCG.

ואני לא מתייחסת בכלל לבדיקות ביתיות אבל אני חריגה כאן בפורום 😅

לא מתייחסת לבדיקת הריון ביתית כי יצאה לך לא נכונה בפעמים שניסית?

זה פשוט לא ודאי כי כשלא יודעים בדיוק מתי הביוץ המידע שמתקבל לא ודאי... 

יכול להיות לפעמים מאחר גם זה קורה.

לא כל בדיקת דם, זה צריך להיות בדיקת בטא HCG אם אני לא טועה

ויכול להיות שהיה בויץ מאוחר ואז הבדיקה ביתית לא מזהה את ההריון

תהיי חכמה יותר אחרי הבדיקת דם

תשובה מגיעה לרוב באותו יום עד הערב

ואם עשית מוקדם בבוקר אז גם בצהריים

מסתבר שהיא כן נתנה גם בדיקת בטא .....

מחכה לתוצאות של הבדיקות דם שעשיתי בבוקר

יותר מדויק

אם עדין שלילי, צריך לברר למה המחזור מאחר

יחכה לתוצאות ואז ניהיה יותר חכמים 

תודה

לכי מהר לשירותים ותלחצי ותעזרי לדם לצאת, אל תחזיקי את זה בפנים

בהנקה,

ושטפתי הרבה את המקום, להרגשתי זה גם עזר

לישון רעבה יכול לקרות אם עושים את הדיאטה הזו ומתחילים לאכול מוקדם..

אני בכל אופן חושבת שבהנקה צריכה להיות דרך יותר מותאמת כי הרעב הוא מובן..

אבל את כן יכולה לאכול דברים בריאים בזמן הזה אם את רעבה

אולי אפשר מרקים טחונים שממלאים את הבטן ומזינים וגם יש בהם הרבה נוזלים אז הז טוב להנקה

בהנקה חייבים לאכול..

בהריון 6בהנקה מומלץ צום של 12 שעות ולא של 16. במיוחד אם את רואה שמתמעט לך החלב.

הייתי מפרידה בין 2 דברים- שקמים בלילה להנקה קשה להמנע מלחטוף משהו, מנסיוני שתיה חמה אפילו מים חמים יכול לעזור ופה זה ענין של הרגל ומשמעת עצמית.

צום 16 שעות זה אומר שאת צריכה להזין אותך פחוס יונק ב8 שעות. קשה ממש...

אני עכשיו בהריון בסוף ובאמת משתדלת לשמו 12 שעות. וכבר זה מחייב אותי לדאוג לעצמי בשאר היום, וההמנעות מאכילה בערב ובלילה היא ההכי חשובה בתוכנית הזו...

בעיקרון לא נשמע שכדאי בזמן הנקה, אבל גם רצוי להמנע מאכילה בלילה אפילו עם הנקה.

אולי תנסי 12/12 , כלומר תאכלי נגיד בין 8בבוקר עד 8 בערב. נשמע שעצם המסגרת עוזרת לך לא לאכול בלילה. גם לחלוקה הזו יכולה להיות משמעות בירידה במשקל.

כמובן שיש עניין לאכול מזין בשעות שאוכלים: את צריכה למלא מאגרים אחרי לידה ובזמן הנקה חוץ מהרצון שבהנקה יהיה חלב איכותי (ההרכב של החלב די יציב, אבל יש מרכיבים מסוימים שיכולים להשתנות לפי התזונה שלך).

בלילה מים, קרים/פושרים/חמים.

אני במקרים ממש קשים לקחתי חצי כוס חלב בלילה,

אבל זה כן נחשב אוכל אז לא כדאי קבוע אם את מנסה לרדת במשקל.

@מקלדתי פתח נראה לי שקלעת למה שאני מרגישה- שעצם המסגרת עוזרת לי.

אז אולי 12/12 יהיה לי טוב...

הלוואי, נו...

בתור אחת שרגילה לאכול ומיד ללכת לישון- זה קשה לא לאכול לפני השינה

וזה הרגל שווה

השינה יותר נעימה

וזה באמת יותר בריא לגוף ..