מי יודעת איפה אני יכולה לקנות שמלות קיץ קלילות מפיסה אחת עם שרוולים מרפק בערך ואורך ברך +-, כלומר שלא צריך כלום מתחת. בירושלים.
עדיף שכן יהיה סבבה ומכובד גם לעבודה במשרד. לא זרוק לגמרי. בקניונים לא מצאתי.
ועוד- חולצות צמודות יחסית באורך מרפק שאפשר ללבוש בפיסה אחת בלי משהו מתחת, יחד עם חצאית ג'ינס נגיד.
ושמחמיא להריון.
עזרה פליז 
חצאיות בלורד קיטש מצאתי מוצלחות.
זה נמצא בקטגוריה "נשים"- "לציבור הדתי".
גם באתר של הודיס.
אבל באמת זה קשור לסוג העור וזה משהו שאין לך דרך להשפיע
כדאי למרוח שמן ששומר על עור לח ואלסטי וזה יכול קצת להואיל
שאלות חדשות.רוצה כבר ללדת!! ואין כלום באופק..
בלידה הקודמת כבר ילדתי בשלב הזה, ולא זוכרת שהיה לי ככ קשה הסוף.
מי עוד איתי?
אני רוצה לפרוק שעברתי את התאריך
לא יודעת למה היה לי ממש ברור שאלד לפני הזמן והריון עודף זה לא קשור אלי..
אני על הקצה שלי מבחינת כוחות וסבלנות
מתקתקת את הבית ולא יכולה לראות אותו מתבלגן, כי כל ערב אני חושבת שהיול אני אלד..
החוסר וודאות קשה לי ברמות
ומרגישה שהסביבה שלי לא מבינה ככ ולא תומכת.
זה יותר נפשי מפיזי,
אני לא מרגישה שום התקדמות ללידה,
לא מצליחה להבין איך זה יקרה פתאום
ומצד שני גם מחכה כבר מאד מאד שזה יקרה.
ככ חיכיתי להריון הזה שמרגיש לי גם לא בסדר להתלונן על כאלה "צרות" טובות
יעזור לי לשמוע סיפורי לידה אחרי התאריך שפשוט קרו בסוף
כל השאר אחרי התאריך, בשבוע שאחרי
זה באמת התחיל ככה פתאום!! הלכתי לישון וקמתי עם צירים (בלידה האחרונה)
הסתובבתי כמה זמן עם צירים מדי פעם, הייתי בטוחה שהפעם לא אעבור את התאריך, כל פעם הייתי הולכת לישון עם צירים וקמה בלי ובלילה ההוא הם פשוט כן המשיכו ועלו מבחינת הכאב.
בסוף הוא נולד בזמן הכי יפה ושהכי הסתדר מבחינת הברית וכו שכל כך שמחתי שחיכיתי את הימים האלה…
גם בקודמים פתאום התחילו צירים
בחלק היתה יותר הקדמה של צירים בימים לפני ובחלק פחות.
בכל מקרה שיהיה בקלות ובנחת ובידיים מלאות!!!
אני בדיוק ככה, כל בוקר מתעוררת ומתבאסת לגלות שכבר אין צירים..
עשית זירוזים?
ודווקא אני מאד רציתי שייוולד בזמן ולא ניכנס ל3 השבועות.. אבל משתדלת להפנים שתאריך לידה של בנאדם זה משהו שיותר גדול מהתכנונים שלי.
לא עשיתי זירוזים..
אחד הילדים היה קטן אז הכריחו אותי לעשות סטריפינג, הרגשתי אחכ זוועה וזה לא עזר, הוא נולד כמעט שבוע אחרי התאריך והאמת מזל, כי הוא באמת היה קטנטן.
בסוף זה קורה בזמן הנכון
ויש לי בת שנולדה ב3 השבועות וזה אף פעם לא יותר מדי הפריע לה
בשבוע 42! עם זירוז...
עשו לי סטריפינג בשבוע 41 משהו כזה, כי העובר הקטן פשוט לא הראה סימני תזוזה. לילה שניים אח''כ היו לי צירים ובסוף השבוע עשו לי זירוז ונולד!
אם את רוצה לזרז טבעי, מציעה לך לנסות דיקור. עשיתי ולדעתי זה בעיקר מה שזירז ולא דווקא הסטריפינג (שגם כאב מאוד). הדיקור לא כאב בכלל והרגשתי ממש צירים חזקים יותר מאז, וכמה שעות אח''כ ילדתי ב''ה
זה קורה בסוף❣️
כי מקווה לא למשוך ל42
וגם לא להגיע לזירוז כי זה עלול להיות בעייתי עם הנתונים שלי
קבעתי עם דולה שתעשה לי השראת לידה אחרי שבת
הלוואי שיעזור
חיבוק
זה ממש מתיש לחכות
בסוף זה קורה
עוד לא נולד הילד שלא נולד
אנחנו כרגע בבית קטן, יחידה של ההורים כזה
צריכים לעבור עוד חודש בעז"ה
תכננו להתחיל לארוז עוד שבועיים.
עכשיו מרגיש לי שבגלל שהבית קטן ואין לנו הרבה מידי דברים אני לא יודעת כילו מה לארוז מראש חח
מטבח נגיד הכל אני משתמשת אין לי הרבה סירים או כלים כי המטבח שלי קטני חמודי
וגם ראינו באיזה אתר שממוצע 15 ארגזים לחדר
אההה זה לא המון??? יש לי שתי דלתות של תלייה, אחת של מקופל, לבעלי אחת של תלייה וקיפול יחד
והבגדים של הבנות כל הקיפול נמצא בשידת החתלה (דחוס אבל שם) ויש להן ארון תלייה קטן
ויש ספריית קודש ועוד כזה שידות ליד המיטה וכזה
אנחנו חדבנו עשרים ארגזים להכל
חיים בסרט?
מתי להתחיל לארוז?
כמה זמן לוקח לנקות בית ריק?? ( ממשחשוב לי לנקות הכללל לפני שנכנסים, לא הכי נקי הדירה שעוברים אליה ואחרי שיש רהיטים וארגזים קשה לנקות יותר)
טיפים לי הבו😄
(המוכרים אני יודעת- צבע לכל ארגז ולכל חדר ואז לשים ארגזים בחדר המתאים, רשימה מה בכל ארגז, הדברים ההגיוניים אני אסתדר חח)
בצד לעכשיו
מצעים מגבות חוץ מעוד סט בחוץ להחלפה.
מטבח מה שאפשר לעבור לחד פעמי
אני הלכתי לנקות יומיים לפני המעבר
תכלס באמת אפשר לארוז בשבוע הכל.
מצעים מגבות לכל אחד.
ושימי לך בצד מחבת חלבית וסכין וחדפ לימים הראשונים
אישית, יותר נח לי בזבנג וגמרנו מאשר להיות על ארגזים.
אבל תנסי לראות אם יש דברים שלא בשימוש שאת כן יכולה לארוז מראש
לפי מה זאת מתארת
אז זה בסדר אם יש לך פחות
תארזו בגדי חורף, כלי פסח, כאלה..
כי בגלל שאנחנו ביחידה שבתות עושים רק אצל ההורים
אין כלי פסח
אין כלי שבת
כילו כל הדברים שאנשים אומרים 'יואו אני לא מגיעה ללארגן את זה' אין לנו😂😂😂
הדבר היחיד שאני חושבת זה בגדים שקטנים הל הבנות ואני שומרת, אבל אז זה פלונטר כי מה אנשיך לשמור? בבטן יש בן… למתי נשמור?…
זה מאוד אישי העניין הזה
בעיניי אם את בעניין של צמודים אז תשמרי
לדעתי אבל זה בזבוז של מקום ותלוי גם במצב הכלכלי וגם בכמה מקום אחסון יהיה לכם
בעקרון אני שנאת מאגרים
אבל מפאת חוסר כוח
וגם כי עד לאחרונה לא ידענו למה מצפים, פשוט כל מה שנהיה קטן ארזתי ושמרתי
ניראלי אעבור עליהם עכשיו
את היפים והמיוחדים דברים ששווה מספיק- אשמור לבנות שבעז"ה יבואו
אבל הרוב כל החליפות גן וכל זה, נעביר למי שיהנה מזה… חבל שסתם יישב בארון
ויש גם בסוף מלא פיציפקעס
וחשוב לזכור לספרים ארגזים קטנים, זה כבד, אי אפשר לדחוס הארגזים גדולים, גם כלי זכוכית ככה,
ככה שזה יוצא הרבה ארגזים קטנים
אני אנסה לפרט מה עבד לי כשעברנו קרוב.
מרגע שקיבלנו את המפתח, ניקיתי מטבח והעברתי עצמאית ברכב ערימות ערימות של כלים (מקפלים את המושבים האחוריים ויש משטח יפה להניח עליו דברים), אפשר לרפד בעזרת כמה שמיכות מסוג צמר בין דברים. נוסעים לאט, לא נשברו לנו אף כלים בשיטה הזו. וישר לסדר בארונות של הבית החדש. עגלת קמפינג ברגל- לא יודעת אם זה באותה מידה בולם זעזועים כמו ברכב, ואם רלוונטי.
ארונות: יחסית סמוך להובלה רוקנתי כל מדף לשקית זבל ענקית, אם צריך אז שתיים. סימנתי עם מסקינגטייפ לבן וטוש מה יש בפנים.
קולבים: לקחתי ערימה, תפסתי כמה יחד מהחלק הנתלה של הקולב (אפשר לקבע אותם יחד עם גומיה) הנחתי על המיטה וגילגלתי מהצד של הקולב לגליל והכנסתי לשקית זבל ככה. זה יחסית שומר על הבגדים מצורך בגיהוץ אחר כך- לא ב100 אחוז. והקפדתי שהם יכנסו אחרונים לאריזה ופתחתי אותם ראשונים כשהארונות היו בנויים שוב.
אם את רוצה לעבור ולסנן את צריכה להחליט אם את עושה את זה באריזה או בפריקה ולקחת בחשבון את הזמן שזה מוסיף.
משחקים לפי הסוג חלק בקרטונים חלק שקיות (בובות ודברים רכים).
שידות: הוצאנו מגירות שמנו אותם כמו שהן באוטו והכנסנו לחדר שבו השידה תהיה. גם ספרים לא הכנסנו הכל לקרטונים ועשינו נגלות כאלה ברכב. זה הרבה הלוך ושוב מהבית לרכב ואז לבית השני, אבל לנו זה התאים.
כמובן להשאיר תיק עם בגדים/ נשנושים/ טיטולים וכו' זמינים לשלושה ארבעה ימים.
אה, ולבדוק אם את צריכה דברים כמו חיבור לגז וכד' ולנסות לתאם שיהיה לך כשאת נכנסת לבית ולא תתקעי, או לדאוג לכירה חשמלית, 2-3 סירים וטוסטר זמין.
שיהיה בהצלחה, מקוה שמשהו פה יוכל להועיל לך.
לנו יצא יותר מ50 ארגזים לשני חדרים וחצי, ובגדים שמנו הרבה בשקיות
תחשבי שספרים נגיד זה כבד וצריך לארוז בארגזים קטנים, רק עמודה אחת של ספרים זה כמה ארגזים בכיף
חברה שלי עכשיו עברו וגם היה להם משו כזה
אבל היא בת איזה חמישיפ אז זה בית עמוס ומחא
תמונות משחקים מלא מצעים מגבות מלא
כזוג צעיר ארזנו ביומיים את כל הבית והיה ממש כיף לא לחיות על ארגזים
מה שכן, זה היה המוןן ארגזים. תאספי הרבה מראש כי ממש חופר להיתקע באמצע האריזה (היה לנו איזה 60)
ועוד דבר- שהארגזים יהיו קטנים ולא כבדים. הרבה יותר נוח להתנייד ולפרוק אותם ככה.
ותנסי לארוז מסודר לפי הסדר של הבית החדש- נניח אם את מתכננת שני מדפים של חד"פ תארזי אותם מראש ביחד. כך שתוכלי לפרוק מיד למדף המתאים. לי התכנון של האריזה חסך ממש הרבה בפריקה
ועוד ארגז של דברים שאתם רוצים שיהיה במיידי אחרי המעבר... נגיד אני ארזתי מראש תיק לשבת שאחרי המעבר והיה ממש נחמד לא להתחיל לפתוח אלף ארגזים כדי לארוז
שיהיה בקלות ובשמחה!
אז כמה ימים הייתי קוראת שקטה ועכשיו פתחתי יוזר במיוחד כדי להגיב לך 😅
תעשי הפרדה בין ספרים לכל השאר.
ספרים זה בערך 2 ארגזים למדף, לפעמים טיפה יותר (2.5). לנו למשל יש 4 עמודות ספרים ו40 ארגזים רק לספרים. אלה ארגזים קטנים.
חוץ מזה אני חושבת ממה שזכור לי שזוג פלוס 2-3 ילדים קטנים זה באזור ה40-50 ארגזים.
כמובן תלוי ברמת החפצים שלכם. אם את שומרת בגדים בין הילדים גם זה תופס, ואם לך יש 30 שמלות לשבת זה יותר ארגזים ממי שיש לה 5 שמלות. וכמובן מי שיש הרבה משחקים נגיד זה גם תופס המון נפח.
בגלל שאתם עוברים ממש קרוב לא חייב הכל להעביר בארגזים. אתם יכולים יום לפני או אחרי להעביר את כלי המטבח נגיד בארגזים פתוחים, תיק או עגלת קמפינג ישר לבית החדש ולסדר בארונות מהר
כן הספרים והזכוכיות זה הביג דיל ניראלי כבד ומסורבל
אין לנו מלא בגדים אבל ברוך ה' יש לנו מספיק חח לא קצת בכלל😂
אני חופרת פה בשאלות אבל אני אובדת עצות כמו הריון ראשון.
אני סמרטוט רצפה כל היום במיטה לא מתפקדת, תינוק וילדים שצריכים אותי כי הבעל במילואים.
חיה על קרקרים כי כל דבר אחר אני מקיאה
שותה מים בלגימות כי מפחדת להקיא ואז זה גורם לי לשתות מעט.
בטוחה שהחוסר תזונה גם משפיע על המצברוח והחוסר מעש .
והחששות האין סופיות אחרי שחוויתי שתי הפלות, מפחדת שחס ושלום , רק שלא אסבול סתם
וכל המצפון שאני במצברוח ירוד בזמן שבטוח יש נשים חולמות על בחילות, הקאות, סחרחורות ומיגרנות וחוסר תפקוד בעקבות הנסיבות האלה
ואני רק שבוע 9, כל יום זה נס ומחשבות, ופחדים, וגןעל מעצמי שאני כל כך כלום
אוף
לעזור פיזית.
בעלך במילואים
את עם קטנטנים בבית
הקאות חולשה ובחילות של תחילת הריון (היפרמאזיס אפילו?)
חששות היגיוניות
מצפון...
את ממש לא כלום, את יותר מידי!
גםן כשאת לא עושה כלום את עושה הרבה- מגדלת בבטן עובר, ואת ילדייך ובתוך כל זה שולחת על בעלך להגן על מדינה שלמה.
אין לי עצות
רק חיבוק
ולהביא מישהי לעזרה דחוףףף
או שבעלך יעשה הפסקה מהצבא
חיבוק
חיבוק ענק!!
אולי תעדכני את הסביבה שתהיה לך קצת תמיכה? זה מאוד משמעותי! בטח טם גם יש מילואים...
מתפללת עלייך....
ורק בלי מצפון! המצברוח הוא ככה בהתחלה, זה פשוט יעבור..
ובטח שמאוד משפיע הבחילות והחוסר מזון...
את צודקת שחוסר אוכל ושתייה מונע מהגוף אנרגיה שמאוד חשובה לו... אז באמת כל הכבוד לך שאת כל הזמן מחפשת פתרונות מה להכניס, מחזקת אותך להמשיך למרות שזה ממש קשה!!!!
עוד חיבוק גדול!!
בע"ה המתנה בסוף תהיה שווה הכל ותשכחי מה היה....
שיהיה הריון קל לידה קלה ותינוק בריא!!
שמעתי מישי מברכת ככה ומאז אני ממשיכה
..
באמת זה לא אפשרי מה שהולך....
זה דברים שנבדקו ומלא הריוניות לוקחות.
ומיד להביא עזרה לשעות הקשות. חופש, תפרסמי תמצאי. את חייבת!
חיבוק.
לא מבינה האמת למה לא לקחת
חבל על כל דקה של סבל
בונגסטה. זופרן.
הקושי שלך הוא לא על חשבון אף אחת אחרת
וזה קשה!! ממש!!
קודם כל, נשמע לי שממש כדאי לנסות דיקלקטין, זה יכול ממש לעזור לך להרגיש ותפקד יותר טוב.
דבר שני, אולי אפשר לקבל שחרור מסבב המילואים הזה? או לקצר אותו? את לא במצב רגיל בכלל! בעיניי כדאי לספר בפירוט על הקושי למפקד ולבדוק כמה אפשר לבוא לקראתכם.
לגבי מצפון, תשחררי. אף אחת לא חולמת על בחילות, הקאות וחוסר תפקוד. החלום הוא על תינוק. וגם לו הייתה מישהי חולמת על בחילות והקאות, זה לא היה מוריד שום דבר מהסבל שאת סובלת.
ואת- ממש לא כלום!!!! גם מגדלת עובר ברחם, גם דואגת לילדים זה כבר מלאאא!!! ביחד עם לשלוח בעל למילואים נשמע לי ממש בלתי אפשרי.❤️🩹
תחילת הריון.. מילואים.. ילדים בבית.. אחרי כמה הפלות
והפחד הגדול שלי היה שאני שוב אסבול לחינם
ב"ה אני בשלב מתקדם
לעבור כל יום ביומו.. להזמין אוכל הביתה- אני הצלחתי לאכול אוכל מבחוץ כמו פיצה והמבורגר
לשכב על הספה ולשחק עם הילדים ככה
בעלי היה מגיע לכמה שעות מהמילואים ופשוט מסדר את כל הבית וחוזר למילואים כי באמת לא תפקדתי
זה היה נורא
חיבוק!!
מתפדחת לפתוח את השרשור הזה בכלל🙈
בהריון חודש מתקדם.. סליחה מראש על התיאורים,
ראיתי שיש לי וריד בולט ממש, אולי יותר מאחד לא הבנתי בדיוק, בשפתיים החיצוניות באזור האינטימי. לא ממש כואב אבל לא נעים, ומכוער מאוד🙈 זה דליות? מוכר ותקין בהריון או שאני צריכה לבדוק אצל הרופאה? קרה למישהי?
תודה מראש לעונות ולמרגיעות
ובשרשור השני תולעיםם
לא כותבת שם כי אני מהאנונימי
תתנחמי שלא כואב לך, זה כאבי תופת.
בעיקרון יש דרכים להקל, אבל אם לא כואב לך אז לא רואה סיבה לעשות משהו.
שתהיה לידה קלה בזמנה
הרגעתן אותי, כבר נלחצתי מה זה
זה עובר אחרי הלידה?
ולכן הבליטה "נספגת" אבל מבחינת צבע כן נשאר.
לא זוכרת להשוות אם נעלם חלקית או נשאר אותו דבר, אבל כן, יש סימנים..
לפחות לא משהו ששמתי לב שנשאר
לפותחת- מקווה שימשיך לא לכאוב לך, אלה כאבים נוראיים
כל עןד זה לא כואב ולא מציק לא צריך ללכת לרופאה.. והאמת שגם אין לה הרבה מה לעשות עפ זה
למה שכתבו כאן
אני כן מכירה שצריך ללכת פעם אחת לבדוק שאין קריש דם.
אני שיתפתי את הרופאה כדי למצוא פתרון לכאב, והיא כן רצתה לראות ולעקוב.
לא באותו מיקום, אבל לא חושבת שזה משנה
מרגישה שעומד להתפוצץ שם
אכן דליות
צריך מכנסון או תחתונים מיוחדים אדוקים
וזכור לי המלצה לשתות משהו שעוזר, אולי זה היה סרפד.
ואמבטיות רוזמרין.
אני בשבוע לא מתקדם וכבר מרגישה שם נפיחות כשעומדת הרבה זמן
היי יקרות,
אז בעלי עצמאי (כאמור היה לנו עסק בצפון שקרס מהמלחמה ונסגר וברוך השם סיימנו עם החובות שלו), ובעלי לפני שנה מצא עבודה בתחום אחר לגמרי, היה שכיר ומאוד התלהבו ממנו והוא עצמאי כרגע שמועסק מול אותה חברה , מצד אחד אני רואה שהוא מאוד שמח שהוא מממש את היכולות שלו ולא עושה משהו שקטן עליו, כנ"ל מבחינת משכורת זה שדרוג.
מצד שני הוא עובד הרבה יותר קשה ופחות נוכח בבית , גם כשנוכח פיזית הוא פחות נפשית , ואני מבינה שהוא רוצה להוכיח את עצמו ומודה להשם שהארכתי את חופשת הלידה ושאני מחפה על זה כרגע כי באמת ברוך ה התינוק נוח ואני מספיקה להכין לילדים ולנו אוכל , לתחזק את הבית וכו אז אני מהווה את המקום היציב של כל הבית כרגע בערך .
ואל תדאגו אני גם דואגת להטעין את עצמי בקריאת ספרים איזשהו קורס נוסף שלקחתי וכו.
איפה זה פוגש אותי ?
היום הייתה לו תקלה בעבודה (שיכולה לקרות לכל אחד) כנראה כתוצאה מהלחץ
הכביר עליו, פשוט ראיתי אותו חוטף צעקות
בטלפון ומאדים מבושה , ואחכ התקשרתי אליו כשיצא לטפל בתקלה והוא הגיע למצב שהוא התחיל לבכות בטלפון . עכשיו גם אני כשכירה בהייטק הייתי במצבים שהייתי נשברת מעומס וכו, אבל אני מרגישה שאצל גברים זה יושב יותר על אגו, כלומר כשלהם לא מסתדר משהו בעבודה הם ממש מרגישים חסרי תועלת לעולם.
אני יכולה להיפגע אם הבוס כועס עליי, אבל זה כי אני יודעת מה אני שווה ושלא מגיע לי דיבור כזה, ובתחושה שלי כשעליו כועסים הוא מרגיש שהוא אשכרה מיותר ולא מצליח בכלום (כשבפועל הוא תותח על ומרוצים ממנו). אבל מרגיש לי שהוא לוקח קשה מדי תקלות וברור לי שזה נובע מחוסר ביטחון שלו ומרצון להוכיח לעולם שהוא תותח. כואב לי לראות את זה והייתי רוצה עצות איך לשקף לו את המצב בצורה יותר פרופורציונאלית אבל בלי לבטל את זה שהוא מייחס לזה חשיבות על.
ברור לי גם שאם הוא יכניס יותר תורה לחיים שלו, משמע תפילות במניין, קצת
תהילים, לימוד אפילו פעם בשבוע (לצערי אף
אחד מהנ"ל לא קורה ולא תפקידי להעיר אבל כן מצער שפעם זה היה והיום לא), אז הוא ירגיש יותר מושגח וייקח דברים פחות קשה , ברור לי שההתרחקות שלו (במעשים, בלב הוא מאוד מחובר) משפיעה על הכל ועל זה שעולם החומר עוד יותר תופס מקום על כי לא מכניסים את השם בשגרה.
בינתיים כל שאני עושה הוא להקשיב לו ולהתפלל עליו.
וגם חוששת ממה שיהיה עוד חודשיים כשאחזור לעבודה שלי כמהנדסת ושוב הטרפת של הדדליינים עם שלושה קטנים, ובעל שעכשיו עסוק פי מאה.
אם הייתי יכולה להאריך עוד מבחינה כלכלית הייתי עושה זאת כמובן אבל אין לנו אפשרות, וזה עוד נושא כשלעצמו שפשוט לא באלי לחזור לעבודה , אני מרגישה שכל הבית הזה יציב נפשית היום בזכות זה שאין משהו חיצוני שמעיב עליי , ושאני במקסימום פניות לילדים ולבעלי …. ה יעזור תודה לקוראות
עצוב שבעלך לוקח הכל ללב כתבת מאוד בהיר ויפה, למה שלא תגידי לו את זה?
התחברתי לדברייך בחיזוק בתפילה ואמונה, זה בהחלט תורם.
ואגב, אולי כן תחשבי על הארכת חופשת הלידה?
בעלך עובד ב"ה ומרוויח יותר מבעבר, אולי תפרגני לו ולתינוק? בפרט שטוב לך בבית וזה מנחם אותך.
בסוף שלוות הנפש חשובה יותר מהכל.
חושבת שזו תגובה שיכולה להיות גם לנשים
וברור שיכוחה להיות גם לי...
וקרה לי בעבר מול בוס ממש לא נעים ורע.
אולי בדינימיקה בינכם עד עכשיו את היית המפרנסת העיקרית אז זה יותר מורגש לך.
וכמו שכתבו מעלי
אולי תאריכי עוד כמה חודשים את חופשת הלידה כדי שתוכלי להתאים את עצמכם למצב החדש ששניכם עובדים יותר
את יודעת אם ההצעה שלי תלך לך טוב, אז מציעה,
לשקף לו את זה בשיחה או בכתב בדיוק כמו ששיקפת לנו, שהוא עובד טוב, ושכשלונות בעבודה הם חלק מתהליך הלמידה.
ממש בעדינות וממקום של התחושה שלך..
שהגיוני שכשקרתה תקלה והוא חטף צעקות כאלה (שזה לא סבבה) הוא לקח את זה קשה,
לא חושבת שזה קשור לגברים או נשים.
והגיוני שמרגישים באסה ורע כשזה קורה.
יותר מוזר לי אם זה לא היה מערער מישהו.
לא ערעור קיומי, אבל כן יום רע עד דמעות, קורה לכולם.
השאלה כמה זמן הוא סוחב את זה איתו ובאיזה תדירות זה קורה.
מרגיש לי שהתגובות שלו לא קשורות לאגו הגברי, אלא לתכונת אופי של אדם רגיש מאוד.
אני עצמי אדם רגיש מאוד (את יכולה לגגל כדי להבין מה הכוונה), וברור לי שלא אצליח בעבודה עמוסה מדי וגם לא עם בוס קשוח, פשוט כי אקח ללב כל הערה. (אני עצמאית, בסגנון עבודה רגוע, ועדיין קורה לפעמים שיש לי תקלים קטנים מול לקוחות, וזה מפיל אותי. המזל הגדול שלי שבעלי מוכן להכיל אותי במצבים כאלה, להקשיב לי וגם לעזור לי לצאת מזה)
זהו, רק מניחה את ההשערה הזו פה. לא רוצה לייעץ לך דברים קונקרטיים... מקווה שתגיעי לזה בעצמך, יחד איתו❤️
רק ממה שכתבת, היתי בודקת את זה שוב
את כותבת שהוא מאד מחובר אבל לא הולך לתפילות
אדם שלא הולך לתפילות ורע לו עם זה - לא מרגיש מאד מחובר בלב, אלא מנותק מבורא עולם
אני חושבת שזה פרשנות שלך למציאות, ולאו דווקא שלו.
אבל זה רק מתוך מה שכתבת, ברור שאני לא מכירה את התמונה השלמה
לדעתי זה קצת חריג התגובה שלו. כולן עונות לך מנק מבטן הנשית ממה שראיתי, אבל בעיניי זה חריג שגבר יבכה מתאקל בעבודה, ועוד לאשתו.
בואי נתחיל מזה שהוא ממש לא אמור להסכים לקבל יחס כזה, והמינימום מבחינתי כסטנדרט אנושי זה לשים לזה גבול ולהגדיר את המקרה הזה כקו אדום בוהק שלא חוזר לעולם, הצעקות האלה שקיבל, בטח לא אם מדובר בתקלה סטנדרטית שיכולה לקרות לכולם. לאף עובד לא מגיע יחס כזה, וגם בעולם של גברים זה לא מאוד מקובל. זה קודם כל.
אם הוא לא מסוגל לשים גבול - גם זה נדרש בבחינה בעיניי
לגבי עניין העבודה שלך - זו החלטה זוגית שצריך לקבל. מי יותר נוכח ומי פחות ואיך מסדרים את זה. בסוף גם אם נח ככה עכשיו, תחשבי עודשנה קדימה - מה אז?
מתאים לכם מפרנס יחיד?
את יכולה להיעזר בתשלום?
למה אנשים מוכנים לקבל צעקות בעבודה
גם כעסים צריכים להיות מוגבלים מאד ובצורה מקצועית ומכובדת
אין מקום בעולם התעסוקה לצעקות
וזו סיבה לקום וללכת
רק בגלל שזה כ"כ מקובל ככה ששרשור שלם מקבל בטבעיות צעקות וכעסים בעבודה
אז בוסים מרשים לעצמם לעשות מה בא להם
עלי אף אחד לא צועק
נקודה
גם לא המנכ"ל
ואם הוא יעיז לצעוק אני אקום ואלך
והיה מישהו שהעיז לצעוק
מיד התלוננתי והוא טופל
גם אם מישהו מדבר קצת בכעס
הוא מקבל תגובה כזו
שפעם הבאה הוא יזהר מאד לידי
כי יש לי סטנדרטים
אל תהיו אנשים חסרי סטנדרטים
כי הגבול עובר איפה ששמים אותו
אני באמת חושבת שכמו שאמרת- את כרגע השפיות בבית. את כרגע שומרת על הבית. בעלך לא יעזוב את העבודה, ולא יפתח עור של פיל...
הוא כנראה מוכשר וגם רגיש, וזה אומר שאם הוא בעצמו היה בעמדת הבוס, הוא בחיים לא היה צועק ככה.
אבל בהינתן שזה המצב שלך, למה לחזור לעבוד כמו פעם כל כך לחוץ? כתבת שהוא מרוויח טוב, אז אולי שווה לראות איך את עובדת במשהו עם הרבה אוויר לנשימה. את ממש אחרי לידה.
ובהחלט מתמודדים עם דברים לא פשוטים בכלל, מהפינוי ולידות ומלא מעברים ושינויים.
על כל זה ברור שהנפש רגישה יותר.
לדעתי יש בך משהו שקשה *לך* לשחרר,
את מרגישה שהכל עלייך, כי חלק באמת עלייך, אבל חלק זה כי את לא מצליחה לשחרר.
בעלך אדם מבוגר ועצמאי, הוא יוכל למצוא פתרונות לרגשות שלו, וגם אם יצטרך פתרונות מעשיים הוא יגיע לזה בכוחות עצמו.
את מחזיקה את הבית, אבל גם מחזיקה בעול הפרנסה. אי אפשר לתפוס את החבל מכל קצותיו.
אם תנסי גם וגם וגם, המשברים יתפסו אותך במקומות אחרים.
את לא יכולה להיות גם המנטורית שלו, גם יולדת, גם מחזיקת הבית וגם מפרנסת.
אתם עם 3 צפופים קטנטנים, עוד עשור תשאלי את עצמך למה לא עצרתם, למה דהרתם על החיים חזק ומהר מדי.
להאריך חופשת לידה זה לא פתרון ארוך טווח. גם אם תשיגו מימון לעוד 3 חודשים, אז אחרי 3 חודשים תתמודדו שוב עם אותו מקום.
לדעתי יותר חכם שמעכשיו תתחילי להעביר הרבה מהטיפול בבית למיקור חוץ.
ולרשום את הילדים למסגרות שטוב להם.
עצה שאני יכולה לתת לך כדי לצלוח את השנה הקרובה בשפיות יחסית, זה למצוא משפחה שהאמא וכמה בנות הופכים להיות כמו משפחת בייביסיטר מאמצת.
אבל כאלה שעושים את זה מכל הלב. (לנו הייתה משפחה חרדית מקסימה כזאת)
זה יעזור שהילדים יכירו אותם ואת הבית שלהם היטב, שהאמא תהיה מעורבת אם צריך משהו, שהגננות במסגרות יכירו אותם טוב.
וככה גם כשיהיו בלתמים תהיי רגועה שהם במקום מוכר בידיים טובות.
ולשחרר את ההתמודדות של בעלך להתמודד בעצמו עם החיים. לא בגלל חוסר אכפתיות, בגלל שאם יפול עלייך בנוסף להכל גם הדאגה הזאת, זה מתכון בטוח לקריסה.
בקיצור, זה ממש הזמן בחודשיים הקרובים איך את משחררת עול גם משימתי אבל בעיקר נפשי מעלייך.
להגיד "תשחררי" זה לזרוק אמירה,
אבל להוריד את זה לשטח למשימות:
לחפש מנקה, ללמד אותה איך לנקות את הבית.
לתכנן ארוחות של קיצור תהליכים
לתכנן ארוחות שניתן להקפיא במנות
להכיר אפשרויות של דברים חדשים
חדברי עם בעלך שהוא אחראי לגורלו ואת סומכת עליו לגמרי שהוא ידע להתמודד ולקבל החלטות טובות בעצמו!!!
כל זה את יכולה לעשות כבר עכשיו.
תזכרי שבסוף שנה, אין מישהו שיעמוד לחלק לך מדליה אם הצלחת לעשות הכל לבד או אם נעזרת באחרים והורדת מעצמך תפקידים ואחריות.
חלק מהאחריות היא לדעת מה ואיך לשחרר.
זה שינוי תפיסתי משמעותי, במיוחד שהיו תקופות קשות מאוד שאיכשהו הצלחת להחזיק הכל לבד,
אבל פה זה משהו אחר כי זה לפחות שנתיים- שלוש של עומס קיצוני, עד שהקטנטנים מעט גודלים ויותר עצמאיים, אבל אז בהמשך זה נרגע ונושמים ולא מבינים למה חיינו בטרפת כשהיה אפשר מעט לאזן אותה בהחלטה מודעת של הכנעה והרפיה.
בהצלחה רבה!
מעבר לזה שאין לנו אפשרות כלכלית שאאריך את חופשת הלידה, בסוף זה גם לא יעזור להאריך כמה חודשים כי אח"כ זה יהיה אותו עומס ואני לא באמת אתפטר מכמה סיבות וכנראה הראשונה היא שאני כן אוהבת לעבוד וזה לא סותר את החשש מהשילוב עם הכל (ברור שגם מבחינה כלכלית אני חייבת לעבוד(. אבל ממש צריכה ללמוד לשחרר כנל עם ארוחות וניקיון , וגם מאמצת את הרעיון של לדאוג לבייביסיטר בשעות שאני פחות … זה דברים שקשה להוריד לפרקטיקה אבל אין ככ ברירה כי אני לא רואה את עצמי אוחזת בהכל בעוד כמה חודשים באותה רמה ככה. תודה רבה על התגובה המושקעת
ןהאכפתחת❤️
כמה דברים שעלו לי.
גם אצלנו בעבודה לפעמים יש צעקות במיוחד על מנהלים בכירים מאוד.
זה מאוד מאוד לא נעים ולדעתי זה גם לא בסדר, לא משנה מה לא צריך להרים את הקול על מישהו אחר ובטח לא בפומבי.
מנקודת המבט שלי, כשעובד הוא בתפקיד מאוד בכיר ובהתאם מקבל משכורת מאוד מכובדת
אז ההנהלה כביכול יותר מרשה לעצמה להטיח בפרצוף במקרים של חוסר שביעות רצון.
אני חושבת שיש אנשים שזה מתאים להם ויש אנשים שלא, ואז הם לא ייקחו על עצמם תוספת אחריות בעבודה שמגיעה עם תג מחיר כזה.
אני חושבת שבעלך צריך לעשות שיקול דעת האם זה מתאים לו האם הוא רוצה להמשיך וגם מה התדירות של זה,
אם הוא חטף צעקות פעם בשנה זה עניין אחד ואם הוא חוטף צעקות על בסיס שבועי זה עניין אחר
בעיניי הקישור שעשית למצב הרוחני שלו הוא לא רלוונטי
הרוחניות שלו זה עניין שלו בינו לבין הקב"ה. אני לא חושבת שאישה צריכה להתעסק בזה בכללל
כמובן שלאישה יש נקודת מבט שהיא רואה ויודעת בדיוק מה בעלה מתפלל, לומד וכו'
אבל עדיף שתצניע כמה שיותר את ידיעותיה, זה מרחב פרטי ואישי של כל אחד לעצמו.
וגם, זה תחום שאנשים מתפתחים בו במהלך החיים, בדר"כ זה לא סטטי ויש עליות וירידות לכל אחד.
לגבי העבודה שלך זה סופר חשוב ואתם צריכים לדבר ולראות מה מתאים לבית שלכם, לילדים שלכם.
אולי תשקלי לחזור למשרה חלקית או משהו כזה?
אני חושבת שבהרבה בתים יש בן זוג אחד שיותר מפתח את הקריירה שלו ובן זוג שני שפחות, בטח בשלב גידול הילדים.
ילד בן 5, גמול כבר כשנתיים, לא מפספס. כבר פעם רביעית בשבוע/שבועיים האחרונים שמפספס קקי באמצע משחק. לפעמים בגן לפעמים בבית. כשמתחיל לצאת לו הוא רץ לשירותים, טוען שלא הרגיש צורך לפני.
גם כשנגמל פספס אולי פעמיים פיפי וזהו, בחיים לא פספס קקי.
לא מבינה מה הקטע.
היו שינויים בשנה האחרונה אבל עברו כמה חודשים מאז. צפויים שינויים בקרוב, עוד כמה שבועות, אבל לא יודעת אם זה הענין, קצת מוזר בעיניי.
אם יש משהו פיזי שגורם לפספוסים.
שלשול, תולעים וכד'
זה נשמע יותר משהו כזה, מאשר משהו רגשי.
זה אמנם חריג אליו, אבל לא הייתי נלחצת, סביר מאוד שיעבור לבד.
יכול להיות שהוא בודק את היכולת שלו להתאפק, כלומר מרוכז במשחק ומתוך כך נוטה לחשוב שלא נורא אם ילך קצת מאוחר יותר.
או לחילופין יש לו מדי פעם גזים והוא לא תמיד מבדיל בין צורך לשחרר גזים לצורך לשחרר צואה.
כמובן שאם ממשיך לאורך זמן אז כדאי לבדוק.
רופא יכול להפנות להמשך בירור
נגיד לפיזיו או טיפול רגשי או כל דבר אחר.
פעם רביעית זה לא מקרי וכדאי להבין מה קורה ומה יכול לעזור לו.
רגשי על רקע אחר לא קשור ולא חדש. ההמתנה ארוכה אז יקח זמן כנראה. יש מה לפנות לרופא בכל זאת?
בנסגרת האבחון זה בהתפתחות הילד אז גם יעבור אבחוני קלינאית ורב"ע
כדי להיות בטוחה שלבינתיים לא מפספסים בעיה אחרת בלתי תלויה.
לדעתי קלינאית ורב"ע לא קשור לפיזיו אם נגיד שם הבעיה, אבל לא יודעת.
בכל מקרה אולי זה טפיל בבטן או כל מיני הכי טוב ללכת לרופא והוא יגיד מה הלאה.
יכול להיות שיש ריזה משחק שיותר מעניין אותו לאחרונה וקשה לו להפסיק משום מה?
זה מפריע לו?
מה הוא עושה בגן? יש לו תחתונים להחלפה?
אין משחק מענין, זה דווקא קורה כשהוא עסוק במשחקים רגילים. דוקא דברים כמו מסך שהוא ממש דבוק אליה םאני רואה שהוא עדיין יודע לעצור כדי ללכת לפיפי למשל, אז לא חושבת שהוא לא מצליח לעצור דברים פתאום.
בגן הוא נשאר עם המלוכלך ובבית מחליף 
אבל כשאת אומרת שמתחיל לצאת לו,
את מתכוונת ממש יוצא או רק ברמה של כתם בתחתונים?
בכל הפעמים יש על התחתון כתם אבל לא רק צבע גם ממש לכלוך, לא עכשיו גוש סליחה על הtmi, אבל כן משהו ממשי מעבר לכתם צבע שזה גם נראה לי יכול להיגרם מגזים.
היום נגיד הוא היה בבית ושיחק ופתאום נעמד ופתח את התחתונים והסתכל וכעסנו עליו מה הוא עושה באמצע הסלון ואז הוא אמר שיצא לו קצת והלך לשירותים לעשות
אבל יותר מרגיע שזה לא גוש ממש.
בכל אופן הייתי שואלת רופא לוודא שהכל תקין
אבל הגיוני גם שזה לא משהו רציני ויעלם כלעומת שבא.
אפשר לשאול גם פיזיוטרפיסטית מה דעתה ואיזה כיוונים לבדוק
הלווואי ויהיה לכן רעיון בשבילי.
זו אני שברוב סכלותי שכחתי לעשות בדיקה ביום הכי קריטי, והטבילה נדחתה לי מחמישי (היום) לערב שבת.
וזה ערב שבת הכי לא מתאים, אחיות שלי ואני כבר הרבה זמן רוצות לעשות ערב שבת ביחד, וכבר אתמול הן שאלו מה קורה.
להגיד להן לא מתאים לי השבת בלי סיבה זה קצת תמוה כי הן יודעות שאנחנו מחכות.
בעלי אמר לי להגיד שאנחנו אוכלים ערב שבת אצל אחיו, ואני לא רוצה את השקר הז, כי זה לא חברה שאני אומרת לה את זה וזהו...
זה אחיות שלי ואמא שלי גם תדע וישאלו אותי איך היה שם שבת וכו' הן מאוד מעורבות ולא מתאים לי השקר הארוך הזה.
ואם אני אחלי ללכת אליהם ערב שבת, איפה אני אשים את הילדים? איך הם יכחו לי? אךי אני אסביר למה אנחנו מגיעים מאוחר יותר? זה התארגנונת מורכבת (הדרך מהמקווה לבית של אחותי זה 10 דק בערך)
וזה עוד אחרי שאני אגיד שסבבה ערב שבת ביחד אבל לא אצלי (שזה גם תמוה כי לרוב זה אצלי, וגם השבת יותר מתאים לכולם אצלי)
מה אני יכולה לעשות? אני לא מציעה לדחות את המקווה אפילו, הוא ייפגע החמוד.
אני בהוצאה לאוררוב השבתות אנחנו לא בבית
אז עד שיוצא….
זה ללמוד להגיד מה טוב לך, לא בצורה פוגעת אבל בלי להיכנס להסברים.
כמה שתהיו אחיות קרובות ואוהבות, יש לכל אחת מכן חיים פרטיים.
תשתי מיץ אומץ ותגידי:
פחות מתאים לי השבת, בע"ה נמצא מועד אחר.
לכן זה עדיין תמוה וגם תכלס מתאים לנו מאוד וכאן הבעיה
בעיני זה גם עושה את כל ההתנהלות הזאת הרבה יותר יציבה לאורך זמן. כשלומדים לקבל ולכבד בלי לחקור או להיות בעמדת מספק תירוצים
בהצלחה!
וכל מי שיש לו שכל בקודקודו יכול לשער למה אבל זה יישאר בגדר השערה
בכללי זוג נשוי תמיד צריך להיות פתח שלא יכולים לבוא תמיד.
ואף אחד לא חייב לתת דין וחשבון על החיים האישיים שלו.
לדעתי לא כדאי להגיד שאת אצל האח, למה לך להיכנס לזה בכלל. תגידי שלא מתאים לך ואת מצטערת וממש רוצה לפגוש אותן בתאריך אחר.
אם את רוצה לאכול אצל אחותך,
הבעל ייקח את הילדים לבית כנסת, או לגינה בדרך,
תיפגשו אחרי המקווה ותגיעי אליה.
אתן נפגשות בד"כ מיד בכניסת שבת? עשר דקות הליכה, עדיין תגיעי הרבה לפני שחוזרים מבית הכנסת. (מקווה בשבת זריז, עשר דקות וסיימת)
אם לא מתחשק לך, את לגמרי לא חייבת, מותר ללמוד לומר לא מסתדר לי.
אבל אני באמת לא מבינה איפה זה מתנגש.
ובדרך כלל אני מגיעה לאחותי בכניסת שבת
כמה זמן בערך מכניסצ שבת עד המקווה?
וגם - מקווה נפתח בבין השמשות
איך שנכנסת שבת תלכי אחרי הדלקת נרות.
טבילה בערב שבת זה קצר כי לא מתארגנים שם.
ספרדיות טובלות לפני צאת הכוכבים
ואשכנזיות טובלות מצאת הכוכבים
צאת הכוכבים בערך ב20.20
אם אי אפשר לקחת אותם לבית הכנסת, שיהיה איתם בגינת שעשועים ויתפלל יחיד (או ימצא מניין מוקדם או מאוחר).
אם נראה מוזר שאת מגיעה מאוחר, תגידי וואי היה קשוח היום לצאת. לי נראה שכל עוד לא הגעת אחרי הקידוש לא צריך להסביר כלום.
אגב, בעלי לפעמים גם בלי קשר לוקח את 2 הילדים לבית הכנסת
אם פחות זורם אז שיתפלל יחיד, הרי גם אם תישארו בבית, צריך איזשהו פתרון לילדים, לא?
בכל אופן, פעם קרה לי שאחותי הזמינה לסעודת ליל שבת והיה לי מקווה והתלבטתי ממש
כי גם אני בד"כ הייתי מגיעה לפני כניסת שבת
יכולתי כמובן להגיד שלא מתאים, גם בלי לפרט וזה היה מתקבל בלי תמיהות, אבל גם רציתי ללכת אליה
בתכל'ס בסוף זמן קצר לפני שבת, רשמתי לה שהיה לי יום עמוס ואני לא מספיקה להגיע לפני ואגיע בהמשך
מבחינתי, זאת האופציה ומקסימום תנחש הכל טוב, עוברים הלאה ומי יזכור את זה בכלל
וככה עשיתי, הלכתי זריז והספקתי להגיע לפני שבעלה חזר מהתפילה
אחרי כמה שבועות, יצא לי לדבר איתה על זה ושאלתי אותה אם ניחשה, ומסתבר שהיא בכלל לא חשבה בכיוון, מבחינתה הגיוני שהיה לי יום עמוס עם הילדים וההכנות לשבת ולכן לא הספקתי
סתם כותבת לך כי לפעמים הכל בראש שלנו, בכלל שאנחנו במחשבה על המקווה שיש לנו, אנחנו בטוחים שכולם ישר יחשבו שזאת הסיבה
שבעלך יכניס שבת מוקדם, נראה לי שצריך לפחות קידודש והמוציא לפני שקיעה אבל אני לא בטוחה שכל הפרטים ההלכתיים.
בכל מקרה, הוא יוכל להיות עם הילדים בזמן שאת טובלת ואז תלכו לאחותך.. תמצאי כבר תירוץ על זה שאיחרת.. תגידי שאת צריכה קצת לנוח ותגיעי מאוחר יותר
ולגמרי מקובל לקחת ילד או 2 ובזמן טבילה אפילו מותר לו להשאר להתפלל בבית ..
ואני מקווה שתקבלי ברוח טובה.
יש עדויות של ילדים או של מי שהיו ילדים שטוענים שדווקא בבית הכנסת, בזמן שילדים נכנסים ויוצאים ואבות עסוקים בתפילה, יש מקרים (מעטים אומנם) של פגיעות מיניות.
כי אבא באמצע שמונה עשרה, ושניים לידו והוא חושב ששניים אחרים שומרים על השאר,מישהו יכול לבוא ולעשות מעשה אסור, גם אם לא מדובר במעשה שלם, או ארוך. גם נגיעה מיותרת משאירה רושם.
עכשיו מה שהילדים שלך עושים נפוץ מאוד.
בעיקר בקהילות, בעיקר ביישובים.
אבל מה לעשות, שגם כאן אצלנו מתחת לבית קורים דבר וצריכים להתנהל גם כאן בעיניים פקוחות ובעיקר חשדניות.
זה..אני לא מאמינה בזה שאפשר לברוח מכל מרחב שאולי עלול לקרות בו משהו..
בדיוק כמו שאני גרה גם באזור שלא פשוט בטחונית ואני עדיין פה..
מה שכן
אני מסכימה מודעות היא חשובהההה ממש
חשוב שאני אדע מזה שזה אופציה לצערינו
וחשוב שאהיה בתשומת לב
חשוב שאדריך את הילדים בכללי מוגנות
וגם אתפלל עליהם אם כבר הגעתי לבית כנסת😉
בסוף הקטנים הם בעיקר איתי או עם בעלי בקבלת שבת. בערבית הם צמודים אלי.
הגדולים יותר אכן עצמאיים אבל האמת הם תמיד עצמאיים גם בכל הקשר אחר..ישוב קטן אז זה באמת ככה בכללי..
ונכון זהירות ומודעות זה חשוב!!
ואגב היה פעם אחת כמדומני משהו כזה שקרה באיזו סיטואציה...לא חושבת שברמה חמורה(אבל טופל מקצועית וכו)
אבל מדברים על זה גלוי
לפני כל חג שולחים הודעות להורים ליש'ם לב וכו
קיצר מסכימה איתך בגדול
ואם הוא לא יסתדר אז שיקבל שבת ויתפלל מוקדם ואז ישמור עליהם בבית או בגינה או שיתפלל ביחידות. ולגבי הלהגיע לאחותך, הייתי כותבת לה שאת ממש עייפה מהשבוע אז בעלך שומר על הילדים ואת נחה קצת בערב שבת, ככה יש לך תירוץ להגיע מאוחר יותר וגם הסבר למה הוא עם נילדים אם זה לא רגיל אצלכם
אז הפעם תתעכבי ותגיעי מעט מאוחר יותר.
בעלך יכול לעזור ולהישאר עם הילדים בבית/ לקחת לבית הכנסת ואחרי הטבילה תוכלי לקחת ממנו את הילדים במיד והוא יתפלל בבית הכנסת או תיפגשו בדרך ותמשיכי לאחותך .
הכל טוב ולא להילחץ
לידה שביעית.
לקראת סוף ההריון אני מספרת לעצמי שאני יולדת לפני הזמן או בזמן. לא מתאים לי אחרי. יום שישי שבוע וקצת לפני התל"מ אני כבר עם צירים. אח שלי זוג צעיר בא לשבת. אחרי שכבר הרבה זמן אנחנו מנסים להזמין אותם ולא יוצא. ערב שבת אני בקושי עומדת בבית הכנסת בגלל הצירים. שבת בבוקר כבר לא הולכת כשהצירים כל 20 ד בערך.
בהמשך זה משתנה בתדירות ובעוצמה. אבל מבינה שזה קרוב. לילדים אומרת שכנראה יהיה עד רביעי (מניחה שיהיה לפני). מוצ"ש לא מצליחה לישון טוב. מנסה לעלות ולרדת מדרגות לא עוזר. ב4 לפנות בוקר מתקלחת ואז מצליחה לישון.
יום ראשון אחה"צ הצירים מתגברים ומצטופפים. ואנחנו תוך כדי יומולדת לאחד הילדים עם המשפחה המורחבת. כבר ברור לי שזה ממש קרוב. אחרי שכולם הולכים חוץ מחמותי שהיא מילדת, חמותי מציעה שאסע ונתקדם עם זירוז או משהו, כי בלידה שביעית זה יכול להיות מהר. אני עוד אוכלת קצת, מתקלחת. מתזמנת צירים. האפליקציה כותבצ לי לסוע לבי"ח... הצירים בערך כבר כל 2-3 דק. אבל לא כואבים כל כך. הילדים הגדולים מתרגשים ומשגעים... בעלי מרדים את הקטנים, ומתארגנים לנסיעה. הילדים מלווים אותנו לאוטו, ומשגעים שהם לא הולכים מחר לבי"ס (יש להם טיולים עד מאוחר, שהם ממילא לא רצו לסוע אליהם ועכשיו עוד יותר).הם נותנים לנו הנחיות את מי להעיר קודם כדי לספר להם ולא ממש משחררים אותנו...
בדרך אין כל כך צירים. מדברת עם חברה מילדת לבדוק אם היא במשמרת. היא לא. החברה אומרת לא נורא שאין צירים אפשר לעשות סטריפינג.
בנתיים קוראות ווצאפים בפלאפון ומגלה שאין לימודים מחר... שוב סבב עם איראן. מתקשרים להודיע לילדים ושידעו שאם יש אזעקות להיות עם הקטנים.
מתקבלים די מהר בקבלה. מוניטור כמובן. פתיחה רק 2... המוניטור לא סיוט בניגוד ללידות קודמות, כי הצירים לא כואבים כל כך. אני מבקשת לידת מים ואומרים שישמרו לי את החדר עד שאתקדם. שעה או יותר במוניטור שבמהלכה המוניטור זז. המילדת רואה ירידות בדופק ובאה לראות מה קורה.
הצירים קצת מתקדמים ועולים בעוצמה. בנתיים בדיקת רופא, אולטרסאונד, עוד בדיקת פתיחה, פתיחה 3, ויש אישור להכנס לחדר לידה. נכנסים לחדר לידה. מחברים אותי למוניטור אלחוטי. ומאפשרים לי להתקלח. אני נכנסת למקלחת בערך ל20 דק. הצירים מתגברים אבל נסבלים. בנתיים מבינה שהרופאים לא מאשרים את הלידת מים בגלל הסיפור עם המוניטור בקבלה- מבחינתם זה היה ירידות בדופק... אחרי המקלחת, מנסה להעביר צירים בעמידה ונשימות. מיילדת נכנסת ומציעה לבדוק פתיחה. נשארנו על 3... הצירים מתגברים בעוצמה. ואני מבינה שגם צירים כואבים וגם אין לידת מים כמו שחלמתי ואולי כן כדאי אפידורל.. המרדימה מגיעה די מהר, אבל לא מצליחה לשים לי. ואני כל פעם בטוחה שהנה היא סיימה ולא... עד שסוף סוף היא מסיימת, עוד לא שמה את החומר, ואני מרגישה משהו יוצא. המילדת מסתכלת. המים נפקעו. ורגע אחרי מרגישה בפעם הראשונה מכל הלידות שהגוף לוחץ באינסטינקט שאי אפשר לשלוט בו. כמה לחיצות כאלה שהגוף לוחץ לבד, אני רואה כבר את הראש כמעט בחוץ, וזהו! המתוקה נולדה!
שעה וחצי מאז שנכנסו לחדר לידה.
בגלל שלא קיבלתי אפידורל עוד יכולתי אחרי זה להתקלח ולעלות למחלקה בכסא גלגלים.
בבוקר, אנחנו כמה שעות בודדות אחרי לידה. עוד לא עברה בדיקת רופא, כבר התראה על אזעקה. וצריך להתפנות למרחב מוגן. בהמשך הבוקר עוד פעמיים מתפנים בגלל אזעקות. בדיקת רופא לתינוקת ממשיכה תוך כדי פינוי במסדרון. בהמשך היום מתקבלת הנחיה לעבור למחלקה ממוגנת יותר. עוברים למחלקה צפופה. בהמשך בוקר למחרת חוזרים למחלקה הקודמת, אחרי שהמדינה חזרה לשגרה...
מנעתי כמעט שנתיים היריון
מאז שהפסקתי את המניעה(נוברינג) התחיל לי בלאגן
ממחזור סדיר
למחזור שלא מגיע כמעט 4 חודשים וגם שמגיע זה עם כדורים!
עשיתי פרופיל הורמונלי הכל תקין
הרופא נשים אומר שזה הגיוני שיהוש בצורה הזאת!
לפני חודש הלכתי לרופא שוב
הוא הביא לי את הכדורים האלה מצרפת תמונה
(פרוגילוטון)
שותים אותם 21 יום מפסיקים לשבוע ובשבוע הזה מקבלים וסת
המטרה לסדר את המחזור ולהצליח להיכנס להיריון בעזרת השם!!!
התחלתי את הכדורים, ביום השישי שביעי לכדור קיבלתי וסת
המשכתי עם הכדורים עד שנגמרו 21 יום
במוצאי שבת האחרון טבלתי וזה בדיוק הכדור האחרון
עכשיו אני בשבוע הפסקה והיום בבוקר קמתי לכתמים ורודים/אדומים
וקצת כאבי בטן
תופעות של מחזור.
זה חלק מהתהליך?
מה קורה לגוף שלי?
מה עושים? מישהי יכולה לעזור לי?
הרופא נשים בחול, יחזור שבוע הבא קבעתי תור כמובן
אבל אני מאוד מודאגת.
אם יש לכן דרך לעזור לי לייעץ לי מה לעשות אשמח לשמוע.
אנחנו מנסים להיכנס להיריון
וזה מבאס ברמות
מתחילה להתייאש מכל מה שהגוף עובר
באמת שוח הורמונים וגוף ולהבין את זה.
בעז"ה שהכל בסדר ויסתדר לך ❤️
שמגבירים זרימת דם לרחם ולשחלות ומאזנים שיבושים הורמונליים.
מאד יעיל לסידור מחזור.
ממליצה להסתכל באתר שיטת אביבה.
אני מניקה פעם-פעמיים ביום ומקבלת וסת כבר 3 חודשים צדיק בן שנה וחצי
הוסת שחזרה לא כ"כ מסודרת ואני מזהה שהביוץ יוצא בימים 3-4 של 7 נקיים
השיטה יכולה לעזור לי גם לסדר את הוסת ולאחר את הביוץ?
אם כי בשלב זה יכול להיות שעוד חודש-חודשיים זה יסתדר לבד אז לא בטוח שהייתי משקיעה.
בכל מקרה אם תחליטי כן להשקיע תרוויחי ידע מטורף ושימושי שתוכלי להיעזר בו בהרבה שלמביפ ומצבי חיים.
הם לא גורמים לביוץ. אני למשל לקחתי אותם בערוך חודשיים אחרי הלידה בהנקה, אז כשסיימתי אותם המשיכה לי עוד תקופה של הנקה ללא מחזור. עד כמה שאני יודעת הם מדמים תהליך של מחזור בזה שהם מעבים את רירית הרחם ואז כשמסיימים את הכדורים הרירית נושרת כמו בוסת רגילה.
בגדול אני מניחה שהרופא נתן לך אותם כדי "לאפס" את המערכת ולגרום לגוף לחשוב שיש מחזור ואז להתחיל את התהליך הזה בעצמו. .
מקווה שאני לא ממציאה מידי.
אבל ביקשתי גם משהו לביוץ
וחשבתי שזה בשביל זה.
אוף
מה למעשה לעשות? עד שיגיע התור אליו?
על תמצית שיח אברהם של חברת ברא
סידר לי את עניין ההורמונלי
הצלחתי להיכנס להריון בסבב הראשון ב"ה
איך עשית בעצם? מפחדת כבר
לי זה עבד
זה יותר יקר באיזור 150 שח
אבל שווה מסדר את הגוף פצצה
תתייעצי בניצת הדובדבן יש ייעוץ חינם לכל המוצרים הטבעיים של מישהו מוסמך
הדימום התחזק
אני עצובה ברמות.
גם האכזבה שאין היריון
וגם שלפני שניה טבלתי וגם ככה קשוח לי עם המצווה. אוף
אין לי עצבים לניסיונות האלה
חיבוק גדול!!
בן שנה ושמונה התחיל להתעורר לאחרונה בלילות ובוכה מתלונן תוך כדי שינה, לא ממש בכי של כאב אבל ממש מסכן..
לא הבנתי עדיין מה בדיוק עוזר לו לחזור לישון, לפעמים הוא פשוט בוכה ומסתובב במיטה ומתישהו נרדם (תוך זמן קצר יחסית) ולפעמים עד שאני לא ממש מרימה או עושה רעש שהוא פותח עיניים אין עם מי לדבר וגם אז קשה להרגיע.
זה ביעותי לילה? מה זה אומר? איך עוזרים לו לישון רצוף?
תודה לענות❤️
אין לי עיצות, גם אני תוהה ממה זה נובע.
היום הוא כבר יודע להגיד לי שהוא חלם חלום רע. אם הוא מצליח להתעורר.
אם הוא לא מספיק התעורר זה כמו שאת מתארת בדיוק,
עינים מכווצות כזה, שאני ממש רואה שהוא חולם משו.
מנסה פשוט להעיר אותו כמה שיותר, לוקחת לשירותים, מים, ואחרי זה סיפור קצר אחר שיעלה לו מחשבות יותר חיוביות לראש..
מלא מסיבות יש שם. מלא בלונים 😂😂😂
שיהיה בטוח אחרי זה רק עם מחשבות על חגיגות חחח
בהצלחה!
ובכלל - אחרי קצת דיבורים הם מתעוררים כאילו בוקר
(מנסיוני גם בכלל לא) מצביעים על הטיטול. סתם צעקות וקריאות של אי נוחות מתוך שינה. אולי תבדקי גם אוזניים, יכול להיות כאב שמציק בלילה בזמן רגיעה, ככה אמר לי רופא, ולפעמים לוקח זמן עד שזה ממש דלקת עם חום.
לא מבינה בביעותי לילה, אבל נשמע לי פחות סביר לעומת האופציות האחרות..
שהוא מתעורר, שאני צריכה לגעת בו ולדבר אליו כמה דקות ורק אז איכשהו הוא פותח עיניים
מה זה יכול להיות אם לא?
סיפרתי לאמא 🤓
ואז היא היתה עם הבנות אני הלכתי חזרתי
היה ניראלי הכי קל
או לצאת עם בעלך והקטנים לתפילה, הוא יהיה איתם ואת תטבלי ואז תחזרי עם הקטנים.
או שתי האפשריות ביחד
לגבי להתארגן, מתארגנים בבית.
אבל ישנו בדירה משלנו
בעלי ליווה אותי ואז חיכה לי איתם בגינה
כשסיימתי וחזרתי לגינה ליוויתי אותו לתפילה וחזרתי איתם
אפילו לא שאלו איפה היינו
מבחינת התארגנות לא היתה בעיה.
את מה שאפשר עשיתי לפני, ובכל מקרה כשאנחנו מתארחים אצל ההורים אנחנו מתקלחים שם.
דאגתי להרדים את הקטנה בכניסת החג (זה היה בליל הסדר), וביקשתי מאמא שלי לשמור עליה בזמן שאני הולכת לבית כנסת.
בדרך כלל אני לא עושה את זה, אבל זה לא היה מוזר, ואם אמא שלי חשדה היא לא אמרה כלום.
הלכתי למקווה, וכשסיימתי עוד הספקתי להגיע לבית כנסת ולחזור אחר כך עם בעלי.
עם כמה ילדים, ובגילאים יותר גדולים, זה יכול להיות יותר מורכב.
שייך שבעלך יקבל שבת מוקדם, ואחר כך יהיה עם הילדים?
יש לך חברה באזור, שאת יכולה להגיד שאת קופצת אליה?
אמרתי שנצא יחד לבית הכנסת
הלכתי לטבול ובעלי ילקח את הילד לבית הכנסת
חזרנו לבית אחרי הטבילה ואף אחד לא חשד בכלום
הבת שלי בת שנה ו9 חודשים משלשלת ועם יציאות רכות כבר תקופה,
בערבים האחרונים היא מצביעה על הטיטול ועושה קולות של כאב.
זה יכול להיות תולעים? יש קשר בין ה לבין השלשולים??
אני כבר גמורה מהסרט הזה...
במהלך היום לא יצא לי לשים לב.
שהיא לפעמים בוכה מתוך שינה וממשיכה אחר כך לישון.
כשהיא בוכה בלילה תפתחי את הטיול ותסתכלי עם פנס, לראות אם את רואה תולעים
לא תמיד רואים גם אם יש, אבל אם תראי לפחות תהיי בטוחה....
ואפשר גם להביא לה לאכול שום (מעורבב עם אוכל אחר שהיא לא תרגיש) וזה ממש עוזר אם יש תולעים
או בכי אחרי יציאות גם ביום.
אבל נשמע שצריך בירור בכל מקרה לא? בדיקת צואה
עשיתי לה אתמול ואני עדיין מחכה לתוצאות
הכי יפה שהוא יצא איתה. נפגעתי ובקושי דיברתי איתו כמה ימים. הוא לא התנצל למרות שידע שנפגעתי, המשיך כרגיל ויחסית חזרנו לשגרה.
בשבת ישנו מחובקים מתחת לשמיכה בלי מזגן והיה חם .. כמובן הזענו והוא אומר לי בבוקר וואי את מזיעה (עד כאן אחלה) יש לך ריח לא טוב. הייתי בהלם. הסתובבתי לצד השני ומאז בקושי מדברת איתו . הוא הבין לגמרי שנפגעתי, אפילו אמר לבן 5 שלנו אמא נעלבה וצחק מזה. אמרתי לו גם כמה שעות אחרי- באיזה עולם אתה אומר לי שאני מסריחה?? יש לו אגו והוא מעולם לא התנצל. פרט לפעם נוספת שהוא השפיל אותי (נאם נאום שלם של תודות לכולם במסיבת לידה של הבת שלנו וממני התעלם במופגן)- יש לנו זוגיות סך הכל ממש קרובה וטובה ופתןחה.
עכשיו הכנתי ארוחת ערב (תמיד אוכלים יחד) . לא נגע בכלופ חוץ מאיזה מלפפון . אמר סיימתי קם פינה את הצלחת וחזר לעבוד במחשב.
אין לי כוחות אליו - ואין לי כוחות לחיות לידו או בכלל. כשהוא משפיל אותי ככה ורומס את כבודי בלי טיפת חשיבה להתנצל לפחות - אני צריכה לסבול את זה?? אולי אני באמת לא חושבת נכון . לא סובלת אותו כרגע ובחינתי עדיף לי למות מאשר להמשיך לחיות לצידו, אפילו שיש לנו ילדים.
לא יודעת מה רציתי פה חוץ מלפרוק.
איזה כואב לקרוא את זה
ואת אומרת שהזוגיות טובה בכללי, מעניין מה מניע אותו.
מה שאישה הכי צריכה זה מחמאה ותשומת לב מבעלה(בעיניי)
וזה כל כך קשה שאין
♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️
בלי הרבה מלל ונאומים.
אפילו לשלוח הודעה- קו גבול אדום בשבילי זה שלא תפגע בי. וזהו
תשמרי על כבודך, תהיי קשובה עכשיו מה ישמח אותך ותזכרי שהאושר שלך לא תלוי בו. יש לך אותך!
אולי גבר לא תופס עד כמה זה קריטי לנשיות של האישה?
ברגע שהןא אומר משפט כזה זה לא עוזב... וזה לא כמו שאומרים לגבר שהוא לא היגייני. שם זה כאילו סבבה ונורמלי. לאישה זה ממש קריטי לחיבור עם הגוף שלה
זה יכול לשחוק את הרגישות ובכלל להשכיח מהם איך לנהוג עם אישה... איך להיות רגיש ואיך להרגיש. תחילת הפיתרון בעיני זה שיקוף של זה
בייחוד המקרה הראשון והאחרון.
ממה זה נובע? דווקא?
לגבי הזיעה, לא זוכרת מקרה קונקרטי אבל בעלי יכול להעיר לי ואני לו על זיעה וריח לא טוב, אמנם בנימה נעימה יותר "מאמי לא נעים לי לומר לך אבל אתה צריך להתקלח /להחליף חולצה". מניחה שכיוון שזה לא היה המצב אצלך ולא נאמר בנימה מתנצלת /דואגת, את נפגעת.
עוד משהו שעלה לי, זה למה החלקת את המקרה וחזרתם לדבר?
למה לא לפתוח ולהסביר מה מפריע? אצלי אישית זה לא היה עובר סתם כך..
בחיים כמעט...
זה היה ממש ניסיון לפגוע. בטח שאפשר להעיר על ריח או על כל דבר וזה תמיד נאמר בצורה יפה.. לא יודעת מה עובר עליו אבל זה פשוט פוגע ולא מתאים לי לקבל פתאום התנהלות כזו כלפיי.
החלקתי כי אני סתומה ולא מעריכה את עצמי זה למה.
מתחילים מדרון של בוז וזלזול
וכדאי לעצור את זה בהתחלה
וחיבוק לך
זה באמת ממש לא נעים🤍
שלא יודעת כמה עזר..
באמת שאין לי כוח לחיות איתו יותר
להבין בין השורות
גם אם מנסים להסתיר
קרה לי גם בעבר כמה פעמים עד שלמדתי לשים גבולות.
ממש בטון וקול כזה שאני בחיים לא מדברת בו אמרתי אליי לא מדברים בצןרה כזו,אתה פוגע בי ממש וזה לא מתקבל אצלי בשום דרך וצורה.
ממש קר וקשה כזה לא רגשי,לא מתנצל,לא רך כלום.
וזה ממש הפסיק את זה.
עדיין שהוא פוגע לפעמים אני עונה כך.
ותהיי קשובה לעצמך.
לא מגיעה לאף אחת לשמוע מילים פוגעות.
ובסיס זה להגיד 'לא מוכנה לשמוע את זה'. זה לא בושה ולא בקשה מוגזמת.
בהצלחה!!
אין כמו אחוות נשים אמיתית כנה וטובה
החזרתן לי שלום בית ואת הביטחון בעצמי ובו .
קראתי כל מילה שכתבתם לעומק ולמדתי.
מעריכה ממש (ב"ה דיברנו הוא התנצל באמת ואני לא התנצלתי שביקשתי התנצלות וזה התקבל בטבעיות וב"ה אנחנו אחרי זה)
להפריד בין יש לאמא תינוק בבטן
לבין מתי הוא יצא?
בת 2
היא כל הזמן קופצת עלי ומבקשת שאני ארים אותה..
שואלת למה אני לא מרשה
שבת שנתיים עוד לא יודעת לקשר בכלל בין תינוק בבטן לתינוק ממשי... מצד שני, היא כנראה גם לא תבין את הקשר בין זה שאת לא מרימה אותה לזה שיש שם תינוק😅
הם לא מבינים מה שונה או מתי זה ייגמר וממילא אין משמעות אמיתית לזמן כי הוא מושג אמורפי.
כדאי במילים פשוטות לומר- לא קופצים לאמא על הבטן.
למה?
והתשובה שלך (תשובה קצרה במילים פשוטות, חד משמעי)
ולחזור על ה"כלל" הזה מדי פעם, עד שהיא תתרגל.
פעם אמרתי לה שיש לי משהו בבטן, אז היא שאלה מה תרופה? (סתם כי אני בהריון בסיכון והיא רואה אותי לוקחת את התרופות כל פעם..(
היא אולי לא תבין מה זה בדיוק. אבל אז מה...
בגלל שאין תפיסת זמן
אפילו לא הייתי מקשרת כרגע ללידה
רק תינוק קטן קטן שגדל בתוך הבטן וצריך לשמור עליו ולכן..
ורק לקראת הלידה לספר שהוא הולך לצאת
היה לי חשוב לדבר על הילדים (גם הקטנים) על ההריון, כי בסוף זה משהו שברגע שכולם רואים אז גם מדברים עליו (עם חברות, עם המשפחה, וכו'), וזה במרחב שהם שומעים, ולא התאים לי לנסות להסתיר.
אז העדפתי שזה יבוא בגלוי ממני, ונוכל להתרגש ביחד...
ואני חושבת שזה מאוד עזר גם להכנה לקראת הלידה. בהתחלה כמובן לא דיברנו בכלל על לידה, רק על התינוק הקטן קטן שבתוך הבטן של אמא שגדל לאט לאט. בהמשך כשהיו שכנות או בנות משפחה שילדו אז דיברנו על זה שגם להן היה תינוק בבטן והוא כבר מספיק גדל כדי לצאת.
ולקראת הלידה אז דיברנו על זה שעוד מעט גם התינוק שלנו יהיה מספיק גדול לצאת, וכו'...
זה שהילדים היו מודעים כבר משלב מוקדם יחסית לדעתי עזר להם להתרגל לרעיון ולהבין על מה מדברים כשהתחלנו לדבר גם על הלידה עצמה.
אני חושבת שאפשר לספר שיש לאמא תינוק קטן בבטן, ולכן אי אפשר לקפוץ על אמא.
אפשר לספר לה שגם היא היתה בבטן של אמא כשהיא היתה מאוד קטנה ועוד לא נולדה.
רק לקחת בחשבון,שאם את בשלב שעוד לא סיפרת לסביבה, יכול להיות שהיא תדבר על זה ותספר לאחרים.
שכולם ידעו..
אני באמצע רביעי
היי לכולן,
הגעתי לשבוע 39 ב"ה,
(אחרי קיסרי חירום בלידה הראשונה וקרע 3 בלידה השניה)..
בשבוע 38 הגעתי לבי"ח לעשות הערכת משקל ויצא 3.00 קילו , שזה תקין ורחוק מהגבול שהרופאה נתנה לי אז כתנאי ללידה רגילה..
אמרו לי שאפשר ללכת הביתה ולהגיע אפילו בשבוע 40, אפשר לנסות לזרז עם סטריפינג.
עשיתי בשבוע הזה כמה פעמים סטריפינג,
הרגשתי צירים כואבים ואפילו סדירים,
באיזשהו שלב הם נעלמו ..
בבוקר יום שלישי, אתמול, בשבוע 39, הגעתי לסטריפינג נוסף בבי"ח,
אבל בדרך ירדו לי המים...
כבר לא ניתן לעשות סטריפינג.
לצערי השאירו אותי לאשפוז במחלקת נשים ואמרו לי לחכות לצירים טבעיים תוך 24 שעות שיתפתחו... ואם לא, אז בעיקרון אמורים לעשות פיטוצין ולהתקדם, אבל במקרה עם היסטוריה מיילדותית כמו שלי, ממליצים על קיסרי. לא רוצים לקחת סיכון.
במהלך ה 20 שעות האחרונות במחלקה- אני מתפללת, עושה תרגילי תנועה, מנסה לנוח, הליכות בבית חולים - בקטנה, עיסוי פטמות, רפלקסולוגיה ... וואלה, שום דבר לא זז.. בזמן העיסוי פטמות- שנורא סבלתי ממנו, ממש(!!) היו לי צירים , אבל איך שאני מפסיקה - הצירים מפסיקים.. לא ברור .
במחלקה לא מנסים לעזור לזרז, אפילו לא עושים מוניטור, שזה מוזר לי, לא מכירה את הפרוצדורה הזאת במחלקת נשים.. אז יכול להיות שזה מה שצריך להיות..
בקיצור , אני ממש מיואשת, עצובה...
מנסה להיאחז בתקווה, באמונה... אבל המצב הנוכחי מכריע ואני נשברת.
לא יודעת מה יהיה איתי בבוקר , כשיתחילו להלחיץ אותי לניתוח.. או פיטוצין- שגם אותו אני לא רוצה, כי הוא כואב משמעותית מתירים רגילים וטבעיים..
אני לא יודעת מה עוד לעשות...
לפחות פעמיים ביום.
אבל לא מזרזים, בטח לא אחרי ההיסטוריה שלך
נשמע קשה, חיבוק
תחזקי את עצמך שמה שצריך לקרות קורה, ומה שקורה בוודאי מדוייק לך מה' מאהבה ולטובה
בהצלחה
ופיתח צירים סדירים מאפס.
המצב הנפשי שלך מאוד משפיע על היכולת של הגוף לפתח לידה. אם יש לך מוזיקה מרגיעה (יש כל מיני מנגינות מדיטציה ללידה) שיכולה להכניס אותך לאווירה נינוחה זה טוב תנוחי תחשבי חיובי.
אגב מכירה מקרה דומה שהתחילו פיטוצין במינון נמוך ועדיין הייתה לידה טבעית ומהממת. בעזרת ה' בקרוב את פוגשת את התינוק שלך ❤️
ורק מזכירה שבסוף יולדים. לא נשארים עם ילד בפנים לתמיד ב"ה
שיהיה בקלות ובשמחה
לפני פיטוצין את יכולה לקבל אפידורל.
תזכרי שהמטרה הכי חשובה ילד בריא ואמא בריאה, ה' יודע בדיוק מה הוא עושה.
תנסי מקלחות ולהירגע איכשהו.
בשביל לפתח צירים צריך אוקסיטוצין ולחץ מעלה אנדרנלין וזה לא בדיוק בא ביחד.
תנסי לשחרר את התוכניות, מה שיקרה יקרה.
בהצלחה ובקלות!
רק לנחם שאני זורזתי מאפס בלידה שנייה כי העוברית היתה קטנה ולא היו מספיק מים
ולי בניגוד לאחרות פה לא נתנו אפידורל לפני פיטוצין
וילדתי בלי אפידורל🙃
והילדה היתה לי חוויה מעולה וטובה (כואב, נכון, אבל היתה לידה טובה)
תרפי
מה שה' ישלח- זה הדרך של הילד להגיע לעולם
שמעתי רב שאמר פעם שהתכנית האלוקית תקרה בין אם נלחם בה ובין אם נזרום איתה, זו כבר הבחירה שלנו
בהצלחה❤️
בלי אפידורל, והיו לי לידות ממש טובות ב"ה.
התחילו לי ממינון ממש נמוך (2-3 טיפות לדקה), והעלו בהדרגה (הוסיפו 2 או 3 טיפות כל 20-30 דקות. השתנה קצת בין הלידות). לא חושבת שהצירים היו יותר עוצמתיים מהלידה הראשונה שלי שהיתה טבעית לגמרי.
כמובן שהחוויה שונה אצל כל אחת. וגם לקחת אפידורל זה בסדר לגמרי.
וגם אם בסוף צריך ניתוח - זה אמנם פחות נעים אבל גם זו דרך ללדת. והכי חשוב זה שהתינוק יצא בבריאות, ואת תעברי את הלידה בבריאות...
לק"י
אולי זה שונה אצלך בגלל הקרע.
אפשר בלון, פרופס, מינון נמוך של פיטוצין.
בעז"ה שיתחיל לבד, בקלות, בריאות וידיים מלאות!!
פעמיים ביום ועוד אחרי ירידת מים!
תבקשי מוניטור עוד היום לדעתי צריכים לדעת שהעובר בטוב
מה שעולה לי, לא יודעת אם מתאים לך. זה להרפות. עשית כל מה שיכולת. המצב לא בשליטתך. להבין שעכשיו את בידיים של ה'. ולסמוך עליו שהוא יודע הכי טוב.
ולעשות משהו שיתאים לך למקום כזה של רוגע- לקרוא ספר, לדבר עם חברה, מה שיעשה לך טוב וקצת יוריד לך מהראש את הלחץ הזה סביב דברים שלא תלויים בך.
בת 8 חודשים:
1. היא בהנקה מלאה, מידי פעם אוכלת קצת אוכל אבל לא בתור ארוחה, יותר נישנושים.
והיא נראת לי קצת שמנה, הבגדים שלה מפוקס הם במידה
12-18, חלק גם 6-12. זה הגיוני?
2. מחפשת רעיונות איך להעסיק אותה, איזה משחקים מעניינים אפשר לשחק? או פעילויות אחרות?
היא התחילה לזחול אבל עדיין היא הרבה פעמים מאוד רוצה אותי ולא מצליחה כ"כ לעשות דברים בבית אז מנסה לחשוב מה יכול לעניין אותה
לק"י
1. יכול להיות שהיא קצת שמנמונת.
ויכול להיות שהבגדים בגזרה קטנה.
אבל זה לא משנה בגיל הזה. הרבה פעמים הם מרזים, כשהם מתחילים להיות פעילים יותר.
2. שלי גם לא משחק הרבה עם עצמו, אבל כן אוהב להכניס ולהוציא דברים מקופסה. אצל המטפלת הוא והחברה שאיתו אוהבים להוריד מגנטים מהמקרר.
לפעמים כשאני במטבח, אני מושיבה אותו בכסא שלו עם משהו לכרסם.
1. לגמרי הגיוני. אחוזונים של משקל לגיל זה דבר ממוצע, 50% מהילדים מתחת לממוצע ו50% מעליו... אם את דואגת את יכולה לבדוק בטיפת חלב כמה היא באחוזונים, נראה לי שכל עוד היא לא מעל 90 או 95 זה בסדר גמור
2. משחקים- כל מיני דברים מרעישים ומעניינים, קופסאות שאפשר להכניס אליהם דברים ולהוציא, מגדל טבעות- זה ממש ההתחלה של הגיל, מכוניות, כדורים- הבן שלי ממש אהב בגיל הזה, פופ אפס- המשחקים שלוחצים או מסובבים אותם ואז קופץ חלון עם חיה או משהו בסגנון, מגנטים להדביק על הדלת/ המקרר או פשוט אחד על השני בערימה, ואם את צריכה לעשות משהו שיקח זמן להושיב אותה בכיסא גבוה עם ירקות או פירות חתוכים וכזה וזה מעסיק יחסית להרבה זמן...
לידה ראשונה התחילו צירים ב39, היו איזה 12 שעות ארוכים כואבים וסדירים אבל פתיחה חצי, וכשנהיה כבר פתיחה 3 ועליתי לחדר לידה זה לא ככ התקדם לקחתי אפידורל פקעו לי מים ובסוף גם נתנו קצת פיטוצין, סך הכל כ30 שעות מציר ראשון ללידה (מפתיחה מלאה לתינקת בחוץ לקח כמה דק ממש)
לידה שנייה - עובר ממש קטן ומתחילת ההריון יחסית כל פעם אמרו לי אם ככה וככה אז יזרזו אם תגידי לכזה משקל יזרזו וניראלי זו היתה נבואה שהגשימה את עצמה…
לא היו צירים לא כלום כלום ביקורת בשבוע 40 עובר קטן אישפוז ופיטוצין מאפס, ישר התחילו צירים, אחרי איזה חמש שעות הפסיקו את הפיטוצין כי כאב לי ממש והצירים המשיכו והתחזקו, ואחרי שעתיים בדקו פתיחה- 3, ביקשתי אפידורל, אחרי רבע שעה כבר הייתי עם ילד בידיים
שתי לידןת מאוד שונות
ואני יודעת שאומרים שלידה שנייה יותר מראה 'אופי לידות' מאשר הראשונה
אבל בשנייה זורזתי…
אז מרגישה שלא יודעת לאיזה שבוע בערך לצפות, איך מרגיש לי שזה יתחיל
אני כמו לידה ראשונה
וזה קשה כי אני לא
ואני שנאת חוסר בהירות…
תזכרי שאת בידיו של הקב"ה ותהפכי דאגות לתפילות.
בעז"ה יהיה טוב.
אגב, לגבי איזה שבוע- זה פחות משנה מספר הלידה.
אלא יותר האופי ומהירות הלידה.
בכל מקרה- תרפי, שחררי שליטה כי זה לא בידינו..
אישה יכולה לעבור כמה לידות, וכל פעם תהיה שונה.
וגם אם יש איזה דפוס דומה, יכולה פתאום להיות לידה אחרת.
הרבה פעמים סביב הלידה יש חוסר וודאות. צריך ללמוד לשחרר ולזרום עם מה שיהיה.
אפשר לנסות לתכנן תרחישים שונים ולהיערך אליהם, אבל לדעת שתמיד יכולות להיות הפתעות.
גם לי היתה הרגשה דומה בלידה השלישית.
אחרי שבלידה הראשונה היה זירוז מאפס, ובלידה השנייה הגעתי לבית חולים עם ירידות בדופק (שעברו) והתחלה של צירים.
בסוף זאת היתה הלידה הכי טובה שלי.
חושבים כאילו לידה ראשונה הכי מלחיצה אבל במציאות הרבה נשים מלידה ללידה יותר חוששות,
קודם כל כי את מודעת יותר כמה לידה זה לא ברור ומובן מאליו,
כמה לידה זה דבר שמורכב מכ"כ הרבה פרטים וצריך השגחה פרטית בכל רגע.
אז קודם כל תרגישי בנוח שאת בבהלה, בלחץ, בחרדה ולהמתין ללא נודע זה הדבר הכי קשה בעולם!
החודש התשיעי לא סתם מרגיש כמו 9 חודשים, כי את בדריכות כל הזמן אולי זה יקרה עכשיו? ואולי מחר? ואם זה לא יקרה בכלל? זה מותח את הנפש כמו קפיץ.
אז תנסי כמה שיותר לתרגל נשימות עמוקות, לדבר המון עם ה', זה מאוד מרגיע, ולזכור תמיד שאת רק בידיים שלו.
אז אני נאלצת להיות עם גלולות, ואחרי איזה חודשיים/שלושה ברצף- נאלצתי להפסיק.
יומיים אחרי ההפסקה...
היה לי לילה סיוטטטטט
התהפכתי במיטה בלי הפסקה
מליון מחשבות מציקות
ותחושה שהגוף פשוט לא נותן מנוחה. ממש כמו קפיץ מתוח
נוסף על זה-
אני חייבת שהוסת תגיע כבר, והיא מתמהמהת
ובינתיים אני סובלת מכאבים
ומחר צום, ואני קצת בלחץ ממנו
ובכלל- כמה זמן אחרי לידה יש פטור מצומות? כולל י"ז בתמוז?
אין לי את מי לשתף, ומרגישה שחייבת להניח את זה איפושהו
יש בזה כמה דעות.
לפי הפסיקה שלנו, עד 24 חודשים מהלידה.
חוץ מתשעה באב יום כיפור.
יש בזה דעות שונות
ותגידי לו גם שיש לך כאבים
תרגישי טוב❣️
