פורום הריון ולידה (עמוד 66)

במיוחד שאנחנו לקראת מעבר דירה 😅

נחמד לשעה-שעתיים עם ילדים קטנים, בחינם.

יש את בית גוברין, זה קצת להתרחק מהאיזור.

בעיקרון באיזור הזה יש יותר טבע מאטרקציות.

אולי תעלו לכיוון גוש עציון.

יש גם את מוזיאון שער הגיא ומשהו של שיירות..

יש את עין תנור, לא בטוחה מה מצב המים, יש את נחל קטלב שהוא ללא מים אבל יפה.

מערת הנטיפים ולכיוון ירושלים יש את הסטף.

עין קובי ומשהו מסלע. (מעיין מסלע משהו כזה)

תל עזקה

גם לטרון לא מאוד רחוק ונחמד.

משטרה- נגיש

בית גוברין- לא נגיש במערות עצמם אבל ממש חוויה אפשר עם מנשא, לא לפספס בגלל זה.

מקסימום כמה נשארים בחוץ עם התינוקות, במיוחד כשיש קבוצה.

יש כמה נקודות שעוברים בינהם עם רכבים או ברגל. אז גם אפשר להתחלק חלק ברגל עם כמה מבוגרים, חלק עושים הקפצות עם רכבים ותינוקות.

מוזיאון שער הגיא אני לא זוכרת, אפשר להתקשר לשאול מאמינה שנגיש. אבל מתאים לילדים היותר גדולים, יש תוכן מעט קשה. אולי לפצל בין גילאים. אם עושים רק מתאים לקטנים זה מבאס את הגדולים יותר.

על אותו עיקרון יש את הקסטל אבל הוא קצת יותר רחוק.

מערת הנטיפים רק עם מנשא וגם זה לא מומלץ לדעתי האישית בתוך המערה עצמה מחשש להחלקה, אבל לא לפספס. זה חוויה שאין במקום אחר בארץ עד כמה שידוע לי.

ההליכה בתוך המערה זה כמה דקות ומגיעים לאולם הגדול חזרה.

תל עזקה, התל עצמו לא נגיש.

יש שביל נגיש עד חצי גובה ואז חלק מדרגות.

נחל קטלב לא נגיש, פה באמת צריך מנשא ממש, אי אפשר בידיים וכד' אבל יפיפה. נוף של הרי ירושלים.

המעיינות לא מרשימים בכלל. חשוב לדעת שלא תתאכזבו. זה נחמד לפיקניק וקצת להשתכשך במים, לא מעבר. זה לא צפון שיש הרבה מים, וזה לא ירושלים שיותר נעים.

ככל שתעלו בגובה לכיוון מבשרת (סטף נגיד) או לכיוון גוש עציון

גם יותר יפה, גם יותר נעים, וגם יותר מים.

או שתעלו בגובה לכיוון בר גיורא נגיד שביל הטייסים הנופים יפים מהגובה.

אם המטרה פיקניק חביב אז כן זה פיקניק חביב. וזה נוף שונה מהשומרון לטוב ולמוטב.

אבל זה לא וואו.

לטרון נגיש וגם ייחודי. (זה עם הטנקים שאפשר לטפס עליהם)

אם רלוונטי להתרחק אז אפשר גם לכיוון אדורה, תלם וכזה. לא צריך לנסוע הרבה ומגיעים למעיינות ותצפיות. חוויה שונה מהגוש, אבל הגוש יותר קרוב.

בעיקרון האזור של עמק האלה מומלץ יותר בחורף- אביב אז הפריחה בשיאה ומזג אוויר מצויין אז נעים לצאת לטבע שיש ממנו בשפע.

יש כמה פארקים (מתקני שעשועים) גדולים. אם אתם רגילים רק לפארקים של יישובים יכול להיות שזה יהיה גיוון נחמד עבורכם אולי.

קצת יותר רחוק אבל גם הקטנים יהנו לטפס ולהתרוצץ. אל תכניסו אותם לסרט.

לא זוכרת על נגישות , האתר עצמו כן כולל מדרגות וטיפוס, אולי הנגישו מסביב, אבל זה בקטנה עם מנשא/ ידיים. זה לא מסלול ממש כמו נחל קטלב. הכיף של הילדים זה להתרוצץ בתוך המחפרות עצמם לצאת להיכנס מלא פעמים (כמו גבעת התחמושת אבל יותר אותנטי)

המבוגרים לא צריכים לעשות את זה עם תינוקות לכן זה לא אישיו לדעתי אלא הליווי עצמו למרכז האתר.

יש גם את עין חמד.

אולי תשלבו נגיד עין חמד עם הקסטל.

אם למשל עשו בועות סבון וזה נגע בבגדים.

יש חברות שמשום מה מכתימות כת הבגדים. 🙄

יש אותו גם בקרמים לשיער, במרכך שיער, וגם במרכך כביסה.

לפני הכביסה לא רואים כלום, זה שקוף, רק אחרי הכביסה זה נהיה כתמים אפורים.

לא על כל בד זה נתפס, בעיקר על בדי טריקו.

אם הנוזל של בועות סבון נגע בבגד

ואחכ הוכנס למכונה

בס"ד

גם כשבועה נוגעת בבגד? או רק אם נשפך נוזל?

בועות סבון רגילות לא היו בעייתיות.

בועות סבון😅 אז זה לא מזה..

טוב לדעת

אני את הכתמים האלה בעיקר בבגדים בהירים.

כי התחלתי לכבס יותר פעמים בשבוע אז הכמויות של הבגדים קטנו אבל המשכתי באותו מימון.

זהו החלטתי שאני עכשיו מכבסת בלי מרכך בכלל, מקווה שיעזור

לא יודעת אם זה נכון, אני כבר ממש מבולבלת.

כולה ביקשתי לכבס, לא חשבתי שזאת כזאת תורה

אני חושבת שזה כשהבגדים של הילדים מתלכלכים ואז זה נשאר כמה זמן ללא כביסה ובינתיים נוצר עובש

חולצות שמכבדים לט כי הם התלכלכו אלא כי הם נלבשו...

בס"ד

השתפר מאד:

מאז שעברתי לאבקה להסרת כתמים (לפני זה הייתי מרססת את הכתמים)

ומאז שהפסקתי עם מרכך נוזלי (מכניסה דף מרכך למייבש).

אבל קרה לי לאחרונה בכל זאת. בדקתי את הסיליקון בתוף. ניקינו את המכונה (יש תוכנית יעודה) וזה שוב קרה. רוקנו את המים המלוכלכים (יש פתח מיוחד למטה) וכרגע נראה שהכל בסדר, למרות שקשה לי להבין איך זה יכול להיות קשור.

וואי מה זה אבקה להסרת כתמים? אני באמת מרססת

ואני אכן אפסיק עם מרכך כביסה נוזלי, לא שווה את זה.

(רק מקנאה בריח המטורף של הכביסה אצל השכנה חח אבל אין ברירה).

ולגבי הניקיון, זאת מכונה חדשה יחסית, הגומי מצוחצח ואני מנקה את המגירה פעם בשבוע-שבועיים ואת המים המלוכלכים רוקנתי פעמיים למרות שלא יצא הרבה.

אולי אני לא מנקה מספיק טוב בחלק התחתון שמתחבר למגירה איפה שהנוזל נשפך אליו? כבר לא יודעת מה לחשוב..

מניסיוני הספריי עלול לעשות כתמים כמו שתיארת. אני חושבת שהאבקה לא או פחות. מה שכן, היא עלולה לעשות כתמים בהירים על בגדים כהים (כמו כתמי אקונומיקה). לא הצלחתי להבין מתי זה קורה. אם משהי נתקלה ויודעת לומר אשמח להחכים...

לגבי הריח הטוב של המרכך, דפי המרכך ששמים במייבש עושים את אותה העבודה!

אבל הבגדים יוצאים קצת נוקשים-

אקונומיקה?

שמתי לב בזמן שהוצאתי את הכניסה מהמכונה כדי לתלות אותה...

בעיקר בשרים וירקות צלויים

אןהבת ממש את האופציה של החימום שלו

אבל לוקח מלא מקום על השיש שזה חיסרון משמעותי 

אבל מבחינת עבודה אין בעיה 

תכסי את זה אולי במגבת כשזה לא בשימוש זה יכול להיות רעיון מעולה 

אנחנו שמים שם כנפיים פרגיות סטייקים כל סוגי הבשרים והעוםות, שניצלים..

אני ממש מניחה והולכת. נוח וחוסך עבודה

וכדי שאני לא אצטרך גם לנקות את הנינגה בעצמו אני שמה נייר אפיה ואז מרימה אותו בסוף לפח

כי משפחה קטנה (שני ילדים, שלושה) אז זה מספיק עוף לארוחה ואז זה מעולה ושלום

אבל משפחה גדולה שצריך להפעיל כמה פעמים וזה- פחות פרקטי

לאמא שלי יש וממש ממש נהנת, אבל זה לה ולאבא שלי אז עשרים דק מוכן ארוחה וזהו

כי כל פעם מכינים טרי למי שחוזר,

אמא שלי מכינה נגיד בשר טחון מתובל וחזה/כנפיים/נקניקיות/פרגיות

וכל אחד שבא מדליק לעצמו כמה דקות ואוכל טרי.

לנו כזוג +1 פחות שימושי

אולי אני צריכה להתנסות בו יותר.

אחרת זה האמא צריכה לשים לכל אחד

זה נחמד שזה טרי, כמובן

זה התעסקות פשוט☺️

המן שזה אופה את זה?

כי ירקות צלויים או עוף אני שמה בתבנית בתנור וזה אותו דבר בדיוק מבחינת עבודה שלי. במה שונה?

הם אומרים שנגיד חזה עוף או קציצות בשר זה עושה טעם כמו של על האש

ושניצל זה עושה קריספי כמו מטוגן למרות שבלי שמן

אז זה כיף

מה גודל נינג'ה כזה?
יש גדלים?
למשפחה גדולה מה יתאים?

וכן יש גדלים

אבל לא הכל ייכנס בנגלה אחת כנראה לאותה ארטחה אז לקחת בחשבון

משו כזה

ארוחה לשני אנשים כזה

מחיר לא יודעת

יש גודל גדול וגודל קטן 

זה עושה לכל הדברים טעם מדהים.

לא שיצא מהקפאה ולא שיחממו שוב...

פשוט כאילו הרגע הכנת

מה אני מכינה בפנים?

תפוחי אדמה שאני מרככת קודם במיקרוגל

כנפיים (את מכניסה עוף קפוא והוא מתבשל ממש מהר.. גם כרעיים ופרגיות(

חזה עוף שלם, כמו פסטרמה כזה

דגים

ברוקולח/כרובית ואז תוך עשר דקות בהגזמה יש לך תוספת ירק לארוחה

נקניקיות לארוחת צהריים לילדים...

אני שונאת דברים על השיש, אבל זה לא זז ממנו רק בשבץ

אפשר גם ישר מהקפאה, איזה שווה!!!!
 

מרוצה ממש ממש ממש

הוא כן טוב

ומוריד כתמים תרוב

אבל..ממש טיפה מים

אני שופכת קצת מים כדי שיצא ממש נקי

לא בדקתי אחרים אולי כולם ככה

חוץ מזה אני ממליצה תוך 5 דקות הסלון והמטבח נקיים ובדקתי אותו על כתמים ממש קשים ועבד טוב בתוספת טיפונת מים

'שטיחים שואב מעולה ממש

נראה לי שזה מה שהיה לי חסר אופציה להוספת מים ...אז אם יש זה מושלם

ובאמת חוץ מזה הוא מעולה

שואב מעולה ממש

ויש לו גם אפליקציה וכו'

מנקה בקיטור, אין צורך בכלל בחומר ניקוי

מנקה גם כתמים קשים ודביקיים.

מגיע ממש בקו 0 לפאנלים

ניקוי עצמי מעולה

החיסרון היחידי מבחינתי שהוא ידני

אם לא כך הוא היה כליל השלמות.....

אפילו הילדים הקטנים משתמשים בו והוא עובד מושלם.....

בדגם של @אמהלה גם לא שמים חומר ניקוי,כי זה רק קיטור, שלי עם

יש לו פונקציית ניקוי עצמי בלחיצת כפתור, וצריך לוודא שיש מים ומיכל המים המלוכלכים מרוקן (וצריך לנקות אותו מדי פעם), וגם בזה הוא מתריע. בדגם של יבואן רשמי הוא מדבר בעברית

אני ממש מרוצה ממנו

אני יודעת שגם בשביל לעזור לעצמך צריך אנרגיה שלא תמיד יש אותה.

אבל אני הכי קריטי כרגע זה לטפל בך. פיזית ונפשית. מה מחזק אותך, מה משמח אותך. אוכל בריא, להשקיע גם אם עולה יותר.

לעשות אמבטיות,

לפרוק אצל מישהי (גם בתשלום) שיהיה מותר לך לשתף אותה גם את בתחושות הקשות לגבי ההריון הזה

לקבל עכשיו את זה שקשה לך מאד מאד, ולראות איך לעזור לך בזה.

מחכה שהבחילות יעברו (בדר"כ עובר לי בשבוע 16) כי אני מרגישה שחלק משמעותי מהתחושות שלי זה העייפות/כבדות מפחידה בגלל הבונגסטה כי חוץ מחוסר תאבון אני ב"ה לא סובלת מבחילות כשאני נוטלת את הכדור...

הראש שלי כרגע עסוק בלשרוד את העייפות הזו, ולנסות להחזיק את הבית כמה שאני יכולה בלי לדרוש מעצמי יותר מידי... אבל זה בהחלט קשוח.. אני שומרת את האנרגיה שנותרה לי להעביר את הזמן הזה..

מאמינה שאחרי שהבחילות יעברו, אני אעבור לשלב אחר הרבה יותר אופטימי, אני מקווה.

אני בעיקר מנסה לחשוב איך אני מכינה את עצמי למצב הזה... להריון ולהכניס ולהוציא 2 ילדים מהמעון עם בטן/תינוק ובחורף ולעלות מדרגות עד לבית... מוצפת מחשבות.. תמיד חייבת להכין את עצמי ולמצוא פיתרון במצבים כאלה..

על העבודה.. מה יגידו? אני אמורה ללדת בינואר וצפויה לחזור לעבודה באפריל/מאי אם אני לא טועה.. ומאוד רוצה להאריך את חופשת הלידה אבל אני יודעת שזה יבטל לי את ההנחה של המעון שהיא מאוד משמעותית...

בקיצור הרבה בלבלות כרגע..

וכן אני בהחלט צריכה לדאוג לעצמי אבל אני יודעת שהשקט יגיע כשאני אדע איך להכין את עצמי למצב...

בקיצור אני מבולבלתתת

ותודה רבה שענית ♥️

ברור שיש פחדים ובלבולים אבל בתוך כל זה יש קו שנשמע שאת מצליחה להחזיק, בע"ה הלוואי שבסוף הטרימסטר תרגישי הקלה משמעותית ותצליחי למצוא פתרונות וכוחות.

מצטרפת לנאמר שלפני הכל חשוב לדאוג לעצמך ולמצוא את מקורות הכח והאנרגיה עבורך.

לי עוזר לפרק התמודדות ארוכה ומאיימת, לחלקי הווה קצרים-

תנסי לעבור שלב שלב.. קודם כל ההריון בע'ה, אח''כ ההתמודדות עם 3 צפופים, אח''כ ההחלטה על אורך חופשת הלידה..

לפרק את ההתמודדות לצעדים קטנים ובכל פעם להתמודד עם ההווה.

דבר נוסף- כתבת שהקטן בן 7 חודשים ובקושי מתהפך.

יש אפשרות לתת לבעלך את האחריות על ההתפתחות שלו?

לפעמים מספיק זמן יומי על הרצפה,

לפעמים פיזיותרפיה עוזרת מאוד (לא תמיד צריך להגיע למפגשים קבועים, יש פעמים שכמה פגישות בודדות עם הנחיות מדויקות לפעולה בבית- עושות את העבודה..)

זה חשוב גם מצד הבריאות שלו: יותר קל להדביק את הקצב בגיל צעיר וכשהפער קטן.

וזה חשוב גם מצד ההתמודדות שלך: ככל שהוא יהיה יותר עצמאי, יהיה לך יותר פשוט להתנהל עם שניהם יחד (הקטן הנוכחי והתינוק החדש שיוולד בע'ה).

ראיתי על עצמי- את אחד הילדים שלי ילדתי כשזה שלפניו עדיין לא הלך. כשהתחיל ללכת זה הקל משמעותית את כל ההתנהלות וההתניידות..

ה' יברך אותך בכח ובשמחה!

עם העניין של השלבים, אקח את זה לתשומת ליבי!

בעלי יוצא בבוקר וחוזר בערב..

ב"ה עכשיו אני בחופשה של החופש הגדול והגדולים בקייטנות אז משתדלת כן לשים אותו על הבטן כמה שאפשר.. מקווה שאראה שינוי.

איך אפשר לפנות כבר מעכשיו לפיזיותרפיה?

בנוסף הוא פולט די הרבה, גם טחון מידי פעם.. אבל לא כמויות.. יותר כמו כף/רבע כוס כזה.. במסתכם אחרי כל ארוחה בעיקר כשהוא על הבטן למרות שאני משתדלת לייצר מרווח בין ארוחה לשכיבה על הבטן..

אל תלכי רחוק מדי.

אצלנו זה קרה בגלל בעיות שמיעה למשל.

קושי במעברים וקושי עם תחושה גם יכול להיות כמה דברים "רגילים" לפני שקופצים הלאה.

רופא שמתבטא "מוזר" ו"קיצוני ביותר"

זו לא התבטאות ראויה.

אפשר להפנות לבירור גם בלי להשתמש במילים כאלו במיוחד שאת אמא שגם ככה חרדתית סביב הילדים.

ולך באופן אישי, אולי כדאי להיחשף לדברים של אחרים פחות, בסוף עם הדברים שלך את תצטרכי להתמודד, אבל לא עם הרבה "אולי" ותרחישים של אחרים.

הרבה נחת ובריאות!

והוא נלחץ ממה שהרופא אמר, אמר לי למה אני כזאת שאננית איתה. הסברתי לו שאני רגועה בנוגע אליה

אבל עדיין קצת ערער לי את הבטחון. מניחה שיש לה קושי של ויסות חושי אבל לא מעבר 

את המושג ילד רגיש מאד- מכירה? (גם מבוגרים יש מה שנקרא אדם רגיש מאד)

זה ילדים שהם קולטים הכל ומאד רגישים, גם חושית וגם רגשית, עם אינטליגנציה גבוהה ..

לי היא נשמעת כזאת...

היא ממשיכה במעון שנה הבאה ויש כיתה גדולה, היא לא תסתדר שם

מה באמת ההמלצות ? בעבר רופאת ילדים שלחה לפסיכיטר ילדים, לא הלכתי כי מה יעשו שם

הבת שלי היתה בדיוק ככה.

גם אותנו שלחו לפסיכולוג ועוד משהו בסגנון לא זןכרת.

שניהם אמרו שהכל טוב.

נסינו דרך התפתחות הילד והתאכזבנו מהם מאוד. אבל בעיקרון דרך התפתחות הילד מרפאה בעיסוק טובה אמורה לעזור לה.

היום היא כבר מעל בת מצווה. ילדה מהממת!!! חברותית מאוד!! עצמאית, אחראית, מצטיינת בלימודים. בקיצור ממש רחוק ממה שחששנו בגיל הצעיר. 

אצלה בערך מגיל 5 ראינו שינוי משמעותי. בעיקר בתחום החברתי. מילדה שחוזרת הביתה ושוכבת על הרצפה עם השמיכה שלה, היא נהיתה ילדה שכל היום עם חברות.

עד היום יש התמודדות עם מעברים. ממש לא חרדות, אבל היא לא תגיע לכיתה חדשה וישר תשמיע את קולה. היא תכיר את המקום, האנשים ורק אז תתחילי לשמוע אותה יותר. או היא קמה בבוקר אז לוקח זמן עד שתתחיל לעשות דברים במיוחד אם היא לא מחוייבת לזזמן מסוים כמו חופש. אבל אם יש הסעה או להגיע לזמן לביה"ס היא תעמוד בזמנים.

עושה גם ביביסיטרים שזה ממש ללכת לבתים של אחרים ולהיות בקשר עם מבוגרים.

בגן היינו מבקשים מהגננת לא להגיד לה בוקר טוב כי זה נועל אותה. שתכנס בקצב שלה, תשתלב כשמתאין לה ואז אפשר לדבר איתה. בגיל 3 במשך חצי שנה היא לא השתתפה בשום פעילות בגן. והגננת היתה עם המון סבלנות לשים אותה נגיד אחרונה במסלול, או את האביזרים מתחת לכיסא שלה ולהגיד לה שהיא לא חייבת אבל אם היא רוצה יש לה מתחת לכיסא.

מה שכן היא מאוד בררנית באוכל וזה לא השתנה.  

לבן שלי יש אילמות סלקטיבית

תקראי על זה

אבל נראלי מוקדם כדי לאבחן

קשה באמת לדעת מעבר מהתיאור. והיא צעירה.  

רופא התפתחותי בנובמבר זה מעולה.

את פשוט מלכה שתדעי!!

הייתי מנסה כמה שיותר להתאים ולתווך לה את הסביבה והחיים. מההכירות הוירטואלית שלנו אני מאמינה שאת עושה את זה. לתמלל לה הכל- לא נעים לך עכשיו חולצה ארוכה כי את לא רגילה, לעשות קצת עיסויים תוך כדי לידיים, או איפה שהיא מרגישה את השינוי. לעזור לגוף להסתגל ולהוריד את הרגישות. הרבה מגע. הרבה לדבר רגש, נבהלת שהוא נכנס? לא התכוננת לזה, בואי לחיבוק. זה סתם נקודות שעולות לי.

ויסות חושי בגדול זה לריפוי בעיסוק.

ואמרו לך גם קלינאית? בגדול אחרי הניתוח היא צריכה להתחיל לעבוד על סגירת פה ונשימת אף באופן הדרגתי. יכול להיות שעם הכפתורים עכשיו גם הכל רועש לה פתאום והיא תתרגל בהדרגה וזה יעשה לה טוב אח''כ לנשום יותר נכון ולשמוע לא כמו בתוך מים.

מה עם המתוק מעליה? ייכנס לגן שפתי? ואז שנה הבאה תוכלי קצת יותר להתפנות אליה.

שאננה זה הדבר האחרון שאפשר לומר עליך. את אלופה ברמות על! דואגת לכולם בתוך מערכת מתישה של לחץ. את כבר קבעת לה בירור התפתחותי. היא כבר נותחה. המתוקה סופר מטופלת!!

תדאגי לעצמך גם רגע כמו שכתבת בשרשור אחר. תנסי לטפל קצת בנפש ולמצוא לעצמך רגעים לעצמך ולהיטען בכוחות. הייתי מתחילה כרגע משם.

חיבוקים.  

וכן, הקטנציק יכנס לגן קטן בע"ה אז אהיה פנויה לדברים אחרים ש"הזנחתי" עד היום מחוסר זמן

@shiran30005

לא עכשיו, אבל תעשי לך תזכורת לקראת נובמבר. תצלמי אותה בווידאו בבית במשחק שקט, בדיבור, באינטראקציה עם האחים.

כדי שתוכלי להראות לרופא ולצוות אם שם היא לא תשתף פעולה. 

גם לי הייתה ילדונת כזו (עד גיל 3 היא הייתה בוכה כמעט בכל פעם שסבא וסבתא היו באים לבקר, ולמרות שידעה לדבר מצוין - בחברת זרים היא לא פתחה את הפה), וגם היום היא רגישה, אבל זה מתבטא קצת אחרת. והיא לא על הרצף האוטיסטי.

בכל אופן, טוב שקבעת תור לרופא התפתחות, וטוב שאת אמא מודעת ששמה לב לפרטים הקטנים. לא משנה על מה יושב הקושי שלה - אבחון מוקדם יעזור לה להתקדם כמו שצריך בלי טרטורים מיותרים.

בהצלחה❤️

אי אפשר "להכריח" אותה לפתוח את הפה בחוץ ולאלץ אותה לשחק עם ילדים

מלבד החשיפה שאני עושה כמובן כל הזמן

חוזצמזה היא ילדה מהממת!! שופעת אור וקורנת בבית כך קשה לי להאמין שיש לה בעיה מסויימת, אולי סתם מפונקת

דבר ראשון אני חושבת שמגיע לך סופר כל הכבוד! את מתקתקת, מסורה, דואגת, מחפשת להיטיב לילדייך כל הזמן. אני באה להרים לך, אפשר ללמוד ממך! כל הכבוד!

בקשר לשורה האחרונה שכתבת-

אני לא חושבת שהעניין הוא פינוק של הילדה.  יכול להיות שלכתחילא, כמו שכתבו פה- יש איזה דבר מהלידה/מינקות שנוכח אצלה ומשפיע עליה  להתמודדות איתו

דוגמאות :

* למשל טיפול באוסטיאופטיה [=זאת דרך לשנות מנח של שריר תפוס אצל התינוק], עוברת דרך תשאול של חיי התינוק מראשיתם ,  כאשר בדרך כלל עולים על שריר תפוס אולי כתוצאה מהלידה, שמפריע מאוד לתינוק והוא מבטא את זה בבכי ממושך. שחרור השריר מאפשר רגיעה מיידית וחזרה לשגרה.)

* יש ילדים שנולדים עם טונוס שרירים גבוה/גבוה מאד שמשפיע על היכולת שלהם לווסת את עצמם/ להרגיש נוח בגבולות הגוף/ עם בגדים מסויימים / להגיב לשינויים בסביבה. ממה שידוע לי- טיפול בריפוי בעיסוק נותן מענה לפחות ראשוני, להקלה בתסמינים ובחיי שגרה נוחים יותר לתינוק ולסביבתו.

* קושי בוויסות חושי זה גם מאפיין שיכול להשפיע על ההתנהלות היומית של התינוק/ הילד בסביבתו (אני לא מכירה מספיק את ההגדרה המדוייקת מבחינה מקצועית) מתן מענה מותאם יקל בהדרגה ויאפשר שגרה קלה יותר.

* ילד רגיש מאוד - וגם אדם רגיש מאוד, מקריאה אני יודעת למה הכוונה אבל קשה לי להסביר על רגל אחת מה זה אומר, יש מאמרים באינטרנט ויש ספרים ("אדם רגיש מאד" וגם "ילד רגיש מאד" ) שניתן למצוא ולהבין מהם איך להתנהל עם ילד כזה בצורה נכונה כך שתועיל לו בהתמודדות ראשונית כעת וכן כבוגר , באמצעות הכלים שיירכוש להמשך הדרך. 

ממליצה לך לא לקחת כל אבחנה שנותנים כתורה מיסיניי כי לפעמים זה יכול מאד לייאש ולבלבל. כתבתי לך כמה כיוונים שונים שעלו לי פשוט כי תוך כדי הקריאה חשבתי מה אני מכירה שיוכל לתת לך תמונה מקצועית (הבהרה- אני לא מקצועית בתחום חנ"מ אבל מהיכרות קרובה עם גננת חנ"מ וכן מעבודה בשיתוף עם אנשי מקצוע פרא-רפואיים תוך כדי החיים, רכשתי מושגים.)

תצליחי

שתהיה לך הרבה נחת מהילדים החמודים!

את אמא נהדרת, ממש למופת 💙💜

אינו דומה טיפול באילמות סלקטיבית לטיפול באוטיזם...

להכריח אי אפשר, ודאי, אבל לאנשי מקצוע טובים יש שיטות איך "לפתוח" ילדים ולגרום להם לשתף פעולה בטיפול, וכך גם לפתוח אותם באופן כללי לעולם. (רואה את זה עכשיו בטיפול שהבת שלי עוברת אצל קלינאית תקשורת - איך היא גרמה לה להתחבר אליה ולא להתבייש ממנה, איך היא מלמדת אותה להפיק מילים בעלות משמעות, איך היא עוזרת לה להיות מאורגנת באופן כללי...)

וכמו שכתבתי לך, יש ילדים שהם לגמרי בקיצוניות הפוכה בבית ובחוץ, וזה בסדר גמור, אבל צריך לעזור להם להיפתח... (אני מצטערת שלא טיפלנו בבת הרגישה שלי כבר כשהייתה בת שנתיים־שלוש... יכול להיות שזה היה חוסך לנו טיפול היום...)

אבל התיאור נשמע לי שיכול להתאים לניצנים של אילמות סלקטיבית.

כמובן שמי שמאבחן זה רק פסיכולוגית.

וגם עד כמה שאני זוכרת זה גיל צעיר מידי בשביל איבחון של אילמות סלקטיבית.

בלי קשר לזה שכדאי לפנות לאיבחון ממליצה לך מאוד על הספר אילמות סלקטיבית המדריך להורים ולמחנכים

אילמות סלקטיבית | צומת ספרים

אני נחשפתי לספר בעקבות בת של חברה מאוד קרובה שבדומה לבת שלך ההתנהגות שלה בבית ובחוץ היתה שונה לגמרי.

כשהייתה מגיעה אלי הייתה קופאת במקום, לא משחקת, לא מדברת בקושי בוכה.

והספר מאוד עזר לאמא שלה להבין מה קורה לה ואיך להתנהג איתה.

יש דברים שנראה לנו שככה כדאי לנהוג ובעצם זה רק מגביר את ההתנהגות והחרדה.

לפני גיל שלוש פחות מסתכלים על הצד החברתי

בעיקר איך היא ביצירת קשר עם מבוגר מוכר

איך היא מביעה את הצרכים והרצונות שלה מההורים

האם היא משתפת למשל מקשקשת על הדף ומראה לכם

האם המשחק שלה תואם גיל משחק קוביות וכו

האם יש גרייה חושית

מהבדיקה עצמה?

מהתוצאות?

מה הסיבה לבדיקה?

ומתפללת לתוצאות טובות בע"ה.

עושה בשיבא בע"ה

לפני כמה זמן את הבדיקה.

זה לא נעים, אבל זה ממש לא היה נורא. חששתי מאוד לפני כן. בפועל זה היה קצר ונגמר תוך רגע.

צריך להגיע עם מלווה, תאפשרי לעצמך אחר כך יומיים חופש (תעדכני מראש בעבודה ותתכונני מראש מבחינת מאמץ בבית). לא הרגשתי שהייתי צריכה את המנוחה, אבל הרופאה אמרה שחשוב ואת האמת שהרגשתי ממש טוב, אבל כן הרגשתי שמאמץ לא עושה לי טוב.

זה שונה מבדיקות אחרות.

היינו צריכים לשים מסכות ועשו חיטוי בבטן.

הדקירה עצמה לא זכורה לי, אז כנראה שהיה בסדר.

איפה את עושה?

את עושה גם את האקסום?

אוףףף 

שעולה מלא...

אני בהתלבטויות אם לעשות בכלל. אם לעשות פרטי. אם להרחיב. מלא החלטות שמרגיש כאילו שהן גדולות עלי. 

בגדול כל השאלות האלו מתאים לשאול בייעוץ, בדיוק בשביל זה זה נועד.

אני זו שכתבתי לך גם בשרשור הקודם

עשיתי ממש לא מזמן

בייעוץ גנטי המליצו על מי שפיר בגלל תוצאה גבוהה בסקר שליש ראשון ושני

המליצו בדיוק לעשות שמירת תאים - שזה אומר ששומרים חלק מהחומר עד סוף ההריון, למקרה שיעלה משהו שלא בודקים במי שפיר בהמשך. זה כמה מאות שקלים.

אקסום זה הרבה הרבה יותר רחב, כמה אלפי שקלים. כשאני שאלתי, אמרו לי שעל זה ממליצים רק במקרים ספציפיים, וזה ממש לא הרגיל לעשות את זה.

תמיד יש עוד מה לבדוק

אצלי המחישו את זה שבבדיקת מי שפיר את בודקת מקטעים של דנא שזה למשל כמו עמודים של ספר

בבדיקת אקסום את כבר בודקת אותיות.

המליצו לעשות מי שפיר כולל אקסום עקב ריבוי מי שפיר (ללא ממצא נוסף)

אני קצת הרגשתי שהיועצת הגנטית אמרה לי אוטומטית שהכל מומלץ, עשה לי רושם שכל מי שמגיע לייעוץ גנטי אומרים לו לעשות הכל .

בסדר אנחנו בחרנו לא לעשות בכלל מי שפיר אחרי שבבדיקות נוספות שעשינו לא היו ממצאים מדאיגים.

( אני הכי קונבנציונלית ובעד בדיקות, פשוט במקרה שלנו זה באמת הרגיש לי מיותר ורק נסיון של המערכת לסמן וי ועשיתי סקירה מכוונת ובדיקות נוספים עפ"י ההמלצות)

ב''ה נולד ילד בריא ושלם.

הרפואה רוצה לקבל את התמונה הכי שלמה בסטטיסטיקה הכי טובה שניתן להשיג מהמדע בימינו.

הסיכון הקטן אך הקיים פחות מטריד מערכתית. כי באמת הסיכוי למצוא משהו גובר עליו.

אבל בסוף אנחנו לא מערכת, אנחנו סיפור אישי...

לא שאני שוללת כלום.

אכן בדיקת אקסום טריו נותנת את המידע הכי מלא שאפשר לקבל, ביחס לידע שקיים למדע היום.

זו בדיקה שבודקת את כל הדנ"א של העובר לעומת הדנ"א של שני ההורים, וכך אפשר להבין יותר אם רואים כל מיני שינויים (מוטציות).

אבל מה שחשוב לי להדגיש -

אין שום סיבה מיוחדת להמליץ על אקסום טריו רק בגלל גיל.

הסיכון שעולה עם הגיל הוא סיכון למומים כרומוזומליים (תסמונת דאון, וטריזומיה 13 או 18) שאותם אפשר לגלות בבדיקת שבב (וגם בדיקת NIPT נותנת עליהם מידע עם רמת דיוק גבוהה מאוד).

מומים/תסמונות/מחלות הנגרמות בגלל מוטציה בודדת (שמגלים באקסום - או רק של העובר או אקסום טריו) לא קשורים בהכרח לגיל.

מוסיפה פה את התשובה שכתב לי ai כששאלתי אותו כדי לוודא שאני לא טועה -

באופן כללי, אין עדות לכך שגיל האם לבדו מעלה באופן משמעותי את הסיכון למחלות גנטיות הנגרמות ממוטציה בגן בודד (single-gene disorders), ולכן גיל האם כשלעצמו אינו מהווה סיבה מקובלת להמליץ על בדיקת אקסום טריו.

- למה גיל האם כן משפיע על כרומוזומים?

הביציות קיימות בגוף האישה כבר מלפני הלידה, וככל שהן "מזדקנות" גדל הסיכוי לשגיאות בהיפרדות הכרומוזומים. לכן עולה הסיכון למצבים כמו:

* תסמונת דאון

* טריזומיה 18

* טריזומיה 13

אלה שינויים במספר הכרומוזומים, ולא במבנה של גן בודד.

- מה לגבי אקסום?

בדיקת אקסום (ובעיקר אקסום טריו, שבו בודקים גם את שני ההורים) מחפשת בעיקר:

* מוטציות בגנים בודדים.

* מחלות גנטיות נדירות שלא ניתן לזהות בבדיקת כרומוזומים רגילה.

הבדיקה מומלצת בדרך כלל כאשר יש אחד מהבאים:

* ממצאים חריגים בסקירת מערכות או באולטרסאונד.

* חשד למחלה גנטית מסוימת.

* ילד קודם עם מחלה גנטית.

* לעיתים בעקבות היסטוריה משפחתית מתאימה.

גיל האם בלבד אינו נחשב כיום להתוויה מקובלת לביצוע אקסום טריו.

- ומה לגבי גיל האב?

מעניין לציין שדווקא גיל אב מתקדם קשור לעלייה מסוימת בשכיחות של מוטציות חדשות (de novo) בגנים בודדים. הסיבה היא שתאי הזרע מתחלקים לאורך כל החיים, ולכן עם השנים מצטברות יותר מוטציות אקראיות. עם זאת:

* העלייה היא יחסית מתונה.

* רוב ההריונות גם אצל אבות מבוגרים מסתיימים בילד בריא.

* גם גיל אב מתקדם לבדו אינו מהווה בדרך כלל אינדיקציה לביצוע אקסום טריו.

- אם כל בדיקות הסקר תקינות

אם:

* בדיקת הסקר הגנטי של ההורים תקינה,

* בדיקת הסקר לכרומוזומים (כמו NIPT או מי שפיר עם צ'יפ גנטי, לפי מה שבוצע) תקינה,

* וסקירות המערכות תקינות,

אז גיל האם בפני עצמו אינו מצדיק בדרך כלל הוספת אקסום טריו.

וגם לא מה שאמר לי הai. מה שמוכיח שוב שהוא מטה את התשובות שלו לפי השואל ולא אמין מספיק....

לפי הייעוץ הגנטי אכן העליה עם הגיל היא גם למומים הכרומוזומליים שהשכיחים שבהם ניתן לשלול באחוז טוב בבדיקת nipt ולשלול לחלוטין בבדיקת מי שפיר רגילה עם צ'יפ.

אבל חלק ממה שעולה עם הגיל זה גם הסיכון ל''דה נובו'' שאלה שיבושים גנטיים שקרו במפגש בין הזרע לביצית הספציפיים האלה. שינויים חדשים. ולכן למשל בדיקות גנטיות שעשינו בעבר לשנינו לא ישללו אותם.

האקסום נכנס יותר לעומק מהצי'פ. אותיות בספר לעומת נגיד פרקים. עכשיו תמיד יימצאו שם שינויים. ההשוואה להורים מסייעת לנקות את רוב השינויים האלה. כי אם להורים יש אותם והם בריאים אז כנראה שאין צורך להתייחס אליהם.

יש עוד שינויים שלמדע אין מספיק ידע לגבי ההשלכות שלהם, או שיגיעו אחוזים נמוכים ש.. וזה באמת פחות מעניין אותי.

אבל גם אם ננקה את כל זה, עדיין יש אחד אחוז למצוא משהו באקסום שכן מעיד על מחלות קשות שלא רואים בסקירות והצ'יפ לא מזהה. שיכולות להיות נוירולוגיות כמו אוטיזם חמור מאוד, או פיגור חמור או אפילפסיה חמורה, או מטבוליות שבהריון הגוף של האמא מפרק לעובר. לחלקם יש פתרונות ולחלקן אין. מבחינתי באופן אישי אחרי שניקיתי את כל היתר, אני מרגישה שיש שתי שאלות-

1- האם לסמוך על ה nipt התקין ששולל ב99 אחוז את שלושת התסמונות השכיחות ועל הסקירה שיצאה טוב ב''ה. או ללכת למי שפיר ולשלול עוד חלק מהדברים והכל בוודאות שלמה.

2- אם אני כבר עושה את הדיקור ומסכנת.. האם כבר ללכת הלאה ולשלול בע''ה את האחוז הנוסף לעוד משהו קשה. כן תוך החלטה מודעת פחות להתייחס לדברים שימצאו שם שאין עליהם מידע מספיק מבוסס או אחוזים גבוהים. כי יש מחיר גם לעודף ידיעה שמכניס חרדה שכמובן פוגעת.

אלה כמובן שאלות מאוד אישיות אבל לי הלך החפירה הזו עזר להתמקד לפחות בשאלות בימים האחרונים. בתקווה להכוונת שמיים לגבי מה הכי נכון לי. 

כלומר אם אני עושה מי שפיר ללא אקסום, שומרת את הdna בכמה מאות כמו שמישהי כתבה פה וגם מומלץ בייעוץ הגנטי. ואז עולה משהו וממליצים לעשות את האקסום, אז חולף עוד זמן עד שיש תוצאות לשלב הראשון ואז עד שיש לאקסום. בינתיים ההריון מתקדם וזה יכול חס ושלום להיות הבדל בין גרידה לבין לידה שקטה במקרה ומתגלה משהו דרמטי. שלא נדע.

אז יש משהו באם כבר סיכנתי אז ניקח את כל החבילה. אם כי באמת שיש לזה גם מחיר בהחלט. וגם מחיר כלכלי משמעותי מאוד.

אני מנסה לברר למשל אם אפשר לבקש מהביטוח החזר על החלק שלנו בטריו כבדיקה שלנו ולא כחלק מסל ההריון שכבר ניצלתי לnipt. 

זה כואב כמו בדיקת דם. עושים אולטרסאונד גם לפני וגם תוך כדי, ככה שאין סכנה לעובר.

וגם הבדיקה עצמה כבר לא מסוכנת כמו פעם..

בהצלחה!

עשיתי גם אקסום טריו.

בהריון אחד מי שפיר, בהריון אחד סיסי שילייה, בעיקר בגלל גיל.

דווקא היועצת הגנטית לא המליצה על הרחבת בדיקות, אנחנו רצינו.

זה עניין של אופי, לא רצינו לקחת סיכון עם מחלות.

הדקירה לא כאבה לי בכלל, השאיבה מעט.

בעיקר מלחיץ הרעיון : )

ואם יש לך מי שיפזר או יאסוף אז בכלל פינוק שכל היום לא צריך לצאת

וגם במילא בחורף כולם מסתגרים בבתים אז גם את... חל"ד בקיץ נראלי הרבה יותר קשה לנוח.. כי נמצאים בחוץ מלא..

כאחת שעובדת בימי שישי, נח להיות בחופשת לידה כששבת נכנסת מוקדם.

לא צריך לצאת מהבית במזג אוויר סוער.

אם התינוק נולד קטן בשנתון או גדול השנתון, לכל אחד יש את היתרון שלו.

בדיוק השבוע יצא לי להיות בבית חולים שבו ילדתי את הקטן, והייתי מגיעה לשם כל יום כשהוא היה בפגייה.

וחשבתי על זה שהיה אז חורף ולא היה חם בדרך מהתחנה לבית החולים.

שאת לא בחודש תשיעי באוגוסטטט

שיש יותר בגדים ללבוש בחודש תשיעי (סריגים וסוודרים)

שהבייבי יהיה מהגדולים בכיתה (אבל זה תקף רק לינואר+)

אפשר להסתובב בבית בלי חזיה ורק לשים קפוצון מטשטש מעל חח

ולא להזיע (או להזיע פחות) בהנקות

כנראה שזה מאוד משתנה בין נשים שונות.

סתם חח אולי רק שצריך לעשות פיזורים בחורף עם ניובי.. אבל גם בקיץ זה סיוט אז..

יש לי ילד קיץ וילדת חורף

החורף היה יותר מוצלח בפער...

סוף הריון כשנעים ולא כשנמסים וכנל בגלי חום של ההנקה בהתחלה

מזג אוויר שמזמן התכרבלות כשגם ככה זה מה שהכי זורם בגיל הזה

זחילה בשלב שמתחיל להתחמם ולא צריך מליון שכבות

יומולדת בחורף זה נוח עם מערכת החינוך, שובר שגרה בקטע טוב ולא צריך לדחוף את זה איכשהו ולהקדים בחודש כי יוצאים לחופש...

קיצר

אני בעד לידות חורף לו רק זו הייתה תוכנית כבקשתך...

אין את התלבטות מה להלביש לתינוקי, כלומר כמה שכבות...כי קר והכל יותר ברור.
ולחורף יש את הבגדים הכי בובתיים, ולשבת בפוך עם תה חם ועוגיה כשהתינוק יושן ובחוץ סוער זה הכי כיףףףףףףף.
אין את ההתלבטות אם לצאת או לא
פשוט נהניםפ מהבית.

בדיטק כשיצאתי מהבית התחיל גשם, כל כך נהניתי, זה מצחיק אבל כאילו הגשם שיורד ביחד עם להביא חיים לעולם היה לי חוויה ממש חזקה!

וכל מה שכתבו כאן חוץ מזה להתכרבל עם התינוק, לחמם אותו בחום גוף שלך, שהוא מתחיל לזחול ונהיה קיץ, סוף הריון בחורף (את זה לא היה לי כמעט, היה קיץ בערך עד הלילה שילדתי ואז התחיל החורף) כי זה סיוט סוף הריון בקיץ...

מודה על כל יום ביולי אוגוסט שאני לא בחודש 7, 8,9 מודה כל יום ביולי אוגוסט שאני לא בחודש הראשון של הנקה.

חמים ונעים לו באמבטיה של העגלה

אין התלבטות על קירור הבית במזגן.

או שקופץ לגן מוקדם וחוסך כסף במעון, אן שנשאר במעון והטפל להיות הגדול בשכבה על כל היתרונות...

אפשר ללבוש סוודר ארוך מעל כל מיני שמלות וזה עוזר לשרוד את האין בגדים של סוף ההריון...

בקיצור,הרכה. בשעה טובה ועדיין מלאות

לא יכולה לדמיין אחרי לידה ב20:00 בערב עוד הילדים חוגגים.

בשעון חורף ב18:00 מבחינתי נגמר היום.

קיץ2חורף-חופש גדול-לאחופש

ברור שיש החרגות ספציפיות

אבל היום נגמר אצלי תמיד באותו שלב

יש קם גדולים יותר שעוד ערים

ותינוקת

אבל מצד הקטנים וההמולה וכו אז לא רואה סיבה מה שה משנה השקיעה

אני מסבירה להם ש'השמש והירח משחקים תופסת

בחורף הירח מנצח

ובקיץ השמש מנצחת

סוגרת תריסים

וזהו

הם קמים אצלי מוקדם אז גם עייפים כבר

אצלי כשיש גם גדולים יותר זה כן משנה,

לאחד יש חוג,

לשני יום הולדת לחבר

לשלישית פעולה

לאבא יש ערבית

והקטנים בתוך זה, היום נמרח.

לתוך כל הברדקיה הזאת אני רוצה לישון!

אין לי כח להשכיב את הקטנים, בעלי עושה את זה, אבל בחורף ברור להם שזה זמן שינה אז גם אם הם בורחים לו אלי, הם מבינים שזה לא בסדר ובאים כגנבים בלילה

אם זה ב18:00 בשעון קיץ, הם לא מכויילים על סוף יום ולכן יכולים לבוא עם שאלות על איפה יש דבק, מה יש לאכול, אמא את יכולה לקנות לי למחר משהו?

כזה..

אז כבר מעדיפה פחות להתכונן לשינה בחדר ויותר לעשות הפסקה של שכיבה עם ספרים על הספה.

קצת כמו עכשיו שהמתבגרים דופקים לי בדלת ב12 בלילה, אם ראיתי בכביסה את המכנסיים שהם צריכים למחר וכזה.

גם לכייל אותם מצריך אנרגיה מבחינתי.

א. כל אחת מה שטוב לה זה הכי חשוב בעיני

אין חוקים..ממש זכותך😉

ב. אין לי ממש מתבגרים רק אחת בדרך אז אין לגמרי אוירה כזאת.. עוד כמה שנים מאמינה שהכל ישתנה..

הילדי יסודי נשארים ערים עד שעה יותר מאוחרת אבל משחקים בשקט בחדר או קוראים מציירים וכו

נכון לפעמים חלק חוזרים יותר מאוחר מפעולה או חברים או כל מיני..ומכינים לעצמם אז לאכול וכן יש פה הסתובבויות

אבל בגדול האוירה יותר אסופה-של קטנים..

אצלי ו הכלל זה שחוזרים מחברים עד 6 ומשתדלת גם לכוון לשם כשמקפיצה חזור.. מכינה ארוחת ערב החל מ5וחצי-רבע ל6

וכן יש ימים שמתעצלת והכל נמרח

נגיד כמו היום חחח

אין אצלינו אבאמא יחד  בהשכבות כמעט בכלל.. גם בקצת שהוא נמצא בשעות שיש אור יום לרוב נתחלק ביננו- ואחד מאיתנו יהיה עם הילדים והשני- ינוח-יעשה משהו אחר לעצמו להתאוורר

ככה טוב לנו..

לרוב הוא עובד פשוט

אבל הוא עוזר לי בבקרים ומארגן ולוקח אותם וזה מכרה זהב עבורי במיוחדדד בחופש ככה לא צריכה לצאת מהבית בבוקר ..ערב מבחינתי זה יחסית סבבה

שוב..כל אחד וסדרי עדיפויות שלו

ואולי אני גם קצת קשוחה על זמנים כי זה הכח שלי שיש איזונים קצת וזמנים בין לבין כל המרוץ

ערב טוב

מחפשת עבור גיסתי המלצה למישהי מאיזוא ירושלים שעושה שיאצו או רפלקסולוגיה או דיקור לזירוז...

תודה רבה!

אפשר לקשקש על זה עם טוש שחור...

עשיתי את זה עם כתם קטנציק של אקונומיקה. רק אחרי כביסה צריך שוב...

אני לא מצליחה להבין מהתיאור שלך מה סוג הכתם.

או שזה חומר שהוריד את הצבע, ואז יש אפשרות לצבוע בצבע שמיועד לבד, יש ארטליין ייחודי שעמיד בכביסה (אקונומיקה לא עושה תמיד אדמדם, בייחוד אם זה בד סינטטי)

או שזה כתם של משהו שדבוק מעל הבגד, ואז אפשר לנסות אצטון, אלכוהול. אני הצלחתי להסיר כמה כתמים קשים עם ספריי מסיר דבק של ליאור קוקה, אבל צריך לבדוק עמידות לצבע. עשיתי עם בגדים שאין לי מה להפסיד.

קשוח לידה בלי אפידורל כ"כ הרבה שעות.

אלופה וגיבורה!

כמעט בכיתי כשקראתי שאמרת לכולם שאת מתה היום

ליבי יצא אלייך.

מזל טוב!!!

איך מתמודדים עם הידיעה שאי אפשר אפידורל כשהצירים עוד מפתיחה 1???

את מתארת ככ בחן ומרתקת!!

תודה כותבת

ןאיזה כיף שזה היה לך טוב!!!

איזה יופי שעבר ככ בטוב!!!!!!

אחותי זה מהמם ללידה ראשונה!!

איך עברת את הצירים גיבורה!!

מגע בגב באמת יכול להפוך את התמונה ודולה בכלל אבל אף אחד לא שאל את הנסיך מתי הוא מתכנן לצאת..

שהוא אומר שבעיקר מה שמרתיע אותו זה הפחד להרגיש את התנועות תוך כדי (שונא את זה ממש ומתחילת ההריון מסרב לגעת בבטן.. בהריון הקודם היתה פעם שהרגיש תנועה חזקה מאוד תוך כדי וזה זעזע אותו ממש)

וגם שזה ממש מסורבל ואפילו אם בא לו הוא מעדיף לוותר כי זה קאדר

לי,

דוקא ההסבר על התנועות איכשהו הופך את זה למאוד הגיוני בעיני. אני ממש יכולה להבין (אפילו שבכלל לא מרתיע אותי באופן אישי) למה זה יכול להיות לא נעים. אם יש לו את הרגישות התחושתית הזו זה נשמע הרבה יותר ממוסגר וריאלי והרבה פחות אישי. לא יודעת מה ואיך להתמודד עם זה, אבל איכשהו זה נשמע לי הרבה יותר העניין מאשר המראה ומבינה בראש מאוד למה זה יכול להוריד משיכה.

ובלי לפרט עכשיו אבל שמה את זה פה כדי שתחשבו על זה, לא חייבים שתהיי מסופקת רק בדרך אחת מסוימת יש עוד אפשרויות.

ונקודה אחרונה שאני שמה לב אליה ולא יודעת מה זה אומר אם בכלל, יש רושם כזה ממה שכתבת שדוקא בזמנים שיש איזו מניעה שלא קשורה אליו ( הדוגמאות שהבאת- תחילת הריון, כשמתארחים וישנים עם הילדים) אז דוקא הוא כן פתאום עם חשק. ואולי זה עניין לשים לב אליו ולבדוק אם זה יושב על משהו. ואולי זה סתם שטות אחת גדולה שהמצאתי ולהתעלם.

חיבוק יקרה! כואב מאוד.. 🤍 

אני אישית לא נוגעת בבטן שלי בהריונות, זה מזעזע אותי.
כרווקה נגעתי בבטן של חברה שאמרה לי בואי תרגישי, הרגשתי ממש יד לכל דבר, ומאז לא מסוגלת לגעת בבטן בהריונות שלי או של אחרים.
אז נראה לי די מובן שגם בעלך לא מסוגל...לא?
מה שהוספת כאן, מסביר את כל התמונה.

וואי זה הדבר הכי מרגש ומהמם בעיני אשכרה יש פה תינוק

אני באורות מזה

מעניין אותי לנסות להבין איך חווים את זה אחרת? מה מגעיל בזה?🫣

באמת ושאלת לא כהאשמ'ה חלילה 

אני חריגה בזה. לא נראה לי שיש עוד כמוני
זה לא מגעיל אותי חלילה, פשוט לא יכולה להרגיש את זה, כמו שלא יכולה להרים אפרוח או בעל חיים קטן, כי ממש מרגישים אותו, את הגוף, העצמות.
זה עושה לי צמרמורת, אפילו סוג של חרדה להרגיש יד בבטן שלי.
זה מדהים ומרגש שיש יצור חי בבטן, אותי זה מלחיץ, לא יודעת למה...אבל יש לי קטע של תחושתיות בעוד הרבה דברים.
זה כמו שבלידה תמיד כשהראש יוצא המיילדת אומרת לי תביאי את היד לגעת את הראש (כשהעובר עוד בתוכי...) ואני לא מסוגלת.
וזה מצחיקק כי שניה אחרי אני נוגעת בו, אבל במחשבה לגעת בראש שיצא, לא מסוגלת, עד כדי היסטריה.

חיבוק גדול.

מה שכתבת בהודעה הראשונה מאוד נגע בי בלב,

זה צורך כ"כ פנימי ופשןט של אישה לאישה (=לאיש שלה)

צורך אמיתי וכל כך מגיע לך להרגיש הכי יפה בעיניו, הכי מושכת בעיניו, הכי נשית בעיניו.

אאוצ' .

אחרי שקראתי את ההודעה השניה, אני קצת מבינה שזה באמת בא ממקום של רתיעה תחושתית. סליחה מראש, להבדיל, כשאני מחזיקה בעל חיים, אוגר או ארנב ואז מרגישה את הגוף שלו כזה עם העצמות זז כזה...בעעעעע התחושה הזאת גומרת עליי, אז זה יכול מאוד להזכיר תחושה של עובר. זה לא חלק מהגוף של בעלך, אז זה יכול להיות מאוד מרתיע תחושתית... ויש אנשים שהתחושה הזאת יכולה לגמור עליהם מגועל ובהלה כזאת... אין לי פתרון אבל ממה זה נובע זה גם משהו שיכול להוות קצה חוט. 

אולי שווה למצוא תנוחות אחרות?

נגיד שאת מעליו בישיבה ולא בשכיבה.. ואז אצל כמעט מגע של הבטן בו..

חיבוק גדול!

את נשמעת אישה מהממת עם מודעות פנימית כל כך עמוקה ויפה. מעודדת אותך לא להתייאש למצוא פתרון כי מגיע לך

וגם אם זה אומר להחליף מטפל, או למצוא מטפל אחר מתאים רק לעניין הזה

שלא מבינים מה זה הריון והורמונים ולא יודעים לשנות מפני השלום.

זה לא מגיע לך! מבלי להכיר בטוחה שאת מהממת!

מנסה לחשוב איך נכון לנהוג, אולי לשקף לו איך הוא היה מרגיש אם את לא רוצה להיות איתו כי את לא נמשכת?

אולי יש דמות שכדאי לשתף ושתסביר לו מה זה אשה בהריון וכמה גם ככה הביטחון לגבי המראה מעורער..

ולגבי מה שאמר על היריונות קודמים- לא נשמע לי הגיוני שכל ההריונות הרגיש ככה והסתיר ממך. הרבה יותר סביר שהוא לא זוכר ומשליך ממה שמרגיש כרגע על היריונות קודמים. גם בעלי ממש לא זוכר מה היה או לא היה בהיריונות אחרים.

האמת שמאד מזכיר לי את בעלי.

בהריונות הוא לא נמשך אליי בכלל.ואני יותר חושבת שמרגיש גם סוג של פחד לפגוע בלי כוונה בי או בעובר,מין תת מודע כזה.

בכללי יש לו תקופות יובש.

יכול גם לנבוע ממצבי רוח שלו,בדיכאון סמוי זה ממש מחמיר רק שאף אחד כולל הוא עצמו לא קולט ופרש את זה כחוסר משיכה.

הוא יכול ממש לתת לי הרגשה דחיה ממני.

פעם הייתי נפגעת ממש היום יותר יודעת להעביר הלאה.

בתקופות שהרגשתי מ'קבצת אהבה'

הבנתי שאני צריכה לעשות חישוב מסלול חדש.

גם במחשבה.

הרבה פעמים אמרתי לו שאני לא מרגישה נשית בכלל חוסר המשיכה שלו.מבטיחה לך שחוץ מלתת לו הרגשה רעה זה פשוט לא עזר בכלל,

לפעמים זה גם גרם לי לחוסר תפקוד בבית בכללי.זה כל כך קשה להרגיש דחויה,לא מושכת,פגועה,וואו כמה פגועה שלפעמים מרגיש שאי אפשר להמשיך הלאה,

אבל מתוך הקושי ובפגיעות למדתי המון המון,על עצמי עליו עלינו.י

אבל למדתי להתנהל מול זה,אם אני צריכה חיבוק אני פשוט אומרת לו,לא מצפה שיבין,וגם לא שיפתיע,אם אני צריכה מגע אני דיי דורשת ממנו.לפעמים מסכמים מראש על יום מסוים.

אבל זה גם בא בשיח פתוח מולו,סיכמנו על זה מראש.

והרבה פעמים זה עוזר להמשיך הלאה.

משהו נוסף עשיתי קילומטרז רציני בשביל להכיל את המצבי רוח והשגעונות שלו בעניין הזה שהוא ממש מרגיש פתוח לשתף אותי במה שהוא מרגיש כי יש לו ביטחון בי.וזה היתה עבודת מידות קשה להבין מה קורה פה ולעשות נפרדות בין שלי שלו ושלנו ואני עדיין עובדת בזה.

אין לי פתרון קסם,

❤️

תרמי לעצמך בלי קשר אליו את ראויה לזה.

ואת פשוט מהממת ומקסימה כמו שאת.

אז אולי לנסות לפתוח עם מי מלח/ להשפריץ חלב אם לאף ואז להציע לו

ואם הוא עדיין לא מוכן לדאוג להביא לו נוזלים בבקבוק/ מזרק שלא יתייבש ...

אבל זה לא בסדר להפחית הנקות בצורה משמעותית.

הכי חשוב שלא יתייבש.

הגיוני שהליחה והנזלת מפריעים לו לינוק.

תנסי אולי להביא לו שאוב אולי יהיה לו יותר קל לבלוע.

הכי חשוב שיקבל נוזלים שלא יתייבש, וככל שתצליחי להניק יותר זה יעזור לו להחלים בין השאר,

אבל לא על זה הייתי שמה פוקוס אלא על הנוזלים.

תחכי לטיפים איך להקל עליו לבצע את פעולת היניקה למרות הצינון.

תרגישו טוב!

עכשיו הצליח לינוק ממש מעט מצד אחד והפסיק

הקטע שהנזלת יוצאת בלי סוף, האף לא סתום ממש

אבל באמת אשפריץ מי מלח

הייתי מנסה להתגבר על הליחה בלי קשר.

אבל איסוף שתן אפשר לנסות לעשות מחר. תבקשי את הערכה לאיסוף שתן לתינוקות ששמים בתוך הטיטול.

אצלי זה ככה קבוע 😅

אבל הלוואי שיסתדר לך.

לדעתי אחרי לידה לוקח לגוף זמן לחזור לעצמו, יכול להיות שעם הזמן זה יחזור כמו שהיה פעם...

מבאס שמתווספים ימים יותר ממה שאת רגילה.

יש כל מיני שיטות לסיים עם הכתמים יותר מהר, כמו לשתות לימון/ קינמון. לא יודעת בדיוק פרטים.

את עם מניעה? כי זה גם יכול להשפיע.

אני גם בדרך כלל עושה הפסק ביום החמישי, אבל יש תקופות שלוקח יותר זמן. לא יודעת במה זה תלוי.

ממש עזר קינמון

הייתי שותה מים חמים עם כף קינמון ודבש

כי אם את מצליחה לעשות הפסק, יכול להיות שתצליחי בתנאים מסויימים גם לעשות בדיקה

(למשל לשטוף, לחכות קצת ואז לבדוק)

אני רק מזדהה מאד. עוד לא חזרתי לעבוד

ונמצאת בדיוק בצומת הזה של ההתלבטות אם לפנות לטיפול תרופתי או לא.

מתפקדת ומבחוץ כנראה הכל נראה טוב. אבל יש נפילות תהומיות קשות מאד. וזה קשוח לי, פלוס המצפון מול הילדים.

רק שואלת אם את הולכת לטיפול שיחתי, כי זה כן ממש יכול לעזור 

מתייגת את @קמה ש.

שאולי תדע לעזור

שמעתי פודקאסט לאחרונה של תמיר דורטל עם פרופ' עוז גוטרמן והוא סיפר שהוא עשה הרצאה לרופאי משפחה ושאל מה אתם עושים עם מישהו מגיע אליכם עם דכדוך קל (הדגיש קל) אז הם ענו שמות של כדורים, הפניה לטיפול, אז הוא אמר להם: אתם צריכים להסתכל למטופל בעיניים ולשאול אותו כמה זמן ישנת בלילה? איך הייתה השינה שלך? והוא מסביר שם ממש על הייגנת שינה.

עכשיו ברור שכל האימהות פהלקטנטנים לא ישנות טוב ויכולה להגיד שעליי זה ממש משפיע ופתאום אמרתי לעצמי, אולי שווה לעשות חושבים על זה, איך לישון יותר טוב ולראות אם זה משפיע

יכולה להגיד שאני חוזרת לישון טוב החיים שלי משתפרים משמעותית

בהצלחה לך ומקווה שתמצאי פתרון

ונזכרתי שהוא ממליץ גם על ספורט בשעה קבועה (ולא לפני השינה) 

חיים בלי שינה מספקת, יכולים להרגיש כמו תשישות בצהרי תשעה באב.

שינה חשובה לגוף ממש כמו אוכל

תמיד חשוב לבדוק לפני שלוקחים כל תרופה שהיא, שהצרכים הבסיסיים מסופקים (אוכל מזין בתדירות טובה, שינה, שתייה)

וגם - חוסרים של ויטמינים.

חוסר בבי 12 ממש גורם לדיכאון. ואצלי זה עובר ברגע שמתחילה לקחת..

בתקופות שאני בחוסר אני ממש מרגישה על עצמי אם שכחתי לקחת.

והתחתית של הטווח לפי התוצאות של הקופה מנש נמוכה מדי. רוב הנשים מתחילות להרגיש תופעות דל חוסר הרבה לפני שמתקרבות לתחתית.

גם חוסר בויטמין די גורם לדכדוך. לא יודעת מה עוד..

בס"ד
 

לפני הכל חיבוק על התקופה שעברה עלייך לפני כמה חודשים! אלופה שכתבת פה בזמנו וגם שפנית לרופא!! משמח מאד לקרוא שהחזרה לעבודה עשתה לך טוב ב"ה ❤️

***

לגבי לנסות להתגבר על מה שנשאר עדיין (ההתפרקויות אחת לשבוע / שבועיים, המחשבות הקשות שמגיחות, חוסר היכולת להתמודד עם הדברים וכו') עולים לי שני דברים:
 

א. עניין העומס. הטיפול באוצר קטן. הטיפול בכל הילדים. הטיפול בענייני הבית. החזרה לעבודה. ובואי לא נשכח את המלחמה שהייתה / עודנה ברקע בשלוש השנים האחרונות. זה באמת מייצר המון עומס טכני וגם מנטלי. ולפעמים כשמכן מיני סיבות אנחנו לא מצליחות לתת לגוף ולנפש את המנוחה ואת האוורור שהם צריכים, נשאר להם רק "לקחת" את מה שהם זקוקים בדרכים פחות מותאמות כמו מחלות כאלה ואחרות או קשיים נפשיים. אנחנו חיים בעולם מאד מהיר ומאד תובעני וקשה מאד למצוא מה לשחרר אבל לפעמים לשחרר דברים מסוימים זאת דרך ארוכה שהיא קצרה, כי זה מה ששומר אותנו מאוזנים. זה יכול להיות לרדת קצת באחוז המשרה, להתחלק אחרת עם בן הזוג במשימות סביב הבית והילדים, לקחת הפסקות יזומות לעצמך, לרדת בסטנדרטים של תפעול הבית, להיעזר במיקור חוץ וכו'. העיקר שזה יתן לך את האוויר ואת הטעינה שאת זקוקה כדי להמשיך בטוב.

ב. כל עוד אנחנו לא במצב קיצוני ומסוכן בשבילך אני חושבת שאת בהחלט יכולה לנסות לעזור לעצמך בדרכים טבעיות לפני שאת פונה לתרופות (ואני לא נגד תרופות). כתבו לפניי על דברים בסיסיים כמו שינה, שתייה ומזון. אוסיף יציאות החוצה לאוויר העולם, רצוי פעם ביום, ועדיף בשעות שיש אור (אבל גם סיבוב בלילה זה מצוין!). וספורט. מחקרים הראו שבהרבה מאד מקרים של דיכאון פעילות גופנית מאומצת (גם הליכה מהירה תופסת) לפחות 3 פעמים ביום למשך לפחות 20 דק' פועלת כמו כדורים נוגדי דיכאון, בזכות זה שהם מעלים באופן טבעי את רמת האנדורפינים שלנו שאחראים בין השאר על מצב הרוח הטוב שלנו. אפשר לנסות במשך תקופה של כמה שבועות ולבדוק איך את מגיבה לזה.
 

באופן אישי ככה התחלתי להתרומם מהתחלה של דיכאון אחרי לידה ב"ה - דרך הפחתת העומס שהיה לי ודרך הליכות קבועות. ותמיד ידעתי שאם ארגיש שזה לא מספיק, מקסימום אקח תרופות.

ומתחברת למה שהאנונימית כתבה למעלה: ציינת את האפשרות לקחת כדורים אבל לא התייחסת לטיפול אצל פסיכולוגית. גם זה עשוי מאד לעזור. (כתבת "כאילו צורך להחצין את הכאב הזה אפילו ברמה שיכאב בגוף מרוב שקשה". המשפט קצת עלום אבל במקרה ורמזת שיש כאן גם פגיעה עצמית כלשהי שאת עושה לעצמך במקרים כאלה שאת מתפרקת וכאובה כל-כך, זה עוד יותר חשוב להיות בליווי אשת מקצוע ❤️).  

***

לגבי "מה שזה מביא מול הילדים", חיבוק ענק. זה באמת אחד הדברים הכי אכזריים. להרגיש שאין לנו באמת שליטה על מה שקורה, ולדעת שזה פוגע בילדים. ולפחד מכמה זה עלול לשרוט אותם חלילה. על עצמי הרגשתי שהפחד הזה ותחושת האשמה סביב זה רק החמירו את המצב. אני יודעת שזה מאד קשה, לפעמים ממש על גבול הבלתי אפשרי, אבל הסוד הוא להצליח לגייס אמונה שנצליח להחלים וגם שהם יהיו בסדר בע"ה. להגביר טוב איפה שרק אפשר. להיות מרוכזים בהתקדמות, בשיפור, בהצלחות. להסתכל כמה שפחות על הנפילות. לזכור שהילדים שלנו חזקים. שהמוח שלהם פלסטי ושבע"ה יהיו לנו עוד מלא הזדמנויות למלא אותו בתפיסה חיובית על החיים. להאמין שאת אמא מדויקת עבורם, גם אם את עוברת כרגע ניסיון מסוים. להאמין שדווקא מתוך ניסיון החיים שאת צוברת בתקופה הזאת (בעל כורחך), יש מצב שתוכלי לעזור להם הכי טוב בעתיד. זה לא פשוט להחזיק את הראייה הזאת, וודאי כשאנחנו בלב נפילה או מיד אחריה. אבל אני ממש ראיתי על עצמי שזאת הדרך 🫶🏼🫶🏼🫶🏼 (כותבת לך, ועל הדרך מבקשת גם לחזק את האנונימית שכתבה על המצפון מול הילדים).

***

(ומשהו קטן אחרון. כתבת שלפני כמה חודשים "חוויה של משהו שדומה לדיכאון אחרי לידה בגלים כאלה". האמת שלא תמיד דיכאון ליניארי (כמו קו ישר) ושהרבה פעמים הוא מופיע בדיוק ככה - בצורת גלים. אפשר להרגיש בסדר או אפילו טוב למשך כמה ימים ואז ליפול לאפיסת כוחות ולתחושות לא פשוטות. גם ביום-יום של אדם בריא יש עליות וירידות. אבל בדיכאון הירידות הרבה יותר מורגשות והרבה יותר קשה להתרומם מהן. מעבר לעוצמת הירידות, גם התדירות היא אינדיקציה חשובה).

שולחת לך המון כוחות, תקווה ובהירות הדרך לגבי איך להמשיך לעזור לעצמך. בהצלחה ענקית יקרה, בריאות  איתנה ונחת מהילדים 🫶🏼🫶🏼🫶🏼

נב 1: @אחת כמוני תודה על התיוג יקרה!

נב 2: לפותחת היקרה, אם תרצי כתבתי שני פוסטים שקשורים לדברים שכתבת ולמה שעניתי לך:

- אחד על איך הצלחתי להתגבר על ההתחלה של דיכאון אחרי לידה (כמה שנים אחרי שסבלתי מדיכאון ארוך וקשה):

התחלה של דיכאון אחרי לידה

 - השני על האתגר הזה של האימהות מול "שאריות של דיכאון":

אימהוּת אחרי דיכאון – כי נפלתי קמתי

ברוך ה' צלחתי את הגל הזה ואני בטוב. לוקחת עוד זמן לחשוב על כדורים מקווה שאצליח להתחזק בלתת לעצמי את הצרכים הבסיסיים וגם להוסיף פעילות גופנית ברמה יומיומית. אולי גם אעשה בדיקות דם לראות מצב ויטמינים באמת. הייתי בטיפול שיחתי אבל הוא הגיע קצת למיצוי.. בע"ה מתחילה עוד כמה ימים לנסות מטפלת אחרת.. 

מקווה שהבנתי אותך נכון, אם לא אז תדפדפי הלאה..

אני כל כך מבינה את זה, חווה את זה גם כרגע...

ואני חושבת שזה חלק תקין מהחיים, שיש תקופות שמביאות כאב חזק ועצמתי

וזה באמת קשה נורא להתמודד איתו

אבל דרך ההתמודדות הזאת אנחנו גדלות. וזה חלק מהמסע שלנו כרגע

וצריך לזכור שגם אנחנו בסדר שצף בנו הכאב הזה, וגם הילדים בסדר למרות שהם מציפים את הכאב הזה

יש לי אותו יותר משנתיים.

לאחרונה (חודשיים האחרונים) עלו לי חשקים לשאוב רובוטי כדי לחסוך את ההליכה איתו.

האם מרוצה? כן, מאוד.

חושבת שצריכה עכשיו אחרי שנתיים לקנות רולר חדש, אבל לא סגורה אם הבעיה היא ברולר או במנוע שכבר הזדקן.

רולר מקורי עולה 99 או 120

באלי אקספרס הרבה פחות - אבל שמעתי שפחות טוב.

לי אין את החלקים של שואב יבש.

השירות לקוחות שלהם ממה ששמעתי לא טוב,

לי הייתה תקלה פעם אחת שתיקנו במקום תוך 5 דקות.

שואב רובוטי למשל שעולה הרבה יותר אני מקווה למצוא משהו טוב של חברה אחרת כי לא רוצה לקחת את הסיכון במוצר כזה יקר עם שירות לקוחות לא טוב.

המוצר הזה עולה עכשיו באושר עד 800 שקל (אני קניתי באלפיים)

אין לי משהו חכם כל כך להגיד, רק כשזה קורה אצלנו אני מנסה להמשיך להתנהג רגיל כמה שמצליחה ומתישהו זה מאפשר לחדש את השיח כשאנחנו במקום אחר. ומשתדלת לא למתוח מידי עד שפותחים שוב אחרת זה מצטבר ויוצא קשה יותר. ומנסה לחשוב עליו קצת בדברים אחרים, להיזכר שהנושא הזה זה לא הכל ויש בינינו משהו חזק מעבר לזה..

מקווה שתגשרו על זה בהצלחה ובאהבה❣️

לתת לו לשחק במיטה, בלי קשר לשינה.

שתהיה לו חוויה חיובית.

איך הוא נרדם במיטה שלכם?

כדאי לשחק איתו שם במהלך היום כדי שיכר את החדר וירגיש שם בטוח.

ואל תצפו "לנסות לשבת קצת"… זה משהו שחייבים לעשות ולוקח הרבה זמן בהתחלה.