שרשור חדש
מאוד מאתגר אצלי בזמן האחרון עם הילדיםאנונימית בהו"ל

אני כמעט שלושה חודשים אחרי לידה,

מרגישה שעברתי ועדיין עוברת משבר רציני עם הלידה הזו,

זו לידה רביעית ומהלידה נהיה קושי ממש גדול עם הילדים .

יש  בת 11 שהיא הבכורה ורבה ממש הרבה עם האח בן ה5.

יש פעמים ששמתי לב שבן ה5 מתחיל ומתגרה בה ואז היא מחזירה לו, אבל היא מרביצה ממש חזק.

וגם עם בן ה5 מאוד מאתגר, אני חושבת שהוא מקנא וגם התינוקת תפסה לו את המקום כי עד לא מזמן הוא היה הכי קטן.

הוא גם התחיל היום לדבר אלי לא יפה, אמר לי מטומטמת ועוד איזה משהו וכעסתי עליו שלא מדברים כך לאמא,

הוא ביקש סליחה אבל אני מרגישה שהוא הגיע למקום שבגלל שאני לא מצליחה להציב לו גבולות הוא מתנהג ואומר מה שבא לו.

אני מתכננת ללכת להדרכת הורים, אבל בינתיים אשמח לקבל ממכן טיפים איך אפשר לשפר את האווירה בבית.

הגענו למצב שאנחנו נוסעים לפעמים כל שבועיים לשבת בגלל המריבות של הילדים..וזה מבאס

מתואמת

תפס אותי שאמרת שאתם נוסעים הרבה לשבת בגלל מריבות הילדים - זה כי הם לא רבים ליד אנשים אחרים?

אז אולי בזה טמון פתרון? שכמעט תמיד יהיו אורחים בבית וככה הם לא יריבו? (מן הסתם לגדולה זה יכול לעשות הכי טוב, זה גיל שבדרך כלל אוהבים לבלות עם חברות, ומצד שני גם נזהרים מאוד שלא יהיו "פדיחות" מולן...)

חוץ מזה, רעיון נוסף: להכין "טבלת אהבה" - בכל פעם ששני ילדים או יותר מראים שהם אוהבים זה את זה (אומרים מילה טובה/מתגברים ולא רבים/מביאים משהו לאח/משחקים יפה יחד) מסמנים נקודות כמספר הילדים השותפים ב'מעשה האהבה', וכשהטבלה מסתיימת - קונים משחק שווה וכדומה שמתאים לכולם.


ובקשר לקשיים הספציפיים של הילדים -

הגדולה בעבר לא הייתה מרביצה? (יכול להיות שגם לה קשה השינוי עם הלידה... לא מדברים על זה, אבל לפעמים דווקא לאח הגדול, ולא משנה בן כמה הוא, הכי קשה עם הולדת אח חדש, בטח אם זה בהפרש גדול)

ובקשר לבן החמש - קורה הרבה פעמים בגיל הזה שמתחילים לדבר מילים לא יפות, בדרך כלל כחיקוי של הסביבה (חברים בגן). לא צריך להילחץ מזה ולהאשים את עצמך❤️ נשמע שאת נוהגת איתו טוב.

בכל אופן, טוב שאתם הולכים להדרכת הורים, זה יעשה לכם סדר ויחזיר לכם את הביטחון בהורות❤️

תודה! ♥️אנונימית בהו"ל

אז האמת שבשבת שעברה כשנסענו להורים הם רבו גם שם והרבה,אז כנראה זה לא הפיתרון.

פשוט הרגשתי שאצל אחרים יש לי יותר עזרה, לדוגמא אמא שלי יכולה לבוא ולדבר איתם ובבית זה אני ובעלי מולם וזה ממש הורס לי את האווירה של שבת שאני כל הזמן רק עצבנית וכועסת.


בעבר היא אולי הרביצה אבל זה התגבר מהלידה,

לפני זה, היא היתה עוזרת הרבה עם האחים ושומרח עליהם.


תודה לגבי הטבלת אהבה, נראה לי שנעשה את זה ♥️

אבל מן הסתם מול חברות שלה היא לא תעז לריב, לא?מתואמת

אלא אם כן היא לא אוהבת חברות...

ובקשר לשאלה על איך להעביר את שבת חורף - אולי הרבה משחקי קופסה משפחתיים ושיתופיים?

אשמח גם לרעיונות איך מעבירים איתם שבת חורףאנונימית בהו"ל

בבית בכיף, אני יכולה חלק מהזמן לשחק איתם.

השאלה מה בשאר הזמן כשאני נחה והם עם עצמם?

אולי לקנות משחק חדש?שיפור

לגדולה אולי ספרים?

אצלינו, גילאים קצת שונים, בדרך כלל יש איזה שעתיים שמעסיקים את עצמם עם פליימוביל. ושאר הזמן צריכה להעסיק... שזה באמת קשוח. אני הרבה מקריאה ספרים. לפעמים הולכים לשחק אצל חברים שכנים וזה מאוד מקל.

ואנחנו נוסעים הרבה בשבתות חורףשיפור
להוציא שמיכות, ספרים וכו'.. אצלנו מעסיק אותם הרבהאביגיל ##

גם מוציאים מזרונים ומניחין על הרצפה

בהצלחה יקרה

הקושי יעבור

לידה משפיעה מאוד על התנהגויות כאלה1112
לתת המון תשומת לב  לכל הגדולים
תודה! אבל כל יוםאנונימית בהו"ל
לתת תשומת לב? לכל אחד? כי אני לא תמיד מספיקה..
מתערבת..תשומת לב יכולה להיות נשיקה, מחמאה, הרעפתאביגיל ##

אהבה.לשבת עם סיפור קצר- 5 דק'. להראות להם שאת חושבת עליהם למשל "הכנתי היום x לארוחת צהרים כי ידעתי שאתה אוהב. זה במיוחד בשבילך וכו'"

הדברים הקטנים האלה עושים הבדל גדול!

הם רוצים מכם תשומת לבפרח חדש

דווקא בגלל שזאת תקופה מאתגרת ומן הסתם יש לך פחות זמן אליהם.

לפחות בשבת שהבעל בבית תנסו לייצר יותר זמנים של איכות לכל ילד

את משחקת או לומדת משהו עם הבכורה ובינתיים הבעל עם הילדים האחרים

ואחכ הפוך

אפשר גם לשתף את הילדה בטיפול התינוק/ת דברים שכיף לעשות עם תינוקות וגם סתם בעבודות הבית לעבוד ביחד ולשוחח

תנסו לייצר אוירה טובה ושל שיתוף בטוחה שזה כבר ישתפר.

עדיף דווקא להישאר יותר בביתאמאשוניאחרונה

נכון שזה מתיש המריבות, אבל בבית הילדים פורקים ויכולים לקבל את מה שהם זקוקים לו.

מחוץ לבית זה לכסות על הבעיה ואז יש עוד יותר משקעים.

לידה זה שינוי מטלטל, אם רק עכשיו את חווה את זה, כנראה שהיה לך מזל בפעמים קודמות,

אבל זה ממש טבעי והגיוני מה שקורה אצלכם עכשיו.


הטיפ שלי:

תנסי הפרד ומשול מבחינת לתת יחס לכל ילד בנפרד.

למשל אם הגדולה בחוג, זה בדיוק הזמן לתת תשומת לב מרוכזת בבן ה5.

ואם הוא בצהרון, אז לפעמים להוציא את הגדולה מביה"ס מוקדם יותר. או להשאיר אותה בבית שישי.

נכןן שזה נשמע כמו להכניס את עצמך לבעיה חדשה, כי מה תעשי איתה כל שישי בבית במקום שיהיו לך כמה שעות שקטות,

אבל זה שווה לנסות, כשילד שיש לו טריגרים עם האחים נמצא בזמן לבד והוא יודע שהאחים לא יצטו בקרוב, משהו בחומות ההגנה נפתח ומגלים ילד חדש שהרבה יותר אוהב לשתף פעולה.

ככה תנסי לסדר זמנים עם כל ילד בנפרד.

זה לא הזמן להתעסק בפרוייקטים שלא חייבים, עדיף להשקיע את הזמן והכסף במה שהילדים חווים ומרגישים.

אפשר לצאת עם כל ילד פעם בשבוע לקנות גלידה או מאפה או משהו ביחד.

את התינוק תנסי לשים במנשא שפחות תהי עסוקה בו, ויותר עסוקה בילד שהוצאת.

מבחינת ההתנהלות השוטפת בבית, יותר קל לעשות טוב מאשר סור מרע.

תנסי לשלב פעילויות מיוחדות מדי פעם שלא יחפשו לריב.

אפשר יצירות, להכין חלות ביחד משחק קופסה מעניין שאת כבר מסדרת אותו מראש לפני שהם חוזרים, זה מגרה יותר לשחק, ודברים בסגנון הזה.

אפשר גם בשעה קבועה לעשות מעין טקס התכנסות של כמה דקות עם תה ועוגיות זה גם שובר את השגרה ומאפס את הילדים מכל היום שעבר עליהם.

בד"כ כשילד מתחיל לקרוא לאמא שלו מטומאמת, זה לא בגלל חוסר גבולות ופינוק, אלא מתוך סערה רגשית שהוא לא מצליח לבטא בדרך אחרת וזו הדרך שלו לזעוק אני צריך עזרה להירגע.

כמובן שיש מקרים של חוסר גבולות אבל במכלול הסיפור כדאי לחשוב שוב אם זה אכן חוסר גבולות.


האם יש לך אפשרות להאריך קצת את החופשת לידה?

התעייצות- לנשים בלבדאנונימית בהו"ל

זה די מביך, אבל חוזר לי כמה פעמים וזה מטריד

לאחרונה קורה לי שתוך כדי יחסים נתפס לי שריר באזור האגן בערך, כאב משבית שעובר רק אחרי כמה דקות.

מישהי מכירה את זה? יודעת מה זה? מה עושים נגד זה?

אם זה משנה- ילדתי לפני כמה חודשים.

חיבוק 🫂 מקפיצה לך❤️סטודנטית אלופה
לא מכירה אבלבאתי מפעם
נשמע כמו חוסר המגנזיום. תאכלי בננה כל יום. 
למה את חושבת שזה מגנזיום?אנונימית בהו"ל
בגלל שנתפס שריר ברגלבאתי מפעם
מכירה את זה ? בהריון שבאמצע הלילה פתאום נתפס בשוק/ בכף הרגל וזה כואבבב... אז אומרים שזה מחוסר המגנזיום , אז אני מסיקה מזה שרירים תפוסים קשורים בחוסר במגנזיום , כמובן שאני לא אשת מקצוע, אבל שווה לנסות, בננה זה טעים 😉
כשנתפס שריר בגלל מאמץ (לא באמצע השינה)אור10אחרונה

אז צריך מתיחות

צריך לחזק את השריר הזה בהדרגה

אחרי לידה הגוף חוזר לעצמו לאט לאט וצריך בחזרה לחזק את השרירים.

את יכולה לנסות לבדוק איזה שריר נתפס ואיזו מתיחה הוא צריך. את יכולה גם לפנות לפיזיותרפיסטית.

כבר נער שלישי שנפטר מההפגנותממצולות
אולי אנחנו צריכים להבין משהו?
את מכירה במדינה, שומרת חוקפרח חדש

ונהנית מהשירותים שהמדינה נותנת

אותו דבר החרדים. (יש קיצוניים בכל מגזר)

ולשאלתך-

לשם מה קמו החטיבות החדשות? בדיוק בשביל אלו שרוצים.

חמה לא כולם רוצים? בגלל מה שכתבתי

ערך התורה אצלם נמצא בסדר עדיפויות שונה משלך

הבת שלי ברחה מהביתאנונימית בהו"ל

בת רבע לשלוש

ברחה מהבית בזמן שקילחתי את אחותה

פתחה את המנעול ויצאה ערומה

הוחזרה על ידי שכן שראה אותה בחניה

אין תחושת חוסר אחריות גדולה יותר

אין פאדיחה גדולה יותר

אין פחד מדפיקה של עוסית גדולה יותר

וואי. מלחיץיעל מהדרום

לק"י


קרה לי עם הגדול בגיל שנה וחצי.

מאז למדנו לנעול (ראיתי ששלך פתחה את המנעול. אצלי לא היה נעול. ואני הייתי בשירותים לפרק זמן ארוך יחסית, והוא פשוט יצא. והאנשים שמצאו אותו צרחו עלי, שאסור לי להיות אמא).

(היום לא מקפידים על נעילה, כי יש בבית עוד ילדים שישימו לב אם מישהו יצא).


מלחיץ, אבל קורה.

והכי חשוב ללמוד להבא, וגם לדבר עם הילדה.

חיבוק!!

יעודד אותך לשמוע שזה קרה גם לנו?מתואמת

כשהבכורה שלי הייתה בערך בת שלוש היא הוחזרה הביתה יום אחד בידי אדם שעבר ברחוב וראה אותה... (למרבה הנס היא ידעה להצביע על הבית שלנו. וכמובן - הניסים הגדולים הם שהיא לא שוטטה רחוק מדי, שלא ירדה לכביש ושמי שמצא אותה היה אדם טוב...)

מאז למדנו לנעול את הבית כשיש ילד קטן שעלול לצאת, אבל בכל זאת זה קרה לנו שוב עם הבת השמינית כשהייתה בת פחות משלוש - ולמרבה הנס היא רק ירדה לרחבת הבניין, ואחד השכנים ראה אותה שם וחיכה איתה עד שהגענו טרופי נשימה לקחת אותה... (זיהינו די מהר שהיא נעלמה)

ב"ה הרווחה לא הגיעה אלינו (אם כבר, אנחנו חשבנו לפנות אליהם בעצמנו לאחרונה🙈 בהקשר לילדים על הרצף שלנו)


אבל מבינה אותך על הלחץ❤️

מקווה שתירגעי בקרוב...

ורק תיקון קטן לטרימינלוגיה: אל תקראי לזה שהיא *ברחה* מהבית, אלא פשוט *יצאה*... ילד שבורח מהבית עושה זאת במודע (ובגיל גדול יותר). היא בסך הכול רצתה לטייל קצת בחוץ, מחוסר מודעות למה שעלול לקרות לה... וכמובן - הכי חשוב זה שהיא רצתה לחזור אליכם❤️

וואוו!!גלויה

לגבי רווחה - כשיש ילד בחינוך מיוחד, אוטומטית יש תיק ברווחה. ככה היה עם פוצון. וזכאית להרבהה תמיכה אז ממש כדאי. 

וחיבוק על זה, יקרה. חיבוקים גדולים. 

קרה גם לנו...חרות
ביום כיפור הקטן יצא לטייל... לפחות לא היו מכוניות בכבישים, אבל עדיין היה מלחיץ...
וואי מסכנה, חוויה לא נעימה בכללבאתי מפעם

מצד שני, כעבור זמן יש בזה משהו קורע מצחוק...


קרה לי פעם עם ילד בן שנתיים, הלך, חצה כביש לבד!  והלך לגן שעשועים, מזל שמי שראה אותו ידע שהוא הבן של...

צלצלו אליי והגעתי בלי חמצן מרוב בהלה. ישבתי שם רועדת חצי שעה לא יכולתי לתפקד.

זה קרה פשוט כי הייתה לה גישההמקורית

וכמו שאת רואה, את לא היחידה.. אז חיבוק❤️

מציעה לנעול עם מפתח ולשים אותו במקום שאין לה גישה אליו להבא.. 

ירגיע אותך לדעת שזה גם קרה לי?שושנושי

אני ובעלי האנשים הכי אחראיים שיש

ועוד קרה פעמיים!!!!!

פעם ראשונה שיצא מהבית לבד כשאני הייתי בשירותים, יצא לחנות של אייסקפה במרחק 2 דקות הליכה מהבית כי החליט שבא לו אייסקפה.


פעם שנייה נעלם לנו מגינה לא מוכרת משטרה ובלאגן.

בסוף אחרי שעה ששכנה מתקשרת אליי בלי סוף ואני דוחה אותה כי עסוקה בחיפושים ושליחת תמונות של הילד

עד שעניתי לה היא אומרת לי תקשיבי כבר שעה הבן שלך צורח פה ליד הבית

הוא פשוט החליט לחזור עצמאית מגינה לא מוכרת לבית. אין לי מושג איך עשה את זה.


בקיצור, לצערי קורה.


מאז המקרה הראשון התקנו קודן מכני בבית ובחוץ אנחנו עם 100 עיניים עליו.


ילד מתוק ומאוד עצמאי 

אחיין שלי יצא מהבית בגיל שנתייםדיאן ד.

ערום עם טיטול בלבד ועוד בעיר זרה...

אחרי שעה הם מצאו אותו.

 

היום הוא בן 13, בחור חמד, מתוק ורציני

 

בקיצור, זה פשוט הגיל

אל תתרגשי בטח אל תחשבי על רווחה, מבטיחה לך שיש להם מקרים הרבה הרבה יותר קשים.

כן תחשבי איך למנוע את הפעם הבאה.

זה נפוץ מאוד בגיל הזהרקאני

לחמותי יש מלאא סיפורי בריחה על כל אחד מהילדים כשהיה בגיל....

פעם בעלי מצא את השכנה בת ה3 ערומה והיא אמרה לו "אין לי תחתונים ואין לי תחתונים" בהתלהבות חחחחח

בקיצור לא כל כך מהר הרווחה תגיע....

😂😂😂מחי
התלהבות שיא
גם הבן שלי יצא מהביתניק חדש2אחרונה

לפני גיל 3.

בעלי בדיוק התקלח והוא יצא.

אני הייתי אצל התופרת

וכשחזרתי ראיתי את השכנה מסתובבת מבוהלת ואמרה שחשבה שהילד תכנן ללכת איתי והיא ראתה אותו מסתובב ולקחה אותו הביתה

והבית אגב היה נעול.

מסתבר שהוא יצא בלי שאף אחד שם לב. ובינתיים הגדול החרדתי שלי נעל את הבית 🤦‍♀️


תקפידי לנעול למעלה.

וגם אם היא תלך לפתוח היא תגרור כסא ואת זה את תשמעי

עזרתכן, צירי ברקסטון?סטודנטית אלופה

איך הם מרגישים? הגיוני בשבוע 28?

איך יודעים אם צריך ללכת להיבדק?

מרגישה בימים האחרונים התכווצויות של הרחם ובטן קשה.. (זה כואב 😦)

בוודאי שהגיוני. שימי לב רקחצי שני

שאת שותה מספיק

ההנחיה לבדוק אם יש יותר מ4 בשעה.

תודה❤️סטודנטית אלופה

שותה המון😀

היו פעמים שהיה יותר מ-4 בשעה, זה אומר שצריך להיבדק?

בעקרון כןחצי שני
בפועל יכולה להגיד על עצמי שכל הריון יש לי זמנים שיש הרבה יותר מזה ועדיין כולם נולדו במועד
משמח לשמוע😊סטודנטית אלופה
הגיוני, צריך לשתות ולנוח ואם ממשיך כדאי להיבדקכורסא ירוקה
תודה❤️סטודנטית אלופה
הקטע שהרבה פעמים זה מגיע בלילה, ככה שלאו דווקא קשור למאמץ..
בלילה כלומר במצב מנוחה?כורסא ירוקה
המטרה של המנוחה היא לראות אם זה מפסיק ואז זה פשוט איתות בשבילך לנוח. אם זה גם ככה מגיע במנוחה אז באמת זה לא המצב.


ובסוף בסוף, זה פשוט דבר שקיים.. מבאס וכואב אבל זה "סתם" עוד תופעת הריון.. וכן לפעמים זה מתיש להיבדק ככ הרבה על משהו כביכול סתמי. הייתי מבקשת מהרופטא איזו הנחיה מתי להיבדק  ומבהירה לו מה התדירות שזה קורה לך, כי לא הגיוני נגיד כל יום להגיע למיון

כן, אתמול זה ממש היה מתוך שינהסטודנטית אלופה

בדיוק אין לי את הכוח והסבלנות לבלות במיון..

אנסה לשלוח פנייה באפליקציה לרופאה שלי.

תודה😍

מאוד הגיוני, לי היה משבוע 21ניגון של הלב

מהצ'אט- צירי ברקסטון היקס (צירים מדומים) יכולים להופיע כבר החל מהשליש השני של ההיריון, בדרך כלל אחרי שבוע 20, אך לרוב הנשים הן מורגשות יותר במהלך השליש השלישי, במיוחד לקראת שבועות 28-27 ואילך, כשהן הופכות לתכופות יותר ככל שמועד הלידה מתקרב, אך אינן גורמות לפתיחה של צוואר הרחם.

 

ומנצלשת- אם יש לי התקשויות לא כואבות במיוחד, אבל לפעמים גם יותר מארבע בשעה, עדיין כדאי ללכת להיבדק? יש לי הרבה פעמים אבל זה בעיקר לא נוח ומציק, לא כואב

אוף זה קשוח🫣סטודנטית אלופה
אני איתך באותה שאלה, גם לי היו פעמים של יותר מארבע בשעה.😜
לי זה ב"ה לא כ"כ כואב אז סבירניגון של הלב

אבל ממה שאמרו לי זאת תופעה רגילה, ופשוט צריך לעבור את זה...

האמת שאף פעם לא חשבתי להיבדק, וגם לי היה הרבה פעמים במנוחה או תוך כדי שינה

 

נראלי אם זה מתגבר או נעשה חזק יותר מבדר"כ או אחרי מאמץ כדאי ללכת לבדוק, אבל אם זה רגיל והבדיקות הרגילות יוצאות תקינות אז אין סיבה להילחץ, אולי לשאול את הרופאה מתי כן ללכת להיבדק

זה מה שאעשהסטודנטית אלופה
תודה❤️
היו לי ככה בכל ההריונות, בראשון הלכתי להיבדקשמש בשמיים

בכל השאר כבר לא.

בוא נגיד שהאחיות החמודות במיון יולדות אז כשבאתי אמרו לי, טוב שבאת, ככה את מכירה איך נראה מיון יולדות מבפנים ומה זה מוניטור ולא תפגשי את המקום הזה פעם ראשונה בלידה, אבל מצד ההתקשויות לא באמת היה צריך לבוא. 

לא רוצה לקחת אחריות אבל לא הייתי נוסעת (ואכן גם לא נסעתי) אם זה רק לא נוח ומציק אבל לא כואב. אם כואב אז אולי כן כדאי להיבדק.

מה שכן עשיתי היה לתזמן ולראות אם יש סדירות כלשהי, אצלי היו הרבה יותר מארבע בשעה אבל במרווחים לא סדירים, אז זה גם הרגיע אותי.

באמת חמודות🥰סטודנטית אלופה

אצלי כן כואב, אדבר עם הרופאה וניראה מה היא אומרת.

תודה❤️

תשתי הרבהרקאני

לי היה כשלא שתיתי מספיק

לדעתימולהבולהאחרונה
לדעתי כדאי להיבדק 
מחפשת למישהי אחרת המלצות על אחת מהפיזי' הבאות:יעל מהדרום

לק"י
 

קרן פודלשטוק

אביגיל בר לבב
 

חשוב לה שיהיו נעימות ומקצועיות.

תפילות ערב שבת - מה אתן אומרות אחרי ההדלקה?אנונימית בהו"ל

אנונימי כי מעדיפה לא מהראשי..


ראיתי שיש מלא ניסוחים של תפילות אחרי ההדלקה,

מה נכון? יכולות להעלות מה שאתן מתפללות?

או לשלוח קישור?

בנוסף, ספרדיה לא מכסה עיניים אחרי ההדלקה נכון?

ואתן מברכות את הילדים אחרי ההדלקה? ואחרי הקידוש הבעל?

ספרדיות לא מכסות עיניים כי הןדיאט ספרייט

מברכות לפני ההדלקה.

כמו שמברכים לפני שאוכלים,

מברכות לפני שטובלות - מה שנקרא "עובר לעשייתן."

אשכנזיות מדליקות ומכסות את העיניים, ואז הן מברכות וכך הן בעצם נהנות מאור הנרות רק לאחר הברכה. 

משום שלשיטתן מי שמברכת על הדלקת נרות שבת בעצם כבר קיבלה שבת ואם תדליק את הנרות תחלל את השבת. 

 

חייבת להגיד שאני אשכנזיהדיאן ד.

ואף פעם לא אמרו לי שצריך לכסות את העיניים

חידשת לי ממש!!!

כן מכירה שמברכים אחרי ההדלקה.

איזה כיף לחדשדיאט ספרייט
תודה ששיתפת ❤️
יש את הספר תפילות "תפילת חנה" שמצוייר עליו נרותנפש חיה.

אז מה שזורם לי משם, לפעמים את כל התפילות ולפעמים רק חלק.

 

או סתם את התפילה שיש בסידור, אחרי הברכה

או סתם שותקת ואחר כך מבקשת מהלב מה שאני רוצה. 

אני אומרת את הברכה הרגילהכנה שנטעה
שמופיעה בסידור בסדר הדלקת נרות שבת, ואחכ אומרת את תפילת השלה. זה זמן כזה להתפלל בו על צאצאים, ותפילת השלה זה בדיוק זה. והילד שלנו עוד קטן אז בעלי לא מברך אחרי הקידוש, אבל אבא שלו נוהג לברך בחגים אז מניחה שזה גם מה שיהיה אצלנו.
שטלה יפה, בכלל אשמח לשמוע על מסורות שיש לרגע הזהאוהבת את השבת
אני ראיתי תינוקות בני יומם מתברכים ע"י ההוריםנפש חיה.
גם אנחנו מברכים מהלידההשם שלי

זה ממש מרגש לברך את התינוק בשבת הראשונה. (אצל 3 מתוך 4 זה היה בבית חולים).

ובעלי שלא נשאר איתנו בשבת, בירך ביום שישי, כולל את התינוק שנולד בשישי בצהריים.


קורה שהתינוק בדיוק ישן בזמן שמברכים, ואז לא תמיד אנחנו מברכים.

אנחנו מברכים מהלידהשומשומונית
ואם התינוק ישן, מברכים אותו מתוך שינה (מניחים על הראש ידיים ואומרים את הברכה). אם בעלי לא נמצא עם הילדים (מילואים או שבת ישיבה של הגדולים וכו) אז הוא מברך בשישי. לא מוותרים על זה!
לפעמים מברכים גם כשישןהשם שלי

לפעמים אני מוותרת כדי לא להעיר אותו.

בעלי מבחינתו לברך תמיד, אבל לפעמים אני לא מרשה לו.

בעיקר לתינוק קצת יותר גדול, שכבר ישן לשנת לילה ויש חשש שיתעורר.

כשיש חשש שיתעוררשומשומונית
אז באמת הוא שם ידיים מעל הראש אבל באויר...
ולגבי הנרותשומשומונית

מדליקה, עוצמת עיניים, תפילות אישיות (על הילדים (על כל ילד), על הזוגיות, על ההריון, על הבריאות ולא חסר על מה לבקש. כמובן גם שמות לרפואה, לזיווג ולפרי בטן. ובסוף את ברכת הדלקת הנרות.

זה כמה רגעים של נחת שלא מפריעים לי בתוך כל הבלאגן של שישי, ואז נכנסת שבת.... (גילוי נאות, אנחנו ב"ה מאורגנים ולא מכניסים שבת בלחץ, חוץ ממקרים חריגים, אבל ב"ה לא קרה יותר מדי בשנות נישואינו)

וואו תגלי לנו את הסוד 🫣כנה שנטעהאחרונה
אצלנו כמעט תמיד לחץ להספיק, חלום שלי להכניס שבת ברוגע ונחת 
כנ"לואני שר

הדבר הראשון שההורים שלי עשו כשבאו אלי אחרי לידה הוא לברך את הילדונת וזה היה מרגש ממש.

עד היום הם מברכים אותנו, גם מי שלא בבית בשבת וגם נשואים - בטלפון..  זה מבטיח שיחה (גם אם קצרצרה) עם שניהם ביום שישי.

ואחד האירועים היפים והמצחיקים זה בשבתות עם המשפחה המורחבת, כשיש מירוץ של כולם להגיע להתברך אצל ההורים ואצל סבא וסבתא..

ממש מחבר לשרשרת הדורות בעיניי.

קישוראמאשוני

זו התפילה שאני אומרת:

(אני חושבת שזה הכי נפוץ)

הדלקת נרות שבת – הנוסח המלא


אחרי התפילה הזו אומרת תפילה לשלום חיילי צה"ל וזהו.

לברך את הילדים זה מנהג מאוד יפה, לצערי זה לא במסורת של בעלי אז לא עושים.

וואו, מלאמתיכון ועד מעון

דבר ראשון אחרי הברכה אני מתפללת תפילות אישיות על בני ביתי ועל עם ישראל, ואז את הנוסח הרגיל ועוד תפילה על גישול ילדים.

את הילדים אני מברכת ביחד עם בעלי לפני קידוש, קודם בעלי מברך ילד ואז אני. אצל ההורים שלי רק האבא מברך, אבל אני ראיתי פעם באיזה מקום שהתארחתי שגם האמא ברכה ומאוד אהבתי, אז אני גם מברכת, בעיני זה רגע מרגש כל שבוע

לפני שנה התחלתי משהו ואני מרגישה שזה מביא ברכהמחי
אחרי הברכה, לפני שאני מתחילה להתפלל ולבקש בקשות, אני קודם כל מודה לה' על הדברים הטובים שהיו בשבוע החולף ובכלל על כל הטוב בחיי ומפרטת, זה כל כך מפקס ומרגש להבחין בכל הטוב שיש כבר ולהודות עליו. ורק אחר כך אני מבקשת את כל מה שצריך, ואני מרגישה שאחר כך הבקשות מגיעות ממקום אחר לגמרי, הרבה יותר נקי וטהור. (וב"ה גם ראיתי במוחש תפילות שהתקבלו)
איזה יופיהדרים
בעיקרון אני אומרת את התפילה הרגילהאנונימית בהו"ל

אבל תמיד שורף לי בלב שאין לי פניות לעמוד ולהתפלל בנחת אז..

כל כך לא מגיעה להתפלל ביומיום.


אוהבת להתפלל המקווה גם, אבל בלחץ שעוד מישהי תכנס פתאום או לא יודעת מה..


מזל שהפרשת חלה אני עושה כשמתאים לי.

אבל זה גם לא קורה לי אפעם כי אנחנו עמוסים נורא אז מצמצמים באפייה, וגם משתדלים לא לאכול באמצע שבוע

וואי לגמרי , אני תמיד רוצה להדליק בנחת רגועההדרים
ולבושה , בסוף יוצא שמדליקה עם איזו חתיכת מגבת על הראש בתור כיסוי ועפה למקלחת (ספרדייה )
חחח גמאני ככהרקאני

אומרת יהי רצון

ומסדרת תוך כדי את השיש ועפה להתאפר

וכל פעם מחדש התפילה העיקרית היא ששבוע הבא נכניס שבת יותר בנחת 🤭

אני הפותחת, למה אתם לא אוכלים לחם באמצע שבוע?אנונימית בהו"ל
מענייני שומן..אנונימית בהו"ל
סתם פשוט עושים דיאטה ולילדים קונים לחם במכולת.. אבל אין לי למה לאפות כמעט.
מענייין, לא לאכול לחם כל יום חוץ משבת נחשב בריא?אנונימית בהו"ל
האמת שאני מתפללת מהלבואני שר

הייתי אומרת גם נוסח כתוב אבל מאז שעברנו דירה עוד לא תלינו אותו ואני לא יודעת בע"פ 😅

אז פשוט מדברת מהלב את מה שיושב לי באותו רגע, תודה על הטוב, בקשות על מה שצריך...


אנחנו מברכים את הילדים לפני הקידוש. זה מנהג של המשפחה האשכנזית שלי (אם כי לא יודעת אם הוא אשכנזי) שבעלי הספרדי אהב אז אימצנו גם לבית שלנו.

מברכת מדליקהרקאני

ואומרת את היהי רצון הרגיל

שתחונן אותי ואת בעלי וכו...

לא מכסה את העיניים ואני אשכנזיה

לא מברכת את הילדים ובעלי גם לא

 

הלוואי הלוואי הלוואי אצליח לברך בנחת לאחר ההדלקהממתקית

ככלה צעירה אמרתי אלף ברכות, תפילות, סגולות.
היום כבר לא מפוקסת בשלב הזה, בע"ה עוד אחזור לזה.
מברכת את ילדיי באופן כללי בלאחר ההדלקה
בעלי מברך כל אחד לאחר הקידוש "ישימך..."

תפילה אישית, מבקשת על כל מיני 🫶🏼קמה ש.
בס"ד


על העם שלנו, על אנשים שאני מכירה (רפואה, זיווג, הריון, ישועות...) ועל המשפחה.


מברכים את הילדים בין שלום עליכם ואשת חיל לקידוש.

אחרי ההדלקההשם שלי

אני אומרת את ביבי רצון הרגיל.

אני ובעלי מברכים את הילדים אחרי קידוש.


אצל ההורים שלי, רק אבא שלי מברך כשהוא חוזר מבית הכנסת.

הרגילה שאחרי הדלקת נרותAnola
עם הזכני לגדל בנים ובני בנים...
IKEA - שאלה מוזרה ממשאנונימית בהו"ל

יש פה אולי מישהי שמכירה עובד איקאה?

אני רוצה לעשות השנה תחפושת משפחתית של עובדי איקאה ויש לי כמה שאלות מצחיקות...

אשמח לפנות בפרטי מהניק שלי ולפרט יותר.

 

ממש יעזור לי!
תודה!

חחח בהצללחההאוהבת את השבת
מקסימום תסעי לאיקאה תחפשי מישהו נחמד ו"תחלבי" אותו
וואו מגניבבבבממתקית

ועל הדרך מקפיצה לך

שכנה שלי התחפשה פעםמאוהבת בילדי

ל- היא כהה.. חח

 

כושית עם הבגדים של איקאה מהסל שלהם

אהבתי!!ממתקית
חחחAnola
וואואגוז16אחרונה
המילה 'כושית' צרמה לי...
יש לי היכרות עם מנהל באיקאה. אשמח לנסות לסייע.זמירות
שאלת מניעה, התקן (נשים בלבד)הריון ולידה

אם לא שייך אמחק.


ההתקן אמור להפסיק להציק לי בשלב מסוים?

אני יודעת שאני רגישה למגע - באמת, ברמה אחרת לגמרי - ויש לי גם פצע קטן בדיוק בכניסה, אבל החוטים של ההתקן... זוועה. כל הזמן שם, כל הזמן מציק, וזה גומר אותי.

יש רגעים באמצע היום שאני פשוט הולכת הצידה, נושמת עמוק, מנסה לא לבכות מרוב תסכול.

אני יודעת שזה לא רגיל, שאצל רוב הנשים זה לא נורא בכלל, אולי אפילו לא מורגש, אבל עם הוויסות החושי שלי - זה מרגיש כמו עינוי קטן.

ההתקן במקום, הביקורת אחרי חודש הייתה תקינה, אבל אני כבר מרגישה שאני לא שורדת את זה.

גלולות לא באות בחשבון - ניסיתי כמה סוגים, וכל פעם זה נגמר רע מאוד. קיבלנו היתר מרב למניעה מקומית, אבל בפועל אני פשוט לא מסוגלת - בגלל הבעיה של הוויסות החושי שלי

ההריונות שלי קשוחים מאוד ומסכני חיים, אז אני לא יכולה להיעזר במניעה חלקית או בימים בטוחים וש95% יהיה בסדר

מישהי הצליחה איכשהו להתרגל? למישהי יש תקווה שזה יירגע או שזה נשאר לה ככה עד שהוציאה?


תושיעו אותי 🙏🏻🙏🏻🙏🏻

לא אמורים להרגיש בכלל בכללנעמי28

אולי יש אפשרות לקצר את החוט?

נשמע סיוט

אולי קיילנה יתאים? אני יודעת שהוא קטן יותר אבל לא יודעת בנוגע לחוט

וואי, נשמע זוועהאחת כמוני
אולי ג'ניפיקס, הוא בלי חוטים בחוץ
אולי הרופאה תקצר את החוט?Anola
אוי וויכובע שמש

את לא אמורה להרגיש בכלל!

זה נשמע לא תקין.

ממליצה לחזור מהר לרופא/ה ולבקש לטפל בזה

אפשר וכדאי ורצוי לבקש לקצר את החוטאנונימית בהו"לאחרונה

יכול להיות שאחר כך יהיה קושי בהוצאה של ההתקן אבל רפא מומחה יסתדר עם זה

אמאלה נשמע לי חויה מחרפנת ממש

אהלן, אשמח להמלצה לנוירולוג/ית ילדים במכביהריון ולידה
באיזור המרכז.... לילד חמוד בן 6 וחצי.. 
מקפיצה לך, לא מכירהמדברה כעדן.
פרופ' אבינועם שופרמתיכון ועד מעוןאחרונה

מקבל בפ"ת

מה עושים כששומעיםאנונימית בהו"ל

גרים כבר 10 שנים בקהילה מתוקה,

הילדים מרוצים וגם אנחנו,

הבתים מאוד צמודים ויוצא לי לשמוע שכנות שצועקות פתאום או אומרות דברים מתוך לחץ.

כואב לי עליהן והייתי רוצה לעזור. איך?

וגם, אני מובכת מאוד!! כשאני רואה אותן אני משתתקת.

מרגישה ששמעתי דברים שהם לא עניין שלי..

אשמח ממש לתובנות ועזרה!

אז את מתכוונת אלי?הריון ולידה
לא הבנתי את כוונתךאנונימית בהו"ל
אני מניחה שהיא התכוונה שהיא יכולה להיות השכנההשקט הזה
שצועקת


את כנראה מלאך אם את עצמך לא צועקת וזה מביך אותך לשמוע שהשכנות כן.. אבל רובינו כנראה צועקות מידי פעפ ואומרות דברים מתוך לחץ.. 

אהה, אני לא מלאך, וגם מן הסתם אותי שומעים..אנונימית בהו"ל
חח אולי אליי?Anola
לא חושבת שיש מקום כאן לעזורדרשתי קרבתךך

זה נשמע שמידי פעם את שומעת אמהות כועסות וזה לא נשמע משהו קיצוני ..

רוב האנשים לפעמים נופלים בכעס ובצעקות ..

שוב, אם מדובר על משהו נורמלי ולא קיצוני שאז כן לא אמורים להתעלם.

אני אישית הייתי מאוד מובכת אם שכנה שלי הייתה פונה אליי בהצעת עזרה כזו .

כן הייתי מנסה לעזור אם יש סיטואציה שאתן לדוגמא בחוץ יחד ואת רואה שהחברה קצת בעומס אז אפשר להציע לה לשמור כמה דקות על הילדים שתעשה לעצמה לשתות/תאכל בנחת או אם את פנויה וזה בכיף ליותר זמן שתנוח

כאן את לא "תופסת" את החברה בנפילה שלה וזה יכול להתפרש בצורה יותר חברית.


רעיונות טובים. תודהאנונימית בהו"ל
סותמים את האזניים...כורסא ירוקה
לכולם יש זמני לחץ, אם שמעתי משהו שאני לא אמורה לשמוע מתנהגת כאילו לא שמעתי את זה.


אבל אם את רואה שמישהי במצוקה ויש לךאיך לעזור בלי להסגיר (נגיד להזמין את הילדים אלייך מדי פעם אחהצ להקל על עומס, או אם הם במילואים/אחרי לידה וכד'אז לשלוח ארוחות) - זה מבורך

כל עוד לא שמעת משהו חריגאיזמרגד1
כמו אלימות וכו', לא חושבת שיש מה להגיד או לעזור בנושא. לכולם יוצא ימים עקומים ולחוצים יותר.
כמו שאת שומעת אותן גם הן שומעות אותךדיאט ספרייט

את אף פעם לא כועסת על בעלך ועל הילדים?

תמיד מדברת בנחת?

אף פעם לא צורחת עליהם שיכבו את הטלוויזיה? יכנסו למקלחת? יאספו את הצעצועים?


שומעים, אז מה.

אם זו לא אלימות או לא משהו חריג באופן מיוחד.

ממשיכים הלאה. 

השאלה נובעת מתוך אכפתיותאנונימית בהו"ל
לא חשבתי אחרתדיאט ספרייט

התכוונתי שלדעתי הן לא צריכות עזרה, כמו שאת לא צריכה עזרה.

אף פעם לא שמעת את עצמך מהצד.

אולי מהצד את נשמעת לא כמו שאת חושבת.

ואני גם לא נשמעת כמו שאני מדמיינת.

פעם שמעתי שכנה צועקת לבעלה שהיא לא טובלת יותר.

קצת דאגתי, אבל בינתיים נולדה לה תינוקת, אז כנראה הכל טוב 😄

אוי לא, איזה בושות 😵‍💫כבת שבעים
אבוייי 🥴לפניו ברננה!
אי אפשרoo

לעזור לאנשים כועסים ולחוצים

רק הם יכולים לעזור לעצמם

אם מישהו צריך להיות מובך זה מי שצעק ולא מי ששמע 

למה כואב לך עליהן?ממתקית

קורה לכולנו שאומרות דברים מתוך לחץ
ושצועקות פתאום.
לא?
אנושי לגמרי...ברור שצריך עבודת המידות, אבל יש נפילות.

כל עוד הן בריאות בנפשן ורגילות, בטוחה שזה מציק להן והן עובדות על זה כפי יכולתן.
לא שמעתי על אמא שאיננה צועקת, או על אמא שלא אומרת דברים מתוך לחץ.

כי כואב לי. אין לי הסבר מטורף. בפשטותאנונימית בהו"ל
אבל את אף פעם לא מדברת מתוך לחץ?ממתקית

את לא צועקת אף פעם?
יפה שכואב לך את כנראה מאוד רגישה, אבל אין מה לעשות עם זה...

כאילו כשאני בלחץ עם כל הילדים בבוקר, שכנה עם חיוך ברוגע ומילים של: את רוצה עזרה?
יכולה עוד יותר לעצבן אותי...חחח

מה שכן אפשר בנחת אם את רואה את השכנה, ובאמת רוצה לעזור לה, למשל להציע לקחת את הילד להסעה בבוקר.
או להיות רגע עם התינוק בידיים כשהיא מארגנת את הגדולים יותר.
בסוף מה שיוצר לחץ וצעקות זה העומס, אם רלוונטי לך להוריד להן בעומס זה באמת עזרה. אבל מן הסתם יש לך את העומס של החיים שלך.

אולי זה מדליק לך איזה טראומה?רקאני

או יושב על משהו שקשה לך לשמוע צעקות?

בהרבה בתים צעקות זה נורמטיבי לגמרי...

הייתי בודקת עם עצמי למה זה כל כך נוגע בי

אכן.. יושב שם עמוק. תודה שהארת את עיניאנונימית בהו"ל
פשוט מתאמנים לא לזכורממשיכה לחלום

לא לשפוט

ובטח ובטח לא להתערב


מסייגת כמובן שאם ישנם סימנים לאלימות מכל סוג צריך וחשוב לדווח

זה יכול להיות עניין של אופירקאני

אני יכולה לצעוק הרבה פעמים

בעלי תמיד מתפדח שאולי שומעים אותי

אבל לא אכפת לי

בדרך כלל לא צעקות של עצבים

אני יכולה לצעוק פתאום "אבאאאא אין לי כוחחחח"

או לצעוק על הילדה שלי "את מתוקההההההההה"

לא חושבת שזה בעיה

יצא לשמוע גם שכנות צועקות

לא ריחמתי עליהם

 

אולי את שומעת אותנוניק חדש2

ומבחינתי זה היה לא במקום אם מישהי היתה אומרת לי משהו.

גם לא עזרה.

אני לא צריכה עזרה. אני מסתדרת מצוין.

כשיש כמה ילדים צעירים בבית ועומס ולחץ של החיים- *מבחינתי* הגיוני שמדי פעם יהיו צעקות.

הם מקבלים טונה של אהבה שמכסה בפער על הצעקות שלי.


 

ואני גם שומעת את השכנות שלי. וממש לא חשבתי מעולם להציע עזרה.

או לחשוב על זה בכלל.

היא צועקת סבבה הגיוני.

שמעתי אחת בשלוש בלילה נטרפת מהצרחות של הילדה שלה. נו ו?

הילדים שלה מחונכים מטופחים ואהובים.

מותר לה לפעמים לצאת קצת משליטה וזה לא המקום שלי להציע עזרה.


 

סליחה שאני אומרת - לטעמי זה אפילו טיפה טיפה מתנשא.

 

ואם מישהי היתה מציעה לי עזרה הייתי מציעה לה עזרה בלהבין איפה לא המקום שלה.

 

מבינה אותך ומתנצלת אם משהו מהדברים פגעאנונימית בהו"ל
לא זאת כוונתי
וואי הזכרת לישיפוראחרונה

אתמול בלילה חלמתי ששכנה שני בניינים ליד סיפרה שהיא שומעת את הצעקות שלי בבית. זה היה מביך.


בקיצור נראה לי הכי טוב לא להגיד כלום, זה סתם מביך.

אולי יש מקרים חריגים מאוד שיש מה לעשות בעניין.

עכשיו ברצינות- מה אתן עושות עם חיסונים?הילושש

אני מוצפת בכל כך הרבה מידע באינטרנט שזה פשוט מפחיד וגורם לי לא לקבל החלטה. 

כרגע הנטיה היא לא לחסן ממש ב 52%, קצת.. באמת שאני בהתלבטות גדולה ומפחדת לקחת אחריות על הילדים שלי. 

את הבכור חיסנתי עד גיל שנה והפסקתי, ואת הקטנה חיסנתי רק את החיסונים הראשונים לא זוכרת בדיוק אבל רק כשנולדה- גיל חודשיים אולי.. שגם את זה נורא פחדתי.. 

 

טיפת חלב רודפים אחריי, 

היום קבעתי תור. להתפתחות. ואני לא יודעת האם לחסן היום או לא. 

בדיוק עכשיו ראיתי בחדשות שכתבו שהעיר שלנו היא העיר החדשה שנכנסה לרשימה של הנדבקים בהתפרצות החצבת.. 

 

מאיפה אתן מקבלות מידע אמין? 

איך אתן מקבלות את ההחלטה? 

 

השרשור מוצה ולכן ננעל. נבקש לא לפתוח את הדיון שוביעל מהדרום

לק"י


דיון על האם לחסן או לא.

עד פסח לפחות.


ובאופן אישי- ממליצה לכל אחת לשאול אנשים מהימנים בחיים האמיתיים.

קיבלתי חץ ללבמולהבולה

רק לפני כמה שעות העלתי כאן על כך שבעלי טס

ואני מנסה להשלים עם זה ולהתכונן....

והנה חמותי מתקשרת ומספר. שבעלה של גיסתי טס והיא אצלה לשבוע עם כולםםםם

ועוד חמותי לוקחת ומחזירה את הילדים מהגן

זה שבר אותי 😭

שאני צריכה לגייס מלא משאבים ואין לי טיפה של עזרה והיא בכיף שלה גם יכולה לנוח,לאכול ברוגע כי יש לה מלא עזרה

לא לא זה שבר אותי

וואיאיזמרגד1
היא יודעת שגם בעלך טס? איזה לא רגיש🤦🏻‍♀️
יש אולי הבדל בין הסיבות של כל אחד מהם לטוס?ירושלמית במקור
בעינייoo

החיים לא שוויוניים

אז אין מה לצפות לשוויון


עזרה מאחרים זו פריווילגיה

אז אני לא מצפה לעזרה


אלא דואגת לה בעצמי

(גם בעלי נוסע ותכננתי עזרה לפרטי פרטים למרות שאין פה באמת הרבה עבודה

ובכללי לא מצפה מאף אחד לשום עזרה)

וואו! באמת זה שוברכורסא ירוקה

יש איזה חוקר סוציולוגיה אחד בשם דן אריאלי שהוציא הרבה ספרים על פסיכולוגיה התנהגותית או משהו כזה, והוא מדבר על זה שאנחנו משווים את עצמנו בעיקר בעיקר לסביבה שלנו. ולמרבה ההפתעה הוא ממליץ להקיף את עצמנו באנשים שהם "פחות".. פחות חכמים, פחות עשירים, פחות מצליחים.. כדי שלא נרגיש כל הזמן הטיפשים/העניים/הגרועים.

לא יודעת מה אני חושבת על ההמלצה הזאת באופן כללי, אבל נשמע שסביב הקשר עם חמותך והגיסות אולי שווה לנסות את האסטרטגיה הזאת, בחינת מה שלא יודעים לא כואב. הרי עד עכשיו התארגנת והרגשת שאת מאפשרת ומצליחה וזה יהיה קשה אבל אפשרי, ופתאום לראות מישהי קרובה באותה סיטואציה שאפילו לא מנסה להתמודד זה ממש מרפה את הידיים וגורם לזה להרגיש סיטואציה בלתי אפשרית.

לא יודעת אם בעלך מדבר עם חמותך ומספר לך, או שאת מדברת איתה ישירות אבל אולי כדאי סביב תקופות מאתגרות לתת לו לדבר איתה ולבקש שיסנן...

וואווו איך הגבת?ואז את תראי
היא ידעה שזה בתכנוןמולהבולה

אנחנו כמעט לא בקשר

הזמינה אותנו לשבת הזו ועל הדרך אמרה שתהיה שבת מאוד גדולה כי מתארחים הרבה וגם הגיסה עם הילדים ואז הזכרתי שהוא אמור לטוס (היא יודעת אך לא ידעה תאריך יעד)

עניתי שכל הכבוד שמארחת ועוד מחזירה לה את כל הילדים

אני ממש בוכה מאז

לא מעניין אותי ישירות שהיא לא עוזרת לי

זה פשוט באמת גרם לי מיד להשוואה וקרע לי את הלב

אמא שלי לא יכולה לעזור מבחינה בריאותית גם שזה מוסיף לקושי

ולא מספיק שהוא טס יש גם הכנות ופגישות כל יום עכשיו בכל שעה אפשרית וכמהה שהוא מנסה לעזור לי זה עדיין קשוח

עכשיו למשל אני נגמרת עם הילדים לבד והתינוק לא יורד מהידיים לרגע 

פה טמון הכלב. במשפט הראשון שכתבת פה...באתי מפעם
שולחת לך כוח💙ואז את תראי

זה באמת ממש מכאיב לראות את החוסר בשיווין אבל מה ששלך שלך...

בעזרת ה' תעברי את זה בטוב ותקיפי את עצמך במי שעושה לך טוב.

חיבוק. קשוחיעל מהדרום
וואי, באיזה קטע היא ספרה לך??נקודה טובה
הגיסה שמתארחת היא הבת של הסבתא הזו?חילזון 123
כןמולהבולה

לא אכפת לי שתעזור לה לנצח!

ההשוואה וההבדלים כאן קרעו אותי.. כי אני עם הקושי הענק הזה גם ככה שמנסה להתגבר וחחדטב מה לעשות וכו'

לה לא קשה לשלוח בעל לטיסה כי היא יודעת שהיא פשוט אורזת

את עצמה עם הילדים והולכת לאמא שלה

וזה כולל שמירה על הילדים אם צריך אחה"צ,עזרה כל אחה"צ , פיזור ולקיחת הילדים מהגנים ובתי ספר, הכנת סנדוויצ'ים,ארוחות במהלך היום וכמובן שבת. בקיצור פנסיון מלא.


שוב... בכל זמן אחר מפרגנת

אגב זו ממש לא פעם ראשונה ובעלה טס מלאאאא

חיבוק מאמי ♥️המקורית

מקריאה מבחוץ נראה שפשוט כואב לך החוסר שלך והשיתוף מול חמותך לא בדיוק מועיל כי זה מנכיח אותו מאוד


תרשי לעצמך לכאוב את זה. את התחושה של הבדידות בקושי. זה באמת כואב. את זה שאת מתמודדת לבד.

ועם זאת, תחיי את חייך ותצאי מהמצב הקורבני. נכון קשה לשמוע את זה כרגע, אבל אפשר גם וגם. אפשר גם לכאוב את החוסר וגם להתמלא בכוחות שהשם שם אותך בסיטואציה הנתונה ושאת יכולה להתמודד איתה. שאת באמת בחרת להקים את השבט שלך, ילד ילד, בידיעה שזה את ובעלך ותמצאי פתרונות שיקלו למרות שהיית רוצה אחרת..

חיבוק♥️

תודה יקרה 💜מולהבולה
החוסר שוויון באמת כואבחילזון 123

השאלה אם הסבתא ''אשמה'' בזה

אני מנחשת שהבת פשוט מעמידה עובדה ומגיעה, בלי לשאול ולבקש.

ולך זה פחות זורם להתנהג ככה.

היה אפשר לצפות שהסבתא תהיה רגישה יותר להבדלים האלו, אבל כנראה שלא כולם ניחנו ברגישות עד עדי כך

לא מבינהזווית אחרת

לא מבינה למה את לוקחת את זה כל כך קשה.למה זה צריך לקרוע אותך??

2.גיסתך זו הבת שלה.מניחה שהן בקשר.יותר קל לארח בת שבוע מאשר כלה שבכלל לא בקשר איתה.מאוד מאוד הגיוני.

3.קחי אויר.תחשבי על נשות המילואים ששבועות וחודשים נמצאות לבד.ובנוסף לקושי של הלבד יש חשש שמא יקרה משו לבעל....בעלך טס לשבוע.נראה לי שאת לוקחת יותר מידי בדרמה.

 

מותר לה שיהיה קשה, גם אם לאחרות קשה יותריעל מהדרום

לק"י


וקשה להתווכח עם רגש, כך שאם היא מרגישה קשה עם זה שאין לה עזרה, אין טעם להוכיח אותה על זה.


חלק מהכיף בפורום זה לקבל אמפטיה, גם אם זה "צרות של עשירים" או שישנן צרות גדולות יותר.

(והאמת שלא רק בפורום. גם בחיים).

תראיזווית אחרת

זה נכון מה שאת אומרת.יש גם צרות של עשירים.אבל לפעמים צריך להאיר את העינים ולתת קצת פורפורציות.לא תמיד האמפתיה היא זו ו היא זו שתתן את המענה הנכון.לפעמים דווקא שמעמידים מראה מול האדם שישים לב ממה הוא עושה כזה עינין- זה יכול לעזור. ולא רק העצמה של המיסכנות לכאורה.מה גם שמיד אחריה היה שרשור של אישה שבעלה במילואים שכותבת על הקושי.וגם שרשורים של נשים שהבעלים שלהם התנדבו והן תמכו בכך למרות הקושי והזמן הארוך.ואף אחד לא מתווכח עם רגש, אבל הרגש מביא אותה לבכי בלי סוף, לצרות עיין וכעס על חמותה.בעיני זה דרמטי מידי וצריך להאיר לה.כי בדרך הזו היא פוגעת בסוף בעצמה.וחלילה גם אולי תהוא לידי כעסעל בעלה.

אמפתיה לקושי מגבירה את תחושת המסכנות ורק תביא בעיני לאכזבה והעצמת הקושי.

אבל את בכלל לא הבנת מה כתבתי אם כךמולהבולה

אני ממש לא רוצה שחמותי תבוא לעזור לי  ממש אבל ממש לא!

פשוט הקושי שלי להישאר עם 7 ילדים בלע"ר לבד הוא גדול במיוחד שאני רק חודשיים וחצי אחרי לידה ולי אין עזרה מאף כיוון, זה לא שהייתי רוצה שהיא תבוא

גם אם היא הייתה רוצה לבוא לא הייתי מסכימה, מי צריך את חמותי על הראש?

רק כתבתי שמידת ההשוואה כאן גדולה

שאני צריכה לגייס עזרה בכוח ולה זה בא בקלות

ציפיתי לאמפתיה ולא יותר 

אה ואי אפשר להגיד לבן אדם מה אתה עושה כזה ענייןמולהבולה

כל אחד מתמודד אחרת עם קשיים

בעיניך זה שטויות, מבחינתי זה קושי 

אני לא חושבת שמתפקידנו לחנך נשים אחרות בפורוםיעל מהדרום

לק"י


ואמפטיה לא חייבת לגרום לתחושת מסכנות. אפשר להביע אותה בעדינות.

ואם רוצים להוסיף על זה הארה בונה, אז לנסח בזהירות. המינוס בכתיבה שאין את האינטונציה, ולפעמים מבינים לא נכון את הנכתב.

וזו הארה חשובה לכותבות ולקוראות. ייתכן שאני קראתי את ההודעה שלך ביותר "קשיחות" ממה שאת רצית להביע.

מחילה, אבלעלמא22

יש הרבה פעמים שזה לא מתאים להעמיד בן אדם מול המראה ולתת לו פרופורציות. זה לא התפקיד שלך. את לא מכירה אותה, את לא יודעת מה הסיפור המלא, הרבה פעמים זה עושה יותר נזק מתועלת.

תאמיני לי, עברתי דבר או שניים בחיים ואני יודעת מה זה.


הרבה עשו לי את זה במלחמה בלי בכלל לדעת שזה שבעלי לא במילואים לא אומר שהוא נמצא כל היום בבית, הפוך. בתור איש כוחות ביטחון, מעט האנשים שיודעים במה הוא עובד, מבחינתם הוא לא עושה מילואים אז זהו, אסור לי להתלונן שאני נמצאת ימים שלמים לבד בבית עם ילדה בת פחות מגיל 3 ובהריון, שהילדה בוכה שהיא מתגעגעת לאבא שלה, ואני איתה מתגעגעת אליו גם, ואין מישהו בעולם שמבין אותי, כי 'תגידי תודה שהוא ישן איתך בלילה'..


וכן, נגעת פה בנקודה מאוד רגישה אצלי.


מבטיחה לך שאין צורך להאדיר את הקושי שלך ע"י הקטנת קושי של מישהי אחרת

תודה שהגבת!יעל מהדרום

לק"י


אני רוצה להוסיף ולהגיד שגם לנשות המילואים "אסור" להתלונן, כי הן צריכות להגיד תודה שיש להן בעל בכלל. או בעל בריא שיכול לעשות צבא.

(ציניות כמובן).


תמיד אפשר למצוא מישהו שקשה לו יותר.

לא את כולן זה מעודד.

ובפורום אנחנו רוצות לאפשר לנשים לפרוק ולהתלונן, גם אם יש צרות גדולות יותר.

אולי בשבילך זה לא כזה עניין ולכן במראה שאת תציביממתקית

תסבירי לה שזה לא כזה עניין וכו.
בשבילי זה כן כזה עניין, במראה שאני אציב מולה אראה לה שהיא צודקת וזה ממש מתסכל.
כל אחת זה משהו אחר, לאחת מפריע משהו שלאחרת זה לא מזיז. לכן המראה הזו לא תמיד מדוייקת.

בדיוק.ציפיתי לאמפתיה ולא יותרמולהבולה
בסופו של דברבתאל1

את תצאי חזקה ועם חוסן וכוחות שישארו איתך הלאה. והפעם הבאה שתצטרכי להתמודד עם דברים את לא תשברי.


לא חכמה להיות עטוף ומוקף כל הזמן...

זה כיף שיש עזרה אבל בסוף מי שעושה- מרוויח. 

האמת עברתי דברים קשים בחיים ועוד עוברתמולהבולה

כל מיני מורכבויות

ברור שזה שטויות אבל כל דבר מוסיף

נכון...בתאל1

וזה לא פשוט להיות לבד שבוע כשאת שניה אחרי לידה ועוד צריכה לנוח.

מקווה שלכל הילדים יש מסגרות בבוקר שתוכלי לנוח לפחות חצי יום ולקבל כח לחצי השני. 

האמת שלא לכולם לצערימולהבולהאחרונה
אולי אפשר להסתכל על זה כחסד שה' עושה איתךשופטים
עבר עריכה על ידי בארץ אהבתי בתאריך י"ח בטבת תשפ"ו 23:14

אם היית מקבלת את העזרה מדי פעם, כל פעם היתה צפייה, תקווה ואכזבה, כאן את מקבלת מסר ברור שאת לא יכולה לסמוך על עזרה חיצונית.

עם כל הקושי, ברגע שמשחררים את הציפייה קל יותר להרים את הראש, להתרכז בדברים שאת יכולה לעשות ולהקל על עצמך, ואחכ לטפוח לעצמך על השכם שעמדת בזה. ולא לשכוח לתכנן פינוק או יציאה בשבילך כשיתאפשר


 

חיבוק גדול 

*כחסד*, איך נהיה כלב 🙄שופטים
ערכתי לך..❤️בארץ אהבתי
וואו איזה דיוק של נאחס רקלתשוהנ
אולי לא הייתי מצפה מחמתך להגיע לעזור גם לךממתקית

אבל חד משמעית הייתי מצפה לאמפתיה מינימלית.

חיבוק 🫂🫂🫂רקאני

אני מבינה שמה שבעיקר קשה זה הידיעה הזאת

כמו לקבל בוקס לפנים

שאת נשארת בלי עזרה

ולמישהי אחרת בסיטואציה דומה

יש מלא עזרה

זה כואב

לא משנה אם זה גיסה או שכנה

זה כזה מראה מול הפנים...

הייתי מנסה לשנן לעצמי שמה ששלי שלי

ולי יש דברים אחרים טובים

בול מה שכתבתמולהבולה
יואוו קשהההה חיבוק אחותי 💞Anola
שיתוף משמח , ואיתו פחד ללדתהדרים

אני כבר לא זוכרת אם עדכנתי פה אבל בע"ה אנחנו מצפים לילד שלישי,

הסופש אני מתחילה שבוע 39 בע"ה , וממש חוששת מהלידה (שתי הקודמות היו לא קלות בכלל , לאו דווקא חוויה לא טובה אבל כן לידות מאוד כאובות , הראשונה הסתיימה בקיסרי חירום והשנייה ברוך השם ללא ניתוח אבל גם עם וואקום ושעות ארוכות של פתיחה מלאה ).

ממש חוששת מהלידה , קמה הרבה בלילה, ונראלי גם בעיקר מנקר בי הפחד איך המאזן המשפחתי עומד להתערער (לטובה ברוך השם ), אבל בלידה קודמת של הבת שלי זה היה ממש סמוך לזה שפינו אותנו מהבית בגלל המלחמה ונזרקנו בין מלונות ושלל דירות במשך שנתיים, והיא גם הייתה ילדה מאוד לא קלה (לא מאשימה אותה , ברור לי שהיא ינקה ממני את כל הסטרס ושלא הייתי בכלל בפניות נפשית לעכל את המעבר לשניים בעקבות כל המצב המטורף שהיינו בו עם הפינוי ).

אבל אני כאילו זוכרת את ה"אובר" חוסר איזון אחרי הלידה שלה, למשך תקופה ארוכה , וצריכה להזכיר לעצמי שהיום ברוך השם אנחנו במקום אחר, גרים בדירה שאנחנו אוהבים, שאנחנו בחרנו בה, שבעלי ברוך השם מצא עבודה ואת עצמו אחרי שהעסק שלו קרס ונסגר מהמלחמה , החיים שלנו הרבה יותר יציבים מלפני שנתיים ומשהו כשהבת שלי נולדה . אבל זכור לי במוח הערעור הזה וממש מתפללת שהפעם הכל יהיה בנחת .

כמובן לפני כל לידה חששות איך יהיה, כמה יכאב, פחד על בריאות הילד שככ שום דבר לא מובן מאליו בייחוד אחרי שיש שני מתוקים בריאים בבית , אשמח לטיפים מה עוזר לכן להעביר את התחושות , מתעוררת לפיפי בלילות ולא מצליחה לחזור לישון מרוב מחשבות . תודה יקרות 

ממליצה על הכנה רגשית משמעותית ללידה, זה משנה לגמריאוהבת את השבת

יש למשל את יעל גריינר


ותקשיבי גם לפודקאסט שלה, תראי סרטונים. זה מאוד משמעותי


תכלס ממליצה לך להרים אליה טלפון היום ולקבוע זום הכנה ללידה או לקנות ממנה קורס אינטרנטי קצר. זה משנה חיים. לידה טובה משפיעה שנים קדימה...... וללידה טובה בדרך כלל צריך להגיע עם הכנה נפשית טובה..

ממליצה לך לשמוע את אורית לייזרסון ביוטיובואז את תראי

ויש לה גם קורס מקיף יותר.

היא מדהימה ומרגיעה, כשהיה לי קשה לנוח ולא לזוז כל הזמן פשוט הקשבתי לה וזה עשה לי הרבה נחת.

וואי חיבוק גדול!!שורשי
🫂יעל מהדרוםאחרונה
צורך של ילד בשליטהאנונימית בהו"ל

לבכור שלי יש צורך מאוד מאוד גדול בשליטה, זה מגיע על רקע של ילד קטן עם קושי בויסות חושי ורגשי, תקופה של הרבה שינויים בבית ובמשפחה. זה בא לידי ביטוי בהמון מקומות, שהוא צריך לקבוע מה יקרה ומה לעשות, במשחקים שלו שבהם הוא חייב להחליט, בדרישות שלו מאמא ואבא, בקביעות שלו לגבי האחים הקטנים יותר וכו'... ההנהגות הזאת יכולה לנבוע אולי מעוד גורמים, אבל מאוד מסתדר לי בהגיון שיש כאן צורך בשליטה שלא מקבל מענה.

אני מנסה כמה שאפשר לתת לו שליטה, לתת לו בחירה, להכין אותו מראש לדברים, להיענות לדרישות שלו אם זה לא קו אדום (בהייעצות עם הדרכת הורים). אבל הרבה פעמים אני מרגישה שזה יוצא עקום או לא מספק אותו או לא אפשרי.

הבוקר הוא היה קצת מעורר רחמים, כי הוא קטנצ'יק, בעצם אין לו בכלל שליטה עלינו, גם כשאני נענית לדרישה שלו זה מבחירה שלי ולא שליטה מלאה שלו בסיטואציה. הוא רצה עוד עוגיה אז בעלי אמר לו שיסיים את הראשונה אז הילדון התחיל לאיים "אם לא תביא לי עוד אחד אני לא אוכל את הראשונה גם" זה מאוד משעשע, והתגובה הצפויה גם הייתה "אז אל תאכל" אבל שמתי לב שזה חוזר המון פעמים אצלו שהוא מאיים שאם לא נענה לדרישה שלו אז--- בעצם אין לו אז מה, אז הוא אומר דברים שתלויים בו אבל לא כל כך מזיזים לנו כמו זה. וזה גרם לי לרחם עליו כי הוא בעצם מרגיש צורך שיהיו לו שתי עוגיות ביד אבל אין לו שום יכולת להשיג את זה. מצד שני ה גם טוב שילד קטן לא יכול להפעיל את ההורים שלו, ובסוף הרצוי זה שהשליטה בבית תהיה של אבא ואמא והילד ירגיש שהוא יכול לסמוך עלינו ולהרפות.

אבל משהו אצלינו לא עובד טוב עם זה.

 

בשיחה עם אחותי הבכורה היא שיתפה שמאז הילדות המוקדמת היא תמיד מרגישה אחריות מאוד גדולה על הכתפיים שלה, אחריות על אחרים, על העולם ועל המשפחה שלנו, היא אומרת שזה בגלל שההורים הטילו עליה אחריות גדולה מאוד מאז שהיא הייתה קטנטונת. היא טוענת על הרבה טעויות בחינוך שההורים שלי עשו איתה, אנחנו הורים אחרים ודווקא לא מטילים אחריות כבדה מדי על הכתפיים שלו אבל גם אנחנו עושים טעויות כמו כל הורה ואני תוהה לעצמי אם זה קטע של בכורים? ומה אני יכולה לעשות אחרת?

זה נכון שבכורים מרגישים יותר אחריות בדרך כללמתואמת

(כותבת את זה כבכורה וכבת לאמא בכורה וגם מהתבוננות על הבכורה שלי)

אבל זה לא אומר בהכרח שמגיעים להתנהגויות כמו שאת מתארת את הבן שלך... יש לו קושי נקודתי, שלא קשור ב"בכורות" (שורוק בוי"ו השנייה) שלו.

נשמע שאתם דווקא נוהגים איתו נכון מאוד. אל תלקי את עצמך❤️

תודה על החיזוק!אנונימית בהו"ל
תיאור קלאסי לילד קטןoo

אני לא מתווכחת עם הילד על 2 עוגיות

רק אם הוא רוצה מספר מוזגם אני אתן לו 2 אופציות של מספרים הגיוניים לבחירה

וגם אם 2 זה מוגזם בעיניכם

אפשר להציע לו 1 או 0

במקום השיח של אל תאכל


זה הגיוני שהוא רוצה שליטה

זה תהליך טבעי ובריא

בעיניי זה נכון לתת לילד שליטה ברוב הדברים ורק בדברים אקוטיים שהשליטה תשאר אצל ההורה

תודה על הנרמול והעצות!אנונימית בהו"ל
אפשר שיחליט בחפצים האישיים שלובתאל1

במה שאתם מרשים. סהכ גם ילד בכור הוא ילד של ההורין שלו ועם כל השליטה שהוא רוצה זה לא בדיוק מה שהוא צריך.  לדעתי..

אפשר נגיד שיחליט באיזה משחק לשחק. במה הוא מרשה לאחים ובמה לא.

אם לשים בכריך ממרח כזה או אחר אם יש אפשרות.

אבל לא כל דבר שהוא רוצה הוא יקבל. וזה הכי טוב בשבילו. 

את כל אלה הוא בוודאי מחליטאנונימית בהו"ל

אבל זה לא מספק אותו. גם מסכימה שלא כל דבר שהוא רוצה הוא בהכרח יקבל, אבל הוא בתקופה של חוסר יציבות כרגע אז כן רוצה לתת לו יותר דברים שיש לו שליטה על הסיטואציה

אני הייתי "מתרגמת" את מה שהוא אומראוזן הפיל

ומציעה נוסח אחר, נעים יותר.

כשהוא מאיים שלא יאכל את העוגיה, הייתי אומרת - וואו, אני שומעת שאתה ממש רוצה שיהיו לך 2 עוגיות (אני מניחה שלא באמת אכפת לכם לתת לו להחזיק 2 עוגיות, אפילו שלא סיים אחת)

התכוונת לומר 'אני רוצה בבקשה להחזיק 2 עוגיות'?, 'אני ממש רוצה עוד עוגיה'?

ולתת לו, לשחרר כמה שיותר, כי הוא באמת ילד ולילדים יש שליטה מוגבלת מאד.

ומחזקת אותך שכל הכבוד שאתם לא מתרגשים ממנו, כמה שתשארו חזקים ולא תתערערו מהאיומים שלו, ככה העולם שלו יציב יותר ועומד איתן. ומתוך הביטחון הזה, מותר לכם לשנות את דעתכם ולומר ' לא ידעתי שזה כל כך חשוב לך, פעם הבאה פשוט תאמר שאתה ממש רוצה, ואז אני אבין. זה לא אומר שתמיד אני אסכים, אפילו שאתה מאד מאד רוצה'

אהבתי את הגישה, תודה לך!אנונימית בהו"ל
בספרות הפסיכולוגית בהחלט יש מושג של ילד בכוראסתר רות

הוא מרגיש 'סגן' של ההורים, ולא סתם יותר גדול מהאח הבא. יש לו חוויה פנימית של ערעור על המקום שלו בעקבות הלידה של האח השני. ויכול להיות שלתת לו יותר העצמה ליכולות שלו, ולבחירות שלו במה שהוא באמת יכול לבחור - יעזור לספק את המקום הזה.


לגבי הניסוח עם האיומים,

אני מרגישה אצלנו שבתקופה שקשה לנו עם ההתנהלות עם הילדים, ואנחנו ההורים משתמשים בניסוחים של איומים,

פתאום אני שומעת שככה הילדים מדברים.

לדעתי זה ממש לא בריא להתנהל ככה,השיח מול הסביבה שלנו צריך להיות שיח נעים ומקדם, ושיח של איומים הוא לא כזה. וכשהילדים מדברים ככה, אני מבינה שזו מראה לכך שאנחנו מדברים ככה, ומשתדלת לעבוד על עצמי לשכנע ולהניע את הילדים בצורת שיח אחרת.

מעניין! אני אשתדל ממש לשים לב אצלינואנונימית בהו"ל
נשמע נורמלי לגמרי, בטח בגילוכורסא ירוקה

הוא לא רק רוצה שליטה, ונשמע שמקבל המון. הוא גם לומד גבולות. לא בכל מקום בחיים יש בחירה ושליטה וצריך לדעת מה גבולות הגזרה שלך. מה באחריותך ומה לא. אתה שולט בדברים מסויימים, אבל למשל לא יכול להחליט על אחרים. אתה יכול להחליט לא לאכול משהו שאתה לא רוצה, אבל לא יכול להחליט אם מותר כרגע מאכל כזה או אחר. וכן הלאה..  

זה ממש מצוין שהוא לומד את זה עכשיו איתכם במקום בטוח עם אנשים שאוהבים אותו, ולא אחכ במקום יותר נוקשה כמו מסגרת חינוכית ואז הוא יתייחס לגבולות באופן כללי בצורה הרבה יותר שלילית.


לגבי אחותך והורות בכלל, יש פה שני דברים -

1. לרוב הילדים בעולם יש ביקורת על ההורים שלהם. זה טוב וטבעי ונורמלי. חלק מההיפרדות שלנו מההורים לאנשים העצמאיים שאנחנו, כוללת גם ראיה ביקורתית על היחס והחינוך שקיבלנו, ואנחנו בונים את ההתנהלות שלנו בהתאם (בין היתר) לביקורת הזאת. אבל אין משהו אובייקטיבית יותר נכון. תתני עצמאות - יתלוננו שזה יותר מדי עצמאות ופחות מדי מעטפת. תעטפי אותם - יגידו שהיית מגוננת מדי. זה כמובן תלוי ילד וסיטואציה ואפשר להתאים את זה פחות או יותר, אבל הרבה פעמים קשה לדעת מה נכון באותו מצב, ויש גם מגבלות של האופי שלכם, המשאבים שלכם או הרצון לא לתת לילדים שונים יחס שונה בתכלית במצבים מסויימים. קשה ממש עד בלתי אפשרי לדייק עד 100% את המענה לילדים. ויש שיאמרו שגם עדיף ככה. תקראי קצת על ההבדל בין אמא מושלמת ל"אמא טובה דיה" אצל אאל"ט ויניקוט. זה מאד מעניין ומעורר מחשבה.


2. לגבי אחותך באופן ספציפי, אנחנו לא מכירות אותה וקשה לדעת מאיזה מקום זה נובע. אני כותבת כאן משהו בזהירות, יכול להיות שקשור, אבל אם לא אז תזרקי... יש אנשים שיש להם קושי לא פתור מול ההורים, והם מתקשים לשחרר אותו, ואז הם מלאי טענות על כל מיני נושאים מול ההורים, למרות שהם רואים תמונה חלקית של מה שהיה, או שהם משליכים על ההורים הרבה מהאופי שלהם (לצורך הענין היא הרגישה תחושת אחריות אבל מצד ההורים לא בהכרח היה רצון או כוונה שהיא תהיה אחראית אלא שזו היתה הפרשנות האישית שלה לסיטואציה והיא התנהגה בהתאם לפרשנות שלה).

אז יכול להיות שהיא צודקת וההורים שלך טעו. קורה.. ויכול להיות שיש לה פרשנות לא נכונה כי בסופו של דבר זו החוויה שלה אבל זה לא בהכרח אומר שההורים טעו בהתנהלות שלהם

ממש תודה על התגובה!אנונימית בהו"לאחרונה

זאת פרספקטיבה ממש טובה לראות את הדברים, תודה!

שבוע 35 כאבי מחזורהיריון רביעי

קמתי מהבוקר עם כאבי מחזור מרגיזים. היה לי תור לאולטרסאונד אז ניצלתי וביקשתי שיבדקו צוואר רחם והוא לגמרי סגור. אבל הכאבים מחזור עדיין משגעים אותי. מפחדת שזה הולך ללוות אותי חודש.

לקראת לידה חמישית אם זה משנה 

מה לעשות ??SARITDOאחרונה

טבעי לגמרי....

זה צירים מדומים לרוב


וכן הם יכולים ללוות תקופה 

סיפורי טהרהאנונימית בהו"ל

רק פורקת. כי אי אפשר בעולם האמיתי.

במשפט: הבדיקה השביעי יצאה עם דם. הרב שלח לבודקת. ואני לא יודעת מה לעשות.


באריכות: אני עם התקן לא הורמונלי (כבר חודשיים). עם לא כתמים שבאים והולכים כל הזמן ווסת חזקה. עכשיו הצלחנו לעשות הפסק והרב הצליח לטהר את הבדיקה של ראשון ושלישי למרות שהיו עם כתמים. את הבדיקה של היום לא הצליח להתיר.הציע ללכת לבודקת.ועכשיו אני מתלבטת מה לעשות.

כי ממש ממש ממש לא בא לי ללכת!

אבל גם ממש לא באלי להיות אסורים חודש וחצי!!

בעלי משאיר לי את הבחירה.

ואני ממש לא יודע מה לעשות.

להתגבר? לוותר?

והשאלה אם זה בכלל יועיל ללכת.


וגם, זה נורמלי שיש כתמים ככה עם התקן לא הורמונלי?? עד מתי?? אם זה ממשיך ככה אז אין לנו איך למנוע כי ממש לא רלוונטי הריון בשנתיים הקרובות. והורמונים זההרגיש כמו הריון.

ובבקשה את תכנסו לכל הסיפור נגד בודקות טהרה. כי הן עושות שליחות חשובה. וזה רב תותח הוא ממש לא ממהר לשלוח לבודקת. והשאלה זה רק אם שווה לי את המאמץ ללכת לבודקת למרות שזה ממש לא נעים לי. 

גם אצליבתאל1

היו הרבה כתמים עם התקן.

אז את לא היחידה...

לפעמים בודקת יכולה להציל את הבדיקה...תנסי..אבל אצל אחת מומלצת 

תינוקת חדשה וכבר המצפונים התחילואנונימית בהו"ל

התעוררה קצת מצונת. טיפה נזלת.

והיא כל-כך קטנה שזה קצת גורם לי לאשמה והתלבטות איך עוזרים לה.


משפריצה חלב לאף? מה עוזר?

שלי בן חודשיים מצונן כבר ממזמן...מה נעשה?יעל מהדרום
לק"י


אני שמה לו מי מלח.


רפואה שלמה!

אפשר להשפריץ חלב, זה עוזראיזמרגד1
ומה שבטוח לא עוזר זה מצפון, בטח על משהו שבגלל לא באשמתך... מבטיחה לך שאת אמא טובה🩷
אצלי כולם הצטננו בגיל אפסמישהי מאיפשהו

לא יודעת למה. לפעמים אפילו כבר בבית חולים..

לפעמים השפרצתי מי מלח לפני שאכלו כדי שיהיה להם יותר קל.

כמובן תעקבי שלא עולה חום

אל תהיי עם ייסורי מצפון, זה לא קשור אלייך בכלל❤️

להשפריץ חלב אם לתוך האף ממש עוזר!שורשיאחרונה

(בכללי, להשפריץ תמיד על כל דבר ופצע...)

ושמעתי שאם יש נזלת ירוקה אז זה סימן שזה דלקתי/ משהו בסגנון, ויש משפחה שאפשר לשים וזה אמור לעזור ... סליחה שלא זוכרת פרטים מדוייקים...

רפואה שלמה!

הפסקת גלולותשמחה כפרוייקט

הייתי כמה חודשים טובים עם גלולות הנקה ברצף. לאחרונה התחילו קצת כתמים (שלא אסרו) וראיתי שזה נמשך אז הבנתי שצריך לעשות הפסקה.

עכשיו אני מחכה למחזור והוא לא מגיע. אז מה בעצם הסטטוס שלנו? אנחנו לא מוגנים מהריון?  כאילו לא לקיים יחסים כל הזמן הזה?

אני מפחדת שזה ייקח זמן ואז גם ככה יש את הדימום והנקיים… קשוח. בעיקר לבעלי..

בגלולות (מניעה ב)הנקהאנונימית בהו"ל

זה שיש כתמים לא בהכרח אומר שצריך להפסיק

להרבה נשים יש כתמים..

יש לזה עצות שונות.

פועה מציעים ליטול במקביל גם פרימולוט נור

יש אחרים שממליצים להכפיל מינון של הגלולה

אם את לא נוטלת גלולות את לא מוגנת מהריון עד שתתמידי בנטילת הגלולות שבוע.

את יכולה ללכת עכשיו לרופאה לעשות אולטרא סאונד לראות מה המצב (לפני/אחרי ביוץ) זה יקל עליך לקבל החלטה.

יכול להיות שאת לא בדרך לביוץ בגלל ההנקה...

תודהשמחה כפרוייקט

אני מכירה את עניין הכתמים וכל הפתרונות המוצעים. ספציפית כאן הכל היה ממש חלק מההתחלה. פשוט חיברתי כבר 8 חפיסות ואמרו לי שכנראה שצריך הפסקה. נסיתי להמשיך ולא הלך.

אבל איך להפסיק יעזור?אנונימית בהו"ל

בגלולות רגילות הכתמים הם מהתעבות רירית הרחם, ובאיזשהו שלב זה נהיה יותר מדי ואז מפסיקים, מקבלים מחזור ומתחילים מחדש

פה הכדורים מדקקים את רירית הרחם, ולכן הפסקה לא אמורה לעזור

מה גם שממש לא בטוח שתקבלי ווסת כי את מניקה

בגלולות הנקה אמורים לחבר תמיד בלי הפסקותעדיין טרייה
אם את מניקה יכול להיות שבכלל לא יחזור המחזור וגם אם את לא מניקה זה יכול לקחת כמה חודשים. כרגע יש כתמים? אתם מותרים? אם כן פשוט הייתי חוזרת לקחת גלולות תוך ידיעה ש7 /10 ימים הבאים את לא מוגנת (תבדקי כמה בדיוק בעלון אני לא זוכרת). 
וואלהשמחה כפרוייקט

ראיתי ברשת שרופאים ממליצים כן לעשות הפסקה אחרי נטילה ארוכה ברצף… שהגוף צריך איזון מסויים או לא זוכרת בדיוק מה.

אני אמנם מניקה (חלקית) אבל לרוב כן הייתי מקבלת בהנקות. לא חשבתי על זה אפילו

אני באמת אחזור ליטול

תודה!

מי אמר לך להפסיק?יעל מהדרום
מי אמר?מאמינה-בטובאחרונה
אני הבנתי שאין בעיה להמשיך ברצף כמה זמן שרוצים אם זה מתאים לך
את לא אמורה להפסיק ואת לא מוגנתאורוש3

לגבי יחסים, לשיקולים כמובן וכמה לחוץ למנוע.

לגבי הגלולות- או תחזרי לקחת אותן ואז בערך שבוע צריך עוד אמצעי מקומי להגנה. תבדקי בעלון שלהן לכמה זמן. או אם את כבר לא מניקה את יכולה לעבור לגלולות משולבות שלרוב פחות עושות כתמים. וגם שם יש זמן של הגנה חלקית לדעתי.  

אפרופו הדיון על הכינים - הדרין once עדיין נחשב הכיאנונימית בהו"ל

יעיל?


גיליתי כינים אצלנו אחרי די הרבה זמן שלא היה,

אני מאלה שצריכה גם חומרים לא נראה לי מספיק בירוק,


הדרין מומלץ או יש כבר משהו חדש יותר טוב?

תודה! 

אני עדיין משתמשת רק בומתואמת
אף שהיו פעמים שהתחלתי לפקפק בו... אבל פעם קניתי חומר אחר בהמלצת הרוקחת, והוא לא היה טוב יותר מהדרין.
עדיין מומלץאין כמו טאטע!
ממליצה גםבעלת תשובהאחרונה
אשמח לייעוץ (טריגר מום בעובר ולידה שקטה)אנונימית בהו"ל
אני בהריון ראשון בשבוע 17. בעובר התגלה מום שאומר שכנראה ההריון יסתיים בלידה שקטה ושזה יכול לקרות כל יום. כרגע החלטתי להמשיך את ההריון ולא לעשות שום דבר. אנחנו אחרי גניטיקאי וייעוצים והכל אני רק רוצה לדעת מה אני יכולה לעשות כדי להתכונן נפשית יותר טוב לכל אחת מהאפשרויות. שמעתי על הפדולה אבל אני לא מכירה שמות וגם אם יש פורומים או קבוצות תמיכה או מטפלות שמתמחות בזה אני אשמח לכל פיסת מידע. תודה רבה מראש לכולכן
אין לי מידע אבל שולחת חיבוק גדול. עצום!ירושלמית במקור
וואו חיבוק ענק ענק!!!!אוהבת את השבת

המליצו כאן בימים האחרונים על ניצוצות ענבר..

נשמע לי שכדאי בהחלט ליווי רפואי ורגשי איכותי...


חיבוק גדול

וישהיו לכם בשורות טובות בקרוב!!


ושהתהליך יעבור בקלות ממש...

אני חושבת שלא זכאים בשבוע כזה לחופשת "לידה" אבל קחי חופשת מחלה משמעותית.. זה לא דבר פשוט לגוף.., ולנפש..

לא מכירה, אבל חיבוק 🧡כורסא ירוקה

שה' ימלא חסרונכם

 

מוסיפה ברמה הטכנית שאם ההריון ימשיך עד שבוע 22, החל משם זה נחשב לידה ולא הפלה ואת זכאית לזכויות כמו חופשת לידה להתאוששות וכו

רק לדייק- 22 לא נחשב. צריך 22 ויוםאנונימית בהו"ל
 
צודקת תודה על הדיוקכורסא ירוקה
אני מדברת מניסיון אישי של כמה נשיםאנונימית בהו"ל
כן כתבתי ואז חיפשתי וראיתי שאת צודקת אז ערכתיכורסא ירוקהאחרונה
חיבוק🫂איזמרגד1

רבקי וצלר היא הפדולה, ואולי גם יכולה להפנות אותך למקומות כמו קבוצות תמיכה וכו'

‏‪+972 54-684-4049‬‏

אני רק שולחת חיבוקיעל מהדרום
💔🫂🫂רקאני
חיבור גדול גדולשמעונה
ממליצה על קסם באואר, היא עברה לידה שקטה בעצמה, ומשתפת ועושה קבוצת תמיכה ממש בנושא הזה ..
שלום יקרהמתיכון ועד מעון

גם אני עברתי לידה שקטה בעקבות מום חמור בעובר.

אשמח לסייע פה או בפרטי...

אני אישית עשיתי הפסקת הריון, וגם לא השתמשתי בדולה, מה שלי עזר היה לקבל כמה שיותר מידע.

וסליחה שאני שואלת שאלה ממש קשה, האם בהכרח ההריון יסתיים בלידה שקטה או שיש סיכוי שהועבר ישרוד את ההריון?

ממש ממליצה על אודליה גור אריהאנונימית בהו"ל
 היא מירושלים. תותחית על! עם המון ניסיון. את יכולה לדבר איתה בטלפון ולראות אם את מתחברת ומה הלאה
חיבוק גדול. כואב ממשאורוש3
❤️‍🩹🫂❤️‍🩹🫂❤️‍🩹מכחול
לצערי עברתי לידה שקטה בעקבות מוםאנונימית בהו"ל

אתחיל בחיבוק ענקקקק!!!!!

לתחושתי אין באמת איך להתכונן לזה.


 

אבל

אנחנו ממש התפללנו שנזכה לשליחים טובים, וזה באמת מהותי. זכיתי לכמה שליחות טובות בזמנים מהותיים, ולמזלי האלו הפחות מוצלחות היו בזמנים הפחות מהותיים.


 

דבר שני,

בקטע טכני.

מקבלים חופשת לידה משבוע 22 ויום. אם את מגיעה חלילה ללידה שקטה קרוב לזה- יש שישקלו להתעכב קצת בשביל החופשת לידה.


 

יש קבוצת פייסבוק לנשים אחרי לידה שקטה, זה יכול להיות מציף אז הייתי שוקלת אם להצטרף סתם ככה.


 

לא קראתי הרבה תגובות, אבל ראיתי שהמליצו על ניצוצות ענבר, כדאי לעקוב אחריהם בפייסבוק.


 

לגבי הפדולה-

אני הרגשתי שזה הוצאה מוגזמת (כמה אלפים טובים), העדפתי את אמא שלי ובעלי איתי. לי זה היה מעולה.

תחשבי מי יעשה לך טוב סביבך.


 

בכללית יש זכאות ל12 מפגשים עם עו"סית, זה יכול לעזור.


 

זה מה שעולה לי כרגע.

אם תרצי להתכתב בפרטי- בשמחה, נחליף ניקים דרך המנהלות. יודעת שלפעמים רוצים לדבר עם נשים שעברו את זה (ותודה למישהי כאן שעזרה לי, לא אתייג כי אני לא בטוחה שתרצה להזדהות)

*עריכה, אני רואה שהזדהית, אז @מתיכון ועד מעון תודה לך!


 

ושוב- חיבוק גדול!!!!

וכוחות

חיבוקיםאפונה

אנחנו עברנו הפסקת היריון בשבוע מתקדם יחסית, אבל העניין התעכב ונדחה והיה לנו הרבה זמן להסתובב עם עובר חי ובטן.

בדיעבד אני חושבת שהזמן הזה היה לטובתנו, לעבד את העניין, לשקול מה ואיך אנחנו רוצים שיהיה וכמובן להפרד.

ממליצה מאד על הספר "כחלום יעוף", גם נותן משמעות ותמיכה בקטע רוחני וגם נותן מידע לגבי כל מיני החלטות שתוכלו לקבל לאורך הדרך.

וכן גם על העמותה ניצוצות ענבר.

חוץ מזה, כדאי לדעתי לשתף את הסביבה הקרובה במה שאתם עוברים. לי זה נתן המון כח.


שוב חיבוק

מוזמנת באהבה לאישי לכל דבר.