פורום הריון ולידה (עמוד 66)

לק"י

חולצות כמעט בטוח.

מכנסיים- תבדקי. כי לרוב זה הבדים היותר עבים, המחוספסים מבפנים. ואין לי מושג אם הם 100% כותנה.

אם את מוצאת מדקרת טובה היא יכולה לעזור..

אני לא כזה מאמינה במשחות פלאים וכאלה, אבל המשחה של הדס לטחורים ממש הקלה לי על הכאב.

ומידי פעם כשהטחורים חוזרים עדיין משתמשת בה למרות שעברו כבר שנתיים

אני ממש מופתעת😅

אולי תנסי לשאול את המכון הטרטולוגי אם יש משהו אחר שמותר בהנקה, או לבקש מרשם מרופא נשים להחליף...

גם אם יש פטריה בהנקה, אפשר למרוח ולשטוף 

אני בודקת בהנקה רק מה שבבליעה או שנוגע בפה של התינוק, לא משחות סתם🤷🏻‍♀️

מעניין לבדוק את זה.

על הדבר הזה?? זה יוצא משליטה D-:

אני מניקה תינוק גדול וחשבתי שזה בגלל שהוא כבד ובגלל תנוחה..

מעניין שקשור להורמונים

אבל לי היא התפרצה בתחילת הריון

בלי שעשיתי שינוי פיזי באורח חיים שיכל להסביר למה דווקא עכשיו

אז אני רק מיידעת

ממש לא חייב שזה הריון

ליתר דיוק - יש לה נתיה להגיע בשינויים הורמונלים

אנחנו נשים- יש הרבה שינויים הורמונלים שלא רק קשורים להריון 😉

תעשי תרגילים, מתיחות, להשתדל לשבת נכון- גם אם מחזיקים תינוק (אני יודעת שזה קשה..)

לא נימול אלא הפחתה בתחושה.

כששאלתי את הרופאה היא אמרה לבדוק B12 כי זה לפעמים קשור (לא הספקתי לבדוק אבל כן חזרתי לקחת את הכדורים שקניתי פעם כי היה לי חוסר).

וגם היא אמרה שזה יכול להיות מזה שאני מחזיקה הרבה עם היד הזו את התינוק (והוא כבד...). התחלתי לשים לב לשנות את תנוחת ההחזקה שלו, ולהחזיק יותר עם היד השניה.

בינתיים עבר לי ב"ה.

ממש קשה לי להניח אותו לאחרונה. והרגשתי ביד שזה לא טוב לי....

אוף מה יהיה עם ההתמכרות הזאת 

אבל אני באופן כללי מעדיפה בהריון להתייעץ גם עם רופא

יצא לי שקיבלתי כדורים לגרום מרוקח שאמר שהם מותרים בהריון והרופא אחר כך אמר לי שאסור

לא זוכרת מי....

אכן היה חסר תקופה.

ביום שישי קניתי - והרוקח אפילו שאל כמה אני רוצה….

רכשתי בבית מרקחת של Be

גם אצלם היה חסר זמן רב

זה עושה עבודה מעולה.

וגם לי המליצו לקחת אחרי לידה...

בשימוש קבוע גורם לתלות לעומת נורמלקס

יש גם פגלקס או מקבילות אחרות, אפשר לשאול על זה רוקח

בסוף השגתי נורמלקס מגמח

עזר ב"ה

מקווה שלא אצטרך הרבה

לק"י

אבל קורה...

תחשבי על זה שעוד כמה זמן תספרי את זה ותצחקי על זה😄 אפילו רק עם עצמך

ממליצה מאד על ד"ר ברונו רוזן

האחד שאני קניתי מכינים קערה עם מים וסבון כלים מטבילים את 2 החלקים מצמידים על הזכוכית ועוברים בכיוון מסויים.

זה נכון

אולי אבדוק אם פרסמו סרטון בשיין בקישור שקניתי. שכחתי מזה לגמרי

והאמת שלקטן שלי היו ביצים ולא הצלחתי להוציא את כולן אבל הן לא התפתחו לכינים, אולי זה היה קליפות ריקות או משהו כזה.

לק"י

אם הן לבנות, הן כבר מתות.

כהות- חיות.

זכור לי שיש משהו שגורם לדבק שלהן לרדת, ואז הן נופלות. אולי חומץ?

בטוחה שיש פה כאלה שיודעות.

זה לא נגמר טוב.

בסוף פשוט שמתי הדרין ונגמר הסיפור.

בכל מקרה צריך לחפש גם בידיים. ואת המסרק של אסי2000 אבל זה עוזר לכינים ולא לביצים- את הביצים צריך להוציא עם הציפורניים. אחרת הם יבקעו ויהיה לך שמח (אם הן לא לבנות)

תלוי כנראה בסוג השיער.

אחרי ששנים התמודדנו עם כינים רק בסירוק (באירועי הדבקות שהיו נדירים יחסית), גיליתי שהקטנה נדבקה כשהמצב היה חמור - משהו שלא ראיתי אף פעם אצל הילדים האחרים. ורק סירוק לא נראה מספיק. השתמשנו בהדרין לכולנו אבל גם אחריו מצאתי כינים חיות! זה היה מאוד מאכזב. יכול להיות שיש כמה סוגים וחלק פחות יעילים? או שלא השתמשנו נכון? (פשוט עקבנו אחרי ההוראות על הקופסא)

בדקתי באתר שלהם והם כותבים שבשעות הראשונות סביר שימצאו כינים שעדיין זזות, אבל הן כבר גוססות ולא מדבקות.

כעבור כמה שעות כולן ימותו.

אני הייתי משנה תכשיר

אני מאמינה גדולה בכמה טיפות שמן רוזמרין באיזור העורף, מעל האוזניים, כל בוקר ..

וכמובן לסרק לסרק לסרק

בהדרין. ולסרק אחר כך.

(נשארתם עם ההדרין על השיער כמה שצריך?)

לבדוק שאת בודקת בשיער ממש רטוב! אצלינו לזאת עם השיער הדק והדליל יותר לא מצאתי כינים עד שיום אחד בדקתי בשיער ממש רטוב ואז פתאום יצאו..

אני מוציאה ביצים שלא יוצאות במסרק עם טישו.. ממש תופסת את הביצה בטישו ומושכת לאורך השערה..

ממוסס את הדבק והביצים יורדות יותר בקלות

ביצים לא מידבקות.

תוך כמה ימים הכינים יבקעו ויתפסו במסרק.

אני מסרקת אחת ליום יומיים ותוך שבוע שבועיים העסק תמיד מסתדר.

ומסרקת

אני לא ניסיתי אבל נשמע הגיוני

לא זכור לי שהריון שעבר היה קשוח ככה.

לפני שבועיים בערך ממש התפרקתי, ( בוקר קשוח אחרי בלי הרבה שינה כל שעה לשירותים, כאבים ברגליים, צירים, סחרחורת ואז הבן שלי התחיל לבכות ממשהו ופשוט הצטרפתי 😔 מסכן לא הבין מה קורה לי  )

במקרה הייתי האחות כמה ימים אח''כ והיא עשתה לי את השאלון של הדיכאון ורצתה שאני אפנה לעובדת סוציאלית....  הרגשתי ממש שכבר ממש קשה לייייי וחסרת אונים ( מציינת שאני ממש בעד טיפול רגשי/תרופתי ולגשת עם צריך ואני עם יד על הדופק לגבי זה, לא לזלזל)

אה וברור יש את הרגשות אשם איך אני יכולה להתלונן כשב"ה כולם בריאים ב"ה.

בפועל עזר לי ממש להתפרק כי עכשיו מרגישה יותר טוב ( כלומר, כל התופעות עדיין שם אבל לא מרגישה על הקצה )  

אז לא יודעת מה מיעצת לך אבל רק מזדהה ומקווה שזה נותן קצת כח וסתם ככה מיעצת לך לבדוק ברזל אצלי לא היה מאגרים ועכשיו אחרי כמה עירויים מתחילה להרגיש קצת שינוי לטובה

בתחילת ההריון ממש התפרקתי, עכשיו נפשית אני בטוב ברוך ה', רק פיזית לא. אבל נראה לי שגם בהריונות הקודמים היה ככה לקראת הסוף (למרות שההתחלה והאמצע היו בלי ספק יותר קשוחים בהריון הזה, אז אולי גם עכשיו יותר קשוח, כבר לא יודעת...)

מעניין מה שאת אומרת על ברזל, אני די בטוחה שיש לי חוסרים כלשהם כי אני מקיאה את המולטי ויטמין כאילו אני אלרגית אליו או משהו, פשוט לא נספג, מקיאה כמה דקות אחרי שלוקחת קבוע (וזה גם חדש מההריון הזה) אז לא לוקחת תוספים, רק חומצה פולית ומגנזיום. הרופאה שלי לא מפרגנת בבדיקות אז היא בכלל לא שלחה לבדיקת דם. 

להיות עם ברזל נמוך זה סיוט. והיום יש פרינגקט שזה עירוי בפעם אחת אז בכלל זה רמה גבוהה.

ואני אחרי הריון שהיה גם מאתגר, למדתי בעז"ה את הלקח ומתכוונת להשקיע בעצמי עד ההריון הבא בספורט ותזונה טובה, ממש חשוב לשמור על הכוחות שלנו כדי לעמוד במשימה המדהימה הזו בטוב❤

תבקשי מהרופא משפחה לא חייב רופא נשים.

אבל שיבדוק את ההמוגלובין וגם את הפרטין ( המאגרים ) כי אצלי הרופא נשים שלח רק להמוגלובין וזה לא היה נמוך ממש אבל הרופא משפחה ( חייבת להגיד מפרגן בבדיקות ) אמר לי לבדוק מאגרים ושלח אותי ל3 עירויים של פרינגקס ( לא תמיד 1 מספיק ) כי הם היו ריקים ממש.

יש גם מולטי ויטמין המסטיק אולי יהיה לך יותר טוב.

והצחקת אותי על זה שאמרת שלמדת מההריון כי אחרי הריון שעבר אמרתי לעצמי פעם הבאה אני נכנסת בכושר ומתמידה, אוכלת מאוזן וכו'

בפועל איך שנכנסתי להריון הייתי סמרטוט ועד שהתחלתי לעשות קצת כושר היה לי צירים וקיצור צוואר אז אני בשמירה ומצב בטטה ממש חחח ( לפחות זה שיש לי נפילות סוכר מכריח אותי לאכול יחסית סביר ) 

גם @שפוש 

ביקשתי בהודעה מהרופאת נשים. אבל בטח היא תענה לי רק אחרי יום כיפור, לא נורא...

המסטיק כן היה לי טוב, הוא מכיל רק חמישה דברים- ברזל, חומצה פולית, יוד, ויטמין די ווטימין סי. ואין אותו בבית מרקחת של הקופה, אז נגמר לי בערך לפני חודש ומאז לא לקחתי עוד. בכל מקרה אין בו נניח בי 12, ברזל זה באמת טוב שהיה בו וגם יוד זה חשוב בהריון לפי מה שהאחות אמרה לי. אני אנסה לחפש שוב בית מרקחת שמוכרים.

לא את המסטיק אבל את האבקה של אלטמן - הרבה יותר זול מהבית מרקחת

שווה לך לנסות שם

דווקא בי12 זה האחד מתחת ללשון ממש קטן אולי תנסי לקחת את זה לבד

וחידשת לגבי היוד, לא ידעתי

וגם הזכרת לי לקחת מגנזיום אומרים שזה טוב לכל מיני דברים 

אגב, אני לא מקיאה את המולטי ויטמין כי הוא ענק ומסריח, אין לי בעיה לבלוע כדורים ענקיים (בשלב הזה, בשליש הראשון בהחלט כן) הבעיה כשהוא מתחיל להתפרק בקיבה, אז הוא תמיד יוצא החוצה ולכן כל מיני חברות שונות לא עבדו לי, כאילו יש שם רכיב שהקיבה שלי לא יכולה להכיל אז היא זורקת הכל.

לא יודעת למה עוד הוא עוזר, אבל בלעדיו לא הייתי שורדת, קל לראות את ההבדל בין לילה שלקחתי מגנזיום ללילה ששכחתי. בלי מגנזיום אני מתעוררת מהתכווצויות שרירים נוראיות ברגליים כל שעתיים, עם מגנזיום בערך פעם פעמיים ולפעמים גם בכלל לא.

אמאלה זה בא לי בדקה הכי נכונה שיכול להיות…

מעריכהההה

יכול להיות שהוא טוב בתחום מסוים ויכול להיות שהוא לא טוב בזה. שום אמונה שלנו לא תשנה את זה. גם אם בעלי יאמין שאני אמורה לסרוג יפה או להתאפר , זה לא יקרה. אותו דבר לגבי חולשות שלו. אם אישה רואה שריפה מתקרבת , היא צריכה להעיר בעלה או לכבות בעצמה.

אין שום סיבה להיכנס למצבי חירום כדי להוכיח לעצמנו שאנחנו נשים נשיות או גבר שלנו גברי. עדיף לפתוח את העיניים,  לקבל אותו כמו שהוא. לא גברי כמו בסטריאוטיפים. או לא לקבל אותו.

זה גם באמת נשמע אקסטרימי, אף אחת לא רוצה להכנס למצבי חירום גם אני לא.

אבל אני כן חושבת שאישה וגבר לא שווים בתכונות שלהם. ציווי לפרנס הוא על גבר (ולא כתוב שאם הוא לא טוב בתחום הזה, יש לו פטור). אישה יכולה לעבוד,אבל מצווה? לא.

אני מאמינה שגם בעניין הלימוד אנחנו שונות, לאישה יש את הבינה להבין דבר מתוך דבר , היא יכולה להזהיר, לייעץ להעיר, גבר הרבה פעמים יקשיב, אבל הרבה פעמים חייב לעשות טעויות לחוות על בשרו, כדי לדעת איך נכון.

על אישה לכבות את השריפה שהוא עצמו יצר,? לא!! איך ילמד לקבל אחריות? איך לא יחזור על הטעות שלו שוב? אם יש מישהי שתמיד מתקנת אחריו כל הזמן?

זאת דעתי ונסיון חיים שלי בכל אופן.

לקבל אותו כמו שהוא? הכי מסכימה איתך. אבל לתקן אחריו ולא לתת לו לטעות, זה הכי *לא* לקבל אותו כמו שהוא.

וכן לפעמים גם אני טועה,  כי חושבת שהוא טועה והוא זה שבסוף יוצא צודק. 

וגם להתרכז בעיקר בתפקיד שלך, בחיבור שלך לעצמך ובמקסימום שלך.

הוא ילמד מטעות שלו גם אם יקבל עזרה. אם הוא לא בוגר מספיק , צריך לקבל את זה. אישה לא יכולה לחנך גבר בוגר. הוא לא ילד.

ולא כל גבר יודע לפרנס. או יודע אבל בצורה שאישה בכל מקרה תצטרך לפרנס גם. אפשר לערוך ניסויים כמו שכנה שלי , להגיע לפת לחם ואז בכל מקרה לקחת עול פרנסה על עצמה. בכללי גבריות קלאסית כמו שאנחנו תופסים אותה לא תמיד הולכת עם יכולת לפרנס. אפשר להגיד שלא נתנו לו מקום , לא האמינו בו , נתנו ביקורת. אלו תירוצים כדי להצדיק שיטה לא עובדת. גבר לא צריך שיתנו לו מקום. והוא גם אמור להתחיל להתפרנס כמה וכמה שנים לפני החתונה.

לא יכול לגדול, להתפתח.

אני הכי בעד לקבל את הבעל כמו שהוא.

אבל לקחת ממנו אחריות זה לא לקבל אותו כמו שהוא, להיפך, זה להיות האמא שלו שפותרת לו הכל.

כן לפעמים אישה יכולה/ צריכה לעבוד, אבל לא לקרוע את עצמה, כי עול הפרנסה לא עליה כל עוד הבעל בריא בגופו ובנפשו. ולפעמים גם מספיק לקבל את התנאים שבעלך מספק, לשמח בזה ולא לקפוץ מעל הפופיק.

לא יודעת מה היה  העניין עם השכנה שלך.

אבל מכירה הרבה נשים שמרוב שהסתדרו לבד הגיעו למסקנה בשביל מה אני בכלל צריכה בעל הוא רק מעמסה. וזה עצוב ממש. כי כל גבר הייעוד שלו להיות הנותן, המשפיע. ויש לכל גבר את הכוחות לזה, אני ממש מאמינה במין הגברי. וגם בבעלי. ואני רואה את העיניים שלו כמה הוא מעריך את זה וזה שווה לי הכל.

שרוב בני האדם אינם משתנים באופן מהותי

הציפייה שאדם בוגר ישתנה כנראה מנותקת מהמציאות

לגבי אחריות

כל אחד טוב במשהו אחר

לא כל הגברים טובים בלפרנס

לפעמים האישה יכולה לפרנס הרבה יותר טוב והרבה יותר בקלות

בעיניי ייעודו של גבר (ושל כל אדם/ אישה) להיות טוב ויעיל להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמו

הדבר הטוב ביותר שאישה יכולה לעשות לבעלה הוא להשאיר לו אחריות בתחומים שהוא טוב בהם ולקחת אחריות על התחומים שהוא פחות טוב בהם

אבל בעיניים שלי ראיתי נשים ש"כיבו" את הבעלים שלהן והפוך נשים שנתנו מוטיבציה לבעלים שלהן.

אישה יכולה לעזור לגבר "להיות הגרסה הטובה של עצמו"

עם שתי הפסקאות האחרונות מסכימה, אבל עדיין בדעה שגבר במהותו משפיע (לאו דווקא כסף, הוא יכול להשפיע מבחינה רוחנית) ואם אישה מפרנסת בקלות וברווח ובשמחה אין בעיה.

אבל בסוף אם יום אחד היא תתעייף, תרצה להוריד מהעומס, מבחינה ההלכתית עול הפרנסה הוא עליו.

יש נשים שעוזרות לגבר להיות יותר טוב ויש שמפריעות (וכנ"ל גברים)

אבל

הן לא קובעות את הטיב של הגבר אלא הוא

אם הוא חסר אחריות זה בגלל חוסר רצון/ יכולת או סדרי עדיפויות שגויים

אם האישה מפריעה לקחת אחריות

זה תירוץ נוח עבור הגבר שלא לוקח אחריות

הוא יכול להיות אחראי למרות ההפרעה

אני רואה בפרנסה התנהלות בסיסית של אחריות

זה לא משנה גבר/ אישה

אף אחד לא צריך להיות תלוי באחר וצריך להתפרנס בכוחות עצמו

(להתפרנס באופן בסיסי

ולא מרדף אחר הכסף והצריכה)

גבר ואישה שווים,

אין הבדל בינהם ובתפקיד שלהם,

ואסור שתהיה בינהם שום תלות,

מכבדת את דעתך, אבל דעתי שונה.🤷‍♀️

אני באמת חושבת שאנחנו שונים בתפקיד שלנו, אפילו הגוף שלנו שונה כדי שכל אחד יעשה את התפקיד שלו. תורה ופנימיות התורה מדברים על זה הרבה. ולא סתם גבר חותם על שטר כתובה, שהיא התחייבות לזון ולפרנס ולא אישה.

אז נסכים שלא להסכים, ההשקפה שלנו שונה וזה בסדר.

ויש גם הבדל בין אנשים מאותו המין

אני חושבת שכדאי לצמצם תלות אחד בשני בדברים בסיסיים

זה נחמד להישען על בן/ בת הזוג בכל מני תחומים

אבל

כן לדעת לעשות כל דבר באופן בסיסי אם צריך

להזדקק לבן/ בת הזוג זה חיובי

להיות תלויה באופן מוחלט זה שלילי

אישה היא לא אמא שלו מלמדת אותי אחריות , בודקת התפתחות .

אם גבר הוא מעמסה , הגיוני מאוד להתגרש ממנו.

אישה לא אמורה להיות תלותית כמו בימי ביניים כדי שהוא ירגיש גבר . במקרה כזה היא בעצם נשארת איתו מחוסר ברירה. אני לא חושבת שזה טוב למישהו

אין פה מתמטיקה.

מסוגלות אפשר לבנות בכח המחשבה לגמרי.  מבטיחה לך, מנסיון.

יש מקרים שכלום לא יעזור ואלו מקרי קצה אבל בלאו הכי -

כשאחד לוקח על עצמו הכל, השני משחרר

אם האישה נותנת לבעלה תחושה שהוא רק מאכזב אותה ורוטנת וביקורתית, זה בטח לא יעזור לו לחשוב או להרגיש שהוא מסוגל. זה הרבה תלוי בדינמיקה הזוגית, בתקשורת ובמקום של האישה מול זה

אם מבחינתה מראש זה אבוד ככה זה יישאר. אם מבחינתה כלום לא ישתנה לעולם, זה בטוח לא יעבוד. 

מנסיון לאמא בד"כ יותר קשה ללמד אחריות, יותר קשה לסמוך על בן שלה, היא יותר רוצה לגונן עליו.

לא מסכימה איתי?

בגלל זה נישואים הם הקרש התפתחות הכי גדול. (ויכול להיות גם הפוך , כןן)

זה לא הכי בריא בעיניי.

אבל גם אם אמא מגוננת , ילד עדיין נמצא בחברה של בנים, מתגייס לצבא. וחברה גברית הרבה פחות עדינה מאישה הכי מעצבנת. 

אם גבר מעמסה, להתגרש

לא יישארו גברים😄😄

בזמנו רב אחד ליטאי שהיה נחשב מומחה לשלום בית לימד את זה. לתת כבוד, להעצים , לזכור שהוא היה אצל אמא עשרים וחמש שנה , להכיל...

בסוף נשים שלקחו את זה ברצינות חוו משבר רציני בנישואין או התגרשו. יש המון גירושין אצל בעלי תשובה דוברי רוסית.  כי בסופו של דבר גבר אמור להיות ראש המשפחה ולא ילד נוסף .

אבל כן . גבר הוא לא ילד . צריך לכבד אותו אבל בצורה טבעית , להעצים אבל בצורה הגיונית.

חשבתי על נושא בלילה. נגיד , אנחנו מתחתנות עם בן שמונה עשרה , בדרך כלל בחור בגיל הזה הוא לא יהיה מספיק בוגר. וזה מופרך לצפות ממנו להיות בוגר כמו בן שלושים. אבל אחרי כמה שנים שהוא יחיה חיים של אדם בוגר וגם אחרי הוא יהיה בן עשרים וחמש , ברור שהוא יהיה הרבה יותר בוגר . ולא בגלל שאשתו לימדה אותו אחריות אלא בגלל שאלו החיים . עם הגיל והניסיון אמורים להיות בוגרים יותר. 

אבל בנוסף גם מעמד של נשוי וראש משפחה מחייב להתבגר מהר יותר.

אבל את צודקת, אולי בגלל זה גם התחתנתי עם בן 30 ולא עם בן 18😄😄😄

לך סגנון התגובה שלי פשוט תתעלמי ותמשיכי הלאה.

אני למדתי על בשרי שאין לנו מה לתכנן מתי ואיך זה יקרה

כי זה קורה בדיוק ברגע שהקב"ה רוצה.

אני אישית נכנסתי ל5 הריונות בצורה טבעית ופלאית

ולהריון השישי עברתי הרבה הרבה הרבה בשביל לזכות אליו.

זוכרת את עצמי בתחילת הטיפולים קובעת תור לרופא נשים לעוד כ8 שבועות כי ברור לי שעל הטיפול הראשון אני נקלטת.....

וזה לקח זמן ארוך וקשה מנשוא.

וגם שכבר ב"ה זכיתי להריון

ילדתי כ"כ הרבה זמן אחרי התאריך (הייתי אמורה ללדת באמצע החגים וילדתי קרוב לר"ח חשון)

וגם אח"כ התינוק היה זקוק לתמיכה נשימתית אז הברית נדחתה, בקיצור כל התוכניות שלנו התהפכו לחלוטין.

חלילה לא אומרת שלא תזכו שוב להכנס להריון מיד

אבל לכל נשמה יש את הרגע המדויק בו היא צריכה להגיע

ולנסות לחשבן מתי תצא החופשת לידה זה בגדר משאלה שהלוואי שכולן יכלו להגשים אותה.

לעניות דעתי אם את מרגישה שהגיע הזמן, תפסיקי מניעה ותני לקב"ה לנהל את העניינים הכי טוב בשבילכם

שתהיה שנה טובה ומבורכת

גמר חתימה טובה

שיתקבלו כל משאלות לבכם לטובה ולברכה

ותפקדו בזש"ק בדיוק ברגע שנכון וטוב לכם

בשורות טובות

לא דוחים היריון בשביל לתכנן את זמן הלידה המושלם, אלא פשוט כי *כרגע* אין אפשרות להיות בהיריון.

פותחת יקרה, אם באמת כל הנתונים מראים עכשיו שהיריון לא מתאים - זה כמעט כמו היריון שלא מגיע כשרוצים, אף שאת מונעת אקטיבית. אז זה באמת שורף בלב, אבל העבודה שלך כרגע היא להחיל את השכל על הלב, ולהבין שזה פשוט לא שייך עכשיו (שוב, בלי קשר לתכנונים של הזמן המתאים ללדת בו).

אבל אולי אם באמת זה בוער בך כל כך - כדאי לערוך שיקולים מחדש, ולבדוק אם בכל זאת יכול להתאים לכם עכשיו היריון? (כמובן, רק ביחד עם בעלך, לא להחליט לבד)

רק טוב❤️ ובהצלחה רבה במילואים!

אני גם בהריון החמישי הייתי בטוחה שאקלט מהר והכל יהיה לפי החישובים שעשיתי (ועוד כל מיני שקשורים למין העובר)

בסוף עברתי הרבה עגמת נפש ורק אחרי כמעט שנתיים נקלטתי להריון תקין וילדתי עוד בן.. האושר של החיים שלי אני מאוהבת בו כל כך

והלידה יצאה בדיוק מתי שניסיתי בהתחלה שזה לא יהיה ובסוף זה היה מושלם העיתוי (גם כי הלידה התעכבה קצת מעבר למה שחשבתי ולפי מה שהיה פעמים קודמות) למדתי שלא עושה יותר בלי נדר כאלו חישובים ברמה כל כך מפורטת

כן באופן כללי מחכה שאני ארגיש רצון וכוחות ושבעלי זורם איתי

אבל לא נכנסת לרזולוציות כל כך קטנות

לא בידיים שלנו. לא הייתי מתכננת לפי חופש גדול ועניינים כאלה.

נראה לי תעשי הפרדה קצת בין עתיד להווה...

אם בהווה יש דברים שמונעים כמו נגיד באמת מילואים וקושי של תחילת הריון אז תפרקי אותם אחד אחד ותחשבי מה כן ניתן ולא ניתן לעשות ומתי.

ואם זה מסתדר אז יאללה ובהצלחה. ואם פחות אז תמתיני עוד קצת. בסוף זה רק כמה חודשים.

תנקיייי את רעשי הסביבה המיותרים כל כך. בחיים לא הבנתי את החוצפה להיכנס למישהי לרחם. שתיהי שלמה עם ההחלטה שלך אחרי שתפרקי אותה לגורמים זה פחות יפריע לך אני מניחה.

ואם החלטת לחכות תנסי להסיח את הדעת. לחשוב על דברים אחרים. לעשות דברים כיפיים שלא תוכלי בהריון ועם תינוק.

אני מורה וילדתי לא מזמן, בעיצומו של החופש הגדול.

ויכולה להגיד שהפסקתי את המניעה בתכנון מדוקדק של להכנס להריון תוך חודשיים- שלושה וללדת בתזמון המושלם של חופשת לידה שמתחברת לחופש הגדול. ואז עבר עוד חודש, ועוד חודש ועוד חודש ועוד אחד ונכנסתי להריון אחרי 7 חודשים (שגם ב"ה זה לא ממש הרבה אבל לא תאם את התכנונים שלי)

ואז גיליתי שאם אלד בן במשוער הברית תהיה בתשעה באב. אז בלי לדעת בכלל מה מין העובר, הייתי לחוצה מזה כל ההריון של ברית בתשעה באב, או יום הולדת בתשעת הימים.

ואז ילדתי בשבת. והברית הפכה פתאום לסרט אחר לגמרי.

בקיצור- האדם מתכנן ואלוקים צוחק.

ואני אגיד גם עוד משהו. דווקא הלידה שיצאה לי בעיצומו של החופש הגדול וזה שלא יכלתי לנוח ולהנות מהבייבי, גרמה לי לבחור להאריך חופשת לידה, שלא עשיתי את זה בעבר (כרגע חושבת להאריך בחודש, אבל נראה בהמשך אולי נאריך בעוד) ובכלל התזמון גרם לי לחשוב על כל החזרה שלי למקום העבודה הנוכחי והגעתי לכמה מסקנות חשובות שאם לא התזמון הזה כנראה הייתי ממשיכה מכוח האנרציה בלי לעצור לחשוב.

אז שיקולים של האם מתאים כרגע הריון וכו'- זה חשוב ונצרך לעשות.

שיקולים של מתי הלידה תצא- תני לקב"ה לעשות את שלו. תסמכי עליו שהוא יודע מה הזמן המדוייק של הנשמה להגיע לעולם. 

ונכון לא היתה לי חופשת לידה כמו שהיתי רוצה

ויש לי תחושה של החמצה על השקט והנחת והכיף של ההתחלה בבית בשקט יחד עם הקטנה

ונכון נחתי הרבה פחות

ואצלי בעלי היה בבית בהתחלה אז עוד מצבי טוב

ואוטוטו חוזרת לעבודה ובאמת לא מרגישה שהיתה לי חופשת לידה כמו שרציתי

אבללל

אני לא מתחרטת לרגע שיש לי את האוצר הקטן הזה

כשהיא כבר פה.. לא יכולה לדמיין שהיתי דוחה את ההריון רק עבור זה

שמחה בה למרות הכל ואיזה כיף שהיא כבר פה לידי ..

אם לך לא היה בוער והיה לך סבבה לחכות חודש-חודשיים לתזמון יותר מוצלח

סבבה

אבל האמת שלא חושבת שיש טעם להיות בשליטה מלאה על הכל

למנוע כי לא נכון לכם הריון זה נכון

למנוע רק כדי לתזמן חופשת לידה כשיש רצון ומוכנות להריון-בעיני מיותר

את לא יודעת מתי תכנסי להריון..זה לא קסם..גם אם בעבר הכרת שמייד..

תסמכי על ה' שהתזמון יהיה מדוייק לזמן שבו הנשמה הזאת צריכה לרדת לעולם

וזה הכי חשוב

ואת תתמודדי גם אם יצא על החופש הגדול..אולי מבאס אבל יש לנו בחירה איך להתיחס ואיזו גישה לאמץ ולראות את זה לא רק דרך הקושי

באמת, על כל תגובה ותגובה

קראתי הכל כמה פעמים ואם מישהי רוצה להוסיף אשמח לשמוע

מעניין שכולכן באותו הדעה, לא חשבתי על הכיוון הזה

בשבת דיברתי על זה עם בעלי והתחברנו לכיוון.

הבעיה היא שהתחלתי רק לפני כחודש וחצי חומצה פולית אז צריכה לחכות עוד קצת אבל כבר הבוקר קבעתי תור להוצאת ההתקן בע"ה וזה מרגש אותי מאוד😃

הלידה הראשונה שלי היתה בחופש הגדול ותמיד הפחיד אותי ללדת בחופש כשיש ילדים נוספים

אבל באמת התחברתי לדברים שלכן

תודה גדולה על החיבוק העוטף כשהייתי כל כך צריכה את זה

ועכשיו איך אני מחזיקה עוד חודשיים עד להוצאת ההתקן:/

לקחתי רק קצת בתחילת הריונות

לא מצליחה לקחת תוספים מאוד מאוד קשה לי הלבלוע כדורים והלזכור וכמה שמשתדלת לא מצליחה

אז סתם תפס לי את העין

לא היתי דוחה בגלל הכדור..זה חשוב ומומלץ אבל לא סיבה לדחות

ולא הבנתי למה לחכות חודשיים- בגלל התור לרופאה?

יש בדיקת דם מיוחדת לזה? או שזה בדיקת דם שגרתית שרואים בה?

יאאווו מתהפכת לי הבטן מהתרגשות שיש מצב שזה אוטוטו קורה

וואו כל כך שמחה שהתייעצתי איתכן

בתחילת הריון לא מתוכנן כשלא לקחתי הרבה זמן והתחלתי על דעת עצמי חומצה פולית במינון גבוה

הוא אמר שאין צורך במינון גבוה ושהערכים בדם זה לא מה שמראה על חומצה פולית גבוהה או נמוכה או משהו כזה

טען שחומצה פולית נאגרת במקום אחר שהוא לא בדם.

סליחה שלא זוכרת יותר אבל הוא רופא נחשב יחסית

בגלל חומצה פולית.

ובכלל לא בטוח שיש לך חוסרים.

כמובן מומלץ לקחת אבל זו לא סיבה לדחות כניסה להריון

וכל כך מורגש שאת רוצה עוד, עזבי את כל התיכנונים את זה תשאירי לקב"ה.
את מרגישה שעכשיו זה הזמן?
יאללה צאי לדרך אהובה.
אני אספר עליי שרוב ילדיי נולדו בתחילת חופשת הקיץ...בקושי היו לי חופשות לידה נורמאליו. (מישהי גם הסבירה לי פעם שיש נשים עם חלון פויות מוגדר לפי תקופות) ואצלי זה ממש נכון כי רוב ילדיי נולדו בטווח של תמוז-אב ואלול.
אם הייתי מונעת אולי היה לי חופשת לידה חלומית מיד לאחר החגים
אולי לא
ואולי לא היה בכלל 
בע"ה ברבה כוחות ובעיתו ובזמנו
תסמכי על הקב"ה, לכל נשמה יש זמן שהיא צריכה לרדת.

זהו אני גם שמעתי על זה

וגם אצלי כולם נולדו בקיץ

ממש מחזקת אותי ללכת על זה❤️

זה אומר שחלון הפוריות שלך פעיל יותר ממש עכשיו
אני נקלטת רק לאחר החגים תמיד, או בזמן סוכות.
לכן הלידות בהתאם- תמיד בתחילת החופש, על היום הראשון...מצחיק שזה ככה.

שאני פוריה כל השנה כמעט🙈

יש לי ילדים בספטמבר,אוקטובר נובמבר,ינואר פבואר,מאי ואוגוסט.

ואין הבחנה בכלל בין בנים לבנות...

המין של העובר🤔

כי אצלי כל הבנים נולדו בקיץ (באביב) וכל הבנות נולדו בסתיו-חורף (מתשרי ועד אדר)...

ממש כל הלידות סביב חופשת הקיץ. ואחת יוצאת דופן באמצע השנה משום מה...

וכולם בנים

וואלה אולי עליתי פה על משהו חשוב 😃😃

אין לי מספיק ילדים כדי להצביע על עקביות אבל זה מעניין.

הבנות שלי נולדו בטבת-אדר

הבן בסיוון.

את כל התיאוריה

בת בתחילת החורף, בן בשיא החורף, ובת אחרי פסח. שום חוקיות...

אצלי בשתי הפעמים חזר המחזור אחרי שנה בדיוק ובשתיהן לא נקלטתי מיד כשחזר. אם אצלך למשל נקלטת תמיד כשהקטן היה בן שלושה חודשים, או שנה ורבע או לא יודעת מה הרווחים אצלך, אז תמיד יצא שתלדי באותה תקופה של השנה, בלי קשר לעונות השנה אלא לרווחים בין הילדים.

אני פוריה כל השנה

רק שיצא שתמיד הפסקתי מניעה באותה תקופה ומיד אחריה נכנסתי להריון (חוץ מהקטן שלא אבל בסוף כשנקלטתי זה כבר היה שוב אותה תקופה) כך יצא שכל הלידות סביב אותה תקופה בשנה.. לכן לא חושבת שבכלל אפשר לקשר בין פוריות לתקופה בשנה וגם לא לגבי המין

ובאמת יש לי בינתיים סיון, תמוז ואב.

אבל מצד שני יכול להיות שזה גם קשור להנקות כי נכנסתי להריון הבא כשההנקות ירדו לתדירות של הנקה- שתיים ביום שזה היה סביבות גיל שנה+ של היונק..

מעניין בקיצור

אני חווה קצת מזה מהדודים הלא דתיים שלי, שאני נפגשת איתם פעם בשנה במקרה הטוב, וזה צורב לי מספיק זמן אחרי המפגש, אז כזה מאחים שלך עצמך - זה ממש בלתי נסבל❤️

איך מגיבים בצד של בעלך? יש לכם קהילה בסגנון שלכם?

כללית ההרגשה שחודרים לכם למרחב הזה שהוא בהחלט זוגי ופרטי לא עושה טוב

בכלל בלי קשר לדעות של האנשים, למידת ההגיון שלהם או הסנכרון עם המציאות

אצלי זה מצב קצת הפוך- יש לי אחות שמעירה לי שאסור למנוע בלי לשאול רב (גם כשאני לא מונעת..)

אמא שלי מדברת איתיב גילוי לב כמה היא בונה עלי ועל חלק מהילדים לגבי נכדים כי יש זוגות מאותגרים וגם מעבירה לי דרשות על חולשת הדור ועל קלות הראש שבה נשים מונעות היום

אצל חמותי אין דיבורים ישירים רק השוואות על כמה 'חרוצות' הבנות וחלק מהכלות ועד כמה יש כאלה 'לא חרוצות'

וזה בכלל לא משנה איפה המילים שלהן פוגשות אותי-

אם אני רוצה עכשיו

מונעת

מתאוששת מהלידה האחרונה...

תמיד זה לא נעים לי כאילו זה המרחב הפרטי שלי ותוציאו ממנו את האף החוצה!!! 

בעל פעם אמר לי אולי נענה ככה אולי נענה אחרת 

ואני לא בא לי לענות בכלל רק להטיח באנשים כמה הפלישה הזו לפרטיות שלי מכוערת.

חברה אחת אמרה לי פעם- שהיא דואגת שמי שצריך יחשוב שזה הריון בטעות, מי שצריך יחשוב שהיא עשתה 40 יום בכותל בשביל לזכות לו

אבל את הילדים רק אנחנו נגדל בסוף- אז צריך לזכור את הרגע שבו נכנסים הביתה וסוגרים את הדלת

וששם יהיה טוב ונעים

והעצה שלי אליך מכל הלב באהבה- ללמוד להשאיר את המבטים והמילים של כולם מאחורי הדלת

אנשים לא נחמדים- לא נכנסים לכאן. ביי ביי!!!

אבל אם יהיה לי זמן לבחור, מה הכי פחות מפוצץ?

איפה היחס של הצוות אנושי מאוד?

ובונוס אם אפשר לשים בתינוקיה מתי שרוצים לכמה דקות... מהאתרים לא היה ברור לי.

ביות גמיש.. התינוק כל היום איתך, ויש שעתיים במהלך היום פלוס מעשר וחצי בלילה עד הבוקר שהתינוק יכול להיות בתינוקייה או איתך, לבחירתך! חדרים פרטיים, צוות נהדר בעיניי. בשאר המחלקות למיטב ידיעתי גם חדרים פרטיים, חוץ ממחלקה אחת.

שיהיה בשעה טובה בע"ה! 

לא היה מקום בביות מלא אז הייתי במחלקה רגילה, כשהתינוקי כל הזמן איתי.

היחס היה לא טוב, הרגשתי שהתעלמו ממני לאורך כל השהות, וביקשתי התחשבות בנוגע לשבת- שלא יבצעו בדיקות מסויימות ויכתבו. הבטיחו לי שכך יעשו אבל בפועל עשו מה שהם רוצים.

הייתי צריכה את כל הבדיקות לקחת אותו בעצמי כי לא הייתי במחלקת ביות, וככה מצאתי את עצמי שעתיים אחרי לידה עומדת למשך חצי שעה לבדיקות. כמעט התעלפתי עד שביקשתי כיסא (אף אחד מהצוות לא חשב להציע לי).

היה נורא.

מעניין שדווקא האחות הערבית הייתה היחידה שאכפת לה.

המחלקה עצמה הייתה משופצת ויפה, אבל זה לא שווה את היחס.

לשאלתך- היו נשים ששמו את התינוק בלילה בתינוקיה.

לק"י

אבל למה זה קשור לביות או לא?

אם זה לא אפס הפרדה, מה שאני מכירה זה שלוקחים את התינוק לבדיקות וטיפול אחרי הלידה, ואז מביאים לאמא.

במחלקה של אפס הפרדה.

כתבתי על זה פה פעם. מסתבר שיש כמה מחלקות ובמחלקה שלי זה משולב עם מחלקה רגילה וכל הבדיקות בתינוקיה (עם שלוש כסאות לאמהות בזריזות שמגיעות ראשונות. מי שמגיעה אחרי תצטרך לעמוד או לבקש במיוחד כסא...).

אבל זה לא היה שעתיים אחרי לידה. זה באמת נשמע מזעזע...

(אני כתבתי להם לפניות הציבור וחזרו אלי להגיד שהם קראו ויעבירו למחלקה. לא יודעת אם ההתנהלות השתנתה מאז, מקווה מאוד שכן...)

וגם אחר כך במפגש הכנה לקראת שחרור בכלל לא דיברו על הצורך במנוחה אחרי הלידה, רק אמרו שמי שאחרי קיסרי שלא תרים משקלים כבדים יותר מהתינוק במשך שישה שבועות, כאילו שמי שילדה רגיל יכולה כבר לחזור לשגרה מלאה...

זה לא רק חוסר התחשבות ביולדות. זה גם חינוך לקוי מאוד לנשים אחרי לידה, עם מסר שמכוון שאמורים לחזור לשגרה כבר יום אחרי הלידה... זה ממש הפריע לי.

אחרי הלידה לבדיקות- רצו שהבעל יבא איתה לבדיקות..שזה בדיוק כמו ברגיל ..

ולא אפס הפרדה

הם גם לא יכולים לבא אלי כי משים אותך בחדר התאוששות קטן וצפוף עם עוד נשים..אין איפה לבדוק

ואני כמובן עוד לא יכולה לקום מהמיטה

ולי בכלל יצא מבאס כי לא ידע ו מזה ובעלי הלך לביכנ''ס להתפלל ובדיוק רצו לקחת אותה לבדיקות כי רק עכשיו הרופא נמצא ואם לא אז אתקע בהתאוששות עוד הרבה זמן

אז בסוף חלק מהבדיקות היא בכלל היתה לבד😞שיא ההתבאסתי.. אבל לפחות זה באמת היה קצר יחסית.. 20 דקות וחזרה לידי

לא כל הבתי חולים מבינים מה הז אפס הפרדה וחבל

לק"י

הכרתי שרק אחרי קיסרי יש את הכיף הזה🤦‍♀️

בברזילי זה מלא מיטות בלי וילונות (נכון ללפני 10+ שנים). ממש חוויה נפלאה....

הז מבאס באמת כי בעבר הייתי נשארת בחדר לידה שעתיים בנחת וזה זמן שממש אהבתי

הפעם ידעתי מראש שזה הנוהל דם מחוסר מקום

ואגב לחדר לידה נכנסתי בלי בעיה בםתיחה 3 אפילו בלי צירים כמעט(זרוז)

ככה שבמובן מסוים העדפתי להגנס בזמן לחדר לידה מאשר האחר כך

זה היה מבאס אבל כשיש לי ב''ה תינוק בידיים באמת פחות משנה לי כבר הכל..היתי בשוק בכלל מהלידה ולא התייחסתי למסביב

כן מבאס אבל ..

אחר כך היתי בתנאים ממש טובים אז לא נתקעתי על זה מדי

בתינוקיה

והיא אמרה לי שיש שם כמה כיסאות נוחים שמיועדים לאימהות שבאות לבדיקות. אולי הוסיפו אחרייך...

מדובר על החדר של הבדיקות?

כשביקשתי כיסא אז אחת האחיות מיד קמה ונתנה לי את הכיסא שלה, לא היו שם הרבה מידי כיסאות...

אחרי זה הביאו כיסא גלגלים כדי שאוכל לחזור למחלקה.

יכול להיות שבעקבות זה הביאו😅

אולי.

אם כן תדעי שהועלת לבנות נוספות

אבל חוץ מזה אני לא כזה ממליצה😅 וגם הייתי מאושפזת בשבת והיו מלא קטעים בעייתיים

אם רלבנטי

מרוצה מאוד

ילדתי שם פעמיים, ובשתי הלידות הייתי מרוצה.

מבחינת מיילדות - בשתיהן היו לי מיילדות מהממות, עדינות, קשובות. ממש לא הרגשתי שדחפו אותי לזירוז / אפידורל, אפילו הפוך, בלידה השניה היא ממש ניסתה לשכנע אותי ללדת טבעי, אפילו במים.

אני הייתי בביות חלקי, אז אני לא כ"כ יודעת לענות לך כל השאלות בנושא הזה, אבל כן יכולה להגיד לך שבלידה השניה שלי, הבת שלי התאשפזה בפגיה בשניידר (שהיא מעולה) והצוות היה מקסים - דאגו שאני אשאר שם עוד כמה ימים, שאלו אותי מה שלומה, וכו'.

למה את נסחבת עם ציוד? לא יכולה להשאיר בכיתה?

סתם מעלה הצעה אולי תיק כמו של מאפרות..

או באלות כאלה (שקי בד) 

אחת התחילה בגיל 4 חודשים, והשניה בגיל 8 חודשים ככה שיש עוד סיכוי.

שני הבנים לא הסכימו למוצץ בכלל.

אגב אחד מצחיקול למטפלת הבאתי מוצץ מה שבטוח, והוא שם אותו תרופה מסויימת אבל הפוך עם המחזיק בתוך הפה.

לפעמים לחץ חברתי משפיע.

לגבי השינה לוקח זמן להתרגל לצורת הירדמות במעון.

וזה באמת קשה תינוק שזקוק לנדנודים.

אולי גם בבית תנסי לגמול אותו מזה.

אגב אצלי לא לוקח מוצץ בבית ואצל המטפלת כן .. ואצלי נרדם בנדנודים או הנקה ואצלה לא.. אלא עם מוצץ לשמיכה

ככה שלא בטוח יעזור להפסיק בבית

עד שיהיה תוצאות זה יכול לקחת הרבה זמן.

ויש חגים, שבת, חגים.

אם זה מקופ ספציפי, לדעתי עדיף להיבדק.

לק"י

הרבה לנשוך שפתיים. (קל לדבר🙊).

לשחרר במה שאפשר.

חיבוק!

מאמי, את מותשת ועייפה וכאובה, מאיפה בדיוק יהיה לך כוח וסבלנות?

זה הזמן לפנק את עצמך, תשתדלי לנוח כמה שאת יכולה, להרפות מהבית, עם הילדים- מינימום. תדאגי לפרסים קטנים וקצת ממתקים לצ’פר אותם בשביל להעביר את היום יום הכי רגוע שאפשר, לתגבר ספרים/ מסכים מה שמעסיק אותם אצלכם. תנסי לגייס את בעלך כמה שניתן.

חיבוק! באמת קשוח.