פורום הריון ולידה (עמוד 660)

גנוב פרטי אשראי.

אבל לא יודעת לגבי הגעה של הדברים

שמעתי גם על החשש של גניבת פרטי אשראי, תמיד מחו"ל מזמינה בפייפאל.

הזמנה ראשונה לקח שלושה שבועות,

הזמנה שניה ושלישית פחות משבועיים והגיע עד הבית!

בגדול הייתי מרוצה מהפריטים, ממש סבבה, מזכיר את שיין.

מינימום הזמנה 75, אבל משלוח חינם בכל מצב.

תעשי הזמנה אחת, תראי איך הולך

הם לא רק סוחרים בפרטי אשראי אלא גם בפרטים האישיים שלך.

לכן הדברים זולים שם, את המוצר בגדול.

יש עליהם המון תביעות יצוגיות.

אפשר פייפאל ולקוות לטוב אבל אם יש לך אפשרות אחרת אז לגמרי עדיף לדעתי

גוגל, וואצאפ וטיקטוק..

אני בכל אופן חושבת שכל מי שמחובכ בדרך כזו או אחרת לדברים האלה - חשוף. נגמרה פרטיות בעידן שלנו

אולי רק נח לשים עליהם את הזרקור וכך זה מאפיל על פשעי השאר

אבל זה שאין לנו פרטיות, והפרטים של כולם עוברים לכל מקום,  זה כבר מזמן..

נראלי שבעידן שלנו מחיפוש פשוט בגוגל את יכולה כמעט על כל בן אדם (אלא אם כן ממש נזהר...) לגלות את כל זה...
השאלה היא אם יותר גרועים משיין בקטע הזה.
אני בד"כ מאמינה שכל עסק רוצה שיהיה לו תדמית אמינה, ולכן נזהר.

הרווח שיצא להם מהפרטים האישיים לא משמעותי לעומת הנזק מכתבות משחירות.

אולי יצאתי קצת נאיבית, לא נורא...

המחירים כל כך נמוכים שזה מרגיש לי מלכודת.

וכבר גנבו לי פעם פרטי כרעיס אשראי ומזל ישראכארט היו עירניים כי התחילו לחייב את הכרטיב ביפן...

הייתי מנסה ללכת לרופאה אחרת.. עם כל הקושי שבדבר

או לקחת גלולות..

התקנתי פעמיים בעבר ובחיים לא עברתי חוויה כזאת

בדכ זה קצת לא נעים ועובר מהר אבל לא כואב ככה

כנראה באמת בגלל שנפתח חצי בחוץ

מישהי כתבה פה לא מזמן שהתקינה 10 פעמים התקנים והמליצה על מישהי מאוד מומחית להתקנים בירושלים, מישהי זוכרת ויכולה לתייג?

למרות שלנסוע עד ירושלים זה חתיכת תיק

מומחה ומיומן,  וגם כרופא הוא רגיש ומכבד.

מקווה ממש שתמצאי מישהו בצפון בטוחה שיש

אבל בכללי אני ממליצה תמיד ללכת רק לרופאים מומלצים שעובדים הרבה עם התקנים

קרה לי מה שתיארת... חוויה מזעזעת. 

אצלי זה נתקע ולא היה לה מכשיר להוציא אותו. חיכיתי שעה ככה בכאבים חצי תקועה עד שעקרו מכשיר מתאים. ברררר.....

לפעמים זה גם בגלל מבנה של רחם.

החוויה הכי טובה שלי הייתה אצל ד"ר תמר שלם משערי צדק.

0556858482

מאחלת לך הצלחה בכל מה שתחליטי ושיהיה לך בקלות רבה!

כמה זמן חיכית אחכ לפני שהתקנת שוב?

תודה שכתבת אני אברר בעז"ה

במאמר מוסגר - אני הבנתי שאחרי כמות מסוימת של לידות, לא זוכרת כמה, כבר לא בטוח שההתקנה עובדת ומוצלחת. הייתי מתייעצת עם מומחה.

שהרופאה החדירה את ההתקן והוא חורר את הרחם.

ב"ה החור נסגר אחרי חודש.

והיה לי הריונות תקינים ולידות אחר כך.

אבל זה באמת היה ממש ממש כואב, ליבי איתך.

אני אחר כך השתמשתי בנובהרינג ואחרי הלידה בדקתי טוב טוב למי אני הולכת ועברתי חוויה מתקנת בלשים התקן מוצלח.

חיבוק

ד"א זה שהשאיבות מונעות לך כרגע את הווסת זה לא מחייב שזה מונע ביוץ והריון....

אז אם את כרגע ממש לא רוצה הריון כדאי לחשוב על פתרון אחר,

או לנסות שוב התקן

ושאפו גדול על השאיבות. אני לא שרדתי יותר מחודש. זה קשששששהה

מצדיעה לך!!!

התקן מונה ליזה שהרופא לא הצליח להתקין בביקור ראשון אחרי שעשה את כל הפרוצדורה הפנימית בטענה שהרחם אחורי ואין גישה נוחה.

יום למחרת הגעתי שוב והצליח להתקין.

חודש אחרי באולטרסאונד ראו שההתקן נמצא חצי בפנים וחצי בחוץ. ישר חזרתי לרופא שהוציא לי אותו לגמרי, בדקתי שאני לא בהריון וכמה ימים לאחר מכן באתי להתקין אצלו חדש (הוא קנה חדש על חשבונו לייתר בטחון אם הטעות בהתקנה הייתה שלו ולא הגוף שלי פלט)

עכשיו אני עם ההתקן מחכה שיגמר הווסת ואלך לבדוק באולטרסאונד מה המצב שם

בהחלט לא נעים, המון עוגמת נפש והמון כאב פיזי. ליבי איתך♥️

אם זה מעודד בהתקנה השנייה והאחרונה זה הרבה פחות כאב, ממש בקושי הרגשתי. לקחתי 2 אקמול לפני רני לא יודעת אם זה מה שעזר או שבעלי היה איתי

אוף כמה כאבים סיוט!!!!

חיבוק ענק ענק!!!

בירושלים יש את ד"ר ברונו רוזן והוא מממש ממש מומחה

כולם מפנים אליו...

אבל באמת קשוח לנסוע לירושלים לזנ,

למרות שאחרי חוויה כזו

אולי עדיף פשוט לנסוע ובע"ה בזה לסגור את העניין?

חיבוק גדול גדול גדול!!!

איזה גיבורה את!

אני כל כך מצטערת לקרוא!

את כזאת מתוקה והכתיבה שלך תמיד חיובית, אפילו עכשיו, אני רק שולחת חיבוק 🤗🤗🤗

ושאלת מה ה' רוצה ממני

אני לא יודעת

אבל אם יבוא תינוקי זה יהיה תינוקי שינק וינק ולא תצטרכי לשאוב אפילו פעם אחת🙏🙏🙏

אולי בגלל המצב הזה יאשרו לך דיאפרגמה וקוטלי זרע?

כי גלולות מעבר לגיל מסוים כבר לא מומלץ (אני לא יודעת בת כמה את, סליחה).

ובאמת צריך לתת גם לנפש וגם לגוף זמן להרפא.

חיבוק ענק!

איזה עצוב זה שהרפואה כ"כ ירדה עד שאין מספיק מכשירים מעוקרים. שלא לדבר על רופאים מיומנים. מרגיש שמפריטים את הרפואה... 

את מדמיינת רבע מזה אצל רופא  פרטית??

לא הבנתי מה הקשר....

או שבאמת לא הבנתי מה כתבת...

תצטרכי לשלם 1,000 שקל לפחות לכל ביקור אצל רופא משפחה / ילדים

סביר שזה יהיה כפול וצפונה אצל הטובים

הביטוח הרפואי יהיה יקר כל כך שתתחילי להימנע מביקורים חיוניים.

גם היום אפשר ללכת לרופא פרטי, חד פעמי.

רפואה  מופרטת היא פרנסה טובה לרופאים.

כמו בארה"ב

עם דיאפרגמה

אבל זה לא סותר שאשתמש בזה שוב

ב"ה שמחתי מאוד מה"טעות" הזו

מה"התקנה" הזאת.

😘😘😘

קרה לי גם שהלכתי לרופאה והייתה התקנה סיוטית ממש . ואחרי כל זה ההתקן נפלט אחרי כמה ימים כי לא הכניסה טוב. רופאה טובה יודעת שלא משתמשים עם פלסטיק, זה לגמרי קורה מחוסר מומחיות ונסיון. מאז אני הולכת רק לרופאים מומחים ובאמת עשיתי עוד 2 התקנות שהיו מעולות.

מקווה בשבילך שתעברי מהר את התקופה ותתקיני שוב אצל מישהו מומחה

התקנתי אצל ד"ר ברעם והוא מומחה ממש. הוא השתמש בפלסטיק. ועבר חלק בקלות ובמהירות

אולי יש מצבים שהוא לא מתאים אני לא יודעת אבל זה לא גורף

(אם לומר את האמת מעודי לא ראיתי בכלל שקיים משהו אחר)

איזה כפרת עוונות נשים עוברות 😖😖😖

עודדתן אותי כל אחת שכתבה ❤️❤️

גם במה ששלחת כותבים על עולם, והם מתייחסים לקבלה אבל לא סומכת על אתרים כאלו כל כך...

התכוונתי להסבר עמוק יותר שיתחבר לי ברגש

אפשר לקרוא עלמה גם במלעיל ולדעתי יש לזה משמעות עדינה ואצילית

פחות מצד המשמעות העמוקה

כי כן זה המשמעות

עולם

ותכלס עולם זה מלשון העלם

אז לא חושבת שיש המון משמעות מעבר

אבל לא כולם מחפשים משמעות בשם

י שכאלה שבוחרים לפי צליל משתחבר או משהו כזה 

ויש להן משמעות בשבילו...

אני לא רוצה רק צליל יפה

שנפגשה עם אליעזר עבד אברהם.

אבל אולי זה רק הכינוי 'עלמה' - נערה צעירה

המשמעות המילולית של 'עלמא' זה עולם.

אבל אתם יכולים למצוא לזה משמעות שאתם מתחברים אליה.

אם אני הייתי רוצה לתת לשם הזה משמעות שאני מתחברת אליה, הייתי חושבת בכיוון שהעולם הזה הוא מקום משכנו של הקב"ה, אבל מתוך העלם, שהקב"ה שוכן פה בצורה נעלמת ואנחנו צריכים לגלות אותו ולהאמין בו למרות ההסתרה.

זה מתחבר גם לתקופה - ההסתר פנים שחווינו בתחילת המלחמה, והאמונה שלנו בקב"ה למרות הכל.

וגם לתקופת השנה - חודש שבט זה חודש שבו אנחנו מציינים את החיבור לטבע ולארץ, ודווקא בתקופה בה הטבע במצב של 'העלם', שכל הכוחות גנוזים אבל אנחנו חוגגים מתוך אמונה וידיעה שהכל עוד יפרח.

וגם חודש אדר שאנחנו מתקרבים אליו זה החודש בו אנחנו חוגגים את פורים, החג שהכי מבטא את נוכחותו של הקב"ה בעולם דווקא דרך ההעלם. השם של הקב"ה לא מוזכר בכל המגילה אבל הנוכחות שלו כל כך קיימת בה.

ממש התחברתי...

תודה גדולה!

שם זו משמעות, אתם יוצקים לה משמעות לכל החיים בבחירה של השם.

אז מעבר לצליל (שיפה בעיני) כדאי גם לברר עם מי שמבין בתחום האן השם הזה ייטיב איתה.

זה לא תלוי רק בכוונה שלנו, ההורים בזמן קריאת השם. יש שמות שהמשמעות שלהם היא לא חיובית מעבר לפן המילולי שיכול להישמע נהדר.

אני יכולה להמליץ לך על הרב שמואל אליהו כרב שמבין בתחום וקשוב מאוד להורים.

שתהיה בחירה טובה, ולידה קלה בידיים מלאות! 

כי בסופו של דבר שלושה שותפים באדם והרב הוא לא אחד מהם. אם מישהו רוצה להתייעץ עם רב הוא מוזמן, אם הייתי רוצה הייתי מתייעצת.. זה לא ילדה ראשונה.

בכל מקרה ההורים שלי לא התייעצו ואני חושבת שיצאנו סבבה לגמרי

אין לי סםק שיש ילדים נהדרים פלוס פלוס שלא התייעצו על השם שלהם.

במקרה הזה ספציפית מדובר בשם פחות שגרתי, ולכן אני חושבת שכדאי להתייעץ עם רב. זה ששם הוא מהות להשקפתי זה עניין משמעותי וחשוב. כמו שהייתי עושה מאמצים להבטיח את שלום הילד שלי בתחומים אחרים גם בתחון הזה אני חטשבת שכדאי להתייעץ עם מי שבקיא בתחום.

לשיקולך, קחי מה שמתאים לך כמובן. 

כשאומרים ששם הוא מהות,

הכוונה היא שרוחנית השם מקנה לילד אופי מסויים

ולכן כשחושבים על שם, אני חושבת שכדאי להתייעץ עם מי שמבין במשמעות הרוחנית של השם

ולא במשמעות הדיקדוקית שלו.

כלומר עם רב

ולא עם אבשלום קור או גוגל.

לא סתם לא מתחילים מעקב תנועות בשבוע 16..

השיליה שלך קדמית או אחורית?

משבוע 16

בטוחה?? מלא נשים לא מרגישות עדיין ב16

מעקב זה משבוע 20 ולחלק מהדעות גם 23 או 25 או אפילו היה רופא שאמר לי 28

שלא מתחילים ב16 אלא רק הרבה אחרי...

בטח בהריון ראשון...

ממש לא מרגישים בשבוע 11.. סתם אמרו לך🙈

התחלתי להרגיש ב23-24... וככה גם בהריון הקודם (אז לפחות תליתי את זה בשליה קדמית...)

הכל בסדר!

כנראה שהן הרגישו גזים וחשבו שזה תנועות. הוא בגודל של כדור פינג פונג בשלב הזה, קשה מאוד/בלתי אפשרי להרגיש תנועות.

לגבי מיקום שליה- זה ממש לא מחייב. אצלי יש שליה אחורית ודווקא הפעם הרגשתי להתחיל קצת יותר מאוחר מהריונות קודמים. עד שבוע 25 לא להרגיש זה תקין. בקיצור הכל בסדר ואין מה לדאוג בעניין💗 מבינה את הרצון כבר להרגיש זה בהחלט מרגיע. אבל זה יגיע בעז"ה.

סתם שטויות מה ששמעת

ברוב ההריונות החוזרים מרגישים משבוע 16 עד20

כשמרגישים לפני זה נחשב מוקדם

ובהריונות ראשונים בדר''כ מתחילים להרגיש בשבועות 18-21 בערך

ולפני הז זה נחשב ממש מוקדם

זה ממש מוקדם, במיוחד להריון ראשון 

כנראה אני מאוד מאוד מחכה כבר להרגיש אותו.

גם זה יגיע בעז"ה כמו שכתבו לי... עד אז אשתדל להרגע ולא לקבוע תור כל שבוע לרופא.

יש הרבה לחץ ואי וודאות בהריון ראשון. תודה רבה על ההרגעה

1. לדבר עם חברה

2. לכתוב מה אני מרגישה

3. לעשות ספורט

4. לעשות טוב למישהו אחר (נגיד להכין עוגיות, לצרף פתק ולשלוח לחברה)

לצאת להתאוורר בעיר..

שיחה טובה עם חברה טובה

אמבטיה חמה

מרק חם ומנחם, מלא ירקות וירק

לשים סיסמא חיובית במחשב

להיות בחברת חברות ולחלוק איתן

להסיח את הדעת בעבודה

לנקות את הבית לאט לאט חלק חלק

למיין בגדים לראות מה הולך לצדקה

להשקות עציצים

לשתף בואטסאפ עידודים מכל הסוגים

הליכות לא ארוכות

להוריד הילוך כשצריך

לצאת להליכות

לשמור על תזונה נכונה מצד אחד ומצד שני להיות מצוידת בסוכרים לשעת הצורך

לשמוע מעשים ודיבורים של גיבורות/ גיבורים

הידיעה שאני תמיד יכולה לבחור ולהשפיע על החיים, גם בתנאים קשים. גם אם באופן זמני אני לא מצליחה, אני אצליח בעתיד.

שיעור פילאטיס

להכין סלט גדול ועסיסי

לשיר יחד עם מוזיקה ברקע

לקחת חצי יום חופש ולצאת לבד לסיבוב קטן

לפנות זמן לשיחת עומק עם בעלי

לאחרונה ב"ה מצאתי בייביסיטר קבועה ליומיים בשבוע. היא מוציאה לי את הילד מהצהרון ונמצאת איתו שעתיים. מכינה ארוחת ערב קלילה ואז אני מגיעה ישר להשכיב לישון.

זה סופר מקל עלי!! יומיים של נשימה.

היה נותן לי כח אם לא היינו שקופים במאמץ ואם הצבא היה נותן כסף😅

רוצה את בעלי בבית וזהו.

סליחה שפרקתי לך על השרשור ☹️

אותו בבית❤️

והיה אמור להשתחרר שבוע הבא ובסוף הודיעו שעוד לא.

אני ממש ממש מבינה.

פשוט בגלל שזה כל כך כל כך ארוך, ניסיתי למצוא דרך להקל קצת. עדיין יש קושי, אבל אלו דברים שהכרחתי את עצמי לעשות, ועזרו לי קצת להרגיש יותר טוב.

וזה גם ממש מובן אם לא!

1. תפילה טובה

2. חשמוע שיעור תורה טוב

3. לקנות משו חדש... לי לילדים לבית

4. להזכר בדברח הרמבם... שהמלמה בעם ישראל היא על קידוש ה'. להתחבר לכלל ישראל

5. לישון מוקדם

תחביבים:

להרכיב פאזל

לצבוע בצבעי עיפרון

לראות סרט

מה עוזר לי?

* ליצור במגוון תחומים, לפי המצברוח והחשק.

* להרגיש אמא טובה (למשל - לעשות יצירות עם הילדים, או להקשיב להם, או להיות סבלנית אליהם).

* לבלות עם בעלי, במסגרת האפשרויות.

* ללמוד תורה (בעיקר בשיעורים מוקלטים בהמשכים).

* לקרוא ספר או לראות סרט.

* לצאת לסיבוב בחוץ - או טבע או קניות, תלוי בחשק.

* לשמוע שירים מחזקים.

* בעיקר - לחזק את עצמי שאני בידיו העצומות של הקב"ה, והכול ממנו, והכול בסופו של דבר טוב. (וכמה שזה קשה... כשנמצאים בתהומות קשה לזכור את זה...)

ממש

והלוואי שתמיד נתעסק רק בדברים טובים!!!!!!

דרך תעסוקה או גלישה או ניקיון או כל אסקפיזם אחר

להתכנס לתוך עצמי ולחשוב מה יעשה לי טוב ופשוט לעשות אותו

לפעמים זה גם לתת לעצמי לשקוע.. תלוי בסיטואציה

ספציפית עם המלחמה, ב3 שבועות הראשונות הייתי צריכה תחושה של שליטה אז הייתי הרבה על החדשות ולא יצאתי מהבית, היו גם הרבה אזעקות ונשאבתי לתוך הפחד. בסוף הבנתי כמה זה גורם לי לחרדות ואילצתי את עצמי לשחרר את זה וגם להעיז להוציא קצת את האף

מה שאני באה להגיד, זה שמותרלנו גם לשנות טקטיקת התמודדות. והכי חשוב זה להיות קשובים לעצמנו 

(פשוט חשבתי שמתאים לצרף גם לכאן תגובה שצירפתי בדיוק היום לעוד שתי הודעות שונות בשני פורומים שונים )

אז באמת רוצה לצרף לך הודעה ארוכה שכתבתי על הנושא של התמודדות עם המצב 🙏

(זו ההודעה השלמה: למלא עוד קצת את ארגז הכלים שלנו לימי המלחמה - הריון ולידה

ומעתיקה לכאן חלק ממנה):

התמודדות עם מתח וחרדה:

הידיעה שגם אם נשבר נקום ויש לנו כלים לקום יכולה לחזק אותנו.

ניצור את הכלים הללו,

נזהה אותם

והם יהיו איתנו כל הזמן כאשר נזדקק להם.

נדבר לעצמנו בדיבור עצמי מחזק וחיובי.

נאמר לעצמנו: "אני נשברת", "אבל אני יודעת גם לצאת משם".

"אני יודעת ליפול אבל אני גם יודעת לשים לזה סוף ולצאת משם."

ולתרגל את זה.

לשים לב גם לתחושות הגופניות שלנו כאשר אנו מתרגלות את זה -

מה אני מרגישה בגוף כאשר אני נשברת?

מה אני מרגישה בגוף כאשר אני יוצאת מזה?

ככל שמתרגלים בהתחלה זה הרגשה של אינסוף יאוש, ממש יאוש אינסופי.

וככל שיודעים שיש את האפשרות לצאת מזה זה נותן לנו פרספקטיבה - עכשיו אני נשברת, יקח לזה זמן, אבל אני אצא מזה.

כולם נשברים לפעמים. וקמים.

ואני יכולה לשאול את עצמי -

בפעם הבאה שתישברי - איך תיגשי לזה אחרת?

למשל, אומר לעצמי שזה לא אינסופי.

למשל, אוכל להקצות את המקום והזמן להישבר. מתי שכן אפשרי לי כמו בלילה, בשירותים וכו', בכמה דקות שאני לבד באמצע היום וכן הלאה.

ואז אני יודעת ששם, בזמן התחום והקצוב הזה – מותר לי ואני יכולה להישבר. ואח"כ אני גם אוספת את עצמי וקמה מזה.

אני יכולה להקשיב לעצמי, להקשיב לחרדה שלי, לתת לה מקום.

לאחר מכן ליצור מודעות (דף ועט זה תמיד מעולה) ולמפות – מהם מקורות המתח שלי? ממש לכתוב דבר דבר.

ואז לנסות לראות ולכתוב מה יכולות להיות הדרכים להתמודדות ולפריקת המתח?

אני יכולה להתחזק בידיעה שיש פתרונות. ויש אפילו כמה פתרונות אפשריים כמעט לכל בעיה.

אני יכולה לחשוב בעצמי, אני יכולה להתייעץ עם חברות, אני יכולה ללמוד ולקבל כלים, אבל אני אצליח!

אני יכולה לשאול את עצמי איך התמודדתי *בעבר* וזה עזר לי?

ואיך אני בוחרת להתמודד *בהווה*?

ואיך אני יכולה להתמודד *בעתיד* אם וכש אצטרך?

איך אני מתמודדת עם המתח ביומיום שלי?

איך אני יכולה למצוא עוד דרכים יעילות לפרוק את המתח הזה שנוצר בי?

אילו תכונות טובות ועוצמות יש בי שיכולות לעזור לי גם עכשיו?

איזו מנטרה יכולה לחזק אותי אם אשתמש בה בעת הצורך?

ושוב – לתרגל את זה.

התירגול חשוב מאוד.

ואז אוכל ממש לבנות תוכנית פעולה לאיך אני פועלת אם אני במצב הקשה.

כי יש משוואה מאוד פשוטה אבל גם מאוד חשובה שאומרת –

המתח שנוצר פחות המתח שמשתחרר = המתח שקיים בך עכשיו.

אפשר לשאול ולמצוא היכן את מרגיעה את עצמך?

למשל:

לעצור

לנשום

לכתוב

לחשוב

לשתף או להתייעץ עם אנשים

כדאי לכתוב את הנוסחה האישית שמתאימה ונכונה לי ואת הרשימה של מה עוזר וכך בזמן אמת לתרגל, וכך תהיי גם את כמו חייל שמתאמן ומיומן.

מיומנת בכוחות הנפש שלך

מיומנת בתעצומות הנפש שלך וביכולת לקום גם משבר ונפילה.

-----------

כמה דברים שיכולים לעזור ולחזק אותנו בזמנים קשים באופן כללי:

- דיבור עצמי,

חיזוק עצמי

מאוד יכול לעזור.

- לומר לעצמנו: "הכל בסדר. אני בסדר."

ממש לחזור על זה כמה וכמה פעמים כמו מנטרה, להאריך את המילה במלרע, לדבר את זה בטון רגוע ושלו. אפשר להגיד גם בקול וגם בלב.

- גם נשימות יכולות מאוד לעזור.

או לשאוף אוויר 6 שניות - ואז לשמור את האוויר בפנים 2 שניות - ואז להוציא את האוויר לאט 4 שניות

וככה לחזור על הסטים האלה עוד ועוד עד להקלה.

או "נשימת הקופסא" - לשאוף 4 שניות - להחזיק בפנים 4 שניות - להוציא (לנשוף) 4 שניות - להחזיק 4 שניות.

או תירגול של מיינדפולנס, מדיטציה קשובה לפחות 8 שבועות. לתרגל להחזיר את הקשב לכאן ועכשיו.

- לשתות מים, לאכול אם רעבים, לישון אם עייפים

- לשמוע שיר מחזק

- תפילה אישית או מזמור תהילים

- שיעור תורה מחזק

- לבקש חיבוק ארוך ועוטף

- לדבר את זה.

לדבר על זה.

עם חברה, עם האיש, עם אחות, עם הקב"ה, עם עצמי, עם איש מקצוע, עם כל מי שיעשה לנו טוב לשתף אותו.

- לצאת החוצה, לראות טבע, אנשים, אוויר, עולם.

- כמובן כמובן האמונה בקב"ה, הידיעה שכל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה, שיש סיבה ומסובב לכל.

- להיות בהרפייה

- הידיעה שעוד מעט זה יעבור ויוקל יותר

כי טבען של ירידות שהן בתנועה, ולאחריהן תגיע גם העלייה ב"ה. זה כמו גל שצריך לעבור כעת.

- לחשוב מה עזר לנו בעבר לצאת ממצב דומה

- להתחזק בטוב שבנו

- להתחזק בטוב שכן יש לנו בחיים

- להודות בפה לקב"ה על הטוב שיש לנו בחיים

- לראות איזה צעד, רק צעד אחד, נוכל לעשות כדי להתקדם אפילו טיפה במקום שבו אנחנו נמצאות אל המקום אליו אנחנו רוצות להגיע.

- לכתוב עם עט ודף את כל הרגשות וכל אשר על ליבנו

- לצייר ציור חופשי

- לדמיין את עצמנו במקום בו אנו רוצות להיות, לנשום לתוך זה, אולי בליווי מוסיקה מתאימה.

- להתפנק במשהו כיפי שיכול לשמח אותנו

- להיות עם הילדים / האיש שלנו / כל מי שאנחנו אוהבים עם דגש על הרגע הזה, על הכאן ועכשיו, וממש לשאוף את הרגעים הללו פנימה

- לחזור כל פעם לכאן ועכשיו.

גם בעזרת תירגול מיינדפולנס.

להיות בהווה.

- להקשיב לגוף

- להקשיב לרגשות ולזהות אותן

להוציא את הרגשות ולהביע אותן, לא להתעלם מהן

- בכי מרפא, הוא מתנה

- תזונה נכונה

- תרגול של הכרת תודה, לכתוב 3 דברים טובים שקרו היום

- שינה מספקת

- נשימות טובות, אפשר להוסיף דמיון שמכניסים אוויר וטוב ורוגע ומוציאים את הענן השחור של הסטרס.

- אם שייך לשאול איך אחשוב על זה עוד שנה או 5 שנים מהיום.

- ויסות רגשי:

א. לשיים את הרגש - מה אני מרגיש/ה? לעצור ולכתוב את זה,

לפני השינה/בטבע/בזמן שקט אפשר ממש לכתוב: "אני מרגישה....."

ב. מהו סט החשיבה שלנו - משולש רגש, מחשבה, התנהגות:

מהי המחשבה שעולה לי למול הסיטואציה הספציפית הזו?

מה הרגש שעולה לי מול הסיטואציה הספציפית הזו?

מהי ההתנהגות שלי הנובעת מכך?

אפשר לשאול את עצמינו:

האם זה בהכרח כך?

האם יש דרך אחרת לראות ולחשוב על הדברים?

ב"ה שנשמע כולנו רק בשורות טובות ישועות ונחמות

שישתחרר ותיגמר התקופה הנוראית הזו.

ואם אפשר גם קצת שקט וזמן לעצמי, זה יהיה נהדר.

ותעשי צעד קטנטן ביותר להתקרבות והתפייסות

ואז הוא גם יתרום את שלו בעניין, ואפילו יותר ממך?

בכל מקרה, נשמע שכדאי באופן כללי לטפל בזה

כי זה נשמע מאוד כואב

ולא מקרה חד פעמי.

וזה חלק מהכאב למה תמיד אני אציע טיפול

למה אתה לא עושה שום צעד אקטיבי שמראה שאכפת לך שהקצרים ביננו רק מתרבים?

קודם כל חיבוק גדול. פשוט כי מגיע לך. הלוואי שהייתי יכולה לתת לך פיזית

והלוואי שמישהי מכם יצליח להתגבר ולעשות את הצעד הראשון לפיוס. זה באמת כל כך קשה להיות הראשון שמשנה כיוון. וכשאת מרגישה שכל פעם זו את, אז זה מסתכל ובטח שאת רוצה שהפעם הוא יתחיל. ואולי הוא היה רוצה אבל בכלל לא יודע איך להתחיל, ומעדיף לברוח לתוך השריון שלו.

מה שעוזר לי במצבים דומים זה להתפלל. במילים שלי, לדבר עם ה' ולתאר לו כמה קשה לי.

לפעמים זה נותן לי כוח גם לבחור לעשות צעד לקראת פיוס (ואז אני מתפללת לה' שאת ההתגברות הזו הוא ייקח לגאולת עם ישראל. שכמו שאני פונה עכשיו ראשונה לבעלי, שייקח את הזכות הזו בתור פנייה של עמ"י אליו, והוא יפנה אלינו בחזרה ברחמים).

לא תמיד אני מצליחה. לא תמיד אני בכלל זוכרת להתפלל (אני טובה בלכתוב על זה כשהקושי הוא של אחרים. כשזה אצלי אני כל פעם צריכה להיזכר מחדש, ולא תמיד זה קורה...). אבל כשאני מצליח להתפלל, בדרך כלל זה עוזר לעשות שינוי לטובה.

בהצלחה!

מתפללת עליכם שתהיה לכם שבת של טוב ושמחה, והרבה אהבה❤️

באמת אנסה להתפלל קצת. בשבילי אפילו. שהאש בלב תרגע קצת.

קשה לכעוס כל כך....

רק לגבי השאלה

למה תמיד אני צריכה להפסיק ראשונה?

עונה לך בתור זאת שמשתבללת ולא מסוגלת לעשות את הצעד הראשון

לא משנה מי פגע במי- או אם שנינו נפגענו

בעלי תמיד זה שאומר- בואי נדבר

ואני כל כך כל כך כל כך! אוהבת אותו על זה

שאלת למה אני צריכה?

אז זה לא ענין של צריכה, זה ענין של יכולה...

ומהצד השני יכולה לענות לך שבעיני זה כי בעלי כנראה החזק מבין שנינו, הבטוח מבין שנינו, החכם מבין שנינו, הבוגר מבין שנינו.

ואני ממש לא לוקחת את זה כמובן מאיליו

האם זה צודק?

לא

האם זה פייר?

לא

אבל נכון להיום זה המציאות

וכמה שאני בזמן רגוע וטוב מבינה שאנני צריכה לשנות את המציאות הזו

ברגע האמת- אני לא מוצאת את הכח

וזו נובע מחולשה ופגיעות

וזה לגמרי לא בא להסיר ממני את האחריות לעבוד על הנק הזו ולנסות להשתנות...

דוקא בעלי מסוגל לזה

אני המשתבללת אבל גם היותר לא מצליחה להחזיק מעמד בהסחות דעת...

עברה שבת קשה אבל משהו נרגע ף

אמן שיתחיל שבוע טוב יותר ןנצא מזה כבר!

כלכך מעיק הסיטואציות האלה ♥️

בקשר מה שכתבת על הטיפול,

רוצה לשתף אותך שלאחרונה נחשפתי לשיח קצת אחר-

לא טיפול זוגי אלא טיפול אישי.

בלי להאשים, בלי הוא אחראי או אני (למריבות),

בלי שום קשר אליו

עם המון קשר אלייך -

אלו החיים שלי,

ואני רוצה שהם יהיו מושלמים,

ואני לוקחת עלייהם אחריות

בטוחה שצריך הרבה אומץ לעשות את הצעד.

אם תרצי אני יכולה לשתף אותך בשתי המלצות

אחת של קורס דיגיטלי מושלם שעשה לי המון טוב

ושנייה למישהי מתוקה שאני מאוד אוהבת את הפוסטים שלה

ובדיוק השבוע שאלתי אותה לגבי טיפול זוגי והיא אמרה לי שהיא עושה רק ליווי אישי נשי

בהצלחה!! 💖♥️

הלוואי שיעזור ♥️

ואם לא -

אל תתייאשי 💖 תמישכי לפקוח עינייך ואוזניים

יש כל-כך הרבה יוצרות תוכן

בטוחה שזה רק עניין של זמן למצוא את האחת

ואני לא חושבת שזה עניין של יכולה.

כל אחת יכולה  להתגבר על האגו.

יפה לבעלך שהרגיל את עצמו להניח את האגו בצד, ולצאת מעצמו לטובת השלום ביניכם.

זה ממש ממש לא מובן מאליו.

ואני חושבת שאם זה ככה כבר שנים,

אז כן יש מקום לבוא בציפייה לאיזון ביניכם בקטע הזה.

במריבות על דברים לא מהותיים אין לי בעיה להיות זו שמפייסת, במריבות על משהו מהותי שהוא קו אדום מבחינתי אני לא באה להתפייס, אני מחכה להפנמה ולהתנצלות, גם אם זה לוקח כמה ימים או יותר.

הנוכחית.

אם את עושה צעד ראשון אבל כזה שמשאיר לו בעצם את המקום לבוא ולפייס.

נגיד, לכתוב לו פתק בסגנון "קשה לי עכשיו ממש. אני לא רוצה להיכנס לשבת בהפרדת כוחות, אבל לא מוכנה להתחיל לדבר אם אתה לא מתנצל על הדברים שנאמרו או נעשו" (זו רוח הדברים, כמובן אפשר להגיד את המשפט הזה במיליון צורות שונות. או בהודעה, או בהקלטה, או באופן ישיר וללכת מיד כדי להשאיר לו את המקום להגיע).

האם זה עדיין מרגיש לך שאת עושה את הצעד הראשון, או שזה באמת לפתוח פתח כחודו של מחט ו"להשאיר לו הרבה עבודה" כדי לבוא בעצמו?

אם גם את זה את לא מרגישה שאת רוצה לעשות, זה מובן אבל זה גם כנראה יקח יותר זמן. אם זה באמת משהו מספיק סימלי מבחינתך שאת לא מרגישה שאת שוב זו שעושה את הצעד הראשון אלא בעצם מסמנת שאת כבר מוכנה להתפייס, אבל משאירה לו את המשימה, אולי זה יכול לעזור.

איזה הרגשה חמוצה זה עושה... הלואי שאתם כבר אחרי להפעם

ועוד ערב שבת

ועם כל הניגודיות בית הבית המצוחצח והאוכל הטעים לבין ההרגשה הפיכסית שבלב...

וכמה רגישות יש בך

וכנות

ולב גדול שפועם

אבל שבור

כ"כ כ"כ שומעים אותך מבעד למילים הכתובות

רוצה לשלוח לך חיבוק חם ותומך

ולנסות טיפה להתייחס למה שכתבת:

א. לגבי מה שכתבת: "לפעמים אני מבקשת הפסקת אש וזה עושה כל כך טוב 

אבל עכשיו די כבר אין לי כח מדי טעונה עליו. בצדק תאמינו לי.."

את בעצם מזהה כאן *חוזקה שלך* - שהיא ליזום התפייסות, ליזום "הפסקת אש"

ואת גם מזהה שכאשר את מממשת את החוזקה הזו בך - זה עושה *כל כך טוב* (!)

ואני חושבת שהתמקדות רגע בשני הדברים הללו יכולה לשפוך עוד קצת אור על כל הנושא.

כי בעצם הסתכלות שאומרת: "אוקיי. אני מבינה שאנחנו שני בני אדם שונים.

לכל אחד מאיתנו חוזקות וחולשות.

ברור שאנחנו לא מושלמים, אלא אנחנו אנושיים, בשר ודם.

אחת החוזקות המאוד יעילות ומבורכות שלי היא היכולת ליזום הפסקת אש וליזום התקרבות מחדש לאחר ריחוק.

זו באמת עוצמה וחוזקה נפלאה

ואני גם רואה בפועל שהיא תורמת רבות *גם לי*, גם לנו כזוג, וכמובן גם לבעלי.

(ואפילו כשאני כועסת עליו אני יודעת שאותה חוזקה טובה גם לי עצמי ולא רק עבורו )

ואני יודעת שנכון, לבעלי *אין את החוזקה הזו של ליזום פיוס ראשון או ליזום הפסקת אש*

נכון.

וזה הרבה פעמים יכול מאוד מאוד לתסכל.

אבל היי, יש לו בטוח חוזקות אחרות.

אולי אני אזכר ואכתוב לי כמה חוזקות שלו?

אולי יש לו גם חוזקה שלי עצמי אין?

אולי במקומות אחרים דווקא הוא יותר חזק ממני?

ובמקומות הללו אני דווקא נתרמת ממנו?

כלומר אם אני אקח את כל המקומות של החוזקות של שנינו

ואראה איך שנינו יחד *מתברכים מהשוני*

ולא מאוימים מהשוני,

איך אנחנו משתמשים בחוזקות של כל אחד ואחת מאיתנו למען האושר של שנינו -

זה יכול יותר לקדם אותנו?

כמובן לא בתור זריקת אחריות 

ולא בתור לקפוא על השמרים ולא להשתדל כלל,

כמובן שלא

אלא בתור לזהות את האנושיות שלנו

את המקומות שיותר חזקים בנו

ואת אלה שפחות

ועם זה לעבוד

ומה שנקרא - עם זה לנצח!

וכמובן שאפשר בין לבין להשתדרג, לעבוד, להשקיע, ללמוד, לגדול...

ב. לגבי מה שכתבת: 

"וגם הוא טעון אני שומעת רואה מריחה את הקושי שלו 

ואולי הוא צודק בחלק..."

כאן רואים שוב את הרגישות הגדולה שלך שאפילו בעת תסכול וריחוק את מצליחה לראות גם אותו, גם את הצד שלו,

גם את הקושי שלו,

ואפילו לומר שיש חלקים שהוא צודק בהם

ואני מאוד מאמינה שאותה רגישות וכנות נפלאים שיש בתוכך

כבר תרמו הרבה ועוד יתרמו הרבה גם לפיוס הנוכחי ❤

והמקום של בעלך ששומע ושישמע עוד כמה אשתו *רואה אותו*

כמה אשתו נותנת ניראות גם לקושי שעבר עליו

כמה היא אפילו רואה את האמת בדברים

ונותנת לכל זה מקום וניראות -

יכול מאוד להתחזק ולהתקרב דווקא ע"י כך,

להמשך שיח מפרה ומלבן ולהמשך תהליך של התקרבות מחודשת ואפילו גדילה וצמיחה גדולה יותר דווקא מכך.

ג. לגבי מה שכתבת:

"למה תמיד אני צריכה להפסיק ראשונה

להרגיש שזה הכי חשוב לי..."

יכול להיות שהעמקה בכמה מהנחות היסוד הללו יכולה לקדם אתכם עוד.

למשל, הנחת היסוד הזו ש"אם אני מפסיקה ראשונה סימן שאכפת לי"

ו"אם בעלי אינו מפסיק ראשון סימן שלא אכפת לו בהכרח"

אפשר לשים עליהן במקום סימן קריאה -

סימן שאלה.

ולשאול - האומנם?

האומנם בהכרח אם בעלי לא מפסיק ראשון זה אומר שלא אכפת לו?

ואולי (כמו בהרחבה של סעיף א) הוא לא מפסיק ראשון כי זו לא אחת מהחוזקות שלו ושם יש לו חולשה, אבל באמת באמת שאכפת לו,

כ"כ אכפת לו ממני, מהקשר, אכפת לו! פשוט אין לו את היכולת, אין לו את ה"פיצ'ר" הזה שהוא יכול ליזום פיוס, משהו שם קשה לו ותקוע לו,

אבל אולי אני ארחיב רגע את המבט שלי ואראה את כל החוזקות שכן יש לו ואת כל הפעמים שכן הרגשתי שאכפת לו, 

שבאמת באמת אכפת לו והוא יכל גם להביא את זה לידי ביטוי בחוזקות שלו כדי שגם אני אראה?

ואולי עצם זה שאומנם הוא לא יוזם ראשון את הפיוס, אבל הוא בהחלט נמצא בפיוס עצמו

וכמו אומר לי: אשתי האהובה כ"כ תודה לך שהושטת לי יד. כ"כ היה לי קשה לעשות את זה, הלוואי שהייתי יכול אבל אני לא יודע איך.

ואת הארת לי את הדרך ובזכותך אני כעת מהלך בה. בדרך של האור והטוב והפיוס".

והוא לא יזם, אבל כל כולו בתוך הפיוס עצמו

וכל כולו בתוך ההתקרבות עצמה 

וכל כולו בתוך האהבה שלכם

ד. כשתיארת את השבת *הרגילה* שלכם: 

"...אחכ מתנשקים ומתחבקים 

אנחנו 

הילדים 

ואז יושבים יחש עם הספה לפעמים מתפללים לפעמים קוראים עיתונים אפילו 

אבל האוירה נינוחה הזו"

איזה מרגש ומחמם את הלב רק לקרוא את זה!

ואני בטוחה שעוד יותר גם לחוות את זה!

ותראי יקרה, זוהי השבת *הרגילה* שלכם!

זה מה שקורה הרבה מאוד

ונכון, חד פעמית השבת, זה לא קרה.

וזה בהחלט כואב

ודווקא מתוך העוצמה של הטוב

כשאין אותו - זה כ"כ כ"כ מורגש

אבל איזו זכות שיש את הטוב הזה!

שהוא קיים!

ונוכח!

ורגיל!

והוא הוא התדיר!

ולהתחזק רגע גם בזה - שאנחנו כרגע בירידה שהיא לצורך עלייה,

שזה זמני,

שגם מזה נגדל,

אבל בעיקר - שיש לנו את כל הבסיס האיתן והטוב הזה לחזור אליו וממנו

וזה יקר כ"כ כ"כ

ולא מובן מאליו כלל ❤

ה. כמובן לתת מקום גם וקודם כל לעצמך

לקושי שלך

לפגיעה שלך

לעשות עבודה רגע מול עצמך, אפשר בהחלט עם דף ועט ולשאול -

מה היה קשה לי כאן?

מה כאב לי?

לדייק אותך ואת המקום הכואב עוד -

ומתוכו לבוא לשיחה המשותפת שלכם כאשר היא תתרחש (או כמה שיחות)

ולהביא את עצמך לשם

בדיוק, בעומק, בכנות, בפתיחות

לומר את הכל, גם את המקום שהיה כמה ליוזמה של פיוס גם ממנו,

ולשאול אותו, איך אתה רואה את הדברים?

זה משהו שאתה יכול לעשות?

אם לא, אני רוצה לשמוע את הלמה (ל בקמץ) שלך

לא כביקורת או שיפוטיות, אלא באמת כמקום מתעניין וסקרן שרוצה להבין אותך

ובוא תספר לי עוד את הבפנים שלך

את הלב שלך

ומה עוד הרגשת

ומה עוד אתה חושב

ואני אספר לך את שלי

ואני בטוחה שאנחנו נצמח מזה"

ב"הצלחה רבה יקרה 

שתראו ב"ה עוד הרבה אור וצמיחה אישית וזוגית גם ודווקא מזה ❤

התגובות הארוכות והמושקעות שלך כאן ובפורום נשואים טריים

גם כשלא מכוונות אלי קוראת נהנית ונתרמת.

כמובן עברה כבר שבת

קרירה ומוזרה

וכן אני רואה שהוא מנסה בדרכו שלו

אבל זה ריב על גבי ריב

ונפגעתי פעמיים, מאד.

ולהסביר ממה נפגעתי אני מרגישה שזה כמו להיפגע שוב

זה שוב להסכים לו להתנהג בצורה מסוימת בלי לחשוב ולכור שיש כאן מישהי שנפגעת מזה,

אני חושבת שאנחנו צריכים טיפול

ומן הסתם גם אם רק אני אלך זה יועיל

אבל אין לנו תקציב לזה... לצערי

זה דבר כל כך חשוב וכל כך יקר...

חיבוק על הפגיעה פעמיים ועל הריב על גבי ריב

כמה שזה שורף

ולגבי הסיפא שלך - אכן טיפול הוא דבר כה חשוב אך גם נדרשים אליו משאבים רבים כמו זמן, כסף, מאמץ, השקעה, עבודה וכן הלאה.

רוצה לחזק אותך אבל לא להרים ידיים

ולהמשיך לחפש

לא רק כי פרידה וגירושין עולים הרבה הרבה יותר (בכפולות מפחידות, וגם אז במקרים שזוהי טובת כולם נדרשים לעשות זאת ולהגיע לרווחה הנפשית למען כולם.

כמובן כמובן לא שזה המקרה שלכם! אלא רק חשוב לומר זאת באופן כללי ❤️)

אלא בעיקר בשביל איכות החיים עצמה, החיים עצמם, שלנו, של ילדינו. ותהליך נכון ומפרה יכול להוביל אותנו לשם וזו השקעה ישירות לשמחת ואיכות החיים שלנו שזו בעיניי ההשקעה הכי שווה.

אפשר לחשוב מה ניתן לעשות גם במצב כזה,

אולי אפשר להגיע לטיפול עם סבסוד דרך הקופה,

או לחפש מקום שעושה הנחה

(אם תרצי לפנות אליי מניק אחר שהוא לא האנונימי של הו"ל נוכל לראות יחד אם יש אפשרות להנחה או סידור שכן יתאפשר באהבה)

או לראות איך מגיעים לסכום עבור החשיבות של זה ומנסים לחסוך במשהו אחר / להגדיל הכנסה / משהו אחר

אבל לא לוותר על החיים שלנו

הם באמת הכי יקרים ❤️

ב"ה מחזקת אותך והקב"ה יאיר לך את הדרך וישלח לך בהירות שלמה, שליחים נכונים וישועה שלמה שלמה 🙏❤️

ילד, בעז'ה, זה המשך דור. זה חיים של 120 שנה וצאצאים שיבואו וכו'.

אני חושבת שאם מסתכלים על זה ב'מיקרו' ברור שזה לא נראה "משתלם". אבל במאקרו, יש בזה משהו שהוא גדול מאיתנו אפילו. המשכיות שלנו, של היהדות, של בני האדם... וגם, בסוף זה קטע ידוע, שאם שואלים קשישים בבתי אבות, מה נתן לך הכי הרבה אושר וסיפוק- גם אלו עם הקריירות הכי גדולות יגידו- הילדים והמשפחה שלי. זה עמוד הכוח שלנו, השקעה לטווח ארוך...

ועדיין, עם כל זה, כן חשוב לבחון את הכוחות הפנימיים שלנו להבין אם מתאימה לנו משפחה גדולה. כמובן גם ההגדרה לגדולה משתנה מאדם לאדום, יש כאלו ששלושה ילדים זה המון עבורם. וכאלו שפחות מ7 זה משפחה קטנה. אבל לפעמים אפשר לשנות את התפיסה שלנו של מה שגדלנו עליו לעומת מה שמתאים לנו בפועל.

אנחנו נגיד הבנו שלא מתאים לנו לגדל הרבה ילדים. אם בעבר חשבתי שתהיה לי משפחה של 6 ילדים לפחות, היום עם 4 ילדים (שנזכה..) אחיה לגמרי בשלום ובשמחה.  ככה שזה מקום גם לשאלה ביניכם- למה אנחנו רוצים להביא עוד ילד? אם אנחנו מוכנים נפשית למחירים של זה (ותמיד יש לזה מחיר. פשוט גם יש תמורה.). 

אבל בהתייחסות לקשיים הספציפיים שכתבת בהריון- לא בטוח שזו גזירת גורל. אם ידוע מראש שיש נטייה לדכדוך, הגיוני מאוד שיש מה לעשות עם זה כבר מההתחלה.

לגבי שמירת הריון- אולי לחשוב על עבודה במקביל שאפשר לבצע מהבית מהמחשב? אפילו לקחת קורס כלשהו שיאפשר לך לעשות את זה ואז תוכלי להמשיך גם אחכ. זה באמת נשמע מאתגר ממש ולא פשוט... 

כשאת יודעת מה בגדול מצפה לך ושזה לא קל בכלל

צריך להגיע ממקום אחר

בו בעצם את כל כך מחוברת לרצון שלך לעוד ילד ולמשמעות של זה עבורך

עד שאת בוחרת

אולי להפסיד עבודה

ולהתמסר לזה 9 חודשים עם כל הקושי

קצת כמו שיפוצים בבית

את ממש רוצה את הבית שלך מעוצב כמו שאת חולמת וזה יהיה לך כל כך חשוב הריצוף החדש

אז את בוחרת במודע

להכניס את עצמך לכמה חודשי בלגן ואבק וקדיחות ולפעמים גם נדודים מחוץ לבית

זה עסקת חבילה כזאת

גם בידיעה שהקושי הוא מתוחם.הוא יגמר מתישהו.ויהיה שווה את זה.

חייבת- את לא

אבל משם לדעתי מגיע היכולת לבחור

אם הרצון לא מספיק ברור וחזק לא יהיה לך כח לבחור בו

ממליצה לעבד את הדברים עם איש מקצוע.

נשמע לי הכי טבעי בעולם, בהתחשב בנסיבות. גם אני עדיין מעדיפה לקחת למסגרת ברגל, למקרה שתהיה אזעקה (ואני באזורי הדקה וחצי...), אז קל וחומר שהתחושות שלך מובנות. אני חושבת שאצל כולנו נפגעה תחושת הביטחון 🤷‍♀️

מצטרפת גם להמלצה לדבר עם איש מקצוע. פשוט כדי לפרוק ולארגן את התחושות 🩷

בטח אם עדיין יש אצליכם אזעקות פה ושם.

אז השגרה הייתה מנצחת את הפחד.

אבל בגלל שמדובר מעבר, ממליצה גם לפנות לאנשי מקצוע.

אני חושבת שזה מאוד נורמלי לפחד, אבל לא חושבת שזה נורמלי לא לצאת מהבית כ"כ הרבה זמן, לכן כדאי לטפל ולהעלות את הביטחון לאט לאט.

גם אם זה לטווחים קצרים.

הילדים במסגרות במהלך היום? או ממש בבית כל הזמן?

חיבוק גדול על הכל!

הקטן עדיין לא, אני צריכה בקרוב לחזור מחופשת לידה למשרה חלקית ולמצוא לו מסגרת. כשאני אחזור לעבודה אני אצא מהבית יותר

וכל יום אני מנסה לתכנן לקחת את הילדה לגן/ לצאת עם התינוק לסיבוב/ לקפוץ לקנות משהו ואז מתחרטת.

תודה❤️ 

טוב לשמוע שהחשש הזה הגיוני (גם אם יכול להיות שאצלי הוא קצת מוגזם)

תכננתי לחזור לפסיכולגית שהייתה לי בהריון אבל עדיין לא הספקתי לפנות אליה

בעזרת ה אעשה את זה בקרוב

האמת זה ממש מובן מצד אחד,

כ"כ מובן והגיוני..

אבל מצד שני היציאות מהבית הרבה פעמים כ"כ קריטיות לחוסן הפנימי, לתחושת השפיות , האיוורור וקניות הרבה פעמים נותנים הרבה מאוד לנפש,

ולכן, אולי כדאי לנסות להשקיע את המחשבה איך לעשות את זה ככה שתהיו יחסית מוגנים..

ולמשל לצאת לפני שהגדולה חוזרת

ולהסתובב במקומות שאת יודעת שיש מקלט,

יכול אולי לעזור..

את בטח יודעת הכי טוב מה הדרך הכי טובה

אבל לדעתי זה כ"כ שווה את זה

גם אם השקעה של הרבה מחשבה, אולי עם בעלך גם,

זה פשוט חמצן בתקופה של חופשת לידה..

ואיזה כיף לשמוע ממך!!

מקווה שהמשך התקופה של החל"ד תעבור עלייך בטוב ובשמחה!!❤️❤️

בתור התחלה אני אנסה לצאת שבוע הבא לקניות בשביל הכיף, אולי עם בעלי והתינוק ביום שהוא מסיים לעבוד מוקדם

מקווה מאד שיהיה לי שביב של חופשת לידה😅

לנשום את האוויר המתוק

להסתכל על העצים

על השמים

חוסן בונים חזרה לאט לאט ובהדרגה.🌷

להגיע למרחב המוגן

אבל אני אנסה להתגבר בכל זאת

מצטרפת לכל דברי החוכמה שכתבו לך

ורוצה פשוט לשלוח חיבוק ענק על הכל

B12, ושאר הוויטמינים. בגדול בודקים את זה גם ככה בתחילת הריון. גם ויטמין D כדאי לבדוק.

את בכל מקרה אבל צריכה לקחת קומפלקס ויטמינים (לוקחת? פרנטל וכד'?) ואת יכולה גם לתגבר עם ברזל כבר, אצל רוב הנשים יש מחסור כלשהו בברזל לאורך ההריון. (גם אם הברזל תקין לגמרי בשגרה).

לגבי מחלות וכד', לא יודעת להגיד על משהו ספציפי חוץ מזה ש- את בהריון. ובהתחלה שלו. זה דיי נפוץ להרגיש ממש לא טוב, חולשה, עייפות וכו'. לא יודעת אם קראתי את השרשור שלך אבל אם זה זו ההרגשה לא יודעת אם הייתי הולכת לכיוון של מחלות ח"ו. הריון אמנם זה לא מחלה אבל זה לא אומר שזה לא מרגיש ככה... 💗

אני כבר לוקחת פרנטל..

אני יודעת שיש עייפות וחולשה כללית בהריון, זה לא הריון ראשון.

אבל אף פעם לא הרגשתי ככה וכ"כ הרבה זמן.

האמת שתמיד יש לי מלאאא ברזל (גם אחרי לידות משתחררת עם מאגרי ברזל מאוד מפתיעים, כבר אמרו לי על זה לא פעם.)

אולי הפעם יש חוסר ובגלל שאני לא רגילה אני מרגישה ככה...

היא יכולה להיות טריגר להרבה דברים, ובהיריון חשוב שהיא תהיה מאוזנת לגמרי.

ולגבי החולשה המוגברת - אולי זה קשור לגיל... גם אני בהיריונות האחרונים (אחרי גיל 30) הרגשתי הרבה יותר חלשה וגמורה מאשר בהיריונות הראשונים...

באמת הלילה זה היה עוד יותר

ויחד עם הצירים

באמת התלבטתי

אבל כשישבתי או שכבתי על הגב הוא נרגע

אז זה היה מבלבל

וכשקמתי הכל כרגיל..מלבד צירים מדי פעם

הוא זז אבל בנחת

אז לא נראה לי שיש לי צה להבדק עכשיו

אבל דואגת מה יהיה הלילה

או שיתפתח ללידה ללא ספקות🙃

תרגישי טוב ושתהיה שבת רגועה

אמרה שגם בריבוי תנועות יש להיבדק. גם לי אתמול היא זזה קצת מוגזם ואחרי כמה זמן נרגע אז לא הלכתי להיבדק

אם כרגע זה נרגע אז את יכולה להיות רגועה אני חושבת.

ככה בכל אופן אני עושה

בשורות טובות ובידיים מלאות! 

אני כבר כמה ימים עם צירים כואבים ממממש שמתחילים אפילו צפוף..

ולא מתקדם ללידה פעילה

או שמפסיקים לגמרי

או שנשארים אבל בהילוך נמוך כזה

יחד עם חולשה מטורפת

ונמאס לי זה מתיש מממממש

ועל חוסר שינה מתמשך

ואיך ישאר כח ללידה עצמה

בלידות עצמן בדר''כ הן נגמרות מהר יחסית כשהן באמת מתחילות

אבל עד ש....יוצאת לי הנשמה

בהצלחה ובידיים מלאות!! 

ואין לי כסף מיותר

אני מרגישה שזה חייב להיות קרוב

הגוף שלי מרגיש את זה.מרגישה שיש לי פתיחה

הפקק הרירי כבר התחיל לצאת

הכל כואב לי

אני מרגישה שזה מתקדם

אבל לאטטט

ואני מותשת

אשכרה פינטזתי כבר על קיסרי מרוב תשישות 

היה לי ככה בערך באחת הלידות, וסטריפינג עזר (למרות שכאב מאוד...)

מתפללת בשבילך שתגיעי בקרוב ובגוף ערני ללידה!

וצירים לא אפקטיביים..נגמרו ברגע שסיימתי לשאוב

והםצע ממש הפחיד אותי

אני כל הזמן עם צירים כואבים ומרגישה גם שיש פתיחה ומחיקה ויצא הפקק רירי חלקו

אני מרגישה שאני לא צריכה עכשיו זרוזים מלאכותיים

הגוף שלי כבר מונח בתוך התהליך

רק שמשום מה זה הדרך שלו כנראה

קרה לי גם בחלק מהלידות הקודמות

אבל באמת לא ככה שהצירים לא רק מתחילים ונפסקים אלא מתמשכים לא סדיר במשך כמה ימים

מקווה רק שזה לא בגלל שהוא גדול ולא מצליח להתברג כמו שצריך

אני מנסה תנוחות שעוזרות

ובעיקר מנסה להרפות ולקבל

וזה לא קל

עיסוי פטמות זה עדין יותר.

לא יודעת מה עוד להציע לך...

רק להתפלל בשבילך ❤️

וגם מאד הגיוניות.

שלא תרגישי לרגע שזה מחשבות אסורות.

ההריון הזה מרצון?

אולי לחשוב על התוצאה המיוחלת שאת מחכה לה. אפילו לספור כל יום ביומו ולהיות עסוקה בלעבור אותו בשלום ולשרוד.

אל תשכחי שאחרי שליש ראשון אמור להיות יותר טוב.

וכן, הריון רצוי ומיוחל מאוד!

אבל אחרי הפלה בשבוע מתקדם, אז אני מאוד פסימית.

(זוכרת שההריון שנפל גם הרגשתי לא טוב, וחשבתי לעצמי "איזה מסכנות מי שגם לא מרגישה טוב וגם בסוף זה לשווא..." וזה בדיוק מה שקרה לי.

אז עכשיו אני גם סובלת וגם קשה לי לחשוב על התוצאה המיוחלת, סוג של הכחשה כדי שלא יכאב יותר ממה שכואב.

הן קיימות, ומעצבנות מאוד.

אבל בעיקר עייפות פסיכית, מין תחושה שלא מצליחה להחזיק את הגוף בכלל.

בנוסף לכאב הראש ובחילות..

אז בונג'סטה עוד יותר מעייף ומתשיש..

את מכירה את זה מהריונות קודמים? מה עזר לך אז?

לא זוכרת מצב כזה שאני כ"כ כ"כ מפורקת.

מיום חמישי בצהריים לא מתפקדת בכלל...

בד"כ בהריונות סובלת מעייפות, אבל בעיקר לקראת סוף היום.. עכשיו זה כל הזמן.

קבעתי לי מחר תור טלפוני לרופא.. יש לי השבוע בדיקות דם שגרתיות של תחילת הריון. אבקש ממנו להוסיף עוד דברים בגלל המצב כרגע.

אחרי לידה אישה מביאה קורבן חטאת, שהוא קורבן על חטאים בשוגג, למיטב ידיעתי.

כי גם אם איש  אמרה בכל הכוונה שהיא לא מוכנה לעבור שוב את הסבל הזה - זה לא נחשב לה כמזיד, כי היא לא במצב חשיבה הגיוני.

וגם תחילת היריון, ובעצם כל ההיריון, הוא מצב שיכול להביא למחשבות לא הגיוניות - או הגיוניות אבל שנובעות מהרגש ולא משיקול דעת.

אז אל לנו לשפוט את עצמנו על מחשבות כאלו.

באמת הגיוני שיהיו לך מחשבות חרטה, כי באמת-באמת קשה לך עכשיו. זה לא אומר שזה מה שאת חושבת באמת.

אחרי הלידה שתהיה בע"ה ואחרי זמן התאוששות מספק - תוכלי לבחון בהיגיון וביישוב הדעת את מחשבותייך, ואז אולי באמת תגיעי למסקנה שלא נכון לך ללדת עוד ילדים.

אבל עכשיו - תרפי. תהיי עסוקה בהרגע, במצב הנתון, בלי לחשוב מה היה אילו. נסי לחשוב מה יכול להקל עלייך. רמז: נקיפות מצפון ורגשות אשמה זה לא מהדברים שיקלו עלייך... וכשיש רגעים קטנים טובים - להשתדל להודות עליהם ולהעצים אותם ככול האפשר ❤️

וזה הריון שרצינו והתפללנו מאוווד

אבל היום עם בעל מגוייס שבהריונות מחזיק את הבית, לצערי המחשבה הזאת עלתה.

ואז אני אומרת לעצמי, די כ"כ רצית הריון, תתבגרי.

ובעלי אומר שבכל הריון אני אומרת שזה ילד אחרון מהסיבה הזאת, אבל ב"ה שאני שוכחת אחרי..

בקיצור מבינה אותך כ"כ כ"כ כ"כ. ואסור לשפוט אף פעם.. 

חיבוק גם לך

ובע"ה שיעבור בקרוב ממש

לי לא היו הרהורי כפירה..

אבל היו לי מחשבות נוראיות..

שה' יקח אותי או את העובר ..

מרוב סבל...(זה גם נשמע נורא)

זר לא הבין זאת ..

אני גם חוויתי הפלות לפני

אחחח זה כל כך נורא התקופה הזאת..

נוראית..

מי שלא סובלת כמונו לא תבין לעולם.

גם לי היה מצפון תמיד על איך שאני מדברת ובעלי אמר לי 2 דברים שאחכ המצפון נעלם.

אין שופטים אדם בשעת צערו

לפום צער אגרא.

הכל בסדר. גם רבקה אמנו זעקה לה' כאשר סבלה בהיריון עם עשיו ויעקב...

אנחנו בני אדם. ושיש סבל בלתי נסבל לא בודקים (נראה לי) בשמים מה אנחנו אומרים מרחמים עלינו ...וזה גם ממתיק את הדינים.

אני איתך מזדהה מתפללת שזה יגמר צ'יקצ'אק

בהצלחה יקרה וגיבורה

יעודד אותך אם לי היו מחשבות כאלה לא רק בהריון, אלא גם אחרי הלידה בשלב מסוים?

ואז זה מרגיש בכלל נורא, כי התינוק כאן בשביל להישאר, והוא יקר ואהוב, אבל לפעמים העייפות וחוסר התפקוד כל כך קשים שעולות מחשבות כאלה האם זה בכלל שווה, בשביל מה היה צריך את זה, מה היה חסר לי עד עכשיו, ובעיקר איך ממשיכים עוד יום במצב הזה.

וזה עובר. בסוף הכל עובר, איך שהוא ה' נותן כח לעבור יום יעוד יום, שבוע ועוד שבוע, עד שיש הקלה, ונשארים עם המתנה הכי שווה שיש.

המוחלט,ולכן שזה לא קצת חומצה וקצת טעם אלא זה נטו חומצה פולית שמתעכלת/ נספגת כולה בגוף ולכן היא יותר מומלצת מהסוגים האחרים

ככה הסבירה לי רוקחת.

עברתי 4 הריונות ממש זהים מבחינת התסמינים

והנה עכשיו בחמישי הכל ממש ממש אחרת

התסמינים הם לא מדד לכלום, זאת המסקנה

שבהיריון ראשון היה לה זוועת עולם.ומהריון שני שכחה שהיא בהיריון..(כי אני אישית סבלתי בכל ההיריונות, לא פסחו עלי שום בחילות)

בעיקרון הבחילות החזקות מתחילות בשבוע 6-7 אז או שבאמת הפעם הצלחת להתחמק מהן..

או שעוד לא הגיע השלב בזה..

אז בינתיים תהני לך;)

התחילו אצלי בהריון השני בשבוע 7-8 בערך.  חשבתי שההריון הזה הולך להיות שונה מהקודם בלי כל הבחילות והבלגנים, אבל ברוך השם זה הגיע . 

קראתי שיש כאלו שלא כל הריון זה קורה להם, יש ויש .

גם משקל נמוך מידי זה לא טוב..

לפני ההריון הראשון שקלתי יותר מלפני השני (בשניהם מעט יחסית) והשני היה יותר גרוע..

בכל אופן זה לא ככ משנה..

להריון השני נכנסתי 7 קילו פחות מההריון הראשון והתמינים היו יותר קשים

או מישהי שזה היה ככה אצלה

מה שאני כן מכירה שמצב של עודף משקל רציני אכן עלול להשפיע לרעה על תסמיני ההריון

אבל ממש לא להיפך ככלל..

יכול להיות שהכל בסדר והכל מצוין (בעז"ה) וואו שהפעם תרגישי טוב יותר (הלואי!) או שההרגשה הרעה והתופעות עוד לא הגיעו, בכל זאת את בשבוע ממש מוקדם.. הרבה פעמים תופעות מופיעות בשבוע 6-7 ...

וגם יש סיכוי כזה (שתמיד קיים) שלא הכל בסדר אבל מנהסתם זה לא קשור לתופעות..

בכל אופן חיבוק והלואי שימשיך קל ותקין!🩷

בפרט אם עשית איזשהו שינוי רגשי או פיזי משמעותי.

ואם את דואגת אז גם לבדוק ולהיות רגועה זה לגיטימי לחלוטין..

בשעה טובה!!

כלומר הבדל סופר משמעותי בין רמת הבחילות של ההריון הקודם להריון הנוכחי

איזה הבדל!!!

איזה קטע אפפעם לא שמעתי על הבדל כזה גדול!

איך??

בקודם היה היפראמזיס?

עשית משהו לפני הנוכחי כדי לגרום לזה?

הריון ראשון היפרמאזיס, בחילות והקאות ברמות קשות.

לקחתי דיקלקטין, עזר קצת להקאות אבל לא לבחילות.

ירדתי בחצי הריון 8 קילו (ואח"כ עליתי אותם אבל סיימתי הריון מאוד קרוב למה שהתחלתי).

בהמשך ההריון גם דיכאון וחרדות (בטוחה שזה קשור להיפרמאזיס)

הריון נוכחי, קצת בחילות, קצת הקאות בשליש ראשון שנעלמו לגמרי בהמשך.

ובאופן כללי מרגישה מעולה פלוס.

לגבי סיבה לשינוי, אני לא יודעת.

קצת משערת שזה שאני במקום עבודה הרבה הרבה יותר טוב, יותר מרוצה ויותר מסופקת.

אבל לא בטוחה שזה יכול להסביר שינוי כ"כ משמעותי.

מבחינת משקל לא היה הרבה הבדל בין ההריונות.

מבחינת כושר בשני ההריונות הגעתי להריונות בכושר טוב יחסית.

ואת שני ההריונות מאוד מאוד רציתי ותיכננתי.

לא נשמע לי קשור השינוי.

היפראמזיס זה פיזיולוגי לגמרי. לא הפרעה נפשית..

איזה כיף לך שלא חזר

זה יחסית נדיר.. בדר"כ חוזר

ואני עשיתי המון בין לבין כדי שלא יחזור.

לא עזר בכלל.. החמיר אפילו בהריון השני

אני גם הייתי בטוחה שיהיה לי שוב בהריון שני והתכוננתי לזה רגשית.

ב"ה שלא קרה.

לא יודעת האם מצב נפשי יכול לגרום להפירמאזיס או אפילו רק להשפיע.

אבל בטוח לי שהיפרמאזיס משפיע על המצב הנפשי.

שמעתי לא מעט שבעקבות הריונות קשים הגיעו לדיכאונות וכדו'.

תהני מההרגשה טובה כל עוד את יכולה. דוקא לי זו היתה התקופה הכי טובה של ההריון. כשבכלל לא הרגשתי אותו ובלי מחזור.

והבחילות עוד יכולות להופיע בהמשך...

סיוט הבחילות, והעייפות והחולשה.

והקושי הגדול הוא שזה לא היום ודי, אני יודעת שעוד מצפה לי תקופה כזאת....

אין לי כח כבר.

מעצבן להרגיש שלא עושים כלום, אבל פשוט תפסיקי לתכנן...

תני לעצמך את הפריוילגיה להרגיש לא טוב, ולעשות רק כשמתאים לך ומסתדר.

תנוחי, מגיע לך...