פורום הריון ולידה (עמוד 675)

ואולי גם קצת ישפיע על החלב.. לא יודעת

עדיין אני חושבת שאם היא מרגישה ככ רע

לא יקרה כלום אם תיקח

לפותחת, נראה שאין בעיה עם התרופה בהנקה 

התרופות האנטי היסטמיניות יכולות לפגוע בייצור החלב.

ספציפית במקרה הזה לא יודעת מה הייתי עושה.. נשמע קשוח ממש! תרגישי טוב! 

זה בדכ מסוג המחלות שלא הייתי נזהרת שלא ידבקו. כי זאת מחלה של פעם בחיים וזהו.

אז אם לא יחלו בזה עכשיו, אז זה יקרה פעם אחרת.

בכל מקרה, יותר נכון שהאחיין החולה ימנע מלהגיע. זה לא פייר מצידם שהוא ישתתף..

הבן שלי נדבק כבר פעמיים

וגם הרופאה שלו אמרה שזה ממש לא פעם בחיים

ולא הייתי רוצה שהילדים שלי יידבקו, הפצעים בפה יכולים להיות מאוד לא נעימים..

ולפותחת, לנו הרופאה אמרה שזה מדבק כל עוד יש פצעים בפה

מנגד, היינו אצל רופא אחר 6 ימים אחרי שהתחיל והוא אמר שזה כבר לא מדבק..

ממש קלה.

לא גורמת לככ הרבה סבל כמו פעם ראשונה.

שוב, לא הייתי רוצה שהילדים ידבקו דווקא.. זה לא נכון שהילד החולה יחשף לילדים אחרים בשלב המחלה 

ורוב האנשים מפתחים חיסוניות לכל החיים אחרי הדבקה אחת.

כמו עם כל מחלת ילדים יש ילדים שלא מצליחים לפתח חיסינות בכלל במיוחד אם נדבקים לפני גל שנה 

מאיפה הבנת את זה.

אמרתי שלרוב נדבקים בזה באיזשהו שלב. זה נורא, היה לילדים שלי, מתמודדים ועובר.

רציתי להרגיע את הפותחת לגבי האפשרות שאולי הילד ידבק בזה.

וכתבתי שראוי שהילד החולה לא יהיה במפגש.

שההורים של הילד החולה יקחו אחריות

כמו בכל מחלה אחרת.

כמו שלא הייתי מביאה למפגש משפחתי ילד עם וירוס או שפעת, ככה לא הייתי מביאה את הבן שלי עם מחלת הפה..

דווקא בגלל שבתור אמא אני יודעת כמה זה היה קשה להן שלי.

הוא נדבק בזה בינתיים פעמיים, וכל פעם הייתה קשה ומעצבנת - הוא לא אכל טוב, לא הצליח להיות עם מוצץ ועוד)

בשני בפעמים היה איתי בבית (פעם אחת שבוע, בפעם השנייה שלושה ארבעה ימים)

ככל הידוע לי זה מדבק בשלב שהפצעים כאלה רטובים, עדיין מפרישים

ברגע שמתפוצצים הבנתי שמדובר פחות, אולי האחיין כבר עבר את השלב הזה.. 

יכול להיות שלושה ימים עד שבוע ובמקרים יותר חמורים גם שבועיים +

והשאלה גם אם יש חום

אני לא חושבת שאם הוא חולה פעיל היא תביא אותו כמו שהוא לא הייתה רוצה שאחרים יביאו ילדים מדבקים שלהם

שעד 10 ימים.. וכל עוד הפצעים עוד פתוחים יש אפשרות להידבק...

מן הראוי שלא יגיעו, זה ממש לא שייך.. להתנהל כרגיל כשכל רגע ילד יכול להידבק..

ד"א הבן שלי חטף את זה כ"כ קשה שהרופא ילדים אמר לי שהוא עובד 38 שנים ובחיים לא ראה ילד שמגיב כמו שהבן שלי הגיב.. הוא הפנה אותנו למיון והיו צריכים לקחת דגימה מהפצעים כדי לוודא שזה באמת זה!! 

ואם זה ככה כנראה שזה כבר לא מדבק

לכן גם שאלתי אם היה חום ומתי נדבק

נראה לי הכי פשוט שפותחת השרשור תדבר ישירות עם האמא ותשאל אותה אם הוא עדיין מדבק במקום שנעלה פה השערות

כמו שכתבת כל ילד מקבל את זה אחרת

להתחבר חזרה לאנונימי...

בסוף לא הספקנו לפגוש אותם כמעט.

וגם רוב הזמן הנקתי את הבת שלי

אבל ממש תסכל אותי חוסר האחריות.

היו שם עוד איזה חמישה תינוקות.

ואנחנו איתם בשביעי.. בעיקרון הילד כבר מרגיש הרבה יותר טוב וגם 24 שעות לא היה לו חום.

לגבי פצעים חדשים לא היה לי נעים לשאול אותה..

מקווה שעד החג זה יהיה בסדר.

חבל ממש שזה הרגיש ככה

בתפילה שכולם תמיד יהיו בריאים!!

שהבת שלי בדיוק אחרי זה

ורופאת ילדים אמרה לי שאחרי שהחום יורד זה לא מדבק

אמרתי לה שתכננו לבטל נסיעה לליל הסדר

והיא ממש שכנעה אותי לא לבטל 

אז בעז"ה יהיה בסדר

ולא לתת לזמן לעשות את שלו..

זה יכול לזרז תהליכים.

מניעה ארוכה (נובה טי) היו לי כמה מחזורים רגילים ואז מחזור קצר. ממש. של איזה יומיים וחצי. לא קרה לי בחיים.. הלכתי לרופא והוא אמר שנורמלי. ואיזה מחזור או 2 אחרי נקלטתי.

זה לא אותו המצב, אבל רק להגיד שאולי זה בסדר..

נפל לא מזמן, וקיבל גולה ענקית במצח. רופא אונליין אמר שכול עוד הוא רגוע, משחק, מתנהג כרגיל לא צריך לנסוע.

וזו היתה מכה ענקית- כבר התארגנתי ליציאה למיון

ולעקוב שהוא יוצר קשר עין, לא מקיא

אם הכל בסדר אין סיבה לנסוע למיון

לא היה לי גישה לפורום עד עכשיו.

הלכנו לדוד שלי, שהוא רופא במיון. התינוקי היה מלא במצב רוח והשוויץ בכל החוכמות שלו, צחק והשתולל. ב"ה

הוא אמר שהכל בסדר ולא צריך ללכת למיון.

הגולה לא התנפחה כמעט בכלל, רק יש מכה בשלל צבעי ירוק וסגול..

ב"ה הוא בסדר גמור.

תודה לכולכן על התגובות ועל ההתעניינות.

נראה לי אם הילדה מרגישה טוב ואין כאבים לא סבירים או תופעות נוספות כמו הקאה, זה כנראה יעבור לבד.

איזה עוגמת נפש

מקווה שהיא תתאושש מהר בלי תופעות לוואי

טובים

ומה שהם אמרו זה מה שבהשגחה פרטית הייתי אמורה לשמוע,

ונותנת צדקה לתוספת זכות על הילד.

אותי זה מרגיע מהדאגות 😏

גם אני עם פד עליי

אקמול עוזר לכאבים האלה? רוצה לקחת רק כי זה מכניס אותי ללחץ

ולי עוזר איבופן בדר"כ

לא יודעת אם מותר בתחילת הריון

הייתי מנסה אקמול אם את סובלת

סתם ככה בשביל הפתיח, כדי שתדעי שאת בסדר ותוכלי לנשום שניה.

ואיזו תגובה מבאסת ולא רגישה!

נעלי ספורט מעולות ונוחות זה לא מותרות, ממש ממליצה.

הכאבים במפשעות ובאגן מתיאורים פה בפורום נשמע כמו סימפוליוזיס

תכף יבואו המנוסות,

בנתיים חיבוק גדול🩵🩵🩵

מה זה אומר סימפיו?

זה עובר אחרי הלידה?

ובקשר לילדים- לדעתי ילדים יכולים להבין שאמא כרגע לא מרגישה טוב. להסביר את המשמעות ולהאדיר את התפקיד שלך בתור זאת שנושאת בתוכך את התינוק.

לא להראות להם דווקא את האומללות והחוסר אונים, אלא לשדר את המעלה הגדולה שלך ואת המסירות האדירה!

ולכם להסביר להם שהם צריכים להיות שותפים ולעזור יותר. לעורר אותם לרגישות והערכה כלפייך

ותרגישי טוב!! מזכיר לי קצת את החוויות שלי מההריון הקודם, לא פשוט בכלל בכלל 

ויש את הכניסה חינם מבנק הפועלים

פסח אתרים בנק פועלים 2024 - טיקצ

אוכל כמעט רגיל בסה"כ אצלינו🤭 רק בלי האורז והפריכיות😅

פיצה לפסח

חומרים

אם רוצים תוספות בצל ופטריות, לטגן אותם קודם כדי שיהיו עשויים.

כשאני עושה רק מחבת אחד אז עושה חצי כמות.

3 ביצים

1 כפית מלח

קצת פחות מ3/4 כוס שמן

2 כפיות סוכר

בין 3/4 ל1 כוסות קמח תפו"א

1 א.אפיה

לערבב הכל

הכנה

לשמן קצת 2 מחבתות,

לחלק את הבלילה ל2, לשפוך את הבלילה ואחרי 4 דקות להפוך צד, להנמיך את האש

לשים רוטב פיצה, גבינה צהובה מגורדת, מוצרלה ותוספות כרצונכם

לכסות בנייר כסף ולהשאיר על אש נמוכה עד שהגבינה נמסה

מצטערת על הבלבול

https://www.ronyohananov.com/post/%D7%A4%D7%95%D7%A7%D7%90%D7%A6-%D7%94-%D7%9E%D7%91%D7%A6%D7%A7-%D7%98%D7%95%D7%A0%D7%94

מתכון ממש טוב לפנקייק.

בלי שרויה ואת השמן אפשר להחליף בקלוץ

חיבוק על החוויה.

ותודה על השיתוף...

כזאת משפחה מהממת יש לנו

כזה שפע ברכה

למה אתה חייב להרוס

🙁

אח"כ כמובן הוא ניגש לבקש סליחה.. כשיצא לבית הכנסת..

וניסה להיות נחמד..

😒

נעבור את זה גם..

קראתי אותך... שולחת לך חיבוק עצום וחזק!!!!

אני לא יודעת מה לייעץ רק מחזקת אותך שפרקת פה כי הפריקה עושה המון...

אז שוב חיבוק וממליצה מכל הלב להתפלל לה' שישלח לך כוחות למצוא את המקום המתאים ביותר להיות... 

אני חדשה פה בפורום ולא מכירה אותך...

אבל הכאב שלך נגע לליבי!

גיבורה ויקרה.

כל הכבוד לך ש''יצאת מהארון'' כמו שכתבת

והלוואי שכמו שכתבת פה ושיתפת

תשתפי גם חברה בחיים האמיתיים

כי אנחנו ככ צריכות את העיטוף והחיבוק הזה..

מתפללת עלייך ושולחת לך הרבה כוח.

מבינה את התחושה שלך שאולי מה שנכון זה להשאר בבית, על אף הלבד,

אולי תקני לך את ההגדה של הרבנית ימימה או ספר אחר שיהיה לך משמעותי ללמוד בלילה הזה?

וואי לא פשוט בכלל.......!!

וכמובן תקני לך בגד חדש!! ותכשיט!!

חיבוק גדול

לעשות צעד אמיץ וקשה

בטח שכואב הלבד בחג או אנשים שמכבידים יותר מהבדידות.

התחלות הם קשות תמיד ובמיוחד התחלות מורכבות.

בוודאי שיצאת לחירות, כל בחירה שבאה לשנות, היא צעד בדרך לחירות.

קראתי (בשבת אולי?) איפשהו שהרבי מליואבביטש עשה סדר לעצמו אחרי פטירת אשתו. 

אבל זה בטח לא מה שאת רוצה לשמוע... 

אז שולחת לך חיבוק גדול, 

ומרק עוף לנפש. 

דבר שני מציעה אם את רוצה מקום מדהים לעשות ליל הסדר עם משפחה מדהימה ומכילה שמארחת בלב אוהב תרשמי לי בפרטי ואדאג לך❤️

מעריכה ממש! המילים האלו נותנות כח ועושות קצת הקלה.

אתמול עבדתי לסיים לנקות את הבית עד 2 בלילה

ואני עייפה וכואבים לי המפרקים כמו זקנה

רוצה רק שקט מוחלט ושינה ארוכה..

וכמובן שלא היה לי רגע לחשוב או לקבל החלטות.

אני יודעת שאני לא יכולה לחכות לנס שיקרה אם לא אעשה צעד קטן במציאות. מקווה למצוא טיפת אנרגיה בשביל זה.

נראה מה יהיה.

@אמא חדשהה

דווקא מתחברת לרעיון של התנדבות

רק אין לי מושג איפה.. ואחרי הדקה ה 99 זה כבר קצת לחוץ לחפש. יש לך כיוון כלשהו? 

מעתיקה לך לפה.

יעל משאלי

בין הדברים שלא היו עולים על דעתי עד שהגעתי למקומי, לצאת מהבית לחג. איך שאלוהים נותן לי את השיעורים שלו. אחד אחד. לאט לאט. אבל ככה שדברים שלא הבנתי 'אבל אז מה אם הוא רווק\גרושה, הם יתומים? אין להם אחים? ילדים? משפחההההה? אין להם קרייבינג לקניידלך של אמא? לחרוסת? ל'אחד מי יודע' של סבא משה? לכל אחד יש סבא משה. ואם לא, אז יש לו סבתא שרה.

בקיצור, לא הבנתי את העניין הזה של... ובכן, בדידות. ודווקא במקום הכי של בית. ובזמן של חג.

.

ותראו אותי.

ילדה בת 63 (וחצי) ברחה למדבר.

לא לדאוג לי. לא תנאים של התכלבות.

ולא לבד. אלא עם שלושה ילדים בוגרים שהם כיף חיים.

ולא חסכתי לעצמי את שבת חוה"מ שכולם נהיה בבית, כולם כולל כולם בעז"ה, חוץ ממי שיהיה במילואים ואני נוטרת להם על זה מראש. לא מתאים. שבת אחרונה בבית של כולם, אחרי עשרים שנה. מה מילואים עכשיו.

.

אבל זה לא העניין.

העניין הוא שהרגע שבו החלטתי על הבריחה הזאת למדבר היה רגע שראיתי בדמיוני והרגשתי בכל הגוף שאם אני נשארת בבית זאת תהיה בדידות בכל חריפותה. ולהכין את ליל הסדר יהיה בדידות. ולערוך שולחן יהיה בדידות. ואז, אגב, מייד אחרי שנכנסתי בחמש בבוקר לאתר האינטרנטי והזמנתי לנו חדרים לשלושה לילות, גם ירדה עלי שלווה וגם התחלתי את הבכי הזה שנמשך כמה שבועות עד... עד אתמול. או שלשום.

.

ובדידות זה רע.

בדידות זה נורא.

בדידות זה אפילו לא רגש. זה גוף שורף. זה לב מרוסק. זה אירוע מוחי.

וזה ממש לא קשור לכמה אנשים אתנו. זה דבר אחר.

.

והגענו לפה. ברגע מסויים בנסיעה דרומה הלב נפתח. מתרחב. אוויר נכנס לריאות. ואני לא מוכנה בשום אופן ליפול לבדידות. שהיא לא מצב. היא לא דבר. היא תהום. ואם צריך בשביל להימנע ממנה לעשות דבר שלא היה עולה על דעתי לעשות בחיים. ולא עשיתי אותו כמעט אף פעם, ואולי באמת אף פעם בארבעים שנים. אולי פעם אחת. אז אני עושה אותו.

.

והגענו.

בקבלה הסתכלו עלי ואמרו 'וואו, זאת הפעם ה13 שלך פה'

וחן אמרה 'הגענו הביתה. פה גדלנו'

ואחי-יותם יהונדב ואני התגלגלנו מצחוק.

ושדרגו אותנו לחדרים עם נוף למכתש.

ובוקר ערב חג עכשיו, אני שותה קפה ונושמת מדבר, הילדים יתעוררו ויצטרפו אלי בזמנם החופשי. אני לא מכירה אף אחד פה

הנחתי ספרים שלי בכלמיני מקומות במרחב וכתבתי עליהם

פסח תשפ"ד

למוצא\ת את הספר

שהספר מצא אותו\ה

פסח של בשורות טובות ישועות ונחמות

יעל

ואפשר להעביר את הספר הלאה באותה הדרך'.

.

ושככה יהיה לכולנו.

ניסים ותשועות גדולות

ומי שיכול להימנע מבדידות – בכל דרך, יש עוד זמן.

היא הצליחה לתאר חלק מהחוויה שלי וזה כבר פחות בודד.

הלוואי שאמצא בתוכי יותר אומץ

ללכת אחרי הלב ולא להקשיב לפחדים.

כנראה שזה לא היה צריך לקרות...

ותודה על ההתעניינות.

נשארתי לבד בסוף. הייתי כל כך עייפה שלא היה לי חשק להתארגן ליציאה.

כן דאגתי לעצמי להיראות ולהרגיש נעים והבית נקי ומסודר, אז זה עשה לי טוב.

קרסתי מוקדם ממש ככה שלא היה לי הרבה זמן להרגיש...

יכול להיות שזו הדחקה וניתוק או זה שישנתי הרבה יחסית,

בסהכ לא נפלתי לעצב והיה בסדר.

לא הכי שמחה עם איך שזה עבר. רציתי אחרת, גם בתוך הלבד שלי. אבל גם לא מלקה את עצמי.

מקווה שההצפה לא תגיע פתאום בהמשך.

מקווה שעד ליל הסדר הבא כבר לא אצטרך לחפש מקומות להיות בהם... ואזכה לבית שלם משלי ואמן שאוכל גם לארח,

אבל אשמור את הרעיון.

ורוצה לשתף.

היה לי ליל סדר עצוב.

היינו אצל הורי. 

הגענו, עם הילדים, חלקם היו ערניים ונהנו, וחלקם היו עייפים וסבלו

הסדר היה ארוך, איטי מדי, הרגשתי לא טוב, ובאיזשהו שלב האותיות התחילו לרקוד לי מול העיניים מהעייפות,

ולא הצלחתי לשיר

והדמעות זלגו

ואז כבר הריצו את הסדר אבל זה הסתיים קרוב לשלוש בלילה

ואני כבר לא הצלחתי להירדם

שטפתי כלים כי גם אצלינו פסח ופעם בשנה מותר שלא יהיו כלים בכיור

ואז לקחתי הגדה שאני אוהבת

וקראתי קצת

ונרדמתי

ביום כבר אכלנו בבית

אמא שלי העליבה אותי לפני כולם

זאת למרות שהבאתי לה מתנה לחג

לא היה לי בגד או תכשיט חדש מסיבה כלכלית

והיא גם הייתה מגעילה אלי בערב החג, רק שהטלפון היה סגור ולא ראיתי,

וגם במוצאי החג, כי העזתי לקלקל את ההצגה שהכול מקסים ונהדר ומושלם אצלם

אחותי קיבלה ממנה מחמאות על הסדר שעשתה אצלה בבית - את אחותי היא לא תעליב 

אני התכתבתי עם הדודה שהסבירה לי שאמא מוציאה עלי את התסכול שלה

ושם

החלטתי 

שעד כאן.

תדעי לך שבסדר הזה רציתי רק לשבת לבדי עם הגדה ועם ענבים שחורים ולקרוא אותה בשקט ופעם אחת לספר ביציאת מצריים לעצמי, שאבין את ההגדה, כי מרוב פירושים תפלים שנאמרו ההגדה עצמה הלכה לאיבוד.

בעקבות כל זה החלטנו אני ובעלי

שבשבתות של הקיץ אנחנו לא הולכים להורים.

זה קשה מדי בחום הכבד והמרירות שבמערכת היחסים רק מתגברת אז עדיף, כרגע, להתרחק ככל האפשר

מחבקת אותך על מה שעברת, איזה מצער וכואב לשמוע.

תודה ששיתפת. את עוזרת לי באיזשהו מקום לשמוח בבחירה שלי להשאר לבדי, שקצת הרגישה לי חסרת ברירה.

עצוב שימים כאלו מיוחדים לפעמים הופכים להיות כל כך קשים במחיצת אנשים קרובים.

אישית, אני מרגישה שיש לי היום מה לאזן במקום שנמנע ומעדיף רק את עצמי על פני להיות עם אחרים ובעיקר המשפחה.

עוד לא הגעתי לנוסחה וזה לא קל בכלל. 

נשמע שאת קיבלת החלטה טובה להתרחק.

אבל עד גיל חודשיים לא הייתי בטוחה שהבת שלי רואה ושומעת כמעט בכלל.

היום אין לנו שום ספק בזה. יש ילדים שלוקח להם טיפה זמן להתאפס על איך משתמשים בכל חוש.. תני לה שבועיים שלושה 

קיבלנו תור לנוירולוג ולרופא עיניים, עד שהתור הגיע הבעיה חלפה ולא הלכנו.

שלי הן 3 ורק עכשיו למד

וגם כשאני קוראת לו הוא ישר מגיב ומחייך אבל מסתכל למקום אחר🫢מחפש אותי.עד שבסוף הוא מוצא

והוא שומע ורואה מצוין ב''ה כי יש פעמים שלגמרי עוקב ומזהה מרחוק

נשמע ממש תואם גיל

הם לומדים לאט לאט לסנכרן בין החושים

אז בכלל זו תינוקת אלופה אולימפית.

אצלי בגיל כזה בקושי העיפו עין 😄

אני שם, 

אמנם לא מכל הסיבות אבלל לגמרי איתך בסירה הזאת

בתקווה ותפילה להמון כוחות!!!

חגים באמת מציפים את כל הדברים שאיכשהו מסתדרים איתם בשגרה, ומילואים זה עולם ומלואו, רק זה לבד מספיק כדי לגרום להרגשה כזו.

איך עבר עלייך החג? 

כוונתי, לא מכל שק חלמון נהיה עובר?

אז שק נוסף משמעו עובר נוסף?

זה לא ממצא מיוחד

כשיש עובר בהכרח יש גם שק חלמון

ככה נראה א''ס בשלבים האלה עד שמתפתחת שילייה

אני גם חשבתי כמו @חמדמדה ששק חלמון זה התחלה של עובר

תודה על ההסבר!

מרגישה שאנחנו באותו מצב כמעט

ושזה אפילו לא ענין של סדרי עדיפויות כי זה לא שיש לנו זמן לעצמנו.. זה רק עבודה-ילדים ואם יש זמן אז קצת שינה..

אשמח גם לעצות 😊

הוא צופה בכדורגל\כדורסל ואני צופה בהרצאה על גבולות לילדים מאיזו מדריכת הורים.

יש רצוי ויש מצוי. ברצוי אנחנו עוקבים אחרי חשבונות בנק, ומה הבנק מטרות שלנו מבחינת שאיפות ויעדים והתפתחות ואולי אפילו קודם והרבה יותר חשוב מדברים על רגשות ואיך אנחנו בתקופה המטורללת הזו (ביטחונית), מה אנחנו חושבים על הילדים ועוד כהנה.

במצוי, אנחנו מסתכלים על השעון ושוב הגיעה השעה 23 ולא עשינו כלום.

האמת שהשנה, הפסח הייתי ממש בדיליי והכנסתי אותו עם הלשון בחוץ ואנחנו תמים מפגרים מאחור ביעדים.

כולם מתעניינים מה איתנו בעניין הזה ובעניין הזה, האם תיקנתם את זה? -עדיין לא

האם קניתם ארון חדש? - עוד לא

האם פה והאם שם, כולם מזכירים לנו מה עלינו לעשות אבל איך אפדר להסביר להם שבשארית הזמן בא לנו רק לנוח ואפילו לשיחה במרפסת בערבו של יום אין זמן.

כן, גם מעל הילדים. כי הרי הילדים הם תוצר של הזוגיות, ואם לא תהיה זוגיות - אז גם לא יהיו ילדים... (גם אלה שכבר נולדו לא יהיו "שלמים" אם הוריהם לא שלמים)

זה לא אומר שכל חודשיים צריך לצאת לנופש זוגי וכל יומיים לבית קפה. אבל אפשר "לגנוב" זמנים של פרטיות בחדר, של שיחה קצרה מעל לראשי הילדים, של מחוות קטנות כמו אמירת תודה או הבאה של משהו שבן הזוג ביקש בחיוך ובשמחה.

יציאות מהבית - אפשר לנצל יציאות שגם כך נצרכות ולהפוך אותן ליציאה זוגית. (למשל, כמה ימים לפני פסח נסעתי עם בעלי לחפש מצות יד. הוא היה יכול לעשות את זה לבד, אבל בכל זאת החלטתי לבוא איתו  ולקחת את הקטנה על הדרך ולהרדים אותה. תוך כדי דיברנו והיה לנו כיף, למרות שלא עשינו משהו משמעותי מעבר.)

אז בשלב של גילאי הילדים שלכם זה לא אפשרי לצאת מהבית בלעדיהם, ומצד שני גם אי אפשר פשוט להרדים אותם בעגלה, אז הרעיון הזה מאתגר יותר. מצד שני - בהחלט אפשר לדבר מעל ראשיהם על דברים אישיים בלי שיבינו, מה שאי אפשר לעשות בבית שיש בו מתבגרים

עוד שני טיפים (שהלוואי שהייתי מיישמת תמיד):

1. כשבן הזוג מדבר אל השני, להפסיק את העיסוק באותו רגע (בעיקר גלישה בפלאפון...) ולהסתכל עליו ולהתרכז בו. [השתדלתי ליישם את הטיפ הזה עכשיו...]

2. להתעניין בתחומי העניין של בן הזוג, גם אם הם פחות מעניינים אותנו. (יכולה להעיד על בעלי ועליי שתחומי העניין העיקריים שלנו שונים מאוד זה מזה, ובכל זאת אנחנו מתעניינים ושמחים לשמוע זה על עולמו של זה.)

זה מה שנראה לי כרגע.

אבל באמת העניין העיקרי הוא לשים את הזוגיות בראש סדרי העדיפויות, כמה שזה קשה...

לא משנה אם ישן מאוחר או קם מוקדם 

אם הלכה לישון מאוחר...

(היא חגגה עד אחת בלילה לפחות... אני פרשתי עוד קודם, והשארתי אותה לשני הגדולים, שגם ככה לא ישנו...)

לק"י

תכתבי כמה בטא יצאה ויענו לך.

ויש פה שרשור בנושא, תראי אם עוזר לך:

דחוף!!!!בדיקה בטא

מאחלת לך מכל הלב

טוב ושמחה !

וזה מתעצם בערבי חגים ובערבי שבתות כשיש לחץ.

מקווה שתצליחו לדבר לפני החג ולהרגע ושיהיה לכם חג שמח!