בנות שהתחברו... לגמרי לגמרי מכירה את התחושה המתסכלת!!
עברתי ועדיין עוברת תסכולים ...
רציתי להגיב על הנושא של "הכל עלינו, הנשים"-
כי זה בדיוק מה ששאלתי את הרב.
בתחילת הנישואים הייתי מאוד מתוסכלת מכמות הטרחה, המטלות, הבדיקות והעניינים שאנחנו צריכות לעשות בשביל תהליך טהרה שהוא בעצם זוגי.
אמרתי לרב: "אבל למה הכל קורה בגוף שלי? למה אני אחראית להכל ועושה הכל?"
והוא ענה "את לא מבינה שחז"ל רצו שהכל יהיה בשליטה שלכן?"
זה מצריך מחשבה. ובאמת, כשמסתכלים אחורה מבינים שאנחנו חיות בתקופה טובה ב"ה.
לנשים יש זכויות, ודעה, ומעמד, מותר להן להביע רצון וכו'
צריך להבין שההלכה היהודית קיימת מעל אלף שנה. בעבר המון עקרונות יהודיים היו חידוש יוצא דופן
(הכתובה למשל - שבעצם אומרת שגבר לא יכול לגרש סתם כך אישה. יש לה איזשהן זכויות, תנאים, יש תהליך).
המעמד של האישה היה אחר, תנאי החיים היו אחרים,
האישה הייתה מוחלשת
ובנושא רגיש כמו קרבה אינטימית
הגבר היה צריך לחכות עד שהאישה אומרת שזה הזמן!
עד שהיא משלימה את התהליך,
עם כל ההלכות וההכנות והספירות שלה.
זה נתן לה הרבה כוח בידיים.
ומהצד השני, וכואב בעיני לא פחות,
מצוות עונה:
בעלי הסביר לי שחלק מהטעם למצווה הוא מצב בו אדם נשוי לשתי נשים או יותר.
יכול להיות שהוא יותר מבלה זמן עם אישה אחת, והשנייה זנוחה ולא מקבלת סיפוק לצרכים הבסיסיים ביותר שלה.
ואז ההלכה נכנסת ואומרת: אה מחויב לה.
זו חובתך לוודא (בזמנים מסוימים) שגם האישה הזו מקבלת מענה
ושאתה בקשר אינטימי איתה.
המצווה הזו עדיין לא קלה לי, אבל למדתי מאז עוד.
למשל קראתי (אני חושבת שבספר של הרב קנוהל) על מקרה שנדון במקורות בו אישה בדקה וראתה כתם על עד
והיא איבדה את העד.
היא יכולה להצביע על חפץ כלשהו ולומר "זה היה הצבע של הכתם" ולפי זה פוסקים.
כלומר, התהליך של הנידה מבאס אבל נותן לנו המון כוח בידיים
כוח הלכתי
כוח על הגוף שלנו
שליטה בתהליך הביולוגי.
אני חושבת שגם היום יש כל מיני מצבים בהם אנחנו יכולות להחליט ולשלוט בתהליך,
יש גמישות גם בתוך ההלכה.
למשל- טהרה אחרי לידה. יש נשים שינסו וינסו לבדוק כדי להיטהר כמה שיותר מהר
ינסו להתיר כתמים ולהפחית בדיקות
ויש נשים שנותנות זמן לגוף, מרגישות שיותר נכון לחכות עד שאין כתמים בכלל, אין שאלות
גם אם זה ייקח עוד שבועיים-
ושתי הדרכים הן לגמרי במסגרת ההלכה!
פשוט יש כאן יכולת שלנו להחליט.
גם העצות והדעות הרבות בשירשור הזה מראות שיש איזה מנעד, יש לנו שלל אפשרויות או דרכים איך לקיים את המצווה הזו
וכל כך חשוב להיות מודעות ולהקשיב לעצמנו!
זה מדהים בעיני שהגעת למקום שאת אומרת "אני שונאת את המצווה הזו"
תני לעצמך להרגיש כל רגש שהוא, בעוצמה. (כמו שאלישבע גורניך אומרת על הרגשות שלנו).
זה בכלל לא קל שההלכה נכנסת לתחום האינטימי שלנו
מאמינה שיש לזה גם צד שני, צד טוב, וחלק מהנשים מרגישות אותו. חלק לא.
כל כך טוב שאת יודעת שכל האידיאליזציה סביב המצווה מציקה לך.
ב"ה אנחנו בדור עם נגישות לידע
הקול שלנו נשמע. אל תתעלמי ממה שאת מרגישה,
בטוחה שזה מעיד על עומק נפשי שלך
על רצון לקיים אמת
לעשות מה שמתאים לך
ולא "כי ככה כולן".
ומאחלת לך בעז"ה שיהיו טבילות קלות כמה שאפשר.
ממש כמו שמאחלים "צום קל"...
)
)