פורום הריון ולידה (עמוד 675)

הייתי היום בלימודים בסדנא של בובנאות

והכנתי ג׳ירף חמוד

וכשחזרתי אז פוצון ופוצונת נבהלו ממנו

ואני לא יודעת איפה החבאתי אותו...

כמו כן יש כלים בכיור החלבי והבשרי שמחכים

ומשמרת תהילים שאולי אצליח להיות בה. 

סליחה אם זו הודעה טיפשית מדי...

אבל החיפוש הזה הראה לי שיש לי כח להיות ערה עכשיו ולעשות מה שרציתי.

ב6 בבוקר בעלי מצא אותו

אבל בזכות הג׳ירף הזה זכיתי להשתתף סוףסוף במשמרת תהילים הלילית.

חזרתי מאירוע מתיש.

אני כמהה למיטה כבר. עייפה ממששש.

אבל אין לי טיפת כח להתארגן למיטה.

אז אני בוהה בכביסות שיש לקפל, ומהרהרת בשולחן שיכלתי לפנות.

ורובצת...

עד שבעלי יבוא לגרור אותי למיטה.

אני פיתחתי מומחיות להירדם על הספה...

ולפעמים נרדמת בבגדים גם...

כי להירדם ככה, יהיה לי ממש לא כיף!

אני חייבת למצוא דרך להוסיף כמה שעות ביממה.

במקום להתקלח וללכת לישון.

ועכשיו הקטן מתחיל לצייץ לו, אז אני לא רוצה להכנס למקלחת ושהוא יבכה.

אבל לא יעזור לי לחכות כי הוא ימשיך ככה עד שהוא ירצה לאכול, ואז להאכיל אותו וגרפס ולקוות שהוא יהיה רגוע וישן טוב.

אבל אז כבר יהיה ממש מאוחר, ומחר יש לי משהו על הבוקר אז צריך לקום מוקדם.

בקיצור, אני די תקועה.

כמה שאני מקפלת,התחתית של ההר רחוקה.

אז החלטתי להפרד לשלום מהכביסה שנותרה...

וכמובן גם מתפללת לבשורות טובות✡️

אצלי הבדיקה עברה ממש חלק וכמעט ללא כאבים.

הבדיקה עצמה בין 5-10 דקות.

היה ממש בסדר

זה חשוב כדי לבדוק שהכל פתוח ותקין

קצת לא נעים,אבל נסבל

לי אמרו לקחת אופטלגין לפני (הנוזלי הכי משפיע)

בתכלס כמעט ולא כאב.

יש נשים שהבדיקה בעצמה עזרה להם להיקלט

מחדירים חומר כדי לראות את הזרימה שלו בפנים ,שאין סתימות וכו'

לחלק בנות זה פתח סתימות שהיו.

בהצלחה רבה רבה!

כל הכבוד על הצעד,בעז"ה בשורות טובות בקרוב🩵

ואבחנה של רופא

משם המשכתי ישר לעבודה.. 

מומלץ לקחת משככי כאבים?

סתם כולם מלחיצים שזה כואב... 😢

אני הולכת לבד נראה לכם זה בסדר או צריך מלווה? 

יש באמת נשים שחוו כאבים אדירים בבדיקה

לא יודעת במה זה תלוי

מקווה שהכל ילך בסדר!

היה לי גיהנוםםםםםםםםםם לאחוזרת על זה בחייייםםםםם (בלי נדר)

וחברות שעשו אמרו שממש דגדג להן לא הרגישו כלום

קחי משכך כאבים לפני

לי כאב בטירוף, ואני כן אחת שסובלת כאב,

ממש ממש כאב, היתה לי חסימה והרופא ניסה לפתוח ואולי גם זה מה שכאב ככ.

ממליצה לקחת משכך כאבים וגם מלווה

היי

הייתי במצבך בדיוק

אתחיל מהסוף- אני עם 2 קטנטנים צמודים ומהממים ואני הייתי בבור עמוק וחשבתי שכבר אין איך לצאת ממנו והנה זה קרה ואני מאחלת גם לך בקרוב.

בקשר לצילום רחם- מאוד פחדתי ממש הייתי משותקת מרוב לחץ, פחדתי שיכאב מאוד.

ישבתי וחיכיתי לתור שלי ובינתיים הלב שלי דפק בטירוף, ניסיתי לראות את הפנים של הבנות שיוצאות משם, וראיתי שהן בסדר לא היסטריות.

כשתורי הגיע, ממש נלחצתי

הרגיעו אותי

כמובן שכחתי לציין שלקחתי טיפות אופטלגין לפני

שמחה לומר שבפועל - היה בסדר גמור.

לא כאבי תופת ולא כלום

כאבי מחזור כאלה, וזה נגמר תוך דקה, והיה נסבל לגמרי.. הייתי בבלם כשסיימנו כי ציפיתי לכאב הגדול והנורא וזה לא הגיע.

המון בהצלחה 

מתנצלת לא קראתי את כל השרשור

שמחה ממש לשמוע שאת אחרי ושעבר בסדר

בעקרון אם אח"כ היא הייתה בסדר, אז לדעתי אין מה לעשות כרגע.

 ככל הנראה תוך כדי השיעול זה יצא או נבלע ובדרך זה שרט אותה.

אבל בשביל להיות רגועה הייתי כן מתקשרת למוקד אחיות להתייעץ. (באונליין לוקח זמן תגובה)

אם זה היה נורא,היו שולחים אותך לאא"ג במיון.

תלכי רק כדי להיות רגועה, אבל את לא צריכה לחשוש.

בעז"ה שהכל יהיה בסדר!

בעז"ה שיהיה רק בריאות ובשורות טובות

הבנתי שגם המפוסטר מהסופר עושה משהו

לא מפוסטר לא הייתי נותנת. יכול להיות נגוע בחיידק יותר מסוכן.

חלב עיזים עולה איזה 16 שקל וטעים.

תנסי להוסיף לקפה )לעצמך..).

רפואה שלמה לקטנצ'יק🍭

דוחפת לו כמה כפיות של מעדן ושלוקים של טרופית

מספיק להשפריץ בפה מהחלב המפוסטר הזה?

יותר מבלה שפיצר קרחונים של לימזור

ובסוף 2 קרחונים עולים כמו המשחה של שפיצר ויותר יעיל לדעתי

אוף, זה התאריך היחיד שבו יש תור לטכנאית.

אחר כך זה רק שבוע- שבועיים מאוחר יותר ואני לא רוצה לדחות עד כדי כך. אני אחרי הפלות ולחוצה שהכל יהיה בסדר.. (מצד שני לא רוצה לבוא ושיגידו שאין דופק רק כי באתי מוקדם. זה יהיה קשה ברמות)

אין לי מושג אם התאריך מדויק. זה לפי וסת אחרונה ולא יודעת אם היה ביוץ מאוחר או בזמן.

במקרה ולא רואים דופק.

וממש יתכן שזה יקרה ואז בכל מקרה תחכי עוד 

כלומר, אני מבינה את הלחץ, הייתי שם בדיוק

אבל אם את לא יודעת מתי היה הביוץ

אז יש סיכוי לא קטן שתגיעי מתי שאת חושבת שזה 6+4 וזה בעצם לא, ואז עדיין לא יראו דופק כי זה מוקדם, לא כי יש בעיה.

עוד שבוע, יש סיכוי גבוה שבכל מקרה תראי דופק

גם אם את חושבת שאת שבוע 7 ובעצם זה שבןע 6.. מבינה?

בשבוע 7 יש יותר סיכוי שגם אם הביוץ היה מאוחר תראי דופק

בשבוע 6+ סביר שיהיה

אבל בביוץ מאוחר לא בטוח

ומנסיון ....יותר קל לחכות שבוע

מאחר כך לחכות שבוע אחרי שלא רואים דופק

עוד לא הצלחתי לקבוע תור חדש, מקווה שיהיה בשבוע 7- 8 ולא יותר מאוחר.

עזרתן לי!

ואמן ותודה על כל האיחולים!

הייתי מביאה אפילו עזרה בתשלום

קניות - רק אונליין, מה השאלה בכלל?

תשטפי פחות ותעבדי עם חדפ. זו תקופה, והיא תעבור, אבל לא רואה סיבה למה להעמיס על עצמך ככ הרבה

זה בסדר להוריד רגל מהגז

אם להוציא את בעלל מהסיפור ולהתקדם הלאה - זה מה שהייתי עושה במקומך.

את צריכה עזרה, לא חייב שזה יהיה הוא

וגם, אם הוא לא חווה בחילות מעולם הגיוני שהוא לא יבין. הם באמת לא מבינים מה זה הריון והנלווה לו לרוב

וכמובן, חיבוק ❤️

האמת שפרקתי בשביל לפרוק, פחות בשביל עצות, פשוט כי אני מכירה את עצמי ואני לא אקח אותן🤦

קשה לי לשחרר שליטה ולתת לאנשים זרים להיכנס לבית, אני לא יודעת להוריד רגל מהגז

תודה על ההשקעה בתגובה, על ההתייחסות והחיבוק!

אותי אישית הן מאוד החלישו וכבר העדפתי את הבחילות, אבל יש המון שזה ממש הציל אותן.

הייתי שוקלת שוב, זה באמת נשמעת סיטואציה מאוד מאוד מתישה.

חיבוק ❤️

היא בעיקר בקטע של סטייל מי שמתחברת

בעיני לא נוחה בשום מדד

כבדה ומסורבלת

לא מתקפלת בקלות

מדי גבוהה ומפחיד שילד יםול ממנה

הטיולון בנוי מוזר לא השכב ישר ל180 מעלות

חח סליחה אם מבאסת

כי היא מתנדנת (כך אני מבינה) באופן לא רצוני וכך הקיבה תיטלטל.

נדנדה גם גדולה מדי ותופסת מקום.

בקיצור, לדעתי עדיף טרמפולינה. (התנסיתי רק בטרמפולינה, ורק עם תינוקת וחצי.)

מומלצת ממש!!!

(עדיין) מניקה בלילה, הוא כבר גדול אז בבקרים לא משלבת. אבל עד לפני כמה חודשים כן.

יש לי משאבה של הייגן כבר מהקודמת - ממש מרוצה.

היא גם ידנית וגם חשמלית חד/ דוצ

כך שענתה לי על כל הצרכים האפשריים…

וממש ממליצה על הייגן

היא ממש הצילה אותי עם השאיבות..

של הייגן

אבל לי היתה שווה כל שקל

איזור ה1300

יש להם יחסית הרבה מבצעים ויש גם קופונים

אם את רוצה תגידי ואברר לך

ממה שהיית משלמת על מטרנה לשנה אחת בלבד. 

ההבדל הוא שמוציאים בבת אחת את כל הסכום ולא קצת כל חודש.

דרך הקופה יש בהוזלה. יוצא באיזור ה500₪+- תלוי בקופה ובביטוח.

ולי אישית הקונוסים עשו ואקום ולא הייתי צריכה להחזיק אז גם ידיים משוחררות בלי צורך לקנות חזייה מיוחדת או תוסף מיוחד זה לגמרי יתרון.

שלא מצאתי בטריות שהיא שואבת איתם חזק, תמיד כששמתי בטריות השאיבה הייתה ממש חלשה.

סתם ככה לא הייתי מרוצה מהכמות והקצב ששאבה לי אבל אולי של חוסר התאמה אישית כי יש הרבה שמרוצות

ממליצה ממש ממש

נוחה לשימוש, לא עושה פצעים וסדקים בפטמה, ושואבת פשוט מעולה

גם עם בקבוק וגם הנקה זה יתרון ממש

אני שואבת בלעדית פעם שנייה ויצא לי לנסות הרבה משאבות

זה מאוד אישי

אני ממש מרוצה מהמשאבה שיש לי עכשיו-

קליניקר דואל פרו

היא נחשבת למשאבה ברמת משאבת בית חולים ובקרב נשים ששואבות בלעדית היא אחת המומלצות ביותר

יש לה שני מנועים לכן היא חזקה

יש אפשרות לשלוט על עוצמה שונה בשני הצדדים

יש לה פיקוד שבת למקרה שצריך לשאוב בשבת

אני אחת שיש לה נטיה לדלקות ואיתה אין לי כמעט דלקות שזה מאוד מרשים.

אם תרצי אני מוכרת את האנאבלה

השתמשתי פעמים בודדות היא חדשה לגמרי

לא התאימה לי במידה

ממש נוחה. לא מאוד יקרה (יש גם חיקוי זול בעליאקספרס)

לא צריך להחזיק תוך כדי כי זה בתוך החזיה.

ניצלתי את הזמן לאכול/ לקרוא/ לשטוף כלים/ לבשל...

אני גם צריכה בוסטר אז מצטרפת אלייך ברשותך

עם איזופיקס אם יש למישהי המלצה

על האתר פורום של קובי סופר, עונה ממקטם מקצועי ונחמד.

ואנחנו קנינו בעצתו גרקו טרנזישן

וברייטקס מרתון קליק טייט

הוא בחופש כרגע.

ובכל מקרה, אני צריכה לדעת מה לשאול אותו...

אני מאוד אוהבת אותו. יחסית לא רחב.

קנינו 2 לפני 5 וחצי שנים, מתאימים מגיל שנה וחצי ומעלה.

הילדים שלי עליהם מגיל שנתיים בערך עד 8-9, כשלא צריך בוסטר.

לנו הם מאוד נוחים

עולים 400-500 ש"ח

מ18 קילו יותר בטיחותי לחגור עם הרצועות של הרכב. אז אם היא 18 או קרובה לשם הייתי קונה בלי רצועות

אם היא קטנטונת הייתי קונה עם.

(הבן שלי עבר לבלי רצועות בסביבות 16 קילו כי היה לו צפוף עם הרצועות והן כבר לא התאימו לגובה שלו, יצאו ממתחת לכתפיים ולא מעל שזה מסוכן...

והרצועה של הרכב עם הבוסטר גב יושבת עליו יותר נכון ובטיחותי.

עם חגורת הבטיחות של האוטו.

למיטב הבנתי דווקא עדיף בוסטר גב עם רצועה פנימית, בהנחה שהוא אכן מתאים למשקל גבוה. ויש כאלה.

את מתכוונת אולי שיותר בטוח מאשר להשתמש באיזופיקס( שלמיטב הבנתי לא מיועד למשקלים גבוהים)?

מרוב הסוגים.

וגם של הרצועות של הרכב.

לא מדברת על המלצות בטרם שכבודם במקומם מונח ואני מעריכה את העבודה שלהם אבל לפיהם אני לא יכולה לשבת מקדימה בלי בוסטר עדיין......

פשוט ממה שכתבת נראה, שגם אם הם ישקלו כסא עם רצועות פנימיות, זה לא טוב ועדיף בוסטר ללא רצועות פנימיות. 

ואכן, גם אני לא ממש ממלאת את כל ההנחיות של בטרם, אבל אם כבר ממילא חושבים על כסא חדש בעיני נכון יותר לתת משקל מכובד גם לרמת הבטיחות, בתוך שאר השיקולים. 

כרצונו וכיאה בעיניו.

גם אני מגיל 4 שמתי את התאומות בבוסטר גב בלי רצועות.(עם רצועת הרכב כמובן) והן רחוקות מ18 קילו מרחק רב.....

אשה בהריון מקבלת יחס של כבוד

פריווילגיות

תחושה שהיא מורמת מעם חחח

תמיד כילדה חיכיתי לרגע להרגיש ככה

כשאני בהריון ואומרים לי שאני "שמיינה" זה כבוד

ותמיד ככ נהנית מזה

מה הבעיה?

שלא רואים עליי כלום עד חודש שביעי

תראי איך ה' מסדר את העולם כמו קומדיה 

לדעתי אין טעם להסתיר.

כנראה יש סיבה שה׳ ברא ככה את העולם…

אם הדיבורים לא נעימים לך צריך למצוא דרך להעביר לנושא/ להסתלק משם באלגנטיות/ לרמוז בעדינות שזה לא נעים.

שסופו להתגלות. אי אפשר להסתיר אותו עד הלידה.

זו ברכה גדולה וזכות להביא ילד לעולם.

יכול להיות שפחות נוח לך העיסוק בזה, וזה בסדר. פשוט לנסות באלגנטיות להעביר נושא אם מתחילים לדבר על זה.

ואם אומרים לך 'בשעה טובה' אז מחייכים, אומרים תודה וממשיכים הלאה.

אם לא הופכים את זה לאישיו- זה לא אישיו.

אבל להסתיר את זה- הקב"ה לא נתן לנו את האופציה הזאת

אם זה היה צריך להיות סוד, השם היה בורא את העניין הזה בצורה שרק אחרי לידה היינו מגלים על זה, אני חושבת שהפוך, השם יצר בטבע שרואים את זה וזה בולט לעין

אבל זה לא מה ששאלת, אז אנסה לענות -כמו בכל דבר, מה שאפשר להתעלם, מתעלמים, מה שאי אפשר מנסים להתחזק מבפנים, אם מישהו מדבר יותר מידי, פשוט אל תשתפי עם זה פעולה ואולי זה יירגע, אולי יבינו שאצלך זה לא נושא.. אולי זה מביך אותך בגלל הדרך שזה קורה? תסתכלי מסביבך, כל האנשים נוצרו באותה צורה וזה לא מביך, זו דרך העולם..

לא? אז מה הבעיה?

אני דווקא הפוך. מחכה כבר לספר לכולם שיבינו למה אני לא בטוב, וירחמו עלי קצת. וגם כי פשוט לא אוהבת להסתיר.

אני שבוע 10 והמשפחות הגרעיניות כבר יודעות.. 

חלילה לא מתווכחת עם התחושה שלך

זה מה שאת מרכישה וזה שלך

אבל את כבר כנראה נמצאת בשלב שזה לא תואם את המציאות ואת הנראות

שווה לך להשקיע אנרגיות ולהילחם בזה?

(ולגבי המשפט- במיוחד שאנחנו הדוסים שלכאורה מרבים בילודה...

שימי פס על מה הסטנדרט אצל אחרים!

אם זה מה שנכון לכם- אז כל מי שמצייץ בכיוון אפשר להעמיד במקום)

חודש רביעי זה מוקדם אצלי שרואים

בדכ רואים יותר מאוחר.....

זה לא שאני בחודש מתקדם וזה כבר קרוב

מה שמפריע לי זה שזה נראה יותר..

אולי גם שכולם חופרים

אוף

אבל כרגע זו לא המציאות שלך

השאלה היא אם בנתונים הקיימים שווה לך להוציא על זה אנרגיה

או 'פשוט' לקבל את זה- שאין מה לעשות, זה כבר בחוץ

ויש לי הרגשה שזה שכולם חופרים- ואת מרגישה שאתם חריגים בקצב הילודה- מפריע לך יותר

ז.א. אל העובדה שרואים ושזה לא סוד לא היתה מלווה בביקורת סמויה ובחפירות

אז זה היה מתקבל אצלך יותר בהשלמה

אני בגישה של- להכניס מאוזן אחת ולהוציא מהשניה

אם מישהו אומר משהו- אפשר להגיד החיוך-

'זה לא נושא לדיון משפחתי' ופשוט להמשיך הלאה

(יש לי גם כמה תגובות יותר בוטות אבל בהתחשב בזה שזו פורום דתי - אני אשמור אותם לעצמי)

בקיצור- הריון דורש מספיק אנרגיות

אל תבזבזי אותן על אנשים חופרים

בשבןע 12 כבר היה ממש בולט

ברמה כזאת ששבועיים אח''כ הלכתי לספר לבוס כי זה היה כבר לא נעים

והוא בחצי חיוך אמר שהוא הבין אבל למד שלא יפה לשאול 🤣

עיקר הקושי שלי זה פחות הקטע שיודעים

כמו שאני מרגישה שהגוף שלי עבר שינויים מאוד מהר, יותר מהריונות קודמים. וקצת חוששת מאיך אני אראה בחודש תשיעי בעז"ה 😶

לא ממש כמו תנועות. בגדול תנועות דווקא בשלב שלך מאוד מורגשות.. תקפידי על מעקב תנועות- שלוש פעמים ביום, לראות שבמשך חצי שעה את מרגישה לפחות 4 תזוזות. אם יש פחות מזה, תאכלי משהו, תשכבי על צד שמאל ותמשיכי לעקוב.

מעקב תנועות הוא באמת חשוב...

מהמשפחה, בסוף אני מתאכזבת.

תמיד בסוף האשמה עליי - למה לא אמרת בזמן, לפני שניה הייתי בסופר? למה את לא שומרת על עצמך? בגלל זה את לא מרגישה טוב! למה את לא מחנכת את הילדים שלא כל מה שהם רוצים הם יקבלו/שהולכים לישון בלי שאת יושבת לידם/שלא באים למיטה של אמא באמצע הלילה?

וקשה לי, פשוט קשה לי

הביקורת הורסת לי הכל.

אני כל פעם מצטערת שבכלל ביקשתי עזרה, שבכלל אמרתי שאני לא מרגישה טוב.

בפעם הבאה עדיף פשוט לסבול בשקט 😑😑

פשוט נורא

במיוחד שאת כבר תקופה כזאת ארוכה עושה מעל ומעבר.

לאף אחד אין שום זכות להגיד לך דברים מחלישים

בבקשה אל תתני לזה לייאש אותך

הזה. מאוד

זה ממש מחליש

אבל רוצה להציע על זה הסתכלות אחרת מנסיון: אצלנו לפחות מרוב תסכול על זה שאני מתקשה ורצון שיהיה לי טוב, או מתוך אוזלת היד, זה היה יוצא בהאשמה.

זה לא מרפא את הצורך שיכילו ויסתמו את הפה. זה נכון.

והאמת שגמני בסוף נמנעתי מלבקש, ועם ההתקדמות שלי עם עצמי גם למדתי להדוף ולהגיד- 'אני לא צריכה האשמות עכשיו/ לא נורא שכבר היית בסופר/ ככה זה. יש אפשרות לעזרה בכל זאת?' הדינמיקה השתנתה קצת

ככ מבינה אותך ❤️ מתסכל ממש. במיוחד שזה מצריך תעצומות נפש לבקש בגלל הגלגל החוזר של ההאשמה

שאמנם אני לא מבקשת עזרה מהמשפחה כי גרים רחוק, אבל לאחרונה הפסקתי לשתף את אמא שלי בדברים מסוימים בדיוק בגלל מה שאת מתארת.

ביום שישי תקף אותי וירוס בטן, ולאחרונה כל שבועיים בערך אני נדבקת בוירוס אחר, וכשרק חשבתי להגיד לאמא שלי שאני מרגישה נורא, ישר עלתה לי בראש התגובה שלה "עוד פעם?! אני לא מאמינה, את כל הזמן חוטפת וירוסים! מה קורה לך? זה לא נורמלי, את חייבת לטפל בעצמך, ללכת לבדיקות, לאכול בריא, לישון מוקדם וכו וכו וכו" וחלשה דעתי. אבל מה, אני אתקשר אליה להגיד שבת שלום ולא אגיד לה איך אני מרגישה? ואם היא תשמע בקול שלי ותשאל?

ובסוף, עד כמה שזה קשה, החלטתי שלא, זה פשוט לא שווה לי. אני אגיד שבת שלום ולא אספר מילה על מצבי. זה היה קשה ולא נעים ואפילו עצוב, אבל כשניתקתי נשמתי אנחת רווחה ושמחתי מאוד שלא הייתי צריכה לשמוע את הדרשה הזאת שרק היתה מחלישה אותי יותר.

האמת שלא יודעת אם מועיל לך לשמוע את זה, כי אם את באמת צריכה את העזרה שלהם מי אני שאגיד לך לא להיעזר. אז רק רציתי לשתף שאני יודעת איך זה מרגיש וביקורת זה הרסני...

חיבוק גדול ואני מצדיעה לך על ההתמודדות!

וגם אני לגמרי לא משתפת את הכל (אם כי אחר כך גם מקבלת ביקורת גם על זה - למה את לא מספרת לי שום דבר?!)

אז אם את צריכה לפרוק, היא פשוט לא הכתובת?

חיבוק גם לך💜

כן היא לא ממש הכתובת לפריקות. לא שאני אף פעם לא משתפת או מתלוננת... אבל בדרך כלל התגובה לא שווה את השיתוף. היא לא בן אדם רע ח"ו, היא פשוט לא יודעת איך להגיב בצורה תומכת, או לא מבינה לאיזו תגובה אני מצפה, או שהיא פשוט תמיד בטוחה שאסתדר, מנסה להראות לי את הצד החיובי/שזה לא סוף העולם, וזה מרגיז ומתסכל. (נניח שאני מספרת לה בתסכול שהמנקה ביטלה, ואיך שהוא הצלחתי למצוא מישהי אחרת, אבל היא מזה איטית ומרגיזה ושמה דברים במקום הלא נכון ואני כל היום צריכה לבדוק מה היא עושה וכו', אז התגובה שלה תהיה "תשמחי שמצאת מישהי ולא נשארת בלי אף אחד". כאילו באמת. אני מודעת לזה ומודה לה', אבל אי אפשר להשתתף קצת בתסכול שלי? ותמיד תהיה איזו נימה של ביקורת גלויה או סמויה. או אם התינוק מוציא שיניים ואני מספרת על הלילה הקשה שעברנו והקושי עם הילדים אחר כך כשאני כל כך עייפה ולא מתפקדת, היא תפטיר "צרות של עשירים" או "ב"ה ילדים בריאים ושובבים" או מקסימום "גם זה יעבור". בקיצור זה הסגנון... לא עושה חשק לשתף בכלום) 

זה פשוט בול! תיאור מדויקקקק!

היא תמיד בטוחה שאסתדר ותמיד מראה לי כמה אני מתלוננת וכמה הדברים שאני מספרת לה הם קטנים ולא משמעותיים, צרות של עשירים, לכולם קשה לא רק לך

ועוד פנינים...

פשוט ממש קשה לי להימנע מלשתף אותה.

אפילו הבעת חוסר שביעות רצון יכולה לפגוע

ניסית פעם להגיד על זה משהו?

להגיד שזה ממש מבאס אותך שכשאת מבקשת עזרה את מרגישה בקורת עלייך,

וזה ממש מקשה עלייך?

גם ככה את מתמודדת כמו לביאה כבר כ"כ הרבה זמן עם בעל במילואים

גם ככה את מוצאת עצמך מג'נגלת באלף חזיתות

גם ככה הכוחות נגמרים מתישהו

וגם ככה קשה לבקש עזרה

ועד שאת מבקשת -

לקבל ביקורת. 

קיתונות של ביקורת.

על למה כך

ולמה לא כך

ובעצם כל שרצית זה חיבוק והושטת יד

אך כל מה שאת שומעת זה

"כמה את לא בסדר!"

וכמה את רוצה להיות בסדר

וכמה את נלחמת להיות בסדר

וכמה את יודעת שאת מנסה ומתאמצת להיות בסדר

וכמה את באמת באמת כן בסדר!

ואפילו טובה!

טובה מאוד!

ובבקשה משפחה שלי,

בשר מבשרי -

תראו את זה!

בבקשה?

תראו!

תראו אותי

אני לא שקופה

המאמץ שלי, כל מה שאני כן מצליחה לעשות, ובגבורה - לא שקוף!

ובבקשה אל תצבעו את כל כולי בצבעים שחורים של "לא בסדר לא בסדר לא בסדר", כמו מקהלה אפלה של קולות בראש שלי

שלא נותנים לי לישון גם את הקצת שאני מצליחה

והלוואי שתחזירי לעצמך רגע את הכדור

ותתחזקי בעצמך

מתוך עצמך

ועצמך תגיע לך לעזרה

לעזרה לה כה ייחלת ואותה כה ביקשת

ועצמך תענה בשמך:

"עשיתי ואני עושה כל מה שביכולתי. כל מה שראיתי וידעתי לנכון בכל רגע נתון"

ושוב:

"עשיתי ואני עושה כל מה שביכולתי. כל מה שראיתי וידעתי לנכון בכל רגע נתון"

וזהו.

ואם תוכלו להעניק לי את העזרה שאני זקוקה לה כרגע זה ישמח אותי מאוד. 

ויקל מעליי מאוד.

ובעיקר אני אזכור -

עד כמה אני טובה

ואלופה

וגיבורה (הגם שבעל כורחי)

והכי הכי בסדר!

ואת כזו!!!

❤❤❤

מה כזה גרוע בלבקש עזרה?

פעם נותנים פעם מקבלים

כולם ככה

כי נראה שאת באמת זקוקה לעזרה

והיא הציעה

תבקשי ממנה שזה יהיה רק ליום אחד

של חמתה

היא צריכה עזרה ממוקדת לצרכים שלה, שתהיה חסרת ביקורול והאשמות, שלא תיאלץ אותה להוציא אנרגיות מיותרות שאין לה

לא נשמע שזו אופציה כרגע. לא מצד החמה לפחחת. ולאמצד מי שהיא ביקשה ממנו הפעם

אפשר להתחיל לערבב כמות קטנה של מטרנה עם מנת החלב אם, ולהגדיל מעט את כמויות המטרנה לעומת חלב האם עד שיגיע למנה מלאה של מטרנה. 

תודה על ההצעה, אבל אין מצב שאני מסכנת את מעט החלב שיש עם ערבוב במטרנה...

בתוך מנה של חלב אם?

נניח 90 מ"ל חלב אם ועשרה מ"ל מטרנה?

אם כן אז תתחילי מפחות. רק חמישה מ"ל...

אם היית אומרת שמאוד חשוב לך שהוא יישאר על חלב אם זה דבר אחד, אם את שואבת ( ומאוד קשה לך) רק כי הוא לא רגיל למטרנה, אני הייתי מנסה להרגיל בשיטה הנ"ל.

כמובן שזה מאוד אינדיבידואלי, ובכל מקרה שיהיה בהצלחה! 

מתאים לו.

הפותחת ציינה שהיא מצליחה לתת לו מטרנה בתור דייסה, ללא בעיות מיוחדות.

התייחסתי לעניין שבהינתן תינוק שאוכל יפה מבקבוק, ואמא שלא אוהבת שאיבות ושואבת רק כי התינוק לא לוקח יפה בבקבוק את התמ"ל,

אני אישית הייתי בוחרת להשקיע את האנרגיות בהרגלה לתמ"ל... 

אם מטרנה הייתה עושה עצירות לכווווולם הם היו משנים את הפורמולה מזמן......

(אין לי אינטרס שיאכלו מטרנה או סימילאק או תמל אחר.. רק שאף אמא לא תילחץ שהיא פוגעת בילד שלה או משו)

מטרנה עושה לו שלשול וסימילאק עצירות.

אז כנראה תלוי תינוק...

אולי הקונוסים לא בגודל הנכון?

הייתי מתייעצת בחנות כמו "הנקה טובה".

בנוסף, ניסית להתסכל על תמונה של התינוק כשאת שואבת? או אפילו על סרטון שלו? זה אמור לעזור

בהצלחה ❤️

זה אחרי ניסיונות רבים. משאבות קודמות כאבו לי ממש. זו לפחות לא מכאיבה, ולפעמים כן יוצא לי בשטף.

אבל יש ימים, כמו היום, שלכאורה בלי שום סיבה פשוט כלום לא יוצא.

וזה מתסכל.

בן כמה הוא?

יש משאבה ניידת שאת שמה ועושה דברים תוך כדי, יכול לעזור אולי? בנוסף, לחמם את השד ולעסות אותו תוך כדי ולפני. לשתות ממש המון. להקפיד על זה.  ובאמת לבדוק שהקונוס מתאים לך. יש גם שיטות לשאיבה, שעוזרות להגברת חלב.

לגבי תמל, אולי לנסות סוג אחר? 

גם היועצת הנקה הציעה להתחיל בעיסוי, וזה ממש עזר.

והיום באמת ישר התחברתי, וגם לא כ"כ שתיתי- אז אולי בגלל זה לא יצא?

ואני מתלבטת כמה להתעקש דווקא על מטרנה (הוא כבר מוכן לאכול שתיים-שלוש כפיות כשאני הופכת את המטרנה לדייסה), או לוותר ולעבור לסוג אחר. בד"כ אומרים שאת המטרנה הם הכי אוהבים, לא?

אז הגיוני מאוד מאוד... והעיסוי מגביר את זרימת הדם ומחמם שם את הכל ועוזר להפעיל את זה.

ולגבי תמל- אצל כל ילד זה אחר... אולי שווה לבקש משכנה להשאיל כמה כפות של סימילאק/נוטרילון ולראות אם במקרה במקרה זה זורם לו יותר.

עם כל מילה

אצלי מה שקצת עזר זה לשאוב תוך כדי הנקה בלבד. בבוקר אחרי קימה ואחר הצהריים כשחוזרת. צד אחד הנקה צד אחד שאיבה. במיוחד אם זה שעות יחסית קבועות

מראש אמרתי לעצמי שיש גם מטרנה הפעם, אין ברירה. בסוף אגב לא היה צורך ב''ה כי הצלחתי בשאיבות נוספות להשלים ולהקפיא. אבל לא עבדתי כל יום

אני גם תמיד ככה בשאיבות...

במקרה שכבר נגמר לי הסטוקים מתחילה לשאוב גם אחרי שהתינוק הלך לישון 😅 גם אם יוצא רק 30 זה גם משהו

אבל מבינה זה מתסכל ומעצבן..

לא כולן מצליחות לשאוב וכשהתינוק י6נק זה כן מספיק לו.

ממש ממש מתסכל!

בן כמה הוא?

או עצות ששוות זהב...

אז אחרי ההודעה כאן, שתיתי מ-ל-א, והלכתי לנוח צהריים.

ובערב הצלחתי לשאוב עוד מאה. אז להיום הוא היה מסודר.

והיום בעבודה שוב הצלחתי להוציא מעל 100.

תודה לכן!

(הוא בן 8 חודשים. לא האמנתי שאני אשאוב לגיל כזה. המטפלת מציעה לו המון מטרנה, והוא מסרב. בבית יש לי פחות כח להתעסקות הזו ואני משקיעה מאמצים בלשאוב. מקווה שבקרוב משהו ישתחרר).

ניסית משאבה אחרת?

בקבוצת שואבות בלעדיות רוב הנשים מדווחות שהיא לא משאבה מספיק חזקה ולא מרוקנת אותן מספיק

אז קודם כל זה לא קשור אלייך ואת לא כישלון!

דבר שני, האם בדקת התאמה של הקאפ? הגודל יכול להשפיע מאוד.

דבר נוסף, לפני שאיבה נסי לעסות את השד בעדינות זה מעודד את רפלקס פליטת החלב

גם קומפרס חם מעודד זרימת חלב

וגם עיסוי תוך כדי שאיבה, מה שלא אפשרי עם ביאמבה, עוזר לריקון מיטבי

כנל סחיטה לאחר שאיבה

אני עם משאבה סופר חזקה, סוחטת אחרי שאיבה עוד 20 סיסי לפחות מה שהמשאבה לא הצליחה לרוקן

הייתי ממש צריכה את זה..

ותוהה לעצמי בימים האחרונים - איך מונעים את הבום שמגיע מכיווני?

ברור שזה לא בכוונה, ברור שזה לא מכעס, אבל הסטרס והקושי מוציאים הרבה ביקורת, ואולי לא תמיד בניסוח הכי נעים ונחמד.. ומעבר ללספור עד 3 לפני כל מילה שזה פחות ישים, האם יש עוד אופציה?

כן, בהחלט, יש כמה וכמה אפשרויות כיצד למנוע את ה"בום" שמגיע מכיווני:

א. לתמלל את הכאב שלך בפשטות ובתמציתיות לצד השני.

להשתדל להתרכז ברגש *שלך*, בחוויה *שלך*, בכאב *שלך*,

כלומר להשתמש בשפת ה"אני" ולא בשפת ה"אתה".

למשל:

"אני מצויה כעת בסטרט ובקושי וכנראה בגלל זה היה לי יותר קשה ש____"

או

"הרגשתי כאב כאשר התרחש הדבר ה____"

"לא היה לי נעים לשמוע ביקורת לעברי, ישמח אותי אם תהיה יותר ניראות למאמצים שאני כן עושה"

וכן הלאה...

ב. לקחת 5-10 דקות בהן את עם *עצמך*, מבינה קודם כל מה קורה בינך לבין עצמך.

מאוד יעיל להיות עם דף ועט, וממש לעשות טבלה:

טור ראשון - מהן המחשבות האוטומטיות שעלו לי ישר (אותם מחשבות שיוצרות את ה"בומים", לדוגמא: "לבעלי לא אכפת ממני! איזה חצוף הוא! הוא תמיד לא שם לב אליי!" וכו')

טור שני - מהן המחשבות היותר הגיוניות וענייניות למה שהתרחש (לדוגמא: "זה לא נכון שלבעלי לא אכפת ממני. ראיתי כבר בהמון מצבים שכן אכפת לו. כנראה עבר עליו משהו כרגע או שהוא לא שם לב, ומותר לו, הוא אנושי." וכו')

ג. להשתמש במודל אפר"ת (=אירוע, פרשנות, רגש, תגובה), כאשר דגש העבודה שלנו הוא על הפ'-הפרשנות ש לנו לאירוע.

לדוגמא: 

האירוע: בעלי לא שטף כלים למרות שאמר שישטוף.

הפרשנות האוטומטית: פשוט לא אכפת לו, הוא סתם אומר אבל לא מתכוון לזה, הוא מנסה לעצבן אותי בכוח!

הרגש: כעס, אכזבה

התגובה: ריחוק, הסתגרות, השתבללות, התקפה וכן הלאה

בעבודה אישית ניתן לעבור לצורה יותר מקדמת של:

האירוע: בעלי לא שטף כלים  למרות שאמר שישטוף (לשים לב שהאירוע נשאר אותו דבר )

הפרשנות שלי (לאחר עבודה של לדון לכף זכות, עין חיובית): אולי הוא רצה לשטוף בבוקר כיוון שהיה מאוד עייף אתמול בערב? אולי הוא שכח מתום לב ואוכל להזכיר לו באהבה?
אולי הוא קיבל שיחה חשובה או קרא ידיעה עצובה והכאב צף והציף אותו ולכן הלך לישון מהר כי היה לו קשה מדי?

הרגש: יותר הבנה, חמלה

התגובה: קירבה, יצירת שיח מקדם

ד. לעבוד על "עשרת עיוותי החשיבה" שמצויים אצלנו ולראות האם אני נמצאית כרגע באחד מעיוותי החשיבה הקיימים?

(זה ארוך ומורכב יותר לכתוב הכל כאן, אבל בקצרה ישנם 10 עיוותי חשיבה כלליים שעבודה מרוכזת עליהם יכולה לשפר מאוד את איכות חיינו)

ה. לכתוב במכתב את התגובה שרצינו - 

הדף סופג הכל ונוכל לעשות טיוטה ועוד טיוטה עד שנגיע למכתב עצמו שאותו נרצה למסור לבן זוגנו.

בדרך הזו אנו גם מתמקדות במה רצינו להעביר, וגם בוררות את המילים המדויקות יותר, המקדמות יותר, ולא הפוגעניות.

ו. לעבוד על ניטור עצמי, שליטה עצמית ועיבוד עצמי למתחולל בנו
(גם כאן מורכב וארוך לי לכתוב הכל כאן, אבל יש בהחלט עוד דרכים סדורות להגיע לשליטה עצמית רחבה יותר ולרווחה נפשית גדולה ושלמה יותר )

ז. לקיחת "פסק זמן" להירגעות וניתוב לעשייה מרגיעה:
כדוגמת: לקחת 10 דקות פסק זמן ולהתפלל לקב"ה שישים לי את המילים הנכונות בפה,
לקחת פסק זמן ולצאת לסיבוב קצר בחוץ,
לשתות כוס מים,
להוציא אמוציות על דף (גם קשקוש זה בסדר) / בדיבור עצמי / במוזיקה / בפעילות גופנית
ובסיום הפסק זמן לחזור לשיח בתקשורת מקדמת.

ובכללי עוד עבודה הן על ניטור עצמי והן על תקשורת זוגית מקדמת יכולים מאוד לתרום לכך ❤

כתבתי את סיכום עיקרי הדברים של עשרת עיוותי החשיבה הנפוצים.

(אולי לא נראה כתמצות אבל בהחלט יש מה להאריך בכל סעיף וסעיף וכמובן גם לתרגל הן את צורת עיוות החשיבה והן את דרכי השיחרור ממנה והפתרון המקדם לחיים שלווים יותר)

סיכום 10 עיוותי החשיבה:

1. הכל או לא כלום - צורת מחשבה הנוטה לשלמות, פרפקציוניזם, הטוענת שאו שיש לי הכל כאן ועכשיו או שכלום לא שווה ואין לי דבר.

(לדוג: העברתי הרצאה ומישהו בהקל פיהק באמצעה. צורת חשיבה זו תגרום לי לומר לעצמי: "ההרצאה שלי לא מעניינת כלל! הנה, עובדה, מישהו פיהק בה!")

2. הכללת יתר / הכללה מוגזמת - צורת מחשבה הנוטה להכליל ולהגזים.

(לדוג: פגשתי באיש חובש כיפה שהתנהג לא יפה וצורת מחשבה זו תאמר לי: "כל הדתיים מגעילים!", או: נכשלתי במבחן אחד וצורת חשיבה זו תגרום לי לומר לעצמי: "אני מקרה אבוד! אני כישלון ונכשל תמיד!")

3. פילטר שכלי (=להיתפס לפרט שלילי ועל-פיו לפרש את המצב כולו כשלילי).

(לדוג: אחד מהתבשילים לשבת נשרף. צורת חשיבה זו תגיד לי: "איזו שבת נוראית הולכת להיות בלי אוכל אכיל")

4. פסילת החיובי

(לדוג': אני מתעלם מהחיבוקים הרבים שמעניקים לי ילדיי, והעניקו לי רק לפני רגע, ומתמקד רק בכמה אני מבואס עכשיו שהם לא מקשיבים לי ולא נכנסים להתקלח ישר כשאמרתי להם)

5. מסקנות מוטעות: ניבוי העתיד, ו/או קריאת מחשבות

(לדוג': אשתי עשתה לי פרצוף חמוץ על מילה שאמרתי. צורת חשיבה זו תגרום לי לחשוב שהנה היא עוד רגע תיפרד ממני, שנמאס לה ממני ושהיא חושבת עליי כמה אני לא מוצלח)

6. העצמה (של הרע) ומיזעור (של הטוב)

(לדוג': קמתי עייף לאחר לילה שבו הספקתי לעבוד בצורה מאוד יעילה על הגשת הדוקטורט שלי. צורת חשיבה זו תגרום לי להעצים את העייפות ולומר לעצמי שהיום הזה מבאס ורע ונורא ואיום כי אני עייף).

7. חשיבה רגשית (הרגש שמרגישים הופך להיות "הוכחה" למציאות)

(לדוג': אני מרגישה כעת לחוצה וכועסת ובעקבות ההרגשה צורת מחשבה זו גורמת לי להאמין בנכונות רגשות אלו שהם בעצם "מוכיחים" את המציאות שלי שהיא אכן לחוצה ומכעיסה ונוראית מאוד).

8. "צריך" ו"אסור"

(לדוג': ישנתי בלילה 4 שעות. צורת חשיבה זו גורמת לי לחשוב באופן שאני "חייב" ו"צריך" או "אסור" לי ומקבעת מחשבה שכופים עליי, שאני נלחץ וכי אני "חייב" לישון 8 שעות בלילה כדי להצליח לתפקד ואם לא אשן 8 שעות לא אצליח לתפקד, כי כך "צריך").

9. הצמדת תוויות (על עצמי/ או על אחרים)

(לדוג': החביתה יצאה לי מלוחה היום. צורת חשיבה זו תאמר לי בראשי: "אתה בשלן גרוע! אתה רחפן! אפילו חביתה אתה לא יכול להצליח להכין כמו שצריך!"

אני בעצם מצמיד לעצמי תווית.)

10. העברה לפסים אישיים

(לדוג': התלמיד שלי נכשל בבגרות במתמטיקה. צורת חשיבה זו תגרום לי להאשים את עצמי ולהעביר את הכישלון של התלמיד לפסים אישיים עליי: "איזה מורה גרוע אני, בגללי הוא נכשל, עכשיו גם הוא וגם הוריו והמנהל כולם יאשימו אותי וידעו עד כמה אני מורה גרוע").

* סיכום הכותרות של עיוותי החשיבה מובא בעיקר עפ"י ד"ר דייויד ד. ברנס

המון ברכה והצלחה ב"ה ❤

תודה!

❤-🐌

(ואיזה ניק חמוד

מרענן לפגוש שבלולונים חמודים באמצע המסך )

(מוזמנת לחזור לעדכן מהי תגובתו אם מתאים 😅)

ממש קשוח 🤕

איך את מרגישה עכשיו?

חיבוק, נשמע קשוח.

לפי התיאור שלך כן הייתי עושה מאמץ והולכת

לא נשמע מצב שכדאי להשאיר ככה...

רפואה שלימה!

במקרים כאלו הרופאת ילדים היתה אומרת לי פשוט לבוא כל יום כדי שהיא תעקוב. אמרה את זה אפילו על תינוקת בת שלושה שבועות.

לפי הנוהל הרשמי צריך לעלות למיון אבל גם למיון יש סיכונים. קודם כל להידבק בעוד משהו, אבל גם בעקיפין הטרטור הזה לא עוזר לאף אחד להחלים.

אז נכון שזה לא לפי הספר אבל בעיניי צריך לעשות ניהול סיכונים.

נתנו לך אינהלציה בשבילו? או רק הפניה למיון? וכמה החום?

וחיבוק זה קשה ממש אנחנו היינו ככה 10 ימים עכשיו עם בן 3.5 חודשים. 

אם הוא לא נושם טוב? צריך לבדוק סטורציה. קצת נשמע שגם הגדולה היתה צריכה האמת.

או להתחיל מחזרה לקופה שיבדקו סטורציה ויתנו לכם אנהלציות. מה הוא שחרר בלי טיפול?? 

בגיל הזה היא אושפזה לשלושה ימים. כדי לשלול דלקת בקרום המוח. ואמרו שכל תינוק עם חום בגיל עד שלושה חודשים צריך להיות מאושפז ככה כדי לא לקחת סיכון.

יש מצב שההנחיות השתנו, בכל זאת עברו 8 שנים, והיה קשה באשפוז, אבל לא הייתי לוקחת סיכון... 

אצלי הוא תמיד היה שבועיים קדימה בגודל

ויכשיו אני ב38 .אז מן הסתם יהיה מתאים ל40🤭

וגם אני פחות מהיולדות מוקדם

היו לי 2 שנולדו ב39+

אבל כל השאר ב40-41+

ואני לא מתכננת לזרז רק בגלל משקל אלא אם יהיה ממממש חריג

אבל קצת מפחיד גם .שיהיה מדי גדולל

ואני לא בקטע

רוצה לידה טבעית ונעימה

ילדתי בעבר משקלים גדולים- הכי גדול היה 4.900

כרגע, שבוע 38- הערכת משקל 4.300 

אז אני חושבת שכן רוצה לנסות לזרז טבעי 

אצלי לידה ראשונה הערכה של 3900 כבר כמעט הכריחו לעשות קיסרי..

קוראת על ה 4900 - אמאלה איך איך למען ה' עושים את זה?????

תקשיבי את אלופה!

ואני מקווה שהפעם אני לא אשבור את השיא הקודם..

ואם לאמר את האמת - הלידה לא הייתה יותר קשה מלידה של 3.350 שהייתה לפני

או כמעט בטוח

עיסוי פטמות/שאיבה. כדאי ללכת לדולה שתדריך אותך איך לעשות את זה אפקטיבי.

לי זה הביא צירים בלידה אחת, אבל היה לי באותו בוקר דימום, אז כן היה סוג של התחלה של לידה. (בלידה שהייתה לי ירידת מים זה לא עבד... אבל גם לא עשיתי מאוד במסיביות ובעקשנות)

לדעתי תיקחי את כל העצות שיגידו לך כאן, ותנסי את כולן. אבל בליווי של דולה.

העיקר שיהיה בקלות ובידיים מלאות!

Welcome! You are invited to join a webinar: זאת האמת על סימפיזיוליזיס!. After registering, you will receive a confirmation email about joining the webinar.

שלום יקרה!

קפצתי להזכיר לך

שהיום בשעה 20:30

אנחנו נפגשות כדי לדבר על סימפיזיוליזיס וכאבים בהריון,

ואיך להתמודד איתם בצורה הטובה ביותר.

אני ממש מתרגשת ומחכה לפגוש אותך!

ממליצה לך להקדים בכמה דקות,

ולהכין לעצמך חדר שקט וכלי כתיבה.

אני בטוחה שיהיו לך תובנות חשובות שלא תרצי לשכוח.

בהדרכה אתן לך כלים מעשיים שיעזרו לך

לההתמודד עם הכאב ויקלו עלייך מאד.

הקישור הישיר לכניסה מכאן

ניתן להכנס גם משיחת טלפון רגילה:

חייגי למספר 03-978-6688

הקישי את מספר הID :

88944802657

ולאחר מכן פעמיים #

ואת בפנים!

מחכה לך,

חנה

לא אוכל להשתתף בהכל

אשמח להקלטה

(ואני לא בהריון )

עם סימפיזיו... לא נעים בכללללל

מה מקל?

מה עוזר?