פורום הריון ולידה (עמוד 68)

לא מרגישה שינוי מטורף.

בזמן של טריגר לא מרגיש שזה משפיע.

בבין לבין כן יש לי שקט יחסי (מה שלא היה לפני).

יצא לי לקחת גם לוריאן איזה פעם או פעמיים- זה אותו משקל של קלונקס.

היה מדהים😂 אבל לקחתי נקודתי כדי לאפס את המערכת.

כבר תקופה מרגישה אבן על הלב , לא טוב לי בכלל,עייפה כל הזמן ומותשת ממחשבות , אתגרים של הילדים ועומס מבורך ב"ה אבל עדיין. לא טוב לי בכלל...אין לי חשק לעשות כלום (מה שעושה זה העבודה השוטפת בבית ועבודה בחוץ , חוץ מזה טיפול בילדים כמובן) אבל לצאת לטייל,זמן זוגי, קניות בגדים, לעשות דברים לעצמי אני לא עןשה, אין לי חשק ומוטבציה לכלום, שוקעת בייאוש וחרדות   לופים שלא נגמרים. עייפה וחסרת כוחות כל הזמן

הרופאה בעבר נתנה לי קלמנרבין וזה מרדים אותי ממש , אז לוקחת לעיתים שקשה לי להירדם ממחשבות וכו' אבל זה לא זה. קמה ונרדמת עם אבן ומועקה על הלב, רק לחשוב על זה אני נכנסת לייאוש.

סהכ החיים טובים באמת, אין לי תלונות. אז לא מבינה מה עובר עליי, אבל עובר משהו.

בעלי לא מבין אותי בכלל, כנ"ל ההורים כך שנשארתי לבד. מתחילה דרך הקופה טיפול פסיכולוגי אבל לא רואה איך זה מוציא אותי מהבור הזה שנכנסתי אליו.

יש לי תור לרופאה , בטח תציע כדורים השאלה אם זה יעזור לי,לחרדות המתפרצות? לאבן הזה ולהרגשה שיש לי כל הזמן? יתן לי כוחות ואנרגיה יותר לעצמי דברים?

גם חוששתממש מתופעות לוואי כי אני סובלת ממעי רגיש כאבי בטן ושילשולים וזה חלק מתופעות הלוןאי של כל הכדורים

ניסיתי גם לקנות תכשירים טבעיים למינהם וזה לא עזר, רק הרדים יותר כי מכיל אלכוהות

נמאס לחיות בהרגשה כזאת ולא להנות מכלום כמעט , אם אין אני לי מי לי?  

החיים יכולים להיות הכי יפים שיש

לחרדות/דכאון אין בהכרח קשה לזה

הטריגר יכול להיות אלף ואחת דברים בין היתר הורמונלי (ככה זה התפרץ אצלי) זה בטח לא באשמתך. את מאה אחוז.

חשוב גם לדעת שהמון נשים בגילאים שלנו עם עומס החיים חוות קשיים זהים.

צריך לתווך את זה למשפחה כי התמיכה היא סופר חשובה, את ממש לא צריכה להיות בזה לבד.

אישית לא הייתי מבקשת תרופה פסיכיאטרית מרופא משפחה כי בעבר רשמו לי ציפרלקס ולא עשה לי טוב בכלל. דווקא כדור שפסיכיאטר רשם עזר במקרה אחד. ממש ממליצה לדבר עם פסיכיאטר להתייעץ עם אחד כזה טוב, שיכול גם להיות ששיחה איתו תעזור לך ואולי כדורים לא יהיה בהכרח הכיוון שהוא ירוץ אליו (היה לי גם מקרה כזה) אבל זה באמת תלוי מקרה.

אני לא יגיד לך לצאת מגדרך ולהנות ולבלות ולצאת כי אני באמת מבינה כמה קשה זה יכול להיות. ממליצה להתמקד בהצלחות קטנות, יצאת לקניון לבד.. כל הכבוד. יצאת לקפה אצל חברה.. מצוין! כאלה...

זאת באמת תקופה והיא תעבור בע"ה תיהי חזקה!

עשיתי איתו דרך הזום...

יש לו גישה שמאוד התחברתי אליה, פחות הלחיץ אותי מקולגות אחרות שלו. תקראי עליו 

על איזה פסיכיאטר מדובר

זה יכול להרים אותך ממש

וכן, את מתאכת חוויה שנשמעת כמו חרדה ודכאון אז מחזקת את ידייך לטפל בעצמך.

♥️

לא הייתי עושה כלום.

מגיע הערב נכנסת לתוך עצמי ומשתתקת.

עם הציפרלקס אני כן יוצאת יותר ופתאום בערב מבלה וכו.

אבל כשיש טריגר עדיין מאד מאד קשה לי.

לפחות בבין לבין יש לי שקט יחסי.

מעי רגיז לדעתי קשור גם לחרדות- אני גם סובלת מזה.

ציפרלקס עשה לי כאבי בטן כמעט חודשיים. ירדתי במשקל.

ואז התאזן

לא הייתי שוללת טיפול תרופתי אבל זה צריך להגיע עם טיפול נפשי. Cbt או משהו בסגנון

לי עדיין אין כוחות להרים את עצמי לזה אבל זה יקרה בקרוב מאד

אתייאש מייד. זאת הבעיה. אני יחסית במצב מאוזן עם הבטן והחשש שלי שמשהו ידלק שם ואסבול שוב

אני אעזוב את הכדור מהר מאוד ואכנס עוד יותר לייאוש שאין פתרון לבעיה שלי

אין שלשולים או הקאות

פשוט חוסר נוחות בבטן. מן תחושת מלאות כזו

אני ממש מבינה אותך

יותר מדי אפילו.

אני לוקחת לוסטרל וזה ממש עוזר לחרדות ודכאון ובנוסף פתר את בעיית המעי רגיז. הפסכיאטרית אמרה שיש כאלה שלוקחים את זה במיוחד בשביל הבעיות בבטן .

לא פשוט בכלל

טיפול תרופתי יכול לעזור חלקית

עם התסמינים

הוא לא באמת מטפל בשורש הבעיה

אני יכולה להזדהות עם הרבה דברים שאת עוברת

כי עברתי דברים דומים

אוסף הבעיות הזה הוא כבד

ולא הייתי מגדירה שסהכ החיים טובים

כי זה ממש פוגם בטיב שלהם

גם אני הייתי בחרדות תקופה ארוכה

גם לקחתי נוגד חרדה

הוא עזר רק לתסמינים

מה שעזר לי צאת מזה

זה רק הבנת שורש הבעיות ותהליך של פתרון אמיתי להם

והדרך מתחילה בהבנה שזה לא באמת חיים טובים

חיים טובים הם אלה שקמים אליהם בבטחה ברוגע ובחיוך

לא בחרדות 

בזה? בעצם שיחות עם פסיכולוג?

זהו שאני לא יודעתמה יש לי חרדה? דיכאון? יודעת שלא טוב לי וזהו.

אז כדורים לא באמת יתנו מענה פה לפי מה שאני מבינה, עוד יןתר מכניס לייאוש האמת 😪

לא שרציתי כדורים פשוט רוצה ממש להרגיש טוב יותר

רפואת הנפש.

הטיפול הכי יעיל לחרדה ולדיכאון הוא טיפול משולב של שיחות (פסיכולוגית) וטיפול תרופתי.

לגבי זה שאת לא יודעת אם יש לך חרדה/דיכאון - פסיכיאטר או פסיכולוג יכולים לאבחן.

עוד משהו שיכול לעזור במידה והרמה של התחושות היא קלה-בינונית זה 20-30 דקות ביום של פעילות גופנית מתונה כמו הליכה, באופן קבוע.

בכל אופן לטיפול תרופתי לוקח כמה שבועות להשפיע בצורה האופטימלית, וגם לטיפול פסיכולוגי לוקח לפעמים זמן להשפיע. ממליצה לתת לזה זמן עם כל הקושי ושיכול להרגיש בלתי נסבל להמתין. כל עוד פנית והתחלת את כבר בדרך לעזור לעצמך ולהרגיש טוב יותר, שיהיה מלא בהצלחה!

שיחות עם פסיכולוג

אבל ממה שכתבת גם בעבר

יש לך הרבה סיבות מוצדקות לחרדה ודיכאון

כאלה שכם אני חוויתי

והם טריגר מספיק

ומתחתם יש עוד שכבות שאפשר להגיע אליהם רק אם מטפלים בדבר הבסיסי

(מערכת עיכול רגישה מדי

עומס בטיפול בילדים

ילד עם חולי כרוני וקשיים)

לא תמיד יש פתרון מושלם לבעיה

אבל חייבים ללמוד להוריד את העומס מהגוף שהיא מייצרת

שום דבר אחר לא באמת יעזור

לא צריך ללכת לכיוון של ייאוש

אלא חישוב מסלול מחדש

והשקעת זמן ומחשבה מספיקים

כי זה חשוב הרבה יותר מכל דבר אחר

בלי שיפור החיים שלך

כולם נפגעים

הראשונה את ואז כל מי שסביבך 

אני יודעת שאומרים שזה אקמול.

אבל לפעמים אנחנו זקוקים לאקמול. כדי שניה להרים את הראש מעל המים ואז להתפנות לטפל בעניינים הפנימיים יותר.

זו לא בושה והיום רוב עם ישראל עם כדורים כאלה ואחרים .המציאות פה לא מאפשרת אחרת.

להתחיל לטפל מהשורש. לקחת כדורים ואז בשילוב הטיפול הפסיכולוגי ניתן להגיע לשיפור

מהיכירות שלי איתך פה אני יודעת כמה את אמא מסורה ברמה גבוהה ממש

עוד כשהילדים שלך היו עוברים בבטן נלחמת על כל דבר כמו לביאה

לא פלא שאת מרגישה ככה ומרוקנת

את חייבת לטפל בעצמך ולתת את המזון (לא דווקא אוכל..) הדרוש לך.

תדעי לך שבעיות במערכת העיכול מאוד מאוד קשורות לנפש

בעלי סובל מאוד מזה וגם אצלו זה לגמרי קשור לנפש. כשהנפש שלו בטוב אז יותר מאוזן (לא לגמרי, כי קיימת בעיה אמיתית אבל מחריף מאוד במצב שהנפש לא בטוב)

את צריכה ללכת לפסיכיאטר ככל הנראה יתן תרופה שמתאימה לך

תוך כדי ממליצה לך לחפש מטפלת בcbt

זה יתן לך כלים להתמודד עם ואז תוכלי לאט לאט להפסיק עם התרופות.

אגב זה לא סותר כמה החיים שלך טובים והכל סביבך טוב ומעולה

הנפש שלך צריכה מנוחה וטיפול

שתקומי ותרגישי את הטוב הזה שסובב אותך.

חיבוק ענק ❤️

סרטרליין, במינון 150 מג ביום.
זה פשוט מעמיד אותי על הרגליים.
אבל אצלי בעיקר הדיכאון הוא זה שגרם לי לא לתפקד, החרדות היו משהו משני שמאוד העיק והקשה על החיים, אבל לא גרם לי להיות במיטה בחוסר מסוגלות לכלום.
אז נראה לי שזה שונה ממה שכתבת.

הסטרליין, מבחינתי הוא נס. 
הוא כמובן לא מושלם, זה לא סם שאת מרחפת על ענן וכלום לא נוגע בך, את עדיין יכולה להיות עצובה מאוד, לבכות ממאורעות שונים, להרגיש לפעמים מוצפת, להיות מותשת מהשיגרה, לעבור כמה ימים עם חוסר מוטיבציה, אבל הכל בצורה מאוזנת בטווח הרגיל והנורמלי.
 

אני "מתפקדת" עבודה וילדים בצורה מושלמת אבל לפעצים בערב אני נופלת וזהו, עייפה וכבדה מאוד, האבן הזה שיש לי על הלב ממש ממש ממש מפריע לי ,אין לי רוגע נפשי

אבל אני לא בדיכאון שלא קמה מהמיטה אולי פעם ב...כזה אבל אני לא שם

לכן תוהה אם תרופה באמת יעיל עבורי

זה אומר שבמהלך היום יש לך שמחת חיים? כשאת קמה, את מרגישה שמחה שקמת בבוקר, או שאת עצובה מזה שיש לך עוד יום לסבול?

סוג של רובוט כזה, אבל מצליחה לתפקד עד שנופלת לכמה שעות ושוב קמה

קראתי שוב את מה שכתבת בהודעה השניה שלך, כי קראתי לפני כן רק את הראשונה.
אני גם חייבת לציין שאני כבר לפחות 3 שנים קצת מנותקת מהפורום, אז לא מכירה אותך מפה, כמו שהרבה ציינו בתגובות שלהם אליך
 

קודם כל, נשמע שאת ממש מותשת ולא רק רגשית, אלא גם גופנית. יכול להיות שיש לך חוסר כשלשהו של ויטמינים, ברזל או חומרים חיוניים אחרים? את ישנה מספיק?

ודבר שני - כתבת "השאלה אם זה יעזור לי,לחרדות המתפרצות? לאבן הזה ולהרגשה שיש לי כל הזמן? יתן לי כוחות ואנרגיה יותר לעצמי דברים?" 

אז התשובה היא לגמרי כן. כדורים ממש לא מיועדים רק למצבי חוסר תיפקוד קיצוניים.

לפני הסרטרלין לקחתי ציפרלקס, שניהם ממש ממש עוזרים למה שציינת פה. 
אני ממליצה לך לפחות לנסות, להפסיק תמיד אפשר...

אני לקחתי אבל בלווי טיפול פסיכולוגי שבשלב מסוים הפנה לפסיכיאטר (לפגישה אחת רק לקבלת מרשם)

זה עזר לי מאוד

ציפרלקס הציל אותי

גם הייתי כמוך, מתפקדת אבל קליפה

ממש ממש ממליצה לא לוותר

בגדול היא אמרה שעדיף שאתייעץ עם פסיכיאטר בגלל העניין של המעי הרגיש כדי שלא יגרום להחרפת התסמינים ובנוסף יש לי בעייה לבבית כך שצריך משהו שמבין בהכל.

קבעתי תור דרך מכבי

ממליצה לבדוק גם בי 12 וויטמין די

מחסור שלהם יכול לגרום גם לתחושות של דכדוך

מאוד שכיח ונורמלי.

כל הריון שלי התחיל ככה. 

לאחר... כשהייתי עומדת או הולכת.
הייתי מרגישה שהכל נמתח ונמשך למטה.
אף פעם לא בדקתי
תמיד קישרתי להריון

גם בשר וגם דגים?

אני בד"כ עושה או או...

חוץ מזה שבעיקרון אפשר לעשות את הדגים גם אחרי הבשר.

זה אמנם לא מקובל אבל זה לא אסור

במיוחד בקיץ.

לפעמים אפילו סלטים מריצים.

אצלי אוכלים רק דג וסלטים

אין מקום לעוד מנה 

ישר בצלחת, הסיר עדיין על הפלטה,

בזמן שאני ובעלי אוכלים דגים וסלטים.

אח''כ שרים קצת וכו'ואז מגישה את הבשר רשמית 😌

זה הפך להיות לאמצע שבוע...אחלה ארוחת ערב

בגדול גם שונאת לקנות בגדים, גם לא כזה מבינה בזה.
ולא אוהבת את הציפיה של לקנות חדש לאירוע שלך.

כיף בזה.

לפני כמה שנים שמעתי שיעור מהרבנית רחל בזק שאישה היא כמו הלבנה, וכמו שהלבנה מתחדשת כל פעם, אז גם אישה ואנחנו כנשים צריכות חידוש מידי םעם. כי זאת תנועה בנפש , שמאפשרת לנו להתחיות, לא להיות סטאטיות כל הזמן. האישה מעגלית, דינאמית, מתחדשת , עוברת שינויים ....

אם היו רואים אותי בסביבה עם אותם בגדים כל הזמן, אז יכולה להבין את הסביבה שרוצה לראות משהו אחר, אבל נראה לי שבתכלס גם עגילים או משהו קטן אחר, משפיע על התחושה האישית שלך ועל הנראות.

אולי תקחי לך גזרה שמחמיאה לך (תבדקי איזה בגד מחמיא לך, תבררי מה הגיזרה ואותה תבקשי מהמוכרת בחנות)  ותמצאי בגד בסגנון? ואז הצבע והבד נתון לבחירתך (שיהיה לך נוח ונעים איתו! בגד חדש לא מיועד לתצוגת אופנה...)

ממליצה או ללכת עם מישהי שאת סומכת עליה ומכירה אותך ומה מחמיא לך, או להיכנס לחנות שהמוכרת מבוגרת , לא מעיקה  ומבינה בתדמיתנות/סטיילינג כדי באמת לייעץ לך מה יחמיא ויתאים לך, שתצאי יפה ובסוף גם מרוצה ממה שאת קונה . 

רהיטים.
יש משהו יפה בדבריה של הרבנית, אבל כנראה כל אחת וההתחדשות שלה
במטפחת- אתחדש בע"ה לבת מצווה.

ורציתי להיכנס שוב להגיב על דברייך במסר, אבל לא יודעת איך נכנסים שוב למסר.
 

לוחצת על האופציה "מסרים" ואז נפתח לך אפשרות תיבה של מסר חדש.

את יכולה לכתוב ולשלוח.

או שאעתיק לך שוב את המסר שכתבתי לך ואז אם תרצי תגיבי. 

שאת צריכה לחשוב עם עצמך בכנות,

האם את לא קונה כי באמת את מרגישה וואו עם השמלה שיש לך בארון, או שאת מתקמצנת על עצמך. כי הכי קל לשים אותנו מקום אחרון ולהתקמצן כשזה נוגע אלינו.

יש לך אחריות גם של דוגמה אישית. והבנות שלך מרגישות אותך, אי אפשר לזייף את זה.

אם את ממש שלמה עם זה בכנות, הכי מהמם שיש.

אגב אני קניתי שמלה ממקימי במבצע ב150 שח, אח"כ לבשתי לליל הסדר, לאירוע יוקרתי, והיא יכולה לשמש לעוד דברים.

אבל שמלות השבת שלי פשוטות כי ככה אני אוהבת. אז היה ברור שאני צריכה משהו יותר מרשים.

אולי אם שמלות השבת שלך מפוארות יותר אז באמת לקנות עוד שמלה, זה לקנות עוד ממה שכבר יש ואין קטע.

עוד אגב, אצלי עם המטפחות היה בדיוק להיפך, עצבן אותי ממש לקנות מטפחת שיותר יקרה מהשמלה.

ואני לא הולכת עם זה ברגיל רק באירוע. הלוואי והיה לי אומץ להשאיל ממישהי, זה נגיד היה ממש בזבוז אמיתי מבחינתי ולא מתוך התקמצנות על עצמי.

1. אני שונאת להסתובב בחנויות פיזיות. את זה פתרתי בשנים האחרונות באמצעות הזמנות באינטרנט, ובאמת בזכות זה התחלתי להשקיע בעצמי קצת יותר.

2. ההיצמדות למוכר ולבטוח, או לחלופין מה יגידו. אצלי מאז גיל קטן אמרו לי תמיד שיש לי 0% חוש אופנה והתאמת צבעים. כל פעם שאני קונה לעצמי משהו חדש שמוצא חן בעיניי, יגיעו ההערות- זה זקן לך מדיי/ זה צהוב מדיי (אמיתי!)/ מאיפה הוצאת את זה/ שוב פעם קנית משובץ? וכן הלאה וכן הלאה. לכן הרבה פעמים אני מעדיפה ללבוש מה שיש וכבר עבר את טבילת האש ואת האוקיי מהסביבה, מאשר לקנות לעצמי משהו חדש ולהסתובב בחרדת המה יגידו.

אז ברור לי שאני לא דוגמא ללמוד ממנה, רק אומרת שלפעמים זה לא רק קמצנות של כסף, וגם הפותחת בעצמה אמרה שזה לא בגלל הכסף

אבל גם לנקודות שהעלית אני רואה אותם באותו צד של המטבע.

זה להישאר אישה שלא משקיעה בעצמה.

לילדים שלך היית משנה מחשבה/ מאתגרת את עצמך והולכת לחנויות פיזיות?

אז למה כשזה נוגע אלייך את "מוותרת" לעצמך ופחות משקיעה?

כנ"ל הסגנונות והכל.

ושלא תטעי, כמוני כמוך, לגמרי.

אצלי נגיד זה מתבטא שבשביל סידורים לילדים מוצדק לקחת חופש, אבל לעצמי? אני אמצע כבר הזדמנות בין לבין, לא צריך חופש במיוחד.. ואז מוצאת את עצמי חודשים לא מגיעה לדברים שאני רוצה.

לדוגמה בגד ים, שנה שעברה לא היה לבנות שלי, ברור שקניתי להן בתחילת הקיץ. לעצמי יש שמלת בגד ים אבל היא לא נוחה לי. אני יכולה להסתדר ולאלתר פתרון ולחכות להזדמנות על הדרך.

מפה לשם, מילואים ועומס לא הגעתי לזה בכלל.

בנופש המשפחתי בקלות אלתרתי מכנסי בגד ים של בעלי ודרייפיט מהבן שלי. היה סבבה.

אבל אז עלה הנושא והילדים שאלו למה לכולם יש בגד ים ורק לי לא ואני צריכה לקחת בגדים של אחרים..

אז מצד אחד טוב להראות גמישות מחשבתית ומצאתי פתרון לא רע,

מצד שני זה הרבה פעמים אופי וזה לא אירוע נקודתי וחשוב לשים לב גם על הצד הזה ועל מה זה משדר לילדים. אני גדלתי בבית שאמא מקום אחרון בקטע רע. אולי לכן זה מפריע לי יותר.

לגבי מה יגידו- תמיד יש מה להגיד. אי אפשר ולא צריך לרצות את כולם.

מאשר לקנות בגדים לילדים...

נכון שעם המתבגרות זה לא קל, אבל אני עצמי - גם במידות לא פרופרציונליות (נמוכה ושמנה) וגם חייבת שהבגד יהיה לי במאה אחוז נוח על הגוף כדי שאהיה מסוגלת ללבוש אותו (ויש לי כמה וכמה בגדים ששוכבים בארון שקניתי וחשבתי שהם נוחים, ואז גיליתי שלא...)

יש גם את הסטנדרטים הגבוהים יחסית של צניעות שיש לי - אבל את זה גם יש לבנות שלי.

בקיצור, אני מתקמצנת על קניית בגדים בשבילי פשוט כי זה סיוט... וכן, בעוד הבת שלי מתחדשת הרבה בבגדים (לפעמים גם מקבלת מחברות - לה לא מפריע ללבוש יד שנייה, ולי כן), אני נשארת עם אותם בגדים קבועים...

ואולי זה לא "חינוך" טוב מספיק בשביל הבנות שלי, אבל אין לי הרבה ברירה...

היית מתאמצת בשבילה או שהיית אומרת די מוגזם זה מלא טרחה שתסתדר עם מה שיש לה בארון?

כאילו, יש גבול לכל תעלול, ברור,

השאלה אם בשביל אחרים נתאמץ יותר, ובשבילנו קל לוותר.

אני גם נופלת בזה הרבה, ועדיין חשוב בעיני שזה יהיה גם במודעות איפשהו..

אני בעצמי הייתי ילדה כזו ובאמת בעוד אחותי מתחדשת בבגדים כמעט בלי סוף, אני דבקתי באותם בגדים מוכרים ונוחים שהיו לי בארון...

העניין הוא שגם אין לי כל כך את הצורך הנפשי להתחדש, ואם הייתה לי בת (ואולי עוד תהיה לי) שגם רגישה תחושתית אבל מצד שני אוהבת להתחדש ולהתלבש יפה - כנראה שכן הייתי מתאמצת בשבילה. או שרוב הסיכויים שהייתי שולחת אותה עם בת משפחה אחרת...

ועוד היא בגיל שהיא בטוחה שיש לה טעם מושלם.

וואי זה התמודדות ממש ממש. למזלי היא כן מקבלת את זה שיש לה פחות בגדים פשוט כי היא אומרת לא על מלא דברים.

בכל אופן, אם את שלמה עם זה וטוב לך ואת לא מרגישה שרק על עצמך את מוותרת, אז זה לא חינוך לא טוב.

אם לעצמך את מוכנה להתאמץ פחות, ועל אחרים תתאמצי יותר,

אז כן ילדים מרגישים את זה בסוף.

וזה לא מתבטא רק בתחום אחד של בגדים.

אז אם בתחומים אחרים את משקיעה בעצמך אז הכל טוב.

לא התכוונתי לפגוע באף אחת, ולא אמרתי שבהכרח מי שלא קונה לעצמה זה כי היא מוותרת על עצמה, הצעתי רק לחשוב אם זה יושב על זה, אבל אולי זה לא היה במקום..

מתנצלת אם מישהי נפגעה.

שיהיה רק בשמחות!!

ולא רואה בזה טעם אז זאת לא השקעה בעצמה אלא בזבוז אנרגיות

בכלל , אני בעד לומר לא למוסכמות חברתיות אם את לא מתחברת אליהן ולנפנף את הסביבה שבדכ רואה בזה משהו שלילי במקום להעריך את זה 

הסיבות שכתבת אלו גם הסיבות מדוע לא בא לי לצאת לקנות בגדים
גם זה מעיק עליי, למדוד להוריד, להתאים לעבור לחנות הבאה. ואין לי את זה גם בצבעים וסטייל. אין.
סיוט מבחינתי.
אני גם מאתריםפ לא קונה, כי איך אדע שזה מתאים לי?
ואני בררנית מאוד- בצבעים, ובסוגי בדים. לא כל בד אני לובשת.

אני שולחת בקבוצה עם אחיות שלי ותמיד יש מישהי אחת לפחות שפנויה לתת חוות דעת.

ממליצה בחום 🤪

אבל שמלה- לא, כי מבחינתי יש לי.
אני קונה מה שצריכה
סיבה נוספת- שונאת למדוד בגדים, ואז זה לא מתאים, ואז עוד חנות, ושוב למדוד, ושוב להתאים...
סיוט מבחינתי.

זה כדי להרים ולשמוח ולא כדי להעיק.

מצד שני, מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת.

הכנות יכולות להיות מתישות אבל זה מרים אירוע שמח.

את לא צריכה לקנות שמלה כדי שאחרים ישמחו,

ומצד שני, אולי כן תרגישי סיפוק שהשקעת וקנית למרות כל הטרחה הנפשית והפיזית.

אולי ביום האירוע זה ישמח אותך.

יש לך כבר ניסיון באירועים, לא?

על בגד חדש מברכים שהחיינו. את מרגישה שעבורך צריך לברך ברוך שפטרנו?

בוודאי שאת לא צריכה לסבול כדי לעמוד בסטנדרטים.

מי שאוהב אותך באמת, יאהב אותך בכל בגד.

מי אוהב אותך לפי הבגד, אולי לא כדאי להתחשב באהבה שלו..

מה שכתבתי לפני כן זה רק היה כנקודה למחשבה.

לבת מצווה של הבת שלי לא קנינו בגדים חדשים, רק לה קנינו. לבשנו בגדים מהחתונה של אחי שהייתה כמה חודשים קודם (והיו לנו עוד בגדים שקנינו באותה תקופה לחתונה של אחותי שהתקיימה שבוע אחר כך... בקיצור, באמת הרבה הוצאות בתקופה יחסית קצרה, ב"ה).

לבר מצווה של הבן שלי קנינו לילדים בגדים חדשים (זו הייתה הזדמנות להתחדש בשבילם, כי לא היו חתונות במשפחה באותה תקופה🤭), אבל בעלי ואני לבשנו ממה שהיה לנו.

לבר מצווה של התאומים קנינו בסוף לכל הילדים בגדים חדשים (מלבד החליפות של התאומים, שזה משהו שהם ביקשו במיוחד, כל הבגדים היו זולים), ואני גם קניתי שמלה, כי גם ככה רציתי שמלה חגיגית שמתאימה להנקה (כי לא הייתה לי אז). היא יחסית הייתה יקרה (בערך 300 ש"ח), אבל מבחינתי אלבש אותה גם בבת המצווה של הבת הבאה שלי (או את אחת מהשמלות שיש לי מחתונות אחיי).

שורה תחתונה - תעשו מה שטוב לכם

זה גם קצת קשור איפה עושים את החגיגה, אם זה אולם של ממש או לא...

כל אחת והסטנדרטים שלה.

בעיניי זה לא עניין של חדש או לא,  זה עניין של כמה בנוח אני מרגישה עם מה שיש.

אם זה יפגע לי מהחוויה,  אקנה.

לפעמים דווקא לקנות ותחושת הבזבוז יפגעו בחוויה.

שמלה שכבר לבשתי בחתונה של אחות

וכמה פעמים בחג כמו ר''ה וכו'

וגם בבת מצווה של בת אחרת כמה שנים קודם....

לא מצאתי משהו שבאמת שימח אותי אז קניתי מטפחת יפה וזהו. השמלה במצב מעולה (ולמרבה הפלא עלתה לי בערך 100 ומשהו שח).

לעומת זאת בארוע אחר דווקא מצאתי 2 שמלות ששימחו אותי ומשמשות אותי כבר הרבה שנים.

ככה שבקיצור תעדי מה שבא לך

זה לא באמת קריטי

הייתי עם תינוק, ובעל במילואים. בקושי היה לי זמן וכח ללכת לקנות לילדה עצמה. אז לבשתי שמלה שאחותי קנתה פעם במבצע בברצה שעלתה לה פחות מ100₪. אפילו מטפחת לא קניתי ולקחתי ממנה...

ושאת מרגישה בו טוב

ואם כבר את קונה, אז ממליצה שזה יהיה בגד לא מדי נוצץ, כדי שתוכלי להנות ממנו אח"כ בשבתות וחגים

אם יש לך משהו שאת אוהבת מאוד בארון (עדיף באמת משהו שלא חרשת עליו, אבל לא קריטי) - אז תלבשי אותו ושלום. 

שבעיני מטפחת חדשה משדרגת ומשנה את כל הלוק, אז זה לא באמת ללבוש משהו ישן...

וכדי לנרמל אכתוב שבבת מצווה שלי לבשתי שמלה לא חדשה (זה היתה תקופה של מלא אירועים המשפחה, והבת מצווה שלי היתה בסוף אחרי כל האירועים אז קניתי שתי שמלות לכל האירועים האלה ויצא שבבת מצוה שלי הן כבר לא היו חדשות)

ישמח את בת המצווה אם תקני שמלה חדשה?

ולחילופין - לא יבייש אותה או את הבנות הגדולות אם תלבשי שמלה מהארון?

אם זו הנורמה בסביבה שלך וזה לא יבייש אותן, אז בשמחה ובכייף. אני אישית הייתי חוששת בכיוון הזה... נראה לי שכשקונים בגד חדש זה מכבד את הארוע. לכן יש הלכה לקנות בגדים חדשים לחגים. אם נגיד היתה חתונה לא מזמן ויש בגד שעדיין לא נלבש הרבה פעמים, יתכן שהייתי מסתפקת בזה. אבל לא בבגד רגיל של שבת. 

נראה לי שמילדות חונכה ממני לפשטות הזו.
להיות יפה גם עם השמלה משבת, את יפה גם עם השמלה מלפני שנה וכו וכו
היה פעם כתבה על הנסיכה קייט מידלטון שהלכה לחתונה של אחיה, עם אותה שמלה מחתונה של מישהו אחר, לא זוכרת בדיוק פרטים.
קראתי להן בגאווה את הכתבה, אצלה- קייט היה מודגש שזה בבחינת איכות הסביבה וכו וכו.
חחח תמיד אני מזכירה להן את הכתבה הזו.
 

קניתי מטפחת מהממת חדשה.
אם יזדמן לי אתחדש גם בשמלה בע"ה

בעיקר חומרי גלם ליצירות

מספריים לכולם

מהדקים

ודבק סלוטייפ

יכול להעסיק אותם שעות

מתכננת להזמין את אחיות שלי, שכל אחת תבוא לשהות יום יומיים

מתחילה לחשוב על סדר יום שאני הולכת לתלות בגדול

אני עובדת מהבית, והחופש לא ארוך כל כך כי יש קיטנות.

אבל יש לכן רעיונות למה אפשר לעשות בחודש שכן חופש?

עצה ראשונה ממני

לא לתכנן פתרונות לכל החופש מראש, כי זה נראה הר בלתי עביר

אני סיכמתי עם בעלי שמתכננים פתרון כל יום ליומיים שלוש הבאים.

אני באופן אישי יכולה אומנם לעבוד מהבית אבל לדעתי זה לא אפשרי עם ילדים קטנים ברקע

וכנראה שהרבה ימים ניקח חופשים על חשבוננו חלק אני וחלק בעלי (בגדול אנחנו מתכננים לחודש הזה שתהיה רק משכורת אחת במקום שתיים).

חלק מהזמן כנראה גיסתי הצעירה תבוא אלינו 

מקווה שחלק מהימים המשפחה תסכים לשמור עליהם.

מבחינת תעסוקה לא חשבתי על זה

אולי נקנה בריכה נמוכה למרפסת

וגם להזמין חברים או בני דודים, יותר קל להעסיק חבורה מאשר שניים לבד.

באמת חבר זה רעיון. שלא יהיו לבד.
אולי אקבע מראש עם אחת האמהות שנעשה כל יום אצל אחת ממנו, ואז יהיה לנו יום שקט יום לא.
והקטנה שלי פחות מפריעה לי וגם ישנה חצי צהריים.

אני אין לי חופשים ובעלי עצמאי גם ככה.
אבל הוא כן חייב להספיק דברים ולא יכול לקחת חופש מלא.

מנסה לחשוב איך אפשר לחלק נכון את הימים או את מי עובד ומי לא.

אולי שאני אתחיל ממש מוקדם בבוקר ואז אתפנה באמת לשעות של באמצע?

לא ידעת אם אפשרי. וואי

יוצאת איתם בעיקר אחהצ ערב כי חםם מאוד

פעם בשבוע לפחות יום חופש מהבוקר, בעלי איתם בזמן שלא (עובד הרבה מהבית)

בזמן שאנחנו בבית - יצירות צביעות בצק פליימוביל וזמן חופשי לשיעמום כמובן🤭

קצת זמן עם סבא וסבתא

מאלתרים מה שיש

מנסה לחשוב אם יש יותר איך לייעל את זה כדי לא להתחרפן.

נורא קשה לעבוד כשהם סביבי ואני מתחזקת אותם ביצירות וכל זה.

הכיוון שאני חושבת עליו זה אם יש איך לשנות שעות או איכשהו שלא יצא שאני יושבת לעבוד והם סביבי. אולי רק חלק אפילו. לא מצליחה לסדר איך אפשר.

כי הפעילות שלנו היא יוצר בערבממילא בגלל החום, אז אני מתחילה לעבוד מוקדם ועד שהם קמים כבר חצי יום עבודה מאחוריי

בד"כ עד 13:00 אבל זה גם משהו.

המעונות גם אמורים לפעול חלקית באוגוסט.

בשאר הזמן:

לוקחים חופש

הבעל לוקח חופש

קצת סבא/ סבתא/ דודים אם אפשר..

פעילויות במתנס

בייביסיטר

ובסוף חופשה משפחתית מתישהו..

אבל זו רק התארגנות ראשונית...

אצלנו היציאה לחופש היא בהדרגה:

הבכורה כבר בחופש (אבל אני לא אמורה לדאוג לה, כמובן)

שלושה בנים ושתי בנות יוצאים בראשון ביולי - שניים מהם נרשמו למעין קייטנת לימוד (בעצם אני לא בטוחה מתי הראשון מביניהם יוצא לחופש אבל הוא גם יעסיק את עצמו בלימוד עצמי). לבנות אני צריכה לדאוג לתעסוקה (מתכננת להכין איתן קייטנה עצמית לפי נושא כלשהו).

הקטנה יוצאת לחופש בעשרים ביולי - שיהיה לי בהצלחה🥴

עוד בן יוצא לחופש קרוב לתשעה באב.

והילדונת בקייטנה עד שלב די מאוחר (אבל בלי צהרון).

עד תשעה באב אנחנו לא עושים תוכניות מיוחדות (בעלי עדיין לומד, וגם לא מתאים לעשות ממש פעילויות).

אחר כך אנחנו מכינים לוח חופש, ולפני כן יושבים בישביה משפחתית מיוחדת כדי לזרוק רעיונות לפעילויות. ואז אנחנו משבצים את הפעילויות הריאליות בלוח החופש, ויוצאים לדרך...

אני עובדת תוך כדי, אבל משתדלת לא לקחת פרויקטים חדשים. את מה שכן - עובדת בין לבין/בלילות... (ב"ה יש לי מחשב נייד, אז יכולה לעבוד בכל מקום בעיקרון)

משתדלים לעשות לפחות פעילות יציאה אחת לכל המשפחה ועוד פעילות יציאה לקטנים ופעילות יציאה לגדולים. עושים גם יום בנים/יום בנות, אבל זה לא בהכרח כולל יציאה של ממש (בתשלום).

מלבד זה פעילויות מיוחדות בבית - ימי נגרות, יום בית מלון, יום משחקייה בבית... לפעמים גם סתם יציאה לפארק רחוק.

לבנות עם הילדים תוכנית לחופש.

זמן קימה,זמן א.בוקר כו'.

זה הזמן שלהם לקחת אחריות ולעזור המטלות הבית.

למי שלא הורגל זה זמן טוב לאחריות .כל משפחה לפי מה שמתאים לה.

מותר להשתעמם.

ההורים הם לא "צוות הווי ובידור"

אפשר לתת להם להכין ארוחות ולנקות.

לא כתבת בת כמה היא אבל אם היא בגיל שכבר מבינה אולי אפשר לעשות איתה "עסק" שאת תקחי אותה כל יום אבל ביום אחד ספציפי האח יקח אותה או משהו בסגנון הזה.

לא חושבת שרק אוטיסטים מקובעים ויותר מזה לא רק אוטיסטים אוהבים להחליט בעצמם סביבות גיל שנתיים והלאה. וזה יכול להתחיל גם בגיל שנה ומשהו... נורמלי לגיל ב"ה אבל לא קל 😵‍💫 

בהחלט כנראה גיל שנתיים המוקדם...

אהבתי את הרעיון של פרס קטן שדווקא האחים נותנים לה. ננסה את זה...

העניין הוא שלא כל יום הם יכולים לקחת אותה, אז זה יוצא לא קבוע מספיק...

לא יודעת אם זה גם מונע, אבל כדאי לנסות, ואולי גם דיאטה יחסית מופחתת פחמימות

סכרת הריון לא קשורה באכילת מתוק וכו'.

זה חלק מהתופעות שמגיעות מהורמוני השילייה או מהשילייה. משהו כזה.

סוכר גבוה לפני ההריון

והעמסת סוכר תקינה

אז אל תחכי להעמסת סוכר. תשתפי את רופאת הנשים שלך ואולי היא תפנה אותך לבדיקה/דיאטנית כבר עכשיו.

אין איך למנוע את זה..

בטח לא שאת כבר בהריון.

באופן כללי כדאי לך לשמור על תזונה מאוזנת ופעילות גופנית זה מאזן את הסוכר.

ואולי גם להתייעץ עם דיאטנית שתדריך אותך איך לאכול נכון יחד עם ההריון ולשמור על המשקל

יש לזה הרבה מרכיב גנטי

מתחילת ההיריון אולי גם קצת לפני להמעיט בפחמימות, סוכרים, עוגות עוגיות,

הליכה קבועה פעמיים בשבוע.  ( היה לי סכרת היריון ב3 הריונות וב2 לא)

אצלי זה גנטי סכרת במשפחה ולא דווקא קשור לגודל העובר או למשקל שלי.

לק"י

אפילו שעה, ואז כלום.

למה בעצם מציעים לזרז אם הכל בסדר עכשיו?

מחר אתייעץ עם הרופאה שלי רוב הסיכויים שתגיד שאלך למיון כי המשוער כבר ביום שני או שבשני אלך…

אני נחשבת להריון בסיכון בגלל החשד להאטה בגדילה(לא ידעו אם זה בגלל השליה או שאני פשוט מייצרת עוברים קטנים-ואני קטנה יחסית) בדרך כלל הריון בסיכון המלצה ללדת בשבוע 37.

ברוך ה הערכת משקל תקינה עכשיו ואין סיכון.. רק לקראת סוף ההריון המשקל עלה בקצב טוב 

אצלי כל ההריונות עם עוברים קטנים, ולא קיבלתי המלצה גורפת כזאת.

כל הריון לפי הנתונים הספציפיים.

בהריון הראשון המליצו לי על זירוז בשבוע 38, בסוף עשו זירוז כמה ימים לפני כי היו ירידות בדופק.

בהריון השני אמרו לי להגיע לזירוז כשאני מגיעה לתל"מ, בסוף ילדתי כמה ימים לפני.

בהריון השלישי, הרופא אמר שמבחינתו אני יכולה ללדת בשבוע 39, לא יודעת אם הוא היה שולח לזירוז. בפועל ילדתי בשבוע 38.

בהריון הרביעי היה עובר יותר קטן. אני חושבת שהיו מזרזים בשבוע 36-37. בפועל ילדתי לפני זה, בשבוע 34.

אצלי כשהיו צירים זה כבר היה התחלה של לידה. באחד ההריונות ראו צירים במוניטור גם לפני, אבל לא משהו שהרגשתי.

אבל הרבה פעמים יש צירים בסוף ההריון בלי שזה מתקדם ללידה.

ככה אנחנו עשינו

2 כריות לאורך הקצה

יש ספפות שבאות עם מעקה, אולי אפשר להוסיף איכשהוא?

או לשים מזרון קטן ליד המיטה

צריך להבין שגוף במשקל עודף לא מתפקד כמו גוף במשקל נמוך. לצערנו כן? גמני באותה סירה של משקל מאתגר

קודם כל קצב שריפת הקלוריות במנוחה שונה, ההתנהלות ההורמונלית שונה ומשנה, וגם כנו שאמרת צריך לשנות הרגלים

ממה שאני יודעת בירידה במשקל זה 80 אחוז תזונה ו20 אחוז פעילות גופנית. אני הצלחתי לרדת גם בלי שום ספורט. לגמרי בלי.

קודם כל לדעתי לאהוב את עצמך

מתוך האהבה לעצמך, תגיע ההבנה שגם עכשיו את יפה. גם ולמרות השינוי שאת רוצה.

דבר שני יש היום תכניות ליווי טובות

דבר שלישי - כן, צריך התמדה ולהיות דבקה במטרה. אבל לא ליפול מהרגליים מכל סטייה.  וכן, צריך גרעון קלורי ואיזון הורמונלי. את עדיין מניקה? כי זה ממש יכול להשפיע

ואת זה משיגים באמצעות תזונה, פעילות גופנית אם אפשר, ושינה טובה.

עדיין מניקה

כבר חמש שנים רצוף

מה אפשר לעשות בשביל זה? לא רוצה להפסיק להניק

להיות יותר בתנועה (לא חייב מכון כושר) ולשים לב לשינה

כלומר כל מה שאת לא יכולה לשנות כמו הנקה - זה מה שיש. תנסי את הדברים האחרים ותראי. זה מסע לטווח רחוק קחי בחשבון

ושוב - תאהבי את עצמך גם כך. יש מלא חנויות לקנות בהן אפילו לא רק בארץ והמידות בארץ קטנות ממש בחלק מהחנויות שתדעי. אני בחנות מסוימת s ובאחרת xl צמוד ממש🤦 זה לא מדד בכלל. חפשי חנויות שיתאימו לך.

וממש בשמחה♥️

מנסה יותר לשים לב מה אני מכניסה לפה

קשה לאהוב את עצמי ככה, כל כך שונה ממה שהייתי ומרגישה כבדה יותר

מה הכוונה לטווח רחוק? כי גם אחרי כחודש שמנסה קצת יותר להקפיד לא ממש ראיתי שינוי

שלא לנסות קצת להקפיד אם את רוצה לרדת כי זה מה שמכניס למעגל של ייאוש. וגורר גם אכילה רגשית. התחושה שאנחנו מתאמצים אבל בפועל אוכלים את אותה כמות שוקולד ועוגיות ולא משנים באופן מהותי באמת, רק הוספנו סלט ליד הפסטה בארוחה נניח. (לא אומרת שזה מה שאת עושה, זו רק דוגמה כי לא פירטת.  אל תקראי את זה שלא בטוב כן? זו תובנה שלי אחרי כמה שנים של נסיונות וכמובן אם לא מתאים אז אל תקחי )

אם את רוצה לראות שינוי ותוצאות את צריכה תכנית מסודרת (לא חייב בתשלום, אחי ירד בהתייעצות עם הגיפיטי 17 קג)  שתתאים לאורח חייך ותהיה ישימה לאורך זמן.

ולא צריך לוותר על השוקולד ממקום של "באסה והקרבה" . ברגע שאוכלים יותר חלבונים ושותים יותר מים וישנים טוב, הדחף למתוק יורד מנסיוני המון. ולא חייב לוותר עליו לגמרי אפילו.

אבל לנסות בקטנה מה שנקרא זה מתכון לייאוש בעיניי

אם לא רלוונטי זרקי לפח כמובן, כוונתי טובה

אבל כן יכולה להגיד לך -

תהיי בחמלה לגוף שלך.

לדבר המדהים הזה שמביא חיים לעולם

ומזין ילדים אחר כך במשך תקופה ארוכה

זה מדהים ברמות, והגוף שלך מופלא!!

ואז מה שאת לא נכנסת בבגדים כמו של פעם..

זה שמישהו קבע כללים והם לא מתכתבים עם האמהות שלך (ועוד הרבה דברים אחרים..) לא צריך לקבוע לך את היחס ואהבה שלך לעצמך.

ובאופן פרקטי רגע -

תחשבי איזה מישור קל לך יותר.. או שניהם.

להשקיע בליווי של סטיילינג שילמד אותך להתלבש מחמיא בהתאם לשינויים שהגוף שלך עובר, ללמוד להתחבר ולאהוב את הטוב שאת.

או ללכת לתוכנית ליווי שתעזור לך לרדת במשקל ולחזור לעצמך.. מה שאני יכולה להגיד לך, בניגוד למישהי שמנה תמיד, זה שיותר קל להכנס לתזונה מאוזנת ולרדת במשקל. אני גם שמנה וגם אוכלת מאוזן יחסית אז כדי לרדת במשקל אני ממש צריכה להיות רעבה/לעשות כמויות של ספורט..

(מזמן הבנתי שאפעם אני לא אהיה רזה.. אבל תמיד כמה קילו פחות מחמיא יותר ונעים יותר(

תשימי לב שיכול להיות השלב ומה שמתאים לך ישתנה לפי תקופות בחיים.

ושוב,

הכי חשוב לאהוב את עצמך, לחמול על הגוף והמראה ולקבל אותו.

הגוף שלך מופלא, ובגיל 19 השקעת אנרגיות בדברים מסוימים ועכשיו באחרים.

וגם את יכולה להסתכל ברחוב, ולראות שאת ממש לא חריגה.. החריג זה המעצבי בגדים שעושים דברים לא פורפרציונלים לנשים דינמיות חיות ומשתנות אלא רק לדוגמניות.

וחיבוק גדול ❤️❤️

אם היא במשמרת והיא/את מבקשת שיבוץ אצלך - הייתי מסתפקת במתנה נחמדה.

אם היא נשארת לפני/אחרי משמרת אקסטרה בשבילך, או מגיעה במיוחד - כן הייתי משלמת בטווח של 500-2000₪. 

באמת חשבתי להביא משהו סביב 1500

היא גם מיילדת פרטית שזה המקצוע שלה?

אני לא בתחום בכלל, אבל באופן אישי אם חברה הייתה לי מציעה לי סכום כזה זה היה מביך אותי מאוד.

(ובאופן אישי אין סיכוי שהייתי מוציאה על מיילדת סכום כזה)

אלו פשוט לא סכומים שאני מכירה

והאמת שאף פעם לא התעניינתי לגבי דולה אז לא  הכרתי את המחירים בכלל 

באזור 4000

ככה שזה לא הרבה בכלל 1500

בעיקרון גם אני לא בעד להוציא סכומים כאלו...

אבל מצד שני לבקש ממנה לבוא במיוחד זה ממש מאמץ

מיילדת פרטית עולה בדכ 5 אלף

בבתי חולים שמאפשרים את זה..

בבית זה יותר 

ממה שאת כותבת וממה שאחרות.

אם כך, זה נשמע לי לגמרי הגיוני.

אבל כמובן כל אחד מוציא לפי עולם הערכים שלו וגם הכיס. כי עבורי זה סכום חלומי ממש, עבור ההוצאה הזו.ומצד שני כל הלידות (והיו לי לא מעט) היו מהירות ממש כך שמעולם לא חשבתי שאני צריכה.

אם זה כזה פער וזו חברה, אני חושבת שזה סכום סביר פלוס פלוס. 

עד לגובה של 2,000 ומשהו ש"ח החזר ככה שלא מרגישים את זה חזק בכיס והדולות נהנות מהפער הזה

לדעתי חשוב לסכם את הדברים האלו מולה מראש כדי למנוע אי נעימויות אחר כך.

אני עונה כעובדת בשרות הציבורי ואסור לנו לקבל מתנות ממטופלים, ז"א מתנה קטנה כן,אבל סכום כזה אסור

אני לא בטוחה שישלמו לה על העבודה,

ואז מהבחינה שכתבת אני לא חושבת שיש בעיה שהיא תקבל ממנה תשלום.

אבל אם היא לא במשמרת והיא לא מיילדת פרטית אז אולי זה בעייתי מבחינה ביטוחית..

אין לי מושג איך זה בד"כ, סתם מעלה נקודה

ולשלם 1500 זה סמלי ולא הרבה בכלל..

ומכבד אותה ואת המאמץ שעושה 

אלא אם כן המיילדת שתהיה איתך תזרום ותעלים עין. זה ממש בעייתי.

אני יודעת את זה בודאות ממקרה דומה,

ואגב מחיר של מיילדת פרטית נורא נורא יקר.

אני לא יודעת מה להציע לך חוץ מלוודא מה שחשוב לך ולדעת שיכול להיות שהיא תוכל רק ללוות אותך לאורך הלידה אבל בפועל את הלידה תקבל המיילדת שבמשמרת ושובצה להיות איתך.

יש אצלם אופציה של לידות פרטיות

זה היה לפני 10 שנים. בטח היום זה לפחות עוד 1000 שח יותר

לרופא פרטי שילמתי 8 אלף לפני 12 שנה

מאוחסן בד"כ במקרר רק בפסח היה בארון. שקית של שרית אני סוגרת עם קליפס..

לא נורא שהשתמשתי? אולי נכנס קצת רטיבות והתגבש..?

של כושרות.

אם את מתכוונת לתגובה עקרונית אז כן זה בוודאי לא בסדר, השילוב נשים בצהל הוא בלתי נסבל ופוגע בערכים שלנו. לפחות בצורה שזה מתבצע כעת.

אבל כרגע באופן פרטי אני לא חושבת שאת צריכה להגיב למישהו משהו ושזה יהיה יעיל.

ואם את מתכוונת לתגובה לבעלך אז אני לא ככ מבינה מה את רוצה ממנו. הוא דיבר איתך בשקיפות, סיפר לך מה שקרה, מנחשת שהוא השתדל לא להיות קרוב אליה, והתבאס גם מהסיטואציה שנכפתה עליו.

כנראה שבאותו רגע לא היה לו מה לעשות, הוא לא יכול היה להגיד אני ישן בלבנון לבד בחוץ, זה מלחמה וכו'....

זה כבר מצוין.

לא הייתי מגיבה.

ברגע שנשים גם מגוייסות דברים כאלו יכולים לקרות.

האופציות האחרות היא לקפוא בחוץ או לא להתגייס לצה"ל (כמו אחינו החרדים).

שתיהן אופציות פחות טובות לדעתי.

עד שיהיה לנו צבא מתוקן (או לא צבא בכלל) יהיה עלינו להתמודד עם זה בהבנה.

ואומרת לך מניסיון של צה"ל (כחילונית) אישה על מדים בשטח, עם ריח של שטח וזיעה זה לא הדבר הכי מפתה בעולם.

אני יכולה להבטיח לך את זה.

הרחתי את החברות שלי וכנראה הן אותי, מלבב זה לא היה. 

שגם כשאני הייתי בצבא זאת סיטואציה שנכפתה עלי

בזמנים מאוד מאוד ספציפיים...  

כנראה שהיה משהו נורא קשוח שהם נאלצו להגיע למצב הזה. מה גם שאין שום דבר סביב זה מבטיחה לך זה בעיקר סבל שלא נברא ואת רק מחכה שהלילה יגמר.

יחד עם זאת, כנראה שאם זה היה קורה אצלנו גם הייתי כועסת אפילו שעברתי את זה בעצמי.

חיבוק מבינה אותך אבל באמת שזה לא אשמתו, ברמה מסוימת הוא פשוט דואג להישרדות שלו. אין לי עוד משהו חכם להגיד חוץ מתודה תודה תודה על המסירות נפש שלכם !!

אם לא, אז אולי כדאי להתחיל.

יכול להיות שההנקה כבר לא מספיקה לה והיא צריכה גם מוצקים.

הבן שלי ממש פצפון. (הוא נולד פג, אבל לא מצליח להדביק את הפער).

הוא היה במעקב של כמה דיאטניות, ואף אחת מהן לא אמרה לי להפסיק להניק או להוסיף תמ"ל.

בעיקר כשהוא התחיל מוצקים, הנחו אותי לתת לו כמה שיותר שומנים בריאים ולדאוג לארוחות מסודרות.

כשהיא יונקת, זה מחזיק אותה לכמה שעות, או שכל קצת זמן היא יונקת שוב?

אולי אפשר שאת תאכלי דברים שמעשירים את החלב.

תינוקות לא חייבים להיות שמנים ולא חייבים לגדול לפי העקומה של טיפת חלב.

היא אוכלת, מתפתחת, מתקשרת, שמחה, לא מקיאה וכו

אז מה הבעיה?

אני ממד לא מתחברת להלחצות האלה ולניסיון להלים את הפער של העקומה של טיפת חלב.

בין תינוק שנמצא באחוזון נמוך, עולה לפי העקומה שלו.

לבין תינוק שיורד אחרונים בצורה משמעותית.

לא צריך להילחץ, ואם היא מתפתחת כמו שצריך זה מצוין.

אבל כן כדאי לעקוב לוודא שלא מפספסים משהו.

או שלא הבנתי את זה.

התינוקת יורדת בעקומות.

זאת לא ירידה במשקל עצמו, אלא באחוזון.

גילינו לשון קשורה שהפריעה בעליה במשקל. גם עלה תקין בהתחלה ובגיל 3 חודשים התחילה האטה עד שבגיל 5 חודשים לא עלה בכלל במשך שבועיים.

כדאי כן להתייעץ עם יועצת הנקה מומחית או בעל מקצוע שאת סומכת עליו

אמרה שלא רואה לשון קשורה... דברת טלפונית עם יועצת הנקה היא אמרה אולי בהתחלה  היה שפע חלב וזה הספיק ועכשיו אמור להתאזן וכנראה לא ינקה טוב אז הכמות לא מספיקה לה

גם @מתואמת כתבה בעבר על ילדה שגילו לה מאוחר על לשון קשורה.

אגב, יש עוד דברים שיכולים להשפיע כמו לסת אחורית. לכן המלצתי לפנות ליועצת הנקה מומחית.

היא יונקת בתדירות גבוהה?

העירו לי אז ניסיי לתגבר הנקות ולתת יותר זמן על השד ועכשיו זה.. לא יודעת אולי ההיפך בגלל שאני לא מרווחת כמו שצריך אז היא לא אוכלת טוב ?כאילו חלב אחורי וכו שהוא יותר שומני...

אם היא יונקת הרבה הנקות קטנות, יכול להיות שהיא מנשנשת ולא אוכלת ארוחות מלאות.

הרופאים בבית החולים ורופא הילדים לא ראו את זה. (אני לא בטוחה שרופא הילדים בכלל בדק את זה)

יועצת הנקה מומחית ראתה את זה, ואח"כ גם רופא כירורג שמומחה בנושא הזה.

כך או כך כדאי ללכת ליועצת הנקה טובה מאוד כדי שתיתן טיפים נכונים (לא נראה לי שבטיפת חלב מספיק מומחים לזה...)

@0544 - יש לי המלצה לשתי יועצות, אחת בירושלים ואחת בכוכב השחר, אם מתאים לך.

לק"י

אם זה עוזר לך.

(לא מניסיון אישי. רק שמעתי מנשים אחרות).

לתועלת!!