פורום הריון ולידה (עמוד 67)

ואז לאיזור האישי שלך.

יש שם אפשרות להנפיק טופס ריכוז מעסיקים.

תשמרי על המחשב ותשלחי לתמ"ת.

בהצלחה!

איףףף איזה מגעיל זה בירוקרטיה

ליבי איתך

ואז תוכלי להכנס לאזור האישי- דרך מס זהות וקוד שנשלח לSMS (אין צורך בהזדהות עם סיסמא קיימת)

תחפשי שם: "אישורים" ובאישורים תחפשי- טופס ריכוז מעסיקים (אולי זה כתוב שם קצת שונה, לא ממש זוכרת)

זה ממש ממש פשוט

1. היי השתדרגנו לא צריך לצרף שום מסמך כי יש לנו את כל המידע מביטוח לאומי ישירות

2. תתקשרי אחרי 3 חודשים יגידו לך שזה לא בטיפול כי חסר מסמך מביטוח לאומי

3. תחכי עוד 3 חודשים עם טלפונים באורך שעתיים כדי שיפתחו את המסמך ששלחת, שיכלת בקלות לצרף מראש אבל לא צירפת כי הם אמרו שלא צריךךךךך

חיכית שעתיים נוספות מה קורה עם זה?

לא שלחת את המסמך הראשון

כן שלחתי

אה נכון, אני רואה

כן כן אני מעבירה את זה לחשבת זה יטופל עד מחר

דינים

ואם אני צריכה דחוף אני חופרת שזה דחוף או מגיעה חמרפאה ומחכה

במיוחד אם מעדיפים אישה ולא גבר.
 

לרופאת נשים שלי צריך לקבוע תור חודשיים+ מראש. 🤭

(ולא בכללית)

(שוב, לא בכללית)

כל מיני מקרים הזויים שרציתי לדפוק את הראש בקיר והם מהר מאוד הצליחו לסדר.

שווה ניסיון לפחות.

אני קובעת לכמה חודשים קדימה וקרוב לתור מבטלת אם אין צורך

כשזה דחוף

נכנסת לאפליקציה כמה פעמים ביום הרבה פעמים מתפנה איזה תור יחיד ואני תופסת

לפני כמה שנים היתה לי בעיה גינקולוגית שהפריע לי להיכנס להריון

ואז שמעתי המלצות על רופא מעולה אבל שהתורים שלו לפחות חצי שנה קדימה.

יש אפשרות ללכת פרטי אבל אז אין דרך לחזור אליו דרך הקופה. ממשיכים רק פרטי.

התקשרתי באותו יום למוקד של כללית ובדיוק בניסי ניסים התפנה תור ליום למחרת!!! ובאמת הוא היה שליח טוב לעזור לנו

וחודש אחכ כבר הייתי בהריון תקין. 

זה מסוג השרשורים שאני ממש ממש זוכרת

בהריון יש יותר סיבות ללכת.

פעמ דם, פעם דלקת, הפעם כנראה פצע או אין לי מושג מה אבל בטוח שצריך בדיקה..

הגיע התור שלך ואת לא צריכה?

כמה ימים לפני את מבטלת וקובעת תור לעוד חודשיים שלושה.

וככה ממשיכה עד שבאמת את צריכה את התור 

אחרת יהיה לי תור עוד 3-4 חודשים

שמגיעים בלי תור לאחות והיא מחליטה אם לעשות אולטרסאונד או לשלוח לרופאה.

ואני גם ממליצה להתקשר למזכירות של המרפאה שלך, בחלק מהמרפאות יש רופאה תורנית כל יום שמקבלת מקרים דחופים או שימצאו תור להכניס אותך

נכנסת לאתר, בלילה פתאום יש ביטולים ואז יש תור קרוב לפעמים אפילו למחר.

בהצלחה!

זה בכל הקופות אם אני לא טועה וזה באמת לא הגיוני הציפייה לקבוע תורים ככ הרבה זמן מראש

תדברי עם המזכירות לפעמים יכולים להכניס בין התורים או במקום ביטולים 

ואומרים שזה דחוף ולא סובל דיחוי

לצערי רק ככה זה עובד איתם.

ברגע שיש נזילות ויש סימנים על הרגליים שזה כבר קטן אני עוברת מידה. בסוף זה ניסוי ותהיה. יהיה טוב מצויין, לא טוב עוברת לחברה הבאה-יש פער בגדלים בין האגיס לפמפרס לצורך העניין לטיטולים. אז מנסה מב שטוב

בהצלחה

כך שלא בטוח שקשור לחוט של ההתקן.

כן מייעצת לך להיבדק שההתקן במקום כי אם הוא זז יש יותר סיכוי לכתמים/דימום (מנסיון)

אפשר לבקש מהטכנאית שלא תסתכל על המיתמר אחרי הבדיקה כך לא להאסר.

האקטרופיון יכול לדמם בעצמו אחרי יחסים

הכתמים מההתקן יכולים להתגהר אחרי יחסים (התכווצויות של הרחם וגירוי של צוואר הרחם)

ויכול להיות שהקיצור של החוט לא יעזור לזה כי אז דווקא הקצה שלו יתחכך באזור הרגיש וידמם יותר.

יותר מדליק נורה אדומה.

לא ציינת אם את מניקה או לא.

אבל בהחלט יכול להיות יובש שם.

או משהו כמו פטריה,או דלקת הייתי עוקבת אחרי הנפרשות כדי לקבל תמונה יותר מלאה.

אקטרופיון לא אמור לגרום להרגשת צריבה.

למרות שכן יכול להיות פעיל עכשיו.

יש המון סוגי פטריות.

ולגבי ההתקן יכול להיות שהחוט פוצע את האקטרופיון אבל זה לא מסביר את הצריבה.

פטריה כן יכולה להסביר את זה.

יכול להיות שהחוט דוקר אותך ולכן יש דם?
לי אישית במקרה כזה היה פוליפ מדמם שהוציאו לי. (לא מסוכן, ולא כואב...סתם היה מטריד בדימומים)
אבל הייתי בלי התקן, והגיוני שאצלך זה בגלל ההתקן.
הורמונאלי- גם ידוע שעושה בעיות דימומים.

הבנתי שאקטרופיון יכול להיות פעיל יותר עם ההתקן

אבל השאלה אם זה הסיבה או שפשוט עדיין הסתגלות שמתנהגת קצת מוזר

תשאלי רב אם אפשר מראש לתלות דם מכה אם יהיה דימום מקיצור החוט.

נשמע שמגע שם גורם לדימום וזה אומר פצע.

בגלל שאת גם בהסתגלות אז אולי אי אפשר לדעת בוודאות אבל זה הרעיון של "לתלות"

לפי מה שאני מבינה יש מקום לשאול רב אם אפשר לקצר בלי להיאסר.

צוואר רגיש או כל סיבה שהיא.
זה אוסר אותך...
היא גם תסביר לך את זה.
אם היא רואה- הכל טוב, ונתלים בזה.
יכול להיות שרב יתיר כי כביכול זה התקן ויחסית חדש ויכול לתלות את זה בהתקן.
אם ממשיך לך, ובעיקר לאחר יחסים, כדאי לחזורר לרופאת נשים.
ותמיד טוב לפנות למכון פועה, הם ממש עוזרים בעניין הזה, גם הלכתית וגם רפואית אם צריך...

פעם אחת בודקת טהרה ופעם נוספת רופאת נשים שאפילו ביקשה שאעשה פאפ לזה.

אבל פעם אחת אצל בודקת נוספת אמרתי שהבודקת הראשונה ראתה שהצוואר רגיש למגע והיא אמרה שזה לא נראה לה רגיש ולכן אני מוטרדת מזה שאולי זה טעות

יש רבנים שיכולים להתיר על סמך הכאבים שתיארת והרגישות של המקום.

אבל לא יודעת אם הם יגידו שזה תופס מראש.

בכל מקרה אפשר לשאול.

או לא

יש הבדל בין לחכות שבועיים ולהיבדק במחזור ממילא,

לבין חודשים של כתמים שלא אוסרים אבל עלולים לאסור.

מניחה שזה גם ישפיע על התשובה של הרב,

כי לסחוב סתם כאבים זה גם לא פתרון אז יתאמצו יותר למצוא פתרון הלכתי במסגרת האפשר.

לי, זה לא תמיד בעייתי?

יש שם תמונות שאותי הגעילו ואני רואה סרטים וסדרות וכו'. נניח האישה עם הציפורניים הארוכות ביותר או הכי הרבה פירסינג 🤢

ולא יודעת אם תמיד בעייתי, לכן שואלת אם מישהי מכירה🙃

אולי אם אקרע דף שלם, אבל בשביל זה אני צריכה לעבור על כל הספר ולא בטוח שיש לי סבלנות לזה😅

רציתי שמישהי תקצר לי תהליכים 🤭

מזכיר לי שכשהייתי ילדה גרנו בחו"ל וספרי הלימוד לא היו נקיים תמיד

אז לפני תחילת שנה המורות עברו עמוד עמוד כפול מספר התלמידות וצנזרו את הספרים...

זה לא מאד נדיר, נקרא ויב"ק 2.

לקחתי דולה אליפות שעזרה ותמכה בי ממש.

בלידה הראשונה שאחרי- הגעתי מראש לבי"ח עם כל המסמכים ואמרתי שאני רוצה ללדת טבעי, בערך שבועיים לפני הלידה ואז עשו לי כל מיני בדיקות והכניסו למערכת

מה הסיבה לקיסריים?

גם אני לא מסוגלת לקרוא סיפורי לידה מאז שהבנתי שלא אוכל עוד ללדת רגיל... (אגב, אצלי זה היה אחרי הקיסרי השלישי - לקחתי רופאה פרטית בהיריון שאחרי שני הקיסריים שאמרה שאוכל ללדת רגיל אם הלידה תתפתח באופן רגיל. לצערי זה לא קרה, אז ילדתי שוב בקיסרי. הרופאה ההיא כבר בפנסיה לצערי, אבל שווה לחפש רופאים אחרים שמוכנים ליילד רגיל אחרי שני קיסריים. כמובן, אם את יכולה לשלם לרופא פרטי...)

בכל אופן, לפני הקיסרי הרביעי עברתי תהליך די ארוך בשביל לקבל את העובדה הזו. לא יכולה לומר שהגעתי אליו לגמרי בשמחה, אבל כן בהשלמה ובשלמות.

קודם כול - הלכתי למיילדת שהיא גם דולה להכנה לקיסרי, והיא נתנה לי הרבה טיפים טובים איך כמעט להרגיש כמו בלידה רגילה.

שנית - ביררתי על בתי חולים שמאפשרים אפס הפרדה אחרי קיסרי. בסופו של דבר לא הלכתי על זה, גם בגלל המרחק מהבית וגם כי רציתי רופאה פרטית ובבתי החולים האלה אין, אבל עצם ההרגשה שיש לי איזושהי שליטה בזה, שאני יכולה להתכונן מראש לכל האפשרויות - גם עזרה לי.

שלישית - חיברתי לעצמי שיר על לידה קיסרית (גם שינוי הטרימינולוגיה עזר - לידה קיסרית ולא ניתוח קיסרי) ושמעתי אותו הרבה פעמים במהלך ההיריון וגם אחרי הלידה (כשהייתי לבד בהתאוששות).

רביעית - סמוך ללידה עצמה הייתי בעוד פגישה אצל מטפלת רגשית כדי להרגיע את הפחדים שהתעצמו מאוד לקראת הסוף, וזה גם הרגיע אותי...

חמישית - מניתי לעצמי את היתרונות שבקיסרי אלקטיבי, שבראשם מועד הלידה הידוע מראש (תראי כמה שרשורים מתוסכלים יש פה של כאלה שמתחרפנות מזה שהן לא יודעות מתי ילדו...)

שוב, לא אומרת ששמחתי לגמרי בקיסרי, ועדיין יש לי צביטה חדה בכל פעם שאני חושבת על זה שפספסתי את ההזדמנות ללדת שוב רגיל (במיוחד שהלידה הרגילה האחרונה שלה הייתה קשה וארוכה נורא, אז כמעט אין לי נוסטלגיה חיובית מלידות רגילות...), אבל לפחות באתי בהשלמה כלשהי לעובדה שאני עומדת לעבור קיסרי...

בכל אופן, נשמע שאת עדיין קרובה ללידה האחרונה, אז בינתיים רק תשמרי בראש את כל מה שכתבתי, וכשתגיעי שוב ללידה בע"ה - תפעלי באופן מעשי בשביל זה, ותנסי לעבור את תהליך ההשלמה כמו שצריך...

חיבוק❤️

אני לא מאוד צעירה כבר ואין לי כוחות להרפתקה מהסוג הזה

יש לי עוברים ענקיים והריונות בסיכון גבוה ממש.... אז זה לא הכיוון

אז לי מאד עזר בקיסריים להתמקד בכך שהדבר הכי חשוב כאן זה התינוק.

תינוק בריא!!! זה היעד והמטרה. הדרך היא נחמדה, אבל ממש לא המיקוד.

וברוך ה' שיש בימינו אפשרות ללדת בקיסרי, אחרת כנראה גם אני וגם הילד לא היינו בחיים היום..

חסד ה'!!!

וכמו שיש עוד תחומים שיש שוני ביני לבין נשים אחרות, לקבל גם בזה שלכל נשמה יש את המסע והדרך המדויקת עבורה להגיע לעולם. וזה הכי טוב עבורה, ואני לא מסתכלת ימינה ושמאלה ולא עסוקה בהשוואות, אלא רק שמחה בחלקי..

בהצלחה יקרה!!

שאני אוהבת סיפורי לידה. למרות שילדתי רק בניתוחים וכמובן ככה גם אלד כבר הלאה...

לא ילדתי רגיל אף פעם. ברור שהיו זמנים שהיה לי יותר קשה להשלים עם זה. בעיקר אחרי הראשון וגם כשחשבתי שאלד אח''כ רגיל וזה לא קרה. אבל בסוף לא הכרתי דרך אחרת והיתה לי תחושה של השלמה כשהבנתי שזו התוכנית האישית שלי וזה מה שיש והכי נכון כנראה. אז זה לא איזה משהו נחמד וחביב. אבל זה לא שלידה רגילה זה איזה כיף עצום לרוב. בסוף אני רוצה את הילדים שלי הרבה יותר מאשר חוויה חד פעמית. באלקטיבי נהנתי מהיתרונות של להתכונן מראש. ארזתי לילדים. כולם ידעו מי שומר עליהם מתי, אני ידעתי מי איתי באיזה יום ובאיזה לילה וסגרתי הכל לברית. יש בזה הרבה רוגע. לא יודעת מה יקרה הפעם כי כבר יש קצת יותר אתגרים. בע''ה מתפללת שהכל יעבור בטוב. אני לא חושבת שחייבים לחפש שמחה בניתוח. צריך להתפלל שהכל ילך הכי בטוב שניתן, לסדר את התנאים מסביב הכי טוב שהמציאות מאפשרת, לזכור שזה קשה מאוד אבל ב''ה משתפר. ובסוף יש אוצר בידיים. ואין פלא עצום מזה. 

מצאתי תור לרופאה ב11 אבל קצת רחוק לי,

יש טעם ללכת להיבדק??

לשים בפנים, ללא מרשם (1%)

אם המצב ממש רציני אז עדיף את הסוג של 2% שנדרש מרשם 

מתלבטת אם לצאת מהעבודה בשביל זה...

אלא אם לא יעבור עם הטבליות + משחה

אצלי ביקשתי באפליקציה מהרופאה משפחה ונתנה בלי בעיה

שזה מארז משולב של נרות ושמחה ביחד.

אני אתחיל מהיום ומקווה שיהיה בסדר.

זה אומר 3 ימים לא לקיים יחסים וזה בערך הזמן של הביוץ אז זה להפסיד את החודש 🥹

אם חשןב לא להפסיד את הביוץ..

לא כדאי לקיים יחסים לפני שמטפלים

*בעיני* לא שווה לדחות יחסים בביוץ בגלל זה

כי זה יכול גם לא להדביק (כמו אצלי) וגם יכול להיות שהטיפול הזה לא יעזור לה אז מבאס גם לא לקיים וגם לא פתר את הבעיה.. (גם זה קרה לי)

אבל כל אחת שתעשה מה שנראה לה לנכון..

שעבד לי כמו קסם

פרוביוטיקה פמינה של אלטמן (המלצה מפה)

לקחתי לפי ההוראות העביר מהר

מאז כל פעם שרק מתחילה להרגיש משו לוקחת כדור וממש עוזר

אבל חשוב להגיד שזה חלבי, ולמיטב זכרוני חלב עכו''ם.

שבנות ידעו לבדוק.

של הרבנות

אני בטוחה שיש כאלו שיקחו, וזה ממש ממש בסדר.

אבל יש כאלה שיעדיפו שלא.

לא כתבתי כדי להגיד שאסור לקחת. רק כדי להסב את תשומת הלב למי שזה חשוב לה.

לי הביא מפניה באתר לא הגעתי אליו

הביא לי טבליות ששמים 3 לילות ברצף ומשחה

וכמה שזכור לי אסור לקיים יחסים כי זה מדבק

להפסיק לאכול סוכר ושמרים

זה האוכל של הפטריה והיא משגשגת כשאוכלים את זה

ככל שתאכלי יותר היא תהיה יותר חזקה ומגרדת

תנסי להמעיט ואפילו להפסיק לגמרי לתקופה הקרובה

מניסיון זה מממשששש עוזר יותר מאשר כל משחה או תרופה 

בלי לחם לבן וסוכר, רק ירקות, בשרי ודגים

וגם סלט חי עם שום 🤭

חוץ מזה גם משחה ושטיפות.

היום כבר ב"ה הרבה יותר טוב!!

חוץ מזה את יכולה לנסות קמח כוסמין/ כוסמין מלא/ שיפון. גם תה ירוק/ תה צמחים / אפילו קפה ללא סוכר או להמעיט בסוכר , יכול להשפיע טוב.

להשתמש בבגדים מכותנה ולאוורר את האיזור כמה שאת יכולה.

בהצלחה! תרגישי טוב

רופא אמר לי לא לשטוף בכלל עם מים וסבון רגיל

לא להרבות בשטיפות עם מים

רק פעם ביום עם סבון אינטימי של פמינה 

לי זה עזר מיידית

הבנתי שעדיף לא לשטוף עם סבון אבל חידשת לי על שטיפות עם מים.

ממש הרבה יותר טוב היום!

ממליצה בחום ממש

אם תפסת אצלה תור זה נכס

ב"ה היה תקין

הלוואי וגם אצלך 

שבת לפנות בוקר. 

4:00 בבוקר הבן שלי בוכה ומעיר אותנו. איכשהו אנחנו קמים, מדברים קצת וחוזרים לישון. 6 בבוקר אני מתעוררת מציר. לא חזק בכלל אבל עם התחלה אמצע וסוף. שבלידה הקודמת זה היה ממש הסימן שלי שזה לידה. אני מתעלמת, חוזרת לישון, ואחרי כמה דק מתעוררת מציר נוסף. ככה כל כמה דק ציר. אני מתעלמת וחוזרת לישון. לא מאמינה לצירים. בעלי הלך בזמן הזה להתפלל ותיקין ואני בכלל לא מספרת לו על זה. אחרי איזה שעה הצירים קצת מתחזקים אז אני מוסיפה נשימות ובשלב מסוים אני ממש קופצת מהמיטה מציר ועושה נשימות וסיבובי אגן. הבן שלי מתעורר. אני מטפלת בו תוך כדי צירים. ואז בעלי חוזר מהתפילה. אני מספרת לו ומציעה שנביא את הבן שלי לסבא וסבתא. אנחנו מארגנים לו בגדים ותיק בנחת. ובנתיים אני מנסה להכין לעצמי קפה. הצירים כואבים אבל אני בטוב ונהנית סך הכול. עוד מתלבטת אם זה לידה אבל לאט לאט מתחילה להפנים שהנה זה קורה. וב"ה בעלי איתי! כשבעלי חוזר מסבא וסבתא הצירים כבר חזקים ואני מתלבטת אם צריך כבר לצאת. רצינו לצאת מספיק מוקדם כי הייתי GBS חיובי ורצינו להספיק לקבל אנטיביוטיקה. אני מתלבטת ואומרת לבעלי שאם החילול שבת והכסף של האמבולנס אם אני לא יולדת עליו אז הייתי מזמינה. אבל בעיקרון לא באלי להזמין. הוא לקח אותי ברצינות והזמין אמבולנס. אחרי כמה דק דפיקות בדלת. בפתח עומד פרמדיק עם טלית ובגדי שבת שהגיע ישר מבית הכנסת (לא יודעת למה אותי זה ממש הצחיק). הוא נכנס ומתחיל לשאול אותי שאלות. ואז מתחיל לספר לבעלי על הלידות של אינלי שמץ מי. אני מרוכזת בצירים, כורעת ונשענת על משהו, ומציק לי 'רעשי הרקע' אז אני צועקת עליו 'שקט! די!' (אני בחיים לא מדברת ככה ביום יום). אחרי מס דקות נוספות, מגיע האמבולנס עם הנהג ואנחנו יוצאים מהבית לאמבולנס. אני הולכת ברגל וכל ציר עוצרת ונשענת על משהו. פתאום אמא שלי הגיעה והספיקה לתת לי חיבוק לפני שנסענו. וכל ציר שהיה בדרך היא לוחצת לי על הגב. 

אחרי הלידה ספרו לי שהתעצבנתי גם על נהג האמבולנס שדיבר ואמרתי לו שיסתום והוא היה ממש בהלם שמדברים אליו ככה. פדיחות! אני מכירה אותו. אבל לא זכרתי כלום.

מגיעים לאמבולנס ואני רואה את הכיסא שברכב. 'אתם יכולים להוציא אותו'? ביקשתי מהם. 'אין לי מקום לכרוע ככה'. הם מסתכלים עלי בשוק ומנסים להסביר לי שאין סיכוי שאני נוסעת בלי להיות חגורה עליו. 

איכשהו בלית ברירה אני מתיישבת עליו ונוסעים. המושב היה הרוס ולא הצליח להתיישב בצורה מלאה (כל פעם נשכב), אז בעלי כל הנסיעה מחזיק לי אותו ישר. הנסיעה סיוטית, למרות שהוא נוסע ממש מהר, אני מתרכזת בלנשום. מתאמצת להעביר צירים בנשימות. 

כשמגיעים הצירים כבר ממש צפופים. הם רוצים להסיע אותי בכיסא אבל אני לא מוכנה! מרגישה שהשתחררתי לחופשי סוף סוף! אני הולכת ברגל מהר וכל ציר עוצרת, מוצאת במה להאחז וכורעת. כשהפרמדיק רואה שהדרך מתארכת ומתארכת (כי הצירים מצטופפים) הוא אומר לאחת המעריות להביא את הכיסא, אבל אני לא מוכנה להתיישב עליו. אנשים בדרך מסתכלים עלי. כמה ניגשים להציע עזרה. אבל אני משתדלת להתעלם מהכול ולהתרכז בעצמי. 

יורדים במעלית. המעלית נפתחת בקומה שאנחנו צריכים לצאת, אבל אני באמצע ציר. כורעת שם ונושמת ומתעלמת מהמציאות. הם מחזיקים את המעלית ומחכים שיגמר הציר ואנחנו יוצאים למיון יולדות. בדיקת פתיחה מגלה שאני פתיחה 5. מוותרים על מוניטור וישר שולחים אותי לחדר לידה. אני מבקשת לידת מיים ונותנים לי חדר של לידת מים. 

ויאללה נכנסים לחדר לידה. 

כן, נכון. סתם זה מפדח כי זה מישהו שאני מכירה.

וחייבת לומר לך שאת לא צריכה להתבייש, את בלידה וזכותך לצעוק ולבקש שקט

ומנסיון של קרוב משפחה שלי שהוא פרמדיק ונכח מספר פעמים בלידות שנגמרו בבית או בדרך, צעקות זה מהדברים הנחמדים.. כבר קרה שמישהי תפסה לו את היד ברמה של כאב שנשאר כמה ימים (כי היא לא יכולה לגעת בבעלה🫣)

קורע! בלידה זה לא ענין אותי. עכשיו קצת מתפדחת אבל לא נורא. 

מוזר לי להכנס לחדר לידה. את הקודם שלי ילדתי ברכב אז זה עבורי פעם ראשונה שאני בחדר לידה בלידה. מילדת אחת ממלאת את הפרטים במחשב, השניה פותחת לי וריד והשלישית מחברת למוניטור. משהו באווירה של חדר לידה מנתק אותי מהבועה האוקסיטוצינית שלי והצירים מתרחקים. אני עוקבת אחרי המוניטור, מחכה לראות 2 האצות ושאין ירידות בדופק כדי שיאשרו לי להכנס למיים. זה לא עושה לי טוב. זה מכניס אותי ללחץ מה קורה. המילדת מנסה להגיד לי בעדינות שהמוניטור זה באחריותם ושאני יעזוב אותו ויתמקד בעצמי. אחרי כשלושת רבעי שעה בודקים פתיחה והיא נשארה אותו דבר, אולי 5 וחצי. המיילדת שואלת אותי אם אני מסכימה שהיא תפקע לי את המיים. אני מתלבטת ושואלת אותה מה ההשלכות של זה, והיא מסבירה לי שהתנאים שלי ממש מתאימים לפקיעה והפקיעה תקדם מהר את הפתיחה ואני אוכל להיכנס למים. אני מתלבטת קצת ומסכימה לה אבל מבקשת קודם לנוח קצת. אני עוד מותשת מאד מהבכי של הלילה. לא הספקתי לשתות או לאכול משהו ואני עייפה מאד. אני מניחה ראש כמה דק. אבל הצירים לא נותנים לי כל כך לנוח ואחרי 2 צירים אני מבקשת ממנה לפקוע את המים. מחכים לציר וכשמגיע אני לוחצת מעט והיא מכניסה מן וו כזה ארוך ופוקעת את המים. שטף מיים חמימים שוטפים אותי ואני מרגישה מוזר. היא מחברת אותי שוב למוניטור ומבקשת שאשכב כי כשאני עומדת לא מצליחים לקלוט את הדופק. אני מבקשת שלא לשכב. קשה לי. אני רוצה לזוז. אבל היא אומרת שאני חייבת לשכב, אחרת לא יאשרו לי להכנס למים. אני שוכבת ואז מגיע ציר מטורף וכואב ברמות. ואין-לי-איך- להתמודד – איתו!! אני נאחזת בידית המיטה בכח ומנסה להתרכז ביד ובנשימה ולא בציר. אחרי ציר נוסף אני  מרגישה שאני לא מסוגלת יותר וקוראת למילדת שתבדוק אותי. היא מגיעה ואומרת שעברו רק 2 צירים וסיכמנו שתגיע אחרי 4. אני אומרת לה שאני לא מסוגלת יותר ושתבדוק והיא אומרת לי שנחכה. ואז מגיע ציר של לחץ מטורף. אני קופצת ממנו. כלום לא מענין אותי וצועקת לה: לוחץ לי!!! ומתחילה ללחוץ. היא אומרת לי: 'אל תלחצי. את לא פתיחה מלאה ואת יכולה להזיק לעצמך'. אני מתעלמת ממנה. לא מענין אותי כלום. ולוחצת תוך הוצאת אוויר קלה וקולות נמוכים. היא קולטת שזה אמיתי ואינלי מושג איך בודקת פתיחה ומגלה ש-אופס. פתיחה מלאה. נגמר הציר. אני נושמת. היא שואלת אותי אם אני רוצה לעבור למיים. אני אומרת לה שכן אבל אני לא יודעת איך. היא אומרת שאפשר גם לוותר, אז אני אומרת לה שאני רוצה לידת מיים אבל אני לא יודעת איך לעבור. היא הבינה כמה חשוב לי לידת מים אז היא קוראת ל2 מיילדות נוספות וביחד הן עוזרות לי לעבור לבריכה החמימה. איך שאני נכנסת למיים אני מרגישה הקלה. אני נושמת בהקלה ואז מגיע ציר נוסף. אני לוחצת והמיילדת נותנת לי להרגיש את הראש שלו מציץ. ציר נוסף והקטן נפלט כולו לבחוץ. אני ממש מחזיקה אותו כשהוא יוצא ומוציאה אותו אלי. כשהוא יוצא הוא מתקשה קצת לנשום אז נותנים לו חמצן 5 דק, ואז הוא מתרגל לאוויר העולם ולומד לנשום. בנתיים אני עוברת למיטה ומתכסה בשמיכה. מביאים אותו אלי ואני נעזרת במיילדת ומניקה אותו. 

שבת. זמן רגוע. עולים למחלקת ביות מלא. רגוע ונעים. בעלי משיג לי חמגשית של חבד מהאחיות כי כבר עבר זמן ארוחת צהרים, מקדשים ואני טורפת אותה. מגלה כמה הייתי רעבה. טוב לי שיש לי זמן להתאושש עם עצמי. בלי פלאפונים ובלי רעשי רקע. תודה לה' על הילד המדהים הזה! 

אחרי שחוזרים הביתה ועובר כשבוע מהלידה, בעלי צריך להכנס לזומים של צהל בלי נוכחות ילדים! אנחנו נוסעים בתחבצ (!!) לחמותי כדי שיהיה מי שיעזור לי עם הילדים, וקשוח לי לקלוט שצהל מנהל לנו את החיים.קשה לי להשאר לבד. 

אחרי שבוע וחצי אני מעלה חום. כנראה דלקת בשד. אני לוקחת אנטיביוטיקה ומרגישה נורא. במקביל המפקד דורש מבעלי לחזור לבסיס. הוא מנסה להסביר לו שהוא עם 2 קטנים ואישה חולה אבל המפקד מתעקש שיחזור ואומר לו שאחרת הוא יצטרך לעבור את כל הטירונות מחדש. יום אחד הוא איכשהו נשאר בבית (ב"ה אישרו לו את זה בדיעבד) אבל אחרי זה הוא נוסע. 

ואני לבד.

עם 2 קטנים. 

עם חום. 

ואנטיביוטיקה שלא משפיעה. 

אני הולכת ונחלשת. 

ביום יש עוד קצת עזרה איכשהו. אבל בלילות פחות. 

הילדים בוכים. ואני בוכה איתם. מרגישה לבד- לבד- לבד. לא מבינה איך ה' מעמיד אותי בניסיון כזה. 

אחרי כמה ימים חמותי מגיעה להיות איתי והיא הצלת נפשות ממש! היא עוזרת עם הילדים. מביאה לי את הקטן להנקות ומתחזקת את הבית. 

מחליפים לי סוג אנטיביוטיקה לאנטיביוטיקה חריפה יותר, ואני נחלשת עוד יותר וכבר לא מצליחה להרים את הקטן מרוב שאני חלשה. אני לא מצליחה להרים אותו אז ההנקות הולכות לי. וזה עצוב לי נורא. כי התאמצתי עליהם ממש. אני קורעת את עצמי על ההנקות עוד טיפה ומבינה בייעוץ עם יועצת הנקה תותחית שאני צריכה לדאוג לעצמי קודם. לאט לאט ההנקות הולכות ולצערי הגדול זה לא החזיק מעמד עוד הרבה זמן. 

בעלי חוזר הביתה. אני גומרת את התקופה הזו עם קושי עם כל מה שקשור לצהל. ועצב עמוק שנשאר בלב. אחרי חודש אני מתחילה טיפה להתאושש. זה כנראה היה דלקת ווירוס ביחד. רק אז אני מתחילה את ההתאוששות הפיזית שלי. אך כל הקושי בתקופה הזו הכניס אותי לדיכאון אחרי לידה. 

התמודדתי עם הדיכאון במשך כחצי שנה. נלחמתי בו ונאבקתי בו. בהתחלה התכחשתי לקיומו ולאט לאט נתתי לו מקום והבנתי שזה קרה לי- אני עוברת דיכאון אחרי לידה. בכוחות נפש האחרונים שלי אני פונה לטיפול ומתמודדת איתו. 

כל פעם יש התקדמות, ואז כשיש משהו מאתגר עם צהל- נסיגה. בעלי צריך לסגור כל שבת שלישית והשבתות האלה גומרות אותי. בשלב מסוים אני מבינה שזה לא הגיוני! אני מתקשרת לסמח"ט ומקשת ממנו שישחרר את בעלי בשבתות. מסבירה לו שאני עוברת דיכאון אחרי לידה וצריכה את בעלי איתי. ב"ה הוא משחרר את בעלי בשבתות ואז מתחילה תקופת החלמה עם עליות וירידות ב"ה. 

ב"ה היום אני אחרי כל זה. יצאתי מזה והתגברתי על זה. עדיין חוששת שהדיכאון לא יחזור אבל משתדלת לשמוח בטוב שה' נתן לנו. 

מודה לה' שנתן לי בעל שהוא עוגן כל כך גדול עבורי.

ותודה לה' על הילדים המתוקים והמדהימים שלנו!

**ותודה לכן שקראתן. יפה למי שהגיעה עד לכאן 😊

@קנקן שבור @סטודנטית אלופה @מחי @Doughnut @אמא לאוצר❤ 

גיבורת על חלל את!

שהשם יפנק אותך רק בטוב ובשמחה תמיד!

והפניה שלך לסמח''ט-וואו. אלופה.

מדהימה על ההתמודדות!

אחותי היקרה!!!!

איזה גיבורה שאת וואוו

תראי נחת מכולם!

מדהים מדהיםםםםם

לידה חלומית והמשך ממש קשוח

מדהים ותודה שיש לך בעל כזה

וחמות כזו

וגם מהקושי את תצמחי תלמדי דברים חדשים ותגדלי בע"ה!!❤️❤️❤️

נשמע ממש קשה. קורע לב.

פשוט אלופה שהצלחת לקום ואת מצליחה להודות ולראות את הטוב...

שתמיד תיהי שמחה. חיבוק!! 

תודה אורוש

עצוב כשצהל לא מצליח לראות את צרכי המשפחה ואנשים בסך הכל באים לעשות טוב ויש לזה השלכות כל כך קשות 🥺 אשרייך שטיפלת בעצמך

ובעזרת ה' מעכשיו שיהיה נחת ובריאות ושמחה!!

להעמיס על השרשור. 

אמן!

מה עשית? כי אני כל הריון עולה מלא והשלמתי עם זה ופתאום נתת לי תקווה

והסיפור באמת מטורף, קראתי בשקיקה

בגדול לא הרבה. הייתי הרבה בתמנועה עוד לפני ההריון. עשיתי הליכה פעם בשבוע וממש השתדלתי לשמור על זה גם בהריון. הלכתי הרבה מה שאפשר ברגל. וגם הטיפול בגדול גרם לי להיות פעילה. 

מבחינת תזונה די רגיל. אוכלת מזין ובריא אבל לא באופן  טורף (כאילו כן אוכלת לחם לבן נגיד) ולא הרבה מתוק אבל כן מידי פעם. 

אחרי ההריון ירדתי ישר את כל ה5 קילו אבל קצת אחרי עם הדיכאון וקצת פחות שמירה על תזונה עליתי בחזרה 3  

אני פשוט השלמתי עם זה שכל הריון אעלה 20 קילו (כבר קרה ביותר מהריון אחד)

אבל נתת לי תקווה שאפשר אחרת

המון מזל טוב והתאוששות מהירה

והרבה נחת מכולם

איזה יופי

ממש חסדי השם

תודה ששיתפת והמון מזל טוב 🩷🩷🩷🩷🩷

איזה כיף שהיתה לך כזאת חוויה טובה ועם שליחים טובים. נשמע שהיית ממש בשליטה.

מזל טוב!! 

התאוששות קלה ונעימה

איזה מדהים שהצלחת להיות ככה מחוברת פנימה וואו

היא באמת היתה שליחה מדהימה, ב"ה! הצינוקי יצא קטן, 2450... ובעיקרון אפשר לעלות למחלקת ביות מלא רק ממשקל של 2 וחצי.... היא ראצה שאני כ"כ רוצה, ואמרה לי- טוב, 50 גרם..יאללה, אני מדווחת שהוא נולד 2500...

אני יודעת שעלול להישמע חוסר מקצועיות, אבל ההפך- זה היה מתוך מקום מאד מנוסה ולא נבהל. כל התינוקות שלי נולדו קטנים, וכשהיא שמעה את זה- היא אמרה שהיא תעלה בדיווח את ה50 גרם.. זה ממש הפך לי את כל חוויית האישפוז..

לא חושבת שזה משהו שמיילדת צעירה היתה "לוקחת על עצמה", היא באמת מבוגרת וותיקה מאד..

העמל והמאמצים שלכם נושאים פרי

ויהיה לכם הרבה נחת ממנו!!!

כשאני מסתכלת לאחורה בתור ילדה ואמא שלי טיפלה בכל מיני עניינים שלי

רק היום בתור אמא אני יודעת כל כך להעריך את מה שעשתה

היו תקופות שלא הסכמתי לכל מיני טיפולים והייתי מתחמקת ולא משתפת פעולה

ואמא שלי לא התייאשה

והיום אני רק מודה לה על זה כי יש דברים שיש לי היום רק בזכות מה שהיא טיפלה בי.

זה נשמע שיש לו איזשהו פחד או משהו שחוסם אותו, והוא לא מצליח לשחרר.

אולי יעזור לצ'פר אותו על ישיבה בשירותים, ולא על הצלחה.

אולי אפשר לתת לו תעסוקה לשירותים, כדי לעודד אותו לשבת.

קודם לרצון של אחותך לצאת לנופש.

אפשר לנסות למצוא פיתרון לטובת כולם.

אבל אם לא מסתדר, יש לך קדימות.

אחותך יכולה להבין את זה.

גם אצלינו קרו מקרים שאחות יולדת באה על חשבון אחים אחרים.

מצד אחד זו החלטה הגיונית, מצד שני אם ההורים עוזרים לך בכל אוגוסט ולה הם לא עוזרים בכלל זה קצת צובט.

אם יש לך אפשרות לשלוח לקייטנת מחזור ב' או למצוא עזרה ממישהו אחר (חמותך/ בעלך/עזרה בתשלום) זה יהיה מאד יפה מצידך אבל לא חובה.

אפשר להביא בייביסטר לחלק משעות היום לתת עוד יד,

לפעמים להשאיר עם נערה לבד בבית שלהם זה בעייתי, אבל אם יש עוד מבוגר בסביבה זה עוזר.

או כמו שאמרת בתחילת אוגוסט תישארי איתם בבית ותביאי נערה אלייך.

אם היא מתכננת נופש שבועיים אז לא ריאלי, אבל אם היא רוצה לצאת ליומיים שלושה זה לא פייר כלפיה לדעתי.

אם במקרה ממש תלדי דווקא על הימים של הנופש, מקסימום שתשריין את חמותה/ גיסה למקרה ש.. או שתחזור מהנופש.

אבל רוב הסיכויים שזה לא יקרה.

אם את אמורה ללדת בתחילת אוגוסט, נניח היא יכולה לסגור נופש בסוף אוגוסט..

אם תלדי במילא הילדים שלה לא ייפלו עלייך.

ואם זה לפני לידה, לדעתי זה לא פייר שבגללך היא לא תצא לחופש.

במיוחד שאת ביקשת את העזרה של ההורים לפרק זמן משמעותי והיא ביקשה לכמה ימים.

גם תחשבי על עצמך אחרי לידה, אצלנו תמיד האחיות עוזרות אחת לשניה,

אם בגלל אחותי לא הייתי יוצאת לחופש כמה ימים, היה קשה לי רגשית לעזור לה אחרי לידה (כנראה הייתי עוזרת בסוף אבל לא בלב שלם)

בעיניי כל עוד את לפני לידה- אין שום סיבה שהם יהיו משוריינים רק לך.

בטח אין לאחותך עוד אפשרויות לשמירה על הילדים, ונופש זוגי זה צורך משמעותי מאד..

אם זה כמה ימים, אז כן אפשר להחליק בעיניי.
לדעתי עדיף לספוג את הספק הזה מאשר לפגוע באחותך, שגם רוצה קצת להתאוורר.
ובאמת אני חושבת שגם לאמא שלך מגיע נופש... אולי עדיף לך את העזרה אחרי שאת יולדת ולא לפני? כי גם לפני הלידה וגם אחרי, זה אומר שלאמא שלך אין כמעט מנוחה לעצמה 

היא התלהבה בטירוף כשאמרתי לה שאני מתכננת להגיע. מבחינתה כמה שיותר. היא עדיין מתבאסת מזה שכבר אין ילדים בבית. לאחרונה היא קצת בודדה במהלך היום בחופשים.

כן יש לה את הדברים הקבועים שלה בלוז השיעורים והחוגים וכו' שהיא תעשה גם כשאני נמצאת.

אלא אם אני אמורה לעשות משהו עם הסיטואציה שיצאה עכשיו.

אני דווקא אמרתי שיצאו לנופש ואני אסתדר. להורים לא נעים לבטל לי אחרי שאמרו שהם יכולים. רק אם הייתי אומרת שלא מפריע לי ומגיעה כשהילדים שלה גם שם היו לוקחים אותם, ופחות בא לי. רציתי לבוא כדי לקבל עזרה, וכשהיא מטפלת בעוד כמה קטנטנים זה לא יעזור לי וכנראה יצא שאני אצטרך לקחת אחריות על כולם ביחד חלק מהזמן.

ואחותי גרה קרוב להורים, בשגרה אמא שלי מוציאה את הילדים שלה מהמעון ועושה להם בייביסיטר כמעט כל שבוע. אני גרה רחוק ואין להם כל כך הזדמנויות לעזור בשגרה. נראה לי שזה גם שיקול מבחינתם.

לדעתי בסיטואציה הזו הכי נכון שתסגרי את התאריכים מול אחותך,

ולסגור נערה שתבוא אלייך בימים האלו

ואז עם פתרון מוסכם להודיע להורים.

ממה שאני מכירה על המשפחה שלי רק כשהדברים סגורים ההורים שלי מקשיבים לנו, אחרת מרוב שהם רוצים לצאת בסדר הם רק מכבידים.

עקרונית אמא שלך שומרת עליהם, עקרונית אמא שלך הסכימה לארח אתכם להרבה זמן, עקרונית אמא שלך הסכימה לשתי המשפחות יחד,

אני לא רואה סיבה שהסידור שהצעת לא יעבוד לה חוץ מזה שהיא לא רוצה לצאת לא בסדר כלפייך, ולכן אני במקומך הייתי לוקחת פה אחריות על ישירות מול האחות.

אולי בשיחה יעלה שבכלל לא נורא להם הביטול ויש תוכנית חלופית עבורם, גם סבבה, העיקר שזה יסגר בינכן בהבנה.

עכשיו זה בידיים שלה, ומה שהיא תחליט לא יעמוד ביניכן בהמשך.

מקווה שיסתדר לכולם על הצד הטוב ביותר.

שתהיה לידה קלה בעיתה ובזמנה, בידיים מלאות ורק בריאות!

זה דבר אחד

לבקש להתארך אצלהם 3 שבועות כדי להעזר גם לפני זה מהמם שאפשרי מצד אמא שלך ..

אבל בעיני לא אמור לבא על חשבון אחותך..אז אפשר שבכמה ימים האלה תהי בבית

אם תצטרכי עזרה תדאגי לזה בדרך אחרת יצירתית

או להגיע ולהיות יחד עם הילדים לש אחותך

זה ברור שזה נח וכיף לקבל את מלוא העשרה.אבל בשביל משפחה בעיני שווה להשקיע ולהתגמש

אמרת להורים שהכל טוב ותגיעי כמה ימים אחרי, עשית את המאמץ שלך...

אני ממש מבינה שכשאת גרה רחוק והיא קרוב גם ההורים רוצים לפנק אותך וגם לך בא להתפנק בסוף הריון. את יכולה להגיד להורים שלך שזה ממש בסדר מבחינתך להגיע שלושה-ארבעה ימים אחר כך, והכל טוב (אם זה מסתדר בתאריכים של הנופש...) אבל הגיוני ממש לבוא להתפנק... 

אחותך יכולה לצאת לפני או אחרי גם אם פחות נוח.

אני שנה אחת ויתרתי על נופש זוגי שרציתי כי אחותי הייתה צריכה ללדת והייתי צריכה להיות בסטנד ביי לשמור על ילדיה.

זה מה שעושים בשביל משפחה. 

עשית בדיקות בשבת?

תמיד שווה לשאול ולתאר את המצב..

במצב כזה שהיה לי הרב אמר לי שההפסק תופס ורק הבדיקה של היום הראשון התאחרה ביום, אז בעצם הטבילה יכולה להיות בערב שבת.

אפילו שחשבתי שאין סיבה לשאול בכלל

ואם אני זוכרת נכון בפעם שעברה ששכחתי אפילו לא שאלתי וזה נדחה ביומיים.

זו תשובתו לטובת הכלל:

מסתמכים על ההפסק של חמישי,

יום שישי אינו עולה לשבעה נקיים,

יום שבת הוא הראשון לנקיים

מה שאומר שיום השביעי לנקיים הוא יום שישי הבא, והטבילה בליל שבת,

אבל אמאלה לטבול בערב שבת זה יותר מסובךךךך😂😂😂😂

אני כל פעם דוחה את הבדיקות האלה אוף

לגבי טבילה בערב שבת, זה נכון שקצת יותר מסובך אבל דווקא עכשיו בשבתות קיץ יש את האפשרות של להכניס שבת מוקדם ואז בעלך בבית כשאת יוצאת לטבול ויש פחות לחץ ביום שישי כי הוא ארוך.

והרב גם אמר לי עכשיו שחבל שלא עשיתי בדיקה ברגע שנזכרתי

אבל לא צריך לעשות שוב הפסק. ההפסק לא חייב להיות צמוד לשבעה נקיים.

לכן במקרה של הפותחת, זה דוחה לה את הטבילה לערב שבת, ולא למוצאי שבת

אם הייתה עושה בדיקה בשישי, הייתה טובלת בחמישי.

מכיוון שעשתה בדיקה לראשונה רק בשבת, זה היום שהופך להיות א' לשבעה נקיים ולכן הטבילה ביום שישי בלילה (ערב שבת)

אם שוכחים בדיקה של היום הראשון זה לא מצריך הפסק חדש.

(רק אם הבדיקה לא טהורה צריך הפסק חדש)

שהיום הראשון לנקיים לא חייב להיות צמוד להפסק. זה חידוש בשבילי.

תמיד ידעתי שאם מפספסים בדיקה של היום הראשון צריך להתחיל הכל מחדש *כולל ההפסק*

האמת לא מכירה פסיקה שחייב להצמיד ואם שוכחים צריך הפסק חדש.

נשמע יותר כמו אי הבנה,

אם כי לא אופתע שיש בפסיקות הכל מהכל.

תשאלי במפורש אם צריך הפסק חדש, או שרק מתחילים לספור מחדש, כי זה שונה למעשה.

מסתבר שזה אכן קיים

ומסתבר שיש אפילו שיטה יותר מקלה למי ששכחה בדיקה של א' לנקיים..

(אף פעם לא פספסתי לכן כנראה לא נתקלתי באפשרויות הללו.

כן יצא לי "להפסל" בשבעה נקיים ואז אין ברירה אלא להתחיל מחדש..)

מסקנה-תמיד תמיד לשאול רב ומקסימום להיות מופתעת לטובה..

וואו, אני בשוק, חח..

בשורות טובות

היום הכי גרוע לשכוח בו בדיקה, לא תגידי אמצע שבוע…. או לשכוח בשישי ולטבול מוצש…

בשנים הראשונות לנישואים אם יצא לי לטבול בער"ש הייתי דוחה תמיד למוצ"ש

ואפילו התעצבנתי כשנשים אמרו שאוהבות לטבול בער"ש.

מאז שניסיתי, האמת לא תמיד פשוט ההתארגנות, אבל הנחת אחרי ממש שווה את זה. בלי לחץ של אמצ"ש, בלי סידורים, בלי לקום מוקדם לעבודה..

תחשבי סידרו לכם יום חופש, מה רע..

ועוד ששבת ארוכה.

אולי תגלי שהשד לא כזה נורא.

לא לגמרי הבנתי.

במעקב הריון תקין לא עושים מוניטור.

רק אם יש סיבה, או במעקב הריון עודף.

אני תמיד עשיתי לקראת סוף ההריון, כי ההריונות שלי היו בסיכון. אבל אם אין סיבה, לא נראה לי שיש צורך.