עבר עריכה על ידי בארץ אהבתי בתאריך כ"א בחשון תשפ"ד 00:31
בעקבות דיבור עם אמא שלי, וגם עם כמה שכנות, ביחד עם עוד דברים ששמעתי.
אחרי שקיבלנו כזו מכה קשה וכואבת, אחת השאלות שכולנו שואלים, היא - מה הקב"ה רוצה מאיתנו בדבר הזה?
אז אין לנו נביאים, נסתרות דרכי ה', ואף אחד לא יכול לענות למה זה קרה.
אבל למדנו שאצל הקב"ה, כשיש קושי, זה בוודאי לא כדאי לפגוע בנו. זה כמו ניתוח, שאמנם חותך וכואב, אבל נועד לרפא ולתקן, ולכוון אותנו לחזרה בתשובה.
אז מה אנחנו צריכים לתקן פה?
בהתחלה המחשבה שלי היתה, כמו גם הרבה אחרים ששמעתי, שהמלחמה הביאה אותנו לתקן ולחזור בתשובה על השנאת חינם והפירוד שהיה בעם ישראל לפני המלחמה.
וזה באמת מרגש וחזק לראות את השינוי הגדול שהעם הזה עבר, את האהבה והאכפתיות אחד כלפי השני, את החיבורים שנעשים בין מי שהיו לא מזמן כל כך רחוקים אחד מהשני.
אבל בהמשך הבנתי, שחוץ מהתשובה הזו, יש עוד כיוונים של חזרה בתשובה שהקב"ה מכוון אותנו אליהם.
כל מה שאנחנו עוברים מטלטל אותנו ומכוון אותנו לשים סימני שאלה על תפיסות שעד עכשיו האמנו בהם. וכל הבנה כזו, וכל שינוי כזה, הוא גם חלק מהחזרה בתשובה שכל אחד מאיתנו צריך לעשות.
ואני רוצה לשתף בחזרה בתשובה שלי. בתפיסה שלי שקלטתי שעד עכשיו שגיתי בה.
האמת שעד עכשיו חשבתי שאני מאמינה שהקב"ה שומר עלינו.
אבל למעשה - סמכתי על הצבא שלנו.
כמובן שגם התפללתי לה', והודיתי לו כשהצבא הצליח במשימות שלנו ובהגנה עלינו.
אבל הייתי כל כך גאה בצבא שלנו, וביכולות שלו, שלמעשה סמכתי עליו, ולא הרגשתי מספיק עד כמה אנחנו בידיים של הקב"ה תמיד.
והמציאות טפחה על פנינו. בבוקר שמחת תורה ראינו לנגד עינינו את הפסוק "אם ה' לא ישמור עיר - שווא שקד שומר".
אבל אפילו תוך כדי המלחמה, אחרי שכבר ראינו עד כמה אנחנו צריכים את ההגנה של הקב"ה, עדיין לא הפנמתי מספיק שהקב"ה הוא זה שבאמת קובע מה יקרה פה. ושזה באמת בנו ובמעשים שלנו ובתשובה שלנו, יותר ממה שזה תלוי בעוצמה ובכוח של החיילים שלנו, או בידי מקבלי ההחלטות בקבינט, או בלחץ הבינלאומי וכו'.
ופתאום הבנתי את זה. שפה אני צריכה לעשות תשובה אמיתית.
ההשתדלות המעשית היא חשובה מאוד, גם של החיילים שבחזית, וגם של כל מי שיכול להשפיע על מקבלי ההחלטות (על ידי שינוי דעת הקהל, קמפיינים, או כל דרך אחרת).
אבל מי שלמעשה ייתן את הברכה במעשים שלנו ויקבע מה באמת יקרה, זה רק הקב"ה.
וכשהבנתי את זה, פתאום כל התפילות קיבלו משמעות אחרת. ופתאום זה מרגיש כאילו כל התפילות כוונו ממש לימים האלו שאנחנו עוברים.
בברכות השחר - 'פוקח עוורים' (אני מכוונת על מקבלי ההחלטות - שה' יפקח את עיניהם והם יקבלו החלטות נכונות), 'מתיר אסורים', 'זוקף כפופים', 'אזור ישראל בגבורה'...
והשבת כשאמרתי פסוקי דזמרה, הרגשתי שהפרקים שאני קוראת מלמדים אותי שיעור באמונה, ומזכירים לי שהקב"ה הוא באמת מולך על הכל, ואנחנו צריכים להתפלל אליו באמת, ולהאמין באמת בכוח שלו, ומתוך כך הוא יגאל אותנו באמת…
"ה' מֶלֶךְ עולָם וָעֶד. אָבְדוּ גויִם מֵאַרְצו:
ה' הֵפִיר עֲצַת גּויִם. הֵנִיא מַחְשְׁבות עַמִּים:
רַבּות מַחֲשָׁבות בְּלֶב אִישׁ. וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם"
"מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עלָמִים. וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּור וָדר:
סומֵךְ ה' לְכָל הַנּפְלִים. וְזוקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים"
"אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים. בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לו תְשׁוּעָה…
עשֶׂה מִשְׁפָּט לַעֲשׁוּקִים נתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים. ה' מַתִּיר אֲסוּרִים…
יִמְלךְ ה' לְעולָם אֱלהַיִךְ צִיּון לְדר וָדר הַלְלוּיָהּ"
"הָרופֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב. וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבותָם…
לא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ. לא בְשׁוקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה:
רוצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו. אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּו:"
"לַעֲשׂות נְקָמָה בַגּויִם. תּוכֵחות בַּלְּאֻמִּים:
לֶאְסר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים. וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל:
לַעֲשׂות בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו הַלְלוּיָה"
ובסוף - שירת הים, שמזכירה לנו את כוחו העצום של הקב"ה. אמנם אנחנו בדור שבו אין לנו ניסים שמעל הטבע, אבל הקב"ה יכול לעשות הכל, ובוודאי שגם דרך חוקי הטבע הוא יכול לפעול ולעשות ישועות גדולות.
ואנחנו צריכים להאמין בו באמת. להאמין בכוח שלו וביכולת שלו. ולייחל לזה באמת - "יְהִי חַסְדְּךָ ה' עָלֵינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ". לייחל ולהאמין בטוב שיכול עוד לקרות, ולהשתדל להתקרב לקב"ה ולעשות את רצונו כדי להיות ראויים לטוב הזה, ומתוך כך הקב"ה ישפיע עלינו את החסד הזה וייתן ברכה במעשי ידינו.
