מי אוהבת במבה? כולן!
מכירות את המשחק 'התחברתי'? כמובן!
משחק התחברתי יוצא לדרך.
שחקו בדיוק ולא בערך!
כל אחת מוסיפה אמרה על עצמה
ומי שמזדהה כותבת 'התחברתי בתגובה הבאה
בכותרת 'התחברתי' היא כותבת
ובגוף ההודעה עובדה על עצמה אומרת
כך כל אחת תתחבר לאחרת
ותיווצר לנו שרשרת
אז בואו ונראה מי האמיצה
שכותבת על עצמה עובדה ראשונה
מתגעגעתמאדגילינו הריון שישי! משמח ומרגש כל כך! ומפתיע (הטבילה התעכבה כמה ימים בגלל עניין רפואי, והיינו בטוחים לגמרי שהביוץ התפספס..)!
והתאריך יוצא בסוף תשרי, ממש סמוך לשמחת תורה, וזה כל כך סמלי ויפה!
תודה גדולה גדולה!
עוד נשמה יקרה לעם ישראל!
הלוואי עוד בשורות טובות בקרוב אצל כל המחכות!
תמיד הרגשה מיוחדת כל כך, כל פעם מחדש, הפלא הזה..
בידיים מלאות ובבריאות בעז"ה!!
בשעה טובה! בקלות בבריאות ובידיים מלאות!
בדיקות דם תקינות, ברזל טיפה נמוך אבל עובדים על זה
שבוע 30 ב"ה
מורה בסטאז' וזה די קשוח לי, ילדה מתוקה וקפיצית בת שנה וחצי בבית
מבינה שזה לא התנאים האופטימליים להריון
ובכל זאת אני כל כך עייפה כל הזמן!!!
בעלי בדיוק חזר הביתה כי ראה שאני לא מסוגלת יותר, לקח את הילדה לסיבוב ואני נחה עכשיו
ופשוט מתסכל אותי שאני לא נהנית מההווה, כל הזמן רק רוצה לנוח, פסגת השאיפות שלי זה פשוט- לישון
ומה לעשות השגרה פחות מאפשרת את זה כרגע
מבאס אותי המצב הזה, לא זכרתי שהיה ככה בהריון הקודם (מצד שני, לא היה לי שליש ממה שיש לי על הראש עכשיו)
ואני נראית גם ממש עייפה וזה מבאס אותי
צהריים טובים!
אשמח לקבל המלצה על שמן לבטן כדי להרגיע את המתיחה של העור בהריון
מקפידה למרוח קרם גוף רגיל (אני אישית אוהבת את הקרם החמאתי של "סבון") משבוע די מוקדם,
ב"ה אין גירודים וכמעט אין סימני מתיחה.
אני חושבת שמה שחשוב זה לשמור על הלחות והגמישות של העור, שזה בגדול כל קרם ושמן יעשו.
יש שמן שקדים ושמן וזרעי ענבים
שניהם ניטרלי ונעימים.
אני קניתי שמן נבט חיטה אחרי המלצה אבל הוא מאוד חזק וגם מכתים.
חוץ מזה, כל חמאת גוף שאת אוהבת תתאים.
יש קופסת פח של nevea כחול, זה סמיך ועשיר.
בהצלחה!
רעיון קליל לתחפושת משפחתית משהו לא מסרבל
בנים,בנות רב גילאים.
עוד משהו, רעיון לתחפושת גיל תיכון, משהו רעיוני לא חייב ממש תלבושת
חצאית לבנות מעל
כרית קטנה בבטן
אנחנו בינתיים ויתרנו על התחפושת הזו, דווקא כי רוב הדמויות בה כמעט לא דורשות אביזרים 😅
בכל אופן - ההורים יכולים להיות אבא של רון (מתולתל עם בלון צהוב) ואמא של רותי (נושאת חמישה בלונים צבעוניים).
חמישה ילדים יהיו חמשת הילדים עם הבלונים. אפשר רק להחזיק בלון בצבע המתאים, אפשר לנסות להתלבש כמו הילדים בציורים, ואפשר ללבוש בגדים בצבע המתאים לבלון.
ואם יש עוד ילדים הם יכולים להיות החתולה מיצי (ללבוש סוודר פרוותי שאליו מחובר זנב וקשת עם אוזניים של חתול), שיח הוורדים (אפשר סתם ללבוש בגד עם ציורי ורדים) וגם הרוח שנושבת (לזה אין לי רעיון למימוש).
תחפושות לגיל תיכון - אפשר להתחפש לכל מיני פתגמים וביטויים:
"ענווים הגיע זמן גאולתכם" - לצייר על קרטון אשכול ענווים, בית מקדש ושעון, וללבוש את זה על הצוואר באמצעות חוט.
שום דבר - להתחפש לדוור שמחלק שום.
מלווה מלכה - להתחפש למלכה עם בגדי שומר, כלומר המלווה שלה (אפשר גם ששני אנשים יתחפשו לזה, אחד מלכה ואחד שומר).
קלפטע - לצייר על קרטון קלף ולהדביק עליו שקיות תה.
לחשוב מחוץ לקופסה - ללבוש קופסת קרטון כך שהראש יציץ מתוכה.
וכן הלאה, דברים מוכרים יותר ופחות, רק צריך לפתוח את המחשבה...
אני מספרת את זה לבן שלי כל היום, מרגיש לי הכי קורע להתחפש לזה
בעז''ה וואן דיי יהיו לנו חמישה ילדים (אמן, אפילו יותר!!!!) ונעשה את זה
מתאים לנוער...
ללבוש שמלה ורודה וכובע ורוד ולסחוב סלסילה של תפוחי פינק ליידי 🤪
רק בשמחות - כל הבנים במשפחה חתנים וכל הבנות כלות
קיבוץ גלויות - הילדים תחפושות עדות, מה שיש לכם (תימני, ספרדייה, סינית...) ההורים בכחול לבן עם דגל ישראל
אפשר גם שכל הילדים מתחפשים לתות וההורים מחזיקים שלט "החיים שלנו תותים".
היא יחסית בהתחלה, שבוע 16
רופא המליץ לה להיות בשמירה
אמר לה שיכולה מידי פעםםם להרים את הילד שלה שבן 8 חודשים אבל בגדול ממליץ על מנוחה
לא אמרה לי למה ולא שאלתי
היא שואלת אם על מצב שיש המלצה רפואית להישאר בבית (העבודה שלנו רחוקה מהבית שלה, בערך שעה נסיעה לכל צד והוא אמר לה שצריכה לשכב)
יהיה לה קל להוציא שמירת הריון?
והאם היא קודם נשארת בבית עד שמאשרים והכסף נכנס או שהיא קודם מפסידה כסף ואז מקבלת רטרו?
תודה!
מה שכן - אם השמירה עקב אופי העבודה והמרחק מקשה עליה לתפקד כדאי שתשים לב שזה מה שהיא רושמת בטפסים של השמירה ושזה מתועד ומגובה על ידי ההמלצה של הרופא
בנוגע לכסף - אפשר להגיש את התביעה מתחילת השמירה, לא צריך להפסיד כסף
או סיכון ללידה מוקדמת.
אם הרופא המליץ על שמירה הוא אמור היה למלא לה טפסים עבור ביטוח לאומי.
היא מגישה מיד ואם מאשרים היא מקבלת את הכסף רק אחרי חודש של היעדרות.
אבל לוקח זמן עד שמקבלת תשובה כך שבינתיים היא נעדרת על חשבונה.
בגדול הם קצת הקשיחו את הכללים אז כדאי לבדוק היטב מה הסיבה לשמירה בשביל לבדוק אם שווה לקחת את הסיכון.
או לעובר
לא קשור אליה אבל כן רציני כי אני רואה אותה, היא בקושי זזה באמת ורגיל היא ייצור על סטרואידים😅
השאלה מה הסיבה לחשש ללידה מוקדמת.
מעניין שהרופא לא מילא לה טפסים לשמירה, הוא אמור להכיר את הנוהל...
יש סיכון ללידה מוקדמת
אבל רפואית אין המלצה על שמירה לכן הרופא לא הוציא אותו
כן המליץ על מנוחה ולא להתאמץ באופן כללי
כך שכלתעוד לא נדע מה הסיבה אי אפשר לדעת..
באמת מוזר למה הרופא לא הוציא לה שמירה או לפחות אישור מחלה של 30 יום בתור התחלה
אבל התור הזה היה לה מסןבך מסכנה
היא התחילה לבכות והם מיהרו לבייביסיטר של הקטן
בקיצור חגיגה…
ממי מחלה יעזרו לה לקבל משכורת מלאה בלי אישור לשמירה?
להרגשתי היא בעיקר חוששת בקטע כלכלי
זה גם מה שביקשה ממני לעזור לה לבדוק…
היא בהחלט יכולה לקבל משכורת, השאלה כמה יש לה.
הייתי מנסה אולי לקבוע תור טלפוני לרופא לבדוק אתו לגבי הטפסים לביטוח לאומי שהוא אמור למלא.
זה יכול להיות גם בגלל אופי העבודה, אם יש מגבלה שנובעת מההריון ואין תפקיד חלופי להציע
הוצאתי ככה פעמיים שמירה
היא יכולה לפנות לרופא תעסוקתי שיוציא לה המלצה לשמירה ועם זה לנסות
אבל כאמור - זה לא מבטיח את הכסף
הכי הרבה אם יסרבו לה בביטוח לאומי היא יכולה לקבל כסף מתביעה מול חברת הפנסיה אם היא מבוטחת על אבדן כושר עבודה,
ומה העיסוק שלה גם
ולכן אולי מומלץ רופא תעסוקתי
הייי לבן שלי יש כבר כמה פעמים דלקות אוזניים, הייתי אצל הרופא וטיפלתי עם אנטיביוטיקה כבר פעמיים, הייתי כבר אצל א.ג.ג.
אני כבר לא יודעת מה לעשות הוא פשוט סובל יוצא לו מוגלה מהאוזן.
מה אני עושה?????
אחיינית שלי קבוע עם הפרשות ומוגלה ואנטיביוטיקות , לקחו אותה לרפואה משלימה הומאופתיה וממש עזר
לה הציעו ניתוח כפתורים אמרו אולי יפתור את הבעיה
לקלח בלי לחפוף/לקלח רק כל יומיים.
אצלנו בזמנו רופאת הילדים כל הזמן הייתה אומרת שחייבים לטפל בנזלת, כי כשמצוננים ויש נזלת=נוזלים, זה גורם לדלקות אוזניים/ראות וכו'.
אז לדעתה כל פעם שהיה נזלת היה צריך לטפל במי מלח,ולדאוג שהלחה לא תגיע לאוזניים או לראות וכו'.
להשכיב בשיפוע כהשראש מוגבה, עוזר לנוזלים להתנקז למטה.
אני יודעת שהיום יש רופאים שרושמים טיפות פניסטיל כדי לייבש לחה, אין לי נסיון עם זה, אפשר לשאול את הרופא, זה כנראה תלוי גישה.
לא כתבת בן כמה הוא, אם יונק/אוכל מבקבוק, להאכיל במצב זקוף ככל האפשר, לא בשכיבה.
גם לבן שלי היו המון המון דלקות אוזניים עד גיל שנתיים בערך. הבנתי שיש ילדים שבגלל מבנה האוזן יש ממש נטייה לזה, ושזה משתפר עם הגיל. אצלנו ב"ה ככל שגדל זה עבר לגמרי.
הא.ג.ג. אמר שאם זה קורה שוב לטפל באוגמנטין, לפני זה טיפלנו באנטיביוטקיה אחרת, הוא כן אוכל בשכיבה אני אשתדל לשים על כרית שיהיה הגבהה.
חזרנו לרופאה כי לא היה שיפור אחרי האנטיביוטיקה שרשמה.
הפנתה לא.א.ג, באנו אליו ואני זוכרת איך הוא בדק, ואז הפטיר:
כן, יש דלקת. האנטיביוטיקה לא עזרה. אז מה רופאת הילדים רוצה שאעשה, שאני ארשום את האוגמנטין? בסדר, אז רושם...
ככה לי אמרו. אצלי ב"ה לא סובלים מאוזניים (אבל דברים אחרים כן אל תדאגי) אבל הרופא אומר לי תמיד להאכיל רק עם הגבהה . אצלי בן שנה ועדיין לוקח בקבוק 3 פעמים ביום ורק בידיים שלי בחצי ישיבה, תמיד ככה היה
תשדלי אולי זה ימנע את הפעם הבאה
רפואה שלימה 🙏
תודה והרבה בריאות
הקפדתי תמיד כשהם קטנים
בגיל מסוים שחררתי ונתתי בקבוק במיטה ומתישהו התחילו המון דלקות אוזניים
אז בהמלצת הרופא התעקשתי על בקבוק רק בישיבה וזה גם עודד אותנו לגמול ממטרנה וב"ה נפסקו הדלקות
עוד דבר שלא ראיתי אם כתבו-להמנע לגמרי מחלבי. זה מעודד ליחה בגוף ומגביר סיכוי לדלקות
שהבן שלי סבל הרבה מדלקות גם כשלא ינק ולא לקח בקבוק מטרנה
היה שותה רק מים מבקבוק וגם לא בשכיבה
ואף על פי כן היו לו דלקות.
אז בטוחה שיכול למנוע אצל רבים אבל לפעמים זה לא קשור.
ילדים אחרים אצלי שתו בשכיבה בגיל כזה והכל היה בסדר,כי להם כנראה לא היתה נטיה כזו
דבר ראשון משככי כאבים (בשביל הילד ובשבילך)
אני לא מבשרת בשורות - אצלנו רק אחרי ניתוח כפתורים זה עבר...
אבל דברים שכן עזרו - ברגע שיש חשד ללכת לרופא, ואז אם תופסים בהתחלה (נוזלים/אדום) לפעמים אפשר לטפל מקומית בטיפות ואז מונע את האנטיביוטיקה של אחכ (לא תמיד אבל היו פעמים שכן).
אצלנו תמיד הרופאה שילבה עם טיפות אף ו/או פניסטיל, כי אמרה שברגע שיש נזלת זה עולה לאוזניים ואז נוצרת דלקת
וככה הנחתה אותנו גם עם כל צינון שהתחיל (נזלת ירוקה) - התחלנו מייד טיפות אף ופניסטיל (שהוא מייבש), כדי לטפל ולעצור את זה בהתחלה ושלא יגיע לאוזניים
(הגענו לזה רק כשהיא היתה גדולה יותר ובילד השני.. אני חושבת שזה כן קשור לנטיה של ילדים, אבל לנסות למנוע ככל האפשר,
אצלנו לדעתי הקטע של לא לאכול בשכיבה לא עזר משמעותית)
כמובן לא באמת
הבן שלי היה עם המון המון דלקות אוזניים שפשוט באו והלכו כל הזמן.
וכמו שאת מתארת גם לו יצא מוגלה מהאוזן והוא ממש סבל.
הבנתי שזה בעיקר בגלל מבנה של האוזן שהצינוריות דקות או נסתמות ואז מצטבר נוזלים שגורמים לדלקת.
הרפואה הקונבציונאלית פשוט תיתן לך כל הזמן אנטיביוטיקה, תשלח לבדיקות שמיעה ובסוף אולי תמליץ על ניתוח כפתורים.
בכל אופן מה שהיה אצלנו.
לא המליצו על ניתוח כפתורים כי ב"ה הבדיקות שמיעה הראו שזה לא פוגע לו בשמיעה.
אבל זה שהילד סובל פחות היה אכפת, נתנו אנטיביוטיקה שעזרה לשבוע והכל חזר מהתחלה.
ואני לא כ"כ רציתי לתת כזה הרבה אנטיביוטיקיה כי חששתי שהגוף של הילד יפתח עמידות לאנטיביוטיקה.
השנה החלטנו ללכת לכיוון של רפואה טבעית.
קודם כל שמנו לו טיפות באוזניים של שמן ארומתרפי שמישהי מוכרת פה.
זה עזר מאוד!! שמנו כמה ימים ונהיה שקט לחודש, שזה היה המון.
אח"כ שוב חזר ושוב שמנו ועכשיו שקט.
במקביל הלכתי לרפלקסולוגית במודיעין עילית, קוראים לה רינה פליישמן
יש לה קליניקה לגדילה ונוזלים באוזניים.
בהדרכה שלהם אנחנו עושים רפלקסולוגיה 3 פעמים ביום.
עוד לא יודעת להגיד אם זה עוזר, כי מראש הם אומרים שהרפלקסולוגיה עוזרת כעבור כמה שבועות.
ואני עושה במקביל גם את הטיפול עם השמן.
ממש ממש ממליצה לנסות בעוד כיוונים.
חארם על הסבל של הילד והסבל שלכם (איך הלילות?)
וגם הבנתי שגם אם בהתחלה אין השפעה על השמיעה (כמו אצלנו) בסוף כן יכול להיות פגיעה בשמיעה.
הילד שלך עדיין קטן אז לא יודעת אם עשיתם כבר בדיקות שמיעה
אבל זה בוודאי קריטי לוודא שהשמיעה לא נפגעת.
יש מקרים שבהם רופא רגיל לא יודע לתת מענה.
ממליצה לנסות דיקור, רפלקסולוגיה, ומנסיון של מישהו במשפחה- גם הומאופתיה.
אם מצליחים לתפוס את הדלקת איך שהיא מתחילה (לא כ"כ קשה..זה כואב..) אז טיפה של שמן פיגם או שמנים ארומתרפיים אחרים יכולה לממש למנוע את התפתחות הדלקת- וזה דווקא כן מנסיוני האישי.
אצלה לא היו כאבים בדרך כלל, אבל היו המון הפרשות.
הרופא אמר שזה נגרם מנזלת ונתן לה תרסיס לאף לשים כל פעם שמתחילה נזלת.
היה גם רופא שאמר לנקות את האוזן עם מי חמצן.
כיום היא בת שנתיים וחצי וזה כבר עבר לה.
להפסיק בקבוק בשכיבה (עדיף כמה שיותר ישיבה. לא רק הגבהה קלה). זה ממש גורם סיכון לדלקות אוזניים.
וגם- אטמי אוזניים באמבטיה. גם כשאין הפרשות. כשהאוזן רטובה, לנוזלים שבתוך האוזן התיכונה קשה יותר להתייבש ונוצרות הדלקות.
אני גם בסרט הזה עכשיו עם הקטנה.. התחלתי אטמי אוזניים לאחרונה, מקווה שזה יעזור במניעה.
כי כבר ניסתי אנטיביוטיקה פעמיים ואני מפחדת להתעסק עם האוזניים לא יודעת מה לעשות
כבר כמה חודשים שאני מתעצבנת פה שתהיה לי טבילה במוצ"ש אני שונאתתת טבילה במוצש
בד"כ אני עושה הפסק ביום השביעי, ולא עוזרים הלימונים והמים שאני שותה זה פשוט לא עובד.
הפעם הצלחתי לעשות הפסק בשישי, כי הכנסתי עד אחרי עד, והפלא ופלא הבדיקות של שבת יצאו מוכתמות, אבל עדיין הייתי בטוחה שזה טהור, כי זה היום השביעי ותמיד זה טהור.
מפהלשם, הם לא טובות, אז אני לא אטבול במוצש אלא ביום של פורים, איכסה פיכסההההה, וזה גם להזיז את התור ללק אחרי שהזזתי אותו כבר ולא נעים לי ממנה.
הרב אמר לי ללכת לבודקת אולי יש פצע, אז אמרתי לו שמצידי לטבול עוד שבועיים אני לבודקת לא הולכת!!!, קיצור, כאב לו עליי אמר לי בשיא הרגישות- תכניסי אצבע עם קצת עארק יכוליות שישרוף לך קצת אני מבש סליחה ומחילה, ואם שורף לך תגידי שאת סולחת לי.
וזה היתר דחוק בקושי, כי אני לא מוכנה ללכת לאחות והרב לא רוצה שאפספס את הביוץ (כי אני מטופלת פוריות בעברי, ילדתי אחרי כ 5 שנים)
הכנסתי עארק, שרף לי קצת ולא נקודתי.
ואני לא חושבת שזה פצע
ואני עצבניתתתתתתתת
נמאס לי מחובתי כאישה, נמאס לי מהרעיון הזה שאני צריכה לשלוח עדים שלי לכל רב שמוכן להביט בהם נמאס לי שאני צריכה לדבר בטלפון עם גבר עלום ולקבל ממנו הדרכות איך להשתמש בנרתיק שלי.
נמאס לי שאני צריכה להתארגן ולטבול ולחכות והגבר מצידו עומד ומחכה.
נמאססססססססססססססססססססססססססססססססססססס
לא באלי לטבול ביום של פורים, מהרגע שאני מקבלת מחזור אני מרגישה שיום הטבילה הוא כמו משימה מעצבנת שצריך לסיים, אני שונאת להיכנס לשבת כשיש לי "טבילה על הראש לסיים איתה", אפילו שאם זה יוצא בשישי אני צריכה ללכת שעה וחצי ברגל!!!!!!!!! תבינו כמה זה מציק לי.
ולפני שתשאלו - בעלי שואל את הרב בשבילי אבל יש פעמים שיש לו שאלות אליי אז אני מתקשרת.
ובעלי הולך לרב עם העדים כי הספיקה לי פעם אחת שהלכתי לאיזה בית הוראה ואני מחכה ל3 רבנים שמסתכלם על העדים שלי באור השמש ודנים בינהם האם טהור אם לאו.
ולפעמים אני מעדיפה לדחות את ההפסק שיהיה בקלות בלי שאלות, אבל כשזה יוצא ביום שממש ממש ממש לא באלי לטבול בו, אז אני עושה השתדלות.
אז אני עצבנית ורותחת
ואולי תהיה לכם איזו עיצה מן הירח בשבילי.
ליבי איתך
זה באמת מרגיז ברמותתתת
תסכול מטורף!!
אני גם הרגשתי כמוך תקופה מאוד מאוד ארוכה.
שלא הבנתי איך אפשר לחנך אותי כל החיים לצניעות ואז להגיד לי לשלוח פריטיים אינטימיים לגבר זר??
ולמה כל העול של המצווה הזאת נופל עלי??
לפחות שיתחלק עם בעלי...
אז אין לי עצות רק מזדהה איתך ממש
אולי קצת קצת לנחם שאני מאמינה ויודעת שהקב"ה רואה את הקושי והמאמץ והשכר בהתאם.
ועוד דבר אחרון, כל הכבוד לך שיש לך את הגבולות גזרה שלך. ואת יודעת עד איפה את מוכנה לתת ואיפה זה כבר מעבר.
גם בשבילי בודקת זה קו אדום.
ואני גם לפעמים מעדיפה עוד יום שאסורים מאשר לטבול ביום שלא נח לי או שאני יודעת שהבדיקות יהיו קשות.
אם כי אם את רוצה להספיק ביוץ אז אולי זאת לא עצה טובה.
אבל אולי אפשר למצוא דרכים לגרום לזה להיות קצת יותר נסבל.
אולי לעבור את התהליך מול אישה?
אפשר להתיעץ עם נשמת אם יש פוסקת או אפילו מישהי שרואה עדים באזור שלך (עדיין אין הרבה לצערנו אבל יש)
או פוסק באזור שמקבל עדים בתיבה
באמת לעמוד ישירות מול רב או מול חבורת גברים (אבאל'ה,איזו חוויה מלחיצה) זה לא נעים בכלל.
לא שיש לי ביקורת עליהם חלילה פשוט כאישה זה לא מעמד שאישה מעוניינת לחוות
וגם במקום שלך-לעצור שניה ולחשוב מה הכי מעיק עליך? איך אפשר אולי לשנות את זה?
למשל כתבת שטבילה סביב שבת עושה לך רע
אז להחליט כמובן מול בן הזוג,שאם יוצא ככה- את דוחה. בלב שקט ורגוע
או למצוא קו פסיקה שיותר מקל
ואני מבינה שלפעמים נכנס לך עוד אילוץ של ביוץ מוקדם,אבל לשקול כן את כל האופציות ולבחור מה הכי נכון לך הפעם (גם אם המחיר זה לקחת הורמונים נגיד, זה עדיין לא אומר בהכרח שלא תבחרי בזה, תלוי בכל ההשלכות והאפשרויות האחרות מבחינתך)
ותזכרי שאת אלופה. זה מסירות הנפש בדור שלנו. אמנם הטבילה לא בנהר הקפוא אבל הקשיים האלה הם קשיים אמיתיים ולגיטימיים
זה באמת קשה כל כך, ועוד הם אמרו לי- אל תתביישי.
וואלה??? לעמוד מול 3 רבנים שמרימים את העד שלי אל מול קרני השמש...
אני ב"ה מתייעצת עם רב שהוא מאוד מיקל ורגיש, אבל אין, כאילו אי אפשר להימנע מזה.
ואני לא מאמינה שיש יועצת של נשמת כאן
זה יכול להוריד הרב מתח.
וגם- אולי יוכלו לתת לך כלים פרקטיים בלי הפדיחות הקשורות בזה.
לכל שעה וחצי בליל שבת זה המון אולי אם יוצא לכם ככה תארגנו לכן שבת זוגית מפנקת במקום עם מקווה יותר קרוב?
תנסי לחשוב מה הקושי בנק' ואיך, אולי, אפשר להקל על זה.
לי מאד עזר הדיבור עם נשים שיודעות טוב את ההלכה. כשאני יכולה לתאר להן בדיוק מה המצב והן יכולות להכווין אותי קונקרטית ונח.
המקוריתאני חושבת שאם את ככ סובלת אז קודם כל הייתי מורידה הילוך
אני למשל לא טובלת אף פעם בערב שבת/ ערב חג
במוצש הכי כיף לי ללכת כי זה ערב פנוי, בעלי בבית, בנחת, וההכנות אני עושה ממילא לפני. אבל זה כמובן עניין של עדיפות. גמני לא מוכנה ללכת לבודקת האמת, ובמצב דומה מתמשך שהיה לי ודחקתי את עצמי לטבול הכי מוקדם שיש וליפש היתרים זה עשה לי מזה רעע. ואז הרפיתי. עוד יום לפה או לשם לא שווה בעיניי את המחיר. אבל אני לא מצפה וזה שונה..
והאמת שאם כבר רעיון מחוץ לקופסא - לא יודעת כמה ידבר אלייך - אבל אם את חוששת שאת מפספסת ביוץ אולי להיעזר בתרופות שדוחות ביוץ לכתחילה ? (מסייגת שלא מבינה בזה ככ אבל נוכח הסבל שלך והעובדה שאת ככהנ מצפה, לא נשמע לי מאוד מופרך. אבל שוב, מסייגת כי יש לזה תופעות. מקווה לא לקבל עגבניות ממי שמבינה, הכל בכוונה טובה)
אבל כשזה נופל על יום שלא נח לי אז אני ממש מנסה, אממה זה כבר חודש שלישי ברצף שאני מקבלת ביום ראשון. ועלה ליייי
והיום פעם ראשונההההה שלא מתירים לי עד של היום השביעי, עזבי מתירים, פעם ראשונה שאני שולחת עד של יום השביעי בכלל
והכי מרתיח שמהיום החמישי בקושי יש דימום, סתם כתמים מרתיחים
ואם תדחי שוב בכל זאת ליום אחר שיהיה לך יותר נח?
גם לי לפעמים לא קל בכלל עם הצהליך עד הטהרה. אני יכולה מאוד חהבין את התסכול ותחושת החוסר נעימות והחוסר אונים..
לפעמים גם אני הרגשתי ככה והיו לי אמירות מאוד כאובות בעניין.
אני שואלת בעדינות, נראה שזה ממש 'עניין' אצלך. מעבר לרגיל.
את אומרת שקשה לך לשאול את הרב, שזה מביך אותך, שאת לא מוכנה להיבדק אצל בודקת, שהטבילה היא מבחינתך אירוע מלחיץ ומעיק.
אולי זה יושב על משהו?
מה זה מציף לך שהופך את הכל לרגיש ככ?
תראי, זו מצווה שתלווה אותנו עוד הרבה זמן בעז"ה, אולי שווה לך לחיות איתה בשלום.
בשבילך, כי זה המון זמן מהחיים, זה לא לנקות לפסח פעם בשנה..
אם תביני מה הטריגר לכעס ולתסכול יכול להיות שתוכלי לטפל בזה.
אני אומרת את זה בהבנה גדולה מאוד לתחושות שהעלית. גם לי יש קושי שהוא לא רק מנטלי אלא רפואי, וזה בהחלט מציף לי הרבה תסכול מול הגוף.
אצלי אני יודעת שזה לא השבועיים-שבועיים, אלא ההרגשה שהגוף שלי ח"ו לא מתאים כביכול להלכה.. זה ממש מתסכל אותי.
אבל עצם זה שאני יודעת ממה הקושי, עוזר לי במקום לכעוס, לטפל בתחושות האלה. להתחבר לגוף.. ללמוד אותו.
אולי גם לך הבנה שח מקור התסכול תועיל.
בהצלחה אהובה!
שזה לא חייב לשבת על משהו רציני יותר ממה שזה..
להעביר למיקור חוץ את העניינים האינטימיים שלנו יכול לעורר אי נוחות גדולה
מבחינתי זה לא מעבר להיגיון שאישה חווה אי נוחות גדולה ללכת לאישה אחרת זרה שתבדוק לה את צוואר הרחם בשביל טהרה, או לעמוד בפני גברים זרים, גם אם רבנים שמכוונים לאמיתה של תורה, שדנים בעד שהיה אצלה באיבר האינטימי מולה
אני כן חושבת שעצם אי הנוחות והתסכול קורראים לשינוי, אבל לאו דווקא בתחושות שלה. אולי בדברים אחרים
ותודה על העידוד.
בעבר לא היה לי כל כך קשה,
זה סתם משימה מעצבנת שאני מנסה לסיים איתה כמה שיותר זריז.
וזה נהיה מעיק יותר מאז הטיפולי פוריות
נמאס לייי אבל נמאס של החייםםםם שמתעסקים בי
אמיתי אני מרגישה כמו איזה חפץ אובייקט
הרחם ורואה אם יש פצע שאפשר לתלות בו כתמים
או שהיא עוזרת לעשות בדיקה פנימית אם יש כתמים
איזו חוויה לא נעימה. ליבי איתך!
כן רוצה להגיד, שזה קצת תמוה שבודקים את העד ממש מולך. אצלנו בזמן שבעלי לא יכול לפנות לרב, אני מניחה לרב מעטפה במקום ליד הבית (שולחת הודעה לתיאום, אפשר גם אנונימי) והוא פשוט שולח לי בהודעה בחזרה האם זה טהור או לא.
ולא יצא לי אף פעם כאלו חקירות או דיבור ישיר מול הרב, זה אך ורק דרך בעלי. גם שאלות עוברות דרך בעלי.
וגם ההמלצה על הערק מעלה סימן שאלה כאן, כי לא כל כך ברור לי מה המטרה ולכאורה זו נשמעת המלצה לא מקצועית.
מה שאני באה להגיד, זה שזה מתסכל מאוד. ואני מבינה אותך.
אבל לפעמים צריך גם לתת לרגש שלנו מקום ולבדוק, אם זה כל כך מתסכל וכל כך מכעיס, אולי באמת יש לזה סיבה? אולי ההתנהלות מול הרבנים לא לגמרי מתאימה, ואם תמצאי רב אחר זה יקל עלייך?
זה לא אומר שהמצווה הזו תהפוך כולה לדבש, אבל אני אומרת מהצד כמישהי שגם טובלת כל חודש ויוצא לי לשאול הרבה, זה לא חייב להיות ככה. ואולי אם בחלק הזה בתהליך תצליחי למצוא דרך להקל על עצמך, זה יהפוך בכללי לקל יותר
טוב שעשיתי לעצמי כי אני מתארת הכי טוב מה עובר עליי ככלי ראשון
עם זאת מסכימה שזה לא מקובל לדעתי שזה מול הפותחת
אני מכירה שמשאירים עד אם צריך והתיאור הטלפוני לא מספיק והרב חוזר עם תשובה או שואל שאלות אם צריך. ממש לא פנים מול פנים
לגבי השאלות.
וגם מקבלת שזה תלוי באישה, ויכולה לגמרי להבין שזה יכול להיות יותר נוח באופן הזה.
אבל בגלל שזה תחום אינטימי כל כך וגם הלכתי, חשוב לא לבטל את השאלה "איך אני מרגישה כלפי זה", והאם יש כאן דברים שלא נוח לי איתם. נכון שיש מקרים שבהם זו ההלכה, אבל ברוב המקרים אפשר בהחלט להפוך את זה למשהו הרבה פחות מביך / לא נעים.
חשוב לי להסביר,
בגלל שאמרתי לרב שאני לא הולכת לבודקת אז הוא אמר לי לשים ערק אם ישרוף לי אפשר לתלות את זה בפצע, ואז להתיר במקום בודקת,
כמובן שזה ממש בדוחק
ואף אחת לא תסיק מזה לעצמה, וזו פעם ראשונה שהוא אמר לי דבר כזה, וזה רב שאני סומכת עליו מאוד
בכלל זה בריא (נורמלי) להכניס לשם ערק? לא שמעתי דבר כזה.. פעם ראשונה
חשבתי בדיוק היום, מילא להיות אסורים וכל המסביב
אבל שהפסק יהיה הפסק, בדיקות בדיקות וסטו
כל פעם הכתמים והבלגן והמחשבות של מרפות
והעצבים.... זה קשה ממש!!!
הרב אמר שאפשר לתלות בפצע (הגיוני לי אכשהוא כי בחיים לא פסלו לי את היום השביעי) עזבו שמלחיץ אותי הרעיון ואני מדמיינת אולי זה לא נכון אבל מרגיע את עצמי שנאי סומכת על הרב שהיקל לי.
הטבילה תהיה ביום שישי בע"ה, יש לי מה לשאול את הרב לגבי טבלה בשעה מוקדמת יותר או משו בסגנון.?
כי יש לי שעה + הליכה (יש מקווה קצת יותר קרוב אבל הוא במקום שיש בו נשים שלא הייתי רוצה לפגוש בחיים שלי בכלל ובמקווה בפרט)
לטבול לפני שבת ואז שבעלך לא יראה אותך עד אחרי צאת הכוכבים.
אני יודעת שהרב שלנו שלל את זה מכל כיוון אבל אולי הרב שלך יתיר.
אצלי אני בשום אופן לא מוכנה לדבר עם הרב.
בעלי מדבר איתו ואם יש שאלות זה דרכו.
הוא הולך להראות לו והוא מדבר איתו בטלפון אני לא מתקשרת...
מה שכן, כבר פעמיים ראתה אותי בודקת וזה היה לי בסדר.
התייחסתי לזה כמו שאני הולכת לרופא.
יכולה להגיד על עצמי שאני מקלה עלי כמה שאני יכולה.
ומקלה אני מתכוונת עושה הכל בזמנים שלי.
וכן אולי לפעמים מאריכה את הזמן שאסורים.
אבל ככה אני רוצה. ואמרנו הכל עלי? אמרנו. אז אעשה בלוז משלי.
לא נלחמת על כתמים.
לא טובלת בסופש/חג
וכו'.
אבל כמובן זה אישי שלי וכל אחת והסיפור שלה.
אבל רק אומרת תצרי לעצמך התנאים שלך במרכאות אבל שכל הסיפור הזה יהיה בגבול הנסבל.
(ועדיין עם כל זה אני לא סובלת את היום הזה . ולא יעזור כמה למדתי וקראתי ושמעתי וכו' וכו'.
נקודת התורפה או הקושי בחיי הקיום המצוות שלי זה הדבר הזה)
בנות שהתחברו... לגמרי לגמרי מכירה את התחושה המתסכלת!!
עברתי ועדיין עוברת תסכולים ...
רציתי להגיב על הנושא של "הכל עלינו, הנשים"-
כי זה בדיוק מה ששאלתי את הרב.
בתחילת הנישואים הייתי מאוד מתוסכלת מכמות הטרחה, המטלות, הבדיקות והעניינים שאנחנו צריכות לעשות בשביל תהליך טהרה שהוא בעצם זוגי.
אמרתי לרב: "אבל למה הכל קורה בגוף שלי? למה אני אחראית להכל ועושה הכל?"
והוא ענה "את לא מבינה שחז"ל רצו שהכל יהיה בשליטה שלכן?"
זה מצריך מחשבה. ובאמת, כשמסתכלים אחורה מבינים שאנחנו חיות בתקופה טובה ב"ה.
לנשים יש זכויות, ודעה, ומעמד, מותר להן להביע רצון וכו'
צריך להבין שההלכה היהודית קיימת מעל אלף שנה. בעבר המון עקרונות יהודיים היו חידוש יוצא דופן
(הכתובה למשל - שבעצם אומרת שגבר לא יכול לגרש סתם כך אישה. יש לה איזשהן זכויות, תנאים, יש תהליך).
המעמד של האישה היה אחר, תנאי החיים היו אחרים,
האישה הייתה מוחלשת
ובנושא רגיש כמו קרבה אינטימית
הגבר היה צריך לחכות עד שהאישה אומרת שזה הזמן!
עד שהיא משלימה את התהליך,
עם כל ההלכות וההכנות והספירות שלה.
זה נתן לה הרבה כוח בידיים.
ומהצד השני, וכואב בעיני לא פחות,
מצוות עונה:
בעלי הסביר לי שחלק מהטעם למצווה הוא מצב בו אדם נשוי לשתי נשים או יותר.
יכול להיות שהוא יותר מבלה זמן עם אישה אחת, והשנייה זנוחה ולא מקבלת סיפוק לצרכים הבסיסיים ביותר שלה.
ואז ההלכה נכנסת ואומרת: אה מחויב לה.
זו חובתך לוודא (בזמנים מסוימים) שגם האישה הזו מקבלת מענה
ושאתה בקשר אינטימי איתה.
המצווה הזו עדיין לא קלה לי, אבל למדתי מאז עוד.
למשל קראתי (אני חושבת שבספר של הרב קנוהל) על מקרה שנדון במקורות בו אישה בדקה וראתה כתם על עד
והיא איבדה את העד.
היא יכולה להצביע על חפץ כלשהו ולומר "זה היה הצבע של הכתם" ולפי זה פוסקים.
כלומר, התהליך של הנידה מבאס אבל נותן לנו המון כוח בידיים
כוח הלכתי
כוח על הגוף שלנו
שליטה בתהליך הביולוגי.
אני חושבת שגם היום יש כל מיני מצבים בהם אנחנו יכולות להחליט ולשלוט בתהליך,
יש גמישות גם בתוך ההלכה.
למשל- טהרה אחרי לידה. יש נשים שינסו וינסו לבדוק כדי להיטהר כמה שיותר מהר
ינסו להתיר כתמים ולהפחית בדיקות
ויש נשים שנותנות זמן לגוף, מרגישות שיותר נכון לחכות עד שאין כתמים בכלל, אין שאלות
גם אם זה ייקח עוד שבועיים-
ושתי הדרכים הן לגמרי במסגרת ההלכה!
פשוט יש כאן יכולת שלנו להחליט.
גם העצות והדעות הרבות בשירשור הזה מראות שיש איזה מנעד, יש לנו שלל אפשרויות או דרכים איך לקיים את המצווה הזו
וכל כך חשוב להיות מודעות ולהקשיב לעצמנו!
זה מדהים בעיני שהגעת למקום שאת אומרת "אני שונאת את המצווה הזו"
תני לעצמך להרגיש כל רגש שהוא, בעוצמה. (כמו שאלישבע גורניך אומרת על הרגשות שלנו).
זה בכלל לא קל שההלכה נכנסת לתחום האינטימי שלנו
מאמינה שיש לזה גם צד שני, צד טוב, וחלק מהנשים מרגישות אותו. חלק לא.
כל כך טוב שאת יודעת שכל האידיאליזציה סביב המצווה מציקה לך.
ב"ה אנחנו בדור עם נגישות לידע
הקול שלנו נשמע. אל תתעלמי ממה שאת מרגישה,
בטוחה שזה מעיד על עומק נפשי שלך
על רצון לקיים אמת
לעשות מה שמתאים לך
ולא "כי ככה כולן".
ומאחלת לך בעז"ה שיהיו טבילות קלות כמה שאפשר.
ממש כמו שמאחלים "צום קל"...
תודה רבה שכתבת את זה.
בסוף כולנו כנשים ברמה כזו או אחרת חוות כל מיני רגשות סביב הנושא של הטהרה...
אז הזוית שכתבת מעניינת ממש!
מה אפשר לעשות עם זה? יכול להיות שזה תופעה פיזית של הריון (אני שבוע 16) לא זוכרת מההריונות הקודמים...
ממש ממש סובלת מזה..
זה קרה אחרי שיום אחד תפס אותו גשם חזק, והוא היה עם נעליים ולא מגפיים
שנשאר יום לימודים שלם עם נעליים וגרביים רטובות ואחכ גם הלך הרבה ברגל.
זה עשה לו כמו פצעים ברגל, בין האצבעות.
והיה ריח נורא ואיום.
חשבתי לקחת אותו לרופא אולי יתן משחה
אבל זה עבר לבד ב"ה.
הקפדנו שיוריד גרביים מיד כשנכנס הביתה ולהיות בלי גרביים בבית. המקום הבריא והריח עבר.
אני יותר חושבת שהעור ברגל נהיה ככ רך מהרטיבות במשך ככ הרבה שעות
ואז הלך גם הרבה
והתוצאה היו פצעים
ואחכ כשלבש שוב נעליים סגורות ימים שלמים זה הסריח נורא.
אני מרגישה שהריח מגיע בגלל הנעלים...
לצורך השוואה אם אני הולכת עם גרביים נקיות לא יהיה לי ריח אחרי כמה זמן.
מספיק שנעלתי את הנעלים לקצת זמן אחרי שאני מורידה אותן ממש מסריח.
וגם ב"ה אין פצעים או גירוד ברגליים.. כנראה אצלי זה משהו אחר.
מורחים טיפטיפונת פעם בשבוע שבועיים. זה מגיע עם הוראות.
לא נראה לי שיש בעיה בהריון אבל תמיד טוב לודא
זה בדכ מלחות שמצטברת עם פטריות.
שמים פונגימון בנעליים, ואם את משוכנעת שאין שום פטריות אפשר לשים טלק בנעליים
את מזיעה איתם?
אם כן כדאי לא להשתמש בהם
הי, שוב אני עם המלצה לרופא
אני אחרי קיסרי, קבעתי תור להתקן לרופאה, דרך הקופה, שהבנתי שמקצועית בתחום של ההתקנים .. קניתי התקן, שילמתי במשרד, והרופאה אומרת שזה מסוכן והיא לא מוכנה לקחת את הסיכון ולשים התקן אם אני לא בוסת, גם אם אני 3 חודשים אחרי קיסרי.
יקח לי עוד זמן עד שהמוסת יחזור...
מישהי עוד שמעה על זה?
מה לעשות בינתיים?;
מבררת עם רופא פרטי, אבל גם
עם השתתפות של הקופה הוא עולה 1000₪
אוף...
רוב הנשים שמות התקן לא במחזור. כי הן אחרי לידה. (להוציא עדיף במחזור).
היא אמרה לך את זה בגלל שאת אחרי קיסרי? או שככה היא מאמינה שצריך לכת אישה?
בכל מקרה תתייעצי עם עוד רופא...
גם בוסת.
נכון שרופא פרטי זה יקר אבל לדעתי זה ממש חשוב במיוחד אם יש מקרה קצת מיוחד כמו אחרי קיסרי וכו.
אחרי לידה לא מחכים לוסת במיוחד אם אישה מניקה
לפני כמה שנים התקין לי אחרי קיסרי פרופ' הרצל בן חור, במרפאה של כללית. תוך שניה הכניס אחרי שהרופא נשים לא הצליח..
בדקתי עכשיו והוא כבר מקבל רק בתל אביב בתשלום נוסף.
אם אפשרי עבורך ממליצה עליו
ממליצה על ד"ר רועי משיח, מקבל ברמת החייל בת"א.
ידי זהב, התקנתי אצלו לפני כמה שנים ולא כאב בכלל.
ממליצה בחום מניסיון של עוד כמה שאני מכירה שהתקינו אצלו והיו מאד מרוצות.
מקבל בפרטי, יש לו הסדר עם מכבי לא יודעת לגבי כללית. מקצועי ואנושי מאד.
באמת מומחה בינלאומי להתקנים. וגם רופא נעים,אדיב ומקצועי
אני נוסעת אליו מירושלים
לך זה הרבה יותר נסיעה... אבל בעיני שווה להגיע אליו
ככה אני עושה בכל מקרה
ויש מישהי מעולה שמקבלת בבני ברק
לאה טנא
איך אני פונה לבקש עבור הבת של בת כמעט 5?
פשוט במזכירות המרפאה?
אנחנו מאזור ירושלים
אני לא חברה במאוחדת...
במכבי מקבלים הפניה ואז פונים למכון פזיותרפיה לקבוע תור
אבל בגיל ארבעה-חמישה חודשים אפשר להשתמש במה שהיה שייך לילדים הקודמים.
אבל האמת שבקושי התנסיתי בזה... חוץ מהתאומים, כולם אצלי התחילו להשתמש בבקבוק (מי שהשתמש) רק בגיל גדול... ובהתאומים גם ככה העברנו מאחד לאחר בחופשיות 😅 (מוצצים בכל מקרה לא שרדו יותר מילד אחד בדרך כלל...)
לא יודעת אם יש לזה באמת סיבה, יותר בהרגשה שלי..
מוצצים קונה חדש
מוצצים חדשים - הייתי שומרת ומרתיחה לפני שימוש.
בקבוקים שהיו בשימוש יומיומי - זורקת. בקבוקים שהיו בשימוש מדי פעם - שומרת. במיוחד שומרת בקבוקים שמתחברים למשאבה 😏.
בגיל גדול יותר שומרת כל מה שעדיין נראה טוב וראוי לשימוש (כמו כוסות אימון. מה שלא מסריח אני מעבירה לילד הבא).
בקבוקים במצב מצוין ורק מחליפה פטמה בילד הבא
מוצצים לא שומרת
שיבולים לצבור עובש בחלק למטה? אני ממש מתלבטת..
יש לי עוד קצת זמן עד שלא אצטרך אותם בכלל לגברת אבל התחלתי לחשוב על זה
הגדולה שלי לא הסכימה לקחת מוצץ, הם פשוט מלפני 3 שנים.
לגבי הבקבוקים- אלו בקבוקים שהיו בשימוש יום-יומי, לכל הארוחות של הגדולה (אכלה רק תמל). הבקבוקים של מאמ, אלא המתפרקים. אין בהם עובש, כמובן, אנחנו ממש הקפדנו על הניקוי וסטריליזציה.
העניין הוא, שכרגע אני שואבת לתינוקת, מקווה שאצליח לעבור להנקה מלאה, אז לא ממש רוצה לקנות סתם מלא בקבוקים, בעיקר כי יש לי הרבה מהגדולה.
מפה באה ההתלבטות
בדרך כלל הילדים שלי לא שתו מבקבוק בגיל ממש קטן, אלא רק כשהתחילו מטפלת.
אבל גם לקטן, שנולד פג, השתמשתי בבקבוקים ישנים מאז שהשתחרר.
מוצצים אני לא נותנת משומשים, אבל כן במוצצים חדשים פתוחים.
קניתי פטמות חדשות כי הן נהרסות,החור מתרחב, ורציתי לקטן פטמות בגודל הכי הכי קטן
אבל הרווח לא היה גדול כל כך, וגם אני משתמשת בבקבוקים יקרים יחסית...
מוצצים גם.תמיד קניתי לניובורן מוצצים קטנים וחדשים
אבל מתישהו השתמשתי גם בישנים אם היה במצב טוב (לא קרה הרבה, כי גדולים יותר הורסים ומאבדים)
תחילת הריון
נרמאלי?? לא זוכר לי ככה בהריון קודם
למישהי זה קרה?
לי גם היה וגיליתי לקראת שבוע 10 שהמספר שלי קצת עלהמאז שקניתי חדשות יחסית הסחרוורות והמיגרנות נעלמו
שוב, יחסית כי עדיין יש לפעמים
אם למשל לא שותה מספיק
ולא הרגשתי משהו על הראיה
אבל אולי אני ינסה את הכיוון
פשוט הגעתי לרופא עם עובדה שיש לי כאבי ראש איומים
עשינו המון בדיקות דם
מעקבי לחץ דם
הכל יצא תקין
בתור אופציה אחרונה אמר לי לעשות בדיקת ראייה, המספר עלה רק באיזה רבע - חצי אבל זה ממש משמעותי לח
הרבה שנים אחרי ניתוח...
לא מספר גבוה אבל זה חשוב
דברים שבאים בהגזמה
אם זה ממשיך לעוד אז לגשת לטפל
לא נשמע מדאיג
זה תגובה לפותחת. טעות שלי
שהמספר שלי עלה בגלל ההריון???
התחלתי לראות מטושטש בזמן האחרון ואני משתגעת
יואו וגם יש לי כאבי ראש בזמן האחרון
ואחרי הלידה יורד קצת, אז לא מחדשת משקפיים בהריון.
אבל זה גם יכול להיות סימן לרעלת הריון אז ליתר ביטחון תשללי רעלת.
ראיתי שרעלת הריון זה משבוע 20
בעקרון באופטיקה מציעים לבדוק רק חצי שנה אחרי הלידה כי המספר משתנה
אבל אם זה מפריע לך,או עושה כאבי ראש לדעתי שווה לשלם על עדשות מתוקנות אפילו אם תצטרכי לשנות אחרי הלידה
ראיה זה ממש ממש חשוב
היה לי בעיקר בהריון הראשון ...
ברמה שהייתי חייבת לשכב במיטה ולכבות את האור ושקט מוחלט(כמו מיגרנה)
הייתי גם במיון על זה פעם אחת כשזה היה בלתי נסבל
זה הורמונלי.
עבר לי אני חושבת אחרי שליש ראשון
הייתי היום אצל הרופאה ואמרה שיש מיעוט מי שפיר ושאעלה למיון.
באופן כללי ביומיים האחרונים הרגשתי ירידה בתנועות וזה גם קצת הדאיג אותה וכאמור אמרה שאעלה למיון.
חזרתי הביתה, שתיתי מלא מים, ונכנסתי לנוח מתוך מחשבה שבערב אסע למיון.
בינתיים חזרו התנועות ובגדול אז ככה שאני פחות לחוצה.
מה אתן אומרות? זה חוסר אחריות לא ללכת למיון?
אני מאוד מאוד חוששת להגיע למיון ושילחיצו אותי על זירוז.
אני גם ככה לידה אחרי קיסרי, ממש לא בא לי להתחיל לידה לא טבעי כשמבחינתי זה עוד סיכון להגיע בסוף לקיסרי נוסף.
תבואי עם דברים שיכולים לעזור לך לשמור על ה'בועה האוקסיטוצינית' שלך
אוזניות עם מוזיקה אהובה
חטיפי אנרגיה
מים בבקבוק כייפי
סנדוויצ'ים טעימים
עדיף בעיקרון לבוא בבוקר כשיש יותר רופאים אבל האמת לא הייתי דוחה לבוקר בלי להתייעץ..
אני לא מבינה גדולה אבל לא כדאי לשחק עם זה...
גם אם בסבירות גבוהה ישלחו אותך הביתה והכל בסדר.
הגעת לשלב הזה ב"ה
ואם יש דרכים לבדוק שהכל בסדר וניתן לחכות בסבלנות להתפתחות לידה לבד אז מצויין.
וקיסרי נוסף ממש לא אמור להיות שיקול.
בשורות טובות!
מבינה אותך אגב מאוד.
אבל את חייבת ללכת למיון
מתכננת לצאת עוד מעט
אבל ממש ממש מבואסת.
כל כך קיויתי שתתחיל לידה באופן טבעי
אוףף!
39 ולא זירזו ולא כלום כי ראו שהכל היה תקין בסוף
בואי בראש פתוח אבל אל תספידי
אם לא חייב, לא ללכת על זירוז
ילדתי בסוף כמעט בשבוע 41
לא על ללדת בשבוע 41
כן על זה שלא יזרזו ולא ילחיצו
סיבה
ואם יש חלילה, זה רצון השם
❤️
ואז היו צירים יפים ופתיחה 5
ביקתשי שיפסיקו את הפיטוצין בפתיחה 5 ויתנו לגוף לעשות את העבודה
הורידו
5 דקות אחרי פתיחה מלאה ותוך רבע שעה ילדתי בקלות ב''ה
גם זרוז לא חייב להיות כל כך נורא
לי בבדיקה ראו פעם אחת מיעוט גבולי
בערך 7..
שזה מוגדר תקין על גבול הנמוך
עשיתי זרוז טבעי התחילו צירים קלים וירדתי למיון בגלל חום
אחרי יומיים בלבד צהבדיקה- המיעוט היה כל כך קיצוני שהרופאה אפילו לא נתנה לי חצי שעה לנסות לזרז טבעי.. וישר פיטוצין
ואם לא היה לי חום והיתי מחכה לבדיקה הבאה אחרי התל''מ לא יודעת מה היה ..ה 'ישמור
קיצר הז יכל לרדת מהר
ואני לא הרגשתי פחות תנועות אגב אז זה לא המדד
באולטרה סאונד ראו כמות מי שפיר תקינה וגם תנועות
אז יאלה הביתה.
תודה רבה לכולן על התגובות.
ומה שאני למדתי מזה שמיעוט מי שפיר זה משו דינאמי שיכול להשתנות.
אז לא להילחץ כל כך. לי עזר מאוד לשתות הרבה הרבה מים.
(אפילו שהרופאה בצהריים לא נתנה לי אופציה שישחררו, אמרה שבמיון או יזרזו או ישלחו לניתוח...)
חלק מהרופאים לא האמינו לי שזה קשור לכמות המים שאני שותה..
אבל לא מעט פעמים כשהייתי במעקב על זה שתיתי המון והכל היה בסדר
(בסופו של דבר היה מיעוט למרות הכל, לכן זה כן חשוב להיות במעקב).
ובמקרה שכן תצטרכי זירוז אני אני פה לעודד שיכולה להיות לידת ויב"ק עם זירוז. אבל ממש כדאי ללכת לבית חולים שתומך בזה, מבין את העניין והחשיבות ויתאים לך את פרוטוקול הזירוז ויעקוב ויעודד לידה טבעית
מקווה מאוד בכל זאת לא להגיע לזירוז
אבל לוקחת בחשבון שהכל יכול להיות
וכן אני הולכת לבי"ח שתומך בלידה טבעית.
אני קיבלתי את ההמלצה הזו מרופא. כי מי השפיר הם מתחלפים כל הזמן ואם הגוף רווי בנוזלים, אז יש השפעה גם על הכמות שלהם.
באחד ההריונות היה לי מיעוט בשבוע 32, גבולי מבחינת אשפוז. שתיתי כמו גמל 5-6 ליטר ביום, וידאתי שהשתן שקוף כל הזמן...ואחרי כמה שבועות הכמות חזרה להיות תקינה לחלוטין
אצל הרופאים מדויקים מספיק. היה לי גם ככה בהיריון הראשון. ב"ה הלידה התחילה יומיים אחר כך באופן טבעי ועם כמות מים תקינה לגמרי.
מאחלת לך סיפור דומה! בשורות טובות ♥️
לאורך כל הדרך העובר גדול.
מבחינת סוכר עשיתי 50 ויצא 80 שזה מעולה.
להילחץ מהגודל?
אבל זה לא נשמע לי ענק. גם אם גדל בעוד 100גר כל שבוע, אז סביב שבוע 40 יהיה 3800. גדול, אבל לגמרי קיים.
וגם, לא תמיד צודקים .
הערכת משקל של התינוק שלי היתה חצי קילו יותר ממה שנולד בפועל
בשבועות 37-38 נולדו 4 פלוס...
זה לא רק קשור לסוכרת ותזונה, אלא גם לגנטיקה..
בעלי יחסית גבוה, אני שמנמנה והילדים הולכים בדרכי (:
בקיצור, לדעתי לא מדאיג
והוא גדול עד היום, תמיד שבר אחוזונים, אבל פתאום 3500 בשבוע 37 כשאני יולדת בדכ ב40+3 נלחצתי.
גם אני וגם בעלי גבוהים ואני עם נטיה להשמנה. נכון שאני לא צריכה אבל להלחץ?
ולהשוואה אחותו נולדה כמעט שלוש קילו, ואצל שניהם הלידה ארכה בערך אותו זמן, וגם צירי הלחץ.
זה שילדת פעם אחת בשבוע 40+3 ממש ממש ממש לא מחייב לגבי הלידה הזו. זה מאוד משתנה בין לידה ללידה...
אם שניכם גבוהים לגמרי נשמע שאין ככ מקום להילחץ, כן אפשר להתייעץ עם הרופא לשאול לדעתו, יכול להיות שילחצו עליך לזרוז לקראת שבוע 38-9.
זה לא מדויק
וגם לא מחייב שימשיכו לגדול בקצב של 250 לשבוע.
אצלי קרה שהעובר גדל וגדל ולקראת הסוף התאזן.
שיהיה בקלות!
ולידה קלהה בלי תפרים בכלל
בשבוע 39 זירוז בגלל הערכה של מעל 4
נולד 4 קילו..
אם אין סיבה רפואית ספציפית.. אפשר ללדת בכיף גם משקלים של 4-4.5 בטבעי
מכירה את עצמי ועוד כל כך הרבה
לא אומרת שזה נכון תמיד
אבל מרגישה שיש בתי חולים שאוטומט ממהרים לזרז וחבל
כך שאם שואלים אם הצלחתי? הכי לא..
לא אתאר את כמות התפטרות מכל כיוון פלוס פיזיותרפיה ארי הידה
לידה הבאה אם יש סיכון אפילו קטן לזה, אני במיידי הולכת על קיסרי אלקטיבי
לא כלן מסוגלות ללדת ילדים גדולים
ילדתי תינוק 4 קילו ובקושי הצלחתי להוציא אותו
היה נורא!!!
אבל לידות הבאות היו הרבה יותר קלות
גם במשקלים גדולים יותר
בלידה האחרונה ילדתי 4.300
בלידה מהממת!
ובלי תפרים בכלל!
למרות שבאמת מתכננת לעשות חושבים בצורה רצינית
כי זה היה לי קשה מידיייייייייי. כל-כך לא מה שדמיינתי
מצד שני רואה בסביבתי כאלה שילדו בקיסרי וכבר בברית טיילו באולם
אני בקושי יכולתי ללכת..
לא מדברת על תופעות לוואי אחרות נוראיות
אל תדאגי, אני כבר אחרי עיבוד לידה חחח
אני פשוט מסויטת
שושנושיזה לא מעודד אותי..
אל תבהלי ממני, פשוט לא יודעת
אין לי כח לחשוב על זה סיכון כזה שוב
באמת אל תחשבי מראש על זה
אם וכשתגיעי לשלב שזה ממשי וקרוב והערכת משקל גבוהה-
אז כן תזכירי לעצמך לפני החלטה
שלידה ראשונה זה משהו אחד
לי לידה ראשונה לקחה 30שעות צירים כמעט 4 שעות פתיחה מלאה וצירי לחץ ותפרים..
ולאחריה זה רק הלך והשתפר
השניה היתה 5 שעות צירים ורבע שעה צירי לחץ
והיו לי לידות גם של חצי שעה צירים ודקה וחצי צירי לחץ
ובכולן בלי תפרים כולל התינוק הגדול😉
נכון שכל אחת והסיפור שלה
אבל האופי של הלידה בהחלט יכל להשתנות לטובה
וחבל מראש לא לתת צ'אנס
וגם זרוז נוא ממש משפיע בעיני לרעה על הלידה
פיטוצין ממש לא אותו הדבר כמו טבעי-
יחד עם אפידורל את פחות פעילה ובתנועה והכל מאט את הקצב וההתקדמות ואז מתחילות מצוקות עובר והתערבויות..והיכולת ללחוץ אפקטיבי גם נפגעת..ושוב התערבויות ולפעמים גם קרעים וכו
וברור שאם וכש.. אם תצטרכי זרוז או אפילו קיסרי או אפילו תבחרי בזה מרצונך
זה יהיה הכי מדויק ונכון לך
אבל באמת אין לשעת כל כך מראש ורק מהשערות באויר
מצד אחד כל-כך מבינה (תוכנה על זה)
ובהמשך מעלה נקודה ממש נכונה
בעז''ה, בתפילה שתהיה לידה קלה
הבכור שלי נולד 3052 בשבוע 36 והלידה שלו היתה ארוכה וקשה מאד מאד.
מאז ההריונות שלי הלכו והתארכו והמשקלים גדלו בהתאמה. הלידות לעומת זאת הולכות ומתקצרות.
האחרון, שבוע 41+1, 4100, החליק החוצה באמבולנס.
נולד 3100 בשבוע 41+
באמת שההערכות משקל האלו מאוד לא מדויקות.
כן אסייג שלקראת הלידה ההערכות היו יותר קטנות. נראלי 3400 כשהגעתי לחדר לידה.
לדעתי כל עוד לא מדברים איתך על זירוז בגלל הגודל אל תלחיצי את עצמך...
תמיד טוב להגיע לידה אחרי שיודעים בוודאוצ שאין סכרת
כי עם סכרת נוטים יותר לניותוחים כשהעובר גדול
אז שווה לשלול
והעמסה של 100 שוללת, של 50 לא בהכרח
הערכת משקל בחודש האחרון היא הרבה פעמים לא מדויקת.
וגם אם כן, יש תינוקות גדולים...ואם זו לידה חוזרת אז רוב הסיכויים שהוא יוולד בשמחה ובבריאות. (הקטן שלי נולד 4300 בלי שהייתי ערוכה לזה כי פספסתי הערכת משקל בשבוע 38 בגלל הקורונה. הייתי קצת בהלם כשהמיילדת הניחה אותו עלי, כי ראיתי תינוק בן חודש...שמנמני כזה...אבל הוא נולד בקלות ובלי שום בעיה או קרעים וב"ה עד עכשיו הוא פשוט גדול...בן שלוש אבל נראה ומפותח כמו בן 4...)
עדיף קטנות כאלו, שמכניסים באוזן
לאוזן לא גדולה
ששני הצדדים שומעים בה נורמלי בניהול שיחות
אשמח🙏
שנהרסו ממש מהר 
אז מעדיפה שלא
יש אחריות....
ובאסה באמת
הן יקרות ממש, ומספיק שאת מאבדת אוזייה אחת וכבר אין לך מה לעשות
אבל מעצבן שאת עם אחת ואם אחת אבדה קרוב לוודאי שגם השניה בדרך לשם
יש לי חברות שהיו להן איירפודס, jbl וכו ודווקא ממש אהבו את אלה.
עולות 30 שח כולל משלוח אז נראה לי שווה את הסיכון.
מה שמעצבן זה שהן מגע אז כל מגע בהן מחליש או מגביר את הווליום
אבל הן נוחות ככה שלא ממש נוגעים בהן
אם מעניין אותך אחפש את הקישור
6.93₪ 91% OFF|Lenovo lp40 אוזניות פרו Bluet
אבל אני לא אוהבת להמליץ כי מרגיש לי אחריות גדולה מידי חח
אז אולי תקראי קצת תגובות וקחי בערבון מוגבל😅
אבל הן לא הקטנטנות
יש כמה דגמים
ג'ברה 25 (או משהו כזה) טוב גם למוסיקה וגם לשיחות
מחכים לא מאוד הרבה זמן אבל מרגישה שזה לגמרי מנהל אותי בחיים. מרגישה שנכנסתי ללופ כזה לא בריא של מקווה-תקווה-אנרגיות טובות-תשובה שלילית-מחזור-דכאון-תקווה וחוזר חלילה. כאילו החיים שלי לאחרונה סובבים רק סביב זה. אם יש הריון או אין הריון. מחכה עכשיו שהימים יעברו כדי שיגיע המחזור ואז תהיה תקווה חדשה אבל מרגישה שזה לא נכון לחיות ככה! כי אז אני רק סופרת את הימים ולא חיה באמת.
מרגישה שזה לופ כזה שלא נגמר ותקופה שיכולה להיות מהממת הופכת לתקופה של ציפייה תקווה והרבה אכזבה.
מצד אחד אני רוצה לשחרר, לתת לה' לנהל את זה כי אני יודעת באמונה שלמה שמתי שה' ירצה תרד אלינו נשמה חדשה, ונשמה זה דבר גדול ויש לה זמן מדוייק לרדת.
מצד שני מרגישה שאני חייבת להיות אקטיבית לפחות בתפילה וחפירות לה'.
כל הנושא הזה כבר דוחה אותי אין לי כוח להתעסק בבטא לא בטא ביוץ לא ביוץ לא כיף לי לרצות להיות עם בעלי רק בשביל הריון, לא רוצה! אני רוצה שזה יהיה פשוט וקל וחלק וזה מרגיש לי שזה יהיה כפייתי וכבר ממש ממש לא בריא.
מצד שלישי יש סוג של דד ליין כי מנסים כבר חצי שנה ובגלל המניעה זה כבר שנה וחצי ומרגישה שזה מנהל אותי מידי מידי!
איך משתחררים ומשחררים את זה כשרוצים כל כך?
שיש איזה מקום שאומר שיש מקום להשתדלות ולתפילות ומי יודע אולי אפ היום נהיה ביחד זה ייתפס או אם אני אגיד לה שם כך וכך זה יקרה או מליון מחשבות כאלה.
והפחד שאם זה לא יקרה בקרוב איך אני אחזיק מעמד אם כבר בשלב הזה אני מתייאשת? המון מחשבות, המון פחד, המון תסכול, המון אכזבה, המון תקווה. מה עושים עם כל זה?
ותודה למי שקראה עד כאן!
אצלי יש מרווחים של כמה שנים טובות בין הילדים בגלל שילוב בין מניעה והמתנה ארוכה, והיום הילדים ביחסים מעולים ב"ה וכנראה שיותר התאים לי בדיעבד.
כל ילד מגיע בזמן שלו...
תסמכי על ה', אני יודעת שקשה לשחרר אבל תעשי מה שאת יכולה כדי להפנים שמתי שיהיה הזמן הנכון זה יגיע בע"ה.
זה משהו שאת רוצה ומצפה לו, לא חושבת שאפשר לשחרר את הציפייה התקווה והאכזבה.
מה שכן, אולי אפשר ללמוד איך לא להרגיש שזה מנהל אותך.
לתת לרגש להיות. לקבל אותו.אבל שלא ישלוט בכל היום שלך.
תחשבי מה מעודד אותך. מה עושה לך טוב. ואחרי שתתני לעצמך להרגיש גם כאב אכזבה פחד וכו'..
תוכלי להתגבר על זה...
איזה סוג מניעה לקחת?
בגדול עד שנה אין סיבה לבירור אז ממליצה לך להחליט על תאריך שאם בו עוד לא נכנסת להריון את הולכת לבדוק ועד אז לתכנן את זה שיש ווסת
מקסימום תופתעי ותגלי שאת בהריון
כשמתכוננים מראש לווסת אז הציפיה נשארת פרופורציונאלית.
הבוקר עשיתי בדיקה ביתית ויצאה ב''ה חיובית. מה עושים עכשיו? בדיקת דם? לקבוע תור לרופאה? והאם יש דברים שאני לא אמורה לעשות/לאכול/לשתות? באיזה שלב בד''כ אומרים להורים?
אשמח אם מישהי יכולה להסביר לי מה מו מי.
תודה רבה!!
לא חייבים, אך למען השקט והתחלת תיעוד רפואי מסודר של ההריון וכל הבדיקות שעוד יהיו לך - לגשת לעשות בדיקת דם להריון בקופת חולים, בדיקת בטא hcg .
לקבוע תור לרופא/ת הנשים.
נהוג לקיים את הבדיקה הראשונה אצל רופא/ת הנשים בין השבוע ה-7לשבוע ה-10 להריון. אם את יודעת את תאריך הוסת האחרונה שלך – זה היום ממנו מתחילים לספור את גיל ההריון.
אם הביקור הראשון שלך יתקיים לאחר השבוע ה-7 ואילך, ייתכן שרופא/ת הנשים ת/יערוך לך גם בדיקת אולטרה סאונד נרתיקי, הכרוכה בהחדרת מתמר לנרתיק. הבדיקה הזו חשובה גם כדי לוודא את קיומו של דופק עוברי.
במפגש הראשון שלך עם רופא/ת נשים תקבלי הפניה לבדיקת דם בה יבדקו מה סוג הדם שלך והאם את בעלת Rh שלילי או חיובי. Rh הוא מרכיב חלבוני (אנטיגן) שעלול לעורר תגובה חיסונית ויצירת נוגדנים.
הקפדה תזונתית: חשוב שתקפידי לאכול תזונה מגוונת ומזינה בהתאם לצרכי הגוף בהריון, ותימנעי ממזונות שאסורים בהריון, בשל חשש לזיהומים. ההמלצה היא, שכל אחת מהארוחות שלך תכיל את כל אבות המזון: פחמימות, חלבונים ושומנים, וכן, שתעדיפי דגנים מלאים, פירות, ירקות, קטניות, עוף, בשר בקר רזה, ביצים ומוצרי חלב (5% שומן), שמנים ושומנים מהצומח (אבוקדו, שקדים, אגוזים ושמן זית).
ישנם כמה מוצרי מזון שכדאי לך להימנע מהם: בשר נא, נקניקים, ביצים לא מבושלות (לדוגמה מיונז ביתי ומוס) דגים נאים (סושי, סביצ’ה) פירות וירקות לא שטופים, מוצרי חלב לא מפוסטרים. כמו כן, כדאי להימנע משתיית אלכוהול ומעישון ולהגביל את כמות צריכת הקפאין.
1. קובעים בדיקת דם לבדוק הריון. (בדיקת בטא hcg). אפשר לבקש הפניה מרופא משפחה. הוא גם יכול לתת לך כבר בדיקות כלליות לראות שאין חוסרים שונים וכד'.
*חשוב מאוד לקחת חומצה פולית כל יום!!*
2.קובעים תור לרופא/ת נשים משבוע 7 ומעלה, לבדוק דופק.. יש מחשבוני הריון שיכולים לעזור לך לחשב שבועות. בבדיקה גם רופא הנשים יסביר לך מה את צריכה לעשות בשבועות שאחרי מבחינת בדיקות, הפניות, איפה לקבוע את התור וכו.
3. יש לך כאן מה אסור לאכול בהריון | שירותי בריאות כללית
בצורה מפורטת את כל מה שאסור/מותר לאכול ולשתות בהריון. ממליצה לקרוא.
4. לגבי ההורים, בחירה לגמרי שלכם. יש כאלה שמשתפים מהרגע הראשון, יש כאלה שמשתפים רק אחרי שליש ראשון, רק אחרי בדיקת דופק תקינה...וכו'. בקיצור אין לזה חוקים. מה שמרגיש לכם נכון ו שיעזור לכם, וכמובן תלוי בסגנון ההורים וברמת הקשר שלכם איתם.
בנוסף למה שכתבו-
יש תורים שקשה למצוא אם מתעכבים.
אני בחלק מההריונות עוד לפני אולטרסאונד ראשון קבעתי בדיקת שקיפות וסקירה ראשונה, כדי שיהיה אצל רופא שאני רוצה ובזמן שנוח לי.
מזל טוב!
לק"י
אני הסתפקתי בבדיקה ביתית חיובית+ שהמחזור לא הגיע.
ממליצה לקבוע תור סביב שבוע 8 לרופא נשים. עד שבוע 10 צריך לעשות אולטרסאונד ראשון.
שיהיה בשעה טובה!!
יש רופאים שעושים אולטרסאונד בעצמם, כחלק מהביקור. ויש רופאים שנותנים הפניה, וצריך לקבוע תור נפרד אצל טכנאית.
תבררי איך זה הולך אצלכם.
1. איך עושים פה אימוג'ים?
2. מה זה הניקית האנונימית הזו?
ניתן טכנית לשלוח הודעות, אך הנוהל שלא להשתמש בו להודעות פרטיות, כי כל מי שיש לה את הסיסמה ומשתמשת בניק האנונימי רואה את ההודעות הפרטיות של הניק האנונימי.
את הסיסמא.
תגשי לרופאת משפחה ובהמשך תקבעי תור לכירוגית שד.
כאבים בבית השחי הרבה פעם זה השרירים או הקרנה מהחזה כשהוא גדל בהריון.
באיזה טווח תוצאה נחשבת לתוצאה תקינה וטובה מבחינת שקלול התוצאות לאחר סקר ביוכימי ראשון?
אם התוצאה המשוקללת יותר טובה מהתוצאה רק לפי גיל, אז זה מעולה.
ככל שהמספר גבוה יותר, זאת תוצאה יותר טובה.
הטווח של המספרים תלוי בגיל שלך.
