פורום הריון ולידה (עמוד 750)

בעיקרון מעדיפה ללדת בירושלים (הדסה), אבל מישהי קצת עירערה לי את הבטחון.

לשהות במים במהלך הצירים אין בעיה.

ללדת ממש במים הצוות פחות אוהב.

קחי בחשבון שיכול להיות שבלידה עצמה כלל לא תרצי להיכנס למים

אם אני לא טועה.

זכור לי שחברה ביררה לגבי זה

אבל אם זה ספציפית לזמן הקרוב, בגלל המלחמה אין את האופציה

היתה לי שם חוויה מזעזעת

מקצועית ואנושית

ולעוד הרבה חברות..

זה איפשהו באמצע ומאוד נורמלי שמתחילה לצאת בטן.

זכית בברכה, הגוף משתנה כי את מביאה חיים לעולם והגוף ימשיך להשתנות. זה חלק מהחיים ואפילו מהיופי של החיים.

עכשיו שאת תהי אמא, באופן טבעי תתחילי להסתכל יותר פנימה, פחות להתעסק בחיצוניות. אחרי הלידה תשקיעי בחיטוב הגוף מחדש אבל זה פחות משנה.

עם הלידה, כל החיים שלך מתהפכים. הנראות היא גורם שולי בתוך זה.

אחרי השליש הראשון הסיכוי להפלה יורד משמעותית ובעיניי כבר אין טעם לשמור בסוד- וזה גם מה שעשיתי. את רוצה לשמור על זה כדבר שהוא רק שלכם, ואפשר להבין את זה באיזה מקום. אבל תנסי להסתכל על זה מהצד של הילד, הוא חיים שעומדים בפני עצמם, והוא מתחיל "לתפוס" מקום בעולם.

בשעה טובה

בתור מישהי שחוותה מהצד חברה קרובה וגם אחות שחכתה הרבה זמן ועברו כמה שנים קשות

הדבר שהכי שימח אותי בעולםםם זה ההריון שלה

תחשבי על אנשים שמתפללים עליך, שהקדישו לך את תפילות הימים הנוראים, שחושבים עליך כל בוקר, כל הדלקת נרות

כשהבנתי שאני ממשיכה לגייס כל שבוע 40 נשים להפרשת חלה לאחותי כשהיא כבר בחודש חמישי.... ז"א שיהיה לה לזכות ולא דנתי

אבל כמה שמחה היא הביאה לי! כמה הקלה בלב!

חודש רביעי זה באמת שליש שני וכן שלב שמקובל כבר לספר, בפרט שלרב הנשים יש אז בטן, בוודאי בהריון שני ומעלה.

אני מבינה את הרצון לשמור לעצמך, באמת הריון זה דבר פרטי, אלא שד' עשה שכולם יראו אותו, אז כמו שאת אומרת בעצמך אין ממש מה לעשות

אבל אולי תסתכלי על זה מהזווית שהצעתי לך אולי זה ייקל עליך..

אגב לי אישית מאד קשה לספר אבל אחרי שמספרת כל כך כיף לי.. אז מבקשת מבעלי לעשות את זה במקומי

תודה לך, בשיא הרצינות. ממש מודה לך

פתחת לי קצת את ההסתכלות למבט רחב יותר, בעלי ממש רצה לספר לאחיות שלו והתלבטנו המון, כמו שכתבתי אני ממש לא רוצה לספר

אבל אחרי שכתבת אמרתי לו אתה יודע מה, מגיע להם לדעת. אחיות שלו קיבלו עוד תפילה כל יום בשבילו, אחות אחת עברה מחצי כסר"ש למלא ועוד.. 

כל הטיפולים וההריון הייתי עסוקה במחשבות עלינו בעיקר, תודה ענקית לכל העוזרים מסביב, באמת שזה מוערך ומודים לכם אבל בסוף ההתמודדות היא שלנו וממש פתחת לי את המחשבה שיש עוד "צד" בסיפור.

ובכללי, העולם צריך עכשיו בשורות טובות, אז אם זה יכול כ"כ לשמח....

לא השתכנעתי עדיין לספר לכולן רק לאחיות הגדולות.

אבל תודה על ההצגה של המצב מהצד השני

קצת חששתי שאני מביאה את הצד האגואיסטי שלי..

אבל אני עצמי הייתי בהריון כשספרה לי אחות על ההריון המרגש כל כך שלה ומאותו רגע רק זה ענין אותי

וגם משתדלת לפנק אותם מלא כולל סתם מתנות פרחים לשבת וכו' אז חכי אולי זה עוד ישתלם לך

ממש משמח!

חודש רביעי זה חודש שכמעט אצל כולן כבר רואים.

לא חשבתי אף פעם להסתיר בשלב הזה, זה ממש מקובל לספר כבר..

ובאמת גם בטח כולם ממש שמחים בשבילך. מבינה את הצורך לשמור על פרטיות אבל אין מה לעשות, באיזשהו שלב רואים הריון

אצלי בהריון האחרון הבטן יצאה הרבה יותר מוקדם מהרגיל ומאוד התבאסתי. מבינה מאוד את ההרגשה שלך שזה "התגלה" מוקדם מדי לפני שהייתי מוכנה לשתף.

היה לי קשה, אבל אחר כך השלמתי עם זה. בכל אופן אין מה לעשות עם זה, נכון? בהתחלה עוד ניסחתי להסתיר ולטשטש, אבל אחר כך זה כבר לא עזר והחלטתי שחבל על האנרגיות, ואם ה' החליט שהבטן תצא לעולם בשלב הזה אז זה מה שצריך להיות, ובאמת שיתפתי יותר מוקדם ממה שאני משתפת בדרך כלל.

המון מזל טוב ושיעבור בקלות.

הרבה נשים נפגשות עם זה שההריון מספר את עצמו לפני שהן מוכנות לזה.

מבאס אבל באמת ב"ה בנסיבות שמחות.

אם זה מעודד אותך, תדעי שיש נשים שרואים עליהם כבר בשבוע 8 וזה ממש ממש מבאס

זה עוד שלב שלא תמיד כבר היו אצל הרופאה

ושלא לדבר על זה שההריון נראה יותר מתקדם ממה שהוא.

לפחות אצלך הוא חיכה בשקט עוד טיפה....

תודה לכן על התגובות, מחזק.

אני חושבת שבגלל מה שעברנו עד להריון הזה ב"ה וכמות התגובות היותר מידי מתרגשות שאני הולכת לקבל רציתי לדחותא ת זה כמה שאפשר

אבל ממש נכון מה שכתבתן, שצריך לזכור שב"ה זה הכי משמח וטוב 

בהיסטרוסקופיה מחדירים מצלמה זעירה שרואה בבירור עם יש שאריות או כל דבר אחר ולדעתי זה עדיף יותר מאולט'.

ואת יכולה לציין שהשיליה הייתה קדמית.. או שבטח כבר רשום בהפנייה שלך.. 

אין טעם כ"כ. ההיסטרוסקופיה הרבה יותר מדוייקת ומאפשרת.

והשאריות יכולות להיות גם במקום אחר מאיפה שהשליה הייתה.

אצלי היו שאריות בצוואר הרחם בכלל

כשהממצא קטן יחסית אז מטפלים בו באותה פעם שבודקים.

אז הוציאו לי את זה פשוט.

באמת זו פרוצדורה לא מסובכת.

עברתי כבר 6 פעמים היסטרוסקופיה (פעם אחת הייתה בהרדמה, כל שאר הפעמים בלי) ועבר לי ממש בסדר בכל הפעמים.

חשבתי שלא אמורה להיות שארית אחרי ניתוח קיסרי

ראו ממצא באולטרסאונד אז שולחים אותך לבדוק. יכול להיות שזו לא שארית אלא משהו אחר. אבל משהו ראו. אם יהיה דימום בינתיים עד ההיסטרוסוקפיה תעשי אולטרסאונד כדי לבדוק אם זה לא יצא. 

בזמן הכביסה

לא יודעת באיזו אקונומיקה את משתמשת, אני רק בפסגה. יש אקונומיקות שמצהיבות את הבגד

אפשר במקום להשתמש באבקת רן ולכבס בטמפרטורה גבוהה

תוך דקה /2 הכתם פשוט נעלם

ואז מכניסה למכונה עם כמה שטיפות

הלבנות

שמה בגיגית(או פשוט באמבטיה עם פקק) את כל החולצות

מפזרת אבקת כביסה בשפע

אקונומיקה נוזלית

מים חמים(לפעמים מקומקום, לרוב פשוט מהמים של המקלחת) לכיסוי של הכל

ומשרה ככה לכמה שעות עד שיש לי כח לטפל בזה, ואז סוחטת כמה שמצליחה ועושה כביסה רגילה במכונה, בדכ מוסיפה וניש קליה לכביסה לבנה אבל זה סתם לכיף לדעתי

יוצא מעולה ממש.

אני שופכת ישירות אקונומיקה על הכתם

ואז מכבסת

יוצא לבן כשלג

הכללל יורד

לא צריך להשרות

מאוד יעיל.

שופכת המון אקונומיקה לתא של הנוזל כביסה ומפעילה.

אחרי הכביסה הזו אני מכניסה רק מכונה לבנה, או כביסת סמרטוטים, מחשש שנשארה קצת אקונומיקה במכונה.

מקווה נשים

השעות באתר מעודכנות, לזכרוני לא צריך לתאם מראש, לא יודעת לגבי אשראי. אני מבית אל אבל רק פעם אחת טבלתי בשכונה ב. יש שם מספר של הבלנית, היא מאוד נחמדה ואפשר לשאול אותה.

(מאנונימי כי זה מסגיר מקום מגורים)

ממש ממש אהבתי

החיים זה לא הכל - סדרה ישנה קורעתתת

סברי מרנן

החיים זה לא הכל - הבנתי שזה ממש ישן וממש קורע...

וראיתי גם סדרה בכאן בשם "יניב" ממש קליל

דבר שני, צה"ל לא יכניס להלחם ממש מישהו שרק עבר 'הסבה'.

כנראה שצריך לקחת את הלוחמים יותר פנימה (לעזה/ גבולות וכו') ואז יש צורך לתגבר נניח שמירה על בסיסים רגועים יותר.

אם זה יעזור לך להרגע קצת💕

שזה אומר שאם ייכנסו ללבנון הוא כל הזמן ייכנס ממש לשטח.

אבל נראה לי שרוצים להוציא אותו לעוד קורסים.

בעלי בדיוק שם גם

מחבקת אותךך

האמת שיש עכשיו את כל הסיבות להיות לא רגועים ובחרדות.

מכל מקום שהוא.

הדבר היחיד שאני חושבת עליו שלנו יש את הכלי של האמונה שיש לנו שמירה מלמעלה לכל אחד ואחת מאיתנו.

אני מנסה להתחזק בזה כמה שיותר.

לפעמים עוזר לפעמים החרדה משתלטת.

לי יש שם אח לוחם בתפקיד פיקודי בדרג גבוה והוא אבא לילדים ואני מפחדת עליו כ,כ.

עוזר לי רק להתפלל עליו עם הילדים, ושבת"ת מתפללים לשלומו בתוך כל החיילים שלנו.

אם תרצי לשלוח לי שם בפרטי אשמח לצרף אותו לתפילות הילדים... חיבוק גדול!

את צריכה להיות את.

האישה,

הרגישה,

המתגעגעת,

הנלחצת,

זו שמנסה לשמור על מורל חיובי.

ועם כל המכלול הזה שהוא את -

לבוא לקב"ה בתפילות.

לומר לו:

אני נותנת לך את שלי (את בעלי שיילחם ואת תפילותיי),

ואתה תיתן לי את שלך, ובע"ה תשיב אליי את בעלי בריא ושלם.

זה באמת מלחיץ וקשה נורא-נורא.

ולא יודעת אם הייתי עומדת בזה במקומך...

אז כנראה שבכל זאת את גיבורה ♥️

מעריכה אותך ממש על מה שאת עוברת ועל כך שנתת לבעלך ללכת, ומתפללת איתך שהוא ישוב בקרוב, בריא ושלם!

פה כדי לשאוב גם עידוד

בעלי ממש בין הראשונים שם ואני חוששת לו מאוד

מוסיפה עוד שגם התנועות של העובר מתגברות מאוד בערב, לא יודעת אם קשור.

לי באחת הלידות היו במשך כמה ערבים צירים של ממש, שנרגעו עד הבוקר. אבל הייתי כבר בשבוע 38, כך שפשוט חיכיתי שהם יתפתחו באמת... (בסוף סטריפינג זה מה שעזר, כנראה)

מכיוון שאת בשבוע מוקדם יותר, נשמע לי שכדאי לבדוק שהצירים האלה באמת ברקסטונים ולא צירים אמיתיים.

בשורות טובות!

בסוף הם באמת עברו בבוקר (היו כמה צירים מפוזרים היום אבל לא הרבה)

אבל זה באופן כללי,שמתי לב שבערב יש לי יותר צירים מבשאר היום.

מחר אני אלך להיבדק

אז כן זה הגיוני..

תנסי לנוח בצהרים

אם אני נרדמת אפילו לעשר דקות בצהרים כבר יותר קל לי רגשית

היה לי היום אולטרסאונד שליש שלישי, הערכת משקל. ביקשתי ממנה לבדוק אורך צוואר בגלל הצירים והיא אמרה שמשבוע 34 לא בודקים אורך צוואר רק עושים מוניטור.

זה לא על הדרך כי אורך צוואר הרחם זה באו"ס וגינלי וכל השאר זה בטני. אז בעצם לא נבדקתי.

מתלבטת אם ללכת למיון בפעם הבאה (זה קורה בשעות שהמוקד סגור...) זה חתיכת טרטור ומן הסתם לשווא, אבל שבוע 34 זה עדיין ממש מוקדם מדי ללדת, לא? ואין לי מושג אם הצירים האלה מקדמים לידה או לא, לכן רציתי לראות אם יש השפעה על אורך צוואר הרחם. אתמול הם היו אפילו סדירים, כל 12 דקות ציר. מהבוקר עד עכשיו היו לי נניח 7, לא סדירים ולא כואבים, אבל בערב בטח שוב יהיו המון.

אוף! בניתי על האולטטרסאונד הזה שירגיע אותי, אבל לא קיבלתי שום מידע.

הייתן הולכות להיבדק?

לא ידעתי שלא בודקים אורך צוואר בשבוע הזה. (אני עצמי ילדתי פעם אחת בשבוע 34. זה לא שבוע שכדאי ללדת בו, אבל לפחות אצלנו הפגייה הייתה יחסית "לייט"...)

אולי תתייעצי עם רופא? אפילו טלפונית?

או שתסחבי ככה, ואם חלילה המרווחים בין הצירים יתקצרו עוד אז תסעי למיון...

אני לא אוהבת את המוקד של הקופה, אבל אולי באמת זאת הכתובת (או לשלוח פניה לרופאה שלי באפליקציה ולקבל תגובה בעוד חמישה ימים...)

אני כל כך מותשת שאין לי כח ללכת להיבדק, מצד שני אני כל כך מותשת שאני מדמיינת איך עוד רגע אני יולדת.

רגע אחד אני בטוחה שמתחילה פה לידה וברגע הבא אני בטוחה שאני אסחוב עם הצירים האלה עד אחרי התאריך...

מרגיע אותי שזה כבר חודשיים ככה ועוד לא ילדתי אבל מצד שני אני לא יודעת אם כל החודש האחרון מאז שנבדקתי לא קידם את הלידה בעצם 🤨

סוף היריון תמיד הוא קשה ומתיש, ובטח כשהוא מלווה בחוסר ודאות מסוגים שונים...

מקווה שתמצאי את השליחים הטובים שירגיעו אותך!

אם כן, הייתי חוששת ומחפשת איזשהו פתרון..

אולי לחכות עוד שבוע לראות מה קורה.

לפחות בהתחלה עד שהמצב יירגע יותר..

בכל מקרה באמת אין לדעת 😅 לא הייתי ממהרת לבטל את העבודה, בכל זאת זמן מלחמה והם אמורים להבין שיש כל מיני אילוצים ובעיות 

אני יודעת שהלמידה ממש לא מתקיימת כסדרה, גם בזומים

יש כיתות שעולות לשיעורים עם המורה רק ב21 בערב

כדאי לך לנסות

הפתרון של המעון ממש לא בא בחשבון לדעתי

בהתחלה לא נרדמתי

עכשיו כבר כן כי אני שפוכה לגמרי

סוגרת את כל התריסים ובודקת כמה פעמים שהכל נעול

הילדים ישנים בממד ואני לא

עד כה לא היו אזעקות באמצע הלילה ממש

רק בערב

הילדים חוגגים לי כל ערב מלא זמן וזה מעיק ממש

גם לא חדר מדרגות או מקלט

אבל אין פה המון אזעקות

חזק

אני מנסה ללכת לישון מוקדם ואז בלילה ערה

נגיד נשפכת ב21 ומתעוררת ב00:00 ואז מזגזגת

או לחילופין תנסי לישון בשעות היום

לא פשוט. אמן שיסתיים כבר

במצב רגיל שבעלי במילואים זה לא ככה..

מתהפכת מצד לצד, מתעוררת הרבה, חלומות מפחידים..

ה' יעזור. 

בהתחלה היה סיוט

לילה אחד בעלי היה בצבא

נסעתי..

סורגים,נועלים חלונות דלת

ושמים פיקוד העורף למקרה שתהיה אזעקה נשמע

ואטמתי את כל החלונות שלא יראו מבחוץ כלום

בשרשור שלי

מוזמנת להצטרף

זה לא חוק

כל פעם זה נקבע בדיעבד, למרות שכל פעם זה אותו דבר תכלס.

לגבי זה שאין מרחב מוגן צריך להתייעץ עם פיקוד העורף לדעתי לפי האזור בו את גרה. יש מידע לפי ערים באתר שלהם וזה תלוי גם אם יש מסגרות פתוחות או לא, בהתאם להוראה שלהם

אין עבודה במקום בלי מרחב מוגן, להבנתי.

וזה לא קשור לגיל הילדים, גם לגבר בן 60..

אולי תתקשרי אליהם.

ולגבי החיוני

חיוני זה הגדרה מאד רחבה.

עכשיו לא עובדת אבל בקורונה הייתי חיונית והעבודה נעשתה בכיף מהבית.

את המשכורת אלא ביטוח לאומי

ואת מוגנת מפני פיטורים

מקבלים מביטוח לאומי אחרי שמגישים טפסים ואישורים

יכול להיות שיש מקומות עבודה שזה עובד אחרת. וגם במקומות שלא עובדים בהוראה של פיקוד העורף כמו חינוך וכו זה אחרת

החומות.

הזייה

בגלל שעכשיו מדובר בהמון המון המון אנשים אני מקווה שיזרזו את זה

בגדול, עד היום מי שיש לה ילדים מתחת לגיל 14 ואין גנים בגלל הוראה של פיקוד העורף וההוכה בשני עובד או מגוייס המעסיק שילם כרגיל והמדינה החזירה למעסיק

אבל

זה לא מעוגן בחוק, אז זה לא אומר כלום עדיין על המלחמה הזאת.

היתה מחשבה להתנהל כמו החלת בקורונה שהכסף ישירות מהמדינה, אבל כרגע זה ירד מהפרק מחכים להחלטה של הממשלה לגבי הפיצוי בעורף

קראתי שלוחצים ממש על המדינה לפרסם מתווה

השאלה היא מי יעביר לך את הכסף

המעסיק ואז זה מהר יותר בדכ או ביטוח לאומי 

פרופ קונסטנטיני נחשב לאחד הטובים אם לא הטוב ביותר.

מקבל גם בירושלים בהתפתחות הילד, דרך מאוחדת. אבל אם יש צורך בניתוח, הוא מאוד מומלץ ושווה לנסוע בשבילו

ובתקופה הזאת מן הסתם פחות עושה טוב בנפש..

בהדסה עין-כרם יש את ד"ר שוויקי עם הרבה נסיון.

קשה לי לכתוב עליו המלצה בגלל המצב הבטחוני, אבל היה שליח נאמן בנסיבות אחרות לפני כמה שנים...

הכנסתי רק מוצרי חלב ובשרים

התחלתי לנסות להשתלט

הראש רץ על 200, הגוף לא זז

לא מאמינה שכבר שוב שבת

ואין לי עוד טיפת כוח

הבית מטונף ובלאגן

שלום לך שבת

דרך האופציה של נקודה חמה

חוסך התקנה ותשלום נוסף. 

גם בשימוש במחשב. אני עובדת ככה מהבית אפילו.

קליטה לא טובה יכולה להיות גם בראוטר. החבילות גלישה היום ענקיות, יש לי 150 gb.

אבל כמובן, לשיקולה של הפותחת ותלוי בשימוש.

שהקווי תקשורת של ניידים לא מספיק טובים

ו150 זה גם לא מספיק תמיד, תלוי מה צריך לעשות

אבל אם צריך להוריד הרבה קבצים של 5-7 ג'יגה זה לא מספיק

וגם בתקופתי כסטודנטית - משתמשת במיילים להעברת הרבה קבצים. לא הייתה לי בעיה אף פעם. גם בעלי עובד מהבית עם המון קבצים להעברה.

מה הסיכוי שתצטרכי להעביר הרבה קבצים כאלה..? לא יודעת

זה תלוי בשימוש כמובן. אבל הצעתי בכל זאת.

וכמובן, תלוי אולי גם באזור בארץ.

לצורך העניין אמא שלי גרה בעיר לכל דבר, גדולה, עם ראוטר בבית, ויש לה הרבה תקלות אינטרנט.

בעיניי כדאי לנסות אם זה יכול להתאים. אני יודעת ש@אוהבת את השבת גרה בירושלים. לא נראה לי שיש בעיית קליטה סלולרית שם.

לא בכל מקום זה ככה

זה אפילו משתנה בין שכונות באותה עיר.

או מבנה של הבית.

ואני לא יודעת במה בדיוק את עובדת, אבל בעלי למשל לפעמים צריך להריץ תוכנות כבדות לבדיקה של כל מיני דברים(הוא לא עובד מהבית בגדול אבל כן לפעמים כונן לילה בתמיכה טלפונית וצריך לפתור תקלות מרחוק) וצריך בשביל זה אינטרנט חזק ומהיר..

לא יודעת מה עם השכונה של אוהבת את השבת אבל לא מופרך בכלל

זה גם תלוי בחברת טלפון כמובן אבל אצלנו כמה שנסינו לא משהו

וכמו שטארקו אמרה יכול להוות שאצלכם הקווים יותר טובים או שיש פחות אנשים על התשתיןת

בטח לא למי שעובד ומסתמך על אינטרנט וצריך שדברים ירוצו לו במהירות גבוהה, הורדות משמעותיות וכו.

זה פשוט לא ילך..

יש עוד חברות יותר זולות

יש הרבה חברות שמשלמים להן תשתית+ספק והן דואגות לך לתקשורת מול בזק וזה יותר יעיל ויותר זול...

(אנחנו עושים ככה לרימון, שזה לא יותר זול מבזק אבל חשוב לנו הרימון.. אם לא קריטי לך יש המון חברות אחרות וכדאי לעשות סקר שוק)

ראיתי שמישהי כתבה על אינטרנט מהטלפון.. זה מאוד תלוי מקום, אצלנו זה ממש ממש לא יעיל. האינטרנט בטלפון חלש, ובקושי מספיק לטלפון אז בטח לא למשהו נוסף, בטח לא אם צריכים למשהו יציב.

לעומת זאת הבית שלנו קרוב למרכזיה של בזק ויש פה קליטת אינטרנט חזקה מאוד.

מתח נפשי משפיע על כל המערכת ההורמונלית של הגוף והרבה פעמים גורם לשיבושים במחזור ודימומים לא סדירים...

אם זה ממשיך ואת מרגישה לא רגועה אפשר אפילו להתייעץ עם רופא און ליין.

ברור שכולנו חווים משהו נפשי עכשיו

אני עוקבת לראות שזה לא מתגבר יותר מדי, מתחילת השבוע אני כבר מרגישה טוב לעומת שבוע שעבר

כבר עכשיו כדי "לחבר" כבר דימומים.

ככה המליצה לי רופאת נשים בזמנו כשהיה לי דימום לא סדיר.

להמשיך כל הזמן..

נראה לי שהדימום די נגמר

איזה מבאסס שאנחנו אסורים שבוע לפני שאני אמורה לקבל, ועוד בתקופה הזו

לא שאנחנו מקיימים יחסים, אבל עדיין צריך את הקירבה

את לא חייבת להמשיך.

את בעצם מקבלת כל חודש לא?

המשמעות האמיתית של חיבור חפיסות זה *לדלג* על הגלולות דמה האלו ומיד בסוף הגלולה ה21 של החפיסה, למחרת את מתחילה חפיסה חדשה. וככה לא מקבלים כל חודש... אולי את יודעת ואני סתם מסבירה😅 אבל למקרה שלא.

אם את עדיין לוקחת את הגלולות של ה21 יום את יכולה להתחיל לקחת את הגלולות של הסוף ואז להקדים בעצם את הדימום שאמור להיות. 

ובדרך כלל מקבלת כל חודשיים וחצי בערך... נחמד לי ככה (:

בדקתי ואין לרופא נשים שלי תור טלפוני בימים הקרובים.. מה אפשר לעשות?

מה עם לנסות עם רופא נשים אחר? פשוט כדי לחסוך את השבוע הנוסף הזה של נידה...אולי יהיה להם עצה איך אפשר כבר להאיץ את הדימום של המחזור שיגיע כבר ביחד...

פלוס,

שיש בה 21 גלולות פעילות ו 7 לא פעילות,

ומיד מתחילה שוב עוד חבילה? 28 גלולות ומיד אחר כך עוד 28 גלולות מחבילה חדשה?

אז בעיקרון זה לא נקרא 'חיבור חבילות', 7 הגלולות הבהירות זה גלולות דמה, וזו בעצם ההפסקה בגלולות. וזה די יוצא דופן שאת מקבלת רק כל חודשיים וחצי.

למוטב ידיעתי זה לא איך שזה עובד על רוב הנשים. 

ניסתה לומר לך, שאם ממילא התחיל דימום, תעשי כבר את ההפסקה עכשיו, זאת אומרת תקחי את השורה האחרונה כבר עכשיו. השורה האחרונה זו ההפסקה בגלולות.

וגם לדעתי אין מה לבדוק אצל רופא, הרבה פעמים כשמחברים חפיסות קורה שיש דימומים, זה הזמן לעשות הפסקה=לקחת את הגלולות הלא פעילות, ואחר כך להתחיל שוב חבילה חדשה

דימומים, לדעתי זה יותר בגלל התקופה המתוחה שיש עכשיו..

אני רוצה לעשות את זה אבל הייתי רוצה להתייעץ עם הרופא שלי ואין לו תורים

חיבור חפיסות זה ממש ממש לא חריג ולא מדאיג. הגוף משתנה, סטרס בהחלט גם קשור לכך.

לא חושבת שצריך להתייעץ עם רופא לגבי הפסקה. אם יש דימום הגיוני לעשות את ההפסקה עכשיו, ולהתחיל חפיסה בעוד שבעה ימים.  את רק צריכה לוודא שאת לוקחת לפחות 21 גלולות פעילות לפני שאת עושה את ההפסקה (או לוקחת את גלולות הדמה. זה לא משנה אם את לוקחת אותן זה עדיין נחשב 'הפסקה' כי אלו גלולות בלי החומר הפעיל).

כמובן שאני לא רופאה ואם את מרגישה צורך להתייעץ, לכי על זה. כותבת כאן מה אני הייתי עושה. 

אם את רוצה שהיא תיקח מוצץ, תביאי עכשיו כי אחר כך הרבה יותר קשה לגרום להם לקחת והרבה תינוקות לא רוצים.

יש לתינוקות צורך טבעי במציצה מעבר להנקה, אז אם את לא רוצה להיות מוצץ אנושי אני ממליצה כן לתת.

לגבי הטיטול, תבדקי אם זה לא עושה לה אדום אני הייתי משאירה. יש תינוקות רגישים יותר שצריך להחליף מיד.

כתבת ש'לתינוקות יש צורך טבעי במציצה מעבר להנקה'.

אני הייתי מנסחת את זה ככה - לתינוקות יש צורך טבעי במציצה, מעבר לצורך שלהם באוכל. הקב"ה ברא תינוקות ככה שהם מקבלים את האוכל שלהם באמצעות מציצה (הנקה), ובאופן טבעי לאורך הרבה דורות תינוקות מילאו את הצורך שלהם במציצה באמצעות ההנקה בלבד.

אבל בדורות האחרונים המציאו את הרעיון של המוצץ, שמאפשר לתינוק להמשיך למצוץ בדומה להנקה, בלי שהוא יהיה תלוי בנוכחות ובזמינות של אמא שלו לידו. וזה מאפשר לתינוק אמצעי הרגעה גם כשאמא לא נמצאת, וגם משחרר את האמא להניק רק לאוכל (אם היא מניקה) וזה יכול לקצר זמני הנקות לעומת תינוק בלי מוצץ שיכול לינוק יותר בשביל הצורך במציצה (מה שאנשים מכים 'מוצץ אנושי').

ולפותחת @בסימן שאלה -

אם כבר שאלת למה יש אימהות שלא נותנות - אמא שלי לא נתנה מוצץ בדיוק מהסיבה הזו. היא לא ראתה צורך לתת תחליף פלסטיק, כשהיא יכולה לתת את ה'דבר האמיתי' ולספק את הצורך של התינוק במציצה על ידי הנקה כשהוא רוצה (היא היתה עם כולנו בבית עד גיל גן, אז לא היה לנו צורך במוצץ כ'חפץ מעבר').

אני באופן אישי לא נגד מוצצים, וכן חושבת שיש להם יתרונות, בעיקר למי שלא יכולה להיות תמיד זמינה לתינוק שלה ולהניק מתי שהוא רוצה (כמו רובנו, שיוצאות לעבוד בשלב מסוים), וזה כן יכול להקל על התינוק.

אבל למעשה עם אף ילד לא הצלחתי להרגיל למוצץ, כי אני לא באמת יודעת מתי 'לדחוף' להם אותו כשאני איתם, וזה כנראה גם לא מספיק חשוב לי לנסות להרגיל.

לי זה היה בסדר (כבר ילדה רביעית בלי). יכול להיות שהיו לזה השלכות שהיו נראות אחרת אם כן היה להם מוצץ, אבל לי היה טוב ככה. אני אוהבת להניק... (ההסתגלות במסגרת כן קצת יותר קשה להם מילדים אחרים. לא יודעת אם זה רק בגלל שאין מוצץ או שזה אופי. אבל לא מצליחה להרגיל למוצץ בגיל 0 בשביל מה שיהיה אצל המטפלת בעוד יותר מחצי שנה...)

אבל מתוך ניסיון של 4 ילדים שלי ו-9 של אמא שלי, תינוק בלי מוצץ לא יונק כל היום. יכול להיות שכן יונק יותר מאשר תינוק בלי מוצץ (מן הסתם), ולפעמים גם רוצה לינוק כדי להירגע (לרוב זו הנקה קצרה), אבל זה לא כמו הילדים שרואים אותם עם מוצץ כל היום בפה. כי המציאות לא מאפשרת, והם מסתדרים עם זה.

אבל בהחלט יכול להיות שיש ילדים שיש להם צורך גדול יותר במציצה ואז הם צריכים משהו נוסף כי אפשר לספק להם את זה בהנקה כל היום.

המעניין מה שכתבת על מה שהיה פעם, לא הכרתי את זה.

אפשר לעבוד על זה ולמנוע

אבל בהרגשה שלי מוצץ ממש עוזר . אני הפכתי למוצץ ברמה כלשהי

בנסיעות מוצץ מציל ממש

יש לי 2 סרבני מוצץ ואחד שהצלחנו איתו 

גם אצלי

השלושה שגדלו בלי מוצץ הפכו אותי למוצץ שלהם בלילות. זה פשוט סיוט.

וגם בנסיעות הייתי המוצץ!! 

שהתינוק שלי צריך לפעמים למצוץ ולא רוצה חלב. בעיקר כשיש לו כאבי בטן

הוא יונק בשקיקה ואז מתאכזב מהחלב😅 חבל לצערי שהוא לא מתחבר למוצץ כי בטוחה שזה היה עוזר לו.

גם בנסיעות זה היה עוזר.

יש להם משהו להרגעה שהוא בשליטה שלהם ולא תלוי באף אחד.

לא מחייב אבל יש ילדים שבלי מוצץ מוצצים אצבע בשלב מסויים.

לשאלה השניה אם הטוסיק נשאר בסדר אז אין אם זה בעיה שימי לב שלא מתחילה אדמומיות

אם זה מקל עליך ועליה...

ואם היא באמת רעבה היא לא תרצה מוצץ. 

ולדעתי כדאי

הילדונים שלי לא מוכנים לקחת ואני רואה כמה הקטן זקוק לזה. בפעם הבאה אני אנסה להתעקש יותר.

בנוגע לטיטול, לדעתי לגמרי להשאיר

שינה זה קריטי לשפיות המשפחתית

מה שכן שימי שכבה עבה של משחת החתלה וככה זה ישמור על העור שלא תתפתח אדמומיות

ברור לתת!

נאבקנו שיקחו ולא הצלחנו

אחד לקח בגיל מאוחר ומאושרים מזה

וככה (כנראה) היא לא תתמכר אליו יותר מדי בעתיד.

ככה גיסתי עושה עם התינוקת שלה, ונראה שזה עובד טוב.

אצלי חלק מהילדים היו עם מוצץ וחלק בלי בכלל - כל אחד לפי האופי שלו כתינוק...

אבל עונה לך למה יש כאלה שלא נותנים בהתחלה- אם נותנים מוצץ בחודש הראשון, לפני שההנקה מתבססת, זה עלול לפגוע בהנקה. ממש לא מחייב, אבל עלול. לדעתי כפשרה אפשר לתת ממש מעט, אם יש צורך גדול אבל לא באופן יומיומי, וכך מצד אחד לחשוף אבל מצד שני לא להרגיל מאוד.

אבל כשחיכיתי עם הילדים האחרים כדי לבסס את ההנקה , בסופו של דבר הם לא הסכימו למוצץ

וזה מבאס שצריך כאילו לבחור מה יותר חשוב המוצץ או ההנקה

אחת התחלתי עם מוצץ בגיל חודש בערך ולקחה ממש בקלות ועם השניה התחלתי בגיל שבועיים והיה יותר מאתגר

אז דווקא לא רואה את הבחירה בין הנקה למוצץ כדיכוטומית

ושלוש שסירבו

לא התכוונתי שזה לא אפשרי גם וגם

התכוונתי שיש זמן קריטי שיותר קל להרגיל למוצץ מההתחלה, ומאידך הזמן הזה גם קריטי לביסוס הנקה

אבל אני אומרת שדווקא אצלי זאת שהתחלתי איתה מאוחר יותר לקחה יותר בקלות.

אז יכול להיות שזה גם עניין של נטייה טבעית או לא יודעת מה ולאו דווקא קשור לזמן שבו מרגילים

יש הרבה מאוד יתרונות למוצץ, מאוד עוזר שיש משהו להרגיע במיוחד בגילאים הקטנים שהם מתקשים להירדם.

יש גם חסרונות, הגמילה בהמשך והתלות.

אני גם לא אוהבת שזה סותם בגיל גדול יותר את הפה. מדברים פחות.

מניסיוני הקצר עם הבן שלי,

כולם מסביבי דחפו אותי מאוד לתת מוצץ (בעיקר חמותי)

אני לא התלהבתי.

נתתי רק כשבכה והיה לא רגוע.

בגיל 4 חודשים הוא לבד התפטר מהמוצץ ולא הסכים לקחת.

לדעתי היה ממש סבבה בלי מוצץ והוא עוד מעט בן שנתיים.

מה רע?

ארבעת הגדולים שלי היו עם מוצץ

שלושת האחרונים לא וזה היה סבל נוראי

הם הפכו אותי למוצץ שלהם

עכשיו עם השמיני ממש מקווה שיאהב מוצץ

ולגבי ההחלפה אין בעיה לחכות להנקה הבאה

במיוחד צואה של יונקים 

לא בגלל שרציתי. הם ממש סרבו!! וזה קשה בטירוף (רק אצל אחד מהם זה היה סביר, היה תינוק מאוד נוח. אבל השתיים האחרות היה ממש ממש קשה..)
לא יכולה להשוות בכלל ל2 הילדים שמצצו מוצץ והיה הרבה יותר קל ונוח (גם היה קל יותר להשאיר אותם לסבתות וכו)

אני ממליצה.

שהוא אוכל טוב.. נתתי  מוצץ כי רציתי להתכונן לברית חח

ולדעתי לגבי הטיטול זה לא נורא כי בעיניי גם לישון זה ערך

זה מאוד נכון לגבי נתינת ממתק/אוכל כדי להירגע. אבל בהנקה זה לא ככה, מהניסיון שלי (ושל אמא שלי).

כמו שכבר כתבתי, אני ממש לא נגד מוצץ, ובהחלט חושבת שיש בו יתרונות. ואני מבינה שיש הרבה נשים שבלי מוצץ זה מאוד מקשה עליהן. אבל אני לא חושבת שנכון לומר שזה פוגע במנגנון הרעב-שובע של התינוק. ממה שאני מכירה לפחות זה ממש לא ככה.

(אולי אם האמא רגילה להניק כדי להרגיע, ואז כשמפסיקים לינוק היא נותנת משהו אחר לאכול כדי להרגיע, במקום ההנקה, אז זה כן בעייתי. אצלנו זה לא היה ככה, אפילו באיזשהו שלב למרות שעוד ינקו כבר לא היו צריכים לינוק כדי להירגע ומצאו דרכי הרגעה אחרות. והיום הם עם הרגלי אכילה טובים, ב"ה).

לא נותנת ישר מוצץ

מחכה קצת , אחרי חודש מתחילה בערך ועד אז מידי פעם נותנת רק שיכיר ושיהיה קל לתת בהמשך.

אני רוצה שההנקה תתבסס וגם שיהיה לו כח לינוק

אם את נותנת תעקבי שהוא אוכל מספיק .

יש מלא דעות וסתירות על כל דיעה בעניין , תנסי גם לראות מה החושים מסמנים לך

בהצלחה 

יש לי ocd והיה לי דיכאונות, אז אני מקבלת מינון די חזק של תרופות...

לא לקחתי לוריבן בהריון (יש לי אותו ״למקרה חירום״)

בהריון של פוצון (עוד מעט בן שנתיים)  לקחתי תרופות. התיעעצנו עם המרכז הטרטולוגי ואמרו שזה בסדר

רק להקפיד על מינון מוגבר של חומצה פולית. 

אז כדאי לך לדבר איתם. 

אם צריך לפרט אני באישי. 

ואם את עוקבת בפורום- פוצון הקטן הוא ילד מהמם ומתוק במיוחד ב״ה!